הדף היומי בתע"ס – חלק ו | שיעור 11 עמודים ת"ז – ת"ח

103

חלק ו שיעור 11 אות טז'

טז) אכן האור שהיה מתחלה למטה ועלה למעלה, נשאר אח"כ תמיד למעלה בחזה ולא ירד בפרסא. אמנם להיותם שם למעלה והם דחוקים שם, הוציאו מהם ענפים לחוץ דרך העינים, והם הם הנקודים שנתפשטו מחוץ א"ק מן הטבור עד סיום הרגלים. וזה עיקרם. אמנם גם אותו האור החדש שירד בפנימיותו דרך הפרסא, גם הוא בוקע הכלי והגוף של א"ק ומאיר בנקודים האלו, הן דרך גומות השער והן דרך הטבור והיסוד, נמצא כי זה האור החדש בוקע שתי בקיעות: א' דרך הפרסא, וב' דרך דופני כלים של א"ק.

טז) שתי בקיעות א' דרך הפרסא, וב' דרך דופני כלים של א"ק: כי בקיעה הראשונה נעשה לצורך הנה"י דא"ק בעצמם, כי הפרסא היתה מגבלת ומסיימת את האצילות דס"ג שלא ירד שום אור עוד מהפרסא ולמטה, והיו הכלים דזו"ן שבנה"י האלו ריקנים מאור, ועתה ע"י הזווג הב' דע"ב ס"ג נתבטל הגבול הזה דפרסא, כנ"ל בדבור הסמוך, ואז חזרו ונתפשטו האורות הנמשכים מהזווג הזה אל תוך הכלים דזו"ן אשר שם. שזהו בקיעה א'. והבקיעה השניה נעשה לצורך הנקודים, דהיינו דרך הטבור והיסוד שאותם האורות דזו"ן דא"ק הפנימי האירו להע"ס דנקודים. כמ"ש להלן.

* יז) אמנם האור הראשון שהיה בתחלה למטה ועלה למעלה, שוב לא ירד, ונשאר שם מהטבור ולמעלה, ושם הניח שורשו תמיד. ומשם נתפשט ויצא דרך העינים, והם הם הנקודים. ונמשך ונתפשט מבחוץ עד סיום רגליו דא"ק. והנה כל האור הנמשך עד הטבור, אפילו שהוא מבחינת העינים הכל נבלע ונכלל בעקודים, ולכן איננו ניכר, אבל האור הנמשך מתחת הטבור עד רגליו, זהו לבדו נקרא בשם נקודות, לפי שהוא עומד עתה לבדו.

* עץ חיים שער ח' פרק ב'.

יח) וכן אותו אור שיורד דרך הפרסא מחדש, על ידי זווג הנ"ל, גם הוא בוקע הגוף והכלי דאדם קדמון ויוצא לחוץ, ומאיר באלו הנקודים. הרי ב' מיני אור לצורך הנקודים.

יז) האור הראשון שהיה בתחלה למטה ועלה למעלה, שוב לא ירד: כלומר, כי נתבאר לעיל בדבור הסמוך, שע"י הזווג דע"ב וס"ג, ירדה הה"ת ממקום הטבור וירדה להבינה דנקודים שהיא הפה דראש הכללי דישסו"ת ונקודים, ע"ש. שאז נעשו הגו"ע שבישסו"ת עם האח"פ שהם הכח"ב דנקודים לראש אחד, שבזה נמשכו המוחין דג"ר אל הנקודים. ומשמיענו כאן הרב, שעכ"ז לא נתחברו עצם האורות של הישסו"ת להצטרף אל האח"פ שלהם שהם הנקודים. וזה אמרו, שהאור הראשון שהיה שם שוב לא ירד, ונשאר שם מטבור ולמעלה אפילו אחר הזווג הב'. והוא, מב' טעמים: הא' כי אז גם הישסו"ת חזרו ונתחברו עם הטעמים דס"ג למדרגה אחת, כי כל התחלקות הס"ג הס"ג לב' חצאים: אל טעמים הנחשבים לע"ב דס"ג ולערך או"א. ואל נקודות שהם האור הראשון הנק' ישסו"ת שהיה למטה מטבור, הנחשב לס"ג דס"ג, כנ"ל (דף שצ"ז ד"ה או"א). עש"ה. הנה כל התחלקות זו היתה מטעם השיתוף של הישסו"ת עם הבחי"ד כמ"ש שם. ונמצא עתה אחר שחזרה וירדה הבחי"ד למקומה, שוב אין הפרש מהטעמים אל הישסו"ת וחזרו שניהם למדרגה אחת כבתחלה. 

