הדף היומי בתע"ס חלק ז' | שיעור 19 – עמוד תקיח – תקיט

149

חלק ז שיעור 19 עמוד תקיז

מא) והנה הדעת הוא המלך הראשון שיצא, ובו היו כלולים כל הז' כנ"ל, והנה כבר ידעת, כי עיקר העלאת מ"ן, הם הכלים שנולדו כבר בעולם, ולכן עיקר העלאת מ"ן עד עתה, היה ע"י הדעת, אשר כבר יצא לעולם בראשונה, כי כבר ביארנו, שלא הוצרכו תחלה מ"ן לאו"א רק סליק ברעותא לבד, ומ"ש שאלו הז' מלכים היו מ"ן, אין הכוונה לומר שהם המשיכו חו"ג, כי כבר נמשכו בתחילה. וראיה לזה שהרי החזירו או"א פב"פ, ואח"כ נתן חכמה בבינה ז' מלכים אלו, כמ"ש, א"כ א"א לומר שהיו מ"ן אל הבינה. אמנם הכוונה, שהם היו מעמידין אותם בבחינת פב"פ לאו"א, ע"י העלאת מ"ן שלהם, אחרי שהיו כבר בבינה, ואז היו ממשיכין עוד החו"ג כבתחלה. ונחזור אל הענין, כי הנה אחר שיצא אור הדעת ונכנס בכלי שלו, העלה מ"ן, והמשיך חו"ג באו"א, כי הלא הדעת הוא כלול מחו"ג. ועוד כי הלא הז' מלכים היו אז כלולים בו, ולכן היה בו כח להוריד חו"ג כנ"ל. ואמנם לפי שאין שאר המלכים מעלין מ"ן, לפי שעדיין היציאה לא היתה להם אלא אל הדעת, לכן א"א להוריד מוחין שלמים רק ע"י זו"ן ביחד, ולכן מה שהוריד הדעת היה בתינות חו"ג בראש ואו"א עלאין, במקום הדעת שלהם, הדומה אליו כמוהו.

מא) הדעת ונכנס בכלי שלו העלה מ"ן והמשיך חסדים וגבורות באו"א: כבר נתבאר בדבור הסמוך, שהדעת הזה אין פירושו ספירה אחת של דעת, אלא, שהוא התפשטות הא' של הזווג דגדלות דאו"א דנקודים שהיא קומה שלימה של ע"ס, שיצאו על מסך דבחי"ד דהתלבשות ועביות דבחי"ג. שבחינת ממטה למעלה שלו, נקרא הסתכלות עיינין דאו"א זה בזה. שיש שם ע"ס בקומת כתר. ובחינת הטעמים דהיינו ההתפשטות ממעלה למטה הנקרא גוף, הוא נקרא מלך הדעת, שהרב מדבר כאן ממנו. 

ואע"פ שאין כאן באו"א דנקודים אלא מסך דבחי"א, אמנם כבר נתבאר באורך בחלק ו' שע"י זווג דע"ב ס"ג ירדה ה"ת מעינים ובאה למקומה לפה, דהיינו למלכות דראש. שהוא משום שבע"ב נמצאת הה"ת במקומה. וע"כ כשנמשך שם הארת ע"ב, הורידה את הה"ת גם בנקודים למקום הפה, ושבו או"א לראש. ותדע כי כשהגיעה הה"ת שהיא בחי"ד למקומה, הנה נתקנה שם ג"כ במסך, כמו שהיא נמצאת בפרצוף ע"ב, שהוא בחי"ד דהתלבשות, ובחי"ג דעביות, כי אותה הארת הע"ב שהוריד אותה לפה, תיקן אותה ג"כ בהמסך שלו. ועל כן יצא עליה ע"ס בקומת כתר כנ"ל. 

