סיכום:תלמוד עשר הספירות -חלק י"ב שיעור 11 |אלף קמ"ז-קמ"ח| הדף היומי

סיכום: תלמוד עשר הספירות- חלק י"ב שיעור 11| אלף קמ"ז-קמ"ח| הדף היומי

אז מה למדנו היום?

הזכרנו את השיעור הקודם שבו הגדרנו את ב' העיבורים. את עיבור א' ועיבור ב'. שאמרנו שלכל אחד מהם ישנם שתי הבחנות:

C:\Users\דיצה רוטנברג\Documents\תעס\בעבודה\חלק יב תעס\שיעור 11 חלק יב\תמונה שיעור 11 חלק יב b.jpg

בעיבור א' למדנו שישנם שתי הבחנות שהם אחת לצורך העיבור שני לצורך היניקה זה עד ב' שנים ויום אחד. זה נקרא עיבור א' לצורך קטנות.

עיבור ב' הוא לצורך גדלות גם בו יש שני חלקים אחד לצורך כלים וב' לצורך אורות וכל זה לאחר ב' שנים ויום אחד.

בשיעור הזה הוא בא להסביר לנו שיש חוק שכשמתקנים מתקנים בהדרגה.

מה זה בהדרגה?

C:\Users\דיצה רוטנברג\Documents\תעס\בעבודה\חלק יב תעס\שיעור 11 חלק יב\תמונה שיעור 11 חלק יב d.jpg

שכאשר עולם הנקודים נשבר ומתחילים לתקן אז מעולם הנקודים עלו רשימות. עלו למעלה רשימות והרשימות האלה שעלו מעולם הנקודים יש להם הם בנויים מעשר ספירות כתר חכמה בינה ז"א ומלכות.

בהתחלה כולם היו כלולים בכתר. אז כתר היה לו מכתר חכמה עד מלכות. מבחינת כתר שלו הוא בנה את עתיק ואת חכמה עד מלכות הוא הוריד למטה.

לאן?

לא"א.

אולי נעשה את זה אחרת.

יש לנו את הפרצופים מלמעלה

C:\Users\דיצה רוטנברג\Documents\תעס\בעבודה\חלק יב תעס\שיעור 11 חלק יב\תמונה שיעור 11 חלק יב c.jpg

ס"ג שהוליד את עולם אצילות היו אצלו את כל הרשימות:

כתר חכמה בינה ז"א ומלכות.

מתוך כתר שלו הוא הוליד את עתיק אבל הוא נתן לו את כל הבחינות הללו הוא הוריש לו לעתיק כשהוא בנוי מכתר אז הוא בנוי מכתר אבל יש לו עדיין רשימות של חכמה בינה ז"א ומלכות.

הוא ברר את החכמה וממנה מהכתר הזה הוא עשה את עתיק שהוציא אותה לבחינת עתיק.

פה זה היה לו כמו עיבור של עתיק.

עתיק עיבר את בחינת החכמה לטובת א"א ואז הוא הוליד את א"א והוא נתן לו את כל שאר הרשימות.

איזה רשימות הוא נתן לו?

בינה ז"א ומלכות.

א"א עיבר את צד הבינה לטובת או"א ואז כמו שעתיק הוליד את א"א ככה א"א הוליד את או"א ונתן להם ע"י עיבור כמובן ונתן להם את ז"א ומלכות ואו"א עשו עיבור והולידו מפה בחינות מסוימות שמתאימות לז"א אני לא עובר עליהם עכשיו אבל הולידו חלק מהם ולאחר מכן נולדו מזה כל הבחינות של עולמות בריאה יצירה ועשיה.

אז או"א הולידו את ז"א ומז"א יצאו גם כל עולמות בי"ע.

שאותו דבר כל עליון מוליד את התחתון שלו ומשאיר לו את שאר הרשימות.

אז כולם מתקנים את עולם הנקודים.

ועולם הנקודים מתקן לאט לאט עד שמגיעים לזו"ן.

אומר אותו דבר קורה גם בתוך פרצוף עצמו.

כל זה למה הוא בא לספר לנו על ההדרגה הזאת?

