הדף היומי בתע"ס – חלק ה | שיעור 21 עמוד שכ"ז-שכ"ח – סיכום

249

חלק ה שיעור 21 עמוד שכז'

המשך או"פ אות מ, טור א למעלה

אמנם כדי להוליד את הגדלות של ז"א, דהיינו הג"ר השייכים לאותם ה' חסדים, הרי מוכרח הכלי דחכמה לחזור ולהפך פניו למעלה כבתחילה, ואז נבחן שהזו"ן דבינה והזו"ן של החכמה שנתחלקו לג"ר וו"ק, מטעם של הפיכת פנים דחכמה, הנה עתה שחזרה החכמה וביטלה הפיכת פנים הזו, ואין כאן יותר השפעת ג"ר והשפעת ו"ק בהכלי דחכמה, הנה נמצא שזו"ן דבינה, חוזרים ועולים לזו"ן דחכמה, ושוב נעשים לפרצוף אחד. ותדע שדבר זה נוהג גם בפרצופי אצילות, שבעת שאו"א רוצים להשפיע מוחין דג"ר אל הז"א, הנה אז, חוזרים או"א וישסו"ת ונעשים פרצוף אחד. והיינו ג"כ מטעם הנ"ל, כי נתבטל אז הארת ו"ק מהחכמה ושב הפנים למקומו כבתחילה.

ובכל המתבאר, תבין היטב את סדר לידת אור החסד הא', בבחינת הגדלות שלו. המובא בדברי הרב דף שכ"ג אות ל"ט וקיצור דבריו שחזר להיות, לא מטי בכתר, ואז מטי בחכמה שירד אור של חכמה שהיה בכתר אל החכמה, ואז הז' בנים שיש בבינה הם גדולים, ואז בינה עולה לחכמה מחמת החשק שיש לה להדבק עמה ויורדים ז' אורות וניתנות להחסד פב"פ. עכ"ל.

פי'. כי חזר ונזדכך הזו"ן דכתר ונסתלקו למעלה אל הכתר השורשי, העומד תחת המלכות דראש, ואז הפך הכלי דכתר את פניו למטה, ונתן את השארית שלו, שהם זו"ן דחכמה להכלי דחכמה, וחזר בחינת הפנים של הזו"ן דחכמה למקומו כבתחלה, ואז "בינה עולה לחכמה" כלומר שהבינה והחכמה נעשו לכלי אחד, ע"ד או"א עילאין עם ישסו"ת שנעשו לפרצוף אחד כנ"ל. עש"ה. ומתוך זה, נמצא אותו החסד שהוא בכלי דבינה, שמקבל הארת אור החכמה, להיות הכלי מיוחד עם אור החכמה, כנ"ל. ונמצא החסד שב לבחינת ג"ר המכונה שנעשה גדול. וזה אמרו "ואז ז' הבנים שיש בבינה הם גדולים ואינם צריכים לאמם" כלומר, שהשיגו בחינת הארת חכמה וג"ר, שבזה נבחנים הז"ת לגדולים, כמבואר. וכבר נתבאר לעיל, שבטרם, שאור החסד משיג את הגדלות אינו יכול להתפשט למטה, כי אינו יכול להפרד מהכלי דבינה, שהוא כל החיות ועצמות שלו מבחינת ג"ר, ונבחן ע"כ, שהוא צריך לאמו, אמנם עתה, שכבר השיג את אור החכמה עצמו כבר אינו צריך ליניקת הכלי דבינה. וזה אמרו "ואינם צריכים לאמם". 

