הדף היומי בתע"ס – חלק ו' | שיעור 15 עמודים תט"ו – תט"ז

243

חלק ו' שיעור 15 עמוד תטו'

כד) והנה הכתר שלקח מן האזן הארתו גדולה מאד, לא נשבר כלי שלו, אבל או"א שאין לוקחים רק מן החוטם ופה, נשברו האחוריים של כליהם. והנה אבא ואמא אם היו מקבלים אור זה של חוטם ופה של א"ק בהיותו למעלה קרוב אל מקום נקבי האזן, אע"פ שלא היו מקבלים מאורות האזן עצמה רק קצת הארה היו מתקיימים האחורים של כליהם, אבל כיון שאין מקבלים רק מסיום האזן, שהוא מקום שבלת הזקן, לכן אע"פ שלוקחים קצת הארה אינו מועיל להם, ולכן נשברו האחורים של כליהם. אבל הכתר כיון שלוקח אור האזן ממש, אע"פ שלקחו בסיומו כיון שהוא לוקח עצמותו, די בזה, ולא נשבר אפילו האחורים של כלים דידיה. משא"כ באו"א שאינם לוקחים רק הארה בעלמא, וגם שהוא בריחוק מקום. והרי נתבאר ג' בחינות אלו, והם, כי הכתר נתקיים כולו. ואו"א, נשברו ונפלו האחוריים שלהם, וזו"ן, נפלו פנים והאחוריים שלהם.

כד) וזה אמרו "והנה או"א אם היו וכו' אבל כיון שאין מקבלים רק מסיום האזן, שהוא מקום שבולת הזקן, לכן אע"פ שלוקחים קצת הארה אינו מועיל להם, ולכן נשברו האחורים של כליהם" כי באמת הם נכללו בזווג הא' במדת הזכר, שאז השיגו גם הם מאור הקומה דבחי"ב של הזכר, וא"כ יש גם לאו"א הארת האזן כמו הזכר, אלא כמו שנתבאר לעיל, כי בהיותם בעצמם רק רשימו של בחי"א, לא נחשב אצלם התכללות הזו עם הזכר, אלא לבחינת הארה דאור האזן, ולא עצמות כמו הזכר, עי' לעיל. ואם היו מקבלים הארה זו "בהיותם קרוב אל מקום נקבי האזן" כלומר, אם האו"א דנקודים היו בחינת הנקבה בראש הא' דדיקנא, שהם ב' התיקונים הנק': שערות השפה, והאורחא. כי אז ודאי שלא היו נשברו האחורים שלהם, כמו הראש הא' של הנקודים הנק' ישסו"ת שנתקיים כולו, אלא משום שהם בחינת ראש הב' שלוקחים רק מבחינת השבולת, וגם אין להם עצמות אור האזן רק הארה לבדה, ע"כ נשבר האחורים שלהם. 

וזה אמרו "אבל הכתר כיון שלוקח אור האזן ממש, אע"פ שלקחו בסיומו, כיון שהוא לוקח עצמותו די בזה ולא נשבר אפילו האחורים שלו" דהיינו כמבואר, שהכתר ה"ס הזכר שיש לו בעצמו הקומה דבחי"ב. ונחשב על כן אור האזן לעצמותו. וענין ההפרש של אחורים ופנים יתבאר במקומו להלן. 

ועתה תבין ביותר ענין אור אזן שנסתם על השבולת, המובא בדברי הרב לעיל (דף תי"א אות כ"א) וכבר נתבאר שם ב' טעמים באו"פ. ועם המתבאר כאן, בענין הזכר ונקבה שיש באור העינים, שאפילו הזכר, אין לו בחי"ב בשלימות, אלא רק מחצית הרשימו הזו דהיינו רק בחינת ההתלבשות שבה, שמטעם זה, לא היה בחינת התפשטות בכלים, מזווג הא' שיצא בקומת בינה כנ"ל (בדף תי"ב ד"ה ומכאן). וע"כ אפילו לאחר הזווג הב' שבהתכללות הזכר בהנקבה, שהם ירדו ונתפשטו להגוף, שהם האח"פ החיצונים, אשר בהדיקנא הם מכונים שבולת, ובהפרצוף נקודים, הם הג"ר דנקודים. הנה גם אז אינם יכולים להאיר את אור הבינה להכלים שלמטה מהם, משום החסרון של בחינת העביות דהמשכה, שיש בהבחי"ב כנ"ל. וע"כ נסתם אור האזן בשבולת, שהוא הכלי של הזו"ן אלו, כי אין יכולים להשפיע מאור הבינה שלהם. ועד"ז בג"ר דנקודים, נסתם אור אזן בהבינה, ואינם יכולים להשפיע מחוץ להם כלום. וענין זה נתבאר באורך לעיל (דף שכ"ד ד"ה ויש להבין). עש"ה. כי גם כאן נבחן שאור הבינה נשאר בראש מתחת המלכות דראש, ע"ד אור הכתר אצל הע"ב, וע"ד אור החכמה אצל הס"ג. עש"ה. כי כל הענין משם נוהג גם כאן.

