066- הדף היומי בתע"ס – חלק יג – א'תכז-א'תכח

שאלות חזרה חלק יד א'תכז-א'תכח
1. מדוע שערות של תיקון י' וי"א אינן צומחות על הלחי התחתון אלא בגרון?
2. מדוע תיקון הי' וי"א יוצאים יחד?
3. הסבר מהו הדר גאונו ומה משוייך לתיקון הי' ומה לי"א?
4. כיצד נקראים תיקון הי' וי"א בתורה וכיצד נקראים במיכה ומה ההסבר של כל אחד מהשמות?
5. כיצד אנו רואים בשמות התיקונים שבא"א מקדים צ"א לצ"א ובז"א אחרת? ונמק מדוע עושה כך.
6. מדוע יש תיקון מיוחד לב' תיקונים אלו שיהיו שוים ולא יצאו זה מזה?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

תיקון י'- י"א
אמת ליעקב , חסד לאברהם (בז"א)
נושא עוון ופשע (בא"א)
עמוד אתכ"ז- טור א'
אות רט"ו
רטו) י', הם השערות הצומחות במקום הדיקנא, הסמוך בתחלת הגרון והם צומחים מלמטה של התיקון הי"ג, ושערות ההם דמזל הי"ג שוכבים ומחפים על אלו, ואלו הם תיקון הי', ואינם מובלעים עמהם תוך שניהם, כמו השערות ( כמו השערות של תיקון הט'), כי תיקון הט' זה אותם שערות שיוצאות מלמטה, אבל הם מובלעים בתוך תיקון הט'( ואלה הם (תיקון הי') שערות שיוצאות מלמטה , אבל הם לא מובלעים בתוך הזקן)נשא דף קל"ד ע"א,
• כי הגרון עצמו הוא מקום הבינה דא"א, ואין שם דיקנא כנ"ל. (למה? כי הדיקנא יוצא מהפה ולא מהגרון, כי היא צריכה לצאת מהפנים ולכן זה לא נחשב לדיקנא ) של תיקון הט', אמנם חפיין בגרונא, כנזכר באדרתנשא דף קל"ד ע"א,
אות רט"ו- או"פ
רטו) תיקון י': הם השערות הצומחות במקום הדיקנא הסמוך בתחלת הגרון, והם צומחות מלמטה של התיקון הי"ג, ושערות ההם דמזל הי"ג שוכבים ומחפים על אלו ואלו הם תיקון הי', ואינם מובלעים עמהם תוך שניהם כמו השערות של תיקון הט'. אמנם חפיין בגרונא, כי הגרון עצמו הוא מקום הבינה דא"א, ואין שם דיקנא: וזה מובא בזוהר נשא (דף קל"ד ע"א. ובזהר ע"פ הסולם אות קנ"ג). וז"ל:

תיקונא עשיראה: נחתין שערא תחות דיקנא, (יורדים שערות תחת הזקן ) וחפיין בגרונא (וחופים על הגרון, אבל הם לא נמצאים בתוך הדיקנא, אלא מתחת לדיקנא )תחות דיקנא עכ"ל (אלא תחת הדיקנא ולא כמו כמו תיקון הט' ). (2.26 )

פירוש: אחר העליה והעירוב דשערות החדשות( ששערות החדשות הם תיקון הט', אבל לא מדברים על תיקון הט' רק מצד עצמו, אלא אמרנו שתיקון הט' נקרא מצולות ים, שמצולות ים, שאומרים שהתיקון הזה של שערות של צ"א הוא עם ההתכללות שלו בבינה, ש"ים" זה נקרא בינה ) דמלכות דצמצום א' בבינה, דהיינו בשטח העליון דדיקנא כנ"ל בתיקון הט', ירדו משם וחזרו למקומם, (אולי הוכרה עוביותם, חזרו למקום מוצאם ) שהוא בבשר שממעל לגרון מתחת לחי התחתון, (אזור הסנטר)
וחפיין על גרונא שם מתחת כל הדיקנא, ( הם חופים על הגרון ולא על הפנים, מתחת כל הדיקנא ) כי שם מקומם, כמ"ש לעיל, אשר רק השערות הנמשכות מבחינת החכמה דא"א(שחכמה דא"א זה מחכמה סתימאה ) המקבלים מבינה דמו"ס, (כי גם הוא מחובר בראש מבינה ולמטה )

