הדף היומי בתע"ס – חלק ה | שיעור 8 עמודים ש"ד-ש"ה

271

בס"ד

חלק ה שיעור 8 עמוד שד'

יד) והנה אחר שקבלו זו"ן משורש החכמה ג"כ, אז אין צריכים לינק עוד, ואז יורדים זו"ן בכלי שלהם, ואז, שורש החכמה נתעלה במקומה, וגם שורש הכתר אוסף חלק אור אליו, ואותו הכתר שבסוף השרשים, אינו מקבל רק חיות הצריך לו לבד. ועתה נקרא, בחינת מטי בכתר אל הכלי, כי חזר האור בכלי שלו. אמנם שורש כתר עליון נקרא לא מטי למטה בעקודים, הרי העלינו מכל זה, שהאור בכלי ראשון נקרא כתר, ואין בו רק אור החכמה, כי אור הכתר נשאר למעלה בסוף השרשים. וז"ס כולם בחכמה וכו'.

יד) והנה אחר שקבלו זו"ן משורש החכמה ג"כ, אז אין צריכים לינק עוד ואז יורדים זו"ן בכלי שלהם: כלומר, כי אחר שנעשה הזווג על עביות דבחי"ג השלמה הן מבחינת המשכה והן מבחינת התלבשות, ע"כ יכולה הנוקבא של הכתר להתפשט ממעלה למטה בע"ס, אל הגוף, עם האור שמקבלת מהראש, שעמה יחד יורד ומתפשט ג"כ הזכר דכלי דכתר, אל הגוף, וזה אמרו ואז יורדים זו"ן בכלי שלהם, דהיינו הגוף. 

ואז שורש החכמה נתעלה למקומה וגם שורש הכתר אוסף האור אליו. פי' כי ענין ירידת המדרגות הנ"ל הנעשה בראש, לא היה אלא לשעת הזווג, אבל אחר הזווג, ואחר שירדו הזו"ן לתוך הכלי שלהם, שוב חזרו המדרגות למקומם כבתחלה, וחזר אור הכתר עליון לכלי דכתר, ואור החכמה לכלי דחכמה וכו' ואע"פ כן, לא האיר הכתר עליון, אל אור הכתר שמתחת המלכות, עד שיוכל להתפשט להגוף כבתחלה, אלא "ששורש הכתר אסף האור אליו, ואותו הכתר שבסוף השרשים, אינו מקבל רק חיות הצריך לו לבד". ולא באופן שיוכל לחזור ולהתפשט תוך הגוף כבתחילה. וטעם הדבר הוא, כנ"ל.

מטי בכתר אל הכלי. כי אותו אור של הזווג הנעשה בבחי' הנקבה דכתר בבחי"ג של ראש, שהוא בקומת חכמה והוא מתלבש בכלי דכתר, כנ"ל, הוא יורד עם הזכר ונוקבא הנ"ל, לתוך הגוף, ומתלבש ג"כ בכלי דכתר דגוף. וזה אמרו "כי חזר האור בכלי שלו" דהיינו בכלי דכתר השייך לאור חכמה מצד שנמשך כן מבחינת הזווג. וע"כ הוא נקרא מטי בכתר דגוף. שורש כתר עליון נקרא לא מטי למטה בעקודים. כלומר, כשנאמר, מטי בכתר דגוף, אין הפירוש, שאור הכתר של ראש מאיר בגוף, כי זה האור של הכתר, הוא תמיד, לא מטי תוך הגוף. אלא הפירוש הוא אור החכמה של ראש, כנ"ל אלא שהוא מתלבש בכלי דכתר. 

הרי העלינו וכו' כתר, ואין בו רק אור החכמה. משמיענו לדעת, אשר בכל ההתפ"ב הזו, כשנאמר, אור הכתר המשמעות היא, רק אור החכמה, כי כן נתבאר כאן, שאין כלל אור הכתר בגוף אלא אור החכמה לבד, כנ"ל. אלא משום שמתלבש בכלי דכתר, אנו מכנים אותו אור הכתר.

