011- הדף היומי בתע"ס – חלק יג – א'שיז-א'שיח

media

שאלות חזרה א'שיז-א'שיח
1. מהיכן נובעים ב' הראשים העיקריים בפר' א"א ומדוע הם בקומה שווה?
2. מהי ההשפעה הקובעת ג' ראשים לא"א ומדוע השפעתה מתחילה מז"ת דבינה?
3. מתי הראשים דא"א הם מבחינת ימין ושמאל ומתי הם ממעלה למטה?
4. מה התפקיד של ז' תיקוני א"א הבאים מעתיק?

 

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

אנו נמצאים בשלב שגמרנו חלק אחד בו הוסבר לנו:

• כל הבחינות של התיקונים שנעשו בראש דא"א.

• התיקונים האלה נועדו בכדי שראש דא"א יכול לתפקד כראש של צ"ב, שצריך להשפיע אורות והנהגה להיות בריח התיכון לכל פרצופי אצילות, ובהמשך גם כאחראי לזה שנותן את האורות לפרצופי בריאה יצירה ועשייה מתוך הזו"ן שלו, ולצורך כך, הי צריך להכין אותו במיוחד בשביל זה.

היה ניסיון לעשות כזה ראש, בראש הנקודים, ולא הצליחו, בגלל שהפרסא לא היתה מספיק חזקה, ופה היה צריך לחזק את הפרסא, או שם כללי, ותיקון של הראש, הוא תיקון מיוחד שתיקון שיהיה כזה ראש, שהוא שייך לצ"ב ואי אפשר היה לעשות את זה ישירות מעתיק, כי עתיק שייך לצ"א.
ואם עתיק היה יורד לבחינת צ"ב, והיה מתבטל צ"ב" עוד פעם היתה עלולה להגרם שבירה.
היה צריך להתקין ראש כזה,שהוא צ"ב, שיכול להיות בו קטנות וגדלות, שהגדלות תהיה במסגרת של צ"ב.
אם עתיק היה רוח ראי לכל עולם אצילות, אז כשהיו באים לקבל גדלות, היו צריכים לבטל את הצ"ב, ולקבל גדלות במסגרת צ"א, וזה לא דבר שהוא לא אפשרי, ולכן היה צריך כזה ראש שיכול לתת את הגדלות במסגרת של צ"ב. (2.16)

אומנם הוא מקבל את האח"פ דעלייה כמקשר לצ"א את עתיק, הוא מתקשר לעתיק כדי לקבל את האור של הגדלות כדי לתת לפרצוף הנקודים , אבל היה צריך משיהו כזה, שתהיה לו עליה וירידה, בבין גדלות וקטנות של צ"ב בעצמו, ולכן אסור היה לו שיהיה לו צ"א אלא רק צ"ב.
לצורך כך היה צריך לעשות לו תיקונים מיוחדים, שאותם למדנו באופן כללי.
התיקונים האלה נעשו בראש כמקור ראשוני שממנו יהיו כל צורות האורות' וכל צורות הזווגים לאחר מכן. (2.55)

עתה, הוא רוצה להסביר לנו את כל התיקונים אלה , כתיקונים באופן יותר פרטי, לעבור על כל תיקון ותיקון,
ולהבין ש- מה שעתיק עשה בראש דא"א, זה תיקון מיוחד
הנושא הזה, הוא נושא מאד חשוב, כיוון
• שכל הראש של האדם אמור לעבוד באופן הזה, מכיוון שאנו מנוהגים ע"י עולם אצילות ולא ע"י עולם א"ק,

• בשורש של א"ק, אין לנו בו שום אחיזה ואת כל המשלים על האדם אנו מביאים מזו"ן דאצילות, שמי שאחראי למוחין שלהם, זה ראש דא"א.

ולכן צורת הראש, הזו, צורת המוחין האלה, הצורה שבה זה ניתתקן, ככה אנו צריכים לתקן את הראש שלנו, בכל מחשבה ומחשבה, ובכל הנהגה והנהגה, צריכה להיות מסודרת באופן הזה, ולכן יש לזה חשיבות ממש מכרעת, לכל ההבנה של דרך עבודה של אדם. (4.15)

אות נ'
נ) אחר שביארנו בחי' הכתר והחכמה דא"א, שהם ב' רישין דיליה, אשר נתחלקו לג' רישין, כנ"ל בב' הפרקים אשר קדמו
מה למדנו?
מי זה כתר וחכמה דא"א?) למדנו שכתר וחכמה דא"א הם בחינת גלגלתא ומו"ס, במקורם הם רק ב' ראשים, כמו שלמדנו בכל המקומות ב' ראשים. איזה ב' ראשים היו ,למשל בפרצוף ע"ב?
• ראש דזכר וראש דנקבה
• היה ד' דהתלבשות והיה ג' דעוביות

אותו דבר היה בפרצוף ס"ג:
• היה ראש דזכר וראש דנקבה

• היה ג' דהתלבשות ראש א', וב' דעוביות ראש ב'. ראש זכר וראש נקבה, שהם היו צריכים להתכלל זה מזה,

o מכיוון שזכר לא יכול לעשות לבד זווג, אבל הזכר היה צריך שהנקבה תתכלל בו, ואח"כ הוא גם התכלל בנקבה.

o ושני הראשים נראים לכאורה אותו דבר, אבל הם שווים בקומתם, שבעניין הזה נתייחס בהמשך" יש לזה ענין חשוב זה שהם שויים, למרות שלכאורה הוא יותר גבוה. אבל הם שוים. ולכן הם עומדים בימין ושמאל, בב' הראשים של זכרכ ונקבה שהם צריכים לבוא בזווג בינהם, באים באיזה שהוא קשר של זווג בינהם.

