הדף היומי בתע"ס – חלק ו | שיעור 10 עמודים ת"ה – ת"ו

101

חלק ו שיעור 10 עמוד תה'

יד) והנה אחר הצמצום והפרסא הנזכרים, נמצא האורות שם רבים מאד במקום החזה. והועילה עליתם שם לצורך מיין נוקבין. וזה תבין ממ"ש בענין או"א שנחלקו לב' כל אחד ואחד: אבא וישראל סבא. ובינה ותבונה. והמשכיל יבין כי כן היה כאן. כי שם ע"ב של א"ק שהם המוחין שבגלגלתא מלגאו, ושם ס"ג שהוא מאזן ולמטה עד הטבור בפנימיותו ולא בבחינת האורות היוצאים לחוץ, אלא אורות הפנימים עצמם של א"ק, הנה הע"ב שהוא דכורא, שהם המוחין שלו, נזדווג עם הטעמים של הס"ג, שהם מן אח"פ הפנימים, שהם השרשים אל האורות והענפים היוצאים לחוץ, ואלו הטעמים של ס"ג הפנימים נוקבא, ונזדווגו יחד.

יד) והועילה עליתם שם לצורך מיין נוקבין וזה תבין וכו'. או"א שנחלקו לב': ענין המ"ן כבר נתבאר לעיל דף שצ"ו ד"ה מ"ה וב"ן עש"ה. ואין צורך להכפיל הדברים. וענין או"א שנחלקו לב' כבר נתבאר בדף שצ"ז ד"ה או"א אל ישסו"ת. עש"ה. גם ע"ש ד"ה מזדווגים או"א. כי אי אפשר להכפיל כל זה. ושם תמצא כי ב' זווגים נעשו לצורך ע"ס דנקודים: הא' היה על ידי עלית נה"י דא"ק, הכלולים מבחי"ד ומבחי"ב יחד, למ"ן לטעמים דס"ג ומשם לנקבי עינים דראש הס"ג, שזה גרם שם התחלקות הע"ס דראש ס"ג לב' בחינות ראש וגוף: גו"ע נעשו לראש, ואח"פ יצאו לחוץ, בבחינת גוף כמ"ש זה לעיל דף שצ"א באו"פ ד"ה שערות. ודף שצ"ב ד"ה שבהם כלולים. עש"ה. כי אותה התחלקות דגלגלתא ועינים ואח"פ לא נעשה בעצם הראש דס"ג, אלא בבחינת ע"ס דשערות. ע"ש. אמנם אין הראש דס"ג יכול להשפיע לתחתון הימנו זולת ע"י פרצוף זה של השערות כי כל כח שנתחדש בהעליון שולט בהכרח על התחתון ממנו, כנודע. ולפיכך כל האורות המושפעים לתחתונים יוצאים ע"י הזווג שנעשה בנקבי העינים ומקבלים מבחינת האח"פ דשערות, והמה מוכרחים להתחלק אל גו"ע ואח"פ כמו הע"ס דשערות. 

והקומה שיצאה ע"י עלית מ"ן לנקבי העינים, כבר נתבאר שם שהוא רק קומת הז"א, וחסר ג"ר. והוא נקרא ישסו"ת, משום שנשאר שם בחי"ב של התלבשות, כמו בהפרצופים הקודמים. והוא מתחלק לב' בחינות: גו"ע לבחי' ראש, ואח"פ לבחי' גוף. ומקום שלהם הוא מחזה דס"ג ולמטה, אשר הראש שהוא בחי' גו"ע, מתפשט מחזה עד הטבור דס"ג, והוא לבדו מכונה בשם ישסו"ת. והאח"פ מתפשט מהטבור ולמטה והם הג"ר דנקודים. 

