סיכום : תלמוד עשר הספירות -חלק י"ב שיעור 19 |אלף קס"ג-קס"ד| הדף היומי

סיכום: תלמוד עשר הספירות-חלק י"ב שיעור 19| אלף קס"ג-קס"ד | הדף היומי

מה למדנו היום?

אז היום רצינו קצת להבין יותר את המבנה היותר גדול במבט של צלם.

אז למדנו את המבנה בעניין של השנים. מה נכנס בכל פעם.

פה הוא רוצה להסביר לנו יותר את עניין הצלם.

חזר ואמר לנו שהיא נקראת תבונה הג'. הסביר לנו קצת עוד פעם את העניין שלפעמים אני מונה אותם כב' תבונות ולפעמים כג'.

כשג' זה יחד עם או"א דהיינו הבינה של או"א.

וכשאני מדבר רק על ישסו"ת אז זה ב' תבונות. תבונה שלו עצמו ותבונה שנותן לתחתון.

זה נקודה ראשונה שהסביר לנו.

נקודה שניה עוד הסביר לנו:

זה שהרוחניות אומר טפל לו. הלבושי מוחין טפלים לאור.

אומר תסתכל איזה אור צריך התחתון.

אם עכשיו התחתון צריך אור של בחינה א' כמו ז"א אז איזה לבוש מוחין אתה תיתן לו?

של בחינה א'.

את ההגיון שאתה תיתן לו זה לפי ההגיון שכשהוא יבין את המוחין כשתהיה לו את ההארה תהיה לו הארה בקומה הזאת. אז זה מה שתיתן לו.

לא תיתן לו לבושים שונים ממה שהתחתון צריך.

לכן כל לבושי מוחין שהעליון נותן לתחתון הם בטלים למוחין שהתחתון מקבל.

זאת אומרת שלבושי המוחין שתבונה הג' נותנת זה רק בגובה קומה של בחינה א'.

למה?

כי המוחין שז"א צריך לקבל זה גובה קומה של בחינה א' ולא יותר.

עוד הוא מספר לנו שיש גוף מיוחד.

מה שהעליון נותן לתחתון היה אפשר לחשוב שהעליון נותן אור לתחתון. אבל הוא לא נותן לו אור.

אז מה הוא נותן לו?

הוא נותן לו את האור עם לבושי מוחין.

וכל המבנה הזה זה מבנה של פרצוף שלם.

ואיך זה מתראה אצל התחתון?

כגוף מיוחד. גוף דק שהוא בין הגוף של התחתון לבין הגוף של העליון שנמצא אצל התחתון כמו גוף מקשר קוראים לזה בחכמות אחרות הגוף האתרי יש המכנים את זה הגוף האסטרלי גוף ההרגשה. ואנחנו מכנים את זה לבושי מוחין. זה כמו פרצוף מיוחד שיש את זה אצל התחתון שהוא מקשר את זה לעליון כמו הדמיון של התחתון.

כי הדמיון של התחתון אם הוא דמיון אמיתי אז הוא דמיון שרק דרכו מתקשרים המוחין כמו שלמדנו במבוא לספר הזהר בסוד הנביאים אדמה.

הדמיון מאפשר לנו לחבר בין מה שאני מרגיש לבין מה שיש למעלה.

אם הוא דמיון נכון אז הוא מדמיין בדיוק כמו שיש למעלה ואז זה מקשר אותי להיות יכול להיות מרגיש מה שיש למעלה.

אם אני לא מדמיין נכון אז אני מרגיש גם דברים שהם שטותיים ואז ההרגשה השטותית הזאת מכניסה לי שטות ללב ואין חוטא אלא מי שנכנסת בו רוח שטות.

למה היא רוח שטות?

כי דמיינתי שטויות.

אז מה אני צריך לדמיין?

כן. בלי לדמיין אתה לא יכול להשיג כלום.

כי כמו ההתייחסות הנפשית שלך כמו הפירוש שלך הוא נעשה ע"י הדמיון ע"י איך שאתה מדמה את הדבר.

