שיעור 36 – תלמוד עשר ספירות- דף היומי- חלק ה'
סיכום בנקודות עמוד שנ"ו- שנ"ז – י' טבת תש"ף
בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני
1. בשיעור זה אנו מבדילים בין כלי דכתר במטי ולא מטי בע"ב לבין כלי דכתר במטו"ל בס"ג.
2. הכלי דכתר נקרא י' פשוטה כשה – ו' וה-ד' דמילוי הם כלי דחכמה של ס"ג, שכאשר הם עולים בבחינת מ"ן לכלי דכתר, אז הכלי דכתר נקרא יו"ד.
3. כלי זה נקרא י היות והוא זכר ללא נקבה נפרדת, היות ולא היה ביטוש בין האור שבא לרשימה שנשארה בכלי דכתר. בשונה מפרצוף ע"ב.
4. בפרצוף ע"ב היה כלי דנקבה ולכן הוא נקרא ה', שהוא צד נקבה. זאת היות והיה ביטוש בין אור החכמה שהגיע לכלי דכתר ובטש ברשימה דהתלבשות שנשארה בכלי דכתר.
5. כאשר אנו מסתכלים באופן כללי על חלק ה', אנו משלימים פה את מה שכתוב ברצ"ו, די בתחילת בחלק, על ג' סוגי חלוקות שהן:
א' רשימות פשוטות שנמצאות בראש דגל' לאחר הביטוש שלו
ב' בפרצוף ע"ב שיש כלי דנקבה וכלי דזכר שהנקבה שם היא הביחנה השולטת, היא עיקר הבית
ג' פרצוף ס"ג שבו יש רק כלי דזכר ללא כלי דנקבה.
6. החלוקה שאנו רואים כהשקפה ניתן לראות אותה כשורש שהוא בכתר ואהבה שהיא בחכמה, שצד הנקבה זולט בה. ויראה או שמחה שצד הזכר שולט בו. אנו רואים שבשורש העליון של א"ק, האהבה קודמת ליראה, דהיינו שהאהבה היא השולטת והיראה היא תנועה שעושים כאשר אוהבים כדי שלא תופסק האהבה – יראה המשמרת את האהבה.
לעומת זאת כאשר נלמד צ"ב, נראה שכדי לבנות את האהבה, חייבת היראה להיות קודמת לאהבה. וכל זאת אנחנו רואים בג' החלוקות שממנה יש עוד הרבה השלכות שכאן דיברנו על השלכה אחת.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

חלק ה' שיעור 36 עמוד שנו'

סא) וכן הענין תמיד אחר הפעם הראשון, כי לעולם הזו"ן נשארין בכלי הזכר, ושם מזדווגים ביחד, נמצא כי היו"ד שהוא הכלי של הזכר, שם היו שניהן זו"ן, ואז כאשר הם מזדווגים אין הנוקבא סובלת אור הזכר רק מן הו"ק שלו, ומזווג זו"ן אלו אשר נכללו באות י' פשוטה, אז יוצא מהם דוגמתן ב' בנים זו"ן, והם סוד ו"ד מילוי יו"ד.

סא) אין הנוקבא סובלת אור הזכר רק מן הו"ק שלו: והוא משום אור החכמה הנשאר בהראש תחת המלכות משום שאחוריו למטה, ומונע הארת ג"ר מן הכתר דגוף, (כנ"ל באו"פ דף שכ"ד ד"ה ויש להבין עש"ה). ושם נתבאר זה, אצל פרצוף החכמה, ואותו הדבר גם בפרצוף הבינה, כי טעם אחד לשניהם, שהוא, משום האור הנשאר בהראש, שאינו יכול להתפשט לגוף בעצמו, הנה אע"פ, שהרשימו שלו מאיר בגוף, מ"מ נבחן הארה כזאת שהוא בדרך אחורים, המונע הארת ג"ר. וזה אמרו אין הנוקבא סובלת אור הזכר רק מן הו"ק שלו.

ומזווג זו"ן אלו אשר נכללו באות י' פשוטה אז יוצא מהם דוגמתן ב' בנים בזו"ן, והם סוד ו' ד' דמילוי יו"ד. פירוש, כי כמו שהזו"ן דכתר שבפרצוף החכמה דא"ק האצילו את הזו"ן לכלי דחכמה של אותו הפרצוף, כן הזו"ן דכתר שבפרצוף הבינה שבכאן, הוציאו ג"כ ע"י זווגם יחד את הזו"ן לכלי דחכמה שבכאן, אלא ההפרש הוא בשיעור הקומה, כי בפרצוף החכמה, הרי נבחנים הזו"ן דכלי דחכמה לבחי' י"ה. כנ"ל בדברי הרב (דף ש"נ אות נ"ג, עש"ה). אבל כאן, שאפילו בזו"ן דכתר אין שם אלא בחינת אור הבינה, ע"כ הזו"ן דחכמה שנאצלו ע"י זווגם, כבר אין בהזו"ן הזה בחינת ג"ר, אלא בחינת ו"ק דג"ר כי הוא דומה להזו"ן דכלי דבינה שנאצלו מהזו"ן דחכמה, אצל הפרצוף דחכמה דא"ק. כי קומת הזו"ן דכתר של פרצוף הבינה שוה לקומת הזו"ן דחכמה שבפרצוף החכמה דא"ק. כמ"ש באורך באו"פ לעיל (דף שמ"א ד"ה ועתה, עש"ה), ולפיכך אין הזכר שבכלי דחכמה שבכאן נקרא בשם י' אלא ו', כי הו"ק מכונה תמיד בשם ו'. וזה אמרו שהם סוד ו"ד דמילוי י' שהוא בדומה להזו"ן שבבינה דפרצוף החכמה.

סב) והעניו הוא, לפי שהזכר אינו מזדווג בנוקבא רק בסוד ו"ק שלו לבד, לכן גם הבן שלו הוא צורת ו' ג"כ. אמנם הנוקבא היא צורת ד', לפי שיש לה כל הי' כלים, רק שהאור ו"ק שלה בטלים בד' ראשונים שלה, לכן נקרא ד' הרי מילוי יו"ד שהוא ו"ד, וכל זה נקרא יו"ד שהם זו"ן.

ואח"כ היא אות ה' של י"ה שהוא הכלי של הנוקבא. ושם נשארת המלכות של הנוקבא כנ"ל. והנה כאשר עולין הד' אורות התחתונות באות ה' זו, אז היא מתמלאת באות י', ונעשית ה"י כנז"ל. אמנם צורת ה' זו כזה ו"ד, לפיכך הוא עשרה.

סב) שהזכר אינו מזדווג בהנוקבא רק בסודו"ק וכו' הוא צורת ו' וכו' הנוקבא היא צורת ד': כי הזכר נמשך מזכר שהוא בחינת אור החכמה כנ"ל, אמנם כיון שאין מזדווג בשביל הזו"ן אלו אלא מבחינת ו"ק שבו, ע"כ אין לו להזכר אלא ו"ק דחכמה, וע"כ הוא נקרא בשם ו'. והנקבה נמשכת מהנוקבא דכלי דכתר, שהיא קומת הבינה, והיא נקראת בשם ד' כי אע"פ שיש לה ג"ר, אמנם הו"ק שלה נכללים בג"ר. 

הרי מילוי יוד שהוא ו"ד. ונתבאר בזה, ענין עליות האורות של פרצוף הבינה, שאומר שאם עולים ה' אורות עולים כולם אל הזכר. ונתבאר הטעם, שהוא משום שאין להם להזו"ן שבפרצוף הזה אלא כלי אחת שהוא כלי דזכר שנקרא י'. גם נתבאר שכל אלו ה' אורות שעלו לכלי דכתר, נכללים באורות עליונים שהם הזו"ן דחכמה, המכונים ו' ד' גם נתבאר שז"ס ו"ד דמילוי יוד. כי כשהם עולים אל כלי דזכר שנקרא י' ואורות העולים נק' ו"ד, ואז חוזר הזווג אל הפרצוף כנ"ל. והוא המסקנא שרצה להשמיענו בדרוש הזה. ולקמן מביא ג"כ העליות של פרצוף החכמה, להכלי דנוקבא של הכתר. 

כאשר עולים הד' אורות התחתונים באות ה' זו, אז היא מתמלאת באות י' ונעשית ה"י. היינו המסקנא של חלוקה שניה כשעולים ד' אורות, דהיינו בפרצוף החכמה, אז עולים להנוקבא דכלי דכתר. ונתבאר שהכלי של הנוקבא דכתר, נקרא ה' והאורות העולים אליה, ה"ס המילוי שלה, להיותם מחזירים לה את זווג העליון ונתבאר למה ד' הארות אלו מכונים בשם י', שהיא על שם ספירה העליונה שבהאורות האלו, שהוא בחינת הזכר של הכלי דחכמה (שהוא בחי"ג ואור החכמה הנמשך ע"י הארה מזו"ן דכתר לזו"ן דחכמה כנ"ל) הנקרא י', וכל האורות העולים נכללים בו. ולפיכך הה' הזו מתמלאת באות י' ונעשית ה"י כמבואר. 

והנה הרב אומר לעיל (דף שנ"ב אות נ"ה), ג' חלוקות בענין עליות אורות למעלה והתכללותם בזו"ן דכתר. הא' שעולים ונכללים בהנוקבא דכתר. הב' שנכללים בהדכורא דכתר. הג' הוא שנכללים קצתם בנוקבא וקצתם בדכורא. והנה ב' חלוקות הראשונות לבד, הם שנתבארו כאן, וחלוקה הג' לא ביאר לנו כלל. 

אמנם חלוקה ג' הזו כבר ביאר לנו לעיל דף רצ"ו אות ז'. כי שם התחיל לדבר מג' מיני התכללות הללו. כי אומר שם ג' מיני כללות: הא' הוא שנכללים הזו"ן זה בזה בכלי אחד. הב' הוא שנכללים הארותיהם זה בזה, בהיותם בב' כלים. הג' הוא בהיותם נכללים זה בזה כשהם ב' אורות בלתי כלים. עש"ה. ופירוש הדברים, הוא, כנ"ל. כי כללות הא' שהזו"ן נכללים בכלי אחד, היינו בפרצוף הבינה דא"ק שאין שם הכאת הרשימו ואור הבינה זה בזה וע"כ לא יצא הכלי בשביל נקבה דכתר, ולכן הנקבה מתלבשת בכלי דזכר, כנ"ל. וכללות הב', שיש להזו"ן ב' כלים, הוא בפרצוף החכמה דא"ק, שיש שם הכאת הרשימו ואור החכמה זה בזה, ויצאו ב' כלים: א' לזכר, וא' להנקבה, כנ"ל. וכללות הג' הוא, בעת דלא מטי בכתר, והזו"ן בעצמם עולים להמלכות של הראש, שאז הם נמצאים מתפשטים ויוצאים מהכלים שלהם דגוף, והם ב' אורות בלי כלים. 

והנה ב' הכללות הראשונות לא ביאר שם הרב כלום, והוא משום שסמך עצמו על מה שנתבאר כאן באורך, כנ"ל, כי ב' הכללות האלו הם ב' חלוקות הראשונות שבכאן שנתבארו היטב לפנינו. וחלוקה הג' מה שלא ביאר אותה כאן, הוא הכללות הג' אשר שם, שהרב ביאר אותה שם באורך. ומבאר שם, כי יש להם להזו"ן שעלו להראש, ב' זווגים: זווג א' שהנקבה נכללת בהזכר, והזווג יוצא על עביות של בחי"ד כמדת הזכר, שאז ממשיכים האור בקומת כתר עליון. והזווג הב' שהזכר נכלל בהנקבה, והזווג יוצא על מדת העביות של הנקבה, דהיינו בבחי"ג, שאז ממשיכים האור רק בקומת החכמה, עש"ה, ובאו"פ שם דף רצ"ז ד"ה שמזדכך.

ונתבאר שם, באו"פ דף רצ"ד ד"ה לא מטי. שבעליה זו אל הראש של הזו"ן, כלולים כל הספירות שלמטה מהכתר גם כן, אלא שכולם בטלים בהזו"ן דכתר, וע"כ אינם עולים בשם עש"ה. והנה כאן עלו כל ה' האורות שבפרצוף, וגם אור החסד הכולל ז"ת נכלל ג"כ בזו"ן האלו ע"ש, ואז נמצאים ה' האורות קצתם כלולים בהכלי דנקבה, וקצתם כלולים בהכלי דזכר, דהיינו בשעה שנכללה הנקבה בהזכר והזווג נעשה בבחינת הזכר, אז נכללו הה' אורות בהזכר. ובהזווג הב' שנכלל הזכר בהנקבה, ונעשו הזווג בבחינת הנקבה, נכללו גם ה' האורות בהנקבה, באופן, שה' האורות נתכללו מקצתם בהזכר ע"י זווג הא' ומקצתם בהנקבה ע"י זווג הב' כמבואר. 

צורת ה' זו כזה ו' ד' לפיכך היא עשרה: כי יש ה' שצורתה ו' ד' ויש ה' שצורתה י' ד'. ואומר, שה' זו הרומזת על הנקבה דכתר, צורתה ו' ד', שהוא בגימטריא עשרה, הרומז שיש לה לה' זו עשרה כלים, כלומר שכל הע"ס של הקומה נכללים בה', כמ"ש לעיל, שכל הקומה החדשה שיצאה בהתפ"ב, שהיא קומת החכמה, היא בחינת אור הנקבה דכתר.

סיכום: למדנו היום שכל המחשבה שמופיעה לנו, או כל סוגי הידיעה שיש לנו, אותם אנחנו לומדים במטו"מ, בשונה ממה שלמדנו באידרא זוטא, את סדר המחשבה בצ"ב, כאן לומדים את סדר הידיעות בצ"א. שידיעה תמיד בנויה מרצון והארה המתלבשת בתוך הרצון, שנקרא ע"ב, שזה התלבשות אורות בכלים. הארה זו נקראת הרגשה או ידיעה. במקרה שלנו זה ידיעות, כי מדובר על ראשים כרגע, אבל זה נכון לגבי הרגשה כי גם היא נובעת מהתלבשות אור בכלי.

סיפר לנו מה זה מטו"מ, שיש פרצוף ע"ב ופרצוף ס"ג. אומר דבר מעניין, שיש פה ג' חלוקות שנראות כך: (ציור) א', ב', ג'. א' זה בגלגלתא. ב' בע"ב, וג' בס"ג. 

בס"ג רק זכר. בע"ב נקבה שזה עיקר הזיווג בה. בגלגלתא יש זכר לחוד ונקבה לחוד. פה הזכר נמצא ונכלל בנקבה, ופה הנקבה נכללת בזכר. בגלגלתא הזכר והנקבה נפרדים. צריכים להבין את הרעיון שפה. בגלגלתא כשעלו רשימות ד' ג' אז היו ב' זיווגים: זיווג של זכר וזיווג של נקבה. זיווג של זכר נקרא מופשטות, זה מעשיות שמתפשטת לגוף. זו לא מתפשטת לגוף. כך קורה שבראש עלו רשימות ד' ג' לראש בגלגלתא אחרי הביטוש, ובראש דגלגלתא נעשים שני זיווגים – זיווג דהתלבשות ושל עביות. דהתלבשות זה שעושים ד' ג' על הזכר, ובעביות הזכר בגלל שהנקבה עזרה לו, הוא מתכלל בנקבה כי היו ביחד, ואז עושים זיווג ומתפשטת לגוף. זה בשורש בגלגלתא. אם כך קורה שם אז צריך להתבטא גם במה שנובע מגלגלתא, אבל כל גלגלתא מסודר כך שאחרי הזדככותו עלו רשימות לראש, עלו ד' ג' ויצאו מהראש ב' זיווגים. מספר לנו שאם בראש בכתר, גלגלתא קורה כך אז יש לזה ביטוי אח"כ גם בסג. למדנו מטו"מ בצורה נרחבת, מספר לנו שהתהליך בע"ב, ששם כשבא אור בהביטוש הזה וקבע לנו שיהיה פה כלי חדש שיוצר מציאות לה יש ביטוי בע"ב וס"ג. מגיע אור חכמה לרשימה שנשארה והזיווג הזה יוצר ביטוש ביניהם שהוא עניין שיוצר זכר ונקבה, אבל הזכר נכלל שם בנקבה, יוצא שהזיווג דנקבה הוא העיקרי, אבל יש שם זיווג של זכר המתכלל בנקבה. יוצא שיש לנו בע"ב שהנקבה היא העיקרית ולעומת זאת אח"כ יוצא פרצוף ס"ג ובו כשבא האור להאיר במדרגה, אור של ב', אז פוגש זיווג דהתלבשות ב' עביות, ואין לו הכאה עם ב' דעביות. למדנו שם למה אין לו, אבל אין התנגדות, הם שונים בטבעם ואין להם התנגדות מי ישלוט. שניהם יכולים להיות שם ולא נוצר סוג של מאבק, ולכן יש פה רק זכר ולא נקבה, כי לא היה ביטוש ולא נוצר כלי דנקבה. צריך ללמוד את התהליך אבל אפשר להבין בצורה מופשטת דבר יפה. אומר לנו, שיש לנו את גלגלתא שזה עולם א"ק, ויש לנו פרצוף ע"ב וס"ג שמלביש עד הטבור. יוצא שכאשר רוצים לעשות זיווג דהכאה, או כאשר מסתכלים על גלגלתא שהוא שורש א"ק, יש לו שני פרצופים עיקריים שממלאים אותו, והוא כמו הראש, ומה שקורה בראש קורה בגוף רק הפוך. בראש קרה זיווג זכר ואז זיווג נקבה, אח"כ כשיורד ללמטה קורה זיווג נקבה ואז נקבה. בזיווג זכר יש זכר ונקבה. זיווג זכר יש רק השפעה. יוצא שבפרצוף לגלתא כשיש נקבה יש אהבה. וכשאין נקבה ויש רק זכר יש שמחה ללא אהבה. יוצא שאהבה יוצאת לפני השמחה איך יכול להיות? אומר שכך היה בגלגלתא וזה אחד הדברים שמטעים את האנשים שרוצים לחזור מצ"ב לצ"א, שרוצים שאהבה תהיה לפני שמחה, כמו אהבה לפני יראה, לפני השפעה. בלתי אפשרי. בצ"ב קרה הפוך שהיראה קודמת לאהבה. בכל גלגלתא, גם בגוף קבלת האור היתה קודם ואח"כ לא יכלו לקבל. קודם בח' קבלת האור זו האהבה ואח"כ היראה. בצ"ב כשנלמד נראה שזה הפוך: באה היראה לפני האהבה ואי אפשר ואסור אחרת. מה קורה כשכבר מתוקנים ויש אהבה, כשכבר אוהב את אישתי, אז בתוך האהבה מייצר תנועה כדי שהיראה תחזיק את האהבה. כשיש אהבה היראה היא תנועה שאני עושה בתוך מסגרת האהבה ואז היא קודמת. אבל כשרוצה לבנות את האהבה, בגלל שבירת הכלים, חטא אדה"ר כבר בצ"ב שזה סוג של גלות, צריך לייצר קודם יראה ואז את האהבה. נראה איזה יופי קורה בעולם העקודים. אומר, יצא גלגלתא ואח"כ יצא ע"ב דס"ג. ואז במטו"מ שמראה לנו את צד האהבה, כי יש כלים דזכר ונקבה יש כלים דכתר בעליון. בס"ג יש רק השפעה, כי אהבה יוצאת לפני השמחה לפני היראה. וכל זה נמצא כבר בשורש. יש לזה הרבה השלכות שהם דברים ממש מופלאים. 

סיימנו את חלק ה'. נעשה סיום בסעודה בע"ה. נדבר ונסכם את חלק ה'. הרב מציע שכ"א יעשה לעצמו סיכום ויראה שהוא זוכר את המבנה של חלק ה' שיש בו הרבה פרטים שלמדנו במהירות. כדאי להשקיע שנה למי שיש זמן, ולמי שאין, שיעבור לחלק ו' בלי בקיאות בחלק ה'. 

שיעור 36 – תלמוד עשר ספירות- דף היומי- חלק ה'
סיכום בנקודות עמוד שנ"ו- שנ"ז – י' טבת תש"ף
בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני
1. בשיעור זה אנו מבדילים בין כלי דכתר במטי ולא מטי בע"ב לבין כלי דכתר במטו"ל בס"ג.
2. הכלי דכתר נקרא י' פשוטה כשה – ו' וה-ד' דמילוי הם כלי דחכמה של ס"ג, שכאשר הם עולים בבחינת מ"ן לכלי דכתר, אז הכלי דכתר נקרא יו"ד.
3. כלי זה נקרא י היות והוא זכר ללא נקבה נפרדת, היות ולא היה ביטוש בין האור שבא לרשימה שנשארה בכלי דכתר. בשונה מפרצוף ע"ב.
4. בפרצוף ע"ב היה כלי דנקבה ולכן הוא נקרא ה', שהוא צד נקבה. זאת היות והיה ביטוש בין אור החכמה שהגיע לכלי דכתר ובטש ברשימה דהתלבשות שנשארה בכלי דכתר.
5. כאשר אנו מסתכלים באופן כללי על חלק ה', אנו משלימים פה את מה שכתוב ברצ"ו, די בתחילת בחלק, על ג' סוגי חלוקות שהן:
א' רשימות פשוטות שנמצאות בראש דגל' לאחר הביטוש שלו
ב' בפרצוף ע"ב שיש כלי דנקבה וכלי דזכר שהנקבה שם היא הביחנה השולטת, היא עיקר הבית
ג' פרצוף ס"ג שבו יש רק כלי דזכר ללא כלי דנקבה.
6. החלוקה שאנו רואים כהשקפה ניתן לראות אותה כשורש שהוא בכתר ואהבה שהיא בחכמה, שצד הנקבה זולט בה. ויראה או שמחה שצד הזכר שולט בו. אנו רואים שבשורש העליון של א"ק, האהבה קודמת ליראה, דהיינו שהאהבה היא השולטת והיראה היא תנועה שעושים כאשר אוהבים כדי שלא תופסק האהבה – יראה המשמרת את האהבה.
לעומת זאת כאשר נלמד צ"ב, נראה שכדי לבנות את האהבה, חייבת היראה להיות קודמת לאהבה. וכל זאת אנחנו רואים בג' החלוקות שממנה יש עוד הרבה השלכות שכאן דיברנו על השלכה אחת.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

חלק ה שיעור 35 עמוד שנד'

נח) אך דע, כי כאשר זו"ן שבכתר עולין למעלה בשרשיהן, שהוא סוד לא מטי, הנה ט"ס שבכל א' מהם הם העולין, ונשארין למטה במקומם ב' מלכיות מלכות הזכר ומלכות הנקבה בב' כלים, הנקרא י"ה כנ"ל, בהיותן פשוטים בלי מילוי.

נח) ב' מלכיות, מלכות הזכר ומלכות הנקבה, בב' כלים, הנקרא י"ה כנ"ל בהיותן פשוטים בלי מילוי: כלומר הרשימות שנשארו מהאורות זו"ן אחר הסתלקותן המה בחינות מלכיות של הזו"ן. כי רשימו נבחנת לבחינת מלכות של האור שנסתלק, והם פשוטים בלי מילוי, כי מילוי, פירושו, מדת העביות שבהמסך הממשיך שיעור הקומה. ומתוך שמדת עביותם נזדכך, כי על כן נסתלקו האורות. כנ"ל. לכן הם פשוטים. 

