הדף היומי בתע"ס | חלק ב' עמוד נה | שיעור 19

248

סיכום שיעור 19 – תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ב'
הסתכלות פנימית פרק א' עמוד נ"ה ג' סיון תשע"ט
בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני
– התחלנו היום את הסתכלות פנימית.
– החלק הזה כולל עיגולים ויושר.
– עיגולים זה תפיסת הטבע שמבחינה נפשית זה תפיסת הפרטיות, ההשתוקקות הפרטית של האדם.
– יושר זה התיקון שלי, ההתקדמות שלי להיות יותר אדם, לגלות את האדם שבי.
– אדם קדמון הוא הצד של הדבקות של האהבה.
– אומר לנו באות א' שהיות והעיגולים הם בחינת הכלל שהבורא עשה ,אז אני לא יכול להתעסק בהם כל כך. למה? כי הם שייכים לדבר שהוא למעלה ממני. כי הבורא עשה אותם והם היו לפני הצמצום ולפני הצמצום אני לא יכול להתעסק.
– ובכ"ז האר"י הקדוש כתב עליהם. אבל הדברים שם לא לגמרי ברורים. אבל אומר שנתעסק בהם רק במידה שצריכים אותם לקו. אם לא, לא נתעסק בהם.
– שימו לב שכשרוצים להגיד על אדם שהוא אדם טוב . מה אומרים עליו? שהוא אדם ישר. אין אומרים אדם עגול. למה אדם ישר? כי עגול מצביע על תאוותו . ישר זה אומר הולך לפי הסדר הבריאתי. דהיינו לפי הבחירה ביתר דבקות. זה אדם ישר. יש לו מטרות פנימיות והוא נאמן להן.
– אז כדי שנבין את הקשר, אז קודם כל רוצה לספר לנו על כל אחת מהבחינות הללו, אומר לנו יש סדר:
– בעיגולים- החיצון חשוב יותר
– בקו – הפנימי חשוב יותר
– ההשלכות של זה – בעיגולים ככל שיותר מופשט, קרוב יותר לאינסוף. ככל שיותר פנימי, יותר רחוק מהאינסוף כי סיום העיגול הוא במרכז. אז ככל שאתה מתרחק מהמופשט ובא למשהו יותר גשמי המתקרב לעולם הזה, אז זה חומר גלם שיותר קשה לעבד אותו.
– העיגול הוא רק חומר גלם שאני צריך לעבד אותו. נסה לעבד ברזל ולעשות ממנו צנצנת. הוא הרבה יותר קשה. אם כך חומר מופשט אתה יכול לחבר אותו הרבה יותר טוב. רק כמשל.
– יוצא שככל שדבר הוא יותר מופשט, הוא חומר גלם יותר טוב לחיבור.
– כשאתה רוצה להראות שאתה מתחבר, אז את החיבור אתה מנסה להרגיש מעבר לגשמיות, במשהו נפשי. זה העיגול היותר זך.
– ככל שמתעסקים במדעים שתפיסת העיגול זה תפיסת המדע, ככל שאתה מתעסק במדע יותר מופשט, זה חומר יותר טוב להבין את המציאות. מצד שני זה חומר יותר מבלבל, כי הוא יותר זך.
– תמיד צריכים לשים לב במה אנחנו מתעסקים, אם אין אפשרות להתעסק בחומר זך, נתעסק בחומר שהוא פחות זך. אבל נדע שהיכולת שלנו להפיק ממנו את מה שאני צריך ממנו, הוא יותר קטן.
– מה אני צריך להפיק מהעיגול? שישמש את הקו.
– אגב כך אומר לנו על הקו שנקרא יושר. אומר שבעשר ספירות של יושר, ככל שפנימי יותר חשוב יותר. למה ? כי היושר מבטא את הבחירה ביתר דבקות והיתר דבקות זה הקו הפנימי ביותר הנקרא קו דאדם קדמון .
