022- הדף היומי בתע"ס – חלק י"ג – עמודים א'שלט-א'שמ

media

שאלות חזרה א'שלט-א'שמ
1. מדוע העליון צריך לתת לתחתון את האור דרך לבושי מוחין, וכיצד אלו נקראים בצ"ב?
2. איזה תיקון נעשה בעולם אצילות כדי שלא יקבלו ג"ר דחכמה כמו בעולם הנקודים, ומדוע היה צריך תיקון זה?
3. איזה תיקון נעשה בלבושי המוחין שהוא כנגד התיקון שנעשה בכלים דצ"ב?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

אות צ"ז
צז) אמנם סוד הדעת דרדל"א (מה זה דעת דרדל"א? זה הזווג של ראש דלא אתיידע על צ"א, הוא גנוז)
הוא גנוז מאד ולכן הוא בסוד הפה דע"ק (דעתיקא קדישא) , הנזכר בזוהר דעת גניז בפומא (היות וא"א לא מלביש, אין פרצופים שמלבישים על ג"ר ועתיק, ולכן הם מוסתרים והם רק בבחינת אור מקיף. , אך ג"ר שלו הם בסוד אור המקיף, כי אינו יכולין להתלבש כנ"ל.

יוצא מכך שאם הוא מפריד את הפה מהג"ר אז לכאורה הפה הוא כן יכול להתגלות. ולמה אורמ שהוא לא יכול להתגלות? אנו נראה שהכוונה היא:
שכאשר יש גדלות במדרגה, ויש אור ע"ב ס"ג, וא"א עולה לראש דעתיק ומשמש שם בראש דעתיק כפה, אז היינו יכולים לחשוב שאולי הוא מקבל גם את האור של צ"א, ואנחנו רוצים לומר שלא כך הוא.
שא"א למרות שעולה לראש דעתיק, ומתחבר איתו לאחד – מצד צ"ב ולא מצד צ"א. כי אם היה מקבל מצד צ"א אז היה צריך לקבל כמו עולם הנקודים" והיתה עוד פעם ח"ו שבירה, אבל כל התיקונים האחרונים שעשינו, הם היו בכדי שזה לא יתאפשר יותר, ויהיה חיזוק הפרסא, ווכל לקבל רק באח"פ דעליה, או לפי מה שנלמד פה, הגבהת ראשי ירכין, דהיינו שהירכין לא מקבלים במקומם, אלא מגביהים אותם, ומקבלים למעלה, וזה נקרא בשפה יותר פשוטה כפי למדנן אח"פ דעליה (2.32)

בינה דעתיק, לא נתלבשה כלל. אמנם נמשכת הארה ממנה מבחוץ עד מצח דא"א, (דהיינו ז"ת דבינה בבחינת המצח שזה ל' דצלם, שיכולה לקבל הארה) גם ברישא דא"א הוא דעת דידיה, ובתוכו יסוד דעתיק, (ולכאורה, האם היית יכול לקבל את יסוד דעתיק? מצד צ"ב-ד כן, מצד צ"א- לא) וגם יוצא הארה מיסוד הנ"ל ובוקע ויוצא לחוץ ופוגע באור בינה דעתיק אשר בחוץ, ומכים זה בה, (דהיינו הארת היסוד, בבינה דעתיק אשר בחוץ)
• וזה שבפנים יוצא לחוץ
• וזה שבחוץ נכנס לפנים.
(3.41)

המעבר של א"א מקטנות לגדלות

בקטע הראשון של אות צ"ז, הוא רוצה לספר לנו על המעבר שבין קטנות דא"א לגדלות.
ובמעבר הזה בא אור ע"ב ס"ג

באופן רגיל כשלמדנו שמגיע ,אור ע"ב ס"ג, הוא מבטל את הה"ת שעושה צימצום ומוריד אותה למקומה, ואפשר לקבל את אור הגדלות.

