שאלות חזרה חלק יג א'תכג-א'תכד
1. אילו ג' בחינות יש באלו השערות ומה ההגבלה שלהן על הפרצופים הפנימיים?
2. מדוע לא ניתן שיצאו שערות המתקנות באופן ישיר את בחינת הגלגלתא דשערות?
3. מדוע תיקוני הדיקנא יצאו בסדר הפוך, בתחתונים למעלה והעליונים למטה? בשונה מסדר הפרצופים.
4. כיצד נקרא התיקון התשיעי ועל מה מצביע שמו?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

תיקון הח'- "ונוצר חסד"
הקדמה תיקון הט'- "במצולות ים"

אנו עדיין עוסקים בתיקון השמיני, שהוא תיקון האחרון מתיקוני דיקנא, של תיקון הדיקנא, כי הוא מתחלק:
• לשמונה תיקונים ראשונים, אפשר לומר שהם שבע ואחד שכולל לכולם,
• ולאחר מכן יש עוד ארבעה תיקונים, שהם גם שייכים לתיקון הדיקנא, אבל קצת שונים.
• ותיקון "ונקה" בסוף שמאחד את כולם.

התיקון השמיני בהיותו כולל את כל התיקונים, אז הוא מתפשט למטה, אז הוא מתפשט למטה, ויחד איתו מתפשטים שאר התיקונים..
כל התיקונים האלה לא באו כדי לתת את האפשרות שאו"א שנקראים בזוהר" קודשי קודשים דקודשא – שהוא קודש של קודש הקודשים, הם נקראים ך מאחר ואו"א דנקודים הם המקור לג"ר דחכמה.
• היות ואו"א נקראים קודש,
• שורש של או"א בא מא"א, וא"א נקרא קודש קודשים
• והיות ואו"א דנקודים טמונים תוך א"א לכן הם נקראים בקדושה כ"כ גדולה" קודשי קודשים דקודשייא", והוא תלוי במזל
• מה זה מזל? אותו מזל, אותה צורת ארגון מחדש, של צורת המוחין של שערות הזקן, זו הצורה היחידה שאפשר לקבל את האור מלמעלה. ולכן האור הגדול הזה, לא יכול להתגלות אלא בזכות המזל..
• מה זה המזל? "ונוצר חסד"- הצורה הזו שמלמעלה תהיה אפשרות לקבל את האור, כי אם לא יעלו ביקוש בדרך של תיקון שערות הזקן, אז אי אפשר יהיה לקבל את האור. אז בזה תלויים העליונים, וגם התחתונים תלויים, וגם כל התחתונים לא יכולים לקבל את האור, אם הוא לא יבוא מלמעלה, ואם האו לא יבוא דרך התיקוני דיקנא, יוצא, שגם העליונים וגם התחתונים תלויים במזל הזה, בשמונה תיקונים האלה במיוחד בתיקון השמיני שכולל את כולם, דרכו עושים את התיקון , מכיוון שהתיקון הזה , האו כללותה שערות דיקנא. (3.06
• ולכן אפילו שנגלו תיקונים יותר גדולים ממנו, כמו למשל תיקון הז' למשל,שהוא ב' תפוחים קדישין שהוא הארת פנים, למרות זאת התיקון הזה הוא תיקון שהוא שומר את מידת החסד וההטבה שלא תיגמר לעולם.

• מדוע קוראים לו מזל? למדנו משני טעמים:
• למדנו שבזכות השערות דיקנא, נוזלים טיפות האורות דחכמה, שמצטרפות בסוף שיתא אלפי שנא, לצורך גילוי או"א דנקודים שהם ג"ר דחכמה, שקבלת האור שלהם היא מטרת הבריאה. אז היות והם נוזלים לאט לאט ולא בבת אחת, אלא טיפין טיפין, מלמעלה בזכות השערות דיקנא, ולכן הם נקראים מלשון מזל, שהם "נוזלים מדליו", "מדליו יזלו מים" (4.15)

• בחינה שנייה נקראים: מלשון זילזול: מי מזלזל פה במי?
 הבינה מסכימה לקבל את הזילול הזה, שמלכות תעלה אליה ותעשה בה מיעוט
 היכולת של בינה, א"כ לקבל מיעוט, גורם לה להיקר מזולזלת, או מזדלדזלת, גם מקבלת על עצמה את הזילול, וגם מקבלת אותו מלמטה

• למדנו שכל המידות, וכל פעם עובדים על מידה אחרת, מתוך הנוצר חסד, מתוך התיקוני הדיקנא, וכל יחד מהווים את עבודת המידות,שהיא עבודה מיוחדת לבניית נפש האדם- הכל הוא אמר לנו "לפי רוב המעשה", לפי החשיבות שלנו במעשה למעלה מהדעת, והליכה בדרך של תיקוני הדיקנא, לפי זה מתגדל האדם וכל אורותיו, כמו שמקבל נעשים ע"פ התכונה הזו. (5.32)
עמו ד אתתכ"ב טור ב'
וז"ש שם בזוהר "ומאן דחמי להאי תיקונא, אתכבשן חוביהון מקמיה ומתכפיין, הה"ד יכבוש עונותינו" כלומר, מאן דמקבל להאי תיקונא,
• אפילו מי שנשמתו היא מבחי' מלכות דצמצום א', מ"מ מתכבשן חוביהון מכח הארת תיקון זה הח', ( למה?) כי להיות שורשו גם הוא בא ממלכות דצמצום א', דהיינו מתיקון א' דדיקנא,
מאיפה יש לתיקון הח' את צ"א?
אומר, הרי הוא כלול גם מתיקון הא', ותיקון א' הוא מב' מצרי הזקן.
וב' מצרי הזקן הם מתיקון א', הם באו משורשם שהם ב' פאתי הראש, וב' פאתי הראש הם צ"א, ולכן הם גם שייכים לצ"א.) (6.47)
אלא שנתמתק ונעשה לבחינת שערות דבינה, ע"י ב' העיבורים, שהם בתיקון ב' ובתיקון חוביהון מקמיה, ויש עוד לפרש השם, ו' כנ"ל
• אז את השורש (של צ"א) יש לו, אבל שורש מתוקן! מדוע מתוקן?

o למדנו ש ב' מצרי הזקן עלו לשפה עילאה, (תיקון הב') ושפה עילאה היא בינה, אז הם נמתקו.- זה בפעם הראשונה שהם נמתקן- (בתיקון הב')

o בפעם השניה שהם נמתקן, זה בתיקון הו'- שלמרות שהיה להם ג"ר דבינה, הם עלו לבקש חכמה, ועלו ללסת עליונה/ ללחי עליון. (7.25)

, ע"כ הארתו מספיקה לכבוש יכבוש עונותינו, שהוא מלשון החזקת העונות דהיינו כנ"ל בפירוש השם שבתורה. נוצר (כמו כובש )חסד, שע"כ נשארו השערות תלוים ועומדים כדי להשפיע חסדים מרובים, ועד"ז הוא כובש העונות, שכובש ומחזיק לבחינת השערות האלו דתיקון ח' שהם מבחינת בינה, המכונה עונות,
למה הוא (תיקון הח') כובש את העוונות?

• הוא מחזיק את העוונות, תופס אותם, זה נקרא שהוא נוצר את אותם חסדים
• אז חסד זה מצד המקבל, מקבלת את החסדים את האורות האלה
• אבל מצד בינה, מצד העליון, שזה נקרא מצד מיכה, שהוא מצד א"א, אז השם יכבוש עוונותינו.

• מי זה עוונותינו? את זה שבינה התמעטה זה נקרא עוון",
• בינה בצ"ב נקראת עוון, למה? כי הסכימה לקבל את המיעוט
,
• זה עוון לא להסכים לקבל את כל הג"ר דחכמה, כמובן אומרת "מוטב יפגע החץ בי ולא בבני", וזה בבחינת הנשר שמוכן לקבל בחינת בינה, שמוכן לקבל צ"ב, בכדי זו"ן לא יפגמו, כי אחרת לא יכול לתת לזו"ן את ההארה, אז לכן זה נקרא עוונות. (9.15)

מדוע תיקון הב'- נקרא נושא עוון?
עמוד אתכ"ג
כנ"ל בתיקון ב' בשם נושא עון, ע"ש. (
מה זה תיקון הב' שנושא עוון?
שהבינה עצמה שנקראת שפה עילאה, הסכימה לקבל אליה את ב' מצירי הזקן, את המלכות, בצ"א, וכתוצאה מזה התמעטה ויצאו שערות על שפה עילאה, היתה נושאת עוון

) באופן, שמבחינת המקבל, (ז"א )נבחן לנוצר חסד, ( כי הוא מקבל אתה חסדים ואת האורות)ומבחינת המשפיע, (שהוא א"א, נבחן השם זה לכבוש עוונותינו )ליכבוש עונותינו. (9.55 )

והנה נתבאר לעיל, איך עם תיקון הזה הח' נשלם הדיקנא מבחי' הגדלות שלה, שנתגלה בתיקון בז', בבחינת הב' תפוחין קדישין,
(

ומה זה ב' תפוחין קדישין?
זה מקום לגילוי החכמה,
שהוא כמובן פנוי משערות (כי יש שם אור חכמה)
)
ומזל הח' הוא הכולל כל הדיקנא, ( כולל את הב' תפוחין קדישין- כולם)
מבחי' השבח הגדול שנתגלה על השערות דיקנא מכללות הז' תיקונים. (ולכן הוא נקרא נוצר חסד ) (10.48)
מדוע שערות דיקנא נבחנים לבח' גלגלתא ומו"ס?
ואיך זה מהווה הכנה לד' תיקונים הבאים

וכבר נתבאר, שהשערות דיקנא נבחנים ג"כ על
• בחי' גלגלתא
• ומו"ס
כמו הראש דא"א.
• (על המו"ס אני מבין (זה ברור),
• אבל למה גם על הגלגלתא, נבחנים השערות דיקנא?
מסביר:
מאחר מו"ס כלולים מגלגלתא, ולכן כל מה ששערות דיקנא מקבלים גם תיקונים מגלגלתא, זה לא בגלל גלגלתא באופן ישיר, זה מגלגלתא שנמצאים תוך מו"ס, וזה יהיה התיקונים הבאים, הוא מכין אותנו לתיקונים הבאים, שהם ד' תיקונים הבאים, וכמובן שהם יהיו שונים במהותן מהתיקונים הראשונים, ואבל את זה נראה מהתיקון התשיעי ואילך)(11.36)

כלומר, כיון שהיו נכללים בראש דא"א מטרם שיצא הע"ב הגלוי לחוץ, (בסוד שערות. הע"ב הגלוי,
• האור יצא, כמקיף חוזר,
• והאו"ח יצא כמותרי מוחא בבחינת שערות)

ע"כ יש בהם מאז ב' הבחינות שבראש, שהם גולגלתא ומו"ס.

אמנם אחר שהמסך הוציא אותם לבר מראש דא"א, (מסך של קרומא דאוירא של עתיק , הוציא את מו"ס מחוץ לראש, אבל לענין מסויים, ולא לעניינים אחרים הוציא אותו מחוץ לראש, הוא לא מתבטל (?) הראש לגמרי, במה הוא הוציא אותו מחוץ לראש?)
ואת גלגלתא הוציא גם, היות ויש להם תיקון של חפץ חסד, אז גלגלתא נחשבים עדיין לראש

• נבחן שרק מבחינת גלגלתא דא"א בלבד יצאו לגמרי מראש דא"א ונעשו לגוף בלי ראש,
• אבל מבחינת חכמה סתימאה דא"א, לא יצאו מראש לגמרי, אלא שיש להם עדיין בחינת בינה דמו"ס, ( זאת אומרת, יש להם ל' דצלם, ול' דצלם כן יכולים לקבל, הם לא יכולים לקבל, אומנם את ם' 'צלם, כי יצאו מחוץ לג"ר דבינה, לג"ר דחכמה שיש בגלגלתא, מצד זה הם יצאו מ חוץ לראש, אבל הם לא יצאו מחוץ לראש ,מצד מו"ס עצמה, מבחינת ל' דצלם שלא יכולים לקבל)

ודגמת לחי התחתון שהוא דבוק בראש מבחינת גידין ובשר ועור, שהם בינה ז"א ומלכות, ואינו נפרד מראש זולת מבחינת עצמות בלבד. (
• מבחינת חכמה דע"ב שהם אחוריים דאו"א,שעליהם אי אפשר לקבל אור, ונמצאים בעצם הפרצוף, אבל לא בחיצוניות שלו, הם לא נמצאים בגידין בשר ועור אלא רק בעצמות, ולכן הלסתות מופרדות, אבל לא ניפרדות בעור, לא בבשר ולא בגידין,הן מופרדות רק בעצמות) כנ"ל באורך.
 אז מבחינת העצמות (הלסתות), זה נכון, הם יצאו (מראש)
 אבל מצד החלקים החיצוניים (גדין בשר ועור), הם לא יצאו (מראש), הם לא מופרדים

ולפיכך נבחן הדיקנא, שיש בה ח' ספירות מן החכמה סתימאה, ( למה מחכמה סתימאה? כי מי זה חוכמה סתימאה? נחשבת לבינה ומטה)דהיינו מבינה ולמטה, אבל מכתרא אין לה אלא ו"ק, (אבל מהגלגלתא שהיא נחשבת לכתרא, היא לא יכולה לקבל מו"ס אלא בחינת ו"ק, למה? כי היא ניפרדה ממנה, מצד הג"ר היא לא יכולה לקבל ,אלא ו"ק )שמורה שיצאה מצדו לגמרי מראש, וע"כ הה"ס דדיקנא הנמשכים מגלגלתא, שהם הה' תיקונים שלאחר התיקון הח', (16.14)

מדוע הוא משייך בכלל את הגלגלתא לשערות דיקנא?
לכאורה, שערות דיקנא הם כנגד מו"ס, וזה כבר אמרנו)
• הוא מדבר איתנו רק ממו"ס, ושערות דיקנא שייכים, רק למו"ס.
• וכשמו"ס נכלל מהגלגלתא, הוא מדבר איתנו על התיקונים הבאים מצד מו"ס שנכלל מגלגלתא
ולכן שלא נחשוב שנדבר מגלגלתא ממש.
ובכל זאת, גם במו"ס עצמה, שיש בה את גלגלתא, אז הגלגלתא נבחן באופן שונה מהתיקונים של מו"ס.
במה הוא שונה?
• שכל מה שקשור למו"ס, יש לו בחינת ראש, מצד עצמו
• אבל מצד הגלגלתא אין לו ראש,
• אז מה יהיה לו מצד ד' התיקונים הבאים, שבאו מגלגלתא שבמו"ס?
o הם לא יהיו קשורים לראש, הם לא יהיו קשורים ללסת העליונה.(17.14)

ולכן אומר:
, כבר אינם תלוים בלחי התחתון, כמו הח' תיקונים הראשונים, הנמשכים מחכמה סתימאה דא"א, אלא תלוים מעל הגרון, ( לא בלסת, אלא מקום יותר נמוך, הם לא קשורים לראש ישירות, אלא תלויים מעל הגרון, וזה הכנה לאחד התיקונים הבאים)
כלומר מן המקום שתחת הלחי התחתון, ששם בחינת גוף לגמרי,
 יוצא, שהם יוצאים מבחינת ו"ק ולא מבחינת ג"ר
 כל התקוני דיקנא לאחר התיקונים הראשונים, הם בא לבחינת ג"ר, ותיקון הח' הוא התפשטות של הג"ר הזה" הכולל של אותו ג"ר
 ועכשיו אנו רוצים עוד תיקונים, שהם תיקונים דו"ק " שהם באים מצד גלגלתא שבמו"ס)

והוא להיותם נמשכים מגלגלתא דא"א, שמצדו אין להם שום חלק בראש, ( למה? בגלל שהוא מבחינת ם' דצלם, שמו"ס לא כיולה לקבל ממנו, כי אם היה קושר לראש שלו, היה צריך לקבל באופן ישיר, ג"ר דע"ב והיה נשבר, אז היה תיקון מיוחד שמ"ס יוצא מחוץ) לגלגלתא ולא מקבלת מגלגלתא, וגלגלתא נתקל בעיזאקא, שאי אפשר לגשת אליו, אז מה שמו"ס נכלל מגלגלתא, הוא לא נכלל מג"ר שנמצא מגלגתא, אלא רק מו"ק, כי הוא לא יכול לקבל יותר (18.41)
וע"כ אין להם (אין להם לגלגלתא שבמו"ס, אחיזה בלחי התחתון , אלא הם יוצאות מצד הגרון.)אחיזה בלחי התחתון. ( ותיכף נראה, בתיקון הט' מהם התיקונים המיוחדים הללו)
ובזאת, אנו מסיימים את תיקון הח' ועוברים לתיקון הט'. (19.02)
לסיכום:
תיקון הח' , הוא הכלל של כל התיקונים
 נקרא מצד ז"א – "ונוצר חסד"
 ונקרא מצד א"א-(מיכה ) "יכבוש עונותינו"
ובהיותו כולל את כל שאר התיקונים האחרים, הוא נותן את בחינת המזל,שבו תלויה מזל ב"נוצר חסד"
 , כי הוא התפשטות של הסדר החדש שנוצר, ע"י תיקוני דיקנא,שהם כמו ראש חדש, ראש של חיצוניות א"א, כי מתוך פנימיות א"א ,אי אפשר לקבל,

 וחיצוניות דא"א נתקן בצורה חדשה, כך שכל האורות שיכולים להתקבל בעולמות, וכל האורות ושאפשר למשוך בעולמות העליונים, תלויים בסידור החדש הזה , היות והוא אחראי לחסד העליון הזה שיתפשט, ולכן חסד שינתן לתחתונים הוא נקרא "ונוצר חסד", והוא נקרא גם מזל" הכל תלוי במזל" אפילו ספר תורה שבהיכל תלוי במזל, ואפילו סודות התורה לא יוכלו להתגלות טיפין" הבאים מלמעלה מצד או"א דנקודים שהם בחינת סוד- לא יוכלו לזו"ן מלמטה אם לא יהיה מי שיעלה מ"ן כדי לבקש את האורות האלה למי שיעלה לבקשת אתה אורות האלה, מי שיעלה למעלה לקבל. את אורות, כי כל המזל תלוי בהם (20.45)

ריא) ואלו הם ב' תיקוני השערות:
1. העליונים, תיקון א' שהוא הח',
2. והתחתונים המתכסים בהם הם תיקון ב' אחר, והוא תיקון הי"ג האחרון שבכולם.
והנה אלו השערות ארוכים מאד ונמשכים ומגיעים עד טבורא דא"א, עד חצי הת"ת שלו, ששם התחלת רישא דז"א כמ"ש.

ריב) ולכן נקרא מזל, כי הם נוזלים ונמשכים עד למטה, ומזילים טיפי שפע. כמש"ה, תז"ל כטל אמרתי. כי השערות הם המשכת צינורות השפע כנודע, וכל אחד מאלו השני תיקונים, שהם: הח', והי"ג, כל אחד מהם נקרא מזל.

ריג) וז"ש באדרת נשא דף קל"ד ע"א, תיקונא ח' כו', ותאנא, הכל תלוי במזל דאיהו האי חוטא כו', וכן בדף הנזכר בתיקון י"ג אמר, והאי דתליסר כליל לון כו', וביה כלילן בהאי מזלא, כו', הרי כי תיקון הח' יהי' ג נקראים מזלות.

תיקון הט'-
מצולות ים- תיקון החטאים

אות רי"ד
יד) ט', הם השערות הקטנים וקצרים הצומחים תוך אלו ב' המזלות, שהם השערות הארוכים הנקראים מזלא, ומובלעים בתוכן בין ב' המזלות, בין זה לזה, ואינם ארוכים כמותם. (כלומר השערות הם קצרים, הם באים מכאן(באזור הגרון הם לא ונמשכים הרבה, ובאים מבחינת הגרון, והם יותר קצרים מהשערות של הדיקנא, כלומר.. מההתפשטות של "הנוצר חסד של השערות דיקנא שנוזל למטה" ) (21.30 )
אות רי"ד- או"פ
ריד) תיקון ט': הם השערות הקטנים וקצרים הצומחים תוך אלו ב' המזלות שהם השערות הארוכים הנקראים מזלא ומובלעים בתוכם בין ב' המזלות בין זה לזה, ואינם ארוכים כמותם: זה מובא בזוהר נשא (דף קל"ד. ובזהר ע"פ הסולם אות קנ"ב) וז"ל תיקונא תשיעאה: מתערבין שערי עם אינון שערין דתליין, (השערות מתערבות עם השערות התלויות) ולא נפקין דא מן דא, ( ולא יוצאים זו מזו) וכו', אלין שערי דמתערבי עם אינון דתליין אקרון מצולות ים( אלו השערות המתערבות עם אלו התלויות, נקראות מצולות ים. למה?) משום דנפקי ממותרי מוחא, (משום שיוצאות ממותרי מוחא ) ומהאי אתרא רמיו כל מארי דתבעין חובין דבני נשא, ומתכפיין. (ובמקום זה הושלך כל בעלי הדין התובעים על חובות או על החטאים של הנשמות של בני אדם ונכנעים )עכ"ל.
א"כ אנו צריכים לראות, שיש פה תביעה לחטאי בני אדם והם נכנעים.
צריך לעשות תיקון, על התיקון המיוחד הזה, של מצולות ים, יכול לתת תיקון לחטאים.
כלומר:
• עד פה, דיברנו על התפשטות המוחין.
• ועכשיו מדברים מצד השלילה, על כך שיש שלילה ,ואנו הולכים לתקן אותה- תיקון החטאים.
ואחרי שנלמד את זה, נראה למה את התשליך עושים על הבחינה הזו. (23.51)
פירוש: כי נודע, שהשערות בכללם הם בחינת או"ח וכלים שעלו מבי"ע להלביש קומת ע"ב הגלוי שיצא בראש דא"א, ונסתלק משם בבחינת מקיף חוזר. (
מי זה השערות האלה?
• אותו או"ח, ששיך לג"ר דחכמה , שיצא מהראש,
• מדוע לא מקבלים אור על ג"ר דחכמה? כי היה תיקון מיוחד בעולם אצילות שלא לקבל את האור הזה, מכיוון שקיבלו את האור הזה, בעולם הנקודים ונשברו (24.40)

ג' בחינות בשערות

והנה ג' בחינות יש באלו השערות:
א' הם גו"ע שמלמעלה ממסך, (כלים דפנים דקטנות שהם למעלה מפרסא )
• שהמה נקיים לגמרי משורשם, כי לא ירדו לבי"ע, אלא משום התחברותם עם הכלים דאח"פ, (דהיינו מכלים דאחוריים ולכן הם נפלו ונשברו)
• ועתה שנבררו ועלו, כבר נגמר בעליה עצמו כל בירורם.
מי יצא על הבחינה שלהם? כל הגופים דקביעות וז"א דאצילות- זו"ן דאצילות יצאו על הבחינה הזו, וגם זו"ן בכל מדרגה מדרגה בקביעותם.
לכן, מהי בחינה א' של השערות? גו"ע שלמעלה ממסך, של למעלה מחזה.- כלים דפנים (25.49)

וב' הוא בחינת אח"פ דשערות אלו, אשר המסך עומד עליהם מלמעלה למטה, שעלו בעת הזווג ע"י קומת ע"ב הגלוי שהעלה אותם מפאת שהוריד הה"ת מעינים וגם הפרסא דבי"ע, ( למה המסך עומד עליהם מלמעלה למטה? כי הוא זה שהעלה אותם והם נמצאים מתחת למסך של צ"ב)והעלה אותם, אמנם כיון שקומה זו לא נתקיימה, כי לא נתלבשה בא"א, כי אם היתה מתלבשה בו, (בא"א,) היה המלמעלה למטה שלה צריך להתלבש בבי"ע כמו מלך הדעת דנקודים,

שאז היה תיקון גמור לאלו אח"פ דשערות שהעלה בכח הזווג שבראש,
(אז למה זה לא טוב?
• אז למה זה מצויין!
• יבוא , יקבל את הג"ר דחכמה, יתן את כל האור שהיה צריך להיות בנקודים, ונגמר הסיפור! יתן אושר מלא, ונהיה מאושרים בצורה אינסופית, ונתחבר עם הבורא!
• אומר: לא! אי אפשר לתת לכם את זה., אם ניתן לכם את זה , אתם תישברו,אסור לאכול מעץ הדעת! אבל זה טעים! אבל ממית, אתה צריך להיות מוכן לזה

אמנם לא היה כן, (בא"א,שלא עשה זווג מינה וביה על ג"ר דחכמה דצ"א, מדוע? כי עלול להישבר, נעשה יותר מזה, נעשה תיקון מיוחד,ש הוא תיקון של ם' דצלם, הגבהת ראשי ירכין" מבחינת עזקא דכיא, שבכלל לא התפשט האור הזה של הג"ר, שאם עושים עליו זווג מיד יצא החוצה הזווג הזה )אלא קומה זו נסתלקה בסוד מקיף חוזר,
• האור ישר שבא להתקבל במדרגה נקרא מקיף חוזר)

כי הפרסא דאצילות לא נתבטלה, ונמצאים האח"פ האלו דשערות, שהיו צריכים לחזור ולירד לבי"ע, (אם היתה התפשטות היו נשברים וחוזרים לבי"ע)
אכן נשארו בראש דא"א, ולא ירדו בחזרה לבי"ע, מטעם, שהם עוד לא נתפשטו מלמעלה למטה, אלא שהם עלו לבחינת זווג של ראש בלבד, שהוא ממטה למעלה, (
• אז יש זווג , אבל רק ממטה למעלה
• ואיך נקרא זווג ממטה למעלה?) זווג של ראש
…
וע"כ עדיין לא נגלה בהם העביות דבי"ע, עד שיתהוו בחזרה לבחינת בי"ע, אמנם יצאו לחוץ מראש דא"א בבחינת פסולת ומותרי מוחא.
מי יצא כפסולת ומותרי מוחא?
• מצד האור- אור של ג"ר דע"ב
• מצד הכלים- המותרי מוחא, שהם האו"ח ששימש בראש בחינת הג"ר דע"ב ,המותרי מוחא הם דוקא האו"ח ) (29.13)

וגם באח"פ אלו יש ב' בחינות:
• א' הוא בחינת כתרא שבהם,
• וב' הוא בחינת מו"ס שבהם.

(זאת אומרת שאנו מדברים על שתי אבחנות של האח"פ)

• אז יש את הגו"ע שניתקנו בקביעות
• ויש את האח"פ שיצאו למותרי מוחא,שבהם יש 2 אבחנות:
o הכתר שבהם- שהרי הם התכללו גם מכתר
o ובחינת מו"ס שבהם
ומה ההבדל?

האבחנות שבשערות
בעמוד הקודם אמר שהשערות בכללם, יש בהם 2 אבחנות:
1. יש בחינת גו"ע של השערות- והם למעלה ממסך, שהם נקיים לגמרי משורשם וניתקנו באצילות- הכל בסדר
2. ויש את האח"פ של השערות, והאח"פ אלה שהמסך עומד עליהם, הם יצאו כמותרי מוחא כשערות דיקנא, ובהם יש ב' אבחנות:
1. הכתר שבהם
2. והמו"ס שבהם
הם כולם, בעצם , כנגד מו"ס. אבל יש בהם 2 אבחנות (30.56)

כי מבחינת מו"ס יש להם עוד בירור ע"י עליה למ"ן לבחינת הזווג דבינה דמו"ס, כמ"ש לעיל, שדעת דרדל"א(דעת דרדל"א הכוונה היא לזווג שעשה עתיק שהוציא את אח"פ דחוץ ועשה הבדל,הפרדה בין גלגלתא למו"ס )
אחזי נהוריה( אחז את האור) בין כתרא למו"ס,
ובינה דמו"ס מקבלת חכמה ( במקום מגלגלתא באופן רגילאז מקבלת ממוחא דאוירא)…ממוחא דאוירא ( מל' דצלם, ולא יכולה לקבל מהם 'צלם שהוא ג"ר דחכמה)
ומשפעת לדיקנא. (ומבחינה זו מה שמקבלת מו"ס מל' דצלם, זה עושה אותה לבחינת ראש, כי יש לה ראש מל' דצלם, )

ומבחינה זו יצאו ח' תיקונים הראשונים דדיקנא, אשר בתיקון הז' הנקרא ואמת, נגלה הזווג הזה, ובינה דמו"ס האירה בדיקנא. (אבל איזה בינה? ר"ל מבחינת ז"ת דבינה,ד היינו כנגד ל' דצלם ) ( 32.53)

אמנם בחינת גלגלתא שבאח"פ אלו דשערות, שהם (מבחינת ג"ר דבינה,ש היא נושאת אותה בזווג עם חכמה ג"ר דחכמה שאסור לקבל ע"כ מהעזקא מבחינת גניזו וע"כ ממנה אי אפשר לקבל ראש, אלא רק גוף-זה כאילו התהפך.
• מי שאפשר לקבל ממנו ראש, לא הולכת לקבל ממנו כלום
• אבל רק קיבל ממנו הארה מרחוק, אבל לא תוכל לקבל ראש ממנו)

צריכים לקבל מגלגלתא דא"א, שהיא בחינת ע"ב דא"א, (אפשר לומר ע"ב הגלוי או ג"ר דע"ב )שהוא ישפיע לע"ב דמו"ס, והע"ב דמו"ס ישפיע לשערות דיקנא, הנה הזווג הזה אינו נוהג לגמרי באצילות, (לא נוהג שיהיה זווג על ג"ר דחכמה,ש הוא ישפיע למטה לתחתונים. למה? )

כי האי קרומא דאתחפייא על מו"ס(אותו קרומא דאוריא,שעומד על מו"ס מפריד בין גלגלתא למו"ס,) אינו מתפתח לעולם (אינו נפתח לעולם כל זמן שיש צ"ב במדרגה)
שיזדווג מבחינת ע"ב שלו, (דהיינו, במילים יותר קצרות, אין זווג על ג"ר דחכמה.
ואם הייתי רוצה לתת מהמדרגה הזו של גלגלתא, הייתי צריך לתת מג"ר דכחמה, יוצא, שאי אפשר לתת מג"ר דחכמה במדרגה, על זווג של צ"א ) (35.14)
כנ"ל:
ונמצא משום זה, שאלו אח"פ דשערות דיקנא הצריכים לקבל מבחינה שכנגדם מע"ב דמו"ס ומן הגלגלתא עצמה, אינם יכולים לעלות למ"ן ולזווג הכתרא ומו"ס עצמם מבחינת ע"ב שבהם,
ונמצא שהמסך אינו יורד מהם לעולם, וכל תיקונם הוא ע"י מה שמקבלים מהחלק העליון דדיקנא, שהם בחינת בינה דחכמה של הדיקנא, המקבלים מבינה דמו"ס. (שנקראת ל' דצלם ולא מג"ר דבינה,ש האי בחינת ג"ר דחכמה שנאזקה בם' דצלם) כמ"ש להלן ( 36.21)
. אמנם אין האורות הללו שייכים לבחינת גלגלתא, ( למה? כי הם רוצים דג"ר דחכמה, ואם אתה נותן להם רק את הכחמה מל' דצלם ם לא יכולים לקבל את החכמה הזו.)

(אז מה הבעיה? תתן מהחכמה הזו, הרי זו בינה,אז תתן את זה לגלגלאת של מו"ס, אז תן לה ארבעה תיקונים הבאים שבאים מגלגלתא דמו"ס, תתן מהל' דצלם- אז אומר, שאי אפשר!
אתה לא יכול להלביש בגד בגודל 12 על…חסר )
שישיגו על ידיהם בחי' הג"ר שבהם, ונמצא שהם נמצאים תמיד בבחינת מותרי מוחא.

ואלו הם ה' התקונים התחתונים שבדיקנא, שהזוהר קורא אותם בשם מותרי מוחא. ו
• הם אינם יכולים לאחוז בהלחי העליון. (למה? כי שייך לראש )
• אלא בבשר שממעל לגרון, ששם בחי' גוף דא"א.
יוצא א"כ:
כל התיקונים דדקינא באים ממו"ס

מו"ס עצמה מתחלק ל-2:
1. למו"ס שבמו"ס
2. ולגלגלתא שבמו"ס
שמונה התיקונים הראשונים, הם באים ממו"ס שבמו"ס, והם מהוים את בחינת הראש של התפשטות הראשונה כמו טעמים של אותם בחינת שבמו"ס, והם מהוים את עיקר התיקון של הדיקנא.

• ויש עוד 4 תיקונים נוספים, כי הם משוייכים לראש.
• כלומר יש עוד 4 תיקונים אחרים, שהם יותר תיקונים של יראה,דהיינו יותר תיקונים שהם צריכים לגרום לאי קבלה, כמו שמירה,
• והם (4 תיקונים אלה) לא נתפסים בראש, אלא הם יותר בבחינת גוף של השערות דיקנא, ולכן הם לא יוצאים מהראש עצמו מהלחי, אלא יוצאים מלמטה, אלא נתפסים רק בגרון. (38.37)
מדוע יש התחלפות בבחינת השערות שעליונים למטה ותחתונים למטה?

והנה אלו התיקוני דיקנא יצאו בסדר הפוך,
• התחתונים למעלה
• והעליונים למטה,
כנ"ל בדברי הרב,
• השערות דמו"ס מלמעלה,
• ושערות דגלגלתא למטה
, אבל לא סתם להגיד גלגלתא, אלא גלגלתא שמו"ס נכלל מהם, והם יצאו למטה.
יוצא שיש גלגלתא ומו"ס.

• והרי גלגלתא גדול ממו"ס
o אבל גלגלתא שנכלל הוא רק התכללות, (
o ועצם גדול מהתכללות,
• ולכן קשה לנו שהם יצאו קודם,
אבל אם היינו מסתכלים על הסדר הרגיל, אז גלגלתא יותר גדול ממו"ס, אבל פה בשערות דיקנא שהם עיקרי המו"ס, אז מה שיכול לקבל מעצמו זה נותן לו ראש, אז זה חשוב לו הראש הזה, ולכן מזה הוא מקבל ראש. (39.30

וע"כ, אחר שנגמרו תיקונם של בחינות השערות הנמשכות מחכמה דא"א, התחיל התיקון של השערות הנמשכות מבחינת כתר דא"א. כי השערות דבחינת כתרא דא"א, שהם צריכים לבחינת ע"ב כנ"ל, ( ע"ב הגלוי- ג"ר דע"ב)
עדיין לא קבלו שום תיקון ע"י ח' התיקונים שנתקנו עד הנה, ( למה? כי זה לא מבחינתם) (40.00 )

שכל תיקונים אלו היו מבחינת חכמה סתימאה דא"א כנ"ל. (והם הרי באים מבחינת גלגלתא, אז זה לא עוזר להם )
תיקון הח'
הוא התיקון הכולל של כל התיקונים
ונקרא נוצר חסד,שבו תלוי המזל,
שבגינו יש מזל מהעליונים, וגם התחתונים מקבלים אור,
וכל המזל תלוי בו)
ולפיכך, אחר שנתקן תיקון הח',
שעמו נשלמו כל בחינות השערות שבספירת החכמה דא"א, התחילו לצמוח ולהגלות מפאתי הראש דא"א, שערות חדשות מבחינת מלכות דצמצום א', שהם הנמשכות מבחינת גלגלתא דא"א, שעדיין לא קבלו שום תיקון. כנ"ל.

(פתאום, מתחילים עוד פעם שערות,שבאים בשורשם מב' פאתי הראש.
ומה זה ב' פאתי הראש? מה השורש שלהם? צ"א
• באים עוד פעם שערות של צ"א, אז הם יצטרכו עוד פעם תיקון,
•
• שערות אלה של צ"א לא נובעים משערות דיקנא הרגילים, הם מורכבים מגלגלתא דמו"ס ולכן יהיה איזה שהם דינים, ונצטרך לכפות את הדינים האלה.
o איך נכפה אותם?
o מה נעשה איתם? נראה.
o אבל הם לא יוצאים משערות דיקנא

• יש התערבות בין השערות האלה עם שערות דיקנא, אבל הם באים ממקור אחר, לא משערות דיקנא, כלומר לא משמונת התיקונים הראשונים.
• איך לעשות איתם, ומה זה התיקון התשיעי בדיוק, אנו עדיין לא יודעים,(41.38)

מה למדנו עד כאן היום?
1. סיכמנו את תיקון הח',
2. התחלנו עם התיקון התשיעי.
3. והוא עוד לא דיבר על התיקון התשיעי באופן ישיר, אלא עשה לנו סדר בין ח' התיקונים הראשונים, לבין ד' התיקונים שבאים לאחר מכן.

השוואה ח' התיקונים הראשונים דדיקנא
לה' תיקונים אחרונים
הסבר שרטוט א' (42.10)

• יש לנו את גלגלתא דאריך, ויש את מו"ס
• גלגלתא עצמו בנוי מגלגלתא ומו"ס
• וגם מו"ס בנוי מגלגלתא ומו"ס

• מפנימיות הפרצוף יצאו שערות…..מהבחינה זו יצאו שערות לחיצונית
• מבחינת גלגלתא יצאו שערות ריישא
• מבחינת מו"ס, יצאו שערות דיקנא,

השערות דיקנא מתחלקות ל-2:
1. לח' תיקונים ראשונים
2. ה' תיקונים שניים

• ח' התיקונים הראשונים באים מבחינת מו"ס (דמו"ס)- והם ג"ר
• וה' התיקונים באים מבחינת גלגלתא (דמו"ס)- והם ו"ק
יוצא, שהם התחלפו בינהם (44.03)

• ח' התיקונים נותנים בחינת ג"ר של השערות
• ה' התיקונים הם בבחינת ו"ק של השערות

למרות שהגלגלתא הוא העליון, אבל היה צריך לקבל ממנו ג"ר דחכמה, אם היו מקבלים או רוצים לשים אותו בראש, וג"ר דחכמה אי אפשר לקבל, ולכן התיקונים שלו יצאו לבחינת ו"ק, והם בבחינת שערות דיקנא שמתערבות, אבל הן לא נובעות מהח' התיקונים הראשונים של מו"ס (דמו"ס), אלא הן באות עוד פעם מפאתי הזקן, שהם בבחינת צ"א, ולכן צריכים לתת להם תיקונים חדשים,שהם תיקונים דו"ק.
• מה בדיוק התיקונים, עוד לא למדנו.
• רק למדנו שיש הבדל בשערות

אבל, סיכמנו את הח' תיקונים האלה .
ואמרנו שח' התיקונים הראשונים הם סדר חדש של בקשה מהעליון, שכבר לא מבקשים כמו שביקשנו בצ"א, לא מבקשים על הרצון לקבל, עשינו תיקונים מיוחדים של המידות, שדרכם מקבלים.

ולכן הכל תלוי בח' התיקונים הראשונים,
• אם אדם מבקש דרך ח' התיקונים האלה, יהיה לו מזל,.
• מהו המזל? שיזל לו אור מלמעלה, בבחינת "מדליו יזלו מים"
• אם הוא לא יבקש דרך הח' התיקונים האלה, אלא יבקש דרך "הקישקע שלו"- (מתחושות הבטן- מהרגשות שלו), אז לא יהיה לו מזל, הוא לא יקבל. וגם אם נדמה לו שמקבל, זה יגרום לשבירה ותסכול.

ולכן כל הביקוש חייב להיות דרך הח' תיקונים, כלומר דרך התיקון הח', שמאחד את כל התיקונים האלה,ש הם הח' תיקונים, שנקרא "ונוצר חסד" שהוא תיקון הח'.
• וכמובן, הוא מייצג כל פעם תיקון אחר
• כל פעם עובדים על מידה אחרת

אז בשביל מה צריך את הה' תיקונים?
ומה התפקיד שלהם? אם הכל אני מקבל מהמזל, אז מה יש לי בה' תיקונים האלה?

אנו נראה, אבל עוד לא למדנו, אבל ה' התיקונים הם התיקונים שהם כופים את הדינים, וצריך לראות איך הם כופים את הדינים, יותר בבחינת שמירה.
ואת שאר ה' התיקונים נלמד בע"ה בשיעור הבא, שנכנס לתוך תיקון הט' ונראה מה התיקון שלו, ואיך הוא שומר על האדם, בבחינת מצולות ים. (46.13

שאלות חזרה חלק יג א'תכא-א'תכב:
1. מיהו הנקרא קודשי קודשין דקודשיא?
2. מדוע קודשי קודשין דקודשיא תלוי במזל?
3. מהם ב' הטעמים שבגינם נקרא תיקון נוצר חסד – מזל?
4. הסבר כיצד גם התחתונים וגם העליונים וגם ס"ת שבהיכל תלויים במזל?
5. הסבר את עבודת המידות דרך תיקון נוצר חסד.
6. מדוע דווקא תיקון נוצר חסד, בו תלוי המזל ולא באחד מהתיקונים האחרים, למשל תיקון ה-ז' שניראה גדול ממנו?
7. הסבר את העבודה על מידת העצלות דרך תיקון ונוצר חסד
8. מדוע משייך את גלגלתא לשערות דיקנא והרי שערות דיקנא הן כנגד מו"ס?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

עמוד אתכ"א
תיקון הח'– "נוצר חסד"
אנו ממשיכים לדבר על תיקון הח'
ראינו שבתיקון הז' היה שלמות של בחינת חכמה- של ב' תפוחין קדישין, ולמרות זאת, עדיין נשארו שערות.
מדוע יש שערות?
כי למדנו כלל:
• טעם1 :שכל התיקונים הקודמים לא משתנים:
• טעם2 : לא יכול להתקבל מב' תפוחין קדישין- כי הם שייכים למו"ס, ולא יכולים להינתן למדרגה לא דרך הבינה, כמו ם' דצלם שאי אפשר לתת למדרגה, למרות שזה שייך לראש.
אז אותו דבר פה:
מה שנותנים בתיקון הח', הוא שהוא מקבץ בתוכו, את כל התיקונים הקודמים, והוא כמו חוט של חסד שמתפשט לזקן ובו תלויים כל המזלות, בו תלוי כל האור שינתן לתחתון. למה? כי הוא מרכז את כל הז' תיקונים האחרים שהיו לפניו. (2.00)

וז"ש שם בזוהר (אות ק"נ) "האי חוטא יקירא קדישא, (זה החוט היקר והקדוש ) דכל שערי דדיקנא תליין ביה אתקרי מזל, (שכל השערות הזקן תלויות בו – ונקרא מזל. מה הטעם?) מ"ט, משום דכל קדשי קודשין דקודשיא בהאי מזלא תליין"( משום שכל קודשי הקודשים של הקודשים תלויים במזל הזה)
פי': כי או"א נקראים קודש, (חכמה זה נקרא קדוש
יש הבדל בין טהור לקדוש:
• טהור זה נקרא מדרגת בינה
• קדוש זה מדרגת חכמה- כי הוא פועל על הרצון לקבל, וכל כל דבר שקשור לרצון לקבל, שמה יכול להיות:
o או ערווה
o או קדושה,
o ולכן צריך במקום קדושה זהירות)

מי נקרא קודש?
או"א,
הם אלה שנותנים את החכמה במדרגה

מי נקרא קודש קודשים?
א"א
למה? כי הוא השורש של או"א שהוא קדוש

וכשעולים לג"ר דא"א, שהוא השורש אל הקודש שלהם נקראים קודש קדשים כמהו, דהיינו שורש הקדשים שהם המוחין דאו"א.

ובחינת האלף עלמין הגנוזין במו"ס, שהם בחינת או"א הפנימים, (שהם או"א מזמן הנקודים,ש הם בחינת ם' צלם )

דהיינו קומת הסתכלות עיינין דאו"א זה בזה ששמשו בנקודים, ( ועתה אי אפשר לקבל אותם, רק הם גנוזים) שגם א"א אינו מלביש אותם, כנ"ל, ( כי יש תיקון של גניזו דאו"א, ואי אפשר לקבל את ג"ר דחכמה) כי המה בחינת ענפי ע"ב שיצאו בסוד מקיף חוזר, הנה הם נבחנים לשורש גם לא"א הנקרא קודש קדשים, ונמצאים נבחנים משום(או"א ) זה לקדשי קודשין דקודשיא, (

איזה או"א? כמובן או"א דנקודים!," כי הם שורש לא"א
• וא"א שורש לאו"א
• או"א נקרא קודש
• וא"א קודש קודשים
ואו"א דנקודים,שאי אפשר לקבל את האור הזה_הוא נקרא קודשי קודשים דקודשייא) דהיינו השורש לקדשי קודשין שהוא א"א. ונודע שהני אלף עלמין דגניזין ( הם גנוזין, אבל באים לידי גילוי לאט לאט ע"י שערות הדיקדנא הנקראים מזל.(5.20)

זאת אומרת מביאים אותם לדידי זווג אבל לאט לאט, ע"י שערות הדיקנא.

)אשתמודעו ע"י שערות הדיקנא הנקראים מזל, וע"כ אומר "דכל קדשי קודשין דקודשיא בהאי מזלא תליין, ( ולכן אומר שהם תלויים במזל דהיינו בתיקון הח', כי תיקון הח', גורם לא לעשות זווג על או"א, הוא הרי זווג רק על ל"ב נתיבות החכמה, הוא אפילו לא על א"א, אבל היות והוא לוקח תמיד מאותו מקור אור, אז לאט לאט הוא מתקן את המקור הזה, את או"א הפנימיים, כי הוא כל הזמן מתקן עוד ניצוץ ועוד ניצוץ ועוד נקודה, ובסוף יבוא לידי תיקון של או"א, ולכן הטיפין טיפין האלה שהוא מתקן,שהוא גורם לתיקון, לא תמיד מתקן באופן ישיר, גורם לתחתונים- זה כל תלוי בו.

(למה זה תלוי בו?) כי לא יתוודעו זולת ע"י המזלין, (כי אם המזלין לא יעלו מ"ן, אי אפשר יהיה לקבל את האור הזה )כמבואר. כי המה בחינת הבל המקיף שהיו כבר בבחינת מלבישים למוחין ההם דאו"א הפנימים, (מתי )מטרם שנסתלקו ויצאו מן הראש דא"א, וע"כ אין המוחין הללו מתגלים אלא על ידיהם, כנ"ל. (מי אלה? אלה השערות שיצאו בסוד או"ח . והרי האור הזה, אפשר לקרוא לו גם מקיף חוזר, Iהמקיף חוזר הזה זה אותו אור ישר, שהיה במדרגה, והיה צריך לצאת מהמדרגה, כי אסור לעשות זווג על צ"א, והאו"ח שיצא ממוצרי מוחא , בבחינת שערות, יוצא שהשערות דיקנא מקורם מצד הרצון, מאותו ע"ב של הנקודים. (ולכן כל פעם שמעלים ביקוש, מעלים ביקוש ממקורם. (7.24)

וז"ש "אמאי אקרי מזל, משום דמניה תליין מזלי, ומזלי מיניה עלאין ותתאין" כי המה נקראים מזל, (למה נקרא מזל? בגלל שכל קודשי קודשים תלויים במזל הזה, ממנו תלויים עליונים ותחתונים)

שואל, למה הם נקראים מזל?

מב' טעמים:
א', משום שכל השפעתם הוא בבחינת מ"ן לזווגים עליונים,
• שבדרך זו ע"י זווגים מרובים הנעשים על ידם במשך השתא אלפי שני, המה מגלים האלף עלמין (שהם האו"א הפנימיים שהם ג"ר דחכמה ) דחתימין בעזקא(שהם חתומים בטבעת של ם' דצלם שעושה עליה תיקון שאי אפשר לקבל את האור ).

• וכיון שהשלמה הזאת באה ע"י טפות הזווג לאט לאט, ע"כ נקראו מזלין, מלשון יזל מים מדליו. (מה זה יזל מים מדליו?
o שהמים, אותו אור של או"א, חכמה:
o שחסד נקרא ע"ב,
o שחסד הוא בחינת מים
o איך יזל? יזל מדליו

איך "יזל? "יזל מדליו"?
ע"י העלאת מ"ן של אותם בחינת השערות(דיקנא)
ולכן בהם תלוי אם "יזל מדליו", או לא יזל מדליו
כל האור שניתן לאדם ניתן מהמקור הזה
יוצא, שהכל תלוי במזל
וזה טעם 1
סיכום טעם 1:
הם (השערות) גורמים לכך שאו"א דנקודים יזלו לתחתון, לאט לאט
וזה נקרא נזילה

ויש עוד טעם ב'
והוא מלשון זלזול, (מי מזלזל פה במי? )
• והוא מכח השיתוף דמדת הדין ברחמים, (שראינו בתיקונים בדיקנא שמתבטאים, בתיקון הזה של נוצר חסד, בתיקון הזה של החטא )
• שמלכות עולה לבינה, ובינה מתזלזלת משום זה ואובדת הג"ר שלה,
o ( בינה שייכת לג"ר,
o בינה יש לה שלמות מצד עצמה
o וזה שהיא מסכימה לקבל לעצמה את המלכות זה, זה מזלזל אותה, זה עושה אותה זולה, כי היתה יקרת ערך).
o למה הוא לא אומר שבינה מזולזלת, למה מתזלזלת? ר"ל שהבינה גם לוקחת אליה את המלכות, וגם המלכות עולה אליה, כלומר זה פעולה כפולה, כמו משקל התפעל,שהיא עושה את העולה והפעולה נופלת עליה, ולכן היא מתזלזלת, ואפשר היה לומר, מזדלזלת.
o
o כי נעשית מעוברת מבחינת הצמצום דמלכות שעלתה ונכללה בה, (מתי זה קרה? בתיקון הב' והו') כנ"ל בתיקון ב' ובתיקון ו', וע"כ נקרא ג"כ מזל.
o וז"ש (למה נקרא מזל? כי בו תלוי המזל )"אמאי אקרי מזל, משום דמניה תליא מזלי" וזה הוא טעם הא' הנ"ל, (

ועתה ומסכם את ב' הטעמים :

ואומר טעם הא':
אשר בחינת טפות הזווג המצטרפות כולן בסוף השתא אלפי שני ביחד, ומגלים האלף אלפין דגניזין, ( שאלף אלפין דגזנין הם או"א דנקודים)

הם תלוים ביחוד רק בהמ"ן דדיקנא, וז"ש דמיניה תליין מזלי, (ולכן אומר שממנו תלוי כל המזל,
• כי כל פעם מה שנוזל חכמה, או מים מהעליון, זה בזכות התיקונים האלה של הדיקנא (התיקון השמיני- נוצר חסד)
• היות ותיקון הח' "נוצר חסד" הוא זה שמאחד את כולם, אז הוא אחראי לכל הנזילה הזאת, וכל מה שנוזל מדליו ,לאט לאט, אור חכמה מקודש קודשי הקודשים ) (12.55)

ואח"כ אומר טעם ב',
"ומזלי מיניה עלאין ותתאין דהיינו מלשון זלזול, כי עלמין עלאין (עולמות עליונים שזה בחינת בינה, מזלזלים בהם? למה כי היו שלמים ועכשיו הם לא שלמים )שהם בחי' בינה מזלין מיניה, מחמת עלית המלכות בהם כנ"ל, (מזלזלים בהם, , למה? כי הם היו שלמים ועכשיו הם לא שלמים, בינה היתה שלמה, ועשו אותה זולה, זה נקרא שמזלזלים באדם.
מה זה נקרא לזלזל, למשל במישהו חשוב?
• למרות שהוא יקר ערך, איש נכס ויקר, מזלזלים בו" ועושים אותו זול
• ככה עשו את בינה, שמלכות עולה אליה" והיא מזדלזלת.

ואם היה לנו מחשבה שרק זו"ן דאצילות תלויים במזל זה,
אומר שגם התחתונים, וגם נשמות הצדיקים,
ובעצם הכל מא"א ומטה תלויים במזל זה. (14.51)

וכן עלמין תתאין, (עולמות תחתונים )
דהיינו בחינת המלכיות,
הנקרא עלמין תתאין,
ג"כ מזלין מיניה,

עמוד אתכ"ב)
דהיינו אחר שהמלכיות ההן כבר נמתקות לגמרי בבינה, ויש להן המוחין מבינה, נמצאים בחינות נמוכות מהן עולות גם בהן, ומאבד מהם בחינת הג"ר שכבר קבלו, ונמצאים מזולזלים על ידם גם התתאין. ועל שם ב' הטעמים האלו, נקראים מזלין.

אז הוא שאל בזוהר, כפי שקראנו בדף אתכ"א, טור ב', "מאי יקרא מזל" ,למה הם נקראים מזל?
וענה פה 2 טעמים:

1. בזכותם נוזלים האורות דחכמה שמצטרפות בסוף שיתא אלפי שנא לגילוי או"א דנקודים, נוזלים מדליו לאט לאט.
2. מלשון זילזול: היות ועלתה מלכות לבינה, שהם בחינת העולמות העליונים, מזולזלים, ע"י המיעוט שנגרם להם ( המיעוט הוא בגלל שמלכות עלתה לבינה ואז בינה איבדה את הג"ר שלה) (16.15)

שאלה תלמיד: לא הבנתי האם הם תלויים במ"ן של התחתונים, או התחתונים הם תלויים במזלא?

הרב: התחתונים והעליונים תלויים במאזלא. כולם תלויים עכשיו בזקן.
• אם הזקן יעלה מ"ן אז העליונים יוכלו לתת את שיפעם
• אם הזקן יעלה מ"ן" אז התחתונים יוכלו לקבל את האור
o התחתונים מצד קבלת האור
o והעליונים מצד נתינת האור, ותיקונם, אחרת הם לא יוכלו להיתקן, גם, כולם תלויים בזקן

o רק מהזקן אפשר להעלות מ"ן!
 האם מהרגלים אפשר להעלות מ"ן? – לא,
 מהידים? – לא! מהבטן?- לא! מהלב? =לא!

למה רק מהזקן, אפשר להעלות מ"ן ?
מכיוון שהזקן במקורו הוא מאור חוזר שהלביש את בחינת אור של ג"ר דחכמה, ויצא החוצה בבחינת זקן, ולכן ממנו יש את הביקוש!

 יש פה ן מ"ן של צ"א, ולכן הכל תלוי בו
 , הוא המקור של כל הרצונות,
 ומצד החסד הוא כמובן עושה זאת.
ולכן בו תלוי כל המזל!
;
מה הכוונה של העלאת מ"ן של הזקן באופן של עבודת נפש?
על איזה זקן /דיקנא מדובר?
 מדובר בדיקנא של כל אחד ואחד
 ויש את הדיקנא הכללי.

למשל, הדיקנא שלך, בתור אדם, יהיה אותו רצון שהוא מתוקן, שהוא מבטא את כל התיקון של הרצון של השלמות שמתוקנת בסדר של צ"ב, דהיינו דרך ל' דצלם, דרך, ל"ב נתיבות החכמה.

אותם רצונות שלך, שבנויים באופן הזה, הם אלה שיעלו מ"ן, הכל תלוי בזה.
 אם אתה תעלה מ"ן באופן הזה, דרך השערות דיקנא, ולא מדובר על שערות חיצוניות (של הזקן) אלא מדובר על שערות הנפש שלך, הכל תלוי בסערות הנפש, שהם השערות האלה, שמקורם, הוא ברצון להתחבר לבורא דרך ג"ר דע"ב, ולא כאלה שנמצאים ברגליים, בציפורניים, ב"יפזו זרועי ידיו" ובכל מיני נקודות אחרות.
 יש אנשים שחושבים שרצונות של הבטן שלהם הם קובעים להם את החיים.
או הרצונות אחרים…
 גם העליונים תלויים בזה, דהיינו גם הנשמה שלך תלויה בזה
 וגם כל מה שאתה עושה, עבודה פרנסה, זוגיות, הכל תלוי בזה!

ותשאלו אותי , האם מבחינה גשמית?
פה לא מדברים על גשמיות. ( 18.50)

וז"ש עוד שם "ובגין כן איהו תליא וביה תליין כל מילי דעלמא עלאין ותתאין ואפילו ס"ת שבהיכל" פירוש: (הכל תלוי בזה, אולי ספר תורה זה מעל זה? אומר: גם לא! )
כיון שהוא עומד (אותו תיקון שעליו אנו מדברים שהוא "נוצר חסד"- התיקון השמיני )
לגלות האלף עלמין דחתימין בעזקא דכיא, (לאט לאט, ע"י ריבוי זווגים טיפין טיפין, כמו שאמרנו, קודם בטעם הא' קודם ) כנ"ל, בגין כן ( בשל דרכי ההתגלות שצרכים להיות לאט לאט)
הוא תלוי ועומד, גם אחר שנתגלה כל המוחין עילאין בתיקון הז',

(הרי תיקון הז' הוא מראה לנו:
 הנה יש פה חכמה,
 אבל אני גם לא יכול לקחת אותה בבת אחת,
 אז לכאורה, הייתי תולה את זה בתיקון הז', אומר: לא!
o זה שאתה יודע עכשיו איפה השלמות,
o זה שאתה יודע שהיא קיימת,
o זה שאתה יודע :שהנה פה, בתורה הזו קיים הכל,- זה לא אומר שאתה יכול לקחת את זה, ואם לא יהיה לך את הביקוש הזה" אם לא יההי לך את התיקון הזה של הצורה הזו השלמה של תיקון המוחין ע"פ הסדר של תיקוני דיקנא, שמהו הסדר?
מהו הסדר של התיקונים?
 חומר של צ"א (ב 'מצרי הזקן)
 עולה לשפה עילאה, ומתקן בצ"ב.
 עושה לעצמו שביל, כדי לתת לעצמו השלמת כלים וג"ר דבינה
 מקבל את כל שאר הרצונות שלא תקין בשיבולת הזקן, ועשה שם גם אורחא ומקבל השלמת כלים של נשמה
 וא"כ הולך לתיקון השיש, מקבל את הנשמה
 ועוד פעם עולה למעלה לביקוש למרות שקיבל נשמה, בשביל לבקש חכמה
 ואז מקבל חכמה בתיקון הז'
 ואחרי כל התיקונים האלה, שיודע שצריך להגיע לקודש, לשלמות, אחרי דרך השערות דקינא, דרך צ"ב וכל התיקונים האלה, לא מוותר,
ואם זה יהיה הביקוש שלו באופן הזה- יהיה לו הכל! לאט לאט, אבל יהיה לו הכל!

אבל אם מה שיבקש הם בקשות (שלא מצד הקדושה), למשל:
 גלגלי מגנזיום לרכב
 או כבוד מהסביבה
 או להיות תמיד צודק
 או ביסלי
וזה מאד קשה, אבל לפחות מספרים לנו למה להתכוונן.
זה מאד קשה כי ההשתוקקויות שלנו, הם במקומות אחרים. ( 21.24)

אז באים ואומרים לך: אתה משתוקק לכל מידי דברי אחרים?
אז עצור!
אם אתה יכול לקשור את זה לצורת המחשבה הזו,
שחלק י"ג מסדר לנו בתיקוני הדיקנא: ודרך זה תבקש, אל תבקש משהו אחר
אבל יש לי רצון! יש לי השתוקקויות!, נכון ,אי אפשר להתעלם מגל ההשתקקויות האלה, אבל תכוון אותם לצורה הזאת.ד
כמה שתוכל לחבר אותם( השתקקויות שלך) לצורה הזאת, (של התיקונים) אז הרווחת! (21.55)

וז"ש "בגין כן איהו תליא".( ולכן הוא עומד, הכל תלוי בו)
ועוד כי הוא עומד לגלות כל השמות הקדושים שהם מדותיו ית' עם כל באי העולם, (.

 מה יש בביקוש הזה (של הדיקנא- תיקון שמיני ), משהו המיוחד?
 מה יש בסוד המוחין האלה,שאותם צרכים לבקש?
דהיינו במ"ן שאני מעלה ע"י הדיקנא:
אומר: כל הסודות, כל השמות הקדושים, כל חכמת הקבלה, כל ההסטוריה, כל הגיאומרטיה, כל המדע .הכל תלוי בזה!

)וז"ש "וביה תליין כל מילי דעלמא עלאין ותתאין, (בה תלויים כל עולמות עליונים ותחתונים) ואפילו ספר תורה שבהיכל"
כי כל התורה (שהתורה האי בחינת ז"א )כולה הוא שמותיו ית' כנודע, והם אינם מתגלים
 (ז"א לא יכול להתגלות בגדלותו, שזה הבחינה שלו, אלא בזווג עם הנקבה,
 ורק בזכות תיקון הח', אפשרי שבזכות המזל הזה, שהוא טעם הא', יהיה זווג של ז"א עם הנוקבא, ואם לא, אז לא יהיה זווג של הז"א עם הנוקבא ) זולת ע"י הזווגים הנעשים על המ"ן שבמזלין.
יוצא, שבלי שנביא את התורה לזווג עם עבודת הנפש, שעבודת הנפש, צד העצמי של האדם, צד האישה, צד הנקבה, שהיא הנוקבא שלו, אז לא תהיה אהבה, לא יהיה " והשבות אל לבבך", לא נגלה את התורה באמיתיותה, לא נוכל להזדווג עם התורה, התורה תהיה כמו דבר מת ח"ו, בתוך ההיכל.\\

צריכים להוליד ממנה את סודות התורה, דרך הרצון של האדם שיהיה על הסדר הזה.
תראו איזה דבר עצום זה!
ולכן כ"כ התלהב מזה רשב"י בספרא דצניעותא,שהוא מתאר את זה. (24.20)
זה סוד כזה עצום:
תארו לעצמכם, יש לנו פה, קמע.
איך קוראים לקמע? פרסא
 שאתה יכול לערב מלכות עם בינה
 שאתה יכול לתת הארה
 אתה יודע איך לבנות השתוקקויות לחכמה
 אה מגלה את מקור החכמה
ודרך כל זה אתה מבקש
ואז פתאום אתה רואה שהביקושים שלך בחיים הם שונים לגמרי.
 האדם לא בשכל , מגלה את התורה .
 התורה לא מתגלית בשכל
 לא צריך להיות פקח כדי לגלות את התורה.
 לא צריך להיות פרופסור, לא צריך להיות רב גדול,
אלא, צריך להיות אדם שסוג הביקושים שלו הם על הסדר הזה (25.04)

הרי שאפילו ס"ת שבהיכל תלוי בהאי מזלא, ( שלא תגיד שיש דברים יותר גדולים, אז לא! אין יותר גדול מהזקן!) וכן כל מילי דעלמא,
דהיינו כל בחינת השכר ועונש והנהגותיו יתברך עם הבריות,
כל אלו תלויים על פי הזווגים שבמזלין.

 שאם התחתונים זכאים, הם מעלין מ"ן, ונעשים זווגים עליונים, והמוחין הגדולים יורדים לזו"ן, וכולא עלמא מתנהג במדת הרחמים,
 ואם אינם זכאים ח"ו, ואינם מעלים מ"ן נמצאים מדותיו ית' בהעלם, ואינם מתגלים.

והכל לפי רוב המעשה, (מה זה רוב המעשה? ורוב זה לא רק כמות, אלא רוב זה ענין של חשיבות, ענין של גדול, ומעשה זה למעלה מהדעת)כנודע. ( 26.45)

הרי שעלאין ותתאין תלוים בהאי מזלא, כי גם המוחין דפרצופים עליונים תלוים בו כנ"ל. (אתה לא יכול לתת, אם לא יהיה ביקוש,
 אין טיפה יורדת מלמעלה, אם אין ב' טיפיים עולות מלמטה ,
 ואם ב' טיפיים לא עולות מלמטה, אז גם התחתונים לא יוכלו לקבל)

והשם של התיקון הזה, הוא בתורה,
ונוצר חסד,
שמורה שהוא נוצר ושומר את מדת החסד שלא יגרע בעולם,

(בזכותו יש מזל לעולם, בזכותו שהוא נוצר, שומר את החסד הזה לכולם )
כי בהיותו כללות השערות דיקנא,

(כי, לכאורה ,זה תלוי בכל השערות דיקנא, למה דוקא לקח את המזל הזה השמיני?
 האם שמלכות עלתה לבינה בתיקון הב', האם זה לא חשוב?!
 זה שעשה ביקוש להשלמת כלים דנשמה, בתיקון הה' ,האם זה לא חשוב?
 וג"ר דרוח שקיבל מלמעלה, מב' החותמות, האם זה לא חשוב?
הכל חשוב!
 זה שעורר עוד פעם הרצונות של צ"א בשיבולת לזקן, בתיקון הרביעי, האם זה לא חשוב?
הכל חשוב! אבל נכון.

כולם כל התיקונים) חשובים , את כל כולם צריך
, אבל התיקון השמיני "ונוצר חסד" הוא תיקון הכולל את כולם, כמו היסוד,
תיקון הכולל של כל התיקונים הקודמים.

כי בהיותו כללות השערות דיקנא,
והוא תלוי ועומד גם לאחר שנגלה הארת הפנים בתיקון הז',
שהוא כדי להיות בבחי' מ"ן לאור חסדים דבינה בסוד חיי דנשמתא,

באופן, שמדות אלו תלוים בהמקבל,
 אם הוא צריך להארת חכמה, הוא מקבל מתיקון הז'
 ואם צריך לאור חסדים, הוא מקבל מתיקון זה דנוצר חסד. שז"ס שנקרא מדות של רחמים,

כי כל תיקון ותיקון עומד באנפיה נפשיה, כמו מדה מיוחדת
 ואין אחת מכחישה לחברתה, ו
 השפעתם, תלוי לפי צרכיו של המקבל,
ולפי המ"ן שהוא מעלה. (28.27)

תיקוני הדיקנא כשורש לכל אחת מהמידות

וזה כל השורש של כל עבודת המידות של האדם, שמצטרפות כל המידות/
ולכן כל המידות הן לקוחות מתיקוני דיקנא, בכל אחד מהתיקונים:
 אם רוצה חכמה
 אם רוצה קטנות
 אם רוצה עיבור
 אם רוצה להוריש השתוקקות כזו, או השתוקקות אחרת
כל המרחב שלמדנו, הכל, בא מתיקוני דיקנא, וכולם נמצאים בנוצר חסד, ולכן נוצר חסד , כולל את כולם,.
וכל פעם אתה עובד על מידה אחרת, אתה לא יכול לעבוד על כולם ביחד., ואת כלולם אתה מושך מנוצר חסד.
ולכן אם אני צריך להעלות חכמה: אז לוקח מתיקון הז' שבתיקון הח" חייב להיות כפרט שנמצא בתוך אותו כלל שנקרא נוצר חסד, ואז אתה נהיה יהודי.

ואומר: איך אתה עושה את הזה?
הכל לפי רוב המעשה, דהיינו הכוונה , החשיבות שיש לאדם במעשה, ולפי זה הוא מתגדל בבודת המידות תשלו
אבל לא עבודת המידות להיות יותר מסודר, להיות יותר זריז, וזה רק בתנאי שנדע להכניס את המידות האלה לסדר העבודה של ז' תיקוני דיקנא האלה, שמצטרפים לבחינת נוצר חסד
, אבל אם זה לא מטעם חסד, .אם זה לא מטעם רצון כמו של התיקוני דיקנא למשל:
o שאת ההשתוקקויות שלי אני מעלה לבינה, אני ממעיט אותם, אני מערב אותם עם השפעה
o אני מוכן לעלות לעיבור ולוותר על עצמי לגמרי.
o שאני מוכן,שגם אם השגתי מוחין דנשמה, לוותר על גאוותי ולעלות עוד פעם כדי להשיג מוחין דחכמה וקודש.
o כל הבחינות האל ה, אני חייב להכניס לתוך עובדת המידות, כי אם לא, זה עבודה של גויים. זה לא עבדות המידות.
o ולכן אנו רואים שתיקון הח'- "נוצר חסד", הוא תיקון עצום, חשוב לאין ערוך מכל שאר התיקונים עד לפה. ולכן כולם מתמצאים בו ונראה שגם אפילו התחתונים תלויים בו, ויחד עם מזל ו"ונקה" הי"ג נראה שהכל תלוי בו. (30.47)

שאלה תלמיד: מדוע הי"ג תיקונים באים לאחר שתפילת שמונה עשרה ולא לפני?
הרב: ה י"ג תיקונים לא בדיוק באים אחרי תפילת שמונה עשה, אלא לאחר שעושי ויודי.

הוידוי בא להגיד:
כמה רצונות מצד פאות הזקן, שיש לי שהם לא כ"כ טובים: ע"וינו, פשענו, חטאנו, אשמנו דיברנו דופי ולשון הרע". למה אחרי כל התפילה?

 אם אני אקח את הרצונות האלה, וארצה לתקן אותם לא מתוך גדלות, לא מתוך כל מה שעשית כתיקונים לפניכן. ואני אבוא רק לפעול ולהגיד שהוא כזה, שאני רוצה נצר חסד- – זה לא יעזו לי.
 אבל אם מתוך גדלות אני מחפש את החסרונות לתקן אותם, אז אני יכול לתקן אותם.
 אדם שנמצא בפסגה יכול לעורר חסרונות, ואם למטה, הוא יעורר את החסרונות יכול להיות שלא יצליח בהם,. ולכן בסדר התפילה,
1. הוא קודם כל מקריב קורבנות
2. אח"כ ישבח את הבורא
3. בהודיה במזמורים, מקבל על עצמו אמונה בשמע ישראל- ב' האמונות
4. אח"כ הוא בא לפני המלך, ועומד לפני המלך, ובזווג עצום, המלך ב"שים שלום",זווג שלם עם המלך,
5. ועכשו ה כשהגיע לגדלות כזו, לפני שהוא יורד לעולם הרגיל, יורד עוד פעם לבריאה יצירה ועשייה, אז קודם כל: בורר את כל הנקודות שהוא צריך לתקן , .והוא מכניס אותם לתוך נוצר חסד\ לתוך י"ד תיקוני דיקנא, ממילא כל התיקונים האלה של מזל עליון ולכן יש חשיבות גדולה, אנשים מאד מאד שמחי שכשאין וידוי. אבל י"ג מדיות צריך להגיד בקדושה,י"ג מידות זה דבר עצם מאד.(32.52)

שאלות חזרה חלק יג א'תיט-א'תכ
1. אם קיבלנו את כל השלמויות בתיקון ה-ז' מדוע עדין יש בחינת שערות?
2. מהו תיקון ה-ה' תיקון ה-ו' ותיקון ה-ז' כהכנה לקראת תיקון ה-ח'?
3. מי הם מצד הפרצופים הפנימיים באצילות, כנגד מזל ה-ו' ומדוע תיקון הח' הוא בחינת חוט מקיף של חסד של כל הדיקנא מתחילתה ועד סופה?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

תיקון הח'-
"יכבוש עוונותינו"- מצד א"א
"נוצר חסד"- מצד ז"א
אות ר"י
רי) ח', הוא בהתרחבות הזקן. (מה זה התרחבות הזקן? דהיינו שערותה הזקן צריכים , להתרחב מתוך מה שהם היו צרים למעלה וצמודים לפנים, הם צריכים להתרחב ולצאת חוצה כדי לתת לתחתונים אור.)
וביאור הענין, כי הזקן מלמעלה נחלק לב':
• צד ימין,
• וצד שמאל,
כנזכר. ונמשכים עד כנגד הפה, ומשם ולמטה אין שום התחלקות בזקן לשני הצדדין, כי הכל (נראה )בחינה אחת ממקום הפה ולמטה, ( שהוא עומד באמצע הזקן- שני הצדדים (ליד האוזניים) נראים כשני צדדים, זה בצדדים, אבל ברגע שמתפשטים למטה, הם נראים כדבר אחד, למרות שאם רוצים, אפשר לראות אותם כב' צדדים ( אם מנסים אפשר להפריד את הזקן היורד מתחת לסנטר לב' צדדים), אבל הצדדים האלה הם נחשבים כדבר אחד, אין מה שמחלק אותם. ומשם ואילך הכל א'(אחד )
. אמנם מתחלק ( למרות זה לא חלוקה לב' צדדים) באופן אחר(למרות שזה חלוקה לב' צדדים זה מתחלק )והוא בעוביו(דהיינו יש חלקים בזקן מתחת לסנטר בחלק מהשערות שהם שמבחוץ, ויש חלקים שמלמטה מבפנים הזקן שהם יותר ארוכים)
. כי כולו שערות ע"ג שערות וצד עובי העליון של הזקן שהוא המגולה יש בו שערות ארוכים, וכנגדו בצד עובי התחתון של הזקן במקום המכוסה, שהוא אצל הגרון, יש ג"כ שערות ארוכים. (אז מי יותר ארוך? מסביר ).