וכבר ידעת שהכלים נקראים אותיות גם נתבאר לעיל אשר בפרצוף החכמה, יש כלי מיוחד להזכר וכלי מיוחד אל הנקבה. וזה אמרו שב' המלכיות הם בב' כלים הנקראים י"ה בהיותם פשוטים בלי מילוי.

נט) ואמנם דע, כי אז ב' מלכים אלו שוין, כי אף על פי שהזכר הוא גדול מהנוקבא על כל זה, עתה הם שוין, לפי שבחינת אור הזכר הוא בסוד הסתלקות כנזכר לעיל, כי כאשר רצו להסתלק אותן האורות כדי לעשות כלי, אז נשאר אותן אורות בכתר חכמה בינה, כנזכר לעיל, רצוני לומר הרשימות, נמצא כי אור הזכר של הכתר, הוא בסוד הסתלקות, ואור הנוקבא שבכתר, הוא בסוד הפנים כנודע, לכן אור הזכר ואור הנקבה הם שוין בפעם הזאת. ועוד שלפי שהזכר הניח את עצמו מבחוץ תחת השרשים, לכן תאוותו של הזכר שבכתר הוא גדול לחזור ולעלות, משא"כ בנוקבא. ולכן כמעט שכל אור הזכר עולה למעלה, ולא נשאר רק מיעוט מהאור, אך הנוקבא שאין לה למעלה שורש כנודע, כמו הזכר שבכתר, לכן אין לה כ"כ תאוה וחשק לעלות ונשאר האור רובו ממנו בכלי שלה, לכן יוכלו להיות שוין אז, ב' המלכות ביחד זכר ונקבה, אך כאשר חוזרין לבא, אז בא הזכר בכל אורו, וגם כי הוא לוקח אור גדול משורש הכתר שלמעלה ממנו, ואז כשחוזרין, אין יכולת בנוקבא לקבל אור הזכר כולו, רק מסוד ו"ק לבד.

ס) והנה כדי שיתבאר לך זה, צריך לדעת הקדמה א'. והוא, כי יש חילוק בין פעם א' בעת אצילות לזמן שאחריו. כי בפעם א' שבכולם, שהוא כאשר נשאר אור הזכר של הכתר בעת הסתלקות הא', ואחר כך בהתפשטות ב' כשנכנס החכמה בכלי הכתר, אז לא נכנס בכלי של הזכר רק נכנס בכלי הנוקבא עצמה, שהוא בסוד ה' של י"ה. והיו זו"ן בב' כלים, אך בהסתלקות ב', אשר היו עולין זו"ן שניהם למעלה, ואז נשתוו שניהן יחד, וקבלו כולם ביחד הארה מן כתר עליון, ולכן כאשר באים וחוזרין בכלים שלהם, אז נכנסין שניהן בכלי של הזכר, והמלכות של הנוקבא נשאר בכלי של הה' שלה כנ"ל.

ס) חילוק בין פעם א' בעת אצילות לזמן שאחריו: כי נתבאר לעיל בדברי הרב דף ש"מ שמתחלה נתפשט האור במטי ולא מטי, בעשר יציאות ובעשר הכנסות כל יוד אורות עד שבא אל המלכות, ואח"כ נעשה מטי ולא מטי פעם ב' באופן תמידי, דהיינו שבכל פעם שההתפשטות מגיע אל המלכות הרי הוא חוזר חלילה. ע"ש. ונתבאר שם שהבחינה הא' דהיינו המטי ולא מטי עד שהגיע אל המלכות פעם אחד, הוא המכונה פרצוף חכמה דא"ק, או ע"ב דא"ק. והמטי ולא מטי התמידי דחוזר חלילה, הוא בחינה אחרת הנקרא פרצוף הבינה דא"ק, או ס"ג דא"ק. 

וזה אמרו "כי יש חילוק בין פעם א' בעת אצילות" דהיינו המול"מ פעם א' עד שהגיע אל המלכות. "לזמן שלאחריו" דהיינו המו"מ, לאחר שהגיע אל המלכות בפעם הא', שהוא מטי ולא מטי התמידי כנ"ל. 

בפעם א' שכולם וכו' היו בב' כלים וכו'. כי אלו הב' כלים של זכר ונקבה, יצאו בשעת ביאת האור בחזרה אל הפרצוף, מכח הכאות כפולות של הרשימו הנשאר בהכתר, להאור הבא מחדש אל הפרצוף, והנה הרב הסביר לעיל (ח"ד פ"ד אות ו') שאע"פ שאין אור קטן מכה באור הגדול ממנו, מ"מ, כיון שיש מעלה באור החכמה, שבא עתה מחדש מלמעלה, משא"כ הרשימו, שהזווג והאור שלה כבר נסתלק, וע"כ יכול החכמה להכות בהרשימו ולהוציא ממנה ניצוצין. עש"ה. והנה זה הטעם מספיק רק לאור החכמה, שמחמת ביאתו מחדש מהזווג שלמעלה, היא משתווית  בזה עם הרשימו שכבר נסתלק הזווג שלה. אבל אין זה מספיק לפרצוף הבינה דא"ק, כי אור הבינה, אע"פ שבא מחדש, מ"מ אין עוד כחו יפה להכות בהרשימו להוציא ניצוצין לצורך כלי, וע"כ לא נעשה כאן כלי להנקבה, אלא שהיא מתלבשת בהכלי דזכר, הנשאר מהתפשטות ב' הקודם.

ועוד כי כל הטעם של הכאת האורות זה בזה, כתב הרב לעיל (ח"ד פ"ג אות י') שהוא רק בין האורות ההפכים זה לזה וחלוקים בטבעם. ע"ש. והנה הכתר והחכמה הנ"ל, הם חלוקים בטבעם, כי הרשימו דכתר, מונע הארת ג"ר, מכח האחורים דאור הכתר העומד בראש, כנ"ל באו"פ דף שכ"ה ד"ה ולפיכך. ואור החכמה, הרי כל הארתה היא רק בחינת ג"ר, כמ"ש שם. וכיון שחלוקים בטבעם  המה מכים זה בזה, אבל בפרצוף הבינה, אשר הרשימו, הוא נשאר מאור החכמה דהתפ"ב, ואור הבא עתה מחדש, הוא אור הבינה, ונודע שהחכמה ובינה אינם חלוקים בטבעם, ואדרבה, או"א כחדא שריין, כנ"ל בדברי הרב באות ל"ט. וע"כ אין הכאה נוהג בין הרשימו ובין אור הבינה, ואין כאן ניצוצין לכלים חדשים לצורך הנקבה. וע"כ הנקבה מתלבשת בכלי דזכר.

ואין זה סותר למ"ש הרב לעיל באות נ' דף שמ"ז, אשר אור החכמה התלבש באור הגרוע דרשימו דכתר, ואור הרשימו דכתר בתוך החכמה. ע"ש הרי שאור החכמה  והרשימו יש להם רק כלי אחד, וכאן אומר שיש להם ב' כלים. והענין הוא שהם מתלבשים זה בזה, דוגמת המדרגות הפרטיות אשר בפרצופי אצילות. דהיינו, שהכלי דחכמה מתלבש בכלי דכתר, ובתוך כלי דחכמה מתלבש אור העב של הרשימו, ובתוך אור העב של הרשימו מתלבש אור החכמה, ואור המובחר של הרשימו מתלבש תוך אור החכמה. 

בהסתלקות ב' אשר היו עולין זו"ן וכו' נכנסין שניהן בהכלי של הזכר: היינו, ההסתלקות של המו"מ דפעם דא' המכונה הסתלקות ב' כי פרצוף הכתר דא"ק, הוא התפ"א. וההסתלקות של פרצוף הכתר נקרא הסתלקות א' ופרצוף החכמה דא"ק הוא התפ"ב, והסתלקות של פרצוף החכמה נקרא הסתלקות ב'.

וכמו בהסתלקות הא' ביאר הרב לעיל דף רצ"ד אות ו' שבטרם התפ"ב עלו הזו"ן דכתר למעלה, שהם הרשימו דבחי"ד דהתלבשות, והרשימו דבחי"ג, וקבלו שם שניהם הארה מכתר עליון, עש"ה, כן הוא הדבר גם בהסתלקות הב' בטרם התפשטות פרצוף הבינה, שעלו ב' הרשימות, שהם הרשימו דבחינה ג' של התלבשות והרשימו דבחי"ב, שהם בחינת הזו"ן דכתר דפרצוף הבינה. ועלו שניהם אל המלכות דראש, ושם קבלו ביחד הארה מכתר עליון, שע"י הארה זו השיגה הנקבה השתוות עם הזכר, וע"כ יכלה הנקבה, להתלבש בכלי של הזכר.

סיכום: אומר לנו שיש הבדל בין התפ"ב להתפ"ב של התפ"ב, ז"א שהיתה התפ' של אורות בכלים. היה רצון והתפ' אור ברצון הזה. השאלה אם יש לי שם כלי לזכר ונקבה או לא. אומר, שבפעם הראשונה שהתפ' האור בכלי, אז הזכר והנקבה התפ' בצורה נפרדת. לכ"א אחד היתה משמעות משל עצמו. אבל בס"ג שזה מטו"מ הקבוע הזכר והנקבה עבדו ביחד, כי לא היתה משמעות לרצון לקבל שיעמוד בנפרד, שזה צד הנקבה, כי כל צד הנקבה בהתפ"ב, נראה תיכף איך זה קורה, כל צד הנקבה של התפ"ב חייב להתכלל יחד עם הזכר. אחת הסיבות זה כמו או"א שיכולים להיות יחד, אבל התפ"א הם צריכים לקבל כ"א, כשפועלים עם הרצון לקבל, כמו בשבת, אז הנקבה והזכר כ"א צריך להביא את המשמעות האישית שלו לזיווג, וזה נוצר בהתפ"ב. בהתפ' ס"ג אומר שהם כמו או"מ כחדא שריין וחדא נפקין, ז"א שכשבאים יחד הנקבה מקבלת כלי מיוחד ומתפ' בזכר. זה ההבדל בין שבת ליו"ט. בשבת צד האשה מגולה גם בפני עצמו וצד הנקבה בא כדבר שלם וצד הזכר בא כשלם והם מתחברים. ביו"ט, שזה מדרגת נשמה, הנקבה כלולה בזכר ולא יכולה להיות נפרדת לגמרי, כי כשמשפיעים אז לא משתמש ברצון לקבל. לא שהוא לא קיים, אלא שמתכלל ברצון הזכר. ואם נרצה ללמוד זה בגוף אחד, אז כשבא לקבל משהו מחברך, אז הרצון שלך חשוב. אתה לא בבח' התמסרות מלאה. יש התמסרות רק ליחד, אבל כשמתמסר ליחד אתה מאוד משמעותי. חשוב גם מה אתה מביא ליחד, שזה מדרגה גבוהה. אבל אם לא מגיעים למדרגה זו, אלא רק הכנה למדרגה זו נקראת יו"ט – מקראי קודש. הכנה זו היא שמחה, מדרגת נשמה, צריך לעזוב עצמך ושצד הנקבה שלך יהיה כלול בצד הזכר. במצב זה הנקבה רוצה לעשות את כל מה שהזכר רוצה ממנה. עוזבת את הרצון שלה לגמרי. כמו אדם שבא להשפיע עוזב את הרצון שלו. כשבאים למצב שבו לכ"א יש מדרגה משלו, שזו מדרגה יותר גבוהה, אז צריכים כ"א לבטא את הצד שלו, ואז הנקבה אומרת שיש לה כלי משלה.

במטו"מ אומר, שאת כלהרגשות שלנו שהם בח' מטו"מ לומדים שהרצונות נשארים בגלגלתא, אבל הרגשות והידיעות באים ממטו"מ. אומר שיש ב' סוגי רגשות. בפרצוף ע"ב כשבא אור החכמה להאיר בכתר, אז הוא פגש רשימה של ד' התלבשות. בא אור החכמה להאיר בכלי דכתר, אז נוצרו ב' דברים חלוקים זה מזה. אור הכתר הוא בח' ו"ק שרוצה להתקרב לעליון, למופשט, דבר לגמרי כמו אור הכתר, להיות בעליונים. לעומת זאת הנקבה של אור החכמה אומרת שכל המשמעות שלה זה להתקבל במדרגה, להיות מעשית ולפעול. זה פרצוף ע"ב. לכן אחרי ההסתלקות נהיו ב' כלים, של כתר וחכמה. בבינה, בא אור הבינה להאיר בכתר וכשמגיע לשם פוגש את אור החכמה. אומר, הרי הבינה והחכמה הם יחד במקורם. שניהם ב' ב', לשניהם יש ב' דעביות. שניהם יוצאים על אותה התכונה. למה? אבא הוא משפיע, רצון של חכמה, והיא רצון של בינה. אומר שתפקיד שניהם הוא להוציא את הבנים. שניהם בשותפות, במצב הזה הנקבה, דהיינו שבא אור הב' להאיר בג' – לא צריך להוציא ג' ממקומו כדי לעשות כלי מיוחד לבינה, שתוכל להאיר שם. אלא יוכלו להאיר יחד, כלומר הבינה מתכללת בזכר. אומרת שהיא לא חייבת להוציא עצמה בנפרד. מוציאה עצמה עם הזכר, ואז משפיעה את בח' מה שאתה רצית – את אור הבינה, ההשפעה. כי אם היה רוצה אור חכמה, היתה צריכה להיות משמעות אחרת לאור הבינה. מבח' השקפה קל להבין זה. מבח' החכמה זה יותר מורכב.

סיכום בנקודות עמוד שנ"ד- שנ"ה – ט' טבת תש"ף
בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני
1. בשיעור זה אנו לומדים את ההבדל שיש בזכר ונקבה בס"ג, לעומת ההבדל בין זכר לנקבה בע"ב.
2. ההבדל הוא כזה, שבע"ב, שנקרא התפשטות ב', לזכר יש כלי משל עצמו ולנקבה יש כלי משל עצמה וזה נובע כתוצאה מכך שאור החכמה, שבא להאיר בכלי דכתר דגלגלתא הריקני, פגש את הרשימה של ד' דהתלבשות, שחלוקה בטבע עם אור החכמה וההכאה ביניהם יצרה ב' סוגי כלים ולכן לזכר היה כלי משל עצמו ולנקבה כלי משל עצמה.
3. בפרצוף ס"ג לזכר ולנקבה יש כלי אחד, שהנקבה מתכללת בזכר. הטעם הוא, שכאשר ברא אור הבינה להאיר בכלי דחכמה, הם אינם שונים בטבעם, שניהם רוצים להאיר למדרגה, היות והם יצאו ממקור אחד, ששניהם בחינה ב', ולכן כשבאה הבינה היא יכולה להתכלל תוך הכלי של הזכר, שנשאר בכלי דכתר מהתפשטות ב'.
4. ב' בחינות אלה, מצד השקפה, נקראים תענוג ושמחה או שבת ויום טוב . כאשר בחינת השבת מחייב שלצד הנקבה יש כלי משלה ולזכר יש כלי משלו והקשר או הזיווג ביניהם צריך לבטא את כל אחד מהם בנפרד ומתוך זה באים ליחד שזו מדרגה גבוהה יותר מהבחינה הב'.
5. בחינה ב' היא כנגד יום טוב, כנגד שמחה, ששם האדם, או צד הנקבה שבו, צריך לעזוב עצמו לגמרי ולהתכלל בזכר, דהיינו בהשפעת האור ובמצב זה הנקבה, כל הביטוי שלה, הוא בהתכללות שלה בצד הזכר, בצד ההשפעה, כשמוכנה להתמסר ולעזוב עצמה לגמרי.

חלק ה שיעור 35 עמוד שנד'

נח) אך דע, כי כאשר זו"ן שבכתר עולין למעלה בשרשיהן, שהוא סוד לא מטי, הנה ט"ס שבכל א' מהם הם העולין, ונשארין למטה במקומם ב' מלכיות מלכות הזכר ומלכות הנקבה בב' כלים, הנקרא י"ה כנ"ל, בהיותן פשוטים בלי מילוי.

נח) ב' מלכיות, מלכות הזכר ומלכות הנקבה, בב' כלים, הנקרא י"ה כנ"ל בהיותן פשוטים בלי מילוי: כלומר הרשימות שנשארו מהאורות זו"ן אחר הסתלקותן המה בחינות מלכיות של הזו"ן. כי רשימו נבחנת לבחינת מלכות של האור שנסתלק, והם פשוטים בלי מילוי, כי מילוי, פירושו, מדת העביות שבהמסך הממשיך שיעור הקומה. ומתוך שמדת עביותם נזדכך, כי על כן נסתלקו האורות. כנ"ל. לכן הם פשוטים. 

וכבר ידעת שהכלים נקראים אותיות גם נתבאר לעיל אשר בפרצוף החכמה, יש כלי מיוחד להזכר וכלי מיוחד אל הנקבה. וזה אמרו שב' המלכיות הם בב' כלים הנקראים י"ה בהיותם פשוטים בלי מילוי.

נט) ואמנם דע, כי אז ב' מלכים אלו שוין, כי אף על פי שהזכר הוא גדול מהנוקבא על כל זה, עתה הם שוין, לפי שבחינת אור הזכר הוא בסוד הסתלקות כנזכר לעיל, כי כאשר רצו להסתלק אותן האורות כדי לעשות כלי, אז נשאר אותן אורות בכתר חכמה בינה, כנזכר לעיל, רצוני לומר הרשימות, נמצא כי אור הזכר של הכתר, הוא בסוד הסתלקות, ואור הנוקבא שבכתר, הוא בסוד הפנים כנודע, לכן אור הזכר ואור הנקבה הם שוין בפעם הזאת. ועוד שלפי שהזכר הניח את עצמו מבחוץ תחת השרשים, לכן תאוותו של הזכר שבכתר הוא גדול לחזור ולעלות, משא"כ בנוקבא. ולכן כמעט שכל אור הזכר עולה למעלה, ולא נשאר רק מיעוט מהאור, אך הנוקבא שאין לה למעלה שורש כנודע, כמו הזכר שבכתר, לכן אין לה כ"כ תאוה וחשק לעלות ונשאר האור רובו ממנו בכלי שלה, לכן יוכלו להיות שוין אז, ב' המלכות ביחד זכר ונקבה, אך כאשר חוזרין לבא, אז בא הזכר בכל אורו, וגם כי הוא לוקח אור גדול משורש הכתר שלמעלה ממנו, ואז כשחוזרין, אין יכולת בנוקבא לקבל אור הזכר כולו, רק מסוד ו"ק לבד.

ס) והנה כדי שיתבאר לך זה, צריך לדעת הקדמה א'. והוא, כי יש חילוק בין פעם א' בעת אצילות לזמן שאחריו. כי בפעם א' שבכולם, שהוא כאשר נשאר אור הזכר של הכתר בעת הסתלקות הא', ואחר כך בהתפשטות ב' כשנכנס החכמה בכלי הכתר, אז לא נכנס בכלי של הזכר רק נכנס בכלי הנוקבא עצמה, שהוא בסוד ה' של י"ה. והיו זו"ן בב' כלים, אך בהסתלקות ב', אשר היו עולין זו"ן שניהם למעלה, ואז נשתוו שניהן יחד, וקבלו כולם ביחד הארה מן כתר עליון, ולכן כאשר באים וחוזרין בכלים שלהם, אז נכנסין שניהן בכלי של הזכר, והמלכות של הנוקבא נשאר בכלי של הה' שלה כנ"ל.

ס) חילוק בין פעם א' בעת אצילות לזמן שאחריו: כי נתבאר לעיל בדברי הרב דף ש"מ שמתחלה נתפשט האור במטי ולא מטי, בעשר יציאות ובעשר הכנסות כל יוד אורות עד שבא אל המלכות, ואח"כ נעשה מטי ולא מטי פעם ב' באופן תמידי, דהיינו שבכל פעם שההתפשטות מגיע אל המלכות הרי הוא חוזר חלילה. ע"ש. ונתבאר שם שהבחינה הא' דהיינו המטי ולא מטי עד שהגיע אל המלכות פעם אחד, הוא המכונה פרצוף חכמה דא"ק, או ע"ב דא"ק. והמטי ולא מטי התמידי דחוזר חלילה, הוא בחינה אחרת הנקרא פרצוף הבינה דא"ק, או ס"ג דא"ק. 

וזה אמרו "כי יש חילוק בין פעם א' בעת אצילות" דהיינו המול"מ פעם א' עד שהגיע אל המלכות. "לזמן שלאחריו" דהיינו המו"מ, לאחר שהגיע אל המלכות בפעם הא', שהוא מטי ולא מטי התמידי כנ"ל. 

בפעם א' שכולם וכו' היו בב' כלים וכו'. כי אלו הב' כלים של זכר ונקבה, יצאו בשעת ביאת האור בחזרה אל הפרצוף, מכח הכאות כפולות של הרשימו הנשאר בהכתר, להאור הבא מחדש אל הפרצוף, והנה הרב הסביר לעיל (ח"ד פ"ד אות ו') שאע"פ שאין אור קטן מכה באור הגדול ממנו, מ"מ, כיון שיש מעלה באור החכמה, שבא עתה מחדש מלמעלה, משא"כ הרשימו, שהזווג והאור שלה כבר נסתלק, וע"כ יכול החכמה להכות בהרשימו ולהוציא ממנה ניצוצין. עש"ה. והנה זה הטעם מספיק רק לאור החכמה, שמחמת ביאתו מחדש מהזווג שלמעלה, היא משתווית  בזה עם הרשימו שכבר נסתלק הזווג שלה. אבל אין זה מספיק לפרצוף הבינה דא"ק, כי אור הבינה, אע"פ שבא מחדש, מ"מ אין עוד כחו יפה להכות בהרשימו להוציא ניצוצין לצורך כלי, וע"כ לא נעשה כאן כלי להנקבה, אלא שהיא מתלבשת בהכלי דזכר, הנשאר מהתפשטות ב' הקודם.

ועוד כי כל הטעם של הכאת האורות זה בזה, כתב הרב לעיל (ח"ד פ"ג אות י') שהוא רק בין האורות ההפכים זה לזה וחלוקים בטבעם. ע"ש. והנה הכתר והחכמה הנ"ל, הם חלוקים בטבעם, כי הרשימו דכתר, מונע הארת ג"ר, מכח האחורים דאור הכתר העומד בראש, כנ"ל באו"פ דף שכ"ה ד"ה ולפיכך. ואור החכמה, הרי כל הארתה היא רק בחינת ג"ר, כמ"ש שם. וכיון שחלוקים בטבעם  המה מכים זה בזה, אבל בפרצוף הבינה, אשר הרשימו, הוא נשאר מאור החכמה דהתפ"ב, ואור הבא עתה מחדש, הוא אור הבינה, ונודע שהחכמה ובינה אינם חלוקים בטבעם, ואדרבה, או"א כחדא שריין, כנ"ל בדברי הרב באות ל"ט. וע"כ אין הכאה נוהג בין הרשימו ובין אור הבינה, ואין כאן ניצוצין לכלים חדשים לצורך הנקבה. וע"כ הנקבה מתלבשת בכלי דזכר.

