שיעור 32 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות הסתכלות פנימית פרק ב' רס"א-רס"ב – טז מרחשון
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בשני השיעורים הקודמים למדנו על ח' בחי' דאו"ח שהם בהתאמה: או"ח הנדחה, או"ח המלביש, או"ח המלביש כשורש לגוף, אור העב, טבור, ע"ס דסיום, אור העב ללא אור הזך ויתר עביות באוש העב.
2. בשיעור זה אנו לומדים על או"ח הט' שהוא או"ח העולה ע"י זיווג דהכאה הנעשה על המסך במדרגות של הזדככות, דהיינו בנקודות.
3. כל הנקודות הם נקראים או"ח למרות שיש שם גם אור ישר, היות שהוא (אור הישר) פרט בתוך הכלל של ההסתלקות שנקרא או"ח ודין.
4. בזמן הנקודות אנו בונים את הכלים דאו"ח שהם כלים דקדושה שהם שונים בתכלית מכלים דאו"י שהם נתנו לנו מהעליון.
5. כלים דאו"י בנוים כך שככל שהעוביות יותר גדולה, אז האור המתקבל בה יותר קטן. מפאת שאין לה השוואת צורה עם האור.
6. בכלים דאו"ח, ככל שהעביות יותר גדולה, ניתן לייצר כלי יותר זך. ולכן יכול לקבל אור יותר גדול.
כיצד מסתדר השילוב בין כלים דאו"י לכלים דאו"ח, זה נלמד בשיעור הבא.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

שיעור 31 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות הסתכלות פנימית חלק ד' רנ"ט-ר"ס – טו מרחשון
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בשיעור הקודם למדנו על ב' מיני או"ח, אור הא' התנגדות לאוטומט שנקרא אור חוזר הנדחה – כמובן עפ"י האידאה. והשני או"ח המלביש שזה יצירת תודעה אמונית
2. בשיעור זה למדנו על עוד שש מיני או"ח (ג-ח כולל)
3. או"ח הג' הוא היות או"ח המלביש שורש לכל מה שקורה בגוף. מכאן אנו למדים שהמחשבה היא הקובעת ודרכה צריך לטפל בהגרשה (לא רק זו המודעת)
4. או"ח הרביעי נקרא אור העב שהוא התפשטות של או"ח המלביש ממעלה למטה לגוף.
5. אור חוזר ה' הוא הטבור, דהיינו יצירת גבול שמבטא מה כן לקבל ומה לא לקבל.
6. או"ח הו' הוא הפירוט של הגבול שהם עשר ספירות דסיום מטבור ולמטה.
7. או"ח הז' הוא אור העב שנשאר לאחר הסתלקות אור הזך ממנו בעקבות הביטוש שהוא גילוי עוביותו
8. או"ח הח' הוא יתר העוביות שנתגלתה באור העב, שמעבר לטבעו היה בו אור והסתלק וזה הוסיף עוביות על עוביות.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

בס"ד

פרק ד שיעור 30 עמוד רנח

פרק ב'

      י"ב מיני אור חוזר

או"ח הנדחה בכללו ממלכות, נעשה לאו"מ

ז) י"ב מיני או"ח, אנו מוצאים כאן בדברי הרב, ואלו הם: 

הא', הוא או"ח הנדחה מבחי"ד בעת הסתכלות א', שהמסך מעכב על אור העליון ואינו מניחו להתפשט שם, והאור חוזר לאחוריו, ומלביש על עשר הספירות דאור ישר, כנודע. והנה ב' מיני או"ח יש להבין כאן, א', הוא כללות האור הנדחה מהתלבש בכלי מלכות, שהוא שיעור גדול מאד ומאד, ומכ"ש בפרצוף הראשון דא"ק שאנו עסוקים בו, שהוא כולל כל ההפרש, מא"ס ב"ה שהיה ממלא כל המציאות, אל פרצוף א"ק, שהוא רק בחינת קו דק של אור כלפי אור א"ס ב"ה. ותדע, שהאו"ח הזה הוא כולל כל האו"מ, שבעולמות כולם.

או"ח המלביש לאור ישר, הוא תולדה 

של או"ח הראשון הנדחה ממלכות

ח) ומין הב' של או"ח הכלול כאן הוא האו"ח העולה ממטה למעלה ומלביש לע"ס דאו"י. ויש בזה עמקות רבה. כי באו"ח הנדחה מן בחי"ד, יש להבין בו בחינת קיום דהיינו ממשיות האור הנדחה משם. ויש להבין בו בחינת שלילה, שהיא כח ההכאה לפי עצמה, המולידה אור גדול, מפאת הפרישה מהאור. והוא בחינת יחס משותף מן האור הנדחה לאחוריו, ומן הבחי"ד הנשארת ריקנית מן האור ההוא, ואו"ח הזה הנולד מפאת הפרישה מן האור, הוא האוה"ח דמין הב', העולה ומלביש על ע"ס דאו"י. וע"כ הוא נחשב לתולדה מן או"ח דמין הא' הנ"ל, להיות בעיקר מן בחינת השלילה, אלא על ידי יחס משותף כמבואר. 

ב' מיני או"ח הם או"פ  ואו"מ הפרש גדול בין חו"ב תו"מ דאו"פ

ט) והנה ב' מיני או"ח הנ"ל, הם נבחנים לאו"פ ואו"מ של ע"ס דראש. כי אותו האו"ח המלביש על ע"ס דאו"י, הוא חלק קטן מאוד מכללות האו"ח הנדחה לאחוריו, להיותו, רק תולדה ובחינת יחס משותף, מכלי מלכות ואור הנדחה. וכבר ידעת, שיש ד' בחינות של אור ישר זה למעלה מזה, הנקראים ח"ב, ז"א, ומלכות, והכתר הוא שורשם. וההפרש ביניהם רב ועצום מאד. ולפיכך, אינו דומה התולדה שנולדת מבחינת יחס משותף של האור הנדחה עם בחינת מלכות, להנולדת מיחס משותף, מן האור הנדחה עם בחינת ז"א, ומכ"ש עם הבחינות שלמעלה מז"א.

סיכום: למדנו היום את פרק ב' שבו יב' מיני או"ח. המינים מעניינים אותנו כי האו"ח מבטא את האידאה שלנו, את כל מה שבחרנו בו, ורצון בעליון חוק מחוייב בתחתון. מלכות דעליון שהיא הפעולה הראשונה שהבריאה עשתה לבחירה ביתר דביקות, ומה שמבטא אותה הוא או"ח, ואנחנו צריכים להחליף את הרצון שלנו להיות מאושרים לרצון להיות אמיתיים, לפעול את האידאות והערכים שלנו. כל המחלוקת שלנו בחיים – האם אני פועל את האידאות שלי, או שאני רודף אחרי האושר, האור. אנשים שרודפים אחרי האור מתנהגים עדיין לפי הערכים הקודמים לבחירה ביתר דביקות. לפי העיגול ולא לפי הקו, וזה צד הבהמה שבאדם. צד האדם שבאדם, ולכן הפרצוף הראשון נקרא א"ק, שמקבל בכלים דאו"ח, ולכן האו"ח מעניין אותנו. אומר, שיש יב' מיני או"ח וכדאי לפרוט אותם, ויש הרבה עבודה לעשות עם יב' מיני או"ח הללו:

מיני יב' או"ח אינם רשימה של הכאות, אלא פה נמנה אותם ונאמר בהתחלה, ללא צורך בהבנה מהתחלה. אח"כ נדבר על כ"א מהם בהרחבה.

או"ח הראשון הוא או"ח הנדחה, השני הוא המלביש, השלישי זה או"ח המלובש במלכות דראש, הרביעי הוא עב המתפשט לגוף, החמישי הוא או"ח המלובש במלכות דגוף, בטבור. השישי זה אור הדביקות. או"ח שיש למטה מטבור. השביעי הוא או"ח הנשאר למטה בגוף אחר הסתלקות אור הזך. השמיני זה כמו השביעי, רק מצד העביות היתרה שקנה, בגלל הסתלקות האור. התשיעי זה או"ח העולה ע"י זיווג דהכאה שנעשה בראשים בזמן הנקודות. העשירי זה או"ח היורד ממעלה למטה בנקודות. האחד עשר זה או"ח שנולד ע"י הכאה בין או"ח היורד לרשימה שנשארה במדרגה, ואחרי שאור זה מסתלק הניצוץ נשאר כאות, כרשימה בלי – זה או"ח היב'. 

היום עסקנו בב' מיני או"ח: או"ח הנדחה ואו"ח המלביש.

הנדחה זה כאשר מגיע האור למדרגה, אור עליון, מפעילים מסך שהוא הכח שנובע מהצמצום. ז"א זה שהיתה בי הסכמה, או בחירה באידאה, היתה בחירה בדרך חיים – זה נותן את כח המסך. המסך (כמו שלמדנו בעמוד צ' חלק ב') הוא כח הצמצום, שנובע ממנו. הצמצום היה בחירה ביתר דביקות – ויתור על מצב של קבלת אור פסיבית, כי רוצה לעשות עבודה. הבחירה באידאה ומוכנות לעשות עבודה, זה מה שנותן את כח המסך. הכח הזה, ברגע שמגיע האור מראה שבא לעשות עבודה, להיות יצרן. לא באתי להיות אחד שמשתמש במוצרים מוגמרים. כשהאור מגיע, פגשתי במציאות מגיעה אור, וכשהוא מגיע הוא משקף את הרצון שלי ליהנות, להיות מאושר. אבל כשפוגש את הרצון שלך, דע לך שמה שפגשת במציאות זה לא מוצר מוגמר. אם זה מוצר מוגמר זה אומר שצריך ליהנות מזה. אם זה מוצר לא מוגמר אז צריך להשתמש בזה כדי לייצר. השאלה אם אתה יצרן או לא. כשמוכן לוותר על זה כמוצר ומקבל כחומר גלם, אז אתה יצרן. לדוגמא: אם אשתך צועקת עליך, אתה יכול להיות רגשי ולהגיב לזה, ויכול להתייחס לזה כאל חומר גלם של אהבה. לדוגמא: מישהו אומר לך שאתה חכם יפה. זה חומר גלם או מוצר? אם מוצר אז נהנה מזה. אם חומר גלם אז שואל מה עושים עם זה? איך מחברים לאידאה. העצירה הזו, לא להסכים לקבל, לחיות שהמציאות היא מוצרים, אלא חומר גלם. זהו או"ח הנדחה. זה ההתנגדות להרגש הראשון שעולה לקבל את זה כמוצר. כי אם מוצר אז מגיבים מייד רגשית. יש לנו הרבה דברים שאין ברירה אלא לעשות כך. אבל היכן שיכול לפעול את האידאה, אז צריך לעבור לאו"ח דמין הב'.

מבח' טכנית מין  נקרא או"ח הנדחה, שדחיתי את התגובה הראשונית לאחוריה, כדי לבדוק, לעשות משהו אחר, לפעול את האידאות שלי.

או"ח ב' הוא משולב מאו"ח הנדחה והאידאות שלי. מבטא את האידאה ואת הרצון להיות מאושר. אומר שאם הבורא נתן את חומר הגלם ודחיית האור נעשתה בשל האידאה, פגשתי גם את הרצון לקבל שברא הבורא שרוצה שאהיה מאושר. צריך לחבר את האו"ח עם האידאה. לא לעשות קצת להיות מאושר וקצת שקרן. לא ללכת להתענג ואח"כ ללמוד תורה. אלא שעצם התענוג שלי יהיה בדרך האידאה. זאת עושים זאת? 

אן"ח המלביש נקרא תודעה אמונית. תבניות מחשבה שמאפשרות להרגיש נכון. אם בונה את האמונה אז מאמין במחשבה שלאהוב את החבר שלי זה דבר נכון. יכול לחשוב כך גם אם לא מאמין כך. יכול להאמין שהקשבה נדיבה היא דבר נכון, שאסרטיביות נדיבה היא דבר נכון. אם לא מאמין במחשבה אז היא לא עושה לי כלום. מאמין במחשבה שאם הכי חזק, הכי גדול, הכי יפה, אז יהיה טוב, אבל האמונה הזו, למרות שרואה שלא עושה לי כלום, או שעושה לרגע ובסופה משהו מזוייף, אבל לא יכול להתגבר על זה – חייב לבנות אמונה חדשה. חייב לצאת מאמונות תפילות הבנויות על הרצון לקבל את האור, וללכת לרצון אחר – אידאליסטי, ועפ"י זה לבנות את הרצונות ואז להיות מאושר, כי בצורה הזו מקבל את האור בצורה אוטומטית, ללא מאמץ. המאמץ הוא לעשות עבודה, לבנות את האידאות האלה. עושה ע"י דחיית האור והקשבה למקום הפנימי העמוק ומחפש אותו. איך מחפשים? ע"י הדמיון. מחפשים בצורה הזו שמדמיינים שכבר קיים ומנסה להתחבר אליו. מנסה לדמיין שהמצב האידאליסטי שאני נהנה ממנו כבר קיים ומחפשים אותו. ואז כשבונה את או"ח המלביש יכול לקבל את ההארה.

עוד אומר, שזה תלוי על איזה רמה עבדת. ככל שרמת הרצון לקבל שלך יותר נמוכה, כך האידאה הנבנית, האו"ח יותר קטן ולכן האור יהיה קטן. לכן האו"ח המלביש נקרא פנימי, ומה שלא הצלחת לבטל באמונה נשאר כאו"מ שאומר שזה דוחף אותך להמשיך להיות יצרן. כי צריכים לייצר. 

עב. כשרעב לדבר מסויים אז העביות יותר גדולה. זה או"ח השמיני, שהיה בו אור ואיננו.

נשאר לנו ללמוד עוד 4 הבח' ועליהם נלמד בע"ה בשיעור הבא. 