וזה אמרו "אחר הצמצום והפרסא נמצא שם האורות רבים מאד במקום החזה והועילה עליתם שם, לצורך מ"ן" כלומר, אחר שיצא הישסו"ת מנקבי העינים, וירד ונתפשט ממקום החזה עד הטבור, כנ"ל, הרי נתרבו שם האורות במקום החזה. וכבר ידעת אשר הפרסא כלולה מב' הבחינות: בחי"ד, ובחי"ב, כמ"ש לעיל (דף ת"ג ד"ה הפרסא. עש"ה). ונתבאר שם שפעמים יורדת הבחי"ד מתוך הפרסא, ואז נבקע הפרסא ומתבטל הגבול. והנה התפשטות הישסו"ת ממקום החזה עד הטבור גרם לירידת הבחי"ד מתוך הפרסא. כי נעשה למ"ן להטעמים דס"ג ואז נזדווג ע"ב הפנימי שבתוך הראש דטעמים דס"ג, (כנ"ל דף שפ"ט ד"ה והע"ב ע"ש). עם הראש דס"ג הנק' אח"פ משום שאור אזן מלובש בגלגלתא דס"ג (כנ"ל דף ש"צ ד"ה וס"ג דיליה) ע"ש. וע"י זווג הזה דע"ב וס"ג, חזרה וירדה ה"ת מנקבי העינים דס"ג למקום הפה, דהיינו המלכות של ראש, כמו שהיה בתחלה, ואז נעשה הזווג בפה דראש על הבחי"ד אשר שם, ויצאה קומה חדשה עד הכתר מפה דראש הס"ג ולמעלה, ומשם ירד אור החדש הזה אל הישסו"ת שבמקום החזה, והוריד גם את בחי"ד שבבחינת נקבי העינים שלו שהוא במקום הטבור, הורידה למקום הפה שהוא המלכות דראש שבסיום הג"ר דנקודים, ונתחברו משום זה, הג"ר דנקודים, שהם ממקורם אח"פ דיסו"ת, עם הישסו"ת שבחזה שהוא גו"ע שלהם, ונעשו ביחד לבחי' ע"ס של ראש אחד בקומת כתר, כי עתה נעשה הזווג על בחי"ד שירדה למלכות שבסיום ג"ר הנקודים. וז"ס אור חדש דבקע לפרסא, שמביא הרב לאח"ז. 

והנה נתבאר היטב ב' הזווגים שהיו לצורך הנקודים, שמזווג הא' יצא רק בחינת הקטנות של הנקודים, דהיינו רק קומת הז"א וחסר ג"ר. והזווג הזה נעשה בנקבי העינים, שהוציא אח"פ דראש הס"ג לבחינת גוף, ועד"ז יצאו בהקומה שיצאה משם, שנקראת ישסו"ת, ג"כ ב' בחינות: ראש וגוף, על בחינת נקבי העינים שלו. שמנקבי העינים ולמעלה נקרא ישסו"ת, ונקודת הטבור הוא בחינת נקבי העינים האלו, ששם מסתיים הישסו"ת. ומנקבי העינים ולמטה, שהוא מטבור ולמטה, נתפשטו האזן חוטם פה של הישסו"ת, והם הג"ר דנקודים. ותדע שאע"פ שאור חדש שיצא מזווג הא' הזה הוא מחוסר ג"ר, עכ"ז הוא עצמותם ועקרם של אור הנקודים. 

וזווג הב' שנעשה לצורך הנקודים המשיך הג"ר והמוחין אליהם. וזווג זה נעשה על ידי שני פרצופים: ע"ב וס"ג, כנ"ל. וע"י זווג הזה חזר ונתחבר הפירוד שנתהווה מחמת צמצום נה"י ועליתם לנקבי העינים, דהיינו הגו"ע והאח"פ שנפרשו זה מזה, לראש וגוף, שע"י זווגם דע"ב וס"ג חזרו ונתחברו, ונעשו שוב לע"ס דראש אחד. כי הורידו ה"ת מנקבי העינים למקום הפה כמתחלה, ואז נבקע הפרסא שהוא מקום הסיום החדש הנעשה להס"ג במקום החכמה דע"ס המסיימים, שהוא מקור הטבור, כמ"ש לעיל (דף ת"ג ד"ה הפרסא, ע"ש). ועתה נתבטל הגבול החדש הזה, כי כמו שירדה הבחי"ד מנקבי העינים למקום הפה בראש הס"ג כן ירדה הבחי"ד ממקום הטבור והפרסא למקום הסיום רגלים דא"ק כמתחלה.

סיכום שיעור 10 בחלק ו': היום למדנו על התחלת המבנה של עולם הנקודים, כאשר עסקנו רק בבח' הראש של עולם הנקודים. 

