הדף היומי בתע"ס – חלק ד | שיעור 22 עמודים רמ"ה-רמ"ו

בס"ד

חלק ד פרק ו שיעור 22 עמוד רמה

פרק ו'

מבאר חזרת האורות אל המאציל לקבל תשלומיהם, ובו כ"ב ענינים:

א. בהתפשטות א' דעקודים לא יצאו האורות שלמים, וע"כ חזרו לשורשם להשתלם ועי"ז נעשה כלי. ב. בהתפ"א היו אור הזך שהוא או"י ואור העב שהוא או"ח מעורבים זב"ז, אלא בהסתלקות לשורשם נשאר אור העב למטה שלא היה יכול לעלות ונתוספה עביותו ונעשה כלי. ג. אע"פ שחזר האור למקומו בהתפ"ב על המסך דבחי"ג מ"מ לא נתבטל אור העב מלהיות בחינת כלי, משום שבהתפשטות ב' היה חסר אור הכתר. ד. התפ"א של עקודים יצאה בבחינת נפש לבד. ה. בעקודים יצאו הכלים ממטה למעלה, תחילה כלי מלכות ולבסוף הכתר, בהיפך מנקודים שיצאו שם הכלים ממעלה למטה. ו. תחילה יצאה מלכות בבחינת נפש, ואח"כ כשיצא היסוד בבחינת נפש, נתוספה ממנו הארת רוח למלכות. ז. אור הרוח בא מן ו"ק דז"א, וע"כ ביסוד התחיל אור הרוח להתגלות, ונשתלם עם ביאת החסד דז"א. ח. ה' חסדים הם, חג"ת נ"ה כנגד ה' הבחינות כח"ב תו"מ, ויסוד אינו חסד פרטי אלא הוא הכולל של כל ה' חסדים חג"ת נ"ה. ט. כשיצא יסוד דז"א נתגלתה כללות הנפש דז"א, וכשיצא ההוד נתגלה קצה א' דנפש דז"א וכו', עד שנשלמו הו' קצוות. י. כל קצה וקצה מחג"ת נ"ה כשיצאו נתנו כללות הארת הנפש ביסוד, אבל בה' הבחינות עצמן אין אחד מוסיף כלום לחברו. יא. כשיצאה בינה היתה לעצמה בנפש, ורוח לז"א, ונשמה למלכות. וכשיצאה חכמה היתה נפש לעצמה, ורוח לבינה וכו'. וכשיצא כתר היה בנפש לעצמו ורוח לאבא וכו'. יב. כשיצא כתר היה בו נפש לבד. וגם בחינה זו לא נשארה בו, כי נסתלקה למאציל. יג. בבוא כתר היו למלכות נרנח"י ושאר הספירות היו חסרות, והוצרכו לחזור אל המאציל. יד. הכתר יצא אחרון וחזר ראשון. ומלכות יצאה ראשונה וחזרה אחרונה. טו. בהעלם הכתר עלתה מלכות במקום יסוד. ועי"ז קיבלה מלכות מקיף דחיה, וז"א קיבל יחידה, ובינה חיה, וחכמה נשמה. טז. כשעלתה חכמה נתוספה בבינה יחידה, וז"א קיבל מקיף דחיה, ומלכות מקיף דיחידה. יז. כשעלתה בינה נתוסף בז"א מקיף דיחידה, ויותר מזה לא הרויחו ז"א ומלכות. יח. בכל בחינה ובחינה יש י"ס ונכללות בה' הן בפנימיים והן במקיפין. יט. בע"ס דראש יש ה' אורות פנימיים וה' אורות מקיפים, אבל מפה ולמטה דא"ק יש רק ה' פנימיים וב' מקיפים יחידה חיה. כ. בהמשך זמן עלית הכתר למאציל נסתלק גילוי יחידה ממלכות. כא. כשסיים כתר עליתו למאציל חזר גילוי יחידה למלכות. כב. בהמשך זמן עלית חכמה למאציל נסתלק גילוי חיה ממלכות. וכשחכמה סיימה עלייתה חזר גילוי חיה למלכות.

