הדף היומי בתע"ס חלק ז' | שיעור 14 – עמוד תקח – תקי

41

חלק ז שיעור 14 עמוד תקט

ל) ונמצא, כפי הקדמות הנזכרות, כי בבחינה אחת, תהיה זו ההארה שבאה עתה מן אלו החסדים וגבורות שבאו עתה מחדש, יתירה ומעולה וגדולה על ההארה הראשונה שכבר היתה אל זו"ן, לפי שאותה הראשונה, האצילם בבחינת אב"א בלבד, וזו ההארה החדשה החזירם פב"פ, ולכן זו הארה החדשה תהיה נקראת בחינת פנים בפנים אבל בבחינה אחרת, תהיה הארה זו החדשה גרועה מן ההארה הראשונה, לפי שהארה הראשונה עשתה והאצילה כל פרצופיהם, וזו ההארה החדשה לא עשתה רק בחינת הגדלת חצי האחורים שלהם כנזכר, ומה שחזרו פב"פ אתיא ממילא, ולכן זו ההארה החדשה תהיה נקראת בחינתו אחור באחור, כי תועלתה היה, הגדלת חצי האחור לבד כנזכר.

ל) הראשונה האצילם בבחינת אב"א וכו' הראשונה עשתה והאצילה כל פרצופיהם וכו': ההארה הראשונה הוא חג"ת ונה"י המכוסים, וההארה השניה הוא הנה"י המגולים, כנ"ל. ואומר שאפשר לכנות ההארה הראשונה, הן בשם פנים והן בשם אחורים. וכן השניה אפשר לכנותה בשם פנים ובשם אחורים. כי מצד שההארה הראשונה הוא עצם אצילות כל הפרצוף, אפשר לכנותה בשם פנים, ועוד שהחג"ת הם הכלים דפנים, שבגדלות המה נעשים לחב"ד. וכן אפשר לכנותה בשם אחורים, מפני המצב דאב"א שבהם. ועד"ז ההארה החדשה אפשר לכנותה בשם פנים, אע"פ שהיא רק בחינת נה"י, משום שנה"י אלו להיותם מגולים, המשיכו הפב"פ של הזו"ן. ואפשר לכנותם בשם אחורים להיותם בחינת השלמה והגדלה של האחורים, דהיינו הנה"י כנ"ל.

לא) והנה בענין הקדמה זו יתבאר לך ותבין ותשכיל, את אשר יתבאר מכאן ולהלאה בענין נפילת אחורים דכלים דאו"א. והענין הוא, דע, כי בחינות אלו החסדים וגבורות המגדילים אחורים דזו"ן, ומחזירים אותם פב"פ, הוא ענין בחינות האחורים של או"א שנפלו, כנז"ל. ולכן אל תתמה, אם פעם א' נקרא לבחינה זו פנים, ופעם נקרא אחורים, והוא על אלו החסדים והגבורות עם הבחינות שהגדילו באחורים, הכל נפל למטה, שהם בחינות החסדים והגבורות שלוקחים או"א מן א"א, כדי שיחזרו פב"פ, כנודע. כי גם באו"א, היתה בהם בחינת עמידתם אב"א, כמו שיתבאר.

לא) החו"ג המגדילים אחורים דזו"ן ומחזירים אותם פב"פ, הוא ענין אחורים דאו"א שנפלו: כמו שמבאר והולך, שגם המצב דאו"א דנקודים היה מתחילה אב"א כמו הזו"ן, וע"כ גם הם היו בבחינת ואחוריהם ביתה, דהיינו שנה"י שלהם היו נעלמים ומכוסים באחורים דאמא, שהוא בחינת חג"ת המקוריים מטרם יציאת הנה"י מהם, דהיינו הבינה דאו"י מטרם שהאצילה הנה"י דאו"י, כנ"ל. אלא אח"כ ע"י זווג דע"ב ס"ג ירדה הה"ת מעינים דכתר, וחו"ב שבו לראש, ואז השפיע להם היסוד דא"ק, הטפה שלו, שה"ס ו' ונקודה, שהיו בהם למ"ן, ואז נתלבש בהם הנה"י דכתר בסוד הארת הנה"י המגולים, ואז נזדווגו או"א פב"פ על המ"ן שלהם, כמ"ש לעיל בחלק ו'. 

והנך מוצא אשר הזווג דגדלות דפב"פ דאו"א על המ"ן דיסוד דא"ק, היה ג"כ ע"י השגת נה"י החדשים המגולים, שהשיגו מהכתר, כי מזה נמשך הזווג פב"פ שלהם, וע"כ אח"כ שבחינת הגוף של הזווג הזה, נשפעה לז"ת, והמה נשברו, ירדה משום זה גם בחינת הגדלות דאו"א לבחינת חג"ת וו"ק, אשר הגדלות הזו אינה לא יותר ולא פחות מבחינת הנה"י החדשים המגולים שלהם, שהיה בהם הארת חכמה וג"ר, ועתה נפלו לו"ק, כלומר שהארת הג"ר נסתלקה מהם, והיו לבחינת אחורים שאינם שלימים.