– כל העולמות יצאו כדי להלביש ולגלות את הקו הזה. ככל שההלבשה יותר חיצונית היא פחות מגלה את הקו הזה.
– לכן זה כמו שתראה בחברה, יש את המנכ"ל היודע את הקו המרכזי ויש שליח, הוא רחוק מאד מהמנכ"ל. עובר הרבה שלבים עד ששומע מה שאומר המנכ"ל. אז הוא מבטא את המנכ"ל פחות טוב מזה שקרוב אליו, נאמר איש הכספים שלו….
– לפי ההיררכיה הזו, ככל שאתה יותר רחוק מהקו המרכזי, כך אתה פחות חשוב.
– אותו דבר בדרך התיקון של האדם. ככל שהכוונה יותר פנימית, ככה זה יותר חשוב.
– עד כדי כך שאם אדם רוצה להיות אדם פנימי באופן אמיתי, הוא צריך שלא לגלות החוצה את כוונתו. אלא הוא עם אלוקיו עושה את העבודה. ככל שאדם צריך יותר לדבר החוצה את הדברים שלו, אז זה פחות טוב. כשאין ברירה זה בסדר. זה מה שיש. אבל כשיכול להיות בתוך עצמו מאד מאד מסודר ומאורגן ויודע את מטרתו, הוא לא צריך כל כך הרבה לדבר בחוץ.
– אני לא מתכוון לאנשים מופנמים שאינם יודעים להביע עצמם ובורחים מהבעה עצמית. כשהאדם הפנימי רוצה להביע את עצמו, הוא יכול להביע את עצמו בהרבה יותר קלות, והרבה יותר דיוק והרבה יותר ריגוש גם לדברים החיצונים ואז היכולת הבעה שלו הופכת להיות הרבה יותר גבוהה.
– אז בואו נעשה סדר. עשר ספירות דעיגולים – כל החיצון יותר חשוב יותר.
– עשר ספירות דיושר- כל הפנימי יותר חשוב יותר.
– כל הכלים דעגולים הם רק חומר גלם לטובת צד האדם דהיינו צד היושר.
– כל הלימוד שלנו הוא רק ביושר ונתעסק בעיגולים רק כחומר גלם שאני צריך אותו לטובת האדם.
– שימו לב שרוב העולם מתעסק בעיקר בהשתוקקות העצמית ובטבע. וחלק אומרים שיש פה גם דת. יש פה מדע. והמדע הזה הוא דבר מצוין אבל רק בתנאי שאני משתמש בו לדברים אמיתיים ולא לדברים שקריים.

סיכום בנקודות
1. חלק ב' עוסק ביחס בין עיגולים ליושר. כאשר עגולים זה תפיסת המציאות המתבטאת בנפש כהשתוקקות, כפרטיות . והיושר מבוטא בנפש כתיקון האדם לקראת המטרה שהיא האהבה – יתר דבקות.
2. ההתעסקות בעיגולים היא מסוכנת, כי אין לנו תפיסה בהם כי הם למעלה מטבענו. לכן כל ההתעסקות בהם תהיה רק ביחס למה שהם משמשים את הקו.
3. בעשר ספירות דעיגולים, כל החיצוני יותר, חשוב יותר. כל הפנימי יותר, גרוע יותר וזה על פי המרחק מהא"ס.
4. בעשר ספירות דיושר, כל הפנימי יותר הוא חשוב יותר וכל החיצון יותר, הוא פחות חשוב וזה על פי הקירבה לאדם קדמון, שהוא מבטא את הכלל של הרצון ליתר דבקות
5. בכל בחינה שנפגוש בעולמות ובכל פגישה של האדם עם עצמו והמציאות, יש מורכבות מעיגול ויושר.

שיעור 19 – תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ב'
הסתכלות פנימית פרק א' עמוד נ"ה ג' סיון תשע"ט
בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני
למדנו ב' פרקים באור פנימי עם קטעים מעץ חיים
פה בהסתכלות פנימית כתיבה יותר חופשית של בעל הסולם על הנושאים שלמדנו. היא מכילה 10 פרקים ועיקר הלימוד על
עיגולים שהם תפיסת הטבע ויושר זה הקו שבו אנחנו צריכים להתהלך בתוך המסגרת של הטבע.