"ואז כלי הבינה הפכה פניה למטה ויורדים ז' אורות שבה וניתנים כלם אל חסד פב"פ: וצריך שתזכור שבחינת הפנים דכלי דבינה הוא להארת חסדים והאחור שלה הוא להארת חכמה, וכשהיא במצב הזה, הרי אינה יכולה להשפיע הארת אור החסד עם הארת חכמה, כנ"ל, אמנם נתבאר, שהשבת הפנים דכלי של החכמה, גרם ליחוד ב' הכלים, בינה עם חכמה לאחד, מחמת, שהכלי דחכמה כבר בטלה להארת ו"ק שלה כנ"ל ע"ש. וע"כ, נמצא שהכלי דבינה הפך פניה בכח יחוד הזה, לאחור, והאחור שמקודם לכן, נעשה עתה בחינת פנים. כלומר, שאותו האחור, שמנע להשפיע הארת חכמה, נעשה עתה למשפיע להארת חכמה משום, שכלי שלה, קבלה לאותה תכונת פנים ואחור שיש בחכמה. וע"כ הבינה השפיע עתה את הז"ת בהארת החכמה אל הכלי דחסד, פב"פ. 

עתה תבין היטב את תכונת ספירת החסד דז"א על בוריו. הנה בחינת עצם הכלי דחסד, הוא בחינת כתר דו"ק, כי כבר נתבאר, שחג"ת דז"א, הם שינוי השם דכח"ב, אלא כח"ב דאור דחסדים, דהיינו, כח"ב של הקומה דבחי"א, מכונים חג"ת, כנ"ל ע"ש. הרי, שכלי דחסד, הוא בחינת כלי דכתר דז"א, אמנם עכ"ז, אינו נחשב לכתר, רק לבחינת חכמה דז"א. והוא מטעם האור שבו, כי אין בו כלל, אור הכתר, אלא רק הארת חכמה שקבל, מדי היותו בכלי דבינה, בעת שנתיחד עם הכלי דחכמה לכלי אחד, כנ"ל וע"כ הוא נקרא בשם חכמה. ועוד יש טעמים ואכמ"ל.

עתה נבאר, סדר אצילות כלי של הגבורה. המובא בדברי הרב כאן באות מ' וז"ל "ואח"כ, חוזר להיות מטי האור בכתר, ואז חו"ב, שניהם עולים שם, ואז נמצא, שיש מרחק גדול בין הבנים לבין אור הג"ר, כי יש ביניהם ב' מרחקים, בינה וחכמה, שאין בהם אור, לכן אור החסד עולה אז לבינה, ונקרא לא מטי בחסד, ואז הופך כלי החסד את פניו, ונותן הו' אורות למטה בגבורה" עכ"ל.

וצריך שתזכור, ב' הענינים, שיש בדבר הפיכת הפנים למטה, שנתבארו לעיל שהם: הא' מצד הכלי, דהיינו מקום ההשפעה שלה, אם בחי' חכמה אם בחי' חסדים ולא חכמה. וענין הב' הוא, מצד בחינת הזווג, שבמדת עביותו של המסך, שהבחינה העב ביותר שבהמדרגה נבחן להפנים, ובחי' העביות הפחותה מזה, היא בחינת האחור שבאותה המדרגה, שעפ"ז, נמצא תמיד, שהאחור דמדרגה העליונה, הוא הפנים דמדרגה התחתונה, וע"כ, נמצא תמיד, שהעליון רוצה להשפיע לתחתון הוא מוכרח להפך פניו למטה, שפירושו הוא, שהוא מזדכך ממדת העביות שבו שהוא הפנים שלו, ונשאר בבחינת העביות הפחות שלו, במדה השוה להעביות של המדרגה התחתונה, כי אז נבחן לקרוב אליו ויכול להשפיע בו, כנ"ל. ובזה תבין, שבכל מקום שמובא כאן, ענין השפעת הבינה לכלי דחסד, הרי אז הבינה נזדככה מבחי"ב לבחי"א, כי אז, היא נמצאת פב"פ עם הכלי דחסד, מצד המסך שבה. 

