הדף היומי בתע"ס – חלק ד | שיעור 29 עמודים רנ"ז-רנ"ח – סיכום

חלק ד שיעור 27 עמוד רנג

כשעלתה חכמה נתוספה בבינה יחידה וז"א קיבל מקיף 

דחיה, ומלכות מקיף דיחידה

טז) ז ואחר כך עלתה החכמה בהמאציל, ועלתה בינה במקום הכתר, ונתוסף בה בחינת יחידה הפנימית, ח ונשלמה בכל אורות ה' פנימים. ט וזעיר אנפין, נתוסף בו מקיף אחד נגד חיה הפנימי. ומלכות נתוסף בה מקיף יותר עליון, אשר כנגד יחידה הפנימית.

ז) כלומר, שגם המסך דבחי"ג נזדכך לבחי"ב ויצאו הע"ס בקומת בינה, ונעלם גם אור החכמה ועלה למקורו למאציל. ואז נבחן, שהמלכות עלתה לבינה, ששם מקום הזווג במלכות. והז"א במקום חכמה. והבינה במקום כתר.

ח) כי השיגה כלי חמישי, ויש לה מקום להתלבשות היחידה.

ט) היינו בעת מציאת הזווג דבחי"ב שיצאה קומת בינה, שבינה באה בכתר, וז"א בחכמה, ואז השיג ז"א כלי לאו"מ דחיה מקומת בינה. ומלכות השיגה מקומה זו דבחי"ב מקיף דיחידה.

כשעלתה בינה נתוסף בז"א מקיף דיחידה , ויותר מזה לא הרויחו ז"א ומלכות

יז) ואחר כך י עלה חסד במקום כתר, כי בינה עלתה במאצילה, כ ואז נתוסף בז"א גם בחינת מקיף ב' עליון, שכנגד יחידה הפנימית. ומשם ואילך ל לא הרויחו זעיר אנפין ומלכות, ולא נתוסף בהם עוד תוספות אור.

י) כלומר, שהמסך דבחינה ב' נזדכך לבחי"א, שנקרא שמלכות עלתה לחכמה, אשר אז נתמעטו הע"ס לקומת ז"א, ונעלם אור הבינה מהפרצוף ועלתה למקורו למאציל, כנ"ל. וזה אמרו "עלה החסד במקום כתר" דהיינו ז"א במקום כתר, ומלכות במקום חכמה, כנ"ל.

כ) דהיינו שיצאה קומת בחי"א, שהיא קומת ז"א שבא בכלי דכתר, ומלכות בכלי חכמה, אז קנה ז"א מקיף דיחידה, מהכלי החדש הזה. ויש לדעת שאור המקיף חושק תמיד להאיר לפרצוף, כי כל הזדככות נעשית מסבה זו. אלא לכלי הוא צריך, וע"כ כיון שמשיגים כלי ששי וכלי שביעי, מאירים תיכף מקיפי חיה יחידה בהם.

ל) והטעם הוא, כי הזווג דהכאה הנעשה בבחי"א של ראש, שנקרא עינים, או"ח שלו קטן מאד, מטעם שעביות המסך ההוא קלושה היא, ומכונה ע"כ הסתכלות דק. ועי' בדברי הרב לעיל (בחלק ג' פי"א אות ו'), שאומר שהבל העינים אינו מתפשט למטה אלא שנשאר במקומו בראש (ועי' שם באו"פ אות ד'), שפירושו של "הבל" הוא או"ח היוצא ע"י זווג דהכאה, (כמ"ש שם). , רק הז"א העומד עתה בכתר, יכול לקבל מהארת הזווג של העינים, ואע"פ, שהארתו אינה מגיעה למטה מהראש, מכל מקום כיון שהמלכות של ראש, נעשה כתר לגוף, על כן נמצא הז"א קרוב לבחינת ראש, ויכול לקבל מהעינים. משא"כ המלכות העומדת עתה בחכמה, כבר נמצאת לגמרי למטה מהראש, ואינה יכולה להרויח כלום מהזווג דבחי"א, כי אינה יכולה לקבל שום או"מ מהארת העינים כמבואר.

ואח"כ כשעלתה המלכות לכתר ונעלם גם קומת הז"א למאציל, הנה אז פסק הזווג דהכאה לגמרי. כי המסך המזדכך לבחינת כתר, אין בו עוד עביות המספיקה להכאה, ואינו מעלה או"ח, וע"כ הארת המלכות שמקבלת שם, היא מועטת מאד, ואינה נחשבת לבחינת אור מקיף, למלכות. 