רק כדי לספר לנו על ההבדל בין עיבור א' לעיבור ב' שלמדנו בשיעור הקודם.

שאומר לנו שבעיבור א' במצב העיבור יש רק את בחינת אור הנפש בכלים דכח"ב.

אח"כ עם ההתפתחות אז יש את היניקה.

זמן היניקה זה עד ב' שנים יש לנו את אור הרוח. רוח דרוח.

ואחרי שקיבלנו רוח דרוח אז גמרנו בעצם את עיבור א'.

אם רוצים עיבור ב' צריכים לעלות עוד פעם לביקוש.

המצב הזה שמקבלים את היניקה נקרא קיסטא דחיות.

מה זה קיסטא דחיות?

האור של החיות הראשונית שזה נקרא קיום.

C:\Users\דיצה רוטנברג\Documents\תעס\בעבודה\חלק יב תעס\שיעור 11 חלק יב\תמונה שיעור 11 חלק יב a.jpg

אז המציאות של ז"א בהתחלה יש לו רק עיבור לז"א. יש לו עיבור הוא מקבל רק אור הנפש.

לאחר מכן יש לו יניקה שהוא מקבל רוח דרוח ורוח דרוח נקרא קיסטא דחיות שזה רק קיום.

אם הוא רוצה שכלול הוא רוצה להתקדם אז הוא צריך לעשות עוד עיבור.

זה לא מספיק העיבור הראשון הוא רוצה עכשיו שכלול הוא צריך עיבור ב'.

שבעיבור ב' יש גם שני חלקים עיבור ב' יהיה לו בבחינת כלים ובבחינת אורות המתלבשים בכלים שאלה שתי בחינות שעוד לא למדנו אותם.

אבל כל מה שהוא רוצה לספר לנו שהכל נעשה בהדרגה.

עיבור זה נקרא כלים חיצונים.

ויניקה נקרא כלים תיכונים.

השכלול הזה שזה עיבור ב' לגדלות זה נקרא פנימיים.

אז לשכלול צריך את הפנימיות.

לא מספיק שיש לנו את הקיום החיצוני שזה רק הקיום של הוולד העיבור והיניקה.

אז זה מה שהסביר לנו בשיעור הזה.

סיכום בנקודות:

  • למדנו בשיעור הקודם שישנם ב' עיבורים כשבכל אחד מהם ישנן שתי הבחנות: בעיבור א' עיבור ויניקה. בעיבור ב' השלמת כלים וקבלת אורות.

  • כל התיקונים לאחר שבירת הכלים בעולם הנקודים באו כדי לתקן את מה שקרה בעולם הנקודים.

  • התיקון נעשה בהדרגה כך שעל הכתר של הרשימות יוצא פרצוף עתיק. על חכמה א"א. על בינה או"א וישסו"ת. על זו"ן על חלק מזו"ן דהרשימות יוצאים זו"ן דאצילות ועל השאריות מהם יוצאים כל עולמות בי"ע דקדושה.

  • כפי ההדרגה שיש בעולמות כך יש הדרגה של יציאת הפרצוף שקודם יוצא העיבור לאחר מכן היניקה ולאחר מכן הגדלות שנעשית בשלבים.

  • המושג קיסטא דחיות מורה על החיות הבסיסית שיש לז"א שהיא רוח דרוח ומעבר לזה כדי לקבל את השכלול הוא צריך עיבור נוסף. כך אנו לומדים בכל מדרגה שיש את החיות שהיא הקיום ואת השכלול שלצורך כך צריך פנימיות וגדלות.

עד כאן היום. תודה רבה.

 

הקדמה

בשיעור היום לא ניתוסף לנו הרבה ידע אלא אנחנו מעבדים ידע שכבר ידענו ובעיקר מדברים על כך שז"א בעיבור עדיין אין לו שם.

כשהוא גדל יש לו שם ואת זה קושרים לסוג התיקון שהוא עשה מעולם הנקודים.

אנחנו נמצאים באמצע אור פנימי. אנחנו נמצאים כרגע בעמוד אלף קמ"ז בטור א' ונודע.

למדנו בשיעור הקודם אנחנו נמצאים באמצע אור פנימי שהוא אור פנימי קצת ארוך של אות ס"ג.

