047- הדף היומי בתע"ס – חלק י"ג – עמודים א'שפט-א'שצ

media

שאלות חזרה א'שפט-א'שצ
1. מה ההבדל המהותי בין הב"ן דעתיק לב"ן של שאר הפרצופים בעולם אצילות?
2. מדוע א"א יכול לקבל ג"ר דחכמה בהתחברו עם עתיק לפרצוף אחד?
3. מה האמצעי שנגרם, המונע התפשטות הג"ר דחכמה שא"א מקבל- לגוף?
4. מדוע בפרצופים או"א וזו"ן לא יצאה הבינה לבחינת גרון כמו שקרה בא"א?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

אות קצ"א
קצא) וטעם שינוי זה דא"א (
• שהבינה והחכמה עומדים זה למטה מזה, והם לא בזווג, וזה שונה משאר הפרצופים,
• .שבשאר הפרצופים הם עומדים זה בצד זה וכן עושים זווג, כי שאר הפרצופים הם בתיקון קוים, ולן החכמה הם יכולים להזדווג,
• אבל בא"א בינה יצאה מחוץ לראש לבחינת גרון.)

מה טעם השינוי שהיה בא"א?
היה, כי כבר הודעתיך סוד המלכים שמתו הם סוד הנקודות, ( ר"ל שהם סוד עולם הנקודים, שבאו מנקודות דס"ג.)
ואחר כך (בעולם התיקון, כל אותם בחינות שנשברו נתקנו ) נתקנו, ואמנם (
• יש הבדל בין פרצופים שבאו לתקן את עולם הנקודים, ומראה לנו את ההבדלים ביניהם
• וכנגד ההבדלים האלה יהיו תפקודים שונים)

ברישא דעתיק לא היה בו שום בחינת מלכים( לא רק שלא מתו, אלא גם לא התבטלו) שמתו כמבואר אצלינו, ( מדוע?
כי לקח לתקן רק
• גו"ע דאו"א,
• וגו"ע דכתר,
שמהם אפילו אור היה של בחי"א, וגם שמונה נקודות וגם חסד דאמא
הוא לקח את כל הבחינות האלה לתקן שבהם עדיין היה בחינת אור,ועדיין היה בבינת תיקון, והם אפילו לאה התבטלו ממתכונתם)
אך מאריך אנפין ולמטה היה בו בירור ז' מלכים, ( אומנם לא בקביעות, כי בקביעות הוא לקח את אח"פ דכתר
אבל בגדלות שלו בפב"פ, שעש ה אפילו בשביל התחתון, לצורך הגוף שלו, לקח ממלך הדעת כמבואר אצלנו.
לכן א"א המלביש ומקבל אור דע"י( עתיק יומין) עצמו, (לאחר שבא בגדלות והתחבר עם עתיק לפרצוף אחד )לא היה כח אל הבינה שבו לקבל אורו,
(
מה זה שלא היה כח לבינה דא"א לקבל אורו?? איזה כח היא צריכה לקבל את האור?
• היא צריכה כזה כח, שאם היא תקבל את האור, היא תוכל לוותר עליו, היא תוכל להגיד לו, אני לא רוצה אותו, אבל לא היה בה כח כזה
• לא היה תיקון קוין שיתן את הכח להגיד אני לא רוצה את האור.
• ולכן היה צריך להוריד אותה מהראש)
איך הבינה דא"א כן יכולה לקבל את האור מעתיק? ממקום רחוק, דהיינו מחסדי ם, ולא חכמה, ואז היא תוכל לקבל את הארה) ולכן ירדה בגרון, כי ממקום רחוק תוכל לקבל הארה. ( 3.08)
אות קצ"ב
קצב) והטעם לפי שבינה דינין מתערין מינה ( אז
• מצד אחד אנו רואים שבינה זה חסדים,
• מצד שני , בחציה התחתון בינה היא דינים)
ולכן אם בינה תקבל מצד הדינים שבה, בחינת אור חכמה, היא תתפשט מינה וביה לגוף ותגרום לשבירה, כמו שהיא קיבלה בעולם הנקודים.
ולכן כאשר אנו אומרים שבינה היא חסדים, צריך לזכור שיש בה עוד תכונה, שדינים מתערים מינה, שיש בה גם דין, היא התגברות, היא נקבה, ולכן יש בה כח לקבל חלק של אור עתיק, כמו החכמה,דהיינו כמו א"א, או כמו חכמה בראש דא"א.
ולכן החכמה נשארה במקומה, איפה במקומה? בראש, במצב של זווג בראש.
לכן אין בה כח לקבל החלק של אור דעתיק כמו החכמה, לכן החכמה נשארה במקומה, (בראש, במצב של זווג בראש ) והבינה, שלא יכולה לעמוד בראש, היא לא יכולה לקבל ג"ר, יורדת למקום הגוף. (4.14)
והבינה ירדה בגרון ואמנם בשאר פרצופים, (שאצלם החכמה, היא חכמה של ל' דצלם" שמגיע דרך הבינה, ולכן לא צריך למעט את הבינה שלא תוכל לקבל את החכמה, אבל בראש דא"א הוא מקבל את החכמה מעתיק, חכמה של ג"ר, אז אם בינה תקבל חכמה של ג"ר, היא תתפשט עם עצם החכמה
אבל שבינה של ל"ב נציבות החכמה מקבלת ל' צדלם, אז אין בעיה שהיא תעשה על זה זווג.
כגון או"א וזו"ן, כולם מקבלים אור דעתיק ע"י לבוש א"א, ( שאיך משפיע לבוש של א"א? ל' דצלם ולא מ ג"ר דחכמה) ויש בה יכולת להשיגו ואין צורך להבינה שלהם לירד ולהתרחק. ( מהראש, ויכולה לבוא בזווג עם החכמה) ( 5.16)
סיכום:
• בינה דא"א צריכה לרדת מחוץ לראש, כי היא לא יכולה להיות בזווג בראש, כי אם תקבל את האור שיש בראש דאריך,שהוא ג"ר דחכמה,היא תגרום לשבירה.
• בשאר הפרצופים , כל החכמה שמקבלים, ממילא זה חכמה ממועטת בבינה, דרך ל' דצלם, ולכן בינה בשאר הפרצופים, או"א וזו"ן יכולה לקבל את החכמה, ולא צריכה לצאת מראש לבחינת גרון. (5.50)

