al

2984 POSTS 0 COMMENTS

2889

חשיבות ספר הזוהר – מדברי הרמח"ל
ידוע מה שנכתב בזוהר הקדוש, שבאמצעות ספר הזוהר אפשר לזכות לצאת מהגלות ברחמים, דהיינו ללא ייסורי חבלי משיח. הרמח"ל (רבנו משה חיים לוצאטו הקדוש) מסביר בספרו אדיר במרום מה עומד מאחורי הדברים הללו של הזוהר. השורה התחתונה: כדאי מאוד דווקא עכשיו לדבוק בקריאת ספר הזוהר הקדוש (כידוע, אמרו המקובלים שספר הזוהר פועל גם אם לא מבינים את המילים שקוראים).
להלן חלק מהדברים שמביא הרמח"ל:
"תניא אמר ר’ שמעון לחבריא עד אימת נתיב בקיימא דחד סמכא"
מן התיקונים הגדולים שנתקנו בעולם היה ספר הזוהר, כאשר נאמר שבחיו בכמה מקומות ממנו עצמו, כי הוא לגאולה הוכן, ולהצמיח קרן ישועה לבית ישראל. ויתבאר בו דבר זה בכמה מקומות ברעיא מהימנא, ובתיקונים כמה וכמה פעמים. וגם פה בפרשת נשא (קכ"ד ב): "ובגין דעתידין ישראל למטעם מאילנא דחיי דאיהו האי ספר הזוהר, יפקון ביה מן גלותא ברחמי" (ובגלל שעתידים ישראל לטעום מעץ החיים שהוא ספר הזוהר הזה, ייצאו בזכותו מהגלות ברחמים)
והענין הזה תלוי הוא בעיקרים גדולים מעיקרי החכמה, ומושרש בעומקי ההנהגה, אשר הכין ופעל האדון היחיד על עמו ועל נחלתו, לנחותם הדרך אשר יגיעו בו אל רב טוב המכוון בראשית המחשבה. וצריך שתדע כמה חסרו ישראל בגלותם, ומה תיקונים צריכים הם להם להחזירם לקדמותם. ובחשוב המשורר (דוד המלך ע"ה) על הענין הזה, והבין החסרונות הגדולים האלה, היה מתאונן ואומר: "אותותינו לא ראינו, אין עוד נביא" וכו’ (תהלים עד, ט). כי באמת חכמה רבה ויקירא אבדה מישראל, וחז"ל אמרו "מיום שחרב בית המקדש, שרו חכמיא למהוי כספריא" כו’ (סוטה מ"ט א). והיה המשורר מתפלל על זאת ואומר: "עד מתי אלהים יחרף צר" כו’ (שם עד, י). ובפסוקים אלה נכללים סודות גדולים מאד בענין הזה, שמע והבן:
…ונמצא שבריחת רבי שמעון בר יוחאי עשתה ענין התיבה, שבסודה נעשה הזוהר, אשר בו נכללו כל הששים ריבוא נשמתין, כמוזכר בתיקונים. ואז נחשב זה לבריחה כללית לכל ישראל, עד שבסוף הימים לא יצטרך אלא יציאה. וזהו שנאמר (ישעיה נב, יב): "כי לא בחפזון תצאו, ובמנוסה לא תלכון, כי הולך לפניכם ה’ ומאסיפכם אלוקי ישראל"…
והאמת, כי ספר הזוהר נשאר אחריו (אחרי רשב"י) לברכה, שכל מי שיתדבק בו נקרא שבורח מן הסטרא אחרא, עד שלא יצטרך לו (באחרית הימים) אלא יציאה. ואודיעך מה תועלת נמצא בזה. והאמת כי תועלת גדול הוא, כי הוא הצלה מחבלי משיח.
והענין: כי חבלי משיח לא היו צריכים, אלא כמו חיבוט הקבר הצריך להפריד מן האדם הזוהמא שנדבק בו, כן היו צריכים החבלים (חבלי משיח) כדי להפריד מישראל [את] זוהמת הגלות, כדי שיוכלו לברוח כנ"ל, ואחר כך יחזרו לצאת. וזה סוד [מאמר חז"ל] "הקב"ה מעמיד עליהם מלך שגזירותיו קשות כהמן ומחזירם למוטב" (סנהדרין צז ב), כי זהו כלל גדול: בעוד שהאדם תוך תגבורת הסטרא אחרא אינו יכול לתקן התיקון הצריך. וצריך שהסטרא אחרא תישאר כפותה וקשורה תחת ישראל כנ"ל, ולכן צריך להם שתי הפעולות:

לצאת מן הקליפות ההם בדרך בריחה, כי בדרך יציאה אי אפשר בראשונה.
ואחר כך שיצאו ממש מן הקליפות ביד רמה, שהקליפות תשארנה כפותות תחתם.
אך כיון שנדבק הרבה בהם הזוהמא, לא היה אפשר להם לברוח אלא על ידי החבלים (חבלי משיח), שאז היו חוזרים בתשובה שהיא "אימא" עיר מקלט, וזאת היא הבריחה.
ואודיעך בזה סוד גדול מה שאמר הכתוב: "בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה וכו’ ושבת עד ה’ אלהיך" וכו’ (דברים ד, ל)
דע, כי התגברות הסטרא אחרא לגזור ח"ו גזירות על ישראל, נמשך לפי עלייתה להתאחז ולינק במדרגות, כי כפי עלותה כך מתגברת. והנה היא עולה ומתגברת בספירות זו"ן, ואז נדחקים ישראל דוחק אחר דוחק. עד שהיא מגעת ל"אימא", והיא חושבת להתדבק שם גם כן, בסוד, "אימא דינין מתערין מינה" (זוהר ח"ג סה א), אך באמת אינה יכולה, כי אימא היא חירות. ואז אדרבה, ישראל מתדבקין בה ובורחין בסוד התשובה.
ולכן היה צריך המלך שגזירותיו קשות, שהולך ומתגבר מספירה לספירה עד שמגיע לאימא ושם נשבר כוחו, כי אדרבה מתעוררת התשובה לישראל. והוא סוד "לפני שבר – גאון" (משלי טז, יח),
ועל כן גם בריחת משה ורשב"י היו על ידי הגזירה. וכיון שבבריחה זאת נעשה ספר הזוהר, הנה כבר ענין התיבה קיים ועומד לכל מי שיזדמן אליו, דהיינו: הנדבק בספר הזוהר כבר מגיע ל"אימא" ויצא מן הסטרא אחרא, ואין צריך לו חבלי משיח, כמוזכר ברעיא מהימנא פרשת נשוא, בענין שהבאתי למעלה בתחלה.

והנה, עם כל זה, לא נתגלה הזוהר אלא בזמן הרבה אחרי העשותו, כי הלא הפעולה הזאת אינה צריכה להימצא אלא בזמנה, פירוש: שיברחו ישראל בסוד הזוהר הזה, כי פעולתו אינו אלא בסוף יומיא בדרא דמלכא משיחא (בסוף הימים, בדורו של מלך המשיח).
והנה, בימינו אנו, זכינו שספר הזוהר נגיש לכל אדם בכל קצוות תבל, בלחיצת כפתור בלבד, וללא כל תשלום, ונראה שזו כוונת הדברים שפעולת ספר הזוהר (שאמנם נתגלה בתקופה מאוחרת יחסית לתקופת רשב"י) צריכה להימצא לכלל ישראל בסוף הימים, בדורו של מלך המשיח, כלומר בדורנו אנו, ולכן נראה שהנגישות הגדולה של ספר הזוהר בימינו אינה מקרית כלל ועיקר.
וכבר קראו כל גדולי הדור את הציבור לקריאה בספר הזוהר בתקופה זו. ושמעתי בשם גדולים, שנכון שאדם יקציב לעצמו אפילו קריאה של דבר מועט בספר הזוהר מדי יום, ובכך יוכל בע"ה לדבוק בספר הזוהר. והאמת, שמעבר לדברים האמורים למעלה בעניין כוחו של ספר הזוהר לבטל את חבלי משיח עבור האדם הדבק בו, הרי ידוע שספר הזוהר ממרק את נשמת האדם מכל דבר רע, והקריאה בו היא סגולה לכל הישועות וההצלחות.
אגרת ט"ו (רמח"ל לרב"ך)
אמנם, ליקר נפש כ"ת אשר יקרה מאד, מוכרח אני לגלות לו מסתרי אלקים, כאשר הורשיתי וכאשר יוכל המכתב שאת. ויראה ויבין עין שכלו היקר והטהור עומק הדברים, אשר עמקו מחשבות ה':
השתלשלות החכמה אחרי החרבן
כאשר פתוח לרוחה היה פתח ההשפעה בהיות בית המקדש קיים, כן נסתם בזמן חרבנו, ולקח הס"א כח ככח אשר לקחה על פי חטאי אבותינו אשר חטאו. ומאותה השעה – גלגולי דברים נתגלגלו למעלה, לפי המדרגות הצריכות להתקן. וכל יום מאור חדש הוא, ולפי טבע המאור ההוא, ולפי הפגם הנפגם בו, ולפי התיקון הפרטי הצריך לו, כך נמשכו דברים למטה בעולם הזה. וכמה תיקונים נתקנו לישראל בזמן גלותם, הלא המה תיקון המשנה, תיקון הגמרא, תיקון המדרשים, שכולם הם תיקונים פרטים, כולם צריכים איש בזמנו דוקא, והם נעשים בזמן שבו הגיעה להאיר מדרגה אחת, שבה תלוי התיקון ההוא ליתקן.

עיקר התיקון ע"י הזוהר
אך תיקון הזוהר הוא העולה על כולם. והנה סודו הוא הוא הפנימיות עצמו, כי כל הפשט בחיצוניות הוא, וכאשר כל ההנהגה עיקרו בפנימיות – על כן עיקר התיקונים הוא הזוהר. ויותר בפרט אבאר הדבר. כי הזוהר הוא דוקא בחי' הטפה היוצאת מן היסוד, ועל כן נקרא זוהר הרקיע. וכבר נודע, שכל ההנהגה ע"י הזיווג היא, וכולה נכללת בהשפעת הטפה. והנה כשיהיה זכות, שהטפה הזאת תגיע בחינתה עד למטה בעולם השפל – הנה כל הדברים יהיו מתתקנים על ידה תיקון גדול. כי בה נעשה הכל לכל הצדדין. והנה זכה רשב"י להיות הכלי האמצעי להמשיך תיקון זה, ועשה הזהר.
אבל האמת, שלא יצא אלא חלק אחד אור מאותה הבחינה, וזה לצורך מה שיקיים ישראל וכל העולם בזמן הגלות. אך התיקון האמיתי הוא שיהיה ענין זה קיים תמיד, שלא יפסק. כי כן ההשפעה תצא חדשה, בסוד "חדשים לבקרים" כי זה סוד המן הבא בזכות משה, שהוא כללות הס' [השישים] ריבוא, וממשיך השפעת הזיווג בכח כלם כאחד.
והנה אחרי הרשב"י ע"ה [עליו השלום] חזרה הס"א וסיתמה, כי לא היה תיקון אלא לשעה. וסוד הענין: כי התיקונים הנעשים לפי ההכנה שנשלמה במקבלים – זה יעמוד, כי נמשך מכח היות הדברים בהקבלתם כראוי. אבל יש פעמים שלפי המדרגה המתעוררת – תתגבר הארה העליונה, ומבלי הכנת התחתונים תתגבר ותעבור ותעשה הדבר ההוא. ואז לא תעמוד הרבה, כי תסתלק אחר כך. אלא שתיקונה ישמר לימים ארוכים להתגלות. והאות על זה: גדלות יציאת מצרים. ועל כן אחר רשב"י נסתמו הדברים. ואחר כך בהגיע מדרגות הארות להאיר נראו תיקונים אחרים. עד שבא האר"י זלה"ה , ואז האירה הארה מבחינת ההארה הראשונה, שהאירה בזמן הרשב"י עליו השלום. ואז ניתן לו לפרש דוקא ענין הזוהר של רשב"י עליו השלום, והוא שלימות הארה הראשונה.
והנה יראה כבוד תורתו, שלא דמתה ההכנה שהוצרכה לרשב"י להכנת האר"י. כי לזה הוצרך מערה ועל ידי בריחה ובזקנותו, ולזה הוצרך פרישות מבחירתו בילדותו. וכמה אחרים, שעשו פרישות וסגופים וחסידות יותר שנים ממה שעשה האר"י זלה"ה, ואף על פי כן לא היו כמוהו, ולא קרוב אליו.
אך האמת, כי כמו שיש הרבה קצים לגאולה, כי בהרבה מדרגות יכולים להגאל, כמו שכתב האר"י עצמו בענין "וירא ה' כי סר לראות" ולפי המדרגה הגואלת – כך הם סדרי הגאולה. כך הוא בכל הארה, שלפי המדרגה המאירה – כך היא ההכנה הצריכה לה. והנה מזמן האר"י והלאה עמדו גדולים בישראל, וכלם מבחי' ההארה ההיא שנסתלקה באותו הזמן. והלכו הדברים מדור לדור.
והנה עתה אגיד להדרת כבוד תורתו אמרים אמת, כאשר הודיע ה' אלי על דברת כבוד תורתו, כי ראש שבטי ישראל הוא. וכבר זיכהו ה' להיות שמו הטוב הולך עד אפסי ארץ. אך תלמידים מובהקים לא זכינו שיעמדו לפניו. ומאת ה' כל דבר – אם קטון ואם גדול הוא. אך אומרים מקצת שבחו של אדם בפניו. על כן לא אומרים אלא ראשי פרקים, מה שאי אפשר זולתם, להראות לכבוד תורתו אמתו של דבר: כי עד כבוד תורתו הגיעה ההארה מהארת האר"י זלה"ה, ובהיות כבוד תורתו משרש קין, משרש יחזקאל הנביא, ובו נשלם תיקון ההארה הראשונה – על כן הנה בעוונותינו חטאינו הוא נשא, ומכאובינו הוא סבלם. וגם העברת הערלה נמסרה לו. כי "האי מאן דבמאדים" וכו', והוא משרש גבורה אשר זכרתי.
אמנם בהיות כבר שלם התיקון הראשון – על כן לא היה צורך לתלמידים אחרים, כי אין צורך לאותה ההארה להתפשט עוד.
רמח"ל – הארה חדשה מעין הארת הזהר
ועתה ברצות ה' להיטיב לעמו רצה לגלות עוד אורה חדשה מבחינת הזוהר גם כן, שהוא מהארת הטפה כנ"ל. והוא בחסדו בחר בי. ומה אומר בזה, אם על הכנתי ידרוש? הן אמת, שרק חסד ה' עשה זאת, ולא כהכנתי. אך האמת הוא, כי שנים שקדתי על ענין היחודים ליחד יחודים, כמעט בכל רביע שעה יחוד אחד, כאשר אני מתמיד גם עתה ת"ל. וגם ראיתי לעמוד בטהרה. אך תעניות לא עשיתי הרבה, כי אם זאת היתה לי – התמדת היחודים. ושרש הכל – הארת המדרגה אשר שלטה בזמן ההוא, ולקח הקב"ה אותי לכלי כאשר חפץ.
גילוי המגיד לרמח"ל–
אך הצעת המעשה בקיצור. ביום ראש חודש סיון התפ"ז , בהיותי מיחד יחוד אחד, נרדמתי ובהקיצי שמעתי קול אומר: "לגלאה נחיתנא רזין טמירין דמלכא קדישא". ומעט עמדתי מרעיד, ואחר נתחזקתי. והקול לא פסק, ואמר סוד מה שאמר.
ביום הב' בשעה ההיא השתדלתי להיות לבדי בחדר, וחזר הקול ואמר סוד אחר. עד שאחר כך ביום אחד גלה לי שהוא מגיד שלוח מן השמים , ומסר לי יחודים פרטים לכוין בכל יום. ואז יבא. ואני לא רואה אותו, אלא שומע קולו מדבר מתוך פי. ואחר כך נתן לי רשות לשאל גם כן. ואחר כך כמשלש חדשים נתן לי תיקונים פרטים לעשות בכל יום, כדי שאזכה לגילוי אליהו ז"ל. ואז צוה לי לחבר ספר על קהלת, שהוא היה מפרש לי הסוד של הפסוקים כל אחד. ואחר כך בא אליהו, ואמר סודות מה שאמר. והוא אמר שעתה יבוא מט' שרא רבא. ובבואו ידעתי שהוא הוא, מפני דברי אליהו שאמר לי . ומאז והלאה הכרתים, כל אחד בפני עצמו. וגם יש נשמות מתגלות, שאיני יודע שמם. ובכתבי החידושים אשר אומרים, אכתוב היום האחד אתי. וכל הדברים האלה בנפלי על פני אני עושה. ורואה את הנשמות האלה הקדושות, כמתוך חלום ממש בצורת אדם.
ובאמת ובאמונה אני אומר, שעדיין לא הגעתי עד מחצית השגת האר"י זלה"ה, רק שהוא לא הורשה לכתוב, ואני צויתי לכתוב. ואני גלה לי, ת"ל, המגיד בפנימיות החכמה דברים נפלאים, אשר לא נודעו מהרבה. כי דברי האר"י סתומים מאד. ובפרט ענין הקשיא איך קו הא"ס יעבור בתוך עשיה .
כללות החכמה: שלשה דברים–
וכללות הענין ג' דברים הם כללות החכמה: פרטיות ההנהגה, ירידת האור בהדרגת כחו, והרכבת המאורות. כי כל הצורות מה שאנו מציירים – לא מראות ערך הכמות, אלא ערך האיכות. והוא הפך מעניני הגשמיות, כי כל החכמה היא רק סדרי ההנהגה לפי מזג החד"ר. וכבר כל הדברים האלה יראה כבוד תורתו בכללים אשר שלחתי למורי ורבי כמוהר"ר חתנו נר"ו. כל אלה הדברים דחקתי וכתבתי להפיק רצון כבוד תורתו. ומאשר יהיה בסוף הדברים- אין לי רשות לדבר כלל, כי סתומים וחתומים.
אגרת פ"ו (רמח"ל למהר"י בסאן)

שרפת פרה אדומה ושרפת התורה–
ואל אשר שאלני על ענין גזירת הספרים אשר במדינת הכומר , כבר יודע כ"ת אשר אני משכתי ידי מדבר דבר בענינים האלה. אך אם כך אני לאחרים – לא אהיה כך עם כ"ת כל אשר אוכל, כ"ש שאין זה דבר קטן אלא גדול מאד. ובתחלה אומר ענין זה של גזירות התורה שהיו בעו"ה מאין יצאו, כי אין דבר בלא שרש . וסוד זה "זאת חקת התורה" ותרגומו 'דא גזירת אוריתא', ונודע שכאן נרמז ענין זה. וסוד הדבר הוא ממש ענין הפרה האדומה, שהשכינה מוסרת עצמה לשריפת הדין החזק להציל את ישראל, והיא הניתנת לטהרת טמאים שאין להם טהרה אלא היא. הם הנטמאים בטומאה היותר תקיפה – דהיינו טומאת מת, שלכן אין להם תיקון אלא זה. והיא עצמה הטומאה של הגלות בסוד "הושיבני במחשכים כמתי עולם", וע"כ "היא העולה על מוקדה כל הלילה" כו'. אבל צריך שיהיה התעוררות לזה למטה, ולכן בזמן שהיה בה"מ [בית המקדש] קיים היתה אפר הפרה. וכיון שחרב הבית ואין פרה, הוצרכה התורה עצמה בעה"ר [בעוונות הרבים] לימסר כך לשריפה בעבור ישראל, וזה מתקן ג"כ גלות התורה. והנה כמו שכשכלתה פרה אחת היה צריך לעשות אחרת, כך תיקון אחד מתקיים עד זמן שמתקיים, אבל בהתגבר הקטרוגים ח"ו – צריך תיקון אחר. והאמת, כי הגדר לזה הוא שיהיו ישראל ממיתים עצמם על דברי תורה, ולכן נאמר "זאת התורה אדם כי ימות באהל" כמו שדרשו ז"ל. וע"כ הושם זה הפסוק לידרש כן בפרשה זאת ולא בפרשה אחרת.
ועתה אמת הוא ודאי, שקטרוג גדול נתעורר על ישראל והיתה צריכה התורה לימסר על ישראל ח"ו אפילו לשריפה, לא תעלה ולא תבוא. ובזה לא אוכל לגלות הרבה כי לא עתה התחיל, והיה לו זמן. וזה אמת, כי התורה מראה עצמה כאלו נמסרת לזרים ושם נאמר: צוֹר תְּעוּדָה חֲתוֹם תּוֹרָה בְּלִמֻּדָי (ישעיה ח, טז) , כי אדרבא מסתלקת מידם וניתנת תחת שמירה עליונה של גיבורים מגבורי ישראל, ולכן "וחיכיתי לה' המסתיר פניו" וכו' (שם ח,יז), כי עכ"פ א"א לימלט מהסתר פנים. אך יש תקוה, כי לא ניתנה ביד טמאים, והדברים עתיקים. ואת הכל ת"ל הראנו אלקינו, ולא אוכל להרחיב. והאמת, כי במקומות האלה היו קטרוגי התורה יותר, כי יותר לא המיתו עצמם והלכו אחרי הנאות העולם, כי כן בכל איטליא.
ביטול הגזרות על ידי לימוד הזוהר בלי הפסק–
וזאת ידעתי אגיד, כי ודאי כבר נתרבה הקטרוג עד שהיה יכול להגיע ח"ו אל מקום גדול. ואנו ת"ל הקדמנו וירצה ה', יהיה לכל ישראל רפואה למכה. כי זה ה' חדשים בקירוב כבר ראינו את הנולד והתחלנו בתיקון גדול, כאשר אומר עתה לכ"ת. וזאת העצה היעוצה לכל קהלות קדש בני איטליא, ישמרם צורם, לינצל מרשת זו טמנו שונאיהם. ובודאי היה להם לפקח על זאת ולא יחדלו, כי רב הדבר ועצום מאד. זה הסדר אשר שמנו בבית מדרשנו, כי כבר ידענו מ"ש רשב"י בס' הזוהר פ' ויצא דף קנא ע"א: 'בעוד דהאי קול לא פסק דבור שלטא ויכלא וע"ד לא אצטריך אוריתא למפסק', ושם למעלה מעט: 'כל זמנא דחכימיא ייחדון בה באוריתא לא יכיל סמ' בהו'. וע"כ שמנו עצמנו לקבוע לימוד שלא יהיה לו הפסק כלל.
זה משפטו [של בית המדרש] . שבעה בחרנו אשר התנדבו לזה לקיים להם להיות בין כלם לומדים תמיד מן הבקר עד הערב, כל הימים לא יחשו. והם עשו בניהם תנאי, שהלימוד הזה לא יהיה אלא לתיקון כל ישראל. וע"כ כלם כאיש אחד יחשבו, ולא יעשה שום אחד בשביל עצמו, אלא בשביל כל ישראל. ובסדר זה יתחילו: מיד אחר תפלת שחרית ישב אחד במקום אחד אשר הוכן לזה ושם ילמוד שיעור קבוע לו עד בוא ב' ויקח ממנו הספר עצמו, וממקום שהוא מסיים שם יתחיל, עד בוא השלישי ויקח ממנו. וכן יקיפו וילכו עד צאת הכוכבים, דבר יום ביומו. וכל אחד בשעת לימודו יהא דינו כמתפלל י"ח, שלא יוכל להפסיק בשום מין הפסק שבעולם. ולא יסיים לימודו עד שיתחיל הב', באופן שרגע אחד לא יפסק קול התורה. והלימוד הוא ס' הזוהר, תיקונים וזוהר חדש – ונמצינו לומדים בכל שבוע כל זה. וזה ידענו כי בחר ה' בזה לבטל כל גזירות קשות, ובפרט להיות לחומה אל הגזירה הקשה ח"ו.
ועתה אל ישליכו חכמי ישראל את הדבר הזה אחרי גום, כי אני אלמלא איישר חילי הייתי קובע דבר זה בכל מקום. אבל כ"ת יקח את העצה הזאת ויהיה לו לזכות, כי אין כמוה לטובה לכל ישראל ,וכל א' במקומו יוכל לעשותו, כי לא דבר קשה הוא כלל. ואנחנו מצליחים בזה ת"ל, ועוד לנו סדרים רבים ונאים בענין הלימוד הזה.
אגרת ג' – תקנות הישיבה של הרמח"ל—
בהנו"א. אלה דברי הברית החוקים המשפטים והתורות אשר קבלו עליהם החברים הקדושים, אשר באו על החתום, לקיים עליהם לשם יחוד קו"ש [קודשא בריך הוא ושכינתיה] כולם – [יבכש"ב] יפתח בדורו כשמואל בדורו – כי נעשו כולם להיות כאיש אחד לעבוד את העבודה הזאת עבודת ה' להחשב אחד מהם ככולם לכל העבודה הזאת.
וזה אשר קבלו עליהם:
ראשונה, לקבוע לימוד תמידי אשר לא יפסיק בבה"ת [בבית התפילה] הקדוש הזה בספר הזהר הקדוש. ללמוד כל איש מהם חלקו זה אחר זה מאחר תחלת הבוקר ועד עת תפלת מנחת ערב כל הימים תמיד, חוץ משבת, יום טוב ופורים, ט' באב וערב ט' באב ומערב שבת וערב יום טוב מחצות והלאה, לפי התנאים אשר התנו בלמוד הזה לפני ה':
א: שלא יהיה הלימוד הזה עליהם נדר, דהיינו שלא להתכשל חס ושלום בעוון נדרים, אבל יהיה עליהם בכל תוקף וחומר גדול שיוכל לדבר ולב להרהר.
ב: שלא יפסיק הלימוד כלל אלא בבא אחד למלא מקום חברו, יתחיל הב' הבא טרם יפסיק הראשון למען לא יפסיק הלימוד כלל.
ג: שאם אחד מהחברים ילך בדרך רחוקה או קרובה, חבריו הנשארים ישלימו בעדו ויחשב לו כאילו היה גם הוא עמהם.
ד: שלא יהיה הלימוד הזה לא על מנת לקבל פרס בשום צד ציפוי שכר או לשום צד מחשבה ופניה אחרת חלילה, כי אם רק לתיקון השכינה הקדושה ולתיקון כל ישראל עם ה' לעשות נחת רוח ליוצרם ולא יהיה להם שכר מזה כי אם לזכות לעשות עוד תיקונים כאלה וכאלה וליחד קו"ש ולתיקון כל ישראל.
ה: שאם חס ושלום איזה אונס או טעות או שכחה יארע להפסיק הלימוד הזה באיזה צד שיהיה, לא יעשה הפסק זה שום רושם רע לא למעלה ולא למטה כלל ועיקר, ויהיה מעשיהם בלימוד הזה רק לתקן ולא לעוות כלל ועיקר.
ו: שיוכלו לצרף ללימוד הזה הלימוד הכללי של כמוהר"ר משה חיים רבם נר"ו, הלימוד שהוא לומד בישיבה בחצי היום.
ז: שיוכלו כל אחד מהחברים לזכות לפעמים גם לאחר אשר לא מכלל החברה הקדושה הוא. שיוכל ללמוד במקומו בשעתו ויחשב כאלו למד אחד מהחברים הקדושים עצמם.
ח: קבלו עליהם לחבר גם כן יום בלילה בלימוד הזה.
ט: שלא יחשב הלימוד הזה לשום אחד מהחברים לתיקון פרטי אפילו לכפרת עוונות, רק תהיה בו הכונה שלימה לגמרי לתיקון השכינה הקדושה ולתיקון כל ישראל.
י: שלא יהיה שום זמן קבוע לשום אחד מהחברים ללימוד הזה, אלא כל אחד יבוא ככל אות נפשו בזמן שיהיה ביכלתו.
ויהיו החתומים כורתי אמונה על הברית הזה:
כ' ישראל חזקיה בכמ"ר מיכל טריויס, כ' יצחק בכמוהר"ר שבתי מריני, כמהח"ר יקותיאל בכמוהר"ר יהודה ליב מוילנה, כמהח"ר יעקב ישראל בכמהח"ר אברהם חזק, כ' שלמה בכמ"ר אברהם דינה, כ' מיכל בכמ"ר גד טירני, כ' יעקב חיים בכמ"ר אשר קאסטיל פראנקו.

3612

האם מותר ללמוד חכמת הקבלה?

ובזה נתבאר קושיתינו לעיל על דברי חז"ל, דאפילו אדם מצוין בתורה ובמע"ט יותר מכל בני דורו, ואם לא למד רזין דאורייתא וחכמת האמת, מחוייב להתגלגל ולבא עוד פעם לעולם. והקשינו: מאי שנא מקצוע זה דחכמת האמת משאר המקצועות שבתורה, שלא מצאנו בשום מקום, שיהיה האדם מחוייב לעסוק בכל המקצועות שבתורה, ואדרבא מצאנו בהרבה מקומות כנגד זה, כמו "אחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוון לבו לשמים", ו"לא המדרש עיקר אלא המעשה", עיין לעיל.

והנך רואה חיוב המוחלט, המוטל על כל ישראל, יהיה מי שיהיה, לעסוק בפנימיות התורה ובסודותיה, שלא תושלם באדם כוונת הבריאה זולתה. ולסבה זו אנו מתגלגלים, דור יוצא ודור בא, עד דורינו זה שהוא השארית של הנשמות, שעדיין לא נשלמה עליהן כוונת הבריאה, מפני שלא זכו להשיג בדורות שעברו עליהן את סודות התורה, כנ"ל בזוהר, וע"כ אמרו בזוהר "עתידין רזי תורה וסודותיה שיתגלו לעקבתא דמשיחא", שזהו ברור לכל מבין, מחמת שהמה תהיינה משלימות הכונה בבריאה, דעל כן תזכינה לביאת המשיח, וא"כ על כרחך שיגולו ביניהן סודות התורה באתגליא, דבלאו הכי נמנע התיקון, כי תתחייבנה עוד בגלגול {בעל הסולם הקדמת פי חכם}

✨✨✨

זוהר בהעלותך:

כמו זה שכתוב, ותנח התיבה בחודש השביעי בשבעה עשר יום לחודש על הרי אררט.
ודאי מקרא זה יצא מכלל התורה ובא לספור פשוט. (שואל) מה אכפת לנו אם נחה בהר זה או בזה ,שהרי הוכרחה לנוח באיזה מקום שהוא, (ומשיב) אלא ללמד על הכלל כולו יצא. ואשרי הם ישראל שנתנה להם תורה עליונה תורת אמת ומי שאומר שספור ההוא של התורה הוא להראות אותו ספור בלבד בא, תיפח רוחו. כי אם כך אין התורה העליונה תורת אמת, אלא ודאי התורה הקדושה העליונה תורת אמת היא.

"אוי לאלו הרשעים האומרים שהתורה אינה יותר מספור בלבד, והם מסתכלים בלבוש ולא יותר, אשרי הם המסתכלים בתורה כראוי. יין אינו יושב אלא בכד, כך התורה אינה יושבת אלא בלבוש זה. וע"כ לא צריכים להסתכל אלא במה שיש תחת הלבוש. וע"כ כל אלו הדברים וכל אלו הספורים הם לבוש."