וטעם הב' הוא כי ענין ביטול הגבול דסיום מהפרסא, לא היה אלא לשעתו בלבד, כי ע"כ הוא מכונה בשם בקיעה. ואחר שירדו האורות למטה, הנה תכף חזר ונסתם, וע"כ אין הישסו"ת יכולים לרדת למטה מהפרסא, אפילו אחר ירידת ה"ת משם. כי לא ירדה משם לקביעות. וע"כ נשארה הפרסא בכל תוקפה, וישסו"ת נשארו בקביעות למעלה מהטבור. ורק הארתו מגיע להשלמת הג"ר דנקודים.

יט) ועוד יש אור ג' והוא בהכרח, כי כאשר יורד ומתפשט אור העין למטה דרך העקודים, הנה הוא מסתכל באורות אח"פ ההם, והוא שואב משם ולוקח מהם אור לצורך עשית הכלים של הנקודות, ולוקח מג' אורות שהם אורות אזן חוטם פה.

יט) מסתכל באורות אח"פ ההם וכו' לצורך עשית הכלים של הנקודות: הנה הרב מדבר כאן מבחינת הע"ס דשערות כי כבר ידעת שמחמת עלית ה"ת לנקבי העינים, נתחלק תכף הראש דס"ג לב' בחינות, ראש, וגוף. שגו"ע נשארו לבחי' ראש. ואזן חוטם פה. יצאו ונעשו לגוף וכלי קבלה לאור העינים. ונתבאר לעיל דף שצ"א ד"ה שערות ראשו. אשר שינוי הגדול הזה לא נעשה בעצם ראש הס"ג אלא מבחינת הענפים היוצאים ממנו ולחוץ, ורק בחינת אח"פ של השערות יצאו ונעשו לבחינת גוף וכלי קבלה על אור העינים. עש"ה. 

וזה אמרו "כאשר יורד ומתפשט אור העינים למטה דרך העקודים הנה הוא מסתכל באורות האח"פ ההם" פי' שאור העינים מושפע ומתלבש בבחי' האח"פ שמתחת העינים, כי הסתכלות, פירושו, השפעה וקבלה, כנודע, וכיון שהאח"פ הללו מקבלים אור העינים ממעלה למטה, הרי יצאו מבחינת ראש ונעשו לבחינת גוף. וכבר ידעת שאינם אח"פ דראש הס"ג עצמו, אלא שהם רק ענפים שלו, המכונים שערות דיקנא. 

ושערות דיקנא הללו נבחנים לב' בחי' ג"כ: כי יש בהם בהכרח עשר ספירות שהרי הם קומה שלמה הנקרא אור העינים. לפיכך גם הם מתחלקים לגו"ע אח"פ כמו שורשם שמשם יצאו. 

