הדף היומי בתע"ס חלק ח' | שיעור 10 – עמודים תריז

62

תעס 10 תריז

1 כל פרצופי אצילות וכן כל העולמות ביע וכן כל הפרצופים הפרטיים בתוך עולמות אלה, כולם נוצרים על בסיס הרשימות שעלו עם המסך דניקודים לראש הסג

2. סג משתמש עם חלק מהרשימות שעלו מהמסך כדי להוליד את עתיק ומעביר לעתיק את כל השאריות של הרשימות שלא השתמש בהם , אחרי שעתיק עושה תהליך של קטנות וגדלות בהיותו גדול מוליד את אא מחלק מהרשימות שקיבל ואת השאר הוא מעביר לאא, וכן האלה עד תחתית עולם העשיה, שהם נקראים זון דעשיה.

3. מה שנשאר מהרשימות ולא בא לידי קיום נקרא קליפות שאין בהם תועלת וצריכים לברור מהם את המעט ניצוצות שנשארו שמה, אבל זה דבר צדדי שנלמד אותו בהמשך.

4 כל פרצוף צריך לעבור מצב של קטנות וגדלות, אולם יש פרצופים שצריכים גם זמן של יניקה וזה תלוי בנקבה שהולידה אותם, אם לנקבה היתה בחינה א שלמה אז הם נולדו קטנים שלמים ולא צריכים יניקה. זון דאצילות נולדו מנקבה של אוא שאין לה א' שלמה לכן הם נולדו תינוקות ולא קטנים שלמים ומשלימים את קטנותם עי יניקה .

5. לאחר שיש למדרגה קטנות היא עולה לביקוש פעם ב' לעליון שלה כדי לבקש גדלות ורק לאחר שהיא גדולה היא מולידה את הפרצוף הבא אחריה.

בס"ד

חלק ח שיעור 10 עמוד תרטז

סיכום: א. חזרנו על הרעיון שלמדנו בשיעור הקודם: נשברה המדרגה של בח' א', היינו כל עולם הנקודים שבו העלו רשימות לראש דנקודים, כי הוא המאציל של עולם הנקודים שנשבר, של המלכים. אבל הראש הזה חזר למצב הקטנות וקטן אינו מוליד, אז עולים לראש הס"ג שיוליד אותן. הרשימות שנשארו בראש דנקודים המסך מעלה אותן לראש.

כשראש הס"ג מוליד את עולם אצילות נהיה חידוש לפיו כל הרשימות שעלו למעלה הן לא באות בבת אחת. עד כה למדנו שהן מתחלקות בתוך עולם אצילות לכח"ב זו"ן. היום אומר חידוש: הן לא מתחלקות רק בעולם האצילות אלא גם בעולמות בי"ע, שהם השלכה של הרשימות של עולם הנקודים. כי תמיד יוצא פרצוף אחרי שפרצוף אחר מזדכך. לא רק בתוך עולם אצילות יש לנו פרצופים שיצאו – עתיק, א"א, או"א וזו"ן, ואז אומר, אולי עכשיו עולם אצילות יזדכך או ישבר, ואז יצא עולם הבריאה. אומר שלא, כמו שבעולם אצילות לא צריך הזדככות המדרגה כמו בא"ק, ולא צריך שבירה כמו בנקודים כדי שיצא פרצוף הבא. אותו הדבר בעולמות – הכל מתקיים בבת אחת. לא בגלל שאין היעדר ברוחני, אלא שאין את התהליך שמישהו צריך למות כדי שיוולד הבא. יכולים להתקיים ביחד ומתקיימים ביחד, כי אלה כמה בח' של התפרטות. נוצרת התפרטות של הרשימה העליונה, ולא לידה מחדש. זו לא לידה של דבר שבא ע"ח הקודם, אלא לידה שבאה בהתפרטות מה שהיה למעלה, ועוד לא יצא. כמו נשמות חדשות. לא נשמות שבאו מגלגול קודם. פרצוף ע"ב למשל, הוא גלגול של גלגלתא. ס"ג גלגול של ע"ב, כי בא מהרשימות שהזדככו מגלגלתא ועלו למעלה, יצא ע"ב. וממה שהזדכך מע"ב יצא ס"ג. אבל כשבא ונולד עולם אצילות מס"ג אז הוליד את עתיק, שלא צריך להזדכך כדי שיצא א"א, שלא צריך להזדכך כדי שיצא או"א. פה אם גלגלתא לא מזדכך לא יוצא ע"ב. ז"א שע"ב בא על הרשימות של גלגלתא. א"א לא בא על הרשימות של עתיק שהזדכך אלא בא על רשימות שבונות אותו, שבאו ממה שעלה ממסך דנקודים לראש הס"ג. ז"א כל הפרצופים שיצאו בעולם אצילות הם מהרשימות האלה. אומר, גם בי"ע זה מהרשימות של הנקודים. אומר, לא צריך רשימות חדשות אלא מרשימות הנקודים יש את כל הבח'. 