בהתפשטות א' דעקודים לא יצאו האורות שלמים 

וע"כ חזרו לשורשם להשתלם ועי"ז נעשה כלי

*        א) ונבאר יציאת אורות אלו הנקרא עקודים. דע כי א בעת שיצאו לא יצאו שלימים, וטעם הדבר הוא כי כוונת המאציל היה לעשות עתה התחלת הויות הכלים להלביש האור לצורך המקבלים שיוכלו לקבל, ב ולכן בהיות שיצאו בלתי שלמים וגמורים, חזרו לעלות לשורשן להתתקן ולהשתלם, ועל ידי כך נעשה כלי.

* עץ חיים היכל א"ק שער ו' פ"ג.

                                                    אור פנימי

א) כמ"ש לפנינו, שהוא מטעם כי רק המלכות קיבלה ה"פ נרנח"י בשלמות, אבל שאר הט"ס ראשונות היו חסרות, שז"א היה חסר כתר, ובינה היתה חסרה גם חכמה, וחכמה היתה חסרה גם נשמה, וכתר היה חסר גם רוח. וכלים חיצונים לאורות מקיפים היו חסרים שם לגמרי. כמ"ש לפנינו.

ב) כי האורות המקיפים ואורות פנימים היו מבטשים זה בזה כמ"ש לעיל (ח"ד פ"א או"פ אות ז' עש"ה), שעי"ז נזדככו ועלו לשורשם לפה, ואז קיבלו תשלומיהם. כמ"ש לפנינו.

בהתפ"א היו אור הזך שהוא או"י ואור העב שהוא או"ח מעורבים 

זב"ז, אלא בהסתלקות לשורשם נשאר אור העב למטה שלא היה 

יכול לעלות ונתוספה עביותו ונעשה כלי

ב) והענין הוא, כי בודאי ג שבחינת הכלים היה בכח, אף כי לא היה בפועל בתוך האור, כי היה ד בבחינת האור היותר עב וגס, רק שהיה בו ה מחובר בעצם היטב ולכן לא נגלה בחינתו, כי כאשר יצא ו האור דרך הפה ולחוץ, יצא הכל מעורב יחד, ז וכשחזרו לעלות ולהשתלם, אז ודאי על ידי יציאת האור חוץ לפה, הנה אותו אור בחינת הכלים, שהוא יותר עב, קנה עתה עביות יותר, ועל ידי כך ח לא יוכל לחזור גם הוא למקורו כבראשונה, ונתפשט האור הזך ממנו ועלה למקורו, ט ואז נתוסף באור עב הנ"ל עביות יותר על עביותו, ואז נגמר ונשאר בחינת הכלי.

                                     אור פנימי

ג) סובב על ע"ס דראש, שהאו"ח מלביש שם ממטה למעלה, שאין זה אלא בחינת התלבשות ב"כח" אבל לא התלבשות בפועל ממש, כמ"ש זה באו"פ (ח"ד פ"א אות ל') ועש"ה.

ד) פירוש, כי בחינת האו"ח המלביש ומקבל לע"ס של הראש ממטה למעלה, הוא הנבחן לבחינת הכלים ב"כח" אשר שם, כנ"ל, והוא מכונה כלפי ע"ס דאו"י בשם אור עב וגס, והוא מטעם היותו בחינת אור הסתלקות, דהיינו אור שאינו מקובל במלכות מכח המסך המעכב עליו, כנודע. והנה או"ח זה מרחיב את כלי מלכות של ראש, לע"ס מינה ובה, ומתפשט עמה מפה ולמטה להתלבשות בפועל ממש שנקראת גוף. שאחר הסתלקותו של התפשטות זו מתוך האו"ח המלבישה, נשאר או"ח זה למטה בבחינת אור עב ממש.

