שאלות חזרה א'שמה-א'שמו
1. למה משמשים אח"פ בראש דעתיק לאחר אור ע"ב ס"ג שהוריד את קרומא דאוירא?
2. הארת היסוד דעתיק שנותן חכמה במדרגה מדוע אינו מתקבל בגל' הרי התחברה עם הראש דעתיק?
3. מהיכן ל' דצלם מקבלת את הארת החכמה מהעליון שלו, דהיינו מגלגלתא, והרי גלגלתא דחה אור זה?
4. מהי בחינת רישא חיוורא על הגולגולת ומה המשל שמביא האר"י בעניין זה?
סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:
עמוד א' שמ"ה טור ב'
אנו למדנו, שכאשר אור ע"ב ס"ג מבטל את הקרומא דאוירא. למרות זאת גלגלתא, ראש הא' דאצילות, לא מקבל את האור חכמה, דהיינו לא יוצא אצלו הי' מהאויר.
למדנו שבגדלות, למרות שיורד אור ע"ב ס"ג, אז ראש דא"א מתחבר עם עתיק, אבל לא חיבור גמור.
החיבור שלו, עדיין משאיר אותו בצ"ב, והוא לא עובר להיות צ"א לגמרי. (1.10)
וז"א, "וזה שבפנים יוצא לחוץ וזה שבחוץ נכנס לפנים" כי מחמת ההפכיות שביניהם, אין הארת הגדלות המחודשת יכולה להיות שם תוך המצח, (איפה זה המצח? ראש דגלגלתא ) אלא יוצאת לחוץ וחפף על המצח בבחי' מקיף, (
אנו למדנו שהגדלות שנכנסה במצח, מזה שהיא התחברה עם רדל"א, היא נבחנית להופכית לגמרי לאור דחסדים שיש במצח, כי בתוך המצח בתוך גלגלתא" יש תיקון של ם' דצלם, ושי בה חסדים, חפץ חסד.
ועתה מגיעה חכמה למדרגה, ושנכנסת הגדלות הזו למדרגה,שהיא הארת חכמה, אז הבחינות דוחות זה אז זה לגמרי.
• החסדים שנמצאים בפנים
• עם החכמה שמגיעה בחוץ
ולכן אומר שההארה המחודשת הזו, היא לא יכולה להיות בתוך המצח?
מי זה הארה המחודשת?
וזה שמבחוץ, דהיינו מה שנעשה עתה לבחינת מקיף יכול ליכנס מבחינתו זו בחזרה תוך המצח, כי הוא מגדיל עתה החסדים המכוסים גופייהו, ומשבח אותם באופן שחסדים המכוסים ההם נמצאים יותר חשובים מהארת חכמה של עצמו. (3.00 )
והבן היטב, כי מטרם שיצה לחוץ מן הכלי, לא היה יכול( האור) להתגלות עם בחינת החכמה שבו, כי האו"פ היה בוטש בו ולא נתן אותו להתגלות, מפאת כי חפץ חסד הוא, שה"ס הם' דצלם שאינו מקבל שינוי לעולם(אז הוא לא נותן לאור להתגלות ) . וע"כ הוא מוכרח לצאת לחוץ מכלי דמצח, ושם( מחוץ למצח) נתגלה בבחינת החכמה שבו
(עמוד אשמ"ו )
ואחר שנגלה שם מבחוץ בבחינת אור מקיף, אז שולח הארתו לפנים, דהיינו בבחי' או"ח, המגדיל לחסדים מכוסים כמות שהם, שהוא בחינת גילוי חשיבותם והכפלת אורותיהם. כי מקודם לכן מטרם שיצאה הי' מאויר דל' דצל"ם, הגם שאין זה פוגע כלום בם' דצלם, להיותם בבחינת חסדים מכוסים בלאו הכי, מ"מ, (ואצל הם' דצלם לא יוצא הי' מהאויר, אלא רק אצל הל' ) רוכב עליהם עכ"פ בחינת מיעוט באם שהיו מרוצים לקבל חכמה( 4.31)
. אבל עתה, גם המיעוט הזה עבר מהם, (למה?
• כי כבר באה החוכמה ודחו אותה,
• ואז ע"י זה שהיה להם כבר ניסיון, שבאה חכמה והם בכל זאת העדיפו את החסדים, אז התיקון הזה, של החפץ חסד, בם' דצלם התקבע.
• וזה בשונה, אם בכלל לא היה חכמה, ורק בתיאוריה אמרו: אנו דוחים חכמה, ועכשיו הם כבר דחו בפועל, והעדיפו את החסדים המכוסים, ולכן התקבע בהם התיקון זה.
