הדף היומי בתע"ס – חלק ד | שיעור 21 עמודים רמ"ג-רמ"ד

בס"ד

חלק ד פרק ה שיעור 21 עמוד רמג

פנימיות הכלי יותר זכה מחיצוניות הכלי, משום שאור הפנימי מוגבל בה ומקבל הארה שלימה, משא"כ אוה"מ מאיר ברחוק בחיצוניות הכלי

ו) ואם תאמר כי נ עדיין יש להקשות ולומר, הרי בחוש הראיה אנו רואים שפנימיות הכלי זך יותר מחיצוניות. התשובה בזה הוא כך, כי אע"פ שאור פנימי קטן מאור מקיף, עם כל זה, ס להיותו מוגבל תוך הכלי, לכן הכלי מקבל הארה שלמה ממנו, אבל אור המקיף, אף על פי שהוא אור גדול, עם כל זה כיון ע שאינו דבוק ומצומצם עם הכלי אינו מאיר כל כך בחיצוניות הכלי כמו שמאיר האור פנימי בפנימיות הכלי. ובזה יבא הכל על נכון.

אור פנימי

נ) מקשה, סוף סוף, אנו מוצאים את חיצוניות הכלים, שהם חשובים פחות מפנימיות הכלים, ואינם מאירים כמותם, ואם חיצוניות הכלים הם מקבלים מאו"מ, שהוא אור גדול מאו"פ, היה צריך להיות להיפך.

ס) כלומר, להיות קומת האור מדוד ומוגבל, בעביות הגדולה יותר שבכלי, באופן שאם עביותו היתה פחותה, היה שיעור אורו פחות, לפיכך נמצאת העביות שבכלי מקבלת הארה שלמה, שהרי העביות אינה מחשכת כלל על האור, אלא אדרבה היא מגדלת אותו, וע"כ פנימיות הכלי זכה מאד, אע"פ שהאור הוא קטן.

ע) כלומר, כיון שאין שם כלי המשכה, להמשיך את אור הזה מבחינת זווג דהכאה, כי על כן אין האור מתלבש בפנימיותו, כנ"ל. ולפיכך אין האור ההוא דבוק עם הכלי, משום שהעביות הקטנה הנמצאת בהכרח גם בחיצוניות הכלי, יש בה משום שינוי צורה כלפי האור הזך לגמרי, באופן ששיעור העביות הנמצא בחיצוניות הכלי, מקטנת את האור, ואם היה זך יותר, היה מקבל או"מ גדול יותר, לפיכך כל כלי חיצון אינו זך כל כך, כי העביות שבו ניכרת לגרעון גדול הנפרד מהאור ואינו מתחבר עמו. ועל כן אע"פ שאורה גדול אינו מאיר כ"כ בחיצוניות הכלי, כמו שמאיר או"פ בפנימיות הכלי.

העולמות כל מה שהם תחתונים יותר, הם יותר מחוסרי השלימות עד עולם הנקודים היו ה"פ וה"מ, והשינויים היו לפי קירוב מקיפים עם הפנימיים

ז) ודע כי העולמות העליונים כל מה שהם פ יותר תחתונים במדרגה זה מזה, הם יותר מחוסרי השלמות זה מזה. לכן תמצא עד צ עולם הנקודים היו, ה' בחינות אורות פנימים וה' מקיפים נגלים, אלא שהשינוים ביניהם הוא, כי באלו היו מתקרבים המקיפים עם הפנימים ובאלו יותר מתרחקים.

  אור פנימי

פ) שהם מתמעטים והולכים מפאת הזדככות המסך, כי בפרצוף ב' של א"ק, שלא היה שם במסך רק עביות דבחי"ג, נתמעט מאור הכתר ולא הגיע קומתו רק עד החכמה. והפרצוף הג', שהיה שם רק עביות דבחי"ב, נתמעט ג"כ מאור החכמה, וקומתו רק עד הבינה. וכו' עד"ז. וכן הוא גם בעולמות, כמ"ש באורך לעיל בחלק ג'. עש"ה.

צ) היינו דוקא בראשים של הפרצופים, ממלכות של ראש ולמעלה. אמנם ממלכות של ראש ולמטה אפילו בפרצוף א' של א"ק, לא היו יותר מה"פ וב' מקיפים. כדברי הרב לקמן פרק ו' אות י"ח.