אות קצ"ב
קצב) אין בה כח לקבל החלק של אור דעתיק כמו החכמה וכו' או"א וזו"ן כולם מקבלים אור עתיק ע"י לבוש:
כמבואר לעיל, כי זה התיקון של מל"צ דצל"ם מתחיל בנה"י דעתיק, המלובשים במוחין דא"א, שבסוד הגבהת ירכין למעלה מיסוד(ר"ל שהם מלובשים, הנה"י הכוונה אותם נה"י שהם בחינת לבושי מוחין לא"א,שעושה עתיק)
, תיקן ג"ר דע"ב דא"א בסוד ם' דצל"ם, (שלא יקבלו ג"ר חכמה ) שע"י תיקון זה, נגנזו או"א הפנימים, ( מי הם או"א הפנימיים? הם או"א דנקודים, בבחינת ג"ר דחכמה) כנ"ל באורך.
אבל בחכמה דעתיק עצמו אין שום כיסוי, ( כלומר,
שיש כיסוי של חכמה דעתיק, מה שעושה לא"א:
• אז אם אני מסתכל רק על א"א עכשיו, אז יש לו חסימה- הוא לא יכול לקבל ג"ר דחכמה
• אבל, אם אני מסתכל על עתיק מצד עצמו- אין לו חסימה של ג"ר דחכמה
• ועכשיו שא"א בא ונהיה אחד עם עתיק, אז אין לו כבר את החסימה גם כן, כי הוא מקבל בחכמה דעתיק, והחכמה הזאת מסוכנת לו, ולכן הוא חייב כשהוא בא לקבל את החכמה הזו מעתיק, והוא אחד עם עתיק, חייב מיד להפריד את הבינה שלו, ולהוציא אותה החוצה, כי אם היא תקבל את החכמה הזו- זה סכנה, היא תתפשט למטה לגוף מינה וביה, ותגרום לשבירה. (7.52)
ושמה(בעתיק ) מגולים ג"ר דחכמה בלי שום כיסוי של הם' דצל"ם.
ולפיכך א"א שהוא בחינת אח"פ דעתיק, הנה בעת הזווג, הוא נכלל עם עתיק לראש אחד, (ואז אם הוא עם עתיק בראש אחד )
כנודע, ונמצא שמאירים בו ג"ר דחכמה שבעתיק (בא"א ), מתוך התכללות הזו עם ראש דעתיק. אלא הוא(א"א ) אינו משפיע מאור הגדול הזה לתחתונים, כי בו נתקן תיקון דם' דצל"ם בסוד עזקא דכיא, שלא ישפיע כי אם חסדים מכוסים מבחינת הוי"ה דע"ב, כנ"ל
משמע:
• שכלפי התחתונים, אסור לראש דא"א לקבל חכמה, אבל מצד עצמו מותר לו. למה? כי הצימצום לא חל על ראש.
• כמו שכתר דנקודים, יכול היה לקבל את האור, וגם או"א יכלו לקבל את האור, וכל הקילקול מתי היה? כאשר יתפשט הזווג שבראש, דאו"א דנקודים מינה וביה לבחינת גוף, ונגע בפרסא, בסיגים,ואז היתה שבירה, אבל כל זמן שזה בראש, בראש מותר לקבל,.
o כלומר לא"א מצד עצמו, מותר לקבל
o אז, למה הוא לא מקבל בכל זאת, ברגע שהוא יצא? כי הוא יתפשט לגוף
o א ז למה עכשיו שלא יתפשט לגוף? כי הוא כבר לא עצמאי הוא חלק מעתיק., ועתיק לא בא להתלבש לגוף