לב) ונודע כי הטפה המגדלת ומציירת את הוולד, היא בחינת החסדים וגבורות כנז"ל, ואלו הם ענין האותיות, שמהם נוצר הולד. וגם כי האותיות הם לעולם בחינות הכלים כנודע. ואלו נעשים כלים לאו"א בבחינת האחורים כנז"ל ואלו הם שירדו ונפלו למטה עם שארית החסדים היורדים לצייר את הכלים של הולד, שהם כללות הז' מלכים שמתו הנכללים בזו"ן.

לג) והנה כל אלו הם בחינת כ"ב אותיות התורה, והז' אותיות הם כלים אל זו"ן שהם ז' מלכים. והט"ו אותיות, הם כלים אל או"א כנז"ל, כי אחורי או"א הם יותר גדולים מכל זו"ן. וסימן מספר האותיות כלים דאו"א הם ט"ו, כמספר י"ה, ונודע כי או"א הם ב' אותיות ראשונים י"ה של ההוי"ה. והאותיות של זו"ן, הם שעטנ"ז ג"ץ. ושאר ט"ו אותיות של האלפא ביתא, הם באו"א: וששה אותיות מהם, והם בד"ק חי"ה, הנזכר בספר הזוהר של כ"י, הם אחורים דאו"א, ושאר האותיות הם פנים לאו"א.

לג) האותיות של זו"ן הם שעטנ"ז ג"ץ: הרמז בזה על הבחי"ד שנתערבה בכלים שלהם, שעירוב הזה מכונה בשם שעטנז שהם הסיגים. (כנ"ל דף תפ"ו באו"פ ד"ה הסיגים ע"ש) וגץ רומז על הניצוצין שירדו להחיות הכלים.

לד) ובזה תבין טוב טעם למה מתייגים תגין על אלו י"ג אותיות יותר מן הט' אחרות, ולמה הז' מהם שהם שעטנ"ז ג"ץ מתייגים עליהם ג' תגין על כל אות ואות מהם, והשש אחרות שהם בד"ק חי"ה, אין מתייגין עליהם רק תג א' על כל אות מהם. והענין הוא, כי להיות ששעטנ"ז ג"ץ הם בחינת ז' מלכים דזו"ן, אשר מסיגיהם נעשו והובררו הקליפות הנקראים שט"ן ע"ז, לכו נקרא שעטנ"ז, שהוא חבור שט"ן ע"ז, כנזכר בזוהר, להורות כי מתוקף הדין העז והחזק יצא השטן שהם הקליפות. גם נקרא גץ, לרמוז אל מה שאמרו בסה"ז פרשת פקודי, כי אלו המלכים הם סוד ש"ך ניצוצין דאזדריקו, כהאי אומנא דאכתש בפרזלא ואפיק זיקין וכו'. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל גץ היוצא מתחת הפטיש, וזהו שעטנז גץ.

לד) בדק חיה וכו' הם אחורים דאו"א: רומז על בחינת נה"י המגולים שהם אחור דאו"א כנ"ל: כי בד"ק פירושו תיקון, מלשון בדק הבית. חי"ה פירושו אור החכמה, כי אור החכמה נקרא חיה כנודע. ולפי שכל שבחם של הנה"י הללו הוא הארת חכמה שבהם כנ"ל. וע"כ המה מרומזים בשם בד"ק חי"ה כלומר תיקון חכמה בחסדים. והבן. 

ויש עוד טעם ב' למה שהם מרומזים באותיות בד"ק חי"ה. והוא כי אלו האחורים דאו"א נפלו במקום זו"ן, השר אח"כ בעת התיקון, נמצא ז"א מברר בירורים מאלו האחורים ומעלה אותם למ"ן לאו"א, שע"י מ"ן אלו מזדווגים או"א פב"פ, ומשפיעים מוחין לז"א. וכל המוחין דז"א, הם ע"י המ"ן העולים מאלו האחורים. וע"כ הם מכונים בד"ק חיה, על שם תיקון המוחין דג"ר של הז"א, הבא על ידיהם. כי בדק הוא לשון תיקון, וחיה הם אור חכמה ומוחין. כנ"ל.

