הדף היומי בתע"ס – חלק ו' | סיכום שיעור 18 עמודים ת"כ – תכ"א

248

חלק ו' שיעור 18 עמוד תיט'

המשך אות כו', טור ב' למטה

והנה נתבארו ד' החלוקות שבע"ס דנקודים (עי' דף שכ"ב ד"ה ואמנם) שיש בהם בשעת הגדלות: הא' הוא הכתר דנקודים, שאינו נכנס כאן במנין הפרצוף, להיותו בחינת הזכר של הראש דנקודים שהוא בחינת בינה ועצם אור האזן, כי יש לו בחי"ב של התלבשות. הב', הם חכמה בינה ודעת, שמתחלת אצילותם אינם אלא אור ז"א דראש, הנק' חוטם פה שיצאו לחוץ מהראש, ונעשו בחינת ז"א דגוף. אלא בשעת הגדלות חזרו ונעשו לבחינת ראש. ויש להם גם הארה מאור האזן מתוך התכללותם עם הזכר, כנ"ל. והג', הם חג"ת דנקודים, שמעולם לא היו בבחינת ראש, אלא שמבחינת ה' קצוות הם נחשבים לכח"ב. והד', הם נה"י של הנקודים, שהם בחינת ז"א ומלכות דה' הקצוות. 

ואין להקשות, מאחר שאח"פ שבו אל הראש, ונעשו לאחד עם גלגלתא ועינים שבו, א"כ נעשו החו"פ שהם חו"ב, לאחד עם הכתר שהוא אזן, ואין כאן אלא ג' בחינות. אמנם צריך שתזכור כי לא נעשו שוב שינוי בהספירות העליונות מחמת שיבתם של או"א לראש. והישסו"ת שהוא בחינת הגו"ע של ראש ההוא, נשארו למעלה מטבור בפ"ע כמתחלה, וכן הכתר דנקודים, שהוא בחי"ב, נשאר ג"כ לפני עצמו כבתחלה, אלא רק הארתם הגיע לחו"ב בעת ששבו להראש. כמ"ש עוד להלן.

כז) והנה ב' מיני אורות יוצאים מתוך הגוף דא"ק, והם א' מן הטבור. והב', מפי היסוד, ויוצאים דרך שם ב' הבלים. וכפי הראוי לומר, היה ראוי שיהיה ג' הבלים, כנגד ג"ר שקבל מאח"פ, אבל לפי שחסר אור אזן מן או"א, לכן גם כן חסר בחינת ההבל מה שכנגד האזן, ולא יצאו רק ב' הבלים, שהם נגד חוטם פה לבד, אשר מהם קבלו או"א למעלה. וגם כאן למטה מקבלים מהם.

כז) חסר בחינת ההבל מה שכנגד אזן, ולא יצאו רק ב' הבלים שהם נגד חוטם פה: כלומר שלא יצא מפי היסוד, אלא ב' הבלים, כנגד חוטם פה, שהם ו' אל אמא, ונקודה לאבא, כמ"ש הרב לקמן, אבל הבל הטבור, שהוא כנגד אור האזן לא הגיע לאו"א, מטעם, שאין להם אחיזה אלא בחוטם פה לבד, כדברי הרב שלפנינו.

כח) אבל אור הז' תחתונות שלא לקחו רק מן הגוף ולמטה, שהוא מסיום שבולת זקן ולמטה כנ"ל, לכן גם כן, לא יש להם הבלים להאיר להם, אבל נרמזו בסוד ויפוזו זרועי ידיו, שהוא סוד י' טפין דאזדריקו מבין הצפרנים כנזכר בתיקון ס"ט, כנודע, כי הם עצמם בחינת המלכים, כי הנה ביטול המלכים היה, לפי שלא נתקן עדיין כחדא אדם דכר ונוקבא.

כח) אור הז"ת שלא לקחו רק מהגוף ולמטה, שהוא מסיום שבולת הזקן ולמטה: כמ"ש לעיל (דף ת"י ד"ה ובחינה השלישית). שז"ת לוקחים מבחי' התיקוני דיקנא שהם מתחת השבולת, שאור האזן אינו מגיע שם, כי מסתיים בשבולת הזקן. ועיין לעיל (דף תי"א ד"ה אור אזן). 