תמיד לזכור:
• כאשר מדברים על ג' ראשים, שמתווסף לנו פה, עוד ראש שנובע מקרומא דאוירא, שבעצם באופן מיבני, הוא לא. שייך, להיותו ראש ניפרד, אלא מכיוון שקרומא דאוירא מראש דעתיק, משפיע על הבינה כך, שתגרם הפרדה, בין ג"ר דבינה לז"ת דבינה, לכן נוצרו לנו ג' 'ראשים.

• וכאש רנותרו הג' ראשים, הם בר עומדים זה למעלה מזה ולא זה לצד זה, וגם כל העניין הזה, כיצד הם עומדים, אנו נדבר בתיקונים, אבל לזכור שבמקורם הם ב' ראשים, ואין בזה שינשומ מכל המקומות האחרים: ראש דזכר וראש דנקבה:
o מו"ס- זה ראש דנקבה
o וגלגלתא זה ראש דזכר -על א' דהתלבשות ושורש,
o ומה שאנו רואים ג ' זה רק תיקון נוסף שהיה של קרומא דאוירא (7.00)

, וגם ביארנו דרך כללות, איך נתלבשו ז"ת דעתיק בשבעה תיקוני רישא דא"א.
למה ז"ת דעתיק היו צריכים לעשות שם (בראש דא"א-) 7 תיקונים?
מכיון שהיה צריך להכשיר את ראש דא"א להיות ראש של צ"ב כלפי התחתונים)

נחזור עתה לבאר ענין שבעה תקונין בפרטות. והנה כבר נתבאר שם, כי חסד דעתיק נתלבש בכתר דא"א, (מדוע הוא נקרא חסד? הרי מדובר על אח"פ שיצאו מראש)דעתיק, אלא אח"פ שנחשבו לראש, הם כבר לא נחשבים ממש לאח"פ ויש להם עוד צורת ביטוי של חג"ת ועל זה נקרא
• אוזן בחינת חסד
• וגוף נקרא חג"ת.
• ולכן האוזן שהאו זה שמעי על ראש דגלגלתא, ולכן הוא נקרא חסד,, כלומר אומר פה: שחסד דעתיק מתלבש בכתר דא"א" דהיינו שכתר דא"א מלביש עליון הוא הנקרא ראש דגלגלתא שמקבל את התיקון שלו מבחינת החסד" מבחינת חפץ חסד.

אשר הוא הגלגלתא, רישא קדמאה(ראש הראשון ) דא"א. (דהיינו ראש הזכר)
עי' בדיבור הסמוך. (8.14)

אות נ"א
נא) והנה מהראוי היה, שעתיק יומין לא יגלה הארתו העקרית, רק ברישא קדמאה שהוא הגלגלתא, ואחר כך תאיר זו הגלגלתא ברישא אחרא, שהיא מוחא סתימאה חכמה דא"א. אמנם לא כך היה, (אומר:

אם יש לי ראש זכר וראש נקבה,
• ראש הזכר הוא ראש העליון
• וראש נקבה היא ראש תחתון
היה ראוי:
• שהראש העליון שהוא עתיק, יאיר לזכר, והזכר יאיר לנקבה-
• כלומר ש הוא (עתיק) יאיר לגלגלתא, וגלגלתא יאיר למו"ס-
אבל זה לא היה הכך. למה?
מה כן היה ?

כי אם שהעתיק מתגלה בהני ב' רישין כחדא. (שעתיק מתגלה באלו ב' ראשים כאחד.

למה הוא מתגלה בשניהם כאחד(?- , מכיוון שהם שוים במדרגתם כזכר ונקבה.
אדבר על זה בהמשך, אבל אנו יכולים לראות שהשוויון שיש בינהם ( בין זכר ונקבה) צריך תירוץ!
איך יכול להיות שהם נמצאים זכר ונקה, א' דהתלבשות ושורש,ש הם עיקרות ושונות,ש הם יהיו שוים, שהם יעמדו בכלל יחד? הרי למדנו שכל מדרגה הכי תחתונה בעליון, היא יותר גדולה מכל התחתונות.
אז איך אומר שא' דהתלבשות שזה גלגלתא, ומו"ס שזה שורש יעמדו יחד, יהיו שוים?
זה קשה! ישאל את השאלה הזו בעמוד קצ"ה טור א',שאל את זה על ד/ג: ושם נתן תירוץ ואמר:
• שהנקבה היא דבר שלם, כי היא יכול להתפשט לגוף
• והזכר הוא חצי דבר כי אינו יכול להתפשט לגוף ו
ולכן הם שוים.