כדי להבין את ראש עולם הנקודים, עסקנו בשורשו, כפי שלמדנו בפרצופים הקודמים, שכל פרצוף שנולד הוא מהפרצוף הקודם לו שעושה זיווג כדי להוליד אותו, כמו למשל ע"ב הפנימי עשה זיווג כדי להוליד את ע"ב החיצון. דהיינו גלגלתא עושה זיווג שנקרא ע"ב הפנימי, וע"י כך מוליד את ע"ב החיצון. אותו הדבר ע"ב עושה זיווג הנקרא ס"ג הפנימי כדי להוליד את ס"ג החיצון. למדנו מספר פעמים שהזיווג שס"ג עושה כדי להוליד את עולם הנקודים נקרא זיווג על בח' השערות. מבינים שאם רוצים להבין את עולם הנקודים, אז כדאי להבין קודם את השורש, שנקרא פרצוף השערות, שעושה ס"ג לצורך עולם הנקודים, ועל זה בא ואומר שהיות ועולם הנקודים צריך לצאת בצ"ב, ע"כ קודם כל צריך לייחד איך אנחנו מוצאים את עולם הנקודים שלא יכול לצאת על פרצוף שלם. הוא צריך לצאת על חצי מדרגה כי יצא על רשימות צ"ב, ולכן השערות, או פרצוף שבא להוליד עולם הנקודים מתחלק לשערות רישא ושערות דיקנא. שערות רישא בא לומר מי מוציא את עולם הנקודים. אומר שלא מוציא מכל הראש אל מחצי ראש, רק מהאח"פ ולא מג"ע. הזיווג הראשון היה כדי להבחין בין שערות רישא לדיקנא ולהבדיל מי השורש להוצאת עולם הנקודים. אם כך, נקבע שרק שערות דיקנא מוציאים את עולם הנקודים ולא שערות רישא.

לאחר מכן, אם שערות דיקנא מוציאים את עולם הנקודים, אז צריך לעשות זיווג בשערות דיקנא כדי להוציא את עולם הנקודים, ואכן נעשה זיווג בשערות דיקנא שחילק אותן לג"ע ואח"פ. 

משערות דיקנא יצא עולם הנקודים, רק היות וג"ע הוא למעלה ממקום הזיווג, ממנו יצא ראש שהוא גם למעלה ממקום הזיווג של צ"ב, יצא ראש א' ישסו"ת, שזה יצא מטבור ולמעלה. כשיוצא מטבור ולמעלה זה אומר ששייך לצ"א, כי צ"ב הוא רק מטבור ולמטה. מצד שני, הוא יצא על ג"ע, כי יצא על זיווג דצ"ב, הוא נקרא ראש אמצעי בין צ"א לצ"ב, כי מצד אחד אינו מרגיש את צ"ב, מצד שני יצא רק על ג"ע, ומשערות דיקנא, אז גם כשהוא רק על ג"ע וגם על שערות דיקנא, זה אומר שהוא צ"ב, ונקרא ראש א' ישסו"ת.

מהאח"פ שכבר מרגישים את צ"ב, ואגב נקראים שיבולת הזקן, מהם יצא ראש דנקודים. מאוזן יצא כתר ומהחוטם פה יצא אבא אמא. אז או"א וכתר הם ראש הנקודים, וישסו"ת אינו ראש דנקודים. 

עד כאן הבנו שנקודים יוצא עם ג' ראשים. שני זכרים ונקבה אחת. ראש א' ישסו"ת הוא זכר ראשון, אבל זכר מופשט. ראש הכתר הוא הזכר שבא בקשר עם או"א ובינו ובינם יש זיווג. למה נעשה כתר? כי רק הוא יכול להיות בעולה ויורד וישסו"ת נשאר קבוע, כי כל מה שבא פעם ראשונה נשאר קבוע בבחינתו.

הנקודה הזו – למה צריך ב' זכרים לא הוסברה. אבל צריך לדעת שישנם ב' זכרים ראש א' ישסו"ת וראש הכתר שיצאו ב' א' וגם או"א יצאו ב' א' אבל נקראים ראש הנקבה. עד כאן הבנו שהראשים של עולם הנקודים יוצאים על שערות דיקנא, שמחולקות לג"ע ואח"פ. מג"ע יצא ראש א' ישסו"ת מטבור ולמעלה, ומאח"פ של שערות דיקנא יצאו כתר ואו"א שלהם קוראים ראש הנקודים. 