שיעור 30 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות הסתכלות פנימית חלק ד' רנ"ח-רנ"ט – יד מרחשון
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בפרק ב' בהסתכלות פנימית אנו לומדים על יב' מיני או"ח
2. יש לנו חשיבות גבוהה מאוד ללמוד את ענייני או"ח היות והם מהווים את הבחירה שלנו ביתר דבקות, שזו הבינה היציבה וזה המצפון היהודי של כל אחד מאיתנו. זה מה שאמור להוביל אותנו כבני אדם.
3. היום למדנו על ב' מיני או"ח: או"ח הנדחה ואו"ח המלביש
4. או"ח הנדחה הוא דחיית האור העליון שמגיע למדרגה, ומבחינה נפשית זה ההסכמה לוותר על האוטומט, על האמונה הטפלה שקבלת האור היא שתעשה אותי מאושר.
5. או"ח המלביש הוא השילוב בין או"ח הנדחה לרצון לקבל. ומבחינה נפשית הוא בניית אמונה באידאה ובערכים.
6. האפשרות של האדם להאמין במחשבה האידאית שלו, נובעת מאו"ח המלביש. שהוא נקרא גם תודעה אמונית.
7. העבודה של בניית התודעה האמונית מתבצעת ע"י הדמיון כאשר אדם מדמה – עד כמה שיכול – את עצמו במקום של האידאה מבחינה נפשית. ואז מחפש את המקום הזה בנפשו.
8. ככל שאנו עובדים על רצון יותר חזק ויותר משמעותי עבורנו, ישנה אפשרות לבנות תודעה יותר נרחבת ויותר גדולה של אמונה ומשמעות בחיים.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

שיעור 30 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות הסתכלות פנימית חלק ד' רנ"ח-רנ"ט – יד מרחשון
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בפרק ב' בהסתכלות פנימית אנו לומדים על יב' מיני או"ח
2. יש לנו חשיבות גבוהה מאוד ללמוד את ענייני או"ח היות והם מהווים את הבחירה שלנו ביתר דבקות, שזו הבינה היציבה וזה המצפון היהודי של כל אחד מאיתנו. זה מה שאמור להוביל אותנו כבני אדם.
3. היום למדנו על ב' מיני או"ח: או"ח הנדחה ואו"ח המלביש
4. או"ח הנדחה הוא דחיית האור העליון שמגיע למדרגה, ומבחינה נפשית זה ההסכמה לוותר על האוטומט, על האמונה הטפלה שקבלת האור היא שתעשה אותי מאושר.
5. או"ח המלביש הוא השילוב בין או"ח הנדחה לרצון לקבל. ומבחינה נפשית הוא בניית אמונה באידאה ובערכים.
6. האפשרות של האדם להאמין במחשבה האידאית שלו, נובעת מאו"ח המלביש. שהוא נקרא גם תודעה אמונית.
7. העבודה של בניית התודעה האמונית מתבצעת ע"י הדמיון כאשר אדם מדמה – עד כמה שיכול – את עצמו במקום של האידאה מבחינה נפשית. ואז מחפש את המקום הזה בנפשו.
8. ככל שאנו עובדים על רצון יותר חזק ויותר משמעותי עבורנו, ישנה אפשרות לבנות תודעה יותר נרחבת ויותר גדולה של אמונה ומשמעות בחיים.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

חלק ד שיעור 27 עמוד רנג

כשעלתה חכמה נתוספה בבינה יחידה וז"א קיבל מקיף 

דחיה, ומלכות מקיף דיחידה

טז) ז ואחר כך עלתה החכמה בהמאציל, ועלתה בינה במקום הכתר, ונתוסף בה בחינת יחידה הפנימית, ח ונשלמה בכל אורות ה' פנימים. ט וזעיר אנפין, נתוסף בו מקיף אחד נגד חיה הפנימי. ומלכות נתוסף בה מקיף יותר עליון, אשר כנגד יחידה הפנימית.

ז) כלומר, שגם המסך דבחי"ג נזדכך לבחי"ב ויצאו הע"ס בקומת בינה, ונעלם גם אור החכמה ועלה למקורו למאציל. ואז נבחן, שהמלכות עלתה לבינה, ששם מקום הזווג במלכות. והז"א במקום חכמה. והבינה במקום כתר.

ח) כי השיגה כלי חמישי, ויש לה מקום להתלבשות היחידה.

ט) היינו בעת מציאת הזווג דבחי"ב שיצאה קומת בינה, שבינה באה בכתר, וז"א בחכמה, ואז השיג ז"א כלי לאו"מ דחיה מקומת בינה. ומלכות השיגה מקומה זו דבחי"ב מקיף דיחידה.

כשעלתה בינה נתוסף בז"א מקיף דיחידה , ויותר מזה לא הרויחו ז"א ומלכות

יז) ואחר כך י עלה חסד במקום כתר, כי בינה עלתה במאצילה, כ ואז נתוסף בז"א גם בחינת מקיף ב' עליון, שכנגד יחידה הפנימית. ומשם ואילך ל לא הרויחו זעיר אנפין ומלכות, ולא נתוסף בהם עוד תוספות אור.

י) כלומר, שהמסך דבחינה ב' נזדכך לבחי"א, שנקרא שמלכות עלתה לחכמה, אשר אז נתמעטו הע"ס לקומת ז"א, ונעלם אור הבינה מהפרצוף ועלתה למקורו למאציל, כנ"ל. וזה אמרו "עלה החסד במקום כתר" דהיינו ז"א במקום כתר, ומלכות במקום חכמה, כנ"ל.

כ) דהיינו שיצאה קומת בחי"א, שהיא קומת ז"א שבא בכלי דכתר, ומלכות בכלי חכמה, אז קנה ז"א מקיף דיחידה, מהכלי החדש הזה. ויש לדעת שאור המקיף חושק תמיד להאיר לפרצוף, כי כל הזדככות נעשית מסבה זו. אלא לכלי הוא צריך, וע"כ כיון שמשיגים כלי ששי וכלי שביעי, מאירים תיכף מקיפי חיה יחידה בהם.

ל) והטעם הוא, כי הזווג דהכאה הנעשה בבחי"א של ראש, שנקרא עינים, או"ח שלו קטן מאד, מטעם שעביות המסך ההוא קלושה היא, ומכונה ע"כ הסתכלות דק. ועי' בדברי הרב לעיל (בחלק ג' פי"א אות ו'), שאומר שהבל העינים אינו מתפשט למטה אלא שנשאר במקומו בראש (ועי' שם באו"פ אות ד'), שפירושו של "הבל" הוא או"ח היוצא ע"י זווג דהכאה, (כמ"ש שם). , רק הז"א העומד עתה בכתר, יכול לקבל מהארת הזווג של העינים, ואע"פ, שהארתו אינה מגיעה למטה מהראש, מכל מקום כיון שהמלכות של ראש, נעשה כתר לגוף, על כן נמצא הז"א קרוב לבחינת ראש, ויכול לקבל מהעינים. משא"כ המלכות העומדת עתה בחכמה, כבר נמצאת לגמרי למטה מהראש, ואינה יכולה להרויח כלום מהזווג דבחי"א, כי אינה יכולה לקבל שום או"מ מהארת העינים כמבואר.

ואח"כ כשעלתה המלכות לכתר ונעלם גם קומת הז"א למאציל, הנה אז פסק הזווג דהכאה לגמרי. כי המסך המזדכך לבחינת כתר, אין בו עוד עביות המספיקה להכאה, ואינו מעלה או"ח, וע"כ הארת המלכות שמקבלת שם, היא מועטת מאד, ואינה נחשבת לבחינת אור מקיף, למלכות. 

וזה אמרו ש"ז"א ומלכות לא הרויחו יותר, ולא נתוסף בהם עוד תוספות אור", שהוא מטעם המבואר, שהמלכות אינה יכולה לקבל אפילו מהעינים, מטעם שאינם מאירים למטה מהראש. והז"א, אחר שקיבל המקיף הב', כבר נמצא במקורו במאציל. וע"כ, אין להם יותר מה' פנימים וב' מקיפים. (נ"ב מכת"י רבינו זיע"א הפירוש הזה מיותר, כי הטעם הוא מפני שאין יותר מה"פ וב' מקיפים, כמ"ש הרב להלן אות י"ט)

בכל בחינה ובחינה יש י"ס ונכללות בה' הן בפנימיים והן במקיפין

יח) והענין הוא, בהקדמה אחת שצריך שתדע, והוא, כי הרי נת"ל כי בכל בחינה ובחינה מכל עולם ועולם ובכל פרצוף, יש בו יוד ספירות לא פחות ולא יותר, והם אורות פנימים עשרה, ומקיף עשרה, אמנם יוד פנימים נכללים בה' בלבד, שהם כנגד הה' בחינות פרצופין שיש להם, כנזכר במקום אחר, והם א"א ואו"א וזו"ן, והם עצמם נקראים נרנח"י של כללות של כל עולם ועולם לבדו. וכן על דרך זה במקיפים, שהם מ יוד ונכללים בה'.

מ) וזה פשוט מאד, כי אין כאן יותר מה' בחינות, שעליהן יוצאות ה' קומות, שנקראות: כח"ב זעיר אנפין ומלכות, או ה' פרצופין: א"א או"א וזו"ן, אלא שבחינת ז"א, דהיינו בחיה"ג, יש לה שש ספירות: חג"ת נה"י, ואין ביניהן שום הפרש בקומה, כי לכולן בחינה אחת של עביות. וע"כ אין יותר מה' אורות פנימים, וכן ה' אורות מקיפים.

סיכום: לומדים על מצב של טנת"א – טעמים, נקודות, תגין ואותיות. אחרי שלמדנו על הטעמים שמתפשטים מלמעלה למטה ע"י זיווג דהכאה, באנו לדבר על הנקודות שהן הקומות היוצאות בעת הסתכלות ב', בעת הסתלקות המדרגה, זיווגים דהכאה בראש, שהנקודות, הפרצופים והגופים המתפשטים למטה.

למדנו מה הן הנקודות.

התגין, הן תהליך שלם של או"ח היורד ומשפיע בכלי הקודם שהתרוקן, ומזה הרשימה דהתלבשות יצאה החוצה ונקראת תגין.

למדנו שאותיות היא רשימה שנשארה מאותו ניצוץ שהאיר ג' של ד' בד'. וכשהאור מסתלק נשאר הניצוץ כאות.

עכשיו, בא ואומר לנו, הרי הכלים נשארו ריקניים. יש בהם איזושהי התעבות, השתוקקות. רוצה ללמד על ההשתוקקות הזו שיש בכל כלי וכלי, הרי כל כלי וכלי נשאר ריקני, ויש בו רשימה דהתלבשות ורשימה דעביות – תגין ואותיות שנשארים בכלי. בא לתת הסבר על התגים והאותיות האלה. לא מהצד הטכני, איך נשארה שם רשימה. אלא מצד ההתעבות, ההשתוקקות שיש בהם. 

התעבות אומר התרחקות ממקור האור. התרחקות כמו שראינו בפרבולה שמגיעה מא"ס עד לנקודה התחתונה. למדנו שהתעבות של אור רגיל למדנו ע"פי ד' בח' דאו"י שמתרחק מכתר עד מלכות. נקודה אמצעית באמצע ממש. זו התעבות הכלי – בניית ההשתוקקות.

כעת רואים שיש כלים יותר מורכבים מהכלים הרגילים – כלי דאו"ח, אור העב. הכלים האלה, כדי שתהיה התעבות, כלים מורכבים. אז יש פה צורך שקודם כל יכנס האור למדרגה. רואים שלא כל האור נכנס ללא זיווגים דהכאה בדרך. ההתעבות היתה לדבר אחד. אם נוצרו עשרה כלים ז"א שיש בדרך עוד פעולות שקרו שגרמו להם גם להיות כלים. כדי שיהיה כלי, שתהיה התעבות הכלל הוא – התפשטות האור והסתלקותו עושה את הכלי ראוי לתפקידו.

אז אם מדבר על כלים דרנחי אז כשהסתלק יכול להיות כלי שלם. אותו הדבר בנקודה הראשונה, שהיתה במסגרת הטעמים התפשטו רק ד' בח' של רוח. רק נרנח בלי יחידה. כשהיתה בפנים. עכשיו כיוצאת לבד, אז יוצא לה הכניסה החמישית, יש התפשטות האור. גם בהסתלקות האור, מאיר בו מקיף. עד פה למדנו שחייב את הנקודות כדי שיכנסו האורות לכלים. כדי שתהיה התעבות צריך גם ב' מקיפים, שהם מציינים, כמו שלמדנו על או"מ, שמציין שמשהו עדיין מאיר לי שצריך לשאוף אליו. אומר שהשאיפה לכלי היא ב' שאיפות – מקיף חיה ומקיף יחידה. מקיף חיה זו כל המציאות עד גמה"ת תישאר כמקיפים של חיה ויחידה. 

מקיף דיחידה זה שיש שאיפה אמונית למדרגת יחידה, לקבל הארה שלמה כמו בא"ס. שאיפה של חכמה היא שאיפה מעשית לקבל את התענוג גם אם הוא לא מלא.

יש שתי שאיפות – אחת עצמית ואחת אמונית. כמו מדע ואמונה – השאיפה המעשית היא לדעת אבל יש עוד שאיפה – אמונית. אלה ב' מקיפים. מקיף יחידה ומקיף חיה.