• אז יש מזל עליון
• ויש מזל תחתון
והם נקראים מאזלות.

• יש את המזל העליון שמתפשט עד החזה, עד סיום האורות
• ויש מזל תחתון שמתפשט עד הטבור, עד סיום הכלים. (2.27)

יש להבין נקודה מאד חשובה פה:
• הרי אנו אמרנו, שכל השערות נמשכו ממידת הדין.
• היות ואי אפשר היה לקבל את אור החכמה במדרגה, ואז האו"ח של צ"א יצא מחוץ למדרגה, אז מידת הדין הזו, שאי אפשר לקבל את האור, כתוצאה מקרומא דאוירא, שקרומא דאוירא של עתיק, עמדה במקום נקבי עיניים של עתיק, והשפיעה צ"ב לתחתונים דהיינו לא"א, וא"א שבא לקבל את האור החכמה, בשביל לתת לתחתונים, לא יכול לקבל את אור החכמה כדי לתת לתחתונים, ואז התיקונים הזה מחייב את השערות, מחייב לצאת מתוך הראש, כי אם יתן גרך ראש דא"א את האור, עלול לתת ג"ר דחכמה, ואי אפשר לתת לתחתונים ג"ר דחכמה,
• ולכן הוא הותקן בצ"ב, והשערות האלה יצאו חוץ לראש.
• אז כדי למתק את המלכות הזו של מידת הדין של קורמא דאוירא שיצאה מחוץ לראש, היתה אותה מלכות, צריכה לצאת מקורמא דאוירא בחיצוניות הראש, והיא נהיתה בסוד פאתי הראש, ב' הפאות,
o שהשערות ריישא הם כנגד אותה גלגלגלתא,ש התחתית שלה זה קרומא דאוירא

• קרומא דאוירא היא בחינת השערות של הפאות שיצאו מחוץ לראש, ויצרו לנו, הם המשיכו מפאתי הראש, את ב' מצרי הזקן, שזה תיקון הא' של הדיקנא., למקרות שזה דין קשה, אבל זה היה החומר הראשון שאיתו עבדנו, אותו חומר של אותו חומר הראשון של צ"א. למה היה צריך אותו בכלל? מכיוון שבלי התיקון הראשון הזה, לא היה לנו את החומר של גדלות כלי הקבלה, שאיתו אנו רוצים לעבוד- לא היה מציאות של התחתון.
• הרי צ"א מבטא את התחתון, אז הרצון הזה של צ"א אנו מחילים לעבוד, ומה עשינו איתו? קודם כל צריך להמתיק אותו ! (4.50)

• אז העלנו אותו לתיקון הב', בחינת נושא עוון, העלנו אותו לבינה, ואז כשעלה לבינה, הוא קיבל את המיתוק הראשון, אבל גם את הצימצום שלו, שהוא לא יכול להתגלות.

• לאחר שהמלכות הזו, כמו צד הנקבה, כמו המלכות שלמדנו, כמו בכל המקומות, מכות של מידת הדין" קיבלה את התיקונים שלה אז היא עשתה תיקונים שלמים דראש.

• וכל התיקונים של ראש הם כמו תיקונים של מו"ס,‘שבאים לתקן את כל מה שקורה בלחי העליון כדי שהמאזלות ויוכלו להתגלות ויכולו להשפיע לתחתונים.

o וכל התיקונים נעשו כך שתיקון הא' היה ב' מצרי זקן,ש איתו אח"כ אנו עובדים
o עלינו לשפה עילאה, כדי לערב את המלכות בבינה, אבל מלכות בבינה היא סותמת את האור, היא לא נותנת אפשרות לאור לעבור.
o בא אור מב' נקבי החוטם ו היו צריכים להוציא את כל האור הבינה, אבל לא היו כיולים לתת את כל האור הבינה, אז נתנו רק אורחא, תיקון מסויים, למה? כי אמרנו שהתיקונים הראשונים לא ניפסקים, התיקון של הב', עדיין נשאר, אבל הוא עדיין נותן תיקון של אורחא וכתוצאה מזה שעדיין נותן תיקון של האורחא, היה מעט אור של רוח נפש, כבר יכול להיות קיום במדרגה. (6.25)
o אבל לא גמרנו עם בחינת השערות, זה כמו שתיקנו ראש, או רק אפשרות לקבל אור של נפש רוח, אבל לא מספיק למדרגה
o יורדים למטה להמשיך לעבוד עם הרצון, שיבולת הזקן,לתיקון הרביעי, והתיקון הרביעי נותן לנו את המשך החומר של השערות, החומר של השערות של צ"א שעדיין לא ניתקנו,
o תיקנתי אותם באורחא, רק בנ"ר ולא די למדרגה, כי המדרגה צריכה יותר.
o לאחר מכן ממשיך לנושב הרוח ונתן לנו השלמת כלים, דהיינו רוצה לקבל אור, והאור שקיבלתי רק נ"ר, לא מספיק לי, ואז הוא יצר לי אורחא, דהיינו נתן לי אפשרות של עוד רצון לקבל אור של בינה, ואז האור הזה של בינה התקבל בתיקון החמישי בבחינת התרחבות הזקן
o ואז כשהוא עלה עוד פעם למעלה, אז זכות הזקן נתן לי ג"ר דבינה\ אלב הג"ר דבינה לא מספיק, ג"כ, לה? כי סוף כל סוף התחתונים רוצים לקהל חכמה.
ואז הוא גילה ע"י הג"ר דבינה הזו גם את הרצון לחכמה.
o והרצון לחכמה התבטא, בבחינת ראש דחכמה, ראש לקבלת אור חכמה, בבחינת ב' תפוחים הקדישין שהוא התיקון הז' (7.45)

עכשיו יש לנו ראש מתוקן.
במה הוא מתוקן: הוא מתוקן בחינות:
• יש ראש אחד שהוא כמו צד הזקן שהוא בינה- של ג"ר דבינה- דומה לאו”א עילאין, שבראש שי לנו את או"א עילאין שהם כנגד הראש של בינה
• יש את ראש החכמה כמו א"א, שהוא לא יכול ממש להתגלות" אבל אם נגלה אותו דרך שערות הזקן, אז נוכל לגלות חלק ממנו.

אז ב' התפוחים הקדישין ,לכאורה היו באים לבטא לי את כל הזקן. כי אם יש לי כבר גילוי של חכמה, בשביל מה שאני צריך עוד שערות?

רק שאת הלא יכול לקבל את התפוחים הקדישין, אתה צריך מקור לחכמה, ולכן יצרנו מקור לחכמה בב' התפוחים הקדישין, זה כמו שהתקנו רק את הראש, ועכשיו הראש הזה צריך להתפשט למטה.
איך הוא יתפשט? תמיד דרך הבינה הוא יתפשט.
כמו שאו"א הם קודש גדול, הם צריכים לגרום להתפשטות הזקן, אבל התפשטות מצד קודש, ו
• לכן או"א- שזה מצד שערות שהם בינה- תיקון של מצרי הזקן של התרחבות הזקן שהיא בינה, היא זו שתתפשט למטה, אבל היא תתפשט עם חכמה, ולכן היא היתה צריכה לעלות למעלה עוד פעם לשפה עילאה, התרחבות הזקן, חוץ מצרי הזקן, התרחבות הזקן הזו, היא עלתה עוד פעם למעלה, ועוד עם התחברות עם בינה, ללסת העליונה, ואז היא מקבלת את האפשרות להשפיע חכמה" כמו או"א, שעולים לא"א ומקבלים חכמה מהמדרגה.
• ולכן או"א האלה, שהם אלה שנותנים חכמה למדרגה,
• ואותו דבר שערות דיקנא מבחוץ, הם אלה שעולים למעלה, ונותנים אפשרות שהתקבל אור במדרגה התחתונה (9.37)

אז מה עשינו בכל התיקונים האלה?
• כל הז' התיקונים הראשונים, יצרנו את כל הראש שיתן לנו את האפשרות גם של חכמה וגם של בינה
• ועכשיו צריך להתפשט לתחתון,
• עכשיו יש חוט של חסד, שמתפשט לתחתון.
• וחוט החסד הזה שיתפשט לתחתון בו תלוי כל האור שינתן לתחתון,
• לפי איך שיתפשט הזקן לתחתון, ככה יהיה אור לתחתון ולכן הוא נקרא מזל. זה המזל של האדם, שהוא תלוי בכל התיקונים העליונים שנעשו ולא באדם עצמו, ולכן זה נקרא חוט של חסד. _(10.15)

( )
אנו אומרים תיקון הח'- "יכבוש עוונותינו"

אות ר"י – או"פ
רי) תיקון ח': הוא בהתרחבות הזקן (איפה התרחבות הזקן? בכל השטח העליון דדיקנא
וכו'(מה זה וכו'?, דהיינו שמתרחב ומתארך עד החזה.

איך התיקון השמיני נקרא במיכה? "יכבוש עוונותינו", כ יהיה לנו עוון.

מה היה העוון?
שעשינו צ"ב על המדרגה, יש חכמה ואנו עושים צ"ב על המדרגה.
אז הוא כובש ומחזיק את האפשרות של השערות של הבינה.
איך נקראת העוביות בשערות של הבינה? נקרא עוון, מכיון שזה שערות מצד צ"ב.

וצד עובי העליון שהוא המגולה יש בו שערות ארוכים וכו' ונמשכים ומגיעים עד טבורא דא"א עד חצי ת"ת שלו, (עד החזה ) ששם התחלת רישא דז"א ולכן נקראת מזל, כי הם נוזלים ונמשכים עד למטה, ומזילים טפי שפע: ( הם נקראים מזל העליון, כי השפע הולך ונוזל מהם, כי זה השפע של העליון, ולכן נקרא גם "ונוצר חסד" מצד ז"א, כי הוא שומר על החסד הזה ע"י בחינת השערות, ע"י בחינת המזל, שתמיד יתפשט לתחתונים)

( )
תמינאה: נפיק חד חוטמא דשערא סוחרניה דדיקנא, (דהיינו התיקון השמיני, יוצא חוט אחד של חסד על השערות מסביב הדיקנא והוא יורד, תלוי בשווה עד הטבור, עד הטבור הכוונה עד החזה עד הטבור דלב – שטבור דליבא זה החזה. (13.17)
)
ותליין בשקולא עד טבורא וכו' ותאנא, הכל תלוי במזל, (וזה שלמדנו, שהכל תלוי במזל )
וכו' האי חוטא יקירא קדישא, ( אותו חוט יקר וקדוש) דכל שערי תליין ביה. (אותו שהכל השערות תלויים בו .
(
אמאי איקרי מזל, משום דמיניה תלייו מזלי, (מדוע הוא נקרא מזל? משום שבו תלוי כל המזל) ומזלי מיניה עלאין ותתאין, (ומהמזל הזה תלויים עליונים ותחתונים )
ובגין כן איהי תליא, (ולכן הוא תלוי ) וביה תליין כל מילי דעלמא עלאין ותתאין (ובו תלוי עולמות עליונים תחתונים) ואפילו ס"ת(ואפילו תלוי ספר תורה בהיכל )
שבהיכל וכו' " עכ"ל. (13.57 )

הנה אחר שכבר נתקנו כל השלמות בתיקון הז', (

מה זה כל השלמות בתיקון הז'?
• שיש כבר חכמה במדרגה,
• בבחינת ב' תפוחים קדישין, שאמרנו שהם פנויים משערות בגלל בחינת ההחכמה שבהם)

כמ"ש לעיל בזוהר, "וכל אינון דלתתא נהרין, וכל עלמין חדאן ושלימין מכל שלימותא" עכ"ז לא נסתלקו משם ח"ו השערות והתיקונים הקודמים, (

למה? הרי אם יש לי חכמה, בשביל מה אני צריך את התיקונים האחרים?
אומר: כי החכמה הזו, היא רק מקור לחכמה, היא רק ראש, היא לא יכולה להתפשט לתחתונים,

מחמת גילוי השלימות הגדול הזה אלא אדרבא ( השערות , לא רק שלא מסתלקים, אלא אפילו מתארכים עד טבורא דא"א)
השערות נתארכו ונתרחבו עד טבורא דא"א, (
• שטבורא דא"א זה עד החזה מזל עליון
• ומזל התחתון- עד הטבור)

אבל כרגע אנו מדברים על המזל העליון
כלומר, שגם בחינת הצמצומים שיצאו בקטנות מטרם שנגלו תיקונם, נשארו ג"כ תלוים ועומדים, כמ"ש, בזוהר שם (דף קמ"א ע"א ובזהר ע"פ הסולם אות רפ"ט) (זאת אומרת:
• שזה שאני אומר שיש לי חכמה במדרגה וגילתי שיש חכמה, זה לא אומר שכל התיקונים האחרים לא קייימים.
• כמו שאם הלכתי עם כד להביא חלב, ופתאום ראיתי את המקור העצום של החלב הגדול, זה לא אומר שאני יכול קלחת אותו בלי הכלי, אני חייב את הכלי שלי כדי לקחת אותו.
• כלומר אם נגלה בי צימצום, ופתאום גילתי את מקור החכמה הגדול, זה לא אומר שאני יכול לקחת אותו בלי אותם צימצומים שהיו לי.
ולכן כל התיקונים הראשונים שהיו בראש, הם עדיין מתקיימים. (16.11)

( )
למשל:
• היו לנו חכמה במדרגה בזווג דהכאה, והגיע אור, ואח"כ דחיתי את האור, אז לכאורה, עכשיו גיליתי עוד פעם את אור החכמה, אז לכאורה אני יכול קבל את כל האור !
o .אומר: לא! אתה לא יכול. למה? כי אתה צריך לגלות את סוד הצימצום אצלך, ולכן הוא מתפשט רק עד הטבור. מה יתפשט? חייב אותו או"ח להתפשט,
o למרות שאחרי שדחיתי את רצון לקבל, גילית שוב את אור חכמה הגדול הזה, את האור העליון, אור ישר עוד פעם מתפשט איליך. (16.47)

אותו דבר פה:
• אחרי שעשינו את כל התיקונים, התגלו ב' התפוחין הקדישין, התגלה שיש גם אור חכמה, אבל אני לא יכול לקבל אותם בלי כל התיקונים הקודמים.
• כלומר כל התיקונים מצטרפים לאחד. (17.03

מהו תיקון הב'- נושא עוון
עליית ב' מיצרי הזקן לשפה עילאה- עשיית מיעוט בבינה -עירוב מלכות בבינה- צ"ב

"נושא עון מהאי גיסא, ועובר על פשע" בהאי גיסא" כי נושא עון הוא תיקון הב',

תיקון הב', הוא שב' מצרי הזקן עלו לשפה עליונה, ושפה עליונה נקראת נושא עוון, שאסור לי לקבל אלא במסגרת צ"ב) (המשכתב: ובגלל שעלתה המלכות נוצר חסרון , כי אין כבר שלמות אי אפשר לקבל ג"ר ולכן יש שערות, כי רק בשלמות אין שערות)

• שהוא בחינת הקטנות הנעשה במלכוח דבינה,

• מכח עלית שערות דמצר הזקן הבאים מצמצום א' (דהיינו מצד הסיום שבאו מצ"א בב' מצירי הזקן, על שהם עלו על השפה עילאה שהיא מלכות דבינה ששיכת כנגד הגלגלתא)על השפה עלאה שהיא מלכות דבינה ( ששייכת כנגד הגלגלתא,ש האי בחינת בינה, אוזן דעתיק ולכן נקראת בינה)

• וע"כ נתצמצמה ואבדה בחינת הג"ר שלה, ( בינה במקורה היא ג"ר, יש לה שלמות, וכשב' מיצרי הקן עלו אליה" הם עשו בה חסרון" וזה נקרא נושא עוון, שהבינה כמו נשר, מסכימה לקבל עליה צימצום כדי לא יפגע החץ בבניה, שלא הם (הבנים) יצטרכו לעשות את הצימצום)

• כמ"ש לעיל, שעי"ז נקרא (התיקון הזה )נושא עון, שבינה נעשתה לנושא, אל עון שקבלה ממלכות ע"ש. (ועוון הזה בוא בחינת מיעוט, וזה כבר למדנו ארוכות בתיקון הב' ).(18.37)

למה הוא רוצה להזכיר לנו פה את תיקון הב' "נושא עוון"?
כדי להגיד לך, שלא תחשוב, שאם יתגלה לך עכשו החכמה, אז זרקנו את צ"ב
התיקון הב' שלמדנו, עדיין קיים, אתה לא יכול לזרוק אותו!הרי ניסינו לעשות זאת בעולם הנקודים, וראינו שאסור היה לעשות. _18.56

תיקון הג'- עובר על פשע-
אורחא תחת נקבי החוטם- החזרת ג"ר אל הבינה (לא שלם)

ולפי"ז היה צריך להיות, שאח"כ, שהגיע תיקון הג', הנקרא ועובר על פשע, (ומה זה עובר על פשע? )שהוא בחי' הרוחא דחיי שעשה האורחא דתחות נקבי החוטם, והחזיר הג"ר אל הבינה כמ"ש לעיל, (אז אם הוא החזיר הג"ר אל הבינה, לכאורה היתה צריכה להישאר בחכמה. אומ ר: לא! לא מתפנים השערות בכלל!

• הרי כל מה שהיה שערות בשפה עילאה, זה בגלל המלכות שעלתה ועשתה בה מיעוט
• הרי אם היא שלמה, בשלמות אין שערות!.

אז למה לא התבטלו השערות? הרי התיקון דנושא עון צריך להתבטל, כי כבר חזרה לקדמותה ונמחק העון.
(מה זה חזרה לקדמותה?
• הושפע אור של חסדים גדולים מלמעלה, מב' נקבי החוטם,
• ואז עוד פעם הגיע האור, אז היתה צריכה לבטל, לכאורה את הצימצום.
)
אמנם לא היה כן, אלא תיקון הג' עשה אורחא בלבד באמצע שערות השפה, (הוא רק עשה מקום שיעבור האור, באמצע שערות השפה )והשערות מהאי גיסא ומהאי גיסא(מצד זה ומצד זה ) נשארו כמקודם ביאת התיקון דעובר על פשע. (המשכתב: נוצר אורחא, כלומר דרך פנויה ללא שיער-, כי האור מבטל את החסרון של השיער, אבל בצדדים של הדרך נשארו השערות, כי לא היה תיקון שלם אלא חלקי, אולי באופן תאורטי אם היה תיקון שלם, לא היה שם בשפם בכלל שיער, האור היה מבטל את כל השיער בשפם -) (20.24)

ולא עוד אלא "דמלי מהאי גיסא ומהאי גיסא (נתמלאו השערות מצד זה ומצד זה בתיקון שלם )שערא בתיקונא שלים"( מה רוצה להגיד בזה? שהמיעוט בב' מצרי הזקן העלו, את בחינתה שערות נשאר, למרות שבא אור הבינה למדרגה, ונתן לכאורה אור הבינה, ולכן הבינה הזו היתה בינה חלקית, היא לא היתה בינה שלמה, למה? כי התיקון עדיין קיים. כמ"ש לעיל

וזה העיקר שרצה להגיע
כלל:
וכן היה בכל תיקון ותיקון, שאחר התיקון והגדלות (שיש, ולא משנה באיזה תיקון )
לא נתבטל הקטנות שמקודם, אלא שניהם נשארו זה בצד זה (והקטנות משפיעה. אז כמו שהיה לנו בבינה, אותו דבר יש לנו פה בחכמה: ). ועד"ז כאן אחר התיקון הז' שהוא בכל שלמותו,

(למה הוא בכל שלמותו (תיקון הז')?
• שהיה גילוי חכמה, היות ויש גילוי חכמה, בב 'תפוחין הקדישין,
• היינו יכולים לחשוב שהתבטלו בחינת השערות,
• אבל הם לא התבטלו. למה? כי יש את ההגבלות והתיקונים הקודמים והם עדיין פועלים.)
• ולכן אומר, לא רק שלא התבטלו, אלא שעוד השערות התארכו עד הטבור!

הנה עוד השערות נתארכו עד הטבור. ( עד החזה ועד הטבור- מזל עליון ומזל תחתון, כלומר שכל התיקונים- עד תיקון הח', הם כמו רק יצירת הראש, ועכשיו צריך להתפשט הראש הזה לגוף:ובראש הזה למדנו:
• יש גם צד של ראש בינה
• וגם צד של ראש חכמה
o כמו א"א ואו"א, כמו חכמה ובינה המקוריים, כמו בד' בחינות דאור ישר, והכתר שלהם הוא כמו עתיק" ועכשיו צריך להתפשט לתחתון. זה לא אומר שבגלל שישלי גם חכמה במדרגה בראש, אז אני יכול שכל החכמה תתפשט למדרגה, הוא עדיין תלוי בבינה, תלוי באו"ח המלביש.
שאלה תלמיד: איך יתכן שנקבל חכמה, ולכאורה התבטל צ"ב
הרב: לא מקבלים את החכמה! זה רק גילוי החכמה בראש,
• זה כמו שקיבלת את זה רק בראש, הבנת שיש פה דבר גדול, , והשאלה כמה תוכל להשתמש בו
• . גם במסגרת צ"ב, אתה רואה שיש פה חכמה גדולה, אתה רואה שיש פה תענוג גדול, השאלה אם מותר להשתמש בו, או לא. (23.00)

עכשיו צריך לשלב: את החכמה הזו עם הבינה:
כמו שיש לנו עכשיו
• ראש דחכמה,
• וראש דבינה,
ועכשיו צריך לעשות שילוב בינהם, ודרך השילוב הזה צריך לקבל את האור.
פה זה קורה הפוך, קודם בינה אח"כ חכמה,

הקבלה בין ד' בחינות דאור ישר
לתיקוני דיקנא

אבל למעלה בד' בחינות דאור ישר: היה לנו:
• קודם כתר, כמו עתיק,שהוא נותן בחינת חכמה, והוא נותן בחינת בינה, יש לי גם את מלכות וגם את בינה,
• ועכשיו זו"ן הם כמו ב' המאזלות, ועכשיו הם צריכים להתפשט. אז איך הם יתפשטו?
o האם רק מחכמה , כי יש חכמה?
o או רק מבינה, כי יש בינה?
לא, זה שילוב של שניהם!
• כי לכאורה מצד אחד, יש רצון גדל לחכמה, אבל יש גם אתה רצון של או"ח של בינה" יש רצון של חסדים, ואסור שתוכרע הכף, רק לצד החכמה,
o כי מה עם הרצון של האו"ח?
o מה עם הרצון של צ"ב?ד
o מה עם התיקון של נושא עוון?
o מה עם עובר על פשע? (24.16)

תיקון ה'-
הורדת ה"ת מעיניים , וקבלת השלמת כלים דנשמה

אמנם נתבאר, שבתיקון הו' קנו השערות עצמם שלימות גדול

(איזה שלמות גדול הם(השערות) קיבלו?
ג"ר דבינה, , שלמות של חסדים, קיבלו לכאורה ג"ר דבינה )
• ע"י עליתם פעם ב' ללחי העליון לרישא דפומא
• וכיון שכבר היה בהם בחינת ג"ר דהשלמת כלים( ר"ל תיקון הה'- היות והם אחרי תיקון הה', שהוא ב' האורחא,שהוא האורחא התחתונה.למה הוא צריך להגיד את זה? כי הם עלו קודם לשפה עילאה

אז אם עלו קודם לשפה עילאה, אז למה הם לא קיבלו כאן (בשפה עילאה) ג"ר דבינה? אומר: כי לא היה להם השלמת כלים לזה
• עכשיו ,אחרי האורחא שירדו למטה (לאורחא תתאה), ועשו השלמת כלים- בחינת תיקון הה', דבינה, השלמת כלים של נשמה

• אז עכשיו כשהם עולים למעלה, כשעוד פעם בא תיקון הו', שהוא הרחבת השערות, שהוא עולה עוד פעם לשפה עילאה, עם השלמת כלים דבינה, לכן היא מקבלת ג"ר דבינה

מכח האורחא תתאה, (דהיינו של סביב השיבולת- תיקון הה' )שהוריד כל בחינת הדינים מהם, (מה זה הוריד בחינת הדינים מהם? שתיקון הה' הוא הורדת ה"ת מעיניים, ונתינת השלמת כלים דנשמה ) כנ"ל בתיקון ה',
תיקון הו'
עליה ללחי עליון למקום בינה
וראויים להעלות מ"ן לגדלות- לו"ק דחכמה- ג"ר דנשמה

ע"כ עתה בתיקון ו' כשחזרו ועלו ללחי העליון למקום בינה, נמצאים בכללים שם לגמרי בבחינת בינה, (מה זה לגמרי? מקבלים אור ) ונעלם בחינתם עצמם מהם, וע"כ נעשו ראוים למ"ן לגדלות (לצורך חכמה, הרי הם גדולים כבר, אז מה אתה אומר לי שהם עלו למ"ן, למה אתה אומר פתאום שהם חסרי שלמות וקראתם להם ו"ק?

הרי בתיקון הו' קראנו להם ו"ק, אז למה אתה קורא להם ו"ק אם הם ג"ר דבינה?
אומר כן: היות והם ג"ר דבינה והם עלו עכשיו למעלה, והם ראויים לקבל חכמה, ומצד החכמה הם נקראים בחינת ו"ק. אבל הם עצמם, אם הייתי שוקל אותם בפני עצמם, הם בחינת ג"ר

אז למה אתה לא קורא להם ג"ר?
• כי הם שערות.
• והטבע של השערות הוא רצון לחכמה, והיות והטבע שלהם הוא רצון חכמה, אז יש להם שלמות מג"ר דנשמה, אבל ג"ר דנשמה זה, הוא עדיין חוסר שלמות ביחס לחכמה (27.26)

תיקון הז'
ב' תפוחים קדישין – קבלת ג"ר דחכמה
התארכות השיער דדיקנא
) כנ"ל, והמשיכו ו"ק דגדלות מבינה שהיא חיי דנשמתא, כי נזדככו ונעשו כמדרגת בינה, ומכ"ש אח"כ שהמשיכו גם המוחין דג"ר בתיקון הז' (-שהם בחינת ג"ר דחכמה, ובחינת ב' תפוחים קדישין) כנ"ל. ( 28.12)
ולפיכך (לפי מה?

איך יתכן שהתארכו שערות דיקנא?, אם יש גדלות של חכמה?
הרי החכמה צריכה, לכאורה לבטל את השערות ,
אז איך יתכן שקורה ההפך, שה ן עוד מתארכות?

הרי אמרת לי ,עכשיו שהם קיבלו גדלות
, ואם הם קיבלו גדלות דחכמה, אז להפך!
לא צריכים להתארך השערות!

אומר: עניתי לך על זה! זה אני בעצמי שאלתי
מה עניתי? מה שכתבנו למטה: בטור ב'
"וכן היה בכל תיקון ותיקון
, שאחר התיקון והגדלות, לא התבטל הקטנות שמקודם
, אלא שניהם נשארו זה בצד זה"

• ) נתארכו עתה השערות דיקנא והשיגו חשיבות גדול,
• משום שכל אלו המוחין הגדולים ( המוחין של תיקון הז', בבחינת חכמה,ש הם נקראים גדולים )באו על ידיהם, ( באו ע"י שערות דקנא)
• ונעשו לבחינת לבושים לא"א עד הטבורא דלבא,
(טבור זה סיום האורות- מצד צ"ב, וליבא זה חזה ) שהוא קום החזה, שעד שם מתפשטים הג"ר דבינה, פה הוא הסביר לנו, שאם יש לנו את תיקון הז' למה לא נשתמש בתיקון הו'? אמר שלאחר תיקון והגדלות, לא נתבטל הקטנות שמקודם) דהיינו לפי בחינת המוחין שלהם הבאים משם, כנ"ל. ושם עמדו. (30.05 )

כי כמדת הפנימים כן מדת החיצונים,
(מה זה כמידת הפנימיים?
הרי יש פרצופים פנימיים, חוץ מהשערות.
מי הם הפרצופים הפנימיים באצילות? יש את א"א , או"א וישסו"ת וזו"ן, או גם את עתיק שהוא הכתר. אז מי זה כנגד הפנימיים?
• כנגד המזל העליון, זה או"א עילאין- שמתפשטים עד החזה
• אז כמו שבפרצופים הפנימיים, יש את או"א שהם מדרגת בינה, שהם מתפשטים עד החזה, שהם שלמות של החסדים מבחינת ג"ר ,
• אותו דבר יש לנו את המזל העליון) (31.00)

• וכמו שאו"א שהם בקומת ג"ר דבינה נפסקים משום זה על החזה דא"א, כמ"ש בחלק י', עש"ה.

• כן הדיקנא לא יכלה להלביש לא"א למטה מבחינת החזה שלו, שמשם ולמטה הוא בחינת ו"ק ולא ג"ר, ( חוסר שלמות, כמו מי? כמו ישסו"ת, שהאו גם שייך לשערות, גם שייך לבינה, אבל שערות של ישסו"ת דוקא מראים על חוסר שלמות, כי רוצים חכמה ולא מקבלים, ולכן זה ו"ק, ולא ג"ר)כמ"ש שם. (31.44 )

מתי קטן מתבטל לעליון ומתי לא?
ואיך זה קשור לתיקון הח'?

שאלה תלמיד: הרי קטן בטל בפני עליון.
הרב: אבל זה רק במקום העליון, כשהוא בא לבחינתו עצמו, הוא לא בטל בפני העליון.

דוגמא: בד' בחינות דאור ישר. איפה למדנו שקטן בטל בפני גדול?
• בבחינה א' כנר בפני אבוקה
• שאז הרצון לן הנברא בטל בפני האור ולכן יכול לקבל את כל האור,
• אבל כשהוא בא לבחינתו עצמו, למשל לבינה- לז"ת דבינה או לו"ק, או לז"א, אז למה שאני לא אגיד,שהוא יתבטל, הרי יש אור חכמה גדול, שיקבל את אור החכמה! מה פתאום הוא הולך לקבל אור בינה?
• מכיוון שברגע שהוא בא למקומו, יש את המגבלות שלו עצמו, והוא בא לרצון העצמי שלו, אז כבר חל עליו צימצום, חל עליו העדר, חל עליו חוסר שלמות" וזה נקודה מאד חשובה! למה זו נקודה כ"כ חשובה?

קודם לכן , צריכים לראות את ההבדל בין יש מאין ליש מיש.

• ביש מאין, אני לא חייב את הסיבה העליונה שתהיה טמונה בתחתונה, היא יכולה להשפיע לתחתונה תמיד, אבל לא יכול להיות טמונה בה.

• אבל ביש מיש- בבחינת יצירה, אני לא יכול שתוצר הב' יהיה בהסתלקות סיבה א', שהיא לא תהיה שם,

• בבחינת יש מאין היא צריכה להשפיע שם, אבל היא לא צריכה להיות שם.
ולכן הבורא שברא את הבריאה לא צריך להיות בתוך הבריאה" הוא צריך להשפיע לבריאה, אבל אם אני לוקח תוצר, ועשיתי כוס, ועשיתי אותה מחול, החול חייב להיות בכוס" הוא לא יכול להיות שלא להיות בכוס. (33.48)

אז אותו דבר פה:
ולכן כל התיקונים הקודמים
חייבים לבוא לידי ביטוי ,במיוחד כשבאתי להתפשט לתחתון
ועכשיו שערות הזקן והמאזלות ,
הוא הביטוי של כל התיקונים שעשינו ביחד,
ועכשיו אפשר להבין את תיקון הח' (34.15)

כי לכאורה תיקון הח' לא היה ברור!
• כי קיבלתי חכמה בראש, או ג"ר דבינה, אז מה אני צריך עוד שערות??
• תשובה: צריך! כי יש את התיקונים הקודמים (34.27)

תיקון הח'
חוט של חסד הכולל כל חסד ומוחין
של ז' תיקונים הקודמים

והנה תיקון הח' הזה,
שהוא חד חוטא( חוט אחד של חסד) דשערי סוחרניה דדיקנא, ( של שיער סביב הזקן)
הוא הכולל כל השבח והמוחין שיצאו בז' תיקונים הקודמים,
וע"כ נבחן כמו חוט מקיף סביב כל הדיקנא מתחילתה עד סופה,

ואפילו הד' תיקוני דיקנא האחרונים נכללים ג"כ בה, ( לכאורה הם עוד לא יצאו)
משום שהמה מקבלים מיתוקם ממנה. ואינם עולים בשם בפני עצמם, מטעם שאין בהם תוספות מוחין עוד, ( אלא כל מה שיש להם זה רק ממנה, זה כמו שע"ס דסיום, לא מקבלים אלא מתוך מה שהיה בתוך ע"ס דתוך, עד הטבור)

כי כל המוחין דדיקנא נגמרו בתיקון הז' בב' תפוחין קדישין, ( כל המוחין שיש , יש שם)שאריכת השערות הבא בתיקון ח' נבחן לבחינת מקבל את השבח הגדול הזה שיצא בתיקון הז', (תיקון הז' זה ב' תפוחים קדישין , אבל לא בפועל, רק בכח כמו ם' דצלם, הוא לא יכול לקבל את כל האור הזה, אבל משם הוא מקבל, הוא לא יכול לקבל יותר ממה שיש שם) (36.08 )

• ומטעם זה נבחן לכולל את כל הדיקנא. ונקרא מזל עליון,

• כי יש עוד כולל אחר המקבל ממנו, שהוא נקרא מזל תחתון,
o שהוא התיקון י"ג, שהוא כולל ג"כ כל י"ב תיקוני דיקנא
o כמו המזל העליון, כמ"ש אח"כ במקומו. ( 36.27)

מה למדנו היום?
למדנו היום על תיקון הח', ועשה לנו חזרה קצרה, על כל התיקונים הקודמים, פחות או יותר.
והיינו נצרכים לזה דווקא פה,
• כי פה, גמרנו ללמוד את הראש של הדיקנא,
• ועכשיו אנו צריכים להתפשט לגוף של הדיקנא.
ותיקון הח' הוא הגוף של הדיקנא- והגוף הזה חייב לכלול את כל התיקונים הקודמים,

כי היה יכול להיות לנו נדמה, שתיקון הז', הוא ב' תפוחים קדישין, ועכשיו, (לכאורה (אפשר לפשוט חכמה למדרגה, וצריך לבטל את השערות! אפשר לחזור פנימה לגוף.
אומר: לא! לא כך!

וזו הנקודה העיקרית שלמדנו היום:
• שכל התיקונים הקודמים עדיין נשארים בקיומם עם כל המיעוטים שלהם, וכל אחד במקומו.
• אבל המיעוטים עדיין קיימים, ואי אפשר עדיין לקבל את החכמה.
• החכמה הזו שקיבלנו בתיקון הז' היא כמו ם' דצלם, קיים חכמה, רק שתוכל לקבל ממנה רק דרך השערות דיקנא,
o כמו שאי אפשר לקבל את החכמה, אלא דרך ל' דצלם,
o כך, אותו דבר פה, מקבלים רק דרך הדיקנא, ולא באופן אחר

שאלות חזרה חלק יג א'תיז-א'תיח
1. מדוע ב' התפוחין הקדישין שהם פנויים משערות שייכים לתיקונים של שערות דיקנא?
2. מה ההבדל בין הארת הפנים הקבועה להארת בהפנים הנובעת מהעלאת מ"ן בעקבות ו' התיקונים דשערות דיקנא?
3. הסבר את ב' השמות של התיקון השביעי דהיינו "ישוב ירחמנו" ו"אמת". על מה כל אחד מהם מורה?
4. מהי אמיתיות השגחתו של הבורא ית' וכיצד היא מתגלה לתחתונים בתיקון השביעי?
5. מה ההבדל בין ש"ע לשע"ה נהורין? מאיזה פסוק ניתן למוד הבדל זה?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

סוף תיקון השישי
עמוד את"יז
וכן יש חסד חיצון, הנמשך מן ו"ק דבינה, שהם צריכים להארת חכמה, וע"כ המה סובלים מצמצום, והוא בחי' חסד דז"א בעת שאין לו אלא ו"ק, והוא בחינת חיי דגופא, כלומר, שהוא בחינת גוף חסר ראש, והוא הנקרא חסד עולם, (שזה חסד החיצון ) אשר חסד הזה אינו חסד דקשוט, (אינו חסד דאמת) כלומר, שאינו נצחי, אלא הוא מטולטל מרחמים לדין ומדין לרחמים. (כיז ה עדיין חסד של קטנות זה לא חסד של ג"ר דבינה, זה חסד שבינה השפעה לז"א, כמו בינה שמשפיעה לז"א ) וכל זה הוא משום שנמשך מו"ק דבינה הצריכים להארת חכמה, וע"כ בחינת הדין וצמצום שולט בו, כנודע. ( 1.16)

ובזה תבין ההפרש
• מבחינת השערות דתיקון הב' והד',
• לשערות דתיקון הו'.
כי תיקון הב' והד'( שעלו לבחינת שפה עילאה,) נתקנו בבחינת חסד עולם, שנמשכו מו"ק דבינה, וע"כ נחשבו לבחינת חיי דגופא, ובחינת אור הרוח,
משא"כ מרחב השערות שנתקן בתיקון ו' הוא בחינת חיי דנשמתא, דהיינו בחינת ראש ונשמה, אע"פ שהם שערות כמו תיקון הב' והד', שמורים על העלם חכמה מבחינת היציאה מראש, כנ"ל, מ"מ כיון שכבר נשלמו בע"ס מבחינת הכלים, יכלו לעלות למ"ן לבחינת ג"ר דאמא ולקבל משם חיי דנשמתא, שהם ג"ר גמורים. (דהיינו ג"ר דבינה שזה נותן שלמות ) (2.23 )

והשם של התיקון הזה בתורה
הוא ורב חסד,
שמורה, על בחינת חסד הפנימי,המקובל לז"א
ע"י תיקון הזה שהוא חיי דנשמתא,
בסו"ה וחסדי מאתך לא ימוש כנ"ל.
לע"כ נקרא ורב חסד, ( רב זה נקרא גדול) שהוא לשון גדלות דחסדים,
ובמיכה שהשמות מתבארים על בחינת המשפיע, נקרא
"כי חפץ חסד"
הוא," שהוא מדת ג"ר דאמא
, כמ"ש בדברי הרב לעיל בחלק ה', ( היות ומדובר על חסד דראש ולא חסד דגופא, נשמה ולא חסד דז"א, ולכן הוא נקרא "הוא", למה נקרא החסד, "הוא" כי חפץ חסד הוא? למה לא חפץ חסד "היא"- כי הרי זה בינה?! כי מדובר על ג"ר , וג"ר זה זכר, ולכן אומרים חפץ חסד הוא ולא חפץ חסד היא) כי בינה נקרא "הוא" והיא משתוקקת(מצד הטבע שלה- בינה ) תמיד רק אחר החסד. ( אבל מה שהיא משפיעה לז"א, זה חסד שהוא חסד דו"ק, ) וכמ"ש לעיל באורך. ועל שמה נקרא התיקון הזה בשם, כי חפץ חסד הוא. ( במיכה) ( 3.45)

תיקון הז' דדיקנא
אות ר"ט
רט) ז', הוא ב' תפוחין קדישין, הם שני הפנים אשר תחת העינים, משני צדדי החוטם, והם פנויים בלי שער כלל, והם עצמם אינם אלא מי"ג תיקוני גולגלתא כנ"ל, אמנם היותם פנויים מבלי שער הם הנקרא תיקון הז' דדיקנא, כי הפנים בעצמם, הם מכלל י"ג דגולגלתא. ( אז למה אתה מייחס אותם לתיקוני דיקנא? לכאורה היינו צריכים לומר,שהוא בכלל שייך גלגלתא, אבל היות ודרכו נקבל גם חכמה" בסוד "חכמת אדם תאיר פניו" זה חלק מהתיקון חלק ממראה הדיקנא) (4.45)
אות ר"ט- או"פ

רט) תיקון ז': הוא ב' תפותין קדישין, הם שני הפנים אשר תחת העינים משני צדדי החוטם, והם פנוים בלי שער כלל וכו', היותם פנוים בלי שער הם הנקרא תקון הז' דדיקנא, כי הפנים בעצמם הם מי"ג דגלגלתא. ודברים אלו מובאים בזוהר נשא (דף קל"ג ע"ב. ובזהר ע"פ הסולם אות קמ"א קמ"ב) וזה לשונו, תיקונא שביעאה: פסיק שערא ואתחזן ב' תפוחין בתקרובתא דבוסמא, שפירן ויאן למחזי וכו' ותרין תפוחין אלין דאינון תיקונא ז', אינון כללא דכל שיתא מיקונין דאמינא ובגיניהון אתקיים באור פני מלך חיים עכ"ל. ( 5.18)

פירוש: כי אחר שנתקנו השערות דיקנא דמרחב הזקן, (שזה היה התיקון השישי )
מבחינת השלימות דחיי דנשמתא, (חסד של אמת, בינה ולא חסד של ז"א, ר"ל שקיבל כבר מצד עיבור ב', אבל רק של נשמה )בתיקון הו', כנ"ל שנמשך עליהם בחינת הג"ר דבינה בסוד כי חפץ חסד הוא, הנה אז, פסיק שערא, דהיינו שנפסק לגמרי בחינת התפשטותם על הלחי. (למה? כי הוא מתרחב, אבל נפסק כאן (לאורך הלחי)
למה נפסק? )
(שיער מורה על צימצום אור החכמה-ש אי אפשר לקבל ג"ר דחכמה
מה מונע את זה שיהיו שערות? בגלל שיש התפשטות של חסדים ואין צימצום נוהג על אור דחסדים, ולכן אין שיער בלחי כי שם יש התפשטות של חסדים של הבינה,שמבטלת את הופעת השיער, ואזהלחי חלקה ללא שיער)

כי אור הבינה דוחה כל בחינת הצמצום,
(והרי רק מצד הצימצום היו השערות,
שאי אפשר לקבל את אור הג"ר )

להיותם תמיד בסוד כי חפץ חסד הוא, (אור הבינה )
ואינה מקבלת לתוכה הארת חכמה, כנודע, וכיון שאין צמצום נוהג על אור דחסדים, ע"כ אין עוד מקום להתפשטות השערות דיקנא, וז"ש "דפסיק שערא"(דהיינו מתי נפסק השיער? כאשר יש ג"ר במדרגה )
וזה נמשך מהגמר דתיקון ו' עצמו, כמבואר,

זאת אומרת שבזכות התיקון הו', שהוא מפסיק את התיקון במקום הזה, לכן המקום זה פנוי משערות, ואז ברגע שאור הגבינה הגיע למקום הזה למעלה, שהתרחב מהזקן, והגיע למעלה, אז הוא מפסיק את הצימצום,
ואז "אתחזן ב' תפותין בתקרבותא דבוסמא" דהיינו שנעשה זווג מחדש על בחינת המ"ן דכללות שתא תיקונים הקודמים, (נעשה זווג)

הקרא תקרובתא דבוסמא להיותם עולים דרך החוטם, בסו"ה וירח ה' את ריח הניחוח. שפירושו נייחא דרוחא:
• רוחא הוא חסדים.
• ונייחא דרוחא ה"ס הארת חכמה שבחסדים ואז "ובגיניהון(בגללם ) אתקיים, באור פני מלך חיים"

כי נגלה הארת הג"ר במקומו בפנים, הנקרא חיים

כי הארת הג"ר
• יכולה להיות למטה, כהארת חכמה בז"א
• ויכולה להיות למעלה ,בסוד של ג"ר דחכמה- בסוד "חכמת אדם תאיר פניו")( 7.21)

והנך רואה, איך ב' תיקונים אלו הו' והז' דומים למוחין דגדלות דז"א דהויות,
שבתיקון הו' נתגלו ו"ק דגדלות, ע"י השערות עצמם, שהוא בחינת הארת הג"ר דבינה, ( דהיינו הארת נשמה)
אלא בבחינת הדיקנא, נבחן עוד אור הזה רק לו"ק דגדלות, נ משום שכל הי"ג תיקוני דיקנא המה בחינת חכמה, (אז אפילו שיש לנו נשמה, אז לכאורה אפם יש לי כבר נשמה, אז הייתי אומר, שאין לי ג"ר , יש לי ו"ק. אומר: לא! ביחס לחכמה זה נקרא ו"ק, כי מדובר על שערות דיקנא )להיותם בחינת או"ח וכלים(שערות דקנא ) שהיו צריכים להלביש את הע"ב הגלוי שיצא החוץ בסוד מקיף חוזר, כנ"ל ע"ש.

וכיון שאורות דג"ר דבינה (של תיקון הו' )הם רק בחינת חסדים, (ואפילו שהם ג"ר דחסדים, דהיינו ג"ר דבינה, חסד של אמת, )אינם נחשבים בהתיקוני דיקנא, רק לבחינת ו"ק דגדלות. (למה? ביחס לחכמה, שז ו היא בחינת השערות ) אלא אח"כ, שעלו כללות שתא תיקוני דיקנא למ"ן, בסוד תקרובתא דבוסמא, והמשיכו הארת חכמה בחסדים שלהם, אז השיגו הג"ר שלהם, בסוד באור פני מלך חיים, כמבואר. ( 9.14)

ואע"פ שב' תפוחין קדישין, הם בחינת הפנים דא"א עצמו, (פה מדברים מצד שערות דיקנא ולא מצד פרצוף א"א ) השייך לכלים הפנימים שלו, (א זלמה אתה מחשיב אותם לשערות? איך הם קשורים בכלל לשערות דיקנא? )

מ"מ הם נחשבים לתיקון של הדיקנא, ( למה? )כי אין המדובר מבחינת עצם הפנים של א"א, (שהעצם לא העור החיצון, אלא הפנימיות הוא נחשב לא"א ) אלא מבחינת השערות הסובבים על הפנים ומעלים מ"ן תמיד בסוד תקרובתא דבוסמא, ואלו האורות המגולים בב' תפוחין קדישין, מכח המ"ן האלו, אינם שייכים לכלים הפנימים אלא לשערות דיקנא בלבד, כי הוא נמשך ומתגלה ע"י מ"ן שלהם. (

וזו התשובה למה אנו משייכים את ב' התפוחים הקדישין, לשערות דיקנא, כי האם הגורמים לב' תפוחים קדישין.
כי באמת ב' תפוחים מצד עצמם הם שייכים לפנימיות- מוחין דחכמה
אבל מכיוון שהמ"ן של השערות דיקנא, הוא זה גורם להם, לן הם (ב 'התפוחים) נחשבים ע"ש הדיקנא (10.34)

וז"ש עוד שם, (באות קמ"ו קמ"ז) תא חזי, פנים דלבר אית זמן דנהבין, (יש זמן שהם מאירים ) ואית זמן דלא נהרין, (ויש זמן שלא מאירים )ובגין כך כתיב, יאר ה' פניו אליך, יאר פניו אתנו סלה. מכלל, דלא הוי תדירא אלא כד אתגלין תפוחין דלעילא. תאנא אלין תפוחין דסתימין נהירין וחיורין תדירא, ומנהון נהירין לש"ע עיבר וכל שיתא תיקונין קדמאין דבדיקנא ביה כלילן. הה"ד ישוב ירחמנו. ישוב מכלל דזמנין טמירין וזמנין אתגליין, הכא הוא ישוב ירחמנו. ובהאי דלתתא הוא ואמת. (11.24 )

פירוש: כי כל התיקון הזה הז', הוא רק להאיר למטה לתחתונים, כמ"ש שם "פסיק שערא ןאתחזין ב' תפוחין"( נספק השיער וניראו ב' התפוחים) שפירושו, שמטרם זה התיקון, לא היה מתגלים הפנים(דהיינו חכמה ) לתחתונים,

ועתה ע"י המ"ן דתקרובתא דבוסמא, נתגלה אור הפנים לתחתונים. אבל ענין גילוי הפנים אינו משמש כלום לצורך עצמו, כמובן. (לא לצורך א"א עצמו, אלא לצורך התחתונים )וז"ש "אלין תפוחין דסתימין נהירין וחיורין תדירא, ומנהון נהירין לש"ע עיבר" כלומר, כי הפנים הזה דא"א נהירין וחוזרין תדיר, אפילו מטרם העלאת מ"ן הנ"ל, (12.12 )

אלא שהם סתומים ואינם מתגלים לתחתונים. וע"כ ע"י התקרובתא דבוסמא הם נהירין לתחתונים בש"ע עיבר, פירוש:
• ש"ע בעיבר הימין דפנים,
• וש"ע בעיבר השמאל דפנים,
והם שעשע, מב' הצדדים דפנים, ( צד ימין וצד שמאל) שהוא מלשון שעשועים ושמחה(למה? כי יש הארת חכמה, והארת חכמה היא בחינת שעשועים) "וז"ש ומנהון נהירין לש"ע עיבר" דהיינו ע"י התקרובתא דבוסמא דוקא, מתגלים נהורין דשעשועים לתחתונים,

מה זה שעשוע?
הארת חכמה המאירה מב' תפוחים קדישין לתחתונים )

וזה לא תמיד, אלא בעת העלאת המ"ן.

וע"כ אומר "ומנהון" כלומר שזה לא תמיד. אלא בעת "דכל שיתא תקונין קדמאין כלילין ביה" (שכל שש התיקונים, הקודמים, הם באים לזווג מחדש מבחינת התפוחים) )דהיינו בעת שעולין למ"ן בבחינת תקרובתא דבוסמא. (ואז מאיר האור חכמה,

זאת אומרת שכל התיקונים המתגלים בתיקון השישי,
הם עולים למ"ן ומבקשים חכמה.

וזה שממשיך "הה"ד ישוב ירחמנו ישוב, מכלל דזמנין טמירין וזמנין אתגליין" כלומר(ישוב מכל הזמנים העליונים והזמנים המגולים)כי ע"כ נקרא תיקון הזה בשם ישוב ירחמנו, להורות שאינו נוהג תדיר. כנ"ל. ואומר(13.55)

( עמוד אתי"ט
ובהאי דלתתא הוא ואמת" פירוש: (אז הוא נקרא "ישוב ירחמינו “ובז"א- בתחתונים הו א נקרא "ואמת") כמ"ש לעיל,

• שהשמות דמיכה מתבארים כלפי המשפיע והמתקן, שהוא א"א עצמו,

• והשמות שבתורה מתבארים כלפי המקבל מא"א שהוא ז"א, דהיינו (דהיינו במקום שנמצא הזקן )באתר דדיקנא אשתכח, (כמ"ש שם בזהר דף קל"א ע"ב. ובזהר ע"פ הסולם אות צ"ח) ולפיכך נקרא אצלו( אצל ז"א)

זה התיקון (בז"א נקרא ) בשם "ואמת"
כי בהתגלות אלו ב' תפוחין קדישין למטה, הנה אז מתגלה אמיתיות השגחתו יתברך לתחתונים
(שמהי? שמשתעשע עם התחתונים הראויים לכך, דהיינו לאחר שעשו את ו' התיקונים הקודמים, ודרכם העלו מ"ן לבקשת חכמה )כמ"ש שם (אות קמ"ה) (15.16 )

"תניא, כד אתגליין תרין תפוחין אלין, (אומר: לכן נגלו גילוי השגחתו בשם "ואמת", כי אמיתיות הרצון שלו ית', והמ אמיתיות הרצון? להשפיע נ"ר לתחתונים, אשר כל מיני הסתרות הנמצאים בעולמות, באים רק לגלות אמיתיותו, הזו שבהשגחתו, שמטרת הבריאה היא לתת חכמה לתחתון, למרות כל ההסתרות של השישה תיקונים הקודמים,ש הם בא רק כדי להכין את האפשרות כדי לקבל את החכמה ) אתחזי ז"א בחדוותא, וכל אינון בוצינין דלתתא בחדוותא, וכל אינון דלתתא נהרין, וכל עלמין חדאן ושלימין מכל שלימותא, וכלא חדאן ונהרין, וכל טיבו לא פסיק, כלהו אתמליין בשעתא חדא, כלהו חדאן בשעתא חדא" לכן נקרא גילוי השגחתו בשם ואמת,

כי היא אמיתיות הרצון שלו ית', אשר כל מיני הסתרות (של השישה תיקונים )הנמצאים בהעולמות, שהם בא רק כדי להכין את האפשרות כדי לקבל את החכמה באים רק לגלות אמיתיות הזו שבהשגחתו, שהוא להיטיב לנבראיו. כנודע. ולפיכך נקרא תיקון הזה בז"א בשם, ואמת (15.52)

מה האמת?
שצריך להיות שמח, להשתעשע עם השי"ת, בתנאי שעושים את כל התיקונים הקודמים, דהיינו:
• מעלים את ב' מיצר הזקן
• עולים למעלה עושים זווג של צ"ב
• עושים דרך לאור להתפשט למטה
• מקבלים את כל שאר התיקונים שעוד לא תוקנו בצ"א, שיבולת הזקן,
• מאירים בב' תפוחים קדישין, דהיינו עושים דרך שהם גם יאירו ב' מיצרי הזקן, מקבלים ג"ר דבינה,
• ומפסיקים את השיער דהיינו ב' תפוחים קדישין, דהיינו מעלים מ"ן לבקשת חכמה.
• ואחרי שעושים כל זה, אז אפשר לקבל חכמה 16.29

)
והבן ההפרש
• משע"ה עלמין
• לש"ע עיבר.
כי לעיל אמר "אורכא דחוטמא שע"ה עלמין אתמליין מהאי חוטמא" (נשא ק"ל: ובזהר ע"פ הסולם אות ע"א) וכאן אומר ש"ע עיבר.
כי זה וזה פירושם אחד שהוא מלשון הכתוב,
• וישע ה' אל הבל ואל מנחתו,
• ואל קין ואל מנחתו לא שעה. שהוא מלשון הארת הפנים בסבר פנים יפות.

אלא שם מדבר מבחינת עלמין, שפירושו העלם, ע"כ הוא מכנה אותם שע"ה עלמין, כלומר, שאותן העלמין דחסרים בחינת סבר הפנים העליון הם מתמלאים ע"י אורכא דחוטמא דהיינו שמשיגים הארת הפנים, וכיון שמדבר מבחינת אחורים, ע"כ קורא אותם שע"ה, עם ה' באחרונה, (ולא כותב ש"ע אלא שע"ה )
המורה על בחינת נוקבא ואחורים, כנודע. אבל כאן כשמדבר בבחינת הגילוי של הארת פנים בעצמו, הוא מכנה אותו בשם ש"ע, בלי ה',

וכן תמצא גם בהכתוב הנ"ל,
• כי בבחינת הגילוי כתיב וישע ה' אל הבל וכו', ולא וישעה.
• אבל בבחינת ההסתר כתיב, ואל קין ומנחתו לא שעה, דהיינו עם ה' בסוף. (ר"ל שזה בחינת הסתרה , ולכן נקראת עלמין) (18.39)

למדנו היום
• תיקון הו' שזה ג"ר דבינה,
• ואת תיקון הז' שזה גילוי ב' תפוחים הקדישין לאור חכמה.
עכשיו צריכים לראות איך אור חכמה הזה, משפיע אור לתחתונים. (19.02)

שאלות חזרה א'תטו-א'תטז
1. סכם בקצרה את ה' התיקונים הראשונים.
2. השווה את ה' התיקונים הראשונים לעיבור יניקה וקטנות דז"א.
3. מה ההבדל בין חסד עולם לחסד נצחי? היכן נוהג כל אחד ומה תפקידו? הבא דוגמאות הן מהחיים והן מהחכמה.
4. כיצד מורה השם של התיקון השישי על מהותו ותפקידו?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

תיקון ו'
אות ר"ח
רח) (תיקון ) ו', הוא המקום אשר תחת התיקון הא', ( תיקון א למדנו שהוא ב' מצרי הזקן" ותחת בק מצרי הקן, ברגע שהמקום מתחיל להתרחב- זה נקרא תיקון הו')
מראשית זויות נצבות של הלחי התחתון, שמשם מתחיל התרחבות הזקן, ומסתיים עד כנגד מקום הפה, וכל אותם ב' צדדין, נקראין תיקון א', למרות שהם ב' צדדים הם נקראים תיקון אחד ) כנ"ל בתיקון הא'. (שב' מצרי הזקן , גם נקראים תיקון אחד, למרות שהם שתי מקומות: ימין ושמאל )

אות ר"ח= או"פ
רח) תיקון ו': הוא המקום אשר תחת התיקון הא', מראשית זויות נצבות של הלחי התחתון, שמשם מתחיל התרחבות הזקן, ומסתיים עד כנגד מקום הפה. וכל אותם ב' צדדים נקראין תיקון אחד, כנ"ל בתיקון הא': דברים אלו מובאים בזוהר נשא (דקל"א ע"א. ובזהר ע"פ הסולם אד"ר אות ע"ט) וז"ל תקונא שתיתאה ממתקן שערי וסליק, ונפיק מלרע לעיל לרישא דפומא, וחפי תקרובתא, דבוסמא טבא עד רישא דפומא דלעילא, ונחית שערא לרישא דפתחא דאורחא תתאה דפומא, עכ"ל.
(התיקון השישי שהשערות מיתקנות ועולות מלמטה למעלה,
מאיפה הן עולות? מתחת השפה התחתונה עד ללחי העליון, והן עולות למעלה, ללחי העליון והמנחה של בושם הטוב מכסות עד ראש הפה למעלה, וחוזרות וירודות השערות לראש הפתח של האורח התחתון שבפה, דהיינו מתחת לשפה התחתונה,

ואיפה זה- תיקון הו'?
זה מרחב הזקן, שמתחיל מב' מיצרי הזקן שהולכים ומתרחבים כלפי מטה עד מקום הפה)

': דברים אלו מובאים בזוהר נשא (דקל"א ע"א. ובזהר ע"פ הסולם אד"ר אות ע"ט) וז"ל תקונא שתיתאה ממתקן שערי וסליק, ונפיק מלרע לעיל לרישא דפומא, וחפי תקרובתא, דבוסמא טבא עד רישא דפומא דלעילא, ונחית שערא לרישא דפתחא דאורחא תתאה דפומא, עכ"ל( 3.43)

וכדי להבין התיקון הו' והז' צריכים להבין היטב, כל בחינת המוחין שנתקנו בה' התיקונים הראשונים בדרך כללות. ( דהיינו,
רוצה לתת לנו סיכום של ה' תיקונים הראשונים, אבל בדרך שונה ממה שלמדנו עד כה.
רוצה להשוות את זה ללידת ז"א, והגידול של ז"א.

אנו לומדים פה את שורשי המוחין, מצד י"ג תיקוני דיקנא, מפאת שי"ג תיקוני דיקנא בא"א הם שורשים למה שקורה בז"א עצמו.
היות וכבר למדנו על ז"א על הקטנות שלו, והתיקונים הראשונים באים לצורך הקטנות והשלמת הכלים שלו, ואז כל זה למדנו בחלקים י, י"א וי"ב, ולכן הוא בא ומשווה לנו את התיקונים הראשונים- א,ב,ג,ד,ה למה שקרה בז"א: עיבור, לידה, , יניקה,השלמת כלים, ג"ר דרוח וכן הלאה, ואנו נראה, איך הם מקבילים לתיקונים שנעשו פה. למה?
למה? הרי הם קודמים התיקונים, אלא שאת אלה כבר למדנו, ואנו מכירים אותם מהחלקים הקודמים. ואם נשווה אותם אחד לשני, אז נבין את המהלך. (5.07)( )

הקבלה בין לידה והתפתחות ז"א
לבין ה' תיקונים הראשונים של הדיקנא

וכדי שלא להאריך בזה, נדמה זה, לסדר גידולם של המדרגות דז"א, שנתבארו היטב בדברי הרב לעיל, בחלקים י' י"א וי"ב. (שזה היה:
• חלק י'– זווג לצורך עיבור ז"א
• בחלק י"א- עיבור ז"א
• בחלק י"ב- קטנות של ז"א)
ומתחתון ילמד העליון. (מז"א נלמד על השורשים של המוחין האלה בתיקוני הדיקנא.
(5.35 )

כי תיקון א' דדיקנא, (למדנו שהוא ב' מצרי הזקן ) הוא עצם החומר של הדיקנא, שנתגלה מבחינת הבוצד"ק הגנוז במו"ס( דהיינו במוחין הפנימיים של ראש דא"א- זה כנגד מו"ס, שהמו"ס קיבל את התיקון של הגבורה מצד עתיק, וגוברה זה בוצינא דקרדינותא" זה מלכות של צ"א, אומנם לא לצורך זווג, אבל הוא קיבל את המלכות של צ"א.

אותו דבר הוא אומר:
ב' מצרי הזקן הם כנגד הגבורה דעתיק, הם כנגד הבוצינא דקרדינותא, שה החומר של צ"א המלובש במו"ס. שאין שום זווג נוהג עליה)
כמ"ש הרב לעיל (דף א' שס"ה אות קמ"ט וק"ע) שפירושו, מגבורה דעתיק שהיא בחינת מלכות דצמצום א', המלובשת במו"ס, שאין שום זווג נוהג עליה באצילות, (מודע? כי מלכות של צ"א נגנזא ברדל"א, ) מכח שנגנזה ברדל"א, כנ"ל באורך, ושם כלולים ג"כ בחינות הכלים דאח"פ שעלו ונבררו בעת יציאת קומת הע"ב הגלוי, כנ"ל, ע"ש. (6.46 )

ונמצא ששערות דיקנא בעת יציאתם שם במצר הזקן, ( דהיינו בתיקון הראשון שלהם) היו חסרי תיקון לגמרי,(למה? ) להיותם מבחי' המלכות דצמצום א' שאינה ראויה לזווג.

ולפיכך היו צריכים(היו צריכים לעשות בהם תיקונים ) לכל הפרטים שנתבארו בעיבור יניקה מוחין דז"א.
( אז הנה הוא מראה לנו את הקשר לז"א.
עד כה ,הוא דיבר איתנו, ולא להתבלבל: על הקשר בין מו"ס לבין התיקון של ב' מצרי הזקן, אבל זה ההשוואה שהוא רצה לעשות.

ההשוואה שהוא רצה לעשות זה בין התיקונים:
• בין ב' מצרי הזקן
• למציאות העיבור, או התחלתה העיבור של ז"א)

. והוא להיפך, שכל עניני עיבור יניקה מוחין דז"א, נמשכו מכאן. ( למה?
• כי תיקוני דיקנא דאריך הם השורש ליציאת ז"א,
• כי ודאי שא"א קודם לז"א, אז כל התיקונים האלה שנעשו, נעשו כדי לבנות את ז"א באופן הנכון.

אז אנו לומדים: שככה זה קורה פה, ולפי זה תבין מה קרה למעלה, אבל, רק כמשל, "מבשרי אחזה אלוקה")(8.20)

והנה תחילה הם( ב' מצרי הזקן,שהם שייכים לצ"א, ואי אפשר להשתמש בהם) צריכים להכלל במדת הרחמים בבחינת הקטנות, דהיינו במדרגת העבור
• , אם לא היה קורה כך, (וב' המצרי הזקן ) לא היו מתכללים במידת העיבור
• , לא היו עולים למעלה והייתי מוציא אותם דרך צ"א,
• אז הייתה קורית שבירת הכלים,
• ולכן הייתי צריך להעלות אותם לצ"ב, לעשות להם בעיבור תיקון קוים. (9.03)

שפירושו, לעלות ולהכלל בהזווג של העליון במקום העליון, ( איפה מקום העליון בתיקוני דיקנא? בשפה עילאה: ב' מצרי הזקן צריכים לעלות לשפה עילאה)
משום שאין לו עוד מציאות תיקון(במקומו עצמו- אין לו תיקון ) באנפי נפשיה.
וז"ס תיקון ב' וג', (דהיינו

העליה של ב' מצרי הזקן לשפה עילאה, זה כמו תיקון הב' והג' שהיה לנו, שהם עליה לבינה ולאורחא. איך הם דומים? עכשיו יסביר: (9.47)

)
ששערות דמצר הזקן, נמשכו ממקומם מלחי התחתון( שזה מקום של צ"א ולא יכלו לקבל שם תיקון) ועלו על השפה עלאה תחות חוטמא, במקום לחי העליון(ששם זה מקום הבינה )
. שהוא בחינת בינה, ( למה הוא בחינת בינה? מכיוון שה כנגד גלגלתא של א"א, וגלגלתא דא"א הוא בא מחינת אוזן דעתיק, ועוזן דעתיק, זה בינה? ולכן כל הלסת העליונה היא כנגד גלגלתא.
ולסת התחתונה הוא כנגד מו"ס
יוצא שגם השפה עילאה הוא כנגד גלגלתא, ולכן היא נקראת בינה).
ולכן ב' מיצרי הזקן שעלו איליה ,זה מלכות שעלתה והתכללה בבינה
כנ"ל, שזה דומה לעלית ז"א בסוד העיבור למעי הבינה, וקבל שם( במעי הבינה)
ו"ק וג"ר דנפש,
• תיקון הב'- כנגד ו'ק דנפש
• תיקון הג' כנגד ג"ר דנפש )

כמבואר היטב בחלק י' ע"ש. כן ממש כאן

, כי בתיקון ב' קבלו השערות דמצר הזקן בחינת ו"ק דעיבור, מתוך חיבורם ותערובתם בשערות דשפה עלאה, (כמו שז"א עולה למעי אימו, הוא הופך להיות ממש חלק מהאם –ש כתוב עובר ירך אימו, הופך להיות כמו איבר שלה)

שהשערות האלו הם מבחינת בינה עצמה, והיו לבחי' מ"ן דו"ק, ( שזה ביקוש על בחינת ו"ק, על בחינת קטנות) כנ"ל באורך, הרי שהזווג דבחינת ו"ק אלו נעשה במקום בינה, (בעליון ) ובשערות של בינה, אלא השערות דמצר הזקן מתחברים עמהם בהזווג כמו עיבור במעי אמו, בבחינת אוכל מה שאמו אוכלת, שפירושו, שמקבל השפע היוצא בהזווג דאמו.

( אותו דבר ב' מצרי הזקן, יצטרכו לעלות לאמא עילאה, ויקבלו מהשפה עילאה, מה שהשפה עילאה מקבלת. מה היא מקבלת?
• היא מקבלת את האור של מגלגלתא, או מעתיק" שזה אור זך מאד, כי הקורמא דאוירא עומד מתחת אליה, שהקרומא דאוירא זה כנגד הפה.

• יוצא שהלסת העליונה, היא כנגד בינה, שהיא לוקחת אליה את המלכות"
• כמו שהאם לוקחת אליה את נקודת ההזרעה.
o והיא צריכה כמובן לתקן אותה:
 להוריד את לב האבן
 לתת לה צורה, שתהיה בצ"ב וכן הלאה (13.07)
תיקון הג', שהוא האורחא דתתות חוטמא(דהיינו שביל הדרך שנעשה בשפה עילאה כדי שיוכל לעבור דרך מעבר אור החכמה ) ששם יצאו הג"ר ע"י הרוחא דחיי דנשיב מתחות ב' נוקבי דחוטמא דא"א, ( שנושב אור החכמה דרך ב' הנקבים של חוטם דא"א)
כנ"ל. (13.48 )

הנה גם הג"ר האלו, היו בחינת ג"ר לצורך השערות דבינה, ( דהיינו שהוא גדילת המעבר, צריכים לייצר מעבר כזה, והייצור של המעבר הזה הוא זה, כמו שבונים השלמת כלים) אלא כיון שגם השערות דמצר הזקן היו שם, קבלו הם ג"כ בחינת ג"ר אלו, דהיינו ג"כ בסוד אוכל מה שאמו אוכלת, כי עדיין הם נמצאים בלחי העליון ששם מקום בינה. ( אבל אחרי שהם יורדים למקומם, או שנאמר כך::
כשהם נמצאים בשפה עילאה_ זה עדיין ז"א שנמצא בעיבור- עדיין לא נולד למקומו, כי מקומו של הז"א במקום של בחינת לסת תחתונה שהיא משוייכת למו"ס" שמו"ס הוא כנגד חוטם-פה)

יוצא שהוא משווה את התיקונים א,ב,ג, למצב ההיריון, או זווג לצורך לידה שזה צ"א, החסד גימטריא ע"ב, שעולה שהם ב' מצרי הזקן,ש עולה לשפה עילאה, דהיינו משווה תיקון א,ב,ג, למצב העיבור של ז"א, בשלבים שלו.
וברגע שהוא רוצה לרדת לשפה תחתונה, זה אומר, כמו שז"א יצא מרחם אימו ונולד. ואז יש לו ישות עצמית.

ואח"כ בתיקון הד', נולדו וירדו למקומם עצמם, שהוא, דומה ללידת ז"א ויציאתו ממעי הבינה למקומו עצמו( דהיינו שיבולת הזקן שיצאה, שפה עילאה לשיבולת הזקן, אז זה כמו שנולד כבר הילד, מה הוא יצטרך לעשות עכשיו? יניקה
ב' שנים ר אשונות הם ב' שנים של יניקה.- (16.13)

. וע"י יניקה ב' שנים, הוא מקבל בחי' ו"ק דרוח מאמא. (מי מקבל ו"ק דרוח מאמא?
• במצב של עבור הוא היה נפש
• האו גמר לקבל את כל הנרנח"י דנפש
• ואחרי שנולד הוא צריך להתחיל לינוק את הו"ק דרוח- את הנ"ר דרוח.

) כן אלו השערות דמצר הזקן נבררו מתוך השערות דשפה עלאה וירדו למקומם ללחי התחתון, תחות שפה תתאה, (ומה המקום של התיקון הזה? שיבולת הזקן ) הנקרא שבולת הזקן, ושם קבלו בחינת ו"ק דרוח. ( 17.10)

ואח"ז בתיקון ה', שנתגלה האורחא גם לתתא בשפה תתאה, ( כפי האורחא בשפה עליונה יש אורחא (דרך) בשפה תחתונה) קבלו גם הם בחינת ג"ר(קיבלו ג"ר דרוח ), אלא שזה הוא ג"ר דרוח. שזה דומה לעיבור ב' דיניקה דז"א, הבא לאחר ב' שנים דיניקה, עד היותו בן ט' שנים ויום א'(שאז מקבל אגב, השלמת כלים, לא רק ג"ר דרוח ), שאז מקבל ג"ר דרוח הנבחנים עוד למוחין דקטנות( רק שזה הגדלות של הקטנות

• המושג מוחין זה גדלות
• וזה קטנות כי זה עדיין מדרגת רוח
אז קורא בחלק ט' למושג הזה הגדלת הקטנות

). וז"ס שהאי רוחא דנשיב מתחות ב' נוקבי דא"א ( אותו אור שנושב מתחת לנקבים של חוטם דא"א, נקרא אור של חיות, כי הוא רק בחינת רוח, ולכן יש לו גם העלאה של מוחין , כי מוחין זה בחינת ג"ר) (19.15)
, נקרא רוחא דחיי, כי הוא רק בחינת רוח, אלא שהוא ג"ר דרוח המוריד בחינת ה"ת מעינים, ומחזיר אח"פ אל המדרגה, ( וכאן הוא לא מבדיל בין מוחין ע"ב ס"ג וג"ר דרוח) שבז.
• ג"ר דרוח- בא להתלבשות במדרגה: כלומר יש כלים, אור הזה בא להתלבש בתוך הכלים- זה ג"ר דרוח- כדי שיתקבל האור גם באח"פ. (19.45)

האם ג"ר דרוח מוריד ה"ת מעיניים?
למה אומר ג"ר דרוח? כי בזמן שמקבלים ג"ר דרוח מקבלים מוחיןד ו"ק- הם באי ם ביחד.
אבל לא להתבלבל!
ג"ר דרוח זה אור שבא להתלבש בתוך המדרגה.
שהיה נ"ר דרוח עד ב' שנים
וב' שנים עד ט' שנים הוא מקבל את הג"ר דרוח., רק שבזמן הזה מקבל גם השלמת כלים. ומי מוריד את בחינת ה"ת? המוחין דו"ק,ד היינו אור ע"ב ס"ג

ה נשלמים הכלים בבחינת ע"ס שלמות, ואז ראוי לעיבור ג' ( מהו עיבור ג'? למדנו ש יש ב' עיבורים

היות ומחבר את ב' העיבורים דמוחין לשניים, מחלק את העיבור דגדלות לשתיים:
• עבור אחד נקרא עיבור א' דעיבור ב', שנקרא עיבור של השלמת כלים והוא קורה בב' שנים ויום אחד.
• ועיבור לצורך קבלת אורות,שהוא בט' שנים ויום אחד.