לאט לאט אנחנו מטפלים בדברים אנחנו גם נקרא גם למעלה קצת היום.

אז למדנו בשיעור הקודם שבעיבור א' ניתקן הז"א רק מה הוא לא מקבל את האור שברגלים.

מדוע?

על בחינת הנה"י הוא לא מקבל אור.

ולכן הוא לא יכול ללכת כשהוא נולד. כי האור מראה על הפעילות של אותה מדרגה.

והנה"י נקראים רגלים.

אז איפה הוא כן מקבל?

בכח"ב וחג"ת.

כח"ב וחג"ת נקראים גם גו"ע. והאור שמאיר בהם הוא נפש רוח.

האור נפש רוח יש לו עוד שם.

איך הוא נקרא בג' קוים?

חג"ת נה"י.

חג"ת זה אור הרוח. נה"י זה אור הנפש.

אז הוא נקרא חג"ת נה"י.

אז לפעמים הוא אומר שהוא מתקן את החג"ת נה"י.

​​ ופה הוא אומר לנו שאת הנה"י הוא לא מקבל אור.

אז מה זה מתקן את החג"ת נה"י?

שנותן מצד האורות אורות של חג"ת נה"י

אז הכלים דנה"י אין בהם אור. זה נקרא שבנה"י אין אור.

אם רוצים לתקן גם המשך המדרגה אז מתחיל לתת את האור בנה"י אבל עדיין אין ממש מוחין אלא צריך להתחיל להתקין את המוחין ע"י זה שצריך לעשות עוד עיבור.

אז העיבור א' היה לצורך קטנות אבל אם אני רוצה כבר את הגדלות אז מב' שנים ויום אחד מתחילה להיות גדלות ולצורך זה צריך עיבור ב'.

בעיבור א' שני חלקים: זמן העיבור עצמו וזמן היניקה.

ועיבור ב' יש שני חלקים: הזמן של השלמת כלים וזמן של קבלת אורות בכלים הללו.

אז אלה ב' הבחינות שלמדנו בשיעור הקודם.

גוף השיעור

שיעור הזה אני ממשיך את האור פנימי בעמוד אלף קמ"ז בטור א' ונודע.

סג) על מה הוא מדבר? על איזה מצב?

אחרי שעולם הנקודים נשבר. אז כמו כל פרצוף כשהוא מזדכך בגלל הביטוש או נשבר אז צריך להוליד את הבחינה הבאה.

למה צריך להוליד את הבחינה הבאה?

כדי להמשיך לתקן. עד גמר תיקון צריך לבנות כלים. אז צריך את המדרגה הבאה.

אז מי המדרגה הבאה שבאה לתיקון?

אז הוא אומר הרשימות צריכות לעלות לס"ג ומשם הם נולדות.

ע"ב ס"ג - למה הוא קורא לזה ע"ב ס"ג?

הכוונה לראש הס"ג שבו יש גם טעמים וגם נקודות.

שהיותר מובחר – מצד הרשימות הוא הכתר

כתר מצד מ"ה או מצד ב"ן?

מצד המ"ה.

כי הרשימות זה מצד המ"ה. הכלים שנתבטלו ונשברו זה צד הב"ן.

אז צד המ"ה זה צד הזכר של עולם אצילות.

זה נובע מהרשימות שעלו למעלה ועליהם עושים זיווג.

אז הרשימות האלה מתחלקות לעשר ספירות.

ושאר הכללות – מחכמה ומטה ירד למטה.

לאן הוא ירד?

לא"א.

אז כלפי עתיק הוא פסולת. כלפי א"א הוא עדיין מזון.

מה המשובח ביותר בהם?

החכמה של הרשימות.

כי את הכתר של הרשימות לקח עתיק. נשאר חכמה ומטה.

זה נקרא גם שמעורב בהם סיגים אבל הוא מבחינתו זה כבר פסולת הוא לא צריך מזה יותר הוא אכל את מה שהוא שצריך.

איזה מדרגה הם ביררו להם?

בינה.

מי זה שאר הכללות?

ז"א ומלכות.

ופה כבר למדנו בחלק י"א מה הם בררו להם?