ואין זה סותר למ"ש הרב לעיל באות נ' דף שמ"ז, אשר אור החכמה התלבש באור הגרוע דרשימו דכתר, ואור הרשימו דכתר בתוך החכמה. ע"ש הרי שאור החכמה  והרשימו יש להם רק כלי אחד, וכאן אומר שיש להם ב' כלים. והענין הוא שהם מתלבשים זה בזה, דוגמת המדרגות הפרטיות אשר בפרצופי אצילות. דהיינו, שהכלי דחכמה מתלבש בכלי דכתר, ובתוך כלי דחכמה מתלבש אור העב של הרשימו, ובתוך אור העב של הרשימו מתלבש אור החכמה, ואור המובחר של הרשימו מתלבש תוך אור החכמה. 

בהסתלקות ב' אשר היו עולין זו"ן וכו' נכנסין שניהן בהכלי של הזכר: היינו, ההסתלקות של המו"מ דפעם דא' המכונה הסתלקות ב' כי פרצוף הכתר דא"ק, הוא התפ"א. וההסתלקות של פרצוף הכתר נקרא הסתלקות א' ופרצוף החכמה דא"ק הוא התפ"ב, והסתלקות של פרצוף החכמה נקרא הסתלקות ב'.

וכמו בהסתלקות הא' ביאר הרב לעיל דף רצ"ד אות ו' שבטרם התפ"ב עלו הזו"ן דכתר למעלה, שהם הרשימו דבחי"ד דהתלבשות, והרשימו דבחי"ג, וקבלו שם שניהם הארה מכתר עליון, עש"ה, כן הוא הדבר גם בהסתלקות הב' בטרם התפשטות פרצוף הבינה, שעלו ב' הרשימות, שהם הרשימו דבחינה ג' של התלבשות והרשימו דבחי"ב, שהם בחינת הזו"ן דכתר דפרצוף הבינה. ועלו שניהם אל המלכות דראש, ושם קבלו ביחד הארה מכתר עליון, שע"י הארה זו השיגה הנקבה השתוות עם הזכר, וע"כ יכלה הנקבה, להתלבש בכלי של הזכר.

סיכום: אומר לנו שיש הבדל בין התפ"ב להתפ"ב של התפ"ב, ז"א שהיתה התפ' של אורות בכלים. היה רצון והתפ' אור ברצון הזה. השאלה אם יש לי שם כלי לזכר ונקבה או לא. אומר, שבפעם הראשונה שהתפ' האור בכלי, אז הזכר והנקבה התפ' בצורה נפרדת. לכ"א אחד היתה משמעות משל עצמו. אבל בס"ג שזה מטו"מ הקבוע הזכר והנקבה עבדו ביחד, כי לא היתה משמעות לרצון לקבל שיעמוד בנפרד, שזה צד הנקבה, כי כל צד הנקבה בהתפ"ב, נראה תיכף איך זה קורה, כל צד הנקבה של התפ"ב חייב להתכלל יחד עם הזכר. אחת הסיבות זה כמו או"א שיכולים להיות יחד, אבל התפ"א הם צריכים לקבל כ"א, כשפועלים עם הרצון לקבל, כמו בשבת, אז הנקבה והזכר כ"א צריך להביא את המשמעות האישית שלו לזיווג, וזה נוצר בהתפ"ב. בהתפ' ס"ג אומר שהם כמו או"מ כחדא שריין וחדא נפקין, ז"א שכשבאים יחד הנקבה מקבלת כלי מיוחד ומתפ' בזכר. זה ההבדל בין שבת ליו"ט. בשבת צד האשה מגולה גם בפני עצמו וצד הנקבה בא כדבר שלם וצד הזכר בא כשלם והם מתחברים. ביו"ט, שזה מדרגת נשמה, הנקבה כלולה בזכר ולא יכולה להיות נפרדת לגמרי, כי כשמשפיעים אז לא משתמש ברצון לקבל. לא שהוא לא קיים, אלא שמתכלל ברצון הזכר. ואם נרצה ללמוד זה בגוף אחד, אז כשבא לקבל משהו מחברך, אז הרצון שלך חשוב. אתה לא בבח' התמסרות מלאה. יש התמסרות רק ליחד, אבל כשמתמסר ליחד אתה מאוד משמעותי. חשוב גם מה אתה מביא ליחד, שזה מדרגה גבוהה. אבל אם לא מגיעים למדרגה זו, אלא רק הכנה למדרגה זו נקראת יו"ט – מקראי קודש. הכנה זו היא שמחה, מדרגת נשמה, צריך לעזוב עצמך ושצד הנקבה שלך יהיה כלול בצד הזכר. במצב זה הנקבה רוצה לעשות את כל מה שהזכר רוצה ממנה. עוזבת את הרצון שלה לגמרי. כמו אדם שבא להשפיע עוזב את הרצון שלו. כשבאים למצב שבו לכ"א יש מדרגה משלו, שזו מדרגה יותר גבוהה, אז צריכים כ"א לבטא את הצד שלו, ואז הנקבה אומרת שיש לה כלי משלה.

במטו"מ אומר, שאת כלהרגשות שלנו שהם בח' מטו"מ לומדים שהרצונות נשארים בגלגלתא, אבל הרגשות והידיעות באים ממטו"מ. אומר שיש ב' סוגי רגשות. בפרצוף ע"ב כשבא אור החכמה להאיר בכתר, אז הוא פגש רשימה של ד' התלבשות. בא אור החכמה להאיר בכלי דכתר, אז נוצרו ב' דברים חלוקים זה מזה. אור הכתר הוא בח' ו"ק שרוצה להתקרב לעליון, למופשט, דבר לגמרי כמו אור הכתר, להיות בעליונים. לעומת זאת הנקבה של אור החכמה אומרת שכל המשמעות שלה זה להתקבל במדרגה, להיות מעשית ולפעול. זה פרצוף ע"ב. לכן אחרי ההסתלקות נהיו ב' כלים, של כתר וחכמה. בבינה, בא אור הבינה להאיר בכתר וכשמגיע לשם פוגש את אור החכמה. אומר, הרי הבינה והחכמה הם יחד במקורם. שניהם ב' ב', לשניהם יש ב' דעביות. שניהם יוצאים על אותה התכונה. למה? אבא הוא משפיע, רצון של חכמה, והיא רצון של בינה. אומר שתפקיד שניהם הוא להוציא את הבנים. שניהם בשותפות, במצב הזה הנקבה, דהיינו שבא אור הב' להאיר בג' – לא צריך להוציא ג' ממקומו כדי לעשות כלי מיוחד לבינה, שתוכל להאיר שם. אלא יוכלו להאיר יחד, כלומר הבינה מתכללת בזכר. אומרת שהיא לא חייבת להוציא עצמה בנפרד. מוציאה עצמה עם הזכר, ואז משפיעה את בח' מה שאתה רצית – את אור הבינה, ההשפעה. כי אם היה רוצה אור חכמה, היתה צריכה להיות משמעות אחרת לאור הבינה. מבח' השקפה קל להבין זה. מבח' החכמה זה יותר מורכב.

סיכום בנקודות עמוד שנ"ד- שנ"ה – ט' טבת תש"ף
בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני
1. בשיעור זה אנו לומדים את ההבדל שיש בזכר ונקבה בס"ג, לעומת ההבדל בין זכר לנקבה בע"ב.
2. ההבדל הוא כזה, שבע"ב, שנקרא התפשטות ב', לזכר יש כלי משל עצמו ולנקבה יש כלי משל עצמה וזה נובע כתוצאה מכך שאור החכמה, שבא להאיר בכלי דכתר דגלגלתא הריקני, פגש את הרשימה של ד' דהתלבשות, שחלוקה בטבע עם אור החכמה וההכאה ביניהם יצרה ב' סוגי כלים ולכן לזכר היה כלי משל עצמו ולנקבה כלי משל עצמה.
3. בפרצוף ס"ג לזכר ולנקבה יש כלי אחד, שהנקבה מתכללת בזכר. הטעם הוא, שכאשר ברא אור הבינה להאיר בכלי דחכמה, הם אינם שונים בטבעם, שניהם רוצים להאיר למדרגה, היות והם יצאו ממקור אחד, ששניהם בחינה ב', ולכן כשבאה הבינה היא יכולה להתכלל תוך הכלי של הזכר, שנשאר בכלי דכתר מהתפשטות ב'.
4. ב' בחינות אלה, מצד השקפה, נקראים תענוג ושמחה או שבת ויום טוב . כאשר בחינת השבת מחייב שלצד הנקבה יש כלי משלה ולזכר יש כלי משלו והקשר או הזיווג ביניהם צריך לבטא את כל אחד מהם בנפרד ומתוך זה באים ליחד שזו מדרגה גבוהה יותר מהבחינה הב'.
5. בחינה ב' היא כנגד יום טוב, כנגד שמחה, ששם האדם, או צד הנקבה שבו, צריך לעזוב עצמו לגמרי ולהתכלל בזכר, דהיינו בהשפעת האור ובמצב זה הנקבה, כל הביטוי שלה, הוא בהתכללות שלה בצד הזכר, בצד ההשפעה, כשמוכנה להתמסר ולעזוב עצמה לגמרי.

–

חלק ה שיעור 34 עמוד שנב'

* נה) הנה כבר ביארנו, שיש ה' אורות בב' כלים. כי בכלים של חכמה יש זו"ן ובכלי של בינה יש זו"ן, ובן שהוא חסד הנ"ל, ועליות אלו תלוי במעשה התחתונים, לפעמים יעלו כל ה' אורות, ופעמים לא יעלו כי אם ד', ואור החסד שהוא בן נשאר למטה בכלי של בינה, והנה ביארנו למעלה, כי יש זו"ן בכל א' מאלו הג"ר, ונקרא י"ה: י' בזכר, ה' בנוקבא. ודע כי כל אלו הה' אורות כשעולין בכתר לפעמים נכללין בנוקבא ולפעמים בדכורא, ולפעמים קצתם בנוקבא וקצתם בדכורא. ודע כי לעולם כשאין עולין אלא ד' אורות אינם נכללין רק בנוקבא.

* עץ חיים שער ז' פרק ה'.

נה) בינה יש זו"ן ובן שהוא החסד הנ"ל: הזכר, הוא הי' שנולדה ע"י זו"ן דכלי דחכמה. והנקבה, היא הרשימו שנשאר בכלי דבינה מזמן התפ"א. ובן אשר שם, הוא אור החסד שהשפיע חכמה אל כלי דבינה, אחר שנזדככו זו"ן דחכמה לבחי"א, כנ"ל, באות נ"א. 

ועליות אלו תלוי במעשה התחתונים. כי בשעה דלא מטי בחכמה ובינה, כי נזדככו לבחי"א ונעלם קומת חו"ב מן הפרצוף הנה אז עולים חו"ב אל הכתר וע"י עליתם שם לזו"ן דכתר, הם גורמים חזרת העביות של בחי"ג להמסך דזו"ן דכתר, ואז שוב מזדווגים עם אור העליון, ושוב ממשיכים קומת חכמה כמתחלה. (כנ"ל באו"פ דף שכ"א ד"ה מטי בכתר עש"ה) וע"ד זה, בבחינה הב' של ההתפשטות, דהיינו, הפרצוף בינה דא"ק, בשעה דלא מטי בחכמה, בינה, חסד, ת"ת, הוד מלכות כנ"ל (באו"פ דף שמ"ג ד"ה וכבר ע"ש). אשר אז כל האורות עולים להכתר, להזו"ן אשר שם, שגורם החזרת העביות דבחי"ב להמסך דשם, ושוב יוצא שם קומת בינה, כמתחלה. ועל ב' מיני עליות אלו, דהיינו העליות דהתפ"ב המכונה פרצוף החכמה דא"ק. ועליות של בחינה הב' של התפשטות התמידי במטי ולא מטי. המכונה, פרצוף בינה דא"ק. כנ"ל בדברי הרב (דף ש"מ אות מ"ז) עליהם סובבים כל דברי הרב שלפנינו. ומה שאומר מהם תלוים במעשה התחתונים כבר נתבאר לעיל (באו"פ דף שמ"ו ד"ה מעשה. ע"ש). 

לפעמים יעלו כל ה' אורות, ולפעמים לא יעלו כי אם ד' ואור החסד שהוא בן, נשאר למטה בכלי הבינה. כי בפרצוף החכמה עולים רק ד' אורות שהם: זו"ן דכלי דחכמה, וזו"ן דכלי דבינה, אבל אור החסד הכולל כל הז"ת, אינה עולה בכל המשך של התפ"ב של הבחינה הא', עד גמר כל התפשטות ההוא, כנ"ל באות מ"ו ובאו"פ דף ש"מ ד"ה והנה. באופן, שבכל אלו היציאות והכנסות של האורות בהכלים שבהתפ"ב, לא עלו לכתר אלא ד' האורות שבחו"ב בלבד, כי רק הבחי"ב נזדככה ונעלמה קומתה להשורש שבכתר, אבל בחי"א לא נזדככה אלא בסוף ההתפשטות, שהוא רק בביאת האורות להיסוד ומלכות, שאז עולים למלכות דראש ונגמר התפשטות ההוא. ואז מתחיל התפשטות התמידי דמטי ולא מטי, המכונה פרצוף הבינה, שבפרצוף הזה, נמצאים שעולים ה' אורות, כי כאן גם אור החסד הכולל כל הז"ת עולה לכתר, להיות כאן המטי ולא מטי נוהג בתמידיות, כי בכל פעם דמטי למלכות, כבר נמצאת אחר הזדככות דבחי"א, וכשמזדכך ג"כ המלכות, עולים כל האורות להכתר. באופן, שבכל פעם דלא מטי בהמלכות, עולים ה' האורות, שהם, זו"ן דחו"ב, וחסד הכולל ז"ת, אל הכתר. וזה אמרו שלפעמים עולים ד' אורות, דהיינו בפרצוף החכמה. ולפעמים עולים ה' אורות, דהיינו בפרצוף הבינה. כמבואר. 

ד' אורות אינם נכללים רק בנוקבא: כי ידעת שיש בהכלי דכתר זכר ונקבה. ובפרצוף החכמה דא"ק שהוא התפ"ב, הנה יש שם ב' כלים, אחד לזכר ואחד להנקבה, ולפיכך, כשהאורות עולים להכתר באים כולם, דהיינו ד' האורות, אל הכלי של הנקבה, כי היא המקבלתם לתוכה למ"ן, ולא הזכר כי כל עליות למ"ן, אינם אלא להנקבה. אמנם כשעולים ה' אורות, שזה יצויר רק בפרצוף הבינה, ששם מול"מ התמידי ובכל פעם דל"מ במלכות, עולים כל האורות למ"ן אל הכתר, דהיינו גם החסד כנ"ל. ומתוך שבפרצוף בינה אין יותר מכלי אחד דזכר, אשר גם הנוק' מתלבשת בכלי דזכר, כמ"ש הרב לפנינו וע"כ מוכרחים האורות לעלות אל כלי דזכר, כי הנוקבא ג"כ שמה.

נו) ונבאר עתה חלוקה זו, ונאמר, כי קודם שיעלו אלו האורות למעלה להכלל בכתר, אז שם י"ה שבכתר הוא פשוט ואינו במילוי, אך בעליות אלו האורות למעלה, אז יהיה בהם מילוי. והנה ג' מלואים הם, או ביודי"ן, או בההי"ן, או באלפי"ן. והנה כשאין עולים רק ד' אורות הם כולם נכללין בנוקבא, שהיא ה' של שם י"ה שבכתר, ואז מילוי אותו ה' הוא ביו"ד, כזה ה"י.

נו) שם י"ה שבכתר הוא פשוט ואינו במילוי: היינו בשעה שנזדכך הזו"ן דכתר מבחי"ג שבהם, ונפסק משם הזווג, ונסתלקו הקומות של הזו"ן אל שורשם, ונשארו רק הרשימות של הזו"ן בכלי דכתר, המה נבחנים אז לשם י"ה פשוט, בחוסר המילוי שבהם, דהיינו מדת העביות, הממשיך שיעור קומתם, וממלא אותם בהאור שלהם. 

ביודין בההין ובאלפין. העביות דבחי"ג הממשיך קומת חכמה מכונה מילוי יודין. ועביות דבחי"ב הממשיך קומת בינה, מכונה ג"כ מילוי יודין, חוץ מן האלף שיש בהואו שבה, כזה יוד הי ואו הי. ובחינת הז"א, הוא, הויה במילוי אלפין. ובחינת המלכות, הוא הויה במילוי ההין. 

ד' אורות הם כולם נכללים בנוקבא שהיא ה' של שם י"ה. כלומר, הכלי דנוקבא היא הה' די"ה, כי רק הכלים מכונים אותיות, ולא האורות עצמם. וזכור זה. כנ"ל בדברי הרב (ח"ד פ"ג אות יב). 

מילוי אותו ה' הוא ביו"ד, כזה ה"י, כי העביות דבחי"ג נקראת י' כנ"ל. ונתבאר לעיל באו"פ דף שכ"ד ד"ה מטי, שמטעם עליית הזכר דחכמה שהוא מעביות דבחי"ג, נמצא הנוקבא דכתר חוזרת ומקבלת בהמסך שלה, את העביות דבחי"ג הזו. עש"ה. ונמצא הה' שהיא נוקבא דכתר, מתמלאת בי'.

נז) והענין כי ד' אורות כשעולין בנוקבא, הנה ג' תתאין בטלין בראשון כי לעולם אור החכמה הוא המבטל את האחרות, ואז שלשתן מתבטלין באות י' שהוא החכמה, לכן מילוי ה' זו היא בי'.

נז) החכמה מבטל את האחרות ואז שלשתן מתבטלין באות י': כלומר, קומת החכמה, כולל בתוכו כל שאר הקומות הנמוכות ממנו. כדברי הרב לעיל דף שט"ז אות ל"ד וז"ל "כי כלל גדול בידינו, כי העליון גדול מכל מה שלמטה ממנו. ולפיכך מכונה כל קומה רק בשם ספירה העליונה שבה".

סיכום: היום למדנו כיצד ישנה אפשרות שמהראש התפשטו אורות לגוף. אומר, שכדי שיתפשטו אורות לגוף צריכה שתהיה עביות במדרגה. עביות באופן רגיל זה שיש לי חשק. אם יש לי חשק יש לי עביות. עביות דקדושה נקראת שיש לי חשק לקשר. חשק לאהבה. לא חשק לקבל אורות. חשק לאהבה שבתוך מסגרת זו גם מקבל אורות, אבל החשק הוא לקשר. זה נקרא שיש מסך דעביות, המאפשר למשוך את האור בע"מ להשפיע. רוצה לספר איך מתרקם המסך דעביות.

במסך דעביות יש כל מיני סוגי עביות. יש עביות שרוצה לקבל בע"מ להשפיע במדרגת חכמה, או בינה וכו'. איך אבדיל בעביות? אומר שנבדיל לפי אותיות המילוי של י.ה.ו.ה המציינות את סוג עביות המסך. מילוי אומר הארי"ל, גימ' אלוקים (86). סימן שהמילוי הוא צד העביות, צד הדין. אבל דין דקדושה המראה באיזה רצון והשתוקקות משתמש בקדושה. אז רוצה לספר שלמשל בפרצוף ע"ב, איזה רשימות עולות? הרשימות שעולות לכתר, לי.ה מתמלאות אותיות ה.ו.ה כי היוד היא תמיד יוד ואו דלת. אין בזה שינוי. השינוי שמדברים בו ה.ו.ה, יכול להיות שינוי במילוי ה.ו.ה. בי' תמיד נרשמת י.ו.ד ללא שינוי. רוצים לראות אילו שינויים יש באותיות אלה. אומר כך, בפרצוף ע"ב עלו רשימות ד' ג' בכתר, חכמה ובינה וז"א שם יש עביות ג' ב', ב' ב', וא'. השאלה היא מה עולה לראש. אומר שמה שעולה זה ג' דהתלבשות שמעורר את הנקבה שהיא ה', כי בכתר יש י.ה, בכ"א יש י.ה אליהם עולות הרשימות. מה שיעורר זה ג' התלבשות, זה חכמה, לכן המילוי לה' יהיה י'. בד"א מספר שבעליית הרשימות לראש, מה שיוצר את המטי ולא מטי, כשמדברים על ס"ג, אומרים שמה שמתפשט בס"ג זה ג' ב'. אומר, כשעולות הרשימות לס"ג, יש שתי צורות – אחת שמתפשטת ג' ב'. ג' התלבשות זה חכמה ולכן מלובשים בי'. אבל, כאשר באים להשפיע לז"א צריכים להשפיע גם חכמה שמה, ולכן הא' הזו היא גם תתמלא בו', בשונה מפרצוף ע"ב שבו הא' אין לה ממשות. יודע זה כי הרי גם שמתפשט בז"א, למשל במטי ולא מטי (ציור), כשיש התפשטות האורות אז בו"ק גם מתפשט בח' א'. אז למה לומר שיש מילוי א' שהרשימות עולות לראש? כי כשא' מזדכך ועולות לראש מתבטל כל הזיווג אז כבר לא משמעותי בכתר. לעומת זאת בס"ג גם נותנים א' לכל הז"א, אבל כשעולה לראש, לכתר, אז יש שוב זיווג על הכתר ושוב נהיה מטי ולא מטי הקבוע. ולכן בגלל שלא' זו יש משמעות למעלה אז יוצרת אותה בס"ג, ולכן בס"ג אכתוב י.ה.ו.ה כשהו' במילוי אלפין. ז"א שאם אני רוצה לראות את ההבדל בין ס"ג לע"ב אז פרצוף ע"ב יהיה י.ה.ו.ה כולו במילוי יודין, כי הי' הכי משמעותית. פרצוף ס"ג יהיה י.ה. ו' יהיה ואו אלף ואו, וה' האחרונה תהיה ה'. כאן יש שינוי בהשגה, הטעם שמביא כאן הוא שא' זו יש לה משמעות במטי ולא מטי הקבוע, ומשמעותה שם היא שהא' כשעולה למעלה מייצרת מציאות של מטי ולא מטי הקבוע, ולמה לא לומר שגם בפרצוף ע"ב הא' חשובה? למה אין מילוי א' גם בע"ב, אומר כי א' שעולה למעלה מזדככת ונגמרת. יש שם רק י' משמעותית. אם יש ג' או אין ג' זה המשמעותי ועיקר בפרצוף ע"ב. במטי ולא מטי הקבוע יש חשיבות לא' – הבינה שהיא ס"ג צריכה לתת הארה לתחתונים ויש לה גם את טבעה, אז עושה זיווג על ב' או על א', כשעל א' ואח"כ מסתלקת, אז שוב עושה זיווג, הא' לא מתבטלת אלא תעשה עוד זיווג על א' עבור הבנים. זה מה שרצה להסביר בשיעור זה, להסביר את המילוי של א' ו' בס"ג. זה מראה את סוג הרצון של ס"ג שמחולק גם לחכמה, לבחינת הג"ר, וגם א' ששייך למדרגה התחתונה. גם חלק מהחכמה כחדא שריין, יוצאים כאחד חכמה ובינה. יש לה חכמה ושלימות, ומצד שני היא גם א', כי היא כמו אמא שבאה לתת לבנים, ולכן יש לה את שני המילויים האלו. את זה מסביר בקיצור במטי ולא מטי. 

