al

27961 POSTS 0 COMMENTS

1647

בס"ד

חלק ז שיעור 25 עמוד תקכט

המשך אות מט' טור א'

ונתבאר לעיל אשר ראש דישסו"ת מלביש מחזה דנקודים עד הפה דאו"א, דנקודים. הרי, שראש דישסו"ת, מלביש על האחורים אלו דאו"א, שזה דומה בערך לאו"א דאצילות המלבישים על חג"ת דא"א דאצילות, שחג"ת אלו משפיעים לאו"א דאצילות כל שלימותם כנודע. כן כאן, נעשו האחורים דאו"א, שנפלו לחג"ת, לפנימיות לראש דישסו"ת, שמהם יונק את שלימותו. 

וזה אמרו "כאשר יצאו שם שאר האורות הנשארים כדי לכנוס בכלי שלהם, היו מלובשים באלו אחורים שנפלו, והיו יוצאים מלכים אחרונים מלובשים באחורי או"א" כי האורות דראש דישסו"ת עצמם היו מלובשים באחורים האלו, כי הם מלבישים אותם בפנימיותם, כנ"ל, וע"כ, גם הגופים שלהם שהם ד' המלכים תנהי"מ, מלובשים ג"כ באלו האחורים דאו"א.

וצריך שתדע כי יש מרחק גדול בין האחורים דאו"א שנפלו, לבין הראש דישסו"ת, כי האחורים אלו הם באים מבחינת ראש דאו"א, אלא מטעם הפגם דשביה"כ ירדו לחג"ת, ואע"פ שהאורות יצאו על המסך דנה"י דא"ק שהם בחינות זו"ן, מ"מ אין המ"ן פועלים כלום בהראש, בהיותם שם בבחינת ממטה למעלה, וע"כ האורות דגדלות האלו שיצאו על המ"ן, נחשבים לבחינת או"א ואינם כלולים מעצמות ה"ת.

אבל ראש דישסו"ת, כיון שבא ממסך דגוף הנקודים דהיינו ממסך דחזה, שהמה הכלים והאורות שנתפשטו מהמ"ן דנה"י דא"ק ממעלה למטה, הרי ה"ת מעורבת בהם בעצם, וע"כ ישסו"ת אלו, היו מלבישים החג"ת דנקודים בעצמם, אלו לא נשברו. וא"כ נמצאים עתה אותם ישסו"ת מרויחים הרבה, שהמה מלבישים על אחוריים דאמא, והם באמת מדרגה גבוה מהם, אלא מסבת נפילתם, היה אפשר לישסו"ת להלביש אותם. כמבואר. 

נשאר להם תמיד עד שיכלו כל הבירורים לצאת עד לע"ל ב"ב: כלומר, שאלו האחורים נעשים תמיד, בחינות לבושי מוחין, לאורות של זו"ן, אשר באמצעותם אפשר לז"א להשיג כל מדרגותיו, ונשמר בהם. ולולא היה לו אלו הלבושים, לא היה ז"א יכול להשיג שום מוחין. כמ"ש במקומו. ולפיכך הוא צריך להם עד לע"ל, דהיינו עד שיספיק להשיג כל המדרגות שלו, שהוא בגמר התיקון. 

העלאת מ"ן וכו' מסוד אלו האחורים דאו"א שירדו שם וכו': כבר נתבאר לעיל ענין העלאת מ"ן שאין או"א מזדווגים פב"פ זולת על ידי העלאת מ"ן (כמש"ל דף תק"א ד"ה המדרגה) כי להיות אמא עלאה באחורים אל אבא, בסוד כי חפץ חסד הוא, ואינה פוסקת אחוריה זולת בהעלאת מ"ן דזו"ן שמעוררים אותה, להשפיע להם הארת חכמה, ובשבילם פוסקת אחוריה, וחוזרת פב"פ עם אבא עש"ה. ומתוך שאחורים אלו שנפלו מאו"א, כבר היו בהם הארת חכמה של זו"ן, שכבר היו בחינת יחידה חיה נשמה בשביל זו"ן (כנ"ל דף תקי"ח ד"ה כי נתבאר) עש"ה. ע"כ כשזו"ן עולה למ"ן, הוא חוזר ומברר בירורים מן נשמה חיה יחידה אשר באחורים הללו, ומעלה אותם למ"ן בשבילו לאו"א. כי כשמעלה בירורים דנשמה למ"ן, דהיינו מאותו חלק האחורים, שכבר שמשו שם באו"א בבחינת קומת בינה, נמצא גורם לאו"א זווג פב"פ דנשמה. וכשמעלה מבירורים דחיה, דהיינו מאותו חלק האחורים שכבר שמשו שם באו"א בבחינת קומת חכמה, נמצא גורם החזרת פב"פ לאו"א בבחינת חיה, וכן לצורך יחידה, הוא מעלה מהם בירורים דיחידה. והבן.

סיכום: למדנו היום על שבירת הכלים. המשך שבירת הכלים שיצא בפרצוף ישסו"ת. אנחנו רואים ששבירת הכלים שהיתה באו"א יצרה איזשהי הכנה ליציאת פרצוף ישסו"ת, עליה נדבר ואותה נבין. 

מכאן אנחנו מבינים שכשאדם נשבר ממשהו, וקרתה לו תקלה בחיים, יש בתקלה זו, גם אם היתה בה שבירה, הכנה לקורות הבאות עליו. אנחנו רוצים להבין ולראות את ההכנה הזו למה שקורה הלאה. אומר, שכשאו"א עשו זיווג ונשברו המלכים, ונפלו, אז הראשים, צורת ההגיון שהיה כשרצה לעשות את אותה הפעולה לא נפגמה. משהו בה היה נכון, רק לא הצליח. ז"א שהיו מאוויים פנימיים אמיתיים, אבל במעשה לא הצליח לקיימם, כי כשאו"א עשו זיווג דהכאה, הם התכוונו לדבר אמיתי. רצו לקבל בע"מ להשפיע, רק לא לקחו בחשבון כל מיני סיכונים. הלכו ברחוב, דרכו על בננה, נפלו ושברו את הראש. אבל התכוונו ללכת לביה"כ, כלומר הכוונה והמאוויים הפנימיים היו נכונים וטובים, אבל לא צלח. אז יכולים להתייאש מהכל, או לומר 'רגע, בוא ננסה לבדוק מה אני יכול, מה נשאר לי מהמאוויים הפנימיים האלו שאיתם יכול עוד להתעסק'. 

אומר, או"א עשו זיווג, התפשט האור לכלי, הם היו בראש דרגת עיניים ואח"פ, הגוף שהגיע למקום הפרסא נשבר. ברגע שנשבר חזר למצב הקטנות. עשה זיווג רק על ג"ע ואח"פ אלה ירדו למקום הגוף. עד כאן מקרה א'. 

עכשיו בא לצאת פרצוף ישסו"ת (ציור). יש פה לבושי מוחין שנותנים לו איזושהי הארה. ז"א יכול ללמוד מהשאריות של מה שהיה למעלה, המאוויים הפנימים שרצה לבטא, רק כשבא לבטאם מבח' חיצונית נפל ונשבר. לא הצליח, אז יכול לשאול 'מה רציתי, איך ללמוד מה שרציתי?' מאותם אח"פ שנפלו מהראש. חזר לקטנות, לא יכול לבצע את מה שביצע קודם, אבל משהו נשאר מזה, ויותר – מה שהסכמתי לא להמשיך להשבר שוב ושוב באותה הטעות. הסכמתי לחזור לקטנות, זה מאיר לי מלמעלה ח"ח למקום הזה, וזה נותן למקום הזה איזשהו סוג של לימוד חדש. יש פה איזשהם מאוויים פנימיים שצריך ללמוד מהם. כמוציא ראש חדש של ישסו"ת מקבל הארה ראש א' ישסו"ת מהמקום הזה, כי אחרת אתה רוצה להשיג עדיין את מה שרצית להשיג. אתה לא מוותר על המאוויים הפנימיים, עד גמה"ת, כל מה שקרה למעלה, שקיבלנו פה מדרגה מאוד גבוהה אבל נשברנו בה, אנחנו לא מוותרים עליה. אנחנו רוצים אותה, ורוצים להמשיך לקיימה. כאשר רוצים לקיימה חוזרים ושואלים מה היה, והיחס הזה, זה מה שמלמד אותנו בשיעור בין הראש שיצא בישסו"ת לבין אותם שאריות שנשארו מהראש. זה דבר יפה, כי כל הבסיס, עצם זה שיכול להוציא ראש, כי היה פה גוף שנשבר, ולא מפחד להיות במקום שנשבר. לא מתייאש והולך משם. אין יאוש בעולם כלל, כי היה לי רצון אמיתי. יודע זה, כי אין דבר כזה בעולם שאדם לא עושה משהו ולא היו לו מאוויים פנימיים. כל השבירות שלנו בחיים נובעות מהצורה שבה היתה שבירת הכלים בעולמות העליונים. ואם אתה אומר 'רגע, אני מרגיש אחרת'. זה לא משנה מה אתה מרגיש. יש סדר בעולמות. אתה לא מבין את ההרגשה שלך. אם תנסה להסביר לעצמך יותר אתה תוכל להיחשף למקום נפשי אחר אצלך, בו תאמר שבאמת רצית דבר אמיתי. 

ח"ו נתתי מכה לילד. רציתי לחנך אותו. נכון שזו טעות. נכון שנשברתי, אבל משהו מזה היה אכפת לי שהילד יתנהג נכון, היה בזה אמת. נכון שהתרגזתי וכעסתי וצעקתי. זה נורא ואיום, אבל אני יכול להשתמש במאויים הפנימים שהיו שם. אדם גנב, רצה הרבה רכוש. יש בזה דבר אמיתי. לא ברכוש הגשמי, רכוש של תו"מ, של יכולת התמודדות נפשית, את זה רוצה. האם אני יכול להשתמש במאוויים האלה שאין לי אותם אבל היו, עכשיו בצורה חדשה. בא ועושה ראש חדש, מחשבה חדשה. עושה אותה על המאוויים הפנימיים הקודמים, גם אם נשברתי בגינם, רק כך אתקדם. 

פה, כמו בחטא עץ הדעת, שאמר שרוצה את כל האור. אומר, פה תדע לך, ראש ישסו"ת שהוא הראש הבא שיצא, יצא ע"ב של האח"פ האלו. קיבל מהם תיקון. וברגע שיודע, יכול להיות שיש לי עוד מחשבות, אבל נעזר במה שקרה פה. תיעזר בכשלונות שלך, יש בהם מאוויים אמיתיים. אל תזרוק את הכשלונות שלך למרות שהם האויבים שלך, אבל יכול ללמוד מהם הרבה. לא רק מה לא לעשות, אלא את המאוויים הפנימיים שנקראים ראש המדרגה. כשתלמד להשתמש בהם תוכל להשיג בהם הרבה.

מבח' טכנית האח"פ נפלו מהראש, נותנים אור לישסו"ת. האח"פ האלה גם נותנים לישסו"ת אור וגם מקבלים ממנו אור כי בזכותם מושכים אור ח"ח מלמעלה ונותנים אור זה ואומרים שרצינו לתת אור למדרגה, כי הרי היה לנו רצון מאוד גדול של יסוד דא"ק, בגדלות כלי הקבלה. רצינו להגיע לגמה"ת. עכשיו כלים אלה 'והארץ היתה תוהו ובוהו', הכלים שהיתה באלף עולם תוהו ובוהו והיתה שבירת הכלים, את זה עכשיו צריך ללכת לתקן. 

שיעור 25 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ז'
סיכום בנקודות עמוד תקכ"ט – תק"ל כ"ז אדר תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. לאחר שבירת כל הכלים דחג"ת, ירדו בחי' האח"פ של כל אחד מהראשים לגוף.
2. כל אחד מבחי' האח"פ קיבל הארה מהזיווג דקטנות של חפץ חסד שהיה בראש.
3. ראש דישסו"ת שיצא לאחר או"א, מקבל כוח והארה מהחפץ חסד שיש באח"פ של או"א שירדו לגוף.
4. מהנקודה הקודמת אנו למדים מצד עבודת נפש שנכון לאדם לקבל כוח במחשבה החדשה שלו מהמאוויים הפנימיים שהיו לו במדרגה הקודמת כפי שהם מתורגמים, אפילו במעט, לבחי הגוף והמעשה שירד מהראש של המעשה הקודם.
5. אנו למדים מכל ראש של כישלון (לא מהמעשה – מהמאוויים הפנימיים שנקראים ראש)
6. היות ואנו לומדים מאותם אח"פ של או"א שביקשו את כל האור, אנו מאותגרים לתקן את כל המדרגות עד גמר תיקון ומחפשים דרכים ותחבולות לעשות זאת.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il

698

בס"ד

חלק ז שיעור 24 עמוד תקכז

מו) ואח"כ מלך הנצח והמשיך ה"ח בגופא דיש"ס, וכשמת ירדו שאר מלכים בהוד וירדו האחורים דיש"ס והחזיר אחורים נגד פני תבונה. אח"כ מלך ההוד, והמשיך הה"ג בגופא דתבונה, וכשמת ירדו ב' מלכים ביסוד, ואז הכלים דנ"ה ירדו אל הבריאה, כי שניהן מלך א' בלבד כנ"ל, דתרווייהו אינן רק פלגי דגופא ואע"פ שמלכו זה אחר זה, עכ"ז שניהן מלך א' בלבד נקרא, ואז ירדו גם אחורים דתבונה, וחזרו יש"ס ותבונה אב"א. 

מו) הנצח והמשיך ה"ח בגופא דיש"ס: כמ"ש לעיל אצל או"א, שמ"ן של זו"ן אינם ממשיכים אלא חו"ג ע"ש, וכן כאן, כי אותם המ"ן שהיו באו"א עלאין ירדו אח"כ לבחינת הזווג דישסו"ת. וכבר נתבאר שבחינת ע"ס דגוף המתפשטות מגופא דישראל סבא, באות במלך הנצח. 

שניהן מלך אחד בלבד: כי שניהם יצאו מבחינת גופא דישסו"ת, דהיינו ממסך דבחי"ב. כנ"ל. וע"כ הם קומה אחת ומלך אחד. 

ירדו גם אחורים דתבונה וחזרו יש"ס ותבונה אב"א: כי כשמתו מלכי נו"ה, נזדכך המסך מבחי"ב לבחי"א וחזרה ה"ת בעינים, ואז חזרו אב"א דהיינו לבחינות אחורים דאמא עלאה כדי להגן על החסרון ג"ר שבהם, כנ"ל.

מז) אח"כ מלך המלך ו' שהוא יסוד, והמשיך כללות ה"ג ביסוד תבונה וכללות ה"ח ביסוד יש"ס, וכשמת ירדו גם בחינות אלו. אח"כ מלך מלך הז' שהיא המלכות בכלי שלה היא לבדה, ואז המשיכה כללות ה"ח במלכות דישראל סבא, וכללות ה"ג במלכות תבונה. כי גם המלכות יש לה כללות, על דרך הנ"ל ביסוד, כי גם הוא נקרא כלה, כמו שהיסוד נקרא כל. וכשמתה היא, אז ירדו כללות ה"ח וה"ג, ממלכות דיש"ס, וממלכות דתבונה, והכלי דמלכות ירד לבריאה, גם עתה נגמרו כל אחורים של ד' פרצופים דאו"א דיש"ס ותבונה ליפול לגמרי.

מז) יסוד והמשיך כללות ה"ג וכו' אח"כ מלך מלך הז' שהיא המלכות: כי כשנעשה הזווג בבחי"א, נתפשט הגוף שלהם בכלי דיסוד, והמשיך כללות ה"ח וה"ג ביסודות דישסו"ת, ע"ד שנתבאר לעיל באו"א. ואחר שמת מלך היסוד, נזדכך המסך לבחינת שורש, ואז יצאה קומת מלכות בישסו"ת, ומלמעלה למטה ירד האור לכלי מלכות שהוא מלך הז'.

מח) וא"ת, למה באו"א לא נכנס בחשבון כללות החו"ג במלכות דאו"א עלאין, ע"ד שנכנסו בחשבון המלכות דיש"ס ותבונה, וי"ל, כי נודע, כי בשליש עליון דת"ת שם הוא בחינת העטרה, שהוא בחינת המלכות, והרי היא נכללת ביסוד, אבל כאן היא יותר נגלית המלכות דתבונה ממלכות דבינה, כי מלכות דתבונה היא ממש מלכות, בערך כללות בינה ותבונה יחד בפרצוף א', אבל המלכות דבינה עלאה היא בחינת גופא של כללות, והוא מקום החזה של ת"ת של כללות הפרצוף יחד דבינה ותבונה, כנודע ואינה מלכות ממש.

מח) מלכות דתבונה היא ממש מלכות בערך כללות בינה ותבונה יחד וכו', אבל המלכות דבינה היא גופא של כללות: פירוש, כי אמא עלאה ותבונה, הם באמת בחינת ע"ס מיחס דבינה דאור ישר, שאמא עלאה היא ג"ר, והתבונה היא ז"ת. אלא שנחלקו מכח עלית ה"ת בעינים. כנ"ל באורך. וע"כ מלכות דתבונה היא מלכות של שניהם של אמא ושל תבונה יחד. אבל מלכות דאו"א עלאין "היא בחינת גופא של כללות, והוא מקום החזה של הת"ת של כללות הפרצוף יחד דבינה ותבונה, ואינה מלכות ממש" כלומר אח"כ באצילות מלבשת תבונה מחזה ולמטה דאמא עלאה, ונמצא מקום החזה בחינת גופא דכללות שניהם ואינה מלכות. 

ולפי המתבאר לעיל תבין הענין היטב. כי נתבאר שאמא עלאה עד הוד אתפשטותה. אבל יסוד אין לה, כמש"ל (דף תקכ"ב ד"ה ת"ת) שהוא מטעם כי שם נפסקו החסדים ואין שם אלא מהארת חכמה בלי חסדים, שאין זה מבחינת אמא לגמרי, להיותה להיפך בחינת חסדים בלי חכמה. וע"כ לא נמשכו או"א עלאין רק עד הזווג של המסך דבחי"א, שיש עוד שם עכ"פ אור דחסדים, אבל אחר שנזדכך המסך של בחי"א, כבר נפסק הארתם לגמרי. כי אין לה שום התפשטות בלי חסדים, ולא יכלה קומת מלכות לצאת אצל או"א עלאין. רק אצל ישסו"ת, אחר שנבדל לפרצוף מיוחד, יכלה קומת מלכות לצאת בלי הארת חסדים. כמבואר.

* מט) הנה כאשר עדיין לא מת שליש ת"ת, עדיין לא נגמר ירידת ונפילת אחורי דאבא ואמא לגמרי, וכאשר היו המלכים האלו נכנסים בכלי שלהם, היו מגולין באור גדול. אבל אחר שמת שליש עליון דת"ת, אשר אז נפלו שם האחורים דאו"א, הנה כאשר יצאו שם שאר האורות הנשארים, כדי לכנוס בכלי שלהם, היו מלובשים באלו האחורים שנפלו ונשארו באצילות, כנ"ל, והיו יוצאין המלכים האחרונים מלובשים באחורי או"א, וזה נשאר להם תמיד עד שיכלו כל הברורים לצאת, עד לע"ל ב"ב, וז"ס העלאת מ"ן אשר מעלין זו"ן אל אבא ואמא, והוא מסוד אלו האחורים דאו"א שירדו שם למטה באצילות עצמו כנ"ל, אשר לקחום הם.

