סיכום בנקודות: תלמוד עשר הספירות -חלק י"ב שיעור 51 |אלף רכ"ו-רכ"ז הדף היומי

סיכום: תלמוד עשר הספירות-חלק י"ב שיעור 52| אלף רכ"ט-ר"ל | הדף היומי

אז בשיעור הקודם למדנו עניין חשוב.

מה למדנו?

למדנו שיש שלושה מצבים לאדם שתלויים בפה. והיום אנחנו רוצים להגדיל את הידיעות האלה שלנו בעניין הפה.

איזה ג' ידיעות יש לנו?

אומר יש אלם. יש מדבר שיש לו פה אבל בקטנות. ויש פה בגדלות.

הפה זה המלכות והפה הדיבור מראה על בחינת הדעת לכן אומר לנו במצב האלם האדם מתקן את הרצון ושמה האלם זה כוח זה כוח שצריך ללמוד להשתמש אתו הכוח לשתוק הוא כוח גדול מאד.

מילה בסלע שתיקה בתרי.

זאת אומרת שלשתיקה יש כוח.

מה הכוח בשתיקה?

שאני יכול לעשות תיקון לרצון החדש שהגיע אלי. כי אם אני רוצה לגדול ואני רוצה רצון חדש בגלל זה נכנסתי לעיבור כמו אדם רוצה להתעבר בנשמת צדיק אז אם אדם רוצה להתעבר בנשמת צדיק צריך להיות כמו הצדיק אבל אם הוא בא עם הרצון שלו הוא לא יכול להיות כמו הצדיק.

או כמו אם אדם רוצה להתבטל להשם יתברך אומר אני רוצה לעשות את רצונך.

אומר לו אוקי אז תעזוב את הרצון שלך. תפסיק לדבר ולהגיד לי מה אתה יודע מה אתה חושב למה זה מושלך אצלך זה לא עוזר.

שים את הרצון שלך את המחשבות שלך את הידיעות שלך בצד זה נקרא להיות אלם. אין לך פה.

אז מה יש לי?

אתה רק יודע לקבל ולהגיד זה ככה. בצורה מבוטלת לחלוטין זה להיות אלם. זה המצב של עיבור.

מה נותן הכוח של האלם הזה?

הוא מאפשר לתקן את הרצון שלך בג' קוים. רצון חדש כי הרצון שלך עד עכשיו הוא רצון שאצלך הוא כבר מתוקן הוא בצמצום א' אבל הצמצום א' יש בו סיגים.

אז העלת רצון לעיבור. קודם כל אתה צריך להסכים שמה שחשבת עד היום בעניין הזה הוא לא נכון. ואז אתה מתרעם.

למה הוא לא נכון?

אני מרגיש שזה ככה.

ואתה צודק בהרגשה שלך יש בו צדדים נכונים זה כל הט' ראשונות.

אבל המלכות שלו לא נכונה. וכשהמלכות לא נכונה אז היא מקלקלת הכל.

אז תסכים לשים את המלכות הזאת בצד. שהמלכות זה הפה.

אז לעובר אין פה יש לו רק טבור. הוא מקבל דרך טבורו. וזה אומר שאין לו פה.

כשהוא נולד נהיה לו פה. הפה הזה שנולד אתו הוא מצב הקטנות.

מה נתנו לו בעיבור?

ג' קוים.

עכשיו כשהוא נולד אז הוא כבר יכול להתחיל לראות את הדברים אבל רק בכללות שזה מצב שכשהוא נולד אז הוא נמצא במצב של יניקה של שמות אלקים שכוח העוביות הפה שניתן לו הוא רק בנקבי עיניים.

C:\Users\דיצה רוטנברג\Documents\תעס\בעבודה\חלק יב תעס\שיעור 52 חלק יב\תמונה שיעור 52 חלק יב c.jpg

אם הפה שניתן לו הוא בנקבי עיניים שזה מקום הפה שלו אז הפה פועל רק ממטה למעלה.

ממטה למעלה זה רק כלל הוא מבין את המחשבה הוא עוד לא יכול לפעול אותה הוא עוד לא יכול לקיים אותה לכן כל התפקיד שלנו ללמד את התינוק לדבר גם מגיל שנתיים עד גיל תשע זה רק מציאות של עוביות עד המצב של היניקה בב' שנים אנחנו נלמד אותו מלהיות אלם ללהיות מדבר.