ולפיכך יש בהם ג' בחינות: הא' הוא אח"פ במקום יציאתם, אשר בא"א דאצילות, הם מכונים: קוצי דשערי מתחת פאתי הראש מימין ומשמאל מתחות אודנין, עד הזויות שבלחיים למטה, שמשם מתחיל הדיקנא להתרחב, והוא בחינת האזן שבמקום יציאתו. ובחינת החוטם שבמקום יציאתו הוא מכונה, בשם שערות המסבבים לשפה עלאה מימין ומשמאל. ובחינת הפה שבמקום יציאתו מכונה בשם אורחא שבאמצע שפה עלאה תחת החוטם הפנוי משערות. וכל אלו הג' תיקוני דיקנא הם נחשבים לבחינת ראש מבחינת גלגלתא ועינים לבד, שהם בחינה הא' של הדיקנא. ובחינה הב' היא בחי' אח"פ, שיצאו לחוץ מהראש דדיקנא, אשר ממקורם הם נחשבים לבחינת ראש, אבל מטעם שהם אור העינים, שבחוקו של אור הזה הוא, שאין בו אלא גו"ע בהראש, אבל אזן חוטם פה שבו, אינם נמצאים בראשו, אלא שיוצאים לגוף כנ"ל, ומבחינה זו נחשבת הבחינה הב' דאח"פ דדיקנא, לבחינת גוף. ואלו האח"פ, החיצונים דדיקנא מכונים שבולת הזקן, שהוא תיקון הד' דדיקנא דא"א, שהם השערות התלוים על שפה תתאה באמצעה, ונבחן למקום הקבוץ של כל שלשת התיקונים שבבחינת גו"ע הנבחן לראש הדיקנא כנ"ל. ולכן נקרא מקום הקבוץ, משום שהשבולת הזה היא הכלי קבלה, אל האורות שבראש הדיקנא, וכל שישנו בהראש שהם אח"פ שבמקום יציאתו, מושפע ומתקבץ בזו השבולת. ובחינה הג' דדיקנא, הוא כל שאר התיקוני דיקנא הנמשכים עד החזה, דהיינו עד תשלומו. שהם בחי' ז"ת שלה האמיתים, כלומר שהם בחינת גוף וכלי קבלה גם ממקורם. 

וזה אמרו "כשיורד אור העין הוא עובר דרך אזן חוטם פה ומסתכל באורות אח"פ ההם" דהיינו כנ"ל, שאור עינים מושפעים בהאח"פ, וע"כ הם נעשים לבחינת כלים ומקבלים, שיוצאים בזה מבחינת ראש לבחינת גוף כנ"ל. וזה אמרו "ולוקח מהם אור לצורך עשיית הכלים של הנקודות" כלומר שגם הכלים דנקודים המקבלים מהם, מחויבים להיות כתכונתם, כמו שמבאר והולך.

סיכום: היום למדנו שני עניינים: הראשון – מה קורה במצב הגדלות, ובעיקר על ראש א' ישסו"ת. הנקודה השניה – איך מתחלק פרצוף השערות שנקרא 'שערות דיקנא' המתחלק לג' בח'. 

בנושא הראשון, שעליו נדבר כעת, הוא נושא של מה קורה כשיש גדלות במדרגה. גדלות מתרחשת ע"י בואו של אור גדול, הנקרא אור ע"ב ס"ג, שבא מצ"א. כשבא אור גדול הוא בא לבטל את צ"ב. הוא מגיע כי עלה מידע מנק' דס"ג, שיש לנו גם ב' א' מצומצם בצ"ב, ויש גם ד' ג' שהתכללו מהם. עלו מרשימות שגמרו לקבל מהקטנות ב' א', ובאו לקבל על בח' ד' ג', וכדי לעשות זאת צריך ביקוש לזה, ובאמת היה ביקוש לד' ג' שגרם, לא רק לירידת אור לתוך כלים, כי עוד לא היו כלים, אז צריך לבוא אור לעורר רצונות ד' ג'. התעוררו ע"י אור גדול ממקום שלא היה צ"ב, מהטעמים דס"ג. צריך לעשות זיווג עם נק' דס"ג – זיווג ע"ב ס"ג, כי הטעמים הם כנגד ענפי ע"ב והנקודות כנגד ענפי ס"ג, ועשו ביניהם זיווג. מבח' נפשית יש להבין שכשרוצה לעורר רצונות גדלות צריך להסתכל בגדול ולא לראות דברים קטנים. בבח' קנאת סופרים תרבה חכמה, היינו להסתכל על דברים גדולים. אבל אם מסתכל ללא הכנה ואין כלים ראויים עלול להשבר, שזה מה שקרה בעולם הנקודים. לכן כדאי לראות טוב שרוצים דברים גדולים, אם אנחנו מכינים את הכלים באופן הראוי כדי לקבל את האורות הללו.