ה) כי או"ח שבראש מחובר בעצם או"י והוא זך כמוהו בלי שינוי כל שהוא, ואע"פ, שהוא אור הסתלקות, שהוא בחינת דין, מ"מ אין זה מגולה אלא כלפי כלי הקבלה, משא"כ שם בראש, שאין שם מבחינת התלבשות ולא כלום, כנ"ל (באו"פ ח"ד פ"א אות ל') אין זה נבחן לבחינת דין כלל, ואדרבה, שנבחן לכל המקור של הרחמים, שהרי הוא הממשיך והמקשר לע"ס דאו"י עד שמביאן למטה לתוך הגוף (כנ"ל בדיבור הסמוך,) וע"כ הוא מחובר בעצם או"י שאין משום מה להבחין ביניהם.

ו) כלומר, אפילו אח"כ, כשהאו"ח יצא מחוץ לראש, ונתפשט עם האו"י מלמעלה למטה, להתלבשות תוך הגוף, מ"מ עדיין אין כאן הפרש ניכר, בין האור ישר להאו"ח המלבישו, שהוא הכלי, אלא שהם כמו מעורבים יחד. והטעם הוא משום שהעביות המתגלה באו"ח בהתפשטותו מלמעלה למטה, אין בה משום שפלות וגרעון כלל, ואינה כהה כלל כלפי האור ישר המתלבש בתוכה, שהרי העביות היא כל שבחו וגובה קומתו, שאם היה נחסר מעט מעביותו, היה חסר לו מקומת האור שלו, ולפיכך שוים הם בבחינת חשיבותם ונבחנים כמעורבים יחד.

ז) כלומר שניכר עביותו לגרעון ושפלות, וניכר בחינת הדין הכלול בו בעודנו בראש, דהיינו מה שהוא בחינת אור הסתלקות ודין כנ"ל, כי עד כאן לא היה ניכר זה משום החשיבות של המשכה והלבשה, שהאו"ח עושה, כנ"ל, אבל עתה כשנסתלק ונתפשט האור ישר ממנו, הנה נגלה בחינת הדין שבו.

ח) כדי להכלל באו"ח של ראש, כמו האור ישר. והטעם הוא, מפני שזה האו"ח, שנתפשט וירד מלמעלה למטה, הוא נמצא בהפכיות גמורה לאו"ח של ראש העומד שם ממטה למעלה, שפירושו, שהוא מסתלק מהתלבשות, כמ"ש היטב לעיל (באו"פ ח"ד פ"א אות ל' ועש"ה) ולפיכך המה רחוקים זה מזה מקצה אל הקצה, והוא נשאר למטה.

ט) כלומר, מלבד העביות הכלולה בו מתחילת התהוותו, דהיינו שהוא אור הסתלקות ודין, כנ"ל, הנה נתוספה בו עביות יתרה, מפאת שנשאר למטה בלי אור שהחושך הזה הוא בחינת עביות חדשה, שלא היה כלול הימנו בטרם שנתפשט ממעלה למטה. ותדע, שעביות חדשה זו נקראת לעיל (בדברי הרב פ"ג אות ו') בשם אחורים.

סיכום: מספר לנו בפרק זה איך מהתווים כלים. למדנו חוק בעניינם: התפשטות האור והסתלקותו עושה את הכלי ראוי לתפקידו. זה היה דבר כללי וכאן מסביר לנו באופן פרטי ומדוייק.

אומר, שכשהתפשט האור בגלגלתא בפעם הראשונה אז לא נוצר כלי, ואפילו בהסתלקות לא נוצר כלי, אלא שהיה צריך להיות תהליך, אותו מסביר בהמשך הפרק. כותרתו הוא – רק אחרי שיש כלי 5 פנימיים ו2 מקיפים, וכולם הסתלקו – אז נהיה כלי. ז"א שצריכה להיות קודם כל הארה, קודם צריך להרגיש או לדעת, ורק אחרי שההארה תסתלק, הן מצד הכלי והן מבח' האור אז הכלי ראוי לתפקידו, ועד אז לא נקרא כלי. לכן מסביר את התהליך שיגרום לנו להבין שנוצרו רק 2 כלים בכל המדרגה שבה אמרנו שנוצרים כלים ע"י נקודות, נוצרים רק 2 כלים. נראה בהמשך.

