013- הדף היומי בתע"ס – חלק י"ג – א'שכא-א'שכב

media

שאלות חזרה א'שכא-א'שכב
1. כיצד משמשת מלכות דצ"א הנקראת בוצינה דקרדינותא בא"א?
2. היות ותפקיד המלכות הוא לברר מדוע לא די במלכות דצ"ב לצורך כך וחייב להתשמש גם במלכות דצ"א?
3. מדוע מו"ס נקראת כעין הבדולח ובמה זה דומה למן שמדבר?
4. מה הקשר בין בינה דאו"י, חסד דעתיק, ראש ה-א' דא"א, או"א עילאין, זו"ן הגדולים, משה רבינו, אברהם אבינו, מרדכי היהודי וספר משלי? כיצד זה נוגע וקשור לתיקוני עתיק בראש דא"א? וכן לאומנות, לדימיון, להשראה האלוקית ולריפיון החושי? ומה התפקיד שלו ברפואת האדם?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

שאלנו שאלה בתחילת האות: שצריך להבין מה ענין הגניזה של בוצינא דקרדינותא ,דהיינו בצ"א, וכן למה היא נחשבת לשורש הגבורות.
וראינו למה היא נחשבת לשורש הגבורות.
ראינו שמלכות של צ"א גנוזה בראש דעתיק, והיא לא מתגלית עד לעתיד לבוא שבה אפשר להשתמש בגדלות כלי הקבלה, ועד אז היא בבחינת "אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה"

יוצא א"כ, שהמלכות שמשתמשים בה בעולם אצילות, היא אינה אותה בוצינא דקרדינותא, ואין משתמשים בה לצורך זווג, ונראה שש לה שימוש אחר, ולצורך זווג לא משתמשים בה. אלא משתמשים עם מלכות של צ"ב שנקראת עטרת היסוד.
המלכות הזו של צ"א היא גנוזה ברדל"א, ויחד עם זה שהיא גנוזא דבדל"א, היא משמשת כמו"ס, כי מו"ס מלבישה על גבורה דעתיק והיא משתמשת בבחינת קו שמאל במוחין של א"א, אז אומר שהיא נמצאת ולא שהיא לא, לא נמצאת, רק שהיא לא בבחינת זווג,.
והיות והיא כך הקומה היא הקו אמצעי.
ועיקר הקומה היא ע"י זווג דהכאה בקבלת האור הנחשב שהיא לא נמצאת. אז שאומרים שהיא לא נמצאת הכוונה היא- לא נמצאת לזווג.
וזה בערך מה שיאמר לנו בהמשך- וירחיב קצת את היריעה והנביעה, לבחינה הזו של מלכות, שהיא גנוזה ברדל"א.(2.25)

המשך או"פ- אות נ"ח
וע"כ נבחן, שבגבורה דעתיק נמצא כח הצמצום(איזה מכן כח זה? כח של הפסק, כח של מניעת קבלה, כח של צימצום, כי המסך הה, נמצא בפועל הבראש דעתיק) והמיעוט של המלכות דצמצום א' הבלתי ממותקת במדת הרחמים. כי המסך הזה נמצא במלכות דראש עתיק, ופעולתה אינה ניכרת בראש דעתיק כלום, למה?)
להיותה שם ממטה למעלה, (אז יש מלכות של צ"א שעליה נעשה זווג, אבל היא לא זו שמתפשטת. למה היא משמשת? רק לשמאל, ולא משמשת לקבלת אור.
מה שעתיק כן עושה זווגים, הוא כן מתפשט ממעלה למטה, עד כדי שלמדנו שהוא מתפשט גם לעולמות בי"ע, וזה לא קשור לעולם אצילות. עולם אצילות לא מקבל מזה. (3.50)