אמנם הרב כתב שלא המשיך הדעת במוחין דאו"א, אלא חסדים וגבורות לבד, ולפי הנ"ל היה צריך להמשיך ע"ס בקומת כתר וחכמה, כמו שנמשך בפרצוף ע"ב. ולהבין זה צריכים לידע ענין הזווג דפב"פ דאו"א על בוריו. והנה נתבאר לעיל בדברי באבא ואמא ג' מדרגות, עד הזווג דפנים בפנים: א' היא אחור באחור, דהיינו המצב דאו"א דנקודים בראשונה. ב' היא, פב"א, ג' היא פב"פ. והנך מוצא שבטרם שחוזרים או"א פב"פ, צריכים להיות מקודם במצב פב"א. וכבר ביארנו שם כי המצב הזה דפב"א בא ע"י הורדת ה"ת מעינים לפה, שאז שבים או"א לראש, ומשיג אבא בחינת הפנים שלו, אבל אמא עדיין נמצאת באחורים שלה, דהיינו בהמשכת אור דחסדים, כי היא בוחרת בחסדים יותר מבחכמה בסוד כי חפץ חסד הוא. (כמ"ש דף ת"ק ד"ה למעלה עש"ה) אלא אח"כ כשמגיע לה המ"ן דבחינת הזו"ן, אז מתעורר בה שורשה מאו"י, להשפיע לזו"ן אלו שעלו אליה, הארת החכמה, ואז מוכרחת להפסיק את האחורים שלה ולהזדווג עם אבא פב"פ, ומשפעת הארת חכמה להזו"ן (כנ"ל דף תק"א ד"ה המדרגה). 

ובזה תבין למה הדעת אינו ממשיך אלא חסדים וגבורות לבד. כי אלו המ"ן שקבלו או"א מיסוד דא"ק הם בחינת הדעת המזווג לאו"א. שהו' היא חסדים, והנקודה היא גבורות. שהן בחינות זו"ן כנ"ל, כי מטעם זה שהם זו"ן ומוכרחים להארת חכמה המה מזווגים לאו"א כנ"ל. וע"כ ה"ס הדעת דאו"א. וכיון שכל ענין החיוב שבינה מזדקק להמשיך הארת חכמה למ"ן אלו, הוא נמשך רק מקשר המקורי דאו"א, שבינה דאו"י ממשיכה הארת חכמה בחסדים, בעת אצילותה את זו"ן דאו"י, כנ"ל, לכן גם עתה אינה מקבלת מאבא מבחינת ג"ר שלו אלא מבחינת זו"ן שלו, שהם ממש הארת חכמה בחסדים, כמו הזו"ן דאו"י, שהוא השיעור שהמ"ן הללו עוררו אותה להמשיך מאבא. הרי שכל טפת הזווג דאו"א פב"פ, אינה יותר מבחי' חסדים וגבורות, שהם זו"ן בגדלות, שפירושו חסדים בהארת חכמה, אבל לא כלל מעצמות האור דחכמה ובינה. והבן וזכור זה, כי הוא מפתח המוחין כולם של הזו"ן. 

ובזה תבין הה' קומות שיצאו כאן באו"א, ע"י הזדככות המסך, כי הן בחינות נרנח"י דחיה דזו"ן דנקודים. וכולם אינם יותר מבחינת חסדים וגבורות. ואפילו היחידה דחיה. כי נתבאר, שענין הזווג דפב"פ דאו"א, בא בב' מדרגות, שהן פב"א, ופב"פ: כי מתחלה מתתקן אבא בג"ר, שהוא ע"י הורדת ה"ת מעינים לפה, שבזה שבים או"א לראש, ותיקון זה עדיין אינו מועיל לאמא שתחזור פניה לאבא, שמכח האחורים שלה בסוד כי חפץ חסד, היא חפצה בחסדים יותר מבחכמה כנ"ל. וע"כ עומדים אז או"א פב"א, פנים דאבא באחורים דאמא. רק אח"כ כשמשגת מ"ן דיסוד א"ק, אז מחזרת פניה לאבא, לצורך תיקון המ"ן בהארת חכמה כנ"ל. וכבר ידעת שאפילו עתה שמזדווגת עם אבא פנים בפנים, מ"מ אינה מקבלת ממנו יותר משיעור שמ"ן אלו צריכים אליו, גם ידעת שהזווג דהכאה שנעשה על ה"ת שירדה לפה, הוציא ע"ס בקומת כתר, שהוא אור יחידה דחכמה, כנ"ל. ולפיכך נבחן, שטפת הזווג, שהגיעה להמ"ן ע"י זווג פב"פ הזה, היא בחינת השיעור דזו"ן דיחידה, כיון שע"ס דאבא הן בקומת כתר, שהוא אור יחידה, וכיון שאמא אינה מקבלת מאבא אלא כשיעור הצריך לזו"ן שהם המ"ן שלה, הרי הארה זו שמקבלת היא זו"ן של יחידה דאבא. ותדע שכלפי זו"ן עצמו היא בחינת יחידה גמורה שלו, וזהו תכלית גדלו של הזו"ן. 

