סיכום השיעור:
הנשמה – מה שחצב אותה להיות נשמה זה זה שיש לה רצון לקבל. בשונה מהאור.
לזכור טוב טוב שנשמה היא לא אור, היא רצון לקבל מלא באור.
נוצרה לנו בעיה- אם היא רצון לקבל ועצמותו כולו השפעה, איך יהיה קשר? האור רוצה לתת והנשמה לא תוכל לקבל את ההארה. מדברים כמובן אחרי הצמצום – איך היה לפני לא יודעים, לא תופסים. אפשר לומר שעוד לא היה הרגש עצמי….
אי אפשר שיהיה קשר בלי השוואת צורה. אם הבורא כולו השפעה ואנחנו כולנו רצון לקבל אז יש פירוד.
הנשמה היא חלק מהכל- האתגר שנוצר לנו הוא אתגר המאפשר לנו לדעת בצורה ברורה מה ההבדל בין קדושה לטומאה- האם אקבל על פי האידאה של בחירה או רק כי אני רוצה להנות?
אדם יכול להיות ערכי- שפועל לאידאל- מהו המצפן של היהודי? המצפון? דבקות בה'. רצון ליתר דבקות, לאהבה, ליחד…
זה מה שמוביל את כל האנושות. היהדות לקחה את התפקיד הזה.
כשאומרים שהנשמה רצון לקבל כלומר שרוצה להיות מאושרת.
מה שמבדיל בין קדושה לטומאה הוא אם פועלים בעל מנת לקבל או בעל מנת להשפיע.
אנשים מפרשים את חופש הפרט- שאני יכול להנות לעצמי.
אם כך שורש כל הקלקולים הוא הרצון לקבל שנמצא בא"ס- הקלקול הוא רק בגלל הרשעים, שבחייהם נקראים מתים .
יש אבי"ע דקדושה ואבי"ע דטומאה.
קרן הבריאה השתלשלה כך שהאור התפשט עם הרצון עד לנקודה דעולם הזה. לכן אני מרגיש חזק, אני רוצה.
לנו יש תפקיד: או שנעלה בכלים דאור חוזר או דרך אבי"ע דטומאה, בדרך לקבל את האור.
תפקידנו לחבר את זה לבורא. זו השותפות שלנו עם הבורא.
לכן אם אדם רוצה ללכת בקדושה המיקוד הוא האם אני פועל כדי להשפיע נחת רוח לבורא או לעצמי. האם אני נהנה מהיחד או מעצמי?
נקודות
א. הנשמה היא רצון לקבל שבזה היא נחצבת ונפרדת מהאור . היא לא אור. היא רצון לקבל.
ב. נוצר לנו אתגר- שינוי הצורה גורם להם להפכיות ואז לא יכולים לינוק זה מזה.
ג. כל ההבדל בין אבי"ע דטומאה לאבי"ע דקדושה הוא בצורת הרצון . איך לקבל תענוג, לעצמי או ליחד?
ד. באבי"ע דטומאה שהם רשעים רוצים לקבל רק לפרטיותם
ה. באבי"ע דקדושה פועלים כדי לתקן את רצונם שיהיה עם צורה לעשות נחת רוח ליוצרם .
ו. מי שפועל כדי להשיג את הכלים דאור חוזר הופך להיות שותף לבורא
ז. האושר המושלם יהיה כאשר נקבל את ההארה השלמה בכלים דאור חוזר, בכלים של היחד.

סיכום
למדנו שהרצון לקבל שכלול במחשבת הבריאה זה מציאות חדשה שלא היתה בעצמותו כי בעצמותו אין רצון לקבל
בגלל ההבחן של כל מציאות האינסוף מעצמותו, צריך לומר שכבר שם היה רצון לקבל (באינסוף)
מטרם הצמצום לא היתה שום מציאות של יסורים אלא זה כמו אבן שנמצאת בהר ולא נחצבת ממנו.
אבן הנחצבת מהר היא לא אור. אבן הנחצבת מהר זה רצון לקבל. לכן הרצון לקבל הזה אם הוא נמצא נפרד מהאור, אני מרגיש שם יסורים. אם הוא נמצא מחובר לאור, אני מרגיש שם דבקות, שלמות.
לכן אם אני רוצה להרגיש את השלמות הזו, אני צריך שהאור יחזור.
אז לכאורה מי עשה את הצמצום? מי שעשה זה מלכות דאינסוף.
במחשבת הבריאה היה הכל מתוקן. כל הצמצום נעשה בגלל שרצתה לקשט את עצמה. בגלל שזה בא מיתרון ולא מגרעון, יש בכך דבר גדול ועצום שכל החסרונות באו מיתרון והם צריכים לחזור ליתרון. כמו לחזור לאינסוף. אבל כשבאים ורוצים לחזור לאינסוף אז יש כבר תנאי. בגלל שרצו יתר דבקות, זה יהיה רק עם יתר דבקות.
ההתרחקות והצמצום הגיעו עד לנקודה דעולם הזה והיו הרבה השתלשלויות בדרך.
אז כשאני מרגיש בעולם הזה יסורים- אני צריך להבין שזו רק צורה שבה מתראה לי הרצון. אבל בטבעו הרצון בא ממקום טוב. אם בא ממקום טוב בטיבו. אין אפשרות שהוא לא טוב. רק אני הוספתי לו עוד דברים. הכל תלוי אם כך ברצון. אם הרצון יגיע ליתר דבקות שבגינו היה הצמצום, אז תהיה החזרת האור. לכן אני לא צריך לבכות לאור למה אתה לא נותן לי. אין כפיה ברוחניות. אני לא יכול לכפות על האור. אני צריך לעשות עבודה מצידי. האור תלוי ברצון.
נקודות
א. זה שיש רצון לקבל באינסוף זה אומר שהאינסוף הוא כבר בריאה וזה מוציא אותנו ממחשבה שהגשמיות היא הבריאה. האינסוף הוא כבר בריאה.
ב. באינסוף היתה אחדות פשוטה לא היה שם יסורים אבל היה רצון לקבל.
ג. הצמצום שגרם להפרדות של הרצון מהאור, שם מרגישים את החסרונות והיסורים.
ד. כל הנפרדות והצמצום נבע מיתרון מרצון ליתר דבקות..
ה. כל העבודה היא רק של הרצון ולא של האור לחזור ולקיים את הבחירה ביתר דבקות. זה נעשה בבחירה וצריך להתקיים בבחירה.

