al

14690 POSTS 0 COMMENTS

1945

media

שאלות חזרה
1. כיצד נתקנו מארי דיבבה ומארי דיללה ע"י תיקונים ב' ו-ג'?
2. מדוע לא די בתיקונים ה-ב' וה-ג' עד כדי שעלולים להתעורר שוב מארי דיבבה ומארי
3. לשם מה התיקונים ד' ו-ה' אם כבר עשינו כמוהם בתיקונים ה-ב' וה-ג'?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

במה אנו עוסקי כרגע? בתיקון הג' של שערות דיקנא

מהם שערת דיקנא?
שערות הדיקנא ,שערות הזקן, הם השערות שבאו כדי לתת את האפשרות, לתת את ההארה מא"א לבחינת או"א וזו"ן.

מדוע אי אפשר לתת להם (לאו"א זו"ן הארה שלא דרך השערות דיקנא) בצורה אחרת?
מכיוון שאור חכמה, שיש בראש דא"א, הוא ניסתם בבחינת חכמה סתימאה שלא יכול להינתן לתחתונים, כי הוא בנוי בסדר של צ"ב, ולכן צריך לתת אותו בצורה מיוחדת דרך השערות.
כדי לתת אותו צריך תיקונים מיוחדים.

התיקונים האלה, צריכים לערב שני דברים:
1. לא לשכוח שצריך שתהיה גדלות כלי הקבלה
2. חייב שגדלות כלי הקבלה, הם אלה שישלטו, הם אלה שבסופו של דבר יתנו וינתנו לתחתון, כי אם התחתון לא יקבל את הגדלות, ויתנתק מגדלות כלי הקבלה, אז הוא עלול להיות יצור לא שלם.
והיות והאדם הוא דבר שלם, אז הוא חייב להשתמש עם החומר של צ"א.
אבל זה שהחומר הוא חומר של צ"א, של הרצון הגדול, של השתוקקות הגדולה, זה לא אומר שהוא לא צריך לעבור תיקונים

ולכן הדבר הראשון, המקור של כל התיקונים: הם פאות הראש
• הפאות הראש, הם המלכות של שערות ריישא.
• מלכות של שערות ריישא הם בחינת צ"א, אומנם צ"א לא פועל על השערות ריישא, מכיוון שהם ממטה למעלה, אבל ממעלה למטה הוא כן פועל.

ולכן התיקון הראשון שהם נקראים ב' מיצרי הזקן, שהם בשפה, בלסת התחתונה, ששייכת לבחינה התחתונה, מצד הפרצופים הפנימיים, שייכת למו"ס, אז השערות הזקן הם בחינת צ"א- הב' מצרי הזקן.
אבל היות ואסור להם להשתמש בהם, אז הם היו צריכים לעבור תיקון, היו צריכים לעבור דרך השפה עילאה, ורק אח"כ לרדת לזקן.
העליה שלהם לשפה העילאה, והשפה עילאה שייכת ללסת העליונה, שייכת לגלגלתא. ( 3.02)

זאת אומרת שאם אנו לוקחים את הראש דא"א,(ר' שרטוט א') אז אנו רואים שראש דא"א, מחולק ע"פ עתיק.
לעתיק יש גו"ע ואח"פ.
• על בחינת האוזן של עתיק יצא גלגלתא
• על בחינת חוטם- פה של עתיק יצא מו"ס
כשבניהם (בין גו"ע לבין האח"פ של גלגלתא), הקרומא דאוירא שמופיעה בינהם לא משפיע על גלגלתא, כי יש בה חסדים מכוסים, אלא הוא מתחיל להשפיע מהמקום שמפריד בים גלגלתא למו"ס. (3.42 )

• כנגד הגלגלתא יוצא שערות ריישא- שהם כנגד לסת עליונה
• וכנגד החוטם פה שהוא מו"ס- יוצא שערות דיקנא- שהם כנגד לסת תחתונה

שערות הזקן, יש להם את האפשרות לחבר בינהם.
שערותה זקן באים על העור, ובעור שהוא חיצוני לראש, אין ההבדל, כי הבדל הוא רק מבחינת החכמה יש הבדל בין גלגלתא למו"ס, ולכן ההבדל הוא רק בעצם ולא באור. והיות והשערות הם על בחינת האור, ולכן הם יכולים להיות משותפים מבחינה התחתונה לבחינה העליונה.

והשערות דיקנא כאשר הם יוצאות.
אם נצייר את הפרצוף, שמחולק לשערות רייישא ולדיקנ א:

אז השערות מתחילות מתחת לשערות ריישא, אז הם באות ממלכות של צ"א, רק שכח הדין לא פועל כלפי מעלה, אלא פועל כלפי מטה
• ,אז יש יש לנו חשש שהם יהיו צ"א
• מצד שני אני חייב שהם יהיו מצ"א, כי אני צרי ך לתקן את צ"א. אז מה עושים איתם? לוקחים, אותם ומעלים אותם למעלה. ומה שהם עולים למעלה זה תיקון הב'.

זה תיקון הא'- נקראים ב' מצרי הזקן
ועליה שלהם למעלה לשפה עילאה, זה שייך לתיקון ב', שזה תיקון השפם.

זאת אומרת שהלסת התחתונה עולה ללסת העליונה, שבו היא בגלגלגתא הייא בחסדים מכוסים, יתקן בצ"ב.
למה זה הנועד? זה בכדי שצ"א יתקן בחסדים מכוסים, ויתקן בצ"ב
והשערות של השפם מעורבים בצ"א ובצ"ב
וצריך לתת אור לתחתון, ובאור הזה של התחתון יש. ב' נקבים.
האור שבא מלמעלה, הוא צריר להינתן לתחתון, בשערות דידנא.
והאור הזה בא דרך ב' נקבים:
• נקב ימני- הוא מראש שעם חסדים
• נקב שמאלי- הוא חכמה בלי חסדים

ולכן כל החכמה הזו, עוברת דרך שביל שהשביל הזה, הוא התיקון השלישי, שנקרא "אורחא"
שאורחא זה שביל או דרך, דרכם יכולים לעבור האור, מהשפה עילאה לשפה התתאה, בבחינת שיבולת הזקן, שאח"כ יש פה עוד 2 חללים, שזה כנגד האורחא, ופה שיבולת הזקן, ואז זה מתחבר לאחד, ואז יש את הזקן, שהוא מתפשט, ובשאר נראה מה שאר הנתונים שלו.

אבל שימו לב, איך הלך הזקן:
ירד מהפאות כלפי מטה דרך ב' מצרי הזקן, וסמוך לזויות הפה" עמד ועלה לשפה עילאה(לשפם), עלה וקיבל תיקון של צ"ב, יצר מקום למעבר,ש הוא מקום מסויים או תמידי. כי היתה חכמה תמידית, אז כל שערות השפם היו נמחקות.

אלא שיש אורחא שיכלה לעבור לתחתון ולעבור דרך פה לשפה תחתונה כשהוא כבר מתוקן, שכבר עושים לו דרך מיוחדת שבו הוא יכול לעבור, ואז הוא עובר דרך פה' ומגיע לשיבולת הזקן, ומשיבולת הזקן ממנה כבר מתפשט האור, אבל יש עליו דיוק, שיש ב' מקומת פה (מתחת לשפה תחתונה..בסנטר ) שהם פנויים משערות שה המקום הזה:
• כנגד האורחא שיש מלמעלה,
• כנגד ב' הנקבים שיש מלמעלה

אנו נמצאים עכשיו בלימוד, באופן שלא סיימנו את התיקון השלישי.

את התיקון הרביעי והחמישי נלמד בשיעור הבא שזה שיבולת הזקן וב' הבחינות של קרחות השיער האלה, המקום הפנוי משערות, שיש בתיקון החמישי(
8.44)ו
דף את"ח טור ב'

וז"ש עוד שם (אות קכ"ט) "תאנא, בשעתא דאתגלי ההוא אורחא דיקנא ( למדנו: בשעה שהתלגה אותה הדרך, אורחא הדיקנא )דעתיק יומין, כולהו מארי דיבבא ויללה ומאריהון דדינא סתימין ושתיקין וכו' "

• מארי דיבבה- שאי אפשר לקבל אור דחסדים, כי אם צ"א עלה ,ונסתם האור בראש אז אי אפשר לקבל יותר האורות.
• ואם יש אור חכמה גדול שבא להתקבל, ויש עליו סתימה,אז אי אפשר לקבל אור חכמה.אז התחתונים בוכים. למה הם בוכים? עולם יצירה עושיםבוכים
• עולם יצירה נקרא מאירי דיבבה, והם בוכםי מפאת שלא מקבלים חסדים
• ועולם עשייה בוכים – נקרא מארי דיללה- שבוכים שלא מקבלים חכמה (

כי אלו מארי דיבבה ויללה, נמשכין מכח התיקון הא', שה"ס פשע. שנתפשטו (שיקבלו את האור של צ"א, אז יכולים לפשוע ובזה אסור לקבל) ממנו ז"ן עלמין דיבבה, וצ"ו עלמין דיללה. כמ"ש לעיל ע"ש. ונמצא עתה, שהפשע נתכפר בהאי אורחא דתתות חוטמא דא"א,

(מה היה הפשע?
שמקבלים את החכמה בלי חסדים, אבל אם ב' מצרי הזקן, כבר עלו ועשו את התיקון דבינה וכל החכמה שיוצאת דרך ב' הנקבים נקראת בחלק התחתון בצורה של תיקון של האור בצורה מסודרת ) בסוד ועובר על פשע, (למה עובר על פשע? לא ינתן בצורה של דין קשה )ובסו"ה ורוח עברה בהם ותטהרם ( שהגיע אור חכמה, אבל הוא בא לטהרה.) (וחזרו ונגלו החכמה וחסדים ותיקונא שלים, אז נשתקו מארי דיבבא ומארי דיללה ג"כ, (למה הם נשתקים? כי יש דרך שהם יעברו .
פעם בקופות חולים בחדרי קבלה, היתה תמונה של אחות, שעושה "ששש" (עם אצבע שמונחת על הפה -ומתחת לאף).למה?? מה זה המושג הזה, עם האצבע שעל השפתיים, שזה מורה על שקט? כי אסור לדבר שם.- מה מראה המושג הזה? מראה על שקט,
ואומר לך תראה: כל הבכי שיש בעולם נשתק, למה הוא נשתק? – זה נקרא שקט, כי יש את האורחא ( השביל שמתחת לאף) יש איך לקבל את האור תקבל אותו בצורה הנכונה.

דרך התיקון של שערות שעלו למעלה, ויצרו את האורחא ,את השביל שיש איזה שהיא דרך כן לקבל את האור שבא מהראש, מב' החותמות מפנימיות אדם- יכול להתקבל האור הזה, ואז לכן אומרים לך: שששש..שקט… אל תבכה, מה אתה בוכה? מה אתה צועק? יש דרך- לך תתקן ותקבל! כי גם בחינת הפשע, נכלל במוחין אלו, כנ"ל. (12.22)

אמנם (מה שאומר מבחינת פשע )רק בבחינת "סתימין ושתיקין" דוקא, כי אינם רשאים לקבל משם, אלא בבחינת אורחא לאעברא ביה, (זאת אומרת שהסתימים ושתיקין שהם סותמים את הבכי, את הדרישה הגדולה, והם שותקים מהיללה ומהייבבה, זה רק בזכות שיש את האורחא )שפירושו בחינת הארת חכמה בחסדים, הבא מחמת ההעברה בהאי אורחא, (היכולת לעבור באותו מקום שנקרא אורחא )
אבל לא בבחינת עמידה, שפירושו, לקבל חכמה דרך נקב שמאל, (,כי נקב שמאל, זה חכמה בלי חסדים, אבל היות ושומרים על שערות השפם, דהיינו מה זה שאומרם ששומרים את שערות השפם? ולא עושים שפם אלא רק פה באמצע? זה סותם את כל האורות שיבואו מלמעלה, שזה גורם לקללה ליבבה.

ובשפה שהאורות גדלים לרוחב, זה מראה על בינה- כי רוחב זה בינה, והיא יוצרת שביל, אבל לא בבחינת עמידה, לא בבחינת חכמה בלי התיקון הזה, כי אז אם לא ירצו את התיקון הזה, אז יחזרו אותם מארי דייבבה ויללה, שהם מיצירה ועשייה לקטנותם., אם יקבלו שלא בדרך השביל הזה, בדרך הזו שיצרנו,
• יש דרך לקבל את חכמה- לקבל בדרך המסודרת
• אתה רוצה לקבל שלא בדרך? אתה נהיה כמו גנב, זה פשע, אסור לקבל, אז עוד פעם תתגלה המציאות הזו (14.13)

)כי אז יחזרו הני מארי דיבבה ויללה שביצירה ועשיה לקדמותם, כנ"ל,
"לא זכו פשע" (אם לא זכו- אז זה פשע) כי הפשע יחזור ויתגלה להם מתיקון הא'
• (שתיקון הא' הוא תיקון של ב' מיצרי הזקן, צ"א זה דינים קשים,
• ואז כשיגיע אור דרך החוטמא, אור חכמה, דרך הנקב השמאלי, ויגע לתחתונים, אז הוא יגיע בצורה של חרון אף, ובצורה של דינים קשים,
• אם זה לא בדרך המתוקנת , ואז זה אותו דבר כמו בכל מקום, אם באה חכמה לא בדרך שהותקנה בצ"ב, יהיה דינים, חרון אף-
• (ואם) תקבל את זה בדרך הנכונה, ויפסק כל המוות דיבבה ומוות דיללה, אין מה לבכות לא יהיה מה לילל. כנ"ל באורך.

וזה שמדייק מזוהר "ומאריהון דדינא סתימין ושתיקין" (הדינים יהיו מבחינה כזו שהם נשתקו' )כי לית שמאלא בא"א, (אין בא"א בחינת דין ושמאל ) וכשמתגלה אורחא דא"א, מקבלים הכל רק מבחינת אורחא לאעברא, "ולית מאן דיפתח פטרא לאבאשא" שאין עוד מציאות למי שהוא שיוכל להתאחז בנקב השמאלי. (אם ילכו בדרך המתוקן. למי אין אפשרות? לחיצוניים, לקליפות, אין אפשרות להתאחז באדם, לקבל את החכמה בצורה הנכונה- ליהנות בחיים מותר, אבל בדרך הנכונה, אם זה בדרך הנכונה- לא יכולים להאחז בך. )כמבואר.

וזה שממשיך "ומהאי, מאן דאחיד ואזהיר לשתקאה, להאי אורחא רשים, ( דהיינו לדרך הזו הוא מסמן) דהוא סמנא דעתיקא קדישא" כי שורשים העליונים, מכים בכחם על השתלשלות כל הענפים שלהם עד עולם התחתון, (למה אומר זאת? כדי להראות לנו, שיש כאן איזה שהוא משהו בעולם התחתון, כמו שאמרנו שעושים ככה:.שש….שקט (עם סימן של להניח אצבע על השפתיים)), שיש בעולם התחתון סימן. למה אנשים עושים כך? האם סתם מושג חברתי? לא!, יש לזה שורשים עליונים. (16.43)

ולפיכך אנו רואים,
• כשאדם רוצה להשתיק למי שהוא בהקפדה, הוא מזהיר אותו, בדרך הנחת אצבע על האי אורחא דתחות החוטם שלו.

• ואומר הזוהר, שזה בא לנו משורש העליון שבעתיקא קדישא, כי בהגלות האי אורחא דתחות חוטמא בעתיקא קדישא, ( שבא הדרך הזו של האורחא מתחת לשפם, נמצאים כל מאריהון דדינא סתימין ושתיקין, ( כל בחינות הדין הם שותקים ולא באים לידי חרון אף, דוקא על דרך החיוב)כנ"ל. וז"ש "דהוא סמנא דעתיקא קדישא" ( זה שהוא אותו סימן של עתיקא קדישא, שהוא בחינת אמונה)דהיינו כמבואר. (17.41 )

מה למדנו עד כאן?
למדנו שיש את התיקון הג',
שנותן את האפשרות לקבל את החכמה, ומשתיק את כל הדינים
, ואם לא מקבלים בצורה הזו, אז יהיה, דינים ויהיה חרון אף. ( 17.57)

שתי השמות של תיקון הג'
1.עובר על פשע- מצד א"א- מיכה
2. חנון- מצד ז"א- מצד התורה

עכשיו הוא מראה לנו את השמות של תיקון הג'. ורוצה להסביר לנו גם למה הם נקראים בשמות האלה. (18.12 )

מכיוון שיש שני שמות לתיקון הזה של האורחא.
איזה 2 שמות מי"ג מידות הרחמים?
1. גם עובר על פשע
2. וגם חנון

מה נכון? שניהם נכונים!
• עובר על פשע זה יהיה מצד מה שכתוב בנביאים- במיכה, מצד א"א
• חנון יהיה מצד מה שכתוב בתורה, מצד ז"א

והנה בי"ג מדות הרחמים שבתורה, ( שזה שייך לבחינת ז"א )
נקרא התיקון הג' הזה בשם, וחנון.
שפרשו ז"ל, עושה חסד חנם ואע"פ שאינו הגון ואינו כדאי.
ונודע, שהשמות שבתורה הם בערך המקבל את התיקון, (דהיינו ז"א )

והנה נתבאר לעיל,

שזה האורחא, הוא גילוי הארת חכמה רק לבינה, (למה לבינה? )להיותו בשפה עלאה שהיא בינה, ( אומר:
• שהאורחא הזו היא רק למציאות הבינה של השפה עילאה,
• אבל מה יהיה עם כל הזקן? כל שערות הזקן זה התפשטות אור החכמה לתחתונים, אומנם בצורה מתוקנת מלמעלה) (19.49 )
וא"כ הוא מספיק רק לבחינת סליחת עון, ולא לכפרת פשע, ( ללמה? כי זה בינה,כי בינה זה עוון,

מה העוון בבינה?
• שכשבא צ"א, בינה המעיטה אותו, במקום לבוא לקבל חכמה,
• צ"ב בא ואמר שלא מקבלים חכמה, יש סתימה על החכמה,
ואיך אפשר לעשות סתימה על החכמה? זה פשע! מצד בינה זה עוון, למה?
כי היא מעוותת, את הרעיון האלוקי, שאתה צריך לקבל חכמה במדרגה על עוון, אמרה בינה שלא תקבל חכמה- ועכשיו היא יכולה לקבל,

אבל:

על כפרת פשע- איך זה פועל?
)שהיא בחינת המלכות דצמצום א'. (כבר אי אפשר לקבל )
ועכ"ז מספיק התיקון הזה גם לכפרת פשע, בסוד ועובר על פשע, כנ"ל.

וע"ז נקרא בשם חנון, דהיינו
• אע"פ שאינו הגון
• ואע"פ שאינו כדאי,
• מ"מ הוא מתכפר ע"י התכללות בבינה.
שבמלכות של צ"א אי אפשר לקבל אור, אבל בכל זאת הוא מיתקן, כ"י כך שעלה לבינה , שהיא שפה עילאה)

ונמצא השם שבמיכה הוא, ועובר על פשע,
• כי מצד העליון נבחן שהוא עובר עם הרוחא דחיי ומכפר גם (עם )הפשע (מכפר גם הפשע)

• , ומצד התחתון המקבל התיקון ( הז"א)נקרא וחנון, להורות, שעדיין אינו כדאי להרוחא דחיי, ומ"מ מקבל, אותו, כמי שהוא כדאי לו.

מה אומר?
יש את א"א, ובכל מה שבא א"א לעולם למדרגה,
הוא כדי שז"א יוכל לקבל את האורות אליו,
הוא (א"א) לא בא בשביל עצמו.
והיות והוא (א"א) בא לתחתון (לז"א),
אז גם התחתון הזה(הז"א) מקבל את אותם תיקונים שיש בעליון(/של א"א)

הסבר שרטוט ב' (24.03
איזה תיקונים יש בו, בז"א?
אותו דבר!
יש בו גם שפה עילאה

למה בא"א, תיקון הג' נקרא "עובר על פשע"?
• כי כאן יכול לקבל חכמה, מכיוון שכולו חסדים,
• לא"א אין לו שמאל, כי מתחבר עם עתיק- כפי שכתוב "לית שמאלה בהאי עתיקא", יש לו פב"א, שפב"א זה אומר: שמקבל כחמה או שלא מקבל חכמה, בסוד חכמה אדם תאיר פניו.
אבל בז"א – בימין ושמאל שזה חסדים, זה מתקן פה למטה(בז"א), ע"י זה שז"א מסכים לא לקבל את החכמה, ולקבל אותה רק בדרך הישר, דרך האורחא.

ובא"א- הוא גם מסכים לזה, הוא גם עובר על פשע, הוא כן יכול לקבל חכמה במדרגה
וז"א בינתיים עוד לא ( לא יכול בינתיים לקבל חכמה), כי הוא צריך עוד תיקונים. (24.03)

בזאת סיכמנו את שלושת התיקונים הראשונים. ונסכם אותם בכדי להסביר את תיקון הד'.
בעיקרם:

• תיקון הא'- ב' מצרי הזקן- צ"א

• תיקון הב'- עלייה לשפה עילאה, שזה כדי להכליל את המלכות של מידת הדין במידת הרחמים.

• תיקון הג'- זה השביל שנותן אפשרות לקבל חכמה במדרגה, מב' נקבי החוטם.

תיקון הד':

אות ר"ז
רז) ד', הוא, שורת השערות הגדילים בשפה התחתונה ברוחב, תחת הפה. (אומר שהשערות האלה ברוחב הם כנגד השפה עליונה ) ה', ההוא ארחא תניינא,
פנוי בלתי שער, (דהיינו הדרך זו שיש בצדדים,שהיא פנויה משערות )היורד מן הפה מן אמצעו, (של הפה ) ומפסיק באמצע השפה התחתונה, ויורד עד שבולת הזקן, והוא מכוון תחת ההוא ארחא אחרא עלאה, ( דהיינ,ו הדרך של בחינה ג')
שעל הפה כנזכר. ( דהיינו , מעל הפה יש את האורחא- וכנגד האורחא, דרך ב' הנקבים יש את ב' הקרחות ( 26.05)

או"פ- אות ר"ז

רז) תיקון ד' הוא שורת השערות הגדילים בשפה תחתונה ברוחב תחת הפה. תיקון ה', ההוא אורחא תנינא פנוי בלתי שער, היורד מן הפה מן אמצעו ומפסיק באמצע השפה התחתונה, ויורד עד שבולת הזקן. והוא מכוון תחת ההוא אורחא אחרא עלאה שעל הפה: אלו הב' התיקונים מובאים בזוהר נשא (דף קל"א. ובזוהר ע"פ הסולם אות ע"ז וע"ח) וז"ל.

תיקונא רביעאה: מתתקן שערא ונחית תחות פומא, מרישא חדא לרישא חדא, בתקונא שלים. (מראש לראש
הוא מעביר את הכוחות האלה של התיקון
• מהתיקון שנעשה בשפה עילאה, שששיך לראש דגלגלתא
• לשפה תחתונה שזה שייך למו"ס )

התיקון החמישי
תיקונא חמישאה: תחות פומא נפיק אורחא אחרא (תחת הפה שיצא מהשביל האחר, באותו מקום ש הדרך שנעשה למעלה )בשקולא דאורחא דלעילא, ואלין תרין אורחין רשימין על פומא מכאן ומכאן עכ"ל. ואלה ב' שבילים הרשומים על הפה, מכאן ומכא,ן דהיינו – משני הצדדים של הפה.) (27.31 )

פירוש: ( חוזר קצת על תיקון הא' ותיקון הב')
אחר שכבר נגמר תיקון הב' והג' והשערות דתיקון א'
• תיקון הא'- ב' מצרי הזקן- צ"א
• תיקון הב'- עלייה לשפה עילאה- (עירוב של צ"א בצ"ב)
• תיקון הג'- אורחא

, שהם מבחינת מלכות דצמצום א' עלו ממקומם מלחי התחתון למקום בינה, שהיא השפה עלאה שבלחי העליון, והוציא מכחו, בחינות שערות, ( למה?

מה זה שערות?
איזה שהוא מיעוט, היות וגם היה בצ"ב מיעוט,(כי בינה קיבלה מיעוט- שלא יכולה לקבל ג"ר) אז גם יצאו גם שערות כנגד צ"ב של שערות של השפה עילאה שמערבים צ"א בצ"ב- ב' מיני שערות- שלמדנו בשיעור הקודם.

גם ממקום בינה, (ויש גם שערות במקום בינה שקיבלה מיעוט)
שהם השערות דשפה עלאה( מצד הבינה) הנקרא נושא עון, כנ"ל.
• מצד הבינה- הוא נקרא נושא עוון
• (ומצד המלכות שעלתה למעלה הוא נקרא שערות של דין )

שהוא( נושא עוון) תיקון ב', שגם שערותיו עצמו נתערבו בהם, כנ"ל, אשר משום זה, קבל ג"כ את הרוחא דחיי שנתגלה בהאי אורחא שעל גבי שפה עלאה, בסוד ועובר על פשע, ( מה זה עובר על פשע? שקיבל את אור החכמה שם על שפה עילאה) כנ"ל שהוא

תיקון הג'.
הנה מיתוק זה הספיק רק לשעתו,
עד שנשתתקו מחמתו מארי דיבבה ויללה, כנ"ל( 30.43

זאת אומרת, למה לא עשה חכמה באופן קבוע?
• אומר: כי זה תלוי בתחתונים.
• כשהם עולים, כשהם מזדככים, אז הם יכולים לקבל,
• ולכן הוא עשה רק דרך, רק אורחא, ולא דבר קבוע, שזה נמצא בעולה ויורד.31.01)

מדוע לא מספיק תיקון הג', ונצרכים תיקונים נוספים?

• . אמנם מתוך שכל התיקון הגדול (הג') הזה נעשה במקום בינה עצמה, ( איפה היא בינה? במקום שפה עלאה,) למדנו שכלה שערות שבשפה עילאה- הלסת העליונה, הם באים מגלגלתא שהוא כנגד בינה, אז אומר שנעשה התקיון, אבל רק בשפה עילאה) דהיינו בשפה עלאה,

• ולא במקום אחיזתם של השערות דתיקון הא', שהיא לחי התחתון, ע"כ עוד נשאר מקום לאלו מארי דיבבה ויללה, לחזור ולהתעורר ולהתאחז בשערות דתקון הא', (אומר, :

אומר: שאנו עלולים להגיע למצב , שבגלל שהתיקון (הג') הזה, הוא רק בשפה עילאה, אז שפה תחתונה תתחיל לקבל מיעוט גדול מאד עוד פעם,
• ועוד פעם לא יהיה אור חכמה,
• ועוד פעם לא יוכלו לתת אור דחסדים,
• ועוד פעם יהיה מארי דיללה ומאר דיבבה)

ובזה שעשית לי תיקון בעולמות העליונים, בבינה,( זה נהדר),
• אבל מה יהיה עם זו"ן?
• מה יהיה עם ז"א?
• מה יהיה במקומם?!
אז צריך לעשות לו עוד פעם תיקון! (32.21)
וכדי לתקן זה (את תיקון הג')
, נתקנו אלו ב' התיקונים שבשפה עלאה,
גם בשפה תתאה,

איזה ב' תיקונים?
ב' וג', בחינת העירוב של צ"א וצ"ב, והשביל זה כדי כן לקבל חכמה.
אז את שני התיקונים האלה , אנו גם רוצים לעשות בשפה התחתונה (32.40)

דהיינו בלחי התחתון במקום אחיזתם האמיתי של השערות דתיקון א', ובזה נשתתקו מאריהון דדינא לנצח, ואלו ב' התיקונים הם:
• (בשפה התחתונה בלסת התחתונה, שהיא שייכת בעצם למו"ס, שם הם צריכים לעשות את עיקר התיקונים, משם מקבל התחתון ),
ו
• וכן, מה זה התיקון הרביעי? שיבולת הזקן

ב' התיקונים הרביעי והחמישי

א' שבולת הזקן שמתחת השפה תתאה, שנמשכו כאן, מן השערות דתיקון א', (ב' מצרי הזקן, אבל לא סתם ב 'מיצרי הזקן, אלא ב' מיצרי הזקן שעלו ועשו שערות בשפה עילאה, ויותר שייכים לתיקון הב'),
שהיו מעורבים( איזה שערות דתיקון הא? דשפה עילאה) בשערות דשפה עלאה, שכל תיקונם היה רק בסוד ועובר על פשע, כנ"ל, שעתה הם נתעוררו מחדש בכח הצמצום שבהם מתיקון הא',
• וכיון שהשערות שמבחי' הבינה כבר נגלה בהם בחינת ג"ר, ע"י האי אורחא(שהוא תקיון הג' )

• ע"כ הוכרחו לירד משם ולבא למקומם עצמם שהוא בשפה תתאה.(34.18)

• כלומר,למעלה נעשה תיקון, יש כח כבר למעלה לתת חכמה
• ועכשיו, כאשר הוא בא לתת חכמה לתחתונים, אז הם צריכים לראות איך הם מקבלים את החכמה הזו. התיקונים האלה צריכים לעבור גם לתחתונים.

וב' הוא, נשיב רוחא דחיי דחוטמא דא"א באורחא דתחות חוטמא, ( תיקון הב' שהיה למעלה שהוא האורחא, דהיינו נושב רוח, מתפשט אור של חכמה מהחוטם דא"א בדרך תחת החוטם) ומשם עבר ובא לשפה תתאה, והוציא שם ג"כ בחינת אורחא בדוגמא לאורחא עלאה, (בדוגמא לאורחא העליונה )

ונמשכה הארת ג"ר גם בשערות דשפה תתאה, (כלומר זה נכון שעשית תיקון והעלאת את ב' מצרי הזקן למעלה, ועשית אורחא, וכאילו מארי דיבבה ומארי דיללה התבטלו, שאומרים שלא מקבלי חסדים וחכמה, אבל צריך לעשות זאת גם למטה, אז אומר: גם למטה נעשה
• שערות הזקן- כנגד שפה עילאה
• וב' מיצרי הזקן, שיש בצדדים זה כנגד מה שעשינו למעלה את המקום הפנוי.)

וזה תיקון החמישי.
הרי שאלו ב' התיקונים:
הרביעי והחמישי הם העתקת ב' תיקונים העליונים משפה עלאה, על שפה תתאה, ונעשה התיקונים האלו, בהחומר ובהמקום( של הלחי התחתון, וגם בחומר של צ"א)
של השערות דתיקון הא' בעצמו, ( ר"ל, במקום הלחי התחתון)
באופן שכל ההבחן מב' התיקונים שבשפה עלאה(שהם שפה עילאה ואורחא )
, לב' התיקונים שבשפה תתאה הוא, כי חומר השערות דשפה עלאה( עליונה)
היו מהתמעטות הבינה, (

מדוע בינה יצאה לבחינת שערות?
• הרי בינה היא ג"ר, מה פתאום שיהיה בה, בכלל סערת נפש?
• אלא שנהיה בה מיעוט, כתוצאה מעלייה של צ"א אליה, והמיעוט שלה נעשה שיער, וזה חומר השערות של שפה עילאה) ( בגלל שבינה מוותרת על הג"ר שלה- לטוב תצ"ב יש בה מיעוט- שגורם לשיער. (37.20)

וכן מקום אחיזת השערות היה, מקום בינה.
אבל חומר השערות דשפה תתאה, הוא חומר של מלכות דצמצום א', שהיו מעורבים בשערות דשפה עלאה, שיצאו משם ונתקנו( בסוד)
בשפה תתאה. ( אז יש הבדל בין שפה עליונה לשפה תחתונה) (37.45 )

1. שפה עילאה- החומר שלה היה צ"א,שעלה לבינה ובבינה תיקן את צ"ב.
2. שפה תחתונה- החומר הוא ממש של צ"א. מאיפה הגיעו אליהם מלכות של צ"א?

והמקום דשפה תתאה הוא בלחי התחתון, שהוא מקום מלכות עצמה. ( 38.25)

.
וז"ש שם בזוהר "מתתקן שערא ונחית תחות פומא"(מיתקן השיער ויורד תחת הפה, ללסת התחתונה, מהלסת העליונה) דהיינו כמבואר,
שאלו השערות השפה עלאה נתקנו ונבררו מחדש, (למה?)
כדי שיתגלו לעצמם אלו השערות המעורבים שם מבחינת תיקון הא',(למה?
• כי חייב שימשיכו לתקן את אותה מלכות של צ"א כל הזמן,
• וע"י ריבוי הזווגים, כל פעם כשהיא מצורפת, היא מקבלת מזה משהו)
• אותה בחינה תחתונה מקבלת את הגילוי, של אפשרות לגלות את החכמה במדרגה, למרות שזה עלול להיות בבחינת דינים קשים, ואיך? ע"י תיקונים של צ"ב (39.29)

ואחר שנמצאו ונגלו, ירדו למקומם מתחת השפה תתאה, כי לא יכלו עוד לעמוד שם, מחמת שנתגלה שוב כח הצמצום שבהם, והיו מוכרחים לירד למקומם. וע"כ נחתי תחות פומא. (ולכן ירדו מתחת לפה )

סיכום:
, אנו רואים, שעוד לא גמרנו את התיקון הרביעי והחמישי.
אבל מה אנו רואים?אומר לנו: תראו:

• היה תיקון בשפה עליונה, זה כמו בעולמות העליונים,
• אומר והבנים (?) שהצלת את נשמות הצדיקים זה ז"א
• ואם התיקון הזה הוא כ"כ טוב: אז מעתיקים את התיקונים האלה לשפה תחתונה, כדי שהשפה תחתונה שקיבלה את התיקונים, ממנו מתחייל להתפשט כל שערות הזקן, והם חייבים להתפשט בצ"ב מתוקן.
• וזה מה שהיה למעלה, זה כמו שייך לעליון לצ"א,
• ועכשיו צריך להוריד את זה לגוף, לחוטם- פה ומטה.
• ואז התיקונים האלה נותנים גם אפשרות, לעצו את מארי דיבבה ומארי דיללה,
o נותנים אפשרות לקבל חסדים
o נותנים אפשרות לתת חוכמה
ולכן התיקונים האלה הם תיקונים מאד חשובים.

כדי להשלים את השיחה או התיקונים האלה, נדרשים עוד שיעור אחד או שניים. (41.00)

2723

media

שאלות חזרה הדף היומי א'תז-א'תח
1. איזה ב' מיני שערות ישנם בשפה עלאה?
2. אם שפה עלאה ישרה מצד עצמה, לשם מה קיבלה את העוון דהיינו מיעוט שנובע מב' מיצרי הזקן?
3. כיצד משמשים ב' התיקונים הראשונים כאמצעי והכנה לתיקון הג'?
4. מדוע תיקון הג' נקרא "עובר על פשע"?
5. מהו כל עיקר תיקון הדיקנא ומדוע?
6. מה ההבדל בין תיקון הג' בעניין חרון אף בין א"א לז"א, ומדוע?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

תיקון הג'- "עובר על פשע"
אנו נמצאים באמצע של הסדר של תיקון הג'.
מהו תיקון הג'?
אורחא זה המקום הפנוי משערות, באמצע השפה העילאה- (השפם), שדרכו צריך לנשב הרוח, דהיינו להוריד אור חכמה לנבראים בזמן שהם ראויים- זה התיקון
ודאי שהתיקון (הג') הזה הוא בא כהשלמה לתיקון הא' ולתיקון הב'
תיקון הא': הוא החומר שאיתו אנו עובדים,
• והחומר הוא מלכות של צ"א, כי המקור של התיקון הראשון של ב' מצרי הזקן, הם החומר שבא מהפאות.
• הפאות הוא מלכות של ראש, מלכות של צ"א, מלכות של שערות ריישא
על הראש זה לא פועלת המלכות הזאת, כי זה "ממטה למעלה", אבל הזקן שזה "ממעלה למטה" המלכות הזו עלולה לפעול.
• מצד אחד המלכות הזו היא דין קשה, אסור לפעול עם מלכות של צ"א
• מצד שני, אם אני לא אפעל עם מלכות של צ"א, אז אני לא אתקן" את המלכות שאיתה אני צריך לעבוד.
איך עוברים לתיקון הב'? ולמה הוא נצרך.?
אז מצד אחד אני מקבל את החומר של צ"א, ואיפה אני מקבל את החומר הזה? בתיקון הא'
• , יחד עם זאת אני חייב לעשות לה תיקון (לתיקון הא')
• , כי אני צריך להשתמש עם מלכות של צ"א, אבל אני לא יכול להשתמש איתה באופן רגיל, אני חייב לערב אותה עם בינה, כדי שאני אשתמש איתה, ולצורך זה, בא צ"ב
שימו לב! איזה יופי תיקנו לנו את עולם אצילות, לפי איך שהיה צ"ב בהתחלה.
שכשבאנו להשתמש בלמטה מטבור דא"ק אז הינו צריכים צ"ב, ואז נקודות דס"ג ירד למטה מטבור, ועשה צ"ב, עשה התערבות עם ד/ג, ועשה צ"ב (2.32)
אותו הרעיון יש פה:
כי הרי אנחנו צריכים לסדר את א"א:
• שמצד אחד ישפיע בדרך של צ"ב
• ומצד שני לא לוותר על מטרת הבריאה

אז אנו כן הולכים לתקן את צ"א, אבל צריכים לערב אותו עם בינה.
ולכן בא התיקון הב'
• שב' מצרי הזקן שזה תיקון הא', שנקרא א"ל, שנקרא תקיף, שנקרא חומר של צ"א, עולה לבינה.
• ועכשיו הוא עלה לבינה והוא יותקן בבינה בשערות לרוחב שהם שערות השפה עילאה (השפם),שהיא מוכנה לשאת עוון, להוריד את עצמה מגדלות של ג"ר ולקבל לעצמה את אותו פשע, של הרצון של צ"א, ולהסכים למעט את עצמה.
• ו יחד עם זאת, צריך לקבל אור חכמה
איך עוברים לתיקון הג'? ולמה הוא נצרך?
ויחד עם זאת, צריך לקבל אור חכמה
מתי הם כן ראויים לאור חכמה?:
• בימים טובים, ב
• שבתות,
• במצוות מיוחדות שהאדם עושה,
• שכן ראויים לקבל חכמה.
אז אמרו: ניתן להם חכמה.
אז רצו לתת להם חכמה בנקודה פנימית, מפנימיות המוח, דרך המוח, שלוקחים את הנשמה, אבל משם גם נותנים את הנשמה.
כמו שכתוב על האדם, שכאשר רוצים לקחת את נשמתו, לתת לו נשמה, נותנים לו דרך אפו, אז דרך נחירי האף, ב' הנחיריים, ב' הנקבים שבאף, נותנים עכשיו את אור החכמה אבל יש בנהם הבדל : (4.12)

יש הבדל בין הנקב הימני לנקב השמאלי:
• הנקב השמאלי הוא חכמה בלי חסדים
• הנקב הימני הוא חכמה עם חסדים
כאשר ניתן אור חכמה למדרגה, אז האור הזה שמגיע היה צריך לבטל לגמרי את השפה עילאה" להוריד את השיער, כי השיער מראה על מיעוט, שאי אפשר לקבל את האור שם
למה אי אפשר? כי הוא נושא עוון, לקח את העוון של הפשע, שבא מלמטה מב' מיצרי הזקן, וגרם לשיער.
השיער בשפה עילאה, דוקא מראה על מיעוט האור, כי שפה עילאה שייכת ללסת העליונה שייכת לגלגלתא, שייכת לג"ר שייכת לאוזן, ואם זה שייך לג"ר, אז השיער לכאורה מפריע,. ( 5.03)
אז כשבא אור חכמה לב' הנקבים, הוא היה צריך להוריד לגמרי את השיער מהשפה עילאה, אבל לא הוריד לגמרי. למה?
• כי אמר: חכמה באופן קבוע אי אפשר לקבל!
• אז מה כן אפשר לעשות? אפשר לתת שביל, אורחא,דרך- לבנות דרך שדרכו יכול להתקבל האור, כמו שבונה איזה מעבר , שכאשר שיהיו ראויים (לקבל אור חכמה), יהיה כבר דרך מוכנה לתת את האור.כמו שבונה נחל,
o אבל מתי יעבור בנחל הזה אור? כאשר יהיו ראויים
o וכאשר לא יהיו ראויים לא יעבור האור בנחל

• ולכן זה נקרא האורחא שעובר בשערות,
ועל זה עוד רוצה להרחיב את הדיבור.(5.50)
עמוד אט"ו- טור ב'
וז"ש עוד שם "ושערא (השיער )לא אתרבי בהאי אורחא, (לא גדל באותה דרך שעשינו ) משום דכתיב ועובר על פשע, למיהב מעברא על פומא קדישא, (להיות מעבר עד הפה הקדוש ) דיימא סלחתי" ( שתהיה בו הסליחה- כי אם תהיה סליחה ויצטרך לעבור אור חכמה, שיהיה מקום לעבור בו)
פירוש: כי אין צורך להגלות כאן, אלא בחינת סליחת עון בלבד, שפירושו, להעביר הקטנות מעל בחינת המלכות דבינה, שיצאה לחוץ מחמת נשיאת השערות בסוד נושא עון, כנ"ל. ( 6.49)
איך תיקון הא' והב' מהוים אמצעי לתיקון הג'
בתיקון הב' ששערות המלכות של תיקון הא', עלתה לבינה, שפה עילאה, והיתה צריכה ל"שאת את העוון"
ועכשיו (תיקון הג') צריך לתקן את (תיקון הב')- ה"נושא עוון"- לא צריך לתקן את הפשע.
• מי זה נושא עוון? צ"ב שבא לתקן את צ"א,
• ועכשיו רוצה (תיקון ג') לתקן את צ"ב
אז שימו לב!
שכשרוצים לתקן את צ"ב, מה נעשה?
• אז האם נחזור לצ"א? לא!
• האם יש דרך אחרת?
o כן, אח"פ דעלייה
o כלומר: יקבל חכמה אבל בדרך מיוחדת (7.27)
ולזה מספיק בחי' אורחא באמצעיתא דשערי, ( מספיק דרך באמצע השיער) כנ"ל, וז"ש למיהב (להיות )מעברא(מעבר ) על פומא(פה ) קדישא דיימא סלחתי (שזה מבטא את הסליחה על העוון של העליון לתחתון), כי ע"י העברה בלבד, נגלה סליחת עון. וז"ש מקודם, "ושערא (השיער )לא אתרבי (לא גדל )בהאי אורחא, (באותה דרך משום שכתיב (שכתוב )ועובר על פשע" כי נתבאר (8.14 )
( עמוד את"ז)

אם שפה עלאה ישרה מצד עצמה,
לשם מה קיבלה את העוון דהיינו מיעוט שנובע מב' מיצרי הזקן?
לעיל, שבחינת הפגם דצמצום א' נקרא פשע, (מלשון שפע, כי פשע אותיות שפע_ לקבל את אור החכמה שנקרא שפע בע"מ לקבל- זה נקרא שפע- אז זה הפגם בצ"א )
ובחינת המיעוט דבינה מחמת שנעשתה לנושא להמלכות הזו, נקרא עון, (איך היא מתקנת את הפשע? ע"י עוון ) ולא פשע.
o למה זה נקרא עוון? כי אם אפשר לקבל את החכמה, ואתה אומר : אני לא אקבל את החכמה , אז אתה הולך נגד הקב"ה.איך יכול להיות?
o הבורא ית' אומר: אני רוצה להיטיב לנבראי ואתה תגיד, אני לא רוצה לקבל? כמו בצ"ב? זה נקרא נושא עוון.
o כשאתה אומר, אני חותך את המדרגה ולא מקבל באח"פ, איך אפשר? הרי נתתי לך את הרצון כדי להשתמש בו- זה נקרא נושא עוון, זה גם נקרא שלא לשמה, כדי להגיע ללשמה. _(9.18))

אמנם עתה, אשר
בחינת מלכות דצמצום א',דהיינו התיקון הא',
עלה ונתחבר בבינה,
נמצא שעם סליחת העון דבינה,
נתכפר ג"כ בחינת הפשע אשר עלה שם.
וז"ש "ושערא לא אתרבי בהאי אורחא" (השיער לא גדול באותה דרך, באורחא (10.03)
כי יש שם ב' מיני שערות: ( שערה זה סערת נפש)
• הא' הבאים מחומר דתיקון א' עצמו שעלה שם, (שנקרא פשע, דהיינו חומר של צ"א )
• וב' השערות שיצאו מכח הבינה שיצאה לחוץ ואבדה הג"ר שלה, (
o אז יש גם סערת נפש,שאיבדתי את הג"ר דבינה,
o השערות של צ"א וצ"ב מעורבים בשערות של השפה עילאה- שזה היה תיקון הב') כנ"ל ע"ש.(10.30)

וא"כ יש לשאול אמאי(למה? ) לא אתרבי(גדלו ) השערות, שבאו מתיקון הא', גם בהאי אורחא,
o למה ומדוע לא גדלו השערות שבאו בתיקון הא'? )
o (למה לא גדלו השערות של הפשע? במקום הזה של האורחא:

כי לא היה כאן אלא בחינת סליחת העון, הנוגע רק לשערות דבינה עצמה, ולא לבחינת פשע. (
• אם כך, אז שיגדל שם שערות דפשע
• אם באת ותיקנת את הבינה, את הנושא עוון ע" האורחא, אז לפחות צריך עדיין להשאיר שערות של בינה א'):
היה ב' מיני שערות בשפה עילאה:
• שערות דצ"א- שזה נקרא עובר על פשע
• ושערות של צ"ב- שנקרא נושא עוון
אז אם האורחא, שזה נתינת אור החכמה, באה לתקן את הנושא עוון, אז זה לא בא לתקן את הפשע, כלומר את השערות של צ"א!
אז זה שאתה אומר לי שלא גדלות שערות באורחא, שהם שערות של צ"ב, אז שואל, מדוע לא גדלים שם שערות של צ"א?
איזה ב' מיני שערות יש לשפה עילאה?
ממה בנויות השערות של השפה עילאה? הם בנויות מב' מיני שערות
• שערות של צ"א שרוצה חכמה, והוא בסערה שלא מקבל חכמה
• ושערות של צ"ב, שגם ג"ר דבינה שקיבל, גם על זה מוותר

אז יש סערות שגרם לו לוותר על האור של הבינה. ב' מיני שערות
יש ב' מיני שערות:
א. אור חכמה- זה נקרא שפע
ב. ואור נשמה- של בינה
i. אור חכמה זה נקרא שפע, כשאומר בצ"א שלא יקבל את האור הזה, אז גדלים שערות, יש סערת נפש למה לא מקבל את האור של צ"א- וזה השערות של צ"א

ii. אור נשמה- בינה מקבלת אור נשמה, גם היא יוצאת מג"ר, גם עליה אי אפשר לקבל! למה? כי עלה אליה הפשע (מלכות של צ"א), עשה עליה צ"ב, אז גם בינה יצאה מחוץ לראש, אז יש גם סערות, (שערות) למה לא מקבל אור נשמה.

השערות שפה עילאה, כוללים ב' מינ שערות
א. למה לא מקבל אור נשמה (בעקבות צ"ב, נושא עוון, בינה לא יכולה לקבל ג"ר שהוא אור נשמה )
ב. למה אני לא מקבל אור חכמה (ממלכות של צ"א) (13.13)
עכשיו, זה המציאות, מה השאלה?
עכשיו, דרך ב' הנקבים מגיע אור חכמה, אשר עשה פה שביל באמצע,
אז מה עשה האור חכמה הזה? על מה הוא התגבר? למה לא מקבלים חכמה, אם הוא יתגבר?
• אז השערות של בינה שאמרה לא לקבל, עכשו אפשר לקבל
• למה אומר ששערות של חכמה עדיין לא מתקבלים, כי הרי ג"ר דחכמה אי אפשר לקבל! (13.46)
וע"ז( ועל זה) אומר "משום דכתיב ועובר על פשע" כלומר, כיון שלא נתקן אלא בבחינת אורחא למעברא ביה, ( דהיינו,
• אתה אומר שמקבלים חכמה?
• אז אומר: לא,! אין חכמה בקביעות!
• יש רק דרך לקבל חכמה אם התחתונים יהיו ראויים)

ע"כ בשעה שעובר דרך שם לפומא, לומר סלחתי לעון דבינה, (שאמר שלא לקבל שום אור )נמצא גם הפשע נעלם משם,
וע"כ גם השערות דבחינת פשע ג"כ אינם גדילים שם בהאי אורחא. (אומר:
אתה אומר: שהתגברת רק על הבינה?
• אז אומר: לא! גם על החכמה התגברתי
• לא רק שאפשר לקבל אור, אלא אפשר לקבל אור חכמה!

באופן שנמתקים (ע"י התיקון הזה של האורחא,של אור שבא דרך הנקבים, ניתקנים שם שני דברים)שניהם ביחד, כי זהו כל כח של תיקון הב', שה"ס נושא עון, דהיינו שקבלה בחינת הפשע לתוכה, (
• למה היא (בינה) קיבלה פשע?
• מי זה פשע? צ"א, ב' מצרי הזקן עלו לשפה עילאה, קיבלו את הפשע, ולכן גם הם יתמעטו)
ונתמעטה גם היא, (בינה ) כדי שאח"ז כשיגיע לה התיקון הג' שהיא האורחא לאעברא ביה, ( דרך שיעבור בו אור חכמה)יגיע התיקון הזה גם לבחינת פשע, הנמשך מתיקון א'. (15.29)
שימו לב, איזה דרך יפה, מה הוא עושה פה:
אומר:
• לבוא לתקן ישר את צ"א, אני לא יכול
• לתקן את צ"ב, להתגבר על הבינה, שלא תגרום לי לקבל חכמה, אני יכול!

אז מה אני אעשה?
אני אקח את המלכות, את צ"א, יערב אותה עם בינה, ואז כשאני אבוא לתת תיקון לבינה, אז אני אתן בדרך אגב תיקון לחכמה.
דוגמא:
: אני רוצה לתת תיקון לרות המואביה
• אבל איך אני אתן תיקון למואב? הם רשעים!
• אז אומר: אני יודע מה אני אעשה:אני אקח את נעמי, אני אוריד אותה למואב, אני אצרף אליה את רות
• רות שזה בחינת צ"א, תתחבר עם נעמי, תתחבר עם בינה,
• וכשאני אבוא לתת תיקון לנעמי- שהיא תחזור לבית לחם, אז אני אתן תיקון גם כך לרות שתתחתן עם בועז.
אומר: אני רוצה לתת תיקון לרצון לקבל של האדם
למשל אני רוצה לתת תיקון לרצון שלו לאכול.
דוגמאות:
אז למשל רוצים לתקן אצל האדם את הרצון לאכול:
• אומרים לו תערב את הרצון לאכול, עם הרצון שלך לקיים תורה ומצוות.
• עכשיו אומרים לך: בשבת אתה צריך לאכול.
• אז אתה הולך לעשות מצווה, ובזה אתה מתקן אתה רצון שלך של אכילה, שיהיה מטעם מצווה .
או אומרים לך תאכל כשר
תתקן את הרצון שלך לאכול, אגב כך שאתה אוכל כשר. (17.22)
אומר:
אתה הולך לתקן את הרצון של צ"א,
אגב זה שבאת לתקן את הרצון של צ"ב.
אבל אם באופן ישיר הייתי אומר לך בוא תתקן את הפשע של צ"א,
לא היית יכול!
וע"כ נקרא במיכה התיקון הזה ועובר על פשע, (למה? כי גם את הפשע הוא תיקן אגב התיקון הזה )
כי ענין סליחת עון אין בו משום רבותא, ( אין בו שום תוספת, אין בזה שום גדולה, כי זה לא מגיע למטרה בריאה)
כי הוא ישר משורשו, (
• הרי הבינה היא ממילא ישרה,
• קילקלת ותיקנת את מה שקילקלת?
• אומר: לא! שתיקנתי את הבינה, זה לא כמו לתקן חזרה את הבינה.
יש לנו כלל ברוחניות בעבודת ה':
שכשאתה מקלקל משהו, אז אתה חייב לתקן יותר ממה שקילקלת!
, אסור לך לחזור לאותו מקום שיקלקלת. (18.19)

למשל , בנאדם, מחנך את ילדו:
אז באופן רגיל הוא חי עם הילד שלו" ויש יחסים סבירים עם הילד.
לאחר מכן האו מקלקל את היחסים האלה עם הילד, למה? מכיוון שהילד התנהג לא יפה .
ואז הוא בא לילד ואומר לו:
אני עכשיו לא מוכן לתת לך את המ שאתה קיבלת ממני כל יום,
כל יום הייתי משחק איתך שעה ומלמד אותך שעה,
עכשיו אני רק חצי שעה אשחק איתך, אני לא רוצה לשחק איתך בכלל, אלא אני רק יושב איתך ולומד איתך, ואתה אוהב גם לשחק איתי, אבל אני גם ממעט ממך גם את המשחק איתי.- ובזה מיעטנו את הבינה.
למה? כי אני רואה שכשאתה משחק אתה מתפרע. (19.20)

ועכשיו אני רוצה לבוא ולתת לו תענוג:
כשאני בא לתת לו תענוג, לא די שאני רק אבוא ואשחק איתו את אותה שעה, ששיחקתי איתו קודם.
אלא אני צריך לתת לו יותר ממה שנתתי לו קודם, מצידי. כלומר אני צריךל לבוא והלגיד לעצמי: אני בא לשחק איתו? אני לא בא ר קלשחק איתו, אלא הרבה יותר מזה (19.44)

או למשל כאשר אדם עושה מצווה:
אומר: לא יכול עלשות מצווה מסויימת.
אבל כאשר נאי בא לעשות אותה, אני אעה אותה גם עם כוונה, לא די שאניא עשה אותה כמו שעיתי אותה קודם.
אבל פעם לאיכולתי, ראיתי שאי מתרחק מהבורא כאשר אני עושה אותה
ועכשיו כשאני אעשה את המצווה,\ אני אעשה אותה יותר עם כוונה ממה שעשיתי קודם. (20.05)
ולכן כאשר אתה מקלקל, כשאתה הולך בדרך,

וזה ממש סדר מפה מהמקום הזה
שכל צ"ב בא בצורה כזאת, שאם אני מתקדם בדרך השם, ואני נמצא פה (0), ואני עולה (1א), ואני יורד אח"כ.
וכאן כשאני עולה חזרה (1ב), לאן אני מכוון לעלות? אני לא מכוון לעלות בחזרה לנקודה 1ב,, אלא חייב לכוון לעלות לנקודה 2א, וגם אני ארד אח"כ,ד ועני עולה אני לא מכוון לעלות בחזרה למקום נקודה השיא האחרונה שלי (2ב), למרות שירדתי ממנה, אלא מכוון לעלות לנקודת השיא של המדרגה הבאה(3א)…וכן הלאה
כי אם אני אכוון לעלות לכאן(לנקודה 2ב), אני אפול יותר נמוך.
אני חייב לכוון לעלות לנקודת השיא של המדרגה הבאה. (20.54)

דוגמא נוספת:
למשל אדם שמן שוקל 80 ק"ג.
וראה שהעלה את המשקל ל- 90 ק"ג. 90
לאן הוא צריך להביא את עצמו בדיאטה?
אם ירצה לרדת ל80 ק"ג, אז יעלה ל- 120 ק"ג
מה הוא צריך לעשות? להוריד את עצמו ל- 70 ק"ג. 80
70
צריך ללמוד שכל המריבה שבאה לנו עם הבורא, באה בכדי שנתקדם תמיד הלאה
שנתן לנו ריב, יגיעה, סיכיסוך עם הבורא, גלות, כדי שנבוא לגאולה יותר גדולה
הבורא לא נותן גלות, בכדי שנבוא לאותו מקום שהיינו בו קודם

זאת אומרת :

הנושא עוון לא בא בשביל עצמו, אלא הוא בא בשביל לתקן את הפשע
צ"ב זה מיעוט, אבל לא בא רק כדי שנבטל את צ"ב, הוא בא כדי שנתקן את צ"א,
איזה דבר עצום!

זה יכול לתת לנו התייחסות אחרת לגמרי לחיים
לכן, מי שמתקן נכון תמיד מתקדם, אבל אם זה בא מקילקול.
לכן אומר לנו: נקרא שוב: ( 22.15)
ענין המשמעות של תיקון הג'-
"עובר על פשע" (תיקון לצ"א וצ"ב)
( שבאמצעות התיקון של נושא עוון (שהוא_צ"ב) הוא תוך כדי זה יתקן את צ"א(עובר על פשע)
כי אין מה לתקן את נושא עוון מצד עצמו, כי נושא עוון לא בא בשביל עצמו, אלא למען תיקון עקיף של צ"א
וע"כ נקרא במיכה התיקון הזה ועובר על פשע, ( למה רק עובר על פשע? על מה צריך להיות? עובר על עוון! ולא עובר על פשע!)
כי ענין סליחת עון אין בו משום רבותא, ( אין בו משום תוספת, למה?) כי הוא ישר משורשו, (הרי מה עשית? באת לתקן את מה שכבר קלקלת? מה שממילא היה מתוקן מלכתחילה?
אלא עיקר רבותא היא, ( עיקר התוספת היא) שעבר ג"כ על הפשע. (דהיינו שמתקן גם את הפשע גם את צ"א )כמבואר. (23.03 )
וז"ש שם (אות קכו-א) ותאנא, תיקונא קדמאה דדיקנא ותנינא, לאתכא לתליתאה" פירוש: כי כל עיקר הדיקנא הוא, (למה באות שערות הזקן? ) לתיקון הבוצד"ק דגניז במו"ס, (לתקן את הצ"א שיש במו"ס, הרי בשביל זה באו שעורת דיקנא
למה באו שערות דיקנא?
לתקן את הבוצינא דקרדינותא שיש במו"ס
ולא כדי לתקן צ"ב
)שה"ס אלף עלמין דהתימין בעזקא דכיא, (לתקן את אלף העולמות את מדרגת החכמה,ש העזקא דכיא, עצרה אותם כדי שלא יתגלו ) שהוא בחינת העביות דצמצום א', שעליה יצאו או"א דנקודים, (את זה רוצים לתקן, אז המ שעשינו מיעוט ועשינו חיזוק הפרסא בצ"ב, בא כדי לתקן את צ"א, לא כדי לחזור לצ"ב, לא רק כדי לא להשבר, לכאורה נשברנו בעולם הנקודים,
• לא באנו עכשיו לעשות את העזקא דכיא"
• את כל התיקונים, את הגבהת ראשי ירכין,
• את ם דצלם
לא באנו רק כדי שלא נקלקל, אלא באנו כדי לתקן, את מה שקודם לא הצלחנו לתקן נשברנו בגללו.) (24.17 )

• וכיון שהיא גנוזה שם, (מלכות של צ"א )אין בה זווג,
• וע"כ נגנזו עמה גם קומת או"א הפנימים, (אז אם היא נגנזה איך אני אתקן אותה?)
הנקרא אלף עלמין, ( ג"ר דחכמה)להיותם בחינת ע"ב הגלוי כנ"ל באורך.

ונודע דעיקר כל התיקונים הוא, רק לתקן המלכות דצמצום א', בסוד דא"ס לא נחית יחודיה עליה, ( לא נותן אתה זווג עליה)
עד דיהבינן ליה בת זוגיה, ( לא יתן את האור שעד שלא תהיה בת זוג ראוייה להתקשר אליה )
והנה היא נגנזה (המלכות הזו )לגמרי בעולם האצילות, (ואם היא נגנזה? אז איך יעשה עליה את הזווג? ויתן לה את ג"ר דחכמה? איך יהיה בה תיקון, בעת שאין בה שום זווג?, הרי היא נגנזא ברדל"א, והיא גנוזה במו"ס, הבוצינא דקרדינותא, נמצאת שם,לא בשביל זווג" אלא בשבילזווג, אלא בשביל עצירת האור.) (25.14 )
ואיך יהיה בה תיקון בעת שאין בה שום זווג, והיא גנוזה במו"ס.
וז"ס שערות דיקנא, (איזה סוד? למה הם באו? כדי לתקן את הצ"א )

אשר כל שורשה הוא תיקון א' דדיקנא, ששם נגלה בחינת המלכות דגניז במו"ס, (דהיינו המכלות שגזנוזה במו"ס הופכת להיות חומר גלם לתיקון, לא מקבלים בה, אבל ממנה יוצרים את הכלים החדשים של צ"ב, ואגב התיקון של צ"ב, נתקן גם אותה) (25.41 )

כנ"ל באורך, והיא שהצמיחה והולידה לכל השערות דיקנא, כמ"ש לפנינו. אמנם בה בעצמותה גם כאן בדיקנא, אי אפשר שתהיה, בה זווג, כי אם בדרך התכללותה וביאתה בהתכללות הבינה, (אני יכול לתקן אותה רק בהתכללות ולא בעצם )שהיא מדת הרחמים,

דהיינו בחינת תיקון הב' שנקרא ורחום, כנ"ל
• שמכח השערות דתיקון א' שעלו לשם, יצאו ונצמחו שערות גם מבחינת בינה הנקרא שפה עלאה, (תיקון הב' )
• וגם השערות של תיקון א' עצמו עלו ונתערבו עמהם,
o (בבחינת א"ל- ב' מיצרי הזקן, גם עלו לשפה עילאה,
o וכשיבוא לתקן את השערות של הבינה, הוא יתקן גם את השערות של צ"א. ) כנ"ל.
אמנם עדיין לא נגלה שום המתקה בזה התיקון הב', (למה לא נקרא המתקה? כי זה רק המיעוט של צ"ב שעשה עצירה שעשה פרסא ) ואדרבה, כי נגלה מיעוט נוסף על מיעוט הא',
• (מיעוט הא' – לא היה לקבל חכמה
• ועכשיו יש גם מיעוט לא לקבל ג"ר דבינה )

אלא אח"ז שנגלה התיקון הג', שהוא האורחא דאתפני משערא, (הדרך שהיא פנויה משערות )הנמשך לפומא בסוד סליחת העון, שפירושו שהעון דבינה חזר ונתיישר והשיגה את ג"ר שלה, אשר עי"ז נעשה גם בחי' (דהיינו תיקן גם את הפשע, גם את צ"א לא לגמרי, מעט ) ( 27.35)

• כי גם בחי' השערות השייכים לתיקון א" קבלו ג"כ אותם המוחין,

• ואז נתגלה כל התיקון, של יציאת המלכות דצמצום א' לחוץ בבחינת שערות דיקנא,

• כי עתה בתיקון ג' הזה, נתקנה בחינת המלכות דצמצום א'. ( יוצא שהתיקון הא' והב' הוא רק הכנה לתיקון , כי הם רק יצרו את המיעוטים, כדי ש"עובר על פשע" יבוא ויעשה את המיעוט, אומנם גם עובר על פשע, נראה את זה בתיקון השישי כהכנה לתיקון הגדול, אבל הוא הרמה הראויה להתחיל לתקן את ב' המיעוטים של:
o ב' מיצרי הזקן הזק,שזה מיעוט של צ"א
o ונושא עוון שזה מיעוט של צ"ב

. והגיע בחינת תיקון להבוצד"ק(דהיינו מוחא דצ"א ) דגניז במוחא סתימאה, והאלף עלמין דחתימין שמה, ( ג"ר דכחמה) התחילו להתידע באיזה שיעור. (התחילו קצת לקבל עליהם אור, לבוא בזווג באיזה שיעור, בהתכללות ) וז"ש בזוהר "דתיקונא קדמאה ותנינא דדיקנא, לא היו אלא לאתבא לתליתאה" כמבואר. (שהתיקון הראשון והתיקון השני, לא היו , אלא כדי לבוא לשלישי )

כי עד עתה לא היו אלא רק צמצומים נוספים, אלא עתה שחזרו הג"ר לבינה, התחיל התיקון דמלכות זו דצמצום א', שזה כל הנרצה. (שכל הנרצה זה תיקון של צ"א )

מהו כל עיקר תיקון הדיקנא ומדוע?

והבן כי משום זה נקראים
י"ג תיקוני דיקנא בשם י"ג מדות הרחמים,
כי כל עיקרם הוא להמתיק המלכות דצמצום א',
שהיא מדת הדין, בבינה, שהיא מדת הרחמים
וזכור זה בכל ההמשך.
וזה באמת סדר נפלא:
כל התיקון של צ"ב בא כדי לתקן את הצ"א.
מה שעשינו את צ"ב זה כדי לתקן את הלמטה מטבור.

וז"ש עוד שם (באות קכו-ג) תאנא בצניעותא דספרא, ( למדנו בספר דצניעותא)( )
מהו דכתיב פשע: זכו עובר, לא זכו, פשע" פירוש:

• אם זככו את עצמם, יהיה בבחינת עובר על פשע
• אם לא זכו, לא זככו את עצמם- אז יהיה פשע

כמ"ש לעיל, ד"ה וענין זה. על דברי הזוהר, דהאי אורחא אתתקן לאעברא ביה,
שלא נתקן שם החכמה בקביעות, שהיא בחינת הרוחא דנשיב מנקב שמאל דחוטמא, אלא בבחינת דרך לעבור בו, ולא לעמוד שם. ע"ש.
וז"ש כאן, זכו עובר:
כלומר, שהצדיקים הזוכים, הם מקבלים ( מקבלים את האור חכמה, רוחא דחיי, מבחינת ב' הנוקבין דחוטמא, גם מהימין אבל גם מהשמאל- ג"ר חכמה- אלף עלמין, שאז היה בבחינת עובר על פשע, שהוא תיקון שלם) הרותא דחיי מבחינת ב' הנוקבין דחוטמא, שאז היא בבחינת עובר על פשע, כמ"ש שם, שהוא תיקונא שלים, שיש להם חכמה וחסדים, (גם נקב שמאל- חכמה, וגם נקב ימין – חסדים ) (31.26 )

• חכמה מכח העברת הרוחא דחיי בהאי אורחא, (חכמה מכח העברת האור חכמה בשביל , בדרך הזו שפעל )

• וחסדים מכח הני שערין דאשארו ( מכח השערות שנשארו שם)שמה סוחרני דהאי אורחא(סביב אותו השביל, אותו דרך שנעשה)

. אבל אם "לא זכו" דהיינו אם הם עומדים בהאי אורחא דהיינו שמקבלים הרוחא (אור החכמה ) דחיי דנשיב מנקב שמאל, המאיר בקביעות, אז מתגלה להם "פשע" כלומר, שהשערות שנתערבו שם מהחומר דתיקון א' הנקרא פשע, כנ"ל המה מראים כח הצמצום שבהם. ואז גם הארת חכמה מסתלקת מהם, כי אין חכמה מתקבלת בפרצוף מבלי התלבשות באור חסדים. כנודע.)( כלומר:

• אם לא יקבל מנקב הימין, ואם לא יהיה התיקון של השפה עילאה, שזה בינה, והיא לא תייצר שביל כזה, כי אם הכל היה פנוי משערות היה מתקבל כל ג"ר דחכמה מנקב שמאל-
• ואומר: אי אפשר כך! כי צריך לקבל את זה במסגרת חסדים) (33.09 )
וז"ש "זכו עובר, לא זכו, פשע" אכן אין זה אמור אלא בהצדיקים המקבלים מאורחא דתחות חוטמא דז"א, ולא באורחא דא"א, (שבהם אפשרי שתהיה מציאות,ש הם עוברי על פשע, אבל אצל עתיק מקבלים ב' נקבים) כי לית שמאלא בהאי עתיקא, כנ"ל. (אין שמאל בעתיק ולכן בראש, אין את המיעוט הזה של השמאל בא"א, אבל זה משהו צדדי פה.

העיקר מה שנלמד: תיקון הג'
בא לתקן גם את צ"ב וגם את צ"א,
אבל הוא לא עושה את זה בפעם אחת,
לכן צריך להמשיך לשמור על צ"ב כל הזמן, וזה השפם העליון,
כדי שיהיה אפשר לקבל לאט לאט את אור החכמה הזה, ולאט לאט לתקן צ"א ) (34.38)

וזה שממשיך שם (אות קכ"ז) "האי בז"א, מאי בין האי להאי, (מה בין זה לבין זה )
בז"א כד נחית ההוא אורחא מתחות נוקבי חוטמוי, כתיב ויחר אף ה' בם
וילך. (

• איך יכול להיות, שאם אתה אומר לי שזה תיקון, אז איך יחר אף ה'?
• למה אף ה'? הרי משם בא התיקון)

מאי וילך, דנפיק רוחא דרוגזא מאינון נוקבי, ומאן דאשכח קמיה אזיל ולא אשתכח, (לאחר שנמצא בו הולך ולא נמצא, דהיינו אותו כעס עובר ממנו ) הה"ד כי רוח ה' נשבה בו ואיננו. (למרות שבא מנקב שמאל חכמה, זה חרון אף, ולכן זה נעלם ממנו )באריך אנפין כתיב, ועובר על פשע, וכתיב, ורוח עברה ותטהרם": פי': כי הדברים האלו, סובבים על הצניעותא דספרא המובא לעיל, שאומר,
• אם זכו (זככו עצמם )עובר
• אם לא זכו פשע
. דהיינו אם התחתונים אינם מקבלים משם בבחינת העברה, מתגלה להם פשע. כנ"ל. ( מה זאת מרת לא זכו מבחינת העברה? לא הצליח אור החכמה לעבור דרך האורחא, למה לא יצליח? כי בא לקבל רק את הג"ר דחכמה, ושכחו שיש צ"ב, שכחו שזה רק בעת גדלות אפשר לקבל, שזה לא דבר קבוע, ולא צועקים אני רוצה את זה אם לא עשית את התיקון המתאים) (36.47 )

וע"ז פרשו בזוהר, דהאי בז"א דוקא, ולא בא"א. ורק בז"א אפשר להתחתונים להתאחז בהאי אורחא בבחינת עמידה, דהיינו לקבל מבחינת נקב שמאל לבד דנשיב בהאי אורחא. ( למה? לקבל מבחינת נקב שמאל לבד זה אומר, דינים דכעס מהעליון- זה אפשרי רק בז"א ולא בא"א)
ואז נאמר בהם, ויחר אף ה' בם וילך, ( למה ה' כועס עליהם? )
• כי אז מתגלה להם בחינת השערות דצמצום א' המעורבים שם, שהם נקראים פשע,

ואור העליון המלובש בנשמות ההם, מסתלק מהם, שז"ס וילך, "דמאן דאשכח קמיה אזיל ולא אשתכח, (הולך ולא נמצא )כי רוח ה' נשבה בו ואיננו"( בא אור חכמה, אבל איננו). כשבא אור חכמה ואיננו , זה אומר:אש שורף ולא כמו אש מבשל

כשבא אור חכמה ואיננו ,
זה אומר:
אש שורף ולא כמו אש מבשל

שבכדי שיהיה אש מבשל, מה צריך? מה הסימן בחלום לשלום?
• סיר, למה סיר? כי מחבר בין מים לבין אש, בין ב' הפכים,שהם לא מתחברים
• הרי מים מכבים את האש
• ואש שורפת את המים_ הן לא יכולים לעבוד יחד, והסיר מחבר בניהם
כי החיות נסתלק מהם לגמרי, כי הסיתום דאור חסדים גורם הסתלקות אור חכמה ג"כ, כי אין אור חכמה מתלבש אלא בחסדים, כנ"ל. (39.03 )
מה ההבדל בין תיקון הג' בעניין חרון אף בין א"א לז"א מדוע?
מדוע אין בא"א את הדין הקשה הזה, של הנקב השמאלי?

מה שאין כן "באריך אנפין, כתיב, ועובר על פשע. (מדוע אין בא"א את הדין הקשה הזה, של הנקבה שמאלי? כבר אמרתי:
• שבא"א- אין שמאל, (לית שמאל בהאי עתיקא"- זה הזמן שהוא מתחבר עם עתיק לבחינה אחת
• ימין ושמאל מתחיל מאו"א.

)וכתיב ורוח עברה בהם ותטהרם" דהיינו כנזכר לעיל, דלית שמאלא בהאי עתיקא, (אתה מדבר איתי על א"א, אז למה אתה מדבר על עתיק? כי הם מתאחדים לאחד

• אין שמאל בעתיק, גם בא"א יש רק פב"א,
• בעתיק אין פב"א, ואין ימין ושמאל
• בא"א יש פב"א, אבל אין ימין ושמאל

• באו"א יש ימין ושמאל
• בז"א יש גם ימין שמאל, וגם פב"א בזו"ן, כך למדנו בחלק ח'( 40.18

ושם (בא"א )נשבין רוחא דחיי מכללות ב' הנקבים, אשר הרוחא דחיי הנושב מהם, הוא רק בבחי' ועובר על פשע, שאין הפשע, מתגלה, (למה? )
אלא אדרבה הוא מתכפר שם, כי נכלל לגמרי במדת הרחמים, (כי כל כולו רחמים זה ראש, ממטה למעלה- אין שמאל שם, אין דינים שם,שיער לבן שם, הכל רחמים
)
וגם הוא מקבל מהאי אורחא כמו השערות דבינה עצמם. כנ"ל באורך.
וז"ש "ורוח עברה בם ותטהרם"(זאת אומרת,

שאם בא דין,
השאלה, איך אתה מקבל אותו?
• אם אתה מקבל אותו באמונה , בעתיקא קדישא- אז אין שמאל בעתיק, לית שמאל בהאי עתיקא)

• אם אתה מקבל את הדין זה, רק מבחינת ז"א, מצד נקודת ההעלם, מצד המיעוט, אז הדין הזה הופך להיות דין קשה (41.20 )
כי אפילו השערות דבחינת פשע, נטהרו ג"כ. כמ"ש לעיל דשערא לא אתרבאי בהאי אורחא. ע"ש. ( והשערות לא גדלו בשביל הזה) (41.36)

לסיכום מה למדנו היום? (41.38

למדנו שכל התיקונים הא' והב' באו, כהכנה לתיקון הג'.
• תיקון הא', הוא החומר לעבודה של צ"א
• תיקון הב', הוא מיעוט, של צ"א, כדי שנתקן את צ"ב, נתקן אגב כך, את צ"א
• תיקון הג', הוא יצירת אפשרות לקבל אור חכמה, כדי לתקן את צ"ב, ואגב כך, כדי לתקן את צ"א.
ובזה אומר שיש הבדל: וזה היה נושא אחד חשוב מאד.