אבל איך לדבר?

לדבר רק ממטה למעלה לדבר רק מה שלמד אבל לדבר אותם כדי להבין את זה במחשבה.

אח"כ במצב הגדלות הוא כבר יכול להתפשט ממעלה למטה כי הפה שלו המסך שהמסך זה נקרא פה הוא כבר נמצא כשאח"פ עלו למעלה.

אז הפה שלו נמצא במקום הפה. במקום שהוא צריך להיות ולא רק בנקבי עיניים זה ההבדל בין מישהו שיכול רק לראות את הדבר שזה נקרא נקבי עיניים לבין לפעול את הדבר.

אם אתה יכול רק לראות אותו זה מצב של קטנות זה כמו שבן אדם נהנה לראות אומנות או שהוא עושה ​​ אומנות.

נהנה לראות ספורט או שעושה ספורט.

נהנה לראות דבר יפה או שיכול גם להשתמש בו.

שזה הבדל בין נקבי עיניים שזה גם תענוג לכן אנשים אוהבים נהנים לראות דברים אבל התענוג הזה הוא תענוג כללי הוא לא תענוג שבא לפרטות הוא לא תענוג גדול הוא תענוג קטן.

כשהתענוג הקטן הזה מתקיים אז זה גם מצב טוב זה מצב של כללות. כתוב והיו עינייך רואות את מוריך במצב הקטנות שזה רק עיניים אח"כ גם תפעל את זה.

אוקי אז זה למדנו בשיעור הקודם.

בשיעור הזה הוא אומר אוקי הפה הזה איך הוא מבטא חכמה איך הוא מבטא דעת?

השיעור הזה למדנו איך הוא מבטא את בחינת הדעת.

הוא אמר לנו כך אמר לנו שכדי להבין את הדעת אנחנו צריכים להבין גם את צד הבינה והחכמה שמייצרים את הדעת.

C:\Users\דיצה רוטנברג\Documents\תעס\בעבודה\חלק יב תעס\שיעור 52 חלק יב\תמונה שיעור 52 חלק יב b.jpg

הוא אומר בוא נלך לסיבות שמייצרות את הפה שבו נמצא הדעת. אז בוא נלך לבינה ולחכמה ונראה מה יש בהם.

וסיפר לנו שבבינה יש ב' בחינות וגם בחכמה יש ב' בחינות.

בינה במצב הקטנות זה ל"ב שמות אלקים שזה מצב הקטנות. זה מצב הגדלות.

אותו דבר יש גם בחכמה מצב קטנות ומצב גדלות.

במצב הקטנות בינה נקראת ל"ב שמות אלקים שזה נקרא ז"ת דבינה שזה בבחינת אנא בכוח.

אנא בכוח יש שבעה פסוקים עם שבע תיבות והשבע תיבות הללו הם בחינת ז"ת דבינה.

הכוח לקנות את הכללות שלהם מעביר אותנו לגדלות אבל בהתחלה הם רק קטנות.

שהקטנות הזאת זה ל"ב נתיבות החכמה בשמות אלקים והחכמה והבינה שמתחברים יחד שהם

אם הם לא מתחברים יחד אז זה עדיין אלם ואז אין דעת. אבל בקטנות הם כן מתחברים.

אז מי מתחבר?

C:\Users\דיצה רוטנברג\Documents\תעס\בעבודה\חלק יב תעס\שיעור 52 חלק יב\תמונה שיעור 52 חלק יב a.jpg

חכמה של ל"ב נתיבות החכמה עם בינה של ל"ב שמות אלקים דהיינו המצב הראשון ל"ב שמות אלקים של בינה עם חכמה קטנות ל"ב נתיבות החכמה מתחברים אז נוצר כללות הדעת.

מה זה כללות הדעת?

רק שיני חלב.

מה זה שיני חלב?

שיניים זה היכולת לחלק את המאכל לפרטים. לא לבלוע אלא לחלק אותו לפרטים.

בחלב לא צריך ללעוס אותו עד כ"ד חודשים אבל אחרי כ"ד חודשים כשבבנינו את השיניים בכ"ד חודשים בנינו אותו כדי שיוכל להתחיל לקבל את הדעת.

אבל איזה דעת?

רק כללות הדעת.