מסביר את התהליך ואומר כך: באות א' מסביר שכאשר יצאו האורות דעקודים, דהיינו – כשהיתה התפשטות של האור לגוף, הם לא יצאו שלמים, כי עוד לא נעשו כלים ועדיין לא יצאו כל האורות שיתפשט האור. אומר שהרי יש בכל מדרגת טעמים 5 כלים – כתר, חכמה, תפארת ומלכות, כך בנוי הגוף. כ"א מכלים אלה לא קיבל את כל האור שלו. 

למשל, כתר קיבל רק נפש. חכמה קיבלה נפש, רוח. בינה קיבלה נפש, רוח, נשמה. מלכות קיבלה נרנ"ח. הכלים לא קיבלו את כל האור ולכן צריך לתת להם את כל האורות, כי לא יכולים להיות כלי מושלם לפני שקיבלו את כל האור.

אומר שבאמת בטעמים לא קיבלו את כל האור ולכן עשינו את תהליך הנקודות, כדי שגם יוכלו לקבל את האור וגם להסתלק. עכשיו מסביר את התהליך – מה קרה בנקודות, כדי לקיים את קבלת האור וההסתלקות, ומוסיף עוד כלל – כדי לקבל את האור, לא מספיק לקבל או"י. צריך לקבל גם 2 מקיפים, וכשהמקיפים יסתלקו וגם האו"פ אז יהיה כלי. זה תהליך מורכב אותו הוא מסביר, תוך שהוא מתאר מה קרה עד כה.

אומר כך באות ב': כאשר מתחילים את התהוות הכלים, בהתחלה עשינו זיווג דהכאה בבח' ראש, אז אין כלים בראש כי זה בכח, מלמטה למעלה. כח הדין לא פועל ממקום הימצאו ולמעלה, אלא ממקומו ולמטה. אז בראש זה רק בכח ולא בפועל. אבל אומר שהאור היה עב וגס. או"ח המלביש זה הסתלקות של אור גס. אומר שנכון – ביחס לאור שבא מלמעלה למטה הוא עב וגס אבל לא ניכר, זה כמו שנמצא בשורש. ברור שאם כבר לא א"ס וזה לא עליון אז זה אור יותר גס, אבל אין היכר בזה כי זה ראש, אז לא עוזר שזה גס, זה לא עושה את זה כלי. 

הלאה אומר, איפה נעשה כלי? נראה את השלב הבא בו התפשט לגוף. שם יש עביות, אולי יש כלי? אומר שלא. כי האור והכלי התפשטו יחד וכשזה קורה, עדיין אין היכר לעביות. יש עביות כי בא מלמעלה למטה וכח הדין פועל כך, אבל בגלל שבא מעורב עם האור הכלי לא ניכר. העביות לא ניכרת.

השלב הבא היה ביטוש, ואחריו אור הזך הסתלק מהמדרגה, ואולי עכשיו יש כלי? אומר שעדיין לא כי אמנם האור הסתלק אבל עוד לא מספיק כדי לעשות כלי. מה שכן קרה זה שהתווספה עביות, כלומר עכשיו מרגיש עביות שהיא התחלת הכשרת הכלי, פתאום מרגיש את האני אבל הוא עוד לא שלם, כי צריך אורות מקיפים. ברגע שהסתלק אור נהיה אור מקיף שנותן לי תקווה שיכול לקבל את האורות הללו, כי או"מ זה סוג של תקוה, ואם יש אותה, עדיין לא משתוקק אבל יודע שיש. אומר לנו שקיבל עביות יתירה ועוד לא נהיה כלי, לפי האמור בפתיח, שצריך לקבל גם ב' מקיפים.