* עץ חיים שער ט' פרק ב'.

מט) כאשר יצאו שם שאר האורות הנשארים כדי לכנוס בכלי שלהם היו מלובשים באלו אחורים שנפלו: כבר נתבאר ענין אחורים אלו של או"א, שהם כל בחינות הגדלות שהיו באו"א מבחינת פב"א ומבחינת פב"פ, כל זה ירד מבחינת ראש, ונעשו לבחינות חג"ת חסרי ראש. והוא מטעם, שהבחינה ממעלה למטה שלהם, שהוא הגוף, שהם ד' המלכים: דעת חג"ת, עד שליש עליון דת"ת, נשברו ונפלו לבי"ע, ומשום זה נפגמו גם המ"ן ששמשו בראש, ונפלו עם אורותיהם, ואבדו הארת חכמה שבהם וקבלו בחינות חג"ת חסרי ראש, אלא שלא ירדו משום זה לחוץ מאצילות, כמו הכלים דז"ת, משום שאחוריהם דאו"א הנשארים עוד למעלה מבחינות אב"א, דהיינו ממה שהיו להם בטרם הגדלות, שכל זה נשאר בכל שלימותו, כנודע. וע"כ גם בחינות הגדלות דאו"א שנפלו לחג"ת, היו מוגנות ג"כ באותם האחורים מאב"א דראש. אלא יש חילוק גדול מבחינת או"א אב"א שנשארו בראש, כי אותם שנשארו בראש, לא נצטמצמו מחמת ה"ת שבעינים מעולם. אבל אלו הבחינות דגדלות, הנה המה כבר המשיכו הארת חכמה, וחזרה ונסתלקה מהם מחמת עלית ה"ת בעינים, אלא שקבלו התיקון של אחורים דראש, אחר שסבלו קלקול. וע"כ המה בחינת מקבלים מראש, ונחשבים לגוף.

ועם כל זה נבחנים אחוריים אלו שנפלו לחג"ת, והיו לבחינות כלים חדשים מתוקנים בתיקון קוים כמו או"א של ראש. והוא בכח קבלתם מהראש, כנ"ל. כי האחורים דאמא מתקן אותם בתיקון קוין, ומקשר אותם בקשר אחד: שפירושו, כי קו האמצעי הנמשך באור חסדים מבינה עלאה, מיחד הימין והשמאל, ומכריע אותם גם בהארת ג"ר שלה. ומתיחדים כל הג' הקוין בהשפעת אור דחסדים, כי גם העליונים מקבלים שלימותם על ידיהם. וצריך שתזכור כאן כי העליונים הם חסד וגבורה, שהם בערך חכמה ובינה. ות"ת ה"ס התחתון, המקבל אור דחסדים מבינה עלאה, שבלבוש האחורים שלה יש בהם בחינת ג"ר, כנ"ל. וע"כ משתלמים גם החסד וגבורה, הצריכים להארת ג"ר. והבן היטב.

סיכום: היום המשכנו את ההבנה, מה קורה בהמשך השבירה. ראינו שכל זמן שיש לאדם עוד איזשהו רעיון בראש, שעוד לא הוציא הכל מהכח אל הפועל, אז עדיין רוצה לנסות להוציא מהכח לפועל. לכ"א רמת שבירה אחרת.

פה, במלכים אנחנו לומדים שרמת השבירה היתה בעיקר במדרגות או"א וישסו"ת. השבירה הזו נמצאת בכ"א. אדם נשבר עד שאין לו יותר אפשרות. כ"א מרגיש את זה במקום אחר בנפש. אבל עד שאין לו יותר אפשרות. כשאין יותר אפשרות אז נגמרת השבירה ומתחיל התיקון. אדם יכול להרגיש שלא יכול להיות יותר במצב הנכחי. יש אדם שצריך לשים עליו פטיש כבד, ויש אדם שמסתפק ברמז דק.

פה מראים לנו את השבירה המלאה שהיתה בעולמות, והיא שכל המלכים נשברים, עד שמגיע לראש. אז המשיך להראות לנו את השבירות של מלך נצח-הוד, שסיפר לנו עליהם שהם יוצאים מגופא דיש"ס וגופא דתבונה, והמלך נקרא מלך נצח-הוד. אחרי שמזדכך יוצא זיווג על יסודות, כי הזדכך מב' א' לא'. יוצא זיווג על יסודות, מתפשט ונשבר. מלך יסודות יכול בכלל להתפשט, הרי הוא זיווג על ח"ח, כי משתמש בב' כללית כדי להתפשט. אח"כ בא זיווג דמלכות. אחרי זיווג היסוד. מתפשט ונשבר ובזאת למדנו שבירת כל המלכים. 

כשהמלכים נשברים, רק אז חוזר צ"ב למקומו, ואח"פ של ראש שירדו כ"א למקומו מקבלים צ"ב, אבל כל מלך ומלך שנשבר, למשל, מלך הדעת נשבר, אז אח"פ שלו יורדים לגוף. גופא דאבא נשבר, התבטל כי מלך החסד נשבר, אז האח"פ שלו יורדים לגוף. כשמלך הגבורה נשבר, אז אח"פ של גופא דאמא יורדים לגוף, וכן הלאה בכל אחד מהמלכים. הכוונה ביורדים לגוף זה לא למטה מפרסא, וזה נקרא ביטול ולא שבירה. ביטול מראש לבוא לגוף, כמו שהיו במצב קטנות, שחזרו למקום הגוף.

לפני שנסביר את רעיון הירידה למקום הגוף שיש לו השלכות, שואל שאלה צדדית אבל חשובה, 'מדוע אנחנו לא רואים במלכי דחג"ת זיווג על שורש?' רואים שיצא זיווג של הסתכלות עינין או"א, גופא של שניהם, זיווג דיסודות ונעצר. פה כבר עלה לראש. לעומת זאת במלכי תנהי"מ רואים זיווג דיסודות בישסו"ת ואחריו זיווג במלכות, שואל למה בתנהי"מ כן ובדחג"ת לא? אומר שרוצה להסביר בפשטות, שהבינה התחלקה לב' – ג"ר דבינה וז"ת דבינה, וכנגדה הת"ת מצד המלכים. מצד הראשים שזה נקרא חכמה דאו"י, שמראה את צד הראש, אז בינה דראש התחלקה לבינה ותבונה. מצד המלכים התחלק לשליש עליון דת"ת, וב' שלישים תחתונים דת"ת. אומר, מה החלוקה הזו ומהיכן היא נובעת. נובעת מד' בח' דאו"י, שבינה עצמה כל כולה ע"ס, וכשמלכות עלתה לבינה, אז חילקה את המדרגה לאו"א עילאין, וישסו"ת בינה ותבונה. אומר, תראה שיש הבדל בין המלכות במקום ת"ת למלכות הכללית שהיא מלכות אמיתית שעומדת בתחתית התבונה. אבל המלכות שנמצאת במקום הת"ת היא מלכות של התכללות, שעלתה למקום הת"ת. יוצא שהמלכות בתבונה היא אמיתית, אבל המלכות בת"ת היא רק של התכללות. זו הסיבה שפה (ציור) במלכות של או"א עילאין, שהיא של התכללות אין זיווג על מלכות, אבל בתנהי"מ שהיא מלכות כל המדרגה, כי כל האח"פ האלה, כל הז"ת דנקודים שיצאו הם חג"ת נהי"מ, אז המלכות נמצאת פה. על המלכות הזו כן יוצא זיווג, אבל על המלכות שנמצאת באמצע, לא מלכות ממש, לא יוצא זיווג. זו סיבה אחת.

סיבה שניה, אומר, שכשאנחנו מדברים על או"א וישסו"ת הם נקראים כמו אבא ואמא, באופן כללי. ישסו"ת נקרא אמא, ואו"א עילאין נקראים אבא. אומר, שכדי להבין מי הם היסודות שהיו שם, שזה זיווג מטעם היסודות שהיו שם, קודם הטעם היה מצד המלכות. עכשיו רוצה לתת מצד היסודות שמטעמם, יסוד זה שפה הוא של אבא, והיסוד פה הוא של אמא, כי אמרנו שיש לנו חלוקה, שאו"א נקראים אבא וישסו"ת נקרא אמא. אומר, בוא נראה מה ההבדל בין יסוד אבא ויסוד אמא. לומדים את המושג יסוד מהיכן שיצאו היסודות האלה, מהתלבשות אורות בכלים. אומר, בפרצוף ע"ב למדנו, בחלק ה', למדנו שיסוד של אבא הוא צר ואריך. שאין לו חסדים. יש לו חסדים ואין לו חסדים ואם כך אז אני יכול לעשות עליו זיווג אבל למלכות לא נשאר כלום ואין לה הארה. לע"ז אם הזיווג על יסוד אמא שיש חסדים, יכול לעשות זיווג על המלכות מתחתיה כי יש שם חסדים. אבל ביסוד דאבא אין חסדים ולכן לא יכול לעשות שם זיווג, כי א"א לעשות זיווג על חכמה בלי חסדים. זה פירוש קשה על היסודות, ועוד צריך להסביר, אבל כרגע יש להשאר עם הפירוש הראשון ולהשתמש בו גם בהמשך.

למדנו עוד, בסדר שלמדנו – יצאו כל המלכים, נפלו האח"פ למקום. עכשיו קורה שכל פעם שנשבר מלך, אז האור שהתפשט למדרגה יוצא ממנה, כי היתה שבירה. אין כלים. כלים נשברו כמו בביטוש שהאור יצא, גם פה בגלל שבירה האור יצא. האור הזך שהיה במדרגה יצא חזרה לראש. הכלים – אור הע"ב שבגלגלתא נשאר במדרגה, פה הכלי נופל למטה מפרסא למקום בי"ע, ואחרי שאחרי שאמרנו שבכל כלי נשארת רשימה דהתלבשות הבנויה מאור הזך של הרשימה ואור הע"ב של הרשימה. היות והרשימה היתה בתוך הכלי ומבטאת אותו, היתה צריכה לרדת איתו. אז האור הזך של הרשימה לא יכול לרדת לכלי, למטה מפרסא. לכן מה שירד זה רק הכלי של הרשימה, ולכלי הנקרא אור העב של הרשימה קוראים 'ניצוץ' שירד לכלי והרשימה נשארה למעלה. היא לא יכולה להשאר באוויר, אומר שהרשימה הזו נמצאת בכלי חדש שנוצר פה. ועל הכלי הזה רוצה להסביר, ואומר, שהכלי שנוצר הוא אותם אח"פ שנפלו לראש לבח' גוף, קיבלו הארה מלמעלה. ההארה של ח"ח שיצרה אותם ככלי של ח"ח שיכול להתאים לרשימה. 

שואל, למה במצב של הקטנות לא מספר שהיה ח"ח, למה פה ג"ע לא האירו ח"ח, ועונה, מכיוון שהם לא מכירים אותם, אף פעם לא היו איתם. כמו כלים דעיגולים שנפלו מהם. הם ישר יצרו זיווג בנ"ע. היות ובגדלות כן היו איתם, ואז ירדו לגוף, אז כשנשארו רק ג"ע בראש ועשו זיווג על ח"ח, כי אמא החזירה אחוריה לאבא, ועשתה זיווג שוב אב"א ואמא החזירה אחוריה לאבא וקיבלה ח"ח, אז מזה יכולה להאיר לאח"פ אלה שהם חג"ת, ירדו לגוף שנקראים חג"ת, ואז היה בהם תיקון קווים, ולכן הרשימה יכולה היתה להאיר בתיקון קווים.

עוד צריכים ללמוד, מה קרה עם הרשימות האלו ואיך הסתדרו הרשימות גם בעניין המקומות שלהם. איפה הסתדרה כל רשימה, איך נוצרו הכלים, איך הרשימות מאירות בכלל את הכלים, כי מאירים מרחוק. כל הסדר של מה שקרה בשבירה, נלמד בהמשך. 

1. לאחר שלמדנו בשיעור הקודם שנשבר מלך ב' שלישים תחתונים דתפארת עתה

אנו לומדים שנשברו המלכים נצח הוד שמולכים יחד והם יוצאים בראש מגופא

דישראל סבא וגופא דתבונה.

2. הם מולכים יחד מכיוון שתרי פלגי (שני חלקי גוף) שאינם נפרדים זה מזה.

3. לאחר שנשברו מלכי נצח הוד יצא מלך היסוד בזיווג דיסודות דיסוד ולאחריו מלך מלך המלכות בזיווג על המלכות בראש

.4 שואל האר"י הקדוש מדוע במלכי דחג"ת לא יצא זיווג על בחינת המלכות ואילו

במלכי תנהי"מ כן יצא ועונה ב' תשובות: א. שהמלכות במלכי דחג"ת היא רק

התכללות ולא עצם. לעומת זאת המלכות בתני"מ היא המלכות הכללית של כל

בינה שהתחלקה לבינה ותבונה ולכן עליה יש זיווג.
ב. או"א נקראים אבא וישסו"ת נקראים אמא, היסודות המזדווגים בהם הם בהתאמה יסוד דאבא ויסוד דאמא . היות ויסוד דאבא הוא צר ואריך לכן למלכות לא נשארה שום הארה באבא. ואילו באמא שהיא מדרגת ישסו"ת היסוד שלה הוא רחב וקצר והחסדים כן התפשטו למלכות ולכן יכולה היתה לעשות זיווג על המלכות.

5. לאחר שנשברו כל המלכים האח"פ של הראשים ירדו למקום הגוף וזה נקרא ביטול להבדיל משבירה של הכלים שנפלו למטה מפרסא.

6. כל מלך שנשבר האור שהאיר מסתלק לראש הכלי הנקרא אור העב מת ונופל למטה מפרסא, הרשימה דהתלבשות מתחלקת לשנים: הכלי של הרשימה הנקרא או העב של הרשימה ונקרא גם ניצוץ נופל למטה מפרסא ומאיר לכלים. אור הזך של הרשימה נשאר במקום שהיה צריך להיות גוף אולם אין שם גוף, אם כך היכן הוא מאיר?

7. האח"פ של ראש שירדו למקום גוף מקבלים הארה מהזיווג של גלגלתא ועיניים שנשארו בראש שעושים זיווג של חפץ חסד אחור באחור.

8. מדוע בקטנות לפני הגדלות לא האירו הג ועינים דראש חפץ חסד לגוף ואילו כאן כן מאירים-תשובה היות וכאן האח"פ האלה היו כבר בראש ומכירים אותם.

1496

בס"ד

חלק ז שיעור 24 עמוד תקכז

מו) ואח"כ מלך הנצח והמשיך ה"ח בגופא דיש"ס, וכשמת ירדו שאר מלכים בהוד וירדו האחורים דיש"ס והחזיר אחורים נגד פני תבונה. אח"כ מלך ההוד, והמשיך הה"ג בגופא דתבונה, וכשמת ירדו ב' מלכים ביסוד, ואז הכלים דנ"ה ירדו אל הבריאה, כי שניהן מלך א' בלבד כנ"ל, דתרווייהו אינן רק פלגי דגופא ואע"פ שמלכו זה אחר זה, עכ"ז שניהן מלך א' בלבד נקרא, ואז ירדו גם אחורים דתבונה, וחזרו יש"ס ותבונה אב"א. 

מו) הנצח והמשיך ה"ח בגופא דיש"ס: כמ"ש לעיל אצל או"א, שמ"ן של זו"ן אינם ממשיכים אלא חו"ג ע"ש, וכן כאן, כי אותם המ"ן שהיו באו"א עלאין ירדו אח"כ לבחינת הזווג דישסו"ת. וכבר נתבאר שבחינת ע"ס דגוף המתפשטות מגופא דישראל סבא, באות במלך הנצח. 

שניהן מלך אחד בלבד: כי שניהם יצאו מבחינת גופא דישסו"ת, דהיינו ממסך דבחי"ב. כנ"ל. וע"כ הם קומה אחת ומלך אחד. 

ירדו גם אחורים דתבונה וחזרו יש"ס ותבונה אב"א: כי כשמתו מלכי נו"ה, נזדכך המסך מבחי"ב לבחי"א וחזרה ה"ת בעינים, ואז חזרו אב"א דהיינו לבחינות אחורים דאמא עלאה כדי להגן על החסרון ג"ר שבהם, כנ"ל.

מז) אח"כ מלך המלך ו' שהוא יסוד, והמשיך כללות ה"ג ביסוד תבונה וכללות ה"ח ביסוד יש"ס, וכשמת ירדו גם בחינות אלו. אח"כ מלך מלך הז' שהיא המלכות בכלי שלה היא לבדה, ואז המשיכה כללות ה"ח במלכות דישראל סבא, וכללות ה"ג במלכות תבונה. כי גם המלכות יש לה כללות, על דרך הנ"ל ביסוד, כי גם הוא נקרא כלה, כמו שהיסוד נקרא כל. וכשמתה היא, אז ירדו כללות ה"ח וה"ג, ממלכות דיש"ס, וממלכות דתבונה, והכלי דמלכות ירד לבריאה, גם עתה נגמרו כל אחורים של ד' פרצופים דאו"א דיש"ס ותבונה ליפול לגמרי.

מז) יסוד והמשיך כללות ה"ג וכו' אח"כ מלך מלך הז' שהיא המלכות: כי כשנעשה הזווג בבחי"א, נתפשט הגוף שלהם בכלי דיסוד, והמשיך כללות ה"ח וה"ג ביסודות דישסו"ת, ע"ד שנתבאר לעיל באו"א. ואחר שמת מלך היסוד, נזדכך המסך לבחינת שורש, ואז יצאה קומת מלכות בישסו"ת, ומלמעלה למטה ירד האור לכלי מלכות שהוא מלך הז'.

מח) וא"ת, למה באו"א לא נכנס בחשבון כללות החו"ג במלכות דאו"א עלאין, ע"ד שנכנסו בחשבון המלכות דיש"ס ותבונה, וי"ל, כי נודע, כי בשליש עליון דת"ת שם הוא בחינת העטרה, שהוא בחינת המלכות, והרי היא נכללת ביסוד, אבל כאן היא יותר נגלית המלכות דתבונה ממלכות דבינה, כי מלכות דתבונה היא ממש מלכות, בערך כללות בינה ותבונה יחד בפרצוף א', אבל המלכות דבינה עלאה היא בחינת גופא של כללות, והוא מקום החזה של ת"ת של כללות הפרצוף יחד דבינה ותבונה, כנודע ואינה מלכות ממש.

מח) מלכות דתבונה היא ממש מלכות בערך כללות בינה ותבונה יחד וכו', אבל המלכות דבינה היא גופא של כללות: פירוש, כי אמא עלאה ותבונה, הם באמת בחינת ע"ס מיחס דבינה דאור ישר, שאמא עלאה היא ג"ר, והתבונה היא ז"ת. אלא שנחלקו מכח עלית ה"ת בעינים. כנ"ל באורך. וע"כ מלכות דתבונה היא מלכות של שניהם של אמא ושל תבונה יחד. אבל מלכות דאו"א עלאין "היא בחינת גופא של כללות, והוא מקום החזה של הת"ת של כללות הפרצוף יחד דבינה ותבונה, ואינה מלכות ממש" כלומר אח"כ באצילות מלבשת תבונה מחזה ולמטה דאמא עלאה, ונמצא מקום החזה בחינת גופא דכללות שניהם ואינה מלכות. 