לענייננו, בא אור ע"ב ס"ג וגרם להורדת ה תתאה, כי מה שגרם לצ"ב – ה' תחתונה שעלתה לבינה, לנקבי עיניים. באמת בא והוריד את ה תתאה. שואלים, הוריד ה' תתאה, לכאורה היו צריכים להתחבר כל ראש הנקודים שהחלק לג"ע אח"פ, ג' ראשים. היה צריך לחבר את כולם לג"ע ואח"פ. באה ה' תתאה והיתה צריכה לרדת ולא להיות יותר בנקבי עיניים ולרדת לפה. אומר שבאמת ירדה לפה, אבל יש אתגר. האם ישסו"ת גם מתחבר לאו"א או לא, והתשובה היא לא. ויש לזה ב' טעמים – יש גדלות אבל בגדלות זו יש משהו שלא מתחבר. ראש א ישסו"ת לא מסכים לגדלות הזו, אז מעביר אור בכ"ז, גם אם לא מסכים כי הפרסא שלו היתה צריכה לעצור את האור. מב' טעמים ראש א' ישסו"ת לא מתחבר לאו"א. א. כל הבא מבח' אצילותו לא מקבל שינוי. בצ"ב לא מקבל שינוי. ב. כיוון שיצא למעלה מטבור, וכמו שייך לעולם העקודים שהוא למעלה מטבור. עולם הנקודים למטה מטבור. אז יצא למעלה מטבור ושייך לעולם העקודים. למה אומר שהוא עקודים אלא יצא אחרי נקודים. אומר, שהיה צריך פרצוף אמצעי בין עקודים לנקודים. משמש פרצוף אמצעי כמו מתווך ביניהם. מתווך זה מצטרף למעלה כי יותר טוב לו להיות עם הגדול ולא עם הקטן. מעדיף להצטרף לטעמים כי כח הדין לא פעל עליו כי פועל ממקום הימצאו ולמטה ולא למעלה. אין לו דין של צ"ב. שומר על כוחו ויכול להצטרף.

יוצר שרק כתר מוריד ה' תתאה לאו"א ורק להם יש גדלות וישסו"ת נמצא תמיד במצב צ"ב. מבחינתו לא אכפת לו אבל שומר על זה. כמו בח' פנימית שיש בתוכנו, שיודעים אמת כלשהי, ואם פוגמים מבחוץ – אותה אמת פנימית פוגשת אותנו ואז מרגישים לא טוב, לא מצפונים ולא ערכיים שפועלים אותה. זה למי שיכול להרגיש. מי שלא ממשיך לפעול מבחוץ עד שמקבל מחלה מבפנים שלא יכול להתעלם ממנה. עדיף שלאדם יהיה מצפן פנימי שיראה לו מהן הנק' הפנימיות שהם חוקים קבועים שאינם ניתנים לביטול. פה לדאבוננו כתר או"א שכחו ולא ראו את ישסו"ת. משהו הסתיר את הנק' הפנימית ולכן היתה שבירה. אנחנו צריכים לזכור את הכלל: א' ישסו"ת לא מתבטל. לא יורדת ה תתאה ממנו.

כאשר עברנו מקטנות לגדלות ובא אור ע"ב ס"ג להוריד ה תתאה, אז גרם שיתחברו כתר ואו"א לראש אחד אבל ישסו"ת לא מצטרף לראש למרות שהיה בראש הכללי למרות שהיה שייך לטעמים. זה נושא ראשון.