פה לומדים את התהליך שבו נוצרו המקיפים האלה. צריך שיכנס כל האור למדרגה. כאן לומדים שאם אדם לא עשה כל מה שיכול – אין לו את המקיפים. אין לו את ההשתוקקות לקבל אור מלמעלה, לדעת ולהבין. כי לא עשה כל מה שיכול מצידו כדי להבין. לא קרא, לא למד ורוצה להבין. צריך לדעת שיש עוד מקום ליגיעה. מתי יכול להתפלל על מקיף דיחידה? רק אחרי שגמר את הידיעה ורואה שאחרי כל מה שיודע – חסר קשר אמוני לכך שהבורא ברא יש מאין, שיש דבר נשגב, כלל עצום. זה נקרא מקיף דיחידה. צריך את ב' המקיפים האלה.

תהליך הנקודות שלמדנו היום מתאר לנו שבכ"א מהנקודות נכנס עוד מקיף. היום למדנו על הנקודות. הנקודה הראשונה, השניה, השלישית והרביעית.

למדנו שכאשר מאירה הנקודה הראשונה – מקבלת כל הנרחני. כאשר מאירה השניה אז הטעמים מקבלים ב' מקיפים. הנקודה הראשונה מקבלת מקיף אחד, והנקודה (ציור) מקבלת את כל הנרחני שבה. אחרי שמאירה זו, אז הראשונה לא יכולה לקבל יותר כי הנקודה קלושה ואם לא מתפשטת לגוף לא מאירה כלום, אז אין יותר ממה להתרחק. ז"א לא לוקחים בידיעות את הדברים הקטנים שלא מאירים עוד לטובת הכלל, כי יכול כל דבר לפרק עוד ועוד. שני פירוקים מספיקים ולא צריך יותר כי לא יעזרו כי יביאו להתקטנות על עוד ועוד פרטים. לא צריך לספור אותיות בספר, או כמה נקודות יש. צריך להבין שא' של ד' כבר לא מאירה יותר כי לא מתפשטת לגוף. יכולה להאיר לעצמה אבל לא יכולה להאיר יותר לרעיון הכללי שאותו אני רוצה להשיג. לא לתפישת החכמה ולא לתפישה האמונית. לכן פרטי א' של ד' לא מאירים ולכן צריך רק ב' מקיפים. זה באופן כללי ולכאן הגענו במדרגות.

שיעור 29 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות הסתכלות פנימית רנ"ז-רנ"ח – יג מרחשון
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. התחלנו ללמוד הסתכלות פנימית שבה יש ו' פרקים שמחלקים לנו את כל מה שלמדנו בחלקים הקודמים לפי הקטגוריות הבאות: זיווגים דהכאה, או"ח, רשימות, כלים, מסך ואו"י.
2. ישנה חשיבות מכרעת וגדולה מאוד לדעת את מה שלמדנו בעולם העקודים באופן עמוק ומדויק, היות והיסודות בלימוד זה מהווים את השורש לכל מה שיקרה אח"כ. ואי דיוק קטן שבכאן יעשה בלבול גדול בהמשך השתלשלות קרן הבריאה
3. מי שאינו חושב דרך היסודות כל ידיעותיו מוטלות בספק.
4. למדנו בפרק הראשון על ה' מיני הכאות שהם:
א' זיווג דהכאה בראש, שהוא ליצירת תודעה חדשה המעורבת מהשתוקקות והאידאה, דהיינו הבחירה ביתר דבקות.
ב' ביטוש דאו"מ באו"פ כדי לאפשר התקדמות כך שהרצוי גובר על המצוי.
ג' הסתכלות ב', שהוא הזיווג דהכאה בזמן ההסתלקות, כדי להיות בתודעה גלויה לכלים דקדושה שיצרנו.
ד' הכאה בין או"ח היורד לרשימה דהתלבשות שנשארה במדרגה. זו הכנה של ראשם פנימי לצורך המפגש הבא עם המציאות דהיינו הפרצוף הבא ליצירת כלים חדשים.
ה' ביטוש דאור המלכות עם או"ח היורד, שהיא נועדה לצורך כלי המלכות של הפרצוף שאחריו.
5. ג' ההכאות הראשונות הן לצורך הפרצוף עצמו, ב' ההכאות האחרות הן לצורך הפרצוף הבא.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

פרק ד שיעור 29 עמוד רנז

חלק רביעי

הסתכלות פנימית

ספירות העקודים, כולל ו' פרקים

בהם מתבאר ששה ראשי ענינים : א. ענין זווגי דהכאה ובטישות. ב. ענין אור חוזר. ג. ענין הרשימות. ד. עניןהכלים. ה. ענין המסך. ו. ענין אור ישר. 

א) היות שדברי הרב שבכאן המה כולם יסודיים, שכל אדני החכמה בנוים עליהם, ואין לך ענין קטן בכל העולמות אבי"ע, שלא יהיה בהם בכללות ובפרטות, תוצאות מכל הענינים כולם המובאים כאן בעשר הספירות דעקודים, ולא עוד אלא מכל שינוי קל וחידוש קטן שבכאן, מסתעפים בפרצופי אבי"ע ענינים רבים ועמוקים מאד, שהרי נודע, שכל הכחות וחידושי צורות שבעליונים מחויבים להמצא בכל תחתון מהם אף פרט קטן לא יחסר, שזה נוהג בכל ההמשך השתלשלות של הפרצופין והעולמות עד סוף עשיה ומכל שכן כאן, שעדיין אנחנו עסוקים בקו הראשון, הנמשך מא"ס ב"ה למקום הצמצום, שהוא פרצוף הא' דאדם קדמון. וע"כ, כל מלה ומלה שבכאן, היא מרגלית יקרה לאין ערך, שצריכים להבינה בכל רחבה ובהגדרתה האמיתית, ולשננה ולזכרה בכל המשך החכמה. 

ולפיכך, באתי לסדר כאן את ראשי הענינים, המובאים בחלק הזה, בסדר המועיל לזכרון, גם להבחין בכל ענין, מעקרי הבחנות שהרב מביאם כאן, ולהגדיר כל דבר עד כמה שאפשר, בכדי שהמעיין יוכל להשמר, שלא יוציא שום דבר מחוץ לגדרו הנאמן, כי טעות קלה במקומות אלו, תפסיק את ההבנה לגמרי בהמשך החכמה.

פרק א'

ה' מיני זווגי הכאות ובטישות

ב) ה' מינים מזווגי הכאות ובטישות, אנו מוצאים כאן בדברי הרב, בהתפשטות א' דא"ק, שהם: א' הנקרא הסתכלות א', שהוא זווג דהכאה דאור העליון בהמסך שבכלי מלכות, שהוא לבחינת כלים של ראש. (כנ"ל בח"ג פי"ב אות ד').

ב' הוא הכאה וביטוש דאו"פ ואו"מ זה בזה בצאתם מחוץ לפה דא"ק. שמביא הרב כאן (פ"א אות ג').

ג', הנקרא הסתכלות ב', שהוא זווג דהכאה דאור עליון במסך שבכלי מלכות, שהוא לעשות כלים לגוף. (המובא בח"ג פי"ב אות ה' ובע"ח ש"ד פ"ג).

ד', הכאה וביטוש דהרשימה ואוה"ח היורד, זה בזה. (המובא כאן פרק ג' אות ט').

ה', ביטוש דאור המלכות עם אור החוזר היורד. (המובא כאן פרק ד' אות ג').

זווג דהכאה הא', עושה רק שרשי כלים. הב', הכלי והאור מעורבים. הג', עושה כלים גמורים

ג) והנה שורש הכל הוא הזווג שנקרא הסתכלות א', שממנו נמשך כל האור שישנו בפרצוף, וקבר נתבאר ענינו היטב, בדברי הרב (בח"ג פ"א אות א' ופרק י"ב אות ב' ג'). אמנם הוא מספיק רק להוציא שרשי כלים, שנקרא בחינת התלבשות בכח ולא בפועל ממש. כי אוה"ח מלביש כאן ממטה למעלה, שפירושו בחינת התנגדות להתלבשות בעביות הכלי וע"כ נקראות עה"ס שבראש, בשם א"ס ב"ה, או כתר, כמ"ש הרב (שם ח"ג פ"ו אות ז') עש"ה. ולא עוד אלא אפילו אח"כ, כשנתפשטו עה"ס ממלכות של ראש ולמטה לתוך הגוף עד הטבור, עדיין אין שם בחינת כלים ניכרים לעצמם, אלא, שהאור והכלים כמו מעורבים יחד, כמ"ש הרב כאן (פ"ו אות א', עש"ה). ועיקר גילוי הויות הכלים מתחיל מהסתכלות ב', שנעשה על המסך, אשר בכלי מלכות, בעת הזדככות, דהיינו ד' הקומות היוצאות במדרגות של זיכוכו.

זווג דהכאה הג' נעשה ע"י או"מ ואו"פ, שאו"מ מזכך את המסך ואור העליון מזדווג בהכאה על המסך במדרגות של הזדככותו ומוציא ד' קומות חו"ב תו"מ

ד) וענין הזדככות זו, נעשה על ידי הכאה של או"פ ואו"מ זה בזה, כמ"ש הרב (כאן בפ"א אות ג') וע"ש באו"פ. ונתבאר שם, שאוה"מ מזכך העביות שבמסך, עד שהוא נעשה זך כהמסך שבמלכות של ראש. ובאמת נעשה כל הזיכוך הזה בבת אחת וברגע אחת, כמ"ש הרב (כאן פ"א אות ט') אלא, מתוך שהאור העליון אינו פוסק מלהאיר אפילו רגע, נמצא אור העליון מזדווג עמו בד' המדרגות שהמסך בא בדרך זיכוכו, ומוציא שם ד' קומות של ע"ס, שהן חכמה בינה ז"א מלכות. כמ"ש באו"פ (פרק א' אות ז').

גמר גילוי הכלים אינו, אלא ע"י הסת"ב

ה) והנה נתבאר, ההפרש בין ג' מיני זווג דהכאה:  כי הסתכלות א', הגם שהוא השורש והמקור לכל האורות והכלים שבפרצוף, מ"מ אין בו שום התגלות בפועל, וכל הגילוי הוא רק על ידי הסתכלות ב' הנעשית במדרגות זיכוכו של המסך, וענין הזדככות הזה נעשה על ידי הכאה ובטישה של או"פ ואו"מ זה בזה.

ב' זווגי הכאה האחרונים הם לצורך הפרצוף שלאחריו

ו) וכל אלו ג' מיני הכאות, הם לצורך עצמו של הפרצוף, אמנם דבר ההכאה וביטוש של הרשימה עם אוה"ח זה בזה, הוא לצורך הכלים של הפרצוף שלאחריו. כמ"ש באו"פ (פ"ב אות ג') ועד"ז הוא ההכאה של אור המלכות ברשימה, שהוא לצורך כלי המלכות מהפרצוף שלאחריו. והנה נתבאר, שג' מיני הכאות ראשונות הם לצורך הפרצוף עצמו, וב' הכאות האחרונות הן לצורך הפרצוף שלאחריו.

סיכום: התחלנו הסתכלות פנימית עמודים רנז-רנח. יש בהסתכלות הפנימית 6 פרקים לבאר 6 נושאים. אומר בעה"ס שחילק בצורה קטגורית כזו כי כך קל לזכור, וחשוב לזכור את יסודות הדברים.

ידבר על שישה נושאים, שיה ראשי עניינים – הכאות, או"ח, רשימות, כלים, מסך ואו"י

בפרק א ידבר על הכלים ולפי כן אומר: ראו, מה שאנחנו לומדים בעקודים, גם אם הדברים לא ברורים, דעו כי פה השורש של כל מה שקורה אח"כ. הכל. ולכן ראוי שכ"א ילמד היסודות הללו בצורה מלאה, מדוייקת, כמה שיעשה יותר טוב בהתחלה כך לא יתבלבל אח"כ. אין לנו שום אפשרות לדעת משהו אם לא ע"פי השורשים הללו. כל הידיעות ששומעים, או חושבים שיודעים, אם לא יודעים את היסודות, אלה ידיעות שא"א לוודא אם נכונות או לא. צריך להטיל בהן ספק.

האם יש ידיעות נכונות שאינן מבוססות על היסודות? לא. אין דבר כזה. האם יש ידיעה משמועה? כן, אבל מכאלה שידעו את היסודות. אם השמועה היא ממי שלא יודע היסודות אין להקשיב. אם לומדים משהו ממישהו, צריך לשאול אם יודע את היסודות, לא ע"פי שמועה. רק ממי שיודע היסודות. אם לא יודע אסור לשמוע ממנו, בטח לא מכאלה שכלל לא לומדים יסודות הקבלה.

אומר, כל הכוחות וחידושי הצורות בעליונים, מחוייבים להמצא בכל תחתון. אף פרט לא יחסר. לכן ראוי שהאדם יתייחס לחלקים הראשונים שלמדנו כמו שיש פה מרגליות. כמו אבנים טובות שצריך להוציאן מהעומק ומהדיוק. אם תעמיק ותדייק אז יש יסודות להבין הכל בחיים. לא הגשמיים רק, אלא הנפשיים, הרוחניים, התורניים. תוכל להבין כל דבר ולכן ראוי ללמוד היסודות כראוי.

עד לכאן ההקדמה.