ואין כח עביות יכולה להתעלות למעלה ממקום מציאותה, אלא כל הכח דמלכות(של צ"א שיש בעתיק) הזו מתראה ממעלה למטה בהגוף דעתיק, והיינו בקו שמאל בלבד, המתחיל מגבורה דעתיק, כי שם נחשבת לגנוזה, ולא בקו האמצעי דעתיק, (ששם משמשת מלכות של צ"ב) שתשמש שם בזווג עם אור העליון, כי אז(אם היתה משמשת בקו האמצעי בעתיק אז היתה צריכה להתגלות באצילות)
היתה מתגלית באצילות, (ואי אפשר שמלכות של צ"א תתגלה באצילות, הרי זה אחד מהתיקונים) כמבואר. וז"ש הרב, "סתם בוצינא דקרדינותא היא זו דגבורה דעתיק הגנוזה בהאי מוחא, וזו שרש לכל הגבורות כולם(
מה זה גבורה,?
• כח של דין,
• כח של הפסק,
• כח של צימצום,
• כח של גבולות)
לוקחים את כח הגבורה הזו מצ"א.
" דהיינו כמבואר שהיא המלכות דמדת הדין(מה עושה אותה כ"כ דין? שיש עליה צ"א, והיא לא נמתקה במלכות של צ"ב , או לא נמתקה בבינה, ולכן עדייI נשר בה בחינת הדין)
)
, כלומר שלא נמתקה במדת הרחמים דה"ר, להיותה מצמצום א', ומקומה הוא רק במלכות דראש דרדל"א בלבד, (דהיינו בראש דעתיק)
צריך להחליט:
• מצד אחר אומר שהיא רק בראש דעתיק
• ומצד שני אומר שהיא בגבורה דאריך
האם היא נמצאת במו"ס או לא נמצאת במו"ס?
תשובה: נמצאת, אבל לא לזווג! נמצאת להפסק.

ובחינת ממעלה למטה שלה אינה באה בהקו האמצעי להתגלות בבחינת הזווג, אלא היא בגניזה. דהיינו שעומדת בקו שמאל, שתחלתו הוא בגבורה דעתיק. (שמו"ס מלבישה על גבורה דעתיק )
הרי שהוא(אותו קו שמאל, אותה גבורה דעתיק ) השורש לכל הגבורות(שבעולם )
כולם, כי כן נקרא המלכות דצמצום א', שכל הצמצומים הבאים אחריה נמשכים ממנה.(מה זה כל הצימצומים?

הרי למדנו רק ב' צימצומים? צ"א וצ"ב

יש גם צימצומי ביניים:
למשל:
• פרצוף ע"ב, מצומצם מאור היחידה
• פרצוף ס"ג, מצומצם מאור חכמה ומאור יחידה
מאיפה לוקח את הכח של הצימצום הזה? מצ"א

לכן בכל מקום שאנו רוצים להפעיל איזה שהוא הפסק, צריך ללכת לכח הזה שאומר: שאסור לקבל בע"מ לקבל. והכח הזה הוא גם מבדיל את הטומאה מהקדושה. (7.30)

. ומקום עמידתה, הוא, בגבורה דעתיק( אז האם היא נמצאת בא"א או לא? נמצאת!)
המלובש במו"ס(מו"ס שהוא ראש הב' של עתיק מלביש על גבורה דעתיק, וע"י זה מקבל את הכח, אבל עוד פעם מסייג לנו, ולא בקו אמצעי )
, ולא בקו אמצעי, שהוא ת"ת דעתיק. וע"כ נחשבת לגנוזה. (מה זה גנוזה?

מה הפירוש לגניזו?
פירושה שאינה בבחינת המסך לזווג

ומכל מקום היא נמצאת בבחינת ההארה, כך אמר לנו כהגדרה בעמוד הקודם בטור א'.

והבן זה. ותדע, שעל שם זה נקרא

תיקון הב' בשם טלא דבדולחא,
שהוא מו"ס המתוקנת להלביש הגבורה דעתיק,
ששם המלכות דצמצום א'.

מה זה טלא דבדולחא?
הכוונה היא שזה ט"ר של יקו"ק במילוי אלפין, בלי ה"ת, רק ט"ר
שנקרא גם עין הבדולח
וע"כ נמצא במו"ס הזה ב' המלכיות ביחד,
1. א' מכח הלבשתו לגבורה דעתיק, ( אותה גבורה שעושה הפסק, מהיכן? מכח הלבשת מו"ס את גבורה דעתיק)

2. וב' היא, המלכות דצמצום ב', שהוא עצמו משמש עמה( לצורך זווג)

(יוצא א"כ שיש ב' גוונין:,
1. גוון שחור-,
2. וגם את הגוון התכלת
כלומר גם גוון של צ"א וגם את הגוון של צ"ב)

. והם ב' גוונין נבדלים זה מזה בהרבה, (ואז בעצם את כל הצבעים יש בה" והיא מתנועעת ואפשר לראות בה את כל הצבעים, כמו כדור בדולח.

