סיכום: תלמוד עשר הספירות -חלק י"ב שיעור 12 | אלף קמ"ט-ק"נ | הדף היומי

סיכום: תלמוד עשר הספירות-חלק י"ב שיעור 12| אלף קמ"ט-ק"נ| הדף היומי

מה למדנו בשיעור הזה?

חזרנו שוב על העניין הזה טיפה יותר בפירוט על ההבדל בין עיבור א' לעיבור ב'.

C:\Users\דיצה רוטנברג\Documents\תעס\בעבודה\חלק יב תעס\שיעור 12 חלק יב\תמונה שיעור 12 חלק יב a.jpg

שלמדנו שבעיבור א' מקבלים בחלק הראשון בזמן העיבור את נרנח"י דנפש ובזמן היניקה נפש רוח דרוח ושניהם שייכים לעיבור א' וזה שייך לקיום.

אם אנחנו רוצים שכלול אז צריכים עיבור ב'.

מה זה שכלול?

השתתפות התחתון יותר מכפי מה שנתנו לו רק מלמעלה.

כדי לקבל יותר הוא צריך להיות בשכלול.

בשכלול גם יש שתי הבחנות. השלמת כלים וקבלת אורות.

בהשלמת כלים הוא מקבל גם ג"ר דרוח. ועל זה דיברנו שזה אומנם אורות אבל זה רק השלמה לקיום.

מכיון שזה אורות שהוא צריך להשתמש ברצונות שלו אז גם ג"ר דרוח שייך לשכלול לעיבור ב'.

אז עד ב' שנים ויום אחד מקבלים מהכוח של עיבור א' ואם רוצים יותר אז חייב לתת לתחתון גם בחינוך.

חייב לתת לילד הקטן מגיל ב' שנים ויום אחד להתחיל לעשות מצד עצמו וזה זמן שבו הוא צריך לגדול מצד עצמו מה שהוא לא יעשה מצד עצמו עם עזרה של העליון עד שהוא ממש נהיה עצמאי.

ככל שמתחילים לתת לו יותר עצמאות זה אומר שהוא יכול להשתכלל לכן נותנים לו להרכיב פאזל לבד ולא מרכיבים לו נותנים לו ללעוס לבד ולא לועסים ועושים מזה חלב.

לאט לאט נותנים לו לפעול את הבחינות שלו עצמו ובזה הוא משתכלל.

עוד אומר לנו. זה היה נושא ראשון ההבדל בין עיבור א' לעיבור ב'.

הנושא השני שלמדנו היום זה עניין הדדים.

מה מיוחד בדדי אדם בשונה מדדי בהמה?

אומר לנו שיש הבדל גדול.

א. הוא אומר לנו תדע לך למה אין דדים רק באישה למה יש דדים גם בזכר הרי הדדים נועדו להניק את הוולד אז למה יש דדים באדם?

תשובה: שהדדים מצביעים על משהו מאד מיוחד הם בכלל לא מצביעים על אבא ואמא

הדדים באדם מצביעים על א"א ולכאורה מה שמשויך לא"א שנעשה דדים זה הנצח הוד ואם הנצח והוד נעשו דדים אז לכאורה הם היו צריכים להיות בבטן.

למה אנחנו צריכים את א"א?

כדי שהאדם שנבנה יהיה בנוי גם מא"א ולא רק מאו"א.

מה זה סוד הדדים? למה יש דדים גם בזכר?

כי הנה"י הנצח הוד שמהם נעשו הדדים הם התכללו זה בזה זכר ונקבה ולכן בנקבה יש שני דדים ולא דד אחד כי היתה צריכה להתכלל גם מהנצח.

למה יש את ההתכללות הזאת?

כי הם עלו לאו"א לחג"ת דאו"א ובחג"ת דאו"א הם כמו רעים הם מתכללים זה בזה זה לא כמו שהם רק משלימים וכל אחד שומר על בחינתו.

לכן צריכים את הנקודה הזאת של ההתכללות לכן יש ב' דדים לזכר ב' דדים לנקבה והנקבה כלולה מזכר וזכר כלול מנקבה אבל כל אחד יש לו את הבחינה העצמית שלו.

ברחם הם לא התכללו. בדדים הם כן התכללו כי זה בא מצד הא"א.

זה נקודה ראשונה שהסברנו מדוע יש גם לזכר דדים.

נקודה שניה שאנחנו רוצים להסביר בעניין הדדים:

מה ההבדל בין דדי בהמה לדדי אדם?

שאומר שדדי אדם הם באים מא"א ויש לזה חשיבות גדולה.

למה ?

כי אדם לצורך השכלול שלו הוא צריך לעלות להיות בגובה קומה של א"א.