בפרק הראשון מברר לנו ה מינים של זיווגי דהכאה. אומר שבה' מינים הם כאלו:

הראשון הוא זיווג דהכאה שעושים בראש. זה שינוי התודעה. צריך לשנות תודעה אותה הבורא נתן, כי התודעה הנגלית הראשונה, כי במחשבת הבריאה היתה תודעה שלימה של לקבל בע"מ להשפיע, כמו שלמדנו אות יא בהקדמה לסה"ז – שלימות של קבלה בע"מ להשפיע. אבל כיוון שאנחנו עוד לא תופשים את מחשבת הבריאה. מהמקום שבו התחלנו לתפוש תודעה עצמית, משלב הרצון העצמי, הגילוי של הכלי הראשון היה כלי דעיגולים, אבל התודעה הראשונית היתה של הכרה, בחירה. בחירה ביתר דביקות ואז התגלה הכלי שלה – ההשתוקקות שלה – של עיגולים – לקבל בע"מ לקבל. אומר שאת התודעה הזו לא רוצה. זה מנוגד לתודעה של יתר דביקות, ועל זה נעשית הכאה בין שני רצונות. בין מה שמרגישה שרוצה, אומרת הבריאה, ובין מה שבחרתי. אצלנו זה קורה תדיר: אני בוחר למשל לאהוב את חברי, וחברי הרגיז אותי. או אני רוצה שיעשה לי טובות ולא עושה. רוצה שיתנהג ככה ולא מתנהג. או רוצה שהמציאות תתנהג כך ולא מתנהגת. אבל יש לי אידאה – בחירה ביתר דביקות, או שלווה, או חבירות. זה מתנגש. זה הזיווג דהכאה הראשון.

בכל פעם שרואה את המציאות צריך לזכור, זה חשוב, צריך לדעת שהמציאות היא לא מוצר מוגמר בנפש אצלי שאיתה אני משתמש לקבלת האור. אלא מהי? חומר גלם שאיתו אני משתמש בשילוב עם האידאה שלי כדי לייצר את המוצר הנקרא כלי, תודעה, שדרכה מקבל את האור. ולכן אני חייב תמיד לעצור, לומר בסדר, זה חומר הגלם, כעת אבנה תודעה חדשה. לכן ההסתכלות הראשונה קובעת הכל. יש ה' מיני הסתכלויות, הכאות, אבל הראשונה קובעת את כל חיי, והיא הראש של כל דבר. היא גם קובעת את כל אותו מקרה. היה לי מקרה וכשחשבתי עליו, אם אני לא מסוגל לעצור ולהגיד את דעתי, אז לא יכול לבנות תודעה חדשה של יחד, כי כבר יודע. צריך לעצור ולבנות תודעה של יחד. צריך לדבר את זה. אם לא עוצר, לא יודע לעשות הכאה ראשונה ממשיך להמצא ברצון עצמי. זה הסתכלות א, זיווג דהכאה בראש ויצירת תודעה ערכית, אידאית.

ההכאה השניה היא הכאה של ביטוש, כלומר גם אם עשית הכאה כדי לקנות ערך אידאי, אתה רואה שמשהו מציק לך. עוד לא גמרת את העבודה, ולכן עושה הכאה נוספת, כדי שאפשר יהיה להתקדם ולעשות עוד הכאות כדי לבנות את האידאה. הכאה זו נקראת בין או"פ לאו"מ, בין הרצוי למצוי. רוצה להיות יותר ערכי. רוצה שרצון הערכים יהיו עוד יותר חזקים, אז יש הכאה בין הישארות במקום להתקדמות. הרצון להתקדמות גובר וזו הכאה הגורמת להכאות הבאות. כשהכאה ב' זו הביטוש גורמת להחלטה להמשיך הלאה אז עוזב את המצוי, ואז ההסתלקות כדי לחזור לראש ולייצר עוד הכאות, בדרך יש עוד הכאות המגלות את הכלים שנוצרו כתוצאה מהאידאה החדשה. כלים דקדושה. רצונות דקדושה ע"י הכאה הג' מתחיל לעשות ספירות מלאי – מה הרווחתי, מה יש לי מההכאה של הנקודות, בזמן ההסתלקות וזיווג דהכאה בה התקבלו עוד כלים שהם כבר קדושים. כל זה נועד כדי שאוכל להמשיך בפרצוף הבא, ממה שלא הצלחתי, מטבור ולמטה, לעשות עוד כלים שהם כלים ערכיים. לכן ההכאה הבאה שלי היא להכין לקראת הפרצוף הבא. הכנה זו נקראת הכאה בין או"ח היורד לרשימה שנשארה במדרגה, המייצרים את הזכר והנקבה לכלי הבא. למשל בין ג' לד' מייצרת הכאה שעושה שני דברים: א. גורמת לרשימה דהתלבשות שהיתה במדרגה לצאת בסוד תגין, ולאו"ח להתנוצץ ולהאיר בתוך אותה מדרגה. ב. ממשיכה הסתלקות והאור של הניצוץ גם מסתלק, כי המדרגה שלו הסתלקה. זה נקרא אות, והתגין שיצאו חוזרים למדרגה, ושתי רשימות אלה נקראות זכר ונקבה מהן יוצא הכלי הבא. מכין מראש מה שיקרה בפרצוף הבא. זה נוצר אגב כי כל חוויה משאירה רושם. אם יודע להשאיר רושם נכון – אמשיך להיות אידאליסט. אם בוכה על העבודה הקשה לא ממשיך לייצר כלים. נשאר תקוע ומתחיל לסגת. לכן אדם שרוצה להתקדם צריך להכין עצמו בכל חוויה לחוויה הבאה.

יש עוד הכאה ה', בגלל שהמלכות לא משאירה או"י יש אור מיוחד, מה לא אוכל לעשות ומשאיר למצב הסופי כדי לחבר הכל יחד, כדי לחבר הכל להכאה אחרונה לגמה"ת.

ה' הכאות, חזרה:

1. הסתכלות בראש.
2. ביטוש.
3. הכאה בזמן ההסתלקות. נקודות.
4. או"ח היורד עם הרשימה.
5. במלכות.

שיעור 29 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות הסתכלות פנימית רנ"ז-רנ"ח – יג מרחשון
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. התחלנו ללמוד הסתכלות פנימית שבה יש ו' פרקים שמחלקים לנו את כל מה שלמדנו בחלקים הקודמים לפי הקטגוריות הבאות: זיווגים דהכאה, או"ח, רשימות, כלים, מסך ואו"י.
2. ישנה חשיבות מכרעת וגדולה מאוד לדעת את מה שלמדנו בעולם העקודים באופן עמוק ומדויק, היות והיסודות בלימוד זה מהווים את השורש לכל מה שיקרה אח"כ. ואי דיוק קטן שבכאן יעשה בלבול גדול בהמשך השתלשלות קרן הבריאה
3. מי שאינו חושב דרך היסודות כל ידיעותיו מוטלות בספק.
4. למדנו בפרק הראשון על ה' מיני הכאות שהם:
א' זיווג דהכאה בראש, שהוא ליצירת תודעה חדשה המעורבת מהשתוקקות והאידאה, דהיינו הבחירה ביתר דבקות.
ב' ביטוש דאו"מ באו"פ כדי לאפשר התקדמות כך שהרצוי גובר על המצוי.
ג' הסתכלות ב', שהוא הזיווג דהכאה בזמן ההסתלקות, כדי להיות בתודעה גלויה לכלים דקדושה שיצרנו.
ד' הכאה בין או"ח היורד לרשימה דהתלבשות שנשארה במדרגה. זו הכנה של ראשם פנימי לצורך המפגש הבא עם המציאות דהיינו הפרצוף הבא ליצירת כלים חדשים.
ה' ביטוש דאור המלכות עם או"ח היורד, שהיא נועדה לצורך כלי המלכות של הפרצוף שאחריו.
5. ג' ההכאות הראשונות הן לצורך הפרצוף עצמו, ב' ההכאות האחרות הן לצורך הפרצוף הבא.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

שיעור 28 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות פרק ו עמ' רנ"ה-רנ"ו – יב מרחשון
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. כתוב שישנם ה' פנימיים וה' מקיפים וכן כתוב שיש ב' מקיפים וה' פנימיים. כיצד מיישבים את הסתירה? ת. בראש זה ה' ו-ה'. בגוף זה ב' מקיפים וה' פנימיים.
2. היות ובלימוד זה אנו לומדים על התהוות הכלים דקדושה, דהיינו כלים דאו"ח. ע"כ אנו מדברים מב' מקיפים וה' פנימיים.
3. כאשר הסתלק האור מהטעמים, היות והמסך דטבור הזדכך למקום החזה, עלה גם המסך שהיה בפה דראש לחטם דפה.
4. כאשר האירה הנקודה הראשונה, ג' של ד', בזיווג בחטם דפה, האירה עד מקום החזה דטעמים שהוא מקום הטבור החדש. יוצא שהמקום בין החזה לטבור, או בין הטבור החדש לטבור הקודם, הוא מקום שלא יכול להאיר בו או"פ ויוצא שההארה שמאירה בו הוא אור מקיף שנקרא מקיף דחיה.
5. לאחר שהזדככה הנקודה הראשונה והטבור עלה ממקום החזה למקום שיבולת הזקן, שהיא בחי"ב דגוף, עלה גם המסך בראש מהחטם לאוזן, דהיינו לבחי"ב דראש. ושם נעשה זיווג על בחינה ב' של ד'.
6. כאשר האירה ב' של ד', האירה רק עד מקום שיבלות הזקן, יוצא שלכלי של הטעמים יש ב' מקומות שלא מאיר בהן האוד הפנימי אלא ב' מקיפים. דהיינו מחזה עד הטבור ומשיבולת הזקן עד מקום החזה. ולכלי של הנקודה הראשונה מאיר מקיף אחד שהוא משיבולת הזקן עד החזה שהוא המקום הפרטי של נקודה ג' מחזה עד הטבור שלו.
7. כך בעליית כל המדרגות מאירים מצד הכלים ב' ממקיפים וה' פנימיים. בזאת בס"ד סיימנו את האור פנימי של ח"ד. ואנו מתחילים בע"ה בהסתכלות פנימית ששם הנושאים יותר מחולקים וגם מי שלא הבין עד כה, יוכל להבין בהסתכלות פנימית יותר את הדברים.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

פרק ד שיעור 28 עמוד רנה

בע"ס דראש יש ה' אורות פנימיים וה' אורות מקיפים, אבל מפה 

ולמטה דא"ק יש רק ה' פנימיים וב' מקיפים יחידה חיה

יט) אמנם דע, כי בכל האורות והעולמות והפרצופין שיש נ מן החוטם של אדם קדמון ולמעלה, בכל פרצוף, יש תמיד כל הבחינות האלו שלימות, שהם: ה' אורות פנימים הכלולים מיוד ספירות פרטיות כנ"ל, וה' מקיפים הכלולים מיוד ספירות פרטיות, ס אך מפה דאדם קדמון ולמטה עד סוף כל העולמות, לא יש רק ה' אורות פנימים, וב' מקיפים העליונים, שהם כנגד יחידה חיה, ולא עוד, כי האור נתמעט משם ולהלאה. לכן בעולם העקודים שהם האורות היוצאים מפה דאדם קדמון ולחוץ, לא היה בו רק ה' אורות פנימים וב' אורות מקיפים, ואין עוד. וזכור הקדמה זו.

אור פנימי

נ) כלומר בע"ס של ראש א"ק, שאו"ח עולה שם ממלכות של ראש ולמעלה, ומלביש ט' הספירות הראשונות כנ"ל. ומלכות של ראש נקראת פה, ששם עומד מסך דבחי"ד, וז"א של ראש נקרא חוטם, שמשם מתחיל או"י של ראש.

ס) כלומר בע"ס של גוף הנמשכות ממעלה למטה להתלבשות בכלים, הנה אין שם יותר מב' מקיפים עליונים, שהם חיה ויחידה. והטעם הוא, מפני חסרון הכלים החיצונים הצריכים לאורות המקיפים דנר"ן. כי חיצוניות הכלים לקבלת אורות מקיפים יוצאים ע"י הזווגים דהכאה הנעשים בשעת הזדככות המסך, ועליתו למאציל (כמ"ש לעיל פרק זה אות א' ובאו"פ שם) ומתוך שזווג דהכאה אינו נוהג מבחי"א ולמעלה ע"כ לא יכלו לצאת יותר מב' כלים חיצונים: א' ליחידה וא' לחיה, (כמ"ש לעיל).

בהמשך זמן עלית הכתר למאציל נסתלק גילוי יחידה ממלכות

*          כ) ודע כי כאשר עלה הכתר אל המאציל, אז באותו שיעור והמשך הזמן שהיה עולה, אז המלכות, ע נסתלקה ממנה בחינת גילוי יחידה, שהוא האור שהיה נמשך לה מן הכתר, שכיון שהכתר היה עולה ומסתלק, לא היה כוונתו להאיר בה, פ אמנם נשאר בה הרשימו לבד.

* עץ חיים היכל א"ק שער ו' פ"ד.

אור פנימי

ע) כי אחר שנזדככה הבחי"ד, ובטרם ביאת המסך לזווג דבחי"ג, נמצא אז הפרצוף בלי שום הארה כלל, כי הקומה דבחי"ד, שהיא אור הכתר, נסתלקה. והקומה דבחי"ג עדיין לא באה.

פ) ואין להקשות שזה בסתירה למ"ש לעיל, אשר המלכות לא השאירה רשימה אחריה. כי שם מדבר בדיוק מרשימות דאור ישר הנכללות במסך בעת ביאתו למאציל שעליהן יוצא הזווג להתפ"ב, שנקרא ע"ב, (כמ"ש לעיל באו"פ). משא"כ כאן הוא מדבר מהרשימה המיוחסת לאור המלכות שהיא בחינת או"ח.

כשסיים כתר עליתו למאציל חזר גילוי יחידה למלכות

כא) וכאשר סיים הכתר להתעלם צ וסיימה המלכות לעלות עד סיום היסוד אז ק חזר להאיר בה המאציל כבתחילה בחינת היחידה שבה. כי אחר שעלה הכתר בהמאציל, גם היא עלתה ביסוד, והיתה מדרגה אחת קרובה יותר אל המאציל, והיתה מקבלת עתה ממנו מה שהיתה מקבלת מקודם מן הכתר. אך כל זמן שלא סיים הכתר לעלות, אז היה ר הכתר מפסיק בין מאצילה ובינה, והכתר עצמו גם כן לא היה מאיר בה. וכן על דרך זה הוא בבחינת חיה שמקבל מן הכתר. וכן על דרך זה החכמה ובינה וכיוצא בהם.

