068- הדף היומי בתע"ס – חלק יג – א'תלא-א'תלב

media

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

22.3.12
תיקון הי"ב
עמוד את"ל טור ב
התחלנו לדבר על תיקון השנים עשר, ואמרנו שתיקון שנים עשר זה השערות שאינן תלויות על הפה. ופה נתפנה משערות מכל הצדדים.
למה זה? בכדי שלא תצטרך להימצא טרחה כפי שצריך להיות.
התיקון הזה נקרא:
• בבחינת "ואמת"
• או “אשר נשבעת לאבותינו"

למה הפה פנוי משערות?
אורמ שזה אותו אור, אור הדכיא, שנמשך מגלגלתא, והוא בבחינת ם' דצלם, שנמשך ע"י עתיק, והוא מפנה את הפה משיער.
כאשר הארה הזו מתגלה על הביקוש של המ"ן של השערות דיקנא, של… התיקונים התחתונים, נמצא שהארה הזו מפסיקה לגמרי את השערות, למה? כי יש לה כח של התיקון של ם 'צלם של הגבהת ראשי ירכין למעלה, שהצימצום לא נוהג בחסדים, ולכן השערות שהם סוערים," בגלל שאנו לא מקבלים את האור, אין כח להתגלות.
ולכן במקום שיש את ההארה הזו, שה מקום הפה של האור הזך הזה שמאיר כתוצאה מהתיקון הזה של ם' דצלם, אז הפה מתפנה משערות. (2.42)

וז"ש "תקונא דתריסר, דלא תליין שערי על פומא, ופומא אתפני מכל סטרין"(שתיקון השתיים עשרה לא תלויים שערות על הפה, ופה פנוי מכל הצדדים )
• פירוש: לא כמו האורחין שבשפה עלאה ותתאה,
• וכן הב' תפוחין קדישין,
שהמה אתפני משערות ומאירים מכח הארת חכמה דפסיק יתהון, (אם יש הארת חכמה, אז אין לשעות מה להתרגש כ"כ , כי אין להם מה להיות סוערים, כי הם מקבלים כבר חכמה, אז אומר:
• שבאורחא שהוא התיקון השלישי
• ובתיקון החמשיי שהוא האוחרא התחתון- מסביב לשיבולת
• ובב ' התפוחים שזה התיקון השביעי
אז בכל התיקונים האלה, זה מפאת שהיתה הארת חכמה ולכן התפנה משערות (3.53)

)שאין זה מכל הצדדים, כי השערות צריכים אל התיקון שלהם דהארת חכמה, ואם יעלם משם הארת חכמה, כגון בז"א המקבל מהם, שלפעמים אין בו הארת חכמה, הרי הדרא(חוזרים ) השערות ומליין שוב להני אורחין, ( uUממלאים שוב את התיקונים ש נקראים אורחין) כמבואר בט' תי"ד(תיקוני דיקנא ) דז"א.

אמנם התיקון הי"ב (האון שונה מהם, במה הוא שונה? )שהוא פומא דאתפני משערות, אינו כן, (הוא לא אותו כמו אותם התפנות משערות של ג' התיקונים, גם מאותםן אלה שהיה פינו משערות, אצלהם זה יכול להיות בעולה ויורד.

אצל הפה זה דבר קבוע!
מדוע? כי הם אינם צרכים שום מוחין דהארת כחמה, התיקון הי"ב, אלא נפסקרים השערות מכל הצדדים
)והם אינם צריכים לשום מוחין דהארת חכמה, (התיקון הי"ב )אלא דפסיק משם השערות מכל הצדדים
• בין אם יהיה לו מוחין,ו
• בין אם לא יהיה לו מוחין דחכמה, (שזה נקרא מכל הצדדים. 5.08
• )כי נעקרו משם משורשם, מבחינת הם' דצל"ם, בסוד רוחא דכיא, שהמה חסדים בלי חכמה ומ"מ אין ענין של צמצום יכול לשלוט עליהם, ונמצא שהמקבל מהאי פומא, אין לו צורך לשום מוחין דבחינת הארת חכמה. וז"ש "פומא אתפני מכל סטרין" דהיינו מכל הצדדים, ואינו תלוי עוד בשום דבר.
וז"ש "ויאין שערי סחור סחור ליה בגין דלא ישתכח טרחותא" כלומר,שמעתה