* טו) ונבאר עתה מציאות זה ההסתלקות של אור העליון, כי הנה, כאשר נעריך מציאות זה הכלי שכולל כל האור, הנה בהכרח הוא, כאשר, מסתלק האור ממנו, יהיה בו חלקים הראוים להביט אל האור ההוא, ובהתרחקו מהם, יתרחק מהם הבטת פנים אל פנים, כפי שיעור התרחקו. והמשל בזה, כי כאשר האור מסתלק, מהחלק היו"ד של הכלי הזה, אשר יקרא אח"כ, בשם, בחינת מלכות, כמ"ש, הנה אותו חלק היוד מן הכלי ההוא, אשר ממנו נסתלק האור ההוא, שעל ידי כן נעשה כלי, כנ"ל, ואז הכלי הפך פניו למטה, כי כיון שנעשה עתה בחינת כלי בהפרדו מן שורש האור שלו, אין בו יכולת להסתכל בו פב"פ, ואז, הופך פניו אחר שנעשה בחינת כלי, ואז, אינו מסתכל באור עליון שנתרחק ממנו, אלא דרך אחור.

* עץ חיים שער ז' פרק א'.

טו) חלקים הראוים להביט אל האור: מקום ההשפעה, או מקום הקבלה של הכלי, מכונה בשם "פנים". וההשפעה או הקבלה עצמה, מכונה בשם "הסתכלות או "הבטה". וזה אמרו "כאשר מסתלק האור מהכלי, יהיה בו חלקים הראוים להביט אל האור ההוא" כי כל הסתלקות נעשה ע"י הזדככות העביות שבהמסך המתוקן בהכלי. ונודע, שיש ד' בחי' בהמסך, ולמשל, אם נזדכך בחי"ד של הכלי, ונתרחק האור מהכלי מסבתו, הנה עוד נשאר בהכלי ג' בחינות של עביות, שהאור עדיין לא נתרחק מהם והם ראוים עוד להביט אל האור. 

יתרחק  מהם הבטת פנים אל פנים כפי שיעור התרחקו. אם נזדכך העביות מבחי"דהנה נתרחק האור מן הכלי כפי שיעור הבחי"ד, ולא מיתר ג' הבחינות, ואם נתרחק גם מבחי"ג יתרחק האור גם משיעור העביות של בחי"ג מהכלי, ולא משאר הכלי שהוא מבחי"ב ולמעלה, וכו' עד"ז.

ואז הכלי הפך פניו למטה. וצריך לזכור כאן כל מ"ש הרב בהתפ"א דעקודים בחלק ד' בענין האו"ח היורד מהקומות היוצאות בשעת ההזדככות ומאיר אל הכלים הריקנים הנמצאים מתחת מקום הזווג, וענין הכאה שהארות אלו עושים עם הרשימות הנשארים באותם הכלים, (וע"ש בחלק ד' פ"ג אות ט' ובאו"פ סעיף נ' וסעיף פ') ומשם תבין, כי אחר שנזדכך העביות למשל, מבחי"ג אל בחי"ב, שנעשה הזווג בבחי"ב, ובחי"ג נשארה ריקנית בלי אור שלה, הנה אז, יורד האו"ח מהארת הזווג דבחי"ב, לתוך הכלי של בחי"ג הריקנית, ונעשה הכאה ובטישא בין האו"ח היורד ובין הרשימו, שיש בהכלי הריקנית, והאו"ח מתוך שבא עתה מהארת זווג, נמצא מתגבר על הרשימו דבחי"ג שנשאר בהכלי, משום שהרשימו הוא מהסתלקות הזווג. וע"כ הרשימו מוכרח לצאת משם ולעלות ממעל להכלי בסוד תגין, ונותנת מקום להאו"ח לירד לתוך הכלי שלה. ותדע, שאו"ח הזה שירד לתוך הכלי הריקנית פועל בהכלי, שיהפך פניו למטה ואחור שלו למעלה, כדברי הרב כאן. 

כי ידעת שמבחינת המשכת האור שבהכלי, נחלק ונבחן דופן הכלי לב' חצאים, המכונים פנים ואחור, או פנימיות וחיצוניות, כדברי הרב (בחלק ד' פרק ה' אות ג' ע"ש) ולפי"ז נמצא שאותו כלי הריקנית של בחינה ג' הנ"ל, נמצא נחלק לפנים ואחור, אשר חצי דופן שלו העב יותר נקרא פנים, להיותו הממשיך את אור העליון אליו ע"י זווג, וחצי דופן שלו שאינו עב כל כך נקרא בשם, אחור. להיותו שקט בהכלי, ואין להאור שום נגיעה עמו. והבן היטב. 

וכל האמור הוא רק בעת שהאור ישנו בהמדרגה, אמנם בשעת הסתלקות האור מהמדרגה דבחי"ג, לבחי"ב, שנעשה הזווג בבחי"ב, שהארת הזווג הזה, יורד לכלי דבחי"ג הריקנית, כנ"ל, נמצאים ב' חצאי דופן הנ"ל, שמתהפכים וחציו דפנים נעשה אחור, וחציו דאחור נעשה לפנים. כי האו"ח היורד מבחי"ב לתוך הכלי הריקנית, נמצא מתרחק מהעביות דבחי"ג, אשר שם, להיותו אור מבחי"ב, והוא מתקרב לחצי דופן הכלי הקרוב ביותר לבחי' ב' ומאיר שם. הרי שהעב ביותר מאותו הכלי, אינו מקבל שום הארה מהאו"ח ההוא ונעשה עתה לבחינת אחור הכלי, והזך ביותר מאותו הכלי, נעשה עתה לפנים של הכלי, כי האור מאיר רק בחלקו הזך. וזה אמרו "ואז הכלי הפך פניו למטה". כי אינו יכול לקבל כלום מהארת הזווג, הנעשה בבחינה העליונה, ונעשה הפנים לאחור, ונמצא הופך אחוריו למעלה, כי הוא עתה כל המקבל מהארת או"ח שירד אליה. ונעשה האחור לפנים. שזה מכונה התהפכות. שנעשה עתה בחינת כלי וכו'. אבל אחר כך, שגם בחינה העליונה ממנה נעשית לבחינת כלי, דהיינו, שנסתלק הזווג גם משם, ונמצא נפסק הארת האו"ח הנ"ל מלירד אליה, הנה אז מחזיר הכלי פניו למעלה כבתחלה, כי האחור שלו אבד עתה כל מעלתו, כי הרשימו מתחלת עתה להאיר להכלי, והארת הרשימו מגיע רק לבחי' הפנים דכלי, כמו האור בטרם הסתלקותו, ואינו מגיע לבחינת האחור שלו. ונמצא הכלי שב על היכנו כבתחלה. 

מסתכל באור עליון וכו' דרך אחור. כלומר, כי אז, נמצא שהארת הזווג היורד אליו מבתחנה העליונה מתקבל רק דרך האחור של הכלי, שהוא החלק היותר זך שבו. וזה מכונה אשר הפך אחוריו למעלה. כנ"ל.

שיעור 8– תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום קצר של השיעור עמ' ש"ד – ש"ה – ז' כסלו תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

