al

2984 POSTS 0 COMMENTS

1569

בס"ד

חלק ג שיעור 19 עמוד קכא

הבחינה הממוצעת, כלולה מב' ניצוצין, מניצוץ בורא, המתלבש בניצוץ נברא, 

שבו שרשי נרנ"ח שבאדם .

ה) והכונה, שיש ט ניצוץ קטן מאד, שהוא בחינת אלהות, נמשך י ממדרגה אחרונה שבבורא, וזהו כ הניצוץ, מתלבשת בכח ניצוץ אחר נברא, שהוא נשמה דקה במאד מאד, הנקרא יחידה, ובניצוץ זה, יש בה ל שרשי ד' בחינות הרוחניות, שהם: מ נפש, רוח, נשמה, חיה.

בין הרוחניות שבאדם לבין הגוף, יש בחינת רביעית דם שבנפש, המורכבת משניהם. שהנפש היא רוחנית, ורביעית דם, שהנפש מתלבשת בה, היא גוף.

ו) וכן בין בחינת הרוחניות לבחינת הגוף, יש בחינה אחת, כוללת שתיהן, והוא בחינת רביעית דם של הנפש, כי יש בה ניצוץ אחרון של הנפש, שהוא הרביעית שבנפש, פירוש, בחינת נ נפש שבנפש, ולכן נקרא רביעית. וזה הניצוץ, מתלבש ברביעית דם הנזכר לעיל, והכל אחד, וכמ"ש, כי הדם הוא הנפש, הנאמר על רביעית דם הזה. וזה הרביעית דם, הוא היותר מובחר מכל ד' בחינות הגוף הנזכרים לעיל, אשר כל חלק נחלק לד' כנ"ל, והוא רביעית הראשון והעליון מבחינת העצמות של המוחין, שהוא החיות שבתוכו, שהוא הדם המתפשט בהם להחיותם. ובזה הרביעית שבדם העליון, כלול כל שרשי ד' בחינות הנ"ל, באופן, כי הוא בחינת אמצעי בין הרוחניות אל הגוף, והיא מורכבת משניהם.

ט) והבן, שאין הפירוש ח"ו בגדלות וקטנות מדומה, אלא הכונה על אפיסת השגה, כי דבר שאינו מושג מכונה קטן מאד. גם שם ניצוץ אל תטעה בו, לפרש כפשוטו, שהוא ניצוץ אש מדומה ח"ו, אלא, ניצוץ פירושו או"ח (עי' לוה"ת ח"ב אות ב') כי אור ישר מכונה בשם אורות, ואור חוזר מכונה בשם ניצוצין, וזכור זה.

י) היינו בחי"ד שהיא מלכות.

כ) דהיינו בכתר, שה"ס יחידה. וניצוץ בורא ה"ס א"ס ב"ה. וניצוץ נברא, ה"ס כתר של המדרגה, המכונה ג"ר, ראש המדרגה, שיש בו עצמו ד' בחינות דאו"י, שא"ס התפשט בהם לזווג דהכאה, המעלה או"ח, ומלביש את האו"י ממטה למעלה, שבזה נעשו שרשי כלים (כנ"ל בהסת"פ ח"ב אות ר"ב ד"ה והנה נתבאר) עש"ה, כ"ז נקרא בשם ניצוץ נברא או יחידה. ונק' "ניצוץ", על שם או"ח העולה אשר ניצוץ בורא מתלבש באו"ח זה, כמ"ש לעיל. וז"ש הרב, "וזה הניצוץ מתלבש בכח נצוץ אחר נברא" והבן היטב.

ל) כי התלבשות א"ס באו"ח העולה ממטה למעלה אינו עושה כלים גמורים, אלא שרשים לכלים, וז"ש הרב "שרשי ד' בחינות" והבן.

מ) כבר ידעת, שהנפש מתלבשת במלכות, ורוח בז"א, ונשמה בבינה, וחיה בחכמה, שהכלים ההם ה"ס ד' בחינות הנ"ל כדברי הרב (ח"ג פ"א אות ד').

נ) כי גם נפש יש לה לעצמה לבדה ד' בחינות: חו"ב, תו"מ, המתפשטים מן מלכות עצמה. ונפש שבנפש מלובש בבחינת מלכות דמלכות.

 

בין הגוף לבין הלבושים, יש בחינת שערות וצפרנים של האדם הכוללות שניהם . 

ובין הלבושים לבין הבית, יש בחינה ממוצעת שהיא האוהלים .

ז) וכן בין בחינה הב' אל הג', יש בחינה ממוצעת, והם, שערות וצפרנים של האדם, כנודע, כי זה היה לבוש של אדם הראשון בתחילה. והנה הם דבוקים בעור של האדם, ודומין אל הגוף של האדם עצמו. אמנם בהסתלקותן משם, נעשה מהם לבוש מאותן השערות, ע"ד שעושין מצמר הרחלים והעזים, וכיוצא. ולא עוד, אלא שאף גם בהיותן דבוקים בגוף האדם, הם דומים למלבוש, דמיון הבהמות וחיות, ששערותיהן מלבושיהן. והמופת לזה, הוא אדם הראשון, בענין הצפרנים. ומצינו בנבוכדנצר, שזה היה לבושו, כמ"ש, עד די שערה כנשרין רבה וטפרוהי כצפרי כו'. וכן בין בחינת הלבושים לבחינת הבית, הם אוהלים, הנעשין מצמר ופשתים, שהם בחינת לבושים, וגם הם משמשים לבחינת בתים. וזו הבחינה של אוהלים, צריכה עדיין עיון, אם הוא כך או אם יש בה דבר אחר.

סיכום: קכא קכב – חזרנו מעט על מה שלמדנו בשיעור הקודם – שיש בח' ממוצעת בין כל שתי בח'. ראינו את המשל בין דצח"ם – בחינות ממוצעות בין אלמוגים, אבני השדה והקוף, כדי להבין שבין כל בורא ונברא יש בח' ממוצעת. והבחינה הממוצעת הזו נקראת ניצוץ בורא שמתלבש בניצוץ נברא.

אמרנו שניצוץ הוא תמיד או"ח כי מדברים מצד הנברא. ניצוץ בורא הוא החלק הכי תחתון שבחלק הכי תחתון שבעליון. למשל, אם מדבר מצד העליון אז לא מלכות דעליון אלא מלכות דמלכות של העליון שצריכה להתלבש בכתר דכתר של התחתון שהיא ניצוץ נברא. זה נקרא ניצוץ בורא וניצוץ נברא. 

בניצוץ הנברא יש שורש בכל מה שיתפשט לנברא, ובניצוץ בורא יש את כל מה שהבורא רוצה לתת לתחתון. ניצוץ מאציל וניצוץ נאצל היא הגדרה טובה יותר כי אי אפשר לדבר על הבורא. במאציל אפשר לכלול כל עליון ותחתון. נשארים במושגים אלה כי כך כתב האר"י הקדוש. 

אנחנו מבינים שיש בח' ממוצעת לבורא ונברא ומראה דוגמאות. אומר נבדוק את האדם, בו למדנו שבנוי מרוחניות – גוף, לבושים ובית, ובין כל בח' יש בח' ממוצעת. בין רוחניות לגוף זו רביעית הדם. נקראת כך כי זה החלק הרביעי של הנפש. הדם הוא הנפש. האדם עצמו הוא הבחירה העליונה ביותר שבנאצל, שבגוף. יש בו נפש שנקראת רביעית הדם. בין רוחניות לגוף זו הבח' הממוצעת – רביעית הדם. המשל של זה הוא שבלי הדם אין נפש, כמו הנקודה הגבוהה ביותר של הגוף ולכן את החולי בודקים דרך הדם. הדם בונה את בח' הגוף. ראינו זאת בהסתכלות בשער הכוונות על פסח, או חלק יד' בתע"ס. צד הזכר נותן את דם החסד והנקבה את דם הגבורה והערבוב של אלה יוצרים את הדבר השלם – האיברים והגידים היוצרים את האדם, ומה שלא צריך יוצא החוצה – דם נידות וכיוב'. השאר נבנו כאברים בעובר. 

יש לנו ממוצע בין רוחניות לגוף שנקרא רביעית הדם. ממשיך ואומר שבין גוף ללבושים גם ממוצע הנקרא שערות וציפרניים. לאדה"ר הלבוש היה ציפרניים, כמו לבוש אבל לא ממש. לבוש הוא דבר אחר הדבוק לגוף, כמו בצב שהבית נמצא עליו. זה נקרא שערות וציפרניים, שיש בהם קדושה אבל אנחנו נמנעים מהם כי הקליפה רוצה להאחז בהם ואם הם לא בטהרה מלאה אסור לגדלם. לכן רק כשיש טהרה מלאה, כשגבר או אישה הולכים למקוה בודקים את הציפרניים כדי לראות שאין בהם לכלוך כלל, כי שם הקליפה רוצה להאחז.

שואלים מה זה הדיבורים הגשמיים על שיער, אוהלים, דם – כל אלה משלים לדברים רוחניים. צריך להתנהג לפי ההלכות אותן אפשר ללמוד בשיעור נפרד. המשל בין לבוש לבית הוא אוהלים, שאינם לבוש אבל גם לא בית קבוע אלא דבר נייד. צריך לראות מה אומרים אוהלים שהם לא הבחינה הראויה לומר שהם הממוצע. הנקודה העיקרית היא שיש בח' ממוצעת בין כל שני דברים.

סיכום בנקודות שיעור 19- תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ג'
פרק ה' עמוד קכ"א-קכ"ב. כ"ז תמוז תשע"ט
בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני
1. בין כל בחי' ובחי' יש בחי' ממוצעת הכוללת שניהם
2. בין בורא לנברא יש בחינה ממוצעת המורכבת מניצוץ בורא וניצוץ נברא
3. ניצוץ בורא הוא החלק הקטן (הכוונה בלתי מושג) שיש בעיון שהוא נותן לתחתון
4. ניצוץ נברא הוא החלק העליון, דהיינו הכלל, שממנו אח"כ יתפשט כל התחתון
5. כפי שלמדנו באופן כללי על בח' ממוצעת, כך גם בתוך האדם יש בח' ממוצעת בין החלקים המרכיבים אותו. האדם בנוי מרוחניות גוף לבושים ובית ובין כל שניים כאלה יש בחינה ממוצעת
6. הבח' המממוצעת בין רוחניות לגוף נקראת רביעית הדם, בין גוף לבושים נק' שערות וציפורנים ובין לבושים ובית נקראת אוהלים ועל בח' אוהלים יש עוד לדבר אם זה כך או דבר אחר.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

865


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

1433

בס"ד

חלק ג שיעור 18 עמוד קכ

וכל בחינה מד' בחינות שבאדם כלולה מד'. הרוחניות, היא חיה, נשמה, רוח, נפש. הגוף הוא עצמות, גידין, בשר, עור. הלבושים, הם כתונת, מכנסים, מצנפת, אבנט. הבית, הוא בית, חצר, שדה, מדבר.

