הדף היומי בתע"ס חלק ז' | שיעור 15 – עמוד תקיא – תקיב

119

חלק ז שיעור 15 עמוד תקיא

לה) וכבר נתבאר למעלה, כי אלו הז' מלכים לקחו הארותיהם מחמת הסתכלות אור עיני א"ק באורות העקודים בבחינת התפשטותם למטה במקום הגוף של א"ק, ולכן נשברו, כי חסרו מהם הארת ג"ר שבו, שהם אח"פ במקומם למעלה, ולכן נשברו פנים ואחורים. ולכן נתייגו ג' תגין בכל אות מהם, להורות חסרון והעדר ג' מיני אורות הנזכרים מן הכלים שהם האותיות, ונשאר האור למעלה מהגופים שהם האותיות, ולא בתוכם, כמו שיתבאר עוד למטה סוד התגין.

לה) הז' מלכים לקחו הארותיהם וכו' בבחינת התפשטותם למטה במקום הגוף: כי ד' חלוקות יש באור העינים: ג' רישין, וגוף, כי ע"ס דראש נחלקים לג', הראש הא' הוא גלגלתא ועינים: הראש הב' הוא אזן. הראש הג' הוא חוטם פה. ואח"כ הגוף שהוא זו"ן. וראש הא', הוא ישסו"ת שמטבור ולמעלה דא"ק, והוא אינו מצטרף כלל להפרצוף דנקודים. וראש הב', הוא כתר דנקודים. וראש הג' הוא או"א דנקודים. והגוף הוא הז"ת של הנקודים ונודע, שכל פרצוף נאצל ע"י הראש שבפרצוף העליון. וכן גם הפרצוף דנקודים שיצא מעינים נאצל בהעליון ממנו שהוא הראש דפרצוף ס"ג דא"ק. והנה הזווג הזה שהיה בראש דס"ג לצורך הנקודים, שיצאו שם ד' חלוקות הנ"ל, מכונה שערות דיקנא דס"ג: שג' תיקוני דיקנא הראשונים התלוים בראש דס"ג עצמו, הם בחינת הראש הא' שאינו מצטרף לפרצוף. והם הנקראים אורות אח"פ שבמקום יציאתם, כלומר, השורש של פרצוף אח"פ, שהם הנקודים. ושבולת הזקן, הוא בחינת ראש הב', וראש הג' הנקראים אורות אח"פ שלא במקום יציאתם, המקבלים מראש הא'. והכח"ב דנקודים מקבלים מאח"פ אלו שבשבולת הזקן: הכתר מקבל מבחינת האזן שבשבולת הזקן, וחו"ב מקבלים מבחינת חוטם פה שבשבולת הזקן, דהיינו כל בחינה מבחינה שכנגדה בראש הס"ג. הכתר שהוא ראש הב' מקבל מאזן שבשבולת שהוא בחינת ראש הב' של הדיקנא, וחו"ב דנקודים שהם ראש הג' מקבלים מחו"פ מבשבולת שהם ראש הג' דדיקנא. והז"ת דנקודים, שהם בחינת הגוף של הנקודים, מקבלים מן הדיקנא שלמטה משבולת שהם ג"כ בחינות הגוף של הדיקנא. (וכבר הארכנו בזה לעיל דף תי"ב באו"פ ד"ה הכתר ע"ש כל ההמשך) 

וזה אמרו "הז' מלכים לקחו אורותיהם מחמת הסתכלות אור עיני א"ק באורות העקודים מבחינת התפשטות למטה במקום הגוף של א"ק כלומר, שהז' מלכים שהם בחינת הגוף של פרצוף הנקודים, מקבלים מבחינת הגוף של הדיקנא מלמטה משבולת, כנ"ל, שהוא הבחינה שכנגדם בראש הס"ג, ונקראים עקודים דא"ק, להיותם למעלה מטבור דא"ק, והנקודים מתחילים רק למטה מטבור כנודע. וזה אמרו "ולכן נשברו כי חסרו ממנו הארת ג"ר שבו, שהם אח"פ במקומם למעלה" כלומר, שאין להם שורש בראש שהם ג"ר, מתחילת אצילותם, וכל הארתם הוא רק מבחינת הגדלות דאו"א דנקודים. וכשלא יכלו לסבול האור של הגדלות נשברו פנים ואחור. 

וז"ש "או"א שלקחו ב' אורות חוטם פה, ולא חסר מהם רק אור אזן לבד, ולכן לא ירד מהם רק בחינת האחורים" כי מתוך שהם בחינת ראש בעצם, וגם היה להם הארה קצת מאור האזן כנ"ל (דף תי"ג) בדברי הרב, ע"כ יש בהם בחינת ג"ר מתחלת אצילותם אלא בבחינת אב"א, כנ"ל. וע"כ, כל בחינה זו שיש להם מתחלת אצילותם נקרא פנים, והם נתקיימו ולא נתבטלו אלא רק בחינת הזווג דגדלות ופב"פ שהשיגו אח"כ בבחינת תוספות, הנקרא אחורים, כנ"ל, היא לבד שירדה ונתבטלה מהם.