והנה אותה הקומה שיצאה בזווג פב"פ דאו"א על המסך דבחי"ד שבפה, שהיא קומת זו"ן דיחידה, נבחנת לדעת דאו"א, להיותה הגורם העיקרי המזווג אותם. ואינו יותר מחסדים וגבורות: שז"א שבו ה"ס ה"ח, ונוקבא שבו ה"ס ה"ג. וכל זה הוא בחינת הראש, דהיינו בחינת ע"ס היוצאות מלמטה למעלה. ואח"כ הן יורדות ומתלבשות בגוף ממעלה למטה כנודע, דהיינו בכל אותו הכמות שהלבישו בהראש, וע"ס אלו שהתלבשו בגוף, הן הנקראות מלך הדעת. והיא התפשטות הראשונה של הנקודים. והיא בחינת הטעמים דהנקודים.

סיכום: יצאו שני פרצופים עיקריים בעולם הנקודים, ועוד ראש אחד. ב' פרצופים נקראים או"א וישסו"ת. כשאו"א יוצא על ג' ד' וישסו"ת יוצא על ג' ב'. ויצא ראש הדעת שלא התפשט מיני ובי, לא נשבר. רק יצא הראש.

אותנו מעניין בעיקר או"א וישסו"ת, שם היה זיווג דהכאה על ד' ג' שנקרא 'הסתכלות עינין דאו"א' השתפשט לגוף ונשבר. ההתפשטות לגוף נקראת 'מלך הדעת'. אחרי שנשבר הגיע להחלטה שצריך להזדכך, אז הטבור התחיל לעלות למעלה לראש. הלך והזדכך עד שהגיע לראש. בדרך עשה זיווגים דהכאה שנקראים הנקודות. גם כ"א מהנקודות נשברו. 

יש שמות לראשים ויש שמות לגופים. הנק' הראשונה נקראת 'גופא דאבא', אנחנו מכירים 'גופא דאמא' ויש יסודות. המלכים שיצאו – מלך החסד, הגבורה ושליש עליון דת"ת. הראשונים נקראים דחג"ת. 

המלכים הבאים נקראים תנהי"מ, מושג שנשמע בחלק ח' הרבה – מלכי דחג"ת ומלכי תנהי"מ. 

מלכי דחג"ת הם המלכים שיצאו מאו"א, ומלכי תנהי"מ שיצאו מישסו"ת. יצאו על ג' ב'. 

לאחר מכן יוצא ראשים ישסו"ת. זיווג דיסודות, דישסו"ת וזיווג דמלכות. המלכים שיצאו שני שליש עליון דת"ת, מלך נצח הוד, מלך יסוד ומלך מלכות. סה"כ 8 מלכים שכ"א מהם יצא ונשבר באופן כללי. עד כאן למדנו בשיעור הקודם.