למה?

למה בגובה קומה של א"א?

כי א"א הוא בריח התיכון של עולם אצילות.

ועולם אצילות בו יש את התיקון השלם שהוא נקרא אדם.

כל עולם אצילות. ועיקרו הוא ז"א דאצילות.

ולכן ז"א דאצילות מצד אחד נולד קטן מצד שני במצב הקטנות שלו הוא לא נשלם אלא הוא צריך לעבוד מצד עצמו לעלות עד גובה קומה של א"א לכן א"א שותף אליו.

וזה סימן שהאדם הוא בחינת כלל ולא בחינת פרט.

הבהמות הם בחינה בטבור שלהם דהיינו רק מצד או"א שצריכים ללדת רק שמה יש את הדדים.

ואין את הדדים האלה מצד כמו דדים של אדם כי דדים של אדם נמצאים במקום החזה כדי להצביע דווקא על א"א שעלה למקום החזה כדי להשתתף בזיווג אז הוא היה צריך לעלות למקום החזה כמו שלמדנו בחלק י'.

אבל אם נרצה לקחת לפחות את נקודת ההשקפה מכאן אז נקודת ההשקפה אומרת שא"א הקדוש ברוך הוא שותף בבריאת האדם ולכן אדם צריך להיות כמו הקב"ה ואז הוא יכול לקבל את ההטבה השלמה מהקב"ה. בצלם אלהים עשה את האדם לא את הבהמה רק את האדם. שהצלם אלהים האלה הוא מצביע אחד הסימנים שלו שהדדים במקום החזה ולא במקום הטבור.

שואלים:

לגבי דדים אצל הזכר אני מבינה שזה התכללות אבל בשביל מה זאת תזכורת?

תשובה:

זה התכללות.

קודם אמרנו מה הסיבה:

הסיבה כי א"א היה צריך להשתתף בזיווג אבל במקום החג"ת אז מצד אחד הוא הדדים מצד שני בהתכללות זה בזה.

האם זאת תזכורת בשביל מה צריך דדים בזכר?

תדע לך שיש לך גם צד של נקבה בך. וגם בנקבה יש צד של זכר ואתם כלולים זה בזה.

וזה צריך לעורר הדדים צריכים החלק בהם צריך לעורר תשוקה בדדים יש תשוקה זה לא תשוקה עצמה זה התעוררות התשוקה.

למה?

למה בדדים יש התעוררות התשוקה?

כי זה מגלה אני רוצה גם את עיבור ב'. אני רוצה גם את השכלול ולא מספיק לי אהבת רעים.

לכן יש תשוקה בדדים לא בגלל שיש בזה אוכל. אלא בגלל שזה מעורר את זה שאני רוצה להיות אדם להיות יותר מהמקום הרגיל.

זה נושא מורכב צריך להסביר אותו אולי יותר בהזדמנות בשיעורי השקפה אנחנו נדבר מזה יותר אבל צריך לזכור את הפרטים של חלק י' ושל חלק י"א ושל חלק י"ב ואז להבין את זה בקו ישר.

סיכום בנקודות:

  • למדנו ב' נושאים בשיעור זה: הנושא הראשון ב' העיבורים. הנושא ​​ השני דדי אדם.

  • ישנם ב' עיבורים כאשר העיבור הראשון הוא לצורך הקיום בו מקבלים נרנח"י דנפש ונפש רוח דרוח.

  • עיבור ב' הוא לצורך השכלול בו יש ב' שלבים: בשלב ראשון מקבלים את הג"ר דרוח והשלמת כלים. בשלב השני את האורות שהם נרנח"י. כל אחד מהשלבים יש לו זיווג משלו.

  • עצם האדם הוא מעיבור א' דהיינו רק הקיום במצב של קטנות. לצורך שכלול חייבת להיות שותפות של האדם כמו בעיבור ב' וכן לצורך גדילתו כך שמב' שנים ויום אחד צריך להתחיל לערב את האדם עצמו בקניית הגדלות שלו אחרת לא תהיה הפנמה וקניה של הגדלות.

  • גם לזכר יש דדים למרות שאינו מניק מכיון שיש התכללות בין הזכר לבין הנקבה זאת מכיון שהדדים הם מבחינת נצח הוד דא"א שעלו לחג"ת וקיבלו מהם את תכונת ההתכללות בסוד רעים.

  • דדי אדם מצביעים על כך שא"א שותף בבריאת האדם היות והאדם כדי להיות שלם צריך לעשות עליה כדי לקנות את בחינת א"א שהוא בריח התיכון של עולם אצילות בזאת שונה האדם מכל הבהמות שלהם היניקה הוא במקום הטבור ולא במקום החזה דהיינו בלי העירוב של א"א.

