הדף היומי בתע"ס חלק ז' | שיעור 20 – עמוד תקיט – תקכ

31

חלק ז עמוד 20 עמוד תקיט

(המשך או"פ אות מא')

וכשנשבר מלך החסד, נזדכך הבחי"ג שבראש לבחי"ב, שמלכות דראש עלתה אל האזן, ויצאו ע"ס בקומת בינה, ונעלמה קומת חכמה, ונבחן שה"ח וה"ג ירדו לבחינת גופא דאמא, שהיא קומת בינה והם מקבלים עתה רק שיעור של זו"ן דבינה, והתפשטות הע"ס ממעלה למטה מקומה זו, נקראת מלך הגבורה, שהוא בחינת זו"ן דגדלות בהארת נשמה. ועד"ז אחר שנשבר מלך הגבורה נזדכך המסך מבחי"ב לבחי"א, ויצאו ע"ס בקומת ז"א ממטה למעלה. שזה נבחן שה"ח וה"ג יצאו לבחינות יסודות דאו"א. וממעלה למטה לבחינת גוף, נתפשט במלך ת"ת בשליש עליון. והוא בחינת רוח נפש דז"א. 

והנה נתבאר היטב איך שכל ה' הבחינות נרנח"י דנקודים אינם רק חסדים וגבורות לבד, ואפילו נשמה חיה יחידה שבהם. שאפילו דעת דאו"א אינו אלא חסדים וגבורות לבד. אלא ההארה שמקבל מכתר דאו"א היא יחידה וההארה שמקבל מחכמה דאו"א היא חיה והארה שמקבל מבינה דאו"א היא נשמה. 

וזה אמרו "אחר שיצא אור הדעת ונכנס בכלי שלו העלה מ"ן, והמשיך חו"ג באו"א, כי הדעת הוא כלול מחו"ג" כלומר. כמו שדעת שבראש, דהיינו המ"ן שקבלו או"א מיסוד דא"ק, אין בו אלא חו"ג, משום שאמא לא המשיכה לו אלא בחינת הארה לבד מאבא, ע"ד ההארה שיש בזו"ן דאבא עצמו, מאור הכתר דאבא. כנ"ל. הנה גם ההתפשטות של קומת דעת זו לגוף הנקרא מלך הדעת, אין בו ג"כ יותר מחו"ג בהארת כתר דאבא, כי אין בגוף אלא מה שמתפשט אליו מראש. גם נתבאר, שזה מלך הדעת הוא התפשטות א' דעולם הנקודים הנקרא טעמים, שכל הקומות התחתונות ממנו כלולות בו, שאינן רק בחינת התמעטות מן הקומה שלו, כנ"ל. וזה אמרו "ועוד כי הז' מלכים היו כלולים בו ולכן היה בו כח להוריד חו"ג וכו'". כי עיקר כללות החו"ג נמשכו ע"י המ"ן דיסוד א"ק, ובגללו חזרו או"א בזווג פב"פ כנ"ל, וע"כ אפילו אחר שנתפשט ממעלה למטה למקומו, לגוף, למלך הדעת, עדיין נבחן לגורם, שאו"א ימשיכו הזווג דפב"פ. כי אמא לא תוכל לחזור לבחינת האחורים שלה, כדי שלא תתבטל הארת החכמה שבו, וע"כ נחשב גם מלך הדעת לבחינת מ"ן וגורם, אל קיום והעמדת או"א פב"פ. 