נושא שני
קשר כמובן לכך, התיקון הזה (הג') שבא, יכול להיות גם קילקול גדול, (חרון אף) אם לא ניזהר
• כי כאשר מגיע או חכמה, מהנקב השמאלי, הוא יכול לגלות את השערות של הפשע שיש שם של צ"א, ויהיה חרון אף גדול.
;

ואומר יש פה הבדלה:
• אם "זכו"- זה יהיה דבר טוב מאד, זה יהיה תיקון
• אבל אם "לא זכו", זה בדיוק יהיה הפשע

ויש פה הבדל בין א"א לז"א:.
• בא"א- לא יהיה קילקול- כי כולו רחמים, אין שמאל שם- "לית שמאלה בהאי עתיקא"
אבל:
• בז"א-שהוא גם זה שאחראי על נשמות הצדיקים, אז יכול להיות "יחר אף ה'", אז צריך להיזהר שם, ששם צריך את הזיכוך, שם יש את המיעוט, כי זו"ן הוא עיקר אצילות
• ולכן התיקון הוא יהיה בזו"ן,
• ולכן בא"א, במיכה, זה יהיה בבחינת "עובר על פשע".

איך עוברים לתיקון הד'?
ועוד נשאר לנו קצת לברר בתיקון הג' את המעבר מהשפה עילאה לשפה תתאה, כדי לעבור לתיקון הד'.
כדי לעבור לשיבולת הזקן איך נעשה את המעבר מהאוחרא ולעבור על בחינת הפה לשיבולת הזקן- זה נלמד בע"ה בשיעור הבא. (44.22)

2023

media

שאלות חזרה א'תה-א'תו
1. היכן נמצא התיקון השלישי דשערות דיקנא?
2. לשם מה צריך דרך באמצע שפה עלאה?
3. מדוע מנקב ימין ניתן לקבל חכמה ומנקב שמאל עד ביאת משיח, לא ניתן?
4. לשם מה צריך את האור הבא מהנקב הימני ומה היה קורה בלעדיו?
5. מדוע צריך שביל ולא הארה בקביעות?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

התיקון השלישי
של י"ג תיקוני דיקנא
לאחר שלמדנו את התיקון הראשון והשני
1. שהתיקון הראשון הוא ב' מיצרי הזקן
2. והתיקון השני הוא עלייה לשפה עילאה, שהוא תיקון של מלכות שהתכללה בבינה.

ועתה אנו באים ללמוד את התיקון השלישי, שהוא נשיבת אור החכמה, דרך ב' חותמי האף/חוטם, דרך האורחא הנמצאת בין ב' בחינות השפם באמצע כדי לרדת למטה, שתנשוב רוח ממעלה למטה.
האור חכמה הזה, בא הן מימין והן משמאל.
• משמאל הוא לא יכול להתקבל, כי הוא לא מעורב בחסדים
• ומימין הוא יכול להתקבל במשורה, באיזה שהיא דרך כאשר הוא מעורב גם בחסדים. (1.12)

תיקון ג' הוא האי ארחא( אותו אורחא) פנוי בלתי שער היורד מכנגד תחת אמצע החוטם, ( יורד למטה באמצע השפה) ועובר ומפסיק בתוך השפה העליונה, ויורד עד הפה: ונביא דברי הזוהר שבזה התיקון. (בנשא דף קל"א. ובאד"ר ע"פ הסולם אות ע"ו') וז"ל

"תיקונא תליתאי: פאמצעיתא דתחות חוטמא, (באמצע תחת החוטם ) מתחות תרין נוקבין, (מתחת לב' הנקבים ) נפיק חד אורחא, (יוצא דרך אחת מהחוטם)ושערי אתפסק בההוא אורהא, (ומפסיק בין השערות באותו דרך) ומלי מהאי גיסא ומהאי גיסא שערא מתיקונא שלים, ( ויש משני הצדדים שערות מהתיקוןה ב' של השפה עילאה) סוחרניה דההוא אורחא"(שהם סביב אותו דרך, אותו נתיב, הנעשה כדי לתת את האור הזה שבא ממעלה למטה ) עכ"ל. (2.57 )

וצריכים לזכור, מ"ש הרב בשער מאמרי רשב"י בדברי הזוהר (באד"ר דק"ל ובאד"ר ע"פ הסולם אות ם"ג) וז"ל "דא מארי דחוטמא, מחד רוחא חיין, ( אלו שני נקבים) ומחד רוחא חיי דחיין, (מצד אחד נותן לנו את ג"ר דחכמה, ומצד אחד נותן לנו רק חכמה, אבל דרך בינה ) האי חוטמא הוא פרדשקא, דביה נשיב רוחא דחיי לז"א, (שממנו מגיע אור חכמה לז"א )וקרינן ליה סליהה. וכו'. חד רוחא נפיק לז"א לאתערא ליה בגנתא דעדן, וחד רוחא דחיי, דביה זמינין לאתערא לזמנא דבריה דדוד, למנדע חכמתא" עכ"ל הזוהר. ( 4.14)

ופירש שם הרב,
שמנקב הימני נמשך רוחא דחיי לז"א, ( מנקב ימני נמשך אור חיים לז"א ) גם בזמן הזה(אור החכמה )

. אבל מנקב שמאלי, אין האור(החכמה ) יוצא רק בסיתום גמור, (מדוע? מכיוון שאין לו חסדים ) וע"כ אין גבורות המלכות יכולים להתבסם עתה, עד לעתיד בזמן מלכא משיחא, כי אז מקבלת המלכות מנקב שמאלי הזה, ולא בשתא אלפי שני, (אבל ב- 60000 שנה, היא לא יכולה לקבל משם )עכ"ל בקיצור לשון. (4.54 )
צריכים להבין שהחוטם נמצא בבחינת הג"ר, בלסת העליונה בגלגלתא, ומשם הוא רוצה לקבל חכמה, אבל הוא לא יכול לקבל את החכמה הזו שהיא כנגד עתיק, אם חכמה הזו לא תהיה מלובשת בל"ב נתיבות החכמה.
• אז החכמה הזו, שבאה דרך הנקב השמאלי, היא לא מלובשת בחסדים,
• והאור שבא דרך הנקב הימני מלובש בחסדים
• אז את האור חכמה שיבוא לז"א, יקבל דרך הנקב הימני
• ודרך הנקב השמאלי יצטרך לחכות עד לביאת משיח צדקנו, עד גמר התיקון לעתיד לבוא (5.35)
זאת אומרת
שכל זמן שיהיה תיקון של צ"ב,
לא יוכל לקבל אור חכמה מהנקב השמאלי (שבחוטם)
פירוש: כי ע"ס דראש א"א, הן קומת ע"ב, המקבלת מבחינה שכנגדה מע"ב דא"ק, והחוטם הוא יסוד דראש, (
• הפה- הוא מלכות,
• והחוטם הוא יסוד)
כמ"ש הרב לעיל.
ונודע, שיסוד דע"ב (הרי מדובר עליו כי א"א הוא בחינת ע"ב )הוא צר ואריך, ( צר בחסדים וארוך בחכמה) שפירושו,
• צר וסתום מאור דחסדים.
• אבל הוא אריך באור החכמה,
כי להיותו בחי' ע"ב אין בו שום מיעוט מאור חכמה לעולם, (אלא
• ,שלעצמו (לא"א) אין לו, אין לו מיעוט
• אבל שצריך (א"א)לבוא לתת לתחתונים, יש בזה חוקים )

אלא שבחינת המסך דיסוד שלו מצמצם (או מצומצם )עם סיתום גדול מאד מחסדים. (למה?
למה יש סיתום גדול של חסדים ביסוד דא"א?
כי הרי אמא, היא "עד הוד התפשטותה", ואז ליסוד(דא"א) לא מגיע חסדים, אז מה הוא יעשה, כדי כן לקבל? חוכמה לא תוכל להתקבל אם לא תבוא בזווג עם אמא)

• ע"ב שלא יבוא בזווג עם ס"ג
• או, אבא שלא יבוא בזווג עם אמא
אז החכמה שתהיה תהיה בלי חסדים, וזה אסור

כמ"ש היטב בחלקים הקודמים(בחלק ה' ובחלקים נוספים" שיסוד דאבא הוא צר ואריך-)
מהו התנאי שא"א ( בחינת ע"ב) יוכל להאיר לתחתונים?
תשובה: זווג עם יסוד דאמא שהוא רחב בחסדים
( שיעשה זווג עם יסוד דאבא שהוא צר ואריך)
. ולפיכך אין ע"ב יכול להאיר לתחתונים זולת ע"י זווג ביסוד דאמא, (מה אמא תתן לו (ליסוד דאבא) ? תתן לו את הרוחב של החסדים )
שבחינתה להיפך ממש מהקצה אל הקצה, שהיא
• בחינת קצר מהחכמה,
• אבל רחב בחסדים מרובים, (כך הוא יסוד דאמא ) (7.40)
עמוד את"ה
ונמצא הטפה היוצאת מבין שניהם( יסוד דאבא עם יסוד דאמא) שהיא בתכלית השלמות, ( למה?) כי מצטרף בה האריך מחכמה דאבא, עם הרחבה דחסדים דאמא, ( ואז יש לנון חסדים , חכמה וחסדים) שז"ס המוחין דגדלות דאו"א ודז"א, (כלומר הם יכולים לקבל חכמה, אבל רק בתנאי שתבוא חכמה שתהיה במסגרת החסדים,

ועכשיו נצטרך לבדוק:
האם אותו אור שיורד מא"א, מהיסוד הזה (דא"א),שהוא בחינת החוטם,
• האם הוא יורד עם חסדים
• או יורד בלי חסדים)
1. אם יש לו צדדים שיורדים בלי חסדים- לא נוכל לקבל אותם
2. ואם יש לו צדדים שיורדים עם חסדים, נוכל לקבל

המקבלים מזווג ע"ב ס"ג העליונים שבראש דא"א,
שאז הם מקבלים ממנו סוד שע"ה נהורין.
• בסו"ה ואל הבל ומנחתו שע"ה( מה זה שע"ה? שקיבל ש"ע אורות). שפירושו, הארת פנים דא"א, (שזה אור חכמה שבא דרך בינה, שזה שע"ה,
• אבל מבחינת קין -לא שע"ה, (למה?כי בא מהנקב השמאלי )

כמ"ש הרב להלן.וז"ש שם בזוהר (דף ק"ל ע"ב. ובאד"ר ע"פ הסולם אות ע"א) אורכא דחוטמא תלת מאה וע"ה עלמין אתמליין מההוא חוטמא וכלהו מתדבקן בז"א. (אומר שהחכמה של החוטם, אורחא שהוא נקרא ארוך, 375 עולמות מתמלאים מאותו חוטם, וכולם מתדבקים בז"א ) עכ"ל פי': (9.41 )
אורך פירושו, חכמה, וז"ש אורכא דהאי חוטמא, כלומר, מתי האי חוטמא, שהוא יסוד דקומת ע"ב, משפיע חכמה. ואומר, תלת מאה וע"ה עלמין וכו' דהיינו רק בבחינת שע"ה נהורין, כנ"ל, שזה יוצא רק ע"י זווג עם בינה, (למה? )כי אז בינה דרדל"א מאירה תוך המצח דא"א, ומתגלים השע"ה נהורין. כמ"ש הרב לעיל (דף א' ש"מ אות צ"ח) ואז נשיב רוחא דחיי לז"א (אז נושב, כלומר ניתן , יורד אור החכמה לז"א, דרך הנקב הימני )דרך נקב הימיני, ואז אתמליין שע"ה עלמין באורכא דהאי חוטמא, (ואז מתמלאים ש"ע- 370 עולמות דז"א באור חכמה שיורד דרך החוטם )
כלומר, אלו השע"ה נהורין היוצאים מבינה, (שכידוע הבל הוא קו ימין )שהם בעיקר אור החסדים, שיוצאים דרך יסודה, שהוא רחב וקצר מחכמה, כנ"ל, נקרא שע"ה עלמין ( 10.48)
מהו עולם? ואיך נעלם ההעלם?

עולם הוא ע"ש העלם חכמה, וע"י קבלת חסדי םנשלמת החכמה נעלם ההעלם

ועלמין, פירושו: העלם, דהיינו על שם העלם חכמה מהם. אמנם כשעוברים דרך אורכא דחוטמא, (אותם ש"ע נהורין אז הם מתמלאים בחכמה )הם מתמלאים באור חכמה שבחוטם, ואז שע"ה עלמין ( השע"ה לא מקבלים רק בינה, לא מקבלים רק חסדים )מתגלים בז"א, (אלא מתגלים בז"א עם החכמה )כי ההעלם עובר מהם, כי עתה הם נשלמים הן מחכמה (שבא מהנקב מהחוטמא ) והן מחסדים ( שבא מהבינה) כנ"ל.
והנה נתבאר היטב,
• בחינת נקב ימין דחוטמא דא"א, שהיא בחינת יסוד דע"ב, (הרי כל החוטם הוא יסוד דע"ב, רק שבתוך החוטם יש חלוקה:
o יש את קו הימין דחוטם
o ויש את קו השמאל דחוטם
מבחינת הזווג עם בינה, שאז נמשכים מבינה שע"ה עלמין בשפע גדולה, והם מתמלאים בהארת חכמה מאורכא דחוטמא עצמו. (עד לפה הסביר את נקב הימין.
ומה קורה עם הנקב השמאלי? שהוא נותן חכמה בלי חסדים,זה נקרא "ויחר אפו"- זה נקרא דינים, אי אפשר לקבל אותם, כי אין בהם חסדים)

וענין נקב השמאל דחוטמא, הוא הארת יסוד דע"ב בלי זווג עם הבינה, שאז מושפע ממנו סיתום גדול וצר מאד, בסו"ה ורוח נשבה בו ואיננו. ( למרות שכאילו הוא משפיע רוחניות –אור חכמה" אבל איננו , כי אפשר לקבל אותו)

וז"ש הרב "אין רוחא דחיי דנקב שמאלי יוצא אל המלכות רק בסיתום גמור" כי זה הרוחא דנקב שמאל, אינו נושב כאן בא"א, כי הוא כולא ( בא"א)
ימינא, אלא הוא אתעורר פעם למטה בז"א, ואז נפיק מניה (יוצא מז"א על המלכות )
אל המלכות סיתום גמור. עד אשר אותם הדבוקים אז במלכות זו, נאמר עליהם ורוח נשבה בו ואיננו. אמנם שורשו הוא מבחינת נקב שמאל דחוטמא דא"א, כנ"ל, ( וכאמור בא"א, אינו נחשב לדין, היות וכל א"א הוא בחינת ימין) אלא שאינו מתגלה שם, ( בא"א)רק למטה במלכות. וז"ש הרב בפירוש הזוהר, שרוחא דא דנקב שמאלי לא יתגלה רק לע"ל ( לעתיד לבוא), ביומי דמלכא משיחא. שאז יתבסמו הדינים ההם. ע"ש. (ואז אז לא יתבסמו הדינים, ואם תבוא הארה כזאת, היא תהיה דין ) ( 14.18)
מה למדנו עד כה?
התיקון השלישי הוא האור הנושב, דרך החוטם שהוא יסוד דעליון לבחינת התחתון, או בא"א או בז"א, תלוי איפה לומדים את התיקונים.
אז יש ימין ושמאל
• מצד (נקב )הימין- יוצא חכמה, עם הארת חסדים ואז זה אור שיכול להתקבל
• מצד (נקב ) שמאל יוצא חכמה בלי חסדים, והוא לא יכול להתקבל.

• בא"א הוא כולו ימין אז לא מורגש בו הדינים
• בז"א שנותן למלכות, כן מורגשים הדינים, בנקב השמאלי (14.57)

וז"ש בזוהר (נשא קל"א.) תיקונא תליתאה ( תיקון השלישי)מאמצעיתא דתחות חוטמא, (נמצא תחת החוטם )מתחות תרין נוקבין, (מתחת ב' הנקבים ) נפיק חד אורחא ושערי אתפסק" (יוצא שביל אחד והשער ניפסק שם )

כי תיקון הג' הזה אינו מבחינת נקב הימיני דחוטמא לבדו, אלא מתחות (מתחת ) תרין נוקבין (שני הנקבים ) ביחד.
• והכוונה היא, כי עדיין לא נגלו כאן השע"ה נהורין, הבאים מרוחא דחיי דנשיב מנקב ימין בלבד, כנ"ל,
• כי הם מתגלים אח"כ בתיקון הששי.
וכאן נגלה בחינת רוחא דנשיב מתחות ב' נקבין ביחד דוקא. להורות: שגם נקב השמאל משמש כאן. (זאת אומרת ,

שהתיקון הזה עדיין לא שלם,
אלא הוא בסיס לתיקון השישי
מה ההבדל בין נקב ימין לנקב שמאל (שבחוטם)

וכבר ידעת ההפרש מנקב ימין לנקב שמאל,
• כי הנקב הימין עיקר הארתו הוא שע"ה עלמין, שפירושו אור חסדים דבינה בהעלם החכמה, (אלא שזה בא מיסוד דאמא ) אלא מקבל גם הארת חכמה מבחינת אורכא דחוטמא עצמו, כנ"ל. (ולכן מאיר בחסים וגם בחכמה )
• משא"כ נקב השמאל הוא אור החוטמא בעצם, ( החוטמא הוא אור דחכמה
o וכאשר עובר דרך הנקב הימני, הוא מעורב בחסדים,
o וכאשר הוא עובר בנקב השמאלי הוא ביטוי לכל מה שהוא חכמה ללא עירוב של חסדים,- חוטמא דחוטמא, ולכן חוטמא הוא עצם)ואין בו מבחינת חסדי הבינה כלום, כי ע"כ הוא צר וסתום מחסדים. כנ"ל. (16.45)

והנה כאן צריכים להורדת ה"ת מעינים, דהיינו לאעברא (להעביר )הני (אלו )שערי ( השערות) מעל גבי השפה עלאה, שהיא בחינת מלכות דבינה שיצאה מראש דא"א, (למה היא יצאה? ) בסבת השערות דתיקון הא'(שהם בחינת א"ל – ב' מצרי הזקן, שיצאו מהשורש שלהם שהם הפאות, שהם יוצאים בצ"א," וצריכים לעלות למעלה לשפה עילאה , ולקבל תיקון של צ"ב
• השפה עילאה היא בינה שמתערבת/מערבת את התיקון הראשון, אליה, כדי לתקן אותה בצ"ב)
שעלו ונכללו בה, ואבדה בחינת ג"ר שבה מחמת השערות האלו, (שיצרו בה בינה מיעוט, שהמלכות הזו שעלתה מלמעלה מצ"א, עושה מיעוט בבינה )
כנ"ל, ולפיכך צריכים לאעברא ( להעביר)הני שערא (את אלו השערות) משפה עלאה, (כי הם מפריעים לאור שבא דרך החוטם להתגלות) ואז יחזור אליה בחינת ג"ר שלה. ( כי השערות הם דוקא הורידו את בחינת הג"ר) ( 17.57)

עמוד את"ו
ולכן היא צריכה בעיקר לנקב השמאל דחוטמא דא"א, ( למה? מה התפקיד שלו? להעביר את השיער) שהרוח שלו הוא אור חכמה בעצם, אלא לפי שבא"א כולא ימינא, ע"כ נבחן שהרוח דמוכרח לצאת מב' הנקבים יחד, ( כי זה לא דין שם) וכיון שרוח הזה נשיב ע"ג השפה, הוא מטהר שם את הבינה, ( מהמיעוט שקיבלה מהמלכות של התיקון הראשון שעלה אליה) ומעביר השערות שנתישבו בה. ( רק באותו מקום שנקרא אורחא, דהיינו המקום שבין מתחת לחוטם, באמצע השפם) וז"ש שם בזוהר " ושערא אתפסק מהאי אורחא" רוחא דא דנשיב שם מתחות ב' נוקבין דא"א מעביר השערות משם. (אותו אור היורד מהחוטם, הוא זה שגורם להפסק השערות, במקום שפנוי בשערות השפה העילאה ) ( 19.15)

אמנם עניין החיבור דנקב ימין בתיקון הזה, גורם שלא יתפסקו השערות כולם מעל גבי שפה עלאה, (כי אם היה הנקב השמאלי, הוא היה מעביר לגמרי את כל השערות )אלא שעושה אורחא באמצעותא בלבד,
• כי אם היה נושב נקב שמאל לבדו, (שהוא דין קשה )הנה ודאי שכל שערות השפה היו עוברים משם.
• אלא משום שנתחבר גם נקב הימין בתיקון הזה הג', דמניה(שממנו ) נשיב (נושב )רוחא דחיין, (רוח חיים ) שעיקרו אור חסדים (שע"ה עלמין )כנ"ל

, ע"כ הוא מחזיק השערות בימין ושמאל השפה עלאה, (כאילו בב' הצדדים ימין ושמאל ) משום שהשערות אלו משמשים למ"ן בשביל החסדים שלו היוצאים דרך הנקב הזה. (לכן הוא צריך אותם, כי הם מושכים בחינת אור חסדי שיבוא מש"ע כדי שהם יוכלו לעשות זווג עם החכמה, כדי לתת חכמה לתחתונים. ואמנם בא"א זה לא כ"כ מורגש, אבל כשנגיע לז"א, נראה שממש צריך את זה.
לשם מה צריך את הנקב הימין?
כדי שהפתח של האורחא יהיה מבוקר, הוא היה כמו מסך, ולא כמו מקום פרוץ,
• ואז כל פעם שיבוא האור, ישימו אותו בתוך איזה שהוא נתיב מאד מאד ברור, איפה הוא יכול להיות, ושלא יתפרץ כל כולו

• ולכן שמו אותו בתוך איזה שהיא מסגרת, לקבל לפי ערכים מאד מאד ברורים, אי אפשר לקבל כל מה שרוצים, אלא לפי ערכים של חסדים. ולכן אומר: (21.03)

וז"ש שם בזוהר "ומלי מהאי גיסא ומהאי גיסא(מצד הזה ומצד הזה ) שערא בתיקונא שלים(שערות בתיקון שלם ), סוחרניה(סובבים ) דהאי אורחא"(מקום פנוי שנקרא אורחא.
… ) (שיש שערות מימין ושמאל, בתיקון שלם מסביב לאותו מקום פנוי שנקרא אורחא ), כי זהו בכח הרוחא דנשיב מנקב ימין, (שמכח הימין הזה, הוא עושה את הנקבים ) שהוא המחזיק שערות אלו סוחרביה(סביב ) דהאי אורחא(אותו אורחא ) שבאמצעיתא, כי העביות שבהם נחוצים לו לזווג החסדים, שמתפקידו להשפיע תמיד בסוד רוחא דחיי, וז"ש "בתיקונא שלים" כי עתה שנגלה האי אורחא שבאמצעיתא, (שהוא המקום הפנוי משערות) בהארת חכמה דנקב השמאל, (, בהארת חכמה בנקב השמאל, שלכאורה היה צריך לנקות את כל השפה עילאה מהשערות))הנה חזרה הבינה בזה לבחינת ג"ר שלה, ומעתה אין שום פגם בהני שערות השפה הנשארים, להיות נחוצים להמשכת חסדים, (אבל, בכל זאת,

בשביל מה צריך את השערות? (בשפה עילאה- בשפם)?
• הרי אם החזרת אותה לג"ר,אז לא צריך שערות!
• אתמול שאלנו, בשביל מה, מה גורם לכך שיהיה שערות בשפה עילאה, הרי זה שייך ללסת עליונה? בלסת עלינה לא צריך להיות שערות,
• אלא, ששערות האלה בשפה עילאה, נובעים מעליית ב' מיצרי ב' מיצרי הזקן,שגרם שם מיעוט,
• ועכשיו בא נקב השמאלי, ונותן ג"ר דחכמה, אז הוא מוריד את המיעוט
• בא הנקב הימני, דהיינו שע"ה נהורין, דהיינו וכן גורם, עוד פעם לבינה, בסוד מיעוט. למה מיעוט? כי זה לא חכמה.
• אז מה התפקיד שלהם שם? למשוך חסדים. הוא ממעט את החכמה, זה לא מיעוט מג"ר ממש, אלא מיעוט מחכמה, ולכן הם צריכים את זה שם, כי הם צריכים חסדים.

כי אז(כשיש חסדים, ואז חכמה תבוא עם חסדים ) יהיה "התיקון שלם"", כי יהיה חכמה עם חסדים, ובלתי חסדים אין התיקון שלם, כי אדרבה היה בסו"ה ורוח עברה בו ואיננו, כנ"ל. (אם היה בא , אז רק מהנקב השמאלי ) וז"ש בתיקונא שלים.
וענין זה מבואר יותר בדברי הזוהר שם (דף קל"ג ע"א. ובאד"ר ע"פ הסולם( 23.32)

אות קכ"/ב) ז"ל מאמצעיתא תחות חוטמא, (מאמצע מתחת החוטם) מתחות תרין נוקבין(מתחת לב' הנקבים ) נפיקחד אורחא( יוצא שביל אחד ) ושעריאתפסק(והשערות ניפסקים ) בההוא אורחא(באותו שביל ). (אמאי אתפסק, (למה נפסקים? ) משום דהאי אורחא אתתקן לאעברא ביה. בכדי שיוכל האור לעבור בו) ובגין כך יתיב תחות נויקבי הוטמא האי ארחא(יושב תחת אותו חוטם, תחת אותם נקבים דחוטם, אותו שביל ). עכ"ל. פי':
כי שואל, אמאי אתפסק(למה ניפסק ?) רק באמצע שערות השפה, (ונהיה כמו שביל? ) ולא עברו משם כל שערות השפה, (כל שערות השפה לא ירדו כתוצאה מהחכמה שיש הרי הוא צריך להעביר את כל המיעוט, את החכמה הזה)

מאחר דנשיב שם רוחא דחוטמא, שהוא בחינת חכמה המחזירה את בינה לבחינת ג"ר שלה. (זה המשך השאלה ) וע"ז(ועל זה ) תירץ, (זה והתירוץ למה כן, היו צריכים לעבור משם השערות

• לאחר שנותנת את בחינת החכמה הזו מהחוטם, אז זה היה צריך להיפסק שם, שהיא מחזירה את בינה לבחינת ג"ר שלה.
• והרי כל מה שהיה לה שערות, היא קיבלה מב' מיצרי הזקן, ועכשיו, משם היא קיבלה שערות, אחרת מצד עצמה לא היה צריך להיות לה שערות, היא שייכת לגלגלתא, היא לא שייכת לדיקנא.
"משום דהאי אורחא אתתקן לאעברא ביה"(

מה התירוץ?
שיתקן האורח הזה, השביל הזה-
, כדי שיעבור בו, ודווקא בו , בצורה מדודה, אור חכמה
כלומר, דלא אתתקן שם החכמה בקביעות, כדרך הרוחא דחיי דנשיב מנקב שמאל דחוטמא, (
• אין שם אור חכמה בקביעות, אלא כשמושכים, אז עושה שביל, כמו תעלה כזו, שדרכה יעבור האור (25.50)

)כי אם היה (אם היה שם אור חכמה באופן קבוע, ולא רק שביל כדי לעבור שם,) כן, היו עוברים משם כל שערות השפה.

אמנם הוא נתקן רק בבחינת דרך בלבד, (דרך לעבור בו) כי אורחא פירושו דרך, דהיינו לא לעמוד שם, אלא רק לעבור בו לבד, כדי שאח"כ יוכלו להתגלות החסדים מבחינת העביות הנשארת שם בשערות השפה בבחינת מ"ן.

כי אז הוי תיקונא שלים. (כי אז יהיה התיקון שלם ) כנ"ל.
וזה שממשיך "ובגין כך יתיב תחות נוקבי חוטמא האי אורחא" (ובשל כך נמצא תחת הנקבים, נקבי החוטם זה השביל )כלומר,
• שהתיקון הזה בא מתחת ב' נוקבין דהיינו גם מנקב הימיני, שדרכו להשפיע חסדים, וע"כ נתפסק רק בבחינת דרך באמצע השערות,
• וכל השערות מהאי גיסא ומהאי גיסא(מצד הזה ומצד הזה ) נשארים כדי שלא יופסק שפע החסדים כנ"ל. ( 26.55)

מה למדנו היום?
למדנו אחרי התיקון השני, בא התיקון השלישי.

מהו התיקון השלישי?
שביל שבו יכול לעבור אור חכמה לתחתונים, אבל בצורה מדודה.\
מאיפה מגיע האור הזה? הוא מגיע, כמובן מהראש, מהלסת העליונה.

החוטם של הלסת העליונה שהוא נקרא יסוד דע"ב, הוא יכול לתת לי אור חכמה, כי היסוד דע"ב, הוא צר ואריך.
האור עובר דרך ב' הנקבים בחוטם, אבל כדי שהוא ירד לתחתונים, לא רוצים שהוא יצא בהתפרצות גדולה, אנו רוצים שהוא יינתן במשורה, לפי מה שצריך, והוא לא ניתן כל הזמן, כי הוא יתן חכמה, רק שהתחתונים יהיו ראויים לחכמה.
ולכן צריך לייצר מציאות, שיש דרך לחכמה, לעבור לתחתונים, כשהם יהיו ראויים.(27.58)

אז בעצם אנו רוצים לפתוח דרך, ולא לתת חכמה בקביעות.

אז מה עושים?
• יוצרים שביל, דרך.
• אבל הבעיה היא שאם רוצים להגיע מהחוטם למטה, לשיבולת הזקן" ולכל שערות הדיקנא, אז הבינה, באמצע מפריעה.- יש שם מיעוט, שעשו ב' מצרי הזקן, בשערות שפה עילאה,
• ואז, אין לנו דרך לתת את האפשרות לאור חכמה לרדת מהעליונים לתחתונים, אין שביל!
• ואז החלטנו לעשות איזה נתיב קבוע, שאם הם יהיו ראויים, אז כבר יהיה נתיב מוכן ,שביל מוכן להעביר את החכמה- [אני אומר נתיב או אומר שביל, כי שביל זה ענין של חכמה, יותר טוב לקרוא לזה פה נתיב, כי זה גם בא דרך הבינה, רק שבגמר תיקון זה יהיה שביל, אז אולי היה יותר טוב היה לקרוא לזה פה, נתיב כל הזמן, בלי להתבלבל, ולהגיד שבגמר תיקון זה יהיה שביל]. (28.58)

אז איך עשו את זה?
• דרך ב' הנקבים (של החוטם), מגיע אור חכמה
• כשמגיע אור חכמה, אז כל מה שיצא שערות בשפה עילאה (השפם), שבעצם עוצרים את האור מלרדת, והם עוצרים את האור, בגלל שהם קיבלו את המיעוט, ממלכות של צ"א, שלא מקבלת אור, אז היא עשתה מיעוט, ואז הבינה קיבלה מיעוט בסוד נושא עוון,שהיא נושאת את העיוות הזה, שהיא צריכה לקבל מיעוט,
• אז אם יש אור ג"ר במדרגה, והנקבים נותנים חכמה, במיוחד הנקב השמאלי, אז אפשר להעביר את השערות עוד פעם, ולא יהיו שערות יותר. אומר: לא!

• אני לא רוצה, כך, זה לא תיקון טוב, למה?
o אני אתן מהנקב הימני גם חסדים, כדי שלא יהיה מצב שאין שערות בכלל,
o יש לי בגדלות זו ב' מצבים:
 יש מצב שלא צריכים לקבל את החכמה
 ויש מצב שכן צריך לקב ל את החכמה
זה תלוי במעשה התחתונים. חכמה זה לא דבר שמקבלים בקביעות, חסדים יכולים לקבל בקביעות, זה זווג תדיר דלא פסיק.

• הזווג הזה לקבל חכמה הוא זווג פסיק, ולכן רק שהם יהיו ראויים, אז מה אני צריך לעשות? אני צריך לבנות שביל, דרך, וזה נקרא אורחא, דרך שדרכו יבוא אור חכמה לכשיוכלו לתת לתחתונים. ואז יגיע גם חכמה, אבל גם בינה, בינה יוצרת בנקב הימני, את השערות חזרה, בב' הצדדים סביב אותה דרך, ואז הן משאירים פה דרך פנויה שהיא מדודה במשורה , וניתנת במשורה לפי מעשה התחתונים.
• איך בדיוק ניתנת החכמה הזו, ומה קורה איתה, ואיך בדיוק בונים אותה, זה עוד לא גמרנו את התיקון השלישי, ונלמד בע"ה מחר. (30.46)

2387

media

שאלות חזרה בתע"ס א'תג-א'תד
1. מדוע עולה תיקון הא' דהיינו ב' מיצרי הזקן לשפה עילאה? מדוע שלא ישפיע מאורות הגדלות שקיבל מב' פאתי הראש? והרי זה אור גדול.
2. מדוע אומר שעליה של המלכות למקום הבינה היא הגורם לכל המוחין בגדלות דזו"ן?
3. הסבר את משל הנשר בקשר לתיקון הב'.
4. מה ההבדל בין השמות דתיקון הב' נושא עון ורחום? ומה ההוראה של כל אחד מהם והיכן הם נוהגים?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

דיברנו בשיעור הקודם על התיקון השני שהוא התיקון של השערות, שירדו מב' מיצרי הזקן, שהם שערות בצ"א, וצריכים לתקן את הדין הקשה הזה של צ"א,שהוא בחינת א"ל, תקיף וצריכים להעלות אותו לבינה.
הבינה שמסכימה לשאת את העוות הזה, שהיא תקבל את האור, באופן הזה שהיא תפגם, לכן המלכות הזו שהיא מקבלת ויוצרת בה פגם, ולכן היא מסכימה שיהיה בה עיוות, עיוות כזה, שהבינה תשאר בשפה עילאה, שהיא שייכת בכלל ללסת העליונה, ובבחינת גלגלתא מוכנה לקבל עליה מיעוט, לא בשביל עצמה, היא לא צריכה את זה, אלא כדי לתת אפשרות שהמלכות הזו של צ"א תתוקן, ודרכה ינתן אור לתחתונים. ( 1.18)
ומביא לנו את לשון הזוהר הקדוש, שבזוהר הקדוש הוא גם מדבר איתנו מהתיקון הזה
( אמר רבי שמעון לרבי חזקיה, קום רבי חזקיה ועמוד על עומדך ובעיקר יקר תיקון, זה של הדיקנא הקדושה.
ורבי חזקיה קם ואמר: אני לדודי ועלי תשוקתו מי גרם לכך שאני לדודי?.
איך יכול להיות שאני יהיה לדודי? מכיוון שעלי תשוקתו. (2.10)

אומר: מסתכל הייתי והנה ראיתי, אור יקר של נר העליון.
o נר העליון זה בינה, ולמדנו שבינה יושבת בשפה עילאה.
o והיה מאיר ועלה לשכ"ה צדדים, ולמדנו שנערה זה שכ"ה
o וחשוך אחד היה מתרחץ באור ההוא, כמי שמתרחץ באותו נהר העמוק.
מי זה הנהר העמוק? זה בינה.
o ואפשר כבר לנחש,ש אותו חשוך זה אותו ק"ל של ב' מצרי הזקן ששייכים לצ"א, שעולה לבינה וטובל בנהר העמוק הזה.
o שמימין מתחלקים ומאירים ונמשכים לכל צד ממה שעבר עליו.

וענין זה נתבאר שם בזוהר (אות קי"ז קי"ח וקי"ט וז"ל, קם רבי חזקיה וכו' מסתכל הוינא, וארו חמית נהורא יקירא דבוצינא עלאה נהיר אומר: מסתכל הייתי והנה ראיתי, אור יקר של נר העליון. נר העליון זה בינה, ולמדנו שבינה יושבת בשפה עילאה) וסליק לשכ"ה עיבר, (והיה מאיר ועלה לשכ"ה צדדים, ולמדנו שנערה זה שכ"ה)וחד חשוך הוה אתסחי בההוא נהורא, (וחשוך אחד היה מתרחץ באור ההוא) כמאן דאתסחי בההוא נהרא עמיקא, (כמי שמתרחץ באותו נהר העמוק.
מי זה הנהר העמוק? זה בינה. ואפשר כבר לנחש,שאותו חשוך זה אותו ק"ל של ב' מצרי הזקן ששייכים לצ"א, שעולה לבינה וטובל בנהר העמוק הזה) דמימוי מתפלגין ונהרין ונגדין לכל עיבר, ממה דעלוי. (שמימין מתחלקים ומאירים ונמשכים לכל צד ממה שעבר עליו.) כלומר שברגע שהוא עולה למעלה, אז הוא מאיר ומתקן את המלכות הזו, כמו רוחץ אותה) וסליק ההוא נהורא (עלה האור ההוא )בשפתא דימא(בשפת הים) עלאה עמיקא, (העליון העמוק) דכל פתחין טבין ויקירין (כל הפתחים היקרים והטובים נפתחים בפתחה הוא )בההוא פתחא אתפתחן, אנא שאיל (אני שאלתי, ככה הוא מספר על עצמו )מהם מהו פשרא דחמית, (מה פשר הדבר הזה שראיתי )פתחו ואמרו, נושא עון חמיתא, ( אמרו לו: נושא עוון ראית) אמר, דא הוא תקונא תנינא. ע"כ. ( ואז אמר- זהו התיקון השני)
אז אנו רואים ,שהוא ראה משהו שאותו בעה"ס, רוצה לבאר לנו לאט לאט.

מה זה נושא עוון?
ב' מצרי הזקן, שעולים לשפה עילאה, ומקבלים תיקון של בינה,
כמו שהדין מתכלל ברחמים,
כמו הענין של צ"ב.(4.42)
פירוש הדברים: כי ראה נהורא יקירא(ראה אור יקר ) דבוצינא עלאה, ( של הנר העליון)היינו האי נהורא דרחמי דרחמי, (האור ההוא של רחמים ) שנתגלה עם יציאת תיקון הא' כנ"ל, וכיון שנמשך מעתיק, ע"כ נקרא בוצינא עלאה. (וזה אור גדול מאד מצד אחד )נהיר וסליק לשכ"ה עיבר, פירוש: שהיה מאיר ועולה לשכה ולאכפיא הדינים ולהפכם לרחמים. כנ"ל ועם כל דא, האי א"ל, אתכפיא לרחמי, דרחמי דעתיק יומין אתכליל ואתפשט ביה. כמ"ש לעיל, ע"ש. וע"כ אומר לשכ"ה עיבר, כי שכ"ה, מלשון וחמת המלך שככה,

מדוע עולה תיקון הא' דהיינו ב' מיצרי הזקן לשפה עילאה?
למה מיצרי הזקן עולים לשפה עילאה?
כדי לשכך את הדינים. הדינים הקשים של צ"א אי אפשר לתת לתחתונים, כי הרי כל העולמות יוצאים בצ"ב.
• והרי המקור של שערות הזקן, הוא מב' הפאות, ולמדנו מתיקון הא', שב' הפאות הם מלכות של ראש, שהוא שייך לצ"א, אומנם בראש הוא לא פועל כי הוא ממטה למעלה,
• אבל בשערות הזקן הוא בא ממעלה למטה, ואז עלול לתת רק דינים, ובוודאי שדינים אנו לא רוצים, לתת לתחתון, כי העולמות יוצאים בצ"ב, ולכן הוא עולה לשפה עילאה כדי להיתקן.) ( 6.30)
דהיינו לשכך הדינים ולאכפיא לון. "וחד חשוך אתסחי בהאי נהורא( וחשוך אחד היה מתרחץ באור) כמאן דאתסחי ( כמי שמתרחץ באותו הנהר הגדול /העמוק)
וכו' " פירושו: כי בחינת העביות דמלכות דצמצום א' הנקראת חד חשוך, (שזה מה שהוא ראה חשוך אחד ) כי צמצום הא' רכיב עלה, רוחץ עצמו (מה זה רוחץ את עצמו? רחיצה זה אומר שמסיר מעצמו את בעל מנת לקבל- זה נקרא רחיצה. יש כאלה שלא אוהבים להתרחץ, למה? עצלנים, קמצנים- לא רוצים לתת מעצמם כלום. דבר לא טוב. -אז אותו תיקון הא' שבא בצ"א, מתרחץ בבינה שבשפה עילאה) בהאור הגדול הזה שנגלה עם הופעתו כנ"ל, כלומר, שנסתלקו ממנו כל הדינים ( דינים הכוונה לסיגים שהם בעל מנת לקבל)מכח האור הגדול שנתגלה עם הופעתו, שזה דומה לרחיצה במים, כי אור חסדים נקרא מים. כנודע. (הבינה נקראת חסדים. ולכן נקרא כמו שהתרחץ בבינה) (8.04)

"וסליק האי נהורא בשפתא דימה עלאה עמיקא. (ועלה אורו בשפת הים העליון העמוק ) דכל פתחין טבין ויקירין בהאי פתחא אתפתחן" (שכל פתחים טובים ויקרים ניפתחים בפתח ההוא )היינו
ענין עלית השערות דתיקון הא', ממקום לחי התחתון, אל מקום השפה עלאה שבלחי העליון, שהוא מקום בינה, כנ"ל,
(
• שימו לב שהלחי העליון בכלל לא שייך לדיקנא, לכאורה, ובכל זאת הוא מסכים לקבל לעצמו, את העיוות הזה )
"בשפתא דימא עלאה עמיקא"( בשפה ההיא העליונה של הבחינה שהיא הבינה שנקראת עמוקה)
• כי בינה נקראת ים העליון,
• ושפת הים הזה, פירושו, מלכות דבינה,
כי השפה עלאה עומדת בסיום הלחי העליון. (שכל הלחי העליון הוא בינה, בבחינת אוזן, כי כתר בא מאוזן ).
עליית מלכות לבינה
כגורם למוחין דגדלות של זו"ן
וכבר ידעת, שעליה זו של המלכות במקום בינה, היא הגורם לכלהו מוחין דגדלות של זו"ן, שזולת זה, (זולת עליית המלכות לבינה ) לא היה מציאות מוחין דגדלות בשבילו, (בשביל הזו"ן ).
וע"כ נבחן עליה זו דמלכות דצמצום א' למקום בינה,
לבחינת פתח לכל האורות אשר בהעולמות, המקבלים מזו"ן.
(כי אם לזו"ן לא היה גדלות, הוא לא היה יכול לתת לעולמות שלמטה ממנו .
ובהיותו קטן יש לו רק את האורות של גוף שלו, ואם יש לו מוחין הוא יכול לתת לתחתונים
יוצא, שכל העולמות, ניזונים מאותו תיקון שנקרא "נושא עוון", שמלכות עולה למעלה (9.45)
וז"ש "דכל פתחין טבין ויקירין בהאי פתחא אתפתחן"(שכל הפתחים הטובים והיקרים ניפתחים בפתח ההוא )
כלומר, שע"י עליה זו לשפתא דימא עלאה, ( לשפת הים העליון) נעשה הפתח המקורי, (הראשוני )שעל ידו נפתחים הפתחים טבין ויקירין בשביל זו"ן, שיוכל לקבל (מהעליון מבינה )המוחין דגדלות דרך שם. וזה כמ"ש הרב,
שלולא יצאה הבינה לחוץ,
לא היה מציאות לז"א להשיג שום מוח ( שום גדלות) (כנ"ל דף תתפ"ג אות ל"ג)
וענין המשכת השערות דתיקון א', לתיקון ב' ע"ג השפה עלאה שהיא בינה, הוציא זה החלק מן הבינה, לחוץ מן בחינת הראש, (יוצא שבינה הסכימה לקבל משהו מעצמה, מחוץ לראשה, כדי לתת אפשרות לזו"ן לתת גדלות )מחמת שקבלה לתוכה בחינת כח הצמצום שיש במלכות והשערות דתיקון הא', כנ"ל באורך. (זה (שבינה) הסכימה לקבל לתוכה את בחינת המלכות של צ"א, אז היא עשתה בעצמה מיעוט, ולכן היא היתה צריכה לצאת החוצה. ומה המקור של כל זה? )(11.20
וז"ש "אנא שאיל מהם מהו פשרא דחמית, אני שאלתי מה פשר הדבר שראיתי? ) פתחו ואמרו, נושא עון חמיתא" כבר ידעת,
• שהשמות שבתורה, מתבארים כלפי ז"א המקבל אותם התיקונים מא"א,
• והשמות שבמיכה מתבארים כלפי א"א עצמו איך הוא נתתקן בעצמו כדי להשפיע לז"א.
אנו רואים את י"ג מידות הרחמים, בשתי מקומות:
1. ספר נביאים- במיכה
2. בתורה , -בויקרא
אז אנו צריכים לראות, מה שכתוב בתורה, זה שייך לז"א
מה שכתוב במיכה שייך לא"א. 12.19

התיקון הב' בתורה- בחינת ז"א –"רחום"
והקבלתו לנשר
וע"כ השם של התיקון הב' הזה בתורה הוא השם רחום ( ולא נושא עוון, אלא רחום)שהארתו, (או הוראתו ) שז"א מקבל מהתיקון הזה רחמים מרובים, והוא מתבאר בפירוש חז"ל על הפסוק,
כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף וכו' שפירושו, שהנשר ( שהוא מידה של קו אמצעי, שהוא בחינת בינה)הזה רחמני הוא על בניו,
וכיצד רואים שהנשר רחמן לבניו?
• ואינו נושא אותם ברגליו (כמו שאר הציפורים הטורפות )
• אלא על גבי כנפיו, (מדוע? ) כי ( שהציידים יורים את החץ מלמטה)
• אומר מוטב שיכנס החץ בי (של הציידים ) ואל יכנס בבני, ע"ש בפירש"י.
כלומר:
• מוטב חציית המדרגה (החץ) תהיה בי, בחינת צ"ב ולא בבני (הזו"ן)
• מסכימה הבינה, לצאת מגדלות הראש, ולקבל מיעוט בכדי שהבנים יהיו מוגנים בצ"ב
איך מתקשר משל הנשר לצ"ב, ולתיקון הב'?
ודברים אלו רומזים לעליה זו של מלכות במקום בינה, שבסבתה(של מלכות ) יצא חלק מבינה לבר מראש, (ז"ת דבינה ) ונעשה כמו מלכות, שה"ס מה שאמרה, מוטב שיכנס החץ בי ואל יכנס בבני,

• כי בהיות המלכות במקומה בלחי התחתון במקום תיקון א', (שתיקון הא', זה נקרא א"ל, שהוא דין תקיף, בבחינת צ"א )ובחינת כח הדין וצמצום היה רכיב על הבנים, שהם זו"ן בני הבינה
• ( אם היו מאירים דרך המלכות הזו) צ"א), אז הבנים, הזו"ן שהיו מקבלים את התיקון/ההארה הזו מהמלכות, היו מקבלים דין תקיף ביותר, ולא היו יכולים לעמוד בו,),
• אז לא היה שום מציאות מוחין לז"א
• משום שעל מלכות דצמצום א' אין שום זווג באצילות (ולא היו יכולים לקבל אור)
. ואור הזה שנתגלה שם מהזווג דעתיק עצמו, (
• שהרי תגיד, הרי הם מקבלים ממקור גבוה, הם מקבלים מהפאות- תיקון הא', אז מה הבעיה? יש להם אור מאד גבוה!,
• אומר: לא! האור הזה בא להתקין אותם, אבל לא בא לתת להם הארה)

אינו ראוי להתפשט למוחין לזו"ן אלא לבינה, (רק לראש)בסוד אלף אלפין ורבוא רבבן מארי תריסין, כנ"ל, אבל העולמות המתפשטים מן זו"ן, ( דהיינו יצירה ועשייה), שלמדנו:
• שיצירה- זה מארי דיבבה, שלא מקבלים חסדים, ובוכים ע"כ שלא מקבלים חסדים
• עשייה- מארי דיללה, לא מקבלים חכמה ולא מקבלים חסדים

לא קבלו כלום מאור הגדול הזה, (ולכן הם בוכים )כי ע"כ נתפשטו מהם מארי דיבבה ומארי דיללה, כנ"ל. (אז אם היה נשאר במצב הזה, אז היו נשארים ככה,
שמארי דיללה ומארי דייבבה,
שכל מי שלא מקבל תיקון של צ"ב, ורוצה לקבל מהמלכות העליונה,
לא יכול לקבל אם לא דרך שערות הזקן,
ושערות הזקן צריכים תיקון של שפה עילאה
כיצד ע"י תיקון הב' תשפיע בינה לזו"ן את המוחין דגדלות
ענין "רחום"
וע"כ עתה כשהשערות דתיקון א'
• שינוי מקומם
• ועלו בשפה עלאה במקום בינה,
הוכן בזה הפתח לכל פתחין טבין ויקירין, שיוכל ז"א לקבל דרכיהם כל המוחין דגדלות שלו, אשר אז נכפין( כלומר שכופה אותם, דהיינו שנותן להם תיקון מלשון:
• "וחמת המלך שככה", מלשון לשכך את הדינים
• וע"י כך שהוא נותן להם את הכח של עלייה לבינה, אז נכפפים
• מה זה נכפפים? לשכך את הדינים
) כל אלו מארי דיבבא ויללא, כמ"ש להלן.
וע"כ נבחנת יציאה זו של הבינה לחוץ,
מכח שקבלה לתוכה את המלכות, בבחינת רחמים על הבנים, (שזה דומה לאותו נשר, שמרחם על בניו )
• כי קבלה לתוכה את החץ, ( את חציית המדרגה)שהוא כח הצמצום והדין, כדי שלא יכנס בהבנים העביות דמלכות דצמצום א', הנקראת חד חשוך, (שזה מה שראה רבי חזקיה, ראה חד חשוך,שהוא מלכות דצ"א, שעולה ומתרחצת בנהר ) כי הצמצום הא' רכיב עלה, ( 17.30)

עמוד את"ד
היה עצמם, כי אז (כאשר מלכות מיתתקנת בבינה, ע"י עלייתה לשפה עילאה )
תוכל הבינה להאירם (לזו"ן ולעולמות יצירה ועשייה), ולהעביר מהם מארי דיבבה ויללה( איך תעביר מהם? דהיינו ע"י שתוכל להשפיע להם אורות ) ולהשפיע בהם כל המוחין הגדולים. ( שהרי כל עוד, שהמלכות היא בבחינת צ"א, כמו בתיקון הראשון, היא לא יכולה להאיר לתחתונים ליצירה ועשייה, וכל שכן לנשמות שם )
הרי שז"א מקבל רחמים מרובים, מכח התיקון הזה,(הב')
שלולא זה היו העולמות התחתונים מתבטלים לגמרי,

כמ"ש שם בזוהר, (אות קי"ב) ( 19.20)
"אי עתיק דעתיקין קרישא דקדישין, לא אתתקן באלין תקונין, לא אשכחו עלאין ותתאין, וכלא הוי כלא הוי" (אם לא היה התיקון הזה, ועתיק לא היה מיתתקן באלה התיקונים, לא היו נמצאים עליונים ותחתונים, וכולם היו כמו שלא היו בכלל, כי חייב את התיקונים הללו ) ( 20.02)
כי לא היה פתח להשפיע לזו"ן, ומכ"ש לבי"ע. כנ"ל.
וע"כ נקרא התיקון הזה בשם רחום.
כי הוא שורש כל הרחמים

איפה הוא נקרא רחום?
• בתורה או שבמיכה?
• כלומר, האם בז"א או בא"א?
(תשובה: בז"א, בתורה. כי הוא שורש כל הרחמים. ( ולכן הוא נקרא רחום)
התיקון הב' במיכה (ספר נביאים)- בחינת א"א
הנקרא בשם "נושא עוון"
אבל במיכה, שהשמות הם מבחינת א"א עצמו, דהיינו מצד המתקן, (כי הרי א"א הוא מתקן את הז"א ) הוא נקרא בשם "נושא עון"( כמו שראינו בזוהר הקדוש)
• שזה סובב על בחינת שפה עלאה גופה, שהיא בחינת בינה, ואין לה שום ענין עם הצמצום, (מצד עצמה, כי הצימצום הוא על הזו"ן ולא על הבינה), לבינה יש חסדים מכוסים ם' דצלם, היא תוקנה בם' דצלם,
• הצימצום שהיה בעתיק,שהיא קרומא דאוריא, היה ממנה ומטה, היא שייכת לשפה עילאה)
• ומ"מ קבלה ( בינה)לתוכה מלכות המצומצמת ובחינת הדינים שבה, הנחשב לבחינת עון וקלקול, ( מה פתאום היא עושה עוון? כי עוון הוא מלשון מעוות
תיקון הב'-נושא עוון"
כי עון הוא מלשון מעוות, המורה שהיה ישר ונעשה למעוות.
כן הבינה היא ישרה מצד עצמה,
ומחמת נשיאתה כח הדין של המלכות, נעשתה למעוות,
וז"ס נושא עון,
(היא מוכנה להתעוות, כמו הנשר, בשביל התחתונים )
תיקון הב'- "רחום"
התיקון הב' הזה בתורה הוא השם רחום ו
הוא עשתה זה בשביל הרחמים על הבנים שהם זו"ן, כנ"ל, ע"ש

מצד הז"א, נקרא התיקון, רחום.
למה מצד ז"א זה נקרא רחום?
כי מה ששייך לשערות הזקן שייך לז"א, לחוטם פה,
"נושא עוון"
ומה ששיך לבינה זה השפה עילאה, וזה שייך למתקן , ולכן הוא נקרא נושא עוון)
ומצד הבינה נקרא התיקון, נושא עון.
( כי בינה מייצגת את א"א, כי משם בא התיקון)
מה ההבדל בין פשע לעוון?
o ודע, שהפגמים של התחתונים, הנמשכים ממלכות דצמצום א' מטרם מיתוקה במדת הרחמים, נקראים בשם פשעים, (ולא עוונות ) להיותם פשע אמיתי, כי עליה היה הצמצום האמיתי, כנודע. (פשע הוא קבלת חכמה ללא חסדים )
o אבל הפגמים הנמשכים ממלכות הנמתקת במדת הרחמים, (דהיינו מבחינת צ"ב ) דהיינו מבחינת בינה שיצאה לחוץ וקבלה לצורת המלכות הזאת, הם מכונים בשם עוונות, המורה, שמשורשם הם ישרים, אלא שנתעוותו, כנ"ל.
מה ההבדל בין פשע לעוון?
o פשע משורשו הוא מקולקל, משורשו-אסור לקבל בע"מ לקבל
o אבל עוון, שלא רוצה לקבל את האור, ויש לו פגם, מטעם צ"ב, שיש לו עיוות, זה נקרא עוון, ולא פשע זה נקרא כמו "שלא לשמה", כדי להגיע ללשמה.
תלמיד: מה הסיבה לתיקון הזה (הב")?
הרב:
o יש את התכלית לתיקון הזה, והתכלית לתיקון הזה, שאי אפשר היה לתת לתחתונים אור, אלמלא היו מעלים את המלכות לבינה, כי אחרת היו צריכים לתת את כל האורות, את כל ההשפעה מצד מלכות, שלא התכללה בבינה, ואז היו דינים קשים, ואז אי אפשר היה לתת את אורות האלה לתחתונים, כי אז זה היה רק דינים קשים לתחתונים.
o לכן כדי לתת לתחתונים אפשרות לקבל אורות, אז חייב היה להעלות את המלכות לבינה, כמו שאמר שאם היה נותן מצד המלכות, כשהיה רק מלכות לפני שהיה תיקון הב', אז היה מוות דייבבה ומוות דייללה,דהיינו שהיו בוכים,

o התחתון אומר: אני לא מקבל אור!, למה? ושואל: למה אתה לא נותן?:

o אומר :אני דין, אם אני אתך לך אור, אני אהרוג אותך, אז אני לא נותן בכלל! אומרת המלכות!, אם היא תתן זה יהיה פשע, אז לא נותנת בכלל, אז אם אין לה חסדים, אז אין ל החכמה

o זה כמו שאמרנו, שאי אפשר לתת למלכות אור, למטה מטבור, אם לא ע"י צ"ב,
 כי בצ"א , אי אפשר לתת שם אור, כי אין כח לקבל בע"מ להשפיע על בחי"ד,
 אבל יש אפשרות בצ"ב לתת למלכות להשפיע בע"מ להשפיע, ולכן חייב לעשות צ"ב כדי לתת לתחתונים (25.17)

שאלה תלמיד: האם היו שם שערות? (בשפה עילאה- בשפם)
הרב: מאיפה הגיעו השערות? בשפה עלאה,הרי לא היו שערות בשפה עילאה.
אבל עכשיו לאחר שהמלכות עלתה ועשתה שם מיעוט, אז נוצרו שערות:
שערות משולבות משניים, ב 'מיני שערות:
1. שערות של צ"א
2. ושערות של צ"ב
אבל באמת זה שערות משולבות מצ"א ומצ"ב.
ואחד הסימנים לכך:
o שמצד אחד הם גדלים לרוחב (הרוחב של השפם)
o ומצד שני הם גם מושפלים למטה. (כוון השערות של השפם כלפי מטה)
זה שהם גדלים לרוחב, זה מראה שהם באו משערות של צ"ב אבל יש בהם מיעוט , אחרתלא היו יוצאים עם שערות.(26.00)

3064

media

שאלות חזרה א'תא-א'תב
1. מה הבדל בין מארי תריסין, מארי דיבבה ומארי דיללה?
2. מה הבדל בין התיקונים מצד המיכה ומצד התורה?
3. הסבר בהרחבה את שמו של התיקון הב' – נושא עוון – וכיצד הוא מתואר בתיקונים מצד התורה הנקרא רחום?
4. ערוך טבלה והשווה בין צ"ב לתיקון הב' – מצא כמה שיותר דברים דומים.
5. היכן אתה מוצא בחייך את תיקון הא' ואת תיקון הב' הן מצד מיכה והן מצד התורה?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

עמוד א"ת
אנו עוסקים כרגע בתיקון הא'.
למדנו על תיקון הא' מי"ג תיקוני דיקנא, שהוא כולל ג' מרכיבים:
• תיקון הא'- הוא מיצר הזקן,היסוד שלו מתחיל מהפאות,
• והמקום שלו- הוא מנקב האוזן ומטה, מעצם הגולגולת שמחלקת ביןלסת עליונה ללסת תחתונה.
• והצורה שלו שהוא יורד ומתעגל כלפי מעלה, לכוון שפה עילאה לכוון לסת עליונה, שהשפה עילאה נמצאת בלסת העליונה.(1.03)

הוא נקרא "מי אל כמוך" במיכה, דהיינו מצד א"א, ונקרא א"ל מצד ז"א.
למה הוא נקרא "מי אל כמוך"? זה ע"ש הארת עתיק" שהוא מקבל את זה רק ממטה למעלה,שבכל אצילות, אין משיהו שיכול לקבל משהו מצ"א, כמו התיקון הזה הראשון,ש הוא נקרא התיקון הא' של שערות דיקנא, וכל שאר התיקונים לאחר התיקון הזה, הם טמונים בתוך מציאות של צ"ב.
לכן התיקון הזה, "מי אל כמוך" בהפתעה, שאין כזה דבר בכל עולם אצילות.
אבל בתורה, הוא נקרא סתם " מי א"ל כמוך", שהפירוש א"ל שהוא בא מצ"א, שיש לו תקיפות, ההארה שלו מתפשטת ממעלה למטה, וממנו, מההארה התקיפה הזו, שהוא לא נותן להארה לעבור הוא יוצר איזה תוקף של דין קשה,
אז כאשר מדברים על ז"א, אז הוא מתפשט אותו דן לעולמות יצירה ולעולמות עשייה, ואז יראה מה זה יבבה ומה זה יללה, שיש שם, דהיינו העדר של חסדים, והעדר של חכמה, ומארי דיבבה זה העדר של חסדים, ומייבבים ע"כ שלא מקבלים את החסדים, ומארי דיללה, הוא ע"כ שמייללים, משלון לילית שלא מקבלים את אור החכמה בעולם עשייה. וכל זה בא בתיקון הא',ש אותו אנו רוצים לסיים, והתחיל בע"ה, את תיקון הב', אבל רק נקדים ונאמר, שהוא שפה עילאה" השערות בשפה עילאה, הוא תיקון של צ"ב, ונסיים צ"א וניתן עליו קצת תקציר לפני שנלמד אותו. (3.19)

עמוד א"ת טור ב'
ועלמא תנינא ( עולם שני)מתפשט מבחינת ז"א, שהוא בחינת חג"ת וגופא, שהוא בחי' עולם היצירה, (דהיינו הבחינות שיש בעולם יצירה )
ולפי שהם מבחינת ממעלה למטה, לא יוכלו לקבל מתיקון הזה דשם א"ל, (למה? ) כי הוא אינו מתפשט ממעלה למטה, (בחינת צ"א, הוא לא יכול להתפשט למטה )
משום שבבחינתו גופיה שהיא המלכות דצמצום א', אין זווג כלל, וע"כ הם נשארים (נשארים עולם היצירה בלי אור, הבחינות של עולם היצירה שצריכים לקבל מז"א, שימו לב: שהוא עשה פה מעבר מי"ג תיקוני דיקנא של א"א לי"ג תיקני דיקנא של ז"א, ונדבר על ההשלכה של י"ג תיקוני דינקא של ז"א כלפי העולמות.

ובאמת, מה שאנו מדברים בחלק הזה, הוא י"ג תיקוני דיקנא של א"א" כפי שמוזכרים במיכה, ולא בי"ג תיקוני דינקא שבז"א, אבל הוא מזכיר גם אותם, כי הם יותר יקרים לנו, רק מה, אנו רוצים ללמוד מה המקור שלהם, היות והמקור שלהם הוא י"ג תיקוני דיקנא שבא"א, אז יכול להיות כמו התיקון הזה, שהוא לא כ"כ דין בא"א, אבל פה בא"א הוא יהיה דין.
אז אנו נדבר תמיד משני המצבים, ואנו תמיד נראה על מה אנו מדברים. (5.13)

כרגע מה שאנו מדברים, על זה שהוא בא להשפיע על עולם היצירה,

• אנו מדברים מתיקון הראשון שנקרא "א"ל"שהוא תיקון של ז"א..
• איך נקרא אותו תיקון בא"א? "מי א"ל כמוך".
אז התיקון הזה , הוא תיקון של דין, ועכשיו הוא להשפיע על עולם יצירה ועשייה
מה שהוא בא להשפיע על עולם יצירה זה דין, צ”א, לא עושה עליו זווג, אז הוא לא יכול להשפיע, אז בעצם עוצר את ההארה, ואיך זה מתבטא למטה? כמוות דייבבה.
מה זה מוות דייבבה? שהם בוכים וצועקים ומייבבים, מחוסר חסדים, שהוא עוצא את בחינת החסדים,
בחינת הדינין הנקראים מארי דיבבא, שהם מיבבים מחוסר חסדים. וז"ס שהם ז"ן עלמין, (ז"ן מלשון מזונות, כי החסדים זה המזונות, בבחינת אכילה )
שהוא מלשון מזונות, כי הם מיבבים אחר מזונות, שכן נקרא( המזונות) אורות החסדים. (עד לפה היה עולם יצירה ) (6.26)

ובעולם עשיה, שהוא(מי זה הוא? התיקון זה שנקרא א"ל ) מתפשט מבחינת מלכות ונה"י, שהם צריכים גם להארת חכמה, מתאחזים שם הקליפות מב' צדדים, שמיבבים אחר מזונות שהוא חסדים, (זה גם קרה ביצירה, מה התוספת? שהם גם מייללים אחרי הארת חכמה. ומיללים אחר הארת חכמה, כי עיקרם להארת חכמה צריכים, להיותם בחינת נה"י ונוקבא.
למה בעולם יצירה לא יללו אחרי הארת כחמה?
הרי גם הם לא קיבלו הארת חכמה! תשובה: הם בכלל לא רוצים חכמה ביצירה, אין להם מה לילל שם.
בעשייה רוצים חכמה, ולכן שמה מייללים) (7.14 )

וע"כ יש לקליפות שם (בעשייה )אחיזה גדולה מאד מימין ומשמאל, (כי בעשייה יש את שתי הבחינות שלה חסרונות מימין מארי דיבבה, ושמאל מאיר ידיללה )
(שאין שם חכמה, ומוות דיבבה ומות דיללה פועלים שניהם בעשייה ,א בל ביצירה פועל מארי דייבבה ) (7.49)

הסבר שרטוט א' 7.50- 9.10)
צ"א
תיקון הא' א-ל
; חסדים חכמה

עולם יצירה חג"ת מארי דיבבה
(אין חסדים)

עולם עשייה מארי דיללה (חוסר חכמה)
(אין חסדים ואין חכמה )
נה"ימ מארי דיבבה (חוסר דחסדים)

זה התיקון הראשון, תיקון א',
• הוא בא לתת הארה, ויש לו צ"א,
• אז הוא עוצר את ההארה

עולם יצירה , רוצה חסדים ואין לו- וזה נקרא מארי דיבבה., כלומר מיבב, כי אין לו חסדים,
• צריך להגיע חסדים לפה (ליצירה) ואין חסדים
• צריך להגיע גם חכמה לעולם עשייה, אבל גם חכמה אין.
• אז מה עושה _בעשייה? מארי דיללה, מילל על חכמה, אבל גם חסדים לא מגיע לעשייה, ולכן הוא מארי דיבבה.
כלומר :
• בעשייה אין גם חסדים וגם אין חכמה
• וגם ביצירה אין חדים ואין חכמה, אבל הוא בכלל לא רוצה חכמה" רוצה רק חסדים

• ביצירה- מאיר דייבבה
• בעשייה, מארי דיבבה ודיללה (9.12)
שז"ס המספר צ"ו עלמין. בסוד שאין צ"ו אלא ע"ז(עבודה זרה ),
• לכן מה זה צו? מארי דיללה,
• וז"ן זה מארי דיבבה) .
וכל זה נמשך מטרם שנתפשטו שאר התיקונים ( אישה שאר? כל שאר י"ב התיקונים הנוספים, כי פה מדובר רק על התיקון הראשון) . כמ"ש להלן.

ולפי אם היה נשאר רק התיקון הראשון
, ולא היה עוד תיקונים,
כל הזמן היינו בוכים בעולם עשייה ובעולם יצירה,
אבל ברוך ה', אנו לא בוכים כל הזמן, ותכף נעשה עוד תיקונים.
אבל מי שנתפס, רק על התיקון הזה, יהיה ביללה וביבבה (10.25

תיקון הא'
א"ל- מהתורה ( ויקרא)- ז"א
"מי א"ל כמוך"- (ספר נביאים- מיכה) א"א
וז"ש עוד שם "ועם כל דא האי א"ל אתכפיא לרחמי דרחמי, דעתיק יומין אתכלל ואתפשט ביה" דהיינו כמבואר כי הוא (התיקון הראשון )מקבל מזווג הגדול דפה דעתיק, (מצד צ"א. יוצא , שרק התיקון ראשון יש לו צ"א )שהוא הזווג היותר גדול שאין למעלה ממנו. וז"ש, דע"י אתכלל ונתפשט ביה. (דהיינו הזווג של עתיק, שהוא זווג של צ"א, התיקון ראשון הוא היחיד שמקבל את הכח הזה של המלכות, אומנם לא עולזה עליו זוגו כדי להתפשט ממעלה למטה, אבל יש בו א התקיפות בז"א של הדין הזה, יש לו גם את התקיפות בא"א, אבל בא"א זה פועל ממטה למעלה, וממטה למעלה , איל לו כ"כ דין, זקן,שיער לבן, )

והשם של התיקון הא' הזה במיכה(ספר נביאים), הוא, מי אל כמוך. שזה רומז על רחמי דרחמי דעתיק יומין דאתפשט ביה, ( למה זה כ"כ רחמים? הרי אמרת לי שזה צ"א וזה דין, איך פתאום אתה אומר לרחמים?
רק רגע:
מה שאמרתי על דין דיברתי על ז"א,ש הוא זה שמתפשט ליצירה ועשייה, והוא נקרא א"ל, ולא "מי א"ל כמוך", ועכשיו אני רוצה לדבר איתך על התיקון הראשון שנעשה, איפה? בא"א "מי אל כמוך" בא"א
א"ל לבד בא"א.
למה זה רומז על רחמים? שלא דומה לו בכל האצילות)
שאין דומה לו בכל האצילות. וז"ש שם בזוהר, "ורזא דכתיב, מי אל כמוך, בעתיק יומין אתמר בתיקונא קדמאה דדיקנא קדישא עלאה" ( שזה נאמר בתיקוןה ראשוןו של דיקנא קדישא עילאה, שזה שערו הזקן של א"א)דהיינו כמבואר, שהשם הזה רומז על שפע הזווג, שעתיק יומין משפיע לתיקון הזה. (לתיקון ה ראשון של א"א של שערותה זקן ) והבן, כי שאר התיקונים אינם יכולים לקבל מזווג הגדול הזה דפה דעתיק, משום ששם משמשת המלכות דצמצום א'(וכל שאר התיקונים שייכים לצ"ב, אז הם לא יכולים לקבל מהזווג הגדול הזה של עתיק )
, כנ"ל, ומתיקון ב' ואילך כבר אין בדיקנא מבחינת המלכות דצמצום א' לבדה, אלא שכבר ממותקת במדת הרחמים דבינה, וע"כ רק התיקון הא' בלבד, שהוא בחינת מלכות דצמצום א' בלי שום חיבור עם הה"ר, כנ"ל. ע"כ הוא ראוי לקבל מפה דעתיק יומין, ששם משמשת בחינת המלכות(בצ"א ) ולכן הוא כ"כ זך וגדול ולכאורה הי ה צריך להיות דין, אבל פועל שם רק ממטה למעלה, ולכן הוא לא דין הזו. כנ"ל. (13.29 )

ההבדל בין י"ג מידות רחמים שבתורה(ז"א)
לי"ג מידות רחמים בנביאים (א"א)

ותדע, ההפרש מן
• השמות די"ג מדות של רחמים שבתורה, (בויקרא ).
• אל השמות די"ג מדות הרחמים שבמיכה, הוא

היכן כתוב שיש לנו מידות של רחמים?
• בספר ויקרא שהוא בתורה, שז"א נקרא תורה, ולכן שייך לז"א
• ובספר מיכה, שזה בנביאים, שייך לא"א

כי התורה היא בחינת ז"א, וע"כ מתבארים השמות האלו, כמו שהם מקובלים לז"א, כי אע"פ שאין בז"א אלא ט' תיקוני דיקנא, ( במצב הקביעות), הנה זה שלא בשעת גדלות.

אבל בשעת גדלות, יש לו כל י"ג תיקוני דיקנא כמו א"א, כי הוא מקבל מהם, (ולכן הוא יושפע מסוג התיקונים שיש בא"א ) כמ"ש הרב לעיל,

ואלה (שהם י"ג תיקוני דיקנא של ז"א )מתפרשים לפי בחינת המקבל, כי ז"א מקבל אותם מי"ג ( דיקנא דא"א)דא"א

. אבל י"ג מדות שבמיכה, מתפרשים בא"א עצמו, ( זאת אומרת, לפי איך שא"א תופס אותם, הוא נמצא במעלה מאד גבוהה א"א" הוא נמצא מכל קרומא דאתחפייא, נמצא במקום שהוא קשור לעתיק, צריכים לקחת את זה בחשבון שחושבים על התיקונים)
וע"כ הם מתבארים לפי מדת המשפיע.

ולפיכך בתורה נקרא התיקון הא' בשם א"ל, שהוא מלשון תקיף, כנ"ל בזוהר, והוא משום שמתפשטים ממנו ג' עלמין, (בי"ע ) שרק עלמא קדמאה (רק העולם הראשון,שה או עולם בריאה ) יכול ( בריאה)לקבל הרחמי דרחמי המגולה בתיקון הזה, להיותו בחינת ממטה למעלה, וע"כ המה מתפשטים,

• בסוד אלף אלפין ( רומז לעתיק)
• ורבוא רבבן (וכנגדן יש את התיקון הזה פה )מארי תריסין(זה כמו שהם עושים חסימה ), הרומזים על הזווג דפה עתיק ועל מו"ס כנ"ל. ( 16.04)

אמנם ב' עלמין תתאין, שהם יצירה ועשיה. אינם יכולים לקבל כלום מהזווג הגדול ההוא, (שיש בא"א שנותן הזווג דצ"א, ולכן קורא לו זווג גדול, שיש בתיקון הראשון של א"א,ויש בתיקון הראשון של ז"א כנגדו )כי ע"כ מתפרשים שם מארי דיבבא ומארי דיללה, כנ"ל.
איפה שם? ביצירה ועשייה:
• שמייבבים אחרי מזונות שהוא חסדים בעולם היצירה, שנקרא מארי דיבבה
• בעולם עשייה מייללים, אחרי זה שאין להם הארת חכמה, וגם מייבבים על זה שאין להן אור דחסדים, הן מימין והן משמאל)
וע"כ מכונה בשם א"ל מלשון תקיף.