יש גוף שלם שהוא גוף הדמיון שזה נקרא הגוף שהדמיון הזה הוא לא אתה הוא אבל הוא גם לא העליון מה שמקשר בינך לבין העליון.

לכן בלי דמיון אי אפשר להשיג כלום.

אבל הדמיון חייב להיות כמו שהעליון אמר לך לדמיין.

הוא אמר לך לדמיין שאתה מניח תפילין.

מה שאתה עושה המעשה זה תפילין?

לא.

המעשים שאנחנו עושים צריכים לחבר אותנו לדמיון שהוא הדמיון שהעליון אמר לי לדמיין כי זה דמיון שדרכו אני יכול לקבל את המוחין.

איזה מוחין?

שמתאימים לי.

מה לא מתאים לי רק העולם הזה?

אומר לא מה פתאום.

העולם הזה זה בכלל לא אתה.

אתה רוצה לקבל מוחין?

לפי ההגיון שנתן לך העליון הוא נתן לך תורה.

התורה הזאת היא מעשים אבל הכוונה תדמיין כמו העליון.

זה נקרא הגוף שמספר לנו פה שהוא גוף אמצעי שיש לו ראש וגוף וידיים ורגלים ופה והכל.

גוף מדומיין לכן פה כל הטעויות בדמיון אם אני לא מדמיין כמו שהעליון אמר לי לדמיין.

ומי זה הדמיון?

זה הנה"י.

נה"י שהעליון נתן לתחתון שזה נקרא לבושי מוחין.

הלבושים האלה הם בדוגמת הגוף וזה דבר מאד יפה.

תחשבו על זה לרגע כשאתה רוצה להרגיש משהו אתה מדמיין אותו ואז אתה יכול לקבל את הארה עליו. אם אין לך דמיון אליו אתה לא משיג אותו.

אז למה אנשים רוצים סמים כי זה מאפשר להם לדמיין אבל שטויות.

אבל השראה אלוקית מאפשרת לדמיין את האמת.

אז זה אמת או לא אמת אם אני מדמיין אותה?

אין אפשרות להשיג כלום אלא רק דרך הדמיון.

אבל או שהדמיון יהיה דמיון אמיתי או דמיון שיהיה דמיון לא אמיתי.

הדמיון שאנחנו לא אומרים שזה דמיון אנחנו חושבים שזה מעשה זה דמיון אוטומטי שהוא הדמיון של העולם הזה.

למרות שאנחנו רואים שבדמיון של העולם הזה המוחין באים ונעלמים ומרגישים ריקנות אחריהם.

למרות זאת אם זה הדמיון שעובד ואני לא מסוגל לדמיין דמיון שהוא דמיון אמיתי עליון אני גם לא יקבל את המוחין העליונים.

עוד אומר לנו שהדמיון הזה מתקבל בלבושי מוחין רק מצד הצ' של הצלם.

זאת אומרת העליון יש לו גם צלם גם בהגיון שהעליון חשב בשביל התחתון זה היה בסדר של צלם.

על זה כתוב בצלם יתהלך איש. שהעליון עושה זיווג על התחתון אבל הוא נותן לו רק מהדעת של העליון.

והדעת הזה שניתן לתחתון נקרא צ' דצלם.

והצ' דצלם הזה מתחלק לימין שמאל ואמצע. ם' ל' וצ'.

בקטנות הוא מקבל רק את הצ'

ובגדלות הוא מקבל את ל"ם דצלם.

סיכום בנקודות:

  • כל ההגיון שנקרא לבושי מוחין שהעליון נותן לתחתון צריך להיות טפל לרוחניות דהיינו לגובה קומה של האור שהתחתון יכול לקבל.

  • למשל ז"א יכול לקבל רק אור של בחינה א' כי זה המסכים שלו זה התפקיד שלו. לכן ההגיון שניתן לז"א יהיה הגיון של ז"א וכך כל אדם צריך לקבל מלמעלה את ההגיון שמתאים בדיוק לו.

