048- הדף היומי בתע"ס – חלק י"ג – עמודים א'שצא-א'שצב

media

שאלות חזרה א'שצא-א'שצב
1. מהי הגדרת הדעת כפי שלמדנו בחלק ה'?
2. מדוע אין יכולה להתקיים בחינת דעת בפנימיות א"א ולעומת זאת החיצוניות כן יכולה להתקיים?
3. מהי תמורת הדעת בפנימיות? וכיצד דרכה מתפשט אור החכמה למדרגה?
4. היות ובחינת השערות הן כנגד פנימיות הראש, ערוך השוואה בין השערות לבין הפנימיות והדגש את ההשוואה בין הקרומא דאוירא למסך דפאתי הראש. במה הם דומים ובמה הם שונים בתכלית עד כדי לאפשר זיווג על דעת מצד הדיקנא.

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

ענין הדעת
אות קצ"ג
קצג) ואמנם אחר שירדה הבינה(דא"א ) בגרון, (ירדה מצד מוחין דחכמה,שלא יכולה לקבל ג"ר דחכמה, ולכן יצאה מחוץ לראש )
ירד הדעת ונתלבש בו"ק דא"א עצמם, והיה רוחניות אליהם, ואין לו מקום מקובץ, כי אם בין תרין כתפוי דא"א הוא עומד, כנזכר במקום אחר. (
אומר: שבחינת הדעת דא"א, לא פועל, כדי לזווג את או"א דא"א פב"פ, ולכן הוא יורד לבחינת גוף, כמו הגרון, יורד לבחינת בין הכתפים, ושמה אומר שהוא משמש כרוחניות
, אז איך עושים בכל זאת זווג?
• במקום הדעת הזה שירד לבין הכתפים, יש דעת בשערות דיקנא,
• שאם צריך חכמה במדרגה, אז בשערות דיקנא יש דעת, ששם עושים את הזווג, כדי לקבל את הזווג בבחינת ל' דצלם.
• כי אם היה עושה את הזווג על הדעת הרגילה, היה צריך לעשות זה באותה הבינה שיצאה לחוץ, לבחינת גרון, והיות ועליה אי אפשר לעשות זווג, אז גם הדעת יצאה החוצה, ירד לבחינת גוף
• וכמו שאמרנו יש במקומו דעת אחר\ בבחינת שערות שקן- שערות דיקנא) (2.08)
אות קצ"ד
קצד) ונחזור לענין, (מה העניין? לאחר שדברנו על הבינה והדעת שיצאו לחוץ מראש, נחזור לדבר על הראש דא"א ) כי ברישא דא"א יש כתר וחכמה לבד, ( וכמוש אמרנו באותיות הקודמות, הבינה לא נמצאת שם, כי היא יצאה לחוץ לבחינת גרון) והנה כל זה הוא בבחי' הכללות, אבל כבר ידעת. כי כל מדה ומדה מנהון כלולה מי', וא"כ כתר וחכמה יש בכ"א י"ס . והנה כל שיעור הראש שהוא עד המצח, שהוא מקום השערות, (דהיינו חיצוניות הראש ) שם יש כללות י"ס מן הכתר וי"ס מן חכמה, וכן למטה מן המצח עד הגרון ששם הבינה, (בגרון ) יש ג"כ כללות י"ס מן הכתר וי"ס מן חכמה, וכל זה בבחי' פנימיות. ( 3.15)
אות קצ"ה
קצה) והנה ג"כ בבחי' או"מ, (הרי הוא מסתדר בדיוק כמוה אורות הפנימיים )