שיעור 34 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום בנקודות עמוד שנ"ב-שנ"ג – ח טבת תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בשיעור זה אנו מנסים לראות את ההבדל בין פרצוף ס"ג לפרצוף ע"ב בעניין המילוי של האותיות הוי"ה.
2. המילוי מצביע על העביות, דהיינו, על הקומה המתפשטת ממעלה למטה למדרגה.
3. ישנן ג' סוגי מילואים: י', א', ו-ה'. מילואים אלו באים באותיות הו"ה. כאשר באות יוד יש מילוי קבוע של וד (ככה 'יו"ד')
4. בחכמה המילוי יהיה רק ביודין באופן הבא: יוד- הי- ויו- הי.
5. בס"ג המילוי יהיה: יוד- הי- ואו- הי.
6. השוני הוא רק ב'ואו' שבס"ג הוא ממולא בא' ובע"ב בי'. הבדל זה מצביע על המטי ולא מטי בקבוע שיש בס"ג, בכך שהוא מראה שבס"ג ישנם שני רצונות:
א' של שלמות מצד הבינה ולכן הוא ממולא בי'.
ב' ב-א' שיש צד בבינה שצריכה לדאוג גם לבנים.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

חלק ה שיעור 34 עמוד שנב'

* נה) הנה כבר ביארנו, שיש ה' אורות בב' כלים. כי בכלים של חכמה יש זו"ן ובכלי של בינה יש זו"ן, ובן שהוא חסד הנ"ל, ועליות אלו תלוי במעשה התחתונים, לפעמים יעלו כל ה' אורות, ופעמים לא יעלו כי אם ד', ואור החסד שהוא בן נשאר למטה בכלי של בינה, והנה ביארנו למעלה, כי יש זו"ן בכל א' מאלו הג"ר, ונקרא י"ה: י' בזכר, ה' בנוקבא. ודע כי כל אלו הה' אורות כשעולין בכתר לפעמים נכללין בנוקבא ולפעמים בדכורא, ולפעמים קצתם בנוקבא וקצתם בדכורא. ודע כי לעולם כשאין עולין אלא ד' אורות אינם נכללין רק בנוקבא.

* עץ חיים שער ז' פרק ה'.

נה) בינה יש זו"ן ובן שהוא החסד הנ"ל: הזכר, הוא הי' שנולדה ע"י זו"ן דכלי דחכמה. והנקבה, היא הרשימו שנשאר בכלי דבינה מזמן התפ"א. ובן אשר שם, הוא אור החסד שהשפיע חכמה אל כלי דבינה, אחר שנזדככו זו"ן דחכמה לבחי"א, כנ"ל, באות נ"א. 

ועליות אלו תלוי במעשה התחתונים. כי בשעה דלא מטי בחכמה ובינה, כי נזדככו לבחי"א ונעלם קומת חו"ב מן הפרצוף הנה אז עולים חו"ב אל הכתר וע"י עליתם שם לזו"ן דכתר, הם גורמים חזרת העביות של בחי"ג להמסך דזו"ן דכתר, ואז שוב מזדווגים עם אור העליון, ושוב ממשיכים קומת חכמה כמתחלה. (כנ"ל באו"פ דף שכ"א ד"ה מטי בכתר עש"ה) וע"ד זה, בבחינה הב' של ההתפשטות, דהיינו, הפרצוף בינה דא"ק, בשעה דלא מטי בחכמה, בינה, חסד, ת"ת, הוד מלכות כנ"ל (באו"פ דף שמ"ג ד"ה וכבר ע"ש). אשר אז כל האורות עולים להכתר, להזו"ן אשר שם, שגורם החזרת העביות דבחי"ב להמסך דשם, ושוב יוצא שם קומת בינה, כמתחלה. ועל ב' מיני עליות אלו, דהיינו העליות דהתפ"ב המכונה פרצוף החכמה דא"ק. ועליות של בחינה הב' של התפשטות התמידי במטי ולא מטי. המכונה, פרצוף בינה דא"ק. כנ"ל בדברי הרב (דף ש"מ אות מ"ז) עליהם סובבים כל דברי הרב שלפנינו. ומה שאומר מהם תלוים במעשה התחתונים כבר נתבאר לעיל (באו"פ דף שמ"ו ד"ה מעשה. ע"ש). 

לפעמים יעלו כל ה' אורות, ולפעמים לא יעלו כי אם ד' ואור החסד שהוא בן, נשאר למטה בכלי הבינה. כי בפרצוף החכמה עולים רק ד' אורות שהם: זו"ן דכלי דחכמה, וזו"ן דכלי דבינה, אבל אור החסד הכולל כל הז"ת, אינה עולה בכל המשך של התפ"ב של הבחינה הא', עד גמר כל התפשטות ההוא, כנ"ל באות מ"ו ובאו"פ דף ש"מ ד"ה והנה. באופן, שבכל אלו היציאות והכנסות של האורות בהכלים שבהתפ"ב, לא עלו לכתר אלא ד' האורות שבחו"ב בלבד, כי רק הבחי"ב נזדככה ונעלמה קומתה להשורש שבכתר, אבל בחי"א לא נזדככה אלא בסוף ההתפשטות, שהוא רק בביאת האורות להיסוד ומלכות, שאז עולים למלכות דראש ונגמר התפשטות ההוא. ואז מתחיל התפשטות התמידי דמטי ולא מטי, המכונה פרצוף הבינה, שבפרצוף הזה, נמצאים שעולים ה' אורות, כי כאן גם אור החסד הכולל כל הז"ת עולה לכתר, להיות כאן המטי ולא מטי נוהג בתמידיות, כי בכל פעם דמטי למלכות, כבר נמצאת אחר הזדככות דבחי"א, וכשמזדכך ג"כ המלכות, עולים כל האורות להכתר. באופן, שבכל פעם דלא מטי בהמלכות, עולים ה' האורות, שהם, זו"ן דחו"ב, וחסד הכולל ז"ת, אל הכתר. וזה אמרו שלפעמים עולים ד' אורות, דהיינו בפרצוף החכמה. ולפעמים עולים ה' אורות, דהיינו בפרצוף הבינה. כמבואר. 

ד' אורות אינם נכללים רק בנוקבא: כי ידעת שיש בהכלי דכתר זכר ונקבה. ובפרצוף החכמה דא"ק שהוא התפ"ב, הנה יש שם ב' כלים, אחד לזכר ואחד להנקבה, ולפיכך, כשהאורות עולים להכתר באים כולם, דהיינו ד' האורות, אל הכלי של הנקבה, כי היא המקבלתם לתוכה למ"ן, ולא הזכר כי כל עליות למ"ן, אינם אלא להנקבה. אמנם כשעולים ה' אורות, שזה יצויר רק בפרצוף הבינה, ששם מול"מ התמידי ובכל פעם דל"מ במלכות, עולים כל האורות למ"ן אל הכתר, דהיינו גם החסד כנ"ל. ומתוך שבפרצוף בינה אין יותר מכלי אחד דזכר, אשר גם הנוק' מתלבשת בכלי דזכר, כמ"ש הרב לפנינו וע"כ מוכרחים האורות לעלות אל כלי דזכר, כי הנוקבא ג"כ שמה.

נו) ונבאר עתה חלוקה זו, ונאמר, כי קודם שיעלו אלו האורות למעלה להכלל בכתר, אז שם י"ה שבכתר הוא פשוט ואינו במילוי, אך בעליות אלו האורות למעלה, אז יהיה בהם מילוי. והנה ג' מלואים הם, או ביודי"ן, או בההי"ן, או באלפי"ן. והנה כשאין עולים רק ד' אורות הם כולם נכללין בנוקבא, שהיא ה' של שם י"ה שבכתר, ואז מילוי אותו ה' הוא ביו"ד, כזה ה"י.

נו) שם י"ה שבכתר הוא פשוט ואינו במילוי: היינו בשעה שנזדכך הזו"ן דכתר מבחי"ג שבהם, ונפסק משם הזווג, ונסתלקו הקומות של הזו"ן אל שורשם, ונשארו רק הרשימות של הזו"ן בכלי דכתר, המה נבחנים אז לשם י"ה פשוט, בחוסר המילוי שבהם, דהיינו מדת העביות, הממשיך שיעור קומתם, וממלא אותם בהאור שלהם. 

ביודין בההין ובאלפין. העביות דבחי"ג הממשיך קומת חכמה מכונה מילוי יודין. ועביות דבחי"ב הממשיך קומת בינה, מכונה ג"כ מילוי יודין, חוץ מן האלף שיש בהואו שבה, כזה יוד הי ואו הי. ובחינת הז"א, הוא, הויה במילוי אלפין. ובחינת המלכות, הוא הויה במילוי ההין. 

ד' אורות הם כולם נכללים בנוקבא שהיא ה' של שם י"ה. כלומר, הכלי דנוקבא היא הה' די"ה, כי רק הכלים מכונים אותיות, ולא האורות עצמם. וזכור זה. כנ"ל בדברי הרב (ח"ד פ"ג אות יב). 

מילוי אותו ה' הוא ביו"ד, כזה ה"י, כי העביות דבחי"ג נקראת י' כנ"ל. ונתבאר לעיל באו"פ דף שכ"ד ד"ה מטי, שמטעם עליית הזכר דחכמה שהוא מעביות דבחי"ג, נמצא הנוקבא דכתר חוזרת ומקבלת בהמסך שלה, את העביות דבחי"ג הזו. עש"ה. ונמצא הה' שהיא נוקבא דכתר, מתמלאת בי'.

נז) והענין כי ד' אורות כשעולין בנוקבא, הנה ג' תתאין בטלין בראשון כי לעולם אור החכמה הוא המבטל את האחרות, ואז שלשתן מתבטלין באות י' שהוא החכמה, לכן מילוי ה' זו היא בי'.

נז) החכמה מבטל את האחרות ואז שלשתן מתבטלין באות י': כלומר, קומת החכמה, כולל בתוכו כל שאר הקומות הנמוכות ממנו. כדברי הרב לעיל דף שט"ז אות ל"ד וז"ל "כי כלל גדול בידינו, כי העליון גדול מכל מה שלמטה ממנו. ולפיכך מכונה כל קומה רק בשם ספירה העליונה שבה".

סיכום: היום למדנו כיצד ישנה אפשרות שמהראש התפשטו אורות לגוף. אומר, שכדי שיתפשטו אורות לגוף צריכה שתהיה עביות במדרגה. עביות באופן רגיל זה שיש לי חשק. אם יש לי חשק יש לי עביות. עביות דקדושה נקראת שיש לי חשק לקשר. חשק לאהבה. לא חשק לקבל אורות. חשק לאהבה שבתוך מסגרת זו גם מקבל אורות, אבל החשק הוא לקשר. זה נקרא שיש מסך דעביות, המאפשר למשוך את האור בע"מ להשפיע. רוצה לספר איך מתרקם המסך דעביות.

במסך דעביות יש כל מיני סוגי עביות. יש עביות שרוצה לקבל בע"מ להשפיע במדרגת חכמה, או בינה וכו'. איך אבדיל בעביות? אומר שנבדיל לפי אותיות המילוי של י.ה.ו.ה המציינות את סוג עביות המסך. מילוי אומר הארי"ל, גימ' אלוקים (86). סימן שהמילוי הוא צד העביות, צד הדין. אבל דין דקדושה המראה באיזה רצון והשתוקקות משתמש בקדושה. אז רוצה לספר שלמשל בפרצוף ע"ב, איזה רשימות עולות? הרשימות שעולות לכתר, לי.ה מתמלאות אותיות ה.ו.ה כי היוד היא תמיד יוד ואו דלת. אין בזה שינוי. השינוי שמדברים בו ה.ו.ה, יכול להיות שינוי במילוי ה.ו.ה. בי' תמיד נרשמת י.ו.ד ללא שינוי. רוצים לראות אילו שינויים יש באותיות אלה. אומר כך, בפרצוף ע"ב עלו רשימות ד' ג' בכתר, חכמה ובינה וז"א שם יש עביות ג' ב', ב' ב', וא'. השאלה היא מה עולה לראש. אומר שמה שעולה זה ג' דהתלבשות שמעורר את הנקבה שהיא ה', כי בכתר יש י.ה, בכ"א יש י.ה אליהם עולות הרשימות. מה שיעורר זה ג' התלבשות, זה חכמה, לכן המילוי לה' יהיה י'. בד"א מספר שבעליית הרשימות לראש, מה שיוצר את המטי ולא מטי, כשמדברים על ס"ג, אומרים שמה שמתפשט בס"ג זה ג' ב'. אומר, כשעולות הרשימות לס"ג, יש שתי צורות – אחת שמתפשטת ג' ב'. ג' התלבשות זה חכמה ולכן מלובשים בי'. אבל, כאשר באים להשפיע לז"א צריכים להשפיע גם חכמה שמה, ולכן הא' הזו היא גם תתמלא בו', בשונה מפרצוף ע"ב שבו הא' אין לה ממשות. יודע זה כי הרי גם שמתפשט בז"א, למשל במטי ולא מטי (ציור), כשיש התפשטות האורות אז בו"ק גם מתפשט בח' א'. אז למה לומר שיש מילוי א' שהרשימות עולות לראש? כי כשא' מזדכך ועולות לראש מתבטל כל הזיווג אז כבר לא משמעותי בכתר. לעומת זאת בס"ג גם נותנים א' לכל הז"א, אבל כשעולה לראש, לכתר, אז יש שוב זיווג על הכתר ושוב נהיה מטי ולא מטי הקבוע. ולכן בגלל שלא' זו יש משמעות למעלה אז יוצרת אותה בס"ג, ולכן בס"ג אכתוב י.ה.ו.ה כשהו' במילוי אלפין. ז"א שאם אני רוצה לראות את ההבדל בין ס"ג לע"ב אז פרצוף ע"ב יהיה י.ה.ו.ה כולו במילוי יודין, כי הי' הכי משמעותית. פרצוף ס"ג יהיה י.ה. ו' יהיה ואו אלף ואו, וה' האחרונה תהיה ה'. כאן יש שינוי בהשגה, הטעם שמביא כאן הוא שא' זו יש לה משמעות במטי ולא מטי הקבוע, ומשמעותה שם היא שהא' כשעולה למעלה מייצרת מציאות של מטי ולא מטי הקבוע, ולמה לא לומר שגם בפרצוף ע"ב הא' חשובה? למה אין מילוי א' גם בע"ב, אומר כי א' שעולה למעלה מזדככת ונגמרת. יש שם רק י' משמעותית. אם יש ג' או אין ג' זה המשמעותי ועיקר בפרצוף ע"ב. במטי ולא מטי הקבוע יש חשיבות לא' – הבינה שהיא ס"ג צריכה לתת הארה לתחתונים ויש לה גם את טבעה, אז עושה זיווג על ב' או על א', כשעל א' ואח"כ מסתלקת, אז שוב עושה זיווג, הא' לא מתבטלת אלא תעשה עוד זיווג על א' עבור הבנים. זה מה שרצה להסביר בשיעור זה, להסביר את המילוי של א' ו' בס"ג. זה מראה את סוג הרצון של ס"ג שמחולק גם לחכמה, לבחינת הג"ר, וגם א' ששייך למדרגה התחתונה. גם חלק מהחכמה כחדא שריין, יוצאים כאחד חכמה ובינה. יש לה חכמה ושלימות, ומצד שני היא גם א', כי היא כמו אמא שבאה לתת לבנים, ולכן יש לה את שני המילויים האלו. את זה מסביר בקיצור במטי ולא מטי. 

שיעור 34 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום בנקודות עמוד שנ"ב-שנ"ג – ח טבת תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בשיעור זה אנו מנסים לראות את ההבדל בין פרצוף ס"ג לפרצוף ע"ב בעניין המילוי של האותיות הוי"ה.
2. המילוי מצביע על העביות, דהיינו, על הקומה המתפשטת ממעלה למטה למדרגה.
3. ישנן ג' סוגי מילואים: י', א', ו-ה'. מילואים אלו באים באותיות הו"ה. כאשר באות יוד יש מילוי קבוע של וד (ככה 'יו"ד')
4. בחכמה המילוי יהיה רק ביודין באופן הבא: יוד- הי- ויו- הי.
5. בס"ג המילוי יהיה: יוד- הי- ואו- הי.
6. השוני הוא רק ב'ואו' שבס"ג הוא ממולא בא' ובע"ב בי'. הבדל זה מצביע על המטי ולא מטי בקבוע שיש בס"ג, בכך שהוא מראה שבס"ג ישנם שני רצונות:
א' של שלמות מצד הבינה ולכן הוא ממולא בי'.
ב' ב-א' שיש צד בבינה שצריכה לדאוג גם לבנים.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

שיעור 33 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום בנקודות עמוד ש"נ-שנ"א – ו טבת תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בשיעור הקודם למדנו שהכלים כח"ב נעשים בהתפ"ב ע"י חוויה חדשה דהיינו האור של התפ"ב שמפריד בין אור הזך של הרשימה לאור העב של הרשימה וזה מה שיוצר החשכה, דהיינו השתוקקות
2. מכאן אנו לומדים שהעצמה באה דווקא מחיוב ולא מהסתלקות ולא משלילה. בעוד שקיום, דהיינו כלים של ז""א ומלכות באים מהסתלקות ומשלילה.
3. מלמד אותנו על הזכרים והנקבות שבכל אחד מהכלים שנשארו מגל'. הוא מתעכב באופן מיוחד על כלי דבינה.
4. האתגר שיש בכלי דבינה שהוא לא יכול לקבל לנקבה שלו את ההזדככות של הב' דעביות היות וא' לא יכול לשמש כנקבה בכלים דג"ר.
5. הזכר שבבינה הוא נקרא י' ונקרא ב' דהתלבשות שניתן מזיווג ב'ב' של חכמה. זה אפשרי היות וחכמה הוא זכר ולא נקבה.
6. הנקבה דבינה היא באה מהרשימה שהתלבשות שנשארה בכלי דבינה מהתפש"א. זה אפשרי מכמה טעמים.
א' היות וזו רשימה מוחלשת יש כג' מרחקים ועוד כי אור החסד שהאיר בכלי דבינה הפריד בין אור הזך של הרשימה לאור העב של הרשימה
ב' היות והרשימה שייכת לבינה שהיא נקבה בטבעה שהיא ה' דהוי"ה.
7. כל הכלים של הג"ר נקראים י"ה וכל הכלים של הו"ק ו"ה.
8. זכר נקבה הם כנגד מחשבה והרגשה. והם נמצאים גם במחשבה וגם בהרגשה. במחשבה שבראש הזכר והנקבה צריכים להיות כנגד י"ה, שהם מעל החוקים של הגוף של אותו עולם, בשונה מהזכר והנקבה על דברים גופניים שצריכים להיות במסגרת הפעולה. והוא ההבדל בין פנימיות התורה לחיצוניות התורה להלכה למעשה.

חלק ה שיעור 33 עמוד שנ'

נא) וכן הענין ג"כ בבינה, רק שיש בה הפרש, והוא שנשאר בה אור הבינה מועט בעת הסתלקות כנ"ל, ועתה נכנם בה אור החסד. והנה חסד בן הבינה כנודע, ולא יתכן שיהיה הוא הזכר ואור הבינה עצמה נקבה אליו. ואם נאמר שאור הבינה יהיה זכר ואור החסד יהיה נקבה, גם זה לא יתכן. ולזה צריך אותו הפיכת פב"פ, שביארנו למעלה שהופכת חכמה פניה למטה, בעת שניתנין אליה הח' אורות, ואז מזדווגים שם במקומן זכר ונקבה של חכמה, ומוציאין ע"י זווגם אור אחד הנקרא יו"ד, ואז ניתן למטה בהפיכת פניהם לבינה, ואז אותו היוד מתלבש תוך אור הבינה ע"ד האחרות, ונעשה הי' זכר. והבינה נוקבא. ואח"כ כאשר ניתנו הז' אורות בכלי של בינה, אז ניתן בה אור של החסד, ונשאר בה אור החסד תמיד בבחי' מ"ן.

נא) שאור תבינה יהיה זכר ואור החסד יהיה נקבה גם זה לא יתכן: כי הע"ס נבחנים לב' זכרים שהם חכמה וז"א. וב' נקבות, שהן בינה ומלכות, וזכר, פירושו התפשטות האור. ונקבה פירושה, קבלת האור. וסימנך שהזכר פניו למטה להשפיע לתחתונים והנקבה פניה למעלה לקבל. ויחסים אלו הושרשו עוד בהע"ס של או"י. כי כתר דאו"י ה"ס השורש, והתפשטות הא' מן השורש, הוא אור החכמה. והתפשטות הב' הוא אור דחסדים, דהיינו הז"א, והם שניהם בחינת זכרים. והבינה היא הנקבה של החכמה. והמלכות היא הנקבה של הז"א. וזה אמרו "שאין לומר שאור הבינה יהיה זכר ואור החסד יהיה נקבה" משום שטבע האורות משורשם הוא להיפך, שאור החסד הוא זכר, דהיינו אור הז"א. ואור הבינה היא נקבה, כמבואר.

שהופכת חכמה פניה למטה וכו' ענין זה כבר נתבאר לעיל (דף ש"כ ד"ה החכמה, באו"פ) ומשם תדרשנו. 

מזדווגים וכו' אור אחד הנקרא י': עיין באו"פ דף ש"כ ענין הזווג הזה. ואע"פ שהזכר הזה הבא מזווג דחו"ב נבחן לבחינת ו"ק שלהם שכל תולדה נחשב לו"ק כלפי המולידים אמנם כיון שהוא ו"ק דחכמה שהוא י' נבחן בערך עצמו ג"כ לי'. אמנם בחי' ו"ק אמיתים מכונים תמיד בו'. 

היוד מתלבש תוך אור הבינה. היינו בהרשימו שנשאר בהכלי דבינה, מזמן של התפ"א, אחר שנסתלק משם אור הבינה. כי כל האורות הניחו שמה רשימות בהכלים שלהם, בעת הסתלקותם מהם. כדברי הרב לעיל (ח"ד פ"ב אות ב') ואותו הרשימו שבכלי דבינה, נעשה לבחינת הנקבה להי' הנ"ל.

נב) ואע"פ שאור זה של הבינה, הוא מן האורות הראשונים שנשארו שם, וזו היו"ד שבא לתוכה מזווג דזו"ן שבתוך החכמה, הוא מחודש, וא"כ, איך תעשה הבינה שהיא השורש, נקבה אל זה אור המחודש שהוא מחכמה, והתשובה הוא, שכבר בארנו, שזה האור של הבינה אינו אור גדול, אחר שיש ג' מרחקים בינו ובין האור כנ"ל, אע"פ שאינם ג' מרחקים גמורים. משא"כ בחכמה שלמעלה, ועוד, כי אור הבינה הזו נשארה כאן בעת הסתלקות, אשר לא היתה כוונתו להאיר, אך הנוקבא העליונה שבחכמה, באה בעת התפשטות, שכוונתו להאיר. לכן הבן היוצא מבין שניהם, יכול להיות יותר פנימי מבינה זאת ומכ"ש מן החסד שבא עתה, אע"פ שבא גם הוא מבחי' של התפשטות, אבל עכ"ז הנה הוא ג' מדריגות למטה מהחכמה.

נב) אור זה של הבינה הוא מן האורות הראשונים שנשארו שם: כלומר שהוא הנשאר מהאורות של התפשטות הראשונה דא"ק. כנ"ל בדיבור הסמוך.