פה, כאשר בא אור ע"ב ס"ג לבחינת עתיק, שיתחלק ע"י קרומא דאוירא, לגו"ע ואח"פ אז הוא מבטל, לכאורה את הקרומא דאוירא, צריך לבטל את הצ"ב שיש בעתיק.
והרי אין לו כבר צ"ב!, יש לו צ"א. אומר: לא! את אותו פרצוף שבא כדי להשפיע לא"א,

אז צריך לומר: שכאשר ירד הקרומא דאוירא, אז הקרומא דאוירא לא ביטל צ"ב לגמרי, אלא היה ביטול מיוחד בעולם אצילות (5.00)
תשאלו: מה אתה אומר לנו את זה?
הרי למדנו את זה בחלק ח' בחלק ט', אבל פה באנו ללמוד עוד פעם את ראש דא"א, שבו מתקבעת המציאות הזו של כל עולם אצילות.
ובמקרה הז ה רוצה לספר לנו על אח"פ דעלייה,
• שמצד אחד הם נהיו כמו ראש אחד עם עתיק, אבל לא לגמרי, כי עתיק יכול להיות בצ"א,
• אבל א"א לא יכול להיות בצ"א, ולמרות שיהיה כתוב שהוא בצ"א, בכל מיני מקומות, נזכור שמדובר בצ"א שבצ"ב, דהיינו, גדלות של צ"ב. _(5.39)

בהמשך אנו נ ראה, שכל הקטע הזה, בא כהכנה, כדי לספר לנו:

שהגלגלתא שהוא ם' דצלם, שהוא גם נקרא עתיק דא"א,
הוא כן יכול לקבל אור של צ"א.
איך? אבל גם בהגבלה.
אור של צ"א של חסדים, כמו שיש לג"ר דבינה.

מה אנו צריכים לדעת בקטע הקרוב?
שא"א בגדלות שמצטרף לעתיק, מקבל רק על פי אח"פ דעליה.

(6.16)

אות צ"ז- או"פ

צז) הדעת דרדל"א הוא גנוז מאד ולכן הוא בסוד הפה דע"ק וכו': כלומר, שהגם שדעת דרדל"א אחזי נהורא בהאי אוירא שבין כתרא למו"ס כנודע, (שי ששם מוחא דאוירא שיכול קבל אור חכמה) דהיינו, בעת שמוריד המסך מקרומא דאוירא למקום הפה, שאז נחזרים האח"פ, (ואז יש לנו יותר מב' ראשים, לא רק גלגלתא ומו"ס, אלא יש לנו בתוך גלגלתא שמתחלק: לג"ר וז"ת" והז"ת דבינה הוא בחינת ל' דצלם שיכול לקבל אור חכמה) שהם גלגלתא ומו"ס דא"א(הם חזורים לבחינת ראש דרדל"א), לבחינת ראש דרדל"א, והמה נחשבים אז לבחינת דעת דרדל"א, (דהיינו משמשים שם כפה, או משמשים שם כדעת המחבר) המכריעים על בחינת גו"ע, שהם רדל"א, כנ"ל
(אז גו"ע הם הרדל"א כי האח"פ הם הרי לא אתיידע, על האח"פ יש עליהם הלבשה של א"א, אז הראש הוא בבחינת רדל"א- גו"ע.
וכאשר התחתון עולה לעליון, הוא עולה לביקוש, ואם הוא עולה לביקוש, הו גורם לגו"ע כמו חכמה ובינה לעשות בינהם זווג לצורך התחתון., ולכן הם עולים ומכריעים על גו"ע שהם רדל"א. מה הם מכריעים ?
שיעשו זווג לקבל אור חכמה, שלא ישארו בקטנות. (8.00)

. מ"מ עדיין אינם נחשבים לגמרי לבחינת דעת דרדל"א, (למה?
כי הרי דעת, מה התפקיד שלו? לגרום לזווג פב"פ
אז אם הראש דא"א עולה למעלה לאו"א דעתיק, או לגו"ע" דעתיק, הוא צריך לגרום לעשות זווג על חכמה דצ"א.
אז אומר: הוא עולה, הוא גרום להם לעשות זווג על חכמה, אבל לא של צ"א.