יש י' מקיפים מן הכתר וי' מקיפין מן החכמה בראש וכן יוד מקיפין מהכתר ויוד מקיפין מהחכמה יש ממקום המצח עד הגרון, ועתה אין אנו עסוקין במקיפי הראש, ונדבר במקיפי הפנים. (דהיינו אותם מקיפים מהכתר והחכמה שהם מהמצח עד הגרון ) (3.54 )
אות קצ"ג – או"פ
קצג) אחר שירדה הבינה בגרון ירד הדעת ונתלבש בו"ק דא"א וכו' ואין לו מקום מקובץ כי אם בין תרין כתפין דא"א הוא עומד: כבר נתבאר בחלק ה', כי שורש הדעת הוא בחי' החסד שבבינה
מהי דעת?
• החסד מייצג את הגוף,
• והרצון של הגוף בראש, דהיינו ז"א, שעולה לבינה הוא נקרא בחינת דעת
• , , כי בינה עצמה היא עצמות חכמה,
• , ואור החסדים שממשיכה נחשב בה לבחי' בן ומ"ן, מה זה האור חסדים שממשיכה? ר"ל ז"ת דבינה- יש רק לאחר שיש ז"א שצריך חכמה, אז החסדים, לא הכוונה אור דחסדים כמו הנשמה, אלא החסדים הכוונה את ז"א) (5.05)
כמ"ש שם הרב. ע"ש.
• אמנם הכונה היא על בחי' ז"ת דחסד(ז"ת דגוף ) שנשאר בה, ולא על ג"ר(ולא ג"ר דבינה שהיא חסדים, דהיינו אחוריים לחכמה מצד התכונה)
, כי ג"ר הן בחינתה עצמה. עש"ה. מה אומר?
(5.37 )
בבינה, יש בחינה שנקראת ז"ת דבינה, שהיא רוצה חכמה, בשביל התחתונים.
התכונה הזו שהופכת אותה לרצות חכמה נקראת דעת.
זה החסד שנמצא בבינה
וע"כ נבחן החסד שבה הנ"ל לבחי' מ"ן, ( מ"ן הוא ביקוש שיוצר בה חסרון.
מהו מ"ן?
מה שהתחתון יוצר חסרון בראש,
במקרה זה בבינה.
• משום שחסד הזה הוא שורש ז"א, שהוא צריך להארת חכמה,
• וע"כ הוא מעורר אותה( את הבינה) להפסיק האחורים שלה(להספיק את תכונת האחוריים של ג"ר דבינה) ולהזדווג עם החכמה פב"פ, ( למה?) כדי להאיר אותו( את הז"א) בהארת חכמה.
וע"כ המ"ן הזה נקרא בשם דעת,
כי על ידו(הדעת הזה )
מזדווג הבינה עם החכמה.
והזווג נקרא ידיעה
(בסוד ו"וידע אדם את חווה אישתו" )
. כנודע. (שהוא הרצון הגופני של ז"א כפי שמתבטא בראש )
מי זה הדעת הזו?
חיבור בין חכמה לבינה
ע"י ז"א
וזה שורש לקו אמצעי
שמחבר בין ב' הקוין דישסו"ת
ענין הדעת
אז פה, הוא רוצה לספר לנו מה קרה עם הדעת של ראש דא"א.
ועכשיו רוצה לספר לנו מה קרה עם הדעת הזו.
מהו הדעת?
הרצון של הגוף של ז"א, כפי שמתבטא בראש בבינה
איך הוא מתבטא? כז"ת דבינה, רצון לחכמה, לא בשבילו, אלא בשביל התחתון- זה הדעת.(
• בינה אופן רגיל, היא חפצה בחסדים
• אבל אם התחתון, הז"א ,עולה אליה לבקש, אז נולדה בתוכה תכונה שנקראת ז"ת דבינה.
• והז"ת דבינה, זה הרצון של ז"א שנמצא בבינה, והז"ת דבינה נקרא דעת
• דעת זה המקום הזה שז"א יוצר (בתוכה) בבינה רצון לחכמה
• והדעת הזו היא זו שמזווגת בין חכמה לבינה, כי אחרת הם לא היו מזדווגים בינהם. (8.25)