כמ"ש בז"א, לאחר ט' שנים ויום א'. שאז מקבל ו"ק וג"ר דמוחין דהולדה. שהם שמות דהויות. (21.25 )

ולפי"ז תבין גם כאן, כי לאחר שנשלמו השערות בהאי אורחא דתחות חוטמא (דהיינו בשיבולת הזקן וה ם נשלמו ע"י האורחא-
איך נקרא התיקון הזה בז"א של השלמת כלים? תקין הזה נקרא ארך אפיים )
, וקבלו השלמת כלים וג"ר (יחד עם תיקון הה' כמובן )
הגיע הזמן לעלות לעיבור ג' לצורך המוחין דגדלות, דהויות.

עמוד אט"ז
וזהו ענין תיקון הו', כי כאן מקבלים השערות דיקנא בחינת הו"ק דמוחין דגדלות שלהם, (זה לא מוחין דו"ק, אלא ו"ק דמוחין דגדלות- לא להתבלבל! )

מה זה ו"ק דמוחין דגדלות? נפש רוח דנשמה
כמ"ש לפנינו.

מה יהיה תיקון הו'?
לעלות לעיבור ג' לצורך קבלת מוחין
ומתי הוא מתקיים? בט' שנים ויום אחד, מצד ז"א

וז"ש בזוהר "מתתקן שערא (מתקן אתה שערות )
וסליק ונפיק ו(עולה ויוצא מלמעלה ) מלרע לעיל לרישא דפומא" ( הולך ומתרחב ועולה עד ראש הפה)
דהיינו כמו בתיקון הב', שעלו מבחי' לחי התחתון ובאו בבחינת עיבור (אז זה דומה למה שהיה שם, בתיקון הב' וג' , אבל זה לא תיקון הב' וג', זה דומה:
הב' מצרי הזקן עלו למעלה? אז עכשיו התרחבות הזקן, היא תחזור חזרה למקום הפה, וזה יהיה עיבור ג'.) בלחי העליון בשערות השפה עלאה, ( אבל זה כבר אמרת לי שהוא עשה!)_

כן כאן באו שוב בבחינת עיבור ג' ועלו עד רישא דפומא לעילא, ששם מקום לחי העליון. ( כך היה בתיקון הב') (23.55)
וז"ש "וחפי תקרבותא דבוסמא טבא ער רישא דפומא דלעלא" דהיינו, ( שעולות ממטה למעלה ומנחה של בושם ה עליון הטוב, עד ראש הפה שלמעלה)
שנעשו שם ברישא דשפה עלאה לבחינת מ"ן, המכונה תקרבותא דבוסמא טבא, (כמו בשמים כמו ריח )וז"ש "ונחית שערא לרישא דפתחא דאורחא תתאה דפומא"כי אחר שקבלו הזווג במקום לחי העליון, (וירדו למקומם בלחי התחתון לשיבולת הזקן ) דהיינו ברישא דפומא דלעילא, יצאו משם וירדו למקומם בלחי התחתון, ונתפשטו במרחב גדול, ונתאחזו ( באורחא במקומם, אורחא תתאה, האורחא שמקיפה את שיבולת הזקן) שוב בארחא תתאה שמתחת השפה תתאה, וז"ש "ונחית שערי לרישא דפתחא דאורחא תתאה דפומא, כי קבלו שם שוב בחינת הג"ר שלהם ממקומם. (לא כבר בעליון שהיו בבחינת "אוכל מה שאימו אוכלת בלחי עליון" אלא כבר יצאו למקומם, ומקבלים במקומם ג"ר דרוח) אמנם ( אם היה להם את זה כבר למעלה, .מה ירויחו פה?

מה הרויחו פה?
הרויחו כאן בחינת התפשטות השערות במרחב גדול על כל הלחי התחתון
מן זויות הנצבת של הלחי הזה, עד רישא דפומא דלעילא ועד תחתית הלחי
צריך להבין, ונראה בהמשך, שזה רווח גדול!
שאי אפשר להשאיר שער, אבל זה לא נכון להשאיר רק את פאות הזקן, ולא לתת גם את הזקן עצמו להתרחבות הזקן.(26.28

וענין התפשטות הזו מורה על ריבוי החסדים שקבלו מבחינת בינה מבחינת החסדים המכוסים שלה, דהיינו מג"ר דבינה, (שהג"ר דבינה נותן אפשרות לחסדים מכוסים , שיבוא חכמה, לג"ר דבינה יש תכונה שהיא דוחית חכמה
• ) כי מקודם לכן, מטרם שנשלמו הע"ס דכלים שלהם ע"י האורחא תתאה. לא יכלו לקבל החסדים
• כי אם מו"ק דבינה דהיינו רק בחינת רוח(כי

בינה נותנת כל מיני סוגי חסדים:
• יש חסדים שהיא נותנת לז"א, מצד ו"ק חסדים, שאז זה יהיה בחינת רוח
• ויש חסדים שהיא נותנת מהג"ר שלה- והם כמו חסדים של ג"ר, שנותנים שלמות וגדלות, אז אומר שלמטה לא יכלו לקבל החסדים,דהיינו רק בחינת רוח )

אבל עתה כיון
שכבר נשלמו בעשרה כלים
יכולים לקבל החסדים מג"ר דבינה עצמה
, דהיינו בסוד כי חפץ חסד הוא. (28.02),

מה קודם למה?
• השלמת כלים לג"ר דרוח?
• או ג"ר דרוח להשלמת כלים?
אז אומר:
• שצריך את השלמת כלים בהתחלה של הרוח,
• ואז אני אקבל ג"ר דרוח

כי אם לא כך, אם יש לי צ"ב, למדנו בחלק י"ב, אם אין לי עדיין השלמת כלים, אז אין לי השלמת כלים לרוח, שאני אקבל ג"ר רוח. לכן צריך גם לרוח.
אם יש צימצום, אז צריכים אור ע"ב ס"ג שיוריד את הה"ת ממדרגת רוח, שאפשר יהיה לקבל ג"ר דרוח. ומי עושה זאת? זה עושה האורחא, ועכשיו הוא מוכן לקבל ג"ר דחסדים, ולכם נקרא תיקון הזה מרחב הזקן)

וע"כ נקרא תיקון הזה בשם
מרחב הזקן,
כי הם בעיקר בחינת הרחבה דג"ר דאמא,
שהם חסדים מכוסים כנ"ל.
והם ו"ק דגדלות ונשמה. (נ"ר דנשמה ) (29.32)

ודברים אלו מבוארים שם בזוהר (דף קל"ג ע"ב. ובזהר ע"פ הסולם מאות קל"ז-

( אז למדנו את הפירוש של הזוהר. מה עיקרו?

שיש הבדל בין ב' החסדים:

• יש חסד שהוא בחינת מוחין דהיינו גדלות- שייך לראש- והוא בחינת נשמה, שזה תיקון שנקרא תיקון הו', ואנו קוראים לזה גם חסדים מכוסים, מתקבלים מיסוד דעתיק, במקום הזה של או"א, ואו"א לכן נקרא כהן גדול, וכל כולו חפץ חסד.

• ויש חסד של חוסר השלמות- שזה חסד של ז"א,שהוא חסד עולם, יש בו העלם" שזה לא החסד שמדובר פה.

יוצא שהתיקון השישי הוא לצורך שלמות, (30.45)
שהרי חסד הנשמה שהוא התרחבות הזקן,שהוא שלמות, זה בא מעתיקא קדישא, כמו שנתן יסוד) (31.00)

קמ"א) וז"ל "קם רי ייסא פתח ואמר, וחסדי מאתך לא ימוש, וכתיב, ובחסד עולם רחמתיך. הני קראי קשיין אהדדי, ולא אקשו, דתנינן
(הוא מקשה. מה קשה?

למדנו שיש חסד ויש חסד.

• יש חסד שבפנים, שהוא הנשמה, שייךלעצם בינה,שהוא ג"ר דבינה

• ויש חסד שבחוץ, מה שבינה יצאה לחוץ ,לתת חסד לז"א, והחסד הזה לא נותן ראש, זה חסד יותר קטן, שזה אור הרוח.

ולכן עתיק הוא זה שנותן את החסד לבחינת ג"ר דבינה, שהיא נותנת שלמות

אומר הזוהר הקדוש, משום זה בכהן, למטה כתוב בו "לא ככרכה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו"
• למה? מה הטעם? כדי לא להשחית את דרכיו.
• והאם למישהו אחר, מותר להשחית דרכיו?
•

אלא, הדרכים האלה הם כל התיקונים שלו, של חסד דעתיק, כי הכהן בא מהצד הזה שהוא צד החסד, ולכן החסדים האלה שניתנים מיסוד דעתיק לאו"א עילאין, כמו שלמדנו בחלק י':

• הם (החסדים מיסוד דעתיק לאו"א) נקראים בחינת כהן גדול,
• זה חסדים של שלמות.(33.16)

, אית חסד ואית חסד, (יש חסד ויש חסד )
• אית חסד דלגו, ( פנימי)
• ואית חסד דלבר, ( חיצוני)
חסד דלגו הא דאמררן, דעתיקא דעתיקין והיא סתים בסטרא דא דדיקנא, דאקרי פאת הזקן וכו'. והאי דכתיב וחסדי מאתך לא ימוש, חסד דעתיק יומין. ובחסד עולם, חסד דאקרי חסד עולם, והאי הוא אחרא דז"א, דכתיב, אמרתי עולם חסד יבנה. והאי חסד דעתיק דעתיקין הוא חסד דקשוט, וחסד דקשוט לאו בחיי גופא אתמר, אלא בחיי דנשמתא, ובגין כך כתיב, כי חפץ חסד הוא" עכ"ל

פירוש: כי מקשה,
שבפסוק אחד אומר וחסדי מאתך לא ימוש, שהמשמעות שאור החסד הוא בחינת נצחיות, ( זו נקודה ראשונה) שלא ימוש לעוקם

. ובפסוק אחר כתיב ובחסד עולם רחמתיך, שמשמע, שאינו נוהג אלא בימי עולם, שהוא בחינת שתא אלפי שני, ואינם נצחיות, ( א"כ זה לא לנצחיות.

אז החסד שהוא נותן לנו מלמעלה, מאלקים, מבינה,האם הוא לנצחיות או לא לנצחיות?
אומר: יש ב' מיני חסדים.
• יש חסד כזה
• ויש חסד כזה
o ש חסד ששיך לבינה , שייך לג"ר דבינה, ואז הוא לנצחיות, כי הוא שייך למוחין
o ויש חסד שיוצא חוץ מהבינה, וניתן לז"א, שזה חסד שנקרא ו"ק,שהוא לא לנצחיות שהוא רק לזמן תיקון

מהו עולם?
גם נודע, שעולם הוא מלשון העלם, שרומז על בחינת ו' קצוות וחסרון ג"ר, ועל שם העלם הג"ר נקרא עולם

. ונודע, שההפרש הוא מג"ר אל ו"ק.
• אשר ו"ק הם מטולטלים מרחמים לדין ומדין לרחמים, כמ"ש הרב בחלק י"ב.
ונמצא חסד עולם, שהוא בחי' ו"ק, והוא ההיפך מהכתוב וחסרי מאתך לא ימוש, ( אם חסדים מאיתך לא ימוש של בחינת ג"ר של שלמות) שהוא בחינת ג"ר, שאין בהם דין כלל, ואינם מטולטלים כמו הו"ק.

וזה שתרץ כי
• יש חסד פנימי
• ויש חסד חיצון
o , אשר החסד הפנימי הוא חיי דנשמתא(דהיינו אור הנשמה, ג"ר דנשמה שהיא בחינת הג"ר דבינה
 , שהיא אור נשמה וג"ר
 ,ששום דין אין בה,
 בהיותה תמיד בסוד כי חפץ חסד הוא, ( ולכן היא גם משוייכת לראש)
o ועל החסד הזה כתיב וחסדי מאתך לא ימוש,כי הוא בחינת נצחיות וג"ר, שאין לו הפסק.
o וחסד הזה הוא בחינת חסדים מכוסים, שפירושם שאינם מקבלים לתוכם הארת חכמה, ע"ד שנתבאר לעיל בסוד הם' דצל"ם ע"ש. ( אז הם מקבלים מזה , איזה שהוא תיקון, שהחסד הזה תמיד ימשך) וז"ש "חסד דלגו הא דאמרן דעתיקא דעתיקין הוא סתים בסטרא דאדדיקנא דאקרי פאת הזקן"( 36.35)

עמוד אתי"ז
פירוש: שחסד זה הנצחי, שהוא בחינת ג"ר ונשמה, הוא מתגלה בבחינת פאת הזקן(מה זה פאת הזקן?
o יש פאות הראש שזה צ"א,
o ויש פאת הזקן,דהיינו התרחבות הזקן)דהיינו בתיקון הו', אשר בחינת החכמה דעתיק נסתמת בהאי פאת הזקן, (החכמה דעתיק נסתמת בפאת הזקן.
מה זה נסתמת? שאם באה חכמה, הוא יכול להתגבר ולא לקבל אותה" כי יש לו חסדים, חפץ חסד)

שיכול פתאום ע"י ב' האלה שמתרחבים, התרחבות הזקן, או יכול לסתום את פאת הזקן (37.29)

כי להיותם בחינת חסדים מכוסים אינם מקבלים לתוכם חכמה דעתיק(אבל הם גם לא רוצים, אלא אם היה להם ענין מיוחד, וכרגע הם לא רוצים חכמה, כי יש להם חפץ חסד )

. וז"ש "דעתיקא דעתיקין הוא סתים בסטרא דא דדיקנא" אלא שמאיר שם בחינת ג"ר דבינה, בסוד כי חפץ חסד הוא, עכ"ל. (38.09 )

מה למדנו היום?
למדנו היום על תיקון הו'. מה רצה להגיד לנו בתיקון הו'?

רצה להראות לנו כמה הוא (תיקון הו') דומה לז"א.

כל זה הוא הביא אותנו כדי שנבין, את שתי הבחינות שיש לז"א:
1. שיש לו מצד שהוא מקבל ג"ר דרוח, אבל ג"ר דרוח, הוא רק ו"ק. למה? כי כל הג"ר דרוח הוא בא עדיין לבחינת הו"ק

2. ויש תיקון שהוא ממש של נשמה. תיקון הו' אומר שהוא תיקון של ג"ר דנשמה, וזה מעין שלמות של מדרגת נשמה, כי הוא מקבל ג"ר דבינה,

• כמו ז"א שקיבל נשמה, אחרי שהוא גמר את הט' שנים ויום אחד (39.11)

שאלות חזרה חלק יג א'תיג-א'תיד
1. במה דומה תיקון ה-ג' לתיקון ה-ה'?
2. מדוע ענין גילוי של אורחה בשפה תתאה נבחן לעצה עמוקה מצד המאציל? כיצד זה עושה טוב לכולם, גם למלכות?
3. כיצד נעשה תיקון כך שיתאפשר גם נשמות הבאות מצ"א להיתקן?
4. מדוע נקרא התיקון "לא החזיק לעד אפו" וכן "עובר על פשע" היכן כל אחד ומדוע?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

תיקון ד' וה'

אנו עוסקים כרגע בתיקון הד' ותיקון הה'
בשיעור שעבר ענינו על שתי שאלות עיקריות:
שאלה 1
• מדוע התיקון הד' והה' הם נקראים בשם אחד "ארך אפיים", כפי הכתוב בתורה, והתורה מצביעה על ז"א
• ואילו במיכה כתוב זאת בשתי שמות:
o "לשארית נחלתו"
o ולא יחזיק לעד אפו

שאלה2 :
• מדוע "אפו" בלשון יחיד במיכה
• ובתורה זה כתוב בלשון "אפיים" בלשון רבים

אלו הם שתי ההבנות שלמדנו בשיעור הקודם, ועוד שלושה דברים אחרים קטנים שהם גם חשובים. (1.34)

תשובות לגבי שאלה 1:
למדנו שבא"א יש שם אחד והיות ואם היה שם פרטי לתיקון הד':
מהו תיקון הד'? ירידת שערות של צ"א לבחינת שיבולת הזקן.
שיבולת הזקן, אם היא עומדת לבד, היא לא יכולה להיקרא תיקון, מכיוון שהיא נמצאת בלסת תחתונה, בשפה תתאה, ושפה תתאה, זה בחינת חוטם פה, זה כנגד מו"ס דראש ולכן שורים עליה דינים, ולכן היא לא יכול להיות רק שערות של צ":א בלי התיקון של העירוב עם צ"ב.

מהו התיקון של הדרך כדי לתת את האור? האורחא.
למעלה (לסת עליונה)- היה האורחא בשפם שהוא תיקון הג'.
ולמטה_(שפה תתאה) יש לנו את האורחא מסביב השיבולת שזה המקום הפנוי משיער" שזה כמו השביל שיש למעלה, שנותן אפשרות לקבל את האור לעשות זווג, גם על צ"א.

ולכן בז"א אנו קוראים לזה בשם אחד, ואי אפשר להגיד רק על תיקון הד' לבדו, בשם תיקון" כי הוא דין, אבל כאשר הו א מצטרף לתיקון הה'- לארך אפיים, אז יחד שניהם נקראים תיקון. (3.05)

ולמה יש 2 שמות בא"א?
א"א הוא רחמים כולו.
א"א הוא נקרא זקן (ק' בניקוד ציריי), הוא למעלה, הוא כנגד גלגלתא, שגלגלתא היא מתוקנת בתיקון של ם' דצלם , דהיינו חסדים מכוסים, שלא חל עליה דינים.
ולכן כאשר השערות עלו ממיצר הזקן, תיקון הא' למעלה לתיקון הב', אז אני לא צריך לפחד שיש שלי עכשיו תיקון הא',ו אני לא יכול לקרוא לזה לבד, כי זה שייך לא"א.
ברגע שזה עלה למעלה לא"א_ אז אני יכול לקורא לו לבד לתיקון הב'. ותיקון הג' יבוא אחרי.

סליחה- לא כך. נחזור עוד פעם:
• בא"א אני יכול לקרוא לזה בשתי שמות, כי אפילו בא"א שזה יורד לשיבולת הזקן, אז הכל זה רחמים.
• שיבולת הזקן, בבחינת א"א,זה גם רחמים, אבל כשזה בא לז"א זה דין, ואני לא יכול לקרוא לזה לבד, ולכן אני קורא לתיקון הרביעי והחמישי יחד, ואני קורא להם ארך אפיים.- וזו התשובה לשאלה הראשונה : למה בז"א שם אחד, לתקיון ד' וה', ובא"א שמות. (4.29)

שאלה שניה ששאלנו:
מדוע זה נקרא בלשון רבים בז"א? ובא"א בלשון יחיד?

אמרנו שא"א נקרא משפיע
ז"א נקרא המקבל
זה שהמקבל יקבל הוא חייב לעלות ביקוש לעליון.
ביקוש נקרא מ"ן- עליית מ"ן

מ"ן בצ"ב זה בא ע"י ב' נוקבות:
• נקבה שנקראת מלכות
• ובינה
רות ונעמי.
והיות וז"א נחשב לתחתון שמעלה מ"ן, וא"א לעליון ד שנותן אור, ואפילו שהאור ניתן בשביל שתי הנקבות, האור שמגיע למעלה הוא אחדותי, וזה מה שלמדנו: שאין טיפה יורדת מלמעלהד אם אין ב' טיפיים עולות מלמטה, ולכן צריך ב' טיפיים שיעלו מלמטה שזה נקרא עליית מ"ן.

כאשר בא הביקוש הוא בא ע"י ב' רצונות, הוא לא בא רק על רצון אחד.
רצון שמעורב משניים.איזה שתי רצונות?
• הרצון העצמי שלי הפרטי
• והרצון להתחבר לה'
מלכות ובינה.

• אם אני פועל רק עם הרצון של בינה- אז אני לא שותף לעניין
• אם אני פועל רק עם הרצון העצמי שלי" אז אני הופך להיות אדם אנוכי, אני עושה את כל המצוות בשבילי עצמי.
ולכן לכל עליית מ"ן בקדושה, יש עליית מ"ן שיש שם שתי חסרונות

אלו שתי הדברים העיקריים שלמדנו בשיעור הקודם. (6.13)

עוד למדנו,
שאלנו מדוע השערות שבאו ממיצר הזקן, עלו למעלה להתערב בבינה, ולאחר מכן אתה עוד פעם אומר שיש לי שערות שהם ירדו מלמעלה לשיבולת הזקן? בשביל הם עושים את כל הדרך הזה, אם ממילא יש לי בשיבולת הזקן שערות של צ"א, אז מה יועילו חכמים בתקנתם?
בשביל מה עלו השערות של מיצר הזקן לשפה עילאה?
וענינו: שמה שהם ירדו למטה, זה לא צ"א גמור, אלא היתה התכללות?
• למעלה היתה התכללות של בינה עם המלכות -לכן יצאו שערות- כי אחרת אין שערות רק בבינה, אלא רק בדים של מלכות יש.
• ומה שירד למטה זה התכללות של המלכות מבינה- זה לא מלכות לבד כמו שהיה במיצר הזקן.
• ולכן היה טעם שהם יעלו קודם למעלה ולא יעברו ממיצר הזקן ישר לשיבולת הזקן, כי בדרך הם קיבלו תיקון ועכשיו כשהם בא דרך הבינה, יש להם עכשיו אפשרות לשערות דיקנא לתקן את שיבולת הזקן, אם האורחא שיש למטה.
• אלו הדברים העיקריים שלמדנו, וממשיך לדבר איתנו על התיקון הזה.(7.24

המשך או"פ אות ר"ז
ונתבאר היטב, כי בחינת התיקון דאורחא זו, אי אפשר שתתגלה בבחי' השערות דמצר הזקן, (מדוע? מי זה תקיון האורחא? צד של בינה שנותן מידת השפעה לשערות שיבולת הזקן. אז למה לא התגלה התיקון זה כבר במיצר הזקן? משם שאין זווג במלכות בצ"א כנ"ל, שהם תיקון הא' משום שאין זווג במלכות דצמצום א' כנ"ל. אבל אמרת לי שגם השערות האלה של שיבולת הזקן הם של צ"א, אז מה ההבדל בינהם? היות והם עלו לשפה עילאה, התכללו בבינה, אז עכשיו הם אל כמו מיצר הזקן, לא כמו תיקון הא',, כי אותם כבר אפשר לתקן. ) (8.11)
אלא רק השפה תתאה, אע"פ שהיא ג"כ מבחינת השערות דמצר הזקן, ( דהיינו שערות של צ"א) אמנם הם כבר עלו ונתמתקו פעם בשפה עלאה במדת הרחמים, (בבינה ) כנ"ל, וע"כ גם בירידתם למטה בשפה תתאה הם ג"כ כלולים בה"ר, וע"כ יתכן בהם זווג, שתתגלה בהם האי אורחא. (כי אם לא, אסור היה לעשות זווג על צ"א.

מדוע אסור לעשות זווג על צ"א?
מלכות של צ"א נגנזא ברדל"א- זה התיקון
מה זה אומר? שאי אפשר להתשמש בפרטיות.
מלכות של צ"א זה הפרטיות של האדם – תן לי!
בגמר תיקון היה מותר להגיד: תן לי! למה? כי כל המש אני ארצה לקבל יהי בשביל לעשות נ"ר לבורא.
בתיקון של צ"ב, אי אפשר להתשמש במושג "תן לי"ד, כי אני רוצה להשפיע נ"ר לבורא).
איפה זה נזכר קצת? בשבת שמותר לקבל כדי להשפיע נ"ר לבורא" כי זה מציאות מעין של גמר תיקון. באופן רגיל אסור לקבל. צריך להשפיע. להשפיע בע"מ להשפיע, ולא לקבל בע"מ להשפיע. אפשר להגיע להשפיע בע"מ להשפיע ולא לקבל בע"מ להשפיע.
מלכות נגנזה ברדל"א- המושגים צריכים להיות לנו ברורים. (9.30 )

עמוד אתי"ג
וז"ש שם בזוהר (דף קל"ג ע"ב ובזהר ע"פ הסולם אד"ר אות קל"ה) תנא בכל אתר דבהאי עתיקא טמירא דכלא אורחא אתגלייא, טב לכלהו דלתתא, דהא אתחזי עיטא למעבד טב לכלא. מאן דסתים ולא אתגליא לית עיטא, ולית מאן דידע ליה, אלא הוא בלחודוי, כמא דעדן עלאה, לית דידע ליה אלא הוא עתיקא דעתיקי. ועל האי כתיב, מה גדלו מעשיך ה'. (10.12)

עכ"ל, פירוש: כי ענין הגילוי של אורחא בשפה תתאה, (שהאורחא זה גילוי הבינה בשפה תתאה, דומה לאורחא שיש בשפה עילאה , זה יותר מאשר בינה..זה השביל , האמצעות שדרכה אפשר לתת חכמה למדרגה) נבחן לעצה עמוקה מצד המאציל, כדי להעביר בחינת הדינים גם מבחינת הנשמות הנמשכות ממלכות דצמצום א', (אם מגיעים מאצילות נשמות כאלה, אז לכאורה הם ישר ימותו, והרי נולדים גם נשמות ממלכות של צ"א. אז יש עצה ) אשר אין שום זווג נוהג עליה באצילות, כנ"ל.

כי ע"כ נמשכו מארי דיבבא ויללה מהתיקון הא',
(מה קרה בתיקון הא'?
• כשהיה רק מיצר הזקן,והיה רק צ"א, ולא היה זווג רק על צ"א
• אז כל מי שנמצא בעולם יצירה ועשייה, ילל ובכה, מארי דיללה ומארי דיבבה
• כי הנשמות לא יכלו לקבל לא אור דחסדים ולא אור חכמה

כנ"ל, אמנם המאציל העליון המציא עצה בעדם,
• , והוא כי העלה השערות דמצר הזקן על השפה עלאה, בתיקון הב',

• ואח"כ בתיקון הג' שנתמתקו בהאי אורחא(בדרך ) דתחות חוטמא, (עד לפה עשה תיקון למעלה- (לסת עליונה )

• ואח"כ בתיקון הד', שירדו לשפה תתאה, וקבלו מיתוקם בתיקון הא', (או שצריך להיות כתוב בתיקון הה', שאומר ששערות של תיקון הא, שעברו דרך הב' קיבלו עכשיו עוד תיקון בשפה תתאה ) ׁאשר אז(כשקיבלו את התיקון ) נשתתקו גם מארי דיבבה ויללה הנאחזים בנשמות דצמצום א'. כנ"ל( 12.39)

. וז"ש "אורחא אתגלייא( שהאורח הזה התגלה ) טב לכלהו דלתתא( טוב לכולם למטה)
, דהא אתחזי עטא למעבד טב לכלא",(כי עכשיו הוא בא לתת הטבה לכולם, כולל הנשמות של צ"א ) כלומר, כי עתה נתגלה עצה למעבד(לעשות) טב, ( טוב) ( נתגלה עצה לעשות טוב, להיטיב) גם עם אותם הנשמות הבאות ממלכות דצמצום א', וז"ש למעבד טב לכלא(לעשות טוב לכולם)
. כי לולא האי עיטא, (
כי לולא זו העצה-מה העצה? לעלות למידת בינה, כדי להתכלל במידת ההשפעה)

• לא היה שום תיקון לאותן הנשמות,

• משום שבחי' מלכות דצמצום א' שהיא שורשם, (דהיינו מפאות הזקן שירד למיצרי הזקן- שזה שורשם של נשמות של צ"א )
• אינה באה לעולם לכלל זווג, (כי מלכות של צ"א נגנזא ברדל"א )והיו הנשמות ההן נידחות ח"ו( והרי לא נידח ממנו נידח, והרי אלה נשמות גבוהות מאד)

אמנם עתה אחר שנתמתקו פעם בשפה עלאה תוך ה"ר, (שזה תיקון הב' )
ואח"כ באו למקומם בשפה תתאה(באו לשיבולת הזקן בתיקון הד' )
הנה נעשה המלכות דצמצום א'(שבאה עוד מהפאות דרך מיצרי הזקן ) ראויה שיהיה עליה זווג, מחמת השתתפותה בה"ר, ( בבינה)כנ"ל. וקבלו הנשמות הנ"ל תקונם השלם. (14.30 )

נסכם מה שאמר:
זו עצה טובה שניתנה מלמעלה, שמלכות תתכלל בבינה
וע"י זה אפשר יהיה לעבוד גם עם המלכות, גם עם נשמות של צ"א.

וזה שממשיכים שם, "מאן דסתים ולא אתגלייא לית עיטא( כי ניסתם ולא התגלה, כי לא היה שם זווג)
" כלומר, בבחינת מצר הזקן, שהוא תיקון א', דסתים ולא אתגלייא, כי לא היה שם זווג, (איפה שם? בב' מיצרי הזקן- שזה צ"א לא יכול להיות זווג שם, ולכן היה בחינת מארי דיללה ומארי דיבבה ) רק שקבלו מהזווג הגדול דפה דעתיק דרך מו"ס כנ"ל, ( דהיינו עתיק קיבל, אבל התחתונים לא קיבלו שום דבר)
לית עיטא שם(אין עצה שם ) , כי הזווג הזה לא הועיל(הזווג הזה לא הועיל אלא לעולם הבריאה ) אלא לעלמא קדמאה הנמשך מבינה
, אבל לב' עלמין תתאין( דהיינו ליצירה ועשייה) לא היה שום עצה, כי נעשו( עולם יצירה למארי דיבבה, ועולם עשיה למארי דיללה) אז למארי דיבבא ויללה, כנ"ל.

וזה שממשיכים "ולית מאן דידע ליה אלא הוא בלחודוי"( ואין מי שעשה זווג שם, אל ארק עתיק יכול לעשות שם זווג, אבל אי אפשר היה לעשות שם זווג לנשמות הצדיקים) כלומר שאין שם ידיעה, שפירושו זווג, אלא רק לעתיק בלבד,
כי מלכות דצמצום א' אינה משמשת רק בעתיק,

למה בעתיק אפשר לעשות זווג על צ"א, לאחר שהיתה שבירת הכלים?

זה דבר קשה.
למדנו את זה בחלק ח' בתע"ס, שם הרב"ש מביא הערה ואומר: שהיות שזה שורש דשורש, אין פחד שיקבל, כי שורש דשורש הוא מספיק זך, כדי שלא יקבל לעצמו. לכן עתיק היה יכול לעשות זווג על צ"א (16.36)

כנ"ל, וז"ש "כמא דעדן עלאה לית דידע ליה אלא הוא עתיקא דעתיק( רק פרצוף עתיק)י" כי ע"כ נגנזו או"א הפנימים בעדן עלאה, (עדן זו בחינת חכמה ) שהוא מו"ס, ולית דידע ליה(אין מי שעשה זווג. על החכמה הזו ) אלא עתיקא דעתיקין, כי ע"כ נקרא המו"ס אלף(אלף מלשון חכמה" אאלפך חכמה )
עלמין דחתימין בעזקא דכיא. משום שאין ידיעה וזווג בהמלכות הזו, רק בעתיקא(חוזר על מה שאמר, רק הביא כדי להסביר איך זה כתוב בזוהר ). כנ"ל. (17.32 )

ועכשיו מסכם את מה שאמר קודם )
אמנם ע"י עברם דרך שפה עלאה נעשה עצה למעבד טב לכלא. (נעשתה עצה לעשות טוב לכולם- גם לנשמות מצ"א)
• כי נעשה עליה זווג(על המלכות הזו, אבל איך? )
• מבחינת השתתפותה במדת הרחמים, שהוא ה"ר. כנ"ל. (18.02 )

מה למדנו פה?
זה שהשערות של מיצר הזקן שהם צ"א, עברו דרך שפה עילאה, ובאו לאחר מכן לשיבולת הזקן" זה היתה עצה טובה לבוא למקום הזה, מדוע?
• כי זה נתן אפשרות לעשות זווג על מלכות של צ"א, כי התכללה בבינה
• מה שאין כן, כאשר הם היו במיצר הזקן, אי אפשר לעשות עליהם זווג, ולכן לא היה אפשר לתת אור לנשמות הצדיקים שנמצאים ביצירה ועשייה. (18.38)

מה זה אומר לנו? מה זה שערות הזקן האלה?
צריך לומר, שזה גם נוהג באדם אחד, באדם אחד- הרי הכל זה נקרא פה מחשבה
• כל העולם בא"א ובז"א זה עולם המחשבה, זה הכל נוהג באצילות, רק שברגע שזו"ן עושים זווג, זה כמו המחשבה שמתפשטת לתחתונים.
• והזווגים שנעשים בא"א- זה כמו מחשבה מופשטת שלא מתפשטת לתחתונים

– כך באדם-
o יש מחשבות מופשטות
o ויש מחשבות פרקטיות-

מחשבה פרקטית- לא הכוונה לעשות ברזלים ואבנים, אלא פרקטיות הכוונה לאיזה סוג עבודה אני הולך לעשות, מה מתפשט אלי לנפש,

ומה לא קשור אלי- לומד את זה כתורה מחוצה לי- זה יכול להיות מחשבה מופשטת.

ולכן אני נראה את כל השינויים, בין א"א לז"א לפי העניין הזה.
כי מחשבה פרקטית צריכה כבר לקחת בחשבון, את המעשה ממשד.
ולכן כאשר אנו באים לידי מעשה, למשל להניח תפילין-
• אנו הולכים לראות מה קרה בז"א דאצילות, אז רואים שלז"א דאצילות הי התפילים של ראש, איזה אור מקיף קיבל מקוצי דשערי דא"א, ולא יכול לקבל אותו בפנימיות ולכן זה יצא אצלו בבחינה חיצונית\
• ובשבת היות והוא עולה לראש דא"א ולאו"א ומקבל חכמה, אז הוא לא צריך להניח תפילין.
ואנו יודעים כי ז"א מתנהג כך בעולם אצילות, אז ככה אנו מתנהגים בעולם הזה.
אז ההתנהגות שלנו, היא תהיה השלכה של זו"ן דאצילות.

אז מאיפה אנו נדע מאיפה ז"א דאצילות קיבלו את המקור הזה?
• ולכן אנו לומדים את כל י"ג תיקוני דינקנא דא"א.
• אנו רואים מה השורש- שאין שם דינים- זה כמו מחשבה מופשטת, והיא נותנת לנו להבין איך מתקיימים י"ג תיקוני דיקנא בז"א- כפי הכתוב בתורה, ולפי זה גם נלמד איך זה משפיע על הנשמות.

מה זה הנשמות האלה?
נשמה זו ההרגשה של האדם
התלבושת אור בכלי- זו הנשמה
נשמה זה לא אור שנמצא שם, שבא אור, מאי שם ונכנס לגוף ומתחיל לזוז- כך ילדים קטנים לומדים.
נשמה זה התלבשות של אור בבכלי ולכל אחד יש משהו מהנשמה הזו.
כל תענוג זה נקרא נשמה.
כמובן שהנשמה הזו זה שם כללי. ויש הרבה מדרגות קטנות.
אז הוא בא ואומר לנו:
יש נשמה,דהיינו יש אור שיכול להתלבש ברצונו האלה בצ"א של האדם.

הרצונות האלה לא יוכלו לעולם להתקיים, אם לא במחשבה, נערב את הרצון העצמי שלנו, עם הרצון לעשות נ"ר לבורא- שזה בינה
אומר- זו עצה טובה.
אז זה גם קשור אלינו. זה לא משהו באויר. זה קשור לכל אחד ואחד מאיתנו.
כל דרכי העבודה.
בחסידות ובכלל בתורה בנויים על זה.- על החלק הזה- י"ג.
22.07

שאלה תלמיד: למדנו בשער הכוונות שיש חילוק בין נשמות הגויים העושים מצ"א, מנשמות ישראל שעשויים ממלכות שהתכללה בבינה.
מלכות של צ"א אין לה תיקון בשיתא אלפי שנא- ולכן גוי לא יכול להגיע לאהבה
אומר רבי שמעון: אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרויים אדם. למה? כי הם לא יכולים להגיע לבחינת אהבה אמיתית לה', ולכן הם גם לא יכלו לקבל תורה.

אז א"כ, האם נשמות מצ""א שמדבר שלמדנו כאן, האם הם נשמות הגויים ?
הרב: ודאי שלא. פה מדבר רק על נשמות היהודים, שעדיין לא היה פה עניי של אדה"ר שנשבר, ולא היו עוד נשמות של אדם בלייעל, אלא מדובר על ניצצות של אדה"ר לפני החטא, שהם קשורות לצ"א שהתכלל מבינה. זה כמו אח"פ דעלייה, זה לא צ"א ממש.
אחרת, הם גם לא היו מסתפקים גם במלכות שלעתה לבינה.
אתה צודק שהלשון פ הקצת קשה, ואפשר היה לחשוב שזה נשמות הגויים. אבאל אין עניים כרגע לתת לנשמות הגויים, כי בינתיים הם צריכים להיות באמת ביללה ובייבבה, כי הם לא יכולים באמת לקבל. כל האפשרות שלהם באמת לקבל, זה רק להיות בסיוע ליהודים, ואח"כ לאחר שהיהודים יעשו צעד משמעותי קדימה, אז יוכלו גם הגויים להסתפח לה'.
לכן כל העבודה שלה גוי זה רק ביראה ולא באהבה.
והעבודה שלה יהודי צריכה להיות ביראה ואהבה. (24.00)

• והנה כל הנאמר לעיל(כל מה שנאמר בתיקון הג' ) בהאי אורחא שבשפה עלאה, ( בשפה העילאה ששם היה האורחא)
• נוהג ג"כ בשפה תתאה,
בלי שום הפרש כל שהוא.

כמ"ש שם בזוהר (אות קל"ד) "דתניא אורחא עלאה דדיקנא קדישא, דאיהו נחית תחות נוקבי דחוטמא דעתיקא, והאי אורחא דלתתא שקילן אינון בכלא, דא לעילא ודא לתתא, (התכונות של התיקונים האלה הם שקולים, הם זהים הן בשפה עליונה והן בשפה התחתונה )לעילא עובר על פשע, לתתא לא החזיק לעד אפו. ותנינן, לא החזיק, דלא אית אתר למיתב, כמא דלעילא יהיב אתרא לאעברא, כך לתתא יהיב אתר לאעברא"(ולמדנו- "שלא החזיק" שאין לו מקום לשבת, דהיינו שעשה בו שביל לעבור בו, אבל לא להתיישב בו" כי תיכף נבין:
• שכל אור חכמה שעובר, עובר דרך מעבר ולא דרך זווג )
• (כמו שיש דרך לעבור בו למעלה, כך יש דרך לעבור בו למטה .
(26.00)

מה שרוצה להסביר לנו:
שאנו רצינו שינתן אור חכמה לתחתונים.
אין אפשרות שינתן אור חכמה באופן ישיר לתחתונים, שבא מנקב שמאל, כי זה ג"ר דחכמה, ואסור לקבל ג"ר דחכמה במדרגה, כי זה בא משבירת הכלים.

אבל יש כן דרך שיתקבל אור הזה, אם נערב את האור הזה עם בינה, ואז אפשר יהיה לעשות זווג על בחינת בינה, ואז החכמה תסתפח להבינה ותלך יחד עם הבינה, כמו בקופסה סגורה, בדרך מעבר זה נקרא.- ואז יש אפשרות שגם מהחוטם השמאלי לא יהיה חרון אף, כי אם רק בנקב השמאלי בלי עירוב בינה, נהיה חרון אף, ונהיה כעס ודינים, אבל אם זה בא בעירוב עם בינה, אז זה כבר לא דין, שבא רק כדרך אגב ההטבה.

שאם רוצים להיטב לאדם, אז דרך ההטבה, אומרים לו תקפוץ, אבל קודם תתכופף, כדי לקפוץ. אז נותנים לו את הדין בדרך של הטבה.
או לפעמים את ההטבה נותנים עם דין, כדי שאדם יוכל לעשות עבודה מצד עצמו.
אבל אם לא כך:
• רק דין לבד, לא נותנים
• אין דין שעובד רק לבד בעולם
ואם אנו גורמים לכך, שיהיה דין לבד בעולם, אז מבחינתנו זה דין, אבל מצד העליון זה לא דין,אבל מבחינתנו יכול להיות מצב כזה, שכשאנו חוטאים אז מגיע הדין לבד.

אז הוא רוצה להגיד לנו שהתיקון הזה שנעשה-
• שכשאור חכמה יורד למטה, הוא לא יושב שם, הוא לא עושה שם זווג על חכמה ממש,
• אלא החכמה היא רק בדרך מעבר, ולכן האורחא באה רק כדרך מעבר ולא כמקום שיכול להתקיים שם. (27.39)

פירוש: דהאי אורחא דלתתא, ( האורח הזה שלמטה) מקבל ג"כ מהרוחא דחיי (מקבל מאור חכמה )דנשיב מתחות ב' נוקבי דחוטמא דא"א( שיורד מתחת לב' הנקבים של החוטם דא"א) כמו האורחא עלאה, (ומה גם שהוא מקבל אותו דרך האורחא עלאה, כנ"ל), וע"כ הם שקילין כחדא, (והם שקולים כאחד )

וכל מה שנתבאר לעיל בתיקון הג'
• באורחא עלאה,
• נוהג הכל גם בהאי אורחא תתאה.
וכמו דאורחא עלאה אתתקן(כמו שאורחא עילאה יתתקן ) רק בבחינת דרך לעבור בו, ( שאין החכמה נמשכת ממעלה למטה, ולכן אינו מחזיק באותו אורח לשבת שם, אלא רק לגלות שם ג"ר, שילך בדרך מעבר ממעלה למטה) ולא בבחינת עמידה, כמ"ש לעיל בתיקון ג' עש"ה. כן האי אורחא דלתתא נתקן רק בבחינת דרך לעבור בו 29.09)

(למה זה כ"כ חשוב? מה זה משנה אם (החכמה באה) זה עמידה או מעבר?
• החשיבות היא שאתה לא מכוון לקבל את החכמה, אלא אתה מכוון לעשות את ההטבה, ואז במיילא מתקבלת החכמה
• זה אומר שהחכמה, או התענוג, בא כלוואי ולא כעצם.
o אתה לא הולך לקבל את התענוג
o אלא אתה הולך לעשות את מה שאמת, והתענוג מתקבל כדרך אגב.
זה הבדל גדול מאד.
אתה לא עושה אתה פעולה כי אתה נהנה ממנה, אלא אתה עושה אתה פעולה כי זו האמת, והתענוג בא כלוואי. התענוג מהווה רק סימן אם זה נכון לא לא נכון, אבל אל בא לפעולה, כי אם אני לא אקבל את התענוג אני אצטרך לעשות את פעולה.
• אבל אם אני עושה את הפעולה לפי התיקונים הנכונים, אחד הסימנים שאני גם אהנה מזה,
• אבל אם אני סובל לעשות מצוות, וקשה לי, זה אומר שאני לא עושה את זה באהבה לבורא, לא עושה זאת מטעם הטבה (30.16)
וז"ש "ותנינן לא החזיק, דלא אית אתר למיתב" פי': כי המקום הזה נתקן רק בבחינת דרך להעביר החסדים שמה, והחסדים מקבלים הארת חכמה דרך העברה,

מהי דרך העברה?
(העברה זה אומר- לא זווג.
• כמו מישהו שלקח קופסה סגורה והעביר לחבר שלו, בלי לאכול הוא את העוגה,
• לא הוא (המעביר) הבין את הידיעה והעביר הלאה, לא הוא עושה את הזווג על זה

שה"ס הזווג דב' נוקבי חוטמא בא"א, כנ"ל באורך, אבל לא נתקן למיתב(לא ניתקן לשבתשם ) שמה, שהוא בחינת נקב שמאל בלבד, שמשם נמשך בנקב שמאל דחוטמא דז"א, בסו"ה ורוח נשבה בו ואיננו, כנ"ל. (

• אם היה בה רק חכמה, אז לא היה שערות שם, והיתה מתפרצת כל החכמה למטה, כמו התפרצות אחת שלמה, זה דומה למה שלמדנו בנר
• זה דומה למה שלמדנו בנר- שחייב פתילה שתכוון את ההארה" כמו בחנוכה. אותו דבר פה: (31.30)
•
ולכן, הרוח דנקב שמאל עצמו, לא יהיב אתר למיתב שם(הרוח של נקב שמאל לא מוצא מקום לשבת שם, לעשות שם זווג ), כי בזה היו המקבלים מתבטלים לגמרי, (היתה שבירת הכלים אם היו מקבלים ממעלה למטה את האור חכמה ) ורוח נשבה בהם ואינם. וז"ש שם (אות קל"א) "כד"א וחמת המלך שככה, שכיך מרוגזיה. דבר אחר, שכיך ברוגזיה" פי': כי הני דלתתא בבי"ע, שרצו לקבל מהאי אורחא בבחינת עמידה, הנמשך מנקב שמאל בלבד, נאמר עליהם ויחר אף ה' מאד. (דהיינו בא"א לא נוהג שרוצים לקבל חכמה ממעלה למטה כי הכל קדושה, אבל למטה, בעולמות בי"ע, שמונחים בתוך קליפות, בתוך רצונות של לקבל לעצמם, אז היות ויש שם שליטה שלה קליפות, אז גורמים להם כן לרצות לקבל את אור החכמה בבחינת תענוג, במובן הכי פשוט.
זה כמו הדת של החילוניים: למה אני ע ושה את זה? כי אני נהנה מזה
וזה שאני נהנה מזה- זה הסיבה לקבלה
כשאני עושה מזהו, כי אני נהנה ממנו -זה טומאה, זו האבחנה.

• האם המחשבה שלי זה אמת, ובגלל זה אני עושה זו ,,
• או אני עושה זאת כי אני נהנה מזה
אז יש דברים שהם רשמות שזה אולי מותר, אבל בדברים של תענוג שבא על קדושה, וקדושה זה דברים שבערווה, שאני עושה זאת, כי אני נהנה מזה, אז זה דבר אסור. (33.20)

) שאז אמר משה, הרגני נא הרוג ואל אראה ברעתי, שהוא דיני דדינא, שאין עוד במציאות דין יותר קשה בהעולמות, כמ"ש שם בזוהר, (אות קל"ב) ע"ש. וכל זה נמשך מהרוחא דחיי( כל זה נמשך מאור החכמה ) דחיין דנקב שמאל( שמאיר מהנקב השמאלי), כנ"ל. ועי"ז נשתתקו כל מארי דדינא, שלא יתאחזו שם, כי לא יוכלו לסבול הדין הקשה הנ"ל, דנשיב מנקב שמאל(
• מי שרוצה ללכת בקדושה, ומי שלא רוצה, סובל בלי לדעת למה הוא סובל.
• מי שרוה ללכת בקדושה, ובכל זאת יש לו רצונות כאלה, אז הוא סובל, כי ידוע שאסור לו והוא רוצה)
. וז"ש שם
• , "לעילא עובר על פשע( בא"א התיקון בשפה עילאה נקרא עובר על פשע, אבל),
• לתתא ( ובשפה תתאה נקרא) לא החזיק לעד אפו,
ותנינן, ( ולמדנו)
• לא החזיק( למה לא החזיק? כי אין לו מקום לשבת שם) דלא אית אתר למיתב, כמא דלעילא יהיב אתרא לאעברא, (כמו שלמעלה יש דרך או מקום לעבור כך למטה יש לו למטה מקום למעבר )
• כך לתתא יהיב אתר לאעברא
" כי ע"י הרוגז הגדול המגלה לכל הני ( אלה)הרוצים להתאחז שם בבחינת ישיבה ועמידה, משתתקים כל מארי דדינא, והנשמות שבבי"ע יכולות לקבל חסדים מגולים בהארת חכמה אפילו אותן הנשמות מבחי' מלכות דצמצום א', כי הדינים מתפרשים מהן, משום שלא יוכלו לקבל משם ולהאחז שם, כי הרוחא דנקב שמאל נושב עליהם ומכלה אותם (35.25 )

. וז"ש "שכיך ברוגזיה" כלומר, שהרוגז הגדול עצמו הוא משכך כל הדינים. (אבל זה בא בדינים קשים" שאדם יכול להתקדם, או דרך תורה או דרך יסורים, אפשר להתקדם גם בדרך יסורים.
כי הרי בב' מוסרות מנהיג את האדם
• או בבריחה מהמכאוב
• או ברדיפה אחר התענוג
אבל אם רודף אחר תענוג שיביא לו מכאוב, אז המכאוב יוביל אותו. ולכן צריך לרוץ רק אחרי תענוג שלא מביא מכאוב (36.06)

)וז"ש "לא החזיק דלא אית אתר למיתב" כי אין מקום לדינים להתאחז שם, משום הרוגז הגדול המכלה אותם, כנ"ל. וז"ש "כמא דלעילא יהיב אתרא לאעברא, כן לתתא יהיב אתר לאעברא" כי ע"י זה נעשה שם מקום לחסדים לעבור דרך שם ולקבל חכמה בדרך העברה, (
הרעיון פה הוא קצת רעיון קשה, אבל הוא אומר:
• שאם הוא מגלה דין קשה, אז בגלל שאורים שהדין הוא כ"כ קשה, אז לא מבלים כלום
• האור הגדול פתאום עושה חושך
•
למה זה דומה בעולם אצילות?
דומה למנעולא. שנועלת את שערי החכמה. למה?
• לא כי לא נותן, להיפך,
• אתה רוצה לקבל? קח! קח הכל! אבל תהיה אחראי למה שקורה
ואז הוא רואה שהוא לא יכול לקחת כלום!ר ואה שהוא לא יכול לקחת את האחריות הזו.
ככה התיקון בעולם אצילות, שנקרא מנעולא.

איך עושים את המסך דחיריק?שהוא מסך של קו אמצעי?
• קודם מגלים את הרצון של צ"א
• ואז שרואה קו שמאל שהוא לא יכול לעשות צ"א,אז הוא מסכים, להתפשר עם קו הימין ולבוא לקו אמצעי" כי אחרת הוא רוצה ג"ר ג"ר דחכמה, הוא לא מסתפק בו"ק דחכמה.
ולכן אחד מהתיקונים שמישהו אומר אני רוצה חופש 37.29.
דוגמא:
ילד בא לאבא שלו ואומר: אני רוצה חופש, אני רוצה לעשות מה שאני רוצה.
האבא עונה: אין בעיה, מהיום אתה תעשה מה שאתה רוצה, אל ת שאל אותי כלום, ואל תבקש ממני יותר כלום.
ופתאום אחרי 10 דקות הילד כבר צריך את אביו. למה? מכיוון שהילד לא יכול בלעדי האב. הילד לא יכול לשלם חשבונות חשמל לבד, לא יכול לכבס, לגהץ לא יכול להביא לבית אוכל וכו',…אז אם אתה רוצה לבד..אז הכל לבד.
• קח הכל לבד, אתה עצמאי לגמרי, ובילש קורה שהוא תלוי ב 90 אחוז מהדברים שלו באבא, ואם נהיה יותר חכמים, נראה שאנו תלויים ב 100 אחוז בקב"ה, ואנו כל הזמן רוצים לבד,
• כשמתגלה האור הגדול הזה, שמראה לנו: אתה רוצה לבד? קח הכל לבד! (38.23)
)
והחסדים המגולים ההם מושפעים גם לנשמות הנמשכות ממלכות דצמצום א'. (אחרי שעשה את התיקון הזה ) ואין שום פחד שיתקרבו אליהן הדינים לינק מהן(למה? ), כי כבר נתרחקו מכל בחי' הרוחא דחיי ההוא( מכל אור החכמה) , ופחד ה' עליהם שלא יתמו ויגוועו לגמרי, מפאת רוחא דנשיב עליהם מנקב השמאל

למה נתקן האורחא (מעבר ) תחת נקבי החוטם
. ועם זה תבין ביותר, למה נתקן האורחא דא, מתחות ב' נוקבי דוקא, ( למה?) כי שניהם באים בתיקון האורחא ההוא( שניהם גם תיקון הג' וגם תיקון הה')

, מנקב שמאלא הנכלל בימינא, נעשה האורחא להפסיק השערות משם,
ובחינת נקב השמאלי מכלה כל מארי דדינא משם
(

דהיינו אם אני רוצה מעבר, אז אני צריך להפסיק את הדין, את השערות, לכן:
• הנקב השמאלי הוא גורם להפסק השערות, לעשות את הדרך,
• והנקב הימני עושה דוקא את ההפסק שיכול להיות רק דרך לעבור)

עד לפה למדנו תיקון הה',
שעיקר מה שהוא לימד אותנו בתיקון הה',
• התיקון בא כדי שתהיה אפשרות להעביר את אור החכמה לתחתונים,
• ועיקר התיקון הוא עירוב של מלכות בבינה, ורק ע"י זה אפשר לתת את האור לתחתונים

ובתוך זה למדנו כמה וכמה דברים. אבל זה עיקר הענין.
טוב לדעת גם את הפרטים האחרים:
• שהאור מגיע מב' נקבי החוטם,
o שיש שם אור חכמה מנקב שמאל-שהוא דין קשה
o ואור חסדים מנקב הימין
כל האור שעובר הוא רק אור בדרך מעבר ולא אור של זווג כי אסור לעשות זווג על צ"א.

מה עוזר שהוא במעבר?
שהוא בא רק בדרך של חסדים ולא בדרך של חכמה
ולמה צריך את החכמה? כדי שתוכל לעשות את המעבר, והיא ע"י הדין יוצרת את המעבר והיא נותנת את האפשרות שיתקבל החסדים ואגב כך, יורדת עם החסדים לתת גם לנשמות של מלכות של צ"א, גם לרצונות שיש לאדם לקבל כי הוא לא יכול להתעלם מהם לגמרי, למרות שלא מקבלים בצורה מלאה, אבל הם כבר מקבלים על ההכרח. (40.56)
.

שאלות חזרה א'תיא-אק'תיב
1. מהו התיקון לשארית נחלתו?
2. מדוע צריך לחזור לשפה התחתונה בתיקון הרביעי? והרי עלינו בתיקון ה-ב' מהשפה התחתונה לעילאה, אם כך לכאורה אנו עלולים לקלקל את התיקון.
3. הסבר את ההבדל בשמות בין תיקון ה-ד' וה-ה' שבתורה לאלו שבמיכה.
4. למה בתורה נקרא "אפיים" לשון רבים ובמיכה נקרא "לא החזיק לעד אפו" לשון יחיד ולא כתוב לשון אפיו לשון רבים?
5. הסבר מהו פתרון קונפליקט אמיתי עפ"י התיקונים הראשונים דדיקנא?

שאלות חזרה
1. כיצד נתקנו מארי דיבבה ומארי דיללה ע"י תיקונים ב' ו-ג'?
2. מדוע לא די בתיקונים ה-ב' וה-ג' עד כדי שעלולים להתעורר שוב מארי דיבבה ומארי
3. לשם מה התיקונים ד' ו-ה' אם כבר עשינו כמוהם בתיקונים ה-ב' וה-ג'?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

במה אנו עוסקי כרגע? בתיקון הג' של שערות דיקנא

מהם שערת דיקנא?
שערות הדיקנא ,שערות הזקן, הם השערות שבאו כדי לתת את האפשרות, לתת את ההארה מא"א לבחינת או"א וזו"ן.

מדוע אי אפשר לתת להם (לאו"א זו"ן הארה שלא דרך השערות דיקנא) בצורה אחרת?
מכיוון שאור חכמה, שיש בראש דא"א, הוא ניסתם בבחינת חכמה סתימאה שלא יכול להינתן לתחתונים, כי הוא בנוי בסדר של צ"ב, ולכן צריך לתת אותו בצורה מיוחדת דרך השערות.
כדי לתת אותו צריך תיקונים מיוחדים.

התיקונים האלה, צריכים לערב שני דברים:
1. לא לשכוח שצריך שתהיה גדלות כלי הקבלה
2. חייב שגדלות כלי הקבלה, הם אלה שישלטו, הם אלה שבסופו של דבר יתנו וינתנו לתחתון, כי אם התחתון לא יקבל את הגדלות, ויתנתק מגדלות כלי הקבלה, אז הוא עלול להיות יצור לא שלם.
והיות והאדם הוא דבר שלם, אז הוא חייב להשתמש עם החומר של צ"א.
אבל זה שהחומר הוא חומר של צ"א, של הרצון הגדול, של השתוקקות הגדולה, זה לא אומר שהוא לא צריך לעבור תיקונים

ולכן הדבר הראשון, המקור של כל התיקונים: הם פאות הראש
• הפאות הראש, הם המלכות של שערות ריישא.
• מלכות של שערות ריישא הם בחינת צ"א, אומנם צ"א לא פועל על השערות ריישא, מכיוון שהם ממטה למעלה, אבל ממעלה למטה הוא כן פועל.

ולכן התיקון הראשון שהם נקראים ב' מיצרי הזקן, שהם בשפה, בלסת התחתונה, ששייכת לבחינה התחתונה, מצד הפרצופים הפנימיים, שייכת למו"ס, אז השערות הזקן הם בחינת צ"א- הב' מצרי הזקן.
אבל היות ואסור להם להשתמש בהם, אז הם היו צריכים לעבור תיקון, היו צריכים לעבור דרך השפה עילאה, ורק אח"כ לרדת לזקן.
העליה שלהם לשפה העילאה, והשפה עילאה שייכת ללסת העליונה, שייכת לגלגלתא. ( 3.02)

זאת אומרת שאם אנו לוקחים את הראש דא"א,(ר' שרטוט א') אז אנו רואים שראש דא"א, מחולק ע"פ עתיק.
לעתיק יש גו"ע ואח"פ.
• על בחינת האוזן של עתיק יצא גלגלתא
• על בחינת חוטם- פה של עתיק יצא מו"ס
כשבניהם (בין גו"ע לבין האח"פ של גלגלתא), הקרומא דאוירא שמופיעה בינהם לא משפיע על גלגלתא, כי יש בה חסדים מכוסים, אלא הוא מתחיל להשפיע מהמקום שמפריד בים גלגלתא למו"ס. (3.42 )

• כנגד הגלגלתא יוצא שערות ריישא- שהם כנגד לסת עליונה
• וכנגד החוטם פה שהוא מו"ס- יוצא שערות דיקנא- שהם כנגד לסת תחתונה

שערות הזקן, יש להם את האפשרות לחבר בינהם.
שערותה זקן באים על העור, ובעור שהוא חיצוני לראש, אין ההבדל, כי הבדל הוא רק מבחינת החכמה יש הבדל בין גלגלתא למו"ס, ולכן ההבדל הוא רק בעצם ולא באור. והיות והשערות הם על בחינת האור, ולכן הם יכולים להיות משותפים מבחינה התחתונה לבחינה העליונה.

והשערות דיקנא כאשר הם יוצאות.
אם נצייר את הפרצוף, שמחולק לשערות רייישא ולדיקנ א:

אז השערות מתחילות מתחת לשערות ריישא, אז הם באות ממלכות של צ"א, רק שכח הדין לא פועל כלפי מעלה, אלא פועל כלפי מטה
• ,אז יש יש לנו חשש שהם יהיו צ"א
• מצד שני אני חייב שהם יהיו מצ"א, כי אני צרי ך לתקן את צ"א. אז מה עושים איתם? לוקחים, אותם ומעלים אותם למעלה. ומה שהם עולים למעלה זה תיקון הב'.

זה תיקון הא'- נקראים ב' מצרי הזקן
ועליה שלהם למעלה לשפה עילאה, זה שייך לתיקון ב', שזה תיקון השפם.

זאת אומרת שהלסת התחתונה עולה ללסת העליונה, שבו היא בגלגלגתא הייא בחסדים מכוסים, יתקן בצ"ב.
למה זה הנועד? זה בכדי שצ"א יתקן בחסדים מכוסים, ויתקן בצ"ב
והשערות של השפם מעורבים בצ"א ובצ"ב
וצריך לתת אור לתחתון, ובאור הזה של התחתון יש. ב' נקבים.
האור שבא מלמעלה, הוא צריר להינתן לתחתון, בשערות דידנא.
והאור הזה בא דרך ב' נקבים:
• נקב ימני- הוא מראש שעם חסדים
• נקב שמאלי- הוא חכמה בלי חסדים

ולכן כל החכמה הזו, עוברת דרך שביל שהשביל הזה, הוא התיקון השלישי, שנקרא "אורחא"
שאורחא זה שביל או דרך, דרכם יכולים לעבור האור, מהשפה עילאה לשפה התתאה, בבחינת שיבולת הזקן, שאח"כ יש פה עוד 2 חללים, שזה כנגד האורחא, ופה שיבולת הזקן, ואז זה מתחבר לאחד, ואז יש את הזקן, שהוא מתפשט, ובשאר נראה מה שאר הנתונים שלו.

אבל שימו לב, איך הלך הזקן:
ירד מהפאות כלפי מטה דרך ב' מצרי הזקן, וסמוך לזויות הפה" עמד ועלה לשפה עילאה(לשפם), עלה וקיבל תיקון של צ"ב, יצר מקום למעבר,ש הוא מקום מסויים או תמידי. כי היתה חכמה תמידית, אז כל שערות השפם היו נמחקות.

אלא שיש אורחא שיכלה לעבור לתחתון ולעבור דרך פה לשפה תחתונה כשהוא כבר מתוקן, שכבר עושים לו דרך מיוחדת שבו הוא יכול לעבור, ואז הוא עובר דרך פה' ומגיע לשיבולת הזקן, ומשיבולת הזקן ממנה כבר מתפשט האור, אבל יש עליו דיוק, שיש ב' מקומת פה (מתחת לשפה תחתונה..בסנטר ) שהם פנויים משערות שה המקום הזה:
• כנגד האורחא שיש מלמעלה,
• כנגד ב' הנקבים שיש מלמעלה

אנו נמצאים עכשיו בלימוד, באופן שלא סיימנו את התיקון השלישי.

את התיקון הרביעי והחמישי נלמד בשיעור הבא שזה שיבולת הזקן וב' הבחינות של קרחות השיער האלה, המקום הפנוי משערות, שיש בתיקון החמישי(
8.44)ו
דף את"ח טור ב'

וז"ש עוד שם (אות קכ"ט) "תאנא, בשעתא דאתגלי ההוא אורחא דיקנא ( למדנו: בשעה שהתלגה אותה הדרך, אורחא הדיקנא )דעתיק יומין, כולהו מארי דיבבא ויללה ומאריהון דדינא סתימין ושתיקין וכו' "

• מארי דיבבה- שאי אפשר לקבל אור דחסדים, כי אם צ"א עלה ,ונסתם האור בראש אז אי אפשר לקבל יותר האורות.
• ואם יש אור חכמה גדול שבא להתקבל, ויש עליו סתימה,אז אי אפשר לקבל אור חכמה.אז התחתונים בוכים. למה הם בוכים? עולם יצירה עושיםבוכים
• עולם יצירה נקרא מאירי דיבבה, והם בוכםי מפאת שלא מקבלים חסדים
• ועולם עשייה בוכים – נקרא מארי דיללה- שבוכים שלא מקבלים חכמה (

כי אלו מארי דיבבה ויללה, נמשכין מכח התיקון הא', שה"ס פשע. שנתפשטו (שיקבלו את האור של צ"א, אז יכולים לפשוע ובזה אסור לקבל) ממנו ז"ן עלמין דיבבה, וצ"ו עלמין דיללה. כמ"ש לעיל ע"ש. ונמצא עתה, שהפשע נתכפר בהאי אורחא דתתות חוטמא דא"א,

(מה היה הפשע?
שמקבלים את החכמה בלי חסדים, אבל אם ב' מצרי הזקן, כבר עלו ועשו את התיקון דבינה וכל החכמה שיוצאת דרך ב' הנקבים נקראת בחלק התחתון בצורה של תיקון של האור בצורה מסודרת ) בסוד ועובר על פשע, (למה עובר על פשע? לא ינתן בצורה של דין קשה )ובסו"ה ורוח עברה בהם ותטהרם ( שהגיע אור חכמה, אבל הוא בא לטהרה.) (וחזרו ונגלו החכמה וחסדים ותיקונא שלים, אז נשתקו מארי דיבבא ומארי דיללה ג"כ, (למה הם נשתקים? כי יש דרך שהם יעברו .
פעם בקופות חולים בחדרי קבלה, היתה תמונה של אחות, שעושה "ששש" (עם אצבע שמונחת על הפה -ומתחת לאף).למה?? מה זה המושג הזה, עם האצבע שעל השפתיים, שזה מורה על שקט? כי אסור לדבר שם.- מה מראה המושג הזה? מראה על שקט,
ואומר לך תראה: כל הבכי שיש בעולם נשתק, למה הוא נשתק? – זה נקרא שקט, כי יש את האורחא ( השביל שמתחת לאף) יש איך לקבל את האור תקבל אותו בצורה הנכונה.

דרך התיקון של שערות שעלו למעלה, ויצרו את האורחא ,את השביל שיש איזה שהיא דרך כן לקבל את האור שבא מהראש, מב' החותמות מפנימיות אדם- יכול להתקבל האור הזה, ואז לכן אומרים לך: שששש..שקט… אל תבכה, מה אתה בוכה? מה אתה צועק? יש דרך- לך תתקן ותקבל! כי גם בחינת הפשע, נכלל במוחין אלו, כנ"ל. (12.22)

אמנם (מה שאומר מבחינת פשע )רק בבחינת "סתימין ושתיקין" דוקא, כי אינם רשאים לקבל משם, אלא בבחינת אורחא לאעברא ביה, (זאת אומרת שהסתימים ושתיקין שהם סותמים את הבכי, את הדרישה הגדולה, והם שותקים מהיללה ומהייבבה, זה רק בזכות שיש את האורחא )שפירושו בחינת הארת חכמה בחסדים, הבא מחמת ההעברה בהאי אורחא, (היכולת לעבור באותו מקום שנקרא אורחא )
אבל לא בבחינת עמידה, שפירושו, לקבל חכמה דרך נקב שמאל, (,כי נקב שמאל, זה חכמה בלי חסדים, אבל היות ושומרים על שערות השפם, דהיינו מה זה שאומרם ששומרים את שערות השפם? ולא עושים שפם אלא רק פה באמצע? זה סותם את כל האורות שיבואו מלמעלה, שזה גורם לקללה ליבבה.

ובשפה שהאורות גדלים לרוחב, זה מראה על בינה- כי רוחב זה בינה, והיא יוצרת שביל, אבל לא בבחינת עמידה, לא בבחינת חכמה בלי התיקון הזה, כי אז אם לא ירצו את התיקון הזה, אז יחזרו אותם מארי דייבבה ויללה, שהם מיצירה ועשייה לקטנותם., אם יקבלו שלא בדרך השביל הזה, בדרך הזו שיצרנו,
• יש דרך לקבל את חכמה- לקבל בדרך המסודרת
• אתה רוצה לקבל שלא בדרך? אתה נהיה כמו גנב, זה פשע, אסור לקבל, אז עוד פעם תתגלה המציאות הזו (14.13)

)כי אז יחזרו הני מארי דיבבה ויללה שביצירה ועשיה לקדמותם, כנ"ל,
"לא זכו פשע" (אם לא זכו- אז זה פשע) כי הפשע יחזור ויתגלה להם מתיקון הא'
• (שתיקון הא' הוא תיקון של ב' מיצרי הזקן, צ"א זה דינים קשים,
• ואז כשיגיע אור דרך החוטמא, אור חכמה, דרך הנקב השמאלי, ויגע לתחתונים, אז הוא יגיע בצורה של חרון אף, ובצורה של דינים קשים,
• אם זה לא בדרך המתוקנת , ואז זה אותו דבר כמו בכל מקום, אם באה חכמה לא בדרך שהותקנה בצ"ב, יהיה דינים, חרון אף-
• (ואם) תקבל את זה בדרך הנכונה, ויפסק כל המוות דיבבה ומוות דיללה, אין מה לבכות לא יהיה מה לילל. כנ"ל באורך.

וזה שמדייק מזוהר "ומאריהון דדינא סתימין ושתיקין" (הדינים יהיו מבחינה כזו שהם נשתקו' )כי לית שמאלא בא"א, (אין בא"א בחינת דין ושמאל ) וכשמתגלה אורחא דא"א, מקבלים הכל רק מבחינת אורחא לאעברא, "ולית מאן דיפתח פטרא לאבאשא" שאין עוד מציאות למי שהוא שיוכל להתאחז בנקב השמאלי. (אם ילכו בדרך המתוקן. למי אין אפשרות? לחיצוניים, לקליפות, אין אפשרות להתאחז באדם, לקבל את החכמה בצורה הנכונה- ליהנות בחיים מותר, אבל בדרך הנכונה, אם זה בדרך הנכונה- לא יכולים להאחז בך. )כמבואר.

וזה שממשיך "ומהאי, מאן דאחיד ואזהיר לשתקאה, להאי אורחא רשים, ( דהיינו לדרך הזו הוא מסמן) דהוא סמנא דעתיקא קדישא" כי שורשים העליונים, מכים בכחם על השתלשלות כל הענפים שלהם עד עולם התחתון, (למה אומר זאת? כדי להראות לנו, שיש כאן איזה שהוא משהו בעולם התחתון, כמו שאמרנו שעושים ככה:.שש….שקט (עם סימן של להניח אצבע על השפתיים)), שיש בעולם התחתון סימן. למה אנשים עושים כך? האם סתם מושג חברתי? לא!, יש לזה שורשים עליונים. (16.43)

ולפיכך אנו רואים,
• כשאדם רוצה להשתיק למי שהוא בהקפדה, הוא מזהיר אותו, בדרך הנחת אצבע על האי אורחא דתחות החוטם שלו.

