012- הדף היומי בתע"ס – חלק י"ג – א'שיט-א'שכ

media

1. אלו ב' תיקונים ראשונים עושה עתיק בא"א?
2. למה משמשת בוצינא דקרדינותא במוחא סתימאה?
3. באיזו מלכות משמש א"א לצורך זיווג, ומדוע אינו משתמש בזיווג במלכות דצ"א שיש לו במוחא סתימאה?
4. מה הקשר בין עצם הלוז לבוצינא דקרדינותא?
5. מיהי המקור לכל הבירורים ומדוע?
6. מה הבדבל בין צד הימין של המוח לצד השמאלי? מה התפקיד של כל אחד מהם? ומהו שילובם האמיתי והנכון?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

אות נ"ב

נב) וטעם הדבר, כי הנה או"א דתחות דיקנא א"א, נמשך בהם החיות מהני ב' רישין: (דהיינו פרצופי או"א המלבישים על חג"ת דאריך הם מקבלים אורות מלמעלה מהראש דאריך. ממי מהראש? מב' הראשים האלה המדוברים.שלמדנו שבראש דאריך, כעצם יש רק ב' ראשים, שהם גלגלתא ומו"ס)) גלגלתא, ומוחא, כמ"ש . ובענין דאו"א הויין שוון, כחדא נפקי וכחדא שריין, (למדנו שאו"א הם יוצאים כאחד כפי שאומר באידרא זוטא- באות פ"א:

"אבל אם זה רצון שניהם, (של או"א) אינו נפסק לעולם, כאחד יוצאים וכאחד שורים, לא נפסק זה מזה ולא מסתלק זה מזה, ומשום זה כתוב והנהר יוצא מהעדן. (יוצא פירושו תמיד, ואינו נפסק, לא יצא פעם, אלא יוצא באופן קבוע), וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו, (רעיתי על אמא), כי שורים ברצון של אחווה"(שלמדנו ב חלק י' שאהבת רעים זה אהבה קבועה ובלתי משתנה, ואומר שאו"א הם נמצאים ברעות ובאחדות שלמה, אבל כאן המלכות נקראת כלה )

מה שרצה להראות פה: מה זה "כחד השריין וכאחד הנפקין" שנמצאים או"א באהבת רעים שהיא אהבה תמידית שאינה נפסקת- זווג תדיר דלא פסיק.

) ולכן הוצרכו אלו הב' רישין להתגלות בהם העתיק, בהשואת אחד ג"כ, (זאת אומרת שאם אנו אומרים שמה שצריך להשפיע על או"א הוא השפעה קבועה, אז אומר שבגלל זה גם גלגלתא ומו"ס צריכים להיות שוים, ובכדי שהם יהיו שוים, צריכים לתת להם הארה בשווה מעתיק, ) ולכן
• החסד דעתיק נתלבש בגלגלתא,
• והגבורה במוחא(במו"ס ) היא חכמה,
ואז נכלל החסד בגבורה והגבורה בחסד, והיו שוין. (דהיינו ההתלבשות בעוביות והעוביות בהתלבשות, שהם נעשו ב' ראשים בא"א:
• ראש דהתלבשות
• וראש דעוביות
והתכללו זה בזה (4.20 )

אות נ"ג
נג) גם אחר שהיסוד דעתיק עם החסד שבתוכו נתלבש במצח דא"א, כנ"ל, ומשם חזרו להאיר ולהתפשט בדיקנא במזלא שהוא תיקון י"ג (עוד לא למדנו את כל התיקונים, אבל התיקון הי"ג הוא התיקון שנקרא "ונקה" ), וגם בתקון הנקרא נוצר חסד(שהוא התיקון השמיני ), כנזכר, ונזכר בהאזינו דף רפ"ט ע"אואצלנו באות מ"ט הוא אומר לנו( "ואותו ראש הסתום שבראש עתיקא דלא אתיידע (דהיינו ראש הא') כשפשט שליטה אחת שהיא מתוקנת להאיר, בטש על ידה במוח ההוא (דהיינו בחכמה סתימאה דאריך ) ונחקק ( דהיינו שהתמעט בבחינת הקטנות) ואח"כ קיבל גם הגדלות ע"י אותו התומנא והאיר בכמה אורות" דהיינו הן בחסדים והן בחכמה" וחכמה סתימאה הוציאה הארתו ורשמה כמו הכרעה זו במצח הזה, ואז נרשם במצח הזה אור אחד נקרא רצון, ורצון זה נתפשט למטה בי"ג תיקוני דיקנא דאריך.. עד המקום שנתיישב בדיקנא ונקרא חסד עליון…-(וזה הוא התיקון שנקרא נוצר חסד,ד היינו תיקון החטא מי"ג תיקוני דיקנא). שנתגלה הרצון הזה ע"י תיקון הזה נוצר חסד, מסתכלים בעלי הדין ונכנעים( 6.35)

אז זה מה כתוב שהנוצר חסד הזה התפשט וגם הדיקנא עצמה היא בסוד יסוד. שהזקן האו כמו בחינת יסוד.
כי לכן האנשים שאין להם בחינת יסוד דזכר, אין להם זקן.