והנה נתבאר לעיל בסמוך,
שחכמה סתימאה דא"א(ראש השני דא"א), אינו מזדווג עם הבינה שלו לעולם, ( למה? כי יצא לבחינת גרון) כי קרומא דאתחפיא עליה לא פסיק לעלמין, ( כי הקרומא דאתחפייא זה המסך של צ"ב שיש בראש דא"א הוציא את הבינה לחוץ) ע"ש.
ולכן כל זמן שיש צ"ב, וזה נקרא "לעולם", אין זווג בין חכמה לבינה הזו.

• כי משום זה נחשבת הבינה שיצאה לבר מראש דא"א.
• ולפיכך נחשב גם הדעת שיצא מראש דא"א יחד עם הבינה, ונעשה בקביעות לבחינת ו"ק, ולבחינת אחורים, הנקרא כתפין דא"א( אורמ שהוא מונח במקום הזה של כתפין.
מהו המושג של כתפין דא"א?
אחוריים של דעת שירד לגוף
ענין הדעת שירדה לגוף דא"א ( ולכן ללא יכולת פעולה)
ואם אין דעת, אין קבלת חכמה במדרגה
מה הפתרון?
כי אחורים, פירושו, שאינה בא בבחינת הזווג הממשיך אורות דפנים, והוא שקט בלי פעולה.
• ( ר"ל שהדעת הזו שירדה מהראש- בראש- זה דעת המזווג
• אבל אותה דעת שירדה לגוף, זה שקט בלי פעולה- הוא לא גורם שם לזווג
• עכשיו נוצרה לנו בעייה: מה הבעייה?
o אם הדעת ירד, לא יהיה חכמה במדרגה, מאיפה נביא חכמה?
o הרי צריכים חכמה במדרגה:
 להולדה,
 להמשך העולמות,
 לברוא את עולם בריאה,
 לברוא את אדה"ר,
 להוליד את ז"א
אי אפשר להוליד בלי חכמה, אי אפשר להגיע למטרת הבריאה. מה יעשו אם אין את הדעת והדעת ירדה?) (10.15)
אז לזה הוא צריך לתת לנו פתרון.
( )
וזה שאומר שאין לו מקום קבוץ בראש דא"א, (מה הכוונה שאין לו מקום קבוץ? אין לו מקום להיות בראש דא"א, לדעת הזו )
• כי בחינת הזווג הנעשה על המ"ן הזה נקרא מקום קבוץ,
• כי מחמת שהוא גורם הזווג דחו"ב הנה מתקבצים בו עצמו ג"כ חו"ב ודעת יחד, ונעשה לבחינת ראש ממש. (למרות שהוא ז"ת הדעת הזו נהיתה ראש )
מה זה שאין לו מקום קיבוץ?
• באופן רגיל , אם לא היה תיקון של ם' דצלם וקרומא דאתחפייא שמפריד בניהם, אז הדעת הוא היה הגורם, לכך שחכמה ובינה יזדוגו,
• ואומר גם יותר מזה, הם מקובצים בתוכו כדי לעשות זווג.
• זאת אומרת שיש חכמה, יש בינה ויש דעת, שהם מקובצים בתוכו, כי אצלו נעשה הזווג.
אע"פ שהוא חסדים ובחינת ו"ק, מ"מ מתוך שמושו לחו"ב דראש, הוא נמשך ג"כ לשם, כנ"ל. 11.20 )
אמנם בא"א ( וזו הבעיה) שאין לדעת פעולה (למה לדעת אין פעולה? כי אמרנו שהדעת ירדה למטה ביחד עם הבינה לגוף ) זו לזווג חו"ב, ע"כ יורד לבחינת ו"ק ולבחינת אחורים, כי נתבטל פעולתו.
• אז למה הוא (הדעת )ירד? כי אין לו מה לעשות שם (בראש), כי נתבטל פעולתו
• למה אין לו (לדעת) מה לעשות שם? כי אין שם בינה, כי בינה ירדה לגרון, ולכן אין לו מה לעשות שם, לא יכול לזווג בין בינה שנמצאת בגוף\, לבין לחכמה שנמצאת בראש, אז הדעת יורד למטה, אין מה לעשות איתו) (12.00)
ענין דעת דא"א שירדה לגוף ( והתבטלה פעולתה)
ותמורתה היא דעת משערות הדיקנא
ותדע, שתמורת הדעת הזה שירד לו"ק דא"א ונתבטל פעולתו, יש לו לא"א תמורתו בחינת דעת בסוד הדיקנא שלו
אומר:
• שבפרצוף הפנימי, אין אפשרות לעשות זווג. למה? אין דעת! כי בינה יצאה לחוץ מראש
• מה קודם למה? (הדעת או בינה?): בינה יצאה אל מחוץ לראש- זה קודם. למה? כי יש תיקון של הגבהת ראשי ירכין, ם' דצלם, אני לא יכול לעשות זווג על הבינה, ולכן עשיתי תיקון והוצאתי אותה החוצה מהראש, ולכן גם הדעת יצאה, אז אי אפשר לעשות זווג
• ותמורתו, תמורת הדעת הזו (שירדה הדעת לגוף), יש בשערות הזקן, כן אפשרות לעשות זווג על החכמה, אולם רק צורה אחרת של זווג, שנקראת ל' דצלם,
o לא ם' דצלם
o לא מצד ג"ר דבינה שיתן לי ג"ר דחכמה
o אלא רק ל' דצלם, רק בחינת ז"ת
אז איפה יהי ה הזווג? רק בדיקנא של השערות
והגם שאף הדיקנא עומדת מצד הקביעות שבה בבחי' ו"ק, כי המסך שבשערות דרישא הוציא אותה לחוץ מראש בבחינת אח"פ היוצאים
ממדרגת ראש, ( שהרי שערות דיקנא הם האח"פ של שערות ריישא) (13.38 )
אמנם בעת הזווג עולים י"ג תיקוני דיקנא, ונכללים בבחינת ראש ביחד עם השערות רישא (שערות דיקנא עולים יחד עם השערות ריישא)