למה הם לא נקראים לגמרי, מבחינת רדל"א?משום שאין כאן ביטול המסך לגמרי)

) משום שאין כאן ביטול המסך לגמרי כמו שהיה בעת ירידת ה"ת מעינים בזמן הנקודים, כי כאן (בעולם אצילות) נתחזקו כל הפרסאות, באופן, שאפילו בעת הארת ע"ב ס"ג(שזה אור של צ"א) העליונים, המורידים את הה"ת מעינים, מ"מ (צד מסויים במסך נשאר עומד בעינו) המסך נשאר עומד בעינו, ואינו נתבטל, (אפשר לומר שהמסך אינו מתבטל בלשון הווה) אלא שמספיק להמשיך הארת גו"ע דעליון לתחתון בבחינת עליה בלבד, (
שימו לב, מה זה הארת גו"ע דעליון? הארת גו"ע , ר"ל, חכמה ובינה שבאים בזווג לצורך הארת חכמה לתחתונים, אז זה בבחינת עלייה בלבד. רק אח"פ דעלייה)
שענינו יתבאר להלן, וע"כ עדיין הארת ג"ר דעליון גנוזה בשביל התחתון. (דהיינו לא התבטלה היציאה הראשונה שהוציא את א"א שלא יוכל לקבל צ"א, זה לא התבטל

למדנו שמלכות נגנזא ברדל"א, ויש גניזו דאו"א וזה עדיין נשאר קבוע,
כי הם' דצלם, בבחינת גניזו דאו"א לא מתבטלת,
התיקון הזה נשאר קבוע, ולא מקבלים ג"ר דחכמה.

וזה אגב נובע,
• שמקבלים את החכמה בל' דצלם ולא בם' דצלם.
• אם היו מקבלים את זה בם' דצלם, היו צריכים לקבל ג"ר דחכמה (10.37)

וז"ש הדעת ררדל"א גנוז מאד, כי אפילו בעת גדלות שה"ת יורדת מנקבי עינים דעתיק, ומקרומא דאוירא, (מה זה מקורמא דאוירא? זה קרומא דאוירא, על מלכות שעומדת בנקבי עיניים) אל מקום הפה דא"א, (ר"ל שהיו והיא ירדה למקום פה דעתיק, אז היא לא משפיעה יותר גם ע"כ שחוטם-פה של א"א יקבלו צ"ב. או בקיצור, ר"ל, שא"א קיבל גדלות.

ונעשים שניהם (עתיק וא"א) לפרצוף אחד (אז א"כ, עתיק יכול לקבל צ"א, וכל מה שהוא עושה צ"ב, זה בגלל התחתון, אז האם חוזר א"א לצ"א, הרי הוא כתב שהוא נהיה עם א"א לפרצוף אחד) מ"מ עדיין אין א"א נחשב לדעת אל הרדל"א מבחינת ראש אחד, (הרי אמרת שהם חזרו לראש אחד. הם ראש אחד , אבל בצ"ב) (12.00)

דהיינו שגו"ע יהיו לחו"ב, וראש דא"א שהם אח"פ, יתחברו ויהיו לדעת אליהם, (זה לא קורה לגמרי) אלא עדיין נמצא הפרש גדול ביניהם, ואינם ראש אחד ממש, ונבחן שעדיין לא השיג את ג"ר דרדל"א. והבן. (דהיינו לא קיבל ג"ר דחכמה) וזה שמסיים, אך הג"ר שלו הם בסוד אור המקיף כי אינם יכולים להתלבש וטעם הדבר יתבאר בדיבור הסמוך. (מה טעם הדבר? הגבהת ראשי ירכין, דהיינו אח"פד עלייה, ולא אח"פ במקומם) (12.35)

סיכום הקטע:
במעבר בין קטנות לגדלות, של א"א, כשבא אור ע"ב ס"ג, וא"א מתחבר לאחד עם עתיק, הוא לא מקבל אור של צ"א, אלא רק אור של צ"ב.
למה זה קורה? עכשיו יתן לנו את התירוץ בקטע הבא

עתיק וא"א במקורם הם כתר, אז במקורם הם פרצוף אחד, והם התחלקו לשני פרצופים בעקבות הצ"ב שהיה, בעקבות זה שהם לקחו נקבות שונות ויצאו כפרצופים ניפרדים.