"וע"כ ספור הזה שבתורה היא לבושה של התורה מי שחושב שאותו הלבוש הוא תורה ממש ואין בו דבר אחר, תיפח רוחו, ולא יהיה לו חלק לעולם הבא. משום זה אמר דוד גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך מה שמתחת לבושה של התורה."

✨✨✨

זוהר הקדוש פרשת תולדות דף ס"ב:

"ואין להקשות איך אפשר שבזמן קצר כזה, מעת שחזרו השבטים עם עגלות פרעה לאביהם עד חזרתם למצריים, יוליד עשרה בנים. כי האמת הוא, שאין הזוהר מדבר במקרים גשמיים כלל, אלא בעולמות עליונים, שאין שם סדר זמנים כמו בגשמיות וזמנים הרוחניים מתבארים בשינוי צורות ומדרגות שהם למעלה ממקום וזמן"

✨✨✨

אמנם יש דעה כללית המקובלת אצל ההמון. אשר עיקר החפץ של התורה והדת, הוא עניין הכשר המעשה בלבד, שכל הנרצה תלוי על קיום המצוות המעשיות, בלי שום דבר נוסף הנלוה עליו, או שצריך לצאת ממנו. אם כן היה הדבר, ודאי צדקו דברי האומר שדי לנו בלימוד הנגלה לבד, בדברים הנוגעים למעשה.

אבל לא כן הדבר, שכבר אמרו חז"ל: "וכי מה איכפת ליה להקב"ה למי ששוחט מן הצואר, או מי ששוחט מן העורף, הוי לא נתנו המצוות, אלא לצרף בהם את הבריות". הרי לפניך שיש עוד תכלית, אחר קיום המעשיות, שהמעשה הוא רק הכנה בעלמא לתכלית הזאת. ואם כן מובן מאליו, אשר אם המעשים, אינם מסודרים לתכלית הנרצה, הרי זה כאילו לא קיים כלום. וכן אמרו בזהר "מצוה בלא כוונה כגוף בלא נשמה". אם כן צריך עוד שיתלוה הכוונה אל המעשה.

✨✨✨

הקדמה לספר הזוהר:

ז) ומכאן תבין את היבשות והחשכות שמצאונו בדורנו זה שלא נשמע כמוהן בכל הדורות שקדמו לנו, שהוא משום שאפילו העובדי ה' שמטו ידיהם מהעסק בסודות התורה, וכבר המשיל הרמב"ם ז"ל משל אמיתי על זה, ואמר שאם שורה של אלף אנשים סומים הולכים בדרך, ויש להם לפחות פקח אחד בראשם הרי הם בטוחים כולם שילכו בדרך הישר, ולא יפלו בפחים ומכמורות, להיותם נמשכים אחר הפקח שבראשם. אבל אם חסר להם אותו האחד, בלי ספק שיכשלו בכל דבר המוטל בדרך, ויפלו כולם לבור שחת. כן הדבר שלפנינו, אם היו לפחות עובדי השי"ת עוסקים בפנימיות התורה, והמשיכו אור שלם מא"ס ב"ה, הרי כל בני הדור היו נמשכים אחריהם, וכולם היו בטוחים בדרכם שלא יכשלו, ואם גם עובדי השי"ת סלקו את עצמם מחכמה זו, אין פלא שכל הדור נכשל בגללם. ומגודל צערי, לא אוכל להאריך בזה.

✨✨✨

הקדמה לפנים מאירות ומסבירות:

ת ה) ובזה תבין מש"כ בזוהר דבחבורא דא יפקון בני ישראל מגלותא, וכן עוד בהרבה מקומות, שאך ורק בהתפשטות חכמת הקבלה ברוב עם, נזכה לגאולה השלמה, וכן אמרו ז"ל המאור שבה מחזירו למוטב, ודקדקו זה בכונה גדולה להורותינו דרק המאור שבתוכיותה, כתפוחי זהב במשכיות כסף בה צרור זו הסגולה, להחזיר האדם למוטב, דהן היחיד והן האומה, לא ישלימו הכונה, שעליה נבראו, זולת בהשגת פנימיות התורה וסודותיה, והגם ששלימות הדעת מקוה לנו, בביאת משיח צדקינו, אמנם כתיב יהיב חכמתא לחכימין וכו' ואומר ובלב כל חכם לב נתתי חכמה, וע"כ להתפשטותגדול של חכמת האמת בקרב העם, אנו צריכים מקודם, באופן שנהי' ראוים לקבל התועלת ממשיח צדקינו, ולפיכך תלוים המה התפשטות החכמה וביאת משיח צדקנו זה בזה, והבן היטב:

✨✨✨

הקדמה לספר הזוהר:

ע) וזה שאמרו בתיקונים (תיקון ל' נתיב תנינא) וז"ל קומו ואתערו לגבי שכינתא דאית לכון לבא בלא סוכלתנו למנדע בה, ואיהי בינייכו. קומו והתעוררו בשביל השכינה הקדושה, שהרי יש לכן לב ריקן בלי בינה לדעת ולהשיג אותה. אע"פ שהיא בתוככם. ורזא דמלה קול אומר קרא, כגון קרא נא היש עונך, ואל מי מקדושים תפנה. והיא אומרת, מה אקרא, כל הבשר חציר, כלא אינון כבעירן דאכלין חציר, וכל חסדו כציץ השדה, כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין, וסוד הדבר, כמ"ש (ישעיה מ') קול אומר קרא, שקול דופק בלבו של כל אחד ואחד מישראל לקרות ולהתפלל להרמת השכינה הקדושה, שהיא כללות נשמות של כל ישראל (ומביא ראיה מהכתוב קרא נא היש עונך, שקריאה פירושו תפילה) אבל השכינה אומרת מה אקרא, כלומר אין בי כח להרים את עצמי מעפר, בשביל שכל בשר חציר, כולם המה כבהמות אוכלי עשב וחציר, כלומר שעושים המצות בלי דעת כמו בהמות, וכל חסדו כציץ השדה, כל החסדים שעושים, לעצמם הם עושים, כלומר שאין כונתם במצות שעושים, שתהיינה בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרם אלא רק לתועלת עצמם הם עושים המצות. ואפילו כל אינון דמשתדלי באורייתא, כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין ואפילו הטובים שבהם, שמסרו זמנם על עסק התורה, לא עשו זה, אלא לתועלת גופם עצמם. בלי כונה הרצויה, בכדי להשפיע נ"ר ליוצרם.בההוא זמנא, וכו' רוח הולך ולא ישוב, לעלמא, ודא איהו רוחא דמשיח. בעת ההיא, נאמר על הדור, רוח הולך ולא ישוב, להעולם, דהיינו רוח המשיח. הצריך לגאול את ישראל מכל צרותיהם עד לגאולה השלמה לקיים הכתוב, ומלאה הארץ דעה את ה' וגו' הרוח הזה נסתלק לו והלך, ואינו מאיר בעולם. וי לון מאן דגרמין דיזיל ליה מן עלמא, ולא יתוב לעלמא, דאילין אינון דעבדי לאורייתא יבשה, ולא בעאן לאשתדלא בחכמה דקבלה. אוי להם לאותם אנשים הגורמים, שרוחו של משיח יסתלק וילך לו מהעולם, ולא יוכל לשוב לעולם, שהמה, הם העושים את התורה ליבשה, כלומר, בלי משהו לחלוחית של שכל ודעת, כי מצטמצמים רק בחלק המעשי של התורה. ואינם רוצים להשתדל ולהבין בחכמת הקבלה, לידע ולהשכיל בסודות התורה וטעמי מצוה. ווי לון דגרמין עניותא וחרבא וביזה והרג ואבדן בעלמא. אוי להם, שהם גורמים במעשיהם הללו, שיהיו עניות וחרב וחמס וביזה והריגות והשמדות בעולם. עכ"ל.

✨✨✨

"השאלות הרוחניות הגדולות שהיו נפתרות רק לגדולים ומצוינים, מחויבות הן להיפתר עכשיו בדרגות שונות לכלל העם."
(הרב אברהם יצחק הכהן קוק, אדר היקר, עמ' קמד')

"על אחת כמה וכמה שיש לנו לרדוף בכל לב ובכל נפש ובכל מאד אחר חכמת האמונה, הוא חכמת דרך הקבלה, שהוא דרך האמת."
(רבי ישראל בעל שם טוב, מאירות עינים, פרשת ראה)

"ישמע השומע ויבין המשכיל את אשר חכמים הגידו ואשר הזהירו והודיעו לכל איש ישראל לגשת אל הקודש בעסק סודות התורה ונסתריה, עץ חיים היא למחזיקים בה."
(הרב יוסף חיים מבגדאד – הבן איש חי, ספר דעת ותבונה)

✨✨✨

"אי אפשר שכל כלל ישראל יבואו לטהרה, זולת על ידי לימוד הקבלה, שהיא הדרך הקלה ביותר, המספיקה גם לקטני הדעת, מה שאין כן בדרך העסק בתורת הנגלה בלבד, אי אפשר לזכות על ידה, זולת ליחידי סגולה, ועל ידי יגיעה רבה, אבל לא למרבית העם."
(הרב יהודה אשלג – בעל הסולם, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות לו')

"הרי מבואר בפירוש אף בדברי התנאים, שאין האדם יוצא ידי חובתו לגמרי, בעסק המקרא והמשנה והאגדה והתלמוד בלבד, אלא הוא מחויב לעסוק בכל יכלתו בסתרי תורה."
(הרב חיים ויטאל – הרח"ו, מבוא לשער ההקדמות)

"…הוא סוד לימוד חכמת הקבלה אשר מחכימת פתי ומי שלא ראה אור החכמה זו לא ראה מאורות מימיו… וכל הפורש ממנה פורש מהחיים הנצחיים הרוחניים."
(רבי ישעיה בן אברהם הלוי הורוביץ – השל"ה הקדוש, מאמר ראשון דף ל')

"יודע אני שבזכות ספר הזוהר הקדוש וכתבי הקבלה שיתפשטו בעולם יֵצא עם ישראל לחירות, ובלימוד זה תלויה גאולתנו."
(הרב שלום שרעבי – הרש"ש, אור הרש"ש, עמ' 159)

"ועיקר הגאולה תלויה בלימוד הקבלה."
(הגאון רבי אליהו מוילנה – הגר"א, אבן שלמה חלק יא' ג')

"ואמר האר"י, שכל מה שבא בדברי חז"ל עונש על המגלה סודות, זה היה בזמניהם, אבל כעת שמחה וחדוה לפני השם יתברך לעסוק כל אחד בסודות התורה. בשווקים וברחובות אבקשה את שאהבה נפשי וללמוד בה להאיר על נפשו הארה נפלאה מאור אין סוף, חיות אלוהות, אור נערב בהתגלות אלהות."
(הרב יצחק אייזיק יהודה יחיאל סאפרין מקומרנה, מתוך הסכמתו לספר באר אברהם)

✨✨✨

וכן אמר הגאון הצדיק רבי שלמה בלוך ז"ל משם רבו החפץ חיים ז"ל, שעל לימוד ספר הזוהר אין שום הגבלה. והיה החפץ חיים מעורר לכולם שילמדו כל שבת את הזוהר של אותה פרשה ואפילו לבחורים."
(הרב יוסף בן שלמה מפוז'ין, הוספות בנין יוסף)

"ומצאתי כתוב מה שנגזר למעלה שלא יתעסקו בחכמת האמת בגלוי, היה לזמן קצוב עד תשלום שנת ה´ אלפים ר"נ (1490), ומשם ואילך יקרא "דרא בתראה" (דור אחרון) והותרה הגזירה, והרשות נתונה להתעסק בספר הזוהר ומשנת ה' אלפים ג' מאות ליצירה (1540) מן המובחר שיתעסקו ברבים, גדולים וקטנים."
(הרב אברהם אזולאי, הקדמת ספר "אור החמה")

"אוי לאלו שלא רוצים ללמוד את הזוהר, מפני שהם מביאים לעולם עוני, מלחמות ואסונות."
("תיקוני הזוהר", תיקון ל')

"לימוד ספר הזוהר מרומם על כל לימוד אחר."
(הרב חיים דוד יוסף אזולאי – החיד"א, מורה באצבע, אות מד')

✨✨✨

א. זהר פרשת בהעלותך אות י"ד (תרגום מארמית): כמו זה שכתוב, ותנח התיבה בחודש השביעי בשבעה עשר יום לחודש על הרי אררט.
ודאי מקרא זה יצא מכלל התורה ובא לספור פשוט. (שואל) מה אכפת לנו אם נחה בהר זה או בזה ,שהרי הוכרחה לנוח באיזה מקום שהוא, (ומשיב) אלא ללמד על הכלל כולו יצא. ואשרי הם ישראל שנתנה להם תורה עליונה תורת אמת ומי שאומר שספור ההוא של התורה הוא להראות אותו ספור בלבד בא, תיפח רוחו. כי אם כך אין התורה העליונה תורת אמת, אלא ודאי התורה הקדושה העליונה תורת אמת היא.

ב. זהר פרשת בהעלותך אות נ"ח (תרגום מארמית): "רבי שמעון אמר אוי לאותו אדם שאומר, כי התורה באה לספר ספורים בפשטות , ודברי הדיוט.
כי אם כן גם בזמן הזה אנו יכולים לעשות תורה מדברי הדיוט ועוד יותר יפים מהם…"

ג. זהר פרשת בהעלותך אות ס' (תרגום מארמית): "וע"כ ספור הזה שבתורה היא לבושה של התורה מי שחושב שאותו הלבוש הוא תורה ממש ואין בו דבר אחר, תיפח רוחו, ולא יהיה לו חלק לעולם הבא. משום זה אמר דוד גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך מה שמתחת לבושה של התורה."

ד. זהר פרשת בהעלותך את ס"ד (תרגום מארמית): "אוי לאלו הרשעים האומרים שהתורה אינה יותר מספור בלבד, והם מסתכלים בלבוש ולא יותר, אשרי הם המסתכלים בתורה כראוי. יין אינו יושב אלא בכד, כך התורה אינה יושבת אלא בלבוש זה. וע"כ לא צריכים להסתכל אלא במה שיש תחת הלבוש. וע"כ כל אלו הדברים וכל אלו הספורים הם לבוש."

✨✨✨

ה. הקדמת חיים ויטאל זיע"א על שער ההקדמות:

    • 1) עמ' י' טור ב':

"ובלי ספק כי העוסקים בתלמוד בבלי בלבד, מגששים כעורים קיר בלבושי התורה, ואין להם עיניים רואות ברזי התורה הנסתרים בו."

    • 2) עמ' י"א טור א': "כי בלי ספק בהיותם עוסקים בפשטיה ובסיפוריה לבדם היא לובשת בגדי אלמנותה ושק הושת כסותה וכל האומות יאמרו לישראל מה דודך מדוד, מה תורתכם מתורתנו, הלא גם תורתכם סיפורים בהבלי העולם

אין עלבון תורה גדול מזה,

    ולכן אוי להם לבריות מעלבונה של תורה."
    • ✨✨✨

ו. המקובל רבי יהודה צבי ברנדווין זצ"ל: "והנה ידוע כי הגורם לכל היסורים הנוראים של עניות וחרב ביזה והרג ר"ל הוא מפאת חוסר השתדלות בלימוד חכמת הקבלה."

✨✨✨

ז. הרה"ק מזידיטשוב זצ"ל (בספרו סור מרע ועשה טוב): "והנה בלי ידיעת חכמת הקבלה הוא כבהמה וכו' אחר שעושה המצוה בלי טעם רק מצות אנשים מלומדה ודמיין לבהמות האוכלים חציר שאין בו טעם אכילת אדם."

ח. ר' בונם מפשיסחא זצ"ל: "אבל עתה בעקבתא דמשיחא הנסתר. כמו שאנו רואים נר דולק וקודם שכבה הוא מתחזק ביותר ושלהבת עולה יותר. כמו כןמקודם לא היה היצר הרע מתגבר כל כך, והיה די תורה בנגלה לתבלין לנגדו, אבל עתה קודם הגאולה היצר הרע מתגבר יותר וצריכים להתחזק גם בנסתר."

✨✨✨

ט. האדמור מזדיטשוב: "אי אפשר להיטהר ולהתקדש בדורות האחרונים כלום בלעדי חכמת הזהר והקבלה."

י. המקובל רבי יהודה צבי ברנדווין זצ"ל: "והנה ידוע כי הגורם לכל היסורים הנוראים של עניות וחרב ביזה והרג ר"ל הוא מפאת חוסר השתדלות בלימוד חכמת הקבלה."

✨✨✨

יא. האדמור הריי"צ מליובאוויטש: "ויעשה תיקון בלימודו בזהר בשעה אחת , מה שלא יעשה בלימוד הפשט במשך שנה תמימה…"

יב. הרבי מליובאוויטש: "ומי שלא לומד פנימיות התורה מתחייב בנפשו, כי גם בעסק שאר חלקי התורה יפול,ומי שאינו רוצה בלימוד זה, רק בלימוד הנגלה בלבד , מתדבק 'באתר דמותא'. ורק ע"י לימוד סודות התורה יזכה לאור החיים."

✨✨✨

יג. בעל הסולם הקדמה לתלמוד עשר הספירות אות קנ"ה: "ולפי"ז יש לשאול א"כ למה זה חייבו המקובלים לכל איש ללמוד חכמת הקבלה.אמנם יש בזה דבר גדול וראוי לפרסמו, כי יש סגולה נפלאה לאין ערוך, לעוסקים בחכמת הקבלה, ואף שאינם מבינים מה שלומדים, אלא מתוך החשק והרצון החזק להבין מה שלומדים מעוררים עליהם את האורות המקיפים את נשמתם. פירוש כי כל אדם מישראל מובטח בסופו שישיג כל ההשגות הנפלאות אשר חשב השי"ת במחשבת הבריאה להַנות לכל נברא…"

✨✨✨

יד. הגאון מוילנא בפירוש לסידורו: "ההשגה מתחילה מתורת הניסתר ורק אח"כ משיגים יתר חלקי התורה. ולבסוף משיגים את התורה הנגלית."

✨✨✨

טו. תיקוני הזהר ,תיקון 30: "אוי לאלו שלא רוצים ללמוד את הזוהר מפני שהם מביאים לעולם עוני, מלחמות ואסונות."

✨✨✨

טז. הגאון מוילנא. ספר "אבן שלמה" 11,3: "הגאולה וביאת המשיח תלויים רק בלימוד הקבלה."

✨✨✨

יז. החידא: "לימוד ספר הזוהר מעל ועדיף על כל לימוד אחר."

✨✨✨

יח. הרב איזיק מקומרנו, ספר "נוצר חסד": "אם דורי היה שומע לי, היה לומד כבר מגיל תשע ספר הזוהר,וכך היה יורש יראת שמים במקום יראה חיצונית."

✨✨✨

יט. המקובל יצחק כדורי: "אני קורא לכל אחד, להקדיש כל יום לכל אחד זמן ללימוד הקבלה. מפני שבזה תלוי ניקוי נשמתכם." (ציטוט מאלון, לא שמעתי בעצמי).

✨✨✨

כ. ספר הזוהר פרשת נשוא: "בעתיד רק בעזרת ספר הזוהר יצאו בני ישראל מהגלות."

✨✨✨

כפי שאמר המרח"ו "כי לא על חנם כפי רצונם פסקו טמא טהור אסור והיתר כשר ופסול אלא מתוך פנימיות התורה כנודע"

✨✨✨

סודות אלו, לא רק שאין איסור לגלותם, אלא אדרבה, מצווה גדולה לגלותם (בפסחים קי"ט). ומי שיודע לגלות ומגלה אותם, שכרו הרבה מאוד. כי בגילוי האורות הללו לרבים, ולרבים דווקא, תלוי דבר ביאת גואל צדק, במהרה בימינו אמן.

בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, ל'

✨✨✨

כתוב, שכל אחד מהאומות יחזיק באיש יהודי ויוליכהו לארץ הקדושה, ואינו מספיק מה שיוכלו לצאת מעצמם. ותבין אמנם, מהיכן יבא לאומות העולם דעת ורצון כזאת. תדע, שהוא ע"י הפצת החכמה האמיתית, שיראו בעליל אלוקים אמת ותורת אמת. והפצת החכמה בהמון מכונה "שופר", דוגמת השופר, שקולו הולך עד למרחק המרובה, כן יתפשט הד החכמה בכל העולם, שאפילו האומות ישמעו ויודו כי יש חכמת אלוקים בקרב ישראל.

בעל הסולם, שופר של משיח

✨✨✨

לפנינו חיוב ההרחבה וקביעות העסק בצד הפנימי שבתורה, בכל ענייני הרוח שבה, הכוללת במובן הרחב חכמת ישראל הרחבה, שפסגתה הגבוהה היא דעת אלוקים באמת, על פי עמקי רזי תורה, הצריך בימינו בירור, ליבון והסברה למען יהיה הולך ומובן, הולך ומתפשט בכל שדרות עמנו.

הראי"ה קוק, אוצרות הראיה ב', 317

תתחזק ידידי להאיר את אור חכמת הנסתר בעולם. עתה קרבו הימים, שהכול יכירו וידעו שישועת ישראל וישועת העולם כולו תלויה רק בהופעת חכמת אור הגנוז של פנימיות רזי תורה בשפה ברורה.

הראי"ה קוק, אגרות א', צ"ב

השאלות הרוחניות הגדולות, שהיו נפתרות רק לגדולים ומצוינים, מחויבות הן להיפתר עכשיו בהדרגות שונות לכלל העם. ולהוריד דברים נישאים ונשגבים ממרום עוזם עד עומק הדיוטא הרגילה ההמונית, צריך לזה עושר רוח גדול ואדיר, ועסקנות קבועה ומורגלת, שרק אז תתרחב הדעה ותברר השפה, עד כדי להביע הדברים היותר עמוקים בסגנון קל ופופולרי, להשיב נפשות צמאות.

הראי"ה קוק, עקבי הצאן, נ"ד

המגמה של התגלות רזי תורה היא המטרה האידיאלית בחיים ובמציאות. המחשכים שתוכן הקודש מתכסה בהם, הם גורמים להקטין את רוח האדם, ולהזעיר את שאיפותיו, וממילא הרי הוא מתדלדל, והחברה כולה מתדלדלת בדלדולם של היחידים, האומה מתרוששת ברוחה ע"י התרוקנות הרוח של בניה.

הראי"ה קוק, אורות הקודש א', קמ"ב

✨✨✨

בעל הסולם, כתבי הדור האחרוןמגמת החיים הוא לזכות לדבקותו מטעם תועלת השי"ת לבדו בקפדנות. או לזכות את הרבים שיגיעו לדבקותו ית'.

✨✨✨

כך מובא גם בסידור הגאון מוילנא: ״ההשגה מתחילה מתורת הנסתר ורק אחר כך משיגים יתר חלקי התורה.

ולבסוף משיגים את התורה הנגלית.״

לא רק זאת לימוד הזוהר נצרך לכל יהודי לשלימות גופו ונפשו כפי שמצינו באבן שלמה פרק ח' אות כ״ו: ״פנימיות התורה הם חיים לפנימיות הגוף שהוא הנפש והחיצוניות לחיצוניות הגוף״ תורת הנסתר מעניק חיות לנפש האדם, ותורת הנגלה מחיה את גופו. מכאן שאין שלימות לאדם רק ע״י תוספת לימוד פנימיות התורה,

תורת הסוד.

וממשיך שם ״והעוסקים ברמז וסוד אין יצר הרע יכול להתגרות בהם״ מעין הבטחה ללומדי הזוהר הקדוש. כל מי שילמד בזוהר הקדוש ינצל מן היצה״ר ויגבור עליו. ומי אינו רוצה להנצל מתגרות היצר? מי אינו חפץ להנצל מנסיונות החיים? הרי היצר הרע אינו מרפה מאתנו אף לא לדקה ועובד עלינו במשרה מלאה סביב השעון. וכאן מבטיחים לנו שיכול נוכל לו ולא יהיה בכוח היצר לשלוט בנו. היאך? ע״י לימוד הזוהר.

אותו הדבר מצינו גם בפירוש הגר״א על משלי ה' י״ח: ״העוסקים ברמז וסוד אין יצר הרע יכול להתגבר בהם״.

ואכן מקובל על פי הגר״א ללמוד בכל יום זוהר ושערי אורה כפי שנכתב בספר הנהגות צדיקים (הנהגות פרטות

מרבי יוסף זונדל מסלאנט ע״פ הגר׳׳א).

✨✨✨

וממשיך שם ״והעוסקים ברמז וסוד אין יצר הרע יכול להתגרות בהם״ מעין הבטחה ללומדי הזוהר הקדוש. כל מי שילמד בזוהר הקדוש ינצל מן היצה״ר ויגבור עליו. ומי אינו רוצה להנצל מתגרות היצר? מי אינו חפץ להנצל מנסיונות החיים? הרי היצר הרע אינו מרפה מאתנו אף לא לדקה ועובד עלינו במשרה מלאה סביב השעון. וכאן מבטיחים לנו שיכול נוכל לו ולא יהיה בכוח היצר לשלוט בנו. היאך? ע״י לימוד הזוהר.

אותו הדבר מצינו גם בפירוש הגר״א על משלי ה' י״ח: ״העוסקים ברמז וסוד אין יצר הרע יכול להתגבר בהם״.

ואכן מקובל על פי הגר״א ללמוד בכל יום זוהר ושערי אורה כפי שנכתב בספר הנהגות צדיקים (הנהגות פרטות

מרבי יוסף זונדל מסלאנט ע״פ הגר׳׳א).

✨✨✨

ומובא מהרה״ק רבי פנחס מקאריץ זי״ע בס' אמרי פנחס השלם (דף ק״ן), וז״ל: ״צריך מלמד (לתלמידים) ללמוד זהר, שהוא בח'י עץ החיים, שיכול להמשיך נשמה לתלמידים. כי מה שהרב נותן שכל ישר להתינוק, בזה מניח בו נשמה אמיתית״, עכ״ל. (ואני שמעתי שזה מקובל עוד מהבעש״ט זי״ע). כי הזהר מלהיב ומאיר את הנשמה של כל איש מישראל, באופן שיוכל להשפיע הארה של נשמה קדושה גם בזולתו.

אמר הבעש״ט ז״ל, בג' דברים הכלל היפך ממה שאמרו אחד המרבה ואחד כו' ובלבד שיכוין, אלא אחד המכוין כו' ובלבד שירבה, אמירת הזוהר מסוגל לנשמה, שקידת מקוואות מטהר הגוף, נתינת צדקה, אמרז״ל הנותן סלע לצדקה בשביל שיחי' בני הרי זה צדיק גמור, דעל כל פנים מחי' את העני.
(ספר נתיב רש״י, בשם ״מורי״, ה״ה הרה״צ ר' הלל מפאריטש)

✨✨✨

הנני רושם לך תלמידי המובהק הרב הגאון הקדוש מ׳ יעקב יוסף הכהן נ״י בקצרה על נייר קטן בכיון בכדי שתשא
אותו בכל עת. קבלתי ממורי ורבי וכו׳ [הבעש״ט], תיקונים ילמד בכל השנה בכל יום.

איעצך ויהי אלוקים אתך, בכל לילה קודם השינה ממש תלמוד מאמר אחד מתיקוני הזוהר הקדוש ואז תישן בטח ובל תירא. והשי״ת יטע בלבנו אהבתו ויראתו דוקא, אמן כן יהי רצון. מנאי מורו ישראל במוהר״ר אליעזר בעל שם ממעזבוז. (כתר שם טוב)

הבעש״ט צוה לאנשיו שקודם כל תפילה ילמדו מאמר זוהר ותיקונים. (ליקוטי תורה (טשרנוביל) הדרכה ז׳, דף

ט׳ טור ג׳)

✨✨✨

לימוד ספר הזוהר מרומם על כל לימוד, בשגם לא ידע מאי קאמר ואף שיטעה בקריאתו. והוא תיקון גדול לנשמה, לפי שהגם דכל התורה שמותיו של הקדוש ברוך הוא, מכל מקום נתלבשה בכמה סיפורים, ואדם הקורא ומבין הסיפורים נותן דעתו על פשט הפשוט, אבל ספר הזוהר מן הסודות עצמן בגלוי, והקורא יודע שהם סודות וסתרי תורה אלא שאינו מובן מקוצר המשיג ועומק המושג. (מורה באצבע סי׳ מ״ד)

✨✨✨

קריאת רבני ירושלים ללימוד הזוהר –
שנת תרפ״א

כבר ידוע לכבודם מעלת למוד הזוהר הקדוש אשר הוא מבטל כל מיני פורעניות וגזירות קשות ורעות ומותנא וחרבה ובזה מעלמא, והשנה שעברה כבר עוררנו עם ישראל "תקון לגאולה האמיתית" מטעם רבנים הגאונים מארי דארעא קדישא" הנז״ל לשקוד על לימוד הזוהר לגמור בארץ ובחוצה לארץ אלף סיומים, וכפי הרשימות אשר קבלנו לא נגמר רק לערך שש מאות סיומים, ע"כ אנחנו רבני וגאוני ארץ הקדושה מבקשים מכל בר ישראל אשר ידו משגת ללמוד עוד פעם בכדי גמור האלף סיומים בכ״ה אלול הבעל״ט כפי שיעור הראשון יותר או פחות עם בני חברתו של אשתקד סיום זוהר אחד לעילוי מזל עם ישראל ולבטל כל הצרים אותם עליונים ותחתונים ויפר עצת אויבינו ויקלקל מחשבותם ולא תעשינה ידיהם תושיה, וישראל ישכון לבטח ונראה בנחמת ציון אכי״ר. ירושלים ת״ו בש״א לחדש אייר שנת תפא״ר לפ״ק.

קודם הלימוד יאמר: הרי אנחנו לומדים בספר הזוהר הקדוש לעילוי שכינת עוזנו ולהרים קרן מזל ישראל ולסתום פי כל הצרים אותנו עליונים ותחתונים ולהחזיר העטרה ליושנה ויאמר די לצרותינו וישראל ישכון לבטח

אמן כי״ר.

✨✨✨

כבר אמרו חכז״ל שתלמוד תורה היא שקולה כנגד כל המצות אשרי הזוכה להיות עמלו בתורה הן בנגלה הן בנסתר
בספר זוה״ק והתיקונים. וכדאי הוא רשב״י התנא האלקי זיע״א לפטור את כל העולם כלו מן הדין ולקרב את הגאולה
ועינינו תחזינה בהגלות נגלות אור ה' ומלאה הארץ דעה את ה' בבא גא״צ וישראל נושע בה' תשועת עולמים בעגלא

ובקרוב

נאם יצחק ירוחם בהגאון החסיד מוהר״ר משה יהושע יהודא ליב זצ״ל דיסקין

מסכים אני לכל המדובר למעלה ומבקש מאחב״י בכל מקום להתמיד בלמוד הקדוש הנזכר ובסדר הנזכר וזכות התנא הקדוש רשב״י זיע״א ותוה״ק יגן עלינו לזכות לראות בגאולת ישראל ברחמים בב״א כמ״ש הנביא

גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם.