עד כאן יצאה הקטנות אבל עלו רשימות גם של ד' ג' לראש. הרי שיצאו נקודות דס"ג ירדו למטה מטבור ולמטה מטבור עשו צ"ב, וצ"ב למטה מטבור, אמרנו שהעלה רשימות לראש. גם בהתכללות של ב' א עם ד' ג', העלו רשימות גם של ד' ג'. אמנם נעשה בהתחלה זיווג על ב' א' כי זה עצם המדרגה, אבל אח"כ רשימות ד' ג' שואלות 'מה איתנו, גם אנחנו העלינו רשימות' ורשימה זה אומר ביקוש. היתה עליית מ"ן, אז ביקוש ד' ג' אומר, אחרי שסיימת קטנות, על ב' א', גם אנחנו כאן, תן גם לנו אור. אז אור כתר ואו"א וישסו"ת לא יכולים לתת כי הם בקטנות, אז עולים למעלה ומבקשים מס"ג אור. אז אומר שהאור שיתן צריך להיות של גדלות, אבל נקודות דס"ג אין אור דגדלות, אז פונה לטעמים דס"ג, והם פונים לפרצוף ע"ב, ונעשה זיווג ע"ב ס"ג כדי לתת אור של צ"א, ונותן אור זה שמוריד את המדרגה וישסו"ת מאפשר שיהיה גדלות במדרגה ונותן את הרשימות האלה, של ד' ג' לכתר ואז כתר יכול לעשות זיווג על ד' ג', ואז יש לו גדלות. 

יוצא על ראש ישסו"ת, בגלל שיצא על צ"ב ולא מבטל את צ"ב, רק כתר מבטל צ"ב ועושה זיווג על גדלות. יש לשים לב שמדברים רק על ראש זכר שלא מתפשט לגוף. נראה בהמשך מה יקרה שאו"א יעשו זיווג על גדלות – תהיה שבירת הכלים.

למדנו על שני מצבים – גדלות וקטנות, ובינתיים למדנו את המבנה של עולם הנקודים, שבא גם בקטנות והתחלנו לדבר על הגדלות. 

שיעור 10 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ו'
סיכום בנקודות עמוד ת"ה-ת"ו – כב טבת תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. ס"ג עשה זיווג הנקרא שערות כדי להוציא מהכוח אל הפועל את פרצוף הנקודים.
2. הזיווג הראשון שנעשה על השערות הוא להבדיל בין שערות רישא לשערות דיקנא, כאשר נקבע שהנקודים לא יוצא משערות רישא אלא רק משערות דיקנא.
3. שערות דיקנא שהיו צריכים להוציא אתהנקודים התחלקו לגלגלתא ועיניים ואח"פ.
4. מגל' ועייים דשערות דיקנא יצא ראש א' ישסו"ת, מאח"פ של שערות דיקנא יצא ראש הנקודים ב-ב' ראשים: כתר (ראש הזכר) ואו"א (ראש הנקבה)
5. אנו רואים כאן ב' זכרים בראש דנקודים, שהם ישסו"ת וכתר ונקבה אחת שהיא או"א. אולם רק כתר משמש לזיווג עם הנקבה הנקראת או"ו ( בהמשך נלמד את הסיבות)
6. לאחר שנגמרה יציאת הקטנות עלה ביקוש, דהיינו מ"ן, לצורך יציאת הגדלות, שהם הרשימות של ד'ג' שעלו יחד עם ב'א' לביקוש בראש.
7. לצורך יציאת הגדלות בעולם הנקודים, נעשה זיווג ע"ב ס"ג שהוא מפרצופים שלמעלה מצ"ב, ואור גדול זה שמתפשט למדרגה אפר זיווג על גדלות המדרגה.
8. ראש א' ישסו"ת נשאר בקטנות ורק הכתר קיבל מאור ע"ב ס"ג הזה לעשות זיווג על גדלות.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il

אין תגובות

להגיב