רק את מדרגה הה' מתוך ז"א ומלכות.

ולאחר מכן במדרגת הגדלות הם יבררו משהו ממדרגת הו'.

מה הם יבררו ממדרגת הו'?

רק את המילוי.

איך אפשר מילוי בלי שם?

עם השם של הה'. השם של הה' עם העוביות של ו'.

מה אומר השם?

מי זה השם?

אור הזך של הרשימה שנשאר באצילות אבל השם מראה שצריך לקבל את האור בעל מנת להשפיע כי בחינת הגדלות אי אפשר לתקן אותה.

לכן זה נקרא אח"פ דעליה. הגדלות אבל עם שמות עם צורת מחשבה של השפעה של מדרגת הה'.

אוקי. אז זה לוקח הזו"ן. אז את כל השאר את כל הרצון לקבל של מדרגה הו' ז' וח' הורידו למטה.

לאן?

לבי"ע דקדושה.

לבחינת טומאה - שזה קליפות שאין להם באמת ערך מצד עצמם זה נקרא עולם הזה.

מהם גם יצאו בריות חלקיות. כי הקדושה האמיתית היא רק של צד האדם. כל הבריות החלקיות נעשו מהשאריות הללו. אבל גם בכל עולם ועולם.

זאת אומרת כמו שיש לנו בין הפרצופים עתיק א"א או"א וזו"ן וכן עולמות בריאה יצירה עשיה גם כל אחד מהעולמות האלה בנוי מפרצופים.

איך נקראים הפרצופים בכל עולם ועולם?

אותו דבר. עתיק א"א או"א זו"ן. אלה שמות הפרצופים בכל העולמות מאצילות ומטה.

אז גם כל פרצוף מהם ניתקן ומעביר את השאריות לפרצוף התחתון ממנו.

מה זה הכלים דגלגלתא?

איזה בחינה זאת?

כתר.

רק צד הכתר שלהם באור הנפש.

כלים דכתר שהם נקראים גם כלים דכח"ב עם אורות דנה"י.

איזה מצב זה של ז"א?

זה מצב העיבור.

כל הרשימות עלו לאו"א.

אבל מה הם מבררים מהם?

כמו שאמרנו יש סדר. בהתחלה רק את הזך ביותר שלהם שזה נקרא בחינת עיבור.

אז למדנו שיש כלים חיצונים תיכונים ופנימיים שזה אומר:

עיבור זה הכלים החיצונים.

קטנות זה הכלים התיכונים או האמצעים הוא קרא להם גם ככה בתחילת החלק.

וכלים פנימיים זה הכלים דגדלות.

עוביות של מי?

של המסך.

כי מי קובע את המדרגה?

גובה קומה של המסך.

אז אם המסך הוא בעוביות של שורש

אז איזה אור יכול להתקבל?

רק אור הנפש. שזה מה שיש לנו בעיבור.

למה הוא נקרא כלים דחג"ת למה לא כח"ב?

למה החג"ת זה הכח"ב שלו?

הטבע של ז"א הוא טבע של קטן. בטבע של קטן יש רק ו"ק אין ג"ר.

הז"א נקרא מצד הכלים כח"ב חג"ת ומצד האורות חג"ת נה"י.

כאשר אני קורא לכלים בשם האורות. אז איך אני אקרא לכח"ב?

חג"ת.

ולחג"ת אני אקרא נה"י.

למה?

כי אלה האורות המאירים בכח"ב חג"ת.

אז מעכשיו הוא קורא לכלי שנקרא כח"ב הוא קורא לו חג"ת.

אז זה מה שהוא אומר שמאיר אור הנפש בחג"ת.

מה זה בחג"ת?

בכלים דכח"ב שמצד הטבע שלו צריך להאיר שם חג"ת.

אבל אפשר לא לראות את כל הסיבוך הזה. האמת היה צריך לכתוב את זה יותר פשוט. יש לזה ערך גם ככה. אבל זה מתחילים לקרוא לכלים בשם האורות כי אין בהם תפיסה אחרת.

כל השאר שלא נברר בעיבור הם פסולת ומה יתברר מהם?

