הדף היומי בתע"ס חלק ז' שיעור 29 | סיכום | – עמודים תקלו – תקלז

71

בס"ד

חלק ז שיעור 29 עמוד תקלה

נט) ואח"כ יצא החסד ונשבר הכלי וירד בבינה דבריאה, והאור ירד במקום כלי היסוד דאצילות, כי כבר אור הדעת הקדים לקחת מקום של המלכות. ואח"כ יצאה גבורה ונשברה, וירד הכלי בחכמה דבריאה, והאור ירד בכלי דנצח הוד דאצילות. שהם ב' פלגי דגופא. ואח"כ יצאה הת"ת ונשבר, והכלי ירד בכתר דבריאה, והאור נשאר במקומו, שהוא בת"ת דאצילות.

נט) החסד ונשבר הכלי וירד בבינה דבריאה והאור ירד לכלי היסוד דאצילות כי כבר אור הדעת הקדים לקחת מקום של המלכות: פירוש, כי בשעה שהאורות מלובשים בהכלים, נבחן שכל העב מחברו הוא גדול מחברו. כי כל אשר המסך שלו עב ביותר הריהו מוציא קומה גדולה ביותר כנודע. אמנם בעת שהכלים ריקנים מאורות הנה אז נבחן עביותם לחסרון, וע"כ נבחן להיפך, שכל הזך ביותר הוא חשוב ביותר. 

וזה אמרו "והכלי דחסד נפל לבינה דבריאה": כי הכלי דדעת נמשך מזווג על מסך דבחי"ד בחיבור הבחי"ג, כנ"ל (דף תקי"ז ד"ה הדעת) והכלי דחסד נמשך מזווג על בחי"ג לבד, ונמצא הכלי דחסד יותר זך מהכלי דדעת, וע"כ נבחן הכלי דחסד שהוא למעלה מהכלי דדעת, כלומר שהוא יותר חשוב ממנו להיותו יותר זך, והבן. וז"ש "והאור ירד למקום כלי של היסוד" כי לפי ערך הכלים כן ערך הרשימות המתלבשות בהם, ונבחנות ע"כ גם הרשימות לפי חשיבות הכלים. 

גבורה ונשברה וירד הכלי בחכמה דבריאה: דהיינו כנ"ל. שכל הזך מחברו יותר חשוב מחברו, כי אחר הסתלקות האור מהכלים, נבחן העביות לשפלות, ועד"ז גם הכלי דת"ת עוד יותר חשוב מהכלי גבורה וע"כ נפלה לכתר דבריאה. באופן שד' הכלים: דעת, חסד, גבורה ת"ת, נפלו לכחב"ד דבריאה. שהם ג"ר של הבריאה, כמו הכלים דחג"ת היו ג"ר של זו"ן, אלא שנפלו בהיפוך מדרגה דהיינו הדעת למטה מכולם, להיותו העב מכולם, וע"כ שבירתו קשה מכולם. ופחות ממנו הכלי דחסד, שהוא רק מבחי"ג דעביות. ועוד פחות ממנו, הכלי גבורה, שהוא רק מבחי"ב דעביות והכלי דת"ת פחות שבירתו מכולם, להיותו רק מבחי"א דעביות. ועד"ז, נפלו הרשימות של הכלים. שהרשימו דדעת במלכות דאצילות, דהיינו למטה מכולם בסיום האצילות. ועליה החסד, ביסוד דאצילות, ועליה הגבורה בנצח הוד דאצילות ועל כולם הת"ת, שנשאר במקומו, דהיינו בת"ת דאצילות דהיינו לפי יחס הכלים. 

דנו"ה דאצילות שהם ב' פלגי דגופא: והוא רק בעוד שהם בבחינת אחורים, בחסרון הארת החכמה, אבל כשהם בבחינת פנים, דהיינו כשיש בהם הארת חכמה, אז נחשבים לב' ספירות מיוחדות זו מזו. 

וטעם הדבר תמצא לעיל בדברי הרב (דף של"ב אות מ"ב ודף של"ג אות מ"ג) שמביא שם שספירת הנצח נמשך מו"ק דכתר, שאז לא מטי בחכמה וע"כ נבחן הנצח שאין בו הארת ג"ר דחכמה. וספירת ההוד נמשכת מבחינת מטי בחכמה. וע"כ נבחן ההוד שמאיר בו הארת חכמה. ע"ש ובאו"פ. הרי שכל ההבחן מנצח אל הוד הוא בהארת חכמה שאינה בנצח, וישנה בהוד. והנה ההפרש הזה יתכן בשעה שיש הארת החכמה בכללות הפרצוף. אבל בשעה שאין בהארת הפרצוף בכללו זולת הארת אחורים דאמא, הנה אז אין עוד שום הפרש מבין נצח להוד, שהרי גם בהוד אין בו הארת חכמה כמו בנצח. וע"כ נחשבים אז לספירה אחת. ולפיכך הספירות נצח והוד דנקודים, שאין בהן רק מבחי"ב דישסו"ת, וגם מלובשים באחורים שנפלו מאו"א עלאין כנ"ל. ואין בהם הארת חכמה, ע"כ נחשבות לספירה אחת. 