• אז מה שאתה אומר לי שהם נמצאים בניפרד,שערות דיקנא, כמו ו"ק, ואז לא יעזור לי הדעת שיש בהם, כי אז הם לא יכולים לעשות זווג על חכמה
• אומר : לא. פה מדובר גדלות
• ובאמת בקטנות, הדעת נמצאת בשערות דקנא והיא לא פעילה
אבל כאשר בא אור ע"ב ס"ג, ויש גדלות במדרגה,:
את החכמה הזו מקבל דרך הדעת שיש בשערות הזקן, ולא עם הדעת שיש בראש דא"א הפנימי, ומה קרה עם הדעת זו? ירד לגוף לבחינת כתפין דא"א.(14.17 )
, כי בחינת המסך דפאתי הראש יורד לסיום הדיקנא( איך הוא יורד? ע" אור ע"ב ס"ג.מגיע אור ע"ב ס"ג לצורך הגדלות, יורדת ה"ת, ואז ראש דא"א ושערות ריישא ושערות דיקנא שהם גו"ע ואח"פ נעשים לפרצוף אחד.), ונעשו שניהם לע"ס דראש אחד.
ואז נעשו השערות דיקנא למ"ן, הממשיכים זווג דחו"ב עלאין דעתיק, בסוד דעת דרדל"א, ( יוצא שהשערות דיקנא עצמם" שיש בהם את בחינת הדעת הזו, הם גורמים לזווג בעתיק. למה?
כי הם עלו לראש, יחד עם שערות ריישא, זה נקרא דעת דרדל"א, )
כי גם ג' הרישין נתחברו לרדל"א, כנ"ל,
(כשאתה אומר שבא זווג על גדלות, אז גם הפנימיות של שא"א התחבר עם רדל"א.
אז למה לא תעשה זווג על הדעת הפנימית? כי אין לו!
ואת הזווגים עושים על הדעת של השערות
והדעת של השערות הוא משמש,עכשיו כבחינת דעת המזווג) (15.56
הרי שהשערות דיקנא נעשו לדעת דא"א
הממשיכים לו הזווג דחו"ב.
(וכלפעם שירצה לקבל את החכמה ובינה, יכול לקבל דרך שם. )
יש שתי בחינות דעת:
הרי אמרת
• שיש דעת בשערות דיקנא
• ויש דעת שיצא מבחינת כתפין דא"א
מה ההבדל בינהם? (16.42)
אלא ההפרש הוא
• בין דעת דכלים פנימים דא"א שירד לגופא בקביעות,
• ובין הדעת דכללות הדיקנא
, הוא, כי אם הדעת דכלים פנימים היה עולה לזווג החו"ב דא"א, היה מזווג בחי' ע"ב דמו"ס גופיה, (איזה מוחין אלה? ג"ר דחכמה, שזה אסור, שזה אי אפשר לו, יש גניזו דאו"א ) שזה אי אפשר לו כנ"ל, וע"כ אינו יכול לעלות לראש,
אמנם הדיקנא מתוקנת מהוי"ה דס"ג שבמו"ס, (דהיינו
• אותה בחינה שמצד מוחין דס"ג- בינה לא יוצאת מחוץ לראש, לבחינת גרון,
• אלא רק בחינת חכמה יוצא, וחכמה מצד ל' דצלם שבמוחין דס"ג, כן יכולה לקבל אור חכמה ,
ולכן אומר שהדיקנא מותקנת מהויה דס"ג, דהיינו
• מדעת של בחינת ז"ת דבינה,
• ולא מדעת של ע"ב) (17.51)
באופן, אע"פ שהיא עולה לזווג החו"ב, אינו מזדווגת רק בחינת בינה דחכמה עם הבינה, שהיא בחי' ל' דצל"ם, ולא ע"ב דמו"ס, וע"כ יכולה לעלות לראש,
באופן שכל הזווגים דחו"ב שבראש דא"א, אינם באים מן הדעת דכלים הפנימים, אלא מן הדעת דשערות דיקנא, כמבואר. ( 18.17)
(ואם היינו רוצים לומר זאת בפשטות, כמו שלמדנו עד עכשיו:
כל הזווגים יהיו על ל' דצלם, ולא על ג"ר דבינה, ולא על ג"ר דחכמה שעושה זווגים, עם ג"ר דבינה, אלא רק ל' דצלם.
מה התוספת שהוא הוסיף לנו?
הרי אנו אומרים כל הזמן שעושים זווג על ל' דצלם ולא על ג"ר דחכמה.
אז התוספת היא: שיש גם דעת מיוחדת (של שערות דיקנא), שמשמשת לל' דצלם, ולא הדעת הרגילה.
• זה לא שאנו עושים זווג על הדעת הרגילה, ועושים עליה ל' דצלם,
• אלא יש דעת מיוחדת, שנקראת דעת של שערות דיקנא שעל הדעת הזו, אנו עושים את הזווג של הל' דצלם- וזה מה שהוסיף. 19.03
שאלה תלמיד: מה זו הדעת שבדיקנא?
קודם כל, השערות הם כמו פרצוף, רק פרצוף חיצוני.
בפרצוף, יש דעת? אז גם בהם יש דעת.
רק השאלה, איזה דעת התקינו שם בשערות.
אז עשו תיקון מיוחד, שהדעת הזו לא תהיה מצד חכמה, מצד ע"ב, אלא מצד פרצוף ס"ג
• איזה דעת היתה בע"ב? רצון לקבל אור חכמה
• איזה דעת היה בס"ג? רצון לקבל חכמה דרך בינה, כי ס"ג הוא מדרגת בינה
אז אומר לנו שהדעת היה מהוי"ה דס"ג, וזה הדעת שהתקינו שם,
ועכשיו אפשר להבין למה?
• כי אם היו מתקינים את זה מדעת של פנימיות א"א, ופנימיות א"א שייך לע"ב, לחכמה דמ"ה, מצד המ"ה הוא שייך לחכמה, אז הוא צריך לקבל ג"ר דחכמה,
• אבל, היות והתקינו לו דעת מס"ג, ומה זה ס"ג? מאו"א, ממדרגת אחוריים לחכמה,
o לכן הדעת הזאת מושכת רק דעת של ס"ג,
o דעת שחכמה עבר דרך בינה (20.24)

