הכאות המחשבות לאדם

"מחמת אותה הכאה של אור עליון, שמכה בפרגוד ההוא, הנה התנוצצו מהם אורות ועברו דרך מסך ההוא" (תע"ס דף קט"ו אות ו'). ואפשר לפרש, ענין הכאה, פירושו המחשבות שמכה לאדם שמטרידו ומיגעו, ויש לו סברא לכאן ולכאן. וכל זה הוא מסיבה שיש לו מסך. ואם הוא מקיים את המסך ומסכים ללכת בדרך ה', שזה נבחן לבחינת מוחא, שזה נקרא בחינת בירור, שמברר שטוב לו לקבל בחינת אמונה למעלה מהדעת. שזה נבחן שגורם תוספת אור במדרגה העליונה, שהשמחה באה על ידי הבירור דוקא." (דרגות הסולם מאמר ב')

 

הרב"ש אומר לנו כאן שלאדם במוחו, בנפשו, יש מסך. כאשר המחשבה באה כאור אלוקי שבא מחוצה לו לפנימיותו, דהיינו הוא מרגיש מחשבה שעולה לו, צריך לעשותה לב. מה הכוונה? הוא צריך להגיע לבירור האם הדבר הזה הוא נכון, הוא לא נכון. לכוח המברר הזה של המחשבה, קורא "מסך". דהיינו, המחשבה יכולה לחשוב אם הדבר הוא נכון, או לא נכון, כלומר לברר אותו.

איך היא עושה את זה? קודם כל, המחשבה צריכה לבטל את הרגשת הגוף כדי לחשוב. הרי האור הזה בא לבחינת הגוף של האדם כדי שיהנה מהדבר הזה. ההכאה היא לדחות את זה מהגוף. קודם כל האדם צריך לחשוב – איך זה כשהמחשבה הזו לא קשורה אלי? כשאני לא נמצא בעניין? הדיון צריך להיות כמה שפחות סובייקטיבי, וזה נקרא "הכאה"

אחרי ההכאה אתה יכול לעשות בירור: האם לפנות לכאן או לכאן, מה נכון לעשות, האם נכון א' או נכון ב'? אחרי שאתה יודע מה נכון לפעול, אז אפשר לפרט את הדבר. אבל אם האדם חושב רק דרך עצמו, רוב הסיכוי שהוא יטעה, רוב הסיכוי שכל מה שהוא ירצה לקחת זה רק לעצמו.

פה הוא גם אומר לנו, מהו נקרא ה"בירור". אם הוא מברר שטוב לו לקחת אמונה למעלה מהדעת, אז הוא בירר נכון, ואם הוא בירר ואמר שטוב לו לקחת רק רצון גופני, אז הדבר אינו נכון.

"כמו שרואין בשני אנשים, שאחד אוהב להשני. ובזמן שנזדמן לאחד מהם עוד חבר, ויש לו רצון להתחבר גם עם השני, אבל זה לא לפי רצונו של הראשון. והראשון יושב ומצפה לראות את מי הוא יבחר לחבר נאמן, והוא מתחיל לברר את הראשון נגד השני. ומתחיל למדוד את החשיבות והתועלת שמגיעה לו מבין שניהם, ומתחילות המחשבות לעוף ולרצוץ את מחשבתו, שזה נקרא שמכה בדעותיו. ובסופו של דבר הוא מחליט על הראשון, שכדאי להתחבר עמו. ומברר רק בבחינת כח למעלה מהדעת. זאת אומרת, אף על פי שאינו מרגיש כל כך חשיבותו של העליון, אזי הבירור הוא על ידי מסך, שנקרא בחינת נסיון, שהוא בחינת הסתרה. אבל כשמתגבר על המסך ומקיימו, היינו שאינו מבטל את המסך, מזה נגרמת שמחה למעלה, אזי העליון משפיע לו גם כן שמחה. כלומר, בשיעור שקיבל את חשיבותו של העליון למעלה מהדעת, אותו שיעור גדלותו של העליון נמשך לו בתוך הדעת, לא פחות ולא יותר." (המשך המאמר)

מכאן משמע, שכגודל המסך כך גודל ההארה. כאשר האדם עושה חשבון: "הרי היתה לי ברית עם האדם הזה. אם היתה לי ברית, האם אני מוכן לקיים את הברית עם הראשון, או לבטל את הברית עם הראשון? בין שני האוהבים יש ברית כשהם מתחברים. לאחר מכן בא דבר שני, הוא אומר לו תתחבר עימי. לְמה הוא צריך להקשיב?