ולכן עתה, גם המיעוט הזה עבר מהם ) (5.15)
וע"י זה משתבחים בחינת החסדים שבהם, וגם נכפלים, כי מתחברים בבחינת רדל"א, לפי שיעורם האפשרי, דהיינו(בצ"ב ) מבחינת האור החסדים(לא מקבלים ג"ר דכחמה, אלא מצטרפים לרדל"א הם' דצלם, והם גם הכפילו את עצמםץ
למה הם (החסדים) הכפילו את עצמם?
כי עכשיו יש להם כבר ניסיון שבאה חכמה והם דחו אותה.
מאיפה בא החכמה? מהארת הגדלות עכשיו,ש בא אור עב ס"ג, והוריד את הה"ת, והיינו חושבים,שאולי הם יקבלו את החכמה. לא! הם לא יקבלו את החכמה
. וענין זה נתבאר בדברי הרב (בשער הכוונות בדרושי התפילין) בענין המוחין דגדלות דז"א. ומשם תדרשנו.
כי זו ההארה היוצאת ובוקעת את המצח
, היא בז"א בחינת תפילין של ראש.
( 6.05)
אות צ"ח(6.33 )
צח) ואז הארה ההיא(באות צ"ח בעמוד אש"מ ) נמשכת עד למטה עד מצחא דאו"א מבחוץ, (למה זה לא נכנס מבפנים? כי מצחא, גלגלתא לא קיבלה את האור הזה,זה מגיע עד מצחא דאו"א מבחוץ )
ומאיר במוחין דילהון, (דהיינו גם בפרצוף או"א עילאין, מאיר האור הזה, וגם שם לא נכנס, גם הם מקבלים חסדים מכוסים )
ומשם נמשכין עד מצחא דז"א, ומתכפיין הדינין והגבורות משם, מכח עטרה דגבורה, (שלעטרה דגבורה יש/ את הכח לדחות את החכמה )
ששם בדעת, תוך מצח דז"א ומתבסמין, ומשם נמשכת עוד הארה ההיא עד עיינין דז"א, ואז יכול להגביה עיניו ולהסתכל במצח דא"א, ויורד לו משם אור גדול אחר כך. והנה ברדת כל אלו האורות מבינה דעתיק כנ"ל, בהכרח הוא שאור החכמה דעתיק תרד נעלמת בתוך הארת הבינה, ומאירה גם היא למטה במצחא ע"ד הנ"ל. כי יש שם חכמה דז"א, ומקבל הארה, כנ"ל. (8.12 )
מה הוא רוצה לומר לנו?
כאשר בא להאיר אור החכמה, באה גדלות למדרגה, והיא לא יכולה להתקבל בם' דצלם, כי הם' דצלם שומר על בחינתו לא לקבל חכמה, אז הוא נשאר מבחוץ , והוא משמר גם את החסדים, שנשארו בחוץ ולא יכולים להתקבל במדרגה, ואותו אור חכמה, עובר מבחוץ לבחינת ל' דצלם, ומתקבל בל' דצלם.
• ואותו דבר קורה באו"א ומתקבל האור לישסו"ת
• ואותו דבר בז"א
וזה נקרא בחינת הל' דצלם שמקבל את החכמה
(9.00 )
אות צ"ט
צט) ודע כי כבר בארתי לך, כי כללות רדל"א אחזי נהוריה בהאי אוירא שבין גלגלתא ומ"ס, וסוד האי אוירא, הוא סוד הנזכר בס"ה בכ"מ, יהי אור יהי אויר, כ' יצאה י' מאויר ואשתאר אור, לכן הקרום מפסיק בין האי אוירא למ"ס, כדי שיוכל לסובלו. (דהיינו שיוכל הל' דצלם לקבל את האור, והם' דצלם תוכל להישאר בבחינת חסדים מכוסים ) (9.27 )
אות ק'
ק) והנה אע"פ שלעיל ביארנו כי ז' תיקוני רישא(דא"א שמקבל מז"ת דעתיק ) הם בלחוד(אחד ), אשר בהם מתלבשים ז' תחתונות דעתיק, הענין הוא, כי אלו הי"ג הם בחינת הכתר דא"א עצמו שהוא הגולגלתא דיליה, (שאמרנו שבכל אחד מהם יש י"ג דבחינות ) שיש בה י' ספירותיה כנודע, ועוד ג' יתרים לסיבה הנ"ל, ( אמרנו שהארת ג"ר דעליון בתחתון, היא מעבר לז"ת.