סיכום השיעור היום
1. חזרנו על כל מה שלמדנו עד כה. על הבורא אחד יחיד ומיוחד. השפע מופשט ועל הנשמה.
2. הארכנו והסברנו שהנשמה היא רצון לקבל.
3. לנשמה תפקיד לקבל את השפע ולכן צריכה לייצר צורה של אהבה כדי לקבל את השפע.
בשביל מה העוה"ז? כדי להתייגע. לא כדי לשלם. כדי לייצר צורה של השוואת צורה עם הבורא ובזה נתגבר על הפגם של בושת הפנים.
4. אצל הבורא- אינסוף. הכל קורה בבת אחת. אשר אותה מחשבה יחידה של הבורא להיטיב לנבראיו היא הכל….
5. רוצה להוציא אותנו מאיזשהי טעות שעלולה להיות מחשבה שכל הקלקולים קיימים באינסוף…. אז הכל בא ממנו. אז אולי היינו חושבים שיש לו שתי מחשבות טוב ורע. הרי ברור שלא כך .
6. מהי מחשבת הבריאה? סוף מעשה במחשבה תחילה. מחשבת הבורא היא ללא זמן. זמן מודדים מהרעיון עד התוצאה.
7. רעיון מוליד פעולות- רעיון בא לידי יישום. מבחינה רוחנית צריכים להגיע להרגש שלם של התענוג שהבורא רצה להיטיב.
8. צריך את העוה"ז שיש בו זמן עד שהאור יגיע למקום שהוא הרצון לקבל.
9. מהו המקום- מאיפה הגיע לנו הרצון לקבל? זה נמצא בפוטנציאל. נמצא שם מישהו שיקבל את ההטבה.
10. לכן כשהבורא רצה להנות לנבראיו, בכח הזה טמון כבר הרצון להיות מאושר. הרצון לקבל הוא הרצון להיות מאושר…
11. נתן לנו פירוש של מהו מקום ומהו זמן.
א. זמן- מספר חידושי צורה שיעבור בין הרעיון לבין התוצאה.
ב. מקום – היכן שמתקבלת התוצאה.

סיכום בנקודות:
א. תפיסת הבורא שפע ונשמה רצון לקבל.
ב. למה הנשמה באה לעולם הזה? כדי להתגבר על הבושה, על מתנת חינם. בושה אינה דבר רע. בושה היא שאני רוצה להרגיש שווה.
ג. תשובה זו לא פותרת לנו את הקושיה על כך שאנחנו עובדים 70 שנה ומקבלים נצח. לכן נבין שבאנו למשהו אחר, לא כדי לשלם. באנו לייצר צורה של השוואה.
ד. היום בשיעור למדנו: מהיכן יש יסורים וגרעונות? מהבורא? לא
ה. ביאור התשובה- אצלו אין זמן. הרעיון המחשבה, הפעולה, הפועל, הדרך והתוצאה הכל יחד.
ו. אצל הנברא הוא צריך לעבור את התהליך .בדרך עובר יסורים כי הזמן אצלו שונה.
ז. הרצון לקבל, דהיינו להיות מאושר שיש בנברא, נמצא בכח, ברצון להשפיע שיש בבורא.
ח. גודל הרצון להיות מאושר הוא כגודל השפע שרוצה להשפיע לנו בצורה אינסופית דהיינו אי אפשר להיות קטנים…
ט. בארנו ב' מושגים- זמן- מספר חידושי הצורה מהרעיון עד התוצאה. מקום- הרצון בו מתקבלת התוצאה.

סיכום בנקודות:
א. תפיסת הבורא שפע ונשמה רצון לקבל.
ב. למה הנשמה באה לעולם הזה? כדי להתגבר על הבושה, על מתנת חינם. בושה אינה דבר רע. בושה היא שאני רוצה להרגיש שווה.
ג. תשובה זו לא פותרת לנו את הקושיה על כך שאנחנו עובדים 70 שנה ומקבלים נצח. לכן נבין שבאנו למשהו אחר, לא כדי לשלם. באנו לייצר צורה של השוואה.
ד. היום בשיעור למדנו: מהיכן יש יסורים וגרעונות? מהבורא? לא
ה. ביאור התשובה- אצלו אין זמן. הרעיון המחשבה, הפעולה, הפועל, הדרך והתוצאה הכל יחד.
ו. אצל הנברא הוא צריך לעבור את התהליך .בדרך עובר יסורים כי הזמן אצלו שונה.
ז. הרצון לקבל, דהיינו להיות מאושר שיש בנברא, נמצא בכח, ברצון להשפיע שיש בבורא.
ח. גודל הרצון להיות מאושר הוא כגודל השפע שרוצה להשפיע לנו בצורה אינסופית דהיינו אי אפשר להיות קטנים…
ט. בארנו ב' מושגים- זמן- מספר חידושי הצורה מהרעיון עד התוצאה. מקום- הרצון בו מתקבלת התוצאה.