• אותו דבר- או"א ושיסו"ת
• ואותו דבר -ז"א ומלכות
שהם במקורם רק ב' כלים בעולם אצילות, בינה ז"א ומלכות,שהתחלקו לששה פרצופים" ועכשיו הם מתחברים לאחד, שבמקורם הם היו אחד. שכל המש שיצא א"א הוא על האח"פ של עתיק. (14.16)

ענין התיקונים להמעטת האור וגדלות הכלים
בעולם אצילות

בינה דעתיק לא נתלבשה כלל, אמנם נמשך הארה ממנו מבחוץ עד מצח דא"א:

מה רוצה לומר לנו כאן?
שבאצילות, ישנם תיקונים מיוחדים להמעטת האור. למה?
כי זכר לנו מה היה בעולם הנקודים,ש אשר בא אור גדול להתלבש במדרגה, אז התרחשה שבירה, ואנו רוצים שלא תתרחש עוד שבירה. ולכן רוצה לומר לנו שמה שהיה בנקודים לא רוצים יותר.
כי אתה בא להגיד לנו איך: שיגיד לנו שזה הגבהת ראשיי ירכין, דהיינו אח"פ דעלייה, איך הם מתקיימים: (15.23)

וצריך שתזכור, כי כל עיקר התיקון שנתחדש כאן בפרצופי אצילות, היא המעטת האור וגדלות הכלים, כמ"ש הרב לעיל (דף א' ש"ד אות כ"א (דהיינו אם יבוא אור גדול לכלים קטנים תהיה שבירה.

מה זה אור גדול בכלים קטנים?

• אורות גדולים זה אורות של צ"א
• כלים קטנים זה כלים של צ"ב.
• מה עושה אותם לכלים קטנים? שיש רק ג' כלים, ולא חמישה כלים
• יש ע"ס, ובכל ספירה יש ג' כלים:
1. בינה,
2. ז"א
3. ומלכות

ואם אני נותן חכמה שלא במסגרת הבינה, דהיינו לא ל"ב נתיבות החכמה, אלא ג"ר דחכמה, אז זה גורם לשבירה. זה נקרא אורות גדולי ם בכלים קטנים- זה אחד מהתירוצים בחלק ז', למה היתה שבירה.
אז צריך להמעיט את האור. (16.24)

כי בנקודים היה האור גדול מאד, (שהיה אור שבא בצ"א על 5 בחינות וצריך לכן תיקונים מיוחדים , עלה אור שמגיע שיהיה דרך איזה שהוא שנאי, משהו שעושה טרנספורמציה לאור, שיהיה אור כזה, שאפשר יהיה לקבל אותו במדרגה) וע"כ נשברו ונפלו לבי"ע, פירוש:

כי הגם שענין ה"ת בעינים נתחדש עוד בעולם הנקודים , ואו"א דנקודים היו משום זה אב"א, (חסדים מכוסים) כמ"ש שם

, מ"מ בעת הגדלות ע"י הארת ע"ב ס"ג דבקע לפרסא זו דצמצום ב',

ואו"א חזרו(לבחינת ראש) לראש,
הנה אז לא היה שום חילוק בין ג"ר דאו"א לז"ת דאו"א,

בשונה מהתיקון שנעשה באצילות:
שהג"ר דבינה נשמרים שלא יקבלו מיסוד דעתיק.
איך? תיכף נראה (17.56)

כי אחר שה"ת ירדה מעינים, שהיא י' דנפק מאוירי' זה אותה מלכות שנמצאת באור ויוצרת אויר, דהיינו רק חסדים ) ואשתאר אור, הנה נפקא הי' גם מבחי' האויר דג"ר דאו"א. ( שכאן באצילות, היא תיקון של ם' דצלם בבחינת גלגלתא, דהיינו חסדים מכוסים של א מתבטלים, אפילו אם בא אור ע"ב ס"ג, וזה התיקון המיוחד שלא התקבל ג"ר דחכמה שנקרא גניזו דאו"א דנקודים, גניזו -את אור שהיה בנקודים על ג"ר דכחמה.

• מה אומר ג"ר דחכמה- קבלה על הפרטיות
• ולקבל על הפרטיות אסור יותר.