אור פנימי

צ) כמו שנתבאר לעיל, שמלכות פירושה, המסך שבה. וסיום עליתה ליסוד, פירושו, שגם מלכות של ראש עלתה לחוטם, ויצא שם זווג דהכאה בקומת חכמה. שזה נבחן שסיימה העליה.

ק) כמו שמבאר והולך, כי אחר שעלתה ביסוד, שפירושו, שנזדכך המסך וקיבל לעביות דבחי"ג, שאז גם המסך שבפה דראש עלה לחוטם, שהוא בחי"ג של ראש, ויצא שם הזווג דהכאה בקומת חכמה, ונמשך משם למטה לגוף כנ"ל. נמצא עתה שהיא "מדרגה אחת קרובה יותר אל המאציל", כלומר שהיא מקבלת עתה מלמעלה מהבחינה שכנגדה שבראש, כי עתה היא מקבלת מהזווג שבחוטם, וחזר להאיר בה המאציל בחינת היחידה שבה, אלא בקומת חכמה, שהיא בחינת חיה דיחידה, וחיה דיחידה זו נעשה בה לבחינת אור מקיף דחיה, כמו שנתבאר לעיל. וזה אמרו "והיתה מקבלת עתה ממנו, מה שהיתה מקבלת מקודם מן הכתר". כלומר, שמקבלת עתה מן החוטם דרך כתר דז"א, כמו שהיתה מקבלת מקודם דרך הכתר של עצמה.

ר) כלומר, אחר שנזדככה הבחי"ד והתחיל הכתר להתעלם, הנה כל כמה שעוד לא היה הזווג בבחי"ג, נמצא העלמת הכתר עושה הפסק הארה בפרצוף, כי בבחי"ד אין זווג, ובחי"ג עדיין אינה מאירה לה.

בהמשך זמן עלית חכמה למאציל נסתלק גילוי חיה ממלכות. וכשחכמה 

סיימה עלייתה חזר גילוי חיה למלכות

כב) וכן כשעלה חכמה למעלה במאצילה נסתלקה מן המלכות החלק שהיה מגיע אליה ממנו, ולא נשאר בה רק רשימו לבד, עד שהשלימה החכמה לעלות למאצילה, ואז חזר האור כבתחילה. וכן תקיש מזה אל כל השאר, כי הם חלוקות רבות. כי כשהתחילה ש חכמה לעלות בכתר, נסתלקה הארתה מכל אשר למטה ממנה, וכשכבר עלתה בכתר, אז חזר כבתחילה. וכשחזר פעם ב' לעלות במאציל נסתלק האור פעם שני, וכשנגמר לעלות חזר האור לאיתנו. והמעיין יבין שאר חלוקים על דרך זה, בענין המקיפים דזו"ן, שלוקחים בעת חזרתן והסתלקותן למעלה.

אור פנימי

ש) כשהתחיל הכתר לעלות למאציל נמשכו ועלו אחריו כל עה"ס שבקומה, וכאו"א התחילה לעלות לבחינה שממעל לה, וכשסיים הכתר לעלות, שפירושו, שהגיע הזווג בבחי"ג, אז סיימו כולם עליתם. וחכמה באה לכתר, והבינה לחכמה וכו'.

סיכום: למדנו שישנם ה' פנימיים וה' מקיפים, וכן שישנם ב' מקיפים וה' פנימיים. מה נכון? שניהם נכונים. תלוי באיזה מסגרת מדובר. כשמדברים על ראש, על האורות, אז יש ה' מקיפים ופנימיים כנגד כל אור שמקבלים, יש משהו שנשאר בחוץ, כי לא יכול לקבל את כל האור בבת אחת, מכיוון שכח הנברא לעשות או"ח המלביש הוא קטן מכח הבורא שנתן את ההשתוקקות הגדולה, ולכן יכול רק באופן חלקי. תמיד נשאר אור שלא התקבל, עד גמה"ת. לכן יש תמיד כנגד או"פ או"מ. זה מצד האורות. אנחנו מדברים פה מצד הכלים, שמצידם שואלים אילו כלים נבנו? כלי, הכוונה להשתוקקיות, שם יש רק ב' מקיפים. כי אין השתוקקות להכל. השתוקקות בונים בצורה מיוחדת, זה למדנו כאן, ולכן אומר באות יט' שבע"ס דראש יש ה' אורות פנימיים וה' מקיפים, אבל בגוף, שם מדובר על הכלים, יש רק ה' פנימיים וב' מקיפים חיה ויחידה.

עכשיו נותן הסבר עמוק יותר לזה ואומר, נראה מה קרה בהתפשטות. אומר שכאשר היתה התפשטות של המדרגה בטעמים, לאחר מכן היתה הסתלקות שבה קרה כל מה שלמדנו בשיעורים הקודמים וכאן מוסיף עוד כמה פרטים.

אומר, בזמן שהסתלקו הטעמים, האור הסתלק והטבור עלה מטבור לחזה. במצב הרגעי הזה, עוד לא האיר ג' של ד'. כדי שזה יקרה צריך המסך לעלות מפה לחוטם, מפני שרוצה לעזור. לא חייב לעלות. רוצה לעזור לו. נראה זה בעמוד רצה' טור ב', שם מראה איך העליון משתנה, ומה קרה בין פרצוף גלגלתא לע"ב. אומרים שהתחתון – טבור שעלה מפה לחזה מגרה את העליה לראש מפה לחוטם.

כשעלה לחוטם אז נקרא שנשלמה העליה שלו. אז נשאר מקום שלכאורה כל האור, כל הספירות השאירו רשימות, שאומרות שרוצות אור. הסתלק האור מכל הטעמים, אבל יש מקום מיוחד מטבור ולמטה שיש לו כבר ידיעה שלא יכול לקבל כי הטבור עלה משם ולא יכול לקבל הארה. גם כשאומר שרוצה הארה ועולה לחוטם, רוצה עד החזה ולא יותר, ולכן היות ונגמרה עליתו שם, כשעושה זיווג על החוטם, יתקבל אור עד החזה, כי העלה מידע שלא יכול לקבל מהטבור כי הוא עלה. 

לכן, כשבא האור החדש הוא מאיר עד הטבור, והמקום (ציור) שנשאר בין הטבור לחזה, למרות שמקבל או"י, כי ג' של ד' מאיר לו עד החזה, וכמו שמאיר לעצמו, מאיר גם לקודם לו. אם רוצים להעמיק יותר צ"ל שמכיוון שהוא רוצה אור אז נעשה זיווג דהכאה כאן כדי לתת לו אור, אבל לא יכול לקבל לעצמו רק מחזה ולמטה. כך צריך לומר אבל זה יותר מורכב. מובא כאן כהערה למי שיעמיק. ג' של ד' עושה זיווג דהכאה ומאיר לקודמים שהיו, עד מקום החזה. זה יוצר מצב שמחזה ולמטה אין הערה, אבל יש רצון להארה. רצון זה נקרא או"מ וכך נוצר מקיף אחד. עד שממשיכים ועולים, גם ג' של ד' שמסתלק הטבור, עד שיבולת הזקן. נעשה זיווג ב' של ד' ואז מאיר למדרגה, לנקודה הקודמת רק עד מקום החזה שלה, שהוא במקום של הטבור החדש. וגם פה הוא מאיר רק עד לפה. אז נוצר ב' של ד' מאיר ב' מקומות מאיר בטעמים, שמקומות אלה הפכו להיות כלים חיצוניים בהם מאיר או"מ, ולכן ב' מקיפים.

אח"כ עולה לא' של ד' המאיר רק במקומו, ז"א ב' של ד' וג' של ד' יקבלו רק במקומם ולא יותר לגוף. נקרא שעלה סמוך לפה, שפה תחתונה. וכשהגיע לשם, לא מאיר במקום של שיבולת לחזה, ובין מקום של שפה תתאה עד השיבולת. אז יש שני מקומות, גם לג' של ד' לנקודה הראשונה של מקומות שלא מאיר להם. לכן אומרים שיש ב' מקיפים ולא יותר. אלה ב' המקיפים שמאירים, ואם תאמר שגם מאיר שורש, אומר שהשורש כלל לא עושה זיווג דהכאה. אין לו על מה. הוא מסתלק רק מהאנרציה, כי היתה החלטה להסתלק. מסתלק עד הראש ומאבד את מקומו. 

שיעור 28 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות פרק ו עמ' רנ"ה-רנ"ו – יב מרחשון
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. כתוב שישנם ה' פנימיים וה' מקיפים וכן כתוב שיש ב' מקיפים וה' פנימיים. כיצד מיישבים את הסתירה? ת. בראש זה ה' ו-ה'. בגוף זה ב' מקיפים וה' פנימיים.
2. היות ובלימוד זה אנו לומדים על התהוות הכלים דקדושה, דהיינו כלים דאו"ח. ע"כ אנו מדברים מב' מקיפים וה' פנימיים.
3. כאשר הסתלק האור מהטעמים, היות והמסך דטבור הזדכך למקום החזה, עלה גם המסך שהיה בפה דראש לחטם דפה.
4. כאשר האירה הנקודה הראשונה, ג' של ד', בזיווג בחטם דפה, האירה עד מקום החזה דטעמים שהוא מקום הטבור החדש. יוצא שהמקום בין החזה לטבור, או בין הטבור החדש לטבור הקודם, הוא מקום שלא יכול להאיר בו או"פ ויוצא שההארה שמאירה בו הוא אור מקיף שנקרא מקיף דחיה.
5. לאחר שהזדככה הנקודה הראשונה והטבור עלה ממקום החזה למקום שיבולת הזקן, שהיא בחי"ב דגוף, עלה גם המסך בראש מהחטם לאוזן, דהיינו לבחי"ב דראש. ושם נעשה זיווג על בחינה ב' של ד'.
6. כאשר האירה ב' של ד', האירה רק עד מקום שיבלות הזקן, יוצא שלכלי של הטעמים יש ב' מקומות שלא מאיר בהן האוד הפנימי אלא ב' מקיפים. דהיינו מחזה עד הטבור ומשיבולת הזקן עד מקום החזה. ולכלי של הנקודה הראשונה מאיר מקיף אחד שהוא משיבולת הזקן עד החזה שהוא המקום הפרטי של נקודה ג' מחזה עד הטבור שלו.
7. כך בעליית כל המדרגות מאירים מצד הכלים ב' ממקיפים וה' פנימיים. בזאת בס"ד סיימנו את האור פנימי של ח"ד. ואנו מתחילים בע"ה בהסתכלות פנימית ששם הנושאים יותר מחולקים וגם מי שלא הבין עד כה, יוכל להבין בהסתכלות פנימית יותר את הדברים.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

שיעור 27 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד
סיכום בנקודות פרק ג עמ' רנ"ג-רנ"ד
י מרחשון בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1.הלימוד של פרק ו' מתאר לנו את בנית ההשתוקקות דקדושה, שהיא מתעוררת בעזרת ב' המקיפים.
2. ב' המקיפים האלו הם שאיפה אמונית ושאיפה מדעית שנקראים בחכמה מקיף דחיה – שאיפה מדעית ומקיף דיחידה – שאיפה אמונית
בתהליך הנקודות, מתקיימת בניית השאיפות האמורות. ע"י התהליך של התפשטות האור והסתלקותו עושה את הכלי ראוי לתפקידו
4. כל נקודה שיוצאת היא מתמלאת בנרנח"י שלה ומאפשרת לנקודה או לבחינה הקודמת לה לקבל מקיף.
5. האפשרות לקבל מקיף אינה מצויה יותר מאשר ב' התפרטויות. כך ש-א' של ד' לא מייצרת עוד התעבות, דהיינו השתוקקות, לבחינות הקודמות לה. היות ולא מאירה לגוף כי היא עוביות קלושה.
6. כל מה שאנו מדברים כאן על התעבות הכלי, יש לא להתבלבל ממה שאנו מדברים על עניין האורות שבהם, בכל הארה, יש פנימי ומקיף, כך שיש י' פנימיים וי' מקיפים. בשונה ממה שאנו מדברים פה על ה' פנימיים וב' מקיפים.

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

שיעור 27 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד
סיכום בנקודות פרק ג עמ' רנ"ג-רנ"ד
י מרחשון בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1.הלימוד של פרק ו' מתאר לנו את בנית ההשתוקקות דקדושה, שהיא מתעוררת בעזרת ב' המקיפים.
2. ב' המקיפים האלו הם שאיפה אמונית ושאיפה מדעית שנקראים בחכמה מקיף דחיה – שאיפה מדעית ומקיף דיחידה – שאיפה אמונית
בתהליך הנקודות, מתקיימת בניית השאיפות האמורות. ע"י התהליך של התפשטות האור והסתלקותו עושה את הכלי ראוי לתפקידו
4. כל נקודה שיוצאת היא מתמלאת בנרנח"י שלה ומאפשרת לנקודה או לבחינה הקודמת לה לקבל מקיף.
5. האפשרות לקבל מקיף אינה מצויה יותר מאשר ב' התפרטויות. כך ש-א' של ד' לא מייצרת עוד התעבות, דהיינו השתוקקות, לבחינות הקודמות לה. היות ולא מאירה לגוף כי היא עוביות קלושה.
6. כל מה שאנו מדברים כאן על התעבות הכלי, יש לא להתבלבל ממה שאנו מדברים על עניין האורות שבהם, בכל הארה, יש פנימי ומקיף, כך שיש י' פנימיים וי' מקיפים. בשונה ממה שאנו מדברים פה על ה' פנימיים וב' מקיפים.