ולפי המתבאר לעיל תבין הענין היטב. כי נתבאר שאמא עלאה עד הוד אתפשטותה. אבל יסוד אין לה, כמש"ל (דף תקכ"ב ד"ה ת"ת) שהוא מטעם כי שם נפסקו החסדים ואין שם אלא מהארת חכמה בלי חסדים, שאין זה מבחינת אמא לגמרי, להיותה להיפך בחינת חסדים בלי חכמה. וע"כ לא נמשכו או"א עלאין רק עד הזווג של המסך דבחי"א, שיש עוד שם עכ"פ אור דחסדים, אבל אחר שנזדכך המסך של בחי"א, כבר נפסק הארתם לגמרי. כי אין לה שום התפשטות בלי חסדים, ולא יכלה קומת מלכות לצאת אצל או"א עלאין. רק אצל ישסו"ת, אחר שנבדל לפרצוף מיוחד, יכלה קומת מלכות לצאת בלי הארת חסדים. כמבואר.

* מט) הנה כאשר עדיין לא מת שליש ת"ת, עדיין לא נגמר ירידת ונפילת אחורי דאבא ואמא לגמרי, וכאשר היו המלכים האלו נכנסים בכלי שלהם, היו מגולין באור גדול. אבל אחר שמת שליש עליון דת"ת, אשר אז נפלו שם האחורים דאו"א, הנה כאשר יצאו שם שאר האורות הנשארים, כדי לכנוס בכלי שלהם, היו מלובשים באלו האחורים שנפלו ונשארו באצילות, כנ"ל, והיו יוצאין המלכים האחרונים מלובשים באחורי או"א, וזה נשאר להם תמיד עד שיכלו כל הברורים לצאת, עד לע"ל ב"ב, וז"ס העלאת מ"ן אשר מעלין זו"ן אל אבא ואמא, והוא מסוד אלו האחורים דאו"א שירדו שם למטה באצילות עצמו כנ"ל, אשר לקחום הם.

* עץ חיים שער ט' פרק ב'.

מט) כאשר יצאו שם שאר האורות הנשארים כדי לכנוס בכלי שלהם היו מלובשים באלו אחורים שנפלו: כבר נתבאר ענין אחורים אלו של או"א, שהם כל בחינות הגדלות שהיו באו"א מבחינת פב"א ומבחינת פב"פ, כל זה ירד מבחינת ראש, ונעשו לבחינות חג"ת חסרי ראש. והוא מטעם, שהבחינה ממעלה למטה שלהם, שהוא הגוף, שהם ד' המלכים: דעת חג"ת, עד שליש עליון דת"ת, נשברו ונפלו לבי"ע, ומשום זה נפגמו גם המ"ן ששמשו בראש, ונפלו עם אורותיהם, ואבדו הארת חכמה שבהם וקבלו בחינות חג"ת חסרי ראש, אלא שלא ירדו משום זה לחוץ מאצילות, כמו הכלים דז"ת, משום שאחוריהם דאו"א הנשארים עוד למעלה מבחינות אב"א, דהיינו ממה שהיו להם בטרם הגדלות, שכל זה נשאר בכל שלימותו, כנודע. וע"כ גם בחינות הגדלות דאו"א שנפלו לחג"ת, היו מוגנות ג"כ באותם האחורים מאב"א דראש. אלא יש חילוק גדול מבחינת או"א אב"א שנשארו בראש, כי אותם שנשארו בראש, לא נצטמצמו מחמת ה"ת שבעינים מעולם. אבל אלו הבחינות דגדלות, הנה המה כבר המשיכו הארת חכמה, וחזרה ונסתלקה מהם מחמת עלית ה"ת בעינים, אלא שקבלו התיקון של אחורים דראש, אחר שסבלו קלקול. וע"כ המה בחינת מקבלים מראש, ונחשבים לגוף.

ועם כל זה נבחנים אחוריים אלו שנפלו לחג"ת, והיו לבחינות כלים חדשים מתוקנים בתיקון קוים כמו או"א של ראש. והוא בכח קבלתם מהראש, כנ"ל. כי האחורים דאמא מתקן אותם בתיקון קוין, ומקשר אותם בקשר אחד: שפירושו, כי קו האמצעי הנמשך באור חסדים מבינה עלאה, מיחד הימין והשמאל, ומכריע אותם גם בהארת ג"ר שלה. ומתיחדים כל הג' הקוין בהשפעת אור דחסדים, כי גם העליונים מקבלים שלימותם על ידיהם. וצריך שתזכור כאן כי העליונים הם חסד וגבורה, שהם בערך חכמה ובינה. ות"ת ה"ס התחתון, המקבל אור דחסדים מבינה עלאה, שבלבוש האחורים שלה יש בהם בחינת ג"ר, כנ"ל. וע"כ משתלמים גם החסד וגבורה, הצריכים להארת ג"ר. והבן היטב.

סיכום: היום המשכנו את ההבנה, מה קורה בהמשך השבירה. ראינו שכל זמן שיש לאדם עוד איזשהו רעיון בראש, שעוד לא הוציא הכל מהכח אל הפועל, אז עדיין רוצה לנסות להוציא מהכח לפועל. לכ"א רמת שבירה אחרת.

פה, במלכים אנחנו לומדים שרמת השבירה היתה בעיקר במדרגות או"א וישסו"ת. השבירה הזו נמצאת בכ"א. אדם נשבר עד שאין לו יותר אפשרות. כ"א מרגיש את זה במקום אחר בנפש. אבל עד שאין לו יותר אפשרות. כשאין יותר אפשרות אז נגמרת השבירה ומתחיל התיקון. אדם יכול להרגיש שלא יכול להיות יותר במצב הנכחי. יש אדם שצריך לשים עליו פטיש כבד, ויש אדם שמסתפק ברמז דק.

פה מראים לנו את השבירה המלאה שהיתה בעולמות, והיא שכל המלכים נשברים, עד שמגיע לראש. אז המשיך להראות לנו את השבירות של מלך נצח-הוד, שסיפר לנו עליהם שהם יוצאים מגופא דיש"ס וגופא דתבונה, והמלך נקרא מלך נצח-הוד. אחרי שמזדכך יוצא זיווג על יסודות, כי הזדכך מב' א' לא'. יוצא זיווג על יסודות, מתפשט ונשבר. מלך יסודות יכול בכלל להתפשט, הרי הוא זיווג על ח"ח, כי משתמש בב' כללית כדי להתפשט. אח"כ בא זיווג דמלכות. אחרי זיווג היסוד. מתפשט ונשבר ובזאת למדנו שבירת כל המלכים. 

כשהמלכים נשברים, רק אז חוזר צ"ב למקומו, ואח"פ של ראש שירדו כ"א למקומו מקבלים צ"ב, אבל כל מלך ומלך שנשבר, למשל, מלך הדעת נשבר, אז אח"פ שלו יורדים לגוף. גופא דאבא נשבר, התבטל כי מלך החסד נשבר, אז האח"פ שלו יורדים לגוף. כשמלך הגבורה נשבר, אז אח"פ של גופא דאמא יורדים לגוף, וכן הלאה בכל אחד מהמלכים. הכוונה ביורדים לגוף זה לא למטה מפרסא, וזה נקרא ביטול ולא שבירה. ביטול מראש לבוא לגוף, כמו שהיו במצב קטנות, שחזרו למקום הגוף.

לפני שנסביר את רעיון הירידה למקום הגוף שיש לו השלכות, שואל שאלה צדדית אבל חשובה, 'מדוע אנחנו לא רואים במלכי דחג"ת זיווג על שורש?' רואים שיצא זיווג של הסתכלות עינין או"א, גופא של שניהם, זיווג דיסודות ונעצר. פה כבר עלה לראש. לעומת זאת במלכי תנהי"מ רואים זיווג דיסודות בישסו"ת ואחריו זיווג במלכות, שואל למה בתנהי"מ כן ובדחג"ת לא? אומר שרוצה להסביר בפשטות, שהבינה התחלקה לב' – ג"ר דבינה וז"ת דבינה, וכנגדה הת"ת מצד המלכים. מצד הראשים שזה נקרא חכמה דאו"י, שמראה את צד הראש, אז בינה דראש התחלקה לבינה ותבונה. מצד המלכים התחלק לשליש עליון דת"ת, וב' שלישים תחתונים דת"ת. אומר, מה החלוקה הזו ומהיכן היא נובעת. נובעת מד' בח' דאו"י, שבינה עצמה כל כולה ע"ס, וכשמלכות עלתה לבינה, אז חילקה את המדרגה לאו"א עילאין, וישסו"ת בינה ותבונה. אומר, תראה שיש הבדל בין המלכות במקום ת"ת למלכות הכללית שהיא מלכות אמיתית שעומדת בתחתית התבונה. אבל המלכות שנמצאת במקום הת"ת היא מלכות של התכללות, שעלתה למקום הת"ת. יוצא שהמלכות בתבונה היא אמיתית, אבל המלכות בת"ת היא רק של התכללות. זו הסיבה שפה (ציור) במלכות של או"א עילאין, שהיא של התכללות אין זיווג על מלכות, אבל בתנהי"מ שהיא מלכות כל המדרגה, כי כל האח"פ האלה, כל הז"ת דנקודים שיצאו הם חג"ת נהי"מ, אז המלכות נמצאת פה. על המלכות הזו כן יוצא זיווג, אבל על המלכות שנמצאת באמצע, לא מלכות ממש, לא יוצא זיווג. זו סיבה אחת.

סיבה שניה, אומר, שכשאנחנו מדברים על או"א וישסו"ת הם נקראים כמו אבא ואמא, באופן כללי. ישסו"ת נקרא אמא, ואו"א עילאין נקראים אבא. אומר, שכדי להבין מי הם היסודות שהיו שם, שזה זיווג מטעם היסודות שהיו שם, קודם הטעם היה מצד המלכות. עכשיו רוצה לתת מצד היסודות שמטעמם, יסוד זה שפה הוא של אבא, והיסוד פה הוא של אמא, כי אמרנו שיש לנו חלוקה, שאו"א נקראים אבא וישסו"ת נקרא אמא. אומר, בוא נראה מה ההבדל בין יסוד אבא ויסוד אמא. לומדים את המושג יסוד מהיכן שיצאו היסודות האלה, מהתלבשות אורות בכלים. אומר, בפרצוף ע"ב למדנו, בחלק ה', למדנו שיסוד של אבא הוא צר ואריך. שאין לו חסדים. יש לו חסדים ואין לו חסדים ואם כך אז אני יכול לעשות עליו זיווג אבל למלכות לא נשאר כלום ואין לה הארה. לע"ז אם הזיווג על יסוד אמא שיש חסדים, יכול לעשות זיווג על המלכות מתחתיה כי יש שם חסדים. אבל ביסוד דאבא אין חסדים ולכן לא יכול לעשות שם זיווג, כי א"א לעשות זיווג על חכמה בלי חסדים. זה פירוש קשה על היסודות, ועוד צריך להסביר, אבל כרגע יש להשאר עם הפירוש הראשון ולהשתמש בו גם בהמשך.

למדנו עוד, בסדר שלמדנו – יצאו כל המלכים, נפלו האח"פ למקום. עכשיו קורה שכל פעם שנשבר מלך, אז האור שהתפשט למדרגה יוצא ממנה, כי היתה שבירה. אין כלים. כלים נשברו כמו בביטוש שהאור יצא, גם פה בגלל שבירה האור יצא. האור הזך שהיה במדרגה יצא חזרה לראש. הכלים – אור הע"ב שבגלגלתא נשאר במדרגה, פה הכלי נופל למטה מפרסא למקום בי"ע, ואחרי שאחרי שאמרנו שבכל כלי נשארת רשימה דהתלבשות הבנויה מאור הזך של הרשימה ואור הע"ב של הרשימה. היות והרשימה היתה בתוך הכלי ומבטאת אותו, היתה צריכה לרדת איתו. אז האור הזך של הרשימה לא יכול לרדת לכלי, למטה מפרסא. לכן מה שירד זה רק הכלי של הרשימה, ולכלי הנקרא אור העב של הרשימה קוראים 'ניצוץ' שירד לכלי והרשימה נשארה למעלה. היא לא יכולה להשאר באוויר, אומר שהרשימה הזו נמצאת בכלי חדש שנוצר פה. ועל הכלי הזה רוצה להסביר, ואומר, שהכלי שנוצר הוא אותם אח"פ שנפלו לראש לבח' גוף, קיבלו הארה מלמעלה. ההארה של ח"ח שיצרה אותם ככלי של ח"ח שיכול להתאים לרשימה. 

שואל, למה במצב של הקטנות לא מספר שהיה ח"ח, למה פה ג"ע לא האירו ח"ח, ועונה, מכיוון שהם לא מכירים אותם, אף פעם לא היו איתם. כמו כלים דעיגולים שנפלו מהם. הם ישר יצרו זיווג בנ"ע. היות ובגדלות כן היו איתם, ואז ירדו לגוף, אז כשנשארו רק ג"ע בראש ועשו זיווג על ח"ח, כי אמא החזירה אחוריה לאבא, ועשתה זיווג שוב אב"א ואמא החזירה אחוריה לאבא וקיבלה ח"ח, אז מזה יכולה להאיר לאח"פ אלה שהם חג"ת, ירדו לגוף שנקראים חג"ת, ואז היה בהם תיקון קווים, ולכן הרשימה יכולה היתה להאיר בתיקון קווים.

עוד צריכים ללמוד, מה קרה עם הרשימות האלו ואיך הסתדרו הרשימות גם בעניין המקומות שלהם. איפה הסתדרה כל רשימה, איך נוצרו הכלים, איך הרשימות מאירות בכלל את הכלים, כי מאירים מרחוק. כל הסדר של מה שקרה בשבירה, נלמד בהמשך. 

1. לאחר שלמדנו בשיעור הקודם שנשבר מלך ב' שלישים תחתונים דתפארת עתה

אנו לומדים שנשברו המלכים נצח הוד שמולכים יחד והם יוצאים בראש מגופא

דישראל סבא וגופא דתבונה.

2. הם מולכים יחד מכיוון שתרי פלגי (שני חלקי גוף) שאינם נפרדים זה מזה.

3. לאחר שנשברו מלכי נצח הוד יצא מלך היסוד בזיווג דיסודות דיסוד ולאחריו מלך מלך המלכות בזיווג על המלכות בראש

.4 שואל האר"י הקדוש מדוע במלכי דחג"ת לא יצא זיווג על בחינת המלכות ואילו

במלכי תנהי"מ כן יצא ועונה ב' תשובות: א. שהמלכות במלכי דחג"ת היא רק

התכללות ולא עצם. לעומת זאת המלכות בתני"מ היא המלכות הכללית של כל

בינה שהתחלקה לבינה ותבונה ולכן עליה יש זיווג.
ב. או"א נקראים אבא וישסו"ת נקראים אמא, היסודות המזדווגים בהם הם בהתאמה יסוד דאבא ויסוד דאמא . היות ויסוד דאבא הוא צר ואריך לכן למלכות לא נשארה שום הארה באבא. ואילו באמא שהיא מדרגת ישסו"ת היסוד שלה הוא רחב וקצר והחסדים כן התפשטו למלכות ולכן יכולה היתה לעשות זיווג על המלכות.

5. לאחר שנשברו כל המלכים האח"פ של הראשים ירדו למקום הגוף וזה נקרא ביטול להבדיל משבירה של הכלים שנפלו למטה מפרסא.

6. כל מלך שנשבר האור שהאיר מסתלק לראש הכלי הנקרא אור העב מת ונופל למטה מפרסא, הרשימה דהתלבשות מתחלקת לשנים: הכלי של הרשימה הנקרא או העב של הרשימה ונקרא גם ניצוץ נופל למטה מפרסא ומאיר לכלים. אור הזך של הרשימה נשאר במקום שהיה צריך להיות גוף אולם אין שם גוף, אם כך היכן הוא מאיר?

7. האח"פ של ראש שירדו למקום גוף מקבלים הארה מהזיווג של גלגלתא ועיניים שנשארו בראש שעושים זיווג של חפץ חסד אחור באחור.

8. מדוע בקטנות לפני הגדלות לא האירו הג ועינים דראש חפץ חסד לגוף ואילו כאן כן מאירים-תשובה היות וכאן האח"פ האלה היו כבר בראש ומכירים אותם.

756

בס"ד

חלק ז שיעור 24 עמוד תקכז

מו) ואח"כ מלך הנצח והמשיך ה"ח בגופא דיש"ס, וכשמת ירדו שאר מלכים בהוד וירדו האחורים דיש"ס והחזיר אחורים נגד פני תבונה. אח"כ מלך ההוד, והמשיך הה"ג בגופא דתבונה, וכשמת ירדו ב' מלכים ביסוד, ואז הכלים דנ"ה ירדו אל הבריאה, כי שניהן מלך א' בלבד כנ"ל, דתרווייהו אינן רק פלגי דגופא ואע"פ שמלכו זה אחר זה, עכ"ז שניהן מלך א' בלבד נקרא, ואז ירדו גם אחורים דתבונה, וחזרו יש"ס ותבונה אב"א. 

מו) הנצח והמשיך ה"ח בגופא דיש"ס: כמ"ש לעיל אצל או"א, שמ"ן של זו"ן אינם ממשיכים אלא חו"ג ע"ש, וכן כאן, כי אותם המ"ן שהיו באו"א עלאין ירדו אח"כ לבחינת הזווג דישסו"ת. וכבר נתבאר שבחינת ע"ס דגוף המתפשטות מגופא דישראל סבא, באות במלך הנצח. 

שניהן מלך אחד בלבד: כי שניהם יצאו מבחינת גופא דישסו"ת, דהיינו ממסך דבחי"ב. כנ"ל. וע"כ הם קומה אחת ומלך אחד. 

ירדו גם אחורים דתבונה וחזרו יש"ס ותבונה אב"א: כי כשמתו מלכי נו"ה, נזדכך המסך מבחי"ב לבחי"א וחזרה ה"ת בעינים, ואז חזרו אב"א דהיינו לבחינות אחורים דאמא עלאה כדי להגן על החסרון ג"ר שבהם, כנ"ל.

מז) אח"כ מלך המלך ו' שהוא יסוד, והמשיך כללות ה"ג ביסוד תבונה וכללות ה"ח ביסוד יש"ס, וכשמת ירדו גם בחינות אלו. אח"כ מלך מלך הז' שהיא המלכות בכלי שלה היא לבדה, ואז המשיכה כללות ה"ח במלכות דישראל סבא, וכללות ה"ג במלכות תבונה. כי גם המלכות יש לה כללות, על דרך הנ"ל ביסוד, כי גם הוא נקרא כלה, כמו שהיסוד נקרא כל. וכשמתה היא, אז ירדו כללות ה"ח וה"ג, ממלכות דיש"ס, וממלכות דתבונה, והכלי דמלכות ירד לבריאה, גם עתה נגמרו כל אחורים של ד' פרצופים דאו"א דיש"ס ותבונה ליפול לגמרי.