נג) כלל הדברים, כי בכתר עליון, יש שם י"ה, שהוא זו"ן: כתר, וחכמה. ובחכמה יש זו"ן, והוא שם י"ה אחר, והוא חו"ב. ובינה, שם י"ה אחר שהוא זו"ן, והוא, החכמה המתחדשת מן הזווג העליון שבזו"ן שבחכמה. שהוא י', ובינה היא נקבה אליו, והיא אות ה' הרי שם י"ה ג"כ בכאן, ועוד יש בה אור החסד שהוא בחינת בן, גם כל א' מאלו ג"ר נקרא אות יו"ד במילוי, כי הכתר יש בה זו"ן י"ו, והכלי עצמו הוא ד' של היו"ד. גם חכמה יש בה יו"ד שהוא י"ו זו"ן, והד' היא הכלי. אך הבינה נק' יו"ד בבחי' ג' אורות שבה, וסדרם יד"ו, והם חכמה, בינה, חסד. אך הכלי אינו נזכר עתה. גם טעם אחר, למה טפת י' מזווג חכמה הוא בעלה של בינה הזו התחתונה, לפי כשמזדווג זו"ן שבחכמה, אינם מוציאין טפת ההיא מעצמותה, רק מלמעלה שהוא מן הכתר, לכן גדול כחו מאור בינה התחתונה.

נג) הבינה נקרא י' ו' ד' בבחי' ג' האורות שבה וסדרן יד"ו: הזכר נק' י' ע"ש החכמה. להיותו תולדה שלו, כנ"ל. והנקבה שהיא הבינה, עם אור החסד שבה, ה"ס ה' אשר אור החסד, נבחון לו' שבתוך הה', והבינה נבחנת להד' המקפת על גבי הו', והוא, להיותה בחינת הג"ר של הו' הזה.

נד) אמנם בשאר ספירות לא היה בהם שום מציאות זו"ן, כי כולם זכרים, וגם שהם כלים גמורים, ואין בהם אור רק אותו שנכנס מחדש, נמצא, אור הגבורה נכנס בחסד. וכעד"ז, עד שנמצא, כי אור המלכות בכלי של יסוד. ובכאן יש קושיא ראשונה ג"כ, איך יעשה מזכר נקבה. אך דע, שלכן הוצרכו זו"ן שבבינה, להזדווג להוציא ה' אחד דוגמתה, ונחלק לב' שהם ד"ו, ואות ו' נכנסה בכלי יסוד בסוד זכר של מלכות אשר שם, כי יותר גבוה כמה מדרגות הוא אות ו' זו, מן אור המלכות שביסוד, לכן הם זו"ן, ואח"כ אות ד' ירדה במלכות והשלימה שם במקומה. הרי כי בד' בחי' יש בהם זו"ן, והם כח"ב יסוד והוא לטעם קושיא הנ"ל שיש באלו הד' משא"כ בשאר.

נד) אור המלכות בכלי של יסוד: כי אחר שנזדכך הבחי"א של אור ההוד, לבחינת כתר, דהיינו הממשיך רק קומת אור המלכות, אז ניתן האור להכלי של היסוד. וזה אמרו אור המלכות בכלי של היסוד. (ועי' לעיל דף של"ו באו"פ ד"ה חזר שנתבאר זה באורך).

 ו' נכנסה בכלי יסוד בסוד זכר של מלכות אשר שם, כי יותר גבוה. כי ו' זו היא מקומת בחי"א, כנ"ל, שאחר שנזדככה הבינה לקומה דבחי"א נתנה ה' הנ"ל, ביחד עם אור החסד אל הכלים דו"ק. גם ההוד נתן הה' הנ"ל אל היסוד בבחינת הארה לבדה, ולא על ידי הזדככות הבחי"א. כנ"ל בדברי הרב (דף של"ג אות מ"ג) ואחר שההוד האיר בו את הה' הנ"ל נזדכך לקומת המלכות ונתן שאריתו זו להיסוד. הרי שהו' מהה' דנטיל היסוד, יש לו קומה של בחי"א, כמו הז"א, וע"כ הוא הזכר של הכלי דהיסוד אל האור של קומת המלכות אשר בו, שהיא הנקבה שבו. "וזה אמרו שהו' גבוה כמה מדרגות מאור המלכות שביסוד" הא', שהוא קומת בחי"א, כנ"ל, והב' שהוא בא מהזווג של זו"ן דבינה כנ"ל.

סיכום: למדנו בשיעור הקודם שהכלים של כח"ב נעשים ע"י ביאת אור חדש, בהתפ"ב שמחשיך את הכלי ע"י כך שמפריד בין אור הזך של הרשימה לאור העב של הרשימה שנשארה בכלי מהתפ' א'. 

אנחנו רואים שהכלים החשובים של כח"ב שהם מקום ההעצמה של האדם נעשים ע"י החוויה החדשה שמגיעה, ומכאן לומדים שאם אני רוצה העצמה פנימית היא נעשית בצורה חיובית ולא כמו הקיום שנעשה רק ע"י ההיעדר. 

נקודה הבאה, כאשר באים לדבר על הכלים שיש בהתפ"ב אנחנו רוצים להבין מי הם הזכר והנקבה של ההתפ' הזו. אז הזכר והנקבה של כלי דכתר ברור לנו. הוא ד' ג' מהרשימות שנשארו מגלגלתא. זה לא בעיה. בחכמה אחרי שהזדכך ד' ג' בגלל הביטוש נשאר ג' ב'. זה הזכר והנקבה של כלי דחכמה. בכלי דבינה יש אתגר, כי אם נזדכך ג' ב' לב' א', יש בעיה כי א' לא יכול להיות כלי. כי הוא שייך לג"ר, בג"ר לא יכול להיות נקבה שהיא א'. אז איך נעשה הזכר לנקבה? אומר, הג' דהתלבשות שבחכמה הזדכך ונשאר ב' ב' ומזיווג ב' ב' שבחכמה נתן ב' דהתלבשות לכלי דבינה. הנקבה באה מהרשימה דהתלבשות שנשארה במדרגה. כאן מעלה קושיה בעניין ואומר, איך יכול להיות שיהיה לנו רשימה שבאה מגלגלתא שזה דבר עצום וגדול, שהיא תהווה כנקבה לאור שבא מהתפ"ב ב', מזיווג ב' ב'. נותן כמה תשובות. בתשובה אחת אומר, וכאן צריך להבין מבט כללי. אומר, בוא נבדוק מיהי הרשימה הזו. רשימה מקבלת אור. כשאני רוצה שהרשימה תאיר על הכלי, צריך שהיא תואר, וממה היא מוארת? מהאור שנשאר מחוץ למדרגה, והשאלה עד כמה רחוק האור, עד כמה רחוקה החוויה. ככל שהחוויה יותר רחוקה כך היא תאיר לרשימה יותר חלש, וככל שהיא קרובה יותר היא תאיר יותר חזק. בכתר היא קרובה, גם בחכמה. כשיש מרחק אחד או בכלל אין מרחק כי היא ממש צמודה (ציור), פה יש מרחק אחד ופה שניים שנחשבים לג'. בכ"א לא משנה כרגע איך מודדים את המרחקים, את זה למדנו בחלק ד'. אומרים שהמרחק בין בינה של הרשימה הוא מספיק גדול כדי שרשימה זו לא תהיה כ"כ חזקה ומוארת. עכשיו גם נוסיף לכך, שכשבא אור החסד והפריד בין הרשימה ובין האור הזך לעב, עוד יותר נחלשה ולכן יכולה לשמש כנקבה. לא היה ברור איך רשימה דהתלבשות יכולה לשמש כנקבה, וכאן אומר שיכולה ומשמשת. מי זה ב' דהתלבשות, אומר שבא מזיווג ב' ב', למה שלא יהיה פשוט זכר ונקבה אחרים? אומר שב' ב' זה הוא התפ'. אומר שבינה היא נקבה, היא באה מי.ה.ו.ה ד' בח' דאו"י כנקבה ולא יכולה להיות זכר. אומר, שצריך לבוא מהיו"ד, מהחכמה, מהב' ב' של חכמה נותן י' קטנה שהיא ו"ק הי' שלו, שלכן י' זו יכולה להיות זכר. זה עוד טעם למה ב' התלבשות יכולה להיות זכר בתוך כלי דבינה. בגלל שהיא י' היא גדולה מב', שב' זו היא התלבשות י.ה.ו.ה מה', לא מי'. ב' התלבשות באה מי' ולכן יכולה להיות זכר. 

מסכם את הדברים, אומר תראה, בכל הכלים של כח"ב יש לנו י.ה. בכל הכלים של חג"ת יהיה ו.ה. מסביר איך הם י.ה. אומר, י.ה שבכתר הם ד' התלבשות ג' עביות כנגד כתר וחכמה. ג"ר לא בעיה. בחכמה יש י.ה שהם ג' ב' ששייכים לג"ר וגם לא בעיה. בבינה, גם נקראים י.ה ושואל איך ומאיפה, אומר שמהב' ב'. מהרשימה הגיעה בח' ה' ומהזדככות הה' נתנה א' כעובר. הבנו שכל הזכרים והנקבות של הג"ר הם כנגד י.ה. זה חשוב כי הזכר והנקבה חייבים להיות מופשטים בג"ר. חייבים להיות גבוהים ומעבר לחוקי עוה"ז כי הם ניתנים רק לגוף, וחוקי העוה"ב הם מחשבת ג"ר, של הראש, הנשמה, ולכן צריך שם זכר ונקבה. הנקבה זה כמו הרגשה וזכר זה כמו האור שניתן שם, אומר שצריך אותם בכלי הג"ר כנגד י.ה, ובכלים של ו"ק כנגד ו.ה אפילו ביסוד המלכות. שם מתפרקים לו.ה וגם ו' זו, מסביר למה היא בח' א. 

אם נרצה לסכם בקצרה את השיעור, אז מסביר מי הם הזכר והנקבה שבכל הכלים, התעכב במיוחד על בינה כי יש שם אתגר מיוחד, וקצת ביסוד ובמלכות. 

עוד אמר, שכל מה שיש בכח"ב הם י.ה ומה שיש בו"ק הם ו.ה.

שיעור 33 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום בנקודות עמוד ש"נ-שנ"א – ו טבת תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בשיעור הקודם למדנו שהכלים כח"ב נעשים בהתפ"ב ע"י חוויה חדשה דהיינו האור של התפ"ב שמפריד בין אור הזך של הרשימה לאור העב של הרשימה וזה מה שיוצר החשכה, דהיינו השתוקקות
2. מכאן אנו לומדים שהעצמה באה דווקא מחיוב ולא מהסתלקות ולא משלילה. בעוד שקיום, דהיינו כלים של ז""א ומלכות באים מהסתלקות ומשלילה.
3. מלמד אותנו על הזכרים והנקבות שבכל אחד מהכלים שנשארו מגל'. הוא מתעכב באופן מיוחד על כלי דבינה.
4. האתגר שיש בכלי דבינה שהוא לא יכול לקבל לנקבה שלו את ההזדככות של הב' דעביות היות וא' לא יכול לשמש כנקבה בכלים דג"ר.
5. הזכר שבבינה הוא נקרא י' ונקרא ב' דהתלבשות שניתן מזיווג ב'ב' של חכמה. זה אפשרי היות וחכמה הוא זכר ולא נקבה.
6. הנקבה דבינה היא באה מהרשימה שהתלבשות שנשארה בכלי דבינה מהתפש"א. זה אפשרי מכמה טעמים.
א' היות וזו רשימה מוחלשת יש כג' מרחקים ועוד כי אור החסד שהאיר בכלי דבינה הפריד בין אור הזך של הרשימה לאור העב של הרשימה
ב' היות והרשימה שייכת לבינה שהיא נקבה בטבעה שהיא ה' דהוי"ה.
7. כל הכלים של הג"ר נקראים י"ה וכל הכלים של הו"ק ו"ה.
8. זכר נקבה הם כנגד מחשבה והרגשה. והם נמצאים גם במחשבה וגם בהרגשה. במחשבה שבראש הזכר והנקבה צריכים להיות כנגד י"ה, שהם מעל החוקים של הגוף של אותו עולם, בשונה מהזכר והנקבה על דברים גופניים שצריכים להיות במסגרת הפעולה. והוא ההבדל בין פנימיות התורה לחיצוניות התורה להלכה למעשה.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

חלק ה שיעור 33 עמוד שנ'

נא) וכן הענין ג"כ בבינה, רק שיש בה הפרש, והוא שנשאר בה אור הבינה מועט בעת הסתלקות כנ"ל, ועתה נכנם בה אור החסד. והנה חסד בן הבינה כנודע, ולא יתכן שיהיה הוא הזכר ואור הבינה עצמה נקבה אליו. ואם נאמר שאור הבינה יהיה זכר ואור החסד יהיה נקבה, גם זה לא יתכן. ולזה צריך אותו הפיכת פב"פ, שביארנו למעלה שהופכת חכמה פניה למטה, בעת שניתנין אליה הח' אורות, ואז מזדווגים שם במקומן זכר ונקבה של חכמה, ומוציאין ע"י זווגם אור אחד הנקרא יו"ד, ואז ניתן למטה בהפיכת פניהם לבינה, ואז אותו היוד מתלבש תוך אור הבינה ע"ד האחרות, ונעשה הי' זכר. והבינה נוקבא. ואח"כ כאשר ניתנו הז' אורות בכלי של בינה, אז ניתן בה אור של החסד, ונשאר בה אור החסד תמיד בבחי' מ"ן.

נא) שאור תבינה יהיה זכר ואור החסד יהיה נקבה גם זה לא יתכן: כי הע"ס נבחנים לב' זכרים שהם חכמה וז"א. וב' נקבות, שהן בינה ומלכות, וזכר, פירושו התפשטות האור. ונקבה פירושה, קבלת האור. וסימנך שהזכר פניו למטה להשפיע לתחתונים והנקבה פניה למעלה לקבל. ויחסים אלו הושרשו עוד בהע"ס של או"י. כי כתר דאו"י ה"ס השורש, והתפשטות הא' מן השורש, הוא אור החכמה. והתפשטות הב' הוא אור דחסדים, דהיינו הז"א, והם שניהם בחינת זכרים. והבינה היא הנקבה של החכמה. והמלכות היא הנקבה של הז"א. וזה אמרו "שאין לומר שאור הבינה יהיה זכר ואור החסד יהיה נקבה" משום שטבע האורות משורשם הוא להיפך, שאור החסד הוא זכר, דהיינו אור הז"א. ואור הבינה היא נקבה, כמבואר.

שהופכת חכמה פניה למטה וכו' ענין זה כבר נתבאר לעיל (דף ש"כ ד"ה החכמה, באו"פ) ומשם תדרשנו. 

מזדווגים וכו' אור אחד הנקרא י': עיין באו"פ דף ש"כ ענין הזווג הזה. ואע"פ שהזכר הזה הבא מזווג דחו"ב נבחן לבחינת ו"ק שלהם שכל תולדה נחשב לו"ק כלפי המולידים אמנם כיון שהוא ו"ק דחכמה שהוא י' נבחן בערך עצמו ג"כ לי'. אמנם בחי' ו"ק אמיתים מכונים תמיד בו'. 

היוד מתלבש תוך אור הבינה. היינו בהרשימו שנשאר בהכלי דבינה, מזמן של התפ"א, אחר שנסתלק משם אור הבינה. כי כל האורות הניחו שמה רשימות בהכלים שלהם, בעת הסתלקותם מהם. כדברי הרב לעיל (ח"ד פ"ב אות ב') ואותו הרשימו שבכלי דבינה, נעשה לבחינת הנקבה להי' הנ"ל.

נב) ואע"פ שאור זה של הבינה, הוא מן האורות הראשונים שנשארו שם, וזו היו"ד שבא לתוכה מזווג דזו"ן שבתוך החכמה, הוא מחודש, וא"כ, איך תעשה הבינה שהיא השורש, נקבה אל זה אור המחודש שהוא מחכמה, והתשובה הוא, שכבר בארנו, שזה האור של הבינה אינו אור גדול, אחר שיש ג' מרחקים בינו ובין האור כנ"ל, אע"פ שאינם ג' מרחקים גמורים. משא"כ בחכמה שלמעלה, ועוד, כי אור הבינה הזו נשארה כאן בעת הסתלקות, אשר לא היתה כוונתו להאיר, אך הנוקבא העליונה שבחכמה, באה בעת התפשטות, שכוונתו להאיר. לכן הבן היוצא מבין שניהם, יכול להיות יותר פנימי מבינה זאת ומכ"ש מן החסד שבא עתה, אע"פ שבא גם הוא מבחי' של התפשטות, אבל עכ"ז הנה הוא ג' מדריגות למטה מהחכמה.

נב) אור זה של הבינה הוא מן האורות הראשונים שנשארו שם: כלומר שהוא הנשאר מהאורות של התפשטות הראשונה דא"ק. כנ"ל בדיבור הסמוך.

נג) כלל הדברים, כי בכתר עליון, יש שם י"ה, שהוא זו"ן: כתר, וחכמה. ובחכמה יש זו"ן, והוא שם י"ה אחר, והוא חו"ב. ובינה, שם י"ה אחר שהוא זו"ן, והוא, החכמה המתחדשת מן הזווג העליון שבזו"ן שבחכמה. שהוא י', ובינה היא נקבה אליו, והיא אות ה' הרי שם י"ה ג"כ בכאן, ועוד יש בה אור החסד שהוא בחינת בן, גם כל א' מאלו ג"ר נקרא אות יו"ד במילוי, כי הכתר יש בה זו"ן י"ו, והכלי עצמו הוא ד' של היו"ד. גם חכמה יש בה יו"ד שהוא י"ו זו"ן, והד' היא הכלי. אך הבינה נק' יו"ד בבחי' ג' אורות שבה, וסדרם יד"ו, והם חכמה, בינה, חסד. אך הכלי אינו נזכר עתה. גם טעם אחר, למה טפת י' מזווג חכמה הוא בעלה של בינה הזו התחתונה, לפי כשמזדווג זו"ן שבחכמה, אינם מוציאין טפת ההיא מעצמותה, רק מלמעלה שהוא מן הכתר, לכן גדול כחו מאור בינה התחתונה.

נג) הבינה נקרא י' ו' ד' בבחי' ג' האורות שבה וסדרן יד"ו: הזכר נק' י' ע"ש החכמה. להיותו תולדה שלו, כנ"ל. והנקבה שהיא הבינה, עם אור החסד שבה, ה"ס ה' אשר אור החסד, נבחון לו' שבתוך הה', והבינה נבחנת להד' המקפת על גבי הו', והוא, להיותה בחינת הג"ר של הו' הזה.

נד) אמנם בשאר ספירות לא היה בהם שום מציאות זו"ן, כי כולם זכרים, וגם שהם כלים גמורים, ואין בהם אור רק אותו שנכנס מחדש, נמצא, אור הגבורה נכנס בחסד. וכעד"ז, עד שנמצא, כי אור המלכות בכלי של יסוד. ובכאן יש קושיא ראשונה ג"כ, איך יעשה מזכר נקבה. אך דע, שלכן הוצרכו זו"ן שבבינה, להזדווג להוציא ה' אחד דוגמתה, ונחלק לב' שהם ד"ו, ואות ו' נכנסה בכלי יסוד בסוד זכר של מלכות אשר שם, כי יותר גבוה כמה מדרגות הוא אות ו' זו, מן אור המלכות שביסוד, לכן הם זו"ן, ואח"כ אות ד' ירדה במלכות והשלימה שם במקומה. הרי כי בד' בחי' יש בהם זו"ן, והם כח"ב יסוד והוא לטעם קושיא הנ"ל שיש באלו הד' משא"כ בשאר.

נד) אור המלכות בכלי של יסוד: כי אחר שנזדכך הבחי"א של אור ההוד, לבחינת כתר, דהיינו הממשיך רק קומת אור המלכות, אז ניתן האור להכלי של היסוד. וזה אמרו אור המלכות בכלי של היסוד. (ועי' לעיל דף של"ו באו"פ ד"ה חזר שנתבאר זה באורך).

 ו' נכנסה בכלי יסוד בסוד זכר של מלכות אשר שם, כי יותר גבוה. כי ו' זו היא מקומת בחי"א, כנ"ל, שאחר שנזדככה הבינה לקומה דבחי"א נתנה ה' הנ"ל, ביחד עם אור החסד אל הכלים דו"ק. גם ההוד נתן הה' הנ"ל אל היסוד בבחינת הארה לבדה, ולא על ידי הזדככות הבחי"א. כנ"ל בדברי הרב (דף של"ג אות מ"ג) ואחר שההוד האיר בו את הה' הנ"ל נזדכך לקומת המלכות ונתן שאריתו זו להיסוד. הרי שהו' מהה' דנטיל היסוד, יש לו קומה של בחי"א, כמו הז"א, וע"כ הוא הזכר של הכלי דהיסוד אל האור של קומת המלכות אשר בו, שהיא הנקבה שבו. "וזה אמרו שהו' גבוה כמה מדרגות מאור המלכות שביסוד" הא', שהוא קומת בחי"א, כנ"ל, והב' שהוא בא מהזווג של זו"ן דבינה כנ"ל.

סיכום: למדנו בשיעור הקודם שהכלים של כח"ב נעשים ע"י ביאת אור חדש, בהתפ"ב שמחשיך את הכלי ע"י כך שמפריד בין אור הזך של הרשימה לאור העב של הרשימה שנשארה בכלי מהתפ' א'. 

אנחנו רואים שהכלים החשובים של כח"ב שהם מקום ההעצמה של האדם נעשים ע"י החוויה החדשה שמגיעה, ומכאן לומדים שאם אני רוצה העצמה פנימית היא נעשית בצורה חיובית ולא כמו הקיום שנעשה רק ע"י ההיעדר. 

נקודה הבאה, כאשר באים לדבר על הכלים שיש בהתפ"ב אנחנו רוצים להבין מי הם הזכר והנקבה של ההתפ' הזו. אז הזכר והנקבה של כלי דכתר ברור לנו. הוא ד' ג' מהרשימות שנשארו מגלגלתא. זה לא בעיה. בחכמה אחרי שהזדכך ד' ג' בגלל הביטוש נשאר ג' ב'. זה הזכר והנקבה של כלי דחכמה. בכלי דבינה יש אתגר, כי אם נזדכך ג' ב' לב' א', יש בעיה כי א' לא יכול להיות כלי. כי הוא שייך לג"ר, בג"ר לא יכול להיות נקבה שהיא א'. אז איך נעשה הזכר לנקבה? אומר, הג' דהתלבשות שבחכמה הזדכך ונשאר ב' ב' ומזיווג ב' ב' שבחכמה נתן ב' דהתלבשות לכלי דבינה. הנקבה באה מהרשימה דהתלבשות שנשארה במדרגה. כאן מעלה קושיה בעניין ואומר, איך יכול להיות שיהיה לנו רשימה שבאה מגלגלתא שזה דבר עצום וגדול, שהיא תהווה כנקבה לאור שבא מהתפ"ב ב', מזיווג ב' ב'. נותן כמה תשובות. בתשובה אחת אומר, וכאן צריך להבין מבט כללי. אומר, בוא נבדוק מיהי הרשימה הזו. רשימה מקבלת אור. כשאני רוצה שהרשימה תאיר על הכלי, צריך שהיא תואר, וממה היא מוארת? מהאור שנשאר מחוץ למדרגה, והשאלה עד כמה רחוק האור, עד כמה רחוקה החוויה. ככל שהחוויה יותר רחוקה כך היא תאיר לרשימה יותר חלש, וככל שהיא קרובה יותר היא תאיר יותר חזק. בכתר היא קרובה, גם בחכמה. כשיש מרחק אחד או בכלל אין מרחק כי היא ממש צמודה (ציור), פה יש מרחק אחד ופה שניים שנחשבים לג'. בכ"א לא משנה כרגע איך מודדים את המרחקים, את זה למדנו בחלק ד'. אומרים שהמרחק בין בינה של הרשימה הוא מספיק גדול כדי שרשימה זו לא תהיה כ"כ חזקה ומוארת. עכשיו גם נוסיף לכך, שכשבא אור החסד והפריד בין הרשימה ובין האור הזך לעב, עוד יותר נחלשה ולכן יכולה לשמש כנקבה. לא היה ברור איך רשימה דהתלבשות יכולה לשמש כנקבה, וכאן אומר שיכולה ומשמשת. מי זה ב' דהתלבשות, אומר שבא מזיווג ב' ב', למה שלא יהיה פשוט זכר ונקבה אחרים? אומר שב' ב' זה הוא התפ'. אומר שבינה היא נקבה, היא באה מי.ה.ו.ה ד' בח' דאו"י כנקבה ולא יכולה להיות זכר. אומר, שצריך לבוא מהיו"ד, מהחכמה, מהב' ב' של חכמה נותן י' קטנה שהיא ו"ק הי' שלו, שלכן י' זו יכולה להיות זכר. זה עוד טעם למה ב' התלבשות יכולה להיות זכר בתוך כלי דבינה. בגלל שהיא י' היא גדולה מב', שב' זו היא התלבשות י.ה.ו.ה מה', לא מי'. ב' התלבשות באה מי' ולכן יכולה להיות זכר. 