..) והאי רצון אתפשט לתתא בדיקנא כו', וגם הדיקנא עצמה היא בסוד יסוד, כי לכן הנשים שאין להם בחינת יסוד אין להן זקן, וכן ההוד שבו נגלה בדיקנא, כמ"ש באדרת נשא דף ק"מ ע"ב, ותניא הוד עלאה נפיק, ואתעטר ונגיד לאתאחדא בעילעוי, ואתקרי הוד זקן.

אומר בעה"ס:
התיקון הרביעי, השערות יוצאות ומיתקנות ומכסות על לחייו במינחת הבושם.
התיקון הזה הוא נאה ויפה למראה והוד והדר הוא. ונקרא הוד זקן.
ומההוד וההדר הזה תלויים, הלבושים שז"א מתלבש בהם, שהם הלבוש היקר של המלך, שכתוב "הוד והדר לבשת" היינו התיקונים שהתלבש בהם והיתקן צרות האדם הזה, יותר מבכל הצורות.

זה הכוונה שהשערות עלו לבינה ללחי העליון כדי שהם יוכלו להיתקן ולהיות ראויים לקבל את אור הג"ר, והם קיבלו את הלבושים העליונים מאור הבינה, כדי שיוכלו להתלבש בהם.( 8.30)

אות נ"ד
נד) הרי כי רישא עלאה דעתיק אתגלייא בב' רישין דא"א כחדא, שהרי נגלה, בשבעה תקוני גלגלתא, וגם במוחא, ובדיקנא דנפקי ממוחא(ובזקן שיוצא ממוחא- הכוונה ממו"ס ), כנזכר, ונמצא כי כמו שז"ת דעתיק מתגלים בשבעה דגלגלתא, כן הן מתגלים בדיקנא דא"א, ולא קבלתי סדרם בפרטות. ( רוצה להגיד שהאור, או התיקונים האלה שמתגלים בשבעה תיקוני גלגלתא, הם תיקונים שיוצאים אח"כ גם לזקן, ודרך זה מתגלים לתחתונים.
ושבעה תיקוני דיקנא נועדו כדי שאפשר יהיה להוציא אח"כ את בחינת הזקן) ( 9.31)

אות נ"ה
נה) ודע והבן, איך כתר וחכמה האלו דברישא, הם דכר ונוקבא. ולכן, זו החכמה היא גבורה, כי היא נוקבא לגביה. (היא נוקבא לגבי גלגלתא , והיא נוקבא לגבי חסד,
• כי על בחינת החסד יוצא גלגלתא,
• ועל בחינת הגבורה יוצא מו"ס)
ועיין היטב כי כולה מבירורי המלכים אתעבידת, (נעשו ) ולהכי מינה נפקו, י"ג תיקוני דיקנא. (ממי יצאו- י"ג תיקוני דקנא? ממו"ס, או מראש דא"א ) (10.10 )

( )

אות נ"ו

נו) ובזה תבין,
• איך הכתר הוא רחמים גמורים
• , אך החכמה יש בה דינין, אלא שהם ניכפין. (אותם דינים נכפים )

כנזכר באדרת נשא דף קכ"ח, כי האי מוחא(מו"ס- ראש הב' דא"א או ראש הג' , תלוי איך סופרים) שקיט ושכיך כחמר טב דיתיב על דורדייה(המוח הב' (מו"ס) הזה שקט ונשקט במקומו כיין טוב שיושב על שמריו) הרי בפירוש כי יש בה(במי? באותה בחינה של מו"ס ) דינין ושמרים, אלא שהם נחים ושקטים ונכפין שם במקומה(בראש, כמו שמרים של היין שלא מתגלים לחוץ )
. וכן בעל מערכת האלהות כתב, כי החכמה היא דין, ויש לו קצת סמך מזה. ( 11.43)