מז) יסוד והמשיך כללות ה"ג וכו' אח"כ מלך מלך הז' שהיא המלכות: כי כשנעשה הזווג בבחי"א, נתפשט הגוף שלהם בכלי דיסוד, והמשיך כללות ה"ח וה"ג ביסודות דישסו"ת, ע"ד שנתבאר לעיל באו"א. ואחר שמת מלך היסוד, נזדכך המסך לבחינת שורש, ואז יצאה קומת מלכות בישסו"ת, ומלמעלה למטה ירד האור לכלי מלכות שהוא מלך הז'.

מח) וא"ת, למה באו"א לא נכנס בחשבון כללות החו"ג במלכות דאו"א עלאין, ע"ד שנכנסו בחשבון המלכות דיש"ס ותבונה, וי"ל, כי נודע, כי בשליש עליון דת"ת שם הוא בחינת העטרה, שהוא בחינת המלכות, והרי היא נכללת ביסוד, אבל כאן היא יותר נגלית המלכות דתבונה ממלכות דבינה, כי מלכות דתבונה היא ממש מלכות, בערך כללות בינה ותבונה יחד בפרצוף א', אבל המלכות דבינה עלאה היא בחינת גופא של כללות, והוא מקום החזה של ת"ת של כללות הפרצוף יחד דבינה ותבונה, כנודע ואינה מלכות ממש.

מח) מלכות דתבונה היא ממש מלכות בערך כללות בינה ותבונה יחד וכו', אבל המלכות דבינה היא גופא של כללות: פירוש, כי אמא עלאה ותבונה, הם באמת בחינת ע"ס מיחס דבינה דאור ישר, שאמא עלאה היא ג"ר, והתבונה היא ז"ת. אלא שנחלקו מכח עלית ה"ת בעינים. כנ"ל באורך. וע"כ מלכות דתבונה היא מלכות של שניהם של אמא ושל תבונה יחד. אבל מלכות דאו"א עלאין "היא בחינת גופא של כללות, והוא מקום החזה של הת"ת של כללות הפרצוף יחד דבינה ותבונה, ואינה מלכות ממש" כלומר אח"כ באצילות מלבשת תבונה מחזה ולמטה דאמא עלאה, ונמצא מקום החזה בחינת גופא דכללות שניהם ואינה מלכות. 

ולפי המתבאר לעיל תבין הענין היטב. כי נתבאר שאמא עלאה עד הוד אתפשטותה. אבל יסוד אין לה, כמש"ל (דף תקכ"ב ד"ה ת"ת) שהוא מטעם כי שם נפסקו החסדים ואין שם אלא מהארת חכמה בלי חסדים, שאין זה מבחינת אמא לגמרי, להיותה להיפך בחינת חסדים בלי חכמה. וע"כ לא נמשכו או"א עלאין רק עד הזווג של המסך דבחי"א, שיש עוד שם עכ"פ אור דחסדים, אבל אחר שנזדכך המסך של בחי"א, כבר נפסק הארתם לגמרי. כי אין לה שום התפשטות בלי חסדים, ולא יכלה קומת מלכות לצאת אצל או"א עלאין. רק אצל ישסו"ת, אחר שנבדל לפרצוף מיוחד, יכלה קומת מלכות לצאת בלי הארת חסדים. כמבואר.

* מט) הנה כאשר עדיין לא מת שליש ת"ת, עדיין לא נגמר ירידת ונפילת אחורי דאבא ואמא לגמרי, וכאשר היו המלכים האלו נכנסים בכלי שלהם, היו מגולין באור גדול. אבל אחר שמת שליש עליון דת"ת, אשר אז נפלו שם האחורים דאו"א, הנה כאשר יצאו שם שאר האורות הנשארים, כדי לכנוס בכלי שלהם, היו מלובשים באלו האחורים שנפלו ונשארו באצילות, כנ"ל, והיו יוצאין המלכים האחרונים מלובשים באחורי או"א, וזה נשאר להם תמיד עד שיכלו כל הברורים לצאת, עד לע"ל ב"ב, וז"ס העלאת מ"ן אשר מעלין זו"ן אל אבא ואמא, והוא מסוד אלו האחורים דאו"א שירדו שם למטה באצילות עצמו כנ"ל, אשר לקחום הם.

* עץ חיים שער ט' פרק ב'.

מט) כאשר יצאו שם שאר האורות הנשארים כדי לכנוס בכלי שלהם היו מלובשים באלו אחורים שנפלו: כבר נתבאר ענין אחורים אלו של או"א, שהם כל בחינות הגדלות שהיו באו"א מבחינת פב"א ומבחינת פב"פ, כל זה ירד מבחינת ראש, ונעשו לבחינות חג"ת חסרי ראש. והוא מטעם, שהבחינה ממעלה למטה שלהם, שהוא הגוף, שהם ד' המלכים: דעת חג"ת, עד שליש עליון דת"ת, נשברו ונפלו לבי"ע, ומשום זה נפגמו גם המ"ן ששמשו בראש, ונפלו עם אורותיהם, ואבדו הארת חכמה שבהם וקבלו בחינות חג"ת חסרי ראש, אלא שלא ירדו משום זה לחוץ מאצילות, כמו הכלים דז"ת, משום שאחוריהם דאו"א הנשארים עוד למעלה מבחינות אב"א, דהיינו ממה שהיו להם בטרם הגדלות, שכל זה נשאר בכל שלימותו, כנודע. וע"כ גם בחינות הגדלות דאו"א שנפלו לחג"ת, היו מוגנות ג"כ באותם האחורים מאב"א דראש. אלא יש חילוק גדול מבחינת או"א אב"א שנשארו בראש, כי אותם שנשארו בראש, לא נצטמצמו מחמת ה"ת שבעינים מעולם. אבל אלו הבחינות דגדלות, הנה המה כבר המשיכו הארת חכמה, וחזרה ונסתלקה מהם מחמת עלית ה"ת בעינים, אלא שקבלו התיקון של אחורים דראש, אחר שסבלו קלקול. וע"כ המה בחינת מקבלים מראש, ונחשבים לגוף.

ועם כל זה נבחנים אחוריים אלו שנפלו לחג"ת, והיו לבחינות כלים חדשים מתוקנים בתיקון קוים כמו או"א של ראש. והוא בכח קבלתם מהראש, כנ"ל. כי האחורים דאמא מתקן אותם בתיקון קוין, ומקשר אותם בקשר אחד: שפירושו, כי קו האמצעי הנמשך באור חסדים מבינה עלאה, מיחד הימין והשמאל, ומכריע אותם גם בהארת ג"ר שלה. ומתיחדים כל הג' הקוין בהשפעת אור דחסדים, כי גם העליונים מקבלים שלימותם על ידיהם. וצריך שתזכור כאן כי העליונים הם חסד וגבורה, שהם בערך חכמה ובינה. ות"ת ה"ס התחתון, המקבל אור דחסדים מבינה עלאה, שבלבוש האחורים שלה יש בהם בחינת ג"ר, כנ"ל. וע"כ משתלמים גם החסד וגבורה, הצריכים להארת ג"ר. והבן היטב.

סיכום: היום המשכנו את ההבנה, מה קורה בהמשך השבירה. ראינו שכל זמן שיש לאדם עוד איזשהו רעיון בראש, שעוד לא הוציא הכל מהכח אל הפועל, אז עדיין רוצה לנסות להוציא מהכח לפועל. לכ"א רמת שבירה אחרת.

פה, במלכים אנחנו לומדים שרמת השבירה היתה בעיקר במדרגות או"א וישסו"ת. השבירה הזו נמצאת בכ"א. אדם נשבר עד שאין לו יותר אפשרות. כ"א מרגיש את זה במקום אחר בנפש. אבל עד שאין לו יותר אפשרות. כשאין יותר אפשרות אז נגמרת השבירה ומתחיל התיקון. אדם יכול להרגיש שלא יכול להיות יותר במצב הנכחי. יש אדם שצריך לשים עליו פטיש כבד, ויש אדם שמסתפק ברמז דק.

פה מראים לנו את השבירה המלאה שהיתה בעולמות, והיא שכל המלכים נשברים, עד שמגיע לראש. אז המשיך להראות לנו את השבירות של מלך נצח-הוד, שסיפר לנו עליהם שהם יוצאים מגופא דיש"ס וגופא דתבונה, והמלך נקרא מלך נצח-הוד. אחרי שמזדכך יוצא זיווג על יסודות, כי הזדכך מב' א' לא'. יוצא זיווג על יסודות, מתפשט ונשבר. מלך יסודות יכול בכלל להתפשט, הרי הוא זיווג על ח"ח, כי משתמש בב' כללית כדי להתפשט. אח"כ בא זיווג דמלכות. אחרי זיווג היסוד. מתפשט ונשבר ובזאת למדנו שבירת כל המלכים. 

כשהמלכים נשברים, רק אז חוזר צ"ב למקומו, ואח"פ של ראש שירדו כ"א למקומו מקבלים צ"ב, אבל כל מלך ומלך שנשבר, למשל, מלך הדעת נשבר, אז אח"פ שלו יורדים לגוף. גופא דאבא נשבר, התבטל כי מלך החסד נשבר, אז האח"פ שלו יורדים לגוף. כשמלך הגבורה נשבר, אז אח"פ של גופא דאמא יורדים לגוף, וכן הלאה בכל אחד מהמלכים. הכוונה ביורדים לגוף זה לא למטה מפרסא, וזה נקרא ביטול ולא שבירה. ביטול מראש לבוא לגוף, כמו שהיו במצב קטנות, שחזרו למקום הגוף.

לפני שנסביר את רעיון הירידה למקום הגוף שיש לו השלכות, שואל שאלה צדדית אבל חשובה, 'מדוע אנחנו לא רואים במלכי דחג"ת זיווג על שורש?' רואים שיצא זיווג של הסתכלות עינין או"א, גופא של שניהם, זיווג דיסודות ונעצר. פה כבר עלה לראש. לעומת זאת במלכי תנהי"מ רואים זיווג דיסודות בישסו"ת ואחריו זיווג במלכות, שואל למה בתנהי"מ כן ובדחג"ת לא? אומר שרוצה להסביר בפשטות, שהבינה התחלקה לב' – ג"ר דבינה וז"ת דבינה, וכנגדה הת"ת מצד המלכים. מצד הראשים שזה נקרא חכמה דאו"י, שמראה את צד הראש, אז בינה דראש התחלקה לבינה ותבונה. מצד המלכים התחלק לשליש עליון דת"ת, וב' שלישים תחתונים דת"ת. אומר, מה החלוקה הזו ומהיכן היא נובעת. נובעת מד' בח' דאו"י, שבינה עצמה כל כולה ע"ס, וכשמלכות עלתה לבינה, אז חילקה את המדרגה לאו"א עילאין, וישסו"ת בינה ותבונה. אומר, תראה שיש הבדל בין המלכות במקום ת"ת למלכות הכללית שהיא מלכות אמיתית שעומדת בתחתית התבונה. אבל המלכות שנמצאת במקום הת"ת היא מלכות של התכללות, שעלתה למקום הת"ת. יוצא שהמלכות בתבונה היא אמיתית, אבל המלכות בת"ת היא רק של התכללות. זו הסיבה שפה (ציור) במלכות של או"א עילאין, שהיא של התכללות אין זיווג על מלכות, אבל בתנהי"מ שהיא מלכות כל המדרגה, כי כל האח"פ האלה, כל הז"ת דנקודים שיצאו הם חג"ת נהי"מ, אז המלכות נמצאת פה. על המלכות הזו כן יוצא זיווג, אבל על המלכות שנמצאת באמצע, לא מלכות ממש, לא יוצא זיווג. זו סיבה אחת.

סיבה שניה, אומר, שכשאנחנו מדברים על או"א וישסו"ת הם נקראים כמו אבא ואמא, באופן כללי. ישסו"ת נקרא אמא, ואו"א עילאין נקראים אבא. אומר, שכדי להבין מי הם היסודות שהיו שם, שזה זיווג מטעם היסודות שהיו שם, קודם הטעם היה מצד המלכות. עכשיו רוצה לתת מצד היסודות שמטעמם, יסוד זה שפה הוא של אבא, והיסוד פה הוא של אמא, כי אמרנו שיש לנו חלוקה, שאו"א נקראים אבא וישסו"ת נקרא אמא. אומר, בוא נראה מה ההבדל בין יסוד אבא ויסוד אמא. לומדים את המושג יסוד מהיכן שיצאו היסודות האלה, מהתלבשות אורות בכלים. אומר, בפרצוף ע"ב למדנו, בחלק ה', למדנו שיסוד של אבא הוא צר ואריך. שאין לו חסדים. יש לו חסדים ואין לו חסדים ואם כך אז אני יכול לעשות עליו זיווג אבל למלכות לא נשאר כלום ואין לה הארה. לע"ז אם הזיווג על יסוד אמא שיש חסדים, יכול לעשות זיווג על המלכות מתחתיה כי יש שם חסדים. אבל ביסוד דאבא אין חסדים ולכן לא יכול לעשות שם זיווג, כי א"א לעשות זיווג על חכמה בלי חסדים. זה פירוש קשה על היסודות, ועוד צריך להסביר, אבל כרגע יש להשאר עם הפירוש הראשון ולהשתמש בו גם בהמשך.

למדנו עוד, בסדר שלמדנו – יצאו כל המלכים, נפלו האח"פ למקום. עכשיו קורה שכל פעם שנשבר מלך, אז האור שהתפשט למדרגה יוצא ממנה, כי היתה שבירה. אין כלים. כלים נשברו כמו בביטוש שהאור יצא, גם פה בגלל שבירה האור יצא. האור הזך שהיה במדרגה יצא חזרה לראש. הכלים – אור הע"ב שבגלגלתא נשאר במדרגה, פה הכלי נופל למטה מפרסא למקום בי"ע, ואחרי שאחרי שאמרנו שבכל כלי נשארת רשימה דהתלבשות הבנויה מאור הזך של הרשימה ואור הע"ב של הרשימה. היות והרשימה היתה בתוך הכלי ומבטאת אותו, היתה צריכה לרדת איתו. אז האור הזך של הרשימה לא יכול לרדת לכלי, למטה מפרסא. לכן מה שירד זה רק הכלי של הרשימה, ולכלי הנקרא אור העב של הרשימה קוראים 'ניצוץ' שירד לכלי והרשימה נשארה למעלה. היא לא יכולה להשאר באוויר, אומר שהרשימה הזו נמצאת בכלי חדש שנוצר פה. ועל הכלי הזה רוצה להסביר, ואומר, שהכלי שנוצר הוא אותם אח"פ שנפלו לראש לבח' גוף, קיבלו הארה מלמעלה. ההארה של ח"ח שיצרה אותם ככלי של ח"ח שיכול להתאים לרשימה. 

שואל, למה במצב של הקטנות לא מספר שהיה ח"ח, למה פה ג"ע לא האירו ח"ח, ועונה, מכיוון שהם לא מכירים אותם, אף פעם לא היו איתם. כמו כלים דעיגולים שנפלו מהם. הם ישר יצרו זיווג בנ"ע. היות ובגדלות כן היו איתם, ואז ירדו לגוף, אז כשנשארו רק ג"ע בראש ועשו זיווג על ח"ח, כי אמא החזירה אחוריה לאבא, ועשתה זיווג שוב אב"א ואמא החזירה אחוריה לאבא וקיבלה ח"ח, אז מזה יכולה להאיר לאח"פ אלה שהם חג"ת, ירדו לגוף שנקראים חג"ת, ואז היה בהם תיקון קווים, ולכן הרשימה יכולה היתה להאיר בתיקון קווים.

עוד צריכים ללמוד, מה קרה עם הרשימות האלו ואיך הסתדרו הרשימות גם בעניין המקומות שלהם. איפה הסתדרה כל רשימה, איך נוצרו הכלים, איך הרשימות מאירות בכלל את הכלים, כי מאירים מרחוק. כל הסדר של מה שקרה בשבירה, נלמד בהמשך. 

703


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il

659


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il

596


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il

1793

חלק ז שיעור 22 עמוד תקכג

מה) ואח"כ מלך המלך הד' והוא ת"ת. ובהגיע אור אל שליש עליון שלו, שהוא עד החזה, אז המשיך בחינת כללות ה"ח ביסוד אבא וה"ג ביסוד אמא. כנודע. כי לכן היסוד נקרא כל, שכולל ה"ח וה"ג. וכבר ביארנו זה הציור, כי דעת כולל רישא דאו"א, והחסד הוא גופא דאבא, וגבורה הוא גופא דאמא, ושליש ת"ת עליון הוא היסוד דאו"א. וכאשר הגיע האור לב' שלישי תחתונים דת"ת, אז נגמרו כל אחורי או"א עלאין לירד, והמשיך החו"ג ברישייהו דיש"ס ותבונה, כי שם הוא מקום ראשם יחד. וכשמת ירדו ג' מלכים בכלי הה' שהוא נצח, ואז ירדו החסדים מרישא דיש"ס, וגבורות מרישא דתבונה עד למטה בגופא דילהון, וגם ישסו"ת נגרע מהם הבחי' דהסתכלות עיניהן זה בזה, ע"ד הנ"ל באו"א עלאין.

מה) ת"ת ובהגיע האור לשליש עליון שלו שהוא עד החזה, אז המשיך כללות ה"ח ביסוד אבא וכללות ה"ג ביסוד אמא: כמ"ש לעיל, שבהזדכך המסך דבחי"ב, לאחר שבירת הכלי דמלך הגבורה, לבחינה א', שהיא קומת ז"א. אז נתגלה כללות ה"ח וה"ג ביסודות דאו"א. ומלמעלה למטה הגיע האור למלך הד' שהוא שליש עליון דת"ת עד החזה. 

ויש אמנם להבין ענין כללות ה"ח וה"ג אלו שביסוד דאבא ואמא, מה פירושם. והענין תבין, במה שאיתא בזוהר, אמא עד הוד אתפשטותה, אבל יסוד אין לה. והענין כי כבר כתב הרב בחלק ה' (דף שט"ו אות ל"ג) בענין מטי ולא מטי, כי בהתפשטות ב' בא אור חכמה בכלי דכתר, ואור בינה בכלי דחכמה, עד שאור המלכות בכלי היסוד, ומלכות נשארה בלי אור. ונמצא כי המסך דבחי"א שהוציא קומת אור החסדים, נתפשט רק עד הוד, ושם נזדכך לבחינת השורש, ויצאה עליו קומת מלכות, ואור המלכות הזה, נתלבש בכלי היסוד. כמ"ש בארוכה שם באו"פ (דף של"ו ד"ה חזר) ועי' שם כי אי אפשר להביא כאן האריכות הזו ונמצא אשר אור היסוד הוא בחי' חכמה בחוסר חסדים. כי כל הו"ק יצאו שם ע"י אמא בהארת חכמה בחסדים, ואחר שנזדכך המסך דבחי"א, נשארה הארת חכמה לבד בלי שום חסדים. וז"ס אמא עד הוד אתפשטותה, כי כל בחינת אמא היא רק אור דחסדים, ומאחר שנעלמו החסדים הרי אין לה עוד שום התפשטות להאיר בכלי דיסוד. אבל אבא שה"ס אור החכמה, נמצא שמאיר עוד ביסוד. וז"ס יסוד אבא אריך וצר. כי הוא נתפשט יותר מאמא, כי אמא כבר נפסקה כל הארתה בהוד, אבל אבא מאיר עוד ליסוד. שהוא אור המלכות, כנ"ל. 