  • ההגיון שניתן לתחתון הוא המקשר בין העליון לתחתון והוא גוף אמצעי שיש לו ראש וגוף וכל האיברים.

  • הגוף המקשר בין העליון לתחתון הוא כוח הדמיון שיש לאדם שניתן לו מלמעלה ועל כן צריך ללמד עצמו לדמיין כמו שהעליון מבקש ממנו והוא שמיצר את כוונת הלב הנכונה.

  • הגיון זה נקרא צלם והתחתון מקבל את כל הצלם שלו רק מהצ' של הצלם שהעליון עשה עבורו.

  • בצ' זו שהעליון נותן לתחתון יש מורכבות של ל"ם וצ' כאשר בקטנות מקבל רק את הצ' של הצ' ובגדלות את הל"ם של הצ' דצלם של העליון.

עד כאן היום. תודה רבה.

 

קטעים מגוף השיעור

קיב) מה זה תבונה הג'?

למדנו שישסו"ת היא בחינת תבונה.

תבונה ג' זה מה שהתבונה עושה שזיווג לצורך ז"א. לצורך התחתון.

שזה חיצוניות הישסו"ת. שהיא שלישית לאו"א זה נקרא תבונה הג'.

אם אני מסתכל רק על ישסו"ת בלי או"א אז היא הב'. עם או"א היא הג'.

איפה בתוכם?

בלבושי המוחין מתבונה הג'.

הרי תבונה הג' מה נותנת לתחתון?

היא עושה זיווג בשבילו היא נותנת לו את הצלם.

מה זה הצלם?

לבושי מוחין והם נקראים נה"י.

והלבוש נגרר אחר הרוחניות וטפל לו

מי זה הרוחניות?

המוחין.

למדנו שזה רק בגדלות כך.

מה יותר חשוב הלבוש או המוחין הנמצאים בו?

בגדלות המוחין יותר חשובים מהלבושים. אבל בקטנות היות והמוחין הם קטנים והלבושים באים מלמעלה אז הלבושים יותר חשובים.

כשבן אדם למשל אין לו את המוחין הגדולים למשל בתרי"ג פיקודין.

מה זה תרי"ג פיקודין?

שבכל מצוה ומצוה מופקד האור והמעשה הוא כמו רק לבוש שצריך להחזיק את האור הזה.

אז אם אין לי את האור אבל הלבוש הוא לבוש אמיתי דהיינו המעשה הוא מעשה אמיתי.

יש בו קצת הארה אבל אני לא מרגיש אותו. היא הארה קטנה. בלבוש עצמו יש יותר הארה.

אז לכן בקטנות למוחין אני קורא על שם הלבושים.

איך נקראים הלבושים בקטנות?

אלהים.

איך נקראים המוחין בקטנות?

הויה.

תמיד המוחין זה הויה.

רק הלבושים מתחלפים.

אבל למוחין אני קורא אלהים בקטנות על שם הלבושים.

למה?

כי הלבושים בקטנות יותר גדולים.

מה שאומר פה הלבוש נגרר אחר הרוחניות וטפל לו זה רק בגדלות כי בז"א אז מרגישים את המוחין.

 

C:\Users\דיצה רוטנברג\Documents\תעס\בעבודה\חלק יב תעס\שיעור 19 חלק יב\תמונה שיעור 19 חלק יב a.jpg

 

ם

או"א

ל

ישסו"ת

עליון

דעת

 

צ םצל

 

 

ו"ק=צ

ג"ר=םל

תחתון (ז"א)

 

 

מה הוא אמר לנו כאן?

אומר תראה העליון עושה זיווג לתחתון. מה שהעליון עושה זיווג הוא מבחינת או"א וישסו"ת ודעת. ואומר או"א הם בחינת ם' וישסו"ת הוא בחינת ל' ודעת הוא בחינת צ'.

כל זה זה העליון.

התחתון שהוא בבחינתנו ז"א כרגע הוא מקבל רק מהדעת.

אבל מה הוא מקבל מהדעת?

