תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק א'- שיעור 12

הסתכלות פנימית עמוד י"ג- כ"ד ניסן תשע"ט

בהסתכלות פנימית נותן לנו בעל הסולם (בעה"ס) הקדמה. כפי שאתם זוכרים באור פנימי נתן לנו הקדמה שישנן שתי תפיסות גשמית ורוחנית. גשמיות מה שתופסים בגדרים של זמן ומקום ורוחניות שהיא מעבר לזמן ומקום. זהו זמן טוב לצרף עוד אנשים ללימוד זה.

כתוב- "ראשית כל צריכים לדעת ….. ואיך אפשר להסתייע בהם במקום שחוש ודמיון אינם שולטים שם, כי למשל, אפילו אם תקח את המלה היותר דקה כגון "אורות", הרי היא ג"כ מדומה ומושאלת מן אור השמש או אור מורגש של נחת רוח וכדומה, אם כן איך יתכן להתבטא עמהן בעניני אלקות" מעלה פה שאלה. מה גם שיכולנו לקחת עוד מילים. למה אין בעה"ס שואל על העניינים הנפשיים- אהבה, געגוע, השתוקקות? למה אינו שואל על אלה? כי מילים אלה הן על פי הרגש האדם. אז מדוע אין בעה"ס מדבר מהן? הוא רק מעביר לנו את זה למקום עבודה.

בעה"ס כשהגיע לארץ ישראל הלך ללמוד אצל המקובלים- הם אמרו שאין ללמוד על הנפש. בעה"ס לא קיבל את זה כי אמר שצריך גם לעבוד דרך חכמת הקבלה. עשה ב' דברים:

א. לימד את חכמת הקבלה בדרך רוחנית לגמרי

ב. קירב את זה לנפש כדי שנוכל לעבוד

למה לא קירב לגוף? כי ההלכה מקרבת לגוף של מה צריך לפעול. צריך לקרב אך לא ללמוד דרך זה. למה איני משתמש במלות של נפש. למה לא דרכם אני לומד? כי הן גם תלויות בזמן ומקום. אני יכול לעשות איתן עבודה אחרי שלמדתי חכמת הקבלה.

אז השאלה- איך נלמד חכמת הקבלה על פי מושגים שהם מדומים על פי חמשת החושים כאשר חכמת הקבלה היא אלוקיות גמורה?

תשובה- " ולפיכך בחרו להם חכמי הקבלה שפה מיוחדת, שאפשר לכנותה "שפת הענפים"," הפיתרון נקרא שפת הענפים. למה בחרו בה? כי אין שום מהות שאנחנו תופסים אפילו בחמשת החושים שלא תהיה נמשכת מהעולם העליון.

אז תגיד, אם אדם גבוה יותר הוא יותר רוחני?

אנחנו יודעים שזה לא כך. למשל הרב"ש היה נמוך או שהאר"י נפטר בגיל מוקדם- 36. היה חולה והיה רוחני? מה צריך כן לומר? העולם הגשמי הוא לא המשך ישיר של העולם הרוחני. הוא כמו בבואה. הוא כמו צל. האם הצל קיים או לא? מיהו? העדר האור מדמות שמסתירה את האור. השתקפות של עצם במראה לא קיימת בעצם.

כמו המשל הנפלא שמביא הבעש"ט של אדם המסתכל במראה ורואה כתם על המצח וכל חייו מנסה לנקות את הכתם מהמראה כשבעצם הוא על מצחו.

זהו משל פלאי שמלמד אותנו על תפיסת הגשמיות. (כמובן שמלמד גם שצריך לתקן את עצמנו ולא לנסות לתקן בחוץ…) שהיא רק בבואה, כצל חולף. אז מי אני? עלי לקחת את העיוות שיש במראה ולתקן אותו. המראה הזו מראה לי צורה של זמן מקום העדר ותמורה. אבל עלי להוריד ממנו זמן מקום העדר ותמורה. רק אז נוכל להבין. מצד אחד יש לנו את שפת הענפים שלכל מילה יש מובן בעולם הרוחני, אבל עלי לעשות שתי תנועות: א. להפשיט מזמן ומקום ב. לייצר בה סדר.

איך אדע ? בעה"ס מלמד אותי איך לעשות את זה. תמיד אנחנו מחוייבים לשני הדברים האלה. למה משתמשים בשפת הענפים? בעצם יש רק רוחניות. גשמיות היא רק בבואה. איך פחדו שלא יגשימו? פחדו. לכן העבירו לא לכל אחד.

כתוב – כמורה באצבע וכו'…." מה צריך לעשות כאשר רואים באופן ברור עולם גשמי ועולם רוחני לא. צריך לעשות התמרה. איזו התמרה? להסיר את העיוות ולעשות סדר רוחני.

בן אדם יותר גבוה הוא יותר רוחני אבל לא יותר גבוה פיזי. גבוה רוחנית. יש את הסדר הזה אבל לא כמו בגשמי. "מתמיהים…" למה משתמשים בביטויים לא יפים? תורה היא ויש להשתמש בכל המושגים הנדרשים. לא יכול להחסיר מילה כי היא חלק מהסדר. כמו למשל זיווג אחור באחור- אחוריים מילה לא כל כך יפה. אבל אחוריים זה חסר חשיבות פנים זה בעל חשיבות. עלי להראות את המקום הרוחני הזה.

" ולא עוד, כי האבידה ההיא תגרום פגם ובלבול גדול בכל מרחבי החכמה, שאין לנו עוד חכמה בכל חכמות העולם, שיהיו הענינים כל כך משולבים זה בזה, בדרך סיבה ומסובב גורם ונמשך, כמו חכמת הקבלה " דע לך אתה לומד מתמטיקה, פיסיקה, אסטרונומיה, פסיכולוגיה- אין מדע יותר מדויק מחכמת הקבלה. הוא מתאר בסדר של סיבה ומסובב גורם ונמשך.

אינך יודע מה זה התפשטות א', י"ב מיני אור חוזר- השפה היא קצרה. צריך ללמוד כל מושג בצורה מדויקת. אם תוריד אחד מהשלבים בשרשרת אתה פוגם. יודע מי שכותב תוכנה . אם אתה משמיט משהו קטן התוכנה אינה עובדת.

בסוגריים אומר שגם בעבדות נפש צריך לדייק קולע כדי לעשות עבודת נפש ראויה. עד כאן אמרנו שיש לנו בעיה איך ללמוד חכמת הקבלה. מה התשובה? שפת הענפים. שפה שלוקחת מושגים מהעולם הגשמי שעושים לה טרנספורמציה לעולם הרוחני.

"כעיוורים מגששים קיר"- גם רבי חיים ויטאל מביא בהקדמה לעץ חיים. "כל הלומד תלמוד בבלי לבד אין לו עיניים והוא כעיוור מגשש קיר באפילה" …מדובר במי שלומד את התלמוד הבבלי מי שלא מכיר ולומד את חכמת הקבלה. ההשלכות הלא נכונות מהגשמיות לרוחניות הן כמו " כנראה אם כואבת לי אוזן שמאל קשה לי לשמוע ביקורת". יש להתרחק ממי שעושה את הפרושים האלה. כעיוור. זולת- אם מפי חכם מובהק……- זכינו לבעה"ס שלימד אותנו. לא כל החכמים באו ומסרו לנו את החכמה. על זה אנו חייבים תודה עצומה גדולה לבעה"ס . עשרות אלפי אנשים לומדים את תורת בעה"ס והוא נותן לנו עיסוק של שנים בחכמה זו.

"וזהו שטרחתי בביאורי זה, להסביר את עשר הספירות, כפי שהורה לנו החכם האלקי אריז"ל, על פי טהרתן הרוחנית, המופשטות מכל מושגים מוחשיים, " – חשוב! לא ללמוד את הקבלה במושגים גשמיים אף על פי שלומדים את זה דרך מושגים גשמיים.

מה יהיה עם אנשים? נשים? יכולים לגשת. כל הבעיה היא שמגשימים. אפשר ללמוד בלי להגשים.

סיכום

1. בראשית מזכיר לנו בעה"ס שכל חכמת הקבלה מדברת מעניינים רוחניים המופשטים מזמן מקום העדר ותמורה.

2. בעקבות כך מגיעה קושיה- איך אנחנן יכולים אם כל התפיסה שלנו היא חושית התופסת את העולם דרך זמן מקום וכו'?

3. תשובה – אפשר ללמוד בעזרת שפת הענפים. מהי? א. שפת הענפים היא שפה של מלים גשמיות במובנים רוחניים.

4. יש לעשות משפת הענפים התמרה בשתי צורות: א. להוציא מהעדר זמן ומקום ב. לייצר בה סדר

5. הסברתי די באריכות מהי גשמיות שהיא בבואה של העולם הרוחני עם עיוות של המראה . שהוא העיוות של העדר מקום זמן ותמורה. לא באמת קיימת גשמיות. כמו סימוליציה שנמצאים בה כדי לעשות עבודה ולהשתכלל. על כך נתנו דוגמה של טייס שלומד דרך סימולציה. אומרים לו "זה היה סתם". הוא אומר "מה אכפת לי. עכשיו אני יודע לטוס". גם כאן בעולם הזה שבו הייתי בתפיסה גשמית נהייתי יותר אדם. זה שווה לי כי עשיתי עבודה.

6. למה משתמש בעל הסולם במילים לא תמיד יפות? כי חייב הגדרות מדויקות ולכן משתמשים בכל המושגים

7. שפת הקבלה היא מאד מדויקת ולכן כך יש ללומדה. אלו שלא יודעים לעשות את ההתמרה הזו הם כעיוורים ואסור ללמוד מהם או באופן הזה את חכמת הקבלה. באופן חיובי נאמר שצריך לדעת לעשות את ההתמרה כדי ללמוד. לא מדובר על עבודת נפש כיצד אתה מרגיש. מדובר על תורה. לא קשור למה אתה מרגיש. נקודה חשובה.- בעה"ס אומר אני נתתי לכם פירוש המאפשר לכל אחד ללמוד בצורה מדויקת.

אז סיכום בקצרה

1. החכמה נלמדת בצורה אלוקית

2. בעיה שלומדים דרך החושים. איך נלמד?

3. בשפת הענפים

4. שפה עם התמרה בשתי צורות.

5. מהי גשמיות-

6. חייבים להשתמש בכל המושגים גם הלא יפים כי חייבים דיוק. חייב ללמוד את החכמה בסדר נכון.

7. מי שלא יודע לעשות את ההתמרה, שיזהר מלעשותה. בעה"ס נתן לנו את שפת הקבלה המדויקת. עד כאן.

שאלות של תלמידים

האם יש הבדל בין השפה הגשמית למציאות הגשמית? שפה או מציאות?

תשובה – שפה מה שמחבר בין החוץ לפנים. שפת הענפים מחבר בין תפיסת המציאות לתודעת האדם. איך אני רואה את המציאות דבר מוכן לי. מלמדים אותך את הקשר. איך ידעת? התחלת לקרוא לזה כוס. אם היו אומרים לך שזה ספר- היית קורא לזה ספר. אותו דבר פה מלמדים אותך קשר בין המציאות לתפיסת המציאות שלך. מה ההבדל בין ענף לסימן? ענף הוא כמו שנובע מהרוחניות, מהשורש, מהגזע. יכול להבין דרך הענף. האם כשאני רואה מציאות גשמית זה יכול לתת לי הבנה? לא ביחסים כמו בגשמיות. לפעמים רואים קשרים דומים. לא עושים השלכות לבד. יש קשר- איך הקשר אתה לא יודע. הרבה דברים לא מובנים לנו.

האם יש עוד עיוותים? לא מכיר, אתה יכול להעלות ונבחן אותם.

סימולציה – מה צריך להעלם בה? אתה חושב שירית, לא ירית…. רכבת לא רצה לך לפנים בסרט ואתה נבהל, אבל אין רכבת. אלה עיוותים טובים זוהי הקליפה השומרת לי על הפרי. אדם לא היה מפחד אם לא היו לוקחים לו את הבריאות הגשמית. עשו שלא יוכל להרגיש ולחשוב אחרת . אחרת לא יתאמן. אתה יודע שאין רכבת ואתה שוב ושוב נבהל

בעמוד י"ג, מתחיל החלק הנקרא "הסתכלות פנימית" של חלק א'. בשיעור למדנו אודות החשיבות של "שפת הענפים" בלימוד חכמת הקבלה, וכיצד כל פרט בחכמה, מתייחס אל שורש רוחני. בשיעור הרב מביא ציטוטים מספרו של בעל "הסולם" אודות הדרך שהאדם צריך ללכת בה, כדי שיוכל להבין את חכמת הקבלה.

תלמוד עשר ספירות חלק א' י"א ניסן תשע"ט – שיעור 9-  שיעור ראשון בפרק ב'

מה למדנו בפרק א':

–           למדנו את מציאות הא"ס ומציאות הצמצום.

–           מה התוצאה? כלים דעגולים

–           אנחנו לומדים את השתלשלות הבריאה.

–           הכל מתחיל מעצמותו. בתהליך של יש מיש מתפשט האור.

–           בתהליך יש מאין מתקבל הרצון לקבל

–           ונוצרה פה מציאות של שמו עם אור

–           האינסוף הוא השמו שהיה ממולא באור א"ס.

–           לאחר מכן היתה בחירה ביתר דביקות שגרמה לכך שהאור הסתלק, עולם הצמצום, הסתלקות האור.

–           ועולם העיגולים היה התוצאה של הבחירה ביתר דבקות.

קרה פה משהו משמעותי – שאי אפשר לקבל בעגולים.

כעת באים ללמוד מציאות של קו:

יש עגול שמגיע אליו אור מלמעלה שאינו יכול להיכנס למדרגה. מצד אחד אסור לקבל בעיגול, מצד שני יש דרך כן לקבל.

עכשיו בפרק השני לומדים איך בכל זאת נשתמש בטבע בצורה נכונה. היינו איך משתמשים בטבע/ בחשק? את כל נושא של מציאות של קו נלמד בפרק ב'.

כותרות-

א.         מן אין סוף המשיך קו אור לתוך החלל

ב.         ראש הקו נוגע באין סוף ולא סיומו. – קו אינו מצב שכולו אור. כמו ההבדל בין השמש לקרן אור היוצאת ממנה..

ג.          דרך הקו מתפשט אור אין סוף לעולמות. – מעכשיו הקו אמצעי לקבל אורות. קו הוא היתר דבקות.

ד.         כל העולמות הם במקום החלל ההוא שנצטמצם. – כל העולמות נמצאים בעיגולים

ה.         קודם הצמצום היה הוא ושמו אחד, ואין שכל יכול להשיגו.

אות א'

מהו פנוי- למדנו שפנוי לתיקונים. כמו שקודם לא היה מקום פנוי, נשאר מקום פנוי.

הבריאות יכולות להיות שם. אין בריאה שיש בה העלם שאין בה חלל. יש גם בריאות וגם בריות. אז כל המציאות נמצאת בתוך העיגולים האלה.

כעת אחרי שהסתלק האור- יש מקום של פעולה של נאצלים. במציאו בכח היה הכל כעת יש גם בפועל. ואז המשיך מן אור אינסוף…- כל האור מגיע מאינסוף, נמשך קו ישר. מהמשפיע למקבל.

ישר- יש רצון מגיע לי אור.

מהו אור עגול- האינסוף נראה לנו כאור עגול. כשאני אומר אור עגול זה תן לי הכל.

כעת יש מעלה ומטה- אני מושך את האור בצורה של קו- זהו לקבל בעל מנת להשפיע. יגדיר זאת בהמשך כעיגול מסך ואור.

מושך בצורה של קו- נמשך כדי לייצר יתר דבקות.

היה צמצום בגלל בחירה ביתר דבקות ועכשיו באים ליישם את זה.

בשפה שלנו- אני בא למציאות ואני מתחיל לפעול כדי לייצר כלים חדשים. כל המפגש שלי הוא לא כדי לקבל את האור.

המציאות באה כי אני בא לייצר את היחד. מושך= אני נפגש עם המציאות כדי לייצר קו. כדי לייצר יחד.

לקבל בצורה עגולה אסור כבר. הדרך האמיתית לנהוג- לפגוש את המציאות כדי לייצר יחד. למשוך בצורה של קו.

תמיד השאלה היא – למה אני מושך אור?

כשאתה שואל שאלה-מושך אור-  זה כדי לייצר איתי קשר. כשאני עונה – אני פוגש את הרצון לייצר איתך קשר. -זוהי משיכה בצורה של קו.

אתה משתמש בסקרנות כדי לקבל את האור אבל המטרה היא כדי לייצר את היחד.

א' למטה-  שינוי בא"ס לא היה- למה? כי אין העדר ברוחני.

אל תגיד הצטמצם האור ואיננו- הכל קיים תמיד השאלה היא איפה התודעה שלך מצויה. התודעה בנויה רבדים רבדים- באדם יש אני ברבדים שונים. יש להיכנס עמוק פנימה . יכולת העמקה היא זו המאפשרת לי לפגוש דברים אחרים בי.

נאצלו כל העולמות כפי שיתבאר- חלל- מקום לאמונה. נקב- מקום לידיעה.

החלל שנוצר הוא מקום לייצר אמונה. אמון בינינו לבין הבורא.

אות ב'

…הראשונה"- צמצמת ועכשיו אתה שוב מושך, לכאורה התחרט? למה שוב מושך את האור? כדי שלא נחשוב כך מסביר שהוא אינו בעל מקרה ושינוי.

מה שרוצה המאציל הוא תמיד דבר שלם- מה הוא רוצה? לתת הארה.

ואז המשיך מן אור א"ס קו אחד ישר.

אין שינוי באור- תמיד האור בנאצל.

מתי מדברים על שינויים? רק מצד הכלי. אורות שונים וכו'- רק ברצונות.

הבורא תמיד טוב. איך אני יכול להבין אם כך שהוא משגיח? כרגע לא מדברים על זה. כשנלמד את הצלם נלמד גם על ההשגחה.

האור תמיד מתפשט. גם עצמותו וגם האור המתפשט ממנו שלם.

והנה חוק חזק שחייב ללכת איתו חזק בחיים. כלל: "ותדע שכל החידושים והשתלשלות המדרגות הנ"ל הנה המה עוסקים רק בערך התפעלותו של הכלי וקבלתו מהאור העליון"

ממה מדברים בכל החכמה? מהתפעלות של הכלי. תמיד תדבר ממה אתה מתפעל מהאור שמגיע לך. מהתייחסות שלך אל המקרה. רק מזה מדברים. לא מדברים מהאורות לבד אלא מההתפעלות שלנו ממה שקרה.

האור תמיד טוב- רק ההתפעלות שלי עושה לי געגוע, עצב, שמחה. עלי לשנות רק איך אני מתפעל.

התפעלות- פעולה או התרשמות – התרשמות היא הפעולה העיקרית של נפש האדם.

סיכום

א. התחלנו פרק חדש. הזכרנו מה שלמדנו בפרק א' בכללות. מציאות הא"ס הצמצום ותוצאת הצמצום.

ב.  בחירה ביתר דבקות שאין בה גרעון

ג.  התוצאה- גלים דעגולים

ד. התנועה- עכשיו באים ליישם את מה שבחרנו.

ה. האור נמשך בצורה של קו. קו- מושך את האור כדי לבוא למציאות של יתר דבקות.

ו. באור אין שום שינוי. רק בכלי יכול להיות שינוי.

ז. מכאן כלל נפשי חשוב- כל מפגש שלי עם האור בא כדי לייצר יתר דבקות (נקרא לזה מעכשיו יחד, אהבה) ולא כדי לקבל את האור.

ח. כשנוצרו העיגולים – הם נשארו. אין העדר ברוחני.

ט. אנו בנויים רבדים רבדים. יש עניין לא לחיות רק דברים חיצוניים.

י. באור אין שינוי. עוד כלל חשוב- כל השינויים- רק בהתרשמות ממה שקורה לך.

יא. כשאתה עובד באופן הזה בחיים- זה מי שאתה. אתה זה ההתפעלויות שלך.

יב. עיקר העבודה שלי היא רק כדי לתקן את ההתפעלויות שלי מהחיים.

שהאין סוף שלם בכל השלמויות יש את המציאות של שלמות בכל אחד מאיתנו והיא נמצאת הן בעולם והן בכל הבריאה מאינסוף יצאה הבריאה. התנועה הראשונה נעשתה על ידי הנברא, כדי לגלות את שמותיו וכינויו כדי שיהיה גם לנו מגולה, מטעם התחתון שיוכל להרגיש את זה למדנו שצמצם עצמו בנקודה האמצעית באמצע ממש ושאלנו איך יכול להיות נקודה אמצעית אם אין שם מקום מהי ההשתוקקות הגדולה- שמו. שהוא בגימטריה רצון הוא ושמו אחד -למדנו ששמו הוא מורכב מיקוק ד' בחינות. למדנו ד' בחינות דאור ישר בה' האחרונה, בהשתוקקות, נעשה הצמצום הצמצום לא נעשה מפאת חיסרון

חשובים:

כל חיסרון שבא מיתרון הוא יתרון. כל חיסרון שבא מגרעון הוא גרעון- מהי הפנימיות של הדבר ולפיה אני קובע אם הדבר הוא יתרון או לא. כל חיסרון הבא מהשפעה הוא יתרון, כשהוא בא מרצון לקבל לעצמו הוא חיסרון. כלומר בחינת בעל מנת לקבל זה בחי' גירעון.

▪ ▪ ▪

▪ ▪ ▪ ▪ ▪

2 כללים

▪ ▪

רצו יתר דבקות- דבקות של השוואת צורה. – זהו המצפן דרכו אני מנווט את חיי. כל הבריאה כולה בנויה על המצפן הזה. על ההכוונה הזו שאנחנו הולכים ליתר דבקות. עוד למדנו שהצמצום היה בחמישה שלבים . איזה חמישה שלבים?

1. דבקות של השלמה 2. בחירה ביתר דבקות 3. בושה 4. צמצום הרצון – הסתלקות האור 5. כלים דעגולים

היום אנחנו רוצים ללמוד מהם הכלים דעגולים- זהו הטבע, למדנו שהוא שלם. בעץ חיים למעלה כתוב- היה עגול מכל סביבותיו

באות ק' מפרש- " פירוש, כי בהכרח נעשתה פה איזו תמונה (שיש אפשרות לתחתון לראות את זה) מחמת הצמצום, ואף על פי שהצמצום היה בהשואה (כמבואר היטב בדבור הסמוך לעיל), ולא משום שינוי צורה, אמנם אחר הצמצום והסתלקות האור מאותה הנקודה האמצעית, הרי נגלה, שאין האור העליון ראוי להתדבק בה משום הצורה של גדלות הקבלה הנמצאת בה, וכיון שזה נגלה, (כמו סוף של תמונה עגולה אבל לא ערך של סוף כפי שהסביר באות הקודמת, דהיינו שהצמצום לא היה מחמת גרעון) הנה נפלה ממדרגה שהיתה לה בא"ס. וא"כ היא כבר חשובה לבחינת "סוף", שפירושו עביות כזו שאין למטה הימנה"

כלומר- הכלים דעגולים הם שלמים בגלל מקורם אבל הם לא שלמים לקבלת האור. מצד החומר שלהם הם שלמים אבל מצד היכולת לקבל אור הם לא שלמים. איך נקבל את האור? אם אין לי כלים ….

מהו סוף- מטעם התלבשות אורות בכלים היא עושה סוף. עוביות שאין למטה ממנה.

עמוד ח'- על כן רק הנקודה האמצעית הזאת נעשתה חלל פנוי ואינה ראויה לקבלת האור

שמו- כתר חכמה בינה ז"א ומלכות. רק המלכות נבחנת לשינוי צורה. את קוצו של י' לא מחשיב

ד' לא נעשית לבחינת סוף. למה? מכיוון שהצמצום לא היה מטעם גירעון.

זה אותו כלי שהיה קודם שקיבל את כל האור. מטעם מה עושה סוף? מטעם התלבשות האור בכלי.

הטבע אינו סופי. יד אינה דבר סופי. ההתלבשות יכולה להיות סופית. במה זה תלוי? בצורה.

הצמצום שגילה את הכלים, היה משום בחירה ביתר דבקות שהוא יתרון ולא גירעון. אולם מטעם התלבשות אורות בכלים, יש סוף. למה? כי זה תלוי בנברא. אני רוצה לקבל רק אם תהיה אהבה. אם לא תהיה אני לא רוצה לקבל.

תלמוד עשר ספירות חלק א' י' ניסן תשע"ט שיעור 8- עמוד ז' מאות ק' למטה. מה למדנו עד כה?

כמו הסוף שיש בתמונה עגולה. איפה הסוף? במרכז. כמו סוף.

באופן שתצייר לך את ד' הבחינות כמו ד' עיגולים זה בתוך זה. – יש בפנים את עיגול המלכות ולאחריו את עיגול הז"א ולאחריו עיגול החכמה.

כנגד יקוק- כנגד בחינות א'ב'ג'ד' אז אומר אין בהם בחינת מעלה מטה ימין ושמאל כי בחינה א' שהיא בחציה הא' למעלה מקפת למעלה בכולם אבל בחצי התחתון שלה נמצאת למטה מכולן. וכן הלאה שאר

הספירות. כל הטבעים טובים. למדנו- שלמרות שיש סיום בעיגולים הוא רק מטעם התלבשות אורות בכלים ולכן אנחנו עדיין רואים אותו כשלם.

שאלה- אם הרצון לקבל, חומר הגלם, שלם ואין צורך לשנותו אלא רק את הצורה, איך אדע מה הוא החומר ומה הצורה? לפעמים אומרים על אדם שיהיה שוחט וכו' (ולא שופך דמים ח"ו) אבל אדם יכול לומר אני רוצה הרבה כבוד, זה הטבע שלי והוא טוב, איך ידע אם זה חומר או צורה?

תשובה- אם הוא מתאר את זה כרצון זה חומר- ממי רוצה לקבל כבוד. מה יגיע מבחוץ כדי שיעורר את הרצון וימלא אותו זה מראה לי את הצורה. איך שאקבל זה הצורה.

מהי העוביות שהופכת לבחינת סוף? עוביות היא רצון לקבל זכות רצון להשפיע. עוביות שאין למעלה ממנה, עוביות של בח' ד'. אות ה' למעלה- לפי שאור א"ס היה בהשוואה- אור א"ס למה היה בהשוואה? כי נותן הכל בצורה מלאה. אז גם הצמצום היה בהשוואה. מי הראש בשולחן עגול? אף אחד. חברים רוקדים במעגל כי הם כתף אל כתף. כיון שאור א"ס היה בהשוואה גמורה, רוצה לומר שהכלים דעגולים הם תוצר של העליון ולא של הנברא. לכן משלם יוצאת תמונה

שלמה. הצמצום לא היה בבחינת גרעון. משאר צדדים- אין תמונה כל כך שווה כמו תמונת העיגול. שאלה- אם כל הבחינות בהשוואה אחת, איך נבדלות הבחינות אלה מאלה? איפה כן רואים את ההבדל? תשובה- ההבדל הוא בעוביות שלהן. אבל זה לא עושה אותן יותר למעלה, ימין וכו'. הן שונות בעוביות ונראה בהמשך מה זה

אומר לגביהן. בזה סיימנו את הפרק הראשון בחלק הראשון- אפשר לשמוח כי עשינו דבר שלם. בזה אפשר לשמוח. סיכום ממה שלמדנו היום- עשינו חזרה על השיעורים הקודמים.

א. הא"ס שלם בכל השלמויות ב. התנועה הראשונה נעשתה על ידי הנברא, כדי לגלות את שמותיו וכינויו הוא צמצם עצמו בנקודה האמצעית באמצע

ממש. שהתחתון גם יהיה שותף. מלכות דאינסוף, הנקודה האמצעית באמצע ממש, עשתה בחירה ביתר דבקות ג. הצמצום היה בגלל יתרון- כל תמונת המציאות חיובית ד. בשיעור הקודם למדנו- כל חיסרון שבא מיתרון הוא יתרון. כל חיסרון שבא מגרעון הוא גרעון. היות והצמצום היה מיתרון

נותן לנו דבר שלם. כל הטבע דבר שלם. גם האדם הוא טבע וגם הוא שלם אמנם התמונה שהתגלתה לנו היא תמונה עגולה.

ה. אז יש סוף או אינסוף? מטעם התלבשות האור בחזרה בכלים דעגולים… ו. קיבל את כל האור באינסוף- העיגול לא מפריע לי. מה מפריע לי ? הצורה. ההפרעה לא ממנו. ההפרעה ממני כי עוד

לא יצרתי את הצורה החדשה של יתר דבקות ז. הכלים דעגולים דבר שלם- אין מעלה מטה וכו' יש בהם עבה וזך – קצת קושי בכך כי אנחנו יודעים שמעלה הוא זכות

ומטה הוא עביות. אז איך אין פה מעלה מטה. נלמד בקו שרק שם עביות היא מטה וזכות היא מעלה. פה עדיין לא. הכלים דעגולים, הטבע, הם דבר שלם. הם לא מקבלים אור. למה? כי עוד לא יישמו את הטבע בצורה מלאה. ברגע שיישמו יוכלו לקבל אור.

אם כך כל מה שלמדנו

1. היה אינסוף שלם 2. תנועה של צמצום בשל הבחירה ביתר דבקות – יתרון עצום 3. הכלים שהתגלו כלים דעגולים שגם הם שלמים

רק שלושה דברים. בשיעור הבא נלמד מה יקרה כשרוצים למשוך את האור לכלים דעגולים.

תלמוד עשר ספירות חלק א' ט' ניסן תשע"ט שיעור 7- עמוד ו' אות ד' למעלה (לאחר מכן אות צ' למטה) לאחר הצמצום היו לנו כלים דעגולים ועליהם אנחנו מדברים היום. מהם? מה הטבע שלהם? אם אני מסתכל על כתר. האם למעלה או למטה? מי גבוה יותר המלכות או כתר. זה תלוי איפה מסתכלים. בסה"כ המרחק שווה. בכלים דעגולים הרדיוס היה שווה. לא היה אליפטי, מרובע, משושה. אם היה כך, אז לא היה מרחק שווה בין האמצע לבין כל צדדיו, למשל. למה כל זה קרה? כי א"ס צמצם עצמו מבחינת עיגול. בהמשך נראה שהעיגול הוא תמונה שלמה. אות צ' עמוד ו' טור ב'- כל הטבעים (עיגולים) אין בהם קטן וגדול. אם אתה אומר לי שבאינסוף כולם היו בהשוואה אחת ולא היה שם הבחן של קטן וגדול, ובאינסוף לא יכול להיות שלא הכל שלם, אז זה ברור כי הכל שלם. אבל איך נוכל להבין שלאחר הצמצום , בעיגולים, אין הבחן של קטן וגדול ומעלה ומטה? איך זה יכול להיות אם מורגשת כבר ההשתוקקות? תשובה- הצמצום לא עשה את הנקודה האמצעית לבחינת סוף. הרצון לקבל לא עושה סוף להארה. האמת היא שאם היה עושה סוף, הטבע לא יכול היה למעשה לעשות את תכליתו. החוק- כל חיסרון שבא מיתרון הוא יתרון. כל חיסרון שבא מגרעון הוא גרעון. אני בודק לפי הסיבה שממנה נבע החיסרון. למשל חסר לי 100 שקלים, חסר לי כי נתתי לעני או כי גנבו לי. השאלה למה זה חסר לי. גם את החיסרון לא בודקים על פי ההיתראות שלו, אלא על פי הסיבה שגרמה לו. סיבת הדבר היא הקובעת. אם נסתכל על כל הבריאה- הסתלקות האור היא מוות. התנתקות מנותן החיים. אבל לא בגלל בושה הסתלק האור. אם בגלל שינוי צורה היה הצמצום, זה היה גרעון. הצמצום לא נעשה משום שינוי צורה. הוא נעשה בשל בחירה ביתר דבקות.

כפי שכתוב – ". אלא הצמצום נעשה, רק בסוד שעלה ברצונו (רצון מטרתי) הפשוט לברוא העולמות וכו' כנ"ל (אות מ' ד"ה פירוש, עיין שם), שפירושו, שחשק לאותה השוואת הצורה, אשר עתידה להתגלות על ידי בריאת העולמות, דהיינו, צורת הקבלה על מנת להשפיע נ"ר ליוצר, שיש בזה מעלה יתירה מאד נעלה: כי מצד אחד, הוא השפעה גמורה,(צד הבורא שבנברא) כי כל הרצון הוא, רק להשפיע נחת רוח ליוצר ב"ה ולא לצרכי עצמו כלום"

אין סוף בקבלה של הטבע. מהו יתרון? השפעה. אם אבא נותן עונש לילד שלו, האם העונש שנותן לו הוא בגלל גרעון? אם בגלל שכועס, גרעון. עוד חוק- כל חיסרון הבא מהשפעה הוא יתרון, כשהוא בא מרצון לקבל לעצמו הוא חיסרון. יסורים יכולים להיות טובים אם באו מיתרון שאני רוצה להשפיע. אם לא, אינם טובים. לכן הטבע שלנו הוא שלם. כל החיסרון שאתה רואה שיש לך, הוא יתרון.

כתוב- "באדם חשוב, נתנה היא את כסף הקידושין ואמר הוא הרי את מקודשת לי, הרי זו מקודשת, ואע"פ שכתוב בתורה ונתן בידה, שהבעל מחויב ליתן את כסף הקידושין, מ"מ כיון שאדם חשוב הוא, הנה האי הנאה דמקבל מינה, זה חשוב כמו נתינה ממש, עש"ה"

הוא נתן בידה משמע שהוא צריך לתת לה. ההנאה שהיא מקבלת מכך שהיא נותנת, זה נקרא שהוא נתן לה. המשל בא להראות לנו שקבלה יכולה להיות נתינה. לא הפעולה החיצונית קובעת.

כל סיבת הצמצום היתה לא בגלל בושה, לא בגלל חיסרון, אלא בשל רצון ליתר דבקות.

רצון פשוט- כלי הפועל בצורה מטרתית ולא סיבתית. סיכום עשינו חזרה קצרה- הא"ס היה שלם בכל השלמויות. כאשר עלה… באמצע ממש- מהי הנקודה האמצעית- ההשתוקקות הגדולה לקבל . הסברנו לפי איך מורכב הרצון בא"ס. המורכבות מייצרת במלכות השתוקקות מלאה. למדנו שכאשר בחרה- צמצמה בשיעור של היום בא לבדוק, מה נקרא כלים דעגולים? שיש חיסרון אבל הוא לא גרעון. איך נבדוק? על פי הסיבה שבגללה אתה רואה את החיסרון הזה. כל חיסרון הבא מהשפעה הוא יתרון, כשהוא בא מרצון לקבל לעצמו הוא חיסרון. כלומר, אם אתה רוצה ללכת בדרך של השפעה, נתינה, החיסרון אינו בעייתי. ממה התעוררה השאלה הזו? מכך שראינו שבגלל הצמצום הסתלק האור, ואני רואה שאחד רוצה לקבל יותר, אחד פחות….אין

הבדל ביניהם? לא. לתמונה השלמה צריך את כולם. כל הטבע הוא טוב. סיבת הצמצום היתה בגלל יתר דבקות. החיסרון מתראה אך בא מיתרון הנקרא אצלי השפעה. חוק נפשי – כל חיסרון הבא מרצון להשפיע- הוא יתרון הכללים שלנו

א. העגולים, שהוא הטבע שנוצר, הוא שלמות.

ב. כל סיבת הצמצום היתה בגלל יתר דבקות.

ג. כל חיסרון שבא מיתרון הוא יתרון, כל חיסרון הבא מגרעון הוא גרעון.

ד. יתרון מוגדר אצלנו כהשפעה . על כן כל חיסרון הבא מהשפעה הוא יתרון, אם בא מרצון לקבל הוא חיסרון.

ה. לכן, כל הצמצום היה דבר שלם ומה שהתקבל כעגולים הוא דבר שלם.

כל העבודה שלנו צריכה להיות במסגרת הטוב הזה. כדאי להסתכל במבט גדול בחיים. הכל הולך לטוב….

שיעור 6- עמוד ה' טור ב' למטה

למדנו שאנחנו רוצים להבין מי זאת המלכות. הבנו שהיא מורכבת. בנויה מיקוק שהן ד' בחינות. כל זה למדנו כדי להבין מהי הנקודה האמצעית אשר באמצע ממש. בנוסף למדנו שיש 5 שלבים כדי לעבור ממצב של אינסוף לצמצום:

מהם שלבי הצמצום – 5 שלבים

1. דבקות של השלמה

2. בחירה ביתר דבקות

3. בושה

4. צמצום הרצון – הסתלקות האור

5. כלים דעגולים

כעת ללימוד של היום- עמוד ה' טור ב' למטה: "והנה נתבארו, ד' הבחינות המחויבות להמצא בכל נאצל, אשר בחינה א', מכונה התפשטות ראשונה או חכמה. ובחינה ב'…עד למילים – והוא שנקרא בכל מקום בחינה ד'. " (סוף פסקה ראשונה עמ' ו')

כעת הסברנו את 5 הבחינות למה הן מחויבות

❖ כתר- קוצו של י'-

❖ זכר- חכמה – י'- התפשטות א' (מהכתר) של אור חכמה-

❖ נקבה- בינה- ה'- התגברות א' על אור דחכמה (כמו כתר של ההתגברות) – אני לא רוצה לקבל את החכמה

❖ זכר- זעיר אנפין- תפארת- ו' – התפשטות ב' של אור דחסדים (כמו כתר של חסדים) – ככל שהחומר יותר קטן האור

יותר גדול. ❖ נקבה- מלכות – ה'- התגברות ב' – השתוקקות מלאה

מלכות אומרת אני באמת רציתי להיות משפיעה. אבל אני מבינה שהייתי צריכה לוותר על זה כי הבורא רוצה שאקבל אז אני מתגברת על הרצון שלי להיות משפיעה.

"והנה בחינה ד' זו, היא הנקראת נקודה אמצעית שבא"ס ב"ה, ועליה כיוון הרב באמרו "צמצם את עצמו בנקודה אמצעית אשר בו". ונקראת כן, להיותה כלי הקבלה לאור א"ס ב"ה, שהוא בלי שיעור ובלי גבול כלל. וע"כ נבחנת מציאותה כדוגמת נקודה בפנימיותו ובאמצעו של האור ההוא, והאור מסבב אותה ודבוק בה סביב סביב עד אין שיעור"

מאחר שאין לך ראש וסוף- איך יש לך אמצע? עונה לנו- הנה בחינה ד' זו הנקראת נקודה אמצעית.

מלכות זו הינה אבן השתיה שכל העולם רדוף אחריה- כי מאותה השתוקקות אם עושים ממנה בית מקדש היא טובה ואם רוצים ממנה לעצמנו , אז היא רעה.

מיהי הבחינה ד' אשר באמצע ממש? זוהי הנקודה שכל האור מאיר סביבה. מי זה השמו הזה? אותה השתוקקות לכל האור ורואים שבנויה מד' בחינות.

כמה השתוקקות צריכה להיות לאדם? בלי גבול. בני אדם מסתירים את ההשתוקקות. זה נכון להימנע אבל כדי לייצר משהו חדש שהוא טוב. אסור להימנע סתם . אם אתה נמנע מלקבל, זה כדי לייצר כלי חדש כדי לקבל נכון.

לאחר מכן מדבר על קבלה מחוצה לה לעומת קבלה בתוכיותה-

ומדוע שלא תקבל באינסוף בתוכיותה כמו בגמר תיקון?תוך נקרא רצון עצמי, כאשר תבנה רצון עצמי של אהבה אז תוכל לקבל אור אינסוף בתוכה, היות שהתוך שלה יהיה מחוץ לעצמה. אך בא"ס היא משתמשת ברצון שנתן לה הבורא. וזה נקרא שהוא מסבב אותה דהיינו סיבה לה. כלומר, באינסוף האור מסבב אותה עד לאין שיעור- מתוארת כנקודה באמצע שהאור מאיר בה סביב סביב. זהו מושג חשוב. כי כשמקבלת בתוכה, זה מהכוחות שלה עצמה.

מסביב- מי גורם לה? האור מסבב אותה. אין לה כוחות משל עצמה. מה שקרה למלכות בא"ס קרה לא מכוחות עצמה. מאירים לה מבחוץ. לאחר שהיה הצמצום הנברא חייב לקבל עם תנועה מצידו.

דוגמה- אם אני אומר אני מהכח שלי כל החלל הזה יזוז. לא יזוז כלום. אם הייתי צריך להחזיק את כל האברים לא הייתי מצליח. בן אדם לא נצליח לברוא. יש מה שלא בכוחו. שאין לנו את היכולת להיות הבורא. אין לנו את הכוחות האלה.

איפה מחזיקים את האור לאחר הצמצום?- בתוכיותם – מהכח שלהם עצמם על מי אתה אומר שצמצם עצמו בנקודה האמצעים באמצע ממש- על המלכות. מה הכוונה באמצע- עונה לנו הכתוב: שאין המדובר ח"ו בבחינת מקום ושטח גשמי בשיעורים מוחשיים, אלא הבחינה הד' הכלולה בא"ס מכונה כן, על שם אחדותה הפשוטה עם האור העליון, כמבואר. כלומר הנקודה האמצעית היא אמצעית לאור- באמצע האור – שהוא קובע כל מה שקורה איתה. למה הכוונה אחדותה הפשוטה? האור והכלי באו כאחד. למה צמצם עצמו- כי רצה יתר דבקות. עד פה אות נ'

נסתכל על הטבלה בלי הטור השמאלי. צריך להכיר את הבחינות. להתרגל לשמות. הסבר- אור פשוט- האור והכלי באו כאחד. במלכות- בד', כבר היתה השתוקקות מצד עצמה. אם אני רוצה לבנות השתוקקות מה הסיבות לכך? צריך ד' סיבות שנגרום כדי שתיווצר אמביציה. להאמין שאתן לו או שיש מקום שיכול לתת לו את הכח הזה. (כתר) חכמה- איך אדע מה לבקש- צריך לעורר את זה. אפילו על ידי הדמיון. בינה- צריך מודעות עצמית. תפארת- שאקבל קצת כדי לעורר את זה ועל ידי בחינות אלה בונים השתוקקות אות ס' כתוב "ונתרחק אל" אם אני אומר נתרחק זאת אומרת שיש מרחק. גשמי לכאורה. מרחק נתבאר בשינוי הצורה שבין הכלי ובין האור. מה זה נתרחק- איך צמצם את האור? אמר אני מוותר על הקבלה בצורה הזו, אז האור הסתלק. מה חדש עכשיו שיש מרחק? הרי גם קודם היה שינוי צורה בין הכלי לאור…… קודם באינסוף שינוי צורה לא סתר. עד עכשיו לא הפריע. ברגע שבחר ביתר דבקות- כבר מפריע שינוי הצורה. כתוב שהאור העליון אין בו מבח' רצון לקבל ולא כלום, כיוון שנשתנתה צורתם- קודם זה לא הפריע עכשיו יש לה מודעות

עצמית. היא יודעת את זה. נגלה שינוי צורה לגרעון והרחקה. הרי באינסוף היה שינוי צורה אלא שלא גרם לריחוק. למה, איך? לא יודעים. לא יכולנו לחשוב. הכל בא לא מהאדם. בא מהאור.

עכשיו חווה כמה הם שונים זה מזה- לגמרי- בעצם בתוך האדם , בבריאה היה השינוי הזה. עד שהאדם לא בא להשפיע לא מרגיש את הריחוק. עכשיו שבא להשפיע מרגיש שהוא רחוק.

כתוב " ונתרחק אל צדדי סביבות הנקודה האמצעית." למה הכוונה? עונה – ד' הבחינות הנ"ל, מכונות גם ד' צדדים. ומשמיענו הרב, שאף על פי, שהצמצום לא היה אלא רק בנקודה האמצעית כנ"ל, שהיא בחינה ד', מ"מ נסתלק האור מכל ד' הבחינות, מטעם, שאין ענין מקצת נוהג ברוחני, וע"כ נסתלק גם מג' בחינות.

ד' צדדים – אף על פי שהצמצום לא היה אומר לא לכל ד' הבחינות אלא רק להשתוקקות המלאה- מכל מקום הסתלק האור מכל ד' הבחינות. אם משהו מורכב אבל הם מחוברים ואני מזיז- הכל זז. הם היו יחידה מורכבת באינסוף. לכן זה משפיע על כל הבחינות, זה נקרא אין מקצת נוהג ברוחני.

סיכום

המשכנו את אות נ' כדי להסביר מה נקרא הנקודה האמצעית- היא נקודת ההשתוקקות המלאה. היא נקודת מלכות.

מה ההבדל בין מה שלמדנו קודם?- אומר שההשתוקקות היא מורכבת והבהיר את השם יקוק.

למה זה כל כך חשוב? כי כשאנחנו מדבים על יקוק. אין דבר בבריאה חוץ מזה. הכל בנוי מזה.

זה דבר גדול להבין כי כל מורכבות בבריאה תהיה בנויה ממורכבות זו.

כל פרט כפוף לכלל בו בוא נמצא- זה נקרא שמו. לא היה פירוד כי הוא היה כפוף.

אמר לנו שהבנה הזו בנויה מד' בחינות – ב' התפשטויות וב' התגברויות לפי הטבלה . שני זכרים שתי נקבות .

התפקיד שלי לקבל את כל האור ממנו.

לאחר שלמדנו את הבחינות האלה, ראינו את המבנה הכללי . כל העשר ספירות נחזור עליהן עוד פעמים רבות.

מי הן? יקוק וקוצו של י'

למה חשוב לי להבין את הרצונות- כדי לדעת איזה רצון אצטרך לגלות שם.

גם להיות פאסיבי צריך לדעת. נלמד איך להשתמש בתכונות האלה בצורה נכונה. יש לי מודעות עצמית. אני רוצה לגלות את הרצון ה'ג' – מקבל על ההכרח- רוצה חסדים אבל אין לי ברירה מקבל חכמה. בחינה ד' הרצון השלם.

מהי הנקודה האמצעית- שמו שמחולק. אני לא יודע במי אתה מספר לי שעשה צמצום? במקבל בעל מנת לקבל עשה צמצום דיברנו מהו מצדדי- ד' בחינות. כלומר הסתלק מהכל. לא רק ממלכות אלא מכל שמו. ומה התקבל לנו? כלים דעגולים. נשארו לנו עשר ספירות דעגולים. . מה שבא לומר- האור הסתלכק מכל שמו- אבל על מה הצמצום? על ההשתוקקות השלמה למדנו, מהן ד' בחינות דאור ישר, עוד צורות להסתכל עליהן ואיך מייצרים אמביציה. כל זה כדי לומר שהצמצום היה בנקודה האמצעית והאור הסתלק מכל ד' הבחינות. אשר באמצע ממש- מה זה? כשהיא קיבלה באמצע לא פעלה מצד עצמה- האור מסבב אותה כשקיבלה בתוכיותה- מצד עצמה.

תלמוד עשר ספירות חלק א' ו' ניסן תשע"ט שיעור 5- עמוד ד' טור ב'

מה למדנו עד כה: חזרה קצרה איך נראה האינסוף בכל השלמות האפשרית. דהיינו האינסוף בנוי כך שכל האור ממלא את הרצון. כל מה שנברא שם נברא בצורה שלמה. לא היה חלל, לא היה אויר ריקני. אין כלי של רצון להשפיע עם אור חסדים אין כלי של רצון לקבל עם אור חכמה. לא היה לו לא בח' ראש ולא בח' סוף- אלא הכל היה אור אחד פשוט. למה בכלל רצה לעשות תנועה? עלה ברצונו הפשוט- מסיבה תכליתית. לא בגלל שחסר לו משהו. גם הנברא יכול לפעול באופן עתידי וכך כדאי. רצה לברוא העולמות. מה זה רצה אנחנו נלמד. מה זה דבקות ומה זה פירוד- איך בודקים. השוואת צורה דבקות, שינוי צורה פירוד. באינסוף היה מצב של אחדות למרות שיש שם שינוי צורה. איך? אנחנו לא מבינים. עוד אמר שמה שרצה זה לברוא העולמות ועשה איזשהו שינוי. קישט את עצמו ורצה יתר דבקות. את התנועה הזו נלמד. מציאות צמצום א'. מה קרה בצמצום? תוצאת הצמצום כלים דעיגולים. האור הסתלק. מה קרה? באינסוף כל האור היה מסביב לנקודה האמצעית באמצע ממש ונקודה זו החליטה לעשות צמצום. את הצמצום אנחנו רוצים להבין

צמצום א' 1. דבקות של השלמה- מה שהיה באינסוף 2. רצון ליתר דבקות- רצתה דבקות נוספת של השוואת צורה. בעולם אומרים שהיציאה מאינסוף היתה בגלל בושה. הרצון ליתר דבקות הוא בחירה. מאיזה חיסרון בחרו ביתר דבקות? מה הניע אותם – בחירה. לא היתה סיבה שמכריחה. לא ניתן לומר שמטעם חסרון. עלינו להיצמד ליסודות כשלומדים. יסוד- האינסוף הוא דבר שלם בכל השלמויות. למה זה כל כך חשוב? גם בעבודת נפש צריך לפעול כך- נבחר באהבה לא בגלל הרצון לקבל, למה ? ללא סיבה. רצתה לקשט עצמה. לא חייבת. זו התנועה הראשונה של הבריאה. נלמד בחלק ו' "כל הבא מתחילת אצילותו אינו משתנה לעולם" אף פעם לא ניתן יהיה להחזיר את זה אחורה. זוהי בחירה באהבה. לא ניתן למשל לומר שאני לא רוצה להיות בן אדם. זה הטבע שלך . הטבע שלך הוא טבע של אהבה. 3. בושה מהי בושה? מכיוון שרצו לקבל בעל מנת להשפיע. רצו ואין להם. כשרוצה לשלם ואין לי. משלם מהצורה ביתר דבקות. אני מוכן לתת את עצמי . זה משלם (משלים) את הכל. לא אם יהיה לי יותר רכוש, לא זה משלם על הכל. מה משלם על הכל? דבקות . אהבה. כשאין את זה, יש בושה. יש מה לשלם. מה אני עושה? הולך להביא כסף לעבוד. למה יצאו מהאינסוף כדי ללכת לעבוד. מה עלי לעשות בעבודה? לייצר מוצר. מהו? רצון לקבל בעל מנת משפיע. מה שמקרב אותי למוצר נכון.

כלים דעגולים זהו המוצר שנוצר. האור כבר לא יכול להיכנס אליהם. אסור לקבלו וגם אי אפשר. ברצון לקבל לעצמי, בפרטיות לא ניתן לקבל את האור. מהם שלבי הצמצום – 5 שלבים 1. דבקות של השלמה 2. בחירה ביתר דבקות 3. בושה 4. צמצום הרצון – הסתלקות האור 5. כלים דעגולים

כל התהליך הזה נובע מבחירה. לכן נוצרו כלים דעגולים. אז נשאלת שאלה- מהו הקישוט? אם הוא לא שלם, צריך לעשות תנועה. איך ניתן לעשות תנועה אם שלם? מבחירה. למה באינסוף ניתן לעשות תנועה ? הכלי פעל רק מכוחו של הבורא. הבחירה היא כח של הבורא ולא של הנברא. השתמש בכח של הבורא. אז מהי יתר דבקות- יש שלמות שאותה רוצה הנברא להשיג מבחינתו. השלמות שאני רוצה להשיג שבאה ממני. יש הרגש פאסיבי או אקטיבי. מהי השלמות? התלבשות אור בכלי. כדי שארגיש אותו שבא מצידי זו הבחירה ביתר דבקות. כח הבינה שבנברא. ממנו בחר. כח הבורא שבנברא. כדי להבין את הצמצום- אמרנו שהיתה לנו מציאות של הוא ושמו אחד. אנחנו הולכים צעד אחורה כדי להבין מי זה האמצע? מיהו הרצון לקבל . התשובה היא שהאינסוף הוא מורכב. רק דבר אחד בלתי מורכב. היא נקראת י'- ק'-ו'-ק'. מיהם החלקים הבונים את הרצון לקבל הנקרא השתוקקות? זה אומר לנו באות נ' – "וזה תמוה לכאורה, דמאחר, שאין שם ראש וסוף, איך יש לך אמצע, ועוד, וכי בענין הגשמי התופס מקום אנו עוסקים ח"ו." יש רצון לקבל אך אינו עושה פירוד. לא ניתן להבין זה. אבל לפני הצמצום לא נבחן לפירוד. על שלמותו הקיימת- הרבה טעו בו. כל מה שבא מלמעלה בא בבת אחת. כל מה שבא מלמטה מתגלה לאט לאט. כל מה שבא באינסוף הוא מהבחן הא' – שהכל היה שלם. אז ברא הכל בבת אחת וכעת אנחנו רוצים להתחקות על החלקים. אנחנו הולכים לדבר על תהליך של ד' מדרגות של אור ישר.

קוצו של יוד י ק' ו ק'

באינסוף יש לי נקודה ויש לי אור המשפיע מבחוץ על הנקודה הזו. הכל סביב הנקודה האמצעית אבל בה יש את יק'ו'ק' וביוד יש גם קוצו של יוד. כך בנויה המציאות שקראנו לה שמו. זוהי המורכבות של המלכות שנבראה. זהו המצב באינסוף . כעת רוצה לראות איך מורכב השמו הזה. אני דן בהויה זו איך היא בנויה. למה יש לנו ד' מדרגות בשמו? הוא עצם מורכב. ברגע שיש לי התפשטות מהרצון אז חייב להיות שיש לי נאצל. בנאצל הזה ברגע שהתפשט מעצמותו כבר יש רצון לקבל יש מאין. רק בעצמותו אין רצון לקבל. כל זמן שמדברים על האור לפני הגיעו לבחינת נאצל אז הוא עצמותו. בריאה היא באינסוף. יצאה מעצמותו להיות נאצל. כי ברוחני לא יצויר שום הבדל. אם אני אומר שיש נאצל- יש רצון לקבל שקודם לא היה . אמנם כל כמה שאין …. אינו עדיין קבוע בנאצל- אם אני רוצה לגלות את הרצון, עדיין לא קבוע בנאצל. כמו שאני אומר- יש בי רעב. עלי להרגיש את הסקרנות. כשנאצל צריך להשתוקק להרגיש את המאציל. השתוקקות התעוררות לפעולה. המלכות נקראה השתוקקות לקבל את כל האור. אמנם לא ניתן שתהיה אלא כשאין בה השפע. למה אני צריך שלא יהיה השפע? כדי להשתוקק. למה צריך להיות רעב? לכאורה אם יש שפע, יש אושר. אם אין שפע, יש גילוי עצמי ללא אושר. אם נותן לי רעב- כשאין את האור אבל במטרה בבריאה שיהיה לי את האור, וגם אני רוצה להנות וזה יבוא רק עם השתוקקות. אני צריך פעם אחת להרגיש את החיסרון. אם לא מרגיש פעם אחת את הרעב- לא יכול ליהנות באמת.

התפשטות האור והסתלקותו עושה את הכלי רצוי לתפקידו.

מאיזה רגע נבחן הרעב לחיסרון? כשמסתלק האור והוא קצת מגורה לרצותו חזרה. כי עלי להרגיש את הרצון. עד פה הבנו שכדי שיהיה כלי קבלה צריך להסתלק האור. "שכל התפשטות אור מהמאציל, כמו שהיא כלולה מבחינת רצון הקבלה כאמור, הנה היא מוכרחת להכלל גם כן מבחינת רצון להשפעה" – אומר הרצון לקבל חייב שיהיה בו גם רצון להשפיע. אם לא כן היה פירוד גמור ח"ו. אם אני כדי להתחבר לבורא צריך להיות בי רצון להשפיע , אז השאלה, איך יכול להיות שבבורא אין רצון לקבל והוא מתחבר אלי? התשובה- אין שאלה בעצמותו. אלא אני צריך שיהיה בי רצון להשפיע כדי להתחבר אליו. אולי התשובה היא שאני צריכה את הדבקות ולכן חייב להיות בי רצון להשפיע. כשאני מתחבר יש בי רצון להשפיע ואז הוא יכול להתקרב אלי. הוא לא צריך לעשות את התנועה, לכן לא צריך להיות בבורא רצון לקבל. אנחנו לומדים איך המלכות הזו בנויה, איך היא מורכבת. התפשטות הא'- זכר- היא שפע- באה מהעליון- נקראת אור דחכמה או אור דעצמות. חכמה- י' דשם הויה- הרצון לקבל קיים בה אך הוא בא יחד עם האור. קבלה פאסיבית. "אור של תקונים להשלמת הנאצל". – שמחה היא אור דתקונים ואינה המטרה היא אור דתקונים.  כתר- מתפשט האור- קוצו של יוד.  חכמה- האור והכלי באים יחד. התפשטות א' – בחינה א'- י'  בינה- אור דחסדים. התגברות א'- בחינה ב'- ה'  תפארת- מתחילים לערב עוד פעם את הרצון לקבל, התפשטות אור דחסדים- התפשטות ב'- ו'  מלכות- מתגלה כל ההשתוקקות, מתגבר על אור דחסדים- התגברות הב'- בחינה ד' – ה' כל זמן שאינך משתוקק, אין לך כלי. לפיכך אין כלי בלי ארבעת הבחינות. רק במורכבות הזו יש את ההשתוקקות. כשעושה צמצום מצמצם את בחינה ד'. נעסוק בצמצום באור חדש דרך הד' בחינות.

סיכום למדנו מהם שלבי הצמצום- 5 שלבים. תכליתו – הכלים דעגולים. הטבע של הבריאה. למדנו ד' בחינות דאור ישר שהוא המורכבות של הרצון לקבל באינסוף. אני צריך שבאהבה תהיה גם יראה. לא יכול לקבל את האור עם בושה. מצמצם את ההשתוקקות שלי לקבל כדי שאוכל לבנות את הצורה . הפגישה שלי את ההשתוקקות שלי היא רק מקום לעבודה. מהי העבודה? להתחבר לבורא. כעת רוצים ללמוד איך בנוי האינסוף. התפשטות א' התגברות א' התפשטות ב' התגברות ב'. הרגש הרצון נקרא השתוקקות. על מה נעשה הצמצום? על ההשתוקקות.