סדר י"ג תיקוני דיקנא- סוד מקיפי פנים
אות קצ"ו
קצו) הנה סדר י"ג ת"ד(תיקוני דיקנא), הם סוד מקיפי פנים, ע"ד שנבאר בע"ה. (שלמדנו:
• שיש מקיפים מכתר לחכמה
• ויש מקיפים מכתר, וי' מקיפים מחכמה ,מצד המצח עד הגרון
ואומר, שאנו לא עוסקים במקיפים הראש, אלא רק במקיפי הפנים, כך אמר לנו באות קצ"ה.
מי אלה התיקוני דיקנא כמקיפי פנים? )
והענין כי אמת הוא
שבבחי' או"פ
• יש י"ס מן הכתר
• וי"ס מן החכמה,
אך בסוד מקיף לא יש רק י"ג מקיפים מכתר וחכמה לבדם, כי השאר אינן יכולין להתגלות. (לכאורה היה צריך להיות לי 20) ( 21.40)
אות קצ"ז
קצז) ואמנם עשר פנימים עומדין זה ע"ג זה, כסדרן, כתר חכמה בינה כו', עד המלכות האחרונה ומחזיקים שיעור המקום המחזיק וסובל לי"ג אורות מקיפין, ושיעורם שוה.
וז"ס שערות הדיקנא שיוצאין האורות דרך נקבי השערות ומאירים בסוד מקיפים. (22.06 )
החילוק בין אורות הפנימיים למקיפים
אות קצ"ח
קצח) ואמנם יש חילוק א' בין פנימים למקיפים, (ולכאורה הם צריכים להיות אותו דבר, הם מוקשים זה מזה אז הם צריכים להיות אותו דבר. אז למה אומר שיש הבדל בינהם אלו י"ג ואלה י'? )והוא,
• כי י"ס הפנימיות דכתר הם זעג"ז, (זה על גבי זה – בקו אחד)
• וכן י"ס של פנימיות החכמה הם ג"כ כסדרן זעג"ז, (זה על גבי זה )
אמנם המקיפים הם להיפך.
• כי הם מתחילין ממטה למעלה, (ממלכות לכתר ולא מכתר למלכות )
• מלכות בראש כל י"ג ת"ד, והכתר בסופם.
וכן הי"ס מקיפין של חכמה הם ע"ז הדרך ג"כ, ולא די בזה, (זאת אומרת שהשערות ריישא המלכות היא למטה
• והשערות דיקנא המלכות היא למעלה )
אלא שג"כ כל הספירות מקיפים של חכמה, הם עליונים מכל י"ס מקיפים של הכתר. (23.20 )
( )
ההפרש מאו"פ לאו"מ שבשערות דיקנא
אות קצ"ו- או"פ
קצו) אמת הוא שבבחינת או"פ יש י"ס מן הכתר וי"ס מן החכמה אך בסוד מקיף לא יש רק י"ג מקיפין מכתר וחכמה לבדם כי השאר אתם יכולים להתגלות:
ההפרש מאו"פ לאו"מ שבשערות דיקנא הוא, כי בקביעות נבחנת רק לאו"מ, כלומר שהאורות אינם מתלבשים בה(בתוך השערות דיקנא ) אלא מאירים מרחוק(בפרצוף הזה שנקרא שערות דיקנא ) ( 24.12)
. אמנם בעת הזווג, ( איזה זווג? חכמה דס"ג, על ל"ב נתיבות החכמה, על חכמה שבאה דרך בינה, מדעת של שערות דיקנא)שהדיקנא(בעת הזווג) מתחברת אל הראש שלה, דהיינו לשערות רישא, (שאמרנו
• שהשערות דיקנא הם בחינת אח"פ,
• ושערות ריישא הם גו"ע,
אז כשבא אור ע"ב ס"ג, והם מתחברות יחד ונעשית לבחינת דעת)
ונעשית לבחי' דעת ומ"ן המזווג לחו"ב דכללות רדל"א וא"א, הנה אז מתלבשים בה האו"מ, ונעשים לפנימים. כנ"ל. (24.50 )
מה אומר?
מאירים בשערות אורות פנימיים, הלשון הוא, שהשערות נכנסים פנימה, כאילו הם הפכו להיות כמו פרצוף פנימי.
במצב קטנות
כל זמן ששערות דיקנא נפרדות משערות ריישא, אז האור חכמה, באמת לא יכול להתלבש בשערות דיקנא, .ולא מאיר בהם אור פנימי בכלל! רק אורות מקיפים בשערות
אבל