אמנם בא"א במקומו, אין שום גילוי לתקיפות הדינים אשר בו, (למה? ) כנ"ל, וע"כ רק בחינת האור דזווג עתיק מגולה שם, שעל שם זה הוא נקרא מי אל כמוך. ( שהשמות במיכה מתפרשים בא"א ובתורה בז"א, ובא"א אין דינים)שמורה על הזווג דעתיק, כנ"ל, שאין כמהו בכל האצילות. (ובזאת סיימנו את תיקון הא' , אנו כמובן נדבר ממנו, אגב התיקון הב'. (17.30)
אבל נזכור:

סיכום: מהו תיקון הא'?
• תיקון הא' הוא ההתחלה והבסיס, וחומר הגלם שלנו, לשאר התיקונים,
• וחומר הגלם הוא בא מצ"א.
• חומר הגלם, חייב לבוא מעצם הרצון, כי אם לא, לא יהיה לנו איך להשתמש ברצון הזה, כדי לתקן אח"כ, מה שקרה בג"ר דנקודים.
• ולכן הוא חייב להיות עצם הרצון הזה,
o זה נכון שהוא תקיף,
o וזה נכון שלפעמים הוא עושה בעיות,
o ולפעמים הוא גורם למאיר דיבבה, ומארי דיללה
o וגורם לנו לחסרונות
אבל אין לנו ברירה, אלא עליו לעשות את כל התיקונים, וממנו לקבל את כל הכוחות הראויים לפעול בעולמות. (18.16)לאחר שסיימנו את תיקון הא', מסביר לנו באות ר"ו על תיקון הב'.

תיקון הב'-
בא"א- נושא עוון,
בתורה -בז"א- ורחום
מהו תיקון הב'? זה התיקון של השערות בשפם- בשפה עילאה.
אבל זה לא רק השערות האלה, אלא התיקון של צ"א, של כל החומר הגדל של השתוקקות הגדולה של צ"א עולה למקום של צ"ב?
איך זה נקרא במיכה? נושא עוון.
למה זה נקרא נושא עוון? מכיוון שהבינה בשפה עילאה ששייכת ללסת העליונה, היא שייכת לגלגלתא בכלל, לאוזן לבינה, היא נקייה מכל חטא, היא לא עשתה שום דבר לא בסדר, אבל היא מוכנה לשאת עוון בשביל התחתונים. היא מוכנה לעוות את עצמה בשביל התחתונים. למה?
בגלל שמלכות של צ"א עולה אליה, ומתערבת איתה, והיא גורמת לה לשפה עילאה לחסרון.
ואז הבינה מתמעטת בסיבת המלכות דצ"א שעולה אליה, ולכן זה נקרא נושא עוון.
למה זה נושא עוון? כי הוא נושא את העוון שלה תחתון אצלו, הוא מוכן להיות בעוון, בשביל התחתון. איזה דבר(גדול) זה!
מוכן להיות עם עוון, בשביל התחתון (19.57)

למה הבינה עשתה את זה? מה אכפת לה?
אומרת אני צריכה להמתיק את המלכות, יש לי תפקיד בעולם,
• כל מי שמרגיש את עצמו בעל השפעה, הוא צריך להסכים לרדת בשביל התחתון שיוכל להתכלל בו,
• או לתת לתחתון לעלות אליו, ואפילו שהוא עלה אליו, הוא נפגע ממנו, והוא צריך להיות מוכן לזה. וזה נקרא נושא עוון!
מותר לפגום, כדי לתקן עוד חבר! מותר!
אם אתה כזה גדול, אז אתה צריך לתקן גם את החברים שלך.

בינה אומרת: אני מוכנה לקבל עלי את המלכות!
הנשר שנקרא בעל חסדים, אומר: מוטב שהחץ יפגע בי ולא בבני.
הנשר עושה לא כמו שאר הטורפים, שטורפים את הגוזלים את הציפורניים, אלא נושא אותם על גבו, למה? כי מוטב שיפגע החץ בי, ולא בבני. למה? אני לא רוצה שהזו"ן יפגעו, אני מכון לקחת על עצמי את חציית המדרגה, שזה נקרא חץ, שנקרא נשוא עוון, כדי שהזו"ן לא יפגמו. (21.11)

זה שונה למשל, מהחטאים של המלכות.
איך נקרא החטאים של המלכות? פשע!
יש הבדל בין פשע לבין עוון!
• פשע היו שלוקחים את הפשע שלא בקדושה- זה אסור. זה מעבר של צ"א, הוא לא יכול לומר אני רוצה לפשוע
• אבל לקבל עוון מותר!

אז מה זה עוון? לעוות את הדבר
פשע זה לקחת אתה שפע לרצון לקבל לעצמו-זה אסור, זה דינים של המלכות.

בתורה התיקון הזה נקרא "ורחום". למה? כי בינה צריכה להשתמש עם מקור הרחמים שבה, כדי להשפיע את הרחמים האלה לא"ל, כדי שיהיה א"ל רחום (22.03)

אם בנאדם יבין זאת , זה יהיה דבר גדול מאד. למה?
כי כל העולם הרוחני שלנו, לכאורה סובל.
הנשמה ירדה לעולם הזה, כל הכל של הצדיקים בעולם הזה, הוא כח שמוכנים למסור נפשם בשביל ההמון. אנו רואים את גדולי ישראל הם הם עשו דברים כאלה עצומים- פלא פלאים.מה בעל הסולם, אחרי שגמר לתקן, עשה פה בעולם? בשבילנו, בכדי שעכשיו אנו נוכל לשבת וללמוד את הדברים האלה. הוא לא היה צריך את זה. והוא נפגע מזה, הוא מוכן להישאר בשביל זה.
שאלו את הבעש"ט, את המוכן שאת המצוות שלך יתנו לאיזה יהודי? אמר כן, שיתנו לו, אנאי עשה אותם מחדש. אני מוכן מהתחלה. (22.55)

אות ר"ו
רו) ב', הוא שורת השערות הגדילין בשפה העליונה ברוחב, ע"ג הפה. ג' הוא ההוא ארחא, פנוי בלתי שער, היורד מכנגד תחת אמצע החוטם, ועובר ומפסיק בתוך השפה העליונה, ויורד עד הפה.

אות ר"ו או"פ
רו) תיקון ב' הוא שורת השערות הגדילים בשפה עליונה ברוחב(למה ברוחב? כדי לציין שזו מידת השפעה, יש כאלה שמגדלים שפם רק לאורך שמתחת לנחיריים- וכך אסור. אלא לרוחב )
ע"ג הפה: ונביא דברי הזוהר במילואו וז"ל (בפרשת נשא דף קל"ב ע"ב ובאד"ר ע"פ הסולם אות קט"ז) תיקונא תנינא: ממתקן שערא מרישא דפומא, עד רישא אחרא דפומא בתקונא שקיל עכ"ל. פירוש: כי נתבאר בתיקון הא', (הקודם שדברנו עליו )
דנחית מקמי פתחא דאודנין (שבא מהמקור של פתח האוזניים )
בחד חוטא בשקולא טבא עד רישא דפומא, (שהוא בא וירד עד המקום הזה של ראש הפה, אבל לא עלה למעלה עדיין, אלא התחיל לעלות, אבל הוא עוד לא נקרא שהוא נמצא בשפה העליונה ) (24.18)

שפירושו, שהולך ונמשך ממקום אחיזתו, שהוא בלחי התחתון, הנבחן לבחינת זו"ן שיצא מראש (למה הוא נקרא זו"ן? כנגד חוטם- פה דעתיק) דהיינו מעצם הגלגלתא (שנחשב לראש, כי קרומא דאוירא לא פועל עליו
אז גלגלתא נחשב לראש
והוא כמו, בתוך הראש, הוא זו"ן דראש, הוא יצא מראש, ולכן זה נקרא התיקון הראשון זו"ן שיצא מראש)
. ונבדל לעצם מיוחד לעצמו, (ללסת תחתונה ) בדוגמת השערות, שמפאת המסך שבפאתי הראש, (בפאות ) נבדלו ויצאו מבחינת גו"ע דשערות שהם
שערות רישא, ונעשו לבחינת גוף המוגבל בכח המסך שממעל לו, כנ"ל. שהוא בחינת זו"ן.
אמנם נמשך משם ( נמשך משם אותו תיקון שירד מב' מיצריי הזקן,שהוא התיקון הראשון, משם הוא נמשך ועלה למעלה לשפה עלאה)ועלה ללחי העליון בסופו, כי נמשך עד רישא דפומא, ( הוא הגיע עד ראש הפה-וזה התיקון הא'. ששם מתחיל מקום סיום דלחי העליון.
• ברגע שהוא עולה למעלה, אז מתחיל להיות תיקון הב'.
• אבל מה שעולה למעלה, זה לא התיקון, התיקון הוא דוקא בינה של השפעה העליונה, שמסכימה לקבל את מה שבא מלמטה אליה, ואז זה כמו ש ערות מעורבות. מה שבא מלמטה וממה ששייך למעלה (25.50)

)
והנה בתיקון א' נבחן, שנשאר עומד שם ברישא דפומא, ולא נמשך עוד על השפה ממש, (אלא עד השפה העליונה מתחיל להתעגל כלפי מעלה )
כנ"ל. וכאן בתיקון ב', הוא עלה ונתפשט לגמרי, מרישא הוא דפומא, לרישא אחרא דפומא, ( דהיינו מהראש תחתון של הלסת התחתונה של צ"א עלה לבינה,(לשפם) שזה ראש של צ"ב" כמו שעלה ממו"ס לגלגלתא)
דהיינו ששערות דיקנא נתישבו ונאחזו לגמרי במקום לחי העליון, שהוא בחינת השפה עלאה בכל הקיפה. (26.27 )
והנה החומר של השערות אלו של תיקון ב', הוא אותו החומר שבתיקון א', (שימו לב שזה החומר של השערות יש שם גם חומר נוסף, יש שם גם את הצ"ב שיש בשערות האלה,)

דהיינו מבחינת מלכות דצמצום א', אלא מתוך ששינה מקומו ועלה ללחי העליון, שהוא בינה, ובחינת עצם הגלגלתא ובחינת ראש,. (שזה שפה עילאה ששיך ללסת העליונה). הנה גרם בזה בחינת צמצום גם בסיומא דלחי העליון, (שלפני כ הלחי העליון כמו בגלגלתא, היתה יקיה מכל צימצום" ופתאום המלכות עולה אליה , אז היא עושה בה גם צימצום, כמו בצ"ב) עד שגם המקום הזה( השפה עילאה) יצא מבחינת ראש ונעשה לו"ק בלי ראש וזה דומה ממש לעלית ה"ת בה"ר בסוד ותלכנה שתיהן, שמשם זה נעשה צמצום גם בה"ר, (בבינה ) כנודע.

ומצמצום החדש הזה יצאו גם שערות בשפה עלאה מבחינת הבינה עצמה, (אם לא היה עולה לשם השערות,א ז לא היה )
באופן שיש כאן בשפה עלאה ב' מיני שערות:
i. א' מבחינת מלכות דצמצום א', שנמתקו במקום בינה.
ii. וב' בחינת השערות שיצאו מבינה עצמה, ( אבל לא היו יוצאים ממנו אם לא היתה נחסרת כתוצאה ממלכות שעלתה אליה) ע"י כח הצמצום שקבלה מעלית המלכות דצמצום א' במקומה, הכל כמ"ש אצל עלית ה"ת לעינים. (28.43 )

סיכום, מה למדנו היום:

סיכמנו את תיקון הא' :
• במיכה ( ספר נביאים)- מצד א"א – נקרא "מי אל כמוך"
• בהתורה, שהוא מצד ז"א, נקרא "אל", והוא נחשב לדינים, שגורם בעולמות שמתחתיו, בעולם יצירה ובעולם עשייה:
o יבבה ביצירה (בגלל מיעוט חסדים)
o ויללה ויבבה בעשייה (בגלל מיעוט חכמה וחסדים)
o מכיוון שהוא גורם למיעוט חסדים, ומיעוט חכמה

הבחינה שלו היא של צ"א, והוא מקבל את החומר לצורך כל התיקונים, כי אם אין לי רצון, אין לי עם מה לעבוד:
כמו שבגלגלתא בא אור, וקודם כל גילה לי שאני בכלל רוצה לקבל, בכלל גילה לי את העיגול, שיהיה על מה לעבוד.
אם אין השתוקקות- אין על מה לעבוד, אין חומר.
הוא מביא לנו את החומר גלם לעבודה.

אז האם זה תיקון או לא תיקון? ודאי תיקון, רק שהוא נחשב ונראה כדין.
שימו לב שבשורש א"א, "מי אל כמוך" הוא לא דין, כי הוא ראש, ולכן כל דין נמתק בשורשו

ולכן התיקון א',שהוא תיקון חשוב מאד, שדרכו אנו נקבל את כל הרצונות, והוא התיקון הראשון- של ב' מיצרי הזקן, שיורדים ומתחילים להתעגל לשפה העליונה. (30.29)

סיכום: התיקון השני (של י"ג תיקוני דיקנא):

• נקרא "נושא עוון"- במיכה (נביאים)- שזה מצד א"א
• ונקרא "רחום" מצד התורה, מצד ז"א.

למה התיקון הב' נקרא "נושא עוון"?
• כי השפה העליונה שייכת לבינה
• לבינה אין מיעוט מצד עצמה, המקור שלה הוא בגלגלתא בלסת עליונה, בלסת עליונה אין בה דינים, שייכת לגלגלתא, זוכרים, שאפילו גילינו התפוחים הקדישין, בהארת חכמה , פנויים משערות
• מה פתאום, שיבוא שערות בלחי העליון?(הרי אין שם שערות).
o אומר ששהיא מסכימה להכנס עוון, דהיינו לעוות את מידת ההשפעה שלה,
o מוכנה להתעוות ולקבל על עצמה חסרון בשביל לעזור לזו"ן.
כפי שהנשר שאומר: מוטב שהחץ יפגע בי ולא בבני, לא בזו"ן, ולכן זה נקרא "נושא עוון", היא נשואת את העוון ומוכנה לעוות עצמה בגלל התחתון,

ואז התיקון השני הוא עירוב של שני מיני שערות:
o שערות של התיקון הראשון שעולות למעלה
o עם ה השערות של בינה
בגלל שבינה מקבלת חסרון, אז יוצא ממנה השערות, ויש גם את השערות של מלכות שעלתה למעלה" תיקון שנקרא "אל"
ושניהם ביחד זה משולב:
• זה לא שערה שערה,
• זה שערות שבנויות מב' הבחינות שזה שערות של צ"ב.

ועכשיו, מפה ועתה והלאה, כל התיקונים יהיו תלויים בתיקון הזה, שכל התיקונים יקבלו מהמקום הזה, ועוד נראה קצת צ"א בתיקון הג', אבל אין יותר צ"א בתיקונים, כל התיקונים מעכשיו הם שייכים לחומר הזה שכבר התערב בצ"ב, וממנו והלאה כל הבחינות.

יש לזה נפקמינא גדולה לעבודת ה', לתיקון של "נושא עוון":
הנקודה ראשונה של התיקון שלנו, היא השתוקקות קודם לערב אותם עם אמונה, עם השפעה ואח"כ את השאר התיקונים.
אם לא ערבת אותה עם השפעה, אבל היא תרצה לעבוד רק עם "אל", מזה שזה יביא זה מוות דיילה ומוות דיבבה. (33.06)

וענין זה נתבאר שם בזוהר (אות קי"ז קי"ח וקי"ט וז"ל, קם רבי חזקיה וכו' מסתכל הוינא, וארו חמית נהורא יקירא דבוצינא עלאה נהיר וסליק לשכ"ה עיבר, וחד חשוך הוה אתסחי בההוא נהורא, כמאן דאתסחי בההוא נהרא עמיקא, דמימוי מתפלגין ונהרין ונגדין לכל עיבר, ממה דעלוי. וסליק ההוא נהורא בשפתא דימא עלאה עמיקא, דכל פתחין טבין ויקירין בההוא פתחא אתפתחן, אנא שאיל מהם מהו פשרא דחמית, פתחו ואמרו, נושא עון חמיתא, אמר, דא הוא תקונא תנינא. ע"כ.
פירוש הדברים: כי ראה נהורא יקירא דבוצינא עלאה, היינו האי נהורא דרחמי דרחמי, שנתגלה עם יציאת תיקון הא' כנ"ל, וכיון שנמשך מעתיק, ע"כ נקרא בוצינא עלאה. נהיר וסליק לשכ"ה עיבר, פירוש: שהיה מאיר ועולה לשכך ולאכפיא הדינים ולהפכם לרחמים. כנ"ל ועם כל דא, האי א"ל, אתכפיא לרחמי, דרחמי דעתיק יומין אתכליל ואתפשט ביה. כמ"ש לעיל, ע"ש. וע"כ אומר לשכ"ה עיבר, כי שכ"ה, מלשון וחמת המלך שככה, דהיינו לשכך הדינים ולאכפיא לון. "וחד חשוך אתסחי בהאי נהורא כמאן דאתסחי וכו' " פירושו: כי בחינת

העביות דמלכות דצמצום א' הנקראת חד חשוך, כי צמצום הא' רכיב עלה, רוחץ עצמו בהאור הגדול הזה שנגלה עם הופעתו כנ"ל, כלומר, שנסתלקו ממנו כל הדינים מכח האור הגדול שנתגלה עם הופעתו, שזה דומה לרחיצה במים, כי אור חסדים נקרא מים. כנודע.
"וסליק האי נהורא בשפתא דימה עלאה עמיקא. דכל פתחין טבין ויקירין בהאי פתחא אתפתחן" היינו ענין עלית השערות דתיקון הא', ממקום לחי התחתון, אל מקום השפה עלאה שבלחי העליון, שהוא מקום בינה, כנ"ל, "בשפתא דימא עלאה עמיקא" כי בינה נקראת ים העליון, ושפת הים הזה, פירושו, מלכות דבינה, כי השפה עלאה עומדת בסיום הלחי העליון. וכבר ידעת, שעליה זו של המלכות במקום בינה, היא הגורם לכלהו מוחין דגדלות של זו"ן, שזולת זה, לא היה מציאות מוחין דגדלות בשבילו, וע"כ נבחן עליה זו דמלכות דצמצום א' למקום בינה, לבחינת פתח לכל האורות אשר בהעולמות, המקבלים מזו"ן. וז"ש "דכל פתחין טבין ויקירין בהאי פתחא אתפתחן" כלומר, שע"י עליה זו לשפתא דימא עלאה, נעשה הפתח המקורי, שעל ידו נפתחים הפתחים טבין ויקירין בשביל זו"ן, שיוכל לקבל המוחין דגדלות דרך שם. וזה כמ"ש הרב, שלולא יצאה הבינה לחוץ, לא היה מציאות לז"א להשיג שום מוח (כנ"ל דף תתפ"ג אות ל"ג) וענ"ן המשכת השערות דתיקון א', לתיקון ב' ע"ג השפה עלאה שהיא בינה, הוציא זה החלק מן הבנה, לחוץ מן בחינת הראש, מחמת שקבלה לתוכה בחינת כח הצמצום שיש במלכות והשערות דתיקון הא', כנ"ל באורך.
וז"ש "אנא שאיל מהם מהו פשרא דחמית, פתחו ואמרו, נושא עון חמיתא" כבר ידעת, שהשמות שבתורה, מתבארים

כלפי ז"א המקבל אותם התיקונים מא"א, והשמות שבמיכה מתבארים כלפי א"א עצמו איך הוא נתתקן בעצמו כדי להשפיע לז"א. וע"כ השם של התיקון הב' הזה בתורה הוא השם רחום שהארתו, שז"א מקבל מהתיקון הזה רחמים מרובים, והוא מתבאר בפירוש חז"ל על הפסוק, כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף וכו' שפירושו, שהנשר הזה רחמני הוא על בניו, ואינו נושא אותם ברהליו אלא על גבי כנפיו, כי אומר מוטב שיכנס החץ בי ואל יכנס בבני, ע"ש בפירש"י. ודברים אלו רומזים לעליה זו של מלכות במקום בינה, שבסבתה יצא חלק מבינה לבר מראש, ונעשה כמו מלכות, שה"ס מה שאמרה, מוטב שיכנס החץ בי ואל יכנס בבני, כי בהיות המלכות במקומה בלחי התחתון במקום תיקון א', ובחינת כח הדין וצמצום היה רכיב על הבנים, שהם זו"ן בני הבינה, אז לא היה שום מציאות מוחין לז"א, משום שעל מלכות דצמצום א' אין שום זווג באצילות. ואור הזה שנתגלה שם מהזווג דעתיק עצמו, אינו ראוי להתפשט למוחין לזו"ן אלא לבינה, בסוד אלף אלפין ורבוא רבבן מארי תריסין, כנ"ל, אבל העולמות המתפשטים מן זו"ן, לא קבלו כלום מאור הגדול הזה, כי ע"כ נתפשטו מהם מארי דיבבה ומארי דיללה, כנ"ל. וע"כ עתה כשהשערות דתיקון א' שינוי מקומם ועלו בשפה עלאה במקום בינה, הוכן בזה הפתח לכל פתחין טבין ויקירין, שיוכל ז"א לקבל דרכיהם כל המוחין דגדלות שלו, אשר אז נכפין כל אלו מארי דיבבא ויללא, כמ"ש להלן. וע"כ נבחנת יציאה זו של הבינה לחוץ, מכח שקבלה לתוכה את המלכות, בבחינת רחמים על הבנים, כי קבלה לתוכה את החץ, שהוא כח הצמצום והדין, כדי שלא יכנס בהבנים העביות דמלכות דצמצום א', הנקראת חד חשוך, כי הצמצום הא' רכיב עלה, היה

עצמם, כי אז תוכל הבינה להאירם, ולהעביר מהם מארי דיבבה ויללה ולהשפיע בהם כל המוהין הגדולים. הרי שז"א מקבל רחמים מרובים, מכח התיקון הזה, שלולא זה היו העולמות התחתונים מתבטלים לגמרי, כמ"ש שם בזוהר, (אות קי"ב) "אי עתיק דעתיקין קרישא דקדישין, לא אתתקן באלין תקונין, לא אשכחו עלאין ותתאין, וכלא הוי כלא הוי" כי לא היה פתח להשפיע לזו"ן, ומכ"ש לבי"ע. כנ"ל. וע"כ נקרא התיקון הזה בשם רחום. כי הוא שורש כל הרחמים.

אבל במיכה, שהשמות הם מבחינת א"א עצמו, דהיינו מצד המתקן, הוא נקרא בשם "נושא עון" שזה סובב על בחינת שפה עלאה גופה, שהיא בחינת בינה, ואין לה שום ענין עם הצמצום, ומ"מ קבלה לתוכה מלכות המצומצמת ובחינת הדינים שבה, הנחשב לבחינת עון וקלקול, כי עון הוא מלשון מעוות, המורה שהיה ישר ונעשה למעוות. כן הבינה היא ישרה מצד עצמה, ומחמת נשיאתה כח הדין של המלכות, נעשתה למעוות, וז"ס נושא עון, והוא עשתה זה בשביל הרחמים על הבנים שהם זו"ן, כנ"ל, ע"כ מצד הז"א, נקרא התיקון, רחום. ומצד הבינה נקרא התיקון, נושא עון.

ודע, שהפגמים של התחתונים, הנמשכים ממלכות דצמצום א' מטרם מיתוקה במדת הרחמים, נקראים בשם פשעים, להיוהם פשע אמיתי, כי עליה היה הצמצום האמיתי, כנודיע. אבל הפגמים הנמשכים ממלכות הנמתקת במדת הרחמים, דהיינו מבחינת בינה שיצאה לחוץ וקבלה לצורת המלכות הזאת, הם מכונים בשם עונות, המורה, שמשורשם הם ישרים, אלא שנתעוו, כנ"ל.
תיקון ג' הוא האי ארחא פנוי בלתי שער היורד מכנגד תחת אמצע החוטם, ועובר ומפסיק בתוך השפה העליונה, ויורד

עד הפה: ונביא דברי הזוהר שבזה התיקון. (בנשא דף קל"א. ובאד"ר ע"פ הסולם אות ע"ו') וז"ל "תיקונא תליתאי: פאמצעיתא דתחות חוטמא, מתחות תרין נוקבין, נפיק חד אורחא, ושערי אתפסק בההוא אורהא, ומלי מהאי גיסא ומהאי גיסא שערא מתיקונא שלים, סוחרניה דההוא אורחא" עכ"ל. וצריכים לזכור, מ"ש הרב בשער מאמרי רשב"י בדברי הזוהר (באד"ר דק"ל ובאד"ר ע"פ הסולם אות ם"ג) וז"ל "דא מארי דחוטמא, מחד רוחא חיין, ומחד רוחא חיי דחיין, האי חוטמא הוא פרדשקא, דביה נשיב רוחא דחיי לז"א, וקרינן ליה סליהה. וכו'. חד רוחא נפיק לז"א לאתערא ליה בגנתא דעדן, וחד רוחא דחיי, דביה זמינין לאתערא לזמנא דבריה דדוד, למנדע חכמתא" עכ"ל הזוהר. ופירש שם הרב, שמנקב הימני נמשך רוחא דחיי לז"א, גם בזמן הזה. אבל מנקב שמאלי, אין האור יוצא רק בסיתום גמור, וע"כ אין גבורות המלכות יכולים להתבסם עתה, עד לעתיד בזמן מלכא משיחא, כי אז מקבלת המלכות מנקב שמאלי הזה, ולא בשתא אלפי שני, עכ"ל בקיצור לשון.

פיריש: כי ע"ס דראש א"א, הן קומת ע"ב, המקבלת מבחינה שכנגדה מע"ב דא"ק, והחוטם הוא יסוד דראש, כמ"ש הרב לעיל. ונודע, שיסוד דע"ב הוא צר ואריך, שפירושו, צר וסתום מאור דחסדים. אבל הוא אריך באור החכמה, כי להיותו בחי' ע"ב אין בו שום מיעוט מאור חכמה לעולם, אלא שבחינת המסך דיסוד שלו מצמצם עם סיתום גדול מאד מחסדים. כמ"ש היטב בחלקים הקודמים. ולפיכך אין ע"ב יכול להאיר לתחתונים זולת ע"י זווג ביסוד דאמא, שבחינתה להיפך ממש מהקצה אל הקצה, שהיא בחינת קצר מהחכמה, אבל רחב בחסדים מרובים, ונמצא

הטפה היוצאת מבין שניהם שהיא בתכלית השלמות, כי מצטרף בה האריך מחכמה דאבא, עם הרחבה דחסרים דאמא, שז"ס המוחין דגדלות דאו"א ודז"א, המקבלים מזווג ע"ב ס"ג העליונים שבראש דא"א, שאז הם מקבלים ממנו סוד שע"ה נהורין. בסו"ה ואל הבל ומנחתו שע"ה. שפירושו, הארת פנים דא"א, כמ"ש הרב להלן.
וז"ש שם בזוהר (דף ק"ל ע"ב. ובאד"ר ע"פ הסולם אות ע"א) אורכא דחוטמא תלת מאה וע"ה עלמין אתמליין מההוא חוטמא וכלהו מתדבקן בז"א. עכ"ל פי': אורך פירושו, חכמה, וז"ש אורכא דהאי חוטמא, כלומר, מתי האי חוטמא, שהוא יסוד דקומת ע"ב, משפיע חכמה. ואומר, תלת מאה וע"ה עלמין וכו' דהיינו רק בבחינת שע"ה נהורין, כנ"ל, שזה יוצא רק ע"י זווג עם בינה, כי אז בינה דרדל"א מאירה תוך המצח דא"א, ומתגלים השע"ה נהורין. כמ"ש הרב לעיל (דף א' ש"מ אות צ"ח) ואז נשיב רוחא דחיי לז"א דרך נקב הימיני, ואז אתמליין שע"ה עלמין באורכא דהאי חוטמא, כלומר, אלו השע"ה נהורין היוצאים מבינה, שהם בעיקר אור החסדים, שיוצאים דרך יסודה, שהוא רחב וקצר מחכמה, כנ"ל, נקרא שע"ה עלמין ועלמין, פירושו: העלם, דהיינו על שם העלם חכמה מהם. אמנם כשעוברים דרך אורכא דחוטמא, הם מתמלאים באור חכמה שבחוטם, ואז שע"ה עלמין מתגלים בז"א, כי ההעלם עובר מהם, כי עתה הם נשלמים הן מחכמה והן מחסדים כנ"ל.
והנה נתבאר היטב, בחינת נקב ימין דחוטמא דא"א, שהיא בחינת יסוד דע"ב, מבחינת הזווג עם בינה, שאז נמשכים מבינה שע"ה עלמין בשפע גדולה, והם מתמלאים בהארת חכמה מאורכא דחוטמא עצמו. וענין נקב השמאל דחוטמא, הוא הארת יסוד דע"ב בלי זווג עם הבינה, שאז מושפע ממנו סיתום גדול וצר מאד, בסו"ה ורוח נשבה בו ואיננו.

וז"ש הרב "אין רוחא דחיי דנקב שמאלי יוצא אל המלכות רק בסיתום גמור" כי זה הרוחא דנקב שמאל, אינו נושב כאן בא"א, כי הוא כולא ימינא, אלא הוא אתעורר פעם למטה בז"א, ואז נפיק מניה אל המלכות סיתום גמור. עד אשר אותם הדבוקים אז במלכות זו, נאמר עליהם ורוח נשבה בו ואיננו. אמנם שורשו הוא מבחינת נקב שמאל דחוטמא דא"א, כנ"ל, אלא שאינו מתגלה שם, רק למטה במלכות. וז"ש הרב בפירוש הזוהר, שרוחא דא דנקב שמאלי לא יתגלה רק לע"ל, ביומי דמלכא משיחא. שאז יתבסמו הדינים ההם. ע"ש.
וז"ש בזוהר (נשא קל"א.) תיקונא תליתאה מאמצעיתא דתחות חוטמא, מתחות תרין נוקבין, נפיק חד אורחא ושערי אתפסק" כי תיקון הג' הזה אינו מבחינת נקב הימיני דחוטמא לבדו, אלא מתחות תרין נוקבין ביחד. והכוונה היא, כי עדיין לא נגלו כאן השע"ה נהורין, הבאים מרוחא דחיי דנשיב מנקב ימין בלבד, כנ"ל, כי הם מתגלים אח"כ בתיקון הששי. וכאן נגלה בחינת רוחא דנשיב מתחות ב' נקבין ביחר דוקא. להורות: שגם נקב השמאל משמש כאן. וכבר ידעת ההפרש מנקב ימין לנקב שמאל, כי הנקב הימין עיקר הארתו הוא שע"ה עלמין, שפירושו אור חסדים דבינה בהעלם החכמה, אלא מקבל גם הארת חכמה מבחינת אורכא דחוטמא עצמו, כנ"ל. משא"כ נקב השמאל הוא אור החוטמא בעצם, ואין בו מבחינת חסדי הבינה כלום, כי ע"כ הוא צר וסתום מחסדים. כנ"ל. והנה כאן צריכים להורדת ה"ת מעינים, דהיינו לאעברא הני שערי מעל גבי השפה עלאה, שהיא בחינת מלכות דבינה שיצאה מראש דא"א, בסבת השערות דתיקון הא' שעלו ונכללו בה, ואבדה בחינת ג"ר שבה מחמת השערות האלו, כנ"ל, ולפיכך צריכים לאעברא הני שערא משפה עלאה, ואז יחזור אליה בחינת ג"ר שלה. ולכן היא צריכה

בעיקר לנקב השמאל דחוטמא דא"א, שהרוח שלו הוא אור חכמה בעצם, אלא לפי שבא"א כולא ימינא, ע"כ נבחן שהרוח מוכרח לצאת מב' הנקבים יחד, וכיון שרוח הזה נשיב ע"ג השפה, הוא מטהר שם את הבינה, ומעביר השערות שנתישבו בה. וז"ש שם בזוהר " ושערא אתפסק מהאי אורחא" רוחא דא דנשיב שם מתחות ב' נוקבין דא"א מעביר השערות משם.
עמנם עינין החיבור דנקב ימין בתיקון הזה, גורם שלא יתפסקו השערות כולם מעל גבי שפה עלאה, אלא שעושה אורחא באמצעותא בלבד, כי אם היה נושב נקב שמאל לבדו, הנה ודאי שכל שערות השפה היו עוברים משם. אלא משום שנתחבר גם נקב הימין בתיקון הזה הג', דמניה נשיב רוחא דחיין, שעיקרו אור חסדים כנ"ל, ע"כ הוא מחזיק השערות בימין ושמאל השפה עלאה, משום שהשערות אלו משמשים למ"ן בשביל החסדים שלו היוצאים דרך הנקב הזה.
וז"ש שם בזוהר "ומלי מהאי גיסא ומהאי גיסא שערא בתיקונא שלים, סוחרניה דהאי אורחא", כי זהו בכח הרוחא דנשיב מנקב ימין, שהוא המחזיק שערות אלו סוחרביה דהאי אורחא שבאמצעיתא, כי העביות שבהם נחוצים לו לזווג החסדים, שמתפקידו להשפיע תמיד בסוד רוחא דחיי, וז"ש "בתיקונא שלים" כי עתה שנגלה האי אורחא שבאמצעיתא, בהארת חכמה דנקב השמאל, הנה חזרה הבינה בזה לבחינת ג"ר שלה, ומעתה אין שום פגם בהני שערות השפה הנשארים, להיות נחוצים להמשכת חסדים, כי אז יהיה "התיקון שלם"", כי יהיה חכמה עם חסדים, ובלתי חסדים אין התיקון שלם, כי אדרבה היה בסו"ה ורוח עברה בו ואיננו, כנ"ל. וז"ש בתיקונא שלים.
וענין זה מבואר יותר בדברי הזוהר שם (דף קל"ג ע"א. ובאד"ר ע"פ הסולם

אות קכ"/ב) ז"ל מאמצעיתא דתחות חוטמא, מתחות תרין נוקבין נפיק חד אורחא ושערי אתפסק בההוא אורחא. אמאי אתפסק, משום דהאי אורחא אתתקן לאעברא ביה. ובגין כך יתיב תחות נויקבי הוטמא האי ארחא. עכ"ל. פי': כי שואל, אמאי אתפסק רק באמצע שערות השפה, ולא עברו משם כל שערות השפה, מאחר דנשיב שם רוחא דחוטמא, שהוא בחינת חכמה המחזירה את בינה לבחינת ג"ר שלה. וע"ז תירץ, "משום דהאי אורחא אתתקן לאעברא ביה" כלומר, דלא אתתקן שם החכמה בקביעות, כדרך הרוחא דחיי דנשיב מנקב שמאל דחוטמא, כי אם היה כן, היו עוברים משם כל שערות השפה. אמנם הוא נתקן רק בבחינת דרך בלבד, כי אורחא פירושו דרך, דהיינו לא לעמוד שם, אלא רק לעבור בו לבד, כדי שאח"כ יוכלו להתגלות החסדים מבחינת העביות הנשארת שם בשערות השפה בבחינת מ"ן. כי אז הוי תיקונא שלים. כנ"ל. וזה שממשיך "ובגין כך יתיב תחות נוקבי חוטמא האי אורחא" כלומר, שהתיקון הזה בא מתחת ב' נוקבין דהיינו גם מנקב הימיני, שדרכו להשפיע חסדים, וע"כ נתפסק רק בבחינת דרך באמצע השערות, וכל השערות מהאי גיסא ומהאי גיסא נשארים כדי שלא יופסק שפע החסדים כנ"ל.
וז"ש עוד שם "ושערא לא אתרבי בהאי אורחא, משום דכתיב ועובר על פשע, למיהב מעברא על פומא קדישא, דיימא סלחתי" פירוש: כי אין צורך להגלות כאן, אלא בחינת סליחת עון בלבד, שפירושו, להעביר הקטנות מעל בחינת המלכות דבינה, שיצאה לחוץ מחמת נשיאת השערות בסוד נושא עון, כנ"ל. ולזה מספיק בחי' אורחא באמצעיתא דשערי, כנ"ל, וז"ש למיהב מעברא על פומא קדישא דיימא סלחתי, כי ע"י העברה בלבד, נגלה סליחת עון. וז"ש מקודם, "ושערא לא אתרבי בהאי אורחא, משום שכתיב ועובר על פשע" כי נתבאר

לעיל, שבחינת הפגם דצמצום א' נקרא פשע, ובחינת המיעוט דבינה מחמת שנעשתה לנושא להמלכות הזו, נקרא עון, ולא פשע. אמנם עתה, אשר בחינת מלכות דצמצום א', דהיינו התיקון הא', עלה ונתחבר בבינה, נמצא שעם סליחת העון דבינה, נתכפר ג"כ בחינת הפשע אשר עלה שם. וז"ש "ושערא לא אתרבי בהאי אורחא" כי יש שם ב' מיני שערות: הא' הבאים מחומר דתיקון א' עצמו שעלה שם, וב' השערות שיצאו מכח הבינה שיצאה לחוץ ואבדה הג"ר שלה, כנ"ל ע"ש. וא"כ יש לשאול אמאי לא אתרבי השערות, שבאו מתיקון הא', גם בהאי אורחא, כי לא היה כאן אלא בחינת סליחת העון, הנוגע רק לשערות דבינה עצמה, ולא לבחינת פשע. וע"ז אומר "משום דכתיב ועובר על פשע" כלומר, כיון שלא נתקן אלא בבחינת אורחא למעברא ביה, ע"כ בשעה שעובר דרך שם לפומא, לומר סלחתי לעון דבינה, נמצא גם הפשע נעלם משם, וע"כ גם השערות דבחינת פשע ג"כ אינם גדילים שם בהאי אורחא. באופן שנמתקים שניהם ביחד, כי זהו כל כח של תיקון הב', שה"ס נושא עון, דהיינו שקבלה בחינת הפשע לתוכה, ונתמעטה גם היא, כדי שאח"ז כשיגיע לה התיקון הג' שהיא האורחא לאעברא ביה, יגיע התיקון הזה גם לבחינת פשע, הנמשך מתיקון א'. וע"כ נקרא במיכה התיקון הזה ועובר על פשע, כי ענין סליחת עון אין בו משום רבותא, כי הוא ישר משורשו, אלא עיקר רבותא היא, שעבר ג"כ על הפשע. כמבואר.
וז"ש שם (אות קכו-א) ותאנא, תיקונא קדמאה דדיקנא ותנינא, לאתכא לתליתאה" פירוש: כי כל עיקר הדיקנא הוא, לתיקון הבוצד"ק דגניז במו"ס, שה"ס אלף עלמין דהתימין בעזקא דכיא, שהוא בחינת העביות דצמצום א', שעליה יצאו או"א דנקודים, וכיון שהיא גנוזה שם, אין בה זווג, וע"כ נגנזו עמה גם קומת או"א הפנימים, הנקרא אלף עלמין, להיותם בחינת ע"ב הגלוי כנ"ל

באורך. ונודע דעיקר כל התיקונים הוא, רק לתקן המלכות דצמצום א', בסוד דא"ס לא נחית יחודיה עליה, עד דיהבינן ליה בת זוגיה, והנה היא נגנזה לגמרי בעולם האצילות, ואיך יהיה בה תיקון בעת שאין בה שום זווג, והיא גנוזה במו"ס. וז"ס שערות דיקנא, אשר כל שורשה הוא תיקון א' דדיקנא, ששם נגלה בחינת המלכות דגניז במו"ס, כנ"ל באורך, והיא שהצמיחה והולידה לכל השערות דיקנא, כמ"ש לפנינו. אמנם בה בעצמותה גם כאן בדיקנא, אי אפשר שתהיה, בה זווג, כי אם בדרך התכללותה וביאתה בהתכללות הבינה, שהיא מדת הרחמים, דהיינו בחינת תיקון הב' שנקרא ורחום, כנ"ל שמכח השערות דתיקון א' שעלו לשם, יצאו ונצמחו שערות גם מבחינת בינה הנקרא שפה עלאה, וגם השערות של תיקון א' עצמו עלו ונתערבו עמהם, כנ"ל. אמנם עדיין לא נגלה שום המתקה בזה התיקון הב', ואדרבה, כי נגלה מיעוט נוסף על מיעוט הא', אלא אח"ז שנגלה התיקון הג', שהוא האורחא דאתפני משערא, הנמשך לפומא בסוד סליחת העון, שפירושו שהעון דבינה חזר ונתיישר והשיגה את ג"ר שלה, אשר עי"ז נעשה גם בחי' עובר על פשע, כי גם בחי' השערות השייכים לתיקון א" קבלו ג"כ אותם המוחין, ואז נתגלה כל התיקון, של יציאת המלכות דצמצום א' לחוץ בבחינת שערות דיקנא, כי עתה בתיקון ג' הזה, נתקנה בחינת המלכות דצמצום א'. והגיע בחינת תיקון להבוצד"ק דגניז במוחא סתימאה, והאלף עלמין דחתימין שמה, התחילו להתידע באיזה שיעור. וז"ש בזוהר "דתיקונא קדמאה ותנינא דדיקנא, לא היו אלא לאתבא לתליתאה" כמבואר. כי עד עתה לא היו אלא רק צמצומים נוספים, אלא עתה שחזרו הג"ר לבינה, התחיל התיקון דמלכות זו דצמצום א', שזה כל הנרצה. והבן כי משום זה נקראים י"ג תיקוני דיקנא בשם י"ג

מדות הרחמים, כי כל עיקרם הוא להמתיק המלכות דצמצום א', שהיא מדת הדין, בבינה, שהיא מדת הרחמים וזכור זה בכל ההמשך.
וז"ש עוד שם (באות קכו-ג) תאנא בצניעותא דספרא, מהו דכתיב פשע: זכו עובר, לא זכו, פשע" פירוש: כמ"ש לעיל, ד"ה וענין זה. על דברי הזוהר, דהאי אורחא אתתקן לאעברא ביה, שלא נתקן שם החכמה בקביעות, שהיא בחינת הרוחא דנשיב מנקב שמאל דחוטמא, אלא בבחינת דרך לעבור בו, ולא לעמוד שם. ע"ש. וז"ש כאן, זכו עובר: כלומר, שהצדיקים הזוכים, הם מקבלים הרותא דחיי מבחינת ב' הנוקבין דחוטמא, שאז היא בבחינת עובר על פשע, כמ"ש שם, שהוא תיקונא שלים, שיש להם חכמה וחסדים, חכמה מכח העברת הרוחא דחיי בהאי אורחא, וחסדים מכח הני שערין דאשארו שמה סוחרני דהאי אורחא. אבל אם "לא זכו" דהיינו אם הם עומדים בהאי אורחא דהיינו שמקבלים הרוחא דחיי דנשיב מנקב שמאל, המאיר בקביעות, אז מתגלה להם "פשע" כלומר, שהשערות שנתערבו שם מהחומר דתיקון א' הנקרא פשע, כנ"ל המה מראים כח הצמצום שבהם. ואז גם הארת חכמה מסתלקת מהם, כי אין חכמה מתקבלת בפרצוף מבלי התלבשות באור חסדים. כנודע. וז"ש "זכו עובר, לא זכו, פשע" אכן אין זה אמור אלא בהצדיקים המקבלים מאורחא דתחות חוטמא דז"א, ולא באורחא דא"א, כי לית שמאלא בהאי עתיקא, כנ"ל.
וזה שממשיך שם (אות קכ"ז) "האי בז"א, מאי בין האי להאי, בז"א כד נחית ההוא אורחא מתחות נוקבי חוטמוי, כתיב ויחר אף ה' בם וילך. מאי וילך, דנפיק רוחא דרוגזא מאינון נוקבי, ומאן דאשכח קמיה אזיל ולא אשתכח, הה"ד כי רוח ה' נשבה בו ואיננו. באריך אנפין כתיב, ועובר על פשע, וכתיב, ורוח עברה ותטהרם": פי': כי הדברים האלו, סובבים על הציעותא דספרא

המובא לעיל, שאומר, אם זכו עובר אם לא זכו פשע. דהיינו אם התחתונים אינם מקבלים משם בבחינת העברה, מתגלה להם פשע. כנ"ל. וע"ז פרשו בזוהר, דהאי בז"א דוקא, ולא בא"א. ורק בז"א אפשר להתחתונים להתאחז בהאי אורחא בבחינת עמידה, דהיינו לקבל מבחינת נקב שמאל לבד דנשיב בהאי אורחא. ואז נאמר בהם, ויחר אף ה' בם וילך, כי אז מתגלה להם בחינת השערות דצמצום א' המעורבים שם, שהם נקראים פשע, ואור העליון המלובש בנשמות ההם, מסתלק מהם, שז"ס וילך, "דמאן דאשכח קמיה אזיל ולא אשתכח, כי רוח ה' נשבה בו ואיננו" כי החיות נסתלק מהם לגמרי, כי הסיתום דאור חסדים גורם הסתלקות אור חכמה ג"כ, כי אין אור חכמה מתלבש אלא בחסדים, כנ"ל.
מה שאין כן "באריך אנפין, כתיב, ועובר על פשע. וכתיב ורוח עברה בהם ותטהרם" דהיינו כנזכר לעיל, דלית שמאלא בהאי עתיקא, ושם נשבין רוחא דחיי מכללות ב' הנקבים, אשר הרוחא דחיי הנושב מהם, הוא רק בבחי' ועובר על פשע, שאין הפשע, מתגלה, אלא אדרבה הוא מתכפר שם, כי נכלל לגמרי במדת הרחמים, וגם הוא מקבל מהאי אורחא כמו השערות דבינה עצמם. כנ"ל באורך. וז"ש "ורוח עברה בם ותטהרם", כי אפילו השערות דבחינת פשע, נטהרו ג"כ. כמ"ש לעיל דשערא לא אתרבאי בהאי אורחא. ע"ש.
וז"ש עוד שם (אות קכ"ט) "תאנא, בשעתא דאתגלי ההוא אורחא דיקנא דעתיק יומין, כולהו מארי דיבבא ויללה ומאריהון דדינא סתימין ושתיקין וכו' " כי אלו מארי דיבבה ויללה, נמשכין מכח התיקון הא', שה"ס פשע. שנתפשטו ממנו ז"ן עלמין דיבבה, וצ"ו עלמין דיללה. כמ"ש לעיל ע"ש. ונמצא עתה, שהפשע נתכפר בהאי אורחא דתתות חוטמא דא"א, בסוד ועובר על פשע, ובסו"ה ורוח עברה בהם ותטהרם

וחזרו ונגלו החכמה וחסדים ותיקונא שלים, אז נשתקו מארי דיבבא ומארי דיללה ג"כ, כי גם בחינת הפשע, נכלל במוחין אלו, כנ"ל. אמנם רק בבחינת "סתימין ושתיקין" דוקא, כי אינם רשאים לקבל משם, אלא בבחינת אורחא לאעברא ביה, שפירושו בחינת הארת חכמה בחסדים, הבא מחמת ההעברה בהאי אורחא, אבל לא בבחינת עמידה, שפירושו, לקבל חכמה דרך נקב שמאל, כי אז יחזרו הני מארי דיבבה ויללה שביצירה ועשיה לקדמותם, כנ"ל, "לא זכו פשע" כי הפשע יחזור ויתגלה להם מתיקון הא' כנ"ל באורך. וזה שמדייק מזוהר "ומאריהון דדינא סתימין ושתיקין" כי לית שמאלא בא"א, וכשמתגלה אורחא דא"א, מקבלים הכל רק מבחינת אורחא לאעברא, "ולית מאן דיפתח פטרא לאבאשא" שאין עוד מציאות למי שהוא שיוכל להתאחז בנקב השמאלי. כמבואר. וזה שממשיך "ומהאי, מאן דאחיד ואזהיר לשתקאה, להאי אורחא רשים, דהוא סמנא דעתיקא קדישא" כי שורשים העליונים, מכים בכחם על השתלשלות כל הענפים שלהם עד עולם התחתון, ולפיכך אנו רואים, כשאדם רוצה להשתיק למי שהוא בהקפדה, הוא מזהיר אותו, בדרך הנחת אצבע על האי אורחא דתחות החוטם שלו. ואומר הזוהר, שזה בא לנו משורש העליון שבעתיקא קדישא, כי בהגלות האי אורחא דתחות חוטמא בעתיקא קדישא, נמצאים כל מאריהון דדינא סתימין ושתיקין, כנ"ל. וז"ש "דהוא סמנא דעתיקא קדישא" דהיינו כמבואר.
והנה בי"ג מדות הרחמים שבתורה, נקרא התיקון הג' הזה בשם, וחנון. שפרשו ז"ל, עושה חסד חנם ואע"פ שאינו הגון ואינו כדאי. ונודע, שהשמות שבתורה הם בערך המקבל את התיקון, והנה נתבאר לעיל,

שזה האורחא, הוא גילוי הארת חכמה רק לבינה, להיותו בשפה עלאה שהיא בינה, וא"כ הוא מספיק רק לבחינת סליחת עון, ולא לכפרת פשע, שהיא בחינת המלכות דצמצום א'. ועכ"ז מספיק התיקון הזה גם לכפרת פשע, בסוד ועובר על פשע, כנ"ל. וע"ז נקרא בשם חנון, דהיינו אע"פ שאינו הגון ואע"פ שאינו כדאי, מ"מ הוא מתכפר ע"י התכללות בבינה. ונמצא השם שבמיכה הוא, ועובר על פשע, כי מצד העליון נבחן שהוא עובר עם הרוחא דחיי ומכפר גם הפשע, ומצד התחתון המקבל התיקון נקרא וחנון, להורות, שעדיין אינו כדאי להרוחא דחיי, ומ"מ מקבל, אותו, כמי שהוא כדאי לו.

1781

media

שאלות חזרה א'שצט-א'ת
1. הסבר את המושגים וההבדלים בין עדן התחתון ועדן הגדול וכיצד ע"י עדן התחתון נגיע לעדן הגדול?
2. הסבר את סדר המספרים, מדוע מלכות נמדדת ביחידות, ז"א בעשרות, ישסו"ת במאות וכן הלאה?
3. מדוע אומר שבין עתיק ומלכות ישנן 7 מדרגות ולכאורה יש רק 6? מהי המדרגה ה7- ומדוע היא נצרכת על סדר האצילות?
4. מה ההבדל בין עתיק דצ"א לעתיק דצ"ב וכיצד כל אחד מהם ממוספר ומדוע?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

עמוד אשצ"ט טור א'

למדנו בשיעור הקודם, שישנן ג' אבחנות בתיקון הא':
א. הגורם והמסבב לתיקון, של תיקון הא' של שערות דקנא, שהם פאות הראש

ב. מקום אחיזת התיקון, שהוא מהמקום של העצם העליונה שמפרידה בין הלסת העליונה לסת התחתונה,

ג. וצורת גידול השיער שהם באים מלמעלה והם צריכים להתחיל לעלות חזרה לבחינה העליונה, לשפה העליונה. מדוע?
• כיוון שהמקור שלהם, מתחיל במלכות של צ"א, ומלכות של צ"א יש בה כח של דינים,
• והרי כל המטרה של השערות דיקנא האלה, זה לבוא ולתת את הכח של החסדים, את הכח של לקבל חכמה דרך החסדים" כי יהיה לי כח של צ"א, זה עלול להיות דינים קשים,
• ולכן הם חייבים לעלות חזרה לבינה, כדי לקבל את האור דרך בינה, כי אם הם יקבלו את האור דרך המלכות שתישאר כמלכות של צ"א,זה מלכות של מידת הדין, ומלכות של מידת הדין לא יכולה להתקיים במציאות של הקדושה, ולכן צריך לערב אותה עם בינה.

• למדנו שהם יכולים לעלות מהלחי התחתון ללחי העליון, ע"י כך שהלחי התחתון והלחי העליון, מצד העור, מצד הבשר, הגידין, הם מחוברים, אלא רק מצד העצם, דהיינו רק מצד חכמה, הם מנותקים, ולכן הלסת התחתונה והלסת העליונה מנותקים מבחינת העצם, אבל לא מבחינת הבשר והעור, לכם השערות שנמצאים על העור יכולים להתחבר ולהיות כאחד, ולכן יש אפשרות בעור, שהשערות שנמצאים במקום הלסת התחתונה, יעלו למקום הלסת העליונה. (3.42)(

למדנו :
• ששערות דקנא הם כנגד מו"ס,שהם בחינת אח"פ
• ושערות ריישא הם כנגד אוזן של האח"פ

כל השערות הם כנגד הראשים של א"א
בראשים של א"א יש 2 אבחנות:
1. גלגלתא- כנגד אוזן
2. ומו"ס- כנגד חוטם פה

אוזן זה מדרגת בינה, בינה זה מידת השפעה.
לכן:
• שערות ריישא שמיוחסות לגלגלתא, הם מיוחסות לבינה,
• ושערות דיקנא מיוחסים לחוטם פה

והיות ושערות דקנא עומדים למטה מפאתי הראש, אז שולט עליהם צ"א, אז הם חייבים לעלות חזרה למקום של לסת עליונה ששייך לשערות ריישא, כדי להתכלל עם מדרגת האוזן, מדרגת הבינה, כמו שמלכות מתכללת בבינה.

ולכן הם צריכים לעלות לשפה עילאה, שזה יהיה התיקון השני, אבל הם מתחילים להתעגל לכוון למעלה. אבל אנו עדיים לא מדברים על השפה עילאה שזה יהיה תיקון הב', אלא אנו עדיין אוחזים בתיקון הא'. (4.00)
למדנו שיש ש"צ נימין בכל שערה ולא 400, למה?
לכאורה העוביות של בחי"ד, של מלכות מצד מוחין דחכמה, צריכה להיות לה ד' בחינות, שכל בחינה כלולה ממאה. ואז היה צריך להיות לנו ד' מאות שזה רצון שלם.
אבל היות ואנו לא משתמשים במלכות דמלכות, וכל ספירה מתוך המאה כוללת עשר, ולכן אותה בחינה פרטית של מלכות דמלכות, שגנוזה ברדל"א לא יכולה להתקבל. (4.48)

נשאלת שאלה
מדוע, בכלל צריך את הקשר של שערות דקנא לפאתי הראש? למה אני לוקח אותם מהמקור של הפאות? הרי הפאות הם צ"א, וצ"א זה דין, למה לא היה יותר פשוט שאני אעזוב את הדין ואני אבנה אותם(השערות דקנא) רק ממידת השפעה? 5.18

תשובה:
כי אם לא יהיה לי את הרצון והשתוקקות הגדולה, לא יהיה לי איך למשוך את האור הגדול.
• אז מצד אחד אני צריך להשתמש עם הרצון הגדול
• אבל אני אל יכול להשתמש בו כפי שהוא,
לכן צריך להעלות אותו ולערב אותו עם בינה, ואת כל התיקונים אני בונה על זה
מצד אחד אני משתמש במלכות של צ"א, ולכן אני דרך זה מתחיל לתקן את עולם הנקודים שנקרא מוחין דאו"א של עולם הנקודים, או הרצון הגדול, גדלות כלי הקבלה= ג"ר דחכמה.

• אבל, אני לא יכול לתקן את זה בבת אחת,
• אני יכול לתקן את זה לאט לאט,
• ולכן אני מתקן את זה דרך צ"ב, אבל אני חייב לערב את צ"ב, עם אותה מלכות של צ"א, כדי לבנות אותה לאט לאט. בבת אחת אני לא יכול:
o ניסינו בנקודים ונשברנו
o ניסינו בחטא אדה"ר ונשברנו,
o ולכן מתקנים אותם טיפין טיפין, בזיעת אפך לאכל לחם.

מה זה טיפין, טיפין?
דהיינו, שמלכות של צ"ב תתכלל עם מלכות של צ"א, ותתקן אותה מבחינת התכללות לאט לאט, בהרבה מאד זווגים שנעשים בכל שיתא אלפי שנא. ( 6.26)

עמוד אשצ"ט טור א'
נרצה לבאר את תיקון הא' ואיך הוא קשור למלכות של עולם הנקודים, ויספר לנו כל מיני מספרים "ר ק כדי להסביר את המאמר בזוהר, מה זה שעתיק הוא בחינת מיליונים , אלף אלפים…וא"א הוא ברבבות וכן הלאה (7.08)

וז"ש שם "כולא סתים ברישא דדיקנא דכליל תקיפא וכלילין בהאי א"ל" סתים, ( א"ל הוא השם מצד התורה ויקרא של תיקון הא', עם י"ג תיקוני דיקנא) פירושו: שאינו מתפשט להתלבשות בכלים, (הרי הוא צ"א ) ואומר שבמקום זה, שהוא רישא דדיקנא, כולא סתים, (כולו סתום, דהיינו שלא מתפשט )להיותם כלולים בבחינת תקיפות המסך ועביות דצמצום א', שנמנע מהם הזווג, (והתקפות של צ"א דוקא מונע את הזווג, כי יודע שאסור לקבל ) עד שתתחבר (אותה בחינה של מלכות של צ"א בבחינת הבינה- שפה עילאה )בבחינת הבינה, ותהיה נמתקת במדת הרחמים. כנ"ל

. אמנם אח"כ כשהיא נמתקת במדת הרחמים, (אחרי שעלתה לשפה עילאה )אז היא ראויה לעלות למ"ן. (דהינו לבקש אור, כי אז היא תבקש אור מטעם שהיא רוצה להשפיע ) שע"י הזווגים הנעשים עליה, "אשתמודע הני אלף עלמין דחתימין בעזקא דכיא"(אז אפשר יהיה לדעת,דהיינו להזדווג על אלו אלף עולמות שהם ג"ר דחכמה, שחתומים בעזקא דכייא, שבעזקא דכיא בם' דצלם שם מונח גדלות כלי הקבלה, שאני לא יכול לקבל אותם שם, אבל זה שאני מתקשר אליהם שהם שייכים לשערות ריישא- בפאות הראש, נתנו לי את המלכות הזו לשערות דיקנא, ושערות דיקנא לאט לאט יכולים לתקן את זה, בהתכללות, אבל אם לא היו מתכללים מזה, לא היו יכולים לתקן את זה ). כנ"ל. ( 9.14)
עדן העליון ועדן התחתון

וז"ש עוד שם "וכל עלמא מינייהו מתפרש לאלף עלמין דכסיפין לעדונא רבה" פי: (וכל בחינת העולמות מזה הם יכולים מהקשר זה של מלכות של צ"א ומלכות של צ"ב, יכולים לבוא לתקן את בחינת עדונא רבה.

מה זה עדונא רבה?
• יש עדן העליון, או עדן הגדול
• ועדן התחתון

• עדן הגדול/העליון – זה ג"ר דחכמה

• עדן התחתון זה שערות דיקנא, שע"י עדן התחתון שיוצאים ממנו זווגים על שערות דקנא, גורם לכך:
o שלמרות שאני עושה זווגים על צ"ב שזה נקרא עדן התחתון, ו"ק דחכמה, של ל"ב נתיבות החכמה שה נקרא עדן התחתון, למרות שאני עושה עליהם את הזווגים, לאט לאט אני מתקן ומגיע לעדן העליון. (

o כלומר, זה שאנו מתעסקים, עם ו"ק דחכמה,שמתעסקים לאט לאט, מתוך שלא לשמה, אפילו, שזה השלכה של זה, מתקנים לאט לאט את הלשמה, עוד אפון, ועוד אפון, ועוד אפון, בהסתרה, בהתכללות, אז מתקנים לאט לאט. (10.33)

)כי בחינת חכמה סתימאה, נקרא עידונא רבה, ( שהוא עדן הגדול,ש עדן זה בחינת חכמה) דהיינו עדן הגדול, כי עדן הוא שם החכמה, כנודע. והוא אינה מגולה באצילות, (

איפה מסתתר עדן הגדול?
ביד הגדולה. מי זה היד הגדולה?™בהם אבינו" מה הגימטריא של אברהם הנקרא הגדול?
• אברהם בגימטריא 248
• עדן בגימטריא 124- שזה חצי מבחינת אברהם.

שהבן שנולד מאברהם שזה נקרא גוף, הוא נקרא עדן, שזה נקרא עדן הגדול,
שימו לב! שבם' דצלם נמצא עדן הגדול,שנמצא בתוכו כגוף,אבל לא יכול להתגלות עדיין. איך הוא יתגלה? דרך יעקב,שהוא קטן.

למה לא מגולה באצילות העדן הגדול?
וכל החכמה המגולה באיצילות היא בחי' בינה דחכמה זו, כנ"ל, שהיא מכונה עדן התחתון. ( דהיינו חכמה דצ"ב, עדן התחתון, וחכמה דצ"א זה עדן העליון/הגדל)אמנם ע"י כל הזווגים היוצאים על המ"ן (דצ"ב )דשערות דיקנא, נמצא שבסופם מתגלה עדן הגדול, שהוא מו"ס, ששם גנוזים או"א דבחי' הסתכלות עיינין דנקודים, כנ"ל. (שהרי אי אפשר לקבל אותם בבת אחת , כי היתה שבירה, שיעשו זווג על ג"ר דחכמה, אפשר לקבל את הג"ר דחכמה, אנו לא מוותרים על השלמות" השלמות תתקבל, רק שהיא תתקבל לאט לאט.
• דהיינו ההליכה בדרך היא לאט לאט
• אבל נקודת השקפה השלמה,שאליה צריכים להגיע, לא מוותרים. ( 13.03)

וז"ש עוד שם (אוה ק"ז ק"ח ק"ט) "כי ג' עלמין נפקין מהאי תיקונא קדמאה, עלמא קדמאה סליק לאלף אלפין ורבוא רבבן מארי תריסין. עלמא תנינא סליק לז"ן עלמין מארי דיבבא. עלמא תליתאי סליק לצ"ו אלפין מארי דיללה דעליון נחלקת לע"ס, אשר התחתון קבל ממלכות של אותה הספירה, ונמצא עתה שהעליון הוא בסוד עשרות, שהם ע"ס שכל אחת כלולה מעשר. והתחתון בע"ס יחידות. וכשהמדרגה הב' מאצלת וכו"'(כך כתוב בזוהר הקדוש )

פירוש: שמטרם דאתפשטו שאר התיקונים למטה בבי"ע,
( דהיינו, איזה תיקונים?
• כל שאר הי"ב תיקונים,
• כי אנו מדברים עכשיו על התיקון הראשון של שערות דיקנא))
ורק תקון הא' (א"ל )התחיל להתפשט שם, אז יוצאים ממנו ג' עלמין אלו. (ממי? מהתיקון הראשון) ( 13.48)

כי תיקון הא' כלול בו אח"פ כנ"ל, שהם
• בינה( אוזן)
• ז"א (חוטם)
• ומלכות. ( מלכות)

וע"כ כשמתפשט בבי"ע,
• מתפשט הבינה בבריאה.
• וז"א ביצירה ו
• מלכות בעשיה כנודע.

והנה בינה, יכולה לקבל (אבל מה יכולה לקבל? )אלא בבחינת מארי תריסין, (מה זה "מארי תריסין"? זה בחינת מסך שמגן כמו תריס, שלא תתפשט הארה החכמה ממנו ולמטה )שה"ס ממטה ולמעלה, שהמסך מגין כתריס ומגן, שלא תתפשט ההארת חכמה ממנו ולמטה, (אז יש שם מלכות, של צ"א, אבל איך היא פועלת? כמסך שדוחה את האור )
• והגם שאין זווג במסך הזה מבחינתו עצמו כנ"ל,
• אמנם יש זווג מבחינת פנימיות הכלים, שהוא המסך דמו"ס עצמו, (שלמדנו שהוא דוחה את החכמה )
• אשר תיקון הא' מקבל ממנו מבחינת ממטה למעלה, כמו במו"ס עצמו, (כמו שהיה בפנימיות המוחין של א"א במו"ס, שהיה בו צד הגבורה:
o שלמדנו שחסד ניתן לגלגתא
o וגבורה ניתן למו"ס, אבל הגבורה של מו"ס שלא באה לצורך זווג, אלא רק לצורך הבירור הפירוד והפסק הזווג ,שזה נקרא תריסין)

וע"כ מתפשטים ממנו אלף אלפין (שאלף אלפין זה מיליון )מארי תריסין, כי מתוך שבחינת הבוצד"ק( מלכות דצ"א) כליל (נכלל במו"ס,שהוא פנימיות הראש)במוחא סתימאה, (שהוא פנימיות הראש, מוח הב', ראש הב' ) הנמשך מבחינת רדל"א, (מאיפה מבחינת רדל"א? מגבורה. גלגלתא נמשך מחסד (16.55)
)
ששם משמש המסך הזה דמדת הדין, מבחינת צמצום א', כנ"ל,
• איפה שם? בעתיק משתמש במסך מבחינת צ"א,
• אבל כאשר הוא נותן את זה לא"א, הוא לא יכול להשתמש מבחינת צ"א, למה? כי כל הענין היה להתקין אותו מצ"ב, בכדי שבצ"ב ינהיג את כל העולמות)(17.22)
ע"כ מקבל המו"ס וגם השערות דיקנא מהזווג שיש במלכות דראש דעתיק, (שהיא מלכות של צ"א , אבל בבחינת ממטה למעלה יכולנו לקבל, שזה מורה מבלי התפשטות לכלים. למה? כי זה רק ממטה למעלה. ממטה למעלה לא מתפשט לכלים.
הזווג הזה דעתיק מכונה אלף אלפים)

כי בבחינת ממטה למעלה יכול הוא לקבל, שזה מורה, מבלי התפשטות לכלים והזווג הזה דעתיק, מכונה אלף אלפין, ( למה? שיש גם ראש וגם גוף, שזה צ"א

• כי אם מוחין של צ"ב נקרא, עדן התחתון
• אבל עדן העליון יצטרך להקרא עדן הגדול, צרי llלהיות חכמה של החכמה הזו, דהיינו אלף אלפין,
• כי הרי זה חכמה (עדן עליון), וגם זה חכמה, (עדן תחתון). מה ההבדל בינהם? ג"ר וו"ק

אז כמו שההבדל בין הג"ר הגדול לו"ק, הוא בחינת אלף
• כך יהיה בין האלף הזה של א"א, שלא יכול לקבל בגוף , אלא רק בראש,

• לבחינת מה שיכול לקבל (בראש) שזה בעדן הגדול, שזה ג"ר דחכמה, יהיה אלף אלפים, כי עתיק יכול לקבל ג"ר דחכמה. (18.52)

סיכום (המשכתב- לא של הרב)
יחס של עדן עליון לעדן תחתון,
, הוא כמו ראש לגוף, כמו אלף אלפים , לאלף
מתייחס גם ליחס של עתיק לא"א
• שעתיק= ראש- ג"ר דחכמה= אלף אלפים (יכול לקבל חכמה בראש)
• וא"א= גוף, – ו"ק= אלף, (לא יכול לקבל חכמה בגוף, אלא ו"ק)

על שם שהממעלה למטה שלו נגנז בסוד אלף עלמין דחתימין בעזקא דכיא. (האלף עולמות של עתיק שנגנז במו"ס, דהיינו ג"ר דחכמה, עדן הגדול, נגנז בעזקא דכיא, בם' דצלם של גלגלתא )
o ובמו"ס נקרא רבוא רבבן, (במו"ס אותה בחינה, שנגזנת שם נקראת רבבות על שם הזווגים דדיקנא שמתגלים ויוצאים הימנו, כנ"ל,
o ובעתיק נקראת אלף אלפים- מיליונים

כי זווגי הדיקנא מכונים רבבות,שמהם ( מהרבבות האלה, מא"א)יוצאים

• או"א עלאין בבחינת אלפים( שהם נקראים אלפים, ולכן נקראים מדרגת החכמה שנותנת לאצילות את החכמה- ל"ב נתיבות החכמה)

• , וישסו"ת (שמקבל מאו"א נקרא מאות)בסוד מאות,
• וז"א (שמקבל מישסו"ת נקרא עשרות )בסוד עשרות,
• ונוקבא ( שמקבלת מז"א, נקראת יחידות)בסוד יחידות.

עכשיו רוצה להסביר לנו את כל המספרים האלה, חשבון מתמטי, שיטה עשרונית. (20:09)
יש כל מיני שיטות וזה השיטה העשרונית:

וטעם המספרים האלו, הוא, כי העליון כלול מכל התחתונים. ( סוד ההתכללות, והתכללות זה נקרא כפל

התכללות נקראת כפל

מהו כפל?
כפל זה שאחד פוגש בשני ומתכללים זה מזה.
ואז מכפיל אותו

כמו בזווג דהכאה:
שהאור העליון, דהיינו הרצון לקבל הגדול ,בא והמסך מכה בו, דהיינו הרצון להשפיע, אז הם מתכללים זה מזה- זה נקרא כפל בחשבון)

זאת אומרת , שאם יש לי התכפלות, של כל עשר הבחינות של מלכות אז הם יהפכו לעשרות, כי כל אחד נכלל מכולם, אז זה 1 כפול עשר. (1(10 x
ואם כל אחד מהעשר גם אני אכפול אותו, בכל אחד מהעשרות, אז כמה כל אחד יהיה? 100
ואם כל אחד מהמאה, אני אכפול אותו עוד פעם מכל אחד מהעשר, כמה הוא יהיה? 1000
וכן הלאה.

