הדף היומי בתע"ס – חלק ו' | סיכום שיעור 25 עמודים תלד – תלה

165

חלק ו' שיעור 25 אות מה'

מה) וז"ס מ"ש בתיקונים, אני ישנה נגד ה' אחרונה, כי בביטול אור הנקודים, אני ישנה בסוד השינה, גם אני ישנה אותיות שניה, כי חכמה הוא ה"ר והיא שניה לכתר. כי נודע שהטעמים הם כתר, והנקודות הם חכמה והתגין הם בינה, ואותיות ז' תחתונות. נמצא, כי העין היא בחינת חכמה, שהם הנקודות. וזה הטעם שחכמי העדה נקראו עיני העדה. כמ"ש והיה אם מעיני העדה וגו',

מה) אני ישנה נגד ה' אחרונה כי בביטול אור הנקודים אני ישנה: כי עיקר שבירת הכלים היה מבחינת ה' אחרונה, ומזה נמשך לה סוד השינה, וע"כ נרמז השינה בה' אחרונה. 

חכמה היא ה' ראשונה וכו' והנקודות הם חכמה. כמ"ש לעיל (דף תל"ב ד"ה כשתמנה. וד"ה אות יוד בדף תל"ג). שהאורות שעלו למ"ן מנה"י דא"ק, הם כוללים כל הנקודות דס"ג, שהם מחכמה ולמטה עם הזו"ן דא"ק. ונודע שהפרצוף נקרא על שם ספירה העליונה, וע"כ מכונים הנקודות בשם חכמה.

מו) ובאלו הנקודות הם בחינת המלכים שמלכו בארץ אדום שמתו, כמ"ש בע"ה. וז"ס והארץ היתה תהו ובהו, כי הארץ היא ה' אחרונה, שהוא בחינת העין כנ"ל. והיא אשר היתה תהו ובהו, שהוא ענין מיתת המלכים, עד שבא התיקון שלהם, ואז נאמר, יהי אור ויהי אור. וזהו פקח עיניך וראה שוממותינו. 

מז) ולהבין פסוק זה נבאר מציאות הענין ונאמר, כי הנה הנקודות הם ט', שהם: קמץ פתח צירי סגול שבא חולם שורק חירק קיבוץ. אמנם ג"כ יש בהם בחינות עליונות שהם ניקוד חולם, ואמצע כגון שורק, וכל השאר הם תחתונים, שמקומם הם תחת האותיות. ואח"כ יתבאר כל זה בע"ה.

מז) עליונות שהם ניקוד חולם, ואמצע כגון שורק, וכל השאר הם תחתונים: כי ג' אורות שמשו בנקודים הא' הוא הבל הטבור, שהוא בחינת פה דראש הא' הנקרא ישסו"ת, ואור הזה מכונה חולם, שמאיר ממעל לאותיות והוא משום שראש הא' אינו נחשב לבחינת אור הנקודות ממש, אלא רק לשורש בלבד, ואפילו בשעת הגדלות, אינו מתחבר לאחד עם האח"פ שלו שהם ג"ר דנקודים, (ועי' לעיל באו"פ דף תכ"ג ד"ה החולם). אור הב', הוא, הבל היסוד, שהוא בחינת זו"ן הפנימים, המאירים לג"ר דנקודים, ו' לאמא, י' לאבא, כנ"ל בדברי הרב דף תכ"ג אות ל"א. ואור הזה נקרא שורק, משום שמאיר בתוך הכלים דאו"א. ואור הג' הוא אור המושפע מפה דנקודים ולמטה לז"ת דנקודים, שהם נמשכים מהפרסא, ע"י הזווג דגדלות, (כנ"ל באו"פ תכ"ד ד"ה וז' נקודות). וע"כ המה בחינות נקודות התחתונים שמתחת לאותיות, כלומר שנמשכין מתחת הכלים דהעליון, כי הפרסא הוא גמר סיום אצבעות רגלין דס"ג דא"ק.

מח) והנה כל הז' אחרונות של הנקודות הם צורת יודי"ן, חוץ מב' נקודות הראשונות שהם קמץ פתח שהם ב' ווי"ן ויו"ד. והענין כי כאשר נמנה כל היודי"ן שיש בז' נקודות אלו, הם י"ג יודי"ן גימטריא ק"ל, כמנין עי"ן, להורות כי מן העין יצאו הנקודות, ונשאר קמץ פתח שהם י' וב' ווי"ן, שהם גימטריא כ"ב והוא סוד כ"ב אותיות, שמהם נעשו הכלים של הנקודים.