מנקודים ולמטה אין יותר מה' פנימיים וב' מקיפים ופחות מזה אי אפשר להיות

ח) ואמנם ק מעולם הנקודים ולמטה, שהוא עולם האצילות, היה חסרון אחד, שלא נתגלה בהם בכל פרטיהם יותר מה' אורות פנימים וב' אורות מקיפים, שהם: מקיף ליחידה ומקיף לחיה, אך לשאר הג' פנימים, ר לא יש בהם בחינת מקיפים מבחינת נר"ן, רק מבחינת יחידה וחיה, אשר מקיף כולם ולא מבחינת עצמם. אמנם יש בהם שינוים וגרעונות עוד אחרות כפי סדר הפרצופין והעולמות, אך הכלל שבהם, כי אי אפשר להיות פחות מה' פנימים וב' מקיפים עליונים.

  אור פנימי

ק) כלומר, אפילו בראשים של הפרצופים, שאחר עולם הנקודים לא נמצא יותר מה"פ וב"מ. והוא מטעם עלית ה' תתאה לעינים, שה"ס השיתוף דמדה"ר בדין הנעשה שם. ומתוך שמקום הזווג נעשה בחכמה של ראש, שהיא העינים, נמצאו משום זה שבינה וז"א ומלכות של ראש, יצאו לבר מראש, דהיינו לבחינת ממעלה למטה שהוא בחינת גוף. ולפיכך לא נשאר בבחינת ראש, אלא כתר וחכמה בלבד, כמו שנתבאר זה באורך בביאורי פמ"א ופמ"ס על הע"ח.

ר) כלומר, שב' המקיפים יחידה חיה, מקיפים גם לג' אורות התחתונים נר"ן, אבל לא מבחינות נר"ן, אלא מבחינות יחידה חיה. ודע שכל זה אמור במקיפים הכוללים, אמנם בהמקיפים הפרטיים, יש תמיד ה"פ וה"מ. כי אין לך אור שלא יהיה בו פנימי ומקיף, כמ"ש במקומו.

סיכום: עמודים רמג-רמד, למדנו בשיעור הקודם על הכלים, על דופני הכלים ואמרנו שמצד הכלים האו"מ מאיר בחיצוניות הכלי, והאו"פ מאיר בפנימיות הכלי. הסיבה היא שדפני הכלים מסודרים מהחוץ לפנים ובפנים זה בחיד'. אומר שהאו"מ גדול מהאו"פ וככל שאור יותר גדול צריך להאיר בכלי יותר זך, ולכן מאיר בבח' היותר זכות – שורש, א', ב', שהן בחיצוניות הכלי – שם מאיר או"מ שיותר גדול.

היום לומדים הבדלה נוספת, לא שגדול מצד האור, אלא מצד החשיבות. כלומר או"פ הרבה יותר חשוב מאו"מ, מכמה סיבות: א. מטרת הבריאה היא לקבל את האור, לקבל בע"מ להשפיע. זו מטרת הצמצום, ולכן יותר חשוב מהאו"מ. צריך לזכור מהו תפקידו של האו"מ. מהו ומהו האו"פ. כפי שלמדנו בשיעור הקודם, או"מ הוא העתיד ואו"פ זה ההוויה הנצחית שאני חי עכשיו. כאשר רוצה לחיות את אותה הוויה נצחית אז צריך לעשות זיווג דהכאה ולהיות שותף, ופה רואים דבר עצום וגדול – האם אתה שותף למהלך, או שאתה פסיבי? אם אתה פסיבי ולא שותף אז אין לך או"פ. מישהו בא וסיפר לך מבחוץ, אז שהבורא ית' מאיר מבחוץ ואנחנו לא זוכים להיות שותפים להארה אז האור פחות חשוב. עדיף אור קטן ולהיות לו שותף, מאשר אור גדול שלא שותף לו. לכן גם הלימוד צריך להיות כזה שגורם לנו להיות שותפים, שמביא לעבודה, שאדם מוכן לעשות עבודה כאשר הוא לומד. אם היינו לומדים על דברים שאין לנו מה לעשות איתם, כמו אומרים לאדם שצריך לאהוב, להשפיע, אבל הוא בא יום אחרי יום ולומד את הדברים והפרטים, אבל אין לו שום עניין לעשות בזה עבודה. אז זה ימאס לו.