אז אם המלכות היא יחידות, ויש את חוק ההתכללות, ההתכפלות
אז איפה אני פוגש את הכפילות הזו? בעליון שלו.
כי העליון שלו, כל אחד ממנו כלול מכל התחתונים, והוא רק פרטים בתחתונים,
אבל בעליון הוא כלל,
והכלל הזה, כולל יותר מהפרטים.
וככה כל אחד מהעליונים הוא פי עשר מהתחתונים

כל ענין הכפילויות, זה ענין חשוב מאד,
וכל המספרים, כל החשבונות, זה ענין מלכות
וצריך להבין את כל הזווגים האלה. (22.05)

והנה בצאת המדרגה, היא בהכרח כלולה מע"ס יחידות, ( כלומר שכל ספירה שלו היא יחידה אחת כלומר שכל מלכות היא ע"ס) כנודע. ((10 ולא 9, 10 ולא 11, א ז כל מדרגה שלמה כלולה מעשר יחידות, אז יוצא שספירת ז"א כל ספירה שלו היא עשר יחידות, כול ז"א הוא בחינת מאה )
וכשהמדרגה הזאת (שנקראת מלכות ) מאצלת מדרגה שניה, הנה היא מתכפלת ונעשית למאה ספירות(כלומר אם היתה בהתחלה 10, אז שנהיתה כפולה נהיית 100, זאת אומרת שכל ספירה תהיה עשר , ויחד עם ע"ס תהיה 100) (22.52 )

. והוא מטעם, כי אין התחתון יוצא אלא ממלכות דעליון, ונמצאים שע"ס של התחתון הם עשר מלכיות של ע"ס דעליון,

הסבר שרטוט א' (23.02- 25.24)
אם יש לי מדרגה שנתחיל מהתחתונה ביותר,שהיא מלכות אז יש בה, 10בחינות, וכל עשר הבחינות האלה זה מלכות, אבל מאיפה נובעת מלכות? ממלכות של ז"א

והרי מלכות של ז"א הוא מכתר עד מלכות, זאת אומרת שכל ההשלכה הזאת(של מלכות) היא רק מלכות של ז"א. כלומר שמלכות של ז"א, כוללת את כל המלכות שכוללת 10 בחינות
כלומר של מלכות של ז"א לבד היא עשר.
שרטוט א' (23.10- 25.24)

כתר- 100,000
חכמה- 100,000
עתיק 1,000,000
מאה אלף

מלכות-100,000

כתר- 10,000
חכמה- 10,000

א"א 100,000
עשר אלף
מלכות- 10,000

כתר- 1000
חכמה- 1000

או"א 10,000
אלפים
מלכות= 1000

כתר – 100
חכמה 100
ישסו"ת 1000
מאות

מלכות= 100

כתר- 10
1 10
10
10 – 100
ז"א
עשרות
מלכות= 10

1 כתר= 1
2 חכמה=1
3 בינה= 1
4 חסד
5 נצח
מלכות 6 ת"ת = 10
יחידות 7 נצח
8 הוד
9 יסוד
10 מלכות=1

ואם מלכות של ז"א היא עשר, אז כל אחד מבחינות של ז"א הוא עשר, כי הרי כל הספירות שוות, כי הם פרטים של הכלל הזה.
ומאיפה יש לז"א 10? מתוך המלכות של העליון

זאת אומרת שאם כל זה יחד, (עצם)המלכות היא 10, אז העשר הזה נובע ממלכות של ז"א
ואם כל זה יחד (עצם כל) ז"א ביחד הוא 100, אז המאה זה נובע ממלכות של העליון, זאת אומרת שהמלכות ש של העליון של ישסו"ת הוא 100.
ואם המלכות של ישסו"ת הוא מאה, אז ודאי שכל אחד מהספירות של ישסו"ת, או גם מאה.
זאת אומרת שכל ישסו"ת ביחד הוא אלף [ 100* 10= 1000]

ואם ישסו"ת הוא אלף,אז מאיפה הוא מקבל את זה? מאו"א.
ואם כך, אז כמה הם או"א? המלכות של כל אחד מהספירות (דאו"א) שלה הוא 1000, ואז מכתר עד מלכות, כולם ביחד הם 10,000 (10*1000)

אז מי יהיה עשר אלף? (10,000) המלכות של א"א, זאת אומרת שכל ספירה מא"א יהיה עשר אלף.
וכל א"א כמה יהיה? מאה אלף(100,000)
כלומר שמלכות של עתיק כמה תהיה? מאה אלף (100,000)
וכל עתיק כמה יהיה? מיליון.(25.24)

הרי בהכרח שכל ספירה מדרגה שלישית בע"ס יחידות, נעשתה גם המדרגה הב' בסוד ע"ס שכ"א כלולה מע"ס, מטעם הנ"ל, שבהכרח יוצא התחתון מעשר מלכיות דעליון. (כלומר, אומר פה עוד נקודה: )

מאיפה יש למלכות של ז"א עשר? כי היא כלולה מכולם (מכל המלכויות של כל ספירת ז"א) (ממי מכולם? מכל בחינה פרטית של:
• מלכות של כתר
• מלכות של חכמה
• מלכות של בינה וכו
זאת אומרת שהיא עשר, מכיוון, שיש עשר מלכוית כאלה
ואם לכל אחד מהם (של ספירות דז"א) יש 10 מלכויות, אז כל אחד כלול מ10. (26.43)
)
וכיון שהמדרגה הב'(ז"א ) נעשתה למאה ספירות, (דהיינו שכל ז"א הוא מאה ספירות )שבעליון אינם אלא עשר מלכיות.
נמצא שבמדרגה הא' יש עתה אלף ספירות, (כי יש 10 פעמים 100 )
דהיינו ע"ס שכל אחת כלולה ממאה,
שהרי המדרגה הב' (ז"א) )שיש לה רק עשר מלכיות ממנה, (מדובר פה על ישסו"ת )נעשה עתה כל אחת מאה, ומדרגה הא' שגדולה ממנה בט' ספירות ראשונות, הנה יש לה בהכרח עשר פעמים על מדת התחתון ממנה, ונמצא עתה
• שלמדרגה העליונה( ישסו"ת) יש לה ע"ס דמאות
• ולמדרגה הב' יש לה עשר דעשירית
• ולמדרגה הג' יש לה ע"ס דיחידות. ( מי הם ג' המדרגות הללו? מי זה המדרגה העליונה? ישסו"ת

מי זה מדרגה ב'? ז"א
מי זה מדרגה ג'? מלכות
לכן גמר כאן להסביר לנו עד אלף.
אבל כל ישס"ת ביחד הוא אלף" והספירה שלו היא בסוד מאות.
ובז"א, כל ספירה היא עשרות, אז כל ז"א הוא מאה.
למלכות כל ספירה היא יחידה, וכל מלכות היא עשר. (28.26)

וכשהמדרגה הג' מאצלת מדרגה ד' (שהיא או"א )שוב נכפלים כל העליונים. כי המדרגה הד'(שהיא או"א ) ע"ס שלה הם בהכרח מעשר מלכיות שבעליונה ממנה, ונעשתה גם מדרגה הג' בהכרח לע"ס שכל אחת מתפרטת לע"ס, ( אז אם יש לתחתונה לישסו"ת יש לכל אחד מהספרות מאה , אז לכל ישסו"ת יש אלף,אז כל ספירה מאו"א יש לה אלף,) שהמלכות ממנה לקחה התחתונה. ונמצא מדרגה הב' שהיא עשר פעמים גדולה ממדרגה הג', שיש לה עתה ע"ס שכל אחת כלולה ממאות, ומדרגה הא' הגדולה עשר פעמים ממדרגה הב', יש עתה ע"ס שכל אחת ( מאו"א)כלולה מאלפים. ( 29.40)

וכשהמדרגה הד' מאצלת מדרגה ה' (שהיא א"א ), שוב נכפלים המדרגות כולם בעשר פעמים.
• כי המדרגה הה' יוצאת בע"ס יחידות, (יחידות ) שאז מוכרחת העליונה להתפרט לע"ס שבכ"א עשר,
• והמדרגה הג' לע"ס דמאות,
• והמדרגה הב' לע"ס דאלפים,
• והמדרגה הא' לע"ס דרבוא. ( רבבות)

(אז כמה יש בכל אחד מהספירות של א"א? 10,000 – עשרת אלפים.
וכמה יש לא"א בסה"כ? מאה אלף- 100,000)

(מי היא מדרגה ו'. עתיק ,
ולמה אומר מדרגה א' רבוא. רבבות? יש לראות את הופכיות הכלים והאורות:דהיינו:

• כאשר יש מדרגה אחת , אז מדרגה א' היא מלכות

• כאשר יש ב' מדרגות,
o מדרגה א' היא ז"א,
o ומדרגה ב' היא מלכות

• כאשר יש ג' מדרגות-
o אז המלכות היא מדרגה ג',
o והז"א הוא מדרגה ב',
o וישסו"ת הוא מדרגה א')

• כאשר יש ד' מדרגות:
o המלכות היא מדרגה ד'
o והז"א הוא מדרגה ג'
o וישסו"ת הוא מדרגה ב' ,למרות שקודם היה א'
o ועכשיו המדרגה החדשה , היא תמיד א', כלומר או"א היא מדרגה א'

• כאשר יש ה' מדרגות,
o המלכות היא מדרגה ה'
o ז"א הוא ד
o ישסו"ת הוא ג'
o או"א הוא ב'
o וא"א הוא מדרגה א'

• כאשר יש ו' מדרגות:
o המלכות היא מדרגה ו'
o ז"א הוא ה'
o ישסו"ת הוא ד'
o או"א הוא ג'
o א"א הוא ב';
o ועתיק הוא מדרגה א',

כלל:
כל מדרגה עליונה, כאשר מתווספת היא הא',
והמלכות היא העוביות החדשה שמתווספת.
; יש עוד חשבונות להסביר את זה , אבל הכל הולך לפי הופכיות כלים ואורות

וכשהמדרגה הה' מאצלת למדרגה הו', שוב נכפלות כל המדרגות בעשר פעמים, ונמצא המדרגה ו' בע"ס דיחידות. והה' בע"ס דעשרות והד' בע"ס דמאות. והג' בע"ס דאלפים. והב' בע"ס דרבוא, והא' מע"ס דרבוא רבבות.
. עמוד א"ת – טור ב'
וכשהמדרגה הו' מאצלת למדרגה ז' שוב נכפלות כל המדרגות לעשר פעמים כנ"ל,
• עד שהמדרגה הא' הוא עתה באלף אלפין,
• והב' במאה אלפים, שהם רבוא רבבן.
• והג' ברבוא. והד' באלפים,
• והה' במאות.
• והו' בעשרות
• והז' ביחידות.

והנה יש כאן מעתיק עד מלכות ז' מדרגות. (איך?
1. עתיק
2. א"א
3. או"א
4. ישסו"ת
5. ז"א
6. מלכות

ונמצא לפי הנ"ל:
1. שעתיק הוא בבחינת אלף אלפין.
2. ומו"ס (א"א)הוא רבוא רבבן.
3. והדיקנא הוא רבבות,
4. ואו"א הם אלפים.
5. וישסו"ת הם מאות.
6. וז"א הוא עשיריות.
7. ונוקבא היא ע"ס דיחידות.

( זאת אומרת, שלמרות שיוצא לנו 6, אומר שיש הבדל:
כי יש עוד מדרגה שיוצאת באמצע שמקשרת בין א"א לבין שאר הפרצופים דאצילות

ולכן יש:
1. עתיק- יהיה – אלף אלפים (מיליונים)- (1,000,000)
2. א"א- יהיה מאה אלף, (100,000)
3. שערות דיקנא יהיה עשרות אלפים, (10,000)
4. או"א יהיה אלפים- (1,000)
5. ישסו"ת יהיה מאות – (100)
6. ז"א יהיה עשרות – (10)
7. ומלכות יהיה יחידות -(1)

ולכן זה 7 מדרגות (36.50)
ועם זה תבין ג"כ סוד הכתוב, ועתיק יומין יתיב וכו' אלף אלפין ישמשיניה וכו'. כי ע"ס דעתיק הם מאלף אלפין. כמבואר. וז"ש הזוהר בבחינת הזווג דמארי תריסין, שהזווג הזה נמשך מפה דעתיק, כנ"ל, אשר הם אלף אלפין ורבוא רבבן, שזה רומז,
• שהדיקנא שהיא בחינת התיקון הא' מקבל מזווג דמו"ס (ולא)שהוא בחינת רבוא רבבן
• ומו"ס מקבל מפה דעתיק, שהוא בחינת אלף אלפין, כמבואר. ( 37.40)

2830

media

שאלות חזרה א'שצז-א'שצח
1. אילו ג' הבחנות ישנן בתיקון הא'? הסבר כל אחד מהם.מהיכן מתחילים שיערות דיקנא?
2. כיצד מתגברים על כך ששיערות דיקנא הם מבחינת מלכות דצ"א?
3. כיצד אפשר ששיערות דיקנא יעלו מלחי תחתון ללחי עליון? והרי הלחיים מופרדים בעצם שלהם.
4. מה הקשר בין שיערות דיקנא לאו"א דנקודים? וכיצד זה עוזר לתיקון עד גמר תיקון?
5. מדוע ישנם רק ש"צ נימין בכל בחינת שיערה ולא 400?
6. הסבר ופרט את השם א"ל דתיקון הא' ומהיכן הוא נגזר ומדוע?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

במה אנו עוסקים?
לאחר שראינו שיש הבדל בין שערות ריישא לשערות דיקנא, ומלכות של שערות ריישא, שהיא בחינת מלכות של צ"א, עומדת בפאתי הראש.
הוא רוצה להתחיל לבאר לנו, את כל התיקון של שערות דקנא, ששערות דיקנא נותנים את המוחין לאו"א וזו"ן. ולכן אנו צרכים ללמוד את התיקונים של שערות דקנא.
כרגע אנו עוסקים בתיקון הראשון:
אמר לנו שבתיקון הראשון יש ג' אבחנות:
1. הגורם ומסבב לתיקון- שזה שערות בפאתי הראש- שהם הפאות
2. מקום אחיזת התיקון-
3. צורת גידול השערות

דיברנו על הגורם של התיקון הראשון, שהוא המסך בפאתי הראש, שהוא כנגד הקרומא דאוריא בפנימיות הפרצוף. ועכשיו אנו רוצים לדבר בבחינת המקום של תיקון הא', שהוא אבחנה ב' מג' האבחנות של תיקון הא'.
תיקון הא' של שערות דיקנא
1. בחינת הגורם (פאתי הראש)
נמצא שהגורם ליציאת שערות דיקנא הוא, המסך שבפאתי הראש, כי הוא הבדיל אותן משערות רישא ומבחי' עצם הגלגלתא, והוציא אותם בלחי תחתון, בבחינת לבר מרישא, שהם נבחנים משום וה לקשישין, שפירושם דינים, כי כח המסך (שולט)) עליהם.
2. בחינת המקום- (מעצם שמפריד בין הגולגלות אבל מבפנים, סמוך לנקב האוזן
ובחינת המקום דתיקון א' הוא, בראש הלחי התחתון למעלה באותו מקום שהגידין מחברים אותו עם עצם הגלגלתא, שהוא בסמוך לפאתי הראש, (שימו לב
שהגולגולת אצלנו יש בה :
• לסת תחתונה
• ולסת עליונה
כל הגולגולת עצמה מחוברת בעצם עצמו, בין הלסת התחתונה ללסת העליונה.
המקום של החיבור מפריד כמו שערות ריישא (על הראש) ושערות דקנא (בזקן)
כל הלחי התחתון שייך לכאורה לגוף, שנהיה מעין חתך בפה, שמפריד בין הבחינה התחתונה לבחינה העליונה.
המקום של החיבור, הוא בדיוק במקום הנקב (באוזן), במקום העצם:
• שעד לשם זה פאתי הראש
• ומשם מתחיל תיקון הא' של שערות דקנא.
• ושערות דיקנא מתחילות א"כ מסיום זה (הזקן הצר שנמצא מעל עצם הלחי) ואומר לנו שזה המקום של התיקון הא'. איפה? כאן בדיוק אבל בפנים, ולא בחוץ.
מדוע בחוץ יכול להיות תיקון , ובפנים לא יכול להיות תיקון?
למה בחוץ, פתאום ישנה אפשרות שיעבור, שיהיה כזה מעבר פשוט בין צ"א לצ"ב? למה אין איזה שהיא הפרדה?
תשובה:
בגלל שכל הצימצום פעל בעצם , אבל לא בגידין, בבשר ובעור.
ולכן הזקן שנמצא מבחוצה לעור, לא יכול להיות הפרדה כזו, אבל בפנים יש הפרדה מוחלטת. ולכן יש קשר בין הפאות לתיקוני דיקנא. והקשר הזה עוזר לנו, נראה בהמשך איך, אבל לא להתפלאות שיש בכלל כזה קשר.
אבל מאיפה מתחיל התיקון? התיקון- השורש שלו זה הפאות.
מאיפה המקום שלו? מהעצם על הלחי התחתונה- שם התיקון
כי משם הוא יוצא, ובחינת פאתי הראש ( שהוא לא שייך לתיקון הזה אלא שייך למלכות של שערות ריישא)היא בחינת מלכות דעליון, המתלבשת בתחתון, (מי זה התחתון? שערות דיקנא, ומי בתחתון? תיקון הא' ) דהיינו בתיקון א', וז"ש דנחית מקמי פתחא דאודנין. ( שהוא יורד מהפתח, מהמקום של פתח של האוזניים)

3. בחינת צורת גידולו-
זו היא אבחנה ג' ,מג' האבחנות של תיקון הא',שאמרנו שיש ג' אבחנות: של הגורם, המקום והצורה.
ועתה רוצה לדבר על צורת גידול השערות, איך השערות גדלים)
וצורת גידולו של תיקון הא' הוא, מפתחא דאודנין בחד חוטא בשקולא טבא עד רישא דפומא, ( הוא יורד מנקב האוזניים, שהוא תחילת הלחי העליון, ויורד עד שעולה לשפה עילאה.)דהיינו שמנקב האזנים, (מבחוץ )שהוא תחלת לחי התחתון, הוא נמשך עד רישא דשערות השפה שעל הפה מתחת החוטם. וביאור הדבר הוא:
כי החומר של השערות דיקנא, כמו שיוצא מפאתי הראש,
• הוא מבחינת מלכות דצמצום א', שפירושה מלכות דמדת הדין,

o (יוצא, א"כ שהתיקון הראשון, העצם שלו הוא צ"א, דהיינו בוצינא דקרדינותא, מלכות דצ"א,
o והרי אמרנו שגם הפאות הם מלכות של צ"א, אבל הם ממקום הצימצום ומעלה, הבוצינא דקרדינותא, המלכות דצ"א לא שולט על שערות ריישא שעל הגלגלתא. למה? כי הוא עומד בסוף הפאות, ובגלל שהוא עומד בסוף הפאות, אז הוא לא שולט עליהם.
o איפה הוא שולט (מלכות של צ"א, הבוצינא דקדינותא)? לכאורה הוא שולט בתיקון הא', ולכן איפה מתגלה הכח הזה? הוא עומד פה (בעצם שליד נקב האוזן), ומנקודת העצם ולמעלה הוא בשערות ריישא, אבל הוא לא שולט עליהם, כי הם נמצאים למעלה מעליו. איפה הוא שולט? בשערות דיקנא.
o אז אם (מלכות דצ"א) הוא שולט בשערות דיקנא, מה נצטרך לעשות? לתקן! כי הרי אני לא יכול להשתמש במלכות של צ"א

o מה צריכים לעשות עם מלכות של צ"א?אם שולט עליה בחינת הדין של צ”א? לערב אותה בבינה! כמו שעשינו בצ"ב, כמו שעשינו בתוך הפרצופים, ולכן נעשה גם בשערות. ולכן אומר שעוד לא נמתקה בה"ר, דהינו בת"ת בבינה דגוף

• שעוד לא נמתקה בה"ר, (דהיינו בת"ת, בבינה דגופא)שהיא מדת הרחמים, כנודע.
• וע"כ מקומה קבועה בלחי התחתון, שהוא בחינת אח"פ שיצא לבר מראש, דהיינו גלגלתא כנ"ל. (7.46)
מהו עיקר התיקון של השערות דיקנא?
להמתיק את המלכות של מידת הדין
אמנם עיקר התיקון דשערות דיקנא הוא, להמתיק את המלכות הזו דמדת הדין במדת הרחמים,
עכשיו אנו לוקחים את מידת הדין,שהוא החומר, המלכות שאיתה אנו עובדים, כי אם לא יהיה לנו החומר הזה, אז לא יהיה על מה לעשות את התיקון.
אז ,לכאורה התיקון הראשון שנקרא "אל" הוא מידה של דין קשה מאד.
• יש "אל" שהוא רחמים
• ויש "אל" שהוא דין קשה מאד,
וזה דין קשה, אבל, אנו נהפוך אותו לרחום.
וברגע שהפכנו אותו לרחום, זה מידה גדולה מאד.(8.20)
דהיינו להעלותה למקום בינה בה"ר.
איפה זה בינה? איפה זה ה' ראשונה?
איפה בינה נמצאת?
למדנו ששערות ריישא הם כנגד גלגלתא (שרטוט ב')
• אוזן- כנגד גלגלתא
• חוטם פה- כנגד שערות דקנא
יש לנו את עתיק, שיצא על גו"ע , אוזן חוטם פה.
• כנגד האוזן יצא בא"א- גלגלתא
• כנגד חוטם פה- יצא בא"א- מו"ס
מהבחינה של "מבחוץ", דהיינו בשערות:
• כנגד גלגלתא (מבחוץ)- יצא שערות ריישא. החלק התחתון הוא הפאות
• כנד המו"ס (מבחוץ) יצא שערות דיקנא. החלק העליון, הוא תיקון הא'

ופה אנו עומדים
פה (מתחת לגלגלתא- לאוזן ומעל החוטם) זה מחולק, כך ש:
• מכאן ולמעלה- זה לחי עליון
• וומכאן ולמטה זה לחי תחתון
יוצא:
ששערות הדיקנא,ש רות הזקן הם בלחי התחתון.
ובלחי העליו ן יש את שערות ריישא (10.45)
אבל,לאן שייכת האוזן שהיא בינה, האי שייכת ללחי העליון
\ושערות דיקנא שייכים לחלק התחתון.
עכשיו כאן עומדת בוצינא דקרדינותא, מלכות של צ"א והיא משפיעה למטה על "אל".
ומה צריך לעשות עם השערות דיקנא האלה?
• אני חייב לעלות אותם למעלה (לאזור הלחי העליון)- וזה התיקון הראשון,
• והעליה שלו ללחי העליון, לשערות השפם, וכאן נמצא הפה, אז הוא צריך לעלות מעליו, ואותו דבר מהצד השני. ולכן כאן (מעל הפה) יהיה שערות השפם.
• יוצא שהתיקון הוא יורד למטה , ללחי תחתון ועולה חזרה למעלה ללחי העליון, למקום שערות ריישא, למה? כי שם בינה.
• אז ישר תצא מכאן, אומר: לא!
o קודם כל, זה החומר, (החלק שיורד), זה הבוצינא דקרקינותא, זה המלכות, צ"א, ואז אני אתקן אותה, ואני אמשיך להתפשט, כלפי מטה ואוציא שערות זקן.
o אבל אם אני ישר אוציא אותם בצ"ב, לא יהיה להם את הכח של צ"א, לתת לי מלכות, לתת לי חכמה,
o אז אני קודם צריך את החומר הזה,
o ואח"כ אני אהפוך אותה ע"י תיקון הב' לצ"ב,
o ואז אני אמשוך אותה לשיבולת הזקן, ואז אני אמשוך מפה את כל הזקן, מאותה מלכות שנתקנה בצ"ב, אני לא אמשוך אותה ישר מבינה, כי אם אני אמשוך אותה ישר מבינה, את השערות, אז לא יהיה להם אתה כח לתת לי חכמה, כי יש על השערות האלה תיקון של ם' 'דצלם, אז אני לא יכול לתת את זה מם' דצלם,אני צריך לתת את זה משערות דקנא, אבל אני צריך את הבוצינא דקרדינותא
 אז אני עולה לתקן,
 לוקח את הכח הזה של תיקון הבינה מלמעלה
 ואז אני אתפשט לשערות הזקן (12.41)

וז"ס שנמשכו השערות דתיקון הא' ממקומו, דהיינו מלחי התחתון, עד שעלו ללחי העליון, ונשרשו בבחינת הבשר של לחי העליון, שנקרא שפה לאה. (למה? כי שפה עילאה נמצאת במקום בינה במקום הלחי העליון ששיך לאוזן, שייך לגלגלתא )
והלחי העליון הוא מעצם הגלגלתא, שהיא בחינת בינה, (בחינת אוזן דעתיק ) כנ"ל, שב' הרישין דא"א הם אח"פ דעתיק, (כמו שראינו בשרטוט א', גלגלתא ומו"ס דא"א, הם מאח"פ של עתיק
• שגלגלתא היא בחינת בינה ואזן,
• ומו"ס הוא בחינת זו"ן וחו"פ.
הרי שהגלגלתא היא בחינת בינה. ( 13.44)
וע"כ נמצא, ששערות דתיקון הא', שהם בחינת מלכות דמדת הדין מצמצום א', ( מצד זה שהם שייכים ל מו"ס שהיא בוצינא דקרדינותא, היא צד הגבורה של עתיק, שבינה היא חסד, ומו"ס הוא גבורה), עלו למקום בינה. דהיינו בשפה עלאה ( שזה מקום תיקון הב')
שעל גבי לחי העליון, ( הוא עוד לא מסביר לנו לגמרי את תיקון הב', רק מסביר לנו את תיקון הא', ומסביר לנו שזה החומר שאותו צריך לתקן בשפה עילאה).השייך לעצם הגלגלתא הנבחנת לבינה, והיא נמתקה בה בסוד הרחמים שבה.(
עד לפה הוא מספר לנו :
את הצורה של השיער שצריכה לרדת ממעלה למטה, ולהתחיל לעלות למעלה, שאימצה את הלחי התחתון אבל התפקיד שלה לעלות ללחי העליון)
(14.40)
עכשיו הולך לתת לנו קושיה צדדית במה שאמר לנו
ואין להקשות, איך אפשר לשערות הללו לשנות מקומם, ולעלות מלחי התחתון ללחי העליון(הרי יש הפרדה בין הגלגלתא למו"ס, הרי מו"ס לא עולה לגלגלתא ).
מה ההבדל בין לחי תחתון ללחי עליון
והענין הוא, כמ"ש לעיל, שכל ההבדל של לחי התחתון, (עם הלחי העליון )הוא רק מבחינת העצמות לבד, (כמו שאמר לנו בעמוד קודם, בטור ב',
• שלא נבדל הלחי התחתון מהראש, מבחינת הס"ג ולמטה, הנקרא גידין בשר ועור.
• ובמה הוא כן נבדל? רק מבחינת חכמה, מבחינת הע"ב שנקרא עצמות, מצד ע"ב שהוא כנגד ם' דצלם ולא מצד הס"ג שהוא כנגד ל' דצלם)
o לכן בעצם, בתוך הגולגולת בתוך העצמות נקראה הפרדה
o אבל כלפי חוץ (בעור החיצון) זה נראה לנו כדבר אחד- לחי עליון ולחי תחתון.

אבל מבחינת גידין בשר ועור, הוא מחובר לגמרי בלחי העליון, ולפיכך (זה נותן את האפשרות )
• יכלו השערות לעלות מהבשר שעל גבי הלחי התחתון,
• אל הבשר שעל גבי הלחי העליון. ( ולכן אפשר לומר עוד טעם ,למה התיקון צריך להעשות מבחינה חיצונית ולא מבחינה פנימית, ומבחינה פנימית לא אפשר היה לעשות את התיקון)
והגורם להמשכה זו, הוא בחינת הכלים הפנימים דראש א"א,
מה זאת אומרת?
למדנו שמה שקורה בראש, זה מה שקורה בפנימיות.
o ואומר לנו, שכמו בכלים הפנימיים, שם עתיק עבר מצ"א לצ"ב, כי מלכות מצד אצילות נגנזא ברדל"א, וכל השליטה על התחתונים צריכה להיות מצד צ"ב.
o אז כך צריך להיות מצד השערות.
במעבר מצ"א לשליטא של צ"ב
, היא עלייה של תיקון א',
מיציאתו מריישא שהוא צ"א אל שפה עילאה שהיא בינה שהיא צ"ב
אז כמו שעתיק היה צריך לצאת מצ"א לצ"ב ולשלוט כדי להנהיג את התחתונים
אותו דבר צריך להיות מבחינת השערות
דהיינו בחינת הקרומא דאוירא שלו, שהיא בחינת המלכות דצמצום ב' שכבר ממותקת בבינה, ומתוך שהשערות תלוים ויונקים מכלים הפנימים, ( שלמדנו בכמה מקומות כבר,שהשערות צריכים להיות כנגד הכלים הפנימיים, ומקבלים מהם את החוקים)
ע"כ קבלו ג"כ תיקונם, וגם הם עלו לה"ר דהיינו לשפה עלאה, ששם מקום בינה, (כדי להתמתק במידת הרחמים )אמנם, בתיקון זה עדיין לא עלו ממש, אלא רק שנמשכו עד רישא דשפה עילאה ושם נשארים עומדים, עד שהגיע תיקון הב' דדיקנא, שאז עלו ונתפשטו על השפה עלאה כמ"ש להלן. ( 17.53)
זאת אומרת: שהם (תיקון הא') באו מלמעלה ( כלומר התחילו לרדת מלמעלה ממקום הפאות שליד האוזניים- פאתי הראש וירדו לכוון זויות הפה), ואז התחילו לעלות מהפה ולמעלה לשפה עילאה- וזה עוד לא עשו, זה עוד לא שייך אליהם, הם רק באים להגיד: אנו רוצים לעלות. ומה שיעלה אותם זה תיקון הב'. (18.10\)

וז"ש שם בזוהר (דף קל"ב: ובאד"ר ע"פ הסולם אות ק"ו) אמאי עד פומא, משום דכתיב, ודינא יתיב וספרין פתיחין, מאי דינא יתיב, יתיב לאתריה דלא שלמא"(מה זה שהדין הזה יושב שם? לאן הוא שב? עד שהדין ישוב. לאן הוא ישוב? ישוב למקומו)
כלומר שהוא שב למקומו, (אותם שערות, אותו דין של צ"א) כמו שהוא נמצא בכלים הפנימים דראש, דהיינו במקום בינה, וז"ש "יתיב לאתריה"(ישוב למקומו ) וע"כ מדת הדין לא שלטה, (למרות שיש לשערות דיקנא את מידת הדין, היא לא שולטת ) כי נמתקים שם במדת הרחמים(בשפה עילאה ).
. הרי שפניית השערות דתיקון א' עד פומא(עד הפה ),
הוא כדי להמתיק אותם במדת הרחמים,
שאז אין לה שליטה למדת הדין הקשה. כמבואר.
(זאת אומרת שהם (תיקון הא') רק עושים את הפנייה (כלפי מעלה),
הם לא ממשיכים לרדת למטה (מתחת לפה),
הם עושים את הפנייה למעלה, והפנייה למעלה לשפה עילאה- זה התיקון
דהיינו: תן לי צ"ב, אבל אין להם (לתיקון הא') עוד צ"ב
אין להם עוד התכללות עם הבינה , אבל יש להם רצון לזה) (19.28)
הקשר בין או"א דנקודים לשערות דיקנא
וז"ש עוד שם (באות ק"ב) "בהאי דיקנא, אשתמודע אלף עלמין דחתימין בעזקא דכיא" כי הע"ב המגולה, שהם בחינת או"א דנקודים,
דקומת הסתכלות עיינין(זווג על חכמה של או"א דנקודים ) זה בזה, נקרא אלף עלמין,

(אלף מלשון חכמה, הוא נקרא אלף עלמין בכדי לומר ששם היה זווג בעולם הנקודים על ג"ר דחכמה) מלשון ואאלפך חכמה, והם חתומים בעזקא דכיא(דהיינו הג"ר דחכמה, לא יכול להתגלות באצילות, היות ום' דצלם, שהיא בחינת עזקא דכיא, מסובבת את בחינת הג"ר והוא הנקרא, גניזו דאו"א, או הגבהת ראשי ירכין או ם' דצלם )

. דהיינו שנגנזו בבחינת ם' דצל"ם שגלגלתא דא"א קבלה מנה"י דעתיק, ( בעצם זה הגבהת ראשי ירכין) כנ"ל, כי ע"כ נגנז הבוצד"ק במו"ס ואין עליו זווג עוד, כמ"ש לעיל בדברי הרב. ובוצד"ק הזה, ה"ס מלכות דצמצום א', שבה שמשו או"א דנקודים, (ובגלל זה גם נשברו , ופה היה בעולם אצילות תיקון שלא ישתמשו בבוצינא דקרידנותא) וכיון שאין זווג במלכות ההיא, ע"כ אין עוד מציאות שיתגלה קומתם. (21.40 )
ומטעם זה נעלם קומה זו בסוד מקיף חוזר, ובחינת הכלים שעלו לקומה זו, הם השערות רישא ודיקנא, כנ"ל.
• אלא כמו שאין הבוצד"ק שולט בגלגלתא דא"א, מפני שעומדת אצלה ממטה למעלה, אלא ששולט במו"ס, ( ממעלה למטה) שהוא מקרומא דאוירא ולמטה,
• כן אין הבוצד"ק שולט בשערות רישא שעל הגלגלתא,
(כמו שקורה בפרצוף הפנימי, כך קורה בפרצוף החיצון,
• דהיינו שאם הבוצד"ק נמצאת פה (ר' שרטוט ב') כאן , בין גלגלתא למו"ס ,אז היא לא שולטת על גלגלתא, כי היא ממטה למעלה, אבל היא כן שולטת על מו"ס.
• אותו דבר בשערות: לא שולטת על שערות ריישא, אבל כן שולטת על שערות דיקנא, על מי מדובר? על פאתי הראש שזה המלכות שעומדת שם. (22.51)
• להיותה עומדת בפאתי הראש למטה בסופם, אלא שהוא שולט(אותו צ"א ) בדיקנא, שהוא למטה ממסך דפאתי הראש. כנ"לקשר התיקון בין או"א דנקודים לשערת דיקנא
. ונמצא שכח המלכות דצמצום א', הנקרא בוצד"ק, (נר שמחשיך. למה הוא מחשיך? כי האור הזה, אי אפשר לקבל אותו , יש צימצום עליו) הוא מתגלה בשערות דיקנא, הרי
שאותו הבוצד"ק דגניז במו"ס, יצא ונתגלה להדיא בשערות דיקנא. שהם נעשו למ"ן דבחינת בוצד"ק הזה, שע"י עליתם לראש, (של שערות דיקנא ) מתגלה לאט לאט קומת או"א דנקודים דבחינת הסתכלות עיינין, ( אבל בצורה מסודרת מתוקנת, לאט לאט ולא את ג"ר דחכמה, רק השלכה של ג"ר דחכמה.איך זה נעשה? נלמד בע"ה בחלק י"ד, ופה אין המקום לזה.אבל
זה שיש קשר, בין שערות דיקנא, לבין הכח הזה של צ"א, זה אומר שהיא גם יכולה לתקן אותה לאט לאט)
מדוע התיקון הוא לא בפעם אחת, אלא בזווגים מרובים שנמשכים 6000 שנה?
אלא לא בפעם אחת, רק ע"י כל הזווגים המרובים שבשתא אלפי שני, (שחילקו את התיקון הזה, כמו המשל שנותן הרב"ש על העניין (24.22)
משל של הרב"ש:
שהלך אדם לרופא ואמר לו: אסור לך מהיום לשתות קוניאק. אסור!
למה? שאתה מתחיל לשתות, יש דברים לא טובים.
מה עשה האדם? היה אוכל עוגות, והיה טובל את העוגה קצת בקוניאק, ואוכל עוגה.
• מותר לו לאכול עוגות,
• ואסור לו לשתות קוניאק.

הנמשל: אותו דבר פה:
מותר לטבול את הרצון בג"ר דחכמה, אבל לקבל ישירות ג"ר דחכמה, אסור!
וזה הנקרא:
• לאט, לאט
• טיפין, טיפין
כמו חטא אדה"ר שהיה צריך לתקן טיפים, טיפין
אותו דבר פה, אותו הרעיון! שלוקחים את הדבר הגדול והעצום, ומחלקים אותו למנות קטנות זה לא הדבר הגדול- כי יש איכות כשהוא בא בכל גדולתו, אבל לאט לאט מתקנים אותו, עד שתוכרע הכף ויהיה לנו מספיק כח’,כדי לתקן את הכל בבת אחת. (25.21)
והוא משום שצריכים להתחבר ולהתערב ג"כ בבחינת המתקה דה"ר, כנ"ל. אלא לפי ששורשם( שורשם של שערות דיקנא) היא המלכות דצמצום א'(כי הרי הם עומדים למטה מצ"א ) המגולה מפאתי הראש ולמטה, כנ"ל.
הקשר בין דיקנא לאו"א דנקודים
מה תפקיד שערות דיקנא לגלות בסופו של דבר?

ע"כ סופם(של שערות דקנא ) לגלות אותה הקומה דאו"א דנקודים, הנקרא אלף עלמין( שזה התפקיד שלהם, זאת אומרת
• שהשערות הדיקנא מבטאות את הרצון שלי להגיע לקדושה עילאית של ג"ר דחכמה,

• ולכן שימחת הגוף, איך אפשר לשמוח בלי זקן? אי אפשר לשמוח בלי זקן! זה רק שמחה של ילד קטן, אפשר לקבל בלי זקן)
. וז"ש "בהאי דיקנא אשתמודע אלף עלמין דחתימין בעזקא דכיא"(בזה הדיקנא נודע, אלף עולמות, דהיינו מדרגת חכמה, שחתומה, דהיינו שאי אפשר לקבל אותה בטבעת זכה של ם' דצלם שחוסמת אותה"
• איפה נדע את אלף העלמין האלה?,
• איפה נעשה זווג עליהם? בדיקנא! (

דהיינו שהם מגלים אותם בהמשך שתא אלפי שני, (לאט לאט ) כמבואר. )( 26.54)ואע"פ שנאמר, שמלכות דצמצום א', צמחה ויצאה בתיקון הא' בפאתי הראש ולמטה, מ"מ אין זו עצמותה של המלכות הזו (למה? מה קרה עם העצמות שלה? נגנזא ברדל"א ), כי עצמותה נגנז ברדל"א כמ"ש הרב, בסוד אבן מאסו הבונים (לא יכולים להשתמש בה יש בה צימצום ) היתה לראש פנה ממנה בונים את בית המקדש )
. אלא הכונה היא לבחינת הארתה, ולא לבחינת עצמותה. (לא משתמשים בעצמות, אבל מגיעה הארה ממנה ) וז"ש שם "ש"צ נימין אשתכחו בכל קוצא (
• למה ש"צ?
• למה לא 400?
• למה רק 390?
כי חסר בחינת מלכות דמלכות, אין את העצם שלה, אבל ט"ר של מלכות,ד היינו ההתכללות ממנה אפשר לתקן) ( יש מאמרים יפים בזוהר על הענין הזה של ש"צ.) (28.05 )
" כי ד' יודין הם במסך הזה דצמצום א', ששימש באו"א דנקודים, ( למה ד' יודין? שזה בחינת מסך דע"ב)
דהיינו ד' יודין שבמילוי הוי"ה דע"ב המגולה שלהם, הרומזים לד' הקומות שבהם: חכמה, בינה, ז"א, מלכות ( של פרצוף ע"ב).
• וכל קומה כלולה מע"ס
• ועשר מעשר, הם סוד ד' מאות. (זה גם מראה לנו על הרצון השלם והגדול )
גדלות הרצון היא ד' מאות
איפה ראינו את זה? מה שנאמר לאברהם אבינו: "גר יהיה בארץ לא להם ועבדון ועינו אותם 400 שנה"
זו מערת המכפלה- שקנה מעפרון בבחינת עפר, שהוא בחינתה רצון לקבל
קנה ממנו את מערת המכפלה, שזה אומנם קטנות, אבל ספר לו 400 שקלים עובר לסוחר, ואיך עובר לסוחר: מי זה סחרה? היא בחינת סוחרת, בחינת המלכות, כמו קראנו במשלי ב"אשת חיל"
ולפי"ז, כל קוצא וקוצא היה צריך להיות כלול מכל הד' מאות בחינות, (כל אחד כלול מהכל) כבודע, שכל פרט שאפשר להפרט מוכרח להיות כלול מכל הכלל כולו. ( כי כל פרט כפוף לכלל בו הוא נמצא- יש את חוק ההתכללות) (29.44 )

אמנם אינו כן, ( למה? למה הוא לא יכול להיות כלול מכולם? כי מלכות נגנזא ברדל"א, ובחינת עצם המלכות לא יכולה להיות בכל קוץ וקוץ, ובכל מקום שתלך, הנקודה הזו חסרה)אלא שכל קוצא כלול מש"צ בחינות, כמ"ש בזוהר. והטעם הוא, משום שבקומה הד', שהוא המלכות. חסר בה הבחינה האחרונה העקרית שבה,

הסבר שרטוט ב' (30.14)
(זאת אומרת שבכל הט"ר, יש לנו בחינה א,ב,ג,ד
בכל בחינה, של א,ב,ג' יש מא' עד י'
אבל בבחי"ד יש מא' עד ט'. ומה עם המלכות שלה? המלכות הזו חסרה
• אז בבחי"א- יש 100
• ובבחי"ב- יש 100
• ו בבחי"ד- יש 100
• ו בבחי"ד- יש רק 90,- כלומר 10 חסרים ומההמלכות הזו (של בחי"ד) שכלולה מעשר היא חסרה
יוצא שיש 390= ש"צ
וכאן עוד י' שחסרה
ויחד זה ת'- שזה ת' מאות (30.57)

שרטוט ב'( 30.57
ד' מאות= גדלות הרצון
ש"צ= 390 (מלכות שגנוזה ברדל"א)
ישנם ש"צ נימין בכל שערה ולא 400

א'
בחינה א' 100
י'

א'
בחינה א' 100
י'
= 390 = ש"צ

א'
בחינה ב' 100 = 400
י'

א'
בחינה ג' 100
י'

א'
בחינה ד' 90
ט"
מלכות 10 = י' 10

דהיינו בחי' עצמותה הגנוזה ברדל"א, ( שד' של ד' זה העצם, וכל השאר זה התכללות, כולם זה התכללות, א,ב,ג, ובתוך הד' יש גם את הט"ר שהתכללות והמ'. והמ' נהיה עצם חסר) שעצמות העביות שבה, גנוזה שמה בסוד ראש פנה, כנ"ל.

וע"כ, אפילו( למה אפילו? כי שם עומדת המלכות הזו בלי חיבור עם מידת הרחמים, היא עדיין לא מחוברת היא עדיין לא עלתה לשפה עילאה כדי להתחבר עם בינה) בתיקון א' דדיקנא, ששם עומדת המלכות הזו בלי חיבור עם מדת הרחמים, מ"מ אין שם אלא ת' בחינות חסר עשר, המורה על חסרון עצמותה. כמבואר. (מכיון שעתיק עוד עשה את התיקון הזה, כלפי התחתונים, ומלכות נגנזא בו ברדל"א ) (31.52 )

השם של תיקון הא'- א"ל

והשם של תיקון הא' הזה, הוא שם א"ל. ופירשו שם בזוהר (אות ק"ה), "ל"א קוצי שקילין תקיפין כחושבן א"ל, מהו א"ל תקיף יכול"(32.16 )
פירוש:
• כי ה' אותיות דאלקים, ה"ס כח"ב זו"ן כסדרם(א', ל', ה', י', ם' )
• . וב' אותיות הראשונות שבו, שהם א"ל, ה"ס הראש שבו, שהם כתר חכמה, וז"ס שחסד, נקרא בשם א"ל, (למה?) והיינו מבחי' מה שחסר כולל כחב"ד, כלומר מבחינת ראש מה"ת. (אומר שז"א הוא חג"ת נ"ה- חסד, גבורה ת"ת, נצח הוד יסוד (33.03)
o החסד הוא כנגד הכתר
o וחכמה הוא כנגד הגבורה
אז כנגד החסד יש לנו כתר
מהו ראש?
וכבר ידעת פירושו של ראש
הוא, שהמסך משמש בו ממטה למעלה, שהוא מכה על אור העליון מבלי לעבור דרך בו, שהוא בחינת התנגדות להתלבשות בכלים,
מהו גוף?
אלא שאח"כ מתפשט המסך מיניה וביה לע"ס בכל חכמות שהלביש ממטה למעלה, לתוך התלבשות בכלים שנקרא גוף, כמ"ש בחלקים הקודמים. (33.32
והנה זה נוהג רק בגדלות.
אמנם בקטנות עדיין אין התהפכות הזו של המסך נוהג שם, ( למה? כי ושים זווג רק על גלגלתא ועיניים) ואין מתפשט להתלבש בכלים זולת בחי' חסדים בלבד שהוא בחינת ו"ק. כנודע.
והנה המוחין דקטנות נקראים אלקים, (כי זה א',ל' משם אלקים) ונמצא השם א"ל. שהוא בחינת הראש, כנ"ל,
מדוע המוחין בקטנות נקראים אלקים?
למה? ממתי המוחין דקטנות נקראים אלקים?
• ר"ל,לבושי המוחין בקטנות נקראים אלקים, המוחין לעולם נקראים הויות, אלא שבקטנות, לבושי המוחין יותר גדולים מהמוחים בקטנות, וע"כ נקראים המוחין ע"ש לבושם.
• מה שאין כן, בגדלות, שלבושי המוחי שהם אקי"ק, לא לוקחים את שם הגדלות, אלא שהמוחין בגדלות נקרא הוי"ה.

שאינו מתפשט לבחינת התלבשות בכלים, ( כי מדובר על קטנות) אלא רק בבחינת אור חסדים לבד, שאינו נבחן להתלבשות כנודע.
ולפיכך השם א"ל
מורה על בחינת התנגדות להתלבשות דהארות חכמה, דהיינו מבחינת המסך(מסך דראש ממטה למעלה, ) שבו שהוא דוחה את אור העליון מלהתלבש בו.

וע"ז רמזו בזוהר, "ל"א קוצי שקילין תקיפין כחושבן א"ל" כי להיותם מבחינת התפשטות המלכות דצמצום א', ע"כ בחינת העביות שבהם תקיפין מאד, ואין משמשים לבחינת מ"ן שיהיו מתפשטים לבחינת התלבשות, ( למה? כי הם ממטה למעלה כמו ראש)

פירוש לשם א"ל
וע"כ מפרשים את השם א"ל כאן,
בבחי' תקיף ,(דהיינו דין)יכול, כלומר, ששולט בתוקף גדול במקום הזה, ואינו נותן את אור העליון לעבור דרכו.
מה השליטה? מה התקיפות של השם א"ל?
• כמסך ולא כקבלת אור
• מסך שלא נותן אפשרות לאור לרדת ממנו ולמטה.

(37.09 )

1994

media

שאלות חזרה בתע"ס א'שצג-א'שצד
1. אילו ג' דברים אנו מוצאים בתיקון הראשון ומהם?1. הגורם המסבב, 2. מקום אחיזת התיקון 3. צורת הגדול של השערות
2. מדוע שיערות דיקנא משוייך למו"ס ולא לגלגלתא?החלוקה של השערות רשייא ודקנא הם בהקבלה לחלוקה למוחיןו הפנימיים בא"א לראש וגוף. גלגלתא משוייכת לראש-יש לה תיקון של ם' צדלם, ושערות דקנא לגוף שמתחת לקרומא דאוירא.שערות דיקנא באים מגוף, ולכן לא יכולים להיות משוייכים לראש.
3. מה המקבילה של ב' פיאות הראש מצד פנימיות המוחין דא"א? קורמא דאוירא
4. מהיכן מקבלים שיערות דיקנא בתיקון הראשון שלהם? מפאתי הראש
5. מדוע אנו רואים שמצד הזקן והעור אין הבדל בין רישא לדיקנא ומצד העצם יש? מה זה בא ללמדנו? מצד העצם יש הבדל בין שערות ריישא לשערות דיקנא, כי גלגלתא משוייך לע"ב וע"ב הוא עצם

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

י"ג תיקוני דיקנא
עמוד אשצ"ד
בעצם ,היום מתחילים ללמוד י"ג תיקוני דיקנא.
עד כה למדנו את ההכנות לקראת י"ג תיקוני דיקנא, והיום מתחילים את התיקון הראשון, ויש לזה חשיבות גדולה, כדי להבין את התיקונים האלה, ואנו כמובן נשתמש בכל הידיעות המוקדמות שלנו על שערות ריישא ושערות דיקנא, וכל מה שקרה במוחין דא"א כדי להבין טוב יותר את תיקוני הדיקנא. (0.55)

אות ר"ד
רד) ונבאר תחילה מקום אלו הי"ג תיקונין דדיקנא, כפי מ"ש באדרת נשא דף קל"א ע"א, (ובהסולם אות ע"ג )
ואחר כך נבאר מציאותם. (אז אומר שנבאר המקום ששם נמצאים- הי"ג תיקונים, וכבר אמרנו שהמקום הוא לא לפי מעלה מטה, אלא לפי סוג התיקון, ואח"כ נברא מציאותם)

הנה ב' פאתי הראש( ב' הפאות), הם בחינת המלכות העשירית די"ס דגולגלתא כמ"ש, ותחתיהם הם מתחילות תיקוני חכמה סתימאה שהם י"ג תיקוני דיקנא.
ז בחינת הפאתי ראש, היא המלכות שהיא העשירית, שבשערות ריישא זה ממעלה למטה, ולכאורה זה צריך להיות כתר. למה זה מלכות?
הרי זה ראש, ושערות ריישא הם צריכם להיות ממטה למעלה, ורק שערות דיקנא צריכים להיות ממעלה למטה. (2.32 )

אות ר' או"פ(3.04 )
ר) ב' פאתי הראש, הם בחי' מלכות העשירית די"ס דגלגלתא, ותחתיהם הם מתחילות תיקוני חכמה סתימאה שהם י"ג תי"ד:

כבר נתבאר בדיבור הסמוך, שהמקיפין והפנימים שוים זה לזה, מה זה נקרא שהם שוים?
הרי השערות דיקנא יצאו כתוצאה מזווג שנעשה בראש, אז הם מקבלים את מה שהיה בראש, כמו תבנית, כמו חותמת, ממה שיש בשערות, וכמובן שזה מופיע בצורה קצת שונה בשערות, אבל יש את כל הפרטים, אז אומר למשל: )
• וכמו שקרומא דאוירא מוציא את מו"ס מחוץ לראש דגלגלתא, (שיש לנו ראש דגלגלתא שהוא בבחינת אוזן דעתיק, והקרומא דאוירא מוציא את מו"ס להיות ניפרד מראש דגלגלתא בסוד צ"ב שהעליון עושה לתחתון, איפה זה מופיע בעשרות? פאתי הראש הם בבחינת המלכות של שערות ריישא )
• כן פאתי הראש, שהם בחינת המלכות דשערות רישא, הם מוציאים השערות דיקנא מחוץ למדרגת שערות רישא, ( אז כמו שראינו הפרדה בראש, כך אנו רואים הפרדה בשערות, ונהיה כמו צ"ב גו"ע ואח"פ והשערות דקנא הם בחינת האח"פ)
• איפה ההפרדה בין גלגלתא למו"ס? קרומא דאוירא
• איפה ההפרדה בין שערות ריישא לשערות דיקנא? פאתי הראש
• כי שערות רישא הם למעלה ממסך שבמלכות שלהם ואין עביות המסך פועלת בהם, (למה? כי כח הדין פועל רק ממקום הימצאו למטה ולא ממקום הימצאו למעלה )
• משא"כ השערות דיקנא שכבר נמצאים מתחת המסך, (מתחת לפאתי הראש, כל האורות שלהם הם מקבלים מתחת למסך הזה של פאתי הראש, וע"כ הם נחשבים לבחינת גוף וו"ק )הזה, וכל אורות שלהם הם מקבלים דרך המסך הזה דפאתי הראש, ע"כ הם נחשבים לבחינת גוף וו"ק, (למה הם נחשבים לגוף? כי הם למטה ממסך, למרות שבמקורם הם שייכים לראש.

אז יש להם 2 צורות (לשערות דיקנא):
o יש זווג על גדלות של ל"ב נתיבות החכמה, (כלומר שאין הזווג על צ"ב), אז הם נחשבים ממטה למעלה, כבחינת ראש.
o ברגע שיש את פאתי הראש שעושה הפרדה, שיש מסך של צ"ב על קטנות, אז השערות דיקנא הם ממעלה למטה

)
ולא יכלו לעלות ביחד עם השערות רישא ממטה למעלה על הגלגלתא, אלא שיצאו מפאתי הראש ולמטה על לחי התחתון, הנבדל מעצם הגלגלתא. (דהיינו הם לא יצאו מראש ,שערות דיקנא, ומאיפה הם מתחילים? יש איזה שהיא עצם (באזור עצמות הלחיים) שמבדילה, שנשארה משלד/אושלד של גולגלת, יש נקודה כזו שמחברת את הלסת התחתונה, כמו ציר כזה ‘Iמעל הציר הזה, יש עצם הגולגולת –ושמה מתחיל השערות דיקנא) (6.28 )

י"ג תיקוני דיקנא הם תיקוני מו"ס

ולפי"ז תבין,
• איך שערות גלגלתא הם בחינת ב' רישין גלגלתא ואוירא, שהם מקרומא ולמעלה,
• ושערות דיקנא הם בחינת מו"ס, שהוא מקרומא ולמטה. וז"ש הרב, שי"ג תיקוני דיקנא הם תיקוני מו"ס.

מה לימד אותנו בכל האות הזו?
אומר: אני רוצה ללמד אותך על י" ג תיקוני דיקנא.
אבל אני רוצה שתדע על מי אני מדבר.
אומר: י" ג תיקוני דיקנא הם כנגד מו"ס
מו"ס יצאה מחוץ לרא שדגלגלתא ע"יק ורמא דאוירא
אותו דבר שערות דיקא, צאו מחוץ לשערות ריישא ע"י המלכות שנקראת ב' פאתי הראש.
אז עשה לנו בעצם הקבלה:
• בין מה שלמדנו בפנימיות המוחין ובין לשערות הראש
• ואמר שי"ג תיקוני דיקנא שייכים למציאות הזו של מו"ס
ולמה זה כ"כ חשוב? כי משם נגזור כל מיני הבנות לגבי השערות הללו (7.38)
תלמיד? האם לפאתי הראש, יש תפקיד נוסף מלבד התפקיד של הבדלה
הרב: יש להם עוד המון המון תפקידים. בשלב זה הם יוצרים את ההפרדה.
אבל צריך לזכור:
• שתמיד המלכות של העליון, היא זו שנותנת את הכח להתקשר לעליון.
• ואם הם שייכים לשערות ריישא ששייך לצ"א,שעוד לא יצא מצ"א אז הם יראו לנו את צ"א, אבל זה לא ממש רצון של צ"א, אמרנו שהם לא הוי"ה ממש, כי רצון עדיין יש בהם, אבל זה לא רצון ממש, זה כמו רצון של בחי"א, ולכן הם נקראים מצפ"ץ| מצפ"צ. (8.27)

אות ר"ה
רה) ומתחילין (הכוונה לשערות דקנא, הבחינה הראשונה שלהם מתחילה מתחת לכל בחינת הגולגלת מתחת לב' הפאות-
שב' הפאות היתה המלכות של שערות ריישא, שהם ב' צדעי המצח הם אלו שטמונים תוך הראש ולא הפאות )
מתחת כל בחינת הגולגלת מתחת לב' הפאות, שהם בב' צדעי המצח ( אלה שטמונים בתוך הראש ולא הפאות, אלה שעל הלחי)
סמוכים אל האזנים, ולמטה מהם, דבוק בהם ממש, מתחיל הזקן מב' צדדי הפנים מתחת הפיאות דבוק בהם, והוא צרות הזקן, (כי יש הרבה שערות על הלחי אבל הוא מדבר רק על אלה הצרים, לפני הם מתחילים להתרחב, כי ברגע שהם מתחילים להתאחד זה תיקון אחר )
עד שהם מתחילים להתרחב זה הב' הצדדים
הנקראים התיקון הראשון
ואינו רחב כמו למטה. וב' הצדדים האלו נקראים תיקון ראשון דדיקנא, ואע"פ שנחלק לשני צדדים (ולכאורה הייתי יכול לחשבו שזה 2 תיקונים- והוא אומר לא!, כי הכל בחינת תיקון אחד)הכל הוא בחינת תיקון א'. דוגאת פאתי הראש ( דוגמא למה? שגם אצלהם הם עומדים משני צדדים ועל שניהם אמרנו שזה בחינה אחת, ש המלכות דגלגלתא הנ"ל)משני צדדיו שהכל הוא בחינת המלכות דגולגלתא הנ"ל
וכל הצרות ההוא הוא תיקון א', עד למטה במקום שמתחיל הזקן להתרחב, שהוא במקום התחלת זויות נצבות של הלחי התחתון, שמשם מתחיל להתרחב הזקן. (11.07 )
מה בעצם אמר לנו?
התיקון הראשון מצד מיקומו הוא הב' הבחינות האלה של הזקן ,מאיפה שהוא מתחיל שהם צמודות במקום הצר שלהם ללחי.

אות ר"ה- או"פ
רה) ממחיל הזקן מב' צדדי הפנים מתחת הפיאות והוא צרות הזקן ואינו רחב כמו למטה וב' הצדדים האלו נקראים תיקון ראשון: הנה הרב קיצר מאד בביאור הי"ג תיקוני דיקנא, בסדר מקום אחיזתן וצורתם, ולא הביא מהם אלא קיצור דקיצור מלשון הזוהר בספד"צ ( בספרא דצניעותא)ואדרא רבה, וכפי הנראה, סמך עצמו על ביאורי הזוהר, שהמה גילוים לכל מעיין. ובאמת האריך הרחיב הזוהר עצמו לפרשם היטב לכל פרטיהם ודקדוקיהם, ולכן ראוי להביא אחר דברי הרב בכל תיקון ותיקון, את סיום דברי הזהר השייכים לביאור אותו התקון גם לבארו היטב עם דברי הרב, דהקדמות המובאים בחלק שלפנינו.
וז"ל הזוהר נשא (דף קל"א ע"א. ובזהר ע"פ הסולם אד"ר אות ע"ד) הולכים לדבר על תיקון הראשון של שערות הזקן:

) תיקונא קדמאה:
מתתקן שערי מלעילא, ושארי מההוא תקונא דשער רישיה דסליק בתיקוני לעילא, מאודנוי, ונחית מקמי פתחא דאודנין בחד חוטא בשקולא טבא, עד רישא דפומא. עכ"ל.

אנו מוצאים כאן ג' דברים:
א' הגורם והמסבב לתיקון א'. ( מה גורם לתיקון הא') שהוא התיקון דשערות הראש העומד באודנין, כמ"ש שארי מההוא תיקונא דשער רישא דהיינו פאתי הראש הסמוכים לאזנים. (הגורם, מאיפה מתחיל התיקון, מהפאות דוקא, מתחיל התיקון של שערות הזקן, זה הסיבה לתיקון ) (14.20)

ב' מקום אחיזת תיקון א', שהוא נחית מקמי פתחא דאודנין, ( שהוא יורד מהפתח של ה אוזניים, מהנקב שבאוזן, מהנקודה של העצם הזו, שם הוא מתחיל לרדת למטה)
שפירושו, במקום החיבור של ראש לחי התחתון בסוף העצם דגלגלתא, שהוא בדיוק מול הנקב של האזנים, הנקרא פתחא דאודנין. ( כי אם יש עצם גדול שאתה לא יוד ע איפה ז הנמצא בדיוק תסתכל על הנקבה שבאוזן, Uותעביר קו ותראה שבדיוק פה מתחיל התיקון הראשון, והמ שיש למעלה מזה שייך לראש.
אז למשל אם מתגלחים ואסור להוריד את פאתי הראש אס עד לפה זה חייב להשאר ואסור לגלח למעלה מהמקום הזה (15.26)

ג', צורת גידולם של שערות תיקון א', שהוא מפתחא דאודנין בחד חוטא בשקולא טבא עד רישא דפומא, דהיינו שמנקב האזנים (אותו תיקון )
הוא מתפשט ונמשך עד השערות דרישא דפומא, שהם השערות דשפה עלאה. (עד ראש הפה )

(הראה לנו פה ג' דברים ממה שכתוב בזוהר :
1. הגורם והמסבב לתיקון הא'
2. מקום אחיזת תיקון הא'
3. וצורת הגידול של השערות

אז מהו הגורם המסבב? פאות הראש- הוא המסבב את התיקון הראשון.
איפה עומד התיקון הראשון?

איפה הוא נאחז? מהנקב של האוזן, מהעצם על הלחי התחתון, ויורד למטה במקום הצר)

מה צורת הגידול? גדל עד לכאן :מפתח האוזן עד שמגיע למקום הזה של השפה עילאה (לשפם שמעל הפה, לפני הפתח של האודנין..לא ההתרחבות עצמה שיורדת מהשפה ולמטה שמתחיל התרחבות, אז אומר עד השפעם עד המקום שלה ההתרחבות (כל הירידה אלכסונית של הזקן מעצם הלחי כלפי מטה באלכסון לכןן הפה- עד לשפם שעל הפה- (תיאור של המשתכב ע"פ מה שהרב מראה בשיעור) (16.57)
ויש להבין היטב ג' דברים אלו. והנה החומר של השערות עצמם, כבר ביאר לנו הרב היטב שהם בחינת הבל המקיף ומלביש היוצא מן היסוד, אז מה זה השערות? אור חוזר )
שפירושו, ההבל ואו"ח המקיף ומלביש את קומת ע"ב המגולה, ( שאיא פשר לקבל את הג"ר דחכמה שנקרא ע"ב המגולה, ולכן האור הסתלק, וגם האו"ח הסתלק והמותרי מוחא, דהיינו האו"ח שלא יכוהל היה להשאר בראש, ששיך לצ"א יצא בסוד שערות- מותרי מוחא.)
שהוא הג"ר דחכמה שלא יכלו להתלבש בגלגלתא מחמת הכיסוי דם' אשר בה, הנקרא (הם'))
עזקא דכיא, שע"כ נעלם משם ויצא לחוץ, והאו"ח המלביש אינו יכול לעלות עם האו"י, שנסתלק, (למה?להיות לו בחינה עבה, דהיינו שהוא משולב עם הרצון לקבל ,אז הוא לא יכול לעלות יחד עם האור )
כמ"ש הרב (דף רמ"ו אות ב') כי להיותו בחינת אור עב, ע"כ בהסתלק האור ישר ממנו, נתוסף עביות על עביותו ונשאר למטה, ( מדוע נתווסף עוביות על עוביותו? היות שכאשר מסתלק האור א ז מתגלה העוביות) ע"ש. נמצא שאו"ח המלביש לקומת ע"ב המגולה, לא נסתלק עמו, (עם האור, עם המקיף חוזר) אלא נשאר במקומו בראשלמטה. (18.43 )

ואו"ח זה הוא קומה שלימה: גו"ע ואח"פ, כנודע והנה גו"ע של הקומה, להיותם בחי' ראש, מפאת שהמסך משמש בהם ממטה למעלה, הם בבחינת השערות שבקעו ויצאו ממעל לגלגלתא, כי המסך שלהם העומד בפאתי הראש, אינו מעבה אותם כלום. (למה? כי שערות ראש פעולות ממטה למעלה, וכוח הדין לא פעול ממקום הימצאו ולמעלה )
אמנם אח"פ דקומה זו, ( קומה של או"ח שיצא מבחינת שערות, אז יש לו קומה של גו"ע ואח"פ אז בגו"ע של השערות הם שייכות לשערות ריישא
ואח"פ של השערות שיכול לשערות דקנא)
שהם כבר ממטה למסך הזה, וכל קבלתם הוא מהמסך הזה שבפאתי הראש, נבחנים לבחינת גוף, (גוף דשערות ) ואינם יכולים להתפשט עוד בגלגלתא, והמה יוצאים בלחי התחתון, שהוא לבר מגלגלתא. (20.07 )

ועל זה שהם אינם יכולים כי יש כבר קרום שמפריד בינהם לבים שערות ריישא.

הסבר שרטוט א' (20.19- 22.47)
מה יצא בסוד שערות? או"ח של צ"א
היה זווג בראש על גו"ע ואח"פ ונעשה או"ח
בא לקבל
ואומר: אי אפשר לקבל, יש פה ם' דצלם, לא נותן לקבל אור לגוף, מבחינת ג"ר דכחמה כי עשה זווג על ג"ר.
מה קרה? האור הסתלק,- אור מקיף חוזר
מה קרה עם האו"ח של הראש? הוא גם יצא לבחינת שערות. והאו"ח הזה הוא בחינת גו"ע ואח"פ אז לכן:
לשערות האלה יש: גו"ע ואח"פ- שהם גם נקראים מותרי מוחא
המותרי מוחא האלה, כמו שבאש הפנימי התחלק בין גו"ע ואח"פ, נהיה פה גם מלכות שמפרידה. ואיך היא נקראת? פאתי ראש
• שכאן למעלה –(מעל פאתי הראש)0 יש גו"ע ואח"פ- שנקראשערות ריישא
• וכאן למטה (מתחת לפאתי הראש- יש גן"ע ואח"פ= הנקרא שערות דיקנא
ופאתי הראש- הוא מלכות של שערות ריישא, שהוא מחלק את השערות דיקנא לבחינת אח"פ של האו"ח הזה של השערות.

אלה- (שערות דינקא) בגלל שהם למטה מהמסך_ הם פועלים ממעלה למטה
ואלה ( ושערות ריישא) פועלים ממטה למעלה.

ולכן שערות דקינא שייכים לראש (?), ולכן קורא להם שם ו"ק, למה? כ הם שייכם לגוף
עכשיו נרצה לדבר על שערות דיקנא ויש להם א,ב,ג,…עד י"ג תיקונים..
עכשיו הולכים לדבר על תיקון הא' של ב' מיצרי הזקן.

גם ידעת, שמלבד האו"ח הנזכר, (אז זה האו"ח, וקרה איתו משהו עם האו"ח זה, יצא על שערות דיקנא,יש ג"כ בשערות בחינת כלים הנבררים מבי"ע) יש גם כן בהשערות, בחינת כלים הנבררים מבי"ע.
כי ביציאת הקומה דע"ב הנזכר נבררים עמה בשיעורה, כל בחינות הכלים דבי"ע, (הרי, מה זה הכלים שנפלו מבי"ע? זה או"ח, אור העב, וניצוצין שזה אור העב של הרשימה )הראוים להלביש אותה הקומה, שהם אותם שכבר הלבישו קומה זו בעת הנקודים, שהיא הקומה דהסתכלות עיינין דאו"א שיצא שם, (מה זה הסתכלות עיניים דאו"א? זווג על חכמה בין אבא לאמא שיצא שם)
שהממעלה למטה שלהם נקרא(בנקודים, בזווג פב"פ של או"א שנקרא מלך הדעת ) מלך הדעת, ובחינת נה"י דעליון שהיו מלובשים במלך הזה, נפלו ג"כ עמו לבי"ע, (
• מי זהה נה"י דעליון המלובשים עימו? מדובר על לבושי מוחין של העליון של או"א , שעם לבושי מוחין אלה נותן אתה אור חכמה למדרגה לגוף, וגם הם הופכים להיות חומר השערות מצד הב"ן
• ומצד המ"ה הם או"ח המלביש, שיצא מהראש מפאת התיקון של ם' דצלם). (24.50)

אז אומר 2 אבחנות:
• מצד אחד אומר שהשערות הם זווג של השערות שנעשה על האו"ח הזה(ר' שרטוטא א), שיצא החוצה לבחינת שערות- זה או"ח שנעשה בראש.
אבל כאן, יש לנו את הפרסא, ולפרסא זה נפלו כלים בעולם הנקודים
ואם אנו עכשיו עושים עושים זווג על ד/ג, אז יש פה|(מתחת לפרסא) את מלך הדעת שיצא ל ד/ג
והכלי של מלך הדעת , ברגע שועשים זווג, הוא גם עולה למעלה, אז הוא עולה למעלה, וגם הוא משתתף בשערות דיקנא.
חוץ מזה( האח"פ שמתחת למסךש ל כל פרצוף השערות- שנקרא שערות דיקנא) שהוא צד המ"ה, מה שקרה, בראש, יש לנו גם את צד הב"ן של שערות דקנא שגם הוא עולה למעלה לבחינת הזווג.

אז יש בשערות ריישא גם צד מ"ה- שזה בא מהאו"ח שנעשה בראש, וגם צד ב"ן שזה או"ח של מלך דעת שגם עולה למעלה._
אז אומר שחוץ מאשר או"ח הזה יש גם לבושי מוחין כמו שאמרנו בהסתכלות פנימית חלק י"ג נלמד באות ב', מה שנשבר זה גם לבושי מוחין של או"א, בעולם הנקודים (26.31)

ונה"י אלו, הם שעלו מבי"ע עתה בעת יציאת הקומה דע"ב המגולה דא"א, שהיו צריכים להלביש לקומה זו, ואחר שנסתלקה, נמצאים גם הם נשארים בהראש למטה יחד עם אור החוזר הנזכר. (26.56 )

והנה נתבאר, החומר של השערות דיקנא בכללם, (כי אמרנו ש יש ג' בחינות בשערות:
1. גורם של השערות- שהוא בפאתי הראש
2. גורם על מקום אחיזת התיקון שזה מהנקב ומטה
3. והצורה שלהם שהם לא יוצאים לחוץ, אלא צרים עד שמגיעים למקום של הפה- שזה צורת גידולים.27.30

שהם (מי זה השערות דיקנא?) בחינת האו"ח וכלים מבירורי בי"ע, שהיו צריכים להלביש לקומת ע"ב המגולה, לולא היה מסתלק מן הראש, אשר בחינת גו"ע שלמעלה ממסך, יצאו על הגלגלתא בסוד שערות רישא, ובחינת אח"פ שלהם שהם למטה ממסך, שיצאו מבחינת ראש, (שיצאו מבחינת ראש, על מלכות של פאתי הראש )הם שיצאו על לחי התחתון, שמבחינת העצמות, הוא נבדל מן הגלגלתא, ( למה? כמו מסך של צ"ב שמפריד את האח"פ מגו"ע) 28.30

כי הוא עצם בפני עצמו, אלא הוא מחובר בו מבחינת בשר גידין ועור, כי מבינה ולמטה אינו נחשב ליוצא מראש, ( שהחכמה שלו לא הוציאה מבחינת ג"ר דחכמה)כמו שנתבאר לעיל אצל מו"ס, כי כל המיעוט והיציאה מראש דגלגלתא, הוא מכח הם' שנתקן בגלגלתא, ( שהם' הזה הוא חסדים מכוסים)שהיא בחינת ע"ב, וע"כ הע"ב דמו"ס אין לו זווג עם הבינה, אפילו בעת עליה(למה? כי יצא מחוץ למסגרת של ראש ) אמנם הבינה דחכמה סתימאה מזדווגת עם הבינה, להיותה בחינת ל' דצל"ם. ( הבינה של החכמה סתימאה מזדווגת עם הבינה , אבל אל מזדווגת עם החכמה, כלומר אם מו"ס רוצה אור, אז היא יכולה לקבל אור חכמה , אבל ממי? לא ממקור החכמה, מם' דצלם, אלא מבינה- ל' דצלם

למה הוא קורא לגלגלתא ע"ב?
למה הוא לא קורא לגלגלתא בינה? הרי יש לה תיקון של ם' דצלם!, הרי אמרנו שהיא בינה,ש היא בחינת אוזן" ואוזן נקרא בינה. ופה הוא לא קורא לה בינה,
אלא למדנו, שיש ג' בחינות של הוי"ות בשערות, כנגד ג' הראשים של ג' הויות,שהם נקראים ע"ב ס"ב ומ"ה.
• ובשערות ריישא הוא מודד ע"פ פרצוף ע"ב
• שערות של ל' דצלם הוא בונה לפי ס"ג, ובחינת ס"ג, הכוונה בינה
• ובחינת דיקנא לבחינת מ"ה
יוצא שהמ"ה יכול לעשות זווג עם בחינת הל' דצלם, עם המוחא דאוירא, אבל לא יכול לעשות זווג עם ע"ב,ש הוא משוייך לגלגלתא (31.20)

ולכן , כאן במ"ה יכול לעשות זווג ( עם ס"ג), אבל עם ע"ב לא יכול לעשות זווג, אלא רק עם ס"ג, זה נקרא בינה, זה נקרא ל' צדלם
וע"כ האי קרומא( קרומא דואירא) לא הוציא המו"ס מגלגלתא, (
כמו שקורה בפנימיות, כך קורה בשערות:
• בפנימיות- מו"ס לא יצאה ממוחא דאוירא- אלא יצאה מגלגלתא, מהם' דצלם (שגלגלתא היא כנגד ע"ב) , אז המ"ה לא יצא לחוץ בגלל ס"ג אלא בגלל ע"ב הוא יצא), וכל זה כנגד הבחינות הפנימיות,
אלא מבחינת הע"ב שבה, ולא מבחינת הס"ג שבה. ועד"ז לא נבדל הלחי התחתון מהראש מבחינת הס"ג ולמטה, הנקרא גידין בשר ועור אלא מבחינת הע"ב שנקרא עצמות. (32. )

מדוע אנו רואים שמצד הזקן והעור אין הבדל בין רישא לדיקנא ומצד העצם יש? מה זה בא ללמדנו?
תראו איזה דבר יפה:
אני רוצה להראות לך את מקום של השערות:
אז אומר: תסתכל על הפנים:
אני לא רואה הבדל בפנים:
• בין ראש,
• בין לחי עליון,
• ללחי תחתון-
זה הכל נראה דבר אחד!

אבל אם נסתכל על העצמות בפנים, מתחת לבשר ועור, אז כן נראה הפרדה בינהם.
מי שיסתכל על גולגולת של האדם, יראה שבעצמות אני רואה הבדל, אבל עור אני לא רואה
למה אני לא רואה בעור?

אומר שגוף מתחלק לפי עור, בשר גידים ועצמות:
• העצמות הם בחינת החכמה, ולכן מצד העצמות רואים את ההבדל, כי מו"ס יצאה מגלגלתא מצד חכמה, ולא יצאה מראש מצד בינה

• ובינה זה בחינת הגידים, או צ"ל שבשר ועור לא יצא מחוץ למדרגה, מבינה ולמטה.(34.20)
כי מבחינת כלים דפרצוף נקראים הע"ס בשם מוחא עצמות גידין בשר עור, כנודע.

1. בחינת הגורם
נמצא שהגורם ליציאת שערות דיקנא הוא, המסך שבפאתי הראש, ) ( שהוא כנגד קרומא דאוירא) כי הוא הבדיל אותן משערות רישא ומבחי' עצם הגלגלתא, והוציא אותם בלחי תחתון, בבחינת לבר מרישא, שהם נבחנים משום וה לקשישין, שפירושם דינים, ) (ממעלה למטה ) כי כח המסך) ( של פאתי הראש) שולט) (על שערות דיקנא האלה) עליהם. ) ( 35.23)

זה היה מבחינת הגורם.
שלמדנו שיש את:
1. הגורם המסבב,
2. מקום אחיזת התיקון,
3. וצורת הגדול של השערות.