ונמצא, שבשעה שהבינה השפיע אור החסד להכלי דחסד, הנה נזדככה הבינה לבחי"א. והיה כאן, סדר שלם של הזדככות ע"פ המדרגות. כי מתחלה נזדכך הכתר מבחי"ג לבחי"ב, שאז נעלם אור הכתר לשורש ונתנה הבחי"ב לכלי דחכמה, ואז מתיחד הכלי דבינה עמו לאחד, ואח"כ הזדכך ג"כ הבחי"ב לבחי"א ואז נעלמו האורות דכלים של חכמה ובינה אל הכתר, והבחי"א מושפע לכלי דחסד בהארת החכמה, כנ"ל. 

וכבר נתבאר לעיל, שבעת שעולים ד' האורות זכר ונקבה דחכמה, וזכר ונקבה דבינה אל הכתר, המה מעוררים בהכלי דכתר בחינת עביות דבחי"ג מחדש, ושוב יוצא שם מכח הזווג העליון, הע"ס בקומת חכמה כבתחלה, ושב אור החכמה לכלי דכתר. וזה הנקרא מטי בכתר.

והנך מוצא, שביאת החסד להכלי שלו, גורם להיות מטי בכתר, כי אז הבחי"ב שבחו"ב, מזדככים לבחי"א, וד' האורות שלהם, עולים לכלי דכתר וגורמים שם זווג מחדש, על קומת בחי"ג, ושוב מטי אור חכמה בכלי של הכתר כבתחלה. וזה אמרו "חוזר להיות מטי האור בכתר, ואז חו"ב שניהם עולים שם" דהיינו, כמבואר, שמחמת עלית ד' האורות דחו"ב, נמצא מטי האור בכלי דכתר. "ואז נמצא, שיש מרחק גדול בין הבנים לבין אור הג"ר. כי יש ביניהם ב' מרחקים" פי' כי נתבאר, שהפנים דכתר הוא להארת ו"ק בלי ג"ר, כנ"ל, דף שכ"ד באו"פ ד"ה ויש להבין עש"ה, כי אין להכפיל הדברים. גם ידעת שהפנים של הכלי דבינה, הוא ג"כ, להארת ו"ק בלי ג"ר, כנ"ל בסוד כי חפץ חסד הוא כנ"ל באו"פ דף שכ"ה ד"ה והפנים. עש"ה. ואלו הם ב' המרחקים הרובצים עתה על אור החסד, ומונעים ממנו את ההארת ג"ר שקבל מקודם מהחכמה. וזה אמרו "ואז נמצא שיש מרחק גדול בין הבנים לבין אור הג"ר" דהיינו, אלו ב' האחורים דבינה וכתר מרחקים מאד את הג"ר מהבנים, שהם ז"ת הכלולים באור החסד. וזה אמרו "כי יש ביניהם ב' מרחקים, בינה וחכמה, שאין בהם אור" כלומר, אם היה האור בחכמה אז היה אפשר לאור החסד שיקבל מהחכמה, ואחור דבינה לא היה מונע ממנו, מחמת, שלא מנע ממנו בתחלה. אמנם עתה, שאפילו בחכמה אין אור, מחמת האחורים דכתר, ע"כ, נמנע ג"כ אותו הארה שהחסד קבל מקודם מהחכמה.

וזה אמרו "לכן אור החסד עולה אז להבינה" כי אחר שנעלם הג"ר מן אור החסד וחזר לקטנותו, הנה שוב נצרך לאמו הבינה, לינק משם הארת ג"ר דהכלי עכ"פ כבתחילה. וזה אמרו "ואז הופך כלי החסד את פניו ונותן הו' אורות למטה בגבורה" כי הפנים דכלי דחסד הוא להארת חכמה אחר שקבל הארת חכמה כנ"ל, והאחור שלו הוא להארת חסדים, כי בכ"מ שיש חכמה וחסדים במדרגה, נבחן החכמה לפנים והחסדים לאחורים, וע"כ נבחן האחור דחסד להארת חסדים. אמנם עתה שנעלם ממנו הארת חכמה, ואורו נעלם לכלי דבינה, נמצא, שהפך פניו למטה ונתן שארית האור שבו לכלי דגבורה ואז מטי בגבורה.