והנה הארת אבא הזאת אשר בכלי דיסוד, נבחנת לבחי' ה"ג, כמ"ש שם באו"פ. והוא משום חסרון החסדים אשר שם. כי ע"כ יסוד אבא הוא צר, מתוקף הגבורות של הסיתום מחסדים. ולפי"ז תבין אשר אחר שנזדכך המסך מבחי"ב לבחי"א, שפירושו שה"ת עלה שוב בעינים, שהן בחי"א דראש, הנה אז שוב נכללה הבינה במלכות, וע"כ שוב נכללו בה ה"ג דאור המלכות אשר בכלי דהיסוד. כנ"ל (דף ת"ק ד"ה למעלה) וזה אמרו "שהמשיך כללות ה"ח ביסוד דאבא וה"ג ביסוד דאמא, דהיינו מחמת עלית ה"ת בעינים, שחזרו שוב אב"א, וחסדים דאבא הם חסרי ג"ר, מחמת ה"ת שבעינים, שז"ס כללות ה"ח שביסוד דאבא. ואמא נכללה מאור מלכות שבכלי דיסוד, שהוא הארת חכמה בלי חסדים. 

ומה שנקראים כללות ה"ח וה"ג, ולא ה"ח וה"ג בסתם. הוא כי נודע ששורש הכל הם ה' בחינות הנודעות כח"ב זו"ן. אמנם הן נבחנות בג' אופנים שרשיים: שהם בערך ראש תוך סוף, כי ה' הבחינות מצד אור החכמה בעצם, נקראות כח"ב זו"ן. וה' הבחינות מצד אור דחסדים, בהארת חכמה, נקראות חג"ת נצח והוד. ובחינת אור דהארת חכמה בלי חסדים, נקראת ה"ג סתם. ובחינת חסדים חסרי ג"ר, או בחינות גבורות שהם מוגנות באחורים דאמא, אבל בעצם הן חסרי ג"ר, כמו כאן שה"ת היא בעינים למעלה מבינה, נבחנות ג"כ לכללות ה"ח או כללות ה"ג וזכור זה. 

ועדיין יש להבין ענין התחלקות הכלי דת"ת לב' חצאים, שלא מצאנו זה בשום ספירה. והענין הוא, כי נודע, שג' הכלים: חסד גבורה ת"ת, הם בחי' ג"ר: כתר, חכמה, בינה, אלא להיותם בחינות אור דחסדים, נקראים חג"ת, אשר לפי זה נמצא, שכלי דת"ת הוא בחינת בינה. והנה ספירת הבינה, נבחנת לב' בחינות, א' נקרא בינה עלאה, וב' נקראת תבונה. וטעם התחלקותה הוא, כי נתבאר לעיל (תק"ז ד"ה יכולים) אשר בינה דאור ישר היא אור דחסדים בלי חכמה כלל, ואדרבה שדוחית חכמה מחמת שחפצה יותר בחסדים, בסוד כי חפץ חסד הוא. עש"ה. אמנם בשעה שהאצילה לזו"ן דאו"י, חזרה פב"פ עם חכמה, כדי להמשיך הארת חכמה, אל זו"ן דאו"י. עש"ה. הרי שיש ב' מצבים אל הבינה דאו"י. א' מטרם שהאצילה לזו"ן, אשר אז היא באור דחסדים ואחוריה לחכמה. וב' לאחר שהאצילה לזו"ן, כי אז כבר היא בבחינת פב"פ עם חכמה, כדי להמשיך הארת חכמה לבניה שהם זו"ן. ולפיכך ב' מצבים אלו, מחלקים את בינה דאו"י לשתי בחינות נבדלות זו מזו, הראשונה נקראת בינה, או אמא עלאה, והשניה נקראת תבונה. 

עתה תבין היטב דבר התחלקות הת"ת על ב' חצאים על החזה. כי הוא ממש ענין התחלקות הבינה: כי מחזה ולמעלה, הוא בחינת אמא עלאה, אשר אחוריה לחכמה, ובוחרת חסדים, כנ"ל, בסוד כי חפץ הוא. ומחזה ולמטה הוא בבחינת התבונה, שפניה לחכמה, ויש לה הארת חכמה, כנ"ל. 

וזה אמרו, ובהגיע האור לשליש עליון שלו שהוא עד החזה וכו'. כי אחר שחזרו או"א אב"א, והזווג נעשה על המסך שעלה לאור העינים, והוציא קומה דבחי"א, המוגנת באחורים של אמא הדוחים חכמה, כנ"ל, הנה האור של הקומה הזו, שנתפשט ממעלה למטה להגוף, אל הכלי דת"ת, לא היה יכול להתפשט שם יותר, רק עד שליש עליון של הת"ת, דהיינו עד החזה, ששם הוא חלק הת"ת הנמשך מן אמא עלאה, בבחינת אור דחסדים, ובאחורים על החכמה, אבל בחלק הת"ת שמחזה ולמטה, הנה שם בחינת התבונה, הממשכת הארת חכמה בשביל זו"ן, כנ"ל. וע"כ אין אור אחורים דאמא עלאה יכול לבא ולהתפשט שם, שכבר נפסק בחזה.

הגיע האור לב' שלישי תחתונים דת"ת, אז נגמרו כל אחורי או"א עילאין לירד: כלומר שכבר נפסק כל הארת הפרצוף של או"א עלאין, ואינם יכולים להאיר מחזה ולמטה, אפילו האורות אב"א שלהם, כי נפסקים על החזה, כנ"ל, בדיבור הסמוך. 

והנה נתבאר, אשר האור של ספירת החסד, כולו הוא בחינת גופא דאבא. והאור דספירת הגבורה, הוא בחינת גופא דאמא. והאור דשליש עליון של ת"ת הוא בחינת יסודות דאו"א. ותדע שענין המשכת ב' גופות דא"א למקום ג' הספירות הללו, הוא בדיוק גמור, כי שם מקומם לפי היחס של הכלים. כי ידעת, שג' הכלים חסד גבורה ת"ת הם בחינת כח"ב דחסדים. גם ידעת שכל קומת הגדלות דנקודים נמשכת ע"י זווג דע"ב ס"ג, והיא נחשבת לקומת ע"ב, כנ"ל (דף תקי"ז ד"ה ואע"פ) ונודע אשר בע"ב מתלבש אור החכמה בכלי דכתר, ואור הבינה בכלי דחכמה, ואור ז"א בכלי דבינה. לכן גם כאן התלבש גופא דאבא שהוא אור החכמה בכלי דחסד, שהוא בחינת כתר דחסדים, וגופא דאמא, שהוא אור הבינה, בכלי דגבורה, שהוא בחינת חכמה דחסדים. וגופא דיסודות או"א, שהוא קומת ז"א, התלבשה בש"ע דת"ת, שהוא בחינת אמא עלאה דחסדים. ולא יכול להתפשט לב"ש התחתונים דת"ת, כי שם בחינת התבונה דחסדים, וע"כ נפסק על החזה כנ"ל. הרי שכל אור בא בדיוק מתאים אל הכלי שלו, שבה' הבחינות דאור דחסדים והבן היטב. וזה אמרו, וכבר ביארנו זה הציור, כי דעת כולל רישא דאו"א, והחסד הוא גופא דאבא, והגבורה הוא גופא דאמא, ושליש ת"ת עליון הוא היסוד דאו"א, דהיינו כמו שנתבאר, שג' הכלים חג"ת, הם בחינת ג"ר, של ה' הבחינות שבחסדים, וע"כ המה המקבלים מאו"א עלאין גם כן, והכלי דת"ת, רק שליש העליון שלו שייך לג"ר, כי מחזה ולמטה כבר הוא בחינת תבונה. כנ"ל.

סיכום: היום למדנו יציאת המלכים. המלכים שיוצאים במדרגה נועדו לבטא את הרצון הגדול הזה, של היסוד דא"ק, שעלה למעלה והעלה ביקוש מז"ת נקודים לאמא. עכשיו או"א עושים עליהם זיווג. אבל היתה פה בעיה: שבאו להשתמש ברצונות גדולים מכוונה טובה, להגיע לתיקון סוף סוף, של אותו חלק של המדרגה שהיה חסום ולא קיבל אור. היתה טעות, חשבו שיכולים לתקן, לא הצליחו אבל זה גרם להם לבוא במגע עם המקומות האלו. כמו שאנחנו אומרים לאדם – אם לא תנסה איך תצליח. תנסה, וגם אם תיפול תקום ותתקן, כי הרי ברור שאתה לא יכול לגמרי. וזה לא נורא אם תבוא גם לנסיונות גדולים, תפסיק לפחד להתמודד עם המציאות. זה לא עוזר לך שאתה בורח מהמציאות. אתה צריך להתמודד איתה. אבל עלול להישבר. זה נכון, צודק. לא כדאי להשבר. עשה זאת בצורה הכי טובה. השתדל לא להשבר, אבל אם כדי לא להשבר אתה נמנע לגמרי מהחיים, ואתה לא חי, אז בשביל מה באת לעולם?! מי שלא יורה, לא מחטיא. אומר שלא יורה כי לא רוצה להחטיא. מי שלא עושה, לא טועה. אז לא עושה כלום, למה לי לטעות?! 

אז פה, בעולמות העליונים לא נהגו כך. זה נכון שאנחנו בשום אופן לא באים בכוונה לפגום. לא צריך לעשות בכוונה כדי לטעות. אבל כן צריך שגם אם יש סיכוי לטעות – לבוא למציאות. צריך להתמודד. ויותר מזה, עכשיו כשאנחנו נמצאים אחרי חטא אדה"ר, אין ברירה, אין צדיק בארץ שיעשה טוב ולא יחטא. אין ברירה. בכל התמודדות יש שאריות לא טובות שצריך לפלוט. כי כל דבר בא עם קליפות. אז לא לפחד להתמודד עם המציאות. זה עניין גדול מאוד, שצריך להבינו לכל האנשים, לכל הברחנים. 

מצד שני, לא צריכים להיות גם מופקרים לכל רוח מצויה. צריך ללמוד לאזן בין הסיכון לסיכוי, וללכת בדרך ראויה. יש כאלה שנעצרים מידי, ויש כאלה שמופקרים מידי. צריך למצוא את האיזון. 

בעולמות, מה שגורם לזיווג זה ביקוש שעולה לנו מבפנים. שאנחנו מרגישים שמשהו גורם לנו, אם לא אז היינו רוצים להשאר במקום רוחני, לעזוב אותנו במקום, אבל עולה ביקוש. כמו שעלה ביקוש מלמטה, ממקום החסרונות, ולמדנו חוק – שכל החסרונות נמצאים במקומות התחתונים, וכשעולים משם, אני מבין שהם יאתגרו אותי למקומות שיכולים להיות מאוד גבוהים. ככל שאני מסוגל לזכך אותם כך אני יכול להגיע למקומות יותר גבוהים.

המלך הראשון שיצא, היה מלך הדעת. כי הדעת היא הגורמת לזיווג. הדעת . הרצון הגופני – זו"ן שעלו לראש, זה דעת המזווג גרם לכך שאו"א, דהיינו ההשראה העליונה והרצון להוציא מהכח אל הפועל יבואו לידי שילוב ביניהם. שלא אהיה רק אדם מופשט עם מחשבות, ולא אהיה רק מי שרוצה מהכח לפועל בלי שום איזושהי השראה. רוצה ללמוד לשלב ביניהם, בין מופשט למעשי. אז הדעת היא זו שעושה זה. מה לשלב? לפי הדעת. אז המלך הראשון שיצא היה מלך הדעת, יצא בצורה של פב"פ ונשבר, אז ירד לדעת יותר ויותר קטנה, עד שהיום רוצים לעסוק במלך שליש עליון דת"ת ופה אומר, יש בנפש האדם שתי צורות. צורה אחת שנקראת 'בינה' וצורה שניה שנקראת 'תבונה'. ופה בדיוק שבאנו להוציא מלך שליש עליון דת"ת, היינו צריכים להשתמש בחלק מהבינה ולא בכולה, כי בבינה עצמה יש סוג של חלוקה. 

החלוקה היא בין ב' תכונות – ג"ר דבינה, וז"ת דבינה. אם נסתכל על תכונות או"י אז כתר הוא המשפיע, חכמה זה קבלת כל החכמה מלמעלה. באה בינה דאו"י – ה' של י.ה.ו.ה, ואומרת שכל כולה רק השפעה. אז זו תכונתה העיקרית, אבל הבח' הבאה שלה, כי רואה שלא יכולה רק השפעה, כי נבראה ע"מ לקבל. יוצאת תכונה חדשה שנקראת ז"א, שצריך לקבל גם הארת חכמה. בינה מסכימה. לעצמה לא צריכה חכמה, אבל כדי לקבל לתחתון מסכימה לקבל חכמה. לכן כשצריכה חכמה אז תסכים לקבל חכמה כתכונה נוספת, שנקראת ז"ת דבינה, או תבונה, שמתחלקת לב' חלקים, בתוך הראש, לחלק בראש ששייך להשראה העליונה, למאציל, וחלק שיודע לחשוב גם על בח' הגוף. יש אנשים שרוצים להיות רק מופשטים ולא מעשיים בכלל. יש אנשים מאוד מעשיים אבל חסרי השראה והפשטה. צריך ללמוד את ב' התכונות הללו. שתיהן שלימות הבינה. 

אדם שיש לו בינה יציבה, שומר על המסגרת הזו שמשלבת השראה ומעשיות. זה דבר לא קל, אבל צריכים למצוא את האיזון הזה. אומר, פה בדיוק שיצא מלך שליש עליון דת"ת היתה צריכה להיות החלוקה.

שליש עליון דת"ת, המלכים נקראים ע"ש הזיווג שעשו בבח' הדעת, שהוא כזה שמלך הדעת עשה זיווג על כל הדעת, כל הרצון הגופני. אח"כ היה פירוד, מלך החסד לחסד, מלך הגבורה לגבורה. מלך הת"ת, מזכיר שהת"ת היא בח' בינה, כי כשסופר מצד החכמה דאו"י, אז למדנו ד' בח' דאו"י כח"ב זו"ן, אבל מצד החסדים אלה אותם חסדים שעלו מהגוף כדי לייצר ביקוש בראש. אותם רצונות שעולים מלמטה. אז חסדים אלה מחולקים חג"ת נ"ה כנגד כח"ב זו"ן. 

יוצא שת"ת כנגד בינה. לכן כמו שהבינה מתחלקת כך גם המלכים מתחלקים לשליש עליון דת"ת וב' שלישים תחתונים, ולכן במלכים שיצאו, יצאו ב' מלכים שונים. מלך ב' שליש תחתונים דת"ת, ומלך שליש עליון. במקורם הם אחד, ואח"כ התחברו, אבל כשיוצאים הם כשתי תכונות נפרדות. ז"א שצריך לראות שאנחנו מבינים תמיד שתי צורות בראש – צורה מופשטת וצורה מעשית, ואז לשלב ביניהם, אבל בנפש הם שונים, ולכן צריכים להבין את שניהם. 

מי שלא מבין את שניהם, לא יודע לקיים את האיזון. מה שמעניין אותנו כרגע בשבירת המלכים, זה שברגע שנגמר מלך שליש עליון דת"ת שנקרא אב"א, נגמרה תכונת הבינה, של או"א שנקראים גם חכמה ובינה. צריכה לצאת אמא חדשה שנקראת תבונה. 

יצא פרצוף חדש שנקרא ישסו"ת כי תבונה היא תכונה חדשה, אז יצא גם פרצוף חדש, והזיווג הראשון של ישסו"ת יצא מלך ב' שלישים תחתונים דת"ת, שעליו נדבר בשיעור הבא.

תקכג-תקכד שיעור 22
1. כל המלכים נקראים ע"ש הדעת המזווג בראש .
2. בשיעור זה אנו מדברים על המעבר ממלך שליש עליון דת"ת למלך ב"ש תחתונים דת"ת.
3. מתעוררת קושיה מדוע תת מתחלק לשני מלכים נפרדים? התשובה לכך היא שהת"ת הוא בינה מצד הגוף. וכפי שהבינה מתחלקת לשתי תכונות הנקראות ג"ר דבינה וז"ת דבינה, או בינה ותבונה כך גם הת"ת מתחלקת .
4. לאחר שהסתיים מלך שליש עליון דת"ת יוצא פרצוף חדש ששם הנקבה המתפקדת נקראת תבונה. והזווג הוא בין הזכר הנקרא יש"ס ובין הנקבה הנקראת תבונה שבזווג הזה יוצא ב"ש תחתונים דת"ת שעליו נדבר בשיעור הבא.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il

617

סיכום נק' תקכג-תקכד שיעור 22
1. כל המלכים נקראים ע"ש הדעת המזווג בראש .
2. בשיעור זה אנו מדברים על המעבר ממלך שליש עליון דת"ת למלך ב"ש תחתונים דת"ת.
3. מתעוררת קושיה מדוע תת מתחלק לשני מלכים נפרדים? התשובה לכך היא שהת"ת הוא בינה מצד הגוף. וכפי שהבינה מתחלקת לשתי תכונות הנקראות ג"ר דבינה וז"ת דבינה, או בינה ותבונה כך גם הת"ת מתחלקת .
4. לאחר שהסתיים מלך שליש עליון דת"ת יוצא פרצוף חדש ששם הנקבה המתפקדת נקראת תבונה. והזווג הוא בין הזכר הנקרא יש"ס ובין הנקבה הנקראת תבונה שבזווג הזה יוצא ב"ש תחתונים דת"ת שעליו נדבר בשיעור הבא.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il

590

סיכום נק' תקכג-תקכד שיעור 22
1. כל המלכים נקראים ע"ש הדעת המזווג בראש .
2. בשיעור זה אנו מדברים על המעבר ממלך שליש עליון דת"ת למלך ב"ש תחתונים דת"ת.
3. מתעוררת קושיה מדוע תת מתחלק לשני מלכים נפרדים? התשובה לכך היא שהת"ת הוא בינה מצד הגוף. וכפי שהבינה מתחלקת לשתי תכונות הנקראות ג"ר דבינה וז"ת דבינה, או בינה ותבונה כך גם הת"ת מתחלקת .
4. לאחר שהסתיים מלך שליש עליון דת"ת יוצא פרצוף חדש ששם הנקבה המתפקדת נקראת תבונה. והזווג הוא בין הזכר הנקרא יש"ס ובין הנקבה הנקראת תבונה שבזווג הזה יוצא ב"ש תחתונים דת"ת שעליו נדבר בשיעור הבא.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il

782

חלק ז שיעור 21 עמוד תקכא

מג) וכאשר מלך מלך הב' שהוא חסד, המשיך הה"ח שיתפשטו בגופא דאבא, כנודע, וכשמת ירד הוא בבריאה, והה' אורות ירדו בגבורה במלך הג' ואז נפלו האחורים דאבא הנעשים ע"י התפשטות ה"ח כנ"ל, ועתה נפלו כולם, והחסדים ירדו ביסוד דאבא, ואז אבא החזיר אחוריו אל פני הבינה, אשר בחינה זו נקרא אחור בפנים, כי פני הבינה נוכח אחורי החכמה עומדים.