לפני שהנשמה יורדת לגוף העכור שואלים אותה: "את רוצה להידבק בבורא"? והיא אומרת "כן". כשהיא יורדת למטה היא פוגשת את הגוף עם כל הרצונות הבהמיים והגופניים שלו. היא צריכה לשאול את עצמה עכשיו, לעשות בירור: מה אני רוצה, "האם ללכת למעלה מהגוף, או ללכת בתוך הגוף?". למעלה מהגוף- כלומר, למרות שאני נמצאת בגוף, אני צריכה לדעת שהגוף רק אמור להוביל אותי, ולתת לי אמצעים כדי לפעול איתם למעלה מהדעת.

אם פגשתי חבר חדש והוא עוזר לי להתחבר יותר לחבר הראשון, אדרבה ואדרבה. אבל אם הוא בא להפריד אותי מהחבר הראשון, הדבר הוא רע ביותר. לכן צריך לעשות בדיקה טובה של כל הרצונות הגופניים שלנו, אם הם באים לשרת את האמונה בדברים טובים. אם הם באים לסתור את האמונה, הם ודאי חברים רעים ואותם צריך לבטל.

עד כמה האדם יכול לדעת שטוב להתחבר עם הראשון? הוא לא יודע באמת. הרי נתנו לו הסתרה, הורידו לו את הנשמה בתוך הגוף. בנשמה עשו שיכחה, שלא תזכור את הבורא, את האהבה שלה לבורא, את הרצון שלה לדביקות עם לבורא. לשם מה? כדי שהיא תוכל לבחור בזה מצד עצמה, ואז תתגבר האהבה. כמו מצב בין רעים ואהובים, שהאדם לא רוצה לאהוב את חברו רק כאשר חברו מועיל לו, אלא אוהב אותו ללא תנאי. ואז חברות כזו מזמינה את אור האהבה, והוא זוכה לקבלה על ידי עמידתו בניסיון והתגברותו ללכת למעלה מהדעת.

שאלה: האם הכוונה שצריך להיזהר בהתחברות לחברים חדשים כי יש חשש שאאבד את הקשר עם הראשון.?

תשובה: מה שנתן כאן זהו רק משל, לא מדובר דווקא על חברים. הוא נותן משל על השאלה האם האדם מסוגל להיות נאמן או לא נאמן. האם כאשר יש לאדם מחשבה ראשונית, ובאה מחשבה חדשה, והוא כבר לקח החלטה לגבי המחשבה הראשונית, האם הוא מוכן להיות נאמן?

למשל, בן אדם מגיע למסקנה במחשבתו "אני קם בבוקר ללמוד". בבוקר הוא מתכוון לקום, ובאה לו מחשבה חדשה: "בעצם, במיטה קצת יותר נוח, אני במילא עייף, הגוף שלי חלש, אני צריך להתחזק בגוף". כזאת מחשבה באה לו. האם הוא הולך עם החבר הזה, או נשאר עם החבר הראשון? זה תלוי כמה אדם נאמן. אם הוא נאמן למחשבה הראשונה, או לא נאמן.

שאלה: מה המעשה של אדם שיכול לגרום שמחה אצל העליון? כמו כן לא הבנתי, למה אם הוא לא יזכור את הדבר הזה, אז לא יבוא לו הדבר מצד הבחירה? הרי הוא יכול לזכור את זה, ולבחור בזה כל פעם מחדש, למרות שהוא זוכר את זה.

תשובה: השמחה שבאה לו מצד העליון היא בכך שמשווה צורה לעליון, כי בעליון ודאי יש נאמנות. צריך להשוות צורה עם העליון. זאת, ע"י כך שהוא בוחר באמת, ולא בשקר שהוא בדרך כלל הדבר המזדמן בכל רגע ורגע. צריך זכירה של הדבר הראשון שאותו הוא בחר, כדי שזו תעזור לו לראות את האמיתי והנכון, ולבחור באמת.

לסיכום, האדם צריך להשתמש במסך המכה (כוח ההתנגדות שלו) כלפי הרצונות הבהמיים שלו, דהיינו הרצונות הגופניים, ורק באופן כזה הוא יכול לחשוב באופן אובייקטיבי כדי לבחור את הנכון וללכת בו. אם הוא בוחר את הנכון, ממילא עוזרים לו, כי מחשבה טובה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה, ואז מקבל ודאי את האור האלוקי מלמעלה בצורה של הנאה, בצורה של התקדמות.

אין תגובות

להגיב