ועם כל זה, כשנשבר מלך הדעת ונזדכך הבחי"ד, לא נתבטל תכף כל הזווג פב"פ דאו"א, כי עדיין נשאר בהמסך העביות דבחי"ג, ונודע כי אור העליון מזדווג בהמסך גם בדרך הזדככותו בסדר המדרגה, שבזה מוציא שאר הקומות לג' המלכים חסד, גבורה, ש"ע דת"ת. וע"כ לא נתעלמה מאו"א כל בחינת פב"פ שלהם, אלא רק קומת הכתר לבד, המכונה הסתכלות עיינין דאו"א אבל נשאר בו עוד בחי' פב"פ דקומת חכמה, היוצאת על בחי"ג דהמסך, מה שאין שייך לקומת הדעת. וזה אמרו "ואמנם לפי שאין שאר המלכים מעלים מ"ן, לפי שעדיין היציאה לא היתה להם, אלא אל הדעת וכו', ולכן מה שהוריד הדעת, היה בחינת החו"ג בראש דאו"א, במקום הדעת הדומה אליו כמוהו". דהיינו כמבואר, שלא נתבטלה כל הבחינת פב"פ, אלא רק הקומה המיוחסת להדעת, הדומה אליו כמוהו, אבל הפב"פ המיוחס לשאר מלכים נשאר עדיין באו"א, כי המה עוד לא יצאו. 

וזה אמרו "וכאשר נשבר כלי מלך זה הנקרא דעת אז גם הדעת דאו"א עלאין ירד למטה במקום הגוף דאו"א" כי העלם אור הכתר נבחן כלפי אבא כמו העלם בחינת הראש שבו. וע"כ נבחן, שבחינת המ"ן העומדים בראשייהו דאו"א, שירדו לבחינת הגוף שלהם, כלומר לקומת חכמה בחוסר כתר. והוא משום שנזדכך המסך לבחי"ג שהוא מוציא רק קומת חכמה לבד. ומ"ש שהכלי נפל לבריאה יתבאר לקמן.

מב) וכאשר נשבר כלי המלך זה הנקרא דעת, אז גם הדעת דאו"א עלאין ירד למטה במקום הגוף דאו"א, אבל כלי המלך הזה הנקרא דעת אחר שנשבר, ירד לעולם הבריאה, כמ"ש בע"ה. ושאר הששה אורות שהיו עמו, נכנסו בכלי המלך הנקרא חסד, ואז עדיין או"א עלאין היו פב"פ, כי אינן חוזרין אב"א עד שיגמור הכל לירד, כי הם דבוקים פב"פ, וצריך שיגמור להסיר התדבקות הזה לגמרי, ואח"כ יחזרו אב"א, אבל כל זמן שעדיין נשארו קצת דבקות בהם אינם חוזרים אב"א. ולהלן בע"ה נבאר ענין הדבקות גמור דאו"א בהיותן פב"פ, מה ענינו.

מב) הששה אורות שהיו עמו נכנסו בכלי המלך הנקרא חסד: היינו ע"י שנעשה הזווג על המסך שנזדכך לבחי' חכמה, וטפת הזווג דאו"א פב"פ של קומה זו, שירדה על המ"ן שבהם. נבחנת כשיעור הארת הזו"ן דחכמה דאבא, אשר כלפי הפרצוף דזו"ן עצמו נבחנת לבחינת חיה שלו, כנ"ל. והיא שנתפשטה במלך החסד. כנ"ל באורך. 

וכבר נתבאר שהמסך מזדכך והולך ומתמעט ממדרגה למדרגה עד שמוציא עוד ששה מלכים, לבד מהחסד, שהם ב' קומות, עוד באו"א עלאין: בחי"ב ובחי"א. שהן מלכי גבורה וש"ע דת"ת וד' קומות בישסו"ת, שהן בחי"ג ובחי"ב ובחי"א ובחינת שורש, שהן ב"ש ת"ת, ונ"ה, ויסוד, ומלכות. וכל אלו הקומות היו נכללות בבחי"ג, שעליה יצאה קומת חכמה דאבא ומלך החסד, שהרי ממנו הולכים ומתמעטים, וע"כ אומר "הששה אורות שהיו עמו נכנסו בכלי המלך הנקרא חסד", כי כולם נכללים בו כמבואר. 

הסתכלות עיני או"א זה בזה: כבר נתבאר, שהוא קומת כתר של אבא, הנקרא כן. והיא שנעלמת בסבת שבירת המלך הדעת, והזדככות בחי"ד הנמשכת מזה. כי עיקר המסך מתגלה בגוף, כי בראש הוא רק בבחינת כח. ולא בפועל. וע"כ כשנשבר הכלי נמצא מתבטל בחינת המסך מאותה בחינת עביות, שהכלי הוא ממנה.