והיו גם הג"ר דאו"א בבחינת אור, שמשום זה אחר שנמשך זה האור ממעלה למטה אל הז"ת דנקודים, לא היה ג"כ שום הפריש בין הג"ר דז"ת שהם החג"ת, (בשונה מהתיקון שהחג"ת הם בחסדים מכוסים, בעולם אצילות, דהיינו ביראה, שיראה תהיה קודמת לאהבה,) ובין הו"ק דז"ת שהם הנה"י, והיו החסדים מגולים בהארת חכמה גם בחג"ת, וז"ס שהאור היה גדול מאד, דהיינו האור דאשתאר מאויר, היה גדול מאד, מחמת התלבשות בג"ר דאו"א עלאין (דהיינו ג"ר דחכמה, ה' בחינות של אור , ולא רק ו"ק דחכמה כפי הראוי בצ"ב) כמבואר, וע"פ הכלים(דהיינו ג' כלים של צ"ב, הנקראים כלים קטנים) לא יכלו לסבול ונשברו(כך קרה בעולם ה נקודים), . כמ"ש שם, עש"ה.
• אז למה הם לא עברו ל-5 כלים? הרי בא אור ע"ב ס"ג!,
• אור ע"ב ס"ג, זה אומר שיש גם מסך!,
• מכיוון שראש א' ישסו"ת בעולם הנקודים, שמר על גו"ע , אז ממילא לא היה ראש כזה, אז אם אין ראש כזה, אז אין גם כלים כאלה
• אותו דה פה, בעולם אצילות:
o עתיק לקח את גו"ע
o וגו"ע דעתיק לא נתחברו, הוא שמר עליהם בבחינה קבועה שהם בצ"א
o , וצ"ב יש רק ג' כלים- זה לא יתבטל עד גמר תיקון, ויש שמירה מיוחדת שזה לא יתבטל, והיות וביטלו את זה , אז עברו גם על מלכות שנגנזה ברדל"א
• זאת א ומרת שהבעיה היא , שאם יקבלו ג"ר דכחמה, אם יעברו על צ"ב, אז יעברו גם על צ"א
• אבל עתה באצילות, בשונה מנקודים" כדי שלא יתרחש עוד פעם מה שקרה בנקודים, נעשה תיקון גדול שנקרא הגבהת ירכין לעילא

אבל עתה באצילות, נעשה תיקון גדול,
המכונה הגבהת ירכין לעילא למעלה מיסוד
, באופן, שאפילו בעת שאח"פ מוחזרים למדרגה, אינם מוחזרים רק בדרך הגבהת ירכין לעילא להפרישם שלא יקבלו מיסוד, שהוא קו אמצעי של הנ"הי ורק הפרקים האמצעים דירכין מקבלים מן היסוד.

(הגבהת ירכין לעילא זה מושג, שצריך לזכור אותו, כי משתמשים בו.
הכוונה היא שלא יוכלו לקבל אור על צ"א.

מי זה הירכין האלה?
• הם בחינת הנה"י של המדרגה
• אם מקבלים מבחינת הנה"י במקומם, דהיינו עומדים על רגליהם, שמקבלים במקום הנה"י, אז יש שם מידה, דהיינו מקבלים במקומם.
• ואיפה עומד הנה"י? למטה מפרסא, יוצא שיקבלו למטה מפרסא אור.
• פרסא פרטית של כל אחד ואחד, אם יקרה בראש, ישפיע על כל המדרגה, ואז יקבלו אור של צ"א, שזה נקרא תיקון, ותיקון המקום, לא יכול לבוא לפני תיקון הזמן.

• קודם תיקון הזמן, ואח"כ תיקון המקום:

מה זה תיקון הזמן?
o קודם כל תפעל את השבתות את המועדים,
o קודם כל תפעל ביראה, השכלה שלמה, בשכל הנכון,
o תיקון הנשמה, תיקון הזכר,
o תיקון של ביטול האגו, וביטול הגאוה

• ואח"כ תעבוד על המדרגה של האהבה,
• וכמובן שיש גם אהבה ביראה "דחילו ורחימו"
• ואח"כ כמובן שצריך לבוא ו"ורחימו ודחילו" שזה אהבה ויראה. אבל בהתחלה יש את האהבה שביראה, כמו שלמדנו בהקדמה לספר הזוהר שמה זה? שמקבלים אור חכמה, אבל במסגרת היראה,
• מקבלים אור חכמה, אבל בהגבהת ראשי ירכין- העלאת רגליים, ולא רגליים במקומם. על גדלות של צ"ב, אבל לא על צ"א, שמה זה? הפשטת רגליים. ולכן יקבלו רק ברביצה, כמו ברביצה, שאת הרגליים מעלים למעלה