אין צורך להעלות מ"ן ולהמשיך הארת חכמה, כדי להמתיק השערות, בבחינת האורחין כנ"ל, כי מבחינת האי פומא, אין שום אחיזה וצמצום אפילו בחסדים בלי חכמה, כנ"ל. ונמצא שנפטר מעתה מכל טרחא, כי ענין העלאת מ"ן להמשיך מוחין נבחן לטרחא. וז"ש "ויאין שערי סחור סחור ליה" כי בכח האי פומא נמתקים השערות מאד, כי המה ממשיכים תמיד חסדים, גם אין צורך להאירם ולסהר אותם מצמצום, ע"י הארת חכמה, כי האור דרוחא דכיא מטהר אותם משורשם לגמרי, כנ"ל. וז"ש (באות קנ"ה) ,וכי שערי דדיקנא טרחא אינון, או דינא אינון והא כלא רחמי אתחזן, אלא דלא אתטרח בישובא דרוחא דז"א" כלומר, שמכאן ואילך, אין עוד צורך לטרוח להעלות מ"ן, (שזה נקרא טרחה )
ע"ד ישובא דרוחא דז"א, שפירושו, להמשיך הארת חכמה בחסדים כי רוחא הוא חסדים, וישובא שלו, המשכת חכמה. ועתה לא נצרך עוד לזה כמבואר. ( למה? כי מקבל חסדים מכוסים)

(10.10 )

וז"ש (באות קנ"ז) "ודא הוא טמירותא דכלא, דלא אתדבק לא לעילא ולא לתתא, והוא סתים בסתימא דסתימין דלא אתידע" פירוש:

כי אין לחשוב האור הגדול הזה הנמשך מגלגלתא לפומא, (לפה )
• לא לעילא (לא לעליון ), שפי' חכמה.
• ולא לתתא ( ולא לתחתון)שפירושו, חסדים.
כי אינו חכמה, שהרי הגלגלתא אינה מקבלת חכמה, (
• וא"כ אולי נאמר שזה חסדים.
• לא! זה גם לא חסדים!) ועם זה אינו חסדים,
o (והרי למדנו שיש רק שתי אורות או או ר חכמה, או אור חסדים
o באופן כללי, יש רצון להשפיע ויש רצון לקבל, או שבא לרצון להשפיע או שבא לרצון לקבל.
o אז אם אתה אומר לי שזה לא אור חכמה ולא אור חסדים. אז איזה אור זה?)

שהרי הענף שלה שהוא מוחא דאוירא, (מוחא דאוירא הוא ל' דצלם ) מקבל על ידה חכמה, (הרי גלגלתא נותן לל' דצלם חכמה ) (11.43 )
משפט שהוא אחד מהיסודות בדרך :
ונודע, שכל מה שקנה הענף שייך בהכרח לשורש שלו,
( על דרך מה שכתוב: "מה שקנה העבד קנה רבו"
יוצא,
שהענף בכל מקום הוא כמו עבד לשורש)

אמנם היא עצמה אינה מקבלת חכמה, והוא תמיד בבחינת חסדים מכוסים, כנ"ל, (לעינייננו :
• כל מה שקנה הענף, דהיינו הל' דצלם- מוחא דאוירא,
o שייך בהכרח לשורש שלו – לגלגלתא.
• ר"ל, אם גלגלתא נתן לו הארת חכמה, ויש לל' דצלם הארת חכמה,
o אז ודאי זה נמצא גם (חכמה) אצל הם' דצלם.