סיכום: בעולם הנקודים יצאו ב' פרצופים בהם היתה שבירה, שהם נקראים או"א וישסו"ת. ז"א שיש ב' בח' באדם, בעיקר שיוצרות אצלו שבירה, שנקראים חכמה ונשמה. 

חכמה היא הרצון לקבל שבו. נשמה זה הרצון להשפיע שבו. ז"א שיש לנו ב' מדרגות בתוכן מורכבות ונשברות. 

הרצונות האלה הם רצונות גדולים, כיוון שנפגשו עם המלכות של סיום רגלין, שעלתה לבינה, שהיא גדלות כלי הקבלה. כל פעם שעברו והתכללו בה אז נתנו לה כח עצום וגדול. מטעם גדלות כלי הקבלה אדם רוצה לקבל, וגם רוצה להשפיע. אבל כשאין לו מסך והוא רוצה לקבל או להשפיע, אז הכח הזה, העצום של הרצון שלו אין לו עליו מסך. כשאין מסך אז הוא נשבר ומה שמשתלט עליו זה הקליפה. זה נקרא שבירה, אבל השבירה נותנת לנו הזדמנות גדולה מאוד, להכיר רצון מאוד גדול, ואז הקליפה שומרת על הרצון הזה, ואז אני מבין. יש לי קליפה גדולה מאוד ועכשיו אני צריך ללמוד איך לנהל אותה. אני צריך ללמוד לנהל את הקליפה. את הרצונות האישיים במסגרת הקליפה. קליפה גדולה יש לנו במציאות העולם הזה. כל מציאות העולם הזה, התפישה של העולם הזה, היא תפישה של קליפה. והקליפה הזו מחזיקה נקודה פנימית שנקראת עולם הבא, או פנימיות האדם. ואת הפנימיות הזו אנחנו רוצים ללמוד להגדיל, אבל כל פעם רק בתנאי שיש מסכים לפעול. ואז אני כל פעם מגדיל עוד קצת ועוד קצת. לוקח עוד רצונות מהקליפות ומגדיל אותם. מכיוון שהשבירה היתה קודם על הרצונות של ד' ג' ואח"כ על רצונות הנשמה ג' ב', אז התיקון ממטה למעלה יהיה קודם על בח' הנשמה, בח' משפיע, ורק באלף השביעי יהיה על בח' זו של הדעת, כי כל פעם כשתופיע דעת היא תופיע דעת שהגוף, הקליפה משתלטת עליה, ולכן צריך ללכת למעלה מהדעת. 

כדי להבין את המדרגות שיש בתוך המסגרת הזו, של המלכים, אז אנחנו לומדים את פרטיהם. ואנחנו אח"כ נוכל ללמוד בדיוק איזה עיוותים, איזה פרדיגמות שליליות יש לנו בכל מלך ומלך, אבל נבין גם שכל פרדיגמה שלילית מחזיקה לנו רצון שהוא אמיתי, רק שהקליפה השתלטה עליו. 

מספר לנו, למדנו בשיעור הקודם שישנם ב' מדרגות כלליות, כ"א מהן יצא טעמים ונקודות, דהיינו כלל ופרטים שהפרטים האלה באים לגלות את הכלל הזה, וכולם נשברו. הם נקראים מלך הדעת, מלך החסד, הגבורה, ומלך שליש עליון ת"ת. בראש הם נקראים או"א, גופא דאבא, גופא דאמא, וזיווג דיסודות. הפרטים חשובים לידיעה יותר מאוחר, לשימוש והבנת מהלכים נפשיים, מאיפה הנקודה מגיעה. מאיפה מגיע הפחד מקורונה. מאיזה מדרגה מגיע. אם אדע, אדע איך להתייחס אליו. אדע איזו נקודה פנימית צריך להוציא ממני. אם לא יודע, אז באופן כללי מרגיש לא נח, ואומר באופן כללי שצריך לחזור בתשובה. אבל נותנים לנו את הפרטים, כדי שנהיה מקצוענים, אז לא לפחוד מהפרטים. לומדים. 