  • ולכן יוצא מהנקודה הקודמת שהאדם הוא כלל וכל שאר הבריות יהיו בעלי עוצמה כמה שיהיו הם רק פרטים ולכן הם צריכים לשמש את האדם שהוא שנועד לקבל את ההטבה מאת הבורא יתברך והוא נזר הבריאה.

עד כאן היום. תודה רבה.

 

הקדמה

אנחנו נמצאים בהמשך האור פנימי הארוך שלנו בעמוד אלף קמ"ט בטור א' וזה אמרו.

אנחנו נסיים את האות הזאת ואז אנחנו נלמד למעלה עד אות פ"א.

מה למדנו בשיעור הקודם?

בשיעור הקודם למדנו שישנם ב' עיבורים עיבור א' ועיבור ב' בכל אחד מהם ישנם שני שלבים השלב הראשון בעיבור א' זה העיבור עצמו והשלב השני זה יניקה עד ב' שנים. שניהם שייכים לעיבור א'.

כדי להמשיך את התהליך אחרי עיבור א' אחרי זמן היניקה שזה בב' שנים אז צריך עיבור נוסף.

עיבור נוסף זה אומר העלאת ביקוש נוספת וזה יהיה לצורך השכלול. השכלול מחייב גדלות שזה עיבור ב'. בעיבור ב' הזה ישנם ב' שלבים: שלב של השלמת כלים. שלב של קבלת אורות.

גם לקבלת אורות צריך עוד עיבור מיוחד שנקרא עיבור ג' או עיבור ב' של עיבור ב'.

את השלבים האלה עוד לא למדנו. במה שהתעסקנו עד כה זה רק בעיבור א' לצורך ז"א.

שהעיבור א' כולל אם כך את שתי הבחינות הללו.

למדנו שכל התיקונים לאחר שבירת הכלים בעולם הנקודים כולם באים לתקן את מה שקרה בעולם הנקודים.

אבל התיקונים נעשים בשלבים לאט לאט.

כמו שאדם שנשבר ויש לו רצון שהוא רצון לא טוב.

מה זה רצון לא טוב או הרגשה לא טובה?

הרגשה שמרחיקה את האדם מהתיקון שלו.

כי מה באנו פה לעשות?

מה התפקיד שלנו פה בעולם?

בשלב תיקון מה התפקיד שלנו?

לבנות כלים דהשפעה. לבנות כלים. אנחנו פה בנאים כמו בוב הבנאי. אנחנו באנו לבנות כלים.

מה זה כלים?

כלים זה תודעה. באנו לבנות תבניות מחשבה שדרכן נקבל את ההתייחסות הנכונה למפגש שלנו עם הבורא שהוא בא דרך המציאות.

אז אני צריך לבנות את תבניות המחשבה הללו.

וכל פעם שאני נפגש עם החיים זה אמצעי לבנות את תבניות המחשבה הללו.

אז זה אתגר מאד יפה.

כשאנחנו מסתכלים באופן זה על החיים. אז החיים שלנו הופכים להיות אחרים אנחנו מבינים שבאנו לתקן.

ועצם זה שאני יודע שבאתי לתקן ולא באתי לקבל את התענוג כרגע אלא באתי לתקן ולבנות את התבניות המחשבה הללו אז זה עוזר לי להתייחס נכון למציאות.

עצם זה שאני יודע שזה התפקיד שלי אז זה עוזר לי להתייחס נכון או אפילו להבין בתוך מסגרת העבודה מה לעשות. אחרת אני בא כמו בן אדם בא לחדר כושר ולא יודע בכלל שזה חדר כושר.

אז אנחנו באנו לתקן את כל מה שקרה בעולם הנקודים בזמן השבירה.

למה? מה מיוחד בזמן השבירה?

שהיה מפגש עם הרצון לקבל הגדול וזה היה נקודה מאד חשובה בבריאה.

מה החשיבות הגדולה במפגש עם הרצון וההשתוקקות העצומה?

שרק איתה אפשר להגיע לגמר תיקון.

כי כדי לקבל את ההטבה השלמה שרוצה הבורא להיטיב לנו צריכים גם את התשוקה הגדולה.

אז לכן בשבירת הכלים שהאור בא והתקבל ממעלה למטה ופגש במלכות.

אז מצד אחד זה קרה לה שבירה בגלל שהיא עם סיגים היא עוד לא מתוקנת מצד שני פגשנו את התאווה הגדולה הזאת שלנו עכשיו צריך לתקן אותה.

מתקנים אותה בהדרגה.

