הדף היומי בתע"ס חלק ז' | סיכום בנקודות | שיעור 27 – עמודים תקלב – תקלג

111

בס"ד

חלק ז שיעור 27 עמוד תקלב

נא) והנה במיתת ז"א עד שליש עליון דת"ת שלו כבר ירדו אחורי או"א, אבל אחורי יש"ס ותבונה לא נגמרו עד מיתת נוקבא דז"א, ולכן האחורים דאו"א לוקחתם ז"א, והאחורים דיש"ס ותבונה לוקחים המלכות, ומתלבשים האורות שלהם בהם דוגמת המוחין דז"א. אז הנצח הוד יסוד דאו"א הם מוחין לז"א, והנה"י דיש"ס ותבונה, הם מוחין ונכנסים ברישא דנוקבא.

נב) ובזה תבין מ"ש, כי כאשר הזו"ן הם שוין יחד פנים בפנים, אז הנצח הוד יסוד דאו"א הם מוחין לז"א, והנה"י דיש"ס ותבונה, הם מוחין ונכנסים ברישא דנוקבא.

נב) הנה"י דאו"א הם מוחין לז"א, והנה"י דישסו"ת הם מוחין ונכנסים ברישא דנוקבא: אין הפירוש, אשר נה"י דאו"א עלאין דאצילות נעשים מוחין לז"א. כי זה אי אפשר כלל, כי אין שום פרצוף מקבל מוחין אלא רק מעליון שלו ולא מעלי עליונו. ועליון של ז"א הם ישסו"ת, ולא או"א שהם עלי עליונו. אלא הפירוש הוא, שאו"א עם ישסו"ת נעשים לפרצוף אחד, כמו שהיה כאן באו"א דנקודים. ואז נבחנים נה"י דישסו"ת המלובשים בו למוחין, שהם בחינת נה"י דאו"א, משום, שאז נעשה ישסו"ת לגופא דאו"א ממש. וע"כ נבחנים החג"ת שלו, שהם מקבלים מבחינת הגופים שלהם, כעין קבלת החג"ת דנקודים את הגופים של או"א. והוא ע"י מה שז"א מתלבש באחורים דאו"א שנפלו למקומם. כדברי הרב. אבל נוקבא דז"א, אי אפשר לה שתקבל כמותו, משום, שאין לנוקבא שורש בחג"ת, וכל עצמותה מתחילה מחזה דז"א ולמטה. דהיינו רק נה"י, וגם זה הגיע לה מכח התכללותה בז"א, כי משורשה היא רק בחינת הוד לבד, כנודע. אלא תכלית גדלותה היא, שתקבל כעין קבלת נה"י דנקודים את בחינת הגופים דישסו"ת. שהוא תכלית הגובה של פרצוף נה"י. ואז הם שני המאורות הגדולים, שאינם צריכים זה לזה. כי הנוקבא מקבלת פרצוף נה"י מבחינת גוף דישסו"ת, בדומה לנה"י דנקודים. וז"א מקבל פרצוף חג"ת שלו, מבחינת גוף דאו"א עלאין המחוברים עם ישסו"ת, בדומה לחג"ת דנקודים. וכמו שחג"ת דנקודים ונה"י דנקודים לא היו צריכים זה לזה, כן גם ז"א ונוקבא לא יהיו צריכים זה לזה. ולפיכך אין ז"א שולט עוד על הנוקבא ואינו נבחן לגדול ממנה, משום שאינה צריכה לו. והבן.

נג) גם תבין מ"ש, שכשהיו פב"פ, אז יוצאין ב' בחינות יעקב: א' בז"א ואחד בנוקבא, כי האחד שהוא ממוחין דז"א הוא מאו"א, והב' שהוא ממוחין דנוקבא, הוא מישראל סבא ותבונה, ואז הם שני המאורות הגדולים, לא היא גדולה ממנו, ולא הוא גדול ממנה. ואינם צריכין זה לזה כלל. אמנם האחורים של אבא, הם בצד ימין בחסד דז"א, והאחורים דאמא הם בצד שמאל בגבורה דז"א. וזה הדרוש יצטרך במקומו, ושם יתבאר בע"ה. 