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com

דף הבית 2018

❧
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il

תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק א'- שיעור 14
הסתכלות פנימית עמוד ט"ו- כ"ו ניסן תשע"ט
נמצאים באות ג' בהסתכלות פנימית.
למדנו באות א' על המשגיח ועל התפיסה האמונית שלנו בו בבחינת אחד יחיד ומיוחד. אין כמה בוראים . אין כמה אלוקות. יש אלוקות אחת.
יחיד שכל פעולתו היא פעולה של הטבה ומיוחד שיש תכלית לפעולתו. דהיינו תכלית ההטבה השלמה. זאת תפיסת הבורא שלנו בסוד אחד יחיד ומיוחד בסוד הבורא עצמו.
כמובן שאת עצמותו אנחנו לא תופסים וכאשר אנחנו מדברים על הבורא מדברים על אינסוף. מדוע קוראים לו בורא? התשובה היא שבורא מתייחד רק על מה שברא יש מאין וכדאי להסתכל בתשובה י"א. ובאמת אותו בורא שברא יש מאין התפיסה שלנו אותו שהוא אחדותי, משגיח לטובה ויש תכלית לפעולתו.
זאת האמונה שלנו בו. האמונה המשולשת הזו בבורא חייבת להתקבע בנפשנו ולהוות לנו אמת מידה לתפיסתנו בו. כך אנו תופסים אותו.
באות ב' למדנו על השגחת הבורא שלמדנו שההשגחה למרות היותה מכילה חלקים הפוכים זה לזה כמו המן שיש בו את כל הטעמים ולמרות שהם נמצאים ומתראים לנו כדברים שונים אצלו ית' בהשגחה הם דברים אחדותיים והכל תלוי באיך הנברא פועל.
אומר שהאור עצמו הוא פשוט ומופשט מכל הבחינות ואיך אפשר שיהיו ב' הפכים בנושא אחד? אלא אומר שהמקבל הגשמי יכול להבדיל לעצמו הטעם הזה שרוצה. אומר בו הם נמצאים בפאת כל יכולתו יכולים להיות ב' הפכים בנושא אחד אבל הנקודה שהמקבל הגשמי, הכוונה לא גשמיות כמו שאנחנו מכירים פה אלא גשמי הכוונה היא עם הרצון לקבל שלו, יכול להבדיל לעצמו הטעם שרוצה. אם יודע לרצות. זאת אומרת שזה תלוי בהסתכלות המתבונן. ומה האמת?
זה מה שלמדנו בשיעורים הקודמים.
הגשמי צריך להבדיל לעצמו את הטעם שרוצה אבל ההשגחה היא שלמה ומופשטת וזה תלוי במקבל כי ההשגחה תמיד טובה ויכולה להכיל ב' הפכים בנושא אחד אבל כשאנחנו מפרידים אפשר לראות פתאום שיש יסורים בעולם. כעת אנחנו רוצים לדבר מצד המושגח, עכשיו אנחנו רוצים לדבר על הנשמה.
שואל שאלה וכדי להבין אותה רוצה להסביר לנו השוואת צורה ושינוי צורה. למרות שכבר למדנו נותן לנו את זה פה בצורה מסודרת.
אות ג'- כותרת- איך אפשר להבין שהנשמה היא חלק מאלוקיות
"ובזה נבוא להבין מ"ש המקובלים במהות הנשמה, וזה לשונם, אשר הנשמה, היא חלק אלוהי ממעל ממש ואין בה שום שינוי כלל מן ה"כל", אלא במה שהנשמה היא חלק ולא "כל":"
עד לפה זה מה שאמרו רבותינו המקובלים. אתה שואל מהי נשמה- אומרים חלק מהכל.
יש אנשים שהבינו את זה לא נכון. כמו שפינוזה שאמר – אם היא חלק מהכל, אז אולי אם נצרף את כל הנשמות יחד נקבל את הכל שזה הבורא. זה לא שהבורא מתחלק. הבורא לא מתחלק. הבורא הוא אחדותי, הוא אחד.
האם האור מתחלק? לא גם האור לא מתחלק.
יש הכל ויש חלק שנחצב מהכל. לאט לאט רוצים להבין מהו שהנשמה היא חלק אלוק ממעל.
אנחנו רוצים להבין מהו החלק הזה מהכל.
"ודומה לאבן הנחצבת מההר, שמהות ההר ומהות האבן שוות, ואין שום הבחן מן האבן אל ההר, רק בזה, שהאבן היא רק חלק מן ההר, וההר הוא בחינת ה"כל". "
אומר לנו שהנשמה היא חלק אלוק ממעל והיא דומה לאן הנחצבת מהר. מהי הנשמה? מי היא הנשמה הזו של ראובן שמעון וכו'? שואל:
"איך יתכן לדרוש בחינת הבדל וחלק מן האלקיות, עד לדמות, לאבן הנחצבת מההר, דבשלמא ( בשלמא = אם היית רוצה לומר) אבן, היא נחצבת מההר, ע"י גרזן ומקבת, אבל באלקיות, כביכול, איך, ובמה, יתפרדו זה מזה"
במשל זה מובן :יש לך אבן יש לך גרזן. הנפת את הגרזן ויש לך אבן שדומה להר היא באה מההר.
כעת שמים את כל השאלה בצד ורוצים לדעת רק מה מחלק. רוצים גם להבין מיהו הכל הזה שממנו מתחלק.
כותרת באות ד'- הרוחני נבדל בכח שינוי צורה, כמו הגשמי שנבדל ע"י גרזן
עד כה אמרנו את הרעיון את המשל. המשל כאן אבן הנחצבת מהר. השאלה מה גורם לה להיות חלק?
" וטרם נבא אל הביאור, נסביר מהות ענין ההבדלה, הנוהג ברוחניים: ודע, אשר האישים הרוחניים"
מה יוצר את ההבדלה.
אנחנו יודעים שכח ההבדלה הוא כח המחלק את הפרטים. כמו שאומר הבעל שם טוב שהעבודה שלנו היא : הכנעה הבדלה והמתקה. ההבדלה היא קו שמאל.
"אם דבר רוחני אחד, קונה בעצמו שתי צורות, כבר אינו אחד"
למדנו את זה באינסוף שברגע שבחרה ביתר דבקות אז היא כבר צורה אחרת היא כבר לא אינסוף. או שני אנשים שברגע שקיבלו דעות שונות כמו שני אוהדים של מפלגות שונות כבר רחוקים מזה כי דעותיהם שונות. כמו מי שחושב שמוחמד הוא הנביא העליון המוריד את דבר ה' ואחד חושב שמשה רבינו, בצדק, הוא המוריד את תורת ה' לעולם . הנה לנו דעות שונות המפרידות בני אדם.
בדברים מהותיים זה מפריד. לא בדברים קלים.
" ואסביר לך, בנפשות בני אדם, שהם גם כן רוחניים: "
רוצים להסביר ששינוי הצורה עושה את ההבדלה.
" ונודע החוק הרוחני, אשר צורתו פשוטה כנ"ל, וזה ודאי שיש ריבוי נפשות כמספר הגופות שהנפשות מאירות בהן אלא שהן נבדלות זו מזו, ע"י שינוי הצורה שבכל אחת ואחת. וע"ד שאמרו חז"ל, כשם שפרצופיהן אינם שווים זה לזה, כך דעותיהן אינן דומות זו לזו."
רק משל. אתה יכול להגיד מה זה משנה החיצוניות- אחד גבוה אחד נמוך ויש להן את אותה מפלגה, אבל הוא אומר שיש בסגולת הגוף להבדיל בין הנשמות. מה החיצוניות קובעת את הפנימיות? לא, אבל היא מרמזת עליה. שימו לב שהוא לא אומר סיבה. הוא אומר סגולה. נתנו לנו כזו סגולה מלמעלה שהגופים יהיו שונים. יכול להיות שבכלל לא היינו רואים את ההבדלים. עשה סגולה שמי שמסוגל לראות את המבדיל בפרצופים ביניהם, בהתנהגויות החיצוניות, אז זה מצביע גם על הצורות של הנפשות עד להבחין בכל נפש לפי עצמה שזו נפש טובה וזו נפש רעה או זו יותר נסערת, זו יותר שלוה, זו נפש יותר אוהבת, יותר מקנאה וכן הלאה. אתה רואה בפעולות.
אז מה אמר לנו עד כאן?
הוא רק נתן לנו משל- אל תתעסק עם המשל אם אינו מסביר לך את הרעיון. כל הרעיון הוא שאם הם שונים בצורותיהם ודעה זו אחת מהדרכים שמבטאות את הצורה. כי דעה זה משהו זך. בחומר כשהוא מבטא את הצורה השונה. אבל הצורה היא מעבר לדעה. נסביר בהמשך מהי הצורה. אבל כאשר הצורה היא שונה אז הם שונים זה מזה . בסגולת החומר להראות את הצורה. אבל לא חייב.
"והנך רואה שכמו דבר גשמי, מתחלק ונחתך ונבדל, בגרזן, ותנועה בהרחקת מקום בין חלק לחלק, כמו כן דבר רוחני, מתחלק ונחתך ונבדל, בסיבת שינוי צורה מחלק לחלק, "
זאת אומרת אם אני נמצא פה וחברי נמצא בארצות הברית אז אנחנו רחוקים זה מזה. רחוקים במקום, בתנועה שזזו זה מזה. אבל אם אני אוהב את חברי והוא נסע לארצות הברית , אני מרגיש קרוב אליו, אני אוהב אותו והוא אוהב אותי. המרחק לא מפריד בינינו. כמו הרעיון של חופש, שהרבה אוהבים את הביטוי שיש אדם חופשי גם אם הוא בכלא ויש אדם אסיר כשהוא משוחרר. שהחופש הוא בדעות, בהרגשה. באופן שהמקבל הגשמי יכול להבדיל את הטעם שרוצה. זו הצורה שמייצר לעצמו.
"ולפי השיעור של ההשתנות, כן ישוער המרחק מחלק לחלק, וזכור זאת היטב"
מסכם את זה. כאשר מדברים על דברים רוחניים ,שינוי הצורה מבדיל בין חלק לחלק ברוחניות. בשביל מה צריכים את זה- כי אמרנו במשל שהנשמה היא חלק אלוק ממעל. מה מבדיל? שינוי צורה.
כעת מדברים על הנשמה, על המושגח. מה זה נשמה? חלק אלוק ממעל. מה מבדיל אותה להיות חלק – שינוי הצורה.
מהו חלק מכל? את הכל הזה אנחנו רוצים להבין אבל לפני כן רוצה להסביר איך יצויר שינוי צורה בבריאה ביחס לאינסוף.
לומדים כעת מה מנתק אותה? לומדים מהו חלק? מה שמפריד…. כעת רוצה להבין מי היא הנשמה.
שאלה – האם אנחנו גזענים באמירה הזו שאם אנחנו אומרים שאנשים עם אף ארוך למשל דומים. איך אנחנו דנים בזה?
תשובה- אנחנו ממש ממש לא גזענים. אנחנו אומרים שיש שינוי בתודעות של אנשים שבסגולת הגוף להראות לנו אותם. אבל זה לא מוכרח. יש דברים שמראים לנו ויש דברים שאינם מראים לנו. כמו אדם גבוה או נמוך אבל אם נולד לאם יהודיה- סימן מובהק שיהודי לעומת אם גבוה אינו סימן מובהק.
כותרת אות ה' – " איך יצוייר שינוי צורה בבריאה, ביחס אינסוף"
מה השאלה הזו בכותרת? אתה אומר שיש שינוי צורה בין הנשמות שיש בעולם הבריאה לבין אינסוף שהוא נקרא כל. שממנו נחצבנו. נראה שבכל מדרגה ומדרגה יש אינסוף שממנו נחצב הכל.
מה הנמשל?
אבל בדבר הנשמה- שימו לב שמחלק בין נפש לנשמה
איך היא נבדלת מאלוקיות? בבני אדם הבנו שינוי צורה, שינוי דעות. אבל מה בנשמה?
"דכבר ביררנו, שהאלקיות היא אור פשוט, הכולל, כל מיני ריבוי הצורות, והפוך הצורות שבעולם, באחדותו הפשוטה, בסוד אחד יחיד ומיוחד, כנ"ל. וא"כ, איך תצוייר לנו בחינת שינוי הצורה, בנשמה שתהיה משונה מאלקיות, שמשום זה תהיה נבדלת, לקנות שם חלק הימנו ית'."
אז בעל הסולם חוזר על השאלה המקורית. תסביר לי עוד פעם איך המשל נוגע לנמשל. הסברת לי בנפשות בני אדם, מה זה נוגע לאינסוף- שם יש את כל הצורות. מה תאמר, האלוקיות נפרדת? איך יכול ילהיות כזה דבר?
איך באור אינסוף ?
"כי זו המציאות שלפנינו, כל העולמות, עליונים ותחתונים יחד, נבחנים בשתי הבחנות, ההבחן הא', הוא צורת כל המציאות הזו, איך שהיא בטרם הצמצום, שהכל היה אז בלי גבול ובלי סוף, והבחן זה נקרא, אור אינסוף ב"ה. ההבחן הב', הוא צורת כל המציאות הזו, שכבר באה מהצמצום ולמטה, אשר הכל הוא בגבול ומדה, והבחן זה נקרא, ד' העולמות, אצילות, בריאה, יצירה ועשיה.כמו שהראה לנו באות ג' – הבחן הא' והבחן זה נקרא אור אינסוף ב"ה "
 הבחן הא'- אינסוף מציאות בכח – לפני הצמצום.
 הבחן הב' – אחרי הצמצום, אחרי ההעדר- אחרי שהיה הרגש עצמי. (פה מתחילה התשובה)
זה נכון שאביע" וכל החלקים וכל הבחינות כמו שלמדנו הם באחדות פשוטה באינסוף. אבל אחר כך יש הבדל ביניהם.
" ונודע, שבעצמותו יתברך, לית מחשבה תפיסא ביה כלל וכלל, ואין בו שום שם וכינוי, שכל מה שלא נשיג איך נגדירו בשם, שכל שם, ענינו השגה, שמורה, שמושג לנו בבחינת השם הזה. וע"כ, ודאי שבעצמותו ית' אין שום שם וכינוי כלל וכלל, וכל השמות והכינויים, המה, רק באורו ית' המתפשט הימנו " ויש להוסיף- ובא לכלל נאצל.
למה? כי למדנו שגם אורו הוא בבחינת אני הויה לא שניתי.
"אשר התפשטות אורו ית' מטרם הצמצום, שהיתה ממלאת כל המציאות בלי גבול וסוף, היא נקראת בשם אין סוף ב"ה. ולפי זה, צריך להבין במה שאור א"ס ב"ה מוגדר לעצמו, ויצא מכלל עצמותו ית', עד שנוכל להגדירו בשם, כמו שהקשינו בנשמה כנ"ל."
אומר- אני רוצה לבוא יחד איתך למקור של השאלה – באמת בנשמות אני מבחין בהן בעולם הבריאה. אבל יש את העניין המקורי שבכלל יש אינסוף שיצא מעצמותו ולפי שתבין איך אינסוף יצא מעצמותו כך תוכל להבין איך הנשמה יצאה מכל. עוד לא עונה על זה אבל אומר ששם יש את התשובה.
סיכום
מה למדנו עד כה:
 באות א' למדנו על המשגיח שהוא אחדותי, כל פעולותיו להטבה ויש לו תכלית כך אנחנו תופסים את האינסוף שמבחינתנו הוא הבורא.
 אות ב' על האור המתפשט ממנו על ההטבה שניתנת לנו שהיא בצורה מופשטת לחלוטין וכל מה שאנחנו תופסים הוא כי המקבל הגשמי מבדיל לעצמו את הטעם שרוצה. באור יש את כל הטעמים.
 אות ג' היום – מיהו המושגח? – הנשמה היא המושגחת. רצינו להבין מי היא הנשמה?
 דברי המקובלים מובאים על פי משל: הנשמה היא חלק אלוק ממעל והמשל שהיא כאבן הנחצבת מהר.
 על זה שאל בעל הסולם שאלה: מה עושה הבדלה באלוקיות?
 תשובה- שינוי צורה ונתן מספר דוגמאות ששינוי צורה מבדיל בגשמיות (כמו דעות של בני אדם בעניינים מהותיים בעיניהם שמבדילות ביניהם) – אז מרחק וקירבה נמדדים על ידי שינוי ושוויון צורה בנפשות.
 זה כלל- כשאנחנו רואים שני אנשים מאוחדים ביניהם, אנחנו רואים השוואת צורה.
 זה מובן לנו בנפשות אבל עדיין לא מבהיר לנו איך הנשמה נבדלת מאלוקיות.
 כדי להבין את זה, רוצה להבין דרך האינסוף. מזכיר לך שבמציאות יש ב' הבחנות:
– מצב הא' שהכל היה מתוקן שם ולא היה שום פירוד
– אחרי הצמצום ששם היתה הפרדה
 כעת אומר שיש נקודה קריטית שאם נבין אותה, נבין מה ששאלנו בתחילה. נלך למקור. זו דרך טובה להבין דברים – ללכת למקור.
 אינסוף נפרד מעצמותו. אם אבין איך שהוא נפרד עד שאדעהו בשם, כי כל מה שאיני תופס לא אגדירו בשם, אז אבין מה מבדיל ברוחנים.
על כך נסתמך בשיעור הבא:
סיכום בנקודות
1. חזרה על השיעור הקודם, הבורא אחד יחיד מיוחד וההשגחה היא האור מופשט והמקבל הוא מבדיל לעצמו.
2. ההגדרה של הנשמה על ידי המקובלים שהיא חלק אלוק ממעל והמשל כאבן הנחצבת מהר.
3. שאלה על דברי המקובלים- איך אפשר להבין שהנשמה היא חלק מהאלוקיות
4. תשובה (שמקרבת לנו את התשובה אך היא עדיין לא תשובה)- השוואת צורה מקרבת ושינוי צורה מפריד. בשונה מהגשמיות.
5. ישנן ב' הבחנות במציאות א. המציאות מטרם הצמצום שהכל היה בלי גבול ובלי סוף. ב. אחרי הצמצום כשיש גבול ומידה.
6. אם נבין מדוע אינסוף מוגדר בשם בשונה מעצמותו, זה יתן פתח להבין מיהי הנשמה ומה המקובלים אמרו לנו.
עד כה התעסקנו בכך כדי לקרב את התשובה אבל עוד לא ענינו לגמרי.

תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק א'- שיעור 13
הסתכלות פנימית עמוד י"ד- כ"ה ניסן תשע"ט
למדנו אתמול:
מעין הקדמה-
1. החכמה נלמדת בצורה אלוקית. נבדלת ונשגבת מתפיסת חמשת החושים.
2. בעיה שלומדים דרך החושים. אם התפיסה היא דרך החושים איך נלמד חכמה אלוקית?
3. תשובה נלמד בשפת הענפים
4. שפה עם התמרה בשתי צורות. א. מעבר לזמן ומקום ב. סדר. זה לא אומר שאם אני רואה כוס יש כוס בעולם הרוחני. אלא במקום לתת שמות חדשים למושגים רוחניים, נשתמש במלים ידועות.
5. מהי גשמיות- נתנו תשובה שהיא בבואה של הרוחניות עם עיוות של המראה בזמן, מקום, העדר ותמורה.
6. חייבים להשתמש בכל המושגים שנמצאים בגשמיות כי לא רוצים לאבד שום מילה.
7. מי שלא יודע לעשות את ההתמרה, שיזהר מלעשותה. עלול לבלבל את הלומדים ואת עצמו. בעה"ס נתן לנו את שפת הקבלה המדויקת.
אז נאמר שלומדים תורה רוחנית בשפה גשמית אבל צריך להכיר את המושגים ברוחניות.
כעת לשיעור היום- הסתכלות פנימית פרק א' –
"הדברים הללו צריכים ביאור, דמטרם שנאצלו העולמות, איך היה שם בחינת מקום של מציאות, שהיה האור הפשוט ממלא אותו כולו, וגם ענין עליית הרצון להצטמצם כדי להוציא לאור שלימות פעולותיו,"
בעל הסולם מדייק שלא האור רצה להצטמצם.
"גם ענין הנקודה האמצעית אשר בו ממש, ששם היה דבר הצמצום, שהוא מתמיה מאד, דהא כבר אמר שאין שם ראש וסוף, וא"כ איך יש האמצע,"
כלומר- אין מדידה של שטח של מקום
לפני אות א' פתיח של השאלות שעליהן צריך לדון בפרק.
כותרת אות א' – אין דבר בכל המציאות שלא יהיה כלול בא"ס/ המושגים ההפוכים אצלנו כלולים בו ית' בסוד אחד יחיד ומיוחד
אחד הדברים המיוחדים בחכמה הוא תאור האינסוף במושגים אחד יחיד ומיוחד. תארנו אותו בהוא ושמו אחד וכאן מגדיל קצת את תיאור האינסוף. לכאורה מה שנתפס כהפכים גמורים, אצלו הם לא הפכים. אלא הם באחדות. אם כך אות א' מדברת מצד המשגיח. המשגיח בעצמותו הוא אחד, בפעולותיו הוא יחיד, ובמאורותיו הוא מיוחד.
זו התפיסה האמונית, צורת ההשגחה מבחינתי של הבורא. כל דבר שאחשוב למה קרה זה יהיה לי תפיסה שלו. שהוא אחד יחיד ומיוחד.
אות א'- " דע שאין לך שום מהות של ישות בעולם, הן מן המוחשות אל החושים שלנו, והן מן המושכלות בעין השכל שלנו, שאינו כלול בבורא ית'…"
הרי על הבורא אסור לנו לדבר אלא אנחנו מדברים על הנברא. אנחנו תופסים מהאינסוף שהוא הדבר הגדול ביותר שאותו ניתן לתפוס. אנחנו לומדים שהכל נמצא באינסוף. הכל נמצא בו. אז כלום יש לך נותן מה שאין בו? הרי בבורא אין רצון לקבל, איך נתן רצון לקבל? מדובר על האינסוף, אך אם הכל נמצא באינסוף מה ההבדל? אצלנו הצרוף יכול להיות אחדותי או לא אחדותי.
"אמנם צריך להבין, שאותם המושגים, שהם נפרדים אצלנו, או הפוכים, עד"מ מושג החכמה נבחן בהפרש מן מושג המתיקות, שהחכמה והמתיקות ב' מושגים נבדלים הן זו מזו, וכן מושג הפועל, הוא ודאי בהפרש מן מושג הפעולה, שהפועל ופעולתו בהכרח ב' מושגים נבדלים זה מזה, ומכ"ש המושגים ההפוכים, וכמו המתיקות והמרירות וכדומה, הן נבחנות ודאי כל אחת לעצמה, אמנם אצלו ית', יהיו החכמה והתענוג, ומתיקות, וחריפות, ופעולה, ופועל, וכדומה מן הצורות המשונות וההפוכות, כל זה כלול כאחד באורו הפשוט, בלי שום הכר והבדל ביניהם כלל, אלא במושג אחד יחיד ומיוחד "
התפיסה הרגילה שלנו היא נפרדות אבל אצלו ית' לא. מה זה באור? באורו הפשוט למדנו שהאור והכלי באים יחד. אני רואה בו כמו אור פשוט. מעתה נותן לנו מושג שנקרא אחד יחיד ומיוחד. נזכור שהאחדות של כל המושגים נמצא באינסוף. איך מתוארת האחדות? אחד יחיד ומיוחד.
אחד- בהשוואה אחת- דהיינו הפועל
יחיד- הנמשך ממנו ממה שנראה כריבוי פעולות הוא אצלו פעולה אחת- הטבה.
מיוחד- הגם שפועל ריבוי פעולות- כל הפעולות שוות ומתאחדות …..
לא כל מח יכול להבין זה . אז הפירוש הזה הוא פירוש קצר. גם הרמח"ל מסביר זה הוא היה הווה ויהיה.
איך אנחנו מסבירים כאן?
1. אחד- הפועל
2. יחיד- הפעולה
3. מיוחד- מושא פעולה אחד- התכלית.
כלומר מבחינתו הכל אחד. ודאי נראה כמו הרבה אנשים פועלים שכל פעם פועלים אחרת. עלולים לתפוס כמספר אלים. יש א-ל אחד. לא אל הים והיופי והכוכבים. היית יכול לחשוב שזה אנשים שונים. כמו אדם המחליט לקום בשעה מסוימת וכשקם מחליט שהוא קם בשעה אחרת. כאילו הוא שני בני אדם….
יחיד- אנחנו רואים ריבוי פעולות. שמש, גשם, רעידת אדמה, נולדים ילדים, יש מלחמות. כל הפעולות האלה הן פעולה אחת של הטבה. אבל נראה לי לפעמים טוב ולפעמים לא.
מיוחד- הכל מיוחד לתכלית אחת שהיא קבלת ההטבה השלמה.
גם הפועל, הפעולה ותכלית הפעולה הכל באחדות. כך אנחנו חושבים על הבורא.
אתה לא יכול להגיד
א. שהוא פועל רעות
ב. או שיש הרבה שפועלים
ג. או שאולי לא נגיע לתכלית. לכן שלושת הבחינות נותנים לנו תפיסה של הבורא.
פה מסכמים את אות א' ואומרים שהיא מתארת לנו את היסוד האמוני של תפיסת הבורא מצד אחדותו שהוא אחד , פעולותיו שלמות ואינו פועל בלי תכלית. למרות שאנחנו רואים שינויים. הכל בא ממנו בסוד אחד יחיד ומיוחד. כשאחשוב על הבורא זו הצורה בה אחשוב.
אות ב'
אנחנו לומדים שכל מה שבא מלמעלה מכיל את ההפכים . מה שמתקבל אצל הנברא יכול להיות כביכול בסתירה. כרגע מדבר על האור המושפע ממנו. קח מים שים בכלי עגול תקבל מים עגולים.
"וצא ולמד מאוכלי המן, שהמן נקרא לחם מן השמים, משום שלא נתגשם בהתלבשותו בעוה"ז, ואמרו חז"ל שכל אחד ואחד היה טועם בו כל מה שרצה, ונמצא שהיה בו בהכרח מן הצורות ההפוכות, דהיינו אחד טעם בו טעם מתוק, והשני טעם בו טעם חריף ומר, אשר המן בעצמו, היה בהכרח, כלול משני ההפכים יחד, כי כלום יש לך נותן מה שאין בו, וא"כ איך אפשר שיהיו ב' הפכים בנושא אחד"
איך יכול להיות שיהיה גם מתוק וגם מר. מילא אחד מתוק . אחד מתוק מאד . איך יכול להיות אחד מתוק אחד מר באותו תפוח?
תשובת בעל הסולם: " אלא על כרחך, שהוא פשוט ומופשט מב' הטעמים ורק כלול הוא מהם, באופן, שהמקבל הגשמי יכול להבדיל לעצמו, הטעם הזה שרוצה"
הכל לפי תפיסת הנברא. איך אני תופס את ההשגחה. בעצם אומר לנו שהכל תלוי בתפיסת הנברא, בתפיסת ההשגחה. האם המקבל יכול להחליט שהאש היא מים. התשובה- אם רואה את האש כאש זה בגלל שכך מפרש את האש. אם האדם לא היה מכיר את האש והאש לא אותו גם בתת מודע, לא היה נשרף. כשאני שם את האש בקש צריך לתפוס שהאש תשרוף? אתה רואה שנשרף. זוהי התפיסה שלנו. האם נשרף? אני רואה כך. זה עניין מאד עמוק . בעל הסולם מספר בעוד מקומות שהכל תלוי בתפיסת האדם. יש אמנם תפיסות אוטומטיות.
". ועל דרך זה תבין כל דבר רוחני, שהוא בעצמו יחיד ופשוט, אמנם כלול מכל ריבוי הצורות שבעולם, ובביאתו ליד מקבל הגשמי והמוגבל, אז יעשה בה המקבל צורה נבדלת אחת, מכלל ריבוי הצורות, המתיחדות במהות הרוחנית ההיא."

כמו דף לבן- איזה צורה יש בדף הלבן? כל הצורות יש בו.
מדבר על ב ' בחינות :
א'- כמו המן
ב' – אחר שהגיע השפע לכלל קבלה- מכאן באה תפיסת היסורים וזה לפי תפיסת המקבל.
בהמשך נצטרך ללמוד על הנשמה
סיכום
בשיעור הקודם למדנו על כך שכל הלימוד שלנו של חכמת הקבלה הוא לימוד בעניינים אלוקיים ומכיוון שאנחנו לומדים דרך החושים משתמשים בשפת הענפים ובעל הסולם עשה לנו את ההתמרה. זו שפה. יש ללמוד אותה. שלא נתבלבל. כלומר מדברים בשפת הענפים אבל הכוונה לדברים רוחניים ויש ללמוד את השפה.
היום למדנו:
בעל הסולם שאל כל מיני שאלות שעיקר השאלות היו על המציאות של האינסוף ששם היה הצמצום ורוצה לבאר לפי נושאים המחולקים ל:
א. משגיח
ב. ההשגחה
ג. על הנשמה שהיא המושגחת
אות א'- התפיסה שלנו את הבורא היא שאנו תופסים שהבורא הוא אחד. אין הרבה אלים. בזה מוגדר כאחד.
כיחיד- שכל הפעולות שלו הן פעולה אחת של הטבה.
מיוחד- יש תכלית לפעולתו .
זה יסוד ראשון אמוני שאותו לוקחים כצידה לדרך. כל מחשבתנו תהיה מבוססת על זה.
עוד הוסיף לנו על מהרמב"ם והרמב"ן .
אות ב'- מצד ההשגחה- ההשגחה מופשטת ותלויה באדם המקבל ויכול לראות בה את כל הטעמים וזה תלוי בו. ההשגחה בטבעה שהאור מתפשט אלינו כל הטעמים קיימים בו. נתן לנו את משל המן שירד לחם מן השמים שעוד לא בא להגשמה. לכן צריכים להבדיל בב' בחינות.
שכל מה שבא מלמעלה מכיל את ההפכים . מה שמתקבל אצל הנברא יכול להיות כביכול בסתירה
סיכום
1. הלימוד הוא לימוד אלוקי על פי שפת הענפים
2. תפיסת הבורא היא תפיסה של שלמות בסוד אחד יחיד ומיוחד. כאשר אחד זה שיש רק א-ל אחד. יחיד – פעולה אחת של הטבה.
3. ההשגחה- האור המתפשט הוא מופשט יש בו את כל הטעמים את כל הצורות והצורה המיוחדת תלויה במקבל.
4. בתוך זה צריך לומר שיש הבדל במה שמגיע ב' הבחנות- אחת מה שבא מלמעלה ושניה אחר שהגיע השפע.
אז באות א' למדנו על המשגיח וההשגחה ובשיעור הבא מיהו המקבל, הנשמה….

סיכום השיעור

סיכום השיעור

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
Tweets by hasulam
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com

דף הבית 2018

❧
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il

בשיעור למדנו אודות הצורה שבה מתפשטת כל המציאות – ד' בחינות דאור ישר, וכמו כן, אודות הצורה שבה הרצון לקבל נקבע בנאצל – ע"י התעוררות לקבל מכוח עצמו, שכן רק לאחר שהיתה הסתלקות של האור, ניתן להרגיש את ההשתוקקות אליו, וכך, להרגיש את הרצון בצורה מלאה.

סיכום השיעור

סיכום השיעור