אז למדנו שעל הכתר דאצילות הכתר של הרשימות יוצא פרצוף עתיק וכן הלאה כנגד הספירות כתר חכמה ז"א ומלכות.

אבל מהספירות של ז"א ומלכות הם לא מיתקנים לגמרי מיתקנת רק הקטנות שלהם בעיבור א'.

עוד פעם.

בעיבור א' מתקנים את הז"א.

אבל מה מתקנים ממנו?

רק את הכלים שהם כלים של קטנות עד זמן היניקה זה עיבור א'.

עכשיו כשאני בא לתקן את ז"א יותר אז אני כבר צריך להתעסק עם כלים שנשברו והם נמצאים בקליפות וכל פעם אני מעלה קצת ומתקן.

שאלה:

בשני העיבורים זה שני זיווגים או כל שני זוגות של עיבורים זה זיווג אחד?

כל עיבור כזה זה זיווג אחר

זאת אומרת עיבור ויניקה זה זיווג אחד וגדלות כלים ואורות זה זיווג אחד?

כן

באורות יש ב' זיווגים בכלים ובאורות.

כל השאלה לא מה הזיווג שהתחתון עושה. התחתון עושה הרבה מאד זיווגים.

השאלה היא מצד העליון. העליון עושה זיווג אחד של עיבור שהוא לצורך העיבור והיניקה אם כי בתוך זה יש עוד זיווגים אבל הם נובעים מהזיווג הראשי.

כי יש למשל לצורך היניקה את הזיווג של ישסו"ת שיורד לקטנות.

אוקי.

גוף השיעור

אז אני קורא בפנים עכשיו.

וזה אמרו בעמוד קמ"ט בטור א'.

למה בכלים התיכונים?

שזה זמן הקטנות.

איך נקראים הכלים של זמן העיבור?

כלים חיצונים.

אז זה כלים חג"ת זה כלים התיכונים זה כלים אמצעים הם נקראים.

וכלים חיצונים זה של זמן העיבור.

אז נבררים גם הכלים דעינים - לא רק הכלים דחג"ת. לא רק הכלים דכתר.

יש כתר או גלגלתא ועיניים. בעיבור זה רק הכלים דגלגלתא. עכשיו גם הכלים של עיניים.

מבחינת הכלים דפנים דז"א - שלמדנו שנשברו בעולם הנקודים שלא מחמת עצמם ואלו הכלים האלו של הקטנות הם ראוים להיות במקום אצילות.

למה ?

כי איך אני בונה את אצילות?

איזה שהיא קביעות בתוכי שלא זזים ממנה ששום דבר לא יכול לפגום בה.

ולכן יש לפעמים ערך גדול למסגרות. בזה לא פוגמים זה אני חייב לעשות. יש לנו דברים כאלה ואז מזה לא נופלים.

אנחנו מגדילים כך את עולם אצילות שלנו.

מה זה מוריד ה"ת מגלגלתא לעיניים?

מוריד מעוביות דשורש לעוביות דבחינה א'.

שגלגלתא זה עוביות דשורש ועיניים זה עוביות דבחינה א'.

הנה עוד לא יכלו הכלים דעינים להתברר - למה?

כי הם צריכים להתכללות ומסך וזיווג דאו"א שזה זיווג הב' למדרגת רוח דרוח.

אמר בתחילת האות שיש ד' זיווגים:

הראשון על נפש דרוח.

השני על רוח דרוח.

הג' הוא על השלמת כלים.

והד' זה על קבלת אורות שזה כולל ב' עיבורים.

שהזווג דאו"א בירר לכלים דנה"י דז"א - שבהם התלבש אור הנה"י במצב הקטנות. מצד הכלים הם כלים דחג"ת.

זאת אומרת את מה הוא מתקן עכשיו?

את הכלים דחג"ת שקודם מתלבש בהם האור דנה"י. לכן הוא קורא להם נה"י.

מה עכשיו יאיר בהם?

מה יאיר בהם עכשיו?

מאיר בהם נפש דרוח

מה האיר בהם קודם במצב העיבור?

מה האיר בכלים דחג"ת במצב העיבור?

שום דבר לא האיר בהם.

כי רק בכלים דחג"ת. מי זה הכלים דחג"ת?

זה אותם כח"ב שהאיר בהם רק חג"ת אז הוא קורא להם כלים דחג"ת.

בגלגלתא רק האיר אור. בעיניים לא האיר אור. היה רק אור הנפש. אור הנפש האיר בכלי הגבוה בכלים דגלגלתא. בכלים דעיניים במצב העיבור לא האיר אור.

עכשיו הוא מתקן אותם שיאיר בהם אור.

מתי עכשיו?

ביניקה.

ביניקה מקבלים את הרוח דרוח.