החידוש שאומר פה, שכל הרשימות עלו למעלה. עתיק נולד מכתר רשימות. ז"א מחכמה של הרשימות וכו'. זו"ן מרשימת המלכות. מהרשימה של המלכות התפרקה והוליד את עתיק בעולם הבריאה. עתיק הוליד את א"א של עולם הבריאה. א"א את או"א של הבריאה. או"א את זו"ן של בריאה, ונגמרים כל עולם הבריאה. הבריאה לא צריך להזדכך. הזו"ן מעבירים רשימות. משתמשים בשאריות הרשימות שלא השתמשו. נשאר עוד חומר גלם שממנו, שלא בנו את עצמם, מולידים את עתיק של עולם היצירה. עתיק זה את א"א וכו', עד תחתית עולם עשיה. 

מה שיקרה בתחתית עולם עשיה – יהיו קליפות. ז"א מה שכבר לא יכול לבנות ממנו עוד חומר גלם, לקחתי למשל את התפוזים. תפוזים זה חומר הגלם. קילפתי ואכלתי את התפוז. נשארה הקליפה. הוצאתי את החלק הפנימי של הקליפות, החלק הלבן, ועשיתי ממנו ריבה למשל. לקחתי את החלק הצהוב של התפוז ועשיתי ממנו סוכר. נשאר ממנו הגרעינים מהם עשיתי עוד משהו, שמן למשל. שמן תפוזים. אח"כ נשאר עוד הסיגים של אותם גרעינים ואז שביררתי מהם נשאר קליפות. אלה הקליפות של עולם העשיה ומהם נבנות קליפות שאר העולמות. הקליפות האלה זה שיור חומר הגלם של אותן רשימות. 

למדנו על קליפות בעולם אצילות ונברר זה. רק רוצה שנבין כאן – העיקר הוא לא על הקליפות, כי הקליפות אינן הנושא, למרות שהן מעניינות. מה שנבין – מאיזה חומר גלם בנויים כל העולמות. כל העולמות בנויים מהחומר גלם של הרשימות שעלו מנקודים. ז"א שאני מתייחס לעולם, תמיד אתייחס ביחס לעולם הנקודים. מה באתם לעשות ביחס לעולם הנקודים. זה מה שהם צריכים לעשות. 

כל העולמות – אבי"ע וכל הפרצופים הפרטים שבהם, כולם באים מהרשימות של עולם הנקודים שעלו עם המסך לס"ג, וכל פרצוף שיוצא בא מרשימות אלה, ממה ששייך לו והשאר יורד למטה. מה שקרה לפני עולם הנקודים צריך הזדככות המדרגה ונולד פרצוף חדש לגמרי. זה דבר משונה, שלא היה קודם. 

כל מה שלפני עולם הנקודים הוא מתוקן כבר. זה הנושא שלמדנו היום. 

הזכרנו גם נושא שלמדנו בעבר ואומר שוב: אומר שיש או שלושה זיווגים או שניים, לצורך הולדת א"א עד לגדלות של א"א וגדלות של או"א צריך שני זיווגים, זה תלוי באיך הוא נולד. אם נולד קטן שלם, או נולד קטן לא שלם. קטן לא שלם שהוא עדיין זקוק להשלים את הקטנות שלו, וזה תלוי בנקבה. איזה נקבה מולידה. את הנקבה לוקחים מעולם הנקודים כי הנקבה של אצילות שהיא שורש נגנזה ברדל"א וא"א להשתמש בה. את הנקבות לוקחים מעולם הנקודים, לא מהרשימות שעלו למעלה, אלא מעולם הנקודים, ממה שהתבטל או נשבר. 

עתיק לקח את ג"ע דכתר וג"ע דאו"א, להם יש בח' א', אז הוליד את א"א עם א', נולד קטן שלם. לא צריך יניקה. 

הזיווג הבא שלו, מה עושה אם רוצה גדלות, וזה מה שהתחדש לנו היום כאן – הוא עולה חזרה למעלה לעתיק ומבקש גדלות. עושה זיווג ע"ב ס"ג ונותן גדלות. אחרי שא"א גדול אז הוא מוליד גם את או"א. מוליד אותם קטנים גדולים. קטנים שלמים. הם סוף סוף נהיים קטנים גדולים. הם לא גדולים עוד. הם קטנים גדולים. כך אומרים לילדים. לפני הבר מצווה אתה קטן גדול. עוד לא גדול. אחרי גיל בר מצווה שהוא גדול קטן, כי עוד לא במדרגת חיה. קוריוז. 

מה זה אומר שהקטן הוא קטן גדול, שיש לו קטנות שלמה ולא צריך יניקה. עד שהוא צריך יניקה נקרא תינוק ולא קטן. תינוק הוא שזקוק להשלים את בח' א' שלו. 

ז"א נולד מאו"א. או"א – הנקבה שלהם מאחוריים דאו"א. אחוריים שבמצב הקטנות נפלו למדרגת גוף דנקודים, שם היתה רק הארת כלים בקטנות. היה להם רק שורש. לנקבה של או"א יש רק שורש, אז איך יולידו? בשורש. א' דהתלבשות ויכולת לידה תהיה להם מהזכר. הם נולדים כאילו רק זכר וצריכים לינוק מהנקבה. יונקים ממנה את בח' א' שלהם. אז הם צריכים לעוד זיווג אחד לצורך יניקה, שכדי להיות קטנים וזיווג אחד כדי להיוולד. אז נולדים כתינוקות ואח"כ מגיעים לקטנות, ואחרי שז"א מגיע לקטנות עולה שוב לאו"א ומבקש גדלות. זה התהליך. נולד או תינוק או קטן, ואחרי שמשלים קטנות, או שיש לו השלמת קטנות כי נולד קטן, עולה למעלה לבקש גדלות, ואז מוליד אותו כגדול. אלה השלבים: קטן, גדול. דומה קצת לעולם הנקודים רק שמה שאומרים פה, שהיה גם עיבור, זה בגלל שכשנולד קטן, שיוולד קטן כמו שצריך. אבל לא זה החידוש פה, אלא שהחידוש פה, האם יש גם זמן של יניקה. בז"א היה. 

תובנה משעור 10 בחלק ח׳

אין הזדככות לצורך לידה באצילות ובי״ע
לאחר הזדככות עולם הנקודים (ע״י שבירה) עולים הרשימות לראש הס״ג.
הרשימות כולן מתפרטות בתכנית לבחינות פרטיות מרובות.
ראש הס״ג מוליד את פרצוף עתיק מהכתר של הרשימות ומעניק לו את כל יתר הרשימות, שהן כחומרי גלם להמשך סדר ההולדה.
עתיק מוליד את א״א וכן הלאה עד זו״ן דאצילות.
נוקבא דאצילות מבררת את המ״ן ומולידה את עתיק דבריאה וכך עד סוף עולם עשיה.

הסדר הכללי הוא: נעשה בירור ראשוני בפרצוף העליון על המ״ן דתחתון (לצורך קטנות). לאחר מכן התחתון עולה לעליון לקבל השלמה של גדלות, ולאחר מכן שב למקומו ומוליד את הפרצוף התחתון ממנו. הסדר הזה נוהג עד תחתית עולם עשיה.

לאחר שנוקבא דעשיה מבררת את חלקה, הנותר נבחן לסיגים גמורים, מהם נבנים אבי״ע דקליפות, אמנם נשארו בהם ניצוצי קדושה המתבררים ע״י נשמות הצדיקים בכל דור ודור.

מכאן שכל הרשימות שעלו מהנקודים מתפרטים לפרצופים רבים, בעולמות אבי״ע, המתקנים בעת ובעונה אחת, את כלל המדרגה שנשברה בעולם הנקודים.
לכל פרט יש תפקיד ביחס לכלל ואין צורך בהזדככות וגלגול כנוהג בפרצופים הקודמים לאצילות.

אין תגובות

להגיב