o הוא הופך להיות אחד עם עתיק, אם הוא ראש דהתבלשות, ואז או"א עולים למעלה, והם כן יכולים לקבל להתפשט. למה?
 כי או"א יקצבו בראש דא"א, אז יקבלו רק ל' דצלם (9.46)
וכן בחינת הוי"ה דע"ב שבמו"ס נתקנה ג"כ בבחינת ם' דצל"ם, (באות קפ"ח )
כנ"ל, וכל השפעה של אור חכמה, הוא רק מבחינת הוי"ה דס"ג שבכל ראש מג' רישין דא"א, שהוא בחינת מוחא דאוירא(ולא מגלגלתא! לא מג"ר דבינה, כי היה ג"ר דבינה, היה צריך לתת ג"ר דחכמה) ובינה, כנ"ל.
וזה אמרו "הבינה אין בה כח לקבל החלק של אור דעתיק כמו החכמה וכו' והבינה ירדה בגרון",( למה?
למה הבינה ירדה בגרון? מה זה נקרא שאין בה כח?)
כמבואר, כי החכמה שקבלה חלקה מאור הגדול של הראש דעתיק, נתקנה בסוד עזקא רבה שלא להשפיע אל הבינה, (טבעת= עזקא, ולמה נקרא רבה? שפירושה טבעת גדולה? בינה נקראת גדולה )
וע"כ בינה יצאה מראש דא"א, ואינה נכללת עם הראש דעתיק כמו חכמה דא"א.
ומה שבינה מקבלת ע"י מוחא דאוירא אינה נחשב לראש דא"א. שהוא חכמה בעיקר ואוירא היא בינה דחכמה.
(אז איך בינה מקבלת חכמה?
• עלה לראש דאריך
• אבל היא לא עולה כשותפה של ראש דאריך, אלא כמו שותפה של ראש דאו"א,, עם ראש דאו"א היא עולה) (11.45)
וזה אמרו "ואמנם בשאר הפרצופין כגון או"א וזו"ן, כולם מקבלים אור דעתיק ע"י לבוש א"א ויש בה( לבינה) יכולת להשיגו
ואין צורך להבינה שלהם לירד ולהתרחק" דהיינו כנ"ל, כי או"א הם מקבלים ע"י תיקון הצל"ם דא"א, ששמה כבר נגנזה החכמה, וכל הארת חכמה הוא ע"י ל' דצל"ם, שהיא(נקראת ) בינה דחכמה, ( או אפשר להגיד: חכמה שבאה דרך בינה)
אשר גם היא מלובשת בלבוששל ם' דצל"ם, שהיא שורשה
. ובינה יכולה לקבל להארת חכמה זו, להיותה בחינת מוחא דאוירא, וע"כ יכולה הבינה להיות בזווג עם חכמה בראש דאו"א ובזו"ן. (בקומה שווה, ולא זה למטה מזה, אלא בקומה שווה, זאת אומרת ש היא יכולה לקבל חכמה מהעליון שלה, לא ישירות מהחכמה שלה .
כלומר:
• אם או"א הם חכמה ובינה, אז היא יכולה לקבל מא"א. למה? כי היא מקבלת דרך ל' דצלם
• אבל אם בינה דאריך היתה צריכה לקבל מהעליון שלה, היא היתה צריכה לקבל מעתיק, כמו שחכמה מקבלת מעתיק, כשהם שוים, ואז הם לא יכלו לעשות זווג פב"פ בצורה הזו, כי היתה שבירה