​​ שהיו בזמן העיבור מעורבים עוד בכללות הסיגים - ​​ אז אי אפשר היה לקבל בהם אור כי עוד לא בררו אותם. אז כל זמן שהם מעורבים בסיגים הם לא מבוררים אז אי אפשר לקבל בהם אור.

מתי זה היה?

בזמן העיבור.

אז זה לא כל כך קשה. מה הוא אומר?

הוא אומר בעיבור האיר אור הנפש בכלי דכתר ועוד לא התברר הכלי דעיניים.

במצב הקטנות התברר כלי דעיניים הוצאנו אותו מהסיגים ויכולתי לתת בו אור.

איזה אור?

יכולתי כבר לתת בו את אור הנפש ואז התפנה לי הכלי דגלגלתא ונתתי בו אור הרוח.

ובב' זווגים אלו נשלם העיבור א' - איזה ב' זיווגים?

של בחינת שורש של עוביות דשורש בעיבור ועוביות דבחינה א' בקטנות.

הכלים דאחורים - ​​ זה כלים דגדלות.

והרי נשברו הכלים דקטנות עם הכלים דגדלות יחד.

אז עכשיו בררנו את כל הכלים דקטנות אחרי שעשינו את הזיווג על בחינה א' כדי לברר את הכלים דנה"י.

ובזה נשלם עיקרו של ז"א ועצמותו - משמע שעיקרו של ז"א זה מדרגת ו"ק של בחינה א'. אם הוא רוצה יותר אגב שזה שורש לאדם.

עיקר האדם הוא בקטנות. אתה רוצה יותר אתה רוצה גדלות אתה צריך לעשות שכלול. השכלול הזה צריך לבוא ממך כבר.

מלמעלה עשו אותך קטן.

למה עשו אותך קטן מלמעלה?

כדי שאתה תהיה שותף.

אם היו עושים אותך ישר גדול אז לא היית צריך להתאמץ להיות שותף.

אז היית אולי גדול אבל גדול טכני.

שואלים הרבה פעמים יש יצורים נעלים בכוכבים חיצונים?

בכוכבים אחרים יש יצורים נעלים מאדם?

תשובה: לא

האם יכול להיות שיש יצורים שהם עושים דברים יותר טובים מהאדם?

כן ברור.

האם יש דג ששוחה יותר טוב מאדם. כן יש דגים ששוחים יותר טוב מאדם. ואם הוא שחיין טוב למרות זאת יש דגים ששוחים יותר טוב ממנו.

ויש כאלה יצורים שהם יותר טובים מהאדם בכל מיני תחומים?

כן. אבל בכללות שלהם הם פחות טובים מאדם.

כי האדם הוא הבריה הגבוהה ביותר שקיימת.

כי הוא כנגד ז"א דאצילות אז זה גם צד האדם שבנו.

האם יש בנו כישרונות כאלה חזקים שיכולים להשיג הרבה דברים?

פתאום צד האדם שבי לא יכול להשיג אותם?

כן. אבל הוא יכול להשתמש בהם. הוא יכול לשלוט עליהם.

כי האדם זה כמו זה שרוכב על הסוס.

הסוס יותר מהיר ממנו?

כן.

אני יכול לנסוע באוטו?

אני לרוץ כמו אוטו?

לא

אני יכול להשתמש באוטו?

כן

האם האוטו יכול להשתלט עלי?

לא

אני יכול להשתלט על האוטו?

כן

האם אני יכול לתת לאוטו להשתלט עלי?

זה אפשרי אם אני לא אפעל את האדם שבי. אז האוטו הסוס ישתלט עלי.

אז עיקר ז"א זה מצב של קטנות. זה העיקר שלו.

אתה רוצה שכלול אתה תבוא תהיה שותף. זה תוספות.

אז אנחנו צועקים על הבורא למה אתה לא נותן לנו את השכלול?

מה הוא אומר לנו?

תשלם.

אתה רוצה יותר מקטנות?

תשלם תבוא מעצמך תיתן.

אומר מה לתת?

10 שקלים.

מה הוא שואל?

אפשר בשקל?

מה אומרים לו?

לא אי אפשר.

הוא בא מחר עוד פעם. אומר אפשר בשקל?

לא אי אפשר.

תוספות זה שכלול.

אז גם בעיבור ב' צריך ב' זיווגים

איזה ב' זיווגים צריך?

להגדלת הכלים נקרא השלמת כלים ולקבלת מוחין באותם כלים גם כדי לקבל את הכלים דגדלות דקדושה.

שימו לב שגם לג"ר דרוח צריך כלים דגדלות.

למה מוזר לנו העניין של ג"ר דרוח צריך גדלות?