אבל אמרנו שאין שם חכמה (בגלגלתא): אז אמרנו:
בואו נדייק:
• בגלגלתא לא נגיד שאין חכמה, נגיד שיש והיאלא מקבלת,ארחת, איך היא תעביר?, הרי אין נותן את מה שאין בו!
• אז בגלגלתא יש חכמה, רק' שאינה מקבלת חכמה. למה? כי לא רוצה! זה לא אומר שאין לה. והוא תמיד בבחינת חסדים מכוסים
o א מדצ אחד האו חסדים מכוסים
o מצד שני שי בו חכמה
) וז"ש "והוא סתים בסתימא דסתימין דלא אתידע" דהיינו כמבואר, שאור הגלגלתא הוא סתים בסתימא דסתימין, (למה? מצד החכמה שבה הוא סתום
• אם היה נעשה זווג על חכמה, לא אם היה לו חכמה, אלא אם היה נעשה זווג על חכמה, אז מה היה מקבל? ג"ר דחכמה. היה משתמש עם החכמה שיש בו בצורה של ג"ר. וז ה מה שגרם לשבירה בעולם הנקודים.
• נעשה פה תיקון של הגבהת ראשי ירכין בסוד תיקון של ם' דצלם, כדי שלא תתקבל אותה חכמה.
זאת אומרת, שאנו רואים בזווג ע"ב ס"ג, בהשלמת כלים, למדנו בעולם אצילות שיש אור גדל, אבל הוא לא בא להתקבל בכלים, אבל הוא קיים. זה לא אותו דבר פה, אבל משם אפשר להבין את הרעיון, שיש (חכמה) , אבל לא משתמשים!

אז איא פשר לומר שאין לו את זה לפי זה. ולכן אומר

כי הי' לא נפיק לעולם מאויר שלה. ( דהיינו הי' לא יורדת מ"אויר", הה"ת לא יור דת מבינה, והאויר, החסדים נשארים חסדים.
אז מה זאת אומרת שהחסדים נשארים חסדים? אז אין חכמה!
לא! יש חכמה, רק שהיא לא משתמשת.

מה ההבדל בין "יש "ולא משתמשת , ל"אין"?
הרי אנו צרכים לדבר לגבי מה שאנו מרגישים!
אומר: יש הבדל!

יש משיהו שקנה את המוצרים, רק אין לו טבח להכין אותם, אין לו את הכח שמותן לו להפוך את החכמה הזו לכלי שימוש" אבל יש לו אותה, קנה אותה כחומר גלם. (15.19)
וע"כ לא אתידע. שאינה לגמרי בבחינת זווג הזה כדי לקבל חכמה.
(אז מה השוני העיקרי? ענין זווג )

וז"ש שם "דא הוא דלא אתתקן, ולא הוי ביה תיקונא" ( זה מה שכתוב שלא ניתקן ולא היה בו עוד תיקון)
כמ"ש לעיל כי כל מעלתה של הגלגלתא הוא, להיותה בבחי' הגבהת ירכין למעלה מיסוד, שפירושו שאינו מתמעטת ע"י הצמצום שבמסך של היסוד, ולכן איננה מקבלת גם הגדלות של הזווג הנעשה על מסך הזה.

וז"ש "דא הוא דלא אתתקן", כלומר, שלא נתקן במסך דקטנות של היסוד, ( אותה גלגלתא)
וע"כ "לא הוי ביה תיקונא"(לא היה בו תיקון )
כי ע"כ איננה מקבלת גם הגדלות שנתקן אח"כ בו בעת הזווג שלו בגדלות. (על חכמה )
וכבר ידעת שכל הנוהג בגלגלתא נוהג ג"כ בפומא דאתפני משערות, כי (האור )
הרוח דגלגלתא מלובש שם כנ"ל. (17.06 )

וז"ש שם "ובגין כך רוח נפיק לבר ומתלבשין ביה נביאי מהימני, אתקרי פה ה', אבל בהאי עתיקא דעתיקין לא אתפרש" כלומר, שבחינת חג"ת של הרוח הזה, דהיינו בחינת ל' דצל"ם, "דנפיק לבר"(שיצאה לחוץ מהגלגלתא ) שהוא יוצא מבחינת הם' להיותו צריך להארת חכמה, וע"כ כבר המסך דעליון שולט עליו, דהיינו המסך דיסוד )כנ"ל, הנה מתלבשין ביה נביאי מהימני, כלומר שבו ( בל' דצלם) נפיק י' מאויר (יוצא י',דהיינו המלכות מהאויר, דהיינו יורד מקטנות ומקבל חכמה ולא רק חסדים. ואשתאר אור,