לכאורה, החכמה בראש היינו מצפים שהיא תהיה רחמים, אבל אומר שהוא דין.
ובמה הוא דין? אומר שהוא בא מגבורה, ויש שם דינים, ומה שאנו לא רואים אותם, הם לא מתגלים החוצה, כי זה כמו שמרים שנשמרים שם ונשקטים במקומם, ולא מתגלים ה חוצה, כי כל זה אנו יודעים, בגלל תיקונים המיוחדים שנעשו בראש דאריך, ובגלל הקרומא דאצחפייא, שלא נותנת לצ"ב לרדת למטה, ובגלל התיקון של גלגלתא בגלל שאין ג"ר דחכמה, ובגלל מלכות שנגנזא ברדל"א, ועוד כל מיני תיקונים שנעשו, אגב התיקונים האלה, כל שאר התיקונים שנעשו, שאותם אנו צריכים ללמוד לאט לאט. (12.35 )

( )

אות נ"ז
נז) והיות המוחא נקרא טלא דבדולחא, הוא, כי שרש המוחין הם ג', חו"ב ודעת, (זה בד"כ המוחין " אז מי זה המוחין פה?)
שהם שלשה אותיות יה"ו, ואם תמלאם באלפין, יו"ד ה"א וא"ו, (לכתוב זאת בלי ה' אחרונה. למה? כי נגזנא ברדל"א ) הם בגימטריא ט"ל, והנה זו הגבורה דעתיק הגנוזה תוך מוחא דא"א, נקרא בוצינא דקרדינותא(נר שהוא לא מאיר שהוא שחור, נר חשוך ) בכל מקום, ר"ל, נר החזק(חזק כמו גרעיני חיטה ),
• כי הנר הוא אש, ואינו אור כמו החסדים,
והוא נר אש החזק מצד הגבורה. ( 13.54)

אות נ"ח
נח) ואמנם שאר הגבורות, אפשר שיקראו כך(סתם כדבר חזק ) דרך השאלה, אבל סתם בוצינא דקרדינותא היא זו הגבורה דעתיק, (בד"כ למדנו על מלכות שהיא בוצינא דקרדינותא, אבל פה מי שמשמש כמלכות של אש דא"א שאחראי אח"כ לכל המוחין) הוא מו"ס" ולכם הוא נקרא בוצינא דקרדינותא) הגנוזה בהאי מוחא( גנוזא במו"ס דא”א) , וזו שרש לכל הגבורות כולם. (14.23 )

. וז"ש בפרשת פקודי דף רנ"ד ע"ב, ות"ח, שירותא דמהימנותא גו מחשבה בטש בוצינא דקרדינותא כו'. אשר נתבאר לעיל ענינו, והוא כי א"א, שהוא רישא ושירותא דמהימנותא, (שהוא הראש מבחינת באמונה )

היה מברר בגו המחשבה דיליה, (שהיה מברר בתוך המחשבה שלו ) שהיא מוחא סתימאה, דביה כל הבירורין שבשבעה המלכים בבחי' מ"ן, כדי לעשות מהם בחי' פרצופי או"א( למה שם?) כי אין בירור, אלא במחשבה. ( המחשבה היא זו שמבררת) והנה הבוצינא דקרדינותא, שהיא הגבורה, דעתיק שרש לכל הגבורות כולם,

בכחה, יכולה המחשבה לברר הבירורים הנזכרים,

כי כל הבירורין הם בחי' גבורות,

למה?
כי הגבורה היא כח של דין, והדין הוא מברר,
הוא עושה חיתוכים והחיתוך עושה בירור

ולכן הם מתבררים ע"י ההיא
בוצינא דקרדינותא. (במו"ס
במו"ס שהיא בחינת ראש השמאל שמקבלת את הגבורה דעתיק,
ומלבישה אותה , ומכח הגבורה דעתיק,
הופך המו"ס להיות הראש שמברר)

(16.28 )
אות נ"ט

נט) ואמנם ענין בטישה זו נתבאר וז"ס בוצינא דקרדינותא, שהיא הנותנת קצבה ומדה, ונקרא קו המדה.

