023- הדף היומי בתע"ס – חלק י"ג – עמודים א'שמא-א'שמב

media

שאלות חזרה עמודים (א' שמ"א – א' שמ"ב):
א) מהו התיקון הד' ומהו התיקון הה'?
ב) כיצד התיקון הד' שומר מפני השבירה שהיתה בעולם הנקודים?
ג) הסבר את המושג "הגבהת ראשי ירכין", ואת הקשר שלו לתיקון הד'.
ד) מהו המושג "נקי" בתיקון הד', הנק' גם "עמר נקי"?
ה) למה מקביל התיקון הד' בבחי' המוחין דא"א? שערות רישא.
ו) במה שונים התיקונים דנה"י מתיקוני החג"ת ביחס לראשים דא"א

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

עמוד אשמ"א טור א'
התיקון הרביעי- בחינת האודנין
עמר נקי (כנגד ג"ר דבינה- ם' דצלם)
הגבהת ראשי ירכין למעלה מהיסוד- בסוד רובצת

והנה נתבאר איך שהחב"ד דנה"י דעליון

(למדנו שישנם ג' תיקונים ראשונים, והם בחינת חסד גבורה ות"ת דעתיק שעושה תיקונים בראש דא"א.

• ב' התיקונים הראשונים הם בחינת חומר ממש של א"א,
o שהחסד הוא מייצר, או גלגלתא מלביש עליו והופך להיות ממש כמו חומר שלו. שמזה בונים את ראש הא' דגלגלתא
o ואת בחינת מוחא סתימאה בונים מהגבורה
o והת"ת זה לא חומר, אבל הת"ת זה מסך שיוצר מציאות בתוך גלגלתא של הפרדה גם למוחא דאוירא.

לאחר מכן, יש את התיקונים שעכשיו אנו מדברים עליהם, שהם תיקונים של נה"י, שהם לא תיקונים של חומר, אלא תיקונים של צורה, של לבושי מוחין, שבאים על בחינת החומר זה שנקרא גלגלתא ומו"ס ומוחא דאוירא.

גם בלבושי מוחין האלה, שאנו מדברים, יש בינהם הפרדה של ם' ל' וצ'
• השליש העליון של הנה"י- אותו אנו מחלקים, כמו שחילקנו את הם' ואת הל', שזה היה צד הבינה שאות חילקנו לג"ר דבינה, וז"ת דבינה,

• ופה אנו מחלקים את הנה"י דעתיק
o לצד עליון שלה- שזה נקרא מים עליונים
o וצד לתחתון שלה נקרא מים תחתונים.

נתחלקו לב' בחינות למים עליונים ולמים תחתונים. ( דהיינו חצי העליון של ש"ע דנה"י הנקרא מים עליונים" והם נקראים הם' דצלם של לבושי המוחין של הנצח הוד)
ונודע שהם הנקראים ם"'ל', דצל"ם, והם ב' תקוני גלגלתא:

• הנקראים עמר נקי, ( וזה תיקון השערות, שהם יהיו נקיים לגמרי ממסך וצימצום" כי שיש עליהם תיקון של ם' דצלם, ולכן מצד אחד הם עמר- הם צמר, כמו שערות" אבל הם נקיים. למה הם נקיים ? כי אין להם צימצום בית דין, תיקנו אותן בתיקון של חסדים מכוסים שגם אם תגייע חכמה היא לא יכול לפגום בה, ולכן יש להם נקיות,
ו
• ופקיחו – שזה יהיה בבחינת הל' דצלם, בחינת ז"ת דבינה כנגד מוחא דאוירא, כמו שמוחא דאוירא הוא זה שיכול לקבל את אור החכמה, ככה צריך לבוש גם בלבושי מוחין, של לבוש כזה שיכול לקבל החכמה שנקרא פקיחו דעיניים) (3.55)