* כה) והנה אלו הנקודים נתפשטו מטבורא דא"ק עד סיום רגליו, כסדר זו"ן המלביש לא"א, אלא ששם מלביש זו"ן לא"א מכל צדדיו וסביבותיו, אבל בכאן, עיקר הארתן אינו אלא דרך פנים דא"ק, אלא שמתפשט קצת הארה מאלו הנקודים בין מבחינת אורותיהן בין מבחינת כליהן, ומלבישין זה הא"ק מכל צדדיו, ע"ד שבארנו למעלה באח"פ, אבל עיקר הארתן דרך פנים.

* עץ חיים שער ח' פרק ג'.

כה) עיקר הארתן אינו אלא דרך פנים דאדם קדמון אלא שמתפשט קצת הארה מאלו הנקודים וכו': ענין זה כבר נתבאר באורך לעיל (ח"ד דף רל"ט פ"ה באו"פ סעיף ב'). ומשם תדרשנו. והתמצית הוא, שצדדים, שהם בחינת ימין ושמאל שבפרצוף, פירושם, ריבוי חסדים, נקרא ימין, ומיעוט חסדים נקרא שמאל. ומקום קבלת חכמה וג"ר, נקרא פנים והמקום שאינו ראוי לקבלת ג"ר נק' אחור, ע"ש. וע"כ, הראש ותוך מכל פרצוף עד הטבור נק' פנים. כי עד הטבור הוא מוכשר לקבל אור הג"ר. והמקום שמטבור ולמטה נק' אחור. כי אינו מוכשר לקבל שם ג"ר. ע"ש. 

וכבר ידעת הצמצום החדש הנעשה ע"י עלית המ"ן לנקבי עינים, שאח"פ דראש יצאו משם לבחינת גוף, והפה נעשה לבחינת הסיום על הארת ג"ר, דוגמת הטבור, כי ע"כ נסתם אור האזן בשבולת, כנ"ל בדבור הסמוך. וע"כ מכונה הארת אור העינים בשם פנים, כי אינם מאירים לכלים דאחור שהם מפה ולמטה, אלא בחינת הארה קטנה דרך צדדים, דהיינו הנמשך מבחינת ימין ושמאל, שפירושם הארת חסדים. כנ"ל.

סיכום: למדנו שגם כתר וגם או"א של עולם הנקודים, שעולם הנקודים יוצא מטבור דא"ק ולמטה. טבור דא"ק מתחלק, לשלושה שלישים. שליש עליון של נה"י דא"ק, שליש אמצעי ושליש תחתון. פה (ציור) בהמשך, הופרסה פרסא, שבכוונה אינה מצויירת עד נה"י דא"ק מכיוון ששם אין פרסא. אומר שיצאה בראש וגוף, תוך וראש. שבא לצאת פרצוף דנקודים, הוא יצא בראש דהתלבשות וראש דעביות. ראש דהתלבשות שלו נקרא כתר שהוא הזכר. יצא על עביות ב' א', כשהב' היא העיקר. יצא כמובן רק בגלגלתא ועיניים כי צ"ב. האח"פ שלו ירדו למטה מהראש. לאחר מכן יצא גלגלתא ועיניים של פרצוף או"א עד סוף שליש עליון, שזה בח' הנקבה. גם בנקבה יש לנו ב' א'. ההבדל ביניהם הוא (בציור – אדום = עצם, ירוק = התכללות) שרואים שיצא זיווג של זכר וזיווג של נקבה. כמובן שאח"פ של האו"א גם הם ירדו למקום הגוף, כי לא משתמשים בהם, כי נעשה זיווג על נקבי עיניים, ומה שיצא פה למטה זה ז"ת דנקודים שכרגע אנחנו לא עוסקים בו. אלה הראשים שיצאו, מתייחסים לב' הראשים הללו. הם זכר ונקבה. הזכר יצא על ב' א', וגם הנקבה יצאה על ב' א'. ההבדל ביניהם, הוא זיווג זכר, ב' התלבשות, וא' – התכללות. בנקבה הא' דעביות הוא העצם והב' התלבשות התכללות. חשוב לנו פה הב' דהתלבשות, כי זה אור חסדים, שנותן כח למדרגה שאם יבוא אור חכמה, דהיינו יבוא תענוג, ויש לאדם את כח החסד הפנימי שבו, אז יהיה לו הכח לוותר על החכמה תמורת החסדים. אדם בלי כח החסד, כמו לאברהם אבינו, לא יוכל לוותר על החכמה וירצה אותה. חסד זה לא רגשנות יתר. חסד אומר שמוכן לוותר על כל העצמיות שלו. אומר, לכן יש הבדל בין ראש הזכר לראש הנקבה. כי ראש הזכר יצא על ב' א', ובגלל שיש לו את עצם אור האוזן, אז לאח"פ שלו הוא יכול להאיר להם שלא ישברו בעת גדלות, אלא רק יתבטלו. לעומת זאת או"א הא' שלו הוא העצם וב' התכללות, ובגלל זה לא יכול להאיר לתחתון שלו, לאח"פ שיאיר לז"ת נקודים ולכן נשבר וגם שני סוגי האח"פ שלו גם נשבר. לבושי המוחין הנקראים אח"פ. יוצא אם כך, שיש לנו הבדל בתיקון שיש בזכר ובנקבה. תיקון הזכר בעולם הנקודים הוא יותר גדול מתיקון הנקבה, כי מקבל את עצם אור הבינה. 