וזה אמרו ש"ז"א ומלכות לא הרויחו יותר, ולא נתוסף בהם עוד תוספות אור", שהוא מטעם המבואר, שהמלכות אינה יכולה לקבל אפילו מהעינים, מטעם שאינם מאירים למטה מהראש. והז"א, אחר שקיבל המקיף הב', כבר נמצא במקורו במאציל. וע"כ, אין להם יותר מה' פנימים וב' מקיפים. (נ"ב מכת"י רבינו זיע"א הפירוש הזה מיותר, כי הטעם הוא מפני שאין יותר מה"פ וב' מקיפים, כמ"ש הרב להלן אות י"ט)

בכל בחינה ובחינה יש י"ס ונכללות בה' הן בפנימיים והן במקיפין

יח) והענין הוא, בהקדמה אחת שצריך שתדע, והוא, כי הרי נת"ל כי בכל בחינה ובחינה מכל עולם ועולם ובכל פרצוף, יש בו יוד ספירות לא פחות ולא יותר, והם אורות פנימים עשרה, ומקיף עשרה, אמנם יוד פנימים נכללים בה' בלבד, שהם כנגד הה' בחינות פרצופין שיש להם, כנזכר במקום אחר, והם א"א ואו"א וזו"ן, והם עצמם נקראים נרנח"י של כללות של כל עולם ועולם לבדו. וכן על דרך זה במקיפים, שהם מ יוד ונכללים בה'.

מ) וזה פשוט מאד, כי אין כאן יותר מה' בחינות, שעליהן יוצאות ה' קומות, שנקראות: כח"ב זעיר אנפין ומלכות, או ה' פרצופין: א"א או"א וזו"ן, אלא שבחינת ז"א, דהיינו בחיה"ג, יש לה שש ספירות: חג"ת נה"י, ואין ביניהן שום הפרש בקומה, כי לכולן בחינה אחת של עביות. וע"כ אין יותר מה' אורות פנימים, וכן ה' אורות מקיפים.

סיכום: לומדים על מצב של טנת"א – טעמים, נקודות, תגין ואותיות. אחרי שלמדנו על הטעמים שמתפשטים מלמעלה למטה ע"י זיווג דהכאה, באנו לדבר על הנקודות שהן הקומות היוצאות בעת הסתכלות ב', בעת הסתלקות המדרגה, זיווגים דהכאה בראש, שהנקודות, הפרצופים והגופים המתפשטים למטה.

למדנו מה הן הנקודות.

התגין, הן תהליך שלם של או"ח היורד ומשפיע בכלי הקודם שהתרוקן, ומזה הרשימה דהתלבשות יצאה החוצה ונקראת תגין.

למדנו שאותיות היא רשימה שנשארה מאותו ניצוץ שהאיר ג' של ד' בד'. וכשהאור מסתלק נשאר הניצוץ כאות.

עכשיו, בא ואומר לנו, הרי הכלים נשארו ריקניים. יש בהם איזושהי התעבות, השתוקקות. רוצה ללמד על ההשתוקקות הזו שיש בכל כלי וכלי, הרי כל כלי וכלי נשאר ריקני, ויש בו רשימה דהתלבשות ורשימה דעביות – תגין ואותיות שנשארים בכלי. בא לתת הסבר על התגים והאותיות האלה. לא מהצד הטכני, איך נשארה שם רשימה. אלא מצד ההתעבות, ההשתוקקות שיש בהם. 

התעבות אומר התרחקות ממקור האור. התרחקות כמו שראינו בפרבולה שמגיעה מא"ס עד לנקודה התחתונה. למדנו שהתעבות של אור רגיל למדנו ע"פי ד' בח' דאו"י שמתרחק מכתר עד מלכות. נקודה אמצעית באמצע ממש. זו התעבות הכלי – בניית ההשתוקקות.

כעת רואים שיש כלים יותר מורכבים מהכלים הרגילים – כלי דאו"ח, אור העב. הכלים האלה, כדי שתהיה התעבות, כלים מורכבים. אז יש פה צורך שקודם כל יכנס האור למדרגה. רואים שלא כל האור נכנס ללא זיווגים דהכאה בדרך. ההתעבות היתה לדבר אחד. אם נוצרו עשרה כלים ז"א שיש בדרך עוד פעולות שקרו שגרמו להם גם להיות כלים. כדי שיהיה כלי, שתהיה התעבות הכלל הוא – התפשטות האור והסתלקותו עושה את הכלי ראוי לתפקידו.

אז אם מדבר על כלים דרנחי אז כשהסתלק יכול להיות כלי שלם. אותו הדבר בנקודה הראשונה, שהיתה במסגרת הטעמים התפשטו רק ד' בח' של רוח. רק נרנח בלי יחידה. כשהיתה בפנים. עכשיו כיוצאת לבד, אז יוצא לה הכניסה החמישית, יש התפשטות האור. גם בהסתלקות האור, מאיר בו מקיף. עד פה למדנו שחייב את הנקודות כדי שיכנסו האורות לכלים. כדי שתהיה התעבות צריך גם ב' מקיפים, שהם מציינים, כמו שלמדנו על או"מ, שמציין שמשהו עדיין מאיר לי שצריך לשאוף אליו. אומר שהשאיפה לכלי היא ב' שאיפות – מקיף חיה ומקיף יחידה. מקיף חיה זו כל המציאות עד גמה"ת תישאר כמקיפים של חיה ויחידה. 