המדרגות הבאות של ז"א.

איזה מדרגה?

הקטנות. שהיא מדרגה הבאה.

מה זה בעת ההיא?

בזמן העיבור. שהוא עדיין הז"א בתוך אמא עוד אין לו לז"א שם בפני עצמו.

למה?

כי אין לו מסך עצמאי.

ראש וגלגלתא – דהיינו רק כלים דראש ורק אור הנפש.

לעת לידה – הכוונה היא כשבעיבור הוא גמר לגמור את כל מדרגות הנפש שנקראים נרנח"י דנפש אז העובר

איפה הוא מקבל את היחידה דנפש?

איפה בתוך הרחם הוא מקבל את היחידה דנפש?

במדור העליון שהוא נקרא יסוד דבינה ואח"כ הוא מתהפך ונולד מלמטה.

מה זה נתעבה יותר?

מי נתעבה?

המסך.

מה זה ממעלה למטה?

זה מושג שמתחיל להראות על עצמאות.

שה"ת יורדת מגלגלתא לעינים - דהיינו יורדת מעוביות דשורש לעוביות דבחינה א'.

כלים תיכונים או כלים אמצעים שלהם.

מה זה כלים אמצעים?

יניקה.

עיבור כלים חיצונים. יניקה כלים תיכונים. וגדלות כלים פנימיים.

אז הם מתחילים לעשות זיווג על הכלים האלה שלהם התיכונים.

רוצה לומר כלים דחג"ת. למה הוא קורא להם נה"י?

על שם האור שמאיר בהם בקטנות בכלים דחג"ת.

ואור הנפש מתלבש תמיד במקום העוביות והזווג - למה?

כי זה המקום הכי נמוך.

בכלי הקודמת – מטעם הופכיות כלים ואורות.

מה זה שאר הכללות?

מהרשימות דמ"ה שלא שייכים לקטנות דז"א.

אז מה למדנו עד כאן?

אומר לנו תראו בכל תיקון יש הדרגה. שקודם מתקנים את הדבר הזך אח"כ את הדבר היותר עבה. ולכן בז"א קודם מיתקן העיבור בעוביות דשורש אח"כ היתקן הקטנות היניקה בעוביות דבחינה א' וכל מה שלא שייך לבחינות האלה ירד בסוד דם.

אם אני רוצה להעלות אותו חזרה

אז מה אני אצטרך לעשות?

עוד פעם עיבור עוד פעם צריך להעלות אותו למ"ן עוד פעם לעשות זיווג עליו.

אבל כרגע הוא ירד בסוד פסולת. אני רוצה עוד פעם להתקין אותו אני אצטרך עוד עיבור.

זה מה שלמדנו עד כה למטה.

נראה עכשיו למעלה. למעלה הגענו עד אות ע"א. נקרא באות ע"א למעלה.

עא) נה"י דא"א - שלמדנו מה למדנו שא"א על הנה"י מלביש ז"א והוא מגלה את א"א למטה מטבור שזה מקום הנה"י שלו שם הוא מלביש אותו.

לכן אנחנו מייחסים את עיקר העיבור של ז"א למי?

לא"א.

לו' מידות קטנות – מדוע לא לומר שהיו לו ג' מידות?

הרי מדובר רק על נה"י שמאירים בכח"ב. מכיון שזה לצורך קטנות ואין פחות מנפש רוח.

מי זה האמצעיות שבו?

הכלים דחג"ת שמאיר בהם עכשיו נה"י.

מה הוא אומר?

הוא אומר במעבר מעיבור לקטנות במקום שיהיה רק ג' בחינות הוא ו' בחינות.

עב) מה זה ו"ק ​​ שלימות?

שיש לו כבר חב"ד חג"ת וכלים דחג"ת נה"י. זה נקרא ו"ק שלמות.

מה זאת אומרת כשיעור הנוגע למלכות שבו?

הוא מקבל אור ביחס למידת הרצון שלו בזמן הקטנות ולא יותר מזה.

עשיריתו - למה זה רק עשירית שבו הוא לא הסביר ממש פה.

בעצם הוא רוצה להגיד שמינימום החיות שיש למדרגה זה נקרא גם קיסטא דחיותא תכף נסביר מה זה.