מה זה כדור בדולח?
הכל נמצא בו (כל הגוונין), כמו הלובן העליון, כמו ט"ר
וז"ס כעין הבדולח,
כלומר שגוונין נבדלים מתראים בו. והבן.
וע"כ נקרא טלא דבדלוחא, דהיינו על שם הבדולח המרומז בהמן שבמדבר, שנאמר שם ומראהו כעין הבדולח. ( כך נאמר על המן)
ולכן כעין הבדולח הוא, כמו מלכות כמו בחי"א

(כפי שלמדנו בתע"ס חלק א' ה"פ,

שהמן (הלחם במדבר) הוא בחינת ט"ר,
וגם הטלא דבדולחא
וגם הטל הוא ט"ר, כדי לציין יקו"ק במילוי אלפין ללא ה"ת
כדי לספר לנו שה"ת גנוזא ברדל"א
ו

ועוד אומר::
• שבמן היה בו את כל הטעמים שרצינו לטעום, כי הוא מופשט מתפיסה מסויימת, והיות והוא מופשט, אז כל הטעמים נטעמים בו, כגון זה של טלא דבדולחא, שכל הצבעים, כל הגוונים קיימים בו, כמו הצבע הלבן, שכל הצבעים קיימים בו, ועדיין אין ניפרדות

• אבל כשמשחקים, בתוך הטלא דבדולחא, ועושים את הגוונים של הבוצינא דקרדינותא,שעושה הפסקים, אז כל פעם יכולה לעשות הפסק על נקודה אחרת ומגלה מתוכה גוון אחר, ולכן כל הגוונים נמצאים בה, כמו הלחם, המן במדבר" שכל אחד היה יכול לטעום בו איזה טעם שרצה. (12.40)

וזה אמרו "הבוצינא דקרדינותא שהיא הגבורה דעתיק, היא השורש לכל הגבורות כולם ובכוחה יכולה המחשבה לברר בירורים(מדוע? ) כי כל הבירורים הם בחינות גבורות ולכן הם מתבררים ע"י ההיא בוצינא דקרדינותא" פירוש:

אמר לנו זאת קודם, ואומר שוב:

שהכח של הבירור הוא ע"י הפסק,
והיות ומלכות דצ"א, שהיא בוצינא דקרדינותא,
שגם נמצא במו"ס, עשתה הפסקים, אז היא השורש לכל ההפסקים

כי כל הבירורים הם מבחינת ז"ת דנקודים, שנשברו ונפלו לבי"ע(דהיינו המלכים שנשברו ), ונודע שהם כולם מבחינת המלכות דצמצום א
'
• כי רק הג"ר נתקנו שם בתיקון קוים, שהיא בחינת המלכות דצמצום ב',
• אבל הז"ת היו שם בקו אחד זה תחת זה(ברגע שבא אור חכמה , כבר לא היה להם חפץ חסד, וקבלו את ג"ר דחכמה ונשברו) כמו פרצופי א"ק, כמ"'ש( בחלק ז') שם באורך,

ולפיכך מוכרחת הבוצד"ק שהיא ג"כ בחינת המלכות דצמצום א' להתערב בבירורם( למה היא חייבת ?
כי היא מטבעה חייבת לברר בהם כדי שיהיה משהו שקושר את הבחינה הזו לטבע שלה, כי הטבע של כל הניצוצין הוא מהבוצינא דקרדינותא בצ"א, ולכן צריך לתקן אותם ע"י הבוצינא דקרדינותא, ע"פ הכלל,"כדרך בולעו כן פולטו".

• אם הניצוצין נבלעו ע"י הכח הזה של הבוצד"ק, אז דרך זה צריך להוציא אותם
• ואולי , דרך זה אפשר להבין, מדוע להעלות אור ע"ב ס"ג, שהטבע שלהם הוא של צ"א, צריך אור ע"ב ס"ג של צ"א, את אותם אח"פ ששיכים במקורם לצ"א, כאש רמשתמשים בהם, אז אפילו רוצים להעלות אותם למעלה, משתמשים באור ע"ב ס"ג

• אותו דבר, פה, כדי להעלות את הניצוצין, נצטרך באור ע"ב ס"ג, ע"פ הכלל : "כדרך בולעו, כן פולטו"- שזה נאמר על כשרות הכלים, אבל זה על כשרות של כל דבר.