C:\Users\דיצה רוטנברג\Documents\תעס\בעבודה\חלק יב תעס\שיעור 12 חלק יב\תמונה שיעור 12 חלק יב a.jpg

אנחנו אומרים שבעיבור א':

נרנח"י דנפש ומה נכתוב פה?

נפש רוח דרוח.

בעיבור ב' אני מקבל ג"ר דרוח פלוס השלמת כלים דנשמה ומקבל אורות נרנח"י דנשמה.

למה מוזר לי שג"ר דרוח שייך לשכלול?

זה קיום וזה שכלול.

למה זה מוזר?

כי מדרגת הרוח היא בחינה א'. בחינה א' לכאורה לא שייכת לגדלות. אבל ג"ר זה תמיד גדלות.

אם ג"ר זה תמיד גדלות אז אני חייב שכלול בשביל הגדלות הזאת אפילו שהיא ממדרגת הרוח.

אז למה פה בנרנח"י בעיבור כן יכולתי לקבל את הג"ר?

מכיון שהשתמשתי במסכים של העליון.

​​ אבל כשבאתי להשתמש במסכים של עצמי לא יכול היה להיות לי יותר מקטנות מצד הקיום.

לכן צריך עיבור ב' אפילו לקיום אפילו לקטנות המשוכללת שלי.

לכן מקבלים מב' שנים ויום אחד גם ג"ר דרוח שנלמד באיזה שלבים מקבלים את הג"ר דרוח וגם את השלמת כלים דנשמה שזה נקרא אור ע"ב ס"ג שבא להשלמת כלים זה שתי בחינות שבאות יחד.

אז ג"ר דרוח זה כלים או אורות?

אורות.

ג"ר דרוח זה אורות וזה כלים.

אז למה הוא אומר לי שמקבלים כלים בעיבור ב'?

כי אני מדבר על הכלים מצד הנשמה כי כאילו גמרתי פה את מדרגת הרוח אבל פה אני חייב להמשיך את מדרגת הרוח.

פה כמובן צריך עוד לדבר אנחנו נראה את זה שמקבלים גם כלים לרוח.

ועכשיו אנחנו נמשיך ללמוד בהמשך איך מקבלים את הג"ר דרוח הזה כי חלק י"ב זה חלק י"ב.

החלק הראשון של עיבור ב' כל זה מדברים בחלק י"ב כל מה שאנחנו עושים עד עכשיו זה רק ההשלמה של החלק הזה. כי דיברנו זה חלק י"א שלנו וזה נפש רוח זה השלמה לחלק י"א והשלמה לעיבור א' וזה בשבילנו כל זה זה חלק י"ב זה מה שאנחנו צריכים ללמוד בחלק י"ב אנחנו עושים קישור לעיבור ע"י מה שלמדנו פה עכשיו את ההשלמה הזו.

את זה את האורות האלה נלמד בחלק איזה?

י"ד

את חלק י"ג נלמד את השורשים של האורות של חלק י"ד שזה כל יג" תיקוני דיקנא.

אוקי.

בואו נראה עכשיו למעלה:

יש לנו עוד חוב למעלה מאות ע"ה עד פ"א למעלה.

עה) הוא שואל בשביל מה צריך דדים בזכר הרי הוא לא מניק נכון אז למה עשו לו דדים למה עשו כמו שלא עשו לו רחם כי הוא לא מוליד אין לזכר רחם אז בשביל מה הוא צריך דדים?

כשעלו - בזיווג לצורך עיבור ז"א כמו שלמדנו בחלק י' באות פ"ד.

הם עלו כנגד חסד וגבורה.

אז הנצח והוד מה פתאום הם רעים אהובים?

נצח והוד הם באים באהבת דודים בהשלמה אחד לשני אבל הם עלו לחסד וגבורה וחסד וגבורה הם רעים.

אז הם קיבלו את תכונת הרעים והתכללו זה בזה.

בגלל שחסד וגבורה הם כלולים זה בזה לכן גם נצח והוד נכללו זה בזה

זה התירוץ שלו פה.

אז בגלל זה יש גם דדים בזכר שהם התכללות מצד הנקבה אבל הם לא משמשים כמו הנקבה לכן הם לא מכילים את אותו חלב.

עו) אז הוא אומר:

למה יש ב' דדים?

אם זה בא מההוד אז היה צריך להיות לנקבה רק דד אחד בצד שמאל שממנו תניק.

אומר למה יש לה גם את דד הימין?

מכיון שהתכללה באבא זה צד הנצח בדדים.

ולו גם יש ב' דדים. למה?

כי יש לו את צד ההוד כי הם התכללו זה בזה.