מסכם את הדברים, אומר תראה, בכל הכלים של כח"ב יש לנו י.ה. בכל הכלים של חג"ת יהיה ו.ה. מסביר איך הם י.ה. אומר, י.ה שבכתר הם ד' התלבשות ג' עביות כנגד כתר וחכמה. ג"ר לא בעיה. בחכמה יש י.ה שהם ג' ב' ששייכים לג"ר וגם לא בעיה. בבינה, גם נקראים י.ה ושואל איך ומאיפה, אומר שמהב' ב'. מהרשימה הגיעה בח' ה' ומהזדככות הה' נתנה א' כעובר. הבנו שכל הזכרים והנקבות של הג"ר הם כנגד י.ה. זה חשוב כי הזכר והנקבה חייבים להיות מופשטים בג"ר. חייבים להיות גבוהים ומעבר לחוקי עוה"ז כי הם ניתנים רק לגוף, וחוקי העוה"ב הם מחשבת ג"ר, של הראש, הנשמה, ולכן צריך שם זכר ונקבה. הנקבה זה כמו הרגשה וזכר זה כמו האור שניתן שם, אומר שצריך אותם בכלי הג"ר כנגד י.ה, ובכלים של ו"ק כנגד ו.ה אפילו ביסוד המלכות. שם מתפרקים לו.ה וגם ו' זו, מסביר למה היא בח' א. 

אם נרצה לסכם בקצרה את השיעור, אז מסביר מי הם הזכר והנקבה שבכל הכלים, התעכב במיוחד על בינה כי יש שם אתגר מיוחד, וקצת ביסוד ובמלכות. 

עוד אמר, שכל מה שיש בכח"ב הם י.ה ומה שיש בו"ק הם ו.ה.

שיעור 33 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום בנקודות עמוד ש"נ-שנ"א – ו טבת תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בשיעור הקודם למדנו שהכלים כח"ב נעשים בהתפ"ב ע"י חוויה חדשה דהיינו האור של התפ"ב שמפריד בין אור הזך של הרשימה לאור העב של הרשימה וזה מה שיוצר החשכה, דהיינו השתוקקות
2. מכאן אנו לומדים שהעצמה באה דווקא מחיוב ולא מהסתלקות ולא משלילה. בעוד שקיום, דהיינו כלים של ז""א ומלכות באים מהסתלקות ומשלילה.
3. מלמד אותנו על הזכרים והנקבות שבכל אחד מהכלים שנשארו מגל'. הוא מתעכב באופן מיוחד על כלי דבינה.
4. האתגר שיש בכלי דבינה שהוא לא יכול לקבל לנקבה שלו את ההזדככות של הב' דעביות היות וא' לא יכול לשמש כנקבה בכלים דג"ר.
5. הזכר שבבינה הוא נקרא י' ונקרא ב' דהתלבשות שניתן מזיווג ב'ב' של חכמה. זה אפשרי היות וחכמה הוא זכר ולא נקבה.
6. הנקבה דבינה היא באה מהרשימה שהתלבשות שנשארה בכלי דבינה מהתפש"א. זה אפשרי מכמה טעמים.
א' היות וזו רשימה מוחלשת יש כג' מרחקים ועוד כי אור החסד שהאיר בכלי דבינה הפריד בין אור הזך של הרשימה לאור העב של הרשימה
ב' היות והרשימה שייכת לבינה שהיא נקבה בטבעה שהיא ה' דהוי"ה.
7. כל הכלים של הג"ר נקראים י"ה וכל הכלים של הו"ק ו"ה.
8. זכר נקבה הם כנגד מחשבה והרגשה. והם נמצאים גם במחשבה וגם בהרגשה. במחשבה שבראש הזכר והנקבה צריכים להיות כנגד י"ה, שהם מעל החוקים של הגוף של אותו עולם, בשונה מהזכר והנקבה על דברים גופניים שצריכים להיות במסגרת הפעולה. והוא ההבדל בין פנימיות התורה לחיצוניות התורה להלכה למעשה.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

שיעור 32- סיכום בנקודות- תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
עמוד שמ"ח-שמ"ט– ה' טבת תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. בשיעור הקודם למדנו, שכדי שלא יהיה זעם, דהיינו "רגע באפו", אנחנו צריכים לבחור מחדש כל פעם בתהליך. ואם לא בחרתי מחדש, אז יהיה זעם ולא תהיה לי ברירה, אלא להתקדם בייסורים.
2. מטי ולא מטי הקבוע של פרצוף ס"ג מתהווה היות ויש בבינה כח של בחירה. מדוע? כי התהליך של מטי ולא מטי בבינה לא בא בגלל ביטוש, אלא מחמת חשק הבנים, בגלל תפקיד ובגלל בחירה, ולכן יכולה לחזור לבחירה הזו שוב.
3. בשיעור זה למדנו כיצד נעשים הכלים של כח"ב של גלגלתא, זאת מכיוון שבתהליך הנקודות של גלגלתא נעשו רק הכלים דז"א ומלכות
4. הכלים דז"א ומלכות הם כלים לקיום . הכלים דכח"ב הם כלים להעצמה, ולכן הם נעשים באופן שונה.
5. כלי יכול להיעשות רק אם יש החשכה. בכלים דז"א ומלכות ההחשכה נעשתה על ידי הסתלקות האורות הפנימיים והמקיפים.
6. בכח"ב ההחשכה נעשית עי החוויה החדשה שמגיעה ומחשיכה את החוויה הקודמת, עוד לפני שנחשכה והיא זו שמחשיכה אותה . זאת אומרת שהכלי נעשה על ידי חוויה.
7. למשל, כיצד נעשה כלי דכתר? כאשר מגיע אור החכמה, הוא מפריד בין אור הזך של הרשימה לאור העב של הרשימה והוא עצמו הופך להיות כלי לאור הזך של הרשימה.
8. היכולת שלנו שהחוויה תהיה כלי, זה אומר שאני מתקדם מהר להר, מפיסגה לפיסגה ולא צריך לפול למקום של העדר, כך בונים העצמה.❦

<p style="text-align: justify;"><span style="font-weight: 400;">חלק ה' שיעור 32 אות שמט'</span></p>
<p style="text-align: justify;"><b>*</b> <b>נ) והנה כאשר חזרו האורות ליכנס, נכנס אור החכמה בכתר, ואז אור הכתר שבתוכו שנשאר בעת הסתלקות כנ"ל, כי אין הכלי נגמר עד התרחק ממנו האור ג' מדריגות וזה לא שייך בג"ר כנ"ל, אז נכנס אור הכתר, שנשאר שם תוך אור החכמה הנכנס עתה ומתלבש בתוכה, ונעשית נשמה אליה, לפי שהוא אור הכתר ונעשה דכורא והחכמה שסביבותיה נעשית נוקבא, ואז אור המובחר יותר מתלבש תוך החכמה, ומה שהחשיך מעט מחמת ריחוק האורות משם, זה ישאר בחי' כלי, לב' טעמים: א' מחמת התרחקות אור משם, גרם לו גרמת חשך. ועוד כי אפילו המובחר ממנו, מסתלק ומלבש תוך אור החכמה הנכנס שם, ואז נגרע אור הראשון הנשאר מן הכתר, ונעשית כלי לכתר, כי אור החכמה מפסיק ביניהן. באופן, כי אדרבה, ביאת האורות בהתפשטותם עתה, הוא הגורם בג"ר אלו להעשות כלי, ולא נעשו כלים בעת הסתלקותם, כנ"ל. ועוד טעם א', כי הלא כאשר אור בחי' הכתר נשאר למעלה, כנ"ל, כי מעולם לא נכנס עוד תוך הכלים אלו, רק נשאר בסוף הי' שרשים של האורות למעלה, והפך אחוריו למטה, לכן האורות עתה מועטים יותר מבתחלה, ואפילו בעת הסתלקות. וכעד"ז בכלי הב' של חכמה שנכנס בתוכו אור הבינה, ואז אור החכמה מתלבש בתוכו, והאור הנשאר נחשך ונעשה כלי מחמת התרחקו, אע"פ שאינו הרחק גמור, והרי עתה יש זכר ונקבה ביחד בכתר, וזכר ונקבה בחכמה, נמצא, כי מעולם כתר וחכמה אינם מתבטלים ממציאותם להעשות מזכרים נקבות, כי הרי האורות שלהם עצמן נשארים במקומן, אע"פ, שאינם גמורים כמו מתחלה, ואדרבה, שאר האורות שבאו עתה נתוספים עליהם, ונעשים נקבות עליהם.</b></p>
<p style="text-align: justify;"><b>* עץ חיים שער ז' פרק ג' בד"ה ונחזור בא"ד.</b></p>
<p style="text-align: justify;"><span style="font-weight: 400;">נ</span><b>) ג' מדרגות וזה לא שייך בג"ר</b><span style="font-weight: 400;">: כבר נתבאר זה באו"פ לעיל על דברי הרב (דף שי"א) כי ב' תנאים מחויבים להשלמת הכלי: הא' הוא תשלום החצי דופן החיצון, שהוא בחינת המקום לקבלת או"מ. כי מתוך שאין לך אור שלא יהיה בו פנימי ומקיף, א"כ גם אין לך כלי שלא יהיה בו כלי פנימי וכלי חיצון, שיהיה מוכשר לקבל את ב' הבחינות שבאור. ולפיכך מכנה אותם הרב בשם ב' חצאי הדופן (לעיל ח"ד פ"ה אות ה') כי הוא תנאי מחויב בהדופן של הכלי כלומר בבחינת הכשר הכלי שיהיה ראוי לקבל איזה אור בתוכו. וזהו תנאי א'. ותנאי הב' הוא שיהיה פעם ריקן מכל אור ואפילו מבחי' או"מ. כי הסתלקות האור עושה אותו לכלי. </span></p>
<p style="text-align: justify;"><span style="font-weight: 400;">ולפיכך לא נעשו הכלים בהתפ"א ובהסתלקות א' בנקודות, רק להז"ת שהם זו"ן, כי המלכות שהשיגה נרנח"י פנימים בשלימות, בעת ההתפשטות, לכן בעלותה לז"א השיגה או"מ הא', ובעלותה לבינה השיגה או"מ הב', ובעלותה לחכמה, לא קבלה עוד שום אור יותר, כדברי הרב (ח"ד פ"ו אות טו) וע"כ בבואה לחכמה, שנתרחקה אז ג' מדרגות מהכלי שלה, שהם חכמה בינה ז"א, הנה נשלמו ב' התנאיםהנ"ל, כי כבר השיגה את חצי דופן החיצון לקבלת הב' מקיפין. ואינה מקבלת עוד שום אור יותר. וע"כ נגמר הכלי שלה, אמנם הז"א אינו נגמר בטרם ביאתו למאציל, משום כי בעת עלות הז"א לכתר, הרי הוא מקבל שם עוד את האו"מ הב', וא"כ אין עוד הסתלקות האור מהכלי שלו לגמרי, אלא אח"כ כשנסתלק גם מהכתר ובא למאציל אז נחשך הכלי שלו ונגמר. </span></p>
<p style="text-align: justify;"><span style="font-weight: 400;">אמנם הג"ר, שהם כח"ב, לא קבלו שם בהתפ"א שום מקיפים, גם האור לא נפסק מהם לגמרי, כי אפילו הבינה בביאתה לכתר, עדיין מקבלת שם בחי' יחידה פנימית שלה, וע"כ הם חסרים ב' התנאים, וע"כ לא נעשו כלים אל הג"ר, בהתפ"א ההיא. </span></p>
<p style="text-align: justify;"><b>המובחר יותר מתלבש תוך החכמה ומה שהחשיך מעט, מחמת ריחוק האורות משם, זה ישאר</b> <b>בבחינת כלי</b><span style="font-weight: 400;">. כלומר, כי הרשימו כלול מאור וכלי כמו כללות האור שממנו נשאר, וכבר ידעת דברי הרב לעיל (ח"ד פ"ו אות ב) שבהתפ"א מטרם שנסתלק, היו האורות מעורבים עם הכלים, ואין שום הכר כלי שם, ולפיכך גם הרשימות הנשארים מאורות ההם, היו ג"כ מעורבים מאור וכלי יחדיו (עיין בח"ד בהסתכלות פנימית אות מ"ח) ומכל שכן הכלים דג"ר, שאפילו הכלים בעצמם אינם נחשבים עוד לכלים כנ"ל. </span></p>
<p style="text-align: justify;"><span style="font-weight: 400;">ולפיכך, עתה כשחזרו האורות בהתפ"ב, ובאו זכר ונקבה בכלי דכתר, שהזכר הוא מבחינת הרשימו דאור כתר דהתפ"א, הנה נחלקת הרשימו לב' בחי' אור וכלי שבו, שהמובחר שבו, דהיינו בחינת האור, הוא נעשה לבחינת אור של הזכר דכלי דכתר, והגרוע שבו שהוא בחינת הכלי שהיה מעורב בו, נפרש ממנו, מחמת אור החכמה שנתלבש ג"כ באותו הכלי דכתר, ומתוך שאור החכמה נתלבש בהכלי של הרשימו, נמצא החכמה מפסקת, בין אור של הרשימו ובין הכלי שלו, ואז נחשך הכלי ההוא ונגמר בה בחינת הכלי, כדברי הרב.</span></p>
<p style="text-align: justify;"><b>בהתפשטותם עתה הוא הגורם בג"ר אלו להעשות כלי</b><span style="font-weight: 400;">. כי האור של החכמה שנתלבש בכלי דכתר, הפסיק בין האור וכלי של הרשימו, שבזה נחלשה הרשימו דהתפ"א ג"כ. וכל עוד שהרשימו הוא שלם, עדיין מתחזק הכלי מן הרשימו שבו, ואפילו אחר התרחק ממנה האור ג' מדרגות, אמנם עתה הנה גם בחינת רשימו נחלשה, אחר שנגרע ממנה בחינת הכלי שבה כנ"ל. וגם משגת בזה בחינת חצי דופן חיצון, כי הכלי נכללה גם מבחי"ג מפאת הלבשתה את אור החכמה, שהוא בחי"ג, והוא בחי' חיצוניות להבחי"ד. ועד"ז הכלי דחכמה של התפ"א, שנתלבשה בה עתה אור הבינה הוא משגת ע"י את חצי דופן החיצון, כי אור הבינה הוא בחינה ב' שהיא חיצוניות להכלי של החכמה שהיא בחינה ג'. ועד"ז הכלי דבינה דהתפ"א, שנתלבש בה אור הז"א, משגת על ידו חצי דופן החיצון שלה, כי אור ז"א הוא בחי"א, שהוא חצוניות לבחי"ב. הרי שהכלים דג"ר נעשה ע"י התפ"ב של עתה, ועצם ההתפשטות גורם להם להעשות כלים.</span></p>
<p style="text-align: justify;"><span style="font-weight: 400;">והנה הרב אומר כאן ג' טעמים בענין גמר כלים דג"ר: הא', מסבת יציאתו והתרחקותו של אור המובחר של הרשימו מאור העב וגרוע שבו, וע"כ, נעשה אור העב של הרשימו לכלי גמור. הב', מסבת ביאת אור חדש של החכמה, המתלבשת באותו אור העב של הרשימו, שהוא מתמצע ומפסיק בין אור המובחר של הרשימו ובין אור העב דהרשימו, שע"י זה נעשה אור העב לכלי גמור. הג', מסבת האחורים של האור הכתר, הנשאר עומד בראש ולא חזר להתפשט להגוף בהתפ"ב הזה, שהאחורים האלו, ממעטים את אור הג"ר עוד ביותר ממה שהיה בעת ההסתלקות גופיה. וע"כ הוא מחשיך על הכלים ביותר מהרחק ג' מדרגות. ולכן נעשו עתה לכלים בעת התהוות אחורים של הכתר מתחת המלכות של הראש. </span></p>
<p style="text-align: justify;"><b>זכר ונקבה ביחד בכתר, וזכר ונקבה בחכמה</b><span style="font-weight: 400;">. שהרשימו דכתר דהתפ"א נעשה לזכר דכתר, והרשימו דחכמה של התפ"א נעשה לזכר דחכמה. ואור חכמה דהתפ"ב הבא מחדש, נעשה להנקבה של הכתר, ואור הבינה דהתפ"ב נעשה בחי' הנקבה דכלי דחכמה.</span></p>

&nbsp;
<p style="text-align: justify;"><span style="font-weight: 400;">סיכום: היום הזכרנו לימוד 'רגע באפו חיים ברצונו' שהוא תהליך שאדם יכול לעשות בפנימיותו. המשמעות היא שכאשר האדם עושה תנועה כלשהי ומקבל אורות, וגמר לעשות את התנועה, הוא בא להמשיך עוד משהו. רוצה להמשיך אבל צריך לבחור בזה מחדש. כל פעם שבא ללימוד צריך  לבחור מחדש. כל פעם שבא לתפילה צריך לבחור מחדש. אם לא בוחר אז אין ברירה אלא לעשות בכפיה ויסורים. אבל אם בוחר מחדש אז הוא יכול להתחיל שוב את התהליך של מטי ולא מטי הקבוע, דהיינו כמו אש, את ההתלהבות הזו מהעשיה יכול לעשות מתוך בחירה. אם לא, אז יהיו לו יסורים. למשל, בא להתפלל וכואב לו. בא להתפלל אבל לא מרגיש מחובר, אז אומר את המילים. אבל למה קרה לו? כי לא בחר מחדש. בא לשיעור. צריך לבוא ולבחור מחדש את המטרה שלו. אומר הרבי מקוצק: "מי שהתפלל היום כמו שהתפלל אתמול – רשע טוב ממנו", כי לא בחר מחדש. הבחירה מחדש אומר שבוחר בחסדים מכוסים, כמו הטבע של ג"ר דבינה. אם לא – אותו רגע שהסתלקתי מהמדרגה הקודמת ולא בחרתי שוב לעשות תהליך במדרגה חדשה, הרגע הזה יכול להמשך כמה שנים או חודשים שלא בוחרים שוב מחדש. מסתמכים על זה שהתחתנו לפני 5 שנים, ולא בוחרים כל יום מחדש להיות נשואים לבן הזוג הזה. אם לא בוחרים אז שוכחים את המטרה. הרי בחרנו להתחבר כדי לאהוב, לא לצורך כלים וקניות. לא לזה התחתנו. התחתנו לאהבה ואת זה שוכחים ולא בוחרים מחדש. לא הפכתי דתי כדי לעשות מצוות חיצוניות, אלא כדי להתחבר לשית' אבל צריך לבחור כל יום מחדש. ואם לא, אם מושך את הרגע יותר ויותר אז נהיה קשה, וצריך מסגרת מיוחדת, עם תנאים מיוחדים ומלאכותיים. זה בא ביסורים כי לא בוחרים מחדש את התהליך. חיים ברצונו, אם אתה בוחר, תקבל מזה חיים ארוכים. כשאתה לא בוחר אתה סובל. אז ברגע שמרגיש סבל צריך לעצור ולבחור. מהו התהליך שאני עושה בחיים? אם אני לומד זה לייצר הסכמה פנימית עמוקה של בחירה בדבר. כל החלטה שלך צריך לבחור מחדש. זה למדנו בשיעור קודם.</span></p>
<p style="text-align: justify;"><span style="font-weight: 400;">בשיעור זה אנחנו לומדים כיצד נעשו הכלים כתר, חכמה, בינה של גלגלתא. מדוע רק על כלים אלה מדובר? כי למדנו בחלק ד' פרק ו' באות טו', שב' הכלים ז"א ומלכות נעשו כבר בנקודות דגלגלתא, כלים גמורים. וכתר, חכמה ובינה לא נעשו כלים גמורים. עכשיו בפרצוף ע"ב, ואח"כ גם בס"ג, למלא את הכלים הריקנים של גלגלתא, צריך כלים. ז"א שאדם, רצונו צריך להיות רצון שלם, שבנוי מכל מרכיבי הרצון של כתר, חכמה, ז"א ומלכות. ואם אין לו כל המרכיבים אז הרצון אינו שלם. נשאלת השאלה ופה יש תהליך חשוב – אם בונה רק כלי ז"א ומלכות, וזה קורה להרבה, אז הם עובדים בחיים רק על דרך המוכרח. ז"א, אומר בעה"ס, ב' נקודות שמפעילות את האדם – ההיעדר והשובע. כשעובד כך אז כשרק מרים את הראש טיפה מעל המים – לא רוצה להמשיך לעבוד. בעולמות הרוחניים הכלים נעשו שלמים כדי שהאדם יגיע למטרה השלמה, ולא יסתפק רק בלנשום. עכשיו אומר אם כך, צריך לספר איך נעשים הכלים של הג"ר – כתר, חכמה ובינה, כי הם נותנים את ההעצמה בחיים. היום אנחנו לומדים זאת. אומר כך, יש שלב שבו נשארות רשימות מבעבעות שנקראות רשימות דהתלבשות. היתה לי חוויה ואני עדיין חש אותה אבל לא במלאות. לא רק זוכר אותה, אלא גם חש אותה. ואז חש בגלל שנשארה רשימה, זיכרון חי שממש נותן להרגיש את הדבר, כי לא היתה עדיין הסתלקות מלאה. </span></p>
<p style="text-align: justify;"><span style="font-weight: 400;">מה גורם להרגשה? האם המעשה גורם להרגשה? לא. אלא החוויה הפנימית של התלבשות האור בכלי היא ע"י ההרהור. המעשה רק נותן כח לשמור את ההרהור, אבל כשההרהור עדיין קיים אתה עדיין חווה, עד שההרהור מסתלק, ואז נשארת רשימה רדומה, ואז יש השתוקקות וגעגוע לדבר. בכלי יש השתוקקות לדבר זה שונה מאשר שעדיין מרגיש, עוד לא שקטתי מהדבר. רוצה שיהיה לי כלי וגעגוע להעצמה, לא רק לצאת ידי חובה. לא רק לומר את המילים ביבשות. זה לא מספיק. זה נעשה כשאותה רשימה שעדיין מבעבעת בנויה מרשימה דהתלבשות של אור וכלי, כמו שהיתה החוויה – היתה השתוקקות, קיבלתי הארה. השתוקקות ליחד, הגיע אור לכלי והיה אור עם כלי. כשהסתלק האור אז נשארה רשימה מבעבעת. אבל עדיין היא בנויה אותו הדבר, יש בה אור הזך של הרשימה ואור העב של הרשימה. הכלי נעשה כשבאה חוויה חדשה. החוויה החדשה היא זו שמייצרת לי את ההפסק ומונעת ממני את הרשימה הזו. יוצרת הפסק בין אור העב של הרשימה לאור הזך שלה. זאת עדיין רשימה מבעבעת (ציור) וזו כבר רשימה מתגעגעת. יש לשים לב מה שקרה זה שהחוויה החדשה – אור חכמה, באה והפרידה את הרשימה והפכה אותה ממבעבעת למתגעגעת. ז"א שבשביל כלים להעצמה, בשונה מכלים לקיום, צריך לעבור מחוויה אחת לחוויה הבאה, והחוויה הבאה היא שמייצרת לי רצון להעצמה, אבל אם היה לי הפסק גמור של האור, בלי חוויה חדשה, אז זה מייצר לי רק רצונות של קיום ולא של העצמה. </span></p>
<p style="text-align: justify;"><span style="font-weight: 400;">ז"א, אדם רוצה להיות אדם גדול ולזה צריך להמשיך את החוויות, ההתנסויות והלימוד כל פעם מחדש. ואם ממשיך את החוויות אז החוויה הבאה מייצרת געגוע להעצמה, כל הזמן להתקדם מעלה. כאן הוא מלמד איך זה קורה מלמטה למעלה. זה תהליך יפה ומשמח. תענוג של חוויה לפעול כך בצורה מטרתית כזו וכל הזמן להתקדם מתוך חוויות. אם לא – אין ברירה ומתקדמים מתוך העדר. צריך גם את זה וגם את זה. גם יראה וגם אהבה. אלה שתי הבח'. לכן הכלים של כתר, חכמה ובינה נעשו ע"י אור חדש שבא והפריד בין הרשימה ובין הכלי. בין אור הזך של הרשימה לאור העב. כך שאור העב הופך להיות זכר והחוויה החדשה הופכת להיות כלי לגעגוע לאותו אור הנרצה. ואז יש לי כלי של עצמה, אז שמקבל את החוויה החדשה יקבל אותה בעצמה. לא יסתפק לקבל אותה רק לצאת ידי חובה. ואז כשבא לחוויה חדשה, תפילה, לימוד, סעודה, לשבת חדשה או לחג חדש, מרגיש שאני בא לזה מתוך חוויה חדשה, מרגיש רצון לעשות בצורה החזקה והטובה ביותר שיש. סימן לצעיר זה שהחוויות נראות כמו עוצמה. אם לא אז רק יעשה קצת, לצאת ידי חובה. זה זקנה. </span></p>
<p style="text-align: justify;"></p>
<p style="text-align: justify;"><strong>שיעור 32- סיכום בנקודות- תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'</strong>
<strong>עמוד שמ"ח-שמ"ט– ה' טבת תש"ף</strong>
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. בשיעור הקודם למדנו, שכדי שלא יהיה זעם, דהיינו "רגע באפו", אנחנו צריכים לבחור מחדש כל פעם בתהליך. ואם לא בחרתי מחדש, אז יהיה זעם ולא תהיה לי ברירה, אלא להתקדם בייסורים.
2. מטי ולא מטי הקבוע של פרצוף ס"ג מתהווה היות ויש בבינה כח של בחירה. מדוע? כי התהליך של מטי ולא מטי בבינה לא בא בגלל ביטוש, אלא מחמת חשק הבנים, בגלל תפקיד ובגלל בחירה, ולכן יכולה לחזור לבחירה הזו שוב.
3. בשיעור זה למדנו כיצד נעשים הכלים של כח"ב של גלגלתא, זאת מכיוון שבתהליך הנקודות של גלגלתא נעשו רק הכלים דז"א ומלכות
4. הכלים דז"א ומלכות הם כלים לקיום . הכלים דכח"ב הם כלים להעצמה, ולכן הם נעשים באופן שונה.
5. כלי יכול להיעשות רק אם יש החשכה. בכלים דז"א ומלכות ההחשכה נעשתה על ידי הסתלקות האורות הפנימיים והמקיפים.
6. בכח"ב ההחשכה נעשית עי החוויה החדשה שמגיעה ומחשיכה את החוויה הקודמת, עוד לפני שנחשכה והיא זו שמחשיכה אותה . זאת אומרת שהכלי נעשה על ידי חוויה.
7. למשל, כיצד נעשה כלי דכתר? כאשר מגיע אור החכמה, הוא מפריד בין אור הזך של הרשימה לאור העב של הרשימה והוא עצמו הופך להיות כלי לאור הזך של הרשימה.
8. היכולת שלנו שהחוויה תהיה כלי, זה אומר שאני מתקדם מהר להר, מפיסגה לפיסגה ולא צריך לפול למקום של העדר, כך בונים העצמה.❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧</p>