נד) והנה כאן במקום הזה, הוא מקום ירידת ונפילת אחורי או"א, שאמרנו לעיל, שירדו באצילות עצמו, כי אע"פ שהכלים דז"א נשברו, עם כל זה האורות דז"א נשארו מלובשים באלו האחורים דאו"א עלאין, כל קו החסד דז"א באחורי אבא, וכל קו הגבורה מלובש באחורים דאמא, והבן הקדמה זו מאד.

נד) האורות דז"א נשארו מלובשים באלו אחורים דאו"א עלאין: כי אחר שביה"כ עד שליש עליון דת"ת, שכבר ירדו כל האחורים דאו"א עלאין כנ"ל. שהם נתפשטו במקום הכלים דחג"ת, ונתקנו בג' קוים: ימין שמאל אמצע, אז עלו האורות דחג"ת ונתלבשו בכלים ההם. אור החסד בקו ימין, ואור הגבורה בקו שמאל, ואור הש"ע דת"ת בקו האמצעי. כמ"ש להלן.

* נה) ונבאר עתה, איך בעת מיתת המלכים אלו, ירדו הכלים שלהם לעולם הבריאה כנ"ל, משא"כ בד' אחורים דאו"א. כי הנה נתבאר החילוק, שהיה בין או"א לז' המלכים שהם זו"ן,  ואמרנו כי הז' מלכים שהם זו"ן מתו ממש וירדו אל עולם הבריאה הכלים שלהם, ואחורים של או"א נתבטלו ולא מתו, אלא שירדו למטה בעולם אצילות עצמו. ושם ביארנו טעם לזה, ואמרנו שהיה לסיבה, שהז' מלכים לא קבלו אורות אח"פ דא"ק רק מגופא דיליה ואילך.

* עץ חיים שער ט' פרק ג'.

נו) והנה לטעם זה עצמו, היה ג"כ שינוי אחר, בין ג"ר שהם כח"ב אל הז' מלכים התחתונים, כי הג"ר יצאו בקצת תיקון בראשונה, והוא כי כאשר יצאו בראשונה, נתפשטו בסדר ג' קוין, משא"כ ז"ת שיצאו זו למטה מזו. וז"ש באד"ר, עד אימת ניתב בקיימא דחד סמכא. ר"ל, נתקן התיקון שהוא דרך קוין, אבל מקודם, שהיו זעג"ז הוי קיומא דחד סמכא. וכבר ביארנו, כי התיקון האצילות הוא, בהיותו ו"ק, עשוי בבחינת ג' קוים קשורים זה בזה, בסוד הג' המכריע ביניהן, ואז נקרא רה"י. אבל בהיותן זעג"ז, והם נפרדין אחת מחברתה, אז נקרא רה"ר. ולכן הג"ר נתבטלו אחוריהם ולא מתו, וז' מלכים מתו פנים ואחור, כי יצאו בלי תיקון כלל.

נו) בראשונה נתפשטו בסדר ג' קוין: כבר נתבאר לעיל, שענין תיקון קוין, מתחיל מכח הארת אחורים דאמא. (אף תקכ"ח ד"ה ועם) ונודע שאו"א דנקודים יצאו בראשונה בבחינת אב"א, שפירושו, שנתקנו באור אחורים דבינה עלאה, וע"כ לא נפגמו מכח ה"ת שעלה לעינים, ונשארו בבחינת ג"ר דבינה. כנ"ל (דף תצ"ח ד"ה ד' בחינות). ותיקון זה מכונה תיקון ג' קוים. שכל ג': ימין שמאל אמצע, עולים בקנה אחד, שהוא הארת ג"ר מכח אחורים דבינה. ונבחנים על כן כמקושרים זה בזה בקשר אחד.