ויפוזו זרועי ידיו שהוא סוד יוד טפין דאזדריקו מבין הצפרנים. ואע"פ שאומר לקמן, שהי' הבלים יצאו דרך צפורני רגלים, ואיך אומר כאן שהם מהידים. אמנם מ"ש שהז"ת לקחו מהבלים היוצאים דרך צפורני רגלים, הפירוש הוא שלקחו מבחינת הפרסא המסיימת אל רגלי הס"ג, ונמצא בזה שלקחו מצפורני רגלין. וצריך שתזכור מ"ש לעיל (באו"פ דף ת"א ד"ה פרסא). שפירושה של הפרסא הזו הוא בחינת נקודת הצמצום החדשה, שעברה ממקום המלכות דע"ס דסיום, אל מקום הבינה דע"ס דסיום, וכמו שמקום סיום הקו בצמצום א' דא"ס ב"ה היה בהמלכות דע"ס דסיום שהוא עוה"ז ממש. בסו"ה ועמדו רגליו על הר הזיתים. כן נעשה עתה בצמצום ב', הנקרא צמצום נה"י דא"ק, נקודות הסיום בהבינה דע"ס אלו, המכונה נקודה דעוה"ב, והופרס כאן הפרסא, המסיימת אל גבול החדש הנעשה בהעולמות, ששם מסתיימים רגלי פרצוף הס"ג דא"ק, ונבחן בחינת הפרסא לבחי' צפורני רגלין דס"ג דא"ק. וזכור זה. 

ונתבאר באו"פ לעיל, (דף תי"א ד"ה ויש עוד טעם). שהפרסא והשבולת הזקן ענינם אחד. עש"ה. וז"ש הרב כאן, שלא יצאו מיסוד דא"ק רק ב' הבלים כנגד חוטם פה שמהם קבלו או"א, וחסר ההבל מה שכנגד אור אזן וע"כ לקחו הז"ת מצפורני רגלים, כי לקחו מסיומא דשבולת, המסיימת לאור האזן. ותבין כי מחמת נקודת הסיום החדשה יצאו ג' בחינות הסיום בס"ג, בראש תוך סוף שלו: שנקודת הסיום של ראש, נקרא נקבי עינים, ונקודת הסיום של התוך, שהוא במקום הטבור הקודם, נקרא שבולת הזקן, ובחינת הסיום של הסוף נקרא פרסא. באופן שהפרסא הוא בחינת אצבעות רגלים של הס"ג דא"ק. 

אמנם כל זה שאנו מבחינים בס"ג דא"ק, אינו משנה כלום את עצם פרצוף הס"ג גופיה, כי כבר ידעת שאין העדר ושינוי ברוחני, וכל שאנו מבחינים בו, הוא רק לבחינת שורש בעלמא (כנ"ל דף שצ"ב ד"ה והנה). אלא כל אלו השינוים הנעשים מכח נקודת הצמצום החדשה, הוא רק באותו פרצוף החדש שיצא מסבת החיבור דבחי"ד ובחי"ב, דרך נקבי העינים, הנק' פרצוף נקודים. ורק ברת"ס של הפרצוף הזה, יצאו ונתהוו הג' פרסאות הנ"ל בראש תוך סוף שלו בפועל ממש. וזכור זה.