עתה תבין היטב, את תכונת ספירת גבורה דז"א על בוריו. כי עצם הכלי דגבורה, הוא בחינת חכמה של הו"ק, כמו שנתבאר לעיל, שהחג"ת הם בחינת כח"ב דו"ק, הרי, שכלי דגבורה הוא חכמה אמנם נבחן לבחינת בינה, והוא מטעם, שהאור שלו היא בחינת ו"ק דהארת חכמה שבחסד, דוגמת זו"ן דבינה העליונה, שהם בחינת ו' קצוות של החכמה העליונה. הרי, כי האור של הגבורה, הוא בחינת בינה דו"ק, והנה נתבארו ב' הספירות דז"א: חסד וגבורה, שהם בחינת חכמה ובינה של הז"א, אע"פ, שהכלים שלהם יש להם ערך של כתר וחכמה.

סיכום: היום חזרנו על כל הרעיון שיש לנו מטי בכתר ובחכמה שאלה שתי הנקודות שלנו – אמונה וחכמה, מדע. כאשר יש מטי בכתר אין בחכמה ולהיפך.

מצד תכונת הכלי זה מחלק את כל הכלים – או שהוא ג"ר או שהוא ו"ק.

ג"ר זו הרגשת שלימות של חכמה. ו"ק זה חוסר שלימות. כל מדרגה מתחלקת כך לשתיים.

כשרצינו להוליד את החסד, מדברים על חסד וגבורה, שני כלים אלה מעניינים אותנו בשיעור זה – איך הם נולדו.

כהקדמה לשיעור הבא – כל הז"א התחלקו לראש, תוך וסוף, שבכל אחד מהם יש ג"ר וו"ק. יוצא שהחסד והגבורה נקראים כמו ראש של כל הז"א, שמחולק לג"ר וו"ק, כשהחסד הוא ג"ר והגבורה היא ו"ק. אם החסד הוא ג"ר, הוא יוולד ותהיה לו משמעות וביטוי כשיש ג"ר במדרגה ולכן חסד נקרא 'גדול' האל הגדול הגיבור והנורא. גבורה נקרא גיבור והחסד גדול, כי להיות בהשפעה כזו זה רק ממצב גדלות. אדם קטן הוא נסער, רק רוצה לקבל אור. 

