הדף היומי בתע"ס | חלק ב' עמוד נ | שיעור 14

196

סיכום שיעור 14 – תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ב'
פרק ב' עמוד נ' כ"ו אייר תשע"ט
בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני
למדנו שאנחנו רואים חלוקה באורות . אור מקיף ואור פנימי. החלוקה מתבצעת בהתאם לכלים. שהכלים נקראים כלי פנימי אור וכלי חיצון. בכלי הפנימי מקבלים אור פנימי ובכלי החיצון מקבלים אור מקיף.
ההתחלקות של חיצוניות ופנימיות בכלים זה על פי הבחנת הזכות והעוביות שבכלי. ככל שהכלי יותר זך הוא פחות יכול לקבל אור כי הוא לא כלי קבלה. ככל שהוא יותר עבה, הוא יכול לקבל יותר אור.ההגדרה הזו נכונה גם לכלים דעגולים וגם לכלים דקו.
רק שבכלים דקו אנחנו מדברים על העוביות שבמסך. ככל שהיא יותר גדולה כך אני יכול לקבל אור פנימי יותר גדול.
אז בכלים דעגולים – ג' הבחינות הראשונות חכמה, בינה, ת"ת הם רק גורמים לבחינה ד', ובגורמים אני עדיין לא יכול לקבל אור.
אור אני יכול לקבל רק בהתהוות של הכלי. ואם מדברים על כלים דעיגולים אז רק בהשתוקקות שלי.
מדמה לכוס כלי שיש דפנות בכלי, והדופן הפנימית מוחזקת על ידי הדופן החיצונית כדי שתחזיק אותה חזק. אם לא היה לי את כל העובי שבדופן, אז הדופן החיצונית היתה מאד דקה והיתה מתנפצת. כלומר אני לא בחיצוניות הכלי אבל עובי הדופן מחזיקה את הכלי כדי שאוכל לקבל הארה.
מי שמקבל הארה רק הדופן הפנימית. אבל ג' הגורמים הם רק סיבה לתוצאה. בסיבות לא מקבלים, רק בתוצאה.
בדומה לאדם שבונה בית, יש לו רעיון, עדיין ברעיון, בתכנית לא גר. קנה הביא כלי חפירה, הביא יסודות, הביא בלוקים, הביא מרצפות, עדיין לא גר. רק אחרי שבנה את הבית ויש את החלל המעשי שזה בחינה ד', אז יכול להיכנס לבית. תנסו לגור בתוך תכנית של הבית.
זה נקרא – יש הרבה תכניות בראש אבל לא מקבל אותן בפועל. אז זה נקרא אור מקיף.
אור פנימי כשיש את זה בפועל. מה זה בפועל? בחינה ד'.
לכן נתן לנו הגדרה- בבחינה ד' מקבלים אור פנימי. בג' הבחינות הקודמות לבחינה ד' לא מקבלים אור פנימי, רק מקיף. יש גם כתר. כתר זה השורש. אז זו ההגדרה שלנו. בכח"ב וז"א הם רק הגורמים נקראים כלי חיצון ובהם מקבלים רק אור מקיף.
לעומת בבחינה ד' שהיא מלכות היא נקראת כלי פנימי ובה מקבלים אור פנימי. היא נקראת כלי גמור היא כבר התוצאה.
את אותו עניין למדנו גם בבחינת הקו, לא רק בבחינת העיגול וזה יותר חשוב לנו. שלמדנו שבראש זה רק מקום המחשבה. במחשבה אני עדיין לא מקבל אור. וזה לא סתם מחשבה. זה מחשבה שבונה לי קשר. אם נוצר לי המקום של היחד, אז אני יכול להתענג. אני עושה הרבה הכנות כדי לבנות את היחד. למשל מגיע לי אור לאגו הפרטי שלי ואני צריך לדחות אותו. זה שהגיע לי אור לאגו הפרטי, שעכשיו בא לי לאכול, בא לי לנפוש, בא לי לצאת לטיול. זה עדיין הרצון הפרטי שלי זה עוד לא ייצר לי את היחד.