"זאת אומרת: שהתחתון מלביש על הז"ת דעליון, והז"ת דעליון הם בחינת ע"ס בתחתון,זאת אומרת שמה שמקבל ע"ס, זה מהז"ת דתחתון, אבל הארה, יש לו גם מאותה שלמות של הראש, וזה עוד ג' בחינות, וביחד יש לו י"ג בחינות. (10.27)
) שיהיו י"ג,
למה הם י"ג? למה יש י"ג בחינות בתחתון?
לעולם אין כל הי' ספירות של העליון מתלבשים בתחתון,
למה?
• כל התחתון מלביש רק על הגוף של העליון, רק על הז"ת שלו.
• והג"ר- הראש נשאר מגולה.
נמצא שהז"ת של העליון מתלבשים, בכל הע"ס של התחתון.
אז כנגד מה שקולים הי' ספירות של התחתון? נגד ז' תחתונות דעליון
לז"ת מאיפה יש לו ע"ס? מהז' תחתונות, אבל הארה מהג"ר(דעליון) יש לו ג"כ.
ולכן למה יש לו (לתחתון) הארה מהג"ר (דעליון)? כי אפשר שהתחתון יהיה בלי הארה של שלמות, בלי קשר עם השלמות של העליון. ולכן את אותה שלמות הוא מקבל מהעליון, מבחינת הג"ר שלו.
ולכן צריך שיהיה בו בתחתון, ג' בחינות אחרות, כדי שיוכלו לקבל את ההארה מהג"ר, לא ההארה עצמה היא ג' הנוספות שלו, אלא הוא צריך כאלו כלים שיוכלו לקבל את בחינת הג"ר. ולכן גם ג'.
ולכן בכל בחינה כזו, יש י"ג בחינות (11.48)
האמנם עתיק בעצמו אינו מתלבש בכל א' מהם, כי הם ספירות יתרות מהם, אמנם הוא מתלבש בבחי' היותר עיקרית מכולן, וגם כי הוא צריך ג"כ להאיר במוחא דא"א, ולכן אצלו יהיו כל אלו התיקונין נחשבין באופן אחר, שלא יהיו רק שש תיקונין דגולגלתא וא( ואחד) ' דמוחא סתימא. ( ולא כמו אצל התחתון שהם בחינת י"ג בחינות)
אות ק"א
קא) וזה פרטן, לפי שבעתיקא שהוא א"א, אין הב' אודנין שלו נחשבין לב' בחי' רק לאזן א', (למה ? כי "לית בהשמאלה בהאי עתקיא" , אין לו שמאל, לכאורה יש לו רק ימין, מבחינת התחתון הוא רק ימין, ואז יש לו רק אוזן אחת) כמ"ש באדרא לית בה שמאלא בהאי עתיקא כלא ימינא, ( אין שמאל בעתיק, כולו ימין?) וכן ב' העינים נחשבין לעין א', ( אצל עתיק) כמ"ש באדרת נשא דף קכ"ט, ועכ"ד ב' עיינין אינון ואתחזרו לחד. ( ב' עיניים הם ושבו לאחד, הם בחינה אחת) ( אגב, גם ב' נקבי החוטם, חוץ מהפה שהוא במילא אחד) ( 13.23)
אות ק"ב
קב) והענין, כי בערך פרטיות הי"ס שבכל בחי', יחשבו לב' אזנים ולב' עינים כנ"ל וכיוצא, אך בערך כללות כל הראש כאשר היא, אין הב' אזנים או הב' עינים או ב' נוקבין דחוטמא, נחשבין רק לא'. וזהו הטעם שאמר פ"ק דספרא דצניעותא, אשגחא פקיחא, ולא קאמר אשגחן פקיחן, ( לא אמר בלשון רבים, אלא רק בלשון יחיד) כי אין שם רק עינא חד וכן נוקבא דפרדשקא (מבחינת המלכות, חלל הפה) , דלא קאמר נוקבין בלשון רבים. ( שלא אמר נוקבין בלשון רבים, כי זה במילא רק אחד) ( 14.16)
אות ק"ג
קג) וזה סדרן: דעת דעתיקא נתלבש תחילה באוירא, שהיא רישא תניינא דא"א ( הראש השני של א"א) . וגם שם עדיין ( בקטנות) היה מכוסה ונעלם ע"י הקרומא, וירד ונתלבש בפומא דא"א כנ"ל.