אבל עתה באצילות, נעשה תיקון גדול,המכונה הגבהת ירכין לעילא למעלה מיסוד , באופן, שאפילו בעת שאח"פ מוחזרים למדרגה, אינם מוחזרים רק בדרך הגבהת ירכין לעילא להפרישם שלא יקבלו מיסוד,

מדוע שלא יקבלו מהיסוד (בהגבהת ירכין)..
o שיסוד הוא קו אמצעי של הנה"י,
o כי אם יקבלו מהיסוד שהוא קו האמצעי של הנה"י יצטרכו לקבל על צ"א,
o ד היינו לא עושים זווג על הנה"י עצמם, אלא על החג"ת ועל הנה"י שיצטרפו אליהם, על התכללות הנה"י בחג"ת" אבל לא על הנה"י מצד עצמם)

י ורק הפרקים האמצעים דירכין מקבלים מן היסוד. (אבל לא התחתונים, שהם נקראים גם ו' ונקודה) (25.04)

פירוש הדברים
: כי נה"י דעליון המתלבישים בבחינת לבושי מוחין לתחתון, המתחלקים לע"ס חב"ד חג"ת נה"י, כנ"ל, המה נתקנו באצילות בסוד צל"ם(מי זה הצל"ם לבושי מוחין?

מה זה לבושי מוחין?
שהעליון עושה זווג בשביל התחתון, אז הוא מלביש את האור שהוא נותן לתחתון בלבושים, כי אור תמיד ניתן דרך לבושים, דהיינו נתנה תשובה לילד קטן, ונתתי לא תשובה באיזה שהיא צורה,שהוא יוכל להבין, דהיינו בסוד של היגיון של ילד, היגון של התחתון, שנקרא אור חוזר בגובה קומה של התחתון, ולכן הוא נקרא נה"י, כי נה"י זה או"ח,שהוא בבחינת לבושי מוחין שניתן לתחתון. והלבושי מוחין האלה יש להם הגבלה

לבושי מוחין
הוא סוג היגיון שניתן לתחתון,
נקרא אור חוזר בגובה קומה של התחתון,
ולכן הוא נקרא נה"י.
כי נה"י זה אור חוזר, אז זה בחינת לבושי מוחין שניתן לתחתון

אז הוא אומר שהלבושי מוחין האלה מתחלקים (26.06)

, דהיינו כמ"ש לעיל.
ששורש ע"ס דאצילות הם תמיד רק בינה ז"א מלכות לבד, דהיינו כי כל תחתון אינו אלא בחינת אח"פ דעליון, (דהיינו אותה אבחנה שאח"פ דעליון עומדים בגו"ע דתחתון) וע"כ אין לו אלא ג' כלים אלו(של האח"פ).

נשארו ג' כלים שהם:
• בינה, ז"א ומלכות. – אלו שמות של אור ישר
• ושמות של בינה, ז"א ומלכות של צ"ב: נקראים:
o בינה נקראת- חב"ד
o ז"א נקרא חג"ת
o ומלכות נקרא נה"י

ולכן אנו נשתמש בלשון מעתה חב"ד, חג"ת, נה"י כדי לציין בינה ז"א ומלכות
ולכן אומר:

אלא
• . בסוד תיקון קוים נעשו ג' קוים בבינה ונקראים חב"ד, (דהיינו במקום לקרוא לזה בינה, קוראים לזה חב"ד שזה מציין את הראש)

• וג' קוים בז"א ונקראים חג"ת,
• וג' קוים בנוקבא ונקראים נה"י.