• ואומר הזוהר, שזה בא לנו משורש העליון שבעתיקא קדישא, כי בהגלות האי אורחא דתחות חוטמא בעתיקא קדישא, ( שבא הדרך הזו של האורחא מתחת לשפם, נמצאים כל מאריהון דדינא סתימין ושתיקין, ( כל בחינות הדין הם שותקים ולא באים לידי חרון אף, דוקא על דרך החיוב)כנ"ל. וז"ש "דהוא סמנא דעתיקא קדישא" ( זה שהוא אותו סימן של עתיקא קדישא, שהוא בחינת אמונה)דהיינו כמבואר. (17.41 )

מה למדנו עד כאן?
למדנו שיש את התיקון הג',
שנותן את האפשרות לקבל את החכמה, ומשתיק את כל הדינים
, ואם לא מקבלים בצורה הזו, אז יהיה, דינים ויהיה חרון אף. ( 17.57)

שתי השמות של תיקון הג'
1.עובר על פשע- מצד א"א- מיכה
2. חנון- מצד ז"א- מצד התורה

עכשיו הוא מראה לנו את השמות של תיקון הג'. ורוצה להסביר לנו גם למה הם נקראים בשמות האלה. (18.12 )

מכיוון שיש שני שמות לתיקון הזה של האורחא.
איזה 2 שמות מי"ג מידות הרחמים?
1. גם עובר על פשע
2. וגם חנון

מה נכון? שניהם נכונים!
• עובר על פשע זה יהיה מצד מה שכתוב בנביאים- במיכה, מצד א"א
• חנון יהיה מצד מה שכתוב בתורה, מצד ז"א

והנה בי"ג מדות הרחמים שבתורה, ( שזה שייך לבחינת ז"א )
נקרא התיקון הג' הזה בשם, וחנון.
שפרשו ז"ל, עושה חסד חנם ואע"פ שאינו הגון ואינו כדאי.
ונודע, שהשמות שבתורה הם בערך המקבל את התיקון, (דהיינו ז"א )

והנה נתבאר לעיל,

שזה האורחא, הוא גילוי הארת חכמה רק לבינה, (למה לבינה? )להיותו בשפה עלאה שהיא בינה, ( אומר:
• שהאורחא הזו היא רק למציאות הבינה של השפה עילאה,
• אבל מה יהיה עם כל הזקן? כל שערות הזקן זה התפשטות אור החכמה לתחתונים, אומנם בצורה מתוקנת מלמעלה) (19.49 )
וא"כ הוא מספיק רק לבחינת סליחת עון, ולא לכפרת פשע, ( ללמה? כי זה בינה,כי בינה זה עוון,

מה העוון בבינה?
• שכשבא צ"א, בינה המעיטה אותו, במקום לבוא לקבל חכמה,
• צ"ב בא ואמר שלא מקבלים חכמה, יש סתימה על החכמה,
ואיך אפשר לעשות סתימה על החכמה? זה פשע! מצד בינה זה עוון, למה?
כי היא מעוותת, את הרעיון האלוקי, שאתה צריך לקבל חכמה במדרגה על עוון, אמרה בינה שלא תקבל חכמה- ועכשיו היא יכולה לקבל,

אבל:

על כפרת פשע- איך זה פועל?
)שהיא בחינת המלכות דצמצום א'. (כבר אי אפשר לקבל )
ועכ"ז מספיק התיקון הזה גם לכפרת פשע, בסוד ועובר על פשע, כנ"ל.

וע"ז נקרא בשם חנון, דהיינו
• אע"פ שאינו הגון
• ואע"פ שאינו כדאי,
• מ"מ הוא מתכפר ע"י התכללות בבינה.
שבמלכות של צ"א אי אפשר לקבל אור, אבל בכל זאת הוא מיתקן, כ"י כך שעלה לבינה , שהיא שפה עילאה)

ונמצא השם שבמיכה הוא, ועובר על פשע,
• כי מצד העליון נבחן שהוא עובר עם הרוחא דחיי ומכפר גם (עם )הפשע (מכפר גם הפשע)

• , ומצד התחתון המקבל התיקון ( הז"א)נקרא וחנון, להורות, שעדיין אינו כדאי להרוחא דחיי, ומ"מ מקבל, אותו, כמי שהוא כדאי לו.

מה אומר?
יש את א"א, ובכל מה שבא א"א לעולם למדרגה,
הוא כדי שז"א יוכל לקבל את האורות אליו,
הוא (א"א) לא בא בשביל עצמו.
והיות והוא (א"א) בא לתחתון (לז"א),
אז גם התחתון הזה(הז"א) מקבל את אותם תיקונים שיש בעליון(/של א"א)

הסבר שרטוט ב' (24.03
איזה תיקונים יש בו, בז"א?
אותו דבר!
יש בו גם שפה עילאה

למה בא"א, תיקון הג' נקרא "עובר על פשע"?
• כי כאן יכול לקבל חכמה, מכיוון שכולו חסדים,
• לא"א אין לו שמאל, כי מתחבר עם עתיק- כפי שכתוב "לית שמאלה בהאי עתיקא", יש לו פב"א, שפב"א זה אומר: שמקבל כחמה או שלא מקבל חכמה, בסוד חכמה אדם תאיר פניו.
אבל בז"א – בימין ושמאל שזה חסדים, זה מתקן פה למטה(בז"א), ע"י זה שז"א מסכים לא לקבל את החכמה, ולקבל אותה רק בדרך הישר, דרך האורחא.

ובא"א- הוא גם מסכים לזה, הוא גם עובר על פשע, הוא כן יכול לקבל חכמה במדרגה
וז"א בינתיים עוד לא ( לא יכול בינתיים לקבל חכמה), כי הוא צריך עוד תיקונים. (24.03)

בזאת סיכמנו את שלושת התיקונים הראשונים. ונסכם אותם בכדי להסביר את תיקון הד'.
בעיקרם:

• תיקון הא'- ב' מצרי הזקן- צ"א

• תיקון הב'- עלייה לשפה עילאה, שזה כדי להכליל את המלכות של מידת הדין במידת הרחמים.

• תיקון הג'- זה השביל שנותן אפשרות לקבל חכמה במדרגה, מב' נקבי החוטם.

תיקון הד':

אות ר"ז
רז) ד', הוא, שורת השערות הגדילים בשפה התחתונה ברוחב, תחת הפה. (אומר שהשערות האלה ברוחב הם כנגד השפה עליונה ) ה', ההוא ארחא תניינא,
פנוי בלתי שער, (דהיינו הדרך זו שיש בצדדים,שהיא פנויה משערות )היורד מן הפה מן אמצעו, (של הפה ) ומפסיק באמצע השפה התחתונה, ויורד עד שבולת הזקן, והוא מכוון תחת ההוא ארחא אחרא עלאה, ( דהיינ,ו הדרך של בחינה ג')
שעל הפה כנזכר. ( דהיינו , מעל הפה יש את האורחא- וכנגד האורחא, דרך ב' הנקבים יש את ב' הקרחות ( 26.05)

או"פ- אות ר"ז

רז) תיקון ד' הוא שורת השערות הגדילים בשפה תחתונה ברוחב תחת הפה. תיקון ה', ההוא אורחא תנינא פנוי בלתי שער, היורד מן הפה מן אמצעו ומפסיק באמצע השפה התחתונה, ויורד עד שבולת הזקן. והוא מכוון תחת ההוא אורחא אחרא עלאה שעל הפה: אלו הב' התיקונים מובאים בזוהר נשא (דף קל"א. ובזוהר ע"פ הסולם אות ע"ז וע"ח) וז"ל.

תיקונא רביעאה: מתתקן שערא ונחית תחות פומא, מרישא חדא לרישא חדא, בתקונא שלים. (מראש לראש
הוא מעביר את הכוחות האלה של התיקון
• מהתיקון שנעשה בשפה עילאה, שששיך לראש דגלגלתא
• לשפה תחתונה שזה שייך למו"ס )

התיקון החמישי
תיקונא חמישאה: תחות פומא נפיק אורחא אחרא (תחת הפה שיצא מהשביל האחר, באותו מקום ש הדרך שנעשה למעלה )בשקולא דאורחא דלעילא, ואלין תרין אורחין רשימין על פומא מכאן ומכאן עכ"ל. ואלה ב' שבילים הרשומים על הפה, מכאן ומכא,ן דהיינו – משני הצדדים של הפה.) (27.31 )

פירוש: ( חוזר קצת על תיקון הא' ותיקון הב')
אחר שכבר נגמר תיקון הב' והג' והשערות דתיקון א'
• תיקון הא'- ב' מצרי הזקן- צ"א
• תיקון הב'- עלייה לשפה עילאה- (עירוב של צ"א בצ"ב)
• תיקון הג'- אורחא

, שהם מבחינת מלכות דצמצום א' עלו ממקומם מלחי התחתון למקום בינה, שהיא השפה עלאה שבלחי העליון, והוציא מכחו, בחינות שערות, ( למה?

מה זה שערות?
איזה שהוא מיעוט, היות וגם היה בצ"ב מיעוט,(כי בינה קיבלה מיעוט- שלא יכולה לקבל ג"ר) אז גם יצאו גם שערות כנגד צ"ב של שערות של השפה עילאה שמערבים צ"א בצ"ב- ב' מיני שערות- שלמדנו בשיעור הקודם.

גם ממקום בינה, (ויש גם שערות במקום בינה שקיבלה מיעוט)
שהם השערות דשפה עלאה( מצד הבינה) הנקרא נושא עון, כנ"ל.
• מצד הבינה- הוא נקרא נושא עוון
• (ומצד המלכות שעלתה למעלה הוא נקרא שערות של דין )

שהוא( נושא עוון) תיקון ב', שגם שערותיו עצמו נתערבו בהם, כנ"ל, אשר משום זה, קבל ג"כ את הרוחא דחיי שנתגלה בהאי אורחא שעל גבי שפה עלאה, בסוד ועובר על פשע, ( מה זה עובר על פשע? שקיבל את אור החכמה שם על שפה עילאה) כנ"ל שהוא

תיקון הג'.
הנה מיתוק זה הספיק רק לשעתו,
עד שנשתתקו מחמתו מארי דיבבה ויללה, כנ"ל( 30.43

זאת אומרת, למה לא עשה חכמה באופן קבוע?
• אומר: כי זה תלוי בתחתונים.
• כשהם עולים, כשהם מזדככים, אז הם יכולים לקבל,
• ולכן הוא עשה רק דרך, רק אורחא, ולא דבר קבוע, שזה נמצא בעולה ויורד.31.01)

מדוע לא מספיק תיקון הג', ונצרכים תיקונים נוספים?

• . אמנם מתוך שכל התיקון הגדול (הג') הזה נעשה במקום בינה עצמה, ( איפה היא בינה? במקום שפה עלאה,) למדנו שכלה שערות שבשפה עילאה- הלסת העליונה, הם באים מגלגלתא שהוא כנגד בינה, אז אומר שנעשה התקיון, אבל רק בשפה עילאה) דהיינו בשפה עלאה,

• ולא במקום אחיזתם של השערות דתיקון הא', שהיא לחי התחתון, ע"כ עוד נשאר מקום לאלו מארי דיבבה ויללה, לחזור ולהתעורר ולהתאחז בשערות דתקון הא', (אומר, :

אומר: שאנו עלולים להגיע למצב , שבגלל שהתיקון (הג') הזה, הוא רק בשפה עילאה, אז שפה תחתונה תתחיל לקבל מיעוט גדול מאד עוד פעם,
• ועוד פעם לא יהיה אור חכמה,
• ועוד פעם לא יוכלו לתת אור דחסדים,
• ועוד פעם יהיה מארי דיללה ומאר דיבבה)

ובזה שעשית לי תיקון בעולמות העליונים, בבינה,( זה נהדר),
• אבל מה יהיה עם זו"ן?
• מה יהיה עם ז"א?
• מה יהיה במקומם?!
אז צריך לעשות לו עוד פעם תיקון! (32.21)
וכדי לתקן זה (את תיקון הג')
, נתקנו אלו ב' התיקונים שבשפה עלאה,
גם בשפה תתאה,

איזה ב' תיקונים?
ב' וג', בחינת העירוב של צ"א וצ"ב, והשביל זה כדי כן לקבל חכמה.
אז את שני התיקונים האלה , אנו גם רוצים לעשות בשפה התחתונה (32.40)

דהיינו בלחי התחתון במקום אחיזתם האמיתי של השערות דתיקון א', ובזה נשתתקו מאריהון דדינא לנצח, ואלו ב' התיקונים הם:
• (בשפה התחתונה בלסת התחתונה, שהיא שייכת בעצם למו"ס, שם הם צריכים לעשות את עיקר התיקונים, משם מקבל התחתון ),
ו
• וכן, מה זה התיקון הרביעי? שיבולת הזקן

ב' התיקונים הרביעי והחמישי

א' שבולת הזקן שמתחת השפה תתאה, שנמשכו כאן, מן השערות דתיקון א', (ב' מצרי הזקן, אבל לא סתם ב 'מיצרי הזקן, אלא ב' מיצרי הזקן שעלו ועשו שערות בשפה עילאה, ויותר שייכים לתיקון הב'),
שהיו מעורבים( איזה שערות דתיקון הא? דשפה עילאה) בשערות דשפה עלאה, שכל תיקונם היה רק בסוד ועובר על פשע, כנ"ל, שעתה הם נתעוררו מחדש בכח הצמצום שבהם מתיקון הא',
• וכיון שהשערות שמבחי' הבינה כבר נגלה בהם בחינת ג"ר, ע"י האי אורחא(שהוא תקיון הג' )

• ע"כ הוכרחו לירד משם ולבא למקומם עצמם שהוא בשפה תתאה.(34.18)

• כלומר,למעלה נעשה תיקון, יש כח כבר למעלה לתת חכמה
• ועכשיו, כאשר הוא בא לתת חכמה לתחתונים, אז הם צריכים לראות איך הם מקבלים את החכמה הזו. התיקונים האלה צריכים לעבור גם לתחתונים.

וב' הוא, נשיב רוחא דחיי דחוטמא דא"א באורחא דתחות חוטמא, ( תיקון הב' שהיה למעלה שהוא האורחא, דהיינו נושב רוח, מתפשט אור של חכמה מהחוטם דא"א בדרך תחת החוטם) ומשם עבר ובא לשפה תתאה, והוציא שם ג"כ בחינת אורחא בדוגמא לאורחא עלאה, (בדוגמא לאורחא העליונה )

ונמשכה הארת ג"ר גם בשערות דשפה תתאה, (כלומר זה נכון שעשית תיקון והעלאת את ב' מצרי הזקן למעלה, ועשית אורחא, וכאילו מארי דיבבה ומארי דיללה התבטלו, שאומרים שלא מקבלי חסדים וחכמה, אבל צריך לעשות זאת גם למטה, אז אומר: גם למטה נעשה
• שערות הזקן- כנגד שפה עילאה
• וב' מיצרי הזקן, שיש בצדדים זה כנגד מה שעשינו למעלה את המקום הפנוי.)

וזה תיקון החמישי.
הרי שאלו ב' התיקונים:
הרביעי והחמישי הם העתקת ב' תיקונים העליונים משפה עלאה, על שפה תתאה, ונעשה התיקונים האלו, בהחומר ובהמקום( של הלחי התחתון, וגם בחומר של צ"א)
של השערות דתיקון הא' בעצמו, ( ר"ל, במקום הלחי התחתון)
באופן שכל ההבחן מב' התיקונים שבשפה עלאה(שהם שפה עילאה ואורחא )
, לב' התיקונים שבשפה תתאה הוא, כי חומר השערות דשפה עלאה( עליונה)
היו מהתמעטות הבינה, (

מדוע בינה יצאה לבחינת שערות?
• הרי בינה היא ג"ר, מה פתאום שיהיה בה, בכלל סערת נפש?
• אלא שנהיה בה מיעוט, כתוצאה מעלייה של צ"א אליה, והמיעוט שלה נעשה שיער, וזה חומר השערות של שפה עילאה) ( בגלל שבינה מוותרת על הג"ר שלה- לטוב תצ"ב יש בה מיעוט- שגורם לשיער. (37.20)

וכן מקום אחיזת השערות היה, מקום בינה.
אבל חומר השערות דשפה תתאה, הוא חומר של מלכות דצמצום א', שהיו מעורבים בשערות דשפה עלאה, שיצאו משם ונתקנו( בסוד)
בשפה תתאה. ( אז יש הבדל בין שפה עליונה לשפה תחתונה) (37.45 )

1. שפה עילאה- החומר שלה היה צ"א,שעלה לבינה ובבינה תיקן את צ"ב.
2. שפה תחתונה- החומר הוא ממש של צ"א. מאיפה הגיעו אליהם מלכות של צ"א?

והמקום דשפה תתאה הוא בלחי התחתון, שהוא מקום מלכות עצמה. ( 38.25)

.
וז"ש שם בזוהר "מתתקן שערא ונחית תחות פומא"(מיתקן השיער ויורד תחת הפה, ללסת התחתונה, מהלסת העליונה) דהיינו כמבואר,
שאלו השערות השפה עלאה נתקנו ונבררו מחדש, (למה?)
כדי שיתגלו לעצמם אלו השערות המעורבים שם מבחינת תיקון הא',(למה?
• כי חייב שימשיכו לתקן את אותה מלכות של צ"א כל הזמן,
• וע"י ריבוי הזווגים, כל פעם כשהיא מצורפת, היא מקבלת מזה משהו)
• אותה בחינה תחתונה מקבלת את הגילוי, של אפשרות לגלות את החכמה במדרגה, למרות שזה עלול להיות בבחינת דינים קשים, ואיך? ע"י תיקונים של צ"ב (39.29)

ואחר שנמצאו ונגלו, ירדו למקומם מתחת השפה תתאה, כי לא יכלו עוד לעמוד שם, מחמת שנתגלה שוב כח הצמצום שבהם, והיו מוכרחים לירד למקומם. וע"כ נחתי תחות פומא. (ולכן ירדו מתחת לפה )

סיכום:
, אנו רואים, שעוד לא גמרנו את התיקון הרביעי והחמישי.
אבל מה אנו רואים?אומר לנו: תראו:

• היה תיקון בשפה עליונה, זה כמו בעולמות העליונים,
• אומר והבנים (?) שהצלת את נשמות הצדיקים זה ז"א
• ואם התיקון הזה הוא כ"כ טוב: אז מעתיקים את התיקונים האלה לשפה תחתונה, כדי שהשפה תחתונה שקיבלה את התיקונים, ממנו מתחייל להתפשט כל שערות הזקן, והם חייבים להתפשט בצ"ב מתוקן.
• וזה מה שהיה למעלה, זה כמו שייך לעליון לצ"א,
• ועכשיו צריך להוריד את זה לגוף, לחוטם- פה ומטה.
• ואז התיקונים האלה נותנים גם אפשרות, לעצו את מארי דיבבה ומארי דיללה,
o נותנים אפשרות לקבל חסדים
o נותנים אפשרות לתת חוכמה
ולכן התיקונים האלה הם תיקונים מאד חשובים.

כדי להשלים את השיחה או התיקונים האלה, נדרשים עוד שיעור אחד או שניים. (41.00)

שאלות חזרה הדף היומי א'תז-א'תח
1. איזה ב' מיני שערות ישנם בשפה עלאה?
2. אם שפה עלאה ישרה מצד עצמה, לשם מה קיבלה את העוון דהיינו מיעוט שנובע מב' מיצרי הזקן?
3. כיצד משמשים ב' התיקונים הראשונים כאמצעי והכנה לתיקון הג'?
4. מדוע תיקון הג' נקרא "עובר על פשע"?
5. מהו כל עיקר תיקון הדיקנא ומדוע?
6. מה ההבדל בין תיקון הג' בעניין חרון אף בין א"א לז"א, ומדוע?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

תיקון הג'- "עובר על פשע"
אנו נמצאים באמצע של הסדר של תיקון הג'.
מהו תיקון הג'?
אורחא זה המקום הפנוי משערות, באמצע השפה העילאה- (השפם), שדרכו צריך לנשב הרוח, דהיינו להוריד אור חכמה לנבראים בזמן שהם ראויים- זה התיקון
ודאי שהתיקון (הג') הזה הוא בא כהשלמה לתיקון הא' ולתיקון הב'
תיקון הא': הוא החומר שאיתו אנו עובדים,
• והחומר הוא מלכות של צ"א, כי המקור של התיקון הראשון של ב' מצרי הזקן, הם החומר שבא מהפאות.
• הפאות הוא מלכות של ראש, מלכות של צ"א, מלכות של שערות ריישא
על הראש זה לא פועלת המלכות הזאת, כי זה "ממטה למעלה", אבל הזקן שזה "ממעלה למטה" המלכות הזו עלולה לפעול.
• מצד אחד המלכות הזו היא דין קשה, אסור לפעול עם מלכות של צ"א
• מצד שני, אם אני לא אפעל עם מלכות של צ"א, אז אני לא אתקן" את המלכות שאיתה אני צריך לעבוד.
איך עוברים לתיקון הב'? ולמה הוא נצרך.?
אז מצד אחד אני מקבל את החומר של צ"א, ואיפה אני מקבל את החומר הזה? בתיקון הא'
• , יחד עם זאת אני חייב לעשות לה תיקון (לתיקון הא')
• , כי אני צריך להשתמש עם מלכות של צ"א, אבל אני לא יכול להשתמש איתה באופן רגיל, אני חייב לערב אותה עם בינה, כדי שאני אשתמש איתה, ולצורך זה, בא צ"ב
שימו לב! איזה יופי תיקנו לנו את עולם אצילות, לפי איך שהיה צ"ב בהתחלה.
שכשבאנו להשתמש בלמטה מטבור דא"ק אז הינו צריכים צ"ב, ואז נקודות דס"ג ירד למטה מטבור, ועשה צ"ב, עשה התערבות עם ד/ג, ועשה צ"ב (2.32)
אותו הרעיון יש פה:
כי הרי אנחנו צריכים לסדר את א"א:
• שמצד אחד ישפיע בדרך של צ"ב
• ומצד שני לא לוותר על מטרת הבריאה

אז אנו כן הולכים לתקן את צ"א, אבל צריכים לערב אותו עם בינה.
ולכן בא התיקון הב'
• שב' מצרי הזקן שזה תיקון הא', שנקרא א"ל, שנקרא תקיף, שנקרא חומר של צ"א, עולה לבינה.
• ועכשיו הוא עלה לבינה והוא יותקן בבינה בשערות לרוחב שהם שערות השפה עילאה (השפם),שהיא מוכנה לשאת עוון, להוריד את עצמה מגדלות של ג"ר ולקבל לעצמה את אותו פשע, של הרצון של צ"א, ולהסכים למעט את עצמה.
• ו יחד עם זאת, צריך לקבל אור חכמה
איך עוברים לתיקון הג'? ולמה הוא נצרך?
ויחד עם זאת, צריך לקבל אור חכמה
מתי הם כן ראויים לאור חכמה?:
• בימים טובים, ב
• שבתות,
• במצוות מיוחדות שהאדם עושה,
• שכן ראויים לקבל חכמה.
אז אמרו: ניתן להם חכמה.
אז רצו לתת להם חכמה בנקודה פנימית, מפנימיות המוח, דרך המוח, שלוקחים את הנשמה, אבל משם גם נותנים את הנשמה.
כמו שכתוב על האדם, שכאשר רוצים לקחת את נשמתו, לתת לו נשמה, נותנים לו דרך אפו, אז דרך נחירי האף, ב' הנחיריים, ב' הנקבים שבאף, נותנים עכשיו את אור החכמה אבל יש בנהם הבדל : (4.12)

יש הבדל בין הנקב הימני לנקב השמאלי:
• הנקב השמאלי הוא חכמה בלי חסדים
• הנקב הימני הוא חכמה עם חסדים
כאשר ניתן אור חכמה למדרגה, אז האור הזה שמגיע היה צריך לבטל לגמרי את השפה עילאה" להוריד את השיער, כי השיער מראה על מיעוט, שאי אפשר לקבל את האור שם
למה אי אפשר? כי הוא נושא עוון, לקח את העוון של הפשע, שבא מלמטה מב' מיצרי הזקן, וגרם לשיער.
השיער בשפה עילאה, דוקא מראה על מיעוט האור, כי שפה עילאה שייכת ללסת העליונה שייכת לגלגלתא, שייכת לג"ר שייכת לאוזן, ואם זה שייך לג"ר, אז השיער לכאורה מפריע,. ( 5.03)
אז כשבא אור חכמה לב' הנקבים, הוא היה צריך להוריד לגמרי את השיער מהשפה עילאה, אבל לא הוריד לגמרי. למה?
• כי אמר: חכמה באופן קבוע אי אפשר לקבל!
• אז מה כן אפשר לעשות? אפשר לתת שביל, אורחא,דרך- לבנות דרך שדרכו יכול להתקבל האור, כמו שבונה איזה מעבר , שכאשר שיהיו ראויים (לקבל אור חכמה), יהיה כבר דרך מוכנה לתת את האור.כמו שבונה נחל,
o אבל מתי יעבור בנחל הזה אור? כאשר יהיו ראויים
o וכאשר לא יהיו ראויים לא יעבור האור בנחל

• ולכן זה נקרא האורחא שעובר בשערות,
ועל זה עוד רוצה להרחיב את הדיבור.(5.50)
עמוד אט"ו- טור ב'
וז"ש עוד שם "ושערא (השיער )לא אתרבי בהאי אורחא, (לא גדל באותה דרך שעשינו ) משום דכתיב ועובר על פשע, למיהב מעברא על פומא קדישא, (להיות מעבר עד הפה הקדוש ) דיימא סלחתי" ( שתהיה בו הסליחה- כי אם תהיה סליחה ויצטרך לעבור אור חכמה, שיהיה מקום לעבור בו)
פירוש: כי אין צורך להגלות כאן, אלא בחינת סליחת עון בלבד, שפירושו, להעביר הקטנות מעל בחינת המלכות דבינה, שיצאה לחוץ מחמת נשיאת השערות בסוד נושא עון, כנ"ל. ( 6.49)
איך תיקון הא' והב' מהוים אמצעי לתיקון הג'
בתיקון הב' ששערות המלכות של תיקון הא', עלתה לבינה, שפה עילאה, והיתה צריכה ל"שאת את העוון"
ועכשיו (תיקון הג') צריך לתקן את (תיקון הב')- ה"נושא עוון"- לא צריך לתקן את הפשע.
• מי זה נושא עוון? צ"ב שבא לתקן את צ"א,
• ועכשיו רוצה (תיקון ג') לתקן את צ"ב
אז שימו לב!
שכשרוצים לתקן את צ"ב, מה נעשה?
• אז האם נחזור לצ"א? לא!
• האם יש דרך אחרת?
o כן, אח"פ דעלייה
o כלומר: יקבל חכמה אבל בדרך מיוחדת (7.27)
ולזה מספיק בחי' אורחא באמצעיתא דשערי, ( מספיק דרך באמצע השיער) כנ"ל, וז"ש למיהב (להיות )מעברא(מעבר ) על פומא(פה ) קדישא דיימא סלחתי (שזה מבטא את הסליחה על העוון של העליון לתחתון), כי ע"י העברה בלבד, נגלה סליחת עון. וז"ש מקודם, "ושערא (השיער )לא אתרבי (לא גדל )בהאי אורחא, (באותה דרך משום שכתיב (שכתוב )ועובר על פשע" כי נתבאר (8.14 )
( עמוד את"ז)

אם שפה עלאה ישרה מצד עצמה,
לשם מה קיבלה את העוון דהיינו מיעוט שנובע מב' מיצרי הזקן?
לעיל, שבחינת הפגם דצמצום א' נקרא פשע, (מלשון שפע, כי פשע אותיות שפע_ לקבל את אור החכמה שנקרא שפע בע"מ לקבל- זה נקרא שפע- אז זה הפגם בצ"א )
ובחינת המיעוט דבינה מחמת שנעשתה לנושא להמלכות הזו, נקרא עון, (איך היא מתקנת את הפשע? ע"י עוון ) ולא פשע.
o למה זה נקרא עוון? כי אם אפשר לקבל את החכמה, ואתה אומר : אני לא אקבל את החכמה , אז אתה הולך נגד הקב"ה.איך יכול להיות?
o הבורא ית' אומר: אני רוצה להיטיב לנבראי ואתה תגיד, אני לא רוצה לקבל? כמו בצ"ב? זה נקרא נושא עוון.
o כשאתה אומר, אני חותך את המדרגה ולא מקבל באח"פ, איך אפשר? הרי נתתי לך את הרצון כדי להשתמש בו- זה נקרא נושא עוון, זה גם נקרא שלא לשמה, כדי להגיע ללשמה. _(9.18))

אמנם עתה, אשר
בחינת מלכות דצמצום א',דהיינו התיקון הא',
עלה ונתחבר בבינה,
נמצא שעם סליחת העון דבינה,
נתכפר ג"כ בחינת הפשע אשר עלה שם.
וז"ש "ושערא לא אתרבי בהאי אורחא" (השיער לא גדול באותה דרך, באורחא (10.03)
כי יש שם ב' מיני שערות: ( שערה זה סערת נפש)
• הא' הבאים מחומר דתיקון א' עצמו שעלה שם, (שנקרא פשע, דהיינו חומר של צ"א )
• וב' השערות שיצאו מכח הבינה שיצאה לחוץ ואבדה הג"ר שלה, (
o אז יש גם סערת נפש,שאיבדתי את הג"ר דבינה,
o השערות של צ"א וצ"ב מעורבים בשערות של השפה עילאה- שזה היה תיקון הב') כנ"ל ע"ש.(10.30)

וא"כ יש לשאול אמאי(למה? ) לא אתרבי(גדלו ) השערות, שבאו מתיקון הא', גם בהאי אורחא,
o למה ומדוע לא גדלו השערות שבאו בתיקון הא'? )
o (למה לא גדלו השערות של הפשע? במקום הזה של האורחא:

כי לא היה כאן אלא בחינת סליחת העון, הנוגע רק לשערות דבינה עצמה, ולא לבחינת פשע. (
• אם כך, אז שיגדל שם שערות דפשע
• אם באת ותיקנת את הבינה, את הנושא עוון ע" האורחא, אז לפחות צריך עדיין להשאיר שערות של בינה א'):
היה ב' מיני שערות בשפה עילאה:
• שערות דצ"א- שזה נקרא עובר על פשע
• ושערות של צ"ב- שנקרא נושא עוון
אז אם האורחא, שזה נתינת אור החכמה, באה לתקן את הנושא עוון, אז זה לא בא לתקן את הפשע, כלומר את השערות של צ"א!
אז זה שאתה אומר לי שלא גדלות שערות באורחא, שהם שערות של צ"ב, אז שואל, מדוע לא גדלים שם שערות של צ"א?
איזה ב' מיני שערות יש לשפה עילאה?
ממה בנויות השערות של השפה עילאה? הם בנויות מב' מיני שערות
• שערות של צ"א שרוצה חכמה, והוא בסערה שלא מקבל חכמה
• ושערות של צ"ב, שגם ג"ר דבינה שקיבל, גם על זה מוותר

אז יש סערות שגרם לו לוותר על האור של הבינה. ב' מיני שערות
יש ב' מיני שערות:
א. אור חכמה- זה נקרא שפע
ב. ואור נשמה- של בינה
i. אור חכמה זה נקרא שפע, כשאומר בצ"א שלא יקבל את האור הזה, אז גדלים שערות, יש סערת נפש למה לא מקבל את האור של צ"א- וזה השערות של צ"א

ii. אור נשמה- בינה מקבלת אור נשמה, גם היא יוצאת מג"ר, גם עליה אי אפשר לקבל! למה? כי עלה אליה הפשע (מלכות של צ"א), עשה עליה צ"ב, אז גם בינה יצאה מחוץ לראש, אז יש גם סערות, (שערות) למה לא מקבל אור נשמה.

השערות שפה עילאה, כוללים ב' מינ שערות
א. למה לא מקבל אור נשמה (בעקבות צ"ב, נושא עוון, בינה לא יכולה לקבל ג"ר שהוא אור נשמה )
ב. למה אני לא מקבל אור חכמה (ממלכות של צ"א) (13.13)
עכשיו, זה המציאות, מה השאלה?
עכשיו, דרך ב' הנקבים מגיע אור חכמה, אשר עשה פה שביל באמצע,
אז מה עשה האור חכמה הזה? על מה הוא התגבר? למה לא מקבלים חכמה, אם הוא יתגבר?
• אז השערות של בינה שאמרה לא לקבל, עכשו אפשר לקבל
• למה אומר ששערות של חכמה עדיין לא מתקבלים, כי הרי ג"ר דחכמה אי אפשר לקבל! (13.46)
וע"ז( ועל זה) אומר "משום דכתיב ועובר על פשע" כלומר, כיון שלא נתקן אלא בבחינת אורחא למעברא ביה, ( דהיינו,
• אתה אומר שמקבלים חכמה?
• אז אומר: לא,! אין חכמה בקביעות!
• יש רק דרך לקבל חכמה אם התחתונים יהיו ראויים)

ע"כ בשעה שעובר דרך שם לפומא, לומר סלחתי לעון דבינה, (שאמר שלא לקבל שום אור )נמצא גם הפשע נעלם משם,
וע"כ גם השערות דבחינת פשע ג"כ אינם גדילים שם בהאי אורחא. (אומר:
אתה אומר: שהתגברת רק על הבינה?
• אז אומר: לא! גם על החכמה התגברתי
• לא רק שאפשר לקבל אור, אלא אפשר לקבל אור חכמה!

באופן שנמתקים (ע"י התיקון הזה של האורחא,של אור שבא דרך הנקבים, ניתקנים שם שני דברים)שניהם ביחד, כי זהו כל כח של תיקון הב', שה"ס נושא עון, דהיינו שקבלה בחינת הפשע לתוכה, (
• למה היא (בינה) קיבלה פשע?
• מי זה פשע? צ"א, ב' מצרי הזקן עלו לשפה עילאה, קיבלו את הפשע, ולכן גם הם יתמעטו)
ונתמעטה גם היא, (בינה ) כדי שאח"ז כשיגיע לה התיקון הג' שהיא האורחא לאעברא ביה, ( דרך שיעבור בו אור חכמה)יגיע התיקון הזה גם לבחינת פשע, הנמשך מתיקון א'. (15.29)
שימו לב, איזה דרך יפה, מה הוא עושה פה:
אומר:
• לבוא לתקן ישר את צ"א, אני לא יכול
• לתקן את צ"ב, להתגבר על הבינה, שלא תגרום לי לקבל חכמה, אני יכול!

אז מה אני אעשה?
אני אקח את המלכות, את צ"א, יערב אותה עם בינה, ואז כשאני אבוא לתת תיקון לבינה, אז אני אתן בדרך אגב תיקון לחכמה.
דוגמא:
: אני רוצה לתת תיקון לרות המואביה
• אבל איך אני אתן תיקון למואב? הם רשעים!
• אז אומר: אני יודע מה אני אעשה:אני אקח את נעמי, אני אוריד אותה למואב, אני אצרף אליה את רות
• רות שזה בחינת צ"א, תתחבר עם נעמי, תתחבר עם בינה,
• וכשאני אבוא לתת תיקון לנעמי- שהיא תחזור לבית לחם, אז אני אתן תיקון גם כך לרות שתתחתן עם בועז.
אומר: אני רוצה לתת תיקון לרצון לקבל של האדם
למשל אני רוצה לתת תיקון לרצון שלו לאכול.
דוגמאות:
אז למשל רוצים לתקן אצל האדם את הרצון לאכול:
• אומרים לו תערב את הרצון לאכול, עם הרצון שלך לקיים תורה ומצוות.
• עכשיו אומרים לך: בשבת אתה צריך לאכול.
• אז אתה הולך לעשות מצווה, ובזה אתה מתקן אתה רצון שלך של אכילה, שיהיה מטעם מצווה .
או אומרים לך תאכל כשר
תתקן את הרצון שלך לאכול, אגב כך שאתה אוכל כשר. (17.22)
אומר:
אתה הולך לתקן את הרצון של צ"א,
אגב זה שבאת לתקן את הרצון של צ"ב.
אבל אם באופן ישיר הייתי אומר לך בוא תתקן את הפשע של צ"א,
לא היית יכול!
וע"כ נקרא במיכה התיקון הזה ועובר על פשע, (למה? כי גם את הפשע הוא תיקן אגב התיקון הזה )
כי ענין סליחת עון אין בו משום רבותא, ( אין בו שום תוספת, אין בזה שום גדולה, כי זה לא מגיע למטרה בריאה)
כי הוא ישר משורשו, (
• הרי הבינה היא ממילא ישרה,
• קילקלת ותיקנת את מה שקילקלת?
• אומר: לא! שתיקנתי את הבינה, זה לא כמו לתקן חזרה את הבינה.
יש לנו כלל ברוחניות בעבודת ה':
שכשאתה מקלקל משהו, אז אתה חייב לתקן יותר ממה שקילקלת!
, אסור לך לחזור לאותו מקום שיקלקלת. (18.19)

למשל , בנאדם, מחנך את ילדו:
אז באופן רגיל הוא חי עם הילד שלו" ויש יחסים סבירים עם הילד.
לאחר מכן האו מקלקל את היחסים האלה עם הילד, למה? מכיוון שהילד התנהג לא יפה .
ואז הוא בא לילד ואומר לו:
אני עכשיו לא מוכן לתת לך את המ שאתה קיבלת ממני כל יום,
כל יום הייתי משחק איתך שעה ומלמד אותך שעה,
עכשיו אני רק חצי שעה אשחק איתך, אני לא רוצה לשחק איתך בכלל, אלא אני רק יושב איתך ולומד איתך, ואתה אוהב גם לשחק איתי, אבל אני גם ממעט ממך גם את המשחק איתי.- ובזה מיעטנו את הבינה.
למה? כי אני רואה שכשאתה משחק אתה מתפרע. (19.20)

ועכשיו אני רוצה לבוא ולתת לו תענוג:
כשאני בא לתת לו תענוג, לא די שאני רק אבוא ואשחק איתו את אותה שעה, ששיחקתי איתו קודם.
אלא אני צריך לתת לו יותר ממה שנתתי לו קודם, מצידי. כלומר אני צריךל לבוא והלגיד לעצמי: אני בא לשחק איתו? אני לא בא ר קלשחק איתו, אלא הרבה יותר מזה (19.44)

או למשל כאשר אדם עושה מצווה:
אומר: לא יכול עלשות מצווה מסויימת.
אבל כאשר נאי בא לעשות אותה, אני אעה אותה גם עם כוונה, לא די שאניא עשה אותה כמו שעיתי אותה קודם.
אבל פעם לאיכולתי, ראיתי שאי מתרחק מהבורא כאשר אני עושה אותה
ועכשיו כשאני אעשה את המצווה,\ אני אעשה אותה יותר עם כוונה ממה שעשיתי קודם. (20.05)
ולכן כאשר אתה מקלקל, כשאתה הולך בדרך,

וזה ממש סדר מפה מהמקום הזה
שכל צ"ב בא בצורה כזאת, שאם אני מתקדם בדרך השם, ואני נמצא פה (0), ואני עולה (1א), ואני יורד אח"כ.
וכאן כשאני עולה חזרה (1ב), לאן אני מכוון לעלות? אני לא מכוון לעלות בחזרה לנקודה 1ב,, אלא חייב לכוון לעלות לנקודה 2א, וגם אני ארד אח"כ,ד ועני עולה אני לא מכוון לעלות בחזרה למקום נקודה השיא האחרונה שלי (2ב), למרות שירדתי ממנה, אלא מכוון לעלות לנקודת השיא של המדרגה הבאה(3א)…וכן הלאה
כי אם אני אכוון לעלות לכאן(לנקודה 2ב), אני אפול יותר נמוך.
אני חייב לכוון לעלות לנקודת השיא של המדרגה הבאה. (20.54)

דוגמא נוספת:
למשל אדם שמן שוקל 80 ק"ג.
וראה שהעלה את המשקל ל- 90 ק"ג. 90
לאן הוא צריך להביא את עצמו בדיאטה?
אם ירצה לרדת ל80 ק"ג, אז יעלה ל- 120 ק"ג
מה הוא צריך לעשות? להוריד את עצמו ל- 70 ק"ג. 80
70
צריך ללמוד שכל המריבה שבאה לנו עם הבורא, באה בכדי שנתקדם תמיד הלאה
שנתן לנו ריב, יגיעה, סיכיסוך עם הבורא, גלות, כדי שנבוא לגאולה יותר גדולה
הבורא לא נותן גלות, בכדי שנבוא לאותו מקום שהיינו בו קודם

זאת אומרת :

הנושא עוון לא בא בשביל עצמו, אלא הוא בא בשביל לתקן את הפשע
צ"ב זה מיעוט, אבל לא בא רק כדי שנבטל את צ"ב, הוא בא כדי שנתקן את צ"א,
איזה דבר עצום!

זה יכול לתת לנו התייחסות אחרת לגמרי לחיים
לכן, מי שמתקן נכון תמיד מתקדם, אבל אם זה בא מקילקול.
לכן אומר לנו: נקרא שוב: ( 22.15)
ענין המשמעות של תיקון הג'-
"עובר על פשע" (תיקון לצ"א וצ"ב)
( שבאמצעות התיקון של נושא עוון (שהוא_צ"ב) הוא תוך כדי זה יתקן את צ"א(עובר על פשע)
כי אין מה לתקן את נושא עוון מצד עצמו, כי נושא עוון לא בא בשביל עצמו, אלא למען תיקון עקיף של צ"א
וע"כ נקרא במיכה התיקון הזה ועובר על פשע, ( למה רק עובר על פשע? על מה צריך להיות? עובר על עוון! ולא עובר על פשע!)
כי ענין סליחת עון אין בו משום רבותא, ( אין בו משום תוספת, למה?) כי הוא ישר משורשו, (הרי מה עשית? באת לתקן את מה שכבר קלקלת? מה שממילא היה מתוקן מלכתחילה?
אלא עיקר רבותא היא, ( עיקר התוספת היא) שעבר ג"כ על הפשע. (דהיינו שמתקן גם את הפשע גם את צ"א )כמבואר. (23.03 )
וז"ש שם (אות קכו-א) ותאנא, תיקונא קדמאה דדיקנא ותנינא, לאתכא לתליתאה" פירוש: כי כל עיקר הדיקנא הוא, (למה באות שערות הזקן? ) לתיקון הבוצד"ק דגניז במו"ס, (לתקן את הצ"א שיש במו"ס, הרי בשביל זה באו שעורת דיקנא
למה באו שערות דיקנא?
לתקן את הבוצינא דקרדינותא שיש במו"ס
ולא כדי לתקן צ"ב
)שה"ס אלף עלמין דהתימין בעזקא דכיא, (לתקן את אלף העולמות את מדרגת החכמה,ש העזקא דכיא, עצרה אותם כדי שלא יתגלו ) שהוא בחינת העביות דצמצום א', שעליה יצאו או"א דנקודים, (את זה רוצים לתקן, אז המ שעשינו מיעוט ועשינו חיזוק הפרסא בצ"ב, בא כדי לתקן את צ"א, לא כדי לחזור לצ"ב, לא רק כדי לא להשבר, לכאורה נשברנו בעולם הנקודים,
• לא באנו עכשיו לעשות את העזקא דכיא"
• את כל התיקונים, את הגבהת ראשי ירכין,
• את ם דצלם
לא באנו רק כדי שלא נקלקל, אלא באנו כדי לתקן, את מה שקודם לא הצלחנו לתקן נשברנו בגללו.) (24.17 )

• וכיון שהיא גנוזה שם, (מלכות של צ"א )אין בה זווג,
• וע"כ נגנזו עמה גם קומת או"א הפנימים, (אז אם היא נגנזה איך אני אתקן אותה?)
הנקרא אלף עלמין, ( ג"ר דחכמה)להיותם בחינת ע"ב הגלוי כנ"ל באורך.

ונודע דעיקר כל התיקונים הוא, רק לתקן המלכות דצמצום א', בסוד דא"ס לא נחית יחודיה עליה, ( לא נותן אתה זווג עליה)
עד דיהבינן ליה בת זוגיה, ( לא יתן את האור שעד שלא תהיה בת זוג ראוייה להתקשר אליה )
והנה היא נגנזה (המלכות הזו )לגמרי בעולם האצילות, (ואם היא נגנזה? אז איך יעשה עליה את הזווג? ויתן לה את ג"ר דחכמה? איך יהיה בה תיקון, בעת שאין בה שום זווג?, הרי היא נגנזא ברדל"א, והיא גנוזה במו"ס, הבוצינא דקרדינותא, נמצאת שם,לא בשביל זווג" אלא בשבילזווג, אלא בשביל עצירת האור.) (25.14 )
ואיך יהיה בה תיקון בעת שאין בה שום זווג, והיא גנוזה במו"ס.
וז"ס שערות דיקנא, (איזה סוד? למה הם באו? כדי לתקן את הצ"א )

אשר כל שורשה הוא תיקון א' דדיקנא, ששם נגלה בחינת המלכות דגניז במו"ס, (דהיינו המכלות שגזנוזה במו"ס הופכת להיות חומר גלם לתיקון, לא מקבלים בה, אבל ממנה יוצרים את הכלים החדשים של צ"ב, ואגב התיקון של צ"ב, נתקן גם אותה) (25.41 )

כנ"ל באורך, והיא שהצמיחה והולידה לכל השערות דיקנא, כמ"ש לפנינו. אמנם בה בעצמותה גם כאן בדיקנא, אי אפשר שתהיה, בה זווג, כי אם בדרך התכללותה וביאתה בהתכללות הבינה, (אני יכול לתקן אותה רק בהתכללות ולא בעצם )שהיא מדת הרחמים,

דהיינו בחינת תיקון הב' שנקרא ורחום, כנ"ל
• שמכח השערות דתיקון א' שעלו לשם, יצאו ונצמחו שערות גם מבחינת בינה הנקרא שפה עלאה, (תיקון הב' )
• וגם השערות של תיקון א' עצמו עלו ונתערבו עמהם,
o (בבחינת א"ל- ב' מיצרי הזקן, גם עלו לשפה עילאה,
o וכשיבוא לתקן את השערות של הבינה, הוא יתקן גם את השערות של צ"א. ) כנ"ל.
אמנם עדיין לא נגלה שום המתקה בזה התיקון הב', (למה לא נקרא המתקה? כי זה רק המיעוט של צ"ב שעשה עצירה שעשה פרסא ) ואדרבה, כי נגלה מיעוט נוסף על מיעוט הא',
• (מיעוט הא' – לא היה לקבל חכמה
• ועכשיו יש גם מיעוט לא לקבל ג"ר דבינה )

אלא אח"ז שנגלה התיקון הג', שהוא האורחא דאתפני משערא, (הדרך שהיא פנויה משערות )הנמשך לפומא בסוד סליחת העון, שפירושו שהעון דבינה חזר ונתיישר והשיגה את ג"ר שלה, אשר עי"ז נעשה גם בחי' (דהיינו תיקן גם את הפשע, גם את צ"א לא לגמרי, מעט ) ( 27.35)

• כי גם בחי' השערות השייכים לתיקון א" קבלו ג"כ אותם המוחין,

• ואז נתגלה כל התיקון, של יציאת המלכות דצמצום א' לחוץ בבחינת שערות דיקנא,

• כי עתה בתיקון ג' הזה, נתקנה בחינת המלכות דצמצום א'. ( יוצא שהתיקון הא' והב' הוא רק הכנה לתיקון , כי הם רק יצרו את המיעוטים, כדי ש"עובר על פשע" יבוא ויעשה את המיעוט, אומנם גם עובר על פשע, נראה את זה בתיקון השישי כהכנה לתיקון הגדול, אבל הוא הרמה הראויה להתחיל לתקן את ב' המיעוטים של:
o ב' מיצרי הזקן הזק,שזה מיעוט של צ"א
o ונושא עוון שזה מיעוט של צ"ב

. והגיע בחינת תיקון להבוצד"ק(דהיינו מוחא דצ"א ) דגניז במוחא סתימאה, והאלף עלמין דחתימין שמה, ( ג"ר דכחמה) התחילו להתידע באיזה שיעור. (התחילו קצת לקבל עליהם אור, לבוא בזווג באיזה שיעור, בהתכללות ) וז"ש בזוהר "דתיקונא קדמאה ותנינא דדיקנא, לא היו אלא לאתבא לתליתאה" כמבואר. (שהתיקון הראשון והתיקון השני, לא היו , אלא כדי לבוא לשלישי )

כי עד עתה לא היו אלא רק צמצומים נוספים, אלא עתה שחזרו הג"ר לבינה, התחיל התיקון דמלכות זו דצמצום א', שזה כל הנרצה. (שכל הנרצה זה תיקון של צ"א )

מהו כל עיקר תיקון הדיקנא ומדוע?

והבן כי משום זה נקראים
י"ג תיקוני דיקנא בשם י"ג מדות הרחמים,
כי כל עיקרם הוא להמתיק המלכות דצמצום א',
שהיא מדת הדין, בבינה, שהיא מדת הרחמים
וזכור זה בכל ההמשך.
וזה באמת סדר נפלא:
כל התיקון של צ"ב בא כדי לתקן את הצ"א.
מה שעשינו את צ"ב זה כדי לתקן את הלמטה מטבור.

וז"ש עוד שם (באות קכו-ג) תאנא בצניעותא דספרא, ( למדנו בספר דצניעותא)( )
מהו דכתיב פשע: זכו עובר, לא זכו, פשע" פירוש:

• אם זככו את עצמם, יהיה בבחינת עובר על פשע
• אם לא זכו, לא זככו את עצמם- אז יהיה פשע

כמ"ש לעיל, ד"ה וענין זה. על דברי הזוהר, דהאי אורחא אתתקן לאעברא ביה,
שלא נתקן שם החכמה בקביעות, שהיא בחינת הרוחא דנשיב מנקב שמאל דחוטמא, אלא בבחינת דרך לעבור בו, ולא לעמוד שם. ע"ש.
וז"ש כאן, זכו עובר:
כלומר, שהצדיקים הזוכים, הם מקבלים ( מקבלים את האור חכמה, רוחא דחיי, מבחינת ב' הנוקבין דחוטמא, גם מהימין אבל גם מהשמאל- ג"ר חכמה- אלף עלמין, שאז היה בבחינת עובר על פשע, שהוא תיקון שלם) הרותא דחיי מבחינת ב' הנוקבין דחוטמא, שאז היא בבחינת עובר על פשע, כמ"ש שם, שהוא תיקונא שלים, שיש להם חכמה וחסדים, (גם נקב שמאל- חכמה, וגם נקב ימין – חסדים ) (31.26 )

• חכמה מכח העברת הרוחא דחיי בהאי אורחא, (חכמה מכח העברת האור חכמה בשביל , בדרך הזו שפעל )

• וחסדים מכח הני שערין דאשארו ( מכח השערות שנשארו שם)שמה סוחרני דהאי אורחא(סביב אותו השביל, אותו דרך שנעשה)

. אבל אם "לא זכו" דהיינו אם הם עומדים בהאי אורחא דהיינו שמקבלים הרוחא (אור החכמה ) דחיי דנשיב מנקב שמאל, המאיר בקביעות, אז מתגלה להם "פשע" כלומר, שהשערות שנתערבו שם מהחומר דתיקון א' הנקרא פשע, כנ"ל המה מראים כח הצמצום שבהם. ואז גם הארת חכמה מסתלקת מהם, כי אין חכמה מתקבלת בפרצוף מבלי התלבשות באור חסדים. כנודע.)( כלומר:

• אם לא יקבל מנקב הימין, ואם לא יהיה התיקון של השפה עילאה, שזה בינה, והיא לא תייצר שביל כזה, כי אם הכל היה פנוי משערות היה מתקבל כל ג"ר דחכמה מנקב שמאל-
• ואומר: אי אפשר כך! כי צריך לקבל את זה במסגרת חסדים) (33.09 )
וז"ש "זכו עובר, לא זכו, פשע" אכן אין זה אמור אלא בהצדיקים המקבלים מאורחא דתחות חוטמא דז"א, ולא באורחא דא"א, (שבהם אפשרי שתהיה מציאות,ש הם עוברי על פשע, אבל אצל עתיק מקבלים ב' נקבים) כי לית שמאלא בהאי עתיקא, כנ"ל. (אין שמאל בעתיק ולכן בראש, אין את המיעוט הזה של השמאל בא"א, אבל זה משהו צדדי פה.

העיקר מה שנלמד: תיקון הג'
בא לתקן גם את צ"ב וגם את צ"א,
אבל הוא לא עושה את זה בפעם אחת,
לכן צריך להמשיך לשמור על צ"ב כל הזמן, וזה השפם העליון,
כדי שיהיה אפשר לקבל לאט לאט את אור החכמה הזה, ולאט לאט לתקן צ"א ) (34.38)

וזה שממשיך שם (אות קכ"ז) "האי בז"א, מאי בין האי להאי, (מה בין זה לבין זה )
בז"א כד נחית ההוא אורחא מתחות נוקבי חוטמוי, כתיב ויחר אף ה' בם
וילך. (

• איך יכול להיות, שאם אתה אומר לי שזה תיקון, אז איך יחר אף ה'?
• למה אף ה'? הרי משם בא התיקון)

מאי וילך, דנפיק רוחא דרוגזא מאינון נוקבי, ומאן דאשכח קמיה אזיל ולא אשתכח, (לאחר שנמצא בו הולך ולא נמצא, דהיינו אותו כעס עובר ממנו ) הה"ד כי רוח ה' נשבה בו ואיננו. (למרות שבא מנקב שמאל חכמה, זה חרון אף, ולכן זה נעלם ממנו )באריך אנפין כתיב, ועובר על פשע, וכתיב, ורוח עברה ותטהרם": פי': כי הדברים האלו, סובבים על הצניעותא דספרא המובא לעיל, שאומר,
• אם זכו (זככו עצמם )עובר
• אם לא זכו פשע
. דהיינו אם התחתונים אינם מקבלים משם בבחינת העברה, מתגלה להם פשע. כנ"ל. ( מה זאת מרת לא זכו מבחינת העברה? לא הצליח אור החכמה לעבור דרך האורחא, למה לא יצליח? כי בא לקבל רק את הג"ר דחכמה, ושכחו שיש צ"ב, שכחו שזה רק בעת גדלות אפשר לקבל, שזה לא דבר קבוע, ולא צועקים אני רוצה את זה אם לא עשית את התיקון המתאים) (36.47 )

וע"ז פרשו בזוהר, דהאי בז"א דוקא, ולא בא"א. ורק בז"א אפשר להתחתונים להתאחז בהאי אורחא בבחינת עמידה, דהיינו לקבל מבחינת נקב שמאל לבד דנשיב בהאי אורחא. ( למה? לקבל מבחינת נקב שמאל לבד זה אומר, דינים דכעס מהעליון- זה אפשרי רק בז"א ולא בא"א)
ואז נאמר בהם, ויחר אף ה' בם וילך, ( למה ה' כועס עליהם? )
• כי אז מתגלה להם בחינת השערות דצמצום א' המעורבים שם, שהם נקראים פשע,

ואור העליון המלובש בנשמות ההם, מסתלק מהם, שז"ס וילך, "דמאן דאשכח קמיה אזיל ולא אשתכח, (הולך ולא נמצא )כי רוח ה' נשבה בו ואיננו"( בא אור חכמה, אבל איננו). כשבא אור חכמה ואיננו , זה אומר:אש שורף ולא כמו אש מבשל

כשבא אור חכמה ואיננו ,
זה אומר:
אש שורף ולא כמו אש מבשל

שבכדי שיהיה אש מבשל, מה צריך? מה הסימן בחלום לשלום?
• סיר, למה סיר? כי מחבר בין מים לבין אש, בין ב' הפכים,שהם לא מתחברים
• הרי מים מכבים את האש
• ואש שורפת את המים_ הן לא יכולים לעבוד יחד, והסיר מחבר בניהם
כי החיות נסתלק מהם לגמרי, כי הסיתום דאור חסדים גורם הסתלקות אור חכמה ג"כ, כי אין אור חכמה מתלבש אלא בחסדים, כנ"ל. (39.03 )
מה ההבדל בין תיקון הג' בעניין חרון אף בין א"א לז"א מדוע?
מדוע אין בא"א את הדין הקשה הזה, של הנקב השמאלי?

מה שאין כן "באריך אנפין, כתיב, ועובר על פשע. (מדוע אין בא"א את הדין הקשה הזה, של הנקבה שמאלי? כבר אמרתי:
• שבא"א- אין שמאל, (לית שמאל בהאי עתיקא"- זה הזמן שהוא מתחבר עם עתיק לבחינה אחת
• ימין ושמאל מתחיל מאו"א.

)וכתיב ורוח עברה בהם ותטהרם" דהיינו כנזכר לעיל, דלית שמאלא בהאי עתיקא, (אתה מדבר איתי על א"א, אז למה אתה מדבר על עתיק? כי הם מתאחדים לאחד

• אין שמאל בעתיק, גם בא"א יש רק פב"א,
• בעתיק אין פב"א, ואין ימין ושמאל
• בא"א יש פב"א, אבל אין ימין ושמאל

• באו"א יש ימין ושמאל
• בז"א יש גם ימין שמאל, וגם פב"א בזו"ן, כך למדנו בחלק ח'( 40.18

ושם (בא"א )נשבין רוחא דחיי מכללות ב' הנקבים, אשר הרוחא דחיי הנושב מהם, הוא רק בבחי' ועובר על פשע, שאין הפשע, מתגלה, (למה? )
אלא אדרבה הוא מתכפר שם, כי נכלל לגמרי במדת הרחמים, (כי כל כולו רחמים זה ראש, ממטה למעלה- אין שמאל שם, אין דינים שם,שיער לבן שם, הכל רחמים
)
וגם הוא מקבל מהאי אורחא כמו השערות דבינה עצמם. כנ"ל באורך.
וז"ש "ורוח עברה בם ותטהרם"(זאת אומרת,

שאם בא דין,
השאלה, איך אתה מקבל אותו?
• אם אתה מקבל אותו באמונה , בעתיקא קדישא- אז אין שמאל בעתיק, לית שמאל בהאי עתיקא)

• אם אתה מקבל את הדין זה, רק מבחינת ז"א, מצד נקודת ההעלם, מצד המיעוט, אז הדין הזה הופך להיות דין קשה (41.20 )
כי אפילו השערות דבחינת פשע, נטהרו ג"כ. כמ"ש לעיל דשערא לא אתרבאי בהאי אורחא. ע"ש. ( והשערות לא גדלו בשביל הזה) (41.36)

לסיכום מה למדנו היום? (41.38

למדנו שכל התיקונים הא' והב' באו, כהכנה לתיקון הג'.
• תיקון הא', הוא החומר לעבודה של צ"א
• תיקון הב', הוא מיעוט, של צ"א, כדי שנתקן את צ"ב, נתקן אגב כך, את צ"א
• תיקון הג', הוא יצירת אפשרות לקבל אור חכמה, כדי לתקן את צ"ב, ואגב כך, כדי לתקן את צ"א.
ובזה אומר שיש הבדל: וזה היה נושא אחד חשוב מאד.

נושא שני
קשר כמובן לכך, התיקון הזה (הג') שבא, יכול להיות גם קילקול גדול, (חרון אף) אם לא ניזהר
• כי כאשר מגיע או חכמה, מהנקב השמאלי, הוא יכול לגלות את השערות של הפשע שיש שם של צ"א, ויהיה חרון אף גדול.
;

ואומר יש פה הבדלה:
• אם "זכו"- זה יהיה דבר טוב מאד, זה יהיה תיקון
• אבל אם "לא זכו", זה בדיוק יהיה הפשע

ויש פה הבדל בין א"א לז"א:.
• בא"א- לא יהיה קילקול- כי כולו רחמים, אין שמאל שם- "לית שמאלה בהאי עתיקא"
אבל:
• בז"א-שהוא גם זה שאחראי על נשמות הצדיקים, אז יכול להיות "יחר אף ה'", אז צריך להיזהר שם, ששם צריך את הזיכוך, שם יש את המיעוט, כי זו"ן הוא עיקר אצילות
• ולכן התיקון הוא יהיה בזו"ן,
• ולכן בא"א, במיכה, זה יהיה בבחינת "עובר על פשע".

איך עוברים לתיקון הד'?
ועוד נשאר לנו קצת לברר בתיקון הג' את המעבר מהשפה עילאה לשפה תתאה, כדי לעבור לתיקון הד'.
כדי לעבור לשיבולת הזקן איך נעשה את המעבר מהאוחרא ולעבור על בחינת הפה לשיבולת הזקן- זה נלמד בע"ה בשיעור הבא. (44.22)

שאלות חזרה א'תה-א'תו
1. היכן נמצא התיקון השלישי דשערות דיקנא?
2. לשם מה צריך דרך באמצע שפה עלאה?
3. מדוע מנקב ימין ניתן לקבל חכמה ומנקב שמאל עד ביאת משיח, לא ניתן?
4. לשם מה צריך את האור הבא מהנקב הימני ומה היה קורה בלעדיו?
5. מדוע צריך שביל ולא הארה בקביעות?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

התיקון השלישי
של י"ג תיקוני דיקנא
לאחר שלמדנו את התיקון הראשון והשני
1. שהתיקון הראשון הוא ב' מיצרי הזקן
2. והתיקון השני הוא עלייה לשפה עילאה, שהוא תיקון של מלכות שהתכללה בבינה.

ועתה אנו באים ללמוד את התיקון השלישי, שהוא נשיבת אור החכמה, דרך ב' חותמי האף/חוטם, דרך האורחא הנמצאת בין ב' בחינות השפם באמצע כדי לרדת למטה, שתנשוב רוח ממעלה למטה.
האור חכמה הזה, בא הן מימין והן משמאל.
• משמאל הוא לא יכול להתקבל, כי הוא לא מעורב בחסדים
• ומימין הוא יכול להתקבל במשורה, באיזה שהיא דרך כאשר הוא מעורב גם בחסדים. (1.12)

תיקון ג' הוא האי ארחא( אותו אורחא) פנוי בלתי שער היורד מכנגד תחת אמצע החוטם, ( יורד למטה באמצע השפה) ועובר ומפסיק בתוך השפה העליונה, ויורד עד הפה: ונביא דברי הזוהר שבזה התיקון. (בנשא דף קל"א. ובאד"ר ע"פ הסולם אות ע"ו') וז"ל

"תיקונא תליתאי: פאמצעיתא דתחות חוטמא, (באמצע תחת החוטם ) מתחות תרין נוקבין, (מתחת לב' הנקבים ) נפיק חד אורחא, (יוצא דרך אחת מהחוטם)ושערי אתפסק בההוא אורהא, (ומפסיק בין השערות באותו דרך) ומלי מהאי גיסא ומהאי גיסא שערא מתיקונא שלים, ( ויש משני הצדדים שערות מהתיקוןה ב' של השפה עילאה) סוחרניה דההוא אורחא"(שהם סביב אותו דרך, אותו נתיב, הנעשה כדי לתת את האור הזה שבא ממעלה למטה ) עכ"ל. (2.57 )

וצריכים לזכור, מ"ש הרב בשער מאמרי רשב"י בדברי הזוהר (באד"ר דק"ל ובאד"ר ע"פ הסולם אות ם"ג) וז"ל "דא מארי דחוטמא, מחד רוחא חיין, ( אלו שני נקבים) ומחד רוחא חיי דחיין, (מצד אחד נותן לנו את ג"ר דחכמה, ומצד אחד נותן לנו רק חכמה, אבל דרך בינה ) האי חוטמא הוא פרדשקא, דביה נשיב רוחא דחיי לז"א, (שממנו מגיע אור חכמה לז"א )וקרינן ליה סליהה. וכו'. חד רוחא נפיק לז"א לאתערא ליה בגנתא דעדן, וחד רוחא דחיי, דביה זמינין לאתערא לזמנא דבריה דדוד, למנדע חכמתא" עכ"ל הזוהר. ( 4.14)

ופירש שם הרב,
שמנקב הימני נמשך רוחא דחיי לז"א, ( מנקב ימני נמשך אור חיים לז"א ) גם בזמן הזה(אור החכמה )

. אבל מנקב שמאלי, אין האור(החכמה ) יוצא רק בסיתום גמור, (מדוע? מכיוון שאין לו חסדים ) וע"כ אין גבורות המלכות יכולים להתבסם עתה, עד לעתיד בזמן מלכא משיחא, כי אז מקבלת המלכות מנקב שמאלי הזה, ולא בשתא אלפי שני, (אבל ב- 60000 שנה, היא לא יכולה לקבל משם )עכ"ל בקיצור לשון. (4.54 )
צריכים להבין שהחוטם נמצא בבחינת הג"ר, בלסת העליונה בגלגלתא, ומשם הוא רוצה לקבל חכמה, אבל הוא לא יכול לקבל את החכמה הזו שהיא כנגד עתיק, אם חכמה הזו לא תהיה מלובשת בל"ב נתיבות החכמה.
• אז החכמה הזו, שבאה דרך הנקב השמאלי, היא לא מלובשת בחסדים,
• והאור שבא דרך הנקב הימני מלובש בחסדים
• אז את האור חכמה שיבוא לז"א, יקבל דרך הנקב הימני
• ודרך הנקב השמאלי יצטרך לחכות עד לביאת משיח צדקנו, עד גמר התיקון לעתיד לבוא (5.35)
זאת אומרת
שכל זמן שיהיה תיקון של צ"ב,
לא יוכל לקבל אור חכמה מהנקב השמאלי (שבחוטם)
פירוש: כי ע"ס דראש א"א, הן קומת ע"ב, המקבלת מבחינה שכנגדה מע"ב דא"ק, והחוטם הוא יסוד דראש, (
• הפה- הוא מלכות,
• והחוטם הוא יסוד)
כמ"ש הרב לעיל.
ונודע, שיסוד דע"ב (הרי מדובר עליו כי א"א הוא בחינת ע"ב )הוא צר ואריך, ( צר בחסדים וארוך בחכמה) שפירושו,
• צר וסתום מאור דחסדים.
• אבל הוא אריך באור החכמה,
כי להיותו בחי' ע"ב אין בו שום מיעוט מאור חכמה לעולם, (אלא
• ,שלעצמו (לא"א) אין לו, אין לו מיעוט
• אבל שצריך (א"א)לבוא לתת לתחתונים, יש בזה חוקים )

אלא שבחינת המסך דיסוד שלו מצמצם (או מצומצם )עם סיתום גדול מאד מחסדים. (למה?
למה יש סיתום גדול של חסדים ביסוד דא"א?
כי הרי אמא, היא "עד הוד התפשטותה", ואז ליסוד(דא"א) לא מגיע חסדים, אז מה הוא יעשה, כדי כן לקבל? חוכמה לא תוכל להתקבל אם לא תבוא בזווג עם אמא)

• ע"ב שלא יבוא בזווג עם ס"ג
• או, אבא שלא יבוא בזווג עם אמא
אז החכמה שתהיה תהיה בלי חסדים, וזה אסור

כמ"ש היטב בחלקים הקודמים(בחלק ה' ובחלקים נוספים" שיסוד דאבא הוא צר ואריך-)
מהו התנאי שא"א ( בחינת ע"ב) יוכל להאיר לתחתונים?
תשובה: זווג עם יסוד דאמא שהוא רחב בחסדים
( שיעשה זווג עם יסוד דאבא שהוא צר ואריך)
. ולפיכך אין ע"ב יכול להאיר לתחתונים זולת ע"י זווג ביסוד דאמא, (מה אמא תתן לו (ליסוד דאבא) ? תתן לו את הרוחב של החסדים )
שבחינתה להיפך ממש מהקצה אל הקצה, שהיא
• בחינת קצר מהחכמה,
• אבל רחב בחסדים מרובים, (כך הוא יסוד דאמא ) (7.40)
עמוד את"ה
ונמצא הטפה היוצאת מבין שניהם( יסוד דאבא עם יסוד דאמא) שהיא בתכלית השלמות, ( למה?) כי מצטרף בה האריך מחכמה דאבא, עם הרחבה דחסדים דאמא, ( ואז יש לנון חסדים , חכמה וחסדים) שז"ס המוחין דגדלות דאו"א ודז"א, (כלומר הם יכולים לקבל חכמה, אבל רק בתנאי שתבוא חכמה שתהיה במסגרת החסדים,

ועכשיו נצטרך לבדוק:
האם אותו אור שיורד מא"א, מהיסוד הזה (דא"א),שהוא בחינת החוטם,
• האם הוא יורד עם חסדים
• או יורד בלי חסדים)
1. אם יש לו צדדים שיורדים בלי חסדים- לא נוכל לקבל אותם
2. ואם יש לו צדדים שיורדים עם חסדים, נוכל לקבל

המקבלים מזווג ע"ב ס"ג העליונים שבראש דא"א,
שאז הם מקבלים ממנו סוד שע"ה נהורין.
• בסו"ה ואל הבל ומנחתו שע"ה( מה זה שע"ה? שקיבל ש"ע אורות). שפירושו, הארת פנים דא"א, (שזה אור חכמה שבא דרך בינה, שזה שע"ה,
• אבל מבחינת קין -לא שע"ה, (למה?כי בא מהנקב השמאלי )

כמ"ש הרב להלן.וז"ש שם בזוהר (דף ק"ל ע"ב. ובאד"ר ע"פ הסולם אות ע"א) אורכא דחוטמא תלת מאה וע"ה עלמין אתמליין מההוא חוטמא וכלהו מתדבקן בז"א. (אומר שהחכמה של החוטם, אורחא שהוא נקרא ארוך, 375 עולמות מתמלאים מאותו חוטם, וכולם מתדבקים בז"א ) עכ"ל פי': (9.41 )
אורך פירושו, חכמה, וז"ש אורכא דהאי חוטמא, כלומר, מתי האי חוטמא, שהוא יסוד דקומת ע"ב, משפיע חכמה. ואומר, תלת מאה וע"ה עלמין וכו' דהיינו רק בבחינת שע"ה נהורין, כנ"ל, שזה יוצא רק ע"י זווג עם בינה, (למה? )כי אז בינה דרדל"א מאירה תוך המצח דא"א, ומתגלים השע"ה נהורין. כמ"ש הרב לעיל (דף א' ש"מ אות צ"ח) ואז נשיב רוחא דחיי לז"א (אז נושב, כלומר ניתן , יורד אור החכמה לז"א, דרך הנקב הימני )דרך נקב הימיני, ואז אתמליין שע"ה עלמין באורכא דהאי חוטמא, (ואז מתמלאים ש"ע- 370 עולמות דז"א באור חכמה שיורד דרך החוטם )
כלומר, אלו השע"ה נהורין היוצאים מבינה, (שכידוע הבל הוא קו ימין )שהם בעיקר אור החסדים, שיוצאים דרך יסודה, שהוא רחב וקצר מחכמה, כנ"ל, נקרא שע"ה עלמין ( 10.48)
מהו עולם? ואיך נעלם ההעלם?