אות ק"ד
קד) והנה הפה ( במלכות הזו) יש בה י"ס פרטיות, כמבואר למורי ז"ל בהקדמת בראשית, ועכן ב' שפוון ולשון, ( ב' שפתיים ולשון גם הם נכללים בפה) גם הם נכללים בפה, אשר שם נתגלה הדעת. וחסד נעלם בגולגלתא, ( וגלגלתא שהוא ראש הא' דא"א מלביש על חסד, וראש השני של א"א מלביש על גבורה, ות"ת בקורמא דאוירא) וגבורה במוחא סתימאה, ות"ת בקרומא דאוירא, ( של העליון אבל כלפי התחתון היא לא בחינת המוחא דאוירא- הת"ת, זה לא כמו החסד וגבורה שממש מתלבשות, אלא היא רק גורמת" הת"ה, שזה מסך, לכך שתהיה הפרדה בתוך האוזן בתוך הבינה, לג"ר דבינה וז"ת דבינה,
• והג"ר דאוזן הופכת להיות גלגלתא,
• והז"ת דבינה היא הופכת להיות קורמא דאוירא
זאת אומרת שגם המוחא דאוירא היא חלק מהאזן, היא חלק מהחסד שניפרדה להיות ז"ת דבינה כתוצאה מהקורמא דאוירא שפועלת שם) ( 15.53)
• ונ"ה בתרין אודנין( ר"ל, החצי העליון של נ"ה שהם ג"ר דבינה, שזה התיקון של הם' דצלם של הלבושי מוחין של נ"ה)
• ותרין עיינין(זה התיקון של הל' דצלם של לבושי המוחין שהם החצי התחתון של הנ"ה) .
• ויסוד במצחא,
• ומלכות בחוטמא עם ב' לחיים ב' תפוחין קדישין, ( הפנויים משערות כנודע.
כי פרצוף הפנים עם החוטם הוא, כמ"ש, אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם, וכמ"ש אחר כך, הרי שז' תחתונים דעתיק, וגם הדעת שלו נתלבשו בז' תיקוני רישא דרך כללות, אך בדרך פרטות הם נמנין באופן אחר, כי הגולגלתא יש לה י"ג תיקונין לחודה כנ"ל.
• והרי נתבארו י"ג תיקוני גלגלתא,
• וכנגדם י"ג תיקוני מוחא שהם הי"ג תיקוני דיקנא.
• יש י"ג תיקונים במוחא ראשון, שנקרא גלגלתא
• יש י"ג תיקונים של מו"ס, שהם י"ג תיקוני דיקנא, שיוצאים ממנה לחוץ, מבחינת הפנים, והם התיקונים העיקריים שמהם אנו רוצים לדבר, כי הם מה שנותנים את ההארה למדרגה.
( 17.32)
אות ק"ה
קה) ואמנם עוד נבאר י"ג בחי' אחרות שיש בגולגלתא עצמה, אשר אלו הם סוד י"ב אותיות, שיש בג' ההויות שיש בג' בחינות דהאי(זו) גולגלתא הנ"ל. . וכן י"ג תיקוני מוחא, שיש במוחא עצמה, זולת י"ג תיקוני דיקנא הנמשכים ג"כ ממנו, אלא שהם חוצה לו( בסוד שערות הזקן) . וגם באוירא יש י"ג אחרים לבד. ( כרגע לא מסביר, ובהמשך יסביר לפרטים את הי"ג תיקוני דיקנא) ( 18.13)
אות ק"ו
קו) והנה נמצא, כי ג' בחינות י"ג יש בג' רישין אילין דא"א, ( איזה ג' בחינות של י"ג תיקונים?) שהם:
1. גולגלתא, ( י"ג תיקונים)
2. ואוירא( י"ג תיקונים)
3. , ומוחא. ( י"ג תיקונים)
דכנגדם נזכר באדרת נשא, ג' בחינות של י"ג י"ג, ואלו הם, כי בדף קכ"ח ע"ב אמר, האי גולגלתא, חוורא דיליה אנהיר לתליסר( מאיר ל- 13 חלקים) עיבר כו', ודף קכ"ט ע"א אמר י"ג נימין דשערא קיימי מהאי סטרא ומהאי סטרא דגולגלתא כו', ובאדרת האזינו דף רפ"ח ע"ב אמר, בגין דהאי חכמתא סתימאה דביה, מתפרש תלת זימנין לד' ד', והוא עתיקא כליל לון כו'.
אות ק"ז
קז) והנה זה פרטן, ( שכל אחד מי"ג הבחינות שיש בגלגלתא, במוחא דאירא ובמו"ס) כי מגלגלתא יצאו י"ג תיקונין חוורין, ( לבנים) הנזכרים באדרת נשא דף קכ"ח ע"ב, ולכן נקרא בחינת הגולגלתא תמיד רישא חוורא, ע"ש הני י"ג ארחין חוורין דביה, פנוים בלי שער, ( דהיינו כמו הקרקפת) וזכור זה, כי רישא חוורא על גולגלתא דא"א( הראש הלבן) נאמר.