חלק ה' שיעור 32 אות שמט'

* נ) והנה כאשר חזרו האורות ליכנס, נכנס אור החכמה בכתר, ואז אור הכתר שבתוכו שנשאר בעת הסתלקות כנ"ל, כי אין הכלי נגמר עד התרחק ממנו האור ג' מדריגות וזה לא שייך בג"ר כנ"ל, אז נכנס אור הכתר, שנשאר שם תוך אור החכמה הנכנס עתה ומתלבש בתוכה, ונעשית נשמה אליה, לפי שהוא אור הכתר ונעשה דכורא והחכמה שסביבותיה נעשית נוקבא, ואז אור המובחר יותר מתלבש תוך החכמה, ומה שהחשיך מעט מחמת ריחוק האורות משם, זה ישאר בחי' כלי, לב' טעמים: א' מחמת התרחקות אור משם, גרם לו גרמת חשך. ועוד כי אפילו המובחר ממנו, מסתלק ומלבש תוך אור החכמה הנכנס שם, ואז נגרע אור הראשון הנשאר מן הכתר, ונעשית כלי לכתר, כי אור החכמה מפסיק ביניהן. באופן, כי אדרבה, ביאת האורות בהתפשטותם עתה, הוא הגורם בג"ר אלו להעשות כלי, ולא נעשו כלים בעת הסתלקותם, כנ"ל. ועוד טעם א', כי הלא כאשר אור בחי' הכתר נשאר למעלה, כנ"ל, כי מעולם לא נכנס עוד תוך הכלים אלו, רק נשאר בסוף הי' שרשים של האורות למעלה, והפך אחוריו למטה, לכן האורות עתה מועטים יותר מבתחלה, ואפילו בעת הסתלקות. וכעד"ז בכלי הב' של חכמה שנכנס בתוכו אור הבינה, ואז אור החכמה מתלבש בתוכו, והאור הנשאר נחשך ונעשה כלי מחמת התרחקו, אע"פ שאינו הרחק גמור, והרי עתה יש זכר ונקבה ביחד בכתר, וזכר ונקבה בחכמה, נמצא, כי מעולם כתר וחכמה אינם מתבטלים ממציאותם להעשות מזכרים נקבות, כי הרי האורות שלהם עצמן נשארים במקומן, אע"פ, שאינם גמורים כמו מתחלה, ואדרבה, שאר האורות שבאו עתה נתוספים עליהם, ונעשים נקבות עליהם.

* עץ חיים שער ז' פרק ג' בד"ה ונחזור בא"ד.

נ) ג' מדרגות וזה לא שייך בג"ר: כבר נתבאר זה באו"פ לעיל על דברי הרב (דף שי"א) כי ב' תנאים מחויבים להשלמת הכלי: הא' הוא תשלום החצי דופן החיצון, שהוא בחינת המקום לקבלת או"מ. כי מתוך שאין לך אור שלא יהיה בו פנימי ומקיף, א"כ גם אין לך כלי שלא יהיה בו כלי פנימי וכלי חיצון, שיהיה מוכשר לקבל את ב' הבחינות שבאור. ולפיכך מכנה אותם הרב בשם ב' חצאי הדופן (לעיל ח"ד פ"ה אות ה') כי הוא תנאי מחויב בהדופן של הכלי כלומר בבחינת הכשר הכלי שיהיה ראוי לקבל איזה אור בתוכו. וזהו תנאי א'. ותנאי הב' הוא שיהיה פעם ריקן מכל אור ואפילו מבחי' או"מ. כי הסתלקות האור עושה אותו לכלי. 

ולפיכך לא נעשו הכלים בהתפ"א ובהסתלקות א' בנקודות, רק להז"ת שהם זו"ן, כי המלכות שהשיגה נרנח"י פנימים בשלימות, בעת ההתפשטות, לכן בעלותה לז"א השיגה או"מ הא', ובעלותה לבינה השיגה או"מ הב', ובעלותה לחכמה, לא קבלה עוד שום אור יותר, כדברי הרב (ח"ד פ"ו אות טו) וע"כ בבואה לחכמה, שנתרחקה אז ג' מדרגות מהכלי שלה, שהם חכמה בינה ז"א, הנה נשלמו ב' התנאיםהנ"ל, כי כבר השיגה את חצי דופן החיצון לקבלת הב' מקיפין. ואינה מקבלת עוד שום אור יותר. וע"כ נגמר הכלי שלה, אמנם הז"א אינו נגמר בטרם ביאתו למאציל, משום כי בעת עלות הז"א לכתר, הרי הוא מקבל שם עוד את האו"מ הב', וא"כ אין עוד הסתלקות האור מהכלי שלו לגמרי, אלא אח"כ כשנסתלק גם מהכתר ובא למאציל אז נחשך הכלי שלו ונגמר. 

אמנם הג"ר, שהם כח"ב, לא קבלו שם בהתפ"א שום מקיפים, גם האור לא נפסק מהם לגמרי, כי אפילו הבינה בביאתה לכתר, עדיין מקבלת שם בחי' יחידה פנימית שלה, וע"כ הם חסרים ב' התנאים, וע"כ לא נעשו כלים אל הג"ר, בהתפ"א ההיא. 

המובחר יותר מתלבש תוך החכמה ומה שהחשיך מעט, מחמת ריחוק האורות משם, זה ישאר בבחינת כלי. כלומר, כי הרשימו כלול מאור וכלי כמו כללות האור שממנו נשאר, וכבר ידעת דברי הרב לעיל (ח"ד פ"ו אות ב) שבהתפ"א מטרם שנסתלק, היו האורות מעורבים עם הכלים, ואין שום הכר כלי שם, ולפיכך גם הרשימות הנשארים מאורות ההם, היו ג"כ מעורבים מאור וכלי יחדיו (עיין בח"ד בהסתכלות פנימית אות מ"ח) ומכל שכן הכלים דג"ר, שאפילו הכלים בעצמם אינם נחשבים עוד לכלים כנ"ל. 

ולפיכך, עתה כשחזרו האורות בהתפ"ב, ובאו זכר ונקבה בכלי דכתר, שהזכר הוא מבחינת הרשימו דאור כתר דהתפ"א, הנה נחלקת הרשימו לב' בחי' אור וכלי שבו, שהמובחר שבו, דהיינו בחינת האור, הוא נעשה לבחינת אור של הזכר דכלי דכתר, והגרוע שבו שהוא בחינת הכלי שהיה מעורב בו, נפרש ממנו, מחמת אור החכמה שנתלבש ג"כ באותו הכלי דכתר, ומתוך שאור החכמה נתלבש בהכלי של הרשימו, נמצא החכמה מפסקת, בין אור של הרשימו ובין הכלי שלו, ואז נחשך הכלי ההוא ונגמר בה בחינת הכלי, כדברי הרב.

בהתפשטותם עתה הוא הגורם בג"ר אלו להעשות כלי. כי האור של החכמה שנתלבש בכלי דכתר, הפסיק בין האור וכלי של הרשימו, שבזה נחלשה הרשימו דהתפ"א ג"כ. וכל עוד שהרשימו הוא שלם, עדיין מתחזק הכלי מן הרשימו שבו, ואפילו אחר התרחק ממנה האור ג' מדרגות, אמנם עתה הנה גם בחינת רשימו נחלשה, אחר שנגרע ממנה בחינת הכלי שבה כנ"ל. וגם משגת בזה בחינת חצי דופן חיצון, כי הכלי נכללה גם מבחי"ג מפאת הלבשתה את אור החכמה, שהוא בחי"ג, והוא בחי' חיצוניות להבחי"ד. ועד"ז הכלי דחכמה של התפ"א, שנתלבשה בה עתה אור הבינה הוא משגת ע"י את חצי דופן החיצון, כי אור הבינה הוא בחינה ב' שהיא חיצוניות להכלי של החכמה שהיא בחינה ג'. ועד"ז הכלי דבינה דהתפ"א, שנתלבש בה אור הז"א, משגת על ידו חצי דופן החיצון שלה, כי אור ז"א הוא בחי"א, שהוא חצוניות לבחי"ב. הרי שהכלים דג"ר נעשה ע"י התפ"ב של עתה, ועצם ההתפשטות גורם להם להעשות כלים.

והנה הרב אומר כאן ג' טעמים בענין גמר כלים דג"ר: הא', מסבת יציאתו והתרחקותו של אור המובחר של הרשימו מאור העב וגרוע שבו, וע"כ, נעשה אור העב של הרשימו לכלי גמור. הב', מסבת ביאת אור חדש של החכמה, המתלבשת באותו אור העב של הרשימו, שהוא מתמצע ומפסיק בין אור המובחר של הרשימו ובין אור העב דהרשימו, שע"י זה נעשה אור העב לכלי גמור. הג', מסבת האחורים של האור הכתר, הנשאר עומד בראש ולא חזר להתפשט להגוף בהתפ"ב הזה, שהאחורים האלו, ממעטים את אור הג"ר עוד ביותר ממה שהיה בעת ההסתלקות גופיה. וע"כ הוא מחשיך על הכלים ביותר מהרחק ג' מדרגות. ולכן נעשו עתה לכלים בעת התהוות אחורים של הכתר מתחת המלכות של הראש. 

זכר ונקבה ביחד בכתר, וזכר ונקבה בחכמה. שהרשימו דכתר דהתפ"א נעשה לזכר דכתר, והרשימו דחכמה של התפ"א נעשה לזכר דחכמה. ואור חכמה דהתפ"ב הבא מחדש, נעשה להנקבה של הכתר, ואור הבינה דהתפ"ב נעשה בחי' הנקבה דכלי דחכמה.

סיכום: היום הזכרנו לימוד 'רגע באפו חיים ברצונו' שהוא תהליך שאדם יכול לעשות בפנימיותו. המשמעות היא שכאשר האדם עושה תנועה כלשהי ומקבל אורות, וגמר לעשות את התנועה, הוא בא להמשיך עוד משהו. רוצה להמשיך אבל צריך לבחור בזה מחדש. כל פעם שבא ללימוד צריך  לבחור מחדש. כל פעם שבא לתפילה צריך לבחור מחדש. אם לא בוחר אז אין ברירה אלא לעשות בכפיה ויסורים. אבל אם בוחר מחדש אז הוא יכול להתחיל שוב את התהליך של מטי ולא מטי הקבוע, דהיינו כמו אש, את ההתלהבות הזו מהעשיה יכול לעשות מתוך בחירה. אם לא, אז יהיו לו יסורים. למשל, בא להתפלל וכואב לו. בא להתפלל אבל לא מרגיש מחובר, אז אומר את המילים. אבל למה קרה לו? כי לא בחר מחדש. בא לשיעור. צריך לבוא ולבחור מחדש את המטרה שלו. אומר הרבי מקוצק: "מי שהתפלל היום כמו שהתפלל אתמול – רשע טוב ממנו", כי לא בחר מחדש. הבחירה מחדש אומר שבוחר בחסדים מכוסים, כמו הטבע של ג"ר דבינה. אם לא – אותו רגע שהסתלקתי מהמדרגה הקודמת ולא בחרתי שוב לעשות תהליך במדרגה חדשה, הרגע הזה יכול להמשך כמה שנים או חודשים שלא בוחרים שוב מחדש. מסתמכים על זה שהתחתנו לפני 5 שנים, ולא בוחרים כל יום מחדש להיות נשואים לבן הזוג הזה. אם לא בוחרים אז שוכחים את המטרה. הרי בחרנו להתחבר כדי לאהוב, לא לצורך כלים וקניות. לא לזה התחתנו. התחתנו לאהבה ואת זה שוכחים ולא בוחרים מחדש. לא הפכתי דתי כדי לעשות מצוות חיצוניות, אלא כדי להתחבר לשית' אבל צריך לבחור כל יום מחדש. ואם לא, אם מושך את הרגע יותר ויותר אז נהיה קשה, וצריך מסגרת מיוחדת, עם תנאים מיוחדים ומלאכותיים. זה בא ביסורים כי לא בוחרים מחדש את התהליך. חיים ברצונו, אם אתה בוחר, תקבל מזה חיים ארוכים. כשאתה לא בוחר אתה סובל. אז ברגע שמרגיש סבל צריך לעצור ולבחור. מהו התהליך שאני עושה בחיים? אם אני לומד זה לייצר הסכמה פנימית עמוקה של בחירה בדבר. כל החלטה שלך צריך לבחור מחדש. זה למדנו בשיעור קודם.

בשיעור זה אנחנו לומדים כיצד נעשו הכלים כתר, חכמה, בינה של גלגלתא. מדוע רק על כלים אלה מדובר? כי למדנו בחלק ד' פרק ו' באות טו', שב' הכלים ז"א ומלכות נעשו כבר בנקודות דגלגלתא, כלים גמורים. וכתר, חכמה ובינה לא נעשו כלים גמורים. עכשיו בפרצוף ע"ב, ואח"כ גם בס"ג, למלא את הכלים הריקנים של גלגלתא, צריך כלים. ז"א שאדם, רצונו צריך להיות רצון שלם, שבנוי מכל מרכיבי הרצון של כתר, חכמה, ז"א ומלכות. ואם אין לו כל המרכיבים אז הרצון אינו שלם. נשאלת השאלה ופה יש תהליך חשוב – אם בונה רק כלי ז"א ומלכות, וזה קורה להרבה, אז הם עובדים בחיים רק על דרך המוכרח. ז"א, אומר בעה"ס, ב' נקודות שמפעילות את האדם – ההיעדר והשובע. כשעובד כך אז כשרק מרים את הראש טיפה מעל המים – לא רוצה להמשיך לעבוד. בעולמות הרוחניים הכלים נעשו שלמים כדי שהאדם יגיע למטרה השלמה, ולא יסתפק רק בלנשום. עכשיו אומר אם כך, צריך לספר איך נעשים הכלים של הג"ר – כתר, חכמה ובינה, כי הם נותנים את ההעצמה בחיים. היום אנחנו לומדים זאת. אומר כך, יש שלב שבו נשארות רשימות מבעבעות שנקראות רשימות דהתלבשות. היתה לי חוויה ואני עדיין חש אותה אבל לא במלאות. לא רק זוכר אותה, אלא גם חש אותה. ואז חש בגלל שנשארה רשימה, זיכרון חי שממש נותן להרגיש את הדבר, כי לא היתה עדיין הסתלקות מלאה. 

מה גורם להרגשה? האם המעשה גורם להרגשה? לא. אלא החוויה הפנימית של התלבשות האור בכלי היא ע"י ההרהור. המעשה רק נותן כח לשמור את ההרהור, אבל כשההרהור עדיין קיים אתה עדיין חווה, עד שההרהור מסתלק, ואז נשארת רשימה רדומה, ואז יש השתוקקות וגעגוע לדבר. בכלי יש השתוקקות לדבר זה שונה מאשר שעדיין מרגיש, עוד לא שקטתי מהדבר. רוצה שיהיה לי כלי וגעגוע להעצמה, לא רק לצאת ידי חובה. לא רק לומר את המילים ביבשות. זה לא מספיק. זה נעשה כשאותה רשימה שעדיין מבעבעת בנויה מרשימה דהתלבשות של אור וכלי, כמו שהיתה החוויה – היתה השתוקקות, קיבלתי הארה. השתוקקות ליחד, הגיע אור לכלי והיה אור עם כלי. כשהסתלק האור אז נשארה רשימה מבעבעת. אבל עדיין היא בנויה אותו הדבר, יש בה אור הזך של הרשימה ואור העב של הרשימה. הכלי נעשה כשבאה חוויה חדשה. החוויה החדשה היא זו שמייצרת לי את ההפסק ומונעת ממני את הרשימה הזו. יוצרת הפסק בין אור העב של הרשימה לאור הזך שלה. זאת עדיין רשימה מבעבעת (ציור) וזו כבר רשימה מתגעגעת. יש לשים לב מה שקרה זה שהחוויה החדשה – אור חכמה, באה והפרידה את הרשימה והפכה אותה ממבעבעת למתגעגעת. ז"א שבשביל כלים להעצמה, בשונה מכלים לקיום, צריך לעבור מחוויה אחת לחוויה הבאה, והחוויה הבאה היא שמייצרת לי רצון להעצמה, אבל אם היה לי הפסק גמור של האור, בלי חוויה חדשה, אז זה מייצר לי רק רצונות של קיום ולא של העצמה. 

ז"א, אדם רוצה להיות אדם גדול ולזה צריך להמשיך את החוויות, ההתנסויות והלימוד כל פעם מחדש. ואם ממשיך את החוויות אז החוויה הבאה מייצרת געגוע להעצמה, כל הזמן להתקדם מעלה. כאן הוא מלמד איך זה קורה מלמטה למעלה. זה תהליך יפה ומשמח. תענוג של חוויה לפעול כך בצורה מטרתית כזו וכל הזמן להתקדם מתוך חוויות. אם לא – אין ברירה ומתקדמים מתוך העדר. צריך גם את זה וגם את זה. גם יראה וגם אהבה. אלה שתי הבח'. לכן הכלים של כתר, חכמה ובינה נעשו ע"י אור חדש שבא והפריד בין הרשימה ובין הכלי. בין אור הזך של הרשימה לאור העב. כך שאור העב הופך להיות זכר והחוויה החדשה הופכת להיות כלי לגעגוע לאותו אור הנרצה. ואז יש לי כלי של עצמה, אז שמקבל את החוויה החדשה יקבל אותה בעצמה. לא יסתפק לקבל אותה רק לצאת ידי חובה. ואז כשבא לחוויה חדשה, תפילה, לימוד, סעודה, לשבת חדשה או לחג חדש, מרגיש שאני בא לזה מתוך חוויה חדשה, מרגיש רצון לעשות בצורה החזקה והטובה ביותר שיש. סימן לצעיר זה שהחוויות נראות כמו עוצמה. אם לא אז רק יעשה קצת, לצאת ידי חובה. זה זקנה. 