נבחן מקומם, בלחי התחתון, כי גם הוא מחובר בראש מבינה ולמטה, אבל השערות הנמשכות מבחינת גלגלתא דא"א, (והרי אמרנו שכל הה' תיקונים הללו, ט- י"ג, הם נמשכים מגלגלתא, ואומר שגלגלתא, אין לו חלק בראש דא"א. למה? מכיוון שהוא למעלה מהראש )

מדוע גלגלתא דמו"ס, למרות שהוא ראש, לא נחשב לראש?
ולכן גורם שכל התיקונים שלו יוצאים מחוץ לראש
ונאחזים בגוף דא"א-מתחת ללחי התחתון וממעל לגרון

שאין להם חלק בראש דא"א כי על בחינתם, שהוא ג"ר דחכמה, דהיינו גלגלתא דא"א, אין שם עוד שום זווג באצילות,

(אז תראו ,זה דבר שצריך להבין אותו טוב! (4.22 )
• מצד אחד הוא ראש ממש
• מצד שני’ אני אומר שהוא לא ראש!
איך יכול להיות?

הרי אתה אומר, שהוא עומד למעלה ממו"ס, ואני קורא לו ראש דגלגלתא
אומר: נכון! אבל זווג על חכמה שם, אני לא עושה, והיות וכך, אני מוציא אותו מגדר של ראש כלפי עולם אצילות.
אז מה שהוא אומר פה:
• זה לא לגמרי שהוא לא ראש, הוא לא ראש לתת חכמה לעולם אצילות,
• ולכן אני לא מחשיב אותו כראש כלפי עולם אצילות.

מצד זה, כשאני אדבר על עינייני אצילות על שערות דיקנא, אז אני לא יכול להגיד שהוא יהיה בבחינת ראש,
• הוא חייב לצאת מבחינת גוף, כי הוא לא ראש,
• אני לא עושה עליו זווג של ראש,
• אני לא נוטל ממנו אורות של ראש,
• ולכן אני מתייחס אליו כגוף.
ואם אני מייחס אליו כגוף ולא כראש, אז הוא לא יכול להיות על הראש, הוא יכול להיות על הלסת, הוא צריך להיות במקום הגרון שיצא מחוץ לראש.
ולכן אומר שכל התיקונים האלה צריכים לצאת מחוץ לראש. ( 5.28)

וע"כ הם בבחינת גופא לגמרי, ולא ראש, ואינם יכולים להתאחז בלחי התחתון, אלא בגופא דא"א ממש, דהיינו מתחת לחי התחתון וממעל לגרון,
וע"כ אחר עיבורם דשערות אלו בשטח העליון דדיקנא, (בתיקון הט' )ירדו למקומם לבחי' גוף ממעל לגרון דהיינו מתחת שטח התחתון של הדיקנא, (למה? )
כי שטח התחתון של הדיקנא, כלול גם( מכל)
מח' תיקונים עלאין, כי הוא כלול מכל י"ב תיקוני דיקנא, כמ"ש להלן, וע"כ הוא נאחז קצתו גם בלחי התחתון. משא"כ אלו השערות שהם כולם מגלגלתא, (של התיקונים מהט' ומטה ) אין להם שום אחיזה בלחי התחתון וע"כ מקומם עוד למטה ממזל הי"ג, שהוא שטח התחתון דדיקנא. וז"ש נחתין שערי תחות דיקנא. (מתחת לזקן ) ( 7.05)

עד לפה מה אמר?
1. היות והתיקונים האלה באים מגלגלתא,
2. וגלגלתא לא נחשב לראש,
ולכן הם צריכים להיות מתחת ללחי תחתון, מתחת לראש

והנה התיקון הזה נק' בי"ג מדות שבתורה בשם "נושא עון" (ואיזה תיקון זה מזכיר לנו? תיקון הב'.)
והוא משום העיבור שקבל במזל העליון מבחינת בינה, וירד משם בבחינת ו"ק בלי ראש, ע"ד השבולת הזקן שירד ונולד משערות השפה עלאה, (כמו שלמדנו בתיקון הג', שהכוונה היא אולי תיקון הד'
• שפה עילאה- תיקון הב'
• אורחא- תיקון הג'
• שיבולת הזקן- תיקון הד' )