ב) ג וכל בחינות אלו, כלולות מד' בחינות, ואלו הם: בחינה א' של הרוחניות, הנה: ד נשמה לנשמה, ונשמה, רוח, נפש. בחינה הב' שהוא הגוף, הוא: העצמות, שבהם המוח מבפנים, והגידין, והבשר, ועור. וכמש"ה, עור ובשר תלבישני ועצמות וגידין תסוככני. בחינה ג', שהם הלבושים, הנה הם נודעים, שהם לבושים המוכרחים אל כהן הדיוט: כתונת, ומכנסים, מצנפת, ואבנט. כי אותן הד' דכהן גדול, הם לבושים היותר עליונים מאלו, כנזכר בזוהר, שאלו הם לבושים של שם אדני, ואלו הם לבושי שם הויה, אבל עיקרם, אינם אלא ד' בחינות. בחינה הד', והוא הבית, יש: בית, וחצר, ושדה, ומדבר.

בין כל בחינה ובחינה, יש בחינה ממוצעת הכוללת שתיהן.

ג) אמנם, בכל אלו הד' בחינות הפרטיות, יש ה בחינה אחת כוללת כולם, והיא ו ממוצעת בין בחינה ובחינה, הכוללת שתיהן. דוגמא מ"ש חכמי הטבע, כי בין הדומם וצומח, הוא הקוראלי, הנקרא אלמוגים. ובין הצומח והחי, הוא אדני השדה, הנזכר במסכת כלאים, שהוא, כמין כלב, גדל בקרקע, וטבורו נשרש בקרקע, ויונק משם, וכשחותכין הטבור שלו מת. ובין החי והמדבר, הוא הקוף.

בין בורא לנברא, שהוא הרוחניות שבאדם, יש בחינה באמצע, שעליה נאמר, בנים אתם וגו', אלקים אתם. האבות הן המרכבה .

ד) וכעד"ז יש בכאן, כי בין הבורא ית', ז ובין הנברא, שהיא הבחינה הכוללת הרוחניות, יש בחינה באמצע, אשר עליה נאמר בנים אתם לה' אלקיכם, אני אמרתי אלקים אתם, ונאמר, ויעל אלקים מעל אברהם, ואמרו רז"ל, ח האבות הן המרכבה.

תלמוד עשר הספירות
תלמוד עשר הספירות

אור פנימי

ג) ענין התכללות הזאת, הוא מטעם של הזדככות המסך, הנוהגת בחיוב בכל מדרגה ומדרגה, כמ"ש בהסת"פ (ח"ב פרק ז' אות ע"ב ד"ה ובכדי) עש"ה בכל ההמשך.

ד) הוא אור החכמה, ונקרא ג"כ אור חיה. ואור יחידה הוא כנגד כתר, שהוא בחינת מאציל. וכן המוח שבעצמות, הוא כנגד כתר.

ה) כלומר, הכוללת את ד' הבחינות, והיינו בחינה שניה של הכתר, כמ"ש להלן (פ"ו אות ב'). שהוא השורש להתפשטות הד' הבחינות. והאור של כתר, נק' בשם יחידה.

ו) כלומר, שבחינה שניה שבכתר נבחנת, שהוא ממוצעת בין מדרגה עליונה למדרגה תחתונה, דהיינו בין בחינת מאציל לבחינת נאצל, כל עליונה, נבחנת תמיד לבחינת מאציל כלפי תחתונה, כמ"ש לעיל (פ"ה אות א'), עש"ה.

ז) מדבר כאן מב' העולמות: אצילות ובריאה, שאצילות נקרא בורא, וד' בחינות, שבעולם הבריאה בכללה, נקראות נברא. וכן בכל פרט שבעולם הבריאה, יש בו ד' בחינות כנ"ל. ונשמות הצדיקים מושפעות מאצילות לבריאה כנודע, וז"ש הרב, "שבין הבורא ית' ובין הנברא שהיא הבחינה הכוללת הרוחניות", דהיינו, שיש בחינה ממוצעת, בין הבורא ית' ובין הכתר, שהוא אור היחידה הכוללת הרוחנית של אדם, והיינו, הרוחניות של אדם הנזכר לעיל בדברי הרב (אות א'), הנקרא, נפש, רוח, נשמה, חיה. ויחידה, שה"ס כתר שלהן כוללת כולן, כנ"ל בדיבור הסמוך.

ח) כלומר, שהיחידה של האבות, היא המרכבה לאותה, הבחי' הממוצעת, שבין הבורא ית' ובין היחידה שבהם. מרכבה, פירושה השראה, כדמיון הרוכב השורה על המרכבה המיוחדת לו, כן האלקיית שורה על האבות.

סיכום: עשינו חזרה כללית על מה שלמדנו עד כה. דיברנו על חלק א בו למדנו על הא"ס, שלמותו ועל הצימצום שיצר כלים דעיגולים. למדנו בחלק ב' על אידאת הדבקות הנקראת קו והיחס בין הקו לעיגול.

בחלק ג למדנו על התפשטות האור המחלקת את כלל הבריאה לעולמות בהם חלוקת משנה.

חלוקת אבי"ע והקשר שבין העליון לתחתון. העליון מוליד את התחתון ע"י זיווג דהכאה. כל יח' כזו מובחנת לפי גובה הקומה שבאותה מדרגה וכך מתחבר העיגול לקו לפי האו"ח שבה. 

עד פה מעניין העולמות. בפרק זה למדנו שחלוקה זו הולכת ומתרחבת ומתפרטת לעוד בחינות ועיקר העניין הוא צד האדם – הרוחניות – גוף, לבוש, והיכל, והפרטים שבכ"א מבח' אלה.

הרוחניות מחולקת לנרנח"י והגוף מחולק לעצמות, גידים, בשר ועור, והלבושין מתחלקים לכתונת, מכנסים, מצנפת,  ואבנט שהם לבושי כהן גדול. והבית מחולק לבית, חצר, שדה ומדבר.

כל בחינה מחולקת.

סיפר לנו שבין כל בח' ובח' יש בח' ממוצעת הכוללת את שתיהן, והראה לנו משל מהטבע ואמר שיש בין כל שתי בח' בח' ממוצעת, בין דומם לצומח – אלמוגים, ובין צומח לחי – אדני השדה, ובין החי למדבר – קוף. כך יש ממוצע בין בורא לנברא ואותו אנחנו רוצים להכיר.

מדרגת היחידה, כתר, מלכות דכתר היורדת לנברא הנקראת אמונה, על זה נרחיב בשיעור הבא.

המרכבה היא בח' השראה המחברת אותנו בין העליון לתחתון ואותה צריך ללמוד. כדי ללמוד מהי השראה נלמד בחלק זה בשיעורים הבאים כדי להבין אותה יותר טוב. 

שיעור 18 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ג'
פרק ג' עמ' קכ, כ"ו תמוז תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. כפי שהעולמות מתחלקים לד' בחינות אבי"ע, כך בתוך כל עולם ועולם יש חלוקות משנה
2. בחי' האדם מחלוקת גם כן לארבע בחינות הנקראים רוחניות גוף לבושים ובית.
3. כל אחת מבחינות האדם מחולקת אף היא: הרוחניות לחיה נשמה רוח ונפש, הגוף לעצמות גידין בשר ועור, הלבושים לכתונת, מכנסים, מצנפת ואבנטו, הבית – לבית חצר שדה ומדבר
4. לכל ב' בחי' יש בחינה ממוצעת המגשרת ביניהם, למשל בין דומם לצומח יש את האלמוגים, בין הצומח לחי יש את אלמוגי השדה, בין החי למדבר יש את הקוף
5. כפי שראינו במשל, כך גם ברוחניות יש בחי' ממוצעת בין הבורא לנברא שהיא הרוחניות שבאדם. לכן רק דרך הרוחניות ולא דרך הגדוף אפשר להתקשר לבורא
6. הנק' הרוחנית היא תמיד מעבר לחוקים שמנהלים את הגוף של אותו עולם והיא נקראת אמונה ורק דרכה אפשר להשיג את אותה רוחניות המקשרת בין המאציל לנאצל

1777


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

שיעור 18 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ג'
פרק ג' עמ' קכ, כ"ו תמוז תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. כפי שהעולמות מתחלקים לד' בחינות אבי"ע, כך בתוך כל עולם ועולם יש חלוקות משנה
2. בחי' האדם מחלוקת גם כן לארבע בחינות הנקראים רוחניות גוף לבושים ובית.
3. כל אחת מבחינות האדם מחולקת אף היא: הרוחניות לחיה נשמה רוח ונפש, הגוף לעצמות גידין בשר ועור, הלבושים לכתונת, מכנסים, מצנפת ואבנטו, הבית – לבית חצר שדה ומדבר
4. לכל ב' בחי' יש בחינה ממוצעת המגשרת ביניהם, למשל בין דומם לצומח יש את האלמוגים, בין הצומח לחי יש את אלמוגי השדה, בין החי למדבר יש את הקוף
5. כפי שראינו במשל, כך גם ברוחניות יש בחי' ממוצעת בין הבורא לנברא שהיא הרוחניות שבאדם. לכן רק דרך הרוחניות ולא דרך הגדוף אפשר להתקשר לבורא
6. הנק' הרוחנית היא תמיד מעבר לחוקים שמנהלים את הגוף של אותו עולם והיא נקראת אמונה ורק דרכה אפשר להשיג את אותה רוחניות המקשרת בין המאציל לנאצל

1986

תלמוד עשר הספירות

חלק ג שיעור 17 עמוד קיט'

חלק ה'

מבאר שכל נאצל ונברא כלול מד' בחינות עביות הנ"ל שהן נקראות חו"ב תו"מ, שאור העליון מתפשט בתוכם לזווג דהכאה על מסך שבמלכות. ושורשם הוא המאציל הנקרא כתר. ומשום שכל בחינה משונה מחברתה, צריך להיות בחינה ממוצעת ביניהן הכוללת שתי   הבחינות. ובו ז' ענינים:

א. בכל נאצל ונברא יש ד' יסודות ארמ"ע, כנגד ד' אותיות הוי"ה, שהן חו"ב תו"מ, וה"ס טנת"א, ואבי"ע. ב. וה"ס ד' בחינות שבאדם התחתון: א) הרוחניות שבו; ב) הגוף; ג) המלבושים; ד) הבית שיושב בו. וכל אחת מהן כלולה מד'. ברוחניות שבו יש, נפש, רוח, נשמה, חיה. בגוף שבו יש, עצמות, גידין, בשר, עור. במלבושים יש כתונת, מכנסים, מצנפת, אבנט. בבית יש, בית, חצר, שדה, מדבר. ג . בד' בחינות שבאדם יש, בחינה אחת הכוללת את כולן. וכן יש בחינה ממוצעת בין כל בחינה ובחינה מהן הכוללת שתיהן. ד. בחינה הכוללת את כולן נקראת אור יחידה. ובה ב' בחינות: ניצוץ בורא, וניצוץ נברא. ה. הבחינה הממוצעת בין בחינת הרוחניות שבאדם שהיא נרנח"י, לבין בחינת הגוף, היא רביעית דם שנפש דנפש מתלבשת בה. ונמצאת כוללת הרוחניות והגוף. ו. הבחינה הממוצעת בין הגוף לבין המלבושים היא שערות וצפרנים של האדם. ז. הבחינה הממוצעת בין המלבושים לבין הבית היא, אוהלים הנעשים מצמר ופשתים.