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

בס"ד

חלק ד שיעור 26 עמוד רנב

הכתר יצא אחרון וחזר ראשון. ומלכות יצאה ראשונה וחזרה אחרונה

יד) ואמנם עתה בחזרה היה ת הכתר חוזר בתחילת כולם, נמצא שיצא אחרון ונכנס ראשון. א והמלכות היה להיפך, כי יצאה ראשונה ונכנסה אחרונה. וזה סוד הפסוק, אני ראשון ואני אחרון. וביאור זה הפסוק יצדק בין בספירת הכתר בין בספירת המלכות, אלא שזה היפך זה. והוא כמו שנודע כי "אני" הוא כינוי אל המלכות, ובהפוכו "אין" כנוי אל הכתר.

אור פנימי

ת) כבר נתבאר זה לעיל, שהוא משום שבהזדככות הראשונה מבחי"ד אל בחי"ג, תיכף נעלמת קומת כתר מהגוף, כי הזווג דהכאה הנעשה על בחי"ג, כבר אינו מוציא אלא ע"ס בקומת חכמה. ואור הכתר נעלם למקורו, כנ"ל.

א) כי היא נעלמה, רק אחר שנזדכך המסך מכל עביותו והשוה צורתו למאציל, כנ"ל.

בהעלם הכתר עלתה מלכות במקום יסוד. ועי"ז קיבלה מלכות מקיף דחיה, 

וז"א קיבל יחידה, ובינה חיה, וחכמה נשמה

טו) ב והנה בהתעלם הכתר אל מקורו, עלתה החכמה במקום הכתר, ובינה במקום חכמה, וכן על דרך זה כולם, עד שנמצא המלכות במקום היסוד. ועל ידי עליה זו במקום היסוד, ג נתוסף בה האור, והיה לה בחינת מקיף א' שכנגד בחינת חיה הפנימית. גם זעיר אנפין עלה במדרגה אחת, ונתוסף בו בחינת יחידה מן אורות פנימים, ד ועתה נשלם לו ה' אורות פנימים. ה ובינה, נתוסף בה בחינת חיה הפנימי. ו וחכמה, נתוסף בה בחינת נשמה הפנימית.

                                          אור פנימי

ב) כמ"ש לעיל, אשר עלית המלכות במקום היסוד, פירושו, שהמסך דבחי"ד, שהוא בחינת כלי המלכות, עלה ונזדכך לבחי"ג, שהיא בחינת כלי היסוד, ואז אור העליון, שאינו פוסק, נזדווג במסך דבחי"ג ויצאו ע"ס בקומת חכמה. "והכתר נתעלם, ועלה אור החכמה במקום הכתר, ובינה במקום חכמה וכן עד"ז כולם", כמ"ש כבר באורך.

ג) כי עתה השיגה מלכות כלי ששי מקומת בחי"ג ע"י עליתה ביסוד, הנבחן לכלי חיצון כלפי בחי"ד. ומתלבש בה או"מ דחיה בכלי חיצון זה.

ד) כי עתה הרויח כלי חמישי, וכיון שיש לו ה' כלים, מתפשטים בהם ה' אורות נרנח"י בשלימות.

ה) כי השיגה כלי ד' ויש לה מקום לאור החיה.

סיכום: היום חזרנו על העניין של השיעור הקודם, בו הגדרנו באופן ברור, שהתפשטות האור והסתלקותו עושה את הכלי ראוי לתפקידו. הגדרנו שעד כדי כך שאם לא יסתלקו גם המקיפים – אין לי כלי שלם. המקיפים הם תקוה, שגם אם אין יותר או"פ, שיהיה לי. זה נקרא או"מ. השתוקקות אמיתית ויכולת בקשה אמיתית מהשית'. כשאדם חושב שבכוחו ועוצם ידו יעשה לו החיל הזה, אז יש לו מחשבה שאולי יצליח, אבל אם לא אז לא יכול.

אז תהליך הנקודות בא לתאר איך נוצרו כלים. בתהליך זה מסתלקים האורות אבל מסתלקים ונכנסים. כל פעם כשמסתלק אור נוצר כלי. ברגע שנוצר כלי אז הוא מאפשר להשיג עוד אורות. 

בנקודה הראשונה נוצר עוד כלי, עוד השתוקקות שלא היתה קודם, ואז מסתלק האור ומה שקודם נכנס לנו בבח' הראשונה שהיתה לנו, נכנסה רק מטעם הכתר, הטעמים, נכנס הנפש 5 פעמים. אז מסתכלים על זה כך – כי זה (ציור) נכנסו וירדו האורות, אז יש את כל הנרנחי ונפש. כלי הטעמים שכל זה בתוכו. נסתכל על הכתר שכולו נקרא יחידה מצד הכלי דכתר, ביחס לכלים האחרים. לכן הוא נקרא נפש דיחידה, נפש דחיה, נפש דנשמה, כלומר שכל כלי הכתר הוא שלם, כי יש לו 5 בח' מצד האורות הפנימיים, לא ככלי. יש לו את כל האורות.

בנקודה הראשונה היתה הסתלקות. הנקודה הראשונה זה הנקודה הזו (ציור), כשהטבור עלה לבח' ג', אז יש רק ג' של ד', אבל התווסף כלי קודם כל יצא בנקודה הראשונה אור הכתר מהמדרגה. יצא אור הכתר – יש תקוה שאור החיה שהוא קרוב אלי קצת, שיאיר לי. ולכן יש מקיף דחיה. כי האו"פ הסתלק. מקיף דחיה מאיר. אבל מצד הרוח שהיו לו 4 בח' יש כעת 5 בח'. לנשמה 4, לחיה 3 ויחידה רק 2. כי בבח' הראשונה נכנסו מיחידה רק בח' אחת, כי נכנס למשל אור היחידה וכלי הטעמים. נכנס נפש קודם. מצד היחידה נעשה כאור אחד בטעמים. כעת, כששוב נכנס האור אז יחידה נכנס פעמיים אז יחידה בנקודה הראשונה יש שתי בחינות. ובנקודה השלישית, כבר היתה הסתלקות של אור החיה אז יש ב' מקיפים לטעמים. מקיף אחד לכלי הראשון שנקרא חכמה, כיוון שקיבל כבר נרנחי שלמים בנקודה הראשונה. בנשמה יש נרחני דנשמה, בנקודה הבאה 3 וכו'.

בנקודה הבאה כבר היו 2 מקיפים שהסתלקו ונהיה כלי. ברגע ההסתלקות אז נהיה כלי, כי יצאו למעלה והסתלקו.

בחכמה נהיה שני מקיפים ובבינה שהיה נרנחי יש מקיף חיה, מקיף אחד. ובז"א שמקבל את אור החיה כבר יש 5 כניסות נרנחי. וביחידה 4 כניסות, אז עד בחינת היחידה.

בנקודה האחרונה, כבר ב המקיפים מהנקודה הראשונה שעלו, אז הסתלק. אז נקודה ראשנה שהיא כלי דחכמה כבר נהיתה כלי. ובינה יש לה ב' מקיפים, וז"א שהיה לו כבר נרנחי דחיה כבר הסתלק ועכשיו מקבלים נרנחי דיחידה. 

זה מראה את התקדמות כניסת האורות לכלים. 

שיעור 26 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות פרק ג עמ' רנ"ב – ט מרחשון
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. הצורך בהארת נרנח"י וב' מנקיפין ורק בהסתלקותם נהיה כלי זה כדי שהאדם יסתלק מההרגשה שהאור דהיינו כוחו עוצם יודו, יאפשרו לו להשיג את רצונו. וכל תקוותו תהיה הבורא ית' ואז נאמר שיש לו כלי אמתי. שהוא מצד עצמו יודע שלא יכול לעשות יותר כלום. וגם התקוה דהיינו האורות המקיפין גם הסתלקו
2. בנקודה הראשונה, דהיינו אחרי שהיה ביטוש והסתלק האור מהטעמים, אז המצב במדרגה הוא כזה: שיש לנו בכלי דטעמים מקיף דחיה, מבחי' הרוח יש ה' בחינות דרוח, ד' דנשמה, ג' דחיה וב' דיחידה.
3. בנקודה השניה שהמשיכה ההסתלקות המצב הוא: שבכלי של הטעמים יש ב' מקיפין בכלי של הנקודה הראשונה יש מקיף אחד ומבחי' אור הנשמה יש נרנח"י דנשמה ובחי' החיה יש ד' בחי' ובחינת היחידה יש ג' בחינות – נר"נ דיחידה.
4. בנקודה השלישית המקיפים כבר נסתלקו מבחינת הטעמים ויש לנו כלי שלם בטעמים בנקודה הרביעית. בנקודה השניה יש לנו עכשיו ב' מקיפים, בנקודה השניה יש לנו מקיף אחד ובנקודה השלישית יש לנו נרנחח"י דחיה וארבע בחינות ביחידה – נרנ"ח. בנקודה הרביעית יש לנו כבר כלי שלם של הטעמים, גם המקיפים הסתלקו עכשיו מהנקודה הראשונה, יש לנו ב' מקיפים בטעמים. בנקודה השלישית יש לנו מקיף אחד ובנקודה הרביעית יש לנו נרנח"י דיחידה.
5. בשיעור הבא נלמד יותר את הפירוט של זה וגם ניתן נקודת השקפה יותר עמוקה.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

שיעור 26 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות פרק ג עמ' רנ"ב – ט מרחשון
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. הצורך בהארת נרנח"י וב' מנקיפין ורק בהסתלקותם נהיה כלי זה כדי שהאדם יסתלק מההרגשה שהאור דהיינו כוחו עוצם יודו, יאפשרו לו להשיג את רצונו. וכל תקוותו תהיה הבורא ית' ואז נאמר שיש לו כלי אמתי. שהוא מצד עצמו יודע שלא יכול לעשות יותר כלום. וגם התקוה דהיינו האורות המקיפין גם הסתלקו
2. בנקודה הראשונה, דהיינו אחרי שהיה ביטוש והסתלק האור מהטעמים, אז המצב במדרגה הוא כזה: שיש לנו בכלי דטעמים מקיף דחיה, מבחי' הרוח יש ה' בחינות דרוח, ד' דנשמה, ג' דחיה וב' דיחידה.
3. בנקודה השניה שהמשיכה ההסתלקות המצב הוא: שבכלי של הטעמים יש ב' מקיפין בכלי של הנקודה הראשונה יש מקיף אחד ומבחי' אור הנשמה יש נרנח"י דנשמה ובחי' החיה יש ד' בחי' ובחינת היחידה יש ג' בחינות – נר"נ דיחידה.
4. בנקודה השלישית המקיפים כבר נסתלקו מבחינת הטעמים ויש לנו כלי שלם בטעמים בנקודה הרביעית. בנקודה השניה יש לנו עכשיו ב' מקיפים, בנקודה השניה יש לנו מקיף אחד ובנקודה השלישית יש לנו נרנחח"י דחיה וארבע בחינות ביחידה – נרנ"ח. בנקודה הרביעית יש לנו כבר כלי שלם של הטעמים, גם המקיפים הסתלקו עכשיו מהנקודה הראשונה, יש לנו ב' מקיפים בטעמים. בנקודה השלישית יש לנו מקיף אחד ובנקודה הרביעית יש לנו נרנח"י דיחידה.
5. בשיעור הבא נלמד יותר את הפירוט של זה וגם ניתן נקודת השקפה יותר עמוקה.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

שיעור 25 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות פרק ג עמ' רנ"א-רנ"ב – ח מרחשון
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. חזרנו על השיעור הקודם, בו הראנו כיצד ת"א מתחלקת לשש מפאת ג' חוקים (ראה הסבר בסיכום של השיעור הקודם)
2.כדי שיתהווה כלי אנו צריכים ללמוד על האורות הנכנסים לתוך הכלי שהם צריכים להסתלק. שהרי התפשטות האור והסתלקותו עושדה את הכלי ראוי לתפקידו
3. בשיעור זה למדנו כיצד הספירות נמצאות במצב הטעמים דגל'.
4. היות ואור הנפש מגיע עד המלכות, אז אור הנפש נכנסה למדרגה חמש פעמים. לכתר ואז לחכמה ואז לבינה וז"א ומלכות.. לכן מצד הנפש יש לו את כל הנרנח"י. ז"א כל האו"פ דנפש התקבל במדרגה.
5. מצד הרוח היות ואינו מגיע עד הטבור אלא מגיע רק עד החזרה דהיינו עד ז"א לכן היו לו רק ד' כניסות למדרגה. ז"א שאור היחידה נשאר עדיין בחוץ כי האור התחתון נכנס תחילה אז נכנס מהרוח נרנ"ח וע"ד זו מהנשמה נכנס רק ג' כניסות (נר"נ) ומאור החיה נכנסו רק ב' (נפש רוח) כניסות ומהיחידה נכנס רק אור אחד או הנפש. יוצא מכך שלא מכל הבחי' נכנסו כל האורות הפנימיים. ואם אני רוצה כלי שלהם אני צריך לראות מתי נכנסו כל האורות הפנימיים כדי שכשיצאו יהיה לי כלי. ואת זה נלמד בשיעור הבא איך נכנסים הכלים
6. כדי שלאדם יהיה רצון אמתי, הוא צריך לבנות את הרצון הזה. וכדי לבנות אותו הוא צריך ללמוד כיצד בהסתלקות הרצון הוא לומד את כל הבחי' הגבוהות של אותו רצון. ואז הוא יכול לבנות כלי כשהוא שם לב פנימי בזמן הסתלקות האורות ללמוד את הבחינות הללו ודרך זה יהיה לו כלי ורצון אמתי להחזיר האור בצורה נכונה.
7. בשיעור הבא אנחנו נלמד בע"ה איך משלימים שאר ספירות את הנרנח"י שבהם.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

בס"ד

פרק ד שיעור 25 עמוד רנא

כשיצאה בינה היתה לעצמה בנפש, ורוח לז"א, ונשמה למלכות. וכשיצאה חכמה היתה נפש 

לעצמה, ורוח לבינה וכו'. וכשיצא כתר היה בנפש לעצמו ורוח לאבא וכו'

יא) ר ואחר כך יצאה הבינה, בבחינת נפש לבד לעצמה, ובחינת רוח לזעיר אנפין, ובחינת נשמה למלכות. ואחר כך יצאה החכמה, בבחינת נפש לעצמה, ובחינת רוח לבינה, ובחינת נשמה לזעיר אנפין, ובחינת חיה למלכות. אחר כך יצא הכתר בבחינת נפש לעצמו, ובחינת רוח לאבא, ובחינת נשמה לאמא, ובחינת חיה לזעיר אנפין, ובחינת יחידה למלכות.

