הדף היומי בתע"ס חלק ז' |סיכום בנקודות| שיעור 32 – עמודים תקמא-תקמב

104

בס"ד

חלק ז שיעור 33 עמוד תקמא

סג) וא"ת, הרי יש הרחק בין הכלי דדעת לאור שלה ז' ספירות דאצילות, כי הרי הוא עומד למעלה בדעת דאצילות. וי"ל, כי אפילו בספירות דאצילות עצמן, אין כ"כ הפסד, זולתי בהיותו ביניהן בין האור והכלי שיעור ג"ס ג"כ ריקנות בלי אור כלל, לא הוא לא זולתו, אבל כאן, אע"פ שהאור שלה עצמו עלה למעלה, הנה יש אורות אחרים עומדים בסוף האצילות, קרובים אל הבריאה ותוכל לקבל הארה מהם, וגם תוכל לקבל הארה מן האור שלה בעצמה, על ידי האורות ההם הקרובים אליה. וזכור כלל זה בכל שאר הספירות. כי לעולם לא יש בין הכלי ובין האור יותר מג' ספירות דאצילות ריקנים. ולא נצטרך לחזור ולומר הענין בכל א' מהם.

סד) והנה בעלות אור הדעת במקומו למעלה, אז הגדיל הכלי של הכתר, ונמשך עד נגד מקום סיום כל הת"ת, ואז חצי התחתון של אור הת"ת שעלה למעלה כנ"ל. חזר עתה לרדת במקומו האמיתי כבתחלה. וסבת הגדלת כלי הכתר, היה לסבת אור הדעת שנתלבש בו והגדילו, וגם כי הנה הדעת הוא כולל כל הו"ק והוא נשמה להם, כנודע. לכן כיון שעלה נתן כח בכלי והגדילו, כדי להטיב את אור הת"ת שירד ויהיה במקומו הראוי לו.

סד) הגדיל הכלי של הכתר ונמשך עד נגד מקום סיום כל הת"ת: היינו אח"כ, שעלה אליו גם הרשימות דגבורות של הדעת, כמ"ש להלן בדברי הרב, אשר אז נעשה זווג מחדש על החו"ג של הדעת, ואז נגדלו הכלים שמחזה ולמטה כמ"ש לפנינו.

סה) אחר כך מלכו נצח הוד, והיו צריכין לבא למלוך במקומם בכלי הראוי להם, והנה לא מצאו מקומם פנוי, כי שם ירד אור הגבורה כנ"ל, ולכו הוצרכה הבינה להתפשט דרך קו שלה, שהוא צד שמאלי, עד מקום הראוי להיות אח"כ מקום הגבורה האמיתי, אחר התיקון. כי עתה היו כולם זה על גבי זה. ואז כראות אור הגבורה, כי כבר היה בחינת כלי במקומה עלתה לה במקומה והכלי שלה בהתרחק האור שלה ממנו, נתרחק גם הוא וירד עד היסוד דבריאה, ואז ירדו נצח הוד במקומם האמיתי, ומלכו שם בכלי שלהם ונשברו, ואז האור שלהם עולה עד הגבורה, כי עלה שם הוד, להיותו גם הוא קו שמאל, ואז גם הנצח עלה עמו שם, כי נצח הוד ב' פלגי דגופא אינון, כנ"ל, והכלי שלהם ירד בנצח הוד דבריאה.

סה) נצח והוד והיו צריכים לבא למלוך וכו' ירד בנצח והוד דבריאה: כבר נתבאר לעיל (דף תקל"ז ד"ה אור הת"ת) אשר לפי הטעם שבכאן, על דבר התפשטות ג' קוים דכח"ב לחג"ת, שהוא משום שמלכי נהי"ם לא יכלו לצאת למקומם, כי לא היו פנוים מחמת שהיו שם האורות דדחג"ת, הנה נמצא, שבעת יציאת מלכי נו"ה נתפשט קו הבינה, כדי שיעלה שם אור הגבורה שבמקום הספירות דנו"ה, וכיון שאור הגבורה עלה ונתרחק מהכלי, נפל הכלי של הגבורה ליסודדבריאה, ואח"ז מלכו נצח והוד, וכשנשברו ירדו נו"ה לנו"ה דבריאה. ובעת יציאת מלך היסוד, שלא מצא מקומו פנוי, היה מוכרח קו החכמה להתפשט, ונתעלה שם אור החסד, ממקום ספירת היסוד אל הכלי דחסד שנעשה מהתפשטות החכמה. וע"י התרחקות אור החסד מהכלי, נפלה כלי דחסד למקום הת"ת דבריאה. ונמצא עתה אשר הכלי דדעת הוא במלכות של הבריאה. ועליו הכלי דגבורה. ועליו הכלי דנצח והוד. ועליו הכלי דחסד. 

אמנם זה תמוה מאד, אשר הכלי דנו"ה שהוא מהמלכים האחרונים, אשר שבירתם אינו גדול כל כך, יפול עוד מתחת הכלי דחסד, שהוא מהמלכים הראשונים ששבירתם גדולה מאוד, שהיו גלוים בלי שום התלבשות מאחורים דאמא. כנ"ל בדברי הרב. וכבר הרחבנו את הדיבור בזה לעיל (בדף תקל"ז) ונתבאר שם מדברי הרב שברוב המקומות, אשר התפשטות דג' קוי כח"ב, הוא ענין נפילת אחורים דאו"א, עצמו. וכל התפשטות זו נגמרה יחד עם גמר נפילת אחורים דאו"א. דהיינו בש"ע דת"ת. ואחר שיצא ישסו"ת והלביש את אחורים דאו"א, הנה תכף עלו שם כל ד' האורות דחג"ת אל הכלים החדשים דהתפשטות כח"ב. ואז ירדו ביחד כל ג' הכלים דעת חסד גבורה למקום נהי"מ דבריאה: דעת במלכות, וחסד ביסוד, וגבורה בנו"ה. דהיינו כל העב מחברו הוא למטה ממנו. כנ"ל. וכל זה היה לפני יציאת המלכים אחרונים לכלים דנהי"מ דאצילות. באופן, כשבאו מלכי נהי"מ למלוך כבר היה מקומם פנוי. וע"כ גם הם נפלו לבריאה על הסדר, שכל העב מחברו נפל למטה מחברו. וע"כ נפל נו"ה בת"ת דבריאה. וכלי דיסוד בגבורה דבריאה. וכלי דמלכות בחסד דבריאה. 

ונמצא עתה ז' המלכים בז"ת של הבריאה, ע"פ הסדר הנכון שכל הזך יותר, הוא למעלה, כי אין שבירתו גדולה כל כך, וכל העב יותר, הוא למטה משום ששבירתו גדולה ביותר. באופן שכלי המלכות הוא בחסד דבריאה וכלי היסוד הוא בגבורה דבריאה. וכלי נו"ה הוא בת"ת דבריאה וכלי הגבורה בנצח והוד דבריאה. וכלי החסד הוא ביסוד דבריאה. וכלי הדעת הוא במלכות דבריאה. ויוצא מהכלל הוא הכלי דת"ת, שהוא לא ירד לז"ת דבריאה, אלא רק לכתר דבריאה, מטעם המפורש לעיל (דף תקל"ח ד"ה חצי עליון) עש"ה.

סיכום: בלימוד היום מראה לנו מה קרה אחרי שגמרו להשבר מלכי דחג"ת ובאו למלוך מלכי תנהי"מ. מראה פה את דרך מרח"ו ואחד המקומות הנדירים בתע"ס, שאומר שמרח"ו טעה פה. שלא כך קרה. מה לא קרה? בקצרה: מרח"ו מנסה לומר שכשבאו למלוך המלכים, למשל מלך נ"ה, זה מה שגרם לעליית הרשימות למעלה, כי באו למלוך במקום שעמדה רשימה. וזו הסיבה שעלתה הרשימה. ואז כשעלתה רשימה נפל הכלי שלו נפילה שניה. אז יוצא שכל הסדר מתבלגן לנו, ולא ע"פי הכלל שככל שגדול מחברו, שהעביות יותר גדולה, אז הנפילה יותר גדולה, ואז לא יוצא הסדר שמרח"ו בעצמו אמר קודם. לכן בעה"ס אומר שכל הסדר שנתן מרח"ו, שהוסבר בתחילת השיעור, ואין טעם לראות ההרחבה שלו, אלא שנראה מה כן קרה.

קודם כל מבינים שאחרי שהיתה שבירה ראשונה, שהכלים נפלו, כל הכלים שהיו בשבירה ראשונה שהיה זיווג או"א פב"פ, נשבר הכלי, כמו טעמים, יצאו נקודות וגם הם נשברו, מלכי ח"ג ושליש עליון דת"ת. כשהם נשברו הכלי עצמו ירד למקום בי"ע. הראש של כל מלך ירד למקום הבריאה, הגוף של כל מלך ירד למקום יצירה, והסוף של כל מלך ירד למקום עשיה. לא מזכיר לנו כאן את כל בי"ע אלא אומר, שמתמקד רק במה שקרה בבריאה, ומכאן נבין גם מה קרה ביצירה ועשיה.

מדברים רק בבריאה. הכלים נפלו בשבירה הראשונה: הכלי של מלך הדעת נפל לדעת, והרשימה שלו נפלה למקום מלכות דאצילות. רשימה זו היא רשימה דהתלבשות שבנויה מאור הזך של הרשימה ואור העב שלה. אור העב נקרא ניצוץ. הוא נפל יחד עם הכלי. היות וכך, כמו שלמדנו, שכאשר הכלי נשבר ואור הזך מסתלק אז נשאר כלי, כך בעולם א"ק. בכלי הזה נשארת רשימה דהתלבשות. גם הרשימה הזו בנויה כמו הכלי הכללי – מאור העב ואור הזך, כך הרשימה דהתלבשות בנויה, שזה שיעור מהאור, בנויה מאור העב והזך של הרשימה. 

אור העב של הרשימה נקרא כלי של הרשימה, ואור הזך הוא האור שברשימה. אור העב שברשימה גם הוא נפל למטה מפרסא ונקרא ניצוץ. זה הניצוצין שנפלו. ואור הזך של הרשימה הוא אור ולא יכול לרדת למטה מפרסא, אז כמו שהאור הסתלק לגמרי, גם הרשימה שלו, אור העב של הרשימה ירד. אור הזך נשאר למעלה. אור הזך של מלך הדעת נשאר מקום של מלכות דאצילות. מקום, כי עוד לא היו פרצופים. עוד לא יצא עולם אצילות ומדובר בעולם הנקודים. אז אור הזך של הרשימה ירד למקום מלכות וכך רואה הרחוק ג' בח' שמר ונתן הארה מרחוק לכלי הזה.

כשנשבר מלך החסד אז הרשימה ירדה למקום היסוד, כי מקום המלכות היה תפוס, והכלי ירד למקום הבינה. כבר רואים שהכלי של הדעת, שהוא יותר גדול, נפל למקום יותר נמוך. הכלי של מלך חסד בא מעליו למקום בינה של בריאה.

כשנפל מלך הגבורה נפל למקום חכמה וכן הלאה.

לאחר מכן, אומר, שירדו האח"פ של הראשים, מכיוון שנשברו הכלים אז חזרו לקטנות ואז האח"פ של הראשים ירדו למטה, וקיבלו הארה ח"ח מהראש ונהיו כלים. כשיש כלים אז הרשימה אומרת שרוצה לעלות לכלי. אור הזך של הרשימה עולה לכלים החדשים ואז כבר לא תומך בכלי, ואז הכלי נופל נפילה יותר למטה, עד שיורד למקום הכי נמוך – למלכות דבריאה, והכלי דמלך החסד יורד למקום יסוד דבריאה, והכלי דמלך הגבורה יורד לנ"ה דבריאה, והכלי דת"ת נשאר במקומו. הוא לא נופל כי לרשימה שלו אין לאן לעלות. היא נמצאת במקומה ולא זזה ממנו. 

כל זה למדנו בשיעור הקודם. עכשיו בא ואומר, בא ומלך מלך הראשון שנקרא מלך ב' שלישים תחתונים דת"ת והתחבר לשליש עליון דת"ת כי שניהם ת"ת, וגם הוא נשבר. כשנשבר, אז קרה משהו מיוחד שהסברנו בקצרה ולא מרחיב פה, אבל כשאמרנו שאור הזך של הרשימה עלה למעלה, עלה רק צד החסד של הרשימה דדעת. עכשיו עלה מלך הגבורה, עשה זיווג והכלי התרחב עוד יותר כדי לאפשר לכלי ב' שלישים תחתונים דת"ת שעלה למעלה, לחזור למקומו. זה מסובך ולא דורש עיון כרגע. 

לאחר מכן, כשבא למלוך מלך ב' שלישים תחתונים דת"ת אז מרח"ו נותן דרך גדולה שלא נעסוק בה, ואומר בעה"ס שאינה נכונה. מלך זה בא למלוך, מלך ונשבר. האח"פ שלו גם ירדו מהראש. הרשימה שלו עלתה למעלה לכלי החדש, והוא עצמו ירד למקום ת"ת למעלה מדח"ג של מלכי דחג"ת. אותו הדבר עם מלך היסוד, שבא למקום הגבורה, ומלך המלכות בא למקום החסד, ואז יוצא, חוץ מהת"ת שהוא מיוחד ונשאר במקומו, יוצא מצב שכל המלכים בשבירה השניה, כולם ירדו לחג"ת נה"י. כאשר המלכים הגדולים יותר, ככל שאדם גדול יצרו גדול ממנו, עם רצונות חזקים, ירדו למקומות נמוכים יותר מאשר המלכים שיצאו אחריהם. יוצא שסדר התיקון שלנו יצטרך להתחשב בזה. אם רוצים לתקן את הדעת זה דבר קשה. אם רוצים לתקן את מלך המלכות הוא יותר קל, כי נמצא במקום החסד. כשאלך לבנות את תחילת התיקון שלי אז אני אצטרך להתחיל לבנות אותו דווקא מהחסד, כי זו השבירה הכי קלה. לא יכול להתחיל להתעסק עם המלך הכי חזק, של הדעת, לכן צריך לפעול למעלה מהדעת שנמצאת במקום הכי נמוך שיכול להיות ולא יכול לפעול לפיה אלא לפי אמונה, וכו', יש לזה הרבה השלכות, עליהן נלמד בעולם התיקון. 

אין תגובות

להגיב