אות ק"ח
קח) ומאוירא יצאו י"ג תיקונין, שהם י"ג נימין( אז לי"ג תיקונים של מוחא דאוירא הוא קורא נימין) אחרנין דשערי, ( י"ג תיקונים שנקראים אחרים ממה שהיה לנו בגלגלתא) הנזכרים דף קכ"ט ע"א. וממוחא( הכוונה למו"ס) יצאו י"ג תיקונין אחרים, ( שהם כבר לא נקראים נימין, אלא נקראים שערות דיקנא) והם במוחא עצמו ( במו"ס), הנחלק ג"פ לד"ד, כנזכר באדרת האזינו דף רפ"ח ע"ב.
• ועתה נבאר תחילה, ענין אלו הג"פ י"ג, דבתלת רישין( ג' הראשים שהם גלגלתא, מוחא דאוירא ומו"ס) הנ"ל,
• ובפרקים שאחר כך, נבאר ענין י"ג תיקוני דיקנא הנמשכים מן מוחא סתימאה. ( והם יהיו עיקר הלמוד)
( 20.54
אות ק"ט
קט) ונבאר תחילה י"ג אורחין חוורין( שהם שייכים לגלגלתא) דאתגלו בההוא רישא קדמאה( ראש הראשון) גולגלתא דא"א. והנה פי' חוורין( הפירוש של חיוורין), ר"ל:
כי הנה בגולגלת יש שערות, והשערות הם מגוונים שונים,
• או אדומים, ( מבינה)
• או שחורים, ( ממלכות)
• או לבנים.
( 21.24)
ריישא דחיוורא
אות ק"י
קי) ואמנם עור הגולגלתא עצמו, אשר בה צומחין השערות, הוא חלק פנוי בלתי שער, והוא לבן, ( הקרקפת- אותו חלק שפנוי משערות- חייורתא)
משל לריישא דחיוורא
דוגמת הנייר הלבן שכותבין ורושמים עליו האותיות שחורות בדיו, ונשאר לבנונית הנייר בין כל אות ואות, והכתיבה היא אשא אוכמא ע"ג אשא חוורא. ( אש שחורה על גבי אש לבנה)
• וכן בגולגלתא הזו, השערות הם האותיות, ( כמו אות שחורה על גבי דף לבן, ככה השערות הם כמו האותיות
• והעור של הגולגלת הוא הלבנונית של הנייר, ( העור של הגולגולת הוא כמו הניר, כמו הלבנונית של הניר)
ולכן נקרא האי גולגלתא, בחי' המקום הפנוי רישא חוורא( לכן המקום הפנוי בין שערות, נקרא רישא חיוורא- הצד הלבן – הקרקפת שבשיער שהוא פנוי משערות- בראש). כי על האי גולגלתא חוורא דא"א, היא הנרמזת סתם בזהר רישא חוורא.
למי מתכוון לריישא חיוורא?
לגלגלתא-
לי"ג תיקונים שבגלגלתא שנמצאים בראש הפנויים משערות
אות קי"א
קיא) והנה אותו הלבנונית נעשה כמין ציור דרכים ואורחים ונתיבות, המפסיקין בין השערות,
• כי כיון שהשערות הם עשוים בהתחלקות י"ג נימין דשערי,
• כן יהיה מספר הנתיבות והאורחין המפסיקין של בחינת הלבנונית. ( כפי הכתב השחור על גבי הלבן, ששם, הלבן של הספר, הוא השבילים הנוצרים בין האותיות השחורות- והוא נקרא חיוורא דגלגלתא) ( 23.22)
אות קי"ב
קיב) ואלו האורחין, ( דרכים) הם ע"ד ההוא ארחא דאזיל בפלגותא דשערי, ( כמו אותם דרכים ההולכים היורדים במחצית או בין השבילים שבין השיער) כנזכר באדרת נשא דף קכ"ט ע"א. והענין, כי ההוא ארחא דבפלגותא דשערי( שמחלק את השיער?) אינו בכלל הי"ב אורחין, וההוא אורחא אתפלג לתרי"ג אורחין אחרנין כנזכר שם. אמנם אלו הי"ב אורחין, הם סובבים הגולגלת, מלבד אותו האורחא שיש באמצע הגולגלת ממש. ( 24.05)
אות קי"ג
קיג) וזה סדר התחלקותם:
• ד' אורחין, הם נמשכין דרך לחי הימין, מכוון כנגדו למעלה בגולגלת באותו הצד של לחי הימין,
• וד' ארחין אחרנין בגולגלת, כנגד צד הלחי השמאלי.