ובעה״ח יום פסח שני תרפ״א בא ס״ט יפרח כשושנה לפ״ק – הצבי יעקב מאיר ס״ט ראשון לציון וראש הרבנים בא״י.

ע״ד תועלת ונחיצות הלימוד הקדוש של הזוהר הקדוש התיקונים כבר כתבתי בזה שנה שעברה השי״ת ברחמיו יתן התעוררות תשובה מלעילא בלב עמלו ישראל ונזכה לראות בישועה קרובה כעתירת לב ונפש המחכה.

הק׳ יוסף חיים זאננעפעלד – רב ואב״ד לקהלת האשכנזים – בעה״ק ירושלים תובב״א

✨✨✨

”על לימוד הזוהר אין שום הגבלות…״

(החפץ חיים)

וכן אמר הגאון הצדיק רבי שלמה בלוך זצ״ל משם רבו החפץ חיים זצ״ל שעל לימוד ספר
הזוהר אין שום הגבלה כי רובו מדרש והיה החפץ חיים מעורר לכולם שילמדו כל שבת את
הזוהר של אותה פרשה ואפילו לבחורים.
)ר' יוסף בן שלמה מפוז'ין, הוספות בנין יוסף(

✨✨✨

ועתה נכתוב מה גורם בעולם בטול לימוד הזוהר, ונקח אותו מדברי הרב הגדול המקובל האלהי רבי חיים ויטאל זלה"ה תלמיד הרב האר"י זיע"א הכתוב בהקדמת שער ההקדמות, וז"ל אני הצעיר בעיר הדל באלפי חיים ויטאל בן לא"א הרב יוסף ויטאל זלה"ה בהיותי בן שלשים לכח תשש כחי וישבתי משתומם ומחשבותי תמהים כי
עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו תרופה לא עלתה למחלתנו, אין מזור לבשרינו, ולא עלתה ארוכה למכתנו, ולחרבן בית מקדשנו, אוי לנו כי פנה היום וגם נטו צללי ערב וכלו כל הקצים ועדיין בן דוד לא בא. ואתנה את פני
לחקור ולדעת מה זה ועל מה זה נתארך קצינו וגלותינו ומדוע לא בא בן ישי? ומצאתי און לי ואנינה בקרבי ולבי דוי, ממאמר אחד הובא בספר התיקונים תקון ל' וז"ל תנינא כתיב ורוח אלהים מרחפת וכו' והיא אומרת מה אקרא וכו'
ובההוא זמנא וכו' ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב ד אהו ארוחו של משיח ווי לון דגרמי דיזיל ליה מן עלמ א ול אבען לאשתדל אבחכמת הקבלה )ר"ל לימוד הזוהר( וגרמי עניותה וחרב אובזה והרג ואבדן בעלמא, והאי רוח דאסתלק ד אהו ארוחו של משיח כמה דאתמר ואיהו רוה"ק רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה' ע"כ.

✨✨✨

וראוי לקבוע עצמו ללמוד חמש דפין בזוהר בכל יום והוא תועלת גדול ותיקון גדול לנפש
להאירה ולזככה ולתקנה ולכלות קוצים מדות רעות ותאוות רעות לזכות בנועם השם והוא
מרפא ותיקון לחטאים ופשעים של הנפש.
)מורה באצבע להחיד"א אות מ'(

✨✨✨

רבי שלום שרעבי חיבר ספרים רבים וחשובים בחכמת הקבלה, אחד מן הספרים נקרא
בשם "קול-קורא" – בו כתב על חובת לימוד הזוהר והקבלה בדור הזה, וראיות אין ספור כי
לא רק שמותר לעסוק בתורת הסוד הזוהר והקבלה אלא חובה לעסוק בה.

✨✨✨

רבי שניאור זלמן מלאדי – האדמו"ר הזקן "בעל התניא"
שמעתי ממהר"ם הלוי יפה שאמר בשם אדמו"ר הזקן נבג"מ סגולה למחשבות זרות בעת
התפילה הוא ג' דרכים וכו', וכן ספר הזוהר הלשון מסוגל לנשמה אעפ"י דלא ידע מאי קאמר,
ולכן כיון שג' דברים אלו אינם צריכים כוונה, לכן מועילים לטהר המחשבה ממחשבות זרות. )ס'
מגדל עז, מאמרי דא"ח מאדמור"י חב"ד, ע' תכ"ו
מי שהוא בעל עסק גדול יהיה רוב לימודו בזוהר אף שאינו מבין, כי מה איכפת ליה שאינו מבין
אפילו הכי הוא סגולה.
רבי שניאור זלמן מלאדי, אדמו"ר הזקן בעל התניא, מאמרי האדמו"ר הזקן הקצרים 1דף תקע"א

✨✨✨

"צמח צדק" – האדמו"ר השלישי בשולשלת חב"ד
חבר גם את הספר "ביאורי הזוהר"- ובו ביאור מאמרי הזוהר.
הרבי "צמח צדק" אמר פעם ביחידות: לימוד הזוהר מרומם את הנפש. לימוד המדרש מעורר את
הלב ואמירת תהלים בבכי ודמעות "שוטפת את הכלי". – טז טבת
ספר חגי ומועדי ישראל שע"י ר. זמיר, וכן נדפס בספר שיחות לנוער כרך ד' תשכ"ו – תשכ"ח

✨✨✨

האדמו"ר מליובאוויטש- האדמו"ר האחרון בשולשלת חב"ד
הוראותיו האחרונות של כ"ק אדמו"ר שליט"א בקשר לכינוסי הילדים, לימוד הזוהר וכו' מוכיחים
למעלה מכל צל של ספק, על גודל השעה בה אנו נמצאים, ולכן דווקא ברגעים גדולים אלו, מוטלת
החובה של כולנו – ללא יוצא מהכלל להתגייס במרץ למבצעיו הק', של כ"ק אדמו"ר שליט"א …
עלון כפר חב"ד תש"מ – תשמ"א, דבר המערכת

✨✨✨

אחכה לו בכל יום שיבוא – מי שלומד זוהר מחכה ורוצה באמת את המשיח- כי הוא
פועל כל רגע לביאת המשיח
הרמב"ם בפרק י"א מהלכות מלכים הלכה א' כתב: "המלך המשיח… וכל מי שאינו מאמין בזה, או
מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר הנביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבינו"
הנה כי כן יסוד האמונה בביאת המשיח הוא להאמין בבואו ולצפות לביאתו {האדמור מליובאוויטש

✨✨✨

כ'י ל'א תשכ'ח מפ'י זרע'ו הם אותיות יוחאי.על ידי רשב"י לא תשכח התורה
ודע שבפסוק בעצמו מרומז ונסתר סוד הזה שעל ידי זרעו של יוחאי, שהוא ר' שמעון בן יוחאי, על ידו לא תשתכח
התורה מישראל, כי סופי תיבות של פסוק זה, כ'י ל'א תשכ'ח מפ'י זרע'ו הם אותיות יוחאי. וזה שמרמז ומגלה
הפסוק כי לא תשכח מפי זרעו, – מפי זרעו דייקא, היינו מפי זרעו של זה בעצמו שהוא מרומז ונסתר בזה הפסוק
שהוא התנא יוחאי, כי על ידי זרעו של יוחאי שמרומז בזה הפסוק בסופי תיבות הנ"ל שהוא ר' שמעון בן יוחאי, על ידו
לא תשכח התורה כי בחיבור הקדוש הספר הזהר הקדוש בחיבורא דא יפקון מן גלותא. ודע שסוד ר' שמעון בעצמו
הוא מרומז בפסוק אחר, כי דע כי התנא הקדוש ר' שמעון הוא בחינת ע'יר ו'קדיש מ'ן ש'מיא נ'חית ר"ת שמעון, עד
כאן לשונו. לקוטי מוהר"ן

בלימוד הזוהר היה בוכה הרבה עד שיזכה להבין. הרבי נחמן מברסלב, שיחות הר"ן

על ידי עיון עמוק בסודות התורה
יכולים לפקוד עקרות ולרפאות
חולאת חזק. )ספר המדות אות סוד,
מבעל ליקוטי מהר"ן זלה"ה

סגולת הזוהר לעורר לעבודת ה'
ידוע שלימוד הזוהר מסוגל מאד
מאד ודע שע"י לימוד הזוהר
נעשה חשק לכל מיני לימודים של
התורה הקדושה, והלשון הקדוש של
הזוהר מעורר מאד לעבודת השם
יתברך. )הרבי נחמן מברסלב, שיחות
הר"ן, ק"ח

מי שלא נמשך אחר תורת הסוד, בהכרח שאינו מרגיש דבר הקדוש באמת
מה שאנו רואים שיש בני אדם שאין דעתם נמשכת אחר ספרים קדושים ונוראים מאד כגון ספרי הזהר וספרי
האריז"ל וכיוצא, אעפ"י שיש בהם חידושים נוראים מאד מאד המאירים עינים ומתוקים כדבש, והם נמשכים
דייקא אחר ענינים אחרים כגון חקירות, דע כי זהו מחמת מזגם, כי מזגם בטבעם הוא מזג רע מן התולדה שנולדו
במזג רע שאינם יכולים לסבול את הדבר הקדוש באמת, ובאמת בודאי יש לו בחירה ויש לו כח לשבר את מזגו הרע,
אבל מאחר שנולד במזג רע כזה, הוא צריך לסבול מרירות גדול לשבר את מזגו וטבעו הרע. ואשר לאדם שנולד
בקדושה. )ספר שיחות הר"ן ז"ל סי' מ'

✨✨✨

על ידי עיון עמוק בסודות התורה
יכולים לפקוד עקרות ולרפאות
חולאת חזק. )ספר המדות אות סוד,
מבעל ליקוטי מהר"ן זלה"ה

✨✨✨

חובת הלימוד בכל יום
ואשרי האדם שילמוד התיקונים באלו הימים כל תיקון שם אותו היום דבר יום ביומו ולא יעבור כי לכל דבר יש
לו שורש וטעם וכוונה לכן טוב שלא יקדים ולא יאחר וכן היה מנהגו הטוב של עטרת ראשינו מורינו הרב
המופלא חסין קדוש מר שארינו הפרד"ס זיע"א ואפילו בזמן שהיה לו עול הציבור היה פונה מכל הענינים ולימד
חובת היום, גם טוב לבעל תשובה שילמוד חמשת דפים בכל יום מהזוהר הקדוש כמו שכתב בספר שם הגדולים חלק
ב' מערכ' ב' אות ב'.

✨✨✨

בשם אדמו"ר הזקן נבג"מ: ספר הזוהר הלשון מסוגל לנשמה אעפ"י דלא ידע מאי קאמר
ט. שמעתי ממהר"ם הלוי יפה שאמר בשם אדמו"ר הזקן נבג"מ סגולה למחשבות זרות בעת התפילה הוא ג'
דרכים וכו', וכן ספר הזוהר הלשון מסוגל לנשמה אעפ"י דלא ידע מאי קאמר, ולכן כיון שג' דברים אלו אינם
צריכים כוונה, לכן מועילים לטהר המחשבה ממחשבות זרות.
ס' מגדל עז, מאמרי דא"ח מאדמור"י חב"ד, ע' תכ"ו

✨✨✨

בדביקות נפש האדם בצירופי אותיות אף שאינו יודע ומבין הענין בעין השכל רק שהוגה ומדבר בהם, הרי הם
מעלים את הנפש
יא. כל צירופי אותיות התורה יש בהם יתרון ומעלה יתירה זו, שבדביקות נפש האדם בצירופי אותיות אף שאינו
יודע ומבין הענין בעין השכל רק שהוגה ומדבר בהם )לאפוקי הרהור דלאו כדיבור דמי( הרי הם מעלים את
הנפש למקום שלא היתה הנפש מגעת שם מצד שרשה, כי שרש אותיות התורה היא הגבה למעלה משרש הנפש.
)תורה אור לבעל התניא, פ' בשלח ד"ה אשירה לה'

✨✨✨

הזוהר סגולה אף שאינו מבין
ובנידון שאר הלימוד יהיה בזה האופן מי שהוא בעל עסק גדול יהיה רוב לימודו בזוהר הקדוש אף שאינו
מבין כי מה איכפת ליה שאינו מבין אפילו הכי הוא סגולה.
)מאמרי אדמו"ר הזקן הקצרים דף תקע"א(
ה. מי שהוא בעל עסק גדול, יהי' רוב לימודו בזוה"ק, עת קבוע בכל יום ללמוד ספרי מוסר, ובפרט בספר הזוהר
במאמר קן צפור אומר אדמו"ר הזקן:
ולמוד בכל יום זוהר מעט, ובשבת כל היום זוהר.
מאה שערים ע' 40

✨✨✨

א. והמשכילים יבינו אינון מארי קבלה דאתמר בהון והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע, אילין אינון דקא
משתדלין בזהר דא דאתקרי ספר הזהר דאיהו כתיבת נח דמתכנשין בה שנים מעיר ושבע ממלכותא
דבהון יתקיים כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו ודא אורה דספרא דא.
זהר בהעלותך קנ"ג

✨✨✨
ל( עסק חכמת הסוד מונעת התנשאות חכמות חיצוניות ונדחה מפני' כהחושך מפני האור
א. פנימיות התורה הם חיים לפנימיות הגוף שהוא הנפש, והחיצוניות לחיצוניות הגוף. והעוסקים ברמז וסוד, אין
יצר הרע יכול להתגרות בהם.

✨✨✨
אבן שלמה פרק ח' אות כ"ז
כט( ע"י טעימת יינה של תורה, פנימיות התורה, מתעורר האדם באהבה נפלאה שלמעלה מן הדעת וההשגה
פנימיות התורה הוא בחי' משקה המשכרת, כמו יין לאחר שנכנס במעיו יצא מהעלמו ומתגלה ואז משכר
ומבלבל הדעת וההשגה מפני שהי' בו כוח שלמעלה מן השכל בהעלם ועתה יצא ונתגלה, כמו"כ ברזין
דאורייתא שהוא מה שלא נתלבשה במצוה אלא הן סיפור גדולת אור אין סוף ב"ה למעלה עד אין קץ ולמטה עד אין
תכלית וכו' להשכיל ולהשיג סדר כל ההשתלשלות ולספר בשיעור קומת עצמות המאציל והנאצלים, כמו כל מאמרי
האד"ר ואד"ז שהוא בחי' אהבה רבה שלמעלה מן הדעת וכו' ורזין דאורייתא שלמעלה מן ההשגה בהעלם גדול,
וכשטועמים ומשיגים יתבלבל דעתו, כלומר שנולד לו מחמת ההתבוננות בהם אהבה נפלאה שלמעלה מן הדעת
וההשגה וכו'.

✨✨✨
ס' מאמרי אדמו"ר הזקן, תקס"ג ח"ב ד"ה והשתי' כדת
בדביקות נפש האדם בצירופי אותיות אף שאינו יודע ומבין הענין בעין השכל רק שהוגה ומדבר בהם, הרי הם מעלים את
הנפש

✨✨✨
יא. כל צירופי אותיות התורה יש בהם יתרון ומעלה יתירה זו, שבדביקות נפש האדם בצירופי אותיות אף שאינו
יודע ומבין הענין בעין השכל רק שהוגה ומדבר בהם )לאפוקי הרהור דלאו כדיבור דמי( הרי הם מעלים את
הנפש למקום שלא היתה הנפש מגעת שם מצד שרשה, כי שרש אותיות התורה היא הגבה למעלה משרש הנפש.
תורה אור לבעל התניא, פ' בשלח ד"ה אשירה לה'

✨✨✨
ו. בכלל מקרא הוא ג"כ לימוד פנימיות התורה, שהרי מדרש הזהר הוא על פסוקי התורה, ועוד שגם בלימוד רזין
דאורייתא אינו משיג רק המציאות מההשתלשלות ולא המהות, א"כ אינו דומה למשנה ותלמוד שמשיג מהות
חכמתו ית' ובלימוד ההשתלשלות אינו משיג כלל מהות חכמה זו . . אלא רק ידיעת המציאות. ואעפ"כ דבר גדול הוא
מאד כיון דא"א להיות בזה השגת המהות, וה"ז כמו שבמקרא אע"פ שא"א להיות ההשגה בבחי' חכמה כיון ששרשה
למעלה מהחכמה לכן גם מה שאומר האותיות דבר גדול ועצום הוא . . כמו"כ ידיעת המציאות מהפנימיות אע"פ
שאינו משיג כלל המהות דבר גדול הוא עד להפליא…

✨✨✨
ז. והנה כיון שהתורה היא הממוצע המקשר ומחבר נש"י להקב"ה, והממוצע יש בו שני בחינות, סתים וגליא, א"כ
בחי' הפנימיות הנק' סתים הוא המקשר ומחבר בחי' פנימיות של הנשמה לבחי' פנימיות אלהותו ית'.
לקוטי תורה לבעל התניא, פ' ויקרא דף ה' טור ב' ואילך

✨✨✨
לימוד פנימיות התורה הוא בכלל "שליש במקרא"
א. ועפ"ז יתורץ מה שנדחקו גדולי המפרשים בפי' מימרא זו ]ע"ז יט, ב[ דלעולם ישלש אדם שנותיו שליש
במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד . . אמנם לפמ"ש א"ש, דבתחלת לימודו של אדם ישלש השליש
במקרא ממש לבדו, דאף על גב שלתלמוד צריך זמן יותר מ"מ יש לו למהר ללמוד המקרא בתחלה ואחר שהגדיל
בחכמה יש לו לקיים השליש במקרא בתושב"כ עם מה שילמוד אח"כ מפנימיות התורה והאגדות, שזה נכלל הכל
בשליש במקרא כנ"ל )ואפשר דגם לימוד מדרש רבה ושאר המדרשים הוא בכלל השליש במקרא . . ואף שבהלכות
ת"ת מבואר דמדרש תורה שהוא ספרא וספרי וכה"ג הן בכלל שליש במשנה, היינו מפני שהן הלכות וגופי התורה
כמו המשנה, משא"כ לימוד הרבות שהן אגדות שעל המקרא ומוסר ה' אפשר שזה נכלל בשליש במקרא…

✨✨✨
לקוטי תורה לבעל התניא שם טור ג' ואילך
ב. הנה לימוד הזהר וכהאריז"ל הוא בכלל שליש במקרא . . אבל בלימוד סודות הזהר אין השגה אפילו לגדולי
החכמים רק ידיעת המציאות מההשתלשלות ולא השגת המהות כלל, וה"ז כעין לימוד המקרא שהוא קורא
בשמותיו של הקב"ה אע"פ שאינו משיג כלל עצמיות הגנוז בהן כנ"ל. וכעין זה הוא בלימוד הזהר וע"ח. ולכן הוא
בכלל שליש במקרא . . ולכן ג"ז נקרא לריח שמניך, שידיעת המציאות היא כמו ריח בעלמא לגבי השגת מהות
חכמתו ית' שבמשנה ותלמוד.

✨✨✨
ג. וע"ד שנתבאר באגה"ק קרוב לסופו שבלימוד סדר ההשתלשלות אף אם השיג המציאות לא עדיף מצד עצמו
כלימוד המצות שמשיג ותופס המהות כו', אלא מצד שידיעת המציאות הוא ג"כ מצוה רבה ונשאה ואדרבה
עולה על כולנה כמ"ש וידעת היום דע את אלקי אביך כו' ומביאה ללב שלם. ועוד שגם הריח וידיעת המציאות הוא
הארה מבחי' פנימיות התורה כו' . . ולכן צ"ל ב' הבחינות לריח שמניך כו' ושמן תורק כו'.

✨✨✨
לקוטי תורה לבעל התניא, שיר השירים דף ג' סוף טור ג' ואילך
יג( כמו שהמלח נותן טעם בבשר כן לימוד פנימיות התורה נותן טעם בנגלה דתורה )הנק' לחם ובשר
והנה מכ"ז יובן בתוספת ביאור ענין ולא תשבית מלח כו', שלימוד הפנימיות נק' בשם מלח, שהמלח ממתקת
הבשר אף שאין בו טעם בעצמו כמו הבשר, וכך הנגלה שבתורה נמשל לחם, כמ"ש ]משלי ט, ה[ לכו לחמו
בלחמי, וגם לבשר, כמ"ש במ"א ע"פ זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי, דקאי על תושבע"פ, וכן בגמ' ב"ב דף
כ"ב אמרו אכלו בישרא שמינא בי רבא. והיינו כמו הלחם והבשר יש בהן טעם, וממש כך בלימוד הנגלה שבתורה יש
בה השגת המהות ממש, משא"כ בלימוד הפנימיות שאין בזה רק ידיעת המציאות ולא השגת המהות, והמהות נסתר
ונעלם ואינו מושג כלל להיות בבחי' טעם ממש כמו הנגלה, עד לע"ל שיתגלה פנימיות התורה. ולכן נמשל למלח,
לומר שעם היות שאין בו טעם, עכ"ז הוא דייקא הנותן טעם בהבשר.

✨✨✨
לקוטי תורה לבעל התניא שם טור ד'
יד( מי שיש בידו הלכות ואין בידו מדרש )סודות התורה(, לא טָעַם טַעַם של יראת חטא
וז"ש רז"ל באבות דרבי נתן )ס"פ כ"ט וכ"ה ג"כ בברבות כל מי שיש בידו מדרש ואין בידו הלכות לא טעם טעם
של חכמה, כל מי שיש בידו הלכות ואין בידו מדרש לא טעם טעם של יראת חטא, פי' שהלכות נק' טעם
של חכמה לפי שבהן ועל ידן מושג המהות חכמתו ית' שנתלבשה בהלכה זו, משא"כ בלימוד הפנימיות הנק' מדרש
אין מושג המהות ממש, ולכן נק' שלא טָעַם טעם של חכמה, פי' המהות ממש. ועכ"ז מי שיש בידו הלכות ואין בידו
מדרש לא טעם טעם של יראת חטא, כי אף שבלימוד המדרש אין מושג רק הארה, מ"מ זו ההארה מביאה לידי יראת
חטא . . ועוד כי אף שזהו רק הארה, הנה היא הארה מבחי' הפנימיות, כי אורייתא סתים וגליא.

✨✨✨
לקוטי תורה לבעל התניא שם טור ד'
טו( ע"י שיראת ה' היא אוצרו, עי"ז התורה נק' תורת ה'
וזהו ג"כ ענין מארז"ל פ"ב דשבת דף ל"א סע"א, קבעת עתים לתורה כו' פלפלת בחכמה כו', ואפילו הכי אי
יראת ה' היא אוצרו אין, אי לא לא. משל לאדם שאמר לשלוחו העלה לי כור חיטין לעליה, הלך והעלה
לו, אמר ליה, עירבת לי בהן קב חומטין, אמר ליה, לאו, א"ל, מוטב שלא העליתה. והענין, כי חטה הוא כ"ב
אתוון דאורייתא . . וקב חוטמין פרש"י ארץ מלחה, והוא ענין ולא תשבית מלח כו'. וזהו שנזכר עירבת לי בהן
קב חומטין, דתיבת לי מיותר, אלא דר"ל שע"י שיראת ה' היא אוצרו אזי התורה והחטים הם לי, ונק' תורת ה' . .
משא"כ תורה בלא יראה כו'.

✨✨✨
לקוטי תורה לבעל התניא שם דף ו' טור א'
לימוד בזהר הקדוש מסיר טמטום הלב )מאה שערים לבעל התניא.
הלומד בספר זהר הקדוש בעולם הזה, אז לעתיד לבא לא ישב בבושה. )זהר פרשת וישב דף קפה ע"א בכללות,
ובפרטות בלקוטי תורה לבעל התניא פרשת צו
ב. י"ג דברים הם להסיר כל המונעים בתפילה וכו', והג' הוא עסק ולימוד דברי מוסר הנמצאים בזוהר מלשון הארה,
שמאיר במקום החושך שהוא חכמת אמת.

✨✨✨
לקוטי תורה פ' תבוא
לג חוק ולא יעבור ללמוד הזוהר מסדר השבוע
א. ביום שבת קודש יהי' לכם שיעור קבוע ללמוד בזוהר הקדוש מסדר השבוע, וזה יהי' לכם חוק ולא יעבור.
הכנה דרבה ז"המאור שבה מחזירו למוטב" – הכוונה לתורת הסוד
במס' סוטה )דף כ"א(: עבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה, ופי' רש"י: לכבות את האהבה זו תורה, דכתיב
הביאני אל בית היין, ודגלו עלי אהבה, יין סוד, עכ"ל.
ונראה דרש"י בא להשמיענו כדברי רבותינו מתלמידי הבעש"ט הקדוש זי"ע, כי מש"כ בתורה המאור שבה
מחזירו למוטב, לא על פלפולי התורה הנגליות לנו בלבד נאמרו הדברים, דהרי עינינו רואות ההיפך הרבה
פעמים בעוה"ר, וכמ"ש בזה בס' דרך אמת להה"ק מוהר"ר פייביש מזבריזא זי"ע, וכן בשארי ספה"ק, ובפרט בספרי
המעוררים ומלהיבים לבות בנ"י ללימוד חכמת האמת, וכמו בס' סור מרע ועשה טוב והוספות מהרצ"א זי"ע ודומיהן,
עיי"ש דעיקר קאי על מי שלומד ומאמין בפנימיות התורה וסודותי' אשר טמונים בתורה, אז יזכה בלימודו לדביקות
בהשי"ת והמאור שבה מחזירו למוטב.
וז"ש רש"י בפירושו על הך דאין עבירה מכבה תורה דהיינו אהבה שנקרא יין סוד כנז'.
וכן מצאתי כדברים האלו בירושלמי חגיגה )פ"א הלכה י'( הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו השאור שבה הי' מקרבן
לתורה, ופי' בקרבן העדה: המאור שבה רמז לסודות החכמה, עיי"ש. וזה שנאמר בש"ס דילן )פסחים דף
ג' ע"ב ובפתיחתא דמד"ר איכה( המאור שבה. ובירושלמי הנז' איתא "השאור" שבה, היינו המעמיד, שהוא עיקרו
סודות התורה, כמ"ש בקרבן העדה דהעיקר הם הנסתרות, זהו מחזיר למוטב כנז' כו'.

✨✨✨
דברי תורה מהדורא ב' סי' ט'יח
ד( הלומד זוהר, אעפ"י שאינו מבינו, הקב"ה מתקן דבריו
הלומד הזוהר, אפילו אינו יודע ואינו מבין מה שמוציא מפיו, הקב"ה מתקן דבריו. וכך אמרו קמאי וסמכוהו
אקרא ודגלו עלי אהבה, אל תקרי ודגלו אלא ודילוגו. ועיין בהרב חיד"א בקונטרס טוב עין בשם
ה"א ז"א וכו'.
ולפ"ה יתפרש לרמוז לו, דאע"ג שאדם הוא כבהמה ואינו יודע לקרות, עכ"ז משמיא יכפלו לו שכרו. ויש רמז
בפסוק אדם ובהמה תושיע ה', דתיבות תושיע ה' עם התיבות וב' כוללים של תיבות יעלו כמס' תיבות
זה"ר תיקוני"ם בדקדוק צ"ח.

✨✨✨✨✨✨✨✨✨✨✨✨

הרחבה:

הקדמה לספר הזוהר:

סו) ודע, שבכל דבר יש פנימיות וחיצוניות, ובכללות העולם נחשבים ישראל, זרע אברהם יצחק ויעקב, לפנימיות העולם, וע' אומות, נחשבים לחיצוניות העולם. וכן בישראל עצמם יש פנימיות ,שהם עובדי השי"ת השלמים, וכן יש חיצוניות, שאינם מתמסרים לעבודת השי"ת. וכן באומות העולם עצמם, יש פנימיות, שהם חסידי אומות העולם, ויש חיצוניות שהם הגסים והמזיקים שבהם וכדומה. וכן בעובדי השי"ת שבבני ישראל, יש פנימיות, שהם הזוכים להבין נשמת פנימיות התורה וסודותיה, וחיצוניות שהם אותם שאינם עוסקים אלא בחלק המעשה שבתורה. וכן בכל אדם מישראל, יש בו פנימיות, שהיא בחינת ישראל שבו, שה"ס הנקודה שבלב. וחיצוניות, שהיא בחינת אוה"ע שבו, שהוא הגוף עצמו. אלא שאפילו בחי' אוה"ע שבו נחשבים בו כמו גרים. כי להיותם דבוקים על הפנימיות, הם דומים לגרי צדק מאומות העולם, שבאו והתדבקו בכלל ישראל.

סז) ובהיות האדם מישראל, מגביר ומכבד את בחינת פנימיותו, שהיא בחינת ישראל שבו, על חיצוניותו, שהיא בחינת אוה"ע שבו דהיינו שנותן רוב טרחתו ויגיעתו להגדיל ולהעלות בחינת פנימיות שבו לתועלת נפשו, וטרחה מועטת בשיעור המוכרח הוא נותן לקיום בחי' אוה"ע שבו, דהיינו לצרכי הגוף. דהיינו כמ"ש (אבות פ"א) עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי. הנה אז גורם במעשיו, גם בפו"ח דכללות העולם, שבני ישראל עולים בשלמותם מעלה מעלה, ואוה"ע, שהם החיצוניות שבכללות, יכירו ויחשיבו את ערך בני ישראל. ואם ח"ו להיפך שהאדם הפרטי מישראל, מגביר ומחשיב את בחינת חיצוניותו, שהיא בחינת אוה"ע שבו, על בחינת ישראל שבו, וכמ"ש (דברים כ"ח) הגר אשר בקרבך, דהיינו החיצוניות שבו, יעלה עליך מעלה מעלה, ואתה, בעצמך, דהיינו הפנימיות, שהיא בחינת ישראל שבך, תרד מטה מטה. אז גורם במעשיו, שגם החיצוניות שבכללות העולם, שהם אוה"ע, עולים מעלה מעלה, ומתגברים על ישראל ומשפילים אותם עד לעפר, ובני ישראל, שהם הפנימיות שבעולם ירדו מטה מטה ח"ו.

סח) ואל תתמה על זה, שאדם פרטי יגרום במעשיו מעלה או ירידה לכל העולם. כי זהו חוק ולא יעבור, אשר הכלל והפרט שוים כב' טפות מים, וכל שנוהג בכלל כולו נוהג גם בפרט, ואדרבה, הפרטים עושים כל מה שבכלל כולו. כי לא יתגלה הכלל אלא לאחר גילוי הפרטים שבו, ולפי מדתם ואיכותם של הפרטים. וודאי שמעשה הפרט לפי ערכו. מוריד או מעלה את הכלל כולו. ובזה יתבאר לך מה שאיתא בזוהר, שמתוך העסק בספר הזוהר ובחכמת האמת, יזכו לצאת מתוך הגלות לגאולה שלימה. (תיקונים סוף תק' ו') שלכאורה, מה ענין לימוד הזוהר לגאולתם של ישראל מבין האומות.