• כל דבר שאני רוצה להכשיר , להוציא ממנו את הטומאה, לטהר אותו, זה מטהר אותו על דרך הכלל שאמרנו: "כדרך בולעו כן פולטו".
)
. וז"ס הבטישה המובא במו"ס בבחינת הבוצד"ק.

ובכך סיכמנו את הרעיון של הבוצינא דקרדינותא,

• שהכח שלה הוא רק לכח של בירור, ולא לכח של קדושה, ולא לכח של זווג, אבל כן לכח של בירור.

• שלעיתים צריך את הכח של המלחמה, כח של הגבורה, כח של הנגד, לא כי זה עושה זווג, אלא כי זה נותן אפשרות לברר את אותם בחינות שאיתם אצטרך לעשות זווג, דהיינו כח הבירור.

למה ענין הבוצינא דקרדנותא הוא ענין חשוב .

כי באופן רגיל בלימוד, אפשר לחשוב שאם מלכות נגנזא ברדל"א, אז אין יותר מלכות של צ"א, אין יותר מה לדבר ממנה, אז אומר: לא!
מה שאנו אומרים שהיא נגנזא ברדל"א, זה רק לצורך זווג היא נגנזא ברדל"א, אבל לצורך בירור, היא לא נגנזא ברדל"א- וזה כלל שצריך לשמור עליו.- וזה יסוד

אתם תראו אח"כ איך משתמשים ביסודות האלה, וצריך לזכור אותם כמשהו שנחקק אצלנו בנפש, ואז אם חושבים דרך זה לא מתבלבלים אח"כ.17.32

אות ס'
ס) והנה כל בחי' הגבורות נקראים ניצוצין, (למה? ) כי הם ניצוצות האש החזק(דהיינו ג"ר דחכמה ) ואמנם נקראים ניצוצין ג"כ לסיבה הנ"ל, כי לא ירדו האורות של המלכים למטה בבריאה,
• (מדוע? כי אי אפשר לאורות לרדת למטה מפרסא ) רק בחי' רפ"ח ניצוצין, (לא אורות אלא ניצוצין, ואיזה ניצוצין? רפ"ח ניצוצין

• להחיותם חיות המוכרח(בבחינת החסדים המחיים את הכלים" שמי ירד? אור הע"ב של הרשימה,ש הם נקראים חסדים ביחס לאור הזך שלה רשימה שהוא כנגד אור ישר " שאור ישר הזה, הוא מאיר מרחוק לאור הע"ב של הרשימה והם נחשבים לחסדים שיכולים לרדת למטה מפרסא להחיות את הכלים.) אז, והם חלקים מהאורות,

( מה זה חלקים מהאורות? חלקים מרשימה דהתלבשות וגם מתוך רשימה דהתלבשות הם חלק שנקרא אור העב של הרשימה, כי רשימה דהתבלשות נקראת אור )
דוגמת הניצוצות היוצאות מהאש, וגם נתבאר שם, כי הרפ"ח ניצוצין הם השכ"ה(ש"כ + ה' ) ניצוצין הנזכר בכל מקום, והם ש"ך לבד, ועם שרשם שהיא חמשה גבורות(שהם בחינת עצמות הגבורות דגדלות, דהיינו ה' מנצפ"ך דאמא, ואז הם נקראים שכ"ה ) נקרא שכ"ה. (ואז אלו ניצוצות שהופכות מבחינת נער לבחינת נערה, וזה נקרא עצמות הגבורות בשונה ממה שלמדנו מהארת הגבורות,

• שהארת הגבורות זה בקטנות- שמקבלת מבחינת נער עד גיל 12.5 ומקבלת עוד 6 חודשים השלמה של אותם גבורות ששיכיים לעצמות הגבורות

• ועצמות הגבורות זה בגדלות (21.12 )

אות ס"א
סא) והנה כאשר זו הבוצינא בטש גו מחשבה, מעלה את הבירורין מבחי' השכ"ה ניצוצין הנזכר, (כלומר שעשה תיקון במחשבה בעולם אצילות ע"י זווג, וע"י זה שעשה זווג למעלה, העלה את אותם ניצוצין מלמטה ) ושם (במחשבה ) מתבררין,

(שלמדנו שכולם מתבררים במחשבה, במו"ס, כדי לעבר במו"ס שבא"א את או"א

ראש דא"א צריך להוליד את או"א.

אז עכשיו הוא מראה לנו תהליך, כדי להסביר לנו, איך המו"ס הזה עושה בירור.