עולם הוא ע"ש העלם חכמה, וע"י קבלת חסדי םנשלמת החכמה נעלם ההעלם

ועלמין, פירושו: העלם, דהיינו על שם העלם חכמה מהם. אמנם כשעוברים דרך אורכא דחוטמא, (אותם ש"ע נהורין אז הם מתמלאים בחכמה )הם מתמלאים באור חכמה שבחוטם, ואז שע"ה עלמין ( השע"ה לא מקבלים רק בינה, לא מקבלים רק חסדים )מתגלים בז"א, (אלא מתגלים בז"א עם החכמה )כי ההעלם עובר מהם, כי עתה הם נשלמים הן מחכמה (שבא מהנקב מהחוטמא ) והן מחסדים ( שבא מהבינה) כנ"ל.
והנה נתבאר היטב,
• בחינת נקב ימין דחוטמא דא"א, שהיא בחינת יסוד דע"ב, (הרי כל החוטם הוא יסוד דע"ב, רק שבתוך החוטם יש חלוקה:
o יש את קו הימין דחוטם
o ויש את קו השמאל דחוטם
מבחינת הזווג עם בינה, שאז נמשכים מבינה שע"ה עלמין בשפע גדולה, והם מתמלאים בהארת חכמה מאורכא דחוטמא עצמו. (עד לפה הסביר את נקב הימין.
ומה קורה עם הנקב השמאלי? שהוא נותן חכמה בלי חסדים,זה נקרא "ויחר אפו"- זה נקרא דינים, אי אפשר לקבל אותם, כי אין בהם חסדים)

וענין נקב השמאל דחוטמא, הוא הארת יסוד דע"ב בלי זווג עם הבינה, שאז מושפע ממנו סיתום גדול וצר מאד, בסו"ה ורוח נשבה בו ואיננו. ( למרות שכאילו הוא משפיע רוחניות –אור חכמה" אבל איננו , כי אפשר לקבל אותו)

וז"ש הרב "אין רוחא דחיי דנקב שמאלי יוצא אל המלכות רק בסיתום גמור" כי זה הרוחא דנקב שמאל, אינו נושב כאן בא"א, כי הוא כולא ( בא"א)
ימינא, אלא הוא אתעורר פעם למטה בז"א, ואז נפיק מניה (יוצא מז"א על המלכות )
אל המלכות סיתום גמור. עד אשר אותם הדבוקים אז במלכות זו, נאמר עליהם ורוח נשבה בו ואיננו. אמנם שורשו הוא מבחינת נקב שמאל דחוטמא דא"א, כנ"ל, ( וכאמור בא"א, אינו נחשב לדין, היות וכל א"א הוא בחינת ימין) אלא שאינו מתגלה שם, ( בא"א)רק למטה במלכות. וז"ש הרב בפירוש הזוהר, שרוחא דא דנקב שמאלי לא יתגלה רק לע"ל ( לעתיד לבוא), ביומי דמלכא משיחא. שאז יתבסמו הדינים ההם. ע"ש. (ואז אז לא יתבסמו הדינים, ואם תבוא הארה כזאת, היא תהיה דין ) ( 14.18)
מה למדנו עד כה?
התיקון השלישי הוא האור הנושב, דרך החוטם שהוא יסוד דעליון לבחינת התחתון, או בא"א או בז"א, תלוי איפה לומדים את התיקונים.
אז יש ימין ושמאל
• מצד (נקב )הימין- יוצא חכמה, עם הארת חסדים ואז זה אור שיכול להתקבל
• מצד (נקב ) שמאל יוצא חכמה בלי חסדים, והוא לא יכול להתקבל.

• בא"א הוא כולו ימין אז לא מורגש בו הדינים
• בז"א שנותן למלכות, כן מורגשים הדינים, בנקב השמאלי (14.57)

וז"ש בזוהר (נשא קל"א.) תיקונא תליתאה ( תיקון השלישי)מאמצעיתא דתחות חוטמא, (נמצא תחת החוטם )מתחות תרין נוקבין, (מתחת ב' הנקבים ) נפיק חד אורחא ושערי אתפסק" (יוצא שביל אחד והשער ניפסק שם )

כי תיקון הג' הזה אינו מבחינת נקב הימיני דחוטמא לבדו, אלא מתחות (מתחת ) תרין נוקבין (שני הנקבים ) ביחד.
• והכוונה היא, כי עדיין לא נגלו כאן השע"ה נהורין, הבאים מרוחא דחיי דנשיב מנקב ימין בלבד, כנ"ל,
• כי הם מתגלים אח"כ בתיקון הששי.
וכאן נגלה בחינת רוחא דנשיב מתחות ב' נקבין ביחד דוקא. להורות: שגם נקב השמאל משמש כאן. (זאת אומרת ,

שהתיקון הזה עדיין לא שלם,
אלא הוא בסיס לתיקון השישי
מה ההבדל בין נקב ימין לנקב שמאל (שבחוטם)

וכבר ידעת ההפרש מנקב ימין לנקב שמאל,
• כי הנקב הימין עיקר הארתו הוא שע"ה עלמין, שפירושו אור חסדים דבינה בהעלם החכמה, (אלא שזה בא מיסוד דאמא ) אלא מקבל גם הארת חכמה מבחינת אורכא דחוטמא עצמו, כנ"ל. (ולכן מאיר בחסים וגם בחכמה )
• משא"כ נקב השמאל הוא אור החוטמא בעצם, ( החוטמא הוא אור דחכמה
o וכאשר עובר דרך הנקב הימני, הוא מעורב בחסדים,
o וכאשר הוא עובר בנקב השמאלי הוא ביטוי לכל מה שהוא חכמה ללא עירוב של חסדים,- חוטמא דחוטמא, ולכן חוטמא הוא עצם)ואין בו מבחינת חסדי הבינה כלום, כי ע"כ הוא צר וסתום מחסדים. כנ"ל. (16.45)

והנה כאן צריכים להורדת ה"ת מעינים, דהיינו לאעברא (להעביר )הני (אלו )שערי ( השערות) מעל גבי השפה עלאה, שהיא בחינת מלכות דבינה שיצאה מראש דא"א, (למה היא יצאה? ) בסבת השערות דתיקון הא'(שהם בחינת א"ל – ב' מצרי הזקן, שיצאו מהשורש שלהם שהם הפאות, שהם יוצאים בצ"א," וצריכים לעלות למעלה לשפה עילאה , ולקבל תיקון של צ"ב
• השפה עילאה היא בינה שמתערבת/מערבת את התיקון הראשון, אליה, כדי לתקן אותה בצ"ב)
שעלו ונכללו בה, ואבדה בחינת ג"ר שבה מחמת השערות האלו, (שיצרו בה בינה מיעוט, שהמלכות הזו שעלתה מלמעלה מצ"א, עושה מיעוט בבינה )
כנ"ל, ולפיכך צריכים לאעברא ( להעביר)הני שערא (את אלו השערות) משפה עלאה, (כי הם מפריעים לאור שבא דרך החוטם להתגלות) ואז יחזור אליה בחינת ג"ר שלה. ( כי השערות הם דוקא הורידו את בחינת הג"ר) ( 17.57)

עמוד את"ו
ולכן היא צריכה בעיקר לנקב השמאל דחוטמא דא"א, ( למה? מה התפקיד שלו? להעביר את השיער) שהרוח שלו הוא אור חכמה בעצם, אלא לפי שבא"א כולא ימינא, ע"כ נבחן שהרוח דמוכרח לצאת מב' הנקבים יחד, ( כי זה לא דין שם) וכיון שרוח הזה נשיב ע"ג השפה, הוא מטהר שם את הבינה, ( מהמיעוט שקיבלה מהמלכות של התיקון הראשון שעלה אליה) ומעביר השערות שנתישבו בה. ( רק באותו מקום שנקרא אורחא, דהיינו המקום שבין מתחת לחוטם, באמצע השפם) וז"ש שם בזוהר " ושערא אתפסק מהאי אורחא" רוחא דא דנשיב שם מתחות ב' נוקבין דא"א מעביר השערות משם. (אותו אור היורד מהחוטם, הוא זה שגורם להפסק השערות, במקום שפנוי בשערות השפה העילאה ) ( 19.15)

אמנם עניין החיבור דנקב ימין בתיקון הזה, גורם שלא יתפסקו השערות כולם מעל גבי שפה עלאה, (כי אם היה הנקב השמאלי, הוא היה מעביר לגמרי את כל השערות )אלא שעושה אורחא באמצעותא בלבד,
• כי אם היה נושב נקב שמאל לבדו, (שהוא דין קשה )הנה ודאי שכל שערות השפה היו עוברים משם.
• אלא משום שנתחבר גם נקב הימין בתיקון הזה הג', דמניה(שממנו ) נשיב (נושב )רוחא דחיין, (רוח חיים ) שעיקרו אור חסדים (שע"ה עלמין )כנ"ל

, ע"כ הוא מחזיק השערות בימין ושמאל השפה עלאה, (כאילו בב' הצדדים ימין ושמאל ) משום שהשערות אלו משמשים למ"ן בשביל החסדים שלו היוצאים דרך הנקב הזה. (לכן הוא צריך אותם, כי הם מושכים בחינת אור חסדי שיבוא מש"ע כדי שהם יוכלו לעשות זווג עם החכמה, כדי לתת חכמה לתחתונים. ואמנם בא"א זה לא כ"כ מורגש, אבל כשנגיע לז"א, נראה שממש צריך את זה.
לשם מה צריך את הנקב הימין?
כדי שהפתח של האורחא יהיה מבוקר, הוא היה כמו מסך, ולא כמו מקום פרוץ,
• ואז כל פעם שיבוא האור, ישימו אותו בתוך איזה שהוא נתיב מאד מאד ברור, איפה הוא יכול להיות, ושלא יתפרץ כל כולו
•
• ולכן שמו אותו בתוך איזה שהיא מסגרת, לקבל לפי ערכים מאד מאד ברורים, אי אפשר לקבל כל מה שרוצים, אלא לפי ערכים של חסדים. ולכן אומר: (21.03)

וז"ש שם בזוהר "ומלי מהאי גיסא ומהאי גיסא(מצד הזה ומצד הזה ) שערא בתיקונא שלים(שערות בתיקון שלם ), סוחרניה(סובבים ) דהאי אורחא"(מקום פנוי שנקרא אורחא.
… ) (שיש שערות מימין ושמאל, בתיקון שלם מסביב לאותו מקום פנוי שנקרא אורחא ), כי זהו בכח הרוחא דנשיב מנקב ימין, (שמכח הימין הזה, הוא עושה את הנקבים ) שהוא המחזיק שערות אלו סוחרביה(סביב ) דהאי אורחא(אותו אורחא ) שבאמצעיתא, כי העביות שבהם נחוצים לו לזווג החסדים, שמתפקידו להשפיע תמיד בסוד רוחא דחיי, וז"ש "בתיקונא שלים" כי עתה שנגלה האי אורחא שבאמצעיתא, (שהוא המקום הפנוי משערות) בהארת חכמה דנקב השמאל, (, בהארת חכמה בנקב השמאל, שלכאורה היה צריך לנקות את כל השפה עילאה מהשערות))הנה חזרה הבינה בזה לבחינת ג"ר שלה, ומעתה אין שום פגם בהני שערות השפה הנשארים, להיות נחוצים להמשכת חסדים, (אבל, בכל זאת,

בשביל מה צריך את השערות? (בשפה עילאה- בשפם)?
• הרי אם החזרת אותה לג"ר,אז לא צריך שערות!
• אתמול שאלנו, בשביל מה, מה גורם לכך שיהיה שערות בשפה עילאה, הרי זה שייך ללסת עליונה? בלסת עלינה לא צריך להיות שערות,
• אלא, ששערות האלה בשפה עילאה, נובעים מעליית ב' מיצרי ב' מיצרי הזקן,שגרם שם מיעוט,
• ועכשיו בא נקב השמאלי, ונותן ג"ר דחכמה, אז הוא מוריד את המיעוט
• בא הנקב הימני, דהיינו שע"ה נהורין, דהיינו וכן גורם, עוד פעם לבינה, בסוד מיעוט. למה מיעוט? כי זה לא חכמה.
• אז מה התפקיד שלהם שם? למשוך חסדים. הוא ממעט את החכמה, זה לא מיעוט מג"ר ממש, אלא מיעוט מחכמה, ולכן הם צריכים את זה שם, כי הם צריכים חסדים.

כי אז(כשיש חסדים, ואז חכמה תבוא עם חסדים ) יהיה "התיקון שלם"", כי יהיה חכמה עם חסדים, ובלתי חסדים אין התיקון שלם, כי אדרבה היה בסו"ה ורוח עברה בו ואיננו, כנ"ל. (אם היה בא , אז רק מהנקב השמאלי ) וז"ש בתיקונא שלים.
וענין זה מבואר יותר בדברי הזוהר שם (דף קל"ג ע"א. ובאד"ר ע"פ הסולם( 23.32)

אות קכ"/ב) ז"ל מאמצעיתא תחות חוטמא, (מאמצע מתחת החוטם) מתחות תרין נוקבין(מתחת לב' הנקבים ) נפיקחד אורחא( יוצא שביל אחד ) ושעריאתפסק(והשערות ניפסקים ) בההוא אורחא(באותו שביל ). (אמאי אתפסק, (למה נפסקים? ) משום דהאי אורחא אתתקן לאעברא ביה. בכדי שיוכל האור לעבור בו) ובגין כך יתיב תחות נויקבי הוטמא האי ארחא(יושב תחת אותו חוטם, תחת אותם נקבים דחוטם, אותו שביל ). עכ"ל. פי':
כי שואל, אמאי אתפסק(למה ניפסק ?) רק באמצע שערות השפה, (ונהיה כמו שביל? ) ולא עברו משם כל שערות השפה, (כל שערות השפה לא ירדו כתוצאה מהחכמה שיש הרי הוא צריך להעביר את כל המיעוט, את החכמה הזה)

מאחר דנשיב שם רוחא דחוטמא, שהוא בחינת חכמה המחזירה את בינה לבחינת ג"ר שלה. (זה המשך השאלה ) וע"ז(ועל זה ) תירץ, (זה והתירוץ למה כן, היו צריכים לעבור משם השערות

• לאחר שנותנת את בחינת החכמה הזו מהחוטם, אז זה היה צריך להיפסק שם, שהיא מחזירה את בינה לבחינת ג"ר שלה.
• והרי כל מה שהיה לה שערות, היא קיבלה מב' מיצרי הזקן, ועכשיו, משם היא קיבלה שערות, אחרת מצד עצמה לא היה צריך להיות לה שערות, היא שייכת לגלגלתא, היא לא שייכת לדיקנא.
"משום דהאי אורחא אתתקן לאעברא ביה"(

מה התירוץ?
שיתקן האורח הזה, השביל הזה-
, כדי שיעבור בו, ודווקא בו , בצורה מדודה, אור חכמה
כלומר, דלא אתתקן שם החכמה בקביעות, כדרך הרוחא דחיי דנשיב מנקב שמאל דחוטמא, (
• אין שם אור חכמה בקביעות, אלא כשמושכים, אז עושה שביל, כמו תעלה כזו, שדרכה יעבור האור (25.50)

)כי אם היה (אם היה שם אור חכמה באופן קבוע, ולא רק שביל כדי לעבור שם,) כן, היו עוברים משם כל שערות השפה.

אמנם הוא נתקן רק בבחינת דרך בלבד, (דרך לעבור בו) כי אורחא פירושו דרך, דהיינו לא לעמוד שם, אלא רק לעבור בו לבד, כדי שאח"כ יוכלו להתגלות החסדים מבחינת העביות הנשארת שם בשערות השפה בבחינת מ"ן.

כי אז הוי תיקונא שלים. (כי אז יהיה התיקון שלם ) כנ"ל.
וזה שממשיך "ובגין כך יתיב תחות נוקבי חוטמא האי אורחא" (ובשל כך נמצא תחת הנקבים, נקבי החוטם זה השביל )כלומר,
• שהתיקון הזה בא מתחת ב' נוקבין דהיינו גם מנקב הימיני, שדרכו להשפיע חסדים, וע"כ נתפסק רק בבחינת דרך באמצע השערות,
• וכל השערות מהאי גיסא ומהאי גיסא(מצד הזה ומצד הזה ) נשארים כדי שלא יופסק שפע החסדים כנ"ל. ( 26.55)

מה למדנו היום?
למדנו אחרי התיקון השני, בא התיקון השלישי.

מהו התיקון השלישי?
שביל שבו יכול לעבור אור חכמה לתחתונים, אבל בצורה מדודה.\
מאיפה מגיע האור הזה? הוא מגיע, כמובן מהראש, מהלסת העליונה.

החוטם של הלסת העליונה שהוא נקרא יסוד דע"ב, הוא יכול לתת לי אור חכמה, כי היסוד דע"ב, הוא צר ואריך.
האור עובר דרך ב' הנקבים בחוטם, אבל כדי שהוא ירד לתחתונים, לא רוצים שהוא יצא בהתפרצות גדולה, אנו רוצים שהוא יינתן במשורה, לפי מה שצריך, והוא לא ניתן כל הזמן, כי הוא יתן חכמה, רק שהתחתונים יהיו ראויים לחכמה.
ולכן צריך לייצר מציאות, שיש דרך לחכמה, לעבור לתחתונים, כשהם יהיו ראויים.(27.58)

אז בעצם אנו רוצים לפתוח דרך, ולא לתת חכמה בקביעות.

אז מה עושים?
• יוצרים שביל, דרך.
• אבל הבעיה היא שאם רוצים להגיע מהחוטם למטה, לשיבולת הזקן" ולכל שערות הדיקנא, אז הבינה, באמצע מפריעה.- יש שם מיעוט, שעשו ב' מצרי הזקן, בשערות שפה עילאה,
• ואז, אין לנו דרך לתת את האפשרות לאור חכמה לרדת מהעליונים לתחתונים, אין שביל!
• ואז החלטנו לעשות איזה נתיב קבוע, שאם הם יהיו ראויים, אז כבר יהיה נתיב מוכן ,שביל מוכן להעביר את החכמה- [אני אומר נתיב או אומר שביל, כי שביל זה ענין של חכמה, יותר טוב לקרוא לזה פה נתיב, כי זה גם בא דרך הבינה, רק שבגמר תיקון זה יהיה שביל, אז אולי היה יותר טוב היה לקרוא לזה פה, נתיב כל הזמן, בלי להתבלבל, ולהגיד שבגמר תיקון זה יהיה שביל]. (28.58)

אז איך עשו את זה?
• דרך ב' הנקבים (של החוטם), מגיע אור חכמה
• כשמגיע אור חכמה, אז כל מה שיצא שערות בשפה עילאה (השפם), שבעצם עוצרים את האור מלרדת, והם עוצרים את האור, בגלל שהם קיבלו את המיעוט, ממלכות של צ"א, שלא מקבלת אור, אז היא עשתה מיעוט, ואז הבינה קיבלה מיעוט בסוד נושא עוון,שהיא נושאת את העיוות הזה, שהיא צריכה לקבל מיעוט,
• אז אם יש אור ג"ר במדרגה, והנקבים נותנים חכמה, במיוחד הנקב השמאלי, אז אפשר להעביר את השערות עוד פעם, ולא יהיו שערות יותר. אומר: לא!

• אני לא רוצה, כך, זה לא תיקון טוב, למה?
o אני אתן מהנקב הימני גם חסדים, כדי שלא יהיה מצב שאין שערות בכלל,
o יש לי בגדלות זו ב' מצבים:
 יש מצב שלא צריכים לקבל את החכמה
 ויש מצב שכן צריך לקב ל את החכמה
זה תלוי במעשה התחתונים. חכמה זה לא דבר שמקבלים בקביעות, חסדים יכולים לקבל בקביעות, זה זווג תדיר דלא פסיק.

• הזווג הזה לקבל חכמה הוא זווג פסיק, ולכן רק שהם יהיו ראויים, אז מה אני צריך לעשות? אני צריך לבנות שביל, דרך, וזה נקרא אורחא, דרך שדרכו יבוא אור חכמה לכשיוכלו לתת לתחתונים. ואז יגיע גם חכמה, אבל גם בינה, בינה יוצרת בנקב הימני, את השערות חזרה, בב' הצדדים סביב אותה דרך, ואז הן משאירים פה דרך פנויה שהיא מדודה במשורה , וניתנת במשורה לפי מעשה התחתונים.
• איך בדיוק ניתנת החכמה הזו, ומה קורה איתה, ואיך בדיוק בונים אותה, זה עוד לא גמרנו את התיקון השלישי, ונלמד בע"ה מחר. (30.46)

שאלות חזרה בתע"ס א'תג-א'תד
1. מדוע עולה תיקון הא' דהיינו ב' מיצרי הזקן לשפה עילאה? מדוע שלא ישפיע מאורות הגדלות שקיבל מב' פאתי הראש? והרי זה אור גדול.
2. מדוע אומר שעליה של המלכות למקום הבינה היא הגורם לכל המוחין בגדלות דזו"ן?
3. הסבר את משל הנשר בקשר לתיקון הב'.
4. מה ההבדל בין השמות דתיקון הב' נושא עון ורחום? ומה ההוראה של כל אחד מהם והיכן הם נוהגים?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

דיברנו בשיעור הקודם על התיקון השני שהוא התיקון של השערות, שירדו מב' מיצרי הזקן, שהם שערות בצ"א, וצריכים לתקן את הדין הקשה הזה של צ"א,שהוא בחינת א"ל, תקיף וצריכים להעלות אותו לבינה.
הבינה שמסכימה לשאת את העוות הזה, שהיא תקבל את האור, באופן הזה שהיא תפגם, לכן המלכות הזו שהיא מקבלת ויוצרת בה פגם, ולכן היא מסכימה שיהיה בה עיוות, עיוות כזה, שהבינה תשאר בשפה עילאה, שהיא שייכת בכלל ללסת העליונה, ובבחינת גלגלתא מוכנה לקבל עליה מיעוט, לא בשביל עצמה, היא לא צריכה את זה, אלא כדי לתת אפשרות שהמלכות הזו של צ"א תתוקן, ודרכה ינתן אור לתחתונים. ( 1.18)
ומביא לנו את לשון הזוהר הקדוש, שבזוהר הקדוש הוא גם מדבר איתנו מהתיקון הזה
( אמר רבי שמעון לרבי חזקיה, קום רבי חזקיה ועמוד על עומדך ובעיקר יקר תיקון, זה של הדיקנא הקדושה.
ורבי חזקיה קם ואמר: אני לדודי ועלי תשוקתו מי גרם לכך שאני לדודי?.
איך יכול להיות שאני יהיה לדודי? מכיוון שעלי תשוקתו. (2.10)

אומר: מסתכל הייתי והנה ראיתי, אור יקר של נר העליון.
o נר העליון זה בינה, ולמדנו שבינה יושבת בשפה עילאה.
o והיה מאיר ועלה לשכ"ה צדדים, ולמדנו שנערה זה שכ"ה
o וחשוך אחד היה מתרחץ באור ההוא, כמי שמתרחץ באותו נהר העמוק.
מי זה הנהר העמוק? זה בינה.
o ואפשר כבר לנחש,ש אותו חשוך זה אותו ק"ל של ב' מצרי הזקן ששייכים לצ"א, שעולה לבינה וטובל בנהר העמוק הזה.
o שמימין מתחלקים ומאירים ונמשכים לכל צד ממה שעבר עליו.

וענין זה נתבאר שם בזוהר (אות קי"ז קי"ח וקי"ט וז"ל, קם רבי חזקיה וכו' מסתכל הוינא, וארו חמית נהורא יקירא דבוצינא עלאה נהיר אומר: מסתכל הייתי והנה ראיתי, אור יקר של נר העליון. נר העליון זה בינה, ולמדנו שבינה יושבת בשפה עילאה) וסליק לשכ"ה עיבר, (והיה מאיר ועלה לשכ"ה צדדים, ולמדנו שנערה זה שכ"ה)וחד חשוך הוה אתסחי בההוא נהורא, (וחשוך אחד היה מתרחץ באור ההוא) כמאן דאתסחי בההוא נהרא עמיקא, (כמי שמתרחץ באותו נהר העמוק.
מי זה הנהר העמוק? זה בינה. ואפשר כבר לנחש,שאותו חשוך זה אותו ק"ל של ב' מצרי הזקן ששייכים לצ"א, שעולה לבינה וטובל בנהר העמוק הזה) דמימוי מתפלגין ונהרין ונגדין לכל עיבר, ממה דעלוי. (שמימין מתחלקים ומאירים ונמשכים לכל צד ממה שעבר עליו.) כלומר שברגע שהוא עולה למעלה, אז הוא מאיר ומתקן את המלכות הזו, כמו רוחץ אותה) וסליק ההוא נהורא (עלה האור ההוא )בשפתא דימא(בשפת הים) עלאה עמיקא, (העליון העמוק) דכל פתחין טבין ויקירין (כל הפתחים היקרים והטובים נפתחים בפתחה הוא )בההוא פתחא אתפתחן, אנא שאיל (אני שאלתי, ככה הוא מספר על עצמו )מהם מהו פשרא דחמית, (מה פשר הדבר הזה שראיתי )פתחו ואמרו, נושא עון חמיתא, ( אמרו לו: נושא עוון ראית) אמר, דא הוא תקונא תנינא. ע"כ. ( ואז אמר- זהו התיקון השני)
אז אנו רואים ,שהוא ראה משהו שאותו בעה"ס, רוצה לבאר לנו לאט לאט.

מה זה נושא עוון?
ב' מצרי הזקן, שעולים לשפה עילאה, ומקבלים תיקון של בינה,
כמו שהדין מתכלל ברחמים,
כמו הענין של צ"ב.(4.42)
פירוש הדברים: כי ראה נהורא יקירא(ראה אור יקר ) דבוצינא עלאה, ( של הנר העליון)היינו האי נהורא דרחמי דרחמי, (האור ההוא של רחמים ) שנתגלה עם יציאת תיקון הא' כנ"ל, וכיון שנמשך מעתיק, ע"כ נקרא בוצינא עלאה. (וזה אור גדול מאד מצד אחד )נהיר וסליק לשכ"ה עיבר, פירוש: שהיה מאיר ועולה לשכה ולאכפיא הדינים ולהפכם לרחמים. כנ"ל ועם כל דא, האי א"ל, אתכפיא לרחמי, דרחמי דעתיק יומין אתכליל ואתפשט ביה. כמ"ש לעיל, ע"ש. וע"כ אומר לשכ"ה עיבר, כי שכ"ה, מלשון וחמת המלך שככה,

מדוע עולה תיקון הא' דהיינו ב' מיצרי הזקן לשפה עילאה?
למה מיצרי הזקן עולים לשפה עילאה?
כדי לשכך את הדינים. הדינים הקשים של צ"א אי אפשר לתת לתחתונים, כי הרי כל העולמות יוצאים בצ"ב.
• והרי המקור של שערות הזקן, הוא מב' הפאות, ולמדנו מתיקון הא', שב' הפאות הם מלכות של ראש, שהוא שייך לצ"א, אומנם בראש הוא לא פועל כי הוא ממטה למעלה,
• אבל בשערות הזקן הוא בא ממעלה למטה, ואז עלול לתת רק דינים, ובוודאי שדינים אנו לא רוצים, לתת לתחתון, כי העולמות יוצאים בצ"ב, ולכן הוא עולה לשפה עילאה כדי להיתקן.) ( 6.30)
דהיינו לשכך הדינים ולאכפיא לון. "וחד חשוך אתסחי בהאי נהורא( וחשוך אחד היה מתרחץ באור) כמאן דאתסחי ( כמי שמתרחץ באותו הנהר הגדול /העמוק)
וכו' " פירושו: כי בחינת העביות דמלכות דצמצום א' הנקראת חד חשוך, (שזה מה שהוא ראה חשוך אחד ) כי צמצום הא' רכיב עלה, רוחץ עצמו (מה זה רוחץ את עצמו? רחיצה זה אומר שמסיר מעצמו את בעל מנת לקבל- זה נקרא רחיצה. יש כאלה שלא אוהבים להתרחץ, למה? עצלנים, קמצנים- לא רוצים לתת מעצמם כלום. דבר לא טוב. -אז אותו תיקון הא' שבא בצ"א, מתרחץ בבינה שבשפה עילאה) בהאור הגדול הזה שנגלה עם הופעתו כנ"ל, כלומר, שנסתלקו ממנו כל הדינים ( דינים הכוונה לסיגים שהם בעל מנת לקבל)מכח האור הגדול שנתגלה עם הופעתו, שזה דומה לרחיצה במים, כי אור חסדים נקרא מים. כנודע. (הבינה נקראת חסדים. ולכן נקרא כמו שהתרחץ בבינה) (8.04)

"וסליק האי נהורא בשפתא דימה עלאה עמיקא. (ועלה אורו בשפת הים העליון העמוק ) דכל פתחין טבין ויקירין בהאי פתחא אתפתחן" (שכל פתחים טובים ויקרים ניפתחים בפתח ההוא )היינו
ענין עלית השערות דתיקון הא', ממקום לחי התחתון, אל מקום השפה עלאה שבלחי העליון, שהוא מקום בינה, כנ"ל,
(
• שימו לב שהלחי העליון בכלל לא שייך לדיקנא, לכאורה, ובכל זאת הוא מסכים לקבל לעצמו, את העיוות הזה )
"בשפתא דימא עלאה עמיקא"( בשפה ההיא העליונה של הבחינה שהיא הבינה שנקראת עמוקה)
• כי בינה נקראת ים העליון,
• ושפת הים הזה, פירושו, מלכות דבינה,
כי השפה עלאה עומדת בסיום הלחי העליון. (שכל הלחי העליון הוא בינה, בבחינת אוזן, כי כתר בא מאוזן ).
עליית מלכות לבינה
כגורם למוחין דגדלות של זו"ן
וכבר ידעת, שעליה זו של המלכות במקום בינה, היא הגורם לכלהו מוחין דגדלות של זו"ן, שזולת זה, (זולת עליית המלכות לבינה ) לא היה מציאות מוחין דגדלות בשבילו, (בשביל הזו"ן ).
וע"כ נבחן עליה זו דמלכות דצמצום א' למקום בינה,
לבחינת פתח לכל האורות אשר בהעולמות, המקבלים מזו"ן.
(כי אם לזו"ן לא היה גדלות, הוא לא היה יכול לתת לעולמות שלמטה ממנו .
ובהיותו קטן יש לו רק את האורות של גוף שלו, ואם יש לו מוחין הוא יכול לתת לתחתונים
יוצא, שכל העולמות, ניזונים מאותו תיקון שנקרא "נושא עוון", שמלכות עולה למעלה (9.45)
וז"ש "דכל פתחין טבין ויקירין בהאי פתחא אתפתחן"(שכל הפתחים הטובים והיקרים ניפתחים בפתח ההוא )
כלומר, שע"י עליה זו לשפתא דימא עלאה, ( לשפת הים העליון) נעשה הפתח המקורי, (הראשוני )שעל ידו נפתחים הפתחים טבין ויקירין בשביל זו"ן, שיוכל לקבל (מהעליון מבינה )המוחין דגדלות דרך שם. וזה כמ"ש הרב,
שלולא יצאה הבינה לחוץ,
לא היה מציאות לז"א להשיג שום מוח ( שום גדלות) (כנ"ל דף תתפ"ג אות ל"ג)
וענין המשכת השערות דתיקון א', לתיקון ב' ע"ג השפה עלאה שהיא בינה, הוציא זה החלק מן הבינה, לחוץ מן בחינת הראש, (יוצא שבינה הסכימה לקבל משהו מעצמה, מחוץ לראשה, כדי לתת אפשרות לזו"ן לתת גדלות )מחמת שקבלה לתוכה בחינת כח הצמצום שיש במלכות והשערות דתיקון הא', כנ"ל באורך. (זה (שבינה) הסכימה לקבל לתוכה את בחינת המלכות של צ"א, אז היא עשתה בעצמה מיעוט, ולכן היא היתה צריכה לצאת החוצה. ומה המקור של כל זה? )(11.20
וז"ש "אנא שאיל מהם מהו פשרא דחמית, אני שאלתי מה פשר הדבר שראיתי? ) פתחו ואמרו, נושא עון חמיתא" כבר ידעת,
• שהשמות שבתורה, מתבארים כלפי ז"א המקבל אותם התיקונים מא"א,
• והשמות שבמיכה מתבארים כלפי א"א עצמו איך הוא נתתקן בעצמו כדי להשפיע לז"א.
אנו רואים את י"ג מידות הרחמים, בשתי מקומות:
1. ספר נביאים- במיכה
2. בתורה , -בויקרא
אז אנו צריכים לראות, מה שכתוב בתורה, זה שייך לז"א
מה שכתוב במיכה שייך לא"א. 12.19

התיקון הב' בתורה- בחינת ז"א –"רחום"
והקבלתו לנשר
וע"כ השם של התיקון הב' הזה בתורה הוא השם רחום ( ולא נושא עוון, אלא רחום)שהארתו, (או הוראתו ) שז"א מקבל מהתיקון הזה רחמים מרובים, והוא מתבאר בפירוש חז"ל על הפסוק,
כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף וכו' שפירושו, שהנשר ( שהוא מידה של קו אמצעי, שהוא בחינת בינה)הזה רחמני הוא על בניו,
וכיצד רואים שהנשר רחמן לבניו?
• ואינו נושא אותם ברגליו (כמו שאר הציפורים הטורפות )
• אלא על גבי כנפיו, (מדוע? ) כי ( שהציידים יורים את החץ מלמטה)
• אומר מוטב שיכנס החץ בי (של הציידים ) ואל יכנס בבני, ע"ש בפירש"י.
כלומר:
• מוטב חציית המדרגה (החץ) תהיה בי, בחינת צ"ב ולא בבני (הזו"ן)
• מסכימה הבינה, לצאת מגדלות הראש, ולקבל מיעוט בכדי שהבנים יהיו מוגנים בצ"ב
איך מתקשר משל הנשר לצ"ב, ולתיקון הב'?
ודברים אלו רומזים לעליה זו של מלכות במקום בינה, שבסבתה(של מלכות ) יצא חלק מבינה לבר מראש, (ז"ת דבינה ) ונעשה כמו מלכות, שה"ס מה שאמרה, מוטב שיכנס החץ בי ואל יכנס בבני,

• כי בהיות המלכות במקומה בלחי התחתון במקום תיקון א', (שתיקון הא', זה נקרא א"ל, שהוא דין תקיף, בבחינת צ"א )ובחינת כח הדין וצמצום היה רכיב על הבנים, שהם זו"ן בני הבינה
• ( אם היו מאירים דרך המלכות הזו) צ"א), אז הבנים, הזו"ן שהיו מקבלים את התיקון/ההארה הזו מהמלכות, היו מקבלים דין תקיף ביותר, ולא היו יכולים לעמוד בו,),
• אז לא היה שום מציאות מוחין לז"א
• משום שעל מלכות דצמצום א' אין שום זווג באצילות (ולא היו יכולים לקבל אור)
. ואור הזה שנתגלה שם מהזווג דעתיק עצמו, (
• שהרי תגיד, הרי הם מקבלים ממקור גבוה, הם מקבלים מהפאות- תיקון הא', אז מה הבעיה? יש להם אור מאד גבוה!,
• אומר: לא! האור הזה בא להתקין אותם, אבל לא בא לתת להם הארה)

אינו ראוי להתפשט למוחין לזו"ן אלא לבינה, (רק לראש)בסוד אלף אלפין ורבוא רבבן מארי תריסין, כנ"ל, אבל העולמות המתפשטים מן זו"ן, ( דהיינו יצירה ועשייה), שלמדנו:
• שיצירה- זה מארי דיבבה, שלא מקבלים חסדים, ובוכים ע"כ שלא מקבלים חסדים
• עשייה- מארי דיללה, לא מקבלים חכמה ולא מקבלים חסדים

לא קבלו כלום מאור הגדול הזה, (ולכן הם בוכים )כי ע"כ נתפשטו מהם מארי דיבבה ומארי דיללה, כנ"ל. (אז אם היה נשאר במצב הזה, אז היו נשארים ככה,
שמארי דיללה ומארי דייבבה,
שכל מי שלא מקבל תיקון של צ"ב, ורוצה לקבל מהמלכות העליונה,
לא יכול לקבל אם לא דרך שערות הזקן,
ושערות הזקן צריכים תיקון של שפה עילאה
כיצד ע"י תיקון הב' תשפיע בינה לזו"ן את המוחין דגדלות
ענין "רחום"
וע"כ עתה כשהשערות דתיקון א'
• שינוי מקומם
• ועלו בשפה עלאה במקום בינה,
הוכן בזה הפתח לכל פתחין טבין ויקירין, שיוכל ז"א לקבל דרכיהם כל המוחין דגדלות שלו, אשר אז נכפין( כלומר שכופה אותם, דהיינו שנותן להם תיקון מלשון:
• "וחמת המלך שככה", מלשון לשכך את הדינים
• וע"י כך שהוא נותן להם את הכח של עלייה לבינה, אז נכפפים
• מה זה נכפפים? לשכך את הדינים
) כל אלו מארי דיבבא ויללא, כמ"ש להלן.
וע"כ נבחנת יציאה זו של הבינה לחוץ,
מכח שקבלה לתוכה את המלכות, בבחינת רחמים על הבנים, (שזה דומה לאותו נשר, שמרחם על בניו )
• כי קבלה לתוכה את החץ, ( את חציית המדרגה)שהוא כח הצמצום והדין, כדי שלא יכנס בהבנים העביות דמלכות דצמצום א', הנקראת חד חשוך, (שזה מה שראה רבי חזקיה, ראה חד חשוך,שהוא מלכות דצ"א, שעולה ומתרחצת בנהר ) כי הצמצום הא' רכיב עלה, ( 17.30)

עמוד את"ד
היה עצמם, כי אז (כאשר מלכות מיתתקנת בבינה, ע"י עלייתה לשפה עילאה )
תוכל הבינה להאירם (לזו"ן ולעולמות יצירה ועשייה), ולהעביר מהם מארי דיבבה ויללה( איך תעביר מהם? דהיינו ע"י שתוכל להשפיע להם אורות ) ולהשפיע בהם כל המוחין הגדולים. ( שהרי כל עוד, שהמלכות היא בבחינת צ"א, כמו בתיקון הראשון, היא לא יכולה להאיר לתחתונים ליצירה ועשייה, וכל שכן לנשמות שם )
הרי שז"א מקבל רחמים מרובים, מכח התיקון הזה,(הב')
שלולא זה היו העולמות התחתונים מתבטלים לגמרי,

כמ"ש שם בזוהר, (אות קי"ב) ( 19.20)
"אי עתיק דעתיקין קרישא דקדישין, לא אתתקן באלין תקונין, לא אשכחו עלאין ותתאין, וכלא הוי כלא הוי" (אם לא היה התיקון הזה, ועתיק לא היה מיתתקן באלה התיקונים, לא היו נמצאים עליונים ותחתונים, וכולם היו כמו שלא היו בכלל, כי חייב את התיקונים הללו ) ( 20.02)
כי לא היה פתח להשפיע לזו"ן, ומכ"ש לבי"ע. כנ"ל.
וע"כ נקרא התיקון הזה בשם רחום.
כי הוא שורש כל הרחמים

איפה הוא נקרא רחום?
• בתורה או שבמיכה?
• כלומר, האם בז"א או בא"א?
(תשובה: בז"א, בתורה. כי הוא שורש כל הרחמים. ( ולכן הוא נקרא רחום)
התיקון הב' במיכה (ספר נביאים)- בחינת א"א
הנקרא בשם "נושא עוון"
אבל במיכה, שהשמות הם מבחינת א"א עצמו, דהיינו מצד המתקן, (כי הרי א"א הוא מתקן את הז"א ) הוא נקרא בשם "נושא עון"( כמו שראינו בזוהר הקדוש)
• שזה סובב על בחינת שפה עלאה גופה, שהיא בחינת בינה, ואין לה שום ענין עם הצמצום, (מצד עצמה, כי הצימצום הוא על הזו"ן ולא על הבינה), לבינה יש חסדים מכוסים ם' דצלם, היא תוקנה בם' דצלם,
• הצימצום שהיה בעתיק,שהיא קרומא דאוריא, היה ממנה ומטה, היא שייכת לשפה עילאה)
• ומ"מ קבלה ( בינה)לתוכה מלכות המצומצמת ובחינת הדינים שבה, הנחשב לבחינת עון וקלקול, ( מה פתאום היא עושה עוון? כי עוון הוא מלשון מעוות
תיקון הב'-נושא עוון"
כי עון הוא מלשון מעוות, המורה שהיה ישר ונעשה למעוות.
כן הבינה היא ישרה מצד עצמה,
ומחמת נשיאתה כח הדין של המלכות, נעשתה למעוות,
וז"ס נושא עון,
(היא מוכנה להתעוות, כמו הנשר, בשביל התחתונים )
תיקון הב'- "רחום"
התיקון הב' הזה בתורה הוא השם רחום ו
הוא עשתה זה בשביל הרחמים על הבנים שהם זו"ן, כנ"ל, ע"ש

מצד הז"א, נקרא התיקון, רחום.
למה מצד ז"א זה נקרא רחום?
כי מה ששייך לשערות הזקן שייך לז"א, לחוטם פה,
"נושא עוון"
ומה ששיך לבינה זה השפה עילאה, וזה שייך למתקן , ולכן הוא נקרא נושא עוון)
ומצד הבינה נקרא התיקון, נושא עון.
( כי בינה מייצגת את א"א, כי משם בא התיקון)
מה ההבדל בין פשע לעוון?
o ודע, שהפגמים של התחתונים, הנמשכים ממלכות דצמצום א' מטרם מיתוקה במדת הרחמים, נקראים בשם פשעים, (ולא עוונות ) להיותם פשע אמיתי, כי עליה היה הצמצום האמיתי, כנודע. (פשע הוא קבלת חכמה ללא חסדים )
o אבל הפגמים הנמשכים ממלכות הנמתקת במדת הרחמים, (דהיינו מבחינת צ"ב ) דהיינו מבחינת בינה שיצאה לחוץ וקבלה לצורת המלכות הזאת, הם מכונים בשם עוונות, המורה, שמשורשם הם ישרים, אלא שנתעוותו, כנ"ל.
מה ההבדל בין פשע לעוון?
o פשע משורשו הוא מקולקל, משורשו-אסור לקבל בע"מ לקבל
o אבל עוון, שלא רוצה לקבל את האור, ויש לו פגם, מטעם צ"ב, שיש לו עיוות, זה נקרא עוון, ולא פשע זה נקרא כמו "שלא לשמה", כדי להגיע ללשמה.
תלמיד: מה הסיבה לתיקון הזה (הב")?
הרב:
o יש את התכלית לתיקון הזה, והתכלית לתיקון הזה, שאי אפשר היה לתת לתחתונים אור, אלמלא היו מעלים את המלכות לבינה, כי אחרת היו צריכים לתת את כל האורות, את כל ההשפעה מצד מלכות, שלא התכללה בבינה, ואז היו דינים קשים, ואז אי אפשר היה לתת את אורות האלה לתחתונים, כי אז זה היה רק דינים קשים לתחתונים.
o לכן כדי לתת לתחתונים אפשרות לקבל אורות, אז חייב היה להעלות את המלכות לבינה, כמו שאמר שאם היה נותן מצד המלכות, כשהיה רק מלכות לפני שהיה תיקון הב', אז היה מוות דייבבה ומוות דייללה,דהיינו שהיו בוכים,

o התחתון אומר: אני לא מקבל אור!, למה? ושואל: למה אתה לא נותן?:

o אומר :אני דין, אם אני אתך לך אור, אני אהרוג אותך, אז אני לא נותן בכלל! אומרת המלכות!, אם היא תתן זה יהיה פשע, אז לא נותנת בכלל, אז אם אין לה חסדים, אז אין ל החכמה

o זה כמו שאמרנו, שאי אפשר לתת למלכות אור, למטה מטבור, אם לא ע"י צ"ב,
 כי בצ"א , אי אפשר לתת שם אור, כי אין כח לקבל בע"מ להשפיע על בחי"ד,
 אבל יש אפשרות בצ"ב לתת למלכות להשפיע בע"מ להשפיע, ולכן חייב לעשות צ"ב כדי לתת לתחתונים (25.17)

שאלה תלמיד: האם היו שם שערות? (בשפה עילאה- בשפם)
הרב: מאיפה הגיעו השערות? בשפה עלאה,הרי לא היו שערות בשפה עילאה.
אבל עכשיו לאחר שהמלכות עלתה ועשתה שם מיעוט, אז נוצרו שערות:
שערות משולבות משניים, ב 'מיני שערות:
1. שערות של צ"א
2. ושערות של צ"ב
אבל באמת זה שערות משולבות מצ"א ומצ"ב.
ואחד הסימנים לכך:
o שמצד אחד הם גדלים לרוחב (הרוחב של השפם)
o ומצד שני הם גם מושפלים למטה. (כוון השערות של השפם כלפי מטה)
זה שהם גדלים לרוחב, זה מראה שהם באו משערות של צ"ב אבל יש בהם מיעוט , אחרתלא היו יוצאים עם שערות.(26.00)

שאלות חזרה א'תא-א'תב
1. מה הבדל בין מארי תריסין, מארי דיבבה ומארי דיללה?
2. מה הבדל בין התיקונים מצד המיכה ומצד התורה?
3. הסבר בהרחבה את שמו של התיקון הב' – נושא עוון – וכיצד הוא מתואר בתיקונים מצד התורה הנקרא רחום?
4. ערוך טבלה והשווה בין צ"ב לתיקון הב' – מצא כמה שיותר דברים דומים.
5. היכן אתה מוצא בחייך את תיקון הא' ואת תיקון הב' הן מצד מיכה והן מצד התורה?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

עמוד א"ת
אנו עוסקים כרגע בתיקון הא'.
למדנו על תיקון הא' מי"ג תיקוני דיקנא, שהוא כולל ג' מרכיבים:
• תיקון הא'- הוא מיצר הזקן,היסוד שלו מתחיל מהפאות,
• והמקום שלו- הוא מנקב האוזן ומטה, מעצם הגולגולת שמחלקת ביןלסת עליונה ללסת תחתונה.
• והצורה שלו שהוא יורד ומתעגל כלפי מעלה, לכוון שפה עילאה לכוון לסת עליונה, שהשפה עילאה נמצאת בלסת העליונה.(1.03)

הוא נקרא "מי אל כמוך" במיכה, דהיינו מצד א"א, ונקרא א"ל מצד ז"א.
למה הוא נקרא "מי אל כמוך"? זה ע"ש הארת עתיק" שהוא מקבל את זה רק ממטה למעלה,שבכל אצילות, אין משיהו שיכול לקבל משהו מצ"א, כמו התיקון הזה הראשון,ש הוא נקרא התיקון הא' של שערות דיקנא, וכל שאר התיקונים לאחר התיקון הזה, הם טמונים בתוך מציאות של צ"ב.
לכן התיקון הזה, "מי אל כמוך" בהפתעה, שאין כזה דבר בכל עולם אצילות.
אבל בתורה, הוא נקרא סתם " מי א"ל כמוך", שהפירוש א"ל שהוא בא מצ"א, שיש לו תקיפות, ההארה שלו מתפשטת ממעלה למטה, וממנו, מההארה התקיפה הזו, שהוא לא נותן להארה לעבור הוא יוצר איזה תוקף של דין קשה,
אז כאשר מדברים על ז"א, אז הוא מתפשט אותו דן לעולמות יצירה ולעולמות עשייה, ואז יראה מה זה יבבה ומה זה יללה, שיש שם, דהיינו העדר של חסדים, והעדר של חכמה, ומארי דיבבה זה העדר של חסדים, ומייבבים ע"כ שלא מקבלים את החסדים, ומארי דיללה, הוא ע"כ שמייללים, משלון לילית שלא מקבלים את אור החכמה בעולם עשייה. וכל זה בא בתיקון הא',ש אותו אנו רוצים לסיים, והתחיל בע"ה, את תיקון הב', אבל רק נקדים ונאמר, שהוא שפה עילאה" השערות בשפה עילאה, הוא תיקון של צ"ב, ונסיים צ"א וניתן עליו קצת תקציר לפני שנלמד אותו. (3.19)

עמוד א"ת טור ב'
ועלמא תנינא ( עולם שני)מתפשט מבחינת ז"א, שהוא בחינת חג"ת וגופא, שהוא בחי' עולם היצירה, (דהיינו הבחינות שיש בעולם יצירה )
ולפי שהם מבחינת ממעלה למטה, לא יוכלו לקבל מתיקון הזה דשם א"ל, (למה? ) כי הוא אינו מתפשט ממעלה למטה, (בחינת צ"א, הוא לא יכול להתפשט למטה )
משום שבבחינתו גופיה שהיא המלכות דצמצום א', אין זווג כלל, וע"כ הם נשארים (נשארים עולם היצירה בלי אור, הבחינות של עולם היצירה שצריכים לקבל מז"א, שימו לב: שהוא עשה פה מעבר מי"ג תיקוני דיקנא של א"א לי"ג תיקני דיקנא של ז"א, ונדבר על ההשלכה של י"ג תיקוני דינקא של ז"א כלפי העולמות.

ובאמת, מה שאנו מדברים בחלק הזה, הוא י"ג תיקוני דיקנא של א"א" כפי שמוזכרים במיכה, ולא בי"ג תיקוני דינקא שבז"א, אבל הוא מזכיר גם אותם, כי הם יותר יקרים לנו, רק מה, אנו רוצים ללמוד מה המקור שלהם, היות והמקור שלהם הוא י"ג תיקוני דיקנא שבא"א, אז יכול להיות כמו התיקון הזה, שהוא לא כ"כ דין בא"א, אבל פה בא"א הוא יהיה דין.
אז אנו נדבר תמיד משני המצבים, ואנו תמיד נראה על מה אנו מדברים. (5.13)

כרגע מה שאנו מדברים, על זה שהוא בא להשפיע על עולם היצירה,

• אנו מדברים מתיקון הראשון שנקרא "א"ל"שהוא תיקון של ז"א..
• איך נקרא אותו תיקון בא"א? "מי א"ל כמוך".
אז התיקון הזה , הוא תיקון של דין, ועכשיו הוא להשפיע על עולם יצירה ועשייה
מה שהוא בא להשפיע על עולם יצירה זה דין, צ”א, לא עושה עליו זווג, אז הוא לא יכול להשפיע, אז בעצם עוצר את ההארה, ואיך זה מתבטא למטה? כמוות דייבבה.
מה זה מוות דייבבה? שהם בוכים וצועקים ומייבבים, מחוסר חסדים, שהוא עוצא את בחינת החסדים,
בחינת הדינין הנקראים מארי דיבבא, שהם מיבבים מחוסר חסדים. וז"ס שהם ז"ן עלמין, (ז"ן מלשון מזונות, כי החסדים זה המזונות, בבחינת אכילה )
שהוא מלשון מזונות, כי הם מיבבים אחר מזונות, שכן נקרא( המזונות) אורות החסדים. (עד לפה היה עולם יצירה ) (6.26)

ובעולם עשיה, שהוא(מי זה הוא? התיקון זה שנקרא א"ל ) מתפשט מבחינת מלכות ונה"י, שהם צריכים גם להארת חכמה, מתאחזים שם הקליפות מב' צדדים, שמיבבים אחר מזונות שהוא חסדים, (זה גם קרה ביצירה, מה התוספת? שהם גם מייללים אחרי הארת חכמה. ומיללים אחר הארת חכמה, כי עיקרם להארת חכמה צריכים, להיותם בחינת נה"י ונוקבא.
למה בעולם יצירה לא יללו אחרי הארת כחמה?
הרי גם הם לא קיבלו הארת חכמה! תשובה: הם בכלל לא רוצים חכמה ביצירה, אין להם מה לילל שם.
בעשייה רוצים חכמה, ולכן שמה מייללים) (7.14 )

וע"כ יש לקליפות שם (בעשייה )אחיזה גדולה מאד מימין ומשמאל, (כי בעשייה יש את שתי הבחינות שלה חסרונות מימין מארי דיבבה, ושמאל מאיר ידיללה )
(שאין שם חכמה, ומוות דיבבה ומות דיללה פועלים שניהם בעשייה ,א בל ביצירה פועל מארי דייבבה ) (7.49)

הסבר שרטוט א' 7.50- 9.10)
צ"א
תיקון הא' א-ל
; חסדים חכמה

עולם יצירה חג"ת מארי דיבבה
(אין חסדים)

עולם עשייה מארי דיללה (חוסר חכמה)
(אין חסדים ואין חכמה )
נה"ימ מארי דיבבה (חוסר דחסדים)

זה התיקון הראשון, תיקון א',
• הוא בא לתת הארה, ויש לו צ"א,
• אז הוא עוצר את ההארה

עולם יצירה , רוצה חסדים ואין לו- וזה נקרא מארי דיבבה., כלומר מיבב, כי אין לו חסדים,
• צריך להגיע חסדים לפה (ליצירה) ואין חסדים
• צריך להגיע גם חכמה לעולם עשייה, אבל גם חכמה אין.
• אז מה עושה _בעשייה? מארי דיללה, מילל על חכמה, אבל גם חסדים לא מגיע לעשייה, ולכן הוא מארי דיבבה.
כלומר :
• בעשייה אין גם חסדים וגם אין חכמה
• וגם ביצירה אין חדים ואין חכמה, אבל הוא בכלל לא רוצה חכמה" רוצה רק חסדים

• ביצירה- מאיר דייבבה
• בעשייה, מארי דיבבה ודיללה (9.12)
שז"ס המספר צ"ו עלמין. בסוד שאין צ"ו אלא ע"ז(עבודה זרה ),
• לכן מה זה צו? מארי דיללה,
• וז"ן זה מארי דיבבה) .
וכל זה נמשך מטרם שנתפשטו שאר התיקונים ( אישה שאר? כל שאר י"ב התיקונים הנוספים, כי פה מדובר רק על התיקון הראשון) . כמ"ש להלן.

ולפי אם היה נשאר רק התיקון הראשון
, ולא היה עוד תיקונים,
כל הזמן היינו בוכים בעולם עשייה ובעולם יצירה,
אבל ברוך ה', אנו לא בוכים כל הזמן, ותכף נעשה עוד תיקונים.
אבל מי שנתפס, רק על התיקון הזה, יהיה ביללה וביבבה (10.25

תיקון הא'
א"ל- מהתורה ( ויקרא)- ז"א
"מי א"ל כמוך"- (ספר נביאים- מיכה) א"א
וז"ש עוד שם "ועם כל דא האי א"ל אתכפיא לרחמי דרחמי, דעתיק יומין אתכלל ואתפשט ביה" דהיינו כמבואר כי הוא (התיקון הראשון )מקבל מזווג הגדול דפה דעתיק, (מצד צ"א. יוצא , שרק התיקון ראשון יש לו צ"א )שהוא הזווג היותר גדול שאין למעלה ממנו. וז"ש, דע"י אתכלל ונתפשט ביה. (דהיינו הזווג של עתיק, שהוא זווג של צ"א, התיקון ראשון הוא היחיד שמקבל את הכח הזה של המלכות, אומנם לא עולזה עליו זוגו כדי להתפשט ממעלה למטה, אבל יש בו א התקיפות בז"א של הדין הזה, יש לו גם את התקיפות בא"א, אבל בא"א זה פועל ממטה למעלה, וממטה למעלה , איל לו כ"כ דין, זקן,שיער לבן, )

והשם של התיקון הא' הזה במיכה(ספר נביאים), הוא, מי אל כמוך. שזה רומז על רחמי דרחמי דעתיק יומין דאתפשט ביה, ( למה זה כ"כ רחמים? הרי אמרת לי שזה צ"א וזה דין, איך פתאום אתה אומר לרחמים?
רק רגע:
מה שאמרתי על דין דיברתי על ז"א,ש הוא זה שמתפשט ליצירה ועשייה, והוא נקרא א"ל, ולא "מי א"ל כמוך", ועכשיו אני רוצה לדבר איתך על התיקון הראשון שנעשה, איפה? בא"א "מי אל כמוך" בא"א
א"ל לבד בא"א.
למה זה רומז על רחמים? שלא דומה לו בכל האצילות)
שאין דומה לו בכל האצילות. וז"ש שם בזוהר, "ורזא דכתיב, מי אל כמוך, בעתיק יומין אתמר בתיקונא קדמאה דדיקנא קדישא עלאה" ( שזה נאמר בתיקוןה ראשוןו של דיקנא קדישא עילאה, שזה שערו הזקן של א"א)דהיינו כמבואר, שהשם הזה רומז על שפע הזווג, שעתיק יומין משפיע לתיקון הזה. (לתיקון ה ראשון של א"א של שערותה זקן ) והבן, כי שאר התיקונים אינם יכולים לקבל מזווג הגדול הזה דפה דעתיק, משום ששם משמשת המלכות דצמצום א'(וכל שאר התיקונים שייכים לצ"ב, אז הם לא יכולים לקבל מהזווג הגדול הזה של עתיק )
, כנ"ל, ומתיקון ב' ואילך כבר אין בדיקנא מבחינת המלכות דצמצום א' לבדה, אלא שכבר ממותקת במדת הרחמים דבינה, וע"כ רק התיקון הא' בלבד, שהוא בחינת מלכות דצמצום א' בלי שום חיבור עם הה"ר, כנ"ל. ע"כ הוא ראוי לקבל מפה דעתיק יומין, ששם משמשת בחינת המלכות(בצ"א ) ולכן הוא כ"כ זך וגדול ולכאורה הי ה צריך להיות דין, אבל פועל שם רק ממטה למעלה, ולכן הוא לא דין הזו. כנ"ל. (13.29 )

ההבדל בין י"ג מידות רחמים שבתורה(ז"א)
לי"ג מידות רחמים בנביאים (א"א)

ותדע, ההפרש מן
• השמות די"ג מדות של רחמים שבתורה, (בויקרא ).
• אל השמות די"ג מדות הרחמים שבמיכה, הוא

היכן כתוב שיש לנו מידות של רחמים?
• בספר ויקרא שהוא בתורה, שז"א נקרא תורה, ולכן שייך לז"א
• ובספר מיכה, שזה בנביאים, שייך לא"א

כי התורה היא בחינת ז"א, וע"כ מתבארים השמות האלו, כמו שהם מקובלים לז"א, כי אע"פ שאין בז"א אלא ט' תיקוני דיקנא, ( במצב הקביעות), הנה זה שלא בשעת גדלות.

אבל בשעת גדלות, יש לו כל י"ג תיקוני דיקנא כמו א"א, כי הוא מקבל מהם, (ולכן הוא יושפע מסוג התיקונים שיש בא"א ) כמ"ש הרב לעיל,

ואלה (שהם י"ג תיקוני דיקנא של ז"א )מתפרשים לפי בחינת המקבל, כי ז"א מקבל אותם מי"ג ( דיקנא דא"א)דא"א

. אבל י"ג מדות שבמיכה, מתפרשים בא"א עצמו, ( זאת אומרת, לפי איך שא"א תופס אותם, הוא נמצא במעלה מאד גבוהה א"א" הוא נמצא מכל קרומא דאתחפייא, נמצא במקום שהוא קשור לעתיק, צריכים לקחת את זה בחשבון שחושבים על התיקונים)
וע"כ הם מתבארים לפי מדת המשפיע.

ולפיכך בתורה נקרא התיקון הא' בשם א"ל, שהוא מלשון תקיף, כנ"ל בזוהר, והוא משום שמתפשטים ממנו ג' עלמין, (בי"ע ) שרק עלמא קדמאה (רק העולם הראשון,שה או עולם בריאה ) יכול ( בריאה)לקבל הרחמי דרחמי המגולה בתיקון הזה, להיותו בחינת ממטה למעלה, וע"כ המה מתפשטים,

• בסוד אלף אלפין ( רומז לעתיק)
• ורבוא רבבן (וכנגדן יש את התיקון הזה פה )מארי תריסין(זה כמו שהם עושים חסימה ), הרומזים על הזווג דפה עתיק ועל מו"ס כנ"ל. ( 16.04)

אמנם ב' עלמין תתאין, שהם יצירה ועשיה. אינם יכולים לקבל כלום מהזווג הגדול ההוא, (שיש בא"א שנותן הזווג דצ"א, ולכן קורא לו זווג גדול, שיש בתיקון הראשון של א"א,ויש בתיקון הראשון של ז"א כנגדו )כי ע"כ מתפרשים שם מארי דיבבא ומארי דיללה, כנ"ל.
איפה שם? ביצירה ועשייה:
• שמייבבים אחרי מזונות שהוא חסדים בעולם היצירה, שנקרא מארי דיבבה
• בעולם עשייה מייללים, אחרי זה שאין להם הארת חכמה, וגם מייבבים על זה שאין להן אור דחסדים, הן מימין והן משמאל)
וע"כ מכונה בשם א"ל מלשון תקיף.

אמנם בא"א במקומו, אין שום גילוי לתקיפות הדינים אשר בו, (למה? ) כנ"ל, וע"כ רק בחינת האור דזווג עתיק מגולה שם, שעל שם זה הוא נקרא מי אל כמוך. ( שהשמות במיכה מתפרשים בא"א ובתורה בז"א, ובא"א אין דינים)שמורה על הזווג דעתיק, כנ"ל, שאין כמהו בכל האצילות. (ובזאת סיימנו את תיקון הא' , אנו כמובן נדבר ממנו, אגב התיקון הב'. (17.30)
אבל נזכור:

סיכום: מהו תיקון הא'?
• תיקון הא' הוא ההתחלה והבסיס, וחומר הגלם שלנו, לשאר התיקונים,
• וחומר הגלם הוא בא מצ"א.
• חומר הגלם, חייב לבוא מעצם הרצון, כי אם לא, לא יהיה לנו איך להשתמש ברצון הזה, כדי לתקן אח"כ, מה שקרה בג"ר דנקודים.
• ולכן הוא חייב להיות עצם הרצון הזה,
o זה נכון שהוא תקיף,
o וזה נכון שלפעמים הוא עושה בעיות,
o ולפעמים הוא גורם למאיר דיבבה, ומארי דיללה
o וגורם לנו לחסרונות
אבל אין לנו ברירה, אלא עליו לעשות את כל התיקונים, וממנו לקבל את כל הכוחות הראויים לפעול בעולמות. (18.16)לאחר שסיימנו את תיקון הא', מסביר לנו באות ר"ו על תיקון הב'.

תיקון הב'-
בא"א- נושא עוון,
בתורה -בז"א- ורחום
מהו תיקון הב'? זה התיקון של השערות בשפם- בשפה עילאה.
אבל זה לא רק השערות האלה, אלא התיקון של צ"א, של כל החומר הגדל של השתוקקות הגדולה של צ"א עולה למקום של צ"ב?
איך זה נקרא במיכה? נושא עוון.
למה זה נקרא נושא עוון? מכיוון שהבינה בשפה עילאה ששייכת ללסת העליונה, היא שייכת לגלגלתא בכלל, לאוזן לבינה, היא נקייה מכל חטא, היא לא עשתה שום דבר לא בסדר, אבל היא מוכנה לשאת עוון בשביל התחתונים. היא מוכנה לעוות את עצמה בשביל התחתונים. למה?
בגלל שמלכות של צ"א עולה אליה, ומתערבת איתה, והיא גורמת לה לשפה עילאה לחסרון.
ואז הבינה מתמעטת בסיבת המלכות דצ"א שעולה אליה, ולכן זה נקרא נושא עוון.
למה זה נושא עוון? כי הוא נושא את העוון שלה תחתון אצלו, הוא מוכן להיות בעוון, בשביל התחתון. איזה דבר(גדול) זה!
מוכן להיות עם עוון, בשביל התחתון (19.57)

למה הבינה עשתה את זה? מה אכפת לה?
אומרת אני צריכה להמתיק את המלכות, יש לי תפקיד בעולם,
• כל מי שמרגיש את עצמו בעל השפעה, הוא צריך להסכים לרדת בשביל התחתון שיוכל להתכלל בו,
• או לתת לתחתון לעלות אליו, ואפילו שהוא עלה אליו, הוא נפגע ממנו, והוא צריך להיות מוכן לזה. וזה נקרא נושא עוון!
מותר לפגום, כדי לתקן עוד חבר! מותר!
אם אתה כזה גדול, אז אתה צריך לתקן גם את החברים שלך.

בינה אומרת: אני מוכנה לקבל עלי את המלכות!
הנשר שנקרא בעל חסדים, אומר: מוטב שהחץ יפגע בי ולא בבני.
הנשר עושה לא כמו שאר הטורפים, שטורפים את הגוזלים את הציפורניים, אלא נושא אותם על גבו, למה? כי מוטב שיפגע החץ בי, ולא בבני. למה? אני לא רוצה שהזו"ן יפגעו, אני מכון לקחת על עצמי את חציית המדרגה, שזה נקרא חץ, שנקרא נשוא עוון, כדי שהזו"ן לא יפגמו. (21.11)

זה שונה למשל, מהחטאים של המלכות.
איך נקרא החטאים של המלכות? פשע!
יש הבדל בין פשע לבין עוון!
• פשע היו שלוקחים את הפשע שלא בקדושה- זה אסור. זה מעבר של צ"א, הוא לא יכול לומר אני רוצה לפשוע
• אבל לקבל עוון מותר!

אז מה זה עוון? לעוות את הדבר
פשע זה לקחת אתה שפע לרצון לקבל לעצמו-זה אסור, זה דינים של המלכות.

בתורה התיקון הזה נקרא "ורחום". למה? כי בינה צריכה להשתמש עם מקור הרחמים שבה, כדי להשפיע את הרחמים האלה לא"ל, כדי שיהיה א"ל רחום (22.03)

אם בנאדם יבין זאת , זה יהיה דבר גדול מאד. למה?
כי כל העולם הרוחני שלנו, לכאורה סובל.
הנשמה ירדה לעולם הזה, כל הכל של הצדיקים בעולם הזה, הוא כח שמוכנים למסור נפשם בשביל ההמון. אנו רואים את גדולי ישראל הם הם עשו דברים כאלה עצומים- פלא פלאים.מה בעל הסולם, אחרי שגמר לתקן, עשה פה בעולם? בשבילנו, בכדי שעכשיו אנו נוכל לשבת וללמוד את הדברים האלה. הוא לא היה צריך את זה. והוא נפגע מזה, הוא מוכן להישאר בשביל זה.
שאלו את הבעש"ט, את המוכן שאת המצוות שלך יתנו לאיזה יהודי? אמר כן, שיתנו לו, אנאי עשה אותם מחדש. אני מוכן מהתחלה. (22.55)

אות ר"ו
רו) ב', הוא שורת השערות הגדילין בשפה העליונה ברוחב, ע"ג הפה. ג' הוא ההוא ארחא, פנוי בלתי שער, היורד מכנגד תחת אמצע החוטם, ועובר ומפסיק בתוך השפה העליונה, ויורד עד הפה.

אות ר"ו או"פ
רו) תיקון ב' הוא שורת השערות הגדילים בשפה עליונה ברוחב(למה ברוחב? כדי לציין שזו מידת השפעה, יש כאלה שמגדלים שפם רק לאורך שמתחת לנחיריים- וכך אסור. אלא לרוחב )
ע"ג הפה: ונביא דברי הזוהר במילואו וז"ל (בפרשת נשא דף קל"ב ע"ב ובאד"ר ע"פ הסולם אות קט"ז) תיקונא תנינא: ממתקן שערא מרישא דפומא, עד רישא אחרא דפומא בתקונא שקיל עכ"ל. פירוש: כי נתבאר בתיקון הא', (הקודם שדברנו עליו )
דנחית מקמי פתחא דאודנין (שבא מהמקור של פתח האוזניים )
בחד חוטא בשקולא טבא עד רישא דפומא, (שהוא בא וירד עד המקום הזה של ראש הפה, אבל לא עלה למעלה עדיין, אלא התחיל לעלות, אבל הוא עוד לא נקרא שהוא נמצא בשפה העליונה ) (24.18)

שפירושו, שהולך ונמשך ממקום אחיזתו, שהוא בלחי התחתון, הנבחן לבחינת זו"ן שיצא מראש (למה הוא נקרא זו"ן? כנגד חוטם- פה דעתיק) דהיינו מעצם הגלגלתא (שנחשב לראש, כי קרומא דאוירא לא פועל עליו
אז גלגלתא נחשב לראש
והוא כמו, בתוך הראש, הוא זו"ן דראש, הוא יצא מראש, ולכן זה נקרא התיקון הראשון זו"ן שיצא מראש)
. ונבדל לעצם מיוחד לעצמו, (ללסת תחתונה ) בדוגמת השערות, שמפאת המסך שבפאתי הראש, (בפאות ) נבדלו ויצאו מבחינת גו"ע דשערות שהם
שערות רישא, ונעשו לבחינת גוף המוגבל בכח המסך שממעל לו, כנ"ל. שהוא בחינת זו"ן.
אמנם נמשך משם ( נמשך משם אותו תיקון שירד מב' מיצריי הזקן,שהוא התיקון הראשון, משם הוא נמשך ועלה למעלה לשפה עלאה)ועלה ללחי העליון בסופו, כי נמשך עד רישא דפומא, ( הוא הגיע עד ראש הפה-וזה התיקון הא'. ששם מתחיל מקום סיום דלחי העליון.
• ברגע שהוא עולה למעלה, אז מתחיל להיות תיקון הב'.
• אבל מה שעולה למעלה, זה לא התיקון, התיקון הוא דוקא בינה של השפעה העליונה, שמסכימה לקבל את מה שבא מלמטה אליה, ואז זה כמו ש ערות מעורבות. מה שבא מלמטה וממה ששייך למעלה (25.50)

)
והנה בתיקון א' נבחן, שנשאר עומד שם ברישא דפומא, ולא נמשך עוד על השפה ממש, (אלא עד השפה העליונה מתחיל להתעגל כלפי מעלה )
כנ"ל. וכאן בתיקון ב', הוא עלה ונתפשט לגמרי, מרישא הוא דפומא, לרישא אחרא דפומא, ( דהיינו מהראש תחתון של הלסת התחתונה של צ"א עלה לבינה,(לשפם) שזה ראש של צ"ב" כמו שעלה ממו"ס לגלגלתא)
דהיינו ששערות דיקנא נתישבו ונאחזו לגמרי במקום לחי העליון, שהוא בחינת השפה עלאה בכל הקיפה. (26.27 )
והנה החומר של השערות אלו של תיקון ב', הוא אותו החומר שבתיקון א', (שימו לב שזה החומר של השערות יש שם גם חומר נוסף, יש שם גם את הצ"ב שיש בשערות האלה,)

דהיינו מבחינת מלכות דצמצום א', אלא מתוך ששינה מקומו ועלה ללחי העליון, שהוא בינה, ובחינת עצם הגלגלתא ובחינת ראש,. (שזה שפה עילאה ששיך ללסת העליונה). הנה גרם בזה בחינת צמצום גם בסיומא דלחי העליון, (שלפני כ הלחי העליון כמו בגלגלתא, היתה יקיה מכל צימצום" ופתאום המלכות עולה אליה , אז היא עושה בה גם צימצום, כמו בצ"ב) עד שגם המקום הזה( השפה עילאה) יצא מבחינת ראש ונעשה לו"ק בלי ראש וזה דומה ממש לעלית ה"ת בה"ר בסוד ותלכנה שתיהן, שמשם זה נעשה צמצום גם בה"ר, (בבינה ) כנודע.

ומצמצום החדש הזה יצאו גם שערות בשפה עלאה מבחינת הבינה עצמה, (אם לא היה עולה לשם השערות,א ז לא היה )
באופן שיש כאן בשפה עלאה ב' מיני שערות:
i. א' מבחינת מלכות דצמצום א', שנמתקו במקום בינה.
ii. וב' בחינת השערות שיצאו מבינה עצמה, ( אבל לא היו יוצאים ממנו אם לא היתה נחסרת כתוצאה ממלכות שעלתה אליה) ע"י כח הצמצום שקבלה מעלית המלכות דצמצום א' במקומה, הכל כמ"ש אצל עלית ה"ת לעינים. (28.43 )

סיכום, מה למדנו היום:

סיכמנו את תיקון הא' :
• במיכה ( ספר נביאים)- מצד א"א – נקרא "מי אל כמוך"
• בהתורה, שהוא מצד ז"א, נקרא "אל", והוא נחשב לדינים, שגורם בעולמות שמתחתיו, בעולם יצירה ובעולם עשייה:
o יבבה ביצירה (בגלל מיעוט חסדים)
o ויללה ויבבה בעשייה (בגלל מיעוט חכמה וחסדים)
o מכיוון שהוא גורם למיעוט חסדים, ומיעוט חכמה

הבחינה שלו היא של צ"א, והוא מקבל את החומר לצורך כל התיקונים, כי אם אין לי רצון, אין לי עם מה לעבוד:
כמו שבגלגלתא בא אור, וקודם כל גילה לי שאני בכלל רוצה לקבל, בכלל גילה לי את העיגול, שיהיה על מה לעבוד.
אם אין השתוקקות- אין על מה לעבוד, אין חומר.
הוא מביא לנו את החומר גלם לעבודה.

