2. חכמה בסופה שהיא בחינת המלכות דוחה את החכמה ורוצה להיות משפיעה ולכן מקבלת את אור של חסד הא', אולם יש לנו להבדיל שעצם הבינה באה ממלכות דחכמה וחסד הא' זה רק האור שמתלבש בעצם הבינה.
3. אוא מלבישים על הגרון דאריך ששם נוהג חסד הא' שאינו רוצה חכמה ולכן הקרומא דא שמונע חכמה לא משפיע עליהם לצאת לחוסר שלמות.
4. ישסות הוא פרצוף שיוצא על זת דבינה שיוצא מתחת לחזה שמשם כבר מתחילה השפעת הקרומא דא שמורגש חיסרון החכמה היות ובישסות שמקבלת חסד הב' שהם חסדים בלתי שלמים מורגש החיסרון בחכמה ולכן ישסות הוא בחינת וק ולא גר
5. למדנו עמקות ברעיון של חלוקת אוא וישסות לב' פרצופים וכל זה כדי להבין את היחס ביניהם לצורך עיבור הזא שהוא העניין שלנו בלימוד זה
2. בחכמה יש בינה ובבינה יש חכמה באופן הבא : הי' שבמילה יוד במילואה היא בחינת החכמה שבבינה שו-ד שיוצרים ה' הם בחינת הבינה שבחכמה ונקראים גם אמא עילאה.
3. החכמה שבבינה היא הי' שבתחילת כתיבת האות ה' וכל הה' היא הבינה שבבינה.
4. החלוקה לס-ם בין אוא וישסות היא בעלת ערך רב בעולם האצילות היות והיא גם מהווה את החלוקה של כל עולם האצילות לג"ר וו"ק
5. חלוקה הזו היא חלוקה עד גמר תיקון שאף על פי שיש אור ע"ב סג שמבטל את הפרסאות עם כל זאת הביטול הוא רק בבחינת אחפ דעליה ולא אחפ במקומם ולכן אינו נקרא ביטול גמור זהו רק תיקון הזמן ולא תיקון המקום.
1 למרות שאבא ואמא עושים זיווג על גדלות של חכמה ומתחברים ועולים כדי לתת ולהניק את הבנים צריכים שוב להיפרד בבינה שהיא מ צריכה לרדת שוב למקומה להניק את הבנים.
2. בחכמה יש בינה ובבינה יש חכמה באופן הבא : הי' שבמילה יוד במילואה היא בחינת החכמה שבבינה שו-ד שיוצרים ה' הם בחינת הבינה שבחכמה ונקראים גם אמא עילאה.
3. החכמה שבבינה היא הי' שבתחילת כתיבת האות ה' וכל הה' היא הבינה שבבינה.
4. החלוקה לס-ם בין אוא וישסות היא בעלת ערך רב בעולם האצילות היות והיא גם מהווה את החלוקה של כל עולם האצילות לג"ר וו"ק
5. חלוקה הזו היא חלוקה עד גמר תיקון שאף על פי שיש אור ע"ב סג שמבטל את הפרסאות עם כל זאת הביטול הוא רק בבחינת אחפ דעליה ולא אחפ במקומם ולכן אינו נקרא ביטול גמור זהו רק תיקון הזמן ולא תיקון המקום.