סיכום: ראשית למדנו על מצב של אחוריים ומצב של פנים. מצב של אחוריים, דהיינו מצב של הזיווג הראשון שנקרא אב"א בקטנות. וזיווג שני שנקרא זיווג פב"פ באו"א. אז אומר, הזיווג של אב"א אפשר לומר שהוא צד פנים, חשוב. צד אחוריים לא חשוב. וגם הזיווג דפב"פ, דהיינו דגדלות שבא ע"ב הדעת, אפשר להגיד שחשוב, של פנים, ואפשר לומר שלא חשוב, של אחוריים. מאילו צדדים? אומר, שזיווג של קטנות, אפשר לקרוא לו פנים כי הוא בא על עצם המדרגה וגם מאיר לכלים דפנים, החשובים, ומצד הכלים, העליונים נגדלים תחילה, אז מאיר לחג"ת נה"י, שהם בעצם אורות של חב"ד חג"ת. מאיר לכלים הגבוהים ומצד זה נקרא פנים.

מצד אחוריים נקרא צד הארה. מאיר רק אור הנפש, ונקרא צד אחוריים כי הארתו חלושה. 

הבנו למה זיווג אב"א נקרא פנים חשוב, ולמה נקרא אחוריים – לא חשוב.

עוברים לזיווג השני. למה זיווג פב"פ נקרא חשוב ולמה נקרא חשוב? נקרא חשוב כי זו הארה גדולה מאוד. מאיר הארת חכמה זיווג פב"פ, שזה נותן את האור הגדול ביותר. מצד זה נקרא פנים. נקרא אחוריים כי מצד הכלים שהוא מעלה, מעלה רק כלים של נה"י שהם כלים של אחוריים, פחות חשובים ולכן נקרא אחוריים, וכותב עוד, שהוא בעולה ויורד, אינו קבוע. לכן נקרא גם אחוריים, ונותן עוד דבר, שיכול להקרא אחוריים כי גרם לשבירה ולכן נקרא גם אחוריים.

עד פה הבנו, רק טרמינולוגיה, למה לפעמים נקרא לו פנים ולמה לפעמים אחוריים. אז אחרי שלמדנו זה, ניגשים להבין מה קרה בזיווגים הללו, ומה שמעניין אותנו בעיקר, זה החסרונות שנובעים. כי הרי כל עולם הנקודים בא כדי להוליד את ז"ת דנקודים שהם הזו"ן הנקראים מ"ה וב"ן, והם החסרונות, צד העולם, צד הזו"ן. באנו להוליד אותם. חסרונות אלה מעצם הבריאה, מאוד מעניינים אותנו, ונקראים גם אותיות, שבכ"ב אותיות ברא את הבריאה, ואותן רוצים ללמוד, והן בח' החסרונות. איפה יש ביטוי לחסרונות אלו? בקטנות, אין ביטוי, בכתר, כי כתר לא מתפשט לגוף, אז לא מגלה חסרונות. מי שמגלה את החסרונות הם או"א שזה זיווג דנקבה, והכלים של ז"ת. אז אומר, בוא נראה מה קרה בזיווגים אלו, ולפיהם נלמד את האותיות. 

אומר שאותיות של ז' מלכים שנשברו, שזה ז"ת דנקודים בגדלות, הם הרי נשברו פב"א, שבירה כאוטית, נפלו לקליפות ונקראים דבר מת לחלוטין, וכל החסרונות האלו נקראים באותיות שעטנ"ז ג"ץ. נקראים כך כי נשברו כל כך ונפלו לקליפות, לחסרונות האלה, דהיינו אות זה חיסרון. חסרונות אלה כ"כ רחוקים מהקדושה, שהקליפות משתלטות עליהם, לכן צריכים לתת להן סימן חזק ששייכים לקדושה, כי צריך לתקן אותן, צריך לעשות עליהן סימן שהוא תגים. תג זה כתר. שם עליהם כתרים, סוג של אמונה שצריכה להיות מאוד חזקה. צריך לעבוד אותן בג' אמונות הנקראות ימין שמאל ואמצע. צריך לעבוד איתן בהכנעה, הבדלה והמתקה. לזכור שגם אם הרצון ממש נתון לקליפה, לזכור שיש מה לזככו לקדושה. שם צריך הזכרה חזקה, ולכן שם יש 3 תגים, כשכותבים ספר תורה, שמים תיוג 3 תגים באותיות אלה, שבא להזכיר לנו, מה זה שעטנז זה שטן עז, שזה ילד את השטן את הקליפות המשתלטות עלינו, לחיות רק את הנקודה הפרטית, ולכן צריך להבין את האותיות האלה, למה דווקא אותן? מסביר בערך וצריך לדעת שיש בנו חסרונות בקליפות השולטות, שהם חסרונות שרואים כמה הם רחוקים מהקדושה. כשרוצה חיי יום יום, חי חיים לא של קדושה. חיים שבהם כל מה שרוצים זה ליהנות בחיים האלה. זה נקרא שעטנז גץ. גץ זה כמו הארה, מאיר ונכבה. כל ההארות האלה הן זמניות. מאיר עכשיו ונעלם. ולכן נקראים שעטנז גץ.