 

יש מאציל ונאצל. כל נאצל נחלק ע"פ ד' בחינות ההתעבות, שהאור מתפשט בהן ממאציל, להיות כלים לנאצל, והן סוד חו"ב תו"מ . וה"ס ארמ"ע. וה"ס ד' אותיות הוי"ה. וה"ס טנת"א. וה"ס ד' בחינות שבאדם: נרנ"ח, גוף, לבושים, בית שיושב בו. כי אין נאצל פחות מד' חלקים.   

* א) הנה יש א מאציל ונאצל, ב והנאצל יש בו ד' יסודות: אש, רוח, מים, עפר. והם ד' אותיות הוי"ה, והם: חכמה, ובינה, ת"ת, ומלכות. והנה הם: טעמים, נקודות, תגין, אותיות. והם הם: אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. שהם הם ד' בחינות שבאדם: א', אדם הפנימי, שהוא הרוחניות הנקרא: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. ב', הוא הגוף. ג', הוא המלבושים שע"ג הגוף. ד', הוא הבית שיושב בתוכו האדם, וגופו, ומלבושו.

אור פנימי

א) כל פרצוף עליון נק' מאציל כלפי הפרצוף שלמטה ממנו, מפני, שכן יצאו הפרצופין זה מזה בבחינת עילה ועלול מראשית הקו עד סוף העשיה, אשר כל פרצוף, נאצל על ידי העליון ממנו.

ב) כל אלו, הם סוד ד' בחינות, הנזכרות לעיל בדברי הרב (ח"ג פ"א אות ד'), אשר תחילת הכל התפשט הא"ס ב"ה לעשיית כלים על ד' בחינות עד שפגש במסך שבכלי מלכות וכו' עש"ה. והרבה כינויים יש לד' בחינות ההן, מפני שאין לך פרט קטן בכל המציאות שלא יהיה מסתדר על בחינות ההן, וכן כללות כל המציאות יחד מסתדרת בהן, שהם ד' העולמות: אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, הכוללים כל המציאות. ותבין אמנם, שהגם, שסדר הד' בחינות נרשמות בכל הפרטים שבהמציאות עם כל זה, אין הפירוש, שכל הפרטים שוים מחמת זה, אלא יש בזה ערך מיוחד לכל פרט, לפי מדת כלי הקבלה שלו.

תלמוד עשר הספירות

סיכום: התחלנו את פרק ה', לאחר שלמדנו בחלק א' של תע"ס, החלק הראשון בחלק א' היה על איך נראה הא"ס השלם בכל השלמויות. אח"כ למדנו על הצמצום בא"ס שגרם לכך שנהיו כלים דעיגולים. 

חלק ב' למדנו את היחס בין העיגולים לקו. נוצר קו – צינורות. בסוף חלק ב' למדנו עניין זיווג דהכאה במסך.

אחרי זה התחלנו בחלק ג' ללמוד מבט כללי – יש מאציל ויש עצמות שזה אור וכלים, והתפשטות האור מייצרת את ההתפרטות של אותה מלכות דא"ס, והתפרטות זו מתחלקת לד' עולמות, ובכל פרקי חלק ג' למדנו את המעברים בין העולמות וקיומם. למדנו שכל עולם נבחן לפי המסגרת שבו נמצא, הנקבע לפי גובה קומה של המסך. אם גובה קומה יהיה ד' הוא א"ק, אם ג' אז אצילות וכן הלאה.

עוד למדנו שכל עולם נאצל מהעולם הקודם לו (כמו בציור). כל עולם חוץ מאשר המסגרת שלו (למשל א"ק שעושה זיווג על ד, עושה גם על ג כדי להוליד אצילות ג). למדנו בג' פרקים ראשונים את המציאות או המסגרת של כ"א מהעולמות, שכל אחד יש לו גובה קומה שונה המייצר את המסגרת, וגם זה שמולידים אחד את השני ע"י הזיווג בעליון וכל הפרטים שבזה.

חלק א' – א"ס שלם וצמצום.

חלק ב' – עיגולים וקו והיחסים ביניהם.

חלק ג' – הרצון התחלק לד' עולמות שיש ביניהם מאציל ונאצל

כעת מתחיל ללמד פרטים בכל העולמות שנוצרו.

כל נאצל מתחלק לד' בחינות, כי בכל מקום שיש התפשטות של אור היא מחלקת את צד הנאצל שבאור לד' בח' – חכמה, בינה, תפארת ומלכות.

אם מדבר על התפשטות החומר (כלים( ארמ"ע – יסודות החומר. החומר מתחלק לבח' אלה.

אם מדבר על התחלקות האורות המתלבשים בכלים – צורות ההתפעלות הנפשית של האדם – החלוקה תיקרא נרנח"י.

כשמדבר על האדם התחתון של ד' בח' – נאמר שיש נרנח"י, גוף, לבושים והבית שיושב בו.

כך החלוקות.

בא לומר – א. יש מאציל ונאצל. ב – כ"א מה' בח' הגיעה להתפשטות של אור ויש בזה הרבה כינויים וזה דבר יפה: אין לך פרט קטן במציאות שלא מסתדר לפי הבחינות האלה. בכל מאמרי בעה"ס הכל מסודר באופן הזה.

הכל לפי המסגרת שנקבעת ע"י גובה הקומה.

סיכום בנקודות שיעור 17- תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ג'
פרק ה' עמוד קי"ט כ"ה תמוז תשע"ט
בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני
1. עשינו חזרה ממש כללית במבט מאד גדול על מה למדנו עד כה היום.
 בחלק א' הלימוד היה על האינסוף שהוא שלם ועל הצמצום שבעקבותיו היו כלים דעגולים.
 בחלק ב' על העיגולים ועל הקו והיחס ביניהם, שהקו הוא כלים דיושר.
 בחלק ג' עד כה למדנו על כך שד' הבחינות שהיו באינסוף, על ידי התפשטות קרן הבריאה שהיא התפשטות האור, מתחלק באופן כללי לד' עולמות אצילות, בריאה, יצירה ועשיה והשורש.
2. כאן בפרק ה' אנחנו לומדים על חלוקות משנה נוספות של ד' הבחינות שיש בכל נברא ובכל מקום.
3. כל עליון נקרא מאציל ביחס לתחתון שלו שנקרא נאצל.
4. כל התפשטות של אור בכל מקום שהוא מייצרת ד' בחינות פרטיות של אותה ההתפשטות. והן מתחלקות לשמות שונים על פי חכמה, בינה, ת"ת ומלכות וגם האדם התחתון מתחלק באופן זה.
5. התחלקות של האדם התחתון היא הרוחניות שבו, שזה נרנח"י, הגוף שלו, המלבושים, הבית שיושב בו וכדומה.
6. אין לך פרט קטן בכל המציאות שלא יהיה מסתדר על פי הבחינות האלה.
7. למרות שהשמות של כל הפרטים הם שמות דומים על פי ד' החלוקות, כל אחד שונה מהאחר על פי המסגרת שבה הוא נמצא ומה שקובע את המסגרת, זה גובה הקומה של המסגרת שבה הוא נמצא, וזה קובע המסך.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

979

סיכום בנקודות שיעור 17- תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ג'
פרק ה' עמוד קי"ט כ"ה תמוז תשע"ט
בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני
1. עשינו חזרה ממש כללית במבט מאד גדול על מה למדנו עד כה היום.
 בחלק א' הלימוד היה על האינסוף שהוא שלם ועל הצמצום שבעקבותיו היו כלים דעגולים.
 בחלק ב' על העיגולים ועל הקו והיחס ביניהם, שהקו הוא כלים דיושר.
 בחלק ג' עד כה למדנו על כך שד' הבחינות שהיו באינסוף, על ידי התפשטות קרן הבריאה שהיא התפשטות האור, מתחלק באופן כללי לד' עולמות אצילות, בריאה, יצירה ועשיה והשורש.
2. כאן בפרק ה' אנחנו לומדים על חלוקות משנה נוספות של ד' הבחינות שיש בכל נברא ובכל מקום.
3. כל עליון נקרא מאציל ביחס לתחתון שלו שנקרא נאצל.
4. כל התפשטות של אור בכל מקום שהוא מייצרת ד' בחינות פרטיות של אותה ההתפשטות. והן מתחלקות לשמות שונים על פי חכמה, בינה, ת"ת ומלכות וגם האדם התחתון מתחלק באופן זה.
5. התחלקות של האדם התחתון היא הרוחניות שבו, שזה נרנח"י, הגוף שלו, המלבושים, הבית שיושב בו וכדומה.
6. אין לך פרט קטן בכל המציאות שלא יהיה מסתדר על פי הבחינות האלה.
7. למרות שהשמות של כל הפרטים הם שמות דומים על פי ד' החלוקות, כל אחד שונה מהאחר על פי המסגרת שבה הוא נמצא ומה שקובע את המסגרת, זה גובה הקומה של המסגרת שבה הוא נמצא, וזה קובע המסך.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

1849

תלמוד עשר הספירות

תלמוד עשר הספירותתלמוד עשר הספירות

סיכום בנקודות שיעור 16- תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ג'
פרק ד' עמוד קי"ז – קי"ח כ"ג תמוז תשע"ט
בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני
1. למדנו שלבוש גמור זה לבוש הבא ממסך המתפשט ממעלה למטה היות וכח הדין כבר פועל על אותו מקום בשונה מהראש, ששם הלבוש לא גמור, כי כח הדין אינו פועל ממקום המצאו ולמעלה
2. ו' ספיראן מקננן ביצירה, דהיינו שגם ביצירה ההארה אינה קבועה והוא עולם שיש בו חוסר שלמות, כנגד ו' של שם הויה שגם שם למדנו שהוא בלתי שלם. דהיינו ו' מראה על חוסר שלמות.
3. ואמא תתאה מקננא באופן- מלכות דיצירה, שעושה זיווג לטובת עולם עשיה, היא הנקראת אמא תתאה. היא נקראת כך על שם מלכות דאצילות ומלכות דאצילות נקראת אמא תתאה, כי היא זו שמאירה לכל התחתונים, דהיינו לכל בריאה יצירה ועשיה, ששם נמצאות כל הנשמות.
4. כל עולמות אבי"ע מתחלקים על פי ד' בחינות דאור ישר, כפי המורכבות של מלכות דאינסוף, שהיא הבריאה עצמה והעולמות הם רק ביטוי לחלוקה שלה.
5. ההבדל בין העולמות הוא, על פי גובה הקומה שיש בכל עולם ועולם, ומפה אנו למדים שהשוני בעולמו של האדם, הוא ביכולת שלו לייצר אור חוזר וזה מראה את גודל האדם ולא כמדידת הטומאה, על פי הטבעים שלו, אלא דוקא על פי העבודה, של הצורה החדשה שקונה, שהוא אור חוזר.