לו) אבל אותיות בד"ק חי"ה, שהם כלים דאחורים דאו"א, אשר נתבאר לעיל, כי או"א לקחו ב' אורות חוטם ופה, ולא חסר מהם אלא אור האזן בלבד, ולכן לא ירד מהם רק בחינות האחורים, וכנגד אותו האור האחד של האזן שחסר מהם, אנו מתייגים תג א' לבדו על כל אות מהם, כי הוא לבדו נסתלק ממנו, שעומד תלוי למעלה מן האות, שהוא כלי. 

לז) וכבר ביארנו כי מה שירד מן או"א, נקרא בשתי שמות, והם אחורים או פנים כנז"ל. והוא, כי להיותו חסר אור האזן, שהוא היותר עליון שיש בכל ג' האורות, לכן החסרון הנמשך להם ע"י הסתלקותו הוא גדול מאד, שהוא הבחינה הגורמת להם להחזירם פב"פ. 

לח) והנה אלו המוחין שהם החסדים הנזכרים, הם נמשכים אל או"א עם הכלים של נה"י דא"א, כדוגמת מוחין דז"א הנמשכים מלובשים תוך נה"י דאו"א. והנה גם נה"י אלו דא"א, ירדו למטה עם האחורים דאו"א, ובבחינת היותם באים מא"א, נמצא כי גם ענין זה יקרא חסרון לנקודה עליונה, הנקראת כתר. וכבר ביארנו, כי גם זה נקרא בחינת חסרון בכתר, וזה גרם לו, יען כי איננו לוקח אור האזן רק בסופו ולא בראשו כנז"ל, אבל בערך שכבר אלו הנה"י נתפשטו בסוד כלים דמוחין תוך או"א, נקרא חסרון הזה על שם או"א, ולא על שם הכתר.

לח) וז"ש שהכלים נה"י דכתר, המתלבשים באו"א בבחינת הלבושי מוחין נתבטלו גם כן, אבל הם אינם נחשבים לבחינת הכתר, כיון שכבר נתלבשו באו"א. והוא מטעם, שזה הראש הב' שהוא כתר דנקודים, לא לקח כלום מבחינת הזווג דגדלות של הנקודים. כי הוא בחינת בינה דראש וג"ר מתחלת אצילותו. אלא רק בחינת הנה"י שלו המתלבשים באו"א והיו להם ללבושי מוחין, שהמה באו בשעת הגדלות דנקודים, הם לבדם נתבטלו, כמבואר.

סיכום: לאחר שלמדנו בשיעור הקודם על ג' חלוקות של כב' האותיות שבהן רואים חסרונות שיש לאדם, שיכולים להיות חסרונות שרחוקים מאוד מהקדושה, ויש רצונות שקרובים לקדושה. יש רצונות שהם לגמרי נמצאים בקדושה, אבל הם לא בגדלות. אז הרצונות הללו מחולקים: שעטנז גץ, בדק חיה ומלאכת סופר. כנגד מה שקרה בעולם הנקודים, בו ראינו באו"א רק שם מעניינים אותנו הכלים, החסרונות, האותיות, כי או"א בח' הנקבה, ורק היא מולידה חסרונות.

ראש דהתלבשות שייך לראש, זה סוג של מחשבה מופשטת, שם אין חסרונות, הקיימים רק במחשבה שצד הנקבה שמתפשטת לגוף. אז אותם או"א שהתפשטו לגוף, יש להם ג' הבחנות – ג"ע של ראש שלא נשברו ולא התבטלו, ונשארו בראש. גם חיסרון, כי שייך לנקבה, אז הם נקראים מלאכת סופר, והם לא מתוייגים בשום תג, כי לא חסר להם שום אור. יש להם האור שלהם.

לע"ז האח"פ, בגלל שירדו מראש לגוף, אז אותה הארת האזן, שהיתה לאו"א שהיה להם יחד עם הכתר, זה חסר להם. חסר לאח"פ האלה של ראש או"א, מכיוון שירדו אחרי השבירה למצב קטנות, לכן חסרונות אלה מתוייגים בתג אחד. נקרא בדק חיה.

האותית שנקראות שעטנז גץ שייך לז"ת דנקודים שנשברו לגמרי ורחוקים מהקדושה ולכן מתוייגים בג' תגים.

התגים זה מה שקושר אותם לקדושה. דהיינו, צריך איזשהי אמונה. התגים זה כמו כתרים. צריך אמונה כדי לקשור אותם למעלה. מה שכבר שייך למעלה לא צריך אמונה. ידוע שהם למעלה. כשלומד תורה, מבין שזה שייך לקדושה. אבל אם אני שותה מיץ תפוזים, אני לא יודע אם שייך לקדושה. או אם כעסתי, אני לא יודע אם שייך לקדושה. אז יש רצונות שצריך להאמין ששייכים לקדושה. צריכה להיות לעתים אמונה של ג' תגים, וזה מה שנפל חזק לקליפות. עד כאן למדנו בשיעור הקודם.