אני מציע שנתחיל פה מחדש . אחר כך נוכל לצרף את הכל יחד.
ה ס ת כ ל ו ת פ נ י מ י ת – חלק ב'
עגולים ויושר, כולל עשרה פרקים
פרק א'
מבאר: את עשר ספירות דעגולים. ובו ו' ענינים: א. העגולים הם בחינת ג"ר. ב. בספירות דעגולים כל החיצון יותר חשוב
יותר. והפוכו בספירות דיושר, שפנימי יותר חשוב יותר. ג. ב' בחינות קבלה בכלים: א. דרך פנימיותם. ב. דרך חיצוניותם.
ד. אי אפשר שתתגלה הבחינה הד' אלא ע"י ג' הבחינות הקודמות לה וגורמות את גילויה. ה. ד' הבחינות הן כד' קליפות
שוכבות זו על זו בדופן כלי, שהשפע מתקבל בקליפה הפנימית. ו. כל מסך עב יותר מעלה או"ח בקומה גבוהה יותר, והם
ה' קומות.
כותרת אות א'- העגולים הם בחינת ג"ר.
למדנו כבר שבג' ראשונות אין לנו עסק. אז למה מספר לנו עליהם? הנה תשובתו…
א( הנה בעשר ספירות העגולים, דיבר בהם הרב מעט מאד, וגם הדברים המועטים האלו הם לכאורה מלאים סתירות,
אולם להרחיב בהם הדיבור אי אפשר,
כי כל התפיסה שלנו מתחילה לאחר הצמצום והעיגולים קודמים לקו ואנחנו לא יכולים לתפוס בהם כי הם באו מצד הבורא אז אין
מה לדבר בהם הרבה
משום שהמה בחינת ג"ס ראשונות, שאסור לנו לעסוק בהם, אמנם אותם הדברים המעטים שכתב הרב צריכים לבאר
אותם עכ"פ עם הסבר רחב ובהיר, באופן שיספיקו למטרתם שהרב רצה בה, דהיינו עד כמה שצריכים בהכרח לקשרי
החכמה.
לא נתעסק בעיגולים במה שלא אמר, במה שכן אמר, נראה איך לשייך את זה לתהליך שאותו אנחנו לומדים מהאינסוף בקרן
הבריאה עד העולם הזה שהיא מחשבת הבריאה. על זה אנחנו כן נדבר בעיגולים אבל בעיקר מדברים מעיגולים בחלק ב' ובחלק
ט"ז. בכל זאת בחלק הזה נותן לנו פתיח מדוע הוא מתעסק בעיגולים, הם חלק מהתהליך ויתעסק בהם רק כמה שצריך כדי
להבין את הקו. מה שאנחנו רוצים להבין זה את הקו.
יש לנו גדר- מתעסקים בהם רק במה שצריך לצורך הקו. אגב, אם אני רוצה להבין את העיגולים שהם הטבע. אני רוצה לחקור
מהי הכוס הזו. אומר לנו אין טעם. רק לחקור אם זה לתיקון שלי. עצמי.
אם בא לי לחקור דבר מסוים, עלי לראות שהוא קרוב לכך שיכול לעזור לי להתקדם מבחינה אישית ואם לא אין טעם בידיעה
הזו.
זה נכון, הטבע יכול לעזור לנו שאולי נוכל להשתמש בו. אבל הניתוק הזה שיש את מדעי הטבע שמנותקים מתורה הוא דבר לא
נכון. אני יכול להבין שלעיתים אנחנו לומדים בנפרד, ואחרי שצברנו מספיק ידע, אפשר להביא אותו לתורה. רק בתנאי הזה
אפשר ללמוד את מדעי הטבע. שזה תנאי מוקדם. אחרת אין טעם להתעסק בטבע כי ממילא לא נבין עד הסוף.
כותרת אות ב' בע"ס דעגולים, כל החיצון יותר, חשוב יותר
ב( ומתחילה נבין הדברים בכללם, כי הרב מחלק את כללות כל המציאות בב' הבחנות, שהם: עגולים ויושר,
מה זה עיגולים ? הטבע המולד שאין בו שינוי והוא נועד רק כאמצעי – כחומר גלם ולא מטרה.
למה אין בו שינוי? אותו נתן הבורא ית'. אז העיגולים זה להתעסק בטבע בחומר גלם. ויושר? יושר מייצג את מסלול
ההתקדמות של האדם בו יש ב' שלבים, כלי )בניית הכלי( והתלבשות של אור בכלי. ובזה צריכים אזהרה קטנה: אין לראות
בעיגול ככלי, מה מייצג לי העיגול בנפש? השתוקקות. כשאני תופס משהו מבחוץ י זה מעורר בי השתוקקות.
כשאני תופס השתוקקות, זה לא הכלי שלי. ופה אחת הטעויות הגדולות שיש בעולם. שכשאני משתוקק זה אני. לא . זה לא
אתה. מי אתה? אתה זה אדם. אדם זה דוקא הקו. נקרא אדם קדמון. השתוקקות היא חומר גלם שבו אני משתמש כדי
לבנות את הכלי שלי. אז העיגול הוא לא כלי. העיגול הוא אמצעי לבנות את הכלי.
כלומר, שכל הפרצופין הנמצאים בחמשת העולמות: אדם קדמון ואבי"ע עד לעולם הזה, יש בכל אחד בחי' ע"ס
דעגולים וע"ס דיושר.
א. דהיינו תפיסת המציאות
ב. ההתקדמות שלי בלהיות אדם
והנה ראינו, שבספירות דעגולים, נמצא שכל החיצוני ביותר הוא המעולה ביותר,
מעולה יותר מצד החומר ולא מצד הכוונה. זאת אומרת שכשאתה מתעסק בחומר זך יותר הוא מעולה יותר, כשהוא צפוף
יותר, הוא פחות משובח.
לכן להתעסק במופשט מביא אותי יותר לדבקות בה' מאשר להתעסק בדברים שהם יותר עבים, למשל להתעסק בעורות,
להיות בורסקאי, הרי העולם גם צריך את זה. אבל טוב לו לאדם להיות בשם- במידת השפעה. במידה יותר מופשטת.
אבל זה רק החומר גלם. אם אתה לא יכול לעשות כוונה ואתה מתעסק רק במופשט והכל מתבלבל לך, ואתה נהיה אדם
כאילו רוחני אבל מפוזר לגמרי, עדיף שתתעסק בדברים מאד מאד פשוטים. זה נכון שאתה יכול להפיק מהם פחות אבל
אתה תפיק מהם משהו לעומת זאת שברוחני המאד גבוה תתבלבל לגמרי.
וכל הפנימי ביותר הוא הגרוע ביותר, כי העגול העליון הקרוב ביותר לא"ס הסובב ומקיף לכל המציאות, הוא המעולה
ביותר מכולם ונקרא כתר, ובתוכו העגול הב' הנקרא חכמה, שהוא גרוע מהכתר וכו', עד לכדור הפנימי מכולם, שהוא
העולם הזה, שהוא גרוע ביותר מכל העגולים, שהוא חושך בלי אור ומלא זוהמא. הרי, שכל עגול פנימי יותר הוא יותר
גרוע, וכל עגול חיצוני יותר הוא יותר מעולה.
מפרש בעל הסולם את המילה זוהמא- זו היא מה. כמו ששואל הרשע שבמקום הכל כך צפוף הזה, רק בתפיסת העולם הזה
האדם לא מבין מהי התורה הזו לכם. זאת האמונה מהי? לא מבין מהי אמונה? לא מבין מה רוצים ממנו…
אז הנה למדנו את הכלל כמו שמופיע בכותרת.
אז הכלל הזה אומר לנו שאתה תופס את הטבע, את טבע חברך, על מה תסתכל אם אתה רוצה לחדור יותר. על יותר על
הכללים המפעילים אותו ולא על מקרה מסוים שקרה עכשיו בעולם. כשאתה רוצה לחדור יותר פנימה, אתה הולך לדבר
יותר ויותר מופשט. אם תגיע לעוד גלגולים עוד יותר טוב. אבל תיזהר שלא תתבלבל שם. עדיף סיבה אחת או שתיים מחוץ
למקרה שאתה תבין את המקרה יותר טוב. אבל אם אתה טמון רק במקרה עצמו, בעיגולים, אז יש פחות אור, יש פחות
אפשרות להבין את המציאות.
אנחנו רואים שאם אדם מתעסק רק במציאות היומיומית מבין פחות מאשר מי שחוקר למשל בפיזיקה או אפילו במתמטיקה
גבוהה או בדברים יותר מופשטים את המציאות.
כותרת אות ג'- בע"ס דיושר, כל הפנימי יותר, הוא יותר חשוב
אנחנו רואים פה שוני גדול מאד בין יושר לעיגול. מה אמרנו שזה יושר? דרך התקדמות האדם לבנות את עצמו בתור אדם,
לגלות את האדם שבו. מה זה אדם? אהבה. באהבה דוקא הפנימי יותר חשוב יותר.
אות ג (והיפוכן הן ספירות דיושר, כי בהן כל שפנימי יותר הוא משובח יותר,
מצד הכוונה ולא מצד החומר. דהיינו המדובר מחומר הנשמה ולא הסביבה. אומר ככל שהכוונה פנימית יותר כך היא חשובה
יותר.
שהרי עשר הספירות דיושר, הראשונות והפנימיות מכולם הן ע"ס דעולם אדם קדמון, והוא המכונה קו המתפשט
מא"ס, שנמשך סמוך עד לעולם הזה ואינו נוגע בו.
מה זה אינו נוגע בו? הכוונה שהכלל לא מגיע לעולם הזה. ואולי בשל כך אפשר לומר שהעולם הזה, שהוא הנפרדות
הגדולה ביותר, לא קיים. העולם הזה לא קיים. מה זאת אומרת? העולם הזה, כשאנחנו מגדירים אותו כנפרדות גמורה לא
קיים כי לא יכול להיות נפרדות גמורה שאין לה אור. כי אז היא לא קשורה לנותן החיות. מה שלא קשור לבורא לא קיים. וזה
נקרא עולם הזה.
אבל אני רואה פה דברים… אז אמרנו כבר כל העולם הזה כפי שאנחנו תופסים בחושים, אנחנו מגדירים כבבואה של
הרוחני דרך מראה שיש לה עיוות של זמן ומקום. במקום מראה אפשר לומר תודעה. כי התודעה משמשת אצלנו כמו
מראה. אז כשאני תופס את הרוחני דרך תודעה של זמן ומקום העדר ותנועה זה הגשמיות. אבל זה עיוות כי הרי אנחנו
יצורים רוחניים. שם נקבל את ההטבהזה צד האדם שבנו. והסימולציה הזו הנקראת גשמיות אומר קו אינסוף אינו נוגע בו.
ובחיצוניותו מלבישות עליו ע"ס דיושר דעולם הב' שנקרא עולם האצילות, שמעלתו יורדת מן עולם אדם קדמון.
ובחיצוניותו של עולם האצילות מלבישות עליו ע"ס דיושר של עולם הבריאה, הגרוע מאצילות וכו', עד לע"ס דיושר של
עולם העשיה, שהוא הגרוע מכולם, שהוא מלביש בחיצוניות כל העולמות כולם.
מה זה נקרא גרוע? גרוע זה כמו שאתה עומד רחוק מאד מהכוונה. אז הכוונה שלך היא רק כוונה כללית ולא ממוקדת
למטרה. אתה יודע שהמטרה נמצאת שם, אתה אפילו לא רואה את הדיוק שלה. כשהמבט שלך יותר חד, יותר מדויק אז
אתה יודע בדיוק איפה נמצאת המטרה, ואיפה לדייק בדיוק לנקודה. זה רק משל כמובן.
הרי שבספירות דיושר נמצא שכל החיצוני מחברו הוא גרוע יותר מחבירו, וכל הפנימי מחברו הוא מעולה יותר מחברו.
דהיינו להיפך מעשר הספירות של העיגולים כנ"ל. אכן דבר גדול ועמוק מונח בדבר ההפכיות הזאת, שבין הספירות
דעגולים לבין הספירות של היושר וצריכים להבינו היטב.
ככל שאתה קרוב יותר לכלל, אתה יותר משובח. ככל שאתה קרוב יותר לפרטיות שלך ואתה רחוק מהכלל, מי זה הכלל?
אותו קו אינסוף שמתחיל מאינסוף עד נקודה דעוה"ז. אז ככל שאתה קרוב לכלל הזה הנקרא אדם קדמון, אתה יותר אדם.
ככל שאתה רחוק אתה פחות יכול להיות אדם. כלומר, אם אתה מתעסק רק במעשים של עולם הזה, יש לך פחות סיכוי
לפגוע במטרה של להיות אדם. מהו אדם? לבטא בצורה מדויקת את התפיסה הפנימית הנקראת יתר דבקות. דהיינו הסדר
הזה הוא להיפך מעשר הספירות של העיגולים. אכן דבר גדול ועמוק מונח בדבר ההפכיות הזו שבין הספירות דעגולים ובין
הספירות דיושר וצריכים להבינו היטב. אז אנחנו צריכים לראות שכל הבריאה נועדה לצד הקו שהוא בחינת אדם קדמון
שזה נקרא צלם אלוקים. והוא, האדם צריך לקבל את הטבת הבורא. לא העיגול. האדם.
מה שאין כן עולם העגולים הוא שורש לצד הבריאה שבבריאה שהיא מעצמה אינה צריכה לקבל את הטבת הבורא אלא רק
לסייע להאדם לגלות את הטבת הבורא עולם העיגולים . כמו שאנחנו רואים בחוש יש את האדם ויש את הבריאה סביבו.
האדם הוא כמו הקו. הבריאה מסביב היא צד הבריאה, צד העיגולים. מה תפקידה? גירוי לאדם. לסייע לאדם לחיות את
בחינת הקו. לגלות את הטבת הבורא. אז כל תפיסת המצאות שהיא תפיסת הפרטיות שלו היא רק שפחה כי היא דבר בלתי
שלם מעיקרו, ורק בהתחברותו לשלם, דהיינו לאדם קדמו,ן כשאני מחבר את תפיסת הטבע שלי לבינה היציבה שלי, שאני
רוצה להגיע לדבקות, אז יש לה אפשרות של קיום ושימוש בטבע. אם לא, זה יהיה גרוע.
יש אנשים שכל הכרת הטבע שלהם היא רק לצורך השימוש של הטבע שלהם , של הפרטיות. עד כדי שהם מנופפים בדגל
של חופש הפרט. של שמור לי תאוותי ואשמור לך תאוותך.
לעתיד לבוא יגלה האדם שהעיגול לא יכול להתקיים אם הוא לא יקבל את כל התזונה שלו מהקו. הטבע לא יכול היה
להתקיים לולא האדם. כל הטבע בא בשביל האדם. בשביל להיטיב לנבראיו. מי זה נבראיו? צד האדם.
רואים בעשו ויעקב שלכאורה נראה שהעיגול בא לפני הקו. שהטבע גדול יותר מהאדם. תראו את הטבע איך נראה לנו עצום
גדול. האדם אומר, מה אני, סה"כ אדם קטן. זה נכון. אתה קטן ביחס לבורא שעשה את הטבע. אבל אתה נזר הבריאה
מצד אחד אתה צריך להחשיב את עצמך, את צד האדם שבך, כדבר עצום וגדול. זה שבאתי לאהבה. באתי להתחבר
לבורא, אני נזר הבריאה.
מצד שני אני קטן מאד ביחס לטבע השייך לבורא . אז אם אני משתמש במה ששייך לבורא, אז זה רק כדי להדבק בבורא
אבל לא יותר מזה.
סיכום שיעור 19 – תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ב'
הסתכלות פנימית פרק א' עמוד נ"ה ג' סיון תשע"ט
בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני
– התחלנו היום את הסתכלות פנימית.
– החלק הזה כולל עיגולים ויושר.
– עיגולים זה תפיסת הטבע שמבחינה נפשית זה תפיסת הפרטיות, ההשתוקקות הפרטית של האדם.
– יושר זה התיקון שלי, ההתקדמות שלי להיות יותר אדם, לגלות את האדם שבי.
– אדם קדמון הוא הצד של הדבקות של האהבה.
– אומר לנו באות א' שהיות והעיגולים הם בחינת הכלל שהבורא עשה ,אז אני לא יכול להתעסק בהם כל כך. למה?
כי הם שייכים לדבר שהוא למעלה ממני. כי הבורא עשה אותם והם היו לפני הצמצום ולפני הצמצום אני לא יכול
להתעסק.
– ובכ"ז האר"י הקדוש כתב עליהם. אבל הדברים שם לא לגמרי ברורים. אבל אומר שנתעסק בהם רק במידה
שצריכים אותם לקו. אם לא, לא נתעסק בהם.
– שימו לב שכשרוצים להגיד על אדם שהוא אדם טוב . מה אומרים עליו? שהוא אדם ישר. אין אומרים אדם עגול.
למה אדם ישר? כי עגול מצביע על תאוותו . ישר זה אומר הולך לפי הסדר הבריאתי. דהיינו לפי הבחירה ביתר
דבקות. זה אדם ישר. יש לו מטרות פנימיות והוא נאמן להן.
– אז כדי שנבין את הקשר, אז קודם כל רוצה לספר לנו על כל אחת מהבחינות הללו, אומר לנו יש סדר:
– בעיגולים- החיצון חשוב יותר
– בקו – הפנימי חשוב יותר
– ההשלכות של זה – בעיגולים ככל שיותר מופשט, קרוב יותר לאינסוף. ככל שיותר פנימי, יותר רחוק מהאינסוף כי
סיום העיגול הוא במרכז. אז ככל שאתה מתרחק מהמופשט ובא למשהו יותר גשמי המתקרב לעולם הזה, אז זה
חומר גלם שיותר קשה לעבד אותו.
– העיגול הוא רק חומר גלם שאני צריך לעבד אותו. נסה לעבד ברזל ולעשות ממנו צנצנת. הוא הרבה יותר קשה. אם
כך חומר מופשט אתה יכול לחבר אותו הרבה יותר טוב. רק כמשל.
– יוצא שככל שדבר הוא יותר מופשט, הוא חומר גלם יותר טוב לחיבור.
– כשאתה רוצה להראות שאתה מתחבר, אז את החיבור אתה מנסה להרגיש מעבר לגשמיות, במשהו נפשי. זה
העיגול היותר זך.
– ככל שמתעסקים במדעים שתפיסת העיגול זה תפיסת המדע, ככל שאתה מתעסק במדע יותר מופשט, זה חומר
יותר טוב להבין את המציאות. מצד שני זה חומר יותר מבלבל, כי הוא יותר זך.
– תמיד צריכים לשים לב במה אנחנו מתעסקים, אם אין אפשרות להתעסק בחומר זך, נתעסק בחומר שהוא פחות
זך. אבל נדע שהיכולת שלנו להפיק ממנו את מה שאני צריך ממנו, הוא יותר קטן.
– מה אני צריך להפיק מהעיגול? שישמש את הקו.