2. בחינת המקום
ובחינת המקום דתיקון א' הוא, בראש הלחי התחתון למעלה באותו מקום שהגידין (גידים הם חכמה דס"ג,שלא ניפרדת בלסת התחתונה )מחברים אותו עם עצם הגלגלתא, שהוא בסמוך לפאתי הראש, כי משם הוא יוצא, ובחינת פאתי הראש היא בחינת מלכות דעליון, (שנקרא מלכות דשערות ריישא )המתלבשת בתחתון, דהיינו בתיקון א', וז"ש דנחית מקמי פתחא דאודנין. ( 36.36)

1925

media

שאלות חזרה בתע"ס א'שצג-א'שצד
1. מה הסדר של הבחינות בפרצוף הפנימי לעומת הסדר במקיפים?
2. מדוע הסדר כפי שכתבת בתשובה לשאלה א'?
3. כיצד נספרים תיקוני הדיקנה שהם י"ג?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

אות קצ"ו- או"פ- המשך
ענין גדלות וקטנות בא"א
ב' המצבים של שערות דיקנא ביחס לשערות ריישא
אנו רוצים לדבר, על מספר הספירות שיש באורות המקיפים בשערות, שיצאו לבחינת מקיפים.
אנו למדנו, שכאשר נעשה זווג ככדי לתת חכמה למדרגה בגדלות, אז אי אפשר לעשות זווג על הדעת הפנימית של המדרגה,
כי הדעת הפנימית של ראש דא"א, זה דעת של גדלות של ג"ר דחכמה, ולכן נעשה תיקון מיוחד שהבינה יצאה לחוץ מהראש.
וכשבאים לעשות זווג, לא מחזירים את הזווג הזה של הדעת של הגדלות, כי אחרת אם היתה גדלות במדרגה, תהיה שבירה
אז עושים זווג על הדעת של שערות דיקנא, והדעת הזו, היא דעת שנותנת אפשרות לזווג לל"ב נתיבות החכמה.
כאשר יש זווג על הגדלות הזו, זה אומר שהמ"ן של הדיקנא עולים, לבחינת זווג, ומתחברים לפרצוף אחד, עם השערות ריישא, כי הם במקורם אח"פ של שערות ריישא.
אז כשבאה גדלות למדרגה, יורד המסך, ומחבר את השערות דיקנא לשערות ריישא לאחד,אבל זה לא בקביעות, זה רק בגדלות.
• בגדלות דנשמה, למשל אין את זה
• בגדלות דחכמה יש את זה
.
ולכן בגדלות דחכמה, כאשר בא הזווג למדרגה, רוצים לתת את ל"ב נתיבות החכמה, אז נותנים את זה דרך החיבור של שערות דיקנא ושערות ריישא.
אבל בגלל שזה לא קבוע, אז לעיתים בא מסך ומפריד בינהם.
אז כשיש בינהם הפרדה, אז המדרגה של שערות דיקנא הופכת לגופא, למה? כי עומדת למטה מפאתי הראש, שהם כעין המסך של קרומא דאוירא, הם מסך שמפריד בין שערות ריישא לשערות דיקנא.
ולכן כל הבחינה זו של השערות דיקנא, הופכות להיות כמו גופא, דהיינו הופכות להיות ממעלה למטה, כמו גוף, ולא ממטה למעלה כמו ראש,
• וכשהם יתחברו לאחד(שערות ריישא ודיקנא) אז הם יהיו ראש
• ומי יקבל את אור הזה, כאשר הם יהיו ראש? או"א, הם הופכים להיות כמו גוף שמקבל את האור הזה, וגם מעבירים לזו"ן. (2.32)

זאת אומרת ,שיש לנו 2 מצבים לשערות דיקנא:
• מצב1: כשמחוברים לשערות ריישא- ואז הם משמשים ממטה למעלה' כמו ראש
• מצב2: שהם לא מחוברים עם שערות ריישא- ואז הם לא משמשים ממטה למעלה, אלא רק ממעלה למטה כמו גוף, ומה מפריד בינהם? פאתי הראש. (2.55)
עמוד אשצ"ב טור ב' (חזרה על שיעור קודם):
והנה בענין יציאה זו מן הראש, ( של מי? של השערות דיקנא שיצאו מהראש )
• יש חילוק בין הגלגלתא, שהוא הראש הא'
• . ובין האוירא(מוחא דאוירא ) שהוא הראש הב'
• הרי המו"ס או השערות דיקנא יצאו מראש, ויש הבדל מאיזה ראש הם יצאו, ממוחא דאוירא או מגלגלתא )
. כי מגלגלתא שהוא הוי"ה דע"ב(במקורו, שלמדנו שיש ע"ב ס"ג , מ"ה_ שזה ג' הויות בשערות דיקנא,

שבשערות דיק נא יש ג' ראשים ,ג' הויות, כנגד ג' ראשים שיש במוחין הפנימיים
• ובמוחין הפנימיים יש ג' ראשים: גלגלתא, מוחא דואירא ומו"ס
• וכנגד זה בשערות יש להם את אותם מרכיבים כמו בראשים, יש להם ג' הויות, כמו ג', ראשים: ע"ב ס"ג מ"ה-
o ואומר שע"ב הוא כנגד הגלגלתא
o וס"ג הוא כנגד מוחא דאוירא
o ומ"ה הוא כנגד מו"ס

), יצא מו"ס לגמרי ממנה(למה? ) כי הקרומא מפסיק ביניהם, והיא עצמה נתקנה בם' סתומה ואינה באה לעולם בזווג עם מו"ס מבחינת הוי"ה דע"ב שבה

עמוד אשצ"ג
. וע"ד זה(גם ) פרצוף השערות דיקנא(כמו שקרה בפנימיות הפרצוף, שגלגלתא לא מתחברת עם מו"ס לעולם, לעשות איתה זווג_ כך קורה גם בשערות ) יצא לגמרי מבחינת גלגלתא דשערות רישא (זאת אומרת,

שבשערות ריישא יש 2 אבחנות:
• יש גלגלתא- וכנגדה זה נקרא ע"ב דשערות
• ומוחא דאוריא- וכנגדה זה נקרא ס"ג שערות
אז היציאה מבחינת הע"ב של השערות זה בחינת גלגלתא דשערות ריישא

), ולא נשאר בה אלא ו"ק גמורים מבחינת גלגלתא, דהיינו גופא, מחסד ולמטה(אין לה שום קשר, שום זווג עם הראש ) כנ"ל. (5.17 )

אמנם מבחינת הראש הב' שהיא מוחא דאוירא, (דהיינו בחינת ס"ג ) שהיא בחינת בינה(הכוונה היא ס"ג ), אשר היא עצמה נכללת ג"כ מכל ג' הראשים, כנ"ל, ויש בה ג"כ בחינת גלגלתא, שהיא הוי"ה דע"ב(של הויה דס"ג, ), הנה נבחן שמו"ס לא יצא לגמרי מראש הזה, (מראש הב' ) כי יצא רק מבחינת גלגלתא הכלול בה, ( דהיינו מצד גלגלתא של מוחא דאוירא. ( 5.52)
אז מוחא דאוריא יצא לגמרי מפה (הגלגלתא של מוחא דאוירא), לזה (מו"ס) כבר אין שייכות אליו (לגלגלתא)
וממוחא דואירא הוא יצא רק מהגלגלתא של מוחא דאוריא.
כי ממה הוא מתנתק? ממוחא דאוירא, אז הוא יצא רק מהם' דצלם מהגלגלתא, אבל לא מהחוטם פה שלו :כלומר לא מהמוחא דאוירא (דמוחא דאוריא) , ולא מהמו"ס (דמוחא דאוירא).
אבל מכל הגלגלתא הוא (מו"ס) יצא, דהיינו הוא ו"ק גמור לגלגלתא, אין לו שום דבר מראש דלגלגלתא.
אבל ממוחא דאוריא:
• יש לו את מוחא דאוירא דמוחא דאוירא
• ואת מו"ס דמוחא דואוריא
• אבל גלגלתא דמוחא דאוריא אין לו
בשערות:
• גלגלתא כנגד ע"ב
• מוחא דאוריא כנגד ס"ג
• ומו"ס כנגד מ"ה
אז אומר שמוחא דאוירא נחשב לבינה כנגד ס"ג (7.18)
) אבל מבחינתה עצמה שהיא בחי' בינה, ( דהיינו ממוחא דאוירא של מוחא דאוירא, וממו"ס של מוחא דאוריא- כל שכן לא יצא) לא יצא ממנה, כי כל בחינת הקרומא, מפריש המו"ס רק מבחינת ג"ר דחכמה שהיא ע"ב, אבל לא מבחינת בינה דחכמה שהיא ס"ג דע"ב, שהיא מוחא דאוירא, כי ע"כ הוא ראוי ג"כ לקבל ממנה חכמה, כנ"ל(8.06 ).
ועד"ז גם בחינת הדיקנא, שיצאה מבחי' הגלגלתא ואוירא דשערות רישא, מחמת המסך שבפאתי הראש, נבחן ג"כ, שלא יצאה אלא מבחינת הע"ב שבאוירא, (שזה במוחא דאוריא- כנגד ע"ב , ס"ג, ומ"ה,כלומר יצאה כנגד הע"ב של מוחא דאוירא) אבל מבחי' עצמה, שהיא בינה דחכמה, לא נתמעטה, וע"כ יש לה גם עתה בחינת הבינה של החכמה( הבינה הכוונה הס"ג של ל"ב נתיבות החכמה של מוחא דאוירא). אמנם מגלגלתא נתמעטה לגמרי( מגלגלתא, מו"ס לא מקבלת כלום ושי לה רק בחינת ו"ק ממנה) ואין לה אלא ו"ק. ( אבל אין לה בחינת ג"ר.) (9.03)-
עד לכאן הגענו בשיעור הקודם:
הרי שאחר הזוג, (דגדלות,) שעלה שוב המסך לפאתי הראש, הוציא הדיקנא לחוץ ושוב נעשית לבחינת מקיפים, (מה זה אומר? שירדה לבחינת גוף ) אין בה אז מן הגלגלתא אלא בחינת ו"ק גמורים, ( כמו שאמרנו, שהיא הרי לא מתחברת לגלגלתא) דהיינו מחסד ולמטה, אבל מבחינת חכמה דראש, (מי זה חכמה דראש? מוחא דאוירא מבחינת ל"ב נתיבות החכמה ) יש לה מבינה ולמטה. ( מה זה מבינה ולמטה? חסר לה רק גלגלתא דמוחא דאוירא) כמבואר.

הרי שלא נשאר יותר בשערות דיקנא מבחינת המקיפים רק י"ג ספירות, שהם
• ו"ס מכתר, (מחסד עד יסוד )
• וח"ס מחכמה. ( למה ח' ספירות בחכמה? כי כתר וחכמה לא היו יכולות לקבל אלא רק מבינה, שהגלגלתא מייצגת את כתר וחכמה)
והיא חסרה כל הג"ר דכתרא דא"א, וב' עליונות כתר וחכמה של המו"ס דא"א, דהיינו בחינת ג"ר דהכמה שבו, שהיא בחינת הוי"ה דע"ב שבו.
ומלבד זה חסרה ג"כ המלכות דגלגלתא, ( לכן היא רק ו' ולא ז' ) כי היא עצמות המלכות דצמצום א', שהיא נגנזת ברדל"א. כנ"ל. (אז זה ודאי שאין לה את המלכות) ( 11.06)

) אלא כיון שמסך דפה דרדל"א אינו מתחיל רק בקרומא דאוירא, נמצא הגלגלתא כמעט במעלה אחת עם רדל"א כי המסך(כי המסך לא מפריד אותו ) שבפה דרדל"א, (קרומא דאוירא ) אינו מתחיל להגלות רק למטה מן הגלגלתא(כי יש לו תיקון של חפץ חסד, ולא משפיע עליו חסרון, זה שאין לו חכמה ) (11.43 )

. ולפיכך בעת שהדיקנא הוא בבחינת מקיפים, דהיינו שהיא נמצאת מתחת המסך הזה, (מתי זה קורה? כאשר יצא לבחינת גוף ) היא חסרה לגמרי ממלכות דגלגלתא.

ונתבאר היטב, שאין בדיקנא יותר
• משש ספירות חג"ת נה"י דכתרא
• , ושמונה ספירות מבינה עד מלכות מן מו"ס.
שהם י"ג ספידות.

אבל הפנימים דדיקנא, שפירושו, בעת שעולה לראש והמסך דפאתי הראש, שהוא בחינת הקרומא דאוירא, יורד לסיום הדיקנא, ונעשית אחד עם השערות רישא, (בגדלות, שעושה זווג על דעת דשערות דיקנא, ואז הדינקא מצטרפת לבחינת ראש ) הנה אז יש לה
• כל י"ס דכתרא
• וכל י"ס דמו"ס.
כי הקרומא כבר ממטה למעלה גם אצלה, ואינה ממעטת אותם. ( 13.18)

וענין עמידת המקיפים שלא כסדרם כבר נתבאר לעיל, שהוא משום שבעת הזווג, (בגדלות, שמקבלים את האור, שזה נקרא עת הזווג )
נבחן העב יותר לגדול יותר(למה? כי ככל שיש לו רצון יותר גדול לקבל את החכמה בקדושה, כמובן מדובר על עוביות מצד המסך, אז הוא יותר חשוב )

, משא"כ שלא בעת הזווג, שנשארו ריקנים מאורותיהם, הרי העב יותר גרוע יותר,
• ונמצא(שלא בעת הזווג ) מלכות שהיא זכה מכולם, ( ולכן) עומדת מעל כולם
• וכתר שהוא עב מכולם, עומד למטה מכולם.
ומה שהם נבחנים לריקנים מאורותיהם, היינו רק מאותן הבחינות החסרות להם עתה, (דהיינו ו' ספירות מכתר וח' ספירות מבינה )
אמנם מהבחינות שיש לה גם עתה, אינה נבחנת למקיפים, אלא לפנימים, והוא פשוט.

(למה נחשבת לפנימיים? כי היא כן יכולה לקבל את הבחינות האלה ממעלה למטה אצלה,
• אבל הבחינות האחרות יוצאות אצלה לחוץ מהראש, כי היא יצאה לחוץ מראש, היא כבר לא יכולה לקבל את השערות האלה בפנימיות (14.39)

• אבל ו"ק היא יכולה לקבל בפנימיות, אז היא מקבלת חסדים, אבל לא יכולה לקבל יותר את החכמה,

• חכמה היא תקבל, השערות דיקנא יקבלו חכמה, רק במצב הגדלות ,כי במצב הגדלות, יורדים לבחינת י"ג בחינות, או תיכף נראה שיאמר י"ד, כי נצח והוד באים כאחד, ויורדים לי"ג בחינות של חסדים של רחמים.) (15.00 )
מה אנו רואים?
• שכאשר יש חכמה במדרגה, אז החכמה הזו, ע"י כך ששערות דיקנא ושערות ריישא מתאחדים לאחד.

• כשאין גדלות במדרגה, לכאורה יש דינים בעולם.
o והדינים האלה מכריחים, איזה שהוא כח של חסדים שיתפשט בעולם
o , ואז צריכים לעשות תיקונים באותם שערות שנקראים י"ג תיקוני דיקנא

התיקונים האלה, הם באים מגלגלתא ומו"ס, מבחינת השערות.
• ברגע שהם יצאו מפאתי הראש ולמטה, אז הם יוצאים מפאתי ראש, דהיינו מעצם הגולגולת שמתחילה להוציא את בחינת הזקן ללחי תחתון,
• ואז מתחילים הי"ג תיקוני דיקנא, שהם התיקונים של מו"ס.

• אז יש את התיקונים של מו"ס
• ויש את התיקונים של גלגלתא
ויחד את כל התיקונים הללו, אנו צריכים ללמוד אותם.
לשם מה נדרש לעשות 13 תיקונים בשערות הזקן (הדיקנא)
מה בעצם צריך ללמוד?
איזה תיקונים אנו צריכים לעשות בשערות דיקנא, אחרי שניפרדו משערות ריישא, והם צריכים לבוא לעשות תיקונים, כדי שהתחתונים יקבלו מזה חסדים.
למה?
• כי במצב הקטנות הזה, שאין את המוחין של הגדלות, מוחין של חכמה, כשאין את זה, אז אי אפשר לקבל, ואז עלולים להיות דינים גדולים בעולם.

• אז צרכים לתקן את זה ,שלא יהיו דינים גדולים בעולם, צריכים לתקן אותם בצורה מיוחדת, למשל:
o נעשה להם צ"ב
o נעשה להם מוחין מיוחדים שניתן להם, מוחין של צ"ב
o הם יצטרכו להתפשט, יהיה להם מקור לאור הזה
o אם יהיה חרון אף, נכין הכנה מיוחדת שלא יהיה חרון אף. וכן הלאה

אז כל הבחינות, כל העיכובים שיש לנו במציאות, יכולים להתבטל ע"י שערות הזקן. איך? זה הוא הולך ללמד אותנו (16.58)
אות קצ"ט
קצט), נמצא, כי האחרונה שבכולם, שהוא מלכות דחכמה, עומדת למעלה מכולם, והגבוה ומעולה שבכולם, שהוא כתר שבכתר, (כאשר היה בו והוא היה המעולה הלמעלה מכולם,שהוא החזיק עוביות גדולה ) עומד למטה מכולם, והטעם כי להיותו אור מגולה מקיף, לא היה כח בתחתונים לסבלו, ולכן אורות העליונים לא נתגלו רק למטה ממדרגתן. (

• כשיש אור במדרגה אז הוא נחשב להכי גבוה
• וכשאין אור במדרגה הוא יצא למקיף, אז הוא נחשב להכי נמוך. (17.43)
אות ר'
ר) ולפיכך, (לפי שיש הופכיות והחכמה מעל הכתר, וכן המלכות של כל אחד מהם של המכלות והכתר למעלה, והכתר של כל אחד מהם הוא למטה,אז: )
כתר שבכתר, שהוא מדרגה עליונה יותר, ( באופן רגיל ללא ההיפוך הזה)
נתגלה במדרגה היותר תחתונה שבכולם.
וכן המלכות שבחכמה, שהיא היותר קטנה שבכולם, נגלית למעלה מכולם. ( למה? ) כי יש כח בתחתונים לקבלה, וכיוצא בזה בשאר הספירות (ונהיה היפוך שלם,
• שמלכות נהיתה למעלה
• וכתר נהיה למטה ) (18.26)

אות ר"א
רא) ומה שאני אומר, שכתר שבכתר נתגלה במדרגה התחתונה, לא דייקת למילתי, שהרי אינם רק י"ג ת"ד לבד, ואינם כ', אך הכוונה לומר כי המדרגה היותר עליונה שבכתר, שהוא נקרא ונקה, (שהוא התיקון הי"ג )
שהוא החסד, נתגלה במדרגה תחתונה כמ"ש בע"ה.
(למה מדררגה עליונה ביותר הוא חסד? הרי צריך להיות כתר
אבל אמר לנו בעמוד הקודם, "שאחר הזווג , שעלה ישוב המסך לפאתי הרוח הוציא הדיקנא לחוץ ונעשית לבחינת מקיפים, ואין בה מהגלגלתא , רק ו"ק", דהיינו מחסד ולמטה, אבל מבחינת חכמה דראש, יש מבינה ולמטה.
ולכן כאשר הוא מונה פה את הכתר, הוא לא מונה מכתר, הכתר שהוא מדבר עליו הוא חסד, אז החסד הוא המזל הכי תחתון שנקרא "ונקה"(19.29 )

אות ר"ב
רב) גם דע, כי אין גדר המקומות כמו שנראה בעיניך לסדרם זעג"ז( זה על גבי זה) ממש, ( כי התיקונים הם לא ממעלה למטה, אלא הם באים בסדר של ג' קוין)
כי אין סדר המדרגות כפי היות המקום עליון או תחתון,
• כי הלא יש מקום למטה ונקרא עליון,
• ויש מקום למעלה ונקרא תחתון, (אז זה לא סדר גשמי )

כי הלא המקום שתחת הפה הוא יותר תחתון מכולם, ואמנם הוא מכלל המקומות העליונים, להיותו סמוך אל הפה, ( והפה הוא כמו המרכז של הגדלות)
ומקבל האור וההבל היוצא משם, יותר מכמה מקומות העליונים(למה? )
להיותו סמוך לפה.
• וכן הסמוך לעינים,
• וכן הסמוך אל החוטם, (ולכל אחד מהנקבים )
כי גם מהם יוצא הארה. (20.42 )

אות ר"ג
רג) וא"ת, ( ואם תאמר: אם אתה אומר שהוא כ"כ חשוב המקום הזה, אז מהקום של תחתה פה היה ראוי)
מקום שתחת הפה היה ראוי ( למשל שערות הזקן)לקראו תיקון ראשון. (ולא בפאתי הראש ) אך דע, כי אין הדבר תלוי בזה, רק ראוי להעריך המקום עצמו, אם הוא עליון אם לאו, וקרוב למקום ההבל. ולפעמים יש מקומות עליונים שהם גבוהים ממקום ההבל, ודבר זה תלוי בהערכה, שהעריך המאציל יתברך, המקומות בסדר י"ג תיקוני דיקנא על דרך שנבאר. (21.13 )

מה אומר לנו כאן?
מה הדברים האלה שנראים סתומים לגמרי!
כנראה שאלו שאלה את האר"י הקדוש:
שואל: מה הסדר, למה הסדר הוא כזה מבולבל לכאורה:
• למה תיקונים שצריכים להיות גבוהים מאד, הם למטה, מתחת לפה?
• ותיקונים יותר נמוכים, למשל ירידה לצ"ב- שזה בין פאתי הראש הם למעלה?
• ואח"כ כמו מוחין של צ"א, כמעט, שזה פה, הם יותר למטה, אז הוא אומר:
o זה לא תלוי בזה
o אלא זה תלוי בתפקיד שלהם, כלפי התיקונים הכלליים"
ואת זה צריך לבאר לכם, כי זה לא עניין של עליון ותחתון, זה לא ענין של לפי המקור העליון שלהם, אלא לפי מה שהם צרכים לבוא לעשות את התיקונים.
ולכן אומר, אנו נבאר את התיקונים, ואז דרך התיקונים, נצטרך לראות את הסדר שלהם מלמעלה למטה.

רק כדוגמא:
אם אני צריך לעשות אור ע"ב ס"ג, כדי לתת השלמת כלים, והוא בא לפני אור נשמה, אז אפילו שהוא אור יותר גדול, הוא בא ממקור יותר גדול, והוא בטבע שלו יותר גדול, אז הוא יבוא לפני אור דנשמה. אז הוא אומר:
• זה לא תלוי בגודל שלו
• זה לא תלוי אפילו במקור הגדולה שלו, אפילו שהוא בא מצ"א,
אלא זה תלוי לאיזה תיקון הוא בא לעשות

ולכן אנו נסדר את כולם, לפי התיקונים שלהם,
ולא נתבלבל, ולבאר אותם כמו שבארת ד' בחינות דאור ישר, אלא לפי התיקון שלהם,
ואת התיקונים אנו צריכים עכשיו ללמודלאט לאט, ולראות מה אומרים התיקונים (22.44)

1914

media

שאלות חזרה א'שצא-א'שצב
1. מהי הגדרת הדעת כפי שלמדנו בחלק ה'?
2. מדוע אין יכולה להתקיים בחינת דעת בפנימיות א"א ולעומת זאת החיצוניות כן יכולה להתקיים?
3. מהי תמורת הדעת בפנימיות? וכיצד דרכה מתפשט אור החכמה למדרגה?
4. היות ובחינת השערות הן כנגד פנימיות הראש, ערוך השוואה בין השערות לבין הפנימיות והדגש את ההשוואה בין הקרומא דאוירא למסך דפאתי הראש. במה הם דומים ובמה הם שונים בתכלית עד כדי לאפשר זיווג על דעת מצד הדיקנא.

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

ענין הדעת
אות קצ"ג
קצג) ואמנם אחר שירדה הבינה(דא"א ) בגרון, (ירדה מצד מוחין דחכמה,שלא יכולה לקבל ג"ר דחכמה, ולכן יצאה מחוץ לראש )
ירד הדעת ונתלבש בו"ק דא"א עצמם, והיה רוחניות אליהם, ואין לו מקום מקובץ, כי אם בין תרין כתפוי דא"א הוא עומד, כנזכר במקום אחר. (
אומר: שבחינת הדעת דא"א, לא פועל, כדי לזווג את או"א דא"א פב"פ, ולכן הוא יורד לבחינת גוף, כמו הגרון, יורד לבחינת בין הכתפים, ושמה אומר שהוא משמש כרוחניות
, אז איך עושים בכל זאת זווג?
• במקום הדעת הזה שירד לבין הכתפים, יש דעת בשערות דיקנא,
• שאם צריך חכמה במדרגה, אז בשערות דיקנא יש דעת, ששם עושים את הזווג, כדי לקבל את הזווג בבחינת ל' דצלם.
• כי אם היה עושה את הזווג על הדעת הרגילה, היה צריך לעשות זה באותה הבינה שיצאה לחוץ, לבחינת גרון, והיות ועליה אי אפשר לעשות זווג, אז גם הדעת יצאה החוצה, ירד לבחינת גוף
• וכמו שאמרנו יש במקומו דעת אחר\ בבחינת שערות שקן- שערות דיקנא) (2.08)
אות קצ"ד
קצד) ונחזור לענין, (מה העניין? לאחר שדברנו על הבינה והדעת שיצאו לחוץ מראש, נחזור לדבר על הראש דא"א ) כי ברישא דא"א יש כתר וחכמה לבד, ( וכמוש אמרנו באותיות הקודמות, הבינה לא נמצאת שם, כי היא יצאה לחוץ לבחינת גרון) והנה כל זה הוא בבחי' הכללות, אבל כבר ידעת. כי כל מדה ומדה מנהון כלולה מי', וא"כ כתר וחכמה יש בכ"א י"ס . והנה כל שיעור הראש שהוא עד המצח, שהוא מקום השערות, (דהיינו חיצוניות הראש ) שם יש כללות י"ס מן הכתר וי"ס מן חכמה, וכן למטה מן המצח עד הגרון ששם הבינה, (בגרון ) יש ג"כ כללות י"ס מן הכתר וי"ס מן חכמה, וכל זה בבחי' פנימיות. ( 3.15)
אות קצ"ה
קצה) והנה ג"כ בבחי' או"מ, (הרי הוא מסתדר בדיוק כמוה אורות הפנימיים )
יש י' מקיפים מן הכתר וי' מקיפין מן החכמה בראש וכן יוד מקיפין מהכתר ויוד מקיפין מהחכמה יש ממקום המצח עד הגרון, ועתה אין אנו עסוקין במקיפי הראש, ונדבר במקיפי הפנים. (דהיינו אותם מקיפים מהכתר והחכמה שהם מהמצח עד הגרון ) (3.54 )
אות קצ"ג – או"פ
קצג) אחר שירדה הבינה בגרון ירד הדעת ונתלבש בו"ק דא"א וכו' ואין לו מקום מקובץ כי אם בין תרין כתפין דא"א הוא עומד: כבר נתבאר בחלק ה', כי שורש הדעת הוא בחי' החסד שבבינה
מהי דעת?
• החסד מייצג את הגוף,
• והרצון של הגוף בראש, דהיינו ז"א, שעולה לבינה הוא נקרא בחינת דעת
• , , כי בינה עצמה היא עצמות חכמה,
• , ואור החסדים שממשיכה נחשב בה לבחי' בן ומ"ן, מה זה האור חסדים שממשיכה? ר"ל ז"ת דבינה- יש רק לאחר שיש ז"א שצריך חכמה, אז החסדים, לא הכוונה אור דחסדים כמו הנשמה, אלא החסדים הכוונה את ז"א) (5.05)
כמ"ש שם הרב. ע"ש.
• אמנם הכונה היא על בחי' ז"ת דחסד(ז"ת דגוף ) שנשאר בה, ולא על ג"ר(ולא ג"ר דבינה שהיא חסדים, דהיינו אחוריים לחכמה מצד התכונה)
, כי ג"ר הן בחינתה עצמה. עש"ה. מה אומר?
(5.37 )
בבינה, יש בחינה שנקראת ז"ת דבינה, שהיא רוצה חכמה, בשביל התחתונים.
התכונה הזו שהופכת אותה לרצות חכמה נקראת דעת.
זה החסד שנמצא בבינה
וע"כ נבחן החסד שבה הנ"ל לבחי' מ"ן, ( מ"ן הוא ביקוש שיוצר בה חסרון.
מהו מ"ן?
מה שהתחתון יוצר חסרון בראש,
במקרה זה בבינה.
• משום שחסד הזה הוא שורש ז"א, שהוא צריך להארת חכמה,
• וע"כ הוא מעורר אותה( את הבינה) להפסיק האחורים שלה(להספיק את תכונת האחוריים של ג"ר דבינה) ולהזדווג עם החכמה פב"פ, ( למה?) כדי להאיר אותו( את הז"א) בהארת חכמה.
וע"כ המ"ן הזה נקרא בשם דעת,
כי על ידו(הדעת הזה )
מזדווג הבינה עם החכמה.
והזווג נקרא ידיעה
(בסוד ו"וידע אדם את חווה אישתו" )
. כנודע. (שהוא הרצון הגופני של ז"א כפי שמתבטא בראש )
מי זה הדעת הזו?
חיבור בין חכמה לבינה
ע"י ז"א
וזה שורש לקו אמצעי
שמחבר בין ב' הקוין דישסו"ת
ענין הדעת
אז פה, הוא רוצה לספר לנו מה קרה עם הדעת של ראש דא"א.
ועכשיו רוצה לספר לנו מה קרה עם הדעת הזו.
מהו הדעת?
הרצון של הגוף של ז"א, כפי שמתבטא בראש בבינה
איך הוא מתבטא? כז"ת דבינה, רצון לחכמה, לא בשבילו, אלא בשביל התחתון- זה הדעת.(
• בינה אופן רגיל, היא חפצה בחסדים
• אבל אם התחתון, הז"א ,עולה אליה לבקש, אז נולדה בתוכה תכונה שנקראת ז"ת דבינה.
• והז"ת דבינה, זה הרצון של ז"א שנמצא בבינה, והז"ת דבינה נקרא דעת
• דעת זה המקום הזה שז"א יוצר (בתוכה) בבינה רצון לחכמה
• והדעת הזו היא זו שמזווגת בין חכמה לבינה, כי אחרת הם לא היו מזדווגים בינהם. (8.25)

והנה נתבאר לעיל בסמוך,
שחכמה סתימאה דא"א(ראש השני דא"א), אינו מזדווג עם הבינה שלו לעולם, ( למה? כי יצא לבחינת גרון) כי קרומא דאתחפיא עליה לא פסיק לעלמין, ( כי הקרומא דאתחפייא זה המסך של צ"ב שיש בראש דא"א הוציא את הבינה לחוץ) ע"ש.
ולכן כל זמן שיש צ"ב, וזה נקרא "לעולם", אין זווג בין חכמה לבינה הזו.

• כי משום זה נחשבת הבינה שיצאה לבר מראש דא"א.
• ולפיכך נחשב גם הדעת שיצא מראש דא"א יחד עם הבינה, ונעשה בקביעות לבחינת ו"ק, ולבחינת אחורים, הנקרא כתפין דא"א( אורמ שהוא מונח במקום הזה של כתפין.
מהו המושג של כתפין דא"א?
אחוריים של דעת שירד לגוף
ענין הדעת שירדה לגוף דא"א ( ולכן ללא יכולת פעולה)
ואם אין דעת, אין קבלת חכמה במדרגה
מה הפתרון?
כי אחורים, פירושו, שאינה בא בבחינת הזווג הממשיך אורות דפנים, והוא שקט בלי פעולה.
• ( ר"ל שהדעת הזו שירדה מהראש- בראש- זה דעת המזווג
• אבל אותה דעת שירדה לגוף, זה שקט בלי פעולה- הוא לא גורם שם לזווג
• עכשיו נוצרה לנו בעייה: מה הבעייה?
o אם הדעת ירד, לא יהיה חכמה במדרגה, מאיפה נביא חכמה?
o הרי צריכים חכמה במדרגה:
 להולדה,
 להמשך העולמות,
 לברוא את עולם בריאה,
 לברוא את אדה"ר,
 להוליד את ז"א
אי אפשר להוליד בלי חכמה, אי אפשר להגיע למטרת הבריאה. מה יעשו אם אין את הדעת והדעת ירדה?) (10.15)
אז לזה הוא צריך לתת לנו פתרון.
( )
וזה שאומר שאין לו מקום קבוץ בראש דא"א, (מה הכוונה שאין לו מקום קבוץ? אין לו מקום להיות בראש דא"א, לדעת הזו )
• כי בחינת הזווג הנעשה על המ"ן הזה נקרא מקום קבוץ,
• כי מחמת שהוא גורם הזווג דחו"ב הנה מתקבצים בו עצמו ג"כ חו"ב ודעת יחד, ונעשה לבחינת ראש ממש. (למרות שהוא ז"ת הדעת הזו נהיתה ראש )
מה זה שאין לו מקום קיבוץ?
• באופן רגיל , אם לא היה תיקון של ם' דצלם וקרומא דאתחפייא שמפריד בניהם, אז הדעת הוא היה הגורם, לכך שחכמה ובינה יזדוגו,
• ואומר גם יותר מזה, הם מקובצים בתוכו כדי לעשות זווג.
• זאת אומרת שיש חכמה, יש בינה ויש דעת, שהם מקובצים בתוכו, כי אצלו נעשה הזווג.
אע"פ שהוא חסדים ובחינת ו"ק, מ"מ מתוך שמושו לחו"ב דראש, הוא נמשך ג"כ לשם, כנ"ל. 11.20 )
אמנם בא"א ( וזו הבעיה) שאין לדעת פעולה (למה לדעת אין פעולה? כי אמרנו שהדעת ירדה למטה ביחד עם הבינה לגוף ) זו לזווג חו"ב, ע"כ יורד לבחינת ו"ק ולבחינת אחורים, כי נתבטל פעולתו.
• אז למה הוא (הדעת )ירד? כי אין לו מה לעשות שם (בראש), כי נתבטל פעולתו
• למה אין לו (לדעת) מה לעשות שם? כי אין שם בינה, כי בינה ירדה לגרון, ולכן אין לו מה לעשות שם, לא יכול לזווג בין בינה שנמצאת בגוף\, לבין לחכמה שנמצאת בראש, אז הדעת יורד למטה, אין מה לעשות איתו) (12.00)
ענין דעת דא"א שירדה לגוף ( והתבטלה פעולתה)
ותמורתה היא דעת משערות הדיקנא
ותדע, שתמורת הדעת הזה שירד לו"ק דא"א ונתבטל פעולתו, יש לו לא"א תמורתו בחינת דעת בסוד הדיקנא שלו
אומר:
• שבפרצוף הפנימי, אין אפשרות לעשות זווג. למה? אין דעת! כי בינה יצאה לחוץ מראש
• מה קודם למה? (הדעת או בינה?): בינה יצאה אל מחוץ לראש- זה קודם. למה? כי יש תיקון של הגבהת ראשי ירכין, ם' דצלם, אני לא יכול לעשות זווג על הבינה, ולכן עשיתי תיקון והוצאתי אותה החוצה מהראש, ולכן גם הדעת יצאה, אז אי אפשר לעשות זווג
• ותמורתו, תמורת הדעת הזו (שירדה הדעת לגוף), יש בשערות הזקן, כן אפשרות לעשות זווג על החכמה, אולם רק צורה אחרת של זווג, שנקראת ל' דצלם,
o לא ם' דצלם
o לא מצד ג"ר דבינה שיתן לי ג"ר דחכמה
o אלא רק ל' דצלם, רק בחינת ז"ת
אז איפה יהי ה הזווג? רק בדיקנא של השערות
והגם שאף הדיקנא עומדת מצד הקביעות שבה בבחי' ו"ק, כי המסך שבשערות דרישא הוציא אותה לחוץ מראש בבחינת אח"פ היוצאים
ממדרגת ראש, ( שהרי שערות דיקנא הם האח"פ של שערות ריישא) (13.38 )
אמנם בעת הזווג עולים י"ג תיקוני דיקנא, ונכללים בבחינת ראש ביחד עם השערות רישא (שערות דיקנא עולים יחד עם השערות ריישא)
• אז מה שאתה אומר לי שהם נמצאים בניפרד,שערות דיקנא, כמו ו"ק, ואז לא יעזור לי הדעת שיש בהם, כי אז הם לא יכולים לעשות זווג על חכמה
• אומר : לא. פה מדובר גדלות
• ובאמת בקטנות, הדעת נמצאת בשערות דקנא והיא לא פעילה
אבל כאשר בא אור ע"ב ס"ג, ויש גדלות במדרגה,:
את החכמה הזו מקבל דרך הדעת שיש בשערות הזקן, ולא עם הדעת שיש בראש דא"א הפנימי, ומה קרה עם הדעת זו? ירד לגוף לבחינת כתפין דא"א.(14.17 )
, כי בחינת המסך דפאתי הראש יורד לסיום הדיקנא( איך הוא יורד? ע" אור ע"ב ס"ג.מגיע אור ע"ב ס"ג לצורך הגדלות, יורדת ה"ת, ואז ראש דא"א ושערות ריישא ושערות דיקנא שהם גו"ע ואח"פ נעשים לפרצוף אחד.), ונעשו שניהם לע"ס דראש אחד.
ואז נעשו השערות דיקנא למ"ן, הממשיכים זווג דחו"ב עלאין דעתיק, בסוד דעת דרדל"א, ( יוצא שהשערות דיקנא עצמם" שיש בהם את בחינת הדעת הזו, הם גורמים לזווג בעתיק. למה?
כי הם עלו לראש, יחד עם שערות ריישא, זה נקרא דעת דרדל"א, )
כי גם ג' הרישין נתחברו לרדל"א, כנ"ל,
(כשאתה אומר שבא זווג על גדלות, אז גם הפנימיות של שא"א התחבר עם רדל"א.
אז למה לא תעשה זווג על הדעת הפנימית? כי אין לו!
ואת הזווגים עושים על הדעת של השערות
והדעת של השערות הוא משמש,עכשיו כבחינת דעת המזווג) (15.56
הרי שהשערות דיקנא נעשו לדעת דא"א
הממשיכים לו הזווג דחו"ב.
(וכלפעם שירצה לקבל את החכמה ובינה, יכול לקבל דרך שם. )
יש שתי בחינות דעת:
הרי אמרת
• שיש דעת בשערות דיקנא
• ויש דעת שיצא מבחינת כתפין דא"א
מה ההבדל בינהם? (16.42)
אלא ההפרש הוא
• בין דעת דכלים פנימים דא"א שירד לגופא בקביעות,
• ובין הדעת דכללות הדיקנא
, הוא, כי אם הדעת דכלים פנימים היה עולה לזווג החו"ב דא"א, היה מזווג בחי' ע"ב דמו"ס גופיה, (איזה מוחין אלה? ג"ר דחכמה, שזה אסור, שזה אי אפשר לו, יש גניזו דאו"א ) שזה אי אפשר לו כנ"ל, וע"כ אינו יכול לעלות לראש,
אמנם הדיקנא מתוקנת מהוי"ה דס"ג שבמו"ס, (דהיינו
• אותה בחינה שמצד מוחין דס"ג- בינה לא יוצאת מחוץ לראש, לבחינת גרון,
• אלא רק בחינת חכמה יוצא, וחכמה מצד ל' דצלם שבמוחין דס"ג, כן יכולה לקבל אור חכמה ,
ולכן אומר שהדיקנא מותקנת מהויה דס"ג, דהיינו
• מדעת של בחינת ז"ת דבינה,
• ולא מדעת של ע"ב) (17.51)
באופן, אע"פ שהיא עולה לזווג החו"ב, אינו מזדווגת רק בחינת בינה דחכמה עם הבינה, שהיא בחי' ל' דצל"ם, ולא ע"ב דמו"ס, וע"כ יכולה לעלות לראש,
באופן שכל הזווגים דחו"ב שבראש דא"א, אינם באים מן הדעת דכלים הפנימים, אלא מן הדעת דשערות דיקנא, כמבואר. ( 18.17)
(ואם היינו רוצים לומר זאת בפשטות, כמו שלמדנו עד עכשיו:
כל הזווגים יהיו על ל' דצלם, ולא על ג"ר דבינה, ולא על ג"ר דחכמה שעושה זווגים, עם ג"ר דבינה, אלא רק ל' דצלם.
מה התוספת שהוא הוסיף לנו?
הרי אנו אומרים כל הזמן שעושים זווג על ל' דצלם ולא על ג"ר דחכמה.
אז התוספת היא: שיש גם דעת מיוחדת (של שערות דיקנא), שמשמשת לל' דצלם, ולא הדעת הרגילה.
• זה לא שאנו עושים זווג על הדעת הרגילה, ועושים עליה ל' דצלם,
• אלא יש דעת מיוחדת, שנקראת דעת של שערות דיקנא שעל הדעת הזו, אנו עושים את הזווג של הל' דצלם- וזה מה שהוסיף. 19.03
שאלה תלמיד: מה זו הדעת שבדיקנא?
קודם כל, השערות הם כמו פרצוף, רק פרצוף חיצוני.
בפרצוף, יש דעת? אז גם בהם יש דעת.
רק השאלה, איזה דעת התקינו שם בשערות.
אז עשו תיקון מיוחד, שהדעת הזו לא תהיה מצד חכמה, מצד ע"ב, אלא מצד פרצוף ס"ג
• איזה דעת היתה בע"ב? רצון לקבל אור חכמה
• איזה דעת היה בס"ג? רצון לקבל חכמה דרך בינה, כי ס"ג הוא מדרגת בינה
אז אומר לנו שהדעת היה מהוי"ה דס"ג, וזה הדעת שהתקינו שם,
ועכשיו אפשר להבין למה?
• כי אם היו מתקינים את זה מדעת של פנימיות א"א, ופנימיות א"א שייך לע"ב, לחכמה דמ"ה, מצד המ"ה הוא שייך לחכמה, אז הוא צריך לקבל ג"ר דחכמה,
• אבל, היות והתקינו לו דעת מס"ג, ומה זה ס"ג? מאו"א, ממדרגת אחוריים לחכמה,
o לכן הדעת הזאת מושכת רק דעת של ס"ג,
o דעת שחכמה עבר דרך בינה (20.24)

סדר י"ג תיקוני דיקנא- סוד מקיפי פנים
אות קצ"ו
קצו) הנה סדר י"ג ת"ד(תיקוני דיקנא), הם סוד מקיפי פנים, ע"ד שנבאר בע"ה. (שלמדנו:
• שיש מקיפים מכתר לחכמה
• ויש מקיפים מכתר, וי' מקיפים מחכמה ,מצד המצח עד הגרון
ואומר, שאנו לא עוסקים במקיפים הראש, אלא רק במקיפי הפנים, כך אמר לנו באות קצ"ה.
מי אלה התיקוני דיקנא כמקיפי פנים? )
והענין כי אמת הוא
שבבחי' או"פ
• יש י"ס מן הכתר
• וי"ס מן החכמה,
אך בסוד מקיף לא יש רק י"ג מקיפים מכתר וחכמה לבדם, כי השאר אינן יכולין להתגלות. (לכאורה היה צריך להיות לי 20) ( 21.40)
אות קצ"ז
קצז) ואמנם עשר פנימים עומדין זה ע"ג זה, כסדרן, כתר חכמה בינה כו', עד המלכות האחרונה ומחזיקים שיעור המקום המחזיק וסובל לי"ג אורות מקיפין, ושיעורם שוה.
וז"ס שערות הדיקנא שיוצאין האורות דרך נקבי השערות ומאירים בסוד מקיפים. (22.06 )
החילוק בין אורות הפנימיים למקיפים
אות קצ"ח
קצח) ואמנם יש חילוק א' בין פנימים למקיפים, (ולכאורה הם צריכים להיות אותו דבר, הם מוקשים זה מזה אז הם צריכים להיות אותו דבר. אז למה אומר שיש הבדל בינהם אלו י"ג ואלה י'? )והוא,
• כי י"ס הפנימיות דכתר הם זעג"ז, (זה על גבי זה – בקו אחד)
• וכן י"ס של פנימיות החכמה הם ג"כ כסדרן זעג"ז, (זה על גבי זה )
אמנם המקיפים הם להיפך.
• כי הם מתחילין ממטה למעלה, (ממלכות לכתר ולא מכתר למלכות )
• מלכות בראש כל י"ג ת"ד, והכתר בסופם.
וכן הי"ס מקיפין של חכמה הם ע"ז הדרך ג"כ, ולא די בזה, (זאת אומרת שהשערות ריישא המלכות היא למטה
• והשערות דיקנא המלכות היא למעלה )
אלא שג"כ כל הספירות מקיפים של חכמה, הם עליונים מכל י"ס מקיפים של הכתר. (23.20 )
( )
ההפרש מאו"פ לאו"מ שבשערות דיקנא
אות קצ"ו- או"פ
קצו) אמת הוא שבבחינת או"פ יש י"ס מן הכתר וי"ס מן החכמה אך בסוד מקיף לא יש רק י"ג מקיפין מכתר וחכמה לבדם כי השאר אתם יכולים להתגלות:
ההפרש מאו"פ לאו"מ שבשערות דיקנא הוא, כי בקביעות נבחנת רק לאו"מ, כלומר שהאורות אינם מתלבשים בה(בתוך השערות דיקנא ) אלא מאירים מרחוק(בפרצוף הזה שנקרא שערות דיקנא ) ( 24.12)
. אמנם בעת הזווג, ( איזה זווג? חכמה דס"ג, על ל"ב נתיבות החכמה, על חכמה שבאה דרך בינה, מדעת של שערות דיקנא)שהדיקנא(בעת הזווג) מתחברת אל הראש שלה, דהיינו לשערות רישא, (שאמרנו
• שהשערות דיקנא הם בחינת אח"פ,
• ושערות ריישא הם גו"ע,
אז כשבא אור ע"ב ס"ג, והם מתחברות יחד ונעשית לבחינת דעת)
ונעשית לבחי' דעת ומ"ן המזווג לחו"ב דכללות רדל"א וא"א, הנה אז מתלבשים בה האו"מ, ונעשים לפנימים. כנ"ל. (24.50 )
מה אומר?
מאירים בשערות אורות פנימיים, הלשון הוא, שהשערות נכנסים פנימה, כאילו הם הפכו להיות כמו פרצוף פנימי.
במצב קטנות
כל זמן ששערות דיקנא נפרדות משערות ריישא, אז האור חכמה, באמת לא יכול להתלבש בשערות דיקנא, .ולא מאיר בהם אור פנימי בכלל! רק אורות מקיפים בשערות
אבל
במצב גדלות
, כאשר בא אור ע"ב ס"ג, ומתחברים שערות ריישא לשערות דיקנא לפרצוף אחד, ומשתמשים בדעת של הדיקנא, כדי לעשות זווג על חכמה ובינה, אז כן יש פנימיות לשערות דיקנא, ומאיר בהם אור חכמה. כלומר מאירים בשערות אורות פנימיים, הלשון הוא, שהשערות נכנסים פנימה, כאילו הם הפכו להיות כמו פרצוף פנימי.
אז מתי לא מאיר בהם אור חכמה? בקטנות, לא מאיר בהם אור פנימי בכלל! אלא רק אורות מקיפים בשערות
אבל בגדלות: מאירים בשערות אורות פנימיים, הלשון הוא, שהשערות נכנסים פנימה, כאילו הם הפכו להיות כמו פרצוף פנימי. (25.37)
ולפיכך בעת הזווג שהדיקנא משלמת האח"פ לשערות רישא, (ששערות ריישא הם גו"ע וחסר להם אח"פ, אז הדיקנא משלימה את הפרצוף , משלימה את האח"פ לשערות ריישא)
הרי יש בה ע"ס שלימות(בפרצוף הזה ) מגלגלתא ומוחא סתימאה כמו הראש דא"א, ואין ביניהם הפרש,
• אלא שהראש דא"א הוא כלים פנימים,
• ואלו הם(השערות דיקנא שיתחברו לעשרות ריישא, הם חיצוניים מבחינת שערות, כלים חיצונים בבחינת שערות, (אז הייתי יכול לחשוב שאין בהם אור פנימי בכלל , כמו שלמדנו שבשערות אין או"פ)(26.15)
אמנם לאחר הזווג, (אחרי שהיה זווג על דעת ונכנס או"פ, ועוד פעם עולה המסך ומוציא שערות דיקנא מהראש) שוב עולה המסך לפאתי הראש, ומוציא השערות דיקנא לחוץ מן הראש, כי נעשים אז לבחינת ממעלה למטה, כי המסך שבפאתי הראש עושה אותם לבחינת גוף. כנודע.
מה אנו יכולים להבין?
• שאור חכמה של ל"ב נתיבות שמאיר בעת הזווג דגדלות בפנימיות השערות, אינו זווג קבוע, אלא בעולה ויורד
• בזמנים טובים, בימים טובים, בשבתות בגדלות, אז אפשר שתואר החכמה הזו, אבל לא באופן קבוע
ותדע, שהמסך העומד בפאתי הראש, המוציא הדיקנא לחוץ, בבחינת אח"פ היוצאים מן הראש, הוא מכוון כנגד הקרומא דאוירא, ( שיש בפנימיות, ולכן עושה שם מעין צ"ב) (שאמרנו שכמו שיש בחינות בפנימיות כך יש בשערות,
• אז מה מפריד בפנימיות את האח"פ מגו"ע בא"א? הקרומא דאוירא מפריד
• ובין הגו"ע של ראש דעתיק, לאח"פ שיצא לבחינת ראש דא"א- הקרומא דאוירא מפריד שהוא מוציאמו"ס לחוץ מראש דגלגלתא וגו' ) המוציא למו"ס לחוץ מראש דגלגלתא, וגלגלתא עצמה נתקנה בסוד ם' דצל"ם, כנ"ל
. כי זה הכלל, שהפנימים והמקיפים שוים זה לזה
, ואין ביניהם הפרש אלא שזה פנימי וזה מקיף. (אבל כל שאר הבחינות שנוהגות, נוהגות בשניהם יחדיו ) כמ"ש הרב
ולכן אנו רוצים מקבילה למה שהיה בקורמא דאוריא.
• ולכן אומר: פאתי הראש המוציא הדיקנא לחוץ בבחינת הראש, הוא זה שמכוון כנגד הקרומא דאוריא, ולכן עושה מעין שם צ"ב.
וכבר ידעת שהשערות הם קומה שלימה דע"ב המגולה, שלא יכלה להתלבש תוך הכלים פנימים דג' ראשים, מחמת התיקון דם' דצל"ם בגלגלתא,
• וע"כ יצא כל האור הזה לחוץ בבחינת מקיף חוזר,
• ובחינת האו"ח המלביש לקומה זו, נעשו ג"כ למותרי מוחא,
והם יצאו ג"כ לחוץ, ונעשו בבחינת שערות רישא ודיקנא שהם גו"ע ואח"פ.

גו"ע ואח"פ מתחלקים:
• שגו"ע –ש ערות ריישא
• אח"פ- שערות דיקנא
• אז אנו רואים שכמו שיש בפנימיות, כך יש בחיצוניות
• כמו שי קרומא דאוירא בפנימיות, כך יש בחיצוניות שהם פאתי הראש _(29.51)

ולפיכך כמו
• שכלים הפנימים דא"א, נחלקו לג' רישין: גלגלתא אוירא, ומו"ס.
• כן הקומה דשערות, נחלקה לג' רישין אלו, בסד ג' הויות: ע"ב, ס"ג, מ"ה.
• (ע"ב וס"ג הם כנגד גלגלתא ומוחא דאוירא
• ומ"ה הוא כנגד מו"ס )

ענין ההקבלה בהפרדה בין גלגלתא למו"ס-( ע"י קרומא דאוירא)
ובהפרדה ע"י פאתי הראש- בין שערות ריישא לדיקנא
ענין ההפרדה רק מבחינת חכמה ולא מבחינת בינה- חכמה של ל"ב נתיבות
• וכמו שהקרומא דאוירא אתחפיא על מו"ס והוציאה אותו לחוץ( לא מראש דאריך אלאל מראש דגלגלתא|,שהוא עשה הפרדה בין גלגלתא למו"ס) מראש דגלגלתא
• , כן המסך דפאתי הראש, שהוא למטה מב' הויות ע"ב ס"ג שברישא, הוציא את השערות דיקנא, לחוץ מראש דקומת השערות ונעשו בערכו לבחינת אח"פ דגופא, כלומר, שהמסך שולט עליהם( על שערות דיקנא) ואינם יכולים לקבל מגו"ע דשערות שנשארו ברישא. ונעשו לבחינת ו"ק.
( אז זה מה שאמרנו- אותו דבר בראש ובגוף
• כמו שיש בפרצוף קרומא דאוריא' שמפריד בין גלגלתא למו"ס
• כך יש גם בראש יש את פאתי הראש, שמפריד בין שערות ריישא לשערות דיקנא (31.40)
והנה בענין יציאה זו מן הראש, יש חילוק
• בין הגלגלתא, שהוא הראש הא'.
• ובין האוירא שהוא הראש הב'.
(בין מה למה יש חילוק?
• בין הגלגלתא
• לבין האוירא, ובמקום האוריא היינו אומרים מוחא דאוירא,שהוד ראש הב' )
כי מגלגלתא שהוא הוי"ה דע"ב יצא מו"ס לגמרי ממנה, כי הקרומא מפסיק ביניהם, והיא עצמה( גלגלתא) נתקנה בם' סתומה(ם' דצלם) ואינה באה לעולם בזווג עם מו"ס מבחינה הוי"ה דע"ב שבה. (32.40 )
עמוד שצ"ג
וע"ד זה פרצוף השערות דיקנא יצא לגמרי מבחינת גלגלתא דשערות רישא, ולא נשאר בה אלא ו"ק גמורים(ו"ק גמורים זה אח"פ דהייו הם יצאו לבחינת אח"פ גמורים, מבחינת גלגלתא, דהיינו גופא, מחסד ולמטה כנ"ל (דהיינו כמו גוף , מחסד ולמטה, כמו חג"ת של הראש הזה כך ש
• השערות ריישא הם בחינת ראש
• והשערות דיקנא הם בחינת גוף, וגוף לא יכול לעשות זווג לבד. לגוף אין זווג לבד!
עכשיו נכנסנו לאיזה שהיא הבעיה: (33.37)
• הוא אמר לנו שהקרומא דאוירא ופאתי הראש מפרידים בין שערות ריישא לשערות דיקנא,
• אם לא יהיה ביניהם זווג, הם לא יהפכו לגדלות ולא יהיה חכמה במדרגה- צריך משהו שיחבר בינהם.
אז עכשיו אנו נראה, שזה שאמר שהם ניפרדו לגמרי, ולא מתקרבים זה רק מבחינה מסויימת, שהיא רק מבחינת חכמה ולא מבחינת בינה.
אז כשהם יצאו לא מבחינת חכמה, אלא רק מבחינת בינה,
• אז כשנדבר על הפנימיות של ראש דא"א, שיצאה מחכמה ולא יצא מבינה, אז יוכל להתחבר ולעשות זווג על בינה- לא תהיה בעיה
• אז שיעשה גם (זווג) על חכמה! מה הבעיה? אומר: לא! הוא לא יכול, כי בבינה שלו אין חכמה- זה בינה
אבל! שערות דיקנא יכולים לעשות זווג על בינה, אבל בינה של ס"ג- שיש שם גם חכמה, וזה נקרא חכמה של ל"ב נתיבות החכמה. (זה יתבאר בעיקר בשיעור הא)(34.32 )

) אמנם מבחינת הראש הב' שהיא מוחא דאוירא, שהיא בחינת בינה, אשר היא עצמה נכללת ג"כ מכל ג' הראשים, כנ"ל, , (במי? במוחא דאוירא, שהיא גם בנויה מגלגלתא, ממוחא דאוירא ומו"ס )
ויש בה ג"כ בחינת גלגלתא שהיא הוי"ה דע"ב,
הנה נבחן שמו"ס לא יצא לגמרי מראש הזה, ( למה?)כי יצא רק מבחינת גלגלתא הכלול בה, אבל מבחינתה עצמה שהיא בחי' בינה, לא יצא ממנה( ממוחא דאוירא)

, כי כל בחינת הקרומא, מפריש המו"ס
• רק מבחינת ג"ר דחכמה שהיא ע"ב,
• אבל לא מבחינת בינה דחכמה שהיא ס"ג דע"ב, שהיא מוחא דאוירא
, כי ע"כ הוא ראוי ג"כ לקבל ממנה חכמה, כנ"ל. (35.51 )

מה אומר?
• אם אתה אומר לי שהסיבה שחכמה ובינה לא יכולים לעשות זווג בינהם בראש דא"א, בגלל שמו"ס יצאה לבר- זה אני יכול להבין
• אבל מה שיצא לבר, בגלל קרומא דאוירא, זה רק מצד חכמה, אבל לא מצד בינה
ואם אני רוצה לחלק את הראש , אז הם מחולקים:
• שג"ר דבינה, גלגלתא יחשב לחכמה
• והבינה נחשבת לז"ת דבינה- למוחא דאוירא
אז אם הפרדת לי את גלגלאת ממו"ס, אז את ז"ת דבינה למה אתה רוצה להפריד ממו"ס? בז"ת דבינה, לא היה לי כזה צימצום!
• ז"ת דבינה יכולים לעשות זווג! איזה זווג יעשו? זווג של סוד חכמה, של ל"ב נתיבות
זאת אומרת שמה שעשיתי לי צימצום, זה על ג"ר דחכמה, זה וא על הז"ת, הז"ת יכולים לעשות זווג.
אז אומר:
• כמו ששם אפשר לעשות זווג על הל', על המוחא דאוירא
• אז אומר שזה גם בחינת הדיקנא (37.05)
ועד"ז גם בחינת הדיקנא, שיצאה מבחי' הגלגלתא ואוירא דשערות רישא, (ואז היא מתנהגת כמוהם )
מחמת המסך שבפאתי הראש, ( פאתי הראש משמשים כמו קורמא דאוירא)
• נבחן ג"כ, שלא יצאה אלא מבחינת הע"ב שבאוירא,
• אבל מבחי' עצמה, שהיא בינה דחכמה, לא נתמעטה, וע"כ יש לה גם עתה בחינת הבינה של החכמה. (מה זה יתן לה? לעשות זווג על הבינה הזו )
אמנם מגלגלתא נתמעטה לגמרי ואין לה אלא ו"ק. (דהיינו רק גוף )(37.48)
מה למדנו היום?
דבר ראשון למדנו, שהדעת נחשב לרצון הגוף שיש בראש.
• כמו שיש דעת הפנימיות
• כך יש דעת בשערות
הדעת שבשערות עליה עושים זווג כדי לקבל את החכמה, ולא על הדעת שבפנימיות.
כי אם יעשו זווג על הדעת של הפנימיות, יצטרכו לקבל ג"ר.
• הדעת של הפנימיות יצאו אל חוץ מראש, כמו שהבינה יצאה מחוץ לראש.
• גם בדיקנא יצאה מחוץ לראש
רק כשרוצים לעשות זווג על גדלות, אז עושים זאת דרך המלכות של שערות דיקנא, ודרך הדעת של שערות דיקנא
זה הנושא הראשון שלמדנו. (38.37)

ונושא שני שלמדנו:
• שערות שלא יכולות לקבל אור באופן רגיל בפנימיותם,
• בגדלות כן מקבלות אור בפנימיותם, אבל הם צריכות את דעת המזווג, בינהם
, והדעת המזווג בינהם קורה במצב הגדלות
למה הוא בכלל יכול לזווג?
אם אמרת לי במוחין הפנימיים שדעת יצאה החוצה, ולא יכול לזווג, אז איך פה אתה רוצה שיזווג כחכמה?
אז התשובה הפשוטה היא: בגל שזה חכמה של בינה.
אז מה?
אומר: זה כמו שבפנימיות על ל' דצלם מותר לקבל חכמה?
• לא על זה היה צ"א
• אלא על ג"ר דבינה היה צימצום
אז שערות דיקנא הם מראש בנויים על ל' דצלם, ולכן הם יכולים לעשות מ"ן על בחינת חכמה, אבל זה עוד נצטרך ללמוד. (39.29)

1936

media

שאלות חזרה א'שפט-א'שצ
1. מה ההבדל המהותי בין הב"ן דעתיק לב"ן של שאר הפרצופים בעולם אצילות?
2. מדוע א"א יכול לקבל ג"ר דחכמה בהתחברו עם עתיק לפרצוף אחד?
3. מה האמצעי שנגרם, המונע התפשטות הג"ר דחכמה שא"א מקבל- לגוף?
4. מדוע בפרצופים או"א וזו"ן לא יצאה הבינה לבחינת גרון כמו שקרה בא"א?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

אות קצ"א
קצא) וטעם שינוי זה דא"א (
• שהבינה והחכמה עומדים זה למטה מזה, והם לא בזווג, וזה שונה משאר הפרצופים,
• .שבשאר הפרצופים הם עומדים זה בצד זה וכן עושים זווג, כי שאר הפרצופים הם בתיקון קוים, ולן החכמה הם יכולים להזדווג,
• אבל בא"א בינה יצאה מחוץ לראש לבחינת גרון.)

מה טעם השינוי שהיה בא"א?
היה, כי כבר הודעתיך סוד המלכים שמתו הם סוד הנקודות, ( ר"ל שהם סוד עולם הנקודים, שבאו מנקודות דס"ג.)
ואחר כך (בעולם התיקון, כל אותם בחינות שנשברו נתקנו ) נתקנו, ואמנם (
• יש הבדל בין פרצופים שבאו לתקן את עולם הנקודים, ומראה לנו את ההבדלים ביניהם
• וכנגד ההבדלים האלה יהיו תפקודים שונים)

ברישא דעתיק לא היה בו שום בחינת מלכים( לא רק שלא מתו, אלא גם לא התבטלו) שמתו כמבואר אצלינו, ( מדוע?
כי לקח לתקן רק
• גו"ע דאו"א,
• וגו"ע דכתר,
שמהם אפילו אור היה של בחי"א, וגם שמונה נקודות וגם חסד דאמא
הוא לקח את כל הבחינות האלה לתקן שבהם עדיין היה בחינת אור,ועדיין היה בבינת תיקון, והם אפילו לאה התבטלו ממתכונתם)
אך מאריך אנפין ולמטה היה בו בירור ז' מלכים, ( אומנם לא בקביעות, כי בקביעות הוא לקח את אח"פ דכתר
אבל בגדלות שלו בפב"פ, שעש ה אפילו בשביל התחתון, לצורך הגוף שלו, לקח ממלך הדעת כמבואר אצלנו.
לכן א"א המלביש ומקבל אור דע"י( עתיק יומין) עצמו, (לאחר שבא בגדלות והתחבר עם עתיק לפרצוף אחד )לא היה כח אל הבינה שבו לקבל אורו,
(
מה זה שלא היה כח לבינה דא"א לקבל אורו?? איזה כח היא צריכה לקבל את האור?
• היא צריכה כזה כח, שאם היא תקבל את האור, היא תוכל לוותר עליו, היא תוכל להגיד לו, אני לא רוצה אותו, אבל לא היה בה כח כזה
• לא היה תיקון קוין שיתן את הכח להגיד אני לא רוצה את האור.
• ולכן היה צריך להוריד אותה מהראש)
איך הבינה דא"א כן יכולה לקבל את האור מעתיק? ממקום רחוק, דהיינו מחסדי ם, ולא חכמה, ואז היא תוכל לקבל את הארה) ולכן ירדה בגרון, כי ממקום רחוק תוכל לקבל הארה. ( 3.08)
אות קצ"ב
קצב) והטעם לפי שבינה דינין מתערין מינה ( אז
• מצד אחד אנו רואים שבינה זה חסדים,
• מצד שני , בחציה התחתון בינה היא דינים)
ולכן אם בינה תקבל מצד הדינים שבה, בחינת אור חכמה, היא תתפשט מינה וביה לגוף ותגרום לשבירה, כמו שהיא קיבלה בעולם הנקודים.
ולכן כאשר אנו אומרים שבינה היא חסדים, צריך לזכור שיש בה עוד תכונה, שדינים מתערים מינה, שיש בה גם דין, היא התגברות, היא נקבה, ולכן יש בה כח לקבל חלק של אור עתיק, כמו החכמה,דהיינו כמו א"א, או כמו חכמה בראש דא"א.
ולכן החכמה נשארה במקומה, איפה במקומה? בראש, במצב של זווג בראש.
לכן אין בה כח לקבל החלק של אור דעתיק כמו החכמה, לכן החכמה נשארה במקומה, (בראש, במצב של זווג בראש ) והבינה, שלא יכולה לעמוד בראש, היא לא יכולה לקבל ג"ר, יורדת למקום הגוף. (4.14)
והבינה ירדה בגרון ואמנם בשאר פרצופים, (שאצלם החכמה, היא חכמה של ל' דצלם" שמגיע דרך הבינה, ולכן לא צריך למעט את הבינה שלא תוכל לקבל את החכמה, אבל בראש דא"א הוא מקבל את החכמה מעתיק, חכמה של ג"ר, אז אם בינה תקבל חכמה של ג"ר, היא תתפשט עם עצם החכמה
אבל שבינה של ל"ב נציבות החכמה מקבלת ל' צדלם, אז אין בעיה שהיא תעשה על זה זווג.
כגון או"א וזו"ן, כולם מקבלים אור דעתיק ע"י לבוש א"א, ( שאיך משפיע לבוש של א"א? ל' דצלם ולא מ ג"ר דחכמה) ויש בה יכולת להשיגו ואין צורך להבינה שלהם לירד ולהתרחק. ( מהראש, ויכולה לבוא בזווג עם החכמה) ( 5.16)
סיכום:
• בינה דא"א צריכה לרדת מחוץ לראש, כי היא לא יכולה להיות בזווג בראש, כי אם תקבל את האור שיש בראש דאריך,שהוא ג"ר דחכמה,היא תגרום לשבירה.
• בשאר הפרצופים , כל החכמה שמקבלים, ממילא זה חכמה ממועטת בבינה, דרך ל' דצלם, ולכן בינה בשאר הפרצופים, או"א וזו"ן יכולה לקבל את החכמה, ולא צריכה לצאת מראש לבחינת גרון. (5.50)

אות קצ"ב
קצב) אין בה כח לקבל החלק של אור דעתיק כמו החכמה וכו' או"א וזו"ן כולם מקבלים אור עתיק ע"י לבוש:
כמבואר לעיל, כי זה התיקון של מל"צ דצל"ם מתחיל בנה"י דעתיק, המלובשים במוחין דא"א, שבסוד הגבהת ירכין למעלה מיסוד(ר"ל שהם מלובשים, הנה"י הכוונה אותם נה"י שהם בחינת לבושי מוחין לא"א,שעושה עתיק)
, תיקן ג"ר דע"ב דא"א בסוד ם' דצל"ם, (שלא יקבלו ג"ר חכמה ) שע"י תיקון זה, נגנזו או"א הפנימים, ( מי הם או"א הפנימיים? הם או"א דנקודים, בבחינת ג"ר דחכמה) כנ"ל באורך.
אבל בחכמה דעתיק עצמו אין שום כיסוי, ( כלומר,
שיש כיסוי של חכמה דעתיק, מה שעושה לא"א:
• אז אם אני מסתכל רק על א"א עכשיו, אז יש לו חסימה- הוא לא יכול לקבל ג"ר דחכמה
• אבל, אם אני מסתכל על עתיק מצד עצמו- אין לו חסימה של ג"ר דחכמה
• ועכשיו שא"א בא ונהיה אחד עם עתיק, אז אין לו כבר את החסימה גם כן, כי הוא מקבל בחכמה דעתיק, והחכמה הזאת מסוכנת לו, ולכן הוא חייב כשהוא בא לקבל את החכמה הזו מעתיק, והוא אחד עם עתיק, חייב מיד להפריד את הבינה שלו, ולהוציא אותה החוצה, כי אם היא תקבל את החכמה הזו- זה סכנה, היא תתפשט למטה לגוף מינה וביה, ותגרום לשבירה. (7.52)
ושמה(בעתיק ) מגולים ג"ר דחכמה בלי שום כיסוי של הם' דצל"ם.
ולפיכך א"א שהוא בחינת אח"פ דעתיק, הנה בעת הזווג, הוא נכלל עם עתיק לראש אחד, (ואז אם הוא עם עתיק בראש אחד )
כנודע, ונמצא שמאירים בו ג"ר דחכמה שבעתיק (בא"א ), מתוך התכללות הזו עם ראש דעתיק. אלא הוא(א"א ) אינו משפיע מאור הגדול הזה לתחתונים, כי בו נתקן תיקון דם' דצל"ם בסוד עזקא דכיא, שלא ישפיע כי אם חסדים מכוסים מבחינת הוי"ה דע"ב, כנ"ל
משמע:
• שכלפי התחתונים, אסור לראש דא"א לקבל חכמה, אבל מצד עצמו מותר לו. למה? כי הצימצום לא חל על ראש.
• כמו שכתר דנקודים, יכול היה לקבל את האור, וגם או"א יכלו לקבל את האור, וכל הקילקול מתי היה? כאשר יתפשט הזווג שבראש, דאו"א דנקודים מינה וביה לבחינת גוף, ונגע בפרסא, בסיגים,ואז היתה שבירה, אבל כל זמן שזה בראש, בראש מותר לקבל,.
o כלומר לא"א מצד עצמו, מותר לקבל
o אז, למה הוא לא מקבל בכל זאת, ברגע שהוא יצא? כי הוא יתפשט לגוף
o א ז למה עכשיו שלא יתפשט לגוף? כי הוא כבר לא עצמאי הוא חלק מעתיק., ועתיק לא בא להתלבש לגוף
o הוא הופך להיות אחד עם עתיק, אם הוא ראש דהתבלשות, ואז או"א עולים למעלה, והם כן יכולים לקבל להתפשט. למה?
 כי או"א יקצבו בראש דא"א, אז יקבלו רק ל' דצלם (9.46)
וכן בחינת הוי"ה דע"ב שבמו"ס נתקנה ג"כ בבחינת ם' דצל"ם, (באות קפ"ח )
כנ"ל, וכל השפעה של אור חכמה, הוא רק מבחינת הוי"ה דס"ג שבכל ראש מג' רישין דא"א, שהוא בחינת מוחא דאוירא(ולא מגלגלתא! לא מג"ר דבינה, כי היה ג"ר דבינה, היה צריך לתת ג"ר דחכמה) ובינה, כנ"ל.
וזה אמרו "הבינה אין בה כח לקבל החלק של אור דעתיק כמו החכמה וכו' והבינה ירדה בגרון",( למה?
למה הבינה ירדה בגרון? מה זה נקרא שאין בה כח?)
כמבואר, כי החכמה שקבלה חלקה מאור הגדול של הראש דעתיק, נתקנה בסוד עזקא רבה שלא להשפיע אל הבינה, (טבעת= עזקא, ולמה נקרא רבה? שפירושה טבעת גדולה? בינה נקראת גדולה )
וע"כ בינה יצאה מראש דא"א, ואינה נכללת עם הראש דעתיק כמו חכמה דא"א.
ומה שבינה מקבלת ע"י מוחא דאוירא אינה נחשב לראש דא"א. שהוא חכמה בעיקר ואוירא היא בינה דחכמה.
(אז איך בינה מקבלת חכמה?
• עלה לראש דאריך
• אבל היא לא עולה כשותפה של ראש דאריך, אלא כמו שותפה של ראש דאו"א,, עם ראש דאו"א היא עולה) (11.45)
וזה אמרו "ואמנם בשאר הפרצופין כגון או"א וזו"ן, כולם מקבלים אור דעתיק ע"י לבוש א"א ויש בה( לבינה) יכולת להשיגו
ואין צורך להבינה שלהם לירד ולהתרחק" דהיינו כנ"ל, כי או"א הם מקבלים ע"י תיקון הצל"ם דא"א, ששמה כבר נגנזה החכמה, וכל הארת חכמה הוא ע"י ל' דצל"ם, שהיא(נקראת ) בינה דחכמה, ( או אפשר להגיד: חכמה שבאה דרך בינה)
אשר גם היא מלובשת בלבוששל ם' דצל"ם, שהיא שורשה
. ובינה יכולה לקבל להארת חכמה זו, להיותה בחינת מוחא דאוירא, וע"כ יכולה הבינה להיות בזווג עם חכמה בראש דאו"א ובזו"ן. (בקומה שווה, ולא זה למטה מזה, אלא בקומה שווה, זאת אומרת ש היא יכולה לקבל חכמה מהעליון שלה, לא ישירות מהחכמה שלה .
כלומר:
• אם או"א הם חכמה ובינה, אז היא יכולה לקבל מא"א. למה? כי היא מקבלת דרך ל' דצלם
• אבל אם בינה דאריך היתה צריכה לקבל מהעליון שלה, היא היתה צריכה לקבל מעתיק, כמו שחכמה מקבלת מעתיק, כשהם שוים, ואז הם לא יכלו לעשות זווג פב"פ בצורה הזו, כי היתה שבירה

(לעומת זאת ) ומ"ש (באות קצ"א) "שברישא דעתיק לא היו בו בחינת מלכים שמתו, (למה בזה זה תלוי? )
הוא משום דעתיק לקח רק בחינת ג"ע דג"ר דנקודים, ואין ברישא דעתיק מבחינת אח"פ של הג"ר שנתעלו שם בעת גדלות, ( מה זה כ"כ משנה? שגם אם יש לו ג"ר דחכמה אין מלכים שיגרמו לו לתת להם את האור והקליפות יאחזו באותם מלכים, אין לו, הוא זך , ולכן גם היה מותר לו לעשות זווג צ"א, שורש דשורש- כפי שלמדנו בחלק ח') (14.20
ואותם אח"פ שהעלה בעת הגדלות להשלמת הע"ס שלו, באו מבחינת הבטול שהיה בנקודים, ולא מבחינת השבירה, ( הרי הוא יצא גו"ע מצד הנקודים, מאיהפ יש לו גדלות? הוא העלה את אח"פ דכתר)
ומשום שהוא בחינת ראש שהמסך שלו משמש ממטה למעלה, אין בחינת הביטול הזה נחשב לשום מיעוט אצלו בראש, ( אז לכאורה הייתי אומר שאולי יש בו מיעוט, אומר: לא! אין בו מיעוט. למה? כי מה שמקבל , מקבל רק כראש)אלא בגופא דיליה המלובש בא"א(שמה יכול להיות מעוט ).
. אמנם א"א, אשר אפילו בחינת הקטנות שלו, דהיינו גו"ע שלו, באו ג"כ מבחינת הביטול דנקודים, (כי ממי קיבל? מאח"פ דכתר )
דהיינו בחינת נה"י דכתר שנתבטלו, ( למה הם התבטלו? היות וחזר ראש הכתר דנקודים לאחר השבירה לקטנות, והוריד האח"פ לבחינת גוף, ואלו האח"פ שלקחו א"א לתיקון בקטנות)
ומכ"ש הגדלות שלו.
(בקטנות הוא לקח מהביטול, ומכ"ש בגדלות, לקח גם מהכלים השבורים ששיכים למלך הדעת
.
אז פה הוא מראה לנו, את ההבדל הגדול בין עתיק לאריך
עתיק הוא זך מאד-
זה סיבה, שלמשל בינה דעתיק לא צריכה לצאת לבחינת גרון
הסבר שרטוט א' (16.14- 18:00)
יש את עתיק, א"א, או"א וזו"ן.
• עתיק יכול לעשות זווג עם חכמה, בינה ודעת. למה? מה הסיבה? . שעתיק הוא זך
• א"א:יש את חכמה, ובינה יוצאת החוצה (לבחינת גרון) ולא יכול לעשות זווג. למה? אין כח בבינה לקבל ג"ר
• או"א: יכולים לעשות זווג על חכמה, בינה ודעת. למה? כי יש להם חכמה מוקטנת ל' דצלם.
• זו"ן : יכולים לעשות זווג על חכמה, בינה, דעת. למה? כי יש חכמה מוקטנת (ב' עטרין)- נלמד בהמשך
יוצא:
• שרק א"א לא יכול
• רק בא"א אני צריך להוציא את הבינה לבחינת גרון
• וכל שאר הפרצופים (עתיק, או"א וזו"ן), אין להם את זה:
o עתיק מפאת רוממותו
o ואו"א וזו"ן מפאת קטנותם, שממילא מקבלים חכמה מוקטנת
יוצא,
שרק בא"א אני צריך את הבינה במצב הגדלות ,להוציא לבחינת גרון,
שרטוט א'
סיבה;
√ עתיק חכמה בינה זך דעת חכמה אין כח בבינה
x א"א לקבל ג"ר ̤בינה גרון √ או"א חכמה בינה יש חכמה מוקטנת דעת
זו"ן חכמה בינה יש חכמה מוקטנת דעת ב' עטרין √
מסביר, מה לקחו לתקן בא"א:
ומה גם שגוף דעתיק מלובש בו ששם יש ג"כ בחינת ז"ת דכתרים דב"ן שהם מבחינת ממעלה למטה, אשר כל הבחינות שממעלה למטה נשברו פנים ואחור, כמ"ש בחלק ז',
• כי רק בחי' הראשים דנקודים לא היה בהם שבירה אלא ביטול לבד, ונשארו עכ"פ באצילות
• אבל כל המדרגות שממעלה למטה שיצא בנקודים, החל מהדעת עד המלכות, כולם נשברו פו"א(פנים באחור ) (נשברו כלים דקטנות וכלים דגדלות ) וירדו לבי"ע.
• וע"ז תבין, אשר בחינת הגופות דעתיק וא"א ואו"א, דהיינו בחינת הממעלה למטה שלהם, כולם נבררו מבי"ע, כי לא היה להם מנקודים רק בחינת ראשים בלבד, כמבואר.
• והנך מוצא רק הראש דעתיק שאין בו מבירורי בי"ע, אבל מבחינת הגוף שלו ולמטה, (מא"א ומטה- שזה נקרא הגוף שלו ) הכולל כל פרצופי אצילות, יש בהם מבירורי המלכים דבי"ע שנשברו ומתו, (ולכן רק אצלהם מסוכן לקבל את ג"ר דחכמה לבינה שלהם ) כי כל בחינת ממעלה למטה אינם באים אלא מן הז"ת דנקודים
איך לנהוג עם בינה -בכל אחד מפרצופי עולם אצילות
כאשר מתקבל אור חכמה במדרגה?
האם להוציא הבינה, החוצה מהמדרגה (לבחינת גרון), או לא
עתיק:
לשם מה צריך את הידיעה הזו על עתיק?
כדי לומר שמצד עתיק לא צריך מיעוט, יכול לקבל ג"ר דחכמה
שהרי כל המיעוט של התיקון של הם' דצלם היא בכדי שלא תהיה שם שבירה,
• ולכן מראה שעתיק בכלל לא קשור לשבירה, אז הוא לא צריך את התיקון הזה של ם' דצלם,
• ולכן עתיק לא צריך להוציא את בינה מראשו, כאשר מקבל ג"ר דחכמה

א"א
• מצד מה שנקשר לעתיק לפרצוף אחד- אז א"א גם מקבל ג"ר דחכמה,
• אבל א"א כן לקח לתקן מהמלכים, ולכן אצלו, כן שייך אפשרות שתהיה שבירה,
• ולכן א"א לא יכול לקבל ג"ר דחכמה, אם בינה נמצאת שם, כי בינה תתפשט מינה וביה,
• ולכן את הבינה חייב א"א להוציא החוצה (כגרון)
ושאר הפרצופים:
או"א וזו"ן
ממילא החכמה שלהם מוקטנת, רק מל' דצלם, ולכן אין בעיה שהבינה שלהם תהיה בזווג בראש.
ולכן היה נצרך לנו לדעת, מה כל אחד מהם (עתיק, א"א , או"א וזו"ן) לקח מעולם הנקודים, כי לפי הבחינות שלהם בעולם הנקודים, כך אנו יודעים אם הם התפשטו למטה או לא התפשטו.
לכן השאלה הנדרשת בכדי לבחון הדבר:

האם הם יתפשטו (הפרצופים דאצילות) מינה וביה, עם אותו ג"ר דחכמה או לא?
o עתיק- ממילא לא התפשט, כי הוא לא בא מהמלכים האלה
o מא"א ומטה, כן עלולים להתפשט, אז אסור לתת להם ג"ר דחכמה
o או"א וזו"ן ממילא לא מקבלים, ולכן אין בעיה אצלהם
o אבל א"א שמתקשר לאחד עם עתיק, עלול לקבל חכמה כזו ולכן רק אצלו שייך, הוצאת הבינה החוצה לבחינת גרון (21.35)
מצבי חכמה ובינה (זכר ונקבה)-
"זה למטה מזה",(חוסר שיויון- יציאה לגרון)
או –"זה לצד זה"- מצב שויון- זווג פב"פ

תלמיד: מה האבחנה שאומרים שחכמה בינה הם:
• מצד אחד: זה מעל זה ,
• ומצד שני :שהם זה לצד זה

הרב: כשאומרים :
• זה לצד זה: זאת אומרת שהם שוים
• וכשהם זה למטה לזה,- זה אומר שבינה למטה מחכמה, ולא יכולה לעשות את הזווג- זווג פב"פ, זווג שווה

מתי הם שוים (בינה וחכמה- זכר ונקבה)?
• כשיש לה מספיק כח, מצד עצמה, לקבל מהעליון שלא דרכו (של חכמה)
• כאשר היא יכולה לקבל מצד עצמה ,מהעליון, שלא דרכו ( שלא דרך הזכר , לא לקבל דרך החכמה), אז זה כמו ב' המאורות הגדולים, במצב מתוקן, ואז היא יכולה להיות עצמאית- ככה היהי בגמר תיקון
אם היא (בינה, הנקבה) לא תהיה עצמאית, הזווג לא יבוא מטעם בחירה, יבוא מטעם הכרח, ואז זה לא זווג אמיתי של פב"פ.