• וד' אורחין אחרנין בגולגלת, כנגד העורף באחורי הראש, הרי הם י"ב אורחין.
וז"ש שם באדרא דף קכ"ח ע"ב, גליפין לד' עיבר דסטרא חד כו( לכן לכל צד יש ד' בחינות)'. ויש עוד חד אורחא חוורא לעילא ברישא הגולגלתא, הכולל את כולם, ( שהוא הקו האמצעי) ועמו הם י"ג אורחין חוורין. (25.00)
מה זה הי"ג אורחין חיוורין אלו ?
זה החיוורות שיש בראש
עמוד א' שמ"ו טור א'
או"פ אות צ"ח
וזה אמרו( שמביא לנו באות צ"ח) "ואז הארה ההיא נמשכת עד למטה עד מצחא דאו"א וכו' עד מצחא דז"א וכו' ומשם נמשכת עוד הארה ההיא עד עיינין דז"א ואז יכול להגביה עיניו ולהסתכל במצח דא"א ויורד לו משם אור גדול"
מדברים פה על אותו אור שמאיר יסוד דעתיק, שרוצה לבוא להאיר חכמה במדרגה, בראש דא"א, ומאיר אור ע"ב ס"ג, והוא מתחבר אותו בחינת ראש דא"א, מתחבר לראש דעתיק, ועכשיו אנו רוצים לראות היכן אם הוא מתחבר, היכן מקבל את ההארת חכמה הזו?) 26.12)
רמז לסדר המשכת מוחין דגדלות דז"א
כאן רמז סדר המשכת מוחין דגדלות לז"א, איך הוא נמשך מראש המעלות(מי זה ראש המעלות? בינה דעתיק) מבינה דעתיק, כי אחר שהארת בינה דעתיק באה בגלוי לתוך המצח, דא"א, מפאת התחברות ג' רישין דא"א לאחד עם גו"ע שלהם שברדל"א(
• שהרי בגדלות בא אור ע"ב ס"ג מוריד את הה"ת,
• והאח"פ של עתיק שעליהם מלבישים ראש דא"א
הקרומא דאוירא התבטל, כמובן בצורך של צ"ב, ואז התחברו האח"פ שעליהם מלבישים ג' הרשיין על גו"ע,
וג' רישין נעשים לדעת דרדל"א, כנ"ל, ( הם הופכים להיות כמו הפה דרדל"א שהם בחינת הדעת שלה. מתוך מה הם נהיו דעת? שעלו לראש דעתיק ושימשו שם כמ"ן?)) ונמשכה גם( לגוף שעולה לראש נחשב לדעת) ההארת חכמה שבבינה דעתיק למוחין דא"א, ( והרי הגלגלתא לא יכול לקבל את האור הזה ונעשת הכאה) ונעשה ההכאה כנ"ל,
• ומה שבפנים( דהיינו חסדים של הם' דצלם) יצא לחוץ ופגע באור הגלוי (בחכמה שבאה לבחינת ל' דצלם) דבינה דעתיק, ( שהיא חכמה שבאה ורוצה להיות במדרגה, וגם הם' דצלם פועלת שם)
• ונעשה( החסדים שיצאו מבפנים בעקבות ההכאה) שם על המצח בחינת או"מ, ( נעשה שם על המצח בחינת אור מקיף) הנה אור הזה המגולה בהארת חכמה, הנקרא משום זה אור גדול, נמשך ויורד למוחין דאו"א
• וגם שם נעשה ההכאה ההיא כמו בא"א, ( למה? כי גם שם יש חסדים מכוסים באו"א) ומגלה האור במצחא דלהון( במצח של או"א עילאין) בבחי' או"מ.
o ומשם יורד למצחא דז"א( וגם שם יש הכאה, מכיוון שגם ז"א, מחזה ולמעלה שלו, הוא גם מתוקן בחסדים מכוסים ו
o לכן חוזר אותו סדר של הכאה ומאיר אור מקיף של החסדים,
o ואח"כ יכול להתפשט אותו אור בגדלות ,בחזה ולמטה של ז"א, וכמובן כל זה קורה בעליית עולמות, כמו בא"א),
בכל אותו הסדר כמו בא"א. ( 29.00)
השורש לכל זה שאנו לומדים פה,
הוא מהצטרפות מראש דא"א לרדל"א, ע"י אור עב- ס"ג,
שבא ומבטל את הקרומא דאוירא.