בשיעור זה בא להעביר עניין חשוב. אומר, שרוצה להסביר את המבט הכללי שכל גלגלתא, למדנו שישנו מושג הופכיות כלים ואורות, כל מה שיש בגלגלתא ע"ב ס"ג זה אורות עצומים, אבל לזו"ן של גלגלתא, כי גלגלתא ע"ב ס"ג הם כנגד כח"ב. ז"א ומלכות שיוצאים למטה מטבור הם יכולים לקבל כמו שזו"ן דאו"י קיבל רק חסדים וגבורות. אומר שלא מבין את המחלוקת, צריך להסביר את המחלוקת, שמצד אחד אומר שעושים זיווג על ד' ג', ומצד שני אומר שמה שיש שם זה רק חסדים וגבורות. דהיינו חסדים בהארת חכמה רק. חסדים בהארת חכמה שזה אור יותר קטן מד' ג' שהם כמו שהיה בפרצוף ע"ב. אומר שלא רואה ומבין את ההבדל של מה שקרה כאן. התשובה שלו היא שכל אור יוצא לפי הביקוש. פה קרה משהו מיוחד, שבא ביקוש מהגוף, והביקוש הזה שונה מהביקוש מהראש. לכן גם יש לנו שמות שונים בראש ושמות שונים בגוף. כי מה שמתפשט לגוף זה לפי הביקוש, לא לפי הזיווג בראש. הזיווג בראש נעשה על ד' ג' שבא ואומר שרוצים ד' ג'. נאמר שאני רוצה להיות ראש, צריך לדעת איזה ראש רוצה להיות – ראש הממשלה, ראש של יבשת ראש דג וכד', איזה ראש? אומר שכולם עושים זיווג על ד' ג' כי כולם ראש, רק השאלה היא מה בא מהשטח. על מה עושים בחירות, על ראש וועד, ראש עיר וכד'? אומר שזו המחלוקת. אומר, לראות שהביקוש מלמטה היה של ד' ג', אז על זה עושים זיווג דהכאה, שלא תתבלבל, כי כשאומרים זיווג על ד' ג', חושב שבא אור כמו בפרצוף ע"ב, ואומר שלא. אומר שלפרצוף ע"ב שייך אור ע"ב. ומה שיוצא פה זה אור יותר קטן של חסדים בהארת חכמה, שנקרא חסדים וגבורות, כי הביקוש שעלה הוא לחסדים וגבורות, ו' ונקודה. זה נכון, אבל אומר כמשהו צדדי שעוד לא רשום פה, שיש מה שנקרא הפכיות כלים ואורות.

כשהגיע אור זה למטה, למעלה בע"ב קיבלו אור יותר גדול. אור ממש של גמה"ת. 

שואל, למה התפשט לגוף, אומר שהיו ג מצבים. א. שנקרא ב' א' מצב של קטנות. ב. מצב פב"א, שאבא גדול ואמא לא רוצה לעשות איתו זיווג. לא רוצה חכמה שהוא מקבל. ג. פב"פ. אומר שמדברים על המצב הזה, אבל נראה איך השתלשלה המדרגה. אומר שהמצב בהתחלה היה אב"א על ב' א'. היתה התפשטות מיני ובי ולא היתה בעיה. בא מלמעלה רשימות שעלו מנק' דס"ג שהתכללו עם ד' ג'. היתה התכללות ד' ג' באים ואומרים שגם הם צריכים לקבל הארה. אז עשה בראש זיווג על ד' ג', והזיווג על ד' ג' רצה להתפשט למטה אבל לא התפשט כי מי שעשה זיווג על ד' ג' זה כתר, ראש דהתלבשות, ראש דזכר שלא מתפשט לגוף. אז יצא זיווג בכתר על ד' ג' והזיווג הזה לא התפשט לגוף. אבל או"א קיבלו עי"ז אפשרות להיות ראש. ז"א עשו זיווג פב"א שזה אבא שמקבל חכמה, אמא אומרת שלא רוצה אלא להשאר בחסדים, אז אין התפשטות למטה, כי האמא היא זו שמתפשטת למטה, היא המלכות שבראש. לאחר מכן עלה ו' ונקודה והוא גרם לאמא להחזיר פניה לאבא, זה מצב ג'. אומר, מצד אחד בראש יש ד' ג' כי זה הרשימות שיש בראש. אבל מצד הגוף מה הלאה? עלתה רק בקשה של שליש תחתון דנצח ושליש תחתון דהוד, נצח והוד הם חסדים וגבורות, עלה רק הביקוש הזה, כי רוצים אור לזו"ן שרוצים רק חסדים בהארת חכמה. כמו ז"א באו"י שמבקש מבינה רק חסדים בהארת חכמה, וזה נקרא דעת שמבקש את בח' זו – חסדים וגבורות. אז זו הדעת שעלתה למעלה. 