אחד הדברים שאנחנו צריכים להבין בשל כך, שהאדם צריך להתקדם לאט לאט. בכל התקדמות צריך לבדוק אם התקדם בפנימיות או לא. אם לא התקדם בפנימיות אז יהיה רק או"מ, רק גירוי לבדוק מה שיש בעולם, אבל לא יכול לקבל מזה כלום. למה בכ"ז אנשים רוצים לראות, הם מייצרים פנטזיה כאילו כבר לא במקום הזה ואח"כ נופלים חזק לדיכאון ותסכול. 

או"פ זה כשאתה שותף. זו סיבת הצמצום. למה בכלל קיים או"פ, הרי למדנו שבא"ס האור מאיר בחיצוניות הכלי, ולמדנו שם אא"ס ממלא כל המציאות, אז מה הבעיה? אומר, ממלא את כל המציאות אבל בכלים חיצוניים, לא פנימיים. לקבל בכלי פנימי זה להיות שותף. לקבל בפנימיות ולא בחיצוניות ז"א שהצד השני שותף. גם באהבה זה כך – שותף ליחד, לקבל את ההארה. צ"ל משהו כדי לקבל את ההארה. כמו שאדם מושיט יד לשלום (דוגמא בסרט). יש צורות לשיתוף. כל מיני התייחסויות. או שעושה טובה או שממש רוצה להשתתף. אומר בעה"ס באגרות קודש, פרי חכם ל': "אהבה חלוטה אינה אהבה, אם רק צד אחד נותן זה לא נקרא אהבה אלא שמביא לשנאה. הרבה שואלים, יש דברים גבוהים בלימוד הזה – למה אנשים לא רוצים את זה (הלימוד) כי צריך לעבוד כדי להביא לפנימיות ולא רוצים לעבוד. למה לשמוע שוב ושוב על אהבת חברים, התבטלות וכד' מבלי ליישם בפועל?

רואים, אם כך, שיש שוני בין פנימי לחיצון מטעם חשיבות ויש מטעם חומר הכלי. מטעם חומר הכלי – הפנימיות יותר עבה מהחיצוניות, מצד העיגול. מצד החשיבות – הפנימיות יותר חשובה מהחיצוניות ולכן יותר זכה. 

עוד מספר לנו, קצת קשה להבנה – איך נקבע מקיף ופנימי? באופן כללי כל הארה, מגיעה בתחילה כא"מ ואח"כ כאו"פ, כמה שאפשר לקבל מאותו או"מ בכל הבח' והבח', אם בספר, אוכל, שתיה, ביגוד וכד' – רואה מבחוץ ורוצה להכניס פנימה, לרכוש. אומר שלכל הארה יש פנימי ומקיף, לכל ספירה מקיף ופנימי. יש ה"מ וה"פ וכן ע"ס פנימי וע"ס מקיף.

רואים שאם המעטתי בחומר ויש חומרים שלא יכול להשתמש בהם כלל, כמו בצ"ב, שם יהיה ב' מקיפים וה' פנימיים. נושא זה של מקיפים ופנימים – מי הם ומה ההבדל בחומרים נלמד בצ"ב. 

שיעור 21 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות פרק ג עמ' רמ"ג-רמ"ד – ד' מרחשון תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. למדנו בשיעור הקודם שיש הבדל בין או"מ לאו"פ במקום הארתו. שאו"פ מאיר בבחינות היותר עבות שהם בפנימיות הכלי והאו"מ מאיר בבחינות היותר זכות שהן בחיצוניות הכלי
2. יש לנו עוד דרך להסתכל על זכות ועביות מטעם החשיבות. שחשוב יותר נחשב לזך יותר ופחות חשוב לעבה יותר. מהבחנה זו אנו רואים שהפנימי זך יותר מהמקיף.
3. האור הפנימי חשוב יותר מהאור מקיף היות והוא מבטא את השותפות של התחתון בקבלת ההארה. בשונה מהאו"מ שמאיר רק מטעם הנותן.
4. אהבה חלוטה, דהיינו מוחלטת שנותן צד אחד לאחד מייצרת שנאה וריחוק עם אין מקום לצד האחר לפעול לטובת היחד. ולכן אור מקיף לבדו בלי עבודה הפנימית מייצר ריחוק.
5. החשיפה לאו"מ טובה, רק בה במידה שאנו מוכנים לעשות עבודה. אולם יתרה מכף, אין לנו את האפשרות שלא לפגוש את האו"מ ולא להיות מאותגרים. כי יש מטרה להגיע לשלמות.
6. בצ"ב נראה שיש ב' מקיפים וה' פנימיים. אולם את זה נלמד במקומו