וזה אמרו "ומשם נמשכין עד מצחא דז"א ומתכפיין הדינין והגבורות ששם מכח עטרא דגבורה ששם בדעת תוך מצח דז"א ומתבסמין, ומשם נמשכת עוד הארה ההיא עד עיינין דז"א, ( שעיניין זה כבר ל' דצלם , שיכול לקבל חוכמה) ואז יכול להגביה עיניו ולהסתכל במצח דא"א, ויורד לו משם אור גדול( דהיינו אור בבחינת גדלות המדרגה, שיכול לקבל חכמה) " דהיינו כנ"ל
• , כי קבלת האור דגדלות, הוא דרך המצח והדעת שבו, שהוא בחינת ם' דצל"ם( למרות שהם' דצלם לא מקבל את האור בתוכו, אבל הוא נמצא מחוצה לו.)
• ושם במצח אינו יכול האור הזה להתגלות בפנים, אלא מבחוץ בבחינת או"מ, אבל מן המצח( מחיצוניות) נמשכת הארה ההיא עד עיינין דז"א, ( כמובן, עד עיניין של א"א, ומשם לראש דאו"א ומשם לז"א , כמובן ברך המדרגה אבא לא ישירות מא"א) ששם הוא בחי' ל' דצל"ם, ואז משיג פקיחו דעיינין, כי הארת החכמה מתגלה בו, ויכול להסתכל ולקבל מהאו"מ אשר במצח דא"א. ( כמובן בסדר המדרגה) ( 30.43)
וזה אמרו "בהכרח הוא שאור החכמה דעתיק תרד נעלמת תוך הארת הבינה ומאירה גם היא עד למטה במצחא ע"ד הנ"ל כי יש שם חכמה דז"א ומקבל הארה" דהיינו כמבואר, ( זה ציטוט מאות צ"ח) שהארת חכמה מתגלה בז"א בסוד פקיחו דעיינין. ( דהיינו בל' דצלם) כי שם מקום הגילוי של האו"מ שבמצח. (למה ? מה יש בתוך המצח? לא נכנס לתוך המצח? חסדי מכוסים" לא מקבל בגלגלתא את האור, אלא מתגלים בעיניים בבחינת חסדים מגולים, שזה נקרא פקחיו דעינין, כי שם" בל' דצלם האו מקוםה גילוי של האור המקיף שבמצח" שלא יכול להכנס למדרגה ושם הוא מאיר במדרגה בל') כי בפנים המצח אינו יכול להתגלות להיותו בחי ם' דצלם, אבל בעיינין ובפנים, שה"ס ב' תפוחין קדישין הוא(כן) מתגלה. וזה שמדגיש, כי יש שם חכמה דז"א ומקבל הארה. ( איפה? בפנים)
או"פ אות צ"ט
וזה אמרו( באו ת צ"ט) "כי כללות רדל"א אחזי נהוריה בהאי אוירא שבין גלגלתא ומו"ס, וסוד האי אוירא הוא סוד יהי אור יהי אויר כי יצאה יוד מאויר ואשתאר אור" כאן הוא מרמז, שורש הגילוי של הארת חכמה בא"א, שמשם נמשך לז"א, ( כי הרי אם ם 'צלם שומר לא לקבל חכמה, אז איך מגיע חכמה מתחתיו ? אומר: דרך החוץ, דרך המקיף)
סיכום:
כי אחר שירדה ה"ת מעינים עד לפה דא"א, וג' רישין דא"א, שהם אח"פ דרדל"א, נכללו ברדל"א לראש אחד, הנה אז אין הכללות הזו מתגלה בגלגלתא דא"א, ( בתוכו, בפנימיותו, למה? היות והוא ם' דצלם, חסדים מכוסים,) משום שהיא בחינת ם' דצל"ם, אלא שהיא מתגלה במוחא דאוירא( לא רוצה להגיד שמתגלה במוחא דאוירא, אלא רוצה להגיד שמתגלה במוחא בבחינת מקיף ומשם היא הולכת למוחא דאוירא)
, ובו נבחן( במוחא דאוירא) שיצאה הי' מאויר ואשתאר( ונשאר) אור, שפירושו, כי ירדה ה"ת מן המסך שבקרומא עד לפה דא"א, וע"כ מקבל המוחא דאוירא כללות האור אשר ברדל"א, שה"ס גילוי אור חכמה, כנ"ל והבן היטב. ( 34.19)
כיצד מתקבלת אור חכמה במדרגה, במצב הגדלות
סיכום מה למדנו: (34.22 )
אנו רוצים להבין, כיצד מתקבלת חכמה במדרגה, במצב הגדלות.