לעילוי נשמת נירה איטה בת מרתה
היום הזכרנו מה שלמדנו בשני השיעורים הקודמים.
אחרי שהסתלק האור נשארו לנו רשימות של ד' דהתלבשות וג' דעוביות-
אחר הביטוש עלו לראש ולמדנו שהסתדרו באופן מיוחד .
יש ב' מיני זיווגים:
ד' דהתלבשות- יצר שינויים בשורשים- למדנו בשיעור הקודם.
ג' דעוביות- זיווג על צד הנקבה המתפשט לגוף
היום ניסינו להבין מה קורה כשהאור הזה מתפשט לגוף. שני דברים קורים:
1. עושה זיווג דהכאה ויוצא בחינת פרצוף ע"ב. על כך לא דיברנו.
2. נפרט כעת
נקודה ראשונה- אור החכמה מאיר בכתר
הסבר-
אנו יודעים שנשארו לנו מגלגלתא כלים ריקניים:
כלי של כתר, כלי של חכמה, כלי של בינה וכו'
כעת בא להאיר לי אור במדרגה. כשנעשה זיווג בראש נעשה על ד'ג'. האור מאיר גם בכלים הריקניים דגלגלתא
ואז מאיר אור של ג' בכלי של כתר
מאיר רק אור חכמה בכלי של כתר- זה נקרא מטי בכתר- הכוונה מאיר אור חכמה בכלי הריקני של כתר.
מה הסיבות שאור הכתר אינו מאיר בכלי דכתר? כי אין עוביות על בחינה ד', יש רק על ג'.
נקודה שניה- מה חשוב ומה פחות חשוב ומהי הבטה?
מה קרה בכלים בזמן הנקודות?
מסביר לצורך כך מושגים – פנים ואחור, והבטה
הבטה- זיווג דהכאה
פנים ואחור- חשוב ולא חשוב
חשוב- הדבר המשמעותי שאותו אתה צריך לעשות לפי התפקיד שלך- כמו שמורה צריך להיות מורה וזה מה שחשוב ולא היותו למשל תלמיד.
כשמדובר למשל על בחינה ג'- מה חשוב בה? שמאיר בה בחינה ג'- אז הג' שלה מביט אל האור.
אם האור מסתלק ומאיר בה רק ב'- הג' הפך להיות פחות חשוב מהב'. הדבר הממשי מתגבר על הדבר שהיה לי קודם.
יש חשיבות כשמאיר האור ויש חשיבות רק של זכרונות. מה חשוב יותר? כשמאיר האור עצמו.
אחרי כל ההסתלקות, כל הרשימות מסתדרות כך שהפנים שלהן כלפי מעלה. למה? כי כל אחד רוצה לקבל את אורו שהסתלק
ועוד, שכל ענף(הרשימה) שואפת להתחבר לשורשה (האור שהסתלק ונמצא למעלה בראש).
רשימה של ג' יותר חשובה אם יש לי ב' רשימות. כי תמיד הרשימה היותר גדולה היא החשובה יותר.

סיכום: חזרנו על שני השיעורים האחרונים. זה צריך לתת לנו תמונה כללית לפיה אחרי שהסתלק האור נשארו רשימות של ד התלבשות וג דעביות. רשימות אלה הן רשימות שעלו אחר הביטוש למעלה לראש ושם למדנו שהסתדרו באופן מיוחד, שאור הנקבה למטה ואור הזכר – ד התלבשות למעלה ואור הזך מעליו ושורשים.

למדנו שנעשים ב' מיני זיווגים – דהתלבשות ועביות. למדנו בשיעור דהתלבשות ועל השינויים בשורשים, למדנו גם על ג' דעביות שזה זיווג על בח' העביות, הינו על צד הנקבה שמתפשט לגוף. זה בשיעורים קודמים. 

בשיעור זה אנו מנסים להבין כשהאור מתפשט לגוף. על זה מרחיב ואומר הרב, כשהאור מתפשט לגוף עושה זיווג דהכאה ויוצא על בח' פרצוף עב עם הכלים שלו. זו נקודה אחת עליה כרגע לא מדברים. ברור שעושה זיווג דהכאה ויוצא פרצוף ע"ב, וחוץ מזה, החשוב לנו הוא שנשארו לנו מגלגלתא כלים ריקניים. נהיה לנו כלי של כתר, וכלי של חכמה, וכלי של בינה, וכן הלאה. עכשיו בא להאיר אור במדרגה. שנעשה זיווג בראש אז הוא נעשה על ד ג כשהג הוא העיקרי ומתפשט לגוף. אז חוץ משהאיר בכליו, מאיר גם בכלים הריקניים בגלגלתא. ואז מאיר לכאן (ציור) אור של ג בכלי של ד, של כתר. מאיר רק אור חכמה בכלי של כתר. זה נקרא מטי בחכמה, בכתר. אור חכמה מאיר בכלי דכתר. לכאורה מטי בחכמה כי מתפשט אור חכמה, אבל השפה היא מטי בכתר, ומסביר באריכות שמטי בכתר הוא שמאיר אור חכמה בכלי הריקני של כתר. זה מושג שהסביר באריכות אבל מובן. מטי בחכמה כי אין לנו עביות על בח' ד ולא יכול להתפשט ולא יכול לחזור למה שהיה בגלגתא, שהאיר אור הד בכתר, אלא כלי הכתר שנשאר ריקני בפרצוף עב מאיר לו רק אור החכמה בכלי דכתר. זו נקודה אחת.

נקודה שניה, מה קרה, וזה הכנה לדבר הבא, מה קרה בכלים בזמן הנקודות? כדי להסביר זה מסביר מושגים שנקראים פנים ואחור, ונקראים גם 'הבטה', זיווג דהכאה. 'פנים ואחור' זה חשוב ולא חשוב. חשוב נקרא הדבר המשמעותי שאותו צריך לעשות לפי התפקיד שלך. אם למשל מורה הולך להיות תלמיד אז זה לא הדבר החשוב אצלו. להיות מורה זה הדבר החשוב, ואם למשל ילד, תפקידו במשפחה ובמציאות זה להיות תלמיד. זה התפקיד שלו. אם אומר שרוצה לעבוד אומרים לו שזה לא התפקיד שלו. האבא יפרנס. זה התפקיד שלו. האבא לא לומד? כן לומד, מביא פרנסה רוחנית הביתה, וגם פרנסה גשמית, וזה לא תפקיד הילד, אלא ללמוד. 

אותו הדבר כאן, כשמדובר על בח' ג אז מסביר באריכות, אומר שהדבר הכי חשוב לבח' ג שיש בה בח' ג' וכשמאיר בה אז הפנים זה הצד החשוב, הג מביט אל האור, אומר שפניו אל האור, מקבל ג ועושה את הדבר החשוב. אבל אם האור מסתלק ומאיר רק ב אומרת לא יכולה לפעול על ג. כרגע צריכה ורוצה אבל אין מסך, אז ג הפך להיות פחות חשוב מהב, כי כשעשינו זיווג דהכאה בין האו"ח היורד לכלי שנשאר במדרגה אז התגבר הדבר הממשי, ולא רק הזיכרון ממה שהיה קודם. כי אם היה זיכרון ולא יכול לפעול אותו, דומה למשל שנתן הרבש, שבא הנין לסבא שלו בבית הורים, שאומר לו שכשהיה צעיר היה כך וכך ומספר סיפורי גבורה והישגים וסודות וכד', והנין מבקש שיעשה זאת גם עכשיו, והסבא אומר שבעיניו כבר לא חשוב זה, כי אין לו הכח לזה, אז פחות חשוב בעיניו. מה שחשוב לו זה לשבת ולספר לנכד. 

צריך לראות את המושגים האלה 'פנים ואחור'. מצד מה שהוא מביט זה דרך מה שחשוב. יש פה שתי צורות חשיבות. יש חשיבות כשמאיר האור ויש חשיבות כשיש רק זיכרונות. אם יש רק זכרונות, אז איזה זיכרון יהיה יותר חשוב. למשל בכלי ג יש זיכרון של ג שהאיר פה פעם, וגם של ב שהאיר, כי בינתיים גם ב הסתלק. מה יותר חשוב? ג. אבל אם אני נמצא במצב שיש לי זיכרון ג אבל אור הב מאיר ממש, אז הב יותר חשוב. 

מספר לנו שהרשימות אחרי כל ההסתלקות, כי זה מה שחשוב לנו להמשך, כל הרשימות מסתדרות כך שהפנים שלהן למעלה כי הן רוצות את האור. אז למה סיפור הנקודות? אומר שנלמד עוד מעט שמתחילים הכלים האלה לקבל אורות מפרצוף ע"ב, אז יקרו בתוכם שינויים שהפנים יהיו למעלה, למטה, יהיה בהם שינויים. בינתיים נבין את המושגים וסיפרנו על הנקודות כדי שנבין פנים ואחור. בינתיים זה מושגים ועוד לא תהליך. סיפרנו על התהליך כדי שנלמד על מטי ולא מטי. זה בהמשך. 

אין תגובות

להגיב