וכבר ידעת שהפרסא הזו יש בה תיקון גדול, דשאיב מלעילא ויהיב לתתא, משום שהוא בחינת מסך כפול מב' בחינות, מבחי"ב ומבחי"ד יחד, שזה נעשה מפאת עלית נה"י לחג"ת, ונכללה הבחי"ב המשמשת בחג"ת בפרצוף ס"ג, עם הבחי"ד המשמשת בהנה"י דא"ק הפנימי, כנ"ל דף ש"צ ד"ה וס"ג. ע"ש. וע"כ עומדת הפרסא באלכסונא מחזה עד הטבור, להיותה כוללת בתוכה נה"י וחג"ת יחדיו. ולפיכך בשעת הגדלות יורדת הה"ת, שהיא הבחי"ד מהפרסא, והפרסא נבקעת שפירושו, שהגבול המסיים מתבטל, ואז עוברים אורות הס"ג למטה מהפרסא, כנ"ל (דף ת"ג ד"ה הפרסא. ע"ש). ואחר זה תיכף הפרסא חוזרת למקומה. ובזה נמצא הפרסא שאיב מלעילא הארת הס"ג, ויהיב לתתא לפרצוף הנקודים שלמטה מטבור. ועד"ז גם בפרצופי אצילות. ע"ד שיתבאר שם. 

וע"כ אותם הז"ס דנקודים שלא יכלו לקבל שום אור מהס"ג מחמת סיום הפרסא, נמצא עתה בשעת הגדלות אחר שנבקע הפרסא, שגם הם מקבלים אור ממקום הפרסא, ששם בחינת הס"ג וחג"ת דא"ק הכולל. הרי שאותם אורות שהז"ס תחתונות דנקודים קבלו מן הפרסא, הוא בחינת חג"ת, שהם זרועות ידים. וע"כ נאמר ויפוזו זרועי ידיו והבן היטב.

והנה נתבאר שמטרם הזווג דגדלות נבחן הפרסא לאצבעות רגלין דפרצוף הס"ג, כי הארת הס"ג מסתיימת שם וסוף ההארה מכונה רגלין, אבל בעת שמתבקע הפרסא, שאז חוזר הגבול לנקודת הסיום דעוה"ז כמקודם, הרי מתפשט בחינת החג"ת כמקודם.

סיכום: ראשית למדנו סיכום של בעה"ס, על ד' חלוקות במצב הגדלות, בו אנחנו רואים ד' בח' בתוך עולם הנקודים: ראש הכתר, ראש או"א, החג"ת והנה"י, אלא ד' בח'.

למה יש בח' אלה ומה תפקיד כ"א מהן ופעולות כ"א ואיך נבין כ"א מהי? הכתר הוא ראש דהתלבשות ומובדל בגדלות מאו"א שהם ראש דעביות כי לא מתחבר איתו בגדלות. 

הזכיר גם שראש ישסו"ת לא מתחבר. ב' התלבשות וא' לא מתחברים יחד עליון ותחתון. נשארים בנפרד. זו נק' אחת.

חלוקה שניה היא או"א, להם קורא חב"ד, כי זה חג"ת שחזרו להיות חג"ת וזה למדנו בשיעור קודם. זה הראש שמשפיע לתחתונים. בגדלות כבר יש לו ד' ג' ולא ב' א', אבל זה הראש שמשפיע לתחתונים.

הגוף עצמו, גם מחולק ל2 – עד הפרסא ומתחתיה. עד הפרסא זה חג"ת ומתחת זה נה"י. וזו חלוקה ג' וד'. 

אם מסתכלים בציור, יש לנו את כתר א', או"א ב', ז"ת דנקודים המתחלקים לב' – חג"ת עד הפרסא (ציור הקטנות): חלוקות א-ד. מצייר בקטנות למרות שבעצם הם בגדלות, רק שבקטנות יותר קל להסביר.

או"א הם במצב גדלות, וכדי להראות צריך ציור קטן ואפשר לראות שיש כתר, או"א, עד הפרסא חג"ת ותחתיה נה"י. אלה ד' חלוקות. 

עכשיו אומר, שהם קיבלו הארה מלמעלה, וההארה הזו קיבלו רק ב' הבלים מהס"ג. ז"א שקיבלו רק חוטם-פה מהס"ג, אז מהיכן יקבלו את האור. מהס"ג קיבלו רק ב' הבלים וזה מעניין כי אם היו מקבלים גם הבל ג' – האוזן, לא היו נשברים. ז"א עולם הנקודים שבא לקבל הארה אז היה צריך לקבל אור מלמעלה. אז אם היה זיווג דהכאה בראש והתפשט לגוף, אז אין בעיה, כמו בצ"א, עושים זיווג דהכאה בראש ומתפשט לגוף ויש מסך. אומר, שהיה מסך אבל על א' ועשה זיווג על ד' ג' ופה נהיתה בעיה. אם היה מקבל אור האוזן לא היה נשבר. אור האוזן זה אור בינה, של ס"ג. אומר, כדי להבין זה יותר טוב רוצה להראות מה נקרה 'ויפוזו זרועי ידיו' 'וקיבל מצפרני רגליו'. אומר, כל מה שמבקש להסביר שהתקבל אור למטה מפרסא. תחליט אם זרועי ידיו או צפרני רגליו. תלוי ממה מסתכל. מצד הגדלות זה מזרועי ידיו, ובקטנות מצפרני רגליו. מצד הגדלות זה חג"ת, נה"י למטה מפרסא. אז כשאומר 'ויפוזו זרועי ידיו', כתוב בתורה על יוסף, אז מבינים יותר מאשר רק להבין את המושג 'ויפוזו זרועי ידיו' להבין מה קרה כאן. קרה שקיבל הארה למקום שלמטה מסיום רגלין, למטה מפרסא, מציפורני רגליו. הוא חשב, רגע, מקבל מהידיים, מחג"ת, מותר לי. אומר שלא מקבל מחג"ת אלא מצפרני רגליים, שואל למה, הרי התבטלה הפרסא. אבל אם לא התבטלה אז מציפרני רגליו, שם אסור לקבל. אם התבטלה אז קבל מזרועי ידיו וזה בסדר. אבל רואים, שהתבלבל. באמת קיבל מלמטה מפרסא ונשבר. אם כך רואים את ד' החלוקות עליהן דיברנו, שיש לנו כתר, שלא הצטרף למדרגה, כי ב' התלבשות לא התפשט למטה. בח' ב' א' עביות קלושה ולא מתפשטת למטה. רק הארת כלים. אבל כשבא לעשות זיווג על ד' ג', פתאום נותן הארה גם למקום שלמטה מטבור. זה גרם לשבירה אח"כ, עליה עוד לא דיבר, רק אומר להבין מהיכן מגיע אור הגדלות. כי אם מקבל מס"ג, מב' א' ולא מד' ג', אז היה מקבל אור האוזן שהוא כח השפעה. אז כשהיה מגיע אור חכמה היה מסרב. לא יכול לסרב כי מקבל אור גדול מד' ג'. למה לא עוצר את זה? למה לא משתמש בפרסא? כי לא יודע שיש שם פרסא. אומר שהכל בסדר, עשה זיווג על ד' ג' ויכול לקבל, אבל הוא ב' א' שחושב שהתבטלה הפרסא ויכול לקבל. 

שיעור 18 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ו'
סיכום בנקודות עמוד ת"כ-תכ"א – ב שבט תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. גדלות דנקודים מתחלקת לארבע בחינות:
א' ראש הכתר היוצא על עצם הארת האזן
ב' או"א שנקראים חטם פה וחזרו לבחינת ראש ויש להם הארה מב' דהתלבשות בגלל שהתכללו איתם בזיווג דזכר
ג' חג"ת דנקודים שלא היו בחי' ראש.
ד' נה"י של הנקודים שהיה בבחי' ז"א ומלכות של ה-ה' קצוות
2. במצב הגדלות כתר אינו מצטרף לאו"א וע"כ ההארה של או"א לגוף בזמן הגדלות אינה כוללת את ה-ב' דהתלבשות.
3. במצב הגדלות שהתבטלו הפרסאות, מקבלים ז"ת דנקודים הארה גם למקום הנה"י, דהיינו למטה מהפרסה הכללית. הארה זו נקראת 'ויפוזו זרועי ידיו' וגם 'י' טיפין שמאירים דרך ציפורני הרגלים'
4. החג"ת שהיא חלוקה הג' נקראים בקטנות רגלים ובגדלות נקראים ידיים
5. היות והפרסא של גוף לא התבטלה, יוצא שההארה שהתקבלה בנה"י שהיא מחלוקה הד' גרמה לשבירה.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il

אין תגובות

להגיב