שיעור 32- סיכום בנקודות- תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
עמוד שמ"ח-שמ"ט– ה' טבת תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. בשיעור הקודם למדנו, שכדי שלא יהיה זעם, דהיינו "רגע באפו", אנחנו צריכים לבחור מחדש כל פעם בתהליך. ואם לא בחרתי מחדש, אז יהיה זעם ולא תהיה לי ברירה, אלא להתקדם בייסורים.
2. מטי ולא מטי הקבוע של פרצוף ס"ג מתהווה היות ויש בבינה כח של בחירה. מדוע? כי התהליך של מטי ולא מטי בבינה לא בא בגלל ביטוש, אלא מחמת חשק הבנים, בגלל תפקיד ובגלל בחירה, ולכן יכולה לחזור לבחירה הזו שוב.
3. בשיעור זה למדנו כיצד נעשים הכלים של כח"ב של גלגלתא, זאת מכיוון שבתהליך הנקודות של גלגלתא נעשו רק הכלים דז"א ומלכות
4. הכלים דז"א ומלכות הם כלים לקיום . הכלים דכח"ב הם כלים להעצמה, ולכן הם נעשים באופן שונה.
5. כלי יכול להיעשות רק אם יש החשכה. בכלים דז"א ומלכות ההחשכה נעשתה על ידי הסתלקות האורות הפנימיים והמקיפים.
6. בכח"ב ההחשכה נעשית עי החוויה החדשה שמגיעה ומחשיכה את החוויה הקודמת, עוד לפני שנחשכה והיא זו שמחשיכה אותה . זאת אומרת שהכלי נעשה על ידי חוויה.
7. למשל, כיצד נעשה כלי דכתר? כאשר מגיע אור החכמה, הוא מפריד בין אור הזך של הרשימה לאור העב של הרשימה והוא עצמו הופך להיות כלי לאור הזך של הרשימה.
8. היכולת שלנו שהחוויה תהיה כלי, זה אומר שאני מתקדם מהר להר, מפיסגה לפיסגה ולא צריך לפול למקום של העדר, כך בונים העצמה.❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

שיעור 31 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום בנקודות עמוד שמ"ו-שמ"ז – ד טבת תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בס"ג מתקיים מטי ולא מטי הקבוע, דהיינו, לאחר הזדככות המדרגה, לאחר מטי בחכמה ומטי במלכוות וכן כל מדרגות הג"ר, חוזרות הרשימות לראש ושוש נעשה תיכף מטי בכתר על ג'ב' כמו שהיה קודם.
2. כדי להבין את הנקודה הקודמת צריכים לדעת את ההבדל בהמעבר בין מטי בכתר ומטי בחכמה ששניהם ג'ב'
3. מטי בכתר כמו תפקיד של אשה לעומת אמא, שכל כולה התמסרות ואימון וקבלת הדרכה, כאשר רצונה הפרטי אינו נחשב כלל וכלל. היא הנקראת מצב של אחורים דבינה שאינה רוצה לקבל חכמה אפילו שיש חכמה במדרגה.
4. במטי בחכמה, הבינה נוהגת כאמא שרוצה לקבל חכמה בשביל הבנים, דהיינו להוציא מהכוח אל הפועל את אותה הבנה שקבלה קודם.
5. המעבר נעשה על ידי בחירה ולא בגלל ביטוש וחוסר יכולת.
6. הזעם בעולם שמקצר ימיו של האדם מתקיים במצב שבו עלו הרשימות אחרי מטי במלכות, דהיינו הזדככות הס"ג ועוד לא יוצא בחזרה מטי בכתר.
7. מצב זה קורה ותלוי בנשמות בני האדם, דהיינו שאם עושים את הבחירה להתמסר שוב ולעזוב את עצמם בצד, אז לא יהיה זעם. אולם אם לא עושים את הבחירה מחדש אז נשארים תקועים במקום הזה של הז"ת.
8. כאשר אדם חיי חיי קליפה, דהיינו הנאות רגעיות ומיידיות וקבלת התענוג לא באה כדי ליישם את הקשר עם הבורא ואת רצון הבורא, אזי הוא לא יכול לבוא לבחור לשים את עצמו בצד כי נתון לתענוג האישי שלו ולקליפה. וזה מה שגורם לזעם בעולמות העליונים כי אינו נוהג כעניין מטי ולא מטי בס"ג.
9. כדוגמה לכך ניתן לראות את השיח בין בני אדם שכאשר אדם רוצה לאמר את דעתו קשה לו להפסיק לאמר דעתו ולבחור להקשיב וללמוד דבר חדש מרעהו. ומרים את קולו וזועם ואומר את דבריו עשרות פעמים כדי לה כריח את השני בזעם לקבל את דעתו ובכך מקצר חייו ויוצר חושך בנפשו.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

חלק ה שיעור 31 עמוד שמה'

מט) שיעור הזמן אשר לא מטי האור בספי' הוא רגע א': כלומר שיעור הזמן של הסתלקות האור מכל הפרצוף, הוא רגע, והיינו הזמן של עליות האורות למ"ן, אל הכלי דכתר, להזו"ן אשר שם, כי אז אין זווג בהפרצוף, מחמת שהמסך נזדכך מכל עביותו כנ"ל, וע"כ נבחן לבחי' זמן של זעם. ומשמיענו בזה, אשר ענין המטי ולא מטי שבהפרצוף, נמצא מתגלגל לכאן ולכאן בלי הפסק, כי באותו רגע דלא מטי במלכות, תיכף עולים האורות לזו"ן דכתר, והאחורים דבינה תיכף שבים למקומם, וחוזר העביות דבחי"ב, ומטי תיכף האור של קומת בינה להכתר. באופן שכל הענין הזה דומה, כמו שלהבת המתנענע לכאן ולכאן. כי ענין החושך הנעשה בפרצוף בזמן עליות האורות למ"ן, ובטרם שנעשה הזווג, הוא זמן קצר מאד. 

מחמת זעם ומחמת התחתונים שאין בהם כח וכו' וכדי לעשות כלי. כל אלו ג' הטעמים הם דבר אחד, והוא מ"ש חז"ל, בתחלה עלה במחשבה לברוא העולם במדת הדין ראה שאין העולם מתקיים והקדים מדת הרחמים ושתפה למדת הדין (עיין באו"פ חלק ד' פ"א סעיף ד') פירוש, כי שורש מדה"ד היא בחי"ד, והיא שיצאה בתחלה בהתפ"א, שלא היה שם אלא כלי אחת של המלכות מבחינת העביות דבחי"ד, וז"ס עלה במחשבה לברוא העולם במדת הדין. אלא שראה שאין העולם מתקיים, שאין כח בהתחתונים לקבל האור מבחינת מדה קשה כזו, ע"כ שיתף עמה מדת הרחמים, שה"ס בחינת הבינה שנקראת בכל המקומות, מדת הרחמים, כנודע. שעל זה רמזו בזוהר רות בסו"ה ותלכנה שתיהם, שהם ב' ההין של שם הויה שנכללו כאחד. ע"ש. והוא כמבואר כי ה' הראשונה של שם הויה היא בחינת בינה וה' אחרונה של שם הויה היא בחינת המלכות, אשר לשם תיקון העולם נשתתפו שניהם יחדיו, דהיינו מדת הרחמים עם מדת הדין, כנ"ל. 

והנה דבר השיתוף הזה לא נעשה בבת אחת, אלא לאט לאט בסדר השתלשלות הפרצופין והמדרגות, וכל המלאכה הזו נעשה ע"י הסתלקות האורות. כי בזמן הסתלקות הא' כבר התחיל המסך דבחי"ד להתכלל בט"ס הראשונות, ע"י עליתו ממדרגה למדרגה עד ביאתו אל המאציל. וגם שם נעלם עיקר כח הדין מהמסך, כי בחי"ד לא הניחה רשימו להמשכת האורות, כנ"ל. ומתוך זה נעשה שורש לחילוק מדרגה על זכר ונקבה, כי לא חזר להתפ"ב אלא חצי רשימו של בחי' ד', דהיינו הרשימו דהתלבשות, והוא שנעשה לבחינת הזכר דכלי דכתר של התפ"ב, והוא נבחן אמנם לחצי דבר, להיותו חסר בחינת המשכת האורות וע"כ נעשה מחויב להמדרגה דבחי"ג שישלים אותו בבחינת המשכה. והבן, שמכאן נמשך הסוד בעולמות התחתונים שזכר בלי נקבה הוא פלג גופא. והנה זו"ן דכלי דכתר ההוא, הם התחלה לשיתוף מדת הרחמים בדין כי בחי"ג נבחנת למדת הרחמים כלפי בחי"ד. ודבר זה נמשך שם בכל הד' זוגות של זכר ונקבה אשר בהתפ"ב ההוא. ואח"ז בהסתלקות הב' נעלם ג"כ בחינת רשימו של המשכה דבחי"ג, ולא נשאר כי אם בחי"ב, אלא שהזכר דבחי"ג מבחינת התלבשות נשתתף עמה בכלי דכתר, כנ"ל. ושיתוף הזה, נמשך גם כאן בכל הד' זוגות של זכר ונקבה שבפרצוף בינה הזה. אמנם עדיין לא היה יכול להגמר אלא עד יציאת הבינה מחוץ לג"ר, ולבא לבחינת ו"ק. ודבר זה הוכן ע"י המטי ולא מטי המתגלגל בפרצוף הבינה הזה, כמ"ש במקומו, ואז יצא עולם הנקודים, ששם כבר יצא הבינה מבחינת ג"ר לבחינת ו"ק, אלא ששם היה סוד שביה"כ, ונגמר הדבר בעולם התיקון בעולם האצילות. ששם יצא השיתוף דמה"ר במה"ד על כל שלמותו, כמ"ש במקומו. 

והנך רואה איך המטי ולא מטי אשר בפרצוף הזה, הוא המקור לשיתוף מדת הרחמים בדין. וזה אמרו, שענין הסתלקות האור המתגלגל תמיד, מסבת המטי ולא מטי הוא "מחמת זעם" כלומר מחמת תוקף הדין שיש בבחי"ד, ואין העולם מתקיים בו כנ"ל בדחז"ל. והוא מחמת התחתונים שאין בהם כח, שהוא ג"כ אותו הדבר, דהיינו שאין העולם יכול להתקיים בו. והוא "כדי לעשות כלי", דהיינו שהעצמות יוכל להתלבש בו, באופן, שלא יהיה עוד הזדככות והסתלקות האורות. שזה נעשה רק בגמר שיתופם של מדה"ר ומדה"ד יחד, ולא מקודם לכן, כי עד שם היו האורות הולכים ומסתלקים בכל פרצוף, כנ"ל, והכלים לא היו ראוים לתפקידם. וזה אמרו "כדי לעשות כלי. הרי שכל אלו ג' הטעמים שאומר הרב הם דבר אחד.

מעשה בני אדם כך יומשך זמן החיים ההם. והבן שאין הכוונה כאן על סדר אצילות הפרצופין מעילא לתתא, כי עדיין אין כאן בני אדם, שיוכלו לקלקל או לתקן. אלא הכונה היא על זמן הזה, אחר שד' העולמות כהלכתן, אז יכולים מעשה התחתונים להאריך החיים העליונים בהפרצוף הזה או ח"ו לקצר. והוא שהמעשים הטובים ממשיכים ריבוי השפע, ונודע שכל חידוש של השפעה, מחויב להמשך מא"ס ב"ה, באופן, שאם האדם גורם במעשיו לחידוש השפעה, היא נמשכת מא"ס ב"ה ועוברת תוך עולם הצמצום ומשם לפרצוף הא' דא"ק ומשם לפרצוף הב' דא"ק ומשם לפרצוף הג' הזה, אשר קבוע בו ענין המטי ולא מטי, ומכאן ליתר המדרגות בד' העולמות אבי"ע, ובאה לעולם הזה לידי קבלה להאדם.

ולכן אם המעשה היא על כל שלימותה נמצא, שבשעה שהשפע עוברת בפרצוף הבינה הזה, והיא מתגלגלת שם על הדרכים של מטי ולא מטי, הנה אותה המדרגה שהשפע מיוחס אליה הנה כשהגיע הזמן של המטי באותה מדרגה, אינה עוברת משם במהרה, אלא מארכת לה הזמן, שבזה נמצאת השפע מרחבת זמן הקבלה גם בשעה שתגיע להאדם בעוה"ז, שזה נקרא, שהחיים של האדם מתארכים, ואם אמנם המעשה פגומה, אז נמצאת השפע שם בגלגול קצר מאד כי כשמטי השפע בהמדרגה המיוחס לה, אינה מארכת זמן, אלא תיכף באה במצב דלא מטי. שזה גורם שבהגיע השפע לעוה"ז להאדם, אינו יכול להחזיק בה אלא זמן קצר מאד. וז"ס שהרשעים קצרי ימים ושבעי רוגז. והבן זה. אמנם צריכים לזכור כאן המובן של זמן ברוחניות, שנתבאר בהסתכלות פנימית בחלק א' בסופו.

סיכום: היום הרחבנו את הידיעה בנושא מטי ולא מטי הקבוע, וראינו השלכה של מטי ולא מטי הקבוע על עניין חייו של האדם. הנושא הראשון היום הוא מה זה מטי ולא מטי הקבוע, להזכיר שוב את השיעור הקודם, והנושא השני הוא מה הם חיים רוחניים אמיתיים, שגורמים להתקדמות בחיים, לעומת חיים של זעם וכעס שנוצר מלמעלה ומשפיע על האדם.

נושא ראשון – מטי ולא מטי הקבוע. למדנו שפרצוף ע"ב הזדכך אז עלו רשימות ג' התלבשות ב' עביות, אז בכתר נעשה מטי בכתר של ג' ב'. לאחר מכן הסתלק האור מג' ב' ובא להאיר בכלי דחכמה וגם שם היה ג' ב'. לא מובן למה היה מטי בכתר ג' ב' וגם בחכמה ג' ב'. אמרנו שאם היה מזדכך לא', נתנו כמה טעמים, לא יכול להיות בג"ר מכיוון שתהיה בח' א', לכן לא יכול להעביר ע"י הזדככות. דבר נוסף – הצורה שבה הוא מעביר היא ע"י זיווג ג' ב' ואת הו"ק נותן לחכמה וע"י זה נותן את הג' ב' לחכמה. בכ"ז ההבדל בין ג' ב' לג' ב' במדרגת הבינה הוא בב' תפקידי הבינה. תפקיד אחד הוא כל כולה להשפיע. תפקיד שני אומרת שכן רוצה לקבל את האור לטובת הבנים. תפקידים אלה כמו אצל אישה, כמו אישה או כמו אמא. אישה, כל כולה מתמסרת לבעלה ועושה את רצונו. כמו הנברא שצריך לעשות את רצון הבורא. כאמא היא רוצה לקבל אור כדי לתת לבנים, אז יש לה תפקיד, גם כמו משפיעה לתחתונים וצריכה לזה אור חכמה. אלה תפקידיה. נמצאת בין הראש לגוף ואומרת שמצד אחד אני חסדים מכוסים, מפנה אחורי לאבא, לחכמה ואומרת שלא רוצה לקבל חכמה. אומרת שתפקידה גם להשפיע, כמו הזכר רק שהוא ממעלה למטה והיא ממטה למעלה, זו אני. רוצה כולי להיות כמו הבורא עצמו. אומר שיש לה תפקיד לקבל והיא לא רוצה אותו כי מידתה השפעה והתמסרות. מידה זו היא צד אחד של מטי בכתר. יש גם מטי בחכמה. כשהיא גומרת את כל המטי בכתר ומטי בחכמה עד שמגיעה למלכות, עולה שוב לראש, ואז יכולה, אומרת שעלתה לראש ומה לעשות עכשיו. אומרת להיות שוב מטי בכתר ג' ב', אבל הזדככת מזה, כן, אבל המעבר מטי בחכמה עד שנהיה גם מטי במלכות ונגמר הכלי, אז מטי במלכות הגיע אור ואז הסתלק, אז איך יכולה לחזור שוב. אומר, שהיה מבחירה, אני בחרתי לעבור לקבל אור, לא כי לא יכולתי. בחרתי עבור הבנים, שההבנה, הרצון להוציא מהכח לפועל את ההבנה המופשטת, שנקראת ג"ר דבינה. זה כל כולי משפיעה, ללא רצונות משלי. כשקיבלתי תובנות מהתורה, מחז"ל, מהמדריך, מהרב, מההשראה הרוחנית שלי, אז צריך להוציא מהכח לפועל כחלק מהבריאה. אז באים להוציא מהכח לפועל, ואז צריך להפוך צד ולומר שיש כאן מטרה, עבורה אני מוכנה לקבל. להיות אדם מטרתי, ואז יכול לחזור שוב לומר שלא רוצה, כי זה תלוי בי ובבחירה שלי. זה כח הבינה – בבחירה. וברגע שבוחרת זה צד האדם. עד כאן הנושא הראשון – מטי ולא מטי. לנושא זה יש השלכה לעניין של 'רגע באפו חיים ברצונו'. רגע באפו אומרים לנו שהוא רגע של זעם. כשיש זעם על התחתון. אותו רגע שעלו הרשימות ועוד לא עשו את הבחירה שוב בהשפעה והתפשטות לגוף. לא עושה את הבחירה, לוותר על הרצונות.

קורה שאדם רוצה לקבל לעצמו כדי לתת לבנים, להוציא מהכח לפועל תפקידו בעולם. בדרך הקליפות נאחזות ואז שוכח שעשה בגלל מטרה ואומר שרוצה לקבל לעצמו. רוצה שהאור יהיה אצלו. אני רוצה לקבל את האור. כמו קיבל תפקיד, למשל רוצה להיות ראש ממשלה כי יש לי כח של הנהגה גדולה. נהיה ראש ממשלה ופתאום רואה את השררה אצלו. אומר שרצה לקבל בית גדול ותקציבים ושליטה ויכול לקבל מזה אור לעצמו. מתחיל לקבל אור כי רואה את כל המשאבים ולוקח מהם אחוזים לעצמו. מרשה לעצמו השתלטות הקליפה עליו. ואז מבין מה קרה. אומרים לו לעצור, לחזור להיות כל כולך מתמסר לתפקיד כי יש לך דברים לעשות. הזמן הזה שצריך לחזור ולא להצמד לקליפה נקרא רגע של זעם. כי אם צמוד לקליפה יהיה לו קשה לעשות את המעבר או לוותר עליה. חיים ארוכים שיכול להיות הרבה זמן בתפקיד תחת ההארה ואז אומר ' גמרתי את תפקידי. הייתי צריך להיות מורה או ראש ממשלה, לעשות תפקיד מסויים. נהיה טוב. מה עכשיו'. עכשיו תחזור שוב של חסדים מכוסים, הולך לקבל עוד הארה. כשתעשה זה מייד תעבור להשפיע לתחתונים. מייד אחרי מטי בכתר יהיה מטי בחכמה. אתה כלל לא בא למטי דכתר, כי הזעם הזה הוא כשאתה גמרת את תפקידך. עשית מה שהיית צריך לעשות. למה אתה לא חוזר להיות כולך משפיע? כי אתה טמון בקליפה ונאחז במקום הזה, בכסא, גם כשאין לך מה לעשות שם יותר. 

אנחנו, באופן פרטי, כשיש לנו תפקיד עם חבר. דיברת עם חבר, סיפרת לו מה שאתה רוצה. כעת שתוק ותן לו לדבר. למה אתה ממשיך במקום לעצור. גמרת את תפקידך, למה אתה חוזר על זה? למה? כי אמרת מטעם קליפת גאווה ולכן רוצה לחזור שוב ושוב. יש לך יכולת לעצור, להקשיב ולראות שרק מתמסר. שם עצמך בצד לגמרי. מסוגל להקשבה נדיבה, לראות הכל, ורק אחרי שאבין שוב בח' 'אמת קנה ואל תמכור', אז תבוא ליישם גם את זה. זו דוגמא איך לעשות את המעבר הזה. אומר, כל הבח' של הזעם באות בגלל הנק' שלא יכול לעשות את המעבר מהשפעה לקבלה ושוב להשפעה. לא שבכח דעתי תיתפש, ולא שבכח להיות משמעותי ולהתגנדר עבור זה. להתאפר, לעטות מסיכות, כמו בפורים. לא צריך להתחפש למה שאתה לא. עצור, שתוק, למד, בדוק, התבונן, התמסר. אמור שיש תורה ובורא. שים כיפה על הראש וקבל שיש משהו מעליך. למה אתה הולך אחרי רצונותיך ולקליפות שמשתלטות עליך.

אומר שאדם צריך לחזור לבחור להיות כלום אחרי שעשה את תפקידו וחוזר חלילה. צריך ללמוד ואז לבצע. צריך ללמוד איך לתפקד במסגרת פשוטה אחרי שמקבלים תובנות. אם לא עושה זה אז זה הזעם.

אדם שבע רוגז כשבתוך הקליפה, כשלא מקבל את מה שהוא רוצה. אז זועם על העולם או פוחד ממנו. 

שיעור 31 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום בנקודות עמוד שמ"ו-שמ"ז – ד טבת תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בס"ג מתקיים מטי ולא מטי הקבוע, דהיינו, לאחר הזדככות המדרגה, לאחר מטי בחכמה ומטי במלכוות וכן כל מדרגות הג"ר, חוזרות הרשימות לראש ושוש נעשה תיכף מטי בכתר על ג'ב' כמו שהיה קודם.
2. כדי להבין את הנקודה הקודמת צריכים לדעת את ההבדל בהמעבר בין מטי בכתר ומטי בחכמה ששניהם ג'ב'
3. מטי בכתר כמו תפקיד של אשה לעומת אמא, שכל כולה התמסרות ואימון וקבלת הדרכה, כאשר רצונה הפרטי אינו נחשב כלל וכלל. היא הנקראת מצב של אחורים דבינה שאינה רוצה לקבל חכמה אפילו שיש חכמה במדרגה.
4. במטי בחכמה, הבינה נוהגת כאמא שרוצה לקבל חכמה בשביל הבנים, דהיינו להוציא מהכוח אל הפועל את אותה הבנה שקבלה קודם.
5. המעבר נעשה על ידי בחירה ולא בגלל ביטוש וחוסר יכולת.
6. הזעם בעולם שמקצר ימיו של האדם מתקיים במצב שבו עלו הרשימות אחרי מטי במלכות, דהיינו הזדככות הס"ג ועוד לא יוצא בחזרה מטי בכתר.
7. מצב זה קורה ותלוי בנשמות בני האדם, דהיינו שאם עושים את הבחירה להתמסר שוב ולעזוב את עצמם בצד, אז לא יהיה זעם. אולם אם לא עושים את הבחירה מחדש אז נשארים תקועים במקום הזה של הז"ת.
8. כאשר אדם חיי חיי קליפה, דהיינו הנאות רגעיות ומיידיות וקבלת התענוג לא באה כדי ליישם את הקשר עם הבורא ואת רצון הבורא, אזי הוא לא יכול לבוא לבחור לשים את עצמו בצד כי נתון לתענוג האישי שלו ולקליפה. וזה מה שגורם לזעם בעולמות העליונים כי אינו נוהג כעניין מטי ולא מטי בס"ג.
9. כדוגמה לכך ניתן לראות את השיח בין בני אדם שכאשר אדם רוצה לאמר את דעתו קשה לו להפסיק לאמר דעתו ולבחור להקשיב וללמוד דבר חדש מרעהו. ומרים את קולו וזועם ואומר את דבריו עשרות פעמים כדי לה כריח את השני בזעם לקבל את דעתו ובכך מקצר חייו ויוצר חושך בנפשו.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