עכשיו זה תלוי בגודל האור:
• לא בכל אור היא (הבינה) יכולה להיות עצמאית
• יש רמה מסויימת שהיא יכול להיות עצמאית
• ואם נותנים אור גדול מידי, פתאום היא מפסיקה להיות עצמאית (22.49)
21.37

1831

media

שאלות חזרה דף היומי – עמודים א'שפז-א'שפח
1. האם מו"ס מתחלק לג' מוחין? אם לא מדוע ואם כן באיזה תנאי ומדוע?
2. למה דומה התחלקות לג' קוים בצ"א (זיווג דהכאה)?
3. מדוע נחשבים הזכר והנקבא כשוים זל"ז אם הזכר גבוה מהנקבא?
4. מה ההבדל בין בחינת ע"ב לבחינת ס"ג במו"ס ומה ההשלכות של הבדל זה על המוחין שיושפעו לזו"ן?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

אות קפ"ח
קפח) ועתה נבאר מציאות דיקנא דא"א מה הוא( ראשית אנו יודעים:
שכל הדיקנא ניזונים ממלכות דשערות ריישא הנקראים מצפ"צ מצפ"צ.
מדוע הם נקראים באופן זה?
המצפ"צ האלה זה רצון שנמצא בעליון שבא בשביל התחתון.
באופן רגיל היינו קוראים לו בשמות אלקים.

אלא, היות ונמצא בראש, שאין שמאל "לית שמאלה ביי עתיקא- אין שמאל בעתיק.,
• מצד אחד, אם אין שמאל, איך אני יכול לקרוא לו אלקים?
• מצד שני, הוא בא לשערות דיקנא, הוא בא כלפי התחתון כדין!
אז אנו רוצים לומר, שיש שם באמת הכל רחמים, ולכן נקרא לו בשמות הוי"ה, אם נקרא לו רק בשם הוי"ה אז לא נבטא את זה שזה בא כמלכות כדין לתחתון.

אז אנו עושים משהו ממוצע:
• אנו מתארים אותו כדין, הנמצא במסגרת הרחמים, ולכן זה שם ממוצע שנקרא מצפ"צ.
• שמצפ"צ זה שם הוי"ה, באתב"ש שמראה על הרצון שקיים, עדיין בבחי"א, עדיין בכח ולא בפועל, שהוא עוד לא התגלה, והיות שהוא עוד לא התגלה, הוא כנר הבטל בפני אבוקה, דהיינו יש רצון, אבל הוא לא מגולה, ולכן אלה הבחינות שמזינות את שערות דיקנא

ולכן אחרי שלמדנו את ענין המצפ"צ, נבאר מציאות דיקנא דאריך מהו (2.27)
, הנה נודע, כי א"א מלביש לעתיק כנ"ל(לאן? ראש דא"א יוצא על בחינת האח"פ של ראש של עתיק ), וכבר ביארנו כי בא"א יש גלגלתא, והוא סוד הכתר דא"א(גלגלתא דאירך נקרא גם עתיק דאריך , והוא בחינת ם' דצלם" והוא בחינת הכתר, ויצא על בחינת אוזן של עתיק), ובגווה חד מוחא( ובתוך ראש דאריך יש מוח אחד נבדל שלא נחצה שלא מתחלק לג' מוחין, כמו בז"א, רק אחד לבדו) לחוד דלא אתפליג לג' מוחין, כמו בז"א, רק חד לחוד. (ואיך הוא נקרא? חכמה דאריך, שנקרא מו"ס ) והאי מוחא הוא סוד חכמה דא"א, ונקרא מ"ס.

(קצת קשה, למה אומר (שמו"ס) שלא מתפלג, או לא מתחלק? הרי למדנו שכל אחד מהמוחין מתחלק לשלוש, ופה אומר לנו שלא מתחלק.
ויסביר לנו באו"פ, מה הכוונה שלא מתחלק, על איזה ערך אני מדבר על מו"ס, שבערך הזה, אני אומר שלא מתחלק.
כבר התרגלנו שהגענו עד החלק הזה, שכאשר אנו אומרים משהו, תמיד צריך לראות באיזה מסגרת מדברים
• יש מסגרת שבה נגיד שמו"ס כן מתחלק
• ויש מסגרת שבה נגיד שמו"ס לא מתחלק)
ופה הוא מדבר על מסגרת מסויימת, שבה הוא רוצה להראות לנו, שמו"ס לא מתחלק, ונראה מה המסגרת הזו (4.25)
ענין שבו מו"ס שלא מתחלק לג' מוחין
אות קפ"ח- או"פ
קפח) מוחא לחוד דלא אתפליג לג' מוחין, רק חד לחוד והאי מוחא ה"ס חכמה דא"א ונקרא מו"ס: אין מכאן סתירה על מ"ש לעיל שיש ג' מוחין חב"ד במו"ס. (אז א"כ, הוא כן מתחלק )
כי אלו ג' מוחין דחב"ד שבמו"ס. הוא מבחינת ג' רישין שהם כלולים זה בזה, כמ"ש הרב לעיל (אות מ"ז) (שלמדנו שגלגלתא, מוחא דואירא ומו"ס כלולים זה בזה, ולכל אחד מהם יש את ג' האבחנות )5.14
כי על כן יש בכל אחד מהם ג' הויות
• ע"ב(כנגד גלגלתא )
• ס"ג ( כנגד מוחא דאוירא)
• מ"ה, (כנגד מוחא סתימאה (מו"ס)-שהוא חוטם פה )

שהם שורש התיקון של םל"צ דצל"ם, כנ"ל באורך, אשר
• ם' דצל"ם נקרא הוי"ה דע"ב וחכמה,
• ול' דצל"ם נקרא הוי"ה דס"ג ובינה,
• וצ' דצל"ם נקרא הוי"ה דמ"ה ודעת.
ומבחינה זו(של החלוקה הזו ) נבחן המו"ס שהוא כלול מג' מוחין חב"ד. (לא כמו פה שהוא כותב עליו שלא מתחלק )ואלו ג' מוחין חב"ד נבחנים שהם זה למטה מזה,( כמובן בגדלות)
• ם' למעלה.
• ואחריה ל' שהיא בינה,
• ואחריה צ' שהיא דעת.
ע"ד שנתבאר לעיל. ( בעצם עד לפה , הוא רק מחזק את השאלה, הוא מראה לנו שכן מתחלק ל-, ועל זה באה השאלה: באיזה ערך אתה אומר לי פה, שהוא אינו מתחלק)
אמנם התחלקות המוחין לחב"ד, היא בחינת הזווג דחכמה ובינה, ע"י הדעת המכריע ביניהם, ( והדעת מקבל הארת חכמה לחסדים שלו,שאז מתפשט ממעלה למטה)
ומוציא הארת חכמה לחוץ, והדעת מקבל הארת חכמה לחסדים שלו, שאז מתפשט ממעלה למטה וממלא לאדרין ואכסדראין דגופא(ממלא נפש רוח לגוף )
. כנ"ל. ועל בחינה זו (של גדלות" בחינות דדעת המתפשט ממעלה למטה של חב"ד )
דחב"ד אומר הרב, דמוחא דא"א לא אתפליג ( מוחא דאריך לא מתחלק )לג' מוחין(מדוע? )
. והוא מטעם כי האי קרומא דאתחפיא על מו"ס לא נפסק משם לעלמין,
כלומר אפילו בעת הזווג והארת ע"ב ס"ג העליונים,
המבטלת ובוקעת לכל הפרסאות
אינה מבטלת ואינה בוקעת להאי קרומא דמו"ס,
ואין אור החכמה מושפע ממנו לתחתונים,
(ר"ל שא"א לא משפיע חכמה לפרצופים מתחתיו -לאו"א וזו"ן,
מצד זה הוא לא מתחלק אליהם, לא מושפע אליהם,
למה? כי יש שם סוד של צ"ב, והצ"ב לא מתבטל שם,
המלכות נמצאת בנקבי עיניים של א"א כלפי התחתונים, לא מתבטלת.
אז איך יתנו חכמה לתחתונים? נראה בהמשך.
אבל מה, כן ברור?
שמו"ס לא מתחלק, דהיינו, לא עושה זווג של חכמה, בינה דעת
כדי לתת לבחינת התחתונות אור חכמה) (8.49)
מדוע כל החכמה שיש באצילות באה מחכמה דאו"א?
הרי או"א יצאו על בינה דמ"ה שהם למטה מקרומא דאתחפיא,
אז איך יש להם החכמה לתת לתחתונים?
(וא"כ, איך הם מקבלים? )
וכל בחינת החכמה שיש באצילות, הוא מבחינת חכמה דאו"א, ( ולא חכמה דאריך)שבהם (מאיפה יש להם? הרי לכאורה או"א יצאו על בינה דמ"ה, והם נמצאים מטה מקרומא דאתחפייא, אז איך יש להם חכמה לתת לתחתונים?
תשובה:
• מדובר פה, לא במצב הקביעות, אלא מדובר פה בעליית עולמות.
• או"א עולים לראש דאריך, ושם הם מקבלים חכמה, והם כבר כן יכולים לעשות זווג כדי לתת לתחתונים. איך?
o יש סדר שלם שלמדנו בחלק י', שיש שם כפיפת ראש
o יורדים ונותנים למקומם הקבוע, ושם גם מקבלים ז"א, זו"ן
אבל כרגע זה לא משנה איך. מה שמשנה, אלא אנו צריכים להבין את הידיעה,
• שא"א לא משפיע חכמה לתחתונים בעולם אצילות
• ואו"א כן משפיעים חכמה
אבל זה כבר קל.
בא"א
• הרי למדנו שם' דצלם לא משפיע, אלא רק ל' דצלם.
• אבל איפה כל זה למדנו? בתוך הראש דא"א.
אבל כלפי התחתונים, אפילו המו"ס לא משפיע.
ענין השפעת או"א חכמה לתחתונים
באמצעות ל"ב נתיבות החכמה
מי ישפיע לתחתונים? או"א.
החלוקה של םל"צ בעולם אצילות
• או"א באופן כללי, לכלל פרצוף אצילות, נחשב לל' דצלם.
• זו"ן נחשב לצ' דצלם
• כל ראש דא"א נחשב לם' דצלם. אז הוא לא משפיע חכמה, ומהבחינה הזו א"א הוא אחדותי ,הוא לא מתחלק לחכמה בינה ודעת ,כדי לעשות זווג להשפיע לתחתונים
וכל בחינת החכמה שיש באצילות, הוא מבחינת חכמה דאו"א, ( ולא חכמה דאריך)שבהם
מזדווגים חו"ב ע"י הדעת העולה ממטה למעלה, ומוציא הארת חכמה לבינה. שזווג הזה אינו נוהג במו"ס, שהוא אינו מזדווג עם הבינה שלו להאיר בה הארת חכמה, ( אם כן היה רוצה להאיר בה בבינה, הארת חכמה, מה היה קורה? היה צריך לקבל ג"ר דחכמה, להתפשט מינה וביה לתחתונים, והיה פוגם גם בפרסא הכללית, וגם מתפשט כמו בצ"א, לכן הוא לא עושה זווג כדי לתת לבינה שלו, אלא את הבינה שלו הוא מכסה, ולא עושה איתה זווג) (12.00)
אלא שהוציא אותה לבר מראש. כנודע כי קרומא דיליה אינו נפסק. ( וגם כשחוזר לגדלות, לא נותן א"א לבינה שלו אור חכמה) כמבואר. ( 12.27)
(זה אני מבין, שקורה בזמן הרגיל של א"א, כשלא עושה זווג, שבינה יצאה לחוץ .
מהו שורש התיקון של בינה שעולה לחוכמה
כדי להעביר חכמה לתחתונים(באמצעות ל"ב נתיבות)
מה קורה בגדלות? האם בגדלות הוא כן עושה זווג או לא עושה זווג?)
התשובה היא: שהוא לא עושה זווג בגדלות, כדי לתת חכמה לתחתונים.
אז איך ניתן חכמה לתחתונים?
• כי אם לא תנתן חכמה לתחתונים, איך תהיה הולדה?
• איך תהיה הולדה של או"א?
• איך או”א יולידו את זו"ן?
• איך זו"ן יולידו את נשמות הצדיקים וכו'
אז צריך חכמה לתחתונים!
יש חכמה! אבל דרך ל' דצלם ולא דרך ם' דצלם
לא דרך א"א ממש, אלא משהו תחליפי.

מי זה הל' דצלם? או"א.
• אז או"א עולים למעלה, והם אלה שמקבלים את החכמה,
• והחכמה עוברת דרך ל"ב נתיבות החכמה, ולא חכמה ישירה, אלא חכמה שבאה דרך הבינה, שנקראת חכמה דל"ב נתיבות, ואז אפשר להוריד את זה ללב
• אבל אם רוצים להוריד ממש את החכמה ללב, את ג"ר דחכמה, אז לכאורה מבטלים את הגוף.
• ולכן אומר: לב, זה ל"ב בנתיבות החכמה, זה מה ניתן דרך הבינה דרך ההשפעה, כי יש תיקון בעולם. (13.53)
אבל ,כל התיקון הזה (בינה שעולה לחכמה) מאיפה נובע?
• נובע עוד מהתיקון הראשון של הרצון ליתר דבקות
• שכאשר האינסוף, רוצה לתת אור למדרגה, אז פה מבחינתנו, א"א הוא כמו הא"ס, והא"ס לא יכול לתת אור חכמה, בצורה שהוא היה בא"ס, אלא צריך לתת את זה רק במסגרת של אור חוזר!
• האור חוזר (או"ח) הזה, זה בינה, דהיינו מלכות שמתנהגת כבינה, שמעלה או"ח, ורק במסגרת האו"ח, אפשר לתת לתחתונים.
• האור חוזר המלביש הזה, הוא כמו ל' דצלם, זה כמו בינה שעלתה לראש לבחינת חכמה, שזה האו"ח שרק דרכה אפשר לקבל אור!
אותו רעיון פה:
שעכשיו, או"א שהם בינה, עלו לראש דא"א,
ודרכם, כמו דרך אור חוזר,
יכול להינתן אורות לתחתונים-
וזה תנאי! בלי זה אי אפשר! (14.50)
ובשעת הזווג, שג' רישין דא"א נכללים ברדל"א, ונעשים לדעת דרדל"א כנ"ל, ומתגלה אור החכמה בג' רישין להשפיע לתחתונים, ( אז לכאורה, הייתי חשוב , ששם יתנו! אומר לא!)
הנה גם אז נתבאר לעיל,
• שאין הדעת הזה מאיר (כאשר עושה זווג בראש של חכמה)אלא רק במוחא דאוירא שה"ס ל' דצל"ם ובחינת בינה, כנ"ל.
אבל בם' דצל"ם, שהיא גלגלתא ובחינת ם', אין אור החכמה מתגלה שם, (למה? למדנו , היה תיקון של הגבהת ראשי ירכין, גניזו דאו"א, שלא יתקבל ג"ר דחכמה" כמו בעולם הנקודים, אלא רק ו"ק דחכמה, וזה אחד מחיזוקי הפרסא- כל זה למדנו כדי שלא תתרחש שוב שבירה ) להיותה מתוקן בסוד עזקא דכיא.
( מה זה עזקא דכיא? טבעת של ם' דצלם הסוגרת ללא לקבל חכמה)
וע"ד זה גם מו"ס עצמו כלול מחב"ד אלו, שהם מכלל ג' הראשים ונמצא גם הוא מקבל בחינת חכמה רק לבחינת בינה שלו, שהיא בחינת ס"ג ומוחא דאוירא הכלול בו, כנ"ל ומבחינת בינה זו הכלולה בו, הוא משפיע הארת חכמה לי"ג תיקוני דיקנא.
איזה חכמה מקבלים י" ג תיקוני דיקנא?
חכמה שנקראת ל"ב נתיבות החכמה,
כלומר חכמה שבאה דרך הבינה)
אבל מבחינת חכמה שבו, שהיא בחינת ם' דצל"ם שבו, (כלומר שהיתה צריכה לבוא דרך הגלגלתא שבו שנקראת ם' צדלם) )אינו משפיע כלום, כי מבחינה זו נקרא גם המו"ס עזקא דכיא, (למדנו באופן כללי שהמו"ס היא עזקא רבה
אומר: גם לענין הזה, הוא עזקא דכיא" למה? כי הוא מתנהג כמו גלגלתא בענין הזה, ביחס לאו"א וביחס לשאר הפרצופים)כנ"ל בדברי הרב. ( 17.41)
הרי שבחינת חכמה דמו"ס אינה נפתחת לעולם, ( לעולם -הכונה עד גמר תיקון ולא עד בכלל)ואפילו בשעת הזווג(לא נפתחת ). וז"ש הרב,
• דלא אתפליג לג' מוחין, (שלא נחלק לג' מוחין, למה? )
כי חכמה שבו אינה מזדווגת עם בינה ואינה משפיע (דרך הדעת שזה נקרא ג' מוחין )אליה( דהיינו לגוף). כמבואר. ( 18.23)
מה היתה השאלה, ומה התשובה?
השאלה: למדנו:
• שמו"ס ומוחא דאוירא, וגלגלתא, כל אחד מהם, כלול משלושתם:
1. מחכמה
2. בינה
3. ודעת.
• אומר, פה כתוב : שמו"ס לא מתחלק לחכמה, בינה ודעת.
אז הוא שואל: מתי כן ,ומתי לא:
תשובה:
• כלפי עצמו- יש למו"ס חכמה , בינה ודעתכלפי התחתונים: הוא (מו"ס) לא עושה זווג כדי לתת להם חכמה, אז כלפי התחתונים הוא לא נחשב למחולק לחכמה בינה ודעת, ולכן נקרא שהוא לא מתחלק לחכמה בינה ודעת., כי אם היה לו חכמה בינה ודעת כלפי התחתונים, אז היה עושה זווג ונותן להם אור חכמה.
אז בזה שאומר: שלא מתחלק (מו"ס): מה רוצה להגיד?
• לא עושה כזה זווג כדי לתת לתחתונים חכמה- זה נקרא שלא מתחלק.
• כלומר שמו"ס עצמו עושה זווג כדי לתת לתחתון, בבחינת ל' דצלם, אבל, לא עושה זווג על בחינה עצמית שלו. כי אם (מו"ס) היה עושה זווג על בחינה עצמית שלו, היה צריך לתת לתחתונים ג"ר דחכמה וזה הוא לא יכול לתת, וזה נקרא שהוא סגור בם' דצלם, כי הוא חלק מכל ראש דא"א שלא נותן אור לתחתונים.
o ואם רוצה (מו"ס) לתת אור לתחתונים, אז עושה זווג על בחינה מוקטנת שנקראת ל' דצלם.
o לכן מבחינת ם' דצלם שלו, מבחינת הבינה שלו עצמו, הוא (מו"ס) לא מתחלק
o ומצד מה הוא (מו"ס) כן מתחלק? מצד מה שנותן לל' דצלם
הנקודה שצריכים לזכור פה:
לא שמתחלק או לא מתחלק- לא זו הנקודה כרגע:
הנקודה העיקרית היא להבין:
שאת החכמה ששיכת לג"ר לא נותן (מו"ס) לתחתונים
• וגם אם אני אומר שהוא בגדלות, הוא לא מבטל את הפרסא שלו, כדי לתת ולומר: עכשיו יש גדלות, עכשיו אני יכול לתת לתחתונים את האור, ששייך לג"ר דחכמה- הוא לא יכול- לא נותן.
• אפילו שהוא עצמו במצב הגדלות, יהיה אחד עם עתיק, ועתיק הוא הרי צ"א, אז הוא מתכלל עתיק לצ"א ויכול לתת חכמה של צ"א,למרות זאת, לתחתונים הוא לא יתן את זה בשום אופן. (21.00)

אות קפ"ט
קפט) אמנם שינוי זה יש בא"א יותר מבשאר פרצופים, כי בגלגלתא שלו יש כתר וחכמה, אבל בינה ודעת אין בגלגלתא שלו, (למה? יצאו לבר מראש, בגלל צ"ב שלו, אז מה הבעיה, אז שיחזירו אותם אחרי צ"ב! אומר: שלא יכול.

לא יכול להחזיר אותם אחרי צ"ב , כדי לעשות זווג ולתת לתחתונים.
זה נקרא שהוא שומר על הקרומא דאתחפיא, ששומר על מסך דצ"ב שלו.

ואמנם בינה דא"א (אבל בינה דאריך ישנה, אבל יצאה מחוץ לראש בסוד גרון דאריך )
הוא סוד הגרון דא"א, ותמן נחתת ולא קיימא ברישא. (ושמה נמצאת הבינה בגרון למטה מהראש והיא לא עומדת ברש של אריך )
ומכאן תבין איך
• בינה נקרא גרון,
• ונקרא כתר( לאו"א), (נקראת כתר של או"א )
• ונקרא שופר,
• כי הלא הגרון דא"א נעשה כתר לאו"א. (ולא חכמה ) (22.30)
אות קפ"ט- או"פ
וזה אמרו (באות קפ"ט) "אמנם שינוי זה יש בא"א יותר מבשאר פרצופים כי בגלגלתא שלו יש כתר וחכמה, אבל בינה ודעת אין בגלגלתא שלו" דהיינו כמבואר, דהיינו כמבואר, שחכמה שבמו"ס נתקנה בבחי' עזקא דכיא, ואינו מזדווג עם הבינה, (למה? )כי הקרומא דיליה לא פסיק כמו באו"א וזו"ן. ולפיכך יצאה בינה לגמרי מראש שהוא חכמה. (23.21 )
אמנם חכמה דאו"א,( למשל, כדי להראות את ההבדל עם א"א) וקרומא שלה פסיק.
• היא מאירה באצילות (וקרומא שלה, לא יוצר הפסק בין בינה לחכמה
• וכאשר היא באה לקבל גדלות, אז היא יכולה לייצר את הקשר הזה בין חכמה ובינה בלעשות זווג על בחי"ד
אבל, בראש דאריך ,הוא לא יכול. למה? כי קרומא דאתחפייא לא נפסק )
והוא, כי חכמה דאו"א, אינה בחינת חכמה ממש כמו ראש דא"א, (ולכן היא יכולה להזדווג עם הבינה ולעשות זווג, אבל יהיה חכמה במדרגה!,
(האם תהיה שבירה? אומר: לא!
• חכמה של ל"ב נתיבות לא גורמת לשבירה
• חכמה של ג"ר גורמת לשבירה )
לכן, אם אני רוצה לתת חכמה במדרגה, אז אני חייב להתחכם!
זה כמו שבד' בחינות דאורות דיושר, במסך של א"ק, שאם חכמה באה במסגרת של או"ח, היא לא גורמת לשבירה, זה מותר, ע"פ הצימצום:
אותו דבר פה:
• ע"פ צימצום ב', חכמה שבאה דרך הבינה, היא מותרת, ולא גורמת לשבירה, כי היא גורמת לאח"פ דעלייה
• אבל חכמה שתבוא על זווג עם בינה, אז אפילו שיש לי כלים לכאורה של השפעה, הם ישארו
אלא שהיא חכמה המקובלת ממוחא דאוירא, שהיא בחינת בינה דחכמה ולא חכמה ממש, כי היא בחינת הוי"ה דע"ב. כנ"ל. וזכור זה. (25.21 )
אות ק"צ
קצ) נמצא כי ג"ר דא"א יתבי דא על דא (יושבים זה על זה ):
• כתר,
• ותחתיו חכמה,
• ותחתיו בינה.
(מה רוצה לומר? שבמוחין דע"ב, מוחין דחכמה, הם יושבים זה למעלה מזה.
למה? כי למדנו שהחכמה שבו שבא"א נעשתה בסוד אזעקא רבה, והיות וכך הבינה יצאה מהראש
ובראש אין אלא קו אחד,
• ואין חכמה בימין
• בינה בשמאל
• ודעת באמצע
כי אין זווג על החכמה,
• אין לו איזה שהיא בינה, איזה נקבה שיחד איתה יעשה זווג על חכמה, ויהיה שם דעת המזווג ויתפשט למטה. והיות ואין את זה, לכן בינה יצאה מחוץ לראש
• אבל הוי"ה דס"ג יש שם, דהיינו בחינת בינה שזה ל' דצלם יש שם. ובחינה הזו יששבינה במדרגה מבחינת ל' דצלם, ז היא כן מחולקת לג'.

מבחינת ע"ב, מבחינת חכמה הם שווים לקו אחד- ואז הם לא מחולקים, כי הם זה למעלה מזה
ומבחינת בינה, הם נחשבים לג' קוין, לימין שמאל ואמצע, והם כן מתחלקים
אז כל מה שאנו מדברים על זה שיש חלוקה , או אין חלוקה זה:
o האם יש להם ג' קוין- ואז הם מתחלקים
o או שזה קו אחד, ואז הם לא מתחלקים
• אם זה קו אחד – אי אפשר לתת אור, אז הבינה יוצאת לחוץ מהראש
• אבל אם זה בג' קוין- אז הבינה יכולה לחזור לראש, ולעשות על זווג בחינת דעת, על חכמה, בינה ודעת (27.53)

ואינם בסוד קוין (בראש דאריך):
• כתר למעלה,
• וחו"ב למטה מב' צדדי הכתר
• , ועיקר התיקון הזה, הוא להיות קוין, (
• מה זה קוין? שיש ימין שמאל ואמצע, מבחינת זווג לתת לתחתונים, א
• אבל אם אין (ג' קוין), אי אפשר לעשות זווג כשיש קו אחד) כנ"ל בכמה מקומות. ( 28.18)

או"פ- אות ק"צ
קצ) ג"ר דא"א יתבי דא על דא, כתר ותחתיו חכמה ותחתיו בינה, ואינם בסוד קוין: ולכאורה זה סותר למ"ש לעיל, (שאמר שהוא לא מתחלק )דכיון שגלגלתא ומו"ס מלבישים לחסד וגבורה דעתיק, ע"כ הם נפקין כחדא (יוצאים כאחד, כמו או"א )כמו או"א הנמשך מהם(כאחד הנפקין ).
• שכתרא ומו"ס הם זה כנגד זה,
• ולא זה תחת זה. עש"ה.
(אז ,אם אתה אומר לי זה כנגד זה, אז כן יש ב' קוין, ואח"כ יעשו זווג בינהם )
אמנם ענין כחדא נפקין וקומתם שוה הנאמר אפילו באו"א, אין הפירוש שקומתם שוה ממש זה לזה,
• כי נודע שכתר דאבא גבוה מקומת אמא,
• ואין אמא מגעת לכתר של אבא, כמ"ש הרב להלן, (אז איך אתה אומר לי שם שווים זה לזה? שהזכר צריך להיות גובה מהנקבה, אז המ אתה אומר לי שהזכר והנקבה שוים,
o גם אם תגיד לי שאור הלבנה, יוצא מבחינת ב' המאורות, שאור הלבנה יהיה כאור החמה, אבל אור החכמה יהיה שבעתיים, אז במה הם שוים?
o
וא"כ איך הם בקומה שוה. אלא הפירוש הוא בעיקר שהם נפקין כחדא ( הכוונה שהן לא נאצלים זה מזה, דהיינו שתהיה עצמאות גמורה לצד הבריאה, והיא לא תצטרך להיות כפופה רק לבורא, אלא יהיה לה כח של בחירה מצד עצמה, ואחרת לא תהיה אהבה, וזה יבוא לידי ביטוי, וא"כ, אומר: איך הם בקומה שווה?)

כלומר, שאינם נאצלים זה מזה,
ענין היחס של זכר ונקבה בינהם
ויחסם לבורא
אלא ששניהם גם הזכר וגם הנקבה, מקבלים מהבורא:
• גם לנקבה תהיה עבודה ישירה כלפי הבורא,
• ולא רק מתחת בעלה,
כי הנקבה היא מתחת לבעלה, היא כמו איבר שלו
ואם היא (הנקבה) כמו איבר שלו (בעלה):
• איך איבר יאהב את הגוף?
• יכול להיות (האיבר) קשור לגוף, כי הוא תלוי בו
• אבל ברגע ,שיש תלות, אז האיבר הוא כמו עבד לגוף, כמו שהגוף הוא עבד לנשמה, אבל רוצים שהוא יהיה בבחינת עצמאית, כי אחרת, לא תהיה אהבה.)
וא"כ, איך הם (זכר והנקבה) בקומה שווה? (31.10)
אלא ששניהם נאצלים בבת אחת בהעליון מהם, (כמו ב' המאורות הגדולים )
• כי הם בחינת ב' הרשימות דזכר ונקבה העולים תמיד ביחד לפה העליון ונכללים, שם בזווג דעליון,
o שהזכר הוא בחינת רשימו דהתלבשות,
o והנקבה היא בחינת הרשימו דעביות,
כמ"ש לעיל בדברי הרב בתחילת חלק ה', אצל זכר ונקבה דע"ב דא"ק שה"ס י"ה דכלי דכתר, עש"ה. ( דהיינו בראש יש ראש זכר וראש נקבה, מחשבה מופשטת ומחשבה פרקטית) (32.00 )

ומבחי' זו (שיוצאים ממקור אחד ,ויחד עם זה שהזכר הוא ממקור יותר עליון, שהוא גבוה מהנקבה,שהיא בחינת העוביות)
נבחנים הגלגלתא ומו"ס שהם ג"כ כחדא נפקין( יוצאים כאחד) מפה דראש דעתיק, ואינם נאצלים זה מזה, (דהיינו ‘הגלגלתא היא לא מולידה את מו"ס, אלא:
• הגלגלתא באה מאוזן של עתיק, או מחסד
• והמו"ס בא מהחוטם פה של עתיק, או מגבורה

וע"כ הם מלבישים לחסד וגבורה דעתיק בקומה שוה.
אמנם ודאי הגלגלתא גבוה ממו"ס,וכן אבא גבוה מאמא אע"פ שיוצאים שניהם מקומה אחת דבינה דמ"ה.
(ואכן מחשבה מופשטת גבוהה ממחשבה פרקטית אמנם מ"ש הרב כאן שהם בחינת קו אחד זה למטה מזה, זה ענין אחר לגמרי, (זה לא בענין שהם זה למעלה מזה )והוא כמ"ש לעיל
שאין חכמה ובינה עומדים בראש דא"א בימין ושמאל כמו באו"א וזו"ןכי בינה אינה נחשבת לנוקבא דמו"ס שיאיר לה מאור חחכמה שבו, משום שחכמה שבו נתקנה בסוד עזקא רבה (אז הוא לא יכול להאיר לה בצורה כזו )וע"כ הבינה יצאה מהראש
• , ואין בראש אלא קו אחד זה למטה מזה. ( כלומר על ראש דא"א על בחינת ע"ב, אבל על בחינת ס"ג כן יש לו ג' קוין ) וכן מבחינה זו, נבחן גם הגלגלתא בסוד עזקא דכיא ובחינת ם' דצל"ם, ואינו משפיע מהוי"ה דע"ב שלו אל המו"ס, כנ"ל, וע"כ הוא למעלה ממו"ס כי אינו בא עמה בזווג, והוא ג"כ בבחינת קו אחד. (34.31 )

אמנם מבחינת הוי"ה דס"ג, ( שזה נקודה החשובה,
דהיינו זווג הבא על מדרגת הבינה ולא על מדרגת החכמה)שהוא ל' דצל"ם,
• הם משפיעים זה לזה,
• ומבחינה זו אינם נחשבים לקו אחד,
• אלא גלגלתא ומו"ס הם זכר ונקבה,
• ודעת דרדל"א אחזי נהוריה ביניהם, ( הדעת אוחזת את האור בינהם ומזווגת בינהם )כנ"ל בדברי הרב.

וזכור ההבחן הזה:
בין החכמה המושפעת ע"י אוירא, הנחשבת רק לבינה דחכמה, שאינה בחינת ראש דא"א עצמו. ( ששם יש ג' קוין) ובין חכמה דע"ב שהיא חכמה דא"א עצמו. (ששם יש רק בבחינת זה למעלה מזה )
וכשהמדובר היא מבחינת חכמה דא"א עצמו, נבחנים לקו אחד, ונבחן שאין שום השפעה ממנו באצילות וכדומה מן הלשונות. אמנם כשהמדובר הוא מבחינת החכמה המאירה באוירא, (שאוירא הכוונה במוחא דאוירא )שהיא בחינת בינה דחכמה כנ"ל, נמצא להיפך ממש, שאין שום הארה באצילות אלא משם. וזכור. (36.34 )

סיכום:
• ראש דאריך, לא נותן חכמה מצד ע"ב, אלא נותן חכמה מצד ס"ג
• כדי לתת חכמה מצד ס"ג- או"א צריכים לעלות אליו, וכל החכמה שהוא יתן , הוא יתן דרך או"א.
מה השוני הגדול?
• שיש לנו גניזו דאו"א, גניזו דחכמה.
• בכתר היה רק גניזו דיחידה
• פה יש גם גניזו דחכמה

1949

media

שאלות חזרה דף היומי – עמודים א'שפה-א'שפו
1 מהיכן יונקים שיערות דיקנא ומדוע?
2 מדוע ישנן ב' פאות והאם הן שוות או לא?
3. האם שיערות דיקנא בהיותן נפש ורוח, האם הן בקטנות או בגדלות?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

ענין ב' הפאות
על מה אנו מדברים?
ב' הפאות הם מלכות של שערות ריישא
• שמצד אחד מהוים את בחינת צ"א-
• ומצד שני הם בחינת דין, היות והם נמצאים בבחינת המלכות שזה רצון לקבל
אז הייתי צריך לקרוא להם שם אלוקים, כי ראינו שפאה, זה גימטריא אלקים,
• אבל מצד שני, אנו אומרים שאין בהם כ"כ דין, כי הם שייכים למדרגה גבוה של א"א שכולו לבן
• מצד אחד הם צריכים להיות רחמים, אבל הם לא יכולים היות רק שם הויה,
אז כדי להראות את סוג הזה שיש בהם דין, אבל דין שהוא לא מגולה, ולכן אנו אומרים שזה כמו:
קוראים ליקו"ק זה רחמים, אבל רוצים להראות שבתוך הרחמים האלה מוסתר דין, שזה כמו בחי"א, ולכן אנו קוראים לבחינת הפאות- מצפ"ץ.
מה זה מצפ"ץ? זה האותיות ההפוכות , שמשלימות את הכלי הראוי לאותו אור.
כי אם אני מדבר על האות א', אז הת' הוא הכלי הכי רחוק, הכי עבה
אם אני יכול להשתמש בכלי של ת' שהוא הכי עבה, בגלל שיש לי אור כ"כ גדול, אז זה מדרגה הכי גדולה. ולכן איפה אני יכול ל ראות את הכלי הכי גדול? רק בבחי"א, שם הכלי הכי גדול, למרות שהוא לא מגולה לי, ולכן האותיות מצפ"ץ מראות על הכלי שנמצא במסגרת האור, כמו בבחי"א.
• והכלי שנמצא באור, הוא מגולה באותיות אתב"ש. ולכן הפאות האלה הם שייכות מצד אחד לשערות ריישא,
• אבל זה במקום גבוה, במקום א"א, אז מצד זה אני חייב להגיד שהם רחמים יקו"ק.(
• אבל מצד שני יש בהם קצת דין, שזה בחינת מלכות והם יורדים למטה, אז הם גם דין, ולכן אני קורא להם מצפ"ץ . דין בכח, וכשהם ירדו למטה, ודאי הם יהיו דין. אבל:
אותם מצפ"ץ האלה
באים ומתקנים את כל בחינת י"ג תיקוני דיקנא,
ש באים מב' הבחינות האלה,
ולכן ראוי שנבין אותם היטב.
• והיום נעשה קצת מעבר, מהפאות לעשרות דיקנא
• ומחר בע"ה, ניצור את הקשר יותר חזק, בין הפאות לשערות דיקנא,
• ומחרתיים בע"ה, אנו נתחיל את י"ג תיקוני דיקנא, כדי לראות איך הם מתכללים, ואיך הם קשורים, ואיך הם מתחילים להתהוות. (3.32)
אות קפ"ד
קפד) האמנם היותם ב' פיאות, ( למה ב'?) הטעם הוא, כי הלא השערות ממותרי מוחא נפקי, (הם יצאו ממותרי מוחא, שהוא מאותו או"ח שעתיק עושה לא"א, ואו"ח זה היות והוא בצ"א הוא לא יכול להיות חלק מהראש דא"א ולכן הוא יוצא החוצה בסוד מותרי מוחא ) כנזכר, והנה המוח יש בו בחי' הדעת(חכמה, בינה ודעת, שכולל גם חסדים וגם גבורות: חסד מימין וגבורות משמאל )
הכולל חו"ג, כנ"ל, וידוע
• כי הזכר נוטל החסדים
• , והנקבה נוטלת הגבורות.
ואז יוצא הארתם לחוץ, ( דהיינו לגוף) הארת החסדים( שיצאה סוד השערות מחוץ למדרגה, בבחינת פאה שמימין) בפאה שמימין והארת הגבורות(מדצ הדעת שהיה צריך להיות בפנימיות הפרצוף ויצא החוצה,הוא בבחינת הפאה השמאלית )
בפיאה השמאלית. וזו"ן,
מי הם זו"ן?
למדנו שהשערות מחולקות:
• לגו"ע
• ואח"פ"
והזו"ן הם בחינת אח"פ דשערות,
ואח"פ דשערות הם נקראים שערות דיקנא
אז זו"ן פה, במקום להגיד שערות דיקנא הוא אומר זו"ן,
כיוון, שלמדנו :שהשערות הם מחולקות:
• שערות ריישא: לבחינת גו"ע
• ושערות דיקנא: לבחינת אח"פ, שקורא להן כאן זו"ן
ואומר לנו, שהזו"ן יונקים מהפאות האלה
וזו"ן, הם יונקים ונשפעים מאלו הב' פיאות:
• הז"א, חסדים מהימנית.
• ונוקבא, מהשמאלית גבורות
וזהו פירוש מ"ש פרשת בראשית ד"כ ע"א

על ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים, (מי הם שני המאורות הגדולים?
• השמש כנגד הפאה הימנית
• והלבנה כנגד הפאה השמאלית )
שהם( נקראים:) מצפ"ץ מצפ"ץ. שמהן עילאין די"ג מכילן דרחמי כו'( דהיינו השמות העליונים, של י"ג מידות הרחמים של שערותה זקן של שערות דיקנא
.
אות קפ"ד- או"פ
וזה אמרו (באות קפ"ד) "וזו"ן הם יונקים ונשפעים מאלו ב' הפאות, הז"א חסדים מהימנית, ונוקבא מהשמאלית גבורות, וז"ס ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים, שהם מצפ"ץ מצפ"ץ וכו', ואין ביניהם הפרש זולתי שזה בימין וזה משמאל" כי להיות אז(מתי אז ? בקטנות, שלמדנו שבקטנות הם בחינת ווין, מדוע? כי הם מ קבלים רק אור של נפש רוח ) הנימין בבחינת ווין כנ"ל, ע"כ הם נחשבים לבחינת זו"ן, שאין בהם בחינת י"ה
, ונמצא הפאה הימנית
• שהיא מלכות דהוי"ה דע"ב, שהיא בחינת מלכות דז"א,
• וכן מלכות דהוי"ה דס"ג, שהיא בחינת מלכות דנוקבא, כמ"ש הרב שהשמאל הוא בחינת נוקבא
. אמנם כיון שאין החסרון ג"ר שלהם בא מחמת דין או צמצום על חכמה, (למה? למה אין עליהם דין כזה? ) להיותם בחינת א"א שהוא בקומת ע"ב, (אז לא צריך להיות עליהם דין שלא יקבלו חכמה,
כל מה שא"א לא רוצה לקבל ג"ר דחכמה, זה רק בשל היותו משפיע לבחינת המדרגות התחתונות ממנו), אבל הוא עצמו בתור ראש, אין לו בעיה לקבל חכמה,
• אבל כל מה שהתקינו את א"א במיוחד להיות כזה שיש לו תיקון של ם' צלם,
• הגבהת ראשי ירכין,
• איזקא דכיא,
• אזקה רבה,
כל זה בא בשביל התחתונים ולא בשבילו,
• הוא נמצא למעלה מקרומא דאתכפייא,
• הוא יכול להיות אחד עם עתיק, הו במקורו אחד עם עתיק,
• וברגע שיעלה לעתיק, לא תהיה לו בעיה לקבל חכמה מצידו, הבעיה לקבל ג"ר דחכמה, היא מבחינת התחתונים)
החשיבות הזהה של שמאל וימין
ומתי זה משתנה?
ואין ה"ת בעינים שלו כנ"ל אלא שכל חסרון שבהם הוא מחמת המסך דמלכות שאינו עומד במקומו המותאם, שהוא בד"ת (ד' תחתונות ) דדיקנא, כנ"ל,
ע"כ השמאל הוא חשוב ממש כמו הימין(
מתי השמאל לא חשוב כמו הימין?
• כשהוא ניפרד בצימצום והוא לא יכול לקבל אור
• אבל אם הוא יכול לקבל אור, אז הוא שווה כמו הימין)

כי השמאל אינו צריך לימין שימתיק אותו,
כי כבר הוא ממותק מכח עצמו.
למה השמאל לא צריך לימין שימתיק אותו?
כי הוא שייך לג"ר ,
ובג"ר לא צריך חסדים לצורך חכמה,
אבל ,כאשר יבוא להשפיע לז"א נראה את המיעוט)
והיות והפאות באות להשפיע לזו"ן,
מטעם זה נקרא להם בשמות קצת של דין, שהם מצפ"צ מצפ"צ

למה קצת דין?
למה בשמות קצת של דין (מצפ"צ מצפ"צ) נקראים הפאות?
למה שאני לא אגיד שהם רחמים גמורים? הרי הם יכולים לקבל חכמה, אין בהם דין?
התשובה:
• רק בגלל מה שהם צריכים להשפיע לתחתונים, כמו בחינה א'_(דאור ישר),
• שהרצון לקבל שבה לא צריך המתקה, יהיה הכל במסגרת האור
• כמו עובר שלא צריך המתקה, הוא לא צריך לעשות משהו מיוחד מצד עצמו.
אבל בכל זאת יש בו משהו, אז אני לא קורא לו לגמרי, שהוא רק איבר של האישה, הוא (כן) איבר של אישה, אבל בכל זאת, יש בו משהו יותר, מאשר סתם איבר של האישה, כי הוא עתיק לצאת החוצה.(10.11)
ולכן הם( שתי הפאות ) שניהם שוים כאן(מי זה שניהם? שתי הפאות, למרות שהם ימין ושמאל, אז בראש דא"א שהם שוות ). אע"פ שהם בחינת קטנות, כמבואר ותדע שמכאן מקבלים זו"ן גם בחינת מוחין דעיבור ב' דקטנות, (
ממתי בקטנות יש עיבור ב'? ר"ל שעיבור ב' זה השלמת כלים
מה זה עיבור ב' דקטנות?
• יש עיבור א' דקטנות שזה לצורך קיום
• יש עיבור ב' דקטנות- זה בב' שנים ויום אחד, שזה לצורך השלמת כלים, שהם בחינת ג"ר דרוח, או מוחין דו"ק
הנבחן להשלמת כלים, שהם בחינת ג"ר דרוח הנקרא מוחין דו"ק, ( אבל ודאי שאלה שתי בחינות:
• מוחין דו"ק זה השלמת כלים
• ג"ר דרוח- זה להשלים את מדרגת הרוח לז"א, לאורות פנימיים)
שהם שמות אלקים במילואיהם, (למה במילואיהם? מכיוון שזה מתקבל כבר בגוף )
• אשר מוח חכמה דז"א הוא אלקים(מצד אחד דין ) במילוי יודין, ושם נוהג ענין ע"ב בחסד(ע"ב בגימטרייא הוא חסד )
• ורי"ו בגבורה(רי"ו – השלמת כלים בגבורה, שגבורה בגימטרייא זה רי"ו )
וכ"ו(יק"ק ) בת"ת שבגי'(כל זה ביחד ) שד"י, שה"ס שד"י הרפה. ( למה?) כי עדיין אינו מוכשר לזווג דגדלות, עד שאלו המוחין יורדים מבחינת חג"ת שלו אל נה"י ( מדוע? למה שד"י ברפה?היות ומדובר במוחין דרוח, המאירים גם בחב"ד למרות שיש השלמת כלים)שלו, וכשהם יורדים לנה"י נעשו בבחי' שד"י בדגש, ואז באים מוחין דגדלות( שלא ראוי להולדה, עד גיל י"ג, ובגיל ט' ויום ראוי מעט) אל חב"ד חג"ת דז"א, כמ"ש בחלק י"ב (אות ר"צ רצ"א ובאו"פ ד"ה ג"פ ע"ש בכל ההמשך) כי כל זה שביאר הרב אצל ז"א נמשך מכאן(מאיפה מכאן? דהיינו משורש המוחין, (13.43 )
• שהרי א"א הוא שורש המוחין של ז"א,
• כי מה שלמדנו שהמוחין שבאים לז"א, תלויים בשורשים.
אומר:
מה שלמדת בחלק י"ב שבאים ג"ר דרוח, ושי את כל הסדר הזה שלמדנו, איך מתקבלים המוחין בקטנות, בין גיל שנתיים לגיל 9, ואח"כ לגיל 13, אבל פה מדבר בין גיל שנתיים לגיל 9, אבל אומר שזה לקוח מכאן. ( 14.17)
, כי בעת שרק הנימין משפיעים אל המוחין דז"א, מסוד ב' פאות דמצפ"ץ,
• הנה אז אע"פ שמצד הכלים הוא בתכלית השלימות(שכבר קיבל השלמת כלים כבר בגיל 9 )
• , כי אין כאן שום דין, בסוד ואין אלקים עמדי, מ"מ אצל ז"א נחשב עוד למוחין דאלקים, (
o למרות שלמעלה (בפאות) זה מצפ"צ, שמצפ"צ זה רחמים,
o אבל למטה בזו"ן זה יהיה שמות אלקים. למה? כי אצלהם (ז"א) יש השלמת כלים, אבל אין את האורות הגדולים כמו שיש אצל העליון)
משום שעוד אין גילוי למוחין דהויות( לז"א, ומתי אז?) עד שירד המסך מבחינת המלכיות(ויהיה גדלות במוחין, וראש ד"א יעלה ויתחבר עם עתיק, ) דנימין לנה"י דדיקנא( זאת אומרת,
• שבמצב הזה מקבל ז"א השלמת כלים, אבל עדיין לא גדלות דאורות,
• ואחרי שמקבל גדלות דאורות, יהיה שם הוי"ה, מאיפה מקבל את זה? מהמציאות של ב' הפאות מהמלכויות עוד לא מקבל ממצב הגדלות של מוחין דחכמה ממש)

, שאז נעשין הנימין בבחינת יודין, ובחינת המוחין דווין שהיה בהם מקודם יורדים אל הדיקנא ואז מתגלה (עמוד אשפ"ו )ההויות דע"ב ס"ג בשערות רישא.
• ואז כאשר יש בשערות ריישא הוי"ות, דהיינו שא"א יתחבר אחד עם עתיק,
• ואו"א עלו לראש דא"א,והם נותנים גדלות לז"א,
• אז מתגלות הויות,
• ואז מגיע לז"א דרך הדיקנא ודרך או"א, המוחין דגדלות שלו שהם ג"כ מוחין דהויות. (אבל עד אז השלמת כלים, לפני שיש את הגדלות הזו, אז ז"א מקבל רק שמות אלקים משמות מצפ"צ,
o ואם היה מקבל משמות הויות ממש, גם היה מקבל גדלות, אבל מקבל משמות מצפ"צ, דהיינו ממצב של כמו לא קטנות, אלא השלמת כלים,
o כי קטנות לא מקבל כלום, רק אולי הארת כלים
o אבל בגדלות של השלמת כלים מקבל : מצפ"צ ויקבל רק חסדים, או יקבל שמות אלקים, כדינים, אבל לא יקבל הויות, זה יהיה בהשלמת כלים- קיבל ג"ר דרוח)
o אבל כדי לקבל שמות הוי"ה, מקבל אותם רק כשיהיה שמות הוי"ה למעלה בראש דא"א (16.52)
ענין ב' המאורות- ירח ושמש שהם זו"ן
היונקים מב' שמות מצפ"צ מצפ"צ – שבשתי הפאות
אות קפ"ה
קפה) ביאור הענין, כי אלו הב' שמות מצפ"ץ מצפ"ץ, שבשתי הפאות, משם יונקים זו"ן, ( שנקראים) שמש וירח, ( שמש וירח זהם ז"א ונוקבא, אבל המקור שלהם הוא ב' הפאות : מצפ"צ, מצפ"צ)
והם שוין בהשואה א'(אחת ) בב' פאתי הראש, (ימני ,ושמאלי)
• ושניהם שמות של מצפ"ץ, ואינם זה הויה וזה אלהים, (דהיינו שלא נגיד שימין זה הויה ושמאל זה אלקים)
• , כי זהו בחי' מאור גדול ומאור קטן
שורש הזו"ן (שמש וירח) מב' הפאות
, אמנם שרש זו"ן בהיותם פה(א"א) באלו הב' פיאות, כי מכאן שרשם מחו"ג דמוחא דא"א, (שבדעת דא"א, כמו שכתב באות הקודמת, שפאה ימנית היא חסדים, ופאה שמאלית מגבורות והם שוים ) הם שוין, (כי שמה לא היה דין, כי שייך לג"ר)
מאורות הגדולים( ולכן נקראים ב' מאורות הגדולים, כי הם שוים זה לזה)
,מתי ב' המאורות שוים (זכר ונקבה) ומתי לא?
ושניהם (ב' המאורות בגדולים- הפאות) בחי' הויות שהם מצפ"ץ מצפ"ץ, ( ולא אחד הויה ואחד אלקים,) ואין ביניהם הפרש, (
מתי יש הפרש, בין זכר לנקבה, ימין ושמאל?
• רק שבאים לקטנות, ואז אומרים שהזכר גדול מהנקבה
• או רק כאשר באים לשלמות וזאת צריכה להיות השאיפה, אז גם לנקבה יש שלמות כמו לזכר, ושניהם שוים בקשר)
זולתי שזה מימין וזה משמאל, (כך היה בראש דא"א ) כנודע, כי נוקבא משמאלא(אבל זה לא עושה אותה לפחות ). גם להלן למטה יש טעם אחר.
( 18.46)

המשכת י"ג מידות רחמים (תיקוני דיקנא)
מב' הפאות
אות קפ"ו
קפו) והנה מאלו השני פאות שהם מצפ"ץ מצפ"ץ, משם נמשכים י"ג תיקוני דיקנא, שהם י"ג מכילן דרחמי,(דהיינו"
י"ג מידות הרחמים הם נמשכים מב' הפאות- יש לזה חשיבות מאד גדולה, מדוע? כי אנו יודעים שמקורם הוא שם של רחמים גדול מאד , כי הם באים מיקו"ק, ולכן אנו נראה בהם מידות של רחמים, למרות שבטבעם הם יכולים להיות גם דין.
מתי נשתמש (בי"ג תיקוני דיקנא) בצד הדין שלה?
• כאשר הם עולים למעלה לראש דא"א, הם משמשים לנו כמ"ן להמשכת ג"ר דחכמה
• אבל כאשר הם בצימצום בשערות דקינא, עכשיו הם צריכים לקבל מב' הפאות בחינות רחמים של י"ג מידות רחמים. איך? עוד לא אומר לנו איך, רק אומר לנו שזה ככה.
• שב' הפאות נותנים לי"ג בחינות הדיקנא, הם נותנים מידות של רחמים ותכף נקרא איך.
)
שהתחלתן מן אל רחום כו', כנ"ל. (כמו שכתבו בויקרא ) (20.10 )
ענין ה', ה' קודם "אל רחום"
ולכן נזכר שני הויות ה' ה' קודם אל רחום כו
'(ה', ה', לא שייך לי"ג מידות רחמים! זה רק השורש, שאומרים ה', ה', זה יקו"ק, יקו"ק.
ומה צריך לכוון?
• למצפ"צ, מצפ"צ, דהיינו לרצון הטמון בתוך ההוי"ה, שזה אומר: שבראש הרצון שלו הוא השפעה, שכל הדין שאנו רואים פה, הוא בעצם דין שמקורו ברחמים,
• וזה- המצפ"צ- השורש לכל מידות הרחמים,
• שהדין מקורו במסגרת הרחמים, ומה שהוא התרחק להיות דין ניפרד, זה טעות בהסתכלות שלנו.
• ולכן שערות הזקן באים לבטא שהשורש של כל הדינים, [שמצד טבעם הם דינים], באים להגיד שהם יונקים מהפאות, ששורש הדינים בא מהמציאות של שורש הרחמים
• הדינים האלה באים מהמציאות של רחמים, ולכן לא צריך להתייחס לחיים כדינים, ואז הם באים להגיד לנו: הדינים האלה הם רחמים), ואז אפשר להתייחס לכל הדינים כרחמים_ וזה מהקור של כל הרחמים.
ואז אנו נראה :איך אנו עושים תיקונים בתוך השערות, איך הופכים את הדין לרחמים,
• הם יורדים לצ"א
• עולים לצ"ב-שערות השפה
• יורדים לשיבולת למקום של צ"ב, מתפשטים בשערות משיבולת הזקן
• מתפשטים עד החזה ועד הטבור
נראה את כל התיקונים, איך כולם באים לתת לנו רחמים.(22.07)
, כי ב' ההויות ההם, הם ב' שמות מצפ"ץ מצפ"ץ, שהם ה' ה' בא"ת ב"ש כנ"ל, ומהם נמשכו י"ג מכילן דרחמי, שהם אל רחום כו' ומהם נשפעים. וז"ס ה' ה' אל רחום כו' והבן זה. ( 22.25)
אות קפ"ז
קפז) והנה טעם התחלף שני שמות אלו של אלהים(הרי לכאורה, הם מלכות, ומלכות זה דינים, כי הרי זה מלכות של שערות ריישא, ששערות ריישא בא מהכתר אל המלכות ,אז הייתי יכול להגיד שזה מלכות וזה דינים, אבל זה שייך לראש, וראש זה הוי"ה, ז אומר: לכאורה זה שמות אלקים, ככה הם מתפשטים למטה לזו"ן, ולמה הם התחלפו מצפ"צ?)
ונעשים מצפ"ץ מצפ"ץ, כבר התחלנו לבארו לעיל. (וכפי שאמר לנו באות קפ"ב. אמרנו:
למה (מצפ"צ) זה לא שם אלקים?
• כי זה נמצא בא"א, וא"א כולו רחמים
למה (מצפ"צ) זה לא רחמים אם זה א"א?
• כי מצפ"צ זה ממוצע:
o זה לא לגמרי רחמים,
o וזה לא לגמרי דין,
• כי זה לא הוי"ה ממש, כי הייתי קורא לו הוי"ה
• וזה לא אלקים ממש-
אלא זה באמצע- מצפ"צ- לא דין,
• אבל יש רצון לקבל, יש נברא, יש רצון לקבל, שהוא רצון לקבל של בחי"א שהוא בטל לאור, כאור בפני אבוקה,
• אבל אי אפשר לומר שיש שם רק אור, יש שם גם דין.
כמו עולם אצילות- ( הרעיון של המצפ"צ)
• אצילות הוא לא דין, כי נמצא למעלה מפרסא
• אבל לא שם הוי"ה, כמו א"ק. למה? כי חל עליו צ"ב, יש בו מלכות (24.04)
)
וזה עניינו בשלימות, דע, כי הנה
ח' אורחין חוורין הם נמשכין מרישא דרך צדדי הפנים,
,
• ימין ושמאל כנגד ם' ול' דצלם,
• להוציא את בחינת האחור, שהם עוד 4 כנגד קוצי שערי – צ' דצלם.
אז יש :
• 8 בחינות מצד הפנים
• ו-4 בחינות מצד האחור
סה"כ י"ב, ואחד (י"ג) שמחבר בין כולם-
כנ"ל, והם ב' הויות, ואותם ב' הויות מאירות בב' פיאות האלו, ובפרט כשמסתלקות אל הצדדין כנ"ל, ואז אע"פ שהפיאות הם אלהים, ( הם דין, כי הם בחינת מלכות של שערות ריישא, והם שייכים לצ"א, אבל באו בחילוף אתב"ש, שמורה על דין מצד האור, כמו בבחי"א) נעשות הויו"ת כמו החוורתי אלא שמתחלפות במצפ"ץ מצפ"ץ, ולא הויות ממש, להיותם הם מבחי' אלהים (דהיינו מבחינת דין) כנזכר לעיל. (
אות קפ"ו – או"פ
קפו) מאלו השני פאות שהם מצפ"ץ מצפ"ץ, משם נמשכים י"ג תיקוני דיקנא וכו' ומהם נשפעים: (
מאלו השני פאות שהם מצפ"ץ מצפ"ץ,
משם נמשכים י"ג תיקוני דיקנא
זו נקודה חשובה מאד להבין,
שכל שערות דיקנא, המקור שלהם הוא ב' הפאות,
ולכן מי שמקצץ את הפאות, מקצץ את היכולת שלו שיהיה עליו רחמים
כמבואר בדיבור הסמוך, שבחינת המוחין דקטנות שהיו מקודם בב' הויות דנימין שבימין ושמאל דשערות רישא דא"א, הרי הם יורדים משם בעת הזווג אל י"ג תיקוני דוקנא, דהיינו הווין שהיו בנימין ההם. (שהנימין הם בחינת שערות ששיכים ע עדיין לבחינת הראש ) ואז מתגלה החיורתי (מי זה החיוורתי? הבחינת כתר :
• יש כתר,
• והאוזן מתחלק: לחייורתי ונימין
• והחוטם פה זה בחינת השערות דיקנא
אז הם מתחלקים כמו גו"ע ואח"פ.
• כאשר רק הגו"ע היה קטנות- אז רק הגו"ע קיבלו אור, ואז הגו"ע קיבלו נפש רוח
• ועכשיו שגם השערות דיקנא צריכים לקבל אור-
o אז מצד הופכיות כלים ואורות מקבלים אור הג"ר
o ואז האור של הו"ק יורד למקום הדיקנא,
אז יוצא, שבזכות השלמת הכלים, אפשר לתת הארה גם לדיקנא)
תוך הנימין ההם ונעשו ליודין, והם מתחברים לקומה אחת, של גו"ע ואח"פ,
• ע"ד שא"א ועתיק, (מצד המוחין)
• וכן או"א וישסו"ת מתחברים לפרצוף אחד,
וההארת חכמה מתגלה בדיקנא, והבן היטב,
(איך יכול להיות שיהיה חכמה בדיקנא? ) (27.29)
כי אין הכונה בזה שאומר שהווין יורדין לדיקנא, שהם נעשים בבחינת קטנות, אלא (
• הרי אמר שהווין יורדים לדיקנא, אז למה אומר שהווין לא יורדים לדיקנא?
• מה שאני רוצה להגיד ( נ"ר )שנפש רוח יורדים לדיקנא, אבל נפש רוח של הגדלות
אז יש הבדל בין נ"ר (נפש רוח)של קטנות לבין נ"ר של גדלות )
• אם הייתי אומר שיש להם רק נ"ר, אז הם היו עומדים בניפרד,
• כי אני רוצה להגיד שהדיקנא מצטרף לריישא, והם נהיים כמו גו"ע ואח"פ של פרצוף אחד,
• אבל במילא בחינת אש, מקבלים את הג"ר דמוחין, ואז מה שהיה בחינת הג"ר, שקודם היה רק ו"ק,שהיה קטנות יורד לבחינת הו"ק, אבל כל זה מדרגה אחת של גדלות (28.20)
ע"ד שאומר בכל ביאת נה"י חדשים (כאן צריכים להיות גמישים קצת במושגים )
• שמוחין דחב"ד באים לחג"ת, ( כלומר, מוחין דחב"ד באים לכלים דחב"ד, שקיבלו בקטנות אור החג"ת, ולכן קורא להם חג"ת ע"ש האור שהאיר בחב"ד בקטנות.אז האיר בהם חב"ד אבל קורא להם חג"ת, אבל באמת זה כלים דחב"ד)
• ובחינת אור הרוח שהיה בחג"ת, (מי זה אור הרוח שהיה בחג"ת? ר"ל בחב"ד, שנקראו חג"ת, בגלל האור שהאיר בהם בקטנות) יורד לנה"י,
• ואור הנפש שהיה בנה"י יורד (מיז ה אור הנפש שהיה בנה"י? ר"ל אור הנפש שהיה בכלים דחג"ת ונקראים נה"י ע"ש שבקטנות האיר בהם אור הנה"י, אז ירוד לנה"י חדשים )לנה"י חדשים,
אמנם כל הפרצוף נעשה לפרצוף דמוחין דהויות וגדלות וזכור זה.
( ועכשיו נקרא את זה לפי הסדר של כלים ואורות לפי הסדר הראוי שאנו רגילים:) ( 29.34)
ע"ד שאומר בכל ביאת נה"י חדשים ( דהיינו כלים חדשים של נה"י)
שמוחין דחב"ד באים ( לחב"ד),
ובחינת אור הרוח שהיה( בחב"ד), יורד ( לחג"ת
ואור הנפש שהיה בחג"ת יורד לנה"י החדשים)
, אמנם כל הפרצוף נעשה לפרצוף דמוחין דהויות וגדלות וזכור זה.
( ומה שאנו אומרים שיש נ"ר בבחינת הנה"י,- זה מסדר הגדלות, זה לא קטנות, זה חלק מהגדלות, שבמסגרת הגדלות:
לחב"ד יש את אורות החב"ד- דהיינו גו"ע ואח"פ
• לגלגלתא יש אור החב"ד
• לעיניים- יש אור החג"ת
• ולנה"י יש אור הנה"י, אבל לא בגלל שהם בקטנות, אלא הם חלק מהפרצוף שלם שהוא הגדלות.) (31.00 )
מסקנה: ר"ל
שכאשר אני מדבר על שערות דיקנא בגדלות, שאני אומר שהן מקבלות ממצפ"צ
, זה אומר שכאשר הם מקבלים מהם, אז הם חלק מגדלות.
ולא נגיד שהם קטנות, כי אחרת, הם יהיו דינים
אות קפ"ז- או"פ
קפז) ח' אורחין חיורין הם נמשכין מרישא דרך צדדי הפנים והם ב' הויות מאירות בב' פאות האלו: כמ"ש בדיבור הסמוך, שבעת הזווג כשא"א ורדל"א נעשים לראש אחד (
• מתי זה קורה? בזווג על גדלות, .כשבא אור ע"ב ס"ג ומוריד את הקרומא דאוירא, ואח"פ של העתיק עולים לראש, אז |מילא גם א"א מתחבר לאחד עם עתיק, ונעשים לראש אחד )
• אז עולים שערות הדיקנא ומתחברים עם שערות רישא- לקומה אחת, (כמו שקרה במוחין הפנימיים, ככה קורה בחיצוניים שהם השערות)
• ואז מקבלים ממקיף חוזר, ( מי זה מקיף חוזר? זה אור של ג"ר דחכמה שיצא לחוץ בזמן הקטנות) (32.40)
• ונמצא עתה שחיורתי ושערות רישא נעשים לבחי' אחת ממש,
o ונבחן שהחיורתי משפיע אל הנימין
o ונעשו ( הנימין) ליודין,
o והווין יורדים לי"ג תקוני דיקנא, (הוו בבחינת גדלות )כנ"ל.
ומ"ש שהפאות (זה מה שאמר לנו באות קפ"ו, יורדים אבל בבחינת גדלות).
למה אני צריך שהם ( הווין)יהיו גדלות? למה אני צריך את זה?
o כדי שהם יהיו רחמים
o כי אם הם ירדו בבחינת קטנות, כווין, אז הם יהיו דינים)
ומ"ש שהפאות נשארים בבחינת מצפ"ץ, הכונה היא לאחר הזווג (דגדלות ) הזה, (שלא יהיה גדלות) כי אז חוזרים לבחינתם הקבועה, שהם בחינת ווין, וחוזרים הפאות לבחינת מצפ"ץ. כמ"ש במקומות אחרים. (מזה עוד לא דיבר, אלא נדבר מזה בהמשך) (33.36)
מה למדנו היום?
• למדנו שי"ג תיקוני דיקנא, יש להם קשר לראש.
• כי ,לכאורה, היינו מפרידים אותם, כמו שהיינו מפרידים בין גו"ע ואח"פ, כמו שהפרדנו בין עתיק לא"א.
• והוא רוצה לתת לנו את האבחנה, ששערות דיקנא נתרמים מב' מצפ"צ האלה מב' הפאות, כי אחרת הייתי צריך לנתק את בחינת הרחמים, מהשערות דיקנא
• כי מוחין של צ"א , המוחין שהם הויו"ת הם בחינת רחמים
• והשערות דיקנא שהם למטה מפרסא של ראש, הם היו צריכים להיות בחינת דינים במקורם, ר"ל שיש להם קשר והם נזונים ממצפ"צ.
• וכל הזמן של היכולת שלנו לעלות לגדלות: בשבתות, בחגים, בעליית עולמות, בתפילות מיוחדות, בתפילת שמונה עשרה וכו, יש לנו אפשרות להזין את הכח של הרחמים בזכות שערות הזקן.כי לא היינו יכולים לקבל את האורות האלה, אלמלא שערות הזקן, שהיו יכולים למשוך את ההארה הזו של המוחין דגדלות
1. אז מצד אחד הם יכולים לעלות להיות מ"ן לגדלות
2. ומצד שני דרכם נשפע אור הרחמים למדרגה
• אבל אם הייתי מנתק אותם לגמרי, ולא הייתי יכול לקבל גדלות דרכם, אז לא הייתי יכול להשפיע דרכם רחמים
כל מה שרצה להגיד לנו פה:
שהם (השערות דקנא) קשורים למצפ"צ,שהוא שייך לראש
, ואז זה קושר אותם להוי"ה שקשור אותם לרחמים
ובהמשך, אנו נראה, אבל, כבר אנו יכולים לדעת ששערות דיקנא הם שערות של רחמים, למרות שלכאורה, אמר לנו קודם שהם דינים, שערות דיקנא.
ועכשיו כאשר קושר אותם למצפ"צ, אומר שהם רחמים.
מה זה אומר לגבי התיקונים שלהם? אנו נראה איך הם מתקשרים, איך הם יונקים מהמצפ"צ האלה. וכל זמן שהם לא יוכלו לינוק מהמצפ"צ האלה, הם עלולים ח"ו להיות דינים. (36.16)

2522

media

שאלות חזרה א'שפג-א'שפד
1. מהם ב' הטעמים שבגינם מלכות דגלג' (שערות רישא ), נקראת פאה?
2. מה ההבדל בין שם הוי"ה, אלוקים ומצפ"ץ? ומדוע ב' הפאות נקראות בשם מצפ"ץ?
3. מהו שאומר א"א "ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלוקים עמדי"?
4. מה הכוונה שבמלכות דגלגתא דא"א צמצום ההארה אינו מחמת דין אלא מחמת שהמסך והמלכות אינם במקומם?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

י"ג תיקוני דיקנא
אנו הולכים ללמוד את י"ג תיקוני דיקנא, אבל טרם זאת, אנו רוצים לראות את הקשר שלהם לשערות הראש.
הרי למדנו בשיעור הקודם, ששערות הראש ושערות דיקנא, הם בחינה אחת.
במה הם בחינה אחת?
• גו"ע של השערות הם בחינת שערות ריישא
• ואח"פ של השערות הם שערות דיקנא
ויש איזה שהוא קשר בינהם.

• למדנו ששערות ריישא הם מכתר למלכות, שהמלכות היא התחתונה ושערות דיקנא הפוך.יוצא, שהחלק התחתון ביותר של השערות שיורד לכוון הזקן, שנקרא פאתי הראש, הוא מלכות,
• ואם אנו מסתכלים על השערות דיקנא ממלכות לכתר, אז גם במקום פאתי הראש, במפגש בינהם, הם גם מלכות.