ונותן לנו תירוץ אחר, כי הם יהיו צריכים זה לזה.- תירוץ מעניין מאד. ואומר את זה בעמוד אלף שי"ט טור א': "בגלל שצריכים זה לזה לכן נצרכים לקומה שווה",
דהיינו שיש בניהם שותפות למטרה שיש שותפים למטרה זה לא משנה איזה תפקיד עושים, הם שוים, וזה דבר מאד מעניין, וצריך להסתכל על זה טוב טוב, ואז רואים גם אצל איש ואישה, האם הם שוים או שהאיש למעלה מהאישה?
תשובה: לפי זה, במקום שהם שותפים במטרה אחת הם שוים
אם יש צד שהזכר עליון לנקבה- צריך לדעת מהו הצד הזה שהוא עליון, ובמה הצד שבו הם שוים,
אבל בשותפות למטרה שכל אחד מהם עושה תפקיד למטרה המשותפת, ואני בכוונה לא אומר מטרה משותפת, אלא שותפות במטרה, כי כל אחד צריך לתת את הצד שלו למטרה" אז הם שוים. ולכן נרחיב את הדיבר כשנגיע לזה . (12.17)

סיכום אות נ"א
ענין1 :
באות נ"א באו"פ הוא אומר, שישנם ב' ראשים עיקריים בפרצוף שהם בקומה שווה.
• ראש דזכר,- שהוא ראש דהתלבשות
• וראש דנקבה- שהוא שורש דעוביות

ענין 2:
ישנה גם מציאות של ג' ראשים (רק במצב גדלות), ואז גלגלתא מתחלק לב' ראשים-
1. לג"ר דבינה –שהוא גלגלתא
2. וז"ת דבינה-שהוא מוחא דאוירא
אבל אלו הם לצורך זיווגי הגדלות, ולא לקטנות.

ואומר שענין ג' הראשים שבא"א, נעשו לא מצד א"א, אלא לצורך הז' תיקונים של עתיק שהם נקראים ז' תיקוני גלגלתא. שהרדל"א, (הכוונה לעתיק) תיקן אותם ברישא דא"א, ולכן הג' ראשים באים מכח העליון, מכח רדל"א ולא מכח א"א עצמו, כי מכח א"א עצמו הם שוים

ומכאן אנו רואים סדר קבוע בהשגות של ימין ושמאל- זכר ונקבה, שהם חסד וגבורה דעתיק.וכן נראה את הסדר הזה:

• בין גלגלתא למו"ס
• ובהמשך בין אבא לאמא
• ובין ז"א לנוקבא
• וכן הלאה, בין כל זכר ונקבה, שנצטרך לראות את הסדר ע"פ חסד וגבורה שיתוקנו ע"פ התיקונים האלה כאן.

ולכן לכל מחשבה, למשל למחשבה מופשטת ומחשבה נקבית, של הכרה ותודעה, של זכר ונקבה, נצטרך לראות איך מכאן, אנו לוקחים את ההבנה, איך הם צריכים להשתלב יחד.

אחרי שהבנו את האות הזו באופן כללי, יהיה לנו קל עכשיו ל"רוץ" באו"פ.

אות נ"א- או"פ
נא) שהעתיק מתגלה בהני ב' רישין כחדא וטעם הדבר כי הנה או"א דתחות דיקנא א"א, נמשך בהם חיות מהני ב' רישין: פירוש, כי משורש האצילות(בקטנות ) אין ברישא דא"א אלא ב' רישין, שהם
• גלגלתא
• ומו"ס,
כי באמת, אין לנו אלא ראש אחד דא"א, כמו בכל הפרצופים, אלא משום שעלו למ"ן ב' מיני רשימות,
1. א' הרשימו דבחי"א דהתלבשות הנקרא זכר,
2. וב' הרשימו דעביות דכתר שנקרא נקבה,
ונכללו זה בזה, (איך?
• בהתחלה ,יוצא זווג על זכר שהוא גלגלתא ,שהנקבה נכללת בו
• ולאחר מכן יוצא זווג על נקבה שהיות והיא עזרה בו עזרה לו, אז הוא נותן לה גם את הא' דהתלבשות ) (15.49)
ע"כ יצאו ע"ס על המסך דבחי"א שבזכר בקומת ז"א, שהוא רוח, וקומה זו נקרא רישא דגלגלתא(ראש הזכר שאינו מתפשט לגוף- הכרה- מחשבה מופשטת )

. וכן יצאו ע"ס על המסך דבחי' הכתר(מה זה כתר? שורש (זה לא גלגלתא- לא להתבלבל) ), בהתכללות מהרשימו דזכר(מבחי"א)
בקומת מלכות, (למה בקומת מלכות? כי זה שורש ) שהיא נפש. וקומה זו נקרא מו"ס. (יש מה לדבר, איך בכלל יוצא זווג על שורש, ואיך יוצא זווג על א' ‘אבל זה לא ענייננו כרגע , נסביר בהמשך, איך מצטרפת ד/ג ועוזרת פה. כרגע נניח את השאלה הזו בצד, ובשאלה הזו אנו נטפל.
בינתיים אנו רואים שכמו בכל הפרצופים, יש א' דהתלבשות ושורש:
עושים זווג על א' דהתלבשות זכר , שורש נקבה
שכל אחד כלול מהשני.

) הרי שמתחלת אצילות אין כאן בא"א אלא ב' ראשים זכר ונקבה, שהם גלגלתא ומו"ס. (ולא ג' כמו שאנו לומדים תמיד, אלא רק ב' , כי זה מעצם אצילות. ) ( 17.22)

וענין ג' הראשים שבא"א, הם נעשו מכח הז' תיקוני גלגלתא, שרדל"א תיקן אותם ברישא דא"א, (כלומר:

זה שיהיה ג' ראשים (בא"א) זה תיקון מיוחד. למה?
זה אחת מההכשרות שהכשירו את א"א להיות ראש, לצורך צ"ב.
אלמלא היה צריך להיות ראש של צ"ב,
היה יוצא כמו כל הראשים,(של 2 ראשים במקום 3)
זכר ונקבה:

(במצב של ראש רגיל) כשיש אור , אז הזכר מקבל , ונותן לנקבה
(אבל כאן, בראש דא"א- זה לא כך) מה פתאום! הזכר לא יכול לקבל את האור הזה, ואנו כבר יודעים למה, למדנו בכללות. למה הוא לא יכול לקבל?