שהצ' הזו היא עצמה בנויה מם' ל' וצ'

שהם' והל' נקראים דעת הנעלם והצ' דעת המתפשט.

אז הוא אומר כל זה בהתחלה מתפשט רק זה מצד שהוא נותן לתחתון את בחינת הצ' שזה בחינת ו"ק.

וכשהוא רוצה לקבל את הג"ר שלו אז הוא מקבל מהם' והל' האלה של הצ' שהם בחינת הם"ל שזה בשלב השני שהוא מקבל.

אבל כולם יקבל מהצ' הוא לא מקבל מהם' ול' האלה.

רק ממה שהדעת יש בתוכה את הם' ול' כי בצ' יש את הכל.

זה הדעת שהעליון נותן לתחתון. הוא אף פעם לא משיג את הדעת של העליון. כי אם הוא היה משיג את הדעת של העליון הוא היה העליון. הוא משיג רק את התחתון.

זה מה שהוא אומר לנו כאן. זה מה שנקרא שהכל נמצא בצ'.

עד כ' בכ' הוא מקבל את הל"ם. מי"ג עד כ' הוא מקבל את הל"ם

וכל מה שהוא מקבל ביניקה הכל זה רק צ'.

שהצ' הזה בתוכם יש גם מוחין שלמים אבל כולם נקראים רק צ' מתוך כל הצלם שכל הצלם הזה זה גם רק צ' שמקבל מהעליון.

 

C:\Users\דיצה רוטנברג\Documents\תעס\בעבודה\חלק יב תעס\שיעור 19 חלק יב\תמונה שיעור 19 חלק יב c.jpg

זה הצלם הכללי שלנו. אז הוא אומר לנו ככה:

יש צלם שהוא צלם כללי. כל המצב של הצלם הוא שבעיבור הוא מקבל צלם דעיבור שבא מהעליון ויחד עם הנ"ר של הקטנות כל זה זה רק צ' דצלם של הצלם הכללי.

כמו שיש צלם בעיבור. צלם של יניקה של קטנות וצלם של הגדלות כך יש צלם אחד כללי להכל.

את הצלם הכללי של הכל הוא מקבל ממדרגה של או"א שנמצאים בכלל למעלה שעושים זיווג עבורו.

כשהצלם הכללי אומר שכל הקטנות של מדרגת עד ג"ר דרוח זה הכל צ' דצלם ורק בגדלות מט' עד י"ג הוא מקבל את הל"ם דצלם כי זאת הגדלות.

אז זה מתחלק וכל אחד מהם במצב הו"ק זה הצ' והל"ם זה מצב הגדלות.

אבל הכל הוא מקבל מהעליון.

עוד משהו שהוא אומר לנו שהעליון לא נותן לו מהל"ם שלו של העליון עצמו אלא רק מהדעת שהוא עושה בשבילו.

כי העליון עושה זיווג בשביל התחתון והוא עושה את החשבון שלו בשביל התחתון והוא נותן לו רק מצד הדעת מהצד המחבר בין הל' והם' שלו בין החכמה ובינה.

 

C:\Users\דיצה רוטנברג\Documents\תעס\בעבודה\חלק יב תעס\שיעור 19 חלק יב\תמונה שיעור 19 חלק יב b.jpg

 

​​ קיד) מה הוא אומר?

אומר בהתחלה יש לנו רק חסד גבורה ת"ת נצח הוד יסוד.

זה מצב של קטנות ז"א.

עכשיו אנחנו רוצים את ז"א שיהיה גדול.

איך הוא יעבור מקטן לגדול?

אמא תיתן לז"א נה"י.

אומר יש לו כבר נה"י מה יעזרו לו הנה"י?

אומר אמא תיתן לו נה"י.

מה הוא יעשה עם הנה"י האלה?

אומר הנה"י האלה מתחלקים לשלוש.

איך הם מתחלקים לשלוש?

אז הוא מסביר לנו בינתיים רק מצד הנצח.

אז אומר הרי החסד גם מתחלק לשלוש וגם הנצח. כולם מתחלקים לשלוש זה סוד צמצום ב'.