יש עוד אותיות שנקראות מלאכת סופר, ואותיות שנקראות בדק חיה. בדק חיה אלו אותם אחוריים של או"א, שהם הכלים האלה (ציור). אחרי שהיתה שבירה, אז הכלים האלה של אחוריים של או"א הם חזרו שוב למצב שלמטה מפרסא, למטה מהראש, למקום הגוף, כמו שהיו במצב הקטנות. אז הם רחוקים מהמקום הטבעי שלהם. לא פועלים את טבעם אבל גם לא מקולקלים. לא פועלים את טבעם. אדם יכול להיות שליו ורגוע, אבל לא פועל כלפי הקב"ה. יש לאדם טבעים יפים וטובים. יכולות להיות מידות טובות, אבל לא פועלות כלפי הקב"ה, או פועלות רק במצב קטנות, במצב רחוק ולא במלוא עוזם. אלה רצונות הנקראים בדק חיה. צריכים להזכיר זיכרון. צריך לפעול אותם למען שמו ית'. כי אם אדם חברתית הוא טוב, אבל לא למען הקב"ה אז לא עושה כלום, כך אומר בעה"ס. צריך להזכיר לו וזה תפקיד אותיות בדק חיה, צריך לתקן את בדק הבית. לכן נקראים כך. צריכים לתקן שצריך להגיע למדרגת אהבה שהיא מדרגת חיה. צריך לעשות בדק כדי להגיע לאהבה. לא להסתפק במשהו חברתי, שרק מסתדר עם החברים. זה לא מספיק. צריך להעלות לגדלות כדי לקבל אהבה. 

יש רצונת שנקראים מלאכת סופר, שהם רצונת טובים, בהם פועל בקדושה, זמן התפילה, זמן בו באמת פועל בקדושה, לימוד תורה. הם נקראים מלאכת סופר, שהם אותיות מלאכת סופר – מה שאתה עושה במרחב העבודה מטעם הספירות, מטעם סופר וספר שבו עניין לימוד תורה.

רואים, שהחסרונות שלנו מחולקים באופן הזה: הגרועים ביותר – שעטנז גץ, שיש עליהם ג' תגים, מהם באים מהגוף מהז' מלכים.

יש את בדק חיה, בהם תג אחד, שהם אחורים או"א שנפלו לגוף, התבטלו ולא נשברו.

מלאכת סופר ללא תגים, גלגלתא דאו"א שלא נשברו רק חזרו לקטנות, ובגלל זה יש בהם חיסרון להחזירם למצב גדלות. 

שיעור 14 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ז'
סיכום בנקודות עמוד תק"ט – תק"י יב אדר תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. מצב של אב"א נקרא הן פנים והן אחורים, דהיינו הן חשוב והן לא חשוב. וכן הזיווג דפב"פ, נקרא לעתים פנים ולעתים אורים.
2. אב"א נקרא פנים מכיוון שהוא עצם המדרגה ועמם גדול מהתכללות וכן מכיוון שמאיר את הכלים הגדולים שהם כלים דחב"ד.
3. אב"א נקרא אחורים משום שצד ההארה היא הארה קלושה, רק הארת כלים.
4. פב"פ נק' פנים משים שמאיר אור גדול במדרגה. שהוא האור שאם היה מקבל כראוי, היה מתקן את הכלים בשלמות.
5. פב"פ נק' אחורים משום שהוא לא אור תמידי אלא בעולה ויורד. וכן משום שהכלים שנתווספו הגינו הם כלים דנה"י שנקראים כלים פחות חשובים.
6. או"א מגלמים בתוכם את כל החסרונות שבאים לידי ביטוי לאחר הזיווג דגדלות והשבירה ב-ג' צורות.
א – שעטנ"ז ג"ץ – הם בחי' ז' מלכים שהם ז"ת דגוף שנשברו ונפלו לקליפות ומתויגים בג' תגין
ב – בד"ק חי"ה – שהם אחורים דראש דאו"א שהתבטלו לאחר השבירה וירדו לגוף. ומתויגים בתג אחד.
ג- מלאכת סופר – שהם גו"ע דאו"א שלא נשברו ולא נתבטלו אבל נתמעטו למצב הקטנות. והם ללא תגין.
7. התגין הם אלה הקושרים את החסרונות לקדושה. ככל שהם רחוקים יותר מהקדושה הם צריכים הזכרה יותר חזקה וע"כ הכלים השבורים בהם ג' תגין. וכן הלאה.
8. על כל אדם לבדוק את חסרונותיו ולפי הריחוק שלהם מהקדושה צריך לעשות לעצמו תגין כדי לזכור שכל רצון שייך לקדושה ועליו לתקנו ולהביאו לכך.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il

אין תגובות

להגיב