• ופקיחו דעיינין, שהרב מבאר אותם לעיל, כי הם ב' בחינות נו"ה שנתחלקו על היסוד,

• שאודנין הם בחינת ירכין שהם למעלה מן היסוד, ונבחנים לנו"ה סתימין. (במה הם סתומים ? בחכמה, דהיינו זה חסדים מכוסים שלא יקבלו חכמה, סתומים מלקבל חכמה) (4.22)

• ועיינין הם בחינת ירכין שלמטה מן היסוד ונבחנים לנו"ה נגלים(מה נגלה בהם? חסדים, חסדים מגולין. מה אנו אומרים בחסדים מגולים? כי יש חכמה, כי החכמה תגלה חסדים) . עש"ה. יוצא מכאן

יוצא מכאן.
,שאת החכמה ניתן דרך עיניין ולא דרך אודנין
– וזה נראה קצת מוזר. למה?

כי האודנין נחשבים בד"כ לאוזן, שהוא למטה מהעיניים,
ואיך פה פתאום, אני נותן מהעיניים יותר מאשר האודנין?

תשובה:
האודנין מדובר על ג"ר דבינה,.
ואם אני נותן את החכמה דרך ג"ר דבינה, אז החכמה שאני צריך לתת היא ג"ר דחכמה. כי אם הנקבה של החכמה היא בחינת ג"ר,
אז גם החכמה שצריכה להנתן היא בחינת ג"ר. ולכן אני לוקח את ה"פקיחו דעיניים", אבל זה לא סתם עיניין, אלא זה עיניין עם תנאים:

• זה נקרא עיניין שבאים דרך נקבה, דרך נקבי עיניים, ואז זה חכמה מוקטנת, זה חכמה שבאה דרך ז"ת דבינה-

• וזה תיקון מיוחד,- שזה גם צורת מחשבה, צורת היגיון, שאני לא יכול לקבל חכמה מבחינת הג"ר, אלא אני לא מקבל חכמה לפרטיות (5.53)

5.10

והוא מטעם הנ"ל, כי האודנין הם בחינת ם' דצל"ם, שהם בחינת ג"ר דבינה הנפרשים לגמרי מן היסוד, כי אינם מתמעטים על ידו, מחמת שה"ת ושום צמצום אינו שולט על ג"ר דבינה, כנודע(אז אין מה שימעיט את האור הזה )

. וכן בעת גדלות שה"ת יורדת מעינים(אז לכאורה הייתי מצפה, שיקבלו עכשיו אור הג"ר דבינה , כי לכאורה התבטל צ"ב, ירדה ה"ת מעיניים, אבל זה לא מתקיים בג"ר דבינה)
, וי' נפיק מאוירא ואשתאר אור, ( י' יוצאת מהאויר ונשאר אור- אור חכמה, ואין זה נוגע להם כלום, למי להם? לאודנין) אין זה נוגע להם(לאודנין- לג"ר דבינה, לאלה שהם מתוקנים בג"ר דבינה ) כלום כי מהם לא נפיק הי', ( כי מהם לא יוצא הי'. מיזה הי'? מלכות שעושה צימצום )והם תמיד בבחינת אוירא, (בחינת חסדים )
כמ"ש הרב לעיל אצל הם' דצל"ם, (שבגלגלתא, ולכן הם כמו עתיק, הם עדיין משוייכים לבחינת עתיק ) ע"ש.

וע"כ נבחנים שהם למעלה מן היסוד, כלומר שנפרשים ממנו לגמרי, ( כי כוח הדין של היסוד פועל ממקום הימצאו ולמטה, ולכן הוא לא פעול עליהם, כי הם נמצאים מעליו )
• כי אינו מתמעטים מבחינת הקטנות שלו,
• וכן אינם מתגדלים מבחינת הגדלות שלו.
וז"ס דלא אדכרו אודנין בא"א, (לא נזכרו האודנין בא"א. למה? ) כי הם נשארים תמיד סתומים כמ"ש הרב. ( הם למעלה ממקום הזווג, למעלה מחכמה)