– אגב כך אומר לנו על הקו שנקרא יושר. אומר שבעשר ספירות של יושר, ככל שפנימי יותר חשוב יותר. למה ? כי
היושר מבטא את הבחירה ביתר דבקות והיתר דבקות זה הקו הפנימי ביותר הנקרא קו דאדם קדמון .
– כל העולמות יצאו כדי להלביש ולגלות את הקו הזה. ככל שההלבשה יותר חיצונית היא פחות מגלה את הקו הזה.
– לכן זה כמו שתראה בחברה, יש את המנכ"ל היודע את הקו המרכזי ויש שליח, הוא רחוק מאד מהמנכ"ל. עובר
הרבה שלבים עד ששומע מה שאומר המנכ"ל. אז הוא מבטא את המנכ"ל פחות טוב מזה שקרוב אליו, נאמר איש
הכספים שלו….
– לפי ההיררכיה הזו, ככל שאתה יותר רחוק מהקו המרכזי, כך אתה פחות חשוב.
– אותו דבר בדרך התיקון של האדם. ככל שהכוונה יותר פנימית, ככה זה יותר חשוב.
– עד כדי כך שאם אדם רוצה להיות אדם פנימי באופן אמיתי, הוא צריך שלא לגלות החוצה את כוונתו. אלא הוא עם
אלוקיו עושה את העבודה. ככל שאדם צריך יותר לדבר החוצה את הדברים שלו, אז זה פחות טוב. כשאין ברירה
זה בסדר. זה מה שיש. אבל כשיכול להיות בתוך עצמו מאד מאד מסודר ומאורגן ויודע את מטרתו, הוא לא צריך
כל כך הרבה לדבר בחוץ.
– אני לא מתכוון לאנשים מופנמים שאינם יודעים להביע עצמם ובורחים מהבעה עצמית. כשהאדם הפנימי רוצה
להביע את עצמו, הוא יכול להביע את עצמו בהרבה יותר קלות, והרבה יותר דיוק והרבה יותר ריגוש גם לדברים
החיצונים ואז היכולת הבעה שלו הופכת להיות הרבה יותר גבוהה.
– אז בואו נעשה סדר. עשר ספירות דעיגולים – כל החיצון יותר חשוב יותר.
– עשר ספירות דיושר- כל הפנימי יותר חשוב יותר.
– כל הכלים דעגולים הם רק חומר גלם לטובת צד האדם דהיינו צד היושר.
– כל הלימוד שלנו הוא רק ביושר ונתעסק בעיגולים רק כחומר גלם שאני צריך אותו לטובת האדם.
– שימו לב שרוב העולם מתעסק בעיקר בהשתוקקות העצמית ובטבע. וחלק אומרים שיש פה גם דת. יש פה מדע.
והמדע הזה הוא דבר מצוין אבל רק בתנאי שאני משתמש בו לדברים אמיתיים ולא לדברים שקריים.
סיכום בנקודות
1 . חלק ב' עוסק ביחס בין עיגולים ליושר. כאשר עגולים זה תפיסת המציאות המתבטאת בנפש כהשתוקקות, כפרטיות .
והיושר מבוטא בנפש כתיקון האדם לקראת המטרה שהיא האהבה – יתר דבקות.
2 . ההתעסקות בעיגולים היא מסוכנת, כי אין לנו תפיסה בהם כי הם למעלה מטבענו. לכן כל ההתעסקות בהם תהיה רק ביחס
למה שהם משמשים את הקו.
3 . בעשר ספירות דעיגולים, כל החיצוני יותר, חשוב יותר. כל הפנימי יותר, גרוע יותר וזה על פי המרחק מהא"ס.
4 . בעשר ספירות דיושר, כל הפנימי יותר הוא חשוב יותר וכל החיצון יותר, הוא פחות חשוב וזה על פי הקירבה לאדם קדמון,
שהוא מבטא את הכלל של הרצון ליתר דבקות
5 . בכל בחינה שנפגוש בעולמות ובכל פגישה של האדם עם עצמו והמציאות, יש מורכבות מעיגול ויושר.

אין תגובות

להגיב