אור פנימי

ר) כי כשבאה לכתר אין לה אלא כלי אחד שאינו יכול לקבל אלא נפש כנ"ל. ואז יורד רוח לכלי חכמה ושורשו שנשאר בכתר נעשה רוח לז"א, ועמו יורד ג"כ רוח דנפש לכלי חכמה. ושורש הנפש שנשאר בכתר הנה מטעם אין העדר ברוחני נעשה לנשמה דנפש. הרי שיש עתה נר"נ לנפש, ונ"ר לרוח, ונפש לנשמה. וכן כשיצאה חכמה ובאה בכלי דכתר, אין לה שם אלא נפש דחיה, ואז יורדת נפש דנשמה לכלי דחכמה עם הנשמה דנפש ועם הרוח דרוח. ושורש דנפש שנשאר בכתר נעשה עתה לחיה דנפש, ושורש דרוח שנשאר בכתר נעשה עתה לנשמה דרוח, ושורש הנשמה שנשאר בכתר נעשה עתה לרוח דנשמה. ונמצא עתה במדרגה נפש דחיה. ונ"ר דנשמה. ונר"נ דרוח. ונרנ"ח דנפש. וכן כשיצא אור היחידה בכלי דכתר, אין בה אלא נפש שלה, כי אין לה אלא כלי א'. ואז יורדת חיה לכלי דחכמה, ועמה הרוח דנשמה עם הנשמה דרוח, ועם חיה דנפש. ושורש החיה שנשאר בכתר נעשה לרוח דחיה ושורש נשמה שנשאר בכתר נעשה לנשמה דנשמה וכו' עד"ז. ואין להקשות הרי (בחלק ג' פרק י"ב אות ז') אומר הרב שאוה"ח העולה בעקודים ומלביש את אור הישר משוה כל הכלים בקומה שוה, וכל אחד ואחד קומתו שוה עד הכתר (כמ"ש בהת"פ שם פרק ג' אות ד'). הענין הוא כי יוצאים כאן כח"ב תו"מ באורך וכח"ב תו"מ בעובי, דהיינו ה' פעמים כח"ב תו"מ אלו על אלו בעובי, שאין ביניהם שינוי כלל. אבל בכח"ב דאורך יש ודאי שינויים שבכתר שבו אין שם אלא נפש דכתר. ובחכמה רק נ"ר דחכמה. ובבינה רק נר"נ דנשמה, וכו'.

כשיצא כתר היה בו נפש לבד. וגם בחינה זו לא נשארה בו, כי נסתלקה למאציל

יב) והרי כי בבוא כתר, שהוא אחרון מכולם, לא יצא כי אם בבחינת נפש לבד. וזה סוד הפסוק נשבע ה' בנפשו, על דרך הנ"ל. ואפילו בחינה זו של ש נפש הכתר, לא נשארה בעולם עקודים כנ"ל, כי חזרה להתעלם, ונשארה דבוקה במקומה במאצילה.

אור פנימי

ש) כי קומת כתר, אינה נמשכת אלא ע"י בחי"ד (כנ"ל), והנה הבחי"ד לא נתחדשה עוד בזווג דהכאה אחר שנזדככה בהסתלקות דהתפ"א דעקודים מטעם שבחי"ד לא הניחה אחריה רשימה (כנ"ל בדברי הרב). ולפיכך נעלם אור הגדול הזה מכאן ואילך מכל הפרצופים והעולמות.

בבוא כתר היו למלכות נרנח"י ושאר הספירות היו חסרות, 

והוצרכו לחזור אל המאציל

יג) ואמנם בבוא כתר, נמצאת המלכות שלמה מכל ה' אורות פנימים, שהם נרנח"י. ועתה היו חסרים עדיין כל הספירות (כנ"ל), שיצאו חסרים בלי תשלומין, והיה זה ממש בכוונה גמורה (כנ"ל), ולכן הוצרכו לחזור ולעלות אל המאציל לקבל ממנו תשלומיהן.

בס"ד

פרק ד שיעור 25 עמוד רנא

כשיצאה בינה היתה לעצמה בנפש, ורוח לז"א, ונשמה למלכות. וכשיצאה חכמה היתה נפש 

לעצמה, ורוח לבינה וכו'. וכשיצא כתר היה בנפש לעצמו ורוח לאבא וכו'

יא) ר ואחר כך יצאה הבינה, בבחינת נפש לבד לעצמה, ובחינת רוח לזעיר אנפין, ובחינת נשמה למלכות. ואחר כך יצאה החכמה, בבחינת נפש לעצמה, ובחינת רוח לבינה, ובחינת נשמה לזעיר אנפין, ובחינת חיה למלכות. אחר כך יצא הכתר בבחינת נפש לעצמו, ובחינת רוח לאבא, ובחינת נשמה לאמא, ובחינת חיה לזעיר אנפין, ובחינת יחידה למלכות.

אור פנימי

ר) כי כשבאה לכתר אין לה אלא כלי אחד שאינו יכול לקבל אלא נפש כנ"ל. ואז יורד רוח לכלי חכמה ושורשו שנשאר בכתר נעשה רוח לז"א, ועמו יורד ג"כ רוח דנפש לכלי חכמה. ושורש הנפש שנשאר בכתר הנה מטעם אין העדר ברוחני נעשה לנשמה דנפש. הרי שיש עתה נר"נ לנפש, ונ"ר לרוח, ונפש לנשמה. וכן כשיצאה חכמה ובאה בכלי דכתר, אין לה שם אלא נפש דחיה, ואז יורדת נפש דנשמה לכלי דחכמה עם הנשמה דנפש ועם הרוח דרוח. ושורש דנפש שנשאר בכתר נעשה עתה לחיה דנפש, ושורש דרוח שנשאר בכתר נעשה עתה לנשמה דרוח, ושורש הנשמה שנשאר בכתר נעשה עתה לרוח דנשמה. ונמצא עתה במדרגה נפש דחיה. ונ"ר דנשמה. ונר"נ דרוח. ונרנ"ח דנפש. וכן כשיצא אור היחידה בכלי דכתר, אין בה אלא נפש שלה, כי אין לה אלא כלי א'. ואז יורדת חיה לכלי דחכמה, ועמה הרוח דנשמה עם הנשמה דרוח, ועם חיה דנפש. ושורש החיה שנשאר בכתר נעשה לרוח דחיה ושורש נשמה שנשאר בכתר נעשה לנשמה דנשמה וכו' עד"ז. ואין להקשות הרי (בחלק ג' פרק י"ב אות ז') אומר הרב שאוה"ח העולה בעקודים ומלביש את אור הישר משוה כל הכלים בקומה שוה, וכל אחד ואחד קומתו שוה עד הכתר (כמ"ש בהת"פ שם פרק ג' אות ד'). הענין הוא כי יוצאים כאן כח"ב תו"מ באורך וכח"ב תו"מ בעובי, דהיינו ה' פעמים כח"ב תו"מ אלו על אלו בעובי, שאין ביניהם שינוי כלל. אבל בכח"ב דאורך יש ודאי שינויים שבכתר שבו אין שם אלא נפש דכתר. ובחכמה רק נ"ר דחכמה. ובבינה רק נר"נ דנשמה, וכו'.

כשיצא כתר היה בו נפש לבד. וגם בחינה זו לא נשארה בו, כי נסתלקה למאציל

יב) והרי כי בבוא כתר, שהוא אחרון מכולם, לא יצא כי אם בבחינת נפש לבד. וזה סוד הפסוק נשבע ה' בנפשו, על דרך הנ"ל. ואפילו בחינה זו של ש נפש הכתר, לא נשארה בעולם עקודים כנ"ל, כי חזרה להתעלם, ונשארה דבוקה במקומה במאצילה.

אור פנימי

ש) כי קומת כתר, אינה נמשכת אלא ע"י בחי"ד (כנ"ל), והנה הבחי"ד לא נתחדשה עוד בזווג דהכאה אחר שנזדככה בהסתלקות דהתפ"א דעקודים מטעם שבחי"ד לא הניחה אחריה רשימה (כנ"ל בדברי הרב). ולפיכך נעלם אור הגדול הזה מכאן ואילך מכל הפרצופים והעולמות.

בבוא כתר היו למלכות נרנח"י ושאר הספירות היו חסרות, 

והוצרכו לחזור אל המאציל

יג) ואמנם בבוא כתר, נמצאת המלכות שלמה מכל ה' אורות פנימים, שהם נרנח"י. ועתה היו חסרים עדיין כל הספירות (כנ"ל), שיצאו חסרים בלי תשלומין, והיה זה ממש בכוונה גמורה (כנ"ל), ולכן הוצרכו לחזור ולעלות אל המאציל לקבל ממנו תשלומיהן.

שיעור 25 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות פרק ג עמ' רנ"א-רנ"ב – ח מרחשון
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. חזרנו על השיעור הקודם, בו הראנו כיצד ת"א מתחלקת לשש מפאת ג' חוקים (ראה הסבר בסיכום של השיעור הקודם)
2.כדי שיתהווה כלי אנו צריכים ללמוד על האורות הנכנסים לתוך הכלי שהם צריכים להסתלק. שהרי התפשטות האור והסתלקותו עושדה את הכלי ראוי לתפקידו
3. בשיעור זה למדנו כיצד הספירות נמצאות במצב הטעמים דגל'.
4. היות ואור הנפש מגיע עד המלכות, אז אור הנפש נכנסה למדרגה חמש פעמים. לכתר ואז לחכמה ואז לבינה וז"א ומלכות.. לכן מצד הנפש יש לו את כל הנרנח"י. ז"א כל האו"פ דנפש התקבל במדרגה.
5. מצד הרוח היות ואינו מגיע עד הטבור אלא מגיע רק עד החזרה דהיינו עד ז"א לכן היו לו רק ד' כניסות למדרגה. ז"א שאור היחידה נשאר עדיין בחוץ כי האור התחתון נכנס תחילה אז נכנס מהרוח נרנ"ח וע"ד זו מהנשמה נכנס רק ג' כניסות (נר"נ) ומאור החיה נכנסו רק ב' (נפש רוח) כניסות ומהיחידה נכנס רק אור אחד או הנפש. יוצא מכך שלא מכל הבחי' נכנסו כל האורות הפנימיים. ואם אני רוצה כלי שלהם אני צריך לראות מתי נכנסו כל האורות הפנימיים כדי שכשיצאו יהיה לי כלי. ואת זה נלמד בשיעור הבא איך נכנסים הכלים
6. כדי שלאדם יהיה רצון אמתי, הוא צריך לבנות את הרצון הזה. וכדי לבנות אותו הוא צריך ללמוד כיצד בהסתלקות הרצון הוא לומד את כל הבחי' הגבוהות של אותו רצון. ואז הוא יכול לבנות כלי כשהוא שם לב פנימי בזמן הסתלקות האורות ללמוד את הבחינות הללו ודרך זה יהיה לו כלי ורצון אמתי להחזיר האור בצורה נכונה.
7. בשיעור הבא אנחנו נלמד בע"ה איך משלימים שאר ספירות את הנרנח"י שבהם.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

שיעור 24 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות פרק ג עמ' רמ"ט-ר"נ – ז מרחשון
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בח"ד אנו למדים על התהוות הכלים לצורך כך צריך שיכנסו כל ה בחי' או"פ וב' מקיפים כדי שיסתלקו ויתהווה כלי
למדנו שרק בנפש נכנסים ה' בחי' ברוח ד בנשמה ג בחיה ב וביחיחדה אחד
3. כל הה' כניסות של נפש הן גם נקראים י' כניסות של אור כי הרוח מתחלק לשש
4. התחלקות של הת"ת לשש יש בה ב' הסברים. ולמה לחמש ומה התוספת של השישי
5. כדי להבין את התחלקות הת"ת לחמש בחי' בשמות חדשים אנו צריכים ג' חוקים:
א חוק ההתכללות
ב. כל פרט כפוף לכלל בו הוא נמצא
ג. כל חיסרון מקבל שם
6. היות ות"ת מחולקת מפאת החוק הראשון. והיות שכל בחי' שבה בעלת חיסרון מפאת החוק השני שכל ת"ת היא חוסר שלמות. ומכיוון שכל בחי' מקבלת שם חדש כי לכל בחי' יש חיסרון. לכן הם נקראים חג"ת נה"י, בהתאמה כנגד כח"ב תו"מ.
8. הבחי' הו' שהיא יסוד היא הכלל של כל בחי' קודמות כי כל בחינה כי כל בחינה מהווה פרט שלא מוסיף לפרט האחר ולכן צריך פרט כדי להעביר את ההארה למלכות מה שלא היינו צריכים בהארות האחרות
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

בס"ד

חלק ד שיעור 24 עמוד רמט

אור הרוח בא מן ו"ק דז"א, וע"כ ביסוד התחיל אור הרוח להתגלות, 

ונשתלם עם ביאת החסד דז"א

ז) וטעם הדבר, הוא לפי שסוד הרוח בא מו"ק כנודע, ולכן בבא היסוד התחיל להתגלות במלכות בחינת הרוח, ע ואינו נשלם לגמרי עד שיצאו כל הו"ק, שהוא מהיסוד עד החסד, ואז נגמר בחינת הרוח כולו של מלכות. ובבא כל אחד מהם, היה מתגלה במלכות קצה א' מבחינת הרוח, כמ"ש בזוהר תרומה.