מג) חסד המשיך ה"ח שיתפשטו בגופא דאבא כנודע וכשמת, ירד הוא בבריאה והה' אורות ירדו בגבורה במלך הג', ואז נפלו אחורים דאבא: כי בשבירת מלך החסד נזדכך בחי"ג לבחי"ב, ונעלמה קומת חכמה, ויצאו ע"ס בקומת בינה כנ"ל. ונבחן ע"כ, כי חכמה הפכה פנים לאחורים. כי בחינת בינה, נחשבת לאחורים דחכמה, אע"פ שהוא הפנים של הבינה. וז"ש אבא החזיר אחוריו אל פני הבינה. 

אבא החזיר אחוריו אל פני הבינה אשר בחינה זו נקרא אחור בפנים כי פני הבינה נוכח אחורי החכמה עומדים: כי הפנים דאמא ה"ס ה"ג, כמ"ש הרב להלן, והם מתמתקים ע"י אור דחסדים דאבא. כמ"ש ענין מדרגת אחור בפנים לעיל (דף ת"ק ד"ה למעלה, עש"ה) ואין להקשות על מה שהרב אומר שם (דף תק"ב אות כ"ה) שאין מדרגת אב"פ נוהג באו"א, כי שם המדובר בענין תיקון דאו"א בעולם אצילות, ואז אינם צריכים לזה, כמ"ש באו"פ. וכאן המדובר בענין התמעטות האורות ועליתם למאציל ע"פ סדר המדרגה, וכאן אינו חשוב כלל אם המה נצרכים לזה, או לא. ופשוט הוא. 

מד) וא"ת הרי פרצוף אבא אינו נגמר לירד עד שליש הת"ת כנ"ל. וי"ל כי אותו שליש של ת"ת הוא אל אבא בערך היסוד, והוא דוגמת ז"א עם המוחין שלו מצד הבינה. וכל דרוש זה צריך שתבינהו ע"ד הדרוש ההוא, והכל בציור א', ואז תבינהו. והנה היסוד כולו הוא בחינת פנים, ואין לו אחורים שירדו ממנו. משא"כ בשאר הגוף, שיש בו בחינת אחורים, הנחזרים נגד פני הנקבה, אבל אחוריו אינם דבוקים עמה. ולכן סיום אחורים דאבא, הם נגמרים לירד, טרם היות פגם וגרעון ביסוד דאבא. ואח"כ מלך מלך הג' שהוא גבורה, והמשיך התפשטות הה"ג באמא עלאה. וכשמת ירד לבריאה, והד' אורות ירדו בכלי הד' שהוא הת"ת, ואז נפל התפשטות הגבורות ביסוד דאמא, ונפלו גם האחורים שלה למטה. ואז גם אמא החזירה אחוריה, והיו אחור דאמא באחור דאבא.

מד) היסוד כולו הוא בחי' פנים ואין לו אחורים שירדו ממנו: פירוש, כי נתבאר לעיל שלא נתבטל מאו"א אלא בחינת הכלים דאחורים, שהם כל מה שהגיע אליהם בסוד תוספות על עצם אצילותם, דהיינו בחינת הזווג דגדלות, שיצא בסבת ירידת ה"ת מעינים והמ"ן של יסוד דא"ק. אבל מה שהיה בהם מעצם אצילותם, דהיינו בחינת אב"א דאו"א שהיתה להם בראשונה. זה מכונה כלים דפנים. והם לא נתבטלו ולא ירדו. (דף תק"ט אות ל"א בדברי הרב). 

גם נתבאר לעיל שאחר שנזדכך המסך מבחי"ב לבחי"א, אז נפלו החו"ג ליסודות דאו"א. כי אז יצאה קומת ע"ס דז"א, ע"ש. והנה קומה זו דבחי"א שיצאה באו"א, היא כולה פנים כלומר, שנכללה בבחי' אב"א דאו"א שהיתה להם בראשונה "ואין בו אחורים שירדו ממנו", כי אין בו מבחינת זווג דגדלות כלום, דהיינו מאותיות בד"ק חי"ה שהן בחינת אחורים דאו"א, כמ"ש שם עש"ה. 

אחורים הנחזרים נגד פני הנקבה אבל אחוריו אינם דבוקים עמה: פירוש. כי כל שלא יצא מבחינת אב"א, שהיה להם בראשונה נחשב לבחינת אחורים הנחזרים נגד פני הנקבה, כי אין אחוריהם דבוקים זה בזה, כמו בראשונה שהיו אחוריהם דבוקים אב"א. וע"כ נחשבים לבחינת גדלות ותוספות מבחינות האותיות בד"ק חי"ה היורדות מראש דאו"א. שזה כולל כל ג' המדרגות שלמעלה מאב"א, שהן: אחור בפנים, ופנים באחור ופב"פ. ורק המדרגה הראשונה דאב"א, שאחוריהם דבוקים זה בזה, ששניהם משמשים בכותל אחד, היא לבדה נחשבת לבחינת כלים דפנים, שנשארו באו"א ולא נתבטלו. ומזה נשמע, שגם בחי"ב, שהוא קומת בינה. שנמשך ממנה מלך הגבורה, גם קומה זו נחשבת לאחורים, וגם היא נתבטלה, אע"פ שבבחינה זו נמצאים או"א אחור בפנים. אבל יסודות דאו"א שהם בחי"א, המה נחשבים לאב"א, ואינם באים בחשבון הביטול דאחורים דאו"א, שהרי עוד בטרם שמלך מלך הד' כבר היו או"א אב"א, כמ"ש הרב לקמן. 

גבורה והמשיך התפשטות הה"ג באמא עלאה: כי פנים דבחי"ב, ה"ס ה"ג, כי אמא כולה גבורות בערך אבא וע"כ הם עומדים עתה אחור בפנים, שענינו כבר נתבאר לעיל באורך (דף ת"ק ד"ה למעלה) ומשם תדענו.

סיכום: רוצה ללמד על סדר הזיווגים שיצאו במלכים. בשיעור קודם אמרנו שהיה לנו דעת המזווג בראש, ובזכות דעת זו או"א יכלו לעשות זיווג ביניהם שהתפשט לגוף. אמרנו שיש ב' פרצופים עיקריים – או"א וישסו"ת ועל כ"א מהם יוצא טעמים ונקודות, ונשברים. בתוך המערכת הזו, רוצה לספר לנו עוד ידיעה לפיה ההתמעטות של הזיווגים במצב הנקודות. באופן רגיל, למדנו את התעלות הזיווגים עד שהגיעו לפב"פ. אמרנו שבקטנות היה אב"א. אח"כ בגדלות, לפני שאמא החזירה פניה לאבא היה פב"א, אב"פ לא היה, ואח"כ שעלה ביקוש ליסוד דא"ק, שליש תחתון דנצח, שליש תחתון דהוד, ועורר את הז"ת דנקודים ועלו לביקוש לאמא אז יצרו דעת המזווג ונהיה זיווג פב"פ.

פה ראינו את ההתקדמות מאב"א עד פב"פ. אומר, עכשיו הרי פב"פ זה שעשה זיווג, הזיווג הולך ומתמעט. אומר שזה קורה ממצב של פב"פ עד מצב של אב"א, כדי שיסתלק הזיווג. אבל מראש אומרים שהזיווג המדובר, כולו במסגרת פב"פ, ובמסגרת זו יש התמעטות של פב"פ עד מצב שנגמר הזיווג וחוזר כמו אב"א. 

זה חשוב לנו כי היום רוצה לדבר איתנו קצת על מלך שליש עליון דת"ת. מלך זה הוא הזיווג האחרון שהיה במלכי דחג"ת. מספר לנו עליו שהוא דומה לקטנות שיצאה בעולם הנקודים. זה חשוב לנו כי אותנו מעניין מה קרה עם הרצונות בשבירת הכלים. היו ג' סוגי רצונות (אות כה') רצונות הרחוקים מהקדושה. אנחנו צריכים סימנים חזקים שנקראים ג' תגין כדי לקשרם לקדושה: אותיות שעטנז גץ, שטן עז. אותיות אלה הם אותם כלים, אותם מלכים שנשברו לגמרי ונפלו מתחת לפרסא, והקליפה שולטת עליהם. יש לנו רצונות כאלה, אולי רק כמשל: הרצונות האלה שלנו פה (ציור) בעולם הם רצונות שהם רחוקים מאוד מקדושה. אתה לא יודע איך לקשרם לקדושה. ישנו זיכרון רחוק לכל הזיכרון הגשמיים, הנקראים רצונות 'שעטנז גץ'. 

יש גם רצונות שנקראים 'מלאכת סופר', שהם רצונות בקדושה. בקדושה לא צריך תגים. כשמניח תפילין למשל, זה קדושה, גם בשבת, לא עושה כי מתחשק, או מטעם שרוצה משהו גשמי להרוויח מזה. ברור לך שזה בא מטעם קדושה. 

יש מעבר לזה, עוד רצונות באמצע, שהם אותיות 'בדק חיה'. המתוייגים רק בתג אחד. מי הם בחכמה, הם אותם רצונות שהיו שייכים לראש שנפלו לגוף. כי אחרי שבירת הכלים, חזרו האותיות למצב קטנות, חזרו הראשים למצב קטנות ובמקום שיהיה בראש ג"ע אח"פ, אז אותם אח"פ יורדים חזרה לגוף כמו בקטנות. כשבראש נשאר ג"ע ואח"פ יורדים לגוף.

למדנו שבכל מלך ומלך שהאח"פ שלו אחרי השבירה יורדים לגוף. כל מלך בנפרד. עכשיו אומר לנו לראות, בזיווג דיסודות לא קרה כך. שם שנמצא במקום הת"ת דומה לזיווג אב"א ולכן האותיות שלו, של הזיווג דיסודות, שייכות לבדק חיה, לרצונות כאלה שהם עדיין רצונות נעלים. נראה בהמשך שאלה רצונות מיוחדים שדורשים טיפול נפרד, והם נשברו רק כשהם הצטרפו לב' שלישי ת"ת. נראה בהמשך. בינתיים, כל מה שרוצים לדעת כרגע, שיש לנו כאלה רצונות שהם לא נשברו לגמרי. במה הוא תולה את זה? בהתמעטות הזיווגים. אומר, הזיווג הראשון של הטעמים נחשב פב"פ. הזיווג השני של מלך חסד הוא פב"א. השלישי אב"פ. עד כאן היו גבורות שעשו זיווגים ונשברו הכלים.

מלך שליש עליון דת"ת יצא על זיווג דיסודות, מו אב"א שזה הזיווג הרביעי, והוא לא נשבר. זה מעורר שאלות לגבי המלכים הבאים של זיווג דיסודות שעוד לא טיפלנו. לכן צריכים לחכות. נלמד בהמשך.

כרגע אומר לנו, שליש עליון ת"ת לא נשבר והוא במסגרת הכלים של אב"א, במסגרת כלי בדק חיה. יכול להיות שנוכל להשתמש בהם באיזושהי צורה ונראה איך משתמשים ברצונות אלה. כרגע עוד לא מבינים לגמרי מה הם, ונראה מתי לצרף אותם לשליש תחתון דת"ת ומתי לא. לב' שלישים תחתונים דת"ת. נראה שכשמצרפים אותם הם נשברים, וכשלא מצרפים הם לא נשברים.

יש מקומות בחיים שצריכים זהירות רבה, אם להוריד את הפרסא שמפרידה ביניהם או לא. אם מורידים עלול להקדים קנה לוושט ושם יכולה להיות בעיה. 

שיעור 21 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ז'
סיכום בנקודות עמוד תקכא– תקכב כ"ב אדר תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. הזיווגים של מלכי בפרצוף הראשון של אוא' הולכים ומתמעטים בדרך של פב"פ, פב"א, אב"פ, אב"א,
2. מלך הדעת יוצא בפב"פ, מלך החסד פב"א, מלך הגבורה אב"פ ומלך שליש עליון ת"ת אב"א
3. כל הזיווגים המדוברים הם במסגרת של פב"פ.
4. הזיווג דיסודות שמוציא מלך שליש עליון דת"ת נחשב לאבא כמו הקטנות. הילכך האחוריים של הראש אינם נחשבים לבדק חיה אלא למלאכת סופר.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il

632

שיעור 21 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ז'
סיכום בנקודות עמוד תקכא– תקכב כ"ב אדר תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. הזיווגים של מלכי בפרצוף הראשון של אוא' הולכים ומתמעטים בדרך של פב"פ, פב"א, אב"פ, אב"א,
2. מלך הדעת יוצא בפב"פ, מלך החסד פב"א, מלך הגבורה אב"פ ומלך שליש עליון ת"ת אב"א
3. כל הזיווגים המדוברים הם במסגרת של פב"פ.
4. הזיווג דיסודות שמוציא מלך שליש עליון דת"ת נחשב לאבא כמו הקטנות. הילכך האחוריים של הראש אינם נחשבים לבדק חיה אלא למלאכת סופר.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il

1322

שיעור 21 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ז'
סיכום בנקודות עמוד תקכא– תקכב כ"ב אדר תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. הזיווגים של מלכי בפרצוף הראשון של אוא' הולכים ומתמעטים בדרך של פב"פ, פב"א, אב"פ, אב"א,
2. מלך הדעת יוצא בפב"פ, מלך החסד פב"א, מלך הגבורה אב"פ ומלך שליש עליון ת"ת אב"א
3. כל הזיווגים המדוברים הם במסגרת של פב"פ.
4. הזיווג דיסודות שמוציא מלך שליש עליון דת"ת נחשב לאבא כמו הקטנות. הילכך האחוריים של הראש אינם נחשבים לבדק חיה אלא למלאכת סופר.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il

1830

שיעור 20 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ז'
סיכום בנקודות עמוד תקי"ט – תק"כ כ"א אדר תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. בעולם הנקודים ישנם שני פרצופים עיקריים, הנקראים או"א וישסו"ת שנשברו הטעמים שלהם וגופי הנקודות.
2. מה שגרם לזיווג פב"פ בראש הוא בחי' דעת המזווג הבנוי מבחי' הדעת שהוא הכלל והפרטים המורכבים בו שהם חג"ת נהי"מ.
3. כאשר נעשה זיווג על בחי' הדעת הכללי הוא נתפשט לגוף ונשבר. היות וכך הדעת הפסיקה לשמש בראש.
4. למרות שהדעת הפסיקה לשמש בראש, עדיין נשאר בחי' דעת בראש של המרכיבים האחרים הנקראים חסד וגם נהי"מ שכלולם בחס שהוא הגדול והקטנים הם בכלל הגדול.
5. כאשר נעשה זיווג על החסד שהוא הדעת המזווג, נתפשט מלך החסד ונשבר, הדעת בחי' החסד יורד מהראש ונשאר רק גבורה מבחי' הדעת המזווג.
6. נעשה זיווג על דעת דגבורה, ועל כן מתפשט מלך הגבורה לגוף, נשבר ובראש נשאר מבחי' הדעת רק מת"א ומטה. וכן בכל המדרגות עד שמסתיים בחי' הדעת ונגמרים וחוזרים או"א אב"א
7. מכאן למדנו שהמעבר מפב"פ לאב"א נעשה באופן הדרגתי מדעת עד מלכות. בעקבות כך הפרצופים שיצאו.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il

754

חלק ז עמוד 20 עמוד תקיט

(המשך או"פ אות מא')

וכשנשבר מלך החסד, נזדכך הבחי"ג שבראש לבחי"ב, שמלכות דראש עלתה אל האזן, ויצאו ע"ס בקומת בינה, ונעלמה קומת חכמה, ונבחן שה"ח וה"ג ירדו לבחינת גופא דאמא, שהיא קומת בינה והם מקבלים עתה רק שיעור של זו"ן דבינה, והתפשטות הע"ס ממעלה למטה מקומה זו, נקראת מלך הגבורה, שהוא בחינת זו"ן דגדלות בהארת נשמה. ועד"ז אחר שנשבר מלך הגבורה נזדכך המסך מבחי"ב לבחי"א, ויצאו ע"ס בקומת ז"א ממטה למעלה. שזה נבחן שה"ח וה"ג יצאו לבחינות יסודות דאו"א. וממעלה למטה לבחינת גוף, נתפשט במלך ת"ת בשליש עליון. והוא בחינת רוח נפש דז"א. 

והנה נתבאר היטב איך שכל ה' הבחינות נרנח"י דנקודים אינם רק חסדים וגבורות לבד, ואפילו נשמה חיה יחידה שבהם. שאפילו דעת דאו"א אינו אלא חסדים וגבורות לבד. אלא ההארה שמקבל מכתר דאו"א היא יחידה וההארה שמקבל מחכמה דאו"א היא חיה והארה שמקבל מבינה דאו"א היא נשמה. 

וזה אמרו "אחר שיצא אור הדעת ונכנס בכלי שלו העלה מ"ן, והמשיך חו"ג באו"א, כי הדעת הוא כלול מחו"ג" כלומר. כמו שדעת שבראש, דהיינו המ"ן שקבלו או"א מיסוד דא"ק, אין בו אלא חו"ג, משום שאמא לא המשיכה לו אלא בחינת הארה לבד מאבא, ע"ד ההארה שיש בזו"ן דאבא עצמו, מאור הכתר דאבא. כנ"ל. הנה גם ההתפשטות של קומת דעת זו לגוף הנקרא מלך הדעת, אין בו ג"כ יותר מחו"ג בהארת כתר דאבא, כי אין בגוף אלא מה שמתפשט אליו מראש. גם נתבאר, שזה מלך הדעת הוא התפשטות א' דעולם הנקודים הנקרא טעמים, שכל הקומות התחתונות ממנו כלולות בו, שאינן רק בחינת התמעטות מן הקומה שלו, כנ"ל. וזה אמרו "ועוד כי הז' מלכים היו כלולים בו ולכן היה בו כח להוריד חו"ג וכו'". כי עיקר כללות החו"ג נמשכו ע"י המ"ן דיסוד א"ק, ובגללו חזרו או"א בזווג פב"פ כנ"ל, וע"כ אפילו אחר שנתפשט ממעלה למטה למקומו, לגוף, למלך הדעת, עדיין נבחן לגורם, שאו"א ימשיכו הזווג דפב"פ. כי אמא לא תוכל לחזור לבחינת האחורים שלה, כדי שלא תתבטל הארת החכמה שבו, וע"כ נחשב גם מלך הדעת לבחינת מ"ן וגורם, אל קיום והעמדת או"א פב"פ. 

ועם כל זה, כשנשבר מלך הדעת ונזדכך הבחי"ד, לא נתבטל תכף כל הזווג פב"פ דאו"א, כי עדיין נשאר בהמסך העביות דבחי"ג, ונודע כי אור העליון מזדווג בהמסך גם בדרך הזדככותו בסדר המדרגה, שבזה מוציא שאר הקומות לג' המלכים חסד, גבורה, ש"ע דת"ת. וע"כ לא נתעלמה מאו"א כל בחינת פב"פ שלהם, אלא רק קומת הכתר לבד, המכונה הסתכלות עיינין דאו"א אבל נשאר בו עוד בחי' פב"פ דקומת חכמה, היוצאת על בחי"ג דהמסך, מה שאין שייך לקומת הדעת. וזה אמרו "ואמנם לפי שאין שאר המלכים מעלים מ"ן, לפי שעדיין היציאה לא היתה להם, אלא אל הדעת וכו', ולכן מה שהוריד הדעת, היה בחינת החו"ג בראש דאו"א, במקום הדעת הדומה אליו כמוהו". דהיינו כמבואר, שלא נתבטלה כל הבחינת פב"פ, אלא רק הקומה המיוחסת להדעת, הדומה אליו כמוהו, אבל הפב"פ המיוחס לשאר מלכים נשאר עדיין באו"א, כי המה עוד לא יצאו. 