עג) מידת החיות שיש לז"א זה האור הזה שהוא מקבל ביניקה. בסולם זה אות קמ"ו נדמה לי קמ"ו קמ"ז. זה נקרא קיסטא דחיי.

מהי מידת החיות שלו?

נפש רוח דרוח.

זה מידת החיות שלו. זה עצם ז"א.

עד איזה גיל הוא מקבל את זה?

עד ב' שנים ויום אחד.

לצורך גדלות הוא צריך עוד זיווגים.

אז זה נקרא עיקר החיים שלו עד גיל שנתיים. עיקר חיותו.

קיסטא דחיי או קיסטא דחיותא

זאת אומרת יש מצב של קיום שזה נקרא קיסטא דחיות ויש מצב של שכלול.

אם אני רוצה את השכלול אני צריך גם את עיבור ב' לא מספיק לי עיבור א' לצורך השכלול שלי צריך גם את עיבור ב'.

עד) מה זה אחורים?

אחוריים זה ריבוע. א אה אהי אהיה.

למה זה נקרא אחורים?

אחוריים זה דינים. נקרא אחוריים כי כל פעם מוסיפים אות ואות זה חיסרון. כל פעם שמוסיפים חיסרון זה נקרא אחוריים.

יש תשובה מאד יפה על כל העניין של הדינים קשים שלמדנו את זה בראש השנה וזה מופיע מאד מאד מסודר בתשובה צ"ד בחלק ט"ו.

מה זה ע"ב דיודין?

ע"ב דיודין הכוונה שם הויה במילוי יודין שהוא בגימטריה חסד.

שגם הוא – החלב

שעל מה זה מצביע?

על שורש הדינים שהוא ע"ב. ושם הוא בבחינת חסד דהיינו הוא זך. זה נקודה מאד מאד חזקה שצריך להבין אותה

שמאיפה באים הדינים?

מע"ב.

וע"ב זה התפשטות אורות בכלים.

אז איך מצד אחד אני אומר ע"ב ומצד שני אני אומר חסד?

ע"ב הוא דינים או חסד?

אומר ע"ב כל דין הרי הוא נותן דינים ע"ב. אבל כל דין מתחיל השורש שלו הוא חסד לכן כאשר אתה מרגיש דינים תדע לך שהשורש של זה הוא חסד וזה בא מע"ב וע"ב זה גימטריה חסד.

אז צריך לדעת שהדינים בשורשם כשאני מעלה אותם חזרה לשורשם שבדדים אז הם הופכים שוב להיות חלב.

 

 


סיכום בנקודות: תלמוד עשר הספירות -חלק י"ב שיעור 11 |אלף קמ"ז-קמ"ח| הדף היומי
תע"ס חלק יב' שיעור 11 – אלף קמז-קמח – סיכום בנקודות.

1. למדנו בשיעור הקודם שישנם ב' עיבורים כשבכל אחד מהם ישנן שתי הבחנות, בעיבור א' עיבור ויניקה, בעיבור ב' השלמת כלים וקבלת אורות.

2. כל התיקונים לאחר שבירת הכלים בעולם הנקודים באו כדי לתקן את מה שקרה בעולם הנקודים.

3. התיקון נעשה בהדרגה, כל שעל הכתר של הרשימות יוצא פרצוף עתיק, על חכמה א"א על בינה אוא וישסות על חלק מזון דרשימות יוצאים זו"נ דאצילות ועל השאריות מהם יוצאים כל העולמות בי"ע דקדושה.

4 . כפי ההדרגה שיש בעולמות כך יש הדרגה של יציאת הפרצוף. שקודם יוצא העיבור לאחר מכן היניקה ולאחר מכן הגדלות שנעשה בשלבים.

5. המושג קיסתא דחיות מורה על החיות הבסיסית שיש לז"א שהיא רוח דרוח. ומעבר לזה כדי לקבל את השכלול הוא צריך עיבור נוסף, כך אנו לומדים בכל מדרגה שיש את החיות שהיא הקיום ואת השכלול שלצורך כך צריך פנימיות וגדלות.

אין תגובות

להגיב