כמובן שאצלה מה ששולט זה ההוד כי זה קו שמאל ואצלו שולט דווקא הימין לכן אצלו הדדים לא מכילים חלב ואצלה הם כן מכילים חלב.

ואצלה הם תפוחים כדי להכיל את ההנקה ואצלו לא.

למה לכאורה דדים לא יורדים מהנקבה כשהיא לא מניקה וכשהיא מניקה אז יהיו לה דדים שיהיה לה כמו הזכר הדדים כשהיא לא מניקה?

אז הוא אומר לא.

מכיון שנשאר לה רושם כדי להגיד שהיא נקבה אז עושה רושם שהיא נקבה וזה מראה שהרושם הזה של הדדים לא מסתלק ממנה לעולם.

לא לעולם אבל לא מסתלק. יש גם מקרים אחרים.

עז) זכר או נקבה - גם נשים

מה הוא אומר?

זה נקודה חשובה.

הוא אומר אם אתה לוקח זכר או נקבה אז הוא לא נרמז רק אל הבחינה הפרטית שלו.

נגיד אני לוקח את הזכר אז אני אומר הזכר הוא ז"א דאצילות והנקבה היא מלכות דאצילות.

אז הוא לא רק ז"א במדרגה הפרטית שלו אלא הוא כלול גם עם הנקבה.

והנקבה גם כלולה עם הזכר. כל אדם ואדם רומז אל עולם האצילות כולו.

כל אדם ואדם גם זכר וגם נקבה לכן הנקבות או הנשים הם לא רק מלכות שנגיד טוב נתייחס אליהן רק כמלכות. לא.

הן מלכות שכלולות גם מז"א יש בהם גם צד זכר.

וגם לזכר יש גוון של נקבה יש בו גם גוון של נקבה אבל הוא זכר עיקרו.

אז מדוע נזכר האדם תמיד כנגד ז"א דאצילות ואפילו הרמז של האדם הוא יהוה במילוי אלפין כמו ז"א דאצילות?

אלא זה הבחינה הראשונית שלו וגם ז"א עצמו שצריך לעלות עד א"א ששם הוא מידת גדלותו שם התיקון שלו אז הוא גם צריך לעשות עליה וגם הנקבה צריכה לעשות עליה היא לא נשארת במקום שלה.

בקיצור גם הזכר וגם הנקבה כלולים זה מזה גם כדי להיות יכולים להתחבר לאחד לכן זה כמו הבריאה והבורא.

איך רואים את זה בבריאה ובבורא?

ואיך לבורא יש צד הבריאה?

אין לו.

אבל מי זה הבורא עבורנו?

האינסוף.

באינסוף יש רצון לקבל?

יש. למרות שזה נראה לנו כאילו זה רק האור יש שם רצון לקבל.

המלכות דאינסוף שהיא הרצון לקבל שבאינסוף היא בשבילנו הוא בחינת הבורא לא הבורא דרכו רק אנו מבינים את הבורא ואנחנו אף פעם לא מבינים את העצם עצמו אלא הדבר שיש ביננו לבינו.

האינסוף הוא ביננו לבין הבורא אז דרכו אנחנו מבינים את הבורא.

והרצון לקבל שבאינסוף הוא צד הבריאה שבבורא מבחינתנו.

והבחירה שלנו של אותה מלכות ביתר דבקות היא כבר צד הבורא שבנברא.

עח) שמצד אחד אמר העיבור באו"א מצד שני יש את ההשתתפות של א"א בעיבור הזה שהנה"י שלו למדנו בחלק ט' גם בחלק י' לא בחלק ט' הוא הזכיר את זה אבל בחלק י' למדנו את זה בפירוט שהנה"י שלו נצח הוד שלו עלו במקום החג"ת דאו"א יוצא שמצד הא"א יש את הדדים ומצד האמא יש את ההריון.

זה חבל היה צריך ללמוד את זה קצת יותר בפירוט את כל זה זה בחינות יפות בעל הסולם לא פירש את זה כי זה לא שייך לקו שאנחנו צריכים כי הוא עשה פה ממש דבר גאוני בעל הסולם הוא לקח את כל הסדר הזה מהאינסוף רק להעביר אותנו במסלול הזה בטיול הזה להגיע עד העולם הזה וזה בחינות מעניינות אבל לא ממש צריך אותם אז הוא לא פירט אותם.

עט) עד טיבורא דליבא - עד החזה.

במקום ההריון - יש את הטבור. אבל הדדים נמצאים במקום החג"ת במקום ההשפעה.

פ) מה שאומר באות פ' זה נקודה מאד מאד עקרונית לתפיסת המציאות שלנו.