סט) ובהמבואר מובן היטב, כי גם התורה יש בה פו"ח כמו כללות העולם כולו, ולפיכך גם העוסק בתורה, יש לו אלו ב' המדרגות. ובהיותו מגביר טרחתו בפנימיות התורה וסודותיה, נמצא גורם בשיעור הזה שמעלת פנימיות העולם, שהם ישראל, תעלה מעלה מעלה על חיצוניות העולם, שהם אוה"ע, וכל האומות יודו ויכירו בשבחם של ישראל עליהם, עד שיקוים הכתוב (ישעיה י"ד) ולקחום עמים והביאום אל מקומם, והתנחלום בית ישראל על אדמת ה' וגו'. וכמו כן הכתוב (ישעיה מ"ט) כה אמר ה' אלקים, הנה אשא אל גויים ידי, ואל עמים ארים נסי והביאו בניך בחוצן, ובנותיך על כתף תנשאנה. אבל אם ח"ו להיפך, שהאדם מישראל, משפיל מעלת פנימיות התורה וסודותיה, הדנה בדרכי נשמותינו ומדרגותיהן, וכן בחלק השכל וטעמי מצוה, כלפי מעלת חיצוניות התורה הדנה בחלק המעשה בלבד. ואפילו אם עוסק פעם בפנימיות התורה, הריהו מקציב לה שעה מועטת מזמנו, בשעה שלא יום ולא לילה, כמו שהיתה ח"ו, דבר שאין צורך בו, הוא נמצא גורם בזה, להשפיל ולהוריד מטה מטה את פנימיות העולם, שהם בני ישראל, ולהגביר את חיצוניות העולם עליהם, שהם אוה"ע, וישפילו ויבזו את בני ישראל, ויחשיבו את ישראל כמו שהיו דבר מיותר בעולם. ואין לעולם חפץ בהם ח"ו. ולא עוד, אלא גורמים בזה, שאפילו החיצוניות שבאוה"ע מתגברת על פנימיות שלהן עצמן, כי הגרועים שבאוה"ע, שהם המזיקים ומחריבי העולם, מתגברים ועולים מעלה על הפנימיות שלהם, שהם חסידי אומה"ע, ואז הם עושים כל החורבנות והשחיטות האיומים, שבני דורנו היו עדי ראיה להם, השם ישמרנו מכאן ואילך. הרי לעיניך, שגאולת ישראל וכל מעלת ישראל, תלוי בלימוד הזוהר ובפנימיות התורה, ולהיפך, כל החורבנות וכל ירידתם של בני ישראל, הם מחמת שעזבו את פנימיות התורה, והשפילו מעלתה מטה מטה, ועשו אותה כמו שהיתה ח"ו דבר שאין צורך בו כלל.

ע) וזה שאמרו בתיקונים (תיקון ל' נתיב תנינא) וז"ל קומו ואתערו לגבי שכינתא דאית לכון לבא בלא סוכלתנו למנדע בה, ואיהי בינייכו. קומו והתעוררו בשביל השכינה הקדושה, שהרי יש לכן לב ריקן בלי בינה לדעת ולהשיג אותה. אע"פ שהיא בתוככם. ורזא דמלה קול אומר קרא, כגון קרא נא היש עונך, ואל מי מקדושים תפנה. והיא אומרת, מה אקרא, כל הבשר חציר, כלא אינון כבעירן דאכלין חציר, וכל חסדו כציץ השדה, כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין, וסוד הדבר, כמ"ש (ישעיה מ') קול אומר קרא, שקול דופק בלבו של כל אחד ואחד מישראל לקרות ולהתפלל להרמת השכינה הקדושה, שהיא כללות נשמות של כל ישראל (ומביא ראיה מהכתוב קרא נא היש עונך, שקריאה פירושו תפילה) אבל השכינה אומרת מה אקרא, כלומר אין בי כח להרים את עצמי מעפר, בשביל שכל בשר חציר, כולם המה כבהמות אוכלי עשב וחציר, כלומר שעושים המצות בלי דעת כמו בהמות, וכל חסדו כציץ השדה, כל החסדים שעושים, לעצמם הם עושים, כלומר שאין כונתם במצות שעושים, שתהיינה בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרם אלא רק לתועלת עצמם הם עושים המצות. ואפילו כל אינון דמשתדלי באורייתא, כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין ואפילו הטובים שבהם, שמסרו זמנם על עסק התורה, לא עשו זה, אלא לתועלת גופם עצמם. בלי כונה הרצויה, בכדי להשפיע נ"ר ליוצרם.בההוא זמנא, וכו' רוח הולך ולא ישוב, לעלמא, ודא איהו רוחא דמשיח. בעת ההיא, נאמר על הדור, רוח הולך ולא ישוב, להעולם, דהיינו רוח המשיח. הצריך לגאול את ישראל מכל צרותיהם עד לגאולה השלמה לקיים הכתוב, ומלאה הארץ דעה את ה' וגו' הרוח הזה נסתלק לו והלך, ואינו מאיר בעולם. וי לון מאן דגרמין דיזיל ליה מן עלמא, ולא יתוב לעלמא, דאילין אינון דעבדי לאורייתא יבשה, ולא בעאן לאשתדלא בחכמה דקבלה. אוי להם לאותם אנשים הגורמים, שרוחו של משיח יסתלק וילך לו מהעולם, ולא יוכל לשוב לעולם, שהמה, הם העושים את התורה ליבשה, כלומר, בלי משהו לחלוחית של שכל ודעת, כי מצטמצמים רק בחלק המעשי של התורה. ואינם רוצים להשתדל ולהבין בחכמת הקבלה, לידע ולהשכיל בסודות התורה וטעמי מצוה. ווי לון דגרמין עניותא וחרבא וביזה והרג ואבדן בעלמא. אוי להם, שהם גורמים במעשיהם הללו, שיהיו עניות וחרב וחמס וביזה והריגות והשמדות בעולם. עכ"ל.

עא) וטעם דבריהם הוא, כמו שבארנו, שבהיות כל עוסקי התורה, מזלזלים בפנימיות שלהם, ובפנימיות התורה, ומניחים אותה, כמו דבר שאין צורך בו בעולם, ויעסקו בה רק בשעה שלא יום ולא לילה, והמה בה, כעורים מגששים קיר. שבזה, המה מגבירים את חיצוניותם עצמם, דהיינו תועלת גופם, וכן חיצוניות התורה, המה מחשיבים על פנימיות התורה, ואז המה גורמים במעשיהם הללו, שכל בחינות החיצוניות שישנן בעולם מגבירות את עצמן על כל חלקי הפנימיות שבעולם, כל אחת לפי מהותה, כי החיצוניות שבכלל ישראל, דהיינו עמי הארצות שבהם, מתגברת ומבטלת את הפנימיות שבכלל ישראל שהם גדולי התורה. וכן החיצוניות שבאומות העולם, שהם בעלי החורבן שבהם, מתגברת ומבטלת את הפנימיות שבהם, שהם חסידי אומות העולם. וכן חיצוניות כל העולם, שהם אוה"ע, מתגברת ומבטלת את בני ישראל, שהם פנימיות העולם. ובדור כזה, כל בעלי החורבן שבאומות העולם, מרימים ראש, ורוצים בעיקר להשמיד ולהרג את בני ישראל, דהיינו כמ"ש ז"ל (יבמות ס"ג) אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל. דהיינו כמ"ש בתיקונים הנ"ל שהם גורמים עניות וחרב ושוד והריגות והשמדות בעולם כולו.

ואחר שבעונותנו הרבים נעשינו עדי ראיה לכל האמור בתיקונים הנ"ל. ולא עוד אלא שמדת הדין פגעה דוקא בהטובים שבנו. כמ"ש ז"ל (ב"ק ס') ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחילה. ומכל הפאר שהיה לכלל ישראל בארצות פולין וליטא, וכו', לא נשאר לנו אלא השרידים שבארצנו הקדושה. הנה מעתה מוטל רק עלינו שארית הפליטה, לתקן את המעוות החמור הזה, וכל אחד ואחד מאתנו שרידי הפליטה, יקבל על עצמו בכל נפשו ומאודו, להגביר מכאן ואילך את פנימיות התורה וליתן לה את מקומה הראוי, כחשיבותה על מעלת חיצוניות התורה, ואז יזכה כל אחד ואחד מאתנו להגביר מעלת פנימיותו עצמו, דהיינו בחינת ישראל שבו, שהיא צרכי הנפש על בחינת חיצוניותו עצמו, שהיא בחינת אוה"ע שבו, שהיא צרכי הגוף. ויגיע כח הזה גם על כלל ישראל כולו עד שעמי הארצות שבנו, יכירו וידעו את השבח והמעלה של גדולי ישראל עליהם, וישמעו להם ויצייתו להם. וכן פנימיות אוה"ע, שהם חסידי אומות העולם, יתגברו ויכניעו את החיצוניות שלהם. שהם בעלי החורבן. וכן פנימיות העולם, שהם ישראל יתגברו בכל שבחם ומעלתם על חיצוניות העולם, שהם האומות. ואז כל אוה"ע יכירו ויודו במעלת ישראל עליהם. ויקיימו הכתוב (ישעיה י"ד) ולקחום עמים והביאום אל מקומם, והתנחלום בית ישראל על אדמת ה' וגו'. וכן (ישעיה מ"ט) והביאו בניך בחוצן ובנותיך על כתף תנשאנה. וז"ש בזוהר נשא דף קכד ע"ב וז"ל בהאי חיבורא דילך דאיהו ספר הזוהר וכו' יפקון ביה מן גלותא ברחמי דהיינו כמבואר. אכי"ר.

הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות

מי יהין להוציא זה מלב ההמון, ולברר דרכיהם, שאין השגתם שלימה גם בשני חלקי התורה הנק' פשט ודרוש: אשר סדר ד' חלקי התורה פרד"ס לפי דעתם, שמתחילה מבינים הפשט, ואח"כ הדרוש, ואח"כ הרמז, ובסוף הכל מבינים הסוד: אמנם איתא, בסידור הגר"א ז"ל שתחילת ההשגה מתחלת מהסוד, ואחר שמשיגין חלק הסוד שבתורה, אפשר להשיג חלק הדרוש ואח"כ חלק הרמז ואחר שזוכה האדם להשתלם בג' חלקי התורה האלו על בוריים: אז זוכה להשיג חלק הפשט שבתורה ע"כ: והיינו דאמרו ז"ל במסכת תענית זכה נעשה לו סם חיים לא זכה נעשה לו סם מות ע"כ. כי לזכיה גדולה אנו צריכים להבין בפשטי המקראות. להיותינו מחוייבים להשיג מקודם ג' החלקים שבפנימיות התורה, אשר הפשט מלביש אותם, והפשט לא יופשט, ואם עדיין לא זכה לזה, לרחמים גדולים הוא צריך שלא יהי' נעשית לו סמא דמותא ח"ו, ולאפוקי מטענת המתרשלים בהשגת הפנימיות, ואומרים בלבם דיינו בהשגת הפשט, והלואי שנשיג אותה, והיינו שמחים בחלקינו, שדבריהם דומים למי שרוצה לעלות על המדרגה הרביעית, בטרם שיפסוע על ג'מדרגות הראשונות:

(אות ב) אמנם לפי"ז צריכים להבין ההעלמה הגדולה הנוהגת בפנימיות התורה, כמש"א במסכת חגיגה אין דורשין במעשה בראשית בשנים ולא במרכבה ביחיד: וכן כל הספרים המצויים לנו במקצוע הזה, חתומים וסתומים לעיני כל ההמון לא יבינו זולת השרידים אשר ה' קורא אותם, בהיותם כבר מבינים את השרשים, מדעתם, ובקבלה מפה אל פה: אשר הוא תמיה רבתי איך מונעים תהלוכות החכמה והתבונה מקרב העם אשר הוא כל חייתם ואורך ימיהם, ולכאורה הוא עון פלילי שע"כ אמרו ז"ל במדרש רבה בראשית על אחז שע"כ נקרא אחז בשביל שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות וכו', דע"כ גדלה אשמתו וכו': וכן חוק הטבע אשר עינו של אדם צרה, להאציל מהונו ורכושו לאחרים, אבל כלום יש לך מי שעינו צרה, מלהאציל מחכמתו ותבונתו על אחרים, ואדרבה ביותר ממה שהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק, ומכ"ש בתורת ה' וחפצו ית':

ות ה) ובזה תבין מש"כ בזוהר דבחבורא דא יפקון בני ישראל מגלותא, וכן עוד בהרבה מקומות, שאך ורק בהתפשטות חכמת הקבלה ברוב עם, נזכה לגאולה השלמה, וכן אמרו ז"ל המאור שבה מחזירו למוטב, ודקדקו זה בכונה גדולה להורותינו דרק המאור שבתוכיותה, כתפוחי זהב במשכיות כסף בה צרור זו הסגולה, להחזיר האדם למוטב, דהן היחיד והן האומה, לא ישלימו הכונה, שעליה נבראו, זולת בהשגת פנימיות התורה וסודותיה, והגם ששלימות הדעת מקוה לנו, בביאת משיח צדקינו, אמנם כתיב יהיב חכמתא לחכימין וכו' ואומר ובלב כל חכם לב נתתי חכמה, וע"כ להתפשטותגדול של חכמת האמת בקרב העם, אנו צריכים מקודם, באופן שנהי' ראוים לקבל התועלת ממשיח צדקינו, ולפיכך תלוים המה התפשטות החכמה וביאת משיח צדקנו זה בזה, והבן היטב:

וכיון שכן הרי אנו מחויבים לקבוע מדרשות ולחבר ספרים, כדי למהר תפוצת החכמה במרחבי האומה, ולא הי' כן בזמן הקודם מפני היראה מתערובת תלמידים שאינם מהוגנים, כמו שהארכנו לעיל, וממילא היה זה לעיקר הסיבה של אריכת הגלות בעוה"ר עד היום הזה, והיינו שאמרו חז"ל אין משיח בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי, היינו שכולם יהי' פרושים מרדיפה אחר התאוה והכבוד, שאז יהי' אפשר לקבוע מדרשות ברבים, להכינם לביאת מב"ד כנ"ל: או בדור שכולו חייב דהיינו בדור כזה, שפני הדור הוא כפני הכלב, ויראי חטא ימאסו, וחכמת סופרים תסרח בהם וכו', אשר אז לאידך גיסא, יהי' אפשר להסיר השמירה היתירה, וכל הנשאר בבית יעקב ולבו דופק להשגת החכמה והתכלית, קדוש יאמר לו ויבוא וילמוד כי אין עוד חשד ופחד, פן ואולי לא ישאר עומד על מדותיו ויצא ויסחור אותה בשוק, כי כבר אפס קונה מההמון כולו, וכבר החכמה מאוסה בעיניהם באופן שאין להשיג תמורתה, לא תאוה ולא כבוד, ולפיכך כל הרוצה לכנוס יבוא ויכנוס, וישוטטו רבים ויתרבה הדעת בכל אותם הכדאים לה, ובזה נזכה בקרוב לביאת משיח צדקינו ופדות נפשינו בב"א:

מאמר לסיום הזהר

ומכאן הוכחה ברורה שכבר הגיע דורנו זה לימות המשיח, כי עינינו הרואות שכל הביאורים על ספר הזהר שקדמו לנו, לא ביארו אפילו עשרה אחוזים מהמקומות הקשים בזהר, וגם במקצת שביארו, סתומים דבריהם כמעט כדברי הזהר עצמו. ובדורנו זה זכינו לפירוש " הסולם" שהוא ביאור מלא על כל דברי הזהר. ומלבד זה שאינו מניח דבר סתום בכל הזהר בלי לפרשו, אף גם הביאורים מיוסדים על פי השכל העיוני הפשוט, שכל מעיין בינוני יכול להבינם. ומתוך שנגלה הזהר בדורנו זה, הרי זו הוכחה ברורה שאנחנו נמצאים כבר בימות המשיח בתחילתו של אותו הדור שעליו נאמר ומלאה הארץ דעה את ה' וגו'.

ויש לדעת שענינים רוחניים אינם כענינים גשמיים שבהם הנתינה והקבלה באים כאחד. כי ברוחניות זמן נתינה לחוד וזמן קבלה לחוד. כי תחילה ניתן הדבר מהשי"ת למקבל, ובנתינה זו נותן לו רק הזדמנות לקבל, אבל עוד לא קיבל כלום. עד שיתקדש ויטהר כראוי, אז זוכה לקבל הדבר, באופן שמזמן הנתינה עד זמן הקבלה יכול להתעכב זמן מרובה. ולפי זה מ"ש שהדור הזה כבר הגיע להכתוב ומלאה הארץ דעה את ה' וכו', הנה זה אמור מבחינת נתינה בלבד, אבל לבחינת קבלה ודאי לא הגענו עוד, עד שנטהר ונתקדש ונלמד ונתיגע בשיעור הרצוי יגיע זמן הקבלה ויקויים בנו הכתוב ומלאה הארץ דעה את ה' וגו'.

ונודע שהגאולה ושלימות ההשגה כרוכים זה בזה, והמופת הוא שכל מי שיש לו המשכה לסודות התורה יש לו המשכה לארץ ישראל, ולפיכך לא הובטח לנו ומלאה הארץ דעה את ה' וגו' אלא באחרית הימים, דהיינו בזמן הגאולה.

ולפיכך כמו שבשלימות ההשגה לא זכינו עוד לזמן קבלה אלא לזמן נתינה בלבד, שבכחה ניתנת הזדמנות לבוא לשלימות ההשגה, כן הוא בענין הגאולה שלא זכינו לה, אלא בבחינת נתינה בלבד. כי העובדה היא שהקב"ה הוציא ארצנו הקדושה מרשות הנכרים והחזירה לנו, ובכל זאת עדיין לא קבלנו הארץ לרשותנו מפני שעוד לא הגיע זמן הקבלה, כמו שביארנו בענין שלימות ההשגה, באופן שנתן ואנחנו עוד לא קבלנו. שהרי אין לנו עצמאות כלכלית, ואין עצמאות מדינית בלי עצמאות כלכלית. ועוד הרבה יותר מזה, כי אין גאולת הגוף בלי גאולת הנפש, וכל עוד שרוב בני הארץ שבויים בתרבויות הזרות של האומות, ואינם מסוגלים כלל לדת ישראל ותרבות ישראל, הרי גם הגופות שבויים תחת הכוחות הנכרים. ומבחינה זו נמצאת עוד הארץ בידי הנכרים, והמופת הוא שאין שום אדם מתרגש כלל מן הגאולה כמו שהיה צריך להיות בזמן הגאולה אחרי אלפיים שנה. ולא בלבד שאין בני הגולה מתפעלים לבוא אלינו וליהנות מן הגאולה, אלא חלק גדול מאותם שנגאלו וכבר יושבים בתוכנו, מצפים בכליון עינים להפטר מגאולה זו ולשוב לארצות פזוריהם. הרי שאעפ"י שהקב"ה הוציא הארץ מרשות האומות ונתנה לנו, עכ"ז אנו עוד לא קבלנוה, ואין אנו נהנים מזה. אלא שבנתינה זו נתן לנו הקב"ה את ההזדמנות לגאולה, דהיינו להטהר ולהתקדש ולקבל עלינו עבודת ה', בתורה ובמצוות לשמה, ואז יבנה בית המקדש ונקבל הארץ לרשותנו, ואז נחוש ונרגיש בשמחת הגאולה. אבל כל עוד שלא באנו לזה, שום דבר לא נשתנה, ואין שום הפרש בין נמוסי הארץ עתה, מכפי שהיתה עדיין תחת ידי זרים, הן במשפט, הן בכלכלה והן בעבודת ה'. ואין לנו אלא הזדמנות לגאולה.

היוצא מדברינו, שדורנו זה הוא הדור של ימות המשיח. ולפיכך זכינו לגאולת ארצנו הקדושה מידי הנכרים. גם זכינו להתגלות ספר הזהר שהוא תחילת קיום הכתוב ומלאה הארץ דעה את ה' וגו'. ולא ילמדו עוד וגו'. כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם. אבל בשתי אלה זכינו רק בבחינת נתינה מהקב"ה, אבל אנו לידינו עוד לא קבלנו כלום, אלא שניתנה לנו הזדמנות בזה להתחיל בעבודת השי"ת, לעסוק בתורה ובמצוות לשמה, שאז נזכה להצלחה גדולה ככל המובטח לדורו של המשיח, מה שלא ידעו כל הדורות שלפנינו, ואז נזכה לזמן הקבלה של שתי אלה: " שלימות ההשגה" ו" הגאולה השלימה".

הקדמה לתעס:

כב) אכן, אם נשים לב לדבריו ז"ל, המה מתבהרים לפנינו כעצם השמים לטוהר, כי מה שכתב, "מוטב לו שיניח את ידו הימנו אחר שבחן מזלו בחכמת הנגלה", אין הכוונה על מזל של חריפות ובקיאות, אלא כמו שביארנו לעיל, בפירוש "בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין, כלומר, שעמל ויגע בתורת הנגלה ועדיין היצה"ר בתוקפו עומד ולא נמוח כלל, כי עדיין לא ניצל מהרהורי עבירה, כמ"ש רש"י לעיל בביאור בראתי לו תורה תבלין, עש"ה. ולפיכך, מיעץ לו, שיניח את ידו הימנו ויעסוק בחכמת האמת, משום שקל יותר להמשיך המאור שבתורה בעסק ויגיעה בחכמת האמת, מביגיעה בתורת הנגלה. והטעם הוא פשוט מאד, כי חכמת תורת הנגלה לבושה בלבושים חיצונים גשמיים, דהיינו גניבה גזילה ונזיקין וכדומה, אשר משום זה קשה וכבד מאד לכל אדם, לכוין דעתו ולבו להשי"ת בעת העסק, כדי להמשיך המאור שבתורה, ומכל שכן לאיש כזה, שהוא כבד וקשה בעיון התלמוד עצמו, ואיך יוכל לזכור עוד בשעת הלימוד בהשי"ת, כי להיות העיון הוא בנושאים גשמיים הם ח"ו אינם יכולים לבא אצלו עם הכוונה להשי"ת בבת אחת, ולכן מיעצו לעסוק בחכמת הקבלה, אשר חכמה זו לבושה כולה בשמותיו של הקב"ה, ואז כמובן יוכל לכוין דעתו ולבו להשי"ת בשעת לימוד בלי טורח, ואפילו הוא קשה העיון ביותר, כי העיון בנושאים של החכמה והשי"ת, הם אחד, וזה פשוט מאד.

כג) ולפיכך מביא ראיה יפה מדברי הגמרא "מכאן לתלמיד שלא ראה סימן יפה במשנתו חמש שנים, שוב אינו רואה" כי למה לא ראה סימן יפה במשנתו, ודאי אין זה אלא משום חסרון כוונת הלב בלבד, ולא משום חסרון כשרון אליה, כי חכמת התורה אינה צריכה לשום כשרון, אלא כמ"ש במדרש הנ"ל, "אמר הקב"ה לישראל, חייכם, כל החכמה וכל התורה דבר קל הוא, כל מי שמתיירא אותי ועושה ד"ת, כל החכמה וכל התורה בלבו". אמנם ודאי שצריך זמן, להרגיל את עצמו במאור שבתורה ומצוות, ואיני יודע כמה? ויכול אדם לצפות כן בכל שבעים שנותיו, לפיכך מזהירה אותנו הברייתא (חולין כ"ד) שאין לצפות יותר מחמש שנים, ור' יוסי אומר רק ג' שנים (ע"ש בחולין דף כ"ד), אשר די ומספיק לגמרי לזכות בחכמת התורה, ואם לא ראה סימן יפה בשיעור זמן כזה, לא ישטה עוד את עצמו בתקות שוא ומפוחי כזב, אלא ידע, שלא יראה עוד סימן יפה לעולם. ולכן יראה תיכף, למצוא לעצמו איזו תחבולה יפה, שיצליח על ידה לבא לשמה ולזכות בחכמת התורה. והברייתא לא פירשה את התחבולה, אלא שמזהירה, שלא ישב באותו המצב ויחכה עוד. וזהו שאומר הרב, שהתחבולה המוצלחת יותר ובטוחה לו, הוא העסק בחכמת הקבלה, ויניח ידו מעסק חכמת תורת הנגלה לגמרי, שהרי כבר בחן מזלו בה ולא הצליח, ויתן כל זמנו לחכמת הקבלה הבטוחה להצלחתו, מטעם המבואר לעיל, עש"ה.

כה) עתה תראה, איך כל הקושיות שהבאנו בתחילת ההקדמה המה הבלי הבלים אלא המה הם המכמורים שפורש היצה"ר, לצוד נפשות תמימות, כדי לטורדן מהעולם בלי חמדה. ונראה את הקושיא הא', שמדמים את עצמם שיכולים לקיים כל התורה כולה גם בלי ידיעת חכמת הקבלה, הנה אני אומר להם, אדרבא, אם תוכלו לקיים לימוד התורה וקיום המצוות כהלכתן לשמה, דהיינו כדי לעשות נ"ר ליוצר ב"ה בלבד, אז אינכם צריכים באמת ללימוד הקבלה, כי אז נאמר עליכם נשמת אדם תלמדנו, כי אז מתגלים לכם כל רזי תורה כמעיין המתגבר, כדברי רבי מאיר (במשנה אבות הנ"ל), בלי שתצטרכו סיוע מהספרים. אלא אם עדיין אתם עומדים בבחינת העסק שלא לשמה, אלא שתקותכם לזכות על ידיה לשמה, א"כ יש לי לשאול אתכם, כמה שנים אתם עוסקים כן. אם עדיין אתם נמצאים בתוך חמש השנים לדברי תנא קמא, או תוך שלוש השנים לדברי רבי יוסי, אז יש לכם עוד לחכות ולקוות, אבל אם עבר עליכם העסק בתורה שלא לשמה יותר מג' שנים לדר"י וה' שנים לת"ק, הרי הברייתא מזהירה אתכם, שלא תראו סימן יפה עוד בדרך הזה שאתם דורכים, ולמה לכם להשלות נפשכם בתקות שוא, בשעה שיש לכם תחבולה כל כך קרובה ובטוחה, כמו הלימוד של חכמת הקבלה, כמו שהוכחתי הטעם לעיל, להיות העיון בנושאי החכמה דבר אחד עם השי"ת עצמו, עי' היטב לעיל.

כו) וכן נמשש את הקושיא השניה במ"ש, שצריכים תחילה למלאות כריסם בש"ס ופוסקים. הנה בודאי הוא, שכן הוא לדברי הכל, אמנם ודאי שכל זה אמור, אם כבר זכיתם ללימוד לשמה, או אפילו שלא לשמה אם אתם עומדים בתוך ג' השנים או ה' שנים, משא"כ אחר הזמן ההוא, הרי הברייתא מזהירה אתכם, שלא תראו עוד סימן יפה לעולם, וכמו שנתבאר לעיל, וא"כ מוכרחים אתם לנסות הצלחתכם בלימוד הקבלה.

כז) עוד צריכים לדעת, שישנם ב' חלקים בחכמת האמת: חלק א', הוא הנקרא סתרי תורה, שאסור לגלותם זולת ברמיזה, מפי חכם מקובל, למקבל מבין מדעתו. ומעשה מרכבה ומעשה בראשית שייכים ג"כ לחלק הזה. וחכמי הזוהר מכנים החלק הזה, בשם ג' ספירות ראשונות: כתר, חכמה, בינה, ומכונה ג"כ בשם ראש הפרצוף. חלק שני, הוא הנקרא טעמי תורה, שמותר לגלותם, וגם מצוה גדולה לגלותם. ונקרא בזוהר, בשם ז' ספירות תחתוניות של הפרצוף, ומכונה ג"כ בשם גוף של הפרצוף. כי בכל פרצוף ופרצוף דקדושה, יש בו עשר ספירות, הנקראות: כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. שג' ספירות הראשונות מהם, מכונות ראש הפרצוף. וז' ספירות התחתוניות מכונות בשם גוף הפרצוף. ואפילו בנשמה של האדם התחתון, ישנן ג"כ בחינות עשר הספירות בשמותיהן הנ"ל, וכן בכל בחינה ובחינה, הן בעליונים, והן בתחתונים. כמו שיתבארו הדברים בטעמיהם, בפנים הספר בע"ה. והטעם, שז' ספירות התחתוניות שהן גוף הפרצוף, נקראות בשם טעמי תורה, הוא סוד הכתוב, חיך אוכל יטעם. כי האורות המתגלים מתחת לג' הראשונות, שהם סוד ראש, מכונים "טעמים", והמלכות דראש מכונה "חיך". ומשום זה נקראים בשם "טעמי" תורה, כלומר המתגלים מחיך הראש, שהוא בחינת מקור כל הטעמים, שהוא מלכות דראש, אשר משם ולמטה אין שום איסור לגלותם, ואדרבא, שכר המגלה אותם גדול לאין קץ ולאין שיעור. אכן ג' הספירות הראשונות הללו וז"ס התחתוניות הללו, האמורות כאן, מתפרשות: או בכלל כולו, או בפרטי פרטיות שאך אפשר לחלק, באופן, שאפילו ג' הספירות הראשונות, מהמלכות שבסוף עולם העשיה, שייכות לחלק סתרי תורה שאסור לגלותן, וז' הספירות התחתוניות שבכתר דראש האצילות, שייכות לחלק טעמי התורה אשר מותר לגלותן. והדברים האלה מפורסמים בספרי הקבלה.

כח) ומקור הדברים הללו תמצא במסכת פסחים (דף קי"ט), דאמרינן שם, כתיב (ישעיהו כ"ג) והיה סחרה ואתננה קודש לה', לא יאצר ולא יחסן, כי אם ליושבים לפני ה' יהיה סחרה, לאכול לשבעה, ולמכסה עתיק וכו'; מאי למכסה עתיק, זה המכסה דברים שכיסה עתיק יומין, ומאי נינהו, סתרי תורה. ואיכא דאמרי, זה המגלה דברים שכיסה עתיק יומין, מאי נינהו, טעמי תורה. ופירש רשב"ם ז"ל, וז"ל "עתיק יומין": זה הקב"ה, דכתיב ועתיק יומין יתיב, "סתרי תורה": הוא מעשה מרכבה, ומעשה בראשית, ופירושו של שם, כדכתיב זה שמי לעלם, "והמכסה": היינו שאינו מוסר אותם לכל אדם, אלא למי שלבו דואג, כמ"ש באין דורשין. "זה המגלה דברים שכיסה עתיק יומין": והכי משמע, למכסה סתרי תורה, שהיו מכוסין מתחילה, ועתיק יומין גילה אותן, ונתן רשות לגלותם, ומי שמגלה אותם זוכה למה שאמר בפסוק זה, עד כאן לשונו.

כט) הרי לך במפורש, ההפרש הגדול בין סתרי תורה, אשר המשיגם נוטל כל השכר הגדול הזה (המפורש שם בגמרא בפירוש הכתוב) בשביל שמכסה אותם, ואינו מגלה אותם. והיפוכם טעמי התורה, אשר המשיגם נוטל כל השכר הגדול הזה, בשביל שמגלה אותם לאחרים. והאיכא דאמרי לא פליגי אלישנא קמא, אלא רק משמעות דורשין איכא בינייהו, אשר הלישנא קמא דורשין סיפא דקרא "ולמכסה עתיק" וע"כ מפרשין השג השכר הגדול על מכסה את סתרי התורה, והאיכא דאמרי דורשין רישא דקרא "ולאכול לשבעה" שמשמעותו "טעמי תורה", בסו"ה וחיך אוכל יטעם, כי אורות הטעמים מכונים אכילה, וע"כ מפרשים השג השכר הגדול הנאמר בכתוב, על המגלה את טעמי התורה. אבל אידי ואידי סוברים, שאת סתרי התורה חייבים לכסות ואת טעמי התורה חייבים לגלות.

ל) הרי לך תשובה ברורה על הקושיות: הרביעית, והחמישית, שבתחילת ההקדמה. שמה שתמצא בדברי חז"ל וגם בספרים הקדושים שאין מוסרים אותה אלא למי שלבו דואג בקרבו וכו', היינו את אותו החלק שנקרא סתרי תורה, שהוא בחינת ג' ספירות ראשונות ובחינת ראש, שאין מוסרין אותה אלא לצנועים, ובתנאים ידועים,שבכל ספרי הקבלה שבכתב ושבדפוס, לא תמצא אפילו זכר מהם, כי הם הדברים שכיסה עתיק יומין, כנ"ל בגמרא. ואדרבא אמור אתה, אם אפשר להרהר ואפילו להעלות על הדעת, שכל אלו הקדושים והצדיקים המפורסמים, שהם גדולי האומה משופרי דשופרי, כגון ספר יצירה, וספר הזוהר, וברייתא דר' ישמעאל, ורב האי גאון, ור' חמאי גאון, והר"א מגרמיזא, ויתר הראשונים עד לרמב"ן, ובעל הטורים, ובעל השו"ע, עד לגאון מוילנא, והגאון מלאדי, ויתר הצדיקים, זכר כולם לברכה, שמהם יצאה לנו כל התורה הנגלית ומפיהם אנו חיים, לידע המעשה אשר נעשה למצוא חן בעיני השי"ת, והרי, כל אלו כתבו והדפיסו ספרים בחכמת הקבלה, כי אין לך גילוי גדול מכתיבת ספר, אשר הכותב אותו, אינו יודע מי הם המעיינים בספרו, שיכול להיות שח"ו רשעים גמורים יסתכלו בו, ואם כן אין לך גילוי רזי תורה יותר מזה, וח"ו להרהר אחר מיטתם של קדושים וטהורים הללו, שיעברו אפילו כקוצו של יוד על מה שכתוב ומפורש במשניות ובגמרא, שאסור לגלות אותם, כמ"ש באין דורשין (במס' חגיגה). אלא בהכרח, שכל הספרים הנכתבים והנדפסים, המה בבחינת טעמי תורה, שעתיק יומין כיסה אותם מתחילה, ואח"כ גילה אותם בסוד חיך אוכל יטעם כנ"ל, שסודות אלו, לא רק שאין איסור לגלותם, אלא אדרבא, מצוה גדולה לגלותם (כנ"ל בפסחים קי"ט), ומי שיודע לגלות ומגלה אותם, שכרו הרבה מאד, כי בגילוי האורות הללו לרבים, ולרבים דוקא, תלוי דבר ביאת גואל צדק בב"א.

3084
האם צריך ללמוד חכמת הקבלה?
מה ההבדל בין חכמת הקבלה לפנימיות התורה?
מהי חכמת האמת? מדוע מי שלא לומד קבלה צריך להתגלגל שוב לעולם הזה? מהי דרך האמת?

 

לפני שנתחיל נפתח בתמצית דבריו של בעל הסולם בהקדמת פי חכם:

 

הקדמת פי חכם בעל הסולם:

"הנה נודע מפי סופרים ופי ספרים אשר לימוד חכמת הקבלה הוא מחויב בהחלט לכל אדם מישראל, ולו למד אדם כל התורה כולה, ובקי בש"ס ופוסקים בע"פ, גם ממולא במידות ובמעשים טובים יותר מכל בני דורו ולא למד חכמת הקבלה, הוא מחויב להתגלגל ולבא עוד פעם בעוה"ז כדי ללמוד רזי תורה וחכמת האמת, שזהו מובא בכמה מקומות במדרשי חז"ל.

וז"ל הזוהר "שיר השירים" בביאור הפסוק "אם לא תדעי לך היפה בנשים וכו'", שפירשו חז"ל על הנשמה הבאה לפני כסא הכבוד לאחר פטירתו של אדם, שאומר לה הקב"ה "אם לא תדעי לך היפה בנשים", אע"ג שאנת יפה בנשים, וזכאה אנת בעובדין טבין יתיר ויאה מכל הנשמות, אם לית לך ידיעה ברזין דאורייתא, "צאי לך בעקבי הצאן", פוק לך מהכא ותוב לעלמא דין, "ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים", תמן תלכי אל בתי מדרשאות ותילף רזי דאורייתא מפומייהו דרבנן עש"ה. עד כאן לשון קודשו.

עוד אומר במאמר תורת הקבלה ומהותה בפרי חכם: {קטעים מרוכזים מהמאמר}

"היוצא מדברינו, שענין החכמה האמורה, אינה מוגבלת כלל בלשון של חכמת הקבלה, כי עיקרה הוא אור רוחני, היוצא ומתגלה מעצמותו ית' בסוד הכתוב, "התשלח ברקים וילכו ויאמרו לך הננו". דהיינו, על שני הדרכים הנ"ל: מעילא לתתא, ומתתא לעילא. והדברים והדרגות האלו, באים ומתפשטים על פי לשון מותאם להם, שהם באמת כל הויות הבריות ומנהגיהם שבעולם הזה, שהמה ענפיהם. כי, "אין לך עשב ועשב מלמטה שאין עליו מלאך מלמעלה, שמכה אותו ואומר לו גדל". והיינו שהעולמות יוצאים ונחתמים זה מזה כחותם ונחתם, וכל שבזה, נוהג בזה. עד לעולם הגשמי, שהוא ענף אחרון שלהם, אבל כולל את העולם העליון ממנו כנחתם מחותם. בזה נקל לדעת, שאפשר לדבר מעולמות העליונים, רק על פי ענפיהם הגשמיים התחתונים הנמשכים מהם, או מהנהגות, שהם לשון התנ"ך. או על פי חכמות חיצוניות. או על פי הבריות, והוא לשון המקובלים. או על פי שמות מוסכמות, וזה היה נוהג בקבלת הגאונים מזמן גניזת הזוהר." |

לאור האמור לעיל מתבאר לנו, שפנימיות חכמת הקבלה, אינה אחרת, מפנימיות התנ"ך, התלמוד, וההגדה. וכל ההפרש ביניהם, הוא רק בדרכי ההגיון בלבד, והדבר דומה, לחכמה שהעתיקוה לארבע שפות. מובן מעצמו, שעצם מהות החכמה לא נשתנתה כלל, עקב שינו השפה, וכל מה שיש לנו לחשוב הוא רק, איזה העתקה היא הנוחה יותר ומקובלת יותר למסירת החכמה אל המעיין. |עד כאן לשון קודשו.

 

האם צריך ללמוד חכמת הקבלה?

לפני שנענה על השאלה ראוי להבין, שעיקר התורה נקראת חכמת האמת, וכמו כן נקראת פנימיות התורה. חכמת האמת שהיא עיקר התורה ונמצאת בכל התורה ובכל הלשונות, פשט רמז דרש וסוד, מקרא משנה הלכה גמרא מדרש קבלה וכו. היא נקראת גם לעיתים חכמת הקבלה, מכיוון שחכמת הקבלה היא הקרובה ביותר לחכמת האמת.

 

מה ההבדל בין חכמת הקבלה לפנימיות התורה?

אומר הרב אדם סיני  "שהתורה מחולקת לפרד"ס – פשט, רמז, דרש, סוד. סוד כנגד חכמת הקבלה, אומנם יש משהו מעל כולם שכולל את כולם: פנימיות התורה, חכמת האמת דרך העבודה." עכ"ל

חכמת הקבלה זו אחת הדרכים המסוגלות ביותר בדורנו ויש לדייק היחידה שניתן ללמוד ולפשוט דרכה את פנימיות התורה, את חכמת האמת.

חכמת האמת היא הכלל שמעבר לפרטים.

חז"ל וכל הצדיקים גם אלה שלא עסקו בקבלה, תמיד עסקו בחכמת האמת, כפי שאמר המרח"ו "כי לא על חנם כפי רצונם פסקו טמא טהור אסור והיתר כשר ופסול אלא מתוך פנימיות התורה כנודע"

כמו כן כל סיפורי הגמרא חז"ל לא למדו אותם רק בחיצוניות חס ושלום. לא למדו על שור וחמור חיצונים בלבד כמו שלומדים רק היום, אלא עיקר הלימוד שלהם היה חכמת האמת שבגמרא, הם ידעו להפיק והפיקו את פנימיות התורה מתוך הגמרא.

למשל שור זה בחינת ידיעה, חמור צד הרגש שבחומר הבהמי כפי הכתוב "ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו וגו" שצריך להתגבר עליהם, כנגד עבודת הגאווה והאנוכיות שבאדם. {גאוותו אומרת שמגיע לו שכר מהבורא בעולם הבא. החמור שלו אומר לו שאם הוא נהנה מהמצוות והתורה שיקיים אותה}

מאמתי קוראים קריאת שמע? דהיינו מאימת ה', יראת הרוממות קוראים אותה וכו'

שאבותינו היו לעיתים עובדים עצים ואבנים חס ושלום, אין מדובר על עצים שרואים במפעל שולחנות, ודאי שוטה גמור מי שחושב שעל זה מדובר, אלא הכוונה על מדרגות רוחניות כפי שבעל הסולם מסביר במאמריו.

עובדי כוכבים ומזלות, זה מי שעובד את הרצון לעוצמה וידיעה, את המדע, את הרגש המיסטי, את ההשתוקקות. אין המדובר למי שמשתחווה למשו חיצוני רק. {כוכב מלשון כוח-בו- רצון לידע וגאווה. מזל – שיבוא לי בחינם בלי עבודה אלא בגורל}.  כאשר אנו מסתכלים כך על התורה,  פתאום מגלים שיש לנו עוד המון עבודה לעשות.

יציאת מצרים היא לא יציאה ממצרים הגשמית רק, במקום או זמן גשמי, יציאת מצרים היא יציאה מקליפה של צרות אנוכיות אגו ופרטיות, שנמצאת בכל אחד מאיתנו.

המן, אוזני המן, אסתר מרדכי וכו'. לא מדובר רק על דמויות בסיפור חס ושלום כפי שמסביר הזוהר, אלא הכל מדרגות רוחניות וסודות התורה. וכן הלאה יש המון דוגמאות בכתבים.

כאשר המיקוד שלנו הוא רק על המעשה שבתורה, הצד החיצוני-  צד הגוף, ללא הנשמה. יוצא שכרנו בהפסדנו. כאשר אדם מסתכל מעבר למעשה החיצוני, פתאום הוא מגלה עולם שלם של עבודה התקדמות והתפתחות שיש לו לעשות.

לכן ראוי לזכור ולהפנים שהכלל- היא חכמת האמת, ולא חיצוניות התורה. 

12440703_1006535039385525_8548726132614500482_o

אומר הרמבם במורה נבוכים:
[תפוחי זהב במשכיות כסף]
אמר החכם:
תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבור על אפניו

התבונן כמה נפלא הוא הדבר הזה בתיאור המשל המחוכם! לפי שהוא אומר כי הדבר שהוא בעל שני פנים, כלומר: שיש לו פשט וסוד, ראוי שיהא פשטו נאה ככסף, וראוי שיהא תוכו יותר נאה מפשטו, עד שיהא תוכו ביחס לפשטו כזהב לגבי הכסף; וראוי שיהא בפשטו מה שיורה למתבונן על מה שיש בתוכו, כמו התפוח הזהב הזה, שכוסה ברשת של כסף שנקביה דקים מאוד, אשר כאשר רואים אותו מרחוק או בלי התבוננות מעמיקה, אפשר לחשוב בו שהוא תפוח כסף, וכאשר יתבונן בו היטב בעל עין חדה, יתברר לו מה שיש בתוכו, וידע שהוא זהב.

וכך הם משלי הנביאים ע"ה, פשטיהם חכמה מועילה בעניינים רבים, מכללם תיקון מצבי החברה האנושית כפי שנראה מפשטי משלי ודברים הדומים לכך, ותוכן חכמה מועילה בהשגת הדעות האמיתיות כפי אמיתותן.

ודע כי המשלים הנבואיים יש בהם שני דרכים:
– מהם משלים שכל מלה שבאותו המשל כוללת עניין,
– ומהם אשר כל המשל מורה על כל העניין הנמשל, ויבואו באותו המשל מלים רבות מאוד שאין כל מלה מהן מוסיפה דבר באותו העניין הנמשל, אלא נאמרו ליפות המשל והסדרת הדברים בו, או כדי להוסיף בהסתרת העניין הנמשל. ויהיה סדר הדברים כפי מה שראוי לפשט אותו המשל, והבן זה היטב. עד כאן לשונו

דהיינו אומר לנו בקצרה- שיש משו פנימי מאחורי המשל והמשל לא בא בשביל עצמו ולא בשביל לספר סיפורים!

12525454_1012397545465941_1598369418675366117_o

יוצא מכך שהכלל של כל התורה, היא חכמת האמת, החכמת האלוקית- סודות התורה, פנימיות התורה.

וכל חלקי התורה, שזה הפרדס – פשט רמז דרש סוד, הם האמצעים להשיג ולהכיר את חכמת האמת, הם כמו הלבוש שמגלה את הנסתר.

משל למה הדבר דומה? {רק משל לא להיתפס} יש לחם, אבל הלחם הוא מורכב: מעמילן, העמילן מורכב מפחמימות, הפחמימות מורכבות משרשרות של סוכרים וכו', מה שהגוף באמת צריך זה את האנרגיה שאגורה בסוכרים {ATP}, אבל אנו פושטים את האנרגיה הזו דרך לבוש, אפשר לפשוט ע"י בורקס, אפשר לפשוט ע"י חיטה מלאה, ועוד..

אין עניין בלחם בלי האנרגיה, אם יתנו לנו לחם מזויף שנראה בדיוק אותו דבר, עם טעם מדומה אפילו, אבל שעשוי מפלסטיק שעובד במעבדה עם חומרים כימים שהוסיפו לו טעם- אבל בלי הפנימיות של המזון שאנו צריכים, זה לא יזין אותנו! אין עניין בלבוש מצד עצמו, כל שכן שהוא לבוש שלא בא לגלות.

כמו כן אם נהיה בחדר מלא צמחים מאוד יפים, אבל מפלסטיק שלא באמת מייצרים חמצן, שלא באמת משחררים אנרגיה של התנועה האנרגטית החיובית שטמונה בהם, האם נכון ואפשרי לפשוט מהם את החמצן? או שצריך לחפש תחבולות חדשות?

חכמת האמת מלובשת בתוך לבושים שבאים לגלות לנו אותה, יש את הטובים יותר ואת הפחות מסוגלים, יש אפילו את השגויים כמו בתורת אחרות, שוודאי יש בהם גם נקודות אמיתיות, אבל הם שבויות בקליפה מעוותת, ואם לדייק לא סתם קליפות, אלא ג' קליפות הטמאות.

למשל – במזרח אומרים שצריך להשפיע, אחת המצוות שלהם היא לשרת- הדבר נשמע מאוד אמיתי לכאורה וזה באמת נכון מנקודה מסויימת, אבל אם חוקרים רואים שזה לא מייצג לגמרי את האמת ויש להם הרבה טעויות {נעסוק בהם במאמרים אחרים} ולמרות שזה בפשטות דומה, בדיוק כמו שצמח מפלסטיק דומה לצמח אמיתי.. זה שונה מקצה אל הקצה.. הזוהר הקדוש אומר, "כל חסד דעבדין לגרמיהו דעבדין" משמע שיש פה משו מעבר למה שרואים בעין החיצונית.

יוצא מכך הלחם של התורה היא חכמת האמת.

השאלה עכשיו מה הדרך הטובה ביותר לפשוט את חכמת האמת? האם לימוד פיזיקה קוונטית?

לימוד גמרא הלכה אגדה תהילים או מה? 

כמו כן ראוי לשאול למי ניתנה מלמעלה הרשות או הזכות להוריד אלינו את חכמת הקבלה, בצורה הכי טובה מבוארת ופרקטית?

אנו רואים שהיו יחידי סגולה בדורות קודמים שכן הגיעו להשגה ותפסו את חכמת האמת ללא חכמת הקבלה, כמו למשל הרמב"ם, ועוד גדולים רבים. השאלה אם זה תקף לגבינו, לגבי כלל העם או רק לצדיקים יחידי סגולה? והאם זה תקף בכלל בדור הזה?

בקצרה נענה שאין אפשרות בדורנו ככלל וכלל למרבית העם להגיע להשגה- להגיע ללשמה או להשיג את חכמת האמת וסודות התורה ללא חכמת הקבלה. {ראו הקדמה לתע"ס}. מכיוון שאין באפשרותנו את הכוח או היכולת או הזכות והרוממות לעשות זאת, אלא רק ע"י חכמת הקבלה.

{לא לשמה- באופן כללי הינה מדרגה שהאדם מקיים רק את המצווה החיצונית ללא כוונה, אך על זה נאמר שאם לא זכה לכוונה נעשית לו סם המוות חס ושלום וכבא על אישה מנאפת (פירוש השל"ה בגמרא שמה) כמו כן מצווה בלי כוונה כגוף בלי נשמה {ראו מאמר לסיום הזוהר \הקדמה לתע"ס\הקדמת ספר הזוהר מאמר הפיקודין} כמו כן אומר הצדיק האביר יעקב זצ"ל שהתורה מתרעמת עליו וגדול עונו מנשוא וכו'

12832502_1140818385962455_1645465449241694279_n

לכן מוטל עלינו להבין שעניין התגלות חכמת הקבלה וחובת ההתעסקות בה, זהו מהלך קוסמי וזה לא סתם ככה, שרק חכמת הקבלה יכולה להצילנו ולהביאנו לדבקות בה'. אלא זה סדר קוסמי שטבוע במציאות ואין דרך אחרת. {ראו בהקדמה להספר הזוהר – בעניין דורות ראשונים ואחרונים)

מסבירים לנו המקובלים, שאין האדם נברא אלא כדי לעסוק בחכמת הקבלה, ולא משנה עם כמה מעשים חיצוניים טובים יעלה לשמים, אם לא השיג סודות הפנימיות, יחזור בגלגול עד שישיגם, על כן למה לנו להתמהמה? על מה למה וכמה? כדאי להתעורר. חודש אדר סגולה לדבר זה, להגביר את מעלה פנימיות התורה על מעלת חיצוניות התורה.

טעות היא לחשוב שדרך חיצוניות התורה לבד אפשר להיות שלם, האדם בדר"כ מאמין או מסתפק בשכר שיקבל רק מחיצוניות התורה ולכן מסתפק במעשים שקנה ובשכר שיקבל על כך לאחר פטירתו מהעולם הזה. אבל האמת היא שאין שכר על חיצוניות זה מספרים לנשים וקטנים.

כפי שאומר הרמב"ם "לפיכך שמלמדים את הקטנים ואת הנשים וכלל עמי הארצות אין מלמדים אותם אלא לעבוד מיראה וכדי לקבל שכר, עד שתרבה הדעת ויתחכמו חוכמה יתרה, מגלים להם רז זה מעט מעט ומרגילין אותן לעניין זה בנחת עד שישיגוהו.." { נשים הם בחינת נקב, נקב זה חיסרון, שפועלים מתוך חיסרון למלאות את תאוותן. קטן שאין לו רצון חזק וחשיבות לדברים אמיתיים, אלא דברים חולפים וזמניים.

 

אין בעולם הבא חומר גשמי, רק סודות התורה, מי שיבוא לשמה בלי סודות התורה? מה יעשה שמה? {ראו מאמר סגולת זכירה בעל הסולם ואלפי ציטוטים בזוהר}

אומר המדרש ששואלים את האדם כשעולה לשמים, הלכה למדת? משנה למדת? סודות התורה למדת?

אם לא למד חוזר בגלגול עד ישיג את סודות התורה.

לכן כמו שבעל הסולם מורה לנו, על כל אחד לקבל על עצמו להגביר את מעלת פנימיות התורה על חיצוניות התורה, ולא להניחה בקרן זווית בשעה שלא יום ולא לילה, אלא להחזיר עטרה ליושנה ולתת לפנימיות שהיא השושנה שבין החוחים {בין החיצוניות שמנסה להסתיר את הפנימיות} להתגלות ולגדול לתפארת!

בקטע מוסגר ראוי להדגיש– שאין זה אומר שהחיצוניות לא חשובה, אלא מכיוון שהחיצוניות היא הפתח לפנימיות ואף מגרה אותה היא מאוד חשובה כאמצעי ולכן צריך ללמוד ולעסוק בהלכה גמרא משנה תלמוד וכל מה שאדם יהודי צריך כדי להשלים את עצמו. גם דומם צומח וחי, שהם כנגד הנגלה חשובים ועוזרים לאדם להתפתח ולהשלים את עצמו,  אבל זה לא מספיק. צריך להתקדם למדרגת האדם, שזו פנימיות התורה.

לכן צריך את הנגלה. רק כאשר החיצוניות עומדת בפני עצמה בלי קשר לפנימיות, זה כמו בריאה בלי בורא, וזה מוות ונפרדות. דרך האמת היא לחבר בין החיצוניות לפנימיות – שהלא לשמה יביא ללשמה, שהנגלה יביא לסוד, שהשפחה תשמש את הגבירה, שההלכה תשמש את הכוונה, שהגוף ישמש את הנשמה, שהגוי ישמש את ישראל, וכו'.  וזו הדרך לשלמות הרצויה.

לסיכום: צריך לעסוק בכל חלקי התורה, אבל את רוב זמננו אומרים המקובלים בדורנו שיש להקדיש, לפנימיות התורה.

כפי שאומר המקובל הרב איזיק מקומרנו זצ"ל "אם דורי היה שומע לי, היה לומד כבר מגיל תשע ספר הזוהר, וכך היה יורש יראת שמים במקום יראה חיצונית".

ושנזכה להתחזק ולהידבק בחכמת הקבלה, ולפשוט ממנה את חכמת האמת.

10633270_1006514816054214_4443840676798379664_o

 

1150

פרק ג שיעור 27 עמוד קל'

בסבת מלכות דעליון שנעשה כתר לתחתון, מתקשרים העולמות זה בזה , לקבל הארה זה מזה.

ו) ואמנם כל זה הבחינה שהיתה בכל העולמות, הכל היה לתועלת העולמות, כדי לקשר זה בזה וזה בזה, כדי שיוכלו לקבל הארה זה מזה וזה מזה, על ידי היות סיום האצילות תחילת רישא דבריאה ממש, וכן בשאר העולמות.

בסבת מלכות דאצילות המלובשת בכתר דבריאה, שבהיכל קדש קדשים, 

יכול ההיכל ההוא לעלות לאצילות ביום השבת .

ז) וז"ס יום השבת, כי אז, נתוסף קדושה בעולמות, ואז נ היכל העליון קדשי קדשים דבריאה, חוזר לעלות אל האצילות, ונעשה אצילות גמור ממש לטעם הנ"ל. וכיוצא בזה בשאר העולמות ואין להאריך.

אין יותר בכל נאצל, מד' מדרגות חו"ב תו"מ , ובחינה אמצעית בין מאציל לנאצל, 

שהוא כתר, שיש בו בחינת מאציל ובחינת נאצל.

* ח) הכלל היוצא מזה, כי האמת הוא שהנאצל אין בו רק ד' מדרגות, שהם ד' אותיות הויה, והם אצילות בריאה יצירה עשיה, והם חכמה ובינה תפארת ומלכות. כי לכן התורה התחילה מבראשית, ואין ראשית אלא חכמה, כמארז"ל, ס ואמרו כן בלשון שלילה, כדי לשלול את הכתר. אמנם יש בחינה אמצעית, כולל ב' בחינות: מאציל, ונאצל. והוא הנקרא כתר, וכתר זה יש בו כללות כל מה שלמעלה ממנו, ואף אם הוא קטן מכולם יונק מכולם, ויש בו שורש כל הי"ס הנאצלים, והוא משפיע בכולם.

* עץ חיים שער מ"ב פ"א בסופו.

נ) ראש דבריאה, ששם מלובשת נקודה דמלכות דאצילות, נקרא היכל קדשי קדשים, וכל ההיכל הזה, עולה עם הנקודה לאצילות ביום השבת, מכח הנקודה דאצילות המלובשת שם.

ס) שהיה להם לומר שראשית היא חכמה, ולמה אמרו אין ראשית אלא חכמה, שהמשמעות הוא ולא דבר אחר: והיינו "לשלול את הכתר" ללמדך, שכתר אינו ראשית להעולם, אלא חכמה הוא ראשית העולם, כי גם העולם בכללו יש לו ד' בחינות חו"ב תו"מ, אשר חכמה היא הבחינה ראשונה שבהן, אבל הכתר הוא אינו נחשב מבחינת העולם, אלא אמצעי כנ"ל, והוא בפ"ע ג"כ כולל ד' בחינות, כנ"ל.

כשמונים ד', הוא מספר הנאצלים בפועל. וכשמונים ה', הוא כשאנו חושבים עמהם הכתר, שבו מאציל ונאצל.

ט) ובזה אל תתמה, אם לפעמים אנו אומרים כי ע יוד ספירות, נחלקים לד' אותיות הויה, ופעמים אנו אומרים שנחלקין לה' פרצופין והוא כשאנו אומרים שהוא ד', הוא מנין הנאצלים ממש בפועל, וכשאנו מונין ה' פרצופים, הוא כשאנו מונין שורש המאציל עם הנאצלים עצמם.

ע) אמנם אין העשר הספירות נחלקות לעשרה פרצופין, והטעם הוא, כי שש ספירות חג"ת נה"י אינן עושות ששה פרצופים, להיותן כולן רק בחינה אחת בעביות המסך, ובשיעור הקומה, דהיינו בחי"ג, וע"כ כולן יחד יוצאות מזווג דהכאה אחד, ונחשבות ע"כ פרצוף אחד. וענין ההבחן מבין שש הספירות חג"ת נה"י, יתבאר בשיעורים הבאים בע"ה.

סיכום: למדנו בשיעור הקודם על מיעוט הלבנה שאומר שההסכמה להתמעט צד הבריאה זה מאפשר את האמונה בבחירה ביתר דביקות, העוברת כחוט השני בכל העולמות. אתה פוגש את צד העיגול שהוא צד נעלם. אם אתה מוכן למעט אותו ואומר שהמצב לא קובע, שההשתוקקות לא קובעת אז אפשר לפגוש את הבחירה ביתר דביקות שהיא נקודת העתיק היורד מעולם לעולם.

מיעוט הלבנה גורם לאמונה וכל חודש, ולכן החודשים הבאים מבח' הלבנה הם אמונה, והראשון לחודשים, חידוש הלבנה מצד הבריאה שבחר ביתר דבקות – בניסן, כמו נס הבוקע את המסך. אמונה מעל המחשבה נקראת נס.

הבנו שאותו כתר, אותה בקיעה נמצאת בכל העולמות ונשארת שם תמיד. צריך ללמוד כיצד להתחבר אליה.

מספר לנו שבזכות מלכות דעליון שנעשה כתר לתחתון נעשה קשר בין העולמות, ודרך נקודה זו שהיא קשר לעליון יכולה לחזור ולעלות אליו, מייצר קשר מא"ס עד למקום הכי נמוך שלך – למשל, אם צריך להחזיק עיפרון – גם לזה יש קשר לדביקות. בגלל אותו מיעוט – עתיק שבכל עולם ועולם יכול לעלות ולרדת בזכות האמונה, כמו שבשבת מתווספת קדושה ועולים לעולם יותר עליון – התפילה מאפשרת. צריך לחשוב דרך הסיבות לתוצאות. התוצאה תנהג בך. לחשוב דרך הסיבות והכללים והשורשים. 

עוד סיפר לנו שאין יותר בכל נאצל מד' מדרגות – ח"ב תו"מ. ועוד יש בחינה אמצעית בין מאציל לנאצל הנקראת כתר שבו יש מאציל ונאצל. כשסופר את עולם המחשבה, את מה שיכול לספור, לחשוב עליו – סופר ד בח' חב תו"מ, כשמדבר על העולם אומר – ראשית חכמה – אין ראשית אלא חכמה – 'כולם בחכמה עשית'. בא לשלול את הכתר שאינו ראשית, לא לפני או אחרי אלא הכלל – בין מאציל לנאצל וצריך להתייחס אליו ככתר שנמצא על הראש ולא חלק מהגוף. הוא מכתר, מסבב את הכל. הוא הסיבה הראשונית שדרכה עובד הכל. אם נרצה לראות את הסיבה שלו נעלה לעולם יותר גבוה.

פה נוצרה בעיה לכאורה כי למדנו בסהי"צ 10 ולא 9. איך אומר שיש ד' בח' חו"ב תו"מ וד' עולמות אבי"ע, הרי יש ע"ס. יש 2 בעיות – א. איך 10 נהיו רק 5 פרצצופים ולמה ב-5 הפרצופים אומר שרק 4 מהם יש נאצל ובכל עולם יש משהו שאינו שייך לנאצל. אומר שכשמונה ע"ס אז חג"ת נה"י כולם גובה קומה אחת, פרצוף אחד. לכן לא בעיה שיש רק  5 פרצופים מע"ס, וכבר למדנו שכתר הוא הבח' שמקשרת בין 2 העולמות, לכן מונה י"ס שמחולקות לד' אותיות הויה ושורש.

שיעור 27 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ג'
פרק ג' עמ' ק"ל – ז' אב תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. מיעוט הלבנה מאפשר שיהיה עתיק, דהיינו אמונה וכתר בכל עולם
2. הכתר נבחן למקשר בין עולם לעולם, נמצא מעל העולם בו הוא מצוי ומתחת לעולם העליון ממנו. אבל יש בו משניהם
3. בהיות הכתר מורכב גם ממאציל וגם מנאצל הוא מאפשר שיהיה קשר בין העולמות, מהעולם התחתון ביותר ועד לאינסוף.
4. הקשר בין העולמות מתהווה ע"י היכולת שמתווספת קדושה ע"י עליית העולמות כמו ביום השבת. לעלות לעולם גבוה יותר, הפירוש הוא לחשוב מהסיבות המהוות את התוצאה. דהיינו מהכללים ולא רק מהפרטים, דהיינו מהרוחניות ולא רק מהמעשה.
5. בכל נאצל יש רק ד' מדרגות חו"ב ת"ת ומלכות ובחינה אמצעית בין המאציל לנאצל שנק' כתר. ואין ראשית אלא חכמה
6. נאמר בצורת שלילה אין ראשית אלא חכמה כדי לשלול את הכתר שהוא לא ראשית אלא בחינה אמצעית.
7 לכאורה נוצרה לנו סתירה למה שכתוב עשר ולא תשע. שהרי הכתר הוא אינו חלק מהנאצל. והתשובה לכך היא, שעשר, לא הכוונה לנאצל אלא לספירות. ולכן יש עשר ספירות יחד עם הכתר. ומה שהם חמישה פרצופים הוא, היות וכל הבח' של ז"א חג"ת נה"י הם בגובה קומה אחד והוא הקובע את הפרצוף.

992

פרק ג שיעור 27 עמוד קל'

בסבת מלכות דעליון שנעשה כתר לתחתון, מתקשרים העולמות זה בזה , לקבל הארה זה מזה.

ו) ואמנם כל זה הבחינה שהיתה בכל העולמות, הכל היה לתועלת העולמות, כדי לקשר זה בזה וזה בזה, כדי שיוכלו לקבל הארה זה מזה וזה מזה, על ידי היות סיום האצילות תחילת רישא דבריאה ממש, וכן בשאר העולמות.

בסבת מלכות דאצילות המלובשת בכתר דבריאה, שבהיכל קדש קדשים, 

יכול ההיכל ההוא לעלות לאצילות ביום השבת .

ז) וז"ס יום השבת, כי אז, נתוסף קדושה בעולמות, ואז נ היכל העליון קדשי קדשים דבריאה, חוזר לעלות אל האצילות, ונעשה אצילות גמור ממש לטעם הנ"ל. וכיוצא בזה בשאר העולמות ואין להאריך.

אין יותר בכל נאצל, מד' מדרגות חו"ב תו"מ , ובחינה אמצעית בין מאציל לנאצל, 

שהוא כתר, שיש בו בחינת מאציל ובחינת נאצל.

* ח) הכלל היוצא מזה, כי האמת הוא שהנאצל אין בו רק ד' מדרגות, שהם ד' אותיות הויה, והם אצילות בריאה יצירה עשיה, והם חכמה ובינה תפארת ומלכות. כי לכן התורה התחילה מבראשית, ואין ראשית אלא חכמה, כמארז"ל, ס ואמרו כן בלשון שלילה, כדי לשלול את הכתר. אמנם יש בחינה אמצעית, כולל ב' בחינות: מאציל, ונאצל. והוא הנקרא כתר, וכתר זה יש בו כללות כל מה שלמעלה ממנו, ואף אם הוא קטן מכולם יונק מכולם, ויש בו שורש כל הי"ס הנאצלים, והוא משפיע בכולם.

* עץ חיים שער מ"ב פ"א בסופו.

נ) ראש דבריאה, ששם מלובשת נקודה דמלכות דאצילות, נקרא היכל קדשי קדשים, וכל ההיכל הזה, עולה עם הנקודה לאצילות ביום השבת, מכח הנקודה דאצילות המלובשת שם.

ס) שהיה להם לומר שראשית היא חכמה, ולמה אמרו אין ראשית אלא חכמה, שהמשמעות הוא ולא דבר אחר: והיינו "לשלול את הכתר" ללמדך, שכתר אינו ראשית להעולם, אלא חכמה הוא ראשית העולם, כי גם העולם בכללו יש לו ד' בחינות חו"ב תו"מ, אשר חכמה היא הבחינה ראשונה שבהן, אבל הכתר הוא אינו נחשב מבחינת העולם, אלא אמצעי כנ"ל, והוא בפ"ע ג"כ כולל ד' בחינות, כנ"ל.

כשמונים ד', הוא מספר הנאצלים בפועל. וכשמונים ה', הוא כשאנו חושבים עמהם הכתר, שבו מאציל ונאצל.

ט) ובזה אל תתמה, אם לפעמים אנו אומרים כי ע יוד ספירות, נחלקים לד' אותיות הויה, ופעמים אנו אומרים שנחלקין לה' פרצופין והוא כשאנו אומרים שהוא ד', הוא מנין הנאצלים ממש בפועל, וכשאנו מונין ה' פרצופים, הוא כשאנו מונין שורש המאציל עם הנאצלים עצמם.

ע) אמנם אין העשר הספירות נחלקות לעשרה פרצופין, והטעם הוא, כי שש ספירות חג"ת נה"י אינן עושות ששה פרצופים, להיותן כולן רק בחינה אחת בעביות המסך, ובשיעור הקומה, דהיינו בחי"ג, וע"כ כולן יחד יוצאות מזווג דהכאה אחד, ונחשבות ע"כ פרצוף אחד. וענין ההבחן מבין שש הספירות חג"ת נה"י, יתבאר בשיעורים הבאים בע"ה.

סיכום: למדנו בשיעור הקודם על מיעוט הלבנה שאומר שההסכמה להתמעט צד הבריאה זה מאפשר את האמונה בבחירה ביתר דביקות, העוברת כחוט השני בכל העולמות. אתה פוגש את צד העיגול שהוא צד נעלם. אם אתה מוכן למעט אותו ואומר שהמצב לא קובע, שההשתוקקות לא קובעת אז אפשר לפגוש את הבחירה ביתר דביקות שהיא נקודת העתיק היורד מעולם לעולם.

מיעוט הלבנה גורם לאמונה וכל חודש, ולכן החודשים הבאים מבח' הלבנה הם אמונה, והראשון לחודשים, חידוש הלבנה מצד הבריאה שבחר ביתר דבקות – בניסן, כמו נס הבוקע את המסך. אמונה מעל המחשבה נקראת נס.

הבנו שאותו כתר, אותה בקיעה נמצאת בכל העולמות ונשארת שם תמיד. צריך ללמוד כיצד להתחבר אליה.

מספר לנו שבזכות מלכות דעליון שנעשה כתר לתחתון נעשה קשר בין העולמות, ודרך נקודה זו שהיא קשר לעליון יכולה לחזור ולעלות אליו, מייצר קשר מא"ס עד למקום הכי נמוך שלך – למשל, אם צריך להחזיק עיפרון – גם לזה יש קשר לדביקות. בגלל אותו מיעוט – עתיק שבכל עולם ועולם יכול לעלות ולרדת בזכות האמונה, כמו שבשבת מתווספת קדושה ועולים לעולם יותר עליון – התפילה מאפשרת. צריך לחשוב דרך הסיבות לתוצאות. התוצאה תנהג בך. לחשוב דרך הסיבות והכללים והשורשים.

עוד סיפר לנו שאין יותר בכל נאצל מד' מדרגות – ח"ב תו"מ. ועוד יש בחינה אמצעית בין מאציל לנאצל הנקראת כתר שבו יש מאציל ונאצל. כשסופר את עולם המחשבה, את מה שיכול לספור, לחשוב עליו – סופר ד בח' חב תו"מ, כשמדבר על העולם אומר – ראשית חכמה – אין ראשית אלא חכמה – 'כולם בחכמה עשית'. בא לשלול את הכתר שאינו ראשית, לא לפני או אחרי אלא הכלל – בין מאציל לנאצל וצריך להתייחס אליו ככתר שנמצא על הראש ולא חלק מהגוף. הוא מכתר, מסבב את הכל. הוא הסיבה הראשונית שדרכה עובד הכל. אם נרצה לראות את הסיבה שלו נעלה לעולם יותר גבוה.

פה נוצרה בעיה לכאורה כי למדנו בסהי"צ 10 ולא 9. איך אומר שיש ד' בח' חו"ב תו"מ וד' עולמות אבי"ע, הרי יש ע"ס. יש 2 בעיות – א. איך 10 נהיו רק 5 פרצצופים ולמה ב-5 הפרצופים אומר שרק 4 מהם יש נאצל ובכל עולם יש משהו שאינו שייך לנאצל. אומר שכשמונה ע"ס אז חג"ת נה"י כולם גובה קומה אחת, פרצוף אחד. לכן לא בעיה שיש רק  5 פרצופים מע"ס, וכבר למדנו שכתר הוא הבח' שמקשרת בין 2 העולמות, לכן מונה י"ס שמחולקות לד' אותיות הויה ושורש.

שיעור 27 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ג'
פרק ג' עמ' ק"ל – ז' אב תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. מיעוט הלבנה מאפשר שיהיה עתיק, דהיינו אמונה וכתר בכל עולם
2. הכתר נבחן למקשר בין עולם לעולם, נמצא מעל העולם בו הוא מצוי ומתחת לעולם העליון ממנו. אבל יש בו משניהם
3. בהיות הכתר מורכב גם ממאציל וגם מנאצל הוא מאפשר שיהיה קשר בין העולמות, מהעולם התחתון ביותר ועד לאינסוף.
4. הקשר בין העולמות מתהווה ע"י היכולת שמתווספת קדושה ע"י עליית העולמות כמו ביום השבת. לעלות לעולם גבוה יותר, הפירוש הוא לחשוב מהסיבות המהוות את התוצאה. דהיינו מהכללים ולא רק מהפרטים, דהיינו מהרוחניות ולא רק מהמעשה.
5. בכל נאצל יש רק ד' מדרגות חו"ב ת"ת ומלכות ובחינה אמצעית בין המאציל לנאצל שנק' כתר. ואין ראשית אלא חכמה
6. נאמר בצורת שלילה אין ראשית אלא חכמה כדי לשלול את הכתר שהוא לא ראשית אלא בחינה אמצעית.
7 לכאורה נוצרה לנו סתירה למה שכתוב עשר ולא תשע. שהרי הכתר הוא אינו חלק מהנאצל. והתשובה לכך היא, שעשר, לא הכוונה לנאצל אלא לספירות. ולכן יש עשר ספירות יחד עם הכתר. ומה שהם חמישה פרצופים הוא, היות וכל הבח' של ז"א חג"ת נה"י הם בגובה קומה אחד והוא הקובע את הפרצוף.

1. מיעוט הלבנה מאפשר שיהיה עתיק, דהיינו אמונה וכתר בכל עולם
2. הכתר נבחן למקשר בין עולם לעולם, נמצא מעל העולם בו הוא מצוי ומתחת לעולם העליון ממנו. אבל יש בו משניהם
3. בהיות הכתר מורכב גם ממאציל וגם מנאצל הוא מאפשר שיהיה קשר בין העולמות, מהעולם התחתון ביותר ועד לאינסוף.
4. הקשר בין העולמות מתהווה ע"י היכולת שמתווספת קדושה ע"י עליית העולמות כמו ביום השבת. לעלות לעולם גבוה יותר, הפירוש הוא לחשוב מהסיבות המהוות את התוצאה. דהיינו מהכללים ולא רק מהפרטים, דהיינו מהרוחניות ולא רק מהמעשה.
5. בכל נאצל יש רק ד' מדרגות חו"ב ת"ת ומלכות ובחינה אמצעית בין המאציל לנאצל שנק' כתר. ואין ראשית אלא חכמה
6. נאמר בצורת שלילה אין ראשית אלא חכמה כדי לשלול את הכתר שהוא לא ראשית אלא בחינה אמצעית.
7 לכאורה נוצרה לנו סתירה למה שכתוב עשר ולא תשע. שהרי הכתר הוא אינו חלק מהנאצל. והתשובה לכך היא, שעשר, לא הכוונה לנאצל אלא לספירות. ולכן יש עשר ספירות יחד עם הכתר. ומה שהם חמישה פרצופים הוא, היות וכל הבח' של ז"א חג"ת נה"י הם בגובה קומה אחד והוא הקובע את הפרצוף.

2129

בס"ד

חלק ג שיעור 26 עמוד קכט

גם אחר שכבר נתתקן מיעוט המלכות, נשארה המלכות להיות עתיק בבריאה .

ג) ואמנם זה היה בזמן מיעוט הלבנה בבריאת העולם. אבל אחר שכבר נתקנה, וחזרה למקומה אב"א, וברא לאדה"ר, והוא החזירה פב"פ ט כבתחילה, ואח"כ על ידי חטאם של התחתונים חזרה ונתמעטה, וירדה, כי זה כל סוד תפילתינו, לתקנה בעת תפילתינו, ואח"כ, חוזרת כבראשונה, כי אין בנו כח יותר מזה. והנה י כל דבר שבקדושה, עושה רושם במקומו אע"פ שנסתלק משם, ותמיד נשארה בחינת נקודה זו בראש הבריאה.

ט) זה ענין ארוך שאין המקום לפרשו כאן.

י) כי אין ענין העדר נוהג ברוחניים וכל שינוי ומיעוט וכדומה, אין הפירוש שבחינה ראשונה נעדרה ובמקומה באה בחינה אחרת חדשה, אלא הפירוש הוא שבחינה ראשונה נשארת כמו שהיתה, ודבר השינוי שאנו אומרים בה היא בחינה נוספת על הראשונה. באופן, שבכל מקום שנאמר שאיזו בחינה נשתנתה, הכונה היא, שנתוספה בחינה על בחינה ראשונה. וצריכים לזכור זה, כי אי אפשר להזכיר הדבר תמיד. וז"ש הרב "כל דבר שבקדושה עושה רושם במקומו, אע"פ שנסתלק משם לעינינו, ותמיד נשארה בחינת נקודה זו בראש הבריאה, דהיינו כמבואר, שענין עליתה של הנקודה וחזרתה למקומה לאצילות, אין זה גורם שום העדר בנקודה שירדה לבריאה, כי אין העדר ברוחני. וע"כ יש להבין ענין חזרתה של הנקודה לאצילות, לענין נוסף שנתחדש, כמו המדליק נר מנר ואין הראשון חסר, באופן שהנקודה נשארת בראש הבריאה, וגם עלתה לאצילות, ויש עתה ב' נקודות, והבן היטב.

בזמן שהסתלקות ט"ס המלכות היא מחמת חטא התחתונים, אין הט"ס שלה עולות לז"א, אלא שהן נופלות לקליפות .

ד) אמנם בזמן, אשר המיעוט שלה על ידי פגם התחתונים, אז הט' נקודות אחרות שמסתלקות ממנה, אינן חוזרות אל ז"א, אל מקורם ממקום שבאו, אבל יורדות בעונותינו עד הקליפה, בסוד שכינה בגלות, ואין להאריך בזה.

כמו שנקודת המלכות דאצילות ירדה ונעשתה עתיק בכתר הבריאה , כך היה בכל עולם ועולם, שמלכות דעולם העליון, נתלבשה בכתר דעולם התחתון ממנו.

ה) ונחזור לענין, כי נקודה זו כ היתה תחלה זנב לאריות בסוף אצילות, כי ל חוה זנב לאדם היתה, ואח"כ ירדה ומעטה עצמה בסוד נקודתה, והיתה ראש לשועלים, ראש לבריאה ממש. וכן היתה בכל עולם ועולם, כי נקודה דמלכות דיצירה, ירדה בראש עשיה, וכן דבריאה בראש יצירה. וכן היה ג"כ בראש אצילות, בסוד כולם בחכמה עשית. כי אור א"ס נתלבש בחכמה עליונה שלמעלה מאצילות, מ וירדה אותה החכמה עצמה, ושברה המסך שעל גבי אצילות, וירדה מציאת עצמה ונתלבשת באצילות, ועל ידה מקבל אצילות אור א"ס. וז"ס כולם בחכמה עשית, הנזכר בעולם אצילות כנ"ל.

כ) כלומר, סיום לכל ספירות דאצילות, המדומות במשל כלפי ספירות דבריאה, כמו אריות כלפי שועלים. וירדה המלכות מסיום הספירות דאצילות, ונעשתה ראש לספירות הבריאה כנ"ל.

ל) ז"א ומלכות, מכונים בשם אדם וחוה, ומלכות הוא סיום של כל ספירות דז"א, כנ"ל. וע"כ דרשו חז"ל באדם הראשון בטרם בריאה של חוה, שחוה היתה זנב לאדם, כלומר, בחינת הסיום שלו.

מ) כלומר, שהמלכות דא"ק, שבתוכה מתוקן המסך דבחי"ג, שהיא קומת חכמה, אותה מלכות ירדה ונעשתה עתיק באצילות.

סיכום: ראשית הזכרנו שיש לנו בזיווג דבכאה לראות ב' הבח' – 1. כשהגיע האור כדי לחדור לעבור מעולם אצילות לבריאה אז הוא נתקל במסך.2 בקע ועבר את המסך. בזיווג דהכאה הוא ירד למטה עם חוקים מסויימים הנקרא עולם המחשבה. חוץ מזה ירד למטה עם עוד הבחנה שנקראת עתיק. מלכות דמלכות ירדה למטה בלי להתחשב במסך שאינו מפריע לה, כמו אור שעובר דרך החלון. החלון לא מפריע לאור לעבור. גם כאן – המסך לא מפריע למסורת לאמונה לעבור דרכו. אלו 2 הבח' הנקראות תוהו ובוהו.

למדנו מי זו מלכות דמלכות דעתיק שגדלה מאצילות, סוד הלבנה שאמרו לה 'תמעטי עצמך'. אמרה הלבנה 'אין שני כתרים משתמשים בכתר אחד. עשית אותי גדולה וגם את החמה גדולה. מי ישלוט – ההשפעה או הקבלה בעולם. הלבנה היא קבלה והשמש השפעה. מעטי עצמך ושימי עצמך תחת ההשפעה. שואלת מדוע, רק כי שאלתי? עונה לה שלטובתה לא תוכל להשתמש בכח הקבלה אם לא תרד למטה'.

כדי לקבל את הרעיון הזה, המנוגד לנפש האדם כי רוצה לקבל תענוג. אם ימעט עצמו, כמו בעקדת יצחק, רק אז יהיה ללבנה טוב. את זה צריך לקבל באמונה.

כשמיעטה עצמה בצימצום, בעקדה, במעבר מעולם לעולם – הויתור על הרצון בעולם העליון הפך להיות אמונה בעולם התחתון. יוצא שבגלל שבחרה במיעוט קיבלה אמונה חזקה לפעול הלאה בעולם יותר תחתון. כשאתה מסכים, למשל בעולם המחשבה-האצילות, לוותר על הרצון שבא לפעול אז האמונה בתחתון מנהלת אותך. הצורה הזו היא חזקה ונקראת מיעוט הלבנה'.

למדנו היום שע"י התפילות אנחנו צריכים לתקן את המלכות שלא תתמעט כ"כ. שהרצון לקבל יחזור להיות פעיל ולא רק נקודה, כלום. רוצה להגדיל רצון לקבל – לקבל תענוג כי ברא את הבריאה לענג את נבראיו – ע"י מועדים, השראה, מצוות ותפילות המלכות עלתה ולא משמשת רק כאמונה למטה, ואומר שלא – ממשיכה לשמש. כל דבר בקדושה עושה רושם במקומו אפילו אם הסתלק משם.

הרחבנו והראינו מהי דרך העבודה של האדם. אל תפחד לעבוד ולעשות פעולות חיוביות, גם אם אח"כ תראה שלא שמרו לך טובה, לא העריכו, התפללת אתמול והיום לא זכרת. מה שעשית נשאר, כמו שמלמדים ילדים שהכל נרשם. אין היעדר.

עוד למדנו שאם המיעוט לא נעשה בגלל רוחניות אלא בגלל עוונות אז המיעוט יורד לקליפות. המיעוט שיורד לקליפות מצריך אח"כ עבודה יותר קשה, לכן צריך להזהר. אם ממעט בבחירה ולא בגלל עוונות אז פועל בחשק גדול, ואם לא אז פועל מיסורים. אין ברירה כי תתייסר. אם העליון ירד לתחתון בגלל מיעוט מבחירה, או בגלל חטא כמו המרגלים או אדה"ר. שלא יאמר שלא נורא ויפגום ויוכל לתקן. אלא שרק מתוך בחירה אם תמעט עצמך – אז תייצר אמונה. אחרת לא מייצר אמונה.

עוד סיפר משל ואמר שעולם אצילות הוא כנגד אריות ועולם הבריאה הוא שועלים. אומר 'היה זנב לאריות ולא ראש לשועלים'. פירוש – אם אתה יכול לשמש בעולם אצילות – להשתמש ברצון לקבל בע"מ להשפיע זה עדיף מאשר לפעול בעולם הבריאה כראש לשועלים. יש עדיפות יותר גדולה להיות אריה מאשר שועל. אם אין ברירה – תפעל באמונה של שועל שבא מהאריה. אם אתה יכול להשתמש ברצון לקבל תעלה אותו למעלה בתפילות. אם לא יכול – יהפוך לך להיות אמונה לשאלות וחקירות בעולם הבריאה.

 

 סיכום בנקודות שיעור 26- תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ג' 

פרק ז' עמוד קכ"ט.   ו' אב תשע"ט
בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני
1. למדנו שעל ידי מיעוט הלבנה, היא ירדה להיות אמונה בעולם התחתון ממנה.
2. מיעוט הלבנה, שהוא מיעוט המלכות, הוא הויתור על הרצון לקבל כפי שהיה בצמצום, כפי שהיה בעקידה וכן בכל מקום שהאדם מתוך מחשבה ומתוך בחירה מוכן לוותר על הרצון לקבל שבו ולהיות תחת הרצון להשפיע, מידת החסד, של השמש.
3. על הטענה של הלבנה, שאמרה – אין שני מלכים משמשים בכתר אחד, אמר לה –  את צודקת וכדאי לך שהוא, מידת החסד, צד הבורא, צד העליון, ימשול בך.
4. מה שירדה לבחינת נקודה ולאחר מכן, על ידי תפילות ומועדים, היא עולה חזרה למעלה, אין זה אומר, שנקודת האמונה למטה נפגמה, משום שאין העדר ברוחני.
5. למדנו חוק חשוב שיש לו מוסר גדול בענייני עבודה. החוק הוא- כל דבר שבקדושה עושה רושם במקומו אף על פי שנסתלק משם.
6. העולמות מסודרים כך, שהבחירה בעולם העליון על ויתור הרצון, הופך להיות אמונה ועתיק בעולם התחתון וזאת הבניה הנכונה של מערכת הרצונות בנפשו של האדם ובעולמות בכלל.
7. עולם אצילות משול לאריה ועולם הבריאה לשועל. המלכות של האריה נקראת זנב לאריות והיא זו שירדה להיות ראש בעולם הבריאה, דהיינו ראש לשועלים
8. עדיף להיות זנב לאריות ולא ראש לשועלים, דהיינו להשתמש ברצון לקבל אם הוא בקדושה, אבל אם לא בקדושה אז עדיף להיות ראש לשועלים.

1306

בס"ד

פרק ג שיעור 25 עמוד קכח'

בתחילה היתה המלכות גדולה כז"א, וקטרגה, דהיינו שרצתה לשלוט בלבדה, אז נאמר לה, שתמעט את עצמה מט' ספירות דאצילות, ותרד לבריאה ושם תשלוט. וט"ס אלו שנסתלקו ממנה נתחברו בשרשן בז"א . ואז ירדה ונעשתה עתיק בבריאה .

ב) תוהנה, סוד נקודה זו ענינה היא, כי הלא נודע, איך היו ב' ה המאורות באצילותן, בקומתן נבראו שוין זה לזה. ו וכאשר קטרגה הלבנה ונתמעטה, פירוש, שמה שהיתה בסוד פרצוף שלם, נתמעטה ועמדה, בסוד נקודה קטנה כלולה מי"ס, ז והט' נקודות אחרות פרחו ממנה, כנודע, ששרשה מתחילה אינו רק נקודה אחת, ואח"כ באו בתוספת על ידי ז"א, תשעה נקודות אחרות, כי לכן נקרא ח אספקלריא דלית לה מגרמה כלום, לכן חזר ז"א ונטלם, ונשארה בסוד נקודה קטנה, ואז לא יכלה לעמוד אצלו מרוב קטנותה, ואז ירדה במקום זה בראש הבריאה.

ה) ז"א ומלכות נקראים ב' המאורות, להיותם משפיעים בעולמות התחתונים כי מג"ר כתר חכמה בינה, אין התחתונים יכולים לקבל, וע"כ ז"א ומלכות בלבדם מאירים לתחתונים, ועל שם זה מכונים מאורות. ובשעה שנאצלו, היו קומתם שוה זה לזה, כלומר, שמלכות קיבלה שפעה מבינה, ולא על ידי ז"א, שבאופן זה שניהם שוים, כי כמו הז"א נאצל מבינה ומקבל שפעו מבינה, כן הנוקבא מקבלת שפעה מבינה, משא"כ כשמלכות אינה ראויה לקבל מבינה, אלא על ידי ז"א, אז היא נבחנת שהיא למטה מז"א, כי המקבל הוא למטה מהמשפיע שלו, כמובן, וטעם הדבר יתבאר במקומו.

ו) כבר נתבאר בדיבור הסמוך, אשר הלבנה שה"ס מלכות, היתה שוה עם ז"א, שה"ס שמש עש"ה. והנה אז היו קומת שניהם קומת ו"ק: חג"ת נה"י, שניהם חסרי ראש היו, חסרי ג' ראשונות, אלא שהיו יונקים מבינה, שנקראת כתר. וז"ש חז"ל (חולין ס' ע"ב) שאמרה אין שני מלכים משמשים בכתר אחד, דהיינו אמא, אלא שמלכות היתה רוצה לשלוט לבדה ואז נאמר לה לכי ומעטי את עצמך, דהיינו שתצא מאצילות לבריאה, ושם תשלוט.

ומה שהיתה מלכות באצילות פרצוף שלם של ע"ס, נתמעטה על ידי ירידתה בבריאה, ועמדה שמה בסוד נקודה קטנה כלולה מע"ס "בכח" ולא בפועל. ויתבאר עוד לפנינו.

ז) כלומר, שנשארו בז"א באצילות, ולא ירד לבריאה אלא בחינת מלכות דמלכות לבד.

ח) אספקלריא פירושה "מאור", כי מלכות נקראת מאור כנ"ל. ואומר דלית לה מגרמה כלום, מטעם ששרשה מתחילה אינה אלא נקודה אחת, כמ"ש הרב מקודם, וכל ט"ס שהיו לה בהיותה עוד באצילות אינן בחינתה עצמה, כלומר, מבחינת אור ישר של מלכות, אלא רק מבחי' או"ח שהעלה ע"י המסך ממנה ולמעלה אל ז"א, הנה או"ח זה חוזר מז"א אל מלכות ממעלה למטה, ובונה את מלכות בע"ס (כנ"ל באו"פ פ"ב אות ג') וזהו שאומר הרב שבאו בתוספות ע"י ז"א ט' נקודות אחרות. ולפיכך, בשעה שנתמעטה המלכות וירדה לבריאה, לא ירדה אלא עצמות המלכות, וכל הט"ס הראשונות, שהן מבחינת או"ח נשארו באצילות בז"א בשורשן. וז"ש הרב "וחזר הז"א" ונטלם. וע"כ נקראת אספקלריא דלית לה מגרמה כלום.

ט) זה ענין ארוך שאין המקום לפרשו כאן.

 

סיכום: היום למדנו נושא בעמוד קכח' שהוא עלום – למה הביא אותו כאן בעה"ס, אומר שרוצה להסביר מבט כללי איך העליון נותן הארה לתחתון. 

בא ואומר – הצורה שבה העליון נותן לתחתון דרך זה אפשר להבין קצת יותר מה זה עתיק – תהליך שקורה בעליון הגורם לכך שתהיה ירידה מהעליון לתחתון של נקודה הנקראת עתיק.

יש לנו את עולם אצילות, ויש עולם בריאה. באצילות מחולק לראש וגוף. בגוף קורה משהו – בגוף יש 2 הבח' – מלכות וז"א. הראש הוא כנגד חב"ד או כח"ב. הגוף כנגד ז"א ומלכות בו הבחנה של ז"א והבחנה של מלכות שמשום מה בגלל מאורע כלשהו המלכות הפכה גדולה כמו ז"א. למעלה כיוון שיש לנו כח"ב – אז גם ז"א וגם מלכות באותו גודל, שניהם מקבלים מבינה שהופכת להיות כמו הכתר שלהם. באה המלכות ואומרת 'אין ב' מלכים יכולים לשלוט בכתר אחד'. לכן נאמר לה 'לכי מעטי את עצמך. 

קורה מצב א' (ציור) ומצב ב' – נשאר למעלה כח"ב וז"א נשאר, אבל המלכות נשארת רק נקודה שמתוכה היא מעבירה נקודה שנקראת עתיק בעולם התחתון ואת כל ט' בח' מחזירה לז"א ממנו היא באה, ואז מתחילה לבנות לעצמה עוד עולם במקום…

אח"כ עושה זיווג דהכאה עושה שנותן לה עוד בחינות, יש את עתיק ואח"כ ע"י זיווג דהכאה בעליון מקבלת את כל צד הבח' שלה למטה הנקראים חב"ד חג"ת נה"י, ואת נקודת עתיק וא"א מזיווג דהכאה שעוד לא דיברנו עליו.

את נקודת עתיק מקבלת מאותה מלכות שהתמעטה לנקודה ממנה קיבלה בצורת בקיעה את העתיק שלה – הנובעת ממלכות של העליון שהתמעטה – סוג של רגש שניתן לתחתון. האדם מרגיש כאינטואיציה עליונה מלמעלה שאותו רוצה לקבל. הנקודה כ"כ חזקה שמאירה למטה בצורה שאין בה שכל. האדם לא יודע מנין קיבל, אבל מרגיש שאמיתי. זו נקודה הנקראת אמונית, כי נובעת ממלכות שלמה הנובעת מלמעלה. אומרים לה 'אם תעלי את האינטואיציה הזו למקום עליון, שם אפשר להתחבר לז"א'.

הנקודה הזו נקראת המלכות דאצילות – השכינה הקדושה. אם היא גדולה ויכולה להתבטל או לעשות זיווג עם ז"א אז היא גדולה. אבל קודם כל צריכה לעלות למקום העליון.

צריך לזכור נקודה אחת – שהיתה מלכות גדולה למעלה, וכדי שהעליון יתן לתחתון מה שלמדנו בשיעור הקודם – שישנן ב' הבחנות – א. שיורדת נקודה ממלכות דמלכות לבח' עתיק. ב' – א"א שיורדת בזיווג דהכאה. המלכות דמלכות שיורדת היתה פעם גדולה בעולם אצילות וירדה להיות נקודה ממנה תקבל עתיק למטה.

למה התמעטה, מה קרה שם, אין טעם לדבר פה בכלל. מפרט נושא זה כאן כדי שיהיה לנו מושג איך עולם בנוי. אנחנו מדברים על הנושא הכללי – איך ד' בח' דאו"י הפכו לד' עולמות. 

אומר שכנגד או"ח דבח' ד' נעשה עולם  א"ק, כנגד ג' אצילות, ב' בריאה וכו'. איך הם עוברים מאחד לשני. אומר שמעולם עליון לעולם תחתון יש צורת מעבר מהמלכות של העליון משם עוברת בח' האמונה לתחתון. לכן התפילה היא בח' נקבה, שם הכח הגדול של האמונה שלא באה בשכל שהוא צד הזכר. אם אתה רוצה לחפש ולהגדיל אמונה – צריך לעשות עבודה שבלב. משם באה האמונה.

 

סיכום בנקודות שיעור 25- תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ג' 
פרק ז' עמוד קכ"ח.   ה' אב תשע"ט
בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני
1. בתחילה, המלכות של העליון היתה גדולה כמו ז"א של העליון. לאחר איזשהו תהליך, שנקרא מיעוט הלבנה, או מיעוט הנקבה, היא ירדה לבחינת נקודה
2. מהנקודה הזו שהתמעטה, נוצרה בחינת אמונה או מדרגת עתיק, שבקעה וירדה למדרגה התחתונה ונעשתה עתיק בעולם התחתון.
3. המלכות של העליון נקראת נקודה שאין לה מעצמה או מאור שאין לו מעצמו כלום אלא מקבל רק מהעליון שלו
4. המלכות הזו שירדה לתחתון שנקראת עתיק דבריאה נעשתה לנקודת קשר קבועה בלתי משתנה בין העליון לתחתון והיא נקראת אמונת התחתון בעליון
5. פרט לנקודת עתיק, התחתון גם מקבל, על ידי זיווג דהכאה, את הבחינות האחרות שלו.
6. עניין זה דומה למלכות דאינסוף, שהיתה גדולה וקיבלה את כל ההארה למעלה, בחרה ביתר דבקות ולכן צמצמה את עצמה עד כדי נקודה, ואת כל ההארה קיבל רק צד הזכר שנקרא קו. והנקודה הזו ירדה לבחינת נקודה בסיום רגלין של עולם אדם קדמון שהיא נקודה חשוכה לגמרי.

1866

בס"ד

חלק ג שיעור 24 עמוד קכז

אור פנימי

ג) בקיעה, פירושה, התגברות האור על גבול שבמסך, ואינו משגיח על כח העכוב שבו, והוא פורץ ועובר ומאיר גם מלמטה ממסך. וצריך שתזכור היטב מה שביארנו לעיל, בפירוש הכאת אור העליון על המסך, (באו"פ פ"ב אות ג'), אשר המסך מפסיק לאור העליון, המתפשט לעבור גם מלמטה מגבולו, ומחזירו למקומו, כנ"ל בדברי הרב (ח"ג פ"א אות ג'). והנה עם כל זה, פרץ איזה חלק מאור העליון, ולא חזר לאחוריו, אלא שירד למטה ממסך והאיר שמה, שזה דומה כמו שבקע ושיבר ועשה חור בגוף המסך, ועבר את דרכו ממנו ולמטה. אמנם, אין כאן שום דמיון, לבקיעה וחור גשמי מדומה ומוחש ח"ו, אלא שהוא ענין השגת גבול בלבד: כי מסך, הוא מגביל את האור כנודע. וקצתו של אור העליון, שהמסך לא הגבילו ולא עכבהו, מכונה, שחלק הזה בקע להמסך, כלומר לגבול והעיכוב שבו, ועבר גם ממסך ולמטה.

וחלק זה שהשיג את גבולו של מסך, ועבר למטה, מכונה בשם מלכות דמלכות שבמדרגה עליונה או בשם נקודה דמלכות דעליון.

ולפיכך, יש לפנינו להבחין בזווג דהכאה הנ"ל, ב' הבחנות: הבחנה א', הוא, אשר המסך התגבר על האור והחזירו למקומו, שבזה נעשה האו"ח לבוש על ד' בחינות שבאור העליון ממטה למעלה, אשר מכח זה התרחבה המלכות לע"ס מינה ובה ממסך ולמטה, באופן, אשר כל ע"ס שיצאו ממסך ולמעלה, התנוצצו הארתן גם ממסך ולמטה, והחתימו דוגמתן שמה ממעלה למטה כנ"ל (באו"פ פ"ב אות ג') וזהו הבחנה הא' שבזווג דהכאה.

הבחנה ב', הוא, אותו חלק מאור העליון שבקע ושיבר למסך, ועבר למטה ממסך בלי עזרת אור חוזר, כנ"ל, אלא בבחינת עצמותו ממש. דהיינו כמבואר לעיל, שחלק זה נקרא נקודה דמלכות דעליון, או מלכות דמלכות דעליון, שביטלה הגבול ולא השגיחה כלל על כח עיכוב שבמסך, והבן היטב, אשר כלפי הנקודה ההיא נחשב המסך, כמו שאינו במציאות כלל, כי ע"כ דייק הרב לומר "משברת ובוקעת את המסך", שהוא מטעם המבואר. וע"פ ב' הבחנות הללו המבוארים, תבין את כל המשך דברי הרב.

ד) כלומר, בחג"ת דא"א, שהם ג"ר שלו, משום שא"א זה דבריאה, אין לו אלא ו"ק: חג"ת נה"י לבד, ונמצאים חג"ת הג"ר שלו, כנ"ל ותבין כאן, אשר אותה הנקודה דמלכות דאצילות, שבקעה ועברה ממסך ולמטה בסוד הבחנה ב', הנ"ל, בדיבור הסמוך, ה"ס א"ס המכונה לעיל בשם "תוהו", שיש בו מבחינת א"ס כנ"ל, ואין בו שום בחינה מד' בחינות חו"ב תו"מ, אלא ד' בחינות כלולות בו "בכח" ולא בפועל. ואותן הג"ר דא"א הנ"ל אשר נקודה דעליון התלבשה בתוכן, הנה ג"ר אלו באות מהבחנה א', הנ"ל בדיבור הסמוך, ונקרא "בוהו", ובו יש ד' שורשים של ד' בחינות חו"ב תו"מ "בפועל ממש", כלומר, ע"י התלבשות או"ח, שהם בחי' כלים בפועל, וזכור זה.

סיכום: היום הרחבנו את המושג 'בקיעה'. 

למדנו בשיעור הקודם שישנן ב' הבחנות במעבר בין עליון לתחתון.

הבחנה א' נקראת בח' זיווג דהכאה שעושה העליון עבור התחתון – הוא מעביר בדרך זו לתחתון – מוליד את התחתון עם אותם דרכי הגיון שאותן הוא נותן לו. כמו שור ופרה שמולידים את העגל עם הגיון עגל, כבשה לכבשה, אדם לאדם, עגבניה לעגבניה. אותם חוקים עוברים בלידה מהעליון לתחתון בזיווג דהכאה.

כמו בהולדת אדם – ג שותפים – אב ואם גימ' 44 גימ' אדם. א – אלופו של עולם, לא צריך זיווג דהכאה, זה בא מלמעלה. הדברים הלא ברורים בחיים עוברים בדרך אמונה – עתיקא קדישא, בדרך אמונה הנקרא תוהו.

אם אדם רוצים להבין את זה הוא מתבלבל. כותב בהקדמת הזוה"ק – חבל מחנק לגרונו. לא צריך לתהות על הראשונות. לא צריך 'מי השם אשר אשמע בקולו'.

הבחנה שניה שבאה מלמעלה היא 'עתיק' – אמונה שלא מתחשבת בגבול המסך. יש נקודה כזו באדם – השורש של הרצון לחופש. הרצון לחופש מגיע בלא גבול, מגיע ממושג הבקיעה – משהו שדוחק ועובר את המסך ולא מתחשב בגבול. כח זה הוא ההרגשה 'רוצה חופש', רק שהטעות היא שרוצה את זה בגוף במקום בנפש. אם אתה רוצה חופש עליך להיות בעל חופש בחירה עצום. האם אתה מסוגל לבחור או שאתה רדוף בתאוות. האם יכול לצום ב-ט' אב? אתה פוחד שלא תוכל להתגבר על התאוות שלך? אתה חושב שאם תפעל את התאוות שלך תזכה בחופש? אדם צריך לשאוף לחופש נשמתי הבא מצד האמונה. מפרש אמונה כאמונה והקליפה אומרת 'בקש הפקרות'. כדי לברר את הקדושה מהקליפה צריך לקחת את ניצוצות החופש לחופש נפשי ולבחור. זו עבודת 'בעל פעור' – פוערים עצמם מול האליל ואומרים שהכל מותר ללא גבולות. 

בנשמה אפשר לאהוב, להיות שלם. אלה מקומות החופש. בלי מתח. שם צריך חופש. לא בהפקרות. זו הבקיעה האומרת – לא מתחשבים במסך מלכות דמלכות דעליון יורדת לתחתון בח' עתיקא קדישא – עולם האמונה. ויש עוד עולם המחשבה שבא לידי זיווג דהכאה שעושה העליון עבור התחתון. פה יש כבר מסך בודק – מי יכול להכנס – רק מי שיש לו או"ח המלביש. החליפה דרכה יכולים להכנס. 

בהבחנה ב' אין חליפה. כל אחד יכול להכנס חופשי. כולם עומדים בתור לבדיקה. כל ידיעה ומחשבה נבדקת אם אפשרית או לא. יש מי שלא נבדק – זו אמונה. בלי שכל. כמה מתרכזים האנשים שאומרים להם 'בלי שכל'. צריך לראות את שתי ההבח'.

כשזה יורד למטה רוצה לומר הידיעה השניה שלמדנו – כל מה שבא מלמעלה למטה, רק צד הגוף בזיווג דהכאה יורד למטה וראש הגוף הופך לראש המדרגה התחתונה. נקרא חג"ת – בוהו – א"א עולם המחשבה. נקודה שעוד לא למדנו מספיק. איך בנוי כל פרצוף וכו' – נלמד בחלקים הבאים.

סיכום בנקודות שיעור 24- תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ג'
פרק ז' עמוד קכ"ז. ד' אב תשע"ט
בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני

1. כל מעבר של פרצוף או עולם מעליון לתחתון נוהג בב' בחינות: בחינה ראשונה נקראת בקיעה בחינה שניה דרך זיווג דהכאה.
2. בקיעה זה מעבר ללא גבול בין מדרגה למדרגה. לעומת זאת, הבחינה השניה היא מעבר רק אם יש לבוש של אור חוזר המלביש.
3. השורש של רצון לחופש נובע מבחינת הבקיעה . הטעות היא שרוצים את החופש, את האמונה, לבחינת גוף, במקום לרצות אותה רק לנשמה שזה מכיון שהניצוץ השתלטה עליו הקליפה.
4. מה שעובר דרך הבקיעה, הוא נקרא תוהו, נקרא עתיק וזה עולם האמונה. מה שיורד לעולם התחתון על ידי זיווג דהכאה, נקרא בוהו והוא בחינת אריך אנפין, שהוא עולם המחשבה.
5. מה שעובר דרך זיווג דהכאה מעליון לתחתון, עובר רק בחינת הגוף של העליון, הנקרא חג"ת נה"י, ולא יורד החב"ד של העליון לתחתון. מהחג"ת של העליון שירד לתחתון, נעשה הראש של התחתון.
(אין טעם בשלב זה של הלימוד להתעכב על הידיעה הזו).

סיכום בנקודות שיעור 24- תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ג'
פרק ז' עמוד קכ"ז. ד' אב תשע"ט
בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני

1. כל מעבר של פרצוף או עולם מעליון לתחתון נוהג בב' בחינות: בחינה ראשונה נקראת בקיעה בחינה שניה דרך זיווג דהכאה.
2. בקיעה זה מעבר ללא גבול בין מדרגה למדרגה. לעומת זאת, הבחינה השניה היא מעבר רק אם יש לבוש של אור חוזר המלביש.
3. השורש של רצון לחופש נובע מבחינת הבקיעה . הטעות היא שרוצים את החופש, את האמונה, לבחינת גוף, במקום לרצות אותה רק לנשמה שזה מכיון שהניצוץ השתלטה עליו הקליפה.
4. מה שעובר דרך הבקיעה, הוא נקרא תוהו, נקרא עתיק וזה עולם האמונה. מה שיורד לעולם התחתון על ידי זיווג דהכאה, נקרא בוהו והוא בחינת אריך אנפין, שהוא עולם המחשבה.
5. מה שעובר דרך זיווג דהכאה מעליון לתחתון, עובר רק בחינת הגוף של העליון, הנקרא חג"ת נה"י, ולא יורד החב"ד של העליון לתחתון. מהחג"ת של העליון שירד לתחתון, נעשה הראש של התחתון.
(אין טעם בשלב זה של הלימוד להתעכב על הידיעה הזו).

968


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

1794

פרק ג שיעור 23 עמוד קכו'

פרק ז'

מבאר איך מלכות דאצילות ירדה והיתה לכתר בעולם הבריאה,

ובו עשרה ענינים:

א. בעולם הבריאה אין בראש א"א אלא חג"ת בלבד, וחסר כח"ב. ב. ראש דכל פרצוף אינו מתלבש בתחתון. ג. ב' בחינות יורדות ממסך שבעולם העליון לעולם התחתון: א) הע"ס דאו"י ואו"ח היוצאים מן המסך ע"י זווג דהכאה. ב) אור מלכות דמלכות שבעולם העליון הבוקע את המסך, ויורד להיות כתר בעולם התחתון. ד.בתחילה היתה מלכות גדולה כמו ז"א, וקטרגה, שרצתה לשלוט בלבדה, ונאמר לה לכי ומעטי את עצמך לרדת לעולם הבריאה ושם תשלוט. והיינו נקודת המלכות שנעשתה לכתר בעולם הבריאה. ה. בעת המיעוט נסתלקו ט"ס תחתונות ממלכות ועלו לשורשם לז"א. ו. אם ט"ס דמלכות מסתלקות מחמת פגם התחתונים, אז אינן עולות לז"א אלא נופלות לקליפות. ז. כמו שנקודת המלכות דאצילות ירדה ונעשתה כתר לבריאה, כך הוא בכל עולם ועולם. ח. בסבת מלכות דעליון הנעשית כתר לתחתון מתקשרים העולמות זה בזה. וג"ר דבריאה יכולות לעלות בשבת לעולם אצילות. ט. כשחושבים הנאצלים בפועל הם רק ד' דהיינו חו"ב תו"מ, וכשחושבים את השורש עמהם הם ה' דהיינו כח"ב תו"מ. י. ועד"ז בכל פרצוף ופרצוף ובכל ספירה וספירה נקרא העליונה מאציל והתחתונה נאצל, ויש בחינה ממוצעת ביניהן הנקראת כתר, הכל כמ"ש בהעולמות וז"ס אני ראשון ואני אחרון. כי כתר הוא אחרון בהעליון, והוא ראשון בתחתון.

ב' בחינות יורדות מעולם העליון לעולם התחתון: א) הע"ס דאו"י המלובשות באו"ח, שמתפשטות ע"י המסך בזווג דהכאה. ב) הבחינה האחרונה דעולם העליון, שהיא מלכות דמלכות, שיורדת ונעשית עתיק בעולם התחתון. והיא אינה מתפשטת ע"י האו"ח שבמסך,אלא בוקעת את המסך ויורדת .

* א) מצאתי להר' גדלי' הלוי ז"ל, א כי הג' הראשונות של הו' קצוות דא"א דבריאה, שהם חג"ת, אשר נשארו ב מגולין בלי התלבשות, הנה אלו הג' הם בסוד מסך. ופירוש הדברים הם כך, כי הלא ביארנו, כי בכל עולם מג' עולמות אלו יש להם מסך א', ואמנם המסך שבין אצילות לבריאה, כאשר עברו בתוכו דמות כל האורות דאצילות, לעשות כנגדן י"ס דבריאה, הנה אלו, ג לא בקעו אותו מסך ועברו בו, רק עבר בו אור שלהם דרך המסך ההוא, ונחקקו כל הי"ס של הבריאה. והנה גם ג' ראשונות של א"א דבריאה, שהם חג"ת, הם ג"כ עוברים דרך המסך ואינם בוקעים המסך, רק הם אור המתמעט עובר קצתו דרך המסך. אבל אותה הנקודה דמלכות דאצילות הנ"ל שירדה, להתלבש בג"ר אלו דא"א, הם אור עצמו של המלכות דאצילות, על כן הוא משברת ובוקעת את המסך עצמו, ויורדת ד ומתלבשת בג"ר דא"א (דבריאה).

א) עה"ס דבריאה כולן הן בקומת אור בינה, ואפילו כתר וחכמה (כנ"ל פ"ד אות ב')_ וכיון שקומת בינה דאצילות מלבשת על חג"ת דא"א, לא יוכל להמשך ממנו לעולם הבריאה זולת חג"ת נה"י שלו בלבדם, שהם ו"ק שלו. וע"כ נבחנים חג"ת דא"א דבריאה, לג"ר דא"א אשר שם, ויתבאר עוד במקומו.

ב) הראש דכל פרצוף אינו מתלבש בפרצוף התחתון, כי הלבשת התחתון מתחילה מפה דראש העליון ולמטה, כמ"ש במקומו. וכיון שחג"ת דא"א הם ראש, ע"כ הם מגולין בלי התלבשות.

סיכום:  התחלננו פרק ז' ועיקר הלימוד בא לבאר איך יצא פרצוף מפרצוף ובעיקר דבר מפתיע, שמבאר שיש משהו שבא מהעולם העליון לתחתון בצורה שנקראת בקיעה – לא מתחשב במסך. עובד דרכו בלי להתחשב בו.

אגב כך, מסביר לנו מה שעובר לא בדרך בקיעה.

שני דברים שעוברים מהעולם העליון לתחתון. עובר כפרצופים. יש מבנה של עולם הבנוי מא"א, או"א ז"א וזו"ן. למדנו שעובר בזיווג דהכאה. העליון עושה זיווג דהכאה עבור התחתון ועפ"י זה עוברים כל החוקים מהעליון לתחתון. רוצה לתת לנו ידיעה על צורת המעבר, ועוד ידיעה חשובה הנקראת שהמלכות דמלכות של העולם העליון יורדת לתחתון להיות בו עתיק. כלומר נעתק מהשגה, ועובר בצורת 'מסורת'. כי לא צריך לעשות זיווג דהכאה שלא פועל שם. עובר ובוקע את המסך וזה מסורת כי לא צריך בזה שכל. כך זה מגיע מהעליון. כמו שלמדנו במסכת אבות שמשה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושוע ויהושוע לזקנים, והזקנים לנביאים והנביאים לאנשי כנסת הגדולה. כך המסורת עוברת מדור דור ולא צריכים שכל עבורה. זה נקרא בקיעה.

הכתר של עולם התחתון בנוי כמו העולם העליון, מעתיק וא"א. 

עתיק עובר מעולם לעולם בדרך בקיעה וא"א עובר בדרך של מסך. המסך הוא מחשבה. עולם המחשבה זה א"א. עולם האמונה הוא עתיק. הכתר בנוי משניהם – אמונה ומחשבה, ועתיק הוא גבוה מא"א, כך צריך שבכל עולם יהיה לנו עתיק המקשר בין העליון לתחתון, ועובר ללא בקיעה. הוא נקי שאין לעסוק בו במחשבה. בח' 'במופלא ממך אל תחקור'. זו הבח' העליונה.

על א"א אומר שעובר לתחתון עובר בזיווג דהכאה אבל לא הכל עובר. רק צד הגוף עובר. 

מה עובר? ע"ס מהוות ראש וגוף. הראש חב"ד. הגוף חג"ת נה"י שרק הם עוברים. זיווג דבח' ב'. על ג' לא מדובר. ההבדל בין הב' של אצילות לב' של בריאה – אומר ב' כי אצילות עושה זיווג על בח' ב' כי כל אצילות היא בח' ג. אז כדי שאצילות יתן לתחתון יכול לקבל רק על ב' ואז צריך לעבד ב' זה בתוכו. לכן לא נותן את כל הב' אלא רק את הגוף. זה ההבדל בין אצילות לבריאה.

אומר שחג"ת דאצילות שירד הופך להיות ראש לתחתון, לבריאה. יוצא שגוף העליון הוא נשמה לתחתון ונלמד בהמשך.

נתן לנו את זה כאן כדי שנבין את רעיון הבקיעה. שיש משהו שעובר כחוט השני בכל העולמות וזה העתיק שבלעדיו הקשר בין העליון לתחתון היה רק של מחשבה בלי אמונה.

אם היה רק קשר של מחשבה יכולנו לכאורה לפתור הכל רק במחשבה, אבל אומרים לנו שיש משהו שלא תלוי במחשבה ומיותר לנסות לחשוב עליו. יש משהו שבא מהעליון לתחתון בלי שום אפשרות להבין ולכן אין מה לחקור בו. 

סיכום קצר שיעור 23- תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ג' 

פרק ז' עמוד קכ"ו.  ג' אב תשע"ט

בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני

התחלנו היום פרק ז', עיקר הלימוד בא לבאר איך יצא פרצוף מפרצוף ובעיקר דבר מפתיע, שאנחנו לומדים פה, שהוא מבאר לנו שיש משהו שבא מהפרצוף העליון ומהעולם העליון לתחתון בצורה שנקראת בקיעה ,כלומר, שאינו מתחשב במסך. עובר דרך המסך בלי להתחשב בו .

אגב כך מסביר לנו גם על מה שעובר שלא דרך בקיעה. כי יש שני דברים שעוברים מהעולם העליון לעולם התחתון. משהו שעובר כפרצופים הרי יש איזשהו מבנה של עולם. שעולם בנוי מאריך אנפין, אבא ואמא וזו"ן. אז המבנה הזה צריך לעבור למטה. איך הוא עובר?

כבר למדנו בפרקים הקודמים שהוא עובר על ידי זיווג דהכאה. שהעליון עושה זיווג דהכאה עבור התחתון. ועל פי זיווג דהכאה שהעליון עושה עבור התחתון, על פי זה עוברים כל החוקים מהעליון לתחתון.

אז בא ומספר לנו כאן שבאמת זה קורה ככה

הוא רוצה לתת לנו איזשהי ידיעה על הצורה שהעליון עובר לתחתון. יחד עם זאת רוצה לתת עוד ידיעה שהיא מאד חשובה- שהמלכות דמלכות של העולם העליון יורדת לתחתון להיות עתיק במקום התחתון. עתיק זה אומר נעתק מהשגה ,זה אומר בצורה של מסורת. למה מסורת ?כי לא צריך לעשות על זה זיווג דהכאה.

הזיווג דהכאה לא פועל שם.

זה עובר ובוקע את המסך.

וזה מסורת כי לא צריך בזה שכל.

ככה זה בא מהעליון ,

ככה זה בא ממשה רבינו.

כמו שלמדנו במסכת אבות:

משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע

ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים

ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה.

אז ככה המסורת עוברת מדור דור. ואנחנו לא צריכים שכל בשביל מסורת. זה נקרא בקיעה. ככה אנחנו רואים שהכתר של עולם התחתון בנוי כמו עולם העליון מעתיק ואריך אנפין. כמו שלמדנו בשיעור הקודם. רק יש הבדל בין עתיק ואריך אנפין .

מה ההבדל ביניהם?

עתיק עובר מעולם לעולם בדרך של בקיעה ואריך אנפין עובר מעולם לעולם בדרך של מסך.

אז מה זה המסך שעובר? מה זה אריך אנפין שעובר ?זה מחשבה.

עולם המחשבה  זה אריך אנפין.

עולם המחשבה זה עתיק, שנעתק מהשגה.

זאת אומרת שהכתר שלנו בנוי משניים גם מאמונה וגם ממחשבה.

עתיק הוא גבוה מאריך אנפין כך שצריך בכל עולם שיהיה לנו עתיק. עתיק הוא גם המקשר בין העליון לתחתון.

ועתיק עובר בבקיעה ולכן זה משהו מאד נקי שאתה לא יכול להבין אותו על ידי המחשבה. אתה לא יכול להתעסק בו על ידי המחשבה, במופלא ממך אל תחקור, זה הבחינה העליונה, אז זה מה שהבנו על עתיק.

רוצה לתת לנו עוד ידיעה על אריך אנפין. אומר- דע לך – אריך אנפין שעובר לתחתון ,עובר על ידי זיווג דהכאה אבל לא כל מה שיש בעליון עובר לתחתון, אלא העליון בנוי מראש וגוף. רק צד הגוף של העליון עובר לתחתון. מי זה הגוף של העליון .

למשל אם העליון בנוי מעשר ספירות ועשר ספירות מהוות ראש וגוף, כיצד הן מהוות ראש וגוף?

הראש נאמר הוא חב"ד הגוף הוא חג"ת נה"י.

אז אומר לנו שרק הגוף עובר לתחתון

אז רק חג"ת נה"י של העליון עובר לתחתון.

אז אם זה נקרא אריך אנפין של העליון, חב"ד חג"ת נה"י,

אז רק חג"ת נה"י שלו עובר לתחתון.

כמובן שמדובר על זיווג על בחינה ב'.

על זיווג דבחינה ג' בכלל לא מדובר.

אבל מה יהיה ההבדל בין הב' של אצילות, לב' של בריאה?

למה אני אומר ב'? כי אצילות עושה זיווג על בחינה ב' לטובת עולם הבריאה. כי כל אצילות הוא ג'. העוביות שלו הוא על בחינה ג' וכל הבריאה ב'. אז כדי שאצילות יתן לעולם הבריאה, חוץ ממה שעושה לעצמו זיווג על ג', הוא עושה זיווג על ב 'לעולם התחתון. כי התחתון מקבל רק על ב '. ואחר כך הוא עוד צריך לעבד את הב' בתוכו. אבל הוא מקבל רק על ב.'

אז אותו רעיון פה ,כשעושה על ב' לטובת התחתון הוא לא נותן את כל הב'. הוא נותן רק את הגוף. וזה ההבדל בין ב' של אצילות לב' של בריאה. עד כדי שהוא אומר שהחג"ת שירד מאצילות הוא הופך להיות ראש לעולם הבריאה. יוצא שהגוף של העליון הוא נשמה לתחתון. נלמד את זה בהמשך בצורה יותר מפורטת אבל נתן לנו להבין את כל זה כאן כדי שנלמד את הרעיון של בקיעה שיש משהו שעובר כחוט השני בכל העולמות וזה העתיק הזה. ובלי העתיק הזה שעובר מהעליון לתחתון לא היה קשר בין העליון לתחתון. היה קשר רק של מחשבה. אם הוא היה רק קשר של מחשבה, אז היינו יכולים לכאורה לפתור הכל על ידי מחשבה. פתאום באים ואומרים לנו שיש משהו שבכלל לא תלוי במחשבה. אז לא יעזור לך לחקור במדע עוד ועוד… שאם תגיע לדקות המחשבה, אז תבין. לא, יש משהו שלא תבין אף פעם. למה? כי הוא בא מהעליון לתחתון בלי שום בחינה שאתה יכול להבין. אז אין לך מה לחקור בזה .

שיעור 23 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ג'
פרק ג' עמ' קכ"ו – ג' אב תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בפרק ז' אנו לומדים על התהוות העולם התחתון מהעליון.
2. ב' בחי' יורדות מהמסך שבעולם העליון לתחתון – האחת בדרך של זיווג דהכאה והשניה ע"י בקיעה
3. הבחינה שעוברת ע"י זיווג דהכאה נקראת אריך אנפין והיא כנגד עולם המחשבה שעובר מהעליון לתחתון, שעובר בדרך של זיווג דהכאה עם כל חוקי ההיגיון שהעליון נתן לתחון
4. הבחינה שעוברת דרך בקיעה היא ממלכות דמכלות של העליון ונקראת עתיק בעולם התחתון שהיא בח' עולם המסורת שעובר מהעליון לתחתון שלא מצריך זיווג דהכאה ולא מתחשב כלל בהגבלות או בדין שיש במסך ולכן לא שלוט בו מחשבה ואי אפשר לחקור אותו כלל וכלל
5. כל מה שעובר דרך זיווג דהכאה לתחתון לא עובר בצורה מלאה אלא רק הגוכף, דהיינו חג"ת נה"י של העליון – זה מה שעובר לתחתון ומזה נעשה פרצוף שלם של חב"ד חג"ת נה"י בתחתון.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

1757

שיעור 23 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ג'
פרק ג' עמ' קכ"ו – ג' אב תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בפרק ז' אנו לומדים על התהוות העולם התחתון מהעליון.
2. ב' בחי' יורדות מהמסך שבעולם העליון לתחתון – האחת בדרך של זיווג דהכאה והשניה ע"י בקיעה
3. הבחינה שעוברת ע"י זיווג דהכאה נקראת אריך אנפין והיא כנגד עולם המחשבה שעובר מהעליון לתחתון, שעובר בדרך של זיווג דהכאה עם כל חוקי ההיגיון שהעליון נתן לתחון
4. הבחינה שעוברת דרך בקיעה היא ממלכות דמכלות של העליון ונקראת עתיק בעולם התחתון שהיא בח' עולם המסורת שעובר מהעליון לתחתון שלא מצריך זיווג דהכאה ולא מתחשב כלל בהגבלות או בדין שיש במסך ולכן לא שלוט בו מחשבה ואי אפשר לחקור אותו כלל וכלל
5. כל מה שעובר דרך זיווג דהכאה לתחתון לא עובר בצורה מלאה אלא רק הגוכף, דהיינו חג"ת נה"י של העליון – זה מה שעובר לתחתון ומזה נעשה פרצוף שלם של חב"ד חג"ת נה"י בתחתון.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

1281

הכתר ביחס א"ס אפשר לקראו נאצל וביחס הנאצלים הוא מאציל.

ה) נמצא, כי אפשר לקוראו א"ס ומאציל, כמו שהוא דעת קצת המקובלים, שהא"ס הוא הכתר. ואפשר לקוראו בשם נאצל, כי ודאי א"ס גדול ממנו, ועכ"ז הזהירו בו חכמים, במופלא ממך אל תדרוש. אמנם תכלית מה שאנו יכולים לדבר בו הוא, כי הכתר הוא בחינת ממוצע ממאציל ונאצל. והטעם הוא, כי הוא הבחינה היותר אחרונה מכל האפשר בא"ס, אשר הוא ט האציל בחינה אחת, אשר בה שורש כל הי"ס בהעלם ודקות גדול, שאי אפשר להיות לנאצל יותר דקות ממנו. י כי תהו, אשר למעלה ממנו אין עוד זולת האפס המוחלט, כנ"ל.

ט) היינו, המכונה "בוהו", שכבר מכונה בשם ראש להמדרגה, כנ"ל בדיבור הסמוך, עש"ה. 

י) סובב על תחילת הדברים, דהיינו, שבחינה יותר אחרונה מכל האפשר בא"ס, נקרא תוהו.

בכתר, יש ב' בחינות, בחינה אחרונה מא"ס, שהאצילה בחינה שניה, שהיא שורש הנאצלים.

ו) ונמצא, כי יש בבחינה זו ב' מדרגות: א', הוא הבחינה היותר תחתונה ושפלה מכל בחינת א"ס, וכאלו נאמר דרך משל, שהוא בחינת מלכות שבמלכות, ואע"פ שאינו כך, כי אין שם דמות וספירה ח"ו כלל, רק לשכך האוזן נדבר כך. והנה בזו המדרגה התחתונה שבא"ס יש בה כללות כל שלמעלה הימנו, ומקבלת מכולם, כנודע, שהמלכות מקבלת מכולם. מדרגה זו התחתונה, היא האצילה את בחינה השנית, שהוא המדרגה העליונה מכל מה שבכל הנאצלים, ויש בה שורש כל הנאצלים, והיא משפעת לכולם. באופן, שהיותר קטן מכל המאציל, האציל היותר מובחר שבכל הנאצלים, ואין ביניהן מדרגה אחרת כלל, כי אחר המאציל הזה, אין נאצל יותר קרוב אליו ודומה לו כזה.

בחינת המאציל שבכתר, נקרא עתיק. ובחינת שורש הנאצלים שבכתר, נקרא אריך אנפין.

ז) וכללות שתים אלה הבחינות, היא בחינה אחת הנקרא כתר, שבערך בחינה א' אשר בה קראוה קצת המקובלים א"ס, ובערך בחינה ב' שבה קראוה קצת המקובלים כתר, שהוא במנין הי"ס. אבל אנחנו, סברתינו, לא כדברי זה ולא כדברי זה, אלא היא בחי' אמצעית בין א"ס לנאצלים, ויש בה בחינת א"ס ובחינת נאצלים. וב' בחינות אלו, הם הנקרא: עתיק, ואריך אנפין. ושניהן נקרא כתר, כנודע אצלינו, והבן זה מאד.

בחינה אחרונה שבאצילות, שהיא מלכות דמלכות דאצילות, נעשה עתיק בעולם הבריאה, ומתלבשת בא"א שבבריאה .

ח) וזה שכתוב במקום אחר, כי המלכות שבמלכות שבעולם האצילות המתלבשת בראש הבריאה, שהוא הכתר הנקרא אריך אנפין, הוא בחינת עתיק של עולם הבריאה, והבן זה מאד.

סיכום: למדנו שהכתר נמצא כממוצע, כמקשר בין האפס לנאצל. 

היות והוא נאצל מהאפס אפשר לקרוא לו נאצל. היות והוא מאציל את הנאצל עצמו שהוא הגוף אפשר לקרוא לו מאציל, ז"א שבכתר עצמו יש 2 בח' – צד המאציל וצד הנאצל – תוהו, ובוהו. 

לאפס עצמו שהוא בח' א"ס – אין לו חומר ולא צורה. 

בח' הכתר כמו משפך – צד עליון וצד תחתון. הצד העליון נקרא תוהו. אומר עד"מ יכולים לומר שהחלק הכי תחתון של העליון, כמו מלכות דמלכות של האפס – הפכה להיות תוהו של הכתר. שורש בכח של הנברא, והבוהו כמו שורש הנאצל בפועל שנמצא בכתר שנמצא כמקשר = אמונה המקשרת בין העליון והתחתון. כמו משפך – צד רחב וצד צר. קו"י מתאר שהכתר אינו חיסרון, אינו שייך לנאצל ולא למאציל אלא באמצע ולכן צריך לכלול את שני הדברים.

אומר שכמו מלכות דמלכות של האפס זה קשה כי הא"ס אינו מחולק, לכן אומר עד"מ כי בעולמות התחתונים כן קיים כך. היחס בין עולם א"ק לאצילות אז יש כתר שהוא ממוצע ביניהם. עולם א"ק הוא כמו האפס ויש גם כתר של עולם אצילות, שהוא בנוי משניים – תוהו ובוהו. עתיק בח' תוהו בכתר וא"א בוהו שבכתר. א"א לומר, כמו שחלק מהמקובלים אומרים, שהתוהו הוא הא"ס, האפס. וגם א"א לומר שא"א לבד הוא הכתר, אלא שניהם הכתר, כי הכתר צריך להיות מקשר בין העליון לתחתון. צריך להכיל ניצוץ בורא וניצוץ נברא.

ניצוץ בורא בח' עתיק. ניצוץ נברא א"א. לכן גם האמונה צריכה להכיל את ב הניצוצות האלה.

בח' תוהו נקראת שורש אבל בהיעלם ודקות דקות מאוד. שורש כלפי התחתון בדקות גדולה שאי אפשר להשיג. הבוהו הוא שורש בפועל והוא צריך להתפשט לתחתון.

כמו בעולם אצילות יש פרצופים או"א, ישסו"ת וזו"ן. ויש א"א שלא בכתר, למרות שנלמד בהמשך שפעם קורא לא"א כתר ופעם לעתיק כתר. נלמד בחלק ח'.

ממשיך ואומר – המושג הנלמד של ניצוץ בורא וניצוץ נברא תוהו ובוהו, עתיק וא"ק, לא נמצא רק בין עתיק לא"ק נמצא גם בין אצילות לבריאה. המעבר מתואר בפרק הבא. רוצה לומר שגם בעולם הבריאה, גם שם יש כתר המחבר לאצילות. הכתר תמיד הוא האמצעי. 

הכתר של בריאה בנוי מתוהו ובוהו, הנקראים עתיק וא"א. גם לבריאה יש כתר הבנוי כעתיק וא"א. עתיק הוא כמו מלכות דמלכות דאצילות שיורדת לתחתון, וא"א הוא כמו הראש של בריאה שעתיק מתלבש בתוך א"א וביחד מהווים כתר של עולם הבריאה.

אותו הדבר בין בריאה ליצירה ובין יצירה לעשיה. בכל שתי בח' יש בח' כתר. ויש בזה דבר גדול מאוד להבין מבח' משמעות תפישת החיים. הרי א"א לתפוש שום דבר מבלי לקשרו לדבר גדול ממנו, ובכל פעם שמנסים לקשר משהו רק לעצמו זה כאילו אין בו כתר, אין בו אמונה. 

אחת השגיאות הגדולות היא שלכאורה מה שיש היא רק המציאות הנחקרת לבדה. צריך לקשר אותה למשהו גדול ממנה, כך עד א"ס, לכן חייב להיות כתר לכל בח', בחינת אמונה בלעדיה א"א להתחיל לחשוב. 'כולם בחכמה עשית'. מציאות האמונה נמצאת גם במדע, הנקראת אקסיומה שאינה נחקרת. למה לא נחקר? 

אותו הדבר כאן – יש עתיק וא"א שמהווים את הכתר ויש בהם ניצוץ בורא וניצוץ נברא.

סיכום שיעור קצר 22- תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ג'

פרק ו' עמוד קכ"ה. א' אב תשע"ט

בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני

למדנו שהכתר הוא נמצא כממוצע, כמקשר, בין האפס לבין הנאצל. היות והוא נאצל מהאפס )אותו כתר( אז אפשר לקרוא לו נאצל. היות והוא מאציל את הנאצל עצמו )שהוא הגוף( אז אפשר לקרוא לו מאציל.

זאת אומרת שבכתר עצמו ישנן שתי בחינות, צד המאציל וצד הנאצל .שתי הבחינות האלה נקראות תוהו ובוהו.

לאפס עצמו, שהוא בחינת הא"ס, אין חומר ואין צורה. בחינת הכתר הוא כמו משפך ,שצריך להיות בו גם הצד של העליון וגם הצד של התחתון.

הצד של העליון הוא נקרא תוהו.  אומר על דרך משל היינו יכולים להגיד שהחלק הכי תחתון של העליון כמו מלמכות דמלכות של האפס, היא הפכה להיות לתוהו שהוא השורש של הכתר ,שורש בכח של הנברא. והבוהו כמו שורש של הנאצל בפועל שנמצא בכתר. אז הכתר בגלל שהוא מקשר, תמיד בין העליון לתחתון, זה כתר. והכתר זה אמונה.  אז האמונה שמקשרת בין העליון לתחתון צריכה לכלול שניים גם את העליון וגם את התחתון.  לכן כמו במשפך היא כוללת את הצד הרחב ואת הצד הצר .והקוצו של יוד מתאר לנו את זה שהכתר הוא לא חיסרון, הוא לא שייך ממש לנאצל, אבל הוא לא שייך ממש גם למאציל, הוא נמצא כממוצע באמצע ולכן צריך לכלול את שני הדברים.

אומר בעה"ס מה שאמרתי לך שהיא כמו מלכות דמלכות של האפס, זה קשה להגיד כי באמת האפס, האינסוף, הוא לא מחולק אז אני לא יכול להגיד שמלכות דמלכות של אינסוף. אומר על דרך משל. למה על דרך משל ?כי בעולמות  התחתונים זה כן קורה כך. למשל, אם נלך ליחס בין עולם א"ק לעולם אצילות אז גם יש כתר שהוא ממוצע בין עולם א"ק לעולם אצילות. שעולם א"ק הוא כמו האפס ויש גם כתר של עולם אצילות. שכמו כל כתר אמרנו שהוא בנוי משניים, הוא בנוי מתוהו ובוהו שעתיק הוא בחינת התוהו שבכתר ואריך אנפין הוא בחינת הבוהו שבכתר.

אי אפשר לומר, כמו שחלק מהמקובלים אומרים, כך אומר האר"י הקדוש, שהתוהו הוא האינסוף, הוא האפס. וגם אי אפשר לומר שאריך אנפין לבד הוא הכתר. אלא צריך לומר ששניהם ביחד הם הכתר. כי הכתר תמיד צריך לכלול כמקשר בין העליון לבין התחתון אז הוא צריך להכיל, אותה הבחינה צריכה להכיל ניצוץ בורא וניצוץ נברא. ניצוץ בורא זה בחינת עתיק ניצוץ נברא זה בחינת אריך אנפין .לכן גם האמונה צריכה להכיל את ב' הניצוצות האלה.

הבחינה תוהו היא נקראת שורש אבל  בהעלם ודקות גדול מאד. זה בכל זאת שורש אבל כלפי התחתון, הוא בדקות גדולה מאד ואי אפשר להשיג אותו. והבוהו הוא שורש בפועל והוא צריך להתפשט לתחתון.

פה בעולם אצילות, יש את הפרצופים המתארים את עולם אצילות, אבא ואמא, ישסו"ת וזו"ן  .אבל יש את אריך אנפין שהוא לא לבד בכתר. למרות שנלמד בהמשך שפעם קורא לאריך אנפין כתר, פעם הוא קורא לעתיק כתר .חלק ח' נלמד את זה.

ממשיך ואומר לנו שהמושג הזה שאנחנו לומדים עכשיו של ניצוץ בורא וניצוץ נברא של תוהו ובוהו ,עתיק ואריך אנפין, כמו שראינו שהוא לא נמצא רק בין א"ס לא"ק ,הוא נמצא גם בין עולם א"ק לאצילות, הוא נמצא גם בין אצילות לבריאה. איך זה קורה המעבר הוא יספר לנו קצת בפרק הבא ,אבל רוצה לומר לנו שגם למשל בעולם הבריאה, גם שם יש כתר כדי לחבר אותו לעולם אצילות . אז הכתר הוא תמיד האמצעי. איך הכתר בנוי של עולם הבריאה? ממה הוא בנוי?. מתוהו ובוהו. שאיך הם נקראים ?עתיק ואריך אנפין. אז גם לעולם הבריאה יש כתר שבנוי מעתיק ואריך אנפין .עתיק הוא כמו מלכות דמלכות דאצילות שיורדת לתחתון ואריך אנפין הוא כמו הראש של עולם אצילות שעתיק מתלבש בתוכו של עולם הבריאה, בתוך האריך אנפין ושניהם יחד מהווים כתר של עולם הבריאה.

אותו דבר יהיה בין בריאה ליצירה, אותו דבר בין בריאה לעשייה ,לכן אנחנו רואים שבין כל שתי בחינות יש בחינת כתר.

ויש בזה דבר גדול מאד להבין מבחינת המשמעות של התפיסה שלנו בחיים. הרי אי אפשר לתפוס שום דבר בלי לקשר אותו למשהו גדול ממנו. וכל פעם כשאנחנו מנסים לקשר משהו, רק לעצמו, כאילו אין לו כתר, אין לו אמונה ,אני רוצה לתפוס אותו רק מצד הנאצל שבו, שאחת השגיאות הגדולות שהאמונה היא רק מה שלכאורה נאצל, מאמינים רק במציאות הנמצאת ונחקרת אבל היא לא יכולה לעמוד בלבדה, צריך משהו לקשר אותה למשהו גדול ממנה.

אז מה גדול ממנה ככה עד אינסוף? והאינסוף הוא מייצג לנו את המאציל עצמו. לכן חייב להיות לנו כתר , כתר לכל בחינה. והכתר היא בחינת האמונה לכן בלי אמונה אתה לא יכול להתחיל לחשוב בכלל. לא יכול להתחיל להגיד שיש משהו ,כי המחשבה מתחילה את הכל, כולם בחכמה עשית, אבל המציאות הזו של אמונה נמצאת גם במדע.

הם קוראים לזה אקסיומה שהיא לא נחקרת .דרך שתי נקודות עובר קו אחד זה לא נחקר. למה לא נחקר? משם אני מתחיל לחשוב. אותו דבר פה .יש לנו את עתיק ויש לנו את אריך אנפין שהם מהווים את הכתר ויש בהם ניצוץ בורא וניצוץ נברא.

סיכום בנקודות שיעור 22- תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ג'
פרק ו' עמוד קכ"ה. א' אב תשע"ט
בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני
1. הכתר מהווה אמצעי בין האפס לנאצל, בהיותו כזה הוא יכול להיקרא גם מאציל וגם נאצל. נאצל- ביחס לאפס, ומאציל- ביחס לנאצל.
2. בהיות הכתר בבחינת ממוצע, יש בו את שתי הבחינות. צד האפס שבו נקרא תוהו וצד הנאצל שבו נקרא בוהו. כאשר התוהו הוא שורש דשורש, והבוהו הוא שורש בפועל לנאצל.
3. לא יהיה נכון לקרוא לתוהו אפס ולא לבוהו בלבדו כתר, אלא יש לומר שהכתר מכיל את שתי הבחינות, כי הוא חייב להוות גשר בין מה שמעליו למה שמתחתיו וכך צריך להיות כל מגשר.
4. כפי שיש כתר המקשר בין א"ס שהוא אפס לבין עולם א"ק, כך יש כתר שמקשר בין עולם א"ק לעולם אצילות. כתר זה בנוי משתי בחינות הנקראות עתיק, כנגד התוהו, ואריך אנפין, כנגד הבוהו, וכן יהיה גם בקשר בין עולם אצילות לעולם הבריאה.
5. כתר הוא בחינת האמונה והיא זו המקשרת בין כל תפיסה של הנברא למה שיש מעליו, שהוא לא ניתן כלל להשגה.
6. האמונה חייבת לכלול שני מרכיבים: צד העליון וצד התחתון. כאשר המחשבה, היא צד התחתון, וקבלת העליון ממך, שהוא למעלה מכל חוק, הוא צד העליון שבאמונה. רק בזכות ב' האמונות האלו, אפשר להבין משהו בתחתון ולקבל את העליון והוא המהווה את הקשר האמיתי והשלמות שמתאפשרת לתחתון.

1727


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

1256

בס"ד

חלק ג שיעור 21 עמוד קכג

א"ס ה"ס אפס, ואחריו הכתר הנקרא תהו, ואחריו בהו, הכולל ד' יסודות .

ג) והענין הוא, כי הא"ס נקרא אפס, כי אין בו שום תפיסה, ג שאין שם חומר ד ולא צורה כלל, ואחריו יצא ה התהו והוא הכתר, ואחריו יצא הבהו הכולל ד' יסודות חו"ב תו"מ.

בתהו יש שורש ד' יסודות שבנאצל, בכח ולא בפועל.

ד) וביאור הדבר, כי הנה בהכרח הוא, שתהיה מדרגה אמצעי בין המאציל אל הנאצל, כי יש הרחק ביניהן כרחוק השמים מן הארץ, ואיך יאיר זה בזה, ואיך יברא זה את זה, שהם ב' קצוות, אם לא יהיה דבר ממוצע ביניהן ומחברם, ויהיה בחינה קרובה אל המאציל וקרובה אל הנאצל. והנה בחינה זו, הוא כתר הנקרא ו תהו, כי אין בו שום יסוד, כי על כן אינו נרמז בשם הויה כלל, רק בקוצו של יוד, אמנם הוא בחינת אמצעי כנ"ל. והוא, כי הנה כתר, הוא דוגמת החומר הקודם הנקרא היולי, שיש בו שורש כל הד' יסודות, בכח ולא בפועל, ולכן נקרא תהו, כי הוא מתהא מחשבות בני אדם, באמרם, הנה אנחנו רואים, שאין בו צורה כלל, ז ועכ"ז אנחנו רואים שהוא נאצל, ח ויש בו כח הד' צורות.

ג) עי' לוה"ת ח"ב אות כ"ו, שרצון לקבל שבנאצל ה"ס אור שנתעבה, והוא כללות החומר שבנאצל, שממנו נצטיירו ונעשו כלי קבלה שלו. וזה ודאי, שבא"ס ב"ה לא נמצא מבחינת רצון לקבל זה ולא כלום. (כמ"ש לעיל באו"פ ח"א פ"א אות נ' ד"ה וטעם) וז"ש הרב "שהא"ס נק' אפס, כי אין בו שום תפיסא, שאין שם חומר" וכו', דהיינו מבחי' הרצון לקבל הנ"ל, ואין שום השגה באור בלי כלי, כנודע.

ד) הד' הבחינות חו"ב תו"מ, מכונות "ד' צורות", להיותן שיעורי מדרגות זו למטה מזו, המצטיירות בחומר של הנאצל, (כמ"ש באו"פ ח"א פ"א אות נ' ד"ה עתה) שכ"ז אינו בא"ס ב"ה, כמבואר בדיבור הסמוך, ובאו"פ שם.

ה) דהיינו אמצעי בין מאציל לנאצל, משום שבו כבר נמצאים כלולים שורשי ד' הצורות של הנאצל "בכח" אבל לא בפועל.

ו) כלומר שד' בחינות חו"ב תו"מ נקראות ג"כ ד' יסודות, שבתוהו אין בו שום בחינה מהם, כנ"ל.

ז) כלומר, שכבר יצא מכלל מאציל שהוא א"ס המכונה אפס, והבן.

ח) היינו הד' בחי' חו"ב תו"מ, שנק' ג"כ ד' צורות, כנ"ל בסמוך. אמנם הן בו רק בכח" ולא בפועל, כנ"ל. אמנם "בוהו", שה"ס ניצוץ נברא כנ"ל, כבר יש בו שרשי הד' צורות בפועל ממש, שה"ס התפשטות הא"ס לעשות כלים בהכאה על המסך, (כנ"ל בדברי הרב ח"ג פ"א אות א') שכבר ד' בחינות דאור ישר שנתפשטו מא"ס, מלובשות באור חוזר העולה ממטה למעלה, ועצמות א"ס כבר מלובש באו"ח זה, בסוד "ראש" מדרגה. אמנם הכלים האלו, נקראים שרשי כלים, ואינם נגמרים, אלא אחר התפשטותם ממטה למסך כנ"ל.

סיכום שיעור קצר 21- תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ג'
פרק ו' עמוד קכ"ד. כ"ט תמוז תשע"ט
בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני
בשיעור הקודם למדנו שיש לנו בחינת ממוצעת בין כל שתי מדרגות והיא לא נמנית עם המדרגה שמתחתיה ובכל זאת שייכת אליה וגם שייכת למדרגה שמעליה.
ראינו שיש רק ארבע בחינות חכמה ,בינה, תפארת ומלכות שמקבלות אותיות יקו"ק והכתר הוא קוצו של י' אבל לא ניתן לומר שהוא לא נמצא, כפי שלמדנו עשר ולא תשע .
יש משהו שקודם לתוהו הנקרא אפס
לכן אנחנו אומרים כך :
− שיש לנו אפס
− ממנו לאחר מכן יש את הכתר
− ולאחר מכן יש את הגוף, את הנברא
− שהנברא יש לו יקו"ק
− והכתר- הוא קוצו של יוד
− והאפס- לא יודעים
− הכתר הזה בנוי מתוהו ובוהו
− שהם שורש בכח ושורש בפועל
− האפס בלתי נתפס
− הוא כמו המאציל העליון
− הכתר הוא נאצל ביחס לאפס
ומאציל ביחס לנאצל שהוא ד 'בחינות- כמו הגוף. −
זה כמו ראש וזה כמו גוף −
יש משהו מעל הראש −
לכן זה כמו משפך שיש לו חלק צר וחלק רחב −
יש בו את שני הצדדים, גם של העליון שלו שהוא בחינת תוהו שמתהה מחשבות אדם. שורש בכח ,ואני לא מבין אותו . −

מצד שני יש בו צד, שאני יכול לראות בכח מה יצא ממנו. ובכל מקום אם אנחנו תופסים את הנקודה, רוצים לתפוס קשר בין העליון לתחתון הוא בא מהמקום הזה וכל זה חייב להיות באמונה, צריכים לקבל את זה.
כי הבוהו זה כמו חוק עליון, חוק שורשי. שהכל נובע ממנו.
והתוהו זה אמונה בדבר שהוא למעלה מאיתנו. שזה כמו אמונה א' בבורא .
וב 'זה כמו התורה הבוהו. שממנה יש שורש של כל מה שיקרה אחר כך .
אז אלה שתי הבחינות וככה זה בנוי:
באפס אמרנו שאין שום תפיסה, אין חומר ואין צורה בנאצל יש חומר ויש צורה
ובתוהו זה מחולק ואפשר לראות את זה בכל מדרגה אומר גם שהכתר הוא כמו חומר ראשון שנקרא היולי שאני לא תופס בו .אש, רוח, מים, עפר- הם כבר בנאצל.

סיכום בנקודות שיעור 21- תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ג'
פרק ו' עמוד קכ"ד. כ"ט תמוז תשע"ט
בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני
1. אינסוף הוא אפס, שאין שם לא חומר ולא צורה ואין לנו בו שום תפיסה והוא בבחינת המאציל העליון, מעבר למדרגה.
2. בחינת הכתר הוא אמצעי בין מאציל לנאצל. אין בו שום חיסרון, דהיינו חומר, כפי שיש בנאצל.
3. הכתר בנוי כאמצעי בין האפס לנאצל והוא בנוי מב' בחינות, תוהו ובוהו.
4. תוהו הוא בחינת שורש בכח ובוהו הוא שורש בפועל והוא מהווה אמצעי בין האפס לנאצל, בהיותו נאצל לאפס ומאציל לנאצל.
5. הכתר הוא בחינת האמונה שיש בה שני ערכים, התוהו בבחינת אמונה בעליון, בקיום שלו, גם ללא תפיסה. ובוהו הוא אמונה בצורך, בנאצל ובהתפשטות שלו על פי חוקים עליונים, דהיינו אמונה ביתר דבקות.

סיכום: בשיעור קודם למדנו שיש לנו בח' ממוצע בין כל שתי מדרגות ואמרנו שבח' זו אינה נמנית עם המדרגה שתחתיה אבל שייכת לה וגם למדרגה שמעליה.

ראינו שיש רק ד' בח' ח"ב תו"מ שמקבלות אותיות י.ה.ו.ה והכתר הוא קו"י שלא מקבל אות אבל נמצא, כפי שלמדנו 10 ולא 9.

יש קודם לתוהו הנקרא אפס. לכן אנחנו אומרים כך: יש אפס ממנו יש כתר וממנו יש את הגוף. הנברא. הנברא יש לו י.ה.ו.ה והכתר הוא קו"י והאפס לא ידוע. 

הכתר בנוי מתוהו ובוהו. שורש בכח ושורש בפועל. האפס בלתי נתפש. הוא כמו המאציל העליון. הכתר נאצל ביחס לאפס ומאציל ביחס לנברא. לכן כמו משפך שיש לו חלק צר וחלק רחב. יש בו את שני הצדדים – העליון שלו בח' תוהו – שורש בכח בלתי מובן. מצד שני שיכול לראות בכח מה יצא ממנו, ובכל מקום שתופשים את הנקודה – הקשר בין העליון לתחתון הוא במקום זה שכולו חייב להית באמונה.

הבוהו כמו חוק עליון, שרשי שהכל נובע ממנו.

התוהו הוא אמונה בדבר שלמעלה מאיתנו. אמונה בבורא. ב בתורה – בוהו.

אלה שתי הבח' וכך זה בנוי. באפס אין שום תפישה, אין חומר ואין צורה.

בנאצל יש חומר ויש צורה, ובתוהו זה מחולק.

אפשר לראות את זה בכל מדרגה. 

אומר גם שהכתר נקרא חומר ראשון – היולי, שאין תפישה בו.

א.ר.מ.ע הם כבר בנאצל.

905


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

1155

בס"ד

פרק ג שיעור 20 אות קכג'

פרק ו'

מבאר שספירת כתר כוללת ב' בחינות: א) בחינה אחרונה מאין סוף, למשל, מלכות דמלכות דאין סוף ונקראת עתיק. ב) היא שורש הנאצלים והיא נקראת אריך אנפין. וכללות שתיהן נקרא כתר. ובו ד' ענינים:

א. אין יותר בע"ס מד' בחינות חו"ב תו"מ וחכמה היא ראשית. ב. כתר לפעמים הוא במנין הספירות, ולפעמים שלא במנין הספירות, ובמקומו נמנה דעת. ג. כתר הוא ממוצע בין מאציל לנאצל ובו ב' בחינות: א) בחינת מאציל דהיינו למשל מלכות דמלכות דא"ס, ונקרא תוהו, ועתיק. ב) היא בחינת נאצל, שהוא שורש הנאצלים, ונקרא בוהו או א"א. ד. עד"ז מלכות דמלכות דעולם אצילות היא עתיק בעולם הבריאה.

אין יותר בכל נאצל מד' בחינות חו"ב תו"מ, וחכמה היא ספירה ראשונה שבנאצל.

א) ועתה נחזור לדבר בעולמות העליונים, אחר שבארנו המשל נבאר עתה הנמשל, ונאמר, כי א הנמשל אינו רק מד' בחינות יסודות לבד, שהם ד' אותיות הויה, שהם: חכמה, בינה, ת"ת, ומלכות, כנ"ל, ע"כ נמצא שהחכמה נקרא ראשית.

הכתר, לפעמים נמנה בין הע"ס, ולפעמים אינו נמנה, ובמקומו נמנית הדעת .

ב) גם בזה תבין מ"ש, כי לעולם ב הכתר הוא בחינה עליונה, שאינה מכלל העולם ההוא, אלא, דומה אל כתר המלך, שהוא למעלה מראשו ואינו מכללות ראשו, וע"כ, אינה מכלל הספירה, ובמקומו נמנה הדעת, הנזכר בספר יצירה. ועכ"ז, לפעמים אנו מונים אותו בכלל היוד ספירות. והענין יתבאר עם הנ"ל, שיש בחינה אמצעית בין כל בחינה ובחינה, דומה למ"ש חכמי הטבע והביאו הרמב"ן ז"ל בתחילת הפסוק, והארץ היתה תוהו ובוהו, וכתב ג"כ בשם ספר הבהיר, כי קודם שברא הד' יסודות, ברא חומר א' הנקרא היולי, שהוא דבר המוכן לקבל צורת הד' יסודות אחר כך, אבל הוא אינו לובש שום צורה כלל ועיקר. ומה שהוא קודם התהו, נקרא אפס, וכמו מאפס ותהו נחשבו לו.

סיכום: התחלנו פרק ו' בו לומדים רעיון יסודי ביהדות, שאומר שהכתר לא נמנה, הוא מעל הראש ואינו חלק מהבריאה, אלא ממוצע בין בורא לנברא. לא נמנה לא כי לא שייך. שייך אבל לא נספר כי לספור אומר לראות את הפרטים שבדבר, אבל הוא לא עוד פרט. משהו אלוקי שקיים בכל דבר, מעבר לחומר שבכל חומר, מעבר למקרה שבכל מקרה, בלעדיו הדבר אינו שלם, ורק עם המעבר למקרה יכול להתקשר לדבר, אבל הוא לא נמנה.

אומר להתבונן בשם י.ה.ו.ה יש 4 אותיות כנגד ח"ב תו"מ. החכמה היא הספירה הראשונה הנקראת ראשית. הראש נקרא ראש והראשון ראשון. ומי לפני הראשון – אם הוא ראשון אז הוא נמנה. מה יש לפניו? אפס או עשר לפני האחד.

אם למשל סופר עד 20 ומציין 21. מהו ה-20? כתר המדרגה הבא מהעליון ולא שייך לתחתון. לא יכול לתפוש, למנות או לחקור אותו. לא בא בצורת זיווג דהכאה. אין חקירה כי במצב חקירה אפשר להחזיר לעליון. כך נעשתה הבריאה.

אומר שיש ד' אותיות, נמצא שהחכמה היא ההתחלה. אומר שיש בח' ממוצעת כמו בטבע – קוף, אדני השדה, אלמוגים, ובאדם – רביעית הדם, שערות וציפרניים, אוהלים. הבח' הממוצעות שייכות אבל לא נימנות באותה המדרגה.

מנסים לחפש מהי ההתחלה. הכתר אמור להתחיל את המדרגה. אי אפשר להבין בחקירה מה מתחיל את הנקודה. לא עניין של שכל. כמו בחג שבועות – מונים 49 עד שמגיעים למדרגת שבועות שהיא מדרגת ה-50 שבא ממילא. לא צריך להימנות. לא בא לכלל חקירה. כמו רגש. זה נקרא עתיק – נעתק מההשגה. ניצוץ בורא שנמצא בנברא. 

שיעור 20 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ג'
פרק ג' עמ' קכ"ג תמוז תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

קודם, שאלות חזרה
מדוע חכמה נקרא ראשית ועל מה זה מצביע?
מדוע הכתר אינו נמנה ובכל זאת שייך?
מהו המושג היולי?
האם הבחי' הממוצעת בין כל ב' בחי' נמנית או שאינה נמנית? ומדוע?

1. הבחי' הממוצעת בין כל ב' מדרגות אינה נמנית עם המדרגה שמתחתיה
2. רק ד' הבחי' חו"ב ת"ת ומלכות נמנות בספירות והכתר נמצא אך אינו נמנה
3. הכתר הוא מה שניתן מהעליון לתחתון והוא מבטא בצד האמונה מעבר לכל חקירה.
אין בו חיסרון ולכן לא יכול להיות חלק מחקירה ולכן אינו נמנה
4. מה שהוא קודם התהו נקרא אפס שאנחנו נלמד בשיעור הבא
5. מה שאנו אומרים שכתר אינו נמנה לא מבטל את הכתוב בספר היצירה עשר ולא תשע, היות והוא נמצא אבל לא נמנה. ויתרה מכך, אפילו ממחויב שהוא ימצא ובלעדיו לא יהיה קיום ויחד עם זאת אינו נמנה.


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

1807

שיעור 20 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ג'
פרק ג' עמ' קכ"א – כ"ז תמוז תשע"ט
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

קודם, שאלות חזרה
מדוע חכמה נקרא ראשית ועל מה זה מצביע?
מדוע הכתר אינו נמנה ובכל זאת שייך?
מהו המושג היולי?
האם הבחי' הממוצעת בין כל ב' בחי' נמנית או שאינה נמנית? ומדוע?

1. הבחי' הממוצעת בין כל ב' מדרגות אינה נמנית עם המדרגה שמתחתיה
2. רק ד' הבחי' חו"ב ת"ת ומלכות נמנות בספירות והכתר נמצא אך אינו נמנה
3. הכתר הוא מה שניתן מהעליון לתחתון והוא מבטא בצד האמונה מעבר לכל חקירה.
אין בו חיסרון ולכן לא יכול להיות חלק מחקירה ולכן אינו נמנה
4. מה שהוא קודם התהו נקרא אפס שאנחנו נלמד בשיעור הבא
5. מה שאנו אומרים שכתר אינו נמנה לא מבטל את הכתוב בספר היצירה עשר ולא תשע, היות והוא נמצא אבל לא נמנה. ויתרה מכך, אפילו ממחויב שהוא ימצא ובלעדיו לא יהיה קיום ויחד עם זאת אינו נמנה.


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

הירשם\התחבר לאתר על מנת לצפות בשיעורים

נרשמת בעבר? מלא את הפרטים והתחבר אוטומטי

Designed by Laisner