מקיף דיחידה זה שיש שאיפה אמונית למדרגת יחידה, לקבל הארה שלמה כמו בא"ס. שאיפה של חכמה היא שאיפה מעשית לקבל את התענוג גם אם הוא לא מלא.

יש שתי שאיפות – אחת עצמית ואחת אמונית. כמו מדע ואמונה – השאיפה המעשית היא לדעת אבל יש עוד שאיפה – אמונית. אלה ב' מקיפים. מקיף יחידה ומקיף חיה.

פה לומדים את התהליך שבו נוצרו המקיפים האלה. צריך שיכנס כל האור למדרגה. כאן לומדים שאם אדם לא עשה כל מה שיכול – אין לו את המקיפים. אין לו את ההשתוקקות לקבל אור מלמעלה, לדעת ולהבין. כי לא עשה כל מה שיכול מצידו כדי להבין. לא קרא, לא למד ורוצה להבין. צריך לדעת שיש עוד מקום ליגיעה. מתי יכול להתפלל על מקיף דיחידה? רק אחרי שגמר את הידיעה ורואה שאחרי כל מה שיודע – חסר קשר אמוני לכך שהבורא ברא יש מאין, שיש דבר נשגב, כלל עצום. זה נקרא מקיף דיחידה. צריך את ב' המקיפים האלה.

תהליך הנקודות שלמדנו היום מתאר לנו שבכ"א מהנקודות נכנס עוד מקיף. היום למדנו על הנקודות. הנקודה הראשונה, השניה, השלישית והרביעית.

למדנו שכאשר מאירה הנקודה הראשונה – מקבלת כל הנרחני. כאשר מאירה השניה אז הטעמים מקבלים ב' מקיפים. הנקודה הראשונה מקבלת מקיף אחד, והנקודה (ציור) מקבלת את כל הנרחני שבה. אחרי שמאירה זו, אז הראשונה לא יכולה לקבל יותר כי הנקודה קלושה ואם לא מתפשטת לגוף לא מאירה כלום, אז אין יותר ממה להתרחק. ז"א לא לוקחים בידיעות את הדברים הקטנים שלא מאירים עוד לטובת הכלל, כי יכול כל דבר לפרק עוד ועוד. שני פירוקים מספיקים ולא צריך יותר כי לא יעזרו כי יביאו להתקטנות על עוד ועוד פרטים. לא צריך לספור אותיות בספר, או כמה נקודות יש. צריך להבין שא' של ד' כבר לא מאירה יותר כי לא מתפשטת לגוף. יכולה להאיר לעצמה אבל לא יכולה להאיר יותר לרעיון הכללי שאותו אני רוצה להשיג. לא לתפישת החכמה ולא לתפישה האמונית. לכן פרטי א' של ד' לא מאירים ולכן צריך רק ב' מקיפים. זה באופן כללי ולכאן הגענו במדרגות.

שיעור 29 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות הסתכלות פנימית רנ"ז-רנ"ח – יג מרחשון
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. התחלנו ללמוד הסתכלות פנימית שבה יש ו' פרקים שמחלקים לנו את כל מה שלמדנו בחלקים הקודמים לפי הקטגוריות הבאות: זיווגים דהכאה, או"ח, רשימות, כלים, מסך ואו"י.
2. ישנה חשיבות מכרעת וגדולה מאוד לדעת את מה שלמדנו בעולם העקודים באופן עמוק ומדויק, היות והיסודות בלימוד זה מהווים את השורש לכל מה שיקרה אח"כ. ואי דיוק קטן שבכאן יעשה בלבול גדול בהמשך השתלשלות קרן הבריאה
3. מי שאינו חושב דרך היסודות כל ידיעותיו מוטלות בספק.
4. למדנו בפרק הראשון על ה' מיני הכאות שהם:
א' זיווג דהכאה בראש, שהוא ליצירת תודעה חדשה המעורבת מהשתוקקות והאידאה, דהיינו הבחירה ביתר דבקות.
ב' ביטוש דאו"מ באו"פ כדי לאפשר התקדמות כך שהרצוי גובר על המצוי.
ג' הסתכלות ב', שהוא הזיווג דהכאה בזמן ההסתלקות, כדי להיות בתודעה גלויה לכלים דקדושה שיצרנו.
ד' הכאה בין או"ח היורד לרשימה דהתלבשות שנשארה במדרגה. זו הכנה של ראשם פנימי לצורך המפגש הבא עם המציאות דהיינו הפרצוף הבא ליצירת כלים חדשים.
ה' ביטוש דאור המלכות עם או"ח היורד, שהיא נועדה לצורך כלי המלכות של הפרצוף שאחריו.
5. ג' ההכאות הראשונות הן לצורך הפרצוף עצמו, ב' ההכאות האחרות הן לצורך הפרצוף הבא.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps