❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

חלק ז' שיעור 2 עמוד תפו

ב) וכשהמאציל העליון התחיל לברוא העולם האציל וברא ויצר ועשה ד' עולמות אבי"ע, והתחיל לברר המלכים הנזכרים דמיתו, ומה שהוברר ממנו עלה בקדושת העולמות, ומה שלא הוברר נשאר קליפה וסיגים. ואמנם עיקר כל הסיגים האלו והמלכים האלו, שרשם הוא שם ב"ן א', והוא פרצוף אדם אחד מראשו ועד רגליו, ויש בו קליפות כנגדו מראשו ועד רגליו.

ב) הסיגים האלו והמלכים האלו שרשם הוא שם ב"ן: וצריכים להבין היטב את הסיגים הללו מה הם. גם איך הם הושרשו ובאים משם ב"ן. 

והענין הוא כי כבר ידעת שהכלים שבכל פרצוף באים לו מהעליון שלו. כי אחר שנסתלקו האורות דע"ס דגוף דעליון ונשארים הכלים דע"ס ריקנים מאור, הנה הכלים הללו עוברים אל התחתון, והמה מתמלאים בהאורות של התחתון, כנ"ל דף שי"ח באו"פ ד"ה וכבר ביאר עש"ה. 

ולפי זה תבין שהכלים של ט"ת של פרצוף ס"ג דא"ק, שנתרוקנו מאורותיהם עם צמצום נה"י דא"ק, המה הם הכלים של הנקודים דא"ק המכונה שם ב"ן. ונתבאר באו"פ (לעיל דף ש"צ ד"ה וס"ג,) שט"ת דס"ג דא"ק שהתפשטו למקום נה"י דפרצוף הכתר דא"ק, הנה נתערבו שם עם הבחי"ד הנמצאת בכלים דנה"י דפרצוף הכתר דא"ק. (כנ"ל דף תכ"ח באו"פ ד"ה והטעם), שהבחי"ד נתערבה בכל ספירה וספירה עד החכמה, ע"ש. הרי שיש עירוב דבחי"ד בכלים דס"ג בכל בחינה ובחינה מהם. גם נתבאר לעיל (דף ש"צ ד"ה וס"ג) הטעם שלכן יכלו האורות והכלים של הס"ג להאיר במקום הבחי"ד דא"ק, משום שעל אור הס"ג לא היה צמצום, שהוא אור הבינה, והצמצום לא היה רק על אור החכמה לבד. עש"ה. ונמצא לפי זה אשר אח"כ כשעברו כלים אלו אל ז"ת דנקודים כנ"ל. ואו"א של הנקודים נזדווגו בזווג דגדלות פב"פ, והמשיכו קומת חכמה במקומם ממטה למעלה בבחינת ראש, ואח"כ, השפיעו אור החכמה הזה אל הז"ת של הנקודים, ששמה היה מעורבת הבחי"ד בכל בחינה מהם, הרי האור ההוא לא היה יכול להתלבש בהכלים הללו כי הבחי"ד כבר מצומצמת שלא תקבל אור החכמה, וע"כ, כשהאור נמשך תוך כלי ופגע בבחי"ד המעורב בהכלי, הנה תכף נסתלק ויצא מכל הכלים וגם הכלי נשבר ומת, מחמת הבחי"ד שבו שינקה משהו מהאור בטרם שנסתלק משם, אשר יניקה זו גרם שינוי צורה בבחי' הפכיות מהמאציל, שהוא אור החיים, וע"כ נקרא מיתה. 

והנך מוצא אשר זה העירוב של הבחי"ד בהכלים דס"ג שהם בחי"ב, גרם שבירה ומיתה בהכלים, וע"כ נבחן העירוב הזה בשם סיגים בהכלים, אשר הם חלקים בהכלים שאינם יכולים לקבל את האור העליון, ומחמתם נפל הקלקול בכל הכלים, גם בהחלקים שהם ראויים לקבל האור דהיינו בכלים דס"ג שהם מבחי"ב. 

וזה אמרו, כשהתחיל לברוא העולם וכו' והתחיל לברר המלכים, ומה שהוברר ממנו עלה בקדושת העולמות, ומה שלא הוברר נשאר קליפה וסיגים. עכ"ל. כי אחר שהאור נסתלק מהכלים, והכלים מתו ונפלו לעלמין דפרודא לבי"ע, הנה אז חזר המאציל ובירר את הכלים השבורים של המלכים, שפירושו הוא, שבירר את החלקים הראוים להלבשת האור העליון, שהם השייכים להכלים דס"ג, כנ"ל, והם פרצופי אצילות בחלקם מצד הב"ן. ואותם הסיגים, שהם מעורבים בבחי"ד שלא נבררו, המה נשארו בבי"ע בתוך הקליפות. הרי נתבאר שהסיגים הם חלקי הבחי"ד שנתערבו בהכלים דס"ג, ועירוב זה הושרש בהכלים דנקודים, שנקראים ב"ן, וזה אמרו, שהסיגים ומלכים הושרשו בשם ב"ן, דהיינו בנקודים. 

ויש בו קליפות כנגדו מראשו ועד רגליו: כי הז"ת בכללם נבחנים לפרצוף אחד שלם בראש וגוף, והוא מצד שקבלו אור הג"ר וראש מזווג של גדלות דאו"א, כמ"ש בחלק ו'. ולכן כיון שכל הז"ת נשברו פנים ואחור, כמ"ש בהמשך חלק זה, וכיון שבחי"ד היתה מעורבת בכל בחינה ובחינה מן הכלים של הנקודים, כנ"ל, לכן יש בו קליפות מראשו עד רגליו, דהיינו הסיגים שנשארו בתוך הקליפות. כנ"ל.

ג) ואף על פי שהם שבעה מלכים הם עשרה, דוגמת מה שאנו אומרים, כי שבעה היכלין הם ואינם אלא עשרה, כי היכל הא' כלול מג' ספירות ראשונות, ונקרא היכל קודש הקדשים, וכן היכל האחרון כלול מב': יסוד, ומלכות. שהוא לבנת הספיר. כן הוא כאן, כי יו"ד ספירות הם ונקראים שבעה מלכים.

ג) שבעה מלכים הם עשרה: כלומר, כי לא לבד שז"ת חג"ת נהי"ם של הקטנות כוללים ג"כ ע"ס, דהיינו ע"ס שבכל אחת יש בה חג"ת נהי"ם, אלא עוד היה בהם זווג דגדלות שיש בהם ג"ר ממש, דהיינו גם חב"ד. כמ"ש להלן.

ד) והענין יותר מבואר, הוא זה, כי הנה נתבאר, שמהמלכים האלו נתבררו הבחינות הראויות לעתיק ולא"א ולאו"א דאצילות, ואמנם מהאחורים שלהם היה קצת שבירה בהם, אך לא מיתה ממש שהיא הקליפה, זולתי המעטת אור, וע"י כן אותם האחורים נפלו למטה ממקומם בקדושה עצמה, ואין בהם סיגים ממש שהם המיתה. אכן בחלק זו"ן דאצילות, אע"פ שכל בחינות המלכיות שבכל ספירה מהם נתבררו מאלו המלכים של שם ב"ן הנ"ל, הנה נשאר בהם קצת ניצוצות שלא נתבררו והם מעורבים תוך הקליפות והסיגים, ולכן באלו שייך בהם מיתה ממש. ונמצא כי כל הקליפות אינן נאחזות רק בזו"ן לבד ולא מאמא ולמעלה.

ד) מהאחורים שלהם היה קצת שבירה וכו' ואין בהם סיגים ממש: פי' אע"פ שגם הג"ר דאצילות לא נתבררו לגמרי, והאחורים שנפלו מהם בעת שביה"כ, לא נתעלו לגמרי למקומם עד גמר התיקון, מ"מ אין זה נותן שום אחיזה לקליפות, משום שאחורים אלו לא יצאו מעולם האצילות כלל, אלא שירדו ממדרגה גבוה למדרגה שפלה. מה שאין כן הז"ת דנקודים שנק' זו"ן, הנה יש בהם סיגים ממש, כמ"ש לעיל, כי ע"כ מתו ונפלו לעלמין דפרודא, ולכן כיון שלא נבררו אלו הכלים לגמרי, אלא שנשארו הרבה סיגים בתוך הקליפות, הנה כשיעור הזה שהם תופסים ברשותם מהכלים דז"ת הללו, הרי יש להם אחיזה גם בזו"ן, כמ"ש זה היטב במקומו. 

הקליפות אינן נאחזות רק בזו"ן ולא מאמא ולמעלה: כמ"ש לעיל בדיבור הסמוך, כי רק מהכלים דז"א נשארו חלקים בלתי מבוררים תוך הקליפות, וע"כ יש להם אחיזה בו, משא"כ מאמא ולמעלה לא נפל כלום לחלקם של הקליפות. וע"כ אין להקליפות אחיזה כלל מאמא ולמעלה.

סיכום: למדנו כלל שקשור לכל המקומות, שאומר: "הכלים של הפרצוף העליון משמשים גם את הפרצוף הבא אחריו". למשל, כלים ריקנים מאור של גלגלתא שימשו בפרצוף ע"ב. של ע"ב בס"ג וכו'. לכל פרצוף יש את הכלים שלו, למשל ע"ב עשה זיווג, התפשט מיני וביי לכלים שלו. אז אם מסתכלים על כלים דע"ב, אז כלים דפרצוף ע"ב עשו זיווג דהכאה, יש להם הכלים והאו"ח שלהם, אבל כלים אלה של גלגלתא נמצאים בתוך כלים של ע"ב. אבל לא משמעותיים, כי כ"א בכלי עצמו הם המשמעותיים, אבל כשהגענו לעולם הנקודים, היתה קצת בעיה, כי בעולם הנקודים כל הזיווג היה רק על ב' א', והז"ת דנקודים לא יכולים להתפשט מיני וביי כי עביותם קלושה. השתמשו בכלים של נקודות דס"ג עבור כליהם. יוצא שכל הז"ת דנקודים הם לא כלים שלהם עצמם, הם כלים שהשתמשו מז"ת דנקודים. זו ידיעה ראשונה. הכלים ששימשו בקטנות דנקודים באו מנק' דס"ג. 

הידיעה השניה, היא שבכלים דנקודות דס"ג היה עירוב של בחי"ד. לא סתם קיבל כלים של הקודם שלו, כי בכלים אלה יש כבר איזשהו טריק לא כ"כ טוב, כי מעורבת בחי"ד שנקרא 'סיגים'. מעורבת בכל בח' שמשתמשים בה, יש ערך שנקרא פרטיות, האני הכוזב של האדם. כוזב כי רוצה לקבל אור כשאסור לו. רוצה לקבל תענוג במקום אסור. קוראים לזה חשק לא נכון. כשרוצה לקבל אור, אבל יש ע"ז צמצום, והיה לו ערך והחשק מתנגד לערך, ודומה לכלים דעיגולים, שנקרא 'נקודה דסיום רגלין' והנק' הזו רוצה אור והיא חושך שלא מקבל אור. נק' זו עלתה והתערבה בכלי נק' דס"ג. עולם הנקודים לוקח כלים אלה ומשתמש בהם. נותן להם אור, זה כמו נק' לכלוך שיש בתוך הכלי. שמת נקודת לכלוך, שמת בוץ בכוס ומוזג את המים ורואה שכל המים נהיים בוץ. החלק הקטן מתערב בהכל.

כל הכלים דנקודים נשברו, כי היה מעורב בהם סיגים. אז פה למדנו מהי השבירה. השבירה היא מכיוון שהכלים האלה שהשתמשנו בהם היו מעורבים עם בחי"ד. בח' זו נקראת סיגים. זה עיקר השיעור של היום.

אגב כך, רוצה ללמד אותנו קצת גם על ענייני התיקון. שהם לא נוגעים לכאן לגמרי, אבל כדאי לדעת באופן כללי. אח"כ נבין בפרטות. בכללות, אומר, נכון שהיתה שבירה, אבל השבירה היתה רק בגוף. לא בראש, כי הראש עצמו לא יורד למקום של הפרסא. וזה הכלל שלנו – כלי שיורד מתחת לפרסא נשבר. כלי או בח' שלא יורדת למטה מפרסא אין שמה שבירה אלא ביטול. גם בביטול הזה שזה הורדה מגדלות לקטנות יש ב' בח' שנלמד בהמשך.

יש בח' שהתבטלו, ירדו לקטנות ונשארו בראש, ויש שירדו לגוף. ב' בח'. בכללות רואים פה שני דברים. או שהבח' התבטלה, שזה מה שקרה בראשים, או בח' נשברה שקרה בגופים. זו היתה הנק' השלישית.

הנק' הרביעית, באה ומספרת שכיוון שכל הכלי הוא דבר אחד, אז מכיוון שנשבר למטה מפרסא, אז נשבר כולו גם למעלה מפרסא. אבל רק מי ששייך למטה מפרסא. הראש לא מעורב עם כל הכלי, אז לא היה צריך להשבר כלל, אבל הכלים נשברו וכשזה קרה, כשבאו לתקן אז היתה בעיה. בעולם אצילות תיקנו רק חלק מהכלים, וחלק נשאר לא מתוקן. ואת הראשים יכלו לתקן בעולם אצילות ותיקנו שם. 

דיברנו מעט בשיעור בענייני השקפה, ודיברנו על היחס שאדם צריך לייצר כעבודת נפש, בעבודה שלו ובאיזון שלו בין החשק לערך. כי הערך שלנו לקבל בע"מ להשפיע, והחשק שלנו הוא כבר מעורב עם סיגים, ובגלל זה אנחנו צריכים לנהל את החשקים שלנו ע"פי הערכים. צריכים ללמוד מהם הערכים ע"פי עולם אצילות שהוא לא תמיד מורגש בגלל ההסתרה. אנחנו בהסתר תוך הסתר, אז לומדים מחז"ל איך בנויה הנפש שלנו באופן הראוי והנכון, ואז אנחנו עושים עבודה כדי שכל החשקים שלנו, שמעורבים יתנקו, ונביא אותם למצבם הראוי. אז, ברגע שתוקן חשק אחד, נלך לאחר ולעוד אחד. לעתים מתקנים הרבה פעמים עד שהחשק נהיה נקי. לא מספיק ניגוב. צריך לנקות באופן יסודי. יכול להיות שאת הכעסים, למשל, על כך שהבן שלי לא עושה מה שאני רוצה, צריך לנהל הרבה פעמים, לפעמים שנים, כי לכ"א יש כושר ניקוי אחר, התלוי באדם, ועליהם נדבר בחלק ח'. פה נבין את הקילקולים. 

שיעור 2 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ז'
סיכום בנקודות עמוד תפו – תפז – כח שבט תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. כל פרצוף מקבל אליו גם את הכלים של הפרצוף הקודם לו שנתרוקנו מאור
2.בעולם הנקודים קיבלו את הכלים הריקניים מנקודות דס"ג, והיות ולהם עצמם לא היו כלים היות ויש להם עביות קלושה, לכן יש משמעות גדולה לכלים דנקודות דס"ג ששמשו בנקודים כי הם העיקריים והיחידים שם.
3. הכלים שבאו מנקודות דס"ג מעורבים עם בחי"ד, שעליה היה צ"א שלא לקבל אור. והיא נקראית סיגים שתוך הכלים.
4. שהגיע האור לז"ת דנקודים ונגע בסיגים, מיד נשבר הכלי וכולו נהיה מעורב בסיגים.
5. יש להבדיל בין הראש דנקודים לגוף דנקודים, שבגוף יש שבירה ובראש יש רק ביטול.
6. ביטול הוא כאשר ממעיטים את האור מגדלות לקטנות אולם לא יורדים למטה מפרסה ולכן לא פוגשים בסיגים. לעומת זאת שבירה, שהיא מתקיימת בגופים, זה כאשר יורדים למטה מפרסה.
7. על האדם לנהל את עבודת הנפש שלו ביחס בין חשק לערך, כך שמלמד את עצמו לחשוק רק עפ"י הערכים. ולצורך כך צריך לנקות את הערכים שלו מסיגים.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

חלק ז' שיעור 2 עמוד תפו

ב) וכשהמאציל העליון התחיל לברוא העולם האציל וברא ויצר ועשה ד' עולמות אבי"ע, והתחיל לברר המלכים הנזכרים דמיתו, ומה שהוברר ממנו עלה בקדושת העולמות, ומה שלא הוברר נשאר קליפה וסיגים. ואמנם עיקר כל הסיגים האלו והמלכים האלו, שרשם הוא שם ב"ן א', והוא פרצוף אדם אחד מראשו ועד רגליו, ויש בו קליפות כנגדו מראשו ועד רגליו.

ב) הסיגים האלו והמלכים האלו שרשם הוא שם ב"ן: וצריכים להבין היטב את הסיגים הללו מה הם. גם איך הם הושרשו ובאים משם ב"ן. 

והענין הוא כי כבר ידעת שהכלים שבכל פרצוף באים לו מהעליון שלו. כי אחר שנסתלקו האורות דע"ס דגוף דעליון ונשארים הכלים דע"ס ריקנים מאור, הנה הכלים הללו עוברים אל התחתון, והמה מתמלאים בהאורות של התחתון, כנ"ל דף שי"ח באו"פ ד"ה וכבר ביאר עש"ה. 

ולפי זה תבין שהכלים של ט"ת של פרצוף ס"ג דא"ק, שנתרוקנו מאורותיהם עם צמצום נה"י דא"ק, המה הם הכלים של הנקודים דא"ק המכונה שם ב"ן. ונתבאר באו"פ (לעיל דף ש"צ ד"ה וס"ג,) שט"ת דס"ג דא"ק שהתפשטו למקום נה"י דפרצוף הכתר דא"ק, הנה נתערבו שם עם הבחי"ד הנמצאת בכלים דנה"י דפרצוף הכתר דא"ק. (כנ"ל דף תכ"ח באו"פ ד"ה והטעם), שהבחי"ד נתערבה בכל ספירה וספירה עד החכמה, ע"ש. הרי שיש עירוב דבחי"ד בכלים דס"ג בכל בחינה ובחינה מהם. גם נתבאר לעיל (דף ש"צ ד"ה וס"ג) הטעם שלכן יכלו האורות והכלים של הס"ג להאיר במקום הבחי"ד דא"ק, משום שעל אור הס"ג לא היה צמצום, שהוא אור הבינה, והצמצום לא היה רק על אור החכמה לבד. עש"ה. ונמצא לפי זה אשר אח"כ כשעברו כלים אלו אל ז"ת דנקודים כנ"ל. ואו"א של הנקודים נזדווגו בזווג דגדלות פב"פ, והמשיכו קומת חכמה במקומם ממטה למעלה בבחינת ראש, ואח"כ, השפיעו אור החכמה הזה אל הז"ת של הנקודים, ששמה היה מעורבת הבחי"ד בכל בחינה מהם, הרי האור ההוא לא היה יכול להתלבש בהכלים הללו כי הבחי"ד כבר מצומצמת שלא תקבל אור החכמה, וע"כ, כשהאור נמשך תוך כלי ופגע בבחי"ד המעורב בהכלי, הנה תכף נסתלק ויצא מכל הכלים וגם הכלי נשבר ומת, מחמת הבחי"ד שבו שינקה משהו מהאור בטרם שנסתלק משם, אשר יניקה זו גרם שינוי צורה בבחי' הפכיות מהמאציל, שהוא אור החיים, וע"כ נקרא מיתה. 

והנך מוצא אשר זה העירוב של הבחי"ד בהכלים דס"ג שהם בחי"ב, גרם שבירה ומיתה בהכלים, וע"כ נבחן העירוב הזה בשם סיגים בהכלים, אשר הם חלקים בהכלים שאינם יכולים לקבל את האור העליון, ומחמתם נפל הקלקול בכל הכלים, גם בהחלקים שהם ראויים לקבל האור דהיינו בכלים דס"ג שהם מבחי"ב. 

וזה אמרו, כשהתחיל לברוא העולם וכו' והתחיל לברר המלכים, ומה שהוברר ממנו עלה בקדושת העולמות, ומה שלא הוברר נשאר קליפה וסיגים. עכ"ל. כי אחר שהאור נסתלק מהכלים, והכלים מתו ונפלו לעלמין דפרודא לבי"ע, הנה אז חזר המאציל ובירר את הכלים השבורים של המלכים, שפירושו הוא, שבירר את החלקים הראוים להלבשת האור העליון, שהם השייכים להכלים דס"ג, כנ"ל, והם פרצופי אצילות בחלקם מצד הב"ן. ואותם הסיגים, שהם מעורבים בבחי"ד שלא נבררו, המה נשארו בבי"ע בתוך הקליפות. הרי נתבאר שהסיגים הם חלקי הבחי"ד שנתערבו בהכלים דס"ג, ועירוב זה הושרש בהכלים דנקודים, שנקראים ב"ן, וזה אמרו, שהסיגים ומלכים הושרשו בשם ב"ן, דהיינו בנקודים. 

ויש בו קליפות כנגדו מראשו ועד רגליו: כי הז"ת בכללם נבחנים לפרצוף אחד שלם בראש וגוף, והוא מצד שקבלו אור הג"ר וראש מזווג של גדלות דאו"א, כמ"ש בחלק ו'. ולכן כיון שכל הז"ת נשברו פנים ואחור, כמ"ש בהמשך חלק זה, וכיון שבחי"ד היתה מעורבת בכל בחינה ובחינה מן הכלים של הנקודים, כנ"ל, לכן יש בו קליפות מראשו עד רגליו, דהיינו הסיגים שנשארו בתוך הקליפות. כנ"ל.

ג) ואף על פי שהם שבעה מלכים הם עשרה, דוגמת מה שאנו אומרים, כי שבעה היכלין הם ואינם אלא עשרה, כי היכל הא' כלול מג' ספירות ראשונות, ונקרא היכל קודש הקדשים, וכן היכל האחרון כלול מב': יסוד, ומלכות. שהוא לבנת הספיר. כן הוא כאן, כי יו"ד ספירות הם ונקראים שבעה מלכים.

ג) שבעה מלכים הם עשרה: כלומר, כי לא לבד שז"ת חג"ת נהי"ם של הקטנות כוללים ג"כ ע"ס, דהיינו ע"ס שבכל אחת יש בה חג"ת נהי"ם, אלא עוד היה בהם זווג דגדלות שיש בהם ג"ר ממש, דהיינו גם חב"ד. כמ"ש להלן.

ד) והענין יותר מבואר, הוא זה, כי הנה נתבאר, שמהמלכים האלו נתבררו הבחינות הראויות לעתיק ולא"א ולאו"א דאצילות, ואמנם מהאחורים שלהם היה קצת שבירה בהם, אך לא מיתה ממש שהיא הקליפה, זולתי המעטת אור, וע"י כן אותם האחורים נפלו למטה ממקומם בקדושה עצמה, ואין בהם סיגים ממש שהם המיתה. אכן בחלק זו"ן דאצילות, אע"פ שכל בחינות המלכיות שבכל ספירה מהם נתבררו מאלו המלכים של שם ב"ן הנ"ל, הנה נשאר בהם קצת ניצוצות שלא נתבררו והם מעורבים תוך הקליפות והסיגים, ולכן באלו שייך בהם מיתה ממש. ונמצא כי כל הקליפות אינן נאחזות רק בזו"ן לבד ולא מאמא ולמעלה.

ד) מהאחורים שלהם היה קצת שבירה וכו' ואין בהם סיגים ממש: פי' אע"פ שגם הג"ר דאצילות לא נתבררו לגמרי, והאחורים שנפלו מהם בעת שביה"כ, לא נתעלו לגמרי למקומם עד גמר התיקון, מ"מ אין זה נותן שום אחיזה לקליפות, משום שאחורים אלו לא יצאו מעולם האצילות כלל, אלא שירדו ממדרגה גבוה למדרגה שפלה. מה שאין כן הז"ת דנקודים שנק' זו"ן, הנה יש בהם סיגים ממש, כמ"ש לעיל, כי ע"כ מתו ונפלו לעלמין דפרודא, ולכן כיון שלא נבררו אלו הכלים לגמרי, אלא שנשארו הרבה סיגים בתוך הקליפות, הנה כשיעור הזה שהם תופסים ברשותם מהכלים דז"ת הללו, הרי יש להם אחיזה גם בזו"ן, כמ"ש זה היטב במקומו. 

הקליפות אינן נאחזות רק בזו"ן ולא מאמא ולמעלה: כמ"ש לעיל בדיבור הסמוך, כי רק מהכלים דז"א נשארו חלקים בלתי מבוררים תוך הקליפות, וע"כ יש להם אחיזה בו, משא"כ מאמא ולמעלה לא נפל כלום לחלקם של הקליפות. וע"כ אין להקליפות אחיזה כלל מאמא ולמעלה.

סיכום: למדנו כלל שקשור לכל המקומות, שאומר: "הכלים של הפרצוף העליון משמשים גם את הפרצוף הבא אחריו". למשל, כלים ריקנים מאור של גלגלתא שימשו בפרצוף ע"ב. של ע"ב בס"ג וכו'. לכל פרצוף יש את הכלים שלו, למשל ע"ב עשה זיווג, התפשט מיני וביי לכלים שלו. אז אם מסתכלים על כלים דע"ב, אז כלים דפרצוף ע"ב עשו זיווג דהכאה, יש להם הכלים והאו"ח שלהם, אבל כלים אלה של גלגלתא נמצאים בתוך כלים של ע"ב. אבל לא משמעותיים, כי כ"א בכלי עצמו הם המשמעותיים, אבל כשהגענו לעולם הנקודים, היתה קצת בעיה, כי בעולם הנקודים כל הזיווג היה רק על ב' א', והז"ת דנקודים לא יכולים להתפשט מיני וביי כי עביותם קלושה. השתמשו בכלים של נקודות דס"ג עבור כליהם. יוצא שכל הז"ת דנקודים הם לא כלים שלהם עצמם, הם כלים שהשתמשו מז"ת דנקודים. זו ידיעה ראשונה. הכלים ששימשו בקטנות דנקודים באו מנק' דס"ג. 

הידיעה השניה, היא שבכלים דנקודות דס"ג היה עירוב של בחי"ד. לא סתם קיבל כלים של הקודם שלו, כי בכלים אלה יש כבר איזשהו טריק לא כ"כ טוב, כי מעורבת בחי"ד שנקרא 'סיגים'. מעורבת בכל בח' שמשתמשים בה, יש ערך שנקרא פרטיות, האני הכוזב של האדם. כוזב כי רוצה לקבל אור כשאסור לו. רוצה לקבל תענוג במקום אסור. קוראים לזה חשק לא נכון. כשרוצה לקבל אור, אבל יש ע"ז צמצום, והיה לו ערך והחשק מתנגד לערך, ודומה לכלים דעיגולים, שנקרא 'נקודה דסיום רגלין' והנק' הזו רוצה אור והיא חושך שלא מקבל אור. נק' זו עלתה והתערבה בכלי נק' דס"ג. עולם הנקודים לוקח כלים אלה ומשתמש בהם. נותן להם אור, זה כמו נק' לכלוך שיש בתוך הכלי. שמת נקודת לכלוך, שמת בוץ בכוס ומוזג את המים ורואה שכל המים נהיים בוץ. החלק הקטן מתערב בהכל.

כל הכלים דנקודים נשברו, כי היה מעורב בהם סיגים. אז פה למדנו מהי השבירה. השבירה היא מכיוון שהכלים האלה שהשתמשנו בהם היו מעורבים עם בחי"ד. בח' זו נקראת סיגים. זה עיקר השיעור של היום.

אגב כך, רוצה ללמד אותנו קצת גם על ענייני התיקון. שהם לא נוגעים לכאן לגמרי, אבל כדאי לדעת באופן כללי. אח"כ נבין בפרטות. בכללות, אומר, נכון שהיתה שבירה, אבל השבירה היתה רק בגוף. לא בראש, כי הראש עצמו לא יורד למקום של הפרסא. וזה הכלל שלנו – כלי שיורד מתחת לפרסא נשבר. כלי או בח' שלא יורדת למטה מפרסא אין שמה שבירה אלא ביטול. גם בביטול הזה שזה הורדה מגדלות לקטנות יש ב' בח' שנלמד בהמשך.

יש בח' שהתבטלו, ירדו לקטנות ונשארו בראש, ויש שירדו לגוף. ב' בח'. בכללות רואים פה שני דברים. או שהבח' התבטלה, שזה מה שקרה בראשים, או בח' נשברה שקרה בגופים. זו היתה הנק' השלישית.

הנק' הרביעית, באה ומספרת שכיוון שכל הכלי הוא דבר אחד, אז מכיוון שנשבר למטה מפרסא, אז נשבר כולו גם למעלה מפרסא. אבל רק מי ששייך למטה מפרסא. הראש לא מעורב עם כל הכלי, אז לא היה צריך להשבר כלל, אבל הכלים נשברו וכשזה קרה, כשבאו לתקן אז היתה בעיה. בעולם אצילות תיקנו רק חלק מהכלים, וחלק נשאר לא מתוקן. ואת הראשים יכלו לתקן בעולם אצילות ותיקנו שם. 

דיברנו מעט בשיעור בענייני השקפה, ודיברנו על היחס שאדם צריך לייצר כעבודת נפש, בעבודה שלו ובאיזון שלו בין החשק לערך. כי הערך שלנו לקבל בע"מ להשפיע, והחשק שלנו הוא כבר מעורב עם סיגים, ובגלל זה אנחנו צריכים לנהל את החשקים שלנו ע"פי הערכים. צריכים ללמוד מהם הערכים ע"פי עולם אצילות שהוא לא תמיד מורגש בגלל ההסתרה. אנחנו בהסתר תוך הסתר, אז לומדים מחז"ל איך בנויה הנפש שלנו באופן הראוי והנכון, ואז אנחנו עושים עבודה כדי שכל החשקים שלנו, שמעורבים יתנקו, ונביא אותם למצבם הראוי. אז, ברגע שתוקן חשק אחד, נלך לאחר ולעוד אחד. לעתים מתקנים הרבה פעמים עד שהחשק נהיה נקי. לא מספיק ניגוב. צריך לנקות באופן יסודי. יכול להיות שאת הכעסים, למשל, על כך שהבן שלי לא עושה מה שאני רוצה, צריך לנהל הרבה פעמים, לפעמים שנים, כי לכ"א יש כושר ניקוי אחר, התלוי באדם, ועליהם נדבר בחלק ח'. פה נבין את הקילקולים. 

שיעור 2 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ז'
סיכום בנקודות עמוד תפו – תפז – כח שבט תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. כל פרצוף מקבל אליו גם את הכלים של הפרצוף הקודם לו שנתרוקנו מאור
2.בעולם הנקודים קיבלו את הכלים הריקניים מנקודות דס"ג, והיות ולהם עצמם לא היו כלים היות ויש להם עביות קלושה, לכן יש משמעות גדולה לכלים דנקודות דס"ג ששמשו בנקודים כי הם העיקריים והיחידים שם.
3. הכלים שבאו מנקודות דס"ג מעורבים עם בחי"ד, שעליה היה צ"א שלא לקבל אור. והיא נקראית סיגים שתוך הכלים.
4. שהגיע האור לז"ת דנקודים ונגע בסיגים, מיד נשבר הכלי וכולו נהיה מעורב בסיגים.
5. יש להבדיל בין הראש דנקודים לגוף דנקודים, שבגוף יש שבירה ובראש יש רק ביטול.
6. ביטול הוא כאשר ממעיטים את האור מגדלות לקטנות אולם לא יורדים למטה מפרסה ולכן לא פוגשים בסיגים. לעומת זאת שבירה, שהיא מתקיימת בגופים, זה כאשר יורדים למטה מפרסה.
7. על האדם לנהל את עבודת הנפש שלו ביחס בין חשק לערך, כך שמלמד את עצמו לחשוק רק עפ"י הערכים. ולצורך כך צריך לנקות את הערכים שלו מסיגים.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

בס"ד

חלק ז' שיעור 1 עמוד תפה

ח ל ק   ש ב י ע י

עשר הספירות דז' מלכין קדמאין דמיתו

* א) דע, כי אלו המלכים, שרשם הוא, שם ב"ן הראשון, שיצא מן הארת העינים של א"ק הנקרא עולם הנקודים. וכל בחינת המלכות שיש בכל העולמות מזה השם ב"ן נעשו. כי יש מלכות באריך ובאו"א ובזו"ן, וכולם נתבררו ע"י שם מ"ה שיצא ממצחא דא"ק, שהוא בחינת הזכר. וכבר ידעת כי אין לך ספירה דלא אתכלילת מי"ס, וא"כ בכל ספירה וספירה שבכל העולמות מוכרח שיש בה בחינת מלכות הנעשית ממלכים הנ"ל.

* מבוא שערים שער ו' ח"ב פ"א.

אור פנימי

א) המלכים שרשם הוא, שם ב"ן הראשון: כלומר, שבעולם התיקון הם בחינת שם הויה במילוי ההין שבגימטריא ב"ן. ואע"פ שממקורם הם בחינת הוי"ה דס"ג, דהיינו נקודות דס"ג, כמ"ש הרב בעץ חיים שער י' סוף פרק ג', עש"ה. שלעתיד לבא כשיתוקנו כל אלו מלכים לגמרי יוחזר שם ס"ג לקדמותו ויתבטל שם מ"ה, שזה ענין חזרת העולם לתהו ובהו, ואז לא יהיה רק ב' אורות של ע"ב וס"ג, עכ"ל. ועכ"ז בעולם התיקון ירדו הנקודות דס"ג ונעשו שם ב"ן, שפירושו נוקבא דשם מ"ה וטפלה אליו, וכל מה שיש לה היא מקבלת מהזכר שהוא הוי"ה דמ"ה. ולכן אנו מכנים תמיד את ז"ת דנקודים בשם ב"ן, אע"פ שהם נקודות דס"ג. 

והנה באמת נבחן הפרצוף שיצא על ידי הזווג במסך דבחי"א המכונה אור העינים, שהוא הוי"ה דמ"ה שפירושו ע"ס בקומת ז"א, אלא שנקרא בשם הוי"ה דס"ג מב' טעמים: א', משום שיש שם אור הזכר שיצא על בחי"ב דהתלבשות, הנקרא ישסו"ת, כנ"ל דף ת"ד באו"פ ד"ה והועילה. ע"ש. וקומת ישסו"ת נקרא הוי"ה דס"ג. וטעם ב', משום הכלים דנקודים, שהם בחינות נקודות דס"ג דא"ק, דהיינו ט"ת דס"ג שירדו למטה מטבור דא"ק, שהאור נסתלק מהם והכלים האלו עברו להע"ס דעולם הנקודים, כמ"ש דף תכ"ח באו"פ ד"ה וצריך. וע"כ נקראים בשם נקודות דס"ג. 

המלכות שיש בכל העולמות מזה השם ב"ן נעשו: כי ע"י עלית ה' תתאה שהיא המלכות, למקום העינים שהוא חכמה, נתערבה ונתחברה המלכות בכל ספירה וספירה מהע"ס. ומשם ואילך נמצאת מלכות הזו המחוברת עם ה"ר, כלולה בכל ספירה ובכל פרצוף. כמ"ש באו"פ דף תכ"ח ד"ה יוד נקודות.

סיכום: התחלנו את חלק ז' בו לומדים על שבירת הכלים ובה עניין גדול. אנחנו יודעים שכאשר היתה בחירה ביתר דביקות, שזו תכלית קיומנו, של כל הבריאה, בזה בחרה, וזה צריך לצאת מהכח לפועל.

היות ובחרה ביתר דביקות, אז יצא פרצוף שנקרא א"ק, או פרצוף גלגלתא, שהוא בא ליישם את הבחינה הזו של לקבל בע"מ להשפיע. 

עשה זיווג דהכאה וקיבל חלק מהאור בע"מ להשפיע, אבל חלק לא קיבל. אותו חלק שלא קיבל, נקרא או"מ, שבטש בטבור וגרם לו להסתלק. אז נוצר מצב שבראש תמיד מאיר אבל בגוף כבר לא מאיר האור אז יצאו עוד שני פרצופים שהם כנגד ע"ב וס"ג, ובאו והאירו את מה שהסתלק מגלגלתא. אז גם בהם האיר האור, אבל יש לנו בעיה רצינית – כל המקום הזה של גלגלתא ע"ב ס"ג הוא כנגד צד המאציל, דהיינו ט"ר. אבל המלכות שעליה היה צמצום, שהיא הנק' האמצעי שבאמצע ממש, היא עצם המלכות, עצם הבריאה, ולא רק ההתכללות, עליה לא קיבלנו אור. אם לא קיבלנו אור ז"א שזה רק סימן שלא תיקנו את הכלים. הרי שכשעושים צמצום ומסלקים את האור, זה היה כדי לתקן כלים, לפני שמקבל את האור שוב. ז"א אין בעיה שלא קיבלנו את האור. יש בעיה שלא תיקנו כלים. עד שלא מקבל את האור ומרגיש אושר מוחלט ומושלם, אז מבין שלא נעשתה עבודת תיקון הכלים. זו הבעיה. עכשיו בא לצאת עולם הנקודים, שנקרא מ"ה וב"ן יוצא כאן (ציור). מ"ה וב"ן זה הם עצם הבריאה. גלגלתא ע"ב ס"ג הם רק סוג של הכנה לטובת הבריאה. החשיבות היא שמתארים לנו את התכלית אליה צריך להגיע. יצא מ"ה וב"ן שזה עולם הנקודים בתחילה בקטנות, כי יצא אגב נקודות דס"ג, שיצאו מתחת לטבור. הן באות ומלבישות על מ"ה וב"ן הפנימיים של גלגלתא כי גלגלתא עצמו מתחלק, לגלגלתא של גלגלתא, עד החזה נקרא ע"ב, ומחזה עד טבור נקרא ס"ג, ולמטה נקרא מ"ה וב"ן שהם כל הלמטה מטבור של גלגלתא, שעליו צריך להלביש פרצופים כדי לגלות את המ"ה וב"ן. אז הראשון שיוצא כחלק מפרצוף נקרא נקודות דס"ג, שהוא מלביש על מ"ה וב"ן. פרצוף מ"ה וב"ן יוצא ת"כ הסתלקות ס"ג כשורש, כרשימות שהוא מעלה ומוציא בעקבותיו את עולם הנקודים. 

עולם הנקודים, או פרצוף מ"ה שנקרא גם ב"ן הראשון, הוא יוצא דווקא במ"ה וב"ן ויוצא כך שיוצא כתר, או"א וז"ת דנקודים, ולמטה יוצא חושך (ציור) – חלל, עד מקום הפרסא.  

יוצא שעולם הנקודים יצא כדי לתקן את כל המקום אבל בעצם יוצא רק עד הפרסא. אח"כ יוצא בגדלות, פנים בפנים, ושבירה. 

את כל מה שיצא בגדלות ושבירה רוצים ללמוד, כי הרי כל מה שיוצא בעולם הנקודים הוא עיקר הבריאה. ועיקר הבריאה, יוצאת פעם ראשונה בח' הנקבה ונשברה. היא באה לבטא את נקודות דס"ג, אז אומר, קודם כל זו הנקבה הראשונה שיצאה, נקראת ב"ן כי היא הנקבה. והיא לעתיד לבוא תיקרא ס"ג, כי כל מה שיצא לנו בכתר ואו"א יצאו על ב' א', וב' התלבשות יש לה הכח לחבר אותי לעליון. זה החפץ חסד, התיקון שדרכו עושים, ולכן כל מה שיצא בעולם הנקודים נקרא גם ס"ג. לכן עוד לא יכול לבטא אותו כי היתה שבירה, אז לעתיד, כשיהיה הכל מתוקן יקרא ס"ג. סיבה נוספת שנקרא ס"ג – כי כאשר יצאו ז"ת דנקודים והיה רק ב' א' במדרגה אז לא היה לו אפשרות להתפשט מיני וביי, אז לא היו כלים לאו"א, אז לקחו כלים מנק' דס"ג, והכלים האלה שמשו בז"ת דנקודים. אז שימשו כלים של ב' א', אז הכלים הם כמו של ס"ג, כי אין כלים עצמאיים. אמנם יצא ד' ג', אבל הם רק בהתכללות, לא עצם המדרגה של עולם הנקודים יצא על ב' א', ומה שיצא אח"כ באצילות, זה שורש שהתכלל עם א'. יוצא שכל המדרגה שיצאה בעולם הנקודים, היא בעצם אנחנו. היא העולם. כל מה שיש למעלה, זה רק צורת מחשבה, צורת השקפה, אבל מה שקורה במציאות שלנו, כולל המחשבה וכל מה שיש, זה בעולם הנקודים. לכן, המלכות שבכל העולמות, בכל המקומות, יצאה בעולם הנקודים, וקרה שמלכות שעלתה לבינה בנקודות דס"ג, שיצרה שסיום רגלין עלתה למעלה, סיום רגלין זה מלכות שמבטאה את המדרגה. אז המלכות הזו מבטאה את כל הע"ס דסיום, ואם כך היא אומרת 'אני המלכות המבטאה את גדלות כלי הקבלה'. בגלל שמלכות עלתה לבינה, של כל ספירה וספירה, ז"א שיצרה לה את הרצון. שכל הרצונות בכל המקומות הם רצונות של גדלות כלי הקבלה. של עצם הבריאה. יוצא שכל רצון שאנחנו פוגשים במציאות, יש לו התכללות מהרצון של המלכות. לפני כן בגלגלתא ע"ב ס"ג לא היה ולא השתמשו ברצון הזה. עכשיו משתמשים בו. נראה בהמשך שמשתמשים בו בהתכללות, ופה באו והשתמשו בעצם הרצון, ולא הצליחו והוא נשבר.

כל מה שאנחנו נלמד, זה שכל הרצון שנשבר, באים לתקן אותו, ובשל כך, גם פה וגם בצורת המחשבה שגרמה לשבירה, אז הולכים לתקן. בשלב א' הולכים לתקן את המחשבה, שתהיה כזו שכ"כ מאורגנת ומסודרת שלא תגרום לשבירה. שתמיד אפשר לחזור אליה. שיש אנך מסודר. ובהמשך נלמד כל מה שקרה בעולם השבירה. נראה מה השלילה שקרתה, וכל זה נלמד פה, בחלק ז'. 

לומדים מה קרה בעולם הנקודים, עד שהגענו לשבירה, ומה קרה כתוצאה מהשבירה. זה מאוד מעניין. כי זה ממש מתאר את כל התבניות מחשבה, הפרדיגמות השליליות שיש לנו, שנובעות מכאן. ואת כל מה שצריכים לתקן זה בגלל המקום הזה. זו החשיבות הגדולה, ללמוד ביסודיות את חלק זה כי כל מה שנלמד אח"כ, כל החלקים, כל התורה כולה, בנויה על תיקון מה שנשבר פה. כולל חטא עץ הדעת, עולם אצילות, מועדים וחגים, שבתות, מלחמה בין מדינות, השלום, המלחמות שישנן עם העולם הערבי, כולל ביהמ"ק. הכל כלול ממה שקורה בעולם הנקודים. 

לכן, זה צריך ללמוד היטב. זה מה שנלמד בע"ה. 

שיעור 1 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ז'
סיכום בנקודות עמוד תפ"ה – תפ"ו – כו שבט תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בסיעתא דשמיא מתחילים היום חלק ז' בתלמוד עשר הספירות שהוא לימוד על יציאת הנקבה בעולמות שהיא עצם הבריאה בפעם הראשונה. אולם נקבה זו נשברה ואנו לומדים מה קרה בשבירה זו.
2. עולם הנקודים שיצא למטה מטבור דא"ק מייצג את עצם המלכות שהיא גדלות כלי הקבלה שהיא בחינת מלכות דא"ס שעליה היה צמצום והיא הנקראת הנקודה האמצעית אשר באמצע ממש.
3. גל' ע"ב ס"ג לא השתמשו במלכות שהיא עצם הבריאה ולכן הם נחשבים רק כאמצעי כאשר המטירה והתכלית הוא הרצון הנמצא למטה מטבור דא"ק, דהיינו פרצוף הב"ן שנקרא גם עולם.
4. עולם הנקודים בגמר תיקון יקרא ס"ג מב' טעמים: א. משום שיש בו ב' דהתלבשות. ב. משום שהכלים ששימשו בעולם הנקודים בקטנות היו מנקודות דס"ג ולא היו לו כלים של התפשטות מיניה וביה שלו עצמו היות והיתה לו עוביות קלושה שהיא בחי"א.
המלכות שבכל העולמות ובכל הספירות דהיינו כל הרצונות שאותם נפגוש מעתה ואילך מחוברים עם המלכות הזאת של סיום רגלין וזה מה שמאפשר לנו לתקן אותה. אומנם המפגש איתה יצר קלקול גדול אך ניתן לראות קלקול זה גם כהפרטה של אותו רצון שנוכל לבוא לתקנו לאט לאט ועל זה נדבר בהמשך.

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

שיעור 1 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ז'
סיכום בנקודות עמוד תפ"ה – תפ"ו – כו שבט תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בסיעתא דשמיא מתחילים היום חלק ז' בתלמוד עשר הספירות שהוא לימוד על יציאת הנקבה בעולמות שהיא עצם הבריאה בפעם הראשונה. אולם נקבה זו נשברה ואנו לומדים מה קרה בשבירה זו.
2. עולם הנקודים שיצא למטה מטבור דא"ק מייצג את עצם המלכות שהיא גדלות כלי הקבלה שהיא בחינת מלכות דא"ס שעליה היה צמצום והיא הנקראת הנקודה האמצעית אשר באמצע ממש.
3. גל' ע"ב ס"ג לא השתמשו במלכות שהיא עצם הבריאה ולכן הם נחשבים רק כאמצעי כאשר המטירה והתכלית הוא הרצון הנמצא למטה מטבור דא"ק, דהיינו פרצוף הב"ן שנקרא גם עולם.
4. עולם הנקודים בגמר תיקון יקרא ס"ג מב' טעמים: א. משום שיש בו ב' דהתלבשות. ב. משום שהכלים ששימשו בעולם הנקודים בקטנות היו מנקודות דס"ג ולא היו לו כלים של התפשטות מיניה וביה שלו עצמו היות והיתה לו עוביות קלושה שהיא בחי"א.
המלכות שבכל העולמות ובכל הספירות דהיינו כל הרצונות שאותם נפגוש מעתה ואילך מחוברים עם המלכות הזאת של סיום רגלין וזה מה שמאפשר לנו לתקן אותה. אומנם המפגש איתה יצר קלקול גדול אך ניתן לראות קלקול זה גם כהפרטה של אותו רצון שנוכל לבוא לתקנו לאט לאט ועל זה נדבר בהמשך.

בס"ד

חלק ז' שיעור 1 עמוד תפה

ח ל ק   ש ב י ע י

עשר הספירות דז' מלכין קדמאין דמיתו

* א) דע, כי אלו המלכים, שרשם הוא, שם ב"ן הראשון, שיצא מן הארת העינים של א"ק הנקרא עולם הנקודים. וכל בחינת המלכות שיש בכל העולמות מזה השם ב"ן נעשו. כי יש מלכות באריך ובאו"א ובזו"ן, וכולם נתבררו ע"י שם מ"ה שיצא ממצחא דא"ק, שהוא בחינת הזכר. וכבר ידעת כי אין לך ספירה דלא אתכלילת מי"ס, וא"כ בכל ספירה וספירה שבכל העולמות מוכרח שיש בה בחינת מלכות הנעשית ממלכים הנ"ל.

* מבוא שערים שער ו' ח"ב פ"א.

אור פנימי

א) המלכים שרשם הוא, שם ב"ן הראשון: כלומר, שבעולם התיקון הם בחינת שם הויה במילוי ההין שבגימטריא ב"ן. ואע"פ שממקורם הם בחינת הוי"ה דס"ג, דהיינו נקודות דס"ג, כמ"ש הרב בעץ חיים שער י' סוף פרק ג', עש"ה. שלעתיד לבא כשיתוקנו כל אלו מלכים לגמרי יוחזר שם ס"ג לקדמותו ויתבטל שם מ"ה, שזה ענין חזרת העולם לתהו ובהו, ואז לא יהיה רק ב' אורות של ע"ב וס"ג, עכ"ל. ועכ"ז בעולם התיקון ירדו הנקודות דס"ג ונעשו שם ב"ן, שפירושו נוקבא דשם מ"ה וטפלה אליו, וכל מה שיש לה היא מקבלת מהזכר שהוא הוי"ה דמ"ה. ולכן אנו מכנים תמיד את ז"ת דנקודים בשם ב"ן, אע"פ שהם נקודות דס"ג. 

והנה באמת נבחן הפרצוף שיצא על ידי הזווג במסך דבחי"א המכונה אור העינים, שהוא הוי"ה דמ"ה שפירושו ע"ס בקומת ז"א, אלא שנקרא בשם הוי"ה דס"ג מב' טעמים: א', משום שיש שם אור הזכר שיצא על בחי"ב דהתלבשות, הנקרא ישסו"ת, כנ"ל דף ת"ד באו"פ ד"ה והועילה. ע"ש. וקומת ישסו"ת נקרא הוי"ה דס"ג. וטעם ב', משום הכלים דנקודים, שהם בחינות נקודות דס"ג דא"ק, דהיינו ט"ת דס"ג שירדו למטה מטבור דא"ק, שהאור נסתלק מהם והכלים האלו עברו להע"ס דעולם הנקודים, כמ"ש דף תכ"ח באו"פ ד"ה וצריך. וע"כ נקראים בשם נקודות דס"ג. 

המלכות שיש בכל העולמות מזה השם ב"ן נעשו: כי ע"י עלית ה' תתאה שהיא המלכות, למקום העינים שהוא חכמה, נתערבה ונתחברה המלכות בכל ספירה וספירה מהע"ס. ומשם ואילך נמצאת מלכות הזו המחוברת עם ה"ר, כלולה בכל ספירה ובכל פרצוף. כמ"ש באו"פ דף תכ"ח ד"ה יוד נקודות.

סיכום: התחלנו את חלק ז' בו לומדים על שבירת הכלים ובה עניין גדול. אנחנו יודעים שכאשר היתה בחירה ביתר דביקות, שזו תכלית קיומנו, של כל הבריאה, בזה בחרה, וזה צריך לצאת מהכח לפועל.

היות ובחרה ביתר דביקות, אז יצא פרצוף שנקרא א"ק, או פרצוף גלגלתא, שהוא בא ליישם את הבחינה הזו של לקבל בע"מ להשפיע. 

עשה זיווג דהכאה וקיבל חלק מהאור בע"מ להשפיע, אבל חלק לא קיבל. אותו חלק שלא קיבל, נקרא או"מ, שבטש בטבור וגרם לו להסתלק. אז נוצר מצב שבראש תמיד מאיר אבל בגוף כבר לא מאיר האור אז יצאו עוד שני פרצופים שהם כנגד ע"ב וס"ג, ובאו והאירו את מה שהסתלק מגלגלתא. אז גם בהם האיר האור, אבל יש לנו בעיה רצינית – כל המקום הזה של גלגלתא ע"ב ס"ג הוא כנגד צד המאציל, דהיינו ט"ר. אבל המלכות שעליה היה צמצום, שהיא הנק' האמצעי שבאמצע ממש, היא עצם המלכות, עצם הבריאה, ולא רק ההתכללות, עליה לא קיבלנו אור. אם לא קיבלנו אור ז"א שזה רק סימן שלא תיקנו את הכלים. הרי שכשעושים צמצום ומסלקים את האור, זה היה כדי לתקן כלים, לפני שמקבל את האור שוב. ז"א אין בעיה שלא קיבלנו את האור. יש בעיה שלא תיקנו כלים. עד שלא מקבל את האור ומרגיש אושר מוחלט ומושלם, אז מבין שלא נעשתה עבודת תיקון הכלים. זו הבעיה. עכשיו בא לצאת עולם הנקודים, שנקרא מ"ה וב"ן יוצא כאן (ציור). מ"ה וב"ן זה הם עצם הבריאה. גלגלתא ע"ב ס"ג הם רק סוג של הכנה לטובת הבריאה. החשיבות היא שמתארים לנו את התכלית אליה צריך להגיע. יצא מ"ה וב"ן שזה עולם הנקודים בתחילה בקטנות, כי יצא אגב נקודות דס"ג, שיצאו מתחת לטבור. הן באות ומלבישות על מ"ה וב"ן הפנימיים של גלגלתא כי גלגלתא עצמו מתחלק, לגלגלתא של גלגלתא, עד החזה נקרא ע"ב, ומחזה עד טבור נקרא ס"ג, ולמטה נקרא מ"ה וב"ן שהם כל הלמטה מטבור של גלגלתא, שעליו צריך להלביש פרצופים כדי לגלות את המ"ה וב"ן. אז הראשון שיוצא כחלק מפרצוף נקרא נקודות דס"ג, שהוא מלביש על מ"ה וב"ן. פרצוף מ"ה וב"ן יוצא ת"כ הסתלקות ס"ג כשורש, כרשימות שהוא מעלה ומוציא בעקבותיו את עולם הנקודים. 

עולם הנקודים, או פרצוף מ"ה שנקרא גם ב"ן הראשון, הוא יוצא דווקא במ"ה וב"ן ויוצא כך שיוצא כתר, או"א וז"ת דנקודים, ולמטה יוצא חושך (ציור) – חלל, עד מקום הפרסא.  

יוצא שעולם הנקודים יצא כדי לתקן את כל המקום אבל בעצם יוצא רק עד הפרסא. אח"כ יוצא בגדלות, פנים בפנים, ושבירה. 

את כל מה שיצא בגדלות ושבירה רוצים ללמוד, כי הרי כל מה שיוצא בעולם הנקודים הוא עיקר הבריאה. ועיקר הבריאה, יוצאת פעם ראשונה בח' הנקבה ונשברה. היא באה לבטא את נקודות דס"ג, אז אומר, קודם כל זו הנקבה הראשונה שיצאה, נקראת ב"ן כי היא הנקבה. והיא לעתיד לבוא תיקרא ס"ג, כי כל מה שיצא לנו בכתר ואו"א יצאו על ב' א', וב' התלבשות יש לה הכח לחבר אותי לעליון. זה החפץ חסד, התיקון שדרכו עושים, ולכן כל מה שיצא בעולם הנקודים נקרא גם ס"ג. לכן עוד לא יכול לבטא אותו כי היתה שבירה, אז לעתיד, כשיהיה הכל מתוקן יקרא ס"ג. סיבה נוספת שנקרא ס"ג – כי כאשר יצאו ז"ת דנקודים והיה רק ב' א' במדרגה אז לא היה לו אפשרות להתפשט מיני וביי, אז לא היו כלים לאו"א, אז לקחו כלים מנק' דס"ג, והכלים האלה שמשו בז"ת דנקודים. אז שימשו כלים של ב' א', אז הכלים הם כמו של ס"ג, כי אין כלים עצמאיים. אמנם יצא ד' ג', אבל הם רק בהתכללות, לא עצם המדרגה של עולם הנקודים יצא על ב' א', ומה שיצא אח"כ באצילות, זה שורש שהתכלל עם א'. יוצא שכל המדרגה שיצאה בעולם הנקודים, היא בעצם אנחנו. היא העולם. כל מה שיש למעלה, זה רק צורת מחשבה, צורת השקפה, אבל מה שקורה במציאות שלנו, כולל המחשבה וכל מה שיש, זה בעולם הנקודים. לכן, המלכות שבכל העולמות, בכל המקומות, יצאה בעולם הנקודים, וקרה שמלכות שעלתה לבינה בנקודות דס"ג, שיצרה שסיום רגלין עלתה למעלה, סיום רגלין זה מלכות שמבטאה את המדרגה. אז המלכות הזו מבטאה את כל הע"ס דסיום, ואם כך היא אומרת 'אני המלכות המבטאה את גדלות כלי הקבלה'. בגלל שמלכות עלתה לבינה, של כל ספירה וספירה, ז"א שיצרה לה את הרצון. שכל הרצונות בכל המקומות הם רצונות של גדלות כלי הקבלה. של עצם הבריאה. יוצא שכל רצון שאנחנו פוגשים במציאות, יש לו התכללות מהרצון של המלכות. לפני כן בגלגלתא ע"ב ס"ג לא היה ולא השתמשו ברצון הזה. עכשיו משתמשים בו. נראה בהמשך שמשתמשים בו בהתכללות, ופה באו והשתמשו בעצם הרצון, ולא הצליחו והוא נשבר.

כל מה שאנחנו נלמד, זה שכל הרצון שנשבר, באים לתקן אותו, ובשל כך, גם פה וגם בצורת המחשבה שגרמה לשבירה, אז הולכים לתקן. בשלב א' הולכים לתקן את המחשבה, שתהיה כזו שכ"כ מאורגנת ומסודרת שלא תגרום לשבירה. שתמיד אפשר לחזור אליה. שיש אנך מסודר. ובהמשך נלמד כל מה שקרה בעולם השבירה. נראה מה השלילה שקרתה, וכל זה נלמד פה, בחלק ז'. 

לומדים מה קרה בעולם הנקודים, עד שהגענו לשבירה, ומה קרה כתוצאה מהשבירה. זה מאוד מעניין. כי זה ממש מתאר את כל התבניות מחשבה, הפרדיגמות השליליות שיש לנו, שנובעות מכאן. ואת כל מה שצריכים לתקן זה בגלל המקום הזה. זו החשיבות הגדולה, ללמוד ביסודיות את חלק זה כי כל מה שנלמד אח"כ, כל החלקים, כל התורה כולה, בנויה על תיקון מה שנשבר פה. כולל חטא עץ הדעת, עולם אצילות, מועדים וחגים, שבתות, מלחמה בין מדינות, השלום, המלחמות שישנן עם העולם הערבי, כולל ביהמ"ק. הכל כלול ממה שקורה בעולם הנקודים. 

לכן, זה צריך ללמוד היטב. זה מה שנלמד בע"ה. 

שיעור 1 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ז'
סיכום בנקודות עמוד תפ"ה – תפ"ו – כו שבט תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בסיעתא דשמיא מתחילים היום חלק ז' בתלמוד עשר הספירות שהוא לימוד על יציאת הנקבה בעולמות שהיא עצם הבריאה בפעם הראשונה. אולם נקבה זו נשברה ואנו לומדים מה קרה בשבירה זו.
2. עולם הנקודים שיצא למטה מטבור דא"ק מייצג את עצם המלכות שהיא גדלות כלי הקבלה שהיא בחינת מלכות דא"ס שעליה היה צמצום והיא הנקראת הנקודה האמצעית אשר באמצע ממש.
3. גל' ע"ב ס"ג לא השתמשו במלכות שהיא עצם הבריאה ולכן הם נחשבים רק כאמצעי כאשר המטירה והתכלית הוא הרצון הנמצא למטה מטבור דא"ק, דהיינו פרצוף הב"ן שנקרא גם עולם.
4. עולם הנקודים בגמר תיקון יקרא ס"ג מב' טעמים: א. משום שיש בו ב' דהתלבשות. ב. משום שהכלים ששימשו בעולם הנקודים בקטנות היו מנקודות דס"ג ולא היו לו כלים של התפשטות מיניה וביה שלו עצמו היות והיתה לו עוביות קלושה שהיא בחי"א.
המלכות שבכל העולמות ובכל הספירות דהיינו כל הרצונות שאותם נפגוש מעתה ואילך מחוברים עם המלכות הזאת של סיום רגלין וזה מה שמאפשר לנו לתקן אותה. אומנם המפגש איתה יצר קלקול גדול אך ניתן לראות קלקול זה גם כהפרטה של אותו רצון שנוכל לבוא לתקנו לאט לאט ועל זה נדבר בהמשך.

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

שיעור 1 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ז'
סיכום בנקודות עמוד תפ"ה – תפ"ו – כו שבט תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בסיעתא דשמיא מתחילים היום חלק ז' בתלמוד עשר הספירות שהוא לימוד על יציאת הנקבה בעולמות שהיא עצם הבריאה בפעם הראשונה. אולם נקבה זו נשברה ואנו לומדים מה קרה בשבירה זו.
2. עולם הנקודים שיצא למטה מטבור דא"ק מייצג את עצם המלכות שהיא גדלות כלי הקבלה שהיא בחינת מלכות דא"ס שעליה היה צמצום והיא הנקראת הנקודה האמצעית אשר באמצע ממש.
3. גל' ע"ב ס"ג לא השתמשו במלכות שהיא עצם הבריאה ולכן הם נחשבים רק כאמצעי כאשר המטירה והתכלית הוא הרצון הנמצא למטה מטבור דא"ק, דהיינו פרצוף הב"ן שנקרא גם עולם.
4. עולם הנקודים בגמר תיקון יקרא ס"ג מב' טעמים: א. משום שיש בו ב' דהתלבשות. ב. משום שהכלים ששימשו בעולם הנקודים בקטנות היו מנקודות דס"ג ולא היו לו כלים של התפשטות מיניה וביה שלו עצמו היות והיתה לו עוביות קלושה שהיא בחי"א.
המלכות שבכל העולמות ובכל הספירות דהיינו כל הרצונות שאותם נפגוש מעתה ואילך מחוברים עם המלכות הזאת של סיום רגלין וזה מה שמאפשר לנו לתקן אותה. אומנם המפגש איתה יצר קלקול גדול אך ניתן לראות קלקול זה גם כהפרטה של אותו רצון שנוכל לבוא לתקנו לאט לאט ועל זה נדבר בהמשך.

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

חלק ו' שיעור 38 עמוד תס

המשך אות ל'. עמוד תנט' טור ב' למטה. 

וכאן נעשה השורש למצב הקטנות של הפרצופים, כלומר, שתתכן בו עליה וגדלות, אבל לא תתכן לעולם, שיתמעט גם מקומת הקטנות שהיה בו, ושמירה זו נמשכת מכח ה"ת שבנקבי העינים דראש הא', הקשורה שם בקשר אמיץ עם הה"ר. ומצב הגדלות נמשך מה"ת שבנקבי העינים דראש הב', כנ"ל. 

וכדי להוליד הגדלות דנקודים, היו שתי פעולות: הא' לצורך הראש של הנקודים, שע"י הזווג דע"ב ס"ג, ירדה הה"ת שבעינים שעמדה בהכתר ממעל לחו"ב שהם יה"ו ובאה למטה מאותיות יה"ו אלו, שבזה שבו החו"ב לראש הב', והיה"ו שהיו חג"ת עלו ונעשו לחב"ד. וזה נקרא התלבשות נה"י דכתר בחכמה ובינה. ופעולה ב' היתה לצורך הז"ת שהם הגוף דנקודים האמיתי. כי היסוד דא"ק האיר לתוך החו"ב דנקודים, את נקודת ה"ת בתוך האותיות, בסוד מלאפום: נקודה בהו' שנעשו למ"ן בחו"ב ונזדווגו עליהם, והולידו את הז"ת דנקודים. וזה יתבאר בחלק הבא בע"ה.

לא) והנה אנו מוצאים כאן שלש עשרה פעולות: הא' הוא חיבור ב' הההין ה"ר וה"ת. הב', התכללות המסך בהרשימות של ב' פרצופים, שהם מפרצוף ס"ג ומפרצוף גלגלתא דא"ק. הג' שנעשה הזווג רק על בחינת ה"ר לבד. הד', ירידת המסך לאחר התכללותו בב' הזווגים של ראש, ובא למקום הטבור דא"ק הפנימי. הה', הוא ראש הא' שנקרא ישסו"ת. הו' הוא הראש הב' הנק' ג"ר דנקודים. הז', הוא יציאת הבינה וזו"ן מכל המדרגות לחוץ מהמדרגה. הח', הוא שהוכן המקום לג' עלמין דפרודא הנק' בריאה יצירה ועשיה וקו הא"ס שנפסק מקודם בנקודה האמצעית שהיא נקודה דעוה"ז ובחינת מלכות דנה"י דא"ק הפנימי, נתעלה למעלה לנקודת צמצום חדשה, במקום הבינה דנה"י דא"ק הפנימי. הט', התחלקות ראש הב' עצמו לגו"ע ולאח"פ, שה"ת בעינים ויה"ו באח"פ. הי', הוא תיקון הפרסא. הי"א, הוא התיקון דגדלות וקטנות. הי"ב, הוא הורדת ה"ת למטה מאותיות יה"ו, שזה היה לצורך הגדלות ופב"פ דג"ר של הנקודים. הי"ג, ביאת ה"ת לתוך האותיות שזה היה לצורך אצילות של הז"ת דנקודים.

לב) ועתה נבאר את הקשר של סבה ומסובב שבהם. הא', שהוא החיבור דב' ההין. נמשכת, מהארת הט"ת דס"ג שהם בחי"ב וה"ר, לתוך הכלים דנה"י הפנימים דא"ק, שהם בחי"ד וה"ת. הב' שהוא התכללות המסך מהרשימות דב' הפרצופים: הס"ג, ונה"י דא"ק הפנימי נמשכת ג"כ מהארת הס"ג להכלים דא"ק הפנימי. הג', הזווג שהיה רק על העביות דה"ר. נמשכת, משום שהרשימו דס"ג הוא העיקר, וה"ת דנה"י דא"ק היא טפילה לה, שנתחברה להס"ג בדרך הארתו להנה"י, כנ"ל. הד' הוא ירידת המסך למקום הטבור. נמשכת, מכח הה"ת הכלולה במסך הזה, וחיבורם של ההין מתחיל מהטבור דא"ק ולמטה, מחמת התפשטות אור הס"ג לשם, כנ"ל, ולא מטבור ולמעלה. הה' הוא, ראש הא'. נמשכת, מהתכללות המסך בעביות של ראש, וע"כ גם בירידתו למטה מוציא מתחלה בחינת הממטה למעלה, שזה דומה לכל הפרצופים. הו' הוא, ראש הב' הנק' ג"ר דנקודים. נמשכת, מן האח"פ שיצאו מראש הא'. הז' הוא יציאתם של הבינה וז"א ומלכות מכל המדרגות נמשכת, מכח ה"ת שנתחברה בה"ר, וקבלה ה"ר לצורת ה' תתאה, ונעשה הזווג בנקבי העינים, ויצאו הבינה וזו"ן לחוץ מהראש, ועד"ז מכל המדרגות.

לג) הח' הוא המקום שנעשה לג' עלמין בי"ע דפרודא. וקו הא"ס שנפסק בהבינה דנה"י דא"ק. נמשכת ג"כ מעלית ה"ת בנקבי העינים, כי הבינה וז"א ומלכות דנה"י, יצאו למטה מן נקודת הצמצום, שהיא נתעלה עתה ממעלה להבינה דנה"י. והבינה הזו נעשה לעולם הבריאה והז"א לעולם היצירה, והמלכות לעולם העשיה. 

הט'. הוא התחלקות ראש הב' לה"ת בעינים ויה"ו באח"פ. נמשכת מהתחלקות פרצוף הס"ג על טעמים ונקודות, הנק' ע"ב וס"ג (עיין לעיל דף תנ"ז אות כ"ה ד"ה פעולה הב'). ולפיכך המסך שעלה משם להראש דס"ג, הוציא שם ב' בחי' ראש: א' מבחינת הטעמים וע"ב, שממנו נמשך פרצוף העליון דמ"ה וב"ן, המתחיל (נ"ב הגהה מכת"י רבינו זצ"ל צ"ע בזה). מפה דס"ג, ומסתיים ממעלה לטבור. וראש ב', מבחינת הנקודות וס"ג דס"ג, שממנו נמשך פרצוף התחתון דמ"ה וב"ן, המתחיל מהטבור ולמטה דא"ק, שהם הע"ס דנקודים. (כנ"ל אות כ"ד וכ"ה כאן). וראש הא' הוא מבחי' ה"ת בהעינים. שענפיו הם שערות רישא. וראש הב' הוא מבחי' יה"ו באח"פ, שענפיו הם שערות דיקנא. (כנ"ל דף שצ"א ד"ה שערות. ודף ת"ח ד"ה ולפיכך). ונתבאר שם, שאע"פ שראש הב' הוא אח"פ דראש הא' מ"מ בערך עצמו הוא ראש שלם. והטעם, כי המסך ירד לבחינת נקבי עינים שלו, ועשה הזווג עם אור העליון על העביות דבחינות הנקודות שבו, והוציא ע"ס ממטה למעלה. כי בכל מקום שנתחדש צורת עביות בהמסך, נעשה בו זווג חדש, כנודע. ומטעם זה נבחן בראש הב' ג' בחינות: הא' שהוא בינה וז"א ומלכות שיצאו מראש הא'. הב', שהוא בחי' ראש גמור, דהיינו שנעשה זווג חדש על בחינת הנקודות שבו, הכלולים מה"ת. הג', שמתחלק בהכרח על גו"ע ואח"פ, שהרי הזווג החדש שנעשה בו לא נעשה אלא בנקבי העינים, דהיינו בבחי"א, ונבחן גם בו שה"ת בהעינים ויה"ו באח"פ, והאח"פ יצאו מהראש. 

ונודע, שכל הזווגים שהמסך נכלל מהם בהראש דעליון, הוא מגלה אותם, בכל תכונתם, אחר שיורד למקומו בגוף דעליון. ולפיכך גם למטה נגלה אותם ב' הראשים: ראש הא' מטבור ולמעלה, הנקרא ישסו"ת, ונבחן לטעמים וע"ב. וראש הב' מטבור ולמטה, שבהם יש גם כן אותם ג' בחינות הנ"ל. שהם ראש גמור כלפי עצמו. ואח"פ מבחינת ראש הא', ובחינת התחלקות ה"ת בעינים ויה"ו באח"פ, שהאח"פ האלו יוצאים לחוץ מראש הב' הזה.

סיכום: למדנו שישנן שתי פעולות שיצאו לצורך הגדלות דנקודים:

א. גדלות לצורך ראש דנקודים. נקרא הארה ע"י הטבור, דהיינו, שכתר עשה זיווג על ד' ג' ע"י פסיעה ג'. ה"ת ירדה מנקבי עיניים דכתר לראש דכתר ופה דכתר. 

ב. כדי להוציא את גדלות לטובת ז"ת דנקודים. היא התרחשה בעליית רשימות מיסוד דא"ק, נקרא הארה ע"י היסוד, עם ז"ת נקודים עלו לאמא לבקש, ואז אמא עשתה זיווג עם אבא להתפשט למטה. את הארת היסוד נלמד בחלק ז'. רק נדע שדרושה עוד פסיעה כדי שיתפשט עולם הנקודים לגדלות. כדי שזה יקרה צריכים להיות יג' פעולות, למדנו את יג' הפעולות הללו ואת הסיבה שגורמת לכל פעולה. 

הפעולה הראשונה, היא חיבור שהיה בנק' דס"ג, בין נק' ס"ג לנה"י דא"ק. לכן החיבור הזה נמשך מזה שנק' ס"ג הנק' ט"ת כי הטעמים נקרא כתר, והנקודות נקראות ט"ת מתוך התפשטותן למטה מטבור, בשונה מע"ב וס"ג, זה מה שגרם למה שהיה התכללות בין ב' הבח' הללו – חיבור ב' ההין. 

פעולה ב' היא התכללות המסך מהרשימות של ב' פרצופים, אחרי שירד למטה היתה התכללות ב' א' וד' ג', אותה פעולה של ירידה למטה גרמה להתכללות הרשימות ד' ג' עם ב' א'.

פעולה ג' – זיווג שהיה על עביות ה"ר. אחרי שהעלו רשימות לראש, הזיווג היה רק על ה"ר כי תמיד הזיווג הוא תמיד על הדבר החשוב יותר, ואח"כ על הפחות חשוב. היות וב' א' שבאו מס"ג, הן העצם, לכן ד' ג' רק התכללות, לכן יותר חשובות. לכן עשו עליהן את הזיווג ולא על ד' ג'. 

ד' – ירידת המסך למקום הטבור. אחרי שנעשה זיווג בראש, בח' זיווג על בח' השערות. כשהוכרה העביות יורדים למטה לגוף, כמו שקרה בכל לידת פרצוף. ראש שעשינו זיווג על ע"ב הפנימי, שהוכרה העביות שבאה מהטבור, ירד למקומו, למקום שמשם באו הרשימות, ולכן ירד למקום הטבור כי שם המקור.

ה' – ראש א', ז"א אחרי שירדו למקומן, יוצא כדבר ראשון ראש א' ישסו"ת. יוצא ממקום נקבי עיניים. פעם ראשונה שנעשה זיווג מטבור ולמעלה. זה הראש הא'. ה' זה ראש א' נובע מהתכללות המסך בעביות הראש. 

ו' – ראש ב', שנקרא ג"ר דנקודים. נמשך מזה שאח"פ יצאו מראש א' ישסו"ת נגרם שיצא עוד ראש שנקרא כתר דנקודים. 

ז' – יציאתם של בינה לז"א ומלכות מכל המדרגות. כי היה צ"ב במדרגה זה משפיע על כל המדרגות שכל מה שיצא למטה יצא בצ"ב. 

ח' – המקום שנעשה לג' עולמות דפרודא, נובע מעליית ה"ת בנקבי עיניים. גם בראש א' ישסו"ת וגם בנקודות דס"ג, גרם למלכות לעלות למקום הפרסא, לבינה דגוף, ותוציא תשתית ג' עולמות בי"ע. מב' עולים לת"ת יצא עולם הבריאה. מנה"י הנקרא ז"א יצא עולם יצירה, וממלכות יצא עולם העשיה. (פתיחה קיב' והלאה, וגם חלק טז' וחלק ח'). עיקר ההסבר לעולמות בחלק טז'. 

ט' – התחלקות ראש ב', גם הוא עצמו שהוא אח"פ, התחלק לכתר ואו"א. הטעם להתחלקות זו היא כיוון שהוא שמשפיע על עולם הנקודים, מחולק לג"ע ואח"פ, כי יצא על צ"ב ומשם הראש מתחלק. דומה למה שקרה גם בחלוקה הכללית בין טעמים לנקודות ובהמשך בין שערות רישא לשערות דיקנא, ובהמשך בין ראש א' ישסו"ת לראש דנקודים, גם שם יש אותה החלוקה בין כתר ואו"א. 

חלק ו' שיעור 38 עמוד תס

המשך אות ל'. עמוד תנט' טור ב' למטה. 

וכאן נעשה השורש למצב הקטנות של הפרצופים, כלומר, שתתכן בו עליה וגדלות, אבל לא תתכן לעולם, שיתמעט גם מקומת הקטנות שהיה בו, ושמירה זו נמשכת מכח ה"ת שבנקבי העינים דראש הא', הקשורה שם בקשר אמיץ עם הה"ר. ומצב הגדלות נמשך מה"ת שבנקבי העינים דראש הב', כנ"ל. 

וכדי להוליד הגדלות דנקודים, היו שתי פעולות: הא' לצורך הראש של הנקודים, שע"י הזווג דע"ב ס"ג, ירדה הה"ת שבעינים שעמדה בהכתר ממעל לחו"ב שהם יה"ו ובאה למטה מאותיות יה"ו אלו, שבזה שבו החו"ב לראש הב', והיה"ו שהיו חג"ת עלו ונעשו לחב"ד. וזה נקרא התלבשות נה"י דכתר בחכמה ובינה. ופעולה ב' היתה לצורך הז"ת שהם הגוף דנקודים האמיתי. כי היסוד דא"ק האיר לתוך החו"ב דנקודים, את נקודת ה"ת בתוך האותיות, בסוד מלאפום: נקודה בהו' שנעשו למ"ן בחו"ב ונזדווגו עליהם, והולידו את הז"ת דנקודים. וזה יתבאר בחלק הבא בע"ה.

לא) והנה אנו מוצאים כאן שלש עשרה פעולות: הא' הוא חיבור ב' הההין ה"ר וה"ת. הב', התכללות המסך בהרשימות של ב' פרצופים, שהם מפרצוף ס"ג ומפרצוף גלגלתא דא"ק. הג' שנעשה הזווג רק על בחינת ה"ר לבד. הד', ירידת המסך לאחר התכללותו בב' הזווגים של ראש, ובא למקום הטבור דא"ק הפנימי. הה', הוא ראש הא' שנקרא ישסו"ת. הו' הוא הראש הב' הנק' ג"ר דנקודים. הז', הוא יציאת הבינה וזו"ן מכל המדרגות לחוץ מהמדרגה. הח', הוא שהוכן המקום לג' עלמין דפרודא הנק' בריאה יצירה ועשיה וקו הא"ס שנפסק מקודם בנקודה האמצעית שהיא נקודה דעוה"ז ובחינת מלכות דנה"י דא"ק הפנימי, נתעלה למעלה לנקודת צמצום חדשה, במקום הבינה דנה"י דא"ק הפנימי. הט', התחלקות ראש הב' עצמו לגו"ע ולאח"פ, שה"ת בעינים ויה"ו באח"פ. הי', הוא תיקון הפרסא. הי"א, הוא התיקון דגדלות וקטנות. הי"ב, הוא הורדת ה"ת למטה מאותיות יה"ו, שזה היה לצורך הגדלות ופב"פ דג"ר של הנקודים. הי"ג, ביאת ה"ת לתוך האותיות שזה היה לצורך אצילות של הז"ת דנקודים.

לב) ועתה נבאר את הקשר של סבה ומסובב שבהם. הא', שהוא החיבור דב' ההין. נמשכת, מהארת הט"ת דס"ג שהם בחי"ב וה"ר, לתוך הכלים דנה"י הפנימים דא"ק, שהם בחי"ד וה"ת. הב' שהוא התכללות המסך מהרשימות דב' הפרצופים: הס"ג, ונה"י דא"ק הפנימי נמשכת ג"כ מהארת הס"ג להכלים דא"ק הפנימי. הג', הזווג שהיה רק על העביות דה"ר. נמשכת, משום שהרשימו דס"ג הוא העיקר, וה"ת דנה"י דא"ק היא טפילה לה, שנתחברה להס"ג בדרך הארתו להנה"י, כנ"ל. הד' הוא ירידת המסך למקום הטבור. נמשכת, מכח הה"ת הכלולה במסך הזה, וחיבורם של ההין מתחיל מהטבור דא"ק ולמטה, מחמת התפשטות אור הס"ג לשם, כנ"ל, ולא מטבור ולמעלה. הה' הוא, ראש הא'. נמשכת, מהתכללות המסך בעביות של ראש, וע"כ גם בירידתו למטה מוציא מתחלה בחינת הממטה למעלה, שזה דומה לכל הפרצופים. הו' הוא, ראש הב' הנק' ג"ר דנקודים. נמשכת, מן האח"פ שיצאו מראש הא'. הז' הוא יציאתם של הבינה וז"א ומלכות מכל המדרגות נמשכת, מכח ה"ת שנתחברה בה"ר, וקבלה ה"ר לצורת ה' תתאה, ונעשה הזווג בנקבי העינים, ויצאו הבינה וזו"ן לחוץ מהראש, ועד"ז מכל המדרגות.

לג) הח' הוא המקום שנעשה לג' עלמין בי"ע דפרודא. וקו הא"ס שנפסק בהבינה דנה"י דא"ק. נמשכת ג"כ מעלית ה"ת בנקבי העינים, כי הבינה וז"א ומלכות דנה"י, יצאו למטה מן נקודת הצמצום, שהיא נתעלה עתה ממעלה להבינה דנה"י. והבינה הזו נעשה לעולם הבריאה והז"א לעולם היצירה, והמלכות לעולם העשיה. 

הט'. הוא התחלקות ראש הב' לה"ת בעינים ויה"ו באח"פ. נמשכת מהתחלקות פרצוף הס"ג על טעמים ונקודות, הנק' ע"ב וס"ג (עיין לעיל דף תנ"ז אות כ"ה ד"ה פעולה הב'). ולפיכך המסך שעלה משם להראש דס"ג, הוציא שם ב' בחי' ראש: א' מבחינת הטעמים וע"ב, שממנו נמשך פרצוף העליון דמ"ה וב"ן, המתחיל (נ"ב הגהה מכת"י רבינו זצ"ל צ"ע בזה). מפה דס"ג, ומסתיים ממעלה לטבור. וראש ב', מבחינת הנקודות וס"ג דס"ג, שממנו נמשך פרצוף התחתון דמ"ה וב"ן, המתחיל מהטבור ולמטה דא"ק, שהם הע"ס דנקודים. (כנ"ל אות כ"ד וכ"ה כאן). וראש הא' הוא מבחי' ה"ת בהעינים. שענפיו הם שערות רישא. וראש הב' הוא מבחי' יה"ו באח"פ, שענפיו הם שערות דיקנא. (כנ"ל דף שצ"א ד"ה שערות. ודף ת"ח ד"ה ולפיכך). ונתבאר שם, שאע"פ שראש הב' הוא אח"פ דראש הא' מ"מ בערך עצמו הוא ראש שלם. והטעם, כי המסך ירד לבחינת נקבי עינים שלו, ועשה הזווג עם אור העליון על העביות דבחינות הנקודות שבו, והוציא ע"ס ממטה למעלה. כי בכל מקום שנתחדש צורת עביות בהמסך, נעשה בו זווג חדש, כנודע. ומטעם זה נבחן בראש הב' ג' בחינות: הא' שהוא בינה וז"א ומלכות שיצאו מראש הא'. הב', שהוא בחי' ראש גמור, דהיינו שנעשה זווג חדש על בחינת הנקודות שבו, הכלולים מה"ת. הג', שמתחלק בהכרח על גו"ע ואח"פ, שהרי הזווג החדש שנעשה בו לא נעשה אלא בנקבי העינים, דהיינו בבחי"א, ונבחן גם בו שה"ת בהעינים ויה"ו באח"פ, והאח"פ יצאו מהראש. 

ונודע, שכל הזווגים שהמסך נכלל מהם בהראש דעליון, הוא מגלה אותם, בכל תכונתם, אחר שיורד למקומו בגוף דעליון. ולפיכך גם למטה נגלה אותם ב' הראשים: ראש הא' מטבור ולמעלה, הנקרא ישסו"ת, ונבחן לטעמים וע"ב. וראש הב' מטבור ולמטה, שבהם יש גם כן אותם ג' בחינות הנ"ל. שהם ראש גמור כלפי עצמו. ואח"פ מבחינת ראש הא', ובחינת התחלקות ה"ת בעינים ויה"ו באח"פ, שהאח"פ האלו יוצאים לחוץ מראש הב' הזה.

סיכום: למדנו שישנן שתי פעולות שיצאו לצורך הגדלות דנקודים:

א. גדלות לצורך ראש דנקודים. נקרא הארה ע"י הטבור, דהיינו, שכתר עשה זיווג על ד' ג' ע"י פסיעה ג'. ה"ת ירדה מנקבי עיניים דכתר לראש דכתר ופה דכתר. 

ב. כדי להוציא את גדלות לטובת ז"ת דנקודים. היא התרחשה בעליית רשימות מיסוד דא"ק, נקרא הארה ע"י היסוד, עם ז"ת נקודים עלו לאמא לבקש, ואז אמא עשתה זיווג עם אבא להתפשט למטה. את הארת היסוד נלמד בחלק ז'. רק נדע שדרושה עוד פסיעה כדי שיתפשט עולם הנקודים לגדלות. כדי שזה יקרה צריכים להיות יג' פעולות, למדנו את יג' הפעולות הללו ואת הסיבה שגורמת לכל פעולה. 

הפעולה הראשונה, היא חיבור שהיה בנק' דס"ג, בין נק' ס"ג לנה"י דא"ק. לכן החיבור הזה נמשך מזה שנק' ס"ג הנק' ט"ת כי הטעמים נקרא כתר, והנקודות נקראות ט"ת מתוך התפשטותן למטה מטבור, בשונה מע"ב וס"ג, זה מה שגרם למה שהיה התכללות בין ב' הבח' הללו – חיבור ב' ההין. 

פעולה ב' היא התכללות המסך מהרשימות של ב' פרצופים, אחרי שירד למטה היתה התכללות ב' א' וד' ג', אותה פעולה של ירידה למטה גרמה להתכללות הרשימות ד' ג' עם ב' א'.

פעולה ג' – זיווג שהיה על עביות ה"ר. אחרי שהעלו רשימות לראש, הזיווג היה רק על ה"ר כי תמיד הזיווג הוא תמיד על הדבר החשוב יותר, ואח"כ על הפחות חשוב. היות וב' א' שבאו מס"ג, הן העצם, לכן ד' ג' רק התכללות, לכן יותר חשובות. לכן עשו עליהן את הזיווג ולא על ד' ג'. 

ד' – ירידת המסך למקום הטבור. אחרי שנעשה זיווג בראש, בח' זיווג על בח' השערות. כשהוכרה העביות יורדים למטה לגוף, כמו שקרה בכל לידת פרצוף. ראש שעשינו זיווג על ע"ב הפנימי, שהוכרה העביות שבאה מהטבור, ירד למקומו, למקום שמשם באו הרשימות, ולכן ירד למקום הטבור כי שם המקור.

ה' – ראש א', ז"א אחרי שירדו למקומן, יוצא כדבר ראשון ראש א' ישסו"ת. יוצא ממקום נקבי עיניים. פעם ראשונה שנעשה זיווג מטבור ולמעלה. זה הראש הא'. ה' זה ראש א' נובע מהתכללות המסך בעביות הראש. 

ו' – ראש ב', שנקרא ג"ר דנקודים. נמשך מזה שאח"פ יצאו מראש א' ישסו"ת נגרם שיצא עוד ראש שנקרא כתר דנקודים. 

ז' – יציאתם של בינה לז"א ומלכות מכל המדרגות. כי היה צ"ב במדרגה זה משפיע על כל המדרגות שכל מה שיצא למטה יצא בצ"ב. 

ח' – המקום שנעשה לג' עולמות דפרודא, נובע מעליית ה"ת בנקבי עיניים. גם בראש א' ישסו"ת וגם בנקודות דס"ג, גרם למלכות לעלות למקום הפרסא, לבינה דגוף, ותוציא תשתית ג' עולמות בי"ע. מב' עולים לת"ת יצא עולם הבריאה. מנה"י הנקרא ז"א יצא עולם יצירה, וממלכות יצא עולם העשיה. (פתיחה קיב' והלאה, וגם חלק טז' וחלק ח'). עיקר ההסבר לעולמות בחלק טז'. 

ט' – התחלקות ראש ב', גם הוא עצמו שהוא אח"פ, התחלק לכתר ואו"א. הטעם להתחלקות זו היא כיוון שהוא שמשפיע על עולם הנקודים, מחולק לג"ע ואח"פ, כי יצא על צ"ב ומשם הראש מתחלק. דומה למה שקרה גם בחלוקה הכללית בין טעמים לנקודות ובהמשך בין שערות רישא לשערות דיקנא, ובהמשך בין ראש א' ישסו"ת לראש דנקודים, גם שם יש אותה החלוקה בין כתר ואו"א. 

חלק ו' שיעור 38 עמוד תס

המשך אות ל'. עמוד תנט' טור ב' למטה. 

וכאן נעשה השורש למצב הקטנות של הפרצופים, כלומר, שתתכן בו עליה וגדלות, אבל לא תתכן לעולם, שיתמעט גם מקומת הקטנות שהיה בו, ושמירה זו נמשכת מכח ה"ת שבנקבי העינים דראש הא', הקשורה שם בקשר אמיץ עם הה"ר. ומצב הגדלות נמשך מה"ת שבנקבי העינים דראש הב', כנ"ל. 

וכדי להוליד הגדלות דנקודים, היו שתי פעולות: הא' לצורך הראש של הנקודים, שע"י הזווג דע"ב ס"ג, ירדה הה"ת שבעינים שעמדה בהכתר ממעל לחו"ב שהם יה"ו ובאה למטה מאותיות יה"ו אלו, שבזה שבו החו"ב לראש הב', והיה"ו שהיו חג"ת עלו ונעשו לחב"ד. וזה נקרא התלבשות נה"י דכתר בחכמה ובינה. ופעולה ב' היתה לצורך הז"ת שהם הגוף דנקודים האמיתי. כי היסוד דא"ק האיר לתוך החו"ב דנקודים, את נקודת ה"ת בתוך האותיות, בסוד מלאפום: נקודה בהו' שנעשו למ"ן בחו"ב ונזדווגו עליהם, והולידו את הז"ת דנקודים. וזה יתבאר בחלק הבא בע"ה.

לא) והנה אנו מוצאים כאן שלש עשרה פעולות: הא' הוא חיבור ב' הההין ה"ר וה"ת. הב', התכללות המסך בהרשימות של ב' פרצופים, שהם מפרצוף ס"ג ומפרצוף גלגלתא דא"ק. הג' שנעשה הזווג רק על בחינת ה"ר לבד. הד', ירידת המסך לאחר התכללותו בב' הזווגים של ראש, ובא למקום הטבור דא"ק הפנימי. הה', הוא ראש הא' שנקרא ישסו"ת. הו' הוא הראש הב' הנק' ג"ר דנקודים. הז', הוא יציאת הבינה וזו"ן מכל המדרגות לחוץ מהמדרגה. הח', הוא שהוכן המקום לג' עלמין דפרודא הנק' בריאה יצירה ועשיה וקו הא"ס שנפסק מקודם בנקודה האמצעית שהיא נקודה דעוה"ז ובחינת מלכות דנה"י דא"ק הפנימי, נתעלה למעלה לנקודת צמצום חדשה, במקום הבינה דנה"י דא"ק הפנימי. הט', התחלקות ראש הב' עצמו לגו"ע ולאח"פ, שה"ת בעינים ויה"ו באח"פ. הי', הוא תיקון הפרסא. הי"א, הוא התיקון דגדלות וקטנות. הי"ב, הוא הורדת ה"ת למטה מאותיות יה"ו, שזה היה לצורך הגדלות ופב"פ דג"ר של הנקודים. הי"ג, ביאת ה"ת לתוך האותיות שזה היה לצורך אצילות של הז"ת דנקודים.

לב) ועתה נבאר את הקשר של סבה ומסובב שבהם. הא', שהוא החיבור דב' ההין. נמשכת, מהארת הט"ת דס"ג שהם בחי"ב וה"ר, לתוך הכלים דנה"י הפנימים דא"ק, שהם בחי"ד וה"ת. הב' שהוא התכללות המסך מהרשימות דב' הפרצופים: הס"ג, ונה"י דא"ק הפנימי נמשכת ג"כ מהארת הס"ג להכלים דא"ק הפנימי. הג', הזווג שהיה רק על העביות דה"ר. נמשכת, משום שהרשימו דס"ג הוא העיקר, וה"ת דנה"י דא"ק היא טפילה לה, שנתחברה להס"ג בדרך הארתו להנה"י, כנ"ל. הד' הוא ירידת המסך למקום הטבור. נמשכת, מכח הה"ת הכלולה במסך הזה, וחיבורם של ההין מתחיל מהטבור דא"ק ולמטה, מחמת התפשטות אור הס"ג לשם, כנ"ל, ולא מטבור ולמעלה. הה' הוא, ראש הא'. נמשכת, מהתכללות המסך בעביות של ראש, וע"כ גם בירידתו למטה מוציא מתחלה בחינת הממטה למעלה, שזה דומה לכל הפרצופים. הו' הוא, ראש הב' הנק' ג"ר דנקודים. נמשכת, מן האח"פ שיצאו מראש הא'. הז' הוא יציאתם של הבינה וז"א ומלכות מכל המדרגות נמשכת, מכח ה"ת שנתחברה בה"ר, וקבלה ה"ר לצורת ה' תתאה, ונעשה הזווג בנקבי העינים, ויצאו הבינה וזו"ן לחוץ מהראש, ועד"ז מכל המדרגות.

לג) הח' הוא המקום שנעשה לג' עלמין בי"ע דפרודא. וקו הא"ס שנפסק בהבינה דנה"י דא"ק. נמשכת ג"כ מעלית ה"ת בנקבי העינים, כי הבינה וז"א ומלכות דנה"י, יצאו למטה מן נקודת הצמצום, שהיא נתעלה עתה ממעלה להבינה דנה"י. והבינה הזו נעשה לעולם הבריאה והז"א לעולם היצירה, והמלכות לעולם העשיה. 

הט'. הוא התחלקות ראש הב' לה"ת בעינים ויה"ו באח"פ. נמשכת מהתחלקות פרצוף הס"ג על טעמים ונקודות, הנק' ע"ב וס"ג (עיין לעיל דף תנ"ז אות כ"ה ד"ה פעולה הב'). ולפיכך המסך שעלה משם להראש דס"ג, הוציא שם ב' בחי' ראש: א' מבחינת הטעמים וע"ב, שממנו נמשך פרצוף העליון דמ"ה וב"ן, המתחיל (נ"ב הגהה מכת"י רבינו זצ"ל צ"ע בזה). מפה דס"ג, ומסתיים ממעלה לטבור. וראש ב', מבחינת הנקודות וס"ג דס"ג, שממנו נמשך פרצוף התחתון דמ"ה וב"ן, המתחיל מהטבור ולמטה דא"ק, שהם הע"ס דנקודים. (כנ"ל אות כ"ד וכ"ה כאן). וראש הא' הוא מבחי' ה"ת בהעינים. שענפיו הם שערות רישא. וראש הב' הוא מבחי' יה"ו באח"פ, שענפיו הם שערות דיקנא. (כנ"ל דף שצ"א ד"ה שערות. ודף ת"ח ד"ה ולפיכך). ונתבאר שם, שאע"פ שראש הב' הוא אח"פ דראש הא' מ"מ בערך עצמו הוא ראש שלם. והטעם, כי המסך ירד לבחינת נקבי עינים שלו, ועשה הזווג עם אור העליון על העביות דבחינות הנקודות שבו, והוציא ע"ס ממטה למעלה. כי בכל מקום שנתחדש צורת עביות בהמסך, נעשה בו זווג חדש, כנודע. ומטעם זה נבחן בראש הב' ג' בחינות: הא' שהוא בינה וז"א ומלכות שיצאו מראש הא'. הב', שהוא בחי' ראש גמור, דהיינו שנעשה זווג חדש על בחינת הנקודות שבו, הכלולים מה"ת. הג', שמתחלק בהכרח על גו"ע ואח"פ, שהרי הזווג החדש שנעשה בו לא נעשה אלא בנקבי העינים, דהיינו בבחי"א, ונבחן גם בו שה"ת בהעינים ויה"ו באח"פ, והאח"פ יצאו מהראש. 

ונודע, שכל הזווגים שהמסך נכלל מהם בהראש דעליון, הוא מגלה אותם, בכל תכונתם, אחר שיורד למקומו בגוף דעליון. ולפיכך גם למטה נגלה אותם ב' הראשים: ראש הא' מטבור ולמעלה, הנקרא ישסו"ת, ונבחן לטעמים וע"ב. וראש הב' מטבור ולמטה, שבהם יש גם כן אותם ג' בחינות הנ"ל. שהם ראש גמור כלפי עצמו. ואח"פ מבחינת ראש הא', ובחינת התחלקות ה"ת בעינים ויה"ו באח"פ, שהאח"פ האלו יוצאים לחוץ מראש הב' הזה.

סיכום: למדנו שישנן שתי פעולות שיצאו לצורך הגדלות דנקודים:

א. גדלות לצורך ראש דנקודים. נקרא הארה ע"י הטבור, דהיינו, שכתר עשה זיווג על ד' ג' ע"י פסיעה ג'. ה"ת ירדה מנקבי עיניים דכתר לראש דכתר ופה דכתר. 

ב. כדי להוציא את גדלות לטובת ז"ת דנקודים. היא התרחשה בעליית רשימות מיסוד דא"ק, נקרא הארה ע"י היסוד, עם ז"ת נקודים עלו לאמא לבקש, ואז אמא עשתה זיווג עם אבא להתפשט למטה. את הארת היסוד נלמד בחלק ז'. רק נדע שדרושה עוד פסיעה כדי שיתפשט עולם הנקודים לגדלות. כדי שזה יקרה צריכים להיות יג' פעולות, למדנו את יג' הפעולות הללו ואת הסיבה שגורמת לכל פעולה. 

הפעולה הראשונה, היא חיבור שהיה בנק' דס"ג, בין נק' ס"ג לנה"י דא"ק. לכן החיבור הזה נמשך מזה שנק' ס"ג הנק' ט"ת כי הטעמים נקרא כתר, והנקודות נקראות ט"ת מתוך התפשטותן למטה מטבור, בשונה מע"ב וס"ג, זה מה שגרם למה שהיה התכללות בין ב' הבח' הללו – חיבור ב' ההין. 

פעולה ב' היא התכללות המסך מהרשימות של ב' פרצופים, אחרי שירד למטה היתה התכללות ב' א' וד' ג', אותה פעולה של ירידה למטה גרמה להתכללות הרשימות ד' ג' עם ב' א'.

פעולה ג' – זיווג שהיה על עביות ה"ר. אחרי שהעלו רשימות לראש, הזיווג היה רק על ה"ר כי תמיד הזיווג הוא תמיד על הדבר החשוב יותר, ואח"כ על הפחות חשוב. היות וב' א' שבאו מס"ג, הן העצם, לכן ד' ג' רק התכללות, לכן יותר חשובות. לכן עשו עליהן את הזיווג ולא על ד' ג'. 

ד' – ירידת המסך למקום הטבור. אחרי שנעשה זיווג בראש, בח' זיווג על בח' השערות. כשהוכרה העביות יורדים למטה לגוף, כמו שקרה בכל לידת פרצוף. ראש שעשינו זיווג על ע"ב הפנימי, שהוכרה העביות שבאה מהטבור, ירד למקומו, למקום שמשם באו הרשימות, ולכן ירד למקום הטבור כי שם המקור.

ה' – ראש א', ז"א אחרי שירדו למקומן, יוצא כדבר ראשון ראש א' ישסו"ת. יוצא ממקום נקבי עיניים. פעם ראשונה שנעשה זיווג מטבור ולמעלה. זה הראש הא'. ה' זה ראש א' נובע מהתכללות המסך בעביות הראש. 

ו' – ראש ב', שנקרא ג"ר דנקודים. נמשך מזה שאח"פ יצאו מראש א' ישסו"ת נגרם שיצא עוד ראש שנקרא כתר דנקודים. 

ז' – יציאתם של בינה לז"א ומלכות מכל המדרגות. כי היה צ"ב במדרגה זה משפיע על כל המדרגות שכל מה שיצא למטה יצא בצ"ב. 

ח' – המקום שנעשה לג' עולמות דפרודא, נובע מעליית ה"ת בנקבי עיניים. גם בראש א' ישסו"ת וגם בנקודות דס"ג, גרם למלכות לעלות למקום הפרסא, לבינה דגוף, ותוציא תשתית ג' עולמות בי"ע. מב' עולים לת"ת יצא עולם הבריאה. מנה"י הנקרא ז"א יצא עולם יצירה, וממלכות יצא עולם העשיה. (פתיחה קיב' והלאה, וגם חלק טז' וחלק ח'). עיקר ההסבר לעולמות בחלק טז'. 

ט' – התחלקות ראש ב', גם הוא עצמו שהוא אח"פ, התחלק לכתר ואו"א. הטעם להתחלקות זו היא כיוון שהוא שמשפיע על עולם הנקודים, מחולק לג"ע ואח"פ, כי יצא על צ"ב ומשם הראש מתחלק. דומה למה שקרה גם בחלוקה הכללית בין טעמים לנקודות ובהמשך בין שערות רישא לשערות דיקנא, ובהמשך בין ראש א' ישסו"ת לראש דנקודים, גם שם יש אותה החלוקה בין כתר ואו"א. 

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

חלק ו' שיעור 37 עמוד תנז

כז) אמנם יש הפרש גדול מהצמצום שבכאן להצמצום א', כי שם היה הצמצום שעל הבחי"ד בהחלט, שאינו עשוי להשתנות לעולם. אבל הצמצום ב' שבכאן אינו בהחלט כל כך, והוא עשוי להשתנות ע"י זווג עליון, וע"כ מכאן ואילך נוהג ב' מצבים בכל פרצוף, שהם: מצב הקטנות ומצב של הגדלות. ולפיכך נתקנו כאן ב' ראשים ראש הא', שבו ב' ההין מחוברות זו בזו בקביעות שאינן עשויות להתפרד לעולם. ואחריו נתקן ראש ב' שבו אין חיבורן קבוע, אלא בעולה ויורד. וביניהם הופרס פרסא. ובזמן של קטנות נמצאים ההין מחוברין בנקבי העינים דראש הב', מכח שליטת ראש העליון, ואז נמצא התחתון בבחינת חסר ראש. ובזמן הגדלות שהוא בכח הארת הע"ב, נמצאת הפרסא מעלמת על ראש הא' ואין שליטתו ניכרת, ואז יורדת הה"ת ממקום עינים דראש הב', למתחת הפה דראש הב' ואן שבים ג' הספירות אח"פ אל הראש, והתחתון קונה בחינת ראש וג"ר.

כח) וצריכים לידע, שדבר קטנות וגדלות נוהג רק בפרצופי מ"ה וב"ן שבכל המדרגות, אשר הה"ת כבר נמצאת בנקבי העינים של הראש שלהם. והם בחינת הגוף של הראש הזה. ובזה תבין אשר הע"ס דנקודים נחשבים למ"ה וב"ן הא', אשר בהעולמות, ואע"פ שחצי פרצוף העליון דמ"ה וב"ן, שהוא מלביש מפה ולמטה דס"ג עד הטבור של הפרצוף גלגלתא דא"ק, הוא ג"כ יצא מנקבי העינים דראש הס"ג, עכ"ז כיון שהה"ת אינה מחוברת בה"ר אשר בו, אינו נחשב עוד לבחינת מ"ה וב"ן, כי המסך שבו כלול הה"ת, בעת שיצא מנקבי העינים דראש ס"ג, ירד לבחינה שכנגדו שהוא הטבור, ששם מקום הה"ת, ולא למעלה מטבור. ולפיכך רק הע"ס דנקודים נחשבים למ"ה וב"ן, ורק בהם נוהג ענין הגדלות והקטנות האמור. 

ולא עוד אלא אפילו הג"ר דנקודים אינם נחשבים למ"ה וב"ן ממש, משום שה"ת נשארת בנקבי העינים דראש הב' שהם הג"ר דנקודים, ויה"ו בלי שום גילוי דה"ת ירדו באח"פ דראש הב', הזה, שהם החו"ב שבו. באופן שה"ת נמצאת רק בכתר דג"ר דנקודים, שהוא הגלגלתא ועינים דראש הזה, אבל בחו"ב דג"ר אלו, אין שם רק בחינת ה"ר לבד, ולפיכך, גם הם אינם נחשבים למ"ה וב"ן ממש. ועכ"ז נוהג בהם ענין הגדלות והקטנות, משום שה"ת נמצאת בהם עכ"פ, בסוד חולם שממעל לאותיות יה"ו שלהם. דהיינו בהכתר, כמבואר. 

ומ"ה וב"ן האמיתיים הם הז"ס תחתונות דנקודים, שהם הגוף האמיתי דנקודים. המקבלים מהג"ר דנקודים. והם השורש הראשון של מ"ה וב"ן, אשר בהעולמות מכאן ואילך, אמנם בחינת המ"ה לא נתקיים בהם, כמ"ש בחלק ז', שבהם נעשו שבירת הכלים, ומה שנשאר ממנו הוא רק בחינת הב"ן. ולכן מכונים המ"ה וב"ן אלו בדברי הרב, בשם ב"ן לבד.

כט) והנה ד' פסיעות עשתה הה"ת, מעת שנתחברה בה"ר ובאה בנקבי העינים דראש הס"ג, עד ביאתה למקומה שהוא להגוף דנקודים, הנק' ז"ת של הנקודים. פסיעה א', מנקבי העינים דראש הס"ג אל מקום הטבור דגוף דא"ק הפנימי, שהוא נקבי העינים דראש הא' הנקרא ישסו"ת, ששם נתחברה בקביעות עם הה' ראשונה, ונעשתה לשורש קבוע לפרצוף מ"ה וב"ן בבחינת הקטנות שבו, כנ"ל. פסיעה ב' לנקבי העינים דראש הב', ששם נוהג תיקון הפרסא, שע"י הזווג דע"ב ס"ג, נפרדת הה"ת ממקום נקבי העינים ויורדת למקום הפה דראש הזה. 

פסיעה ג' הוא ירידת ה"ת מנקבי העינים למתחת הפה, כנ"ל. הנק' התלבשות נה"י דכתר לבחינת מוחין וג"ר בחכמה ובינה דנקודים. כי ע"י ירידת הה"ת למתחת היה"ו חוזרים לבחינת ראש, ומה שהיו מקודם רק חג"ת נעשו עתה לחב"ד. והם מלבישים על ג' פרקין עלאין דנה"י דא"ק: החכמה על פרק עליון דנצח, הבינה על פרק עליון דהוד, הדעת על פרק עליון דיסוד. פסיעה ד' הוא מיסוד דא"ק, לדעת דחו"ב. בסוד נקודה שבתוך האותיות דיה"ו. ואז מזדווגים או"א על מ"ן המשותף מו' ונקודה, ומולידים את המ"ה וב"ן למקומם.

ל) והנה נתבארו עקרי הפעולות, שנוספו כאן לאצילות מ"ה וב"ן. ונבארם בקיצור לפי הסדר. 

כי מסבת התפשטות ט"ת דס"ג למטה מטבור דא"ק הפנימי, שהאירו להכלים דנה"י דא"ק הפנימי:  נדבקו ונתחברו ב' ההין יחד, כי אור הס"ג הוא בחי' ה"ר, ונה"י דא"ק הפנימי הוא ה"ת. וע"כ כשחזר ענין הזדככות המסך גם על פרצוף ס"ג, נמצא המסך כלול כאן מב' פרצופים: מפרצוף ס"ג ומפרצוף גלגלתא, שהעלה אותם יחד לראש הס"ג, לנקבי העינים, דהיינו לבחי"א משם. ומתוך שה"ת שבמסך איננה במקומה, אלא שנכללה ונתיחדה בתוך ה"ר, כלומר, שה"ר קבלה ונעשה לבחינת ה"ת, ע"כ לא נעשה הזווג כי אם על ה"ר לבד. ונעשה שמה ב' זווגים א' לזכר, וא' לנקבה, כנודע, אמנם עיקר הזווג נעשה בבחינת הנקבה, שהיא בחי"א להיותה שלמה גם מבחי' המשכה, שממנה התפשטות לכלים. וכשהוכר העביות דגוף שבהמסך, יצא מהראש דס"ג וירד להבחינה שכנגדו בגוף, שהוא הטבור דא"ק הפנימי, כי שם מתחיל מקום הה"ת הכלולה בהמסך. ושם נזדווג עם אור העליון, ויצאו מהטבור ולמעלה הע"ס דראש הא' הנק' ישסו"ת, אשר הבינה וז"א ומלכות של ראש הזה, כבר עומדים למטה מטבור, משום שהה"ת עומדת בחכמה שלו, שהוא ג"כ מקום הטבור, ונמצאים הספירות שלמטה מחכמה מהטבור ולמטה. והם הג"ר דנקודים, דהיינו עיקר הראש של הנקודים, כי הראש הא' אינו כלל בבחינת הנקודים, משום שה"ת שבהמסך נמצאת למטה ממנו, ואין העביות פועלת כלום ממטה למעלה, וע"כ נחשב לעקודים דס"ג. וע"כ נשארו הג"ר של הנקודים, לבחינת הראש של הנקודים, ומכונים ראש הב'. 

והנה בראש הב' הזה יש בו ג"כ ע"ס, הנחלקים ע"פ הג"ר: שגו"ע נכללים בהכתר, ואח"פ הם בחכמה ובינה, וה"ת נמצאת בהכתר שהוא בחי' ראש הב', והחכמה ובינה שהם אח"פ יצאו לחוץ מהראש הב' לבחינת חג"ת דהיינו בחינת גוף. ונבחן בהם, אשר ה"ת בעינים ויה"ו באח"פ, כלומר, שהה"ת אינה מאירה כלום באח"פ אלו שהם חכמה ובינה. אלא הם בחינת ה"ר בלבד. ועל ראש הב' הזה יש תיקון הפרסא, שבו ב' תיקונים: הא' הוא שב' ההין הכלולים בו הם באלכסונא, כלומר שיתכן שם לעתים שתהיה שם בקיעת הפרסא, שאז נפרדו ההין זו מזו, וה"ת יורדת משם למטה מהמלכות דראש הזה בסוד קמץ שמתחת להאותיות יה"ו. והב' הוא להעלים ולהסתיר בעת ההיא את כח הה"ת, העומדת בנקבי העינים של ראש הא' בחיבור אמיץ עם הה"ר. כי זולת ההעלמה הזו, לא היה אפשרות להה"ת דראש הב' לרדת למתחת האותיות.

וכאן נעשה השורש למצב הקטנות של הפרצופים, כלומר, שתתכן בו עליה וגדלות, אבל לא תתכן לעולם, שיתמעט גם מקומת הקטנות שהיה בו, ושמירה זו נמשכת מכח ה"ת שבנקבי העינים דראש הא', הקשורה שם בקשר אמיץ עם הה"ר. ומצב הגדלות נמשך מה"ת שבנקבי העינים דראש הב', כנ"ל. 

וכדי להוליד הגדלות דנקודים, היו שתי פעולות: הא' לצורך הראש של הנקודים, שע"י הזווג דע"ב ס"ג, ירדה הה"ת שבעינים שעמדה בהכתר ממעל לחו"ב שהם יה"ו ובאה למטה מאותיות יה"ו אלו, שבזה שבו החו"ב לראש הב', והיה"ו שהיו חג"ת עלו ונעשו לחב"ד. וזה נקרא התלבשות נה"י דכתר בחכמה ובינה. ופעולה ב' היתה לצורך הז"ת שהם הגוף דנקודים האמיתי. כי היסוד דא"ק האיר לתוך החו"ב דנקודים, את נקודת ה"ת בתוך האותיות, בסוד מלאפום: נקודה בהו' שנעשו למ"ן בחו"ב ונזדווגו עליהם, והולידו את הז"ת דנקודים. וזה יתבאר בחלק הבא בע"ה.

סיכום: למדנו על היחס בין צ"א לצ"ב. למדנו על ד' פסיעות של ה"ת.

בנושא הראשון הזכרנו את צ"א ואמרנו שהוא לא משתנה לעולם. ז"א שלא יהיה שינוי במדרגה הזו והוא ישאר קבוע. צ"א אומר שהבחירה ביתר דביקות לא תשתנה ותמיד נצטרך לעשות זיווג דהכאה ולבנות כלים דהשפעה. תמיד יהיה המעבר הזה, ולא מצב שבו אני פאסיבי והאור יגיע אלי. תמיד, כדי שהאור יגיע צריך לעשות זיווג דהכאה ואז לקבל את האור. זה נושא חשוב בעל השקפות מרובות, אחת מהן היא להפסיק לקוות שהעבודה הרוחנית תיגמר ותיגמר היראה, ותהיה אהבה בלי יראה. אין מצב כזה. היראה היא התנועה שאדם צריך לעשות מצד עצמו כדי לקבל. זה נקרא שצ"א לא מתבטל.

לעומתו צ"ב כן מתבטל. צ"ב זה שמלכות עלתה לבינה, ואמרה שגם לקבל בע"מ להשפיע היא לא רוצה. רוצה רק להשפיע בע"מ להשפיע. זה לעתיד לבוא יתבטל, ואפשר יהיה לקבל גם בע"מ להשפיע. ז"א שמה שצ"ב הוציא את הז"ת דבינה ואת הז"א מחוץ לאפשרות לקבל אור אפילו בע"מ להשפיע, זה יתבטל ולא ישאר לעולם. 

לכן במצב הזה, כמו בכלל שצ"ב מתבטל, אז באופן פרטי, בתוך הפרצופים יש מציאות של קטנות וגדלות. כי כמו שבגדלות יש התבטלות של צ"ב, בכללי, אז גם באופן פרטי, לכל מדרגה יש כמו קטנות שזה צ"ב וגדלות שמבטלת את צ"ב. 

לכן יש מצב של קטנות וגדלות, אבל פה אומר לנו דבר חשוב, שכשיצא צ"ב יצא בהתחלה בראש א' ישסו"ת ששומר על צ"ב שלא יתבטל, ורק כתר ואו"א שיצאו על האח"פ של הראש הכללי, אז בכתר הוא כן בעולה ויורד. כן יכול לבטל ולא לבטל את צ"ב. זה קורה, ובכלל הקטנות, והמציאות בעולמות היתה שתהיה התכללות של ב' א' עם ד' ג', כדי שנוכל את החומר גלם הזה, שנמצא למטה מטבור, ועוד לא פעלנו אותו, שנוכל להתחיל לפעול אותו. אז בגלל זה צריך לפעול אותו, אבל אם אני מייד אוריד את ה"ת ולא באמת היה את הכח לפעול אותה, אז קולקלה מסגרת העבודה. בעצם ראש א' ישסו"ת שומר על מסגרת עבודה של צ"ב. אם אתה רוצה להיות בעולה ויורד, אז במסגרת צ"ב. לא לפרוץ את המסגרת. בתוך מצב שלא יכול לקבל בע"מ להשפיע אז ז"א ואו"א ומלכות, יכול רק להשפיע בע"מ להשפיע. אומר שבתוך מסגרת זו תקבל בע"מ להשפיע, אבל זה לא הצליח. זה צריך להסביר לנו למה ראש א' ישסו"ת שומר על צ"ב, כי עד שלא הסתיימה העבודה, עד גמה"ת תישמר המסגרת.

עוד אומרים 'שכל הבא מתחילת אצילותו אינו משתנה'. זה מצד קודם ונמשך. הסיבה שניתנה היא תכליתית – שמירת המסגרת. עבודה רק בתוכה. ישסו"ת שומר על המסגרת הכללית של צ"ב ולא משתנה עד גמה"ת, סיום העבודה על צ"ב.

כתר ואו"א יש בהם עליה וירידה. אמנם, או"א שהיו בעולה ויורד, הסתכלו על הזכר שלהם, והזכר שלהם, הכתר, הוא בעולה ויורד ואם כך אז גם אני יכול. אבל כשניסה לעשות בח' צ"א היה צריך ללכת לראש א' ישסו"ת ולראות שכל העבודה נגמרה בצ"ב ואז נתפשט לגוף. אבל לא עשה כך. כי כתר הסתיר לו בכלל את ראש א' ישסו"ת ולא ידע על הגבול הזה. חשב שאפשר להיות בעולה ויורד. אומר שעושה מה שרוצה בחדר, יכול לעשות מה שרוצה בכלל בחיים. אומר שלא. אלא כשיוצא מהחדר, כמו ילד שמשתולל וקופץ, ובא לכיתה אומרים לו שאי אפשר להשתולל כך. אומרת לו המורה, הרב בישיבה לא מאפשרים לו, והוא לא מבין כי בבית איפשרו לו. פה השתוללת עם הכתר, זה לא אומר שיכול לעבור את חוקי ישסו"ת. אומר שלא ידע שככה. לא ידעת, פגמת, נשברת, עולם התיקון עשה אח"כ שמה שיש בראש א' ישסו"ת שזה צ"ב יהיה ברור יותר. הפרסא מתחזקת ונהיית ברורה שעושים גבול ברור של הפרסא. זה בחלק ח' נקרא חיזוק הפרסא. לא מאפשרים לעבור על החוק הזה. יש חוק צ"ב, ואם רוצה גדלות וקטנות אז במסגרת צ"ב. פה או"א באו לעשות זיווג במסגרת צ"א ונשברו. והם בח' מ"ה, הרי כל מה שיצא בעולם הנקודים זה בח' מ"ה וב"ן שלמטה מטבור, ובעיקר ז"ת דנקודים, וכשלא הצליחו נשברו. יוצא שכשלא יודעים את חוק צ"ב או כל חוק אחר, זה לא פותר. אם לא יודע את החוק זה לא גורם שלא לשאת בתוצאות ובאחריות העבירה עליו.

זה נושא ראשון. צריכים לזכור, שצ"ב נשמר בקפידה עד גמה"ת אבל יתבטל בסוף, ומה שביטלו אותו באו"א גרם לשבירה. 

עכשיו רוצה ללמד אותנו את ד' פסיעות שעשתה ה"ת. ה"ת שאנחנו מדברים עליה. אומרים שבנקודות דס"ג היתה התכללות של ס"ג שהוא בח' השפעה, עם בח' ד' שהיא קבלה. העירוב הזה העלה רשימות של ד' ג', או של ד' מגלגלתא לראש, וזה חשוב כי על רשימות אלה רוצה לעשות זיווג. אלה תיקון מ"ה וב"ן. 

אומר, שבאמת עלו למעלה לראש, ואז עשו פסיעה מהראש, שהראש הוליד אותן לבח' ראש א' ישסו"ת, ממנו ירדו לכתר כי ראש א' ישסו"ת לא יכול לעבוד עם ד' ג' כי צריך לשמור על צ"ב. אומר לכתר שיהיה בעולה ויורד, ואני אשאר בקביעות לשמור על המסגרת, שומר החומות, שבתוכן תעשו מה שאתם רוצים. אז הכתר נהיה הזכר שמנהל את המערכה בתוך המסגרת של צ"ב. 

הד' ג' הועבר לו. זו פסיעה שניה.

הפסיעה הג' – ד' ג' לא מעביר לאו"א, אלא או"א מקבלים ד' ג' מיסוד דא"ק, לא הסברנו איך זה קרה, אלא יוסבר בהמשך – זו הארת השורוק, דרך היסוד, אבל ההארה דרך היסוד ד' ג' הם אלה שניתנו לאו"א, באו מלמטה וניתנו לאו"א וזו היתה פסיעה ד'. 

התפשטה לגוף, זו פסיעה ה'. פה כולל את הפסיעה הרביעית עליית ה"ת לאו"א והתפשטות לגוף, כולל אותן כפסיעה אחת. נאמר שיש מקומות, כמו בלוח התשובות, שאומר שהן ב' פסיעות, אז שם הוא מלמד ה' פסיעות ופה ב' פסיעות. 

אומר, עוד נקודה אחרונה: שהתפשטות זו, של ז"ת דנקודים, גרמה לשבירה, ולמה בכלל אפשר התפשטות? כי יש תיקון בפרסא הזו של הכתר, תיקון אחד שיכולה להיות בעולה ויורד. זה תיקון שהיא מסתירה לאו"א את הכתר. את הגדלות, השבירה, העליה וכו'. 