לקחתי את התפוח ביד, אני רוצה לאכול אותו. עדיין לא היחד. עדיין בחינה א'. עדיין אם דחיתי את הרצון שזה בחינה ב', יכולתי לקבל שליטה מודעות …אבל עדיין אין לי כלי.
לאחר מכן בניתי לי תודעה חדשה, תודעה של יחד, עדיין לא קיבלתי אור. גם כשיש לי כבר תודעה חדשה אז אני יכול להתפשט לכלי אז אוכל לקבל במקום של היחד בלב. בלב יש לי אור פנימי. בראש עדיין אור מקיף. במח אור מקיף, בלב שהוא העיקר זה נקרא אור פנימי לכן הגוף מקבל.
מה תפקיד האור מקיף ? לאתגר אותי לעשות תיקון. זאת אומרת, אם אני אומר שאני רואה שיש פה הרבה ספרים שעוד לא למדתי, אז יש לי אתגר לייצר בתוכי סקרנות והשתוקקות ללמידה. אני לא יכול להגיד רק אני לא משתוקק. יש לי תפקיד. אחרת אבכה למה אין לי את כל הידע הזה ולאחר יש את הידע. כי הוא התאמץ, יצר השתוקקות, דיבר על הדברים, פרסם לעצמו אותם, הוא עשה עבודה כדי לייצר השתוקקות.
בחינוך אתה רוצה שהבן שלך ילמד, תסקרן אותו ללמוד. גם מורים צריכים לסקרן אותם. זה מצד העיגולים.
מצד הקו צריך להיות באדם השתוקקות אמיתית לעבודת ה'. להיות ירא ה'. היראה מייצרת את המציאות שאם אני חש .. היראה נתונה לך. לא להגיד הכל בידי שמים כי כתוב חוץ מיראת שמיים. אם יש לך יראה, אז כשאתה פוגש משהו בחיים יש לך רצון גדול לעשות עבודה כדי לקבל אותו ביחד. יחד עם הקב"ה. איזו עבודה עושים? כל המצוות ובעיקר דחיית האגו, לבוא למקום היחד ולבנות אותו כדי להשתוקק ליחד.
ההשתוקקות ליחד היא הכלי שבו אפשר לקבל את ההארה ולכן ככל שהמסך יותר עבה, אז בעוביות שלו אפשר לקבל. בעוביות דקה אפשר לקבל. אז זה האתגר שלנו.
סיכום בנקודות
1. יש לנו ב' מיני כלים, כלי חיצון וכלי פנימי.
2. הכלי הפנימי הוא בחינה ד' שהוא התוצאה. הכלי החיצון בנוי מג' הבחינות הקודמות שהן רק גורמים וסיבות לתוצאה.
3. בכלי החיצון מקבלים אור מקיף.
4. בכלי הפנימי מקבלים אור פנימי.
5. העניין של כלי פנימי וכלי חיצון מצוי הן בכלים דאור ישר והן בכלים דאור חוזר בבחינת הקו.
6. התפקיד של האור מקיף, לעורר את האדם לעשות עבודה.
7. העבודה בכלים דעגולים היא לעורר השתוקקות.
8. בכלים דקו זה לעשות עבודה כדי לגלות את היחד ולהשתוקק אליו.
9. כאשר מנסים לקבל את האור מקיף, למרות שלא הכנו כלי פנימי לקבלו אז פוגמים ועוברים עבירה.
10. עיקר התפקיד שלנו הוא לייצר כלים פנימיים והתפקיד של אור מקיף לגרות אותנו לכך.

 

שיעור 14 – תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ב'
פרק ב' עמוד נ' כ"ו אייר תשע"ט
בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני
למדנו
– שגם באדם התחתון יש חמש בחינות כנגד יקוק וקוצו של יוד כמו שיש באדם עליון ובכל המדרגות. שלא נחשוב נחשוב
שזה רק באדם העליון.
– התלבשות אורות בכלים נקרא נרנח"י והשם כללי נשמה.
– בתוך הנרנח"י יש לנו מדרג שהיחידה היא הגבוהה ביותר ונפש המדרגה הנמוכה ביותר.
– האור מתחלק באופן כללי לב' מיני אורות- אור מקיף ואור פנימי
– אור פנימי הוא אור המלובש במדרגה
– אור מקיף אור ששייך למדרגה אבל עדין לא התלבש בה ועתיד כן להתלבש בה.
– העליון באופן אוטומטי נותן לתחתון מהמקום התחתון שלו למקום העליון של התחתון.
– כל שאר המקומות שהתחתון עדיין לא קיבל בהם, עליו לשכלל אותם כדי לקבל, יש לו אפשרות לקבל בה אם הוא יזכך
עצמו ואז האור מקיף יהפוך לפנימי ובזה בא על תיקונו השלם.
– אם כך אור מקיף אור הניתן לנו בהקפה אם תשלם, יהפוך להיות שלך . אתה רק מסתכל עליו כמו בחלון ראווה. איך
משלמים ברוחניות? מזככים את הכלי.
– האם מודעות זה הזדככות ? ודאי שלא. מודעות התחלה של מדרגת הבינה. אם מודע לכך שחברי קיים
– אני כבר אוהב אותו? לא עלי עוד לעשות עבודה נפשית כדי לאהוב.
– הרבה פעמים עוסקים במודעות גבוהה ושליטה עצמית. כל הבחינות האלה הן עדיין לא רוחניות נכונה. זה אמצעי
לרוחניות אבל לא זו הרוחניות. הרוחניות היא שיהיה לנו סדר נפשי מתוקן של הזדככות הנשמה כדי שנוכל לקבל את
ההטבה השלמה.
– ההזדככות הזו היא להיות אדם משפיע ואדם הקרוב לאלוקיו.
הגענו לאות י' באור פנימי:
עץ חיים ג( והנה בחינת היוד ספירות העגולים כולם, יש בהם כל הבחינות הנ"ל, שהם: ח אורות וכלים, ט והאור נחלק,
לאור פנימי, ואור מקיף, י והכלי נחלק, לחיצוניות ופנימיות. וכן בחינת יוד ספירות דיושר בציור אדם, יש בו כל הבחינות
האלו בעצמם ג"כ.
כתוב שהכלי נחלק לחיצוניות ולפנימיות
"י( כלומר, שמתוך שנחלקו האורות, לאור פנימי ואור מקיף, כנ"ל, נמצאו משום זה, ב' מינים של קבלה בכלי,"
אומר לנו שהיות וישנם ב' כלים, על כן ראינו ודיברנו על ב' מיני אורות. כי אור יש רק אחד. לנו יש ב' מיני התפעלויות. שהן:
"שהם: קבלה בתוכו של הכלי, וקבלה מחיצוניותו של הכלי )עי' לה"ת ח"א אות ק"ב(, "
אלה הגדרות ראשונות לכלי פנימי וכלי חיצון.
כלי פנימי- קבלה בתוכו של הכלי. כלי חיצון הוא- קבלה מחיצוניותו של הכלי או בחיצוניותו.
"אשר האור הפנימי מתקבל בתוכיות הכלי, והאור המקיף המזכך אותו מעביו )כנ"ל בדבור הסמוך(, נבחן שמתקבל דרך
חיצוניות הכלי, כלומר, בלי שום התלבשות בכלי."
רואים שיש פה תפקיד לאור מקיף. הוא אומר שהוא מזכך אותו מעביו, האור מקיף. זה שאני יודע שאני צריך לקבל משהו ועוד
לא קיבלתי, אז זה לא צריך לגרום לי להתלונן שאין לי. אלא ההתייחסות שלי צריכה להיות- אם אני רוצה משהו ועוד לא
קיבלתי, עלי לאסוף כיסופים לה', כדי לקבל את הדבר. כלומר כשאני רואה שאין לי זה צריך לעורר אותי לעשות עבודה. כך
כשהאור מקיף עובד אצלי כראוי. האור מקיף לא עובד אוטומטית. על יצר הרע הוא עובד ליללה, שאני בוכה או מאשים שאין לי.
למה לכולם יש ולי אין?
זה צריך לשים אותך במקום של אתגר. עלי ללכת קדימה. לגרום לעצמי להזדכך כדי שהאור ממילא יכנס.
האור טבעו להתפשט לנברא. אז אם יהיה לך הכלי הראוי, ממילא יתפשט האור. אור המקיף מעורר אותך לעשות עבודה. כי
הוא רוצה להיכנס. הוא אומר לאדם, אני רוצה להיכנס אליך, אני רוצה שתיקח את זה . אבל תזדכך. אבל אם אני אקח את זה
בלי להזדכך, אז זה נקרא קליפה. כשאני רואה את האור מקיף, ואני רוצה אז זה אסור. אסור זה גם אי אפשר. אם אני רוצה
אפילו שזה אסור כי לא הזדככתי זה קליפה. אני טועה.
אז אם אני רואה אור מקיף ואני לא רוצה לעשות עבודה, אז האור מקיף מזיק לי. אדם אומר שתורה זה אורות מקיפים שאני לא
צריך לעשות כלום . אדם חושב שלא צריך לעשות כלום. אבל האור המקיף לא מעורר אותך לבד.
יש אנשים שמראים להם מציאות, מה זה מעורר אותם? אולי אני ארוויח בלוטו, אוכל לטייל בעולם.
"וענין ההתחלקות על חיצוניות ופנימיות, האמור בכלי, הוא, על פי הבחנת הזכות והעביות שבכלי, כי רק העביות שבו, ראויה
לקבלת האור הפנימי, משום, שעיקר כלי הקבלה של הנאצל הוא בחינה ד'. "
מה זה עיקר? ג' הבחינות הראשונות אינן כלי קבלה. הן רק אמצעי לכלי. כל הרצון הוא רק רצון להשפיע אז אני מרגיש שאני
רוצה לקבל, אחר כך מקבל בז"א באופן חלקי ובחינה ד' היא ההשתוקקות המלאה. היא הכלי.
כל שאר הבחינות זה רק הכנה, לכן בג' הבחינות הראשונות איני יכול לקבל. הן אמצעי, או סיבות.
"אמנם, ג' הבחינות הראשונות, אינן ראויות לקבלה, אלא הן הגורמות, שתתגלה בחינה ד'. וע"כ, כל כלי, נבחן לפי עצמו, לד'
בחינות שבכלי,"
עשר ולא תשע, עשר ולא אחת עשרה. מה זה? שיש ד' בחינות וז"א שמתחלק לו' בחינות. זה עשר.
"אשר האור מתקבל בעיקר, בבחינה ד' שבו, וע"כ נקראת פנימיות הכלי, ותוכיותו, ששם שורה השפע."
זה נכון לכלים דעגולים וגם לכלים דקו. ראשית, אם אתה בא לאכול, ואתה לא רעב. איפה תהנה? אתה לא נהנה בבטן. אתה
נהנה בהרגשת הרעב שלך. יש עניין לעורר את התאבון. האור מתקבל בהשתוקקות שלך שהיא בחינה ד'. כל מה שיש לפני כן
זה הכנה להשתוקקות. שאני יודע מה אני אוכל ואני מסתכל על האוכל, ואני רוצה להשפיע עם האוכל, כל זה רק הכנות, כשאני
מרגיש את הרעב, הוא ההשתוקקות. כמובן שזה רק משל.
"וג' בחינות, הגורמות רק לגילוי של בחינה ד' שבכלי, והן עצמן, אינן בנות קבלה, נחשבות כמסבבות את הבחי' ד' מחיצוניותה. "
כמו שמסתכלים על כוס. יש לה ד' בחינות. בחינה חיצונית, בחינה שבין החיצונית לפנימית, בחינה ג' שזו הדופן הפנימיות ובחנה
ד' שזה החלל שנוצר פנימה בתוך הכוס. האור מתקבל רק בחלל, רק בבחינה ד', תמיד בצורה. ג' הבחינות הקודמות הן מכינות
וגורמות לבחינה ד'. אז הן נחשבות כמסבבות . יש סיבה ומסובב. מה זה מסבבת?. דהיינו סיבות הגורמות לתוצאה. הוא
משתמש במילה מסבבת כי מדבר פה על כלים דעגולים. אנחנו רגילים לזה שאומרים סיבה ותוצאה אבל זה יותר בקו.
"בדומה, לעבי דופן של כלי גשמי, המחזיק ד' קליפות, המסבבות זו לזו, וכל המקובל בכלי, הוא בפנימיות שבו, דהיינו קליפת
הפנימיות, ושאר ג' הקליפות שבעובי הדופן, הן רק מחזקות את הקליפה הפנימית, שתהיה לה כח לסבול את המילוי שבה. "
למה קורא לזה קליפה? רוצה לומר רק בחלק הפנימי. זה רק מצד המשל.
המשל שלו הוא שבדופן הכלי אומר שיש דפנות. הדפנות רק מחזקות את הכלי. באמת מקבלים רק בבחינה הפנימית שהיא
בחינה ד'.
"ועד"ז, יש להבין גם כאן ברוחניות, שעיקר הבחינה המחזקת בתוכה את השפע, היא בחינה ד' שבכלי, וג' הבחינות הראשונות,
הן הסיבות, לגלות את הבחינה הד' בכל כחה, עד שתהיה ראויה להחזקת השפע, אבל הן עצמן, אינן בנות קבלה לאור הפנימי."
אז מה זה שאומרים תמיד שד' מושכת אבל לא מקבלים ברעב?
ציור 1
יש לנו כתר חכמה, בינה, ז"א ומלכות.
שלוש גורמים. ד' היא הכלי.
אור פנימי יהיה רק בכלי
בגורמים זה נקרא אור מקיף.
כל הכלי הזה שהוא חיצון הוא נקרא כלי חיצון.
הכלי החיצון מחזיק אור מקיף.
הכלי הפנימי מחזיק אור פנימי.
"ולפיכך, נקראות חיצוניות הכלי, להיותן, מחוץ לבחינת קבלת האור הפנימי: שבחינה ג', היא חיצוניות לבחינה ד'. ובחינה ב',
היא חיצוניות לבחינה ג'. ובחינה א', חיצוניות מכולן המסבבת לכולן. ועל כולן, יש בחינה חיצונית בלי שום עביות כל שהיא, שהיא
בחינת שורש לכל ד' הבחינות שבכלי. "
מידי פעם מזכיר לנו את השורש. את הכתר.
"ותדע, שהבחינה הזאת הזכה לגמרי, היא כלי הקבלה לאו"מ, כי מחמת הזכות הנפלאה שבה, יכולה לקבל הארת או"מ, אע"פ
שהיא מרחוק."
היא רחוקה מהכלי הפנימי אך יכולה לקבל אור מקיף באופן אינסופי. כי אין לה את המחוייבות להיות כלי. מתי יש מחוייבות מצד
החוק? רק באור פנימי. אור מקיף ראינו שאפילו באינסוף לא היה כלי ולמרות זאת קיבלו את האור. עוד לא היה כלי כי עוד לא
היתה התפשטות האור והסתלקותו. לא היתה עדיין השתוקקות. אז איך קיבלו את האור? בחיצוניותה של המלכות.
כל ההסבר עד פה רק מבחינות דאור ישר.
מרחוק- הכוונה שעדיין אין את ההשתוקקות. כגורם הרחוק מהתוצאה.
"ונתבאר, דבר התחלקות הכלי, אשר הפנימית שבו, פירושה בחינה העבה יותר שבכלי, דהיינו בחינה ד' שבכלי, והיא המקבלת
לאו"פ, וחיצוניות שבו, פירושה, בחינה הזכה יותר שבכלי, דהיינו בחינת השורש של הכלי, כנ"ל, והיא המקבלת לאו"מ מרחוק.
ואין להקשות, שבחינה ד' אינה ראויה לקבלה, מכח הצמצום והמסך. כי אין אנו עוסקים כאן, אלא בבחינת או"ח העולה מתוך
בחינה ד'.
עכשיו כבר מעביר את זה לעניינים של קו. איך בקו צריך לומר את זה? אומר כאשר רוצים לקבל את האור במדרגה ויש לי עיגול
שבא לקבל אור אז יש לי את בחינת האור שמגיע מלמעלה שהוא אור עליון.
ציור 2
שזה כמו בחינה א', ויש לי את האור שנדחה, שהוא כמו בחינה ב'.
ויש לי את האור חוזר המלביש כמו בחינה ג'
כל הבחינות האלה הן שייכות בכלל לראש. יש את ראש המדרגה ומהמסך
שדחה את האור, אפשר לקבל הארה, אבל בגוף מתקבלת ההארה בפועל.
נוצר לנו כלי חדש. כלי של אור חוזר. עד הטבור.
אפשר לקבל הארה נפלאה הנקראת אור פנימי. במי? במלכות שהיא בחינה ד'.
בבחינה ד' שהתפשטה אחרי שהוכשרה לקבל הארה אז מקבלת.
אבל כמה שהצלחתי להכשיר אותה להיות בחינה ד' . אז יכול לקבל פה אור
עד הטבור. מתחת לטבור מייצג לי את הכלים שבהם לא יכולתי לקבל את האור.
מה שהצלחתי לקבל נקרא אור פנימי.
מה שלא הצלחתי לקבל נקרא אור מקיף. זהו האור שבמחשבה הבנתי,
שאני לא יכול לקבל אותו. כי כל הראש נקרא מחשבה. אז במחשבה אני רואה
מה שלא הצלחתי לקבל. אותו אור שאני לא מצליח לקבל נקרא אור מקיף.
והאור שכן הצלחתי לקבל, נקרא אור פנימי. עכשיו האור מקיף הזה ילחץ להתקבל.
אז מה שהצלחתי לזכך מהכלי יכול לקבל בו אור. אבל מה שלא הצלחתי לזכך מהכלי, שנקרא עשר ספירות דסיום, שם האתגר
שלי. האתגר שלי הוא לומר כרגע אם אני לא יכול אני לא מקבל.
מה הקליפה אומרת? יכול לא יכול, מותר לא מותר, לא מכיר מושגים כאלה… בא לי אני עושה.
ואז למטה מטבור הוא מקום מאד מאתגר, ככל שאדם יותר גדול מרגיש יותר חזק את המקום הזה של ההשתוקקות שלו. האור
מקיף כמו בוטש, מכה בטבור ואומר לו – יש אור מקיף צריך להתפתח בחיים, צריך לגדול…
כשאתה צריך לגדול , האם אתה רוצה לגדול מתוך זה שתזכך את עצמך או שאתה רוצה לגדול שתקבל את האור ואז אתה
תרדוף אחרי האור. אומר אין לך מה לרדוף אחרי הוא מקיף, מה שאני לוחץ עליך זה כדי שתרדוף לזכך את עצמך. בעצם אני
אומר לך, תראה איזה דבר גדול יש פה. אתה רואה את חברך, תראה איך הוא התקדם, יש לו מכונית מרצדס…
אז אולי ניקח את שלו? חס ושלום.
מה אעשה? אזדכך, יהיה לי גם מרצדס. אני גם אכשיר את עצמי שיהיה לי מרצדס.האם אני מתחיל לרצות את המרצדס בלי
שאני אכשיר את עצמי? אני יכול לבדוק את עצמי-
אם אני מרגיש שמגיע לי או אם אני מרגיש שאני רוצה לעבוד כשאני רואה דבר גדול.
אם אני מרגיש שאני רוצה לעבוד, סימן שהאור מקיף פעל עלי נכון. אם אני מרגיש שאני חווה חיסרון, לי מגיע יותר- זה מראה
שאתה בקליפה.
אז מה שלא מתקבל מראה לי את האתגר שלי.
מגלה לי את אותו אור מקיף. את אותו רצון שאני מרגיש שהוא ריק. יכול להאיר בו אור מקיף . כי למדנו שאור מקיף יכול להאיר
גם לבחינה ד' של ד'.
באופן כללי להבין שבבחינה ד' מצד העיגולים שזה מקום ההשתוקקות שם אפשר לקבל.
בקו שזה כמו פה בציור, אפשר לקבל רק מהפה עד הטבור כשהצלחתי לזכך את הבחינה ד'. לזכך אותה , זאת אומרת לתקן
אותה, שתהיה בעל מנת להשפיע.
מה שרואים בחוץ מעורר מבפנים. עלינו להיות בבחינת קנאת סופרים תרבה חכמה.
קנאת סופרים – קנאה בצורה.
ספרים המגרים אותי ללמוד יותר- חשוב לקנות ספרים. האור מקיף הזה מכריח ללמוד. הוא טוב.
סיכום שיעור 14 – תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ב'
פרק ב' עמוד נ' כ"ו אייר תשע"ט
בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני
למדנו שאנחנו רואים חלוקה באורות . אור מקיף ואור פנימי. החלוקה מתבצעת בהתאם לכלים. שהכלים נקראים כלי פנימי אור
וכלי חיצון. בכלי הפנימי מקבלים אור פנימי ובכלי החיצון מקבלים אור מקיף.
ההתחלקות של חיצוניות ופנימיות בכלים זה על פי הבחנת הזכות והעוביות שבכלי. ככל שהכלי יותר זך הוא פחות יכול לקבל
אור כי הוא לא כלי קבלה. ככל שהוא יותר עבה, הוא יכול לקבל יותר אור.ההגדרה הזו נכונה גם לכלים דעגולים וגם לכלים דקו.
רק שבכלים דקו אנחנו מדברים על העוביות שבמסך. ככל שהיא יותר גדולה כך אני יכול לקבל אור פנימי יותר גדול.
אז בכלים דעגולים – ג' הבחינות הראשונות חכמה, בינה, ת"ת הם רק גורמים לבחינה ד', ובגורמים אני עדיין לא יכול לקבל אור.
אור אני יכול לקבל רק בהתהוות של הכלי. ואם מדברים על כלים דעיגולים אז רק בהשתוקקות שלי.
מדמה לכוס כלי שיש דפנות בכלי, והדופן הפנימית מוחזקת על ידי הדופן החיצונית כדי שתחזיק אותה חזק. אם לא היה לי את
כל העובי שבדופן, אז הדופן החיצונית היתה מאד דקה והיתה מתנפצת. כלומר אני לא בחיצוניות הכלי אבל עובי הדופן מחזיקה
את הכלי כדי שאוכל לקבל הארה.
מי שמקבל הארה רק הדופן הפנימית. אבל ג' הגורמים הם רק סיבה לתוצאה. בסיבות לא מקבלים, רק בתוצאה.
בדומה לאדם שבונה בית, יש לו רעיון, עדיין ברעיון, בתכנית לא גר. קנה הביא כלי חפירה, הביא יסודות, הביא בלוקים, הביא
מרצפות, עדיין לא גר. רק אחרי שבנה את הבית ויש את החלל המעשי שזה בחינה ד', אז יכול להיכנס לבית. תנסו לגור בתוך
תכנית של הבית.
זה נקרא – יש הרבה תכניות בראש אבל לא מקבל אותן בפועל. אז זה נקרא אור מקיף.
אור פנימי כשיש את זה בפועל. מה זה בפועל? בחינה ד'.
לכן נתן לנו הגדרה- בבחינה ד' מקבלים אור פנימי. בג' הבחינות הקודמות לבחינה ד' לא מקבלים אור פנימי, רק מקיף. יש גם
כתר. כתר זה השורש. אז זו ההגדרה שלנו. בכח"ב וז"א הם רק הגורמים נקראים כלי חיצון ובהם מקבלים רק אור מקיף.
לעומת בבחינה ד' שהיא מלכות היא נקראת כלי פנימי ובה מקבלים אור פנימי. היא נקראת כלי גמור היא כבר התוצאה.
את אותו עניין למדנו גם בבחינת הקו, לא רק בבחינת העיגול וזה יותר חשוב לנו. שלמדנו שבראש זה רק מקום המחשבה.
במחשבה אני עדיין לא מקבל אור. וזה לא סתם מחשבה. זה מחשבה שבונה לי קשר. אם נוצר לי המקום של היחד, אז אני יכול
להתענג. אני עושה הרבה הכנות כדי לבנות את היחד. למשל מגיע לי אור לאגו הפרטי שלי ואני צריך לדחות אותו. זה שהגיע לי
אור לאגו הפרטי, שעכשיו בא לי לאכול, בא לי לנפוש, בא לי לצאת לטיול. זה עדיין הרצון הפרטי שלי זה עוד לא ייצר לי את
היחד.
לקחתי את התפוח ביד, אני רוצה לאכול אותו. עדיין לא היחד. עדיין בחינה א'. עדיין אם דחיתי את הרצון שזה בחינה ב', יכולתי
לקבל שליטה מודעות …אבל עדיין אין לי כלי.
לאחר מכן בניתי לי תודעה חדשה, תודעה של יחד, עדיין לא קיבלתי אור. גם כשיש לי כבר תודעה חדשה אז אני יכול להתפשט
לכלי אז אוכל לקבל במקום של היחד בלב. בלב יש לי אור פנימי. בראש עדיין אור מקיף. במח אור מקיף, בלב שהוא העיקר זה
נקרא אור פנימי לכן הגוף מקבל.
מה תפקיד האור מקיף ? לאתגר אותי לעשות תיקון. זאת אומרת, אם אני אומר שאני רואה שיש פה הרבה ספרים שעוד לא
למדתי, אז יש לי אתגר לייצר בתוכי סקרנות והשתוקקות ללמידה. אני לא יכול להגיד רק אני לא משתוקק. יש לי תפקיד. אחרת
אבכה למה אין לי את כל הידע הזה ולאחר יש את הידע. כי הוא התאמץ, יצר השתוקקות, דיבר על הדברים, פרסם לעצמו
אותם, הוא עשה עבודה כדי לייצר השתוקקות.
בחינוך אתה רוצה שהבן שלך ילמד, תסקרן אותו ללמוד. גם מורים צריכים לסקרן אותם. זה מצד העיגולים.
מצד הקו צריך להיות באדם השתוקקות אמיתית לעבודת ה'. להיות ירא ה'. היראה מייצרת את המציאות שאם אני חש ..
היראה נתונה לך. לא להגיד הכל בידי שמים כי כתוב חוץ מיראת שמיים. אם יש לך יראה, אז כשאתה פוגש משהו בחיים יש לך
רצון גדול לעשות עבודה כדי לקבל אותו ביחד. יחד עם הקב"ה. איזו עבודה עושים? כל המצוות ובעיקר דחיית האגו, לבוא
למקום היחד ולבנות אותו כדי להשתוקק ליחד.
ההשתוקקות ליחד היא הכלי שבו אפשר לקבל את ההארה ולכן ככל שהמסך יותר עבה, אז בעוביות שלו אפשר לקבל. בעוביות
דקה אפשר לקבל. אז זה האתגר שלנו.
סיכום בנקודות
1 . יש לנו ב' מיני כלים, כלי חיצון וכלי פנימי.
2 . הכלי הפנימי הוא בחינה ד' שהוא התוצאה. הכלי החיצון בנוי מג' הבחינות הקודמות שהן רק גורמים וסיבות לתוצאה.
3 . בכלי החיצון מקבלים אור מקיף.
4 . בכלי הפנימי מקבלים אור פנימי.
5 . העניין של כלי פנימי וכלי חיצון מצוי הן בכלים דאור ישר והן בכלים דאור חוזר בבחינת הקו.
6 . התפקיד של האור מקיף, לעורר את האדם לעשות עבודה.
7 . העבודה בכלים דעגולים היא לעורר השתוקקות.
8 . בכלים דקו זה לעשות עבודה כדי לגלות את היחד ולהשתוקק אליו.
9 . כאשר מנסים לקבל את האור מקיף, למרות שלא הכנו כלי פנימי לקבלו אז פוגמים ועוברים עבירה.
10 . עיקר התפקיד שלנו הוא לייצר כלים פנימיים והתפקיד של אור מקיף לגרות אותנו לכך.

אין תגובות

להגיב