(לעומת זאת ) ומ"ש (באות קצ"א) "שברישא דעתיק לא היו בו בחינת מלכים שמתו, (למה בזה זה תלוי? )
הוא משום דעתיק לקח רק בחינת ג"ע דג"ר דנקודים, ואין ברישא דעתיק מבחינת אח"פ של הג"ר שנתעלו שם בעת גדלות, ( מה זה כ"כ משנה? שגם אם יש לו ג"ר דחכמה אין מלכים שיגרמו לו לתת להם את האור והקליפות יאחזו באותם מלכים, אין לו, הוא זך , ולכן גם היה מותר לו לעשות זווג צ"א, שורש דשורש- כפי שלמדנו בחלק ח') (14.20
ואותם אח"פ שהעלה בעת הגדלות להשלמת הע"ס שלו, באו מבחינת הבטול שהיה בנקודים, ולא מבחינת השבירה, ( הרי הוא יצא גו"ע מצד הנקודים, מאיהפ יש לו גדלות? הוא העלה את אח"פ דכתר)
ומשום שהוא בחינת ראש שהמסך שלו משמש ממטה למעלה, אין בחינת הביטול הזה נחשב לשום מיעוט אצלו בראש, ( אז לכאורה הייתי אומר שאולי יש בו מיעוט, אומר: לא! אין בו מיעוט. למה? כי מה שמקבל , מקבל רק כראש)אלא בגופא דיליה המלובש בא"א(שמה יכול להיות מעוט ).
. אמנם א"א, אשר אפילו בחינת הקטנות שלו, דהיינו גו"ע שלו, באו ג"כ מבחינת הביטול דנקודים, (כי ממי קיבל? מאח"פ דכתר )
דהיינו בחינת נה"י דכתר שנתבטלו, ( למה הם התבטלו? היות וחזר ראש הכתר דנקודים לאחר השבירה לקטנות, והוריד האח"פ לבחינת גוף, ואלו האח"פ שלקחו א"א לתיקון בקטנות)
ומכ"ש הגדלות שלו.
(בקטנות הוא לקח מהביטול, ומכ"ש בגדלות, לקח גם מהכלים השבורים ששיכים למלך הדעת
.
אז פה הוא מראה לנו, את ההבדל הגדול בין עתיק לאריך
עתיק הוא זך מאד-
זה סיבה, שלמשל בינה דעתיק לא צריכה לצאת לבחינת גרון
הסבר שרטוט א' (16.14- 18:00)
יש את עתיק, א"א, או"א וזו"ן.
• עתיק יכול לעשות זווג עם חכמה, בינה ודעת. למה? מה הסיבה? . שעתיק הוא זך
• א"א:יש את חכמה, ובינה יוצאת החוצה (לבחינת גרון) ולא יכול לעשות זווג. למה? אין כח בבינה לקבל ג"ר
• או"א: יכולים לעשות זווג על חכמה, בינה ודעת. למה? כי יש להם חכמה מוקטנת ל' דצלם.
• זו"ן : יכולים לעשות זווג על חכמה, בינה, דעת. למה? כי יש חכמה מוקטנת (ב' עטרין)- נלמד בהמשך
יוצא:
• שרק א"א לא יכול
• רק בא"א אני צריך להוציא את הבינה לבחינת גרון
• וכל שאר הפרצופים (עתיק, או"א וזו"ן), אין להם את זה:
o עתיק מפאת רוממותו
o ואו"א וזו"ן מפאת קטנותם, שממילא מקבלים חכמה מוקטנת
יוצא,
שרק בא"א אני צריך את הבינה במצב הגדלות ,להוציא לבחינת גרון,
שרטוט א'
סיבה;
√ עתיק חכמה בינה זך דעת חכמה אין כח בבינה
x א"א לקבל ג"ר ̤בינה גרון √ או"א חכמה בינה יש חכמה מוקטנת דעת
זו"ן חכמה בינה יש חכמה מוקטנת דעת ב' עטרין √
מסביר, מה לקחו לתקן בא"א:
ומה גם שגוף דעתיק מלובש בו ששם יש ג"כ בחינת ז"ת דכתרים דב"ן שהם מבחינת ממעלה למטה, אשר כל הבחינות שממעלה למטה נשברו פנים ואחור, כמ"ש בחלק ז',
• כי רק בחי' הראשים דנקודים לא היה בהם שבירה אלא ביטול לבד, ונשארו עכ"פ באצילות
• אבל כל המדרגות שממעלה למטה שיצא בנקודים, החל מהדעת עד המלכות, כולם נשברו פו"א(פנים באחור ) (נשברו כלים דקטנות וכלים דגדלות ) וירדו לבי"ע.
• וע"ז תבין, אשר בחינת הגופות דעתיק וא"א ואו"א, דהיינו בחינת הממעלה למטה שלהם, כולם נבררו מבי"ע, כי לא היה להם מנקודים רק בחינת ראשים בלבד, כמבואר.
• והנך מוצא רק הראש דעתיק שאין בו מבירורי בי"ע, אבל מבחינת הגוף שלו ולמטה, (מא"א ומטה- שזה נקרא הגוף שלו ) הכולל כל פרצופי אצילות, יש בהם מבירורי המלכים דבי"ע שנשברו ומתו, (ולכן רק אצלהם מסוכן לקבל את ג"ר דחכמה לבינה שלהם ) כי כל בחינת ממעלה למטה אינם באים אלא מן הז"ת דנקודים
איך לנהוג עם בינה -בכל אחד מפרצופי עולם אצילות
כאשר מתקבל אור חכמה במדרגה?
האם להוציא הבינה, החוצה מהמדרגה (לבחינת גרון), או לא
עתיק:
לשם מה צריך את הידיעה הזו על עתיק?
כדי לומר שמצד עתיק לא צריך מיעוט, יכול לקבל ג"ר דחכמה
שהרי כל המיעוט של התיקון של הם' דצלם היא בכדי שלא תהיה שם שבירה,
• ולכן מראה שעתיק בכלל לא קשור לשבירה, אז הוא לא צריך את התיקון הזה של ם' דצלם,
• ולכן עתיק לא צריך להוציא את בינה מראשו, כאשר מקבל ג"ר דחכמה

