הדף היומי בתע"ס | חלק ב' עמוד נב | שיעור 16

178

שיעור 16 – תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ב'
פרק ב' עמוד נ"ב כ"ט אייר תשע"ט
בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני
סיכום בנקודות
1. היות וכל ספירה נעשתה לפרצוף, הפרצופים קיבלו שמות חדשים בהתאמה לספירות אריך אנפין, אבא, אמא, ז"א ונוקבא
2. היות והאור המתקבל בעיגולים דרך הקו, לכן גם בעיגולים מתרשם עניין של מעלה מעטה ימין ושמאל.
3. חלון הוא הריווח שיש מהמסך שמאפשר לנו הזדמנות שהמציאות מנגישה אלינו.
4. לא כל הטבעים שווים לנו היות ואנו תופסים אותם רק דרך הקו ובקו יש מעלה מטה ימין ושמאל.
5. כל הארה שהיא מפגש שלנו עם הטבע באה בצורה של חלון, דהיינו כבר בצורה מכוונת למטרה על פי ההשגחה. יחד עם זאת גם אנחנו צריכים לפגוש את המציאות בצורה של חלון ולראות במציאות המונגשת אלינו הזדמנות.

שיעור 16 – תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ב'
פרק ב' עמוד נ"ב כ"ט אייר תשע"ט
בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני
למדנו :
האור המתקבל בעיגולים שהוא האור המתעגל הוא נקרא אור הנפש. מהו נפש? מלשון נפישה, אור נקבה, מקבל ולא משפיע.
לעומת זאת האור המתקבל בקו, הוא נקרא אור הרוח והוא נקרא זכר, כי הוא מייצר את ההארה. חשוב לראות את ההבדל בין
אור המתפשט לאור המושפע. כי אנחנו אומרים שהאור עובר בין עיגול לעיגול בצורה של קו. אז אם עובר מעיגול לעיגול, אז
האור משפיע לכאורה.
אמרנו לא. זה שהאור עובר בין עיגול לעיגול אינו אומר שהוא משפיע. משפיע זה אומר שהוא מייצר משהו מעצמו.
הקו יש לו מסך, הוא עושה זיווג דהכאה. היות והוא מייצר מעצמו אז הוא יכול להשפיע. מי שלא מייצר מעצמו מה הוא ישפיע?
הוא יכול להעביר מה שמישהו אחר נתן לו, זה רק עובר דרכו. אבל להיות משפיע זה שאתה מעצמך נותן משהו . שנותן
מהעצמיות שלך שיצרת משהו . הקו עושה את העבודה הזו.
העיגול מקבל לפני הקו מכיוון שכל אור בא מאינסוף והיות והעיגול קודם לקו אז הוא מקבל לפני הקו. אבל מי שגורם לגילוי של
האור זה הקו. לכן מצד התחושה, האור מגיע קודם לעיגול, לטבע, לתפיסת הטבע ואז האור מגיע גם למקום שבו אתה צריך
לעשות עבודה. מה זה לעשות עם האור עבודה? אור מייצג את ההשתוקקות העצמית שלנו. אני צריך לעשות איתו עבודה אבל
קודם כל אני צריך לראות אותו, להרגיש אותו . זו התופעה שחשים כשאומרים שמגיע קודם לעיגול.
המעבר בין עיגול לעיגול הוא בדרך קוים מכיון שהאור מתעגל. העיגול עצמו לא מקבל אור מטעם עצמו. נתנו דוגמה של מזרקה
שהוא מקבל את האור דרך צורה מסוימת של הקו. אז גם האור בעיגול מתעגל וכך האור עובר בצורה של קוים מעיגול לעיגול.
בעקבות זה שעובר בצורה של קוים, אז יש בו מעלה מטה ימין ושמאל . מה זה מעלה מטה ימין ושמאל? למדנו שמעלה מטה
זה זך ועבה. אבל לא מספיק לנו, אלא המושג זך ועבה התפרש אצלנו בדרך הקו כמעלה מטה. עליון יותר יותר זך ועבה יותר
יותר תחתון.
בעיגולים לא התפרשו לנו המושגים האלה. שם התפרש לנו עבה כיותר פנימי וזך יותר קרוב לאנסוף .אז עיגול הכתר יכול להיות
יותר למעלה או יותר למטה. הוא לא הכי עליון. פה יש לנו כבר ימין ושמאל. אז למדנו אם דך שיש לנו איזשהו קשר בין הקו
לעיגול. והעיגול היות והעיגול הוא בחינת הטבע וזה הכלים שברא הבורא, והקו הוא התערבות של הנברא בבריאה וההתערבות
הזו היא כיון שהנברא רוצה יתר דבקות . יוצא שכל הייצור של האדם שיהיה יצרן שייצר צורות חדשות, היא רק כאשר זה נביעה
מהרצון שלו ביתר דבקות. זה נקרא שמייצר משהו בחיים. אם לא, לא ממש מייצר. כמובן שכל הייצרנות שעושים בעולם הזה,
לקוחה מהמקור.
כי אני לוקח חומר גלם, למשל אני לוקח מחצבים ומעבד את זה ובונה בניינים, כל אלה חומרי גלם. חומרי הגלם זה מה שברא
הבורא, אבל כל הייצור העצום שאנחנו רואים זה ייצור שתלוי באדם. זה הקו. והעיגול זה חומרי הגלם שאני פוגש.
אז אם אני פוגש בנפש חומר גלם של רצון אני צריך להיות יצרן אז אני צריך לראות איך אני נותן לי אפשרות לעשות דברים
חדשים בעולם. איזה דברים ? אני רוצה בנפש לייצר אהבה. זה לא טבעי שאני אוהב. הטבע שלי הוא רצון לקבל לעצמי ואם אני
רוצה לייצר אהבה, לייצר יחד, לייצר ערכים פנימיים, אז אני צריך לעבוד בשביל זה.
ואם אני באתי לעבוד, באתי להיות יצרן, אז אני מבין שאני נמצא באיזשהו בית חרושת, מפעל, וכך אני צריך לחיות.
התחלתי לומר שיש לנו בקו מעלה מטה ימין ושמאל. בעיגול אין לנו אבל במתעגל מתחיל להיות לי מעלה מטה במיוחד בהארה
שעוברת בין עיגול לעיגול . אז הבדלנו בין אור המתפשט לאור המשפיע. למשל בא"ס או בהארה, כשאור מתפשט ובהתפשטותו
הרצון לקבל, כל הזמן הולך ומתעבה, אבל ההתפשטות הזו זה לא השפעה. התפשטות היא הטבע הרגיל של האור. השפעה זה
כשאני מייצר משהו, כשאני נותן.
מה זה ימין ושמאל? לא יכול לספר לכם כי לא למדנו ג' קוים. לדבר על זה פה לא כדאי….
קו ימין אמונה קו שמאל הרגש הרצון אך לדבר על כך פה לא כדאי. גם בהמשך יהיו מושגים שלא אוכל להסביר.
כתוב בעץ חיים- "והוא, כי בעגול הכתר, הנקרא ס אריך אנפין אחר התיקון,"
אור פנימי אות ס'- "ס( פירוש, אחר שנתקנו ד' העולמות אבי"ע, נעשתה כל ספירה לפרצוף שלם בראש תוך סוף. וקיבלו משום
זה שמות אחרים. והפרצוף שנעשה מכתר, נקרא בשם אריך אנפין. והפרצוף שנעשה מחכמה, נקרא בשם אבא. והפרצוף
הנעשה מבינה, נקרא בשם אמא. והפרצוף הנעשה משש הספירות חג"ת נה"י, נקרא בשם זעיר אנפין. והפרצוף הנעשה
ממלכות, נקרא בשם נוקבא. והוראת אלו השמות, תתבאר במקומם בע"ה.
עד אז אין לנו מה לדבר מזה. לא כדאי להתעכב על זה. אז רק תתחיל להתרגל לשמות האלה .
כתוב בעץ חיים- "יש ע נקב אחד וחלון פ בצד ימין העגול, "
אור פנימי אות ע( פירוש, כי כבר ידעת, שמסיבת אור של י"ס הקו, המקובל בעגולים, מתרשמות בהכרח כל הבחינות דיושר גם
בעגולים )כנ"ל אות נ' ד"ה יש(,
מדוע? מכיון שזה תלוי כמו שלמדנו שהאור מתרשם מהכלי המלובש בו. אפילו כשיוצא לכלי אחר, לא משנה את דרכיו. ואם הוא
בא מהכלי של הקו, הוא לא משנה את דרכיו .
"והנה זו הבחי' שישנה בקו שנקרא מסך, שבאור חוזר שלו, נמצא מקשר את האור העליון בכלים )כנ"ל ח"ב פ"א אות כ'(, הנה
גם המסך הזה, מתרשם בעגולים, אלא בלי העביות שבו,"
מקשר ולא מלביש כי כח עוביות לא פועל ממקום המצאו ולמעלה. למה ? יש צד במסך של עוביות . הצד של עוביות במסך
שהיא היכולת להלביש את האור. העוביות הזו לא פועלת למעלה, דהיינו בראש.
"כי העביות לא תוכל לעלות ממדרגה תחתונה לעליונה ממנה אפילו כל שהוא, שהרי על כן נקראת עליונה, לפי שאין בה עביות
כמו בתחתונה, והבן."
שלמדנו את המושגים שעליון ותחתון זה עבה וזך אז אם העליון הוא זך מהתחתון לא ניתן לומר שהעוביות הזו תעלה לעליון,
בשביל זה הוא יותר גדול.
"והבן אלא רק בחינת הריוח, שהמסך הזה מגלה בתחתונה, דהיינו בעשר ספירות דיושר, זהו לבד העולה מהמסך דקו היושר,
ומתרשם בעגולים. והריוח מהמסך הזה, מכונה בשם "חלון", "
המסך מעביר לעיגול רק את האפשרות לקבל, אך לא את ההכרח שזה יהיה עם כלי ממשי של בעל מנת להשפיע. אין ממשות
שם. יש רעיון. וזה נקרא חלון. מה הוא חלון? חלון הוא השראת המסך. זה לא כמו דלת. שאז הדלת נועדה כדי להיכנס. החלון
לא נועד כדי להיכנס דרכו אבל זו לא דלת הכניסה למי שרוצה להיכנס. אז משהו נכנס דרך זה. זה נקרא המסך. אז מהו הרווח
מהחלון הזה? היכולת בכלל להתקשר לרעיון הזה. להרגיש שיש משהו חדש. כמו שאני מדבר על משהו אבל עוד לא אכלת אותו
"כדוגמת החלון המותקן בחדר, כדי להביא האור באותו החדר, כן המסך הזה מגלה האור החוזר בסגולתו, לקשר את האור
בנאצל."
זאת אומרת שאתה יודע שהרעיון הזה קשור אליך. אתה מבין שאתה מתקשר באותו רעיון אבל עוד לא פעלת אותו. אתה
מרגיש שייכות בינך לבין אותו דבר שאתה מדבר ממנו. יש דברים שאתה לא מרגיש קשור אליהם. מדברים איתך על איך
מגדלים מלפפונים בסין, אתה לא קשור לזה. אבל אם ידברו איתך על איך מחנכים ילדים, זה יעניין אותך . אתה עוד לא מחנך
אבל זה נתן לך חלון כמו הזדמנות אז זה נתן לך הזדמנות אבל התפקיד שלך לייצר מזה משהו.
החלון הזדמנויות מגלה לך מציאות אבל המציאות הזו עוד לא ממשית עבורך.
"באופן, שאם המסך יתעלם משם, היה האור מסתלק מהנאצל, והיה נשאר בחושך, כדוגמת סתימת החלון אצל החדר. לפיכך,
כשאנו באים לכנות רק את הריוח מהמסך, ולהוציא את עביותו, אנו מגדירים זה בשם "חלון או נקב".
אז כשאני עושה חלון או נקב יש לי בזה תועלת אבל לא שלמה. זה מה שהעיגול מקבל מהמסך של הקו. אז בעיגולים ההארה
היא בדרך חלון. בקו זה דרך מסך, בדרך הלבשה. איפה מתלבש האור? בגוף.
אז הבנו מה כתב לנו שיש נקב אחד וחלון. באות פ' אומר בצד ימין העיגול.
"פ( היינו שנתרשם ג"כ בערכי ימין ושמאל, שהיו משמשים ביוד הספירות דיושר )עי' לה"ת ח"א כ"ג(. "
שימין זה אמונה דהיינו אור דחסדים שבא על רצון להשפיע, ושמאל זה הרצון לקבל שעליו בא אור חכמה למשל:
ציור 1
כאשר אנחנו רוצים לדבר על כתר
אם יש לנו למשל את בחינת הכתר
איך הספירות מסודרות?
יש לנו את החכמה בצד ימין
והבינה בצד שמאל, שבה יש אור חסדים
אז אם הבינה היתה עומדת מתחת לחכמה . איך היתה משפיעה לה?
יוצא שההשפעה מהכתר לחכמה תהיה בשמאל
במקרה הזה.
ולבינה יהיה אור דחסדים שנקרא ימין. זאת אומרת מצד ההארה הכתר מעביר לימין חסדים ולשמאל חכמה. כלומר כשאתה
משתמש כבר עם רצון לקבל ורצון להשפיע, ואתה צריך לקבל את זה בימין ושמאל, אז בהארת הקו אתה יכול לעשות את זה כי
בהארת הקו יש לך את ההבחנות האלה.
אין לנו מה להרחיב מזה כאן.
כתוב בעץ חיים- "ומשם צ יורד אור אריך אל עגול אבא, ומאיר אליו."
אור פנימי- "צ( כלומר, שמסיבת החלון האמור, נעשה שם ההבחן של המשכת וירידת האור, דהיינו, שהולך ומתעבה בסדר
המדרגות, "
שימו לב שזה לא ממש השפעה, זה רק התפשטות. אם זאת היתה השפעה, אז היה צריך לעשות זיווג דהכאה ואינו יכול לעשות
זיווג דהכאה, אבל השפעה יש שם.
"אשר המדרגה התחתונה עבה מקודמתה."
עכשיו עיגול החכמה יותר עבה מעיגול הכתר. אז לכן אומר לנו שמסיבת החלון, מסיבת השראת המסך שזה נקרא חלון, יש לנו
עכשיו עיגול כתר שהוא יותר זך ועיגון חכמה יותר עבה.
וז"ש "ומשם יורד אריך אל עגול אבא", – לא אריך אנפין יורד אלא ההארה יורדת מתפשטת ומתעבה.
"כלומר, שמסבת החלון, קיבל האור בחינת עביות ובחינת מטה, אצל אבא דעגולים,"
פתאום הוא יותר עבה שזה יותר מטה . כי יותר עבה לא היתה בעיה עם עגולים אבל כיון שזה קו זה יותר מטה.
" דהיינו, חכמה, אשר הושפלה במדרגה, ואינה שוה עתה אל הכתר דעגולים, כמו שהיה בטרם שקיבלו האור דיושר דרך החלון.
וכן בינה למטה מחכמה."
יוצא מפה דבר מעניין. מה החשיבות שהאור יוצא בצורה של קו? החשיבות הוא שפתאום יש טבע יותר רצוי וטבע פחות רצוי.
לא כל הטבעים הם אותו דבר לעבודה. כי אם אנחנו צריכים לעשות עבודה מסוימת, אז השאלה שאנחנו רוצים לדון בה היא:
האם יש טבעים שהם טובים יותר או פחות? שהם עליונים או תחתונים?
התשובה היא שכשראינו שאנחנו מדברים רק מבחינת הטבע מצד עצמו שראינו שבחכמת הקבלה נקרא כלים דעגולים אין לנו
מעלה מטה ימין ושמאל כולם שוים.
אבל כשמקבלים את ההארה דרך חלון, הכונה בהתרשמות של הקו. ומה זה קו? קו זה אומר שכבר יש לנו עבודה, אז לא כל
הטבעים שווים, יש טבע עליון יותר וטבע פחות. למשל אם אני רוצה לייצר מכונית. אז אם אני לוקח פח או לוקח זכוכית ואני
רוצה לעשות את החלק הקדמי של המכונית בו הנהג צריך להסתכל, אני לא אעשה את זה מפח. פח כאן פחות טוב.
ברגע שאתה שותף מצידך ואתה צריך את זה לתכלית מסוימת, לתנועה, לייצור שאתה רוצה, יש טבע טוב יותר ופחות טוב.
למשל ראובן רוצה להתחתן עם צילה. האם כדאי להתחתן עם צילה? הוא שואל את השדכן הייתי רוצה שתספר לי מה הם
הטבעים של צילה. אומר לו השדכן כל טבע הוא טבע טוב. אומר לו ראובן לא. למדתי שכשההארה מתקבלת דרך חלון, לא כל
הטבעים טובים. יש טבע עליון ויש טבע תחתון. יש התאמה בטבעים. לכן נלמד בהמשך בעולם אצילות ש כל זכר לוקח נקבה
מסוימת. יש לנו התעסקות עם הטבע בצורה חדשה.
התעסקות עם הטבע מצד עצמו – כל הטבע הוא טוב. הכל יפה.
אבל אם אני צריך להשתמש ולייצר ביחס לתכלית שלי. אז הבדיקה שלי מעכשיו היא מה שמקרב אותי לתכלית הוא טוב ויפה
וזה טבע שראוי להשתמש בו ויש טבע שלא.
למשל יש לנו שני הפכים בנפש של בידור וריכוז. לפעמים בידור הוא טוב. דהיינו שאני צריך להיות לא כל כך צפוף לא כל כך
מרוכז. ולפעמים אני צריך טבע מרוכז מאד כי יש לי עניין מדויק בנושא שבו צריך להתעסק. לא כל הטבעים טובים. לפעמים
צריך טבע כזה, לפעמים טבע כזה. פה אנחנו רואים שלהגיד את האמירה הכללית הזו כל הטבעים שווים, זה טוב כשמדבר על
הטבע מצד עצמו. כשאני מדבר על השימוש של האדם בטבע, אז לא כל הטבעים שווים.
"ק( משמיענו שענין החלון הזה, נעשה בספירות, ביחד עם ירידת האור אליו מהעגול העליון "
פה יש עניין מיוחד כשהאור מגיע הוא מגיע כבר עם חלון. אז יש לנו חלון גם מצד איך שהוא בא מלמעלה וגם מצד התחתון
שעושה זיווג דהכאה וקונה את כח החלון הזה.
למשל ציור 2
אנחנו רואים שיש לנו פה חלון
עיגול המקבל השראה דרך חלון
אז האור מתעגל- אור הנפש
נאמר שלמטה היה לנו אור חכמה
אז האור שיגיע מהעיגול הזה לעיגול התחתון ממנו
כמו פה למשל ציור 2 – מכתר לחכמה
יגיע בצורה של חלון כבר.
יצטרך לעשות זווג דהכאה
גם הוא צריך לייצר חלון
אז גם מה שנותנים לנו מלמעלה בא כבר בצורה מסודרת שמתאימה לך וצריך לפתוח אותו מצידך. גם בא מהעליון כבר כמו
שיש לנו למשל את חוש הטעם. אז כשאני לוקח אוכל. הוא בא כבר עם חמיצות. אם יש לי אפשרות לפתוח את החמיצות הזו,
כלומר לפתוח חלון גם מצידי, אז התחברתי עם הטבע שבא אלי מבחוץ. זה נקרא שעושה לי חלון גם מלמעלה. כלומר ירידת
האור מהעיגול העליון, אז ….
". כלומר שאז האור ההוא, רושם בו את ענין המסך הכלול בו כנ"ל, וע"כ נבחן כמו שהאור נוקב בו, ועושה בו חלון. "
אז זה החלון שהעליון משקיף על התחתון ונותן דרך חלון זה את האור לתחתון ללא צורך בהתערבות התחתון.
למשל- אם הילד שלי שואל אותי שאלה ואני רוצה להראות לו את הטבע. איזה טבע אני אראה לו? אני אראה לו רק טבע שלי
נדמה ששייך לו. אבל זה עוד לא נכנס אצלו לראש. הוא עוד לא תופס את זה כשייך לו. עכשיו הוא צריך לפגוש את הטבע הזה
על ידי שהוא ירצה לעשות עם זה עבודה. אז ירגיש שהטבע שייך לו.
למשל אני קונה לו פאזל ואני רוצה שישחק עם הפאזל. כי הטבע שאני מנגיש לו זה טבע שצריך לייצר מזה תמונה. זו המציאות
שאני מנגיש לו שהיא חלון, זה עיגול, אז אני כבר נותן לו את זה בצורה של חלון כי כבר נתתי לזה איזשהו תחום, כשהוא
מסתכל על זה. עוד לא ניגש לזה. גדל לגיל שנתיים שלוש אז כבר הוא רואה את זה כשייך לטבע שלו כי הוא רוצה לסדר את
החלקים של הפאזל במקום. אז מה שנתתי לו הוא צריך לראות שזה שייך לטבע שלו.
אז את הטבע של העליון יש גם מצד העליון וגם מצד התחתון. כך כשמגישים לנו כל מיני טבעים אני צריך לשקול האם זה חלון
הזדמנות עבורי או לא. זה שנתנו לי עכשיו מציאות, אני מחליט אם המציאות הזו שייכת אלי או לא. יותר מזה יש מציאויות שטוב
שנראה שכלל לא שייכות אלינו. שנשים אותן בצד. אז הקב"ה שנתן לי את כל המציאות פרושה לפני, לא הכל אני לוקח ואם אני
אסתכל טוב אני אראה שהוא מנגיש לי מציאות מסוימת ששייכת רק אלי ואני צריך לקחת את המציאות ששייכת אלי ולא משהו
אחר.
סיכום שיעור 16 – תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ב'
פרק ב' עמוד נ"ב כ"ט אייר תשע"ט
בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני
– מה שלמדנו היום שכשנתקנו ד' עולמות, אז כל ספירה נעשתה לפרצוף. אז כתר נעשה לפרצוף וחכמה נעשתה וכן
הלאה. היות וכך הם מקבלים שמות חדשים . למשל הכתר שנעשה לפרצוף נקרא אריך אנפין, והחכמה שנעשה
לפרצוף נקראת אבא ובינה אמא וזכר זו"ן והמלכות נקבה . כך הם נקראים.
– למה דוקא קוראים להם כך? זה נלמד כשנגיע לחלק ח'.
– לאחר מכן למדנו שכל הבחינות של יושר מתרשמים גם בעיגולים. וזה מגדיר לנו את המציאות של מעלה ומטה בעיגול
שהעבה והזך נהיה מעלה ומטה. והיות וכך, בגלל שהעבה והזך הם לא שווים כמו בעיגולים אז יוצא שההתייחסות שלנו
לעיגולים, היא במעלה מטה. יש חשוב ולא חשוב. יש רצוי ולא רצוי. בהתאם לקו כי הקו כבר מגדיר לי מטרה. הקו לא
אומר לי, זה מה שיש. הוא אומר לך יש מטרה ללכת לאיזשהו מקום. המטרה שלנו היא ללכת לתכלית של יתר דבקות.
– לכן אנחנו צריכים מעתה להשתמש בטבע בצורה של חשוב ולא חשוב, יש ימין ושמאל. יש מעלה מטה.
– לא הכל מתאים לכל דבר. נתנו דוגמה לנישואין שלא כל אחד מתחתן עם כל אחת. אלא יש לו טבע מסוים, טבע
שמתאים . אם זה טבע שלא מתאים למה שאני רוצה להגיע אליו, או היא אם היא רוצה להתחתן, תתחתן רק בתנאי
שהוא מתאים לשאיפות שלה להגיע לתכלית שרוצה.
– לא כל אחד יכול להיות עם כל דבר . אדם שוקל איפה לגור, האם אשים את הזרע על כביש או באדמה דשנה וכו'.
– למדנו את המושג חלון ואמרנו שחלון זה רק ההתרשמות מהמסך. דיברנו שחלון זה כמו חלון הזדמנות. זה רק ראיית
המציאות כשייכת אלי. עוד לא משתמש בה רק רואה אותה כשייכת אלי.
– היכולת הזו לראות את המציאות כשייכת אלי, זה דומה לכך שעשיתי פתח והשקפתי אבל עוד לא שימוש.
– זה שונה מדלת. דלת אני כבר נכנס לחדר. פה אני מסתכל בחלון ורואה את המציאות.
– הלימוד הרבה פעמים מפגיש אותנו בדרך החלון, את ראיית המציאות. כמו למשל שאני רואה עכשיו את העולם הרוחני
על ידי הלימוד. אני משקיף עליו, עוד לא השתמשתי בו.
– אם אבוא כדי לעשות עבודה, אז אני אשתמש בו.
– יש אנשים שלומדים את מה שאנחנו לומדים פה ומבחינתם זה לא חלון, כי הם לא רואים בזה הזדמנות לעבודה. אנחנו
רואים בזה הזדמנות פז. פתאום אני מבין למשל שאני צריך להשתמש בטבע ולא כל הטבע הוא טוב לי. אלא אני צריך
לנהל את הקשר ביני לבין הטבע.
– היות וכל תפיסת הטבע שלי באה דרך הקו, אם לא דרך הקו אז אין לי הארה בזה, ואם אין לי הארה בעיגול אז אני לא
תופס אותו, אז בגלל שההארה שלי באה דרך הקו אז יש בו כבר ערכים של מעלה מטה ימין ושמאל.
– יוצא אם כך שגם הטבע שמזין טבעים אחרים נקרא כבר יורד. לכן האור יורד מעיגול הכתר לעיגול החכמה וכו'. למה
נקרא יורד? כי יש לו כבר את ערכי הקו.
– כשהטבע מגיע אלינו, הוא מגיע כבר מוגדר לכל אחד ואחד לפי מה שמתאים לו. אז אם אנחנו מאמינים בהשגחה, אז
כל טבע שמגיע אליך הוא הזדמנות עבורך. לא טבע שהלכת ברחוב וראית עץ, גם זה אבל זה קצת רחוק. אבל זה
שנולד לך ילד כזה או לא אחר . אשה כזו ולא אחרת, זה שאתה גבוה ולא נמוך, וזה טבע . זה אומר שהקב"ה נתן לך
טבע כזה ואת זה הוא הנגיש לך. זה חלון הזדמנות בשבילך.
– לכן כל טבע שאתה פוגש זה חלון הזדמנות להתקדמות לך. לא למישהו אחר. כי זה הונגש לך.
– לכן גם האור שבא מלמעלה בא בצורה של חלון. עכשיו, אחרי שזה הונגש לך, אתה צריך לראות בזה הזדמנות . כי אם
אתה לא תראה בזה הזדמנות לא תראה בזה חלון. כמובן שאחרי שראית את זה כחלון, אתה צריך לראות איזו עבודה
אתה עושה בזה. על כך נדבר בהמשך.
סיכום בנקודות
1 . היות וכל ספירה נעשתה לפרצוף, הפרצופים קיבלו שמות חדשים בהתאמה לספירות אריך אנפין, אבא, אמא, ז"א
ונוקבא.
2 . היות והאור מתקבל בעיגולים דרך הקו, לכן גם בעיגולים מתרשם עניין של מעלה מטה ימין ושמאל.
3 . חלון הוא הריווח שיש מהמסך, שמאפשר לנו הזדמנות, שהמציאות מנגישה אלינו.
4 . לא כל הטבעים שווים לנו, היות ואנו תופסים אותם רק דרך הקו ובקו יש מעלה מטה ימין ושמאל.
5 . כל הארה, שהיא מפגש שלנו עם הטבע, באה בצורה של חלון, דהיינו כבר בצורה מכוונת למטרה מסוימת על פי
ההשגחה. יחד עם זאת גם אנחנו צריכים לפגוש את המציאות בצורה של חלון ולראות במציאות המונגשת אלינו,
הזדמנות.

אין תגובות

להגיב