הרי הוא צריך להעלות ולברר את הניצוצין שנמצאים בבי"ע, כדי להעלות אותם, כדי שישמשו בפרצוף או"א.
מה הוא עושה?
• עושה זווג במו"ס ע"י הבירור במחשבה.

• הבירור במחשבה נעשה ע"י כך שהוא עושה זווג רק על הרשימות המתאימות של או"א, מצד המ"ה, וזה מעורר את הניצוצין שנמצאים למטה בבי"ע לעלות למעלה, וככה נבררים.

לכן אמר לנו בשיעור הקודם, שכולם נבררים במחשבה, איך? ע"י הבוצינא דקרדינותא שמבררת במחשבה את אותו בחינת רשימות דמ"ה ששיכים לאו"א, וע"י זה הם מעוררים את הרשימה דהתלבשות, שמושכת אליה את אותם ניצוצין, ששיכים לרשימות האלה.- כך למדנו בחלק ח'
• והטוב שבהם(דהיינו, אותם ניצוצות שמתאימים לאו"א בבחינת הכלים ) נתקן שם,
• והפסולת שהם הסיגים מתברר וזריק ליה, (מי זה הפסולת והסיגים? זה אותם ששייכים לזו"ן ולשאר בי"ע,ש הרי א"א ברר רק מה ששיך לאו"א דאצילות) ) שאינו מהבחי' הראוי שם לעשות מהם בחי' או"א, ולכן זורקם

• וחוזרת אחר כך להתברר גו מחשבה דאמא לצורך זו"ן. (אז גם באמא יש את אותו דבר.
o מאיפה יש לאמא גבורה? אותה גבורה שהיתה במו"ס, עוברת גם לקו שמאל של או"א,
o ואותה גבורה שהיתה במו"סו עוברת גם :
 לקו שמאל של זו"ן,
 וגם לקו שמאל של בי"ע,
 וגם לקו שמאל של "ראובן, שמעון וגילי…כולם
כולם מקבלים את הקו שמאל, כולם מקבלים את הכח של הבירור.

• ' וכן עד"ז, עד שמתבררין תכלית הבירור בכל הפרצופין, והשאר נעשה פסולת גמור(דהיינו שנפסל משימוש. פסולת גמור זה נקרא קליפה, נפסל לגמרי משימוש, ואין שום בשר יותר, ושום אפשרות להשיג ממנו יותר אור ), כנזכר שם באורך.

וז"ש ניצוצין זריק לש"ך עיבר, ובריר פסולת מגו מחשבה.

כי המחשבה, בתוכה עולים המלכים וניצוצין, ושם מתבררין מגו מחשבה, ע"י ההיא בוצינא דקרדינותא, שהיא גבורה דעתיק אשר בתוכה.
(25.37)

אות ס"ב
סב) ודע, כי החסד דעתיק, שבתוך כתר דא"א(דהיינו ראש דגלגלתא )נקרא אוירא דכיא, (דהיינו אור זך, וקראים לו גם מירא דכיא , כמו האור של מרדכי- אור דחסדים- ימין מוחלט)
שהרי למדנו שלעתיק יש חסד וגבורה
 הראש הראשון של א"א- שנקרא גלגלתא מלביש על חסד
 וראש (השני של א"א )שנקרא מו"ס- מלביש על גבורה

והגבורה דעתיק שבתוך חכמה דא"א, ( כלומר שמו"ס מלבישה עליה)
נקרא בוצינא דקרדינותא.