וזה אמרו "וכאשר נשבר כלי מלך זה הנקרא דעת אז גם הדעת דאו"א עלאין ירד למטה במקום הגוף דאו"א" כי העלם אור הכתר נבחן כלפי אבא כמו העלם בחינת הראש שבו. וע"כ נבחן, שבחינת המ"ן העומדים בראשייהו דאו"א, שירדו לבחינת הגוף שלהם, כלומר לקומת חכמה בחוסר כתר. והוא משום שנזדכך המסך לבחי"ג שהוא מוציא רק קומת חכמה לבד. ומ"ש שהכלי נפל לבריאה יתבאר לקמן.

מב) וכאשר נשבר כלי המלך זה הנקרא דעת, אז גם הדעת דאו"א עלאין ירד למטה במקום הגוף דאו"א, אבל כלי המלך הזה הנקרא דעת אחר שנשבר, ירד לעולם הבריאה, כמ"ש בע"ה. ושאר הששה אורות שהיו עמו, נכנסו בכלי המלך הנקרא חסד, ואז עדיין או"א עלאין היו פב"פ, כי אינן חוזרין אב"א עד שיגמור הכל לירד, כי הם דבוקים פב"פ, וצריך שיגמור להסיר התדבקות הזה לגמרי, ואח"כ יחזרו אב"א, אבל כל זמן שעדיין נשארו קצת דבקות בהם אינם חוזרים אב"א. ולהלן בע"ה נבאר ענין הדבקות גמור דאו"א בהיותן פב"פ, מה ענינו.

מב) הששה אורות שהיו עמו נכנסו בכלי המלך הנקרא חסד: היינו ע"י שנעשה הזווג על המסך שנזדכך לבחי' חכמה, וטפת הזווג דאו"א פב"פ של קומה זו, שירדה על המ"ן שבהם. נבחנת כשיעור הארת הזו"ן דחכמה דאבא, אשר כלפי הפרצוף דזו"ן עצמו נבחנת לבחינת חיה שלו, כנ"ל. והיא שנתפשטה במלך החסד. כנ"ל באורך. 

וכבר נתבאר שהמסך מזדכך והולך ומתמעט ממדרגה למדרגה עד שמוציא עוד ששה מלכים, לבד מהחסד, שהם ב' קומות, עוד באו"א עלאין: בחי"ב ובחי"א. שהן מלכי גבורה וש"ע דת"ת וד' קומות בישסו"ת, שהן בחי"ג ובחי"ב ובחי"א ובחינת שורש, שהן ב"ש ת"ת, ונ"ה, ויסוד, ומלכות. וכל אלו הקומות היו נכללות בבחי"ג, שעליה יצאה קומת חכמה דאבא ומלך החסד, שהרי ממנו הולכים ומתמעטים, וע"כ אומר "הששה אורות שהיו עמו נכנסו בכלי המלך הנקרא חסד", כי כולם נכללים בו כמבואר. 

הסתכלות עיני או"א זה בזה: כבר נתבאר, שהוא קומת כתר של אבא, הנקרא כן. והיא שנעלמת בסבת שבירת המלך הדעת, והזדככות בחי"ד הנמשכת מזה. כי עיקר המסך מתגלה בגוף, כי בראש הוא רק בבחינת כח. ולא בפועל. וע"כ כשנשבר הכלי נמצא מתבטל בחינת המסך מאותה בחינת עביות, שהכלי הוא ממנה.

סיכום: בעולם הנקודים יצאו ב' פרצופים בהם היתה שבירה, שהם נקראים או"א וישסו"ת. ז"א שיש ב' בח' באדם, בעיקר שיוצרות אצלו שבירה, שנקראים חכמה ונשמה. 

חכמה היא הרצון לקבל שבו. נשמה זה הרצון להשפיע שבו. ז"א שיש לנו ב' מדרגות בתוכן מורכבות ונשברות. 

הרצונות האלה הם רצונות גדולים, כיוון שנפגשו עם המלכות של סיום רגלין, שעלתה לבינה, שהיא גדלות כלי הקבלה. כל פעם שעברו והתכללו בה אז נתנו לה כח עצום וגדול. מטעם גדלות כלי הקבלה אדם רוצה לקבל, וגם רוצה להשפיע. אבל כשאין לו מסך והוא רוצה לקבל או להשפיע, אז הכח הזה, העצום של הרצון שלו אין לו עליו מסך. כשאין מסך אז הוא נשבר ומה שמשתלט עליו זה הקליפה. זה נקרא שבירה, אבל השבירה נותנת לנו הזדמנות גדולה מאוד, להכיר רצון מאוד גדול, ואז הקליפה שומרת על הרצון הזה, ואז אני מבין. יש לי קליפה גדולה מאוד ועכשיו אני צריך ללמוד איך לנהל אותה. אני צריך ללמוד לנהל את הקליפה. את הרצונות האישיים במסגרת הקליפה. קליפה גדולה יש לנו במציאות העולם הזה. כל מציאות העולם הזה, התפישה של העולם הזה, היא תפישה של קליפה. והקליפה הזו מחזיקה נקודה פנימית שנקראת עולם הבא, או פנימיות האדם. ואת הפנימיות הזו אנחנו רוצים ללמוד להגדיל, אבל כל פעם רק בתנאי שיש מסכים לפעול. ואז אני כל פעם מגדיל עוד קצת ועוד קצת. לוקח עוד רצונות מהקליפות ומגדיל אותם. מכיוון שהשבירה היתה קודם על הרצונות של ד' ג' ואח"כ על רצונות הנשמה ג' ב', אז התיקון ממטה למעלה יהיה קודם על בח' הנשמה, בח' משפיע, ורק באלף השביעי יהיה על בח' זו של הדעת, כי כל פעם כשתופיע דעת היא תופיע דעת שהגוף, הקליפה משתלטת עליה, ולכן צריך ללכת למעלה מהדעת. 

כדי להבין את המדרגות שיש בתוך המסגרת הזו, של המלכים, אז אנחנו לומדים את פרטיהם. ואנחנו אח"כ נוכל ללמוד בדיוק איזה עיוותים, איזה פרדיגמות שליליות יש לנו בכל מלך ומלך, אבל נבין גם שכל פרדיגמה שלילית מחזיקה לנו רצון שהוא אמיתי, רק שהקליפה השתלטה עליו. 

מספר לנו, למדנו בשיעור הקודם שישנם ב' מדרגות כלליות, כ"א מהן יצא טעמים ונקודות, דהיינו כלל ופרטים שהפרטים האלה באים לגלות את הכלל הזה, וכולם נשברו. הם נקראים מלך הדעת, מלך החסד, הגבורה, ומלך שליש עליון ת"ת. בראש הם נקראים או"א, גופא דאבא, גופא דאמא, וזיווג דיסודות. הפרטים חשובים לידיעה יותר מאוחר, לשימוש והבנת מהלכים נפשיים, מאיפה הנקודה מגיעה. מאיפה מגיע הפחד מקורונה. מאיזה מדרגה מגיע. אם אדע, אדע איך להתייחס אליו. אדע איזו נקודה פנימית צריך להוציא ממני. אם לא יודע, אז באופן כללי מרגיש לא נח, ואומר באופן כללי שצריך לחזור בתשובה. אבל נותנים לנו את הפרטים, כדי שנהיה מקצוענים, אז לא לפחוד מהפרטים. לומדים. 

המלכים שיצאו במדרגת הנשמה שנקרא ישסו"ת נקראים מלך ב' שלישים תחתונים ת"ת, מלך הוד, יסוד ומלכות. גם לראשים יש שמות.

היום מלמד אותנו – מדגיש לזכור מה גורם לזיווג. אומר, מה שגורם לזיווג זה הדעת. הביקוש מהתחתון. ההתעוררות הנפשית של התחתון לבקש ממדרגת הבינה העליונה שלך. אם אין ביקוש מלמטה אתה לא אדם חי. אני רוצה משמע אני קיים. אני רוצה, הכוונה מרגיש את הרצון, מרגיש את החיות שלי. הרצון הזה עלה מלמטה, מיסוד דא"ק, עורר את הז"ת דנקודים, שהם עלו למעלה, לראש, ואמרו לאמא שרוצים אור. כשאבא קיבל אור ואמר לאמא לקבל אותו היא אמרה שלא צריכה, כי עצמאית", ח"ח, כלומר – אני עצמאי. זה עניין של שליטה לא לקבל, וזה מביא לאיזושהי מודעות נפשית ואפשרות להחזיק עצמך כדבר נבדל. הכח הזה להיות נבדל הוא כח לא פשוט. כשעובדים עליו הרבה בכל מיני תורות מודעות – להיות אדם עם כח שליטה, כי ברגע שאתה צריך לקבל משהו מבחוץ, אז שולטים עליך. אומר, שלא חייב לקבל כבוד, לא חייב לקבל את ההסכמה שלך לדברים שלי. אני לא חייב שתקנה ממני. אני לא חייב. אני בוחר בזה. אני אמא, אומר, מדרגת אמא אומרת שחפצה בחסדים כמו בינה דאו"י. זה מביא לי מודעות ושליטה גדולה. אבל השליטה הזו מוכנה לוותר על מקומה. מוכן לוותר על מקום השליטה ואנשים בעלי שליטה מאוד קשה להם עם רצונות גופניים שעולים להם לביקוש, כי מרגישים שמאבדים שליטה. 

אם ניתן לאנשים בעלי שליטה לעשות דברים שקשורים לגוף, או דברים שמרגישים שהם אבדן שליטה. לעתים בגוף מרגישים אבדן שליטה, אם מאוד אתלטים, לא מרגישים שם. אולי בדיבורים על עולם הרגשות. כל אדם שרוצה את השליטה ומאבד אותה מרגיש לא נח שם, כי מאבד את העצמאות שלו. אבל הבינה דקדושה אומרת שמוכנה לאבד את העצמאות שלה, ולהיות מתבשרת, למעט עצמי כמו הלבנה, 'לכי מעטי את עצמך'. מוכנה למעט עצמה ולבקש חכמה ולבוא בזיווג פב"פ עם אבא, כדי לתת לתחתון, לא עבור עצמה, אלא להמשך התהליך. ז"א שהשליטה העצמית, התודעה הנפשית הגבוהה היא מאפשרת לי גם לוותר על המקום הגדול שלי כדי לבוא למקום של המשך ההתקדמות שלי בחיים. ואז עולים חסרונות, שעולים מיסוד דא"ק, מעלים ז"ת דנקודים שעולה בבח' דעת המזווג בין אבא לאמא.

אומר, הדעת המזווג שעלה למעלה, הוא דעת שמייצר את הביקוש הזה. זה דעת אמיתית שמייצג את הזיווג בין השליטה העצמית להשראה האלוקית שבאה מלמעלה. וזה מתפשט לגוף. 

פה עלו חסרונות: עלה דחג"ת, אומר שעלה הדעת, עשה זיווג, התפשט לגוף ונשבר, כי התערב עם רצונות ללא מסך. הרצון של בחיד' כולה סיגים. מתערב פתאום, רצה לעשות דבר אמיתי, אבל התערב עם רצונות שיש בהם אחיזה מאוד קשה לקליפות ונשבר. הכלים נפלו למטה מפרסא לבי"ע, האורות הסתלקו ומה קרה עם החשבון נראה בהמשך. 

הדעת ירדה לגוף. אחרי שהיתה שבירת מלך הדעת, ירד לגוף, אבל, וזה החידוש שלמדנו היום, כשאחד מבח' הדעת הסתלקה ונשברת בה, יש עוד בח' לעבוד איתן. אתה צריך להוריד סטנדרטים, לראות שאתה יכול לפעול עם דרישות יותר נמוכות, שגם הן מועילות לך. אז פועל ממדרגת החסד. גם חסד זה חלק מהדעת, שגם החסד עכשיו יכול לעשות זיווג או"א פב"פ. זה חלק מהדעת. אז הדעת הולכת וקטנה לאט לאט וכל פעם כשעולה מזדכך המסך דטבור יותר למעלה, הזיווג בראש משתנה ובהתאם לזה יורדת הקומה למדרגה ונשברת, וככה יוצאים מלכי דחג"ת ותנהי"מ, והחידוש הוא שהדעת בראש, היינו הדעת שמחזיקה את הרצונות – מה אני רוצה בחיים, היא מורכבת. לא רק דבר אחד. מורכבת ממדרגות.

כאשר נבוא לתקן, ונבוא ממטה למעלה אז נבוא מהקטן לגדול, נראה בהמשך את התיקון שעושים בעולם האצילות, מאוד יפה איך מתקנים את כל השבירה הזו שגרמה לנו לפגוש את הרצונות. 

שוב, העיקר של השיעור הוא שהדעת המזווג הוא מורכב והיות והוא מורכב אז כשעושה זיווג על אחד מבח' הדעת, זה מה שמתפשט לגוף ונשבר, אבל ממשיך להיות לי דעת, עד שלא גומר את כל הדעת שבגוף ממשיכים להיות זיווגים בראש, ואז יוצאים המלכים של דחג"ת, שזה חלק מהדעת, והמלכים של תנהי"מ שהם המלכים הבאים שיוצאים. החג"ת והתנהי"מ, כולם עלו למעלה לבח' הדעת. 

שיעור 20 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ז'
סיכום בנקודות עמוד תקי"ט – תק"כ כ"א אדר תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. בעולם הנקודים ישנם שני פרצופים עיקריים, הנקראים או"א וישסו"ת שנשברו הטעמים שלהם וגופי הנקודות.
2. מה שגרם לזיווג פב"פ בראש הוא בחי' דעת המזווג הבנוי מבחי' הדעת שהוא הכלל והפרטים המורכבים בו שהם חג"ת נהי"מ.
3. כאשר נעשה זיווג על בחי' הדעת הכללי הוא נתפשט לגוף ונשבר. היות וכך הדעת הפסיקה לשמש בראש.
4. למרות שהדעת הפסיקה לשמש בראש, עדיין נשאר בחי' דעת בראש של המרכיבים האחרים הנקראים חסד וגם נהי"מ שכלולם בחס שהוא הגדול והקטנים הם בכלל הגדול.
5. כאשר נעשה זיווג על החסד שהוא הדעת המזווג, נתפשט מלך החסד ונשבר, הדעת בחי' החסד יורד מהראש ונשאר רק גבורה מבחי' הדעת המזווג.
6. נעשה זיווג על דעת דגבורה, ועל כן מתפשט מלך הגבורה לגוף, נשבר ובראש נשאר מבחי' הדעת רק מת"א ומטה. וכן בכל המדרגות עד שמסתיים בחי' הדעת ונגמרים וחוזרים או"א אב"א
7. מכאן למדנו שהמעבר מפב"פ לאב"א נעשה באופן הדרגתי מדעת עד מלכות. בעקבות כך הפרצופים שיצאו.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il

1464

שיעור 20 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ז'
סיכום בנקודות עמוד תקי"ט – תק"כ כ"א אדר תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. בעולם הנקודים ישנם שני פרצופים עיקריים, הנקראים או"א וישסו"ת שנשברו הטעמים שלהם וגופי הנקודות.
2. מה שגרם לזיווג פב"פ בראש הוא בחי' דעת המזווג הבנוי מבחי' הדעת שהוא הכלל והפרטים המורכבים בו שהם חג"ת נהי"מ.
3. כאשר נעשה זיווג על בחי' הדעת הכללי הוא נתפשט לגוף ונשבר. היות וכך הדעת הפסיקה לשמש בראש.
4. למרות שהדעת הפסיקה לשמש בראש, עדיין נשאר בחי' דעת בראש של המרכיבים האחרים הנקראים חסד וגם נהי"מ שכלולם בחס שהוא הגדול והקטנים הם בכלל הגדול.
5. כאשר נעשה זיווג על החסד שהוא הדעת המזווג, נתפשט מלך החסד ונשבר, הדעת בחי' החסד יורד מהראש ונשאר רק גבורה מבחי' הדעת המזווג.
6. נעשה זיווג על דעת דגבורה, ועל כן מתפשט מלך הגבורה לגוף, נשבר ובראש נשאר מבחי' הדעת רק מת"א ומטה. וכן בכל המדרגות עד שמסתיים בחי' הדעת ונגמרים וחוזרים או"א אב"א
7. מכאן למדנו שהמעבר מפב"פ לאב"א נעשה באופן הדרגתי מדעת עד מלכות. בעקבות כך הפרצופים שיצאו.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il

790

חלק ז שיעור 19 עמוד תקיז

מא) והנה הדעת הוא המלך הראשון שיצא, ובו היו כלולים כל הז' כנ"ל, והנה כבר ידעת, כי עיקר העלאת מ"ן, הם הכלים שנולדו כבר בעולם, ולכן עיקר העלאת מ"ן עד עתה, היה ע"י הדעת, אשר כבר יצא לעולם בראשונה, כי כבר ביארנו, שלא הוצרכו תחלה מ"ן לאו"א רק סליק ברעותא לבד, ומ"ש שאלו הז' מלכים היו מ"ן, אין הכוונה לומר שהם המשיכו חו"ג, כי כבר נמשכו בתחילה. וראיה לזה שהרי החזירו או"א פב"פ, ואח"כ נתן חכמה בבינה ז' מלכים אלו, כמ"ש, א"כ א"א לומר שהיו מ"ן אל הבינה. אמנם הכוונה, שהם היו מעמידין אותם בבחינת פב"פ לאו"א, ע"י העלאת מ"ן שלהם, אחרי שהיו כבר בבינה, ואז היו ממשיכין עוד החו"ג כבתחלה. ונחזור אל הענין, כי הנה אחר שיצא אור הדעת ונכנס בכלי שלו, העלה מ"ן, והמשיך חו"ג באו"א, כי הלא הדעת הוא כלול מחו"ג. ועוד כי הלא הז' מלכים היו אז כלולים בו, ולכן היה בו כח להוריד חו"ג כנ"ל. ואמנם לפי שאין שאר המלכים מעלין מ"ן, לפי שעדיין היציאה לא היתה להם אלא אל הדעת, לכן א"א להוריד מוחין שלמים רק ע"י זו"ן ביחד, ולכן מה שהוריד הדעת היה בתינות חו"ג בראש ואו"א עלאין, במקום הדעת שלהם, הדומה אליו כמוהו.

מא) הדעת ונכנס בכלי שלו העלה מ"ן והמשיך חסדים וגבורות באו"א: כבר נתבאר בדבור הסמוך, שהדעת הזה אין פירושו ספירה אחת של דעת, אלא, שהוא התפשטות הא' של הזווג דגדלות דאו"א דנקודים שהיא קומה שלימה של ע"ס, שיצאו על מסך דבחי"ד דהתלבשות ועביות דבחי"ג. שבחינת ממטה למעלה שלו, נקרא הסתכלות עיינין דאו"א זה בזה. שיש שם ע"ס בקומת כתר. ובחינת הטעמים דהיינו ההתפשטות ממעלה למטה הנקרא גוף, הוא נקרא מלך הדעת, שהרב מדבר כאן ממנו. 

ואע"פ שאין כאן באו"א דנקודים אלא מסך דבחי"א, אמנם כבר נתבאר באורך בחלק ו' שע"י זווג דע"ב ס"ג ירדה ה"ת מעינים ובאה למקומה לפה, דהיינו למלכות דראש. שהוא משום שבע"ב נמצאת הה"ת במקומה. וע"כ כשנמשך שם הארת ע"ב, הורידה את הה"ת גם בנקודים למקום הפה, ושבו או"א לראש. ותדע כי כשהגיעה הה"ת שהיא בחי"ד למקומה, הנה נתקנה שם ג"כ במסך, כמו שהיא נמצאת בפרצוף ע"ב, שהוא בחי"ד דהתלבשות, ובחי"ג דעביות, כי אותה הארת הע"ב שהוריד אותה לפה, תיקן אותה ג"כ בהמסך שלו. ועל כן יצא עליה ע"ס בקומת כתר כנ"ל. 

אמנם הרב כתב שלא המשיך הדעת במוחין דאו"א, אלא חסדים וגבורות לבד, ולפי הנ"ל היה צריך להמשיך ע"ס בקומת כתר וחכמה, כמו שנמשך בפרצוף ע"ב. ולהבין זה צריכים לידע ענין הזווג דפב"פ דאו"א על בוריו. והנה נתבאר לעיל בדברי באבא ואמא ג' מדרגות, עד הזווג דפנים בפנים: א' היא אחור באחור, דהיינו המצב דאו"א דנקודים בראשונה. ב' היא, פב"א, ג' היא פב"פ. והנך מוצא שבטרם שחוזרים או"א פב"פ, צריכים להיות מקודם במצב פב"א. וכבר ביארנו שם כי המצב הזה דפב"א בא ע"י הורדת ה"ת מעינים לפה, שאז שבים או"א לראש, ומשיג אבא בחינת הפנים שלו, אבל אמא עדיין נמצאת באחורים שלה, דהיינו בהמשכת אור דחסדים, כי היא בוחרת בחסדים יותר מבחכמה בסוד כי חפץ חסד הוא. (כמ"ש דף ת"ק ד"ה למעלה עש"ה) אלא אח"כ כשמגיע לה המ"ן דבחינת הזו"ן, אז מתעורר בה שורשה מאו"י, להשפיע לזו"ן אלו שעלו אליה, הארת החכמה, ואז מוכרחת להפסיק את האחורים שלה ולהזדווג עם אבא פב"פ, ומשפעת הארת חכמה להזו"ן (כנ"ל דף תק"א ד"ה המדרגה). 

ובזה תבין למה הדעת אינו ממשיך אלא חסדים וגבורות לבד. כי אלו המ"ן שקבלו או"א מיסוד דא"ק הם בחינת הדעת המזווג לאו"א. שהו' היא חסדים, והנקודה היא גבורות. שהן בחינות זו"ן כנ"ל, כי מטעם זה שהם זו"ן ומוכרחים להארת חכמה המה מזווגים לאו"א כנ"ל. וע"כ ה"ס הדעת דאו"א. וכיון שכל ענין החיוב שבינה מזדקק להמשיך הארת חכמה למ"ן אלו, הוא נמשך רק מקשר המקורי דאו"א, שבינה דאו"י ממשיכה הארת חכמה בחסדים, בעת אצילותה את זו"ן דאו"י, כנ"ל, לכן גם עתה אינה מקבלת מאבא מבחינת ג"ר שלו אלא מבחינת זו"ן שלו, שהם ממש הארת חכמה בחסדים, כמו הזו"ן דאו"י, שהוא השיעור שהמ"ן הללו עוררו אותה להמשיך מאבא. הרי שכל טפת הזווג דאו"א פב"פ, אינה יותר מבחי' חסדים וגבורות, שהם זו"ן בגדלות, שפירושו חסדים בהארת חכמה, אבל לא כלל מעצמות האור דחכמה ובינה. והבן וזכור זה, כי הוא מפתח המוחין כולם של הזו"ן. 

ובזה תבין הה' קומות שיצאו כאן באו"א, ע"י הזדככות המסך, כי הן בחינות נרנח"י דחיה דזו"ן דנקודים. וכולם אינם יותר מבחינת חסדים וגבורות. ואפילו היחידה דחיה. כי נתבאר, שענין הזווג דפב"פ דאו"א, בא בב' מדרגות, שהן פב"א, ופב"פ: כי מתחלה מתתקן אבא בג"ר, שהוא ע"י הורדת ה"ת מעינים לפה, שבזה שבים או"א לראש, ותיקון זה עדיין אינו מועיל לאמא שתחזור פניה לאבא, שמכח האחורים שלה בסוד כי חפץ חסד, היא חפצה בחסדים יותר מבחכמה כנ"ל. וע"כ עומדים אז או"א פב"א, פנים דאבא באחורים דאמא. רק אח"כ כשמשגת מ"ן דיסוד א"ק, אז מחזרת פניה לאבא, לצורך תיקון המ"ן בהארת חכמה כנ"ל. וכבר ידעת שאפילו עתה שמזדווגת עם אבא פנים בפנים, מ"מ אינה מקבלת ממנו יותר משיעור שמ"ן אלו צריכים אליו, גם ידעת שהזווג דהכאה שנעשה על ה"ת שירדה לפה, הוציא ע"ס בקומת כתר, שהוא אור יחידה דחכמה, כנ"ל. ולפיכך נבחן, שטפת הזווג, שהגיעה להמ"ן ע"י זווג פב"פ הזה, היא בחינת השיעור דזו"ן דיחידה, כיון שע"ס דאבא הן בקומת כתר, שהוא אור יחידה, וכיון שאמא אינה מקבלת מאבא אלא כשיעור הצריך לזו"ן שהם המ"ן שלה, הרי הארה זו שמקבלת היא זו"ן של יחידה דאבא. ותדע שכלפי זו"ן עצמו היא בחינת יחידה גמורה שלו, וזהו תכלית גדלו של הזו"ן. 

והנה אותה הקומה שיצאה בזווג פב"פ דאו"א על המסך דבחי"ד שבפה, שהיא קומת זו"ן דיחידה, נבחנת לדעת דאו"א, להיותה הגורם העיקרי המזווג אותם. ואינו יותר מחסדים וגבורות: שז"א שבו ה"ס ה"ח, ונוקבא שבו ה"ס ה"ג. וכל זה הוא בחינת הראש, דהיינו בחינת ע"ס היוצאות מלמטה למעלה. ואח"כ הן יורדות ומתלבשות בגוף ממעלה למטה כנודע, דהיינו בכל אותו הכמות שהלבישו בהראש, וע"ס אלו שהתלבשו בגוף, הן הנקראות מלך הדעת. והיא התפשטות הראשונה של הנקודים. והיא בחינת הטעמים דהנקודים.

סיכום: יצאו שני פרצופים עיקריים בעולם הנקודים, ועוד ראש אחד. ב' פרצופים נקראים או"א וישסו"ת. כשאו"א יוצא על ג' ד' וישסו"ת יוצא על ג' ב'. ויצא ראש הדעת שלא התפשט מיני ובי, לא נשבר. רק יצא הראש.

אותנו מעניין בעיקר או"א וישסו"ת, שם היה זיווג דהכאה על ד' ג' שנקרא 'הסתכלות עינין דאו"א' השתפשט לגוף ונשבר. ההתפשטות לגוף נקראת 'מלך הדעת'. אחרי שנשבר הגיע להחלטה שצריך להזדכך, אז הטבור התחיל לעלות למעלה לראש. הלך והזדכך עד שהגיע לראש. בדרך עשה זיווגים דהכאה שנקראים הנקודות. גם כ"א מהנקודות נשברו. 

יש שמות לראשים ויש שמות לגופים. הנק' הראשונה נקראת 'גופא דאבא', אנחנו מכירים 'גופא דאמא' ויש יסודות. המלכים שיצאו – מלך החסד, הגבורה ושליש עליון דת"ת. הראשונים נקראים דחג"ת. 

המלכים הבאים נקראים תנהי"מ, מושג שנשמע בחלק ח' הרבה – מלכי דחג"ת ומלכי תנהי"מ. 

מלכי דחג"ת הם המלכים שיצאו מאו"א, ומלכי תנהי"מ שיצאו מישסו"ת. יצאו על ג' ב'. 

לאחר מכן יוצא ראשים ישסו"ת. זיווג דיסודות, דישסו"ת וזיווג דמלכות. המלכים שיצאו שני שליש עליון דת"ת, מלך נצח הוד, מלך יסוד ומלך מלכות. סה"כ 8 מלכים שכ"א מהם יצא ונשבר באופן כללי. עד כאן למדנו בשיעור הקודם.

בשיעור זה בא להעביר עניין חשוב. אומר, שרוצה להסביר את המבט הכללי שכל גלגלתא, למדנו שישנו מושג הופכיות כלים ואורות, כל מה שיש בגלגלתא ע"ב ס"ג זה אורות עצומים, אבל לזו"ן של גלגלתא, כי גלגלתא ע"ב ס"ג הם כנגד כח"ב. ז"א ומלכות שיוצאים למטה מטבור הם יכולים לקבל כמו שזו"ן דאו"י קיבל רק חסדים וגבורות. אומר שלא מבין את המחלוקת, צריך להסביר את המחלוקת, שמצד אחד אומר שעושים זיווג על ד' ג', ומצד שני אומר שמה שיש שם זה רק חסדים וגבורות. דהיינו חסדים בהארת חכמה רק. חסדים בהארת חכמה שזה אור יותר קטן מד' ג' שהם כמו שהיה בפרצוף ע"ב. אומר שלא רואה ומבין את ההבדל של מה שקרה כאן. התשובה שלו היא שכל אור יוצא לפי הביקוש. פה קרה משהו מיוחד, שבא ביקוש מהגוף, והביקוש הזה שונה מהביקוש מהראש. לכן גם יש לנו שמות שונים בראש ושמות שונים בגוף. כי מה שמתפשט לגוף זה לפי הביקוש, לא לפי הזיווג בראש. הזיווג בראש נעשה על ד' ג' שבא ואומר שרוצים ד' ג'. נאמר שאני רוצה להיות ראש, צריך לדעת איזה ראש רוצה להיות – ראש הממשלה, ראש של יבשת ראש דג וכד', איזה ראש? אומר שכולם עושים זיווג על ד' ג' כי כולם ראש, רק השאלה היא מה בא מהשטח. על מה עושים בחירות, על ראש וועד, ראש עיר וכד'? אומר שזו המחלוקת. אומר, לראות שהביקוש מלמטה היה של ד' ג', אז על זה עושים זיווג דהכאה, שלא תתבלבל, כי כשאומרים זיווג על ד' ג', חושב שבא אור כמו בפרצוף ע"ב, ואומר שלא. אומר שלפרצוף ע"ב שייך אור ע"ב. ומה שיוצא פה זה אור יותר קטן של חסדים בהארת חכמה, שנקרא חסדים וגבורות, כי הביקוש שעלה הוא לחסדים וגבורות, ו' ונקודה. זה נכון, אבל אומר כמשהו צדדי שעוד לא רשום פה, שיש מה שנקרא הפכיות כלים ואורות.

כשהגיע אור זה למטה, למעלה בע"ב קיבלו אור יותר גדול. אור ממש של גמה"ת. 

שואל, למה התפשט לגוף, אומר שהיו ג מצבים. א. שנקרא ב' א' מצב של קטנות. ב. מצב פב"א, שאבא גדול ואמא לא רוצה לעשות איתו זיווג. לא רוצה חכמה שהוא מקבל. ג. פב"פ. אומר שמדברים על המצב הזה, אבל נראה איך השתלשלה המדרגה. אומר שהמצב בהתחלה היה אב"א על ב' א'. היתה התפשטות מיני ובי ולא היתה בעיה. בא מלמעלה רשימות שעלו מנק' דס"ג שהתכללו עם ד' ג'. היתה התכללות ד' ג' באים ואומרים שגם הם צריכים לקבל הארה. אז עשה בראש זיווג על ד' ג', והזיווג על ד' ג' רצה להתפשט למטה אבל לא התפשט כי מי שעשה זיווג על ד' ג' זה כתר, ראש דהתלבשות, ראש דזכר שלא מתפשט לגוף. אז יצא זיווג בכתר על ד' ג' והזיווג הזה לא התפשט לגוף. אבל או"א קיבלו עי"ז אפשרות להיות ראש. ז"א עשו זיווג פב"א שזה אבא שמקבל חכמה, אמא אומרת שלא רוצה אלא להשאר בחסדים, אז אין התפשטות למטה, כי האמא היא זו שמתפשטת למטה, היא המלכות שבראש. לאחר מכן עלה ו' ונקודה והוא גרם לאמא להחזיר פניה לאבא, זה מצב ג'. אומר, מצד אחד בראש יש ד' ג' כי זה הרשימות שיש בראש. אבל מצד הגוף מה הלאה? עלתה רק בקשה של שליש תחתון דנצח ושליש תחתון דהוד, נצח והוד הם חסדים וגבורות, עלה רק הביקוש הזה, כי רוצים אור לזו"ן שרוצים רק חסדים בהארת חכמה. כמו ז"א באו"י שמבקש מבינה רק חסדים בהארת חכמה, וזה נקרא דעת שמבקש את בח' זו – חסדים וגבורות. אז זו הדעת שעלתה למעלה. 

עד לפה, מבינים למה ביקש חסדים וגבורות. אומר, שעשה זיווג על ד' ג', ועשה זיווג בפה. אומר שנכון. זה שעשה זיווג בפה זה מדרגת יחידה. גובה קומה של ד' ג' במדרגת יחידה. ולכן ההתפשטות לגוף נקראת ע"ש הביקוש. ביקוש של דעת אז יצא מלך הדעת. 

אחר כך נשבר אז הזדכך ובגלל זה שינה את מקום הזיווג שלו בראש ובמקום לעשות זיווג בפה עושה זיווג בחוטם דפה, כמו בנק' הראשונה, כשעושה זיווג בחוטם דפה, יעשה זיווג על ג' ב', אבל בשביל מי נותן את ג' ב' זה, לא לראש ממשלה, אלא לראש וועד הבית – חסדים וגבורות. אז כל מה שהתפשט זה רק חסד, כי אחרי דעת המידה הבאה היא חסד, וזה מה שמתפשט לפי הביקוש הגבוה ביותר שנשאר, שכולל גם את השאר, ולכן המלך הבא שמתפשט הוא מלך החסד וכן הלאה, כמו שיספר לנו הלאה על שאר המלכים. 

בינתיים רק שנבין מה שהתפשט לגוף זה לפי הביקוש מהגוף. היות והביקוש הוא רק על חסדים וגבורות – זה מה שיתפשט לגוף. ז"א שכל העבודה שלנו היא רק על האור שנקרא חסדים וגבורות, מטעם שאנחנו מאמינים שבעליונים יש את אור הג"ר, שאותו אנחנו לא יכולים להשיג. מי שמנסה להשיג את הסתרים הללו למעלה מתחיל להיות תוהה על הראשונות. 

1.הזיווג הראשון שיוצא במצב פנים בפנים בעולם הנקודים נקרא הסתכלות עיינין דאוא שיוצא על גובה קומה של ד'-ג', הגוף המתפשט ממנו נקרא מלך הדעת שהוא גם בחינת הטעמים דעולם הניקודים.

2. לאחר יציאת הטעמים יוצאים נקודות כל אחת מהם יוצא כראש וגוף וגם הם נשברים.

3. לאחר גמר הנקודות של אוא נולד פרצוף חדש בעולם הניקודים הנקרא ישסו"ת

4. הזיווג הראשון שנעשה בישסות נקרא הסתכלות עיינין דישסות, והגוף שהוא הטעמים שמתפשט ממנו ונשבר נקרא מלך ב' שלישים תחתונים דתפארת. לאחריו יוצאים עוד פרצופי נקודות שהגופים שלהם נשברים

5. טורף השיעור הוא להבין שהאור שהתפשט במלכים הוא רק חסדים בהארת חכמה זאת למרות שהזיווג נעשה על ד'-ג' שלכאורה זה אור חכמה כמו בפרצוף ע"ב.

6. ההסבר לנקודה הקודמת הוא שכל התפשטות לגוף נובעת בעולם הנקודים מהביקוש של התחתון שבמקרה זה היה – ו' ונקודה שהניעו וגרמו לאמא להפוך פניה לאבא ולקבל את הארת החכמה.

7. היות והביקוש מ- ו' ונקודה היה רק של חסדים וגבורות כמו בזו"ן דאור ישר, לכן זו המדרגה שהתפשטה ממעלה למטה, רק חסדים וגבורות.

8. במדרגה הראשונה במלך הדעת התפשטה מדרגת יחידה של חסדים וגבורות הנקראת מלך הדעת, במדרגה השניה יצאה מדרגת החיה של חסדים וגבורות הנקראת מלך החסד ואת ההמשך נלמד בשיעור הבא

1217


1.הזיווג הראשון שיוצא במצב פנים בפנים בעולם הנקודים נקרא הסתכלות עיינין דאוא שיוצא על גובה קומה של ד'-ג', הגוף המתפשט ממנו נקרא מלך הדעת שהוא גם בחינת הטעמים דעולם הניקודים.

2. לאחר יציאת הטעמים יוצאים נקודות כל אחת מהם יוצא כראש וגוף וגם הם נשברים.

3. לאחר גמר הנקודות של אוא נולד פרצוף חדש בעולם הניקודים הנקרא ישסו"ת

4. הזיווג הראשון שנעשה בישסות נקרא הסתכלות עיינין דישסות, והגוף שהוא הטעמים שמתפשט ממנו ונשבר נקרא מלך ב' שלישים תחתונים דתפארת. לאחריו יוצאים עוד פרצופי נקודות שהגופים שלהם נשברים

5. טורף השיעור הוא להבין שהאור שהתפשט במלכים הוא רק חסדים בהארת חכמה זאת למרות שהזיווג נעשה על ד'-ג' שלכאורה זה אור חכמה כמו בפרצוף ע"ב.

6. ההסבר לנקודה הקודמת הוא שכל התפשטות לגוף נובעת בעולם הנקודים מהביקוש של התחתון שבמקרה זה היה – ו' ונקודה שהניעו וגרמו לאמא להפוך פניה לאבא ולקבל את הארת החכמה.

7. היות והביקוש מ- ו' ונקודה היה רק של חסדים וגבורות כמו בזו"ן דאור ישר, לכן זו המדרגה שהתפשטה ממעלה למטה, רק חסדים וגבורות.

8. במדרגה הראשונה במלך הדעת התפשטה מדרגת יחידה של חסדים וגבורות הנקראת מלך הדעת, במדרגה השניה יצאה מדרגת החיה של חסדים וגבורות הנקראת מלך החסד ואת ההמשך נלמד בשיעור הבא

הירשם\התחבר לאתר על מנת לצפות בשיעורים

נרשמת בעבר? מלא את הפרטים והתחבר אוטומטי

Designed by Laisner