הדף היומי בתע"ס – חלק ה | שיעור 3 עמוד רצ"ד-רצ"ה

260

חלק ה שיעור 3 עמוד רצד

* ו) ונבאר עתה מציאות עליה זו, ונאמר כי הלא כאשר לא מטי בכתר הוא, לפי שעולין זו"ן של הכתר למעלה, במקום זה הכתר שבסוף השרשים העליונים, ואינם יכולים להיות שם ביחד, כי הוא גדול מהם, ולכן הם נשארים במקומו והוא עולה במקום השורש של המלכות, ואז גם השורש של המלכות עולה בשורש של היסוד, ושם נשארים שניהם בסוד היסוד, שהוא זו"ן, ואז, שורש כתר עליון משפיע למטה, אחר שכבר יש הכנה לתחתונים לקבל, ואז, הנוקבא של הכתר נכללת בזכר.

* עץ חיים שער ז' פרק ד'.

ו) לא מטי בכתר הוא, לפי שעולין זו"ן של הכתר למעלה: כלומר, ענין הסתלקות קומת כתר דהתפ"א, שנקרא לא מטי בכתר, הוא ענין הסתלקות זו"ן של הכתר למעלה, דהיינו, שנמצאים עולים שמה, להכלל בהזווג העליון, שבהמלכות של ראש. וכבר נתבאר ענין זה באורך בחלק ד' או"פ פרק ד' סעיף נ', ומשם תדרשנו. ואביא כאן רק התמצית ובקיצור, כדי שיספיק לבאר דברי הרב שבכאן. והנה נתבאר שם, שכל עיקר סבת הסתלקות האורות מן התפשטות הא' דעקודים, היה רק מטעם עלית המלכות לבד, שפירושו, הזדככות המסך שבכלי מלכות, שבעלית המלכות לז"א, שהוא בחי"ג, נעלם קומת כתר. ואח"כ, שעלה גם מז"א אל הבינה, נעלם ג"כ קומת חכמה. ואח"כ, שעלה מהבינה אל החכמה, נעלם קומת בינה וכשעלה מהחכמה אל הכתר, נעלם גם קומת ז"א. ואח"כ כשעלה גם מכלי  של הכתר אל המאציל, דהיינו למלכות של ראש, נעלם כל האור כולו דהתפשטות ההיא. והנה כל האורות הללו שנסתלקו משם, הניחו רשימות אחריהם, בהכלים שלהם. חוץ מהמלכות, דהיינו בחי"ד, שלא השאירה אחריה שום רשימו אחר הסתלקותה. גם נתבאר שם אשר המלכות דהיינו המסך שבה, בשעה שהוא מזדכך ועולה מבחינה לבחינה, נמצא נכלל בהרשימות, שהשאירו האורות אחריהם בהבחינות ההם. כי בהזדכך המסך מן בחי"ד לבחי"ג, שהוא כלי דז"א, הרי הוא נכלל בהרשימו, שנשאר שם מאור הז"א אחר הסתלקותו, וכן אח"כ שעלה ונזדכך לבחי"ב, שהוא כלי דבינה, הוא נמצא נכלל, גם בהרשימו, שנשאר שם מאור הבינה אחר הסתלקותה. וכן כשעלה לחכמה, נכלל ברשימו דחכמה. וכשעלה לכתר, נכלל ברשימו דכתר. באופן, שבעליתו אחר כך מהכתר להמאציל נמצא המסך כלול מכל הרשימות, שישנם בהע"ס דהתפ"א, חוץ מהרשימו דבחי"ד, להיותו נעלם אפילו מהמלכות דהתפ"א בעצמה, כנ"ל. 

ותדע, שעקרם של הרשימות ההם, הכלולים בהמסך, הנה הם העביות של בחי"ג, הנשארה מקומת חכמה. ועביות מבחי"ד מבחינת התלבשות, הנשארה מן קומת כתר, כי הרשימות מהקומות שהם נמוכים מהם, המה נכללים בהרשימות העליונים הנ"ל.

ותדע שאלו ב' הרשימות הנ"ל, אע"פ שקומת כתר, עולה עד אין ערך על קומת חכמה, עכ"ז כאן יכולים שניהם להיות מדרגה אחת, אלא רק בהבדל של זכר ונקבה. והוא מטעם, שהרשימו של קומת כתר אינו אלא חצי רשימו, ולא עוד, אלא שחסר לה אותה מחצה החשובה ביותר. כי כבר מובא לעיל, אשר כל רשימו נבחנת בשנים: לרשימו דהמשכה ולרשימו דהתלבשות. פירוש, כי גדלו של הקומה מדודה במדת העביות, אשר בהמסך, שהעב ביותר ממשיך קומה יותר גבוה, אמנם כיון שהקומה הגבוה צריכה לכלי היותר זך, לפיכך, יוצא לנו להבחין בכל קומה, ב' קצוות הפוכות, הנערכים זה על זה: זה:  כי כשם שהקומה הגדולה ביותר, נמצאת מחויבת מקצה האחד, שיהיה לה מסך וכלי מלכות העבים ביותר, שהם כלי ההמשכה לקומה הגדולה, הנה מקצהו השני, נמצאת מחויבת לכלי קבלה היותר זכים, שהם יתאימו להתלבשות האור הגדול ביותר. 