למה ראש הזכר דא"א, (גלגלתא- ג"ר דבינה) אינו יכול לקבל ג"ר דחכמה
ולהעביר אותה ישירות לנקבה (מו"ס), כמו בכל הפרצופים?
אלא נצרך לעשות ראש ביניים נוסף (מוחא דאוירא- ז"ת דבינה),
כך שהוא (מ. דאוריא) יעביר את החכמה לנקבה (למו"ס)

• כי אם הוא היה מקבל והוא בבחינת או"א, הוא היה צריך לקבל ג"ר דחכמה.
• אבל למדנו שג"ר דחכמה, אי אפשר לקבל בעולם אצילות, יש גניזו דאו"א, ולכן היו צריכים לעשות ראש מיוחד,

• אז למרות שיש את הראש הזה,שהוא כנגד ג"ר דחכמה, ואז נסגור אותו נשים עליו "איזקה"- טבעת, כך שהוא לא יוכל לקבל את האור, ומישהו אחר יצטרך לקבל את האור , אבל אור מופחת, והוא יהיה אחראי לקבלת האור

• לכן היינו צריכים לקחת את הג"ר דבינה שהוא כנגד או"א, שזה נקרא כתר, גלגלתא, ולעשות בו הפרדה, שרק חלק ממנו יקבל את האור, כדי שלא יקבל את כל אור החכמה,

• ואז היינו צריכים לייצר ראש מיוחד, וזה תיקון מיוחד שנעשה פה בעולם אצילות, בראש דגלגלתא הזה, שנפריש ממנו את הו"ק שלו , כי ו"ק זה חוסר שלימות, שמצד הספירות זה נקרא ז"ת דבינה, ונכשיר אותו להיות ראש מיוחד, שהוא מקבל את החכמה, והחכמה תעבור דרכו, ולא דרך הג"ר, כי אם היא תעבור דרך הג"ר, יצטרכו לקבל ג"ר דחכמה, כמו בעולם הנקודים ח"ו, ותהיה עוד פעם שבירה.

כמסקנה:
מראה לנו שצריך לעשות פה תיקון מיוחד,
ובזה שאנו רואים שיש ג' ראשים, זה יוצא מהכלל הרגיל שהיה קודם,
מאיפה זה הגיע?
זה דוקא הגיע מעתיק, זה לא שייך לא"א,
כי א"א לא יודע לעשות את זה לבד, תיקנו אותו מלמעלה להיות כזה,
כדי שיכול להיות ראש של צ"ב, שיהיה ראש של תיקון

(19.37 )

ומכח רדל"א המה באים, (לזכור את זה ) כלומר מכח המסך דמלכות דראש ההוא, ולא מכח המסך דראש אריך אנפין, (כיצד קוראים למסך דראש דעתיק? קרומא דאוירא ) כמ"ש לעיל, אשר המסך דרדל"א דבחינת צמצום ב', שהוא שורש כל המיעוטים שבפרצופי אצילות כלפי פרצופי א"ק. שמסבתו נקרא א"ק בבחי' א"ס, (כלפי עולם אצילות)
• כמו שא"ס הוא א"ס כלפי ראש דגלגלתא כלפי א"ק,
• כך עולם א"ק שהוא צ"א (שלמדנו באות א'), שהוא בחינת א"ס כלפי עולם אצילות )
כנ"ל, הנה המסך הזה, (של מוחא דאוירא ) אינו פועל כלום ואינו ממעט ומצמצם כלום לבחינת ג"ר דגלגלתא, ( מי זה ג"ר דגלגלתא? ג"ר בינה , הנקרא גם ג"ר לעומת גלגלתא לעומת ז"ת דבינה, הנקרא מוחא דאוירא, שנפרד בשל קרומא דאוירא לראש ניפרד.
כלומר, למה הוא ניפרד? בגלל קרומא דאוירא ולא בגלל המסך שלו עצמו.

הסבר שרטוט א' (21.51)

כאן יש את עתיק, ויש את גו"ע, ומתחתיו קרומא דאוירא
ופה יש את גלגלתא ומו"ס שהם עומדים כימין ושמאל.

1. גלגלתא- ראש זכר
2. מו"ס- ראש נקבה

כך שיש (מתוך ההתכללות של 2 הראשים):
• זכר א'/שורש, שהא' הוא העיקר
• נקבה א' /שורש, שהשורש הוא העיקר

עכשיו הקרומא דאוירא הזה, הוא בא לגלגלתא, וגלגלתא עצמו מתחלק לג"ר וו"ק ואז הוא חוצה אותו ל-2. למה?
• כי הוא(קרומא דאוירא) על ג"ר לא משפיע? למה? כי הג"ר קיבל תיקון של חפץ חסד
• ועל ז"ת הוא (קרומא דאוירא) כן משפיע

אז יוצא שקורמא דאוירא שהוא צ"ב, האו זה שמשפיע על הו"ק.
איפה פה עושים זווג?
• הקרומא דאתחפיא-שהוא הקרום דהיינו המסך של צ"ב של א"א.