המלכים שיצאו במדרגת הנשמה שנקרא ישסו"ת נקראים מלך ב' שלישים תחתונים ת"ת, מלך הוד, יסוד ומלכות. גם לראשים יש שמות.

היום מלמד אותנו – מדגיש לזכור מה גורם לזיווג. אומר, מה שגורם לזיווג זה הדעת. הביקוש מהתחתון. ההתעוררות הנפשית של התחתון לבקש ממדרגת הבינה העליונה שלך. אם אין ביקוש מלמטה אתה לא אדם חי. אני רוצה משמע אני קיים. אני רוצה, הכוונה מרגיש את הרצון, מרגיש את החיות שלי. הרצון הזה עלה מלמטה, מיסוד דא"ק, עורר את הז"ת דנקודים, שהם עלו למעלה, לראש, ואמרו לאמא שרוצים אור. כשאבא קיבל אור ואמר לאמא לקבל אותו היא אמרה שלא צריכה, כי עצמאית", ח"ח, כלומר – אני עצמאי. זה עניין של שליטה לא לקבל, וזה מביא לאיזושהי מודעות נפשית ואפשרות להחזיק עצמך כדבר נבדל. הכח הזה להיות נבדל הוא כח לא פשוט. כשעובדים עליו הרבה בכל מיני תורות מודעות – להיות אדם עם כח שליטה, כי ברגע שאתה צריך לקבל משהו מבחוץ, אז שולטים עליך. אומר, שלא חייב לקבל כבוד, לא חייב לקבל את ההסכמה שלך לדברים שלי. אני לא חייב שתקנה ממני. אני לא חייב. אני בוחר בזה. אני אמא, אומר, מדרגת אמא אומרת שחפצה בחסדים כמו בינה דאו"י. זה מביא לי מודעות ושליטה גדולה. אבל השליטה הזו מוכנה לוותר על מקומה. מוכן לוותר על מקום השליטה ואנשים בעלי שליטה מאוד קשה להם עם רצונות גופניים שעולים להם לביקוש, כי מרגישים שמאבדים שליטה. 

אם ניתן לאנשים בעלי שליטה לעשות דברים שקשורים לגוף, או דברים שמרגישים שהם אבדן שליטה. לעתים בגוף מרגישים אבדן שליטה, אם מאוד אתלטים, לא מרגישים שם. אולי בדיבורים על עולם הרגשות. כל אדם שרוצה את השליטה ומאבד אותה מרגיש לא נח שם, כי מאבד את העצמאות שלו. אבל הבינה דקדושה אומרת שמוכנה לאבד את העצמאות שלה, ולהיות מתבשרת, למעט עצמי כמו הלבנה, 'לכי מעטי את עצמך'. מוכנה למעט עצמה ולבקש חכמה ולבוא בזיווג פב"פ עם אבא, כדי לתת לתחתון, לא עבור עצמה, אלא להמשך התהליך. ז"א שהשליטה העצמית, התודעה הנפשית הגבוהה היא מאפשרת לי גם לוותר על המקום הגדול שלי כדי לבוא למקום של המשך ההתקדמות שלי בחיים. ואז עולים חסרונות, שעולים מיסוד דא"ק, מעלים ז"ת דנקודים שעולה בבח' דעת המזווג בין אבא לאמא.

אומר, הדעת המזווג שעלה למעלה, הוא דעת שמייצר את הביקוש הזה. זה דעת אמיתית שמייצג את הזיווג בין השליטה העצמית להשראה האלוקית שבאה מלמעלה. וזה מתפשט לגוף. 