פה מראה עוד דרך הסתכלות, כנגד המקור של האורות שניתנים לעולם הנקודים. עכשיו צריכים לזכור מה שלמדנו. הרי מי נותן אור לעולם הנקודים – ראש הס"ג, והוא, כדי לתת אור לעולם הנקודים צריך לצאת על הרשימות שבאו מהנקודים, שבאו עם צ"ב, ולכן ראש הס"ג מתחלק – במקום לעשות זיווג על הפה, אז עושה זיווג בג"ע, בנקבי עיניים. ואז הם מתחלקים – שערות רישא, ושערות דיקנא.

שערות רישא לא ניתנים לעולם הנקודים ואין מה לדבר עליהם. מדברים רק משערות דיקנא, שהם נתנו אור לעולם הנקודים. אומר, בוא נראה מה קרה בשערות דיקנא ולפי מה שקרה שם, נוכל להשליך זה ולהבין מה קרה פה. אומר, תראה יש ד' חלוקות: למדנו בעולם הנקודים ד' חלוקות: ראש א' ישסו"ת. כתר, ראש הכתר, ראש דהתלבשות. או"א. ז"ת דנקודים.

ראש ס"ג שיצא כדי להוליד עולם הנקודים יש גם ד' חלוקות: הראש של שערות דיקנא, נקרא ג"ע של שערות דיקנא, הוא זה שהשפיע לראש א' ישסו"ת. האח"פ של שערות דיקנא, השפיעו לראש דנקודים, רק שמתחלקים לב' השפעות – מהאזן של שבולת הזקן, של אח"פ של שערות דיקנא, משפיע לכתר. זו חלוקה שניה. וחוטם פה משפיע לאו"א. כל אלה שייכים לראש. השטח העליון ושטח תחתון, מזלא עליון ומזלא תחתון זה כמו גוף של שערות דיקנא. הז"ת מקבלים מהגוף. ראש זה שלמות, גוף זה חוסר שלמות. היות ואו"א וכתר וישסו"ת קיבלו מראש אז יש בהם איזושהי שלמות. בז"ת דנקודים אין שלמות, כי קיבלו רק מגוף והיות שכך אומר שהשבירה שלהם גדולה, ולכן מתייג אותם בג' תגים, ונקראים אותיות שעטנז גץ. חוץ ממה שדיברנו על השבירה, אומר לראות את מקור ההארה שלהם, שהוא רק מגוף של שערות דיקנא, ולכן שבירתם גדולה.

לעומת זאת או"א – האח"פ שלהם שירדו מראש, הם מקבלים מאזן, שמשוייכים לאו"א. יש להם קצת מהארת האזן, ולכן לא צריך בהם ג' תגים ודי באחד, ונקראים אותיות בדק חיה. 

לעומת זאת, הג"ע דאו"א הם קיבלו מאזן ולכן שבירתם קטנה. 

באות לח' מסביר לנו, שכתר לא ממש מצטרף לאו"א אבל זה דבר צדדי שלא צריך להתעכב עליו. 

שיעור 15 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ז'
סיכום בנקודות עמוד תק"ט – תק"י יג אדר תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. עולם הנקודים מחולק לארבע חלוקות:
א – ראש א' ישסו"ת
ב – ראש הכתר
ג – ראש או"א
ד – ז"ת דנקודים
2. השפעת ראש הס"ג הנקרא גם ראש השערות שמשפיע את אורותיו לעולם הנקודים עף הוא מתחלק לארבע חלוקות באופן הבא:
א – גו"ע דשערות דיקנא הנקראים גם אח"פ במקום יציאתם.
ב – אזן דאח"פ של שערות דיקנא.
ג – חוטם פה של אח"פ דשערות דיקנא
ד – שטח עליון ושטח תחתון שהוא גוף של שערות דיקנא.
3. היות והז"ת דנקודים חסר מג' האורות הראשונים, לכן הוא מתויג בג' תגין.
4. היות ואח"פ דאו"א, יש לו חיסרון רק של ראש א' ישסו"ת, לכן הוא מתויג בת"ג אחד.
5. היות וגו"ע דא"ו יש בהם גם הארת האזן, והם שייכים לראש, לכן אינם צריכים להיות מתויגים.
6. הלימוד היום נועד להראות לנו את סיבת השבירה ואת רמת השבירה ובעקבות כך לראות כיצד למדוד את החסרונות שלנו מהקדושה, התגין הם בחינת אמונה שצריכה לקשר אותנו לאלופו של עולם. במקרה זה לעולם העקודים. וכל אחד יכול לבדוק בחסרונותיו כמה תגין (או כמה אמונה) הוא צריך להשקיע בהם כדי לקשור אותם לעליון

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il

אין תגובות

להגיב