ע"ש בתיקון ג'. וכיון שהמיעוט הזה אינו אלא כמיעוט הבינה, (כמו מיעוט הביהנ שהיה קודם )שנקרא עון, כנ"ל, לפיכך נקרא התיקון ע"ש נושא עון, כלומר שהוא נושא בחינת עון של בינה,
מה עוון של הבינה?
שהיא מקטינה את עצמה כלפי התחתון
, מוטב שיפגע חץ בי ולא בבני.
עמוד אתכ"ח
שהיא מיתוק גדול בשיבילו כי ע"י זה הוא ראוי לזווג עכ"פ מבחי' ו"ק להמשכת חסדים אבל מטרם שקבל לתוכו העון דבינה על ידי העבור, לא היה ראוי לזווג כלל, כנ"ל. ( כי אם היה עושה זווג בלי שקיבל לתוכו את העוון דבינה, דהיינו את ההתכללות עם מידת ההשפעה, אי אפשר זווג ) (9.22 )

ובמיכה נקרא תיקון הזה בשם "תתן אמת ליעקב"(למה? )
• כי ע"י זה שקבל לתוכו בחינת המיתוק דבינה, (אותם בחינת שערות של צ"א נעשה ראוי לזווג )
• נעשה ראוי לזווג שע"י המ"ן שהוא מעלה נגלה המוחין הגדולים שנקרא אמת, ליעקב שהוא ז"א,
o (ואז כשהוא מעלה מ"ן מצ"א אז הוא רוצה שכל האמת תתפשט
o ומצד שני, אסור לו.מה יעשה?
o תיכף נראה, שהתיקון הזה של הי' ותיקון הי"א הולכים ביחד, והם תומכים זה בזה: חסד לאברהם ואמת ליעקב)

והיינו כמ"ש לעיל, אשר במיכה נקרא על בחינת המשפיע והמתקן ע"כ נקרא אמת ליעקב, ובתורה נקרא על שם המקבל שהוא ז"א, ע"כ נקרא נושא עון. ע"ש, המוחין דאלף עלמין שיתגלו בו על ידו. (דהיינו שהוא יהיה כמו צ"א שהולך ומבקש אור על ג"ר דחכמה. אומנם פה הוא לא יכול לפעול את זה, כרגע.
למה הוא לא יכול? מכיוון שהם שערות של צ"א, ושערות של צ"א, אי אפשר לעושת עליהם זווג, ולכן צריך לעשות עליהם תיקון, מעלה אותם לבינה.

או בשלב ראש "באמת ליעקב" לא יכול לעשות זווג בכלל, מניעת הזווג, כמו בב' מיצרי הזקן , אבל צריך לשים לב שזה בא רק לאחר שהתכלל התיקון הט' עם שאר הזקן.

אבל כדי להבין את זה טוב, תיקון הי', צריך לקרוא גם את תיקון הי"א, כי הם באים ביחד, ופה בתיקון הי"א, הוא מסביר עוד קצת על תיקון הי', כדי שנבין אות רט" אותם איך הם הולכים יחד.( 11.52)