פה עלו חסרונות: עלה דחג"ת, אומר שעלה הדעת, עשה זיווג, התפשט לגוף ונשבר, כי התערב עם רצונות ללא מסך. הרצון של בחיד' כולה סיגים. מתערב פתאום, רצה לעשות דבר אמיתי, אבל התערב עם רצונות שיש בהם אחיזה מאוד קשה לקליפות ונשבר. הכלים נפלו למטה מפרסא לבי"ע, האורות הסתלקו ומה קרה עם החשבון נראה בהמשך. 

הדעת ירדה לגוף. אחרי שהיתה שבירת מלך הדעת, ירד לגוף, אבל, וזה החידוש שלמדנו היום, כשאחד מבח' הדעת הסתלקה ונשברת בה, יש עוד בח' לעבוד איתן. אתה צריך להוריד סטנדרטים, לראות שאתה יכול לפעול עם דרישות יותר נמוכות, שגם הן מועילות לך. אז פועל ממדרגת החסד. גם חסד זה חלק מהדעת, שגם החסד עכשיו יכול לעשות זיווג או"א פב"פ. זה חלק מהדעת. אז הדעת הולכת וקטנה לאט לאט וכל פעם כשעולה מזדכך המסך דטבור יותר למעלה, הזיווג בראש משתנה ובהתאם לזה יורדת הקומה למדרגה ונשברת, וככה יוצאים מלכי דחג"ת ותנהי"מ, והחידוש הוא שהדעת בראש, היינו הדעת שמחזיקה את הרצונות – מה אני רוצה בחיים, היא מורכבת. לא רק דבר אחד. מורכבת ממדרגות.

כאשר נבוא לתקן, ונבוא ממטה למעלה אז נבוא מהקטן לגדול, נראה בהמשך את התיקון שעושים בעולם האצילות, מאוד יפה איך מתקנים את כל השבירה הזו שגרמה לנו לפגוש את הרצונות. 

שוב, העיקר של השיעור הוא שהדעת המזווג הוא מורכב והיות והוא מורכב אז כשעושה זיווג על אחד מבח' הדעת, זה מה שמתפשט לגוף ונשבר, אבל ממשיך להיות לי דעת, עד שלא גומר את כל הדעת שבגוף ממשיכים להיות זיווגים בראש, ואז יוצאים המלכים של דחג"ת, שזה חלק מהדעת, והמלכים של תנהי"מ שהם המלכים הבאים שיוצאים. החג"ת והתנהי"מ, כולם עלו למעלה לבח' הדעת. 

שיעור 20 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ז'
סיכום בנקודות עמוד תקי"ט – תק"כ כ"א אדר תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. בעולם הנקודים ישנם שני פרצופים עיקריים, הנקראים או"א וישסו"ת שנשברו הטעמים שלהם וגופי הנקודות.
2. מה שגרם לזיווג פב"פ בראש הוא בחי' דעת המזווג הבנוי מבחי' הדעת שהוא הכלל והפרטים המורכבים בו שהם חג"ת נהי"מ.
3. כאשר נעשה זיווג על בחי' הדעת הכללי הוא נתפשט לגוף ונשבר. היות וכך הדעת הפסיקה לשמש בראש.
4. למרות שהדעת הפסיקה לשמש בראש, עדיין נשאר בחי' דעת בראש של המרכיבים האחרים הנקראים חסד וגם נהי"מ שכלולם בחס שהוא הגדול והקטנים הם בכלל הגדול.
5. כאשר נעשה זיווג על החסד שהוא הדעת המזווג, נתפשט מלך החסד ונשבר, הדעת בחי' החסד יורד מהראש ונשאר רק גבורה מבחי' הדעת המזווג.
6. נעשה זיווג על דעת דגבורה, ועל כן מתפשט מלך הגבורה לגוף, נשבר ובראש נשאר מבחי' הדעת רק מת"א ומטה. וכן בכל המדרגות עד שמסתיים בחי' הדעת ונגמרים וחוזרים או"א אב"א
7. מכאן למדנו שהמעבר מפב"פ לאב"א נעשה באופן הדרגתי מדעת עד מלכות. בעקבות כך הפרצופים שיצאו.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il

אין תגובות

להגיב