עד לפה, מבינים למה ביקש חסדים וגבורות. אומר, שעשה זיווג על ד' ג', ועשה זיווג בפה. אומר שנכון. זה שעשה זיווג בפה זה מדרגת יחידה. גובה קומה של ד' ג' במדרגת יחידה. ולכן ההתפשטות לגוף נקראת ע"ש הביקוש. ביקוש של דעת אז יצא מלך הדעת. 

אחר כך נשבר אז הזדכך ובגלל זה שינה את מקום הזיווג שלו בראש ובמקום לעשות זיווג בפה עושה זיווג בחוטם דפה, כמו בנק' הראשונה, כשעושה זיווג בחוטם דפה, יעשה זיווג על ג' ב', אבל בשביל מי נותן את ג' ב' זה, לא לראש ממשלה, אלא לראש וועד הבית – חסדים וגבורות. אז כל מה שהתפשט זה רק חסד, כי אחרי דעת המידה הבאה היא חסד, וזה מה שמתפשט לפי הביקוש הגבוה ביותר שנשאר, שכולל גם את השאר, ולכן המלך הבא שמתפשט הוא מלך החסד וכן הלאה, כמו שיספר לנו הלאה על שאר המלכים. 

בינתיים רק שנבין מה שהתפשט לגוף זה לפי הביקוש מהגוף. היות והביקוש הוא רק על חסדים וגבורות – זה מה שיתפשט לגוף. ז"א שכל העבודה שלנו היא רק על האור שנקרא חסדים וגבורות, מטעם שאנחנו מאמינים שבעליונים יש את אור הג"ר, שאותו אנחנו לא יכולים להשיג. מי שמנסה להשיג את הסתרים הללו למעלה מתחיל להיות תוהה על הראשונות. 

1.הזיווג הראשון שיוצא במצב פנים בפנים בעולם הנקודים נקרא הסתכלות עיינין דאוא שיוצא על גובה קומה של ד'-ג', הגוף המתפשט ממנו נקרא מלך הדעת שהוא גם בחינת הטעמים דעולם הניקודים.

2. לאחר יציאת הטעמים יוצאים נקודות כל אחת מהם יוצא כראש וגוף וגם הם נשברים.

3. לאחר גמר הנקודות של אוא נולד פרצוף חדש בעולם הניקודים הנקרא ישסו"ת

4. הזיווג הראשון שנעשה בישסות נקרא הסתכלות עיינין דישסות, והגוף שהוא הטעמים שמתפשט ממנו ונשבר נקרא מלך ב' שלישים תחתונים דתפארת. לאחריו יוצאים עוד פרצופי נקודות שהגופים שלהם נשברים

5. טורף השיעור הוא להבין שהאור שהתפשט במלכים הוא רק חסדים בהארת חכמה זאת למרות שהזיווג נעשה על ד'-ג' שלכאורה זה אור חכמה כמו בפרצוף ע"ב.

6. ההסבר לנקודה הקודמת הוא שכל התפשטות לגוף נובעת בעולם הנקודים מהביקוש של התחתון שבמקרה זה היה – ו' ונקודה שהניעו וגרמו לאמא להפוך פניה לאבא ולקבל את הארת החכמה.

7. היות והביקוש מ- ו' ונקודה היה רק של חסדים וגבורות כמו בזו"ן דאור ישר, לכן זו המדרגה שהתפשטה ממעלה למטה, רק חסדים וגבורות.

8. במדרגה הראשונה במלך הדעת התפשטה מדרגת יחידה של חסדים וגבורות הנקראת מלך הדעת, במדרגה השניה יצאה מדרגת החיה של חסדים וגבורות הנקראת מלך החסד ואת ההמשך נלמד בשיעור הבא

אין תגובות

להגיב