הרי, שהראש הנקרא חב"ד, אינו אלא כלי דבינה בלבד
, וע"כ נעשה כאן תיקון ההתחלקות בין ג"ר דבינה, לז"ת שלה,

(בשביל מה צריך את התיקון הזה?
• כי אם הג"ר דבינה יקבלו אור חכמה- יקבלו אור חכמה על סדר של בחינת ג"ר
• אבל אם יקבלו על ז"ת דבינה- יקבלו על סדר שמקבלים ז"א ומלכות, כי ז"ת דבינה הם מה ז"א ומלכות. נמצאים בבינה.
• אז השאלה על איזה דרך מקבלים חכמה
o האם על דרך הג"ר, כפי שהג"ר משוייך לג"ר העליון- לכתר וחכמה
o או ע"פ הז"ת שמשוייך לתחתון, שהם ז"א ומלכות
כלומר השאלה היא, אם זה בבחינת ג"ר- דהיינו שלמות החכמה – ג"ר דחכמה, או בבחינת ו"ק דחכמה (לא אומר ז"ת אלא ו"ק)- דהיינו חוסר שלמות של החכמה, איך יקבלו, כי השאלה מי הכלי שיבקש את החכמה, מי הכלי שיקבל את החכמה. ולכן:

לקחו את הג"ר ועשו בו תיקון של ם' דצלם, שהוא לא יכול לקבל חכמה ו
רק הז"ת יקבל את החכמה בבחינת ל' דצלם,
ואז יוכל לקבל את החכמה מוקטנת. (29.47)

בסוד א' כי המסך(דנה"י ) דעליון אינו שולט על ג"ר דבינה, ( קרומא דאוירא, אלא רק מתחת ג"ר דבינה.
מה זה נעשה?, מה זה עומד? ר"ל, לא עומד אלא משפיע, כי באמת עומד למעלה מג"ר דבינה, אבל הוא משפיע מתחת לג"ר דבינה)
וע"כ עומד המסך דנה"י דעליון רק אחר ג"ר דבינה, ונעשה תחתיהם לבחינת רקיע המבדיל את
• ז"ת דבינה לבחינת מים תחתונים,
• וג"ר דבינה נשארו בבחינת מים עליונים.
כמ"ש לעיל בתיקון קרומא דאוירא. עש"ה. ( 30.51)

מה אמר לנו עד פה?

סיפר לנו עד כה, שכאשר א"א עולה לעתיק, אז הוא לא ממש נהיה̤ פ̤ה של עתיק כמו של צ"א, אלא נהיה בבחינת פה/דעת אבל שלא מקבל אור חכמה למדרגה, לא מקבל ג"ר דחכמה, לא מתחבר לגמרי עם עתיק. למה?
כי בקטע הבא יאמר לנו, שזה לא יהיה כמו בעתיק שבא אור ע"ב ס"ג וביטל אור חכמה, וגרם לשבירה. מה יעשה בשביל זה?
אומר בקטע הבא: יעשה תיקון: שנקרא הגבהת ראשי ירכין.
מהו הגבהת ראשי ירכין? הוא האפשרות לקבל באח"פ דעלייה, איך זה נגרם?
ע"י כשהבינה שצריכה להוות כלי לחכמה ,מחלק ל-2:
1. שהבינה שהיא כלי לחכמה תהיה לא על ג"ר דבינה אלא על ז"ת דבינה, שהיא תהיה בבחינת ו"ק,
2. שהבינה שאמורה להכיל את החכמה, היא תהיה הכלה רק על ו"ק, ואז ממילא צריך לעשות תיקון מיוחד, שנקרא ם' דצלם, על ג"ר דבינה,
• שאם יבוא אור חכמה למדרגה, אז ג"ר דבינה לא יקבלו את החכמה
• , כי אם הם כן יקבלו (הג"ר דבינה) את החכמה, יצטרך להתפשט ג"ר דחכמה לגוף וזה אסור, זה אי אפשר.

ולכן התיקון הזה של הם' דצלם, כמו שקרה קודם, יהיה גם על הלבושי מוחין, כי הרי היה לנו כבר תיקון כזה כבר בגלגלתא, אנו רוצים את התיקון הזה גם בלבושי מוחין, כדי שהמוחין שמגיעים בתוך הלבושי מוחין, יהיה מראש על ו"ק דחכמה ולא על ג"ר דחכמה

תלמיד: להסביר מה הקשר בין הגבהת ראשי ירכין ללבושי מוחין?
הרב:
• הירכין זה הנה"י.