• המסך של עתיק של צ"ב- נקרא קרומא דאוירא
הקרומא דאוירא הוא זה שמפריד בין ג"ר וו"ק דגלגלתא ולא המסך של א"א

יוצא,

שהתיקון של ג"ר וו"ק בראש דאריך
נובע מקרומא דאוירא (של גלגלתא)
ולא מהמסך של א"א עצמו- קרומא דאתחפייא

להיותה נתקן בבחינת ג"ר דבינה.( דהיינו נתקנה ג"ר דגלגלתא בבחינת חפץ חסד)
. שאין הצמצום דה"ת פוגם אותה כלל.( כימה אומרים לה? לא תקבלי חכמה, ואומרת אני לא רוצה חכמה, אני חפצה בחסדים, אז זה לא ממעט אותה מבחינת היותה ראש, והיא נחשבת עדיין כמצורפת לעתיק, והוא לא מפריד אותה מעתיק מצד צ"ב, ובאמת הרבה פעמים הוא קורא לג"ר הזה (לגלגלתא), הוא קורא לו גם עתיק, זה עתיק כגלגלתא, כמו שהאר"י הקדוש קורא לזה, והיינו צריכים לפרש את זה, ואומנם הוא מדבר על גלגלתא, אבל זה גלגלתא, זה עתיק אבל שבתוך דראש דא"א. _25.14)

למה הוא לא מפריד? כי כל הצימצום הוא רק על אור החכמה
. כי כל הצמצום הזה הוא רק על אור חכמה, כנודע, וג"ר דבינה( גם אינם רוצים חכמה בלאו הכי, גם אם מקבלים הם לא רוצים) אינם מקבלים חכמה בלאו הכי, כי הוא תמיד בסוד השתוקקות אחר אור החסדים בלבד, בסו"ה כי חפץ חסד הוא כנודע.
ומכח התיקון הזה, נמצא כח המסך( לא מציאות המסך, אלא כח המסך, למה?)
דרדל"א מתגלה באמצע ע"ס דגלגלתא, ( כלומר פה (בז"ת דבינה- במ. דאוירא) מתגלה הכח של המסך, ופה הוא נמצא, מעל ראש דגלגלתא, כלומר הוא נמצא מעל ראש דגלגלתא אבל מתגלה מתחת לראש דגלגלתא, ומפריד בין ג"ר לו"ק דלגלגלתא, כלומר בין גלגלתא למוחא דאוריא). ולכן מדייק בעה"ס ואומר מתגלה, ואומר כח המסך ולא המסך.
כלומר מתחת ג"ר שלה, והבדיל בין ג"ר דגלגלתא ובין ז"ת דגלגלתא, בסוד רקיע המבדיל בין מים עליונים(הנקראים ג"ר דבינה ) למים התחתונים, ( שנקראים ז"ת דבינה)
• כי על מים העליונים שהם ג"ר דגלגלתא אין כח הצמצום שבמסך(דהיינו הרקיע ) שולט כלל. והוא כמו פוסח עליהם, וע"כ נבחנים למים עליונים,אלא, כל כחו( של המסך הממעט את המדרגה) מתגלה על ז"ת דגלגלתא, שהם בחינת ז"ת דבינה, (ומוציא אותם מבחינת שלמות ומתגלה בז"ת דגלגלתא,ש הם תכונת ז"ת דבינה שרוצים חכמה, אז אם הוא עושה הפסק על החכמה, אז הוא ודאי משפיע עליהם ) והם צריכים להארת חכמה להיותם שרשי זו"ן. ( 27.32)

( )
והמסך ממעט אותם מחכמה, ע"כ נבחנים שהם מתחת הרקיע הזה, כלומר שהרקיע שולט עליהם ומצמצם אותם. והרקיע הזה נקרא קרומא דאוירא, שהוא הראש הב' דא"'א. (אז קצת קשה להגיד שקרומא דאוירא הוא ראש הב' דא"א, אלא ר"ל שממנו מגיע ראש הב', הוא הסיבה לראש הב' דא"א, שאיך נקרא ראש הב' דא"א, מוחא דאוירא, והוא נובע מהקרומא דאוירא ).

והנה נתבאר שזה הראש הב' אינו מבחינת אצילותו דמסך דראש א"א(שנקרא קרומא דאתחפייא, שהוא מסך של צ"ב של א"א.
כלומר הראש הזה (מוחא דאוירא- ז"ת סבינה) לא נובע מהקרום דהיינו מהמסך דצ"ב של א"א, אלא ממסך של צ"ב של עתיק)
, אלא מבחינת כח המסך דראש רדל"א, שפסח על ג"ר דגלגלתא, ונעשה לרקיע מתחתיה, והוציא ז"ת שלה לבחינת ראש בפני עצמה. וזכור זה היטב. (28.38 )

ולפיכך(ב' הבחינות ג"ר דבינה וז"ת זבינה שניהם נובעים מראש דגלגלתא, שנהים חלקים של ראש דגלגלתא) אנו מבחינים בעיקר רק ב' רישין בא"א, שהם גלגלתא ומו"ס, הבאים מסדר האצילות, (כמו בכל המקומות ) מב' הרשימות הנכללות זו בזו ונעשים לזכר ונקבה דראש א"א, כנ"ל,
• ראש הזכר נכלל בנקבה, כי הוא לא יכול לעשות לבד זווג
• וראש הנקבה שעזרה לו- מקבלת ממנו לעשות גם זווג מעצמה)

שהם מבחינת המסך דמלכות דראש שלו.