אז האם זה תיקון או לא תיקון? ודאי תיקון, רק שהוא נחשב ונראה כדין.
שימו לב שבשורש א"א, "מי אל כמוך" הוא לא דין, כי הוא ראש, ולכן כל דין נמתק בשורשו

ולכן התיקון א',שהוא תיקון חשוב מאד, שדרכו אנו נקבל את כל הרצונות, והוא התיקון הראשון- של ב' מיצרי הזקן, שיורדים ומתחילים להתעגל לשפה העליונה. (30.29)

סיכום: התיקון השני (של י"ג תיקוני דיקנא):

• נקרא "נושא עוון"- במיכה (נביאים)- שזה מצד א"א
• ונקרא "רחום" מצד התורה, מצד ז"א.

למה התיקון הב' נקרא "נושא עוון"?
• כי השפה העליונה שייכת לבינה
• לבינה אין מיעוט מצד עצמה, המקור שלה הוא בגלגלתא בלסת עליונה, בלסת עליונה אין בה דינים, שייכת לגלגלתא, זוכרים, שאפילו גילינו התפוחים הקדישין, בהארת חכמה , פנויים משערות
• מה פתאום, שיבוא שערות בלחי העליון?(הרי אין שם שערות).
o אומר ששהיא מסכימה להכנס עוון, דהיינו לעוות את מידת ההשפעה שלה,
o מוכנה להתעוות ולקבל על עצמה חסרון בשביל לעזור לזו"ן.
כפי שהנשר שאומר: מוטב שהחץ יפגע בי ולא בבני, לא בזו"ן, ולכן זה נקרא "נושא עוון", היא נשואת את העוון ומוכנה לעוות עצמה בגלל התחתון,

ואז התיקון השני הוא עירוב של שני מיני שערות:
o שערות של התיקון הראשון שעולות למעלה
o עם ה השערות של בינה
בגלל שבינה מקבלת חסרון, אז יוצא ממנה השערות, ויש גם את השערות של מלכות שעלתה למעלה" תיקון שנקרא "אל"
ושניהם ביחד זה משולב:
• זה לא שערה שערה,
• זה שערות שבנויות מב' הבחינות שזה שערות של צ"ב.

ועכשיו, מפה ועתה והלאה, כל התיקונים יהיו תלויים בתיקון הזה, שכל התיקונים יקבלו מהמקום הזה, ועוד נראה קצת צ"א בתיקון הג', אבל אין יותר צ"א בתיקונים, כל התיקונים מעכשיו הם שייכים לחומר הזה שכבר התערב בצ"ב, וממנו והלאה כל הבחינות.

יש לזה נפקמינא גדולה לעבודת ה', לתיקון של "נושא עוון":
הנקודה ראשונה של התיקון שלנו, היא השתוקקות קודם לערב אותם עם אמונה, עם השפעה ואח"כ את השאר התיקונים.
אם לא ערבת אותה עם השפעה, אבל היא תרצה לעבוד רק עם "אל", מזה שזה יביא זה מוות דיילה ומוות דיבבה. (33.06)

וענין זה נתבאר שם בזוהר (אות קי"ז קי"ח וקי"ט וז"ל, קם רבי חזקיה וכו' מסתכל הוינא, וארו חמית נהורא יקירא דבוצינא עלאה נהיר וסליק לשכ"ה עיבר, וחד חשוך הוה אתסחי בההוא נהורא, כמאן דאתסחי בההוא נהרא עמיקא, דמימוי מתפלגין ונהרין ונגדין לכל עיבר, ממה דעלוי. וסליק ההוא נהורא בשפתא דימא עלאה עמיקא, דכל פתחין טבין ויקירין בההוא פתחא אתפתחן, אנא שאיל מהם מהו פשרא דחמית, פתחו ואמרו, נושא עון חמיתא, אמר, דא הוא תקונא תנינא. ע"כ.
פירוש הדברים: כי ראה נהורא יקירא דבוצינא עלאה, היינו האי נהורא דרחמי דרחמי, שנתגלה עם יציאת תיקון הא' כנ"ל, וכיון שנמשך מעתיק, ע"כ נקרא בוצינא עלאה. נהיר וסליק לשכ"ה עיבר, פירוש: שהיה מאיר ועולה לשכך ולאכפיא הדינים ולהפכם לרחמים. כנ"ל ועם כל דא, האי א"ל, אתכפיא לרחמי, דרחמי דעתיק יומין אתכליל ואתפשט ביה. כמ"ש לעיל, ע"ש. וע"כ אומר לשכ"ה עיבר, כי שכ"ה, מלשון וחמת המלך שככה, דהיינו לשכך הדינים ולאכפיא לון. "וחד חשוך אתסחי בהאי נהורא כמאן דאתסחי וכו' " פירושו: כי בחינת

העביות דמלכות דצמצום א' הנקראת חד חשוך, כי צמצום הא' רכיב עלה, רוחץ עצמו בהאור הגדול הזה שנגלה עם הופעתו כנ"ל, כלומר, שנסתלקו ממנו כל הדינים מכח האור הגדול שנתגלה עם הופעתו, שזה דומה לרחיצה במים, כי אור חסדים נקרא מים. כנודע.
"וסליק האי נהורא בשפתא דימה עלאה עמיקא. דכל פתחין טבין ויקירין בהאי פתחא אתפתחן" היינו ענין עלית השערות דתיקון הא', ממקום לחי התחתון, אל מקום השפה עלאה שבלחי העליון, שהוא מקום בינה, כנ"ל, "בשפתא דימא עלאה עמיקא" כי בינה נקראת ים העליון, ושפת הים הזה, פירושו, מלכות דבינה, כי השפה עלאה עומדת בסיום הלחי העליון. וכבר ידעת, שעליה זו של המלכות במקום בינה, היא הגורם לכלהו מוחין דגדלות של זו"ן, שזולת זה, לא היה מציאות מוחין דגדלות בשבילו, וע"כ נבחן עליה זו דמלכות דצמצום א' למקום בינה, לבחינת פתח לכל האורות אשר בהעולמות, המקבלים מזו"ן. וז"ש "דכל פתחין טבין ויקירין בהאי פתחא אתפתחן" כלומר, שע"י עליה זו לשפתא דימא עלאה, נעשה הפתח המקורי, שעל ידו נפתחים הפתחים טבין ויקירין בשביל זו"ן, שיוכל לקבל המוחין דגדלות דרך שם. וזה כמ"ש הרב, שלולא יצאה הבינה לחוץ, לא היה מציאות לז"א להשיג שום מוח (כנ"ל דף תתפ"ג אות ל"ג) וענ"ן המשכת השערות דתיקון א', לתיקון ב' ע"ג השפה עלאה שהיא בינה, הוציא זה החלק מן הבנה, לחוץ מן בחינת הראש, מחמת שקבלה לתוכה בחינת כח הצמצום שיש במלכות והשערות דתיקון הא', כנ"ל באורך.
וז"ש "אנא שאיל מהם מהו פשרא דחמית, פתחו ואמרו, נושא עון חמיתא" כבר ידעת, שהשמות שבתורה, מתבארים

כלפי ז"א המקבל אותם התיקונים מא"א, והשמות שבמיכה מתבארים כלפי א"א עצמו איך הוא נתתקן בעצמו כדי להשפיע לז"א. וע"כ השם של התיקון הב' הזה בתורה הוא השם רחום שהארתו, שז"א מקבל מהתיקון הזה רחמים מרובים, והוא מתבאר בפירוש חז"ל על הפסוק, כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף וכו' שפירושו, שהנשר הזה רחמני הוא על בניו, ואינו נושא אותם ברהליו אלא על גבי כנפיו, כי אומר מוטב שיכנס החץ בי ואל יכנס בבני, ע"ש בפירש"י. ודברים אלו רומזים לעליה זו של מלכות במקום בינה, שבסבתה יצא חלק מבינה לבר מראש, ונעשה כמו מלכות, שה"ס מה שאמרה, מוטב שיכנס החץ בי ואל יכנס בבני, כי בהיות המלכות במקומה בלחי התחתון במקום תיקון א', ובחינת כח הדין וצמצום היה רכיב על הבנים, שהם זו"ן בני הבינה, אז לא היה שום מציאות מוחין לז"א, משום שעל מלכות דצמצום א' אין שום זווג באצילות. ואור הזה שנתגלה שם מהזווג דעתיק עצמו, אינו ראוי להתפשט למוחין לזו"ן אלא לבינה, בסוד אלף אלפין ורבוא רבבן מארי תריסין, כנ"ל, אבל העולמות המתפשטים מן זו"ן, לא קבלו כלום מאור הגדול הזה, כי ע"כ נתפשטו מהם מארי דיבבה ומארי דיללה, כנ"ל. וע"כ עתה כשהשערות דתיקון א' שינוי מקומם ועלו בשפה עלאה במקום בינה, הוכן בזה הפתח לכל פתחין טבין ויקירין, שיוכל ז"א לקבל דרכיהם כל המוחין דגדלות שלו, אשר אז נכפין כל אלו מארי דיבבא ויללא, כמ"ש להלן. וע"כ נבחנת יציאה זו של הבינה לחוץ, מכח שקבלה לתוכה את המלכות, בבחינת רחמים על הבנים, כי קבלה לתוכה את החץ, שהוא כח הצמצום והדין, כדי שלא יכנס בהבנים העביות דמלכות דצמצום א', הנקראת חד חשוך, כי הצמצום הא' רכיב עלה, היה

עצמם, כי אז תוכל הבינה להאירם, ולהעביר מהם מארי דיבבה ויללה ולהשפיע בהם כל המוהין הגדולים. הרי שז"א מקבל רחמים מרובים, מכח התיקון הזה, שלולא זה היו העולמות התחתונים מתבטלים לגמרי, כמ"ש שם בזוהר, (אות קי"ב) "אי עתיק דעתיקין קרישא דקדישין, לא אתתקן באלין תקונין, לא אשכחו עלאין ותתאין, וכלא הוי כלא הוי" כי לא היה פתח להשפיע לזו"ן, ומכ"ש לבי"ע. כנ"ל. וע"כ נקרא התיקון הזה בשם רחום. כי הוא שורש כל הרחמים.

אבל במיכה, שהשמות הם מבחינת א"א עצמו, דהיינו מצד המתקן, הוא נקרא בשם "נושא עון" שזה סובב על בחינת שפה עלאה גופה, שהיא בחינת בינה, ואין לה שום ענין עם הצמצום, ומ"מ קבלה לתוכה מלכות המצומצמת ובחינת הדינים שבה, הנחשב לבחינת עון וקלקול, כי עון הוא מלשון מעוות, המורה שהיה ישר ונעשה למעוות. כן הבינה היא ישרה מצד עצמה, ומחמת נשיאתה כח הדין של המלכות, נעשתה למעוות, וז"ס נושא עון, והוא עשתה זה בשביל הרחמים על הבנים שהם זו"ן, כנ"ל, ע"כ מצד הז"א, נקרא התיקון, רחום. ומצד הבינה נקרא התיקון, נושא עון.

ודע, שהפגמים של התחתונים, הנמשכים ממלכות דצמצום א' מטרם מיתוקה במדת הרחמים, נקראים בשם פשעים, להיוהם פשע אמיתי, כי עליה היה הצמצום האמיתי, כנודיע. אבל הפגמים הנמשכים ממלכות הנמתקת במדת הרחמים, דהיינו מבחינת בינה שיצאה לחוץ וקבלה לצורת המלכות הזאת, הם מכונים בשם עונות, המורה, שמשורשם הם ישרים, אלא שנתעוו, כנ"ל.
תיקון ג' הוא האי ארחא פנוי בלתי שער היורד מכנגד תחת אמצע החוטם, ועובר ומפסיק בתוך השפה העליונה, ויורד

עד הפה: ונביא דברי הזוהר שבזה התיקון. (בנשא דף קל"א. ובאד"ר ע"פ הסולם אות ע"ו') וז"ל "תיקונא תליתאי: פאמצעיתא דתחות חוטמא, מתחות תרין נוקבין, נפיק חד אורחא, ושערי אתפסק בההוא אורהא, ומלי מהאי גיסא ומהאי גיסא שערא מתיקונא שלים, סוחרניה דההוא אורחא" עכ"ל. וצריכים לזכור, מ"ש הרב בשער מאמרי רשב"י בדברי הזוהר (באד"ר דק"ל ובאד"ר ע"פ הסולם אות ם"ג) וז"ל "דא מארי דחוטמא, מחד רוחא חיין, ומחד רוחא חיי דחיין, האי חוטמא הוא פרדשקא, דביה נשיב רוחא דחיי לז"א, וקרינן ליה סליהה. וכו'. חד רוחא נפיק לז"א לאתערא ליה בגנתא דעדן, וחד רוחא דחיי, דביה זמינין לאתערא לזמנא דבריה דדוד, למנדע חכמתא" עכ"ל הזוהר. ופירש שם הרב, שמנקב הימני נמשך רוחא דחיי לז"א, גם בזמן הזה. אבל מנקב שמאלי, אין האור יוצא רק בסיתום גמור, וע"כ אין גבורות המלכות יכולים להתבסם עתה, עד לעתיד בזמן מלכא משיחא, כי אז מקבלת המלכות מנקב שמאלי הזה, ולא בשתא אלפי שני, עכ"ל בקיצור לשון.

פיריש: כי ע"ס דראש א"א, הן קומת ע"ב, המקבלת מבחינה שכנגדה מע"ב דא"ק, והחוטם הוא יסוד דראש, כמ"ש הרב לעיל. ונודע, שיסוד דע"ב הוא צר ואריך, שפירושו, צר וסתום מאור דחסדים. אבל הוא אריך באור החכמה, כי להיותו בחי' ע"ב אין בו שום מיעוט מאור חכמה לעולם, אלא שבחינת המסך דיסוד שלו מצמצם עם סיתום גדול מאד מחסדים. כמ"ש היטב בחלקים הקודמים. ולפיכך אין ע"ב יכול להאיר לתחתונים זולת ע"י זווג ביסוד דאמא, שבחינתה להיפך ממש מהקצה אל הקצה, שהיא בחינת קצר מהחכמה, אבל רחב בחסדים מרובים, ונמצא

הטפה היוצאת מבין שניהם שהיא בתכלית השלמות, כי מצטרף בה האריך מחכמה דאבא, עם הרחבה דחסרים דאמא, שז"ס המוחין דגדלות דאו"א ודז"א, המקבלים מזווג ע"ב ס"ג העליונים שבראש דא"א, שאז הם מקבלים ממנו סוד שע"ה נהורין. בסו"ה ואל הבל ומנחתו שע"ה. שפירושו, הארת פנים דא"א, כמ"ש הרב להלן.
וז"ש שם בזוהר (דף ק"ל ע"ב. ובאד"ר ע"פ הסולם אות ע"א) אורכא דחוטמא תלת מאה וע"ה עלמין אתמליין מההוא חוטמא וכלהו מתדבקן בז"א. עכ"ל פי': אורך פירושו, חכמה, וז"ש אורכא דהאי חוטמא, כלומר, מתי האי חוטמא, שהוא יסוד דקומת ע"ב, משפיע חכמה. ואומר, תלת מאה וע"ה עלמין וכו' דהיינו רק בבחינת שע"ה נהורין, כנ"ל, שזה יוצא רק ע"י זווג עם בינה, כי אז בינה דרדל"א מאירה תוך המצח דא"א, ומתגלים השע"ה נהורין. כמ"ש הרב לעיל (דף א' ש"מ אות צ"ח) ואז נשיב רוחא דחיי לז"א דרך נקב הימיני, ואז אתמליין שע"ה עלמין באורכא דהאי חוטמא, כלומר, אלו השע"ה נהורין היוצאים מבינה, שהם בעיקר אור החסדים, שיוצאים דרך יסודה, שהוא רחב וקצר מחכמה, כנ"ל, נקרא שע"ה עלמין ועלמין, פירושו: העלם, דהיינו על שם העלם חכמה מהם. אמנם כשעוברים דרך אורכא דחוטמא, הם מתמלאים באור חכמה שבחוטם, ואז שע"ה עלמין מתגלים בז"א, כי ההעלם עובר מהם, כי עתה הם נשלמים הן מחכמה והן מחסדים כנ"ל.
והנה נתבאר היטב, בחינת נקב ימין דחוטמא דא"א, שהיא בחינת יסוד דע"ב, מבחינת הזווג עם בינה, שאז נמשכים מבינה שע"ה עלמין בשפע גדולה, והם מתמלאים בהארת חכמה מאורכא דחוטמא עצמו. וענין נקב השמאל דחוטמא, הוא הארת יסוד דע"ב בלי זווג עם הבינה, שאז מושפע ממנו סיתום גדול וצר מאד, בסו"ה ורוח נשבה בו ואיננו.

וז"ש הרב "אין רוחא דחיי דנקב שמאלי יוצא אל המלכות רק בסיתום גמור" כי זה הרוחא דנקב שמאל, אינו נושב כאן בא"א, כי הוא כולא ימינא, אלא הוא אתעורר פעם למטה בז"א, ואז נפיק מניה אל המלכות סיתום גמור. עד אשר אותם הדבוקים אז במלכות זו, נאמר עליהם ורוח נשבה בו ואיננו. אמנם שורשו הוא מבחינת נקב שמאל דחוטמא דא"א, כנ"ל, אלא שאינו מתגלה שם, רק למטה במלכות. וז"ש הרב בפירוש הזוהר, שרוחא דא דנקב שמאלי לא יתגלה רק לע"ל, ביומי דמלכא משיחא. שאז יתבסמו הדינים ההם. ע"ש.
וז"ש בזוהר (נשא קל"א.) תיקונא תליתאה מאמצעיתא דתחות חוטמא, מתחות תרין נוקבין, נפיק חד אורחא ושערי אתפסק" כי תיקון הג' הזה אינו מבחינת נקב הימיני דחוטמא לבדו, אלא מתחות תרין נוקבין ביחד. והכוונה היא, כי עדיין לא נגלו כאן השע"ה נהורין, הבאים מרוחא דחיי דנשיב מנקב ימין בלבד, כנ"ל, כי הם מתגלים אח"כ בתיקון הששי. וכאן נגלה בחינת רוחא דנשיב מתחות ב' נקבין ביחר דוקא. להורות: שגם נקב השמאל משמש כאן. וכבר ידעת ההפרש מנקב ימין לנקב שמאל, כי הנקב הימין עיקר הארתו הוא שע"ה עלמין, שפירושו אור חסדים דבינה בהעלם החכמה, אלא מקבל גם הארת חכמה מבחינת אורכא דחוטמא עצמו, כנ"ל. משא"כ נקב השמאל הוא אור החוטמא בעצם, ואין בו מבחינת חסדי הבינה כלום, כי ע"כ הוא צר וסתום מחסדים. כנ"ל. והנה כאן צריכים להורדת ה"ת מעינים, דהיינו לאעברא הני שערי מעל גבי השפה עלאה, שהיא בחינת מלכות דבינה שיצאה מראש דא"א, בסבת השערות דתיקון הא' שעלו ונכללו בה, ואבדה בחינת ג"ר שבה מחמת השערות האלו, כנ"ל, ולפיכך צריכים לאעברא הני שערא משפה עלאה, ואז יחזור אליה בחינת ג"ר שלה. ולכן היא צריכה

בעיקר לנקב השמאל דחוטמא דא"א, שהרוח שלו הוא אור חכמה בעצם, אלא לפי שבא"א כולא ימינא, ע"כ נבחן שהרוח מוכרח לצאת מב' הנקבים יחד, וכיון שרוח הזה נשיב ע"ג השפה, הוא מטהר שם את הבינה, ומעביר השערות שנתישבו בה. וז"ש שם בזוהר " ושערא אתפסק מהאי אורחא" רוחא דא דנשיב שם מתחות ב' נוקבין דא"א מעביר השערות משם.
עמנם עינין החיבור דנקב ימין בתיקון הזה, גורם שלא יתפסקו השערות כולם מעל גבי שפה עלאה, אלא שעושה אורחא באמצעותא בלבד, כי אם היה נושב נקב שמאל לבדו, הנה ודאי שכל שערות השפה היו עוברים משם. אלא משום שנתחבר גם נקב הימין בתיקון הזה הג', דמניה נשיב רוחא דחיין, שעיקרו אור חסדים כנ"ל, ע"כ הוא מחזיק השערות בימין ושמאל השפה עלאה, משום שהשערות אלו משמשים למ"ן בשביל החסדים שלו היוצאים דרך הנקב הזה.
וז"ש שם בזוהר "ומלי מהאי גיסא ומהאי גיסא שערא בתיקונא שלים, סוחרניה דהאי אורחא", כי זהו בכח הרוחא דנשיב מנקב ימין, שהוא המחזיק שערות אלו סוחרביה דהאי אורחא שבאמצעיתא, כי העביות שבהם נחוצים לו לזווג החסדים, שמתפקידו להשפיע תמיד בסוד רוחא דחיי, וז"ש "בתיקונא שלים" כי עתה שנגלה האי אורחא שבאמצעיתא, בהארת חכמה דנקב השמאל, הנה חזרה הבינה בזה לבחינת ג"ר שלה, ומעתה אין שום פגם בהני שערות השפה הנשארים, להיות נחוצים להמשכת חסדים, כי אז יהיה "התיקון שלם"", כי יהיה חכמה עם חסדים, ובלתי חסדים אין התיקון שלם, כי אדרבה היה בסו"ה ורוח עברה בו ואיננו, כנ"ל. וז"ש בתיקונא שלים.
וענין זה מבואר יותר בדברי הזוהר שם (דף קל"ג ע"א. ובאד"ר ע"פ הסולם

אות קכ"/ב) ז"ל מאמצעיתא דתחות חוטמא, מתחות תרין נוקבין נפיק חד אורחא ושערי אתפסק בההוא אורחא. אמאי אתפסק, משום דהאי אורחא אתתקן לאעברא ביה. ובגין כך יתיב תחות נויקבי הוטמא האי ארחא. עכ"ל. פי': כי שואל, אמאי אתפסק רק באמצע שערות השפה, ולא עברו משם כל שערות השפה, מאחר דנשיב שם רוחא דחוטמא, שהוא בחינת חכמה המחזירה את בינה לבחינת ג"ר שלה. וע"ז תירץ, "משום דהאי אורחא אתתקן לאעברא ביה" כלומר, דלא אתתקן שם החכמה בקביעות, כדרך הרוחא דחיי דנשיב מנקב שמאל דחוטמא, כי אם היה כן, היו עוברים משם כל שערות השפה. אמנם הוא נתקן רק בבחינת דרך בלבד, כי אורחא פירושו דרך, דהיינו לא לעמוד שם, אלא רק לעבור בו לבד, כדי שאח"כ יוכלו להתגלות החסדים מבחינת העביות הנשארת שם בשערות השפה בבחינת מ"ן. כי אז הוי תיקונא שלים. כנ"ל. וזה שממשיך "ובגין כך יתיב תחות נוקבי חוטמא האי אורחא" כלומר, שהתיקון הזה בא מתחת ב' נוקבין דהיינו גם מנקב הימיני, שדרכו להשפיע חסדים, וע"כ נתפסק רק בבחינת דרך באמצע השערות, וכל השערות מהאי גיסא ומהאי גיסא נשארים כדי שלא יופסק שפע החסדים כנ"ל.
וז"ש עוד שם "ושערא לא אתרבי בהאי אורחא, משום דכתיב ועובר על פשע, למיהב מעברא על פומא קדישא, דיימא סלחתי" פירוש: כי אין צורך להגלות כאן, אלא בחינת סליחת עון בלבד, שפירושו, להעביר הקטנות מעל בחינת המלכות דבינה, שיצאה לחוץ מחמת נשיאת השערות בסוד נושא עון, כנ"ל. ולזה מספיק בחי' אורחא באמצעיתא דשערי, כנ"ל, וז"ש למיהב מעברא על פומא קדישא דיימא סלחתי, כי ע"י העברה בלבד, נגלה סליחת עון. וז"ש מקודם, "ושערא לא אתרבי בהאי אורחא, משום שכתיב ועובר על פשע" כי נתבאר

לעיל, שבחינת הפגם דצמצום א' נקרא פשע, ובחינת המיעוט דבינה מחמת שנעשתה לנושא להמלכות הזו, נקרא עון, ולא פשע. אמנם עתה, אשר בחינת מלכות דצמצום א', דהיינו התיקון הא', עלה ונתחבר בבינה, נמצא שעם סליחת העון דבינה, נתכפר ג"כ בחינת הפשע אשר עלה שם. וז"ש "ושערא לא אתרבי בהאי אורחא" כי יש שם ב' מיני שערות: הא' הבאים מחומר דתיקון א' עצמו שעלה שם, וב' השערות שיצאו מכח הבינה שיצאה לחוץ ואבדה הג"ר שלה, כנ"ל ע"ש. וא"כ יש לשאול אמאי לא אתרבי השערות, שבאו מתיקון הא', גם בהאי אורחא, כי לא היה כאן אלא בחינת סליחת העון, הנוגע רק לשערות דבינה עצמה, ולא לבחינת פשע. וע"ז אומר "משום דכתיב ועובר על פשע" כלומר, כיון שלא נתקן אלא בבחינת אורחא למעברא ביה, ע"כ בשעה שעובר דרך שם לפומא, לומר סלחתי לעון דבינה, נמצא גם הפשע נעלם משם, וע"כ גם השערות דבחינת פשע ג"כ אינם גדילים שם בהאי אורחא. באופן שנמתקים שניהם ביחד, כי זהו כל כח של תיקון הב', שה"ס נושא עון, דהיינו שקבלה בחינת הפשע לתוכה, ונתמעטה גם היא, כדי שאח"ז כשיגיע לה התיקון הג' שהיא האורחא לאעברא ביה, יגיע התיקון הזה גם לבחינת פשע, הנמשך מתיקון א'. וע"כ נקרא במיכה התיקון הזה ועובר על פשע, כי ענין סליחת עון אין בו משום רבותא, כי הוא ישר משורשו, אלא עיקר רבותא היא, שעבר ג"כ על הפשע. כמבואר.
וז"ש שם (אות קכו-א) ותאנא, תיקונא קדמאה דדיקנא ותנינא, לאתכא לתליתאה" פירוש: כי כל עיקר הדיקנא הוא, לתיקון הבוצד"ק דגניז במו"ס, שה"ס אלף עלמין דהתימין בעזקא דכיא, שהוא בחינת העביות דצמצום א', שעליה יצאו או"א דנקודים, וכיון שהיא גנוזה שם, אין בה זווג, וע"כ נגנזו עמה גם קומת או"א הפנימים, הנקרא אלף עלמין, להיותם בחינת ע"ב הגלוי כנ"ל

באורך. ונודע דעיקר כל התיקונים הוא, רק לתקן המלכות דצמצום א', בסוד דא"ס לא נחית יחודיה עליה, עד דיהבינן ליה בת זוגיה, והנה היא נגנזה לגמרי בעולם האצילות, ואיך יהיה בה תיקון בעת שאין בה שום זווג, והיא גנוזה במו"ס. וז"ס שערות דיקנא, אשר כל שורשה הוא תיקון א' דדיקנא, ששם נגלה בחינת המלכות דגניז במו"ס, כנ"ל באורך, והיא שהצמיחה והולידה לכל השערות דיקנא, כמ"ש לפנינו. אמנם בה בעצמותה גם כאן בדיקנא, אי אפשר שתהיה, בה זווג, כי אם בדרך התכללותה וביאתה בהתכללות הבינה, שהיא מדת הרחמים, דהיינו בחינת תיקון הב' שנקרא ורחום, כנ"ל שמכח השערות דתיקון א' שעלו לשם, יצאו ונצמחו שערות גם מבחינת בינה הנקרא שפה עלאה, וגם השערות של תיקון א' עצמו עלו ונתערבו עמהם, כנ"ל. אמנם עדיין לא נגלה שום המתקה בזה התיקון הב', ואדרבה, כי נגלה מיעוט נוסף על מיעוט הא', אלא אח"ז שנגלה התיקון הג', שהוא האורחא דאתפני משערא, הנמשך לפומא בסוד סליחת העון, שפירושו שהעון דבינה חזר ונתיישר והשיגה את ג"ר שלה, אשר עי"ז נעשה גם בחי' עובר על פשע, כי גם בחי' השערות השייכים לתיקון א" קבלו ג"כ אותם המוחין, ואז נתגלה כל התיקון, של יציאת המלכות דצמצום א' לחוץ בבחינת שערות דיקנא, כי עתה בתיקון ג' הזה, נתקנה בחינת המלכות דצמצום א'. והגיע בחינת תיקון להבוצד"ק דגניז במוחא סתימאה, והאלף עלמין דחתימין שמה, התחילו להתידע באיזה שיעור. וז"ש בזוהר "דתיקונא קדמאה ותנינא דדיקנא, לא היו אלא לאתבא לתליתאה" כמבואר. כי עד עתה לא היו אלא רק צמצומים נוספים, אלא עתה שחזרו הג"ר לבינה, התחיל התיקון דמלכות זו דצמצום א', שזה כל הנרצה. והבן כי משום זה נקראים י"ג תיקוני דיקנא בשם י"ג

מדות הרחמים, כי כל עיקרם הוא להמתיק המלכות דצמצום א', שהיא מדת הדין, בבינה, שהיא מדת הרחמים וזכור זה בכל ההמשך.
וז"ש עוד שם (באות קכו-ג) תאנא בצניעותא דספרא, מהו דכתיב פשע: זכו עובר, לא זכו, פשע" פירוש: כמ"ש לעיל, ד"ה וענין זה. על דברי הזוהר, דהאי אורחא אתתקן לאעברא ביה, שלא נתקן שם החכמה בקביעות, שהיא בחינת הרוחא דנשיב מנקב שמאל דחוטמא, אלא בבחינת דרך לעבור בו, ולא לעמוד שם. ע"ש. וז"ש כאן, זכו עובר: כלומר, שהצדיקים הזוכים, הם מקבלים הרותא דחיי מבחינת ב' הנוקבין דחוטמא, שאז היא בבחינת עובר על פשע, כמ"ש שם, שהוא תיקונא שלים, שיש להם חכמה וחסדים, חכמה מכח העברת הרוחא דחיי בהאי אורחא, וחסדים מכח הני שערין דאשארו שמה סוחרני דהאי אורחא. אבל אם "לא זכו" דהיינו אם הם עומדים בהאי אורחא דהיינו שמקבלים הרוחא דחיי דנשיב מנקב שמאל, המאיר בקביעות, אז מתגלה להם "פשע" כלומר, שהשערות שנתערבו שם מהחומר דתיקון א' הנקרא פשע, כנ"ל המה מראים כח הצמצום שבהם. ואז גם הארת חכמה מסתלקת מהם, כי אין חכמה מתקבלת בפרצוף מבלי התלבשות באור חסדים. כנודע. וז"ש "זכו עובר, לא זכו, פשע" אכן אין זה אמור אלא בהצדיקים המקבלים מאורחא דתחות חוטמא דז"א, ולא באורחא דא"א, כי לית שמאלא בהאי עתיקא, כנ"ל.
וזה שממשיך שם (אות קכ"ז) "האי בז"א, מאי בין האי להאי, בז"א כד נחית ההוא אורחא מתחות נוקבי חוטמוי, כתיב ויחר אף ה' בם וילך. מאי וילך, דנפיק רוחא דרוגזא מאינון נוקבי, ומאן דאשכח קמיה אזיל ולא אשתכח, הה"ד כי רוח ה' נשבה בו ואיננו. באריך אנפין כתיב, ועובר על פשע, וכתיב, ורוח עברה ותטהרם": פי': כי הדברים האלו, סובבים על הציעותא דספרא

המובא לעיל, שאומר, אם זכו עובר אם לא זכו פשע. דהיינו אם התחתונים אינם מקבלים משם בבחינת העברה, מתגלה להם פשע. כנ"ל. וע"ז פרשו בזוהר, דהאי בז"א דוקא, ולא בא"א. ורק בז"א אפשר להתחתונים להתאחז בהאי אורחא בבחינת עמידה, דהיינו לקבל מבחינת נקב שמאל לבד דנשיב בהאי אורחא. ואז נאמר בהם, ויחר אף ה' בם וילך, כי אז מתגלה להם בחינת השערות דצמצום א' המעורבים שם, שהם נקראים פשע, ואור העליון המלובש בנשמות ההם, מסתלק מהם, שז"ס וילך, "דמאן דאשכח קמיה אזיל ולא אשתכח, כי רוח ה' נשבה בו ואיננו" כי החיות נסתלק מהם לגמרי, כי הסיתום דאור חסדים גורם הסתלקות אור חכמה ג"כ, כי אין אור חכמה מתלבש אלא בחסדים, כנ"ל.
מה שאין כן "באריך אנפין, כתיב, ועובר על פשע. וכתיב ורוח עברה בהם ותטהרם" דהיינו כנזכר לעיל, דלית שמאלא בהאי עתיקא, ושם נשבין רוחא דחיי מכללות ב' הנקבים, אשר הרוחא דחיי הנושב מהם, הוא רק בבחי' ועובר על פשע, שאין הפשע, מתגלה, אלא אדרבה הוא מתכפר שם, כי נכלל לגמרי במדת הרחמים, וגם הוא מקבל מהאי אורחא כמו השערות דבינה עצמם. כנ"ל באורך. וז"ש "ורוח עברה בם ותטהרם", כי אפילו השערות דבחינת פשע, נטהרו ג"כ. כמ"ש לעיל דשערא לא אתרבאי בהאי אורחא. ע"ש.
וז"ש עוד שם (אות קכ"ט) "תאנא, בשעתא דאתגלי ההוא אורחא דיקנא דעתיק יומין, כולהו מארי דיבבא ויללה ומאריהון דדינא סתימין ושתיקין וכו' " כי אלו מארי דיבבה ויללה, נמשכין מכח התיקון הא', שה"ס פשע. שנתפשטו ממנו ז"ן עלמין דיבבה, וצ"ו עלמין דיללה. כמ"ש לעיל ע"ש. ונמצא עתה, שהפשע נתכפר בהאי אורחא דתתות חוטמא דא"א, בסוד ועובר על פשע, ובסו"ה ורוח עברה בהם ותטהרם

וחזרו ונגלו החכמה וחסדים ותיקונא שלים, אז נשתקו מארי דיבבא ומארי דיללה ג"כ, כי גם בחינת הפשע, נכלל במוחין אלו, כנ"ל. אמנם רק בבחינת "סתימין ושתיקין" דוקא, כי אינם רשאים לקבל משם, אלא בבחינת אורחא לאעברא ביה, שפירושו בחינת הארת חכמה בחסדים, הבא מחמת ההעברה בהאי אורחא, אבל לא בבחינת עמידה, שפירושו, לקבל חכמה דרך נקב שמאל, כי אז יחזרו הני מארי דיבבה ויללה שביצירה ועשיה לקדמותם, כנ"ל, "לא זכו פשע" כי הפשע יחזור ויתגלה להם מתיקון הא' כנ"ל באורך. וזה שמדייק מזוהר "ומאריהון דדינא סתימין ושתיקין" כי לית שמאלא בא"א, וכשמתגלה אורחא דא"א, מקבלים הכל רק מבחינת אורחא לאעברא, "ולית מאן דיפתח פטרא לאבאשא" שאין עוד מציאות למי שהוא שיוכל להתאחז בנקב השמאלי. כמבואר. וזה שממשיך "ומהאי, מאן דאחיד ואזהיר לשתקאה, להאי אורחא רשים, דהוא סמנא דעתיקא קדישא" כי שורשים העליונים, מכים בכחם על השתלשלות כל הענפים שלהם עד עולם התחתון, ולפיכך אנו רואים, כשאדם רוצה להשתיק למי שהוא בהקפדה, הוא מזהיר אותו, בדרך הנחת אצבע על האי אורחא דתחות החוטם שלו. ואומר הזוהר, שזה בא לנו משורש העליון שבעתיקא קדישא, כי בהגלות האי אורחא דתחות חוטמא בעתיקא קדישא, נמצאים כל מאריהון דדינא סתימין ושתיקין, כנ"ל. וז"ש "דהוא סמנא דעתיקא קדישא" דהיינו כמבואר.
והנה בי"ג מדות הרחמים שבתורה, נקרא התיקון הג' הזה בשם, וחנון. שפרשו ז"ל, עושה חסד חנם ואע"פ שאינו הגון ואינו כדאי. ונודע, שהשמות שבתורה הם בערך המקבל את התיקון, והנה נתבאר לעיל,

שזה האורחא, הוא גילוי הארת חכמה רק לבינה, להיותו בשפה עלאה שהיא בינה, וא"כ הוא מספיק רק לבחינת סליחת עון, ולא לכפרת פשע, שהיא בחינת המלכות דצמצום א'. ועכ"ז מספיק התיקון הזה גם לכפרת פשע, בסוד ועובר על פשע, כנ"ל. וע"ז נקרא בשם חנון, דהיינו אע"פ שאינו הגון ואע"פ שאינו כדאי, מ"מ הוא מתכפר ע"י התכללות בבינה. ונמצא השם שבמיכה הוא, ועובר על פשע, כי מצד העליון נבחן שהוא עובר עם הרוחא דחיי ומכפר גם הפשע, ומצד התחתון המקבל התיקון נקרא וחנון, להורות, שעדיין אינו כדאי להרוחא דחיי, ומ"מ מקבל, אותו, כמי שהוא כדאי לו.

שאלות חזרה א'שצט-א'ת
1. הסבר את המושגים וההבדלים בין עדן התחתון ועדן הגדול וכיצד ע"י עדן התחתון נגיע לעדן הגדול?
2. הסבר את סדר המספרים, מדוע מלכות נמדדת ביחידות, ז"א בעשרות, ישסו"ת במאות וכן הלאה?
3. מדוע אומר שבין עתיק ומלכות ישנן 7 מדרגות ולכאורה יש רק 6? מהי המדרגה ה7- ומדוע היא נצרכת על סדר האצילות?
4. מה ההבדל בין עתיק דצ"א לעתיק דצ"ב וכיצד כל אחד מהם ממוספר ומדוע?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

עמוד אשצ"ט טור א'

למדנו בשיעור הקודם, שישנן ג' אבחנות בתיקון הא':
א. הגורם והמסבב לתיקון, של תיקון הא' של שערות דקנא, שהם פאות הראש

ב. מקום אחיזת התיקון, שהוא מהמקום של העצם העליונה שמפרידה בין הלסת העליונה לסת התחתונה,

ג. וצורת גידול השיער שהם באים מלמעלה והם צריכים להתחיל לעלות חזרה לבחינה העליונה, לשפה העליונה. מדוע?
• כיוון שהמקור שלהם, מתחיל במלכות של צ"א, ומלכות של צ"א יש בה כח של דינים,
• והרי כל המטרה של השערות דיקנא האלה, זה לבוא ולתת את הכח של החסדים, את הכח של לקבל חכמה דרך החסדים" כי יהיה לי כח של צ"א, זה עלול להיות דינים קשים,
• ולכן הם חייבים לעלות חזרה לבינה, כדי לקבל את האור דרך בינה, כי אם הם יקבלו את האור דרך המלכות שתישאר כמלכות של צ"א,זה מלכות של מידת הדין, ומלכות של מידת הדין לא יכולה להתקיים במציאות של הקדושה, ולכן צריך לערב אותה עם בינה.

• למדנו שהם יכולים לעלות מהלחי התחתון ללחי העליון, ע"י כך שהלחי התחתון והלחי העליון, מצד העור, מצד הבשר, הגידין, הם מחוברים, אלא רק מצד העצם, דהיינו רק מצד חכמה, הם מנותקים, ולכן הלסת התחתונה והלסת העליונה מנותקים מבחינת העצם, אבל לא מבחינת הבשר והעור, לכם השערות שנמצאים על העור יכולים להתחבר ולהיות כאחד, ולכן יש אפשרות בעור, שהשערות שנמצאים במקום הלסת התחתונה, יעלו למקום הלסת העליונה. (3.42)(

למדנו :
• ששערות דקנא הם כנגד מו"ס,שהם בחינת אח"פ
• ושערות ריישא הם כנגד אוזן של האח"פ

כל השערות הם כנגד הראשים של א"א
בראשים של א"א יש 2 אבחנות:
1. גלגלתא- כנגד אוזן
2. ומו"ס- כנגד חוטם פה

אוזן זה מדרגת בינה, בינה זה מידת השפעה.
לכן:
• שערות ריישא שמיוחסות לגלגלתא, הם מיוחסות לבינה,
• ושערות דיקנא מיוחסים לחוטם פה

והיות ושערות דקנא עומדים למטה מפאתי הראש, אז שולט עליהם צ"א, אז הם חייבים לעלות חזרה למקום של לסת עליונה ששייך לשערות ריישא, כדי להתכלל עם מדרגת האוזן, מדרגת הבינה, כמו שמלכות מתכללת בבינה.

ולכן הם צריכים לעלות לשפה עילאה, שזה יהיה התיקון השני, אבל הם מתחילים להתעגל לכוון למעלה. אבל אנו עדיים לא מדברים על השפה עילאה שזה יהיה תיקון הב', אלא אנו עדיין אוחזים בתיקון הא'. (4.00)
למדנו שיש ש"צ נימין בכל שערה ולא 400, למה?
לכאורה העוביות של בחי"ד, של מלכות מצד מוחין דחכמה, צריכה להיות לה ד' בחינות, שכל בחינה כלולה ממאה. ואז היה צריך להיות לנו ד' מאות שזה רצון שלם.
אבל היות ואנו לא משתמשים במלכות דמלכות, וכל ספירה מתוך המאה כוללת עשר, ולכן אותה בחינה פרטית של מלכות דמלכות, שגנוזה ברדל"א לא יכולה להתקבל. (4.48)

נשאלת שאלה
מדוע, בכלל צריך את הקשר של שערות דקנא לפאתי הראש? למה אני לוקח אותם מהמקור של הפאות? הרי הפאות הם צ"א, וצ"א זה דין, למה לא היה יותר פשוט שאני אעזוב את הדין ואני אבנה אותם(השערות דקנא) רק ממידת השפעה? 5.18

תשובה:
כי אם לא יהיה לי את הרצון והשתוקקות הגדולה, לא יהיה לי איך למשוך את האור הגדול.
• אז מצד אחד אני צריך להשתמש עם הרצון הגדול
• אבל אני אל יכול להשתמש בו כפי שהוא,
לכן צריך להעלות אותו ולערב אותו עם בינה, ואת כל התיקונים אני בונה על זה
מצד אחד אני משתמש במלכות של צ"א, ולכן אני דרך זה מתחיל לתקן את עולם הנקודים שנקרא מוחין דאו"א של עולם הנקודים, או הרצון הגדול, גדלות כלי הקבלה= ג"ר דחכמה.

• אבל, אני לא יכול לתקן את זה בבת אחת,
• אני יכול לתקן את זה לאט לאט,
• ולכן אני מתקן את זה דרך צ"ב, אבל אני חייב לערב את צ"ב, עם אותה מלכות של צ"א, כדי לבנות אותה לאט לאט. בבת אחת אני לא יכול:
o ניסינו בנקודים ונשברנו
o ניסינו בחטא אדה"ר ונשברנו,
o ולכן מתקנים אותם טיפין טיפין, בזיעת אפך לאכל לחם.

מה זה טיפין, טיפין?
דהיינו, שמלכות של צ"ב תתכלל עם מלכות של צ"א, ותתקן אותה מבחינת התכללות לאט לאט, בהרבה מאד זווגים שנעשים בכל שיתא אלפי שנא. ( 6.26)

עמוד אשצ"ט טור א'
נרצה לבאר את תיקון הא' ואיך הוא קשור למלכות של עולם הנקודים, ויספר לנו כל מיני מספרים "ר ק כדי להסביר את המאמר בזוהר, מה זה שעתיק הוא בחינת מיליונים , אלף אלפים…וא"א הוא ברבבות וכן הלאה (7.08)

וז"ש שם "כולא סתים ברישא דדיקנא דכליל תקיפא וכלילין בהאי א"ל" סתים, ( א"ל הוא השם מצד התורה ויקרא של תיקון הא', עם י"ג תיקוני דיקנא) פירושו: שאינו מתפשט להתלבשות בכלים, (הרי הוא צ"א ) ואומר שבמקום זה, שהוא רישא דדיקנא, כולא סתים, (כולו סתום, דהיינו שלא מתפשט )להיותם כלולים בבחינת תקיפות המסך ועביות דצמצום א', שנמנע מהם הזווג, (והתקפות של צ"א דוקא מונע את הזווג, כי יודע שאסור לקבל ) עד שתתחבר (אותה בחינה של מלכות של צ"א בבחינת הבינה- שפה עילאה )בבחינת הבינה, ותהיה נמתקת במדת הרחמים. כנ"ל

. אמנם אח"כ כשהיא נמתקת במדת הרחמים, (אחרי שעלתה לשפה עילאה )אז היא ראויה לעלות למ"ן. (דהינו לבקש אור, כי אז היא תבקש אור מטעם שהיא רוצה להשפיע ) שע"י הזווגים הנעשים עליה, "אשתמודע הני אלף עלמין דחתימין בעזקא דכיא"(אז אפשר יהיה לדעת,דהיינו להזדווג על אלו אלף עולמות שהם ג"ר דחכמה, שחתומים בעזקא דכייא, שבעזקא דכיא בם' דצלם שם מונח גדלות כלי הקבלה, שאני לא יכול לקבל אותם שם, אבל זה שאני מתקשר אליהם שהם שייכים לשערות ריישא- בפאות הראש, נתנו לי את המלכות הזו לשערות דיקנא, ושערות דיקנא לאט לאט יכולים לתקן את זה, בהתכללות, אבל אם לא היו מתכללים מזה, לא היו יכולים לתקן את זה ). כנ"ל. ( 9.14)
עדן העליון ועדן התחתון

וז"ש עוד שם "וכל עלמא מינייהו מתפרש לאלף עלמין דכסיפין לעדונא רבה" פי: (וכל בחינת העולמות מזה הם יכולים מהקשר זה של מלכות של צ"א ומלכות של צ"ב, יכולים לבוא לתקן את בחינת עדונא רבה.

מה זה עדונא רבה?
• יש עדן העליון, או עדן הגדול
• ועדן התחתון

• עדן הגדול/העליון – זה ג"ר דחכמה

• עדן התחתון זה שערות דיקנא, שע"י עדן התחתון שיוצאים ממנו זווגים על שערות דקנא, גורם לכך:
o שלמרות שאני עושה זווגים על צ"ב שזה נקרא עדן התחתון, ו"ק דחכמה, של ל"ב נתיבות החכמה שה נקרא עדן התחתון, למרות שאני עושה עליהם את הזווגים, לאט לאט אני מתקן ומגיע לעדן העליון. (

o כלומר, זה שאנו מתעסקים, עם ו"ק דחכמה,שמתעסקים לאט לאט, מתוך שלא לשמה, אפילו, שזה השלכה של זה, מתקנים לאט לאט את הלשמה, עוד אפון, ועוד אפון, ועוד אפון, בהסתרה, בהתכללות, אז מתקנים לאט לאט. (10.33)

)כי בחינת חכמה סתימאה, נקרא עידונא רבה, ( שהוא עדן הגדול,ש עדן זה בחינת חכמה) דהיינו עדן הגדול, כי עדן הוא שם החכמה, כנודע. והוא אינה מגולה באצילות, (

איפה מסתתר עדן הגדול?
ביד הגדולה. מי זה היד הגדולה?™בהם אבינו" מה הגימטריא של אברהם הנקרא הגדול?
• אברהם בגימטריא 248
• עדן בגימטריא 124- שזה חצי מבחינת אברהם.

שהבן שנולד מאברהם שזה נקרא גוף, הוא נקרא עדן, שזה נקרא עדן הגדול,
שימו לב! שבם' דצלם נמצא עדן הגדול,שנמצא בתוכו כגוף,אבל לא יכול להתגלות עדיין. איך הוא יתגלה? דרך יעקב,שהוא קטן.

למה לא מגולה באצילות העדן הגדול?
וכל החכמה המגולה באיצילות היא בחי' בינה דחכמה זו, כנ"ל, שהיא מכונה עדן התחתון. ( דהיינו חכמה דצ"ב, עדן התחתון, וחכמה דצ"א זה עדן העליון/הגדל)אמנם ע"י כל הזווגים היוצאים על המ"ן (דצ"ב )דשערות דיקנא, נמצא שבסופם מתגלה עדן הגדול, שהוא מו"ס, ששם גנוזים או"א דבחי' הסתכלות עיינין דנקודים, כנ"ל. (שהרי אי אפשר לקבל אותם בבת אחת , כי היתה שבירה, שיעשו זווג על ג"ר דחכמה, אפשר לקבל את הג"ר דחכמה, אנו לא מוותרים על השלמות" השלמות תתקבל, רק שהיא תתקבל לאט לאט.
• דהיינו ההליכה בדרך היא לאט לאט
• אבל נקודת השקפה השלמה,שאליה צריכים להגיע, לא מוותרים. ( 13.03)

וז"ש עוד שם (אוה ק"ז ק"ח ק"ט) "כי ג' עלמין נפקין מהאי תיקונא קדמאה, עלמא קדמאה סליק לאלף אלפין ורבוא רבבן מארי תריסין. עלמא תנינא סליק לז"ן עלמין מארי דיבבא. עלמא תליתאי סליק לצ"ו אלפין מארי דיללה דעליון נחלקת לע"ס, אשר התחתון קבל ממלכות של אותה הספירה, ונמצא עתה שהעליון הוא בסוד עשרות, שהם ע"ס שכל אחת כלולה מעשר. והתחתון בע"ס יחידות. וכשהמדרגה הב' מאצלת וכו"'(כך כתוב בזוהר הקדוש )

פירוש: שמטרם דאתפשטו שאר התיקונים למטה בבי"ע,
( דהיינו, איזה תיקונים?
• כל שאר הי"ב תיקונים,
• כי אנו מדברים עכשיו על התיקון הראשון של שערות דיקנא))
ורק תקון הא' (א"ל )התחיל להתפשט שם, אז יוצאים ממנו ג' עלמין אלו. (ממי? מהתיקון הראשון) ( 13.48)

כי תיקון הא' כלול בו אח"פ כנ"ל, שהם
• בינה( אוזן)
• ז"א (חוטם)
• ומלכות. ( מלכות)

וע"כ כשמתפשט בבי"ע,
• מתפשט הבינה בבריאה.
• וז"א ביצירה ו
• מלכות בעשיה כנודע.

והנה בינה, יכולה לקבל (אבל מה יכולה לקבל? )אלא בבחינת מארי תריסין, (מה זה "מארי תריסין"? זה בחינת מסך שמגן כמו תריס, שלא תתפשט הארה החכמה ממנו ולמטה )שה"ס ממטה ולמעלה, שהמסך מגין כתריס ומגן, שלא תתפשט ההארת חכמה ממנו ולמטה, (אז יש שם מלכות, של צ"א, אבל איך היא פועלת? כמסך שדוחה את האור )
• והגם שאין זווג במסך הזה מבחינתו עצמו כנ"ל,
• אמנם יש זווג מבחינת פנימיות הכלים, שהוא המסך דמו"ס עצמו, (שלמדנו שהוא דוחה את החכמה )
• אשר תיקון הא' מקבל ממנו מבחינת ממטה למעלה, כמו במו"ס עצמו, (כמו שהיה בפנימיות המוחין של א"א במו"ס, שהיה בו צד הגבורה:
o שלמדנו שחסד ניתן לגלגתא
o וגבורה ניתן למו"ס, אבל הגבורה של מו"ס שלא באה לצורך זווג, אלא רק לצורך הבירור הפירוד והפסק הזווג ,שזה נקרא תריסין)

וע"כ מתפשטים ממנו אלף אלפין (שאלף אלפין זה מיליון )מארי תריסין, כי מתוך שבחינת הבוצד"ק( מלכות דצ"א) כליל (נכלל במו"ס,שהוא פנימיות הראש)במוחא סתימאה, (שהוא פנימיות הראש, מוח הב', ראש הב' ) הנמשך מבחינת רדל"א, (מאיפה מבחינת רדל"א? מגבורה. גלגלתא נמשך מחסד (16.55)
)
ששם משמש המסך הזה דמדת הדין, מבחינת צמצום א', כנ"ל,
• איפה שם? בעתיק משתמש במסך מבחינת צ"א,
• אבל כאשר הוא נותן את זה לא"א, הוא לא יכול להשתמש מבחינת צ"א, למה? כי כל הענין היה להתקין אותו מצ"ב, בכדי שבצ"ב ינהיג את כל העולמות)(17.22)
ע"כ מקבל המו"ס וגם השערות דיקנא מהזווג שיש במלכות דראש דעתיק, (שהיא מלכות של צ"א , אבל בבחינת ממטה למעלה יכולנו לקבל, שזה מורה מבלי התפשטות לכלים. למה? כי זה רק ממטה למעלה. ממטה למעלה לא מתפשט לכלים.
הזווג הזה דעתיק מכונה אלף אלפים)

כי בבחינת ממטה למעלה יכול הוא לקבל, שזה מורה, מבלי התפשטות לכלים והזווג הזה דעתיק, מכונה אלף אלפין, ( למה? שיש גם ראש וגם גוף, שזה צ"א

• כי אם מוחין של צ"ב נקרא, עדן התחתון
• אבל עדן העליון יצטרך להקרא עדן הגדול, צרי llלהיות חכמה של החכמה הזו, דהיינו אלף אלפין,
• כי הרי זה חכמה (עדן עליון), וגם זה חכמה, (עדן תחתון). מה ההבדל בינהם? ג"ר וו"ק

אז כמו שההבדל בין הג"ר הגדול לו"ק, הוא בחינת אלף
• כך יהיה בין האלף הזה של א"א, שלא יכול לקבל בגוף , אלא רק בראש,

• לבחינת מה שיכול לקבל (בראש) שזה בעדן הגדול, שזה ג"ר דחכמה, יהיה אלף אלפים, כי עתיק יכול לקבל ג"ר דחכמה. (18.52)

סיכום (המשכתב- לא של הרב)
יחס של עדן עליון לעדן תחתון,
, הוא כמו ראש לגוף, כמו אלף אלפים , לאלף
מתייחס גם ליחס של עתיק לא"א
• שעתיק= ראש- ג"ר דחכמה= אלף אלפים (יכול לקבל חכמה בראש)
• וא"א= גוף, – ו"ק= אלף, (לא יכול לקבל חכמה בגוף, אלא ו"ק)

על שם שהממעלה למטה שלו נגנז בסוד אלף עלמין דחתימין בעזקא דכיא. (האלף עולמות של עתיק שנגנז במו"ס, דהיינו ג"ר דחכמה, עדן הגדול, נגנז בעזקא דכיא, בם' דצלם של גלגלתא )
o ובמו"ס נקרא רבוא רבבן, (במו"ס אותה בחינה, שנגזנת שם נקראת רבבות על שם הזווגים דדיקנא שמתגלים ויוצאים הימנו, כנ"ל,
o ובעתיק נקראת אלף אלפים- מיליונים

כי זווגי הדיקנא מכונים רבבות,שמהם ( מהרבבות האלה, מא"א)יוצאים

• או"א עלאין בבחינת אלפים( שהם נקראים אלפים, ולכן נקראים מדרגת החכמה שנותנת לאצילות את החכמה- ל"ב נתיבות החכמה)

• , וישסו"ת (שמקבל מאו"א נקרא מאות)בסוד מאות,
• וז"א (שמקבל מישסו"ת נקרא עשרות )בסוד עשרות,
• ונוקבא ( שמקבלת מז"א, נקראת יחידות)בסוד יחידות.

עכשיו רוצה להסביר לנו את כל המספרים האלה, חשבון מתמטי, שיטה עשרונית. (20:09)
יש כל מיני שיטות וזה השיטה העשרונית:

וטעם המספרים האלו, הוא, כי העליון כלול מכל התחתונים. ( סוד ההתכללות, והתכללות זה נקרא כפל

התכללות נקראת כפל

מהו כפל?
כפל זה שאחד פוגש בשני ומתכללים זה מזה.
ואז מכפיל אותו

כמו בזווג דהכאה:
שהאור העליון, דהיינו הרצון לקבל הגדול ,בא והמסך מכה בו, דהיינו הרצון להשפיע, אז הם מתכללים זה מזה- זה נקרא כפל בחשבון)

זאת אומרת , שאם יש לי התכפלות, של כל עשר הבחינות של מלכות אז הם יהפכו לעשרות, כי כל אחד נכלל מכולם, אז זה 1 כפול עשר. (1(10 x
ואם כל אחד מהעשר גם אני אכפול אותו, בכל אחד מהעשרות, אז כמה כל אחד יהיה? 100
ואם כל אחד מהמאה, אני אכפול אותו עוד פעם מכל אחד מהעשר, כמה הוא יהיה? 1000
וכן הלאה.

אז אם המלכות היא יחידות, ויש את חוק ההתכללות, ההתכפלות
אז איפה אני פוגש את הכפילות הזו? בעליון שלו.
כי העליון שלו, כל אחד ממנו כלול מכל התחתונים, והוא רק פרטים בתחתונים,
אבל בעליון הוא כלל,
והכלל הזה, כולל יותר מהפרטים.
וככה כל אחד מהעליונים הוא פי עשר מהתחתונים

כל ענין הכפילויות, זה ענין חשוב מאד,
וכל המספרים, כל החשבונות, זה ענין מלכות
וצריך להבין את כל הזווגים האלה. (22.05)

והנה בצאת המדרגה, היא בהכרח כלולה מע"ס יחידות, ( כלומר שכל ספירה שלו היא יחידה אחת כלומר שכל מלכות היא ע"ס) כנודע. ((10 ולא 9, 10 ולא 11, א ז כל מדרגה שלמה כלולה מעשר יחידות, אז יוצא שספירת ז"א כל ספירה שלו היא עשר יחידות, כול ז"א הוא בחינת מאה )
וכשהמדרגה הזאת (שנקראת מלכות ) מאצלת מדרגה שניה, הנה היא מתכפלת ונעשית למאה ספירות(כלומר אם היתה בהתחלה 10, אז שנהיתה כפולה נהיית 100, זאת אומרת שכל ספירה תהיה עשר , ויחד עם ע"ס תהיה 100) (22.52 )

. והוא מטעם, כי אין התחתון יוצא אלא ממלכות דעליון, ונמצאים שע"ס של התחתון הם עשר מלכיות של ע"ס דעליון,

הסבר שרטוט א' (23.02- 25.24)
אם יש לי מדרגה שנתחיל מהתחתונה ביותר,שהיא מלכות אז יש בה, 10בחינות, וכל עשר הבחינות האלה זה מלכות, אבל מאיפה נובעת מלכות? ממלכות של ז"א

והרי מלכות של ז"א הוא מכתר עד מלכות, זאת אומרת שכל ההשלכה הזאת(של מלכות) היא רק מלכות של ז"א. כלומר שמלכות של ז"א, כוללת את כל המלכות שכוללת 10 בחינות
כלומר של מלכות של ז"א לבד היא עשר.
שרטוט א' (23.10- 25.24)

כתר- 100,000
חכמה- 100,000
עתיק 1,000,000
מאה אלף

מלכות-100,000

כתר- 10,000
חכמה- 10,000

א"א 100,000
עשר אלף
מלכות- 10,000

כתר- 1000
חכמה- 1000

או"א 10,000
אלפים
מלכות= 1000

כתר – 100
חכמה 100
ישסו"ת 1000
מאות

מלכות= 100

כתר- 10
1 10
10
10 – 100
ז"א
עשרות
מלכות= 10

1 כתר= 1
2 חכמה=1
3 בינה= 1
4 חסד
5 נצח
מלכות 6 ת"ת = 10
יחידות 7 נצח
8 הוד
9 יסוד
10 מלכות=1

ואם מלכות של ז"א היא עשר, אז כל אחד מבחינות של ז"א הוא עשר, כי הרי כל הספירות שוות, כי הם פרטים של הכלל הזה.
ומאיפה יש לז"א 10? מתוך המלכות של העליון

זאת אומרת שאם כל זה יחד, (עצם)המלכות היא 10, אז העשר הזה נובע ממלכות של ז"א
ואם כל זה יחד (עצם כל) ז"א ביחד הוא 100, אז המאה זה נובע ממלכות של העליון, זאת אומרת שהמלכות ש של העליון של ישסו"ת הוא 100.
ואם המלכות של ישסו"ת הוא מאה, אז ודאי שכל אחד מהספירות של ישסו"ת, או גם מאה.
זאת אומרת שכל ישסו"ת ביחד הוא אלף [ 100* 10= 1000]

ואם ישסו"ת הוא אלף,אז מאיפה הוא מקבל את זה? מאו"א.
ואם כך, אז כמה הם או"א? המלכות של כל אחד מהספירות (דאו"א) שלה הוא 1000, ואז מכתר עד מלכות, כולם ביחד הם 10,000 (10*1000)

אז מי יהיה עשר אלף? (10,000) המלכות של א"א, זאת אומרת שכל ספירה מא"א יהיה עשר אלף.
וכל א"א כמה יהיה? מאה אלף(100,000)
כלומר שמלכות של עתיק כמה תהיה? מאה אלף (100,000)
וכל עתיק כמה יהיה? מיליון.(25.24)

הרי בהכרח שכל ספירה מדרגה שלישית בע"ס יחידות, נעשתה גם המדרגה הב' בסוד ע"ס שכ"א כלולה מע"ס, מטעם הנ"ל, שבהכרח יוצא התחתון מעשר מלכיות דעליון. (כלומר, אומר פה עוד נקודה: )

מאיפה יש למלכות של ז"א עשר? כי היא כלולה מכולם (מכל המלכויות של כל ספירת ז"א) (ממי מכולם? מכל בחינה פרטית של:
• מלכות של כתר
• מלכות של חכמה
• מלכות של בינה וכו
זאת אומרת שהיא עשר, מכיוון, שיש עשר מלכוית כאלה
ואם לכל אחד מהם (של ספירות דז"א) יש 10 מלכויות, אז כל אחד כלול מ10. (26.43)
)
וכיון שהמדרגה הב'(ז"א ) נעשתה למאה ספירות, (דהיינו שכל ז"א הוא מאה ספירות )שבעליון אינם אלא עשר מלכיות.
נמצא שבמדרגה הא' יש עתה אלף ספירות, (כי יש 10 פעמים 100 )
דהיינו ע"ס שכל אחת כלולה ממאה,
שהרי המדרגה הב' (ז"א) )שיש לה רק עשר מלכיות ממנה, (מדובר פה על ישסו"ת )נעשה עתה כל אחת מאה, ומדרגה הא' שגדולה ממנה בט' ספירות ראשונות, הנה יש לה בהכרח עשר פעמים על מדת התחתון ממנה, ונמצא עתה
• שלמדרגה העליונה( ישסו"ת) יש לה ע"ס דמאות
• ולמדרגה הב' יש לה עשר דעשירית
• ולמדרגה הג' יש לה ע"ס דיחידות. ( מי הם ג' המדרגות הללו? מי זה המדרגה העליונה? ישסו"ת

מי זה מדרגה ב'? ז"א
מי זה מדרגה ג'? מלכות
לכן גמר כאן להסביר לנו עד אלף.
אבל כל ישס"ת ביחד הוא אלף" והספירה שלו היא בסוד מאות.
ובז"א, כל ספירה היא עשרות, אז כל ז"א הוא מאה.
למלכות כל ספירה היא יחידה, וכל מלכות היא עשר. (28.26)

וכשהמדרגה הג' מאצלת מדרגה ד' (שהיא או"א )שוב נכפלים כל העליונים. כי המדרגה הד'(שהיא או"א ) ע"ס שלה הם בהכרח מעשר מלכיות שבעליונה ממנה, ונעשתה גם מדרגה הג' בהכרח לע"ס שכל אחת מתפרטת לע"ס, ( אז אם יש לתחתונה לישסו"ת יש לכל אחד מהספרות מאה , אז לכל ישסו"ת יש אלף,אז כל ספירה מאו"א יש לה אלף,) שהמלכות ממנה לקחה התחתונה. ונמצא מדרגה הב' שהיא עשר פעמים גדולה ממדרגה הג', שיש לה עתה ע"ס שכל אחת כלולה ממאות, ומדרגה הא' הגדולה עשר פעמים ממדרגה הב', יש עתה ע"ס שכל אחת ( מאו"א)כלולה מאלפים. ( 29.40)

וכשהמדרגה הד' מאצלת מדרגה ה' (שהיא א"א ), שוב נכפלים המדרגות כולם בעשר פעמים.
• כי המדרגה הה' יוצאת בע"ס יחידות, (יחידות ) שאז מוכרחת העליונה להתפרט לע"ס שבכ"א עשר,
• והמדרגה הג' לע"ס דמאות,
• והמדרגה הב' לע"ס דאלפים,
• והמדרגה הא' לע"ס דרבוא. ( רבבות)

(אז כמה יש בכל אחד מהספירות של א"א? 10,000 – עשרת אלפים.
וכמה יש לא"א בסה"כ? מאה אלף- 100,000)

(מי היא מדרגה ו'. עתיק ,
ולמה אומר מדרגה א' רבוא. רבבות? יש לראות את הופכיות הכלים והאורות:דהיינו:

• כאשר יש מדרגה אחת , אז מדרגה א' היא מלכות

• כאשר יש ב' מדרגות,
o מדרגה א' היא ז"א,
o ומדרגה ב' היא מלכות

• כאשר יש ג' מדרגות-
o אז המלכות היא מדרגה ג',
o והז"א הוא מדרגה ב',
o וישסו"ת הוא מדרגה א')

• כאשר יש ד' מדרגות:
o המלכות היא מדרגה ד'
o והז"א הוא מדרגה ג'
o וישסו"ת הוא מדרגה ב' ,למרות שקודם היה א'
o ועכשיו המדרגה החדשה , היא תמיד א', כלומר או"א היא מדרגה א'

• כאשר יש ה' מדרגות,
o המלכות היא מדרגה ה'
o ז"א הוא ד
o ישסו"ת הוא ג'
o או"א הוא ב'
o וא"א הוא מדרגה א'

• כאשר יש ו' מדרגות:
o המלכות היא מדרגה ו'
o ז"א הוא ה'
o ישסו"ת הוא ד'
o או"א הוא ג'
o א"א הוא ב';
o ועתיק הוא מדרגה א',

כלל:
כל מדרגה עליונה, כאשר מתווספת היא הא',
והמלכות היא העוביות החדשה שמתווספת.
; יש עוד חשבונות להסביר את זה , אבל הכל הולך לפי הופכיות כלים ואורות

וכשהמדרגה הה' מאצלת למדרגה הו', שוב נכפלות כל המדרגות בעשר פעמים, ונמצא המדרגה ו' בע"ס דיחידות. והה' בע"ס דעשרות והד' בע"ס דמאות. והג' בע"ס דאלפים. והב' בע"ס דרבוא, והא' מע"ס דרבוא רבבות.
. עמוד א"ת – טור ב'
וכשהמדרגה הו' מאצלת למדרגה ז' שוב נכפלות כל המדרגות לעשר פעמים כנ"ל,
• עד שהמדרגה הא' הוא עתה באלף אלפין,
• והב' במאה אלפים, שהם רבוא רבבן.
• והג' ברבוא. והד' באלפים,
• והה' במאות.
• והו' בעשרות
• והז' ביחידות.

והנה יש כאן מעתיק עד מלכות ז' מדרגות. (איך?
1. עתיק
2. א"א
3. או"א
4. ישסו"ת
5. ז"א
6. מלכות

ונמצא לפי הנ"ל:
1. שעתיק הוא בבחינת אלף אלפין.
2. ומו"ס (א"א)הוא רבוא רבבן.
3. והדיקנא הוא רבבות,
4. ואו"א הם אלפים.
5. וישסו"ת הם מאות.
6. וז"א הוא עשיריות.
7. ונוקבא היא ע"ס דיחידות.