הבהמות והחיות אינם כוללים כללות העולמות.

האדם הוא כולל גם הזכר וגם הנקבה הם כוללים את כל א"א דאצילות.

מה זה אומר?

שאדם הוא בחינת כלל ולא בחינת פרט.

כל הבהמות והחיות והאוקיאנוסים והימים וכל מה תרצו והיצורים בכוכבים אחרים כולם הם יצורים חלקיים כי הם לא כוללים את הכללות של עולם אצילות הם כוללים פרטים שדרך הפרטים האלה צריכים להשיג את הכללות או לגלות את הכללות לכן דדיהם למטה בבטן ששם מקום ההריון.

זאת אומרת למה שמה הדדים שלהם הם במקום הרחם והבטן?

כי לא היתה השתתפות של בריח התיכון בלידה שלהם כמו באדם.

לא צריך את הקב"ה ללידת בהמה לא צריך את א"א.

איך נולד ז"א?

אבא אמא וא"א.

אצל הבהמה לא צריך או"א והקב"ה.

צריך חתול וחתולה לא צריך את הקב"ה שם כי הוא לא מקבל נשמה.

כשמקבלים נשמה זה אומר שקיבלנו את צד האדם.

לכן מקום הדדים אצל הבהמות בבטן בבחינת טבור שהוא מקום ההריון ולא בדדים שהם בחינת א"א שהוא השתתף בזיווג ולכן עלה למקום החזה דאו"א לעשות דדים.

אז מה זה החיות שלהם של הבהמות?

רק חיות לקיום העולם הזה או לקיום המקום הפרטי שלהם.

הם לא יכולים לקבל את ההטבה השלמה מהבורא.

הם באים רק לסיוע לאדם אגב כך גם אומות העולם.

גם אומות העולם כל זמן שהם לא באו לתיקון של בחינת אדם.

יש להם גם צד שהם מדברים לבהמות לחיות.

אני לא שמעתי אף פעם בהמה מדברת.

לא ביניהם?

הם לא מדברים ביניהם רק עושים קולות וסימנים אין דיבור זה סתם קשקוש שום שפת חיות לא להתבלבל הם לא מדברים.

גם תוכים לא מדברים?

גם תוכים לא מדברים. הם עושים קולות. הם לא מדברים.

הדיבור הוא צריך להיות השלכה של החכמה. אין להם חכמה כזו. יש להם השתמשות טכנית בעולם. לא יותר.

לא. לא להתבלבל זה סתם סיפורים לילדים.

טוב אז נעצור פה ונעשה סיכום.


סיכום: תלמוד עשר הספירות -חלק י"ב שיעור 12 | אלף קמ"ט-ק"נ | הדף היומי
1. למדנו ב' נושאים בשיעור זה, נושא הראשון ב' העיבורים הנושא השני דדי אדם.
2. ישנם ב' עיבורים כאשר העיבור הראשון הוא לצורך הקיום בו מקבלים נרנחי נפש ונפש רוח דרוח.
3. עיבור ב' הוא לצורך השכלול בו יש ב' שלבים ושלב ראשון מקבלים את הג"ר דרוח להשלמת כלים, ושלב שני את האורות שהם נרנחי. כל אחד מהשלבים יש לו זיווג
משלו.
4. עצם האדם הוא מעיבור א' דהיינו רק הקיום במצב של קיום, לצורך שכלול חייבת להיות שותפות של האדם כמו בעיבור ב' וכן לצורך גדילתו כך שמב' שנים ויום אחד צריך להתחיל לערב את האדם עצמו בקניית הגדלות שלו, אחרת לא תהיה הפניה וקניה של הגדלות.
5. גם לזכר יש דדים למרות שאינו מניק מכיוון שיש התכללות בין הזכר לבין הנקבה זאת מכיוון שהדדים הם מבחינת נצח הוד דאריך אנפין שעלו לחג"ת וקבלו מהם את תכונת ההתכללות בסוד רעים.
6. דדי אדם מצביעים על כך שא"א שותף בבריאת האדם היות והאדם כדי להיות שלם צריך לעשות עליה כדי לקנות את בחינת א"א שהוא בריח התיכון של עולם האצילות.
בזאת שונה האדם מכל הבהמות שלהם היניקה הוא במקום הטבור ולא במקום החזה, דהיינו בלי הערוב של א"א.

7. יוצא מהנקודה הקודמת שהאדם הוא כלל וכל שאר הבריות יהיו בעלי עוצמה כמה שיהיו הם רק פרטים ולכן הם צריכים לשמש את האדם שהוא שנועד לקבל את ההטבה מאת הבורא יתברך והוא נזר הבריאה.

אין תגובות

להגיב