דבר נוסף שנותן לראש הכתר יתרון על ראש החכמה מצד אור האוזן ב' התלבשות הוא המקור ממנו מקבלים את האורות. כדי לראות את המקור צריך להסתכל על פרצוף השערות שהתחלק לג"ע ואח"פ. שניהם מקבלים רק מאח"פ, היינו משבולת הזקן. אם היו מקבלים מג"ע, דהיינו מהראש, אז אפילו שהיה מקבל גם בחוטם פה או"א היה אור גדול מאוד. אבל בגלל שמקבלים רק מאח"פ שיצאו מראש דיקנא, לכן ההארה שמקבלים היא קטנה. כי הם רחוקים מהראש. מקבלים רק מהשבולת, ומקבלים רק מהשבולת רק מחוטם פה. גם התכללות וגם רחוק מעצם אור האוזן. לע"ז הכתר מקבל מהאוזן שהוא מאוד סמוך לראש, ובגלל הסמיכות יש בו גם הארה מהראש, אז גם מקבל הארה מהראש וגם מצד אוזן שיבולת, ולכן הארת הכתר היא גדולה. 

אח"כ, באות כה', מספר על הארת החסדים הזו. אומר, כל פרצוף מתחלק לג"ע ואח"פ. בצ"ב הגלגלתא עיניים יש לו ב' צדדים: יכול להיקרא פנים ויכול להיקרא ימין. האח"פ יכול להיקרא אחור ויכול להיקרא שמאל. אם מדובר על חסדים בהארת האוזן, אז גלגלתא ועיניים נספרים בערכים של ימין ושמאל. אם נדבר על חכמה אז הערכים יהיו פנים ואחור, אבל היות ומדברים על חסדים זה נקרא דרך צדדים, ימין ושמאל, ופנים ואחור נקרא ערכים של חכמה. אז אומר, שערכים שבהם מדובר בג"ע הם ימין ושמאל. כשאומרים שמקבל דרך צדדים בג"ע, או, כל המדרגה תמיד מדובר בה על המלכות, הרצון. כשאומר שהרצון מתחלק, אז מתחלק לג"ע, שזה רצון להשפיע, ואח"פ שזה רצון לקבל. ברצון לקבל יש שמאל הנקרא מיעוט החסדים וימין ריבוי החסדים. פנים נקרא ריבוי חכמה, ואחור מיעוט חכמה. 

כאשר מדברים שבמדרגה יש פנים או ג"ע מצד הימין, אומרים שיש הארת חסדים. בא ואומר, שצד הפנים של הכתר הוא צד יותר חשוב מצד ימין של או"א, יש לזה השלכות לשבירה אח"כ, וצריך לזכור את שני הערכים האלה.  

1. ישנו הבדל מהותי בהארת האוזן דהיינו חסדים שיש

לכתר ולאו"א.

2. כתר הוא ראש הזכר שהזיווג שלו הוא על ב'-א' או"א הם ראש דנקבה שהזיווג שלהם הוא על ב'-א'

3. בכתר הב' דהתלבשות היא עצם והא' היא רק התכללות, באו"א הב' דהתלבשות היא רק התכללות והא' הוא עצם.

4. הארת האוזן שבכתר גדולה וחשובה יותר מהארת האוזן שבאו"א מב' טעמים | א. – מקור ההארה: היות ומקבל מהאוזן שבשיבולת שהוא סמוך לראש של שערות דיקנא שממנו מתקבלת ההארה, לעומתו או"א מקבלים מחותם פה שבשיבולת, שהם רחוקים מראש הדיקנא. |ב- שורש הרשימה בכתר יש לו כעצם את הב' דהתלבשות ולכן הארתו גדולה לעומת או"א שיש להם רק התכללות מאור האוזן.

5. ההשלכה לעוצמת אור האוזן היא שכתר יכול להאיר לאח"פ שלו ולכן הוא שומר עליהם והם לא נשברים. לעומתו או"א לא יכולים להאיר לאח"פ שלהם הנמצאים בגוף ולכן הם נפגמים יותר ואף נשברים.

6. כאשר אנו מדברים על ערכים של ימין ושמאל אז מדובר על ריבוי ומיעוט של חסדים בהתאמה. כאשר מדברים על המושגים פנים ואחור אנו מדברים על גילוי חכמה או הסתרתה בהתאמה.

אין תגובות

להגיב