מח) הז' אחרונות כו' הם צורת יודין חוץ מב' נקודות הראשונות. כי הקמץ פתח, הם שורשם של כל הנקודות. כמ"ש הרב לפנינו. כי הקמץ הוא כתר ופתח הוא חכמה. וכבר ידעת שהג"ר דנקודים מתחלקים על גלגלתא ועינים הנק' כתר ועל אח"פ שיצאו לבר מכתר הזה, הנק' חו"ב, שענין התחלקות הזה הוא מפאת ב' ההין שנתחברו יחד, ועלו לעינים שמשום זה נתחלקו הע"ס דראש הנקודים בסוד ה"ת בעינים, ויה"ו באח"פ. פי' כי המסך דבחי"ב דהתלבשות שה"ס ה' ראשונה, מכונה כאן בשם ו' להיותו בחינת זכר, וה' אחרונה שנתחברה עם הו' הזו שבנקבי העינים, היא בחינת הנקודה שבתוך הו', כי נקודה מורה על מדת הדין, בסוד נקודה שחורה דלית בה לבננותא כלל. אמנם חיבור הנקודה עם הו' בנקבי העינים, אינו עושה שם בחינת שורק, אלא רק בחינת קמץ, כי הו' מושכבת ומתחתיה הנקודה שה"ס רקיע וניצוץ. וטעם הדבר הוא, משום שהאח"פ נמצאים יוצאים לחוץ מחמת חיבור הזה של הרקיע והניצוץ, וע"כ מכונים בשם קמץ מלשון קימוץ וסיתום, הנעשה מסבת עלית וחיבור ה"ת בעינים. כי היה"ו המאירים עתה באח"פ המה בקמיצו וסיתום, כי סובלים משתים: אחת שכל קומתם הוא בחי"א, להיותם בחינת הנקבה דכתר כנ"ל (דף תי"ג ד"ה והנה הזכר עש"ה). שצריכים לקבל הארת ג"ר מהזכר שהוא הכתר, אמנם מחמת הקמץ שבכלי דכתר, כבר אינם נחשבים לבחינת ראש, ואינם יכולים להתכלל בהזכר שבכתר. ושנית: כי נעשו לבחי' גוף וע"כ נמצאים החו"ב אלו בבחינת אב"א. 

אמנם בבחינת עצמם הם בחינת יה"ו, כנ"ל בדברי הרב, שיה"ו באח"פ. ויש בזה ענין רב, כי משמיענו בזה, שבחינת ה"ת שה"ס הנקודה שמתחת הפתח, שבנקבי העינים, העושית שם את הקמץ כנ"ל, הנה היא לא ירדה משם לבחינת האח"פ, אלא רק בחינת הרקיע שה"ס הקו שממעל להנקודה, שהוא כעין פתח, הוא לבדו ירד לאח"פ, בלי לקחת עמו אף משהו מהנקודה, דהיינו מה"ת, אלא המסך שבפה, הוא ו' לבד, בלי הנקודה הכלולה בו בנקבי עינים.

והנה נתבאר, שהמסך שבכלי של כתר דנקודים, כולל בתוכו פתח ונקודה, שה"ס רקיע וניצוץ דהיינו צורת קמץ. והמסך שבכלי דחו"ב דנקודים, הוא רק התפשטות של הפתח, הכלול בהקמץ אשר בנקבי העינים, דהיינו שבכלי דכתר, ואין בו מהנקודה כלום. 

אמנם בעת הזווג דע"ב ס"ג, הגורם להורדת ה"ת מנקבי העינים, למקום הפה כמתחילה, כנ"ל (דף ת"ו ד"ה וזווג ב'). נמצא שהקמץ שבכלי דכתר יורד ומתחבר בהכלי דחו"ב ששם היה רק פתח. ובזה נעשה פתיחת העינים, כי מקום הזווג שהיה בנקבי העינים בסוד הקמץ כנ"ל, שהיה סותם האורות נפתחו להרוחה, כי חזרו האח"פ אל הראש. כנ"ל עש"ה. כי אז ירד האור אל הז"ס תחתונות דנקודים. והנך רואה איך מהזווג של קמץ ופתח, יצאו כל שאר הנקודות. 

סיכום: ראשית, טוב לזכור שבשיעור הקודם למדנו מושג חשוב בחכמה, שנקרא 'ה' תתאה בעיניים וי.ה.ו באח"פ', שבא לומר לנו שכאשר לוקחים ראש של מדרגה ומחלקים את הראש לשניים, ועושים זיווג דהכאה בג"ע אז הם הופכים להיות בח' אחת, והאח"פ לבח' שניה. אבל אם ה' תתאה עלתה לעיניים אז רק שם אפשר לעשות זיווג. והאח"פ שיצאו לבח' גוף, אין להם ה' תתאה. זה נקרא ה' תתאה בעיניים, וי.ה.ו באח"פ. ז"א שאו"א לא יכולים לעשות זיווג כי אין להם מלכות. הם יצאו לבח' גוף. אין להם מלכות של ראש, כי יצאו לבח' גוף. 

עכשיו, כשיצאו הנקודות, אז אומר, יש 9 סוגי נקודות: חולם, שורוק, וכל הנקודות שמתחת לאותיות. חולם, זו אותה הארת ישסו"ת שלא מדברים ממנה כי אינה יורדת למדרגה. שורוק יורדת למדרגה לאו"א – הארה בתוך האותיות. ומתחת לאותיות – מתחת לכתר ולחכמה לא מעל, יש 9 נקודות. שתי נקודות ראשונות ששייכות לראש, ונקודות שמתפשטות לגוף. הנקודות ששייכות לראש נקראות קמץ ופתח. קמץ בכתר, שנקרא ו' ונקודה שוכבת, והפתח שיש באו"א. הן השורש לכל האותיות שנמצאות אח"כ למטה מהכלים. גם למטה מהכלים ושורש לכל הנקודות שלמטה מהכלים.