אות רט"ז
( אנו באים לבטא את השערות של גלגלתא.
הגלגלתא שלה המקום שלה הוא אחוריים דאו"א)
והגלגלתא במקורו הוא מאחוריים דאו"א, רק שאסור לו להשתמש בזה וצריך עיזקא מיוחדת כדי שלא השתמשו בבחינה הזו.
אבל הרצון שנובע משם שגלגלתא שנכלל במו"ס, זה רצונות של צ"א, אז עכשיו צריך לעשות עליהם תיקון.
אז תיקון ראשון שעשינו" היה בעיבור, וזה היה בתיקון הט', שאיך שהם יצאו הם התערבבו עם התיקון הח', עם נוצר חסד, והתערבו עם שערות הזקן, ולכן לא נפגמו, וככה מתחלים את התיקון של גלגלתא" לעשות להם מקור ראשוני של מלכות שמעורבת בבינה.
ועכשיו הם יוצאים החוצה, ובאים למצב עצמאי, הם כבר לא בתוך שערות הזקן.
תיקון הט' היה מעורב עם שערותה זקן, ועכשיו בא תיקון החדש.
ועכשיו הם באים להיות עצמאיים.. בעצמאות הזו, אז עוד פעם מתגלה מקורם, שהם צ"א, זה כמו שבפרצוף שנולד עכשיו לעצמאות, אז אם הוא נולד לעצמאות , אז מתגלה צ"א, מתגלה המקור שלו, אז המקור שלו צ"א, אבל אומר, שם הייתי כבר מתוקן. נכון. ועכשיו תתקן עוד פעם.
איך אני יתקן? ע"י תיקון י"א. (13.41)
רטז) י"א, הוא תיקון נוסף על השערות הנזכר דתיקון הי', כי מלבד היותם שם במקום ההוא, כי לכך נקרא תיקון הי', עוד נוסף בהם תיקון, דכולהו שקולין כחדא, ושוין בהתפשטות א', לא נפקי דא מן דא, (כלומר הם לא יוצאים זה מזה, אלא הם שוים בגודלם, לא יוצאים הכונה שהם לא גדולים זה מזה )וכלהו בחד שיקולא שוין באורכם. ונמצאו כי באלו השערות עצמן, יש ב' תיקונין. (השערות האלה שגדלו פה למטה, בהם יש 2 תיקונים. איזה? הי"א שהולכים יחד
הי' זה בחינת השערות של צ"א.
עתה נראה מהו תיקון י"א, ואיך הם משתלבים יחד ) ( 14.41)
תיקון י"א
) תיקון י"א: הוא תיקון נוסף על השערות הנזכר דתיקון הי', כי מלבד היותם שם במקום ההוא, עור נוסף בהם תיקון דכולהו שקולין כחדא, ושויו בהתפשטות אחת, לא נפקי דא מן דא, וכלהו בחד שיקולא שוין באורכם, ונמצאו כי באלו השערות עצמם יש ב' תיקונין: דברים אלו מובאים בזוהר נשא (דף קל"ד ע"א. ובזהר ע"פ הסולם אות קנ"ג) וז"ל קם ר' יהודה פתח ואמר, ובאו במערות צורים ובמחילות עפר מפני פחד ה' ומהדר גאונו, וגומר מפני פחד ה', הא אתידע, (הרי נודע )
דמאן דאיהו לבר, מישהוא לחוץ נקרא פחד השם, למה? כי הוא מחוץ לקדושה )
פחד ה' אתקרי. ומהדר גאונו, אינון שערי דתחות דיקנא ואתקרון(ונקראים )
הדר גאונו, תרי(2 תקיונים )
: תיקונא עשיראה, (תקיון עשירי )
1. תתן אמת ליעקב
2. וחד סר( תיקון אחד עשר), דלא נפקי נימא מן נימא( לא יצא שערה משערה, כלומר שהם שוות בערכן, ואל אחת גדלה מהשנייה וזה נקרא חסד לאברהם. והם נקראים חסד לאברהם). חסד לאברהם. עכ"ל. (16.50)

פירוש הדברים: כי נתבאר לעיל
בתיקון י', שע"י התכללותם בשערות דמזל דמזל העליון, קבלו המיתוק דנושא עון, ונעשו ראוים לזווג לבחינת אור דחסרים. אמנם נתבאר לעיל בתיקון ד', שאפילו אחר המיתוק והעיבור נשארים תמיד ב' ההין כלולות יחד, (גם אם ירודים למטה )
בסוד טפיים עולות מלמטה, (אז אם לכאורה עשיתי כבר בעיבור אז למה בגוף יש לי? כי צ"ב נשאר קבוע, הוא לא משתנה, שאם המלכות עלתה לבינה, אז עכשיו אני לא יכול ]תאום שהבינה והמלכות לא יהיו יחד,הם הולכות יחד "ותלכנה יחדיו )
עש"ה. ולפי"ז גם אלו השערות דבחינת כתרא דא"א, (השערות שבאו מהגלגלתא הוא קורא להם כתרא דא"א )

שנמתקו במזל העליון, וירדו למקומם בבחינת נושא עון, (בתיקון העשירי )
אין הפירוש שקבלו בחינת ה"ר ולא נשאר בהם מבחינת עצמם כלום, ( הר י מלכות עלתה לבינה לא רק כדי שבינה תצא, עלתה לבינה ולא נהיתה פתאום בינה, הם עדיים מלכות בינה ויחד

אלא הפירוש הוא, שנעשו ראוים לזווג כמדת נושא עון, אמנם בחינת הפשע( הדין דמלכות של עצמם)
של עצמם ג"כ נמצא בהם, דהיינו בסוד ותלכנה שתיהן. וע"כ כמ"ש בתיקון ד' הנקרא שבולת הזקן, שהוא כלול מב' בחינות שערות( איזה ב' בחינות שערות יש בו? לכאורה, אם עלית כבר לשפה עילאה, ויצאת דרך האורחא שביל שבינה יכולה לעבור שם, אז למה לא תגיד שזה רק בינה יכולה לעבור שם? אומר לא, שהוא כלול מב' בחינות שערות::
• משערות דבינה,
• ושערות דמלכות.
דהיינו
• ממזל העליון,
• ומשערות דעצמו, דהיינו ממלכות דצמצום א'.
וז"ש "ומהדר גאונו, אנון שערי דתחות דיקנא, (אלו השערות שתחת הזקן )ואתקרון הדר גאונו, (ונקראים הדר גאונו ) תרי" דהיינו כנ"ל, כי כלול בזה תיקון הי' הנקרא נושא עון, תרי בחינות,
1. שערות דבינה ממזל העליון הנכלל בהם מכח עיבורם, (שהם היו שם בעיבור )
2. ושערות של עצמם שהם ממלכות דצמצום א', ( למה היא מלכות של צ"א?שהשערות מבחינת גלגלתא הם מבחינת צ"א, רק שקיבלו תיקון כמו בעיבור, אבל עכשיו כשהם יוצאים למקומם, אז התיקון הזה, זה לא אומר שאין שם מלכות שאין שם דין, אלא זה רק אומר שתיקנו אותם ונתנו להם אפשרות של לנהוג גם ברחמים. לעשות זווג.זה כמו שמולידים אדם, נותנים לו את האפשרות להיות אדם, אבל לא תמיד הוא מתנהג כאדם) וע"כ נקרא הדר גאונו, (2 מילים )
1. כי מלכות דבחינת עצמם, נקראת גאונו, (כלומר בחינת צ"א, עצם הרצון )שהיא עקרם ועצמותם שבאו ממותרי מוחא,
2. ובחינת שערות דבינה שיש בהם, מתוך התכללות מעת העיבור, נקרא הדר, ( ולכן הדר זה צד הבינה של גאונו שנותו לו אפשרות לעשות זווג, אחרת
 אם גאונו הוא צ"א, אז תעשה זווג בצד"א, אומר: אסור!
 אז תעשה על בינה! בינה לא עובדת לבד, אני לא בינה, אני רק מלכות שהתכללתי מבינה.
 אז תעשה זווג על מלכות שהתכללה מבינה.
o מי זה פה צד הבינה? אבל היא לא עומדת לבד- הדר!.
o מי זה צד צ"א? גאונו
)כי זה כל הדרם ותפארתם, כי ע"י זה נעשו ראוים לזווג
עמוד אתכ"ח )
. באופן, שיש בתיקון י' ,ב' בחינות של תיקונים:
1. א' שתהיה (אותה בחינה של שערות הי' ) ראויה לזווג, ונקרא הדר, דהיינו צד הבינה כלולה בה, היא נותנת את האפשרות לעשות זווג, כי על צ"א’ הרי אסור לעשות לבד זווג
2. וב' הוא בחינת עצמה מצמצום א' שמשם בא החימום להעלאת מ"ן, כנ"ל. (ד היינו ההשתוקקות)

(דף א' שע"ח ד"ה וז"ס) וע"כ נקרא גאונו, מלשון גאון יעקב אשר אהב סלה, כי ע"י כח החימום שבהם, המה מסוגלים להעלות מ"ן, עד שיתגלו האלף עלמין דחתימין בעזקא דכיא, שהם גאון יעקב. (דהיינו הם כל הזמן התעוררו לדרוש את האור הגדל של גמר תיקון, ולא יעצרו וכל הזמן יבקשו עוד ועוד, וז ה נקרא שהם תמיד מחממים את האדם לרצות עוד ועוד , לפעמים זה מביא עצבנות לאדם, אבל לפעמים זה מביא דברים טובים. (23.03)

וז"ש "ואתקרון ( ונקראו)הדר גאונו, תרי:
1. תיקונא עשיראה, ( תיקון עשירי)תתן אמת ליעקב. ו
2. חד סר(תיקון אחד עשרה ) דלא נפקי נימא מן נימא, ( שומר שלא יצא שערה משערה, והוא נקרא חסד לאברהם) חסד לאברהם".

דהיינו כמבואר, שיש בהם ב' בחינות שערות: הנקראים
1. הדר גאונו, וע"כ כלול תיקון הי' מב' תיקונים יחד, שהם י' וי"א, אשר אחד מהם הוא בחינת הדר, שפירושו שנעשה מוכשר לזווג ע"י התכללות במדת הרחמים, והוא יכול להמשיך חסדים וע"כ נקרא חסד לאברהם. ( מי יהיה חסד לאברהם? האדם אז למה אומר הדר גאונו, שיגיד גאונו הדרו, הרי התיקון העשירי הוא צ"א, והדר הוא צ"ב, אז איך היה צריך להגיד? קודם גאון ואח"כ הדר)
2. וב' הוא בדחינת גאונו, שהיא בחינת המלכות בעצמותה ממקורה, שהיא מדת הדין, שע"י כח החימום שבהם, הם מעלים מ"ן לגילוי האלף עלמין, והוא נקרא תתן אמת ליעקב. (

o לכן תתן אמת ליעקב הוא התיקון העשירי-
o וחסד לאברהם- זה התיקון האחד עשרה)

שאלה:
ואין לשאול, למה בפסוק הדר גאונו, מוקדם תיקון י"א שהוא חסד לאברהם שהוא הדר, לתיקון י' שהוא תתן אמת ליעקב, שהוא גאונו. ( שהיה צריךלכתוב גאון הדרו, קודם גאון ואח"כ הדר

מה התשובה:?
( אין פה להפריד בינהם, זה תיקון אחד, הם באים יחד, וזה לא משנה, אין בהם מוקדם ומאוחר, זה אותו ענין, זה אותו דבר)
והוא, משום ששניהם הם באמת תיקון א', היוצאים בבת אחת, ואין מוקדם ומאוחר בהם, ולכן אין הכתוב חושש לדייק בהמוקדם, וע"כ כאן קורא אותם הדר גאונו, וכאן מקדים אמת ליעקב. (אמת ליעקב זה בסדר שהוא מקדים, זה תיקון הי' ) (25.47)
איך נקראים בתורה תיקון הי' והי"א?
ובתורה, נקראים ב' התיקונים האלו תיקון הי' ותיקון הי"א. בשם נושא עון, ופשע"
o כי בחינת נושא עון, ( כבר למדנו עוד בתיקון הב' שזה בחינת בינה)הוא הדר, שהם כח הזווג אשר בהם,
o ובחינת פשע, הם השערות דבחינת עצמותם, (דהיינו צ"א
o שפשע בא על בחינת מלכות
o ועוון בא על בחינת בינה)

שהם ממקור דצמצום א', שמשם נמשך הפשע, ( שפשע זה אותיות שפע" שרוצים קלבל את השפע בע"מ לקבל) כנ"ל, שהם בחינת השערות הנקראים גאונו. ( 26.39)
ולפי שהשמות שבתורה רומזים על ז"א המקבל מא"א, נבחן בו עיקר המעלה, התיקון דנושא עון, שהכשירו לבחינת זווג, וע"כ מקדים הנושא ( הנושא עוון)
מתחילה. ואח"כ הפשע, העתיד לגלות האלף עלמין (אבל לעתיד לבוא )כנ"ל.
מי יותר חשוב בעליון?
הרי למדנו על העליון שנקרא נושא עוון ועובר על פשע. אז מי יותר חשוב? הנושא עוון, או עובר על פשע?
o מצד ז"א שהוא מסתכל עכשיו על א"א, ואומר לא"א: יש נשוא עוון ועובר על פשע, מה יותר טוב. מה אני רוצה ממנו יותר?
o תשובה: נושא עוון, כי הוא הזווג
o ועובר על פשע, זה הוא תומך, בזה אפשר לעשות זווג, הוא רק תומך.
ולכן אומר:
אבל במיכה, (א"א ) שהם כלפי המשפיע ( כלפי א"א)והמתקן שהוא א"א, עיקר המעלה נבחן בחינת הגילוי דאלף עלמין, שהם נעלמים גם ממנו כנ"ל. וע"כ מקדים מקודם, בחינת נתינת אמת ליעקב. ( 28.26)
• במיכה- א"א, מה שמעניין אותו יותר מצידו, זה שבסוף תתגלה המלכות, שזה נקרא אלף עלמין, שזה גמר תיקון זה האור הגדול
• בז"א- בתורה: מה שמענין אותו כרגע- זה מה שהוא יכול לקבל, מה שהוא יכול לעשות עליו זווג- זה בינה ולכן אצלו מתחיל קודם נושא עוון (29.52)
אז אומר שבמיכה– א"א, מה שמעניין אותו יותר מצידו, זה שבסוף תתגלה המלכות, שזה נקרא אלף עלמין, שזה גמר תיקון זה האור הגדול
אבל ז"א- בתורה: מה שמענין אותו כרגע- זה מה שהוא יכול לקבל, מה שהוא יכול לעשות עליו זווג- זה בינה ולכן אצלו מתחיל קודם נושא עוון (29.52)

וז"ש "תיקון חד סר (תיקון אחד עשר ) דלא נפקי נימא מן נימא, (שלא יוצאת שערה משערה )חסד לאברהם" והיינו כמ"ש הרב, "דכלהו שקולין כחדא(וכולם שקולים כאחד ) ושוין בהתפשטות אחת, לא נפקא דא מן דא, (לא יצאו זה מזה ) וכלהו בחד שקולא שוין באורכם"(וכולם שוין ושקולים בערכם ) (30.29 )

פי': כי תיקון הזה כולל ב' תיקונים שהם:
1. נושא עון, ( בחינת ' בינה)
2. ופשע, ( בחינת מלכות)
o שהם בחינת בינה
o ובחינת מלכות, כנ"ל,
ואומר שהם שקולין ושוים באורכם "דלא נפקי נימא מן נימא"( וולא יוצאים זה מזה) וכלהו בחד שקולא( וכולם שקולים) שוין( שוים) באורכם.
o כי אם היה ניכר בחי' הפשע שבהם לא היו ראוים לזווג, (כי היה יותר פשע מאשר בינה, יותר מלכות מאשר בינה )כנ"ל,
o וכן אם היה בחינת נושא עון ארוך יותר והיה מבטל הפשע שבהם, ( אז לא היה מה שיגרום להשתוקקות לזווג, לא היה בחינת חימום)
i. אז לא היה בהם חימום,
ii. ולא היו ראוים לגלות האלף עלמין, (ולכן הם צריכים להיות בשווה
רמת ההשתוקקות ורמת הזווג צרכים להיות שוים
o לא לעשות זווג יותר מהשתוקקות
o או השתוקקות יותר מזווג
ולכן אומר לא יצאו זה מזה)
ולפיכך שניהם שוים באורכם, ושקילין אהדדי, (ושקולים זה לזה )וזהו תיקון הנוסף בהם כאן בבחי' השערות הנמשכים מבחינת גלגלתא דא"א, (הגלגלתא הוא עצם הצ"א ) כי למעלה בהשערות הנמשכים מחכמה סתימאה דא"א
היו השערות מבחינת נושא עון מבטלות להשערות המקורית דצמצום א', כמ"ש לעיל בתיקון דמזל עליון, שמגודל המוחין שיצאו על המ"ן שלהם, נאבד מהם בחינת צמצום א', ונעשו כמו שערות דבינה בלבד. ( כמו נוצר חסד למשל)
משא"כ כאן ( שהמקור שלהם הוא צ"א, אבל הם גם באו לצורך גמר תיקון)
נעשה תיקון נוסף דשניהם שקולים כחדא, ולא נפקי דא מן דא, ( ולא צאו זה מזה.)
וע"כ נקרא נושא עון, וגם פשע, והוא מטעם הנ"ל, אשר רק על שערות אלו הנמשכים מגלגלתא אשתמודעו הני (נודעו אלה, אלף עלמין דחתימין בעזקא דכיא. (ג" ר דחכמה- שג"ר דחכמה עכשיו אזוק, בטבעת שנקראת עיזקא דכיא, הג"ר דחכמה בראש דגלגלתא ולא יכול לצאת מהכח אל הפועל, והג"ר דחכמה אזוק במקום הזה, אז הם אחראים לתת את זה , אבל לשמור על זה, ולתת את זה לעתיד לבוא.. ולכן הוא אומר שהם חתומים באלף עלמין) ולפיכך, שניהם שקולים, כנ"ל. (33.11 )

הרי שעיקר התחלקותם לב' תיקונים מיוחדים,
1. לאמת ליעקב, (בחינת צ"א )
2. ולחסד לאברהם, ( בחינת צ"ב) הוא מכח תיקון הנוסף האמור, דהיינו שנתקנו להיות שניהם שקולים, ואין מלכות נוגעת בחברתה כמלא נימא, כלומר שאין כח האחת מבטל לכח חברתה, ולפיכך, יש כח בכל אחת לגלות את תפקידה,
i. זו לחסדים
ii. וזו לגילוי האלפין. ( לגילוי הג"ר דחכמה )

אז אנו רואים פה תיקון מיוחד, שהתיקון זה נותן לנו 2 תיקונים:
1. תיקון אחד- זה גילוי השערות של החכמה ממקור הג"ר שזה "אמת ליעקב"- שזה תיקון הי'
2. והעירוב שלו עם בחינת הבינה, שזה חסד לאברהם שזה נקרא הדר
מה מיוחד? זה הרי היה גם למעלה?
i. היה נושא עוון
ii. היה נוצר חסד
iii. היה התרחבות הזקן- בתיקון הה', שעלה למעלה.
אז מה מיוחד פה? אומר :
o שם זה היה מראש מצד ל"ב נתיבות החכמה-
o שם במו"ס מראש, מו"ס לא מקבלת אור אלא מל' דצלם, ומראש כלה חכמה שהיא מבקשת שם זה מצד ל' דצלם, מצד ל"ב נתיבות החכמה

פה (בתיקון הי'- י"א ) זה תיקון שיהיה ג"ר דחכמה בסופו של דבר, לא מצד ל' דצלם, אלא מצד ם' דצלם, אבל (בזמן תיקון ) אי אפשר לקבל, נכון!
אבל ,מעכשיו עושים את התיקון, שבגמר תיקון אפשר יהיה לקבל מהמציאות הזו.
וזה הבדל בינהם.
ולכן זה לא סתם אותו תיקון שהיה קודם, אלא תיקון חדש. (35.10 )

שאלה: מה זה שלא יכולים לגעת אחת בחברתה?
הכוונה היא בינה ומלכות.
o אם תהיה יותר בינה ממלכות- בתיקון העשירי והאחד עשר, אז אם בינה היא יותר ממלכות אז אני מוותר על חלק המכל של המלכות, זאת אורמתש אני מוותר, העיקר שיהי לי גמר תיקון. אז אני אומר שיש לי יותר חסדים מאשר חכמה- אי אפשר, למה? כי לא יתגלה משהו מהחכמה
o אם יהיה לי יותר חכמה מחסדים , אני עלול לחטוא- לעבור על פשע
זה כמו דומה לאו"ח המלביש.
הוא צריך להיוצ מאוזן
מותר לי לקבל רק בידוק כמה שאני רוצה, לא יותר ולא פחות" זה צריך להיות בדיוק מדוייק, כי זה צ"א.
צ"א לא יכול להרשות לעצמו, שיהיה יותר.
בצ"ב מותר, למה? כי במילא אני לא הולך לקבל את כל החכמה

אבל כשאני רוצה לקבל את ג"ר דחכמה, אני חייב להיות מאד מאד מאוזן ושקול בין כח הקבלה שלי לכח ההשפעה.
1. שכל הקבלה שלי תהיה בהשפעה
2. התיקונים האלה באים יחד, הם לא יכולי לבוא לבדו
ולכן אחד התיקונים שלהם, שהם מגיעים שקולים. (36.23)