א"א
• מצד מה שנקשר לעתיק לפרצוף אחד- אז א"א גם מקבל ג"ר דחכמה,
• אבל א"א כן לקח לתקן מהמלכים, ולכן אצלו, כן שייך אפשרות שתהיה שבירה,
• ולכן א"א לא יכול לקבל ג"ר דחכמה, אם בינה נמצאת שם, כי בינה תתפשט מינה וביה,
• ולכן את הבינה חייב א"א להוציא החוצה (כגרון)
ושאר הפרצופים:
או"א וזו"ן
ממילא החכמה שלהם מוקטנת, רק מל' דצלם, ולכן אין בעיה שהבינה שלהם תהיה בזווג בראש.
ולכן היה נצרך לנו לדעת, מה כל אחד מהם (עתיק, א"א , או"א וזו"ן) לקח מעולם הנקודים, כי לפי הבחינות שלהם בעולם הנקודים, כך אנו יודעים אם הם התפשטו למטה או לא התפשטו.
לכן השאלה הנדרשת בכדי לבחון הדבר:

האם הם יתפשטו (הפרצופים דאצילות) מינה וביה, עם אותו ג"ר דחכמה או לא?
o עתיק- ממילא לא התפשט, כי הוא לא בא מהמלכים האלה
o מא"א ומטה, כן עלולים להתפשט, אז אסור לתת להם ג"ר דחכמה
o או"א וזו"ן ממילא לא מקבלים, ולכן אין בעיה אצלהם
o אבל א"א שמתקשר לאחד עם עתיק, עלול לקבל חכמה כזו ולכן רק אצלו שייך, הוצאת הבינה החוצה לבחינת גרון (21.35)
מצבי חכמה ובינה (זכר ונקבה)-
"זה למטה מזה",(חוסר שיויון- יציאה לגרון)
או –"זה לצד זה"- מצב שויון- זווג פב"פ

תלמיד: מה האבחנה שאומרים שחכמה בינה הם:
• מצד אחד: זה מעל זה ,
• ומצד שני :שהם זה לצד זה

הרב: כשאומרים :
• זה לצד זה: זאת אומרת שהם שוים
• וכשהם זה למטה לזה,- זה אומר שבינה למטה מחכמה, ולא יכולה לעשות את הזווג- זווג פב"פ, זווג שווה

מתי הם שוים (בינה וחכמה- זכר ונקבה)?
• כשיש לה מספיק כח, מצד עצמה, לקבל מהעליון שלא דרכו (של חכמה)
• כאשר היא יכולה לקבל מצד עצמה ,מהעליון, שלא דרכו ( שלא דרך הזכר , לא לקבל דרך החכמה), אז זה כמו ב' המאורות הגדולים, במצב מתוקן, ואז היא יכולה להיות עצמאית- ככה היהי בגמר תיקון
אם היא (בינה, הנקבה) לא תהיה עצמאית, הזווג לא יבוא מטעם בחירה, יבוא מטעם הכרח, ואז זה לא זווג אמיתי של פב"פ.

עכשיו זה תלוי בגודל האור:
• לא בכל אור היא (הבינה) יכולה להיות עצמאית
• יש רמה מסויימת שהיא יכול להיות עצמאית
• ואם נותנים אור גדול מידי, פתאום היא מפסיקה להיות עצמאית (22.49)
21.37

אין תגובות

להגיב