במצב גדלות
, כאשר בא אור ע"ב ס"ג, ומתחברים שערות ריישא לשערות דיקנא לפרצוף אחד, ומשתמשים בדעת של הדיקנא, כדי לעשות זווג על חכמה ובינה, אז כן יש פנימיות לשערות דיקנא, ומאיר בהם אור חכמה. כלומר מאירים בשערות אורות פנימיים, הלשון הוא, שהשערות נכנסים פנימה, כאילו הם הפכו להיות כמו פרצוף פנימי.
אז מתי לא מאיר בהם אור חכמה? בקטנות, לא מאיר בהם אור פנימי בכלל! אלא רק אורות מקיפים בשערות
אבל בגדלות: מאירים בשערות אורות פנימיים, הלשון הוא, שהשערות נכנסים פנימה, כאילו הם הפכו להיות כמו פרצוף פנימי. (25.37)
ולפיכך בעת הזווג שהדיקנא משלמת האח"פ לשערות רישא, (ששערות ריישא הם גו"ע וחסר להם אח"פ, אז הדיקנא משלימה את הפרצוף , משלימה את האח"פ לשערות ריישא)
הרי יש בה ע"ס שלימות(בפרצוף הזה ) מגלגלתא ומוחא סתימאה כמו הראש דא"א, ואין ביניהם הפרש,
• אלא שהראש דא"א הוא כלים פנימים,
• ואלו הם(השערות דיקנא שיתחברו לעשרות ריישא, הם חיצוניים מבחינת שערות, כלים חיצונים בבחינת שערות, (אז הייתי יכול לחשוב שאין בהם אור פנימי בכלל , כמו שלמדנו שבשערות אין או"פ)(26.15)
אמנם לאחר הזווג, (אחרי שהיה זווג על דעת ונכנס או"פ, ועוד פעם עולה המסך ומוציא שערות דיקנא מהראש) שוב עולה המסך לפאתי הראש, ומוציא השערות דיקנא לחוץ מן הראש, כי נעשים אז לבחינת ממעלה למטה, כי המסך שבפאתי הראש עושה אותם לבחינת גוף. כנודע.
מה אנו יכולים להבין?
• שאור חכמה של ל"ב נתיבות שמאיר בעת הזווג דגדלות בפנימיות השערות, אינו זווג קבוע, אלא בעולה ויורד
• בזמנים טובים, בימים טובים, בשבתות בגדלות, אז אפשר שתואר החכמה הזו, אבל לא באופן קבוע
ותדע, שהמסך העומד בפאתי הראש, המוציא הדיקנא לחוץ, בבחינת אח"פ היוצאים מן הראש, הוא מכוון כנגד הקרומא דאוירא, ( שיש בפנימיות, ולכן עושה שם מעין צ"ב) (שאמרנו שכמו שיש בחינות בפנימיות כך יש בשערות,
• אז מה מפריד בפנימיות את האח"פ מגו"ע בא"א? הקרומא דאוירא מפריד
• ובין הגו"ע של ראש דעתיק, לאח"פ שיצא לבחינת ראש דא"א- הקרומא דאוירא מפריד שהוא מוציאמו"ס לחוץ מראש דגלגלתא וגו' ) המוציא למו"ס לחוץ מראש דגלגלתא, וגלגלתא עצמה נתקנה בסוד ם' דצל"ם, כנ"ל
. כי זה הכלל, שהפנימים והמקיפים שוים זה לזה
, ואין ביניהם הפרש אלא שזה פנימי וזה מקיף. (אבל כל שאר הבחינות שנוהגות, נוהגות בשניהם יחדיו ) כמ"ש הרב
ולכן אנו רוצים מקבילה למה שהיה בקורמא דאוריא.
• ולכן אומר: פאתי הראש המוציא הדיקנא לחוץ בבחינת הראש, הוא זה שמכוון כנגד הקרומא דאוריא, ולכן עושה מעין שם צ"ב.
וכבר ידעת שהשערות הם קומה שלימה דע"ב המגולה, שלא יכלה להתלבש תוך הכלים פנימים דג' ראשים, מחמת התיקון דם' דצל"ם בגלגלתא,
• וע"כ יצא כל האור הזה לחוץ בבחינת מקיף חוזר,
• ובחינת האו"ח המלביש לקומה זו, נעשו ג"כ למותרי מוחא,
והם יצאו ג"כ לחוץ, ונעשו בבחינת שערות רישא ודיקנא שהם גו"ע ואח"פ.