וז"ש באדרת האזינו דף רצ"ב ע"ב, מבוצינא דקרדינותא נפק ניצוצא(יצא ניצוץ ) פטישא תקיפא, (פטיש חזק ) דבטש ואפיק( שיהכה והוציא)
זיקין(זיקים או ניצוצין ) עלמין קדמאי, (של עולמות הקודמים ומתערבי(ומתערבים ) באוירא דכיא כו'. ( דהיינו שעושה בהם גבולים)
פירוש הדברים: במה שהודעתיך לעיל בריש פרקין, כי או"א מהני תרין רישין(ב' ראשים ) נמשך חיותם. ( מאיזה ב' ראשים? גלגלתא ומו"ס) (27.39)
אות ס"ג
סג) ונמצא, כי זה החסד דעתיק שבתוך הכתר, (כתר כאן זה גלגלתא דאריך- ראש הזכר, בבחינת חסדים מכוסים שאצלו, הי' שהיא מלכות, לא יצאה מבחינת אויר להיות אור חכמה ) הנקרא אוירא דכיא, אפיק מיניה רוחא דגניז בעתיק יומין, (יוצא ממנו אור שנגזנ בבחינת חסד בעתיק יומין ) שהוא יו"ד(י' דהיינו מלכות ) דנפק מאויר ואשתאר אור, (לא יצאה מבחינת אויר להיות אור חכמה, אלא הוא נשאר בחסדים, הוא נקרא אוירא דכיא, ולכן אי אפשר לפגום בו, גם אם המן ישתולל מהבוקר עד הערב, אי אפשר לפגום בו. למה? כי הוא ימין! איש ימיני )
וזו היו"ד, הוא אבא, (ר"ל שגם פרצוף אבא שהוא או"א עילאין הוא בבחינת חסדים מכוסים, ולכאורה היינו יכולים לחשוב , שלאבא יש הרי חכמה כדי להעביר לאמא, או כדי להעביר לישסו"ת, אבל אומר שרק דרך מעבר, הוא נשאר בבחינת אויר, דהיינו חסדים מכוסים) יו"ד דשמא קדישא(זה לא אותה י', כדי להבדיל את זה ממלכות, שכשאר אנו אומרים אויר, אנו אומרים שיש י' באור, אז הי' באויר הזה, זה י' שהיא מלכות, עושה צימצום על אור חכמה, ועושה מזה חסדים, אבל הי' הזו המדוברת שהוא אבא,זה י' של שם הוי"ה כדי להגיד שזה חכמה שגם הכחמה שהיא מבחינה של או "א עילאין , הם גם בבחינת אוריא- חסדים מכוסים) (29.47)
, אשר בתחילה היה גנוז בעתיק בזה החסד, (דהיינו מאיפה התחיל הכל? מהחסד דעתיק שהוא בחינת חסדים )
 ולכן כשיצא זו היו"ד מזה האויר,
 ונעשה ממנו בחי' אבא, לא נפק, ( לא יצא) אלא מלביש לחסד דא"א,
ואז בהאי אבא אתגניז האי אוירא(זאת אומרת שכמו שראינו שהבוצינא דקרדינותא, היתה במו"ס, למדנו באותיות הקודמות והיא בבחינת מו"ס ועברה לאמא, ועברה לכל המקומות שם צריך הפרדה), ר"ל שמאיר בו דרך העלם וגניזה(מאיר גם באבא בחסדים מכוסים ) מלמעלה עד שם

ועכשיו בא לדבר איתנו על מוח הימין,שהוא גלגלתא, והוא עבר לאו"א עילאין, או לאבא, וכן הלאה, ובהמשך נראה שזה לז"א,
ולכן הבחינות של קו ימין שהם חסדים מכוסים, הם קיבלו מהשורש הזה, שנקרא החסד, שגלגלתא הלביש עליו.

יוצא, שיש לנו ב' אבחנות של ראש דא"א שיוצרים השפעה מהם השפעה של ימין שואמל, על כל מה שקורה מתחתיהם:

יש את א"א ויש את:
 המוח הימין
 מו"ס בשמאל

והם קיבלו מחסד וגבורה של עתיק

 החסד נקרא אוירא
 מו"ס- הגבורה נקרא בוצינא דקרדינותא
והם מעבירים את זה הלאה:
 הגלגלתא לאו"אעילאין
 והבינא דקרדינותא לאמא (לשיסו"ת)

• שבתוך זה (גלגלתא- ) כל הזמן עובר החסד (מהחסד) ואח"כ עובר לאו"א עילאין ואח"כ לזו"ן הגדלים מחזה ולמעלה וכולם יהיו חסדים מכוסים. מאיזה כח? מהכח של החסד (דעתיק)-זה מקור הכל של כל קו הימין.