מה זה נה"י במדרגה?
זה אור חוזר שהעליון עושה בשביל התחתון. מדוע?
כי אם למשל התחתון צריך לקבל אור, אז העליון צריך לעשות זווג בשבילו. והוא צריך להלביש את האור בתוך אור חוזר.
מי עושה אור חוזר? המלכות, אבל המלכות היא נקרא נה"י.
אז הנה"י האלה הם בעצם או"ח שמשוייך למלכות, ולכן האו"ח שנקרא בצ"א- מלכות, פה הוא נקרא נה"י

ואז הנה"י האלה, הם בחינת או"ח, שהתחתון עושה בשביל העליון, אנו מדברים על התיקונים של הנה"י האלה.
והוא אומר שהתיקונים האלה של הנה"י האלה, שהם נקראים ירכין, הם לא תיקונים של ירכין של לבושי מוחין של צ"א, אלא איזה סוג של לבושי מוחין? של צ"ב. זה נקרא הגבהת ראשי ירכין, ולא ירכין במקומו, זאת אומרת שהוא לא עומד במקומו, אלא הוא כמו רובץ, דהיינו מעלה את הנה"י / את האח"פ למעלה ולא אח"פ במקומם, שזה יהיה השלכה של זה. (34.06)

אם ניקח את הירכין שהם הלבושי מוחין, שבלבושי מוחין יש לנו את חב"ד חג"ת נה"י, אז אם אני מקבל בלבושי מוחין, על חב"ד חג"ת, אז קבלתי במסגרת צ"ב , ולא השתמשתי בנה"י, מה שנמצא למטה מפרסא. ולכן צריך לקחת בתוך לבושי מוחין את הנה"י האלה, ולקבל בתוך הנה"י האלה רק בחב"ד חג"ת של הנה"י ולא בנה"י של הנה"י, ואז גם בכלים אח"כ שאני אצטרך לקבל, אז ממילא לא יבוא לי אור למקום הזה" שלה נה"י האמיתיים, אלא רק לנה"י, לאח"פ שיעלו לחג"ת. (34.43)

תלמיד: למה צריך תיקונים בלבושי מוחין, לא מספיק רק באור, למה לא מספיק באחד מהם? )
הרב:
דוגמא:
למשל שגלגלתא, עשה זווג על צ"א, ומשך אור יחידה ועשה זווג דהכאה וקיבל חלק מאור היחידה, ולאחר מכן היה ביטוש ויצא פרצוף ע"ב.. ע"ב לא מושך יותר אור יחדדה, אלא מושך רק אור של חיה, אור חכמה. למה? יש לו צימצום על אור יחידה.
אם ימשוך על אור יחידה לא יעמוד בזה. אין לו כח של מסך לדחות את זה.
כלומר שהאור /שמגיע יש עליו צימצום. והרי על אור אין צימצום, ר"ל העיגול שאיתו משתמש להמשכה, לא יהיה עיגול של בחי"ד אלא של בחי"ג. כי כנגד זה המסך שלו……35.44

.אותו ד בר כאן:
היות ולמסכים שיש לא"א הם רק מסכים של צ"ב, ע"כ האור שהוא מושך צריך להיות במסגרת של צ"ב. מה קובע את האור? על האור אין הגבלה, אבל על הלבושי מוחין יש הגבלה

• מי זה הלבושי מוחין? מה שהעליון עושה זווג בשביל התחתון,

• ולכן בלבושי מוחין שנקראים הנה"י, לא נקבל בנה"י דנה"י, אלא הנה"י דנה"י שהם הירכין, יעלו לחג"ת ונקבל בלבושי מוחין רק בבחינת אח"פ דעליה של הלבושי מוחין. למה? כי כנגד זה =א"א יוכל לקבל אאור רק בצ"ב, כמו שבע"ב יגיע רק אור חכמה ולא יגיע אור יחידה, איך הגיע רק אור חכמה? מתוך זה שגלגלתא נותן לפרצוף ע"ב רק דרך ע"ב הפנימי, רק על זווג שהוא עושה על בחי"ג, ולא על זווג שהוא עושה על בחי"ד

ואותו דבר פה:
לכן גם הלבושי מוחין צריכים להיות מוגבלים, וזו דרך ההנהגה של העליון לתחתון, וזה נקרא השגחה, כי אחרת אם ההשגחה היתה רק דרך האור, אז האור היה מגיע ולא היינו עומדים בו. (37:00)

אין תגובות

להגיב