אגב כך, מעיר לנו ושואל 'אם אחרי הביטוש האור הסתלק לשורשו, למה אור העב לא הסתלק לשורשו. שורש אור הזך שהתקבל במדרגה הוא האור העליון. שורש אור העב הוא או"ח המלביש. אז שואל, אם אור הזך הסתלק לשורשו אז צריך גם אור העב להסתלק, ואומר שלא – אור העב נשאר במדרגה כי הוא הופכיות השורש שלו. הוא בא מלמעלה למטה ולא מלמטה למעלה. האור שהתפשט מלמעלה למטה הוא כך גם בראש וגם בגוף, ויכול לחזור לשורשו כי לא שינה את טיבו. 

שיעור 22 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'

עקרונות להבנת הפרק:
א. לכל כלי ה' פנימיים וב' מקיפים.
ב. כלי הוא השתוקקות שלמה.
ג. השתוקקות נובעת מהתפשטות האור והסתלקותו.
ד. התפשטות האור תלויה במס' הכלים (ההתעבויות)שנעשים.
ה. הכלים (ההתעבויות) נוצרים מהתרחקות ממקור אצילותם.
ו. ההתרחקות בפנימיים היא עד ה' מדרגות- פנימיים הכוונה בהארה בגוף.
ז. עוד ב' הארות הם המקיפים השייכים לראש שלענ"ד יש להבינם כהכרה וידיעה, או כב' האמונות שהם גם הארות מעבר לפנימיים.
ח. ההסתלקות מה' הפנימיים וב' מקיפים עושה את הכלי ראוי לתפקידו.
ט. כל יציאה של נקודה נוספת יוצרת ריחוק נוסף, וע"כ כלי נוסף וע"כ הארה נוספת שצריכה להסתלק לצורך עשיית כלי ראוי לתפקידו.
י. רק ז"א ומלכות מקיימים את התנאים האמורים לאחר הזדככות גלג' וע"כ רק הם נחשבים לכלים גמורים בסוף הזדככות גלג'.

סיכום בנקודות פרק ג עמ' רמ"ה-רמ"ו – ה מרחשון
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. בפרק זה – פרק ו' אנו לומדים על התהוות הכלים דרך החוק התפשטות האור והסתלקותו עושה את הכלי ראוי לתפקידו.
2. בהתפשטות א' דעקודים, דהיינו הטעמים, לא כל הכלים קיבלו את כל הנרנח"י. ולכן עוד לא הייתה לנו אפילו התפשטות האורות בשלמות לכל הכלים.
3. תהליך הנקודות היה כדי לאפשר לקבל באופן שלם את האורות בכלים כדי לייצר כלים. שהרי מחויב שלב התפשטות האורות כלים טרם הסתלקו האורות.
4. כדי שהתהוו כלים לא די בהתפשטות אורות פנימיים, אלא צריך שיאירו גם ב' מקיפים והסתלקו.
5. אנו בודקים ממתי אנו יכולים לדבר על העביות בכלים. ומראה לנול כאן בינתיים שלושה שלבים. א – בראש, שלב שני בהתפשטות לגוף ושלב שלישי בהסתלקות אור הזך ועליתו לראש כתוצאה מהביטוש.
6. בשלב ראשון בראש, למרות שאור חוזר המלביש הוא עב וגס ביחס לאור ישר, היות והוא אור של התנגדות – למרות זאת לא ניכרת העביות היות והכלים הם רק בכח.
7. בהתפשטות ממעלה למטה לגוף אין העביות ניכרת היות והאור והכלי מתפשטים יחד ולמרות שיש עביות היא לא ניכרת.
8. בהסתלקות אור הזך ניכרת העוביות היות ונשארה למטה ללא אור הזך. אולם גם אז עדיין אינה כלי שלם.
9. נשאלת שאלה: אם אור הזך מסתלק בעקבות הביטוש, מדוע אור העב אינו מסתלק וחוזר לשורשו? והתשובה: שאור העב שונה ממקורו שהוא או"ח המלביש, היות והוא ממעלה למטה בעוד שאור חוזר המלביש הוא ממטה למעלה. שונה בכך אור הזך שהוא ממעלה למטה בדיוק כפי אור ישר שהוא ממעלה למטה.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps