שאלות חזרה בתע"ס א'שסט-א'שע
1. כאשר מדובר על פרצוף עי"מ של ז"א האם מדובר עליהם רק בהתהוותם או רק בגדלותם? נמק.
2. האם קוצי נמשכים ממח החכמה דז"א או ממח הדעת דז"א? הסבר ונמק.

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

עמוד אשס"ט טור א' למטה
למדנו על ז"א שמתחלק כפי שמתחלק א"א, שהוא מהמקור לאור שניתן לו, הוא מתחלק כנגד עיבו ר יניקה ומוחין, ואותו דבר בחינת המוחין של ז"א, מתחלקים לפרצוף בהתאמה של עיבור יניקה ומוחין שהם כנגד ם' ל' צ' דצלם
ר"ל למרות שלמדנו שכל בחינה מקבלת מהבחינה שכנגדה בעליון, צריכים גם לומר שהעליון, דהיינו המוחין, הוא זה שמקבל את האורות ולא הגוף
אמנם כל אלו הקוצין והנימין אינם מתחברים, אלא בג"ר דפרצוף הגדלות(למה? כי בקטנות יש לו רק צ' דצלם, אבל הקוצין והנימין זה צ' ול', אלא מה, שיש הבדל בין המשכת האור, לקבלת האור )
, דהיינו בגלגלתא דפרצוף חב"ד דז"א, והמה מסודרים שם כמו הי"ג תיקוני דשערי דא"א( איך מתוקנים?
• , ב' הויות בימין ושמאל דראש כנגד הפנים, (הם' דצלם זה צד הימין דפבנים" ול' דצלם זה צד השמאל דפנים )
• והוי"ה אחת, שהיא הקוצי דשערי, הוא באחורי רישא דז"א, ( ממש כמו שלמדנו בא"א, ימין, שמאל דפנים, ואחורי דקוצי שערי.
2.88
מה ההבדל בינהם?
• הז"א צריך לתת לנקבה, ולכן זה יבחן דרך הנקבה
• וא"א צריך לתת לזכר לז"א.
משום שאלו ג' פרצופים דעי"מ נחשבים לפרצוף אחד, ורק הראש דגדלות נחשב לראש דכללות( של ) כל ג' הפרצופים
. וכן שלמות השערות באופן כזה, שיהיו נחשבים למקיף חוזר, ( דהיינו האור שיצא מהמדרגה) אינו נשלם, אלא אחר ביאת פרצוף הגדלות (3.32 )
. אמנם תחלת הצמיחה מתחיל מעיבור א', (עיקר הצמיחה מתחיל מכך שהוא קודם כך במעי אימו ומתתקן, למרות האור הגדול שאם ניתן בראש), אבל קודם מתחיל מעיבור?
ואע"פ שעדיין אינו אז בבחינת קבלת האורות, ונחשב כולו על בחינת ירך אמו, ( במצב שיש לו רק עיבור, אז זה נחשב על ירך אימו, כמו שכתוב על עובר " ירך אימו", כי אין לו שום אבחנה עצמית, אין לו שם עצמי, הוא לא יצא לבחינה עצמית)
מ"מ כיון שיש שם בחינת או"ח העולה ממסך דנה"י דאו"א, שבנה"י דאו"א כבר יש שם אלו התיקונים דצל"ם, ע"כ נעשו בו תחילת הצמיחה מכחם דאו"א, אבל הוא עוד אינו מוכשר לקבל מהם כלום, עד ביאת פרצוף הגדלות, שאז נגמרים השערות בבחינת מקיף חוזר,
• כל זמן שהוא רק עובר, אז האור שמגיע אליו מבחינת עצמו, מבחינת התפיסה שלו, הוא לכאורה אור קטן,
• כי מה התפיסה שלו (של העובר)? רק אור הנפש, למרות שאח"כ הם הופכים להיות כלים פנימיים, מקבלים אור גדול מאד,
• אבל במצב הזה של עיבור יש לו רק אור הנפש, אז הוא לא יכול לעשות מקיף חוזר, כי מקיף חוזר עושים על אור חכמה. (5.24)
והמה מגיעים עד החזה דז"א, ששם ראש הפרצוף העובר, ואז מתגלה בהם הארת חכמה מכח אלו, הקוצי דשערי דגלגלתא דז"א המגיעים אליו
מה הוא אמר לנו עד כה?
אנו לוקחים את פרצוף העיבור,שהוא פרצוף קוצי דשערי, ואנו רואים שמקוצי דשערי , משם הוא משפיע מבחינת שערות, לבחינת התחתון שלו, למשל:
• ז"א משפיע לנוקבא
• אבל שלא תחשוב ,שהוא משפיע מהבחינה הזו, מייד כשהוא נמצא במצב העיבור, אלא, הוא נמצא במצב העיבור, ובמצב הזה של העיבור, בתוך מסגרת הגדלות, הוא קוצי דשערי,
• ולכן הוא צריך לחכות שהוא יהיה גדול, הוא לא יכול להשפיע, עדיין כשהוא נמצא במצב העיבור.
(6.19 )
ועד"ז פרצוף היניקה מתחיל בו צמיחת השערות מעת עיבור ב' דקטנות( השלמת כלים ), שע"י התכללותו בזווג דאו"א יורדת הי' מאויר ואשתאר אור, והוא משיג אז את אח"פ( דכלים) שלו, כנ"ל בחלק הקודם
(
האם כבר אפשר לומר שיש לו שערות, או לא? אז אומר:)
. אמנם אינם נגמרים בכל שלימותם עד ביאת פרצוף הגדלות(למה? כי זה השלמת כלים, ועדיין אין את האור חכמה שעליו יעשה זווג, ויוציא את האו"ח בסוד מותרי מוחא, שיעשה מהם שערות, ואז השערות יתחלקו כך שמקוצי דשערי הוא יתן את אור חכמה.
אז אומר :
זה נכון שחילקתי את המציאות של השערות, מציאות של הראש לג' אבחנות האלה, אבל ג' האבחנות האלה ישנם רק כאשר הוא מגיע לגדלות.
ולפיכך
המסקנה:
כל תיקון של השערות
מתראה רק על הגלגלתא דפרצוף הגדלות.
למה?
כי רק אז יש אפשרות לעשות זווג דהכאה על בחינת גדלות
, באור שמגיע, שיוצא החוצה בבחינת מותרי מוחא
סיכום עד כה:
כשאנו מסתכלים על הפרצוף:
• רואים בו עיבור יניקה מוחין,
• רואים בו ימין שמאל ואחורי הראש במוחין.
אבל דע לך, שיש להם מקור ראשוני ,שהם כנגד עיבור יניקה ומוחין, ושלא תחשוב, שכשהעיבור עומד בפני עצמו, הוא גם יכול לעשות את אותה הפעולה. (.8.44)
וזה אמרו (באות קמ"ו) "קוצין הם נמשכין ויוצאים ממוח החכמה דז"א, ונימין ממוח בינה דז"א, ושערות מן הדעת דז"א"( למה?)
כי הקוצין הם המגלים הארת חכמה לפרצוף נה"י דז"א שמחזה ולמטה כנ"ל( למה לא הבחינה היותר גבוהה? כי שם הוא שהחסדים מכוסים), הרי שהקוצין נמשכין ממוח החכמה דז"א, שאינו מתגלה אלא בפרצוף העיבור. (9.37 )
והנימין שהם מבחינת ל' דצל"ם המאירים ביניקה, הם נמשכים ממוח בינה דז"א, שהוא ג"כ בחינת ל' דצל"ם, כמ"ש הרב
• שם' דצלם היא אבא וי' דהוי"ה,
• ול' דצל"ם היא בינה וה' ראשונה דהוי"ה
. הרי שהנימין נמשכים ממוח בינה דז"א, שהיא ה' דהוי"ה, (וגם זו מתחלקת לשניים )
1. אשר בגלגלתא דז"א, הוא ד' נימי דשערי שבצד שמאל מנגד הפנים. ( אז למה לא יקבל מהנימין? כי הוא שייך עדיין לבחינת הזכר ולא לבחינת הנקבה)
2. ושערות דגדלות שהם מבחינת ם' דצל"ם נמשכין מדעת דז"א, כלומר מבחינת קו האמצעי דפרצוף הגדלות עצמו המגיע עד הגלגלתא דיליה, והוא אינו מקיף אלא לעצמו, וע"כ הן קצרות וזקופות ואינן נכפפות למטה. כי אינן מאירות כלום לב' הפרצופים התחתונים.
ומ"ש במקום אחר, שהקוצין הוא ממוח הדעת והנימין מבינה והשערות מחכמה.
• הקוצין- ממוח הדעת
• הנימין- מבינה
• והשערות- מחכמה )
הכונה על סידורם בגלגלתא דז"א עצמו, (לא פכי שכל אחד מהן עומד בניפרד ) כי נתבאר לעיל שכל אלו הקוצין והנימין דעיבור ויניקה הם מתחברים ומקיפים בגלגלתא דז"א עצמו, בסוד י"ג תיקונים כמו בא"א,
• שב' הויות דם"ל, בימין ושמאל,
• והויה דצ' לאחורי רישא,
( אז יש לנו ם', ל' וצ')
וכמו שי"ג תיקונים דשערי יוצאים מג' רישין דא"א
א. גלגלתא
ב. ואוירא
ג. ומ"ס,
כן אלו י"ג תיקוני דשערי שברישא דז"א, יוצאים ג"כ מג' המוחין שלו:
א. חכמה
ב. בינה
ג. דעת.
שהם ג"כ בחינת צל"ם
• כי חכמה היא ם' דצל"ם,
• ובינה היא ל' דצל"ם
• ודעת היא צ' דצל"ם, כמ"ש הרב. (12.25 )
( ולכן הוא מחלק גם את החב"ד בין ם', ל' וצ'.
ולפי סדר זה שבגלגלתא דז"א נמצא שהקוצין דשערי שהם הוי"ה דאחורי רישא, נמשכין מדעת שהוא הצ' דצלם(שהם המקבילה לבחינת הדעת,שהרי הדעת הוא מתפשט,
• כלומר שהדעת הוא כנגד הקוצי דשערי )
• והבינה לא יכולה לתת את האור ישירות, אלא נותנת אותו דרך הדעת
• ולכן, החכמה והבינה, הם כנגד 2 בחינות בתוך הראש, שצריכות לבוא כדי לייצר את הבחינה השלישית, כמו בשערות, שיש את בחינת הפנים כדי לייצר את הקוצי דעשרי, ורק בקוצי דשערי מקבלים
• אז כמו שזה נוהג בשערות, ככה זה גם נוהג במוחין עצמם, שנקראים, כחמה, בינה ודעת, ולפי זה היינו צריכים לומר:
o שחכמה ובינה הם ימין ושמאל של הפנים
o והדעת הוא כמו באחורי הראש, שמשם מתקבל אור לתחתונים.
רק שיש הבדל, תכף נראה,
• איך נקראים השערות האלה בראש דא"א,
• ואיך הם נקראים אצל א"א (14.19)
• והנימין ממוח הבינה, שהוא ל' דצל"ם,
• והשערות ממוח חכמה, שהוא ם' דצל"ם.
כי בהתחשב בבחינת הפרצופים המקבלים, (וזו האבחנה שלמדנו בטור א'-ש הקוצין מהחמה ושערות מדעת )
• נמצא שנה"י מקבל ממוח חכמה, כי גילוי קבלת חכמה הוא בו(בדעת ) ולא בפרצוף שלמעלה ממנו
• ובהתחשב בבחינת המוחין דז"א עצמם, הרי החכמה שבו שהיא בחינת ע"ב היא מתוקנת בם', והיא בבחינת חסדים מכוסים מג"ר דבינה.
אז מי יהיה החכמה? הם' או הקוצי דשערי?
השאלה על מה אנו מדברים:
• האם אנו מדברים מצד המוחין מצד עצמם
• או מצד ההתגלות שלהם לתחתונים)
(אם זה מצד ההתגלות לתחתונים, אז הדעת דקוצי דשערי שם יהיה החכמה.
אז החב"ד מתוקנים מבחינת ם 'צלם, בחסדים מכוסים )
אמנם עכ"ז אין השפעת חכמה למטה אלא על ידי מוח החכמה אע"פ שהוא מתוקן בבחינת ם', (אז איך יתן? הרי אין לו חכמה.
הוא אומר שמשפיע בדרך הם', אבל אם אין לו חכמה איך הוא יתן חכמה משם?
הם' לא מקבל לעצמו אלא בדרך העברה.(17.16)
מה הכוונה בדרך העברה?
שהוא עצמו לא מרגיש בחסרון הדבר (מהווה רק שליח)
לא "טעם מזה", לא עושה על זה זווג, ולכן לא מקבל מהאור הזה
אלא שאינו מקבל לעצמו
אלא בדרך העברה לתחתונים
, ולעצמו הוא מתוקן בבחינת ם' כנ"ל.

מה הכוונה בדרך העברה?
• שהוא עצמו לא מרגיש בחסרון הדבר
• זה כמו שהביא למישהו חפיסת שוקולד, הולך לחנות וקנה למישהו קופסת שקולד, אבל הוא הביא אותו בתוך קופסה, והוא אפילו לא יודע מה שיש בתוכה, ולכן לא נקרא שהוא מקבל מהאור הזה, כי הוא לא עשה עליו זווג

לעומת זאת:, בדרך התלבשות:
• אם הוא אמר לו: לך תלמד איזה שהיא ידיעה ותספר לי,א ז הוא היה צריך ללמוד מצד עצמו את הידיעה הזו.- וזה נקרא דרך התלבשות.

אבל , אם הוא לא עשה זווג על זה, לא טעם את זה , זה נקרא דרך העברה,
ואמנם עוברת חכמה דרכו, אבל לעצמו הוא מתוקן בתיקון של חפץ חסד, שזה ם' דצלם (18.22)
וע"כ ע"פ הבחן המוחין דז"א נמצאים הקוצין מקבלים ממוח הדעת, (מצד מה? מצד הבחן המוחין) שהוא בחינת הצ' דמוחין כמו מו"ס בא"א.
אבל בהתחשב בבחינת קבלה של הפרצוף הרי הפרצוף נה"י מקבל חכמה ממוח החכמה ששם שורש השפעת חכמה, ולא ממוח הדעת. והבן(וזה צריך לקראות ממה מדברים ) (19.25 )

שאלות חזרה בתע"ס א'שסז-א'שסח
1. כיצד מחולקות ג' ההויות דא"א בראש דא"א ולאיזה אורות הם משוייכים?
2. ממי מקבל כל אחד מפרצופי עי"מ של ז"א מבחינה שכנגדו בראש דא"א?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

סיכום שיעור הקודם:

חומר של השערות, מקיף חוזר
וג' סוגי השיער (קוצין, נימין ושערות) כנגד עיבור יניקה ה ומוחין

השיעור הקודם למדנו, שהחומר של השערות, זה אותו או"ח שיצא מהמדרגה, ולא יכול להשאר במדרגה, כי הוא שייך לצ"א, והראש דא"א יוצא על צ"ב.
ולכן כאשר עתיק עושה זווג דהכאה לצורך א"א, והוא פוגש בקרומא דאוירא, כי היא שייכת לצ"ב, שמגבילה את האו"ח, להיות אחראית לראש דא"א, ולכן בלית ברירה הוא יוצא החוצה, כי הוא לא יכול לשמש במדרגה. הוא נקרא גם לפעמים מקיף חוזר, אבל אם רוצים לדייק, אז המקיף חוזר, הוא אותו אור שהיה צריך להתקבל בכלים האלה שנקראים שערות, או בחומר הזה של השערות שנקרא או"ח, שהעליון עושה בשביל התחתון.

האו"ח שהעליון עושה בשביל התחתון נקרא גם נה"י, אבל אותו נה"י שנקרא או"ח, יצא החוצה בסוד שערות. האור שהיה צריך להתקבל במדרגה יצא החוצה בתור מקיף חוזר. 1.43

השערות נקראים גם מותרי מוחא, מכיוון שהם יצאו כמיותרים מהמוחין, כי הם לא יכולים להתקבל במוחין, אז גם החומר של השערות וגם המותרי מוחא זה אותו ענין,
• רק שמותרי מוחא מציין את היציאה שלהם
• והחומר של השערות שזה האו"ח מציין רק את החומר שלהם. (2.10)

אנו למדנו: שהשערות עדיפים מהמוחין הפנימיים.
וגם למדנו שהמוחין הפנימיים עדיפים, מדוע?
1. למדנו שהמוחין הפנימיים בתוך ראש דא"א, הם מוחין דבינה
2. והמוחין שיצאו מחוץ למדרגה שנקראים מקיף חוזר- הם אור חכמה,
• אז ודאי שאור חכמה עדיף מאור בינה- מצד גודל האור.
• ומצד זה, מקיף חוזר הוא גדול יותר וחשוב יותר מהאור שיש בפנימיות המדרגה שהוא רק אור הבינה.
• ולמה יש רק את אור הבינה במדרגה? למה שחכמה לא יכנס למדרגה? כי יש שם תיקון של ם' דצלם, הגבהת ראשי ירכין, ולכן האור הזה לא יכול להכנס למדרגה

מצד שני, אור שמאיר בתוך המדרגה, גם אם הוא יותר קטן או יותר חשוב, מאשר אור שנמצא מחוץ למדרגה.מצד זה יוצא שהאור שבתוך הראש, האורות הפנימיים, הם יותר חשובים מהאורות המקיפים.
אז תלוי ממה מדברים:
o מגודל האור המקיף – יותר חשוב
o או מצד השימוש הפנימי -יותר חשוב

עוד למדנו: שיש ג' מיני שערות הנקראים:
א. קוצין
ב. נימין
ג. ושערות
והם כנגד עיבור, יניקה ומוחין, וכנגד ם', ל' וצ' דצלם. כאשר הם עולים ונפגשים בקרומא,אז הם יוצאים בסוד של קוצין, נימין, ושערות.

למה ג' מיני השערות (קוצין, נימין ושערות) נחשבים לי"ג?
כי זה כנגד הו', שהוא ו-א-ו שהוא מציין את בחינת הקרומא, שהיא בחינת ת"ת, ולכן השערות מקבלים את בחינת הו' הזו, כאשר הם עוברים דרך אותו קרומא. החיוורתי- שהוא הראש של גלגלתא, אומנם לא מקבל, הוא נעשה מלפני שהתערב עם הקרומא דאוירא, אבל היות והוא שורש למה שקורה אח"כ מהקרומא דאוירא ומעלה, ולכן גם הוא מתחלק לי"ג. (4.27ד)
עד כאן מה שלמדנו , פחות או יותר, בשיעור הקודם.

מה אנו הולכים ללמוד?
את האורות שיש במדרגות האלה שבתוך אותם בחינות של עיבור יניקה ומוחין.
ואנו רוצים לראות כיצד הם מתחלקים בפרצוף:
o ואיך הקוצין שייך לעיבור,
o והיניקה שייכת לל' דצלם שהיא נימין
o והגדלות שייכת לם' דצלם שהיא בחינת החב"ד וימין דפנים
ונראה את היחסים בינהם.
( 5.17)
עמוד אשס"ז טור ב'
או"פ אות קמ"ב- המשך
גם נתבאר לעיל, שאלו ג' הויות, ( למי הוא קורא הויות? לאורות המלבושים בכלים) הם בחינת נפש רוח נשמה. כי ב' הויות דפנים, הם בחינת נשמה והרוח. למה?
למדנו שהם (ג' הויות דפנים)מתחלקים לג' בחינות:
א. צד ימין דפנים
ב. צד שמאל דפנים
ג. ואחורי הראש
למדנו שהמוחין מתחלקים ל-:
o ם' דצלם צד הפנים- (ימין)
o ל' דצלם- צד הפנים (שמאל)
o צ' דצלם– צד האחור
גם צד הפנים מתחלק לימין ושמאל
o הם' הוא צד ימין של הפנים
o הל' דצלם הוא צד שמאל של הפנים.
o ומדוע ל' האו בצד שמאל? כי בכל זאת, יש לו רצון לקבל, רק לא מחמת עצמו, ולכן הוא פנים, אבל בגלל שיש לו רצון לקבל הוא בצד שמאל
והם מתחלקים לעיבור יניקה ומוחין (6.22)
והויה דאחורוי ה"ס נפש. ( וההויה שנמצא במוח האחורי הוא בסוד הספד)
כי אלו ג' הויות הם נמשכים מג' רישין:
o גלגלתא,
o אוירא
o , ואו"ס.
• וגלגלתא ואוירא הם נשמה רוח, ( דהיינו נשמה בימין ורוח בשמאל לפנים)
• ומ"ס הוא נפש(האחורי הראש )
, כנ"ל בדברי הרב. (6.53 )
והטעם הוא, כי משום שאור החכמה אינו מגולה בגלגלתא(היות והיא ם' 'צלם ושולט בה חסדים מכוסים ) אלא באוירא, (ר"ל במוחא דאוירא,ש היא ל' דצלם ובה יש גילוי לחכמה )
וגלגלתא( חוזר לדבר על גלגלתא שהיא נשמה) נשארה בג"ר דבינה, שהיא נשמה, ע"כ נחשב מוחא דאוירא לבחינת רוח, כי רוח מקבל מנשמה. כנודע
(יוצא שהל' מקבלת מהם'
ומוחא דאוירא מקבלת מהגלגלתא
וכמובן שמזה נצטרך עוד לדבר, כי איך נשמה, או איך ם' דצלם שאין החכמה נותנת חכמה לל' דצלם, וקצת דיברנו עלזה שזה דרך מעבר ) (7.41 )
. גם ידעת,
• שבחינת נפש נבחן לפרצוף נה"י שנקרא עיבור.
• ובחינת רוח נבחן לפרצוף חג"ת שהוא פרצוף יניקה,
• ובחינת נשמה נבחן לפרצרף חב"ד, שהוא גדלות.
אנו רואים פה:
עיבור יניקה ומוחין שהם כנגד נשמה, רוח ונפש שנמצא הפרצוף.
על מי מדברים?
מדברים על האורות המצויים בתוך הכלים שבתוך הראש
(8.22 )
כל מה שבכלל נוהג גם כן בכל הפרטים.
אז באופן כללי חילקנו כך את המוחין: כנגד
• גלגלתא
• מוחא דאוירא
• ומו"ס
אבל למדנו שכל אחד מהם כלול מכולם
גם בגלגלתא יש את גלגלתא ומ. דאוירא שבגלגלתא, ומו"ס שבגלגלתא וכן בכולם
וזה מה שאומר לנו שבכלל: שכל מה שנהג בכלל נוהג גם בכל אחד הפרטים- שזה חוק ההתכללות הידוע.
עמו ד אשס"ח
והבה כל מה שבכלל נוהג ג"כ בכל הפרטים, כנודע. כן כל הכחות שבעליון
בהכרח שימצאו בתחתון ממנו(9.05 )
ענין ג' פרצופי ז"א
הנקראים עיבור יניקה מוחין
ותבין בזה, אשר גם ג' פרצופי ז"א הנקראים עיבור יניקה מוחין, המלובשים זה תוך זה כנורע, הנה גם הם נמשכים אחר הסדר דג' הויות הנ"ל.
עד עכשיו דיברנו על א"א, ועכשיו הוא קופץ ומדבר איתנו על לז"א. מדוע?
מה יש כ"כ בז"א?
הז"א, הרי מקבל את המוחין מא"א,
וכפי שמתקיים בא"א, כך מקיים בז"א, עם השינויים המיוחדים שצריכים להיות בז"א.
דהיינו בבחינת התיקון(שהיתה בעתיק והשפיעה על הראשים בא"א ) של קרומא דאוירא בהגבהת ראשי ירכין למעלה מיסוד(ולמה זה גרם? ), העושה ב' בחינות: ם"ל דצל"ם, (
שהרי הגבהת ראשי ירכין,הרי עושה ם' דצלם, אז למה אומר ם' ול'?
הגבהת הראשי יריכן זה ב' אודנין:
החצי העליון של ש"ע דנה"י,שהוא ב' אודנין" האו בחינת ם' דצלם, אז א"כ להמ אומר לנו ם, ול' דצלם?
ר"ל שהגבהת ראשי ירכין גרמה ל- 2 דברים:
גרמה , שמתוך זה שיש ם' דצלם, לתת אפשרות שיהיה ל' דצלם.- כמו הקרומא דאוירא
(שהם' ול') הנחשבים לחב"ד חג"ת כנ"ל.
ובחינת נה"י נחשב להוי"ה הג', שהיא צ' דצל"ם. (אבל כל אלה נמצאים בנה"י, גם החב"ד וגם החג"ת וגם הנה"י נמצאים בנה"י
.
מי זה החב"ד שבנה"י? הם החצי העליון של השלשי העליון
החג"ת שבנה"י : הם החצי התחתון של השליש העליון
והנ"הי שבנה"י הם שליש אמצעי ושליש תחתון
וזה כנגד בינה, כנגד אוזן חוטם פה
האוזן שהיא בינה התחלקה:
• לג"ר ד בינה
• וז"ת דבינה
שהם כנגד חב"ד וחג"ת
וחוטם פה, הם כנגד הצ' דצלם- כנגד מו"ס. (11.41)
באופן שבחינת הגילוי דהארת חכמה אינו נמצא בחב"ד שלו שהוא בחינת ם'(יש שם תיקון של חסדים מכוסים ), אלא רק בבחינת חג"ת שלו, שהוא ל' וגם שם הוא רק בבחינת השפעה לנה"י, (אז 2 דברים יש לו:
• הוא גם רק משפיע לנה"י ולא לחג"ת
• והוא גם רק חג"ת
אז זה גורם לכך שכל האור שהוא ישפיע חכמה הוא יהיה רק הארת חכמה? זו התיקון שלא יהי ג"ר דחכמה במדרגה (12.15)
) שהוא פרצוף העיבור שלו שמחזה ולמטה של כללות ג' פרצופים יחד, באופן שאין החכמה יכולה להאיר אלא מחזה ולמטה כמ"ש בדברי הרב, שז"א מקבל משערות רישא ולא מחיורתי, אלא הצדיקים, שהם הנה"י דז"א המה המקבלים מחיורתא. ע"ש באו"פ. (מה הסביר לנו באו"פ?
הסביר לנו באות קכ"ח- שהחיצוניות דהיינו, ז"א מקבל משערות ריישא ולא מחיוורתא, דהיינו מהחיצוניות, מחג"ת ולא מנה"י, שהנה"י הוא מהפנימיות שרק הצדיקים מקבלים מהפנימיות.
• שבחינת הצדיק הוא זה שמושך חכמה, הוא זה שמקבל לפנימיות
• אמר לנו שמה שמקובל מהשערות, לא יכול להתלבש במקבל, אלא בבחינת המקיפים שהם נקראים חיצוניים ולא בבחינת פנימיים. 13.27
ולכן הז"א הוא חג"ת נה"י, אבל העיקר של ז"א הוא חג"ת, בהתפשטות של החסדים מהבינה, אז דרכו היא בחסדים מכוסים, אז הוא לא יכול לקבל מן החיוורתא, אלא רק מהשערות שהם חיצוניים.
איך זה קורה?
שאלה: מתי אנו מדברים על כך שז"א יקבל את המוחין מלמעלה?
• בשעת גדלות
• אז כאשר יש זמן של גדלות במדרגה, והאור מגיע דרך הקוצי דשערי שהרי רק משם נותן א"א אור, למקום העורף כנגד מוח הדעת, אז הם בוטשים במוחין שלו, למה?
o כי מה שמגיע (לז"א) זה אור חכמה ומה שיש לו _(לז"א) זה אור דחסדים,
o והיות וזה הופכי אחד לשני אז הם בוטשים זה בזה
• ואותה הארה שבאה מלמעלה שהיא הארת חכמה שבאה למדרגה לז"א, לא יכולה להשאר במדרגה, מפאת החסדים המכוסים שיש לו כמו ם' דצלם, והיא בוטשת בהארת חכמה הזו,
• והארת חכמה הזו, צריכה לצאת החוצה מהראש, ולא יכולה להשאר בראש, ואיך היא נקראת? תפילין של ראש., זה הכלים של ראש
מה זה תפילין של ראש?
אותה בחינה של אור חכמה שמקבלים מא"א, דרך הקוצי דשערי, שלא יכול להתקבל בראש, בפנימיות הראש, ויוצא החוצה כאור מקיף, שזה מראה על הגדלות של האדם.
בשבת, לא צריך להניח תפילין, למה? כי בשבת,זה כמו תלמיד חכם, שהאורות נכנסים לפנימיותו, הוא יכול לקבל לפנימיותו אור חכמה.
ולכן צדיקים שהם בחינת נה"י דז"א,
הם יכולים לקבל ישירות מהחיוורתא ולא מהשערות,
כי מתלבשים בפנימיות היסוד, ואין להם את הגבהת ראשי ירכין מעל היסוד
כדאי ללמוד את זה באות קכ"ח(16:00)
( 16.00)
)
ונודע שכל בחינה מן התחתון מוכרחת לקבל מבחינה שכנגדה בהעליון, ולפ"ז נמצא, שפרצוף הנה"י דז"א, המקבל לתוכו הארת חכמה,
הוא מקבל
o מהוי"ה הג' דשערות רישא
o , וכן מן החיורתי דהוי"ה הג', שהוא מבחינת מו"ס
o בחג"ת הוא לאיכול לקבל זאת
o בנה"י הוא כן יכול לקבל
. אמנם ב' הפרצופים הראשונים שהם פרצוף הגדלות ופרצוף היניקה, הם מקבלים(מבחינה שכנגדם ) מב' הויות הראשונות אשר הם בימין(מהם' דצלם גלגלתא ) ושמאל דרישא(מוחא דאוריא ), שהם בגלגלתא בחינת ם"ל כמותם. ( 17.02)
מה הוא רוצה להגיד?
אומר שיש 3 בחינות של פרצופים בתוך ז"א,שהם נקראים עיבור, יניקה ומוחין.
כל בחינה מקבלת מהבחינה שכנגדה, ממה שקורה במוחין של (ראש) א"א.
o פרצוף העיבור (דז"א), מקבל מהבחינה שכנגדו, של שערות רישא דא"א (צ' דצלם),
o ממי? מבחינת הנה"י.
o מי זה הנה"י שם? הקוצי דשערי מאחורי הראש שזה צ' דצלם, והוא יכול לקבל הארת חכמה מהבחינה שכנגדו.
o היניקה דז"א מאיפה מקבלת? מהל' דצלם של העליון.
o איפה נמצא ל' דצלם? בצד שמאל של הפנים, ממוחא דאוירא
o וזה נקרא קטנות, אבל העיבור הזה כבר צריך לקבל השלמת כלים. ולכן הל' דצלם הזו היא כמו השלמת כלים- ואלה נקראים נימים
o הגדלות דז"א, מקבל מצד הימין דפנים של ם' דצלם של א"א, וזה בחינה של בחינת החב"ד.
(18.42 )
איך הם מסתדרים בתוך הפרצוף? נראה בהמשך.
קודם אנו רוצים לראות את ג' הבחינות של עיבור יניקה ומוחין, ואת הבחינה שכנגדם בראש דא"א. ( 19.03)
וזה אמרו (באות קמ"ב) "דע כי ברישא דז"א יש שלש מיני שערות ונקראים קוצין ונימין ושערות וכו', והם עיבור א' ויניקה ועיבור ב' דגדלות"
בראש דז"א יש 3 בחינות ,שהם 3 מיני שערות, כמו שלמדנו בא"א. אילו הם?
1. קוצין
2. נימין
3. ושערות
וכל אחד צריך לקבל מהבחינה שכנגדו, ואומר שהם כנגד עיבור יניקה ומוחין
. דהיינו כנ"ל, מסביר בעה"ס:
שהקוצין שהם מבחינת הוי"ה דאחורי רישא, הם בחינת שערות דמוחין דעיבור, דהיינו פרצוף נה"י דז"א המלביש מחזה ולמטה דז"א הכללי,
כי פרצוף העיבור מקבל השערות מבחינה שכנגדו בשערות רישא דא"א,
o ממי מקבל פרצוף העיבורד ז"א? מא"א
o האם הוא(ז"א) לא מקבל מאו"א? ודאי שהוא מקבל! אבל אנו רוצים לראות את הבחינה שכנגדו בראש דא"א,
o כי כל פרצוף מקבל בשתי צורות:
 או מהעליון שלו שזה נקרא ממעלה ולמטה
 או מהבחינה שכנגדו
ופה אנו מדברים על הענין של בחינה שכנגדו (20.40)
אז אומר לנו שהעיבור דראש דז"א, מקבל מבחינה שכנגדו מקוצי דשערי מאחורי ריישא דא"א
שהוא(עיבור דראש דז"א מקבל מבחינה שכנגדו) ד' קוצי דשערי דאחורי רישא דא"א, שהם בחינת נפש ונה"י כמו בחינתם
o כי כמו שמו"ס הוא בחינת או"פ וצ' דבחינת קבלת אור החכמה(מבחינת ראש דא"א )
o כן הפרצוף מחזה ולמטה דז"א, הוא בחי' או"פ וצ' לבחינת קבלת הארת חכמה, כי בפרצופים שלמעלה מחזה דז"א אין מקום קבלה להארת חכמה כנ"ל. (למה? כי למעלה מחזה דז"א זה חסדים מכוסים )
אז פה אמר שפרצוף העיבור של ז"א מקבל מבחינה שכנגדו בא"א, מבחינת קוצי דשערי דא"א. ( 21.51)
ופרצוף היניקה דז"א, מקבל מהוי"ה דחג"ת(של מי? של א"א) , שהוא הוי"ה השמאלית דרישא דא"א, שעומדת בשמאל לפנים,
o וגלגלתא – לימין הפנים,
o ובחינה מוחא דאוירא, ל' דצלם, הנימין בשמאל לפנים- אז פרצוף היניקה דז"א מקבל מהמקום הזה, משמאל לפנים, הויה שמאלית דריישא
o ומו"ס מאחורי הראש
שהיא בחי' מוחא דאוירא שבו יוצא הי' מאויר ואשתאר אור(מתי יוצא ממנו הי' מהאויר? כמובן ,בגדלות. מי זה הי'? יורדת הה"ת המכונה י' , והופך מאויר לאור) , כנ"ל בדברי הרב (דף אלף שמ"א אות צ"ט) שפירושו, שה"ת יורדת מעינים ומחזירה אח"פ למדרגתם. וזהו בחינת ג"ר דיניקה הנקרא עיבור ב' דקטנות כמ"ש בחלק הקודם(מה מתכוון לעיבור ב' דקטנות? ר"ל השלמת כלים,כנראה שלזה הוא מתכוון) ( 23.35)
הרי שפרצוף היניקה מקבל מבחינה שכנגדו מל' דצל"ם שבהוי"ה השמאלית דרישא דא"א, שהוא בחינת מוחא דאוירא, ונמצאים השערות דיניקה, שהם בחינת הנימין שכנגד הפנים דא"א. (כנגד צד השמאל של הפנים דא"א )
ופרצוף הגדלות דז"א מקבל מהוי"ה הימנית דא"א, שהיא בחינת ם' דצל"ם והיא הבחינה שכנגדה דפרצוף חב"ד דז"א. כנ"ל ( 24.14)
אז עד לפה, אמר לנו רק את הסדר:
הצביע לנו,שכנגד ג' פרצופים בז"א: של עיבור יניקה ומוחין, יש לנו ג' מקומות בא"א שמשם מקבלים.
o בחינת העיבור מקבל מקוצי דשערי, של אחורי הראש, מוחא סתימאה- צ' דצלם
o בחינת היניקה-שהוא פרצוף הב'- עיבור ב' דקטנות- שזה השלמת כלים, מקבל מל' דצלם., שזה צד השמאלי של הפנים- מוחא דאוירא, שי' יצאה מהאויר
o בחינת הגדלות מקבל מ ם' דצלם, מגלגלתא, שהיא בחינת צד הימין של הפנים של א"א.
ואלו הם בחינות שכנגדו
o הוא לא אמר לנו למה,
o הוא לא אמר לנו איך האור מגיע
o רק הצביע לנו מי כנגד מי.
ועוד צריכים להבין, מי אלה שהוא מדבר עליהם שהם נקראים פרצוף העיבור, פרצוף היניקה- מי אלה? (25.27)

שאלות חזרה א'שסה-א'שסו
1. מהו החומר של השיערות ומדוע?
2. מהו מקיף חוזר? כיצד והיכן הוא נעשה?
3. מהם מותרי מוחא ומדוע זה שמם?
4. מדוע או"ח שעשה עתיק לא"א בצ"א יוצא לחוץ מהראש?
5. על מי מלביש המותרי מוחא?
6. מדוע השערות עדיפים ממוחין הפנימיים ומדוע ההיפך?
7. מהו שיש ג' מיני שיערות שהם: קוצין ונימין ושיערות ומי הם? וכיצד הם מתייחסם למל"צ שבראשים?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

אנו למדנו שמה שמקבלים הצדיקים לעתיד, הם מקבלים אותו דרך הבינה, ולא ישירות מצד החכמה, ולכןנספר במאות ולא באלפים.
אנו למדנו את כל הענין של מצ"ל במקום צל"ם, ולא הבנו מדוע צ' בא לפני הל'.
לאחר לימוד ראינו, שהצ' זה עליית מ"ן, כדי שאפשר יהיה למשוך אור חכמה ולעבור מקטנות לגדלות, ולכן התחתון הוא זה שגורם. והיות והתחתון הוא זה שגורם, היום אנו נלמד את המשל התשובה, ונראה איך ללמוד את הענין העצום הזה, איך התחתון שנקרא"יפה ענף", הוא מצ"ל הוא גורם לחורש וצל.
• כי קודם צריך לקבל את הדעת שהוא ז"א
• ורק אח"כ לעשות זווג.
הז"א הוא צ' דצלם- מבחינת הגוף, והוא זה שצריך להשפיע את הארת חכמה לבינה,כי הוא מעלה ביקוש, הוא גרום לחיבור בין בינה לחכמה.

ובגלל שהוא הגורם והסיבה לזווג, שהוא גורם לבחינת הדעת, ואילמלא הוא, לא היה בחינת זווג, לכן הוא לפני הל' והוא נקרא מצ"ל.
ולמה זה נקרא, יופי ענף?
• הרי היופי, כמו שלמדנו הוא בחינת חכמה, ר"ל שהצ' הזה המצ"ל,שזה בא בסדר הזה, הוא גורם ליופי,שהחכמה באה מביקוש של הענף.
• ולכן אנו צריכים ללמוד מכך ענין חשוב מאד, שהמצ"ל, דהיינו נותן אמונה, נותן צל, הוא גורם לאהבה, כי כך ,התחתון הוא זה שגורם לדעת העליון, גורם לזווג העליון, ולכן צריך את שיתוף התחתון באהבת העליון. (2.52)
עמוד אשנ"ד טור ב למטה)
ונודע, שענין תיקון זה דמל"צ דצל"ם(שאנו רוצים ללמדו ממנו את הצל"ם את המצ"ל )
אינו נוהג רק בשעת עלית הפרצופים למדרגת העליון, דהיינו בעת שא"א נתחבר
עמוד אשנ"ה
• בעת שא"א נצתבר עם עתיק לפרצוף א', (אז זה נוהג בגדלות, )
• וכן או"א עולים לג"ר דא"א,
• וישסו"ת מתחבר עמהם לפרצוף א',
• וכן ז"א(הז"א שיהיה בעתיד ) לאו"א(הרי כרגע ז"א בכלל לא נולד, מדובר על השורשים בא"א, וכפי שיהי בגדלות של ז"א, כך גם יהיה אצלו)
. דהיינו בשעת הארת ע"ב ס"ג העליונים, שמתבטלים הפרסאות(פרסאות שגורמות לצ"ב ולקטנות במדרגה , ומתבטלים הפרסאות רק בשביל אח"פ דעלייה, כמובן- זה לא גמר תיקו, זה רק גדלות) לשעת הזווג, שאז כל תחתון מתחבר עם העליון שלו כי הצמצום ב' דה"ת בעינים מתבטל אז וכיון שכל תחתון הוא אח"פ דעליון, נמצא אז מתחבר אל העליון, לגו"ע שלו. כנודע(4.26 )
ואז נוהג ענין מל"צ דצל"ם,
המורה, ששינוי הזה דביטול הפרסא וירידת ה"ת מעינים
אינו פועל כלום בם' דצל"ם דכל פרצוף,
אלא בל' שבו,
,ובה נבחן ירידת ה"ת, בסוד יציאת י' מאויר ואשתאר אור.
( מה אומר?
שכשבאה הגדלות, אז זה מגדיר את ההבדל בין ז"ת דבינה לג"ר דבינה
וזה משאיר את הם' דצלם בבחינת אויר ושומר כך על צ"ב ואי קבלת אח"פ במקומם, לכן כל החכמה שתתקבל, תהיה רק ו"ק דחכמה ולא ג"ר.
והיכן היא תתקבל? דוקא בז"ת דבינה ולא בג"ר דבינה-ז ה נקרא אח"פד עלייה ולא אח"פ במקומם, והתקיון הזה ,ה וא נותן לנו את האפשרות הזו.)
( )
הי'
,ובה נבחן ירידת ה"ת, בסוד יציאת י' מאויר ואשתאר אור. (הכי הי' הזו המלכות שעומדת כפרסא.היכן זה קורה? בל' )
משא"כ הם' דצל"ם נשארת בבחינת אוירא כמקודם(מתי קודם? בחסדים כמו שהיתה בקטנות, גם בקטנות האי היתה בבחינת חסדים, נראה במהשך שזה בחינת ס' )
, כלומר, שנשארת( הם' דצלם) בבחינת חסדים מכוסים(אותם ם' אותה גלגלתא, למרות שבאה חכמה למדרגה ) (6.13)
אז מה השינויה גדל שהוא אומר לנו פה?
הוא אמר לנו זאת הרבה פעמים.
פה הוא רוצה להסביר לנו דבר חדש, ואגב, כך שאנו יודעים את הידיעה הזו, הוא רוצה שנראה את ההבדל בין הקטנות לבין הגדלות.
שלכאורה בקטנות גם יש איזה שהוא סוג של תיקון" שנקרא ס' ו-ם', והוא רוצה להראות לנו, איך מתשלב התיקון של מל"צ עם הס' ם', ואגב כך ללמד אותנו מה ה סה מצ"לד (6.42)
בלי שום שינוי. אמנם בבחינת מוחין הקבועים דכל פרצוף. דהיינו כמו שהרב מחלק אותם ע"פ הקומות דמ"ה(
מה זה קומות דמ"ה?
מזכיר לנו מחלק ח' :
שעתיק לקח את כתר דמ"ה- שהם בחינת הרשימות שעלו עם המסך ושעליהם יוצאים הפרצופים דאצילות. ולכן:
• עתיק לקח את כתר מהרשימות ועל זה יוצא פרצופו
• וא"א לקח חכמה דמ"ה
• ואו"א בינה דמ"ה
• וז"א בחינת נ"ר דמ"ה- אפשר לומר שז"א לקח את ז"א דמ"ה
• ומלכות לקחה את מלכות דמ"ה
), שעתיק לקח כתר דמ"ה, וא"א חכמה דמ"ה, ואו"א בינה דמ"ה, וז"א בבחי' נפש רוח דמ"ה.
הנה מצד המוחין אלו(מוחין של הקביעות דעולם אצילות מצד המ"ה ) אינם נבחנים בצל"ם, ( אז איך נבחנים? הרי אמרת לי שיש תיקון. אומר : לא! זה עו דלא תיקון של צל"ם, תיקון של צל"ם זה רק בגדלות) אלא בבחינת ס' ום' סתומה.
( אז איך הם נבחנים בקטנות? ס' ום' סתומה, לא ם' דצלם, אלא ם' סתומה. כמו שלמדנו בחלק י'.) (7.55 )
איך נבחנים בקטנות?
חב"ד חג"ת עד החזה,שהוא בסוד של חפץ חסד, ס' עגולה, שחיצוניים כשבאים לגעת בה, אז אומרים: אני ס' יש בי שלמות של חפץ חסד, ואי אפשר לפגוע בי.
והם' שם זה מקום לקבלת חכמה, רק שאי אפשר בזמן של קטנות.
וכל עולם אצילות מחולק באופן זה: שמחזה ולמעלה, למשל עתיק וא"א:
עתיק וא"א
• מחזה ולמעלה- יהיה ס' ויהיה עתיק
• ומחזה ולמטה-יהיה א"א ויהיה ם'
אותו דבר, או"א וישסו"ת
• או"א מחזה ולמעלה יהיו בבחינת ס'
• ומחזה למטה של בינה יהיה ם' שזה ישסו"ת
אותו דבר: זו"ן הקטנים וזו"ן הגדולים
• זו"ן הגדולים- מחזה ולמעלה יהיו בבחינת ס'
• זו"ן הקטנים ומחזה למטה יהיו בבחינת ם'
כי הראש דא"א בערך עתיק, אינו אלא בינה וזו"ן, (הרי א"א הוא על האח"פ דעתיק, אז כלפי עתיק הוא בחינת בינה וזו"ן)
דהיינו אח"פ שלו, הנקראים מחצית הכתר התחתון(וזה באמת מה שלקח מצד הב"ן לתקן), אשר הבינה מהם, נחלקת רק ע"פ ס' ום' סתומה, ( ולא מה? מה הוא רוצה להוציא? ולא צל"ם, מתחלק ס' ום כפי שלמדנו בחלק י' מצד הקביעות:
שלמדנו
• שאו"א עילאין- בחינת ס'
• וישסו"ת בחינת ם'
מה מורה ם'? רוצה חכמה שאין שם. רצון לחכמה,ש אין להם את האור הזה שם, אז הם סוגרים את עצמם, שלא יאחזו בהם החיצוניים, כמו ברחם.
כי חב"ד חג"ת שלהם הם בחינת ג"ר דבינה, והם נקראים או"א עלאין,
משמע: שיש ב' צורות של שמירה על החפץ חסד שיש מחזה ולמעלה:
צורה 1:
• בקביעות בקטנות- נקרא ס'- חפץ חסד
• ם' סתומה בבחינת ז"ת דבינה- שנשמרת ע"י "ם' דלמרבה המשרה"
צורה '2: בעליית עולמות
ואיך שם השמירה? ע"י הגבהת ראשי ירכין. מעל היסוד דעתיק, שזה גורם שבג"ר דבינה שלמרות שבאה החכמה, לא יצא הי' מהאויר, והיא תשאר בבחינת אויר- וזה חסדים מכוסים., אז היא שומרת שיהיה רק אח"פד עלייה ולא אח"פ במקומם, ותהיה רובצת.
(11.11)
ובחינת ז"ת דבינה נקרא ם' סתומה, מטעם שמז"ת דבינה ולמטה כבר שולט המסך דעליון והם בבחינת ו"ק בלי ראש. וז"ש הרב שהאוירא נקרא מוח סתום שבגלגלתא. דהיינו להיותה
ם' סתומה כנ"ל. (ר"ל שהגלגלתא דאריך היא בחינת עתיק שבאריך והוא בחינת ס' )(11.52)
מה למדנו כאן?
למדנו שהמדרגה מקבלת תיקון הם בקטנות והן בגדלות.
בכל מקרה, בגלל שהיא בצ"ב, ולא רוצים לעבור עו דפעם מה שקרה בשבירת הכלים, ע"כ עשוים תיקון שנקרא ס' ום'.
אבל בגדלות, עושים תיקון אחר שנקרא צל"ם.
בשני המקרים עיקר התיקון הוא, מצד השמירה, הוא שהגלגלתא או הבינה לא תקבל חכמה, אלא דרך הז"ת דבינה, בגדלת ולא דרך הג"ר דבינה- וז הנקרא ם' דצלם. (12.38)
ונמצא שראש דא"א מצד הקביעות, אינו נקרא ג' ראשים, בסוד םל"צ כנ"ל,אלא רק גלגלתא ומ"ס בלבד( ידדדדדדש בקביעות)
אז מי מהם הוא בחינת ם' דצלם? אף לא אחד מהם.
• בגדלות הוא התיקון של ם'
• אז איזה תיקוןשל חפץ חסד יהיה שם? ס'
אז כמובן, גלגלתא היא לא נקרא ם' דצלם, אלא רק בגדלות, בקטנות היא נקרא ס' ..
כי מוחא דאוירא אינו עולה אז( בקביעות) בשם
• , אלא הגלגלתא היא בחינת ס', והיא בחינת חב"ד חג"ת(שזה 6 ספירות ולכן נקרא ס' ) ואו"א עלאין, דהיינו עד הקרומא דאוירא
• , ומקרומא דאוירא ולמטה הוא בחינת ם' סתומה, הנקרא מוחא סתימאה
(עד לפה נתן לנו את היחס בתוך א"א, שאם נחלק את א"א מצב הקביעות יש לו 2 בחינות מוחין:
2 בחינות של א"א הם גלגלאת ומו"ס מצד הקביעות
• וגלגלתא האו בחינת ס'- חפץ חסד
• ומו"ס הוא ם'
אותו דבר או"א:
• או"א בחינת ס'
• \וישסות בחינת ם'
וכן
זון הגדולים- ס'
זו"ן הקטנים- ם'שס' האו חפץ סחד))
• , ועד"ז או"א, המלבישין מגרון דא"א, ולמטה, נבחן או"א לבחינת ס' דהיינו חב"ד חג"ת דבינה, כנ"ל. ומחזה ולמטה נבחן לבחינת ם' סתומה.
אלא בעת שיש הארת הע"ב ס"ג עלאין שטפת ע"ב מבטלת את הפרסאות וג' ראשים דא"א עולים ומתחברים לגו"ע שלהם שברדל"א, הנה אז מתגלה זה התיקון דמל"צ, המורים שענין ביטול הפרסא אינו מגיע לחב"ד דגלגלתא אלא לז"א שלה שנקרא מוחא דאוירא. כנ"ל. ועד"ז באו"א שעולים לג"ר דא"א, מתחלקים ג"כ למל"צ. ע"ד הנ"ל.
והנה אז, אין טפת ע"ב העליונה יכולה לבא לל' דצל"ם, כי היא בחינת בינה כמו הם' דצל"ם, דהיינו ג"כ בחסדים מכוסים כדרך הבינה שמשורשה אינה צריכה לחכמה, כנ"ל. ולפיכך באה תחלה הטפה דע"ב אל צ' דצל"ם שהיא בחינת ז"א והוי"ה דמ"ה, שמצד האו"י הוא נבחן לבחינת או"פ כמ"ש לעיל. ואז עולה הארת חכמה מן ז"א אל הבינה, שהיא ל', ואחר שהל' קבלה הארת חכמה, יורדת הי' מן האויר, ואשתאר אור. באופן, כמו שבבחינת ע"ס דאו"י, נמצא שהענף שהוא ז"א משפיע הארת חכמה אל השורש שלו, כן גם עתה, כשהארת הע"ב רוצה להוריד הי' מאויר מן הל' דצלם, הנקרא מוחא
דאוירא, הוא משפיע מקודם לצ' שהיא מו"ס, ששם המקום דהארת חכמה וההארה עולה ממו"ס אל הל' שהיא מוחא דאוירא, וי' יוצאת מן האויר, ואשתאר אור.
וז"ש הרב בסו"ה יפה ענף וחורש מצ"ל, שמתחילה מקבל הדעת שהוא ז"א וצ' דצל"ם, והוא משפיע הארת החכמה לבינה, שהיא ל' דצל"ם, ונעשה הסדר מצ"ל. כנ"ל כי זה נבחן ליופי הענף, שהוא נעשה משפיע אל השורש שלו, וע"כ קראו הכתוב יפה ענף.
וזהו מעלת החיורתי, כי גם בבחי' סדר ביאת החכמה לא"א, נבחן ג"כ שבינה שהיא ל' דצל"ם קבלה חכמה מצ' דצל"ם, שהיא מ"ה, ומו"ס. ונמצא, בעת ביאת החכמה אל מו"ס, עוד לא נעשה באור החכמה בחינת התלבשות של ם' ל', הדוחה ג"ר מראש דא"א, כי התלבשות זו, היא באה אחר ביאת החכמה אל הבינה מן הז"א, שאז נעשה יציאת הי' מאויר דל' ואשתאר אור, ולא נעשה יציאת הי' מאויר דם', ונשארת בבחי' אויר כמקודם לכן. אמנם מטרם שהגיע החכמה אל הל' דהיינו בעוד החכמה במו"ס, עדיין החכמה היא בגלוי בלי לבושים דמ"ל, והיא מתלבשת בו בכלים הפנימים, ובחינה זו נקראת חיורתי, דהיינו בעוד אור החכמה במו"ס. ואחר שהחכמה עולה ופוגשת בקרומא דאוירא, ששם בחינת ל' דצל"ם, אז מתחיל ההתלבשות במ"ל והג"ר המגולים
מוכרחים תכף להסתלק מן הכלים הפנימים לבחי' מקיף חוזר, והלבושים של אותו חלק החכמה נעשו לשערות הבוקעים ויוצאים לחוץ בבחינת מותרי מוחא. הרי אשר בחינת החיורתי, הם שורש אל השערות, כי החיורתי היא מבחינת מו"ס, שה"ס משפיע אל הבינה, שמבחינה זו היא השורש. כנ"ל. ומכ"ש עתה, כי גם נסתלק האור תכף בפגעו בל' דהיינו בקרומא, כנ"ל, הרי ודאי שזה החלק דמו"ס מטרם שהגיע לבינה, הוא השורש של האור שנסתלק דרך השערות. ולפיכך צריכים השערות תמיד לקבל מן החיורתי.
קכא) גם הענין הוא, כי הרי יש הויה אחת באלו הד' ארחין דאחורי רישא, וזו ההויה היא במילוי יודין דע"ב. ו אחת כלולה מי', ועשר מי' הם ת', ונודע, כי החשבון כל מה שהוא בעולם העליון הוא יותר גדול.
קכב) ולכן בא"א, אלו הת', הם ת' אלפין עלמין, האמנם הצדיקים המושכים ומקבלים להם זו ההארה, אינם יונקים כולה כאשר היא, ולכן ברדתה אליהם מתמעטין. ואינם רק ת' עלמין לבד, ואינן ת' אלפין, כי אין חשבון אלפין אלא בא"א עצמו.
קכג) וז"ש ומנהירו דהאי חוורא ירתי צדיקייא לעלמא דאתי ת' עלמין, כי החוורא גופיה הוא ת' אלפין עלמין, אך הנהירו דיליה אינו רק ת' עלמין לבד, כי בא"א הם אלפין, ובאו"א הם מאות. וז"ש בעלמא דאתי, כי שם הם מאות, בבינה הנקראת עלמא דאתי. וכבר ידעת, כי כל כתר מסטרא דאימא והאי גולגלתא, הוא בינה המקפת את החכמה, שהוא המוחא סתימאה, נקודה בהיכלה, לזה אמר דירתין להו צדיקיא בעלמא דאתי, שהיא הבינה.
נמצא כי יש בה ד' יודין, וכל

שאלות חזרה א'שסג-א'שסד
1. כיצד משפיע א"א מקוצי דשערי לפנימיות ז"א, ומה תפקיד המעבר דרך המקיף לז"א?
2. הסבר את המושגים ציץ וציצית.
3. אלו ג' מיני שערות יש בז"א, ולאלו בחינות שייך כל אחד בבחינת עי"מ, אח"פ, בינה ז"א ומלכות?
4. סכם את הקושיות שמביא בעה"ס בתחילת קמ"ב.

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

למדנו על השערות "דקוצא דשערי דא"א"- ראש של ז"א שנמשכים מאחורי הראש שדרכם הם מאירים.
למדנו שהאורות האלה של אחורי הראש, לא יכולים להאיר בפנימיות הפרצוף.
למה? כי השערות מלובשים בכח של הצימצום של קרומא דאוירא ,של עתיק שמשפיע עליהם, ולכן אותו תיקון שנעשה של ם' דצלם, הארת חכמה הזו במדרגה בפנימיותה לא נותן אפשרות להאיר את, כי הם' דצלם עוצר את המדרגה מלהאיר.
ולכן גם כאשר מגיע אור חכמה למדרגה, הוא לא יכול להאיר דרך פנימיות המדרגה, ולכן השערות הם יצאו מחוץ לפרצוף, כלומר הם לא מבחינת הכלים של הפרצוף, כמו דבר זר שבא מהפרצוף, ולכן גוזרים אותם לעיתים. ולכן הם כמו שיור, אולי לא לגמרי, אבל קצת כמו קליפה שבאה מהפרצוף. ולכן הם תלויות על הגלגלתא כמו דבר זר. (2.01 )
בקרומא דאוירא, למדנו, יש ענין נוסף.
חוץ מאשר שהם גרמו לשערות לצאת החוצה, אז הקרום זה רשם בשערות האלה , איזה שהם רשימות, שלפי הרשימות האלה, מתנהגים אותם שערות בצורה שבה הם יאירו את ה.ארה לפרצופים שמתחתיהם.
ועל מי אנו מדברים?
• על איך שא"א מאיר לז"א?
• ואיך ז"א מאיר לנקבה.
והיות וכל השערות באו מכח הצימצום הזה על בחינת ע"ב, דהיינו על בחינת אור חכמה שלא התקבל במדרגה שזה ע"ב, ולכן יש להם את הכח זה של סיתום הצ"א, שלמדנו שזה בחינתה המסך של הוי"ה דע"ב, שזה ד' יודין.
• והד' יודין האלה מתראים, בצורה של ת'.
• וד' יודין של ד' בחינות, הם בחינת ת'.
• כל אחת כלולה מעשר, אז ד' יודין זה 40
• וכל אחת כלולה מעשר זה 400- בחינת ת'.
אז אמרנו ש זה ענין של 400 שקל כסף עובר לסוחר. (3.43)
מה מציין הסיתום הזה שיש באבא?
הוא מציין את הסיתום חכמה מצד השם בחסדים. כלומר הסיתום הוא סיתום של חסדים, מכיוון שיסוד דאבא הוא צר ואריך, אז יש לו החכמה אבל החכמה הזו לא תמיד יכולה לבוא לידי גילוי,… מכיוון שאין חסדים.
אז עיקר הסיתום שלא מקבלים, הוא בגלל שאין חסדים.
למדנו את הסיום של האמא והיא נקראת צר ורחב, שיש לה חסדים אבל אין לה חכמה.
כאשר יכול להיות זווג בינהם, אז יכולה להיות התגלות החכמה,
אבל פה אנו מדברים שאין זווג בינהם, וזה יצא מחוץ לפרצוף, אז לא יכול להיות שיקבלו את החכמה הזו. ( 4.45)
אז היות ובאצילות, הפרצופים יצאו בקטנות של צ"ב, ולאחר מכן שבאה הגדלות, לא ביטלו את הצ"ב, אלא הבחינה הזו של קרומא דאוריא עדיין פועלת, ולא נותנת אפשרות לאור החכמה להתפשט בפנימיות הפרצוף והוא צריך לצאת מבחינת השערות.
ובחינת השערות האלה, גם יש להם את האבחנה הזו שהם לא יכולים להשפיע אלא בצורה מסויימת, וזו הצורה שאנו רוצים ללמוד איך משפיעים, הקוצי דשערי. (5.21)
עמוד אשס"ב טור ב'
וז"ס ת' אשר רגל השמאל שלה יש בה מעט עיבוי נוסף על צורת הרגל עצמה. ( למדנו שהיא נקראת ת' כנגד ד' יודין, שמתכללים זה בזה, ואז כל אחד מהד' יודין הוא בחינת מאה, כי כל אחד כלול מעשר) (6.00 )
ולכן לכאורה לת' לא היה צריך להיות שום סיתום מהמסך" ובכל זאת יש לה התרשמות מזמן הקטנות, ששם כן השפיע ה"ת, ולכן מרומז הצימצום בהתעבות של הרגל השמאלית של הת', ולכן אומר שהרגל השמאלית שלה יש לה מעט עיבוי בנוסף על צורת הרגל עצמה.
שעיבוי זו מורה על בחינת כח צמצום שנשאר בד' יודין דע"ב מעת העיבור( או שאפשר לומר, גם מעת הקטנות)
. ונמצא שהגם שד' יודין ההם דמילוי ע"ב, (ולכאורה אם זה מילוי ע"ב, אז היינו רוצים לומר שתקבל חכמה במדרגה )
שפירושם, בחינת מסך המסיים לפרצוף רק מכח הסיתום החסדים שבו, (שביסוד דאבא אמרנו שיש חכמה במדרגה, רק שאין חסדים
• אז אם היינו רוצים לומר, שיש פה סיתום בת' שהיא מורה על יודין,
• אז היינו צריכים לומר שהסיתום הוא רק מחסדים,
אבל מבחינת הארת חכמה אין שם שום מיעוט, כנ"ל, הנה נוסף עליהם בחינת רשימו של צמצום דהארת חכמה ג"כ, (זאת אומרת :
• זה שיש לו ד' יודין , מבחינת ת' ויש לו סיתום מחסדים- זה ודאי
• אז למה שלא יקבל חכמה? אומר שיש לו גם סיתום מחכמה, אבל הוא ד' יודין! הי' אין לו סיתום מחכמה, הוא בא מיסוד דאבא
• אומר: יש להם מזמן הקטנות סיתום מחכמה.
יוצא, שיש לו גם סיתום מחכמה וגם סיתום מחסדים.
• סיתום מחסדים זה מפאת שהוא צר ואריך-שהוא יסוד דאבא)
• סיתום מחכמה, בגלל שנשאר לו רושם מהקטנות
ומשום שהיא רק רשימו בעלמא(בזמן הקטנות ) ואינה ניכרת כל כך( אותה בחינת סיתום מחסדים) ע"כ נבחנת במעט עיבוי על הרגל השמאלי של הת' כנ"ל.
על מה מראה העיבוי הזה? (רגל שמאל ת')
שאי אפשר לקבל את החכמה, כי חסר חסדים, אבל יש בזה רק מיעוט של חסרון, כי זה רק רושם מהקטנות. )
"וז"ש תיו רשים רישומא לעתיק יומין דלית דכוותיה, כלומר, שאין דוגמתו לטהרה מבחינת הצמצום. ומשום זה האי קרומא לא אתפסק כמו באו"א וז"א, כי אינו תלוי בכח הצמצום הנוהג בו עליה וירידה כמבואר. ע"ש באד"ר. (9.05 )
הת' הזו, שיש לה רושם מסיתום החסדים, לא יכולה להתפשט עם החכמה
וזה אמרו "מפני שאלו השערות וכו', מכסיין עיניהו דלא יסתכלון לא א"א בז"א ולא ז"א בנוקביה" (כלומר לא יעשה זווג כדי לתת הארת חכמה לז"א ואל ז"א יתן הארת חכמה לנוקבא)
כלומר, דכל תיקונם של הקוצא דשערי הוא, רק במשכנם באחורי רישא,
אם הם (קוצא דשערי) רוצים להאיר,
• הם יכולים להאיר, אבל מבחינת שערות באחורי רישא,
• אבל מבחינת פנים, לא יוכלו להאיר
ובפנים דרישא יהיה בחינת המצח מגולה, ( אבל הוא לא ישפיע חכמה) המשפיע חסדים מכוסים מבחינת ג"ר דבינה.
אמנם בשעה שהם מאירים (רוצים להאיר) גם בבחינת הפנים את ההארת חכמה שבהם, הנה אז מתכסיין עיניהו ולא יוכל ז"א להסתכל בא"א, ( אם א"א ירצה לתת לו חכמה מצד הפנים, הוא לא יוכל לקבל) כי אז נעשה בהם סיתום חסדים (מדוע? הרי לכאורה, הוא כבר לא בקטנות, אז אומר: )
מכח הת' דבקרומא דאוירא, שהיא בחינת ד' יודין שהם סותמים החסדים, ( מכיוון שהוא בא מצד יודין,שהוא צר ואריך, הוא צר בחסדים)
ונפסק הארת הפרצוף אפילו מבחינת חכמה. (למה? כי חכמה לא יכולה להאיר בלי חסדים )
כי זה הכלל,
• שאין אור א"ס אתלבש תוך הפרצוף אלא במלבוש של אור חכמה,
• ואין אור חכמה מתלבש בפרצוף אלא במלבוש של אור חסדים,
ועתה (אם רוצה להאיר דרך הפנים ) שהני קוצי דשערי האירו בפנים דא"א ( ואז רוצה להאיר חכמה)ונפסק משום זה האור החסדים, (למה? כיה וא בא להנאיר דרך ד' יודין, דרך מדרגת חכמה )
הנה נפסק משם גם אור חכמה, ( משום שחסר חסדים) שהוא בחי' הסתכלות עינים של הפרצופים זה בזה. (11.31 )
יוצא ש:
לא יכול להאיר אור חכמה למדרגה דרך הפנים. למה?
כי אם בא להאיר דרך הפנים, אז צריך להאיר דרך פרצוף ע"ב,
ובפרצוף ע"ב יש סיתומי חסדים,
ואם יש סיתומי חסדים, לא יכול להאיר.
וזה אמרו "וע"י מעשינו במצות הציצית רמינין ושדינין להני שערי באחורייהו דא"א וז"א, כי היכי דיסתכלון א"א בז"א וז"א בנוקביה" כי אז השערות מאירים הארת חכמה (אבל לא בפנימיות, אלא בבחינת אור מקיף )בבחינת או"מ מכח האחורים שלהם, אל הפנים הנמצא בבחי' חסדים מכוסים, ( אז:
• אם א"א רוצה להאיר לז"א מפנים שלו לפנים של ז"א- לא יכול- יש סיתום
• אם רוצה (א"א) להאיר לו (לז"א), צריך להאיר לו מאחוריים לבחינת פנים שלו
o מאחוריים דז"א לפנים דנוקבא
o ומאחוריים דא"א לפנים דז"א
ונפקחו העינים כי בהיות החסדים בפנימיות הכלים במצחא, יכולים( הקוצא)
השערי (דעליון )להשפיע חכמה דרך הכאה מבחוץ לפנים היוצאים על המצח ג"כ בבחינת או"מ. כנ"ל, (אז איך יהיה הסדר?
הרי נוצרה לנו פה בעיה:
• שאנו רוצים להאיר חכמה במדרגה
• ואם נרצה להאיר את החכמה בפנימיות, נצטרך להאיר את זה דרך הם' דצלם, או דרך הגלגלתא.
• ואם אני רוצה להאיר דרך הגלגלתא, אני צריך להלביש את זה בפנימיות המוחין, אבל אי אפשר להלביש את זה בפנימיות המוחין.
אז מצאנו דרך אחרת:
איך נאיר? דרך אור מקיף
מה יעשה האור מקיף?
• יש בחינה בתוך המדרגה, בתוך הראש, שכן יכול לקבל מהאור מקיף הזה, אבל לא אותה בחינה שיצאה החוצה בסוד אור מקיף.
• אז אנו נותנים את זה לגלגלתא, שנקראת מיצחא, אבל היא מקבלת את זה רק בתוך מקיף, כי היא מקבלת מהמקיף, ולא מקבלת מהפנימיות של א"א.
• אז הפנימיות של א"א יוצאת החוצה, לאור מקיף לקוצא דשערי, דהיינו לאחורי הראש, מאיר לז"א לבחינת המצח שלו, בבחינת מקיף.
• ז"א לובש תפילין של ראש בחיצוניותו בבחינת מקיף, ומזה משפיע לפנימיות המוחין שלו את האור חכמה.
א"כ, מה הרווחנו?
• הרי ,סוף כל סוף, הוא מלביש לפנימיות שלו אור חכמה, אז תתן לו ישר לפנימיות הראש, אור חכמה! אומר: לא!
יש הבדל! מה ההבדל?
• מהחיצוניות, מהמקיף הזה של התפילין, הוא לא משפיע לגלגלתא שלו, אלא הוא משפיע לל' דצלם שלו, (שיכול לקבל). ולל' דצלם יכולים ל קבל!
• אז מה התועלת? תן לו ישר לל' שלו. אבל אי אפשר לדלג מדרגה!
• הוא לא יכול לתת מא"א ישירות לל' דצלם. אז מה הוא עושה? הוא צריך לתת לגלגלתא, הוא לא יכול לתת ישר למוחא דאוירא, אבל הגלגלתא לא יכול לקבל! למה הוא לא יכול לקבל? כי יש לו תיקון של הגבהת ראשי ירכין, יש לו תיקון של ם' דצלם- אז הוא לא יכול לקבל את האור חכמה.
o אז הוא מאיר לו למקיף
o המקיף יוצא החוצה , בבחינת מקיף על המצחא, שכלפי המצווה שאנו עושים כנגד זה- זה תפילין של ראש,
יוצא, שרק בזכות התפילין של ראש, אנו יכולים לקבל אח"כ מוחין דחכמה, לפנימיות המדרגה לל' דצלם
ואז אומר שמושפעים אור מקיף הזה שהוא תפילין של ראש
ואז מושפעים מאו"מ הזה אל העיינין שה"ס ל' דצל"ם,
אז פה תהיה לנו מחלוקת:
• אם מאיר חכמה למדרגה, אז צריך להאיר תפילין של רבינו תם
• ואם מאיר רק בינה למדרגה, צריך להניח תפילין של רש"י
שזה ההבדל בין מוחין דאמא למוחין דחכמה
(16.19 )

ונבחן שפקיחו דעיינין דא"א משפיע לז"א, ( אבל איך משפיע?)וכן פקיחו דעיינין דז"א, משפיע לנוקבא. והנה נתבאר, שהקוצי דשערי הם בחינת הארת חכמה רק בהיותם בבחי' אחורים, דהיינו במקום שיש שם חסרון אורות גם בלי הסיתום של הת' הנ"ל, והיינו רק בבחינת או"מ, כנ"ל. אבל אם הם מאירים בבחינת הפנים, הם סותמים החסדים בפנים, ואז הם בבחינת דינים ממש, ( כי אם היה רוצה לתת את ההארה ישירות דרך הפנים היה יוצר דנים) כי אפילו הארת חכמה ג"כ נפסקת כמבואר. (17.13)
יוצא , פה דבר נפלא:
ונראה איזה דבר יפה הם המצוות שמובילים אותנו לנקודה הפנימית
נקרא את אות ק"מ שוב:
אות ק"מ
קמ) ונמצא, כי ב' אלו:
• ציץ, (כנגד תפילין של ראש )
• וציצית(כנגד הגוף )
, נקראים כך, על שם, ויקחני בציצית ראשי, שהם(ראשי) בחינת השערות. ( שכל הארת החכמה ניתנת דרך השערות)
וגם ענין ציצית, הוא לשון הסתכלות כנ"ל, והטעם הוא, מפני שאלו השערות אשר בקוצי דשערי דא"א או דז"א, ( שמי הם? בחינת הארת חכמה הניתנת מאחורי הראש לצורך התחתון-
• א"א לז"א,
• וז"א לנקובא
היו נמשכים ותלוים לקבל אנפייהו( מהפנים) דא"א או דז"א, ( אבל, אי אפשר)
והוו מכסיין עינייהו דלא יסתכלון( ולכן היו מכסים עיניהם שלא יסתכלו)
• לא א"א בז"א,
• ולא ז"א בנוקביה
, להאיר זה בזה, ( למה?)
למה לא מאירים זה בזה? א"א בז"א וז"א לנוקבא?
היות ויש תיקון של גניזו דאו"א,
ואסור לקבל ג"ר דחכמה בפנימיות,
ולכן צריך תיקון מיוחד שיקבלו את ההארה כמקיף,
ומשם לפנימיות הל' דצלם.
(20.03 )
ע"י מעשינו במצות הציצית, רמינן ושדינן להו להנהו שערי באחורייהו דא"א וז"א, כי היכי דיסתכלון
1. א"א בז"א
2. וז"א בנוקביה.
זו הדרך שבה ע"י התפילין של ראש וציצית, אנו מאפשרים לנו לקבל את ההארה הזו, וכאילו מחברים, בין ההפסק:
• בין זה שאי אפשר לקבל
• לבין זה שכן אפשר לקבל
• כמו בגד- בגידה, מצד אחד
• אבל יש ציצית, שאני יכול לקבל בכל זאת, בסוד ל"ב נתיבות החכמה
• ואני יכול לקבל מתפילין, אבל בסוד הפרשיות שנמצאות בתוכו, את סוד האמונה
( 20.43)
אות קמ"א
קמא) ודא איהו לישנא(וזהו הלשון ) דציץ וציצית: (
• בה)אסתכלותא(זווג ) דז"א בנוקביה
מה זה ציץ? שזה קוצא שערי דא"א שמגיע עד החזה שלו, אבל מאחוריו
ומי עומד במקום החזה? הראש של ז"א,שהוא בא לקבל מהראש של ז"א את ההארה, מאיר בו, אבל הוא לא יכול להאיר בו בפנימיות, אז איך הוא מאיר בו? בחיצוניות בסוד אור מקיף.
איך זה מתבטא בז"א?
זאת אומרת,:
• שעכשיו , ז"א מקבל זאת דרך תפילין של ראש, ואז זה נקרא בשם ציץ.
• אותו דבר יהיה בין הז"א למלכות: (ויקרא ציצית)
o הז"א בא להאיר למלכות, הוא (הז"א) לא יאיר למלכות בפנימיות, אלא רק דרך קוצא דשערי דז"א- כלומר דרך השיער, באחוריו של ז"א, ואצלה הוא מוציא במיצחא שלה בחינת תפילין.
o התפילין דראש מבחינתה (המלכות) נקרא ציצית,
o ולכן ציצית זה לשון שערות, זה קוצא דז"א, כלומר שיער דז"א שמאיר בראש הנקבה, ומוציא במצח שלה תפילין.
• ציץ (זווג שא"א עושה בשביל ז"א ), אסתכלותא(זווג) דא"א בז"א,
וציצית, ( הזווג שז"א עושה בנק
. והנה ע"י הכאת ההוא קוצא דשערי( שערות באחורי הראש) במוחין דז"א, יוצא הארתם לחוץ ובולטת במצחו, ונקרא ציץ דכורא,
וההארת מוחין דרישא דנוקבא הבולטת ע"י הכאת ההוא( הכאה של ז"א בנוקבא) קוצי דשערי(מוציא קוצא דשערי של ז"א-והוא נקרא בנקבה ציצית), נקרא ציצית נקבה. ( 23.06)
אות קמ"ב
(23.17 )
ענין השערות בראש דא"א
קמב) ועתה נבאר ענין השערזת דרישא דז"א.
דע, כי ברישא דז"א יש שלש מיני שערות, ונקראים:
1. קוצין, ( מה זה קוצין? בחינת חוטם פה – זה צ' דצלם- זה נקרא כמו עיבור)
2. ונימין (שזה ז"ת דבינה, כמו ל' דצלם, וז ה נקרא בחינת יניקה )
3. ושערות. (זה כנגד הגדלות ונקרא בינה, ם' דצלם, וזה כנגד עיבור ב' של גדלות)
ופשר הדבר הוא, כי כבר ביארנו שיש בז"א ג' בחינות, והם:
1. עיבור ראשון, ( כנגד קוצין)
2. ויניקה, (כנגד נימין )
3. ועיבור שני דגדלות. (כנגד שערות
• והמוחין דעיבור א' ויניקה הם שמות של אלקים, (קטנות )
• ומוחין דגדלות הם שמות של הויות. ( למה? איך יכול להיות כזה דברא)
• אלקים זה לבושי מוחין
• והויות זה מוחין
אז למה אתה לא קורא לגדלות בשם לבושי מוחין דגדלות?
איך נקראים לבושי המוחין דגדלות? הם נקראים אקי"ק
• לבושי מוחין דקטנות- אלקים
• לבושי מוחין דגדלות– אק"יק
• האם יש מוחין בקטנות? יש
• אבל הלבושי מוחין יותר חשובים מהמוחין. ולכן בקטנות נקראים ע"ש לבושי המוחין
• והגדלות המוחין יותר חשובים מהלבושי מוחין,
• ולכן הם נקראים ע"ש המוחין, למקות שיש שם גם אקי"ק. אז הם נקראים הויות
( 25.15)

אות קמ"ג
קמג) גם נתבאר, כי בבא המוחין דגדלות בראש ז"א, נדחין המוחין דקטנות למטה(הם לא נעלמים, הם רק נדחים למטה ), אלא שעכ"ז עולה הארתם למעלה מתתא לעילא
. ונמצא, כי מכל ג' בחינות המוחין הנזכרים, צומחין בראש ז"א:
1. הקוצין שהם תקיפין יוצאים ממוחין דעיבור.
2. והנימין דאינון שעיען יתיר( שהם יותר עבים), אינון ממוחין דזמן היניקה.
3. והשערות דאינון שעיעין יתיר מכלהו, אינון ממוחין דגדלות. (מעיבור ב' )
(26.12 )
אות קמ"ד
קמד) וטעם הדבר הוא, כי שער(או שיער ) הם אותיות עשר, והוא בחינת המוחין דגדלות שהם הויות במילוים, שבכל אחת יש בה י' אותיות, שהם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, גם שער(או שיער, יכול להיות שזה שער, כדי להגיד שי' זה ראשית חכמה יראת ה', והיא בחינת י' ) הוא אותיות עשר בסוד י' אות ראשון(ראשון מבחינת הפתח )
של הוי"ה. (שזה ראשית חכמה יראת ה' מבחינת י' ) ( 27.26)

אות קמ"ה
קמה) והנה השערות הנקראין קוצין, שהם ממוחין דעיבור, יוצאים בתחילה, ולכן הם ארוכים, ונמשכים עד החזה דז"א, עד רישא דנוקבא הנקרא רחל.
ואחר כך בזמן היניקה, צומחין שערות אחרות, בין השערות הנקראים קוצין ואלו נקראים נימין, אבל הם יותר קצרים ונמשכים עד הגרון דז"א, עד רישא דנוקבא עלאה, הנקראת לאה.
ואחר כך צומחים ביניהם שערות אחרות ממוחין דגדלות, והם יותר קצרים מכולם, ואינם נמשכים רק עד גלגלתא דרישא דז"א בלבד, והם לצורך עצמו, ולא לזולתו. (28.12 )
אות קמ"ו
קמו) והנה עוד שמעתי דרוש אחר ממורי ז"ל בזה
• , כי קוצין הם נמשכין ויוצאין ממוח חכמה דז"א.
• . נימין, ממוח בינה דז"א.
• ושערות, מן הדעת דז"א, הכולל חסדים וגבורות. (אז יוצא ששערות רק הם יכולים להתפשט, כי הם בחינת גדלות )
ונימא בגימטריא מאה, שהוא סוד הוי"ה דס"ג, ומילויה שהוא בגימטריא ל"ז, (ל"ז זה המילוי בלי האותיות הפשוטות- המילוי של ס"ג ) בהסירך אותיות הפשוטות, וס"ג ול"ז הם ק'. ונודע כי הוי"ה זו היא בבינה. (29.23 )
אז אל הבאופן כללי בחינת השערות, ויש בז"א.
על זה יש הרבה שאלות לבעל הסולם.
• ונראה את השאלות היום
• ובשיעור הבא בע"ה נראה את ה תשובות. (29.49)
בעצם בא בעה"ס באות קמ"ב למטה, כדי לסכם את השערות של ז"א.
והוא רוצה לומר לנו שיש הרבה אבחנות,
רבי חיים ויטל…, זה נראה כדברים שסותרים זה את זה, והוא רוצה לעשות לנו סדר בזה כדי לתת לנו הגדרות ברורות,:
• מה זה שערות
• מה זה קוצין
• מה ז השערות רישא
כל דבר במקומו, כי זה נראה מבולבל:
• פעם מדבר מאורות
• פעם מדבר מכלים
• פעם ממקיפין
• פעם מפנימיים
וואנו צריכים לעשות בזה סדר. ( 30.25)
עמוד אשס"ג טור ב' למטה:

אות קמ"ב – או"פ
קמב) קוצין ונימין ושערות וכו' והם עיבור א' ויניקה ועיבור ב' דגדלות: הנה דברי הרב בביאור אלו השערות רישא, נראים לכאורה שסותרים זה לזה, וראוי לקבצם במקום אחד ולבאר אותם. (למה נתבארו הסתירות?

מראה לנו את הסתירות, שלכאורה קיימות, והם כאלה:

• כי פעם אומר שהמה(השערות) מותרי מוחא.. שהמשמעות שהשערות גרועים ממוחין הפנימים. למה? כי הוציא אותם לחוץ, הם מותרא מוחא, לא רוצי אותם, הם מיותרים ולכן שמו אותם בחוץ).

• ופעם אומר שרק או"מ דתפילין גרועים מפנימים, אבל השערות עדיפים הרבה על המוחין פנימים. ( מכיוון שאור מקיף דתפילין" לא יכול היה להתקבל במדרגה, ולכן הוא בחוץ, למרות שהיינו מעדיפים אותו בתוך המדרגה, וצריכים לעשות הרבה מצוות כדי להכניס את אור התפילין לפנימיות המדרגה, בסוד ל' דצלם, כמו שלמדנו באות ק"מ) (32.07 )

• ופעם אומר שהשערות הם בחי' הבל המקיף ומלביש היוצא מיסוד. (בספר עולת תמיד דף מ"ה ע"א ד"ה והנה)

• ופעם אומר שהשערות הם בחינת מקיף חוזר, דהיינו האורות שכבר נכנסו ונתלבשו בכלים, (ועכשיו הם צריכים לצאת מהכלים החוצה_ שזה נקרא מקיף חזור, דהיינו אותו אור חכמה שיצא לבחינת מקיף- וזה נקרא מקיף חוזר ) ולא יכלו הכלים לסובלם מחמת גדלותם, ע"כ חזרו( אותם אורות של ג"ר דחכמה) ויצאו משם, בסוד שערות רישא, ונעשו בזה לאו"מ. הרי שאינם בחינת הבל(דהיינו או"ח ) המקיף ומלביש היוצא מיסוד, שפירושו בחינת או"ח בלבד

אז תחליט הוא אומר: אמור פנימי השערות ,שיצאו החוצה ,או"ח שיצא החוצה, ואי אפשר להשתמש בו)

• . וכן פעם אומר
o שהקוצי דשערי הם מבחינת חכמה
o , והנימין הם מבחינת בינה,
o ושערות הזקופין לעילא הם מהדעת

• . ופעם אומר להיפך ממש,
o אשר הקוצי דשערי הם מדעת,
o והנימין הם מבינה והשערות הקצרות הזקופין הם מחכמה
o . וכן אומר שהקוצי דשערי הם מעיבור א',
o ונימין הם מיניקה ושערות הקצרות הם מעיבור ב' דגדלות

. וא"כ איך יוצאים הקוצין ממוח הדעת והלא אין דעת לעובר. ועוד רבות כהנה. (33.55 )

אז עד כאן, הביא בעה"ס את המאמרים והידיעות שלכאורה סותרות זו את זו.
ועתה מבקש לישבם. מה הישוב שלהם?

כל האבחנות ינגעו לדבר אחד מרכזי,
שכל מה שקורה בראש, הוא נובע מכך,
שראש דא"א, יצא על בחינת אח"פ דראש דעתיק מצומצם בצ"ב,
וצריך להוות ראש של צ"ב לכל המדרגות
ומפה תהיה כל ההבנה שלנו, ואז נראה את החלוקים בניהם
, ונראה שכל דבר בא להצביע על השני

וכשרואים את הכל בערבוביה, אז חושבים שהם סותרים זה את זה,
אבל זה ממש לא כך, וכל פעם בא להצביע לנו על נקודה פרטית אחרת. (35.00 )

שעורי בית
1. כיצד משפיע א"א מקוצי דשערי לפנימיות ז"א? ומה תפקיד המעבר דרך מקיף לז"א? מעביר מפנימיות א"א דרך אחורי הראש (קוצא דשערי דא"א לחיצוניות של גלגלתא דז"א, כלומר למצחא של ז"א, ודרך המקיפים אלה(שהם בבחינת תפילין של ראש) מעביר לל' דצלם של ז"א אשר מותר לו לקבל אור חכמה
2. הסבר את המושגים ציץ וציצית.ציץ הוא זווג שעושה א"א דרך אחורי ראשו (קוצי דשערי) בשביל ז"א (במצחא של ז"א דהיינו בחיצוניות של ז"א, במקיף שלו, עם התפילין של ראש של ז"א.) וציצית היא הזווג שעושה ז"א בשביל המלכות. כלומר הזווג שעושה ז"א מאחורי ראשו עם חיצוניות המלכות- דהיינו תפילין של ראש (בחינת מקיף) של המלכות שנקרא ציצית.
3. אילו ג' מיני שערות יש בז"א ולאילו בחינות שייך כל אחד – בבחינת עי"מ, אח"פ, בינה ז"א ומלכות
• א. קוצין, בבחינת עיבור, צ' דצלם.- כנגד חוטם פה, והם שערות ארוכות הנמשכות עד חזה דז"א, ועד ראש הנקבה נקראת רחל
• ב. נימין, בבחינת יניקה, בחינת ל' דצלם, כנגד ז"ת דבינה, הן שערות קצרות יותר הנמשכות עד הגרון דז"א , ועד לראש דנקובא עילאה שהיא לאה
• ג. שערות בבחינת גדלות מוחין, עיבור ב'- ם' דצלם- כנגד בינה, הם השערות הקצרות ביותר ונשמות עד גלגלתא דריישא דז"א, לצורך עצמו ולא לזולתו.
4. סכם את הקושיות שמביא בעה"ס בתחילת קמ"ב.
בא בעה"ס באות קמ"ב, כדי לסכם את השערות של ז"א.
והוא רוצה לומר לנו שיש הרבה אבחנות,
זה נראה כאן כדברים שסותרים זה את זה, והוא רוצה לעשות לנו סדר בזה כדי לתת לנו הגדרות ברורות,:
• מה זה שערות
• מה זה קוצין
• מה ז השערות רישא

כל דבר במקומו, כי זה נראה מבולבל:
• פעם מדבר מאורות
• פעם מדבר מכלים
• פעם ממקיפין
• פעם מפנימיים
ואנו צריכים לעשות בזה סדר
ואם תזכור כל המתבאר לעיל בביאור השערות רישא, תבין שכל הדברים האלו עולים בקנה אחד, ואין כאן סתירה אלא אדרבא שבא זה ולימד על זה. כי נתבאר לעיל (בדף א' ש"נ ד"ה ועדיין) ענין נה"י דעתיק המתלבשים בהראש דא"א, שהם הע"ס דאו"ח שיצאו בעת התכללות התחתון בהזווג שבעליון בסוד העיבור, והלבישו הע"ס דאו"י, שהם המוחין דעיבור

דא"א, ולפיכך בכניסת המוחין האלו בא"א במקומו, נמשכים ג"כ הע"ס דאו"ח הנ"ל, ביחד עם המוחין בראש דא"א, והם נקראים נה"י דעתיק משום שיצאו על המסך שלו, כנ"ל באורך. ולפיכך בכניסת המוחין בראש דא"א, נעשה שוב אותו הזווג על המסך שבעטרת יסוד דעתיק כמו שנעשה עליו בזמן העיבור. כנודע. ואז נבחן, כי בעת שהאו"ח עולה ממסך דיסוד עתיק ולמעלה להלביש את הע"ס דאו"י הנה הוא צריך לעלות ולהלביש קומת חכמה, כי כאן העסק בעיבור ב' דגדלות דא"א שהשיג שם קומת ע"ב, והאו"ח צריך להלביש עד חכמה, שפירושו שגם הגלגלתא שהיא בחינת ג"ר דבינה, תקבל עתה לקומת חכמה, ע"ד שהיה בפרצופי ע"ב שמקודם האצילות.

אמנם לא היה כן, כי בעת שהאו"ח פגע בקרומא דאוירא, המעלה לרישי ירכין דעתיק למעלה מיסוד, ומגביל לגלגלתא שלא תקבל מיסוד אור החכמה, כנ"ל. הנה נפסק כחו דאור חוזר זה העולה מיסוד ואינו יכול להמשיך חכמה לגלגלתא. וכל החלק דאור החכמה שהיה צריך להתלבש בגלגלתא, מכח המסך דבחי"ג העומד במסך דיסוד דעתיק, הרי הוא יוצא כולו לחוץ, בבחינת שערות המקיפין על גבי הגלגלתא מחוצה לה. עש"ה כל ההמשך.
וזה שאומר הרב, שהשערות הם בחי' ההבל המקיף ומלביש היוצא מן היסוד. כי הוא מדייק להשמיענו, בחינת חומר של השערות עצמם מהיכן הם נעשים, ואומר שהוא בחינת הבל, שפירושו או"ח, היוצא

מיסוד ולמעלה להקיף ולהלביש האו"י, שהם המוחין. דהיינו אותו חלק הבל דהיינו או"ח, שהיה מלביש לאור החכמה באם שהיה נכנס לכלי דגלגלתא, נעשה עתה שלא נכנס שם, לבחי' החומר של השערות ולאו"מ על הראש ממעל לגלגלתא וההבל הזה שהיה צריך להלביש אור החכמה בפנים הגלגלתא מלביש עתה את אור החכמה שנעשה למקיף, מע"ג הגלגלתא.
ומה שאומר שהשערות הם בחינת מקיף חוזר שהיה בכלי וחזר ויצא משם, הוא מדייק להשמיענו בחי' האור עצמו המלובש בתוך השערות. כי הוא היה ראוי ליכנס ולהתלבש תוך הכלי דגלגלתא, להיות המסך שביסוד הוא בחי"ג, כנ"ל, אלא שאין הכלי יכול לסובלו, מחמת הקרומא דאוירא המגביל אותו בבחינת ם' דצלם, וע"כ חזר ויצא משם ונעשה למקיף ע"ג הגלגלתא, הרי שהוא בחי' מקיף חוזר.
ומ"ש שהשערות הם מותרי מוחא, הכונה היא על חומר השערות, כי הם בחינת ההבל והאו"ח שהיה צריך להלביש את אור החכמה בפנימית הכלי דגלגלתא, על המוחין דחכמה. אלא אחר שהאור יצא משם מפאת הקרומא דאוירא, הרי ההבל הזה נעשה למותרי מוחא, כלומר, שהמוחין אינם

צריכים לו שהוא ילביש אותם, כי האור הזה לא נשאר שם אלא יצא לחוץ, וכיון שהמוחין אינם צריכים עוד אליו, ע"כ גם הוא יצא לחוץ ונעשה שם בחי' כלי מקיף על האו"מ שיצא, ומלביש אותו בבחינת שערות ומ"ש שהשערות הם עדיפין ממוחין הפנימים, הוא, כי השערות הם אור החכמה שהכלי דגלגלתא לא יכול לסובלו מחמת הגבלה דקרומא דאוירא, וע"כ נשאר הגלגלתא בבחינת ג"ר דבינה, שהם חסדים מכוסים כנ"ל. הרי שהשערות עדיפים בהרבה מהמוחין הפנימים. כי האו"מ שבשערות הוא בחינת אור החכמה, והמוחין הפנימים הם בחינת אור הבינה.
ומ"ש, שיש ג' מיני שערות, שהם קוצין, ונימין, ושערות, הבאים מעיבור יניקה מוחין. הכונה היא דל בחינת תיקון הוא"ו שנעשה בהם מכח התלבשותם בבחינת הקרומא דרך עברם בתוכו, ונתחלקו משום זה לי"ג תיקונין, כנ"ל בדברי הרב (דף אלף שמ"ט אות קי"ט) שהם ב' הויות מימין ושמאל מכנגד הפנים דא"א, והויה אחת לאחורי רישא. שנתבארו לעיל שהם נתקנו בבחינת צל"ם מכח פגישתם בקרומא דאוירא, החוצה את הנו"ה לב' בחינות: לנו"ה סתומים, שהם בחי' ם', ובחינת ב
אודנין. ולנו"ה נגלים שהם בחי' ל' ובחינת ב' עיינין כנ"ל (דף אלף של"ח ד"ה וזה אמרו) כי ע"כ יכלו ב' הויות דבחינת ם' ובחינת ל' להתקן בפנים דא"א בב' הצדדים ימין ושמאל, משום שהמה אינם צריכים להארת חכמה משורשם עצמם, וע"כ אין שום צמצום שורה עליהם, וראוים להיות בבחינת פנים דא"א. אבל הוי"ה הג', שהיא בחינת צ' דצל"ם, דהיינו בחינת מו"ס, שהיא בעצמה צריכה להארת חכמה ע"כ נתקנה באחורי רישא מפאת הקרומא דאוירא שמיעט אותם למים תחתונים. כנ"ל (דף אלף שמ"ז ד"ה דרך ע"ש כל ההמשך, כי אין להאריך כאן). וכן נתבארו ענין ג' הויות אלו לעיל בדברי הרב, בענין ג' הרישין דא"א שיש בכל אחד מהם ג' הויות בבחינת המילואים והנקודות, עש"ה. כי כל זה נוהג בכל מיני י"ג תיקונים, הן בי"ג
חיורתי, והן בי"ג נימי דשערי.

שאלות חזרה א'שסא-א'שסב
1. מה הבדל בין חומר שערות לבחינת אור השערות?
2. מה הפרש בין ג' פרצופים הראשונים של אצילות שהם: א"א ,אבא, אמא ומה מקור השינוי?
3. אלו הפסקים ישנם מב' היסודות דאבא ואמא?
4. מה הבדל בין ציץ לציצית?
5. מה הבדל בין שערות שחורות ללבנות והיכן אנו רואים כל אחד מהם?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

ענין התפשטות המוחין מא"א לז"א
אנו רוצים להמשיך ללמוד את ענין של ההתפשטות המוחין מהשורש שלהם מא"א לז"א, שא"א הוא השורש ולכן אנו לומדים את כל המ שקרוה בראש דא"א.
יחד עם זאת, אנו צריכים לזכור את ההבדלים, שיש בין ז"א לא"א.
אחד ההבדלים העיקריים, שז"א:
• במקורו הוא גוף, או במקורו חוסר שלמות,
• במקורו הוא צריך חסדים, כדי לקבל חכמה
• הוא בנוי לא מג"ר דחסדים, אלא רק מהז"ת דבינה ולא מג"ר דבינה
וכל אלה ההבדלים , שהם הבדלים עקרוניים, שעושים את ההבדל גם בצורת המוחין שיהיה לו, למרות שבשורשו לא נראה את כל השינויים האלה, ואנו כן נראה מהשורש חלק מהדברים, אבל חלק נראה שהם מוגבלים בתכונות הפרטיות של ז"א.
ואחת התכונות שאנו רוצים ללמוד היום את זה שהוא בהארת חכמה, בחוסר שלמות בשונה מאו"א וא"א שהם בחינת ג"ר דחכמה, וע"פ זה נראה כמה שינויים שיש בין א"א לז"א. (1.50)

אות קל"ח
קלח) (כמו בא"א שנמשך לז"א) וגם בז"א נמשך מן רישיה (נמשך מ הראש שלו )חד קוצי דשערי, ותליא עד רישא דנוקביה( כלומר גם הוא נותן הארה של של קוצי דשערי לבחינת הנוקבא:
• כמו שא"א נתן לז"א
• כך ז"א נותן לבחינת הנקבה)
•
o וקוצא דשערי דא"א, הם שערות לבנות (הצורה שבה משפיע א"א לז"א זה משערות לבנות,שערות של סבא, דהיינו שערות של השפעה טהורה )
o . ושל ז"א הם שערות שחורות.

כנזכר באדרת נשא בדף קמ"ח ע"ב.
מדוע שערותיו( של ז"א) משתנות להיות שחורות, מה הוא הדין הזה, שנוגע בשערות של ז"א להיותם שחורות? ( 2.46)
מדוע שערותיו של ז"א הופכות להיות שחורות
אות קל"ח- או"פ
קלח) קוצא דשערי דא"א הם שערות לבנות ושל ז"א הם שערות שחורות: כבר ידעת, ששערות רישא הם בחינת החכמה, (הכוונה לאו"ח מבחינת חכמה – צ"א, שיצאה לחוץ מבחינת מותרי מוח.
במותרי מוחא אנו רואים ב' דברים:
1. גם את האור שהיה צריך להתפשט במדרגה, שנקרא או"ח מקיף
2. ורואים גם את האו"ח שלא יכול להתפשט במדרגה, שהוא החומר של השערות
אז כשמדברים משערות באופן כללי, אז אנו מדברים גם על האור עצמו, שנקרא מקיף חוזר, וגם על שאו"ח שהוא החומר של השערות.
שניהם מדברים באופן כללי.
ואם היינו רוצים לדייק מהם השערות, :
שזה בחינת האו"ח, שיצא מחוץ למדרגה, שהיות והיה מצ"א, אני לא יכול להשתמש בו.
שהיתה ראוי להתפשט בכלים דגלגלתא, (אז למה לא התפשט? ) לולא האי קרומא דאוירא היה מתקן אותה בבחינת מים עליונים כמו הג"ר דבינה. (
• הקרומא 'דאוירא תיקן אותה כך שתהיה הבדלה בין ג"ר דבינה לז"ת דבינה, בין מים עליונים למים תחתונים.
• וג"ר דבינה היתקנה כך שלא תקבל את החכמה, כי אם היתה מקבלת חכמה, היתה צריכה לקבל ג"ק דחכמה, וזה ודאי אסור בצ"ב.)

ולפיכך(אותם בחינות, אותו אור שיצא מהמדרגה ) הם נקראים מקיף חוזר, שפירושו שהיה ראוי להכנס בכלים ונדחה מהם. (אז למה הוא נדחה אם היה אור? כי יש תקיון מיוחד שלא יכנס לעת עתה" אלא רק שנגמור את התיקון.) (4.48 )

וחומר של השערות עצמם
, הם אותו חלק או"ח העולה מן המסך בעת הזווג והוא(החומר הזה, או"ח הזה ) צריך להלביש את האו"י דבחינת חכמה של הגלגלתא, ואינו יכול להלביש אותה מבפנים הגלגלתא, כי איננה שם כנ"ל,

ע"כ הוא מלביש אותה בבחינת מקיף מעל הגלגלתא מלמעלה בבחינת שערות רישא.
(וזה נקרא מקיף חוזר, אבל האו"ח שהופך להיות כלי מחוץ לראש שנקרא…?)(וכבר נתבאר לעיל בביאור ט"ס המקוריות דא"א, הטעם
שאין בכל פרצוף מפרצופי אצילות יותר מג' כלים, שהם:
1. בינה,
2. ז"א,
3. מלכות

• למדנו שבצ"ב גו"ע נשארו בעתיק
• ובנקודים למדנו נשארו בראש א' ישסו"ת
ואין יותר מג' כלים שמצד האורות המלובשים בכלים אנו קוראים להם בינה, ז"א ומלכות,
• מצד הכלים היינו אומרים הם כתר, חכמה, בינה
• ולבוש והיכל הסתלקו המדרגה
, משום שכל תחתון לקח רק בחינת אזן חוטם( דעליון, והעליון הוא בחינת גו"ע של התחתון).אז אנו כרגע לא דנים למה יש ג' כלים, כי למדנו זאת מספר פעמים, ומקבלים את זה כעובדה כרגע.

ישנם ג' כלים בכל פרצופי אצילות,
אין יותר מג' כלים

מה שאנו רואים שיש גם חיה ויחידה במדרגה" זה בתוך הבינה( 7.00)

מהבחינה הזו שאתה אומר שיש ג' כלים, אז לא כולם אותו דבר:
החוק הזה של ג' כלים פועל על כל מיני מקומות בצורה שונה.
אותנו מעניין ההבדל בין א"א לז"א.
• כי אנו רוצים לראות מה ההתבטאות של השורש הזה שקרה בא"א של קוצא דשערי שדרכם הוא מאיר את האור,
• לבין ז"א שגם הוא משפיע דרך קוצא דשערי לנוקבא
מה ההבדל בינהם?
ואמר לי שאלו שערות לבנות של א"א, ואלו של ז"א הם שערות שחורות, ובזה הוא רוצה להראות לי את ההבדל בינהם. (7.40)
וכבר נתבאר לעיל בביאור ט"ס המקוריות דא"א, הטעם שאין בכל פרצוף מפרצופי אצילות יותר מג' כלים, שהם: בינה, ז"א, מלכות, משום שכל תחתון לקח רק בחינת אזן חוטם פה העליון, והעליון הוא בחינת גו"ע של התחתון
. (בדף א' ש"ו ד"ה ותבין) עש"ה. אמנם מבחינה זו
יש עוד הפרש
מג' פרצופים: א"א, ואו"א דאצילות,
אל זו"ן
• . כי בא"א ואו"א יש גם ג"ר דבינה בבחינת הכלים שלהם,
• אבל ז"א, (בשונה מא"א, או"א וישסו"ת) אין לו שורש בג"ר דבינה, אלא בז"ת דבינה, ( מדוע? הרי למדנו שגם יש לו חסדים מכוסים! אומר , נכון! אבל זה תיקון מיוחד בז"ת דבינה שלו, השורש, המקור שלו הוא מהז"ת דבינה ולא מג"ר דבינה, עוד מד' בחינות דאור ישר וכל שכן לאחר מכן.
כי כל התחלקות הבינה לב' מדרגות הוא מפאת ז"א, ( איזה ב' מדרגות?) ג"ר דבינה וז"ת דבינה)
כי להיות ז"א צריך להארת חכמה, שהוא בהיפך מטבע הבינה שהיא (בטבע שלה )בסוד כי חפץ חסד הוא( רק השפעה- ג"ר דבינה),
ע"כ נבחן עצמותה לבד, שהיא בחינתה בחסדים מכוסים.
• ובחינת מה שמפסקת האחורים שלה שעל החכמה, ומזווגת עם החכמה, פב"פ להוציא את ז"א, כבר בחינה זו נבחנת לז"ת שלה, וכבר אינה בחי' עצמותה של הבינה,
• הרי שאין לז"א שורש בג"ר דבינה אלא בז"ת שלה, כמבואר.

(אז הרי אם הז"א,כל מה שהוא בא הוא מז"ת דבינה ולא מג"ר דבינה, שזה החלק שניפרד מבינה לבחינה אחרת, הרי שאין לז"א שורש בג"ר דבינה אלא בז"ת דבינה, כי הז"ת מולידה כתכונה חדשה את הז"א. ) (10.06 )
מה אנו רוצים לדון?
מה ההבדל בין א"א לז"א, בקוצי דשערה, למה אלה שערות שחורות ואלה שערות לבנות?
אז התחיל לומר לנו, שקודם כל תראה שיש הבדל בינהם.
• בכל פרצופי הג"ר- יש ג"ר דבינה
• אבל בז"א , בזו"ן, בנוקבא, אין, אלא ז"ת דבינה.
אז מה זה אומר לי?
וע"כ יש הפרש גדול
• בין גלגלתא דא"א
• לגלגלתא דז"א,
כי גלגלתא דא"א הוא ג"ר דבינה ממש משורשה, (כפי שאמרנו קודם ) שאין שום צמצום רכיב עליה, והמסך דפה שברדל"א, אין לו שום פעולה עליה להרחיק אותה מבחינת רדל"א, אחר שנתקנה להיות בבחי' הירכין שלמעלה מיסוד. (בסוד הגבהת ראש יירכין , שהוא נותן (??) בחסדים מכוסים) כנ"ל.
אמנם גלגלתא דז"א אע"פ שגם היא מתוקנת כעין ג"ר דבינה, אמנם מבחינת שורשה כבר היא בחינת ז"ת דבינה, כי אין ז"א מתחיל אלא מז"ת(כי משם שורשו ) כנ"ל. ( 11.58)
ולפיכך אין התיקון הזה דם' דצל"ם עושה אותה לבחינת לבן לגמרי(
• משום שהתיקון של חפץ חסד אצל ז"א הוא התכללות, ולא עצם,
• מה שאין כן בבינה בא"א, יש לו ג"ר דבינה, וכאשר יש לו כזה תיקון שם, אז זה עצם )

. שפירושו, שאין שום מסך וצמצום שולט שם, אלא נבחן בה כח המסך המצמצם הנמצא בהעליון, ולפיכך השערות שלו(של ז"א) שחורות, להורות שיש בהם כחות צמצום מה"ת( למרות שיש להם חסדים מכוסים) שבמסך, (13.00 )

אמנם ודאי, בעת, גדלות, שז"א מקבל הארת חכמה ע"י קוצי דשערי דא"א, אז חלף עבר כל כח הדין שבהם, ( למרות שכל בחינת השערות זה דין, זה רי מה שיצא מחוץ למדרגה, שאסור לקבל את האור הזה, או את האו"ח הזה במדרגה,
אז אם ככה, עצם המציאות של שערות זה דין- אבל קיבלו תיקון! אז חלף כל כח הדין שבהם.

כנודע, וא"כ היו צריכים השערות להתלבן כמו השערות דא"א.
שאלה:
אם א"א קיבל תיקון של חפץ חסד, של חסדים מכוסים, אז מדוע שערותיו שחורות ולא לבנות? הרי לכאורה, אין להם כח של דין?
אלא לפי שאין הארת חכמה באה בפנימית הגלגלתא, מחמת שנתקנה ם' דדצל"ם, כנ"ל, אלא בבחינת או"מ על המצח, (דהיינו תפילין של ראש )
ע"כ נשארים גם אז השערות שחורות, ורק בחינת סופי השערות המגיעים מחזה ולמטה דז"א, ששם מקום גילוי הארת חכמה, שם בלבד הם מתלבנות ובמקום הזה, דהיינו מחזה ולמטה דשערות אלו, הם נקראים בשם ציצית לבנות, כי שם הם מתלבשים כמבואר. ( זאת אומרת ב' הרצועות של התפילין, הם כמו ציצית, דומה כי כמו שהאור מציץ משם).(15.19) מה היתה השאלה ומה היתה התשובה?
השאלה: מדוע שערותיו של ז"א הם שחורות ולא לבנות כמו א"א?

יש הבדל בין א"א לז"א:
• שלא"א יש ג"ר דבינה
• וז"א אין לו אלא ז"ת דבינה
אומנם, שניהם מתוקנים בתיקון של חפץ חסד, לכאורה, הייתי רוצה שגם ז"א יקבל שערות לבנות, אבל לא כך היא.
• אלא הארת חכמה שלא באה בפנימיות גלגלתא, בראש דא"א, כי ניתקנה בם' דצלם, ולכן השערות מצד ג"ר דבינה,
• ואמנם גם ז"א ניתקן בבחינת ם' דצלם, אלא מה: הוא ם' דצלם על ז"ת דבינה ולא על ג"ר דבינה, ולכן יש את השחרות הזו של הארת חכמה שיש במדרגה, בעצם שלה, ולכן הם מתגלים לתחתון בצורה של שערות שחורות, וכמובן יש בהם עוד הבדלים שנלמד.
אז ,אם היינו רוצים לצמצם את הכל, היינו אומרים:
כי יש בהם הארת חכמה, כי הם שייכים ללמטה מטבור או לחוסר שלמותאו לצד הנברא.

מה שאין כן: לא"א- האו בכלל שייך למאציל, למעלה ממסך , שייך לראש דאצילות, וא"כ שערותיו לבנות.
כמו ההבדל בין תאי המוח שהם לבנים, ויש אומרים אפורים, לבין הגוף עצמו, שיש בו כמו הדם, שזה בחינת השחרות, למלכות שהתערבה שם.

אז בזאת סיכמנו, שערות לבנות ושערות שחורות. (17.36)
רוצה לתת לנו פה, עוד שינוי בקוצי דשערי.
• לראות , מתי הם מכסים את העיניים?
• מתי הם נמצאים על הפנים?
• או מתי הם מסתלקים מהפנים, כדי שיכולו להאיר בבחינת המצח וב' התפוחים הקדישין?
אות קל"ט
קלט) ושם בפרשת שלח לך ביארו, דאית(יש ) ציץ ואית(ויש ) ציצית(רואים כבר שזה לשון זכר וזה לשון נקבה ). כי ציץ הוא דכורא, והוא קוצי דשערי דא"א. ונקרא ציץ דכורא, משום דאתפשט עד רישא דז"א, ( מתפשט עד ראש דז"א) דהוי דכורא. אבל קוצי דשערי דז"א, (מה שז"א מתפשט דרך קוצי דשערי שלו לנוקבא) אקרי(נקרא ) ציצית נקבה, ( ע"ש מי שמקבלת את אותה הארה, והיא הראש של הנקבה) משום דאתפשט עד רישא דנוקבא. ( 18.48)
אות ק"מ
קמ) ונמצא, כי ב' אלו: ציץ, וציצית, נקראים כך, על שם, ויקחני בציצית ראשי, שהם בחינת השערות. וגם ענין ציצית, הוא לשון הסתכלות( הסתכלות הכוונ זווג ) כנ"ל, והטעם הוא, מפני שאלו השערות אשר בקוצי דשערי דא"א או דז"א, היו נמשכים ותלוים לקבל אנפייהו(פנים ) דא"א או דז"א, והוו מכסיין עינייהו(מכסים את העיניים שהיא מדרגת חכמה ) דלא יסתכלון( שלא יעשו זווג דהכהאה) לא א"א בז"א(שא"א צריך לתת לז"א הארה ), ולא ז"א בנוקביה, להאיר זה בזה, (באופן ישיר ) וע"י מעשינו במצות הציצית, רמינן ושדינן להו להנהו שערי באחורייהו דא"א וז"א, כי היכי דיסתכלון א"א בז"א וז"א בנוקביה( זו הצורה בו מסתכלים א"א, דיינו משפיעים לז"א, והצורה שבה ז"א משפיע על הנקבה.

יש הבדל גדול והכל מסתכלים ביחס, האם מקבל ז"א או מקבלת נוקבא.. (20.39 )
אות ק"מ- או"פ
קמ) השערות אשר בקוצא דשערי דא"א או דז"א היו נמשכין ותלוין לקבל אנפייהו דא"א או דז"א והוו מכסין עינייהו דלא יסתכלו לא א"א בז"א ולא ז"א בנוקבא וכו', ושדינין לדד להו להני שערי באחורייהו דאריך אנפין ודזעיר אנפין כי היכי דיסתכלון זה בזה: פירוש, כבר נתבאר, שאלו השערות דאחורי רישא המשפיעים חכמה, אינם יכולים להאיר בפנימיות הכלים דגלגלתא, (למה? )משום שהמה מלובשים בבחינת הקרומא דאוירא, שסילק את ראשי הירכין דנה"י דעתיק למעלה מיסוד, ( בסוד הגבהת ראשי ירכין שנתנו תיקון של ם' דצלם) באופן שאינם מתמעטים ואינם מתגדלים מכחו לעולם ע"ש.
( דהיינו ג"ר דחכמה לא מתגלה במדרגה מכח התיקון של הגבהת ראשי ירכין,ש הם ם' דצלם)

כי ע"כ השערות אינן מבחינת הכלים של הפרצוף, (אלא שיצאו מחוץ )
אלא כדבר זר להם התלויות על הגלגלתא. וכל זה הגיע להם מתוך ההתלבשות בקרומא דאוירא כמ"ש הרב לעיל דף א' של"ב אות פ' ( אז למה יש להם שערות? מתוך ההתלבשות בקרומא דאוירא, שקורמא דאוירא, צ"ב, לא מאפשר קבלת ג"ר דחכמה, וכמובן שיש עוד תיקונים כמו שלמדנו.) (22.21 )… (23.45 )

אמנם יש ענין נוסף בכח הקרומא דאוירא הזו שעליה רמיז בזוהר נשא באדרא רבא, תיו רשים רשימא לעתיק יומין דלית כוותיה (אד"ר דף קכ"ט ע"ב) והוא כי קרומא הזו ה"ס מסך דהוי"ה דע"ב, ( שגלגלתא הוא כנגד ע"ב )
שה"ס ד' יודין שיש במילוי דהוי"ה הזו, ( )שע"ב זה ג' יודין והי' הראשונה שלה שורש עצמו, היא עוד י' רביעית)
שכ"א כלולה מי' הוא בגימטריא ת' ( כלומר אם יש לי 4 פעמים י' וכל אחד כלולה מי', אז זה 40 שכל אחד כלול מי'- זה 400 וזה ת', באיזה ת' מדובר? נראה בהמשך, כי נותן על זה הסבר מיוחד.
כנ"ל בדברי הרב (דף א' שנ"א אות קע"ד) שהוא סוד ארבע מאות שקל כסף. ע"ש. , אבל פה הוא מזכיר לנו שזה סוד 400 שקל כסף, מה שהיה עם עפרון החיתי.)
וכבר ידעת שכל ההפרש מסיום דפרצוף ע"ב לסיום של הס"ג, דהיינו בין אבא לאמא, הוא, דיסוד אבא צר ואריך, , אבל פה הוא מזכיר לנו שזה סוד 400 שקל כסף, מה שהיה עם עפרון החיתי.)
ונמצא המסך המסיים את הפרצוף שלו, שאין בו מבחינת כח הצמצום המפסיק להארת הפרצוף תמיד, צר ואריך, דהיינו צר מחסדים וארוך בחכמה.)
אלא מבחינת הפסק החסדים לבד, ( כי הוא רק צר הוא ארוך בחכמה, אז אין לו הפסק על החכמה, ליסוד דאבא. ועל מה יש לו הפסק? רק על אמא, רק על חסדים)שה"ס צר הנבחן ביסוד אבא, , ( שהצר הזה הוא מה שיוצר את ההפסק את המסך המפסיק)
אמנם הוא אריך, שפירושו, שיש בו הארת חכמה בכל שלמותו, שמבחינת החכמה לא היה הפרצוף מסתיים, כי אין שם הצמצום דה"ת העושה סוף וסיום, אלא שנפסק רק מבחינת צר בלבד, (זאת אומרת שכל ההפסק ביסוד דאבא הוא רק בגלל שהוא צר מחסדים, אין לו חסדים )ולפיכך צורת המילוי דהוי"ה דע"ב הוא בבחי'יודין, כי הוראתה של הי' היא כי היא בחינת ראש, ( ראשה כוונה שעוד לא ניפרד הרצון מהאור) ועם זה אין בה לבנונית כלל, והיינו החסרון חסדים הסותם שם, ועושה סיום על הארת הפרצוף. (27.00 )
הסיום דאמא שונה מהסיום דאבא:
אמנם הסיום דאמא הוא בחינת קצר שפירושו, מסך ממש מבחינת כח הצמצום של המלכות, המפסיק על הארת אור חכמה, ומכחה נפסק הפרצוף דאמא.
מאיזה כח הפרצוף דאמא נפסק?

באופן כללי, מה עוצר את הבינה, ממה היא נפסקת?
שהיא קצרה, שאין לה חכמה.

שימו לב! מה עושה צימצום?
• או שאין כח של השפעה
• או שאין כח של קבלה
או שאין די חכמה, או שאין די חסדים, כי כדי שהתחתון יקבל, אז על עצמו זה לא יוצר הפסק, אבל על התחתון זה יוצר הפסק )

אמנם מבחינת חסדים לא היה שם שום הפסק כלל, ( למה? כי היא רחבה בחסדים)
ומבחי' חסדים עוד הי' יכול הפרצוף להמשיך וע"כ נבחנת (פרצוף אימא- הבינה )
• בבחינת קצר (מחכמה )
• ורחב (בחסדים )

. וכבר נתבאר ענין זה היטב בחלקים הקודמים
• , שהוא נמשך מבחינת יסוד דע"ב דא"ק, ( כמו שלמדנו בחלק ה' במטי ולא מטי)
• וכן מבחינת בינה אשר שם, כי עד הוד נתפשטה שם ולא יותר. עש"ה. ואין להאריך כאן. (28.25 )
ולפיכך (ולכן לפי ההבדל בין ב' היסודות,שמצד הפרצופים:
• עתיק הוא שייך לכתר, מצד המ"ה
• וא"א לחכמה,
• ואו"א וישסו"ת לבינה וכן הלאה)
כיון שקומת א"א נתקנה בע"ב דמ"ה(החכמה ), דהיינו בבחי"ג, ע"כ לא היה צריך להיות בבחינת המסך שלו מבחינת הצמצום כלל, ( למה? היות ותוצר ואריך, זאת אומרת שהיה לו צימצום מצד המסך, ואומר צימצום מצד חסדים, אבל זה לא נוגע למסך המדובר, המסך המדובר מצד קרומא דאוירא, לא היה צריך להוריד לו את החכמה, כי בעצם שלו יש לו את חכמה)
אלא מבחי' הסיתום דחסדים לבד, (זה מה שמפריע לו , שאם הוא צר ואריך, אז מה שחסר לו זה חסדים.)

כנ"ל, אלא משום שבאצילות יצאו הפרצופים בב' מדרגות:
• בקטנות,
• וגדלות.
ע"כ נבחן שנשאר עוד שם בחינת רשימו מזמן הקטנות, ( שאין אהבה שתהיה בזמן הגדלות, בלי היראה שתהיה בקטנות)
בעוד שהיה בבחינת עיבור שה"ת היתה בנקבי עינים, דהיינו בחינת המסך דצמצום על הארת חכמה, וכח הזה דרשימו דקטנות נמצא ג"כ בקרומא דאוירא המכסה על מו"ס. (ובזה הוא מונע ממנו את הקבלה של החכמה ) (30.17 )

שאלות חזרה א'שנט-א'שס
1. מי מאיר את המוחין לז"א, מ' דאוירא בבחי' נימין או מו"ס?
2. מה ההבדל בין חיורתא, נימין ושערות?
3. הסבר מהו שהירדן עובר דרך ים טבריה, אינו מתערב בו ועובר וממשיך את בחי' הירדן מאחורי ים טבריה. הסבר זה בחכמה.
4. מהיכן מקבל ראש דז"א ומדוע אומר שמקבל מחזה, והרי ז"א מלביש בקביעות מטבור ולמטה?
5. הסבר בהרחבה מהו תפילין ומדוע בימים טובים ושבתות אין צורך להניח תפילין?
6. האם ם' דצלם במצח דז"א היא צמצום או מסך? האם מאפשרת קבלת אור או עוצרת קבלתו? הסבר דרך החכמה ודרך יראה ואהבה.

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

אות קל"ב
ראש השני דא"א- מוחא דאוירא
קלב) רישא תניינא, ( דהיינו הראש השני,
למדנו שיש ג' ראשים ובכל אחד מהם יש י"ג בחינות
באות ק"ו אמר לנו: הנה נמצא כי ג' בחינות י"ג יש בג' הראשים האלה של א"א.
1. גם בגלגלתא י י"ג בחינות
2. גם במוחא דאוירא- י"ג בחינות
3. וגם במו"ס- י"ג בחינות
אחרי שסיימנו לדבר על גלגלתא, בא לספר לנו על הראש השני שהיא אוירא דאוירא.
) היא אוירא דגלגלתא, ( מי זו אוירא דגלגלתא? ר"ל מוחא דאוירא, שיצא המגלגלתא שהיא ז"ת דבינה.) ממנה יצאו י"ג נימין דשערי, ( י"ג נימין הכוונה לי"ג בחינות, שהתחתון מלביש על הז"ת דעליון.
הז"ת דעליון הוא בחינת ע"ס בתחתון, וחוץ מע"ס שהוא מקבל מהז"ת של העליון, הרי יש לו ראש לתחתון, אז הוא צריך לקבל גם מבחינת הראש של העליון, ואלו עוד ג' בחינות, ואלו י"ג בחינות
) הנזכר באדרת נשא דף קכ"ט ע"א(ובסולם מופיע באות ל"א, ומה אמר לנו באות ל"א"?
), י"ג נימין דשערי קיימי(י"ג נימין שהם אגודות שיער, עומדות מצד זה ומצד זה ) מהאי סטרא( מצד זה, כך למדנו שנמצאים מצד זה של הגולגולת וצד זה) כו', ואלו הם זולת שאר שערות אחרים שבראש יותר קצרים מהם, (מי הם? )
שהם אלף אלפים כו', כנזכר דף קכ"ח ע"ב. (ובסולם אות כ"ד,ש אמרנו שבגלגלתא,שזה בכתר של א"א, שא"א מתחלק לשלושה ראשים:
1. גלגלתא- תלויות אלף אלפים ריבוא ו7500, וכל השערות האלה הם בחית שערות לבנות ונקיים, ושערות האלה עוד לא עברו דרך הקרומא דאוירא (3.56)
2. מוחא דאוירא
3. מו"ס
אות קל"ג
קלג) והנה התחלקותם הוא ע"ד התחלקות הי"ג חוורתי, (כמו שראינו בחיוורתא שיש:
• ד' בחינות בפנים, לצד ימין וצד שמאל
• וד' בחינות באחוריים
• ואחד המחבר את כולם
אז אומר שאותו דבר פה)
ד' לכל סטר. ופירוש נימין, ר"ל: קבוצים ואגודות של שערות הם י"ג, אך השערות הם אלף אלפין כו'( לכאורה הוא לא אומר שיש רק י"ג שערות, אלא שיש אלפי אלפים של שערות, הוא לא סופר את ,מספר השערות, אלא אומר שהשערות האלה מחולקות לאגודות אגודות, ויש י"ג אגודות), כנזכר שם דף קכ"ח ע"ב, תאנא בגולגלתא דרישא תליין אלף אלפים רבוא כו'(שבראש תלויות רבה שערות, מיליוני שערות, כלורמ רוצה לומר שיש הרבה מאד שערות בראש ומחלקים אותם לאגודות )
'. וא"ת, כי הרי בדף קכ"ט ע"א(ובסולם אות כ"ז ) אמרו, ותאנא( למדנו)
כל נימא, ונימא איקרי משיכא(כל קוץ וקוץ, או כל קבוצה של שערות מתלהטות, ותלויות ומיתקנות בתיקון נאה ומכסות על הגלגלתא)
דמבועא דנפקין ממוחא סתימאה,
ואומר שכל נימא ונימא, היא נמשכת היא יוצאת למו"ס, אז לכאורה צריכים להבין:
מי זה נותן את החכמה דרך הראש?.
• האם זה בא דרך המו"ס
• או מהמוחא דאוירא?
ואומר שיוצאים דוקא ממו"ס,ש האו ראש הג' ולא מאוירא שהאו ראש הב':
הרי כי אלו הנימין נפקי ממוחא סתימאה, (דוקא ממו"ס הוא אומר )
שהוא הראש הג' ולא מאוירא שהוא הראש הב'.
אז למה אתה אומ רלי שזה נמשך מראש הב' שהם הנימין? לכאורה זה נמשף ממו"ס?
אז זה קשה לו לרי חיים ויטל, ואומר שזה ממוחרא דאוירא ונותן הסבר"
אות קל"ד
קלד) וי"ל, כי בודאי אית הארות דנפקי (יש ההארות שיצאו, אז למה אמרת לי מהאוירא? כי האוריא מקיף למו"ס )י ממוחא סתימאה ג"כ לחוץ, ואמנם האוירא מקיף למוחא סתימאה כנ"ל, וי"ג נימין דשערי, (כל י"ג הנימין דשערי ) לא נפקי אלא מרישא תניינא הנקרא אוירא(לא יוצאים מהראש השני שנקרא אוירא, ומה שאמרתי לך שהם יוצאות מאוריא זה מכיוון: ), אלא שבעלות האורות מגו מוחא סתימאה(שעולות האורות מתוך מו"ס ), ועוברין דרך אוירא המקיף עליו, (עוברים דרך אותם אגודות אותם נימין של האוירא שמקיף על המו"ס ) בהכרח שמתערבין האורות יחד ומתלבשין תוך הנימין דשערי, ( תוך מוחא דאוירא) אע"פ שהנימין הם יותר מעולים מהם, (מדוע הם יותר מעולים? כי הנימין הם לא כמו אותם שערות שישבמו"ס, אלא יוצאים ממוחא דאוירא, ואם הם יוצרים ממוחא דאוירא שהוא יותר גבוה, אז הם יותר גבוהים מאלו שיוצאים מהמוח הג', ולכן הג' זה מו"ס ) להיותם יוצאין ממוחא תניינא, ולא מן הג'. ( 8.43)
אות קל"ה
קלה) אמנם אין אורותיהם מתערבין, כי אורות המקיף גדולים מאור הפנימי, ( שלמדנו שיש הראה גם מצד ל' דצלם, וגם מצד מו"ס

ל' דצלם שייך למוח יותר גבוה, כי הואשיייך לבינה, ומו"ס שייכת לחוטם פה.
אז לכאורה אם אני אומר, המו"ס מאיר דרך המוחא דאוירא, או יוצא ממנו החוצה, אז הייתי חשוב שגם האורות מתערבים זה בזה…(אף פעם לא מתערבים.

אז איך אפשר להבין?
איך הם נמצאים יחד ולא מתערבים?

והם דמיון הירדן שמימיו(מימיו באים למעלה מהחרמון והלבנון ) עוברים בים טבריא(בים כנרת עווברים בחזה ) ואינם מתערבין יחד( דהיינו הירדם ממשיךלזרום בתוך הכנרת, בתוך ים טבריא, שטבריה מלשון טבור)
, וכן בכאן יוצאים אותם האורות עם אורות רישא תניינא, ומאירים למטה לז"א, ואינם מתערבין יחד, אך עוברים בתוכם, ויוצאים אחר כך לחוץ, ( דהיינו לז"א)להאיר לז"א.
(כלומר שהירדן מתחיל למעלה מהכנרת , וממשיך למטה מהכנרת, "ועובר באמצע דרך הכנרת" אז למרותש עובר באמצע דרך הכנרת, הוא לא מתערבב עם הכנרת, הוא יש לו את המים שלו, וזה קשה:
מים במים ולא מתערבים!?
אורות ואורות ולא מתעריבם? למה?
כי יש להם כלי פרטי דק משלהם, שמולביםן אותם כמו בצינור בתוך הנהר הגדול, רק שזה צינור דק ואנו לא יודעים להגדיל בינו לבינו) (10.52 )
אות קל"ד או"פ
קלד) בודאי אית הארות דנפקי ממו"ס ג"כ לחוץ וכו' שמתערבין האורות יחד ומתלבשין תוך הנימין דשערי אע"פ שהנימין הם יותר מעולים מהם: כמ"ש לעיל, שג' הויות שיש בחיורתי (דהיינו
• בגלגלתא"
• בחיוותרא – או"ח שיצא בסוד מותרי מוחא על הגלגלתא, מחלק אותו לי"ג )
הוא, מפני שג' רישין כלולים בהם יחד (בתוך החיוורתא, מצד ההתכללות יש בו גם את המוחא סתימאה וגם את המוחא דאוירא, וגם את הגלגלתא שבתוך הגלגלתא , וע"י זה חילקנו אותו לי"ג)
• אשר ב' הויות דימין ושמאל שכנגד הפנים, הם בחינת ם' ל', שהם נמשכים מגלגלתא ומוחא דאוירא (הנכללים בגלגלתא )
• והויה שבאחורי רישא, היא בחינת צ' שנמשכת ממו"ס, כנ"ל.
הרי שגם בחי' מו"ס כלולה בנימין וחיורתי. (12.18 )

וזה אמרו (באות קל"ה ) "שבעלות האורות מגו מו"ס וכו' בהכרח שמתערבין האורות יחד ומתלבשין בתוך הנימין דשערי וכו', והם דמיון הירדן שמימיו עוברים בים טבריא ואינם מתערבין (שהירדן הוא בחינת החוטם פה" הוא בחינת המו"ס" שעוברת דרך הכנרת,שהכנרת היא ז"ת דבינה כנגד הנימין )
" דהיינו כנ"ל, כי גם האורות דמו"ס נכללים בכל הנימין, אלא שלמעלה על גבי הגלגלתא אינם מתערבים, אלא שאלו השייכים לבחינת מו"ס באים בהוי"ה דאחורי רישא, והשייכים לב' הרישין גלגלתא ואוירא, באים בב' הויות שבימין ושמאל דפנים.

יוצא שהוא לא מתערב בהם" המו"ס והוא בא באחורי הראש, ומשם תהיה ההארה לתחתון .
זאת אומרת שא"t יקבל ממו"ס שהוא הבחינה, כי הרי ז"א הוא חוטם- זו"ן שהם חוטם פה הם יקבלו מהראש שנקרא חוטם פה שיצא על חוטם- שהוא מו"ס, ולא מגלגלתא ומוחא דאוירא.
בשביל גלגלתא ומוחא דאוירא זה יות ר מידי בשבילהם.

אז איך יקבלו ז"א לראש שלהם?
יקבלו מהבחינה שכנגדם גם מהגלגלתא ,
אבל את האור באופן ישיר מקבלים ממו"ס.)

אות קל"ו
קלו) ונמצא כי מ"ש, כי כל נימא איהו מבועא דנפיק מן מוחא סתימאה( כל נימה כל קבוצת שיער כזאת, שדרכה עובר האור, זה מבוע שיוצא במקורו מהמו"ס)
, לאו בעיקר אור שלהם עצמם( של הנימים) קאמר, אלא על אורות היוצאים ממוחא ועוברים בתוכם.(על מה הוא דיבר? דיברעל אותה מוחא סתימאה שעובר דרך הנימים וניתנת לז"א )
ואמנם היותם נקרא שערין וקוצין ונימין כו' בארנום בענין ז"א היטב ומשם תוכל להבין ולדמות דבר מתוך דבר, וע"ש היטב (15.13 )

מה הנושא, פה בכלל? על מה הוא מדבר?
הוא אומר לנו
• שא"א צריך לתת הארה לז"א,
• ואנו דנים, מהיכן ניתנת הההארה הזו לז"א,

היות והיות ויש לנו ג' ראשים בא"א, והיות וז"א צריך לקבל מג' הראשים הללו, כי הוא בנוי על הבסיס של הראש דא"א, לפי איך שהוא בנוי, אז היינו מדמים בעצמינו לחשוב, שכל אחד מהראשים נותן לו.
והוא אומר: לא כך!
• מי שנותן זה מו"ס- הוא נותן לראש
• אלא מה, בגלל שהוא עצמו כלול מג' הראשים הללו של מוחא דאוירא ומו"ס, ולכן הוא נותן לז"א גם את הבחינות האלו.
• והרי כתוב לי שמוחא דאוירא הוא זה שנותן, אז אומר . לא! לא כך קורה.
o אלא מו"ס שהוא זה שנותן, אלא הוא רק עובר דרך מוחא דאוירא, אז יש לשונות שמוחא דאוירא נותן, אבל באמת לא מוחא דאוירא נותן,
o זה כמו שהייתי אומר שהים של טבריה הוא זה שנותן לנהר התחתון כדי לתת לזו"ן , אבל זה לא כך.
o אותו נהר עליון של ז"א, של הירדן, שעובר דרך נהר טבריה ולא מתערב במימיו, ואומנם בא יחד איתו, כמו שאומר באות קל"ד קורא לזה אפילו מתערב, באות קל"ה אומר, שהוא לא מתערב איתו, וזה כמו שעומד בניפרד, כמו שהמו"ס עוברת דרך המוחא דאוירא, ודרך זה ניתן לז"א.

• ועכשיו, אנחנו מבינים, שז"א מקבל ממו"ס ולא ממוחא דאוירא ולא מגלגלתא.
• אבל, איך יקבל הראש שלו? הרי מו"ס זה רק גוף, האם יקבל רק גוף? לא! יקבל מבחינה שכנגדו גם מגלגלתא וגם ממוחא דאוירא, ולכן גם לו יהיה ראש. (17.17)

אות קל"ז
קלז) דע, כי מרישא דא"א, נמשך, חד קוצא דשערי דתליא עד רישא דז"א, כנזכר באדרת נשא בדף קכ"ט ע"א וקל"א ע"ב, והנה הוא מאיר במוחין דז"א ומוציא הארתם לחוץ, כנודע.

(אומר, שבכל נימה ונימה יש מבוע שיוצא ממו"ס, ומה זה מו"ס? ראש הג', משם מגיעה ההארה. רק שהוא נמשך דרך הנימין, לנימין דז"א, ומזה מתקן את המוח של של ז"א, כלומר שמקבל גם, ואז נמשך המוח של ז"א לל"ב שבילי החוכמה )

אומר באות צ"ב- שהוא מאיר במוחין דז"א, ואיך עושה זה?
• אומר שכל הנימין של הראש ושל הזקן הן שקולות, כל אחת לפי בחינתה.
• של הראש הן ארוכות עד הכתפיים, כדי להמשיך את ההארה אל הז"א
מההמשכה ההיא של המוח שלו, אל המוח דז"א, ומשום זה הינן קשות, ולכן ראויות להיות רכות. (19.46)
אות קל"ז- או"פ
קלז) חד קוצא דשערי דתליא עד רישא דז"א והנה הוא מאיר במוחין דז"א ומוציא ) הארתם לחוץ: היינו הארת ד' נימין דשערי שבאחורי רישא דא"א, שהיא מבחינת מו"ס, (שבמוחא דאוירא ), כיה יר אנו מדברים על המו"ס, אז אומר שהד' נימין, הם בחינת מו"ס מאחורי הראש, כנ"ל, הנבחן לעיקר המקיף דבחינת אור החכמה,
• כי ט' נימין דשערי העומדים מימין ושמאל דפנים דא"א, הם מבחי' גלגלתא ואוירא, שהם בחינת ג"ר וז"ת דבינה, שאינם צריכים לעצמם הארת חכמה

איך אנו מחלקים, תמיד את הי"ג בחינות שיש בכל מדרגה?
• הן בגלגלתא
• והן במוחא דאוירא-בנימין
• והן במו"ס- בשערות
o ב' צדדים בפנים של ימין ושמאל_ כנגד ג"ר דבינה, וז"ת דבינה
o כנגד חוטם פה – באחורי הראש שהוא המתפשט

אז אותו דבר פה באוירא:
, כי אפילו(למה אפילו? ר"ל שבשונה מגלגלתא שהוא ם' דצלם, שלא מקבלת כחמה, הל' דצלם כן מקבלת חכמה, רק שהיא מקבלת חכמה שלא מחמת עצמה, ולכן היא משוייכת לפנים ולא לאחרוריים, ויחד עם זאת למרותש היא מקבלת הארה, הייתי יכול לחשוב" שאולי היא גם באחורי הראש, ובגלל שהאי באחורי הראש, היא צריכה לתת לתחתון, ואומר: לא כך!
באחורי הראש נמצא רק המו"ס, ולא המוחא דאוירא, היא נמצאת בפנים למרות יש בה רצון לקבל, מדוע? כי הרצון לקבל שלה הוא לא מחמת עצמה, ולכן אומר שגם היא אינה צריכה הארת חכמה, אלא כדי להשפיע למו"ס, אל בשיל עצמה)
ד' נימין דשערי שבשמאל דרישא, (

שלמדנו שיש
• שיש ד' בפנים דימין,= 4
• וד' בפנים דשמאל =4
• וד' בראש אחורה, =4
• ואחד בשביל האמצעי=1
סה"כ 13

שהם בחינת אוירא שהיא בחי' ל' ( גם היא אינה צריכה להארת חכמה, אלא כדי להשפיע למו"ס)דאחורי רישא דא"א, הם נמשכים עד החזה(דא"א שהוא בריח התיכון)
, ששם עומד הז"א בעת הגדלות שלו, ונמצאים אלו הד' נימין דשערי מגיעים לרישא דז"א( 23.21)

שרטוט א' (23.21-24.40
אם היינו רוצים לצייר מצד אצילות.
• יש את א"א שהוא בריח התיכון.
• מטבור ולמטה נמצא בזו"ן
• עד החזה נמצאים או"א
• מחזה עד טבור נמצאים ישסו"ת.

שזו"ן עולים מדרגה אחת, אז הם עומדים כאן.
וואזה ראש שלהם נמאצת במקום החזה של א"א, וכלן הו איכול לקבל ממקום החזהולמטה הארה, וזה בתנאי שא"א באחורי ראשו, ירד שיער עד מקום החזה. (24.39)

, ומשפיעים בו הארת חכמה( מתי עומד מחזה ומלמטה? הרי למדנו שז"א עומד מטבור דא"א ולמטה?
• אלא מדבר בגדלת דז"א
• בקטנות דז"א ממילא אינו מקבל לראש שלו מוחין)

מדברים על המוחיןם שמקבל, ומוחים הואמקבל רק שהאו בגדלות.
והגדלותה ראשוהנ שיש לז"א כאשר האו עולה לדמרגת נשמה, כשהאו עולה למקום ישסו"ת, שעומד מחזה ולמטה דאריך.

ולכן כאשר ז"א מגיע למקום זה, עכשיו האו יכול לקבל את בחינת הראש שלו, מהיכן הוא מקבל? מאחורי הרא דא"א.
אבל כיצד יכול לקבל שם? הרי זה בחינה חיצונית?
אלא שאורמ שהבחיהנ הזו החיצונית, מתפשטת מאחרוי הראש עד החזה" ומשם יונק ז"א. (25.38)
. והנה השפעה זו דקוצא דשערי תוך המוחין דז"א. נבחנת בשם הכאה ובטישא(למה? את הנותן תא האור, למה שזה לא יהיה יפה"? )
, מפני שהמה הפוכים מבחינת המוחין דז"א, (בא להינתן אור למדרגה, איזה אור? הארת חכמה, ואיזה אור יש לז"א? חסדים מכוסים.
יוצא שהם שונים בטבעם זה מזה.
שהם בבחינת חסדים מכוסים. ולכן כשהארה זו באה במוחין דז"א המה מכים זה בזה,
ולכן אומר: אותה הארה שבאה מאחרוי הראש דא"א פוגשת בז"א שרוצה חסדים)
כלומר, שאינו יכולים לעמוד ולהמצא בכלי אחד, שהוא המצח דז"א שהוא בבחינת ם' דצל"ם, ( ם' צדלם של ז"א, ם' דצלם חדש" של ז"א שגגם הוא מחולק לם','ל,'צ')
המגביל( שהוא בחינת ם' דצלם דז"א)
את המוחין במדת ג"ר דבינה(כלומר לא לקבל את הג"ר דחכמה )
, כנ"ל. כי גלגלתא דז"א, שבחינת הפנים שלה נקראת מצח, היא מקבלת מבחינה שכנגדה מגלגלתא דא"א, ומתוקנת(ם' ) דצל"ם, גם היא אינה צריכה להארת חכמה, אלא כדי להשפיע למו"ס, כנ"ל. וד' נימין דשערי אלו בבחינת ם' דצל"ם כמותה, ולפיכך היא מוכרחת לצאת מכלי דמצח לחוץ בבחינת או"מ, (מי? אותה בחינת הארה שבאה מבחינת גלגלאת לדאריך בבחינת ראש, לבחינת ז"א, הואי בסוד ם 'צלם ,ולכן היא נמצאת בראש, בסוד תפילין של ראש )
הנקרא תפילין של ראש,
ולכן התפילין של ראש מחולקים
וז"ש "מאירבמוחין דז"א ומוציא הארתם לחוץ" דהיינו שמאיר למוחין בבחינת חכמה, וזה החלק המקבל הארת חכמה אינו יכול לעמוד בפנים(הנקראמצח )
המצח, אלא יוצא לחוץ. (בבחינת אחוריים, בבחינת מוחין חיצוניים, ולכן האו בחינת תפילין של ראש שמציין, קבלת אור מראש דא"א במקיף ולא בפנימי, ולכן זה תפילים שעל גבי הראש )
28.34

שאלות חזרה א'שנז-א'שנח
1. מיהו תיקון הי"ג שאומר שכולל את כל הי"ב האחרים?
2. מהיכן מקבל ז"א ומדוע?
3. מהיכן מקבלים הצדיקים וכיצד זה קשור לנה"י דז"א?
4. מה הקשר בין החיוורתא לתפילין של ראש לבין צדיקים, ומדוע לא מניחים תפילין בשבת?
5. מתי השיערות גדולים מהחיוורתא ומתי החיוורתא גדולים מהשיערות?
6. מהם ב' התירוצים המסבירים שז"א מקבל גם מי"ב אורחין ולא רק מחד אורחא דכלל להון?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

אות קכ"א
קכא) גם הענין הוא, כי הרי יש הויה אחת באלו הד' ארחין דאחורי רישא, וזו ההויה היא במילוי יודין דע"ב. ונמצא כי יש בה ד' יודין, וכל אחת כלולה מי', ועשר מי' הם ת', (דהינו 4- פעמים י', ו-10 פעמים 40= ת'=400 ) ונודע, כי החשבון כל מה שהוא בעולם העליון הוא יותר גדול. ( רק שהתחתון מסתכל עליו)
אות קכ"ב
קכב) ולכן בא"א, אלו הת', הם ת' אלפין עלמין, (4000 עולמות) האמנם הצדיקים המושכים ומקבלים להם זו ההארה, אינם יונקים כולה כאשר היא, ולכן ברדתה אליהם מתמעטין. ואינם(אלא ) רק ת' עלמין לבד, ואינן ת' אלפין, כי אין חשבון אלפין אלא בא"א עצמו. (שהוא בחינת חכמה דמ"ה דעולם אצילות ) ( 1.40)

אות קכ"ג
קכג) וז"ש ומנהירו דהאי חוורא(מאלה האורות של החיוורתא ) ירתי צדיקייא לעלמא דאתי ת' עלמין, (יורים הצדיקים לעולם הבא ת' עלמין ) כי החוורא גופיה(החיוורא בעצמו ) הוא ת' אלפין עלמין, (אבל איפה הוא עצמו? כשהוא נמצא בגלגלתא ) אך הנהירו דיליה(ההארה שלו ) אינו רק ת' עלמין לבד, (אלא רק ת' עלמין כפי שמתבטאת אצל התחתונים ) כי בא"א הם אלפין, ( שא"א שהיא מדרגת חכמה באצילות שהם אלפים) ובאו"א הם מאות.
וז"ש בעלמא דאתי, (בעולם הבא שהם או"א ) כי שם הם מאות, בבינה הנקראת עלמא דאתי. וכבר ידעת, כי כל כתר מסטרא דאימא(כל כתר הוא מצד אמא),,והאי גולגלתא(וזה הגלגלתא המדוברת בא"א ), הוא בינה המקפת את החכמה(את חכמה סתימאה שהיא באה על חוטם פה, מדוע? כי היא בחינת אוזן דעתיק, כי כלכלתא באה לבחינת אוזן דעתיק ) שהוא המוחא סתימאה, נקודה בהיכלה, לזה אמר דירתין (יורשים )להו צדיקיא(לאלו הצדיקים ) בעלמא דאתי, (בעולם העליון, בעולם הבא ) שהיא הבינה
דהיינו, ר"ל, שהיות והצדיקים יורשים בעולם הבא ממדרגת או"א, אז הם יורשים את מה שנותן להם א"א, שהוא ת' אלפין, הם יורשים רק בבחינת מאות, ולא בבחינת אלפין, כי הם יושבים במקום או"א, ואו"א הם בסוד מאות ולא בסוד אלפים. ( 3.50)

אות קכ"ד
קכד) וז"ש הה"ד ת' שקל כסף עובר לסוחר( זה שכתוב "400 שקל כסף עובר לסוחר" מה שאמר אברהם לעפרון החיתי), כי היו ת' לסבה הנזכרת, (למה ת'? ) כי הם ד' יודין שבהוי"ה דאחורי הראש
(שלמדנו שיש צד הויה:
• צד ימין צוד שמאל
• ויש הויה מאחורי הראש
וגם הם מכסף, ( למה כסף? כי כסף היא מדרגת בינה) כי הויה זו היא דע"ב דיודין, וחסד בגימטריא ע"ב, והכסף הוא חסד. ולכן היו שקלי כסף ולא זהב. (כי אם זה היה זהב זה היה מצד א"א ) וגם כי הם בחי' החוורתי שהוא לבנונית הראש, (דהיינו )לבן ככסף, ואינם בחינת שערות שהם שחורות או אדומות. (5.11 )

אות קכ"ה
קכה) ואמנם היותם שקלים הוא ג"כ כנזכר, כי שק"ל בגימטריא ת"ל( = 430)
• הת' הם הד' יודין,
• והל' הם השם בעצמן פשוט, (מי זה השם הפשוט? שם הויה= 26 יקו"ק, ואם נצרף את ארבעת האותיות שלו, אז יהיה שווה ל' = 30) שהוא בגימטריא כ"ו, וד' אותיות הרי שלשים.

ולהיות, כי אין בשם רק היוד ראשונה לבד, כי שאר השלשה יודין באים בסוד תוספת המילוי, (כי הי' הראשונה ביקו"ק היא הי' של י', ואיפה באים שאר השלושה של היודין? בה' הראשונה שי י' של מילוי וגם בה' אחרונה גם יש י ' של מילוי ) ולכן התחיל החשבון מתתא לעילא, כסדרן כנ"ל, כי המילוי גרוע מהפשוט, ולכן
"המילוי גרוע מהפשוט". למה?
• המילוי גרוע מהפשוט
• אבל שאי אפשר לבטא את הפשוט, אז ודאי שהמילוי גדול מהפשוט, כך למדנו בחלק י"א
התחיל בש' דשק"ל, שהם הג' יודין של המילוי, (ש' הוא בחינת ג' יודין, או ג' ווין לפעמים ) כל אחת כלולה מי' שהם ש', ואחר כך היוד עצמה הראשונה, של שרש הו"'ה כלולה מי', הרי ק' דשק"ל. ואחר כך כללות השם בעצמו, שהוא כ"ו, וד' אותיות(שהם ל' ) הרי שק"ל. והבן זה. ( 7.25)
אות קכ"ו
קכו) ונודע כי בהמשך הד' אורחין חוורין לבדם אחורי רישא עד רישא דזעיר אנפין, ( משם מתפשט השיער מצד אחורי הראש עד ראש דז"א, ושם מקבלת הארה ולא מצד הפנים)
גם נמשכין עמהם הד' נימין דשערי, ( ששייכים למוחא דאוירא) כי הי"ג נימין דשערי נחלקים ג"כ ע"ד התחלקות הי"ג חוורתי. ונמצא שאחורי רישא, נמשכין ד' נימין דשערי וד' חוורתי, והם הת' עלמין הנזכרים בגימטריא ש"ק דשק"ל. כי הש"ק הוא שערות הנארגים, ובתוכם נקבים, שהם הלבנונית והחוורתא, ולכן נרמז במלת ש"ק. וז"ס וישם שק במתניו והבן זה. וז"ש עובר לסוחר בסוד ודר וסוחרת, היא גולגלתא דסחרה למוחא, (דהיינו שהיא נתנה למוחא את ההארה ) ודרך בה עוברין השערות למעלה, וזהו עובר לסוחר(מי זה הסוחר? מוחא ) והבן זה, ושאר ט' חוורתי נמשכין בצדדי הפנים. ( שמשם לא מקבלים את הארה לתחתונים) ( 9.07)
אות קכ"ז
קכז) ודע, כי עיקר מה שמאיר א"א בז"א, הוא מן ההוא ארחא חדא אחרא דאזיל בפלגותא דשערי דא"א, (אותה אורח (שביל) אחר שהולך באמצע/במחצית השיער של א"א ) כנזכר באדרת נשא דף קכ"ט ע"א וקל"ו ע"א, וזה, לבדו נמשך בהתמדה לרישא דז"א, בחד ארחא אחרא דיליה דבפלגותא דשערוי דז"א (למה אין לו מהי"ג חיוותרא? כי הם שייכים לם' דצלם )
ג"כ, ואין לו יניקה בי"ג חוורתי הנזכר רק מהי"ג נימין דשערי מהד' דאחורי רישא דא"א(שהם באים מבחינת הל' דצלם ), כנזכר בפרק שאחרי זה, אך הצדיקים, ירתי נהירו דילהון(יורשים את האור שלהם ) מהני ד' חוורתי הנמשכין אחורי רישא דא"א. (אבל הם עוברים כמובן דרך הד' נימין ). (10.32 )
אות קכ"ז- או"פ
קכז) עיקר מה שמאיר א"א בז"א הוא מן ההוא ארחא חדא אחרא דאזיל בפלגותא דשערא דא"א, וזה לבדו נמשך בהתמדה לרישא דז"א:
פירוש, כי י"ג תיקונין הם: י"ב הם, מג' הויות, שהם י"ב אותיות
, כמ"ש לעיל, וחד ארחא דכליל לכולהו, (שהאו בחינת הי"ג המאחד את כולם )
שהוא האי ארחא חדא דאזיל בפלגותא דשערי(שהוא אורח האחד שהולך במחצית/באמצע השיער )
, שפירושם דג' הויות, הם הט"ס דנה"י דעתיק( דהיינו לבושי מוחין שעתיק עושה לטובת א"א)
, שבהם המוחין דג' רישין דא"א, שהם חב"ד חג"ת נה"י(שבתוך הנה"י האלה (נשמה רוח נפש) מצויים המוחין לא"א ), כמ"ש לעיל בבחינת מל"צ דצל"ם. וחד ארחא דכליל להון, (אחד שכולל את כולם ) הוא בחינת המלכות(שהוא כתר דאו"ח) שבנה"י אלו, שעל המסך המתוקן בה, יצאו אלו הט"ס דנה"י דעתיק המלבישים המוחין אלו, ששם הג' הויות הנ"ל, ממטה למעלה. ולפיכך( אותו חד אורח) הוא כליל לכלהו ארחין, כי היא(המלכות ) נושאת המסך, שעליה יוצאים כל אלו הט"ס, שהם ג' הויות העושים י"ב ארחין. (י"ב שבילים שבין השערות )
אמנם גם בה עצמה נבחן שהיא מתפשטת בעצמה לי"ב אורחין (בחלק ה' למדנו באות א' וב' שיש ענין :
שבמלכות, של ראש, יש י' שורשים שמושפעים בפועל לגוף, למרות שהם נמצאים גם בט"ר של הראש, אבל כולם מתבטאים במלכות, והמלכות משפיעה את כל השורשים. ולכן אומר שגם בה עצמה נבחם שהיא מתפשטת בעצמה לי"ב אורחין:
כי אם היא הכתר, שממנה גם מתפשט הגוף, אז היא מכילה את כל מה שיש בראש
כמו הי"ב שממטה למעלה, להיותה בחינת המלכות שבהם, המתפשטת ממעלה למטה בכל אותו השיעור שהאו"ח שלה התפשט ממטה למעלה כנודע. ( כמו שהסביר באר היטב באות א, ב') (13.26 )
ונודע, שז"א הוא בחינת גופא דאצילות, (אם מסתכלים כל אצילות כפרצוף אחד אז:
• גלגלתא ואו"א הם ראש,
• ישסו"ת הוא בחינת גרון
• וזו"ן בחינת גוף
יוצא , א"כ ז"א הוא בחינת גופא דאצילות, ואו"א הם רישא דיליה. ) ואו"א הוא ראש שלו (13.52)
ולפיכך נבחן שעיקר אחיזתו של ז"א אינו בבחינת הי"ב אורחין שהם ממטה למעלה, ( למה? כי זה שייך לראש) אלא רק בהאי ארחא דאזיל בפלגותא דשערי, (רק אותו אורח שכולל את כולם שהוא בחינת המלכות שהיא זו שמתפשטת לגוף, והוא לא יכול שתיהיה לו אחיזה בראש) שהוא בחינת גוף שמתפשט ממעלה למטה" ר"ל שהוא בחינת מלכות המתפשטת ממעל ממעלה למטה רק בזה, יש לא"א אחיזה ) וז"ש "עיקר מה ממאיר א"א בז"א הוא מן האי ארחא חדא דאזיל (מאותו שביל אחד שהולך במחצית/אמצע השיער )
בפלגותא דשערי.( 14.38 )

מה רצה להגיד לנו?
הוא לא מקבל מכל השערות מכל הקרקפת, מכל החיוורתא, אלא רק אמותו שביל באמצע שהוא נקרא מלכות, שכולל את כולם וממנו הוא משפיע
אות קכ"ח
קכח) וטעם הדבר כי השערות הם ווין, (למה? ) להיות שרשם, ע"י שעוברים דרך הקרומא(קרומא דאוירא דעתיק ) שהוא מהת"ת דעתיק(שהוא המסך דצ"ב )
כנ"ל, ולכן משפיעין בז"א. ( מי? אותו קרומא דאוירא- מקבל השפעתו מהשערות שהם יצאו, לא הם ממש, אלא שהאור יצא,שהם יצאו למקיף חוזר, ולכן יקבל את הזה כמו מקיפים לראש' והם יהיו כמו תפילין של ראש. ואם נדייק יותר: :: : נאמר שהם בחינת או"ח שיצא מהמדרגה)
אך החוורתי הם מנ"ה עצמם, שהם העינים והאזנים, במקום שאין שם שערות, (דהיינו שטרם שנפגשו מממטה למעלה עם הקרומא דאוירא, ולכן אין בהם את המיעוט של המסך" אז אין להם את השערות האלה, אבל בכל זאת הם מתחקלים לי"ג כי הם השורש של מה שיצא אח"כ בשערות ) ולכן הצדיקים שהם מיסוד, יונקים מחוורתי דנ"ה שע"ג היסוד, והבן זה. (מה להבין?
שהצדיקים יורשים מהנקודה הפנימית
ופנימיות הצדיק היא כנגד תפילין של ראש של הז"א,
ואולי אפילו יותר מכך
(17.00 )
אות קכ"ח- או"פ
קכח) השערות הם ווין וכו'. לכן משפיעים בז"א אך החיורתא הם מנ"ה עצמם וכו', לכן הצדיקים שהם מיסוד יונקים מחיורתי דנ"ה שע"ג היסוד:
פירוש, כל המקובל מחיורתי יש בו ענין של התלבשות מעט, כמו חיורתי דא"א שהוא מלובש בעור של הגלגלתא כמ"ש לעיל. אבל המקובל משערות, (שהם בחינת או"ח שיצא מהראש, ולכן משמש בראש ולא יכול להתפשט לגוף, כי הוא יצא מהראש, כי או"ח שייך לצ"א ולא משמש במדרגה)
אינו יכול להתלבש בהמקבל אלא בבחינת מקיפים, ולא כלום בבחינת פנימים. (למה? כי לא משמש כפנימיים ) ולפיכך ז"א שעיקרו הוא בחינת חג"ת שדרכו בחסדים מכוסים כנודע, אינו יכול לקבל מן החיורתי שהוא התלבשות מעט בעור, (כי יש לו קצת תפיסה בעור, לא כמו השערות שהם יצאו ממש לחוץ וכבר נגעו בבחינת הקרומא דאוירא )
אלא מהשערות, כי הקוצי דשערי דא"א המגיעים בשעת גדלות ז"א, למקום העורף שלו, כנגד מוח הדעת, הם בוטשים במוחין שלו, דהיינו שהם משפיעים בו הארת חכמה, שהיא בחי' הפכית למוחין הפנימים שלו, ( למה? כי המוחין שלו שהם פנימיים הם חסדים מכוסים, והםב אים כהארת חכמה, והםפ רוצים להאיר בפנימיות ז"א בחסדים מכוסים)
ואז הארה זו אינה יכולה להשאר תוך המוחין שלו בפנימית, אלא יוצאת לחוץ ממצח בבחינת או"מ, הנקרא תפילין של ראש. הרי שהארות השערות דא"א המגיעים לז"א, אינם מאירים בו אלא בבחינת או"מ על המצח שלו. אבל הצדיקים, שהם בחינת נה"י דז"א, הם מקבלים מן החיורתי, (דהיינו מהפנימיות שהם לא נבחניןם לחוץ לראש, מבחינת שערות ובחינת מקיפים ) שהם מתלבשים גם בפנימית היסוד באיזה שיעור, (למה?) והוא מפאת היותם נה"י, ששם מקום גילוי של החסדים, כנודע(דהיינו שהם מקבלים את החכמה הזו לגילוי החסדים ובחג"ת הם רק חסדים מכוסים, ולכן הצדיקים שהן בבחינת הנה"י דהיינו היסוד, אז הם יכולים לקבל גם את הנקודה הפנימית ), וזהר שמפרש הרב, שבחינת הצדיקים סובב על בחינת יסוד דז"א עצמו הכלול מנו"ה.

בנה"י יש גילוי לחסדים,
לא כמו בחג"ת ששם יש רק חסדים מכוסים,
כי אין כח לקבל שם בבחינת חסדים מגולים
ואם כן יהיה שם אור חכמה לגלות את החסדים, אז עלולה להיות שבירה
אבל אצל הצדיק שיש לו חכמה, אז זה מגלה אצלו את החסדים, ולכן הם יכולים לינוק גםמהמקום הזה, וזה לא עושה ביטוש שמוציא את האור החוצה (21.09)
מאיפה מקבל ז"א את ההארה:
האם מהחיורתי או מהשערות?
הוא רוצה לדון איתנו מאיפה ז"א מקבל את ההארה.
האם הוא מקבל את ההארה מהחיוותרא או מהשערות?
1. אם יקבל מהחיוותרא, אז זה ממקום שעדיין לא נפגש עם צ"ב, עדיין לא נפגש עם הקורמא דאוירא, ואומר שז"א לא יכול לקבל משם, אז מקבל רק מהשערות.
2. אומר לצדיקים,שהם כן יכולים לקבל מהחיוורתא הזה. למה? אז קודם כל צריך לראות את הקשר :
שכל הנשמות ,ההשלכה שלהם, באה מז"א. אז, בעצם, השאלה היא על הז"א עצמו. ואומר שיש צד בז"א, שכן יכול לקבל מהחיוורתא. מי הוא? צד הנה"י בתנאי שהוא מתוקן.
מי יכול לתקן את הנה"י דז"א?
• רק מי שגורם לו לגדלות,
• כי באופן רגיל ז"א נמצא במצב קטנות.
• במצב חב"ד חג"ת דכלים ובמצב של חג"ת נה"י דאורות.
• אבל אם הוא רוצה שגם הנה"י דכלים ישמשו, אז הוא צריך מישהו שיעלה מ"ן, מישהו שיעלה ביקוש, בכדי שהוא יעבור מקטנות לגדלות,
• ובמצב הגדלות, ז"א יכול לקבל גם בנה"י שלו, ואז יוכל לקבל גם מהחיוורתא.
ומי העושה את התיקון הזה ?(של הנה"י)
רק הצדיקים, שהם מעלים מ"ן, בבחינת תפילה בבחינת ביקוש, ואז הצדיק נקרא בחינת יסוד, כי הוא נותן את בחינת היסוד לז"א שיעבור מקטנות לגדלות ולכן הוא גם זוכה בזה הצדיק, לינוק מאותה חיוורתא.
מה שאין כן, כל השאר, שהם מקבלים רק ממצב הקביעות של ז"א, שהוא נמצא רק במצב של חב"ד חג"ת ולא יכול לקבל מהנה"י, כי הוא לא בגדלות, אלא בקטנות ובקביעות, והם מקבלים רק אור חסדים שזה האור שמאיר בקביעות לנשמות למטה, ולכן רק הצדיקים יכולים לקבל את האור הזה, ואותם רגילים, לא רשעים, מקבלים רק את אור של החסדים מהשערות. ( 23.13)

אות קכ"ט
"ראשי נמלא טל"
קכט) וז"ש באדרת נשא דף קכ"ח, ומהאי גולגלתא נטיף טלא לההוא דאיהו לבר, הה"ד שראשי נמלא טל כו' ( ר"ל יש על זה מאמר יפה בשמעתי ג' משפטים, תש"ג
אמר הרב"ש:
ענין שערה זה אומר שיש גומה מתחתיו
והוא ענין אך בשערה ישופה.
וזה סוד ויען ה' אלא איוב מן השערה, זה פירוש יתנו כל ה עובר על הפקודין מחצית השקל הקודש וזה סוד בקע על הגולגולת לכפר על נפשותכים.
להבין ענין השערות, הוא סוד חרית ודין.
בזמן שאדם ירגיש התרחקות מה', ע"י שיש לו מחשבות זרות זה נקרא שערות, שיש לו סערות נפש,
וחיוורותא נקרא לבנונית, דהיינו הוא שמשפיע עליו הבורא ית', הוא נקרא לבן. וע"י זה הוא מתקרב לה'. וע"" שניהם יחד יש אור וכלי .(25.41)
למה מחשבות זרות נקרא כלי?
אם זה כואב לו שיש לו סערת נפש, למה הוא לא מקבל את האור בגלל שהוא רחוק מה'?
וסדר העבודה צריך להיות כזה:
כשאדם מתעורר לעבדות ה', האו ע"י זה שהאו זכוה לאיזה שהאי הארה מלמעלה, שנקרא חייורתא.
שכאשר הוא עושה את עבודת ה', הוא מרגיש הארה, תענוג, התחברות, קשר לה'.
ואח"כ קורה לאדם, בגלל תנאים כאלה או אחרים, שהוא מרגיש התרחקות מה', ונופלות לו מחשבות זרות בראש, והוא נופל ממדרגתו והו א מתרחק מהעבודה, ותחת כל סערת נפש כזו, יש גומה.
מה זה גומה? גומה זה כמו נקב בקע לגולגולת, שמרגיש חסרון גדול, למה אני רחוק מה' ית'? הרי הייתי כ"כ קרוב לה' וזה כואב לי.
ןואומר: מטרם שבאו לי המחשבות הזרות האלה לראש, הייתי קרוב לה'.
וע"י המחשבות הזרות אני מתרחק מה'.\
אם לא הייתי קרוב קודם לה', אז לא הייתי מרגיש שאני רחוק.
עכשיו שהייתי קודם קרוב, ועכשיו אני מתרחק, אז אני מרגיש רחוק.(27.07)

וע"י זה שהוא מצטער, הוא ממשיך מבוע של חיות מזה שהוא מצטער על זה שהוא רחוק, ודוקא מהסערת נפש הזו, נעשה כלי כמו צינור להעברת השפע. ואז האו עאוד פעם זוכה לחיוותרתא, זאתאומרת שהשערה מחברת אותו, כלומר שסערת הנפש מחברת אותו כשהוא רחוק, מחברת אותו עו ד פעם לאותו חיוותרא.
ואח"כ פעם אחד פעם. עוד פעם באה לו מחשבה זרה, שמסיתה אותו מדרך ה', ואז הוא נעשה מרוחק מה', וגם הפעם נעשית גומה, שזה נקב חסרון, איפה נעשה החסרון? בגולגולת.
וא הוא עו דפעם מצטער ועוד פעם ממשיך את האור מלמעלה, וכל פעם הסדר הזה חוזר בעולה ויורד, עד שהסערות המפש שלו יתרבו בשיעור שלם.
כלומר שאם יש לו כל פעם סערת נפש, והוא כל פעם בא ומתקן אותה, אז ראשו מתמלא בשיער. והשפע הזה נקרא טלא דבדולחא, וזה סוד שכתובש ראשי נמלא טל.
מה זה טל?
צינורות להעברת השפע מהעליון לתחתון.
כתוצאה מזה שתיקנתי את סערות הנפש שלי להיות עבודת ה', הצטערתי מהריחוק שלי מה'
אבל שאדם מצטער הוא צריך לבטא את הצער הזה במעשים ולהראות שהוא מצטער,
לא רק לעשות פנים שהוא מצטער, כי זה לא נקרא שהוא מצטער.
29.20
וזה נקרא שמתרבים השערות ומגיעים לחשבון שלם, אז הוא נבחן שמהטל הזה שעל ראשוהוא יכול להחיות מתים וזה סוד בקע.
היכן שהשערות נפש עושים בקיעות בראש,וזה גם מחצית השקל. (30.00

ועל זה אפשר לומר, שהיכן שעומדים בעלי תשובה אינם עומדים אפילו צדיקים גמורים, זאת אומרת שכשאר לאדם יש סערת נפש, זה דבר כמעט מחוייב בצ"ב.
אבל סערת הנפש זה חסרון גדול שאדם מרגיש, שהאו רואה שהאו מרוחק מה', וזה סדיוק נקודה קריטית, והשאלה עם הסערה הזו הופכת , יוצרת איזה שהיא גומה או חסרון והופכת את זה למבוע, כדי להתחבר לה' חזרה, או שאומר: נו, מה לעשות, כולם כאלה, כולם לא צדיקים, אז גם אני קצת לא צדיק.
לא חייב להיו כזה צדיק, אני לא מלאך.
אז פה מלמד אותנו את סערות הנפש, וגם הרב"ש מלדמ אותנו שאת סערות הנפש, צריךלהפוך דוקא למבוע של אהבת ה'. לכלים לאהבת ה'.- וזה נקרא "שראשי נמלא טל".(31.15)
, והוא, ז"א המלביש לא"א, ונמצא כי לפעמים בבחי' א', השערות גדולים ומעולים מן החוורתי. ובבחי אחרת הוא להפך.
מתי השערות גדולים מהחיוותרא?
• כי הם מאירים לראש ז "א,
• מה שאין כן החיוותרא, הם לא מאירים לראש דז"א באופן רגיל. למי הם כן מאירים?) לצדיקים, לנה"י
מצד שני :
השערות הם פחות חשובות, למה?
כי הם מאירות רק אור מקיף, והחייוורתא מאיר בפנימיות, ואור המתלבש במדרגה, יותר חשוב, מהאור הנמצא מחוץ לה, אבל עדיף אור שנמצא מחוץ לה (שערות) , מאשר אור שיכול להאיר בפנים (החיוותרא) אבל לא מאיר בכלל, לא מאיר בפנים.
ולכן לפעמים שהשערות גדולות, הם מעולות מהחיוורתא, דהיינו שיש לך סערת נפש, ואתה רחוק, שזה נקרא יראה, ופעמים היראה גדולה מאהבה, שאי אפשר לקיים את האהבה, אז אתה חייב לקיים את היראה, שהסערות (שערות) זה בחינת היראה ( 32.35)
אות קכ"ט- או"פ

קכט) בבחינה א' השערות גדולים ומעולים מן החיורתי ובבחינה אחרת הוא להיפך: כמ"ש לעיל,

• שהשערות דא"א משפיעים לרישא דז"א, ומוציאים בו בחינת תפילין של ראש.
• אבל החיורתי אינם מאירים אלא לנה"י שלו, שהם הצדיקים
.
אז לכאורה, מי יותר גדול במצב הזה?
השערות
, כי הם משפיעים לרישא דז"א, רק בבחינת יראה

מתי החיוורתי מעולים מן השערות?
אמנם מבחינה אחרת החיורתי מעולים מן השערות, ( למה?)
• כי מה שנמשך מן החיורתי נמצא (אם הוא נמשך ויכול להתקבל) מתלבש מעט גם בפנימיות הכלים,
• אבל הנמשך מן השערות אינו מאיר רק בבחינת מקיפים( רק בחסדים מכוסים) , כנ"ל בדיבור הסמוך.
• והבא בבחינת התלבשות (אבל בתנאי שהוא יבוא ) הוא יותר חשוב, מן הבא בבחינת מקיפים המאיר בבחינת הארה מרחוק. ( 33.51)

יוצא, מה יותר חשוב? אהבה או יראה?
• אהבה, אבל בתנאי שהיא קיימת.
• אז אם לא, אז היראה יותר טובה מאהבה שלא קיימת.
ובעולם הזה, העיקר הוא היראה.

אם יש סערות נפש, ואנו הופכים אותם לעבודת ה', זה עיקר העבודה שלנו:
ואשרי אדם מפחד תמיד,
• ועובד בבחינת יראה
• ועובד בבחינת סערות נפש,
• ויש לו התלהבות
ה', וכל פעם שהוא רחוק הוא מתקרב, וזה יוצא בו את המבוע העצום בקשר לה'.
ולכן כל הזמן שאנו בעולם הזה, זאת עיקר העבודה שלנו. (34.37 )
אות ק"ל
קל) האמנם אע"פ, שהוא(ז"א ) עיקר יניקתו מההוא ארחא דבפלגותא כנזכר, (דהיינו מבחינת המלכות,שרק היא מתפשטת לתחתון וכל הי"ב האחרים הם מבחינת ראש) ג"כ מאירין הי"ג חוורתי בז"א, (למה? איך? אומר עיקר זה ארחא דפלגותא)
• כי הט' חוורתי הנמשכין דרך פנים דא"א, עד דיקנא דז"א, ומכחם נעשו לז"א ט' תיקוני דיקנא, כמ"ש במקומו.
• ומהד' חוורתי דאחור נמשכין עד רישא דזעיר אנפין, ומאירים ברישיה ממש, ולמעלה ולא בדיקנא. (זה מוקדם להסביר את זה פה, אבל כנגיע לז"א נראה איך הם משפיעים ) (35.50 )

אות קל"א
קלא) אמנם אחר שהאירה ברישיה( מי?אותה אורחא דפלגותא, אותהאחורי הראש שמאיר בראש דז"א) , נמשכת אחר כך הארתה ג"כ ויוצאה לחוץ, ומשלמת לו י"ג תיקוני דיקנא לז"א,
• כי עוברת ובוקעת גולגלתיה מאחורוי, ומאירה בו, ועוברת אחר כך עד הפנים דיליה ג"כ,
• להשלים לו י"ג תיקוני דיקנא, כמ"ש במקומו. (36.21)
אות ק"ל- או"פ
קל) ג"כ מאירים הי"ג חיורתא בז"א וכו' ומשלמת לו י"ג תיקוני דיקנא לז"א:. כלומר,
• כשנחשוב מבחינת שורשו של ז"א, שהוא בחינת גופא(שז"א הוא בחינת גוף דאצילות ,אם נסתכל על כל אצילות כפרצוף אחד) כנ"ל

• , נמצא שאינו מקבל אלא מחד ארחא דכליל להון(שמקבל ממלכות שהיא בחינת הי"ג' שעומדת במרכז ומשלים את הי"ב לי"ג) , שהוא ג"כ בחינת גופא. כנ"ל.
o וכל שאר הי"ב הם כמו ט"ר , או רק צד הפנים בראש,
o והמלכות היא כמו הגוף של הראש
o והז"א שהוא הגוף של אצילות, מקבל רק מהמלכות בעיקר, מתי? כאשר אני מסתכל על כל עולם אצילות כבפרצוף אחד)

• אמנם נודע, שאע"פ שז"א הוא בחינת גופא לאו"א( וגופא לאו"א הוא מתכוון לאצילות, שהם ראש דנקבה שלו), מ"מ מתפשט בעצמו ג"כ לראש וגוף בשעת גדלותו, והנה אז(מה זה אז? כאשר נסתכל על ז"א כפרצוף שלם, ולא כגוף דאצילות, אז נאמר שמקבל גם בחינת ראש דאריך דהיינו מי"ב אורחין.

• ודאי שמקבל ג"כ מי"ב ארחין שממטה למעלה, כי כל בחינה מקבלת תמיד מבחינה שכנגדה בעליון, (ואם יש לו ראש אז יקבל מהבחינה שכנגדו בראש )
• וע"כ בחינת הראש שלו(כשיש לו ראש) מקבלת מתיקונים שממטה למעלה בהכרח(שהם הי"ב ). ועוד כי כל י"ב חיורתי כלולים בהאי אורחא כנ"ל. (38.48)

2 תירוצים הוא נותן פה:
1. כי כולם (ארחין) נמצאים גם במלכות, ואז הוא (ז"א) מקבל גם מהמלכות, כי היא כוללת גם את הי"ב
2. מכיוון שהוא (ז"א) מקבל מהבחינה שכנגדו מהראש, כי יש לו בחינת ראש (39.05)

מה למדנו היום?
למדנו את דרך ההשפעה של א"א לז"א
עיקר ההשפעה של א"א לז"א, היא דרך אחורי הראש של א"א

• אחורי הראש נקרא בחינת המלכות של החיוורתא, שמשם הוא משפיע, לז"א.
• ז"א מקבל באופן רגיל, רק את האורות האלה, רק כאורות מקיפים, כי הוא לא יכול לקבל בפנימיותו, כי הוא רק חסדים מכוסים, והאור הזה שמתקבל הוא מתקבל כהארה, ולכן הוא מקבל את זה רק בסוד אורות מקיפים, והאורות המקיפים האלה נבחנים, כמו בחינת תפילין של ראש.
אבל, כאשר ז"א הוא גדול, או בחינת הצדיקים, או בבחינת שבת, או שיש לו כתר, בראש חודש שיש לו כתר,אז הוא כבר עולה לדרגה, שיש לו ראש עצמאי, וכשיש לו ראש עצמאי אז הוא, כבר יכול לקבל מהראש ישירות, וזה אור שיכול להיכנס בפנימיותו.
לכן הוא (ז"א)יכול לקבל לא רק מבחינת המלכות, -אלא יכול לקבל גם מאחורי הראש שזה בבחינת המלכות, אז הוא יכול לקבל עכשיו גם מי"ב אורחין, כי הוא כבר בבחינת צדיק בשבת, ולכן הוא לא צריךלהניח תפילין בשבת.(40.40)

שאלות חזרה א'שנה-א'שנו
1. מדוע סדר הצל"ם הוא ש-צ' מופיע לפני ה-ל'?
2. מהו היופי שבענף? כיצד זה קשור לאמונה ואהבה?
3. מה ההבדל בין חלוקה של ס' ם' ולחלוקה של צל"ם ומתי נוהג כל אחד מהם?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

אנו למדנו שמה שמקבלים הצדיקים לעתיד, הם מקבלים אותו דרך הבינה, ולא ישירות מצד החכמה, ולכןנספר במאות ולא באלפים.
אנו למדנו את כל הענין של מצ"ל במקום צל"ם, ולא הבנו מדוע צ' בא לפני הל'.
לאחר לימוד ראינו, שהצ' זה עליית מ"ן, כדי שאפשר יהיה למשוך אור חכמה ולעבור מקטנות לגדלות, ולכן התחתון הוא זה שגורם. והיות והתחתון הוא זה שגורם, היום אנו נלמד את המשל התשובה, ונראה איך ללמוד את הענין העצום הזה, איך התחתון שנקרא"יפה ענף", הוא מצ"ל הוא גורם לחורש וצל.
• כי קודם צריך לקבל את הדעת שהוא ז"א
• ורק אח"כ לעשות זווג.

הז"א הוא צ' דצלם- מבחינת הגוף, והוא זה שצריך להשפיע את הארת חכמה לבינה,כי הוא מעלה ביקוש, הוא גרום לחיבור בין בינה לחכמה.

ובגלל שהוא הגורם והסיבה לזווג, שהוא גורם לבחינת הדעת, ואילמלא הוא, לא היה בחינת זווג, לכן הוא לפני הל' והוא נקרא מצ"ל.
ולמה זה נקרא, יופי ענף?
• הרי היופי, כמו שלמדנו הוא בחינת חכמה, ר"ל שהצ' הזה המצ"ל,שזה בא בסדר הזה, הוא גורם ליופי,שהחכמה באה מביקוש של הענף.
• ולכן אנו צריכים ללמוד מכך ענין חשוב מאד, שהמצ"ל, דהיינו נותן אמונה, נותן צל, הוא גורם לאהבה, כי כך ,התחתון הוא זה שגורם לדעת העליון, גורם לזווג העליון, ולכן צריך את שיתוף התחתון באהבת העליון. (2.52)
עמוד אשנ"ד טור ב למטה)
ונודע, שענין תיקון זה דמל"צ דצל"ם(שאנו רוצים ללמדו ממנו את הצל"ם את המצ"ל )
אינו נוהג רק בשעת עלית הפרצופים למדרגת העליון, דהיינו בעת שא"א נתחבר
עמוד אשנ"ה
• בעת שא"א נצתבר עם עתיק לפרצוף א', (אז זה נוהג בגדלות, )
• וכן או"א עולים לג"ר דא"א,
• וישסו"ת מתחבר עמהם לפרצוף א',
• וכן ז"א(הז"א שיהיה בעתיד ) לאו"א(הרי כרגע ז"א בכלל לא נולד, מדובר על השורשים בא"א, וכפי שיהי בגדלות של ז"א, כך גם יהיה אצלו)

. דהיינו בשעת הארת ע"ב ס"ג העליונים, שמתבטלים הפרסאות(פרסאות שגורמות לצ"ב ולקטנות במדרגה , ומתבטלים הפרסאות רק בשביל אח"פ דעלייה, כמובן- זה לא גמר תיקו, זה רק גדלות) לשעת הזווג, שאז כל תחתון מתחבר עם העליון שלו כי הצמצום ב' דה"ת בעינים מתבטל אז וכיון שכל תחתון הוא אח"פ דעליון, נמצא אז מתחבר אל העליון, לגו"ע שלו. כנודע(4.26 )
ואז נוהג ענין מל"צ דצל"ם,
המורה, ששינוי הזה דביטול הפרסא וירידת ה"ת מעינים
אינו פועל כלום בם' דצל"ם דכל פרצוף,
אלא בל' שבו,
,ובה נבחן ירידת ה"ת, בסוד יציאת י' מאויר ואשתאר אור.

( מה אומר?
שכשבאה הגדלות, אז זה מגדיר את ההבדל בין ז"ת דבינה לג"ר דבינה
וזה משאיר את הם' דצלם בבחינת אויר ושומר כך על צ"ב ואי קבלת אח"פ במקומם, לכן כל החכמה שתתקבל, תהיה רק ו"ק דחכמה ולא ג"ר.
והיכן היא תתקבל? דוקא בז"ת דבינה ולא בג"ר דבינה-ז ה נקרא אח"פד עלייה ולא אח"פ במקומם, והתקיון הזה ,ה וא נותן לנו את האפשרות הזו.)
( )
הי'

,ובה נבחן ירידת ה"ת, בסוד יציאת י' מאויר ואשתאר אור. (הכי הי' הזו המלכות שעומדת כפרסא.היכן זה קורה? בל' )
משא"כ הם' דצל"ם נשארת בבחינת אוירא כמקודם(מתי קודם? בחסדים כמו שהיתה בקטנות, גם בקטנות האי היתה בבחינת חסדים, נראה במהשך שזה בחינת ס' )
, כלומר, שנשארת( הם' דצלם) בבחינת חסדים מכוסים(אותם ם' אותה גלגלתא, למרות שבאה חכמה למדרגה ) (6.13)

אז מה השינויה גדל שהוא אומר לנו פה?
הוא אמר לנו זאת הרבה פעמים.
פה הוא רוצה להסביר לנו דבר חדש, ואגב, כך שאנו יודעים את הידיעה הזו, הוא רוצה שנראה את ההבדל בין הקטנות לבין הגדלות.
שלכאורה בקטנות גם יש איזה שהוא סוג של תיקון" שנקרא ס' ו-ם', והוא רוצה להראות לנו, איך מתשלב התיקון של מל"צ עם הס' ם', ואגב כך ללמד אותנו מה ה סה מצ"לד (6.42)

בלי שום שינוי. אמנם בבחינת מוחין הקבועים דכל פרצוף. דהיינו כמו שהרב מחלק אותם ע"פ הקומות דמ"ה(
מה זה קומות דמ"ה?
מזכיר לנו מחלק ח' :
שעתיק לקח את כתר דמ"ה- שהם בחינת הרשימות שעלו עם המסך ושעליהם יוצאים הפרצופים דאצילות. ולכן:
• עתיק לקח את כתר מהרשימות ועל זה יוצא פרצופו
• וא"א לקח חכמה דמ"ה
• ואו"א בינה דמ"ה
• וז"א בחינת נ"ר דמ"ה- אפשר לומר שז"א לקח את ז"א דמ"ה
• ומלכות לקחה את מלכות דמ"ה

), שעתיק לקח כתר דמ"ה, וא"א חכמה דמ"ה, ואו"א בינה דמ"ה, וז"א בבחי' נפש רוח דמ"ה.
הנה מצד המוחין אלו(מוחין של הקביעות דעולם אצילות מצד המ"ה ) אינם נבחנים בצל"ם, ( אז איך נבחנים? הרי אמרת לי שיש תיקון. אומר : לא! זה עו דלא תיקון של צל"ם, תיקון של צל"ם זה רק בגדלות) אלא בבחינת ס' ום' סתומה.
( אז איך הם נבחנים בקטנות? ס' ום' סתומה, לא ם' דצלם, אלא ם' סתומה. כמו שלמדנו בחלק י'.) (7.55 )
איך נבחנים בקטנות?
חב"ד חג"ת עד החזה,שהוא בסוד של חפץ חסד, ס' עגולה, שחיצוניים כשבאים לגעת בה, אז אומרים: אני ס' יש בי שלמות של חפץ חסד, ואי אפשר לפגוע בי.

והם' שם זה מקום לקבלת חכמה, רק שאי אפשר בזמן של קטנות.
וכל עולם אצילות מחולק באופן זה: שמחזה ולמעלה, למשל עתיק וא"א:

עתיק וא"א
• מחזה ולמעלה- יהיה ס' ויהיה עתיק
• ומחזה ולמטה-יהיה א"א ויהיה ם'
אותו דבר, או"א וישסו"ת
• או"א מחזה ולמעלה יהיו בבחינת ס'
• ומחזה למטה של בינה יהיה ם' שזה ישסו"ת
אותו דבר: זו"ן הקטנים וזו"ן הגדולים
• זו"ן הגדולים- מחזה ולמעלה יהיו בבחינת ס'
• זו"ן הקטנים ומחזה למטה יהיו בבחינת ם'
כי הראש דא"א בערך עתיק, אינו אלא בינה וזו"ן, (הרי א"א הוא על האח"פ דעתיק, אז כלפי עתיק הוא בחינת בינה וזו"ן)
דהיינו אח"פ שלו, הנקראים מחצית הכתר התחתון(וזה באמת מה שלקח מצד הב"ן לתקן), אשר הבינה מהם, נחלקת רק ע"פ ס' ום' סתומה, ( ולא מה? מה הוא רוצה להוציא? ולא צל"ם, מתחלק ס' ום כפי שלמדנו בחלק י' מצד הקביעות:
שלמדנו
• שאו"א עילאין- בחינת ס'
• וישסו"ת בחינת ם'

מה מורה ם'? רוצה חכמה שאין שם. רצון לחכמה,ש אין להם את האור הזה שם, אז הם סוגרים את עצמם, שלא יאחזו בהם החיצוניים, כמו ברחם.

כי חב"ד חג"ת שלהם הם בחינת ג"ר דבינה, והם נקראים או"א עלאין,

משמע: שיש ב' צורות של שמירה על החפץ חסד שיש מחזה ולמעלה:
צורה 1:
• בקביעות בקטנות- נקרא ס'- חפץ חסד
• ם' סתומה בבחינת ז"ת דבינה- שנשמרת ע"י "ם' דלמרבה המשרה"

צורה '2: בעליית עולמות
ואיך שם השמירה? ע"י הגבהת ראשי ירכין. מעל היסוד דעתיק, שזה גורם שבג"ר דבינה שלמרות שבאה החכמה, לא יצא הי' מהאויר, והיא תשאר בבחינת אויר- וזה חסדים מכוסים., אז היא שומרת שיהיה רק אח"פד עלייה ולא אח"פ במקומם, ותהיה רובצת.
(11.11)

ובחינת ז"ת דבינה נקרא ם' סתומה, מטעם שמז"ת דבינה ולמטה כבר שולט המסך דעליון והם בבחינת ו"ק בלי ראש. וז"ש הרב שהאוירא נקרא מוח סתום שבגלגלתא. דהיינו להיותה
ם' סתומה כנ"ל. (ר"ל שהגלגלתא דאריך היא בחינת עתיק שבאריך והוא בחינת ס' )(11.52)

מה למדנו כאן?
למדנו שהמדרגה מקבלת תיקון הם בקטנות והן בגדלות.
בכל מקרה, בגלל שהיא בצ"ב, ולא רוצים לעבור עו דפעם מה שקרה בשבירת הכלים, ע"כ עשוים תיקון שנקרא ס' ום'.

אבל בגדלות, עושים תיקון אחר שנקרא צל"ם.
בשני המקרים עיקר התיקון הוא, מצד השמירה, הוא שהגלגלתא או הבינה לא תקבל חכמה, אלא דרך הז"ת דבינה, בגדלת ולא דרך הג"ר דבינה- וז הנקרא ם' דצלם. (12.38)

ונמצא שראש דא"א מצד הקביעות, אינו נקרא ג' ראשים, בסוד םל"צ כנ"ל,אלא רק גלגלתא ומ"ס בלבד( ידדדדדדש בקביעות)
אז מי מהם הוא בחינת ם' דצלם? אף לא אחד מהם.

• בגדלות הוא התיקון של ם'
• אז איזה תיקוןשל חפץ חסד יהיה שם? ס'

אז כמובן, גלגלתא היא לא נקרא ם' דצלם, אלא רק בגדלות, בקטנות היא נקרא ס' ..
כי מוחא דאוירא אינו עולה אז( בקביעות) בשם
• , אלא הגלגלתא היא בחינת ס', והיא בחינת חב"ד חג"ת(שזה 6 ספירות ולכן נקרא ס' ) ואו"א עלאין, דהיינו עד הקרומא דאוירא

• , ומקרומא דאוירא ולמטה הוא בחינת ם' סתומה, הנקרא מוחא סתימאה
(עד לפה נתן לנו את היחס בתוך א"א, שאם נחלק את א"א מצב הקביעות יש לו 2 בחינות מוחין:

שרטוט א' (14.12

2 בחינות של א"א הם גלגלאת ומו"ס מצד הקביעות
• וגלגלתא האו בחינת ס'- חפץ חסד
• ומו"ס הוא ם'

אותו דבר או"א:
• או"א בחינת ס'
• \וישסות בחינת ם'

וכן
זון הגדולים- ס'
זו"ן הקטנים- ם'שס' האו חפץ סחד))
, ועד"ז או"א, המלבישין מגרון דא"א, ולמטה, נבחן או"א לבחינת ס' דהיינו חב"ד חג"ת דבינה, כנ"ל. ומחזה ולמטה נבחן לבחינת ם' סתומה.
אלא בעת שיש הארת הע"ב ס"ג עלאין שטפת ע"ב מבטלת את הפרסאות וג' ראשים דא"א עולים ומתחברים לגו"ע שלהם שברדל"א, הנה אז מתגלה זה התיקון דמל"צ, המורים שענין ביטול הפרסא אינו מגיע לחב"ד דגלגלתא אלא לז"א שלה שנקרא מוחא דאוירא. כנ"ל. ועד"ז באו"א שעולים לג"ר דא"א, מתחלקים ג"כ למל"צ. ע"ד הנ"ל.
והנה אז, אין טפת ע"ב העליונה יכולה לבא לל' דצל"ם, כי היא בחינת בינה כמו הם' דצל"ם, דהיינו ג"כ בחסדים מכוסים כדרך הבינה שמשורשה אינה צריכה לחכמה, כנ"ל. ולפיכך באה תחלה הטפה דע"ב אל צ' דצל"ם שהיא בחינת ז"א והוי"ה דמ"ה, שמצד האו"י הוא נבחן לבחינת או"פ כמ"ש לעיל. ואז עולה הארת חכמה מן ז"א אל הבינה, שהיא ל', ואחר שהל' קבלה הארת חכמה, יורדת הי' מן האויר, ואשתאר אור. באופן, כמו שבבחינת ע"ס דאו"י, נמצא שהענף שהוא ז"א משפיע הארת חכמה אל השורש שלו, כן גם עתה, כשהארת הע"ב רוצה להוריד הי' מאויר מן הל' דצלם, הנקרא מוחא

דאוירא, הוא משפיע מקודם לצ' שהיא מו"ס, ששם המקום דהארת חכמה וההארה עולה ממו"ס אל הל' שהיא מוחא דאוירא, וי' יוצאת מן האויר, ואשתאר אור.
וז"ש הרב בסו"ה יפה ענף וחורש מצ"ל, שמתחילה מקבל הדעת שהוא ז"א וצ' דצל"ם, והוא משפיע הארת החכמה לבינה, שהיא ל' דצל"ם, ונעשה הסדר מצ"ל. כנ"ל כי זה נבחן ליופי הענף, שהוא נעשה משפיע אל השורש שלו, וע"כ קראו הכתוב יפה ענף.
וזהו מעלת החיורתי, כי גם בבחי' סדר ביאת החכמה לא"א, נבחן ג"כ שבינה שהיא ל' דצל"ם קבלה חכמה מצ' דצל"ם, שהיא מ"ה, ומו"ס. ונמצא, בעת ביאת החכמה אל מו"ס, עוד לא נעשה באור החכמה בחינת התלבשות של ם' ל', הדוחה ג"ר מראש דא"א, כי התלבשות זו, היא באה אחר ביאת החכמה אל הבינה מן הז"א, שאז נעשה יציאת הי' מאויר דל' ואשתאר אור, ולא נעשה יציאת הי' מאויר דם', ונשארת בבחי' אויר כמקודם לכן. אמנם מטרם שהגיע החכמה אל הל' דהיינו בעוד החכמה במו"ס, עדיין החכמה היא בגלוי בלי לבושים דמ"ל, והיא מתלבשת בו בכלים הפנימים, ובחינה זו נקראת חיורתי, דהיינו בעוד אור החכמה במו"ס. ואחר שהחכמה עולה ופוגשת בקרומא דאוירא, ששם בחינת ל' דצל"ם, אז מתחיל ההתלבשות במ"ל והג"ר המגולים

מוכרחים תכף להסתלק מן הכלים הפנימים לבחי' מקיף חוזר, והלבושים של אותו חלק החכמה נעשו לשערות הבוקעים ויוצאים לחוץ בבחינת מותרי מוחא. הרי אשר בחינת החיורתי, הם שורש אל השערות, כי החיורתי היא מבחינת מו"ס, שה"ס משפיע אל הבינה, שמבחינה זו היא השורש. כנ"ל. ומכ"ש עתה, כי גם נסתלק האור תכף בפגעו בל' דהיינו בקרומא, כנ"ל, הרי ודאי שזה החלק דמו"ס מטרם שהגיע לבינה, הוא השורש של האור שנסתלק דרך השערות. ולפיכך צריכים השערות תמיד לקבל מן החיורתי.

קכא) גם הענין הוא, כי הרי יש הויה אחת באלו הד' ארחין דאחורי רישא, וזו ההויה היא במילוי יודין דע"ב. ו אחת כלולה מי', ועשר מי' הם ת', ונודע, כי החשבון כל מה שהוא בעולם העליון הוא יותר גדול.
קכב) ולכן בא"א, אלו הת', הם ת' אלפין עלמין, האמנם הצדיקים המושכים ומקבלים להם זו ההארה, אינם יונקים כולה כאשר היא, ולכן ברדתה אליהם מתמעטין. ואינם רק ת' עלמין לבד, ואינן ת' אלפין, כי אין חשבון אלפין אלא בא"א עצמו.
קכג) וז"ש ומנהירו דהאי חוורא ירתי צדיקייא לעלמא דאתי ת' עלמין, כי החוורא גופיה הוא ת' אלפין עלמין, אך הנהירו דיליה אינו רק ת' עלמין לבד, כי בא"א הם אלפין, ובאו"א הם מאות. וז"ש בעלמא דאתי, כי שם הם מאות, בבינה הנקראת עלמא דאתי. וכבר ידעת, כי כל כתר מסטרא דאימא והאי גולגלתא, הוא בינה המקפת את החכמה, שהוא המוחא סתימאה, נקודה בהיכלה, לזה אמר דירתין להו צדיקיא בעלמא דאתי, שהיא הבינה.
נמצא כי יש בה ד' יודין, וכל

שאלות חזרה א'שנג-א'שנד
1. מדוע נבחן האור שמקבלים הצדיקים בעולם הבא בבחינת מאוד ולא בבחי' אלפים?
2. הסבר את השאלה ששואל בעה"ס בעמ' א'שנ"ג טור א' למטה.
3. על מה מצביע בחינת "מצ"ל" במקום צל"ם ומה הקושיא בכך?
4. אלו ב' בחי' ההפוכות זו לזו נמצאים בבינה?
5. כיצד ההסבר על בינה קשור ומסביר את צ"ב? הסבר ונמק.
6. הבא דוגמאות מחייך מדוע היה צריך להפריד בין ג"ר דבינה לבין ז"ת דבינה בבחינת המוחין של א"א שהם שורש של ז"א שהם שורש לאדם?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

או"פ אות קכ"ג
וזה אמרו באות (קכ"ג) החיורא גופיה הוא ת' אלפין עלמין אך הנהירו דיליה אינו רק ת' עלמין לבד,
• כי בא"א הם אלפין
• ובאו"א הם מאות

וז"ש בעלמא דאתי( בעולם הבא), כי שם(בעולם הבא) הם מאות וכו', וכבר ידעת שכל כתר הוא מסטרא דאמא, והאי גלגלתא הוא בחינת בינה המקפת את החכמה וכו' "(1.15 )
פירוש: כי אור חכמה, מכונה תמיד בשם אלפים, בסוד ואאלפך חכמה, (ואאלפך הוא מסוד אלף ומשם בא בחינת החכמה) ולפיכך החיורתא גופה שהיא בחינת ע"ב באור החכמה, כי היא לא קבלה המעטת האור מקרומא באוירא, כנ"ל, וע"כ הוא עצמה בחינת ת' מאה אלף עלמין. (יש פה קושי, כי צריך לומר פה ת' אלפין- כך אומר גם הרב"ש, [ולא מה שכתוב מאה אלף, כי כתוב גם למעלה ת' אלפין)

אבל צדיקיא נוטלים אותה מבחינת הגלגלתא במה שהיא בחינת בינה המקפת את החכמה, (
• כי הרי החכמה לא יכולה להיות גלויה שם, כי יש הרי תיקון בגלגלתא של ם' דצלם, שהם' לא נותנת אפשרות לחכמה להתגלות,
• גם אם תגיד שהיא עצם חכמה, ויכולה להיות שם חכמה, כי הקרומא דאוירא לא משפיעה עליה, אבל סוף כל סוף יש שם תיקון של ם' דצלם )

כלומר, ממה שהיא בבחינת תיקון הם', שהוא בחינת התיקון דג"ר דבינה שאינה משנית דרכה, (גם אם יש חכמה במדרגה ) והיא תמיד בחסדים מכוסים, כנ"ל,
וכיון שצדיקים אינם יכולים לקבל החיורתי אלא באמצעות ג"ר דבינה, כנ"ל, ע"כ מתמעט האור הזה(של ג"ר ) להם, ואינו נבחן בבחינת אלפים, אלא בבחי' מאות,
למה הוא (האור) נבחן בבחינת מאות?
• כי האור מתקבל רק דרך הבינה, הוא מתקבל רק בבחינת ם' דצלם,
• אז לא יכול להתקבל אליהם אור של חכמה, כמו בצ"א שזה סוד אלפים)
כי בינה בערך חכמה נבחנת בשם מאות. (3.36 )
וזה שמדייק הזוהר, "דירתין לה צדיקיא בעלמא דאתי". שהוא בינה, כלומר באמצעות בינה. ( זאת אומרת, שהצדיקים יורשים בעולם הבא רק בחינת מאות,שהוא בינה, כלומר באמצעות בינה- גם אם יזכו שם לחכמה, זה באמצעות בינה.
הרעיון הכללי של חלק י"ג

ויש לזה תיקון גדול מאד שצריך להבין את הרעיון:
אולי זה רעיון כללי, לכל הענין של חלק י"ג, וכדאי לשים לב לענין הזה, שזה ענין טיפה עמוק, אבל אפשר להבין אותו . (4.10)
אי אפשר לקבל חכמה, אלא במסגרת חסדים,
אבל רק בו"ק ולא בג"ר.
כלומר:
• בג"ר אפשר לקבל חכמה, ולא צריך לבוש חסדים בשביל זה
• אבל בז"ת צריך לבוש חסדים
למה בז"ת צריך לבוש של חסדים? כי יש חוסר שלמות, מצד הבריאה
היות ואנו צריכים לחבר את צד הבריאה שזה חוסר שלמות, לצד הבורא, לצד המאציל, אז צריך בחינה מקשרת.
והבחינה המקשרת, היא בחינת האור חסדים שמקשר.
אבל ה"גר הוא צד הוא צד המאציל.- כי צד המאציל לא צריך קשר למאציל.
ופה נשאלת שאלה:
למה, עכשיו בינה, צריכה שדרכה תתגלה החכמה?
למה החכמה בג"ר, בעולם אצילות, שזה בחינת ג"ר עולם אצילות, לא יכולה להתגלות באופן ישיר ? כמו שהיה בגלגלתא? בג"ר בלי לבוש חסדים, הרי א"א או"א זה בחינות של ג"ר, רק זו"ן הם בחינות של ו"ק.
אז אם היית רוצה לומר לי שבזו"ן דאצילות, אני צריךד קבל את החכמה דרך חסדים, הייתי מבין, אבל להגיד לי שגם אפילו או"א, ואפילו א"א עצמו, לא יכול לקבל חכמה, שלא במסגרת החסדים, אז למה?
תשובה (5.33)
• מסדר של צ"ב שמלכות עלתה לבינה, גם בבינה היא עשתה חסרון כזה, כמו של המלכת של חוסר שלמות.
• ומכיוון שבכל מקום שיש חוסר שלמות, חייב לעשות קישור בין עצם האור, עצם החכמה, ג"ר דחכמה לבין המקבל" אז מפה צריך לעשות את הקישור הזה.

אבל, בכל אופן, פה הוא אומר לנו:
שאפילו הם' דצלם, אפילו הגלגלתא, שהיא בחינה גבוהה מאד, גם היא צריכה לקבל דרך הבינה, ולכן היא לא נספרת בסוד אלפים אלא בסוד מאות (6.07)
)
אמנם עדיין לא יצאנו ידי חובת הביאור במ"ש הרב
שהחיורתא הם שורש להארת חכמה שבשערות,
כמ"ש הרב (דף א' שס"ח אות קנ"ו)
הוא שואל: למה הם (החיוורתא) צריכים להיות שורש, להאת חכמה שבשערות? הרי הם לא מקבלים את החכמה?
ואם הייתי רוצה לומר,…עו ד שאלנו למה הם מתחלקים לי"ג? כי הם שורש לשערות, אז בשורש יש גם את הבחינה של מה שיש לאחר מכן בשערות. (6.32)
• השערות מתחלקים לי"ג
• והנימים מתחלקים לי"ג
• והשערות דיקנא מתחלקים לי"ג
מי זה החיוורתא?
חיוורתא זה אותו או"ח, שלא משתמשים בו במדרגה, מבחינת הגלגלתא.
למה הוא חייוורתא, במה הוא לבן כ"כ? כשאין בו דינים?
כי זה או"ח מטרם שהגיע לקרומא דאוירא!,
שלא משתמשים בו עתה, אז הוא יצא בסוד מותרא מוחא, ולכן הוא משמש כחיווארתא.

שאלנו בשיעור קודם:
אם הוא(האו"ח) לא הגיע לקרומא דאוירא, אז מדוע הוא מתחלק לי"ג?
וענינו על זה, מכיוון שהוא שורש למי שכן מתחלק,
אז גם בו יש חלוקה, חוץ מזה שהוא נובע מתוך מסדרת של צ"ב. (7.36)
"ובהיות עת רצון
אז מאירים י"ג החיורתי בי"ג הנימין
למי שייכים י"ג החיוורתא? לבחינת גלגלתא
למי שייכים י"ג הנימין? למוחא דאוירא)
, ואז מסתלקין הנימין מע"ג המצח והפנים וכו'
כי בגדלות למדנו,שהנימין מסתלקים מהמצח והפנים, בכדי שיהיה גילוי של רצון,
ואח"כ גם גילוי של חכמה
ויאירו אור נפלא
בי"ג ' תיקונא דיקנא" עש"ה.
הרי, כי החיורתא הם שורש להארת חכמה של שערות רישא ודיקנא,
שע"י(שעל ידם ) מתגלה אור הפנים של א"א.
וע"כ צריכים להבין ענין החיורתי בעמקות יתירה. (8.42 )
נשאלת השאלה:
כי מצד אחד אתה אומר לי:
• שהחיוורתא הם סוד ם' דצלם, שלא מגלה חכמה
• ומצד שני אתה אומר לי שהם שורש, לב' בחינות כאלה, שהם המצח והפנים, שהם באים ומאירים אור נפלא
אז איך יכול להיות, שורש להארת חכמה, אם אין אור חכמה, אם הוא עצמו ם' דצלם?
(9.14)
נחזור ונסביר את השאלה:
כתוב שהחיוורתא הוא שורש להארת חכמה של שערות רישא ודיקנא
ומצד שני כתוב: ש חיוורתא יש לו תיקון של ם' דצלם שלא יתגלה בו חכמה.
איך יש נותן את מה שאין בו?
איך הוא יתן גילוי, איך הוא יהיה שורש להארת חכמה, אם אין בו הארת חכמה?
ומתחלה צריכים להבין היטב דברי הרב לעיל (דף א' ע"ו אות קל"ט) בסוד חורש מצ"ל. ( וזה דבר נפלא- החורש מצ"ל, זה תענוג צרוף ללמוד את החורש מצ"ל.)
וז"ל. ( 10.02)
והנה תחלה באה
• החכמה,
• ואח"כ הדעת, ( צ' צדלם, כי רק הוא מתפשט מבחינת קו אמצעי)
• ואח"כ הבינה
, שהם ג' אותיות צל"ם הנזכר

, א"כ יהיה הסדר מצ"ל, שהם
: חכמה, דעת, בינה.
והוא נקרא ביחזקאל, יפה ענף וחורש מצל
, שהוא ז"א(יפה ענף ) הנקרא ארז הלבנון" ע"ש.

מה יוצא?
• שהסדר הוא קודם ם', אבל היא לא יכולה להתגלות
• אח"כ הדעת שגורמת לגילוי, שדעת זה ז"א שבאה מלמטה מהגוף- ולכן זה צ' דצלם
• ואח"כ ל'_ שהם חכמה דעת בינה)

ובד"כ צריך להיות" חכמה בינה ודעת.
איך יכול להיות? חכמה,דעת ובינה, כאילו הדעת גורמת לבינה?

והוא תמוה לכאורה,
שז"א שהוא ענף של בינה ישפיע הארת חכמה אל השורש שלו שהוא בינה, ולמה נתהפך כאן הסדר.
מה תהיה התשובה?
בינה שמתפקדת כל' דצלם, מקבלת חכמה רק לאחר ביקוש מז"א,
כפי שקרה באור ישר.
• וכן כאן. שבינה מצד עצמה היא לא רוצה חכמה
• אבל מי זו בינה,שכן מקבלת חכמה? ל' דצלם
אז הם' הוא לא גורם לם' לקבל חכמה, אז הם' נשאר בהתחלה, אבל הוא לא גורם לו קבל חכמה, וחוץ מזה שעולה ביקוש מז"א מלמטה, יוצא שהל' כן מקבלת חכמה.
אבל,איך זה קשור? הרי אמרנו שהחיוורתא היא השורש?
אז קודם נבין את המצ"ל, נחזור לחייורתא ונראה למה הוא השורש (12.34)
והענין הוא, כי יש כאן הבחנה רבה וגדולה, הנמשכת מע"ס דאו"י, וצריך שתזכור היטב המתבאר לעיל בביאור ע"ס אלו (בדף ה' ד"ה וטעם) ע"ש כל ההמשך.

מהי השאלה
• למה יש קודם ז"א, ואח"כ בינה?
• איך ז"א שהוא ענף, הוא יהיה גורם, הוא יהיה סיבה לבינה )
ונתבאר שם, (באור ישר )
• כי בחינת המשכת החסדים מן המאציל נקרא ספירת בינה דאו"י(מהי בינה? שאמרה שהיא רוצה להשפיע ונמשכו חסדים ),
• ואחר שנאצלה בינה, המשיכה הארת חכמה לאור החסדים, שהמשכה הזאת נקראת ספירת ז"א דאו"י(שימו לב, שזה אחד הנקודות השורשיות שיש בתע"ס שיש להבין אותם טוב )
• כי השינוי הזה שבאור החסדים, שקבל הארת חכמה, (דהיינו רצון להארת חכמה ) מבדיל את החסדים מן הבינה, והוא נק' ז"א. ע"ש

כלומר, איך יצא ז"א?
• מה שונה ז"א מבינה? למה צריך לגלות בו רצון להארת חכמה?
• מכיוון שבלי זה זה יהיה רק חסדים, אז הוא לא שונה
• ובגלל ההכרח הוא חייב הארת חכמה, ובזה הוא שונה מבינה
• . הרי שספירת בינה בעצם היא אור חסדים בלבד, בלי חכמה,
• וחסדים עם הארת חכמה, הוא ז"א
. אמנם לאחר שנאצל ז"א, הנה הכרח הוא שבינה קבלה לתוכה גם הארת חכמה(מאיפה? ) מספירת ז"א ממטה למעלה, (למה? כי הרי החכמה צריכה לעבור דרכה )
הגם שאין לה ענין בהארת חכמה הזאת, בהיותה בסוד כי חפץ חסד הוא. ונמצא שמבחינה זו דהארת חכמה, נהפך הענף להיות שורש,
(אחרי שכבר,בינה האצילה את ז"א, ז"א חוזר ומבקש חכמה ) (15.18)

כי מקום הארת חכמה הוא בז"א דאו"י,
וז"א מאיר אל הבינה ממטה למעלה, מבחינת הארת חכמה שלו.
וזה נקרא בהמשך מסך דחיריק

וזכור זה תמיד,כי זהו
מפתח לכל המוחין של אצילות.

(15.38 )
מהרעיון הזה, אפשר להבין מה קרה בנקודות דס"ג.
ועם זה תבין
• מה שפעם אומר הרב שאור הבינה הוא רחמים גמורים, ואין שום דינים נוהגים בה( מתי זה יהיה? לפני שז"א העלה ביקוש)

• , ובכל מקום שאור הבינה מתפשט, בורחים החיצונים משם. (למה בורחים? כי הוא בחינת חסדים וזה דוחה את כל החיצוניים, כל נגיעה שלהם, כי עליו לא היה צימצום, ולחיצוניים, לקליפות, אין מגע עם בינה זה רק רצון להשפיע, ולכן שהחיצוניים בורחים משם, הכוונה היא שאין להם מה לינוק משם, אין להם מה לעשות שם ) (16.31)

ופעם אומר שדינין מתערים מינה(ופעם דוקא ממנה באים הדינים!

כלומר אומר:
• פעם אין בבינה דינים בכלל ולכן, החיצוניים לא יכולים לגעת בה.
• ופעם אומר דינים מתעוררים ממנה

אז, מה נכון? האם יש בבינה דינים או אין בה דינים?

, כמ"ש בזוהר. ועם הנ"ל תבין זה היטב,
כי מצדה עצמה, שהיא בחי' חסדים בלי חכמה, אין שום דינים מתערים מינה, ואדרבה בכל מקדם שאורה הגדול מתפשט בורחים משם החיצונים. (

ואיך זה היה בנקודות דס"ג?
ההתפשטות ראשונה של נקודות דס"ג למטה מטבור היתה בבחינת ג"ר דבינה ששום חיצונייים לא יכולים לגעת בה שם, ולכן הרשתה לעצמה לרדת למטה מטבור דא"ק)
אמנם מבחינת הארת חכמה שקבלה מז"א ממטה למעלה,
כנ"ל, הנה מבחינה זו דינים מתערים מינה, והבן זה היטב.

וזה השורש, ובהמשך ההשתלשלות, כמו שכותב בטור ב',
דינים מתערים מינה, בכח החיבור של ה"ת בבינה.

ומזה צריכים לזכור:
שכל ההתערבות של ה"ת בבינה, היא רק בז"ת דבינה, ולא בג"ר דבינה, מכח הארת חכמה, או הצורך להארת חכמה, שקיבלה ממטה למעלה מז"א, מב/א שעשתה שם זווג). (18.23)

ורוצה להסביר לנו, ולתת סטייה קלה ,לעולם הנקודים ולהסביר לנו מה קרה בעולם הנקודים:
ואח"כ נחזור ונסביר למה זה מצ"ל ולא צל"ם רגיל. ( 18.37)

גם תבין עם הנ"ל ענין ירידת הנקודות דס"ג למטה מטבור דא"ק, שע"י ירידה זו נתחבר בה בחינת ה"ת דא"ק, (באיזה סדר? 4 שלבים:
1. ירידה למטה מטבור דא"ק
2. התכללות
3. התעורררות
4. התערבות של ב/א עם ד/ג
5. צימצום
6. עליית מלכות דסיום רגלין של נקודות דס"ג לבינה דגופא. (19.56
אז אלו היו השלבים (19.58
שע"כ נעשה צמצום חדש בסוד עלית ה"ת לעינים, שהוציאה את האח"פ דכל המדרגות לחוץ, כנודע. וז"ס ותלכנה שתיהן, כי ב' ההין נתחברו זו בזו, (איזה ב' ההין? מלכות דסיום רגלין ובינה דגופא ) כמ"ש בחלק ז', ע"ש. (20.13 )

ובאמת יש להקשות איך אפשר שנקודות דס"ג יתחברו עם ה"ת דא"ק ויתמעטו משום זה, אחר שהם בחינת אור דחסדים(הרי למדנו שבבינה אין לה דינים, מה למדנו עליה? שבורחים ממנה החיצוניים,היא כולה ג"ר דחסדים!, היא כולה ג"ר דבינה" כולה בחינת חסדים אי אפשר שיהיו בה חיצוניים, א איך קרה זה? )
, כי הטעמים דס"ג לא ירדו למטה מטבור, משום שיש בהם בחינת ע"ב, ( דהיינו ג' דהתלבשות)
אלא הנקודות דס"ג להיותם מבחינת אור חסדים בלבד, ( ג"ר דבינה) ע"כ יכלו לירד למטה מטבור, כמ"ש (בדף ש"צ ד"ה וס"ג) ע"ש. וא"כ למה נתמעטו משום זה, ( למה צריכים לעשות צ"ב?) הלא ידוע שאין שום דין ועביות יכולים לשלוט באור חסדים. שהרי עליהם לא היה צמצום כלל. ( אז איך יכול עכשיו שהם ירדו, רק עם ג"ר דבינה, ושי להם רק אור דחסדים, שזה אומר שגם הרצון שלהם הוא כזה, רצון רק של השפעה, איך הם יכולים להתערב עם ד/ג?) (21.19 )

ועם הנ"ל תבין זה היטב. כי בחי' ה"ת שנתחברה בה"ר, דהיינו בנקודות דס"ג, לא היה זה בעצם בחינתה, אלא בבחי' ההארת חכמה שיש שם בהכרח( ויך נקראת הבחינה הזו? ז"ת דבינה) מבחי' ז"א דאו"י, שהארה זו נמצאת בה בהכרח, אלא שאינה עולית בה בשם, ( מתי? בהתחלה כשהיא התפשטה למטה)
מחמת שאינה מבחינתה, ואין לה ענין בה, (מה זה אין לה ענין זה? כשמיהוא בא להשפיע, הוא בכלל לא חשוב על זה שאח"כ לא תהיה לא ברירה אלא גם לקבל, כשהוא בא להשפיע, הוא נותן את כל כולו, כמו או"ח הנדחה,שהוא דוחה, הוא דוחה את כל האור, ולא רק את אותו אור שלא לא יקבל בע"מ להשפיע, הכל הוא דוחה. שהוא מסרב לאכול, הוא מסרב להכל!) כנ"ל.

אמנם כיון שהיא נמצאת בה, ( כשורש) נעשתה הארה זו למקום אחיזה אל ה"ת דנה"י דא"ק שתוכל להתחבר שמה, (ר"ל עם ד/ג, ואח"כ היתה מלכות שעתה לבינה) בסוד ותלכנה שתיהן, ומשם ואילך, דינין מתערין מינה, דהיינו מכח החיבור דה"ת בה. כמבואר. (22.43 )

זאת אומרת, שהיינו צריכים, כמה בחינות:
• גם התכללות
• וגם התערבות,
ולא מספיק רק התערבות, צריך גם התכללות.

ופה זה באמת, אחד המקומות בתע"ס היחידים שיש הסבר ממש נפלא על צ"ב.
וזה מאד חשוב המקום הזה פה, אתם צריכים לזכור, צריך להיות חרות בראש.(עמוד אשנ"ד טור א' ( ומתחיל מעמוד אשנ"ג טור ב' למטה- ונגמר בעמוד אשנ"ד טור א'
זה מקום מאד מרכזי של הרעיון של צ"ב, ומפה אנו לומדים אותו גם בפתיחה. (23.30 )

ועם זה תבין ביותר( מה נבין? שלבינה יש שני צדדים
1. יד צד של "דינים מתערים מינה-" כלומר שיש בה צד של דינים, של ז"ת דבינה
2. ויש צד שהחיצוניים בורחים ממנה-שהיא ג"ר דבינה
ענין התיקון של ם' דצל"ם מכח הקרומא דאוירא, שנתבאר לעיל, כי המסך שבפה דעתיק(שנקרא קורמא דאוירא- המסך שבפה דעתיק ) הבדיל ג"ר דבינה מז"ת דבינה עם הקרום הזה, כי העמיד המסך(כדי לדייק ,היינו אומרים לא העמיד המסך אלא השפעת המסך, כי המסך באמת עומד למעלה מג"ר דבינה, והשפעתו היא למטה מג"ר דבינה,
• בין הם' לל'
• בין ג"ר דבינה לז"ת דבינה

שלו תחת הג"ר דבינה בסוד רקיע המבדיל בין מים למים, שג"ר דבינה נתקנו בבחי' מים עליונים מתוך הם' המגבילם שלא יקבלו בתוכם הארת חכמה, , אפילו בעת גדלות, (גם אם יגיע החכמה, הם ידחו את החכמה) שבזה הגביה את הם' הזו למעלה מיסוד, שפירושו שאינה מקבלת כלום מיסוד, לא מקטנותו ולא מבחי' גדלותו כמ"ש (בדף א' של"ט ד"ה בינה ע"ש. (שמה הסביר לנו שם? סוד הגבהת ירכין, מעל יסוד דעתיק, מה שלא היה בנקודים, ובג"ר דבינה, גם יצא הי' מהאויר שלה, וקיבל ג"ר דחכמה, איפה? בנקודים, וזה גרם לשבירה, ופה היה תיקון שלה גבהת ראשי ירכין, של א יקבלו ג"ר דחכמה, גם אם יבוא חכמה, הם ידחו אותה, )

כי כל התיקון הזה הוא להבדיל את ג"ר דבינה
שלא יהיה לה שום חיבור עם ז"א דאו"י
, ולא תקבל עוד שום הארת חכמה ממנו.
והבן היטב. ( 25.47)

תראו, איזה תיקון נפלא נעשה:
היה צורך שתהיה איזה שהיא בחינה שיכולה לקבל חכמה, והיא חייבת להיות בינה. אבל הבינה הזו אם היא תקבל חכמה, היא עלולה לגרום לשבירה
מה עשו?
עשו בחינה מיוחדת, הפרידו את הבינה לשניים:
• לבינה ששייכת לאיזה שהיא שלמות, שלא נוגעת למציאות של האדם, למציאות של המקבל
• ובינה ,שכן קשורה למציאות של המקבל
והכל סובב סביב הבינה, זה הרי האני של האדם , שם מתגלה האני של האדם, זה מקום התודעה שלה אדם.
עכשיו, הכל צריך לקבל בתוך התודעה.
התודעה הזו צריכה להתחלק:
• לתודעה ששייכת להכרה
• ותודעה ששייכת לגוף
אז יש דעת הנעלם ששייכת להכרה, ואז הג"ר דבינה,כמקום ההכרה שלה אדם, ואז האדם בתוך התודעה שלו היא נקראת בינה, התחלק ל-2:
• למעין תודעה שהיא מחוצה לו, שזה נקרא השופט- הג"ר דבינה הוא כמו השופט
• והתודעה השנייה- היא תודעה שמשוייכת לגוף

למה זו נקודה כ"כ חשובה?
כי בהרבה תורות, איך הם אומרים את זה?
• תראה איך אתה מרגיש את זה"
• איך אתה מתחבר לזה
• תראה מה זה עושה לך
• תראה אם זה מרגיש לך
ופה אומרים לך: אסור ככהֱ
אם ככה אתה תפעל, עוד פעם תהיה שבירה!
עוד פעם הכל יכנס לנקודה אנוכית. ולכן זה תיקון נפלא, שבא ועשה הפרדה:
וגם ההפרדה הזו היא זמנית.
כי בסוף ההכרה והתודעה או המודעות הגוף, צריכה להתחבר. (27.45)
אבל מה כל הטעויות של כל העולם תמיד?
שרוצים להקדים את מטרת הבריאה לתיקון הבריאה
מה תיקון הבריאה?
• שכן נעשה את ההפרדה,
• שכן תהיה הפרדה בין השכל הישר הברור החותך המבין, לבין הנפש שמרגישה

למה זה כ"כ חשוב?
כי אם לא, מיד נרצה לקבל ג"ר דחכמה, אפילו תהיה לנו הבנה גדולה ונתפוס את האמת, מיד נקח אותה לעצמינו ונשבור הכל, ונקבל באנוכיות גדולה.
ולכן עשו לנו הפרדה כזו. ולמה זה גורם?
שבנאדם אומר: טוב, אני מבין הכל בשכל, אני עושה הכל מבחינה טכנית, הכל טוב, אבל זה לא מגיע ללב!

• אז מה יחבר בינהם?
• מה יחבר בין ההכרה הזו ללב?
• הרי הוא פה נותן לנו איזה שהוא סדר, שאנו צריכים עכשיו לחזור על מה שאמרנו בתחילת השיעור.
הוא שואל אותנו: איך יכול להיות שהם' דצלם שהיא בחינת ההכרה העליונה, כבר לא קשורה אלי?
איך היא יכול להיות שורש להארת חכמה אלי, איך ההכרה הגבוהה הזו, שיש משהו שמפריע באמצע! מה מחבר בינהם? הרי זה גרון מחבר בינהם!
אבל הגרון הזה, איך יחבר בינהם?
• ופה אנו רוצים לראות סדר מיוחד: איך אנוע ושים והשיבות אל לבבך בלב של הראש
• איך מביאים מהכרה לתודעה
זה דבר נפלא! זה שמחה ללמוד את זה! וזה נלמד בשיעור הבא (29:15)

שאלות חזרה א'שנא-א'שנב
1. אילו ב' הבחנות אנו רואים באו"ח שעושה א"א, שמהווים לבושי מוחין (כהשלכה ללבושי מוחין של עתיק לצורך א"א)?
2. איזו בחי' של או"ח הם הי"ג חוורתא, ואיזו בחי' היא י"ג נימין דשערי?
3. לפי סוג האו"ח, מדוע הם נקראים חוורתא?
4. מדוע נתקנו החוורתא לי"ג בחינות, והרי הם מתחת לקרומא דאוירא?
5. מדוע האור המתפשט לז"א מא"א מתקבל רק מבחינת אחוריים דחיוורתא ולא מימין ושמאל דפנים?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

אנו עדיין עוסקים בענין החיוורתא.
ראינו בשיעור הקודם שהנה"י דעליון הם בחינת הלבושי מוחין שהעליון נותן לתחתון, והלבושי מוחין האלה נבחנים בג' מקומות:
1. הן בעליון
2. הן במקום בין העליון לתחתון
3. והן בתחתון עצמו

אנו מדברים פה בעיקר בתיקונים שנעשים בתחתון עצמו.
• האו"ח שיוצא מהמדרגה, שעושה זווג דהכאה בא"א, הוא צריך להיות לפי צורת הלבושי מוחין שנתן לו העליון.
• לבושי מחין המדוברים כאן הם עתיק, ולכן לפי הלבושי מוחין שעתיק עשה בשביל א"א, יוצא שהם בתיקון של ב' ראשי ירכין, דהיינו בתיקון של ם' ל' צ' ולפי זה צריך לצאת הראש דא"א.
• כאשר הראש דא"א בא ועושה זווג דהכאה, אז מה שמשפיע עליו זה הצ"ב שמכריח אותו לא לקבל ג"ר , אלא רק ו"ק עם עוד תיקונים.
• אז כאשר עושה או"ח, אז יש לו איזה שהוא הפסק מקרומא דאוירא. הוא עושה או"ח, ובגלל הקרומא דאוירא ממטה למעלה, ורואה שיש לו הגבלה. אז האו"ח הזה לא יכול לשמש, אז הוא יוצא כמותרי מוחא, ואז יוצא מחוץ למדרגה.

• וכאשר האו"ח יוצא מחוץ למדרגה, אנו עושים בו אבחנה :
o יש את אותו או"ח עד שהגיע לקרומא דאוירא, אז לפני שהגיע לקרומא דאוירא, הוא לכאורה לא חש עדיין בהפסק

o ורק כאשר הוא הגיע לקרומא דאוירא, אותו או"ח ממטה למעלה הרגיש באותה בחינה של הפסק או של המעטה.

• ולכן למדרגה של האו"ח, שטרם שהגיעה לקרומא דאוירא הוא קורא "חיוורתא"
o היא לבנה,
o עדיין אין בה דינים,
o אין בה עדיין שערות,

• ועל זה בהמשך נשאל שאלה: מדוע א"כ החיוורתא מתחלקים לי"ג? הכיכל חלוקת הי"ג, היא בגלל הקורמא דאוירא שמחלק למים עליונים ומים תחתונים, וכל הסדר שדיברנו, והיינו מצפים שהחיוותרא בכלל לא התחלק לי"ג. והתשובה: שכל החלוקה שלה לי"ג היא מפאת זה שהיא שורש, לכל מה שאח"כ התחלק לי"ג, ולכן גם בשורש זה נוהג. (3.23)

וזה אמרו (באות קי"ז) וא"כ נמצא שיש ב' בחינות אל האורות האלו: ( איזה אורות?האו"ח ממטה למעלה שנעשה בזווג דהכאה. איזה ב' בחינות יש?)
• א' בהיותם למטה(אותו או"ח ) יוצאים ממקומם עד הגיעם אל הקרומא(
o דאוירא) ועדיין לא היו בציור ווין שהם השערות,
o רק אורות לבנים וחיורין ו( למה לא היה שערות? כי עוד לא נפגשו בקרומא דאווירא שתיצור בהם סערת נפש שתאמא להם: אי אפשר לקבל את האור של הג"ר)
• והב' הוא אחרי עלותם דרך הקרומא ונעשו ווין שהם השערות.
ולכן כנגד ב' בחינות אלו נמשכו אלו הב' בחינות שהם

• י"ג חיורתי(דהיינו אותו בחינת או"ח טרם שהגיעה לדקורמא דאוירא, ובחינת או"ח לאחר שהגיע לקרומא דאוירא .אז בבחינת גלגלתא, זה יהיה אותו או"ח שטרם הגיע לקרומא דאוירא)
• וי"ג נימין דשערי, החיורתי מהמקום החלק והשערות מן הקרום"

פירוש: ( 5.21)
כי נתבאר, שהשערות הם בחינת החכמה שיצאה מן הגלגלתא( דהיינו ג"ר )
, ולא יכולה להתלבש בה מחמת תיקון הקרומות דאוירא, אמנם בעת יציאת האו"ח מן המסך, ומטרם שפגע בהקרומא דאוירא, הנה אז היה ראוי להמשיך ולהלביש אור החכמה בתוך הגלגלתא, כמו האו"ח שעלה מהמסך בפרצופי ע"ב הקודמים לפיכך נבחן בחינה זו לעצמה, ונקראת בשם חיורתי, שהיא מגולית מעט בבחי' הכלי דגלגלתא עצמה, דהיינו בהעור של הגלגלתא. ( 6.05)

כאשר ראש דא"א עושה זווג דהכאה, ופה באמצע יש הקורמא דאוירא, שזה מסך של צ"ב, שיצא שיוצר המעטת האור.
אז המקום זה של האו"ח טרם הגיעה לקרומא דאוירא לכאורה,ה או עדיין חש שהוא יכול להלביש את האור, אז המקום הזה, אין לו עדיים את הדינים של הקרומא דאוירא. אז המקום הזה נקרא חייורתי.

ושערות האו קורא רק למקום הזה של למעלה מהמסך. כי זה (הקרומא דאוירא) יוצר את המיעוט.

אז כאשר עולה מעל המסך, אז הוא חש, ואת זה (החיוותי הוא מייחס לגלגלתא
ולכן האו"ח טרם שפוגש בקרומא דאוירא נקרא חיוותרא (7.43)

אבל מבחינת פגישתה בקרומא דאוירא שהוציאה בזה כל בחי' החכמה מגלגלתא לחוץ, הנה בחינה זו נקראת שערות, ( המקום שמעל קרומא דאוירא הוא נקרא שערות למה? כי הוא כבר חש את המיעוט שיש בקרומא דאוירא)
והיא בחינת מקיף לגמרי, ( אז אומר שהמקום הזה שמתחת לקרומא,\ בגלגלתא מבחינתו יכול היה להלביש אור חכמה, וכמובן שגם הוא יוצא מהמדרגה, וכמוהן שהאו גם נמצא בחוץ, אבל אומר שמבחינת העצם שלו" לא היתה לו בעיה להלביש את אור החכמה. למה האו לא מלביש את אור החכמה? כי כל האו"ח זה דבר אחד ולכן גם הוא יוצא החוצה, לא יכול להלביש את החכמה כרגע( 8.35
דהיינו שאין להם שום חיבור עם הכלי דגלגלתא אלא במה שהם תלוים בה. משא"כ החיורתי הוא בהי' העור דגלגלתא, והוא עכ"פ איזה שיעור קטן מן הכלי עצמה, (איז הכלי? של האו"ח )

והוא מטעם היותה מבחינת האו"ח מטרם שפגע וקבל את התיקון הקרומא כנ"ל.( דאוריא, (שלא לקבל ג"ר . זה לא אומר שהם יקבלו ג"ר דחכמה, אבל זה אומר שהם נקיים מהדין, ולכן הם נקראים חיוורתי לבנים, בלי דינים בהם.
לכאורה זה קצת מוזר, הרי הגלגלתא הוא למעלה ( צריך להיות מעל הקרומא דאוירא)

ואם היינו רוצים לחלק את הראש דא"א אז גלגלתא נמצא למעלה ממוחא דאוירא מתחתיו- מתחת למסך ומו"ס מתחתיו.
אז איך פתאום אתה אומר לי שהאו"ח , שמתאים לגלגלתא הוא נמצא למטה מהקרומאדאוירא, הוא (בעצם מעליו צריך להיות).אבל זה דומה להופכיות כלים ואורות.
שבחינת הכלי הוא הכלי היותר זך, דהיינו היותר קרוב לבחינת המלכות הוא שייך דוקא לגלגלתא.

( )
הסבר שרטוט ב'
ובאמת אם היינו רוצים לצייר (ר' שרטוט ב'):
אז היינו אומרים לא מצד המקום, אלא מצד הא"וח היינו אומרים:
שזו בחינת גלגלתא (הגדול ביותר), זו מוחא דאוירא(יותר קטן מגלגלתא) וזה מו"ס( הכי קטן)
, כי הוא (המו"ס ) הוא הכי הכי קטן, כדי לומר
שבכלי של במו"ס הוא הכי קטן.
ואם הנו מציירים אותם ממעלה למטה =אז הכלים הם הפוכים- ממטה למעלה.
אז אם היינו צריכים לצייר רק את המקום שמתאים לחייורתי, אז זה המקום שמתאים לחיוורתי-(החלק התחתון) ו ולמעלה ממנו זה המקום של המוחא דאוירא ולמעל ה ממנו המקום של מו"ס, ולכן אנו רואים את השינוי במקום ]אבל הוא לא נכנס לזה פה והוא גם לא שאל על זה שאלה](11.25)

פה הוא רוצה לשאול אותנו שאלה: מדוע החיוורתא נקראים י"ג? למה בכלל באה השאלה הזו?
כי הרי כל האבחנה של י"ג היא בגלל הקרומא דאוירא\1 ואם האו עוד לא נפגש עם הקורמא דאוירא, לכאורה השערות אנו מבינים שעד שיתחלק לי"ג, אבל למה החיוורתי מתחלק לי"ג?
הרי הוא עו דלא פכש בקורמא דאוירא? _12.10

אמנם לפי"ז יש לשאול, למה גם הם נתקנו בסוד י"ג. (החיוורתי) )
שהוא ואו במילואה כנ"ל, שמורה על בחינת ו"ק כלפי מה שאינה יכולה להלביש את הבינה דעתיק להיות גם הג"ר שלה בהארת חכמה, ( זה נקרא שיש את הא' הזו שיותרת את האלכסונה ואת הרגעי המבדיל בין מים עליונים למים תחתונים ולא נותן אפשרות לבינה, במים העעליונים לקבל את החכמה, את הג"ר דחכמה)
וע"כ הוא מתחיל מחסד דעתיק ולמטה, ( ולא מקבל את הג"ר דחכמה, הוחסד דעתיק יש לו תיקון של ם' דצלם) שע"כ נבחן
• לו"ק ימנים
• וו"ק שמאלים
• וא' באמצע ואו
, המורה על תיקון דהגבהת ראשי ירכין בסוד מים עליונים מיסוד שהוא הרקיע שבתוך הא' כנ"ל

מה בסיס השאלה? למה החיורתי מתחלקים לי"ג?
אז הסביר עכשיו שזה שאני כותב ו-א-ו זה מה שמצביע – הרקיע – הקרומא דאוריא הוא זה שמצביע על החלוקה)

, ע"ש, וכיון שהחיורתא היא מבחינת האו"ח העולה מן המסך תכף בתחלת יציאתו, מטרם שנפגש עם תיקון הקרום שה"ס הא', ( כפי שראינו בציור –ש החיוורתא הם בחינה שטרם נגשו בקרומא דאוירא, והקקורמא הוא זה שיוצר את החלוקה לי"ג, אז הוא שואל א"כ:)
• נמצא שהוא אינו בבחינת י"ג
• אלא לפי מדתו הוא יכול להלביש גם את בינה דרדל"א, (לפי מידתו אין לו בעיה להלביש את בינה דרדל"א,דהיינו לקבל ג"ר דחכמה, כי אם הוא מלביש את בינה דרדל"א הואיכול לקבל ג"ר דחכמה, כי בינה מראה על הכלי של החכמה

בינה ברדל"א שהוא בצ"א יכול להלביש ג"ר ,
והוא אומר שראש דא"א לא יכול להלביש את הבינה הזו, כי אם היה מלביש את הבינה הזו, זה אומר שהיה מקבל אותה לרשותו, ויכול היה לקבל ג"ר דחכמה.

ז אומר, לכאורה, החייורתי, שעוד לא פגמו בקרומא דאוירא, יכולים לקבל את בינה, לקבל ג"ר דחכמה (15.22)
שהרי עוד לא קבל את המעטת האור הבא מן הקרומא, (כיה וא טרם פגש בדרגו ממטה למעלה בקרומא דאוירא )
וא"כ(חוזר על השאלה, אחרי והסביר אותה )
למה נתקן גם הוא בבחינת י"ג חיורתא. (עד כאן השאלה:

אם נסכם את השאלה:

מדוע חייורתי נקראים י"ג?
זה מורה על המעטה של הקרומא שעדיין לא יקבלו את המעטת הקרומא
וע"ז ממשיך הדב ואומר "כיון ששרשם ווין, שכל ואו במילואה בגי' י"ג, לכן בין השערות ובין החיורתא היו י"ג"( מה התשובה?

מה שאני רואה שנוהג בפועל, נוהג גם בכח.
גם אני אם אני לא רואה אותו בפועל, כמו שהייתיאומש שיש מסכים פנימייפ שאני לא רואה אותם, אבל הם ננמצאים שם. כמו שאני אומר שבתוך האור הלבן יש חלוקה לגוונים, כמו שלמדנו בטלא דבדולחא.
כלומר, כיון שהכלים הפנימים דכללות הראש דא"א לא קבלו שום שינוי מחמת החיורתי ההיא, כי רק העור דגלגלתא לבדה קבלה הלבנונית הזו, וכל הראש נשאר מוגבל לפי תיקון הקרומא, ע"כ נבחן גם החיורתי עצמה ע"פ השורש הזה וגם הם נעשו בסוד י"ג.
אז התשובה שלו היא: אומר:
• אבל אתה רואה שלפי האו"ח, היה צריך להתקבל המוחין
• ואנו רואים" שלא התקבלו מוחיןדג"ר במדרגה של א"א, כי מהוחין הפנימיים יש להם תיקון של ם'ל' צ'.
• ואומר לא יתכן שאו"ח עצמו יהיה שונה מהמוחין הפנימיים
• ולכן מסתבר שגם החיווריתי האלה, הם צריכים להיות מסודרים ע"פ הסדר של המוחים שהתקבלו, וובמיילא המוחין אלה מסודרים בסדר י"ג
• ובגלל שלא היתה לאו תוצאה כזו, אז גם הוא כזה
• אבל פה צריך להגיד: כבר היתה לו תוצאה, אז מסתבר שבשורש האו כזה , גם אם אני לא רואה את החלוקה.
• אבל אין קרומא דאוירא! אז נגיד שיש חוק התכללות,שיש בתוכו גם קרומא דאוירא, כי הוא חלק מכלל והוא לא עומד באופן פרט.
o וכל פרט ששייך לכלל הזה של ראש דא"א,
o שכל ראש דא"א הוא כלל, יש לו קרומא דאוירא, אז גם בפרט אחד יש קרומא דאוירא..(18.40)

למה זה דומה?
למשל, למדנו על צ"ב, וצ"ב מלכות עלתה לבינה דגופא לת"ת.
אז כל בחינה וגם הבחינות של למטה מת"ת, גם הם מחולקים באופן הזה_ זה הכלל שבמקום הזה של למטה מטבור" שכל הבחינות מצומצמות בצ"ב?
אז לכאורה הייתי יכול לומר,שהבחינות האלה של למעלה מהת"ת, לא מצומצמות בצ"ב, אומר : לא! הכלל במקום הזה, כולם מצומצמות בצ"ב?

אותו דבר פה:
כל הראש דא"א, ככלל הוא נולד בצ"ב וכולו צ"ב
ואם יש לי שם פרט בתוכו, שלכאורה הוא לא צריך להיות בתוך הצימצום, כי למטה מהצימצום זה רק פרט, אבל הוא שייך לכלל הזה, ואם הוא שייך לכלל הזה, אז גם הוא מצומצם. (19.29)

שאלה תלמיד: למה להסביר את הדברים דרך או"ח, אם כבר באור ישר, הוא במילא כברממועט בג"ר דחכמה

הרב: דברנו מזה, שלא די שהאור בא בצורה מתוקנת, גם הכלי המקבל צריך להיות מתוקן.
אם למשל נתנו לילד תשובה, שהיא תשובה נכונה ומתאימה לילד, עדייל הילד צריך לפרש אותה מבחינתו.
זאת אומרת שגם התחתון צריך או"ח, וגם האור שבא מלמעלה הוא בא עם המוחין שמתאימים לאותו או"ח. צריך 2 אבחנות, גם של האו"ח….
והשאלה שלך בעצם היא על כך הד' התיקונים האחרונים, בשביל המ אני צריך אותם? הארי מתוקן לי כבר הראש, כבר מתקבל האור מלמעלה,א ז במילא לא יבוא אור של ג"ר.
אז התשובה היא: שצריך גם א הבחינה של האו"ח. (20.20)

מה השיחה פה בכלל?
על מה מדברים?

אנו רוצים לדבר על הראש דגלגלתא, וראש דגלגלתא אמור לנהל את כל עולם אצילות, ובהמשך יחד עם עולם אצילות, את כל בריאה, יצירה ועשייה.
הכל דרך צ"ב, בכל שיתא אלפי שני.

ועכשיו אנו רוצים לבנות אותו, כי סוף כל סוף, אנו באנו לדבר על גדלות דז"א, וכשהוא יבוא לקבל גדלות, הוא צריך לקבל חכמה במדרגה.
ועכשיו אני צריך לבנות את ראש דא"א, שהוא שורש של המוחין בעולם אצילות.
אם אני רוצה לדבר מצד המוחין שהוא נותן: אז אני רוצה לראות איך הוא בנוי כל ראש דא"א.
אז הוא בא וסידר לי אותו קודם כל:
ולפני שאני אראה מה התיקונים של דרך העברת האור, שהם י"ג תיקוני דיקנא, אז אומר קודם אני אסדר את הראש הזה, כדי שאני אראה איך הוא בכלל בנוי.

איך בנוי הראש של א"א?
איך שהעליון שלו בנה אותו.
העליון שלו הוא עתיק, אז עתיק תיקן את הראש דא"א דרך ז' תיקונים, שהם ז' תיקונים שבונים עכשיו את א"א.
• דברנו על ג' התיקונים הראשונים- שהם כנגד, חסד גבורה ות"ת דעתיק
• ועכשיו אנו מדברים מ- 4 התיקונים האחרונים שהם בנה"י- ועל זה למדנו בשיעור קודם:

מי זה הנה"י האלה? האם הם גם חומר של עתיק?
אומר לא! זה האו"ח שעושה העליון בשביל ההתחתון על מדרגת התחתון.

ועכשיו הוא מספר לנו:
מה התיקונים הללו, איך הוא בונה את הראש עם או"ח כזה מיוחד:
• שחלק ממנו יצא מהראש לשערות
• וחלק ממנו יכול לשמש במדרגה

עכשיו הוא סיפר לנו על הבחינה הזו של האו"ח, שאיתה בונים את הראש, שנקראת חייורתי, מי היא? היא אותה בחינה של או"ח, שטרם הגיעה לקרומא דאוירא.

למה זה מענין שהיא (האו"ח) טרם הגיעה לקרומא דאוירא?
כי הוא רוצה להגיד לי, שכל התיקונים שאני מתקן את ראש דא"א בצ"ב, הם נובעים מזה שיש קרומא דאוירא שעתיק עשה, ולא נותן לראש דא"א להיות בנוי, אלא בצ"ב.

אז אם אתה בא ומספר לי שיש או"ח שהוא לא פגש בקרומא דאוירא, אז לכאורה הייתי חושב שזה או"ח של צ"א. הייתי חושב שאפשר להשתמש בו. אז הוא אומר : לא! (22.49)

יש לו איזה סימן! שבאמת עוד לפני שפגע (בקרומא) ולכן אני קורא לו חייורתי שהוא לבן שאין בו דינים של צ"ב.
אבל יחד עם זאת, אני אחלק אותו לי"ג בחינות., למה?
כי כולו בתוך המסגרת של ראש דא"א, שהוא במסגרת שהוא למטה מקרומא דאוירא וכולו נמצא בתוך הכלל של צ"ב.
אז זה שאני רוצה להצביע עליו, שבתוך מסגרת הצ"ב, הוא בחינת חיוורתי, הוא בחינת או"ח שעדיין לא פגע במסך, אז אני אגיד שהוא חיוורתי, אבל אל תחשוב מכך, שעכשיו אני אוכל לקבל את הג"ר דחכמה בגלל זה, למרות שהוא חייורתי, ולמרות שלכאורה או"ח לבן כזה, יפה כזה, יש רק בצ"א. אומר: לא! זה לבן בתוך ממסגרת של צ"ב. ולא יותר! והוא גם יוצא לחוץ למותרי מוחא, בראש (23.41)

אז במה אני אשתמש בגוף? בגוף, אתה תצטרך לצאת מחוץ לראש כדי לתת אור! מהראש הזה שאתה עושה או"ח למעלה, לא תוכל לתת אור!

אז איך אני אתן אור א"כ לתחתונים?
תשובה: או"א צריכים להוליד את זו"ן, זו"ן צריכים להוליד נשמות צדיקים, מאיפה הם יקבלו אור?
תשובה: דרך השערות. שערות הזקן יתנו להם אור. איך? עוד לא למדנו.

ועכשיו הוא רק מספר לנו: איך בנוי הראש דא"א, במציאות של צ"ב,
כדי שאח"כ כשאני אבוא ואני אשאל: האם הוא יכול לתת מהפנימיות שבו?
אומר: לא! אם הוא רוצה לתת מהפנימיות שבו, אין בו אור שם. (24.15)

את האור חכמה אם הוא יתן מהפנימיות שלו, הוא יצטרך לתת ג"ר דחכמה.
אבל הוא לא יכול לתת!
זה שהוא בנוי בצ"ב, זה מכריח אותו לתת דרך חיצוניותו דרך שערות דיקנא, אבל לזה עוד לא הגענו.
בינתיים הוא רק מספר לנו איך הוא בנוי במסגרת של צ"ב. (24.33)

אות ק"כ
קכ) ומ"ש באדרת נשא דף קכ"ח ע"ב, ד' מאה אלף עלמין, אתפשט חוורא דגולגלתא כו', לא איירי אלא באותם הד' אורחין בלבד, ( שאיזו בחינה זו היתה? מאחורי גלגלתא?

מה הם אופני החלוקה?

אמרנו שמתחלקים ג' פעמים ד', או לימין, שמאל ואחורי הראש.
שכל אחד מהם:
• שגם החיוורתי
• וגם הנימין
• וגם השערות
או
• גם גלגלתא
• גם מוחא דאוירא
• וגם מו"ס
כל אחד מהם מתחלק לי"ג

והם מתחלקים כנגד הצדדים:
• ימין- שזה כנגד ם' דצלם
• שמאל כנגד ל' דצלם
• אחורי הראש כנגד צ' דצלם, ודרך זה מתפשטים

ואומר: כנגד הצ'- דרך זה מתפשטים. (26.13)

שאית באחורי גולגלתא, שמהם נתפשטו ת' אלף עלמין, וגם היא נמשכת מאחורוי ומתפשטים עד רישא דז"א, ושם מסתיימין, שהוא עד טבורא דלבא דא"א גופיה, שהוא חצי הת"ת דא"א. ( 26.44)
משמע, שא"א שמשפיע לתחתונים,
מצד הגלגלתא
משפיע רק מאחורי ראשו

עמוד אשנ"ב טור א' למטה
אות ק"כ- או"פ

וזה אמרו (באות ק"כ) "ומ"ש באדרא ד' מאה אלף עלמין אתפשט חיורא דגלגלתא וכו' לא איירי אלא באותם ד' אורחין בלבד שאית באחורי גלגלתא וכו' (27.10 )

כי נתבאר לעיל, ענין התחלקות של ג' הויות דחיורתא ושערות, שהם ע"פ ההבתנות של מל"צ דצל"ם,
• שב' הויות דימין ושמאל הם מ"ל דצל"ם(ם'- הפנים, ול'- השמאל) )
• , והוי"ה דאחורי רישא הם בחינת צ' דצלם.

והוא מטעם, כי המ"ל שהם בחינת ג"ר וז"ת דבינה( הדין אצלהם לא פגום, לא פגום!, ואיך אתה אומר לי שהוא לא פוגם הרי בל' הוא כן פוגם? פוגם אבל לא מחמת עצמו, בעצם שלה הוא לא פוגם, כי קבלת האור שלה , האי לא מחמת עצמה, אומנם קצת פגם יש, ולכן היא עומדת בשמאל, אבל אין לה פגם ממש! אינם צריכים להארת חכמה

, , כי גם ל' אינה צריכה הארת חכמה לעצמה, אלא להשפיע לצ', וע"כ הם שניהם בחינת פנים(שהם הם' והל' )

הוי"ה דם'- ימין
. אלא הוי"ה דם' כוליה ימינא, כי היא מתוקנת בבחינת ראשי ירכין שלמעלה מיסוד, ( שהוא בחינת המסך,שהוא כנגד הקורמא דאוירא ש עושה זווג על צ"ב, אז היא לא מתרשמת)וע"כ אין למסך דעליון שום שליטה עליה( חסדי ם מכוסים, ולכן היא מאירה בימין הפנים), ולכן היא בימין הפנים, (29.09)

הוי"ה דל- שמאל'
אבל הוי"ה דל' שהיא עכ"פ צריכה להארת חכמה בשביל ליתן לצ' ע"כ נחשבת לשמאל אל הם', אבל היא(בעיקר סובלת מן המסך, סובלת את הדינים של צ"ב שלא יקבל חכמה, שהרי רוצה ואין לי,
• שאני רוצה ואין לי אז הדין הוא יותר קשה
• מאשר, שני בכלל לא רוצה ובכלל לא נותנים
ולכן רק בצ' שרוצה חכמה היא נמצאת משום זה באחורי ריישא

נמצא ג"כ בפנים בשביל שאינה צריכה בשביל עצמה. (30.18*

הוי"ה דצ'- אחור'
ולכן רק בצ' שרוצה חכמה היא נמצאת משום זה באחורי ריישא

ורק הוי"ה דצ' שהיא הצריכה להארת חכמה בשביל עצמה, ע"כ רק היא סובלת מן המסך בעיקר, והיא נמצאת משום זה באחורי רישא. ע"ש.

אז עד לפה הסביר לנו,
איך מסודרים השערות וגם החייורתי,
• דהיינו בחינת ג' הבחינות של חייורתי
• דהייינו בחינת ימין שמאל ואחורי הראש

הלבן שלה, שהיא מבחינת האו"ח מטרם שפגע בקרומא דאוירא, (ולכן הוא לבן, לומר שהסין לא פועל עליו, ו ) והוא לא קבל ממנה בחינת המעטת האור, ( ר"ל לא קיבל חוסר שלמות) כנ"ל, הנה עיקר כחה נבחן, רק בהוי"ה הג' שלה, שהיא הוי"ה דאחורי רישא, (למה? כי רק שם יש המעטת האור )
כי ב' הויות דפנים המה רק בבחי' משפיעים להוי"ה דאחורי רישא, כנ"ל. וז"ש שד' מאה אלף עלמין( למה הוא קורא להם במספר הזה? הוא יאמר לנו תיכף, אבל לא המספר מעניים אונו, אלא מעניים אותנו שכל הדין יהיה רק באחורי הראש) דהתפשטות של החיורתי, אינם אלא רק מהוי"ה דאחורי רישא, ומאלו הד' ארחין דלבנונותא נמשכו ד' מאה אלף עלמין. כי הכוונה היא על התפשטות החכמה ממנה, כמ"ש הרב להלן( 32.40)
אשר התפשטות זו נמצאת בעיקר בד' ארחין דאחורי רישא, כמבואר. (32.56 )

מה אמר לנו בקטע הזה?
רוצה להסביר לנו את מה שכתוב על החייורתי, שהיא בחינת ת' אלפין עלמין

קודם כל, אומר לנו על מי מדובר. וזה מה שאמר לנו באות ק"כ.
דע לך מה שאמרתי את זה, אני מדבר רק על בחינת אותו חלק בחיוורתי שנקרא אחורי הראש
למה אתה לא מדבר איתי על ב' הבחינות הראשונות?
כי הם לא ממש מרגישים בתיקון הזה של המעטת האור

ולכן על מה שאני רוצה לדבר איתך על האורות שנמצאים שם' הם רק מצד הצ' והצ' נמצא מאחורי הראש ועל זה אני מדבר?

ועכשיו אני יודע ממה הוא מדבר: ואז אני יכול להבין מה זה שהוא אומר:
• החיוורתי הוא ת' אלפין עלמין
• אבל האור שלו, הוא רק ת' עלמין
ואני רוצה לראות מה את ההבדל בינהם

שאלות חזרה א'שמז-א'שמח
1. האם התיקונים ה-ד' וה-ה' שנעשו בראש דא"א באו לקבלת האור או למניעת קבלת האור?
2. על מה רומזת ה-א' שבאמצע הווים?
3. מדוע הז"ת דבינה היא בבחינת הפנים ומדוע היא בשמאל הפנים?
4. מהן ג' החלוקות והסברן בבחינת נה"י דעתיק העושה תיקון בראש דא"א?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

אנו עדיין ממשכים ללמודעל התיקונים שעושה עתיק בראש דא"א .
שלמדנו את ג' התיקונים הראשונים בבחינת:
א. בבחינת חסד,
ב. גבורה
ג. ובחינת קורמא דאוירא

שעושה הבדל בין מוחא דאוירא לגלגלתא, שהם כנגד:
• ג"ר דבינה- גלגלתא
• ומוחא דאוירא- בחינת ז"ת דבינה
• ובחינת התיקונים הבאים נצח הוד" שכרגע אנו מתעסקים בתיקונים שנקראים "אודנין" ו"פקיחו דעיניין", שהם תיקון הד' והה', שהתיקונים האלה , הם כנגד אור חוזר. התיקונים האלה הם גם מה שעתיק עושה גם בשביל א"א.

אנו רוצים לראות כיצד הם (התיקונים) משפיעים על בחינת ראש דא"א, והוא רוצה ללמד אותנו, שיש בתוך התיקונים האלה, ימין שמאל ולכאורה,
• ימין
• שמאל
• וגוף,
והגוף הזה, הוא יתבטא בכל מיני צורות
. אחד הצורות שהוא יתבטא בהם, שהימין והשמאל שאין בהם כ"כ גרעון, כי הם כנגד בינה, ולמרות שזה ז"ת דבינה, אז אין בה כ"כ גירעון, כי הז"ת דבינה יש לה רצון לקבל, אבל לא מחמת עצמה, ולכן הם יהיו בבחינת פנים.
אומנם, בכל זאת יש בה גרעון, כי יש בה רצון לקבל, כי אז תהיה בשמאל לפנים ולא בימין לפנים.
• ימין הפנים- בבחינת פנימיות, בבחינת תפוחים קדישין, הם יהיו גלויים, ולא יהיה בהם חסרון, אז זה היהי ימין לפנים
• שמאל הפנים- יש בחינת חסרון, אבל זה עדיין פנים
• לעומת הז"ת שהם בחינת צ' דצלם, שהם יהיו בחינת אחורי הראש, בחינת אחוריים, כי בהם יש רצון לקבל, ועומדים מתחת למקום הזווג ולכן הם נפגמים ביותר, מבחינת הרצון לקבל- אומנם הם מקבלים את האור חכמה, אבל נראה שיש בזה הרבה תנאים, ולכן הרבה מגבלות, על בחינת קבלת החכמה הזו.

ובעצם מה שאנו רוצים ,א"כ לבסס את התיקונים האלה של האודנין והעיניין, ואגב כך, לדבר גם, על מה קורה בשערות שהם בחינת האור חוזר. וזה מה שהולכים ללמוד היום. (3.06)

אות קי"ד
קיד) ודע כי הח' אורחין הנמשכין בגולגלתא כנגד הפנים, (מי הם הח'אורחין? )
• ד' כנגד לחי הימין, (של הפנים )
• וד' כנגד לחי השמאל. (של הפנים)
אז לכן שניהם כנגד הפנים,
נמצא כי מקום הגולגלתא אשר כנגד החוטם הוא מפסיק ביניהם, ( זאת אומרת שיש את ימין שמאל של הפנים וצד האמצע שמפסיק בינהם- (האף)

• ונמצאו ד' אורחין מצד ימין שכנגד החוטם
• , וד' ארחין מכנגד שמאל החוטם,
ונמצא ח' ארחין כנגד הפנים, (איזה ח'? ד' מימין וד' משמאל )
וד' ארחין לבד כנגד האחור. (זאת אומרת, שבאחוריים לא רואים איזה פס באמצע שמפריד בינהם, אין "אף" מאחורה (מאחורי הראש), אלא כל האחור (צד האחורי של הראש) הוא דבר אחד שלם. ולמה? למה אין 'דבר המפסיק בינהם? כי כל האחור הוא כנגד הז"ת שהם כולם כאחד וכלם בחינת אחוריים.) (4.22)

והנה דרך אלו הי"ג ארחין חוורין, יוצא האור של גולגלתא רישא קדמאה דא"א, ומאיר דרך הנהו ארחין( דרך אלו השבילים) בסוד המעטת האור, כדי שיוכל לקבלו. (אם לא היה עובר דרך השערות, לא יכול היה לקבל את האור הזה, ואמנןם אנו מדברים רק מצד הגלגלתא, והאור לא מתקבל בתחתונים מצד הגלגלתא, אלא מצד המו"ס, אבל אמרנו לנו כבר לפני כן, שבכל אחד מהבחינות
• הן בגלגלתא,
• והן במוחא דאוירא,
• והן במו"ס,
יש את י"ג הבחינות האלה מבחינת:
• חיוורתא,
• נימין
• ושערות דיקנא
וכרגע אנו מדברים על החיוורתא,ש בהם אנו רוצים לראות את הי"ג בחינות, ולכן עליהם מדבר כאן. בל שלא נחשוב שמהם ישירות מקבלים את האור, אבל גם בהם יש את ג' האבחנות האלה, של ם, ל' וצ' דצלם דחיוורתא, שהם הלבושי מוחין של ראש א' דגלגלתא.(5.31)

אות קט"ו
קטו) והרי נתבאר לעיל טעם היות מספרם י"ג, (מאיפה י"ג? למה לא 3? ) שהם כנגד ג' הויות שיש בזו הגולגלתא
. ולכן גם אלו נתחלקו לשלשה בחי':
• ד' אורחין דרך ימין ,כנגד ד' אותיות הויה אחת
• וד' אחרנין בשמאל הראש, כנגד ד' אותיות הויה אחרת, בשני צדדי הפנים. (ימין ושמאל)
• וד' אחרנין אחורי הראש(שיחד הם י"ב ), כנגד ד' אותיות הויה אחרת.
וכללות כולם, היא חוורתא חדא(שביל אחד באמצע כולל כולם) כוללת כולם, ואית בה י"ב אחרנין, ועמה הרי י"ג. (יש את הי"ב האחרים שהם ימין שמאל ואחורה, ושי בחינה אחת שכוללת את כולם שהרי היא י"ג.) (6.49)

. (? ?)
אות קט"ז
קטז) ודע כי אלו הארחין, הם ג"כ בחי' ג' הויות, (יקו"ק זה ד' בחינות, זה ד' בחינות שיש בג' דרכים אלה?)
וג"כ ע"ד שנתחלקין בגולגלת עצמה, ומילויים ביודין. (היות שמילויין ביודין, למה ? כי הם הויות ששיכים לגלגלתא)
גם יש סיבה אחרת למה היו י"ג ארחין והוא, כי עיקר שרשם הם מן הז"א, (למה מהז"א? הרי אנו מדברים מא"א, וכל מה שהם באו, זה כדי להאיר בז"א)
ונודע כי הם בחי' ווין, ווי העמודים כנ"ל, וא"ו במילואה בגימטריא י"ג, (שהו' בז"א הוא ממולא באלפין ו-א-ו ,שהוא בגימטרייה י"ג.- 2 ווין=12 + א' באמצע (1)= 13), ולכן כנגד הו' הזו של ההויה דאלפין, יצאו י"ג אורחין חיורין. ולכן כנגדה יצאו י"ג ארחין חוורין. (8.03)

(? ?)

אות קי"ז
קיז) וביאור זה הוא: כמש"ל, כי נ"ה דעתיק. (דהיינו הירכין, שעשו תיקונים בראש דא"א), אתלבשו בב' תיקוני רישא דא"א, יען יש להם ב' בחינות, והם: .

(איזה ב' בחינות (התלבשו נ"ה דעתיק בב' תקיוני רישא דא"א)?
• ם' ול' דצלם,
• שהם גם בחינת ג"ר דבינה וז"ת דבינה,
• והם גם בחינת ב' התיקונים שלמדנו:
o אודנין
o ופקיחו דעיניין)
.
אודנין ועיינין, , ושם הוא מקום חלק בלתי שערות, (בפנים) ועולה האור בסוד אור חוזר מתתא לעילא, מלמטה למעלה) ואז בעלותו הוא. פוגע בקרומא דאוירא המכסה את המוח, (את הצוחין , את האור ?)
כי שרש השערות ממותרי מוחא נפקו (איזה מותרי מוחא? אותו או"ח שלא יכול היה לשמש בצ"א, ויצא מחוץ למדרגה.)
, ובעברם (אותם מותרי מוחא, אות וא"ו שיצא מראש בבחינת שערות ועובר דרך קרומא דאוירא,שהוא הת"ת הנקרא ו', אז להיותם עוברים דרך שם נעשו צורת ווין.)
דרך קרומא דאוירא שהוא הת"ת, הנקרא ו' כנ"ל, אז להיותם עוברים דרך שם, נעשו צורת ווין, שהם השערות צורת ווין, וא"כ נמצא, שיש ב' בחינות אל האורות האלו:
• א', בהיותם למטה (מהמסך) יוצאים ממקומם עד הגיעם אל הקרומא, (שהם בבחינת ימין ושמאל)ועדיין לא היו בציור ווין שהם השערות, רק אורות לבנים וחוורין (ולכן השערות עדיין לא נוגעים בהם, ולכן צד הפנים לא יהיה מכוסה בשערות, במקום התפוחים)
• . והב', אחרי עלותם דרך הקרומא שנעשו ווין, שהם השערות. (וזה הבדל ברור בין הימין שאמל לאחוריים
• או בין: ם' ול' י שייכים לבינה
• לבין ז"ת ששייכים לבחינת האחורה (10.16)

אות קי"ח
קיח) ולכן כנגד ב' בחינות אלו, (של הימין ושמאל) נמשכו אלו הב' בחינות, שהם י"ג חוורתי וי"ג נימין דשערי:
• החוורתי מן המקום החלק,
• והשערות יצאו מן הקרום
והכל מבחי' אור חוזר דנ"ה הנזכר. ז(ה עוד עניין שנצטרך ללמוד אותו) (נלמד יחד עם קי"ט.) (11.00)
אות קי"ד- או"פ (11.20)

קיד) דרך אלו הי"ג אורחין חיורין יוצא האור של גלגלתא וכו' בסוד המעטת האור כדי שיוכל לקבלו:

מה רוצה לומר לנו בקטע הקרוב?

אומר לנו שהגבהת ראשי ירכין, שהם קובעים את הבינה,שהיא בחינת הראש דא"א, בבחינת חסדים מכוסים, משאירים את הבינה דאריך, תמיד בבחינת צ"ב. למה?
כי הם מקבלים אותם כך, שאם יבוא ג"ר דחכמה, אז התיקון של הם' דצלם- ג"ר דבינה, ידחה את אור החכמה, ולא יקבלו את ג"ר דחכמה- שזה תיקון של ם' דצלם.

הגבהת ראשי ירכין (אח"פ דעלייה)
זה תיקון שמקבע את הארת חכמה באצילות רק בבחינת ו"ק.

למה? כי כל אור חכמה שמתקבל במדרגה יתקבל רק דרך ה"פקיחו דעיניין", רק דרך ל' דצלם, ולא דרך הג"ר דבינה.

• אם אור חכמה מתקבל דרך הג"ר דבינה- אז הוא מתקבל כג"ר דחכמה, כמו בצ"א

• ואם הוא (אור חכמה) מתקבל דרך הז"ת דבינה- אז הוא מתקבל רק בבחינת ו"ק דחכמה
( 12.37)

כבר נתבאר לעיל בדברי הרב (דף א' ש"ד אות כ"א)
שע"י ב' דברים נעשה התיקון שיוכלו לקבל את האור,
א. שהם התעבות האור
ב. והמעטת האור. ע"ש. (הגבהת ראשי ירכין)

למה נעשו התיקונים? האם כדי לא לקבל את האור? לא!
בכדי שכן אפשר יהיה לקבל את האור, שימו לב! זה כמו עונש שבא לתיקון .
• מהו העונש? שלא תקבל ג"ר דחכמה
• אבל למה? בכדי שאפשר יהיה לקבל ו"ק דחכמה, כלומר עושים גבול, אבל הגבול בא להגיד מה כן, ולא רק מה לא.

זו נקודה, שממש צריך לתפוס:
אומרים לאדם: אתה דתי!,…. אז אתה מוגבל!
נכון, אני מוגבל, אבל המוגבלות שלי נותנת לי קדושה!
זה שאני מוגבל זה נותן לי שמחה גדולה, במקום שאני כן מקבל, יש לי זכות אהבה גדלה לקבלה הזו, שאני יודע שהיא נכונה.
כמו בנאדם שאוכל, אז הוא יודע:
• זה אסור לאכול, זה לא בריא,
• וזה מותר לאכול זה בריא. אז אם זה בריא, אז תאכל בשמחה,
o אני לא כל הזמן בחשש אם כן לאכול או לא לאכול,
o זה אני אוכל ואוכל בשמחה.- זה נקרא גבול שבא לתיקון. עונש שבא לתקן. ( 14.45)

כלומר רוצה להגיד לנו שנעשו ב' תיקונים:
א. התעבות האור
ב. והגבהת ראשי ירכין- (המעטת האור) שעל התיקון הזה מדבר כאן )

מה זה התיקון הזה של לבושי מוחין לתחתון?
מה היופי? שגם בלבושי המוחין, הוא עשה לנו הבדל בין הג"ר דבינה לז"ת בינה, בין מים עליונים למים תחתונים. ואז:
• המים העליונים הם מכוסים, חסדים מכוסים
• לבין המים התחתונים שדרכם מקבלים את החכמה בגדלות
(14.45 )

ושורש תיקון זה נעשה בנה"י דעתיק (מי הם הנה"י דעתיק? הם בחינת או"ח שעושה העליון בשביל התחתון ) המתלבשים תוך רישא דא"א, ע"י הגבהת ראשי ירכין דנה"י אלו למעלה מן היסוד ,בסוד ם' דצל"ם אשר המסך דיסוד אינו פועל עליהם לא לגרעון ולא לשבח. (למה? כי כל דין פועל ממקום הימצאו ולמטה ו לא ממקום הימצאו ולמעלה, ועד שמגיע לקרומא דאוירא אז הבחינות האלה של הם' וגם של' לא ממש מתרשמים מהמסך:
o ם' 'דצלם לגמרי לא מתרשם
o ול' דצלם תיכף נראה )
(כנ"ל דף א' של"ט ד"ה בינה) עש"ה כל ההמשך. ( 15.40)

ותקון הזה עושה את הפרצוף בסוד י"ג. (למה? ) כי הוא ענין וא"ו שהוא בגי' י"ג כמ"ש הרב להלן.
o מה פתאום אני לוקח ו-א-ו, הרי אנו מדברים על גלגלתא? אלא שכל התיקונים באו בשביל ז"א, ולכן הוא מייחס את זה לז"א,

o ואצל ז"א כל הו' אצלו, או כל ההוי"ה שלו היא במילוי אלפין, וגם הו' במילוי אלפין. שהו' זה ו-א-ו,. (16.09)

פירוש:
o כי ב' ווין הן ב"פ ו"ק
o , ו"ק זכרים
o וו"ק נקבות
o , וא' שבאמצע, רומזת על הגבהת ראשי ירכין לעילא(ר"ל שמצביע על למעלה מהמסך )

, כי המסך דעליון(ד עתיק ) שהוא הקרומא דאוירא(המסך דצ"ב שעושה עתיק,),אינו שולט על ראשי ירכין אלו, שהם נתקנו בבחינת ג"ר דבינה בקביעות, (ם' דצלם, והם תמיד בחסדים מכוסים בשפע רב )
בסוד כי חפץ חסד הוא, והם תמיד בחסדים מכוסים בשפע רב,
o אלא כל שליטת הקרומא דאוירא הוא על הז"ת דנה"י, שהם למטה מן היסוד, להיותם צריכים להארת חכמה, והם שנתמעטו מחמת המסך ויצאו בבחי' מים תחתונים(שהם ז"ת דבינה )

באופן, כי הקרומא דאוירא נעשה, בבחינת רקיע המבדיל תוך הנה"י דעתיק, (בין חצי העליון של ש"ע דנ"ה, שהוא בחינת ג"ר דבינה, לבין חצי התחתוןש"ע דנ"ה של ז"ת דבינה כלומר:
 ש"ע הוא בינה
 , ושליש אמצעי הואז"א
 וש"ת הוא מלכות )

אז השליש העליון הוא זה שהתחלק, שהוא הבינה של הלבושי מוחין.
שלמדנו שכל בחינה בצ"ב מתחלקת ל-3:
o בינה
o ז"א
o ומלכות

אין לנו כתר וחכמה, כתר וחכמה יצאו מחוץ למדרגה.
צ"ב אנו מחלקים ל-3:בינהז"א ומלכות

איפה הוא מחלק את הקורמא דאוירא? בין ג"ר דבינה לז"ת דבינה.
מי הם בינה?ש"ע דנה"י
ובש"ע דנה"י אנו מחלקים בין החצי העליון שלו שהוא ג"ר דבינה לחצי התחתון שלו שהוא ז"ת דבינה

o וראשי ירכין נעשו בבחינת מים עליונים, (ג"ר דבינה )
o וז"ת דירכין נעשו בבחינת מים תחתונים. ( ז"ת דבינה)
וע"ז רומזת הא' שבין ב' הווין. ( מבחינת האלכסונא של קרומא דאוירא) והם נבחנים לו"ק, ( כל אורות החכמה נבחנים לו"ק) רק בערך הבינה דרדל"א, שהחכמה בה בגלוי, (19.26 )

עמוד 'א' שמח
וכיון דא"א נתקנה בבחינת ג"ר דבינה בחסדים מכוסים כנ"ל, ע"כ נבחנים כל ג' הראשים דא"א בבחינת ו"ק כלפי האי בינה דרדל"א. ( כלומר שתיקון זה מקבע את החכמה באצילות בבחינת ו"ק ולא ג"ר)

כי אפילו בעת הגדלות אין הגלגלתא משנה את מדרגתה, (שהיא תהיה חסדים מכוסים ) כנ"ל, וכיון שהיא ראש הא' דא"א.

ע"כ כל קומת א"א נחשבת לו"ק מחמתה בערך הבינה דרדל"א, כנ"ל.

אתם יכולים לשאול את עצמיכם את השאלה:
הרי הוא אמר לנו את זה הרבה פעמים!, די הבנו!
o יש ג"ר דבינה וז"ת דבינה, תיקון של ם' דצלם
o
o אבל פה האו מוסיף לנו עוד משהו: כל פעם על אותה בחינה של ג"ר דביהנ וז"ת דבינה הוסיף עוד נקודה!

מה הנקודה שהוא הוסיף פה?
שכל החכמה באצילות, היות והבינה (הג"ר) מגבילה אותה,
אז כל החכמה, אפילו בגדלות ,
תהיה ו"ק דחכמה, ולא ג"ר דחכמה.

וגם אם נשמע שיש ג"ר דחכמה, שזה נקרא גדלות,
נדע’ שזה רק הו"ק, שזה ג"ר דו"ק,
אבל זה רק ו"ק דחכמה.

כי זה מראה ענין הלבשתו דא"א את ז"ת דעתיק, מחסד ולמטה, שהוא חסר בחינת ג"ר דעליון, כי אינו יכול להלביש אפילו את הבינה דרדל"א. (אלא רק את הז"ת דרדל"א ) וע"כ הוא מרומז בואו, המורים על ו"ק בימין וו"ק בשמאל וא' באמצע. (שזה כבר דיברנו בפתיח, שהם בחינת ימין ושמאל דפנים ואחורי הראש ) (21.37 )

וכל המיעוט הזה נעשה
בסבת הגבהת ראשי ירכין דנה"י דעתיק
למעלה מן היסוד,כמבואר,
שזה העמיד את הגלגלתא שלא תקבל ההארת חכמה
גם בעת גדלות כמו הבינה דרדל"א
ונמצא על כן בבחינת ו"ק.
(וזה מקבע את זה, שכל האורות יהיו רק בבחינת ו"ק )

ועכשיו רוצה לומר לנו:
שאותו מיעוט שנעשה בבחינת הו"ק דחכמה,
בא להצביע לנו בצורת הפנים,
וצורת הפנים מגלה לנו את הו"ק דחכמה הזה, כפי שתגלה בעתיד לז"א, ולפרצופים התחתונים וגם לנשמות הצדיקים.

איך יהיה התיקון?
אז רוצה להגיד לנו שהם יתחלקו לג 'בחינות:
1. הג"ר דבינה- שהוא בחינת הם' דצלם- המיעוט לא רוכב עליו, איזה מיעוט? של קרומא דאוירא, ולכן הוא יהיה בבחינת ימין של הפנים

2. הז"ת דבינה- הל' דצלם, המיעוט רוכב עליו, אבל הוא בכל זאת בבחינת פנים. למה? הרי אם המיעוט רוכב עליו, אז הייתי מצפה שיהיה אחוריים, אבל הוא בכל זאת בחינת פנים. מדוע? יוצא שצד הפנים לא בא להגיד שזה חכמה, הרי מה בא להגיד? שקורמא דאוירא לא פועל עליו! אבל הוא כן פועל על הז"ת דבינה, אז למה הוא יהיה בפנים? התשובה: שז"ת דבינה, לא פעול עליה מחמת עצמה, אלא פועל עליה מחמת התחתון, ולכן היא תהיה בפנים, ואיך אני אבדיל אותה, אם היא בכל זאת מקבלת חכמה?, שבכל זאת הקורמא דאוירא כן פועל עליה? שתהיה בשמאללפנים ולא בימין לפנים.

א. ימין- שזה נקרא אמונה- שום דבר לא שולט עליו, כי הוא ודיא ששום ספק לא יכול לשלוט עליו
ב. שמאל דפנים- עדיין יש שליטה, אבל לא מחמת עצמה, ולכן מדצ אחד היא פנים, אבל מצד שני היא גם שמאל,
ג. " בשונה למשל מז"ת גמורים, שהקרוצא דאוירא שולט עליהם, ולא רק ששולט עליהם אלא זה מחמת עצמם הם רוצים חכמה, ולכן הם יהיו באחוריים _ (24.34)והנה נעשה ע"י הא' הנ"ל שבתוך נה"י דעתיק, ג' בחינות:

1. א' הוא ראשי ירכין שלמעלה מן היסוד, שהם בחינת ג"ר דבינה ום' דצל"ם
2. , ב' בחינת ירכין שלמטה מיסוד הבאים מז"ת דבינה, דהיינו השורשים אל זו"ן( הכוונה לזו"ן דבינה) הצריכים להארת חכמה, שהם בחינת ל' דצל"ם,
3. ג' הוא בחינת זו"ן דראש עצמם, שהם הצריכים להארת חכמה, שהם בחינת צ' דצל"ם.

( אז גם בל' אמר שצריך הארת חכמה, וגם בצ' אמר שצריך להארת חכמה.
מה ההבדל בינהם?
תשובה: האם זה מחמת עצמם ,או לא מחמת עצמם:
• בל' דצלם ,' שלא מחמ תעצמם
• ובזו"ן דראש- צ' 'ד'צלם מחמתעצמם)

( כאשר אנו מדברים על הבדל בין שניים (ל' וצ" דצלם), משמע שיש בינהם משהו שווה, אז רוצה לראות אם הם שוים, אז יש מה להבדיל בינהם, בשביל לראות מה שונה בהם, כי אם הם היו לגמרי זהים, אז זו היתה אותה בחינה, אז שניהם (ל' וצ") מקבלים חכמה, בהמשך כמובן מקבלים חכמה.
• הם' דצלם לא מקבלת חכמה.
• אז בין הל' וצ' יש איזה שהיא נקודת השוואה.
• אז מה בכל זאת שונה בהם, שאני אקרא לאחד ל' ולשני צ'?
o ל' מקבל שלא מחמת עצמו
o והמ' מקבל מחמת עצמו, ברגע שיש חסרוןש הוא לא יכול לקבל אז הוא יהיה בבחינת אחוריים, כי פה מדברים על השערות. (26.49)

והבן ההפרש בין ל' וצ', כי רב הוא (25.57)
• . כי ל' דצלם, שהיא ז"ת דבינה, אינה צריכים להארת חכמה מחמת עצמם, להיותם בחינת בינה כמו ג"ר( כמו ג"ר דבינה , כמו גלגלתא), אלא כדי להשפיע לזו"ן דראש, (ולכן הם צריכים הארת חכמה ) וע"כ אינם מתמעטים כל כך(הם מתמעטים, אבל לא כ"כ ) מחמת הרקיע שהוא הקרומא דאוירא, ואינם נחשבים למים תחתונים ממש, ( למה? כי קבלת החכמה היא שלא מחמת עצמם)

• משא"כ צ' דצלם שהיא זו"ן דראש, המה החשובים למים תחתונים, ונושאים כל הצמצום שנעשה מחמת הרקיע המבדיל.

ולפיכך יצא מכאן ג' הויות:
• ב' הויות בימין ושמאל דגלגלתא, (אבל מצד הפנים ) שהם ב' הבחינות דם"ל הנ"ל, שהם ח' אורחין(ד' בימין וד' בשמאל ) חיורין(למה חיוורין? כי מדברים על בחינת גלגלתא ) שמצד הפנים,
• שהוי"ה מבחי' ם' עומדת לימין( הפנים) הגלגלתא,
• והוי"ה דבחינת ל' עומדת בשמאל הגלגלתא.
• כי הם' אין בהשום כח צמצום ממסך דעליון, ע"כ עומדת בימין,
• משא"כ הל' שהיא בחינת ז"ת דבינה, שכח הצמצום רכיב עליה שלא תוכל להשפיע חכמה לזו"ן דראש, כנ"ל, משום זה נחשבת לשמאל.

אמנם שניהם( גם הג"ר דבינה מבחינת ם' דצלם וגם הז"ת דבינה מבחינת ל' דצלם) נחשבים לבחינת פנים דא"א, (למה לנחשבת לפנים? הרי קרומא דאוריא שולט עליה? ) כי גם הוי"ה דל' אינה נחשבת כל כך למצומצמת, משום שלעצמה אינה צריכה חכמה אלא (רק כדי )להשפיע לזו"ן, כנ"ל, וע"כ נחשבת לבחינת פנים(היות ואין המיעוט שולט עליו כ"כ נחשב לפנים) כמו הוי"ה דם', אלא שהיא נעשה שם לבחינת שמאל. ( ומה מורה השמאל? בגלל שיש לה רצון לקבל שלא מחמת עצמה, הלא מחמת עצמה זה עושה אותה לפנים, ומה שבכל זאת ישי בה זאת רצון לקבל, זה עושה אותה לשמאל,ש הקרומא דאוריא שולט עליה.) (29.57 )

אז עד עכשיו הסביר לנו את הל' והם' שהם עובדים בימין ושמאל.
מה עוד נשאר לו להסביר לנו? נשאר להסביר את צ' שהם הזו"ן של הראש.
• יש לנו בינה וזו"ן.
• את הבינה הוא חילק לנו ל-2 לימין ושמאל דפנים
• ועכשיו בא לומר לנו מי זה הזו"ן- חוטם-פה (30.32)

מי זה הזו"ן- חוטם פה

אמנם, הוי"ה הג' הנמשכת מצ' דצלם שהיא זו"ן דראש, שעליה רוכב כל הצמצום דמסך דעליון, כנ"ל, היא כבר אינה יכולה לעמוד בבחינת פנים לא"א, (למה? כי יש לה שליטה גמורה של המסך ) אלא שעומדת באחורי הגלגלתא, והיא ד' אורחין חיורין שמאחורי רישא,

והגם נתבאר היטב, איך בחינת הקרומא דאוירא,שנתקנה באמצעית נה"י דעתיק, וחילקה נו"ה שלו לב' בחי':
• לנו"ה שלמעלה מיסוד(שזה בחינת ם' דצלם,) הנקראים נו"ה סתימין(ג"ר דבינה),
• ולנו"ה שלמטה מיסוד הנקראים נו"ה נגלין, שהם סוד א' שבתוך וא"ו, זהו שגרם שיצאו ג' הויות דחיורתי על הגלגלתא,
• ב' הויות הנמשכות מם"ל בימין ושמאל בפנים,
• והוי"ה הג' הנמשכת מצ' שנמשכה באחורי רישא. שהם י"ג אורחין חיורין וחד דכליל כלהון. ( וע"כ הם נקראים י"ג

עד עכשיו הסביר לנו באר היטב,
את כל החלוקה של החיוורתא,
• ואמנם הם עדיין שערות, ועדיין לא נגלה האור
• , אבל זה השורש לגילוי האור, שורש שהצורה שבה יתגלה האור, הוא ע"י כך שיש לנו בחינת ל' דצלם שכן יכולה לקבל הארה .32.29

• איך זה שג"ר דבינה שלא מקבל חכמה הוא צד פנים, הרי כתוב בסוד "חכמת אדם תאיר פניו", משמע שפנים זה גילוי לחכמה
• אז א"כ, למה ג"ר דבינה יעמדו בפנים?
o ז"ת דבינה אני יכול להבין,(שהם פנים- כי מקבלים חכמה שלא מחמת עצמם)
o וזו"ן עוד יותר הייתי רוצה שיהיו בפנים.

אז א"כ לא הייתי מבין למה הזו"ן הם בבחינת אחוריים?
תשובה: כי כל מה שמדברים פה זה בבחינת אי קבלת החכמה. כי פה מדובר על שערות, ועוד צריך לומר שבינה במקורה שייכת לראש , לצד הפנים, אז פה הפנים הם עדיים לא קבלת חכמה, אבל הסדר שכן תתקבל חכמה במדרגה.

, למה ג"ר דבינה תהיה חכמה? למה היא צד פנים?
• כי היא לא באה כדי לא למנוע את החכמה, זה המעטה כדי כן לקבל את החכמה
• כי בזכות זה שממעיטים, אפשר לקבל את הו"ק, זאת אומרת שזה אמצעי שאנו רואים בו את ההכשרה לקבל חכמה, זה כמו חותמת של כשרות הם' דצלם, לכן זה דוקא מכשיר את הדבר כדי כן לקבל. (33.55)

תלמיד: מה היחס בין הפנים דא"א לבין החיוורתא? מדוע מלבישות על הפנים?
הרב:
• מי זה החיוותרא? חיוורתא זה צד השערות(??) שיוצאים מגלגלתא.
• מה זה שערות? שערות זה מה שיצא מחוץ למדרגה, בבחינת או"ח.
• רק מה שיצא מחוץ למדרגה מבחינת או"ח, הוא מתבטא בגלגלתא לא בצורה של שערות, אלא בצורה של צד הלבן שיש בספר, צד הקרקפת בלי השיער, דהיינו השבילים שבתוך השיער, ולכן הם נקראים חיוותרא צד לבן,
• שאנו מסתכלים על הדף הלבן (משול לקרקפת הלבנה), ושיש בו אותיות שחורות, כמו השערות, אבל השבילים שיש בינהן בתוך השערות זה החיוורתא

• קרקפת= דף לבן
• חיוורתא- השבילים שבתוך הקרקפת, בין השערות
• שערות- אותיות השחורות שבדף הלבן (בקרקפת)

למה הם מלבישות על הפנים? הם מלבישות על כל הראש.
על הראש ועל הפנים, רק בפנים זה צד גלוי
ובאחורי הראש החיוורתא מכוסים, כי הם בבחינת זו"ן (35.12)

שאלות חזרה א'שמט-א'שנ
1. מה ההבדל בין נה"י בבחינת חיצוניות לבין אותם נה"י בבחינת פנימיות והיכן נוהג כל אחד מהם?
2. באילו ג' מקומות מצויים הנה"י דעליון ומה תפקיד כל אחד מהם?
3. מהי ההשפעה של הגבהת ראשי ירכין עד קומת הע"ב שנעשתה בעתיק ועתה נמצאת בא"א?
4. מה ההבדל בין אור מקיף חוזר לבין בחינת השערות? כיצד מוגדר כל אחד מהם?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

למדנו באות קי"ד, שנעשו ב' תיקונים בפרצוף אצילות, כך שיוכלו פרצופי אצילות לקבל את האור שבמקורו הוא בצ"א, אבל הם לא יכולים לקבל אותו בצ"א, ולכן וזה נעשה ע"י.התעבותו, הגבהת ראשי ירכין, שמהתיקון הזה הוא מדבר כאן, כדי לתת אפשרות לקבל את האור דרך ל' דצלם ומשם להעביר, ואותו להעביר לתחתונים.

התיקון הזה הוא בא כדי לתת לבושי מוחין לתחתונים, כדי שתהיה חלוקה
• בין ג"ר דבינה שהם מים עליונים שישארו קבועים מבחינת חסדים מכוסים
• לבחינת מים תחתונים

התיקון הזה של הגבהת ראשי ירכין משאירים את הבינה דאור ישר, או את הגלגלתא, את הם' של הלבושי מוחין, שהם נקראים גם עמר נקי, או ב' אודנין, הם משאירים אותם תמיד בבחינת חסדים מכוסים, וזה תיקון גדול בעולם אצילות, כך שיוכל אור להתקבל- זה לא רק כדי שלא יוכל אור להתקבל ג"ר דבינה, אלא זה גם כדי שיוכל להתקבל הו"ק דחכמה.
ברור שלא יכול להתקבל הג"ר דחכמה, מה שכן יוכל להתקבל הו"ק דחכמה.

אנו לומדים, א"כ 4 תיקונים נוספים על התיקונים הראשונים,
שהם מתחלקים ל-2:
1. המצחא- שזה נקרא רעוא דרעוין
2. וב' אודנין
שזה ב' הבחינות ששייכות לגלגלתא, כדי שלא יתקבל האור.
ויש את ב' הבחינות התחתונות:
1. פקיחו דעיניין או ב' עיניין
2. וחוטמא, ואולי כמובן, העטרה שנמצאת בחוטמא ומשוייכת גם לתיקון הרביעי מבין הארבע כלומר השביעי.

אז אנו פה בינתיים אנו מדברים מהתיקון הרביעי, ולפעמים הוא קורא לו חמישי, ולמצחא הוא קורא רביעי.
אז התיקון הזה , הוא כדי לתת את הכח לא לקבל בינתיים את הג"ר דחכמה בג"ר דבינה. ( 3.20)

אות קי"ט
קיט) ונמצא, כי כיון ששרשם ווין, ( של השערות) שכל ו' במילואה וא"ו, שהוא בגימטריא י"ג, לכן בין השערות ובין החוורתי היו י"ג, והנה כיון ששרשם הם ד' בחינות, שהם:
• ב' אזנים,
• ב'עינים,
לכן נתחלקו לכל סטר(לכל צד) ד' תיקונין, והבן זה, בין בשערות בין בחוורתי.
(מה זה החיוורתא? צד הקרקפת של גלגלתא- צד לבן) ( 4.10)
או"פ אות קי"ט

רוצה ללמד אותנו שכמו שהחיוורתא מתחלקות לג' בחינות שהם:
• ימין ושמאל דפנים, שהם ם' ול' דצלם,
• אחור בבחינת צ' דצלם

וכל בחינה מחולקת לד' ע"פ שם הויה. אז רוצה להראות לנו פה את ההתחלקות הזו.

וזה אמרו (באות קי"ט) "כיון ששרשם הם ד' בחינות, שהם ב' אזנים וב' עינים לכן נתחלקו לכל סטר ד' תיקונים והבן זה, בין בשערות ובין בחיורתי(חיוורתא זה אותו צד של או"ח, אבל הם' דצלם של האור חוזר , כלומר הצד, או החצי העליון של השליש העליון של האור חוזר) (5.05)

מה זה חיוורתא?
הצד של הם' דצלם של האור חוזר
או הש"ע של האור חוזר

" דהיינו כמבואר, שבחינת הא' שבתוך ואו, שה"ס התחלקות נו"ה דעתיק לב' בחינות:
1. לנו"ה סתומים שלמעלה מיסוד, שהם ב' אודנין, דהיינו בחינת ם' דצל"ם,
2. ולנו"ה גלוים שלמטה מיסוד, שהם ב' עיינין, שהם בחינת ל' דצלם.
• וצ' דצל"ם כנ"ל, זהו שגרם להוציא ג' הויות
o בין בחיורתי
o ובין בשערות
ד' תיקונים לכל סטר, אשר ב' הויית של ם"ל יצאו מב' סטרין דפנים(
• שבחינת ם' יצא בצד ימין של הפנים,
• ובחינת ל' יצא בצד שמאל של הפנים. מדוע שמאל? כי שולט עליה קרומא דאוירא, אומנם לא שולט עליה מחמת עצמה, אלא מחמת התחתונים, ולכן היא עם הפנים, ושזה שבכל זאת יש עליה קצת שליטה, זה שם אותה בצד שמאל ולא בימין, כמו הם' דצלם ),
o והוי"ה דצ' יצאה לסטרא דאחור( יצא לצד האחור,שהוא עדיין נחשב לבחינת אחורים). כנ"ל. ( 6.23)

מי זה החיוורתא והשערות? זה בחינת או"ח

איזה או"ח?
• מה שעתיק עושה (זווג) לא"א, מה שעליון עושה זווג עבור התחתון,
• וכשהוא נותן לתחתון את אור, או את הבחינות האלו של הלבושי מוחין, הם נקראים צורת ההיגיון שיש לתחתון, ורק דרך זה הוא יכול לתפוס את הדברים, ולא בדרך אחרת (6.53)

ענין החיוורתא והשערותף מה הן?

ועדיין צריכים להבין ענין החיורתי והשערות עצמם מה הם.
והנה מתחלה צריכים לדעת,

מה הם נה"י אלו דעתיק המתלבשים בראש דא"א, המתחלקים
• לנו"ה סתומים
• ונגלים

שלמטה (למעלה ?) מהשפעת קרומא דאוירא הם מכוסים
ולמטה הם נגלים
ואנו רואים שהוא קורא להם נצח והוד.
• אז צריכים להחליט האם הם נצח והוד או נה"י.?
• והאם הנה"י הם עצם החומר, עצם הפרצוף של עתיק, כמו שראינו בחסד וגבורה, או לא? והתשובה היא : לא! הם רק או"ח (7.43)

כנ"ל. וצריך שתזכור מ"ש לעיל (דף תרל"ז ד"ה עתה) שענין התלבשות נה"י דעליון במוחין דתחתון
• , אין הפירוש נה"י דבנין הפרצוף של העליון,
• אלא הם בחינת או"ח שיצאו על המ"ן דתחתון בעת התכללותו בזווג דעליון,
( אז פה נתן לנו תשובה:)
שהרב מכנה אותו חיצוניות דמלכות דעליון המתלבשת בתחתון(למה זה חיצוניות?) (כנ"ל דף תתקי"ג אות פ"ג, ועי' באו"פ שם)

למה זה חיצוניות? (דמלכות דעליון)?
מכיון שהזווג דהכאה נעשה על בחינה יותר נמוכה, ולכן זה נקרא חיצוניות, ולעיתים הוא קורא לזה גם אחוריים.
אז אם זה או"ח והמלכות עושה או"ח, אז למה אתה לא קורא לזה מלכות?
אז אומר
• שאפשר לקרוא מלכות, אם היינו מדברים בבחינת צ"א,
• ובצ"ב בג' קוים, נקראת המלכות נה"י
זה התשובה מצד צ"ב.

וכמובן שלמדנו ,מצד "ג' עדרי צאן רובצים עליה", בחלק ו', בה"פ אות ה'.
אבל למה אנו לא רוצים להגיד את התירוץ הזה פה?
כי אז על החג"ת מה נגיד? למה לא נגיד אור הרוח ונגיד חג"ת?
כי בג' קוים למדנו שבעולם אצילות, יש לנו ג' כלים, שמשויכים מצד האורות לבינה, ז"א ומלכות, והם כנגד:חב"ד, חג"ת נה"י.

ולכן לימד אותנו שב' קוין:
• למלכות קוראים נה"י
• לז"א, בחינת הרוח, קוראים חג"ת
• ולבינה שהיא בחינת הנשמה- קוראים חב"ד
שהם קו האמצעי של כל אחד מהם

כי אפשר לקראו מלכות, ואפשר לקראו נה"י, כי הכונה היא על בחינת המסך המתוקן בעטרת יסוד דעליון, (המלכות ששימשה את העליון מבחינת היסוד ) ששם (בזווג דהכאה הזה,) נכללו המ"ן דתחתון בעת הזווג ליציאת המוחין שלו, ( כי איך יעשה העליון זווג לצורך התחתון? התחתון מעלה אליו ביקוש, והמ"ן של התחתון, עליהם עושה העליון זווג) ומתוך שיסוד כולל נה"י אפשר לקראו נה"י, אמנם באמת
הם ע"ס שלמות של או"ח, (לא רק נה"י , כי או"ח זה ע"ס, רק היות ואני רוצה לשייך אותו למלכות, אז אני קורא לו נה"י כי המלכות עושה או"ח.)
המלבישים( ע"ס האלה) לאו"י היוצאים על המ"ן דתחתון הכלול באטרת יסוד דעליון. וכיון שהם ממסך דעליון, ע"כ נחשבים לנה"י דעליון, (כי לכאורה זה נה"י שהוא עושה בשביל התחתון , אז למה אתה מייחס אותם לעליון?
אז אנו נלמד שבנה"י האלה יש ג' אבחנות:
1. כפי שהם נמצאים בעליון שעושה זווג בשביל התחתון
2. כפי שהם נמצאים בדרך אל התחתון
3. וכפי שהם נמצאים אצל התחתון

וכיון שהם מבחינת המ"ן דתחתון המלבישים על המוחין דאו"י שלו בעת יציאתם בעליון, ע"כ הם יורדים עם המוחין האלו, ומתלבשים בראש התחתון, עש"ה. (11.39 )

זאת אומרת:
• שמצד אחד אני מייחס אותם לתחתון
• ומצד שני אני מייחס אותם לעליון
o למה אני מייחס אותם לעליון? כי העליון עשה את הזווג
o למה אני מייחס אותם לתחתון? כי זה על המ"ן של התחתון

למשל:
• אם גלגלתא עושה זווג בשביל ע"ב, אז הוא עושה על ג'
• אם ע"ב עושה זווג בשביל ס"ג, אז הוא עושה על ב'
• ואם ס"ג עושה זווג בשביל מ"ה, אז הוא עושה על א'

אותו דבר פה:
אם עתיק עושה זווג בשביל א"א" אז הוא עושה על גובה קומה של א"א. (12.06)

ובאלו נה"י דעליון המתלבשים עם המוחין בראש התחתון, נבחנים בהם ג' מקומות:
• א' בהיותם עוד בעליון, כלומר בעת שהתחתון נכלל שם בבחינת מ"ן. ( רק בבחינת ביקוש בעליון" והעליון עשוה זווג במקומו) כנ"ל.
• וב' בעת יציאתם משם, שנתקנים בבחינת צל"ם מטרם כניסתם להעשות מוחין פנימים בראש התחתון, כמ"ש הרב לעיל (דף א' קס"ד אות קי"ז) ע"ש. ( אז זה בעת יציאתם, אבל מטרם, דהיינו בדרך לתחתון)
• וג' הוא כשהם מתלבשים בפנימיות הראש דתחתון ונעשים בו ללבושי מוחין. (אז תמיד בד"כ שהוא מדבר איתנו, על מה שזה נמצא בעליון, אבל אנו צריכים לדעת שיש את כל ג' השלבים ללבוש המוחין. (13.25)
אז רוצה לדבר איתנו כאן:
בענין החיוורתא, והשערות שיוצאים מהנה"י, רק משלב הג', שהלבושי מוחין כבר נמצאים בא"א, אצל התחתון, ומזה הוא רוצה לדבר איתנו.

האו"ח שעושה א"א עצמו, בבחינת הלבושי מוחין, יכול להגיע רק עד הקרומא, הוא לא יכול לעבור את הקרומא של עתיק .
ולכן היות וגלגלתא עומד למעלה מההשפעה של הקרומא דאוירא, אז הוא (האו"ח) לא יכול להעלות לגלגלתא, והוא יוצא לבחינת שערות שהם נקראים מקיף חוזר.

(14.23 )
ותדע, שבחינת החיורתי והשערות יוצאים באלו הנה"י בכל ג' מקומות( מה זה מקום הג'? שמשתמשים עם הפנימיות התחתון בראש)
הנ"ל, אלא כאן שהוא מקום גבוה מאוד( בעתיק ,ועובר לראש דא"א) איןהרב מדבר אלא מבחינת מקום הג',

עמוד אשנא
דהיינו אחר כניסתם תוך הראש דא"א ומתלבשים בו בבחינת מוחין פנימים. (חיצוניים לעתיק ופנימיים לא"א) ( 15.05)
והנה הרב מפרש כאן באות (פ')
• שבעלות האו"ח מתתא לעילא ופוגע בקרומא דאוירא, נעשה שם בצורת ווין שהם השערות, (למה? בגלל צ"ב ב ששולט שם )
• והחיורתא נעשה מאו"ח מטרם שהגיע לקרום( שהחיוותרא משויך לגלגלתא), והשערות יוצאים מן הקרום, וכיון ששרשם ווין, וואו במילואה בגי' י"ג, ע"כ נעשו בסוד י"ג,
כי ו-א-ו בגימטרייה י"ג זה סימן
לכאורה היינו חושבים , לראותם בניפרדות, איך זה ניפרדות? ו, ו ללא א' בינהם.

שערות הם ניפרדות, כל אחת נמצאת בנקב אחר. וזה מצביע דוקא על דינים

אבל ר"ל, שגם הדינים והניפרדות הם בשורשם מהאחדות, ולשם עלינו להביא את זה.
ולכן את כל סערות הנפש שהם בניפרדות, צריך להביא אל האחדות. כי רק מהאחדות מקורם, ורק מתבטאים בניפרדותם, בסערות נפש, אבל הם צריכים לבוא לאחדות, איך? שיכנסו תוך הראש , נראה את זה בהמשך. ולכן אומר ששורשם ווין
, מה שורש של הפירוד? אחדות. כי יקו"ק הוא האלקים
( 16.55)

בין השערות ובין החיורתי. עש"ה.
פירוש: כי המוחין דא"א, המלובשים בנה"י דעתיק הם מבחינת קומת ע"ב, כנודע, ( למה אומר שהם קומת ע"ב?זה ע"פ החלוקה של המ"ה דאצילות, שמצד המ"ה דאצילות,.
שאנו מחלקים את המ"ה, אז עתיק מיוחס לכתר
• א"א לחכמה
• או"א וישסו"ת לבינה
• ז"א לז"א
• ומלכות למלכות
יוצא שא"א מצד המ"ה הוא חכמה, ולכן הבחינה שכנגדו היא צד של חכמה. (17.48)
וע"כ בכניסת המוחין לראש דא"א ונעשה הזווג בעטרת יסוד דעתיק ומוציא בו קומת ע"ב, הנה לולא תיקון ההוא של קרומא דאוירא, המעמיד לבחינת הגלגלתא בחסדים מכוסים, ע"י הגבהת ראשי ירכין דנו"ה דעתיק למעלה מן היסוד כנ"ל, היה צריך קומה זו היוצאת מן המסך ולמעלה, לגלות אור החכמה גם גגלגלתא דא"א, (כלומר שאם הם כן היו מקבלים או"ח, אז הם לא היו צריכים לגלות אור חכמה )
כדרך כל הזווגים דקומת ע"ב שיצאו בפרצופים הקודמים לאצילות. (אז קרומא דאוירא לא תתן לאו"ח לעלות למקום כזה, כי אז יצטרכו להלביש באו"ח הזה אור חכמה )

הסבר שרטוט ב':
עתיק יש לו גו"ע, ומתחתיו עומד הקרומא דאווירא,
כאן עומד גלגלתא דאריך
וקרומא דאוירא משפיע מכאן (מתחתית גלגלתא)
מתחת לגלגלתא עומד מוחא דאוירא
ומתחת למוחא דאוריא עומד מו"ס.
ומו"ס עושה זווג דהכאה, נשאלת השאלה לגבי האו"ח שמו"ס מעלה.
השאלה : עד לאן יעלה האו"ח?
• האם יעלה האו"ח עד הגבול של תחתית גו"ע דעתיק (גבול של הקרומא דאוירא המקורי)
• האם יעלה האו"ח עד לגבול התחתית של גלגלתא (גבול של קרומא דאוירא התחתון המושפע מעתיק לגלגלתא)

התשובה היא שהוא מעלה או"ח עד לתחתית גלגלגתא כי הקרומא דאוירא \ג חוסם אותו.
למה? כי יש פה ם' דצלם (בגלגלתא), אז יש ם' דצלם גם על הלבושי מוחין, שהלבושי מוחין של האו"ח לא יכול לעלות למקום זה לאזור של הם' דצלם- למקום של גלגלתא)
יש פה טעם אבל יש פה עוד טעמים.

אבל אומר:
שאם היה עולה האו"ח לגלגלתא- (במקום של ם' דצלם) אז אור החכמה היה מלביש גם פה (במקום של הם' דצלם של גלגלתא)- זה לא יתכן שילביש במקום הזה אור חכמה. (כי תהיה שבירה)

במקום של הם' דצלם/גלגלתא:
• איך קוראים לאור חכמה הזה? (ם' דצלם-גלגלתא)? מותרי מוחא
• איך קוראים לאו"ח (_ם' דצלם)= חיוורתא

ולכן המותרא מוחא זה האור עצמו שלא יכול להכנס למדרגה, למרות שהוא יגיע, הוא ידחה מפה (מאזור של הם' דצלם)’ :
• כי גלגלתא מתוקנת בם' דצלם
• אבל גם האו"ח, גם הלבושים מותקנים בם' דצלם.
ולכן האו"ח לא יוכל לעלות למעלה (למקום של גלגלתא, ם' דצלם)

ולכן אותו אור שנסתלק מחוץ לגלגלתא, הוא יעשה אור מקיף חוזר בבחינת השערות. (21.15)
אלא כיון שכאן נעשה זה התיקון דקרומא דאוירא המעלה ראשי ירכין המלובשים בגלגלתא שלא יקבלו חכמה,

מה זה הגבהת ראשי ירכין?
שמעלה אותם למעלה מהקרום ועושה שם תיקון של ם' 'צלם,
תיקון של חסדים מכוסים
נמצא בשעה שהאו"ח העולה מהמסך פוגע שם בקרומא דאוירא, נסתלק ממנו בחינת אור החכמה מן הע"ב, שהוא הגלגלתא, כנ"ל.
והנה אותו האור שנסתלק ויצא לחוץ מן הגלגלתא, (שלכאורה היה צריך להתלבש בגלגלתא , אבל לא יכול להתלבש גלגלתא) הוא הנעשה בבחינת שערות החופפים על הגלגלתא ממעל עליו, בבחינת אור מקיף חוזר, שפירושו, שכבר היה בכלים וחזר ויצא משם (צריך להגיד שהוא מקיף חוזר, אבל זה לא ממש השערות, השערות באות מאו"ח, הוא נשאר כמקיף חוזר, אבל האו"ח שהוא היה צריך להלביש הוא נעשה השערות )
• כי בכל הקומות דע"ב שמלפני אצילות היה אור החכמה מלובש בע"ב בפנימית

אלא כאן מחמת התיקון דקרומא דאוירא היה מוכרח להסתלק מגלגלתא ולצאת לחוץ מכלי, ע"כ הוא(האור ) מכונה בשם מקיף חוזר.
האור מכונה מקיף חוזר
והשערות- באות מבחינת האו"ח שמסתלק אף הוא, היות שגם הוא, אינו יכול להיות בצ"א,
• ואיך יקרא או"ח הזה בגלגלתא ? חיוורתא
• ואיך יקרא במוחא דאוירא ? נימין (23.32)

מה למדנו היום?
למדנו שה- ם', ל', צ', מתחלק לד' בחינות שהם ב' אוזניים וב' עיניים, וכל צד מתחלק ל-4.
אז יש לנו ב' אודנין וב' עיניין שהם בחינת ם', ל' דצלם
ויש את הצ' דצלם שהוא צד האחוריים
אז זה מתחלק:
• צד הפנים- ימין ושמאל בחינת ם' ול'
• ואחורי הראש- זה בחינת צ'.
עוד למדנו:
הוא פירש לנו מה זה הנה"י הזה, שאנו מדברים עליו, ואמר שזה פשוט או"ח של המלכות, ולמה לא קוראים לו מלכות? מכיוון שבצ"ב בג' קוין קוראים לו נה"י. זה בחינת נה"י ולכן נקרא נה"י ולא מלכות. (24.28)

הנה"י האלה הם בחינת או"ח. והאו"ח הזה מתחלק.
לימד אותנו שלאו"ח הזה יש ג' אבחנות:
• בעליון
• בדרך מהעליון לתחתון
• ובתחתון

ופה אנו מדברים על כיצד הוא מופיע כתיקון בראש דא"א, שזו אבחנה הג'.
ועל זה הוא אמר לנו שיש ענין מיוחד.
שמכיוון שהאו"ח באופן עקרוני הוא של צ"א, אבל פה הוא לאיכול לשמש בצ"א'‘בגלל הקרומא דאוירא, והיות והוא לא יכול לשמש, אז אותו אור שמסתלק מהמדרגה, בעקבות האו"ח הזה שלא יכול לעלות למעלה מהקרומא דאוירא, לא יכול להגיע עד גלגלתא, כי יש שם תיקון של ם' דצלם, אז האור ישר, [ולא האו"ח] שמגיע למדרגה, ואין לו או"ח להתלבש בו, הוא מסתלק מהמדרגה, ולכן הוא נקרא מקיף חוזר.
וחוץ מזה, אנו נלמד שיש גם את האו"ח עצמו ,שהסתלק שלא היה יכול להיות שם.
והאו"ח שהסתלק הוא יקרא חיוורתא בגלגלתא.
בינתיים, למדנו רק על כך שהוא נקרא מקיף חוזר, שזה אור ישר של ג"ר דחכמה שמסתלק מהמדרגה ונעשה בבחינת מקיף. וכמובן שיהיה ממנו לחץ להתקבל במדרגה בהמשך, ונראה איך נפעל איתו.
בינתיים, לא מקבלים אותו בכלל.
בגמר תיקון רק נקבל אותו, אבל יכול להיות שהוא ילחץ עלינו לעשות כל מיני דברים זה נה"י- או"ח של המלכות, ולמה לא קוראים לו מלכות? מכיוון שבצ"ב בג' קוין קוראים לו נה"י. זה בחינת נה"י ולכן נקרא נה"י ולא מלכות. (24.28) וזה נראה בהמשך.(26.09)

שאלות חזרה א'שמה-א'שמו
1. למה משמשים אח"פ בראש דעתיק לאחר אור ע"ב ס"ג שהוריד את קרומא דאוירא?
2. הארת היסוד דעתיק שנותן חכמה במדרגה מדוע אינו מתקבל בגל' הרי התחברה עם הראש דעתיק?
3. מהיכן ל' דצלם מקבלת את הארת החכמה מהעליון שלו, דהיינו מגלגלתא, והרי גלגלתא דחה אור זה?
4. מהי בחינת רישא חיוורא על הגולגולת ומה המשל שמביא האר"י בעניין זה?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

עמוד א' שמ"ה טור ב'
אנו למדנו, שכאשר אור ע"ב ס"ג מבטל את הקרומא דאוירא. למרות זאת גלגלתא, ראש הא' דאצילות, לא מקבל את האור חכמה, דהיינו לא יוצא אצלו הי' מהאויר.
למדנו שבגדלות, למרות שיורד אור ע"ב ס"ג, אז ראש דא"א מתחבר עם עתיק, אבל לא חיבור גמור.
החיבור שלו, עדיין משאיר אותו בצ"ב, והוא לא עובר להיות צ"א לגמרי. (1.10)

וז"א, "וזה שבפנים יוצא לחוץ וזה שבחוץ נכנס לפנים" כי מחמת ההפכיות שביניהם, אין הארת הגדלות המחודשת יכולה להיות שם תוך המצח, (איפה זה המצח? ראש דגלגלתא ) אלא יוצאת לחוץ וחפף על המצח בבחי' מקיף, (

אנו למדנו שהגדלות שנכנסה במצח, מזה שהיא התחברה עם רדל"א, היא נבחנית להופכית לגמרי לאור דחסדים שיש במצח, כי בתוך המצח בתוך גלגלתא" יש תיקון של ם' דצלם, ושי בה חסדים, חפץ חסד.
ועתה מגיעה חכמה למדרגה, ושנכנסת הגדלות הזו למדרגה,שהיא הארת חכמה, אז הבחינות דוחות זה אז זה לגמרי.
• החסדים שנמצאים בפנים
• עם החכמה שמגיעה בחוץ

ולכן אומר שההארה המחודשת הזו, היא לא יכולה להיות בתוך המצח?
מי זה הארה המחודשת?

וזה שמבחוץ, דהיינו מה שנעשה עתה לבחינת מקיף יכול ליכנס מבחינתו זו בחזרה תוך המצח, כי הוא מגדיל עתה החסדים המכוסים גופייהו, ומשבח אותם באופן שחסדים המכוסים ההם נמצאים יותר חשובים מהארת חכמה של עצמו. (3.00 )

והבן היטב, כי מטרם שיצה לחוץ מן הכלי, לא היה יכול( האור) להתגלות עם בחינת החכמה שבו, כי האו"פ היה בוטש בו ולא נתן אותו להתגלות, מפאת כי חפץ חסד הוא, שה"ס הם' דצלם שאינו מקבל שינוי לעולם(אז הוא לא נותן לאור להתגלות ) . וע"כ הוא מוכרח לצאת לחוץ מכלי דמצח, ושם( מחוץ למצח) נתגלה בבחינת החכמה שבו

(עמוד אשמ"ו )
ואחר שנגלה שם מבחוץ בבחינת אור מקיף, אז שולח הארתו לפנים, דהיינו בבחי' או"ח, המגדיל לחסדים מכוסים כמות שהם, שהוא בחינת גילוי חשיבותם והכפלת אורותיהם. כי מקודם לכן מטרם שיצאה הי' מאויר דל' דצל"ם, הגם שאין זה פוגע כלום בם' דצלם, להיותם בבחינת חסדים מכוסים בלאו הכי, מ"מ, (ואצל הם' דצלם לא יוצא הי' מהאויר, אלא רק אצל הל' ) רוכב עליהם עכ"פ בחינת מיעוט באם שהיו מרוצים לקבל חכמה( 4.31)
. אבל עתה, גם המיעוט הזה עבר מהם, (למה?
• כי כבר באה החוכמה ודחו אותה,
• ואז ע"י זה שהיה להם כבר ניסיון, שבאה חכמה והם בכל זאת העדיפו את החסדים, אז התיקון הזה, של החפץ חסד, בם' דצלם התקבע.
• וזה בשונה, אם בכלל לא היה חכמה, ורק בתיאוריה אמרו: אנו דוחים חכמה, ועכשיו הם כבר דחו בפועל, והעדיפו את החסדים המכוסים, ולכן התקבע בהם התיקון זה.
ולכן עתה, גם המיעוט הזה עבר מהם ) (5.15)

וע"י זה משתבחים בחינת החסדים שבהם, וגם נכפלים, כי מתחברים בבחינת רדל"א, לפי שיעורם האפשרי, דהיינו(בצ"ב ) מבחינת האור החסדים(לא מקבלים ג"ר דכחמה, אלא מצטרפים לרדל"א הם' דצלם, והם גם הכפילו את עצמםץ

למה הם (החסדים) הכפילו את עצמם?
כי עכשיו יש להם כבר ניסיון שבאה חכמה והם דחו אותה.
מאיפה בא החכמה? מהארת הגדלות עכשיו,ש בא אור עב ס"ג, והוריד את הה"ת, והיינו חושבים,שאולי הם יקבלו את החכמה. לא! הם לא יקבלו את החכמה

. וענין זה נתבאר בדברי הרב (בשער הכוונות בדרושי התפילין) בענין המוחין דגדלות דז"א. ומשם תדרשנו.

כי זו ההארה היוצאת ובוקעת את המצח
, היא בז"א בחינת תפילין של ראש.

( 6.05)

אות צ"ח(6.33 )
צח) ואז הארה ההיא(באות צ"ח בעמוד אש"מ ) נמשכת עד למטה עד מצחא דאו"א מבחוץ, (למה זה לא נכנס מבפנים? כי מצחא, גלגלתא לא קיבלה את האור הזה,זה מגיע עד מצחא דאו"א מבחוץ )
ומאיר במוחין דילהון, (דהיינו גם בפרצוף או"א עילאין, מאיר האור הזה, וגם שם לא נכנס, גם הם מקבלים חסדים מכוסים )
ומשם נמשכין עד מצחא דז"א, ומתכפיין הדינין והגבורות משם, מכח עטרה דגבורה, (שלעטרה דגבורה יש/ את הכח לדחות את החכמה )
ששם בדעת, תוך מצח דז"א ומתבסמין, ומשם נמשכת עוד הארה ההיא עד עיינין דז"א, ואז יכול להגביה עיניו ולהסתכל במצח דא"א, ויורד לו משם אור גדול אחר כך. והנה ברדת כל אלו האורות מבינה דעתיק כנ"ל, בהכרח הוא שאור החכמה דעתיק תרד נעלמת בתוך הארת הבינה, ומאירה גם היא למטה במצחא ע"ד הנ"ל. כי יש שם חכמה דז"א, ומקבל הארה, כנ"ל. (8.12 )

מה הוא רוצה לומר לנו?
כאשר בא להאיר אור החכמה, באה גדלות למדרגה, והיא לא יכולה להתקבל בם' דצלם, כי הם' דצלם שומר על בחינתו לא לקבל חכמה, אז הוא נשאר מבחוץ , והוא משמר גם את החסדים, שנשארו בחוץ ולא יכולים להתקבל במדרגה, ואותו אור חכמה, עובר מבחוץ לבחינת ל' דצלם, ומתקבל בל' דצלם.
• ואותו דבר קורה באו"א ומתקבל האור לישסו"ת
• ואותו דבר בז"א
וזה נקרא בחינת הל' דצלם שמקבל את החכמה
(9.00 )

אות צ"ט
צט) ודע כי כבר בארתי לך, כי כללות רדל"א אחזי נהוריה בהאי אוירא שבין גלגלתא ומ"ס, וסוד האי אוירא, הוא סוד הנזכר בס"ה בכ"מ, יהי אור יהי אויר, כ' יצאה י' מאויר ואשתאר אור, לכן הקרום מפסיק בין האי אוירא למ"ס, כדי שיוכל לסובלו. (דהיינו שיוכל הל' דצלם לקבל את האור, והם' דצלם תוכל להישאר בבחינת חסדים מכוסים ) (9.27 )

אות ק'
ק) והנה אע"פ שלעיל ביארנו כי ז' תיקוני רישא(דא"א שמקבל מז"ת דעתיק ) הם בלחוד(אחד ), אשר בהם מתלבשים ז' תחתונות דעתיק, הענין הוא, כי אלו הי"ג הם בחינת הכתר דא"א עצמו שהוא הגולגלתא דיליה, (שאמרנו שבכל אחד מהם יש י"ג דבחינות ) שיש בה י' ספירותיה כנודע, ועוד ג' יתרים לסיבה הנ"ל, ( אמרנו שהארת ג"ר דעליון בתחתון, היא מעבר לז"ת.
"זאת אומרת: שהתחתון מלביש על הז"ת דעליון, והז"ת דעליון הם בחינת ע"ס בתחתון,זאת אומרת שמה שמקבל ע"ס, זה מהז"ת דתחתון, אבל הארה, יש לו גם מאותה שלמות של הראש, וזה עוד ג' בחינות, וביחד יש לו י"ג בחינות. (10.27)
) שיהיו י"ג,

למה הם י"ג? למה יש י"ג בחינות בתחתון?

לעולם אין כל הי' ספירות של העליון מתלבשים בתחתון,
למה?
• כל התחתון מלביש רק על הגוף של העליון, רק על הז"ת שלו.
• והג"ר- הראש נשאר מגולה.

נמצא שהז"ת של העליון מתלבשים, בכל הע"ס של התחתון.
אז כנגד מה שקולים הי' ספירות של התחתון? נגד ז' תחתונות דעליון
לז"ת מאיפה יש לו ע"ס? מהז' תחתונות, אבל הארה מהג"ר(דעליון) יש לו ג"כ.

ולכן למה יש לו (לתחתון) הארה מהג"ר (דעליון)? כי אפשר שהתחתון יהיה בלי הארה של שלמות, בלי קשר עם השלמות של העליון. ולכן את אותה שלמות הוא מקבל מהעליון, מבחינת הג"ר שלו.
ולכן צריך שיהיה בו בתחתון, ג' בחינות אחרות, כדי שיוכלו לקבל את ההארה מהג"ר, לא ההארה עצמה היא ג' הנוספות שלו, אלא הוא צריך כאלו כלים שיוכלו לקבל את בחינת הג"ר. ולכן גם ג'.
ולכן בכל בחינה כזו, יש י"ג בחינות (11.48)

האמנם עתיק בעצמו אינו מתלבש בכל א' מהם, כי הם ספירות יתרות מהם, אמנם הוא מתלבש בבחי' היותר עיקרית מכולן, וגם כי הוא צריך ג"כ להאיר במוחא דא"א, ולכן אצלו יהיו כל אלו התיקונין נחשבין באופן אחר, שלא יהיו רק שש תיקונין דגולגלתא וא( ואחד) ' דמוחא סתימא. ( ולא כמו אצל התחתון שהם בחינת י"ג בחינות)

אות ק"א
קא) וזה פרטן, לפי שבעתיקא שהוא א"א, אין הב' אודנין שלו נחשבין לב' בחי' רק לאזן א', (למה ? כי "לית בהשמאלה בהאי עתקיא" , אין לו שמאל, לכאורה יש לו רק ימין, מבחינת התחתון הוא רק ימין, ואז יש לו רק אוזן אחת) כמ"ש באדרא לית בה שמאלא בהאי עתיקא כלא ימינא, ( אין שמאל בעתיק, כולו ימין?) וכן ב' העינים נחשבין לעין א', ( אצל עתיק) כמ"ש באדרת נשא דף קכ"ט, ועכ"ד ב' עיינין אינון ואתחזרו לחד. ( ב' עיניים הם ושבו לאחד, הם בחינה אחת) ( אגב, גם ב' נקבי החוטם, חוץ מהפה שהוא במילא אחד) ( 13.23)

אות ק"ב
קב) והענין, כי בערך פרטיות הי"ס שבכל בחי', יחשבו לב' אזנים ולב' עינים כנ"ל וכיוצא, אך בערך כללות כל הראש כאשר היא, אין הב' אזנים או הב' עינים או ב' נוקבין דחוטמא, נחשבין רק לא'. וזהו הטעם שאמר פ"ק דספרא דצניעותא, אשגחא פקיחא, ולא קאמר אשגחן פקיחן, ( לא אמר בלשון רבים, אלא רק בלשון יחיד) כי אין שם רק עינא חד וכן נוקבא דפרדשקא (מבחינת המלכות, חלל הפה) , דלא קאמר נוקבין בלשון רבים. ( שלא אמר נוקבין בלשון רבים, כי זה במילא רק אחד) ( 14.16)

אות ק"ג
קג) וזה סדרן: דעת דעתיקא נתלבש תחילה באוירא, שהיא רישא תניינא דא"א ( הראש השני של א"א) . וגם שם עדיין ( בקטנות) היה מכוסה ונעלם ע"י הקרומא, וירד ונתלבש בפומא דא"א כנ"ל.

אות ק"ד
קד) והנה הפה ( במלכות הזו) יש בה י"ס פרטיות, כמבואר למורי ז"ל בהקדמת בראשית, ועכן ב' שפוון ולשון, ( ב' שפתיים ולשון גם הם נכללים בפה) גם הם נכללים בפה, אשר שם נתגלה הדעת. וחסד נעלם בגולגלתא, ( וגלגלתא שהוא ראש הא' דא"א מלביש על חסד, וראש השני של א"א מלביש על גבורה, ות"ת בקורמא דאוירא) וגבורה במוחא סתימאה, ות"ת בקרומא דאוירא, ( של העליון אבל כלפי התחתון היא לא בחינת המוחא דאוירא- הת"ת, זה לא כמו החסד וגבורה שממש מתלבשות, אלא היא רק גורמת" הת"ה, שזה מסך, לכך שתהיה הפרדה בתוך האוזן בתוך הבינה, לג"ר דבינה וז"ת דבינה,
• והג"ר דאוזן הופכת להיות גלגלתא,
• והז"ת דבינה היא הופכת להיות קורמא דאוירא

זאת אומרת שגם המוחא דאוירא היא חלק מהאזן, היא חלק מהחסד שניפרדה להיות ז"ת דבינה כתוצאה מהקורמא דאוירא שפועלת שם) ( 15.53)
• ונ"ה בתרין אודנין( ר"ל, החצי העליון של נ"ה שהם ג"ר דבינה, שזה התיקון של הם' דצלם של הלבושי מוחין של נ"ה)
• ותרין עיינין(זה התיקון של הל' דצלם של לבושי המוחין שהם החצי התחתון של הנ"ה) .
• ויסוד במצחא,
• ומלכות בחוטמא עם ב' לחיים ב' תפוחין קדישין, ( הפנויים משערות כנודע.
כי פרצוף הפנים עם החוטם הוא, כמ"ש, אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם, וכמ"ש אחר כך, הרי שז' תחתונים דעתיק, וגם הדעת שלו נתלבשו בז' תיקוני רישא דרך כללות, אך בדרך פרטות הם נמנין באופן אחר, כי הגולגלתא יש לה י"ג תיקונין לחודה כנ"ל.

• והרי נתבארו י"ג תיקוני גלגלתא,
• וכנגדם י"ג תיקוני מוחא שהם הי"ג תיקוני דיקנא.

• יש י"ג תיקונים במוחא ראשון, שנקרא גלגלתא

• יש י"ג תיקונים של מו"ס, שהם י"ג תיקוני דיקנא, שיוצאים ממנה לחוץ, מבחינת הפנים, והם התיקונים העיקריים שמהם אנו רוצים לדבר, כי הם מה שנותנים את ההארה למדרגה.
( 17.32)

אות ק"ה
קה) ואמנם עוד נבאר י"ג בחי' אחרות שיש בגולגלתא עצמה, אשר אלו הם סוד י"ב אותיות, שיש בג' ההויות שיש בג' בחינות דהאי(זו) גולגלתא הנ"ל. . וכן י"ג תיקוני מוחא, שיש במוחא עצמה, זולת י"ג תיקוני דיקנא הנמשכים ג"כ ממנו, אלא שהם חוצה לו( בסוד שערות הזקן) . וגם באוירא יש י"ג אחרים לבד. ( כרגע לא מסביר, ובהמשך יסביר לפרטים את הי"ג תיקוני דיקנא) ( 18.13)

אות ק"ו
קו) והנה נמצא, כי ג' בחינות י"ג יש בג' רישין אילין דא"א, ( איזה ג' בחינות של י"ג תיקונים?) שהם:
1. גולגלתא, ( י"ג תיקונים)
2. ואוירא( י"ג תיקונים)
3. , ומוחא. ( י"ג תיקונים)
דכנגדם נזכר באדרת נשא, ג' בחינות של י"ג י"ג, ואלו הם, כי בדף קכ"ח ע"ב אמר, האי גולגלתא, חוורא דיליה אנהיר לתליסר( מאיר ל- 13 חלקים) עיבר כו', ודף קכ"ט ע"א אמר י"ג נימין דשערא קיימי מהאי סטרא ומהאי סטרא דגולגלתא כו', ובאדרת האזינו דף רפ"ח ע"ב אמר, בגין דהאי חכמתא סתימאה דביה, מתפרש תלת זימנין לד' ד', והוא עתיקא כליל לון כו'.
אות ק"ז
קז) והנה זה פרטן, ( שכל אחד מי"ג הבחינות שיש בגלגלתא, במוחא דאירא ובמו"ס) כי מגלגלתא יצאו י"ג תיקונין חוורין, ( לבנים) הנזכרים באדרת נשא דף קכ"ח ע"ב, ולכן נקרא בחינת הגולגלתא תמיד רישא חוורא, ע"ש הני י"ג ארחין חוורין דביה, פנוים בלי שער, ( דהיינו כמו הקרקפת) וזכור זה, כי רישא חוורא על גולגלתא דא"א( הראש הלבן) נאמר.

אות ק"ח

קח) ומאוירא יצאו י"ג תיקונין, שהם י"ג נימין( אז לי"ג תיקונים של מוחא דאוירא הוא קורא נימין) אחרנין דשערי, ( י"ג תיקונים שנקראים אחרים ממה שהיה לנו בגלגלתא) הנזכרים דף קכ"ט ע"א. וממוחא( הכוונה למו"ס) יצאו י"ג תיקונין אחרים, ( שהם כבר לא נקראים נימין, אלא נקראים שערות דיקנא) והם במוחא עצמו ( במו"ס), הנחלק ג"פ לד"ד, כנזכר באדרת האזינו דף רפ"ח ע"ב.

• ועתה נבאר תחילה, ענין אלו הג"פ י"ג, דבתלת רישין( ג' הראשים שהם גלגלתא, מוחא דאוירא ומו"ס) הנ"ל,

• ובפרקים שאחר כך, נבאר ענין י"ג תיקוני דיקנא הנמשכים מן מוחא סתימאה. ( והם יהיו עיקר הלמוד)
( 20.54

אות ק"ט
קט) ונבאר תחילה י"ג אורחין חוורין( שהם שייכים לגלגלתא) דאתגלו בההוא רישא קדמאה( ראש הראשון) גולגלתא דא"א. והנה פי' חוורין( הפירוש של חיוורין), ר"ל:
כי הנה בגולגלת יש שערות, והשערות הם מגוונים שונים,
• או אדומים, ( מבינה)
• או שחורים, ( ממלכות)
• או לבנים.
( 21.24)

ריישא דחיוורא

אות ק"י
קי) ואמנם עור הגולגלתא עצמו, אשר בה צומחין השערות, הוא חלק פנוי בלתי שער, והוא לבן, ( הקרקפת- אותו חלק שפנוי משערות- חייורתא)

משל לריישא דחיוורא
דוגמת הנייר הלבן שכותבין ורושמים עליו האותיות שחורות בדיו, ונשאר לבנונית הנייר בין כל אות ואות, והכתיבה היא אשא אוכמא ע"ג אשא חוורא. ( אש שחורה על גבי אש לבנה)

• וכן בגולגלתא הזו, השערות הם האותיות, ( כמו אות שחורה על גבי דף לבן, ככה השערות הם כמו האותיות

• והעור של הגולגלת הוא הלבנונית של הנייר, ( העור של הגולגולת הוא כמו הניר, כמו הלבנונית של הניר)

ולכן נקרא האי גולגלתא, בחי' המקום הפנוי רישא חוורא( לכן המקום הפנוי בין שערות, נקרא רישא חיוורא- הצד הלבן – הקרקפת שבשיער שהוא פנוי משערות- בראש). כי על האי גולגלתא חוורא דא"א, היא הנרמזת סתם בזהר רישא חוורא.

למי מתכוון לריישא חיוורא?
לגלגלתא-
לי"ג תיקונים שבגלגלתא שנמצאים בראש הפנויים משערות

אות קי"א
קיא) והנה אותו הלבנונית נעשה כמין ציור דרכים ואורחים ונתיבות, המפסיקין בין השערות,
• כי כיון שהשערות הם עשוים בהתחלקות י"ג נימין דשערי,
• כן יהיה מספר הנתיבות והאורחין המפסיקין של בחינת הלבנונית. ( כפי הכתב השחור על גבי הלבן, ששם, הלבן של הספר, הוא השבילים הנוצרים בין האותיות השחורות- והוא נקרא חיוורא דגלגלתא) ( 23.22)

אות קי"ב
קיב) ואלו האורחין, ( דרכים) הם ע"ד ההוא ארחא דאזיל בפלגותא דשערי, ( כמו אותם דרכים ההולכים היורדים במחצית או בין השבילים שבין השיער) כנזכר באדרת נשא דף קכ"ט ע"א. והענין, כי ההוא ארחא דבפלגותא דשערי( שמחלק את השיער?) אינו בכלל הי"ב אורחין, וההוא אורחא אתפלג לתרי"ג אורחין אחרנין כנזכר שם. אמנם אלו הי"ב אורחין, הם סובבים הגולגלת, מלבד אותו האורחא שיש באמצע הגולגלת ממש. ( 24.05)

אות קי"ג
קיג) וזה סדר התחלקותם:
• ד' אורחין, הם נמשכין דרך לחי הימין, מכוון כנגדו למעלה בגולגלת באותו הצד של לחי הימין,
• וד' ארחין אחרנין בגולגלת, כנגד צד הלחי השמאלי.
• וד' אורחין אחרנין בגולגלת, כנגד העורף באחורי הראש, הרי הם י"ב אורחין.

וז"ש שם באדרא דף קכ"ח ע"ב, גליפין לד' עיבר דסטרא חד כו( לכן לכל צד יש ד' בחינות)'. ויש עוד חד אורחא חוורא לעילא ברישא הגולגלתא, הכולל את כולם, ( שהוא הקו האמצעי) ועמו הם י"ג אורחין חוורין. (25.00)

מה זה הי"ג אורחין חיוורין אלו ?
זה החיוורות שיש בראש

עמוד א' שמ"ו טור א'

או"פ אות צ"ח
וזה אמרו( שמביא לנו באות צ"ח) "ואז הארה ההיא נמשכת עד למטה עד מצחא דאו"א וכו' עד מצחא דז"א וכו' ומשם נמשכת עוד הארה ההיא עד עיינין דז"א ואז יכול להגביה עיניו ולהסתכל במצח דא"א ויורד לו משם אור גדול"

מדברים פה על אותו אור שמאיר יסוד דעתיק, שרוצה לבוא להאיר חכמה במדרגה, בראש דא"א, ומאיר אור ע"ב ס"ג, והוא מתחבר אותו בחינת ראש דא"א, מתחבר לראש דעתיק, ועכשיו אנו רוצים לראות היכן אם הוא מתחבר, היכן מקבל את ההארת חכמה הזו?) 26.12)

רמז לסדר המשכת מוחין דגדלות דז"א

כאן רמז סדר המשכת מוחין דגדלות לז"א, איך הוא נמשך מראש המעלות(מי זה ראש המעלות? בינה דעתיק) מבינה דעתיק, כי אחר שהארת בינה דעתיק באה בגלוי לתוך המצח, דא"א, מפאת התחברות ג' רישין דא"א לאחד עם גו"ע שלהם שברדל"א(
• שהרי בגדלות בא אור ע"ב ס"ג מוריד את הה"ת,
• והאח"פ של עתיק שעליהם מלבישים ראש דא"א
הקרומא דאוירא התבטל, כמובן בצורך של צ"ב, ואז התחברו האח"פ שעליהם מלבישים ג' הרשיין על גו"ע,

וג' רישין נעשים לדעת דרדל"א, כנ"ל, ( הם הופכים להיות כמו הפה דרדל"א שהם בחינת הדעת שלה. מתוך מה הם נהיו דעת? שעלו לראש דעתיק ושימשו שם כמ"ן?)) ונמשכה גם( לגוף שעולה לראש נחשב לדעת) ההארת חכמה שבבינה דעתיק למוחין דא"א, ( והרי הגלגלתא לא יכול לקבל את האור הזה ונעשת הכאה) ונעשה ההכאה כנ"ל,
• ומה שבפנים( דהיינו חסדים של הם' דצלם) יצא לחוץ ופגע באור הגלוי (בחכמה שבאה לבחינת ל' דצלם) דבינה דעתיק, ( שהיא חכמה שבאה ורוצה להיות במדרגה, וגם הם' דצלם פועלת שם)
• ונעשה( החסדים שיצאו מבפנים בעקבות ההכאה) שם על המצח בחינת או"מ, ( נעשה שם על המצח בחינת אור מקיף) הנה אור הזה המגולה בהארת חכמה, הנקרא משום זה אור גדול, נמשך ויורד למוחין דאו"א
• וגם שם נעשה ההכאה ההיא כמו בא"א, ( למה? כי גם שם יש חסדים מכוסים באו"א) ומגלה האור במצחא דלהון( במצח של או"א עילאין) בבחי' או"מ.
o ומשם יורד למצחא דז"א( וגם שם יש הכאה, מכיוון שגם ז"א, מחזה ולמעלה שלו, הוא גם מתוקן בחסדים מכוסים ו
o לכן חוזר אותו סדר של הכאה ומאיר אור מקיף של החסדים,
o ואח"כ יכול להתפשט אותו אור בגדלות ,בחזה ולמטה של ז"א, וכמובן כל זה קורה בעליית עולמות, כמו בא"א),
בכל אותו הסדר כמו בא"א. ( 29.00)

השורש לכל זה שאנו לומדים פה,
הוא מהצטרפות מראש דא"א לרדל"א, ע"י אור עב- ס"ג,
שבא ומבטל את הקרומא דאוירא.

וזה אמרו "ומשם נמשכין עד מצחא דז"א ומתכפיין הדינין והגבורות ששם מכח עטרא דגבורה ששם בדעת תוך מצח דז"א ומתבסמין, ומשם נמשכת עוד הארה ההיא עד עיינין דז"א, ( שעיניין זה כבר ל' דצלם , שיכול לקבל חוכמה) ואז יכול להגביה עיניו ולהסתכל במצח דא"א, ויורד לו משם אור גדול( דהיינו אור בבחינת גדלות המדרגה, שיכול לקבל חכמה) " דהיינו כנ"ל
• , כי קבלת האור דגדלות, הוא דרך המצח והדעת שבו, שהוא בחינת ם' דצל"ם( למרות שהם' דצלם לא מקבל את האור בתוכו, אבל הוא נמצא מחוצה לו.)

• ושם במצח אינו יכול האור הזה להתגלות בפנים, אלא מבחוץ בבחינת או"מ, אבל מן המצח( מחיצוניות) נמשכת הארה ההיא עד עיינין דז"א, ( כמובן, עד עיניין של א"א, ומשם לראש דאו"א ומשם לז"א , כמובן ברך המדרגה אבא לא ישירות מא"א) ששם הוא בחי' ל' דצל"ם, ואז משיג פקיחו דעיינין, כי הארת החכמה מתגלה בו, ויכול להסתכל ולקבל מהאו"מ אשר במצח דא"א. ( כמובן בסדר המדרגה) ( 30.43)

וזה אמרו "בהכרח הוא שאור החכמה דעתיק תרד נעלמת תוך הארת הבינה ומאירה גם היא עד למטה במצחא ע"ד הנ"ל כי יש שם חכמה דז"א ומקבל הארה" דהיינו כמבואר, ( זה ציטוט מאות צ"ח) שהארת חכמה מתגלה בז"א בסוד פקיחו דעיינין. ( דהיינו בל' דצלם) כי שם מקום הגילוי של האו"מ שבמצח. (למה ? מה יש בתוך המצח? לא נכנס לתוך המצח? חסדי מכוסים" לא מקבל בגלגלתא את האור, אלא מתגלים בעיניים בבחינת חסדים מגולים, שזה נקרא פקחיו דעינין, כי שם" בל' דצלם האו מקוםה גילוי של האור המקיף שבמצח" שלא יכול להכנס למדרגה ושם הוא מאיר במדרגה בל') כי בפנים המצח אינו יכול להתגלות להיותו בחי ם' דצלם, אבל בעיינין ובפנים, שה"ס ב' תפוחין קדישין הוא(כן) מתגלה. וזה שמדגיש, כי יש שם חכמה דז"א ומקבל הארה. ( איפה? בפנים)

או"פ אות צ"ט
וזה אמרו( באו ת צ"ט) "כי כללות רדל"א אחזי נהוריה בהאי אוירא שבין גלגלתא ומו"ס, וסוד האי אוירא הוא סוד יהי אור יהי אויר כי יצאה יוד מאויר ואשתאר אור" כאן הוא מרמז, שורש הגילוי של הארת חכמה בא"א, שמשם נמשך לז"א, ( כי הרי אם ם 'צלם שומר לא לקבל חכמה, אז איך מגיע חכמה מתחתיו ? אומר: דרך החוץ, דרך המקיף)

סיכום:

כי אחר שירדה ה"ת מעינים עד לפה דא"א, וג' רישין דא"א, שהם אח"פ דרדל"א, נכללו ברדל"א לראש אחד, הנה אז אין הכללות הזו מתגלה בגלגלתא דא"א, ( בתוכו, בפנימיותו, למה? היות והוא ם' דצלם, חסדים מכוסים,) משום שהיא בחינת ם' דצל"ם, אלא שהיא מתגלה במוחא דאוירא( לא רוצה להגיד שמתגלה במוחא דאוירא, אלא רוצה להגיד שמתגלה במוחא בבחינת מקיף ומשם היא הולכת למוחא דאוירא)
, ובו נבחן( במוחא דאוירא) שיצאה הי' מאויר ואשתאר( ונשאר) אור, שפירושו, כי ירדה ה"ת מן המסך שבקרומא עד לפה דא"א, וע"כ מקבל המוחא דאוירא כללות האור אשר ברדל"א, שה"ס גילוי אור חכמה, כנ"ל והבן היטב. ( 34.19)

כיצד מתקבלת אור חכמה במדרגה, במצב הגדלות

סיכום מה למדנו: (34.22 )
אנו רוצים להבין, כיצד מתקבלת חכמה במדרגה, במצב הגדלות.
הרי בקטנות, ברור לנו ,שאין חכמה במדרגה, .כי בקטנות יש לנו רק אורות של נפש רוח, בכלים של גו"ע.איך מתקבל חכמה במדרגה? זה לימוד שלנו כאן.

אומר: כאשר מגיע אור ע"ב ס"ג ומוריד את הה"ת, אז האח"פ של עתיק מצטרפים לגו"ע דעתיק לראש אחד, והופכים להיות דעת לעתיק.
הדעת הזו של עתיק גורמת לקבלת אור חכמה במדרגה וכשמגיע אור חכמה, אז הוא רוצה להתקבל במצח , בגלגלתא, שעלתה עכשיו לעתיק ומשמשת כראש אחד עם הרדל"א.
כשהאור חכמה הזה בא, אור של גדלות, אחרי שבא אור ע"ב ס"ג והוריד את הה"ת, והם הצטרפו כאח"פ דעלייה למדרגה.
אז בא אור חכמה להתקבל בגלגלתא, כדי להמשיך להתקבל בכל המדרגה.
וגלגלתא, כמובן מכה באור הזה, כי יש לה ם' דצלם, והם' דצלם זה חסדים מכוסים, וכתוצאה מזה ,
• גם- הם' יוצאת החוצה,
• וגם הארת חכמה יוצאת החוצה

יוצא, שיש לנו עכשיו (35.48)
גם במקיפים:
• גם את החסדים- כנראה רק חלק מהם- (לא כותב)
• וגם את ההארת חכמה שהאירה דרך היסוד דעתיק ששם יש את הדעת שגרם א"א- וזה נקרא הארת היסוד, שמדבר פה, והוא גרם לכך שתבוא אור חכמה, אבל אור חכמה לא יכול להתקבל בתוך גלגלתא והוא נשאר כמקיף על גלגלתא,

ועכשיו במקיף של גלגלתא יש חסדים דהארת חכמה, או בחיצוניות שלו, ומשם הוא מאיר למוחא דאוירא.

ומוחא דאוירא כבר כן יכולה לקבל את המדרגה, והיא מקבלת את האור הזו מבחינת "פקיחו דעיניין" וזה נקרא גדלות, שדוקא מוחא דאוירא מקבלת את הארת חכמה ולא גלגלתא, וכמובן משם היא מעבירה , כמה שצריך למו"ס, ומתוך ההארה הזאת, מתקבל באותה צורה, גם באו"א וישסו"ת וגם לזו"ן.

כמובן, שיש לזה הרבה מאד שלבים, ויש את כל מה שנלמד בחלק י"ד, את האכסנתא את ב' עיטרין, יש פה עוד כמה שלבים.
אבל הוא רוצה להגיד לנו מה הרעיון :

מה הרעיון כאן?
שלמרות, שאני שומר על הם' דצלם, אני מקבל הארת חכמה במדרגה.
וכל הרעיון הוא, שמקבלים את זה מחיצוניות גלגלתא ולא מפנימיותו,

… וזה אפשר לומר שזה כמו הארה עוברת, ולא הארה בדרך התלבשות.
לא את האור ע"ב ס"ג הוא נותן, זה הארת היסוד שיש.
(37.27)

תלמיד: מה ניתן למוחא דאוירא, האם רק ההארת חכמה זהו?
הרב: עם החסדים המגולים. אפשר לומר שהחכמה הזו כבר מגולה, כי יש שם חסדים, וכמובן שהעליון נותן לתחתון, והתחתון עושה עוד פעם את כל התהליך של הוצאת י' מהאויר.
הוא רק אמר מאיפה זה מתקבל, הוא לא אמר איך זה מתקבל במוחא דאוירא, – גם זה צריך ללמוד. עכשיו יש תהליך דומה למה שקרה פה, באה חכמה,עושה זווג, של פקיחו דעיניין יוצאת י' מהאויר,….(37.53)

תלמיד: לא מבין למה הם' צריכה לצאת מהגלגלתא.
הרב: כדי שיהיה גילוי לחסדים, שחכמה בלי חסדים, לא יהיה גילוי לא לחסדים ולא לחכמה,- זה מבחינה תכליתית, ומבחינה זו הוא מכה בה, ומרגישה שלא יכול להיות בפנים.
וזה שהיא יוצאת (הם') זה לא אומר שאין חסדים מכוסים בפנים, היא יוצאת כדי לומר:
יש פה ואני לא רוצה לקבל.
כאילו היא מגלה את זה שיש חכמה בחוץ ואני לא מקבלת (38.43)

שאלות חזרה א'שמג-א'שמד
1. כאשר בא אור ע"ב ס"ג ומבטל את הקרומא דאוירא ויש גדלות בעתיק ואח"פ מתחברים למדרגה
ויחד אתם ראש דא"א. האם במצב זה גל' דא"א מקבלת חכמה? נמק והסבר.
2. אם הצמצום לא היה על חסדים למה יש חשש שיתקבל ג"ר דחסדים בראש דא"א, דהיינו במו"ס?
3. האם בגדלות ראש דא"א מתחבר לגמרי עם ראש דעתיק? הסבר ונמק.
4. איזו הארה יוצאת חוץ למצח דא"א ועם איזה הארה יוצרת היא הכאה ומדוע?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

סיכום של שיעור קודם:

דיברנו על התיקון של הגבהת ירכין.
• למדנו שתיקון הד' הוא תיקון שנקרא ב' אודנין, שנובע מעמר נקי,
• ולמדנו את התיקון החמישי,ש הוא תיקון שנקרא פקיחו דיעניין.
• שני התיקונים האלה הן נוגעים ללבושי מוחין, שעתיק נותן לא"א, שהם בבחינת הנה"י, שהם נקראים לבושי מוחין.
• בחינת הנה"י האלה מתחלקים: לג' בחינות:
• בחינה עליונה שלהם שהיא כנגד הבינה- יש שם חלוקה של הבינה עצמה לשני חלקים:
• לג"ר דבינה
• וז"ת דבינה
והם מתחלקים על דרך של ם, ל' צ'.
הם' דצלם דהיינו החצי העליון של הג"ר דבינה דנה"י- הם נקראים ב' אודנין, היות והם מתוקנים בחפץ חסד

נשאלת השאלה:
כאשר עתיק, רוצה לתת אור לא"א, הרי א"א כבר מתוקן בם' דצלם מצד הגלגלתא שבו, בשביל מה אני צריך לתת לבושי מוחין גם עם תיקון?

ועל זה ענינו: שכשאר העליון נותן לתחתון, האור שהוא מודד לו צריך להיות ביחס לתחתון, ונתנו דוגמא את גלגלתא וע"ב:
שכאשר ע"ב יש לו בחי"ג מצד עצמו, וכאשר גלגלתא מודד לו אור, את גלגלתא עצמו עושה זווג על פרצוף על ג', ונותן לו אור שמלובש כבר מבחי"ג. אז למה הוא צריך מסך אם האור כבר זה שהוא מלובש בבחי"ג ?
זה שהאור מלובש בבחי"ג,זה לא אומר שהוא יכול לקבל אותו. זה רק אומר שזה אור.
תמיד האור הוא אור א"ס, אין אור אחר. ואם אני מבדיל בין האורות שבאים מלמעלה" זה לא רק בדרך המקבל" זה גם בדרך הנותן. הוא נותן את האור מלובש בכלי.
ולכן ע"ב מקבל את האור מגלגלתא, בדרך של תיקון" דהיינו בדרך של לבושי מוחין. (2.38

אותו דבר כאן, צריך גם את הלבושי מוחין האלה.

אז מה ההבדל בין הם' דצלם, של הלבושי מוחין לל' דצלם?
• הל' דצלם שנקרא פקיחו דעיניין, הוא נותן כבר אפשרות לקבל חכמה, דהיינו יש מוחין כזה, שיכול לגלות חכמה.
• והב' אודנין, זה לבוש מוחין כזה, שאינו יכול לקבל חכמה.

התיקון ה ' הזה, מצד לבושי המוחין, שומר מפני השבירה, שקרתה בעולם הנקודים. הוא שומר שלא ינתן ג"ר דחכמה מלמעלה, כי אם ינתן ג"ר דחכמה, אז אולי יקבלו חכמה, כמו שקרה בעולם הנקודים ותהיה שבירה. (3.19)

המושג הגבהת ראשי ירכין, אומר שלא מתקנים יותר בבחינת עמידה, אלא בבחינת רביצה,
דהיינו כמו האם שרובצת על הבנים, היא מגביה את ראשי הירכין שלה, וע"י כך, היא לא מקבלת באח"פ במקומם\ אלא רק באח"פ דעליה.- זה התיקון והשורש, לכל מה שנראה בהמשך בעולם אצילות, שלא מקבלים במקומם ,
כי הרצון לקבל את האור בנה"י במקומם אומר: שכבר מקבלים בסדר של צ"א, וזה כמובן אסור.
המושג עמר נקי,איך הוא קשור לב' אודנין?
עמר נקי הוא אותם בחינת או"ח, שיצא מהמדרגה, ולא יכול להיות במדרגה, כי הוא שייך לצ"א.
אותה בחינה העליונה של האו"ח שיצא מהמדרגה, הוא נהיה עמר נקי שאי אפשר להשתמש בו.

ולכן האודנין הוא רק סוג התיקון שנעשה על ה עמר הנקי. ומדוע הוא נקרא נקי? מכיון שהוא נקי מדין וצימצום, כי המסך פועל רק ממנו ולמטה. ולא ממנו ולמעלה. (4.42)
התיקון הזה כמובן מקביל לגלגלתא, שהוא התיקון שגלגלתא קיבל מהחסד דעתיק.

מה ההבדל בינהם?
שהתיקון של חסד דעתיק, , הוא היה בחומר של הראש, ממה שבונים את הראש,
והתיקון של הנה"י הוא רק בלבושי מוחין, בצורה שהתקבל בה אור. (5.10)

אנו ממשיכים לעסוק בתיקונים של בחינת ם' 'צלם ול' דצלם של הנה"י, שהם התיקון הרביעי והחמישי, ומרחיבים בהם קצת את הידיעה ויריעה, כדי להבין איך הם קשורים ליחסים בין עתיק לא"א.
עוד ננסה ללמוד מה זה אומר, שבא אור ע"ב ס"ג ונתן גדלות למדרגה:
• האם זה אומר, "שהיה אחדות במדרגה בין האח"פ לגו"ע
• או שנאמר שא"א עלה לראש עתיק והתחבר אליו, אבל זה לא התחברות סופית.
למה אנו נצרכים לסוגיה הזו?

כי א"א נבנה על בחינת אח"פ דעתיק, ואח"פ דעתיק בגלל צ"ב וה"ת שעמדה בנקבי עיניים דעתיק, קורמא דאוירא, הוציאה את האח"פ לחוץ, והאח"פ הם אלה הם שבנו.
שבא גדלות למדרגה, והאי מבטלת את הה"ת, ואח"פ דעתיק מצטרפים למדרגה, האם זה אומר, שגם א"א יצטרך כמו בצ"א ויקבל גם צ"א בראש דעתיק או לא? וגם בסוגיה זו נצטרך לבדוק ולראות ולומר: שלזה לא אפשרי שהוא יקבל צ"א, כי הוא הרי צריך לתת אור לתחתונים בצ"ב.
ואם הוא יקבל הוא יצטרך לעשות כזו טרנספורמציה, שהתחתונים לא יקבלו את האור הזה.
• אז נראה מה זה אומר שהוא כן קיבל,
• אבל מה זה אומר שהוא קיבל, אבל במסגרת של צ"ב.

אלה הם 2 הנושאים שנדבר מהם כמה שנספיק היום בע"ה. (7.00)

עמוד אלף שמ"ג טור א':

וזה אמרו "בינה דעתיק לא נתלבשה כלל, אמנם נמשכת הארה ממנה מבחוץ עד מצח דא"א"( מהמ הכוונה שבינה דעתיקלא נתלבשה? הרי בינה יצאה לחוץ בבחינת גרון, ולכאורה, גלגלתא הלביש אותה?! אומר: ) והוא משום דבינה דעתיק, עוד לא נעשה בה תיקון הזה דם' ול', כי ברדל"א מתלבש עוד בחי' מלכות דא"ק דצמצום א', (אז היא לא צריכה את התקנון הזה, כי הבינה מצד עתיק ולא מצד א"א היא כן יכולה חכמה, כי אפשר לעשות צ"א ) כנ"ל, וע"כ הוא עדיין בבחינה עומד, (ולהבדיל ממה? מרובצת,ש מגביה את ראשי הירכין שלה, אלא היא יכול להיות עומדת בצ"א ) כמו א"ק

, כי זה התיקון דרובץ, דהיינו הגבהת ירכין למעלה מן היסוד, מתחיל מצמצום ב', כנודע(דהיינו הגבהת הצד של בינה נקרא ג"ר דבינה, שנותן תיקון של חפץ חסד בג"ר ). וע"כ לא יכלה הבינה דרדל"א להתלבש בא"א, (מדוע? כי אין לה את התיקון הזה, אין לה את התיקון המיודח שנקרא הגבהת ראשי ירכין )שהוא כבר מתוקן בבחינת רובץ, ע"י נה"י דעתיק הנמשכים מצמצום ב', אלא עכ"ז נמשך הארתה( של בינה דרדל"א) תוך המצח דעתיק, (הכוונה כמובן לא"א) (דהיינו לגלגלתא שלו . והרי היינו צריכים הלהקשות!, הרי היא צ"א, כי היא בראש דעתיק, אלא שהי א מאירה רק לבחינת ם' דצלם שלא חל עליה צימצום" שהרי השפעת קרומא דאוריא, היא רק על החוטם והפה, וא"כ רק על המו"ס, וגם אולי על המוחא דאוירא, אבל לא על הגלגלתא, אז א"כ, אין בעיה שהבינה תאיר לגלגלתא, כי הגלגלתא עדין לא שולט עליה צ"ב). אז הרב"ש מעיר כאן:
שהוא בחינת הם' דצל"ם, כי אודנין ומצח, (מי זה אודנין?בחינת אוזניים, תיקון רביעי, ומצח זה הגלגלתא של א"א ) הם בחינת ם' דצל"ם, (אז מה הבעיה לתת להם צ"א? אתה פוחד שהם ישברו? אבל יש להם תיקון! זה לא מפריע שיש שם ג"ר דחכמה, הם ממילא לא ישתמשו בו) כנ"ל. כי מאחר שם' דצל"ם אינה סובלת כלום ממסך דעתיק, (מי זה מסך דעתיק? קרומא דאוירא, שזה מסך ד צ"ב שעתיק עושה לצורך הארה דאצילות, הוא לא שולט עליה, זאת אומרת שהיא לא נתונה לצ"ב, וא"כ אז שתקבל ג"ר דחכמה. אומר: לא!)

ע"כ יכול המצח לקבל הארת בינה דרדל"א, כי אין שום מסך ביניהם, אמנם אינה מקבלת מבחינת החכמה שבה, כי היא בחינת ם'שאינה מקבלת חכמה,(שמתוקנת בג"ר דבינה דוחה חכמה:

• אז מצד אחד אני אומר: לא שולט עליה צ"ב. במה לא שולט עליה ? בזה שהוא עושה בה חסרון,
• אבל במה כן יש שליטה שם ? שהיא לא תקבל ג"ר דחכמה, ע"פ התיקון שנגרם לה שהוא תיקון של ם' דצלם, הן למצחא והן לאודנין, כלומר הן לראש דגלגלתא (המצח), והן ללבושי מוחין שנקראים אודנין.) (11.45)

כנ"ל, אלא הכוונה היא לאור החסדים בלבד
, כי בבחינת אור החסדים אין שום חילוק והפרש
• בין בינה דרדל"א,
• לבחינת אודנין ומצח,
שהם למעלה מן היסוד, ואין המסך דנה"י שולט בהם להפרישם מג"ר דרדל"א. אלא שהדבר אמור כלפי אור החסדים בלבד. כמבואר.

מה "אמור כלפי אור החסדים"?
על מה שאומר שהבינה דרדל"א לא יכלה להתלבש בא"א, ועל זה הוא אומר, נוהג רק בחסדים ולא בחכמה. אז מה אכפת לך שהיא תתן לה חסדים? אלא ר"ל, שלכאורה, היינו יכולים לומר:
שאין בעיה שתקבל את האור חכמה. למה? כי היא לא משתמשת בחכמה )
אבל כל מה שאנו אומרים שעדיין יכולה לקבל ממקום של צ"א, היא מכיוון שהיא מתוקנת בג"ר דבינה, חפץ חסד. אבל המסך שלמעלה ממנה, לא יתן לה חכמה לעבור דרכו, כי זה קרומא דאוירא, אז לכאורה, המסך זה מפריע רק לאור חכמה להכנס, ואור חסדים יכול לעבור,
• אז מה הפחד שלנו? שהגלגלאת הזה יקבל אור דחסדים.
• מה אתה מפחד שיקבל אור דחסדים? מה הבעיה?

נשאלת שאלה:
אם הוא יקבל אור דחסדים, אז שכולם יקבלו אור דחסדים. (להמ שהתחתונים לא יקבלו? מה אהתה מפחד שיפשטו רגליים ?,אז שישפטו רגליים לאור דחסדים
אלא מה, שכל התפשטות הרגליים, אינה אלא מצד החכמה, אז אור דחסדים לא יגרום להם להתפשטות רגליים, ועוד צריך לומר, שצ"א וגם צ"ב, אבל יותר צ"א, הוא לא היה על חסדים, הוא היה על חכמה.
אבל צריך לומר, כך נמצא לעניות דעתי, שאם יקבלו חסדים בצ"א, הם יקבלו זאת כחכמה, כי ירצו לקבל את האור הזה, אם הוא חסדים בצ"א, על ה' בחינות ולא על שתי בחינות או על שלוש בחינות, כי בצ"ב, אין 5 כלים, הם עלולים לרצות את החסדים האלה, ולקבל את כל החסדי ם האלה כמו בצ"א, אבל אמרת,ש אין חסדים בצ"א!

איפה יש לנו ראיה שאסור לקבל חסדים, וגם עליהם אנו עושים מסך? היינו בס"ג, וס"ג הרי הוא חסדים, ואם תגיד שבגלל ג' דהתלבשות הוא עושה מסך, הרי גם בנקודות הוא עושה מסך, הוא עושה שם זווגדהכאה,ש אין שם כבר ג' דהתלבשות!
משמע שגם כאשר שאני מקבל אור דחסדים, אבל אני משתמש עם רצון לקבל, כדי לקבל את האור דחסדים, אז גם התענוג מחסדים יכול להיות בע"מ לקבל! אז צריך לעשות עליו מסך. (

וא"כ מה המשמעות שאין צימצום על אור דחסדים?
אם אין צימצום על אור דחסדים, אני לא צריך לעשות מסך, אז אני יכול לתת לכל מי שאני רוצה. (15.20)

אנו אומרים שאין צימצום על אור דחסדים, ואין אנו מתכוונים לאור, אלא אנו מתכוונים לכלים. לכן כל החילוק הוא לגבי הכלים המקבלים
• אם הכלים הם כלים של רצון לקבל, אז אסור לתת שם חסדים כי זה יתפרש כחכמה
• אם הכלים הם כלים של חסדים, אז אין בעיה לקבל חסדים.

למדנו את זה, בפתיחה באות נ"ה:
למדנו שאי אפשר לתת אור של חסדים לבד, בלי הארת חכמה, מטבור ולמטה, כי תהיה שבירה באור, ושאלנו למה? מה הבעיה? אפשר לתת חסדים, עובדה, שבעולמות בי"ע נתנו חסדים בלי חכמה.
מה זה נקרא שבירה באור? אלא מה, שאם אנו אומרים שיכולים להתקבל חסדים בלי חכמה, אז למה בכלים דעיגולים לא התקבלו חסדים?

התשובה היא:
זה הכלל: אנו הולכים לפי סוג הרצון:
• אם הרצון הוא רצון לקבל, רצון של חכמה, , אז אסור לתת גם חסדים, כי הוא התפרש כחכמה.
• אם כל הרצון הוא רצון להשפיע, בבי"ע דקדושה, אז מותר לתת חסדים
• אבל איפה שיש רצון לקבל כמו בס"ג, למשל, רק שאני נהנה בהרצון לקבל בזה שאני משפיע, אז אני צריך מסך

ועכשיו נסתכל פה מה קרה: (17.00)
האח"פ האלה ,הם נמצאים למטה ממסך בקרומא דאוירא, ואם האוזן הזאת שהיא גלגלתא בבחינת מצחא, נמצאת למטה, בלי בחינת הקרומא דאוירא, אז היא חייבת לעשות מסך, ואם יתנו לה ג"ר דחכמה, היא עלולה ליפול!, גם אם יתנו לה אור דחסדים היא עלולה ליפול, ולכן היא צריכה תיקון מיוחד,

שהתיקון הזה אומר:
מסך מיוחד שיכולה,שאם יבוא ג"ר דחסדים, שגם אותו לא תקבל בע"מ לקבל, ותשתמש בו לתיקון ם' דצלם. (17.38)

הגלגלתא נמצאת למטה מהמסך, רק שהיות ויש לה תיקון מיוחד, אז לא סובלת מחוסר שלמות, מזה שהיא למטה ממסך,,בל הרי סוף כל סוף היא שייכת לצ"ב. סוף כל סף היא מתחת לפרסא.
כמו למשל עולם בריאה- הוא לא יכול לקבל חכמה, גם לא יתנו לו חכמה, אבל גם על החסדי שלו האו צריך תיקון. הוא לא יכול לקבל אור דחסדים בלי שיש לו תיקו, כי האו נמצא למטה מפרסא.
ואותו דבר פה- בשורשים:
היות וגלגלתא נמצא למטה מקרומא דאוירא, אז הוא ז"ת דבינה, הוא מקבל תיקון מיוחד של ם' דצלם, בכדי שהוא יכול להיות בתכונה של ג"ר דבינה. (18.47

תלמיד: אם הכלים הם כלים של חסדים, מה אכפת שניתן להם אור חכמה?
הרב: לא אכפת לתת להם אור חכמה, פשוט, לא יתנו לעבור לשם, כי אם יתנו אור חכמה, הכלים לא יפגמו, אבל הקליפות ינקו את האור חכמה הזה.
כל מה שלא נותנים אור חכמה לבי"ע זה בכדי שהקליפות לא ינקו את זה, כי הרי ילךלקליפות ממילא, לכן לא מושכים אור של חכמה, ארו של תענוג פרטי, למקום הזה שרוצים רק חסדים, כי הקליפות יינקו מזה.(19.42)

עמוד אשמ"ד טור ב'
וזה אמרו "גם ברישא דא"א הוא דעת דידיה, ובתוכו יסוד דעתיק וגם יוצא הארה מיסוד הנ"ל ובוקע ויוצא לחוץ ופוגע באור בינה דעתיק אשר בחוץ ומכים זה בזה, וזה שבפנים יוצא לחוץ וזה שמבחוץ נכנס לפנים

" פירוש: כי הראש דא"א נבחן לדעת דעתיק בעת הגדלות, (למה? כי הוא כמו הז"ת, ז"ת שעולה לראש, אח"פ שעולה לראש, הוא כמו מ"ן שנמצא בראש, כמו גוף שעולה לראש,שהוא בבחינת דעת שם.) כנ"ל
, כי א"א הוא בחינת אח"פ דעתיק, ומחצית נקודת הכתר התחתון דנקודים, (שזה מה שהוא לקח לבחינת נקבה שלו)
שזה הוא מפאת ה"ת שעלתה לעינים, והוציאה אח"פ דעתיק לחוץ, וע"כ נבררו אח"פ(אח"פ דעתיק, שיצאו לחוץ מראש דעתיק) אלו לג' רישין דא"א(לגלגלתא ,למו"ס, ואח"כ בהמשך גם למחא דאוירא). ונמצא שבעת גדלות, בכח הארת הע"ב ס"ג הבוקעת לפרסא דצמצום ב', ומורידה ה"ת למקומה לפה דא"א, נמצא שג"ר דא"א מוחזרים לראש דרדל"א ונעשים לבחי' דעת דרדל"א, דהיינו לז"ת דראשו (21.38)

מבחינת גלגלתא בעתיק- יש גו"ע, אוזן , חוטם פה.
מבחינת אח"פ של עתיק יצא א"א, שיש לו: גלגלתא, מוחא דאוירא, ומו"סשהם ג' ראשים של א"א.
כאשר בא אור ע"ב ס"ג ומוריד את הה"ת חזרה לפה, שזה הקרומא דאוירא של עתיק, שיוצא ששלושת הראשים של א"אש הם גלגלתא, מוחא דאוירא ומו"ס, שוב משתייכים לראש (של עתיק). הם חוזרים לראש. מי הם? הם בחינת אח"פ" והם משמשים בראש , כמו גוף של ראש), אז לאח"פ הזה(דעתיק) שהוא שב לראש קורא לו דעת.ולכן הוא אומר ש ג' הראשים האלה של א"א,שעולים א, הם מבחינת דעת- וזה נקרא ז"ת דראשו.

מה זה ז"ת דראשו?
זה הגוף,כפי שמתבטא בראש
– זה נקרא דעת
. וז"ש, גם ברישא דא"א הוא דעת דרדל"א
.
עכשיו, מתחיל להיות לנו קצת קושי.
• מה עושה הדעת? הוא גורם לזווג
• לפי מה נהיה זווג? לפי סוג הדעת.
אז איזה דעת תעלה?
• דעת לפי האח"פ,ש הם במקורם צ"א?
• או לפי הראשים של א"א שקיבלו תיקון של צ"ב? האם התבטל של צ"ב, כשהם עולים לראש דתעיק, או לא? איזה סוג של דעת הם משמשים שם?

. דהיינו ג' הראשים דא"א שבים אליו ונעשו לדעת שלו. וכבר נתבאר, שאינם נעשים ממש לדעת שלו, (למה?
כי לא יוכלו להעשות לראש אחד ממש כי בחינת הירכין הסתומים(דהיינו תיקון שלא מקבלי ם בנה"י, בירכין במקומם, אלא רק באח"פ דעלייה) דנה"י(שמי הם? ראשי ירכין הנקראים אודנין- התיקון הרביעי, שגם נקרא הגבהת ראשי ירכין) דעתיק שבא"א אינם משתנים גם בעת גדלות, וע"כ אינו יכול להלביש אפילו לבינה דרדל"א, שבה אין בחי' ם' סתומה, ואפילו ג"ר שלה, הם בבחינת הארת חכמה. כנ"ל, ומכ"ש שלא יוכלו להלביש החכמה דרדל"א(זה , כל זה מכיוון שכל מה שעלו , עלו בבחינת צ"א, ועליה לראש דעתיק, לא מבטלת את צ"ב, וכל האח"פ שמקבלים, יהיה רק אח"פ דעלייה, ולכן לא מתבטל הטבעשל צ"ב , ולכן לא עוזר להיות דעת ברדל"א,שהוא דעת של צ"א (25.11)

. וע"כ נבחנים ג"ר דא"א גם עתה, רק לבחינת דעת גניז דרדל"א, כנ"ל.
(דהיינו שעל צ"א אי אפשר לקבל אור במדרגה)

וזה שממשיך "ובתוכו יסוד דעתיק וגם יוצא הארה מיסוד הנ"ל ובוקע ויוצא לחוץ ופוגע באור בינה דעתיק" (אז מי יוצא?)
כי עתה אחר שירד המסך מקרומא דאוירא לפה דא"א, (דהיינו כמו שראינו (בשרטוט ב'), שבא אור עב ס"ג וביטל צ"ב, וקרומא דאוירא ירד לפה) ונגלה ההארת חכמה בבחי' ל' דצל"ם, שהם תיקון דפקיחו דעיינין, כי נפתחו בהארת חכמה(לא ג"ר דחכמה, אלא הארת חכמה ), כנ"ל(איך קרה הדבר ?), כי י' נפיק(יצאה) מאויר(מהחסדים)
שלהם ואשתאר(נשאר) בבחינת אור(ונהיה אפשרות לקבל אור חכמה)
, הנה זה גורם בחינת גדלות גם בם' דצל"ם שהוא בחינת מצחא, (אבל איזה גדלות? הרי הם לא רוצים חכמה!) אמנם לא בפנימיות המצח כי בחינת הם' אינו
משתנית(כי הוא נשאר בבחינת חסדים מכוסים) כנ"ל, אלא בחינת גדלות זו שהגיעה שם, בוקעת את הכלי הזה, ויוצאת לחוץ מן הכלי, דהיינו חוץ מן המצח.

• שהארת חכמה היתה צריכה להתקבל תוך המצח ,
• אבל ב"תוך", נשארו חסדים מכוסים, ורק כלפי חוץ יכול לקבל את החכמה)

וזה שממשיך "ומכים זה בזה" כי אותה בחינת הגדלות שנכנסה במצח, מן בחינת החיבור עם הרדל"א, (שהרי צ"ב התבטל, ויכול להכנס ג"ר למדרגה)
נבחנה להפכי גמור לבחינת או"פ שבמצח, (למה? כי איזה או"פ יש בתוך המצח? יש לו תקיון של ם 'צלם) כי או"פ הוא בבחינת חסדים מכוסים דוקא, בסוד כי חפץ חסד הוא, והוא באחורים על אור החכמה(הפוך מהאור שמגיע עכשיו)
, כמ"ש הרב אצל ם' סתומה, שהיא תמיד בבחינת אוירא, והיפוכו היא בחינת הגדלות שנכנסת עתה במצח, (שמה היא?) שהיא בחינת הארת חכמה, כנ"ל. (אז יש לנו פה מחלוקת) (27.53)

מהי המחלוקת?
• מצד אחד: האור שבא עכשיו, כאשר בא אור ע"ב ס"ג ויש גדלות במדרגה,
o האור שבא להתקבל בגלגלתא, זו הארת חכמה, כי התבטל הקרומא דאוירא, שגורם (הקרומא דאוירא) לאי קבלת חכמה
• ומצד שני, כבר יש תיקון של ם' דצלם לגלגלתא לאודנין.(שלא יכולה לקבל חכמה)
o אז בינה הזו של א"א (גלגלתא) שעולה לראש, לא יכולה לקבל חכמה
o אז כשבא אור חכמה להתקבל:
 אז בחינת הכח שלה (של ם' דצלם)שלא לקבל חכמה- מכה בבחינה הזו של האור חכמה שבא מלמעלה ,שכן רוצה להתקבל במדרגה, וזה נקרא "מכים זה בזה"

ולפיכך הם מכים ודוחים זה את זה, כדברי הרב. (28.36)

שאלות חזרה עמודים (א' שמ"א – א' שמ"ב):
א) מהו התיקון הד' ומהו התיקון הה'?
ב) כיצד התיקון הד' שומר מפני השבירה שהיתה בעולם הנקודים?
ג) הסבר את המושג "הגבהת ראשי ירכין", ואת הקשר שלו לתיקון הד'.
ד) מהו המושג "נקי" בתיקון הד', הנק' גם "עמר נקי"?
ה) למה מקביל התיקון הד' בבחי' המוחין דא"א? שערות רישא.
ו) במה שונים התיקונים דנה"י מתיקוני החג"ת ביחס לראשים דא"א

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

עמוד אשמ"א טור א'
התיקון הרביעי- בחינת האודנין
עמר נקי (כנגד ג"ר דבינה- ם' דצלם)
הגבהת ראשי ירכין למעלה מהיסוד- בסוד רובצת

והנה נתבאר איך שהחב"ד דנה"י דעליון

(למדנו שישנם ג' תיקונים ראשונים, והם בחינת חסד גבורה ות"ת דעתיק שעושה תיקונים בראש דא"א.

• ב' התיקונים הראשונים הם בחינת חומר ממש של א"א,
o שהחסד הוא מייצר, או גלגלתא מלביש עליו והופך להיות ממש כמו חומר שלו. שמזה בונים את ראש הא' דגלגלתא
o ואת בחינת מוחא סתימאה בונים מהגבורה
o והת"ת זה לא חומר, אבל הת"ת זה מסך שיוצר מציאות בתוך גלגלתא של הפרדה גם למוחא דאוירא.

לאחר מכן, יש את התיקונים שעכשיו אנו מדברים עליהם, שהם תיקונים של נה"י, שהם לא תיקונים של חומר, אלא תיקונים של צורה, של לבושי מוחין, שבאים על בחינת החומר זה שנקרא גלגלתא ומו"ס ומוחא דאוירא.

גם בלבושי מוחין האלה, שאנו מדברים, יש בינהם הפרדה של ם' ל' וצ'
• השליש העליון של הנה"י- אותו אנו מחלקים, כמו שחילקנו את הם' ואת הל', שזה היה צד הבינה שאות חילקנו לג"ר דבינה, וז"ת דבינה,

• ופה אנו מחלקים את הנה"י דעתיק
o לצד עליון שלה- שזה נקרא מים עליונים
o וצד לתחתון שלה נקרא מים תחתונים.

נתחלקו לב' בחינות למים עליונים ולמים תחתונים. ( דהיינו חצי העליון של ש"ע דנה"י הנקרא מים עליונים" והם נקראים הם' דצלם של לבושי המוחין של הנצח הוד)
ונודע שהם הנקראים ם"'ל', דצל"ם, והם ב' תקוני גלגלתא:

• הנקראים עמר נקי, ( וזה תיקון השערות, שהם יהיו נקיים לגמרי ממסך וצימצום" כי שיש עליהם תיקון של ם' דצלם, ולכן מצד אחד הם עמר- הם צמר, כמו שערות" אבל הם נקיים. למה הם נקיים ? כי אין להם צימצום בית דין, תיקנו אותן בתיקון של חסדים מכוסים שגם אם תגייע חכמה היא לא יכול לפגום בה, ולכן יש להם נקיות,
ו
• ופקיחו – שזה יהיה בבחינת הל' דצלם, בחינת ז"ת דבינה כנגד מוחא דאוירא, כמו שמוחא דאוירא הוא זה שיכול לקבל את אור החכמה, ככה צריך לבוש גם בלבושי מוחין, של לבוש כזה שיכול לקבל החכמה שנקרא פקיחו דעיניים) (3.55)

• ופקיחו דעיינין, שהרב מבאר אותם לעיל, כי הם ב' בחינות נו"ה שנתחלקו על היסוד,

• שאודנין הם בחינת ירכין שהם למעלה מן היסוד, ונבחנים לנו"ה סתימין. (במה הם סתומים ? בחכמה, דהיינו זה חסדים מכוסים שלא יקבלו חכמה, סתומים מלקבל חכמה) (4.22)

• ועיינין הם בחינת ירכין שלמטה מן היסוד ונבחנים לנו"ה נגלים(מה נגלה בהם? חסדים, חסדים מגולין. מה אנו אומרים בחסדים מגולים? כי יש חכמה, כי החכמה תגלה חסדים) . עש"ה. יוצא מכאן

יוצא מכאן.
,שאת החכמה ניתן דרך עיניין ולא דרך אודנין
– וזה נראה קצת מוזר. למה?

כי האודנין נחשבים בד"כ לאוזן, שהוא למטה מהעיניים,
ואיך פה פתאום, אני נותן מהעיניים יותר מאשר האודנין?

תשובה:
האודנין מדובר על ג"ר דבינה,.
ואם אני נותן את החכמה דרך ג"ר דבינה, אז החכמה שאני צריך לתת היא ג"ר דחכמה. כי אם הנקבה של החכמה היא בחינת ג"ר,
אז גם החכמה שצריכה להנתן היא בחינת ג"ר. ולכן אני לוקח את ה"פקיחו דעיניים", אבל זה לא סתם עיניין, אלא זה עיניין עם תנאים:

• זה נקרא עיניין שבאים דרך נקבה, דרך נקבי עיניים, ואז זה חכמה מוקטנת, זה חכמה שבאה דרך ז"ת דבינה-

• וזה תיקון מיוחד,- שזה גם צורת מחשבה, צורת היגיון, שאני לא יכול לקבל חכמה מבחינת הג"ר, אלא אני לא מקבל חכמה לפרטיות (5.53)

5.10

והוא מטעם הנ"ל, כי האודנין הם בחינת ם' דצל"ם, שהם בחינת ג"ר דבינה הנפרשים לגמרי מן היסוד, כי אינם מתמעטים על ידו, מחמת שה"ת ושום צמצום אינו שולט על ג"ר דבינה, כנודע(אז אין מה שימעיט את האור הזה )

. וכן בעת גדלות שה"ת יורדת מעינים(אז לכאורה הייתי מצפה, שיקבלו עכשיו אור הג"ר דבינה , כי לכאורה התבטל צ"ב, ירדה ה"ת מעיניים, אבל זה לא מתקיים בג"ר דבינה)
, וי' נפיק מאוירא ואשתאר אור, ( י' יוצאת מהאויר ונשאר אור- אור חכמה, ואין זה נוגע להם כלום, למי להם? לאודנין) אין זה נוגע להם(לאודנין- לג"ר דבינה, לאלה שהם מתוקנים בג"ר דבינה ) כלום כי מהם לא נפיק הי', ( כי מהם לא יוצא הי'. מיזה הי'? מלכות שעושה צימצום )והם תמיד בבחינת אוירא, (בחינת חסדים )
כמ"ש הרב לעיל אצל הם' דצל"ם, (שבגלגלתא, ולכן הם כמו עתיק, הם עדיין משוייכים לבחינת עתיק ) ע"ש.

וע"כ נבחנים שהם למעלה מן היסוד, כלומר שנפרשים ממנו לגמרי, ( כי כוח הדין של היסוד פועל ממקום הימצאו ולמטה, ולכן הוא לא פעול עליהם, כי הם נמצאים מעליו )
• כי אינו מתמעטים מבחינת הקטנות שלו,
• וכן אינם מתגדלים מבחינת הגדלות שלו.
וז"ס דלא אדכרו אודנין בא"א, (לא נזכרו האודנין בא"א. למה? ) כי הם נשארים תמיד סתומים כמ"ש הרב. ( הם למעלה ממקום הזווג, למעלה מחכמה)

לסיכום: היסוד לא משפיע עליהם (על- ם' דצלם -ג"ר דבינה).
מי זה היסוד? המסך של קו אמצעי שנותן הארה
• אז מה שאנו רואים שהם (הג"ר דבינה- ם' דצלם) למעלה מהיסוד: הכוונה למעלה מקו אמצעי, שהקו האמצעי שייך לעניין זווג לענין נתינת חכמה)

• אז כשאנו אומרים: למעלה ממנו הכונה היא: מצד הערך, ולא מצד המקום. כלומר מצד הערך הם למעלה מהזווג. וכח הדין פועל רק ממקום הימצאו ולמטה, ולכן הוא לא פועל על הם' דצלם, או על התיקון המיוחד הזה שנקרא אודנין, והתיקון עצמו נקרא עמר נקי. (8.27

בחינת עיינין- התיקון החמישי

אמנם בחינת עיינין, (שזה התיקון הבא, התיקון החמישי)
שהם בחי' ז"ת דחב"ד דנה"י, הם נתקנו בבחינת ל' דצל"ם, דהיינו למטה מן היסוד(
מה הכוונה שניתקנו למטה מהיסוד?
הכוונה, שהיסוד, דהיינו הזווג, כבר משפיע עליהם

כי עליהם שורה הצמצום של היסוד בעת קטנות בעוד ה"ת בעינים, להיותם בחינת ז"ת דבינה הצריכים להארת חכמה, והקטנות מונעת אותם
.
(משמע שהיסוד שולט עליהם (על הז"ת דבינה),
• ואם הוא שולט עליהם בקטנות, אז הוא שולט עליהם גם בגדלות.
• ממי שאתה מקבל מחמאה, אתה מקבל גם ביזיון,
• ולכן אם אתה רוצה להיות למעלה מהביזיון, אז תהיה גם למעלה מהמחאה
אבל אם אתה רוצה רק מחמאה בלי בזיון- זה לא "הולך"

) וכן הם מקבלים מן היסוד בעת הגדלות, שה"ת יורדת מעינים, שאז יורד הי' מאויר שלהם, ואשתאר בהו אור. (נשאר בהם אור. איזה י' יורדת, מי זו הי' שיורדת מהאויר? מלכות דצימצום, ולא להתבלבל, עם זה שהאות י' נחשב בד"כ לחכמה, אבל פה הכוונה י' למלכות. (10.11)

• ) וע"כ נבחנים העיינין לנו"ה גלוים, ( דהיינו החסדים שלהם גלויים כי יש הארת חכמה) כי רק המה המתגלים בעת הגדלות

• משא"כ האודנין (איזה תיקון זה האודנין? זה תיקון רביעי )נקראים סתימין כנ"ל, להיותם למעלה מן היסוד. כמבואר.

ולכן העייניין זה התיקון החמישי, והאודנין זה התיקון הרביעי

ותיקון( רביעי) זה מכונה הגבהת ירכין למעלה מן היסוד,
( באיזה תיקון מדובר?
על האודנין, שהוא הגבהת ראש יירכין למעלה מהיסוד ) בציור דרובצת(שהכוונה היא שאין התפשטות הירכין, כמו בצ"א" וזה נקרא בחינת אח"פ דעלייה ), שאז הירכין נגבהים.
החילוק בין ע"ס דנקודים לבין עולם התיקון

והבן זה היטב, כי זה כל החילוק בין ע"ס דנקודים שלא נתקיימו, (שנשברו)ובין עולם התיקון(שהוא כן התקיים )

(מה קרה בנקודים? ). כי בנקודים, אשר נה"י דא"ק נתלבשו שם בג"ר,
• (דהיינו בג"ר דבינה לא היה את התיקון הזה של הם' דצלם, וקיבלו בג"ר דבינה את החכמה. אז איזה חכמה קיבלו? קיבלו ג"ר דחכמה ולכן נשברו.

• והנה בנה"י דא"ק עוד לא היה תיקון הזה דהגבהת ירכין למעלה מן היסוד, (לא היה את התיקון הזה של הם' דצלם של האודנין, של ג"ר דיבינה, שאם תבוא חכמה הם יכולים להגיד לא! )

• כנ"ל, אלא שנה"י שלו נבחנים לעומדים
• דהיינו הוא עומד על רגליו,
• ורוצה לקבל ברגליים, בהתפשטות רגליים – ולא בהגבהת הירכין למעלה מהיסוד, למעלה מהזווג, ולא לרובצת, כמו מקפלת רגליו)

• , ולא לרובצת, כלומר, כי עוד לא נעשה בו התיקון של הא' תוך הבינה, בסוד רקיע(מה זה תיקון של הא'? ) המבדיל בין מים עליונים למים תחתונים( בסוד הרקיע שהוא בחינת אלכסון של הא', שזה צ"ב שמבדיל בתיקון בין מים עליונים לתחתונים)
• , אלא בעת הקטנות היו או"א דנקודים אב"א,
• ובעת הגדלות דנפיק י' מאויר ואשתאר אור( יצאה הי' מהאויר ונשאר אור), הנה נפקא היוד( יצאה הי') גם מן הג"ר דאו"א(גם הג"ר דבינה ), וגם הן אשתארו(כלומר שגם הג"ר דבינה קיבלו אור חכמה/ ג"ר דחכמה, ואז נשברו ), בבחי' אור חכמה. כנ"ל, שזה גרם הביטול והשבירה. (היות ופשטו רגליהם, וזה אפשרי רק בצ"א, והרי צ"ב לא גמר תיקונו, ראש א ' ישסו"ת עדיין החזיק צ"ב" והם פשטו רגליהם, משמע שעברו על צ"ב" ואם עוברים על צ"ב" זה אומר שעוברים גם על צ"א)
וכל זה היה מפני שא"ק עומד הוא, כלומר, שלא נעשה התחלקות בראשי ירכין שלו,שיהיו לבחינת ג"ר דבינה ום' דצל"ם, כנ"ל,

אנו רואים שזה:
תיקון מאד מאד גדול-
זה נקרא תיקון של הגבהת ראשי ירכין,
שקראנו לזה- גניזו דאו"א, שלא נקבל ג”ר דחכמה.

איך לא מקבלים ג"ר דחכמה?
• לאה לא מתחתנת עם עשו,
• לאה- שערי דמעות לא ננעלו,דהיינו היא בוכה, הכוונה מערבת מלכות בבינה, ומעלה נה"י, הגבהת ראשי ירכין למעלה, ומקבלת רק בהסתרה, רק בחסדים מכוסים, ולכן זה נקרא עלמא דאתכסייא, עולם מכוסה.-

• אז, כמובן זה קרה בז"א, וכאן נעשה השורש לתיקון, למה שאח"כ יקרה עם לאה , עם בחינת יעקב. וזה מה שקורה בכל בחינת פרטית שבעולם הזה שנקרא אמונה, שמקבלים את זה למעלה מהדעת, ובלי זה אין תיקון
.
• אין תיקון בלי אמונה, כי אם רוצים רק בידיעה, אז נשברים,אין ברירה אלא להישבר בצורה כזו.) (15.20)
הערה לא של הרב: התיקון של ג"ר דבינה הוא שבמצב הגדלות
(שאות י' יוצאת מהאויר, ויש הגבהת ראשי ירכין)
בינה לא משתנה (הי' אצלה לא ירודת מהאויר) והיא נשארת כל הזמן בחסדים מכוסים כמו במצב קטנות
המשמעות היא שבזמן תיקון, לא משנה באיזה מצב תהיה הבינה מצב (קטנות או גדלות
,היא לא תקבל אף פעם ג"ר חכמה ,וזה מונע אפשרות לשבירה כמו שהיה בנקודים

• שבזה הם( הג"ר דבינה) מתעלים ומתפרשים מן היסוד, ואינם מקבלים ממנו בחינת הגדלות שלו

• , ואפילו בגדלות נשארים באוירא שלה כמו בקטנות.
o (גם בגדלות שיוצאת הי' מהאויר אצלהם (בג"ר דבינה), היא (הי') לא יוצאת! נשארים בחסדים מכוסים (כמו במצב קטנות). וצריכים לזכור שאוירא שונה ממוחא דאוירא).

o כמו שבקטנות הם (הג"ר דבינה) עדיין הרגישו שלמות, מתוך חסדים מכוסים שלהם, ( אז גם בגדלות ) אז עדיין נשארים בחסדים מכוסים בשלמות הזו

אלא שנה"י היו( בצ"א, בנקודים) בבחי' עומדים כדרכם( שזה נקרא תיקון המקום, אבל לא היו צריכים לתקן את המקום, המקום עדיין לא תוקן, לא היה רק תיקון הזמן, והם רצו גם תיקון המקום), אשר גם ראשי הירכין שהם בחינת ג"ר דאו"א, מקבלים גם כן מן היסוד את הגדלות שלו, שזה גרם לשבירתם(בנקודים ), כמבואר . ובזה תבין דברי הרב בע"ח שער ח' סוף פ"ג, במה שמפרש שם, אשר דעת דנקודים הוא למעלה מחו"ב, משום דא"ק עומד הוא ולא רובץ, ( ר"ל שנקודים פועל כמו א"ק, למרות שאסור לו, ולכן נשבר) עש"ה והוא כנ"ל, כי גם ראשי הירכין שהם בחינת ג"ר דאו"א, מקבלים ג"ר מן היסוד דא"ק את בחינת הגדלות שלו, שבקעה לפרסא והוציאה הי' מאויר, שהארה זו דאשתאר בסוד אור, היא הנקראת דעת המוציא הארת חכמה לחוץ, כנודע, ונמצאו או"א דנקודים שקבלו מהדעת הזה. עש"ה.

מהו סוד חנוכה? בהקשר לתיקון של ג"ר דבינה-( חסדים מכוסים)

בשביל מה חזר, ומדבר על הנקודים? הרי אנו לומדים, על עולם אצילות?!

• כדי להראות לנו מהו התיקון המיוחד, שהוא הנותר,שהוא הדבר שהציל אותנו.
• ווזה גם למדנו בחנוכה "ומנותר קנקנים, נעשה נס לשושנים"
o מהו שושנים? נשמות ישראל
o ממה נעשה נס? מאותו כד שמן קטן, שזה נקרא חסדים מכוסים, שזה נקרא ג"ר דבינה," ומזה נעשה הנס, שאפשר עוד פעם לתקן את עולם אצילות
o וכל מה שקרה עם היוונים, זה כמו שבירה, שהכניסו צלם בהיכל. מה זה שהכניסו צלם בהיכל? צלם זה הפרטיות של האדם, הכניסו את הצלם את השניות, את הרצון הפרטי, בהיכל של קודש הקודשים. ומה התיקון של זה? היה חייב לחם שנקודה פנימית בלב, שנקראת חסדים מכוסים, שחתומה בחותמו של כהן גדול.
o כהן גדול זה או"א עילאין. ואו"א עילאין זה כנגד תיקון של ג"ר דבינה, ואיפה השתרש התיקון הזה? בעולם אצילות,
o כתוצאה מזה, שיהדות נבנתה על הבסיס האמוני, אפשר היה לנצח גם את היוונים, אחרת אי אפשר היה לנצח אותם., כי זה לא נצחון של קרב גשמי, זה נצחון של הנקודה הפנימית הזו שבלב שנקראת נקודה אמונית- ועל זה בא כל החג.- האם זה גמר התיקון? לא! זה אמצעי, צריך גם אפשרות לפשוט את הרגליים ולקבל גם מצד תיקון המקום, אבל זה צריך לקחת זמן. זה צריך לקחת עוד תיקונים בצ"ב, ורק אח"כ שהקב"ה יחליט מלמעלה, אפשר יהיה גם את השאר. למה שיחליט מלמעלה? כי זה רק תיקון הנשמה בינתיים. שמונה.תל

שאלות חזרה א'שלט-א'שמ
1. מדוע העליון צריך לתת לתחתון את האור דרך לבושי מוחין, וכיצד אלו נקראים בצ"ב?
2. איזה תיקון נעשה בעולם אצילות כדי שלא יקבלו ג"ר דחכמה כמו בעולם הנקודים, ומדוע היה צריך תיקון זה?
3. איזה תיקון נעשה בלבושי המוחין שהוא כנגד התיקון שנעשה בכלים דצ"ב?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

אות צ"ז
צז) אמנם סוד הדעת דרדל"א (מה זה דעת דרדל"א? זה הזווג של ראש דלא אתיידע על צ"א, הוא גנוז)
הוא גנוז מאד ולכן הוא בסוד הפה דע"ק (דעתיקא קדישא) , הנזכר בזוהר דעת גניז בפומא (היות וא"א לא מלביש, אין פרצופים שמלבישים על ג"ר ועתיק, ולכן הם מוסתרים והם רק בבחינת אור מקיף. , אך ג"ר שלו הם בסוד אור המקיף, כי אינו יכולין להתלבש כנ"ל.

יוצא מכך שאם הוא מפריד את הפה מהג"ר אז לכאורה הפה הוא כן יכול להתגלות. ולמה אורמ שהוא לא יכול להתגלות? אנו נראה שהכוונה היא:
שכאשר יש גדלות במדרגה, ויש אור ע"ב ס"ג, וא"א עולה לראש דעתיק ומשמש שם בראש דעתיק כפה, אז היינו יכולים לחשוב שאולי הוא מקבל גם את האור של צ"א, ואנחנו רוצים לומר שלא כך הוא.
שא"א למרות שעולה לראש דעתיק, ומתחבר איתו לאחד – מצד צ"ב ולא מצד צ"א. כי אם היה מקבל מצד צ"א אז היה צריך לקבל כמו עולם הנקודים" והיתה עוד פעם ח"ו שבירה, אבל כל התיקונים האחרונים שעשינו, הם היו בכדי שזה לא יתאפשר יותר, ויהיה חיזוק הפרסא, ווכל לקבל רק באח"פ דעליה, או לפי מה שנלמד פה, הגבהת ראשי ירכין, דהיינו שהירכין לא מקבלים במקומם, אלא מגביהים אותם, ומקבלים למעלה, וזה נקרא בשפה יותר פשוטה כפי למדנן אח"פ דעליה (2.32)

בינה דעתיק, לא נתלבשה כלל. אמנם נמשכת הארה ממנה מבחוץ עד מצח דא"א, (דהיינו ז"ת דבינה בבחינת המצח שזה ל' דצלם, שיכולה לקבל הארה) גם ברישא דא"א הוא דעת דידיה, ובתוכו יסוד דעתיק, (ולכאורה, האם היית יכול לקבל את יסוד דעתיק? מצד צ"ב-ד כן, מצד צ"א- לא) וגם יוצא הארה מיסוד הנ"ל ובוקע ויוצא לחוץ ופוגע באור בינה דעתיק אשר בחוץ, ומכים זה בה, (דהיינו הארת היסוד, בבינה דעתיק אשר בחוץ)
• וזה שבפנים יוצא לחוץ
• וזה שבחוץ נכנס לפנים.
(3.41)

המעבר של א"א מקטנות לגדלות

בקטע הראשון של אות צ"ז, הוא רוצה לספר לנו על המעבר שבין קטנות דא"א לגדלות.
ובמעבר הזה בא אור ע"ב ס"ג

באופן רגיל כשלמדנו שמגיע ,אור ע"ב ס"ג, הוא מבטל את הה"ת שעושה צימצום ומוריד אותה למקומה, ואפשר לקבל את אור הגדלות.

פה, כאשר בא אור ע"ב ס"ג לבחינת עתיק, שיתחלק ע"י קרומא דאוירא, לגו"ע ואח"פ אז הוא מבטל, לכאורה את הקרומא דאוירא, צריך לבטל את הצ"ב שיש בעתיק.
והרי אין לו כבר צ"ב!, יש לו צ"א. אומר: לא! את אותו פרצוף שבא כדי להשפיע לא"א,

אז צריך לומר: שכאשר ירד הקרומא דאוירא, אז הקרומא דאוירא לא ביטל צ"ב לגמרי, אלא היה ביטול מיוחד בעולם אצילות (5.00)
תשאלו: מה אתה אומר לנו את זה?
הרי למדנו את זה בחלק ח' בחלק ט', אבל פה באנו ללמוד עוד פעם את ראש דא"א, שבו מתקבעת המציאות הזו של כל עולם אצילות.
ובמקרה הז ה רוצה לספר לנו על אח"פ דעלייה,
• שמצד אחד הם נהיו כמו ראש אחד עם עתיק, אבל לא לגמרי, כי עתיק יכול להיות בצ"א,
• אבל א"א לא יכול להיות בצ"א, ולמרות שיהיה כתוב שהוא בצ"א, בכל מיני מקומות, נזכור שמדובר בצ"א שבצ"ב, דהיינו, גדלות של צ"ב. _(5.39)

בהמשך אנו נ ראה, שכל הקטע הזה, בא כהכנה, כדי לספר לנו:

שהגלגלתא שהוא ם' דצלם, שהוא גם נקרא עתיק דא"א,
הוא כן יכול לקבל אור של צ"א.
איך? אבל גם בהגבלה.
אור של צ"א של חסדים, כמו שיש לג"ר דבינה.

מה אנו צריכים לדעת בקטע הקרוב?
שא"א בגדלות שמצטרף לעתיק, מקבל רק על פי אח"פ דעליה.

(6.16)

אות צ"ז- או"פ

צז) הדעת דרדל"א הוא גנוז מאד ולכן הוא בסוד הפה דע"ק וכו': כלומר, שהגם שדעת דרדל"א אחזי נהורא בהאי אוירא שבין כתרא למו"ס כנודע, (שי ששם מוחא דאוירא שיכול קבל אור חכמה) דהיינו, בעת שמוריד המסך מקרומא דאוירא למקום הפה, שאז נחזרים האח"פ, (ואז יש לנו יותר מב' ראשים, לא רק גלגלתא ומו"ס, אלא יש לנו בתוך גלגלתא שמתחלק: לג"ר וז"ת" והז"ת דבינה הוא בחינת ל' דצלם שיכול לקבל אור חכמה) שהם גלגלתא ומו"ס דא"א(הם חזורים לבחינת ראש דרדל"א), לבחינת ראש דרדל"א, והמה נחשבים אז לבחינת דעת דרדל"א, (דהיינו משמשים שם כפה, או משמשים שם כדעת המחבר) המכריעים על בחינת גו"ע, שהם רדל"א, כנ"ל
(אז גו"ע הם הרדל"א כי האח"פ הם הרי לא אתיידע, על האח"פ יש עליהם הלבשה של א"א, אז הראש הוא בבחינת רדל"א- גו"ע.
וכאשר התחתון עולה לעליון, הוא עולה לביקוש, ואם הוא עולה לביקוש, הו גורם לגו"ע כמו חכמה ובינה לעשות בינהם זווג לצורך התחתון., ולכן הם עולים ומכריעים על גו"ע שהם רדל"א. מה הם מכריעים ?
שיעשו זווג לקבל אור חכמה, שלא ישארו בקטנות. (8.00)

. מ"מ עדיין אינם נחשבים לגמרי לבחינת דעת דרדל"א, (למה?
כי הרי דעת, מה התפקיד שלו? לגרום לזווג פב"פ
אז אם הראש דא"א עולה למעלה לאו"א דעתיק, או לגו"ע" דעתיק, הוא צריך לגרום לעשות זווג על חכמה דצ"א.
אז אומר: הוא עולה, הוא גרום להם לעשות זווג על חכמה, אבל לא של צ"א.

למה הם לא נקראים לגמרי, מבחינת רדל"א?משום שאין כאן ביטול המסך לגמרי)

) משום שאין כאן ביטול המסך לגמרי כמו שהיה בעת ירידת ה"ת מעינים בזמן הנקודים, כי כאן (בעולם אצילות) נתחזקו כל הפרסאות, באופן, שאפילו בעת הארת ע"ב ס"ג(שזה אור של צ"א) העליונים, המורידים את הה"ת מעינים, מ"מ (צד מסויים במסך נשאר עומד בעינו) המסך נשאר עומד בעינו, ואינו נתבטל, (אפשר לומר שהמסך אינו מתבטל בלשון הווה) אלא שמספיק להמשיך הארת גו"ע דעליון לתחתון בבחינת עליה בלבד, (
שימו לב, מה זה הארת גו"ע דעליון? הארת גו"ע , ר"ל, חכמה ובינה שבאים בזווג לצורך הארת חכמה לתחתונים, אז זה בבחינת עלייה בלבד. רק אח"פ דעלייה)
שענינו יתבאר להלן, וע"כ עדיין הארת ג"ר דעליון גנוזה בשביל התחתון. (דהיינו לא התבטלה היציאה הראשונה שהוציא את א"א שלא יוכל לקבל צ"א, זה לא התבטל

למדנו שמלכות נגנזא ברדל"א, ויש גניזו דאו"א וזה עדיין נשאר קבוע,
כי הם' דצלם, בבחינת גניזו דאו"א לא מתבטלת,
התיקון הזה נשאר קבוע, ולא מקבלים ג"ר דחכמה.

וזה אגב נובע,
• שמקבלים את החכמה בל' דצלם ולא בם' דצלם.
• אם היו מקבלים את זה בם' דצלם, היו צריכים לקבל ג"ר דחכמה (10.37)

וז"ש הדעת ררדל"א גנוז מאד, כי אפילו בעת גדלות שה"ת יורדת מנקבי עינים דעתיק, ומקרומא דאוירא, (מה זה מקורמא דאוירא? זה קרומא דאוירא, על מלכות שעומדת בנקבי עיניים) אל מקום הפה דא"א, (ר"ל שהיו והיא ירדה למקום פה דעתיק, אז היא לא משפיעה יותר גם ע"כ שחוטם-פה של א"א יקבלו צ"ב. או בקיצור, ר"ל, שא"א קיבל גדלות.

ונעשים שניהם (עתיק וא"א) לפרצוף אחד (אז א"כ, עתיק יכול לקבל צ"א, וכל מה שהוא עושה צ"ב, זה בגלל התחתון, אז האם חוזר א"א לצ"א, הרי הוא כתב שהוא נהיה עם א"א לפרצוף אחד) מ"מ עדיין אין א"א נחשב לדעת אל הרדל"א מבחינת ראש אחד, (הרי אמרת שהם חזרו לראש אחד. הם ראש אחד , אבל בצ"ב) (12.00)

דהיינו שגו"ע יהיו לחו"ב, וראש דא"א שהם אח"פ, יתחברו ויהיו לדעת אליהם, (זה לא קורה לגמרי) אלא עדיין נמצא הפרש גדול ביניהם, ואינם ראש אחד ממש, ונבחן שעדיין לא השיג את ג"ר דרדל"א. והבן. (דהיינו לא קיבל ג"ר דחכמה) וזה שמסיים, אך הג"ר שלו הם בסוד אור המקיף כי אינם יכולים להתלבש וטעם הדבר יתבאר בדיבור הסמוך. (מה טעם הדבר? הגבהת ראשי ירכין, דהיינו אח"פד עלייה, ולא אח"פ במקומם) (12.35)

סיכום הקטע:
במעבר בין קטנות לגדלות, של א"א, כשבא אור ע"ב ס"ג, וא"א מתחבר לאחד עם עתיק, הוא לא מקבל אור של צ"א, אלא רק אור של צ"ב.
למה זה קורה? עכשיו יתן לנו את התירוץ בקטע הבא

עתיק וא"א במקורם הם כתר, אז במקורם הם פרצוף אחד, והם התחלקו לשני פרצופים בעקבות הצ"ב שהיה, בעקבות זה שהם לקחו נקבות שונות ויצאו כפרצופים ניפרדים.

• אותו דבר- או"א ושיסו"ת
• ואותו דבר -ז"א ומלכות
שהם במקורם רק ב' כלים בעולם אצילות, בינה ז"א ומלכות,שהתחלקו לששה פרצופים" ועכשיו הם מתחברים לאחד, שבמקורם הם היו אחד. שכל המש שיצא א"א הוא על האח"פ של עתיק. (14.16)

ענין התיקונים להמעטת האור וגדלות הכלים
בעולם אצילות

בינה דעתיק לא נתלבשה כלל, אמנם נמשך הארה ממנו מבחוץ עד מצח דא"א:

מה רוצה לומר לנו כאן?
שבאצילות, ישנם תיקונים מיוחדים להמעטת האור. למה?
כי זכר לנו מה היה בעולם הנקודים,ש אשר בא אור גדול להתלבש במדרגה, אז התרחשה שבירה, ואנו רוצים שלא תתרחש עוד שבירה. ולכן רוצה לומר לנו שמה שהיה בנקודים לא רוצים יותר.
כי אתה בא להגיד לנו איך: שיגיד לנו שזה הגבהת ראשיי ירכין, דהיינו אח"פ דעלייה, איך הם מתקיימים: (15.23)

וצריך שתזכור, כי כל עיקר התיקון שנתחדש כאן בפרצופי אצילות, היא המעטת האור וגדלות הכלים, כמ"ש הרב לעיל (דף א' ש"ד אות כ"א (דהיינו אם יבוא אור גדול לכלים קטנים תהיה שבירה.

מה זה אור גדול בכלים קטנים?

• אורות גדולים זה אורות של צ"א
• כלים קטנים זה כלים של צ"ב.
• מה עושה אותם לכלים קטנים? שיש רק ג' כלים, ולא חמישה כלים
• יש ע"ס, ובכל ספירה יש ג' כלים:
1. בינה,
2. ז"א
3. ומלכות

ואם אני נותן חכמה שלא במסגרת הבינה, דהיינו לא ל"ב נתיבות החכמה, אלא ג"ר דחכמה, אז זה גורם לשבירה. זה נקרא אורות גדולי ם בכלים קטנים- זה אחד מהתירוצים בחלק ז', למה היתה שבירה.
אז צריך להמעיט את האור. (16.24)

כי בנקודים היה האור גדול מאד, (שהיה אור שבא בצ"א על 5 בחינות וצריך לכן תיקונים מיוחדים , עלה אור שמגיע שיהיה דרך איזה שהוא שנאי, משהו שעושה טרנספורמציה לאור, שיהיה אור כזה, שאפשר יהיה לקבל אותו במדרגה) וע"כ נשברו ונפלו לבי"ע, פירוש:

כי הגם שענין ה"ת בעינים נתחדש עוד בעולם הנקודים , ואו"א דנקודים היו משום זה אב"א, (חסדים מכוסים) כמ"ש שם

, מ"מ בעת הגדלות ע"י הארת ע"ב ס"ג דבקע לפרסא זו דצמצום ב',

ואו"א חזרו(לבחינת ראש) לראש,
הנה אז לא היה שום חילוק בין ג"ר דאו"א לז"ת דאו"א,

בשונה מהתיקון שנעשה באצילות:
שהג"ר דבינה נשמרים שלא יקבלו מיסוד דעתיק.
איך? תיכף נראה (17.56)

כי אחר שה"ת ירדה מעינים, שהיא י' דנפק מאוירי' זה אותה מלכות שנמצאת באור ויוצרת אויר, דהיינו רק חסדים ) ואשתאר אור, הנה נפקא הי' גם מבחי' האויר דג"ר דאו"א. ( שכאן באצילות, היא תיקון של ם' דצלם בבחינת גלגלתא, דהיינו חסדים מכוסים של א מתבטלים, אפילו אם בא אור ע"ב ס"ג, וזה התיקון המיוחד שלא התקבל ג"ר דחכמה שנקרא גניזו דאו"א דנקודים, גניזו -את אור שהיה בנקודים על ג"ר דכחמה.

• מה אומר ג"ר דחכמה- קבלה על הפרטיות
• ולקבל על הפרטיות אסור יותר.

והיו גם הג"ר דאו"א בבחינת אור, שמשום זה אחר שנמשך זה האור ממעלה למטה אל הז"ת דנקודים, לא היה ג"כ שום הפריש בין הג"ר דז"ת שהם החג"ת, (בשונה מהתיקון שהחג"ת הם בחסדים מכוסים, בעולם אצילות, דהיינו ביראה, שיראה תהיה קודמת לאהבה,) ובין הו"ק דז"ת שהם הנה"י, והיו החסדים מגולים בהארת חכמה גם בחג"ת, וז"ס שהאור היה גדול מאד, דהיינו האור דאשתאר מאויר, היה גדול מאד, מחמת התלבשות בג"ר דאו"א עלאין (דהיינו ג"ר דחכמה, ה' בחינות של אור , ולא רק ו"ק דחכמה כפי הראוי בצ"ב) כמבואר, וע"פ הכלים(דהיינו ג' כלים של צ"ב, הנקראים כלים קטנים) לא יכלו לסבול ונשברו(כך קרה בעולם ה נקודים), . כמ"ש שם, עש"ה.
• אז למה הם לא עברו ל-5 כלים? הרי בא אור ע"ב ס"ג!,
• אור ע"ב ס"ג, זה אומר שיש גם מסך!,
• מכיוון שראש א' ישסו"ת בעולם הנקודים, שמר על גו"ע , אז ממילא לא היה ראש כזה, אז אם אין ראש כזה, אז אין גם כלים כאלה
• אותו דה פה, בעולם אצילות:
o עתיק לקח את גו"ע
o וגו"ע דעתיק לא נתחברו, הוא שמר עליהם בבחינה קבועה שהם בצ"א
o , וצ"ב יש רק ג' כלים- זה לא יתבטל עד גמר תיקון, ויש שמירה מיוחדת שזה לא יתבטל, והיות וביטלו את זה , אז עברו גם על מלכות שנגנזה ברדל"א
• זאת א ומרת שהבעיה היא , שאם יקבלו ג"ר דכחמה, אם יעברו על צ"ב, אז יעברו גם על צ"א
• אבל עתה באצילות, בשונה מנקודים" כדי שלא יתרחש עוד פעם מה שקרה בנקודים, נעשה תיקון גדול שנקרא הגבהת ירכין לעילא

אבל עתה באצילות, נעשה תיקון גדול,
המכונה הגבהת ירכין לעילא למעלה מיסוד
, באופן, שאפילו בעת שאח"פ מוחזרים למדרגה, אינם מוחזרים רק בדרך הגבהת ירכין לעילא להפרישם שלא יקבלו מיסוד, שהוא קו אמצעי של הנ"הי ורק הפרקים האמצעים דירכין מקבלים מן היסוד.

(הגבהת ירכין לעילא זה מושג, שצריך לזכור אותו, כי משתמשים בו.
הכוונה היא שלא יוכלו לקבל אור על צ"א.

מי זה הירכין האלה?
• הם בחינת הנה"י של המדרגה
• אם מקבלים מבחינת הנה"י במקומם, דהיינו עומדים על רגליהם, שמקבלים במקום הנה"י, אז יש שם מידה, דהיינו מקבלים במקומם.
• ואיפה עומד הנה"י? למטה מפרסא, יוצא שיקבלו למטה מפרסא אור.
• פרסא פרטית של כל אחד ואחד, אם יקרה בראש, ישפיע על כל המדרגה, ואז יקבלו אור של צ"א, שזה נקרא תיקון, ותיקון המקום, לא יכול לבוא לפני תיקון הזמן.

• קודם תיקון הזמן, ואח"כ תיקון המקום:

מה זה תיקון הזמן?
o קודם כל תפעל את השבתות את המועדים,
o קודם כל תפעל ביראה, השכלה שלמה, בשכל הנכון,
o תיקון הנשמה, תיקון הזכר,
o תיקון של ביטול האגו, וביטול הגאוה

• ואח"כ תעבוד על המדרגה של האהבה,
• וכמובן שיש גם אהבה ביראה "דחילו ורחימו"
• ואח"כ כמובן שצריך לבוא ו"ורחימו ודחילו" שזה אהבה ויראה. אבל בהתחלה יש את האהבה שביראה, כמו שלמדנו בהקדמה לספר הזוהר שמה זה? שמקבלים אור חכמה, אבל במסגרת היראה,
• מקבלים אור חכמה, אבל בהגבהת ראשי ירכין- העלאת רגליים, ולא רגליים במקומם. על גדלות של צ"ב, אבל לא על צ"א, שמה זה? הפשטת רגליים. ולכן יקבלו רק ברביצה, כמו ברביצה, שאת הרגליים מעלים למעלה

אבל עתה באצילות, נעשה תיקון גדול,המכונה הגבהת ירכין לעילא למעלה מיסוד , באופן, שאפילו בעת שאח"פ מוחזרים למדרגה, אינם מוחזרים רק בדרך הגבהת ירכין לעילא להפרישם שלא יקבלו מיסוד,

מדוע שלא יקבלו מהיסוד (בהגבהת ירכין)..
o שיסוד הוא קו אמצעי של הנה"י,
o כי אם יקבלו מהיסוד שהוא קו האמצעי של הנה"י יצטרכו לקבל על צ"א,
o ד היינו לא עושים זווג על הנה"י עצמם, אלא על החג"ת ועל הנה"י שיצטרפו אליהם, על התכללות הנה"י בחג"ת" אבל לא על הנה"י מצד עצמם)

י ורק הפרקים האמצעים דירכין מקבלים מן היסוד. (אבל לא התחתונים, שהם נקראים גם ו' ונקודה) (25.04)

פירוש הדברים
: כי נה"י דעליון המתלבישים בבחינת לבושי מוחין לתחתון, המתחלקים לע"ס חב"ד חג"ת נה"י, כנ"ל, המה נתקנו באצילות בסוד צל"ם(מי זה הצל"ם לבושי מוחין?

מה זה לבושי מוחין?
שהעליון עושה זווג בשביל התחתון, אז הוא מלביש את האור שהוא נותן לתחתון בלבושים, כי אור תמיד ניתן דרך לבושים, דהיינו נתנה תשובה לילד קטן, ונתתי לא תשובה באיזה שהיא צורה,שהוא יוכל להבין, דהיינו בסוד של היגיון של ילד, היגון של התחתון, שנקרא אור חוזר בגובה קומה של התחתון, ולכן הוא נקרא נה"י, כי נה"י זה או"ח,שהוא בבחינת לבושי מוחין שניתן לתחתון. והלבושי מוחין האלה יש להם הגבלה

לבושי מוחין
הוא סוג היגיון שניתן לתחתון,
נקרא אור חוזר בגובה קומה של התחתון,
ולכן הוא נקרא נה"י.
כי נה"י זה אור חוזר, אז זה בחינת לבושי מוחין שניתן לתחתון

אז הוא אומר שהלבושי מוחין האלה מתחלקים (26.06)

, דהיינו כמ"ש לעיל.
ששורש ע"ס דאצילות הם תמיד רק בינה ז"א מלכות לבד, דהיינו כי כל תחתון אינו אלא בחינת אח"פ דעליון, (דהיינו אותה אבחנה שאח"פ דעליון עומדים בגו"ע דתחתון) וע"כ אין לו אלא ג' כלים אלו(של האח"פ).

נשארו ג' כלים שהם:
• בינה, ז"א ומלכות. – אלו שמות של אור ישר
• ושמות של בינה, ז"א ומלכות של צ"ב: נקראים:
o בינה נקראת- חב"ד
o ז"א נקרא חג"ת
o ומלכות נקרא נה"י

ולכן אנו נשתמש בלשון מעתה חב"ד, חג"ת, נה"י כדי לציין בינה ז"א ומלכות
ולכן אומר:

אלא
• . בסוד תיקון קוים נעשו ג' קוים בבינה ונקראים חב"ד, (דהיינו במקום לקרוא לזה בינה, קוראים לזה חב"ד שזה מציין את הראש)

• וג' קוים בז"א ונקראים חג"ת,
• וג' קוים בנוקבא ונקראים נה"י.

הרי, שהראש הנקרא חב"ד, אינו אלא כלי דבינה בלבד
, וע"כ נעשה כאן תיקון ההתחלקות בין ג"ר דבינה, לז"ת שלה,

(בשביל מה צריך את התיקון הזה?
• כי אם הג"ר דבינה יקבלו אור חכמה- יקבלו אור חכמה על סדר של בחינת ג"ר
• אבל אם יקבלו על ז"ת דבינה- יקבלו על סדר שמקבלים ז"א ומלכות, כי ז"ת דבינה הם מה ז"א ומלכות. נמצאים בבינה.
• אז השאלה על איזה דרך מקבלים חכמה
o האם על דרך הג"ר, כפי שהג"ר משוייך לג"ר העליון- לכתר וחכמה
o או ע"פ הז"ת שמשוייך לתחתון, שהם ז"א ומלכות
כלומר השאלה היא, אם זה בבחינת ג"ר- דהיינו שלמות החכמה – ג"ר דחכמה, או בבחינת ו"ק דחכמה (לא אומר ז"ת אלא ו"ק)- דהיינו חוסר שלמות של החכמה, איך יקבלו, כי השאלה מי הכלי שיבקש את החכמה, מי הכלי שיקבל את החכמה. ולכן:

לקחו את הג"ר ועשו בו תיקון של ם' דצלם, שהוא לא יכול לקבל חכמה ו
רק הז"ת יקבל את החכמה בבחינת ל' דצלם,
ואז יוכל לקבל את החכמה מוקטנת. (29.47)

בסוד א' כי המסך(דנה"י ) דעליון אינו שולט על ג"ר דבינה, ( קרומא דאוירא, אלא רק מתחת ג"ר דבינה.
מה זה נעשה?, מה זה עומד? ר"ל, לא עומד אלא משפיע, כי באמת עומד למעלה מג"ר דבינה, אבל הוא משפיע מתחת לג"ר דבינה)
וע"כ עומד המסך דנה"י דעליון רק אחר ג"ר דבינה, ונעשה תחתיהם לבחינת רקיע המבדיל את
• ז"ת דבינה לבחינת מים תחתונים,
• וג"ר דבינה נשארו בבחינת מים עליונים.
כמ"ש לעיל בתיקון קרומא דאוירא. עש"ה. ( 30.51)

מה אמר לנו עד פה?

סיפר לנו עד כה, שכאשר א"א עולה לעתיק, אז הוא לא ממש נהיה̤ פ̤ה של עתיק כמו של צ"א, אלא נהיה בבחינת פה/דעת אבל שלא מקבל אור חכמה למדרגה, לא מקבל ג"ר דחכמה, לא מתחבר לגמרי עם עתיק. למה?
כי בקטע הבא יאמר לנו, שזה לא יהיה כמו בעתיק שבא אור ע"ב ס"ג וביטל אור חכמה, וגרם לשבירה. מה יעשה בשביל זה?
אומר בקטע הבא: יעשה תיקון: שנקרא הגבהת ראשי ירכין.
מהו הגבהת ראשי ירכין? הוא האפשרות לקבל באח"פ דעלייה, איך זה נגרם?
ע"י כשהבינה שצריכה להוות כלי לחכמה ,מחלק ל-2:
1. שהבינה שהיא כלי לחכמה תהיה לא על ג"ר דבינה אלא על ז"ת דבינה, שהיא תהיה בבחינת ו"ק,
2. שהבינה שאמורה להכיל את החכמה, היא תהיה הכלה רק על ו"ק, ואז ממילא צריך לעשות תיקון מיוחד, שנקרא ם' דצלם, על ג"ר דבינה,
• שאם יבוא אור חכמה למדרגה, אז ג"ר דבינה לא יקבלו את החכמה
• , כי אם הם כן יקבלו (הג"ר דבינה) את החכמה, יצטרך להתפשט ג"ר דחכמה לגוף וזה אסור, זה אי אפשר.

ולכן התיקון הזה של הם' דצלם, כמו שקרה קודם, יהיה גם על הלבושי מוחין, כי הרי היה לנו כבר תיקון כזה כבר בגלגלתא, אנו רוצים את התיקון הזה גם בלבושי מוחין, כדי שהמוחין שמגיעים בתוך הלבושי מוחין, יהיה מראש על ו"ק דחכמה ולא על ג"ר דחכמה

תלמיד: להסביר מה הקשר בין הגבהת ראשי ירכין ללבושי מוחין?
הרב:
• הירכין זה הנה"י.

מה זה נה"י במדרגה?
זה אור חוזר שהעליון עושה בשביל התחתון. מדוע?
כי אם למשל התחתון צריך לקבל אור, אז העליון צריך לעשות זווג בשבילו. והוא צריך להלביש את האור בתוך אור חוזר.
מי עושה אור חוזר? המלכות, אבל המלכות היא נקרא נה"י.
אז הנה"י האלה הם בעצם או"ח שמשוייך למלכות, ולכן האו"ח שנקרא בצ"א- מלכות, פה הוא נקרא נה"י

ואז הנה"י האלה, הם בחינת או"ח, שהתחתון עושה בשביל העליון, אנו מדברים על התיקונים של הנה"י האלה.
והוא אומר שהתיקונים האלה של הנה"י האלה, שהם נקראים ירכין, הם לא תיקונים של ירכין של לבושי מוחין של צ"א, אלא איזה סוג של לבושי מוחין? של צ"ב. זה נקרא הגבהת ראשי ירכין, ולא ירכין במקומו, זאת אומרת שהוא לא עומד במקומו, אלא הוא כמו רובץ, דהיינו מעלה את הנה"י / את האח"פ למעלה ולא אח"פ במקומם, שזה יהיה השלכה של זה. (34.06)

אם ניקח את הירכין שהם הלבושי מוחין, שבלבושי מוחין יש לנו את חב"ד חג"ת נה"י, אז אם אני מקבל בלבושי מוחין, על חב"ד חג"ת, אז קבלתי במסגרת צ"ב , ולא השתמשתי בנה"י, מה שנמצא למטה מפרסא. ולכן צריך לקחת בתוך לבושי מוחין את הנה"י האלה, ולקבל בתוך הנה"י האלה רק בחב"ד חג"ת של הנה"י ולא בנה"י של הנה"י, ואז גם בכלים אח"כ שאני אצטרך לקבל, אז ממילא לא יבוא לי אור למקום הזה" שלה נה"י האמיתיים, אלא רק לנה"י, לאח"פ שיעלו לחג"ת. (34.43)

תלמיד: למה צריך תיקונים בלבושי מוחין, לא מספיק רק באור, למה לא מספיק באחד מהם? )
הרב:
דוגמא:
למשל שגלגלתא, עשה זווג על צ"א, ומשך אור יחידה ועשה זווג דהכאה וקיבל חלק מאור היחידה, ולאחר מכן היה ביטוש ויצא פרצוף ע"ב.. ע"ב לא מושך יותר אור יחדדה, אלא מושך רק אור של חיה, אור חכמה. למה? יש לו צימצום על אור יחידה.
אם ימשוך על אור יחידה לא יעמוד בזה. אין לו כח של מסך לדחות את זה.
כלומר שהאור /שמגיע יש עליו צימצום. והרי על אור אין צימצום, ר"ל העיגול שאיתו משתמש להמשכה, לא יהיה עיגול של בחי"ד אלא של בחי"ג. כי כנגד זה המסך שלו……35.44

.אותו ד בר כאן:
היות ולמסכים שיש לא"א הם רק מסכים של צ"ב, ע"כ האור שהוא מושך צריך להיות במסגרת של צ"ב. מה קובע את האור? על האור אין הגבלה, אבל על הלבושי מוחין יש הגבלה

• מי זה הלבושי מוחין? מה שהעליון עושה זווג בשביל התחתון,

• ולכן בלבושי מוחין שנקראים הנה"י, לא נקבל בנה"י דנה"י, אלא הנה"י דנה"י שהם הירכין, יעלו לחג"ת ונקבל בלבושי מוחין רק בבחינת אח"פ דעליה של הלבושי מוחין. למה? כי כנגד זה =א"א יוכל לקבל אאור רק בצ"ב, כמו שבע"ב יגיע רק אור חכמה ולא יגיע אור יחידה, איך הגיע רק אור חכמה? מתוך זה שגלגלתא נותן לפרצוף ע"ב רק דרך ע"ב הפנימי, רק על זווג שהוא עושה על בחי"ג, ולא על זווג שהוא עושה על בחי"ד

ואותו דבר פה:
לכן גם הלבושי מוחין צריכים להיות מוגבלים, וזו דרך ההנהגה של העליון לתחתון, וזה נקרא השגחה, כי אחרת אם ההשגחה היתה רק דרך האור, אז האור היה מגיע ולא היינו עומדים בו. (37:00)

שאלות חזרה א'שלז-א'שלח
1. מהי נוקבא דפרדשקה?
2. אילו ב' אורות עוברים דרך ב' נקבי החוטם?
3. מהו ההסבר לכך שבכל אחד מ-ג' הראשים של א"א ישנם י"ג בחינות?
4. מאיזה מח מתוך ה-ג' התפשטו י"ג תיקוני דיקנא?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

דף 1337-1338- אות צ"א- צ"ה

לאחר שלמדנו את 6 התיקונים שעתיק עושה בראש דא"א, אנו הולכים ללמוד את התיקון השביעי.
ולאחר מכן, אנו רוצים קצת לסכם את התיקונים, ו נעבור ללמוד את התיקונים של ראש דא"א שהם י"ג תיקונים. בהתחלה היום רק ניתן לזה רקע, ולאחר מכן נלמד אותם אחד לאחד.

תיקון הז'
נוקבא דפרדשקא (נקב החלון)

אות צ"א
צא) תיקון הז' הוא נוקבא דפרדשקא, (נקבה של ה"חלון" ) והוא חוטמא דא"א, (לא ממש החוטם עצמו, אלא הנקבים שבחוטם )

(מהו נוקבא דפרדשקא?
הנוקבא הוא בחינת מלכות, והתיקון הזה של נוקבא דפדשקא הוא בחינת המלכות, זה תיקון שהוא התיקון השביעי, ואפשר לומר שהיא עטרת היסוד, כי הרי במלכות לא משתמשים ממש, מלכות נגנזא ברדל"א, אז היא בחינת עטרת היסוד דנה"י דעתיק שמתלבשים בא"א.

עוד אפשר לומר, שמהחוטם, ממלכות)דחוטם) שהם הנקבים של החוטם, מהם מתגלה הארת חכמה, כי יש שם 2 נקבים שמהם נושב אור של חיות שזה נקרא הארת חכמה.
היות והחוטם הוא מקום קו אמצעי, ששם מקום הזווג של המלכות, ש:
• ומנקב הימין נשפך הי'
• ומנקב השמאלי (נשפכת) חיות דחיות כי היא בחינת צד השמאל, אז משם מתקבלת החכמה, וכמובן שיש את החכמה שבנקב השמאלי שבחוטם שאי אפשר לקבל בזמן תיקון, כי זה בבחינת ג"ר דחכמה, אלא היא משמשת רק לדחיית האור בהתחלה, אלב לעתיד לבוא, מנקב החלון הזה, [שפרדשקא זה נקרא חלון], אנו נוכל לקבל גם את האור של בחינת משיח, אבל כרגע מקבלים בעיקר מהנקב הימני, דהיינו ממלכות, אבל ממלכות שמשמשת בצ"ב.

) ובה אתגניז המלכות דעתיק יומין( בו נגנזת המלכות של עתיק יומין, שעצם המלכות עלתה ונגנזא ברדל"א ושמה היא משמשת :
• מצד אחד כמלכות שעוצרת את האור, כמו דומה קצת, למה שהיה לנו בקו שמאל למו"ס
• וגם מצד הימין לנתינת חכמה

• , וז"ש באדרת האזינו דף רפ"ט ע"א, ובהאי נוקבא דחוטמא דפרדשקא תליא ה'( בזאת הנוקבא של חוטם הנקב של עטרת היסוד, תלויה ההארת חכמה)
כו', כן המלכות נקרא ה', ולכן נפיק מינה רוחא לקיימא ה' דלתתא( לקיים את הה' שנמצאת למטה), שהיא בחי' מלכות. ולכן קאמר התם, (ולכן אמר שם באדרת האזינו באות נ"ו ) דדינא בחוטמא תליא, (שהדין תלוי בחוטם" ר"ל מהחכמה שמושפעת מהחוטם) דכתיב(כמוש כתוב ) עלה עשן באפו כי עיקר הדינין מתגלין במלכות, שהיא נקבה וכולה דינין. (אומר בעה"ס בזוהר- אם תאמר הרי כתוב . "ואש מפיו תאכל", דהיינו שלפי זה אפשר לראות שהדין נמצא דוקא בפה ולא בחוטם, אז אם ככה גם בפה יש דינים, אלא שעיקר הרוגז תלוי בחוטם, משום שמשם (מהחוטם) מושפעת החכמה, והיות והחכמה הזו יכול להיות בחינת רוגז, במיוחד בקו השמאל שלה, ולכן אומר שמשם החרון אף.)
ונודע, כי המלכות נקרא תהלה לדוד(דהיינו מלכות דעתיק ), וז"ש( וזה שכותב באדראת האזינו באות נ"ה) התם, והכא כתיב ותהלתי אחטם לך, כי תהלה דעתיק נתגלית בחוטם דא"א ( דהיינו מלכות דעתיק, בחוטם, ולכן כתוב (אחטם) עם ט' כדי לציין שזה בחוטם.

מלכות דעתיק הוא בחוטם דא"א-
ומצד המלכות דעתיק, היא בחינת דין, לכן יש את ענין הכעס בחוטם

• המלכות או הנקב שנמצא בקו הימין, הוא כדי לתת חכמה,

• והנקב שנמצא בצד שמאל היות הוא לא יכול להינתן עד ביאת משיח ,אז הוא דוקא מעכב את הדינים מלצאת. ולכן יש בזה תיקון גדול, ואז כשיודעים שזה אסור, זה עושה גבול, ונותן את האפשרות שאור החכמה לא יתגלה, ולכן נקרא "ותהילתי אחטם", יש בזה גם לשון חותמת, ששם הוא מפסיק את מדרגה, אבל גם בסוד חוטם.) ( 6.20)

אות צ"א- או"פ
צא) נוקבא דפרדשקא והוא חוטמא דא"א ובה אתגניז מלכות דעתיק יומין: כבר נתבאר לעיל שהיא(הנוקבא שהיא תיקון הז' ) בחי' ב"ש תחתונים דנו"ה דעתיק, (. ב"ש תחתונים הכוונה לשליש תחתון, שאין בו יסוד, אז למה אמרו ב”ש? כדי להגיד שהשלישים התחתונים של נה"י אין שם יסוד, כי קו אמצעי הוא קצר.
ולכן ב"ש הכוונה ש"ת דנצח וש"ת דיסוד ) וכיון שאין שם ג' קוים בב"ש תחתונים, ע"כ נבחנת על שם המלכות, ולא בשם נה"י.

• איך קוראים לב"ש תחתונים דנה"י? מלכות. למה?
o ע"ש זה שאין שם יסוד, אין קו אמצעי של צ"ב,
o ולכן הם מתגלים (הנצח והוד) כב' נקבים, שנקבים זה מלשון נקבות, ע"ש המלכות, כנגד נצח והוד של א"א )

וע"כ הם ב' נקבי, כנגד נו"ה, (2 נקבים/מלכויות בחוטם , כנגד נצח הוד )

• מחד( מנקב אחד מהם- הנצח) נמשך חיין(חיות, דהיינו אור חכמה ) שהוא הימין שנקרא נצח,
• ומחד( מנקב השמאלי, מההוד) נמשך חיי דחיין, שה"ס השמאל שנקרא הוד. ומ"ש

בסו"ה עלה עשן באפו(דהיינו עלה כעס, חרון אף) זה סובב על חוטמא דז"א. כמ"ש בזוהר. (8.25 )
עד לפה אמר לנו בקצרה, את התיקון הזה דפרדשקא-ש הוא התיקון השביעי.

וא"כ גמרנו את השבעה תיקונים, ועכשיו צריך ללמוד את י"ג התיקונים.רצוי להסתכל גם (בפרק) התשובות, וגם נלמד עליהם בהסתכלות פנימית (9.19)

( )
י"ג התיקונים
(
רוצה להסביר לנו מדוע יש את י"ג התיקונים
הרי למדנו שבד"כ יש ע"ס, אז איך הגיעו לבחינה י"ג?

תשובה כללית:
• התחתון מלביש רק על הגוף של העליון, דהיינו רק על ה-7 תחתונות שלו (של העליון), אבל אצלו (התחתון) זה ע"ס.
• חוץ מזה, הוא לא יכול שלא לקבל כלום מהראש, מקבל גם משהו מראש, ולכן יש לו י"ג ספירות- 10+3

תשובה מפורטת יותר:
אפשר לומר, הבינה שבע"ס מחלקת לג"ר דבינה וז"ת דבינה, והיות וז"ת דבינה יוצאים כראש ניפרד, לכן יש עוד ג' ספירות ולכן יש לנו 13 ספירות. וזה אנו רוצים לראות בלימוד. ( 10.20)

אות צ"ב
צב) אחר שנתבאר בפרקים שעברו ענין הג' רישין שבא"א, ( אלו ג' רשיין? והם:
1. גלגלתא
2. , ואוירא,
3. ומוחא. (מו"ס )
ואיך יש בכל בחי' מהם ג' בחי', שהם ג' הויות כנ"ל(כי כלאחד מהם כלול מהשאר ), והנה
• בכל הוי"ה מהם יש ארבע אותיות,
• נמצאו י"ב אותיות בכל רישא,
• והכולל(המאחד את כולם ) הם י"ג שהוא הרישא בעצמה, שיש בה הויה א' הכולל את השלשה הויות שיצאו ממנה. (שבהויה ראשונה אין חלוקה אבל בשאר יש חלוקה)
וא"כ ודאי, שאלו הי"ג בחי' שנמצאו בכל רישא מהג' הנזכר, יתגלה מציאות הארתם בחוץ.

הסביר לנו הסבר ראשון, למה אנו רואים י"ג בחינות.

• כי כל ראש מג' הראשים, (גלגלתא, מוחא דאוירא, מו"ס) מחולק ל-3

• וכל ראש שמחולק לשלוש, יש לו שם הויה של ד' בחינות, של שם הויה יקו"ק, ולכן כל אחד משלוש הבחינות שלו , יש לה ד' בחינות, ויוצא שיש 12 בחינות. (ג' ראשיםx ד' בחינות=- 12 בחינות)

• ובחינה אחת שהוא הראש שכולל את כל הראש הזה, שהוא שם פשוט, יקו"ק בלי חלוקה, כי הוא מופשט והוא כתר, ולכן לא מחלקים אותו,

ולכן יש י"ג בחינות ויש לכל אחד מהראשים ואומר שההארה הזו, צריכה להתגלות גם החוצה. (12.00 )
( )
אות צ"ג
(נותן לנו עכשיו עוד תירוץ )
צג) ואמנם היותם י"ג, הוא, כי כיון שלעולם אין כל הי"ס של העליון מתלבשים תוך הי"ס של התחתון(למה? כי התחתון ל א לביש על הראש של העליון, הוא נובע רק מהגוף שלו, ולכן רק אתה גוף של העליון, הז"ת אותו הוא מלביש, שכל תחתון מלביש רק על הגוף של העליון ולא על ראשו) רק הז"ת( הגוף) של העליון לבד, (רק את הגוף הוא מלביש ) והג"ר נשארו מגולות,

ונמצא כי הז"ת של העליון מתלבשות בכל הי"ס שבתחתון, (עד לפה, אנו יודעים למה יש לו ע"ס" שמתוך הז"ת שאצל התחתון זה מתחלק ל-10 ) ובודאי שהג"ר יאירו למטה(רק הארה, אבל לא התלבשות ), וא"א(ואי אפשר ) שהתחתון יהיה חסר מהארת הג"ר לגמרי, דא"כ איך היו בו עשרה גמורות, ולכן צריך שיהיה בתחתון שלשה אחרים, כדי שיקבלו הארה מן הג"ר של העליון, (כמוש הם נמצאים בפנימיותו של התחתון ) והרי הם י"ג. (13.12 )

ולכן

אין לך בחי' בעולם הן בא"א הן באו"א, ובזו"ן,
שאין בו י"ג בחי'
, וזכור כלל זה ועוד יתבאר.
(13.44 )

אות צ"ג- או"פ

צג) ולכן צריך, שיהיה בתחתון ג' אחרים כדי שיקבלו הארה מן הג"ר של העליון והרי הם י"ג: כבר ידעת, שיש רק ט"ס מקוריות. ( למה? כי מלכות נגנזה ברדל"א בצ"ב) שהם(מי זה הט"ס? ) בינה ז"א מלכות, (מדוע? כי למדנו שבצ"ב באצילות,:
• עתיק לוקח גו"ע
• והתחתונים מקבלים בצ"ב רק ג' כלים

אותו דבר, למדנו בנקודים, בחלק ו' באות כ"ו:
• שישסו"ת לוקח גו"ע
• והתחתון יש לו רק אח"פ]

זאת אומרת שכל הראשים בנויים על בחינת אח"פ. ולכן בגוף אין יותר מאשר ג' כלים במדרגה.)
• בראש יש רק ג' כלים ולא חמש,
• וכתוצאה מזה, בגוף יש רק 7 כלים, ולא 10

למה יש רק 7 כלים בגוף?
בראש נשארו רק בינה, ז"א ומלכות
ובגוף יש בינה, ז"א שמתחלק ל-6 ומלכות, וביחד 8. אבל נצח והוד, הם תרי פלגי גופא שהם נחשבים לכלי אחד, ולכן יש 7 בחינות הגוף- וכך מסביר בחלק ו'. (15.24 )

אשר בתיקון קוים הם חב"ד חג"ת נה"י. אבל הכלים דכתר חכמה חסדים בפרצוף.

וטעם הדבר הוא, מפני שרדל"א לא נתלבש בא"א( ר"ל רק הראש, כי א"א לא מבלשי על הראש של עתיק) מבחינת מלכות שלו דצמצום א',
(דהיינו ראש של ה' בחינות, שמראה על צ"א, נשאר ברדל"א, וממנו ולמטה יש ראש של ג' בחינות ולכן יש רק בינה, ז"א ומלכות במדרגה. ) (16.05)

כי היא נשארת גנוזה ברישיה, (בראש דעתיק )
אלא שנתלבש בא"א, מבחינת מלכות דצמצום ב' הנקראת עטרת יסוד, שהיא עומדת בנקבי עינים, ומוציאה אח"פ לחוץ, שמטעם זה נחלק ספירת הכתר דנקודים לב' חצאים, (מי זה הכתר דנקודים? בינה שנחלק לישסו"ת ולכתר.[ שכתר זה ראש הזכר))
אשר גו"ע לקח עתיק, (בעולם אצילות ) ואח"פ הוציא לחוץ ותיקן מהם ב' רישין דא"א.

הרי שאין בא"א אלא מאזן ולמטה, דהיינו מבינה ולמטה, וחסר ב' הכלים כתר חכמה שלקחם עתיק. (כמו שדיברנו על ישסו"ת,ש ראש א' ישסו"ת בעולם הנקודים, לקח גו"ע ולראש דנקודים הוא נתן רק בחינת אח"פ, וזה מראה שיש רק בינה, ז"א ומלכות בראש של כל עולם אצילות.

בכלל יש רק ג' כלים.
כלים של כתר וחכמה, או נאמר האורות ששייכים לכתר וחכמה, וכלים ששייכים ללבוש והיכל, יצאו לגמרי משימוש) (17.28)

ועד"ז נתקנו כל האצילות, שכל תחתון הוא בחינת חצי פרצוף של העליון, (זאת אומרת שיוצא רק על בחינת אח"פ" )
• שהעליון הוא גו"ע של המדרגה,
• והתחתון הוא אח"פ של העליון, כנ"ל באורך.

(זה לא כ"כ מצביע לנו על מה שרוצה לומר פה,
• כי הרי גם ע"ב מלביש על גוף דגלגלתא ולא מלביש על הראש שלו
• וגם ס"ג מלביש על הגוף של ע"ב ולא מלביש על הראש שלו)

ופה יש ענין מיוחד,
שיוצא ראש קטן, שיוצא ראש שאין לו גו"ע , אלא יש לו רק אח"פ!,
שהוא ראש יותר קטן, וזה המיוחד פה.

ולכן המסקנה שלנו, וזה כן צריך לזכור!

וע"כ אין יותר בשום פרצוף מפרצופי אצילות
מג' כלים בינה ז"א מלכות.

ואם נאמר בלשון החיוב:
בכל פרצופי אצילות יש רק ג' כלים:
בינה, ז"א ומלכות.

ואנו נראה גם לשון שיש רק כתר, בינה וחכמה, ואין ז"א ומלכות, והכל תלוי אם מדברים מצד האורות-שהוא התלבשות האורות בכלים ,או מצד הכלים.
ומבחינתינו כרגע זה בינה, ז"א ומלכות- שזה מצד האורות) ( 18.52)
( )

וזה אמרו "כיון שלעולם אין כל הי' ספירות של העליון מתלבשים תוך התחתון רק הז"ת של העליון לבד, והג"ר (הראש) נשארים מגולות וכו' ובודאי שהג"ר יאירו למטה וכו'" (19.12 )

פירוש, כל ראש כולל ע"ס, וכיון שיש בתחתון בחינת ראש, א"כ יש בו ע"ס, שהם חב"ד חג"ת נה"י, שהם בחי' תיקון קוים בג' הכלים בינה ז"א מלכות, (
• חב"ד בבינה,
• חג"ת בז"א,
• ונה"י במלכות
כנ"ל אבל הוא חסר עוד יחידה חיה דעליון, שהם ב' המקיפים ל"מ דצל"ם, כי אינו מלביש אלא לז"ת דעליון, שהם אח"פ, כנ"ל. (והם' דצלם זה הופך להיות בחינת מקיפים אצלו )
• כי גלגלתא דא"א היא בינה,
• וכן כתר דאו"א הוא גרון שהוא בינה דא"א.

הרי שכל תחתון, נבחן לחסר ג"ר דעליון שהם המקיפים דל"מ. ( ואם הוא (התחתון) ירצה להתעלות אליו, [שנראה בהמשך, מה זה עליית עולמות], אז הוא יעלה ויקבל את הל' דצלם, שזה כבר מוחין דראש)

(20.49)

אז הוא חזר ואמר לנו,:
שלתחתון יש רק את צ' דצלם העליון, ול' ום' הם מקיפים,
דהיינו שיש לו רק ג' כלים.

וזה אמרו "ובודאי שהג"ר יאירו למטה ואי אפשר שהתחתון יהיה חסר מהארת ג"ר לגמרי" פי': ( אז מה שאמרנו שהתחתון מלביש על העליון, אז הוא מלביש רק על ז ' תחתונות שלו)

כי אנו אומרים שהעליון יש לו ג"ר וז"ת, אז התחתון מלביש רק על הז"ת של העליון, אבל אצל התחתון זה י' ספירות.( )

והוא אומר: ישלו י' ספירות, אבל לא יכול להיות שהג"ר של העליון" לא משפיעים גם (על התחתון), משפיעים הארה. להלביש, התחתון לא מלביש על הג"ר דעליון, אבל הארה הם משפיעים.

כי כל זמן שאין בחינת חיה בפרצוף, נחשב הפרצוף לבלתי שלם, ואינו מוליד, כנודע. וז"ש "ולכן צריך שיהיה בהתחתון ג' אחרים כדי שיקבלו הארה מן הג"ר דעליון והרי הם י"ג" פי':

כי כלים חדשים, אי אפשר אל הפרצוף לקנות, אלא בשעה שהפרצוף משיג ג"ר דעליון דהיינו מקיפי ל"מ, שהם חיה יחידה, אז הם מוכרחים להתלבש בתוך הכלי דבינה, ( למה?
כי אם יש לתחתון :
• בינה שהם חב"ד,
• וז"א שהם חג"ת
• ומלכות שזה נה"י

והתחתון צריך להשיג את הל"ם דצלם שזה גדלות, והל"ם של התחתון יצאו למקיפים, אז איך הוא משיג אותם?
התחתון לא יכול להשיג אותם בכלים נוספים, אין כלים נוספים בעולם אצילות.
איפה התחתון יצטרך לקבל אותם? יצטרך לקבל אותם בתוך הבינה, ולא יוסיף עוד כלים. (23.12
( )
אמנם אז נחלקת הכלי דבינה ( הרי הבינה לא יכול להכיל את כל האורות)
לשנים: לג"ר ולז"ת, המכונים חב"ד חג"ת, שבחינת יחידה חיה מתלבשים בכחב"ד, דבינה, (הם' והל' מתלבשים בכחב"ד, בחב"ד הל', ובכתר הם' )
שנעשית אז לבחי' ם' דצל"ם.
ובחינת נשמה מתלבשת בחג"ת דהיינו בז"ת דבינה, הנעשית אז לבחינת ל' דצל"ם. (שחב"ד הוא בחינת הל' )

ונמצא שעתה נתוספו עוד ג' כלים בפרצוף, שהם כלים דחג"ת, שנעשו לבחי' ל' דצל"ם. ומבחינה זו נבחנים לי"ג אפילו מטרם שהשיגו ל"מ

דצלם,

(שרטוט ב' (24.51 )
המדרגה מחולקת לבינה, ז"א ומלכות. לחב"חג"ת נה"י והם מתחלקים : לכחב"ד וחג"ת
25.04

שהרי אלו חג"ת דבינה ישנם בפרצוף גם בקטנות, אלא שאינם עולים בשם, וע"כ יש י"ג ספירות: ע"ס יש להם מבחינת ג' הכלים בינה ז"א מלכות, שהם חב"ד חג"ת נהי"מ, ונוסף עליהם אלו חג"ת שיתחלקו מבינה בעת השגת חיה יחידה, הרי י"ג.

אות צ"ד

צד) ותחילה נבאר ענין תרין רישין העיקרים, שהם: גלגלתא, ומוחא, כי הם כתר וחכמה דא"א ספירות גמורות, ונאמר כי בודאי שכל ראש מאלו הב', יש לה י"ג תיקונין ואמנם מוחא היא המתגלית ומתפשטת בי"ג תיקוני דיקנא, כמ"ש. אך גלגלתא הוא מתפשט ברישא עצמה, כי הגלגלת הוא דמות מקיף הסובב כל הראש והפנים, וכל התיקונים אשר בהם הם תיקוני הגלגלתא.
אות צ"ה
צה) אך המוחא שהיא תחת הגלגלתא, וגם שהיא פנימית עומדת בתוכה, אינה מגלה את תיקוניה במקום הגלגלתא, שהוא הראש והפנים, בחי' הסובב ומקיף את המוחא דלגו, אמנם היא מוציאה כחותיה למטה מן המקום הגלגלת, בסוד שערות היוצאין ממנה לחוץ בתיקוני דיקנא, כמ"ש, כי כל אחד מאלו הב' נחלק לי"ס פנימיות וי"ס מקיפות וע"ש מציאותם, אלא שג"כ נחלקות בבחי' י"ג תיקונין, כי הי"ס, הם עצמם הנחלקות לי"ג לסיבה הנ"ל.

אות צ"ה- או"פ
צה) נחלקות בבחי' י"ג תיקונין כי הי"ס הם עצמם הנחלקות לי"ג לסיבה הנ"ל: דהיינו כנ"ל בדיבור הסמוך, שמתוך התחלקות הבינה לג"ר וחג"ת, נתוספים ג"ס חדשות, אשר התוספות הזו יע בה בהכרח גם בעת הקטנות, וע"כ הי' ספירות דגלגלתא נחלקות לי"ג: כי ע"ס יש בו מג' הכלים, שהם חב"ד חג"ת נה"י, ועטרת יסוד משלימתו לעשר. ועוד יש בו ג' תיקונים אחרים שהם דעת וב' תפוחין קדישין, כלומר בעת שתתחלק הבינה לג"ר וז"ת ויתגלה בו הל"מ דצלם, אז יתגלה בו דעת דרדל"א בהאי אוירא שבין כתרא ומ"ס וב' תפוחין אתפני משערות, ויתגלה בהם החכמה, בסוד חכמת אדם תאיר פניו.

שאלות חזרה א'שלה-א'שלו
1. מתי טיפת החסד היא גנוזה בפי אמת היסוד ומתי טיפת חסד זו מתגלית ביסוד?
2. מה היחס בין ז"א ***, בין מצח דא"א והיסוד דעתיק?
3. מהו עת רצון וכיצד הוא מתבטא במצח?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

אות פ"ו
פו) וז"ס מ"ש באדרת נשא דף קל"ו ע"ב ובהאזינו דף רצ"ג, כי מצח ונצח כלא חד באתוון רצופין(
• מצח ונצח הם שניהם באותיות רצופין.
• איזה אותיות? מ' ונ'. כאשר הנ' באה מיד אחרי המ').\

ר"ל, כי אות מ' דמצח התחלפה בנ' דנצח, יען הם אותיות רצופות באלפא ביתא, כי כן דרך הצירוף, והנה גם הם סמוכים הנצח עם היסוד(למה אומר שהם סמוכים? הרי יש הוד שנמצא מתחת לנצח, ולאחר מכן יש את היסוד" אלא בגלל שהיסוד עומד מתחת לקו האמצעי של הנצח וההוד, אז נצח והוד כמו עומדים זה ליד זה והיסוד מתחתיו.

) אשר הם האזנים עם המצח, (
• שכמו האוזניים והמצח מצד הראש
• ככה הם הנצח והוד, שהם כמו ב' האוזניים כנגד המצח שהוא בחינת היסוד )
והוו כולא חד, (והם כולם אחד ) כי נתגלו שם הדינין והגבורות כנודע, כי דרך, היסוד יוצאין הה"ג אלא שבא"א הדינין נכפים בחסדים ואינם מתגלים

(יוצא, שדרך היסוד הזה, משם זה כמו בחינת ההשגחה:
• חסד לצדיקים
• ודין לרשעים

מדוע דין לרשעים? כי בדיוק שם, במצח, במקום גילוי הרצון:
• ירצו לגלות את הרצון, מצד ג"ר דחכמה
• או אפשר שישתמשו, מצד ו"ק דחכמה

ובדיוק במקום הזה, יראו מי צדיק ומי לא.
• האם כשמתגלה הרצון , רוצים להשתמש רק בבחינת ההשתוקקות של ג"ר דחכמה, ואז יש בתי דין שדנים אותם לדרך של רשע,
• או שזה דווקא מגלה את צד החסד, או את הצדיקים שלא מוכנים להשתמש רק בבחינת ג"ר, אלא בבחינת חסדים’ או ו"ק דחכמה. (3.30)

) כי החסד גובר בהם, כי תמיד טיפת החסד גנוזה בפי אמת יסוד, ( שהוא קו אמצעי) כנזכר באדרת נשא דף קמ"ב ע"א, והוא סוד החסד דעתיק הגנוז בגלגלתא דא"א(
• ששם (בגלגלתא דא"א) אפילו ו"ק לא מקבלים, אלא חסד דעתיק שגנוז בגלגלתא, נותן את הכח של חסדים מכוסים , כך שגם אם תבוא חכמה לא יהיה דין,
• אבל אם אין את התיקון הזה, באה חכמה, כמו שראינו בשבירת הכלים,שבא ג"ר דחכמה, אז זה יוצר דין וחילוק, והם בתי הדין שאנו רואים לרשעים.),
ומתמן(ומשם) נחית ואתגניז ביסוד דעתיק אשר במצחא דא"א, (ומשם, מהחסד דעתיק של גלגלתא הוא בא לקו האמצעי שנקרא מצח, שכולל בתוכו גם את החסד" ואמנם הוא כולל גם את הגבורה, יש גם את צד הדין, אבל השאלה במה משתמשים:

• מצד הצדיקים משתמשים במקום קו האמצעי- הנקרא מצח הרצון- בצד הימין שלו, דהיינו מצד הקדושה שלו,שהימין שולט על השמאל
• ומצד הדינים הקדשים של הרשעים, דוקא השמאל שולט שם, ונוצרים דינים

) בסוד אור זרוע לצדיק. (

מה זה אור זרוע לצדיק?
שיש שם זריעה
• שב' ביעי דוכרין, הם יוצרים חימום לזווג, כפי שלמדנו בתיקון הה'.
• ובתיקון הו' שבאים בבחינת היסוד בפי האמה, שהוא בא לתת את אותה בחינה, השאלה אם זה :
• זרע לצדיק- שזה בבחינת אור. מדוע? מכיוון שהוא בא על דרך החסד, על דרך התיקון. כמובן שהאור הוא בחינת רז,שבגימטריא הוא זרוע לצדיק, שאור ורז מלשון זרוע, זה אותה בחינה.
• או זרע לרשע-, אותו זרע, אותו חימום, באותה התהוות, היא גורמת לדינים קשים וגורמת לכל הרעות בעולם, שזה נקרא רע. (6.00)

אות פ"ו- או"פ
וזה אמרו "כי תמיד טפת החסד גנוזה בפי אמת יסוד, וה"ס חסד דעתיק הגניז בגלגלתא דא"א, ומתמן נחית ואתגניז ביסוד דעתיק אשר במצחא דא"א"

גניזה, (מהי הגניזה של אותה טיפת החסד? ) פירושה כיסוי החסדים מהארת חכמה, אשר גניזה זו מגלגלתא(גלגלתא הוא ראש הא' של א"א שהוא מלביש על חסד דעתיק, והכח של חסד דעתיק מלביש שם או פועל שם, לתת חסדים מכוסים. ), שחסד דעתיק גניז בו, כנ"ל, שה"ס עזקא דכיא(עזקא דכיא זו טבעת ששומרת מבחינת הזכות שבה,ש האי נקראת חסדים מכוסים ).

וע"כ טפת חסד בבחינת הגניזו, יש תמיד ביסוד דעתיק אשר במצחא, שהוא שפע תמידית, לא תשתנה לעולם

למה ביסוד-טיפת החסד תמיד גנוזה?
הרי אמרת לי בחסד!
ביסוד הכוונה היא שהוא קו אמצעי, הכלול גם מהחסד,
• אז מצד מה שהוא כלול מהחסד, יש בו את הכח זה של החסדים, אשר במצחא
• שלמדנו שמצד הראש, זה ב' אודנין ומצחא
• ומבחינת התיקונים שבאים מלמטה, מעתיק, זה פנימיות נצח והוד שהם ב' ביעי דכורא, ופי אמה- היסוד.)
אז היסוד דעתיק הוא במצח, שהוא שפע תמידי, ולא תשתנה לעולם.
במקום המצח הגלוי- מתגלית החכמה, כדי לתת לתחתונים, לכן היא פנויה משערות

. ע"ד שנתבאר בראש הא' שנקרא גלגלתא, כי נה"י דעתיק המלובשים בא"א, מחולקים ג"כ לע"ס חב"ד חג"ת נה"י,

שב' אודנין ומצחא הם בחי' חב"ד(דנה"י ) ומקבליםמגלגלתא( דהיינו מכח התיקון של הם' דצלם, ולכן הם בחינת ם' דצלם של הבחינה הזו של הנה"י, שמשמשים כתיקונים לגלגלתא), והם בחי' ם' דצל"ם,

וב' עיינין וחוטמא, הם בחינת חג"ת, ומקבלים מאוירא, והם בחינת ל' דצלם, שהיא חסדים מגולים בסוד אור דאשתאר מאויר
• שהרי למדנו שכאשר בא אור ע"ב ס"ג והוציא את הי' מהאוויר, דהיינו שהורידה את המלכות, את הה"ת, אז נתנה אפשרות לקבלת אור חכמה במדרגה. אז היינו מצפים שזה יקרא בפרצוף הגבוה, בחב"ד. אומר: לא!-
o בם' צלם יש תיקון מיוחד, שהיא לא תצא הי' מהאויר, אלא תשאר מבחינת אוירא.
o אבל לל' דצלם, אז כן יוצאת הי' מהאויר, ומתקבל אור חכמה

. וב"ש תחתונים דנו"ה, ה"ס ב' נוקבי דפרדשקא. (ב' נקבי החוטם) שמשם מתפשטת החכמה לתחתונים(נרא ה את זה בתיוקן הז'

וזה שמדייק הרב כי לעולם טפת החסד גנוזה בפי אמת יסוד( )
, שה"ס חסד דעתיק(זו טיפת החסד ) הגנוז בגלגלתא( שהיא נקראת אמת היסוד)
דהיינו כמבואר
• , שזה וזה הם בחינת חב"ד(דהיינו גם הגלגלתא וגם הנצח הם בחינת חב"ד )
• , והם בחסדים מכוסים. ( היות והם מקבלים את התיקון של החסד שהוא בבחינת ם 'צלם, שנותן אפשרות שיש חכמה במדרגה, זה לא פועל כדין, אלא פועל בחסדים מכוסים) (10.47)

וזה אמרו וע"ש טפת חסד(באות פ"ח כך כותב ) זו המתגלית ביסוד דעתיק הגנוז במצחא דא"א נקרא מצח הרצון" והנך רואה איך לעיל כתב הרב טפת חסד גנוזה בפי אמת יסוד.
וכאן מדייק טפת חסד זו המתגלית ביסוד. (מה ההבדל בין שני המשפטים? בין גנוזה למתגלית?
• שם אמר גנוזה,
• ופה הוא מדייק ואומר מתגלית)
והיינו בסוד עת רצון, (דהיינו גילוי הארת חכמה שהי' יצא מהאוויר ואז מאירים י"ג חיורתא )
• שאז מאירים הי"ג חיורתא בי"ג הנימין(דהיינו בחינת הגלגלתא או בחינת החב"ד מאיר בחג"ת, )
והנימין מסתלקים מעל המצח והפנים, ואז טפת חסד מתגלית ביסוד דעתיק באור החכמה, (מה שקודם שהיא היתה גנוזה והיא גרמה לחסדים מכוסים, ופה דוקא טיפת החסד הזו באה לגלות חכמה )

• שב' אודנין ומצחא הם בחינת חב"ד, לבחינת חסד הגנוז שגורם לחסדים מכוסים
• וכאשר הוא משפיע לבחינת ל' דצלם, לבחינת מוחא דאוירא שהן בחינת ב' עיניין וחוטמא, ששם כן מתגלה הרצון,דהיינו הי' יוצאת מהאוויר ומתגלה אור,

שהארת חכמה זו מושפעת לשלישים אמצעים שהם העיינין וחוטמא,
ואז אתפני שערין מעל המצח והפנים. כמ"ש להלן. (כמובן לא כל הפנים, אלא היכן מתגלה? המצח וב' תפוחים, עד כיד שקורא להם ב' תפוחים קדישין,ש הם גילוי של רצון,ד היינו גילוי של חכמה במדרגה?

• והיות וחכמה צריכה להיות פנויה מהכסויים, לכן היא גלויה משערות, וזה צד הפנים. למדנו שזה שונה מצד האחור-
• בצד האחור כן יש שיער כדי שיוכל לכסות את הארת הפנים, בסוד "חכמת אדם תאיר פניו", מבחינת חוטמא- זה ב' עיניין וחוטמא, דהיינו המצח שמתגלה גם בבחינת הפנים).
• ורק כאשר יש את העת רצון הזו, שישנה אפשרות להתגלות החכמה, אז מהמצח מתפנים השערות, ומתגלה גם בחינת ב' התפוחים והחוטם.

אות פ"ז
פז) וז"ש באדרת האזינו, מצחא דאתגלי בעתיקא קדישא( המצח שמתגלה בעתיק,) רצון אקרי( הוא נקרא רצון. יוצא, שבא"א מתגלה המצח של עתיק, אז הוא נקרא רצון)
, דהא רישא עלאה דא סתים לעילא דלא אתידע(שהראש העליון הוא נקרא סתום ולא נודע, כלומר הוא סתום בראש דעתיק), פשיט חד טורנא( בשליטה אחת)
בסימא יאי דאתכליל במצחא כו'(מתפשט מאותה בחינה יסוד שמתכללת במצח, שזה היסוד,שהוא נקרא חד טורנא ), וההוא רישא כו' ואתרשים פה חד נהורא דאקרי רצון כו'. (מתרשם באור אחד שנקרא רצון )

אומר: באות מ"ג באדרא זוטא: המצח שנתגלה בעתיקא קדישא דהיינו בא"א, נקרא רצון. כי ראשה עליון הזה הסתום למעלה לא נודע פשט שליטה אחת מתוקה ונאה, שנכלל במצח, ומשום שהוא רצון כל הרצונות, ניתקן במצח, ונתגלה בהכרעה, וע"כ נקרא המצח הזה רצון.

טורנא זו שליטה- צד של זכר.
פירוש: כי עיקר ההבחן שהוא בסוד המצח, הוא משום שהוא מתגלה. ממה הוא מתגלה? מתפנים שערות ומתגלה בחכמה. כמו שכתוב "מצחא דאתגליא בעתיקא קדשיא"- מתגלה בשערות ראש שכיסו אותו בעת קטנות.
וצריך שתדע ששורש השערות באות מקרומא דאוירא שבתוך ראש דא"א, דהיינו בהשפעה של קרומא דאוירא, בתוך ראש דא"א.

למה הוא אומר שהשערות באו מקרומא דאוירא?
• הרי קרומא דאוירא למדנו שזה בחינת צ"ב!
• ועל שערות למדנו, שזה דינים שבאו מצ"א!
אז למה הוא אומר שזה בא מקרומא דאוירא?!
תשובה:
כי כאשר אתה בא ועושה צ"ב, ויש לי שם צ"א במדרגה, מטעם גבורה דעתיק שהיתה שם, אז כשיש צ"א במציאות של מסך של צ"ב, אז זה מגלה שערות, כי זה חייב להוציא את המקיף חוזר ואת האו"ח עצמו, חייב להוציא מהמדרגה.

יוצא, שמי הוציא אותם (את צ"א) מהמדרגה? צ"ב!
ולכן אומר שזה תלוי בקרומא דאוירא,שהוא סוד הפרסא, שנעשתה בע"ס בראש דא"א, מחמת עליית המלכות לבינה,שהוציאה בינה ותו"מ דראש לחוץ, והניחה את הראש בכתר וחכמה
דכלים , ונפש רוח דאורות,שהוא סוד הי' שנכנסה באור, ועשתה אותו לאויר, וכבר אי אפשר לקבל ג"ר דחכמה, אלא רק בחינת חסדים שזה שנקרא אויר. (17.55)
( במיעוט הזה של אור החכמה, שהתמעט לבחינת אויר שהוא חסדים, יצאו השערות שהוא סוד דינים כלומר יצאו מצ"א, בגלל שיש שם מסך של צ"ב שאי אפשר להשתמש בהם,

ולכן גם כותב שע"כ המדרגה סוערת: כלומר
• יש לי רצון,
• אני לא יכול להשתמש בו
• ולכן הוא יוצא מהמדרגה, בסוד שערות

ואע"פ שאמרנו לעיל:
ששערות באות מחכמה סתימאה, אז למה נאמר פה, שזה בא מקורמא דאוירא?
הנה זה רק אמור לחלק בין הארת החסדים לבין אור חכמה, להראות שאין דינים נמשכים כלל מאור חסדים, אלא מאור חכמה שהוא חכמה סתימאה דאריך, ואפשר היה להוסיף עוד, שהם באים מצ"א, אותם דינים.(18.46)

כי אנו נמצאים במצב של צ"ב, שמלכות עלתה לבינה, ועוד אפילו חיזקנו את הצ"ב, שהעלנו את המלכות שנגנזה ברדל"א, ועכשיו שמתגלה המלכות הזו, כי היא חייבת להתגלות, כי אי אפשר שיהיה צ"ב בלי שיהיה בתוכו צ"א, ולכן כשבא צ"א להתגלות, אז היא חייבת לצאת בסוד שערות.
אומנם ודאי שהשערות באות משלמות החכמה, אלא ממיעוט החכמה, דהיינו מן הפרסא שבראש, שהוא הסוד הי' שנכנסה באור, ומיעטה הראש מהאור חכמה שנעשה לאויר, והמיעוט הזה, יצאו שערות על הגלגלתא, סביב סביב, אלא שעל המצח, שזה מצב הגדלות, ניפסקו לגדול..
ויש להבין למה ניפסקו?

סוד הראש הוא שערות רישא.
זאת אומרת, שהשערות מתחלקים: לם',ל,צ'
• השערות רישא שזה תיקון הה', שזה נקרא עמר נקי, הוא בבחינת הם' דצלם שהם שערות הראש.
• מקצה שערות הראש (ומטה), היכן שאנו שמים את התפילין של ראש, ששם צריך להתגלות הבחינה של האור, אז חייב להתפנות משערות, וזה המקום שממצח ומטה מתחיל ל' דבחינת שערות, אז הל' דשערות זה כבר יציאה מהקטנות, ומתחיל להתגלות מוחא דאוירא [ לא אוירא אלא מוחא דאוירא], שזה חסדים מגולים- שזה ל' דצלם של השערות. כלומר שזה ל' דצלם של השערות שגורמים להתפנות השיער מהמצח. (21.07)

• כאשר באה גדלות למדרגה, אז צריך להוציא את בחינת השערות, ולכאורה היו צריכים בעת גדלות, לגלח את הראשים, כדי שלא יהיה שיער, שיהיה התגלות הרצון.

o אבל היה לנו תיקון מיוחד, שאסור לגלח את הראשים, זאת אומרת שצריך להיות שערות על הראש.
o אז מה מגלים לנו השערות (שבראש)? שאין גילוי של ג"ר דחכמה, מכיוון שאם לא היה שערות בראש, והיה גילוי של מצח, היינו צריכים לומר שיש שם גילוי של רצון לחכמה.
o אבל אם היה מתגלה בראש, בגלגלתא, הרצון לחכמה- היה מתגלה בבחינת ג"ר דחכמה, ואסור לגלות ג"ר דחכמה, כי יש תיקון של ם' דצלם, ולכן לא מתפנה משערות הראש גם בעת גדלות. היכן כן מתגלה? רק בל' דצלם, במצח ולמטה, ובתפוחים ובחוטם. (22.24)
בקטנות- יש שערות על המצח
ובגדלות -מתפנים השערות מהמצח,
כדי לומר שיש בגדלות גילוי חכמה, לא בראש, רק מהמצח בפנים ומטה,
בסוד חכמת אדם תאיר פניו.

הרי מבואר בפירוש כי עתיק יומין נתלבש היסוד שבו: הנקרא חד טורנא יאה, ( שזה בחינת היסוד) בסוד ויהי יוסף יפה תואר בסימא,

• מי זה יוסף? בחינת יסוד
• למה הוא יפה תואר? כי יש שם שליטה, וחכמה נקרא דבר יפה.
• מה זה חכמה שנקראת יפה? שיש שם גילוי של רצון

כי החסדים שבו נותן לנוקבא לבשם הגבורות ולהמתיקם. (כי הוא נותן משם את בחינת החסדים) וזה היסוד אתלבש ואתכליל במצחא דעתיקא שהוא הא"א. (24.06)

מצח הרצון– רצון הרצונות

אות פ"ח
פח) והנה נקרא מצח הרצון, (למה נקרא המצח רצון?) כי אתרשים ביה חד נהורא דאקרי רצון(כי יש שם אור אחד שנקרא רצון), ונהורא(וההארה) הוא אור, שהוא החסד,

ונקרא רצון בסוד נוצר חסד,
אותיות רצון
שהוא החסד הגנוז ונצור
גו אמת היסוד,
למה "נוצר"?
הנוצר הוא צד הימין,שהוא כנגד החסד שנמצא ביסוד שהוא קו אמצעי,
והוא המתגלה ונותן כח של רחמים, בניגוד לדין
ו"נוצר" – הוא אותיות רצון
,שהוא החסד הגנוז והנצור בתוך אמת היסוד,
שזה הימין שנמצא בקו האמצעי
שגנוז ולא נותן לאור להתגלות,ואותו גנוז, עכשיו יכול להתגלות
וע"ש טיפת חסד זו המתגלית ביסוד דעתיק הגנוז במצחא דא"א,
נקרא מצח הרצון, (רצון הרצונות )

והנה כל שאר החסדים נקראו רצון,
וזה העליון שבכולם, נקרא רעוא דרעוין, ( רצון הרצונות),
ר"ל רצון שכל שאר הרצונות נאחזים בזה, ( דהיינו רצון לגילוי חכמה של מטרת הבריאה) ונתלים בו. (רצון על דרך התיקון של ל' דצלם. )
(25.52)

אות פ"ט
פט) ואמנם במצחא דז"א, שם נתגלו הדינין שנמצאו בו מן הנ"ה, (מי זה מנ"ה? תיקון הה' שהם פנימיות הנצח הוד בסוד ב' ביעי דכורא, שהם מצ"א, שאחראים לחימום לצורך זווג- ושם נתגלו הדינים)כנזכר, כי גם שם הנה"י דא"א ואו"א הם במוחין דיליה, והיסוד נגנז במצחא דיליה, ושם לזמנין נתגלו הדינין, (יש זמנים מיוחדים שבהם נתגלה הרצון, ואפשר לקבל חכמה) וכמ"ש באדרת נשא דף קל"ו ע"א, ותנא(ולמדנו) כד אתגליא האי מצחא אתערי כל מאריהון דדינא ועלמא בדינא אתמסר(שמתגלה אותו דין, שיש באותו רצון, לא כמו שאמרנו קודם, אלא דוקא צד הדין שיש באותו רצון, אז מתגלים כל בעלי הדין והעולם נמצא בדין.) כו'. (27.55)

גם בדף קכ"ט ע"א קאמר(אמר) דאף במצחא דעתיקא נהרין מיניה ארבע מאה בתי דינין, (מתגלים מהמצח של עתיק, שמתגלה כדינים- 400 דינים.

מה זה 400 דינים?
שהוא סוד שלמות הרצון, בסוד ד' מאות של שנות הגלות,
בבחינת גר יהיה זרעך ויעבדון ועינון אותם 400 שנה.
אומר הזוהר:
• ארץ זה רצון
• אותיות המילוי- מראים על סוג הרצון

האות הראשונה בתיבה היא הפשוטה,
• ולכן הא' המילה ארץ היא האות הפשוטה
• ואותיות ר',צ' מראה על המילוי, וסה"כ (ר+ צ)בגימטריא= 290
• לוקחים מילוי, ומילוי דמילוי של האות הראשונה: המילוי של א' הוא "ל' ,פ'" ולכן 290+ 110= 400.
אלפ ר צ

110 +200 + 90= 400

כדי להגיד שבמילה ארץ, צורת הדין שבה הוא 400.
ומה זה מראה שהרצון בנוי מ- 400 חלקים.
"וארץ לא להם שהלכו ועבדון ועינו אותם 400 שנה"
שזה גם ד' בחינות של הרצון (4 ) x 100 בחינות, כי הוא נובע מצד הבינה, וזה נקרא 400 בתי דינים.
ועכשיו אנו יודעים שיש 4 בתים בראש של התפילין, שצריך לגלות את הרצון במצח. (30.02)

כד אתגלייא האי עת רצון,
(לכן כאשר מתגלה אותה בחינת רצון, צריך להיזהר:שיש גילוי של רצון :
• זה יכול להיות דין קשה מאד
• , אבל יכול להיות גם חסדים.
זה תלוי:
• אור זרוע לצדיק- אם אתה הולך בדרך של צדיק, דוקא מתגלה צד החסד שבקו האמצעי שביסוד, כמו ביוסף

• כאשר בנאדם לא הולך בצד הקדושה, ח"ו, אז דוקא מתגלים בתי הדינים.

ר"ל שיש בו ת' בתי דינין, (ת' רצונות, ת' חלוקות) אלא שהם מאירים ונהרין, לפי שעת רצון שהוא טיפת החסד דיסוד דעתיק אתגליין תמן.

דהיינו הרצונות האלה מאירים, אבל מצד החסד, שהוא נותן 2 אפשרויות:
• מצד הראש, הוא גונז לגמרי את הרצון ולא מגלה אותו
• וכשמתגלה הרצון, מתגלה במצח התפוחים הקדושים,
o מצד הקדושה- רק בו"ק דחכמה, ולכן החסד לצדיק נותנת אפשרות לגילוי של הרצון בצורה של קו אמצעי של קדושה.
o מצד הס"א: אבל אם הרשעים באים, אז בזמן גילוי הרצון של רשע,מתגלה הרצון בבחינת תאווה גדולה, בבחינת השתוקקות, שרוצה אותה לפעול ולא מענין אותו צד האמת.)

אות צ'
צ) אמנם היותם ת' דינין, יען כי שם סוד הדעת דא"א כנגדו בפנים, ובו הגבורות שהם שם הוי"ה א', וכל אות ממנה היא כלולה מק', (שהם הוי"ה יקו"ק, ד' בחינות, כל אחת כלולה מק'- ולכן ת' בתי דינים) הם ת' בתי דינין והבן זה. ונמצא יסוד דעתיק גו(בתוך) דעת דא"א(יסוד דעתיק שנמצא בתוך יסוד דאריך) ודעת דא"א גו(בתוך) מצחא דיליה. (דעת דאריך בתוך המצח, כדי לגלות משם הארת חכמה. וזה התיקון הו' שאפשר לגלות חכמה,דרך המצח (רעוא דרעוין).
תיקון הה' זה סוד הם' דצלם, דהיינו השערות ריישא.
והתיקון הו' יהיה- גילוי החכמה דרך הרצון שנקרא רעוא דרעווין
שימו לב, על מה אנו מדברים:
אנו מדברים על כך,שאנו צריכים לבנות את ראש דא"א.
וכשאני בא לבנות את ראש דא"א, נתנו בהתחלה את ג' התיקונים: של חסד, גבורה, ת"ת
ועכשיו אנו צריכים להמשיך לתקן אותו. בשביל מה? אומר:
• אם תשאיר אותו רק בבחינת ג' התיקונים הראשונים- לא יהיה גילוי של חכמה במדרגה
• ועכשיו אנו באים ע"י עוד 4 תיקונים, לתת לו אפשרות לגלות חכמה.
אז שלב ראשון: קודם כל בנינו לו שערות ראש, שבמקום שיכול להתגלות חכמה, הוא קודם יודע לעשות כיסוי, יודע לעשות כמו ם' דצלם לשערות האלה- לנצח הוד. למה?
כי יש שם דינים. הרי בלי דין, בלי רצון לקבל , לא יכול לגלות חכמה
לכן הב' ביעי דכורא מגלים את בחינת האח"פ, נותנים גדלות למדרגה, אבל אז דבר ראשון שיש גדלות למדרגה,

• אני קודם כל צריך לדעת שצריך כיסוי, חסדים מכוסים, מבחינת ם' של השערות- זה הראש המכוסה בשערות-שערות רשייא- זה התיקון הראשון שנקרא עמר נקי.
• – והתיקון הראשון הכוונה ,שכל הארבעה תיקונים באים לגילוי החכמה.
• כי אם אני רוצה לסדר כזה ראש בא"א,שהוא בריח התיכון, אז צריך לגלות את מטרת הבריאה, אני לא יכול שלא לקבל חכמה.
• ולכן התיקונים הראשונים היו שהם רק סתמו אותו מגילוי חכמה.
• וועכשיו התיקון השני,שהוא בעצם התיקון החמישי, אומר: שאני חייב שיהיה לי רצון, חייב שיהיה לי גם גילוי לרצון הזה.
• רק מה, עשיתי תיקון מיוחד, שבימקום שגילוי הרצון יהיה בג"ר דחכמה, הוא יהיה בו"ק דחכמה_ שזה נקרא מהמצח, מהל 'צדלם, ולא מהם' דצלם. ובל' דצלם שם יהיה גילוי החכמה שמגלה לתחתונים.