גו"ע ואח"פ מתחלקים:
• שגו"ע –ש ערות ריישא
• אח"פ- שערות דיקנא
• אז אנו רואים שכמו שיש בפנימיות, כך יש בחיצוניות
• כמו שי קרומא דאוירא בפנימיות, כך יש בחיצוניות שהם פאתי הראש _(29.51)

ולפיכך כמו
• שכלים הפנימים דא"א, נחלקו לג' רישין: גלגלתא אוירא, ומו"ס.
• כן הקומה דשערות, נחלקה לג' רישין אלו, בסד ג' הויות: ע"ב, ס"ג, מ"ה.
• (ע"ב וס"ג הם כנגד גלגלתא ומוחא דאוירא
• ומ"ה הוא כנגד מו"ס )

ענין ההקבלה בהפרדה בין גלגלתא למו"ס-( ע"י קרומא דאוירא)
ובהפרדה ע"י פאתי הראש- בין שערות ריישא לדיקנא
ענין ההפרדה רק מבחינת חכמה ולא מבחינת בינה- חכמה של ל"ב נתיבות
• וכמו שהקרומא דאוירא אתחפיא על מו"ס והוציאה אותו לחוץ( לא מראש דאריך אלאל מראש דגלגלתא|,שהוא עשה הפרדה בין גלגלתא למו"ס) מראש דגלגלתא
• , כן המסך דפאתי הראש, שהוא למטה מב' הויות ע"ב ס"ג שברישא, הוציא את השערות דיקנא, לחוץ מראש דקומת השערות ונעשו בערכו לבחינת אח"פ דגופא, כלומר, שהמסך שולט עליהם( על שערות דיקנא) ואינם יכולים לקבל מגו"ע דשערות שנשארו ברישא. ונעשו לבחינת ו"ק.
( אז זה מה שאמרנו- אותו דבר בראש ובגוף
• כמו שיש בפרצוף קרומא דאוריא' שמפריד בין גלגלתא למו"ס
• כך יש גם בראש יש את פאתי הראש, שמפריד בין שערות ריישא לשערות דיקנא (31.40)
והנה בענין יציאה זו מן הראש, יש חילוק
• בין הגלגלתא, שהוא הראש הא'.
• ובין האוירא שהוא הראש הב'.
(בין מה למה יש חילוק?
• בין הגלגלתא
• לבין האוירא, ובמקום האוריא היינו אומרים מוחא דאוירא,שהוד ראש הב' )
כי מגלגלתא שהוא הוי"ה דע"ב יצא מו"ס לגמרי ממנה, כי הקרומא מפסיק ביניהם, והיא עצמה( גלגלתא) נתקנה בם' סתומה(ם' דצלם) ואינה באה לעולם בזווג עם מו"ס מבחינה הוי"ה דע"ב שבה. (32.40 )
עמוד שצ"ג
וע"ד זה פרצוף השערות דיקנא יצא לגמרי מבחינת גלגלתא דשערות רישא, ולא נשאר בה אלא ו"ק גמורים(ו"ק גמורים זה אח"פ דהייו הם יצאו לבחינת אח"פ גמורים, מבחינת גלגלתא, דהיינו גופא, מחסד ולמטה כנ"ל (דהיינו כמו גוף , מחסד ולמטה, כמו חג"ת של הראש הזה כך ש
• השערות ריישא הם בחינת ראש
• והשערות דיקנא הם בחינת גוף, וגוף לא יכול לעשות זווג לבד. לגוף אין זווג לבד!
עכשיו נכנסנו לאיזה שהיא הבעיה: (33.37)
• הוא אמר לנו שהקרומא דאוירא ופאתי הראש מפרידים בין שערות ריישא לשערות דיקנא,
• אם לא יהיה ביניהם זווג, הם לא יהפכו לגדלות ולא יהיה חכמה במדרגה- צריך משהו שיחבר בינהם.
אז עכשיו אנו נראה, שזה שאמר שהם ניפרדו לגמרי, ולא מתקרבים זה רק מבחינה מסויימת, שהיא רק מבחינת חכמה ולא מבחינת בינה.
אז כשהם יצאו לא מבחינת חכמה, אלא רק מבחינת בינה,
• אז כשנדבר על הפנימיות של ראש דא"א, שיצאה מחכמה ולא יצא מבינה, אז יוכל להתחבר ולעשות זווג על בינה- לא תהיה בעיה
• אז שיעשה גם (זווג) על חכמה! מה הבעיה? אומר: לא! הוא לא יכול, כי בבינה שלו אין חכמה- זה בינה
אבל! שערות דיקנא יכולים לעשות זווג על בינה, אבל בינה של ס"ג- שיש שם גם חכמה, וזה נקרא חכמה של ל"ב נתיבות החכמה. (זה יתבאר בעיקר בשיעור הא)(34.32 )