הרי בקטנות, ברור לנו ,שאין חכמה במדרגה, .כי בקטנות יש לנו רק אורות של נפש רוח, בכלים של גו"ע.איך מתקבל חכמה במדרגה? זה לימוד שלנו כאן.
אומר: כאשר מגיע אור ע"ב ס"ג ומוריד את הה"ת, אז האח"פ של עתיק מצטרפים לגו"ע דעתיק לראש אחד, והופכים להיות דעת לעתיק.
הדעת הזו של עתיק גורמת לקבלת אור חכמה במדרגה וכשמגיע אור חכמה, אז הוא רוצה להתקבל במצח , בגלגלתא, שעלתה עכשיו לעתיק ומשמשת כראש אחד עם הרדל"א.
כשהאור חכמה הזה בא, אור של גדלות, אחרי שבא אור ע"ב ס"ג והוריד את הה"ת, והם הצטרפו כאח"פ דעלייה למדרגה.
אז בא אור חכמה להתקבל בגלגלתא, כדי להמשיך להתקבל בכל המדרגה.
וגלגלתא, כמובן מכה באור הזה, כי יש לה ם' דצלם, והם' דצלם זה חסדים מכוסים, וכתוצאה מזה ,
• גם- הם' יוצאת החוצה,
• וגם הארת חכמה יוצאת החוצה
יוצא, שיש לנו עכשיו (35.48)
גם במקיפים:
• גם את החסדים- כנראה רק חלק מהם- (לא כותב)
• וגם את ההארת חכמה שהאירה דרך היסוד דעתיק ששם יש את הדעת שגרם א"א- וזה נקרא הארת היסוד, שמדבר פה, והוא גרם לכך שתבוא אור חכמה, אבל אור חכמה לא יכול להתקבל בתוך גלגלתא והוא נשאר כמקיף על גלגלתא,
ועכשיו במקיף של גלגלתא יש חסדים דהארת חכמה, או בחיצוניות שלו, ומשם הוא מאיר למוחא דאוירא.
ומוחא דאוירא כבר כן יכולה לקבל את המדרגה, והיא מקבלת את האור הזו מבחינת "פקיחו דעיניין" וזה נקרא גדלות, שדוקא מוחא דאוירא מקבלת את הארת חכמה ולא גלגלתא, וכמובן משם היא מעבירה , כמה שצריך למו"ס, ומתוך ההארה הזאת, מתקבל באותה צורה, גם באו"א וישסו"ת וגם לזו"ן.
כמובן, שיש לזה הרבה מאד שלבים, ויש את כל מה שנלמד בחלק י"ד, את האכסנתא את ב' עיטרין, יש פה עוד כמה שלבים.
אבל הוא רוצה להגיד לנו מה הרעיון :
מה הרעיון כאן?
שלמרות, שאני שומר על הם' דצלם, אני מקבל הארת חכמה במדרגה.
וכל הרעיון הוא, שמקבלים את זה מחיצוניות גלגלתא ולא מפנימיותו,
… וזה אפשר לומר שזה כמו הארה עוברת, ולא הארה בדרך התלבשות.
לא את האור ע"ב ס"ג הוא נותן, זה הארת היסוד שיש.
(37.27)
תלמיד: מה ניתן למוחא דאוירא, האם רק ההארת חכמה זהו?
הרב: עם החסדים המגולים. אפשר לומר שהחכמה הזו כבר מגולה, כי יש שם חסדים, וכמובן שהעליון נותן לתחתון, והתחתון עושה עוד פעם את כל התהליך של הוצאת י' מהאויר.
הוא רק אמר מאיפה זה מתקבל, הוא לא אמר איך זה מתקבל במוחא דאוירא, – גם זה צריך ללמוד. עכשיו יש תהליך דומה למה שקרה פה, באה חכמה,עושה זווג, של פקיחו דעיניין יוצאת י' מהאויר,….(37.53)
תלמיד: לא מבין למה הם' צריכה לצאת מהגלגלתא.
הרב: כדי שיהיה גילוי לחסדים, שחכמה בלי חסדים, לא יהיה גילוי לא לחסדים ולא לחכמה,- זה מבחינה תכליתית, ומבחינה זו הוא מכה בה, ומרגישה שלא יכול להיות בפנים.
וזה שהיא יוצאת (הם') זה לא אומר שאין חסדים מכוסים בפנים, היא יוצאת כדי לומר:
יש פה ואני לא רוצה לקבל.
כאילו היא מגלה את זה שיש חכמה בחוץ ואני לא מקבלת (38.43)
הקודם