ולפיכך אותם הרשימות, שנשארו מן התפ"א, נבחנים כל אחד בשני החצאים הנ"ל, דהיינו רשימו דהמשכה ורשימו דהתלבשות, ותדע, שהרשימו דהמשכה הוא העיקר, כי זווג העליון נעשה עליה, וממנה עולה האו"ח, המקשר והמלביש את האור העליון בהפרצוף.

ובהמתבאר תבין היטב למה נחשבים הרשימו דקומת כתר עם הרשימו דקומת חכמה לזכר ונוקבא, שלכאורה, תמוה מאד, הלא נודע, שזכר ונקבה צריכים להיות בהשתוות זה לזה, דאל"כ, איך יהיה להם נגיעה זה עם זה, ואיך ישפיעו ויקבלו זה מזה, וכאן, יהיה הזכר מקומת כתר והנקבה מקומת חכמה, אשר מעלת הכתר על החכמה הוא לאין ערך כנודע. ועם המתבאר, אשר הרשימו דקומת כתר, הוא רק מחציתו של רשימו זו, וגם מחציתו החלש ביותר, משום שאינו ראוי להמשכת האור מצד עצמה בלבדה, אמנם הרשימו דבחינה ג' הוא רשימו שלימה, הן מבחינת ההמשכה והן מבחינת התלבשות, ולפיכך נמצא, אשר הרשימו דבחי"ג השלמה, משתוה עם מחצית הרשימו דקומת הכתר. והבן זה. וזכרהו היטב לכל ההמשך שבכאן. ולהלן יתבאר, איך זכר ונקבה הללו, מתחברים עם המסך שבמלכות של ראש בזווג אחד, בסבת עליתם שמה, אשר עי"כ המה חוזרים וממשיכים שוב התפשטות האור העליון להפרצוף, שהוא מכונה בשם התפ"ב. וזה אמרו "כאשר  לא מטי בכתר, הוא לפי שעולים הזכר והנקבה של הכתר למעלה וכו' ואז שורש כתר עליון משפיע למטה". שהוא כמ"ש לעיל, שבשעה שלא מטי בכתר, דהיינו בהתפ"א שנקראת בכללה כתר הנה אז נמצאים עולים מקומת כתר הזאת, בחי' זכר ונקבה, שהזכר, הוא בחינת הרשימו דכתר של הקומת כתר, והנקבה היא בחינת הרשימו דחכמה של קומת כתר הזאת, והם עולים תחת המלכות של ראש, ומתחדשים שם בזווג חדש, כמו שמבאר והולך.

הם נשארים במקומו וכו' השורש של המלכות עולה בשורש של היסוד: וצריך שתדע כאן הכלל הזה, אשר עלית הענפים, שפירושו, הזדככות העביות שבהם, הנה זה גורם גם לעלית השרשים שלהם. ואע"פ, שאין הזדככות נוהג בשרשים, שהם הע"ס דראש, אמנם עלית השרשים, נמשך מן ההזדככות שבענפים גופייהו, כי יחס הענפים לשרשיהם, הם כיחס ה"פועל אל הכח" והם באמת מהות אחת, ואין בפועל, אלא מה שיש בהכח, ולפיכך אם יש איזה גילוי אל הענפים, שהם ספירות דגוף, הרי אותו הגילוי מחויב להופיע מקודם, בהע"ס של השרשים, וע"כ הן אמת, שענין זה של הזדככות והסתלקות אורות מבחינת התלבשותם בכלים, לא יתכן, שיארע בהע"ס דראש, שהרי כל עיקר התלבשות האורות בכלים אינה שם אלא רק בכח, אבל ענין התעלות מקום הזווג, ישנו שם ודאי, אלא שזה נעשה בסבת עליתם של הענפים שמה.

וידיעה זו היא מהחשובות ביותר בחכמה זו, ולקמן מרחיב הרב את ענין הזה לכל פרטיו, וכאן, הוא מדבר רק בדרך כלל, ואומר, שעלית הזו"ן של הקומת כתר דגוף, למתחת המלכות של ראש, גורם להתכללות אור הכתר בבחי' כלי המלכות של ראש, ושני התכללות הללו, שהם:  התכללות זו"ן דכתר של הגוף בתחת המלכות דראש במקום אור הכתר דגוף, והתכללות אור הכתר של הגוף בכלי המלכות עצמה, הם גורמים, שיעלה השורש דהמלכות, שפירושו המסך הכלול בכלי מלכות של ראש, אל מקום השורש של היסוד, דהיינו בבחי' העביות דבחי"ג, כמ"ש זה באורך. 

סיכום: למדנו אות ו' וחזרנו מעט על שלמדנו בשיעור הקודם.

למדנו שאחרי הביטוש, כשמסתלקת בח' ד',  או"מ דוחק במדרגה להסתלק. אור הזך מסתלק ועולה לראש. הצורה שבה הוא מסתדר בראש היא שהשורשים עומדים (ציור) בצורה כזו שהשורשים הם במקום הפה, וזה במקום האני של האדם שהוא או"ח. הוא כח, רצון לקבל, מלכות, אבל עם כח של מסך. כח מסך זה כשיש לך אחריות אישית לייצר את הכלים לקשר עם הבורא. כל השורשים נמצאים בו כי האו"ח נעשה ע"י המלכות, האני שלך עשה או"ח ואחראי למה שקורה במחשבה ועל מה שמתפשט למטה. הוא השורש למה שמתפשט בגוף. זה המלכות שהיא כתר לאו"ח – ההתחלה, לכן נקראת שורש. היות והיא שורש אז היא נמצאת למעלה. כשהזדככה המדרגה האור הסתלק ממנה ועומד תחת השורשים. מדובר על ההתפעלות שלך שעובדת עכשיו בחזרה לשורש. גם זכר ונקבה – ד' דהתלבשות וג' עביות עומדים שם. ד' עביות זה זיכרון ובח' אחרונה לא משאירה עביות. זה ד דהתלבשות. ג דעביות זה מה שנשאר לך שאתה מבין שאתה כן יכול לעשות. אלה החוויות שעלו עם המסך לראש. זה מה שלמדנו בשיעור קודם.

בשיעור זה מרחיב לנו ידיעות אלה. אומר, שכל סיבת הזדככות המסך של הגוף היתה מטעם עליית המלכות, הטבור שעלה לראש, בגלל הביטוש. אז המסך של טבור מזדכך למעלה. כל פעם שעולה הוא מתרשם ממה שקרה בגוף. בעצם מסביר לנו מי הם הזכר והנקבה האלה, הד' ג' שעלו לראש. הגיעו אליו מהגוף שהמסך דטבור על והזדכך הוא עלה למעלה. להעלות רשימות זה להעלות מידע ממה שקרה בגוף, למחשבה. להפשיט את המקרה. להעלות לראש. בראש נעשה כלל ויכול לפעול עוד חוויה, אבל תתחשב בנתונים שהעלית מהחוויה הקודמת. נתונים אלה נקראים ד' ג'. עד שהגעת למעלה היו עוד חוויות בדרך של ד' ג' ב', גם הם עלו למעלה ואומר שבכלל 200 מנה זה כשהקטן כלול גם בגדול. אם יש שטר של 200 שקל יש בו גם 100 וגם 50. אם אומר שיש ד' ג' אז יש בתוכו גם ב ושורש וכו'. זה מסביר למה אומר שיש ד' ג' למעלה. 

עוד שואל, איך יכול להיות שד' ג' עומדים יחד? הרי כשאתה אומר שכשעומדים יחד צריכה להיות ביניהם השוואת צורה. איך זה קורה? זה ד שבא מכתר וג' שבא מחכמה. איך עומדים יחד? והם נקראים זכר ונקבה. איך זכר ונקבה יכולים להיות יחד. אם נשאל באדם אחד איך ההכרה והתודעה יכולים להיות ביחד. איך ידיעה מופשטת וידיעה פרקטית יכולים להיות ביחד, כי זכר זה מחשבה מופשטת. העביות זה מחשבה פרקטית. על זה שואל איך יכולים לעמוד ביחד. אומר, זכר ונקבה חייבים להיות שווים. זו הנחת השאלה. ז"א שביהדות אומרים לנו שזכר ונקבה צריכים להיות שווים. 

בא זוג לטיפול. הבעל אדם דתי שאומר שהוא צריך לשלוט על אישתי. מה שאני אומר היא צריכה לעשות. ככה זה ביהדות. כתוב 'כל אשר תאמר לך שרה שמע בקולה'. אומר שזה מקרה פרטי והבעל צריך לשלוט על האישה. היא צריכה להסכים ולחתום על כל מה שאני אומר לה לעשות. כך לעשות. ופה אומר בעה"ס שבהנחת השאלה, הרי זכר ונקבה צריכים להיות שווים כדי לעשות זיווג. אי אפשר לעשות כשאחד גדול ואחד קטן. שואל איך הם שווים כשזה ד' וזה ג'. אומר, היות והזכר הוא רק חצי, כי אין לו את הצד הפרקטי. הוא לא יכול ללדת, כמשל. זו מחשבה מופשטת. ללדת זה להביא ללב. הרי תכלית כל הבריאה 'והשיבות אל לבבך'. אם לא מרגיש את זה בלב אז לא פעלתי פרקטית. לעומת זאת, הנקבה היא דבר שלם, כי ג' דעביות יש גם ג' דהתלבשות, אז אם הכל שלם למה היא צריכה את הזכר? אם לה יש שלם ולו רק חצי אז למה צריכה להשתוות אליו, אלא שהוא יכול להקשר לעליונים והיא תישאר במקומה, ואם כך אז מתליעה. לכן צריכה אותו שימשוך למעלה, והוא צריך אותה כדי שתהיה פרקטית ואז זה שווה. כי לה יש גם זכר וגם נקבה, ולו יש רק צד זכר, ללא נקבה. היא יודעת לחשוב גם, אבל היא יכולה גם ללדת. 

אם כך, הבנו למה זכר ונקבה – ד התלבשות וג' עביות יכולים לעלות למעלה. זה מחבר למה שאמר, שכשהסתלקו הרשימות והמדריגה עלו למעלה ועומדים ביחד זכר ונקבה. הבנו מי הם – ד דהתלבשות וג' עביות וכך יכולים לעמוד ביחד.

שואל, אם היה פה ביטוש, ואחריו ד' ג' עלו למעלה וגרמו לכך שבשורשים השתנה הזיווג והזיווג הבא יהיה רק על ד ג ולא כמו שהיה קודם על ד. ז"א שמשהו בשורשים, באני שלי השתנה. שואל אם בגלל החוויה האני משתנה, אין אני קבוע? השורש משתנה והענף משפיע על השורש? עונה שלא. אין דבר כזה שענף יכול להגיד לשורש מה לעשות, אלא שאם יש גילוי לענפים שהם ספירות דגוף, הרי שאותו גילוי מחוייב להופיע מקודם בע"ס השורשים. מה קרה בשורשים? אומר שבגלל שהיתה הזדככות בענפים הם העלו רשמים מה קרה. למשל, אם כאבה לי הרגל, אבל אם הראש לא מחליט, ישאר אותו זיווג, הראש יכול להגיד שלמרות הכאב ימשיך לרוץ. גם אם מתלונן שכואב מאוד. הראש יכול להגיד להמשיך לרוץ. יכול להיות שנחייה אותך שוב, אבל עכשיו תמשיך לרוץ. זה 'שומע תפילת כל פה'. שמעתי כל מה שאמרת ואני מחליט. תמיד השורש, הראש, המחשבה, האני שלך הוא זה שמחליט. זה אומר לקחת אחריות אישית על מה שקורה איתך. אתה מחליט. 

בא אדם ואומר שהוא לא מצליח. בא ילד בכיתה ומספר שלא מצליח להכין את כל שיעורי הבית. אדם מבוגר אומר שיש לו כ"כ הרבה מטלות ולא מצליח. הבחירה היא עצמית. אל תעשה אם אתה לא רוצה. יכול להיות שיפטרו אותך מהעבודה אם לא תעשה את כל המטלות שלך, אבל זו החלטה שלך. לא חייב אלא בוחר. נכון שלפי הבחירה יהיו תוצאות אבל הבחירה היא עצמית. זו המציאות ואתה בוחר לקבל אותה. אם לא אפשר ללכת למציאות אחרת. אומר שלא – רוצה את המציאות הזו ואת התוצאה שתשתנה. זה לא הולך. אם נותנים מכה אז זו מכה, אי אפשר לומר שלא היתה מכה. כל האחריות היא באני החושב, שעושה או"ח, שמתכנן ובונה, לפי זה תבוא ההרגשה. 

אומר שידיעה זו היא מהחשובות ביותר בחכמה. כל זה אמרנו כדי להבין איך החוויה שהיתה קודם יכולה להיות מעובדת בראש על פי הבחירה האישית. לא לומר שהיתה טראומה בעבר שבגללה אני כזה. להפסיק להגיד שהמקרה מכריח את המחשבה להיות כזו. את הטראומה של העבר אתה מחליט איך לחשוב אותה. נכון שבתת מודע יש בעיות עם תבניות מחשבה לא נכונות בגלל אירועים מהעבר, אבל זו האחריות שלך לחשוב מחדש. זה חוק חשוב. לקחת אחריות אישית ולהתחיל לנהל אותה. לשנות את המחשבה כך שתקבל אחריות אישית.

אין תגובות

להגיב