 ומקור הכח של אמא של בוצינא דקרדינותא, הגיע מהגבורה (עתיק) כמו שורש לגבולים, שבא למו"ס ומשם לאמא- לישסו"ת ומשם למלכות וכן הלאה

לכן מה שלמדנו קודם זה בוצינא דקרדינותא ועכשיו לומדים את החסד
הוא בא להדגיש לנו:
כשאני אומר שיש פה (בגלגלתא) שהוא אוירא, שיש פה חסדים מכוסים, זה חסדים מכוסים שהמתפשטים לתחתון, והי' לא יוצא מהאויר- ונהיה אור חכמה, אלא נשאר בחסדים, מהכח של החסד (עתיק)
ומכח התיקון הזה, שנקרא גם ם' דצלם (33.28)

אות ס"ג- או"פ
סג) החסד דעתיק שבתוך הכתר הנקרא אוירא דכיא, אפיק מניה חד רוחא דגניז בעתיק יומין, שהוא יוד דנפיק מאויר ואשתאר אור וזו היוד הוא אבא. ולכאורה תמוה, (למה? ) כי מדבר כאן מראש הא' שהוא גלגלתא וקראו אוירא, שהוא ראש הב' כנ"ל. (הרי לראש הב' קראנו מוחא דאוירא ) אמנם זה הוא מב' טעמים: (למה קרוא לזה ככה אוירא? )

א', משום שהרב מדבר כאן רק מבחי' ב' רישין בלבד. וכשמדובר הוא מב' רישין, נמצא מוחא דאוירא עם הגלגלתא ראש אחד( ולכן קורא לו אוירא). ומו"ס לראש הב'. ( ובעצם כשאנו סופרים אותם בג' מוחין, הוא ראש הג'- זה טעם אחד למה קרא לזה אוירא, אבל זה טעם קצת חלש, אם הוא מצורף למוחא דאוירא, אז תקרא למוחא דאוירא על שמו? מה פתאום אתה קורא לעליון בשם התחתון?)

וטעם ב' הוא, כי נתבאר לעיל, כי הגם שהגלגלתא היא בחינת נשמה, מ"מ נקרא ג"כ אוירא, (
• גלגלתא היא אוירא. מה זה אוירא? חסדים
• ואילו ז"ת דבינה זה מוחא דאוירא
ועכשיו אנו רוצים לעשות הבדל. למה אנו קוראים לשניהם אוירא?
בכדי להבדיל בינהם אנו נקרא מעכשיו לגלגלתא- אוירא)

הרי בינה מחולקת:
• לג"ר דבינה-שהיא אוירא
• וז"ת בינה- היא מוחא דאוירא

אוירא זה חסדים, אבל חסדים של ג"ר!
כי הרי מה זה חסדים? זה בחינת נשמה, כי האור הנשמה של בינה זה אור דחסדים.

אבל יש עוד סוג של חסדים, גם חסדים של ז"א זה חסדים, אבל החסדים האלה, הם חסדים שלך ו"ק של חוסר שלמות

ולכן אנו רוצים לעשות הבדל בין אוירא למוחא דאוירא (36.43)

• בגלגלתא שזה אוירא- הי' לא יוצא מהאויר שלו

• אומנם גם במוחא דאוירא, יש חסדים.
o אבל החסדים של ג"ר, (של אוירא) הם חסדים שנקראים נשמה
o והחסדים של מוחא דאוירא- זה חסדים שנקראים ז"א, או ז"ת

ולכן אנו רואים הבדל בינהם.
• אז לכאורה, שניהם חסדים,(גם אוירא, וגם מוחא דאוירא) ולשניהם הוא קורא אוירא, אבל יש הבדל גדול בינהם.

• כמו שגם ז"א הוא חסדים- הארת חכמה, החסדים שלו הם לא כמו החסדים שיש בבינה (שהם שלמות), ברגע שהם מתפשטים מבינה, הם מאבדים מהשלמות שלהם

וטעם ב' הוא, כי נתבאר לעיל, כי הגם שהגלגלתא היא בחינת נשמה, מ"מ נקרא ג"כ אוירא, (למה? הרי אוירא זה חסדים, אלא הייתי יכול לחשוב שזה חסדים של ז"א)

מדוע גלגלתא (ג"ר דבינה) לעולם תשאר אוירא (חסדים)?
, ואף פעם "האויר" שבה לא יהפוך להיות אור?
( כלומר הי' לא תצא מהאויר, כדי להפוך לאור- להארת חכמה )

כמ"ש הרב אצל ם'דצל"ם שהיא בחינת או"א עלאין ובחינת אוירא (לעיל דף א' ע"א אות קכ"ז)
וכבר ידעת, שראש הא' הנקרא גלגלתא, הוא השורש של ם' דצלם(ויש לנו שורש יותר מוקדם, שהוא חסד (דעתיק) , הרי ראינו קודם בציור, שגלגלתא הוא שורש לחסד שנותן לאו" א עילאין, אבל מאיפה הוא קיבל את השורש הזה? מחסד דעתיק.
החסד הוא השורש לנשמה הזו לחסדים שבגלגלתא/שנקרא אוירא.- שהם חסדים שלמים.