מה זה נקרא מקבל חכמה?
יכול לעשות זווג על חכמה .
ולפי מה שלמדנו עכשיו בם' דצלם,
גם גלגלתא יש חכמה, רק שאין בו זווג על חכמה
( )
) כמ"ש הרב לעיל במוחא דאוירא (דף אלף שמ"א אות צ"ט) "אבל בהאי עתיקא דעתיקין (

• עתיק דעתיקין זה גלגלתא, אז אומר:
• בגלגלתא לא יורדת הי' מהאויר
)
עמוד תל"ב
לא אתפרש" דהיינו בבחינת הגלגלתא עצמה, שהיא למעלה מקרומא, (למעלה הכוונה למעלה מהשליטה, כי מבחינת המקום היא למטה מקורמא דאוירא,אבל קורמא דאווירא לא שולטת על מקום של חסדים מכוסים ) והמסך שבפה דעתיק אינו עומד ושולט רק מתחתיו, (דהיינו מתחת לגלגלתא ) וע"כ הוא(גלגלתא ) נחשב עוד לבחינת רדל"א, (אז אם נראה את עתיק בתוך א"א, הכוונה לגלגלתא ) ונקרא עתיקא דעתיקין, הנה בו "לא אתפרש" (למה? )
• למה הוא לא מפורש? כי אין בו הי' שיוצא מהאויר שלו , אלא נמשך, כמו מציאות של אמונה, שאי אפשר לפרש אותו, אין בו מדע, אין בו חכמה שיכולה לפרש אותו.
• יש בו חכמה, יש בו המון, אבל אי א פשר לעשות עליה זווג
• כי מה זה זוווג? היכולת של התחתון להיות שותף, שזה יבוא גם מצד עצמו, אז אי אפשר! זה בא מלמעלה, כדבר מובנה (20.50)