יוצא ,שהמלכויות נפגשות במקום הזה (מלכות של שערות ריישא נפגשת עם מלכות שערות דיקנא, כי סדר הספירות שלהם, עומדים באופן הופכי זה לזה ולכן המלכויות שלהם נפגשות)

מה זה אומר, איזה סוג של מלכות זו? ומה יש בנקודה הזו של הקשר? של סוף הראש ותחילת הזקן, על זה אנו רוצים לדבר היום, והיות ואנו מדברים גם בא"א, אז לכאורה זה היה צריך להיות שם דין, והיות ומדובר על ראש דא"א ואין שם דין ממש, אז יהיה משהו שרק מזכיר לנו את בחינת הדין, אבל לא ממש דין, ולכן אנו נצטרך לראות:
• את השם החדש שנקרא מצפ"ץ
• או המושג של אתב"ש, שנראה מה זה המושג הזה בחכמה. (2.36)

התיקון הראשון-תיקונא קדמאה דדיקנא
אות קע"ח
קעח) והנה תיקונא קדמאה דדיקנא(התיקון הראש של י"ג תיקוני דיקנא ), המתחיל מסיום פאתי הראש כנ"ל, היא מלכות דחכמה, (
ר"ל שהיא מלכות שבשערות ריישא:
• הכתר הוא למעלה
• והמלכות למטה
בשונה משערות דיקנא שלמדנו באות קע"ז ) כנזכר שם. והרי נמצא, כי המלכות דרישא שהיא הפאה, ( שהפאה זה החלק התחתון בפאות הראש,ש היא נקראת הפאה) משפעת ונאחזת עם המלכות דבתיקון א' דדיקנא, ( מה תיקון א' בדיקנא? גם מלכות, שהיא בחינת התחלה של שערות דיקנא שמתחילות ממלכות לכתר) מלכות במלכות, ומאותם השערות שבפאתי הראש מלכות דגלגלתא יורד שפע אל השערות דבתיקון קדמאה דדיקנא מלכות שבה, ומשם לשאר הי"ג תיקונין.
יוצא,

שהמלכות, דהיינו התיקון הראשון של י"ג תיקוני דיקנא,
מקבל אורו מהתיקון האחרון, או מהבחינה האחרונה של שערות ריישא,
שנקראת מלכות, פאתי הראש (4.03)

:
: כתר
שערות ריישא
מלכות – פאות הראש
מלכות
שערות דיקנא

כתר
אות קע"ט
קעט) ואמנם היות מלכות דגלגלתא נקראת פיאה( למה הוא קורא לזה מלכות דגלגלתא? צריך לקרוא לזה מלכות דשערות ריישא הנמצאים על גלגלתא, שנקראים פאה), זה נודע, מסוד" לא תכלה פאת שדך לקצור לעני ולגר תעזוב אותם"( כך כתוב בויקרא- פרק כ"ג פסוק כ"ב:"ובקוצרכים את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדה, בקוצרך ולקט קצירך לא תלקט, לעני ולגר תעזוב אני ה' אלקיך".),
כי המלכות האחרונה שבכולם, היא כדמיון, פאת השדה הנשאר באחרית הקצירה(
• זה מה שחסידים הרבה פעמים רואים שמקצרים את השיער, אפילו קצר מאד, ואפילו לפעמים נשארים ללא שיער עושים "חלקה", אבל משאירים את פאות הראש, שהיא הבחינה " לא תכלה בחינת שדך לקצור"
• מי זה העני והגר? אותה מלכות שהיא ענייה ודלה, שאין לה מגרמה ולא מידי
). וכן עד"ז, אחר התגלח שערות הראש, שהם דמיון קצירת השדה צריך להניח ג"כ הפיאה, שהיא בחי' המלכות דשערי כמבואר במקומו ע"ש, נמצא כי לעולם פאה היא בחי' המלכות(ועל זה רוצה לדבר קצת יותר מה זה הפאה הזו שהיא בחינת המלכות ) ( 6.10)

. אות ק"פ
קפ) גם טעם אחר, ( לכך שמלכות דגלגלתא שהיא שערות ריישא נקראת פאה) הוא כי הנה נתבאר, כי גבורת עתיק יומין הנקראת אלהים, (מדוע?
יש צד חסד ויש צד גבורה,
• צד הגבורה זה צד של דין, וע"כ הגבורה נקראת דין,
• ומי מלביש על הגבורה? מו"ס, ושערות דקנא הן במו"ס
• אבל בגלגלתא היא מלבישה על בחינת חסד
ושערות הראש הם נמצאות על הגלגלתא, אז מדוע שהם יקראו גבורה?

…אז אומר:) נתלבשה בהאי מוחא סתימאה דמינה נפקי כל הני שערי ממותרי מוחא, (ממנה יצאו כל אלו השערות ממותרי מוחא דהיינו מבחינת צ"א ) כנזכר באדרת נשא דף קל"ד ע"א גבי תיקונא תשיעאה. ( מה זה תיקון התשיעי? נראה את זה בהמשך (8.00)

מה התיקון התשיעי?
נקרא "במצולות ים" ובתורה נקרא "לאלפים"-
וזה מקשר בין צ"א לשאר התיקונים
ונותן את האפשרות,שתתגלה החכמה בשערות דיקנא
ונודע, כי הגבורה נקרא אלהים, וגם המלכות נקראת אלהים( למה? כי זו בחינת דין). כנזכר בפרשת בראשית דף ע"א. ( 8.19)

. והנה הפיאה של הראש היא בחי' המלכות של הגלגלתא( כפי שלמדנו ששערות ריישא הם מכתר למלכות, ופאת הראש היא מלכות), ושמה אלהים( מאיפה לומדים ששמה אלקים? בהמשך נראה ששמה לא ממש אלקים, אבל בינתיים קוראים לה אלקים כי היא בחינת דין, וכן פאה (80+1+5) בגימטריא אלקים.= 86)
, וכן פאה בגימטריא אלהים. וגם כי היא נמשכת מהגבורה דעתיק שבגו מוחא סתימאה הנקרא אלהים, ולכן ג"כ נקרא פיאה, שהוא בגימטריא אלהים. (כמובן, שפיאה זה בלי י') (9.00)

אות קפ"א
קפא) והנה הם ב' פיאות בב' צדדי הראש, נמצאו ב' שמות: אלהים אלהים.
אמנם צריך שתדע, כי להיותם במקום גבוה, שהוא רישא דא"א, שהדינים מתכסים ונעלמים בו (דהיינו שהוא רחמים ראש דא"א , שאין שם דינים ששולטים)
א"א( אי אפשר) שיהיו ממש שמות אלהים,
(אומנם ,פאה זה גימטירא אלקים, כדי להראות,
• שיש שם מלכות או גבורה ,שזה מצד הדין,אבל הם לא ממש דין,
• אבל הם לא ממש רחמים , הם גם לא שם הוי"ה
אז איך נקרא להם?
משהו שמזכיר לנו שיש שם דין, אבל בכח, שעוד לא יצא עוד מהכח אל הפועל.

איפה אנו רואים שיש דין עוד לא יצא מהכח אל הפועל?
אנו רואים את זה עוד בד' בחינות דאור ישר:
• שיש שם רצון לקבל, אבל הוא עדיין לא יצא מהכח אל הפועל,
• והרצון לקבל בטל כנר לפני אבוקה באור
ולכן אנו קוראים לו ע"ש האור, כי עדיין אל נגלה הרצון לקבל אבל יש רצון לקבל.
ולכן אנו צריכים לקרוא לו ע"ש ההוי"ה, אבל זה לא ממש הוי"ה, כי צריכים לציין שיש גם רצון לקבל)
• אז שם הוי"ה זה יקו"ק
• ויש גם שם שנקרא מצפ"ץ.

מה זה מצפ"ץ? זה שם הוי"ה בחילוף אתב"ש :
• ת' במקום א'
• ש' במקום ב'
• ר' שמקום ג'
• ק' במקום ד'
• צ' במקום ה'

o ואז במקום שני הה'(של הוי"ה) יש צ'
o ובמקום הי' יש מ'
o ובמקום ו' יש פ'

אז יוצא:

ששם הוי"ה יקו"ק זה מצפ"צ,
שהם חילוף הוי"ה.

אמנם הם ב' שמות של מצפ"ץ מצפ"ץ, שהם חילוף הויה, ( מה זה בא להחליף לנו? להראות לנו יותר דין.
איך אתב"ש הוא יותר דין?
א' מתחלף בת' למה?
• כי באמת הא' זה צד האור
• והת' זה צד הכלי
ר"ל שבא' הייתי צריך לכתוב א' ,אבל אני כותב ת', למה? כדי להצביע על הכלי שיש בא'
איזה כלי יש בא'?
למה אני רואה שבא' יש כלי שנקרא ת'?
מכיון שהת' הוא הכלי הגדל ביותר שיש

איך אני מודד? המדידה היא מאד פשוטה:
• ככל שאני רחוק יותר מהשורש,
• ככל שהאור יתרחק יותר ממקורו- אז העוביות שבכלי הלכה והתעבתה יותר ויותר
יוצא שככל שהאור היה גדול יותר, אז כלי הקבלה שיש בתוכו הוא גדול יותר, שהוא יתגלה בסופו של דבר כת'
זאת אומרת, שאם אני מסתכל על א', אזה כלי הטמון בתוך הא' הוא הכלי הגדול ביותר, ולכן אני מצביע עליו כת'.
שבמקום א' אני אומר ת', זה בא כדי להצביע על הרצון הטמון בתוך הא',שהוא הרצון הגדול ביותר

לעומת זאת, ב', שזה אור שיותר קטן מא'" אבל הוא אור גדול מאד!, אבל הוא יותר קטן מא', אז הכלי שלו יהיה רחוק פחות מאשר הריחוק של ת' מא', ואז הוא יהיה בבחינת ש'.
שש' זה רצון גדל מאד. למה זה רצון גדל? איך אני מודד? כמה אני צריך להתרחק מהב'? לפי גודל האור.
היות וב' הוא אומר יותר קטן מהא', אז הריחוק יהיה יותר קטן.
וזה נקרא אתב"ש.(13.07)

מה מראה לנו אתב"ש?
מראה לנו על הרצון שיש בתוך האור, שעדיין שלא התגלה כרצון עצמאי,
שזה כמו הרצון של בחי"א,
שהוא רצון שבטל כנר בפני אבוקה

מה יראו לנו אותיות מצפ"צ?
יראו לנו על בחינת הרצון, בחינת הדין, שיש באור, ביקו"ק שהם נקראים האור, אבל שהוא עוד לא נגלה,א ז הוא לא ממש דין כי הוא לא נגלה" אבל הוא בכל זאת גם לא אור, אז אני לא יכול לקרוא לו הוי"ה.

אז לפאות איך נקרא?
מצפ"צ, מצפ"צ

הסבר שרטוט א' (-14.2013.51)
• זה בחינת האור: א, ב, ג, ד, ה, ו, ז, ח, ט,י.,כ,ל,
• וזה בחינת הכלי הטמון באור: ת,ש, ר,ק,צ,פ,ע,ס,נ,מ,ל,כ,

אז היות ואני מדבר מצד הכלי הטמון באור טרם גילויו
אז המצפ"צ מראה לי, על הרצון הטמון באור טרם גילויו.

למה אני לא אגיד אלקים, כי אלקים זה בחינת הדין? זה בחנת הרצון! זה בחינת הכלי!
אומר:: כי זה יכול להיות ממש דין, כי מדובר על ראש דא"א. ובראש דא"א אין שם דין ממש,
• אז אני לא קורא לו שם אלקים
• אז תקרא לו שם הויה, אני לא יכול לומר שם הויה גמור כי זה לא צד האור
אלא אני צריך להראות שזה דין, אבל לא דין שבא לידי גילוי. ולכן אני קורא לו מצפ"צ )(14.44)

תלמיד: הכלי הכי גדול, זה הכלי הכי זך, אם מדובר על הקבלה
הרב: א' הוא הכלי הכי זך, כאשר הוא נמצא בא', אבל אחרי שהוא מתעבה, אחרי שהוא נפרד מהאור, הוא הופך להיות הכלי הכי עבה.

שרטוט א' (14.20)

אורות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י כ ל
כלי : ת ש ר ק צ פ ע ס נ מ ל כ,
שטמון
באור

י ה ו ה
מ צ פ צ

כלי שטמון באור
(טרם גילויו)

אז ,הרי אם נסתכל:
הרצון לקבל שבחכמה, הוא נהיה בחינת מלכות, זה הרצון לקבל," לא הרצון שבבינה, הוא נהיה הרצון להשפיע,הוא מתהפך, הוא יותר זך. (15.18)

כי אלהים במילויו ביודי"ן, הוא בגימטריא ש' כמנין מצפ"ץ, וכן שם ההויה
בא"ת ב"ש הוא מצפ"ץ. ( דהיינו
• מ' כנגד י'
• צ' כנגד ה'
• פ' כנגד ו'
• צ' כנגד ה'

מה זה מצפ"צ?
זה הרצון שיש בהוי"ה טרם גילויו
כמו בחי"א של אור ישר
אות קפ"א- או"פ
קפא) מצפ"ץ מצפ"ץ שהם חילוף הוי"ה כי אלקים במילויו ביודין הוא בגי' ש' כמנין מצפ"ץ, וכן שם הוי"ה בא"ת ב"ש הוא מצפ"ץ: אלפא ביתא דא"ת ב"ש מורה על בחינת עביות הנולדים ויוצאים מהאורות גופייהו.
(איך יכול לצאת מהאור עוביות? הרי האור הוא מבחינת יש מיש? מבחינת אני הוי"ה לא שניתי,
איך יכול לצאת מהאור עוביות?
אלא למדנו שהבריאה היתה התפשטות האור, שבאותה התפשטות היתה גם בינה גם של יש מאין, והיש מאין הוא הרצון לקבל הטמון באותו אור" אלא מה, שאנו לא יכולים בהתחלה להפרידם, כי האור והכלי באו יחד, אז אם אנו רוצים בהתחלה בכל זאת לחלק אותם, כמוש אמר בפתיחה באות א', אשפר לחלק אותם על דרך היחס:
• שהאור משוייך המשכה ישרה מבחינת יש מיש מעצמותו
• והרצון לקבל נחשב מתייחס להמשכה בלתי ישרה מעצמותו, הנחשב ליש מאין
ולכן מחלקים אותם על דרך היחס, אבל הם באים כדבר אחד, כי אין בהם הפרדה בהתחלה,
ולכן אומר לנו,ש הם נולדים ויוצאים מהאורות, אבל לא לחשוב שהאור עצמו הוא נהיה כלי
• האור ממשיך להיות אור
• והרצון לקבל הוא הולך ומתעבה ונהיה כלי
רק שהם באים בהתחלה ביחד.
והוא קורא לכלי ע"ש האור.(17.32)

• כי א' שהיא בחינת אור משפיע ומאציל את הת', ( האות א' היא מאצילה את הת')
• וכן ב' לש'( ב' מאצילה לאות ש') וכו',(מה זה מאצילה? כאשר היא תתפשט, )
כלומר, שאין העביות מכח צמצום ודין, אלא מכח האורות בעצמם. (כמו בבחי"א וזה נחשב לעוביות ה אור, או להתכללות העוביות הבאה מהעליון לתחתון) טרם שקנה את בחינתו עצמו)
ונודע, שכל שהעביות גדולה יותר היא מוציאה קומה גבוה יותר, ( ר"ל שהחכמה היא התפשטות האור-שונה מקומה לקומה, השוני האו שככל שקומת האור יורת גבוהה, המלכות היא בחינת העוביות שבה היא יותר גדולה) ע"כ נבחן שהאור היותר גדול, שהוא א', מתחבר עם העביות היותר גדולה שהיא הת'(למה הת' נחשבת לעוביות יותר גדולה? היות והיא מתרחקת משורש האותיות שהיא הא', וככל שמוסיפים באותיות, דהיינו שמוסיפים בחסרונות" אז יש יותר עוביות), אבל ב' שהוא אור קטן מן א', גם העביות שלו יותר קטן, דהיינו רק ש', ( מה העוביות של ש'? שהוא אור מאד מאד קטן, מהי העוביות שלו?… ב')
וכן ג' היותר קטן גם מן הב', מוציא עביות קטנה ממנו, שהיא רק ר' וכו'. עד"ז. (19.54 )

מסקנה:
שם באתב"ש יתאר לנו את העוביות הנובעת מהאור שבאותו שם.
עד עתה הבנו למה אנו קוראים לזה מצפ"צ, כי זה דין, אבל לא דין גמור.
והנה נתבאר, ששערות רישא אחר שנתקנו, נשארו בתיקונם בקביעות, ( דהיינו הם לא נמצאים בעולה ויורד) אלא לפי הדרכים של הג' הרישין בפנימיות המוחין, כנ"ל, דהיינו שאין הארתם יכולה להתלבש בפנימיות הכלים, כמו מו"ס שאינו משפיע לפנימיות הכלים, בסוד דלא פסיק הקרום ממנו לעלמין כנ"ל(והוא בצ"ב ועד גמר תיקון לא מאיר פנימיות א"א למדרגה, אלא צורך ההארה שלו היא דרך השערות )
. ותיקון זה שלא יוכל להשפיע לפנימיות הכלים, הוא בבחינת המלכות דשערות רישא, הנקרא פאתי הראש(שהיא יוצאת החוצה ולא מאירה בתוך המדרגה ), שהוא בחינת מסך המעכב על השפעת דשערות רישא ע"ד ה"ת בעינים, אבל לא מטעם צמצום, אלא מטעם פיות הצרים שבשערות אלו, שאינם משפיעים חסדים, (כי הם צרים בחסדים, למרות שיש להם חכמה, הם לא יוכלו להשפיע אותם) (22.06 )

ובהיות שאין אור ה יכול להתלבש בפנימיות הכלים זולת ע"י מלבוש דחסדים, ע"כ נבחנים כמו שחסרים ג"כ. (למה הם נחשבים כחסרים חכמה? כי אין גילוי חכמה ללא חסדים) ולפיכך הנימין(מצד מוחא דאוירא ) מכסים על אור הפנים דא"א, שלא יהיה נשפע ממנו לתחתונים, כי המלכות דאלו הנימין עושים הכיסוי הזו כמבואר. ולפיכך נקראים הנימין בשם ווין בסוד ווי העמודים, משום שהם בחינת ו"ק בלי ג"ר, המכונה תמיד בשם ווין, ומהם מקבל ז"א מטרם שהוא במוחין דגדלות, שהוא מטרם שיהיה בן ט' שנים ויום א'. (מקבל שם רק מדרגת הרוח ( 23.05)
וזה אמרו באות קפ"א "ב' פאות בב' צדדי הראש, נמצאו ב' שמות אלקים, אמנם צריך שתדע כי להיותם במקום גבוה וכו' ( שאין שם בחינת דינים) אי אפשר שיהיו ממש שמות אלקים, אמנם הם ב' שמות של מצפ"ץ"( מה רוצה להגיד לי בזה שזה שמות של מצפ"ץ): דהיינו כמבואר שהם בחינת המלכות הסותמת את הארת חכמה , שלא יושפעו אל הכלים הפנימים,

מה מראים פאות הראש?
(יוצא שפאתי הראש מראים לי ע"כ שיש לי סימנים שלעתיד לבוא אני צריך לקבל מהמלכות הזו של צ"א, אבל עתה זה בא להגיד לי,ש אני לא יכול לקבל, זה מעין שמירה כזו, להגיד לי:
יהודי: אתה לא יכול לקבל ג"ר דחכמה, כי אתה נתון לצ"ב, עד ביאת משיח )(24.03)

אז למה אם זה צ"א לא מראה על קבלת האור?
למה זה לא מראה על ג"ר דחכמה?
כי זה שערות ושערות מראות, שאי אפשר לקבל את האור, כי הם יצאו כמותרי מוחא,

וע"כ ה"ס אלקים המורה על קטנות. אלא בבחינת א"א, (שהוא רחמים ) נקרא בשם מצפ"ץ, , שהוא הוי"ה בחילוף א"ת ב"ש:
• שי' מתחלף על מ',
• וה' מתחלף על צ' וו' על פ',
• וה"ת על צ'
. שזה מורה בחינת עביות הנמשכת מאורות עצמם

(מה זה עוביות שנמשכת מאורות? שזה מלכות של בחי"א, שזו הגדרה שלה,שהיא עדיין נחשבת ע"ש האור והיא לא יצאה לרצון עצמאי, ולכ אין להם שום דין כלל ) , ולא משום דין שבהם. כנ"ל. ( אין גילוי לדין) (25.21 )

אות קפ"ב
קפב) ונמצא, כי אינו אלהים ממש להיותו בא"א, ואינו רחמים ממש שהוא שם ההוי"ה, אמנם הוא שם מצפ"ץ ממוצע ביניהם, ( מה ממוצע? הוא לא דין,אבל הוא רצון לקבל, הוא נברא, רצון של בחי"א, בטל אור כנר בפני אבוקה, אבל אי אפשר לומר שיש שם רק אור, כמו עולם אצילות, שלא דין כלמעלה מפרסא, אז לכאורה אין בו דין, אבל לא שם הוי"ה, כמו א"ק, למה? כי חל עליו צ"ב ושי בו מלכות- אז זה נקרא אצילות, ולכן אומר שמצפ"ץ זה ממוצע בינהם, כי זה לא הוי"ה ממש ולא אלקים ממש) כי אינו לא הויה ממש ולא אלהים ממש, אלא ממוצע ביניהם, כנזכר, והוא תמורתם. ולהלן נשלים לבאר טעם זה באמיתות ע"ש. (26.34 )

אות קפ"ג
קפג) וז"ס ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי, (אם אין אלקים אין דין של צימצום, שהרי המלכות היא מצד האור, אז המיעוט גם מטעם האור ולא מטעם אלקים שהוא דין
כי פסוק זה נאמר על א"א, הנקרא אנ"י ואי"ן, ( אז מצד אחד יש לו אני ומצד אחד הוא נקרא אין,
• "אין" הכוונה לכתר,
• ," אני" נקרא מלכות)
ונקרא הו"א. ( כי כתוב, "אני הוא ואין אלקים עימדי" אז המילה הוא) להורות:
• כי הדכר הנקרא אי"ן, ( הזכר הוא בחינת הצורה שהוא הבורא)
• והנוקבא הנקראת אנ"י, הכל א'. ( והנקבה היא צד הבריאה שבבריאה)

וכך בכל מקום, שאת שניהם צריך בבריאה.( ונקרא הו"א, כי אין בחי' נוקבא גלויה בו (לא, לא נמצאת, אלא שהיא לא גלויה) כנ"ל, להיותה דינין. ולסיבה זו אין אלהים מדי, כי כל הבחי' של אלהים בז"א, הם בא"א שמות מצפ"ץ, וזכור זה. (28.32 )
אות קפ"ג- או"פ
וזה אמרו (באות קפ"ג) "וז"ס ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי וכו', כי אין בחינת נוקבא גלויה בו'
" כי צמצום ההארה אינה מחמת דין שנקרא אלקים, (אז למה הוא לא נותן משערות הראש אור? הרי אין דין! אז שיתן אור. אומר: לא! האור הוא לא מדין שנקרא אלקים..אלא וגו')

אלא מטעם שהמסך והמלכות זו, אינה במקומה, להיותה במקום פאתי הראש, שבערך הקומה הכללית דשערות, הוא בחינת נקודת החזה(מדוע?שנקודות החזה מחלקת את גו"ע ואח"פ באופן כללי במדרגה:

שרטוט ב (30.35)

כתר ג
חכמה שערות ריישא
בינה
ע
פאה מלכות נקודת החזה
יד א

בינה ח שערות דיקנא
חכמה
כתר פ

הסבר שרטוט ב' (- 30.35-29.37)
ולמדנו שהשערות ריישא ושערות דיקנא יש להם יחס של גו"ע ואח"פ
• אז אם נסתכל רק על שערות ריישא אז יש בהם: כתר עד מלכות
• ואם נסתכל על שערות דיקנא: יש בהם: ממלכות עד כתר
אז זה בחינת השערות ריישא שזה המלכות שנקראת פאה, שהיא משפיעה למלכות הזו (של שערות דיקנא), אז פה (במלכות דריישא) אומר שזה נקודת החזה, שנקודת החזה היא המפרידה בין גו"ע לאח"פ. בכל מקום (מפרידה בין שערות ריישא לשערות דיקנא). אז זה מצד הגוף (30.40

עמוד אשפ"ה
כי ב' הויות דע"ב ס"ג דנימין הם בחינת גו"ע, שהם חב"ד חג"ת עד החזה, ונמצא פאתי הראש שהם המלכות במקום חג"ת, ובחי' חזה. (
שלמדנו ששערות ריישא הם מכתר עד מלכות ממעלה למטה, ובחינת פאתי הראש המסתיימים בחזה, הם המלכות במקום החזה) וע"כ היא סותמת שם האורות כנ"ל(מדוע? כי שם במקום החזה, זה סיום האורות כמו שלמדנו בצ"ב בחלק י' תשובה י"א)
. אלא בעת הזווג אז יורד המסך הזה למקום ד' תיקוני תתאין דדיקנא, ואז מתפתחים השערות רישא ונעשים ליודין(בגדלות), וההארת מושפעת אל הדיקנא, כמ"ש להלן.
הרי שאין הצמצום כאן משום איזה דין אלא משום שהמסך אינו במקומו, שזה נבחן שהצמצום בא מכח האורות עצמם, ולא משום דין. וז"ס אין אלקים עמדי כמ"ש הרב. (32.28 )

1839

media

שאלות חזרה – חלק יג עמודים א'שעט-א'שפ
1. אילו ב' בחינות של מלכות צריך לצורך העלאת מ"ן ומדוע?
2. מה ההבדל בין דינים לקליפות?
3. מאיזה זיווג יוצאים שיערות רישא ומאיזה שערות דיקנא?
4. למה משמשים שערות דיקנא בגדלות ומדוע?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

אות קע"א
קעא) והענין, כי עם היות, שכל השערות הם דינין ובירורי המלכים, ( כיוון שהם שייכים לצ"א, בגלל שנפלו המלכים בצ"א) עכ"ז להיותם במקום גבוה(גבוה מאיפה? גבוה מעל הפרסא ) בא"א, אין הדין שבהם נגלה, ולכן, כולהו שערות דא"א הויין לבנים, ( שכל השערות של א"א הם לבנים, שלבן מראה על זכות) ולא אדומים או שחורים( כמו שיש בז"א).
אמנם עכ"ז, יש הפרש בין שערות הראש לשערות דדיקנא(אומנם אנו רואים שכולם הם לבנים, אבל למרות זאת יש בינהם, בתוך א"א הבדל בין שערות ריישא לשערות דיקנא ),
• כי שערות רישא שעיעין יתיר, והם יותר דינין נכפין, ומהמותר והסיגים שנשאר מבירורם, הם דינים קשים(דהיינו שעדיין יש לברר מהם, והם שערות ריישא שמתבררים רק בעיבור ב')
• . אך ממותר בירורי שערי דדיקנא, נפקו סיגים וקליפות ממש גמורים, ולכן הוו קשישין יתיריש בהם יותר דינים ) ולא שעיעין. ( ולא רכים כמו השערות ריישא) (2.00 )

אות קע"ב
קעב) ונמצא, כי אלו הי"ג תיקוני דיקנא, הם בחי' המלכים דא"א, (מי ה מלכים דא"א? ר"ל שא"א צריך לתקן, דהיינו מ בחינת הנקודים, והרי אין מלכים בא"א, יש מה שא"א מתקן מהמלכים)
שעלו ונתבררו בהאי מוחא סתימאה בסוד מ"ן, ונתקנו, ונתהוו מהם י"ג תיקוני דיקנא( למה נתקנו י"ג תיקוני דיקנא?למה הם לא משויכים ישירות לתוך הפרצוף, כמו שהיה למשל בקטנות, שא"א לקח את אח"פ דכתר של ראש.
ופה לא מדובר על מה שהוא לקח לנקבה שלו לכתר לראש, אלא מה שהוא העלה מבי"ע" ומה ששיך לצ"א, לא יכול לתקן כחלק ממנו ,אלא יוצא כשערות) (3.00 )

כי גם בא"א( ר"ל כמו בז"א, מדוע יש לומר זאת? היות וא"א בקביעות מתקן רק אח"פ דכתר דראש דנקודים שהוא לא בבחינת מלכים)
היה בו בחי' מלכים, כנ"ל, ונמצא, כי אלו השערות די"ג תיקוני דיקנא, הם הם בחי' המ"ן של המוחא סתימאה, והם העולים בה בבחי' מ"ן תמיד. (דהיינו שאם ירצה להעלות מ"ן, מאיפה הוא יעלה?מהשערות, כי הן בחינת החסרון של המלכים ולכן מהם יעלה את החסרון ולא מהמלכות הטבעית שלו ) , כי היא נוקבא לגבי הכתר, כנ"ל, והבן זה היטב (4.17)

אות קע"ג
קעג) ואלו השערות, הם בחי' נהרות המים, הנמשכין מן הים הגדול ד מוחא סתימאה, כי הם צינורות(כל אחד ואחד מהם )
מושכין המים ויוצאין דרך פיותיהם, ונמשכין אחר כך אל הבינה אמא, (משמע שאמא מקבלת את האור חמה שלה דרך אותם צינורות )
ונותנים בה ג"כ בסוד מ"ן, שהם חמשה גבורות של מנצפ"ך שבה, כנודע, כי או"א בהאי מזלא דדיקנא אתכלילו( הם מתכללים בזווג של מזלא דדיקנא, כי אין להם מצד עצמן צ"א , אבל יכולים להתכלל בשערות, בזווג שא"א מעלה כמ"ן את מלכות של ששערות דיקנא ועושה על זה צ"א- וזה נראה בהמשך איך) , ועל ידו מזדווגים, כמ"ש, וז"ס מקולות מים רבים אדירים משברי ים(מה זה קולות מים רבים? שהגדלות שהיא משברי ים, שנקראת ים, צ"א של הכלים השבורים, שנשברו שם, הם באים ע"י מים רבי ם שבאים דרךי השערות ) כו' כמבואר במקומו בפסוק. (5.38 )

אות קע"ד
קעד) והנה הכתר אתתקן לעילא ברישא, בסוד י"ג תיקוני גולגלתא כנ"ל, ואחריהם נתקנה ה שהיא מוחא סתימאה, בי"ג תיקוניה, למטה מהם בסיומם, שהוא מתחת המצח, אשר בתוכו(בתוך המצח ) הם המוחין, ומתחת פאתי הראש, כמ"ש כי ה לתתא מכתר היא. (דהיינו שהשערות דיקנא הם מחוץ למוחין דראש, והם יוצאים מחוץ לפרצוף בסוד י"ג תיקוני דיקנא של מו"ס) (6.15 )

אות קע"ה
קעה) וסיבה היותם י"ג(הרי הם באי מצ"א, אז מה פתאום הם מתחלקים באופן זה? )
, כי גם המוחין, הם ג' חב"ד, והם שלשה הויות, ונחלקים לי"ג אותיות עם הכולל, כנ"ל(אז מה?
האם בגלל שהראש הוא מחולק לי"ג, אז גם השערות צריכים להיות מחולקים לי"ג?
• [הרי השערות שם זה צ"א
• והראש עצמו שייך לצ"ב, ואני מבין כי מתחלקים לי"ג 4 פעמים 3, אבל מה פתאום הוא מחלק את השערות?
תשובה:
, ולכן גם תיקוני דיקנא היו י"ג, ( למה? כי הם מתרשמים, באים במגע, כשהם יוצאים מתוך השערות עם המוחין הפנימיים- נלמד זאת בקע"ז.. )
• והנה כמש"ל ענין הי"ג חוורין והי"ג נימין, (שהם בחינת הראש מצד גלגלתא ומצד מוחא דאוירא כי הם י"ב
• והחיוורתי_ הי"ג כולל את כל הי"ב)
כי הם י"ב. והחוורתי הי"ג כולל כל הי"ב, (דהיינו שגם מבחינת החיורתי בחינה שכוללת את כולם )
וכן נימת הי"ג כוללת כל הי"ב, (ואז יש י"ג נימין )
כן תיקון י"ג דדיקנא( שהוא נקרא מזל ונקה,שכולל את כל הי"ב תיקונים) שכוללת כל הי"ב תיקונין, וכן הוא בתיקון הח'
. וז"ש באדרת נשא דף קל"ד ע"ב, תאנא אלין תיקונין אקרון ימי קדם כו'( למדנו שאלו תיקונים נקראים ימי קדם)' והאי דתליסר כליל לון. (וזה התיקון ה- 13 כולל את כולם ) ( 8.25)

אות קע"ו
קעו) נבאר תחלה היאך מתאחזין אלו הי"ג תיקוני דיקנא, עם תיקוני רישא כנ"ל, (מה הקשר בינהם? )
שהי"ס דרישא משפיעים ומאירים בי"ס דדיקנא, כי ממקום שמסתיימין י"ס דרישא, מתחילין תיקוני דיקנא כנזכר שם
. גם נתבאר שם כי הי"ס דרישא הם
• י"ס פנימים
• וי"ס מקיפים ג"כ, ולא קבלתי סדרן. ( כמובן שהפנימיים יצאו לחוץ ולא מאירים בפנימיים, רק בתחילה הם האירו בפנימיות, ולאחר שהיה זווג הם יצאו החוצה, הם האירו בפנימיות, רק כאשר היה זו) (9.39)
אות קע"ז
קעז) אך מה שקבלתי הוא
• , כי הי"ס דרישא, הם כסדרן מכתר עד מלכות, (כי לא צריכים עלייה לצורך זווג, כי גם במקומם יכולים להאיר בסוד תפילין לז"א ) ומלכות בסוף כולם,

• אף בבחי' המקיפים, ( גם שם הם כך) ואינן כמו מקיפי הדיקנא( הי"ס דריישא הם לא כמו מקיפי הדיקנא) שהם מתתא לעילא, (שצריכים עליית עולמות לצורך זווג,
o ורק אם יש זווג הכתר למעלה ומלכות למטה
• וכאשר אין זווג , אז העוביות היא לגרעון, ומלכות למעלה וכתר למטה
ולכן אומר שאינן כמו מקיפי הדיקנא שהם מלמטה למעלה)

ונמצא כי הספירה האחרונה שבגלגלתא, שהיא מלכות, היא בפאתי הראש, ( תיקון אחד- הפאות) ואף אם הם ב', נקראו א'( דבר אחד, תיקון אחד הפאות), כנ"ל בתיקון קדמאה דדיקנא( תיקון הראשון דדקינא) (11.00 )

ענין ההבדל בין שערות ריישא לשערות דיקנא
אות קע"ז- או"פ
קעז) הי"ס דרישא הם כסדרם מכתר עד מלכות ומלכות בסוף כולם, אף בבחינת המקיפין ונמנא וכו' מלכות היא בפאתי הראש:

וצריך שתדע היטב, ההפרש בין שערות רישא לשערות דיקנא,

(הרי אנו רוצים עכשיו לבאר את היחס שבין השערות לבין הפנימיות, אבל קודם כל עושה לנו סדר, עוד פעם מה ההבדל בין שערות ריישא לשערות דיקנא )
. כי באמת הם( שערות ריישא ושערות דיקנא) שניהם פרצוף אחד
• ששערות ריישא הם גו"ע
• ושערות דיקנא הם האח"פ של הכלל הזה שנקרא שערות
שוב:
כל השערות הם שערות ריישא ושערות דיקנא שהם גו"ע ואח"פ
• שערות ריישא הם בבחינת גו"ע של השערות
• ושערות דיקנא הם האח"פ
ואח"כ אנו מתייחסים לכל אחד מהם בניפרד ולכל אחד מהם אנו נקרא גו"ע ואח"פ
אבל אם אני מסתכל על היחס בינהם:
• אז שערות ריישא הם בבחינת גו"ע
• ושערות דיקנא את אח"פ
(12.27)
כי באמת הם( שערות ריישא ושערות דיקנא) שניהם פרצוף אחד, , כלומר בחינת קומה אחת דע"ב מגולה, ( דהיינו ע"ב של עולם הנקודים של צ"א שזה נקרא ע"ב המגולה) שלא יכלה להתלבש בכלים הפנימים גלגלתא ומו"ס, (למה? )מחמת שהמה נתקנו בבחינת עזקא דכיא( מי? גלגלתא ומו"ס.) דם', דצל"ם שם' דצלם לא נותן אפשרות לג"ר ד להכנס למדרגה
(ואם תגיד: הרי מו"ס לא נתקנה בם' דצלם, הרי גלגלתא נתקן בם' דצלם, אז יגיד:
• שגם בו יש את הבחינה הזו של ההתכללות של הם' דצלם
• או שיגיד שיש בו את הבוצינא דקרדינותא של צ"א, שאומרת שאסור לקבל אור במדרגה במקום הזה )
אז בכל מקרה בכללות לשניהם הוא קורא להם עזקא דכיא. מה זה עזקא דכיא? שהם מתוקנים בצ"ב ולא יכול להכנס אור של ג"ר ד לפנימיות הראש דא"א ולכן יוצא בסוד שערות.(14.39) (אולי היה ראוי להגיד כאן בם' דצלם אזקא רבה ולא עזקא דכיא )

אז כאשר מדובר בכללות של שניהם ביחד, אז אפשר לומר עזקא דכיא
אבל עזקא דכיא שייך לגלגלתא, אז גם למו"ס הוא קורא בכלל הזה עזקא דכיא.
אבל אם מפרטים יותר, אז נכון לקרוא:
• למו"ס- עזקא רבה
• לגלגלתא- עזקא דכיא

דב"ש עלאין דנה"י דעתיק שלמעלה מיסוד שלו, ( אומר שזה התיקון של הגבהת ראשי ירכין)שע"כ נגנז בהם או"א הפנימים ששמשו בנקודים, להיותם תמיד בחסדים מכוסים, כנ"ל, (ואז לא יכולים להתגלות – הבחינה הזו של ג"ר ד)
שמכחם נאצלו גם או"א האצילות בסוד עזקא דכיא ועזקא רבה כנ"ל בדברי הרב עש"ה. ( 15.32)

פה הוא מחלק :
• בין המוחין דאבא שהם האור של הקומה
• ובין מוחין דאמא שהם בחינת המסך דעוביות, שעליהם נעשה הזווג להמשכת הקומה, ועל מה נעשה הזווג? על המלכות, על הנקבה שבמדרגה
אז כאשר הוא רוצה להגיד לנו שגם או"א, הם עזקא דכיא ועזקא רבה, אז הו מחלק בינהם:
ולכן מצד ההתחלקות הזו
• מו"ס נקרא עזקא רבה
• וגלגלתא – עזקא דכיא- אבא

וע"כ (מה זה ע"כ? היות ויש תיקון העזקא " דהיינו ם' דצלם)חלק הזה של האור גדול דאו"א הפנימים יצא לחוץ מא"א בסוד שערות רישא ודיקנא, כנ"ל באורך. ( 16.47)
סיכום: מה אמר לנו עד כאן?
שערות ריישא ושערות דיקנא, הם יחד, גו"ע ואח"פ
• שערות ריישא – גו"ע
• שערות דיקנא- אח"פ

למה הם יצאו מחוץ לראש? כי הם לא יכלו לקבל את האור הזה שבא מנקודים,
כמו שהאור שבא מנקודים הוא ג"ר ד_ הם מתוקנים בתיקון של ם' דצלם_ לא יכלו לקבל את האור הזה? אז יצא האור החוצה בסוד שערות.
אם נרצה לדייק יותר כפי שלמדנו, האו"ח שיצא החוצה המותרי מוחא, הוא נעשה שערות לאיזה שערות?
• גו"ע של הזווג הזה שערות ריישא
• האח"פ שערות דיקנא
(17.24)
אמנם נתבאר לעיל בדברי הרב, שבעת שיצאו לחוץ, פגעו בג' רישין דא"א:
• גלגלתא,
• אוירא,
• ומו"ס,
ונתערבו עמהם ( אז הנה אנו רואים קשר בין השערות לבין הראשים.

כי אנחנו שאלנו, מדוע אתה מחלק גם את השערות לי"ג בחינות? הרי הם שייכים לצ"א! ובצ"א אין את החלוקה הזו לי"ג
ועכשיו כאשר אנו רואים שהם יצאו לחוץ, ופגעו בג' הראשים.
מה זה פגעו? הכוונה שנפגשו והתכללו זה בזה, ולכן נתערבו עמהם

)
ולפי תערובתם בהני (באלה ) ג' רישין כן אשתני שמייהו. (כן ישתנה שמם , ועוד אנו יכולים לומר מכאן, שהם קיבלו את התיקון של םל"צ והתחלקו גם לי"ג.
(כנ"ל באות ע"ט) ע"ש. דהיינו שקבלו לתוכם בחינת התיקון דםל"צ דצל"ם, כמו ג' רישין דא"א, וע"כ נשתנה בחינתם ממה שהיו מקודם לכן,( קודם לכן הכוונה בנקודים – ששם היו בבחינת ג"ר ד, ואבא מגולה)כלומר שאינם כ"כ מגולים כמו או"א הפנימים. אלא שנתלבשו ג"כ באיזה שיעור של םל"צ דג' רישין דא"א. ( 19.09)

עמוד אשפ"ב

ולפיכך, כמו שעיקר גילוי ה בא"א הוא במו"ס, ( למה? כי היא הנקבה, ובנקבה מגולה העוביות והמסך, אז אותו דבר יהיה בשערות דיקנא עיקר ה .
נסביר:
אם אני אסתכל רק על ראש של א"א, יש לי גלגלתא ומו"ס
איפה מגולה ה?
• במו"ס! ולא בגלגלתא,
o כי בגלגלתא יש לי ם' דצלם, והיא חסדים מכוסים

אומר שהשערות התרשמו מהגלגלתא והמו"ס
• השערות רישא (התרשמו) מגלגלתא
• ושערות דיקנא (התרשמו) ממו"ס
• כמו שבמוחין ה מתגלית במו"ס
• ככה גם בשערות שהתרשמו מהם, המוחין ד התרשמו בה, איפה? בשערות דיקנא (20.06)
)
אבל מחמת התיקון דעזקא רבה אינה מגלה ה שלו, ( כלומר, למרות שיש שם , כי יש שם עזקא רבה, שהיא טבעת שלא נותנת ל להתגלות,)
שז"ס דלא פסיק קרומא במו"ס לעלמין .( שלא נפסק הקרום הזה, קרומא דאתחפייא (אפשר לקרוא לזה), לעולם)
הנה עד"ז גם בחינת ה דשערות רישא, שהיא גבוה הרבה ממו"ס, (למה היא גבוהה הרבה? כי היא באה ממוחין של מצ"א )אינה מתגלה משם לעולם זולת בסוד או"מ דתפילין, (איפה? בז"א )(20.42)
מה הוא אומר?
סיכום
:מדוע המוחין הגדולים של השערות לא מתגלים בהם?

מה אומר?
יש לנו כאן מוחין מאד מאד גדולים בשערות
אז ,לכאורה הייתי מצפה אולי, שהמוחין הגדולים יתגלו בשערות
אז אומר : לא! הם לא מתגלים בשערות!. למה? כי מונח עליהם תיקון מתוך ההתכללות שלהם עם התיקונים של הראש.
לכן גם בהם יש את התיקון של הם' דצלם! ולכן יש עליהם איזה שהיא עזקא, ולכן הם יוצאים מחוץ לראש.

ואיך הם מתגלים בחוץ? בסוד תפילין של ראש
איפה? בראש דז"א! (21.15)
כמ"ש במקומו, אבל אינם באים בהתלבשות הכלים הפנימים לעולם.
וכל מה שבא בהתלבשות הכלים הפנימים מבחינת או"מ החוזר של השערות ( דהיינו ג"ר ד כמו שהיה באו"א דנקודים של השערות), הוא רק מן בחינת השערות דיקנא בלבד.
ענין התפשטות המוחין דחכמה
ע"י ל"ב נתיבות החכמה באו"א
כמובן שנצטרך ללמוד:
איך ה הזו מתגלה ,בשערות כדי לתת אותה לאו"א:
• כי הרי א"א דרך מו"ס לא מעביר , למרות שהוא יוצא על ויש לו, אבל אם יעביר תהיה שבירה
• אז הוא עושה קרום ולא מעביר .
ואומר: דרך השערות אני כן יכול להעביר , כמובן מופחתת, למי אעביר? לאו"א.
עכשיו, יהיה מישהו שנותן במדרגה שהם או"א.
אומר: גם האור הזה שאני נותן לאו"א,
• הוא לא ינתן דרך א"א, אלא ינתן דרך השערות דיקנא של א"א,
• ולא ינתן דרך השערות ריישא, אלא דרך השערות דיקנא כי הם מחזיקים את ה
כי ע"י הגילוי שלהם באו"א נפסק הקרום של ה דאו"א, ומתפשטת ה שלהם בסוד ל"ב נתיבות החכמה ובאים למוחין דז"א, ואז נפסק הקרום גם ממוחין דז"א. ומתגלה ה בחסדים מחזה ולמטה דז"א. כמ"ש במקומו.
• נתיב נקרא בינה
• שביל נקרא
גילוי ה דרך הבינה נקרא ל"ב נתיבות ה )
יוצא,
שכאשר א"א רוצה לתת מוחין ד לז"א:
• הוא (א"א) צריך לתת דרך שערות הזקן לאו"א,
• ואו"א יתנו לז"א)
23.25
מה הוא מתאר לנו פה?
מתאר לנו מצב שא"א היה בקטנות
• ועכשיו, בא אור ע"ב ס"ג, ובמקום להינתן במדרגה, הוא הוציא בחינת שערות,
• ואת האור נותן דרך השערות האלה בגדלות לאו"א,
• ואו"א נותנים את האור הזה לז"א, והפרסאות של כולם מתבטלים, בדרך של צ"ב, בדרך של אח"פ דעלייה.
יוצא מפה:
שכל הגדלות של החכמה שניתנת במדרגה, היא לא ניתנת באופן רגיל, כמו שקרה לנו בעולם הנקודים.
• זה שומר על המדרגה'שלא תהיה שבירה עוד פעם!
• אז זה נותן אפשרות לגדלות, בדרך השערות, דרך חכמה מיוחדת, שנקראת ל"ב נתיבות החכמה (24.10)
ומטעם זה נבחן, כי אחר הזווג דגדלות דא"א, שיצא קומתו בקומת ע"ב דמ"ה, שאז נתקנו השערות רישא ודיקנא שלו כנ"ל, הנה השערות רישא קבלו כל תיקונם תכף, דהיינו בחי' התיקון דמו"ס, שלא יתלבשו בכלים הפנימים, זולת בדרך מקיפים תמיד בסוד מוחין דתפילין שעל המצח מחוץ, ומבחינה זו באו בכל תיקונם. ( 25.03)

( הם (השערות) ממילא לא מתלבשים בגוף, אז להם אין בעיה, הם קיבלו את התיקון שהם ישארו בחוץ, הם ממילא לא מתלבשים בכלים הפנימיים.
מה יהיה להם לשערות ריישא?
• הם יהיו תמיד בחוץ, תמיד בסוד מוחין או שערות בראש דא"א
• או בחינת ז"א תפילין של ראש שעל המצח) (25.30)

אבל שערות דיקנא, שדרכם לבא ולהתלבש בבחינת מוחין פנימים לאו"א, כנ"ל, לא נתקנו כן בקביעות, כי אם בעת הזווג בלבד, כלומר,בעת שא"א עולה לעתיק ואו"א עולים לא"א, אז משפיעים השערות דיקנא בחינת ממקיפים שלהם(לאו"א . ואו"א משפיעים לז"א וכל זה בעת עליית עולמות), ולאחר הזווג (בגלל שזה לא מצב קבוע )תכף מסתלק האור הזה מהם, ושוב נשארים בלי אור אלא בבחינת כלים מקיפים.
מסקנה:
• שערות ריישא תמיד מקיפים
• שערות דיקנא:
o יש פעמים שהם פנימיים- [הם פנימיים,כלפי או"א שהם נותנים לאו"א הם המוחין הפנימיים האלה)
o ויש פעמים שהם מקיפים
זאת אומרת:
o שבגדלות, בעליית עולמות: הם נותנים מוחין פנימיים לאו"א, כדי שיעבירו הלאה, דרך ל"ב נתיבות החכמה
o וכשיש ירידת עולמות לקביעות, וכשיורדים ליום חול:אז, בחזרה האור הזה מסתלק, ושערות דיקנא לא מעבירים אור .
כלומר, שבאופן רגיל, שערות דיקנא לא מעבירים אור , הם חסדים,

רק שיש גדלות אז משתמשים בשערות דיקנא לצורך עליית מ"ן, כי בהם יש את הכח הזה של צ"א, כח של לבקש לעשות גדלות, אז משתמשים בהם כדי לקבל . מי יקבל את זה? או"א, שיתנו אותה לז"א.
איך מקבל ז"א במוסף דשבת, אור חכמה?
אז אם ז"א במוסף דשבת רוצה לקבל חכמה בשבת, הוא לא מקבל ישירות מא"א , אלא הולך לבקש מאו"א :
o , או"א עולים לראש דא"א,
o א"א עולה לראש דעתיק ,
o וע"י זה שעולה א"א לראש דעתיק, הוא משתמש במ"ן של שערות דיקנא (לא בשערות אלא במ"ן! של השערות, כי יש להם בחינת צ"א)) כדי לקבל את הגדלות של אור חכמה,
o ומקבל (א"א) אור חכמה, שדרך זה הוא נותן אור חכמה לאו"א שיתנו לז"א. (27.54)

ולפיכך ( היות וזה בעולה ויורד)נבחן עמידת שערות דיקנא, שלא בעת הזווג, דהיינו בשעה שהם ריקנים מאור, שעומדים בסדר הפוך, ( איזה סדר?)מלכות בראשונה וכתר באחרונה, כלומר,
• כאשר בשערות דיקנא יש אור חכמה (בעליית עולמות)- אז כתר בראשונה ומלכות באחרונה
• וכאשר אין אור במדרגה, כשלא בשעת זווג, שלא בשעת עליית עולמות ,מלכות בראשונה וכתר באחרונה
סדר הספירות בפרצופים ריישא ודיקנא
בהתאם למצבי הזווגים- של קביעות או עליית עולמות
מה זה אומר לנו?
• האם זה ממעלה למטה
• או ממטה למעלה
o האם בדרך דחיית האור,
o או בדרך קבלת האור
כשהכתר למעלה והמלכות למעלה- זה דרך של קבלת האור
אבל כשהמלכות בראשונה וכתר באחרונה" אז זה בדרך של דחיית האור
:
• שאין זווג במדרגה (קביעות),: מלכות
o מלכות תהיה למעלה
o וכתר למטה כתר
• כשיש אור במדרגה (בעת זווג-עליית עולמות, שבת, יום טוב)- כתר
o כתר למעלה
o ומלכות למטה מלכות
כי בעת הזווג ( בעליית עולמות, תפילה, שבת)
נבחן שכל העב ביותר קומתו גבוה יותר
• , שבחי"ד יש לה קומת כתר,
• ובחי"ג קומת , ובחי"ב קומת בינה, ו
• בחי"א קומת ז"א,
• ובחינת כתר קומת מלכות.
הרי שכל העב יותר הוא ראשון בעמידה.
אבל שלא בשעת הזווג, (בקביעות)
• בעת שאלו הקומות ריקנות מאורותיהם, (דהיינו שיש עוביות, אבל אין אור)
• הנה אז נבחן העביות שבהם לחסרון ולא למעלה, ( כשאין עליית עולמות ושערות דיקנא ריקניים מאור חכמה)
o וע"כ נמצא העביות דכתר שהיא בחי"ד שהוא בשפל המדרגה יותר מכולם,
o ולמעלה ממנה בחי"ג, שהיא מיוחסת לחכמה, ( למה חכמה מעל כתר? למה כתר היא למטה? כי אין אור במדרגה" אז עדיף (כשאין אור במדרגה) עוביות יותר קטנה מאשר עוביות גדולה. לדוגמא:
• כשיש לי אוכל ואני רעב מאד, אז הרב הגדול הוא טוב, הוא יכול לתת לי תענוג
• אבל כשאין לי אוכל ואני רעב מאד, אז עדיף שאני אהיה רעב פחות, ואם אהיה עוד פחות ופחות רעב עוד יותר משובח
• ולכן כשאין אור במדרגה, בחי"ד היא הכי למטה, יוצא שהכתר הוא הכי למטה בשפל המדרגה
 ולמעלה ממנה בחי"ב שהיא מיוחסת לבינה,
 ולמעלה ממנה בחי"א מיוחסת לז"א,
 וממעל לכולם עביות דכתר המיוחסת למלכות.
(יוצא, שהכתר למטה עם עוביות של בחי"ד דמסך ומלכות למעלה עם עוביות דשורש
אם מסתכלים, רק מבחינת העוביות:-
• כתר למטה- עם עוביות של בחי"ד
• ומלכות למעלה -עם עוביות של בחינת שורש
וזה כאשר אין אור במדרגה, ועל זה הוא אמר לנו שמלכות בראשונה וכתר באחרונה. שפירושה:שעוביות דכתר שהיא שורש היא העליונה ביותר (31.48)
וכ"ז (וכלל זה )הוא רק בשערות דיקנא,
למה? כי הם צריכים עלייה, בכדי שיהיה להם אורות פנימיים)
שהם נשארו אחר הזווג בהתרוקנות מאורות שלהם(שהוציא את בחינת אבא מגולה לבחינת שערות או לאחר זווג שחזרו למקומם הקבוע ) ע"כ נהפך בהם הסדר.
למדנו:
• שבעת הזווג האורות הם פנימיים
• שלא בעת הזווג, האור מסתלק, ואז הם חוזרים למקומם הקבוע, ומתרוקנים מאורותיהם.;
משא"כ בשערות רישא,
אצלם האורות הם קבועים, אין אצלם עולה ויורד,
שהם לא נתרוקנו מן האורות שלהם לאחר הזווג כנ"ל, כי הם בלאו הכי אינם באים בהתלבשות הפנימיות דמוחין, (הם נשארו אותו דבר כמו שהם היו קודם.
• כי כשעולים למעלה, האורות נכנסים לפנימיות,
• השערות לפנימיות המוחין,
• רק מצד שערות דיקנא ולא מצד שערות ריישא,
ע"כ הם (שערות ריישא )עומדים כסדרם תמיד,
• כתר למעלה
• ומלכות למטה
כדברי הרב,
• שמלכות דשערות רישא היא בפאתי (פאות )הראש.
• ומ"ש שמאותם השערות דפאתי הראש יורד שפע אל השערות דבתיקון קדמאה דדיקנא ומשם לשאר התיקונים דדיקנא, יתבאר להלן.(כי אם השערות ריישא,(שערות הראש) יש להם את התיקון האחרון שהמלכות שלהם שזה הפאות, שזה מלכות של צ"א, שזה מצד הראש , אומר: שהם נותנים תיקונים לתיקונים הראשונים של שערות דיקנא.כי שערות דיקנא הם מתחילים דוקא מב' צדדי הפנים- מב' מיצרי הזקן, אז אומר שהם נותנים להם איזה שהוא כח. ובדיוק איזה כח ומה הם נותנים להם זה נראה . (34.01)

• אבל שערות ריישא הם תמיד עומדים בסדר הזה
• ושערות דיקנא יש שמשתנה סדרם.
מה למדנו היום?
למדנו שכאשר באים למצב של גדלות, אז יש לנו להבחין בין שערות ריישא לשערות דיקנא.
ראשית אמר לנו שנזכור:
ששערות ריישא זה בחינת גו"ע והם נחשבים פרצוף אחד
• שערות ריישא הם בחינת גו"ע
• שערות דיקנא הם האח"פ
זה ידיעה צדדית, זה לא הידיעה שבאנו ללמוד כאן

הידיעה שבאנו ללמוד כאן:
הוא התהליך שקורה כשרוצים לתת חכמה לז"א.

התהליך הזה הוא קורה דרך השערות דיקנא, ולא דרך השערות ריישא.
שהשערות דיקנא הם האחראיים לכך,שינתן האור לתחתונים-
• הם צד הנקבה, בהם שאר פרטים
• וברגע שנהיה זווג על מוחין, הם משמשים כהעלאת מ"ן למוחין פנימיים,
• נכנסים האורות בראש דא"א, כדי לתת אור פנימי לאו"א שעלו אליהם.
• ואז או"א מקבלים את המוחין ונותנים אותם לז"א. (35.28)

וכמובן, שכל מעבר כזה, זה עוד הקטנה של האור. איזה בדיוק הקטנות נלמד בחלק י"ד.
אבל יש הקטנות של האור.
אבל רצה להגיד לנו: שתדע לך:
• שאנו הולכים ללמוד את י"ג שערות דיקנא, כפי שאנו לומדים במצב הקבוע שאין חכמה, הם י"ג בחינות של רחמים, ודרך זה יש את הנהגת העולם דרך רחמים.

• רוצים גדלות? רוצים חכמה? צריך עליית עולמות,
o והשערות האלה משמשים למשהו אחר בכלל, השערות מתהפכים כסדרם
o ומשמשים לקבלת מוחין דחכמה, לפנימיות א"א, כדי לתת לאו"א וז"א.
אז שלא תתבלבל:

יש 2 תפקידים לשערות דיקנא:
• מצד אחד, בעליית עולמות, לשמש לקבלת מוחין דחכמה,
• ומצד שני, במצב הקבוע, להשפיע בחינות חסדים. 36.23

1857

media

שאלות חזרה חלק יג א'שעט-א'שפ
1. מהן ב' הבחינות שבעת הזיווג הן בבחינת טחינת מ"ן לצדיקים?
2. מהו המקרה בו יכול להיגלות אור החכמה דרך שערות רישא ודיקנא ומדוע זה רק לשעתו ומה הסיבה לכך?
3. הגדר בלשונך את המושגים הבאים: דינים, קליפות, שערות רישא ושיערות דיקנא.
4. מי הם העולים בבחינת מ"ן תמיד במו"ס ומדוע דווקא הם וכיצד עושים?
5. כיצד מתאפשר לאו"א, שהם במקורם חסדים מכוסים, להוליד שהרי להולדה צריך אור חכמה?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

מה למדנו?
למדנו שכאשר באים לעשות את המעבר מקטנות לגדלות, אז צריכים להעלות מ"ן.
העלאת המ"ן דורשת 2 סוגי מלכויות:
1. מלכות של צ"א
2. ומלכות של צ"ב

מדוע?
• אם נעשה רק ממלכות של צ"א- אז יהיה אח"פ במקומם- דבר שאינו אפשרי
• אם נעשה רק ממלכות של צ"ב, אז מלכות של צ"ב שייכת רק לגו"ע ולא לאח"פ
לכן אנו צריכים את שתי הבחנות

כאשר אנו מעלים מ"ן ועושים זווג על ב' הבחינות האלה,
אז נוצרים לנו 2 אבחנות:
אבחנה1 :של הכלים הפנימיים שמקבלים מהזווג הזה, שהם מתוקנים בםל"צ, והכלים הפנימיים של ראש דא"א, יכולים לקבל את האור הזה.- זה הכח של הבוצינא דקרדינותא, , אבל הכח של הבוצינא דקרדינותא לא מתגלה בהם, כי כח הזה של הדין הקשה מתגלה, כשהוא בא להתגלות, אז אין ברירה, אלא להוציא אותו החוצה מהראש, כי אי אפשר לקבל אותו, כי הוא שייך לצ"א, וכשהוא יוצא החוצה, אז הוא מיתקן בב' אבחנות
1. בבחינת הגו"ע שלו לשערות ריישא
2. בבחינת האח"פ שלו לשערות דיקנא, שבהם לא נוהג התיקון הזה של צ' דצלם ואור חכמה, זה כמו אור של גדלות של עולם הנקודים, אז אי אפשר לקבל אותו, כי אם נקבל אותו, הוא יגרום לשבירת הכלים.

אנו, א"כ למדנו שאנו צריכים את האור הזה:
ואנו צריכים להשתמש בו רק בתור אור ע"ב ס"ג, שבא להגדיל את הכלים,
ואיפה אפשר להשתמש בו? רק בשערות ולא בפנימיות הפרצוף. (2.24 )

עמוד אשע"ט טור א'
וזה אמרו (באות קס"ט) "הגבורה דעתיק מתלבשת במו"ס וכו' כי היא בוצינא דקרדנותא ולא נגלה תוקף דינו שם במקום גבוה, אלא נתגלו בי"ג תיקוני דיקנא שהם השערות, שכולם דינים( לא מתגלה בגו"ע, אל בכלים הפנימיים, אלא רק בכלים החיצוניים- בשערות דקינא)
" כי מתוך התלבשות חסד וגבורה דעתיק
• (חסד מתלבש בכתרא- בגלגלתא,
• וגבורה דעתיק מתלבש במו"ס )
בכתרא ומו"ס דא"א, נתקנו שניהם בקומה שוה,

• זה(החסד- הגלגלתא ) בסוד עזקא( טבעת) דכיא, ( זכה)
• וזה( מו"ס) בסוד עזקא רבא

"ל (דף א' שכ"א אות ס"ב) ועי' באו"פ שם, שפירושו שאו"א הפנימים( של א"א) נגנזו שם משום שהגבורה דעתיק, שה"ס המלכות דצמצום ב', (הרב"ש
מעיר שצריך להיות כתוב צ"א) אינה נמשכת לבא בקו האמצעי בסוד הזווג, (למה? כי צ"א לא שייך לקו אמצעי. שייך לדין של קו אחד.) ( 4.12)

ולפיכך נעשו השערות דיקנא רק בבחינת כלים מקיפים, כי האו"פ שבהם נסתלק מהם, מחמת תוקף הדין שבבוצד"ק (שעליהם הם מלבישים -המו"ס, שלא מקבל את הזווג של קו אמצעי . שאינו מקבל זווג, וע"כ נשארים השערות דיקנא ריקנים מאורם, (מה הם בכל זאת מקבלים? נבחנים לאור מקיף) אלא שנבחנים לאו"מ, כלומר שבשעת הזווג על ידי הארת ע"ב ס"ג העליונים, שמתבטלים הפרסאות לשעתם אז מקבלים השערות דיקנא את האור הגדול שלהם, ומשפיעים לתחתונים בסוד טפת הזווג, ותיכף לאחר הזווג מתרוקנים מאורותיהם, (4.55 )
( אומר שיש זמן ביני לביני:
כאשר מגיע אור גדול של אור ע"ב ס"ג, אז האור הזה מאיר לבחינת השערות
אבל מיד לאחר שיש השלמת כלים, אז האור הזה מסתלק. זה קצת קשה:
למה?
• כי אנו לומדים שמבחינה רוחנית, זה תמיד צריך להתקיים
• אבל בכל אופן, כשיש הבדל בין זה שמגיע האור לבין מה שקורה, לאחר מכן בזווג התדיר הזה, וצריך לומר, שלאחר שיש זווג ע"ב ס"ג וקיבלו כבר את אורותיהם וה"ת ירדה מעיניים, כדי להעלות את האח"פ, לאחר שהאח"פ חזרו למדרגתם, אז במצב הזה השערות מתרוקנים מאורותיהם ומקבלים אור מקיף) ( 5.50)

משום שאין פרצופי אצילות מוכנים לקבל את אורותיהם,
• כי ברגע שהאח"פ חזרו למדרגה, הם חזרו למדרגה בבחינת צ"ב,
• והאורות האלה של אור ע"ב ס"ג הם של צ"א, אז הם לא יכולים להתקבל במדרגה

להיותם בחינת או"א הפנימים ששמשו בנקודים, ( שזה אורות של ג"ר דחכמה) דהיינו בלי התיקון של םל"צ דצל"ם, כנ"ל. וז"ש הרב שכח הבוצד"ק שבמו"ס מתגלה בתוקף הדין שבו ומצמצם את השערות דיקנא שלא יוכלו להחזיק את אורותיהם שלא בשעת הזווג. (6.47 )

מהו סוד טחינת המ"ן לצדיקים?
שגורם להעלאת מ"ן לצורך ע"ב ס"ג?

אמנם בעת הזווג (ע"ב ס"ג ) שמלכות דצמצום א' נמתקת במלכות דצמצום ב' בסוד טחינת המ"ן לצדיקים, (
שלמדנו שהמ"ן כלול ממלכות של צ"א ושל צ"ב, שחייב את 2 המלכויות

• שמלכות של צ"א זה כדי להעלות את האח"פ
o אבל אם יהיה רק מלכות של צ"א, מה יקרה? תהיה שבירה, כי יתקבל באח"פ במקומם- וזה נקרא צ"א. אבל אסור לקבל אח"פ במקומם!

o אז שיעלה מ"ן רק של צ"ב, ואם יעלה מ"ן רק ממלכות של צ"ב, למה לא יכול לקבל? אז יהיה שייך רק לגו"ע.

לכן צריך מ"ן שכלול גם מצ"א ומצ"ב, וזה טחינת המ"ן לצדיקים, דהיינו שיהיה אח"פ דעלייה, ואז יכול לגלות אור חכמה הגלוי אבל דרך השערות רישא ודיקנא ( 8.28)

) כנ"ל, אז יכול להגלות אור חכמה הגלוי דרך השערות רישא ודיקנא, כנזכר לעיל, אכן טחינה זו אינה מספקת אלא לשעתה, (כדי ליצור את הזווג של ע"ב ס"ג )
מה קורה לאחר שמסתלק הזווג דגדלות?

ותכף אחר הזווג שוב מגלה כח תוקף הדין שבבוצד"ק ואורותיהם מסתלקים בסוד או"מ
. וז"ס שהשערות דיקנא פיותיהם קצרות וע"כ אינם משפיעים אלא טפין טפין. כלומר שאינם משפיעים רק בשעת הזווג, בסוד טפת הזווג, ותכף הם מתעלמים, (כלומר נעלמים ולא ממשיכים להשפיע בסוד מקיפים) ולכן מכונה השפעה זו בשם טפין טפין. והבן. ( כי נותנים רק מעט בשעת הזווג.

אין טיפה יורדת מלמעלה עד ש ב' טיפיים עולות מלמטה

על איזה זווג מדובר?
על אותו זווג שאין טיפה יורדת מלמעלה, אלא שטיפיים עולות מלמטה, שהזווג הזה הוא זווג של העלאת מ"ן לצורך ע"ב ס"ג.
וזה הזווג שיש את הטחינה של המ"ן לצדיקים, שזה נקרא חימום והתעוררות להעלות את האח"פ.
ובזווג הזה כל זמן שהוא עובד, עד שיעלו האח"פ, אז יכולים לקבל, אור, אבל גם אז מקבלים טיפין טיפין.
איזה אור מקבלים? אור של ע"ב ס"ג, שנותן כח של התעוררות לרצות, אבל לא אור שמתלבש בתוך המדרגה. (9.56)

ביאור מושגים : דינים, קליפות,שערות
וזה אמרו באות (קע"א) "שערות רישא שעיעין יתיר והם יותר דינין נכפין וממותר וסיגים שנשאר מבירורם הם דינין קשים, אך ממותר ברורי שערי דדיקנא, נפקי (יוצאים ) סיגים וקליפות ממש גמורים, ולכן הוו קשישין יתיר (לכן הם יותר דינים, יותר קשים. ( 10.26)

אז הוא רוצה ה לבאר לנו את המושגים:
• מה זה דינים
• מה זה קליפות?
• מה זה שערות רשייא
• ומה זה שערות דיקנא?
ומה שייך למה? (10.30)

ההבדל בין דינים לקליפות:
" כבר ידעת ההפרש מדינים לקליפות
, כי דינים ( אפשר לקרוא לזה גם סיגים) פרושם: (דינים כלפי פרצוף זה שנברר עתה ) שהם פסולת כלפי פרצוף זה שנברר עתה, אמנם כלפי פרצוף שלאחריו, יש עוד בחינת קדושה לברר מהם. (אז
• דינים זה משהוא יחסי,
• וקליפות זה משהו סופי

) וקליפות (קליפות זה משהו סופי ? ) פירושם: שאין עוד בהם שום קדושה, וע"כ יצאו לגמרי מבחינת בירורים, כי לא יצלחו לכלום. כמ"ש בחלק הקודם.

עד לפה למדנו את ההבדל בין דינים לקליפות .
עוד אנו רוצים להבדיל, בין שערות ריישא לשערות דיקנא (11.20 )

ההבדל בין שערות ריישא לשערות דיקנא

גם ידעת ההפרש משערות רישא לשערות דיקנא

, כי שערות רישא
הם בחינת הכלים דפנים, ( כי אם אני לוקח את כלל השערות כפרצוף, אז) שהם גו"ע שלמעלה ממסך, הנבררים בעיבור א'. (עיבור א' זה קטנות של א"א, כלומר שבעיבור א' הם מקבלים אור של נפש רוח)

ושערות דיקנא
הם הכלים דאחורים שהם אח"פ שלמטה ממסך שבעינים, שאינם נבררים אלא בעבור ב'

אומנם בעיבור ב' גם יוצאים שערות ריישא ומקבלים אפילו אור יותר גדול ממה שקיבלו קודם:
• כי מה שקיבלו קודם נפש רוח בקטנות, יורד עכשיו לשערות דיקנא, ושערות ריישא עכשיו מקבלים את הג"ר בגדלות
• אבל בקטנות שערות ריישא מקבלים את הגו"ע)

אבל באופן כללי, אם נרצה לחלק אותם:

• שערות ריישא מבררים בעיבור א'
• ועשרת דיקנא מבררים בעיבור ב'

. גם ידעת שהם(שערות דיקנא ) בחינת הכלים דאחוריים ששמשו באבא ואמא הפנימיים בקומה דהסתכלות עיינין, (הסתכלות זה זווג, עיניין זה חכמה, כלומר זה זווג בין או"א על קומת חכמה- ג"ר דחכמה, מה שגרם להשלמת הכלים ) שבחינת הממעלה למטה שלהם, היה מלך הדעת, שהכלים שלו נפלו לתחתית בי"ע, ( איך הכלים נופלים?
• באופן כללי אמרנו שנפל לבי"ע
• כל פרצוף מתחלק לראש תוך סוף, וכנגד זה, גם הכלי עצמו מתחלק לראש, תוך סוף
o הראש נופל לעולם הבריאה
o התוך נופל לעולם היצירה
o והסוף נופל לעולם עשייה

• כי כלים דראש, נפלו למלכות דבריאה
• , ודתוך שלו נפלו למלכות דיצירה,
• ודסוף שלו נפל למלכות דעשיה.

וכמובן שצריך לומר, לפי חלק ז',שזה אחרי ב' שבירות:
 בהתחלה נפל רק לדעת דבריאה
 ורק לאחר מכן נפל למלכות
אבל באופן כללי, נפל למלכות, כי ככל שהמלך גדול יותר, הוא נופל עמוק יותר ולכן נפל בסופו של דבר למלכויות. (14.06 )

ההבדל בין דינים לקליפות בהקשר לשערות ריישא ודיקנא

ובזה תבין, כי בחינת גו"ע, שנתבררו בשערות רישא בעת הקטנות, הנה מה שנשאר אחריהם בבחינת פסולת, שהם אח"פ שעוד לא נבררו בקטנות, הם
בחינת דינים קשים, (וכבר הגדרנו מה זה דינים, האם הם דינים קשים או קליפות?
דינים, כלומר שהם דינים כלפי הקטנות, ועכשיו אפשר לברר אותם

) להיותם נמצאים בתחתית בי"ע באחרית כל המדרגות השבורות, (במלכויות ) ועם כל זה אינם קליפות גמורות, כי עדיין יש בהם קדושה, שתתברר לעת גדלות בעיבור ב'. ( 14.48)

אבל בעיבור ב' אחר שנברר גם אח"פ שהם השערות דיקנא, הנה המותר (מה שמיותר)שנשאר מאח"פ אלו, הם קליפות ממש, ( כלומר אחרי שבגדלות גם בררתי, אז מה שישאר מזה יהיה גם קליפות גמורות, וזה במקום הנמוך ביותר שיש) כי אין בהם עוד שום ניצוצין שיהיו ראוים להתחבר לקדושה, כמבואר.

(עכשיו אפשר קצת להבין ונדבר מזה הרבה:
למה הקליפה של זמן ומקום, מתחילה מיד לאחר חטא עץ הדעת(שייך לחלק ט"ז ) (15.28 )

מה למדנו עד כה?
מה ההבדל בין שערות ריישא לדיקנא

רצה להסביר לנו את ההבדל בין שערות ריישא לשערות דיקנא:
אומר ששערות רשייא הם רכים יותר משערות דיקנאשהם קשים יותר. למה?

 כי שערות ריישא הם היו בהתחלה בגו"ע בקטנות
 ושערות דיקנא הם מתבררים בגדלות, ומה שנשאר מהם זה קליפות קשות
וזה ההבדל בין דינים לקליפות, שאי אפשר לברר מהם (מהקליפות) עוד יותר.
(ואפשר לברר מהדינים) (16.00)

וזה אמרו (באות קע"ב) "ונמצא כי אלו השערות די"ג תיקוני דיקנא, הם בחינת המ"ן של מו"ס, והם העולים בה בבחי' מ"ן תמיד"

(כלומר אם עכשיו אני ארצה לקבל במו"ס , והיות ושערות דיקנא שייכים למו"ס, כי שם הם נבררו, ולכן אם נרצה להעלות מ"ן למו"ס שתחזור, למשל שתכנס לראש, שתעלה לראש דעתיק ותקבל אור חכמה.
מאיפה אני אצטרך לקחת מ"ן? יש 2 אפשרוית:
1. או שאקח ממלכות של א"א עצמו, שזה מלכות שנמצאת בת"ת,שהיא תעלה למ"ן, שזה מלכות של הפרצוף הפנימי שלה שלפרצוף א"א
2. או שאני אקח מהשערות דיקנא)

אז אם אני רוצה גדלות, אז לא יכול לקחת ממלכות הפנימית הזו נראה זאת בהסתכלות פנימית באות י"ב.