ויש ג"כ להבין היטב, ענין התחלקותם לב' קצוות ומכריע ביניהם, כי יש בזה ענין רב. והענין הוא, כי ע"י עלית ה"ת לעינים שהן חכמה, נכללה המלכות בכל ספירה וספירה מע"ס, ונעשה ע"כ, בחינת נוקבא וכלי בכל ספירה וספירה. ונבחן בזה, שיש בכל ספירה בחינת ימין ושמאל, שפירושו חסד ודין: כי הספירה בעצמה היא בחינת חסד, וכח המלכות שנתערב בה ע"י עלית ה"ת לעינים, הוא בחינת הדין שבספירה. וע"כ נבחנים גם או"א דנקודים לימין ושמאל, דהיינו קו החסד שהוא חכמה ואבא, וקו הדין שהוא בינה ואמא. והנה מצד ב' קוין הללו, היו או"א מחוסרי ג"ר, וע"כ נמשך אליהם אור האחורים דבינה עלאה בבחינת קו מכריע באמצעם, ונבחן אור אחורים הזה לבחינת אמצע ומכריע, משום, שמצדו אין שום הבחן בין ימין לשמאל, כי כל ההבחן שבקצוות, הוא משום, שהשמאל שהוא קו הדין, מחסר לאור החכמה הראוי אל קו הימין, דהיינו הג"ר דחכמה, שאינו יכול לקבל, משום עירוב ה"ת בתוכו. כי ע"כ המה ב' קצוות המכחישים זה את זה. אמנם הקו הזה הנמשך מבינה שהוא דוחה חכמה בלאו הכי, כלומר, אפילו אם לא היה בחינת הדין שם, נמצא בזה, שהוא בהשואה לב' הקצוות יחד, ובזה הוא משלים לקו הימין שהוא חכמה את בחינת ג"ר שחסר לו, גם ממתיק השמאל ומחברו עם הימין ביחוד גמור, מפני שאינו סותר אותו יותר. הרי שבכח אחורים דאמא, שהוא בחינת קו האמצעי, מתקשרים ומתתקנים ב' הקוים ימין ושמאל. (עי' היטב לעיל דף תקכ"ח ד"ה ועם) 

וזה אמרו "כי הג"ר יצאו בקצת תיקון בראשונה, והוא, כי כאשר יצאו בראשונה, נתפשטו בסדר ג' קוין" והיינו כנ"ל, כי יצאו בראשונה בתיקון אב"א, שתיקון זה פירושו תיקון קוים כנ"ל. 

ז"ת שיצאו זו למטה מזו: כי ז"ת לא יצאו מאו"א, מצד היותם בבחינת אב"א, אלא שיצאו מזווג של פב"פ דאו"א, כנ"ל, וע"כ לא היה ביניהם שום קשר כלל, אלא כל ספירה היתה גוף בפני עצמה: חסד היה גוף דאבא, וגבורה היתה גוף דאמא, וכו'. כי היה חסר להם תיקון אחורים דאמא, שהוא הקשר המיחד כל הקצוות יחדיו. כנ"ל. 

ו"ק עשוי בבחינת ג' קוים קשורים זה בזה, בסוד הג' המכריע ביניהן: כמו שנתבאר בדיבור הסמוך, ע"ש. כי ראשית התיקון נעשה בחג"ת, כנ"ל, בסוד נה"י דאמא, ואז גם הנה"י כלולים בהם, בסוד ואחוריהם ביתה. וע"כ אפילו אח"כ כשנשלמים האחורים גם מצד הארת חכמה, מ"מ תיקון הראשון דאחורים דאמא נשאר בהם, משום שהם באים לו מעצם תחילת אצילותו ואינו מקבל שינוי, כי כל הבא מתחילת אצילות אינו משתנה לעולם. כנודע בדברי הרב.

סיכום: היה שיעור קצת ארוך וננסה לתמצת אותו. מספר לנו שיש הבדל בין מה שקרה באו"א למה שקרה בישסו"ת. באופן כללי עולם הנקודים בנוי מב' פרצופים שהגופים שלהם נשברו. מפרצוף או"א לפרצוף ישסו"ת. אלה שני הפרצופים המדוברים. בפרצופים אלה היו תנועות שהן תנועות חשובות. מה שקרה שם זה שנשברו הכלים. וכשהכלים נשברו ונפלו למטה מפרסא, אז אחורי הראשים שנקראים אח"פ ירדו למקום הגוף. אז אומר שאח"פ אלה של מלכי תנהי"מ שבירתם קטנה יותר מהשבירה של מלכי דחג"ת. אומר שבהתאם לזה יהיה בעולם התיקון, כשנבוא לתקן, נצטרך לתקן קודם את השבירה הקלה יותר. אבל מעבר לזה, יהיה הבדל בין מה שלוקח ז"א ומה שלוקחת המלכות.

כל המאמר הזה, מי לוקח מה לתקן, שלמדנו היום, מופיע בחלק טו' וטז' ואין טעם להאריך בו כאן, כך אומר בעה"ס. אפשר להסתכל באות קפט בעמוד א תשצ'. שם מופיע. 

אומר לנו שאו"א עילאין נותנים הארה לזו"ן. אומר, איך יכול להיות, כי או"א עילאין הם עלי עליון. ישסו"ת צריכה לתת אור לאצילות. אומר שרוצה לומר משהו אחר, שכמו שיצאו ז"א ומלכות בעולם אצילות שצריכים לינוק מהעליון שלהם, אז יש לזה קשר למה שקרה בעולם הנקודים. כי היכן שאדם נשבר שם, במקום השבירה שלו הוא מגלה את הרצונות שלו. יש תהליך מיוחד שלפעמים, כמו שנותנים לילד לפגוש את המציאות, היות ואין לו את הכוחות לפגוש את המציאות, אבל צריך לפגוש אותה, אז הוא פוגש בתחילה את הצד השבור שלו. שכשהוא קטן, הוא פוגש את חוסר היכולות שלו. לא פוגש את מה שיכול אלא את מה שלא יכול ופגוע. פוגש את הרצונות השליליים שלו. כדוגמת אדם שרואה קודם כל את העולם החיצוני, הפגום, הלא שלם. כי הוא בא לתקן. ז"א שהשורש של כל זה שהיתה שבירה זה זה שהיה בכלל צמצום. והשורש לכל זה שהבורא רצה שנהיה שותפים לבריאה. אם אתה רוצה להיות שותף, אתה צריך לפגוש את עצמך. היות ואנחנו פוגשים את עצמנו בפרטים ולא רואים את כל הרצון ביחד, אז כל פרט שעומד לבד, נראה לנו כשבירה. ככשל. כמקום שהוא פגום. אבל זה לא באמת שהוא פגום. זה רק ההסתכלות שלנו, כדי שנוכל להכיל את כניסת האני בחלקיו. ז"א, כשאנחנו רואים חטאים ושבירה ופגמים וריבים בחיים, צריכים להבין שזה בא לגילוי הרצון. אם אנחנו מודעים לכך, אז במקום לומר מהיום 'אני כועס', אומר 'פגשתי בי את הכעס'. במקום לומר 'אני עצל', אגיד 'פגשתי בי את העצלות'. פגשתי את השעון המקולקל הזה ואתקן אותו. פגשתי אותו כדי לגלות איזשהו רצון פרטי שעומד לבד. עצלות היא לעתים דבר טוב. היא חלק מהפאזל שלך, רק מופיע כעצלות, כמחלה, כפגם, ככעס וכד' כי צריך לפגוש שם איזושהו רצון. לא להתרגש יותר מדי. זה לא אתה אלא רק חלק ממך שאתה צריך להרכיב לפאזל השלם. בוא תביא אותו לפאזל השלם. זה דבר מאוד יפה. איך אנחנו יודעים לזכך את הנקודה המיוחדת, שאתה צריך בכל פגישה עם המציאות לפאזל השלם שלך. 

פה הוא בא ואומר, נשברו הכלים. היות וכך אז השבירה שלהם היא שונה בין שני הפרצופים הללו. כל מלך ומלך שנשבר ירדו האח"פ שלו. אומר שיש הבדל בין שבירה של המחשבה ובין שבירה של הלב. כשהלב נשבר, הרצונות שבהם אתה מקבל את האור, הנקרא 'מקבלי המוחין', המקום שבו כל כולך היתה בתוך זה ונשברת, השבירה היא יותר קשה והקליפה הנאחזת שם היא יותר חזקה והעבודה יותר מורכבת ויותר לשיעורין, כי נפלו למקום בי"ע. נפלו למקום מאוד קשה. אבל ההרהור, המחשבה נופלת למקום של מה שאדם משער בליבו. לא מה שאדם נרעש. הרגשות נפלו למקום היצר הקשה, למקום של ע"ז, פתאום כל הרגש בא מדברים גשמיים ולא מבין למה, אבל מזה מתרגש. וההרהורים נפלו למקום הרגשות. אז אפשר לטפל בהם יותר טוב. 

לכן אומר, האח"פ של הראש נפלו רק למקום הגוף, אבל הכלים שהיו בגוף נפלו ממש למטה מהפרסא, שם שולטת עליהם התפישה המאוד פרטית.

אומר נקודה נוספת – בקטנות של עולם הנקודים היה תיקון של ג' קווים. בז"ת של עולם הנקודים לא היה תיקון של ג' קווים. הג' קווים הם ח"ח. לא היה כזה תיקון. בגלל שלא היה תיקון של ח"ח אז הם נשברו. ז"א שכשאתה בא לפגוש את המציאות, תבדוק אם יש לך ח"ח או אין. ח"ח זה שעובד בג' קווים – ימין, שמאל ואמצע. בראש היה ג' קווים, לכן השבירה שלהם לא כ"כ קשה. בגוף, בז"ת לא היו ג' קווים ולכן נשברו קשה. הז"ת הם כנגד נשמות ישראל. ישראל צריכים להתנהג בחברות, בערבות הדדית, ביחד. זה נקרא תיקון קווים. כשיש אמונה שיש דבר מעלינו. יש רצונות אישיים עליהם מוכנים לוותר, ואפשר לשלב בין הרצונות שלנו ובין האמונה. ולא להפריד ככה בצורה כ"כ קיצונית, שבזה מאמין ומזה נהנה. זה לא ב' קווים, אלא שצריך ללמוד לשלב ביניהם. לכן אומר, שבז"ת, היות ולא היה ג' קווים אז נשברו ואז הכלים נפלו לעולם בי"ע, והרשימות שנשארו מאור הזך של הרשימה עלו, בהתחלה נפלו ואז עלו לכלים אלה (ציור). ז"א שההארה של הזיכרון נמצאת בסוגי המחשבה שלך, סוגי תבניות המחשבה של ג' קווים. כי תבניות המחשבה שנשארו אצלך, אם תגלה אותן, שם תמצא את ההארה לזיכרון שלך, כי האור הזך של הרשימה היא הזיכרון. אם לא, אז לא תדע איפה למצוא את הזיכרון שלך. תחפש אותו למטה, בעולם הגשמי, שם הוא לא נמצא. אתה צריך לזכור מי אתה, וזה תמצא כשתחפש את תבניות המחשבה האמוניות, הבנויות על הכנעה, הבדלה והמתקה. אם תעבוד כך אז גם תגלה את המקום הזה, תוכל להשיג את מקום ההרהור ושם גם להשיג את הזיכרון של 'מי אתה' כאוהב השם. לא רק לומר אני אוהב את השם, אלא להרגיש את הנקודה הפנימית הזו נקיה וזכה ולא מתרופפת ובאה למקום גשמי. 

שיעור 27 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ז'
סיכום בנקודות עמוד תקל"ב – תקל"ג כ"ט אדר תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. ישנו הבדל ביען אחורים של הראשים של מלכי דחג"ת לבין האחורים שירדו לגוף של הראשים של מלכי תנה"ימ. ובהתאם לכך תיקונם.
2. האחורים של או"א וישסו"ת נפלו למקום הגוף והיוו כלים לאור הזך של הרשימה שנשארה למעלה מהפרסא
3. הכלים של הז"ת דנקודים ואור העב של הרשימה דהתלבשות נפלו למטה מפרסא
4. יש הבדל מהותי בין ראש דנקודים לז"ת דנקודים שהראש בעצמותו יצא בתיקון של חפץ חסד ובג' קוים, מה שאין כן הז"ת דנקודים יצאו בקו אחד זה למעלה מזה. ולכן גם נשברו.
5. ז"ת דנקודים הם כנגד החברים, שהם זה למעלה מזה או זזה למטה מזה אז הם נשברים. אבל כשיש חפץ חסד ביניהם אז זה תיקונם שאותו נראה בעולם אצילות.


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il

אין תגובות

להגיב