( זאת אומרת, שלמרות שיוצא לנו 6, אומר שיש הבדל:
כי יש עוד מדרגה שיוצאת באמצע שמקשרת בין א"א לבין שאר הפרצופים דאצילות

ולכן יש:
1. עתיק- יהיה – אלף אלפים (מיליונים)- (1,000,000)
2. א"א- יהיה מאה אלף, (100,000)
3. שערות דיקנא יהיה עשרות אלפים, (10,000)
4. או"א יהיה אלפים- (1,000)
5. ישסו"ת יהיה מאות – (100)
6. ז"א יהיה עשרות – (10)
7. ומלכות יהיה יחידות -(1)

ולכן זה 7 מדרגות (36.50)
ועם זה תבין ג"כ סוד הכתוב, ועתיק יומין יתיב וכו' אלף אלפין ישמשיניה וכו'. כי ע"ס דעתיק הם מאלף אלפין. כמבואר. וז"ש הזוהר בבחינת הזווג דמארי תריסין, שהזווג הזה נמשך מפה דעתיק, כנ"ל, אשר הם אלף אלפין ורבוא רבבן, שזה רומז,
• שהדיקנא שהיא בחינת התיקון הא' מקבל מזווג דמו"ס (ולא)שהוא בחינת רבוא רבבן
• ומו"ס מקבל מפה דעתיק, שהוא בחינת אלף אלפין, כמבואר. ( 37.40)

שאלות חזרה א'שצז-א'שצח
1. אילו ג' הבחנות ישנן בתיקון הא'? הסבר כל אחד מהם.מהיכן מתחילים שיערות דיקנא?
2. כיצד מתגברים על כך ששיערות דיקנא הם מבחינת מלכות דצ"א?
3. כיצד אפשר ששיערות דיקנא יעלו מלחי תחתון ללחי עליון? והרי הלחיים מופרדים בעצם שלהם.
4. מה הקשר בין שיערות דיקנא לאו"א דנקודים? וכיצד זה עוזר לתיקון עד גמר תיקון?
5. מדוע ישנם רק ש"צ נימין בכל בחינת שיערה ולא 400?
6. הסבר ופרט את השם א"ל דתיקון הא' ומהיכן הוא נגזר ומדוע?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

במה אנו עוסקים?
לאחר שראינו שיש הבדל בין שערות ריישא לשערות דיקנא, ומלכות של שערות ריישא, שהיא בחינת מלכות של צ"א, עומדת בפאתי הראש.
הוא רוצה להתחיל לבאר לנו, את כל התיקון של שערות דקנא, ששערות דיקנא נותנים את המוחין לאו"א וזו"ן. ולכן אנו צרכים ללמוד את התיקונים של שערות דקנא.
כרגע אנו עוסקים בתיקון הראשון:
אמר לנו שבתיקון הראשון יש ג' אבחנות:
1. הגורם ומסבב לתיקון- שזה שערות בפאתי הראש- שהם הפאות
2. מקום אחיזת התיקון-
3. צורת גידול השערות

דיברנו על הגורם של התיקון הראשון, שהוא המסך בפאתי הראש, שהוא כנגד הקרומא דאוריא בפנימיות הפרצוף. ועכשיו אנו רוצים לדבר בבחינת המקום של תיקון הא', שהוא אבחנה ב' מג' האבחנות של תיקון הא'.
תיקון הא' של שערות דיקנא
1. בחינת הגורם (פאתי הראש)
נמצא שהגורם ליציאת שערות דיקנא הוא, המסך שבפאתי הראש, כי הוא הבדיל אותן משערות רישא ומבחי' עצם הגלגלתא, והוציא אותם בלחי תחתון, בבחינת לבר מרישא, שהם נבחנים משום וה לקשישין, שפירושם דינים, כי כח המסך (שולט)) עליהם.
2. בחינת המקום- (מעצם שמפריד בין הגולגלות אבל מבפנים, סמוך לנקב האוזן
ובחינת המקום דתיקון א' הוא, בראש הלחי התחתון למעלה באותו מקום שהגידין מחברים אותו עם עצם הגלגלתא, שהוא בסמוך לפאתי הראש, (שימו לב
שהגולגולת אצלנו יש בה :
• לסת תחתונה
• ולסת עליונה
כל הגולגולת עצמה מחוברת בעצם עצמו, בין הלסת התחתונה ללסת העליונה.
המקום של החיבור מפריד כמו שערות ריישא (על הראש) ושערות דקנא (בזקן)
כל הלחי התחתון שייך לכאורה לגוף, שנהיה מעין חתך בפה, שמפריד בין הבחינה התחתונה לבחינה העליונה.
המקום של החיבור, הוא בדיוק במקום הנקב (באוזן), במקום העצם:
• שעד לשם זה פאתי הראש
• ומשם מתחיל תיקון הא' של שערות דקנא.
• ושערות דיקנא מתחילות א"כ מסיום זה (הזקן הצר שנמצא מעל עצם הלחי) ואומר לנו שזה המקום של התיקון הא'. איפה? כאן בדיוק אבל בפנים, ולא בחוץ.
מדוע בחוץ יכול להיות תיקון , ובפנים לא יכול להיות תיקון?
למה בחוץ, פתאום ישנה אפשרות שיעבור, שיהיה כזה מעבר פשוט בין צ"א לצ"ב? למה אין איזה שהיא הפרדה?
תשובה:
בגלל שכל הצימצום פעל בעצם , אבל לא בגידין, בבשר ובעור.
ולכן הזקן שנמצא מבחוצה לעור, לא יכול להיות הפרדה כזו, אבל בפנים יש הפרדה מוחלטת. ולכן יש קשר בין הפאות לתיקוני דיקנא. והקשר הזה עוזר לנו, נראה בהמשך איך, אבל לא להתפלאות שיש בכלל כזה קשר.
אבל מאיפה מתחיל התיקון? התיקון- השורש שלו זה הפאות.
מאיפה המקום שלו? מהעצם על הלחי התחתונה- שם התיקון
כי משם הוא יוצא, ובחינת פאתי הראש ( שהוא לא שייך לתיקון הזה אלא שייך למלכות של שערות ריישא)היא בחינת מלכות דעליון, המתלבשת בתחתון, (מי זה התחתון? שערות דיקנא, ומי בתחתון? תיקון הא' ) דהיינו בתיקון א', וז"ש דנחית מקמי פתחא דאודנין. ( שהוא יורד מהפתח, מהמקום של פתח של האוזניים)

3. בחינת צורת גידולו-
זו היא אבחנה ג' ,מג' האבחנות של תיקון הא',שאמרנו שיש ג' אבחנות: של הגורם, המקום והצורה.
ועתה רוצה לדבר על צורת גידול השערות, איך השערות גדלים)
וצורת גידולו של תיקון הא' הוא, מפתחא דאודנין בחד חוטא בשקולא טבא עד רישא דפומא, ( הוא יורד מנקב האוזניים, שהוא תחילת הלחי העליון, ויורד עד שעולה לשפה עילאה.)דהיינו שמנקב האזנים, (מבחוץ )שהוא תחלת לחי התחתון, הוא נמשך עד רישא דשערות השפה שעל הפה מתחת החוטם. וביאור הדבר הוא:
כי החומר של השערות דיקנא, כמו שיוצא מפאתי הראש,
• הוא מבחינת מלכות דצמצום א', שפירושה מלכות דמדת הדין,

o (יוצא, א"כ שהתיקון הראשון, העצם שלו הוא צ"א, דהיינו בוצינא דקרדינותא, מלכות דצ"א,
o והרי אמרנו שגם הפאות הם מלכות של צ"א, אבל הם ממקום הצימצום ומעלה, הבוצינא דקרדינותא, המלכות דצ"א לא שולט על שערות ריישא שעל הגלגלתא. למה? כי הוא עומד בסוף הפאות, ובגלל שהוא עומד בסוף הפאות, אז הוא לא שולט עליהם.
o איפה הוא שולט (מלכות של צ"א, הבוצינא דקדינותא)? לכאורה הוא שולט בתיקון הא', ולכן איפה מתגלה הכח הזה? הוא עומד פה (בעצם שליד נקב האוזן), ומנקודת העצם ולמעלה הוא בשערות ריישא, אבל הוא לא שולט עליהם, כי הם נמצאים למעלה מעליו. איפה הוא שולט? בשערות דיקנא.
o אז אם (מלכות דצ"א) הוא שולט בשערות דיקנא, מה נצטרך לעשות? לתקן! כי הרי אני לא יכול להשתמש במלכות של צ"א

o מה צריכים לעשות עם מלכות של צ"א?אם שולט עליה בחינת הדין של צ”א? לערב אותה בבינה! כמו שעשינו בצ"ב, כמו שעשינו בתוך הפרצופים, ולכן נעשה גם בשערות. ולכן אומר שעוד לא נמתקה בה"ר, דהינו בת"ת בבינה דגוף

• שעוד לא נמתקה בה"ר, (דהיינו בת"ת, בבינה דגופא)שהיא מדת הרחמים, כנודע.
• וע"כ מקומה קבועה בלחי התחתון, שהוא בחינת אח"פ שיצא לבר מראש, דהיינו גלגלתא כנ"ל. (7.46)
מהו עיקר התיקון של השערות דיקנא?
להמתיק את המלכות של מידת הדין
אמנם עיקר התיקון דשערות דיקנא הוא, להמתיק את המלכות הזו דמדת הדין במדת הרחמים,
עכשיו אנו לוקחים את מידת הדין,שהוא החומר, המלכות שאיתה אנו עובדים, כי אם לא יהיה לנו החומר הזה, אז לא יהיה על מה לעשות את התיקון.
אז ,לכאורה התיקון הראשון שנקרא "אל" הוא מידה של דין קשה מאד.
• יש "אל" שהוא רחמים
• ויש "אל" שהוא דין קשה מאד,
וזה דין קשה, אבל, אנו נהפוך אותו לרחום.
וברגע שהפכנו אותו לרחום, זה מידה גדולה מאד.(8.20)
דהיינו להעלותה למקום בינה בה"ר.
איפה זה בינה? איפה זה ה' ראשונה?
איפה בינה נמצאת?
למדנו ששערות ריישא הם כנגד גלגלתא (שרטוט ב')
• אוזן- כנגד גלגלתא
• חוטם פה- כנגד שערות דקנא
יש לנו את עתיק, שיצא על גו"ע , אוזן חוטם פה.
• כנגד האוזן יצא בא"א- גלגלתא
• כנגד חוטם פה- יצא בא"א- מו"ס
מהבחינה של "מבחוץ", דהיינו בשערות:
• כנגד גלגלתא (מבחוץ)- יצא שערות ריישא. החלק התחתון הוא הפאות
• כנד המו"ס (מבחוץ) יצא שערות דיקנא. החלק העליון, הוא תיקון הא'

ופה אנו עומדים
פה (מתחת לגלגלתא- לאוזן ומעל החוטם) זה מחולק, כך ש:
• מכאן ולמעלה- זה לחי עליון
• וומכאן ולמטה זה לחי תחתון
יוצא:
ששערות הדיקנא,ש רות הזקן הם בלחי התחתון.
ובלחי העליו ן יש את שערות ריישא (10.45)
אבל,לאן שייכת האוזן שהיא בינה, האי שייכת ללחי העליון
\ושערות דיקנא שייכים לחלק התחתון.
עכשיו כאן עומדת בוצינא דקרדינותא, מלכות של צ"א והיא משפיעה למטה על "אל".
ומה צריך לעשות עם השערות דיקנא האלה?
• אני חייב לעלות אותם למעלה (לאזור הלחי העליון)- וזה התיקון הראשון,
• והעליה שלו ללחי העליון, לשערות השפם, וכאן נמצא הפה, אז הוא צריך לעלות מעליו, ואותו דבר מהצד השני. ולכן כאן (מעל הפה) יהיה שערות השפם.
• יוצא שהתיקון הוא יורד למטה , ללחי תחתון ועולה חזרה למעלה ללחי העליון, למקום שערות ריישא, למה? כי שם בינה.
• אז ישר תצא מכאן, אומר: לא!
o קודם כל, זה החומר, (החלק שיורד), זה הבוצינא דקרקינותא, זה המלכות, צ"א, ואז אני אתקן אותה, ואני אמשיך להתפשט, כלפי מטה ואוציא שערות זקן.
o אבל אם אני ישר אוציא אותם בצ"ב, לא יהיה להם את הכח של צ"א, לתת לי מלכות, לתת לי חכמה,
o אז אני קודם צריך את החומר הזה,
o ואח"כ אני אהפוך אותה ע"י תיקון הב' לצ"ב,
o ואז אני אמשוך אותה לשיבולת הזקן, ואז אני אמשוך מפה את כל הזקן, מאותה מלכות שנתקנה בצ"ב, אני לא אמשוך אותה ישר מבינה, כי אם אני אמשוך אותה ישר מבינה, את השערות, אז לא יהיה להם אתה כח לתת לי חכמה, כי יש על השערות האלה תיקון של ם' 'דצלם, אז אני לא יכול לתת את זה מם' דצלם,אני צריך לתת את זה משערות דקנא, אבל אני צריך את הבוצינא דקרדינותא
 אז אני עולה לתקן,
 לוקח את הכח הזה של תיקון הבינה מלמעלה
 ואז אני אתפשט לשערות הזקן (12.41)

וז"ס שנמשכו השערות דתיקון הא' ממקומו, דהיינו מלחי התחתון, עד שעלו ללחי העליון, ונשרשו בבחינת הבשר של לחי העליון, שנקרא שפה לאה. (למה? כי שפה עילאה נמצאת במקום בינה במקום הלחי העליון ששיך לאוזן, שייך לגלגלתא )
והלחי העליון הוא מעצם הגלגלתא, שהיא בחינת בינה, (בחינת אוזן דעתיק ) כנ"ל, שב' הרישין דא"א הם אח"פ דעתיק, (כמו שראינו בשרטוט א', גלגלתא ומו"ס דא"א, הם מאח"פ של עתיק
• שגלגלתא היא בחינת בינה ואזן,
• ומו"ס הוא בחינת זו"ן וחו"פ.
הרי שהגלגלתא היא בחינת בינה. ( 13.44)
וע"כ נמצא, ששערות דתיקון הא', שהם בחינת מלכות דמדת הדין מצמצום א', ( מצד זה שהם שייכים ל מו"ס שהיא בוצינא דקרדינותא, היא צד הגבורה של עתיק, שבינה היא חסד, ומו"ס הוא גבורה), עלו למקום בינה. דהיינו בשפה עלאה ( שזה מקום תיקון הב')
שעל גבי לחי העליון, ( הוא עוד לא מסביר לנו לגמרי את תיקון הב', רק מסביר לנו את תיקון הא', ומסביר לנו שזה החומר שאותו צריך לתקן בשפה עילאה).השייך לעצם הגלגלתא הנבחנת לבינה, והיא נמתקה בה בסוד הרחמים שבה.(
עד לפה הוא מספר לנו :
את הצורה של השיער שצריכה לרדת ממעלה למטה, ולהתחיל לעלות למעלה, שאימצה את הלחי התחתון אבל התפקיד שלה לעלות ללחי העליון)
(14.40)
עכשיו הולך לתת לנו קושיה צדדית במה שאמר לנו
ואין להקשות, איך אפשר לשערות הללו לשנות מקומם, ולעלות מלחי התחתון ללחי העליון(הרי יש הפרדה בין הגלגלתא למו"ס, הרי מו"ס לא עולה לגלגלתא ).
מה ההבדל בין לחי תחתון ללחי עליון
והענין הוא, כמ"ש לעיל, שכל ההבדל של לחי התחתון, (עם הלחי העליון )הוא רק מבחינת העצמות לבד, (כמו שאמר לנו בעמוד קודם, בטור ב',
• שלא נבדל הלחי התחתון מהראש, מבחינת הס"ג ולמטה, הנקרא גידין בשר ועור.
• ובמה הוא כן נבדל? רק מבחינת חכמה, מבחינת הע"ב שנקרא עצמות, מצד ע"ב שהוא כנגד ם' דצלם ולא מצד הס"ג שהוא כנגד ל' דצלם)
o לכן בעצם, בתוך הגולגולת בתוך העצמות נקראה הפרדה
o אבל כלפי חוץ (בעור החיצון) זה נראה לנו כדבר אחד- לחי עליון ולחי תחתון.

אבל מבחינת גידין בשר ועור, הוא מחובר לגמרי בלחי העליון, ולפיכך (זה נותן את האפשרות )
• יכלו השערות לעלות מהבשר שעל גבי הלחי התחתון,
• אל הבשר שעל גבי הלחי העליון. ( ולכן אפשר לומר עוד טעם ,למה התיקון צריך להעשות מבחינה חיצונית ולא מבחינה פנימית, ומבחינה פנימית לא אפשר היה לעשות את התיקון)
והגורם להמשכה זו, הוא בחינת הכלים הפנימים דראש א"א,
מה זאת אומרת?
למדנו שמה שקורה בראש, זה מה שקורה בפנימיות.
o ואומר לנו, שכמו בכלים הפנימיים, שם עתיק עבר מצ"א לצ"ב, כי מלכות מצד אצילות נגנזא ברדל"א, וכל השליטה על התחתונים צריכה להיות מצד צ"ב.
o אז כך צריך להיות מצד השערות.
במעבר מצ"א לשליטא של צ"ב
, היא עלייה של תיקון א',
מיציאתו מריישא שהוא צ"א אל שפה עילאה שהיא בינה שהיא צ"ב
אז כמו שעתיק היה צריך לצאת מצ"א לצ"ב ולשלוט כדי להנהיג את התחתונים
אותו דבר צריך להיות מבחינת השערות
דהיינו בחינת הקרומא דאוירא שלו, שהיא בחינת המלכות דצמצום ב' שכבר ממותקת בבינה, ומתוך שהשערות תלוים ויונקים מכלים הפנימים, ( שלמדנו בכמה מקומות כבר,שהשערות צריכים להיות כנגד הכלים הפנימיים, ומקבלים מהם את החוקים)
ע"כ קבלו ג"כ תיקונם, וגם הם עלו לה"ר דהיינו לשפה עלאה, ששם מקום בינה, (כדי להתמתק במידת הרחמים )אמנם, בתיקון זה עדיין לא עלו ממש, אלא רק שנמשכו עד רישא דשפה עילאה ושם נשארים עומדים, עד שהגיע תיקון הב' דדיקנא, שאז עלו ונתפשטו על השפה עלאה כמ"ש להלן. ( 17.53)
זאת אומרת: שהם (תיקון הא') באו מלמעלה ( כלומר התחילו לרדת מלמעלה ממקום הפאות שליד האוזניים- פאתי הראש וירדו לכוון זויות הפה), ואז התחילו לעלות מהפה ולמעלה לשפה עילאה- וזה עוד לא עשו, זה עוד לא שייך אליהם, הם רק באים להגיד: אנו רוצים לעלות. ומה שיעלה אותם זה תיקון הב'. (18.10\)

וז"ש שם בזוהר (דף קל"ב: ובאד"ר ע"פ הסולם אות ק"ו) אמאי עד פומא, משום דכתיב, ודינא יתיב וספרין פתיחין, מאי דינא יתיב, יתיב לאתריה דלא שלמא"(מה זה שהדין הזה יושב שם? לאן הוא שב? עד שהדין ישוב. לאן הוא ישוב? ישוב למקומו)
כלומר שהוא שב למקומו, (אותם שערות, אותו דין של צ"א) כמו שהוא נמצא בכלים הפנימים דראש, דהיינו במקום בינה, וז"ש "יתיב לאתריה"(ישוב למקומו ) וע"כ מדת הדין לא שלטה, (למרות שיש לשערות דיקנא את מידת הדין, היא לא שולטת ) כי נמתקים שם במדת הרחמים(בשפה עילאה ).
. הרי שפניית השערות דתיקון א' עד פומא(עד הפה ),
הוא כדי להמתיק אותם במדת הרחמים,
שאז אין לה שליטה למדת הדין הקשה. כמבואר.
(זאת אומרת שהם (תיקון הא') רק עושים את הפנייה (כלפי מעלה),
הם לא ממשיכים לרדת למטה (מתחת לפה),
הם עושים את הפנייה למעלה, והפנייה למעלה לשפה עילאה- זה התיקון
דהיינו: תן לי צ"ב, אבל אין להם (לתיקון הא') עוד צ"ב
אין להם עוד התכללות עם הבינה , אבל יש להם רצון לזה) (19.28)
הקשר בין או"א דנקודים לשערות דיקנא
וז"ש עוד שם (באות ק"ב) "בהאי דיקנא, אשתמודע אלף עלמין דחתימין בעזקא דכיא" כי הע"ב המגולה, שהם בחינת או"א דנקודים,
דקומת הסתכלות עיינין(זווג על חכמה של או"א דנקודים ) זה בזה, נקרא אלף עלמין,

(אלף מלשון חכמה, הוא נקרא אלף עלמין בכדי לומר ששם היה זווג בעולם הנקודים על ג"ר דחכמה) מלשון ואאלפך חכמה, והם חתומים בעזקא דכיא(דהיינו הג"ר דחכמה, לא יכול להתגלות באצילות, היות ום' דצלם, שהיא בחינת עזקא דכיא, מסובבת את בחינת הג"ר והוא הנקרא, גניזו דאו"א, או הגבהת ראשי ירכין או ם' דצלם )

. דהיינו שנגנזו בבחינת ם' דצל"ם שגלגלתא דא"א קבלה מנה"י דעתיק, ( בעצם זה הגבהת ראשי ירכין) כנ"ל, כי ע"כ נגנז הבוצד"ק במו"ס ואין עליו זווג עוד, כמ"ש לעיל בדברי הרב. ובוצד"ק הזה, ה"ס מלכות דצמצום א', שבה שמשו או"א דנקודים, (ובגלל זה גם נשברו , ופה היה בעולם אצילות תיקון שלא ישתמשו בבוצינא דקרידנותא) וכיון שאין זווג במלכות ההיא, ע"כ אין עוד מציאות שיתגלה קומתם. (21.40 )
ומטעם זה נעלם קומה זו בסוד מקיף חוזר, ובחינת הכלים שעלו לקומה זו, הם השערות רישא ודיקנא, כנ"ל.
• אלא כמו שאין הבוצד"ק שולט בגלגלתא דא"א, מפני שעומדת אצלה ממטה למעלה, אלא ששולט במו"ס, ( ממעלה למטה) שהוא מקרומא דאוירא ולמטה,
• כן אין הבוצד"ק שולט בשערות רישא שעל הגלגלתא,
(כמו שקורה בפרצוף הפנימי, כך קורה בפרצוף החיצון,
• דהיינו שאם הבוצד"ק נמצאת פה (ר' שרטוט ב') כאן , בין גלגלתא למו"ס ,אז היא לא שולטת על גלגלתא, כי היא ממטה למעלה, אבל היא כן שולטת על מו"ס.
• אותו דבר בשערות: לא שולטת על שערות ריישא, אבל כן שולטת על שערות דיקנא, על מי מדובר? על פאתי הראש שזה המלכות שעומדת שם. (22.51)
• להיותה עומדת בפאתי הראש למטה בסופם, אלא שהוא שולט(אותו צ"א ) בדיקנא, שהוא למטה ממסך דפאתי הראש. כנ"לקשר התיקון בין או"א דנקודים לשערת דיקנא
. ונמצא שכח המלכות דצמצום א', הנקרא בוצד"ק, (נר שמחשיך. למה הוא מחשיך? כי האור הזה, אי אפשר לקבל אותו , יש צימצום עליו) הוא מתגלה בשערות דיקנא, הרי
שאותו הבוצד"ק דגניז במו"ס, יצא ונתגלה להדיא בשערות דיקנא. שהם נעשו למ"ן דבחינת בוצד"ק הזה, שע"י עליתם לראש, (של שערות דיקנא ) מתגלה לאט לאט קומת או"א דנקודים דבחינת הסתכלות עיינין, ( אבל בצורה מסודרת מתוקנת, לאט לאט ולא את ג"ר דחכמה, רק השלכה של ג"ר דחכמה.איך זה נעשה? נלמד בע"ה בחלק י"ד, ופה אין המקום לזה.אבל
זה שיש קשר, בין שערות דיקנא, לבין הכח הזה של צ"א, זה אומר שהיא גם יכולה לתקן אותה לאט לאט)
מדוע התיקון הוא לא בפעם אחת, אלא בזווגים מרובים שנמשכים 6000 שנה?
אלא לא בפעם אחת, רק ע"י כל הזווגים המרובים שבשתא אלפי שני, (שחילקו את התיקון הזה, כמו המשל שנותן הרב"ש על העניין (24.22)
משל של הרב"ש:
שהלך אדם לרופא ואמר לו: אסור לך מהיום לשתות קוניאק. אסור!
למה? שאתה מתחיל לשתות, יש דברים לא טובים.
מה עשה האדם? היה אוכל עוגות, והיה טובל את העוגה קצת בקוניאק, ואוכל עוגה.
• מותר לו לאכול עוגות,
• ואסור לו לשתות קוניאק.

הנמשל: אותו דבר פה:
מותר לטבול את הרצון בג"ר דחכמה, אבל לקבל ישירות ג"ר דחכמה, אסור!
וזה הנקרא:
• לאט, לאט
• טיפין, טיפין
כמו חטא אדה"ר שהיה צריך לתקן טיפים, טיפין
אותו דבר פה, אותו הרעיון! שלוקחים את הדבר הגדול והעצום, ומחלקים אותו למנות קטנות זה לא הדבר הגדול- כי יש איכות כשהוא בא בכל גדולתו, אבל לאט לאט מתקנים אותו, עד שתוכרע הכף ויהיה לנו מספיק כח’,כדי לתקן את הכל בבת אחת. (25.21)
והוא משום שצריכים להתחבר ולהתערב ג"כ בבחינת המתקה דה"ר, כנ"ל. אלא לפי ששורשם( שורשם של שערות דיקנא) היא המלכות דצמצום א'(כי הרי הם עומדים למטה מצ"א ) המגולה מפאתי הראש ולמטה, כנ"ל.
הקשר בין דיקנא לאו"א דנקודים
מה תפקיד שערות דיקנא לגלות בסופו של דבר?

ע"כ סופם(של שערות דקנא ) לגלות אותה הקומה דאו"א דנקודים, הנקרא אלף עלמין( שזה התפקיד שלהם, זאת אומרת
• שהשערות הדיקנא מבטאות את הרצון שלי להגיע לקדושה עילאית של ג"ר דחכמה,

• ולכן שימחת הגוף, איך אפשר לשמוח בלי זקן? אי אפשר לשמוח בלי זקן! זה רק שמחה של ילד קטן, אפשר לקבל בלי זקן)
. וז"ש "בהאי דיקנא אשתמודע אלף עלמין דחתימין בעזקא דכיא"(בזה הדיקנא נודע, אלף עולמות, דהיינו מדרגת חכמה, שחתומה, דהיינו שאי אפשר לקבל אותה בטבעת זכה של ם' דצלם שחוסמת אותה"
• איפה נדע את אלף העלמין האלה?,
• איפה נעשה זווג עליהם? בדיקנא! (
•
דהיינו שהם מגלים אותם בהמשך שתא אלפי שני, (לאט לאט ) כמבואר. )( 26.54)ואע"פ שנאמר, שמלכות דצמצום א', צמחה ויצאה בתיקון הא' בפאתי הראש ולמטה, מ"מ אין זו עצמותה של המלכות הזו (למה? מה קרה עם העצמות שלה? נגנזא ברדל"א ), כי עצמותה נגנז ברדל"א כמ"ש הרב, בסוד אבן מאסו הבונים (לא יכולים להשתמש בה יש בה צימצום ) היתה לראש פנה ממנה בונים את בית המקדש )
. אלא הכונה היא לבחינת הארתה, ולא לבחינת עצמותה. (לא משתמשים בעצמות, אבל מגיעה הארה ממנה ) וז"ש שם "ש"צ נימין אשתכחו בכל קוצא (
• למה ש"צ?
• למה לא 400?
• למה רק 390?
כי חסר בחינת מלכות דמלכות, אין את העצם שלה, אבל ט"ר של מלכות,ד היינו ההתכללות ממנה אפשר לתקן) ( יש מאמרים יפים בזוהר על הענין הזה של ש"צ.) (28.05 )
" כי ד' יודין הם במסך הזה דצמצום א', ששימש באו"א דנקודים, ( למה ד' יודין? שזה בחינת מסך דע"ב)
דהיינו ד' יודין שבמילוי הוי"ה דע"ב המגולה שלהם, הרומזים לד' הקומות שבהם: חכמה, בינה, ז"א, מלכות ( של פרצוף ע"ב).
• וכל קומה כלולה מע"ס
• ועשר מעשר, הם סוד ד' מאות. (זה גם מראה לנו על הרצון השלם והגדול )
גדלות הרצון היא ד' מאות
איפה ראינו את זה? מה שנאמר לאברהם אבינו: "גר יהיה בארץ לא להם ועבדון ועינו אותם 400 שנה"
זו מערת המכפלה- שקנה מעפרון בבחינת עפר, שהוא בחינתה רצון לקבל
קנה ממנו את מערת המכפלה, שזה אומנם קטנות, אבל ספר לו 400 שקלים עובר לסוחר, ואיך עובר לסוחר: מי זה סחרה? היא בחינת סוחרת, בחינת המלכות, כמו קראנו במשלי ב"אשת חיל"
ולפי"ז, כל קוצא וקוצא היה צריך להיות כלול מכל הד' מאות בחינות, (כל אחד כלול מהכל) כבודע, שכל פרט שאפשר להפרט מוכרח להיות כלול מכל הכלל כולו. ( כי כל פרט כפוף לכלל בו הוא נמצא- יש את חוק ההתכללות) (29.44 )

אמנם אינו כן, ( למה? למה הוא לא יכול להיות כלול מכולם? כי מלכות נגנזא ברדל"א, ובחינת עצם המלכות לא יכולה להיות בכל קוץ וקוץ, ובכל מקום שתלך, הנקודה הזו חסרה)אלא שכל קוצא כלול מש"צ בחינות, כמ"ש בזוהר. והטעם הוא, משום שבקומה הד', שהוא המלכות. חסר בה הבחינה האחרונה העקרית שבה,

הסבר שרטוט ב' (30.14)
(זאת אומרת שבכל הט"ר, יש לנו בחינה א,ב,ג,ד
בכל בחינה, של א,ב,ג' יש מא' עד י'
אבל בבחי"ד יש מא' עד ט'. ומה עם המלכות שלה? המלכות הזו חסרה
• אז בבחי"א- יש 100
• ובבחי"ב- יש 100
• ו בבחי"ד- יש 100
• ו בבחי"ד- יש רק 90,- כלומר 10 חסרים ומההמלכות הזו (של בחי"ד) שכלולה מעשר היא חסרה
יוצא שיש 390= ש"צ
וכאן עוד י' שחסרה
ויחד זה ת'- שזה ת' מאות (30.57)

שרטוט ב'( 30.57
ד' מאות= גדלות הרצון
ש"צ= 390 (מלכות שגנוזה ברדל"א)
ישנם ש"צ נימין בכל שערה ולא 400

א'
בחינה א' 100
י'

א'
בחינה א' 100
י'
= 390 = ש"צ

א'
בחינה ב' 100 = 400
י'

א'
בחינה ג' 100
י'

א'
בחינה ד' 90
ט"
מלכות 10 = י' 10

דהיינו בחי' עצמותה הגנוזה ברדל"א, ( שד' של ד' זה העצם, וכל השאר זה התכללות, כולם זה התכללות, א,ב,ג, ובתוך הד' יש גם את הט"ר שהתכללות והמ'. והמ' נהיה עצם חסר) שעצמות העביות שבה, גנוזה שמה בסוד ראש פנה, כנ"ל.

וע"כ, אפילו( למה אפילו? כי שם עומדת המלכות הזו בלי חיבור עם מידת הרחמים, היא עדיין לא מחוברת היא עדיין לא עלתה לשפה עילאה כדי להתחבר עם בינה) בתיקון א' דדיקנא, ששם עומדת המלכות הזו בלי חיבור עם מדת הרחמים, מ"מ אין שם אלא ת' בחינות חסר עשר, המורה על חסרון עצמותה. כמבואר. (מכיון שעתיק עוד עשה את התיקון הזה, כלפי התחתונים, ומלכות נגנזא בו ברדל"א ) (31.52 )

השם של תיקון הא'- א"ל

והשם של תיקון הא' הזה, הוא שם א"ל. ופירשו שם בזוהר (אות ק"ה), "ל"א קוצי שקילין תקיפין כחושבן א"ל, מהו א"ל תקיף יכול"(32.16 )
פירוש:
• כי ה' אותיות דאלקים, ה"ס כח"ב זו"ן כסדרם(א', ל', ה', י', ם' )
• . וב' אותיות הראשונות שבו, שהם א"ל, ה"ס הראש שבו, שהם כתר חכמה, וז"ס שחסד, נקרא בשם א"ל, (למה?) והיינו מבחי' מה שחסר כולל כחב"ד, כלומר מבחינת ראש מה"ת. (אומר שז"א הוא חג"ת נ"ה- חסד, גבורה ת"ת, נצח הוד יסוד (33.03)
o החסד הוא כנגד הכתר
o וחכמה הוא כנגד הגבורה
אז כנגד החסד יש לנו כתר
מהו ראש?
וכבר ידעת פירושו של ראש
הוא, שהמסך משמש בו ממטה למעלה, שהוא מכה על אור העליון מבלי לעבור דרך בו, שהוא בחינת התנגדות להתלבשות בכלים,
מהו גוף?
אלא שאח"כ מתפשט המסך מיניה וביה לע"ס בכל חכמות שהלביש ממטה למעלה, לתוך התלבשות בכלים שנקרא גוף, כמ"ש בחלקים הקודמים. (33.32
והנה זה נוהג רק בגדלות.
אמנם בקטנות עדיין אין התהפכות הזו של המסך נוהג שם, ( למה? כי ושים זווג רק על גלגלתא ועיניים) ואין מתפשט להתלבש בכלים זולת בחי' חסדים בלבד שהוא בחינת ו"ק. כנודע.
והנה המוחין דקטנות נקראים אלקים, (כי זה א',ל' משם אלקים) ונמצא השם א"ל. שהוא בחינת הראש, כנ"ל,
מדוע המוחין בקטנות נקראים אלקים?
למה? ממתי המוחין דקטנות נקראים אלקים?
• ר"ל,לבושי המוחין בקטנות נקראים אלקים, המוחין לעולם נקראים הויות, אלא שבקטנות, לבושי המוחין יותר גדולים מהמוחים בקטנות, וע"כ נקראים המוחין ע"ש לבושם.
• מה שאין כן, בגדלות, שלבושי המוחי שהם אקי"ק, לא לוקחים את שם הגדלות, אלא שהמוחין בגדלות נקרא הוי"ה.

שאינו מתפשט לבחינת התלבשות בכלים, ( כי מדובר על קטנות) אלא רק בבחינת אור חסדים לבד, שאינו נבחן להתלבשות כנודע.
ולפיכך השם א"ל
מורה על בחינת התנגדות להתלבשות דהארות חכמה, דהיינו מבחינת המסך(מסך דראש ממטה למעלה, ) שבו שהוא דוחה את אור העליון מלהתלבש בו.

וע"ז רמזו בזוהר, "ל"א קוצי שקילין תקיפין כחושבן א"ל" כי להיותם מבחינת התפשטות המלכות דצמצום א', ע"כ בחינת העביות שבהם תקיפין מאד, ואין משמשים לבחינת מ"ן שיהיו מתפשטים לבחינת התלבשות, ( למה? כי הם ממטה למעלה כמו ראש)

פירוש לשם א"ל
וע"כ מפרשים את השם א"ל כאן,
בבחי' תקיף ,(דהיינו דין)יכול, כלומר, ששולט בתוקף גדול במקום הזה, ואינו נותן את אור העליון לעבור דרכו.
מה השליטה? מה התקיפות של השם א"ל?
• כמסך ולא כקבלת אור
• מסך שלא נותן אפשרות לאור לרדת ממנו ולמטה.

(37.09 )

שאלות חזרה בתע"ס א'שצג-א'שצד
1. אילו ג' דברים אנו מוצאים בתיקון הראשון ומהם?1. הגורם המסבב, 2. מקום אחיזת התיקון 3. צורת הגדול של השערות
2. מדוע שיערות דיקנא משוייך למו"ס ולא לגלגלתא?החלוקה של השערות רשייא ודקנא הם בהקבלה לחלוקה למוחיןו הפנימיים בא"א לראש וגוף. גלגלתא משוייכת לראש-יש לה תיקון של ם' צדלם, ושערות דקנא לגוף שמתחת לקרומא דאוירא.שערות דיקנא באים מגוף, ולכן לא יכולים להיות משוייכים לראש.
3. מה המקבילה של ב' פיאות הראש מצד פנימיות המוחין דא"א? קורמא דאוירא
4. מהיכן מקבלים שיערות דיקנא בתיקון הראשון שלהם? מפאתי הראש
5. מדוע אנו רואים שמצד הזקן והעור אין הבדל בין רישא לדיקנא ומצד העצם יש? מה זה בא ללמדנו? מצד העצם יש הבדל בין שערות ריישא לשערות דיקנא, כי גלגלתא משוייך לע"ב וע"ב הוא עצם

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

י"ג תיקוני דיקנא
עמוד אשצ"ד
בעצם ,היום מתחילים ללמוד י"ג תיקוני דיקנא.
עד כה למדנו את ההכנות לקראת י"ג תיקוני דיקנא, והיום מתחילים את התיקון הראשון, ויש לזה חשיבות גדולה, כדי להבין את התיקונים האלה, ואנו כמובן נשתמש בכל הידיעות המוקדמות שלנו על שערות ריישא ושערות דיקנא, וכל מה שקרה במוחין דא"א כדי להבין טוב יותר את תיקוני הדיקנא. (0.55)

אות ר"ד
רד) ונבאר תחילה מקום אלו הי"ג תיקונין דדיקנא, כפי מ"ש באדרת נשא דף קל"א ע"א, (ובהסולם אות ע"ג )
ואחר כך נבאר מציאותם. (אז אומר שנבאר המקום ששם נמצאים- הי"ג תיקונים, וכבר אמרנו שהמקום הוא לא לפי מעלה מטה, אלא לפי סוג התיקון, ואח"כ נברא מציאותם)

הנה ב' פאתי הראש( ב' הפאות), הם בחינת המלכות העשירית די"ס דגולגלתא כמ"ש, ותחתיהם הם מתחילות תיקוני חכמה סתימאה שהם י"ג תיקוני דיקנא.
ז בחינת הפאתי ראש, היא המלכות שהיא העשירית, שבשערות ריישא זה ממעלה למטה, ולכאורה זה צריך להיות כתר. למה זה מלכות?
הרי זה ראש, ושערות ריישא הם צריכם להיות ממטה למעלה, ורק שערות דיקנא צריכים להיות ממעלה למטה. (2.32 )

אות ר' או"פ(3.04 )
ר) ב' פאתי הראש, הם בחי' מלכות העשירית די"ס דגלגלתא, ותחתיהם הם מתחילות תיקוני חכמה סתימאה שהם י"ג תי"ד:

כבר נתבאר בדיבור הסמוך, שהמקיפין והפנימים שוים זה לזה, מה זה נקרא שהם שוים?
הרי השערות דיקנא יצאו כתוצאה מזווג שנעשה בראש, אז הם מקבלים את מה שהיה בראש, כמו תבנית, כמו חותמת, ממה שיש בשערות, וכמובן שזה מופיע בצורה קצת שונה בשערות, אבל יש את כל הפרטים, אז אומר למשל: )
• וכמו שקרומא דאוירא מוציא את מו"ס מחוץ לראש דגלגלתא, (שיש לנו ראש דגלגלתא שהוא בבחינת אוזן דעתיק, והקרומא דאוירא מוציא את מו"ס להיות ניפרד מראש דגלגלתא בסוד צ"ב שהעליון עושה לתחתון, איפה זה מופיע בעשרות? פאתי הראש הם בבחינת המלכות של שערות ריישא )
• כן פאתי הראש, שהם בחינת המלכות דשערות רישא, הם מוציאים השערות דיקנא מחוץ למדרגת שערות רישא, ( אז כמו שראינו הפרדה בראש, כך אנו רואים הפרדה בשערות, ונהיה כמו צ"ב גו"ע ואח"פ והשערות דקנא הם בחינת האח"פ)
• איפה ההפרדה בין גלגלתא למו"ס? קרומא דאוירא
• איפה ההפרדה בין שערות ריישא לשערות דיקנא? פאתי הראש
• כי שערות רישא הם למעלה ממסך שבמלכות שלהם ואין עביות המסך פועלת בהם, (למה? כי כח הדין פועל רק ממקום הימצאו למטה ולא ממקום הימצאו למעלה )
• משא"כ השערות דיקנא שכבר נמצאים מתחת המסך, (מתחת לפאתי הראש, כל האורות שלהם הם מקבלים מתחת למסך הזה של פאתי הראש, וע"כ הם נחשבים לבחינת גוף וו"ק )הזה, וכל אורות שלהם הם מקבלים דרך המסך הזה דפאתי הראש, ע"כ הם נחשבים לבחינת גוף וו"ק, (למה הם נחשבים לגוף? כי הם למטה ממסך, למרות שבמקורם הם שייכים לראש.

אז יש להם 2 צורות (לשערות דיקנא):
o יש זווג על גדלות של ל"ב נתיבות החכמה, (כלומר שאין הזווג על צ"ב), אז הם נחשבים ממטה למעלה, כבחינת ראש.
o ברגע שיש את פאתי הראש שעושה הפרדה, שיש מסך של צ"ב על קטנות, אז השערות דיקנא הם ממעלה למטה

)
ולא יכלו לעלות ביחד עם השערות רישא ממטה למעלה על הגלגלתא, אלא שיצאו מפאתי הראש ולמטה על לחי התחתון, הנבדל מעצם הגלגלתא. (דהיינו הם לא יצאו מראש ,שערות דיקנא, ומאיפה הם מתחילים? יש איזה שהיא עצם (באזור עצמות הלחיים) שמבדילה, שנשארה משלד/אושלד של גולגלת, יש נקודה כזו שמחברת את הלסת התחתונה, כמו ציר כזה ‘Iמעל הציר הזה, יש עצם הגולגולת –ושמה מתחיל השערות דיקנא) (6.28 )

י"ג תיקוני דיקנא הם תיקוני מו"ס

ולפי"ז תבין,
• איך שערות גלגלתא הם בחינת ב' רישין גלגלתא ואוירא, שהם מקרומא ולמעלה,
• ושערות דיקנא הם בחינת מו"ס, שהוא מקרומא ולמטה. וז"ש הרב, שי"ג תיקוני דיקנא הם תיקוני מו"ס.

מה לימד אותנו בכל האות הזו?
אומר: אני רוצה ללמד אותך על י" ג תיקוני דיקנא.
אבל אני רוצה שתדע על מי אני מדבר.
אומר: י" ג תיקוני דיקנא הם כנגד מו"ס
מו"ס יצאה מחוץ לרא שדגלגלתא ע"יק ורמא דאוירא
אותו דבר שערות דיקא, צאו מחוץ לשערות ריישא ע"י המלכות שנקראת ב' פאתי הראש.
אז עשה לנו בעצם הקבלה:
• בין מה שלמדנו בפנימיות המוחין ובין לשערות הראש
• ואמר שי"ג תיקוני דיקנא שייכים למציאות הזו של מו"ס
ולמה זה כ"כ חשוב? כי משם נגזור כל מיני הבנות לגבי השערות הללו (7.38)
תלמיד? האם לפאתי הראש, יש תפקיד נוסף מלבד התפקיד של הבדלה
הרב: יש להם עוד המון המון תפקידים. בשלב זה הם יוצרים את ההפרדה.
אבל צריך לזכור:
• שתמיד המלכות של העליון, היא זו שנותנת את הכח להתקשר לעליון.
• ואם הם שייכים לשערות ריישא ששייך לצ"א,שעוד לא יצא מצ"א אז הם יראו לנו את צ"א, אבל זה לא ממש רצון של צ"א, אמרנו שהם לא הוי"ה ממש, כי רצון עדיין יש בהם, אבל זה לא רצון ממש, זה כמו רצון של בחי"א, ולכן הם נקראים מצפ"ץ| מצפ"צ. (8.27)

אות ר"ה
רה) ומתחילין (הכוונה לשערות דקנא, הבחינה הראשונה שלהם מתחילה מתחת לכל בחינת הגולגלת מתחת לב' הפאות-
שב' הפאות היתה המלכות של שערות ריישא, שהם ב' צדעי המצח הם אלו שטמונים תוך הראש ולא הפאות )
מתחת כל בחינת הגולגלת מתחת לב' הפאות, שהם בב' צדעי המצח ( אלה שטמונים בתוך הראש ולא הפאות, אלה שעל הלחי)
סמוכים אל האזנים, ולמטה מהם, דבוק בהם ממש, מתחיל הזקן מב' צדדי הפנים מתחת הפיאות דבוק בהם, והוא צרות הזקן, (כי יש הרבה שערות על הלחי אבל הוא מדבר רק על אלה הצרים, לפני הם מתחילים להתרחב, כי ברגע שהם מתחילים להתאחד זה תיקון אחר )
עד שהם מתחילים להתרחב זה הב' הצדדים
הנקראים התיקון הראשון
ואינו רחב כמו למטה. וב' הצדדים האלו נקראים תיקון ראשון דדיקנא, ואע"פ שנחלק לשני צדדים (ולכאורה הייתי יכול לחשבו שזה 2 תיקונים- והוא אומר לא!, כי הכל בחינת תיקון אחד)הכל הוא בחינת תיקון א'. דוגאת פאתי הראש ( דוגמא למה? שגם אצלהם הם עומדים משני צדדים ועל שניהם אמרנו שזה בחינה אחת, ש המלכות דגלגלתא הנ"ל)משני צדדיו שהכל הוא בחינת המלכות דגולגלתא הנ"ל
וכל הצרות ההוא הוא תיקון א', עד למטה במקום שמתחיל הזקן להתרחב, שהוא במקום התחלת זויות נצבות של הלחי התחתון, שמשם מתחיל להתרחב הזקן. (11.07 )
מה בעצם אמר לנו?
התיקון הראשון מצד מיקומו הוא הב' הבחינות האלה של הזקן ,מאיפה שהוא מתחיל שהם צמודות במקום הצר שלהם ללחי.

אות ר"ה- או"פ
רה) ממחיל הזקן מב' צדדי הפנים מתחת הפיאות והוא צרות הזקן ואינו רחב כמו למטה וב' הצדדים האלו נקראים תיקון ראשון: הנה הרב קיצר מאד בביאור הי"ג תיקוני דיקנא, בסדר מקום אחיזתן וצורתם, ולא הביא מהם אלא קיצור דקיצור מלשון הזוהר בספד"צ ( בספרא דצניעותא)ואדרא רבה, וכפי הנראה, סמך עצמו על ביאורי הזוהר, שהמה גילוים לכל מעיין. ובאמת האריך הרחיב הזוהר עצמו לפרשם היטב לכל פרטיהם ודקדוקיהם, ולכן ראוי להביא אחר דברי הרב בכל תיקון ותיקון, את סיום דברי הזהר השייכים לביאור אותו התקון גם לבארו היטב עם דברי הרב, דהקדמות המובאים בחלק שלפנינו.
וז"ל הזוהר נשא (דף קל"א ע"א. ובזהר ע"פ הסולם אד"ר אות ע"ד) הולכים לדבר על תיקון הראשון של שערות הזקן:

) תיקונא קדמאה:
מתתקן שערי מלעילא, ושארי מההוא תקונא דשער רישיה דסליק בתיקוני לעילא, מאודנוי, ונחית מקמי פתחא דאודנין בחד חוטא בשקולא טבא, עד רישא דפומא. עכ"ל.

אנו מוצאים כאן ג' דברים:
א' הגורם והמסבב לתיקון א'. ( מה גורם לתיקון הא') שהוא התיקון דשערות הראש העומד באודנין, כמ"ש שארי מההוא תיקונא דשער רישא דהיינו פאתי הראש הסמוכים לאזנים. (הגורם, מאיפה מתחיל התיקון, מהפאות דוקא, מתחיל התיקון של שערות הזקן, זה הסיבה לתיקון ) (14.20)

ב' מקום אחיזת תיקון א', שהוא נחית מקמי פתחא דאודנין, ( שהוא יורד מהפתח של ה אוזניים, מהנקב שבאוזן, מהנקודה של העצם הזו, שם הוא מתחיל לרדת למטה)
שפירושו, במקום החיבור של ראש לחי התחתון בסוף העצם דגלגלתא, שהוא בדיוק מול הנקב של האזנים, הנקרא פתחא דאודנין. ( כי אם יש עצם גדול שאתה לא יוד ע איפה ז הנמצא בדיוק תסתכל על הנקבה שבאוזן, Uותעביר קו ותראה שבדיוק פה מתחיל התיקון הראשון, והמ שיש למעלה מזה שייך לראש.
אז למשל אם מתגלחים ואסור להוריד את פאתי הראש אס עד לפה זה חייב להשאר ואסור לגלח למעלה מהמקום הזה (15.26)

ג', צורת גידולם של שערות תיקון א', שהוא מפתחא דאודנין בחד חוטא בשקולא טבא עד רישא דפומא, דהיינו שמנקב האזנים (אותו תיקון )
הוא מתפשט ונמשך עד השערות דרישא דפומא, שהם השערות דשפה עלאה. (עד ראש הפה )

(הראה לנו פה ג' דברים ממה שכתוב בזוהר :
1. הגורם והמסבב לתיקון הא'
2. מקום אחיזת תיקון הא'
3. וצורת הגידול של השערות

אז מהו הגורם המסבב? פאות הראש- הוא המסבב את התיקון הראשון.
איפה עומד התיקון הראשון?

איפה הוא נאחז? מהנקב של האוזן, מהעצם על הלחי התחתון, ויורד למטה במקום הצר)

מה צורת הגידול? גדל עד לכאן :מפתח האוזן עד שמגיע למקום הזה של השפה עילאה (לשפם שמעל הפה, לפני הפתח של האודנין..לא ההתרחבות עצמה שיורדת מהשפה ולמטה שמתחיל התרחבות, אז אומר עד השפעם עד המקום שלה ההתרחבות (כל הירידה אלכסונית של הזקן מעצם הלחי כלפי מטה באלכסון לכןן הפה- עד לשפם שעל הפה- (תיאור של המשתכב ע"פ מה שהרב מראה בשיעור) (16.57)
ויש להבין היטב ג' דברים אלו. והנה החומר של השערות עצמם, כבר ביאר לנו הרב היטב שהם בחינת הבל המקיף ומלביש היוצא מן היסוד, אז מה זה השערות? אור חוזר )
שפירושו, ההבל ואו"ח המקיף ומלביש את קומת ע"ב המגולה, ( שאיא פשר לקבל את הג"ר דחכמה שנקרא ע"ב המגולה, ולכן האור הסתלק, וגם האו"ח הסתלק והמותרי מוחא, דהיינו האו"ח שלא יכוהל היה להשאר בראש, ששיך לצ"א יצא בסוד שערות- מותרי מוחא.)
שהוא הג"ר דחכמה שלא יכלו להתלבש בגלגלתא מחמת הכיסוי דם' אשר בה, הנקרא (הם'))
עזקא דכיא, שע"כ נעלם משם ויצא לחוץ, והאו"ח המלביש אינו יכול לעלות עם האו"י, שנסתלק, (למה?להיות לו בחינה עבה, דהיינו שהוא משולב עם הרצון לקבל ,אז הוא לא יכול לעלות יחד עם האור )
כמ"ש הרב (דף רמ"ו אות ב') כי להיותו בחינת אור עב, ע"כ בהסתלק האור ישר ממנו, נתוסף עביות על עביותו ונשאר למטה, ( מדוע נתווסף עוביות על עוביותו? היות שכאשר מסתלק האור א ז מתגלה העוביות) ע"ש. נמצא שאו"ח המלביש לקומת ע"ב המגולה, לא נסתלק עמו, (עם האור, עם המקיף חוזר) אלא נשאר במקומו בראשלמטה. (18.43 )

ואו"ח זה הוא קומה שלימה: גו"ע ואח"פ, כנודע והנה גו"ע של הקומה, להיותם בחי' ראש, מפאת שהמסך משמש בהם ממטה למעלה, הם בבחינת השערות שבקעו ויצאו ממעל לגלגלתא, כי המסך שלהם העומד בפאתי הראש, אינו מעבה אותם כלום. (למה? כי שערות ראש פעולות ממטה למעלה, וכוח הדין לא פעול ממקום הימצאו ולמעלה )
אמנם אח"פ דקומה זו, ( קומה של או"ח שיצא מבחינת שערות, אז יש לו קומה של גו"ע ואח"פ אז בגו"ע של השערות הם שייכות לשערות ריישא
ואח"פ של השערות שיכול לשערות דקנא)
שהם כבר ממטה למסך הזה, וכל קבלתם הוא מהמסך הזה שבפאתי הראש, נבחנים לבחינת גוף, (גוף דשערות ) ואינם יכולים להתפשט עוד בגלגלתא, והמה יוצאים בלחי התחתון, שהוא לבר מגלגלתא. (20.07 )

ועל זה שהם אינם יכולים כי יש כבר קרום שמפריד בינהם לבים שערות ריישא.

הסבר שרטוט א' (20.19- 22.47)
מה יצא בסוד שערות? או"ח של צ"א
היה זווג בראש על גו"ע ואח"פ ונעשה או"ח
בא לקבל
ואומר: אי אפשר לקבל, יש פה ם' דצלם, לא נותן לקבל אור לגוף, מבחינת ג"ר דכחמה כי עשה זווג על ג"ר.
מה קרה? האור הסתלק,- אור מקיף חוזר
מה קרה עם האו"ח של הראש? הוא גם יצא לבחינת שערות. והאו"ח הזה הוא בחינת גו"ע ואח"פ אז לכן:
לשערות האלה יש: גו"ע ואח"פ- שהם גם נקראים מותרי מוחא
המותרי מוחא האלה, כמו שבאש הפנימי התחלק בין גו"ע ואח"פ, נהיה פה גם מלכות שמפרידה. ואיך היא נקראת? פאתי ראש
• שכאן למעלה –(מעל פאתי הראש)0 יש גו"ע ואח"פ- שנקראשערות ריישא
• וכאן למטה (מתחת לפאתי הראש- יש גן"ע ואח"פ= הנקרא שערות דיקנא
ופאתי הראש- הוא מלכות של שערות ריישא, שהוא מחלק את השערות דיקנא לבחינת אח"פ של האו"ח הזה של השערות.

אלה- (שערות דינקא) בגלל שהם למטה מהמסך_ הם פועלים ממעלה למטה
ואלה ( ושערות ריישא) פועלים ממטה למעלה.

ולכן שערות דקינא שייכים לראש (?), ולכן קורא להם שם ו"ק, למה? כ הם שייכם לגוף
עכשיו נרצה לדבר על שערות דיקנא ויש להם א,ב,ג,…עד י"ג תיקונים..
עכשיו הולכים לדבר על תיקון הא' של ב' מיצרי הזקן.

גם ידעת, שמלבד האו"ח הנזכר, (אז זה האו"ח, וקרה איתו משהו עם האו"ח זה, יצא על שערות דיקנא,יש ג"כ בשערות בחינת כלים הנבררים מבי"ע) יש גם כן בהשערות, בחינת כלים הנבררים מבי"ע.
כי ביציאת הקומה דע"ב הנזכר נבררים עמה בשיעורה, כל בחינות הכלים דבי"ע, (הרי, מה זה הכלים שנפלו מבי"ע? זה או"ח, אור העב, וניצוצין שזה אור העב של הרשימה )הראוים להלביש אותה הקומה, שהם אותם שכבר הלבישו קומה זו בעת הנקודים, שהיא הקומה דהסתכלות עיינין דאו"א שיצא שם, (מה זה הסתכלות עיניים דאו"א? זווג על חכמה בין אבא לאמא שיצא שם)
שהממעלה למטה שלהם נקרא(בנקודים, בזווג פב"פ של או"א שנקרא מלך הדעת ) מלך הדעת, ובחינת נה"י דעליון שהיו מלובשים במלך הזה, נפלו ג"כ עמו לבי"ע, (
• מי זהה נה"י דעליון המלובשים עימו? מדובר על לבושי מוחין של העליון של או"א , שעם לבושי מוחין אלה נותן אתה אור חכמה למדרגה לגוף, וגם הם הופכים להיות חומר השערות מצד הב"ן
• ומצד המ"ה הם או"ח המלביש, שיצא מהראש מפאת התיקון של ם' דצלם). (24.50)

אז אומר 2 אבחנות:
• מצד אחד אומר שהשערות הם זווג של השערות שנעשה על האו"ח הזה(ר' שרטוטא א), שיצא החוצה לבחינת שערות- זה או"ח שנעשה בראש.
אבל כאן, יש לנו את הפרסא, ולפרסא זה נפלו כלים בעולם הנקודים
ואם אנו עכשיו עושים עושים זווג על ד/ג, אז יש פה|(מתחת לפרסא) את מלך הדעת שיצא ל ד/ג
והכלי של מלך הדעת , ברגע שועשים זווג, הוא גם עולה למעלה, אז הוא עולה למעלה, וגם הוא משתתף בשערות דיקנא.
חוץ מזה( האח"פ שמתחת למסךש ל כל פרצוף השערות- שנקרא שערות דיקנא) שהוא צד המ"ה, מה שקרה, בראש, יש לנו גם את צד הב"ן של שערות דקנא שגם הוא עולה למעלה לבחינת הזווג.

אז יש בשערות ריישא גם צד מ"ה- שזה בא מהאו"ח שנעשה בראש, וגם צד ב"ן שזה או"ח של מלך דעת שגם עולה למעלה._
אז אומר שחוץ מאשר או"ח הזה יש גם לבושי מוחין כמו שאמרנו בהסתכלות פנימית חלק י"ג נלמד באות ב', מה שנשבר זה גם לבושי מוחין של או"א, בעולם הנקודים (26.31)

ונה"י אלו, הם שעלו מבי"ע עתה בעת יציאת הקומה דע"ב המגולה דא"א, שהיו צריכים להלביש לקומה זו, ואחר שנסתלקה, נמצאים גם הם נשארים בהראש למטה יחד עם אור החוזר הנזכר. (26.56 )

והנה נתבאר, החומר של השערות דיקנא בכללם, (כי אמרנו ש יש ג' בחינות בשערות:
1. גורם של השערות- שהוא בפאתי הראש
2. גורם על מקום אחיזת התיקון שזה מהנקב ומטה
3. והצורה שלהם שהם לא יוצאים לחוץ, אלא צרים עד שמגיעים למקום של הפה- שזה צורת גידולים.27.30

שהם (מי זה השערות דיקנא?) בחינת האו"ח וכלים מבירורי בי"ע, שהיו צריכים להלביש לקומת ע"ב המגולה, לולא היה מסתלק מן הראש, אשר בחינת גו"ע שלמעלה ממסך, יצאו על הגלגלתא בסוד שערות רישא, ובחינת אח"פ שלהם שהם למטה ממסך, שיצאו מבחינת ראש, (שיצאו מבחינת ראש, על מלכות של פאתי הראש )הם שיצאו על לחי התחתון, שמבחינת העצמות, הוא נבדל מן הגלגלתא, ( למה? כמו מסך של צ"ב שמפריד את האח"פ מגו"ע) 28.30

כי הוא עצם בפני עצמו, אלא הוא מחובר בו מבחינת בשר גידין ועור, כי מבינה ולמטה אינו נחשב ליוצא מראש, ( שהחכמה שלו לא הוציאה מבחינת ג"ר דחכמה)כמו שנתבאר לעיל אצל מו"ס, כי כל המיעוט והיציאה מראש דגלגלתא, הוא מכח הם' שנתקן בגלגלתא, ( שהם' הזה הוא חסדים מכוסים)שהיא בחינת ע"ב, וע"כ הע"ב דמו"ס אין לו זווג עם הבינה, אפילו בעת עליה(למה? כי יצא מחוץ למסגרת של ראש ) אמנם הבינה דחכמה סתימאה מזדווגת עם הבינה, להיותה בחינת ל' דצל"ם. ( הבינה של החכמה סתימאה מזדווגת עם הבינה , אבל אל מזדווגת עם החכמה, כלומר אם מו"ס רוצה אור, אז היא יכולה לקבל אור חכמה , אבל ממי? לא ממקור החכמה, מם' דצלם, אלא מבינה- ל' דצלם

למה הוא קורא לגלגלתא ע"ב?
למה הוא לא קורא לגלגלתא בינה? הרי יש לה תיקון של ם' דצלם!, הרי אמרנו שהיא בינה,ש היא בחינת אוזן" ואוזן נקרא בינה. ופה הוא לא קורא לה בינה,
אלא למדנו, שיש ג' בחינות של הוי"ות בשערות, כנגד ג' הראשים של ג' הויות,שהם נקראים ע"ב ס"ב ומ"ה.
• ובשערות ריישא הוא מודד ע"פ פרצוף ע"ב
• שערות של ל' דצלם הוא בונה לפי ס"ג, ובחינת ס"ג, הכוונה בינה
• ובחינת דיקנא לבחינת מ"ה
יוצא שהמ"ה יכול לעשות זווג עם בחינת הל' דצלם, עם המוחא דאוירא, אבל לא יכול לעשות זווג עם ע"ב,ש הוא משוייך לגלגלתא (31.20)

ולכן , כאן במ"ה יכול לעשות זווג ( עם ס"ג), אבל עם ע"ב לא יכול לעשות זווג, אלא רק עם ס"ג, זה נקרא בינה, זה נקרא ל' צדלם
וע"כ האי קרומא( קרומא דואירא) לא הוציא המו"ס מגלגלתא, (
כמו שקורה בפנימיות, כך קורה בשערות:
• בפנימיות- מו"ס לא יצאה ממוחא דאוירא- אלא יצאה מגלגלתא, מהם' דצלם (שגלגלתא היא כנגד ע"ב) , אז המ"ה לא יצא לחוץ בגלל ס"ג אלא בגלל ע"ב הוא יצא), וכל זה כנגד הבחינות הפנימיות,
אלא מבחינת הע"ב שבה, ולא מבחינת הס"ג שבה. ועד"ז לא נבדל הלחי התחתון מהראש מבחינת הס"ג ולמטה, הנקרא גידין בשר ועור אלא מבחינת הע"ב שנקרא עצמות. (32. )

מדוע אנו רואים שמצד הזקן והעור אין הבדל בין רישא לדיקנא ומצד העצם יש? מה זה בא ללמדנו?
תראו איזה דבר יפה:
אני רוצה להראות לך את מקום של השערות:
אז אומר: תסתכל על הפנים:
אני לא רואה הבדל בפנים:
• בין ראש,
• בין לחי עליון,
• ללחי תחתון-
זה הכל נראה דבר אחד!

אבל אם נסתכל על העצמות בפנים, מתחת לבשר ועור, אז כן נראה הפרדה בינהם.
מי שיסתכל על גולגולת של האדם, יראה שבעצמות אני רואה הבדל, אבל עור אני לא רואה
למה אני לא רואה בעור?

אומר שגוף מתחלק לפי עור, בשר גידים ועצמות:
• העצמות הם בחינת החכמה, ולכן מצד העצמות רואים את ההבדל, כי מו"ס יצאה מגלגלתא מצד חכמה, ולא יצאה מראש מצד בינה

• ובינה זה בחינת הגידים, או צ"ל שבשר ועור לא יצא מחוץ למדרגה, מבינה ולמטה.(34.20)
כי מבחינת כלים דפרצוף נקראים הע"ס בשם מוחא עצמות גידין בשר עור, כנודע.

1. בחינת הגורם
נמצא שהגורם ליציאת שערות דיקנא הוא, המסך שבפאתי הראש, ) ( שהוא כנגד קרומא דאוירא) כי הוא הבדיל אותן משערות רישא ומבחי' עצם הגלגלתא, והוציא אותם בלחי תחתון, בבחינת לבר מרישא, שהם נבחנים משום וה לקשישין, שפירושם דינים, ) (ממעלה למטה ) כי כח המסך) ( של פאתי הראש) שולט) (על שערות דיקנא האלה) עליהם. ) ( 35.23)

זה היה מבחינת הגורם.
שלמדנו שיש את:
1. הגורם המסבב,
2. מקום אחיזת התיקון,
3. וצורת הגדול של השערות.

2. בחינת המקום
ובחינת המקום דתיקון א' הוא, בראש הלחי התחתון למעלה באותו מקום שהגידין (גידים הם חכמה דס"ג,שלא ניפרדת בלסת התחתונה )מחברים אותו עם עצם הגלגלתא, שהוא בסמוך לפאתי הראש, כי משם הוא יוצא, ובחינת פאתי הראש היא בחינת מלכות דעליון, (שנקרא מלכות דשערות ריישא )המתלבשת בתחתון, דהיינו בתיקון א', וז"ש דנחית מקמי פתחא דאודנין. ( 36.36)

שאלות חזרה בתע"ס א'שצג-א'שצד
1. מה הסדר של הבחינות בפרצוף הפנימי לעומת הסדר במקיפים?
2. מדוע הסדר כפי שכתבת בתשובה לשאלה א'?
3. כיצד נספרים תיקוני הדיקנה שהם י"ג?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

אות קצ"ו- או"פ- המשך
ענין גדלות וקטנות בא"א
ב' המצבים של שערות דיקנא ביחס לשערות ריישא
אנו רוצים לדבר, על מספר הספירות שיש באורות המקיפים בשערות, שיצאו לבחינת מקיפים.
אנו למדנו, שכאשר נעשה זווג ככדי לתת חכמה למדרגה בגדלות, אז אי אפשר לעשות זווג על הדעת הפנימית של המדרגה,
כי הדעת הפנימית של ראש דא"א, זה דעת של גדלות של ג"ר דחכמה, ולכן נעשה תיקון מיוחד שהבינה יצאה לחוץ מהראש.
וכשבאים לעשות זווג, לא מחזירים את הזווג הזה של הדעת של הגדלות, כי אחרת אם היתה גדלות במדרגה, תהיה שבירה
אז עושים זווג על הדעת של שערות דיקנא, והדעת הזו, היא דעת שנותנת אפשרות לזווג לל"ב נתיבות החכמה.
כאשר יש זווג על הגדלות הזו, זה אומר שהמ"ן של הדיקנא עולים, לבחינת זווג, ומתחברים לפרצוף אחד, עם השערות ריישא, כי הם במקורם אח"פ של שערות ריישא.
אז כשבאה גדלות למדרגה, יורד המסך, ומחבר את השערות דיקנא לשערות ריישא לאחד,אבל זה לא בקביעות, זה רק בגדלות.
• בגדלות דנשמה, למשל אין את זה
• בגדלות דחכמה יש את זה
.
ולכן בגדלות דחכמה, כאשר בא הזווג למדרגה, רוצים לתת את ל"ב נתיבות החכמה, אז נותנים את זה דרך החיבור של שערות דיקנא ושערות ריישא.
אבל בגלל שזה לא קבוע, אז לעיתים בא מסך ומפריד בינהם.
אז כשיש בינהם הפרדה, אז המדרגה של שערות דיקנא הופכת לגופא, למה? כי עומדת למטה מפאתי הראש, שהם כעין המסך של קרומא דאוירא, הם מסך שמפריד בין שערות ריישא לשערות דיקנא.
ולכן כל הבחינה זו של השערות דיקנא, הופכות להיות כמו גופא, דהיינו הופכות להיות ממעלה למטה, כמו גוף, ולא ממטה למעלה כמו ראש,
• וכשהם יתחברו לאחד(שערות ריישא ודיקנא) אז הם יהיו ראש
• ומי יקבל את אור הזה, כאשר הם יהיו ראש? או"א, הם הופכים להיות כמו גוף שמקבל את האור הזה, וגם מעבירים לזו"ן. (2.32)

זאת אומרת ,שיש לנו 2 מצבים לשערות דיקנא:
• מצב1: כשמחוברים לשערות ריישא- ואז הם משמשים ממטה למעלה' כמו ראש
• מצב2: שהם לא מחוברים עם שערות ריישא- ואז הם לא משמשים ממטה למעלה, אלא רק ממעלה למטה כמו גוף, ומה מפריד בינהם? פאתי הראש. (2.55)
עמוד אשצ"ב טור ב' (חזרה על שיעור קודם):
והנה בענין יציאה זו מן הראש, ( של מי? של השערות דיקנא שיצאו מהראש )
• יש חילוק בין הגלגלתא, שהוא הראש הא'
• . ובין האוירא(מוחא דאוירא ) שהוא הראש הב'
• הרי המו"ס או השערות דיקנא יצאו מראש, ויש הבדל מאיזה ראש הם יצאו, ממוחא דאוירא או מגלגלתא )
. כי מגלגלתא שהוא הוי"ה דע"ב(במקורו, שלמדנו שיש ע"ב ס"ג , מ"ה_ שזה ג' הויות בשערות דיקנא,

שבשערות דיק נא יש ג' ראשים ,ג' הויות, כנגד ג' ראשים שיש במוחין הפנימיים
• ובמוחין הפנימיים יש ג' ראשים: גלגלתא, מוחא דואירא ומו"ס
• וכנגד זה בשערות יש להם את אותם מרכיבים כמו בראשים, יש להם ג' הויות, כמו ג', ראשים: ע"ב ס"ג מ"ה-
o ואומר שע"ב הוא כנגד הגלגלתא
o וס"ג הוא כנגד מוחא דאוירא
o ומ"ה הוא כנגד מו"ס

), יצא מו"ס לגמרי ממנה(למה? ) כי הקרומא מפסיק ביניהם, והיא עצמה נתקנה בם' סתומה ואינה באה לעולם בזווג עם מו"ס מבחינת הוי"ה דע"ב שבה

עמוד אשצ"ג
. וע"ד זה(גם ) פרצוף השערות דיקנא(כמו שקרה בפנימיות הפרצוף, שגלגלתא לא מתחברת עם מו"ס לעולם, לעשות איתה זווג_ כך קורה גם בשערות ) יצא לגמרי מבחינת גלגלתא דשערות רישא (זאת אומרת,

שבשערות ריישא יש 2 אבחנות:
• יש גלגלתא- וכנגדה זה נקרא ע"ב דשערות
• ומוחא דאוריא- וכנגדה זה נקרא ס"ג שערות
אז היציאה מבחינת הע"ב של השערות זה בחינת גלגלתא דשערות ריישא

), ולא נשאר בה אלא ו"ק גמורים מבחינת גלגלתא, דהיינו גופא, מחסד ולמטה(אין לה שום קשר, שום זווג עם הראש ) כנ"ל. (5.17 )

אמנם מבחינת הראש הב' שהיא מוחא דאוירא, (דהיינו בחינת ס"ג ) שהיא בחינת בינה(הכוונה היא ס"ג ), אשר היא עצמה נכללת ג"כ מכל ג' הראשים, כנ"ל, ויש בה ג"כ בחינת גלגלתא, שהיא הוי"ה דע"ב(של הויה דס"ג, ), הנה נבחן שמו"ס לא יצא לגמרי מראש הזה, (מראש הב' ) כי יצא רק מבחינת גלגלתא הכלול בה, ( דהיינו מצד גלגלתא של מוחא דאוירא. ( 5.52)
אז מוחא דאוריא יצא לגמרי מפה (הגלגלתא של מוחא דאוירא), לזה (מו"ס) כבר אין שייכות אליו (לגלגלתא)
וממוחא דואירא הוא יצא רק מהגלגלתא של מוחא דאוריא.
כי ממה הוא מתנתק? ממוחא דאוירא, אז הוא יצא רק מהם' דצלם מהגלגלתא, אבל לא מהחוטם פה שלו :כלומר לא מהמוחא דאוירא (דמוחא דאוריא) , ולא מהמו"ס (דמוחא דאוירא).
אבל מכל הגלגלתא הוא (מו"ס) יצא, דהיינו הוא ו"ק גמור לגלגלתא, אין לו שום דבר מראש דלגלגלתא.
אבל ממוחא דאוריא:
• יש לו את מוחא דאוירא דמוחא דאוירא
• ואת מו"ס דמוחא דואוריא
• אבל גלגלתא דמוחא דאוריא אין לו
בשערות:
• גלגלתא כנגד ע"ב
• מוחא דאוריא כנגד ס"ג
• ומו"ס כנגד מ"ה
אז אומר שמוחא דאוירא נחשב לבינה כנגד ס"ג (7.18)
) אבל מבחינתה עצמה שהיא בחי' בינה, ( דהיינו ממוחא דאוירא של מוחא דאוירא, וממו"ס של מוחא דאוריא- כל שכן לא יצא) לא יצא ממנה, כי כל בחינת הקרומא, מפריש המו"ס רק מבחינת ג"ר דחכמה שהיא ע"ב, אבל לא מבחינת בינה דחכמה שהיא ס"ג דע"ב, שהיא מוחא דאוירא, כי ע"כ הוא ראוי ג"כ לקבל ממנה חכמה, כנ"ל(8.06 ).
ועד"ז גם בחינת הדיקנא, שיצאה מבחי' הגלגלתא ואוירא דשערות רישא, מחמת המסך שבפאתי הראש, נבחן ג"כ, שלא יצאה אלא מבחינת הע"ב שבאוירא, (שזה במוחא דאוריא- כנגד ע"ב , ס"ג, ומ"ה,כלומר יצאה כנגד הע"ב של מוחא דאוירא) אבל מבחי' עצמה, שהיא בינה דחכמה, לא נתמעטה, וע"כ יש לה גם עתה בחינת הבינה של החכמה( הבינה הכוונה הס"ג של ל"ב נתיבות החכמה של מוחא דאוירא). אמנם מגלגלתא נתמעטה לגמרי( מגלגלתא, מו"ס לא מקבלת כלום ושי לה רק בחינת ו"ק ממנה) ואין לה אלא ו"ק. ( אבל אין לה בחינת ג"ר.) (9.03)-
עד לכאן הגענו בשיעור הקודם:
הרי שאחר הזוג, (דגדלות,) שעלה שוב המסך לפאתי הראש, הוציא הדיקנא לחוץ ושוב נעשית לבחינת מקיפים, (מה זה אומר? שירדה לבחינת גוף ) אין בה אז מן הגלגלתא אלא בחינת ו"ק גמורים, ( כמו שאמרנו, שהיא הרי לא מתחברת לגלגלתא) דהיינו מחסד ולמטה, אבל מבחינת חכמה דראש, (מי זה חכמה דראש? מוחא דאוירא מבחינת ל"ב נתיבות החכמה ) יש לה מבינה ולמטה. ( מה זה מבינה ולמטה? חסר לה רק גלגלתא דמוחא דאוירא) כמבואר.