אבל באופן עקרוני מה שאומר לנו פה:
שמי שצריך להעלות מ"ן למו"ס, כדי שהיא תוכל להעלות למעלה, לבקש בשבילה גדלות זה המלכות של שערות דיקנא. (17.19 )
" כמ"ש לעיל, שהשערות האלו אינם כלים אמיתים להתלבשות האור בתוכם, אלא שמשמשים רק בעת הזווג, שאז נמשכו המקיפים לתוכם, ואחר הזווג תכף מתרוקנים(מאורותיהם )
, הרי שכל תיקונם(של השערות ) אינם אלא בבחינת מ"ן, כדי להמשיך המ"ד שלהם, שהם האו"מ, וז"ש "והם עולים בה בבחינת מ"ן תמיד"( שזה התפקיד שלהם להעלות ביקוש)
כי כן דרכם בכל זווג וזווג, לעלות ולהתחבר לפנימים בעת הזווג בבחינת מ"ן, כדי להמשיך בחי' המקיף חוזר המיוחס להם,מה זה מקיף חוזר? אור החכמה שיצא למקיפים
)
הנבחנים לבחינת מ"ד אליהם, ואחר הזווג חוזרים, למקומם כמקודם לכן. וז"ש(כלומר
• כל פעם שיש עליית עולמות וא"א עולה לעתיק, אז הוא יכול לקבל שם צ"א בעתיק, ובמקומו חוזרים השערות החוצה
• עולה למעלה, נכנסים השערות פנימה ועליהם עושים ביקוש וזווג
• עוד פעם נגמרת שבת, נגמר יום טוב, חוזרים למקומם, נגמר הכח של הקדושה של המצווה, יורדים למקומם ועוד פעם יש שערות.

אז א"כ, האם שערות זה טוב או לא טוב?
• זה שומר בזמן הרגיל ,וצריך אותם לזמן תיקון,
• ודרכם עושים את התיקונים,

איך מתפקדים השערות במצב הגדלות ולאחריו?

(באות קע"ג) "ואלו השערות הם בחינת נהרות המים הנמשכים מן הים הגדול חכמה סתימאה כי הם צנורות מושכים המים ויוצאים דרך פיותיהם" דהיינו כמבואר
, שאין בחינת החכמה סתימאה נפתחת(שבמקומה לא נפתחת, ונשארת בתוך צינורות כאלה סתומים. מה היא כן יכולה לעשות? להעלות מ"ן ), זולת ע"י עליתם שם( במו"ס ) בבחינת מ"ן, (
שאז העזקא רבה שבמו"ס נפתחת, ויוכלו האורות דאו"א הפנימים להתגלות בסוד טפת מ"ד, (כמובן שזה יהיה בעליית עולמות שא"א עולה לפחות לעתיק) שהם בחינת המקיף חוזר, כמבואר לעיל

, ותכף לאחר הזווג חוזר כח הבוצד"ק שבמו"ס למקומו, וחזר ונסתם המו"ס בסוד עזקא רבה, כנ"ל, והשערות מתרוקנים וחוזרים למקומם

• ועוד פעם שנגמרת המצווה,
• שנגמר הזווג,
• שנגמר הכח הזה של אותו זווג מיוחד בעליית עולמות, מתרוקנים וחוזרים למקומם
יוצא,
• שיצרנו פה ,מעין מלכות מיוחדת, שיכולה להיות בעולה ויורד,
• אבל אם לא היתה לנו המלכות הזה בעולה ויורד, שנותן את הכח הזה, אז היינו פעם אחת עושים ירידה ולא היינו יכולים לעלות יותר.)

לכן צריכים את הכח המיוחד הזה של א"א שיהיה בעולה ויורד:
• שיכול להיות (ביורד) בצ"ב
• וכשעולה לעתיק להיות בצ"א.
אבל אם עתיק היה עושה את זה, אז אם עתיק היה עושה צ"א, אז ישר היה מתפשט למטה ונשבר ( 21.15)
. וז"ס שפיות של השערות נוזלים טפין טפין בלבד, כי העזקא רבה סותם עליהם ואינה נפתחת רק בסוד טפות טפות של הזווגים. ( זה נקרא "מדליו יזלו מים"- אי אפשר לתת אותם במדרגה יותר מאשר טיפין טיפין)
ועל שם זה הם נקראים מזלין, מלשון נוזלים(נוזלים מן הראש – מהלובן העליון שנקרא מן הלבנון) מן לבנון. כמבואר( 21.45)
וזה אמרו "ונמשכים אח"כ אל הבינה ונותנים בה ג"כ בסוד מ"ן שהם ה"ג של מנצפ"ך שבה כנודע כי או"א במזלא אתכלילו וע"י מזדווגים, כי או"א דאצילות הם בקומת בינה דמ"ה, אמנם מבחינת עצמם, שהם בחינת חו"ב דנקודים, הם רק בחינת ו"ק, וחסרי ג"ר, כי הם מלבישים לא"א מחסד ולמטה,

מה אמר עד כאן?

אומר שמה שא"א קיבל אור חכמה כזה, יש לו אפשרות, עכשיו לתת אור חכמה גם לאו"א.
• כי או"א למרות שהיה להם חכמה בעולם הנקודים, בעולם אצילות הם מלבישים במקום חג"ת דאריך, ששם יש להם רק חסדים מכוסים,
• והרי הם פרצוף החכמה באצילות , שצריכים להשפיע חכמה, אז כרגע הם לא יכולים לקבל את החכמה,
• אבל בעלייה שלהם למעלה לא"א, כאשר יש עליית מ"ן הזו של הדיקנא, שמקבלים גדלות במדרגה,
o אז או"א יכולים לקבל את אור החכמה, באופן יחסי, הם לא מקבלים את אותה חכמה שא"א מקבל בעתיק,
o אבל הם (או"א)מקבלים את מה שהיה לא"א במו"ס לפני כן בראש (23.24)

ענין חוסר ג"ר באו"א דאצילות – שמונע מהם מוחין דהולדה
, לעומת מקורם בנקודים(שכן היה להם ג"ר)

וא"א הוא קומת ע"ב דמ"ה(דהיינו אם אנו מחלקים את בחינת המ"ה אז:
• עתיק הוא בחינת כתר
• א"א הוא בחינת חכמה
• או"א הוא בחינת בינה וכד')

, הרי שחסר להם(לאו"א) בחינת ג"ר דא"א
• ( כי במקורם (של או"א) בעולם הנקודים, היה לאו"א ג"ר דחכמה מה שיש עכשיו לא"א, ולכן אינם ראויים או"א באופן רגיל, לזווג בומוחין דהולדה, למוחין דחכמה עד שישיגו בחינת ג"ר דא"א, דהיינו ג"ר דע"ב.

• ומתי הם (או"א) משיגים את זה(ג"ר)? בעליית מ"ן)
מהו התהליך שמקבלים או"א דאצילות ג"ר דחכמה?
. ולכן אינם ראוים לזווג במוחין דהולדה, עד שישיגו בחינת ג"ר דא"א, דהיינו ג"ר דע"ב,
• אכן ע"י הארת ע"ב ס"ג העליונים באצילות, שאז נפתתו כל הפרסאות כנודע
• , עולים או"א לג"ר דע"ב, כמ"ש בחלק י'

• , ואז נמשכין המזלין דדיקנא דא"א בבחינת מ"ן גם לאו"א(איפה נמצאים במצב הזה א"א? בעתיק,
o ואו"א עולים לראש דא"א ומשם מקבל חכמה,
o וזה המציאות של נתינת חכמה מאו"א למדרגות)

• , דהיינו לאמא עלאה שהיא הנקבה המקבלת מ"ןוז"ש הרב ,ונותנים בה ג"כ בסוד מ"ן שהם ה"ג של מנצפ"ך כלומר, שאז משגת אמא בחינת ה"ג דגדלות, שה"ס יין המשמח כמ"ש בחלה י' ע"ש. (ואז יכולה אמא לקבל חכמה ונהיה זווג או"א, ומשם היא יכולה לעשות זווג לעבר את זו"ן, או בהמשך, כדי לתת לזו” ן חכמה ) (25.15)

כי במצב הזה, למשל בשבת.
איפה נמצא ז"א במצב הזה בשבת ?
• נמצא במקום או"א- למשל במוסף דשבת.
• אז או"א צריכים לתת לתת להם חכמה
אבל,

איך נותן א"א לאו"א חכמה אם או"א רק חסדים מכוסים?
הרי או"א הם רק חסדים מכוסים, איך הם יתנו להם חכמה?
• אז או"א עולים לראש דא"א,
• וראש דא"א, הרי משפיע רק מהזקן, והרי הוא לא יכול לתת חכמה מהזקן. מה הוא עושה א"א?
o א"א עולה לראש דעתיק, ע"י זה שהשערות דיקנא מעלים מ"ן בבחינת חכמה

o ואז א"א נותן למקומו שהיה קודם (לראש דא"א), נותן לאו"א חכמה,

o והם (או"א) נותנים למקומם הקבוע שהם היו בו קודם, אפילו שזה מקום של חסדים מכוסים, בטבעו, היות והם בחינת ג"ר דחכמה עכשיו, הם יכולים לתת חכמה למקומם הקבוע, ששם נמצא ז"א. (וכל הסדר הזה המאד מדוייק נלמד בע"ה בחלק י"ד)

וז"ש בזוהר דאו"א במזלא אתכלילו(דהיינו בראש דא"א )
. כי מבחינתם עצמם דאו"א שהיא קומת ע"ב, המה חסרי נה"י דכלים וג"ר דאורות כנ"ל, (למה? כי הם רק חסדים מכוסים ומדרגת בינה דמ"ה, שמלבישים על חג"ת דאריך)

ובחינות אלו החסרות(בחינת חכמה שחסר להם ) להם כלולות במזלין דדיקנא, כי אינם משיגים אותם אלא ע"י עליתם לג"ר דאו"א( עלייתם לא"א – כך אומר הרב"ש) ומקבלים המ"ן דדיקנא. כמבואר.
• דהיינו מקבלים את הכח של אור ע"ב ס"ג מדיקנא, כדי לקבל חכמה מהמדרגה,
• ואז או"א הם אחראים לתת חכמה) (27.47 )

מדוע שא"א לא יעביר ישירות את החכמה לאו"א ללא עליתם?
מה או"א מרויח מהגדלות של א"א?

נשאלת שאלה:
בשביל מה עשית את "הסיפור הארוך" הזה? שאו"א יצטרכו לעלות ולתת חכמה במדרגה?
למה לא היה יותר פשוט, שא"א יתן חכמה, הרי לא"א יש חכמה?

תשובה:
• אם א"א היה צריך לתת חכמה, אז היה צריך לתת חכמה ממו"ס, מג"ר דחכמה, הוא לא יכול היה לתת חכמה.
• זה שהחכמה ניתנת דרך בינה שעולה לתת חכמה, זה בעצם בינה שנותנת את החכמה, ואז החכמה תבוא כבר דרך ל"ב נתיבות החכמה, ולא תינתן דרך א"א, כי אם הוא היה נותן אותו, אז היה נותן ג"ר דחכמה
• כי במו"ס יש את הבוצינא דקרדינותא, היתה מתגלה בוצינא דקרדינותא מבחינת ג"ר דחכמה, וזה מה שהיתה משפעת לתחתונים
• אבל אם בינה עולה לשם, ומשם מקבלת והיא זו שנותנת, אז היא נותנת חכמה דרך בינה, שזה נקרא ל"ב נתיבות, שהיא ו"ק חכמה, חכמה יותר מוקטנת, נלמד בחלק י" שנקראת אכסנתא, פירושה שהיא יורשת מא"א ואז הבחינה הזו היא בחינת של חכמה מוקטנת, ולכן היא יכולה להתקבל בזו"ן’ ובכלל באצילות עד הפרסא (29.00)

1899

media

שאלות חזרה חלק יג א'שעז-א'שעח
1. מה ההבדל בין כח המלכות דמידת הדין הגנוזה ב-ב' אודנין לבין מלכות דצ"א בוצד"ק שמלבישה עליה מו"ס?
2. אם עתיק משתמש במלכות דצ"ב לצורך התחתונים, כיצד נכלל הזיווג גם במלכות דצ"א?
3. מהו טחינת ב' בחינות המלכויות שמהן נעשה מ"ן כדי להעלות את האח"פ למדרגה?
4. מה ההבדל בין מ"ד למ"ן ששניהם בצ"א?
5. הסבר מהו שאין טיפה יורדת מלמעלה אלא אם כן טיפיים עולות מלמטה?
6. אילו ב' קומות של ע"ב יוצאות על הזיווג בגדלות דא"א וכיצד זה קשור לבחינת השערות?
7. מדוע אין שום גילוי כח הדין שבבוצד"ק בבחינת האח"פ המתחברים אל הכלים הפנימים דראש דא"א?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

למדנו בשיעור הקודם:
• שהכלים שעולים מבי"ע לעולם אצילות , הם עולים ע"פ אותם הזווגים שנעשים על צד המ"ה בעולם אצילות.
• בקטנות עולים רק הכלים דפנים
• בגדלות עולים גם הכלים דאחורים שהיו בגדלות. הכלים האלה שהיו באחוריים לא יכולים להתלבש בפנימיות הפרצוף , כי הפרצוף דאצילות, יוצא על סדר של צ"ב. ולכן הם לא יכולים להשאר בפרצוף ויוצאים בסוד שערות.
• כאשר יוצאות השערות ריישא, הם יוצאות על בחינת הקטנות, ולכן לקטן יש שיער, והשערות האלה נקרא שעיעין, הם לא קשים, הם לא עם דינים, כי יש רק גו"ע.
• כשבאה הגדלות, והשערות יוצאים עם גדלות, אז באה הדיקנא, והשערות הדינקא יש בהם גם את הצד של הבוצינא דקרדינותא, דהיינו מידת הדין של צ"א, ולכן הם שערות שנחשבות לשערות עם דינים.
• בוצינא דקרדינותא, היא מולבשת במו"ס, וממו"ס יוצאות שערות הזקן. יוצא ששערות הזקן הן תלויות במו"ס ואגב כך, גם בבוצינא דקרדינותא.
• המלכות היא בחינת הדין, היא המבררת, היא זו שעושה את החיתוכים וממנה נולדים.ולכן המלכות שהיא המו"ס, היא זו המולידה, היא זו שאליה עולה המ"ן, והיא המולידה את הפרצופים.(2.35)
שאל אותנו שאלה:
למה האח"פ שעלו מבי"ע לא נכנסו לפנימיות הפרצופים, לפנימיות א"א? למה הם יצאו בסוד שערות?
התשובה הוא : כי הם צ"א הם לא יכולים להיות במסגרת צ"ב.
ועוד שאל אותנו שאלה בשיעור הקודם:
מה גרם שיתגלו תוקף הדינים בשערות דיקנא ,דוקא ולא בשערות ריישא?
והסברנו את היחס בין הקטנות לבין הגדלות
ענין הבוצינא דקרדינותא
ואיך השפיעה על המדרגה
ועכשיו הוא רוצה להסביר לנו את הענין של הבוצינא דקרדינותא, שנמצאים, לכאורה רק במו"ס ואנו נראה שהם נמצאים גם בב' אודנין, וכתוצאה מכך, הם משפיעים, ונראה איפה ההשפעה הזו של בוצינא דקרדינותא הזו.
והיום אנו הולכים ללמוד מי זו הבוצינא דקרדינותא, ואיך היא השפיעה על המדרגה. ( 3.45)
כזכור הבוצינא דקרדינותא, היא שייכת לצ"א.
כאשר עושים זווג על צ"ב אבל הנוקבא של צ"א נמצאת שם, אז היא גם משפיעה, אפילו שהיא משפיעה בגניזו, היא משפיעה על המדרגה, ואת צורת ההשפעה שלה אנו נראה,
ובאופן כללי ,אפשר לומר שבוצינא דקרדינותא:
• גורמת לחימום הזווג של ב' ביעי דכורא
• גורמת לאור ע"ב ס"ג
• נותנת את הכח של הדין במדרגה (4.23)
ענין הבוצינא דקרדינותא
מלכות של צ"א שגנוזה באודנין שבגלגלתא דאריך
מי משמש
אות ק"ע- או"פ
עמוד א' שע"ז טור א'
ונתבאר שם שבב' אודנין, ( שגלגלתא נתקנה מהם, בבחינת ם' דצלם, בבחינת הגבהת ראשי ירכין) גניז בהם כח המלכות דמדת הדין, ( וזה דבר פלא!
• למה זה פלא? מכיוון שכח הדין הזה, היינו צריכים לומר שהוא נמצא רק במו"ס
• ב' אודנין שייכים לם' דצלם, אז מה העושה שם בוצינא דקרדינותא כח הדין?)
דע"כ הם נבחנים לב' בעיני דוכרא הטוחנים מ"ן לצדיקים, שמכחם בא בחינת החימום שבזווג.
(מה זה ב' בידי דכורא.?
זה אותה בחינה שגורמת לזווג ע"ב ס"ג לעשות מ"ן לצדיקים )
אלא שצריכים להבין גניזו זו למה, (צריך להבין מי זו מידת הדין, שנמצאת בתוך הגלגלתא, ולמה, מאיפה היא באה?), אחר שהיא כבר מלובשת תוך מו"ס, למה היא צריכה להיות גנוזה באודנין.
( הרי למדנו, שחילקו את המדרגה את הראש ואת הגוף, של עתיק
כשיצא גו"ע ואח"פ, א"א יוצא על בחינת האח"פ של עתיק.
• מהאוזן יוצא גלגלתא
• ומחוטם פה – יוצא מו"ס
האח"פ דעתיק, הם יצאו לבחינת גוף- וגוף נקרא חג"ת.
• החסד הוא זה שהולך לגלגלגתא
• והגבורה הולכת למו"ס.
והגבורה הזו היא הבוצינא דקרדינותא,שהיא קו שמאל.
יוצא שהגלגלתא משפיע על חסד-
והוא שואל: מה הקשר בין הגבורה לגלגלתא?
למה היא (הבוצינא דקר') צריכה להיות גנוזה באודנין שאודנין זה בחינת גלגלתא?
הב' ביעי דכורה שהם אחראיים לזווג זה , לחימום זווג, שייכים בכלל לזכר, והרי ראינו שהגבורה היא כח של דין, היא כח של צ"א, שייכת בכלל לנקבה. (8.14)
)
אמנם תבין, שגניזו היא תיקון גדול מיוחד, (זאת אומרת שיש גניזו כזה, והגנזיו הזה, הוא לא אותו ענין שלמדנו שמו"ס מלבישה על גבורה ). ואינו דומה להתלבשות גבורה דעתיק שבמו"ס.
כי הגניזו הזו היא מבחינת נה"י דעתיק עצמם, כי אלו נה"י דעתיק פירושם, ע"ס דאו"ח, שעלו על המ"ן דא"א בהיותם נכללים במסך דעתיק, והנה המסך הזה הוא ממלכות הממותקת במדת הרחמים, כי רק עמה משמש לצורך התחתונים כנ"ל,
נסביר את השאלה:
זה נכון שלמדנו שהמו"ס היא זו שמלבישה על הגבורה, והכח של הגבורה הוא זה שצריך להשפיע עכשיו, אבל אומר, אני בכלל לא מדבר על הגבורה הזו (ר' שרטוט ב'), אני מדבר על הכח של המלכות של צ"א שהיא בכלל בנה"י, בב' אודנין, שהם אומנם מלבישים על הגלגלתא, אבל אומר: יש לי פה (במלכות דעתיק), כח של או"ח.
ואו"ח זה שמתחלק לשלושה שלישים של נה"י כי הוא נקרא נה"י, אז אומר:
• בש"ע של הנה"י שהוא אודנין- הוא זה שמשפיע

ועכשיו השאלה תהיה: איך אתה אומר לי שאו"ח יש לו צ"א שמשפיע על גלגלתא?
איך הב' אודנין יש להם צ"א? למה קשה?
כי הזווג שעושים פה (בפה דעתיק) לצורך התחתון, הוא על צ"ב, זה מלכות של צ"ב, כל הנה"י האלה הם נה"י של צ"ב.
אז איך אתה אומר לי שיש בנה"י האלה שי צ"א שמשפיעים לגלגלתא?
נסביר שוב:
השאלה המקורית היתה: איך יכול להיות שלגלגלתא יש כח של דין?
והרי הדין בא מהגבורה, היא בוצינא דקרדינותא, ומי שמלביש על גבורה זה מו"ס, אז לגלגלתא לא אפשרי שיש את הגבורה הזו.
אומר: נכון אתה צודק,
אבל הגבורה שאני מדבר עליה.
כשאני אומר שיש גבורה בגלגלתא, זה בכלל לא מהגבורה הזו (הכוונה לא מהגבורה מתוך החג"ת שהוא במקום אח"פ דעתיק), זה גבורה של צ"א , אבל לא על הגבורה הזו" איזה גבורה? גבורה שיש כח בזווג דהכאה ממטה למעלהבנה"י האלה (האו"ח של פה דעתיק) בהם טמון כח הדין של צ"א.ועל זה הוא שואל:
איך אתה אומר לי כזה דבר?
• הרי כל הזווג שעתיק עושה בשביל א"א, הוא של צ"ב
• ואתה אומר לי שבזווג הזה של צ"ב יש כח של דין? הרי הנה"י האלה הם של צ"ב (11.23)
• זה או"ח של צ"ב
• אז מאיפה יש םש את הכח שהזה של צ"א?
ועל זה רוצה לתת תשובה: (11.42)
נסביר שוב את השאלה:
אומר אמירה:לגלגלתא יש כח של דין של צ"א שמתבטא בב' ביעי דכורא:
שואל: מאיפה יש כזה כח?
אז אומר: אולי תגיד שזה מהגבורה, כ הגבורה הזה (מהחג"ת במקום אח"פ דעתיק) של עתיק הוא צ"א.
אומר: לא יכול להיות שזה מהגבורה? למה?
• כי המו"ס מלבישה על הגבורה,
• והגלגלתא מלבישה על חסד

אז מהגבורה הזו הוא לא מקבל.
אומר בעה"ס: נכון, הוא לא מקבל מהגבורה
ממי גלגלתא, כן מקבל, את הכח הדין, כדי לעשות זווג ע"ב ס"ג על ב' ביעי דכורא? שזה נקרא חימום לזווג? ממי הוא מקבל את זה?
תשובה: מהנה"י , מהאו"ח(דעתיק)
• הר האו"ח שעתיק עושה בשביל א"א, הוא עושה על צ"ב,
• האם בצ"ב אתה רוצה להגיד לי שיש כח של דין?
אומר: כן.
ובוא אני אראה לך איך: מאיפה בא כוח הדין, מהזווג של צ"ב? ( 14.06)
אמנם מתוך שהזווג יצא בפה דרדל"א גופיה, ששם עומדת המלכות דצמצום א',
• למרות שעושה זווג (בפה דרדל"א) על צ"ב, אבל יש גם מלכות של צ"א, למה?
• כי עתיק עושה לעצמו צ"א, אז היא נמצאת שם המלכות הזו)
הנה בהכרח נכלל ממנה ג"כ, ( בגניזו) והתכללות זו ממלכות דמדת הדין שיש בנה"י דעתיק, נגנזה בב' אודנין, שהם בחי' נו"ה שלמעלה מיסוד, דהיינו בחי' ם' דצל"ם(אלה הב' אודנין ) (15.03 )
אז מאיפה יש לגלגלתא (צד הדין של מלכות דצ"א- בוצינא דקרדינותא)?
• ממה שנגנז בתוך הב' אודנין,
• והב' אודנין ניתנו לגלגלתא ,
• והגלגלתא קיבל מהגניזו שיש בב' אודנין
מדוע מלכות של צ"א שקיימת בפנימיות ב' אודנין ( גלגלתא)לא יכולה להתגלות?
איך נוצר זווג ע"ב ס"ג?
וע"כ אע"פ שמלכות דמדת הדין נמצאת שם מ"מ אינה ניכרת שמה, (למה? )
להיותם מתוקנים בבחינת ג"ר דבינה, ( אז אין לאור של חכמה מה לעשות שם)
• שאין כח צמצום יכול להתגלות בה כנ"ל,
• וז"ס שטוחנות מ"ן לצדיקים,
כי בעת שהבוצד"ק הגנוז במו"ס מתעורר להעלות מ"ן השייך לבחינתו, דהיינו בחינת אח"פ החסרים לצמצום ב', הנה היא מפעיל בזה בחינת ב' אודנין, שהם בחינת ב' ביעי דוכרין כנ"ל,
• זאת אומרת שצריך להיות ביקוש מצד התחתון שע"י הגבורה שטמונה בתוך המו"ס, בתוך מידת הדין של הנקבה,
• היא מעלה מ"ן וזה המפעיל את הב' ביעי דכורא שבתוך האודנין של גלגלתא)
שבחינת העביות דמלכות דצמצום א' גנוזה שם יחד עם המלכות דצמצום ב', (למה? כי בזווג דעתיק , המלכות של צ"א היתה שם) 17.00
• ואז נטחנים ומתערבים בחינות המלכיות יחד
• , ומשתיהן יחד נעשין המ"ן,
• ומשם יורדים ומתתקנים ביסוד בסוד המסך,
• ונעשה הזווג על המ"ן הטחונים האלו,
ואז מתעלים אח"פ( דעלייה) בכח המלכות דצמצום א' המעורבת תוךוהבן זה היטב, (17.22 )
מה התהליך , ,"הציור" שקרה? ואיך נוצר זווג ע"ב ס"ג? (ר' ציור ב'))
• שהגבורה שנמצאת במו"ס שהיא הנקבה, מעלה מ"ן לגלגלתא.
• גלגלתא שיש לו מכח האודנין, את הב' ביעי דכורא, הוא (גלגלתא) נותן לה (למו"ס) מ"ד (מיין דוכרין) וביחד נטחנים המ"ן והמ"ד האלה ביחד ששניהם באים מצ"א ויוצרים את הזווג, את החימום של הרשימות שבאות ברחם של המו"ס.
וזה נקרא זווג ע"ב ס"ג, זווג בין מים דוכרין למין נוקבין (18.11)
כי הגם שה"ת יורדת מעינים לפה רק בהארת ע"ב ס"ג העליונים דא"ק, (א"ק –הכוונה שבאים מצ"א, אחרת אי אפשר להוריד את ה"ת )
מטעם שהארת ע"ב דא"ק שייכת רק לצמצום א' וע"כ הוא דוחה ה"ת ממקום עינים שנתחדש בצמצום מבחי' מיין דוכרין ב', (שהרי מלכות עלתה לנקבי עיניים, אז צריך אור ע"ב ס"ג, או שבא מצ"א, כדי להוריד את הה"ת הזו) כנ"ל בחלקים הקודמים,
אמנם כל זה הוא
. אבל צריכים מקודם למיין נוקבין(למה?
• השאלה קומת לתשובה.
• אתה רוצה תשובה? א ז תבוא עם שאלה
אל תבוא עם תשובה כדי לקבל תשובה, תבוא עם שאלה. ( 19.09)
מה השאלה?
• השאלה תמיד באה מהנקבה,
• והנקבה תמיד באה בחלוקה, בריבוי
אז לכן צריכים להעלות ב' טיפיים מלמטה, ואז תבוא טיפה אחת מלמעלה.
אז צריך מיין נוקבין
אבל צריכים מקודם למיין נוקבין שגם הם יהיו מצמצום א', (מאיפה יש מיין נוקבין מצ"א? יש להם מגבורה המלובשת ממו"ס)
וזהו שנעשה ע"י התיקון דב' ביעי דוכרא הנ"ל ששמה גנוזה המלכות דצמצום א', ( אז איפה שייכים הב' ביעי דכורא? הנמצאים גנוזים בתוך האודנין שמלבישים על הגלגלתא,
יוצא, שגם לזכר יש צ"א וגם לנקבה . (20.38 )
ושם נטחנת יחד עם המלכות דצמצום ב', כנ"ל,
ואז(לאחר שנעשה זווג שזה באצילות, אז עולים מבי"ע.. אותם. בחינות, כפי הזווג באצילות
הם מוכשרים להעלות כלים דאח"פ מבי"ע לאצילות מצורת המ"ן, ואז יורדת טפת מ"ד ע"י זווג ע"ב ס"ג העליוניםואז יוצאים ע"ס שלמות, הן מצד האור, והן מצד הכלים.
( עמדו אשע"ח) 21.55
וז"ס אין טפה יורדת מלמעלה( שהיא מים דוכרין ) אלא א"כ טפיים עולות מלמטה.
כי טפת המ"ן צריכה להיות נכללת מב' טפות(בסוד ותלכנה שניהם: רות ונעמי ,)
תמיד:
• א' ממלכות דמדת הדין,
• וב' ממלכות דמדת הרחמים.
כי מן המלכות דמדת הדין לבדה אי אפשר שיספיק על מ"ן, ( זה לא ביקוש מספיק) כי אז היה נתקנים אח"פ במקומם בבי"ע,
• והרי רוצים שיותקנו באצילות.
• אם היה עושה זווג על אצילות רק על צ"א, אז זה מה שהיה קורה, והיה צריך לרדת למקום של צ"א, כדי לעשות זווג, כדי להוליד כלים , ולכן העיקר זה צ"ב, צ"א מסייע
והיו מטים(מטים- הכוונה למתפשטים, שזה יהיה לאחר גמר תיקון, יהיה מטי רגלין ברגלין ) רגלים דאצילות בשוה עם רגלי א"ק, שזה יהיה לאחר גמר התיקון, אמנם מקודם לכן, נעשה תיקון הפרסא קבוע באצילות, כנ"ל, בחלקים הקודמים, שז"ס שנגנזה המלכות ברדל"א.
מדוע צריך את ב' המלכויות של צ"א וצ"ב
• הרי שמלכות דצמצום א', אינה מוכשרת למ"ן.
• וכן המלכות דצמצום ב' בלבד, ג"כ אינה מוכשרת למיין נוקבין, כי היא אינה צריכה לאח"פ אלו,
( אז אנו רואים שמלכות דצ"א, אינה יכולה לבדה כי אינה מוכשרת למ"ן, וגם מלכות דצ"ב לא יכולה לבדה. למה? כי היא לא מוכשרת למין נוקבין לביקוש)) כי כן יצאה משורשה בגו"ע בלבד, (אז
• אם היא תלך לבקש לבד, רק מלכות של צ"ב, אז היא לא תבקש אח"פ, היא לא תבקש גדלות, כי מלכות של צ"ב בא רק על גו"ע, רק על קטנות.
,
• אם תבקש על מלכות לבד, מלכות של צ"א לבד, אז היא תבקש רק על אח"פ במקומם,
השילוב הזה, שהם הולכות יחד לבקש, מלכות של צ"ב ומלכות של צ"א- נותנת אפשרות לבקש אח"פ במסגרת של צ"ב.)
מדוע צריך את ב' המלכויות?
• הרי שמלכות דצמצום א', אינה מוכשרת למ"ן.
• וכן המלכות דצמצום ב' בלבד, ג"כ אינה מוכשרת למיין נוקבין, כי היא אינה צריכה לאח"פ אלו,כי כן יצאה משורשה בגו"ע בלבד, ע"כ אין לה התעררות להעלות אח"פ.
אלא בסור הטחינה דשניהם יחד, (שללא החיכוך בין הפרטיות לצורך להיות משפיע, דהיינו בין מידת הדין למידת הרחמים, אי אפשר להוליד רצונות חדשים בקדושה. ) ( 25.00)
• שאם יש לך רק רצונות של קדושה רק של השפעה, אז אתה תמיד רק גו"ע, אתה לא יכול להוליד, הרי קטן לא מוליד
• ואם תבוא רק עם רצונות של קבלה עצמית, ותרצה להוליד מהם, אז אתה תוליד רק בהמות
ואם אתה רוצה להוליד אדם, אז אתה צריך לעורר ביקוש של שתי הבחינות האלה יחד (25.26)
מוכשרים להיות מ"ן לצדיקים, דהיינו למסך שביסודות המעלים מ"ן. הרי שהכרח הוא שטפים יעלו מלמטה(איזה טיפיים? מידת הדין ומידת הרחמים, צ"א וצ"ב
. כי מתוך התכללותם יחד, ראויים לחימום ולהתעוררות להעלות אח"פ ומכל מקום אין הם מתקנים בי"ע במקומם, כי כח המלכות דצמצום ב' מעכב על התפשטות זו. (25.55 )
למה הם לא מתקנים בי"ע במקומם?
כי מתקנים רק אח"פ דעלייה
כי אם היה עושה רק על צ"א, לכאורה, היה מנסה לעשות תיקון של צ"א במקומו, אבל יכול להיות שהיה נשבר.
אבל היה לנו פ תיקון הפרסא, חיזוק הפרסא, ומפאת חיזוק הפרסא כל דבר שמבקשים, צריך לבקש במסגרת הקדושה. (26.25
אני רוצה מטעם הפרטיות שלי, אבל צריך לבוא בקדושה.
שאלה תלמיד: מי זה הב 'ביעי דכורא?
• האם מדובר על גלגלתא? שבהם יש את כח הדין שאמרנו שעולה, עם המלכות ששם עושה זווג?
• או שזה שייך למו"ס? שלמו"ס יש את כח הדין של הבוצינא דקרדינותא
תשובה:
השורש של הכח זה הבוצינא דקרדינותא, אבל משמש בעיקר דוקא בגלגלתא
(27.10 )
והנה נתבאר
שעיקר כח העלאת אח"פ מבי"ע לאצילות,תלוי בבוצד"ק הגניז במו"ס,
דהיינו בסוד טחינת המ"ן בב' ביעי דוכרא.
ונמצא שאלו אח"פ דדיקנא שנתעלו בעת הגדלות דא"א, לא נתעלו אלא בכח הבוצד"ק הגניז במו"ס. ( אז א"כ זה שייך למו"ס)
גם ידעת, שב' קומות על ע"ב יוצאות על הזווג הזה,
א' קומת ע"ב המתוקנת בצל"ם, אשר החכמה אינה מגולה בחב"ד שלה שהם הם'(כי יש שם תיקון של חפץ חסד )אלא בחג"ת שלה שהם הל'( מוחא דאוירא), כנ"ל, וקומה זו מתלבשת בפנימיות המוחין( הל' דצלם) שהם ג' הראשים: גלגלתא אוירא ומו"ס:
o הם' בגלגלתא,
o והל' באוירא,
o והצ' במו"ס.
(וזה קומת אחת שיוצאת בסדר של צ"ב , וזה נקרא ע"ב שמתוקן בצל"ם)

בחינה שנייה של ע"ב, הוא ע"ב של צ"א:
וקומה שניה של ע"ב, היוצאת על אותו הזווג, הוא קומה שאינה מתחלקת על מל"צ הנ"ל, אלא גם בחב"ד שלה מגולה החכמה, ע"ד שהיה בפרצוף גדלות דנקודים וכמו בפרצופי א"ק, וקומה זו, לא יכלה להשאר תוך הכלים והמוחין, מאחר שהמה מתוקנים בבחינת הצל"ם, וע"כ יצאה לחוץ בסוד שערות רישא כנ"ל.
o שגו"ע דאותה קומה, נעשו לאו"מ על הגלגלתא מאזנים ולמעלה
o . ואח"פ של הקומה נעשו למקיף בסוד הדיקנא ממקום אזנים ולמטה.

והנה עיקר כחו של הבוצד"ק הגנוז במו"ס, שהוא מבחינת המלכות דמדת הדין, המשותף בהעאלת אח"פ, כנ"ל, אינו מתגלה באותם אח"פ שנתעלו בקומת ע"ב המתוקנת בצל"ם, המתחבר לג' הראשים, (כי אלה אח"פ שהם תוך האברים" והאח"פ של תוך האברים, אין להם את הכח הזה של הדין , כי הם יכולים להיות בתוך פנימיות א"א) שהמו"ס נחשב לבחינת אח"פ של גו"ע. למה הם יכולים להיות שם בתוך המדרגה? כי ש תיקון הם' דצלם שיש במוחין הפנימיים של גלגלתא .. וגו
והוא, משום שתיקון הם' דצל"ם, אשר בחב"ד של הקומת ע"ב הזו, ממעט בחינת החכמה בכללות המוחין האלו, כי להיותה עצמה מתוקנת רק בג"ר דבינה, ( אז גם אם מגיעה חכמה, היא לא רוצה לקבל את החכמה)
ואע"פ שהוא משפעת אור החכמה לל' דצל"ם שהוא מוחא דאוירא, (אז הייתי חושב שלגלגלתא אם היא משפיעה למוחא דאוירא את החכמה, אז אולי גם היא משתמשת בה )
מ"מ, כיון שאוירא ומו"ס הם ענפים שלה, א"כ המה מוכרחים ליטול לבושים מהגלגלתא, המכסים ומתקנים אור חכמה שבהם, ( שאפילו שזה חכמה, אתה רוצה להדיד לי:
• שבם' דצלם יש הגנה על החכמה הזו
• אבל, אולי אם החכמה הזו תגיע לל' ולמו"ס, אז הם ישארו ממנה)
אומר: לא!
הרי שהיא העליון שלהם, והם חייבים לקחת מגלגלתא את הלבושים, ולכן הלבושים האלה מגינים עליהם, כך שלא יכול להתגלות בהם שום דין

באופן שלא יוכל להתגלות שום דין בהם, כי הלבושים דגלגלתא, שהיא ג"ר דבינה מגנת עליהם. וע"כ אין שום גילוי לכח הדין שבבוצד"ק בבחי' אח"פ המתחברים אל הכלים הפנימים דראש א"א( שלא כן, הקומה השנייה של ע"ב, שיוצאת מאותו זווג, היא כן יוצאת מחוץ למדרגה ולא נמצאת בתוך המדרגה, ויוצאת בסוד שערות). כמבואר. ( 32.10)

מה למדנו היום?

אמר שיש זווג דהכאה לגדלות דאריך
והזווג דהכאה על הגדלות הוא, תלוי בכח של דין של צ"א. למה?
כי צריך להעלות את האח"פ

הכח הזה נמצא ב2 מקומות:
• הם במו"ס
• והן בעליון בגלגלתא.
o מאיפה יש לו בגלגלתא? מהב' אודנין שעלו לגלגלתא , ששם יש את הכח הזה
o הכח הזה שמתעורר עם הכח שיש לתחתון של צ"ב, טוחנים את אותו מ"ן, ועושים עליו זווג
איך בדיוק לא סיפר לנו.
אבל רוצה להגיד לנו :שאם אנו רוצים אח"פ דעלייה במדרגה:
אז יש 2 סוגי אח"פ דעלייה:
1. יש אח"פ דעלייה של צ"א
2. ויש אח"פ דעלייה של צ"ב
o אח"פ ששייך לצ"ב- יכול להיות בתוך פנימיות א"א
o אח"פ שלא יכול להיות בצ"ב- הוא בא מצ"א- יוצא בסוד שערות,

כי עשינו זווג על צ"א עם צ"ב, יש שם שני דברים, יש שם גם צ"א וגם צ"ב.
o צ"ב נכנס לתוך המדרגה
o צ"א יוצא בסוד שערות
אמנם קומה הב'( שהיא השערות) של השערות, שבהם אינו נוהג זה התיקון של הצל"ם, ואור החכמה מגולה גם בחב"ד שלהם, ( לא כמו בקומה א' ששם היה תיקון של םל"צ, הם' לא קיבל בכלל חכמה)
ע"ד הסתכלות עיינין דאו"א שבזמן הגדלות דנקודים, ( שהיה זווג של פב"פ על חכמה בצ"א)
שבאופן זה אין להחג"ת נה"י שבקומה הזו שום כיסוי על אור חכמה, ע"כ אלו האח"פ שנתעלו בכח הבוצד"ק, מתגלים בהם הדינים שלו להיותו בלתי ממותק במדת הרחמים.
וכבר נתבאר בנקודים שסבת השבירה היתה(מטעם שלא היה גילוי של חפץ חסד )
מטעם שאור החכמה היה בגלוי בלי שום כיסוי מג"ר דבינה הנקרא שם אור האזן. ואין להאריך. ( 35.04)
ר"ל
איפה שיש תיקון של חפץ חסד' יכול להיות שם אור חכמה, והתיקון הזה של םל"צ שהיה בפנימיות הראש של א"א, …, יכול היה לקבל מתוך הזווג הזה, את קומת החכמה הזו שעליה עשה תיקון של םל"צ,
אבל הבחינה שיצאה על צ"א, אין עליה תיקון ,ולכן היא יוצאת בסוד שערות (35.36)

1855

media

שאלות חזרה עמודים א'שעה-א'שעו
1. אילו כלים עולים מבי"ע בזיווג דגד' דראש דא"א ואילו בקט'?
2. מדוע שערות רישא הן שעיעין ושערות דיקנא הם קשישין?
3. הסבר בפירוט את הקשר של בוצינא דקרדינותא למוחא סתימאה ואת התוצאות הנובעות מכך
4. מדוע במלכות נעשים הבירורים ולא בכתר?
5. מה השאלה הבסיסית באות קע?
6. מהו קו שמאל בגוף דעתיק? היכן אינו משמש והיכן כן משמש ובאיזה צורה? (כלפי א"א)

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

י"ג תיקוני דיקנא
אנו מתחילים לדבר על י"ג תיקוני דיקנא.
למדנו את הנקודה החשובה,
• שלפי הרשימות שעליהם עושים זווג,
• כך עולים הכלים מבי"ע, כלומר חלקים מעולם הנקודים כדי להיתקן.
הזווגים שנעשים, נעשים לפי הרשימות שעלו עם המסך לראש הס"ג,שראש הס"ג נותן את הרשימות האלה, שהם נקראים צד המ"ה של עולם אצילות, והם ניתנים כפ םע לפרצוף שהוא עושה את ההזווג.
• היות ובתחילה הזווגים היו רק על גו"ע, על קטנות, אז כנגד זה גם תיקנו מעולם הנקודים.

• עכשיו, כאשר באים לעשות זווג על גדלות, אז עולים כלים מבי"ע שהם כלים ששייכים לכלים דאחוריים. אבל הכלים דאחוריים הם חסרי תיקון בעולם אצילות! אי אפשר לתקן מהם, ולכן הם חייבים לצאת בסוד שערות.אבל השערות האלה שהם יוצאים אנו רוצים לדבר קצת.

מכיוון שאנו רוצים להבין מה התפקיד בכלל של השערות האלה, בשביל מה לי להעלות כלים כאלה מבי"ע, אם ממילא אני לא יכול לתקן אותם, ומיילא הם לא יכולים להכנס לפנימיות הפרצוף, וע"כ הם צריכים לצאת לחיצוניות הפרצוף, בסוד שערות.

קודם כל, אנו רוצים ללמוד מה הסדר של השערות האלה?
• למדנו את סדר העליה שלהם בשיעור הקודם
• אמרנו שהם(הכלים ) עולים כנגד הזווג שעושים בעולם אצילות, וכנגד זה עולים אותם כלים מבי"ע
• עכשיו ,אנו הולכים ללמוד שהכלים האלה שעלו מבי”ע הם לא ברי תיקון, הם לא יכולים להכנס לפנימיות המדרגה, כי הם שייכים לצ"א,שייכים לכלים דאחוריים, ולכן נראה מה צריך לעשות איתם.)
( 2.18)
עמוד אשע"ד טור ב'
וזה אמרו "אלו הי"ג תיקוני דיקנא כולם הם דינין תקיפים והם נעשים מבירורי המלכים שנתברר מהם ונעשו י"ג תיקונים אלו": דהיינו כמבואר, שהם בחינת אח"פ דכלים, שעלו מבירורי המלכים מבי"ע, (איזה מלכים? דוקא מצד האח"פ, מדצ הכלים דאחוריים )
כי השערות רישא, הם בחינת גו"ע דכלים, (מה זה גו"ע דכלים? כלים דפנים שנשברו שלא מחמת עצמם) שעלו מבירורי המלכים, ונודע שגו"ע נבחנים לכלים דפנים תמיד, שבהם(בעולם הנקודים ) לא היה השבירה מהמת עצמם, אלא מחמת שנתחברו אז בזמן הנקודים עם אח"פ בפרצוף אחד כמ"ש שם,
וע"כ אחר שנבררו פעם, ( בעולם אצילות) (מה זה נבררו? הוציאו אותם מהשיתוף שלהם עם הכלים דאחוריים) ונבדלו מכלים דאחור שהם אח"פ, ( מתי זה קרה? בזמן עיבור א' שהיה לצורך הקטנות) דהיינו בזמן עיבור א', כנ"ל, הנה נשארו נקיים לגמרי מדינים, כמו שהיו בקטנות נקודים מטרם שנתחברו עם הכלים דאחור, (וזה נקרא קביעות דעולם אצילות ) (4.50 )
( )
• מדובר על כלים דפנים של עולם הנקודים, שהיו צריכים להתברר, ממקום השבירה, דהיינו מבי"ע, היו צריכים להתברר מהקליפות.
• למה הם (כלים דפנים) היו בתוך קליפות? הרי כלים דפנים הם לא קיבלו אור חכמה, אבל כשהם התחברו עם כלים דאחוריים, הם כן קיבלו, ולכן צריך לברר אותם מתוך כלים דאחוריים, ומתוך הסיגים. אז מתי עשו את זה? בעיבור

• למדנו בעיבור שמגיע לובן דאבא, והאודם דאמא, ומבררים אותם, נותנים להם מלכות אחרת לגמרי, מלכות של צ"ב והתקינו אותם כחלק מעולם אצילות, והם נבררו. (5.39)
על זה ודאי אתם רוצים לשאול שאלה:
הרי מדובר פה על א"א.
וז"א, כלים דפנים נבררו לצורך זו"ן דאצילות.
אז מה אתה מדבר איתי על כלים דפנים שנשברו, שאתה מדבר איתי על א"א! הרי א"א, בכלל לקח לתקן את אח"פ דכתר, הוא לא לקח לתקן את גו"ע.

אלא צריך לראות שאנו מדברים על כל הכלים של כל הפרצופים של אצילות, שיצאו מהכלים דפנים האלה.
וכשאני מדבר על כל עולם אצילות,
• אז באופן פרטי, הז"א דאצילות מהווה, כמו כלים של כל הפרצוף הזה שנקרא אצילות.
• וגם באופן פרטי כל פרצוף ופרצוף יש לו מהכלים האלה, בכלים שלו, בגוף שלו. (6.31)
ענין הכלים דאחוריים שגרמו לשבירה (של כלים דפנים בנקודים),
שנבררו לבחינת לדיקנא
עמוד אשע"ה
אמנם הכלים שנבררו לבחינת דיקנא(הם כבר לא גו"ע, אלא מי הם?:) , שהם בחינת אח"פ וכלים דאחור שבסבתם נשברו גם הכלים דפנים בעת הנקודים, (זה כבר כלים שיש בהם קושי גדול מאד, יש בהם דינים )
ע"כ גם אחר שנבררו (מזה נבררו? שעלו לבי"ע ועשו בהם עיבור ב') ניכרים בהם הרשימות של הדינים ההם(דהיינו סיגים, בבחינת המקבל בע"מ לקבל ).
• שז"ס ששערות דיקנא הם קשישין. ( מה הכוונה שהם קשישים? שיש בהם קושיות ודינים במקורם)
• ושערות רישא שעיעין(מה זה שעיעין? שאין בהם קושיות ודינים בגו"ע ) יתיר.
כי קושיותן מורה על בחינת הרשימות דדינים הנמצאים בהם. כנ"ל.
לכן השאלה היא אם הם (השערות) הם:
• רכים,
• זכים
• או בעלי דינים )
• שערות רישא הם שעיען (שאין בהן קושיות ודינים)
• ושערות דיקנא הם קשישין, שהם קושיות ועוביות

אז בינתיים ראינו מה המקור של השערות, של הדיקנא האלה,ש הם בחינת אח"פ..
ראינו שכל מה שעולה מהתחתונים , מבי"ע, הוא לפי סוג הזווג שעושים בעולם אצילות
• וכשעשינו זווג על קטנות, אז עלו רק הכלים דפנים- ולכן במצב הקטנות שערות רישיא תיקנו בבחינת גו"ע
• לאחר מכן, כשעושים זווג על גדלות, אז השערות דיקנא ניתקנים בבחינת האח"פ, היות והזווג על גדלות צריך להעשות על בחינת אור ע"ב ס"ג שהעלה את האח"פ, אז כנגד זה , גם מה שעולה מבי"ע, זה כלים דאח"פ, והיות וכלים דאח"פ הם דינים קשים" שנשברו מחמת עצמם, ויש בהם סיגים, ע"כ גם השערות דיקנא, נחשבים לקשישים, זה עוד לפני תיקון, ותכף נדבר על מה שעושים עליהם,
אבל במקורם:
• השערות ריישא- יוצא שהם שעיעין כלומר שאין בהם קושיות ודינים
• ושערות דיקנא הם קשישין, שיש בהם קושיות ודינים. (9.39)
( 13.47)
כבר נתבאר, שבעת קטנות דא"א אין לו אלא ב' ראשים:
• גלגלתא
• ומו"ס,
(ומה חסר לו? מוחא דאוירא )
שהם בחינת זכר(ראש דהתלבשות ) ונקבה(ראש דעוביות ) שבכלי דכתר, (דהיינו בראש )
ע"ד שביאר הרב בפרצוף ע"ב דא"ק בתחלת חלק ה' ע"ש. (שספר לנו שהם בחינת ראש של זכר וראש של נקבה שיצאו מב' מיני רשימות:
• הזכר מרשימה דהתלבשות
• והנקבה- מרשימה דעוביות )
וכמובן שהם תומכים זה בזה.

• גלגלתא– ראש של זכר
• ומו"ס- ראש הנקבה

מי מתפשט לגוף? ראש הנקבה
• ראש הזכר לא מתפשט.
• המחשבה הפרקטית (הנקבה) היא זו שמתפשטת (14.40)

גם נודע, שאין בחי' דיקנא יוצאת בקטנות, זולת בגדלות הפרצוף, (שהרי אין התפשטות לגוף, בקטנות, אלא רק בגדלות" אז גם בחינת השערות יהיה כך.
ונותן תירוץ על כך: ) כי הם( השערות דקינא) בחינת אח"פ דפרצוף השערות רישא,
• שמאזנים ולמעלה הם גו"ע דשערות, הנקרא שערות רישא,
• ואלו יוצאים בעת קטנות, ( למה? כי הזווג שעשו בעיבור א' על קטנות מעלים כלים דפנים מבי"ע)
ומאזנים ולמטה הם אח"פ דשערות המתחברים לפרצוף אחר עיבור ב' דגדלות, (למה? כי בעיבור ב' איך עושים את הזווג? בא אור ע"ב ס"ג, מוריד את הה"ת מהרשימות), שאז יורדת ה"ת מעינים לפה של הרשימות דאח"פ, ואז מתעלים גם הכלים דאח"פ( למה? כי עכשו עושים זווג על הרשימה השלמה של גו"ע ואח"פ, אז עולים בכלים. מבי"ע המתיחסים לרשימות הללו
אז במצב הזה הוא אומר: שעכשיו עשינו זווג גם על האח"פ ועלו כלים דאחוריים, אז א"א ועתיק נבחנים לפרצוף אחד
. ונבחנים עתה א"א ועתיק לפרצוף אחד
, כי ב' רישין דא"א, הם בחינת אח"פ שיצאו מרדל"א (כי הרי רדל"א- ראש דעתיק, יצא על גו"ע כלפי התחתונים, ועל האח"פ של הראש יצאו הראשים של א"א. ולמה זה קרה? מחמת עליית ה"ת לעיניים לראש דעתיק)
מחמת עלית ה"ת לעינים, ( בראש דעתיק,ש הואצי אח"פ דעתיק חוץ למדרגה, ועכשיו בגדלות יורדות הפרסאות) אשר כחה דה"ת זו הוא הקרומא דאוירא שממעל למו"ס, (איפה נמצאת הקרומא דאוירא? נמצאת למעלה מגלגלתא,אבל היא לא משפיעה על גלגלתא" כי הוא חסדים מכוסים,
• היא משפיעה בקטנות מו"ס
• ובגדלות על מוחא דאוירא ומו"ס )

כנ"ל, ונמצא עתה בעיבור ב', שע"י הארת ע"ב ס"ג העליונים
• , ירדה ה"ת מעינים דעתיק לפה דא"א
• , וא"א ועתיק (שהיו קודם 2 כלים ) נעשו כלי אחת
• , הנה ירד ג"כ הקרומא דאוירא למקום הפה דמו"ס. להיותה (המו"ס ) בחינת הגילוי דה"ת שבמלכות דראש עתיק, כנודע (19.00 )

. ונמצא עתה מקום הזווג דכללות (מתי? במצב הגדלות, כי מצב הגדלות יש זווג גם על גו"ע וגם עלה אח"פ, האם יש בהם גם בצורה ניפרדת ? יש גם ) הראש דעתיק וא"א יחד. שהוא במלכות דמו"ס, דהיינו הפה דא"א
, ואור העליון המכה על המסך שבפה הזה, מוציא ע"ס דאו"י ואו"ח בקומת ע"ב לפי העביות דבחי"ג הנמצאת במ"ן אשר שם, כנודע. (כי בגדלות יוצא זווג דהכאה על מ"ן של בחי"ג )
ולפי השיעור קומה של האור, כן עולים ונבררים אח"פ דכלים מבי"ע, כנ"ל.
והנך רואה, אשר מקום הזווג והבירור דאח"פ וכלים הוא במלכות דמו"ס שהיא בחינת הפה דכללות א"א ועתיק.
• ( ולכן איפה נעשים הבירורים? במלכות של מו"ס.
• למה שם? כי שם המלכות הכללית ששם מוריד אור ע"ב ס"ג את המסך ושם נעשים הבירורים, כי מו"ס ראש הנקבה, וממנה נעשים כל הבירורים" וממנה תהי התפשטות)
וז"ש הרב "לא נפקו הני י"ג תיקונים אלא ממוחא סתימאה וכו' מדוע? )
כי מו"ס (שהיא ) חכמה דא"א, איהי ( היא)
נוקבא לגבי כתר טהיא ( שהוא)
גלגלתא דא"א ולהכי ( ולכך)
אתברר בה (יתבררו בה ) כל הני תיקוני דיקנא מבחינת המלכים כי לעולם הנוקבא היא המבררת המ"ן" דהיינו כמבואר,

כי המסך דזווג דגדלות הזה דקומת ע"ב, עומד במלכות דמו"ס. ושם עומדים הרשימות שהם המ"ן, שלפי קומת הזווג כן מתברר מכלים שבבי"ע,
( למה שם?
• למה שלא יעשה זווג למעלה אפילו שה"ת ירדה? מכיוון שמי שמחזיק את החסרונות, זה תמיד התחתון" כך למדו בחלק י',
• יוצא,שהמלכות הזו היא מחזיקה את הרשימות מחזיקה את החסרונות ושם נעשה הזווג , חוץ מזה שהמסך נמצא אצלה.
הרי שבמלכות דמו"ס
שם הבירור והעלאת האח"פ מבי"ע.
( זו המסקנה שאליה רצינו להגיע
ואותה לזכור ואותה להדגיש)
הרי שבמלכות דמו"ס שם הבירור והעלאת האח"פ מבי"ע.
ואנו נראה שיש לזה נפקמינא, מסקנות, לכל ענין, השערות הדיקנא,ש הם באו מהזווג על מו"ס.למה?
הרי, על מה מלבישה מו"ס?
מלבישה על המלכות של צ"א" שהיא נקראת גם בוצינא דקרדינותא כלפי א"א, היא המלכות של צ"א, שנקראת גבורה דעתיק.
ויש לזה נפקמינא, כי עכשיו נעשה עליה זווג, הרי אסור לקבל את האור הזה. (23.18 )

אות קס"ט
קסט) כי לעולם, הנוקבא היא המבררת המ"ן(מדוע?

• כי היא (הנקבה)היא יוצרת הגבולין
• שלמדנו,שרק דרך הגבולין, שזה בחינה העדר מבין את התחתון את עליון.
• וע"כ הנקבה,שהיא המלכות היוצרת הפרדות וגבולין, היא המבררת וממנה ההתפשטות לגוף
• ולכן אומר שהנוקבא שהיא המבררת המ"ן
• ולכן האיש הוא לא בהיריון, אלא האישה היא בהיריון. למה? כי האישה היא המבררת, כי הרי עיבור הוא בירור (11.06
, כנזכר שם, וגם לעיל נתבאר, איך הגבורה דעתיק, ( מי היא הגבורה דעתיק? למדנון שהראשים דא"א הם מחלבישים על החג"ת דעתיק
• שהגללתא מלביש על החסד
• והמו"ס מלבישה על הגבורה, והבורה נקראת בוצינא דרקדינותא שהיא גבורה של צ"א, שעליה מלבישיה מו"ס.\
• זאת אומרת שמוחא סתימא מושפעת ממלכות של צ"א, לא לזווג אבל כן לבירור)
מתלבשת בהאי מוחא סתימאה, ואיהי נוקבא לגבי הכתר, (מי היא נוקבא לגבי הכתר? המו"ס היא בחינת הנוקבא, דהיינו ראש נקבה לגבי הכתר שהוא ראש הזכר.
בכל פרצוף למדנו
• שיש ראש דהתלבשות שהוא זכר
• וראש דעוביות שהיא נקבה
אז אומר שהמו"ס היא ראש דנקבה, לעומת הכתר שהוא ראש של זזכר.
)
די בגויה חסד דעתיקא, (ששי בתוכו חסד דעתיק, כי הוא הגלגלתא, הכתר, מלביש על חסד דעתיק ) שהוא דכורא( החסד) ולהכי( ולכך) כל הדינין ובירורי המלכים מינה נפקי, ( ממנה יצאו כלומר מ המלכות יצאו, כיה יא בחינת מו"ס שמלבשת על גבורה דעתיק) כי היא הנקראת בוצינא דקרדינותא.
מי היא הבוצינא דקרדינותא?
(דהיינו גבורה דעתיק שמשמשת בצ"א נקראת נר שהוא חשוך,, למה הוא חשוך? כי לכאורה יש מלכות, יש רצון, אבל הואש צ"א, אי אפשר לעשות עליו זווג. מולבש עליו המקבל בע"מ לקבל). אז בעתיק היא משמשת בצ"א, כי בעתיק היא לא נקראת בוצינא דקרדינותא, אבל כלפי התחתונים הי אלא יכולה להאיר, ולכן כלפיהם היא בוצינא דקרדינותא, ולכן היא משמשת בשחרותה כגבולין בתחתונים.
בגדלות משתמשים בה לזווג" אבל לא על צ"א. ונראה שמשתמשים בה לחימום הזווג. ( 13.37)
קסט) כי לעולם, הנוקבא היא המבררת המ"ן, כנזכר שם, וגם לעיל נתבאר, איך הגבורה דעתיק, מתלבשת בהאי מוחא סתימאה, ואיהי נוקבא לגבי הכתר, די בגויה חסד דעתיקא, שהוא דכורא ולהכי כל הדינין ובירורי המלכים מינה נפקי, כי היא הנקראת בוצינא דקרדינותא.
אות ק"ע
קע) ולא נגלה תוקף דינו שם במקום גבוה, עד שנתגלו בי"ג תיקוני דיקנא, שהם השערות, שכולם דינים. כנודע. ( דהיינו ב מקום גבוה, שהוא נקרא ראש המשותף לא"א ועתיק במצב הגדלות שם עוד לא נתגלה הדין הקשה כי זה ממטה למעלה, אבל כאשר בא לדיקנא, אז נתגלו שכל השערות האלה הם בחינת דינים, כמו שיתבאר באדרת נשא,
וכמ"ש זה לקמן בביאור מ"ש באדרת נשא דף קל"ב ע"א ודף קל"ה ע"א, על הנהו שלשה עלמין דנפקי מההוא תיקונא קדמאה דדיקנא, (דהיינו, על אלו שלושה עולמות שיצאו מאותו תיקון הראשון של דיקנא דאריך) ולכן אמרו באדרת נשא דף קל"א ע"ב, ( ובסולם באות צ"ו ) תאנא, כולהו שערי, בין דדיקנא בין דרישא כולהו חוורי כתלגא (למדנו שכל אלו השערות , גם של הדיקנא וגם של הריישא, כולם הם לבנים כשלג). ותאנא, אינון דדיקנא קשישאי כולהו כף, ע"ש. ( ולמדנו שאלו של הדיקנא הם בעלי דינים, הם קשים כולם) (25.13 )
ענין עלית כלים (דאחוריים) מבי"ע , שבמצב הגדלות
לא מתלבשים בפנימיות פרצוף מו"ס
אלא כלים כחיצוניים אליו- בסוד שערות
אות ק"ע- או"פ
קע) ולא נגלה תוקף דינו שם במקום גבוה עד שיתגלו בי"ג תיקוני דיקנא שהם השערות: משמיענו בזה, להבין למה אלו אח"פ דכלים שעלו ונתבררו מבי"ע ע"י הזווג שנעשה במו"ס, לא נתחברו אל האבר דמו"ס עצמו בפנימית הכלי דראש, כדרך כל הכלים שעולים ונבררים מבי"ע ומתחברים לבנין אברי הפרצוף עצמו,
מה אנו רוצים להסביר?
• עלו כלים מבי"ע? אז שיהיו חלק מהפרצוף! אבל לא כך היה!
• מה קרה להם? יצאו לכלים חיצוניים, בסוד כלים, שנקראים שערות, ולא היו בפנימיות כאיברים בפרצוף. ששיער זה משהו שמתלבש על הגוף, מחוץ לפרצוף.
• אבל אם הם היו כחלק מאיברי הגוף, אז אפשר היה לקבל בהם אור בפנימיות, אבל היות והם יצאו לכלים חיצוניים, ותכף נבין למה, כבר יש לנו על זה בטח ידיעות, כי הרי הם "קשים" הם באו מבי"ע, אי אפשר באמת לעשות עליהם זווג עד גמר תיקון, הם יצאו החוצה.
ואת זה הוא רוצה לה
להסביר לנו, למה הכלים שעלו מבי"ע, הם לא חלק מאיברי הפרצוף אלא יצאו החוצה, דהיינו כלים חיצוניים? (26.36 )
אלא כי יש באח"פ אלו שעלו מבי"ע, בחי' תוקף הדין, וע"כ אין הם יכולים להתחבר לבנין אברי הפרצוף דראש דא"א. ( שבנוי על בסיס של צ"ב והם באו מבחינת צ"א).(27.12)
אני לא מבין:
אז מה אם הם (כלים דאחורים של בי"ע) באו מצ"א!?
• תקן אותם,
• תעשה להם עיבור
• תעשה להם לובן דאבא
• תוריד את לב האבן
• תן להם אודם דאמא
• תן להם מלכות של צ"ב
ותכניס אותם כאיברים לפרצוף

אומר: אי אפשר! אי אפשר לעשות להם כזה תיקון!
ואת זה אנו רוצים להבין למה.
• כי הרי יש תיקון מיוחד בעולם אצילות שנקרא עיבור.
• שבעיבור הזה עושים תיקונים: של לובן ואודם שמכינים את הפרצוף /הכלים האלה שיתאימו לצ"ב. אז למה לא עשה כך? (27.50)
מה גרם שתוקף הדין יתגלה בשערות דיקנא
ולא במקום אחר?
אמנם צריכים להבין
תוקף הדין הזה, הנמצא בשערות דיקנא.
מהו הדין הזה?
שאגב בשערות רשייא לא היה הדין הקשה הזה ( 27.58)
והנה הרב ביאר, שזה נמשך מגבורה דעתיק הגנוז במו"ס, הנקרא בוצד"ק, שבמו"ס עצמו אין כח הדין שבבוצד"ק מתגלה, אלא שהוא מתגלה בשערות דיקנא, (אז בראש הוא לא מתגלה, אבל בשערות דיקנא, הוא כן מתגלה. למה? )
ועדיין הדברים צריכים ביאור,
מה גרם לזה
שיתגלו תוקף הדין בשערות דיקנא דו"ק,
ולא במקום אחר.
(הרב"ש אומר: בשערות דיקנא דוקא! ולא בו"ק
אולי הכוונה, שבעה"ס התכוון למלה של ו"ק, שהם בחינת אח"פ,
• שו"ק נקרא אח"פ
• והשערות רישא נקרא גו"ע, כמוש אמר לנו באות הקודמת
אבל באמת, ו"ק זה קצת מושג קשה לזה, ולכן תיקן את הרב"ש) (19.10)
מה אנו שואלים?
1. מה גרם שתוקף הדין יתגלה בשערות דיקנא ולא במקום אחר?
2. בתחילת האות שאלנו: מדוע הכלים שהעלנו מהאח"פ במצב הגדלות, לא תיקנו אותם והכנסנו אותם כאיברים לפרצוף, אלא הם באו בסוד שערות , בחיצוניות הפרצוף?
על שאלה זו (מס' 2):
אם נסתכל במבט יותר כללי על החיים, על נפש האדם:
יש לנו לפעמים רצונות, שכאשר אנו פוגשים אותם בחיים, אז אנו לא יכולים להשתמש בהם, כחלק מאיתנו, אלא כמשהו שאנו עדיין צריכים להסתכל עליהם מהצד, ולא להשתמש בהם, אלא לראותם בלבד. כי אנו לא יכולים עדיין להשתמש בהם, אלא אנו רק חוקרים בהם ובודקים אותם, ואנו לא יכולים להגיד שהם שייכים לנו, כי אלה רצונות גדולים מידי עבורינו, בכדי שאנו נשתמש בהם
.אבל אנו, כן יכולים להסתכל עליהם (על הרצונות הגדולים) ולתכנן אותם,
רק כדוגמא:
• ילד קטן, שרוצה להיות רב גדול, כשיהיה גדול.
• או בחלק של הכשרונות של האדם, נאמר שהוא רוצה להיות רופא
• או רוצה להיות מהנדס לפיסיקה גרעינית.
אז מבחינתו, הוא לא יכול לשמש בזה עכשיו,
יש לו רצון כזה, והוא מעלה השתוקקות כזו
אבל זה בשבילו, בחינת כלים חיצוניים, שאיזה אור הם מחזיקים? אור מקיף
דהיינו שניתן בהקפה.
בעתיד לבוא אני יכול להיות רופא, או להיות דר. לפסיקה גרעינית, או חסיד אמיתי
ולכן זה רק דוגמא. ( 31.27)
ולכן אנו עכשיו נלמד:
מה אנו עושים עם רצונות של השתוקקות גדולה:
שיש לנו השתוקקות גדולה אליהם, אבל הנפש עוד לא הגיעה אליהם.
• כמו למשל שבת.
• כמו למשל גמר תיקון
• כמו משיח
• כמו שהתחתנת, ואתה יכול להגיע לשלמות של זוגיות.

ומה אתה עושה עם כל הרצונות הגדולים אלה?
התורה צוות עלי להיות שלם. מה אני עושה עם זה?
זה ענין מאד מאד חשוב בחיים . (31.50 )
וכבר נתבאר לעיל ענין
הבוצינא דקרדוניתא הזה הגנוז במו"ס, שהוא בחינת המלכות דמדת הדין מצמצום א' המשמשת רק לרדל"א בלבד, ואינה מתגלית יותר בכל האצילות
שהבוצינא דקרדינותא, (מלכות דמדת דין של צ"א משמשת:):
• משמשת לרדל"א לזווג,
• היא משמשת לשאר האצילות, היא לא מתגלה כמלכות לזווג,
אבל כן משמשת: כמלכות שעושה הפרדות, מלכות שעושה הפסקים
מפני שלצורך אצילות, דא"א
• משמש רדל"א במלכות הממותקת במדת הרחמים, שהיא המלכות דצמצום ב', שגילויה מתחיל בקרומא דאוירא . עש"ה.
אמנם לצורך עצמו(עתיק )
• משמש במלכות דצמצום א' הבלתי ממותקת,
• , וגילויה מתחיל בבחינת הממעלה למטה שלו הנקרא גוף דעתיק
o , והיינו תכף בתחלת הקו שמאל דגוף(שהוא גבורה), שנקרא גבורה דעתיק
o , מוחא סתימאה מלביש אותה מבחוץ, כנודע.( זאת אומרת:
• שהגבורה פועלת בתוך מו"ס, בפנימיות מו"ס, כי מו"ס מלביש על הגבורה,.
• למה היא לא פועלת בתוך גלגלתא?
o כי הגלגלתא מלבישה על החסד של הגוף
o וחסד הוא חסדים מכוסים, עדיין לא שולט בו דין
• הראש איך נקרא? כתר חכמה בינה
• הגוף איך נקרא? חג"ת נה"י
o החסד הוא קו ימין של הגוף
o גבורה הוא קו שמאל של הגוף.
והנך מוצא שב' מלכיות משמשות ברדל"א:
• אחת ממדת הדין,
• ואחת ממדת הרחמים.

ומלכות דמדת הדין גנוזה במו"ס, ( דהיינו משמשת במו"ס, לא לזווג, אלא רק לסיום, אבל שם היא גנוזה במו"ס)
ומלכות דמדת הרחמים בקרומא דאוירא. (34.46 )
אמנם גם בחסד דגוף דעתיק, ששם מלביש הגלגלתא, יש בה ג"כ כח הגבלה דמלכות דמדת הדין, ( למה? כי גם חסד שייך לגוף )
אלא העביות והדין נקרא קו שמאל שהוא גבורה, ( ולא קו ימין ולא חסד,
הרי החסד מצד הגוף, הוא בקו ימין
ואם חילקנו:
• חסד לגלגלתא
• וגבורה למו"ס
אז איפה יהיה הדין? בשמאל,שהוא הגבורה
ולכן הדין יתבטא במו"ס. (כי הגבורה מלביש את מו"ס)
וע"כ נבחנת לגנוזה רק במו"ס. ( 35.35)
גם נתבאר לעיל שעל הגלגלתא אינה שולטת לגמרי המלכות דמדת הדין שברדל"א, (ואפילו אם היתה שם גנוזה יש לה תיקון של חפץ חסד" ואז זה לא היה משפיע עליה ) כמו שאינה שולטת עליה המלכות דצמצום ב' הממותקת, שהוא מכח התיקון דהגבהת ראשי ירכין דנה"י דעתיק המלובשים במוחין דא"א, שתיקון זה נקרא םל"צ דצל"ם
חסד- ג"ר דבינה= ם' דצלם
2 אודנין (אזניים)+ מצחא
אשר בחינת ם' דצל"ם נבחנת לג"ר דבינה, שנתקנה בראשי ירכין,
(שאם רוצים לדייק זה נקרא :
• חצי עליון של ראשי ירכין בבחינת ג"ר דבינה, ג"ר דאודנין
• והז"ת יצאו כבר לבחינת עיניים )שהם חב"ד דנה"י, המכונים ב' אודנין ומצחא
o , ובזה נתעלו מיסוד לגמרי, כלומר, מהמסך הנמצא ביסוד
• ,שאינם מתפעלים על ידו לא מקטנות שבו ולא מגדלות שלו, ( כלומר גם אם יהיה חכמה במדרגה, אין הגלגלתא רוצה חכמה מטעם התיקון של ם' צלם- חפץ חסד)
• להיותם תמיד בסוד כי חפץ חסד הוא ואינם מקבלים חכמה, כנ"ל
, אז מי יקבל חכמה?
איך יהיה חכמה במדרגה? אומר שיש תיקון אחר:
חג"ת (דנה"י)- ל' דצלם= ז"ת דבינה= (2 עיניים+ חוטם+ פה)
נה"י (דנה"י)= צ' דצלם= ז"א (אחורי הראש)
• וחג"ת דנה"י נתקנו בל' דצל"ם, ( באופן כללי אפשר להגיד חג"ת) (שהנה"י התחלקו לחב"ד חג"ת נה"י, ואם היינו רוצים לדייק, היינו אומרים: חצי תחתון של חב"ד דנה"י שיצאו לבחינת חג"ת) כי הם נתקנו בבחינת ז"ת דבינה הצריכים להארת חכמה בשביל ז"א, (שזה התפקיד של ז"ת דבינה .
• שהם( הז"א) נה"י דנה"י הללו, הנקראים צ' דצל"ם, ומי זה הז"א? הנה"י דנה"י הללו, הנקראים צ' דצלם)
וע"כ רק ל' דצל"ם מקבלת הארת הגדלות מיסוד, בסוד י' דנפיק מאוירא(דהיינו י' שיוצא מהאויר – לא פועל באוירא של גלגלתא, אלא רק באוירא של מוחא דאוירא))
• וע"כ הם נבחנים לנו"ה הנגלים, ונקראים ב' ירכין שלמטה מיסוד,
• והם בחינת ב' עיינין וחוטמא(שהם אלה שמקבלים את האור, וגם כמובן הפה, שהוא הפרדשקא ). כנ"ל ע"ש. ( 39.12)
מה חשוב שנבין להמשך?
אנו צריכים, עדיין להבין, היכן פועל בדיוק המו"ס, וזה רק אמצעי כדי להבין את ענין הדינים שבשערות דיקנא, שגרמו לכלים האלה שעלו מבי"ע לצאת החוצה לבחינת שערות, בגלל הדינים שבהם.
• אז אם שערות דיקנא הם דינים, אז איך אני אעביר בהם כח?? שהרי (זה עומד בסתירה לכך) שכל שערות דיקנא, הםי"ג תיקוני דיקנא הם חסדים.
• ועכשיו אנו לומדים שהם דינים!

אבל רק רגע!
שערות דיקנא הם דינים, כי זה רק שלב ראשון, זה לפני שעשינו בהם תיקונים!
אז תעשה תיקונים בפנימיות!- אני לא יכול! לא יכול לעשות את התיקונים בפנימיות
אז נחכה הלאה ונראה זאת. ( 40.00)

הירשם\התחבר לאתר על מנת לצפות בשיעורים

נרשמת בעבר? מלא את הפרטים והתחבר אוטומטי

Designed by Laisner