לסיכום: היסוד לא משפיע עליהם (על- ם' דצלם -ג"ר דבינה).
מי זה היסוד? המסך של קו אמצעי שנותן הארה
• אז מה שאנו רואים שהם (הג"ר דבינה- ם' דצלם) למעלה מהיסוד: הכוונה למעלה מקו אמצעי, שהקו האמצעי שייך לעניין זווג לענין נתינת חכמה)

• אז כשאנו אומרים: למעלה ממנו הכונה היא: מצד הערך, ולא מצד המקום. כלומר מצד הערך הם למעלה מהזווג. וכח הדין פועל רק ממקום הימצאו ולמטה, ולכן הוא לא פועל על הם' דצלם, או על התיקון המיוחד הזה שנקרא אודנין, והתיקון עצמו נקרא עמר נקי. (8.27

בחינת עיינין- התיקון החמישי

אמנם בחינת עיינין, (שזה התיקון הבא, התיקון החמישי)
שהם בחי' ז"ת דחב"ד דנה"י, הם נתקנו בבחינת ל' דצל"ם, דהיינו למטה מן היסוד(
מה הכוונה שניתקנו למטה מהיסוד?
הכוונה, שהיסוד, דהיינו הזווג, כבר משפיע עליהם

כי עליהם שורה הצמצום של היסוד בעת קטנות בעוד ה"ת בעינים, להיותם בחינת ז"ת דבינה הצריכים להארת חכמה, והקטנות מונעת אותם
.
(משמע שהיסוד שולט עליהם (על הז"ת דבינה),
• ואם הוא שולט עליהם בקטנות, אז הוא שולט עליהם גם בגדלות.
• ממי שאתה מקבל מחמאה, אתה מקבל גם ביזיון,
• ולכן אם אתה רוצה להיות למעלה מהביזיון, אז תהיה גם למעלה מהמחאה
אבל אם אתה רוצה רק מחמאה בלי בזיון- זה לא "הולך"

) וכן הם מקבלים מן היסוד בעת הגדלות, שה"ת יורדת מעינים, שאז יורד הי' מאויר שלהם, ואשתאר בהו אור. (נשאר בהם אור. איזה י' יורדת, מי זו הי' שיורדת מהאויר? מלכות דצימצום, ולא להתבלבל, עם זה שהאות י' נחשב בד"כ לחכמה, אבל פה הכוונה י' למלכות. (10.11)

• ) וע"כ נבחנים העיינין לנו"ה גלוים, ( דהיינו החסדים שלהם גלויים כי יש הארת חכמה) כי רק המה המתגלים בעת הגדלות

• משא"כ האודנין (איזה תיקון זה האודנין? זה תיקון רביעי )נקראים סתימין כנ"ל, להיותם למעלה מן היסוד. כמבואר.

ולכן העייניין זה התיקון החמישי, והאודנין זה התיקון הרביעי

ותיקון( רביעי) זה מכונה הגבהת ירכין למעלה מן היסוד,
( באיזה תיקון מדובר?
על האודנין, שהוא הגבהת ראש יירכין למעלה מהיסוד ) בציור דרובצת(שהכוונה היא שאין התפשטות הירכין, כמו בצ"א" וזה נקרא בחינת אח"פ דעלייה ), שאז הירכין נגבהים.
החילוק בין ע"ס דנקודים לבין עולם התיקון

והבן זה היטב, כי זה כל החילוק בין ע"ס דנקודים שלא נתקיימו, (שנשברו)ובין עולם התיקון(שהוא כן התקיים )

(מה קרה בנקודים? ). כי בנקודים, אשר נה"י דא"ק נתלבשו שם בג"ר,
• (דהיינו בג"ר דבינה לא היה את התיקון הזה של הם' דצלם, וקיבלו בג"ר דבינה את החכמה. אז איזה חכמה קיבלו? קיבלו ג"ר דחכמה ולכן נשברו.