, ולפיכך נקרא גם הוא בבחי' אוירא, והוא מטעם היותו בבחינת חסדים מכוסים, ובו אינו נוהג ענין יציאת י' מאויר שישאר בבחינת אור( שיהיה הארת חכמה)
, ( כלומר גם אם יעבור אור חכמה, גם אם יבוא אור ע"ב ס"ג, גם יתנו גדלות למדרגה, הוא נשאר בבחינת אוירא.

מדוע במוחא דאוירא (ז"ת דבינה) יש יציאת י' מהאויר שהופכת לאור (להארת חכמה)?
לעומת הגלגלתא שלעולם הי' לא יצא מהאויר?

אלא במוחא דאוירא, ( דהיינו רק במוחא דאוירא,שהוא בבחינת ז"ת דבינה, יש יציאת הי' מהאויר, שהי' הזו שיוצאת מהאויר היא בחינת מלכות, שיוצאת מאוירא ונותנת אור) שהוא ראש הב' כמ"ש הרב אצל ל' דצל"ם(בבחינת ישסו"ת ). (בדף א' ע"ד אות קל"ד) אשר ל' שהיא בחינת ישסו"ת, נקרא אור דאשתאר מאויר

, אבל ם' שהיא או"א נקרא אויר. עש"ה. והוא מטעם הנ"ל, כי בחינת הגלגלתא שהיא ג"ר דבינה, משתוקק תמיד רק אחר החסד, ונמנעת מטבעה מאור החכמה. וע"כ החסדים שלה המה מכוסים מהארת חכמה, (וגם שיבוא אור חכמה )
ונקרא משום זה בשם אויר (39.44). וזה שהדגיש הרב כאן להשמיענו, אשר ראש הא' נקרא אוירא דכיא, (אור זך, אור חסדים ) כלומר שהוא דכיא(זך ) להיותה בחינת ג"ר ונשמה, ומ"מ הוא בחינת אויר ואור הרוח מבחינת מה שנמנעת מלקבל אור חכמה, כנ"ל. (שאפשר היה לחשוב, שאם היא אור הרוח, שאור הרוח זה חסדים, היה אפשר לחשוב שזה בחינת חוסר שלמות,א בל כבר אמרנו שאור דחסדים הזה, יש משמעות של שלמות במקורו,שהוא בבינה בבחינה זו שהיא דוחה חכמה – שזה ג"ר דבינה.
אבל כאשר החסדים האלה מתפשטים בו"ק, אז הם בחוסר שלמות_ כך למדנו גם בד' בחינות דאור ישר.

שהבחינה ב' היא בשלמות, ורק אחרי שעוברים לז"א הוא חוסר שלמות, החסדים מתפשטים אבל דרך ז"ת דבינה.
לכן מה שקרה לאור הרוח זה רק מבחינת שנמנעת מלקבל אור חכמה)
ומה שהוא נקרא הוי"ה דע"ב, כבר נתבאר לעיל, שענין הזווג להוציא הי' מאויר נעשה רק בה, כי היא הממשכת את אור החכמה ומשפעת אותה למוחא דאוירא, אלא שנקרא אויר, (
אבל היא נותנת (הז"ת דבינה- מוחא דאוירא) אור חכמה! אז איך היא נקראת אויר?
אלא שזה לא נמצא אצלה בזווג אלא רק בדרך העברה)

משום שאחר שהיא משפעת את אור החכמה אל ראש הב' היא נשארת בבחינת אויר, ( אפילו שיש אור חכמה במדרגה)
וראש הב'(מוחא דאוירא ) נשאר בבחינת אור. כמ"ש לעיל באורך.

וכך הבדיל לנו את האויר שהוא גלגלתא (הג"ר דבינה) ממוחא דאוירא, (הז"ת דבינה)

• וסיפר לנו שהמוחא הזו ,נשארת תמיד בחסדים שהם חסדים מכוסים לגמרי, דהיינו כמו ג"ר דנשמה, (ם' דצלם)

• ולכן הם (ב' הראשים, גלגלתא ומוחא דוירא) תמיד נשארים בבחינת ראש ,גם אם צריך לעבור דרכם חכמה לישסו"ת

אין תגובות

להגיב