חלק ו' שיעור 36 עמוד תנו

יח) פעולה ח'. העלמת הרשימו דבחינה אחרונה שבהם. נמשך מכח הביטוש דאו"מ, שפעולתו ניכר בעיקר על בחי' אחרונה. ולא נשאר ממנה רשימו. 

פעולה ט'. יציאתם מן הראש, נמשכת מחמת הכר עביותם כנ"ל באות י"ז, הנבחן לשינוי צורה מהמלכות דראש. כי שינוי הצורה ויציאה לחוץ היינו הך, כנודע.  

יט) פעולה י'. שהיא ביאתם לחיצוניות הגוף פרצוף הקודם במקום החזה. נמשכת מהעלמת בחינה אחרונה. למשל אחר הזדככות פרצוף גלגלתא דא"ק, שהמסך והרשימות עלו לראש וחזר בהם עביותם בחסרון בחינה אחרונה, נמצא שאין בהם רק בחי"ג מעביות הגוף שהיה בהם מטרם הזיכוך, המכונה חזה. כי בחי"ד, היא בחינה אחרונה שנעלמה מהם בסבת הזיכוך. וע"כ הקומה הזו היוצאת על העביות דבחי"ג, נחשבת לחיצוניות על פרצוף הקודם, כי כל היותר עב נבחן ליותר פנימי ויותר עליון, כנודע. ולכן הם חיצוניות לפרצוף גלגלתא שהוא בחי"ד.

כ) פעולה י"א. שהיא זווג דהכאה הנעשה על המסך שבמקום החזה. נמשכת מכח התכללות המסך בהמלכות של ראש, שנכלל והשיג העביות דבחינת "כח" ממסך דראש, כנ"ל אות ט"ז. וע"כ. אע"פ שהוכרח לירד מהראש מכח העביות דגוף שהוכר בהרשימות אשר נכללים בו, מ"מ עדיין אין זה מספיק לעביות דכלים בפועל ממש, רק אחר שמוציא מתחלה ע"י זווג עליון בחי' ע"ס דראש ממטה למעלה, בבחינת "כח" ואח"ז מתפשטת המלכות בע"ס מינה ובה ממעלה למטה בבחי' כלים להתלבשות בפועל ממש, בתוך וסוף. 

והנה נתבארו פעולה י"א. שהיא הזווג דהכאה. ופעולה י"ב, שהיא התפשטות המלכות דראש מחזה ולמטה לבחינת גוף בתוך וסוף. ששניהם נמשכים מכח עלית והתכללות המסך בהמלכות של ראש. 

כא) פעולה י"ג. שמלביש על פרצוף הקודם. נמשכת וקשורה בהסתלקות האורות דגוף דפרצוף הקודם. כי פרצוף החדש ממלא באורו את הכלים שנתרוקנו מאורותיהם בעת הזדככות המסך ועליתו לראש. וזה מכונה שהוא מלבישו עם אורותיו החדשים שלו.

כב) פעולה י"ד. שקומתו מתחיל מהפה דפרצוף הקודם. זה נמשך מכח לידתו ואצילותו משם, כטבע הענף, הדבוק במקום יציאתו ויניקתו משורש. כן הפרצוף החדש שכל שורשו הוא מכח התכללות המסך דגוף בהמלכות של ראש שנקרא פה, וע"כ קומתו דבוק שם. ומשם הוא מתחיל.

כג) והנה נתבארו ארבע עשרה הפעולות הגורמות ללידת ואצילות פרצוף, מפרצוף, בדרך כללות, הנוהג בכל הפרצופים בשוה, איך כל אחת מסובבת ויוצאת מהסבה הקודמת לה בחיוב גמור. ועתה נבאר השתלשלות ה' הפרצופים דא"ק בדרך סבה ומסובב.

וכבר נתבארו עשרת הפעולות שנעשו לאצילות פרצוף הגלגלתא דא"ק בדרך סבה ומסובב, (לעיל אות א'). והנה אחר שנשלם פרצוף הגלגלתא, התחיל הביטוש דאו"מ באו"פ, ואחריו כל ארבע עשרה פעולות הנ"ל, עד שנאצל ממנו פרצוף ע"ב דא"ק, בראש תוך וסוף. ונמצא פה דפרצוף ע"ב במקום החזה דפרצוף גלגלתא, כי הבחי"ד שנקרא טבור דגלגלתא לא היה נכלל בהמסך דע"ב, להיותה בחי' אחרונה הנעלמת עם ההזדככות. ולכן עומדים הע"ס דראש ע"ב ממקום החזה עד הפה דפרצוף הגלגלתא.

וסיום רגלים שלו, הוא למעלה מטבור דגלגלתא כי שם בחי"ד היא, והע"ב אין לו כלום מבחי"ד, ע"כ אינו יכול להתפשט למטה מטבור דגלגלתא.

כד) ואחר שנשלם ראש תוך סוף דפרצוף ע"ב, חזר גם עליו הביטוש דאו"פ באו"מ. שהפעיל אחריו כל הארבע עשרה הפעולות הנ"ל, עד שנאצל ממנו פרצוף הס"ג דא"ק בראש תוך וסוף. דהיינו פרצוף הג' דא"ק. וגם בו לא עמד המסך של ראש שלו במקום הטבור דע"ב, דהיינו בבחי"ג דגוף, שהוא הטבור אצל הע"ב, אלא בחזה שלו. משום שבחינה אחרונה דע"ב אינה נכללת בהמסך דס"ג, כי נעלמה עם הזדככות המסך. כנ"ל. ומחזה עד הפה דע"ב, עומדים הע"ס דראש הס"ג. ומחזה ולמטה, יצאו הע"ס דגוף הס"ג בתוך וסוף, עד סיום רגלים של פרצוף הא' דא"ק הנק' גלגלתא.

כה) וכאן בפרצוף הס"ג, נתוסף ב' פעולות, מה שלא היו בפרצוף ע"ב: הא' שנמשך גם מטבור ולמטה דגלגלתא דא"ק, והתלבש והאיר בהכלים דגלגלתא דא"ק, אשר מטבור ולמטה. הב' כי נחלק לב' פרצופים על הטבור דגלגלתא דא"ק. שמטבור ולמעלה נקרא ע"ב דס"ג או טעמים דס"ג, ומטבור דגלגלתא ולמטה נק' ס"ג מ"ה ב"ן דס"ג, או נקודות תגין אותיות דס"ג. 

פעולה הא'. דהיינו מה שנמשך גם מלמטה מטבור דגלגלתא, הוא נמשך, מטעם שעדיין לא היה צמצום על אור הבינה, המפריע מלהאיר לבחי"ד. כי צמצום א' לא היה אלא על אור חכמה בלבד. ולפיכך פרצוף הע"ב שקומתו עד החכמה, לא היה יכול להתפשט למטה מטבור דגלגלתא ששם מקום בחי"ד הוא, אבל פרצוף הס"ג שקומתו רק עד הבינה, וע"כ היה יכול להאיר גם אל בחי"ד. 

פעולה הב'. דהיינו התחלקותו על טעמים ונקודות. נמשכת מפעולה הא'. גם מכח הזכר דפרצוף הס"ג. כי הזכר דס"ג הוא בחי"ג דהתלבשות, אשר בזווג הא' של ראש המשיך קומת חכמה שהוא מתלבש בכלי דכתר דס"ג (עיין דף ש"צ ד"ה וס"ג). וע"כ כלי דכתר ס"ג שיש בו אור החכמה, היה מוכרח ג"כ להסתיים על הטבור כמו פרצוף הע"ב. וע"כ נקרא הכתר דס"ג הנמשך עד הטבור בשם ע"ב דס"ג או טעמים. אמנם למטה מכתר אין אור הזכר יכול להתפשט, וע"כ שאר הט"ס תחתונות דס"ג מתפשטות מטבור ולמטה דגלגלתא, משום שאין בהם אור החכמה, אלא אור הבינה לבד, שעליה אין הצמצום חל עדיין, כנ"ל. וע"כ מכונה זה החלק ס"ג דס"ג, להורות שאין שם מבחינת ע"ב כלום.

כו) ואחר שנשלם הראש תוך סוף של הפרצוף ס"ג, הנה חזר גם עליו דבר הביטוש דאו"מ באו"פ, ויתר ארבע עשרה הפעולות הקשורות בו, עד שנאצל ממנו פרצוף הד' דא"ק הנקרא מ"ה וב"ן דא"ק. וגם המ"ה וב"ן יצא בשני פרצופים הנבדלים זה מזה על הטבור דגלגלתא דא"ק, כמו פרצוף ס"ג שממנו נמשכים. 

אמנם בסדר אצילותו של הפרצוף מ"ה וב"ן נתוספו כמה פעולות חשובות מאד, כי המה השרישו ענין השיתוף של מדת הרחמים בדין, הנחשב להתחלה הראשונה של העולמות. משום שלא היה כלל קיום להעולמות זולתם. 

והגורם השרשי לכל אלו הפעולות הנוספות כאן, הוא התפשטות הנקודות דס"ג מטבור ולמטה דא"ק דהיינו לתוך הכלים דנה"י דגלגלתא, שהם מן בחי"ד, כי עי"ז נדבק הס"ג, שהוא בחי"ב, וה"ר דהוי"ה, עם הנה"י של הפרצוף גלגלתא, שהם בחי"ד וה"ת דהוי"ה. וזה גרם לצמצום ב' בא"ק על דרך צמצום א' שהיה בא"ס. (כנ"ל דף שצ"ט אות ז' בדברי הרב) כי כמו שהצמצום א' היה על בחי"ד, כן נעשה כאן הצמצום על בחי"ב. וכמו שהצמצום א', סילק האור מכל הד' הבחינות, ואחר זה חזר והמשיך רק הט"ס הראשונות לבד, כן נעשה כאן הצמצום על בחי"ב וסילק האור מכל הגוף דס"ג, ואחר זה חזר והמשיך רק הב' ספירות כתר וחכמה לבד, בכל הראש תרד סוף, אשר בפרצוף מ"ה וב"ן הזה. וכמו שבצמצום א' נפסק הקו אור של א"ס על המלכות דנה"י דא"ק שהוא במקום העוה"ז, הנשאר בלי אור, כן בצמצום הב' שבכאן, נפסק האור של הקו מא"ס על הבינה דנה"י דא"ק, ונשארו הבינה וז"א ומלכות למטה מנקודת הצמצום בלי אור. ותדע שמכאן קנתה הבינה שבכל המדרגות את השם בריאה, שהוא מלשון "לבר" ע"ד בתי בראי, שפירושו לחוץ. כי ע"י צמצום ב' שבכאן יצאה הבינה שבכל המדרגות לחוץ מהמדרגה: שהבינה של ראש נעשתה לבחי' גוף, והבינה שלמעלה מטבור, נעשתה לבחינת למטה מטבור, והבינה של הנה"י יצאה לגמרי מכל אצילות הפרצוף ונשארה בלי אור, כדוגמת הנקודה דעוה"ז בזמן צמצום א'. כנ"ל.

סיכום: המשכנו ללמוד את יד' הנק' של יציאת פרצוף מפרצוף.

בשיעור הקודם דיברנו על ז' פעולות ראשונות, והיום למדנו מפעולה ח' עד יד'.

פעולה ח': העלמת רשימו דבח' אחרונה שבהם, הנמשך מכח ביטוש או"מ באו"פ.

פעולה ט': יציאה מהראש, נמשכת מזה שהוכר העביות אז שינוי צורה מהמדרגה ויצא המסך מהגוף.

פעולה י': באו לחיצוניות הגוף, פרצוף הקודם, בגלל שבח' אחרונה נעלמה וירדו למקום החזה. הפעולה אינה שירדו לחיצוניות אלא בבח' ג', למקום החזה כי בח' אחרונה נעלמה, וכל היותר עב נחשב ליותר פנימי. אז אם עכשיו באים למקום יותר זך, לבח' ג' במקום ד', אז הפרצוף שיוצא אח"כ הוא חיצוני לפרצוף הקודם. 

פעולה יא': זיווג דהכאה שנעשה על אותו מסך שירד למקום החזה, נעשה עליו זיווג דהכאה כי ירד ונהיה ראש, אז עושה זיווג דהכאה במקום החזה. 

פעולה יב': זיווג דהכאה נעשה על מסך במקום החזה, שזה הוציא ראש, המאפשר להמשיך להוציא כלים ממעלה למטה. התפשטות מלכות דראש לגוף. אחרי שעשו זיווג דהכאה בראש אז התפשט מתוך וסוף של המדרגה. 

פעולה יג': הפרצוף ע"ב מלביש על פרצוף גלגלתא. נמשך מהסתלקות האורות דגוף בפרצוף הקודם. הפרצוף החדש ממלא באורות את הפרצוף הקודם עי"ז שמקבל ביקוש, מגיע אור מלמעלה, ממלא את העליון כדי לתת לתחתון. כל אור בא מא"ס, אז לא יכול לומר שהתחתון מילא את העליון.

פעולה יד': קומתו מתחיל מפה דפרצוף קודם, דהיינו, ע"ב מתחיל מפה דגלגלתא ומעלה, אבל בתוכו עצמו עובד מלמטה למעלה, מפה עד פה דעליון. אבל מחזה של עליון עד פה דעליון, שם מקום הראש. שם עושה זיווג דהכאה. מכח זה שנולד מהראש לגוף והיה בראש קודם, למד להיות ראש, אז עשה זיווג דהכאה גם בגוף.

כל יד' הפעולות האלה של יציאת פרצוף מפרצוף, אם נעבור עליהם בקצרה אז נאמר שאחרי שהיה זיווג דהכאה היה ביטוש שגרם למסך להזדכך ועלה לראש ות"כ העליה, התכלל עם הרשימות שבגוף והעלה אותן לראש, אבל בח' אחרונה של כח המסך אובדת, ואז עלה לראש, עשה זיווג דהכאה בראש והתכלל בזיווג הראש עצמו. מכח זה למד עצמו להיות ראש, אבל קרה עוד משהו. ברגע שעשה זיווג דהכאה הוכרה עביותו, ואז כשלא שייך לראש, התעורר משהו חדש, ונהיה שינוי צורה בינו ובין הראש. ואז לא יכול לעמוד באותו מקום, אז ירד למקום הכי גבוה שיכול לעשות עליו זיווג דהכאה. בח' ג' ולכן ירד למקום חזה ולא למקום ד' כי היה ביטוש. העלתה מידע לראש על ד' א"א ונקרא שעביות של המסך על בח' אחרונה נאבדת. כתוצאה מזה יורד למקום חזה בח' ג', ועושה זיווג דהכאה מכח זה שהיה בראש ולמד איך עושים זיווג דהכאה, כי הוא מסך דגוף שלא עושה זיווג דהכאה ולכן למד לעשות זיווג דהכאה מהכח שהתכלל בראש, אז ירד למטה, ועשה זיווג דהכאה בראש כמו שעשה בראש פה (ציור) כי לא ידע כי בא מגוף. בזיווג דהכאה עשה ע"ס דראש וירד לע"ס דגוף, פה עד סיום רגלין.

עד כאן יד' פעולות. אומר, אותן פעולות נעשות לא רק בין פרצוף גלגלתא לע"ב, אלא גם בשאר הפרצופים. גם בין ע"ב לס"ג יש יד' פעולות, וגם בין ס"ג למ"ה יש יד' פעולות, רק פה קרה דבר חדש, ועל הס"ג הזה רוצה להסביר לנו קצת יותר. 

מסביר, שכאשר יצא נק' דס"ג אז ירד למטה מטבור, ואגב כך מסביר שע"ב וס"ג לא ירדו למטה מטבור, כי אם ירדו אז יתכללו עם רצונות ד' ואין להם מסך על ד'. אבל מה הכי מפריע להן, שהן טבע שמבטא רצון לקבל, אם לא אז לא היו פוחדים להתכלל עם נה"י דא"ק כי הן טבע שונה. אומר, בע"ב יש ג' דהתלבשות וג' דעביות, ובס"ג יש את ג' התלבשות וג' התלבשות זה חכמה, אז לא יכול לרדת למטה מטבור כי אז יוצא ד' שאין לו עליו מסך. אבל קרה שנק' ס"ג כן ירדו למטה מטבור, כי הן רק ב', כי ג' התלבשות הסתלק. בזה מראה, שטעמים דס"ג נקרא כמו פרצוף ע"ב, כי יש לו ג' התלבשות, ונקודות ס"ג נקרא כמו ס"ג, אז זה ס"ג דס"ג וזה ע"ב דס"ג. חשוב לזכור, כי נדבר על זיווג ע"ב ס"ג שנדע מאיפה בא זיווג בין טעמים לנקודות.

עוד אומר, שמה שנאצל מפרצוף הס"ג צריך לקחת בחשבון, את הרשימות שממנו נולד. תמיד נולדים מהרשימות דגוף, והיות שהן העלו מידע של צ"ב, לכן יצא עולם הנקודים, או הפרצוף מ"ה בקטנות על ג"ע דאח"פ, לפי הרשימות שעלו, וזה אומר, שהגוף נהיה לו מקום חלל, שבו יצאו עולמות בי"ע, שבריאה כוללת את כולן, והרבה נראה שכתוב רק בריאה ונדע שזה כולל גם עולמות עליונים. 

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

חלק ו שיעור 35 עמוד תנד

ט) פעולה ט'. שהיא מהתפשטות המלכות עם האו"ח שבה ממעלה למטה לתוך וסוף. נמשכת מהמסך שבמלכות של ראש. להיותה בחינת יציאה מן ה"כח אל הפועל" כי אותן מדת הדחיה ומדת ההתלבשות שיצאו מכח המסך בהע"ס של ראש, לא היה זה רק מבחינת "כח" כי בפועל אין שם לא דחיה ולא התלבשות. אלא כל הנעשה בהע"ס דראש מבחינת "כח", מתגלה אח"כ בתוך וסוף, המכונה גוף, בפועל גמור. ושיעור קומת האור שהאו"ח הלבישו בהראש בבחינת "כח" כשיעור הזה נמצא אור העליון מתלבש בהגוף בפועל ממש, והתלבשות זו, מכונה בשם "תוך של הגוף" מפה עד הטבור. ובחינות הסיום שעשה המסך בהע"ס דראש מבחינת "כח" דהיינו בחינת הכאה שעשה על אור העליון ולא נתנו להתפשט לבחי"ד, מתגלה בהגוף "בפועל" מטבור ולמטה עד סיום רגלים, הנק' חלק הסוף של הפרצוף. באופן, שמסיום רגלין של הפרצוף ולמטה, מגולה הנקודה האמצעית בפועל גמור, שהמסך מפסיק שם את אור העליון לגמרי, ומשאירו חלל פנוי בלי אור. ולפיכך בחינת התוך של הגוף נבחן לעמידת הט"ס ראשונות. ובחינת הסוף של הגוף נבחן רק לספירת המלכות לבד. כלומר בחינת ההגבלה וכח הסיום שבה.

והנה נתבארו, פעולה ט' ופעולה י'. שהם: התפשטות המלכות ממעלה למטה לתוך וסוף המכונה גוף. ונקודת הסיום של הקו, שמשם ולמטה חושך ולא אור. אשר המסך של ראש הפעיל את שניהם. כמבואר.

י) והנה נתבאר הסבה ומסובב עד ליציאת פרצוף הא' דא"ק הנקרא פרצוף גלגלתא דא"ק. ועתה נבאר יציאת ה' פרצופים דא"ק זה מזה, בדרך סבה ומסובב. 

ונבאר מתחלה את הגורמים ללידת פרצוף בדרך כללות, דהיינו הנוהג בכל הפרצופים בשוה. ואח"כ נבאר הפרצופים בפרטות. 