הפתח והקמץ האלה, אומר, הם כ"ב אותיות, שהם שני ווים שוכבים ונקודה. סימן, אומר, על הקמץ והפתח האלה בא והרחיב בשיעור: אומר, לראות מי הם הקמץ והפתח. קמץ מלשון שמקמץ על האור. פתח מלשון פותח דווקא ונותן את האורות. אומר, התהליך שהיה פה שעשינו זיווג על בח' הכתר, אז הכתר היה בבח' ו' ונקודה שוכבת. ואו"א היה רק ו' שוכבת בלי נקודה. במצב זה למדנו, שזה ה' תתאה בעיניים וי.ה.ו באח"פ, ואו"א ירדו לבח' גוף, כי רק בכתר יש זיווג דהכאה. אז לא יכולים לקבל הארה. אבל במצב הגדלות, אומר, שאו"א חזרו למדרגה להיות ראש. כשחזרו קיבלו ה' תתאה, עכשיו השאלה איזו ה' קיבלו, כי אם מקבלים את אותה ה' אז זו ה' תתאה שסוגרת את המדרגה ולא יכולים להאיר. אומר שלא את הה' הזו קיבלו, אלא קיבלו ה' תתאה שנקראת ה' תתאה דזיווג. כשלמדנו על צ"ב למדנו שעלו 2 בח'. אחת שהיא ד' ובח' שניה שהיא ד' ג'. אמרנו כשהיתה עליית מן עלה ד' ג' דזיווג, רשימות מנה"י דא"ק בצ"ב. אז רשימות שעלו מצ"ב עלו גם ד' ג' וגם מלכות שעלתה לבינה. נקראת ד'. אז ד' ג' נקראים ד', כי הם באו מעביות של בח' ד'. הם ד' ג' מצד גובה קומה, ומצד בניין שייכים לד', להם גם קורא ד'. ד' ג' אלה נלקחו מהנקודות, או מלמטה מטבור של גלגלתא, שנקראים ד' ג' מצד גובה קומה, אבל כל ד' נקרא בניין של ד'. כל הע"ב נקרא של ג' ויש בו גובה קומה, אז אם לוקח ד' ג' מבניין ד' אז קורא לו ד'. כך קרא לו בכמה מקומות (אות סג' בפתיחה). אומר, ד' ב' עלו ביחד. 

היות ובד' נמצא למעלה, אומר שכשהוריד ה' תתאה, מה שהוא נתן לאו"א היא לא נקודת הצמצום, אלא רק את נקודת הזיווג. רק את הד' מצד הזיווג, ולא את ד' מצד הצמצום. ואז זה גרם לכך שכשעושה או"א זיווג כל הנקודות מתפשטות למטה ונשברות. 

צריכים להבין זה טוב, מכיוון שזה קצת דומה למצב של אבא ואמא במציאות, והאבא מקמץ והאמא אומרת 'אם ניתן לי כבר הארנק אז יש לה ארנק אז פותחת, כי צריכה לתת לתחתונים, לבנים, כי ממנה ניתן האור, ואז ניתנת האפשרות לזיווג'

 

שיעור 25 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ו'
סיכום בנקודות עמוד תל"ד-תל"ה – י שבט תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. כאשר יצאו בעולם הנקודים זיווגים, הם יצאו ב-ג' בחינות של נקודות. נקודות של מעל האותיות הנקרא חולם, בתוך האותיות שנקרא שורוק, ומתחת לאותיות שנקראים קמץ, פתח, צרה, סגול, שוא, חריק וקובוץ.
2. קמץ ופתח הם שורש לכל כ"ב האותיות וכסימן אנו רואים שהם ב' ווים שוכבים וי' שהיא הנקודה שבקמץ. שהם בגימטריא כ"ב.
3. קמץ מלשון שמקמץ על האור היות ויש לו ה' תתאה דצמצום שלא מאפשרת הארה למטה.
4. פתח מלשון פתיחו שעינין, דהיינו שמשם יש הארה לתחתונים, לשאר הנקודות שמתחת לאותיות
5. במצב הקטנות לאו"א לא היה מלכות כפי שלמדנו ה' תתאה בעיניים ויה"ו באח"פ. לחכן לא יכלו לעשות זיווג, כי בלי מלכות אי אפשר לעשות זיווג.
6. במצב הגדלות שהה' תתאה ירדה למקומה לפה, מנקבי עינים, חזרה בחינת המלכות גם לאו"א. אולם מלכות זו לא קמצה על האור, אלא זו היתה מלכות מצד זיווג ולא מצד צמצום.
7. היות ונעשה זיווג מבחי' הפתח, דהיינו באו"א על בחי"ד, התפשט האור לז"ת דנקודים וגרם לשבירה.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il

אין תגובות

להגיב