אנחנו רוצים להבין את התהליך בעולמות שגורם לחסד להיוולד. הבינה, כמו האמא, צריכה להוליד את החסד. איך היא תוליד אם היא בעצמה ו"ק, כולה חסדים, והוא כדי להיוולד צריך גדולה, ג"ר, חכמה. אם אין חכמה אי אפשר להוליד, זה נקרא גם מוחין דהולדה ומוחין דחכמה, ולכן קטן שיש לו רק ו"ק בלי חסדים לא יכול להוליד. אז הבינה לא יכולה להוליד חסד, אבל חכמה נתן לה א' אבל היא צריכה חכמה. התהליך הוא שבינה יש שוב ג' ב' מצטרפת לחכמה וביחד עושים על החכמה זיווג, ואז לבינה יש חכמה. כשלא מטי בכתר וכל  מה שקרה בין בינה לחכמה, אחרי מטי בכתר נהיה מטיבחכמה שכולל את הבינה בתוכו. כשיש מטי בחכמה הבינה מצטרפת לחכמה ואז לא מטי בכתר, מטי בחכמה ובינה, אבל בתוך הבינה יש גם א' ואז א' מקבל חכמה ויכול להתחלק. לכן החסד נולד כאשר יש זיווג בין אבא לאמא והם מתאחדים והבינה באה לקבל חכמה,בניגוד לתכונתה הרגילה שרוצה חסדים. אומרת שלא באה להשפיע, רק להתמסר. אומר שצריכה משמעות עצמאית אחרת לא יכולה להוליד כלום מעצמך,אז מולידה חסד. ברגע שעשתה זאת היא צריכה כדילהוליד אותו להפוך פניה אליו,להפוך לא'. כשהיה כמו עובר בתוך הבינה אז קיבל חכמה. הגיע לגדלות צריכה להוליד אותו. אי אפשר לתת לכלי דחסד את הספירות שלו בלי להפוך פניה אליו. כדי להפוך פניה צריכה להיות א', צריכה מצד גובה הקומה שלה להזדכך לא' אז ג' ב' צריכים להזדכך לב' א', ואם הם מזדככים אז הם מעלים ג' ב' לכתר, מזדככים ועולים לשורשם כי קיבלו לכתר אז ג' ב' חוזר לכתר. מצד שני הבינה זה א' יכולה לתת לחסד. שני דברים – נותנת הא' לחסד וג' ב' נותנת לכתר. אז נולד החסד. כשהוא נולד נהיה מטי בכתר, כי הג' מעורר את הכתר שיהיה זיווג על ד' ג'. המטי בכתר, לא מטי בחכמה ובינה אלא בכתר. החסד מקבל עכשיו רק חסדים. אומר שאם זה רק חסדים, צריך חכמה כי אם אין חכמה במדרגה אני חוזר לאמא לינוק ממנה חסדים כי החסדים שלי, של ז"א שמקבל, הם חסדים בלי גדלות, הם קטנים של שלמות הבינה וחסד חלקי של ז"א, אז עולה לקבל חסדים מבינה ויונק ממנה, אז בינה אומרת שאם הבן עלה לינוק, רוצה חכמה, אז חוזרת לחכמה ואומרת שצריכה חכמה, אז שוב בגלל הביקוש שלו מבינה אז כתר מזדכך וחסד עלה לבינה שהופכת פניה לחכמה ונהיה מטי בחכמה, ואז כשחוזר לאמא, נוצר אצלו מאבק, נהיה חשוב והופך פניו לגבורה ונותן לה את הו"ק שלו, אז נהיה עיבור ומקבל הו"ק. אגב כך הבינה חזרה לחכמה ונהיה מטי בחכמה שהוליד את התפארת. זה בשיעור הבא. 

שיעור 21 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום בנקודות עמוד שכ"ז-שכ"ח – כ"ב כסלו תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. כדי להוליד את החסד בינה מצטרפת לחכמה לפרצוף אחד ונהיה מטי בחכמה ובינה. בין ג'ב', ז"א שגם בינה מקבלת חכמה
2. היות ו א' נמצא בתוך בינה, שלמדנו שלבינה יש ב'ב' וא' בתוכה, לכן גם הא' הוא בחי' החסד, מקבל או"ח. היות וכך היא יכולה להוליד את החסד שנולד רק אם יש חכמה.
3 ג' ב' מזדכך, זה מאפשר לב' פעולות:
א. הפיכת פנים של בינה אל החסד ונוצר מצב של פנים בפנים בין בינה לחד וע"כ יכולה לתת לו את הז' רשימות כדי שיעשה זיווג על א'.
ב. שג'ב' שהזככו ועלו לכתר מעוררים את כתר לעשות שוב מטי בכתר.
4. מהנקודה הקודמת למדנו שנולד החסד וחזר להיות מטי בכתר.
5. לידת הגבורה: כתוצאה מכך שיש מטי בכתר, החסד מקבל רק ו"ק ולא חכמה כפי שהוא נצרך לה. לכן חוזר ועולה לאימו, לבינה.
6. בחזרת החסד לאמא הופל פניו לגבורה ולכן יכול לתת לו את בחי' הו' ספירות שעליהן עושה גבורה זיווג. וכך נולדת הגבורה במצב של מטי בכתר.
7. כשעלה החסד לבינה, עורר שוב את הבינה לחזור לחכמה כדי לבקש בשביל החסד שעלה אליה לקבל חכמה ונהיה שוב מטי בחכמה כדי לתת לחסד חכמה. במצב זה הגבורה שתכונה היא ו"ק – הופכת פניה למטה. ומה קרה הלאה נלמד בשיעור הבא


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il

אין תגובות

להגיב