)כי בו אין הי' יוצא מאויר שלו, שישתאר בבחינת אור חכמה, אלא שנשאר תמיד בחינח אוירא דכיא. וז"ש לא אתפרש. (אי אפשר לעשות על זה זווג , כל זה רק כדי להסביר לנו, שהיות והפה מקבל את האור שלו מהגלגלתא הזו, והגלגלתא הזו יש לה תיקון גדול של חסדים שמפנה אותם משערות לגמרי, ולכן התיקון הזה שמפנה אותם משערות, היא מפנה אותם באופן קבוע. (21.31)
)
וז"ש שם (באות קנ"ח) "ובהאי אתרחיצו אבהתנא (אבות) לאתלבשא בהאי רוחא" הכוונה היא על או"א דאצילות,
(ומה קשור כאן או"א דאצילות?
הרי אנו מדברים על גלגלתא!
הגלגלתא נמצאת במקום למעלה מאו"א דאצילות,
אבל כנגד הם' דצלם של בחינת ראש דגלגלתא,
• בפרצופים המלבישים את גוף דגלגלתא, יש גם חסדים מכוסים,
• והחסדים המכוסים בבחינת הגוף, כהשלכה של הראש הם או"א
מה פתאום הוא קורא להם אבות לאו"א?
הרי לי אנו קוראים בד"כ אבות? לחג"ת
ופה הוא קורא לאבות [אבתנא], לאברהם יצחק ויעקב, בד"כ מי זה? חג"ת דז"א
מה פתאום הוא קורא פה לחג"ת דא"א אבות?
היות ואנו מדברים כאן על השורש של ז"א:
אז למדנו:
• שכל מה שקנה הענף, נמצא שייך גם בשורש
• מי השורש של ז"א? השורש הוא א"א
והיות והשורש הוא א"א, אז אנו יודעים שגם בשורש נמצאים האבות
איפה הם נמצאים< במקום של חסדים מכוסים, במקום של אמונה. החסדים המכוסים ם' דצלם, גלגלתא, ראש דלא אתיידע, הם מקום אמונה. והיות וכל היהדות מבוססת על אמונה, לכן אלו האבות שלנו: אברהם יצחק ויעקב, שמקבעים את בחינת האמונה ולכן הם כנגד האבות שמתפנים משערות. כי כשיש לך נקודת אמונה, אז לא צריך את סערות הנפש האלה • יש חכמה • או אין חכמה במדרגה • יש מדע, אין מדע • יש הבנה, אין הבנה • כואב הראש, לא כואב הראש יש אמונה! אז ודאי ברור לנו, שהאמונה הזו נמצאת בשורשה.\ היכן בשורשה? בא"א! ואם הוא ורצה לקבל שורש עליון עוד יותר , לאן היינו הולכים? לעתיק! ואם היינו רוצים לקבל שורש עוד יותר עליון, לאן היינו הולכים? לג"ר דבינה.ואם היינו רוצים להסתכל על פרצופי א"ק, לאן היינו הולכים? לס"ג, לד' בחינות דאו ר ישר, לג"ר דבינה. ולפני זה אם היינו רוצים עוד ללכת, אז היינו הולכים לכתר, למחשבת הבריאה .אז תמיד צריכים ללמוד על השורשים (24.42)) שהם ג"כ בחינת ם' דצל"ם, ( הכי גם או"א הם ם' דצלם- חסדים מכוסים) כנ"ל בדברי הרב (דף א' שנ"ו אות קכ"ז) ע"ש. והם מקבלים ג"כ מבחינת הרוחא דכיא דגלגלתא( דהיינו חסדים מכוסים). הנמשך לבחינת פומא (הפה ) דאתפני ( שהתפנה) משערות, ומתלבשים בהאי רוחא, ונמצאים משום זה ג"כ תמיד בבחינת חסדים מכוסים, כנ"ל בדברי הרב. ( 25.10)וז"ש ובהאי אתרחיצו אבהתנא(שכאמור גם הם נקראים חג"ת ) לאתלבשא בהאי רוחא, (להתלבש באור הזה )דהיינו או"א עלאין, כמבואר. וז"ש "הה"ד אשר נשבעת לאבותינו"( • מי זה אבותינו? חג"ת. • איזה חג"ת? חג"ת דא"א )דהיינו שתיקון זה (הי"ב )עומד לבחינת המוחין של או"א עלאין דאצילות, (בשביל מה מה יש את התיקון הזה של הפה? כדי להשפיע מהפה לבחינת או"א דאצילות ) ועל שמם נקרא תיקון זה בשם, אשר נשבעת לאבותינו. עכשיו אפשר להבין:איפה היתה השבועה לאבות? בפה הפנוי משערות שיש בו שבועה לבחינת הפה, שהוא פנוי