שנית, רוצים לדעת מי הן שערות דיקנא שהן אלה שנותנים את ההארה לעולם הנקודים, ועליהן רוצים לשאול מי הן ואיך התקיימו. קודם כל מזכיר מי הן שערות דיקנא, לזכור שלא קרה בראש ס"ג, אלא פרצוף חיצוני לס"ג. זה למדנו באות א'. כשיצא זיווג בראש הס"ג על צ"ב וחילק את הראש לג"ע ואח"פ – ג"ע זה ענפי הע"ב, לא משתתף בזיווג. רק שערות ענפי הס"ג – שערות דיקנא, שזה אח"פ הזיווג בראש, רק הן משתתפות בזיווג ובעולם הנקודים. ז"א שערות רישא מחוץ למשחק. שערות דיקנא במשחק, ורק הן משפיעות על עולם הנקודים.

שערות דיקנא יצאו תוך השפעה צ"ב, כי נמצאים למטה מהמסך, כמו גוף שחייב לקבל מה שהיה בראש. בא תחת השפ' צ"ב גם הוא עצמו חייב כשעושה זיווג לעשות בג"ע ולא באח"פ ולכן הוציא אח"פ מחוץ למדרגה. שערות דיקנא גם מחולקות לג"ע ואח"פ. אומר שצריך ללמוד, שבשערות דיקנא יש ג' חלקים. 

ג' חלקים שערות דיקנא צריך ללמוד כי אח"כ מהן מושפע עולם הנקודים.

ג' חלקים: א. ג"ע של שערות דיקנא, שנקרא אח"פ במקום יציאתם.

ב. אח"פ שלא במקום יציאתן – שיבולת הזקן.

ג. גוף דשערות דיקנא שמתחלקים לשטח עליון, עד החזה. תחתון עד הטבור, הנקראים במקומות אחרים גם מזל עליון ומזל תחתון. 

כל זה יצא למטה מטבור כראש המכין לעולם הנקודים. 

שיעור 11 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ו'
סיכום בנקודות עמוד ת"ז-ת"ח – כג טבת תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. לאחר שמסיימים לקבל הארה בעולם הנקודים על ב'א' בקטנות, מתעוררות הרשימות של ד'ג' שגם הן עלו בהתכללות לראש הס"ג.
2. ההתעוררות כדי לקבל אור על ד'ג' שעליהם אין צ"ב מחייב ביטול צ"ב.
3. ביטול צ"ב נעשה ע"י אור ע"ב ס"ג שהוא אור שבא מלמעלה מצ"ב, דהיינו מטעמים דס"ג ומפרצוף ע"ב.
4. כאשר הגיע אור ע"ב ס"ג להוריד את ה-ה' תתאה, לא גרם להצטרפות ראש א' ישסו"ת עם ארש הכתר וראש או"א לראש אחד כפי שהיה במקום וזאת מב' טעמים:
א. היות והוא שבא ראשון בצ"ב וכל הבא מתחילת אצילותו אינו מקבל שינוי
ב. מטעם שהוא יצא במקום הטעמים דס"ג ועוד שכוח הדין לא פעל עליו כי הוא למעל מהפרסא. ולכן במצב הגדלות הצטרף למקום שבו הוא נמצא לטעמים
5. יש לזכור עניין זה שראש א' ישסו"ת שומר על צ"ב אפילו במצב הגדלות
6. כל ההשפעה לעולם הנקודים באה משערות דיקנא ולא משערות רישא.
7. שערות דיקנא מתחלקים לג' בחינות
א. גל' ועיניים של שערות דיקנא שהם הנקראים אח"פ במקום יציאתם
ב. זה אח"פ של שערות דיקנא אשר נקראים שיבולת הזקן וכן אח"פ שלא במקום יציאתן
ג. גוף דשערות דיקנא הנקרא שטח עליו ושטח תחתון המתפשטים בהתאמה עד החזה ועד הטבור דא"ק.

אין תגובות

להגיב