אבל בחינת הג' ראשים שבו, עיקר הבחנתם הוא רק לבחינת הזווגים דגדלות( לא שהם באים רק בגדלות, אלא הם נבחנים רק בבחינת הזווגים דגדלות, למה? כי שצריכים גדלות אז צריך חכמה, לפני כן לא צריך חכמה במדרגה) דהיינו לצורך הבחן המוחין המתפשטים בסדר הזה, בסוד הט"ס המקוריות(ולמה זה? ), כדי להראות סדר התלבשות חיה יחידה תוך כלי הבינה, שעיקר גילוים הוא בז"ת דבינה, בבחינת ל' דצלם, כמ"ש לעיל. (30.05 )

ר"ל,
שכאשר באים המוחין דגדלות, אני לא יכול לקבל אותם בג"ר בינה- בם' דצלם, אלא בג"ר דבינה מאיר אור הנשמה, הם צריכים להתקבל בכלים חדשים, הלבוש וההיכל, צריכים תיקון מיוחד.

איזה תיקון מיוחד צריכים הלבוש וההיכל? תיקון של אמונה
ולכן צריכים את בחינת הז"ת דבינה שהוא יוכל לקבל את החכמה דוקא בגדלות (אז תמיד שנדבר על ג' ראשים" זה לא סדר אצילות רגיל, זה סדר מיוחד, אז שאני אומר ג' ראשים, משמע שאני מתכוון, לתיקונים המיוחדים שיש כדי להאיר, כמו שמאירים בגדלות בצ"ב .

ומה המיוחד בגדלות הזו? שמאירים ל"ב נתיבות החכמה ולא ג"ר דחכמה

מה זה ל"ב נתיבות החכמה?
• לפי הזוהר הקדוש, נתיב הוא שם של בינה
• שהחכמה מאירה דרך הבינה, ולא ישירות את החכמה, שזה נקרא שביל. ולכן זה נקרא ל"ב נתיבות החכמה

אמנם בסדר אצילות הפרצופים, נבחנים רק ב' רישין לבד, כמבואר
.
והנה מבחינת ג' רישין, הם נבחנים בבחינת זה תחת זה, כלומר,

• שגלגלתא משפיע הארת החכמה למוחא דאוירא, (זה קצת קשה, הרי לגלגלתא אין לו, איך הוא משפיע? הרי הוא לא מקבל! כך אמר לנו בעמוד הקודם בטור ב', אלא שאמרנו שעובר דרכו, הוא לא מקבל. )

• ואוירא משפיע למו"ס, ע"ד שנתבאר לעיל בסדר הנקודות דט' הויות, (מה הסדר שלמדנו בט' נקודות וב' הויות, למה הוא קורא להם ט' הויות, שזה עצמות" כלומר האור המתפשט לתוך הכלים, אם היה רוצה לדבר על הכלים, אז היה אומר שהם בבחינת אקי"ק.
o ולמדנו שם, שמבחינת הגלגלתא הוא כולו מנוקד בקמצין וציירי
o אמרנו שהנקודות זה מצד הזווג
o והקמץ- פתח, זה מצד האור המתפשט
o הנקבות שזה ה"ר וה' אחרונה, הם מצד האור המתפשט, (האם לא ו'?? )כי הם נותנות את האור, אז בהן ננקד בקמצין- בגלגלתא
o ומבחינת הנקודות- זה בחינת הזווגים, שו' (האם לא ה'??) שהוא עושה את הזווג, אנו ננקד אותו בצירי, כדי לומר שזה רק ב' קוים, ולכן את הנקודה הסגולית שמחברת בינהם, ולכן ננקד את גלגלתא בציירי אבל במו"ס ננקד לא בקמץ ובפתח אלא בסגול, שמראה על זה שיש זווג, ובפתח בבחינת פתיחו דעיינין.
ולכן אומר לנו:
• שהב' ריישין הם שייכים לקטנות
• והג' רשיין יש להם ענין מיוחד, (שייכים לגדלות) לפי מה שהסברנו שם.

( )
) ע"ש אמנם מבחינת ב' רישין, (לפי סדר אצילות) הם נבחנים בקומה שוה, כמו זכר ונקבה, להיותם ב' רשימות, הנכללות זו בזו, כלומר שצריכות זו לזו, כי הרשימו דזכר, אע"פ שהיא מבחי"א, מ"מ אינה ראויה לזווג(למה? מסביר למה יש ב' ראשים ) להיותה מבחינת התלבשות, היה מסך בעולם הנקודים של ב/א,
אחרי השבירה, הזדכך ב/א ונשאר א/ שורש:
• א ' דהתלבשות
• ושורש דעוביות )
אז עושה זווג א' דהתלבשות , שהתלבשות זה זכר, וזכר לא יכול לעשות זווג, צריך עוביות שתעזור לו.
איזה עוביות עוזרת לו? לכן אומר:

דהיינו רשימו הנשארת אחר הזדככות המסך, שאינה ראויה עוד לזווג, כנ"ל בחלקים הקודמים, וע"כ היא(א' דהתלבשות ) צריכה להתכללות העביות דנקבה, ( שהיא שורש דעוביות) שעביותה(של הנקבה )
אינה עכ"פ בחינה האחרונה דפרצוף העליון, (דהייינו היא לא א', ר"ל שעליה עשה הפרצוף הקודם- עולם הנקודים- זווג, כי הזדככה) שעליה ( על או' דעוביות דנקודים") שולטת ההזדככות שבעליון כנודע. ומכח ההרכב הזה(של התכללות הנקבה בזכר ) נעשה המסך דזכר ראוי לזווג, וכן המסך דנקבה.
(ותראו את התירוץ היפה: )
וכיון שצריכים זה לזה ע"כ נחשבים לקומה שוה( כבר דיברנו מזה קודם, שצריך תירוץ, למה הוא צריך תירוץ? כיון שצריכים זה לזה.)(לעיל דף ש"ג אות י"ד. ודף שי"ט ד"ה לא מטי).
תגיד שהם עומדים יחד והם שוים. למה צריך תירוץ.?
o מכיוון שהתלבשות זה מא'- קומת ז"א
o ועוביות זה בחינת שורש).
מה פתאום הם הולכים ביחד?
( )
והרי למדנו שהשוואת צורה מאחדת בין הפרטים ברוחני.
וא"כ, הם היו צריכים להיות במקומות שונים, איך הם יכולים להיות מזדווגים יחד?
אז כבר דברנו ואמרנו: שבעמוד רצ"ה טור א', בחלק ה', מסביר שם תירוץ:מדבר על ד/ג
• היות וג' דעוביות זה בחינת שלמה שהיא נקבה, שהיא שלמה גם מעוביות וגם מהתלבשות, ויכול להתפשט לגוף
• והיות והד' דהתלבשות היא חצי מדרגה" אז לכן הם שוים זה לזה, כי (אני מוסיף, הוא לא כותב את זה) כי התחתון שווה למחצית מהעליון- כי זה כלל גדל שתבין בו הכל- אומר האר"י- ולכן הם שוים.
• ופה הוא אומר תירוץ אחר: שהוא גם תירוץ ויש הרבה טעמים לחכמה. וזה תירוץ קצת אקוטאלי לנו:
o אמר שצריכים זה לזה, (הזכר והנקבה )דהיינו שיתוף במטרה
o מכאן שאיש ואישה שווים זה לזה
o ועכשיו אומרים שלא צריכים הדרת נשים, אישה באה ואומרת: גם אני שותפה, מה אומרים לה? את צודקת, ברור שאת שותפה, ולא רק שיש לנו מטרה משותפת, יש בך שותפות במטרה
o ולכן צריכים לראות מכאן: שכשאישה באה ועושה את התפקיד שלה, באני המשותף, אז היא לא גורם מסייע, היא לא פרט מסייע נוסף, היא דבר שלם שבא להשתתף.
o ופה ההבנה הזו שאישה היא חלק מאדם, כמו האדם, כמו הזכר, גם זכר וגם הנקבה, הם שוים בענין הזה של עבודת ה',
o זה מסביר : למה ככל שנתקדם בזמנים, ככה האישה תרצה יותר ויותר שיויון, כי פה הוא אומר הם שוים.
 בסדר התיקונים אולי הם לא יהיו שוים,
 אבל בסדר אצילותם הם שוים

o וכשלאט לאט נתקדם לימות המשיח נחזור לבחינת צ"א, אנו נראה שהם שוים, מה שהם לא שוים, ונעשה תקיון מיוחד, שהזכר יעשה קודם את התיקון, זה סדר מיוחד של צ"ב שבו, יש איזה שהיא חלוקה שנצטרך ללמוד אותה, מה קורה במצב אי השיוון הזה.- ואיך צריך לתקן אותו, ואיך צריך להתקדם בו.
o אבל זה שיש הרגשה שצריך שיויון, זה דבר אמיתי.- וכל מקום שאנו רואים שאין דבר ששווה, אנו צריכים בזה, זהירות מאד גדולה, וצריכים לראות שהתיקון צריך ללכת לכוון של השוואהה ושיוון. (38.22)

וע"כ הם מלבישים לחסד וגבורה דעתיק, (מי זה חסד וגבורה דעתיק? אותו בחינת אח"פ, שיצאו מחוץ לדמרגה: כפי שאנו רואים פה בשרטוט ב': (38.40)
עתיק רדל"א נותן מצד אח"פ שלו, והיות וזה אח"פ דראש והם יצאו לחוץ לראש, אזהם כבר לא נשארים לכח"ב, כי הם לא נחשבים לראש, למטה ממסך, ולמטה ממסך זה גוף, ולכן הם נקראים חג"ת , ולכן הם חסד גבורה ות"ת.
• חסד נותן את התיקון לגלגלתא
• והגבורה נותן את התיקון למו"ס

והיות וחסד וגבורה הם עומדים בימים ושמאל, כי אין בהם זווג, לכן התיקון של חסד הוא לגלגלתא, וגבורה למו"ס, שהם עומדים שווה זה ליד זה, ולכן הם ימין ושמאל (39.35)

)
שהם ב' הקוים ימין ושמאל שלו, שהם ג"כ קומתם שוה, ומכח זה יצאו גם או"א בבחינת זכר ונקבה בקומה שוה( שאח"כ או"א הם פרצופים שמלבשים על א"א, בבחינת זכר ונקבה בקומה שווה)
, להיותם נמשכים מב' רישין דא"א,
• שאבא נמשך מגלגלתא, (מבחינה שכנגדו ,שהרי שניהם נמשכים ממו"ס, אבל שכנגדו מגלגלתא)

• ואמא נמשכת ממו"ס.

וזה אמרו "מהראוי היה שעתיק יומין לא יגלה הארתו העיקרית רק ברישא קדמאה שהיא הגלגלתא ואח"כ תאיר זו הגלגלתא במו"ס"( כך הוא כתב שהיה ראוי, כך הוא כתב למעלה, שהיה ראוי שיאירו זה למטה מזה,, כמו שצריך להיות מעליון לתחתון)
דהיינו כנ"ל בבחינת ג' רישין בט' הויות שלהם(כמו שלמדנו בט' הויות, שיש בהתלבשות אורות בכלים , אומנם לא כך היה.)
. "אמנם לא כך היה, כי אם שהעתיק מתגלה בב' רישין כחדא" דהיינו מטעם שכן נאצלו זכר ונקבה בסדר אצילות הראש דא"א, שמהם נמשכים ג"כ או"א זכר ונקבה. ( שהם זה ליד זה),
רק אחרי התיקונים הם עומדים זה למטה מזה בגדלות
(41.03 )

וזה שממשיך "כי או"א דתחות דיקנא דא"א נמשך בהם חיות מהני ב' רישין" כלומר, שזה סדר אצילות הפרצופים זה מזה
• , שזכר ונקבה דגוף נמשכים מזכר ונקבה שבראש,
כמ"ש הרב לעיל בתחילת חלק ה', עש"ה.

וזה שממשיך "ולכן הוצרכו הב' רישין להתגלות בהם העתיק בהשואה אחד וכו' ואז נכלל החסד בגבורה והגבורה בחסד" כלומר
• , שמתוך שזכר ונקבה אלו, הם בחינת ב' רשימות הנכללות זו בזו, כנ"ל,
• ע"כ הוצרך עתיק להתלבש בהם בהשואה אחת, וע"כ הוצרכו החסד וגבורה דעתיק המתלבש בהם, להכלל ג"כ זה מזה כמוהם

אז מה הסקנו מזה? (42.01

שיש פה 2 סדרים:
1. סדר אחד: של ה' קוים- של ימים ושמאל, ב' ראשים שהם שוים זה לזה- ראש דזכר וראש דנקבה
2. סדר 2: שהם זה למעלה זה, כאשר נדבר על ז' תיקוני דיקנא בהשפעה שלהם על התחתונים:
a. אז בקטנות שהם לא צריכים להשפיע חכמה" הם לא היו צריכים תיקון מיוחד
b. אבל בגדלות הם צריכים את התיקון המיוחד. כי עיקר התיקון נובע מעינייני הגדלות

ולכן אנו ענשה תמיד הבדלה לראות איזה השפעה מהעליון לתחתון:
אם יש השפעה שלה קטנות- אז הזכר והנקבה יעמדו כמו בב' קוים" אפילו בהשלמת כלים
אבל אם זה כבר בגדלות,אז אנו נצטרך כבר סדר מיוחד, סדר כפי שנלמד את ז' תיקוני גלגלתא, או ז' תיקוני רדל"א שנותן בראש דא"א. (43.06)

נב) וטעם הדבר, כי הנה או"א דתחות דיקנא א"א, נמשך בהם החיות מהני ב' רישין: גלגלתא, ומוחא, כמ"ש. ובענין דאו"א הויין שוון, כחדא נפקי וכחדא שריין, ולכן הוצרכו אלו הב' רישין להתגלות בהם העתיק, בהשואת אחד ג"כ, ולכן החסד דעתיק נתלבש בגלגלתא, והגבורה במוחא היא חכמה, ואז נכלל החסד בגבורה והגבורה בחסד, והיו שוין.

נג) גם אחר שהיסוד דעתיק עם החסד שבתוכו נתלבש במצח דא"א, כנ"ל, ומשם חזרו להאיר ולהתפשט בדיקנא במזלא שהוא תיקון י"ג, וגם בתקון הנקרא נוצר חסד, כנזכר, ונזכר בהאזינו דף רפ"ט ע"א והאי רצון אתפשט לתתא בדיקנא כו', וגם הדיקנא עצמה היא בסוד יסוד, כי לכן הנשים שאין להם בחינת יסוד אין להן זקן, וכן ההוד שבו נגלה בדיקנא, כמ"ש באדרת נשא דף ק"מ ע"ב, ותניא הוד עלאה נפיק, ואתעטר ונגיד לאתאחדא בעילעוי, ואתקרי הוד זקן.

נד) הרי כי רישא עלאה דעתיק אתגלייא בב' רישין דא"א כחדא, שהרי נגלה, בשבעה תקוני גלגלתא, וגם במוחא, ובדיקנא דנפקי ממוחא, כנזכר, ונמצא כי כמו שז"ת דעתיק מתגלים בשבעה דגלגלתא, כן הן מתגלים בדיקנא דא"א, ולא קבלתי סדרם בפרטות.

נה) ודע והבן, איך כתר וחכמה האלו דברישא, הם דכר ונוקבא. ולכן, זו החכמה היא גבורה, כי היא נוקבא לגביה. ועיין היטב כי כולה מבירורי המלכים אתעבידת, ולהכי מינה נפקו, י"ג תיקוני דיקנא.

נו) ובזה תבין, איך הכתר הוא רחמים גמורים, אך החכמה יש בה דינין, אלא שהם ניכפין. כנזכר באדרת נשא דף קכ"ח, כי האי מוחא שקיט ושכיך כחמר טב דיתיב על דורדייה הרי בפירוש כי יש בה דינין
ושמרים, אלא שהם נחים ושקטים ונכפין שם במקומה. וכן בעל מערכת האלהות כתב, כי החכמה היא דין, ויש לו קצת סמך מזה.

אין תגובות

להגיב