חלק ג שיעור 16 עמוד קיז

בעולם היצירה, מתלבש אור העליון באור חוזר דבחינה א', שהוא קומת זעיר אנפין. 

ובעולם העשיה, מתלבש אור העליון באו"ח דקומת שורש עביות, שהיא קומת הנוקבא דז"א.

ז) והנה, הא"ס, כדי להאיר ביצירה מתלבש ע לבוש גמור גם בז"א דבריאה, והוא נעשה מסך ומלבוש אל היצירה, ועל ידו מקבל כל היצירה. וכן להאיר בעשיה, מתלבש הא"ס לבוש ומסך גמור בנוקבא דז"א דיצירה ג"כ, ועל ידו מקבלת כל העשיה, וז"ס פ ו' ספיראן מקננן ביצירה, צ ואמא תתאה מקננא באופן.

אבי"ע ה"ס ד' אותיות י"ה ו"ה. י' היא אצילות, שהיא חכמה. ה' ה"ס בריאה, שהיא בינה. ו' ה"ס יצירה, שהיא ז"א. ה' אחרונה, היא עשיה, שהיא מלכות .

ח) והנה בזה תבין למה ד' עולמות ק אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, נרמזו בד' אותיות הויה: י' אצילות, ה' בריאה, ו' יצירה, ה' עשיה. כי ר אצילות האור שלו הוא ע"י חכמה העליונה כנ"ל, לכן נקרא י'. ובריאה על ידי בינה דאצילות, לכן נקרא ה'. וכן ו' ביצירה. וכן בעשיה ה' תתאה.

כלל העולה, שעיקר ההפרש בין עולם לעולם מאבי"ע, 

הוא על פי המסכים שבד' בחינות עביות חו"ב תו"מ.

ט) נמצא עתה כלל העולה, כי אצילות מקבל אור מהחכמה לבד, כי החכמה, נעשית מסך סתום, בין א"ס, ובין אצילות, ומבינה דאצילות, מקבלת הבריאה, אחר שנתלבש אור הא"ס וחכמה עליונה בתוכה, ועכ"ז נקרא אור הבינה, לפי שנעשית מסך מבדיל גמור, וכן היצירה, מקבלת מז"א דבריאה עצמה, וכן העשיה, מקבל מנוקבא דז"א דיצירה עצמה, ש ולולי כל אלה המסכים והלבושים, לא היו יכולים לקבל אור עליון, רק שכל עולם ועולם, פחות במדרגה משל חבירו, על דרך הנ"ל.

ע) או"ח המתפשט ממסך ולמטה, מכונה לבוש גמור, להיותו מגביל, עם העביות המיוחד לו להאורות שמתלבש, שלא יוכלו להמשיך משהו אור במשונה מגבולו, משא"כ או"ח, העולה ממטה למעלה, אע"פ, שהוא ג"כ לבוש על ע"ס דאור ישר, אמנם, הלבוש הזה אינו מגביל כלום את האור שהוא מלביש כנ"ל, ולפיכך, נבחן כלבוש שאינו גמור, אלא לבחינת שורש של לבוש בלבד. וענין התפשטות הע"ס דיצירה ועשיה, כבר נתבאר היטב לעיל, עש"ה.

פ) ז"א נקרא בשם ו' ספירות, ונק' כן לסבת חסרון ג"ר כח"ב, ולסיבת חסרון מלכות, ואין לו רק שש ספירות חג"ת נה"י לבד, ומלת קינון, כבר נתבאר לעיל.

צ) מלכות דאצילות נקראת לפעמים, אמא תתאה, משום שמלכות דאצילות, היא השורש העיקרי לכל הנמצאים שבבי"ע, ועל שמה של המלכות דאצילות, מכנה ג"כ למלכות דיצירה בשם אמא תתאה, להיותן שורש אחד, ואכמ"ל.

ק) כמו שמבאר והולך, כי שם הוי"ה כולל עשר ספירות, וד' עולמות אבי"ע הם בחינת עשר ספירות הכוללות כל המציאות, ואע"פ, שבכל עולם ועולם בפני עצמו, יש אבי"ע פרטים, ופרטי פרטים, מ"מ צריכים לדעת, שכולם יחד מסתדרים בעשר ספירות בלבד, אשר ד' האותיות הוי"ה, מרמזות עליהן כמבואר. וידיעה זו נחוצה מאד, שתהיה תמיד לעיני המעיין, בהיות שצריכים תמיד להקיש, את עשר ספירות הפרטות, אל עשר הספירות הכוללות, כי יש להן תמיד ערכים מקבילים זו על זו ונלמדות זו מזו.

ר) כלומר, אע"פ שבאצילות בלבד יש עשר ספירות, המרומזות בד' אותיות הוי"ה מ"מ, מתוך, שקומת כל ע"ס הללו, הוא עד חכמה, כמבואר לעיל, וע"כ, נבחן כולו לאור חכמה, אשר יוד דשם הוי"ה מרמזת עליה, כי האורות הקטנים מחכמה, אינם עולים כל כך בשם, כלפי אור החכמה החשוב, ועולה עליהם מאד, ומטעם הזה מכונה הבריאה בשם אור בינה בלבד, וכן כולם. דהיינו, על שם האורות, היותר חשובים שבהם כמבואר.

ש) כלומר, שכל עולם, אינו יכול לקבל שום אור, זולת ממה שהמסך הנמצא ממעל לו, משפיע אליו כמבואר לעיל.

סיכום: למדנו שכל עולם עושה זיווג כלפי העולם התחתון ממנו. והוא מבדיל בין מסך שהוא מסך גמור למסך שאינו גמור. למשל אם עולם הבריאה עושה זיווג לטובת עולם היצירה על בחיא' הזיווג הגמור, הזיווג שמתמשך מלמעלה למטה הוא גמור. יש פה לבוש גמור. אתה לא יכול לצאת ממנו. זה הגבול בו אפשר להתבטא. לכן הלבוש מלמטה למעלה דבחיא' לא משפיע לא מגביל לעולם הבריאה שיאיר בא' אבל כן מגביל את עולם היצירה שלא יכול לצאת מתחום א'. לכן או"ח המתפשט מלמעלה למטה נקרא לבוש גמור.

ו' ספירות מקננן ביצירה ואמא תתאה מקננה באופן. ביצירה אומר שנמשלת לגוף שאינו דבר שלם. הראש שכנגד המאציל כח"ב הוא שלם אבל הגוף לא. וכנגד מה שלמדנו בד' בח' דאו"י שו' מתחלק לשש. הוא חוסר שלמות. הוא לא חכמה שלמה ולא בינה שלמה. אותו הדבר בפרצופים. כח"ב שייכים לראש שנקרא ג"ר. גוף נקרא ו"ק. יש לזה ערך פנימי – תמיד התחתון הנאצל לא יכול להיות שלם כי כל שלמותו נקנית ע"י הדבקות שלו בעליון שלו, במאציל. לכן מצד עצמו אינו שלם, ולכן ו"ק מראה על חוסר שלמות של הנאצל. על זה אומר ו' ספירן מקננה ביצירה – חוסר שלמות.

לא מתעכב במילה מקנן. למדנו שקינון הוא הארה לא קבועה. למדנו אמא עילאה מקננה בבריאה. ההבדל בין אמא עילאה לתתאה, כמו ההבדל בין בינה דאצילות שמאירה רק לזו"ן דאצילות, ומלכות דאצילות נקראת אמא תתאה כי מאירה לתחתונים – כל הנשמות בבי"ע. יש השלכה בשם בין מלכות דיצירה ומלכות דאצילות. כאשר רוצים לעשות זיווג דהכאה על בח' שורש אז עושה זיווג על שורש למרות שבחיא' דיצירה. עושה זיווג על בח' מלכות ואח"כ מתפשט בעולם עשיה על בח' מלכות. אומר שהמלכות בעולם עשיה עושה זיווג על עולם יצירה, זה אמא תתאה מקננה באופן. אופן נקרא מלכות. הגלגלים נקראים אופן. אופנים אלה הם כנגד המלכות ולכן נקרא שאמא תתאה דיצירה שעשתה זיווג על שורש כדי להאיר לעולם עשיה נקראת אמא תתאה מקננה בעשיה.

עוד למדנו שכל העולמות מתחלקים כנגד י.ה.ו בעולם יצירה, ו-ה' אחרונה בעולם עשיה. למדנו שהרי רק במלכות א"ס יש י.ה.ו.ה – המורכבות שיש במציאות זו של מלכות דא"ס שהיא כל המציאות, כל העולמות הם פרטים של מלכות דא"ס לכן מורכבים לפי החלוקה של א"ס י.ה.ו.ה – קו"י כנגד עולם א"ק.

כל ההבדל בעולמות הוא מצד המסכים. ההתקדמות תהיה ע"פי המסכים שתפקידם לייצר צורות – לבושים של או"ח. לא יותר אור, לא לפי העיגולים אלא ע"פי או"ח, לכן עיקר המגמה היא לייצר או"ח.

1772


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

2119

בס"ד

פרק ד שיעור 15 עמוד קטז

ד) נמצא, כי האצילות מקבל אור חכמה עלאה, כי א"ס מתלבש בתוכה, וא"כ כ אינו נחשב שמקבל רק מהחכמה לבד. והבריאה מקבל אור הבינה, כי ל הא"ס והחכמה מתלבשת בתוכה, וא"כ הבריאה אינה מקבלת רק מהבינה לבד, וז"ס מ אמא עילאה מקננא בכורסיא, כי כורסיא מקבל אור מבינה דאצילות הנ"ל, כי נעשה מסך מבדיל, בין א"ס וחכמה אל בריאה.

הבינה דאצילות מעבירה לזו"ן אור החכמה. הבינה דבריאה מעבירה לזו"ן אור הבינה .

ה) ואם תאמר, אם כן ז"א ונוקבא דאצילות ובריאה, כולם שוים, כי כולם מקבלים מבינה דאצילות, ויש לומר כי כבר בארנו, כי זעיר ונוקבא מקבלים אור החכמה עצמו, כי כולם בחכמה עשית, ואין מועיל להם הבינה רק למעבר בעלמא, אך אחר האצילות נעשית בינה, מסך ומלבוש גמור מחיצוניות הכלי של בינה דאצילות, ועל ידי מסך זה, מקבלים כל הע"ס דבריאה את אור א"ס.

ז"א דבריאה, מעביר למלכות את אור בינה .

ו) ודע, כי גם הבריאה, אע"פ שחזר האור להתלבש בז"א של הבריאה, עם כל זה, גם המלכות של הבריאה, מקבלת אור הבינה עצמה דאצילות, נ ואין ז"א מפסיק לה, רק דרך מעבר לחוד, דוגמא, מ"ש באצילות, וכן הוא ס בפרטות יצירה מיניה וביה, וכן, בפרטות עשיה מיניה וביה.

כ) כלומר, מקומת חכמה לבד, אבל מכתר אין אצילות יכול לקבל, משום דמסך דבחי"ג משמש שם ממעלה למטה, שהרי נתלבש בבחי"ג שלמעלה מאצילות כנ"ל, וע"כ נעשה מסך סתום על אור כתר, ונחשב שמקבל רק מחכמה לבד.

ל) כלומר, שכתר וחכמה גנוזים בקומת בינה, מחמת שאו"ח זה אינו מגיע להם רק לקומת בינה בלבד, כנ"ל, וע"כ הבריאה אינה מקבלת רק מבינה בלבד, ולא תוכל לקבל מכתר וחכמה, כי המסך סותם עליהם כנ"ל, מטעם היותו מלמעלה מהבריאה. וז"ש הרב, שנעשה מסך מבדיל בין הכתר והחכמה אל הבריאה. וזכור, אשר הכתר נק' א"ס כנ"ל.

מ) כי הארה שאינה תמידיית, מכונה בשם קינון, בדומה לצפור שאינה יושבת תמיד על אפרוחיה אלא לעתים, ומתוך שזווג דבחי"ב הנ"ל אינה הארה תמידית בעולם הבריאה, ע"כ מכנה אותה בלשון קינון, ואומר אמא עילאה "מקננא" בכורסיא. בינה נק' אמא עילאה, והטעם שבינה נקראת כן, עי' בספרי פנים מסבירות דף ס"א ד"ה וטעם קריאת שם ואכמ"ל.

נ) כמו שנתבאר לעיל בבינה דאצילות, שהזווג הנעשה במסך דבחי"ב לצורך בריאה, ואו"ח עולה ומלביש עד בינה, ועכ"ז לא נעשה זה למפסיק על אור חכמה כלפי ז"א דאצילות הנמצא לאחר הבינה ההיא, ונתבאר, שהוא מטעם שהמסך המשמש ממטה למעלה אינו מוליך עם האו"ח העולה על ידו, שום גבול חדש ועביות כלל למקבלים ממנו, ואע"פ שגם ז"א דאצילות מקבל מכח או"ח זה, מ"מ, אינו מתמעט בסבתו שלא יוכל להמשיך אור חכמה, כי בחינת קבלה בכח מסך שמלמטה ממדרגה, מכונה רק חלון ונקב, אבל אינו מגביל ואינו סותם כלום בסבתו. וכן תשכיל בכל מסכים שבכל המקומות, אשר הגבולים הנעשים תמיד בסבת מסכים, הנה הגבולים ההם, אינם ניכרים כלום זולת למקבלים שלמטה ממסך, אבל לא כלום למקבלים שממעל למציאות המסך.

וז"ש הרב, אשר אע"פ "שחזר האור להתלבש בז"א של הבריאה", ועושה זווג דהכאה במסך בחי"א, שאור חוזר זה יש לו קומת ז"א, הנה אע"פ, שגם מלכות דבריאה מקבלת מאו"ח זה, מ"מ מתוך שמסך זה הוא משמש מבחינת ממטה למעלה, אינו מגביל כלום את מלכות דבריאה, שלא תוכל להמשיך לה אור בינה, כי "אין ז"א מפסיק לה" למלכות דבריאה, במסך שלו הנמצא ממטה למעלה, כי הוא רק "דרך מעבר לחוד", דהיינו מבחינת חלון ולא מבחי' מסך, כנ"ל (ח"ג אות ד' באו"פ אות ו') וכן הוא בכל המקומות.

ס) ענין האו"ח היורד ממעלה למטה, אשר דרכו להרחיב את המסך ואת כלי מלכות, עד שמתפשטים בעצמם לעשר ספירות ממעלה למטה מכתר עד מלכות, כנ"ל באו"פ (פ"ג אות ה') הנה התפשטות מלכות זאת, מכונה בכל מקום "התפשטות מינה ובה", כלומר, שהכלי האחת שנקראת מלכות, מתפשטת בעצמה מינה ובה לעשר ספירות. וכבר ידעת שהע"ס המוגבלות שבכל העולמות, הן נעשות רק על ידי האו"ח המתפשט אליהן ממעלה למטה, כנ"ל, לפיכך מכונות עשר הספירות האלו בשם ע"ס הפרטיות מיניה וביה, הן באצילות והן ביצירה והן בעשיה.

 

סיכום: למדנו שהספירה העליונה שבכל קומת ע"ס היא זו שמאירה בכל ע"ס שבאותו עולם. למשל הקומה העליונה בעולם אצילות היא מדרגת חכמה אז כל המדרגות בעולם אצילות תהיינה בחכמה, גם העליונות וגם הנמוכות. גם הכתר וגם המלכות יהיו בחכמה למרות שהן למטה מחכמה, כי כולם מצטבעים לפי המסך שבאותו עולם.

עוד למדנו שכאשר עובר אור ממדרגה למדרגה, ללמשל – אם אור הבינה דאצילות מעביר לז"א דאצילות אור היא תעביר אור חכמה, כי כל האור שיש בו הוא אור חכמה, וז"א יעביר למלכות חכמה ובעולם הבינה חכמה תעביר לבינה אור הבינה, הבינה יעביר לז"א בעולם הבריאה אור הבינה, ומה ז"א יעביר למלכות בעולם בריאה – אור הבינה.

כל האורות הם באותו הצבע, באותו הרעיון, כי זה המסך שנמצא שם. אין מסך מבדיל בתוך הקומות עצמן.

עוד למדנו שיש מושג של 'קינון' שבעולם הבריאה נקרא 'מקננא בכורסיא'. קינון הוא שפעם מאיר ופעם לא מאיר. יש הארה תמידית ויש הארה שנקראת קינון. בעולם הבריאה, כי יש התערבות של התחתון אז ההארה אינה תמידית. בעולם הבריאה, כמו בינה שמתחילה התערבות של הרצון לקבל כבר לא נקרא הארה תמידית באור עולה ויורד, תלוי במעשי התחתונים.

הבינה נקראת אמא עילאה, כי בתוך עולם אצילות יש את האמא של הנשמות – אמא תחתונה – מלכות, ויש בינה שהיא האמא בעולם האצילות. של ז"א ומלכות כמו בן ובת בעולם האצילות ולכן נקראת אמא עילאה (הפניה לפנים מאירות ומסבירות).

נזכור שכל האור שעובר ממדרגה למדרגה בתוך אותו פרצוף, או אם למשל עולם הבריאה רוצה לעשות זיווג עבור עולם היצירה, צריך לקבל אור. אם יקבל אור דביח' ב יקבל אור הבינה. צריך לקבל אור ז"א, איך יגיע אליו. הרי כל האור בבריאה הוא אור הבינה, ובכל זאת מגיע אליו אור ז"א אבל רק בדרך מעבר מהא"ס. האור שמגיע מגיע בדרך מעבר – שאין התרשמות פרטית לדבר, כמו למשל – לקחתי חפישת שוקולד ושמתי בקופסא סגורה, ואומר לך להעביר לראובן ושואל אם היה טעים. המעביר לא יודע, הוא שליח שלא נוגע בדבר. בדרך התלבשות רוצה להסביר לראובן איך מכינים עוגת חרובים או גזר. רוצה להסביר איך – כשמסביר צריך להבין. כשמבין מצד עצמך – עם מסך, זה נקרא דרך התלבשות. בלי התלבשות זה רק עובר דרכך. כך עובר אור הז"א למלכות – דרך חלון ונקב צר כי אין מסך מפריד שם.

למדנו מהו הטעם שאם מאיר אור בעולם הבריאה כולו יהיה אור הבינה. כשמאיר ביצירה יהיה או ז"א, בגלל המסך. זו אינה תשובה מספקת, רק פה רצה שנראה את המסך מלמעלה למטה וממטה למעלה. מסך ממעלה למטה נקרא 'מיני וביה' המראה את הגבול של אותו עולם שהתפשט מלמעלה כחוק, כרצון בעליון – חוק בתחתון.

חוק בעולם הבריאה כי רצון בעולם עליון באצילות שעשה זיווג דהכאה אבל עליו אינו משפיע ואצל התחתון זה חוק מחויב. לכן כל מה שיקרה בעולם הבריאה יהיה בהתאם לחוק הזה, לגבול שאומר לא לצאת מתחומו. זה שקבע את החוק לא מחוייב לו. ממטה למעלה אינו מחוייב, מלמעלה למטה מחוייב.

כל מסך שנעשה בכל עולם נעשה בעולם שמעליו מבחירה, ואינו מחוייב אבל שנעשה מלמעלה למטה הוא שעשה את הגבול שלפיו צריך לפעול.

 

שיעור 15 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ג'
פרק ג' עמ' קטז, כ"ב תמוז תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. הספירה העליונה שבכל עולם מאירה בכל י"ס שבאותו עולם
2. הספירה העליונה שבכל עולם נמדדת עפ"י גובה הקומה של אותו עולם. יוצא מכך שכל הספירות בלי יוצא מן הכלל. בעולם אצילות מאיר בהן חכמה. ובעולם הבריאה מאיר בהן אור הבינה. ובכל הספירות שבעולם היצירה מאיר בהן אור הרוח וכן הלאה.
3. כל אור שעובר מספירה לספירה בכל עולם, מאיר את האור של אותו עולם. עד כדי שאפילו אם ז"א דאצילות מעביר למלכות דאצילות אור – מעביר את אור החכמה.
4. המושג אמא עילאה מקננא בכורסיא, בא להעביר לנו את המושג 'קינון' שהיא הארה שאינה תמידית, אלא פעם מאירה ופעם לא. וזה תלוי בתחתונים.
5. ההארה שעוברת בתוך כל עולם היא בדרך מעבר ולא בדרך התלבשות. כך שאם למשל אור הז"א שמתפשט עד מלכות דבריאה, כדי לעשות זיווג דהכאה לטובת עולם היצירה, עובר דרך חלון ונקב צר ולא בדרך של התלבשות.
6. מסך שמתפשט ממעלה למטה, הוא יוצר את הגבול באותו עולם. כאשר הוא רק ממטה למעלה הוא עדיין לא מגביל את אותו עולם.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

976

שיעור 15 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ג'
פרק ג' עמ' קטז, כ"ב תמוז תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. הספירה העליונה שבכל עולם מאירה בכל י"ס שבאותו עולם
2. הספירה העליונה שבכל עולם נמדדת עפ"י גובה הקומה של אותו עולם. יוצא מכך שכל הספירות בלי יוצא מן הכלל. בעולם אצילות מאיר בהן חכמה. ובעולם הבריאה מאיר בהן אור הבינה. ובכל הספירות שבעולם היצירה מאיר בהן אור הרוח וכן הלאה.
3. כל אור שעובר מספירה לספירה בכל עולם, מאיר את האור של אותו עולם. עד כדי שאפילו אם ז"א דאצילות מעביר למלכות דאצילות אור – מעביר את אור החכמה.
4. המושג אמא עילאה מקננא בכורסיא, בא להעביר לנו את המושג 'קינון' שהיא הארה שאינה תמידית, אלא פעם מאירה ופעם לא. וזה תלוי בתחתונים.
5. ההארה שעוברת בתוך כל עולם היא בדרך מעבר ולא בדרך התלבשות. כך שאם למשל אור הז"א שמתפשט עד מלכות דבריאה, כדי לעשות זיווג דהכאה לטובת עולם היצירה, עובר דרך חלון ונקב צר ולא בדרך של התלבשות.
6. מסך שמתפשט ממעלה למטה, הוא יוצר את הגבול באותו עולם. כאשר הוא רק ממטה למעלה הוא עדיין לא מגביל את אותו עולם.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

בהתלבשות אורות וכלים- כאשר יש כלי חדש והאור החדש נכנס לכלי הזך- האם ההתפעלות מהאור הקודם יורדת מדרגה או מתווספת עוד התפעלות מאחר שאין העדר ברוחני?

 

תשובת הרב:

תמיד נוספת התפעלות, אולם קטן מתבטל בפני גדול, ולכן אם נכנס אור יותר גדול, דהיינו התפעלות גדולה יותר אזי ההתפעלות הקודמת לא עולה בשם (בכלל מאתיים מנה).

לבינה יש לכאורה מלכות פרטית. אבל ציינו שהספירות הפרטיות והפרטי פרטיות מתנהגות כמו הבינה הכללית ולכן ממש שאני מבינה יד לבינה הפרטית גם 7 אוי ו3 אוח בלי מלכות. איך מתיישב בבקשה?

 

תשובת הרב:

בלימוד על הספירות הפרטיות והפרטי פרטיות, אין אנו לומדים תהליך אלא תמונת מצב.
תמונה זו נובעת מכך שבמבנה הכללי ישנה במלכות או"ח לכן גם במבנה הפרטי יש או"ח במלכות של כל בחינה פרטית.
ניתן ללמוד זאת על פי בחינה שכנגדו, שמה שנכון לכלל נכון לכל פרט הכפוף לכלל זה. למשל כל המלכויות תתנהגנה כמו המלכות הכללית, לכולן יהיה אור חוזר, ולא בצורה של קודם ונמשך אלא בהשפעת הכלל על כל אחד מהפרטים.
ניתן לדמות זאת לאווירה כללית המשפיע על הפרטים ללא ידיעת, ישירות לתת המודע שלהם.

1093

בס"ד

פרק ד שיעור 14 עמוד קטו'

ו שלא הועילה הבינה רק למעבר לבד אל אור הא"ס המלובש תוך החכמה העליונה הנ"ל ועבר דרך בינה לאצילות, ז ולא נעשית הבינה, מסך ולבוש ב' כדי להאיר לז"א, רק בא האור עצמו ח דרך חלון, כנ"ל, בלתי שום מסך. ונמצא, כי אע"פ שנמשך דרך הבינה, אין זה נקרא התלבשות, כיון שאין שם מסך כלל, וא"כ האור א"ס עצמו המתלבש בחכמה לבד, הוא שמקבל זו"ן דאצילות.

להאיר בעולם הבריאה, מתלבש אור העליון באו"ח דקומת בחי"ב שהיא בינה. 

ונמצא שגם החכמה נעלמה. והכתר והחכמה נכללים בתוך הבינה.

ג) אמנם ט בבריאה, מתלבש הא"ס לבוש אחר בבינה דאצילות, וזאת י הבינה נעשית מסך סתום ומלבוש גמור, אשר על ידו מקבלים ע"ס דבריאה כולם, אפילו כתר וחכמה דבריאה.

אור פנימי

ו) כל זה נתבאר היטב בדיבור הסמוך.

ז) כלומר, שאין שם מסך, שאור א"ס יתפשט עליו לזווג הכאה, ויעלה או"ח בקומת בינה, ויהיה או"ח דקומת בינה זו, לבוש ב' על אור א"ס, בנוסף על לבוש הראשון, שיש שם מאו"ח דקומת חכמה, כמ"ש היטב לעיל.

ח) עי' בחלק ב' בלוח התשובות, אות ל', במלת "חלון", שבכל מקום, שהמסך פועל להעלות או"ח ממטה למעלה, מכונה העביות בשם חלון, עש"ה, גם באו"פ (ח"ב פ"ב אות ע' ד"ה נקב,) וגם כאן פועל העביות ממטה למעלה, כנ"ל בדברי הרב, (ח"ג פ"א אות ג'), וע"כ מכנה שם הרב את העביות דבחינת ז"א, ובחינת מלכות, בשם חלון ונקב צר. (פ"א אות ד') להיות המסכים שלמטה מקומת חכמה משמשים שם רק ממטה למעלה, כמ"ש לפנינו.

ואין להקשות כאן ממבואר במקום אחר, שגם בע"ס דאצילות יש שם ה' פרצופין, שבכל אחד יש בחינת זווג דהכאה. כי יש הפרש גדול ורב ביניהם, להיות כל אלו ה"פ אצילות הם ה' חלקים של ע"ס דקומת חכמה ויתבאר זה במקומו, ואכמ"ל.

ט) כלומר שהמסך והמלכות מזדככים לבחי"ב שנק' בינה, ואור א"ס מתפשט לזווג דהכאה על המסך ההוא, ומעלה או"ח בקומת
בינה, כנ"ל (באו"פ פ"ג אות ו') שאו"ח ההוא, הוא לבוש אחר וחדש על אור הא"ס, במשונה בהרבה, מלבוש דאו"ח של אצילות גופיה, כי לבוש דאצילות, הוא מהכאה במסך דבחי"ג הממשיך אור החכמה בכל הע"ס, ולבוש החדש הזה, הוא מהכאה במסך דבחי"ב, שקומתו אינו מגיע להלביש את החכמה דאו"י, אלא רק לבינה דאו"י לבד, וע"כ אין בו מאור חכמה כלום.

והנה זווג זה, בהכרח שנעשה באצילות, כנ"ל באו"פ (פ"ג אות ו'), אבל כל ע"ס הללו המתלבשים בהלבוש דקומת בינה, נמשכים מהמסך ולמטה ובאים בעולם הבריאה, כמבואר באו"פ הנ"ל.

י) כלומר, אע"פ, שהאו"ח עולה בתחילה מהמסך שבהבינה ולמעלה, דהיינו, בעולם אצילות כנ"ל, אשר, גם ספירות דאצילות בהכרח שמתלבשים בלבוש זה דקומת בינה, מ"מ אין העביות והסתימה של המסך הזה עולה שם אפילו משהו, כי אין העביות ופגם יוכלו לפעול כלל בהעליונים מהם, ובחינת קבלה כזו, מכונה חלון ונקב, (כמ"ש באו"פ ח"ב פ"ב אות ע'), כלומר, בלי שום עביות אפילו משהו, מה שאין כן באו"ח היורד למטה מהמסך שבין אצילות לבריאה, דהיינו, העשר הספירות הבאות בעולם הבריאה, הרי כח ועביות המסך, הוא כל השורש של התפשטות האור א"ס בהם, לפיכך נעשה המסך סיתום ומלבוש גמור, המגביל את אור א"ס, מלהאיר שם משהו מאור חכמה, שהריהו מסך דבחי"ב, שאין או"ח שלו מגיע לחכמה, אלא לבינה דאו"י לבד, כנ"ל. וז"ש הרב, "שנעשה מסך סתום", כלומר, שסותם את אור דאצילות, דהיינו אור חכמה, מלהופיע בעולם הבריאה אפילו משהו, מטעם שמסך זה משפיע אל הבריאה ממעלה למטה, כמבואר.

סיכום: למדנו בשיעור הקודם שכשאנחנו עושים מעבר והבניה מעולם לעולם, ראינו שכשבאים לבנות עולם מסוים צריך לעשות זיווג בעליון עבור התחתון. אנחנו רוצים להתעכב על ההבנה של הזיווג בעליון שנעשה לטובת התחתון. יש לנו גם את מה שקורה בעולם העליון וגם מה שהוא עושה עבור התחתון. מה שעושה עבור התחתון אינו משנה את טיבו. אם אבא הולך לשחק כדורגל עם הילד בפארק הוא לא הופך להיות ילד. נשאר אבא. אם נעשה זיווג באצילות על בחיב' בשביל עולם הבריאה הוא נשאר ג' ולא ממעיט את עצמו. צריך להבין למה לא ממעיט עצמו, איך מגיע האור כדי לעשות זיווג דהכאה. המעבר מאור חכמה לאור בינה נעשה בחלון ונקב צר.

אם אומר שעובר לא בדרך מעבר אלא לבוש אז צריך לעשות שם מסך. צריך להבין שקורה פה משהו מורכב, איך פתאום אבא יכול להיות ולתת משהו של ילד לילד, אומר – תעורר את הילד שבך, אבל תישאר אבא שפועל כילד, ללא השפעה אלא עירור הבינה. יכול לומר שעושה על כיווץ ועושה ממנו ילד קטן. לא נהיה ילד אלא מתיילד. המסכים שלו עדיין של אבא, כזה שמתנהג כמו ילד.

אין מעברים מעולם אצילות לעולם בריאה. תחתון העולה לעליון נעשה כמוהו אבל לא הוא.

אם למשל ז"א עולה במדרגות לעולם יצירה, או בריאה, או אצילות, עדיין נשאר שייך לעולם עשיה. כשמתעורר – כמו במשל החתולים והעכברים. גם אם תאמן את החתול להיות מלצר הוא ישאר בטבע שלו כחתול. 

אדם נשאר אדם, אצילות נשאר אצילות גם כשעושה זיווג התחתון המעבר של האור הוא לא במסך ולבוש אלא רק במסך כמו השראת המסך – חלון. יש הרבה גוונים בכל אחד אבל האדם נשאר אותו האדם.

אומר שאי אפשר להשתנות? לא תוכל להיות אדם אחר. תישאר תמיד בטבע שלך.

עולם אצילות ישאר עולם אצילות. יכול להוליד מתוכו דבר אחר כי הוא כלול מהמון פרטים. התחתון לא יכול להוליד עליון כי אין בו את כל הפרטים. 

גם כשעושים מעבר מבריאה לעשיה וכו' המעברים, המסכים בתוכו הם תמיד משניים ותמיד נשארים בטבע שלהם. כשעוברים לתחתון דרך מסך, כמו שעובר מעולם אצילות לעולם הבריאה אז המעבר הזה הוא זה שהוא מסך סתום, שכבר לא נותן לחכמה לעבור ומעביר רק את בחינת הבינה ואז כל עולם הבריאה יהיה בחינת בינה ולא יותר. 

שיעור 14 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ג'
פרק ג' עמ' קטו, כ"א תמוז תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. כאשר העליון מוליד את התחתון הוא עושה זיווג בקומת התחתון במקומו
2. כשהעליון עושה זיווג לצורך התחתון הוא אינו משנה את טבעו להיות התחתון אלא רק מעורר את התחתון שבתוכו. למשל עולם אצילות שעושה זיווג על בחי"ב לעולם הבריאה אינו משנה את טבעו – הוא נשאר בחי"ג.
3. כל הפרצופים המשניים שישנם בעולם אצילות או בכל עולם אחר, הם פרטים של אותו עולם, שטבעם הכללי לא משתנה. כפי שיכולים להיות לנו בני אדם שונים, אבל כולם בני אדם.
4. המעבר של עולם אצילות כדי לעשות זיווג על בחי"ב לטובת עולם הבריאה נקרא 'חלון'
5. כאשר עוברת המדרגה מעולם אצילות לעולם הבריאה, המסך נקרא 'סיתום' מכיוון שהוא לא מאפשר לבחי"ג לעבור ועושה עליה צמצום. אבל יחד עם זאת הוא כן מאפשר למסך של בחי"ב לעבור. דהיינו למדרגת בינה. ז"א אומרת שהמסך מצמצם את ג' וממסך את ב

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

1848

בס"ד

פרק ד שיעור 13

הבינה מעבירה דרך חלון את האור דקומת חכמה, לז"א ומלכות. 

בלי התלבשות שניה באו"ח דמסך דבחינה ב'.

ב) ואמנם, ג כשרצה להאיר מבינה דאצילות ואילך עד סוף כל האצילות, הנה ד ודאי, שהוצרך להתלבש גם בבינה דאצילות, כי ה אין ז"א ונוקבא מקבלים אור רק על ידי הבינה, אך הענין הוא, ו שלא הועילה הבינה רק למעבר לבד אל אור הא"ס המלובש תוך החכמה העליונה הנ"ל ועבר דרך בינה לאצילות, ז ולא נעשית הבינה, מסך ולבוש ב' כדי להאיר לז"א, רק בא האור עצמו ח דרך חלון, כנ"ל, בלתי שום מסך. ונמצא, כי אע"פ שנמשך דרך הבינה, אין זה נקרא התלבשות, כיון שאין שם מסך כלל, וא"כ האור א"ס עצמו המתלבש בחכמה לבד, הוא שמקבל זו"ן דאצילות. להאיר בעולם הבריאה, מתלבש אור העליון באו"ח דקומת בחי"ב שהיא בינה. 

ונמצא שגם החכמה נעלמה. והכתר והחכמה נכללים בתוך הבינה.

ג) אמנם ט בבריאה, מתלבש הא"ס לבוש אחר בבינה דאצילות, וזאת י הבינה נעשית מסך סתום ומלבוש גמור, אשר על ידו מקבלים ע"ס דבריאה כולם, אפילו כתר וחכמה דבריאה.

עמוד קיד – טור ימני

וזכור היטב את ההפרש המבואר, בין ד' בחינות דאו"י לד' בחינות דאו"ח, כדי שלא תתבלבל מחמת הדמיון הקרוב שבשמותיהן, כי כשאנו אומרים חכמה דאו"י, המובן ספירה שניה לכתר דאו"י, שנק' חכמה, אבל כשאנו אומרים חכמה דאו"ח, המובן, שיש כאן זווג דהכאה, וע"ס דאו"ח המלבישות לע"ס דאו"י, דהיינו עשרים ספירות שלימות, וכשנכללות זו מזו, הן מאה ספירות. שאנו קוראים לכולן בשם חכמה דאו"ח, משום שהכונה היא, לציין את מדת קומתו של או"ח, ומתוך שעולה ומלביש עד חכמה, ע"כ אנו מכנים את כל מאה הספירות בשם חכמה. וזכור זה, כי הוא המפתח החשוב ביותר בהחכמה. ועד"ז תבין בינה דאו"ח, שהיא ג"כ עשרים ספירות, אלא כתר וחכמה גנוזים תוך בינה. וכן ז"א דאו"ח, יש לו עשרים ספירות, אלא כתר וחכמה ובינה גנוזים תוך ז"א (כנ"ל פ"ג אות א' ד"ה ושם, באו"פ).

וז"ש הרב "ולא הוצרך להתלבש בבינה שלמעלה מאצילות ולא נתלבש רק בחכמה שלמעלה מאצילות". רוצה לומר, שלצורך הע"ס דאצילות, התלבש בחכמה שלמעלה מאצילות, דהיינו בחכמה דאור חוזר, כנ"ל (או"פ פ"ג אות א' ד"ה ושם) על ידי זווג דהכאה במסך דבחי"ג שבהמלכות, כמ"ש שם עש"ה, אבל לא הוצרך להתלבש בבינה דאו"ח, דהיינו על ידי זווג דהכאה במסך דבחי"ב שבכלי מלכות, כי קומת בינה דאו"ח שייך לע"ס דבריאה, ולא לע"ס דעולם אצילות, ששם מלביש קומת חכמה דאו"ח, כנ"ל באו"פ פ"ג אות א' ד"ה ושם.

ב) כלומר, שמאיר בע"ס דאצילות בקומת חכמה, ולהיות, כתר גנוז כאן תוך חכמה, כנ"ל בדיבור הסמוך, ע"כ, כולל כתר וחכמה כאחד בשיעור הקומה.

ג) היינו מספירת בינה דאו"י, עד מלכות דאו"י.

ד) שלא בדיוק נקט כאן התלבשות, כמו שמסיק הרב תיכף לאחר זה, ואומר: "אע"פ שנמשך דרך הבינה, אין זה נקרא התלבשות, כיון שאין שם מסך", עכ"ל. וכבר נתבאר זה באורך לעיל, בדיבור הסמוך, שמלת התלבשות, מורה שע"ס דאו"י מתלבשים באו"ח, העולה ע"י זווג דהכאה בהמסך, וז"ש הרב, כיון שאין כאן בבינה שום מסך, אין זה נק' התלבשות.

ה) מטעם, שבינה היא העילה והסיבה אל הזו"ן, גם בד' בחינות דאור ישר, וע"כ, כל עלול מוכרח לקבל כל אשר לו מיד עלתו כמבואר בדיבור הסמוך.

סיכום: למדנו בשיעור הקודם בפרק ד, שכל אור שאני רוצה להעביר מעולם לעולם, אז העולם העליון צריך לעשות זיווג דהכאה על העולם התחתון ממנו.

למשל אם א"ק רוצה להעביר לאצילות – צריך לעשות זיווג על בח' ג אפילו שא"ק הוא בח' ד. 

ואם אצילות רוצה להעביר לבריאה – אצילות בח' ג ובריאה ב. אצילות צריך לעשות זיווג על בח' ב לפי המדרגה של התחתון אליו יעביר את האור.

מבחינה נפשית – כל מה שהעליון רוצה להעביר לתחתון הוא צריך להתחשב במה שהתחתון תופש.

אבל כשהתחתון רוצה להתקדם, ההתקדמות שלו היא לפי מסכים הולכים וגדלים. צריך לקנות מסכים כדי לפרש את המציאות בצורה טובה יותר בכל פעם.

מה קורה בכל אחד מהעולמות? יש ספירות כח"ב תו"מ כשכ"א מהן מקבלת את הבניין אליו היא שייכת. מקבלת את המסגרת שבה היא מתקיימת. למשל: אם שמתי על המנורה צלופן בצבע ירוק – כל המציאות נצבעת בירוק. אנחנו יודעים להסתכל דרך הלבוש – נייר הצלופן, הלבוש. הלבוש של בח' ד הוא לבוש שמראה קומת יחידה, אז כ"א מהספירות היא בקומת יחידה. העולם אצילות שהלבוש הוא בקומת חכמה, יש שם גם כתר אבל גם הוא נראה בקומת חכמה. בבריאה, שהלבוש הוא בח' ב אז כל המדרגות הן בח' ב. יש גם כתר וחכמה אבל גם הם נצבעים בלבוש שיש לו – של קומת בח' ב.

כל מעבר מעולם לעולם הוא ע"פי הבחינה של העולם התחתון ממנו. כל עולם כל הספירות שלו הן לפי הלבוש שלו.

נקודה שלישית: כאשר נעשה זיווג דהכאה בעולם העליון לטובת העולם התחתון, המעבר בתוך המדרגות של הראש שעושה זיווג עבור התחתון – עובר דרך הרחקה, חלון ונקב צר, אותו הדבר – כמו שלמדנו שם, שהאור בזיווג דהכאה אינו יכול להיות לפי הלבושים בגוף, כי אין שם לבושים בפועל. מתבצע בהרחקה – חלון ונקב צר, כמו שלמדנו בפרק ב'.

 

1156

בס"ד

פרק ד  שיעור 12

מבאר, אם התלבשות אור העליון היא באור חוזר דקומת חכמה, תהיינה כל עשר הספירות באור חכמה. ואם בקומת בינה, תהיינה כל עשר הספירות באור בינה. ואם בקומת ז"א, תהיינה כל עשר הספירות באור ז"א. ואם בקומת מלכות, תהיינה כל עשר הספירות באור 

מלכות. ובו ד' ענינים:

א.  כשא"ס מאיר בבינה דאצילות, אינו מאיר דרך התלבשות באו"ח דמסך דבינה, אלא האור דקומת חכמה מאירה גם בבינה. וע"כ אפילו ז"א שמקבל מבינה יש לו ג"כ אור חכמה. ב . אבל להאיר בעולם הבריאה הוא מתלבש באו"ח דמסך דבינה, וע"כ כל עשר הספירות הן אור הבינה, ואפילו כתר וחכמה אשר שם. ג. וכן בעולם היצירה, מתלבש באו"ח דמסך דז"א, וכל עשר הספירות הן מאור ז"א. וכן בעולם עשיה, שמתלבש במסך דקומת מלכות, כל עשר הספירות הן באור מלכות. ואפילו כח"ב ז"א אשר שם. ד. ד' אותיות י"ה ו"ה רומזות על ד' עולמות אבי"ע.

כשא"ק התלבש להאיר באצילות, לא נתלבש אלא באו"ח דקומת חכמה לבד, ולא באו"ח דבחי"ב שהיא קומת 

בינה, וע"כ לא נעלם מקומה זו רק כתר וכתר נתלבש בתוך חכמה.

א) א ואמנם דע, כי כשרצה המאציל להאיר באצילות, נתלבש בחכמה שלמעלה מהאצילות, ועל ידי החכמה המתלבש הוא בתוכה, אז נכנס ומאיר בכתר וחכמה דאצילות, ולא הוצרך להתלבש גם בבינה שלמעלה מאצילות, ולא נתלבש רק בחכמה שלמעלה מן האצילות לבד, ב ועל ידה מאיר בכתר וחכמה דאצילות.

א) כאן טרח הרב והאריך להסביר לנו ההפרש, מבין ד' בחינות דאור ישר, המכונים חכמה בינה ז"א מלכות כנ"ל, ובין ד' בחינות דאור חוזר, המכונים גם כן אותן השמות, חכמה בינה ז"א ומלכות. והנה זה כבר ביאר הרב לעיל (בפרק א' אות ג'), ובאו"פ אות ע' אשר בחינת כלים של אצילות, נעשים ע"י או"ח העולה למעלה למקומו, שבהם מתלבש עצמות אור א"ס, שהן ד' בחינות דאור ישר, עש"ה ובאו"פ, והנך רואה, איך ד' הבחי' חו"ב ז"א ומלכות דאור ישר, מתלבשות באו"ח העולה ע"י זווג דהכאה, בהמסך שיש במלכות דאו"י.

ומכאן תבין, בכ"מ שכתוב מלת התלבשות, המובן הוא, שאור ישר מתלבש באו"ח. וכשאומר התלבש הא"ס בחכמה, פירושו, שד' בחינות, חו"ב תו"מ דאו"י המתפשטים מא"ס, שהמה התלבשו בחכמה של או"ח: דהיינו בשיעור או"ח, שיש לו קומת חכמה דאו"י, אשר באו"ח דקומת חכמה ההוא, מתלבשים כל ד' בחינות דאור ישר, חכמה בינה ז"א ומלכות חוץ מכתר דאור ישר

הנגנז תוך חכמה דאור ישר, כנ"ל, (פ"ג אות א' באו"פ ד"ה ושם).

והנה ודאי, אשר גם ד' בחינות דאור ישר המתפשטות מא"ס, באות ג"כ בדרך עילה ועלול סיבה ומסובב על סדר מדרגה, שהרי הנה יוצאות ונמשכות זו מזו, שחכמה נמשכת מכתר, ובינה נמשכת מחכמה והז"א נמשך מבינה, ומלכות נמשכת מהז"א, כנ"ל (באו"פ ח"א פ"א אות נ' ד"ה עתה ובהסת"פ ח"ב ד"ה ועתה עד ד"ה וכן) אמנם אין זה נקרא התלבשות, כי ד' בחינות דאור ישר אינן מתלבשות זו בזו, שנאמר למשל, שאור העליון מתלבש בבינה כדי להאיר לז"א, כי מתלבש פירושו, בלבוש של או"ח, העולה ע"י זווג דהכאה מן המסך, שנתקן בבחי"ד שהיא מלכות, כנ"ל בדברי הרב (פ"א אות ג' ובאו"פ שם אות ק') וכאן בבינה, לא היה שום צמצום, ומכ"ש שאין שם מסך מוכן להכאת אור העליון לאו"ח, כדי שתאמר, שהתלבש האור בבינה דאור ישר כדי להאיר בז"א דאור ישר, אלא, שזה מכונה "דרך מעבר", כלומר, שאור א"ס השייך לז"א דאור ישר, בהכרח שעובר דרך ספירות בינה דאור ישר, להיותה העילה והסיבה של הז"א דאו"י, ואין הז"א דאו"י הזה יכול להשיג שום אור, אם לא על ידי עילה שלו, דהיינו בינה, אבל אין זה נקרא התלבשות במסך בינה, להיות שאין שם מסך, כמבואר שאין מסך אלא בבחי"ד, דהיינו במלכות, כנ"ל (פ"א אות ק').

וזכור היטב את ההפרש המבואר, בין ד' בחינות דאו"י לד' בחינות דאו"ח, כדי שלא תתבלבל מחמת הדמיון הקרוב שבשמותיהן, כי כשאנו אומרים חכמה דאו"י, המובן ספירה שניה לכתר דאו"י, שנק' חכמה, אבל כשאנו אומרים חכמה דאו"ח, המובן, שיש כאן זווג דהכאה, וע"ס דאו"ח המלבישות לע"ס דאו"י, דהיינו עשרים ספירות שלימות, וכשנכללות זו מזו, הן מאה ספירות. שאנו קוראים לכולן בשם חכמה דאו"ח, משום שהכונה היא, לציין את מדת קומתו של או"ח, ומתוך שעולה ומלביש עד חכמה, ע"כ אנו מכנים את כל מאה הספירות בשם חכמה. וזכור זה, כי הוא המפתח החשוב ביותר בהחכמה. ועד"ז תבין בינה דאו"ח, שהיא ג"כ עשרים ספירות, אלא כתר וחכמה גנוזים תוך בינה. וכן ז"א דאו"ח, יש לו עשרים ספירות, אלא כתר וחכמה ובינה גנוזים תוך ז"א (כנ"ל פ"ג אות א' ד"ה ושם,  

וז"ש הרב "ולא הוצרך להתלבש בבינה שלמעלה מאצילות ולא נתלבש רק בחכמה שלמעלה מאצילות". רוצה לומר, שלצורך הע"ס דאצילות, התלבש בחכמה שלמעלה מאצילות, דהיינו בחכמה דאור חוזר, כנ"ל (או"פ פ"ג אות א' ד"ה ושם) על ידי זווג דהכאה במסך דבחי"ג שבהמלכות, כמ"ש שם עש"ה, אבל לא הוצרך להתלבש בבינה דאו"ח, דהיינו על ידי זווג דהכאה במסך דבחי"ב שבכלי מלכות, כי קומת בינה דאו"ח שייך לע"ס דבריאה, ולא לע"ס דעולם אצילות, ששם מלביש קומת חכמה דאו"ח, כנ"ל באו"פ פ"ג אות א' ד"ה ושם.

סיכום: התחלנו את פרק ד בחלק ג, עמ' קיג. בפרק זה מסביר הרב את נושא ההתלבשות של אור עליון באו"ח והיחס ביניהם,, כדי להסביר אילו אורות מאירים בכ"א מהעולמות. אור המאיר בעולם חייב לעבור בדרך התלבשות, כי אם לא, ורק מתפשט אז אינו לבוש, ולכן מבדיל בין מושג התפשטות ומושג התלבשות.

שני מושגים אלה באים להסביר לנו את ההבדל בין כל אור ואור שיש בכל עולם.

האור שבאצילות הוא אור חכמה המגיע מעולם א"ק וכל האורות מגיעים מא"ס. השאלה היא אם הוא מתפשט או בא בהתלבשות. התשובה היא שכל אור שמגיע לעולם מגיע בהתלבשות – באו"ח.

כשיש מסך, תלוי באיזה עולם אתה נמצא.

אם אתה בהשראה ודביקות והגעת לעולם יצירה אז יש לך מסך, זה נקרא שעלית עולם. אתה יכול לפרש אור דרך לבושו. צריך ללמוד איך לפרק מהלבוש. בלי אפשרות לפרק את המתוק מהשוקולד אז לא תרגיש את הטעם. לא תוכל לפרק את הרעיון מהמאמר. לא תוכל לפרק את החברות מהמעשה שהחבר עשה. לא תוכל לפרש את הקב"ה מהמעשה בו נגלה אליך.

ז"א בא להסביר שכאשר בא האור להאיר בעולם אצילות הוא חייב לעשות לבוש לאור כדי להאיר. לבוש או"ח של קומה ג מעולם אצילות.

אנחנו לומדים שכדי לתת הרגשה צריך להלביש בכלים, באו"ח לפי קומת המקבל, לא לפי קומת הנותן. צריכה להיות התחשבות בקומת המקבל. אם אתה יכול לעורר אותו שבך אז יכול לתת לו הארה.

אם אתה לא יכול להרגיש אותו, את המקום שממנו יכול להבין – אי אפשר להאיר לו.

למשל בעולם א"ק שרוצה לתת לאצילות עושה או"ח כדי להאיר על ג'. מעצמו הוא חושב בד' ולכן צריך לעשות זיווג דהכאה על ג'.

עניין התפשטות ולבוש. כל האו"י שמתפשט מכתר, חכמה והלאה בא בצורת התפשטות וההארה נקראת בחינת מעבר ולא התלבשות. ההתלבשות אפשרית כשיש או"ח. בלי צימצום ומסך אין או"ח. לכן כל הזיווגים הם במלכות שיכולה לעשות צימצום ואו"ח ולבוש.

יש אור המתפשט ואור המתלבש שהוא תמיד בקומת או"ח. 

שיעור 12 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ג'
פרק ג' עמ' קי"ג, י"ט תמוז תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בפרק ד' אנו למדים שהתלבשות האור בכל עולם מצריכה לבוש המתאים לאותו העולם. לפי גובה הקומה שלו.
2. כל התפשטות של אור ישר ממעלה למטה, היא מושג שאין בו לבוש ולכן הוא נקרא התפשטות בדרך מעבר.
3. רק מלכות שעליה היה הצמצום עושה אור חוזר ולכן רק דרכה אפשר לייצר לבושים לאור.
4. כאשר עולם א"ק רוצה לתת הארה לעולם אצילות הוא צריך לייצר לבוש (דהיינו או"ח) בגובה קומה של בחי"ג כדי לתת הארה בדרך התלבשות לעולם אצילות.
5. למרות שהלבוש הניתן לעולם אצילות הוא לבוש דאו"ח של בחי"ג בקומת חכמה, יש שם גם כתר, אבל במסגרת חכמה.
6. כל הרוצה להשפיע לחברו או לתלמידו או לחניכו צריך לייצר לבוש לאור שאותו רוצה להעביר לרעהו. שהוא שונה מהלבוש שיש לו להבנה העצמית שלו. לשם כך צריך להרגיש את זולתו.

967


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

שיעור 12 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ג'
פרק ג' עמ' קי"ג, י"ט תמוז תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בפרק ד' אנו למדים שהתלבשות האור בכל עולם מצריכה לבוש המתאים לאותו העולם. לפי גובה הקומה שלו.
2. כל התפשטות של אור ישר ממעלה למטה, היא מושג שאין בו לבוש ולכן הוא נקרא התפשטות בדרך מעבר.
3. רק מלכות שעליה היה הצמצום עושה אור חוזר ולכן רק דרכה אפשר לייצר לבושים לאור.
4. כאשר עולם א"ק רוצה לתת הארה לעולם אצילות הוא צריך לייצר לבוש (דהיינו או"ח) בגובה קומה של בחי"ג כדי לתת הארה בדרך התלבשות לעולם אצילות.
5. למרות שהלבוש הניתן לעולם אצילות הוא לבוש דאו"ח של בחי"ג בקומת חכמה, יש שם גם כתר, אבל במסגרת חכמה.
6. כל הרוצה להשפיע לחברו או לתלמידו או לחניכו צריך לייצר לבוש לאור שאותו רוצה להעביר לרעהו. שהוא שונה מהלבוש שיש לו להבנה העצמית שלו. לשם כך צריך להרגיש את זולתו.

הירשם\התחבר לאתר על מנת לצפות בשיעורים

נרשמת בעבר? מלא את הפרטים והתחבר אוטומטי

Designed by Laisner