• והנה בנה"י דא"ק עוד לא היה תיקון הזה דהגבהת ירכין למעלה מן היסוד, (לא היה את התיקון הזה של הם' דצלם של האודנין, של ג"ר דיבינה, שאם תבוא חכמה הם יכולים להגיד לא! )

• כנ"ל, אלא שנה"י שלו נבחנים לעומדים
• דהיינו הוא עומד על רגליו,
• ורוצה לקבל ברגליים, בהתפשטות רגליים – ולא בהגבהת הירכין למעלה מהיסוד, למעלה מהזווג, ולא לרובצת, כמו מקפלת רגליו)

• , ולא לרובצת, כלומר, כי עוד לא נעשה בו התיקון של הא' תוך הבינה, בסוד רקיע(מה זה תיקון של הא'? ) המבדיל בין מים עליונים למים תחתונים( בסוד הרקיע שהוא בחינת אלכסון של הא', שזה צ"ב שמבדיל בתיקון בין מים עליונים לתחתונים)
• , אלא בעת הקטנות היו או"א דנקודים אב"א,
• ובעת הגדלות דנפיק י' מאויר ואשתאר אור( יצאה הי' מהאויר ונשאר אור), הנה נפקא היוד( יצאה הי') גם מן הג"ר דאו"א(גם הג"ר דבינה ), וגם הן אשתארו(כלומר שגם הג"ר דבינה קיבלו אור חכמה/ ג"ר דחכמה, ואז נשברו ), בבחי' אור חכמה. כנ"ל, שזה גרם הביטול והשבירה. (היות ופשטו רגליהם, וזה אפשרי רק בצ"א, והרי צ"ב לא גמר תיקונו, ראש א ' ישסו"ת עדיין החזיק צ"ב" והם פשטו רגליהם, משמע שעברו על צ"ב" ואם עוברים על צ"ב" זה אומר שעוברים גם על צ"א)
וכל זה היה מפני שא"ק עומד הוא, כלומר, שלא נעשה התחלקות בראשי ירכין שלו,שיהיו לבחינת ג"ר דבינה ום' דצל"ם, כנ"ל,

אנו רואים שזה:
תיקון מאד מאד גדול-
זה נקרא תיקון של הגבהת ראשי ירכין,
שקראנו לזה- גניזו דאו"א, שלא נקבל ג”ר דחכמה.

איך לא מקבלים ג"ר דחכמה?
• לאה לא מתחתנת עם עשו,
• לאה- שערי דמעות לא ננעלו,דהיינו היא בוכה, הכוונה מערבת מלכות בבינה, ומעלה נה"י, הגבהת ראשי ירכין למעלה, ומקבלת רק בהסתרה, רק בחסדים מכוסים, ולכן זה נקרא עלמא דאתכסייא, עולם מכוסה.-

• אז, כמובן זה קרה בז"א, וכאן נעשה השורש לתיקון, למה שאח"כ יקרה עם לאה , עם בחינת יעקב. וזה מה שקורה בכל בחינת פרטית שבעולם הזה שנקרא אמונה, שמקבלים את זה למעלה מהדעת, ובלי זה אין תיקון
.
• אין תיקון בלי אמונה, כי אם רוצים רק בידיעה, אז נשברים,אין ברירה אלא להישבר בצורה כזו.) (15.20)
הערה לא של הרב: התיקון של ג"ר דבינה הוא שבמצב הגדלות
(שאות י' יוצאת מהאויר, ויש הגבהת ראשי ירכין)
בינה לא משתנה (הי' אצלה לא ירודת מהאויר) והיא נשארת כל הזמן בחסדים מכוסים כמו במצב קטנות
המשמעות היא שבזמן תיקון, לא משנה באיזה מצב תהיה הבינה מצב (קטנות או גדלות
,היא לא תקבל אף פעם ג"ר חכמה ,וזה מונע אפשרות לשבירה כמו שהיה בנקודים

• שבזה הם( הג"ר דבינה) מתעלים ומתפרשים מן היסוד, ואינם מקבלים ממנו בחינת הגדלות שלו

• , ואפילו בגדלות נשארים באוירא שלה כמו בקטנות.
o (גם בגדלות שיוצאת הי' מהאויר אצלהם (בג"ר דבינה), היא (הי') לא יוצאת! נשארים בחסדים מכוסים (כמו במצב קטנות). וצריכים לזכור שאוירא שונה ממוחא דאוירא).

o כמו שבקטנות הם (הג"ר דבינה) עדיין הרגישו שלמות, מתוך חסדים מכוסים שלהם, ( אז גם בגדלות ) אז עדיין נשארים בחסדים מכוסים בשלמות הזו

אלא שנה"י היו( בצ"א, בנקודים) בבחי' עומדים כדרכם( שזה נקרא תיקון המקום, אבל לא היו צריכים לתקן את המקום, המקום עדיין לא תוקן, לא היה רק תיקון הזמן, והם רצו גם תיקון המקום), אשר גם ראשי הירכין שהם בחינת ג"ר דאו"א, מקבלים גם כן מן היסוד את הגדלות שלו, שזה גרם לשבירתם(בנקודים ), כמבואר . ובזה תבין דברי הרב בע"ח שער ח' סוף פ"ג, במה שמפרש שם, אשר דעת דנקודים הוא למעלה מחו"ב, משום דא"ק עומד הוא ולא רובץ, ( ר"ל שנקודים פועל כמו א"ק, למרות שאסור לו, ולכן נשבר) עש"ה והוא כנ"ל, כי גם ראשי הירכין שהם בחינת ג"ר דאו"א, מקבלים ג"ר מן היסוד דא"ק את בחינת הגדלות שלו, שבקעה לפרסא והוציאה הי' מאויר, שהארה זו דאשתאר בסוד אור, היא הנקראת דעת המוציא הארת חכמה לחוץ, כנודע, ונמצאו או"א דנקודים שקבלו מהדעת הזה. עש"ה.

מהו סוד חנוכה? בהקשר לתיקון של ג"ר דבינה-( חסדים מכוסים)

בשביל מה חזר, ומדבר על הנקודים? הרי אנו לומדים, על עולם אצילות?!

• כדי להראות לנו מהו התיקון המיוחד, שהוא הנותר,שהוא הדבר שהציל אותנו.
• ווזה גם למדנו בחנוכה "ומנותר קנקנים, נעשה נס לשושנים"
o מהו שושנים? נשמות ישראל
o ממה נעשה נס? מאותו כד שמן קטן, שזה נקרא חסדים מכוסים, שזה נקרא ג"ר דבינה," ומזה נעשה הנס, שאפשר עוד פעם לתקן את עולם אצילות
o וכל מה שקרה עם היוונים, זה כמו שבירה, שהכניסו צלם בהיכל. מה זה שהכניסו צלם בהיכל? צלם זה הפרטיות של האדם, הכניסו את הצלם את השניות, את הרצון הפרטי, בהיכל של קודש הקודשים. ומה התיקון של זה? היה חייב לחם שנקודה פנימית בלב, שנקראת חסדים מכוסים, שחתומה בחותמו של כהן גדול.
o כהן גדול זה או"א עילאין. ואו"א עילאין זה כנגד תיקון של ג"ר דבינה, ואיפה השתרש התיקון הזה? בעולם אצילות,
o כתוצאה מזה, שיהדות נבנתה על הבסיס האמוני, אפשר היה לנצח גם את היוונים, אחרת אי אפשר היה לנצח אותם., כי זה לא נצחון של קרב גשמי, זה נצחון של הנקודה הפנימית הזו שבלב שנקראת נקודה אמונית- ועל זה בא כל החג.- האם זה גמר התיקון? לא! זה אמצעי, צריך גם אפשרות לפשוט את הרגליים ולקבל גם מצד תיקון המקום, אבל זה צריך לקחת זמן. זה צריך לקחת עוד תיקונים בצ"ב, ורק אח"כ שהקב"ה יחליט מלמעלה, אפשר יהיה גם את השאר. למה שיחליט מלמעלה? כי זה רק תיקון הנשמה בינתיים. שמונה.תל

אין תגובות

להגיב