משעורת לבחינת האבות "נשבעת לאבותינו". מה זה לאבותינו? שתהיה בנו אמונה אבל בתורה נקרא "וחטאה" כי התורה מדברת מז"א, ולא מאו"א, (למה תרוה נקרא "וחטאה"? כי התור המדברת מז"א ולא מאו"א באו"א הוא נקרא מצד א"T מצד מה שכתוב במיכה" אשר נשבעת לאבותינו אבל בתורה נקרא "וחטאנ|) כנ"ל, ונודע, שז"א צריך להארת חכמה, שהיא בחינת צ' דצל"ם, ( הז"א הוא כב מבהחינת הרוחא) וע"כ הוא כבר מבחינת הרוחא דנפיק לבר מבחי' הם', (כי ז"T יצא מהאבות לא מחג"ת, היה לבחינת נה"י ) כי הוא מצומצם בבחינת המסך דיסוד דעליון, וע"כ אינו יכול לקבל בחינת ג"ר ממש מהאי רוחא דכיא, שבפומא דא"א, (כי החסים לבד לא מספיקים לו לז"א להיות בהשלמות . 27.50 ) אלא אצלו הוא בבחינת ו"ק, רלפיכך אין בו עדיין מיתוק שלם, אלא שנמתק העון ופשע, לבחינת חטאה, שאינו כל כך קשה, אבל עדיין הוא צריך לתיקון וטרחא, כמ"שהזוהר לעיל, בישובא דרוחא דז"א. אמנם כלפי או"א עלאין הוא תיקון גמור לגמרי. וע"כ במיכה נקרא רק "אשר נשבעת לאבותינו" כי זה סובב על או"א עלאין, שהם ג"כ בחינת ם' דצל"ם ואינם צריכים להארת חכמה, וע"כ נקרא התיקון רק על שמם.וע"ד שנתבאר בז"א, שאינו מקבל בחינת ג"ר מהאי פומא, בהיותו צריך להארת חכמה, הנה עד"ז גם ה' התיקונים התחתונים שהם בחינת לבושים וכלים דע"ב הגלוי, שהם בחינת ג"ר דנקודים דקומת הסתכלות עיינין, שגם הם צריכים לאור חכמה דוקא, ובלי הכיסוי דם' דצל"ם, כנ"ל. א"כ גם הם כמו הז"א, אינם מקבלים בחי' ג"ר מהאי פומא דאתפני משערות. ולפיכך אפילו אחר התיקון הי"ב, שהם בחינת המוחין דה' התיקונים התחתונים, מ"מ נחשבים עוד תיקונים הללו בבחינת ו"ק, וע"כ אין בהשערות האלו הנמשכים מגלגלתא, אלא בחינת ה' ספירות, שהם חג"ת נ"ה, כי האור דפומא דא"א, אינו מספיק בשביל ג"ר שלהם, כי המה צריכים לאור חכמה ממש. וע"כ המה נמצאים תמיד בבחינת מ"ן, עד שהמה ממשיכים לאור חכמה כמ"ש בע"ב דנקודים, שה"ס האלף עלמין כנ"ל.תיקון י"ג: הוא מזל התחתון. כמ"ש בתיקון השמיני. וז"ל הזוהר נשא (דף קל"ד ע"ב ובזהר ע"פ הסולם אות קנ"ט) תיקונא דתליסר, תליין שערי תחות דיקנא מכאן ומכאן, ביקרא יאה, וביקרא שפירא, וחפיין עד טבורא ולא אתחזון מונפי תקרובא דבוסמא, בר אינון תפוחין שפירו הוורין"פירוש: אחר שנתגלו בחינת המוחין שיצאו על המ"ן של אלו השערות דיקנא הנמשכים מן גלגלתא דא"א, שהם בחינת תיקון הי"ב, שהוא הפה דאתפני משערות, מחמת גילוי הארת הרוחא דכיא של הגלגלתא, כנ"ל, הנה נתגלו בפה שבח גדול לאלו השערות, ע"ד שנתבאר לעיל בתיקון הח', אחר דפסיק שערי מב' תפוחין קדישין, עש"ה, וכמו שהשערות הנמשכות מחכמה דא"א, נתפשטו בשבחם והלבישו עד הטבור דא"א, שהוא מכח הארת הב' תפוחין קדישין. שיצאו בסבתם. כן עד"ז השערות הנמשכות מגלגלתא דא"א, נתפשטו ג"כ מכח שבחם שהעיגו ע"י האי פומא דאתפני משערות, והלבישו לא"א עד הטבור. והתפשטות זו נקרא מזל התחתון, כמו שהתפשטות דשערות דחכמה נקרא מזל עליון. כי מזל העליון הוא כללות כל השערות הנמשכות מחכמה. ומזל התחתון הזה שהוא תיקון י"ג. הוא ג"כ כללות כל השערות הנמשכות מגלגלתא דא"א. אמנם נתבאר לעיל, בתיקון הי"ב שבחינת המוחין דהאי פומא דאתפני משערות, אינם מפסיקים להארת ג"ר בשביל ה' תיקונים תחתונים האלו, כי הם צריכים לגילוי חכמה דוקא. כי כל הי"ג תיקוני דיקנא לבושי חכמה המה. ולפיכך, המה מתכסים תחות מזל העליון, ואין להם גילוי לחוץ. וז"ש "ולא אתחזון מאנפי תקרובתא דבוסמא, בר אינון תפוחין שפירן חוורין" דהיינו המוחין על בחיבת המ"ן, שנקרא תקרובתא דבוסמא, מבחי' מזל העליון. כי הם נחשבים לבחינת גילוי של מוחין לבחינת הדיקנא, אבל בחינת פומא דאתפני משערות אינם נחשבים לגילוי מוחין בשביל הדיקנא, להיותו בחינת חסדים מכוסים כנ"ל, והדיקנא צריכה רק לבחינת חכמה, וע"כ לא אתחזי רק מזל העליון בכללות הדיקנא, אבל כל השערות דה' תיקונים תחתונים הנכללים במזל תחתון אינם נראים, אלא שמתכסים תחת מזל העליון, והוא, כי האור הצריך להם, אינו מגולה בהם וע"כ המה מכוסים. וז"ש עוד שם (אות קס"ב) ''ותאנא אלין ימי קדם, כלהו מתתקנן בתיקונא דדיקנא דעתיקא דעתיקין טמירא דטמירן, והאי דתליסר כליל להון" פירוש: כי עיקר הכללות שבדיקנא, הוא מזל התחתון, והוא בחינת מלכות שבהם, כי כמו שגלגלתא ומ"ס דא"א: הם בחינת ראש אחד דא"א, והפה הוא המלכות דכללות שניהם, כן גלגלתא וחכמה דשערות דיקנא הם בחינת קומה אחת, ומזל התחתון הוא המלכות דכללות שניהם, ונמצא שהיא בחינת הנקבה שבדיקנא, המקבלת מבחינת ט"ס הראשונות דדיקנא, הכוללים י"ב תיקונים. והיא המתפשטת עם המוחין של י"ב תיקונים דדיקנא ומשפעת אל המדרגה שלמטה ממנה, שהם או"א דאצילות. וכיון שכל המוחין דדיקנא כלולים רק בח' התקונים הראשונים, שעיקרם הוא התיקון הז' שהם ב' תפוחין קדישין, כנ"ל ''ולא אתחזיין מאנפי תקרובתא דבוסמא בר אינון תפוחין שפירן חוורין" לכן נבחן תיקון הח' לכללות כל הי"ב תיקונים שהם ט"ס ראשונות דדיקנא, והוא נבחן לבחינת הזכר של הדיקנא, כי הט"ס ראשונות נבחנות לבתינת זכר המשפיע למלכות שהיא העשירית. ונתבאר, כי תיקון הח' הנקרא מזל עליון, היא בחינת הזכר של הדיקנא, והוא כולל כל הי"ב תיקונים דדיקנא הן השערות דגלגלתא, והן השערות דחכמה. ותיקון י"ב, הוא בחינת נקבה של הדיקנא, והיא מקבלת כל הי"ב תיקונים ממזל העליון. וע"כ גם היא בעצמה כוללת י"ב תקונים. וז"ש ''והאי דתליסר כליל להון", כי בו עצמו מתגלים כל י"ב התיקונים כנ"ל. ויש להבחין ההפרש הגדול בין הזכר דדיקנא, שהוא מזל העליון, ובין הנוקבא דדיקנא, שהיא מזל תחתון כי הזכר שהוא תיקון הח', הרי נבחן, שהשערות שלו נזדככו לבחינת בינה, כנ"ל בתיקון הח' ע"ש. אבל הנקבה של הדיקנא שהיא תיקון הי"ג, הרי השערות שלה מבחינת גלגלתא, שהמה יצאו לגמרי לבר מראש, ואינם יכולים לקבל בחינת ג"ר וראש לעולם, כי המה מוכרחים לקבל מבחי' שכנגדם בראש דא"א, שהוא גלגלתא דא"א, והיא נתתקנת בבחינת עזקא דכיא, ואינה מקבלת לתוכה בחינת חכמה, ומשום זה נמנע בחינת הג"ר לתיקון הי"ג; שהוא מזל התחתון, ונחשב למלכות. וז"ש עוד שם (אות קס"א) ''והאי תיקונא דתליסר הוא תיקונא יאה דביה אחידן כלא, כלהו מתכספין למזקף רישא לקבליה" כלומר, שכל המדרגות שלמטה ממנו, מתכפין ומשתוקקים לקבל ממנו, בחי' ראש, אמנם הוא אינו יכול להשפים להם בחינת ראש, עד לע"ל, כי בחינת הראש שלו, הם ג"ר דחכמה הצריכים להתלבש בגלגלתא דא"א, שהם האלףעלמין דחתימין ביה, ואינם מתגלים אלא בגמר התיקון כנ"ל. ותיקון הזה נקרא במיכה, בשם ימי קדם. והוא משום שהיא כללות כל י"ב תי"ד, כנ"ל, ונתבאר שהם בחינת לבושים וכלים שעלו מבי"ע, שהיו צריכים להלביש לקומת הע"ב הגלוי בא"א, וכיון שקומה זו נסתלקה בסוד מקיף חוזר, ע"כ יצאו האו"ח והכלים האלו בסוד שערות דיקנא, כנ"ל באורך. והנה קומה זו, היא קומת או"א דנקודים, שיצאה פעם אחת בתחילת אצילות דקומת ע"ב בא"א, ונסתלקה. ומשם ואילך אין עוד שום זווג לבחי' עשר הספירות דקומה זו, כי על שם זה נקרא גלגלתא דא"א בשם עזקא דכיא, כי בו נגנזה קומה זו, כנ"ל בדברי הרב. ונודע שהספירות נקראות בשם ימים, ולפי שהם יצאו רק פעם אחת בראש דא"א בתחילת אצילותם ושוב לא יצאו עוד בכל שתא אלפי שני, ע"כ הם נקראים ''ימי קדם" כלומר, שהם אינם נכללים בשתא אלפי שני, שנקראים ימי עולם, אלא ששייכים לימי קדם, שהם קומה דהסתכלות עיינין דאו"א זה בזה, ובשתא אלפי שני דעולם התיקון אינם מתגלים עוד. והם כולם נכללים במזל התחתון, שהוא תיקון י"ג, שהם הלבושים והכלים השייכים לקומה זו דהסתכלות עיינין דאו"א, כנ"ל. וע"כ נקרא תיקון זה בשם ימי קדם. וז"ש שם (אות קס"ב) "תאנא אלין תקונין אקרון ימי קדם, יומין קדמאי דקדמאי, ואינון דאשתכחו בז"א, אקרון ימי עולם", כמבואר שתקונים אלו המה לבושים וכלים המתיחסים לאבא ואמא דנקודים, וזולת התיקונים הללו, אין מהם עוד שום גילוי בשתא אלפי שני, שהם הנקראים ימי עולם, כנ"ל. וז"ש "ואינון דאשתכחון בז"א נקראים ימי עולם", כלומר, כל שתא אלפי שני, שהם בחינת ז"א בערך הנקודים, נקראים ימי עולם. ובתורה נקרא התיקון הזה בשם ''ונקה" והוא מטעם שכל בחי' התיקון הזה עומד לבחינת מ"ן לזווגים עליונים המרובים נמשך שתא אלפי שני, עד שמלכות דצמצום א' מקבלת כל דתיקונים הצריכה לה, והיא נשארת נקיה מכל הדינים שבה, בסוד א"ס לא נחית יחודא עליה, עד דיהבינן ליה בת זוגיה, שהכוונה היא על מלכות דצמצום א'. כנודע. וע"כ היא נקראת בשם ונקה. ריח) ואחר שנתבאר מקומם, נבאר שמותם בפסוקים. והם רמוזים, במי אל כמוך כו'. ובה' ה' אל רחום וחנון כו'. וזה עניינם. א', מי אל כמוך. ב', נושא עון. ג', ועובר על פשע. ד', לשארית נחלתו. ה', לא החזיק לעד אפו. ו', כי חפץ חסד הוא. ז', ישוב ירחמנו. ח', יכבוש עונותינו. ט', ותשליך במצולות ים כל חטאתם. י', תתן אמת ליעקב. י"א, חסד לאברהם. י"ב, אשר נשבעת לאבותינו. י"ג, מימי קדם. וכנגדם בי"ג מידות דויעבור, ומתחילים מן אל רחום וחנון, וכמ"ש באדרת נשא דף קל"א ע"ב, לקבל דא אל רחום וחנון כו', ואינון לתתא. ובביאור התפילות נתבאר היטב ע"ש. וקצתו יתבאר לקמן. ריט) וזה סדרן: אי, אל. ב', רחום. ג', וחנון. ד', וה', ארך אפים. ולכן לא נאמר ארך אף, אלא אפים, שנים, וכמשז"ל, לצדיקים ולרשעים. ונמצא, כי באומרו ארך הוא תיקון א', שהוא אריכות א', ובאומרו אפים הוא תיקון אחר.רכ) ו', ורב חסד. ז', ואמת. ח', נוצר חסד. ט', לאלפים. כי היה אפשר להיות נוצר חסד לבד, אך היותו גם לאלפים דורות, הוא תיקון

אין תגובות

להגיב