אור פנימי

ע) כי ז"א, היא רק בחינה אחת מן ד' בחינות הנודעות, שהיא בחי"ג כנודע, אמנם יש בו ששה קצוות, הנקראים: חג"ת נה"י. וע"כ אין אור הרוח נשלם אלא אחר התלבשותו בששה כלים הללו. וזה אמרו שהארת רוח שמלכות מקבלת מז"א אינו נשלם, מטרם שיתגלו כל הו"ק שלו, כי אז נשלם ז"א.

ה' חסדים הם, חג"ת נ"ה כנגד ה' הבחינות כח"ב תו"מ , ויסוד אינו 

חסד פרטי אלא הוא הכולל של כל ה' חסדים חג"ת נ"ה

ח) וכבר נודע, כי היסוד אינו מכלל הו"ק, כי אינם פ רק ה' חסדים מחסד עד הוד, אך צ היסוד, אינו לוקח חסד פרטי לעצמו, רק שנכללים כל הה' קצוות בו, נמצא כי בחינת כללות של הרוח, זה הוא שנתגלה במלכות כאשר בא יסוד, אבל בצאת ההוד או הנצח וכיוצא משאר ספירות אז היה מתגלה בחינת הקצוות ממש של הרוח במלכות.

אור פנימי

פ) יש כאן הבנה מקורית, שצריכים להבינה היטב. כי באמת אין יותר בכל ע"ס רק ה' בחינות, שהן: השורש שנקרא כתר, וד' הבחינות שנקראות חכמה בינה ז"א ומלכות. וה' בחינות הללו הן נבחנות עוד באור ישר עצמו. כמ"ש זה בחלק א'. ומה שאנו מבחינים בבחי"ג שש ספירות חג"ת נה"י, הנה אין כאן שום הוספה על ה' הבחינות, אלא שהם הבחן מיוחד של ה' הבחינות ההן, מבחינת התכללותן בז"א. באופן, שג' ספירות: כח"ב המקובלים בז"א, מתמעטים אצלו לבחינת ג' ספירות חג"ת, וספירת נצח שבו, הוא בחינתו עצמו, וספירת הוד שבו, היא התכללות המלכות שבז"א.

ודבר החיוב להבחן כפול של ה' הבחינות אצל ז"א ביחוד, יש בזה ענין רב. כי כללות כל האור המקובל בפרצופין נבחן לב' בחינות שהן: אור החכמה, ואור החסדים, שהמרחק ביניהן רב מאד, וכבר מובא זה בחלק א' (באו"פ פרק א' אות ה') ע"ש. והן מכונות ג"כ בשם אור ג"ר, ואור ו"ק. משום כי אור החכמה נבחן, רק בג"ס הראשונות: כתר חכמה בינה, שהם: יחידה חיה ונשמה. אבל ברוח ונפש, שהם: ז"א ומלכות, יש בהם רק אור החסדים, ואפילו בג"ר שלהם. כמ"ש בזוהר (משפטים אות תק"כ) רישא דמלכא אתתקן בחסד ובגבורה.

ומתוך, שגם הג"ס הראשונות דז"א כח"ב, הן רק בחינת אור החסדים, הנה יצא לנו הבחן מיוחד של ג' הבחינות הראשונות, מבחינת היותן רק אור החסדים. ונמצא ע"כ, ב' מינים של ג' בחינות ראשונות, או מאור חכמה, או מאור החסדים. שג' בחינות הראשונות בהיותן בחינת אור החכמה, הן נבחנות בשמות: כתר חכמה בינה. ומצד היותן מבחינת אור החסדים, הן נבחנות בשמות: חסד גבורה תפארת, דהיינו אצל ז"א, כמבואר. ולפיכך, פעם אנו מכנים לה' הבחינות: כח"ב ז"א ומלכות, והיינו בשעה שגה"ר הן אור החכמה. ופעם אנו מכנים אותם חג"ת נ"ה, או ה' חסדים והיינו בשעה שגה"ר הן מבחינת אור דחסדים לבד. ותזכור זה לכל המקומות.

ועם כל זה, אותם ה' החסדים: חג"ת נ"ה, אינם נבחנים, לה' בחינות של עביות, כמו ה' הבחינות הכוללות, כי אור דחסדים גופו אינו אלא רק בחי"ג בלבד, והוא נקרא אור רוח. באופן, שאין שום הבחן בערכי העביות בין שש הספירות חג"ת נה"י.

צ) שהרי אין כאן יותר מה' בחינות, כמ"ש בדיבור הסמוך. אכן ספירת היסוד, היא הבחן ג' מה' הבחינות הכוללות, והיינו מבחינת ההתכללות והשתוף של מדת הרחמים בדין, המובא לעיל (באו"פ ח"ד פ"א אות ד'), באופן, שה' הבחינות: חג"ת נ"ה, הם הרחמים והדין כל אחד בפני עצמו, שמצד הרחמים הם נקראים ה"ח, ומצד הדין הם נקראים ה' גבורות. ובספירת היסוד שמה מקום השיתוף דמה"ר בדין, ושמה נכללים ה' חסדים וה' הגבורות אלו באלו ונמתקים יחד, ומכאן מושפעים למלכות. וזה אמרו "אך היסוד, אינו לוקח חסד פרטי לעצמו, רק נכללים כל הה' קצוות בו" כמבואר.

כשיצא יסוד דז"א נתגלתה כללות הנפש דז"א, וכשיצא ההוד נתגלה 

קצה א' דנפש ז"א וכו', עד שנשלמו הו' קצוות

ט) והנה כל זה הוא מה שנוגע אל בחינת המלכות, אמנם מה שנוגע אל הו' קצוות דזעיר אנפין הוא באופן זה: כי בצאת היסוד, אז מתגלה בחינת כללות ה' קצוות דזעיר אנפין בבחינת נפש לבד, אך בבוא ההוד אז מתגלה קצה א' דנפש דזעיר אנפין. וכן עד שנשלמו כל הו' קצוות.

כל קצה וקצה מחג"ת נ"ה כשיצאו נתנו כללות הארת הנפש ביסוד.

אבל בה' הבחינות עצמן אין אחד מוסיף כלום לחברו

י) עוד יש ק הפרש אחד בין היסוד לה' קצוות אחרים, והוא, כאשר בא ההוד נתן כח כללותו מחדש ביסוד, בחינת נפש לבד, וכן כולם, עד שיצא החסד, וגם הוא נתן בצאתו, כח כללותו ביסוד, מה שאין כן בשאר ה' קצוות, כי בבוא אחד לא היה מוסיף שום תוספות בחבירו כלל ועיקר, כי כולם שוים, רק כאשר נשלמו כל הששה, אז נמצא, שנגמר כל הזעיר אנפין בבחינת נפש.

אור פנימי

ק) כי להיות היסוד, רק בחינת התכללות של הה' קצוות, על כן הוא מחויב להיות מושפע על ידיהם, ולפיכך בביאת כל קצה וקצה הוא מתמלא ומשתלם. מה שאין כן ה' הקצוות עצמם, שהם ה' בחינות נבדלות זו מזו כמו ה' הבחינות הכוללות, לכן אין האחד מוסיף כלום לחברו כי כל אחד ואחד מתגדר בבחינת עצמו.

סיכום: למדנו בשיעור הקודם שכל אחת מהבח' שנכנסות למדרגה בעקודים כדי שיהווה כלי, זה עיקר הלימוד בחלק ד – איך לייצר כלים. אומר שרק מבח' עקודים שמתפשט כל האור והסתלק ממנו, צריך כלל בהתהוות הכלי, שה' אורות יכנסו וגם שני מקיפים, ויסתלקו ואז יהיה כלי. אז אדע שהארה שלמה. לפני כן לא נהיה לי כלי אחרי הסתלקות ההארה. אם היתה הארה חלקית זה לא נקרא כלי. לכן צריך לראות קודם שנהייתה הארה שלמה.

בעקודים, בהתפשטות ראשונה, היתה הארה שלמה רק מבח' נפש, עוד בלי המקיפים רק כאו"פ. מבח' רוח, כיוון שהיו רק 4 כניסות, 4 בח' כלים דרוח, נכנסו רק 4 דרוח, 3 דנשמה, 2 דחיה ו1 כחיה. על זה עוד נדבר בהמשך. בשיעור זה בא ואומר – דע לך שמה שאמרתי שנכנסים 5 בח' דנפש, הן לא 5 אלא 10 וזה עיקר השיעור. למה 5 בח' הן 10? אומר, כי 5 בח' הן ע"ס, כי קו"י י.ה.ו.ה – כח"ב תו"מ, כי הת"ת מתחלקת ל6. מצד הת"ת זה אור הרוח שמתחלק ל6 – בעניין חלוקה ל6 זה עיקר הלימוד.

הלימוד הזה אומר שכל בח' מהבח' יש בה את חוק ההתכללות, או שנאמר כך – כדי ללמוד את החלוקה ל5 ולא ל6, ואח"כ נוסיף את היסוד, צריכים 3 חוקים שהם מבהירים את העניין: 1. חוק ההתכללות. 2. כל פרט מכיל את הכלל בו הוא נמצא. 3. כל חיסרון מקבל שם. 

כעת נראה: כח"ב יש בהם שלמות, כי כתר הוא שורש שלם. חכמה מקבל אור חכמה, האור והכלי מתפשטים כאחד. לבינה יש שלמות של חסדים, כולה בהשפעה, כשמתחילה להרגיש חיסרון הופכת לז"א שאינו שלם. יש בו חסדים בהארת חכמה. ומלכות לפני הצמצום מקבלת את כל האור, וגם מבח' תכונת ההשתוקקות המלאה, וגם מבח' הא"ס שמאיר בה היא שלמה. כח"ב שלמות. מלכות שלמה ורק ת"ת אינה שלמה. המסקנה היא שת"ת היא חוסר שלמות.

נחזור לכללים ונאמר: אם ת"ת יש התכללות אז מחולקת גם בכח"ב תו"מ וכך כ"א מהבח' הכלליות מחולקות. כאן קרה משהו מיוחד. 

לפי החוק השני, כ"א מהפרטים האלה יש חוסר שלמות וזה שיש חיסרון – מקבל שם. לכן כשיש חיסרון בכתר – המלכות, הכלי. השם הוא כתר. אין חיסרון פרטי לכ"א. כ"א מתנהג כמו כתר שהוא שלם. יש חיסרון כי מוגדר ככתר או כחכמה. אותו הדבר כאן – ברגע שכ"א מהפרטים יש חיסרון, צריך לקבל שם אחר. לא יכול לקרוא לכולו ת"ת אלא צריך לקרוא, כנגד הכתר – חסד, כנגד החכמה גבורה וכיוב'. נקראו בשם חדש מטעם החיסרון הפרטי, אבל הם אותו גובה קומה.

בח' שישית היא יסוד, זה כולל את כולם. למה צריך עוד בח'? כדי להעביר למלכות. כל בח' צריכה להעביר לבח' שאחריה את כל מה שחוותה. כתר צריך להעביר לחכמה. חכמה לבינה, דרך המלכות, כי המלכות עוקד את כל הבח' שלפניה. אז גם פה המלכות תעקוד הכל ותעביר ליסוד, רק שכאן א"א כי כאן היא בח' חיסרון פרטי ולא של הכלל. כל אחד מפרטיה הוא בח' שם פרטי. רק היסוד נדרש כדי לכלול את כולם ביחד. מה שלא היה צריך במקומות האחרים. יוצא שכשאני אומר שאור הרוח שיש 5 כניסות נפש נרנח"י, אומר שהן 10 כי אור הרוח שבנפש מתחלק ל-6 אז יש עשר בח'. 

שיעור 24 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות פרק ג עמ' רמ"ט-ר"נ – ז מרחשון
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בח"ד אנו למדים על התהוות הכלים לצורך כך צריך שיכנסו כל ה בחי' או"פ וב' מקיפים כדי שיסתלקו ויתהווה כלי
למדנו שרק בנפש נכנסים ה' בחי' ברוח ד בנשמה ג בחיה ב וביחיחדה אחד
3. כל הה' כניסות של נפש הן גם נקראים י' כניסות של אור כי הרוח מתחלק לשש
4. התחלקות של הת"ת לשש יש בה ב' הסברים. ולמה לחמש ומה התוספת של השישי
5. כדי להבין את התחלקות הת"ת לחמש בחי' בשמות חדשים אנו צריכים ג' חוקים:
א חוק ההתכללות
ב. כל פרט כפוף לכלל בו הוא נמצא
ג. כל חיסרון מקבל שם
6. היות ות"ת מחולקת מפאת החוק הראשון. והיות שכל בחי' שבה בעלת חיסרון מפאת החוק השני שכל ת"ת היא חוסר שלמות. ומכיוון שכל בחי' מקבלת שם חדש כי לכל בחי' יש חיסרון. לכן הם נקראים חג"ת נה"י, בהתאמה כנגד כח"ב תו"מ.
8. הבחי' הו' שהיא יסוד היא הכלל של כל בחי' קודמות כי כל בחינה כי כל בחינה מהווה פרט שלא מוסיף לפרט האחר ולכן צריך פרט כדי להעביר את ההארה למלכות מה שלא היינו צריכים בהארות האחרות
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps