הדף היומי בתע"ס – חלק ד | שיעור 13 עמודים רכ"ט-ר"ל

682

בס"ד

חלק ד שיעור 13 עמוד רכט

מן ביטוש של אור הרשימות ואור החוזר זה בזה, נולד אור רביעי הנקרא ניצוצות

י) ואמנם עוד יש אור רביעי נולד מבין האורות הנזכרים, והוא כי בהיות אור הג' הנקרא אור חוזר, נמשך נ ויורד למטה להאיר בספירה ואז פוגע באור הב' הנקרא רשימו, אשר נשאר למטה. והנה הם ס חלוקים בטבעם, כי זה אור ישר ורחמים, וזה אור חוזר ודין, ולכן מכים ומבטשים זה בזה. ובפרט כי אור ע הרשימו חושק וחפץ לעלות אל מקורו שהוא אור הא' כנזכר, ואף על פי שאינו עולה בפועל, כי הרשימו נשאר קיים לעולם למטה, ועם כל זה חשקו ותאותו לעלות. פ אבל האור חוזר, הנה הוא יורד למטה, כנזכר, ונמצאו הפכים בטבעם, ואז מכים זה בזה, כנודע, כי אין שום בטישה והכאה אלא בהיות האורות חלוקים בטבעם, ואז נולד מביניהם על ידי הכאתם זה בזה, ניצוצות של אור מבחינת אור חוזר שהוא דין, והוא גרוע מאור הרשימו שהוא רחמים. ואלו הניצוצות הם אור רביעי שאמרנו.

אור פנימי

נ) המדרגות נבחנות זו אל זו בבחינת אב אל בנים (כנ"ל בדברי הרב פ"ב אות ג'.) ולפיכך בעת עליות האורות למאציל, בעת שנזדכך המסך דבחי"ד לבחי"ג, שנעשה אז הזווג בבחי"ג, והבחינה הד' נשארה ריקנית מאורה, הנה אז משפיע בחי"ג לבחי"ד מהארת הזווג שלה. וכן אחר זה, כשמזדככת הבחינה הג' לבחינה ב', שהזווג בבחי"ב, שאז גם בחי"ג נשארה ריקנית מאור, הנה אז בחי"ב משפיעה לבחי"ג מהארת הזווג שלה. וכו' עד"ז. ואע"פ שמצד המשכת האורות נחשבת בחי"ד לכתר ובחי"ג לחכמה. אמנם בערך הכלים לעצמם הוא בהיפך, אשר בחי"ג נחשבת לז"א ובחי"ד למלכות. וכיון שהבחי"ד ריקנית מאור, ע"כ אין להבחין כאן רק בערך כלים לפי עצמם. וכן כולם עד"ז.

וזה אמרו "בהיות אור הג' הנקרא או"ח נמשך ויורד למטה להאיר בספירה". אור הג' פירושו, האור של הקומות היוצאות בדרך זיכוכו כנ"ל, והנה האור ההוא נמשך ויורד גם למטה ממקום הזווג להאיר אל הספירה אשר מתחתיה, (דהיינו כנ"ל), אשר בעת שהזווג היא בבחי"ב הנה נמשך הארת הזווג להספירה שלמטה ממנה שהיא בחי"ג הריקנית מאור, ונודע, שהאורות השאירו רשימות בהספירות אחר הסתלקותם משם, וע"כ בשעה שנמשך הארת הזווג דבחי"ב לבחי"ג, פוגע שם באור הרשימה שלה.

וזה אמרו "ואז פוגע באור הב' הנקרא רשימו, אשר נשאר למטה". דהיינו כמבואר, שאור הזווג שבבחינה העליונה, נמשך ויורד לבחינה התחתונה הריקנית מאור שלה, והוא פוגע שם ברשימו. ולהלן מכנה הרב לאותו האור היורד מהארת הזווג ולמטה בשם "או"ח היורד".

ס) פירוש, כי הרשימה היא מאו"י הנשארת מן התפשטות הראשונה, אשר קומתה עד הכתר, בהיות שהזווג דהכאה נעשה שם במסך דבחי"ד, והנה משום זה נחשב אצלו העביות דבחי"ד לבחינת פנים שלו, שהרי ממנה נמשך לו כל גובה קומתו, ועביות מבחי"ג ולמעלה נחשב לו לאחורים של הכלי שלו, ואינה מאירה אצלו.

והיפוכו הוא האו"ח היורד אליו מהארת הזווג דבחינה העליונה, למשל, כשיורד הארת הזווג דבחי"ב לספירה דבחי"ג שנתרוקנה מאורה, כנ"ל, הנה האו"ח היורד ההוא בא מזווג דהכאה שנעשה במסך דעביות דבחי"ב, שקומתו עד הבינה, ונחשב אצלו העביות דבחי"ב לבחינת הפנים שלו, דהיינו לתכלית גובה קומתו, והוא משאיר העביות דבחי' ג' ובחינה ד' לבחינת אחורים, דהיינו לשפלות וגרעון, כי מתוך שאינן מאירות אצלו, נמצא שמוריד ומשפיל אותן למטה, כלומר, ששינוי הצורה שבהן, נעשה למפריד על האור, דהיינו, להיפך מהרשימה שבה הבחינה הד' העבה יותר ממשכת ומתחברת עם האור הגדול יותר, כנ"ל.

וזה אמרו "והנה הם חלוקים בטבעם, כי זה אור ישר ורחמים, וזה אור חוזר ודין". כי הרשימות הנשארות בכל הספירות הן באות מאו"י ורחמים, דהיינו מהתפשטות הראשונה שיצא  הזווג על מסך דבחי"ד, שבו כל העב יותר הוא משובח יותר, שהוא כולו רחמים, אבל האו"ח היורד מהארת הזווגים היוצאים בשעת ההזדככות, הנה כל הקומות הללו נחשבות לאו"ח ודין, להיותן מסתלקות מן העביות, ומורידות ומשפילות את העביות לבחינת אחורים כנ"ל, וע"כ אור היורד מהן הוא בסתירה אל הרשימות, אשר בהן העב יותר חשוב יותר, כמבואר. ונמצא כי מה שנחשב לבחינת פנים כלפי הרשימה נחשב לבחינת אחורים כלפי האו"ח היורד, ומה שנחשב לבחינת פנים כלפי האו"ח היורד, נחשב לבחינת אחורים כלפי הרשימה. וע"כ הם מכים ומבטשים זה בזה.

ע) כי להיותה חלק הנשאר מהתפ"א, שכבר נסתלקה ונעלמה למקורה, נמצא החשק והחפץ הזה טבוע גם בהרשימה, וז"א "ואע"פ שאינו בפועל כי הרשימו נשאר קיים לעולם למטה ועכ"ז חשקו ותאותו לעלות". כלומר ואע"פ שהרשימה מיוחדת להשאר בהכלי, והיא לא תעלה למקורה לעולם עכ"ז, יש בה החפץ לעלות משום שכח כללות האור נשאר טבוע בה בהכרח.

פ) פי' שהוא בא ונמשך מהמאציל ע"י זווג מחדש, ויורד למטה להתלבשות בתוך הגוף, כי כל אלו הזווגים היוצאים במדרגות זיכוכו, הנה הם נעשים בראש ומשם נמשכים ממעלה למטה אל הגוף, אלא מטעם שיוצאים בשעת הזדככות ואינו עומד להתקיים הוא נבחן לאו"ח ודין כנ"ל.

וז"א "אבל האו"ח הוא יורד למטה" כלומר, אם להתחשב רק עם זמן של הזווג, הרי הוא נמצא שמתפשט ויורד לשעתו להתלבשות בגוף, משא"כ הרשימה, שיש בה החפץ להסתלק מהגוף ולעלות למקורה, כנ"ל.

ותדע, שמטעם זה נמצא האו"ח היורד מהארת הזווג נמצא מתגבר על אור הרשימה בשעת הכאתם וביטושם זה בזה, וע"כ נפרשו ניצוצים מן או"ח הזה, ומתלבשים בתוך הכלי הריקנית מאור, ונמצא אור הרשימה נדחה מתוכיותה ועלה ממעל לאותו הכלי בסוד תגין על האותיות. כמו שכתב הרב (לקמן פ"ד אות ד') כי אין שניהם יכולים להיות בכלי אחד להיותם הפכים זה לזה, (כנ"ל), ודע שהכאה וביטוש האמור, הוא נעשה ממעל להכלי הריקנית, כי הרשימה מכה באו"ח ואינו מניחו להתפשט, והאו"ח היורד מכה ברשימה כדי להתלבש ולהאיר בכלי, עד שנפרשו ניצוצין מהאו"ח ויורדין ובאין לתוך הכלי.

סיכום: לאחר שלמדנו על ג' מיני אורות, בא ללמד אותנו על אור רביעי. ג' אורות קודמים היו אורות טעמים, הרשימה דהתלבשות שנשארה והשלישי – אור הנקודות, אור שיצא בזמן הסתלקות המדרגות. 

פה רוצה לספר לנו על האור הרביעי, שנולד בקשר, בזיווג בין אור הג', בין האור של הנקודות לבין הרשימה לאור הב'. בזיווג בין ג' לב' נולד דבר חדש.

אור הג' זה הנקודות. הב' זה הרשימה שנשארה במדרגה. ולמה יש ביניהם הכאה? מסביר באריכות שהאור החדש שמגיע זה חוויה חדשה. הרשימה דהתלבשות זה זיכרון מהחוויה הקודמת. אז יש מחלוקות ביניהם, כמה צורות הסתכלות.

צורה ראשונה – הרשימה החדשה, כי היא בדרך הסתלקות נקראת דין. הרשימה שנשארה במדרגה היא רחמים, כי היא באה מלמעלה למטה.

נקודה נוספת – הרשימו, וזו הנקודה העיקרית, הרשימה שנשאר במדרגה, הזיכרון מהמדרגה הקודמת רוצה לעלות ולהדבק בשורשו לאור שיצא, כי זה הכלל שלו, והרשימה זה פרט מתוך האור אז רוצה להדבק בשורשו. כלומר, אם היתה לי חוויה שהיה לי רב גדול, והייתי איתו בשיעורים וקיבלתי השראה ממנו, והרב הזה הסתלק לעולמו, ללמוד עם הצדיקים בג"ע. יש לי שאיפה להדבק בו, אז תמיד יש שאיפה לתלמיד לחזור לאותן חוויות שהיו לו עם הרב, וזה יכול לתסכל אותו, כי לא יגיע לזה, כי אין יותר זיווג דהכאה על המדרגה הזו. או שלאדם היתה אהבה גדולה, או נפטר ח"ו מישהו – אח, בן, הורה, שהיו איתו חוויות נפלאות. מה עושים? אומר שצריך לדעת שבאה חוויה חדשה והקודמת שאתה רוצה להתחבר ותמיד תשאף לזה, אבל כשבאה חוויה חדשה אומרת שרוצה להתקיים כחוויה חדשה. בא רב חדש וצריך ללמוד, צריך להמשיך לפגוש ב"א, צריך להמשיך זיווגים. צריך לבנות בית בישראל אחרי שהקודם הפסיק, לא רק כדי להוליד ילדים, אלא כדי לקיים יחד.

אז יש מחלוקת בין אור שרוצה להתממש ובין הזיכרון מפעם. להרבה אנשים המאבק הזה קשה, כי לא רוצים לוותר על מה שהיה קודם, אז לא באים לדבר חדשים. מספרים לעצמם סיפורים כדי להאחז בעבר מכל מיני סיבות ותירוצים על הקושי להמשיך. צריך להמשיך ולהתקדם למרות המאבק. מצד הקדושה מנצח האור החדש שמגיע. למה זה מעניין אותנו? כי הפרצוף הבא שהולך להתקיים הוא הפרצוף שנובע מג'. אבל הזיכרון הוא מד'. מהיכן יהיה זיכרון מג'? ההכאה תהווה אותיות. הניצוץ שיווצר מההכאה יקרא בהמשך אותיות שישפיעו על החיצון לצאת. לכן חשוב ללמוד את הזיווג דהכאה הזה.

נוצר לנו מאבק בין או"ח היורד, שזה האור החדש שמגיע, לבין הרשימה שנשארה במדרגה, ובגלל המחלוקת נוצר ניצוץ או"ח שהוא דין וזה נקרא האור הרביעי שנולד. 

אחד הדברים שאמרנו, שחשוב שנדע שאסור לנו לרצות דבר שלא מגיע לנו. אם עושה זיווג על ג' לא צריך לומר שרוצה ד'. זה צריך להיות פחות חשוב. זה בח' אחוריים כי אין אפשרות לקבל ד'. אנשים גאוותנים תמיד חושבים ומדמיינים דברים גדולים שלא יכולים לקיים זיווג דהכאה, אין מסך. צריך לקבל מה שיכול. מסוגל דבר – תעשה אותו. ברגע שרוצה משהו שלא יכול אז נהיה מתוסכל. אז מתחיל לפגוע במי שכן כזה מטעם קנאה בו. מייצר קנאה ומועקה. צריך לשמוח ביש, בחלק שיכול לעשות למען הכלל. לא צריך לבטל את הרצון להתקדם, אבל בשכל. לא משום קנאה. לא לרצות מה שיש לאחר ולא מתאים לך. צריך לרצות את מה שמתאים ונכון לך בדיוק ולא בגלל שנראה טוב על האחר.

שיעור 13 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות פרק ג עמ' רכ"ט-ר"ל – כד תשרי תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. בשיעור זה למדנו על אור רביעי בנוסף לג' האורות שלמדנו בשיעור הקודם שהם: הטעמים, השימה שנשארה מהם והנקודות.
2. האור הרביעי נובע מהכאה וביטוש בין האור השלישי לאור השני. דהיינו בין הנקודות לרשימה דהתלבשות שנשארה במדרגה.
3. הביטוש נקרא הכאה בין או"ח היורד שהוא אור הנקודות לבין הרשימה דהתלבשות מהבחינה הקודמת.
4. ההכאה קוראת מכיון שב' הבחי' הללו חלוקים מטבעם מכמה סיבות
א. הרשימה היא רחמים ואו"ח היורד הוא דין
ב. הרשימה שואפת להתחבר לשורשה דהיינו לאור הזך שהסתלק מהמדרגה ואו"ח היורד שואף להתקבל במדרגה.
ג. מצד הרשימה העביות היותר גדולה היא צד הפנים שלה, מצד או"ח היורד הבחינה היותר גדולה היא אחוריים שלה כי היא לא שייכת למדגרה.
5. מצד האמת או""ח היורד גובר על הרשימה דהתלבשות וזו האחרונה יוצאת מהמדרגה בסוד תגין. ואו"ח היורד הוא זה שמאיר במדרגה
6. מבחינה נפשית ראוי לו לאדם להעדיף את החויה החדשה בקדושה מאשר להישאר רק עם הזיכרון של החויה הקודמת וזאת כדי להמשיך את ההתקדמות.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

אין תגובות

להגיב