והנה הגורם הראשון ללידת פרצוף הוא הביטוש דאו"מ באו"פ זה בזה. שבסבתו מזדכך המסך דגוף הפרצוף, ונעשה זך כמו המסך שבמלכות דראש. שזה נבחן שעלה ונתכלל בזווג עליון דראש, יחד עם הרשימות דהע"ס דגוף הכלולים בו. וב' רשימות העליונות שבו, המכונים בשם זכר ונקבה, גורמות בהמסך דראש ב' מיני זווגים (עי' בתחלת חלק מטי ולא מטי). וע"י התכללות זו, מתחדשים המסך והרשימות עד שהוכר ששרשו הוא מעביות דגוף, חוץ מבחינה אחרונה שנעלמת מהם. ואז יורדים שוב לגוף בחיצוניותו למקום החזה, ומתפשט אור העליון בזווג דהכאה על המסך הזה, ומעלה או"ח מהמסך ולמעלה וממשיך ע"ס דראש, שקומתם עד הפה דפרצוף הקודם. ואחר כך מתפשטת המלכות מחזה ולמטה, עם האו"ח שבה לע"ס דגוף בתוך וסוף. וראש תוך סוף אלו, נבחנים לתולדה ובן לפרצוף הקודם. המלבישים אותו מפה דראש עד סיומו.

יא) והנה לפנינו כאן י"ד פעולות א', ביטוש דאו"מ באו"פ. ב', הזדככות המסך. ג' התכללות המסך ברשימות דע"ס דגוף. ד', ב' רשימות עליונות: זכר ונקבה. ה', ב' מיני זווגים בהמסך של ראש. ו' התחדשות העביות בהמסך והרשימות. ז', הכר העביות דגוף בהם. ח' העלם הרשימו דבחינה אחרונה שבהם. ט' יציאתם מן הראש. י', ביאתם לחיצוניות הגוף דפרצוף הקודם במקום החזה. י"א, זווג דהכאה הנעשה על המסך במקום החזה, הממשיך ע"ס דראש. י"ב, התפשטות המלכות דראש מחזה ולמטה לבחינת גוף, בתוך וסוף. י"ג שמלביש על פרצוף הקודם. י"ד, שקומתו מתחיל מהפה דפרצוף הקודם.

יב) ועתה נבאר קשרי סבה ומסובב שבהם: הנה פעולה א', שהיא ביטוש דאו"מ ואו"פ, נמשכת מהמסך. כי במדה שהמסך ממשיך ומלביש האו"פ שבפרצוף, נמצא מדחה את האו"מ השייך להפרצוף. כי כל סגולת הלבשתו את אור העליון, הוא ע"י הכאתו באור העליון שמחזיר כל אותו שיעור האור הראוי להתפשט בבחי"ד לאחוריו. ואינו מניחו להתפשט בהפרצוף, מטבורו ולמטה. ונודע, שזה האור, שאינו יכול להתלבש בהפרצוף, הוא האו"מ של הפרצוף. ולפיכך נמצאים האו"פ והאו"מ שסותרים זה את זה, כי מדת גדלו של האו"פ המתלבש היא כפי גודל מדת עביותו של המסך. והפכי לו האו"מ שמדת גדלו תלוי בזכות הכלים. וע"כ האו"מ מזכך את המסך והאו"פ מסתלק מהפרצוף. כנודע. הרי שהמסך הוא סבת הביטוש דאו"מ באו"פ.

יג) פעולה ב', שהיא הזדככות המסך, נמשכת מכח הביטוש דאו"מ באו"פ, הנ"ל בפעולה א'. 

פעולה ג'. שהיא התכללות המסך בהרשימות דע"ס דגוף. באה יחד עם הזדככות המסך, הנמשך מביטוש של או"מ באו"פ. כי בהיות שהמסך מזדכך על סדר המדרגה של הספירות, נמצא שעובר ובא בכל אחת ואחת ומתכלל בה בדרך עליתו, וכשמזדכך לבחי"ג, נמצא שבא ונכלל בספירת ז"א, ובשעה שמזדכך לבחי"ב, בא ונכלל בהבינה. וכו' עד"ז. עד שבא למאציל ונמצא נכלל מכולם.

יד) פעולה ד', שהיא ב' רשימות עליונות זכר ונקבה. נמשכת מכח העלמת בחינה אחרונה, מפאת ההזדככות הנוהגת בכל פרצוף ופרצוף. למשל, אחר הזדככות פרצוף גלגלתא נעלמת בחי"ד. ולאחר הזדככות פרצוף ע"ב נעלמת בחי"ג. וכו'. והיינו דוקא חלק העביות שבה העומד להמשכה ולהכאה, אבל חלק דהתלבשות שבה, אינו נעלם. והוא הנקרא זכר. והוא אינו ראוי להזדווג עם אור העליון, זולת בעת שמתחבר עם הבחינה הקרובה אליו, שיש לה רשימו שלמה. והיא נקראת נקבה שלו. למשל אחר הזדככות פרצוף גלגלתא, נשארת הבחינה אחרונה רק בחצי רשימו דבחי"ד, דהיינו רק מבחינת התלבשות, שנק' זכר. וכדי להזדווג עם אור העליון, הוא מוכרח להתחבר עם הבחי"ג, הנעשית נקבה אליו, ואז יכול להזדווג עם אור העליון. הרי שמכח העלמת בחינה אחרונה דכל פרצוף אחר הזדככותו, מתהוה ענין זכר ונקבה.

טו) פעולה ה'. שהיא ב' מיני זווגים במסך של ראש. באה יחד עם הזכר ונקבה שנתהוו ע"י העלמת בחינה אחרונה. כי בראשונה נכללת הנקבה בהזכר, שע"י הזווג עם אור העליון ממשיכים אור בקומת הזכר, ומשום שמזווג הזה עדיין לא נמשך התלבשות בכלים, לסבת חסרון בחינת המשכה שבהזכר. ע"כ לזווג ב' צריכים, אשר הזכר יכלול בהנקבה, שאז ממשיכים ע"ס בקומת הנקבה. שמזווג הב' הזה, מוכשר האור להתלבש בכלים. הרי שב' מיני הזווגים הנעשים על זכר ונקבה בהמסך של ראש, נמשכים מסבת העלמת בחינה אחרונה אחר הזדככות הפרצוף.

טז) פעולה ו'. שהיא התחדשות העביות בהמסך והרשימות, נמשכת מתוך התיחדותם בהמסך של ראש, עד שמשמשים עמו יחד בהזווג דהכאה על אור העליון. כי התחתון הבא במקום העליון נעשה עמו לאחד ממש. וע"כ תכף עם ביאתם לראש, המה נכללים מהעביות שממטה למעלה הנוהג בראש, וע"כ העביות של עצמם מתחדש בהם, דהיינו בחינת עוביות ב "כח" שעומד בסופו להתגלות בפועל, ולהתהפך לבחינת עביות שממעלה למטה.

יז) פעולה ז'. הכר העביות דגוף בהמסך והרשימות שעלו. נמשכת ובאה יחד עם התחדשות עביות שהשיגו בעת התיחדותם עם המסך של ראש. כי עם התחדשות עביותם, ניכר תכף בהרשימות, בחי' הממעלה למטה שבהם דהיינו עביות הגוף שכבר שמשו עמו מטרם העליה. כי מתחלה בעת שנזדככו מכל העביות שבהם, הנה אז לא ניכר כלל היותם ספירות דגוף, כי אז היו שקטות לגמרי. וע"כ נשתוו לבחינת ראש, ועלו ונתיחדו בהמסך דראש. אבל אחר שהשיגו בחינת העביות ב"כח" בהמסך דראש, והרשימות קמו לתחיה, הנה יחד עם זה ניכר תכף בשיעור מסוים בחי' עביות דגוף הנרשם בהם מאז היותם בגוף. שדבר זה נבחן לשינוי צורה כלפי המלכות של ראש.

סיכום: למדנו בשיעור הקודם על י' פעולות להוצאת פרצוף. בכללותן הן הצמצום, כלים דעיגולים, זיווג דהכאה שיש בראש, והוצאה ראש ותוך הפרצוף בנקודת סיום רגלין. כך יצא פרצוף.

עכשיו נדבר על פרצוף ראשון שלא גמר את העבודה שמטרתה היתה לייצר עוד כלים. תפקידנו בבחירה ביתר דביקות היא 'אני רוצה לקבל בע"מ להשפיע את האור'. זו הבחירה. אין בחירה לקבל את האור כי הוא כבר היה. מה שהיה צמצום זה לא כדי לקבל את האור. לא מסלקים את האור כדי לקבל אותו. הצמצום והסתלקות האור היו כדי לאפשר לנו מקום לייצר כלים חדשים שלא היו לנו קודם, כלים של יחד. ולכן, כל המטרה ביצירת הפרצוף היתה לייצר כלים. אבל יצרנו כלים לא מספיקים כדי להכיל את כל האור, כי זה שלא קיבלנו את כל האור, זה סימן שלא יצרנו מספיק כלים. לא כי צריכים את האו"מ אלא בגלל שהוא מסמן לנו או נותן לנו משוב שאין לנו מספיק כלים. המטרה שלנו היא לייצר כלים. למשל, אם מישהו צועק עלי, המטרה היא לא שיפסיק לצעוק, אלא לבדוק איפה לא הייתי בסדר. זה סימן לתיקון. אז האו"מ מתחיל כעת לעשות פעולה, והוא גורם לכך שיצאו עוד פרצופים, ופה רוצים ללמוד איך יוצא פרצוף מפרצוף.

באופן כללי, מספר בעה"ס, שיציאת פרצוף מפרצוף נעשית ע"י ביטוש או"מ באו"פ, שגורם למסך דטבור להזדכך עד שהוא עולה לראש, למאציל שלו, שהמלכות דראש היא המאצילה שלו, ואחרי שעולה לראש, אז ת"כ אוסף את הרשימות, את מה שקרה בדרך, ומעלה מידע לראש. בראש עושה זיווג דהכאה ואותן רשימות שהעלה המסך, שהיו רשימות שקטות, הן מתעוררות ויורדות חזרה לגוף אבל בינתיים היו בראש, ללמדו איך להיות ראש. כשירדו לגוף עשו זיווג דהכאה ויצא פרצוף חדש, שיש לו רת"ס ובתוך יש כלים. אז עשה עוד כלים, וזה תפקיד הפרצוף החדש. כך יוצא פרצוף מפרצוף.

עכשיו רוצה ללמד אותנו יד' פעולות שיצאו כגורם ונמשך, הסיבה לכ"א מהפעולות. היום למדנו רק ז' מהפעולות. את הגורם ונמשך, ואת השאר נלמד בשיעור הבא.

הפעולה הראשונה היתה ביטוש דאו"מ באו"פ, שנמשך המציאות הראשונה של ביטוש, מזה שיש מסך דגוף, שעצר את המדרגה. המסך דגוף דטבור, הוא הגורם שיהיה ביטוש. כי יצר את המדרגה וא"א לעצור אותה באמצע. אפשר, אבל זה מפריע לתכלית שהיא בצמצום – לייצר כלים. אז זה שעשה טבור גרם ביטוש.

פעולה שניה, הזדככות המסך, שנגרמה בגלל הביטוש, שבא ודוחק במדרגה, בטבור א"א להשאר כך וצריך להתקדם. כשדוחק מייצר מציאות שכח העיכוב של המדרגה נחלש ואם אין לו כח עיכוב לא יכול להשאר במצב הזה, עלול להמצא במצב של לקבל בע"מ לקבל, אז מזכך את עביות המסך, כלומר את הכח לקבל בע"מ להשפיע. זה דבר נפלא, כשאין לאדם כח עיכוב אז לא יכול לאהוב. לשים לב, אם אומר 'לתת את כל כולי ולא יכול לעצור את עצמי' אז לא יכול לאהוב. כי כח העיכוב שבטבור הוא איפשר לקבל בתוך. כשבא או"מ ודוחק, אז לא יכול לאהוב. צריך לבנות כלי חדש. יכול לאהוב בכלי אחר. זה הפעולה הב'. הזדככות המסך, עביות המסך דטבור מכח הביטוש.

פעולה ג', התכללות המסך ברשימות דע"ס דגוף. נובע מהזדככות המסך. היות והמסך עלה ממדרגה למדרגה. היה בד' בטבור, עלה לג' לחזה וכו', כל פעם כשעלה נעשו פעולות בפרצוף. נעשו זיווגים דהכאה, היות והיו עוד פעולות, המסך התרשם ממה שקרה בגוף. זו פעולה הג' התכללות המסך ברשימות ע"ס בגוף, הנובעת מהזדככות המסך.

פעולה ד', זה שעלו ב' רשימות של זכר ונקבה. זה נמשך מהעלמה של בח' אחרונה, של הרשימות. בח' של רשימה אחרונה דעביות. לכן עלה זכר ונקבה, כי עלו ב' רשימות שהיו. רשימה דהתלבשות ורשימה דעביות. שתיהן עלו למעלה, כי הרי בכל מקרה היתה עולה רשימה דהתלבשות ודעביות. אבל רשימה דהתלבשות מתבטלת ברשימה דעביות אם אין רשימה דהתלבשות. ולכן מזה שנעלמה בח' עביות, אז רשימה דהתלבשות ניכרת בהיותה זכר. אחר הזכר והנקבה היו צמודים וטמונים אחד בשני כמו בגלגלתא, ולכן שם יש רק בח' ד'. אבל ברגע שהיה ביטוש והזדככות, נשארה בח' ד' התלבשות וג' עביות. הזכר לא ראוי לעשות זיווג דהכאה, אלא רק עם הנקבה.

פעולה ה', ב' מיני זיווגים במסך של ראש, נובע מתוך שעלו ב' מיני רשימות זכר ונקבה וצריך לבטא את שניהם. לכן ב' מיני זיווגים באו מעליית זכר ונקבה.

פעולה ו', התחדשות העביות במסך וברשימות, מתוך כך שהאור שהגיע בזיווג דהכאה של המסך שעלה לראש, עורר את הרשימות שהגיעו לשם. הפעולה היא התחדשות העביות, בהמסך של הרשימות. זה קורה מזיווג דהכאה שנעשה בראש.

פעולה ז' – היכר העביות דגוף בהמסך והרשימות שעלו. התחדשות העביות והיכר העביות, אומר שהתחדשה העביות, אומר שעביות זו שוב נעשה עליה זיווג דהכאה בראש ונמשך האור. והיכר העביות, שיש כבר היכר של העביות, שהם יורדים לגוף חזרה, כי אחרי שהשיגו תחילת העביות בכח בראש, בכח, והרשימות קמו לתחיה, אז בח' העביות דגוף שנשאר בהם בזמן היותם בגוף נבחן לשינוי צורה, זו פעולה ז'. 

שיעור 35 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ו'

סיכום בנקודות עמוד תנד – תנה – כא שבט תש"ף

בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

א. בשיעור הקודם למדנו י' פעולות ליצירת פרצוף גלגלתא שהם בכללות: צמצום, זיווג דהכאה בראש, והתפשטות לתוך וסוף, ונקודה דסיום רגלין שמסיימת את המדרגה.

ב. בשיעור זה אנו לומדים על י"ד פעולות של הוצאת פרצוף מפרצוף, ואת קשרי סיבה ומסובב שבהם.

ג. פעולה א' – היא ביטוש דאור מקיף ואור פנימי שנמשכת מהמסך דטבור שעצר את המדרגה.

פעולה ב' – הזדככות עוביות המסך דגוף שנובעת מהביטוש דאור מקיף באור פנימי.

פעולה ג' –התכללות המסך בהרשימות דעשר ספירות דגוף הנובעת מהתכללות המסך דגוף בדרך עליתו בפרטים שבנו את הגוף, שהם הנקודות.

פעולה ד'- ב' רשימות עליונות של זכר ונקבה נמשכת מהעלמת בחינה אחרונה דעוביות שבכל פרצוף.

פעולה ה'- ב' מיני זיווגים במסך של ראש בא מתוך שישנם ב' סוגי רשימות נפרדים של זכר ונקבה שהם ב' סוגי מחשבה המשלימים זה את זה, הזכר לצורך התקשרות לעליון והנקבה ליצירת כלים חדשים.

פעולה ו' – התכללות של המסך והרשימות בראש הנמשכת מתוך התייחדותם והתכללותם בזיווג דהכאה שיש בראש.

פעולה ז'- הכר העוביות דגוף במסך והרשימות שעלו לראש הנמשכת כתוצאה מההארה של הזיווג שנעשה בראש שבו התכללו המסך והרשימות

שיעור 35 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ו'

סיכום בנקודות עמוד תנד – תנה – כא שבט תש"ף

בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

א. בשיעור הקודם למדנו י' פעולות ליצירת פרצוף גלגלתא שהם בכללות: צמצום, זיווג דהכאה בראש, והתפשטות לתוך וסוף, ונקודה דסיום רגלין שמסיימת את המדרגה.

ב. בשיעור זה אנו לומדים על י"ד פעולות של הוצאת פרצוף מפרצוף, ואת קשרי סיבה ומסובב שבהם.

ג. פעולה א' – היא ביטוש דאור מקיף ואור פנימי שנמשכת מהמסך דטבור שעצר את המדרגה.

פעולה ב' – הזדככות עוביות המסך דגוף שנובעת מהביטוש דאור מקיף באור פנימי.

פעולה ג' –התכללות המסך בהרשימות דעשר ספירות דגוף הנובעת מהתכללות המסך דגוף בדרך עליתו בפרטים שבנו את הגוף, שהם הנקודות.

פעולה ד'- ב' רשימות עליונות של זכר ונקבה נמשכת מהעלמת בחינה אחרונה דעוביות שבכל פרצוף.

פעולה ה'- ב' מיני זיווגים במסך של ראש בא מתוך שישנם ב' סוגי רשימות נפרדים של זכר ונקבה שהם ב' סוגי מחשבה המשלימים זה את זה, הזכר לצורך התקשרות לעליון והנקבה ליצירת כלים חדשים.

פעולה ו' – התכללות של המסך והרשימות בראש הנמשכת מתוך התייחדותם והתכללותם בזיווג דהכאה שיש בראש.

פעולה ז'- הכר העוביות דגוף במסך והרשימות שעלו לראש הנמשכת כתוצאה מההארה של הזיווג שנעשה בראש שבו התכללו המסך והרשימות

שיעור 35 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ו'

סיכום בנקודות עמוד תנד – תנה – כא שבט תש"ף

בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

א. בשיעור הקודם למדנו י' פעולות ליצירת פרצוף גלגלתא שהם בכללות: צמצום, זיווג דהכאה בראש, והתפשטות לתוך וסוף, ונקודה דסיום רגלין שמסיימת את המדרגה.

ב. בשיעור זה אנו לומדים על י"ד פעולות של הוצאת פרצוף מפרצוף, ואת קשרי סיבה ומסובב שבהם.

ג. פעולה א' – היא ביטוש דאור מקיף ואור פנימי שנמשכת מהמסך דטבור שעצר את המדרגה.

פעולה ב' – הזדככות עוביות המסך דגוף שנובעת מהביטוש דאור מקיף באור פנימי.

פעולה ג' –התכללות המסך בהרשימות דעשר ספירות דגוף הנובעת מהתכללות המסך דגוף בדרך עליתו בפרטים שבנו את הגוף, שהם הנקודות.

פעולה ד'- ב' רשימות עליונות של זכר ונקבה נמשכת מהעלמת בחינה אחרונה דעוביות שבכל פרצוף.

פעולה ה'- ב' מיני זיווגים במסך של ראש בא מתוך שישנם ב' סוגי רשימות נפרדים של זכר ונקבה שהם ב' סוגי מחשבה המשלימים זה את זה, הזכר לצורך התקשרות לעליון והנקבה ליצירת כלים חדשים.

פעולה ו' – התכללות של המסך והרשימות בראש הנמשכת מתוך התייחדותם והתכללותם בזיווג דהכאה שיש בראש.

פעולה ז'- הכר העוביות דגוף במסך והרשימות שעלו לראש הנמשכת כתוצאה מההארה של הזיווג שנעשה בראש שבו התכללו המסך והרשימות