כי אמנם לועס אבל רק בשיני חלב.

מה זה השיני חלב?

אותם שיניים שניתנו לו בב' שנים הראשונות שלו.

והארכנו פה למה זה כ"ד חודש או י"ח חודש בזמן היניקה אבל בכל אופן מה שאותנו מעניין זה עם איזה חכמה ועם איזה בינה אנחנו משתמשים בקטנות ואיזה חכמה ובינה אנחנו משתמשים בגדלות.

אז הוא אומר כאשר יכול לחבר את כוח הבינה שבו בחסדים מכוסים במצב של גדלות מט' שנים ויום או מגיל י"ג שנים ויום אז יש לו כבר את מוח הדעת.

מה זה מוח הדעת?

זה המצב שכבר יש לו גדלות העלה את האח"פ שלו ויש לו את מוח הדעת ע"י זה שעושה זיווג בין ימין לשמאל ואותה עוביות יכולה להתפשט ממטה למעלה זה כשהמסך שלו בפה ולא בנקבי עיניים שזה מציאות שבו ל"ב נתיבות החכמה משם הויה הם מתחברים עם נ' שערי בינה במצב הגדלות.

נ' שערי בינה ולא רק ל"ב שמות אלקים ואז יש לו גדלות שהחכמה ובינה מתחברים ונותנים לו את מוח הדעת.

אז אם כך כאשר הוא רוצה לגדל שיניים בכ"ד חודשים הראשונים הוא צריך לגדל אותם מטעם החסדים שנשארו בעיבור שעוד לא באו לידי ביטוי כי ילד צריך שיניים כדי שתהיה לו דעת.

מאיפה יהיה לו שיניים?

מאותם הוד יסוד מלכות שלא נבררו בעיבור וניתנו לאמא ואותו חסד שניתן מאבא לאמא שמזה היא מייצרת את הוולד בעיבור ועוד לא הספיקה עוד לא הצליחה ליצר אותו מטעמים שלמדנו אז אותו בחינות של אבא של הוד יסוד מלכות דחסדים עולים להיות חלב בדדים של האמא והאמא נותנת את בחינת החסדים האלה של האבא במצב היניקה לבן וע"י זה הוא מגדל את השיניים שאיתם עם השיניים האלה הוא משתמש מב' שנים עד ט' שנים ויום כדי לבנות דעת של כללות.

שהשיניים התפקיד שלהם זה לא בלוע אלא ללעוס לראות את הפרטים לפני שאתה בולע ובמצב הגדלות יש לו כבר שיני בשר שהוא לא רק רואה דברים ולא רק משחק במשחקים שיכולים להתבטל אלא הוא בא לדבר עצמו זה לא רק אימון זה הדבר עצמו וזה המצווה עצמה שיש בה גם את האור המופקד בה ואז זה כבר נקרא מוח הדעת.

סיכום בנקודות:

  • למדנו בשיעור הקודם על ההבדל בין עיבור יניקה ומוחין מצד הפה שבעיבור אין פה. ביניקה יש פה אבל רק בנקבי עיניים רק בסוד הראיה. ובגדלות יש לו פה במקומו שאז יכול גם שאותם פרטים יהיו פרטים שיכולים להתפשט לגוף ואז ויש לו כבר את מוח הדעת.

  • בשיעור זה אנו מבקשים ללמוד מה אפשר את ג' המצבים הללו מצד מוחין דבינה וחכמה.

  • למצב העיבור אין זיווג מצד הז"א בין בינה לחכמה כי אין לו מסך עצמי אין לו פה אלא מקבל רק דרך טבורו.

  • במצב הקטנות יש לו חיבור בין בינה לחכמה כאשר הבינה יש בה ל"ב שמות אלקים שהם בחינת ז"ת דבינה. מצד החכמה ל"ב נתיבות החכמה מצד שם אלקים. וחיבורם שיחד הוא נותן את הדעת אבל רק בבחינת כללות.

  • בגדלות מתחברים בינה מבחינת נ' שערי בינה עם ל"ב נתיבות החכמה מצד שמות הויה. החיבור ביניהם מאפשר את מוח הדעת שבו יש גם התפשטות לבחינת גוף.

עד כאן היום. תודה רבה.


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
צור קשר: https://bit.ly/34offe4

אין תגובות

להגיב