הרי שלא נשאר יותר בשערות דיקנא מבחינת המקיפים רק י"ג ספירות, שהם
• ו"ס מכתר, (מחסד עד יסוד )
• וח"ס מחכמה. ( למה ח' ספירות בחכמה? כי כתר וחכמה לא היו יכולות לקבל אלא רק מבינה, שהגלגלתא מייצגת את כתר וחכמה)
והיא חסרה כל הג"ר דכתרא דא"א, וב' עליונות כתר וחכמה של המו"ס דא"א, דהיינו בחינת ג"ר דהכמה שבו, שהיא בחינת הוי"ה דע"ב שבו.
ומלבד זה חסרה ג"כ המלכות דגלגלתא, ( לכן היא רק ו' ולא ז' ) כי היא עצמות המלכות דצמצום א', שהיא נגנזת ברדל"א. כנ"ל. (אז זה ודאי שאין לה את המלכות) ( 11.06)

) אלא כיון שמסך דפה דרדל"א אינו מתחיל רק בקרומא דאוירא, נמצא הגלגלתא כמעט במעלה אחת עם רדל"א כי המסך(כי המסך לא מפריד אותו ) שבפה דרדל"א, (קרומא דאוירא ) אינו מתחיל להגלות רק למטה מן הגלגלתא(כי יש לו תיקון של חפץ חסד, ולא משפיע עליו חסרון, זה שאין לו חכמה ) (11.43 )

. ולפיכך בעת שהדיקנא הוא בבחינת מקיפים, דהיינו שהיא נמצאת מתחת המסך הזה, (מתי זה קורה? כאשר יצא לבחינת גוף ) היא חסרה לגמרי ממלכות דגלגלתא.

ונתבאר היטב, שאין בדיקנא יותר
• משש ספירות חג"ת נה"י דכתרא
• , ושמונה ספירות מבינה עד מלכות מן מו"ס.
שהם י"ג ספידות.

אבל הפנימים דדיקנא, שפירושו, בעת שעולה לראש והמסך דפאתי הראש, שהוא בחינת הקרומא דאוירא, יורד לסיום הדיקנא, ונעשית אחד עם השערות רישא, (בגדלות, שעושה זווג על דעת דשערות דיקנא, ואז הדינקא מצטרפת לבחינת ראש ) הנה אז יש לה
• כל י"ס דכתרא
• וכל י"ס דמו"ס.
כי הקרומא כבר ממטה למעלה גם אצלה, ואינה ממעטת אותם. ( 13.18)

וענין עמידת המקיפים שלא כסדרם כבר נתבאר לעיל, שהוא משום שבעת הזווג, (בגדלות, שמקבלים את האור, שזה נקרא עת הזווג )
נבחן העב יותר לגדול יותר(למה? כי ככל שיש לו רצון יותר גדול לקבל את החכמה בקדושה, כמובן מדובר על עוביות מצד המסך, אז הוא יותר חשוב )

, משא"כ שלא בעת הזווג, שנשארו ריקנים מאורותיהם, הרי העב יותר גרוע יותר,
• ונמצא(שלא בעת הזווג ) מלכות שהיא זכה מכולם, ( ולכן) עומדת מעל כולם
• וכתר שהוא עב מכולם, עומד למטה מכולם.
ומה שהם נבחנים לריקנים מאורותיהם, היינו רק מאותן הבחינות החסרות להם עתה, (דהיינו ו' ספירות מכתר וח' ספירות מבינה )
אמנם מהבחינות שיש לה גם עתה, אינה נבחנת למקיפים, אלא לפנימים, והוא פשוט.

(למה נחשבת לפנימיים? כי היא כן יכולה לקבל את הבחינות האלה ממעלה למטה אצלה,
• אבל הבחינות האחרות יוצאות אצלה לחוץ מהראש, כי היא יצאה לחוץ מראש, היא כבר לא יכולה לקבל את השערות האלה בפנימיות (14.39)

• אבל ו"ק היא יכולה לקבל בפנימיות, אז היא מקבלת חסדים, אבל לא יכולה לקבל יותר את החכמה,

• חכמה היא תקבל, השערות דיקנא יקבלו חכמה, רק במצב הגדלות ,כי במצב הגדלות, יורדים לבחינת י"ג בחינות, או תיכף נראה שיאמר י"ד, כי נצח והוד באים כאחד, ויורדים לי"ג בחינות של חסדים של רחמים.) (15.00 )
מה אנו רואים?
• שכאשר יש חכמה במדרגה, אז החכמה הזו, ע"י כך ששערות דיקנא ושערות ריישא מתאחדים לאחד.

• כשאין גדלות במדרגה, לכאורה יש דינים בעולם.
o והדינים האלה מכריחים, איזה שהוא כח של חסדים שיתפשט בעולם
o , ואז צריכים לעשות תיקונים באותם שערות שנקראים י"ג תיקוני דיקנא

התיקונים האלה, הם באים מגלגלתא ומו"ס, מבחינת השערות.
• ברגע שהם יצאו מפאתי הראש ולמטה, אז הם יוצאים מפאתי ראש, דהיינו מעצם הגולגולת שמתחילה להוציא את בחינת הזקן ללחי תחתון,
• ואז מתחילים הי"ג תיקוני דיקנא, שהם התיקונים של מו"ס.

• אז יש את התיקונים של מו"ס
• ויש את התיקונים של גלגלתא
ויחד את כל התיקונים הללו, אנו צריכים ללמוד אותם.
לשם מה נדרש לעשות 13 תיקונים בשערות הזקן (הדיקנא)
מה בעצם צריך ללמוד?
איזה תיקונים אנו צריכים לעשות בשערות דיקנא, אחרי שניפרדו משערות ריישא, והם צריכים לבוא לעשות תיקונים, כדי שהתחתונים יקבלו מזה חסדים.
למה?
• כי במצב הקטנות הזה, שאין את המוחין של הגדלות, מוחין של חכמה, כשאין את זה, אז אי אפשר לקבל, ואז עלולים להיות דינים גדולים בעולם.

• אז צרכים לתקן את זה ,שלא יהיו דינים גדולים בעולם, צריכים לתקן אותם בצורה מיוחדת, למשל:
o נעשה להם צ"ב
o נעשה להם מוחין מיוחדים שניתן להם, מוחין של צ"ב
o הם יצטרכו להתפשט, יהיה להם מקור לאור הזה
o אם יהיה חרון אף, נכין הכנה מיוחדת שלא יהיה חרון אף. וכן הלאה

אז כל הבחינות, כל העיכובים שיש לנו במציאות, יכולים להתבטל ע"י שערות הזקן. איך? זה הוא הולך ללמד אותנו (16.58)
אות קצ"ט
קצט), נמצא, כי האחרונה שבכולם, שהוא מלכות דחכמה, עומדת למעלה מכולם, והגבוה ומעולה שבכולם, שהוא כתר שבכתר, (כאשר היה בו והוא היה המעולה הלמעלה מכולם,שהוא החזיק עוביות גדולה ) עומד למטה מכולם, והטעם כי להיותו אור מגולה מקיף, לא היה כח בתחתונים לסבלו, ולכן אורות העליונים לא נתגלו רק למטה ממדרגתן. (

• כשיש אור במדרגה אז הוא נחשב להכי גבוה
• וכשאין אור במדרגה הוא יצא למקיף, אז הוא נחשב להכי נמוך. (17.43)
אות ר'
ר) ולפיכך, (לפי שיש הופכיות והחכמה מעל הכתר, וכן המלכות של כל אחד מהם של המכלות והכתר למעלה, והכתר של כל אחד מהם הוא למטה,אז: )
כתר שבכתר, שהוא מדרגה עליונה יותר, ( באופן רגיל ללא ההיפוך הזה)
נתגלה במדרגה היותר תחתונה שבכולם.
וכן המלכות שבחכמה, שהיא היותר קטנה שבכולם, נגלית למעלה מכולם. ( למה? ) כי יש כח בתחתונים לקבלה, וכיוצא בזה בשאר הספירות (ונהיה היפוך שלם,
• שמלכות נהיתה למעלה
• וכתר נהיה למטה ) (18.26)

אות ר"א
רא) ומה שאני אומר, שכתר שבכתר נתגלה במדרגה התחתונה, לא דייקת למילתי, שהרי אינם רק י"ג ת"ד לבד, ואינם כ', אך הכוונה לומר כי המדרגה היותר עליונה שבכתר, שהוא נקרא ונקה, (שהוא התיקון הי"ג )
שהוא החסד, נתגלה במדרגה תחתונה כמ"ש בע"ה.
(למה מדררגה עליונה ביותר הוא חסד? הרי צריך להיות כתר
אבל אמר לנו בעמוד הקודם, "שאחר הזווג , שעלה ישוב המסך לפאתי הרוח הוציא הדיקנא לחוץ ונעשית לבחינת מקיפים, ואין בה מהגלגלתא , רק ו"ק", דהיינו מחסד ולמטה, אבל מבחינת חכמה דראש, יש מבינה ולמטה.
ולכן כאשר הוא מונה פה את הכתר, הוא לא מונה מכתר, הכתר שהוא מדבר עליו הוא חסד, אז החסד הוא המזל הכי תחתון שנקרא "ונקה"(19.29 )

אות ר"ב
רב) גם דע, כי אין גדר המקומות כמו שנראה בעיניך לסדרם זעג"ז( זה על גבי זה) ממש, ( כי התיקונים הם לא ממעלה למטה, אלא הם באים בסדר של ג' קוין)
כי אין סדר המדרגות כפי היות המקום עליון או תחתון,
• כי הלא יש מקום למטה ונקרא עליון,
• ויש מקום למעלה ונקרא תחתון, (אז זה לא סדר גשמי )

כי הלא המקום שתחת הפה הוא יותר תחתון מכולם, ואמנם הוא מכלל המקומות העליונים, להיותו סמוך אל הפה, ( והפה הוא כמו המרכז של הגדלות)
ומקבל האור וההבל היוצא משם, יותר מכמה מקומות העליונים(למה? )
להיותו סמוך לפה.
• וכן הסמוך לעינים,
• וכן הסמוך אל החוטם, (ולכל אחד מהנקבים )
כי גם מהם יוצא הארה. (20.42 )

אות ר"ג
רג) וא"ת, ( ואם תאמר: אם אתה אומר שהוא כ"כ חשוב המקום הזה, אז מהקום של תחתה פה היה ראוי)
מקום שתחת הפה היה ראוי ( למשל שערות הזקן)לקראו תיקון ראשון. (ולא בפאתי הראש ) אך דע, כי אין הדבר תלוי בזה, רק ראוי להעריך המקום עצמו, אם הוא עליון אם לאו, וקרוב למקום ההבל. ולפעמים יש מקומות עליונים שהם גבוהים ממקום ההבל, ודבר זה תלוי בהערכה, שהעריך המאציל יתברך, המקומות בסדר י"ג תיקוני דיקנא על דרך שנבאר. (21.13 )

מה אומר לנו כאן?
מה הדברים האלה שנראים סתומים לגמרי!
כנראה שאלו שאלה את האר"י הקדוש:
שואל: מה הסדר, למה הסדר הוא כזה מבולבל לכאורה:
• למה תיקונים שצריכים להיות גבוהים מאד, הם למטה, מתחת לפה?
• ותיקונים יותר נמוכים, למשל ירידה לצ"ב- שזה בין פאתי הראש הם למעלה?
• ואח"כ כמו מוחין של צ"א, כמעט, שזה פה, הם יותר למטה, אז הוא אומר:
o זה לא תלוי בזה
o אלא זה תלוי בתפקיד שלהם, כלפי התיקונים הכלליים"
ואת זה צריך לבאר לכם, כי זה לא עניין של עליון ותחתון, זה לא ענין של לפי המקור העליון שלהם, אלא לפי מה שהם צרכים לבוא לעשות את התיקונים.
ולכן אומר, אנו נבאר את התיקונים, ואז דרך התיקונים, נצטרך לראות את הסדר שלהם מלמעלה למטה.

רק כדוגמא:
אם אני צריך לעשות אור ע"ב ס"ג, כדי לתת השלמת כלים, והוא בא לפני אור נשמה, אז אפילו שהוא אור יותר גדול, הוא בא ממקור יותר גדול, והוא בטבע שלו יותר גדול, אז הוא יבוא לפני אור דנשמה. אז הוא אומר:
• זה לא תלוי בגודל שלו
• זה לא תלוי אפילו במקור הגדולה שלו, אפילו שהוא בא מצ"א,
אלא זה תלוי לאיזה תיקון הוא בא לעשות

ולכן אנו נסדר את כולם, לפי התיקונים שלהם,
ולא נתבלבל, ולבאר אותם כמו שבארת ד' בחינות דאור ישר, אלא לפי התיקון שלהם,
ואת התיקונים אנו צריכים עכשיו ללמודלאט לאט, ולראות מה אומרים התיקונים (22.44)

שאלות חזרה א'שצא-א'שצב
1. מהי הגדרת הדעת כפי שלמדנו בחלק ה'?
2. מדוע אין יכולה להתקיים בחינת דעת בפנימיות א"א ולעומת זאת החיצוניות כן יכולה להתקיים?
3. מהי תמורת הדעת בפנימיות? וכיצד דרכה מתפשט אור החכמה למדרגה?
4. היות ובחינת השערות הן כנגד פנימיות הראש, ערוך השוואה בין השערות לבין הפנימיות והדגש את ההשוואה בין הקרומא דאוירא למסך דפאתי הראש. במה הם דומים ובמה הם שונים בתכלית עד כדי לאפשר זיווג על דעת מצד הדיקנא.

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

ענין הדעת
אות קצ"ג
קצג) ואמנם אחר שירדה הבינה(דא"א ) בגרון, (ירדה מצד מוחין דחכמה,שלא יכולה לקבל ג"ר דחכמה, ולכן יצאה מחוץ לראש )
ירד הדעת ונתלבש בו"ק דא"א עצמם, והיה רוחניות אליהם, ואין לו מקום מקובץ, כי אם בין תרין כתפוי דא"א הוא עומד, כנזכר במקום אחר. (
אומר: שבחינת הדעת דא"א, לא פועל, כדי לזווג את או"א דא"א פב"פ, ולכן הוא יורד לבחינת גוף, כמו הגרון, יורד לבחינת בין הכתפים, ושמה אומר שהוא משמש כרוחניות
, אז איך עושים בכל זאת זווג?
• במקום הדעת הזה שירד לבין הכתפים, יש דעת בשערות דיקנא,
• שאם צריך חכמה במדרגה, אז בשערות דיקנא יש דעת, ששם עושים את הזווג, כדי לקבל את הזווג בבחינת ל' דצלם.
• כי אם היה עושה את הזווג על הדעת הרגילה, היה צריך לעשות זה באותה הבינה שיצאה לחוץ, לבחינת גרון, והיות ועליה אי אפשר לעשות זווג, אז גם הדעת יצאה החוצה, ירד לבחינת גוף
• וכמו שאמרנו יש במקומו דעת אחר\ בבחינת שערות שקן- שערות דיקנא) (2.08)
אות קצ"ד
קצד) ונחזור לענין, (מה העניין? לאחר שדברנו על הבינה והדעת שיצאו לחוץ מראש, נחזור לדבר על הראש דא"א ) כי ברישא דא"א יש כתר וחכמה לבד, ( וכמוש אמרנו באותיות הקודמות, הבינה לא נמצאת שם, כי היא יצאה לחוץ לבחינת גרון) והנה כל זה הוא בבחי' הכללות, אבל כבר ידעת. כי כל מדה ומדה מנהון כלולה מי', וא"כ כתר וחכמה יש בכ"א י"ס . והנה כל שיעור הראש שהוא עד המצח, שהוא מקום השערות, (דהיינו חיצוניות הראש ) שם יש כללות י"ס מן הכתר וי"ס מן חכמה, וכן למטה מן המצח עד הגרון ששם הבינה, (בגרון ) יש ג"כ כללות י"ס מן הכתר וי"ס מן חכמה, וכל זה בבחי' פנימיות. ( 3.15)
אות קצ"ה
קצה) והנה ג"כ בבחי' או"מ, (הרי הוא מסתדר בדיוק כמוה אורות הפנימיים )
יש י' מקיפים מן הכתר וי' מקיפין מן החכמה בראש וכן יוד מקיפין מהכתר ויוד מקיפין מהחכמה יש ממקום המצח עד הגרון, ועתה אין אנו עסוקין במקיפי הראש, ונדבר במקיפי הפנים. (דהיינו אותם מקיפים מהכתר והחכמה שהם מהמצח עד הגרון ) (3.54 )
אות קצ"ג – או"פ
קצג) אחר שירדה הבינה בגרון ירד הדעת ונתלבש בו"ק דא"א וכו' ואין לו מקום מקובץ כי אם בין תרין כתפין דא"א הוא עומד: כבר נתבאר בחלק ה', כי שורש הדעת הוא בחי' החסד שבבינה
מהי דעת?
• החסד מייצג את הגוף,
• והרצון של הגוף בראש, דהיינו ז"א, שעולה לבינה הוא נקרא בחינת דעת
• , , כי בינה עצמה היא עצמות חכמה,
• , ואור החסדים שממשיכה נחשב בה לבחי' בן ומ"ן, מה זה האור חסדים שממשיכה? ר"ל ז"ת דבינה- יש רק לאחר שיש ז"א שצריך חכמה, אז החסדים, לא הכוונה אור דחסדים כמו הנשמה, אלא החסדים הכוונה את ז"א) (5.05)
כמ"ש שם הרב. ע"ש.
• אמנם הכונה היא על בחי' ז"ת דחסד(ז"ת דגוף ) שנשאר בה, ולא על ג"ר(ולא ג"ר דבינה שהיא חסדים, דהיינו אחוריים לחכמה מצד התכונה)
, כי ג"ר הן בחינתה עצמה. עש"ה. מה אומר?
(5.37 )
בבינה, יש בחינה שנקראת ז"ת דבינה, שהיא רוצה חכמה, בשביל התחתונים.
התכונה הזו שהופכת אותה לרצות חכמה נקראת דעת.
זה החסד שנמצא בבינה
וע"כ נבחן החסד שבה הנ"ל לבחי' מ"ן, ( מ"ן הוא ביקוש שיוצר בה חסרון.
מהו מ"ן?
מה שהתחתון יוצר חסרון בראש,
במקרה זה בבינה.
• משום שחסד הזה הוא שורש ז"א, שהוא צריך להארת חכמה,
• וע"כ הוא מעורר אותה( את הבינה) להפסיק האחורים שלה(להספיק את תכונת האחוריים של ג"ר דבינה) ולהזדווג עם החכמה פב"פ, ( למה?) כדי להאיר אותו( את הז"א) בהארת חכמה.
וע"כ המ"ן הזה נקרא בשם דעת,
כי על ידו(הדעת הזה )
מזדווג הבינה עם החכמה.
והזווג נקרא ידיעה
(בסוד ו"וידע אדם את חווה אישתו" )
. כנודע. (שהוא הרצון הגופני של ז"א כפי שמתבטא בראש )
מי זה הדעת הזו?
חיבור בין חכמה לבינה
ע"י ז"א
וזה שורש לקו אמצעי
שמחבר בין ב' הקוין דישסו"ת
ענין הדעת
אז פה, הוא רוצה לספר לנו מה קרה עם הדעת של ראש דא"א.
ועכשיו רוצה לספר לנו מה קרה עם הדעת הזו.
מהו הדעת?
הרצון של הגוף של ז"א, כפי שמתבטא בראש בבינה
איך הוא מתבטא? כז"ת דבינה, רצון לחכמה, לא בשבילו, אלא בשביל התחתון- זה הדעת.(
• בינה אופן רגיל, היא חפצה בחסדים
• אבל אם התחתון, הז"א ,עולה אליה לבקש, אז נולדה בתוכה תכונה שנקראת ז"ת דבינה.
• והז"ת דבינה, זה הרצון של ז"א שנמצא בבינה, והז"ת דבינה נקרא דעת
• דעת זה המקום הזה שז"א יוצר (בתוכה) בבינה רצון לחכמה
• והדעת הזו היא זו שמזווגת בין חכמה לבינה, כי אחרת הם לא היו מזדווגים בינהם. (8.25)

והנה נתבאר לעיל בסמוך,
שחכמה סתימאה דא"א(ראש השני דא"א), אינו מזדווג עם הבינה שלו לעולם, ( למה? כי יצא לבחינת גרון) כי קרומא דאתחפיא עליה לא פסיק לעלמין, ( כי הקרומא דאתחפייא זה המסך של צ"ב שיש בראש דא"א הוציא את הבינה לחוץ) ע"ש.
ולכן כל זמן שיש צ"ב, וזה נקרא "לעולם", אין זווג בין חכמה לבינה הזו.

• כי משום זה נחשבת הבינה שיצאה לבר מראש דא"א.
• ולפיכך נחשב גם הדעת שיצא מראש דא"א יחד עם הבינה, ונעשה בקביעות לבחינת ו"ק, ולבחינת אחורים, הנקרא כתפין דא"א( אורמ שהוא מונח במקום הזה של כתפין.
מהו המושג של כתפין דא"א?
אחוריים של דעת שירד לגוף
ענין הדעת שירדה לגוף דא"א ( ולכן ללא יכולת פעולה)
ואם אין דעת, אין קבלת חכמה במדרגה
מה הפתרון?
כי אחורים, פירושו, שאינה בא בבחינת הזווג הממשיך אורות דפנים, והוא שקט בלי פעולה.
• ( ר"ל שהדעת הזו שירדה מהראש- בראש- זה דעת המזווג
• אבל אותה דעת שירדה לגוף, זה שקט בלי פעולה- הוא לא גורם שם לזווג
• עכשיו נוצרה לנו בעייה: מה הבעייה?
o אם הדעת ירד, לא יהיה חכמה במדרגה, מאיפה נביא חכמה?
o הרי צריכים חכמה במדרגה:
 להולדה,
 להמשך העולמות,
 לברוא את עולם בריאה,
 לברוא את אדה"ר,
 להוליד את ז"א
אי אפשר להוליד בלי חכמה, אי אפשר להגיע למטרת הבריאה. מה יעשו אם אין את הדעת והדעת ירדה?) (10.15)
אז לזה הוא צריך לתת לנו פתרון.
( )
וזה שאומר שאין לו מקום קבוץ בראש דא"א, (מה הכוונה שאין לו מקום קבוץ? אין לו מקום להיות בראש דא"א, לדעת הזו )
• כי בחינת הזווג הנעשה על המ"ן הזה נקרא מקום קבוץ,
• כי מחמת שהוא גורם הזווג דחו"ב הנה מתקבצים בו עצמו ג"כ חו"ב ודעת יחד, ונעשה לבחינת ראש ממש. (למרות שהוא ז"ת הדעת הזו נהיתה ראש )
מה זה שאין לו מקום קיבוץ?
• באופן רגיל , אם לא היה תיקון של ם' דצלם וקרומא דאתחפייא שמפריד בניהם, אז הדעת הוא היה הגורם, לכך שחכמה ובינה יזדוגו,
• ואומר גם יותר מזה, הם מקובצים בתוכו כדי לעשות זווג.
• זאת אומרת שיש חכמה, יש בינה ויש דעת, שהם מקובצים בתוכו, כי אצלו נעשה הזווג.
אע"פ שהוא חסדים ובחינת ו"ק, מ"מ מתוך שמושו לחו"ב דראש, הוא נמשך ג"כ לשם, כנ"ל. 11.20 )
אמנם בא"א ( וזו הבעיה) שאין לדעת פעולה (למה לדעת אין פעולה? כי אמרנו שהדעת ירדה למטה ביחד עם הבינה לגוף ) זו לזווג חו"ב, ע"כ יורד לבחינת ו"ק ולבחינת אחורים, כי נתבטל פעולתו.
• אז למה הוא (הדעת )ירד? כי אין לו מה לעשות שם (בראש), כי נתבטל פעולתו
• למה אין לו (לדעת) מה לעשות שם? כי אין שם בינה, כי בינה ירדה לגרון, ולכן אין לו מה לעשות שם, לא יכול לזווג בין בינה שנמצאת בגוף\, לבין לחכמה שנמצאת בראש, אז הדעת יורד למטה, אין מה לעשות איתו) (12.00)
ענין דעת דא"א שירדה לגוף ( והתבטלה פעולתה)
ותמורתה היא דעת משערות הדיקנא
ותדע, שתמורת הדעת הזה שירד לו"ק דא"א ונתבטל פעולתו, יש לו לא"א תמורתו בחינת דעת בסוד הדיקנא שלו
אומר:
• שבפרצוף הפנימי, אין אפשרות לעשות זווג. למה? אין דעת! כי בינה יצאה לחוץ מראש
• מה קודם למה? (הדעת או בינה?): בינה יצאה אל מחוץ לראש- זה קודם. למה? כי יש תיקון של הגבהת ראשי ירכין, ם' דצלם, אני לא יכול לעשות זווג על הבינה, ולכן עשיתי תיקון והוצאתי אותה החוצה מהראש, ולכן גם הדעת יצאה, אז אי אפשר לעשות זווג
• ותמורתו, תמורת הדעת הזו (שירדה הדעת לגוף), יש בשערות הזקן, כן אפשרות לעשות זווג על החכמה, אולם רק צורה אחרת של זווג, שנקראת ל' דצלם,
o לא ם' דצלם
o לא מצד ג"ר דבינה שיתן לי ג"ר דחכמה
o אלא רק ל' דצלם, רק בחינת ז"ת
אז איפה יהי ה הזווג? רק בדיקנא של השערות
והגם שאף הדיקנא עומדת מצד הקביעות שבה בבחי' ו"ק, כי המסך שבשערות דרישא הוציא אותה לחוץ מראש בבחינת אח"פ היוצאים
ממדרגת ראש, ( שהרי שערות דיקנא הם האח"פ של שערות ריישא) (13.38 )
אמנם בעת הזווג עולים י"ג תיקוני דיקנא, ונכללים בבחינת ראש ביחד עם השערות רישא (שערות דיקנא עולים יחד עם השערות ריישא)
• אז מה שאתה אומר לי שהם נמצאים בניפרד,שערות דיקנא, כמו ו"ק, ואז לא יעזור לי הדעת שיש בהם, כי אז הם לא יכולים לעשות זווג על חכמה
• אומר : לא. פה מדובר גדלות
• ובאמת בקטנות, הדעת נמצאת בשערות דקנא והיא לא פעילה
אבל כאשר בא אור ע"ב ס"ג, ויש גדלות במדרגה,:
את החכמה הזו מקבל דרך הדעת שיש בשערות הזקן, ולא עם הדעת שיש בראש דא"א הפנימי, ומה קרה עם הדעת זו? ירד לגוף לבחינת כתפין דא"א.(14.17 )
, כי בחינת המסך דפאתי הראש יורד לסיום הדיקנא( איך הוא יורד? ע" אור ע"ב ס"ג.מגיע אור ע"ב ס"ג לצורך הגדלות, יורדת ה"ת, ואז ראש דא"א ושערות ריישא ושערות דיקנא שהם גו"ע ואח"פ נעשים לפרצוף אחד.), ונעשו שניהם לע"ס דראש אחד.
ואז נעשו השערות דיקנא למ"ן, הממשיכים זווג דחו"ב עלאין דעתיק, בסוד דעת דרדל"א, ( יוצא שהשערות דיקנא עצמם" שיש בהם את בחינת הדעת הזו, הם גורמים לזווג בעתיק. למה?
כי הם עלו לראש, יחד עם שערות ריישא, זה נקרא דעת דרדל"א, )
כי גם ג' הרישין נתחברו לרדל"א, כנ"ל,
(כשאתה אומר שבא זווג על גדלות, אז גם הפנימיות של שא"א התחבר עם רדל"א.
אז למה לא תעשה זווג על הדעת הפנימית? כי אין לו!
ואת הזווגים עושים על הדעת של השערות
והדעת של השערות הוא משמש,עכשיו כבחינת דעת המזווג) (15.56
הרי שהשערות דיקנא נעשו לדעת דא"א
הממשיכים לו הזווג דחו"ב.
(וכלפעם שירצה לקבל את החכמה ובינה, יכול לקבל דרך שם. )
יש שתי בחינות דעת:
הרי אמרת
• שיש דעת בשערות דיקנא
• ויש דעת שיצא מבחינת כתפין דא"א
מה ההבדל בינהם? (16.42)
אלא ההפרש הוא
• בין דעת דכלים פנימים דא"א שירד לגופא בקביעות,
• ובין הדעת דכללות הדיקנא
, הוא, כי אם הדעת דכלים פנימים היה עולה לזווג החו"ב דא"א, היה מזווג בחי' ע"ב דמו"ס גופיה, (איזה מוחין אלה? ג"ר דחכמה, שזה אסור, שזה אי אפשר לו, יש גניזו דאו"א ) שזה אי אפשר לו כנ"ל, וע"כ אינו יכול לעלות לראש,
אמנם הדיקנא מתוקנת מהוי"ה דס"ג שבמו"ס, (דהיינו
• אותה בחינה שמצד מוחין דס"ג- בינה לא יוצאת מחוץ לראש, לבחינת גרון,
• אלא רק בחינת חכמה יוצא, וחכמה מצד ל' דצלם שבמוחין דס"ג, כן יכולה לקבל אור חכמה ,
ולכן אומר שהדיקנא מותקנת מהויה דס"ג, דהיינו
• מדעת של בחינת ז"ת דבינה,
• ולא מדעת של ע"ב) (17.51)
באופן, אע"פ שהיא עולה לזווג החו"ב, אינו מזדווגת רק בחינת בינה דחכמה עם הבינה, שהיא בחי' ל' דצל"ם, ולא ע"ב דמו"ס, וע"כ יכולה לעלות לראש,
באופן שכל הזווגים דחו"ב שבראש דא"א, אינם באים מן הדעת דכלים הפנימים, אלא מן הדעת דשערות דיקנא, כמבואר. ( 18.17)
(ואם היינו רוצים לומר זאת בפשטות, כמו שלמדנו עד עכשיו:
כל הזווגים יהיו על ל' דצלם, ולא על ג"ר דבינה, ולא על ג"ר דחכמה שעושה זווגים, עם ג"ר דבינה, אלא רק ל' דצלם.
מה התוספת שהוא הוסיף לנו?
הרי אנו אומרים כל הזמן שעושים זווג על ל' דצלם ולא על ג"ר דחכמה.
אז התוספת היא: שיש גם דעת מיוחדת (של שערות דיקנא), שמשמשת לל' דצלם, ולא הדעת הרגילה.
• זה לא שאנו עושים זווג על הדעת הרגילה, ועושים עליה ל' דצלם,
• אלא יש דעת מיוחדת, שנקראת דעת של שערות דיקנא שעל הדעת הזו, אנו עושים את הזווג של הל' דצלם- וזה מה שהוסיף. 19.03
שאלה תלמיד: מה זו הדעת שבדיקנא?
קודם כל, השערות הם כמו פרצוף, רק פרצוף חיצוני.
בפרצוף, יש דעת? אז גם בהם יש דעת.
רק השאלה, איזה דעת התקינו שם בשערות.
אז עשו תיקון מיוחד, שהדעת הזו לא תהיה מצד חכמה, מצד ע"ב, אלא מצד פרצוף ס"ג
• איזה דעת היתה בע"ב? רצון לקבל אור חכמה
• איזה דעת היה בס"ג? רצון לקבל חכמה דרך בינה, כי ס"ג הוא מדרגת בינה
אז אומר לנו שהדעת היה מהוי"ה דס"ג, וזה הדעת שהתקינו שם,
ועכשיו אפשר להבין למה?
• כי אם היו מתקינים את זה מדעת של פנימיות א"א, ופנימיות א"א שייך לע"ב, לחכמה דמ"ה, מצד המ"ה הוא שייך לחכמה, אז הוא צריך לקבל ג"ר דחכמה,
• אבל, היות והתקינו לו דעת מס"ג, ומה זה ס"ג? מאו"א, ממדרגת אחוריים לחכמה,
o לכן הדעת הזאת מושכת רק דעת של ס"ג,
o דעת שחכמה עבר דרך בינה (20.24)

סדר י"ג תיקוני דיקנא- סוד מקיפי פנים
אות קצ"ו
קצו) הנה סדר י"ג ת"ד(תיקוני דיקנא), הם סוד מקיפי פנים, ע"ד שנבאר בע"ה. (שלמדנו:
• שיש מקיפים מכתר לחכמה
• ויש מקיפים מכתר, וי' מקיפים מחכמה ,מצד המצח עד הגרון
ואומר, שאנו לא עוסקים במקיפים הראש, אלא רק במקיפי הפנים, כך אמר לנו באות קצ"ה.
מי אלה התיקוני דיקנא כמקיפי פנים? )
והענין כי אמת הוא
שבבחי' או"פ
• יש י"ס מן הכתר
• וי"ס מן החכמה,
אך בסוד מקיף לא יש רק י"ג מקיפים מכתר וחכמה לבדם, כי השאר אינן יכולין להתגלות. (לכאורה היה צריך להיות לי 20) ( 21.40)
אות קצ"ז
קצז) ואמנם עשר פנימים עומדין זה ע"ג זה, כסדרן, כתר חכמה בינה כו', עד המלכות האחרונה ומחזיקים שיעור המקום המחזיק וסובל לי"ג אורות מקיפין, ושיעורם שוה.
וז"ס שערות הדיקנא שיוצאין האורות דרך נקבי השערות ומאירים בסוד מקיפים. (22.06 )
החילוק בין אורות הפנימיים למקיפים
אות קצ"ח
קצח) ואמנם יש חילוק א' בין פנימים למקיפים, (ולכאורה הם צריכים להיות אותו דבר, הם מוקשים זה מזה אז הם צריכים להיות אותו דבר. אז למה אומר שיש הבדל בינהם אלו י"ג ואלה י'? )והוא,
• כי י"ס הפנימיות דכתר הם זעג"ז, (זה על גבי זה – בקו אחד)
• וכן י"ס של פנימיות החכמה הם ג"כ כסדרן זעג"ז, (זה על גבי זה )
אמנם המקיפים הם להיפך.
• כי הם מתחילין ממטה למעלה, (ממלכות לכתר ולא מכתר למלכות )
• מלכות בראש כל י"ג ת"ד, והכתר בסופם.
וכן הי"ס מקיפין של חכמה הם ע"ז הדרך ג"כ, ולא די בזה, (זאת אומרת שהשערות ריישא המלכות היא למטה
• והשערות דיקנא המלכות היא למעלה )
אלא שג"כ כל הספירות מקיפים של חכמה, הם עליונים מכל י"ס מקיפים של הכתר. (23.20 )
( )
ההפרש מאו"פ לאו"מ שבשערות דיקנא
אות קצ"ו- או"פ
קצו) אמת הוא שבבחינת או"פ יש י"ס מן הכתר וי"ס מן החכמה אך בסוד מקיף לא יש רק י"ג מקיפין מכתר וחכמה לבדם כי השאר אתם יכולים להתגלות:
ההפרש מאו"פ לאו"מ שבשערות דיקנא הוא, כי בקביעות נבחנת רק לאו"מ, כלומר שהאורות אינם מתלבשים בה(בתוך השערות דיקנא ) אלא מאירים מרחוק(בפרצוף הזה שנקרא שערות דיקנא ) ( 24.12)
. אמנם בעת הזווג, ( איזה זווג? חכמה דס"ג, על ל"ב נתיבות החכמה, על חכמה שבאה דרך בינה, מדעת של שערות דיקנא)שהדיקנא(בעת הזווג) מתחברת אל הראש שלה, דהיינו לשערות רישא, (שאמרנו
• שהשערות דיקנא הם בחינת אח"פ,
• ושערות ריישא הם גו"ע,
אז כשבא אור ע"ב ס"ג, והם מתחברות יחד ונעשית לבחינת דעת)
ונעשית לבחי' דעת ומ"ן המזווג לחו"ב דכללות רדל"א וא"א, הנה אז מתלבשים בה האו"מ, ונעשים לפנימים. כנ"ל. (24.50 )
מה אומר?
מאירים בשערות אורות פנימיים, הלשון הוא, שהשערות נכנסים פנימה, כאילו הם הפכו להיות כמו פרצוף פנימי.
במצב קטנות
כל זמן ששערות דיקנא נפרדות משערות ריישא, אז האור חכמה, באמת לא יכול להתלבש בשערות דיקנא, .ולא מאיר בהם אור פנימי בכלל! רק אורות מקיפים בשערות
אבל
במצב גדלות
, כאשר בא אור ע"ב ס"ג, ומתחברים שערות ריישא לשערות דיקנא לפרצוף אחד, ומשתמשים בדעת של הדיקנא, כדי לעשות זווג על חכמה ובינה, אז כן יש פנימיות לשערות דיקנא, ומאיר בהם אור חכמה. כלומר מאירים בשערות אורות פנימיים, הלשון הוא, שהשערות נכנסים פנימה, כאילו הם הפכו להיות כמו פרצוף פנימי.
אז מתי לא מאיר בהם אור חכמה? בקטנות, לא מאיר בהם אור פנימי בכלל! אלא רק אורות מקיפים בשערות
אבל בגדלות: מאירים בשערות אורות פנימיים, הלשון הוא, שהשערות נכנסים פנימה, כאילו הם הפכו להיות כמו פרצוף פנימי. (25.37)
ולפיכך בעת הזווג שהדיקנא משלמת האח"פ לשערות רישא, (ששערות ריישא הם גו"ע וחסר להם אח"פ, אז הדיקנא משלימה את הפרצוף , משלימה את האח"פ לשערות ריישא)
הרי יש בה ע"ס שלימות(בפרצוף הזה ) מגלגלתא ומוחא סתימאה כמו הראש דא"א, ואין ביניהם הפרש,
• אלא שהראש דא"א הוא כלים פנימים,
• ואלו הם(השערות דיקנא שיתחברו לעשרות ריישא, הם חיצוניים מבחינת שערות, כלים חיצונים בבחינת שערות, (אז הייתי יכול לחשוב שאין בהם אור פנימי בכלל , כמו שלמדנו שבשערות אין או"פ)(26.15)
אמנם לאחר הזווג, (אחרי שהיה זווג על דעת ונכנס או"פ, ועוד פעם עולה המסך ומוציא שערות דיקנא מהראש) שוב עולה המסך לפאתי הראש, ומוציא השערות דיקנא לחוץ מן הראש, כי נעשים אז לבחינת ממעלה למטה, כי המסך שבפאתי הראש עושה אותם לבחינת גוף. כנודע.
מה אנו יכולים להבין?
• שאור חכמה של ל"ב נתיבות שמאיר בעת הזווג דגדלות בפנימיות השערות, אינו זווג קבוע, אלא בעולה ויורד
• בזמנים טובים, בימים טובים, בשבתות בגדלות, אז אפשר שתואר החכמה הזו, אבל לא באופן קבוע
ותדע, שהמסך העומד בפאתי הראש, המוציא הדיקנא לחוץ, בבחינת אח"פ היוצאים מן הראש, הוא מכוון כנגד הקרומא דאוירא, ( שיש בפנימיות, ולכן עושה שם מעין צ"ב) (שאמרנו שכמו שיש בחינות בפנימיות כך יש בשערות,
• אז מה מפריד בפנימיות את האח"פ מגו"ע בא"א? הקרומא דאוירא מפריד
• ובין הגו"ע של ראש דעתיק, לאח"פ שיצא לבחינת ראש דא"א- הקרומא דאוירא מפריד שהוא מוציאמו"ס לחוץ מראש דגלגלתא וגו' ) המוציא למו"ס לחוץ מראש דגלגלתא, וגלגלתא עצמה נתקנה בסוד ם' דצל"ם, כנ"ל
. כי זה הכלל, שהפנימים והמקיפים שוים זה לזה
, ואין ביניהם הפרש אלא שזה פנימי וזה מקיף. (אבל כל שאר הבחינות שנוהגות, נוהגות בשניהם יחדיו ) כמ"ש הרב
ולכן אנו רוצים מקבילה למה שהיה בקורמא דאוריא.
• ולכן אומר: פאתי הראש המוציא הדיקנא לחוץ בבחינת הראש, הוא זה שמכוון כנגד הקרומא דאוריא, ולכן עושה מעין שם צ"ב.
וכבר ידעת שהשערות הם קומה שלימה דע"ב המגולה, שלא יכלה להתלבש תוך הכלים פנימים דג' ראשים, מחמת התיקון דם' דצל"ם בגלגלתא,
• וע"כ יצא כל האור הזה לחוץ בבחינת מקיף חוזר,
• ובחינת האו"ח המלביש לקומה זו, נעשו ג"כ למותרי מוחא,
והם יצאו ג"כ לחוץ, ונעשו בבחינת שערות רישא ודיקנא שהם גו"ע ואח"פ.

גו"ע ואח"פ מתחלקים:
• שגו"ע –ש ערות ריישא
• אח"פ- שערות דיקנא
• אז אנו רואים שכמו שיש בפנימיות, כך יש בחיצוניות
• כמו שי קרומא דאוירא בפנימיות, כך יש בחיצוניות שהם פאתי הראש _(29.51)

ולפיכך כמו
• שכלים הפנימים דא"א, נחלקו לג' רישין: גלגלתא אוירא, ומו"ס.
• כן הקומה דשערות, נחלקה לג' רישין אלו, בסד ג' הויות: ע"ב, ס"ג, מ"ה.
• (ע"ב וס"ג הם כנגד גלגלתא ומוחא דאוירא
• ומ"ה הוא כנגד מו"ס )

ענין ההקבלה בהפרדה בין גלגלתא למו"ס-( ע"י קרומא דאוירא)
ובהפרדה ע"י פאתי הראש- בין שערות ריישא לדיקנא
ענין ההפרדה רק מבחינת חכמה ולא מבחינת בינה- חכמה של ל"ב נתיבות
• וכמו שהקרומא דאוירא אתחפיא על מו"ס והוציאה אותו לחוץ( לא מראש דאריך אלאל מראש דגלגלתא|,שהוא עשה הפרדה בין גלגלתא למו"ס) מראש דגלגלתא
• , כן המסך דפאתי הראש, שהוא למטה מב' הויות ע"ב ס"ג שברישא, הוציא את השערות דיקנא, לחוץ מראש דקומת השערות ונעשו בערכו לבחינת אח"פ דגופא, כלומר, שהמסך שולט עליהם( על שערות דיקנא) ואינם יכולים לקבל מגו"ע דשערות שנשארו ברישא. ונעשו לבחינת ו"ק.
( אז זה מה שאמרנו- אותו דבר בראש ובגוף
• כמו שיש בפרצוף קרומא דאוריא' שמפריד בין גלגלתא למו"ס
• כך יש גם בראש יש את פאתי הראש, שמפריד בין שערות ריישא לשערות דיקנא (31.40)
והנה בענין יציאה זו מן הראש, יש חילוק
• בין הגלגלתא, שהוא הראש הא'.
• ובין האוירא שהוא הראש הב'.
(בין מה למה יש חילוק?
• בין הגלגלתא
• לבין האוירא, ובמקום האוריא היינו אומרים מוחא דאוירא,שהוד ראש הב' )
כי מגלגלתא שהוא הוי"ה דע"ב יצא מו"ס לגמרי ממנה, כי הקרומא מפסיק ביניהם, והיא עצמה( גלגלתא) נתקנה בם' סתומה(ם' דצלם) ואינה באה לעולם בזווג עם מו"ס מבחינה הוי"ה דע"ב שבה. (32.40 )
עמוד שצ"ג
וע"ד זה פרצוף השערות דיקנא יצא לגמרי מבחינת גלגלתא דשערות רישא, ולא נשאר בה אלא ו"ק גמורים(ו"ק גמורים זה אח"פ דהייו הם יצאו לבחינת אח"פ גמורים, מבחינת גלגלתא, דהיינו גופא, מחסד ולמטה כנ"ל (דהיינו כמו גוף , מחסד ולמטה, כמו חג"ת של הראש הזה כך ש
• השערות ריישא הם בחינת ראש
• והשערות דיקנא הם בחינת גוף, וגוף לא יכול לעשות זווג לבד. לגוף אין זווג לבד!
עכשיו נכנסנו לאיזה שהיא הבעיה: (33.37)
• הוא אמר לנו שהקרומא דאוירא ופאתי הראש מפרידים בין שערות ריישא לשערות דיקנא,
• אם לא יהיה ביניהם זווג, הם לא יהפכו לגדלות ולא יהיה חכמה במדרגה- צריך משהו שיחבר בינהם.
אז עכשיו אנו נראה, שזה שאמר שהם ניפרדו לגמרי, ולא מתקרבים זה רק מבחינה מסויימת, שהיא רק מבחינת חכמה ולא מבחינת בינה.
אז כשהם יצאו לא מבחינת חכמה, אלא רק מבחינת בינה,
• אז כשנדבר על הפנימיות של ראש דא"א, שיצאה מחכמה ולא יצא מבינה, אז יוכל להתחבר ולעשות זווג על בינה- לא תהיה בעיה
• אז שיעשה גם (זווג) על חכמה! מה הבעיה? אומר: לא! הוא לא יכול, כי בבינה שלו אין חכמה- זה בינה
אבל! שערות דיקנא יכולים לעשות זווג על בינה, אבל בינה של ס"ג- שיש שם גם חכמה, וזה נקרא חכמה של ל"ב נתיבות החכמה. (זה יתבאר בעיקר בשיעור הא)(34.32 )

) אמנם מבחינת הראש הב' שהיא מוחא דאוירא, שהיא בחינת בינה, אשר היא עצמה נכללת ג"כ מכל ג' הראשים, כנ"ל, , (במי? במוחא דאוירא, שהיא גם בנויה מגלגלתא, ממוחא דאוירא ומו"ס )
ויש בה ג"כ בחינת גלגלתא שהיא הוי"ה דע"ב,
הנה נבחן שמו"ס לא יצא לגמרי מראש הזה, ( למה?)כי יצא רק מבחינת גלגלתא הכלול בה, אבל מבחינתה עצמה שהיא בחי' בינה, לא יצא ממנה( ממוחא דאוירא)

, כי כל בחינת הקרומא, מפריש המו"ס
• רק מבחינת ג"ר דחכמה שהיא ע"ב,
• אבל לא מבחינת בינה דחכמה שהיא ס"ג דע"ב, שהיא מוחא דאוירא
, כי ע"כ הוא ראוי ג"כ לקבל ממנה חכמה, כנ"ל. (35.51 )

מה אומר?
• אם אתה אומר לי שהסיבה שחכמה ובינה לא יכולים לעשות זווג בינהם בראש דא"א, בגלל שמו"ס יצאה לבר- זה אני יכול להבין
• אבל מה שיצא לבר, בגלל קרומא דאוירא, זה רק מצד חכמה, אבל לא מצד בינה
ואם אני רוצה לחלק את הראש , אז הם מחולקים:
• שג"ר דבינה, גלגלתא יחשב לחכמה
• והבינה נחשבת לז"ת דבינה- למוחא דאוירא
אז אם הפרדת לי את גלגלאת ממו"ס, אז את ז"ת דבינה למה אתה רוצה להפריד ממו"ס? בז"ת דבינה, לא היה לי כזה צימצום!
• ז"ת דבינה יכולים לעשות זווג! איזה זווג יעשו? זווג של סוד חכמה, של ל"ב נתיבות
זאת אומרת שמה שעשיתי לי צימצום, זה על ג"ר דחכמה, זה וא על הז"ת, הז"ת יכולים לעשות זווג.
אז אומר:
• כמו ששם אפשר לעשות זווג על הל', על המוחא דאוירא
• אז אומר שזה גם בחינת הדיקנא (37.05)
ועד"ז גם בחינת הדיקנא, שיצאה מבחי' הגלגלתא ואוירא דשערות רישא, (ואז היא מתנהגת כמוהם )
מחמת המסך שבפאתי הראש, ( פאתי הראש משמשים כמו קורמא דאוירא)
• נבחן ג"כ, שלא יצאה אלא מבחינת הע"ב שבאוירא,
• אבל מבחי' עצמה, שהיא בינה דחכמה, לא נתמעטה, וע"כ יש לה גם עתה בחינת הבינה של החכמה. (מה זה יתן לה? לעשות זווג על הבינה הזו )
אמנם מגלגלתא נתמעטה לגמרי ואין לה אלא ו"ק. (דהיינו רק גוף )(37.48)
מה למדנו היום?
דבר ראשון למדנו, שהדעת נחשב לרצון הגוף שיש בראש.
• כמו שיש דעת הפנימיות
• כך יש דעת בשערות
הדעת שבשערות עליה עושים זווג כדי לקבל את החכמה, ולא על הדעת שבפנימיות.
כי אם יעשו זווג על הדעת של הפנימיות, יצטרכו לקבל ג"ר.
• הדעת של הפנימיות יצאו אל חוץ מראש, כמו שהבינה יצאה מחוץ לראש.
• גם בדיקנא יצאה מחוץ לראש
רק כשרוצים לעשות זווג על גדלות, אז עושים זאת דרך המלכות של שערות דיקנא, ודרך הדעת של שערות דיקנא
זה הנושא הראשון שלמדנו. (38.37)

ונושא שני שלמדנו:
• שערות שלא יכולות לקבל אור באופן רגיל בפנימיותם,
• בגדלות כן מקבלות אור בפנימיותם, אבל הם צריכות את דעת המזווג, בינהם
, והדעת המזווג בינהם קורה במצב הגדלות
למה הוא בכלל יכול לזווג?
אם אמרת לי במוחין הפנימיים שדעת יצאה החוצה, ולא יכול לזווג, אז איך פה אתה רוצה שיזווג כחכמה?
אז התשובה הפשוטה היא: בגל שזה חכמה של בינה.
אז מה?
אומר: זה כמו שבפנימיות על ל' דצלם מותר לקבל חכמה?
• לא על זה היה צ"א
• אלא על ג"ר דבינה היה צימצום
אז שערות דיקנא הם מראש בנויים על ל' דצלם, ולכן הם יכולים לעשות מ"ן על בחינת חכמה, אבל זה עוד נצטרך ללמוד. (39.29)

שאלות חזרה א'שפט-א'שצ
1. מה ההבדל המהותי בין הב"ן דעתיק לב"ן של שאר הפרצופים בעולם אצילות?
2. מדוע א"א יכול לקבל ג"ר דחכמה בהתחברו עם עתיק לפרצוף אחד?
3. מה האמצעי שנגרם, המונע התפשטות הג"ר דחכמה שא"א מקבל- לגוף?
4. מדוע בפרצופים או"א וזו"ן לא יצאה הבינה לבחינת גרון כמו שקרה בא"א?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

אות קצ"א
קצא) וטעם שינוי זה דא"א (
• שהבינה והחכמה עומדים זה למטה מזה, והם לא בזווג, וזה שונה משאר הפרצופים,
• .שבשאר הפרצופים הם עומדים זה בצד זה וכן עושים זווג, כי שאר הפרצופים הם בתיקון קוים, ולן החכמה הם יכולים להזדווג,
• אבל בא"א בינה יצאה מחוץ לראש לבחינת גרון.)

מה טעם השינוי שהיה בא"א?
היה, כי כבר הודעתיך סוד המלכים שמתו הם סוד הנקודות, ( ר"ל שהם סוד עולם הנקודים, שבאו מנקודות דס"ג.)
ואחר כך (בעולם התיקון, כל אותם בחינות שנשברו נתקנו ) נתקנו, ואמנם (
• יש הבדל בין פרצופים שבאו לתקן את עולם הנקודים, ומראה לנו את ההבדלים ביניהם
• וכנגד ההבדלים האלה יהיו תפקודים שונים)
•
ברישא דעתיק לא היה בו שום בחינת מלכים( לא רק שלא מתו, אלא גם לא התבטלו) שמתו כמבואר אצלינו, ( מדוע?
כי לקח לתקן רק
• גו"ע דאו"א,
• וגו"ע דכתר,
שמהם אפילו אור היה של בחי"א, וגם שמונה נקודות וגם חסד דאמא
הוא לקח את כל הבחינות האלה לתקן שבהם עדיין היה בחינת אור,ועדיין היה בבינת תיקון, והם אפילו לאה התבטלו ממתכונתם)
אך מאריך אנפין ולמטה היה בו בירור ז' מלכים, ( אומנם לא בקביעות, כי בקביעות הוא לקח את אח"פ דכתר
אבל בגדלות שלו בפב"פ, שעש ה אפילו בשביל התחתון, לצורך הגוף שלו, לקח ממלך הדעת כמבואר אצלנו.
לכן א"א המלביש ומקבל אור דע"י( עתיק יומין) עצמו, (לאחר שבא בגדלות והתחבר עם עתיק לפרצוף אחד )לא היה כח אל הבינה שבו לקבל אורו,
(
מה זה שלא היה כח לבינה דא"א לקבל אורו?? איזה כח היא צריכה לקבל את האור?
• היא צריכה כזה כח, שאם היא תקבל את האור, היא תוכל לוותר עליו, היא תוכל להגיד לו, אני לא רוצה אותו, אבל לא היה בה כח כזה
• לא היה תיקון קוין שיתן את הכח להגיד אני לא רוצה את האור.
• ולכן היה צריך להוריד אותה מהראש)
איך הבינה דא"א כן יכולה לקבל את האור מעתיק? ממקום רחוק, דהיינו מחסדי ם, ולא חכמה, ואז היא תוכל לקבל את הארה) ולכן ירדה בגרון, כי ממקום רחוק תוכל לקבל הארה. ( 3.08)
אות קצ"ב
קצב) והטעם לפי שבינה דינין מתערין מינה ( אז
• מצד אחד אנו רואים שבינה זה חסדים,
• מצד שני , בחציה התחתון בינה היא דינים)
ולכן אם בינה תקבל מצד הדינים שבה, בחינת אור חכמה, היא תתפשט מינה וביה לגוף ותגרום לשבירה, כמו שהיא קיבלה בעולם הנקודים.
ולכן כאשר אנו אומרים שבינה היא חסדים, צריך לזכור שיש בה עוד תכונה, שדינים מתערים מינה, שיש בה גם דין, היא התגברות, היא נקבה, ולכן יש בה כח לקבל חלק של אור עתיק, כמו החכמה,דהיינו כמו א"א, או כמו חכמה בראש דא"א.
ולכן החכמה נשארה במקומה, איפה במקומה? בראש, במצב של זווג בראש.
לכן אין בה כח לקבל החלק של אור דעתיק כמו החכמה, לכן החכמה נשארה במקומה, (בראש, במצב של זווג בראש ) והבינה, שלא יכולה לעמוד בראש, היא לא יכולה לקבל ג"ר, יורדת למקום הגוף. (4.14)
והבינה ירדה בגרון ואמנם בשאר פרצופים, (שאצלם החכמה, היא חכמה של ל' דצלם" שמגיע דרך הבינה, ולכן לא צריך למעט את הבינה שלא תוכל לקבל את החכמה, אבל בראש דא"א הוא מקבל את החכמה מעתיק, חכמה של ג"ר, אז אם בינה תקבל חכמה של ג"ר, היא תתפשט עם עצם החכמה
אבל שבינה של ל"ב נציבות החכמה מקבלת ל' צדלם, אז אין בעיה שהיא תעשה על זה זווג.
כגון או"א וזו"ן, כולם מקבלים אור דעתיק ע"י לבוש א"א, ( שאיך משפיע לבוש של א"א? ל' דצלם ולא מ ג"ר דחכמה) ויש בה יכולת להשיגו ואין צורך להבינה שלהם לירד ולהתרחק. ( מהראש, ויכולה לבוא בזווג עם החכמה) ( 5.16)
סיכום:
• בינה דא"א צריכה לרדת מחוץ לראש, כי היא לא יכולה להיות בזווג בראש, כי אם תקבל את האור שיש בראש דאריך,שהוא ג"ר דחכמה,היא תגרום לשבירה.
• בשאר הפרצופים , כל החכמה שמקבלים, ממילא זה חכמה ממועטת בבינה, דרך ל' דצלם, ולכן בינה בשאר הפרצופים, או"א וזו"ן יכולה לקבל את החכמה, ולא צריכה לצאת מראש לבחינת גרון. (5.50)

אות קצ"ב
קצב) אין בה כח לקבל החלק של אור דעתיק כמו החכמה וכו' או"א וזו"ן כולם מקבלים אור עתיק ע"י לבוש:
כמבואר לעיל, כי זה התיקון של מל"צ דצל"ם מתחיל בנה"י דעתיק, המלובשים במוחין דא"א, שבסוד הגבהת ירכין למעלה מיסוד(ר"ל שהם מלובשים, הנה"י הכוונה אותם נה"י שהם בחינת לבושי מוחין לא"א,שעושה עתיק)
, תיקן ג"ר דע"ב דא"א בסוד ם' דצל"ם, (שלא יקבלו ג"ר חכמה ) שע"י תיקון זה, נגנזו או"א הפנימים, ( מי הם או"א הפנימיים? הם או"א דנקודים, בבחינת ג"ר דחכמה) כנ"ל באורך.
אבל בחכמה דעתיק עצמו אין שום כיסוי, ( כלומר,
שיש כיסוי של חכמה דעתיק, מה שעושה לא"א:
• אז אם אני מסתכל רק על א"א עכשיו, אז יש לו חסימה- הוא לא יכול לקבל ג"ר דחכמה
• אבל, אם אני מסתכל על עתיק מצד עצמו- אין לו חסימה של ג"ר דחכמה
• ועכשיו שא"א בא ונהיה אחד עם עתיק, אז אין לו כבר את החסימה גם כן, כי הוא מקבל בחכמה דעתיק, והחכמה הזאת מסוכנת לו, ולכן הוא חייב כשהוא בא לקבל את החכמה הזו מעתיק, והוא אחד עם עתיק, חייב מיד להפריד את הבינה שלו, ולהוציא אותה החוצה, כי אם היא תקבל את החכמה הזו- זה סכנה, היא תתפשט למטה לגוף מינה וביה, ותגרום לשבירה. (7.52)
ושמה(בעתיק ) מגולים ג"ר דחכמה בלי שום כיסוי של הם' דצל"ם.
ולפיכך א"א שהוא בחינת אח"פ דעתיק, הנה בעת הזווג, הוא נכלל עם עתיק לראש אחד, (ואז אם הוא עם עתיק בראש אחד )
כנודע, ונמצא שמאירים בו ג"ר דחכמה שבעתיק (בא"א ), מתוך התכללות הזו עם ראש דעתיק. אלא הוא(א"א ) אינו משפיע מאור הגדול הזה לתחתונים, כי בו נתקן תיקון דם' דצל"ם בסוד עזקא דכיא, שלא ישפיע כי אם חסדים מכוסים מבחינת הוי"ה דע"ב, כנ"ל
משמע:
• שכלפי התחתונים, אסור לראש דא"א לקבל חכמה, אבל מצד עצמו מותר לו. למה? כי הצימצום לא חל על ראש.
• כמו שכתר דנקודים, יכול היה לקבל את האור, וגם או"א יכלו לקבל את האור, וכל הקילקול מתי היה? כאשר יתפשט הזווג שבראש, דאו"א דנקודים מינה וביה לבחינת גוף, ונגע בפרסא, בסיגים,ואז היתה שבירה, אבל כל זמן שזה בראש, בראש מותר לקבל,.
o כלומר לא"א מצד עצמו, מותר לקבל
o אז, למה הוא לא מקבל בכל זאת, ברגע שהוא יצא? כי הוא יתפשט לגוף
o א ז למה עכשיו שלא יתפשט לגוף? כי הוא כבר לא עצמאי הוא חלק מעתיק., ועתיק לא בא להתלבש לגוף
o הוא הופך להיות אחד עם עתיק, אם הוא ראש דהתבלשות, ואז או"א עולים למעלה, והם כן יכולים לקבל להתפשט. למה?
 כי או"א יקצבו בראש דא"א, אז יקבלו רק ל' דצלם (9.46)
וכן בחינת הוי"ה דע"ב שבמו"ס נתקנה ג"כ בבחינת ם' דצל"ם, (באות קפ"ח )
כנ"ל, וכל השפעה של אור חכמה, הוא רק מבחינת הוי"ה דס"ג שבכל ראש מג' רישין דא"א, שהוא בחינת מוחא דאוירא(ולא מגלגלתא! לא מג"ר דבינה, כי היה ג"ר דבינה, היה צריך לתת ג"ר דחכמה) ובינה, כנ"ל.
וזה אמרו "הבינה אין בה כח לקבל החלק של אור דעתיק כמו החכמה וכו' והבינה ירדה בגרון",( למה?
למה הבינה ירדה בגרון? מה זה נקרא שאין בה כח?)
כמבואר, כי החכמה שקבלה חלקה מאור הגדול של הראש דעתיק, נתקנה בסוד עזקא רבה שלא להשפיע אל הבינה, (טבעת= עזקא, ולמה נקרא רבה? שפירושה טבעת גדולה? בינה נקראת גדולה )
וע"כ בינה יצאה מראש דא"א, ואינה נכללת עם הראש דעתיק כמו חכמה דא"א.
ומה שבינה מקבלת ע"י מוחא דאוירא אינה נחשב לראש דא"א. שהוא חכמה בעיקר ואוירא היא בינה דחכמה.
(אז איך בינה מקבלת חכמה?
• עלה לראש דאריך
• אבל היא לא עולה כשותפה של ראש דאריך, אלא כמו שותפה של ראש דאו"א,, עם ראש דאו"א היא עולה) (11.45)
וזה אמרו "ואמנם בשאר הפרצופין כגון או"א וזו"ן, כולם מקבלים אור דעתיק ע"י לבוש א"א ויש בה( לבינה) יכולת להשיגו
ואין צורך להבינה שלהם לירד ולהתרחק" דהיינו כנ"ל, כי או"א הם מקבלים ע"י תיקון הצל"ם דא"א, ששמה כבר נגנזה החכמה, וכל הארת חכמה הוא ע"י ל' דצל"ם, שהיא(נקראת ) בינה דחכמה, ( או אפשר להגיד: חכמה שבאה דרך בינה)
אשר גם היא מלובשת בלבוששל ם' דצל"ם, שהיא שורשה
. ובינה יכולה לקבל להארת חכמה זו, להיותה בחינת מוחא דאוירא, וע"כ יכולה הבינה להיות בזווג עם חכמה בראש דאו"א ובזו"ן. (בקומה שווה, ולא זה למטה מזה, אלא בקומה שווה, זאת אומרת ש היא יכולה לקבל חכמה מהעליון שלה, לא ישירות מהחכמה שלה .
כלומר:
• אם או"א הם חכמה ובינה, אז היא יכולה לקבל מא"א. למה? כי היא מקבלת דרך ל' דצלם
• אבל אם בינה דאריך היתה צריכה לקבל מהעליון שלה, היא היתה צריכה לקבל מעתיק, כמו שחכמה מקבלת מעתיק, כשהם שוים, ואז הם לא יכלו לעשות זווג פב"פ בצורה הזו, כי היתה שבירה
•
(לעומת זאת ) ומ"ש (באות קצ"א) "שברישא דעתיק לא היו בו בחינת מלכים שמתו, (למה בזה זה תלוי? )
הוא משום דעתיק לקח רק בחינת ג"ע דג"ר דנקודים, ואין ברישא דעתיק מבחינת אח"פ של הג"ר שנתעלו שם בעת גדלות, ( מה זה כ"כ משנה? שגם אם יש לו ג"ר דחכמה אין מלכים שיגרמו לו לתת להם את האור והקליפות יאחזו באותם מלכים, אין לו, הוא זך , ולכן גם היה מותר לו לעשות זווג צ"א, שורש דשורש- כפי שלמדנו בחלק ח') (14.20
ואותם אח"פ שהעלה בעת הגדלות להשלמת הע"ס שלו, באו מבחינת הבטול שהיה בנקודים, ולא מבחינת השבירה, ( הרי הוא יצא גו"ע מצד הנקודים, מאיהפ יש לו גדלות? הוא העלה את אח"פ דכתר)
ומשום שהוא בחינת ראש שהמסך שלו משמש ממטה למעלה, אין בחינת הביטול הזה נחשב לשום מיעוט אצלו בראש, ( אז לכאורה הייתי אומר שאולי יש בו מיעוט, אומר: לא! אין בו מיעוט. למה? כי מה שמקבל , מקבל רק כראש)אלא בגופא דיליה המלובש בא"א(שמה יכול להיות מעוט ).
. אמנם א"א, אשר אפילו בחינת הקטנות שלו, דהיינו גו"ע שלו, באו ג"כ מבחינת הביטול דנקודים, (כי ממי קיבל? מאח"פ דכתר )
דהיינו בחינת נה"י דכתר שנתבטלו, ( למה הם התבטלו? היות וחזר ראש הכתר דנקודים לאחר השבירה לקטנות, והוריד האח"פ לבחינת גוף, ואלו האח"פ שלקחו א"א לתיקון בקטנות)
ומכ"ש הגדלות שלו.
(בקטנות הוא לקח מהביטול, ומכ"ש בגדלות, לקח גם מהכלים השבורים ששיכים למלך הדעת
.
אז פה הוא מראה לנו, את ההבדל הגדול בין עתיק לאריך
עתיק הוא זך מאד-
זה סיבה, שלמשל בינה דעתיק לא צריכה לצאת לבחינת גרון
הסבר שרטוט א' (16.14- 18:00)
יש את עתיק, א"א, או"א וזו"ן.
• עתיק יכול לעשות זווג עם חכמה, בינה ודעת. למה? מה הסיבה? . שעתיק הוא זך
• א"א:יש את חכמה, ובינה יוצאת החוצה (לבחינת גרון) ולא יכול לעשות זווג. למה? אין כח בבינה לקבל ג"ר
• או"א: יכולים לעשות זווג על חכמה, בינה ודעת. למה? כי יש להם חכמה מוקטנת ל' דצלם.
• זו"ן : יכולים לעשות זווג על חכמה, בינה, דעת. למה? כי יש חכמה מוקטנת (ב' עטרין)- נלמד בהמשך
יוצא:
• שרק א"א לא יכול
• רק בא"א אני צריך להוציא את הבינה לבחינת גרון
• וכל שאר הפרצופים (עתיק, או"א וזו"ן), אין להם את זה:
o עתיק מפאת רוממותו
o ואו"א וזו"ן מפאת קטנותם, שממילא מקבלים חכמה מוקטנת
יוצא,
שרק בא"א אני צריך את הבינה במצב הגדלות ,להוציא לבחינת גרון,
שרטוט א'
סיבה;
√ עתיק חכמה בינה זך דעת חכמה אין כח בבינה
x א"א לקבל ג"ר ̤בינה גרון √ או"א חכמה בינה יש חכמה מוקטנת דעת
זו"ן חכמה בינה יש חכמה מוקטנת דעת ב' עטרין √
מסביר, מה לקחו לתקן בא"א:
ומה גם שגוף דעתיק מלובש בו ששם יש ג"כ בחינת ז"ת דכתרים דב"ן שהם מבחינת ממעלה למטה, אשר כל הבחינות שממעלה למטה נשברו פנים ואחור, כמ"ש בחלק ז',
• כי רק בחי' הראשים דנקודים לא היה בהם שבירה אלא ביטול לבד, ונשארו עכ"פ באצילות
• אבל כל המדרגות שממעלה למטה שיצא בנקודים, החל מהדעת עד המלכות, כולם נשברו פו"א(פנים באחור ) (נשברו כלים דקטנות וכלים דגדלות ) וירדו לבי"ע.
• וע"ז תבין, אשר בחינת הגופות דעתיק וא"א ואו"א, דהיינו בחינת הממעלה למטה שלהם, כולם נבררו מבי"ע, כי לא היה להם מנקודים רק בחינת ראשים בלבד, כמבואר.
• והנך מוצא רק הראש דעתיק שאין בו מבירורי בי"ע, אבל מבחינת הגוף שלו ולמטה, (מא"א ומטה- שזה נקרא הגוף שלו ) הכולל כל פרצופי אצילות, יש בהם מבירורי המלכים דבי"ע שנשברו ומתו, (ולכן רק אצלהם מסוכן לקבל את ג"ר דחכמה לבינה שלהם ) כי כל בחינת ממעלה למטה אינם באים אלא מן הז"ת דנקודים
איך לנהוג עם בינה -בכל אחד מפרצופי עולם אצילות
כאשר מתקבל אור חכמה במדרגה?
האם להוציא הבינה, החוצה מהמדרגה (לבחינת גרון), או לא
עתיק:
לשם מה צריך את הידיעה הזו על עתיק?
כדי לומר שמצד עתיק לא צריך מיעוט, יכול לקבל ג"ר דחכמה
שהרי כל המיעוט של התיקון של הם' דצלם היא בכדי שלא תהיה שם שבירה,
• ולכן מראה שעתיק בכלל לא קשור לשבירה, אז הוא לא צריך את התיקון הזה של ם' דצלם,
• ולכן עתיק לא צריך להוציא את בינה מראשו, כאשר מקבל ג"ר דחכמה

א"א
• מצד מה שנקשר לעתיק לפרצוף אחד- אז א"א גם מקבל ג"ר דחכמה,
• אבל א"א כן לקח לתקן מהמלכים, ולכן אצלו, כן שייך אפשרות שתהיה שבירה,
• ולכן א"א לא יכול לקבל ג"ר דחכמה, אם בינה נמצאת שם, כי בינה תתפשט מינה וביה,
• ולכן את הבינה חייב א"א להוציא החוצה (כגרון)
ושאר הפרצופים:
או"א וזו"ן
ממילא החכמה שלהם מוקטנת, רק מל' דצלם, ולכן אין בעיה שהבינה שלהם תהיה בזווג בראש.
ולכן היה נצרך לנו לדעת, מה כל אחד מהם (עתיק, א"א , או"א וזו"ן) לקח מעולם הנקודים, כי לפי הבחינות שלהם בעולם הנקודים, כך אנו יודעים אם הם התפשטו למטה או לא התפשטו.
לכן השאלה הנדרשת בכדי לבחון הדבר:

האם הם יתפשטו (הפרצופים דאצילות) מינה וביה, עם אותו ג"ר דחכמה או לא?
o עתיק- ממילא לא התפשט, כי הוא לא בא מהמלכים האלה
o מא"א ומטה, כן עלולים להתפשט, אז אסור לתת להם ג"ר דחכמה
o או"א וזו"ן ממילא לא מקבלים, ולכן אין בעיה אצלהם
o אבל א"א שמתקשר לאחד עם עתיק, עלול לקבל חכמה כזו ולכן רק אצלו שייך, הוצאת הבינה החוצה לבחינת גרון (21.35)
מצבי חכמה ובינה (זכר ונקבה)-
"זה למטה מזה",(חוסר שיויון- יציאה לגרון)
או –"זה לצד זה"- מצב שויון- זווג פב"פ

תלמיד: מה האבחנה שאומרים שחכמה בינה הם:
• מצד אחד: זה מעל זה ,
• ומצד שני :שהם זה לצד זה

הרב: כשאומרים :
• זה לצד זה: זאת אומרת שהם שוים
• וכשהם זה למטה לזה,- זה אומר שבינה למטה מחכמה, ולא יכולה לעשות את הזווג- זווג פב"פ, זווג שווה

מתי הם שוים (בינה וחכמה- זכר ונקבה)?
• כשיש לה מספיק כח, מצד עצמה, לקבל מהעליון שלא דרכו (של חכמה)
• כאשר היא יכולה לקבל מצד עצמה ,מהעליון, שלא דרכו ( שלא דרך הזכר , לא לקבל דרך החכמה), אז זה כמו ב' המאורות הגדולים, במצב מתוקן, ואז היא יכולה להיות עצמאית- ככה היהי בגמר תיקון
אם היא (בינה, הנקבה) לא תהיה עצמאית, הזווג לא יבוא מטעם בחירה, יבוא מטעם הכרח, ואז זה לא זווג אמיתי של פב"פ.

עכשיו זה תלוי בגודל האור:
• לא בכל אור היא (הבינה) יכולה להיות עצמאית
• יש רמה מסויימת שהיא יכול להיות עצמאית
• ואם נותנים אור גדול מידי, פתאום היא מפסיקה להיות עצמאית (22.49)
21.37