ואין להקשות, שלפי זה גם הספירות דחסד וגבורה היו צריכים להתחשב לכלי אחד, שכל ההבחן מבין חסד וגבורה, נתבאר שם, שהוא ג"כ בהארת חכמה, שישנה בחסד ואינה בגבורה. כי החילוק בין החו"ג לבין הנו"ה רב הוא. והוא משום שכח האחורים דבינה, מתחיל בעיקר בכל הפרצופין רק מבינה ולמטה, מטעם שכל בחינה יונק מבחינה שכנגדה בע"ס דאור ישר. וכיון שאחורים האלו אינם כלולים כלל, בב' הספירות כתר וחכמה אלא רק בבינה, ע"כ גם חסד וגבורה שהם בחינת כתר וחכמה דחסדים כנודע, אין כח האחורים פועל בהם על בחינתם עצמם כלפי עצמם. אלא מת"ת ולמטה, שהוא ביחס הבינה, כנודע, פועל האחורים בכל השיעור. וע"כ נבחן תמיד החסד, אפילו בעת קטנות הפרצוף שהוא כולל ג"ר, מה שאין כן הגבורה, ויש לך הפרש גדול בין החסד אל גבורה. כי החסד כלפי עצמו הוא עכ"פ כולל ג"ר. משא"כ הגבורה שהוא באחורים על הג"ר משורשו.

סיכום: למדנו את המשך שבירת הכלים, ומה קורה בשבירתם.

בשבירת הכלים הכלי עצמו שנקרא אור העב יורד למקום בי"ע, למטה מפרסא. הירידה שלו היא שבירתו, כי מה ששולט עליו זה הפרסא שבה מצוי הדין של מלכות דסיום רגלין. משם ולמטה שולטת מידת הדין. 

לכן, כאשר נפלו למקום הזה אז אנחנו מבינים שהמקום הזה של בי"ע הוא המקום שמבטא את השבירה. 

לעומת זאת, הרשימות שיש בהן הארה לא יכולים לרדת למקום הזה, והרשימה צריכה להחיות את הכלי, אז קרתה פה מציאות שבה הכלי יורד ומת. הרשימה מתחלקת לשנים – הכלי של הרשימה נקרא ניצוץ שזה אור העב של הרשימה שיורד עם הכלי, ואור הזך נשאר במקום עולם אצילות. ואז אנחנו מנסים ללמוד את סדר המיקום בעולמות. אמרנו, שכל מלך ומלך ירד. הרת"ס שלו יורד. הראש לעולם הבריאה, התוך ליצירה והסוף לעשיה. כדי לפשט את הלימוד, אנחנו לומדים רק את הראשים של המלכים וכ"א יבין שמדובר גם על השאר. כדוגמא: אם הינו רוצים לדבר קצת יותר מורכב הינו אומרים שכשמלך הדעת נפל ונשבר, אז ראש הכלי שלו נפל למקום דעת דבריאה. והתוך של הכלי נפל לדעת דיצירה, והסוף של הכלי נפל לדעת דעשיה. אנחנו מדברים על הראשים ונבין מה קרה עם התוך והסוף של כל כלי.

היום דנו למה דעת נפל למקום כ"כ נמוך, ומלך החסד שהוא לכאורה יותר קטן ויותר גבוה ממלך החסד נפל למקום יותר גבוה. ועל זה אמרנו, ככל שאדם גדול כך הוא נופל יותר קשה. ככל שהיית בקומה יותר גבוהה כך הנפילה יותר קשה, ולכן יש לנו חוק – כשהאור נמצא במדרגה אז כח העביות של המסך והמדרגה חשוב יותר. אבל כשאין אור במדרגה אז העביות הופכת להיות גירעון. 

האם האגו של האדם הוא טוב או רע? אם בקדושה אז מצויין, אם לא בקדושה אז גרוע. ועכשיו, אחרי השבירה הם לא בקדושה ולכן זה גרוע. לכן מה שקרה הוא שהמציאות של מלך הדעת הפכה להיות הגרועה ביותר, כי הוא נפל למקום הנמוך ביותר בראש הבריאה, ונפל למקום הדעת דבריאה. הרשימה נפלה למקום שהוא קרוב יותר, סמוך כמה שאפשר מעל הפרסא. כדי שיהיה קרוב למלך שלו, לכלי שלו. אז הוא נפל למלכות של מקום אצילות. ומלך החסד נפל למקום הכלי בעולם הבריאה, למעלה מהדעת, לבינה. והרשימה נפלה למקום למעלה מהמלכות, למקום היסוד. והכלי של מלך הגבורה נפל למעלה מהכלי של החסד, בבינה. אז הכלי דגבורה נפל למקום החכמה שבבריאה.  

ושוב – הכלי של מלך הדעת נפל לדעת. הכלי של מלך החסד נפל לבינה. הכלי של מלך הגבורה נפל למקום חכמה, ובהתאם לזה הרשימות.

הרשימה של מלך הדעת נפלה למקום מלכות דאצילות. הרשימה של מלך החסד נפלה למקום יסוד דאצילות. הרשימה של מלך הגבורה נפלה למקום נצח-הוד. ומלך הת"ת היה במקום הכתר, הכלי במקום הכתר דבריאה, והרשימה נשארה במקום הת"ת. 

על זה הוא בא ושאל, מדוע נ"ה הם יחד? וע"ז ענה שלנצח יש תכונה מיוחדת, שהוא נושא להארת חכמה. כשיש הארת חכמה אז הוא בא בנפרד, וכשאין הארת חכמה אז מתנהג כמו הוד ולכן הוא אחד עם הוד, ולכן אנחנו מודדים אותם ביחד בשבירה. לכן אומרים נ"ה. זה נושא מורכב ואנחנו לומדים בקיצור. לזכור – כשאין חכמה במדרגה נ"ה באים ביחד. כשיש הארת חכמה נ"ה באים בנפרד. לכן פה באו יחד. שואל למה ח"ג לא באו יחד? כי כל אחוריים דאמא מתחילה להשפיע רק מת"ת ומטה כי ח"ג כנגד כ"ח מצד החסדים. זה קצת מורכב וזה לא התורף של השיעור. 

אין תגובות

להגיב