(הגבורה דעתיק, היא בבחינת גבורה דצ"א,
שנמצאת במו"ס,השיא בבחינת הגבורה שכאשר היא מתגלית
, היא ישר יוצרת קו שמאל. ולכן היא נותנת קצבה ומידה )

והטעם, כי החסד מתפשט בשפע בלי קצבה, (כמו מוח הימין שזה נקרא גלגלתא, שהוא מתפשט וניתן כמו מים בצורה מלאה בלי גבולות, כמו מחשבה מופשטת בלי גבול, וקו השמאל,שהוא מוח השמאל, בחינת הגבורה, בחינת העוביות, הוא זה שעושה קצבה ) אך הגבורה שהיא דין, נותנת קצבה אל השפע, שלא יתפשט יותר מהראוי אל המקבלים, ולכן בוצינא דקרדינותא, איהי מדיד ועביד( היא מודדת ועושה) כל אינון משיחין. הנקרא בזוהר פקודי דף רל"ג (באות רל"ט) ובתיקונים(תיקון ה', דף י"ט עמוד א' ) דף ט"ו ובתיקונים כ"י ובזוהר חדש בואתחנן( דף נ"ז טור א' אות כ') דקכ"ב. ( 18.30)

ענין – בוצינא דקרדינותא במו"ס- גניזו מלכות דצ"א-
השורש לגבורה ולכל הבירורים

באות נ"ח מבאר את הגניזו של מלכות דצ"א, ’”שהיא נקראת בוצינא דקרדינותא, שבה אסור להשתמש.

המקור של הבוצינא דקרדינותא זה מה שיסביר לנו, היא גבורה דעתיק שמתלבשת במו"ס.
עוד יגיד לנו, שהמלכות הזו של צ"א, לכאורה אסור לנו להשתמש בצ"א, אז מה היא עושה שם במוחין האלה?
הרי א"א צריך להנהיג את כל עולם אצילות בצ"ב.
הבחינה הזו היא לא באה לשימוש, היא רק באה לבירור.
ולכן הבוצינא דקרדינותא הזו, לא באה לשימוש, כלומר לא ילכו ויקבלו בצ"א, אלא היא באה רק כדי לעשות בירורים וחיתוכים.
עוד צריך לומר שבמו"ס הזו, שנדבר ממנה, אנו רואים שהיא בוצינא דקרדינותא מצ"א, אבל צריך להגיד שיש בה ב' מלכויות:
1. יש את המלכות דצ"א כמו שדברנו, שהיא לצורך בירור ולא לקבלת אור
2. אבל יש עוד בחינה, שהיא מלכות דצ"ב שהיא גן תהיה לזווג

אז אנו נצטרך לראות, שנדבר על המלכות של בחינת מו"ס:
• מתי מדבר מצ"ב- וזאת יהיה תמיד לצורך זווג-
• ומתי מדבר מצ"א, וזה יהיה לצורך הפסק חיתוך ובירור

עוד יאמר לנו שכל הבירורים בעולמות כולם הם נעשים מהשורש הזה של בוצינא דקרדינותא שנמצאת בראש דא"א, כי הרי אמרנו, שמה שקורה בראש דא"א הוא הבירור לכל מה שיקרה אח"כ
. וזה גם דומה למה שקורה באדם, שעושה הרבה בירורים, בגופו בתנועותיו, ברצונותיו, אבל הכל מתחיל במחשבה, הבירורים נעשים במחשבה, ואיפה זה נעשה? בצ"א הזה, או בבוצינא דקרדינותא, היא השורש לכל הבירורים כמו שראינו קודם. (21.09)

( )

אות נ"ח- או"פ
נ"ח) בוצינא דקרדינותא היא זו הגבורה דעתיק, הגניזה בהאי מוחא, וזה שורש לכל הגבורות כולס וכו' בכחה יכולה המחשבה לברר הבירורים:

וצריך שתבין מאד ענין גניזו זו של הבוצד"ק במו"ס, וכן למה נחשבת לשורש הגבורות

. והענין הוא, כי נתבאר לעיל (דף א' רצ"ז ד"ה סתרא) שב' בחינות מסכים נמצאים בעתיק, שהם בחינת מלכיות
• , א' הוא מצמצום א'
• , ב' הוא מצמצום ב',

שבא' אינו משמש עמה בגלוי לצורך פרצופי אצילות. אלא שהיא בו בגניזו, כמ"ש הרב לעיל (א' ש"ה אות כ"ג כ"ד) (אז הנה אנו רואים, שיש ב' בחינות מסכים בעתיק: צ"א וצ"ב . בצ"א הוא משתמש באצילות אבל לא בגלוי)

) בסוד המלכות הגנוזה בראש דעתיק ואינה נגלית אלא לעתיד לבא, בסוד אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה(כי אי אשפר להשתמש בה, אבל סוף כל סוף, צריך לקבל על גדלות כלי הקבלה, ואי אפשר שלא להשתמש בה בסוף ). עש"ה

ונמצא שאינו משמש עמה( במלכותה זו) כל המשך דשתא אלפי שני, וע"כ אין בחי' מלכות בז"ת דעתיק ובז"ת דא"א, אלא בחינת עטרת יסוד היא המלכות שלהם, ע"ש( זה שהוא אומר שעטרת היסוד היא מלכות שלהם זה אומר, שהם לא משמשים עם מלכות ממש, והמלכות שמשמת את היסוד, או ש"ת שלו, בבחינת "כל בשליש עפר הארץ" היא המלכות שיש בצ"ב). (23.47 )

כי עטרת יסוד היא בחי' מלכות דצמצום ב'(ועליה עושים זווג ), הנמשכת מבחינת נקודת החזה דז"א דנקודים, שמחמתה יצא המחזה ולמטה, מתחת הפרסא של אצילות, לבי"ע. כמ"ש בחלק הקודם.

והנך מוצא, שכל בחינת המלכות שעתיק וא"א משמשים עמה באצילות, אינה אלא המלכות דצמצום ב' הנקראת עטרת יסוד., ( אז בשביל מה יש את הבוצינא דקרדינותא? שאמרת לי שהיא מלכות של צ"א?
• אז יש הבדל בין שימוש לבין אי שימוש.
• משתמשים בה באי שימוש, משתמשים בה כקו שמאל
( )

לכן, מלכות של צ"ב נקרא עטרת היסוד.
אבל המלכות (אבל אותה המלכות של צ"א שקראנו לה בוצינא דקרדינותא, שנמצא גם במו"ס,) ששמשה בפרצופי א"ק מטרם צמצום הב', שעוד לא נמתקה במדת הרחמים דה"ר, היא אינה נגלית בכל עולם אצילות, אלא שהיא גנוזה ברדל"א. בסוד ראש פנה. 25.07( )

(מה למדנו עד כאן?
מלכות דצ"א לא משתמשים- היא נגנזא ברדל"א

)
וגניזה זו פירושה, שאינה באה בבחינת המסך לזווג, ומ"מ היא נמצאת בבחינת הארה. (זו נקודה חשובה!

שיש משהו שאני לא משתמש בו לזווג, אבל אני כן משתמש בו לעצירת האור, אז אני יודע עליו משהו, יש לי איזה שהוא חלק בו.
• גם אני חושב מחשבה, של לא לעשות משהו,
• אני ידוע שאת זה אני צריך לא לעשות
אז יש לי נגיעה בו.!

• ולכן הרבה פעמים בדרכי המוסר, אומרים לאדם, שאת רוצ ה להיפטר ממשהו, אל תחשבו: "אני לא רוצה לעשות אותו", אלא אל תחשבו עליו בכלל!
• שאתה חושב שאני לא רוצה לעשות אותו, אז אתה נותן לו ממשות
פה אנו רואים שנתנו ממשות לצ"א. למה?
כי זה לא טומאה ח"ו, זה בינתים אי אפשר להשתמש.

אז, איך שישתמשו בה?
אומר: היא נמצאת בבחינת הארה
)

והבחן הזה מתבאר בין ב' הקוים דימין ושמאל, ובין הקו האמצעי.

(היכן נעשה זווג? רק בקו אמצעי!
כי קו אמצעי פירושו זווג)

כי אין בחינת זווג אלא בקו האמצעי, כי קו אמצעי פירושו זווג, ששם בחינת המסך והעביות, שע"י הזווג עם אור עליון, היא מעלית או"ח ומכריע בין ב' הקוים, ועיקר הקומה היא בקו האמצעי, כמבואר, אבל האו"ח מוציא הארה גם מן הקצוות, ( דהיינו ההארה של ב' קוים, הארה שמאירה כלים) והארה זו אינה באה בחשבון עיקר הפרצוף(כי עיקר הפרצוף הוא האור של קו אמצעי ), כמבואר בחלקים הקודמים. ( 27.14)

מה למדנו היום?

נקודה1:
למדנו שהאו"א הם כחד השריין וחד הנפקין, והם כמו רעים זה לזה.
אומר שהשורש חייב להיות, גם בצורה ההארה של עתיק, לראש דא"א למו"ס וגלגלתא.

נקודה2
למדנו על מו"ס ועליה דיברנו בעיקר היום" היא מלבישה על גבורה דעתיק" והאי מקבל תממנה כח של עצירת האור , כח של הפסק, כח של בירור" כל הכל של השמאל שעושה מסגרות וזה נקודה חשובה מאד הכח הזה, כי בלי הכח הזה, רק הכח של הימין, ממי יודע לאן היה הולך" ולכן צריך את הכח הזה.
ולכן הכח הזה, הוא כח חשוב מאד, אבל הוא לא בא לשימוש,
וחוץ מזה יש גם בראש דא"א מלכות שאיתה הוא עושה זווג,ש היא מלכות דצ"ב
אבל המו"ס היא משמשת כח של עצירה של בירור, ואת זה קיבלו מהגבורה של צ"א, שהיא לא באה לשימוש, והיא נגנזא ברדל"א

עוד הוספנו, שיש לזה משמעות מאד גדולה, שלעתיד לבוא בגלל שהיא שימשה אפילו לעצירה, נוכל להשתמש בה גם לזווג, ואיך זה בדיוק יעשה, זה נראה בע"ה בחלק ט"ז. (29.35)

וע"כ נבחן, שבגבורה דעתיק נמצא כח הצמצום והמיעוט של המלכות דצמצום א' הבלתי ממותקת במדת הרחמים. כי המסך הזה נמצא במלכות דראש עתיק, ופעולתה אינה ניכרת בראש דעתיק כלום, להיותה שם ממטה למעלה, ואין כח עביות יכולה להתעלות למעלה ממקום מציאותה, אלא כל הכח דמלכות הזו מתראה ממעלה למטה בהגוף דעתיק, והיינו בקו שמאל בלבד, המתחיל מגבורה דעתיק, כי שם נחשבת לגנוזה, ולא בקו האמצעי דעתיק, שתשמש שם בזווג עם אור העליון, כי אז היתה מתגלית באצילות, כמבואר. וז"ש הרב, "סתם בוצינא דקרדינותא היא זו דגבורה דעתיק הגנוזה בהאי מוחא, וזו שרש לכל הגבורות כולם" דהיינו כמבואר שהיא המלכות דמדת הדין, כלומר שלא נמתקה במדת הרחמים דה"ר, להיותה מצמצום א', ומקומה הוא רק במלכות דראש דרדל"א בלבד, ובחינת ממעלה למטה שלה אינה באה בהקו האמצעי להתגלות בבחינת הזווג, אלא היא בגניזה. דהיינו שעומדת בקו

שמאל, שתחלתו הוא בגבורה דעתיק. הרי שהוא השורש לכל הגבורות כולם, כי כן נקרא המלכות דצמצום א', שכל הצמצומים הבאים אחריה נמשכים ממנה. ומקום עמידתה, הוא, בגבורה דעתיק המלובש במו"ס, ולא בקו אמצעי, שהוא ת"ת דעתיק. וע"כ נחשבת לגנוזה. והבן זה. ותדע, שעל שם זה נקרא תיקון הב' בשם טלא

דבדולחא, שהוא מו"ס המתוקנת להלביש הגבורה דעתיק, ששם המלכות דצמצום א'. וע"כ נמצא במו"ס הזה ב' המלכיות ביחד, א' מכח הלבשתו לגבורה דעתיק, וב' היא, המלכות דצמצום ב', שהוא עצמו משמש עמה. והם ב' גוונין נבדלים זה מזה בהרבה, וז"ס כעין הבדולח, כלומר שגוונין נבדלים מתראים בו. והבן. וע"כ נקרא טלא

דבדלוחא, דהיינו על שם הבדולח המרומז בהמן שבמדבר, שנאמר שם ומראהו כעין הבדולח.
וזה אמרו "הבוצינא דקרדינותא שהיא הגבורה דעתיק, היא השורש לכל הגבורות כולם ובכחה יכולה המחשבה לברר בירורים כי כל הבירורים הם בחינות גבורות ולכן הם מתבררים ע"י ההיא בוצינא דקרדינותא" פירוש: כי כל הבירורים הם מבחינת ז"ת דנקודים, שנשברו ונפלו לבי"ע, ונודע שהם כולם מבחינת המלכות דצמצום א' כי רק הג"ר נתקנו שם בתיקון קוים, שהיא בחינת המלכות דצמצום ב', אבל הז"ת היו שם בקו אחד זה תחת זה כמו פרצופי א"ק, כמ"'ש שם באורך, ולפיכך מוכרחת הבוצד"ק שהיא ג"כ בחינת המלכות דצמצום א' להתערב בבירורם. וז"ס הבטישה המובא במו"ס בבחינת הבוצד"ק.

אין תגובות

להגיב