) אמנם מבחינת הראש הב' שהיא מוחא דאוירא, שהיא בחינת בינה, אשר היא עצמה נכללת ג"כ מכל ג' הראשים, כנ"ל, , (במי? במוחא דאוירא, שהיא גם בנויה מגלגלתא, ממוחא דאוירא ומו"ס )
ויש בה ג"כ בחינת גלגלתא שהיא הוי"ה דע"ב,
הנה נבחן שמו"ס לא יצא לגמרי מראש הזה, ( למה?)כי יצא רק מבחינת גלגלתא הכלול בה, אבל מבחינתה עצמה שהיא בחי' בינה, לא יצא ממנה( ממוחא דאוירא)

, כי כל בחינת הקרומא, מפריש המו"ס
• רק מבחינת ג"ר דחכמה שהיא ע"ב,
• אבל לא מבחינת בינה דחכמה שהיא ס"ג דע"ב, שהיא מוחא דאוירא
, כי ע"כ הוא ראוי ג"כ לקבל ממנה חכמה, כנ"ל. (35.51 )

מה אומר?
• אם אתה אומר לי שהסיבה שחכמה ובינה לא יכולים לעשות זווג בינהם בראש דא"א, בגלל שמו"ס יצאה לבר- זה אני יכול להבין
• אבל מה שיצא לבר, בגלל קרומא דאוירא, זה רק מצד חכמה, אבל לא מצד בינה
ואם אני רוצה לחלק את הראש , אז הם מחולקים:
• שג"ר דבינה, גלגלתא יחשב לחכמה
• והבינה נחשבת לז"ת דבינה- למוחא דאוירא
אז אם הפרדת לי את גלגלאת ממו"ס, אז את ז"ת דבינה למה אתה רוצה להפריד ממו"ס? בז"ת דבינה, לא היה לי כזה צימצום!
• ז"ת דבינה יכולים לעשות זווג! איזה זווג יעשו? זווג של סוד חכמה, של ל"ב נתיבות
זאת אומרת שמה שעשיתי לי צימצום, זה על ג"ר דחכמה, זה וא על הז"ת, הז"ת יכולים לעשות זווג.
אז אומר:
• כמו ששם אפשר לעשות זווג על הל', על המוחא דאוירא
• אז אומר שזה גם בחינת הדיקנא (37.05)
ועד"ז גם בחינת הדיקנא, שיצאה מבחי' הגלגלתא ואוירא דשערות רישא, (ואז היא מתנהגת כמוהם )
מחמת המסך שבפאתי הראש, ( פאתי הראש משמשים כמו קורמא דאוירא)
• נבחן ג"כ, שלא יצאה אלא מבחינת הע"ב שבאוירא,
• אבל מבחי' עצמה, שהיא בינה דחכמה, לא נתמעטה, וע"כ יש לה גם עתה בחינת הבינה של החכמה. (מה זה יתן לה? לעשות זווג על הבינה הזו )
אמנם מגלגלתא נתמעטה לגמרי ואין לה אלא ו"ק. (דהיינו רק גוף )(37.48)
מה למדנו היום?
דבר ראשון למדנו, שהדעת נחשב לרצון הגוף שיש בראש.
• כמו שיש דעת הפנימיות
• כך יש דעת בשערות
הדעת שבשערות עליה עושים זווג כדי לקבל את החכמה, ולא על הדעת שבפנימיות.
כי אם יעשו זווג על הדעת של הפנימיות, יצטרכו לקבל ג"ר.
• הדעת של הפנימיות יצאו אל חוץ מראש, כמו שהבינה יצאה מחוץ לראש.
• גם בדיקנא יצאה מחוץ לראש
רק כשרוצים לעשות זווג על גדלות, אז עושים זאת דרך המלכות של שערות דיקנא, ודרך הדעת של שערות דיקנא
זה הנושא הראשון שלמדנו. (38.37)

ונושא שני שלמדנו:
• שערות שלא יכולות לקבל אור באופן רגיל בפנימיותם,
• בגדלות כן מקבלות אור בפנימיותם, אבל הם צריכות את דעת המזווג, בינהם
, והדעת המזווג בינהם קורה במצב הגדלות
למה הוא בכלל יכול לזווג?
אם אמרת לי במוחין הפנימיים שדעת יצאה החוצה, ולא יכול לזווג, אז איך פה אתה רוצה שיזווג כחכמה?
אז התשובה הפשוטה היא: בגל שזה חכמה של בינה.
אז מה?
אומר: זה כמו שבפנימיות על ל' דצלם מותר לקבל חכמה?
• לא על זה היה צ"א
• אלא על ג"ר דבינה היה צימצום
אז שערות דיקנא הם מראש בנויים על ל' דצלם, ולכן הם יכולים לעשות מ"ן על בחינת חכמה, אבל זה עוד נצטרך ללמוד. (39.29)

אין תגובות

להגיב