אז אם הם מתחלקים לשלוש אז עכשיו כשהם עוברים לגדלות

איך הם עוברים לגדלות?

לוקחים את ב' בחינות החסד ולוקחים את הנצח העליון ומחברים אליו.

אז יש שלוש בחינות שב' בחינות עליונות של חסד עם שליש עליון דנצח ואז החסד הזה עולה לבחינת חכמה.

זאת אומרת שכל זה נהיה עכשיו חכמה.

איך הוא נהיה חכמה?

מב' בחינת דחסד ובחינה אחת של שליש עליון דנצח.

ושליש תחתון דחסד עם ש"ע דנצח נעשה חסד אבל יחד עם השליש האמצעי של הנצח.

עוד פעם מהתחלה:

יש לנו חסד שיש לו שלוש בחינות.

ונצח שיש לו שלוש בחינות.

ומקבלים נה"י חדשים נצח חדש מלמעלה נצח דאמא שיש לו שלוש בחינות.

ב' הבחינות של החסד עולים יחד עם שליש העליון ונהיים חכמה.

שליש תחתון דחסד ושליש עליון דנצח עם שליש אמצעי הופכים להיות חסד.

שני שלישים של נצח עם שליש תחתון דנצח הופכים להיות נצח.

יוצא שקודם היה לו רק חסד ונצח כי הוא חייב שלוש שלישים בכל ספירה.

עם הנצח שקיבל מאמא אז יש לו את כל שלוש בחינות בכל אחד.

אז פה גם יש לו שלוש הבחנות בחכמה וגם בחסד וגם בנצח.

ממה?

מנצח דאמא.

אותו דבר קורה בהוד.

ואותו דבר קורה בערך ביסוד.

זה מה שמספר לנו כאן.

איפה משלים?

משלים מלמעלה.

מצד הכלים מלמטה.

מצד האורות מלמעלה.

כי זה באמת איך הוא משלים?

ע"י נתינת כלי חדש של נה"י שמעורר מלמטה כדי לתת לו את הנה"י מלמטה זה נה"י של כלים של מדרגת נשמה אז באמת משלים מלמטה אבל העליון מעורר את זה כדי שהוא ישלים לו מלמטה.

 

 

שייך לשיעור 17

C:\Users\דיצה רוטנברג\Documents\תעס\בעבודה\חלק יב תעס\שיעור 18 חלק יב\טבלה אהיה.jpg

 


סיכום בנקודות: תלמוד עשר הספירות -חלק י"ב שיעור 19 |אלף קס"ג-קס"ד| הדף היומי
תעס חלק יב – שיעור 19 – קס"ג –קס"ד
1. כל ההיגיון שנקרא לבושי מוחין שהעליון נותן לתחתון צריך להיות טפל לרוחניות דהיינו לגובה קומה של האור שהתחתון יכול לקבל.

2. למשל: ז"א יכול לקבל רק אור של בחינה א' כי זה המסכים שלו זה התפקיד שלו לכן ההיגיון שניתן לז"א יהיה הגיון של זא וכך כל אדם צריך לקבל מלמעלה את ההגיון שמתאים בדיוק לו.

3. ההגיון שניתן לתחתון הוא המקשר בין העליון לתחתון והוא גוף אמצעי שיש לו ראש וגוף וכל האיברים.

4. הגוף המקשר בין העליון לתחתון הוא כוח הדמיון שיש לאדם שניתן לו מלמעלה ועכ צריך ללמד את עצמו לדמיין כמו שהעליון מבקש ממנו והוא שמייצר את כוונת הלב הנכונה.

5. הגיון זה נקרא צלם והתחתון מקבל את כל הצלם שלו רק מהצ של הצלם שהעליון עשה עבורו.

6. בצ' זו שהעליון נותן לתחתון יש מורכבות של לם וצ' כאשר בקטנות מקבל רקת את הצ' של הצ' ובגדלות את הלם של הצד צלם של העליון.

אין תגובות

להגיב